פוסטים

בדיקת שקוף: מיהם הח"כים שלא הגישו אפילו שאילתה אחת מתחילת הקדנציה

רוב הח"כים זנחו את הכלי הפרלמנטרי הזה וכמעט ולא מגישים שאילתות למשרדי ממשלה ● מתחילת הקדנציה 18 ח"כים לא הגישו אפילו שאילתה, ו-39 ח"כים הגישו פחות מחמש שאילתות ● הלוחמים הפרלמנטרים מיקי לוי, יוסף ג'בארין, אוסאמה סעדי, סעיד אלחרומי, אחמד טיבי, משה ארבל, עופר כסיף וסונדוס סאלח הגישו יחד 783 מתוך 1251 שאילתות 

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| תומר אביטל ועידן בנימין |

"איך מטפלים בשכירים שהם גם עצמאיים ופוטרו מעבודתם?", ח"כ מיקי לוי (יש עתיד) ביקש לברר את הסוגיה הזו מול שר האוצר והגיש שאילתה בנושא. "האם יש הבדל בין תמותת תינוקות ערבים לבין תמותת תינוקות יהודים וכיצד מתכוון משרד הבריאות לטפל בנושא?", כך שאל ח"כ יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת) את שר הבריאות. ו"מה התוכנית של השרה להגנת הסביבה לקדם מיחזור פסולת אלקטרונית?", שאלה ח"כ סונדוס סאלח (הרשימה המשותפת). 

אלו הן רק שלוש דוגמאות מתוך 1,251 שאילתות שהגישו השנה חברי הכנסת למשרדי הממשלה – שמדגימות היטב את חשיבות הכלי הזה שמאפשר לח"כים לפקח על השלטון – לטובת הציבור.

אלא שבמענה לבקשת חופש מידע שהגשנו, מצאנו כי רוב הח״כים לא ממש מחבבים את כלי השאילתות. למעשה, רובם כלל לא משתמשים בו. מתחילת הקדנציה הנוכחית ועד אמצע חודש אוקטובר, 39 ח"כים הגישו פחות מ-5 שאילתות. 18 נבחרי ציבור לא הגישו אפילו אחת. קבוצה מצומצמת של חברי כנסת אחראית על הגשת רוב השאילתות למשרדי הממשלה, כמעט כולם – מהרשימה המשותפת.

הפרלמנטר המצטיין בהגשת שאילתות, ח״כ מיקי לוי (צילום: אתר הכנסת)

שאילתה היא אחד הכלים המשמעותיים העומדים לרשות נבחרי הציבור בכנסת כדי לפקח על עבודת הממשלה. חברי הכנסת יכולים להגיש שאילתות לשרים על נושאים בהם עוסק משרדם. השרים חייבים לענות להן, בזמן מוגדר.

שלושה סוגי שאילתות: ישירה, רגילה ודחופה

  • שאילתה רגילה: מוגשת בכתב. התשובה נמסרת בעל-פה, תוך 21 יום לכל היותר – במליאת הכנסת על ידי השר, סגנו או נציג ממשלה אחר. אם הח"כ השואל נעדר מהמליאה – השר לא מחויב לענות והח"כ הנעדר לא יוכל להגיש שאילתא נוספת באותו נושא באותו מושב. כל ח"כ רשאי להגיש עד שלושים שאילתות רגילות במושב. מה קורה אם השר לא עונה לשאילתה רגילה שמופנית אליו? הח"כ השואל יכול לבקש מיו"ר הכנסת להמיר את הפנייה למעמד שאילתא דחופה – מה שמוביל אותנו לסוג הבא.
  • שאילתה דחופה: מוגשת בעל-פה. השר צריך להשיב עליה בתוך יומיים בלבד, בעל פה ובמליאה. ישיבות הכנסת ביום רביעי נפתחות בתשובות לשאילתות דחופות. כל ח"כ רשאי להגיש עד ארבע שאילתות דחופות במושב.
  • שאילתה ישירה: מוגשת באופן אלקטרוני. גם המענה נמסר אלקטרונית, בכתב, עד 21 יום מרגע ההגשה. כל ח"כ רשאי להגיש עד שמונים שאילתות ישירות במושב.

מצטייני השאילתות

לרוב אלו חברי האופוזיציה שעושים שימוש מוגבר בכלי הפרלמנטרי הזה – שכן הוא מיועד לפיקוח על הממשלה. את הרשימה שלנו מוביל מיקי לוי (יש עתיד) שהוא הח"כ שהגיש הכי הרבה שאילתות מאז הוקמה הכנסת ה-23: 83 שאילתות ישירות, 39 רגילות, ו-2 דחופות (סה"כ 124). אחריו ממוקמים חברי הרשימה המשותפת: יוסף ג'אברין שהגיש סה"כ 115 שאילתות; אוסאמה סעדי הגיש סה"כ 114, סעיד אלחרומי הגיש סה"כ 112 ואחמד טיבי 109. אחריהם ברשימה משה ארבל (ש"ס) שהגיש סה"כ 76 שאילתות ואז חוזרים שוב לרשימה המשותפת: עופר כסיף הגיש 69 וסונדוס סאלח הגישה 64. כל הנתונים מתייחסים לתקופה שבין יום השבעת הכנסת ה-23 ועד ה-14 באוקטובר.

"שאילתות הן כלי מצויין כדי לקבל תשובות במגוון נושאים מקצועיים משרים בענייני משרדיהם. לעיתים ישנם נושאים קטנים רבים שנופלים בין הכיסאות וזו דרך מצויינת לשים עליהם זרקור כדי לפתור אותם", מסר לנו ח"כ מיקי לוי. "מנסיוני פעמים רבות השאילתה עצמה מביאה נושא לידיעת השר או מעודדת את הפקידות לפעול בייתר מרץ וניתן באמצעותה לפתור בעיות שנוגעות לאזרחים ולאוכלוסיות שונות. בעיות שלפעמים לא היו נפתרות בצורה אחרת". 

לשאלתנו אם יש לו דוגמה למקרה שבו באמצעות שאילתה שהגיש הצליח להשפיע באופן ישיר על שר, קיבלנו את מלשכתו של לוי את קטע הוידאו הבא בו הוא שואל את מיכאל ביטון (כחול לבן), שר במשרד הביטחון על הזכאות לדמי אבטלה של עתודאים. ביטון, מספר כיצד השאלה של לוי דחפה אותו לפתור את הנושא ואף חייבה אותו למסגרת זמן לטיפול בבעיה. 

"בעיני שאילתא היא כלי פיקוח פרלמנטרי מרכזי שלנו כחברי כנסת על השרים ועבודת הממשלה. למשל במקרה של תכנית היל"ה, או במקרה של יישום החלטת ממשלה על הקמת פארקי תעשיית הייטק בחברה הערבית, השאילתא תרמה להעלאת הנושא למודעות השר לפני פגישות עבודה שבסוף מביאות להישגים או לקידום הנושא", אמר לנו ח"כ יוסף ג'בארין

"שאילתות הן גם כלי פרלמנטרי שדרכו השר מודע למצוקות שנגרמות לאזרח ומביא לפתרונן התלוי בעבודה שאינה מורכבת בהכרח מול גורמי המקצוע. כך למשל במקרה של עבודות בכביש בכפר פורדייס שגרמו לפקקי תנועה אדירים, ונפתרו בזכות שאילתה ששלחתי שגרמה לגורמי המקצוע לזרז את הפתרונות עבור התושבים", הוסיף. לדבריו, "שאילתא היא גם כלי חשוב לקבלת מידע ונתונים אשר מסייעים לנו לקדם נושאים או להוכיח את צדקת טענותינו. כך היה כאשר חשפתי את הנתונים השערורייתיים על המספר השולי של כתבי אישום המוגשים על רקע האלימות הפנימית ביישובים הערבים. הנתונים קיבלו חשיפה תקשורתית רחבה, והנושא במגמת שיפור מאז".

