פוסטים

לקראת כיפור: יצאנו לחפש נבחרי ציבור שמוכנים לקחת אחריות

פנינו ל-12 נבחרי ציבור שנתפסו על חם כשהם מפרים את הנחיות הקורונה הצענו להם לקחת אחריות ולהעביר מסר לציבור לכבוד יום הכיפורים רק אחד הרים את הכפפה מהאחרים קיבלנו תירוצים במקום סליחות בלי דוגמא אישית של נבחרי ציבור ומובילי דעת קהל אין לנו שום סיכוי לנצח את הקורונה

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

״לא עשינו מספיק כהנהגה כדי להיות ראויים לתשומת לבכם. סמכתם עלינו, ואנחנו, אכזבנו״, התנצל הנשיא רובי ריבלין בנאום מיוחד לקראת ערב ראש השנה. הנשיא העשירי של ישראל החליט לקחת אחריות ולהתנצל. צעד שכבר מזמן לא נראה במחוזותינו, גם אם זו הדרגה הנמוכה ביותר של לקיחת אחריות. 

"ברמה האישית אני מבקש את סליחתכם על התנהלותי כאן בבית הנשיא במהלך הסגר של ימי הפסח. התנצלתי על כך בעבר, כן, ואני עושה זאת שוב היום. הבדידות שלי אינה כואבת יותר מהבדידות של רבים מכם שהקפדתם על ההנחיות", כך הוא אמר. ריבלין, כזכור, הפר את ההנחיות כשאירח בבית הנשיא את ביתו ומשפחתה ובניגוד להנחיות שהיו בתוקף בערב החג. 

מראה נדיר במחוזותינו: איש ציבור שלוקח אחריות. הנשיא ראובן ריבלין. (צילום: ויקימדיה)

אנחנו עוברים תקופה של דאגה ושל חשש מפני הבאות. רבים חווים תחושה של בדידות, חוסר בטחון, חוסר יציבות. לצד הפחד להידבק, ישנה החרדה לעתיד הכלכלי. על אלו מתווספות ההנחיות הקשות שמטילה הממשלה על הציבור חדשות לבקרים. הן כוללות פגיעה בחופש התנועה ובחופש בכלל, מצופפות משפחות שלמות בתוך בתים סגורים, מעמיקות את הבידוד, ופוגעות גם בבריאות. לפעמים הן מרגישות שרירותיות ולא מובנות. אבל רובנו מבינים שאם אנחנו רוצים לעצור את ההתפרצות אנחנו צריכים לשתף פעולה. ביחד. 

היינו מצפים מנבחרי הציבור – הם אלו שמחליטים על ההנחיות האלו, לטובת כולנו כמובן – להיות הראשונים שנותנים דוגמא אישית ואפילו להחמיר עם עצמם. אלו שמקפידים יותר מכולם, שמנדנדים לאנשים שעובדים איתם לשים את המסכות טוב טוב גם על האף. 

מאז פרצה מגפת הקורונה לחיינו נחשפו יותר מדי מקרים בהם קרה בדיוק ההיפך. נבחרי ציבור רבים מידי – גם הבכירים ביותר שהחליטו בימים האחרונים על החרפת הסגר, וגם כאלו שמאשימים את האזרחים בחוסר ציות להנחיות שהוביל להתפרצות המחודשת – פשוט זלזלו בהחלטות של עצמם.

עוד בשקוף:

לפעמים זה מרגיש שנבחרי הציבור שלנו חושבים שהם חסינים מפני הנגיף. זה לא רק לוחץ היטב על כפתור ה״פראיירים״ הישראלי, אלא ממש מבלבל. כי יש מי שיראו בזה סימן לכך שאולי אם הנבחרים לא ממלאים אחר ההנחיות בכלל אין נגיף. אולי זו רק קונספירציה? למען הסר ספק, יש נגיף והוא מסוכן.

סגן שר החינוך, מאיר פרוש, נתפס בחתונה המונית בחיפה ואלי כהן, שר המודיעין בחתונה של חבר ובשניהם לא שמרו על הכללים; כחול לבן קיימו אירוע גיבוש בלי להקפיד על עטיית מסכות ושמירה על ריחוק.

סגן השר לביטחון הפנים גדי יברקן הפר חובת בידוד (ולאחר מכן התגלה כי באמת חלה) וכך גם רה"מ נתניהו שבנוסף השתתף בטקס החתימה בוושינגטון, שם התנהלו כולם כאילו הקורונה זו רק בירה שלוקחים מהבר בטקס.

שרת התחבורה מירי רגב נאמה לרגל חניכת מחלף חדש, באירוע שגרם להתקהלות אסורה; חברי הכנסת אביגדור ליברמן, ניר ברקת, יואב גלנט וגם הנשיא ריבלין אירחו את ילדיהם בערב חג הפסח, ושני שרי הבריאות האחרונים: יעקב ליצמן וגם יולי אדלשטיין נתפסו בחוסר דוגמא אישית. אלו רק חלק מהאירועים. 

אלו הם רק חלק מהמקרים הבולטים בחודשים האחרונים, בהם נבחרי ציבור נתפסו על חם כשהפרו הנחיות או התחכמו. לכבוד יום הכיפורים ובפתחו של החמרת הסגר השני, פנינו אליהם. רצינו להציע להם לקחת אחריות, לפתוח דף חדש, לנצל את הבמה כדי להעביר מסר לציבור ואולי אפילו ממש להתנצל. כמו הנשיא. הבהרנו שכוונותינו טובות. 

זה היה אמור להיות פרויקט חיובי. אחרי הזעם הציבורי ביקשנו דווקא לסלוח. לקראת הסגר המוחלט השני חשבנו שלציבור חשוב שהם יפגינו מנהיגות. 

אנחנו לא תמימים. ידענו שעד כה עיתונאים וגם גולשים ברשתות החברתיות ביקשו מהם לא פעם להסביר מה קרה ולקחת אחריות. ושזה לא קרה. אז לא באמת ציפינו להתנצלות אלא לדעת שהם מבינים שהנראות חשובה. שהציבור נושא אליהם עיניים ויש משמעות למה שהם עושים. ולמרות זאת, התאכזבנו. 

טעינו. ואנחנו מתנצלים בפניכם קוראי שקוף היקרים והיקרות. ערב יום הכיפורים, ובמקום סליחות מצאנו בעיקר תירוצים והכחשות. רק אחד מנבחרי הציבור אליהם פנינו גילה שביב של לקיחת אחריות. השאר התפתלו, דקדקו איתנו על חודו של קוץ מה בדיוק היו ההנחיות באותה שניה ספציפית, התווכחו אם היו 48 משתתפים או 51, חלקם ביקשו להסביר ״שלא לציטוט״ את מה שהתרחש מאחורי הקלעים, והיו מי שהסבירו לנו למה דווקא אנחנו אלו שלא בסדר. זה בהנחה שבכלל קיבלנו תשובה.

כשכבר נואשנו התקבלה תגובה מלשכתו של שר המודיעין, אלי כהן. זיק קטן של לקיחת אחריות: "עטיית מסכה היא חיונית במלחמה בקורונה. במסגרת אירוע בו השתתפתי הורדתי מסכה לטובת צילום עם בעל השמחה, וקיבלתי וכיבדתי את הביקורת גם על עצם הצילום ואקפיד להבא כמובן קלה כבחמורה. ביחד ננצח את נגיף הקורונה".

בימים אלו אנחנו מסתפקים במועט. וזה בדיוק מה שצריך. לא יותר ולא פחות. 

גם נבחרי ציבור הם בני אדם. יכול להיות שטעו או נקלעו לסיטואציה שלא התכוונו אליה. אולי הדברים לא נעשו מתוך רוע או בזדון. אבל אנחנו לא נפסיק לצפות מהם לתת דוגמה אישית, ולדרוש מהם לתת לנו, הציבור, דין וחשבון.

המאבק במגפה דורש ערבות הדדית, סולידריות ושיתוף פעולה של כולם, מקטן עד גדול, מהבן של השכנים ועד לראש הממשלה. אבל אנחנו חיים במדינה שהספורט האולימפי שלה הוא ״לא לצאת פראייר״. מדינה שבה אמון הציבור במערכת נשחק עד דק. חצי שנה לתוך הקורונה הגיע הזמן כבר להתעורר ולהבין שאם חבר כנסת לא מכסה את האף, אז גם הציבור לא יכסה את האף. ואם השר משתתף בטרנד של מסכת-סנטר, אז לכולם מותר ללכת עם מסכה על הסנטר. בלי דוגמא אישית ולקיחת אחריות של נבחרי ציבור ושל מובילי דעת קהל אין לנו סיכוי לנצח את הקורונה.

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

פרוייקט יום העצמאות: היום שבו הפכתי לאויב היועצים בכנסת

בזכותכם אנחנו יכולים לרוץ למרחקים ארוכים ולתקן את המציאות, צעד אחר צעד. אז לכבוד יום העצמאות החלטנו לספר לכם איך הצלחנו לתקן חוקים, לסתום פרצות ולהגביר את השקיפות. והפעם: תומר מספר איך חיסל ניגודי עניינים של יועצים פרלמנטריים והתחיל במסעו להפוך לפרסונה נון-גרטה בכנסת

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

ן תומר אביטל I

לפני כעשור סיפר לי מקור בכנסת משהו מוזר. הוא טען שהדובר של ח"כ רונית תירוש, עושה במקביל יח"צ ללקוחות פרטיים. אולי שמעתם עליו: משה קלוגהפט.

זה נשמע לי הזוי. הרי היועצים חייבים להיות נקיי אינטרס. הם מייעצים ל- 120 האנשים שקובעים איך המציאות שלנו תיראה. אבל בדקתי והוא צדק. 

קלוגהפט בזמנו היה עוזר פרלמנטרי מהשורה, אבל במקביל שירת שורה של גופים נוספים וקיבל מהם תשלום.

משהו פה חשוד

חקרתי את העניין, וגיליתי שלל הצטלבויות מעניינות. קלוגהפט ניהל את הקמפיין של "אם תרצו" נגד הקרן החדשה. תירוש, שהייתה אז חברת כנסת, התבטאה נגד הקרן. קלוגהפט היה מעורב בקמפיין לביטול מס, שנקרא בזמנו היטל הבצורת. תירוש הובילה קמפיין מקביל בכנסת. בהמשך קלוגהפט ניצח על קמפיין נגד העלאת תמלוגי הגז שהיו אמורים לסייע לכל תושבי ישראל. תירוש לא אכזבה ומתחה בעצמה כח"כית ביקורת על העלאת התמלוגים.

משה קלוגהפט. בזכותו הבנתי שצריך לעקוב אחרי ניגוד עניינים של יועצים פרלמנטריים

כשהעמקתי לחפור במחילת הארנב הסתבר שקלוגהפט לא לבד. עוד ועוד יועצים התגלו כמשרתיהם של שני אדונים. מצד אחד, חברי הכנסת, מצד שני של גופים מסחריים. יועץ התקשורת של סגן שר הבריאות יעקב ליצמן אפילו ניהל חברה פרטית שלמה של יחסי ציבור.

הצלחתי, והם שנאו את זה

כפל ההכנסה היה חוקי לחלוטין אך יצר פוטנציאל לניגוד אינטרסים מסוכן. אז כתבתי על זה שוב ושוב. הסברתי שהכנסת היא לא עוד מקום עבודה, היא ה-מקום שמשפיע על חיינו. ניגודי עניינים לא מפוקחים עלולים להוביל להחלטות גרועות על חשבון כולנו. 

התחקיר הגיע לבסוף לשולחן של עו"ד איל ינון היועמ"ש של הכנסת. ינון נדהם ולמרבה השמחה קידם בתגובה הגבלה על תעסוקה מקבילה של העוזרים הפרלמנטריים, בתמורה להעלאת שכרם (שאכן היה נמוך).

שר הבריאות, יעקב ליצמן. כשהיה סגן השר, יועצו ניהל חברה פרטית שלמה ליחסי ציבור

זה לקח קצת זמן אבל בעקבות הכתבה אושרו שלל שינויים: על הח"כ היה לאשר עבודה נוספת מחוץ לכנסת של יועצו, וכך גם היועמ"ש, שבדק בה ניגודי עניינים. בד בבד התאפשרה לראשונה שקיפות על משרות אלו.

חלק מהיועצים תיעבו אותי, וכמה הפסיקו לדבר אתי. אבל בזכות התיקון עפו ניגודי העניינים האלו מהחלון. כיום (2020) העבודות הנוספות המעטות הן בסגנון מורה לתקשורת בתיכון, ומדריך סיורי טרקטורונים (באמת). 

בקרב הזה ניצחנו.

גם אתם יכולים

אנשים מתלוננים שהמצב הולך ונהיה גרוע יותר. שהשלטון זוועה. שרע להם לחיות פה. אבל למרות המציאות העקומה, הרבה משתנה פה כל הזמן, כל עוד לא מוותרים.

לא רק זאת. יש לנו, הציבור הרחב, יותר כוח מאי-פעם. 

רוצים להיכנס בח"כים גרועים? הצטרפו לסיירת השקיפות שלנו. להעיף ח"כים גרועים? התפקדו למפלגה או תתנדבו בה. חפצים שהתקשורת תבצע תחקיר מסוים? הצטרפו לשקוף – גוף תקשורת ששייך לציבור. רוצים לבקר את התקשורת או אותנו? כתבו טור בעין השביעית.  מעוניינים שהכנסת תקדם מהלך מסוים? בואו ללובי 99. 

להילחם להנגשת מידע? הגישו בקשת חופש מידע, סייעו לתנועה לחופש המידע, או לסדנא לידע ציבורי. משתוקקים להשפיע על מבנה הכנסת? בואו למשמר החברתי. רוצים למגר עוולה שלטונית? התנועה לאיכות השלטון והתנועה לטוהר המידות ישמחו לשירותכם. רוצים להגביר את התחרותיות של הבנקים? התחברו למדיה של צדק פיננסי. לתמוך במאבקים חברתיים? בואו לאנו. לקדם שיתופי פעולה בנושאי שקיפות? התחברו לקואליציית השקיפות.

תעשו שיירים, תתרמו, תתנדבו, הזמינו את אחד מאלו לחוג בית, לסדנת קריאה ביקורתית או אקטיביזם לעצלנים (אנחנו מעבירים כאלו). 

חושבים שאף אחד מהגופים האלה לא יעילים? תקימו אחד משלכם!

כל אחד ואחת מאיתנו יכולים להוביל לשינוי. זה דורש התמדה, נחישות וחפירה, אבל בסוף, במוקדם או במאוחר, אם הצדק איתך: מצליחים.

אנחנו יודעים שגם לכם יש המון סיפורים כאלה, ורוצים לפרסם מאגר הצלחות. יש לך סיפור טוב? כתבו לנו.

חוץ מראש הממשלה, 2 שרים ו-2 ח"כים עשויים לעמוד לדין השנה

שנה וחצי עברה מאז שהמשטרה המליצה להעמיד את אריה דרעי לדין. היועמ"ש מתעכב בהחלטה נוספות גם בעניינו של השר ליצמן. דוד ביטן ממתין לשימוע וחיים כץ לדיון בבגץ כנגד החסינות שקיבל מהכנסת ה-22

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

תחת הפרסומים על משפטו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, שצפוי להתחיל ב-24 במאי, קל לשכוח שישנם ארבעה נבחרי ציבור נוספים שנפתחו חקירות בעניינם. מדי תקופה אנו פונים למשטרה, לפרקליטות ולבתי המשפט ומבררים מה מצב ההליך המשפטי שלהם.

השבוע שאלנו את הפרקליטות מה תאריך השימוע של דוד ביטן, האם היועמ"ש מתכוון להגיש מחדש כתב אישום כנגד חיים כץ, לאחר שקיבל חסינות ומתי תתקבל הכרעה בעניינים של אריה דרעי ויעקב ליצמן. הפרקליטות לא סיפקה מידע חדש. 

אנחנו מתעקשים לשאול שוב ושוב, כי נראה שחלק מההחלטות תקועות. בעניינו של דרעי למשל, המשטרה ורשות המסיים העבירו המלצה להעמידו לדין כבר לפני שנה וחצי – אך היועץ המשפטי לממשלה עדיין לא קיבל החלטה, לכאן או לכאן.

חיים כץ: בפרקליטות מחכים להחלטה בעניינו 

תזכורת: כץ חשוד בכך שעזר לחברו – איש שוק ההון מוטי בן ארי – בקידום חקיקה בכנסת בניגוד לחוק ובניגוד עניינים חריף. היועץ המשפטי לממשלה החליט להגיש כתב אישום לאחר שימוע לכץ עוד בכנסת ה-21. אך כץ הגיש בקשה לחסינות שהתקבלה בכנסת ה-22 ונכון להיום לא יעמוד למשפט. שורה של ארגונים הגישו עתירות לבג"ץ כנגד ההחלטה על החסינות, שצפויות לעמוד לדיון בסוף חודש מאי (טרם נקבע תאריך). 

ח"כ חיים כץ. מחכים לתוצאות הבג"ץ נגד החסינות שקיבל מהכנסת ה-22

מהפרקליטות נמסר לנו שהם ממתינים להכרעה בעתירות. לאחר החלטת בג"ץ יחליט היועמ"ש אם להגיש כתב אישום חדש כנגד כץ, מאחר והחסינות עומדת לו רק לתקופת הכנסת שהעניקה אותה.

דוד ביטן: כתב אישום בכפוף לשימוע על תעשיית שוחד

ב-26 בינואר 2020 החליט היועמ"ש להגיש כתב אישום, בכפוף לשימוע, כנגד ח"כ דוד ביטן. ביטן מואשם בקבלת שוחד, מרמה והפרת אמונים, קבלת דבר במרמה ועבירות מס בתשע פרשיות שונות. מועד השימוע טרם פורסם. 

לדוגמה: "במסגרת פרשת 'חברת דניה סיבוס', התבססה תשתית ראייתית לכך שבשנים 2015-2013 נתן רונן גינזבורג, מנכ"ל החברה, סכום של 430,000 ש"ח כשוחד לח"כ ביטן ולאדם נוסף, על מנת לקדם אינטרסים של דניה סיבוס מול עיריית ראשון לציון ומשרד התחבורה, הקשורים בתכנית להקמת תחנת דלק במחלף עין הקורא על כביש 431 ולמכרז הנוגע לכביש 38. 

דוד ביטן – צילום: יוסי זמיר


"במסגרת פרשה נוספת הנוגעת ליזמי נדל"ן, התגבשה תשתית ראייתית לכך שעל פני השנים 2017-2011, סייעו ח"כ ביטן וארנון גלעדי ליזמים לקדם אישורים והיתרים ביחס לשלושה פרויקטים של נדל"ן בת"א מול גורמים שונים בעירייה. בתמורה לקידום הפרויקטים ניתן שוחד בסך של 385,000 ש"ח. חלק מכספי השוחד הוסוו באמצעות חשבוניות פיקטיביות".

הפרקליטות סירבה למסור את מועד השימוע שנקבע לח"כ ביטן. 

יעקב ליצמן

המשטרה מצאה תשתית ראייתית כנגד שר הבריאות יעקב ליצמן לביצוע עבירות מרמה והפרת אמונים והדחה בעדות ב"פרשת ההסגרה", כמו גם עבירות מרמה והפרת אמונים והצעת שוחד ב"פרשת בית העסק לממכר מזון".

בפרשה אחת, נטען כנגד ליצמן כי הוא ניסה להשפיע על בעלי תפקידים במשרד הבריאות למנוע הליך סגירה של בית עסק של חברו מתחום המזון. מדובר במסעדה שהתגלה כי היא במצב תברואה ירוד, עד כדי כך שמאכליה גרמו לכמה אנשים לחלות.

שר הבריאות יעקב ליצמן. לפי החקירות הוא השתמש בכוחו במשרד הבריאות לטובת מקורבים

בפרשה נוספת נטען כי השר ליצמן ניסה "להשפיע חוות דעתם של מספר פסיכיאטרים עובדי משרד הבריאות, אשר מונו על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים לקבוע את כשירותה הנפשית של מועמדת להסגרה לשלטונות אוסטרליה בגין עבירות מין בקטינות". ניסיונות אלו התרחשו כביכול בזמן שהמשפט מתנהל.

באוגוסט 2019 עבר התיק לפרקליטות ומחכה להחלטת היועמ"ש. לשאלתנו שבוע, הפרקליטות סירבה להודיע מתי תתקבל הכרעה בעניינו של שר הבריאות.

אריה דרעי

בנובמבר 2018 המליצה המשטרה ורשות המסים להעמיד לדין את שר הפנים, אריה דרעי, על ביצוע עבירות מרמה והפרת אמונים, עבירות מס של מיליוני שקלים, הלבנת הון, שיבוש מהלכי משפט ומסירת תצהיר כוזב (שבועת שקר) למבקר המדינה וליו"ר הכנסת בנוגע לנכסיו ולהכנסותיו.

שנה וחצי לאחר מכן, היועמ"ש עדיין לא קיבל החלטה האם להעמידו לדין. גם השבוע הפרקליטות סירבה להודיע היכן הדברים עומדים.

בדרך לממשלה מהגדולות בהיסטוריה: איך זה נראה במדינות אחרות בעולם?

המדינה היחידה עם שר מודיעין, יחס שרים-ח"כים שמתקרב לסנגל ושורה של משרדים שקיימים רק לצורך הפוליטי של הרגע: השוואה בינלאומית מעמיקה מראה עד כמה חריגה הממשלה המנופחת בישראל • וגם: באיזו השכלה מחזיקים שרי בריאות מחוץ לישראל?

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| ניר בן-צבי, נדיה פייבל |

אחרי כמעט שנה וחצי אולי תקום בקרוב ממשלה – ואם זה יקרה, היא כנראה תהיה הגדולה בתולדות המדינה, כאשר תכלול לכל הפחות 30 שרים. כולנו כבר יודעים שהמספר הזה חריג בהשוואה עולמית – אבל עד כמה הוא חריג באמת? ומהם המשרדים אותם צריך לאחד או אפילו לבטל? 

לשם כך ערכנו השוואה בינלאומית מול 14 מדינות: שבע מהן מעצמות עולמיות (ארה"ב, רוסיה, סין, יפן, גרמניה, צרפת, אנגליה), ושבע מדינות נוספות מרחבי הגלובוס הדומות בגודל האוכלוסייה לישראל (הולנד, טוניסיה, דנמרק, פינלנד, נורבגיה, סינגפור, סנגל).

לא הסתפקנו בבדיקה שטחית של מספר השרים, אלא צללנו לבדיקה של מהות המשרדים והאופן בו האחריות שלהן מתחלקת בין השרים והשרות במדינות שונות.

אם כולם שרים – מי יפקח על הממשלה?

ממוצע השרים במדינות שנבדקו עומד על 19. המדינות היחידות עם יותר שרים מישראל הן טוניסיה (30) וסנגל (32) – וגם מעליהן אנו עשויים "לדלג" אם חלק מן התרחישים המדוברים לממשלה החדשה יתממשו.

אך נתון משמעותי הרבה יותר (שמתעלמים ממנו לא פעם) הוא היחס בין מספר השרים למספר חברי הפרלמנט: בישראל הוא צפוי לעמוד על שר אחד לכל ארבעה חברי כנסת (לפני מימוש "חוק נורבגי" שיאפשר לחלק קטן מהשרים לפרוש מהכנסת). 

המדינות היחידות שמתקרבות אלינו הן סינגפור (1 ל-6) וסנגל (1 ל-5). במדינות סקנדינביה, הקטנות מאיתנו משמעותית במספר התושבים, ישנם בין תשעה ל-12 מחוקקים על כל שר. במדינות גדולות הפער אפילו משמעותי יותר. 

במצב בו רבע מחברי הכנסת הם גם שרים, נפגעת משמעותית עבודת הכנסת. כשמוסיפים לקלחת הממשלתית את סגני השרים, המצב אפילו מחמיר. כך נוצר מצב שבו הקואליציה שולחת לוועדות רק ניצבים שרצים מחדר לחדר בשביל לתת קולם בהצבעות כמו חיילים, ולא מתאפשר דיון רציני ומעמיק.

תוצרת הארץ: המשרדים שישראל המציאה

ישנם 12 משרדים הקיימים בכל המדינות כמשרדים ראשיים, לעיתים כאמור אף עם אחריות רחבה מזו הקיימת בישראל: אוצר, ביטחון, בריאות, חוץ, חינוך, כלכלה ותעשייה, משפטים, עבודה ורווחה, פנים, תחבורה, הגנת הסביבה (פרט לארה"ב, שם ישנה רשות עצמאית האחראית על הנושא), חקלאות (פרט לסינגפור, אך זאת מכוון שחלקה של החקלאות בתל"ג של המדינה הקטנטונת הוא הנמוך בעולם).

מתוך דו"ח של המכון הישראלי לדמוקרטיה

הסתכלות מעמיקה על מהות המשרדים חושפת היכן מסתתר עיקר הבזבוז בהשוואה למדינות אחרות:

  • משרד האחראי על מדע וטכנולוגיה קיים בעשר מ-14 המדינות שנבדקו, אך בתשעה מהמקרים הוא מאוחד בתוך משרד אחר, בד"כ משרד החינוך, בצמוד לאחריות על השכלה אקדמית.
  • אף יותר שערורייתי הוא הפיצול של הטיפול בנושאים אסטרטגיים ומודיעין למשרדים נפרדים, מחוץ למשרד הביטחון. זו תופעה שלא קיימת באף לא אחת מהמדינות שנבדקו.
  • כרגע, עם המשרד לנושאים אסטרטגיים מאוחד משרד ההסברה – שם מתמקדים בעיקר במאבק בתנועת החרם על ישראל (BDS). משרד ההסברה, שפעל בעבר בצמוד למשרד החוץ, נמצא במתכונתו הנוכחית במסלול התנגשות מתמדת איתו, בשל האחריות החופפת. 

השר לעניינים אסטרטגיים והסברה, גלעד ארדן. רק בישראל משרד המודיעין נפרד ממנו

  • דוגמה נוספת היא משרד התרבות והספורט – אשר במחצית המדינות מאוחד לתוך משרדים אחרים. ראוי לציין כי בניגוד למגמה זו, בצרפת ישנם דווקא שני משרדים נפרדים ועצמאים – אחד לתרבות, והשני לספורט.
  • גם קיומו של משרד תיירות נפוץ פחות מכפי שניתן היה לשער. במרבית המדינות שנבדקו אחריות כזו אינה קיימת כלל, וכאשר ישנו שר ממונה על התחום זה בד"כ בצמוד לתפקיד נוסף. כך למשל בישראל רפורמת "שמים פתוחים", שהיא אחת המשפיעות ביותר על תחום התיירות בשנים האחרונות, הובלה בכלל בידי משרד התחבורה. 
  • ישנם שלושה משרדים הקשורים זה לזה כבר שנים רבות ומדגימים היטב את חוסר הענייניות שבבסיס חלק ממשרדי הממשלה: הסברה, ירושלים ומורשת ותפוצות. המשרדים הללו מתאחדים ואז נפרדים, לעיתים מבוטלים ואז צצים מחדש – הכל לפי הצורך הפוליטי של הרגע. 

שרת התרבות והספורט, מירי רגב. במחצית מהמדינות המשרד מאוחר תחת אחרים (צילם: נעם ריבקין פנטון)

  • פיתוח הנגב והגליל – קיומו של שר שאחראי באופן ממוקד לפיתוח הפריפריה קיים באופן דומה ברוסיה וסנגל. עם זאת, מרבית הסמכויות בפועל של המשרד נמצאות במקומות אחרים (שיכון ובינוי, תרבות, חינוך) – ועל כן אין כמעט ערך במשרד עצמאי שכוחו כה מצומצם.
  • רק בשתי מדינות שנבדקו קיים משרד דתות: אחת היא דנמרק, שם התפקיד הוא חלק ממשרד התרבות, והשנייה היא טוניסיה (מדינה בה 98% מהתושבים מוסלמים). 

שני משרדים (לפחות) שפשוט צריך לבטל

קיומם של המשרדים שהוזכרו עד עתה נדמה הגיוני ברמה העקרונית ורק בזבזני באופן המימוש, כלומר נראה שיעיל יותר לאחד משרדים קיימים. אך לצד זאת ישנם משרדים שעצם קיומם חריג בהשוואה עולמית:

  • המקרה הראשון אולי יפתיע רבים, בשל החשיבות הרבה המיוחסת לתפקיד הזה בישראל: משרד התקשורת. רק בשתיים מהמדינות שנבדקו קיים המשרד כגוף עצמאי (רוסיה וסינגפור). בתשע מדינות תפקיד הרגולוציה התקשורתית כלל לא קיים כמשרד ממשלתי. לאורך השנים קודמו בישראל תוכניות שונות לפירוק משרד התקשורת והפיכתו לרשות תקשורת לאומית, דוגמת ה־FCC האמריקאית. האחרון לקדם תוכנית מסוג זה (ללא הצלחה) היה שר התקשורת דאז משה כחלון ב-2010. 

שר העלייה והקליטה, יואב גלנט. לא ברור מה הצורך במשרד נפרד לנושא

  • משרד העלייה והקליטה הוא תופעה ייחודית לישראל ועל כן אין זה מפתיע שלא קיים משרד מקביל באף מדינה אחרת (בדנמרק קיים משרד ייעודי לטיפול בפליטים ומהגרים – מיקוד שונה מזה הישראלי). המשרד הוקם ב-1968 לטיפול ממוקד בגלי העלייה לישראל אחרי מלחמת ששת-הימים. עם זאת, מאז העלייה הגדולה מברה"מ בשנות ה-90 פחתו משמעותית מספר העולים בכל שנה. לכן, האחריות על דיור, רווחה וחינוך של עולים יכולים להתפזר בין המשרדים השונים או להיות מועברים לרשות עצמאית שתרכז את הטיפול.

שר הבריאות היחיד בלי תואר 

בצל התפשטות הקורונה ומשבר מערכת הבריאות, בדקנו על הדרך גם את ההשכלה של שרי הבריאות ב-14 המדינות שנבחנו:

  • חמישה מהם בעלי השכלה אקדמית בתחום הרפואי: ארבעה רופאים (צרפת, רוסיה, סין, טוניסיה) ואחות מוסמכת אחת (פינלנד).
  • חמישה עם השכלה אקדמית בכלכלה (תואר שני בכלכלה בבריטניה, כלכלה עם התמחות בבריאות בהולנד).
  • שניים עם תואר שני בתחומי ידע אחרים, פחות רלוונטיים למקצוע (מדעי המדינה ומשפטים בגרמניה, הנדסת חשמל בסינגפור)
  • שניים עם תואר ראשון (בנורבגיה לשר תואר במשפטים, בדנמרק הוא עיתונאי עם לימודי תקשורת)

שר הבריאות בישראל, יעקב ליצמן, הוא היחיד ברשימה ללא תואר אקדמי. כאחד ממנהיגי חסידות גור, השכלתו היא תורנית. מבחינת הפער בין תחומי ההשכלה לתחום העיסוק של השרים בישראל, ליצמן לא שונה ממרביתם. בחירת השרים פוליטית רובה ככולה ופעמים רבות שרי משפטים אינם עורכי דין ושרי חינוך אינם אנשי חינוך.

שר הבריאות יעקב ליצמן. השכלה תורנית בלבד

לרוב, מנכ"לי או מנכ"ליות המשרדים הם אנשי או נשות המקצוע הבקיאים והמנוסים בתחום. בתחום הרפואה נוצר בשנים האחרונות מצב ייחודי, כאשר גם מנכ"ל המשרד, משה בר סימן טוב, מגיע מהתחום הכלכלי ואינו בעל השכלה רפואית.

אזמ"ע (איך זה משפיע עלי?): גודל הממשלה משפיע קודם כל על התקציב – ממשלה מנופחת עולה כמובן הרבה יותר ממשלה מצומצמת. מעבר לכך, ההשוואה הבינלאומית לימדה אותנו שהרבה מהפיצולים מהמשרדים הן המצאות ישראליות שעלולות לפגוע באיכות העבודה, כאשר המשרדים השונים מתקשים לתקשר אחד עם השני. בקיצור – אנחנו מקבלים עבודה פחות טובה תמורת הרבה יותר כסף.

מעש"י (מה לעשות כדי שיתוקן): במקום לנפח את הממשלה כדי לרצות את המפלגות השונות במשחק הפוליטי, צריכות להתקבל החלטות מקצועיות שיועילו לאיכות העבודה ויקלו על התקציב. ההשוואה הבינלאומית מלמדת שמשרד הקליטה והעליה למשל, כמו גם משרד התקשורת, יכולים להפוך לרשות לאומית במקום משרד.

חוזרים למבקר המדינה 6: למה באמת אין מספיק מיטות בבתי החולים?

כשהמדינה מפרטת בפנינו את החטאים שלה בשגרה, רובנו מתעלמים. אז לכבוד חג הפסח שקוף מנפנפים בחמץ של ישראל: בכל יום נפרק נושא אחד מדו"ח מבקר המדינה מ-2019, בשפה פשוטה. והפעם: הניהול הרופס והכושל של משרד הבריאות

| יואב נטיף |

התפרצות נגיף הקורונה, לצד הביקורת הציבורית על שירותי הבריאות במשך שנים רבות, מעלה שוב לסדר היום את השאלות שלא מפסיקה להטריד אותנו: איך יכול להיות שעדיין אין מספיק מיטות בבתי החולים? למה חולים מהפריפריה צריכים לנסוע שעות למרכז כדי לקבל טיפול נורמלי? מה יקרה פה עוד כמה שנים, עם הזדקנות האוכלוסיה?

כשנכנסים עמוק פנימה מגלים למה המצב חמור: דו"ח מבקר המדינה מראה שמשרד הבריאות לא נקט בשום החלטה ממשלתית בנוגע לפתיחת מחלקות או יחידות חדשות. כשבית חולים דוחף את עצמו, הוא מצליח להזיז משהו נקודתית. וכך קורה שבצפון הארץ לדוגמה, חסרה מחלקת שיקום, אבל בירושלים יש שתי מחלקות נוירוכירוגיות ללא צורך, כשאין אפילו מספיק רופאים שיעבדו בהן.

אין תוכנית לפתיחת מחלקות ויחידות במערכת הבריאות

כיום בישראל פועלים כ-340 מוסדות אשפוז, ביניהם בתי חולים שקיבלו רישיון ממשרד הבריאות. הרישיון מגדיר, בין היתר, את ענפי הרפואה שבית החולים רשאי לעסוק בהם, את מספר המיטות בו ואת המבנה שלו – המחלקות, היחידות, המרפאות, המכונים והמעבדות. כדי להקים בית חולים חדש או לפתוח יחידות מקצועיות חדשות, משרד הבריאות נדרש להתחשב בשיקולים ובתנאים מוגדרים בתקנות.

כגוף האמון על גיבוש מדיניות הבריאות הלאומית, משרד הבריאות מודע לאתגרים עימם עליו להתמודד: צורך בשיפור התשתיות בפריפריה, טיפול באוכלוסיות מזדקנות, גידול באוכלוסייה ועוד. לצורך כך, משרדי הבריאות והאוצר גיבשו שתי תכניות הקובעות את מספר מיטות האשפוז שיידרשו עד 2035. 

שר הבריאות יעקב ליצמן והמנכ"ל משה בר סימן טוב. המדיניות פאסיבית לחלוטין

מבקר המדינה מראה ששתי התוכניות לוקות בחסר. כלומר, לגוף האמון על תחום הבריאות במדינה אין תוכנית ארוכת טווח. הוא לא מתכונן למספר המיטות לנפש לפי אזורים גיאוגרפיים, לשיעור התפוסה הרצוי בבתי החולים, לזמן השהייה הממוצע במחלקה, למבנה העתידי של המחלקות החדשות שיידרשו ולכאלה שיהיה צריך לסגור.

לקריאת כתבות נוספות בסדרת הפסח "חוזרים למבקר המדינה":

משרד הבריאות, לפי המבקר, הוא "רגולטור פאסיבי" – גוף ממשלתי שאין לו מדיניות מסודרת ואינו מוציא לפועל החלטות עצמאיות. חוסר התכנון לטווח הארוך פירושו התעלמות מהצרכים המתפתחים והמשתנים של האוכלוסייה. מעבר לכך, ללא תכנית מסודרת עלולות להתקבל החלטות בזבזניות ולא יעילות או כאלה המונעות מלחצים של בתי חולים מגישי הבקשות.

גם במקרים בהם משרד הבריאות קבע שיש צורך בהקמת יחידות מסוימות, הוא לא קידם את הנושא בשום צורה. למשל, בחמישה בתי חולים גדולים בארץ אין יחידה לבקרה ולמניעת זיהומים. על אף שעל פי הערכות, יחידה כזו יכולה למנוע כ-1,000-4,000 פטירות מזיהומים בבתי חולים בשנה. בנוסף, בישראל פועל כיום מרכז כוויות אחד בלבד, באזור המרכז, על אף שהמשרד קבע שיש צורך במרכזים דומים גם בצפון ובדרום הארץ.

איך נולדת מחלקה בבית חולים?

כל הקמה של מחלקה או יחידה היא תגובתיות בלבד ונובעת מיוזמה של בית החולים. היא לא נעשית מתוך ראייה מערכתית כוללת של צרכי בריאות הציבור או כחלק מתוכנית ארוכת טווח. דרך פעולה כזו, נקודתית בלבד, גרמה לבזבוז ענק מצד אחד, ולהנצחת הפערים והטיפול הלקוי בחולים, מצד שני.

כך לדוגמה, בשנת 2015 פנה בית החולים "שערי צדק" למשרד הבריאות בבקשה להקים מחלקה לנוירוכירורגיה. באותה השנה המשרד אישר את בקשת בית החולים, על אף שמספר מחלקות הנוירוכירורגיה במדינה כבר חרג מהמכסה שהגדיר.

בית החולים הדסה. יש שם כבר מחלקה לנוירוכירורגיה, למה לפתוח בשערי צדק?                             צילום: יוסי זמיר

מה הצורך הרפואי במחלקה זו, שיש מחלקה דומה הפועלת במרחק של כשישה קילומטרים בבית החולים הדסה? לאור מצוקת כוח האדם הקיימת בשל מיעוט רופאים נוירוכירורגיים, האם יש בכלל מספיק רופאים לאיוש המחלקה החדשה? בפרוטוקול הדיון בו התקבלה ההחלטה לא ניתן מענה לאף אחת מן השאלות. 

תוך התעלמות בוטה מסוגיות מקצועיות, המבקר מצא כי הנימוק היחיד בפרוטוקול הדיון היה שפתיחת מחלקה נוספת כזו בירושלים היא "מרכיב חשוב בטיפול בחולים המגיעים למחלקת הטראומה, ופתיחת יחידה נוספת בירושלים תוכל לתת מענה לאוכלוסיית ירושלים רבתי המונה כמיליון נפש".

איך הגיעה הזקנה למסדרון?

בעיה נוספת העולה מדו"ח המבקר היא חוסר התאמה בין מספרי המיטות ברישיונות בתי החולים לבין מספרן בפועל. בשנת 2015 היו כ-1,650 יותר מיטות בבתי החולים ממה שהרשיונות מאפשרים, בעיקר במחלקות הפנימיות והכירורגיות. 

מבקר המדינה: או שאין מספיק מיטות או שיש יותר מדי

זה לא מפתיע: הזדקנות האוכלוסייה והגידול במספר החולים הכרוניים והמורכבים מצריכים יותר מיטות אשפוז במחלקות אלה. למרות השינוי במציאות, רישיונות בתי החולים לא עודכנו בהתאם, וכתוצאה מכך גם התקצוב לבית החולים והיקף כוח האדם במחלקות נותרו כפי שהיו.

מנגד, היו מחלקות בהן מספר המיטות בפועל היה נמוך ממספרן ברישיונות, בעיקר בבתי חולים בפריפריה, במחלקות כמו עיניים, ילדים ונשים. הנה כמה מספרים להמחשה: בבית החולים "איכילוב" פעלו 1,400 מיטות לעומת 988 שברישיון בית החולים (חריגה של 40%!). בבית החולים "העמק" היה מחסור ב-28 מיטות במחלקות הפנימיות, ועודף של 33 מיטות במחלקות הילדים והעיניים.

הפער בין מספר המיטות להקיים לזה המותר ברישיון. מתוך דו"ח מבקר המדינה

לפי המבקר, משרד הבריאות איבד שליטה על האיזון בכוח האדם, ואין לו יכולת לדעת האם כמות הרופאות והמנתחים מספיקה כדי לטפל בחולים באופן מספק. כך נוצר מצב שבו במחלקות עם תפוסת יתר, בהן הצוות הרפואי והסיעודי נדרש לטפל ביותר מדי חולים, יש סכנה לפגיעה באיכות הטיפול ולשחיקה של הצוות. לעומת זאת, במחלקות בתת-תפוסה, הצוות עלול שלא לצבור ניסיון מספק. משרד הבריאות זונח את תפקידו כשהוא לא מסתכל על המצב מגובה הציפור ומאזן את מערכת הבריאות הישראלית.

לגור בפריפריה עולה לי בבריאות

הנזק המשמעותי ביותר בכך שאין מדיניות אקטיבית הוא הפער בשירותי הבריאות בין המרכז לפריפריה. הביטוי הצורם לאוזלת היד הזו של משרד הבריאות הוא אופי המימון של הקמת מחלקות חדשות – שבהיעדר תקציב ממשלתי מגיע בחלקו או במלואו מתרומות. 

שר הבריאות יעקב ליצמן

גם כאן המצב לא פשוט. מבקר המדינה מצא שבתי החולים בפריפריה מתקשים בגיוס תרומות בהשוואה לבתי חולים במרכז הארץ. מכאן שהם אינם יכולים לקדם הקמה של מחלקות ויחידות חדשות. כתוצאה מכך, מבקשי שירות רפואי, לעיתים בסיסי, נדרשים לנסוע הרחק ממקום מגוריהם. המחדל אף מתעצם כשמדובר בטיפולים קבועים, הדורשים נסיעה של שעות לבתי חולים מרוחקים מספר פעמים בחודש.

הקושי בגיוס תרומות והיעדר תקצוב ממשלתי, הוא הסיבה לכך שעד היום אין מחלקת שיקום בכל אזור הצפון. בית החולים "פוריה", שקיבל אישור להקמת המרכז ממשרד הבריאות, אינו מצליח לגייס את הכספים הנדרשים להשלמת הפרויקט. 

בשורה התחתונה

אז מאיפה מתחילים? על פי המבקר, משרד הבריאות צריך לחזור לבצע את תפקידו כמעצב של מערכת הבריאות הישראלית. כדי לשנות את המצב, על המשרד לגבש תכנית רב-שנתית ומדורגת להשלמת הצרכים בצפון ובדרום הארץ ולקבוע את מקורות המימון לה. במקום להיות רגולטור פסיבי שנגרר אחרי מאות מוסדות הבריאות בארץ, עליו לבנות תכנית ארוכת טווח לצמצום הבעיות הקיימות. במילים אחרות: שייקחו אחריות ויתחילו לעבוד.

אזמ"ע (איך זה משפיע עלינו): אנחנו לא יכולים לבטוח במערכת הבריאות שתתן לנו טיפול הולם ברגע שניפגע או נחלה. מי שצריך לעבוד כדי לשפר כל הזמן את מערכת הבריאות הציבורית מלמעלה – נגרר אחרי איטנרסים נקודתיים של בתי חולים. ואם אתם גרים בפריפריה, תצטרכו לנסוע שעות כדי לקבל טיפול ראוי, או להמר על הבריאות שלכם.

מעש"י (מה עושים כדי שיתוקן): משרד הבריאות חייב להתעורר מהתרדמת ולהפוך לאקטיבי. כדי הלעיר אותו, חברי כנסת צריכים להשתמש בכל הכלים שיש להם כדי לדקור את הענק שנפל לתרדמת: ליזום דיונים מהירים, לשלוח שאילתות ושאלות לשר. אנחנו ב"שקוף" נמשיך לעקוב אחרי הנושא הזה ולהציק בתחומים שהתקשורת הארצית לפעמים מתעלמת מהם.

יצאנו לבחירות והפרקליטות צפויה לקבל החלטה בעיניינם של ביטן, דרעי וליצמן

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

השלכה לא צפויה של הבחירות השלישיות: הפרקליטות תקבל החלטה זריזה לגבי דוד ביטן, יעקב ליצמן ואריה דרעי החשודים בפלילים. הפעם ב #טרחנות_חקירות על החלטת היועמ"ש שמנחה את המשטרה והפרקליטות כיצד לנהוג בנבחרי ציבור בסמוך לבחירות.

לא ליזום חקירות חדשות לקראת בחירות אבל כן לזרז קבלת החלטות

במסמך שפורסם על ידי היועמ"ש בשנת 1998 נקבע שעל הפרקליטות והמשטרה להביא לסיום הליכים משפטיים כשהנושא נמצא בטיפול מתקדם על ידם. אגב, לא רק זירוז: באותו מסמך בדיוק נקבע גם כי יש להתנהל בזהירות יתרה בכל הנוגע לפתיחת חקירות חדשות. 

"תעשיית השוחד" של ביטן, שיבוש הליכי משפט של דרעי והדחה בעדות של ליצמן

בבחירות הקרובות יתמודדו (שוב) שלושה חשודים בפלילים: 

  • בנובמבר 2018 המליצו המשטרה ורשות המסים להעמיד לדין את שר הפנים אריה דרעי. הוא חשוד כי קיבל מאות אלפי שקלים מאנשי עסקים כהלוואה שלא הוחזרה, ומבלי לדווח. בנוסף נחשד שסחר במגרשים ובבתים עם בני משפחתו כדי להלבין כספים. בד בד דרעי חשוד בשיבוש מהלכי משפט ושבועת שקר למבקר המדינה וליו"ר הכנסת בנוגע לנכסיו והכנסותיו.

  • במרץ 2019 המליצה המשטרה לפרקליטות להעמיד את ביטן לדין בגין: שוחד, הלבנת הון, קבלת דבר במרמה, מרמה והפרת אמונים ועבירות מס ב-12 פרשיות! לדוגמא: במסגרת פרשת 'חברת דניה סיבוס', חשוד ביטן כי קיבל 430,000 ש"ח לעצמו ולאדם נוסף, על מנת לקדם היתרי בניה ואינטרסים נוספים של החברה. במסגרת פרשה נוספת עלה החשד שבשנים 2017-2011, סייע ביטן ליזמים לקדם אישורים והיתרים בתמורה ל 385,000 ש"ח.

דוד ביטן – צילום: יוסי זמיר

  • באוגוסט 2019 מצאה המשטרה תשתית ראייתית להעמיד את ליצמן לדין בגין עבירות מרמה והפרת אמונים והדחה בעדות ב"פרשת ההסגרה" ועבירות מרמה והפרת אמונים והצעת שוחד ב"פרשת בית העסק לממכר מזון". ליצמן לכאורה לחץ על עובדי המשרד למנוע סגירה של עסק שבעליו מקורב אליו לאחר שנמצאו מפגעי תברואה חמורים שהביאו לתחלואה של מספר אנשים. בפרשה אחרת ניסה לכאורה להשפיע באופן פסול על חוות דעתם של פסיכיאטרים, עובדי משרד הבריאות, אשר מונו על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים לקבוע את כשירותה הנפשית של מועמדת להסגרה לשלטונות אוסטרליה בגין עבירות מין בקטינות.

בשורה התחתונה: אנו צפויים לראות בחודשיים הקרובים החלטה של הפרקליטות בעניינם של ליצמן, דרעי וביטן.

ומה עם שאר נבחרי הציבור ברשימת החשודים?

בעניינם של חיים כץ ובנימין נתניהו כבר התקבלה לאחר שימוע להעמיד אותם לדין. הראשון הגיש בקשת חסינות שמעכבת את פתיחת משפטו והשני טרם עשה זאת. וכל עוד אין הכנסת מתפקדת – משפטם יידחה. על כך כתבנו בטרחנות חקירות השבוע.

סגן השר שאהב קולה זירו

כמה כסף מוציאים על קולה זירו בלשכת סגן שר הבריאות? #חזרנו_לבדוק: סגן שר הבריאות יעקב ליצמן אמנם הוביל רפורמה שתעודד אותנו לרכוש מזון בריא, אך נראה שהוא מתקשה לשמש דוגמה אישית – ע"פ הערכת "שקוף", בשנת 2018 לבדה נרכשו לא פחות מ-9,450 פחיות קולה זירו עבור לשכת סגן השר

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| מאיה קרול |

בשנת 2016 יצא משרד הבריאות בקמפיין נגד שתייה ממותקת, בניסיון לעודד את הישראלים להפסיק לצרוך משקאות כאלה ולסגל לעצמם אורח חיים בריא יותר. בעיצומו של הקמפיין, חשף כתבנו תומר אביטל כי דווקא בלשכת סגן שר הבריאות ליצמן, שותים משקאות ממותקים בכמויות מטורפות. במשרד הבטיחו להשתפר ולהפחית.

#חזרנו_לבדוק אם בשנת 2018 המצב השתפר – וגילינו שכן! אבל יש עדיין לאן לשאוף.

פגישה בלשכת סגן שר הבריאות יעקב ליצמן

פגישה בלשכת סגן שר הבריאות יעקב ליצמן (מתוך האתר JDN)

ע"פ הערכת "שקוף", בשנת 2018 לבדה נרכשו במשרד הבריאות לא פחות מ-9,450 פחיות קולה זירו עבור לשכת סגן השר, בסכום כולל של כ-35,000 שקל. בממוצע, מדובר על כ-790 פחיות קולה בחודש.

בשנה זו אכן הפחיתו במשרד הבריאות את כמות השתייה המתוקה ביחס לשנים עברו – אז, למרבה הפלא, המצב היה חמור אף יותר.

מתוך דף הפייסבוק של בנימין נתניהו

מתוך דף הפייסבוק של בנימין נתניהו

בשנת 2016, כאמור בעיצומו של הקמפיין נגד שתיית משקאות ממותקים, חשפנו כי נרכשו במשרד הבריאות כ-17 אלף בקבוקי שתייה מתוקה, בעלות של 70,000 שקל. לאחר החשיפה הבטיחו במשרד הבריאות שיפעלו להפחית את כמויות השתייה המתוקה. 

למרבה האכזבה גילינו כי בשנת 2017 המשיכו לצפצף במשרד על הקמפיין שלהם עצמם – בשנה זו רכשו עבור לשכתו של ליצמן שתייה ממותקת בסכום גבוה אף יותר: 87,345 שקל.

סגן שר הבריאות ליצמן, עם משה גפני ופחית קולה זירו (מתוך דף הטוויטר של דגל התורה)

נציין כי במשרד הבריאות טענו בפנינו בעבר כי בעקבות הקמפיין נגד השתייה המתוקה, בלשכת סגן השר מוגשים רק מים, סודה וקולה זירו.

לידיעת הקורא ליצמן, קולה זירו הוא משקה ממותק שמידת בריאותו מוטלת בספק.

בכל מקרה, שמחנו לגלות כי ב-2018 מתחילים במשרד הבריאות להיגמל מסוכר. נמשיך לעקוב.

סגן שר הבריאות יעקב ליצמן. "רק מים, סודה וקולה זירו"

סגן שר הבריאות יעקב ליצמן. בלשכה יש רק "מים, סודה וקולה זירו"

***

שקיפות עצמית: כיצד ביצענו את ההערכה לכמות הפחיות?

מצאנו כי תחת הסעיף התקציבי "שתייה עבור לשכת סגן השר" לשנת 2018, ביצעו במשרד הבריאות רכש בסך של 34,962 ש"ח. בקשת חופש מידע שהגשנו ומתייחסת לתאריכים 31.8-30.11.18 העלתה כי 10,740 ש"ח מתוך הסכום הופנו לרכישת פחיות קולה זירו בלבד (2880 פחיות).
מה לגבי ה- 24,222 ש"ח הנותרים? אנחנו מניחים שגם הם הופנו לרכישת קולה זירו בלבד, מהסיבה הבאה: עבור רכישת סודה ומים ישנם סעיפים תקציביים נפרדים ("ארגזי סודה שתייה עבור לשכת השר" ו-"מים מינרלים עבור המשרד הראשי") – ולכן, ניתן להניח, בהתאם לתשובת המשרד, כי השתייה היחידה שנרכשה עבור לשכת סגן השר בסעיף המדובר – היא קולה זירו.

המידע שנמסר העלה כי עלות פחית קולה בודדת היא 3.7 ש"ח, ומכאן החישוב של כ-9,449 פחיות שנרכשו בשנת 2018.

למטיבי לכת, הנה הנתונים:

  • להתקשרויות המשרד – לחצו כאן.
  • לתוצאות בקשת חופש המידע שהגשנו – לחצו כאן.

נורמה פסולה? חברות ציבוריות תורמות מיליונים לעמותות המקורבות לשרי ממשלה

צינור מימון סמוי לנבחרי ציבור? חברות ציבוריות נהנות מפרצה בחוק, המאפשרת להן לתרום בסתר סכומי עתק לגופים הקשורים לפוליטיקאים ברי השפעה. האם כך החברות מרפדות את השרים שמשפיעים ישירות על הענף שלהן? אתגר שקיפות חדש וקריטי קורא לפרסום התרומות הסודיות של החברות הציבוריות

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| תומר אביטל |

נפתח בחידה: מה משותף לגופים המקושרים ליצחק תשובה, אלפרד אקירוב, שרי אריסון, היהלומן בני שטיינמץ, משפחת מירלשווילי, מרטין שלאף ונוחי דנקנר?

מסתבר שאכפת להם מאוד מחינוך נערות חרדיות.

לאורך השנים, תרמו אותם גופים מיליונים לעמותת "מפעלות שמחה", שעיקר פועלה הוא הקמת מוסדות חינוך עבור נערות חרדיות. העמותה, כזכור, הוקמה ומנוהלת על ידי יפה דרעי.  צירוף מקרים מעניין: רוב טייקוני מדינת ישראל הזרימו כסף לאותה פנימייה הקשורה לשר בממשלה.

וזה לא הכל. תחקיר דה מרקר בספטמבר האחרון חשף מקרה מעניין נוסף: שטראוס, סנו, נטו ושלל חברות ציבוריות נוספות תרמו בשנים האחרונות מיליונים לצדקה. רק מה? התרומות נתרמו עבור עמותת הצדקה של חסידות גור, כאשר אחד מבכיריה, סגן שר הבריאות יעקב ליצמן, קידם סימון מוצרי מזון מזיקים, אחראי על אגרות רישוי לתמרוקים, והוביל מהלכים נוספים להם השפעה ישירה על רווחי החברות האלה. 

סגן שר הבריאות, יעקב ליצמן. בכיר בחסידות גור

סגן שר הבריאות, יעקב ליצמן. בכיר בחסידות גור

"השקעה לטווח הארוך"

נראה שמדובר לא בצירוף מקרים מטורף אלא בנורמה בעייתית. חברות ציבוריות תורמות, בסתר, את כספי הפנסיה שלך המושקעים אצלן לעמותות מקושרות לשרים.

השרים, מצידם, גוזרים קופון וזוכים לצינורות מימון עקיפים.

החברות עצמן שתרמו למוסדות גור מכחישות קשר לליצמן ומסרו בתגובה לתחקיר דה מרקר שהטענות מופרכות (התגובות המלאות בכתבה). אלא שבלובי 99 משוכנעים כי מדובר בפוטנציאל לצינור מימון סמוי. "התרומה היא בעצם 'השקעה לטווח רחוק' של החברה, שמצפה לתמורה בדמות רגולציה מקלה שיטיל עליה השר מתוקף תפקידו", אומרת לנו זהר אלטמן רפאל, לוביסטית ציבורית בלובי 99. לדבריה, "ככה נוצרים קשרי הון שלטון".

סכומי עתק מהפנסיות של כולנו 

בידי אלטמן-רפאל מידע נוסף על לשכות שרים נוספות שפונות לחברות עליהן מפקח השר האחראי, על מנת "לגייס" את התרומות לעמותות שלו. לדבריה, מידע זה ייחשף בהמשך. "מדובר בתופעה המחייבת שקיפות של תרומות החברות הציבוריות, כדי שהציבור יוכל לפקח ולדעת בדיוק לאיפה הכסף שלו מנותב, ולבחון האם מדובר בתרומה אמיתית או בהשקעה מולבנת ובקשרי קח-תן בעייתיים".

לא מדובר במספרים זניחים. כ'תורמים שבויים' מימנו ב- 2017 לא פחות מ- 432,000,000 ₪ תרומות מכיס חברות הציבוריות. 9 מהן תרמו מעל 9 מיליון ₪ בשנה. 

זהר אלטמן-רפאל, לוביסטית בלובי 99

זהר אלטמן-רפאל, לובי 99

הפינות הקבועות: איך זה משפיע עליך ומה צריך לשנות?

אזמ"ע- איך זה משפיע עליך? חברות ציבוריות שכולנו מושקעים בהן דרך הפנסיות שלנו, תורמות כספים בסתר לעמותות שעל פניו אין להם שום קשר ליעדים שלהם. ואם זה לא מספיק, נבחרי הציבור עלולים לקבל החלטות נגד האינטרס הציבורי תמורת אותן תרומות.

מעש"י – מה עושים (כדי) לשנות? התקנות כיום מחייבות דיווח כללי בנוגע למדיניות התרומות, אבל לא דורשות רישום זהות הגופים המקבלים את התרומות. פתרון אחד הגיע מעמותת לובי 99 (שאני אחד מבעלי מניותיה, גילוי נאות ת.א) אשר פנתה לענת גואטה, יו"ר הרשות לניירות ערך, בדרישה פשוטה: לחייב חברות ציבוריות בשקיפות התרומות שלהן. כך הציבור יוכל לדעת לאן החברות תורמות ועל איזה פוליטיקאים הן מנסות להשפיע ומהי מפת האינטרסים והלחצים.

לפי הצעת הלובי, ישונו כללי הדיווח כך שחברות ציבוריות התורמות לגופים ועמותות יכללו בדוח השנתי "תרומה מהותית". הכוונה היא לתרומה של מעל ל-10,000 ₪ או שהיקפה 5% מסך התרומות השנתיות של אותה החברה, על פי הנמוך מבין השניים, כאשר הדיווח יכלול את זהות הגורמים הנתרמים. 

מה דעתך?

האם ברשות לני"ע יטענו שמדובר ב"רגולציית יתר" אף שלחברות כבר קיים ומונגש מידע לגבי תרומות ענק שהן מחלצות מתקציבן? פנינו לרשות בבקשה לתגובה.

מהרשות לני"ע נמסר כי "הנושא מצוי בבדיקתנו, ונשיב במישרין לפונה".

עוד ציינו בתגובת הרשות את המצב הקיים לפיו כל תאגיד נדרש לפרט בדוח הדירקטוריון את המדיניות שלו בנושא תרומות (ככל שנקבעה מדיניות), וכללים נוספים. "עריכת שינוי בדרישות הגילוי האמורות תחייב בחינה של השיקולים העומדים בבסיסן תוך בחינת עיקרון מהותיות המידע עבור המשקיע ותיקון של התקנות בכנסת".

ומה דעתך? האם מדובר בטרחנות מיותרת? דעתי (תומר) ברורה – זו שקיפות קלה לביצוע, שבכוחה למנוע שחיתות של ממש. 

כתבה מתגלגלת: חברי כנסת חשודים – תמונת מצב

בכנסת ובממשלה לבדם ישנם כיום חמישה נבחרים מכהנים שעומדות נגדם חקירות גלויות וידועות. בשביל להדגיש כמה המצב הזה לא נורמלי, פינה קבועה: סטטוס חקירות הח"כים. עדכון אחרון: 22/04/2020

המשך קריאה…