פוסטים

איך להוזיל את הביטוח: כך תפגע המלחמה של ח"כ זוהר ישירות בך

לאחרונה הניח ח"כ מיקי זוהר (ליכוד) הצעת חוק שעלולה לייקר לכולנו את החיים: מניעת תחרות בשוק הביטוח. ח"כ זוהר בחר להגן על כמה אלפי סוכני ביטוח, בעלי כוח משמעותי בליכוד במקום להגן עלינו, הציבור, שמשלם לו משכורת. הצעת החוק של זוהר עומדת בניגוד לדעתו של הממונה על שוק ההון, בניגוד לדעת רשות התחרות ולאגף התקציבים באוצר

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| מאיה קרול |

מה קורה מאחורי הקלעים של שוק הביטוח, עליו משלמים אזרחי ישראל אלפי שקלים בשנה עבור ביטוחים שונים? בחודשים האחרונים מתחוללת מלחמה רצינית בין שני צדדים: רשות שוק ההון שאישרה לחברות האשראי למכור ביטוחים, כדי לייצר תחרות – מול סוכני הביטוח וח"כ מיקי זוהר, שפועלים למנוע את המהלך. איזה מהמהלכים פוגע בנו?

כדי להבין צריך קודם כול קצת רקע: בתחילת יוני העניקה לראשונה רשות שוק ההון רישיון לחברת כרטיסי אשראי-חברת "מקס" לפעול כסוכנות ביטוח, במטרה לייצר תחרות ולהוזיל מחירים. סוכני הביטוח מתנגדים בחריפות למהלך. לטענתם, לחברות האשראי יש יתרון מובנה: הן מחזיקות מידע רב על הלקוחות עקב רכישות שביצענו באמצעות כרטיס האשראי וכך תיווצר תחרות לא הוגנת ואף השתלטות חברות האשראי על השוק, תחרות שתפגע קשות בהם – אך גם בציבור.

קראו את כתבות "שקוף" הקודמות בנושא יוקר המחיה:

לפי פרסומים בעיתונות הכלכלית, כ-1,000 חברי לשכת סוכני ביטוח הם מתפקדי ליכוד והם משתמשים בכוחם במפלגה כדי למנוע את המהלך. הלחץ שלהם עובד: ח"כ מיקי זוהר הגיש הצעת חוק שתמנע את כניסתה של חברת "מקס" או כל חברת אשראי אחרת לשוק הביטוח. נציין כי ח"כ זוהר פוקד מידי שנה את כנס סוכני הביטוח באילת כך שנראה שהוא מקפיד לטפח את קשריו עם קבוצה זו. 

הכתבה הנוכחית היא חלק מסיקור תחום "יוקר המחיה", אותו בחרו יותר מ-3,000 המו"לים והמו"ליות שמממנים את שקוף. הצטרפו וקבעו את תחום הסיקור הבא.

מי מרוויח כשאין תחרות?

לפי רשות שוק ההון, הכניסה של חברת "מקס" לשוק הביטוח עתידה להגביר את התחרות ולהוריד את גובה הפרמיות (התשלומים החודשיים על ביטוח) שכולנו משלמים. אך זה לא נגמר כאן- השינוי המשמעותי ביותר שכניסת "מקס" תביא הוא שהחברה תמכור ביטוחים באופן אובייקטיבי.

חבר הכנסת מיקי זוהר בכנס לשכת סוכני הביטוח באילת, 2017

בואו נבין מה זה אומר כי זהו מידע חשוב לכל אזרח ואזרחית במדינת ישראל: כיום, סוכני הביטוח נמצאים בניגוד עניינים מולנו, הלקוחות. הם משתפים פעולה בדרך כלל רק עם אחת מחברות הביטוח – זו שתספק להם עמלה "שמנה" על מכירת הפוליסה שהיא מציעה. כתוצאה מכך נקבל היצע מצומצם ביותר של מוצרים מהסוכן או הסוכנת ובמגוון מחירים מצומצם יותר – רק מה שניתן לגזור עליו קופון. הסוכנים אינם תאבי בצע – כך פשוט התקבעה מערכת התמריצים שלהם במשך השנים.

בממוצע, כ-13% מהפרמייה שאנחנו משלמים עוברת כעמלה לכיס של סוכני הביטוח. במילים אחרות, לסוכנים אין אינטרס למכור לנו את הביטוח שהכי מתאים ומשתלם, לעומת זאת יש להם אינטרס "לדחוף" ללקוחות כמה שיותר ביטוחים שיספקו להם את העמלה הגבוהה ביותר ויכניסו הכי הרבה כסף לחשבון הבנק שלהם. הסוכנים אינם אובייקטיבים מול הלקוחות מפני ששכרם משולם על-ידי חברות הביטוח, וככל שהם ימכרו עבורן יותר מוצרים הם יקבלו יותר כסף.

משמאל: ד"ר משה ברקת, הממונה על שוק ההון

המודל שבו חברת "מקס" תעבוד אמור להיות שונה. חברת "מקס" תהיה חברת ביטוח אובייקטיבית, שתעזור לנו לרכוש את המוצר שהכי משתלם לנו לקנות. בתוך שנתיים מכניסתה לשוק, "מקס" תעבוד עם מספר רב של חברות ביטוח, ותקבל עמלה זהה מכולן ועבור כל מוצרי הביטוח – כך הודיע הממונה על שוק ההון. אם הכול יעבוד כמתוכנן, ל"מקס" לא יהיה צורך להעדיף חברת ביטוח אחת על פני האחרת, התמריץ הכלכלי שלה יהיה מכירת ביטוחים לכמה שיותר אנשים.

סוכני הביטוח: "מקס" תפגע בציבור

לטענת יו"ר לשכת סוכני הביטוח ליאור רוזנפלד, הכניסה של "מקס" תשפיע דווקא בכיוון ההפוך ותייצר תחרות לא הוגנת בשוק הביטוח. זאת, מפני שלחברה יתרון משמעותי על סוכני הביטוח – בידיה מידע רב על רכישות שהלקוחות מבצעים וכתוצאה מכך על חייהם. "יש לה את כל המידע על הלקוח מכרטיס האשראי", הוא טוען. "אז הם יציעו לו ביטוח רכב ב-100 ש"ח פחות ממה ששילם שנה קודם, כדי למצוא חן בעיניו. אבל הם לא יציעו לו את המחיר האמיתי".

ליאור רוזנפלד, יו"ר לשכת סוכני הביטוח

גורם ברשות שוק ההון הבהיר שגם סוכני הביטוח מחזיקים במידע הזה. "אין דבר כזה שסוכן ביטוח לא יכול לדעת כמה שילמת על ביטוח", הוא קובע. עוד מוסיף הגורם, כי "חברת אשראי לא יכולה לדעת בדיוק מתי מסתיימת הפוליסה. אין לה מידע מדויק על המוצר הביטוחי שרכשת ובאיזה מספר תשלום את נמצאת".

הממונה על התחרות מיכל הלפרין, התייחסה לכך וכתבה כי "גם אם יתרון זה של מקס מקשה על המתחרים, לא מצאנו שיש בו כדי להקנות למקס כוח שוק משמעותי אשר עלול להרע את תנאי האספקה למבוטחים באמצעותה בעתיד. כניסה של שחקן חדש לשוק עשויה לעורר חששות תחרותיים רק בנסיבות חריגות. לאחר בחינת החששות שהוזכרו בפנייתכם וכן שהועלו מצד גורמים שונים בתחום, לא נמצא שחששות מסוג זה מתקיימים במקרה של מקס".

חשש נוסף שהעלה רוזנפלד בשיחתנו, הוא שחברות האשראי ישתמשו בכוח שלהן מול הצרכנים כקהל שבוי. "הן ידעו בדיוק מתי יגמר ללקוח הביטוח ומתי יש צורך לחדשו. ברגע שהלקוח יבקש, למשל, להגדיל מסגרת אשראי היא תתנה את הגדלת המסגרת ברכישת ביטוח רכב אצלה".

אך הטיעונים של רוזנפלד בנושא זה התבררו כלא נכונים. בסעיף 57 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים נכתב במפורש כי אסור להתנות ביטוח בקניית מוצר אחר.

הפתרון של ח"כ זוהר: למנוע תחרות

הצעת החוק של ח"כ זוהר, אם תעבור, תמנע את כניסתה של "מקס" לשוק. הסעיף אותו מבקש ח"כ זוהר לתקן מציין כי הממונה על שוק ההון לא יכול לתת רישיון סוכן ביטוח למי שהוא יועץ השקעות או יועץ פנסיוני, אפילו אם יש בידיו 'רישיון הנפקה' – כלומר רישיון להנפיק כרטיסי אשראי. כך, חברת "מקס" או כל חברת אשראי אחרת לא תוכל להיכנס לשוק הביטוח.

ח"כ מיקי זוהר (מימין). הצעת החוק שלו עלולה למנוע את כניסתן של חברות האשראי לשוק הביטוח

סעיף 26 (ג) בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), אותו ח"כ זוהר מבקש לתקן

ח"כ זוהר נימק את ההצעה בכך שהיא מגנה על העצמאים והעסקים הקטנים:"החלטתו חסרת האחריות של משה ברקת מסכנת את ענף הביטוח ופוגעת בעסקים קטנים בזמן משבר הקורונה", כתב ח"כ זוהר בחשבון הטוויטר שלו: "אני קורא לחברות האשראי שלא להיערך לכניסתן לשוק ולהימנע מהוצאות".

מדובר באבסורד – מדוע האינטרס של סוכני הביטוח עולה כל האינטרס של כלל הציבור הישראלי לחיים זולים יותר? הוזלה של ההוצאה על הביטוח תקל את יוקר המחיה, על כך מסכימים כל הגורמים המקצועיים בממשלה: רשות שוק ההון, רשות התחרות, בנק ישראל ואגף התקציבים במשרד האוצר.

ח"כ זוהר פעל באמצעים כוחניים במיוחד כדי להגן על הצעת החוק שלו. שר האוצר ישראל כ"ץ התנגד להצעת החוק של זוהר, מפני שהיא פוגעת בתחרות בשוק הביטוח. בתגובה, חבר הכנסת זוהר איים לעכב את קידום החוק של כ"ץ לעידוד התעסוקה בכלל המשק – חוק שנועד לתמרץ מעסיקים כדי שיחזירו עובדים לעבודתם אחרי שהוצאו לחל"ת עקב הקורונה. בסופו של דבר רה"מ נתניהו התערב בעניין והרוחות נרגעו.

המשמעות ברורה: חבר הכנסת זוהר היה מוכן להשתמש בכוחו בתוקף היותו יו"ר הקואליציה לעכב חוק שיועיל לכלל המשק  כדי להגן על 1,000 סוכני ביטוח מתפקדי ליכוד.

איך זה משפיע עליך

  1. אנחנו משלמים לח"כ מיקי זוהר משכורת, אבל הוא פועל נגדנו. זוהר הציע חוק שנועד להגן על קבוצה קטנה של כמה אלפי סוכני ביטוח – על חשבונך, אולי כי הם מתפקדי ליכוד. ח"כ זוהר, שכולנו משלמים לו משכורת, לא עובד בשבילנו, אלא עבור קבוצות הלחץ. ההצעה שלו עלולה לגרום לכך שכולנו נשלם בכל חודש יותר על הביטוח שלנו ונקבל שירות פחות טוב ופחות מותאם אישית. זוהר פועל בניגוד לדעתו של הממונה על שוק ההון, בניגוד לדעת רשות התחרות ולאגף התקציבים באוצר. 
  2. אפקט מצנן על עבודתם החשובה של הרגולטורים: הממונה על שוק ההון ד"ר משה ברקת פועל עבור הציבור – הוא יוצא לרפורמה משמעותית בשוק הביטוח – אך שורה של ח"כים בנוסף לזוהר התבטאו גם הם נגד הרפורמה בוועדת הכספים וניסו לעקוף את עבודתו. הדבר יצנן את  עבודתם של הרגולטורים שעלולים לוותר מראש על רפורמות משמעותיות שיטיבו עם הציבור. 

מה עושים כדי לתקן את המצב?:

  1. הצעת החוק של זוהר עתידה להגיע לוועדת השרים לחקיקה בשבועות הקרובים. שר האוצר ישראל כ"ץ כבר הודיע שיתנגד, ואנחנו נעמוד על המשמר כדי שהצעת החוק של זוהר לא תעבור.
  2. עלינו לזכור ולהזכיר לציבור שמיקי זוהר הוא ח"כ שפועל נגד הציבור ולטובת קבוצת אינטרס קטנה כדי להרתיע חברי כנסת אחרים מלפעול באופן הזה. לשם כך יצרנו את הווידאו הבא. צפו ובצעו את הפעולה שמוצעת בסופו:

תגובת חבר הכנסת מיקי זוהר:

"הצעת החוק של חבר הכנסת זוהר נועדה למנוע מהלך דורסני של הממונה על שוק ההון משה ברקת, שאישר את כניסת חברות אשראי לענף הביטוח, המהלך הזה צפוי לפגוע בענף סוכני הביטוח המעסיק עשרות אלפי עובדים.
כניסת חברות האשראי לענף הביטוח תוביל לתחרות בלתי הוגנת. המהלך מתעלם מהרגולציה המחמירה החלה על דורשי רישיון לעסוק בביטוח ומצריכה אותם להקים חברת ביטוח מורשית על מנת לעסוק בענף זה.
בנוסף, לחברות האשראי יש מאגר עצום של מידע פיננסיצהכולל מידע על הרגלי הצריכה של הלקוחות, מה שעלול ליצור חוסר שוויון ביניהן לבין חברות הביטוח הקיימות. באם חברות האשראי מבקשות להיכנס לענף הביטוח, אזי תתכבדנה להקים חברות ביטוח, על כלל הרגולציה המשתמעת מכך, כדי להציע לציבור מוצרי ביטוח במחיר הזול ביותר, שהרי זו תמציתה של תחרות אמיתית בענף.

כל עוד מחיר הפוליסה נקבע על ידי חברות הביטוח, הרי שאין בכניסת חברות האשראי לשוק הביטוח שום הטבה לציבור.
ח"כ זוהר תומך בתחרות הוגנת ולא כזו שזורה חול בעיני הציבור. ח"כ זוהר עובד מבוקר עד ליל כאשר טובת הציבור לנגד עיניו ואינו מונחה על ידי שום עיקרון אחר. ולראיה החוק שהוגש על ידו בימים האחרונים שנועד למנוע מצב שבו אזרחי ישראל יצטרכו לשלם עבור צפייה בשידורי ספורט מרכזיים".

***

יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאית מאיה קרול

השר פרץ יכריע: האם לבלום את התחרות בשוק המלט?

מונופול המלט "נשר" חטף מכה השבוע, כשוועדה במשרד הכלכלה סירבה לבקשתו להטיל מס על יבואנים מטורקיה ומיוון. עכשיו ההחלטה עוברת לידי השר החדש, עמיר פרץ. על הפרק: טענת "נשר" לקריסה כלכלית ופגיעה בתעשייה המקומית. וגם: איך תשפיע ההחלטה הגורלית על סיקור ערוץ 13, שבעליו מחזיק גם ב"נשר"?

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| מאיה קרול |

שר הכלכלה החדש עמיר פרץ צפוי להכריע בשבועיים הקרובים האם להטיל מס כבד על ייבוא מלט כדי להגן על חברת "נשר". ההחלטה מועברת אליו לאחר ש"ועדת ההיטלים" במשרדו הכריעה בנושא, ופסקה שאין צורך בהטלת המס ובצמצום התחרות. אחרי פרץ יגיע תורם של שר האוצר וועדת הכספים להכריע סופית.

מלט. עלייה במחירו עלול להוביל לייקור מחירי הדיור (צילום: עבד רחים, פלאש 90)

בעקבות בקשתה של "נשר", משרד הכלכלה בחן האם להטיל מס בגובה 30% על ייבוא מלט. זאת, לאור חשש של "נשר" כי חברות ישראליות לייבוא מלט מטורקיה ומיוון עלולות להציף את השוק ולהביא לסגירתה. על פי בדיקה שערך הממונה על הסחר ממשרד הכלכלה דני טל, נשר אכן מצויה בסכנת סגירה של חלק ממפעליה וסבלה מהפסדים בתקופה האחרונה עקב יבוא זול. 

לאחר מאבק ציבורי ודיונים חוזרים, ועדת ההיטלים החליטה שאין צורך להטיל מס חריג על ייבוא המלט. התחנה הבאה בתור: החלטתו של שר הכלכלה הנכנס, עמיר פרץ.

איך משפיעה ההחלטה על יוקר המחיה? המס המיוחד, שנקרא בשם המרדים "היטל היצף", יכול ללמד לא מעט על איך המערכת הכלכלית שלנו פועלת. הטלתו עלולה לגרום לייקור מחירי הדיור והתשתיות. לפי רשות התחרות, אם הממשלה תחליט להטילו, נשלם כולנו 350 מיליון שקלים בכל שנה על מלט יקר יותר. 

מנגד, במצב הנוכחי חברת "נשר" טוענת שסגירת מפעליה בעקבות הפסדים תותיר את מדינת ישראל ללא ייצור מקומי של מלט. מצב זה עלול לפגוע בביטחון המדינה, ואף להוביל לעליית מחירי המלט, כך לפי בדיקת הממונה על הסחר ממשרד הכלכלה. 

עמיר פרץ שר הכלכלה. ההחלטה על הטלת המס עוברת אליו (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

ברקע הדברים, ההחלטה הרגישה מהבהבת באור אזהרה מסוג שונה: השפעה על הסיקור בערוץ 13, שבעליו, לן בלווטניק, שולט גם בחברת המלט "נשר".

הכתבה הנוכחית היא חלק מסיקור תחום "יוקר המחיה", אותו בחרו יותר מ-3,000 המו"לים והמו"ליות שמממנים את שקוף. הצטרפו וקבעו את תחום הסיקור הבא.

מונופול ותיק וכוחני

חברת נשר היא מונופול ותיק בשוק המלט בישראל. היא החברה היחידה שמייצרת מלט בארץ, למעט מפעל הר-טוב הקטן ממנה בהרבה. לנשר היסטוריה כמונופול בעייתי וכוחני: בדו"ח של הכנסת, הסוקר את שוק המלט בישראל מ-2006, נכתב כי החברה פעלה אז בדרכים כוחניות כדי לבסס את מעמדה כמונופול. 

"נשר נלחמה ביבוא על אף התחייבותה במרס 1992 שלא להפריע לניסיונות פתיחת השוק לתחרות", נכתב בדו"ח. "הכוחניות של נשר התבטאה באיומים על לקוחות לבל יעזו לרכוש מלט מיבואנים קטנים; לקוחות שרכשו מלט מיבואנים נתקלו בקשיים ובעיכובים מצד נשר".

אחת המסקנות של דו"ח הכנסת מ-2006 היא שיש "לשכלל" את שוק המלט ולהפוך אותו לתחרותי יותר, שכן מונופול נשר הביא אז למחירי מלט גבוהים בישראל בהשוואה לשאר מדינות העולם. 

היום המצב שונה: נשר היא אמנם היצרנית היחידה של מלט בישראל, אך לאחר שינוי מדיניות הממשלה בנושא נתח השוק שלה ירד. ע"פ דוח הממונה על הסחר ממשרד הכלכלה, עד 2014 נשר חלשה על לא פחות מ-70-90% משוק המלט הישראלי, אך היום היא עומדת על נתח שוק של 45-50%. 

לצד נשר מתנהלות מספר חברות ישראליות לייבוא של מלט, המייבאות אותו מיוון ומטורקיה. לדברי רשות התחרות מחירי המלט ירדו ב-20% מאז 2014, השנה בה שוק המלט נפתח לתחרות. 

המתנגדים לייבוא מלט טוענים שהוא ייפגע בתעשייה ובביטחון (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

הטענה של חברת נשר ומפעל "הר-טוב" היא שיבואניות המלט מייבאות אותו במחיר זול מדי, שלא יאפשר להן לשרוד. לכן הגישו תלונה לממונה על הסחר במשרד הכלכלה. הממונה על הסחר דני טל בדק אותה לפני שנתיים ומצא כי יש להטיל את מס "היטל היצף" גם אז. אך שר הכלכלה דאז, אלי כהן, החליט להקפיא החלטה זו ולהטיל מס מינימלי בגובה 0.25% על המלט המיובא. הוא הורה לממונה לחזור לבדוק את מהי השפעת ההיטל על שוק המלט ואת הצורך בהיטל גבוה יותר בהמשך.

כך עשה טל. הוא ערך בדיקה נוספת, והגיע שוב למסקנה שהמחירים של המלט המיובא אכן זולים מידי, "מחירי היצף", שגורמים להצפה בסחורה ומכאן לנזק לתעשיית המלט המקומית. לכן החליט להמליץ להטיל "היטל היצף" בגובה 30% על המלט המיובא, כדי לייקר אותו באופן מלאכותי וכך לעזור לתעשייה המקומית לשרוד.

מה זה היצף ומה זה היטל היצף?

היצף מתקיים כאשר חברה מחו"ל מייצאת מוצר למדינה כלשהי במחיר נמוך מאוד, לעיתים אף נמוך ממחיר הייצור. זאת, כדי לנסות לחדור לשוק או כדי להשתלט על השוק. 

היצף עלול לגרום לכך שהייצור המקומי של המוצר במדינה לא מצליח לעמוד בתחרות מול היבוא הזול, ומתמוטט. כך היצואן מצליח להשתלט על השוק המקומי, וכשהוא הופך לשחק היחיד בשוק – ביכולתו למכור את המוצר באיזה מחיר שירצה, ללא תחרות.

היצף נתפס כתחרות לא הוגנת, ולכן ארגון הסחר הבינלאומי קבע דרכים להתמודד איתו. אחת מהן, היא להטיל "היטל היצף", מס גבוה באופן חריג שנועד לחסום את הייבוא. נציין כי יבוא במחירי היצף הוא חוקי ואין חובה להטיל את המס הגבוה. 

בעזרת ההיטל המדינה מייצרת מצב שבו עלות המוצר המיובא עולה והתחרות בשוק פוחתת. על פי "חוק היטלי סחר ואמצעי הגנה, תשנ"א-1991", יצרנים מקומיים שחולשים על אחוז גבוה מהשוק (למעלה מ-25%), רשאים להגיש לממונה על היטלי סחר במשרד הכלכלה תלונה נגד יבואנים זרים בשל יבוא מוצר ב"מחירי היצף", הגורמים נזק לתעשייה מקומית.​

בהתאם לחוק היטלי סחר, זה התהליך מרגע הגשת התלונה ועד להטלת ההיטל:

    1. הגשת תלונה
    2. חקירה ובדיקה של הממונה על הסחר מצד משרד הכלכלה: האם יש היצף? האם נגרם נזק לעשייה המקומית? (לוקח בין שנה לשנתיים)
    3. הגשת הממצאים לוועדה המייעצת
    4. המלצת הוועדה המייעצת לשר הכלכלה
    5. החלטת שר הכלכלה – עליו להחליט האם להטיל היטל היצף ואם כן, באיזה שיעור ובאילו תנאים
    6. אישור של שר האוצר
    7. אישור של ועדת הכספים של הכנסת

מדוע למדינה יש אינטרס להגן על חברת נשר מפני סגירה? 

מלט נחשב בישראל למוצר חיוני, לכן למדינה יש אינטרס לייצרו באופן עצמאי ולא לסמוך רק על מלט מיובא, זאת משיקולי ביטחון. לדוגמה, אם ישראל לא תייצר מלט בעצמה ותסמוך רק על מלט המיובא למשל מטורקיה, ולפתע היחסים בין טורקיה לישראל יהפכו בעייתיים – ישראל עלולה להישאר ללא מלט, המשמש לבנייה של בניינים, כבישים, ועוד.

בנוסף, לדברי הממונה על הסחר דני טל, אם לא יהיו לישראל מפעלי מלט משלה – היא תיאלץ להסתמך רק על מחירי היבוא מחו"ל. היבואניות עלולות להשתלט על שוק המלט בישראל, מה שיביא לעליית מחירים.

"יש להגן על התעשייה ועל המשק לטווח ארוך מפני התמוטטות התעשייה המקומית ועליית מחירים במשק בטווח הארוך, שעלול להיוותר ללא תעשיית עוגן ובתלות במחירי יבוא", כתב הממונה על התחרות דני טל בממצאי הבחינה שלו.

לפי רשות התחרות, הטלת מס תייקר את ההוצאה על מלט ב-350 מיליון שקלים לשנה

אך יש מחלוקת בנושא: רשות התחרות טוענת כי המס יהיה הרסני לשוק, יעלה את יוקר המחיה וייקר את ההוצאה על מלט בכל שנה בכ-350 מיליון שקלים.

לדברי הרשות, הגנה על נשר בעזרת המס החריג תחזק את המעמד שלה כמונופול ותביא לעליית מחירים, שתחזיר את מחירי המלט לשיעורם לפני פתיחת השוק לתחרות: יקרים יותר ב-20%. הרשות גם טוענת שיבואני המלט יפסיקו לייבא עקב ההיטל, או שלחילופין יתחילו לייבא במחיר יקר יותר – שיתגלגל לצרכנים. 

  • לקריאת חוות הדעת המלאה של רשות התחרות: לחצו כאן
  • לקריאת חוות הדעת של דני טל, הממונה על הסחר ממשרד הכלכלה: לחצו כאן

ברשות התחרות גם טענו כי ישנו "ספק ממשי אם הטלת ההיטל תועיל למשק המקומי". כלומר, הם לא מקבלים את החשש הביטחוני והחשש לנפילתו של המונופול נשר.

יש לציין כי הייחוד של חברת נשר הוא הייצור העצמי. אחד ממרכיבי היסוד של המלט הוא החומר "קלינקר", אותו חברת נשר מייצרת בעצמה. לדברי רשות התחרות, ייתכן שיהיה לה יותר משתלם לייבא את הקלינקר ולא תרצה להמשיך לייצרו בישראל. לכן, יכול להיות שהטלת המס, שמטרתה להגן על נשר כיצרנית מקומית – תתגלה כחסרת משמעות, ורק תפגע בתחרות.

האם נשר בכלל עומדת בפני סגירה? לא בטוח

לפי בדיקתו של הממונה על הסחר במשרד הכלכלה, דני טל, בשנה האחרונה מצבה הכלכלי של "נשר" מדרדר והחברה נקלעה להפסדים. הוא אף הזהיר מפני אפשרות שהחברה תסגור את מפעל המלט ברמלה, שהוא מתקן הייצור היחיד למלט מקומי. 

מיכל הלפרין הממונה על רשות התחרות. "בעלי השליטה עצמם חושבים שנשר רווחית"

אך יש מי שטוענים שנשר כלל לא עומדת בפני סגירה, ושהנתונים שהציגה החברה לממונה טל אינם אובייקטיבים. טענה זו מסתמכת על העובדה שחברת "כלל תעשיות", הבעלים של נשר, גייסה אג"ח לאחרונה. המשמעות היא שהחברה הציגה למשקיעים פוטנציאלים תמונה אחרת, יפה יותר, על מצבה הכלכלי של חברת "נשר". "דומה כי בעלי השליטה בנשר עצמם סבורים כי נשר רווחית וצפויה להישאר כזו גם בשנים הקרובות", כך לפי רשות התחרות.

פרסום של דה מרקר מהעת האחרונה אישר את הדברים. נכתב כי על פי נתונים שהוצגו למשקיעים, חברת "משאב" – חברת בת של "כלל תעשיות", המחזיקה ב"נשר" – הרוויחה בשנה שעברה מעל ל-100 מיליון שקל, והרווחיות שלה צפויה להשתפר בשנים הקרובות.

 

הרווח התפעולי של משאב במחצית הראשונה של 2019 הסתכם ב-152 מיליון שקל – יותר מהרווח התפעולי בכל שנת 2018, שהסתכם ב-133 מיליון שקל בלבד.

לטענת משרד הכלכלה, גם סגירת חברת נשר תוביל לעליית מחירי הדיור והבנייה (צילום שי יחזקאל)

זאת ועוד, לפי עמותת "צדק פיננסי", הממונה דני טל הסתפק רק בנתונים שסיפקה "נשר", והיה עליו לבקש לעיין במסמכים בלתי תלויים. "במהלך תקופת הבדיקה של הממונה, נשר הפסיקה לדווח לבורסה ולכן לציבור אין דרך לאמת את הנתונים שהיא מסרה לממונה", טען אמיר זלאייט, רכז רגולציה בעמותה.

"במקביל, היא גייסה 650 מיליון שקל מהגופים המוסדיים, אותם היא אמורה להחזיר באמצעות הרווחים מהפעילות שלה. צירוף הגורמים הללו מחייב שלא להסתפק בנתונים שנשר מסרה לצורך קבלת הטבה מהמדינה, אלא בנתונים אובייקטיביים שנמסרו באותו פרק זמן למטרות אחרות".

מחברת נשר טרם החליט לגבי הצורך בהיטל היצף. לדבריהם אסור היה לו לסמוך על הנתונים שהוגשו לו מחברת נשר. "צדק פיננסי" דורשים לחשוף את הנתונים שהציגה חברת "משאב" למתעניינים בהשקעה באיגרות החוב שלה.

"צדק פיננסי" מפנים בחוות הדעת להחלטת ממשלה מ-2013 בנושא היטלי סחר שמחזקת את טענתם, ובה נכתב כי: "אם ניתן להרחיב את היריעה אין להסתפק אך ורק במידע שסיפק המתלונן".

צוות "צדק פיננסי"

הון-שלטון-עיתון

הסיפור על נשר והיטל ההיצף הופך להיות מעניין במיוחד כשמסתכלים עליו מנקודת המבט של הון-שלטון-עיתון: לן בלווטניק, הבעלים של ערוץ 13, שולט גם ב"כלל תעשיות". חברת הבת של כלל תעשיות היא "משאב", ולה חברת בת נוספת: "נשר". 

בלוונטיק מרכז בידיו כח עצום: הוא מחזיק ביד אחת במונופול נשר המייצר מוצר חיוני למדינת ישראל, וגם את אחד מערוצי השידור הנצפים ביותר במדינה. לאחר פרשות 2000 ו-4000, לא ניתן שלא לתהות: האם בלווטניק מנסה להטות את הסיקור בערוץ 13 לכיוון מסוים כדי לנסות לקבל הטבות מהמדינה עבור חברת המלט שלו?

לן בלווטניק, בעל השליטה בערוץ 13 ובנשר. האם האינטרס ישפיע על אופן הסיקור?

לאחרונה מתחוללת מלחמה בין עיתונאי רשת 13 להנהלת הערוץ, שנמצא בבעיה כלכלית. הסכסוך הגיע לשיא כאשר לאחרונה רשת 13 ניסתה למנוע מעיתונאי הערוץ לסקר בהרחבה את פתיחת משפט נתניהו. הרשת דרשה מהאולפנים שהמשפט ישודר ללא כל פרשנות עיתונאים. עיתונאי 13 התרעמו על כך, עתרו לבג"ץ, וההחלטה בוטלה בסופו של דבר.

נציין כי ב-2017 נחקר בלווטניק בלונדון בקשר לתיק 1000. לפי עדות בלווטניק, רכישת ערוץ 10 נעשתה לבקשת נתניהו. על פי החשד, קבלת הצעת המחיר הגבוהה של בלווטניק אפשרה העברת סכומי כסף לבעלי המניות בערוץ – בניהם ארנון מילצ'ן, שזה היה תגמולו על המתנות לרה"מ נתניהו. חשד זה נותר ללא ביסוס וכתב האישום בפרשת 1000 אינו מזכיר חשד זה.

אזמ"ע (איך זה משפיע עליך?)

  1. עליית מחירים. במידה ויוחלט להטיל מס כבד בשם "היטל היצף" על ייבוא מלט, התחרות בשוק המלט והשווקים הנלווים כמו בטון – תצטמצם, מה שיובל לעליית מחירים. מלט ובטון משמשים לבניית בניינים ולכן צופה רשות התחרות עלייה במחירי הדיור. בנוסף, מדינת ישראל היא צרכנית מלט בעצמה מפני שהוא משמש לבניית תשתיות, כמו כבישים, ולכן חלק ההוצאה הציבורית על מלט עתידה לעלות גם כן. זאת אומרת – יותר כסף מכספי המיסים שלך יגיע לחברת "נשר" אם המדינה תבחר להגן עליה.
  2. פגיעה בתעשייה המקומית. במידה ויוחלט לא להטיל היטל היצף (כפי שהמליצה ועדת ההיטלים), אין לדעת מה יהיה עתידה של חברת "נשר" ושל הייצור המקומי של מלט. החשש הוא שבמידה וחברת "נשר" לא תוכל לעמוד בתחרות מול היבואניות, היא תיאלץ להפסיק לייצר מלט בעצמה ותתחיל לייבא אותו או אף להפסיק לפעול.
  3. יש הטוענים שהסתמכות על יבוא מלט בלבד מהווה סכנה לישראל מבחינה ביטחונית, שכן המלט מיבוא למשל מטורקיה, שהיא מדינה שהיחסים של ישראל איתה אינם יציבים. כלומר, המדינה עלולה להשאר במצב חירום כלשהו ללא מלט כלל וללא אפשרות לבנות או לתקן תשתיות ודירות שבהן כולנו משתמשים באופן יומיומי. טענה נוספת שהעלה הממונה על הסחר דני טל בהקשר זה היא שבמידה ולא יהיה יצור מקומי של מלט – ישראל תישאר תלויה במחירי היבוא של המלט. הדבר עלול לגרום למדינות המייצאות לישראל להעלות את מחירי המלט, מה שיוביל לעלייה במחירי הדיור.

מעש"י (מה לעשות כדי שיתוקן?): אנחנו ב"שקוף" נמשיך לעקוב אחר ההתפתחויות בנושא היטל ההיצף על המלט.

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאית מאיה קרול

חוזרים למבקר המדינה 5: למה הפירות והירקות יקרים כל כך?

כשהמדינה מפרטת בפנינו את החטאים שלה בשגרה, רובנו מתעלמים. אז לכבוד חג הפסח שקוף מנפנפים בחמץ של ישראל: בכל יום נפרק נושא אחד מדו"ח מבקר המדינה מ-2019, בשפה פשוטה. והפעם: הכישלון של מדינת ישראל להוזיל את מחירי הפירות והירקות

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן מינץ |

כמה כסף אתם מוציאים בחודש על פירות וירקות? למרות שהתמזל מזלנו לחיות במדינה ים תיכונית עם אדמה עשירה והיסטוריה חקלאית מפוארת, המצרך הבסיסי הזה מרוקן לנו את הכיס. נכון לשנת 2016, משק בית בישראל הוציא כ-370 שקלים בחודש על פירות וירקות בממוצע. בארה"ב, באותה השנה, משק בית ממוצע הוציא חצי מהסכום הזה על פירות וירקות, כ-185 שקלים. 

איך אפשר להסביר את הפערים האלה? פה מתחיל הסיפור הארוך של מדינת ישראל עם השרשרת שבין השדה לסלט. בדו"ח מבקר המדינה מ-2019 אפשר לראות שוב ושוב כיצד המליצו ועדות שונות על דרכים להגביר את התחרות כדי להוזיל מחירים. בהתאמה לכך עולים עוד ועוד סימני שאלה על כך שכלום לא קרה עם ההמלצות האלה.

אזהרה מראש לפני שמתחילים: אם אתם לא מכירים הכישלון המפואר של ישראל להקים פה שוק סיטונאי חדש, אתם עומדים לתלוש את השערות. 

מהחממה עד למדף

בדרך מהשדה אלינו, הפירות והירקות עוברות בין שלושה שווקים עיקריים: החקלאי, הסיטונאי והקמעונאי. בעוד שבתחום החקלאות יש שחקנים רבים, כ-8,000 מגדלי צמחים (ברובם פירות וירקות), בשני התחומים האחרים יש הרבה פחות תחרות. בתחום הסיטונאי 200 שחקנים בלבד מנסים את כוחם, כשבפועל רק 8-10 מהם שולטים במחצית מהשוק.

גם בשלב האחרון, שבו אנחנו נותנים טפיחה על האבטיח ומוציאים את הארנק, המצב לא מאוזן. רשתות השיווק הקמעוניות השתלטו על מרבית מכירת הפירות והירקות לצרכנים (כ-54%), בעוד שהמכולות השכונתיות והשווקים הפתוחים חווים ירידה במכירת הפירות והירקות.

שוק הכרמל. הסופרים השתלטו על מכירת הפירות והירקות, השווקים מתחילים לדשדש

המבנה הריכוזי של המקטע הסיטונאי והקמעונאי, למול המבנה המבוזר במקטע החקלאי, יוצרים יחסי כוחות לא שווים בין החקלאים לסיטונאים והקמעונאים הגדולים.

לפי המבקר, בעיות רבות צומחות מיחסי הכוחות הלא-מאוזנים: לא קיימים חוזים המחייבים את שני הצדדים וכוח המיקוח של החקלאים נמוך. לעיתים רבות המשווק (הסיטונאי/הסופר) מקבל את התוצרת החקלאית, אך משלם לחקלאי רק אם נרכשה. לחקלאים עצמם אין גישה למידע על המחירים בשוק, כך שהשינויים התכופים מקשים עליהם לתמחר אפילו את הסחורה של עצמם. 

לקריאת כתבות נוספות בסדרת הפסח "חוזרים למבקר המדינה":

בנוסף, בגלל שמדובר בסחורה מתכלה – ירקות ופירות – החקלאים חייבים למכור את התוצרת במהירות. העובדה שלחקלאים אין גמישות כמו לקמעונאים או לסיטונאים, מובילה אותם להוריד מחירים ולהתכופף בפני דרישותיהם של האחרונים. 

יתר על כן, מסתבר שהמשווקים מכריחים את החקלאים להשתמש בארגזים ייחודיים, מה שפוגע ביכולת של החקלאי למכור לרשתות שונות – וכך כוח המיקוח של החקלאים מוסיף לרדת. 

הממשלה מחליטה – אך לא מבצעת

אחרי המחאה החברתית וזעקת הציבור על יוקר המחיה, קמה ב-2011 קמה ועדת טרכטנברג. היא ציינה ש"ענף (המזון) הוא אחד הענפים בהם ניתוח יוקר המחיה מגלה את כשלי התחרות הגדולים ביותר".

"בענף המזון יוקר המחיה מגלה כשל תחרות חמור". מתוך ועדת טרכטנברג שקמה אחרי המחאה החברתית ב-2011

טרכטנברג העביר את הנושא לועדת קדמי, לבדיקה מעמיקה יותר ולטובת הצעת פתרונות מעשיים. באוקטובר 2012 הממשלה החליטה ליישם את המלצות ועדת קדמי, על גלגול נוסף: הקמת צוות בין משרדי שיבחן את פערי התיווך בשרשרת השיווק של התוצרת החקלאית. הצוות כלל לא הוקם.

רק בשנת 2015 החליטה הממשלה להקים צוות אחר בתצורה מוקטנת למשרד האוצר והחקלאות כדי לבדוק את הנושא. אך נכון לסוף שנת 2018, הוועדה עדיין לא בחנה את הנתונים של שנת 2017. 

על אף אוזלת ידה של הממשלה, עלו מספר פתרונות לפער התיווך בפגישות בין נציגי החקלאים, הקמעונאים והסיטונאים. אחד הפתרונות הבולטים הוא רגולציה, שנועדה לאפשר לשחקנים נוספים להיכנס לתחום הסיטונאי. 

ההצעות שעלו לרגולציה הן הקלת תהליך השגת הרישיון הסיטונאי, אכיפת כללי המסחר וחקיקה שתחייב כללי משחק בין המשווקים לחקלאים. פתרון אחר הוא וולונטרי: חתימה על אמנה שתדרוש הסכמות רחבות מכל הצדדים. החקלאים התנגדו לרעיון הזה.

שוק האיכרים המדשדש

מעבר להקמת המשרד, הצעתה העיקרית של ועדת טרכטנברג הייתה לקדם שווקי מזון מקומיים, בהם תינתן האפשרות לחקלאים למכור את תוצריהם באופן ישיר ללא תיווך. למרות שההמלצה ניתנה ב-2012, רק בסוף 2017 החל משרד החקלאות לקדם הרעיון, באמצעות הקצאה של כ-20 מיליון שקלים לטובת פרויקט שווקי האיכרים ברשויות המקומיות.

מתוך 255 רשויות מקומיות, רק 27 רשויות הגישו בקשה להשתתפות המשרד במימון שוק שכזה. נכון למועד כתיבת הדו"ח, הופעלו שווקים כאלו רק ב-4 רשויות מקומיות.

הרשויות שהקימו שוק איכרים הן דווקא העשירות. שוק איכרי נמל תל אביב

אך שווקי האיכרים לא הגיעו למי שהכי זקוקים להם, והפכו אותם מפתרון להקלת יוקר המחיה לבוטיק פירות וירקות. ראיה לכך היא העובדה שרוב הרשויות שהגישו בקשה הן במצב סוציו אקונומי גבוה, 14 מתוך 27, ורק שלוש במצב סוציו אקונומי נמוך.

רעיון השווקים כשל ככל הנראה כתוצאה מחוסר כדאיות כלכלית של הרשויות המקומיות והחקלאים. משרד מבקר המדינה הפציר במשרד החקלאות לברר מדוע היענות הרשויות המקומיות כל-כך נמוכה וכיצד ניתן לייעל את תהליך קבלת הסיוע להקמת שווקים אלו. על אף שהושקעו במיזם מיליוני שקלים – למשרד החקלאות עדיין אין תשובה. 

החלום שהרקיב: איפה השוק הסיטונאי?

הצעה נוספת, שמתגלגלת על המדף כבר כמעט 20 שנה, היא הקמת שוק סיטונאי חדש. המטרה הייתה להחליף את השוק הסיטונאי הוותיק בתל אביב, שתפס שטח נדל"ני יקר ערך. בפברואר 2001 התקבלה החלטת ממשלה להקים את השוק החדש במתחם באזור צומת מסובים. 

השוק הסיטונאי נועד להגביר את התחרות בין מערכות השיווק של התוצרת החקלאית בארץ וכך להקטין את פערי התיווך ולתרום למסחר הוגן. בשנת 2006 הועבר השוק הסיטונאי מתל אביב לצריפין באופן זמני. 

פינוי השוק הסיטונאי בתל אביב. מאז שהועבר לצריפין ב-2006, לא נמצא לו מקום חדש

בינואר 2007, שש שנים לאחר החלטת הממשלה, אושרה תוכנית המתאר לשוק המתוכנן במתחם מסובים. על אף שמשרדי החקלאות והאוצר הסכימו באותה העת על נחיצות השוק ולמרות שכבר אושרה תוכנית המתאר, רק בסוף שנת 2010 (כמעט עשור להחלטת הממשלה) הוחלט להקים חברה ממשלתית, שתפעל להקמת מרכז קבע. 

החברה הממשלתית שהוקמה (חברת שוק סיטונאי לישראל בע"מ) לקדם את בניית השוק במסובים הגדירה את השוק הזמני בצריפין כ"סובל מצפיפות, מחסור בשטחי אחסנה, תברואה לקויה ורמת בטיחות נמוכה". החברה הסבירה כי בעיות אלו נובעות מארעיות השוק (שכבר אז פעל כמעט חמש שנים) והסבירה מדוע יש צורך בהקמת שוק סיטונאי קבוע, בדחיפות, בהתאם להחלטת הממשלה.

החברה הממשלתית תכננה לגזור את הסרט בסוף 2012. "רק" 12 שנים לאחר החלטת הממשלה להקמת השוק. חכו, יש עוד.

לאחר מחקר ובחינת שווקים דומים בעולם, הגיעה החברה למסקנה כי עלויות ההקמה הראשוניות של השוק יהיו כ-306 מיליוני שקלים. בניגוד להמלצת החברה, המדינה החליטה להוציא את הפרויקט כמכרז. תהליך זה החל רק בקיץ 2013. שנה לאחר מכן, הממשלה דחתה את הקמת השוק לשנת 2017

7 שנים שנגמרו בכישלון

לאחר התנגדות נמרצת של עיריית אור-יהודה להקמת השוק במקומו המתוכנן, נזנח המשא ומתן וב-2016 בוטל המכרז. בתחילת 2017 החליטה הממשלה לדחות את הפעלת השוק לסוף 2020. במהלך אותה שנה לא הצליחו המשרדים להגיע להסכמה בעניין הרחבת השוק הקיים בצריפין כחלופה לשוק שתוכנן במסובים, מה שהוביל את משרד החקלאות לפתוח בתהליכי סגירת החברה הממשלתית. 

הבנתם נכון: החברה הממשלתית שהוקמה ב-2010 נסגרה אחרי שבע שנים עם אפס תוצאות. פרט זה כמובן לא נעלם מעינו של מבקר המדינה. לפי הדו"ח שהוציא, העלות הכוללת של פעילות החברה הממשלתית בשנים 2011 עד 2017 הסתכמה בכ-19.5 מיליוני שקלים.

משרדי הממשלה לא מתואמים כבר 20 שנה – והסל שלנו ממשיך להתייקר

המבקר קבע שמהלך זה מהווה חריגה מסמכות משרד החקלאות והיה צריך להתקבל בהחלטת ממשלה. פוטנציאל התועלת הכלכלית של הפרויקט היה חיסכון של 250-350 מיליוני שקלים בשנה על-פי הערכות שמרניות, ובין 2-3 מיליארדי שקלים בשנה, על-פי הערכות החברה הממשלתית בדו"ח שהגישה בתחילת 2012.

נכון לכתיבת הדו"ח עדיין נבחנת האפשרות להרחיב את מתחם השוק הקיים בצריפין, לצד בחינת הקמה של "זירת מסחר דיגיטלית" שתאפשר חיזוק התחרות במקטע הסיטונאי.

כישלון הקמת השוק מציג חוסר תיאום עמוק בין משרדי הממשלה: משרד ראש-הממשלה, החקלאות, האוצר והפנים. מהלך שנגרר במשך שני עשורים, עלה לציבור מיליוני שקלים – ונכשל. הבעיות להן היה אמור השוק לתת מענה טרם נפתרו. 

כיצד משפיעה הקורונה על מחירי הדירות? / טור דעה אורח

תוהים כיצד שוק הנדל"ן יושפע ממשבר הקורונה? ובכן, זו שאלה מורכבת הכוללת השפעות לטווח קצר, אפקטים מנוגדים, השפעות לטווח ארוך ומחסור במשאבים. עם זאת, חשוב לזכור: הגורמים המשמעותיים בשוק הנדל"ן לא יושפעו מהמשבר – בטווח הרחוק הביקוש יישאר גבוה (עקב ילודה) ועדיין ייקח מעל לעשור לבנות בניין (בגלל הביורוקרטיה) / דעה

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| טור דעה אורח: טום קרגנבילד, כלכלה קלה |

כשאנו בוחנים את שוק הנדל"ן, אנחנו יכולים לראות שכבר עכשיו יש קבלנים רבים שנאלצים להתמודד עם מחסור גדול במשאבים. חומרי גלם המיובאים מסין ומדינות נוספות צפויים להיות במחסור. בנוסף, שוק הנדל"ן הישראלי מבוסס על כוח עבודה שמגיע ממדינות כמו סין, רומניה והגדה המערבית. המשמעות הישירה של המצב הנוכחי היא שאתרי בניה יתעכבו במסירת הדירות. בד בבד, אזרחים עלולים להתעכב בתשלומים לבנקים ואחרים עלולים להתקשות למצוא קונים לדירות קיימות שצריך למכור כדי לממן את הדירה החדשה. 

בטווח הקצר: בין עצירת השוק לירידות

מדובר במצב מאתגר, אך במקרים רבים החוזה כבר נחתם ולכן מחיר הדירה יישאר קבוע. המחירים על חוזים קיימים עלולים לעלות בגלל עליית מחירי התשומות, שהם חלק מההתאמה בחוזה אבל לרוב מדובר בתשלום יחסי בהתאם לשלב הבנייה וזה רק אחוז מסוים מהמחיר הכולל. בנוסף, כשאנחנו בוחנים מחירי דירות חדשות סביר להניח שהנזק שנגרם לקבלנים בעקבות העיכובים יוביל אותם להעלות תעריפים על דירות עתידיות, במטרה לפצות על הנזקים שנוצרו להם. 

בצד הקונים, בזמן המשבר, אנחנו צפויים לראות ירידה בביקוש ושמירה של ההון שנחסך, כדי להתמודד עם משבר הקורונה. המשמעות היא שבזמן המשבר עצמו השוק יהיה די תקוע. ישנה אפשרות שהקבלנים אפילו יורידו מחירים באופן זמני או שפשוט ימתינו עם מכירת הדירות עד תום המשבר. סביר להניח שיש כאן הזדמנות עבור הצרכנים. עם זאת, אנחנו חייבים לזכור שמדובר פה רק על הטווח הקצר.

המציאות המורכבת של העתיד

הטווח הארוך תלוי התפתחויות. במצב שבו אחוז האבטלה ישוב להיות נמוך אנחנו צפויים לראות צרכנים חוזרים לשוק במהירות וקבלנים מעלים מחירים כדי לצמצם הפסדים שנגרמו להם בתקופת המשבר. לדעתי, בשלב כזה נחווה עליית מחירים.

 

אופציה נוספת היא מצב שבו השוק סופג מכה קשה ונכנס לתקופה של אבטלה גדולה, מעט אשראי זמין בשוק ויותר אנשים ששומרים על ההון כדי להתמודד עם כלכלה חלשה יותר. בתקופת הביניים, עד שהכלכלה תשתקם, אולי אפילו נראה ירידת מחירים ושוק נדל"ן רגוע – לעומת מה שהכרנו בשנים האחרונות. עם זאת, מצב כזה עשוי להוביל לנזקים גדולים לקבלנים ואף לצמצום היקף הבניה. משמעות הדבר היא הקטנת ההיצע, מה שעשוי להוביל חזרה לעליית מחירים או לשמירת המצב הקיים (תלוי בכמות הבנייה). 

תרחיש קיצוני נוסף שעשוי להשפיע על מחירי הדיור, וסליחה על המורבידיות, היא כמות הרוגים מקורונה. במקרה שבו מספר רב של דירות גדולות יוזרם לשוק (חס וחלילה שאלו יהיו הנסיבות), אנחנו צפויים כמובן לראות ירידה במחירי הדיור, לפחות באופן זמני. 

הגורמים המעצבים בטווח הרחוק: ללא שינוי

חשוב לזכור, שעל אף שישנם תרחישים בהם נראה ירידת מחירים בטווח הארוך, אנחנו עדיין נאלצים להתמודד עם בעיות שמובילות למחירי דיור גבוהים. הילודה הגבוה בארץ לצד הביורוקרטיה הכבדה בתחום הבניה משפיעים לרעה על המחיר שכולנו משלמים. גם אם לאור טרגדיה גדולה מחירי הדיור ירדו, בטווח הארוך קצב הילודה הגבוה לצד הבנייה האיטית יובילו לגידול בביקש ומחסור בהיצע ובהתאם – לעליית מחירים. 

הערה: טור זה לא מהווה בשום צורה המלצה להשקעות ואין להסתמך עליו בהליך קבלת החלטות לגבי קניה או מכירה של דירות. מדובר בניתוח כלכלי תיאורטי בלבד. 

טום קרגנבילד כותב ומנהל את "כלכלה קלה" – עמוד פייסבוק ואתר אינטרנט שנוצרו במטרה להנגיש ידע כלכלי בשפה פשוטה, תוך התייחסות לאירועים אקטואליים, במטרה לתת לאזרחים כלים להבין טוב יותר את העולם הכלכלי.

משכך הכאבים "אדויל": למה זה יקר, ומה צריך לעשות כדי להוזיל את המחיר?

ע"פ בדיקת "שקוף", משכך הכאבים "אדויל" יקר יותר בישראל ב-120% בממוצע בהשוואה למדינות העולם. למה? בשוק התרופות ללא מרשם קיים פיקוח מחירים הדוק, חוסר בתחרות ברשתות הפארם, ושחקנים חדשים שמתרחקים מהשוק בגלל רגולציה כבדה. איך אפשר להוזיל את המחיר? בין היתר, על ידי הגברת שקיפות. משרד הבריאות: "הפער במחירים נמצא כעת בעיצומה של בדיקה". כתבה שניה בסדרת כתבות בנושא יוקר המחיה, נושא הסיקור החדש שנבחר על ידי המו"לים של "שקוף"

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| מאיה קרול |

המוצר: משככי כאבים "אדויל"

עובדה לא חשובה: ישראל היא המדינה הראשונה בעולם בה הושקה גרסת ה"ליקוויד-ג‘ל" של "אדויל" במקום השקת הכדורים הרגילים.

עובדה כן חשובה: כאב מפציעה או מחלה, נגרם עקב הפרשת הורמונים שנקראים פרוסטגלנדינים, המעוררים תחושת כאב. בכאבים מסוג זה ניתן לטפל בעזרת משככי כאבים המכילים פרצטמול (כמו אקמול), איבופרופן (כמו אדויל ונורופן) ודיפירון (כמו אופטלגין). תרופות אלה מורידות את רמות הפרוסטגלנדינים בגוף, מה שמוביל להפחתה בתחושת הכאב.

איך פועלים משככי כאבים? צפו בסרטון:

נתונים: ע"פ הערכות, שוק משככי הכאבים בישראל מגלגל מדי שנה כ-360 מיליון ש"ח. המותגים הנמכרים ביותר בארץ הם אופטלגין, "אדויל", אקמול, ונורופן. המותג "אדויל" מיוצר על ידי ענקית התרופות פייזר והיום הוא משכך הכאבים הנמכר ביותר בעולם.
בישראל הושק "אדויל" בשנת 2000 על ידי חברת "נאופרם", המייבאת לישראל מותגים נוספים כמו ג'ונסון אנד ג'ונסון, סימילאק, ליסטרין ו-R3. ב"נאופארם" מחזיק איש העסקים דוד פורר, אשר משפחתו נחשבת לאחת מ-100 המשפחות העשירות בישראל, עם הון המוערך בכמעט מיליארד שקל.

חשוב לדעת:  תרופות ללא מרשם רופא (OTC = over the counter) בישראל מתחלקות ל-2 קטגוריות: 

  1. תרופות שניתן לרכוש רק אצל הרוקח/ת: להן קובע משרד הבריאות מחיר מקסימום.
  2. תרופות למכירה חופשית, שנמכרות על המדף, ללא עזרת רוקח/ת (GSL = general sale list).

כמה בתכלס אנחנו משלמים יותר? ע"פ בדיקת "שקוף", מחיר כדורי "אדויל" בישראל יקר בכ-120% ביחס למחיר במדינות אחרות שנבדקו.

בדקנו: למה "אדויל" יקר דווקא בישראל?

  • פיקוח מחירים שמגדיל את ההשתתפות העצמית של הצרכן לחינם:
    למשרד הבריאות יש מחירון המציין את הסכום המקסימלי שמותר לגבות מהצרכן על תרופה ללא מרשם (OTC). המחירון מתבסס על מחיר התרופה באירופה בתוספת מע"מ ו"מרווח רוקח" = הרווח לבית המרקחת, הנע בין 17.5% ל־37%. מרווח הרוקח נקבע לפי מחיר התרופה: ככל שהיא יקרה יותר, שיעור הרווח נמוך יותר. דמי ההשתתפות העצמית של המבוטחים נגזרים מהמחיר המרבי לצרכן. היכן הבעיה? הנה: לבתי המרקחת של קופות החולים יש יתרון עצום ברכישת תרופות מפאת היקפן הרחב, ובעיקר מפאת השפעתן על תרופות המרשם שאנחנו קונים, וכך הן מצליחות לרכוש תרופות ללא מרשם מחברות התרופות במחיר נמוך משמעותית ממחיר המחירון.
    למשל – קופות החולים יכולות לרכוש אקמול ב-2-3 ש"ח, אך עדיין למכור לנו אקמול ב-17 ש"ח, מפני שזו ההשתתפות העצמית המינמלית של המבוטחים.

    ההשתתפות העצמית שלנו, כאמור, נגזרת ממחיר גבוה יותר מהמחיר שקופת החולים רכשה בו את התרופה: מהמחיר המירבי לצרכן. לכן ייתכן שבעבור חלק מהתרופות, ההשתתפות העצמית המינימלית של הצרכן גבוהה בהרבה מעלות התרופה לקופת החולים.
    רוקח ותיק עמו שוחחנו, מספר: "לקופת החולים לא אכפת להפסיד כסף, אבל אם יש לה מקום להרוויח – למה לא? כל עוד היא מוכרת את התרופה במחיר זול ממחיר השוק, היא לא מתייחסת אל המחיר בו היא רכשה את התרופה".
    • למחירון התרופות ללא מרשם כפי שנקבע ע"י משרד הבריאות: לחצו כאן

  • היעדר תחרות בין רשתות הפארם:
    ישנן שתי רשתות פארם גדולות יחסית בישראל: סופר-פארם, ו-Be של שופרסל. בנוסף נפתחה ב-2016 רשת קטנה נוספת בשם גוד-פארם שחרטה על דגלה לשווק רק מוצרים בסיסיים וזולים, המונה היום 20 סניפים. שלוש הרשתות אמנם מתחרות בניהן, אך לא באופן שמביא לירידת מחירים משמעותית בשוק. זאת ועוד, קופות החולים לא היו מעוניינות לשתף פעולה עם "גוד-פארם", ולכן החברה אינה יכולה לפתוח בתי מרקחת בסניפיה ולמכור תרופות ללא מרשם (OTC), מה שגם היה יכול להגביר את התחרות בתחום. לאחרונה החלה החברה למכור תרופות ללא מרשם שניתן למכור במכירה חופשית (GSL), במחירים מעט זולים יותר מברשתות הפארם האחרות.
  • מספר יחידות קטן ב-GSL:
    על תרופות שנמכרות במכירה חופשית בישראל (GSL) ישנה הגבלה בגודל – לא ניתן למכור, למשל, למעלה מ-16 כמוסות "אדויל" במכירה חופשית. הקטנת מספר יחידות באריזה מביאה לעליית המחיר ליחידה. נציין כי ישנה עוד רגולציה על תרופות GSL כמו הגבלות בעיצוב האריזה והעלונים לצרכן, שגם מייקרים את שיווקה.הסיבה להגבלת מספר היחידות היא הדאגה לבריאות הציבור: כשלא עוברים דרך רוקח/ת בקניית תרופה, עולה הסיכון לפגיעה עצמית בשוגג או במתכוון. בכיר בתחום הרוקחות מסביר: "אנחנו לא רוצים שתהיה נגישות ל-300 כדורי "אדויל" כמו לחבילת מסטיקים. במצב כזה, דווקא השכבות היותר רגישות למחיר יהיו הנפגעות המרכזיות – לאוכלוסיה זו יש פחות נגישות לרופא, ולעיתים אינה מודעת לסכנות מצריכה מוגברת של משככי כאבים. דווקא להוזיל את המחיר ע"י הגדלת האריזות יכול להרע עם האוכלוסיה הזו". 

אריזות של 16 כדורי אדויל

  • תחרות על המשווקים ולא על הצרכנים:
    בשוק התרופות ללא מרשם, עיקר התחרות מתמקדת בצינורות השיווק, ולא בצרכן. בתרופות, הרגישות של הצרכן למחיר נמוכה: גם אם ניתנה הנחה לצרכנים של שני שקלים על מותג מסויים – לא בטוח שזה מה שיגרום להם לעבור לרכוש נורופן על פני "אדויל". לעומת זאת, אם לבית המרקחת יהיה אינטרס למכור את "אדויל" על פני נורופן – תהיה לכך משמעות אדירה.עדות אחת לתופעה היא שיטת הבונוסים שהתפתחה בבתי המרקחת: השיטה מעודדת את בתי המרקחת למכור תרופות ללא מרשם מסוימות על פני אחרות, ובתמורה חברת התרופות מציעה לבית המרקחת הנחות על מחיר התרופות, או תגמול במשכורת של הרוקחים.לקופות החולים יכולת לסגור דיל משמעותי אף יותר מול חברות התרופות: הן קובעות אילו תרופות ירשמו לנו הרופאים – תרופות שאנחנו נרכוש בוודאות. כך, הן יכולות להחליט שמעתה והלאה המבוטחים יקבלו מרשם עבור תרופה לטיפול בכולסטרול של חברה X, ובתמורה לכך חברה X תמכור לקופת החולים את אחת מהתרופות ללא מרשם שלה במחיר זול מאוד. מכל אלה עולה כי עדיף לחברות התרופות לתגמל את רשתות הפארם או את קופת החולים – ולא את הצרכנים.

חברות התרופות מעדיפות לתגמל את רשתות הפארם או קופות החולים

  • אין תחרות בין המשווקים – רשתות המזון לא במשחק:
    כיום אין תחרות משמעותית בין נקודות המכירה בתחום התרופות ללא מרשם, וכולן ממשיכות להמכר רק בבתי המרקחת. זאת למרות שאין מניעה שתרופות אלה ימכרו גם בסופרמרקטים – רשתות המזון הגדולות ניסו להיכנס לשוק ב-2008, אך בחרו להפסיק למכור תרופות. נראה כי אחת הסיבות לכך הייתה הרגולציה הקפדנית בתחום, המקשה על הכניסה אליו. אוהד סנדלר, מנכ"ל רשת גוד פארם, שהחלה לשווק תרופות ללא מרשם לאחרונה, מספר: "היום כדי למכור תרופות ללא מרשם אני עובר תהליך של רישוי פסיכי. אני צריך לעבור תהליך עם משרד הבריאות, לסמן מדפים, הוראות, טמפרטורה… תהליך מאוד ארוך. גם אי אפשר לקבל אישור למכור תרופות כאלה בלי רישיון עסק, שלפעמים לוקח שנה לקבלו. כל פעם אני מקבל אישור לעוד נקודת מכירה ועוד נקודה, עדיין אין לנו אישור למכור תרופות כאלה בכל הרשת".
  • "פיצוי" לבתי המרקחת על מחיר תרופות המרשם:
    מחירי תרופות המרשם נמצאים תחת פיקוח, ונקבע להם מחיר מקסימום ע"י משרד הבריאות.
    בקביעת מחיר מקסימום, משרד הבריאות יצר בעיה: מצד אחד, הוא הוריד את מחירי תרופות המרשם לרמה שלא משתלם לבתי המרקחת למכור אותן, מהצד השני – הוא לא קבע מנגנון "פיצוי" לבתי המרקחת, אותם הוא מחייב למכור את התרופות. לכן, בתי המרקחת "מאזנים" את המצב העל ידי העלאת מחירי התרופות ללא המרשם ותוספי המזון. רוקח עמו שוחחנו מחדד: "תרופות ללא מרשם הן, במרכאות כפולות, התשלום לבתי המרקחת על כך שהם מוכרים תרופות מרשם כמעט ללא רווח. זה בעיקר משפיע על בתי מרקחת פרטיים – הרי בתי מרקחת ברשתות הפארם מחזיקים את בתי המרקחת כמוקד למשיכת לקוחות לסניפים, ובתי המרקחת של קופות החולים יכולים להרשות לעצמם להיות בהפסד – גם ככה הן בגירעון והמדינה מכסה על זה. המצב הזה מקשה בעיקר על ההישרדות של בתי המרקחת הפרטיים".

"תרופות ללא מרשם הן, במרכאות כפולות, התשלום לבתי המרקחת על כך שהם מוכרים תרופות מרשם כמעט ללא רווח"

מה היו הצעדים המרכזיים שננקטו עד היום כדי לנסות להוריד את מחירי ה"אדויל"?

מבדיקתנו עולה כי לא נעשו צעדים מהותיים להורדת מחירי התרופות ללא מרשם בשנים האחרונות, ולראיה נציין כי דו"ח מבקר המדינה האחרון בתחום נכתב ב-2007. להלן הצעדים שננקטו כדי להוריד את מחירי התרופות ללא מרשם, ובניהן "אדויל", עד היום:

  1. 2001 – הסרת הפיקוח ממחירי התרופות:
    בשנת 2001, במסגרת ניסיון לפתוח את השוק לשחקנים נוספים על מנת להגביר את התחרותיות בענף, הוסר הפיקוח על מחירי תרופות ללא מרשם ע"י משרד האוצר. זמן קצר לאחר הסרת הפיקוח חלה עליה של 20%-40% במחירי התרופות, עליה שבעקבותיה הוחזרו מחירי התרופות ללא מרשם לפיקוח תוך חודשים בודדים. מאז ועד היום העלאת מחיר מקסימום של תרופה ללא מרשם עוברת הליך אישור על-ידי משרד הבריאות, לאחר הגשת בקשה מנומקת מטעם החברה המשווקת.

    סילבן שלום, שר האוצר ב-2001

  2. רפורמה בתרופות ללא מרשם 2005: "תרופות למכירה חופשית" – GSL – General Sale List:
    עד 2005, תרופות ללא מרשם נמכרו רק באמצעות רוקחי בתי המרקחת. הרפורמה הובילה לכך שניתן למכור מגוון רחב של תרופות ללא מרשם גם מחוץ לדלפק הרוקח/ת, על המדפים ברשתות השיווק.
    מטרת הרפורמה הייתה להגביר את הנגישות של התרופות ללא מרשם עבור הציבור על ידי הוספת נקודות מכירה חדשות, שאינן בתי מרקחת, אך גם על ידי הגדלת הנגישות של התרופות בתוך תחומי בתי המרקחת. בשונה מפיקוח המחיר על תרופות ללא מרשם שנמכרות אצל הרוקח (OTC), לא נקבע ל-GSL מחיר מקסימום, אך על בעלי תרופות אלה לדווח על שינויים במחיר ועל רווחיותם למשרד הבריאות אחת לשנה. הרפורמה לא הובילה לירידה משמעותית במחירי התרופות וגם לא להגברת הנגישות – כאמור, רשתות השיווק שאינן בתי מרקחת בחרו שלא למכור תרופות ללא מרשם בסניפים, כך שהיום שוק התרופות ללא מרשם מתנהל כמעט כולו בתוך רשתות הפארם הלא תחרותיות, ובבתי המרקחת של קופות החולים.
    הדבר אף הוביל לכך שחברות התרופות הפסיקו לייצר חלק מהתרופות שנמכרו כתרופות ללא מרשם אצל הרוקח – והשאירו אותן רק בגרסת ה-GSL, כדי "לברוח" מפיקוח המחירים על תרופות ללא מרשם.

תרופות GSL ברשת "Be" של שופרסל

המלצות מעשיות: איך נוריד את מחיר המוצר?

ראשית, נפתח בהסתייגות חשובה. תרופות הן תחום רגיש, בו כל שינוי במדיניות הרגולציה עשוי להשפיע בצורה משמעותית על כמות ואיכות התרופות שהציבור צורך – וכך גם על בריאותו. זאת ועוד, הורדה במחיר תרופות ללא מרשם עלולה לגרום לפגיעה בבתי המרקחת הפרטיים, המבססים את הכנסתם על תרופות אלה, ואף להוביל לסגירתם, ולכך עלולות להיות השלכות שונות. 

לרגולציה איכותית חשיבות מכרעת בענף התרופות, ומחקר של משרד הבריאות ומכון גרטנר לחקר מדיניות בריאות אף הוכיח כי קיים קשר ישיר בין איכות הרגולציה והפיקוח על מסחר בתרופות במערכת בריאות של מדינה מסוימת, לבין שיעור התרופות המזויפות הנמכרות בה. לכן, מן הראוי שמשרד הבריאות ומומחים לנושא ישקיעו מאמצים כנים ורצינים בהתמודדות עם יוקר תרופות ללא מרשם.

בטווח הארוך:

1. הקלה ברגולציה על המשווקים:
הקלה מסויימת על הקריטריונים לאישור מכירת תרופות GSL בבתי עסק שאינם בית מרקחת, תוכל לגרום לכך שעוד רשתות שיווק יכנסו לשוק. צעד כזה יכול להגביר את התחרות בין המשווקים ולהוריד את מחירי התרופות הללו, גם בבתי המרקחת של קופות החולים, גם בבתי המרקחת הפרטיים וגם בפארמים. 

2. הקלה ברגולציה על יבוא מקביל של תרופות:
הרגולציה הכבדה על יבוא תרופות ללא מרשם גורמת לכך שהיום אין כמעט יבוא מקביל של תרופות אלה. אוהד סנדלר, מנכ"ל "גוד פארם" שנכנסה לתחום תרופות ללא מרשם לאחרונה, מספר: "מול חברות כמו שסטוביץ, דיפלומט או יניליוור (יבואניות גדולות) אני יכול לעשות יבוא מקביל, יכול לעשות מולן "שרירים" כדי שיורידו בהמשך את המחיר. אבל בתחום התרופות ללא מרשם בכלל אין לי מה לעשות. אם הייתה לי אפשרות לעשות יבוא מקביל בתרופות ללא מרשם – היה פה מטורף מבחינת מחירים".

3. הגבלה על רוקחים מקבלת הנחות מחברות התרופות:
דרך נוספת להתמודד עם המחיר הגבוה של תרופות ללא מרשם, היא לייצר רגולציה שתגלגל את התחרות מרשתות השיווק אל הצרכנים: ניתן להגביל את בתי המרקחת והרוקחים מלקבל הטבות מחברות התרופות, ובמקום זאת – להעלות את הרווח של בתי המרקחת על מכירת התרופות. כך, חברות התרופות לא יוכלו יותר להתחרות על לב הרוקחים או רשת השיווק – ויהיו חייבות להתחרות על המחיר לצרכן. כאמור, מדובר בנושא מורכב, אך מומחים בתחום עימם שוחחנו רואים בדרך זו כפתרון ראוי לנושא.

4. שקיפות במידע על המחירים בהם קונות קופות החולים את התרופות:
קופות החולים לא חושפות מידע לציבור בדבר המחיר בו הן רוכשות את התרופות מהיצרן. בעקבות זאת, אין לנו דרך לדעת בכמה כסף קונות קופות החולים את התרופות, והאם קופות החולים משאירות את המחיר של התרופה במחיר המחירון, כדי שהשתתפות העצמית של הצרכנים תיגזר מהמחיר הגבוה.
נציין גם כי קופות החולים הן אגודות עות'מניות, ולכן לא חלים עליהן חוקי שקיפות שונים שחלים על עמותות אחרות. כתבנו רבות על הנושא בעבר. 

בטווח הקצר: טיפים לרכישת "אדויל" במחיר מוזל יותר:

  1. ניתן לבקש את התרופה הגנרית הזולה ביותר מהרוקח/ת: התרופות אדויל, נורופן, איבופן ותרופות נוספות מכילות כולן את אותו החומר הפעיל: איבופרופן. כך שלכל התרופות הללו ישנה השפעה דומה, וניתן לבחור את התרופה הזולה ביותר מבניהן. התרופה "איבופרופן" בסופר פארם, למשל, נמכרת ב-23 ש"ח ל-30 כדורים, לעומת 16 כדורים של המותג "אדויל", שיעלו לנו 32 ש"ח.

    ניתן לבקש את הגנריקה הזולה ביותר בית המרקחת

  2. לרכוש תרופות ללא מרשם – עם מרשם: ניתן להגיע עם מרשם רופא לתרופה ללא מרשם לבית המרקחת של קופת החולים, ולשלם עליה רק השתתפות עצמית. רוקח עמו שוחחנו ציין כי בדרך כלל נוכל לרכוש בשיטה זו רק חלק מהתרופות. בדרך כלל יהיה ניתן לרכוש כך אריזות קטנות ולא את האריזות החסכוניות (אך אדויל ספציפית לא נרשמת במרשם רופא).
  3. קופות החולים זולות יותר: בדרך כלל, ניתן לרכוש בקופות החולים תרופות ללא מרשם במחירים זולים יותר מבבתי המרקחת הפרטיים או בתי מברשתות הפארם.
  4. לרכוש אונליין: ניתן להזמין חבילות של מאות כדורי "אדויל" דרך החנות האינטרנטית של החברה ב"אמאזון": לינק.

חנות אדויל באמאזון. ניתן לרכוש מאות כדורים במחיר זול משמעותית מבארץ

משרד הבריאות: עניין הפער במחירים נמצא תחת בדיקה

פנינו למשרד הבריאות לקבלת התייחסות בנושא, ומשם נמסר לנו כי העניין בדיוק נמצא תחת בדיקה. "משרדי הכלכלה והבריאות נמצאים בימים אלו בעיצומה של בדיקת הפערים בין מחירי תרופות ללא מרשם. השבוע יצאו מכתבים למספר חברות עם בקשה להסביר את רמת המחירים שקבעו למספר תכשירים שלפי ההשוואה שבוצע לפני כמה חודשים נמכרים במחיר גבוה משמעותית מתכשירים דומים במדינות אחרות. בהמשך יזומנו חברות אלו למפקח על המחירים על מנת להשמיע את עמדתם".

משחת שיניים: למה זה יקר, ומה צריך לעשות כדי להוזיל את המחיר?

מותג משחות השיניים "קולגייט" יקר יותר בישראל ב-50% בממוצע בהשוואה למדינות העולם. למה? רגולציה של משרד הבריאות, ויבואן רשמי אחד עם כח עצום. איך אפשר להוזיל את המחיר? בעיקר על ידי קידום רפורמה להקלה על היבוא.
כתבה ראשונה בסדרת כתבות בנושא יוקר המחיה, נושא הסיקור החדש שנבחר על ידי המו"לים של "שקוף"

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| מאיה קרול |

המוצר: משחת שיניים "קולגייט"

עובדה לא חשובה: ברומא העתיקה, רומאים היו מלבינים ומנקים את השיניים עם שתן, כנראה מפני שבשתן יש אמוניה והיא נחשבת יעילה בהלבנת שיניים.

רקע: ע"פ הערכות, שוק משחת השיניים בישראל מגלגל בשנה כ-300 מיליון שקל. ע"פ נתוני משרד הכלכלה, משחת השיניים "קולגייט" היא מותג משחות השיניים הנמכר ביותר בארץ, ולה נתח שוק בגובה 53.5%, המהווים 163 מיליון ש"ח. חברת שסטוביץ, היבואן הרשמי של קולגייט, שולטת ב-60% משוק משחות השיניים בישראל יחד עם המותג מרידול.

כמה בתכלס אנחנו משלמים יותר?

ע"פ נתוני רשות התחרות, מחירי משחת השיניים קולגייט בישראל גבוהים בממוצע ב-50% מהמחירים בעולם, נכון לבדיקה שנערכה ב-2017. 

מחירים בעולם של משחת השיניים "קולגייט אדומה", המשחה הפשוטה ביותר של החברה:

הנתונים נאספו בעזרת תומכי "שקוף" ברחבי העולם

בדקנו: למה משחת שיניים "קולגייט" יקרה דווקא בישראל?

  • תחרות עלובה ברשתות הפארמה:

ישנן שתי רשתות פארם גדולות יחסית: סופר-פארם, ו-Be של שופרסל. סופר-פארם היא הרשת השולטת בשוק, עם 247 סניפים לעומת 82 סניפים של רשת Be של שופרסל. בנוסף נפתחה ב-2016 רשת קטנה נוספת בשם גוד-פארם שחרטה על דגלה לשווק רק מוצרים בסיסיים וזולים, המונה היום 20 סניפים. שתי הרשתות הקטנות אמנם מביאות תחרות מסויימת לשוק הטואלטיקה, אך לא לירידת מחירים משמעותית בכל השוק הנשלט על ידי 3 רשתות פארמה בלבד.

  • קשיים ביבוא מול כוחם של היבואנים הבלעדיים:

בישראל היבואן הרשמי והבלעדי של כל מוצרי קולגייט-פלמוליב היא חברת שסטוביץ. קולגייט לא מוכרת את מוצריה ישירות לאף יבואן אחר בישראל – מה שמצמצם משמעותית את התחרות, ומאפשר לשסטוביץ לקבוע מחירים גבוהים.
כדי להתחרות ביבואן הבלעדי, צריכים היבואנים הקטנים לייבא קולגייט ב"יבוא מקביל" – היבואן הישראלי פונה ליבואנים רשמיים במדינות אחרות שנותרו עם מלאי של קולגייט שלא נמכר, אותו ניתן לרכוש במחיר נמוך. היבואן המקביל מוכר את המלאי במחיר מופחת לרשתות הישראליות – וכך, אנחנו, הצרכנים, יכולים להינות ממשחת שיניים קולגייט זולה יותר.


המחיר הנמוך של היבוא המקביל יכול לייצר תחרות: לעיתים, היבואן הבלעדי מוריד מחירים כדי להתחרות במחירי היבוא המקביל. הבעיה היא שיבוא מקביל הוא לא עניין פשוט בכלל: נהלים של משרד הבריאות ומכון התקנים מקשים מאוד על יבוא מקביל, ולעיתים ויבואנים גדולים וחזקים מנסים לתקוע מקלות בגלגלים של היבואנים המקבילים בעזרת לוביסטים, תביעות, "הלשנות" ליצרן, ועוד. 

חבר הכנסת לשעבר אלי אלאלוף, שעמד בראש ועדה שדנה ברפורמה ביבוא טואלטיקה, סיפר לנו דוגמה לדרך בה מצליחים היבואנים הגדולים לפגוע ביבואנים המקבילים: "יבואן גדול הוא בדרך כלל לא יבואן רשמי רק של חברה אחת – אלא של כמה חברות. בעזרת הכח הזה הוא יכול לפגוע בלקוחות של היבואן המקביל: היבואן הרשמי מאיים שאם רשת השיווק תרכוש מוצר שלו מיבואן מקביל, הוא לא יספק לרשת הזו את שאר המוצרים שהוא מייבא". לדבריו, "זה גורם לעליית מחירים, כי היבואן הגדול חוסם את היבואן המקביל. לדעתי זה חוסר התחשבות של היבואנים הגדולים באוכלוסיות החלשות המושפעות מאוד מעליית מחירים". 

חכ"ל אלאלוף צודק: חברת שסטוביץ, למשל, היא אכן יבואנית רשמית של המון מותגים. הנה הרשימה:

המותגים שמייבאת חברת שסטוביץ

מה היו הצעדים המרכזיים שננקטו עד היום כדי לנסות להוריד את מחירי משחת השיניים?

משרד הכלכלה, רשות התחרות ומשרד הבריאות מנסים להוזיל את מחירי הטואלטיקה כבר שנים. מחיר משחת השיניים בישראל עדיין גבוה, אך נראה כי למשרדי הממשלה מוטיבציה אמיתית להביא שינוי, והם ממשיכים לפעול בעניין גם היום.

הנה הצעדים המרכזיים שננקטו עד היום כדי לנסות להוזיל את מחירי הטואלטיקה ובניהם את משחת השיניים "קולגייט":

  • רפורמת הקולגייט:

הרפורמה האחרונה שבאה לנסות לטפל בעניין מחירי הטואלטיקה אף נקראה בשם "רפורמת הקולגייט". הרפורמה עברה בחוק ההסדרים בסוף 2016, אך לאחר דיונים בנושא ואי הסכמות בין המשרדים המעורבים, פסקו הדיונים ברפורמה, והיא התמסמסה.

הרפורמה הייתה אמורה להקל על היבוא המקביל: על פיה, בניגוד למצב הנוכחי, היבואן יכול לשווק את מוצריו בלי לעבור בדיקה בריאותית לפני השיווק – אלא לעבור בדיקה כשהמוצר כבר על המדף. בנוסף, הרפורמה ביקשה להעביר את האחריות על תקינותו הבריאותית של המוצר ממשרד הבריאות ליבואן, כולל אחריות פלילית. הסדר זה מייתר את הצורך בבדיקות בריאותיות נפרדות לכל המוצרים, וכך חוסך עלויות ותורם להוזלת מחירים.
לאחר דיונים רבים ברפורמה המורכבת, משרד הבריאות והכלכלה לא הצליחו להגיע להסכמות בניהם ולכן פסקו הדיונים ברפורמה סביב מרץ 2018.

ח"כ לשעבר אלאלוף מספר לנו על הדינמיקה הבעייתית בין המשרדים שהובילה, בין היתר, לגניזת הרפורמה: "המשרדים לא יודעים לשתף פעולה, כל אחד רוצה להיות בעל הבית בכותרת העיתונות. בריאות וכלכלה הם שני עולמות שצריך לתאם ביניהם – משרד הכלכלה לא יכול לקבוע את הסטנדרט הבריאותי של הרפורמה ומשרד הבריאות לא יכול לקבוע ברמה הכלכלית. היו מלחמות נוראיות בין המשרדים – הגענו לדיון אצל שר האוצר עם שר הבריאות ושר הכלכלה. שלושתם ישבו ביחד ולא מצאנו נוסחה מקובלת לרפורמה. לדעתי עם רצון טוב אפשר היה אפשר לסגור את זה בשבוע, לא צריך יותר מזה". 

חבר הכנסת לשעבר, אלי אלאלוף

חבר הכנסת לשעבר אלי אללוף – מתוך אתר הכנסת

סמארט פארם הוקמה לאחר שרשות התחרות אישרה לשופרסל לרכוש את ניו-פארם. הפתרון של מיכל הלפרין, הממונה על התחרות, לשליטה של שתי חברות חזקות מאוד בשוק, היה מכירת עשרה סניפים של ניו־פארם לגוף אחר שיפתח במקומם רשת פארם נוספת. הסניפים נמכרו לאחים ניסנוב, חסרי הניסיון בתחום, שהתקשו להתחרות בסופר-פארם וב-Be. סמארט-פארם נסגרה וסניפיה נמכרו לסופר פארם.

אחת הסיבות המרכזיות לסגירת סמארט-פארם היא חוסר שיתוף פעולה מצד קופות החולים: הן פשוט לא הסכימו לפתוח בתי מרקחת אצל סמארט פארם, כנראה כדי למנוע תחרות – הרי לקופות החולים יש בתי מרקחת משלהן, שבהם נמכרים גם מוצרים החופפים לאלה שברשתות הפארם. הדבר הקשה על רשת סמארט פארם, שכן בית מרקחת הוא עוגן מרכזי להבאת לקוחות לסניפי רשתות הפארם.

דבר דומה קורה עם היום עם רשת גוד-פארם, שגם אצלה קופות החולים לא מוכנות לפתוח בתי מרקחת.

  • ניסיון לעצור את היבואנים הבלעדיים מ"להלשין" על היבואנים המקבילים:

חקירה של רשות התחרות גילתה שחברת שסטוביץ העבירה מידע לקולגייט בנוגע ליבוא מקביל, כנראה כדי לנסות לחסום את היבואנים המקבילים – המתחרים שלה:
שסטוביץ צילמה לחברת קולגייט מוצרים שגילתה כי מיובאים ביבוא מקביל לישראל, כלומר – לא דרכה, כדי שקולגייט תצליח למצוא את מקור ה"דליפה" של הסחורה, ולעצור אותה אם תרצה.
הממונה על התחרות קבעה כי יש בכך פגיעה בתחרות – ואסרה על חברת שסטוביץ לנהל כל שיח בנושא עם קולגייט העולמית. 

שסטוביץ ערערה על ההחלטה, בטענה שהדבר לא פוגע בתחרות. בית הדין לתחרות קיבל את טענותיה של שסטוביץ, אך הגביל במקצת את הפרטים שהיא יכולה לתת לחברת קולגייט. 

בכל מקרה, הדיווח שנותנת שסטוביץ לקולגייט היום, עדיין מאפשר לקולגייט למצוא בקלות יחסית את המקור שממנו רוכש היבואן המקביל את הסחורה שלה – במידה ותרצה לחסום אותו. הדבר עלול להוביל לפגיעה ביבואנים המקבילים – ולפגיעה בתחרות. 

  • הצבת שלט "מחיר ממוצע במדינות נבחרות"- שיימינג ליבואנים:

שר הכלכלה חייב את רשתות השיווק בצו שעה להציב שלט, שעליו יוצג מחיר ממוצע של המוצר במדינות נבחרות בעולם, כדי לחדד לקונה את הפערים במחיר ובכך להפעיל לחץ נוסף על היבואן.
הניסיון הזה להוריד את המחיר ל
א הצליח במיוחד: מחירי מוצרים מסוימים ירדו באחוזים בודדים, ומחירי מוצרים אחרים עלו. העניין גם צומצם בסופו של דבר רק למספר קטן של מוצרים שחובה להציב לידם את השלט, כנראה בעקבות בעיות שונות בחוק ובלחץ היבואנים. היום השלט מוצב גם ליד שני סוגים של משחות קולגייט. 

שלט "מחיר ממוצע במדינות נבחרות". בסופר פארם

הסכמי בלעדיות בקניונים, שנחתמים בין חנויות להנהלת הקניון, נועדו להבטיח שהנהלת הקניון לא תשכיר שטח בקניון לחנויות שמתחרות בהן. כיום לא ניתן לחתום על חוזה שכירות חנות בקניון ולכלול סעיף בלעדיות, כפי שהיה נהוג עד 2017. עניין זה מאפשר לרשתות Be וגוד-פארם לפעול לצד סופר-פארם באותו מרכז קניות.

תכלס המלצות: מה צריך לעשות כדי להוזיל את המשחה?

בטווח הארוך:

  • צמצום ברגולציה במשרד הבריאות: כדי להוריד משמעותית את מחירי משחת השיניים של קולגייט, נדרש צמצום ברגולציה על היבוא המקביל, בעיקר מצד משרד הבריאות, שנראה שהוא החסם העיקרי בעניין היום.
    יש כבר חדשות טובות: רפורמת משרד הבריאות להקלה על היבוא המקביל שבוטלה בעבר, "רפורמת הקולגייט", חוזרת שוב אל שולחן הדיונים. משרד הבריאות פרסם בתחילת החודש טיוטת תקנות מחודשת לתקנות שנגנזו לפני כשנתיים.
    יש גם חדשות רעות: בינתיים, בגלל הבחירות, נתקעו הדיונים בוועדות הכנסת. לכן נצטרך לחכות לכנסת הבאה כדי לראות האם הרפורמה בכלל תתקדם.

בטווח הקצר:

עלינו, הצרכנים, להיות חכמים: להשוות מחירים ולקנות ברשתות הפארמה את המוצרים הזולים יותר. כיום, ניתן להשוות מחירים באינטרנט בין הרשתות סופר-פארם ו-Be: לשתיהן אתרי אינטרנט בהם אפשר לחפש את המוצר אותו אנו מעוניינים לרכוש ולהשוות את המחיר בין שני האתרים. לעיתים, הפערים בין הרשתות משמעותיים.

אוהד סנדלר, מנכ"ל גוד-פארם, מספר לנו שכשיש ביקוש למוצרים זולים – השוק משתנה: "מהיום שנכנסנו, אנשים הבינו שמוצרי טואלטיקה יקרים זאת לא גזירה, והייתה הצלחה רבה כבר בסניפים הראשונים שלנו. כשהרשתות הבינו שיש שחקן חדש בשוק – הן התחילו להוריד מחירים. למשל מי פה של ליסטרין, מוצר שמהיום הראשון אנחנו מוכרים אותו ב-15.90 ש"ח, נמכר ברשתות האחרות בתחילת דרכנו ב-45 ש"ח. עם הזמן התחילו לעשות מבצעים, הורידו את המחיר לאט לאט, והיום אפשר למצוא אותו כבר בזול יותר".
נציין כי חברת גוד-פארם לא מתכננת לפי שעה להעלות לאינטרנט את מחירי המוצרים שלה. בחברת שסטוביץ בחרו שלא להגיב לכתבה זו.

מי פה של ליסטרין, 500 מ"ל. מחיר בסופר פארם: 35.90 ש"ח. מחיר בגוד-פארם: 15.90 ש"ח.

**

אם כן, נראה כי הדרך להורדת מחירי משחת השיניים "קולגייט" מורכבת: מעורבים בה גורמים רבים שחלקם פשוט דואגים לבריאות הציבור וחלקם אולי מושפעים מלחצי השחקנים החזקים בתחום. עם זאת, קודמו כבר מספר צעדים אמיתיים להורדת המחיר, שעתידים להמשיך בשנה הקרובה. אנחנו מבטיחים לעדכן ולדווח על ההתקדמות!

  • בינתיים, הציעו לנו רעיונות נוספים להוזלת מחירי משחת השיניים של קולגייט. מוזמנים לכתוב לנו במייל [email protected], או לשלוח הודעה בפייסבוק.
  • את הרעיונות המוצלחים, נקדם יחד עם הקוראים שלנו ועם סיירת השקיפות.

עוד לא חברים בסיירת השקיפות? הצטרפו עכשיו!

**

מחאת האפודים הזוהרים – על מה ההפגנה ומה זכויות המפגינים?

בהפגנה על יוקר המחיה שנערכה בחודש שעבר בתל אביב נעצרו עשרה מפגינים. שניים מהם, הפעילים החברתיים דוד מזרחי ועו"ד גונן בן יצחק (שראיינו יום לפני שנעצר), הוחזקו מיום שישי ועד מוצאי שבת (!) במעצר. הזכות להפגין היא זכות בסיסית במדינה דמוקרטית – זאת הדרך שלנו, האזרחים, לבקר את השלטון ולהוביל לשינוי מדיניות. בעקבות המעצרים, הלכנו לבדוק אחת ולתמיד: מה הזכויות שלנו כמפגינים? המשך קריאה…