במקום השני ברשימת מצטייני השאילתות: ח״כ יוסף ג׳בארין (צילום: אתר הכנסת)

עוד בנושא:

שאלנו גם את ח"כ טיבי מוותיקי המשכן (21 שנה בכנסת) מדוע הוא ממשיך להשתמש בכלי הזה ואיזו השפעה יש לו על הממשלה. "אנחנו לא יכולים להפוך גישה כללית של שר, וכמובן לא כיוון אידיאולוגי, אבל במקרים רבים משיגים מענה בעל חשיבות מעשית. למשל למועצות שתוקעים להם תוכניות וגם לאנשים מן השורה", נמסר מלשכתו של טיבי. עוד הוסיפו כי: "מה שחשוב בכלי הזה הוא שהשר נותן את המענה לשאילתה במקום שהח"כ והציבור ירדפו אחרי הפקידים. כך הפקידים יתאמצו יותר כדי להחזיר תשובה מדוייקת, כוללת ורשמית לשר, והשר אלינו".

טיבי נתן כדוגמה נקודתית מקרה שבו טיפל בקידום העבודות בכביש 444. העבודות הוכרזו אך התעכבו, וטיבי לחץ לקדם אותן: "זה התחיל עם שאילתה פלוס מעקב ופגישות ועוד מספר שאילתות המשך… מה שגרם לשר להגיד – 'אנחנו נקרא לו כביש טיבי'".

דוגמה נוספת שחלק הצוות של טיבי: "המקרה של הסטודנט נסאסרה שהותקף באכזריות בחוף בראשל״צ. הוא שכב ארבעה ימים בבית חולים, עבר ניתוחים ומאות תפרים וזה נראה קרוב לניסיון רצח בלי שהמשטרה תיגש אליו (למרות שהיו במקום) או להורים שלו עד שח"כ טיבי חשף את העניין. היתה שאילתה ועוד שאילתות מעקב עד שנתפסו הפושעים".

ח"כ סונדוס סאלח אף הגדילה לעשות והזמינה את הציבור להגיש דרכה שאילתות שהיא תגיש למשרדי הממשלה. "במושב הקודם, והראשון שלי כחברת כנסת, הזמנתי את הציבור להעביר ללשכה שלי בקשות והצעות לשאילתות למשרדי ממשלה", היא מסרה ל"שקוף". "קיבלנו עשרות שאלות, את הרוב המוחלט העברנו".

טבלת מגישי השאילתות המצטיינים

ומי שכחו מהכלי הפרלמנטרי הזה?

לא מעט. חלקם יו"ר ועדות קבועות, להם יש כלים נוספים לקבל מידע מהמשרדים, אבל רובם ח"כים מן המניין. צבי האוזר (דרך ארץ) שמכהן גם כיו"ר ועדת החוץ והביטחון ; מיקי זוהר, חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה והרווחה), גדעון סער, דוד ביטן (יו"ר ועדת העליה והקליטה), ניר ברקת, אבי דיכטר, יפעת שאשא ביטון (הליכוד); נפתלי בנט (ימינה); יאיר לפיד, יואל רזבוזוב, עופר שלח ומשה יעלון (יש עתיד-תל"ם); אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו); רם שפע (כחול לבן), יו"ר ועדת החינוך. כל אלו לא הגישו עדיין שאילתא, ולו אחת, למשרדי הממשלה. מיכל קוטלר-וונש, עינב קאבלה (כחול לבן) וגם אוסנת הילה מארק (הליכוד) לא הגישו שאילתות עד אמצע חודש אוקטובר. אך נכנסו לכנסת רק בסוף חודש יוני בזכות החוק הנורבגי (ולא במרץ). 

פנינו ללשכתה של ח"כ קוטלר-וונש שמסרה לנו: "מאז כניסתה לתפקיד, הגישה ח"כ קוטלר-וונש שש שאילתות, חמש מהן דחופות ואחת רגילה (השאילתות הוגשו בתקופה האחרונה ולכן לא נמצאות בנתונים, בכל מקרה מדובר בנתונים נמוכים, ע.ב, ת.א). מתוך אלה שהוגשו, התקבלה אחת בנושא 'אלפי עולים לא ראו את משפחותיהם מאז תחילת המשבר'. לאחר קבלת התשובה מסגן שר הפנים, ח"כ קוטלר-וונש קידמה דיון דחוף בנושא בוועדת העלייה והקליטה. הנושא נמצא בטיפול הגורמים הרלוונטיים, ותשובה על שינוי מדיניות עתידה להגיע בימים הקרובים".

לא הגיש אפילו שאילתה אחת, כי הוא עסוק במאבק בקורונה. ח״כ נפתלי בנט, יו״ר ימינה (צילום: TIP, ויקימדיה)

ח"כ נפתלי בנט שמצאנו בעבר שממעט להגיע למשכן הכנסת נמנע גם מעבודת הפיקוח על הממשלה דרך הגשת שאילתות. מלשכתו של בנט, שלא הגיש אפילו שאילתא אחת למשרדי הממשלה, נמסר לנו כי: "אמת. מפרוץ מגיפת הקורונה, כשר ביטחון, ואח״כ כחבר כנסת, ח״כ נפתלי בנט מקדיש את כל מאודו וזמנו להשתלטות על משבר הקורונה ולשיקום פרנסתם של מאות אלפי עסקים שקרסו".

מטעמו של ח״כ ניר ברקת נמסר: "במסגרת תפקידו ח״כ ברקת חבר בוועדות שונות בהן ועדת הכספים, חוץ ובטחון, מדע וטכנולוגיה ועוד. כחלק מההכנה לוועדות והדיונים עצמם, הוא מעלה שאלות ומבקש הבהרות ישירות מבעלי התפקידים שמגיעים אל הוועדות מידי שבוע. בנוסף, חבר הכנסת ברקת מגבש תכניות עבודה שיסייעו לצמיחת המשק ומתוקף כך הוא נמצא בשיח תמידי עם הדרג הנבחר והדרג המקצועי במשרדים השונים, שמולם הוא עובד קרוב לשני עשורים מכח תפקידיו הציבוריים. במקרים בהם לא מצליח חבר הכנסת ברקת לקבל תשובות מספקות הוא משתמש בכלים הפרלמנטריים העומדים לרשותו. כך למשל, הגיש השבוע שתי שאילתות למשרד ראש הממשלה ולמשרד הביטחון". 

מלשכתו של גדעון סער נמסר: "הגשנו שאילתא ישירה בתאריך 9.11.20 בנושא: טיפול בפרצות בגדר הביטחון למניעת כניסת פלסטינים לשטח ישראל". עוד הוסיפו: "בד״כ אנו מקבלים המידע שאנחנו צריכים ממשרדי הממשלה באמצעות פניה ישירה גם בלי להגיש שאילתות ובדרך מהירה ויעילה יותר. במקרים מתאימים אנו משתמשים בכלים פרלמנטריים אחרים (הצעות לסדר, למשל)".

פנינו גם לח"כ רם שפע (כחול לבן) ויאיר לפיד (יש עתיד) שלא הגיבו עד לרגע פרסום הכתבה.

מה קורה במשמרת שלו? יו״ר הכנסת יריב לוין (צילום: דוברות הכנסת)

וזה לא הכל. יש עוד 39 חברי כנסת (מתוך מי שאינו חבר ממשלה) שהגישו חמש שאילתות או פחות. כלומר, כמחצית מחברי הכנסת שאינם חברי ממשלה (סך הכל ישנם 87) כלל לא משתמשים בכלי הזה.

פנינו ליו"ר הכנסת יריב לוין ושאלנו מה לדעתו קורה. מלשכתו לא נמסרה תגובה.

גם מי ששואל – לא תמיד מקבל תשובה

רק לפני חודש חשפנו כאן כי גם כשחברי הכנסת מגישים שאילתות משרדי הממשלה לא ממהרים לענות. מצאנו כי כ-400 שאילתות ישירות ורגילות שהגישו חברי וחברות הכנסת לשרים המתינו במשך זמן ארוך למענה. זאת למרות שבניגוד לתקנון הכנסת, עברו כבר לפחות 21 ימים מאז הוגשו השאילתות. 

בין השרים המאחרים ביותר במענה לשאילתות היו: השר לביטחון פנים אמיר אוחנה שמאחר במענה ל-86 שאילתות; שר האוצר ישראל כ"ץ עדיין לא הגיב ל-54 שאילתות; שרת התחבורה מירי רגב שלא ענתה ל-36 שאילתות; ושר המשפטים אבי ניסנקורן שמאחר במענה ל-29 שאילתות. זמן האיחור הממוצע (מעבר ל-21 הימים) של כלל משרדי הממשלה עומד על 53 ימים. כמעט חודשיים. 

איך זה משפיע עליך (אזמ״ע): 

הנה עוד כמה דוגמאות לשאילתות שהעלו חברי כנסת בפני השרים רק מתחילת החודש הנוכחי:

ח״כ מיקי לוי פנה לשר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים וביקש לברר נתונים על אובדנות בתקופת הקורונה, הוא ביקש לדעת מה עושה המשרד במטרה להתמודד עם התופעה ומה המצב התקציבי; ח״כ סונדוס סאלח פנתה לשרה להגנת הסביבה בניסיון לברר מה מדיניות המשרד בנוגע לפחי המיחזור הכתומים בערים שונות שכרגע נראית שרירותית ומתנהלת ללא פיקוח; ח״כ אלכס קושניר מישראל ביתנו פנה לשר הבטחון וביקש לברר בנוגע להטבה שניתנת לחיילים בודדים ברכישת ציוד בסיסי לריהוט בית. הוא עדכן את השר בדבר פניות שהגיעו אליו מחיילים בודדים שלא קיבלו את ההטבה ״כי התקציב נגמר".

השאילתות נועדו לעזור לאזרח. הן נותנות לו פה ויכולות להביא את המצוקה שלו ישירות לשר האחראי. שאילתות יכולות להיות ממוקדות בנושא קטן או רחבות ועקרוניות, הן מאירות תופעות בפני השרים, שמות זרקור על מחדלים ודורשות מהממשלה לתת דין וחשבון לציבור. 

כשח״כים לא מגישים שאילתות זה אומר שהם שוכחים את אחד מתפקידיהם הבסיסיים ביותר: פיקוח על הממשלה – לטובת הציבור הרחב.

מה עושים (כדי) שיתוקן (מעש"י)?

אנחנו ב"שקוף" נמשיך לעקוב מקרוב אחר התנהלות חברי הכנסת. כך גם הציבור וגם הפוליטיקאים יבינו שזה מעניין וחשוב – מה עשית ולא רק מה אמרת.

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

15 סימנים לכך שהח״כים מוותרים על עצמאות הכנסת

כיפוף חוקים, ממשלה מנופחת, שינוי מסורות, ביטול החקיקה הפרטית, התעלמות משאילתות, עיקור האפשרות לאי אמון בממשלה, בחירת ועדות כנסת בניגוד לנורמות ● הממשלה מובילה מהלכים כוחניים נגד הכנסת והח״כים ויתרו על כוחם מרצון ● ללא הפרדת רשויות זו כבר לא תהיה אותה הדמוקרטיה

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

בשבוע שעבר הפסידה הקואליציה בהצבעה בכנסת על הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית לפרשת עסקת הצוללות. במהלך חריג ביותר ביטל יו"ר הכנסת, יריב לוין, את ההצבעה וקיים אחת חדשה במקומה. גם אם היה היגיון במעשיו, לוין פעל בבריונות כשהוריד מכסא היו"ר את סגן יו"ר הכנסת, מנסור עבאס, שניהל את הישיבה וללא התייעצות ובחינת המקרה קיים מיד הצבעה חוזרת.

המעשה עצמו הוכשר בדיעבד על ידי ממלאת מקום היועצת המשפטית, עו"ד שגית אפיק, שעתידה המקצועי תלוי בלוין עצמו. גם אם אתם חושבים שהמהלך הנקודתי של לוין היה סביר קשה יהיה להתעלם מהתמונה שהולכת ומצטיירת – חברי הכנסת ה-23 מועלים בתפקידם.

האופוזיציה זועמת על המחטף של יו״ר הכנסת יריב לוין שביטל הצבעה על הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית לפרשת הצוללות. (צילום: שמוליק גרוסמן, דוברות הכנסת)

מצד אחד ניצבת הממשלה ה-35 שמובילה מהלכים שמרוקנים את הכנסת מכל תוכן. מצד שני חברי וחברות הכנסת שלא נאבקים על מעמדה של הכנסת, מתבטלים בפני הממשלה, ומאפשרים לה להשתלט על הפרלמנט צעד אחר צעד. בראשם: הח״כים של הקואליציה. 

התשתית לפגיעה חמורה בדמוקרטיה שלנו כבר הונחה. עקרון הפרדת הרשויות נמצא בסכנה מוחשית. אם חברי הכנסת מהקואליציה לא יתעוררו ויבינו שהם הנציגים שהציבור בחר (ולא הממשלה), שיש להם עדיין כוח, שיש להם תפקיד וחובה חוקתית לשמור על עצמאותם מול הממשלה – אנחנו צפויים לראות עוד מקרים כמו יו״ר הכנסת שמחליט על דעת עצמו לבטל הצבעה שלא מתאימה לראש הממשלה, ואף חמורים מכך. 

הכנסת ה-23 הפסיקה לתפקד

אלו הם הסימנים לכך שהממשלה מנסה להשתלט על הכנסת, והח״כים מוותרים מרצון על תפקידם כמייצגי האזרחים מול הרשות המבצעת:

1. ממשלה מנופחת על חשבון הכנסת:

הממשלה ה-35 היא ממשלה יקרה ומסורבלת. היא מתקשה לתפקד, בין היתר גם בגלל גודלה: שני ראשי ממשלה, 34 שרים ושמונה סגני שרים. גודלה מחליש גם את הכנסת כי חברי הממשלה הם גם ח״כים. כלומר, למרות שעל הנייר רשומים 120 חברי כנסת, בפועל יש רק 87 מאחר ו-33 שרים וסגני שרים הם גם חברי כנסת. שר שהוא חבר כנסת לא יכול לפקח על הממשלה, הוא לא יכול להיות חבר בוועדת, להגיש שאילתות או לחוקק חקיקה פרטית. הוא חבר ממשלה, משמעותי פחות או יותר, שיש לו גם זכות הצבעה בפרלמנט וחובה להצביע עם הממשלה.

2. בניגוד למסורת, לאופוזיציה אין נציגות בוועדה למינוי שופטים:

בוועדה למינוי שופטים חברים שני נציגים של הכנסת. באופן מסורתי, אחד מהם הוא חבר האופוזיציה. בממשלה ה-35 החליטו לוותר על נציגות לאופוזיציה בוועדה, ולבחור רק שני נציגים מהקואליציה – אסנת הילה מארק (ליכוד) וצביקה האוזר (דרך ארץ). הסוגיה הגיעה גם לבג"ץ שקבע שלמרות שאכן נהוג למנות חבר אופוזיציה, הנוהג אינו מחייב.

3. אין אפילו ועדה קבועה אחת בכנסת שבראשה עומד נציג האופוזיציה:

למעט הוועדה לביקורת המדינה, באופן מסורתי, האופוזיציה מקבלת לפחות ועדה קבועה משמעותית אחת, למעט חלק מהשנים בהן הייתה ממשלת אחדות רחבה. 

לפי דו"ח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת: "במרבית הממשלות לאורך השנים, עמדו בראשות רוב הוועדות הקבועות נציגי סיעות המשתייכות לקואליציה (5–10 ועדות), ובראשן של 2–4 ועדות עמדו נציגי סיעות האופוזיציה. עם זאת, בחמש ממשלות (ממשלות 14 ,15 ,21 ,22 ,23) עמדו בראשות כל הוועדות נציגי סיעות הקואליציה. המשותף לממשלות אלה הוא שהן הוקמו כממשלות אחדות. בממשלה נוספת שהוקמה כממשלת אחדות, הממשלה ה-29, היו שלוש ועדות שבהן כיהנו יושבי-ראש מסיעות האופוזיציה". 

הממשלה ה-35 היא לא ממשלה רגילה אבל גם לא ממשלת אחדות. היא ממשלה שוויונית שלה שני ראשים, וחבריה החליטו שלאופוזיציה לא מגיעה אפילו ועדה אחת קבועה משמעותית אחת, למעט הוועדה למעמד האישה שאינה מפקחת באופן ישיר על אף משרד ממשלתי.

יו״ר הכנסת מחזיר לעצמו את השליטה בכנסת, לאחר שביטל הצבעה על הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית לפרשת הצוללות. (צילום: שמוליק גרוסמן, דוברות הכנסת)

4. מינוי מבקר מדינה שלא מעוניין להעביר ביקורת:

אחד הכלים המשמעותיים שיש לכנסת כדי לפקח על הממשלה הוא מבקר המדינה. מוסד המבקר הוא עתיר משאבים וסמכויות וביקורת של מבקר עצמאי וביקורתי יכולה להוביל אפילו לפתיחה של חקירת משטרה. על הכוח הזה ויתר מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן, שקודם כמועמד של רה"מ נתניהו לתפקיד. אנגלמן הצהיר כבר עם מינויו כי הוא תומך ב"ביקורת בונה" שאינה ניתנת בזמן אמת.

בנאום הבכורה שלו הוא בחר להודות בפה מלא לפטרון שדאג למנותו, רה"מ נתניהו: "אפתח בתודה והערכה לראש הממשלה וחבר הכנסת מר בנימין נתניהו על התמיכה במועמדותי". מאז הוא מרכך וממסמס ממצאי ביקורת, גם אם הם חמורים.

אם תנסו לקרוא את הדוחות האחרונים שפירסם אנגלמן תוכלו לראות שהביקורת אמנם נעשתה מונגשת יותר ויזואלית אך חלק גדול ממנה חסר ערך כי היא אינה מצביעה על האחראים ועל מה שצריך לתקן. 

עוד בשקוף:

5. החלשת מנגנון האי אמון קונסטרוקטיבי:

עם הקמת הממשלה ה-35 העבירו ח״כים מהקואליציה חבילת חקיקה ששינתה למעשה את חוקי היסוד של מדינת ישראל. המהלך הזה החליש את מוסד האי אמון בממשלה, וזאת במטרה למנוע מנתניהו וגנץ לנסות להקים ממשלה בראשותם כחלופה לממשלה הדו-ראשית. 

על פי לשון החוק החדש: "החליטה הכנסת להביע אי אמון בממשלת חילופים ולהביע אמון בממשלה אחרת […] ראש הממשלה וראש הממשלה החלופי בממשלת החילופים שבה הובע אי האמון לא יהיו רשאים לעמוד בראשות הממשלה האחרת". כלומר, אם יפילו ממשלה בראשות נתניהו או גנץ, האדם השני לא יוכל לעמוד בראש אותה הממשלה. 

התיקון הזה צמצמם באופן דרסטי את האפשרות להקים ממשלה חדשה בראשות שתיים מהדמויות המרכזיות שיכולות לגבש מאחוריהן קונצנזוס בכנסת.

במשמרת שלו נעצרה החקיקה הפרטית. שר המשפטים אבי ניסנקורן.

6. נעצרה החקיקה הפרטית:

ועדת השרים לענייני חקיקה, בראשות שר המשפטים ניסנקורן, אינה מתכנסת כלל מזה שלושה חודשים והחקיקה הפרטית נעצרה. הדיון האחרון בהצעת חוק פרטית שמצאנו התקיים בשלהי יולי 2020. הצעות החוק הפרטיות לא עולות בכלל לסדר היום, משרדי הממשלה לא מביעים את דעתם עליהן, והחקיקה הפרטית לא עולה אפילו לקריאה טרומית. הסיבה: השר דוד אמסלם הוא בעל זכות וטו בוועדה ומונע ממנה להתכנס. 

עד שנעצרה החקיקה הפרטית לפני שלושה חודשים, נחקקו רק 11 הצעות חוק פרטיות בכנסת ה-23: ארבע מהן עסקו בשינויי חקיקה שאפשרו את הקמת הממשלה, אחת עסקה בהעברת סמכויות בין ועדות, ואחת נועדה לדחות לממשלה את הגשת תקציב המדינה. כך שרק חמש הצעות חוק פרטיות, שעוסקות בבעיות של הציבור אושרו עד כה בכנסת הנוכחית. ביניהן, למשל, תיקון טכני שנועד להקל על הציבור: לחייב מוסדות להחזיק גם מכשיר פקס לטובת פניות הציבור.

7. הממשלה אינה עונה לשאילתות:

נכון לשבוע שעבר יש כ-400 שאילתות שהגישו חברי הכנסת והשרים מצפצפים עליהן ולא עונים. חלקן מחכות ארבעה ואפילו חמישה חודשים למענה. לחברי הכנסת אין כוח להעביר חקיקה, וכעת גם המשימה לחלץ תשובות מהממשלה בפרק זמן אפשרי הפכה לבלתי אפשרית, וכך שגם את תפקידם כמפקחים על הממשלה הם אינם יכולים למלא. שאילתות בסיסיות שכולנו היינו רוצים לדעת את התשובה עליהן, כמו: האם שר האוצר יפעל לביטול תשלומי ביטוח לאומי למעסיקים שעובדיהם נמצאים בחל"ת – לא זוכות להתייחסות. 

8. חוקי הקורונה הפכו את הוועדות לחותמת גומי:

חוקי הקורונה שעברו בכנסת בחודשים האחרונים הם חוקי מסגרת. הם מאפשרים לממשלה להגביל תנועה, לסגור בתי עסק, למנוע השכלה מכלל התלמידים במדינה ולהשתמש בסוכנות הביון כדי לעקוב אחר אזרחים. 
הבעיה שהחוקים הללו שהם סגורים והכנסת לא יכולה להשפיע עליהם, אלא רק להאריך אותם או לא להאריך. הכל או כלום. הוועדה הרלוונטית יכולה לדרוש, להתקומם ולנסות לנהל מו"מ ומתן עם הממשלה, אבל היא לא יכולה לתקן את החוקים כשהם מגיעים אליה.

קחו לדוגמה את חוק השימוש בכלי השב"כ כדי לעקוב אחרי אזרחים. בוועדת החוץ והביטחון העלו לא מעט הצעות לשיפור מנגנון הערעור על האיכונים, לקידום חלופות ולקיצור תקופת הבידוד. אבל בסופו של יום היא מתנהלת כחותמת גומי. אם תרצה הוועדה לחייב את הממשלה לקצר את תקופת הבידוד או לקבוע שאם לא התקבל מענה לערעור תוך 12 שעות המבודד ישוחרר – היא חייבת לעשות זאת בחקיקה חדשה ואינה יכולה להכניס תיקונים לחוקים שמגיעים אליה להארכה.

ולמה חברי הוועדה לא מגישים תיקונים לחוקי הקורונה? ובכן, בהצלחה עם להעביר אותם בוועדת השרים לחקיקה, שכאמור לא מתכנסת.

אם היו״ר לא משתף פעולה עם הממשלה – הממשלה עוקפת אותו. יו״ר ועדת הקורונה יפעת שאשא ביטון במהלך דיון (צילום: שמוליק גרוסמן, דוברות הכנסת)

9. אם יו"ר ועדה לא משתף פעולה עם הממשלה – מעבירים את הנושא לוועדה אחרת:

בכנסת ה-23 הוקמה ועדת הקורונה, שתפקידה לפקח על עבודת הממשלה בהתאם לתקנות וחוקי הקורונה. יו"ר הוועדה, יפעת שאשא ביטון (שארית של מפלגת כולנו ששובצה בליכוד), ביקשה לקבל נתונים כשהוועדה בראשותה החלה לדון בתקנות הקורונה.

אז במקום שמשרד הבריאות ינהל איתה דיאלוג או יספק את הנתונים שביקשה, החליטה הממשלה לעקוף את הוועדה ופשוט לנתב את דיוני החקיקה בנושא לוועדת החוקה. היו"ר שלה, יעקב אשר (יהדות התורה), כנראה נתפס בממשלה כנוח יותר. הממשלה רוקנה מתוכן ועדה בכנסת, בגלל יו"ר שהעזה להפגין עצמאות.

10. ניסיון לבטל את הפיקוח של הכנסת ולהפעיל תקנות לשעת חירום (תקש״ח).

במהלך דיוני הממשלה על חוקי קורונה מחמירים שהגבילו את ההפגנות, ניסה הליכוד להוביל מהלך שיעקוף את הכנסת לחלוטין ולאשר את הגבלת ההפגנות בתקנות לשעת חירום. תקנות לשעת חירום היו מאפשרות לרה"מ להחליט לבדו לאשר או להגביל את ההפגנות נגדו. 

הניסיון נכשל אך אם נצא שוב לבחירות וועדות הכנסת שוב יחדלו מלתפקד הממשלה עשויה להמשיך לנסות לקבוע חוקים בתקש"ח.

החרים דיון בוועדת החינוך ולא מרגיש שהוא באמת צריך לתת דין וחשבון לציבור. שר החינוך יואב גלנט (צילום: מרק ישראל סלם, פלאש 90)

11. הכנסת לא יכולה לפקח על הממשלה אם שרים ופקידי ציבור מסרבים להתייצב לדיונים.

בתחילת אוגוסט ביקשה ועדת החינוך לקיים דיון בהשתתפות שר החינוך ובכירי המשרד על המוכנות לפתיחת שנת הלימודים. שר החינוך, יואב גלנט, סירב להתייצב ומנע גם מבכירי המשרד להגיע. לאחרונה התקיים דיון של ועדת הפנים והוועדה לביקורת המדינה ובכירי משטרת ישראל סירבו להתייצב למרות שהוזמנו.

כפי שרמז ח"כ עופר שלח בפתיחת הדיון על אלימות משטרתית: "ברור לי לחלוטין שזה (אי התייצבות) נובע מעוצמת הלחץ הפוליטי שמרגישה צמרת המשטרה, שאי אפשר לנתק אותו מכך שאין כבר שנתיים מפכ"ל משטרה". 

12. פיליבסטר? רק כשנוח לממשלה

מנגנון הפיליבסטר מאפשר לאופוזיציה, לנסות לעכב חקיקה בבית הנבחרים, ואולי אפילו לעצור אותה. אבל בתקנון הכנסת קיים סעיף (98) שמאפשר לממשלה, דרך הקואליציה, לרמוס גם את המנגנון הזה. והממשלה הנוכחית בהחלט מנצלת אותו. ועדת הכנסת יכולה לקבוע כי אופוזיציה תקבל רק שעות בודדות במקום ימים לעכב חקיקה. 

עד כה, זה קרה לרוב במקרים חריגים במיוחד שבהם האופוזיציה עיכבה את העברת התקציב בניסיון להפיל את הממשלה או בנושאים מעוררי מחלוקת כמו יישום הסכמי אוסלו או החוק להסדרת ההתיישבות ביו"ש (חוק ההסדרה). 

במחקר של מרכז המידע והמחקר (מממ) של הכנסת שפורסם בחודש יולי השנה נמצא כי השימוש שעושה הקואליציה, כשליחת הממשלה, בסעיף זה בכנסת ה-23 הוא חסר תקדים. למעשה חצי מהפעמים שהופעל הסעיף מאז 1968 היו בכנסת ה-23, שהחלה לתפקד לפני פחות חצי שנה. נציין כי המחקר מציין גם את כמות ההסתייגויות חסרת התקדים שהגישה האופוזיציה במהלך אותה תקופה – אולי גם כי יש יותר נושאים שנויים במחלוקת. 

13. יו״ר הכנסת ביטל הצבעה בכנסת בהינף יד

יו"ר הכנסת, יריב לוין, ביטל החלטה של הכנסת שלא מצאה חן בעיני רה"מ – להקים ועדת חקירה לפרשת עסקת הצוללות. הדרך הפזיזה שבה התנהל לוין הייתה בעייתית – גם אם יש ממש בטענות שההצבעה שהוא ביטל היתה לא תקינה. 

סגן יו״ר הכנסת, ח״כ מנסור עבאס (הרשימה המשותפת) מנהל את דיון ועדת החקירה לפרשת הצוללות, רגע לפני שיריב לוין משתלט על הכיסא (צילום: שמוליק גרוסמן, דוברות הכנסת)

יו"ר הכנסת הסיר מכסא היו"ר את סגנו, ח״כ מנסור עבאס, שניהל את הישיבה באותה העת, הכריז כי ההצבעה בטלה, והודיע על הצבעה שמית חוזרת. וזאת למרות שהיו דרכים פחות כוחניות לתקן את הטעות שהתגלתה לדעתו. למשל, עבאס היה יכול להוסיף להצבעה את מי שנכחו באולם אולם טענו שהצבעתם לא נקלטה – מה שקרה בכנסת כבר פעמים רבות וגם סביר על פי התקנון. בנוסף, היה יכול להקפיא את המצב, לכנס ישיבה עם סגני יו״ר הכנסת, לבצע בירור ולקבל החלטה משותפת.

הרי פרלמנטר מנוסה כמו לוין יודע שגם אם ההצבעה הראשונית היתה מתקבלת ככשרה למהדרין היה ניתן למסמס את הקמת ועדת החקירה במאה דרכים פרלמנטריות אחרות. לוין, באופן דורסני, קיצר דרך למען רה"מ ובכך סלל את הדרך לפעם הבאה שבה יחליט על דעת עצמו לבטל הצבעה של הכנסת.

המהלך של לוין הוכשר לאחר מעשה על ידי ממלאת מקום היועץ המשפטי לכנסת, שגית אפיק. מה שמוביל אותנו לבעיה הבאה.

14. על כסא היועץ המשפטי לכנסת יושבת ממלאת מקום

מאז אפריל 2020 יושבת על כסא היועץ המשפטי של הכנסת ממלאת מקום, עו״ד שגית אפיק. במשך חודשים ארוכים נמנע יו"ר הכנסת מלהקים את ועדת האיתור שתמליץ בפניו על מועמדים קבועים לתפקיד. לא משנה עד גם אפיק מוכשרת, עתידה המקצועי תלוי ביו"ר הכנסת. הוא זה שבוחר את היועץ המשפטי הבא, ואפק ממלאת המקום היא מועמדת לתפקיד קבע.

פארסת ביטול ההצבעה על ועדת החקירה לצוללות היו"ר יכולה להיות רק הפתיח למה שאנו עשויים לראות בעתיד כאשר ממלאת המקום תאלץ להתמודד עם שאלות קשות, כמו אם יו"ר הכנסת שוב יבזה את בג"ץ. 

נזכיר, רק לפני כמה חודשים יצא יו"ר הכנסת כנגד החלטת בג"ץ שחייב את יו״ר הכנסת הקודם יולי אדלשטיין לכנס את מליאת הכנסת כדי להחליפו, וכתב על נשיאת העליון חיות כי: "אם היא רוצה לשים עצמה מעל הכנסת, היא מוזמנת להגיע לבניין עם משמר בתי המשפט, ולפתוח את ישיבת המליאה בעצמה".

יריב לוין תקף את נשיאת בימה"ש העליון, אסתר חיות. (צילום מסך טוויטר)

15. המדינה מתנהלת בזמן המשבר בלי תקציב מדינה.

העברת תקציב מדינה הוא הליך סדור שבו הממשלה מגישה לכנסת סדר עדיפויות לאומי, והכנסת, כקולו של הציבור, דנה בו, שואלת שאלות באופן פומבי ושקוף ומנהלת מו"מ עם הממשלה. בשנת 2020 לא עבר תקציב מדינה שמותאם למציאות הנוכחית, וגם נראה שלא יעבור. למעשה הממשלה ה-35 לא קיבלה החלטות על סדר העדיפויות שלה והיא מתנהלת בלי לקיים דין ודברים בינה לבין עצמה ובטח שלא מול הכנסת. התוספת של 11 מיליארד השקלים לתקציב, שגם עליה לא רצה שר האוצר שהכנסת תפקח, היא רק פלסטר שהונח הגסות על תקציב 2019 – שמשקף את סדר עדיפויות שאושר בתחילת שנת 2018.

איך זה משפיע עליך (אזמ״ע):

תפקידה של הכנסת היא לחוקק חוקים ולפקח על עבודת הממשלה. היא מהווה אחת מהרגליים עליהן נשענת כל השיטה הדמוקרטית בישראל. אם הכנסת חלשה וחסרת כוח וסמכויות – היא לא יכולה למלא את תפקידה ולייצג את העם מול הרשות המבצעת. כעת לרשות המבצעת יש כוח עצום ביד, ונראה שחברי הכנסת ויתרו על הקרב, וחלקם אפילו טוענים ש״השטח חשוב יותר״. בטווח הרחוק אנחנו מתמודדים עם איום על השיטה הדמוקרטית הישראלית, ובטווח הקצר – אנחנו משלמים את המחיר הכלכלי, חברתי ובריאותי – במתים ובכסף – על חוסר היכולת של הרשויות להתמודד עם האתגרים האימתניים שמזמן לנו משבר הקורונה. 

מה עושים (כדי) שיתוקן (מעש"י)?

חברי הקואליציה חייבים להתעשת. כשהאופוזיציה כל כך מוחלשת, האחריות מוטלת עליהם. נכון להיום חברי הכנסת הפכו לחסרי משמעות במנגנון קבלת ההחלטות. הם נכשלים בתפקידם החשוב – לייצג את אזרחי המדינה שבחרו בהם. עליהם להשיב מאבק – להתעקש שלכנסת יהיה ייעוץ משפטי קבוע ויציב (יועמ״ש כנסת), ליצור שותפויות עם האופוזיציה ולהמשיך לנסות לקדם חקיקה פרטית גם אם הממשלה מתעקשת להפיל אותה. הם יכולים, למשל, להתנות חקיקה ממשלתית וקידום נושאים שחשובים לממשל – בקידום חקיקה פרטית.

חושבים שזה מופרך? ממש עם סגירת הכתבה התפרסם ב״כאן חדשות״ כי הליכוד בלם ניסיון של חברי הכנסת מהליכוד וש"ס להתחיל להעלות חוקים להצבעה על דעת עצמם.

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

בלעדי: 400 שאילתות שהגישו ח״כים לשרים לא נענו, למרות שחלף הזמן הקבוע לתגובה

על פי התקנון השרים צריכים לענות לשאילתות רגילות או ישירות תוך 21 ימים. חלק מהשאילתות שלא נענו הוגשו לפני חמישה חודשים. זמן האיחור הממוצע עומד על 53 יום. בראש רשימת השרים המזלזלים בכנסת ומאחרים לענות: אמיר אוחנה וישראל כ״ץ. יו״ר הכנסת יריב לוין יכול לכפות על השרים להגיב לשאילתות

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

הח״כים שואלים, אבל ממשלת ישראל אינה עונה. כ-400 שאילתות ישירות ורגילות שהגישו חברי וחברות הכנסת לשרים עדיין מחכות למענה. זאת למרות שבניגוד לתקנון הכנסת, עברו כבר לפחות 21 ימים מאז הוגשו השאילתות. כך עולה ממידע בלעדי שהגיע לידי "שקוף".

בין השרים שמשרדיהם הם המאחרים ביותר במענה לשאילתות מן הכנסת: השר לביטחון פנים אמיר אוחנה שמאחר במענה ל-86 שאילתות; שר האוצר ישראל כ"ץ עדיין לא הגיב ל-54 שאילתות; שרת התחבורה מירי רגב שלא ענתה ל-36 שאילתות; ושר המשפטים אבי ניסנקורן שמאחר במענה ל-29 שאילתות. זמן האיחור הממוצע (מעבר ל-21 הימים) של כלל משרדי הממשלה עומד על 53 ימים. כמעט חודשיים. 

השרים אוחנה, כ״ץ, רגב וניסנקורן (צילומים: ששון תירם, קמפיין כחול לבן, בן חדד, יונתנו / ויקימדיה)

שאילתה היא אחד הכלים המשמעותיים שעומדים לרשות נבחרי הציבור בכנסת כדי לפקח על עבודת הממשלה. חברי הכנסת יכולים להגיש שאילתות לשרים על נושאים בהם עוסק משרדם. השרים חייבים לענות. על פי התקנון יש להם זמן מוגדר לענות. במקרה של שאילתה רגילה מדובר ב-21 יום לתגובה במליאת הכנסת, על שאילתא ישירה השרים נדרשים לענות בכתב באותו פרק זמן. יש גם שאילתות דחופות (מענה תוך יומיים). חשוב לציין – נראה כי תרבות האיחורים במענה לשאילתות אינה ייחודית לכנסת הזאת, אולם הגיע הזמן לעשות לזה סוף. 

שלושה סוגי שאילתות: ישירה, רגילה ודחופה

  • שאילתה רגילה: מוגשת בכתב. התשובה נמסרת בעל-פה, תוך 21 יום לכל היותר – במליאת הכנסת על ידי השר, סגנו או נציג ממשלה אחר. אם הח"כ השואל נעדר מהמליאה – השר לא מחויב לענות והח"כ הנעדר לא יוכל להגיש שאילתא נוספת באותו נושא באותו מושב. כל ח"כ רשאי להגיש עד שלושים שאילתות רגילות במושב. מה קורה אם השר לא עונה לשאילתה רגילה שמופנית אליו? הח"כ השואל יכול לבקש מיו"ר הכנסת להמיר את הפנייה למעמד שאילתא דחופה – מה שמוביל אותנו לסוג הבא.
  • שאילתה דחופה: מוגשת בעל-פה. השר צריך להשיב עליה בתוך יומיים בלבד, בעל פה ובמליאה. ישיבות הכנסת ביום רביעי נפתחות בתשובות לשאילתות דחופות. כל ח"כ רשאי להגיש עד ארבע שאילתות דחופות במושב.
  • שאילתה ישירה: מוגשת באופן אלקטרוני. גם המענה נמסר אלקטרונית, בכתב, עד 21 יום מרגע ההגשה. כל ח"כ רשאי להגיש עד שמונים שאילתות ישירות במושב.

הכוח בידיים של יו״ר הכנסת לוין

"אני רואה את זה מאוד בחומרה, את ההימענות במענה לשאילתות. בכנסת שמחוקקת מעט זה מאוד מצמצם את הכלים המעטים שניתנו לחברי הכנסת לפעול כשליחי הציבור", אמר לנו ח"כ לשעבר דב חנין שהיה שכיהן בכנסת ה-17 עד ה-20. "אני חושב שהח"כים חייבים לפעול בעניין ולא לשתוק. הם חייבים להגן על עצמם ולהגן על הזכויות שלהם שבסופו של דבר הן הזכויות של הציבור". "חנין הוסיף: "אני מצפה מיו"ר הכנסת שיעמוד מאחורי ההתחייבות שלו להגן על מעמד הכנסת. יש פה פגיעה קיצונית וישירה במעמדה של הכנסת וזו חובתו של יו"ר הכנסת, לא רק לדבר על מעמדה של הכנסת אלא אף לפעול. יש לו הרבה כלים לעשות את זה ביניהם לעכב חקיקה או תקנות של השרים הסוררים". 

ואכן, הכוח לגרום לשרי הממשלה לענות לשאילתות נמצא בידיים של יו״ר הכנסת יריב לוין (הליכוד). על פי תקנון הכנסת, יו״ר הכנסת הוא זה שגם יכול להפוך כל "שאילתא רגילה" שלא נענתה ל"שאילתה דחופה". על שאילתה דחופה חייב השר לענות תוך יומיים במליאה. פנינו ללשכתו של לוין ושאלנו כיצד היו"ר מתכוון לפעול מול השרים שלא עומדים בהוראות תקנון הכנסת. אולם עד לזמן פרסום הכתבה לא נתקבלה התייחסות. 

יכול לנקוט סנקציות כדי לחייב את השרים לענות. יו"ר הכנסת, יריב לוין. (צילום: עדינה ולמן, דוברות הכנסת)

"אין ספק שהתעלמות חלק מהשרים מלוחות הזמנים הקבועים לטיפול בשאילתות פוגע בעבודת הכנסת, ביכולתה לפקח כהלכה על עבודת הממשלה וביחסי העבודה התקינים בין הרשויות", נמסר לנו מלשכתו של ח"כ משה ארבל (ש"ס), שמרבה להשתמש בשאילתות. "בישיבת נשיאות הכנסת האחרונה העלה ח״כ ארבל בפני יו״ר הכנסת סוגיה זו. היו"ר ציין כי הנושא מטופל על ידי לשכתו באופן אישי ויחסית לכנסות קודמות המצב טוב יותר למרות שאינו משביע רצון. הקושי העיקרי הוא בתרבות הארגונית בחלק מהמשרדים אשר רואה בשאילתות טרחה, שלא מבינה את חשיבותן בשיטת הממשל הפרלמנטרית״. בלשכתו של ארבל גם הוסיפו כי ״אין ספק שמעקב ציבורי אחר נושא זה יעודד שינוי".

עוד בשקוף:

גם חברת הכנסת סונדוס סאלח (הרשימה המשותפת) מרבה להגיש שאילתות. "במושב הקודם, והראשון שלי כחברת כנסת, הזמנתי את הציבור להעביר ללשכה שלי בקשות והצעות לשאילתות למשרדי ממשלה. קיבלנו עשרות שאלות, את הרוב המוחלט העברנו", היא מסרה לנו. אבל, היא מספרת, היא עדיין לא קיבלה מענה לרבות מהשאילתות שהגישה. "ההתעלמות היא גם תשובה, וגם סמלית, לזלזול של הממשלה בציבור״. סאלח מספרת כי השאילתות שהגישה נוגעות לבעיות של אנשים פרטיים, ושל ארגונים, שמבקשים לקבל תשובות ממשרדי הממשלה. ״אני מתכוונת להמשיך עם זה גם במושב הזה, ועד שנחליף את הממשלה הרעה הזאת", היא אמרה.

בלשכתו של מיקי לוי, ח"כ ותיק במשכן, דווקא מציינים שיפור: "זו בעיה שפחות נפוצה בכנסת ה-23 מהכנסת הקודמת, דווקא היו"ר, יריב לוין, פועל כדי לקבל מענה מהשרים, יותר מאשר נעשה בעבר. אנחנו פונים באופן תדיר למזכירות הכנסת בכל עת שיש חריגה במתן תשובה ובמזכירות הכנסת עושים מאמצים מול לשכות השרים". עם זאת, מציינים בלשכה, ״יש שרים כמו השרים גמליאל ישראל כ״ץ וגנץ שמובילים בהיעדר מענה לאורך חודשים רבים".

הח״כים חייבים להגן על זכויות הציבור. ח״כ לשעבר דב חנין (צילום: ויקימדיה)

גם ח״כ עופר כסיף (הרשימה המשותפת) סיפר לנו כי על איחורים במענה לשאילתות שהגיש. כסיף אף פנה בנושא ליו״ר הכנסת. "בעקבות פנייתי, הוציא היו"ר מכתב לשרי הממשלה בדרישה מהם להשיב לשאילתות במועד. יש להבין שהמענה המאוחר על שאילתות מונע פתרון בעיות הזקוקות לטיפול מיידי, כאשר לא אחת נענית שאילתה לאחר שהנושא הפך לא רלוונטי", הוא אמר ל"שקוף". כסיף הוסיף כי לדעתו "חמורה יותר החלטתם של מרבית השרים לענות לשאילתות באמירות כלליות ומתחמקות. לרוב התשובה מכילה אמירה כללית לפיה הכל נעשה על פי חוק וללא התייחסות לגופו של עניין. עובדה זו הופכת את כלי השאילתות לפחות אפקטיבי בפיקוח על משרד הממשלה. בשורה התחתונה, השילוב בין איחור במענה לשאילתות לתשובות המתחמקות הוא שלב נוסף במחיקת הכנסת והכפפתה באופן מלא לממשלה".

פנינו לשרים אמיר אוחנה, ישראל כ״ץ, מירי רגב, אבי ניסנקורן, יואב גלנט וגילה גמליאל – כולם עומדים בראש רשימת המשרדים שאינם עונים לשאילתות. אולם כולם בחרו שלא למסור תגובה. כאמור, אנחנו עדיין ממתינים גם לתגובתו של יו״ר הכנסת. אם היא תתקבל – היא תתפרסם כאן. 

איך זה משפיע עליך (אזמ״ע)?: הציבור בוחר את נציגיו לכנסת. אלו חייבים לפקח בשמו על עבודת הרשות המבצעת (הממשלה). אם שרי הממשלה לא עונים לשאיתות הם לא מאפשרים לחברי הכנסת לבצע את עבודתם. 

מה אפשר לעשות כדי שיתוקן (מעש״י): זה בידיים של יו"ר הכנסת. הוא יכול להחליט להפוך את כל 400 השאילתות למעמד של "דחופות", וכך לאלץ את השרים להתייצב במליאה, לענות ולהחזיר את הכוח לציבור. וכפי שאמר דב חנין, חברי הכנסת יכולים גם להעניש: לעכב תקנות וחקיקה ממשלתית של השרים הסוררים.

***

 

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

 

באיחור ניכר נפתח תהליך איתור יועמ״ש לכנסת. באפריל מונתה לתפקיד ממלאת מקום

בית המחוקקים מתפקד בלי ייעוץ משפטי קבוע כבר חמישה חודשים מאז שעו״ד איל ינון סיים את כהונתו בתפקיד מונתה במקומו ממלאת מקום זמנית השבוע נדחתה הפגישה הראשונה של ועדת איתור לתפקיד

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

נמשכת הפארסה של ממשלת ממלאי המקום. מאז אפריל השנה, וכבר במשך חמישה חודשים, לכנסת אין יועץ משפטי קבוע. במקומו מכהנת ממלאת מקום זמנית. עכשיו, לאחר שהוקמה ועדת איתור, גם היא לא מתנהלת בהתאם למסגרת החוק. 

מדובר בעוד מינוי בכיר בשורה של תפקידים שהממשלה לא הצליחה לאייש. רבות מן המערכות הקריטיות לתפקוד המדינה שלנו על כל זרועותיה, מופקדות בידי ממלאי מקום, זמניים כביכול. 

רצה זמן לחשוב על זה ומרח את הקמת ועדת האיתור. יו״ר הכנסת, יריב לוין. (צילום: עדינה ולמן דוברות הכנסת)

אבל לפני שנצלול לתוך שרשרת החטאים במינוי היועץ המשפטי לכנסת ישראל, נסביר למה התפקיד הזה כל כך חשוב, ומה בכלל הבעיה עם זה שהכנסת שלנו מתנהלת בלעדיו: 

היועץ המשפטי לכנסת הוא אחד התפקידים המרכזיים במערכת המשפט ובמנגנון הדמוקרטי. הוא יכול למנוע תהליכי חקיקה חפוזים ואנטי דמוקרטיים, או לחילופין להעלים עין מהם. האחרון שכיהן בתפקיד היועץ המשפט עשה זאת במשך שתי קנדציות בנות חמש שנים כל אחת, ובסך הכל עשור בו נהנה מיציבות בתפקיד.

עוד בנושא:

מי שמחזיקה כיום בתפקיד באופן זמני היא ממלאת מקום שמונתה במסלול שעוקף את החוק על ידי יו"ר הכנסת לשעבר, יולי אדלשטיין. כעת חייב יו״ר הכנסת הנוכחי יריב לוין לקדם מינוי של קבע בהקדם האפשרי.

חוסר יציבות מתמשך במוסדות הכנסת ובאיוש בעלי תפקידים רשמיים עשוי להחליש עם הזמן את הממסד ולחזק את הפוליטיקאים. הוא משפיע על העצמאות של ממלאי המקום. אלו עשויים להיות נתונים ללחצים פוליטיים שאינם נוגעים לתפקידם המקצועי. 

איל ינון, היועץ המשפטי של הכנסת לשעבר. (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

כשברקע איומים שגם הממשלה הנוכחית תתפרק טרם זמנה, אנחנו עלולים להיכנס שוב למשבר פוליטי שבו יהיה קשה, אולי בלתי אפשרי, למנות יועמ״ש כנסת קבוע.

אז איך הגענו עד הלום?

  • לפי חוק הכנסת, כאשר יועץ משפטי מסיים את תפקידו, המינוי של המחליף שלו "יעשה, ככל האפשר, לא מוקדם מתשעים ימים ולא יאוחר משלושים ימים לפני תום תקופת כהונתו של היועץ המכהן". כלומר, היינו אמורים לדעת לכל המאוחר בחודש מרץ מי יחליף את היועץ המשפטי הקודם, איל ינון. אבל ינון סיים את תפקידו באפריל, ומאז אין יועץ משפטי לכנסת.
  • בגלל תקופת הבחירות בתקופת עזיבתו של ינון, הוועדה שאמורה לאתר מועמדים ומועמדות לתפקיד, זו לא יכולה הייתה להתכנס בזמן. בוועדה חברים: שופט בית המשפט העליון בדימוס, נציג נציב שירות המדינה, נציג לשכת עורכי הדין ונציג האקדמיה, וכן את יו"ר ועדת הכנסת, יו"ר ועדת חוק חוקה ומשפט ויו"ר הוועדה לביקורת המדינה . שלושת האחרונים נבחרים לתפקידם רק לאחר הקמת ממשלה ולכן לא ניתן היה להקים ועדת איתור עד שהם מונו.
  • לשמחתנו, המחוקק כיסה אפשרות שיהיה עיכוב או בעיה ולכן הציע שבמקרה שבו היועץ המשפטי לכנסת סיים את תפקידו או לא יכול למלא אותו מכל סיבה שהיא, מי שימלא את מקומו יהיה המשנה שלו. הוא מקבל את הסמכויות והתפקידים של היועמ״ש.
  • אבל מה? תקופה ארוכה כלל לא מונה משנה ליועץ המשפטי לכנסת, לאחר שהמשנה הקודמת סיימה את תפקידה. היועץ הקודם ינון, בצדק מסויים, חיכה שמערכת הבחירות תסתיים כדי שיאפשר ליו"ר הכנסת החדש למנות משנה ליועמ״ש הכנסת. ימים ספורים לפני תום כהונתו של ינון, ובזמן שאדלשטיין עדיין ישב על כסא יו"ר הכנסת, הם מינו את היועצת המשפטית של ועדת הכספים, שגית אפיק, לתפקיד המשנה ליועמ״ש. בפועל, כאשר ינון סיים את תפקידו, זה הפך אותה גם לממלאת המקום של היועמ״ש לכנסת. וכך, מאז ה-5 במרץ השנה, קצת אחרי הבחירות לכנסת הנוכחית זו מכהנת אפק כיועצת המשפטית הזמנית לכנסת.
  • בתחילת חודש יוני, לאחר השבעת הממשלה וחלוקת התיקים לשרים, כבר כוננו כל ועדות הכנסת. לכן באותו הזמן אפשר היה להקים ועדת איתור לתפקיד היועץ המשפטי. אבל, יו"ר הכנסת, יריב לוין, רצה זמן לחשוב על זה ומרח את הקמת הוועדה. זאת למרות שהחוק קובע כי מרגע שהתפנה התפקיד יש למנות יועמ״ש כנסת חדש תוך 45 יום.
  • רק ב-20 ביולי, כמעט ארבע חודשים אחרי והרבה מעבר ל-45 הימים, הועיל יו"ר הכנסת יריב לוין לפנות לנשיאת בית המשפט העליון כדי למנות יו"ר לוועדה. יום אחרי הפניה, הנשיאה חיות מינתה לתפקיד את אשר גרוניס, נשיא בית המשפט העליון לשעבר.
  • בטח חשבת, זהו, הפארסה הזו מאחורינו. טעות. במהלך השבועיים האחרונים ניסינו לברר מה קורה עם כינוס ועדת האיתור והאם היא קבעה סדרי עבודה ותנאי סף נוספים לבחירה. פנינו לדוברות הכנסת אולם משם שלחו אותנו ישירות לשופט גרוניס. פנינו לגרוניס שלא ענה. אז פנינו גם לדוברות בית המשפט העליון. שם הפנו אותנו שוב לגרוניס. בניסיון לברר איפה עומד התהליך פנינו גם לעוד שני חברים בוועדת האיתור אבל לצערנו לא קיבלנו תשובה ברורה.
  • אז אמנם אנחנו לא הצלחנו לקבל תשובה, אבל אולי הערנו מישהו. השבוע פרסם, כתב ״ישראל היום״ גדעון אלון כי הוועדה צפויה להתכנס, בפעם הראשונה, ביום חמישי. סופסוף, ובאיחור של חודשיים. לבסוף, מטעמים רפואיים גם ישיבה זו נדחתה.

מה עוד יכול להשתבש?

בערך – הכל. בהמשך, ועדת האיתור אמורה להציע ליו״ר הכנסת בין שניים לארבעה מועמדים ומועמדות. מבין המעומדות והמועמדים, מי שיזכו לתמיכה של לפחות ארבעה מבין חברי הוועדה יוצגו בפני יו"ר הכנסת שאמור לבחור אחד מהם לתפקיד. לאחר מכן היו"ר נדרש לאשר את הבחירה בוועדת הכנסת. כל ההליך הזה לא מתקיים בחלל ריק, ואם יתמשך עוד – אנחנו עלולים להיגרר לתקופת בחירות נוספת שתדחה עוד את המינוי.

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין