פוסטים

המלכוד של ממלאת מקום יועמ"ש הכנסת

כבר שמונה חודשים שאת מקום יועמ״ש הכנסת תופסת ממלאת מקום זמנית. עכשיו היא מתמודדת על התפקיד הקבוע. הבעיה: באחת התקופות הפוליטיות המתוחות שידעה הכנסת היא אמורה לתפקד כשומר סף מול יו"ר הכנסת יריב לוין, שהוא גם זה שיקבע אם תקבל את התפקיד באופן קבוע

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

"ברור לחלוטין שאם זה יעבור וזה יגיע לדיונים בוועדות, נצטרך לנהל קרב שלם בוועדה. ודרך אגב כשזה יגיע אלי – אעשה כמיטב יכולתי כדי שזה לא יהיה", כך נשמע יו"ר הכנסת, יריב לוין, אומר לחברי כנסת מהליכוד בהקלטות שפורסמו ב"כאן חדשות" השבוע. למעשה, לוין, שהוקלט בסתר, עדכן את חבריו על כוונתו לחסום בתרגילים פרלמנטרים את כוונות החקיקה של כחול לבן בנושאי שוויון ואיסור אפליה. חבריו לסיעת הליכוד אף הציעו, באותה שיחה שהוקלטה, לנעול את ישיבת המליאה כדי למנוע מכחול לבן להעלות חוקים שלא לרוחם. 

במקרה הזה, מי שאמור להיות שומר הסף – שמונע מיו"ר הכנסת לשבור את הכללים ולנצל את כוחו וסמכותו לרעה, שאמור להגדיר לו את גבולות הגזרה המשפטיים – הוא היועץ המשפטי של הכנסת.

משחק מסוכן ב״לשבור את הכללים״. יו״ר הכנסת יריב לוין (צילום: דוברות הכנסת)

אבל למעשה, מאז ה-1 באפריל אין יועצת משפטית לכנסת. מאז שהיועץ המשפטי הקודם, איל ינון, סיים את תפקידו, לא מונה לו מחליף קבוע. הסיבה שזה לא קרה היא בחלקה בגלל הבחירות ובחלקה באשמת יו"ר הכנסת יריב לוין, שעיכב את השקת ההליך. התוצאה שאת התפקיד מאיישת מזה שמונה חודשים ממלאת מקום זמנית, עורכת הדין שגית אפיק, שעכשיו גם מתמודדת בעצמה על תפקיד היועמ"ש הקבוע של הכנסת. עתידה מוחזק בידיים של של לוין, יו"ר הכנסת, בתקופה פוליטית רגישה במיוחד. וזאת מבלי להטיל ספק ביושרה ומקצעיותו של אפיק.

נזכיר: בדמדומי תפקידו, יועמ״ש הכנסת הקודם, איל ינון, מצא את עצמו במרכזה של אחת הסערות המשפטיות והפוליטיות הגדולות ביותר שעברנו בשנים האחרונות: הוא נדרש לקבל הכרעה בנושא בקשת החסינות שהגיש ראש הממשלה נתניהו, והחליט שאין מקום לעכב את הליך דיון החסינות שביקש רה"מ ויש להקים ועדה שתדון בחסינות. 

זה לא הכל. בימיו האחרונים בתפקיד הוא נדרש לחייב את יו"ר הכנסת הקודם, יולי אדלשטיין, לכנס את מליאת הכנסת ולאפשר הצבעה על החלפתו. זה היה לאחר פינג-פונג עם בג"ץ והתפטרות הפגנתית של אדלשטיין מהתפקיד שהותירה ואקום מכוון בו לכנסת לא היה יו"ר. ינון נדרש אז להושיט יד ולהוציא את הערמונים מהאש ולמנות את עמיר פרץ, ותיק חברי הכנסת, לתפקיד. 

מעבר לכך שינון היה כבר היה לקראת סיום תפקידו, ולא היה מודאג ממה שיחשבו עליו הפוליטיקאים שעובדים איתו, מהרגע שמונה לתפקיד באופן קבוע הוא ידע כי יהיה קשה מאוד לפוליטיקאים להחליפו ולכן לא חש שסכנה מרחפת מעל ראשו. 

דמיינו שהוא היה נדרש לקבל את ההכרעות הקשות האלה כנגד  יו"ר הכנסת, או ראש הממשלה, בזמן הוא יודע שעתידו המקצועי נתון בידיים שלהם? שהם יכולים לבחור בו לתפקיד או לסגור בפניו את הדלת?

עוד בשקוף:

כעת, בהווה – זה מה שאורב לשגית אפיק ממש מעבר לפינה. היא יושבת על כסא יועמ"ש הכנסת כממלאת מקום, שאך הגישה מועמדות לתפקיד הקבע באופן רשמי, והיא תלויה בדיוק באותם אנשים שמהם היא אמורה למנוע לשבור את הכלים ואפילו לעבור על החוק. בקרוב, אם תעבור את הסינון הראשוני לתפקיד, עשויה להתייצב אפיק מול יו״ר הכנסת לוין, לראיון עבודה גורלי. וכל זה באחת התקופות הפוליטיות והמשפטיות הסוערות ביותר במדינה מאז ומעולם. 

עו"ד שגית אפיק וח"כ משה גפני (צילום: דוברות הכנסת)

ככל שיריב לוין מורח את המינוי, והוא מורח, כך מוחזקת אפיק תחת לחץ מתמשך. מוכשרת ככל שתהיה, כל עוד היא נמצאת בעיצומו של הליך המיון לתפקיד היא נאלצת להתמודד עם מצב שבו טובתה האישית עשויה לעמוד מול האינטרס הלאומי. 

רק לפני חודש וחצי היא נאלצה להכריע אם ההחלטה של יריב לוין לבטל הצבעה במליאה בעד הקמת ועדת חקירה לפרשת הצוללות הייתה חוקית. לא היתה היתכנות פוליטית אמיתית להקמת ועדת חקירה, אבל האירוע הזה הוא דוגמה למצב המורכב שבו נמצאת ממלאת מקום היועמ"ש. 

אם הממשלה תבקש לשרוד ותחליט לרמוס את הכנסת ולהעביר תקציב בהליך בזק, אפיק היא שתצטרך להחליט מתי היא מרימה דגל שחור. אם תפוזר הכנסת, והח״כים יחלו בתחרות של קידום הליכי חקיקה מטורללים וכיפופי ידיים – אפיק תצטרך לעמוד מולם.

המצבים הבלתי חוקיים בעליל יהיו דווקא הקלים. אבל האתגר יהיה כאשר יגיעו לפתחה שתי בחירות מורכבות כשכל אחת גרועה מהשניה, תחת לחץ פוליטי כבד. על משקל המאזניים עשוי להיות גם המינוי שלה.  

במצב עניינים כזה ועד שיסתיים הליך המינוי הקבוע לתפקיד, ראוי היה שאפיק תיסוג לאחור ותעביר את המושכות של תפקיד מ"מ יועמ"ש הכנסת לאחד היועצים המשפטיים הוותיקים בכנסת, שאינם נושאים עיניהם למשרה. 

* פנינו לדוברות הכנסת וביקשנו את התייחסותה של אפיק לסוגיה. אולם לא התקבלה תגובה. 

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

15 סימנים לכך שהח״כים מוותרים על עצמאות הכנסת

כיפוף חוקים, ממשלה מנופחת, שינוי מסורות, ביטול החקיקה הפרטית, התעלמות משאילתות, עיקור האפשרות לאי אמון בממשלה, בחירת ועדות כנסת בניגוד לנורמות ● הממשלה מובילה מהלכים כוחניים נגד הכנסת והח״כים ויתרו על כוחם מרצון ● ללא הפרדת רשויות זו כבר לא תהיה אותה הדמוקרטיה

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

בשבוע שעבר הפסידה הקואליציה בהצבעה בכנסת על הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית לפרשת עסקת הצוללות. במהלך חריג ביותר ביטל יו"ר הכנסת, יריב לוין, את ההצבעה וקיים אחת חדשה במקומה. גם אם היה היגיון במעשיו, לוין פעל בבריונות כשהוריד מכסא היו"ר את סגן יו"ר הכנסת, מנסור עבאס, שניהל את הישיבה וללא התייעצות ובחינת המקרה קיים מיד הצבעה חוזרת.

המעשה עצמו הוכשר בדיעבד על ידי ממלאת מקום היועצת המשפטית, עו"ד שגית אפיק, שעתידה המקצועי תלוי בלוין עצמו. גם אם אתם חושבים שהמהלך הנקודתי של לוין היה סביר קשה יהיה להתעלם מהתמונה שהולכת ומצטיירת – חברי הכנסת ה-23 מועלים בתפקידם.

האופוזיציה זועמת על המחטף של יו״ר הכנסת יריב לוין שביטל הצבעה על הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית לפרשת הצוללות. (צילום: שמוליק גרוסמן, דוברות הכנסת)

מצד אחד ניצבת הממשלה ה-35 שמובילה מהלכים שמרוקנים את הכנסת מכל תוכן. מצד שני חברי וחברות הכנסת שלא נאבקים על מעמדה של הכנסת, מתבטלים בפני הממשלה, ומאפשרים לה להשתלט על הפרלמנט צעד אחר צעד. בראשם: הח״כים של הקואליציה. 

התשתית לפגיעה חמורה בדמוקרטיה שלנו כבר הונחה. עקרון הפרדת הרשויות נמצא בסכנה מוחשית. אם חברי הכנסת מהקואליציה לא יתעוררו ויבינו שהם הנציגים שהציבור בחר (ולא הממשלה), שיש להם עדיין כוח, שיש להם תפקיד וחובה חוקתית לשמור על עצמאותם מול הממשלה – אנחנו צפויים לראות עוד מקרים כמו יו״ר הכנסת שמחליט על דעת עצמו לבטל הצבעה שלא מתאימה לראש הממשלה, ואף חמורים מכך. 

הכנסת ה-23 הפסיקה לתפקד

אלו הם הסימנים לכך שהממשלה מנסה להשתלט על הכנסת, והח״כים מוותרים מרצון על תפקידם כמייצגי האזרחים מול הרשות המבצעת:

1. ממשלה מנופחת על חשבון הכנסת:

הממשלה ה-35 היא ממשלה יקרה ומסורבלת. היא מתקשה לתפקד, בין היתר גם בגלל גודלה: שני ראשי ממשלה, 34 שרים ושמונה סגני שרים. גודלה מחליש גם את הכנסת כי חברי הממשלה הם גם ח״כים. כלומר, למרות שעל הנייר רשומים 120 חברי כנסת, בפועל יש רק 87 מאחר ו-33 שרים וסגני שרים הם גם חברי כנסת. שר שהוא חבר כנסת לא יכול לפקח על הממשלה, הוא לא יכול להיות חבר בוועדת, להגיש שאילתות או לחוקק חקיקה פרטית. הוא חבר ממשלה, משמעותי פחות או יותר, שיש לו גם זכות הצבעה בפרלמנט וחובה להצביע עם הממשלה.

2. בניגוד למסורת, לאופוזיציה אין נציגות בוועדה למינוי שופטים:

בוועדה למינוי שופטים חברים שני נציגים של הכנסת. באופן מסורתי, אחד מהם הוא חבר האופוזיציה. בממשלה ה-35 החליטו לוותר על נציגות לאופוזיציה בוועדה, ולבחור רק שני נציגים מהקואליציה – אסנת הילה מארק (ליכוד) וצביקה האוזר (דרך ארץ). הסוגיה הגיעה גם לבג"ץ שקבע שלמרות שאכן נהוג למנות חבר אופוזיציה, הנוהג אינו מחייב.

3. אין אפילו ועדה קבועה אחת בכנסת שבראשה עומד נציג האופוזיציה:

למעט הוועדה לביקורת המדינה, באופן מסורתי, האופוזיציה מקבלת לפחות ועדה קבועה משמעותית אחת, למעט חלק מהשנים בהן הייתה ממשלת אחדות רחבה. 

לפי דו"ח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת: "במרבית הממשלות לאורך השנים, עמדו בראשות רוב הוועדות הקבועות נציגי סיעות המשתייכות לקואליציה (5–10 ועדות), ובראשן של 2–4 ועדות עמדו נציגי סיעות האופוזיציה. עם זאת, בחמש ממשלות (ממשלות 14 ,15 ,21 ,22 ,23) עמדו בראשות כל הוועדות נציגי סיעות הקואליציה. המשותף לממשלות אלה הוא שהן הוקמו כממשלות אחדות. בממשלה נוספת שהוקמה כממשלת אחדות, הממשלה ה-29, היו שלוש ועדות שבהן כיהנו יושבי-ראש מסיעות האופוזיציה". 

הממשלה ה-35 היא לא ממשלה רגילה אבל גם לא ממשלת אחדות. היא ממשלה שוויונית שלה שני ראשים, וחבריה החליטו שלאופוזיציה לא מגיעה אפילו ועדה אחת קבועה משמעותית אחת, למעט הוועדה למעמד האישה שאינה מפקחת באופן ישיר על אף משרד ממשלתי.

יו״ר הכנסת מחזיר לעצמו את השליטה בכנסת, לאחר שביטל הצבעה על הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית לפרשת הצוללות. (צילום: שמוליק גרוסמן, דוברות הכנסת)

4. מינוי מבקר מדינה שלא מעוניין להעביר ביקורת:

אחד הכלים המשמעותיים שיש לכנסת כדי לפקח על הממשלה הוא מבקר המדינה. מוסד המבקר הוא עתיר משאבים וסמכויות וביקורת של מבקר עצמאי וביקורתי יכולה להוביל אפילו לפתיחה של חקירת משטרה. על הכוח הזה ויתר מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן, שקודם כמועמד של רה"מ נתניהו לתפקיד. אנגלמן הצהיר כבר עם מינויו כי הוא תומך ב"ביקורת בונה" שאינה ניתנת בזמן אמת.

בנאום הבכורה שלו הוא בחר להודות בפה מלא לפטרון שדאג למנותו, רה"מ נתניהו: "אפתח בתודה והערכה לראש הממשלה וחבר הכנסת מר בנימין נתניהו על התמיכה במועמדותי". מאז הוא מרכך וממסמס ממצאי ביקורת, גם אם הם חמורים.

אם תנסו לקרוא את הדוחות האחרונים שפירסם אנגלמן תוכלו לראות שהביקורת אמנם נעשתה מונגשת יותר ויזואלית אך חלק גדול ממנה חסר ערך כי היא אינה מצביעה על האחראים ועל מה שצריך לתקן. 

עוד בשקוף:

5. החלשת מנגנון האי אמון קונסטרוקטיבי:

עם הקמת הממשלה ה-35 העבירו ח״כים מהקואליציה חבילת חקיקה ששינתה למעשה את חוקי היסוד של מדינת ישראל. המהלך הזה החליש את מוסד האי אמון בממשלה, וזאת במטרה למנוע מנתניהו וגנץ לנסות להקים ממשלה בראשותם כחלופה לממשלה הדו-ראשית. 

על פי לשון החוק החדש: "החליטה הכנסת להביע אי אמון בממשלת חילופים ולהביע אמון בממשלה אחרת […] ראש הממשלה וראש הממשלה החלופי בממשלת החילופים שבה הובע אי האמון לא יהיו רשאים לעמוד בראשות הממשלה האחרת". כלומר, אם יפילו ממשלה בראשות נתניהו או גנץ, האדם השני לא יוכל לעמוד בראש אותה הממשלה. 

התיקון הזה צמצמם באופן דרסטי את האפשרות להקים ממשלה חדשה בראשות שתיים מהדמויות המרכזיות שיכולות לגבש מאחוריהן קונצנזוס בכנסת.

במשמרת שלו נעצרה החקיקה הפרטית. שר המשפטים אבי ניסנקורן.

6. נעצרה החקיקה הפרטית:

ועדת השרים לענייני חקיקה, בראשות שר המשפטים ניסנקורן, אינה מתכנסת כלל מזה שלושה חודשים והחקיקה הפרטית נעצרה. הדיון האחרון בהצעת חוק פרטית שמצאנו התקיים בשלהי יולי 2020. הצעות החוק הפרטיות לא עולות בכלל לסדר היום, משרדי הממשלה לא מביעים את דעתם עליהן, והחקיקה הפרטית לא עולה אפילו לקריאה טרומית. הסיבה: השר דוד אמסלם הוא בעל זכות וטו בוועדה ומונע ממנה להתכנס. 

עד שנעצרה החקיקה הפרטית לפני שלושה חודשים, נחקקו רק 11 הצעות חוק פרטיות בכנסת ה-23: ארבע מהן עסקו בשינויי חקיקה שאפשרו את הקמת הממשלה, אחת עסקה בהעברת סמכויות בין ועדות, ואחת נועדה לדחות לממשלה את הגשת תקציב המדינה. כך שרק חמש הצעות חוק פרטיות, שעוסקות בבעיות של הציבור אושרו עד כה בכנסת הנוכחית. ביניהן, למשל, תיקון טכני שנועד להקל על הציבור: לחייב מוסדות להחזיק גם מכשיר פקס לטובת פניות הציבור.

7. הממשלה אינה עונה לשאילתות:

נכון לשבוע שעבר יש כ-400 שאילתות שהגישו חברי הכנסת והשרים מצפצפים עליהן ולא עונים. חלקן מחכות ארבעה ואפילו חמישה חודשים למענה. לחברי הכנסת אין כוח להעביר חקיקה, וכעת גם המשימה לחלץ תשובות מהממשלה בפרק זמן אפשרי הפכה לבלתי אפשרית, וכך שגם את תפקידם כמפקחים על הממשלה הם אינם יכולים למלא. שאילתות בסיסיות שכולנו היינו רוצים לדעת את התשובה עליהן, כמו: האם שר האוצר יפעל לביטול תשלומי ביטוח לאומי למעסיקים שעובדיהם נמצאים בחל"ת – לא זוכות להתייחסות. 

8. חוקי הקורונה הפכו את הוועדות לחותמת גומי:

חוקי הקורונה שעברו בכנסת בחודשים האחרונים הם חוקי מסגרת. הם מאפשרים לממשלה להגביל תנועה, לסגור בתי עסק, למנוע השכלה מכלל התלמידים במדינה ולהשתמש בסוכנות הביון כדי לעקוב אחר אזרחים. 
הבעיה שהחוקים הללו שהם סגורים והכנסת לא יכולה להשפיע עליהם, אלא רק להאריך אותם או לא להאריך. הכל או כלום. הוועדה הרלוונטית יכולה לדרוש, להתקומם ולנסות לנהל מו"מ ומתן עם הממשלה, אבל היא לא יכולה לתקן את החוקים כשהם מגיעים אליה.

קחו לדוגמה את חוק השימוש בכלי השב"כ כדי לעקוב אחרי אזרחים. בוועדת החוץ והביטחון העלו לא מעט הצעות לשיפור מנגנון הערעור על האיכונים, לקידום חלופות ולקיצור תקופת הבידוד. אבל בסופו של יום היא מתנהלת כחותמת גומי. אם תרצה הוועדה לחייב את הממשלה לקצר את תקופת הבידוד או לקבוע שאם לא התקבל מענה לערעור תוך 12 שעות המבודד ישוחרר – היא חייבת לעשות זאת בחקיקה חדשה ואינה יכולה להכניס תיקונים לחוקים שמגיעים אליה להארכה.

ולמה חברי הוועדה לא מגישים תיקונים לחוקי הקורונה? ובכן, בהצלחה עם להעביר אותם בוועדת השרים לחקיקה, שכאמור לא מתכנסת.

אם היו״ר לא משתף פעולה עם הממשלה – הממשלה עוקפת אותו. יו״ר ועדת הקורונה יפעת שאשא ביטון במהלך דיון (צילום: שמוליק גרוסמן, דוברות הכנסת)

9. אם יו"ר ועדה לא משתף פעולה עם הממשלה – מעבירים את הנושא לוועדה אחרת:

בכנסת ה-23 הוקמה ועדת הקורונה, שתפקידה לפקח על עבודת הממשלה בהתאם לתקנות וחוקי הקורונה. יו"ר הוועדה, יפעת שאשא ביטון (שארית של מפלגת כולנו ששובצה בליכוד), ביקשה לקבל נתונים כשהוועדה בראשותה החלה לדון בתקנות הקורונה.

אז במקום שמשרד הבריאות ינהל איתה דיאלוג או יספק את הנתונים שביקשה, החליטה הממשלה לעקוף את הוועדה ופשוט לנתב את דיוני החקיקה בנושא לוועדת החוקה. היו"ר שלה, יעקב אשר (יהדות התורה), כנראה נתפס בממשלה כנוח יותר. הממשלה רוקנה מתוכן ועדה בכנסת, בגלל יו"ר שהעזה להפגין עצמאות.

10. ניסיון לבטל את הפיקוח של הכנסת ולהפעיל תקנות לשעת חירום (תקש״ח).

במהלך דיוני הממשלה על חוקי קורונה מחמירים שהגבילו את ההפגנות, ניסה הליכוד להוביל מהלך שיעקוף את הכנסת לחלוטין ולאשר את הגבלת ההפגנות בתקנות לשעת חירום. תקנות לשעת חירום היו מאפשרות לרה"מ להחליט לבדו לאשר או להגביל את ההפגנות נגדו. 

הניסיון נכשל אך אם נצא שוב לבחירות וועדות הכנסת שוב יחדלו מלתפקד הממשלה עשויה להמשיך לנסות לקבוע חוקים בתקש"ח.

החרים דיון בוועדת החינוך ולא מרגיש שהוא באמת צריך לתת דין וחשבון לציבור. שר החינוך יואב גלנט (צילום: מרק ישראל סלם, פלאש 90)

11. הכנסת לא יכולה לפקח על הממשלה אם שרים ופקידי ציבור מסרבים להתייצב לדיונים.

בתחילת אוגוסט ביקשה ועדת החינוך לקיים דיון בהשתתפות שר החינוך ובכירי המשרד על המוכנות לפתיחת שנת הלימודים. שר החינוך, יואב גלנט, סירב להתייצב ומנע גם מבכירי המשרד להגיע. לאחרונה התקיים דיון של ועדת הפנים והוועדה לביקורת המדינה ובכירי משטרת ישראל סירבו להתייצב למרות שהוזמנו.

כפי שרמז ח"כ עופר שלח בפתיחת הדיון על אלימות משטרתית: "ברור לי לחלוטין שזה (אי התייצבות) נובע מעוצמת הלחץ הפוליטי שמרגישה צמרת המשטרה, שאי אפשר לנתק אותו מכך שאין כבר שנתיים מפכ"ל משטרה". 

12. פיליבסטר? רק כשנוח לממשלה

מנגנון הפיליבסטר מאפשר לאופוזיציה, לנסות לעכב חקיקה בבית הנבחרים, ואולי אפילו לעצור אותה. אבל בתקנון הכנסת קיים סעיף (98) שמאפשר לממשלה, דרך הקואליציה, לרמוס גם את המנגנון הזה. והממשלה הנוכחית בהחלט מנצלת אותו. ועדת הכנסת יכולה לקבוע כי אופוזיציה תקבל רק שעות בודדות במקום ימים לעכב חקיקה. 

עד כה, זה קרה לרוב במקרים חריגים במיוחד שבהם האופוזיציה עיכבה את העברת התקציב בניסיון להפיל את הממשלה או בנושאים מעוררי מחלוקת כמו יישום הסכמי אוסלו או החוק להסדרת ההתיישבות ביו"ש (חוק ההסדרה). 

במחקר של מרכז המידע והמחקר (מממ) של הכנסת שפורסם בחודש יולי השנה נמצא כי השימוש שעושה הקואליציה, כשליחת הממשלה, בסעיף זה בכנסת ה-23 הוא חסר תקדים. למעשה חצי מהפעמים שהופעל הסעיף מאז 1968 היו בכנסת ה-23, שהחלה לתפקד לפני פחות חצי שנה. נציין כי המחקר מציין גם את כמות ההסתייגויות חסרת התקדים שהגישה האופוזיציה במהלך אותה תקופה – אולי גם כי יש יותר נושאים שנויים במחלוקת. 

13. יו״ר הכנסת ביטל הצבעה בכנסת בהינף יד

יו"ר הכנסת, יריב לוין, ביטל החלטה של הכנסת שלא מצאה חן בעיני רה"מ – להקים ועדת חקירה לפרשת עסקת הצוללות. הדרך הפזיזה שבה התנהל לוין הייתה בעייתית – גם אם יש ממש בטענות שההצבעה שהוא ביטל היתה לא תקינה. 

סגן יו״ר הכנסת, ח״כ מנסור עבאס (הרשימה המשותפת) מנהל את דיון ועדת החקירה לפרשת הצוללות, רגע לפני שיריב לוין משתלט על הכיסא (צילום: שמוליק גרוסמן, דוברות הכנסת)

יו"ר הכנסת הסיר מכסא היו"ר את סגנו, ח״כ מנסור עבאס, שניהל את הישיבה באותה העת, הכריז כי ההצבעה בטלה, והודיע על הצבעה שמית חוזרת. וזאת למרות שהיו דרכים פחות כוחניות לתקן את הטעות שהתגלתה לדעתו. למשל, עבאס היה יכול להוסיף להצבעה את מי שנכחו באולם אולם טענו שהצבעתם לא נקלטה – מה שקרה בכנסת כבר פעמים רבות וגם סביר על פי התקנון. בנוסף, היה יכול להקפיא את המצב, לכנס ישיבה עם סגני יו״ר הכנסת, לבצע בירור ולקבל החלטה משותפת.

הרי פרלמנטר מנוסה כמו לוין יודע שגם אם ההצבעה הראשונית היתה מתקבלת ככשרה למהדרין היה ניתן למסמס את הקמת ועדת החקירה במאה דרכים פרלמנטריות אחרות. לוין, באופן דורסני, קיצר דרך למען רה"מ ובכך סלל את הדרך לפעם הבאה שבה יחליט על דעת עצמו לבטל הצבעה של הכנסת.

המהלך של לוין הוכשר לאחר מעשה על ידי ממלאת מקום היועץ המשפטי לכנסת, שגית אפיק. מה שמוביל אותנו לבעיה הבאה.

14. על כסא היועץ המשפטי לכנסת יושבת ממלאת מקום

מאז אפריל 2020 יושבת על כסא היועץ המשפטי של הכנסת ממלאת מקום, עו״ד שגית אפיק. במשך חודשים ארוכים נמנע יו"ר הכנסת מלהקים את ועדת האיתור שתמליץ בפניו על מועמדים קבועים לתפקיד. לא משנה עד גם אפיק מוכשרת, עתידה המקצועי תלוי ביו"ר הכנסת. הוא זה שבוחר את היועץ המשפטי הבא, ואפק ממלאת המקום היא מועמדת לתפקיד קבע.

פארסת ביטול ההצבעה על ועדת החקירה לצוללות היו"ר יכולה להיות רק הפתיח למה שאנו עשויים לראות בעתיד כאשר ממלאת המקום תאלץ להתמודד עם שאלות קשות, כמו אם יו"ר הכנסת שוב יבזה את בג"ץ. 

נזכיר, רק לפני כמה חודשים יצא יו"ר הכנסת כנגד החלטת בג"ץ שחייב את יו״ר הכנסת הקודם יולי אדלשטיין לכנס את מליאת הכנסת כדי להחליפו, וכתב על נשיאת העליון חיות כי: "אם היא רוצה לשים עצמה מעל הכנסת, היא מוזמנת להגיע לבניין עם משמר בתי המשפט, ולפתוח את ישיבת המליאה בעצמה".

יריב לוין תקף את נשיאת בימה"ש העליון, אסתר חיות. (צילום מסך טוויטר)

15. המדינה מתנהלת בזמן המשבר בלי תקציב מדינה.

העברת תקציב מדינה הוא הליך סדור שבו הממשלה מגישה לכנסת סדר עדיפויות לאומי, והכנסת, כקולו של הציבור, דנה בו, שואלת שאלות באופן פומבי ושקוף ומנהלת מו"מ עם הממשלה. בשנת 2020 לא עבר תקציב מדינה שמותאם למציאות הנוכחית, וגם נראה שלא יעבור. למעשה הממשלה ה-35 לא קיבלה החלטות על סדר העדיפויות שלה והיא מתנהלת בלי לקיים דין ודברים בינה לבין עצמה ובטח שלא מול הכנסת. התוספת של 11 מיליארד השקלים לתקציב, שגם עליה לא רצה שר האוצר שהכנסת תפקח, היא רק פלסטר שהונח הגסות על תקציב 2019 – שמשקף את סדר עדיפויות שאושר בתחילת שנת 2018.

איך זה משפיע עליך (אזמ״ע):

תפקידה של הכנסת היא לחוקק חוקים ולפקח על עבודת הממשלה. היא מהווה אחת מהרגליים עליהן נשענת כל השיטה הדמוקרטית בישראל. אם הכנסת חלשה וחסרת כוח וסמכויות – היא לא יכולה למלא את תפקידה ולייצג את העם מול הרשות המבצעת. כעת לרשות המבצעת יש כוח עצום ביד, ונראה שחברי הכנסת ויתרו על הקרב, וחלקם אפילו טוענים ש״השטח חשוב יותר״. בטווח הרחוק אנחנו מתמודדים עם איום על השיטה הדמוקרטית הישראלית, ובטווח הקצר – אנחנו משלמים את המחיר הכלכלי, חברתי ובריאותי – במתים ובכסף – על חוסר היכולת של הרשויות להתמודד עם האתגרים האימתניים שמזמן לנו משבר הקורונה. 

מה עושים (כדי) שיתוקן (מעש"י)?

חברי הקואליציה חייבים להתעשת. כשהאופוזיציה כל כך מוחלשת, האחריות מוטלת עליהם. נכון להיום חברי הכנסת הפכו לחסרי משמעות במנגנון קבלת ההחלטות. הם נכשלים בתפקידם החשוב – לייצג את אזרחי המדינה שבחרו בהם. עליהם להשיב מאבק – להתעקש שלכנסת יהיה ייעוץ משפטי קבוע ויציב (יועמ״ש כנסת), ליצור שותפויות עם האופוזיציה ולהמשיך לנסות לקדם חקיקה פרטית גם אם הממשלה מתעקשת להפיל אותה. הם יכולים, למשל, להתנות חקיקה ממשלתית וקידום נושאים שחשובים לממשל – בקידום חקיקה פרטית.

חושבים שזה מופרך? ממש עם סגירת הכתבה התפרסם ב״כאן חדשות״ כי הליכוד בלם ניסיון של חברי הכנסת מהליכוד וש"ס להתחיל להעלות חוקים להצבעה על דעת עצמם.

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

באיחור ניכר נפתח תהליך איתור יועמ״ש לכנסת. באפריל מונתה לתפקיד ממלאת מקום

בית המחוקקים מתפקד בלי ייעוץ משפטי קבוע כבר חמישה חודשים מאז שעו״ד איל ינון סיים את כהונתו בתפקיד מונתה במקומו ממלאת מקום זמנית השבוע נדחתה הפגישה הראשונה של ועדת איתור לתפקיד

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

נמשכת הפארסה של ממשלת ממלאי המקום. מאז אפריל השנה, וכבר במשך חמישה חודשים, לכנסת אין יועץ משפטי קבוע. במקומו מכהנת ממלאת מקום זמנית. עכשיו, לאחר שהוקמה ועדת איתור, גם היא לא מתנהלת בהתאם למסגרת החוק. 

מדובר בעוד מינוי בכיר בשורה של תפקידים שהממשלה לא הצליחה לאייש. רבות מן המערכות הקריטיות לתפקוד המדינה שלנו על כל זרועותיה, מופקדות בידי ממלאי מקום, זמניים כביכול. 

רצה זמן לחשוב על זה ומרח את הקמת ועדת האיתור. יו״ר הכנסת, יריב לוין. (צילום: עדינה ולמן דוברות הכנסת)

אבל לפני שנצלול לתוך שרשרת החטאים במינוי היועץ המשפטי לכנסת ישראל, נסביר למה התפקיד הזה כל כך חשוב, ומה בכלל הבעיה עם זה שהכנסת שלנו מתנהלת בלעדיו: 

היועץ המשפטי לכנסת הוא אחד התפקידים המרכזיים במערכת המשפט ובמנגנון הדמוקרטי. הוא יכול למנוע תהליכי חקיקה חפוזים ואנטי דמוקרטיים, או לחילופין להעלים עין מהם. האחרון שכיהן בתפקיד היועץ המשפט עשה זאת במשך שתי קנדציות בנות חמש שנים כל אחת, ובסך הכל עשור בו נהנה מיציבות בתפקיד.

עוד בנושא:

מי שמחזיקה כיום בתפקיד באופן זמני היא ממלאת מקום שמונתה במסלול שעוקף את החוק על ידי יו"ר הכנסת לשעבר, יולי אדלשטיין. כעת חייב יו״ר הכנסת הנוכחי יריב לוין לקדם מינוי של קבע בהקדם האפשרי.

חוסר יציבות מתמשך במוסדות הכנסת ובאיוש בעלי תפקידים רשמיים עשוי להחליש עם הזמן את הממסד ולחזק את הפוליטיקאים. הוא משפיע על העצמאות של ממלאי המקום. אלו עשויים להיות נתונים ללחצים פוליטיים שאינם נוגעים לתפקידם המקצועי. 

איל ינון, היועץ המשפטי של הכנסת לשעבר. (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

כשברקע איומים שגם הממשלה הנוכחית תתפרק טרם זמנה, אנחנו עלולים להיכנס שוב למשבר פוליטי שבו יהיה קשה, אולי בלתי אפשרי, למנות יועמ״ש כנסת קבוע.

אז איך הגענו עד הלום?

  • לפי חוק הכנסת, כאשר יועץ משפטי מסיים את תפקידו, המינוי של המחליף שלו "יעשה, ככל האפשר, לא מוקדם מתשעים ימים ולא יאוחר משלושים ימים לפני תום תקופת כהונתו של היועץ המכהן". כלומר, היינו אמורים לדעת לכל המאוחר בחודש מרץ מי יחליף את היועץ המשפטי הקודם, איל ינון. אבל ינון סיים את תפקידו באפריל, ומאז אין יועץ משפטי לכנסת.
  • בגלל תקופת הבחירות בתקופת עזיבתו של ינון, הוועדה שאמורה לאתר מועמדים ומועמדות לתפקיד, זו לא יכולה הייתה להתכנס בזמן. בוועדה חברים: שופט בית המשפט העליון בדימוס, נציג נציב שירות המדינה, נציג לשכת עורכי הדין ונציג האקדמיה, וכן את יו"ר ועדת הכנסת, יו"ר ועדת חוק חוקה ומשפט ויו"ר הוועדה לביקורת המדינה . שלושת האחרונים נבחרים לתפקידם רק לאחר הקמת ממשלה ולכן לא ניתן היה להקים ועדת איתור עד שהם מונו.
  • לשמחתנו, המחוקק כיסה אפשרות שיהיה עיכוב או בעיה ולכן הציע שבמקרה שבו היועץ המשפטי לכנסת סיים את תפקידו או לא יכול למלא אותו מכל סיבה שהיא, מי שימלא את מקומו יהיה המשנה שלו. הוא מקבל את הסמכויות והתפקידים של היועמ״ש.
  • אבל מה? תקופה ארוכה כלל לא מונה משנה ליועץ המשפטי לכנסת, לאחר שהמשנה הקודמת סיימה את תפקידה. היועץ הקודם ינון, בצדק מסויים, חיכה שמערכת הבחירות תסתיים כדי שיאפשר ליו"ר הכנסת החדש למנות משנה ליועמ״ש הכנסת. ימים ספורים לפני תום כהונתו של ינון, ובזמן שאדלשטיין עדיין ישב על כסא יו"ר הכנסת, הם מינו את היועצת המשפטית של ועדת הכספים, שגית אפיק, לתפקיד המשנה ליועמ״ש. בפועל, כאשר ינון סיים את תפקידו, זה הפך אותה גם לממלאת המקום של היועמ״ש לכנסת. וכך, מאז ה-5 במרץ השנה, קצת אחרי הבחירות לכנסת הנוכחית זו מכהנת אפק כיועצת המשפטית הזמנית לכנסת.
  • בתחילת חודש יוני, לאחר השבעת הממשלה וחלוקת התיקים לשרים, כבר כוננו כל ועדות הכנסת. לכן באותו הזמן אפשר היה להקים ועדת איתור לתפקיד היועץ המשפטי. אבל, יו"ר הכנסת, יריב לוין, רצה זמן לחשוב על זה ומרח את הקמת הוועדה. זאת למרות שהחוק קובע כי מרגע שהתפנה התפקיד יש למנות יועמ״ש כנסת חדש תוך 45 יום.
  • רק ב-20 ביולי, כמעט ארבע חודשים אחרי והרבה מעבר ל-45 הימים, הועיל יו"ר הכנסת יריב לוין לפנות לנשיאת בית המשפט העליון כדי למנות יו"ר לוועדה. יום אחרי הפניה, הנשיאה חיות מינתה לתפקיד את אשר גרוניס, נשיא בית המשפט העליון לשעבר.
  • בטח חשבת, זהו, הפארסה הזו מאחורינו. טעות. במהלך השבועיים האחרונים ניסינו לברר מה קורה עם כינוס ועדת האיתור והאם היא קבעה סדרי עבודה ותנאי סף נוספים לבחירה. פנינו לדוברות הכנסת אולם משם שלחו אותנו ישירות לשופט גרוניס. פנינו לגרוניס שלא ענה. אז פנינו גם לדוברות בית המשפט העליון. שם הפנו אותנו שוב לגרוניס. בניסיון לברר איפה עומד התהליך פנינו גם לעוד שני חברים בוועדת האיתור אבל לצערנו לא קיבלנו תשובה ברורה.
  • אז אמנם אנחנו לא הצלחנו לקבל תשובה, אבל אולי הערנו מישהו. השבוע פרסם, כתב ״ישראל היום״ גדעון אלון כי הוועדה צפויה להתכנס, בפעם הראשונה, ביום חמישי. סופסוף, ובאיחור של חודשיים. לבסוף, מטעמים רפואיים גם ישיבה זו נדחתה.

מה עוד יכול להשתבש?

בערך – הכל. בהמשך, ועדת האיתור אמורה להציע ליו״ר הכנסת בין שניים לארבעה מועמדים ומועמדות. מבין המעומדות והמועמדים, מי שיזכו לתמיכה של לפחות ארבעה מבין חברי הוועדה יוצגו בפני יו"ר הכנסת שאמור לבחור אחד מהם לתפקיד. לאחר מכן היו"ר נדרש לאשר את הבחירה בוועדת הכנסת. כל ההליך הזה לא מתקיים בחלל ריק, ואם יתמשך עוד – אנחנו עלולים להיגרר לתקופת בחירות נוספת שתדחה עוד את המינוי.

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין