פוסטים

החוק שפיספסתם: כך סידרו לעצמם הנדל והאוזר 6 מיליון שקלים

הח"כים שנבחרו על תקן שומרי הסף של הדמוקרטיה תפרו לעצמם חוק כדי שסיעתם לא תאבד 6 מיליון שקלים. התרגיל: תיקון רטרואקטיבי לחוק שמטיל סנקציות על ח"כים שפרשו מסיעתם

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| תומר אביטל |

אולי פספסתם בבלגן הפוליטי את הסיפור הבא: יועז הנדל וצביקה האוזר יקבלו מתנה בשווי שישה מיליון שקלים מהכיס שלכם. נכון, זה נשמע מורכב. אבל על זה בדיוק הם בונים. אז הנה הסיפור שחברי הכנסת הנדל והאוזר מקווים שהוא מורכב מדי, ולכן אף אחד לא יתעניין בו.

 רגע, זה לא מה שבחרנו בקלפי

שיטת הבחירות בישראל היא מפלגתית. כלומר אנחנו לא בוחרים ח"כים אלא משלשלים בקלפי פתק למפלגה, ומקווים שהיא וחבריה יישארו נאמנים למה שהם הבטיחו לנו לפני הבחירות.

בסופו של יום כל ח"כ יכול לקדם מהלכים כאוות נפשו, ולהצביע כפי שחפץ ליבו וקובע מצפונו. וזה מעולה. זה מאפשר עצמאות פרלמנטרית חשובה. לעומת זאת, אם ח"כ רוצה לקדם מהלך גדול של התפצלות ממפלגתם זה עלול לערער את יציבות בית המחוקקים ולפגוע באמון הבוחרים.

אז כדי לאזן בין הצורך לעצמאות פעולה לבין השיטה המפלגתית – נקבעו סנקציות לח"כים "מורדים". חברי כנסת יכולים להתפצל מהמפלגה בה רצו, אך כעונש על "גניבת קולות", המפוצלים לא יזכו לקבל בשנתיים הראשונות, כספי מימון מפלגות.

מעטפות כפולות קולות פתק

התפצלות ממפלגה לאחר הבחירות מערערת את אמון הבוחרים (צילום: אוליבר פיטוסי, פלאש 90)

אל תירדמו כי בדיוק הגענו לקטע החשוב: כל סיעה זכאית לקבל מהמדינה עשרות אלפי שקלים בחודש עבור כל ח"כ מכהן. הכסף הזה אמור לממן את המנגנון המפלגתי ואת התעמולה לקראת הבחירות הבאות. הנדל והאוזר היו זכאים, אם לא היו מתפצלים מסיעתם, לקבל יחד מיליוני שקלים בשנה.

אך המחוקקים החליטו בעבר למנוע מח"כים שפורשים מסיעתם את התקציב הזה לשנתיים. הסנקציה ההגיונית הזו אמורה לגרום להם לחשוב פעמיים לפני שיעשו מהלך כה קיצוני ויתפצלו מהמפלגה שבזכותה נכנסו לכנסת. 

אלא שהנדל והאוזר, שכידוע התפצלו מתל"ם של משה (בוגי) יעלון, לא אוהבים את החוק הקיים. הרי הוא מפריד מהם תקציב של שישה מיליון שקל. העיתונאי חיים לוינסון חשף שהם ביקשו לתקן את החוק – באופן רטרואקטיבי וספציפי עבורם. השניים רוצים שלא תהיה שום סנקציה כלכלית על התפצלות, גם אחורה.

ממש במקרה: החקיקה עלתה בצמוד להסכם הקואליציוני

הליכוד וכחול לבן הסכימו לדרישתם (אחרי הכל, זה לא מהכיס של גנץ או נתניהו, אלא משלך). אלא שאז התעוררה בעיה: אסור לכלול תמורה כספית עבור הצטרפות לקואליציה. זה הרי משול לשוחד.

לכן ביטול העונש הזה לא נמצא בהסכם הקואליציוני. אבל אל תמהרו לפתוח שמפניות. ממש "במקרה", בצמוד לחקיקה שתאפשר את הקמת הממשלה עלה גם החוק שמאפשר להנדל והאוזר לקבל את המימון הזה, והוא אושר ביום חמישי.

בני גנץ ובנימין נתניהו חותמים על ההסכם הקואליציוני. החוק של האוזר והנדל לא נכלל בו, אבל חוקק בצמוד

האוזר והנדל טענו שהם בסך הכל רצו לתקן את האפליה הקיימת ולהשתוות לשאר הסיעות. זו היתממות. הפגיעה במימון המפוצלים נולדה כאמצעי לגיטימי לעכב ח"כים מפיצולים ואיחודים חפוזים, שמשנים הלכה למעשה את תוצאות הבחירות. ואגב, לרשות הח"כים המפוצלים עומד גם ככה תקציב של "קשר עם הציבור" שעומד על כ-200 אלף שקל בשנה והוא לא נפגע.

לבסוף, אם השניים באמת חושבים שהמצב עקום – שיתקנו אותו קדימה. אלא שהם העדיפו חוק רטרואקטיבי שתפור ספציפית לחליפות שלהם בהליך חקיקת בזק. הם בעצם קידמו מהלך עקום, ואז דאגו לעקם בדיעבד את הסרגל. 

אזמ"ע (איך זה משפיע עליך?): החוק שהשניים חוקקו גורם לכך שהקול שלך בקלפי יהיה שווה פחות. ח"כים יוכלו לצפצף על המסגרת המפלגתית באמצעותה נבחרו ביתר קלות. 

מעש"י (מה לעשות כדי לתקן?): הכנסת חייבת לבטל את התיקון השערורייתי הזה. במקביל, יש להפיץ את המידע בכיכר העיר כדי שהציבור ידע על המהלך הבעייתי שהנדל והאוזר קידמו, בחסות ממשלת נתניהו וגנץ. 

חקיקה חפוזה ומלאה בחורים – כך משנים את מבנה המשטר שלנו

בדיון שנמשך עד לשעה 2:30 לפנות בוקר ביום שישי, דנו בכנסת בשינויי החקיקה שיבטיחו את ההסכם בין כחול לבן לליכוד. בינג' צפייה באתר הכנסת מגלה שהדמוקרטיה הישראלית משתנה בתהליך רשלני, ללא דיון, ללא תשובות. החשש: הכחדת האיזונים והבלמים לטובת כוחם הבלעדי של שני ראשי הממשלה

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

איך משנים מבנה משטרי של מדינה דמוקרטית בכמה שבועות? לאחר צפייה אדוקה בדיוני הכנסת בהם העבירו את החקיקה החפוזה והדרמטית בשבוע שעבר, בבינג' שנמשך לתוך השעות הקטנות של הלילה, התמונה מתבהרת; היועץ המשפטי לא מרוצה אבל אין לו ברירה, ליו"ר הוועדה אין תשובות וייתכן שאינו מבין בעצמו את החוק, לציבור אין דרך לדעת מראש על מועדי הדיונים וחברי האופוזיציה זכו להתעלמות עד שהתייאשו. 

או במילים אחרות: כללי המשחק שעיצבו את הדמוקרטיה בישראל משתנים בהליך חפוז, המנוהל באופן רשלני, ללא דיון ומובא לקריאה שניה ושלישית ללא מענה לשאלות מהותיות. הסיבה לחיפזון היא שכחול לבן רוצים לאשר את החוק לפני סוף השבוע, שבו צפוי פילבסטר ארוך וחסר תקדים מבחינת המתנגדים. 

המטרה היא לעגן את ההסכם על הרכבת הקואליציה בחקיקה טרם התקופה בה הכנסת יכולה לאסוף 61 חתימות כדי להמליץ על ח"כ לראשות הממשלה. בנוסף, הדיון בבג"ץ היום (שני) עשוי לאותת להם כי שינויי של חלק מהסעיפים לטובת חוקי היסוד עשוי להיות לא חוקתי.

פרק 2: דיון למראית עין – כך זה נראה, צעד אחר צעד

  • הכל קרה בשבוע אחד

לאחר שהונח החוק על שולחן הכנסת ב-23 באפריל, הוא אושר בקריאה הטרומית עוד באותו היום. זה קרה מבלי לאפשר לח"כים ולציבור לדון בסעיפי החוק ובהשלכותיו. לאור העובדה שוועדת החוקה טרם הוקמה, הקימו בכנסת ועדה מיוחדת לדיון בהצעת החוק לפני קריאה ראשונה.

ח"כ גינזבורג במעמד אישור הצעת חוק בקריאה טרומית. "הוא לא מבין את החוק" (צילום: מתוך אתר הכנסת)

ביום ראשון בשבוע שעבר החוק כבר הגיע לדיוני הוועדה בשעה 9:00 בבוקר. הדיון ערך 17 שעות, המשיך למחרת ועבר מיד להצבעה במליאה לקריאה ראשונה. ההצבעה אושרה במליאה ביום חמישי בסוף אותו השבוע. 

  • היועץ המשפטי: החקיקה בעייתית, אבל אפשרית

הדיון התנהל כך: היועץ המשפטי של הוועדה, גור בליי, מקריא חלק מהחוק ויו"ר הוועדה איתן גינזבורג מאפשר לח"כים להביע את דעתם ולשאול שאלות. השאלות לא זוכות למענה וסבב ההערות מסתיים לאחר שעתיים-שלוש. לאחר מכן היועץ המשפטי חוזר עם מענה לחלק מהשאלות – לפחות אלו שנוגעות למישור המשפטי. לדבריו, רובן מבהירות כי אכן יש בעיה, אך לא נחצה קו אדום. 

  • "יו"ר הוועדה לא מבין את החוק"

הדיון ממשיך באותה הדרך. יוזם החוק ויו"ר הוועדה איתן גינזבורג ממלא פיו מים, השאלות מופנות לייעוץ המשפטי וכך הלאה. במהלך הדיון הפניתי שאלה לאחד הח"כים המשתתפים ושאלתי: מדוע אתה לא מפנה את השאלות ליוזם החוק, גינזבורג? "הוא לא מבין אותו", השיב לי. 

ואכן, גינזבורג לא היה מסוגל להבהיר ולענות לשאלות – אפילו לא לשאלה: מה סדר היום של הוועדה?

מדי פעם ח"כ אבי ניסנקורן (כחול לבן) נותן תשובות כלליות: "ממשלת חירום", "כורח הנסיבות", "פריטטי". אלו אמירות שבהמשך החל לחזור עליהן גם ח"כ גינזבורג. 

  • אין תשובות, ממשיכים לדהור

לאחר הדיון במליאה חזר החוק לוועדה להכנה לקריאה שניה ושלישית. היו"ר גינזבורג שנראה נחוש לסיים עוד באותו היום דיון שהחל בשעה 16:15 סירב לומר לח"כים מה צפי הסיום. הפעם ניכר כי היה יותר סבלני, אך השאיר שאלות רבות ללא מענה. 

תהליך הדיון היה דומה לקודמו: גם הפעם יו"ר הוועדה פתח את הדיון להתייחסויות לאחר קריאת החוק, אך לא ענה לשאלותיהם המהותיות של הח"כים. היועץ המשפטי בליי המשיך להבהיר, שוב, כמו בפעם הקודמת, שנשארו שאלות רבות ללא מענה. 

  • לציבור אין דרך לעקוב

הדיון לא פורסם לציבור מראש – הוא לא הופיע באתר הכנסת עד שהחל. בדרך כלל דיוני מליאה וועדות כנסת מפורסמים באתר כדי שהציבור יוכל לעקוב ואם ירצה אפילו ישתתף לבקשתו. דרך התנהלות זו מעקרת את יכולתו של הציבור לעקוב אחרי שינוי המשטר של שמתרחש בימים אלו. מהתנהלות הוועדה ניתן לדמיין שמדובר פה בהליך פנימי ושולי.

מפלצת דו ראשית: איך מנהלים משרד עם שני שרים?

הליך החקיקה של הוועדה לא גמור. יו"ר הוועדה השאיר פתח עצום לפרשנות שעשויה להוביל לקטסטרופה חוקתית וניהולית בממשלה שתקום. זו החלטה שתפגע בהמשך במדינת ישראל. הנה כמה מהבעיות שלא זכו למענה:

  • שני שרים: החוק יאפשר למנות שני שרים במשרד, שני שרי חינוך, שני שרי אוצר ועוד. מי יהיה השר האחראי, איך ימנו מנכ"ל? כשמבקר המדינה ידפוק בדלת ויבקש התייחסויות לפעולות המשרד – מי יענה עליהן? שאלות שלא זכו למענה.

  • פיטורי שרים: תארו לכם ששר הביטחון פועל כנגד עמדת ראש הממשלה. מעשה שלא יעלה על הדעת במצב רגיל – אבל בממשלה שתקום הוא הופך להיות לגיטימי לפי החקיקה החדשה. זאת, מאחר וראש הממשלה לא ממנה את השרים וגם לא יכול לפטר אותם. רצה רה"מ בנימין נתניהו להעביר מתפקידו שר שורר? הוא פשוט לא יכול.
  • זיקות: בחקיקה החפוזה נולד מונח יצירתי שיוצר מבנה חוקתי חדש בישראל. כל שר בממשלה צריך להצהיר עם מינויו על "זיקה" לאחד משני הראשים: בני גנץ או בנימין נתניהו. מה משמעותה של הזיקה? איך היא עובדת? מה קורה כששר רוצה לשנות זיקה? שאלות פתוחות שלא קיבלו מענה.
  • אחריות מיניסטריאלית: בוטלה בפועל האחריות המשותפת של השרים, כלומר אחריותם להצלחות או לכשלים של הממשלה. במצב החוקתי הנורמלי, שרים אחראים למעשי הממשלה, גם אם הם לא מסכימים עם ההחלטות. במבנה שיוצרים נתניהו וגנץ האחריות הזו בטלה. 

בנימין נתניהו ובני גנץ. החקיקה החדשה מעניקה לשניהם כוח בלתי מרוסן (צילום: יונתן שינדל, פלאש 90)

  • קיזוזים: בממשלה רוצים ליצור מנגנון "קיזוז" להצבעות. לדוגמה, אם נתניהו ימנה 10 שרים וגנץ 20 – כל שר מהצד של נתניהו יהיה שווה בהצבעה לשני שרים מהצד של גנץ. איך כל זה יעבוד? התשובה של ח"כ גינזבורג היא שזה "ייקבע בתקנון הממשלה". כלומר, יו"ר הועדה מתעלם מכל השינויים הדרמטיים שהוא מבצע במו ידיו ואומר – את הפרטים נסגור אחר כך.
  • ביטול עקרון הרוב: החדשות הרעות מכולן הן שתיקון החקיקה הופך למשימה בלתי אפשרית. הוועדה מבקשת לעגן את החוק ברוב של 75 ח"כים, כלומר אם הממשלה הבאה תרצה לשנות אותו כי זה יקשה על הרציפות התפקודית שלה, או מהרבה מאוד סיבות שקשה לחזות עכשיו – היא תזדקק לרוב זהה, של 75 ח"כים. 

ייתכן שגם מי שעכשיו מעודדים את החקיקה, ירצו בכל זאת לערוך שינויים מאוחר יותר – מה שלא יתאפשר עוד. עוד תרחיש אפשרי הוא פנייה לבג"ץ כדי שיוציא את הערמונים מהאש. ברגע הזה, כפי שמזהיר ח"כ עופר שלח מ"יש עתיד", כשכולם יעמדו על הגדרות, נחווה התנגשות מוסדית בין הרשויות: הכנסת, הממשלה ובג"ץ.

ואז הגיע יועז הנדל, ולקח לנו 6 מיליון שקל

לאחר ששאר חברי הכנסת פרשו במחאה על כך שיו"ר הוועדה איתן גינזבורג לא מעדכן מהו סדר היום של הוועדה ומה צפי הסיום, הוא נשאר יחד עם הייעוץ המשפטי, ח"כ אבי ניסנקורן (שבעיקר בא לוודא שגינזבורג מזדרז) וח"כ שלמה קרעי מהליכוד. 

ואז נכנס אל החדר ח"כ יועז הנדל שפרש ממפלגת תלם, יחד עם שותפו ח"כ צביקה האוזר. במהלך שאינו נוגע בהקמת ממשלה פריטטית והבטחת הרוטציה, הכניסו הנדל והאוזר תיקון חקיקה שיאפשר להם לזכות במימון מפלגות: כשלושה מיליון שקלים בשנה.

שומרי הסף – של הארנק שלהם. חברי הכנסת צבי האוזר ויועז הנדל (צילום: נועם ריבקין פנטון, פלאש 90)

השניים מבקשים לחמוק מסנקציה שמונעת מח"כים להתפלג בשנתיים הראשונות של הכנסת מהמפלגה שנבחרו באמצעותה. בטווח הקצר מדובר ברווח כספי – בטווח הרחוק המשמעויות מרחיקות לכת: ביטול הסנקציות יבטל את הסכנה המרחפת על ח"כים שרוצים להתפלג ממפלגתם, וכך לא רק שהם לא יקנסו, אלא גם יקבלו צ'ופר. 

הנדל התיישב ביום שישי בשעה 1:30 לפנות בוקר והסביר שהאוזר והוא מבקשים את המימון לטובת ייצוג ועבודת המפלגה. קרעי מהליכוד שאל מדוע מפלגת תלם ממשיכה לקבל מימון בגינם? כלומר, למה גם מפלגת תלם מקבלת מימון וגם מפלגת "דרך ארץ", שבה יושבים השניים לאחר שהתפלגו? הרי הדבר ההוגן, לשיטתם, הוא שהמימון יעבור לסיעתם בלבד.

אולי סיבה טובה לכך היא שלהנדל והאוזר עומדים בתלם חובות בסך קרוב ל-2 מיליון שקלים. אם יקחו את הזכויות מתלם יאלצו לקבל על עצמם גם את החובות. מדובר בחוב שיגזול להם בשנה הקרובה חצי מהמימון השוטף. אם יהיו בחירות נוספות בקרוב, הנדל והאוזר יאלצו קודם להשיב את החוב – מה שכנראה פחות קוסם להם.

אזמ"ע (איך זה משפיע עלי?): תיקוני החקיקה מאיימים להפוך את שיטת המשטר לישראל לריכוז כוח בידי שני אנשים: ראש הממשלה הראשון וראש הממשלה השני. הקואליציה מאבדת מכוחה בכנסת וגם השרים עשויים להפוך לחברים בממשלת בובות. כל זה קורה תוך ימים אחדים, כשיו"ר הוועדה מתעלם מהחורים החמורים בחקיקה ורואים לנגד עיניהם רק את המירוץ לראשות הממשלה ה-35.

כשאין פיקוח מצד הכנסת והקואליציה הופכת יותר ויותר צייתנית, נעלמים האיזונים שמרסנים את כוחו של המנהיג. במקרה הזה – שני מנהיגים. 

מעש"י" (מה לעשות כדי לתקן?): הדבר הראשון הוא להבין ולדעת. המהלך הזה נעשה תוך ידיעה שמרבית הציבור לא מבין את השלכות החוק. הפיצו את המידע לכל מי שאתם מכירים. תוכלו להצטרף להפגנה הדיגיטלית שלנו "אומרים לא לדו-קטטורה!", שבה פרסמנו רשימת דרישות לנבחרי הציבור.

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? פנה/י לעיתונאי עידן בנימין

בזמן שאנחנו מדברים על מספר השרים – בכנסת משנים את המשטר בישראל

בשעות אלו מקדמים בכנסת שורה של הצעות חוק שישנו את סדרי הממשל. החל מהחלשת הפיקוח על הממשלה, סירוס עבודת השרים ועד לקביעת תאריך תפוגה מוקדם לכנסת ה-23. וכל זאת במהירות מסוכנת ולטובת אינטרסים אישיים

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

בשעות אלה משתנה שיטת המשטר בישראל. ח"כים מהקואליציה העתידית פועלים במהירות שלא נצפתה במסדרונות הכנסת החל מהבוקר (ראשון) ואל תוך הלילה, כדי להעביר את הצעת חוק "ממשלת חילופים" לתיקון המבנה החוקתי של המדינה.

בנימין נתניהו ובני גנץ. משנים יחד במהירות הבזק את שיטת המשטר בישראל (צילום: יונתן שינדל, פלאש 90)

ההצעה הוגשה מתוך כוונה לשרת אינטרסים אישיים, בחלקם באופן רטרואקטיבי, ספק אם חוקי, כאשר השינויים מרחיקי הלכת מתבצעים בחופזה חסרת תקדים. ההצעה מחלישה לא רק את הכנסת – אלא גם את הממשלה.

כמה מהשינויים המוצעים: אורך חיי הכנסת יתקצר מארבע שנים לשלוש, כוחם החשוב של ח"כים מהקואליציה יתנדף, ראש הממשלה יוכל להתמנות לשר תחת כתבי אישום, חברי כנסת שלא בחרתם יהפכו פתאום לנבחרי ציבור. האם בעתיד נוכל להחזיר את הגלגל אחורה? לפי ההצעה, כדי לשנות את חוק "ביבי-גנץ" יידרש רוב שכמעט בלתי אפשרי להשיג.

פרק 1: סירוס הקואליציה, השרים והכנסת

  • תהליך חקיקה פגום

הצעת החוק הוגשה ביום חמישי שעבר ביוזמת ח"כ איתן גינזבורג מכחול לבן. לפי תקנון הכנסת, לאחר שמוגשת הצעת חוק פרטית היא יושבת על שולחן הכנסת לפחות 45 יום עד שניתן להעלות אותה לקריאה טרומית. בזמן הזה יכולים חברי הכנסת לבחון את החוק ולגבש עליו עמדה טרם הוא מגיע להצבעה בקריאה הטרומית.

ח"כ גינזבורג במעמד אישור הצעת חוק ממשלת חילופים בוועדה הטרומית (צילום: מתוך אתר הכנסת)

ניתן לעקוף את התהליך, כפי שעשו הפעם: מיד לאחר שהונחה על שולחן הכנסת הוגשה בקשה לפטור מכך את התהליך. הצעת החוק עלתה עוד באותו היום לקריאה טרומית – ועברה. 

מאחר שאין ועדה שתדון בהצעה, נדרשה הכנסת להקים ועדה מיוחדת. גם הוועדה הזו הוקמה עוד באותו היום, בראשות ח"כ איתן גינזבורג (חוסן לישראל). הדיון התחיל מ-9 בבוקר (ראשון) ונמשך עד שעות הלילה בוועדה כדי להעביר את ההצעה בקריאה טרומית. התהליך החפוז בו היא מקודמת מעלה שורה של תמרורי אזהרה. 

  • ריבוי שרים: סירוס כוחם של ח"כים מהקואליציה

אחד השינויים שהצעת החוק מבקשת ליישם הוא קיצור את תקופת הכנסת ה-23 לשלוש שנים בלבד מיום כינון הממשלה. כשבחוק יסוד הכנסת אורך חיי הכנסת עומד על ארבע שנים. למה? כי זה מתאים להסכם הרוטציה בהרכבת הקואליציה בין ראשי הממשלה בנימין נתניהו לבני גנץ.

ח"כ לשעבר רחל עזריה, ממורדי הקואליציה הקודמת. החקיקה תסרס את המורדים (צילום: יונתן שינדל, פלאש 90)

הנושא הבא שדורש תיקוני חקיקה משמעותיים הוא ריבוי השרים. גם אם נניח את הסרבול והעניין התקציבי בצד – כמות שרים מנופחת פוגעת בעבודת הכנסת. שרים וסגני שרים לא רשאים להיות חברים בוועדות, המשמעות היא שבכנסת צפויים לשבת חברי האופוזיציה בלבד וכמה "רובוטים קואליציוניים", שככל הנראה לא ישבו בוועדות, לא יאזינו לדעות שונות או יגבשו עמדה. תפקידם יהיה להתרוצץ בין ועדה לוועדה ולהצביע כפי שיורו להם בממשלה מבלי שילמדו את הנושא. 

חברי כנסת מהקואליציה שאינם יושבים בממשלה, הינם דמויות מפתח משמעותיות ביותר לקידום חקיקה. בשונה מחברי אופוזיציה, הם יכולים להשיג רוב בהצבעה, ושלא כמו חברי ממשלה, הם יכולים, גם אם לא תמיד עושים זאת, לפעול באופן עצמאי, ללחוץ על חברי מפלגתם ולבלום מהלכים אנטי דמוקרטיים. כך למשל, בכנסת ה-20 בני בגין מהליכוד יחד עם חלק מחברי הכנסת מסיעת כולנו התנגדו לשורת חוקים, ביניהם "חוק ההמלצות".

  • הנורבגי המדלג = שינוי תוצאות הבחירות

חלק מהפתרון לכך הוא חוק נורבגי, לפיו שרים יוכלו להתפטר מהכנסת והבאים בתור אחריהם ברשימה יוכל להיכנס. אבל לאחר פירוק מפלגות לשברירים כל התפטרות של שר עשויה להכניס אחריו ח"כ שלא בהכרח ממפלגתו. על כך מצאו בכחול לבן פתרון יצירתי – "נורבגי מדלג". 

ח"כ רויטל סויוד מהעבודה. החוק הנורבגי המדלג יכול לאפשר ליו"ר מפלגתה להכניס אותה לפני קודמיה, בניגוד להסכם עם מרצ (צילום: יוסי זמיר)

החוק נועד לפסוח מעל חברי כנסת מיועדים ברשימה שאינם מהמפלגה של השר המתפטר. כך למשל, אם לדוגמה מרצ התמודדה ביחד עם מפלגת העבודה ברשימה אחת ומפלגת העבודה זוכה למנות שרים, אלו יכולים להתפטר מהכנסת ומי שיכנס במקומם אלו רק חברי העבודה. 

כלומר, מדובר בשינוי תוצאות הבחירות לאחר הבחירות – החוק שנקרא "נורבגי מדלג" – עדיין לא נמצא בחקיקה אך מרחף כל העת ועשוי לעלות שוב בקרוב. 

שינוי חקיקתי שכזה דומה לשינוי תוצאות הבחירות לאחר הבחירות: המפלגות המתמודדות לכנסת מתמודדות ברשימות שאותן הן מפרסמות לציבור. הציבור מסתכל על הרשימה, מגיע לקלפי ומצביע לפי הרשימה הקרובה ביותר להשקפת עולמו. חוק שמבקש לבטל את סדר הרשימה שנבחרה, מתעלם מרצון העם.

  • כן המפקד: המאזן בין גוש גנץ לגוש נתניהו

ביטול סמכויות רה"מ – בחוק המוצע, ראש הממשלה בממשלת חילופים לא יוכל לפטר שרים שלא הוא מינה. כלומר, בחוק המוצע נתניהו לא יוכל לפטר שרים שמינה גנץ ולהפך. מינויים ופיטורים של שרים הם חלק משמעותו מכוחו, כך שביטול אפשרות זו עלול למנוע פיקוח אפקטיבי שלו על תפקודם.

גם אחריות השרים עשויה להיפגע בעקבות הצעת החוק. כך נכתב: "תקבע הממשלה מנגנון הצבעה שלפיו כוח ההצבעה של כלל השרים בעלי הזיקה לראש הממשלה יהיה זהה לכוח ההצבעה של כלל השרים בעלי הזיקה לראש הממשלה החלופי". המשמעות היא שבממשלה מאזן לעומתי שבו מספר האצבעות שווה וידוע מראש.

"השיקול הפוליטי של יצירת 'מאזן אימה' בין שני הגושים הפוליטיים המרכיבים את הממשלה על מנת שלא יפרו את התחייבויותיהם זה כלפי זה, גבר על האינטרס הציבורי", טוענים במכון הישראלי לדמוקרטיה.

מספר ההצבעות ידוע מראש, חברי הקואליציה יצביעו בלי לחשוב. בצלאל סמוטריץ ובני בגין (צילום: יוסי זמיר)

 

שרים יושבים בממשלה כדי לקבל החלטות כאנשים חושבים. יצירת מנגנון "שיאזן בין עמדות הצדדים" מבטל את הרצון החופשי של השרים, שיקבלו החלטות רק על פי מה שראש ה"גוש" שלהם אמר להם, כדי למנוע יתרון לגוש המקביל בקואליציה, ולא על בסיס המחשבה החופשית כפי שהיינו מצפים. זהו מהלך שיחזק את כוחם של גנץ ונתניהו ויחליש את השרים בממשלה.

הנדל והאוזר מחוקקים לעצמם מפלט מהסנקציות

בנוסף, מתוך כוונה לחזק את המבנה המפלגתי ולמנוע פיצולים, ישנן כמה סנקציות בחוק על חברי כנסת שמבקשים להתפלג ממפלגתם. מי שחותרים לכך הם יועז הנדל וצביקה האוזר שהתפלגו ממפלגת תלם בראשות בוגי יעלון וכעת מבקשים לבטל, באופן רטרואקטיבי, את הסנקציה המוטלת עליהם בחוק – רק להם ובאופן זמני.

חברי הכנסת צבי האוזר ויועז הנדל מסדרים לעצמם פטור רטרואקטיבי מהסנקציות על פרישתם (צילום: נועם ריבקין פנטון, פלאש 90)

מדובר בסנקציה שמונעת מח"כים להתפלג בשנתיים הראשונות של הכנסת. בטווח הקצר הרווח של האוזר והנדל עומד על כ-3 מיליון שקלים לשנה. בטווח הרחוק המשמעויות מרחיקות לכת: ביטול הסנקציות יעודד ח"כים להתפלג ממפלגתם, ולא רק שהם לא נקנסו, אלא גם יקבלו צ'ופר. האוזר והנדל יקבלו בבחירות הבאות יותר מ-4 מיליון שקלים לקמפיין. נזכיר שמדובר בחוק שיחול רטרואקטיבית כדי לשרת צורך אישי.

כדי שנתניהו יוכל לשמש שר – עוקפים את בג"ץ 

המכון הישראלי לדמוקרטיה מצביע על עוד שורת בעיות בחוקים. כך למשל, המצאת תפקיד ראש הממשלה החלופי, שעוקפת את פסיקת בג"ץ כדי לאפשר לנתניהו לשמש כשר בזמן שהוא עומד למשפט.

לפי פסיקת דרעי פנחסי של בג"ץ, שר שהוגש נגדו כתב אישום חייב להתפטר כל עוד שאלת רה"מ נשארה פתוחה, לפחות בכל הנוגע לתפקיד הרכבת הממשלה. כשנתניהו יסיים את כהונתו לאחר שנה וחצי, הוא יהיה עשוי להתמנות לשר ולפיכך להתפטר. 

החוקים החדשים יאפשרו לנתניהו לכהן כשר תחת כתב אישום. בתמונה: הפגנה משישי האחרון נגד ממשלת החירום (צילום: תומר נויבברג, פלאש 90)

כדי לפתור זאת המציאו את תפקיד "ראש ממשלה החלופי", תפקיד שלא היה קיים קודם לכן. לטענת גורמים רבים, בינהם גם המכון הישראלי לדמוקרטיה, החוק יאפשר לנתניהו להמשיך לכהן בתפקיד מקביל לראש הממשלה, מבלי להיות שר ומבלי שיהיה חייב להתפטר. על כל פנים, מדובר, גם פה בחקיקה פרסונאלית וגם רטרואקטיבית, מאחר והמשפט של נתניהו, בשלושה כתבי אישום, היא עובדה מוגמרת.

אי אמון בהצבעות אי אמון

לפי החקיקה המוצעת מוצע לעקר מתוכן את מוסד אי האמון בממשלה. "החליטה הכנסת להביע אי אמון בממשלת חילופים ולהביע אמון בממשלה אחרת […]", לשון החוק, "ראש הממשלה וראש הממשלה החלופי בממשלת החילופים שבה הובע אי האמון לא יהיו רשאים לעמוד בראשות הממשלה האחרת". כלומר, אם יפילו ממשלה בראשות נתניהו או גנץ, האדם השני לא יוכל לעמוד בראש אותה הממשלה. 

הצבעת אי אמון בממשלה ב-2010. אם הכנסת תפיל את הממשלה, רה"מ החלופי לא יוכל לעמוד בראשה (צילום: קובי גדעון, פלאש 90)

כל חבילת החקיקה עליה חתום איתן גינזבורג יחד עם מיקי מכלוף זוהר, אבי ניסנקורן, יעקב אשר, יואב בן צור, איציק שמולי, אורלי לוי אבקסיס וצבי האוזר, משוריינת ברוב של 75 חברי כנסת. אם ירצו בכנסת לבטל את תיקוני החוק המסורבלים, חסרי התקדים, יהיה זה כמעט בלתי אפשרי, כיוון שכדי לעשות זאת נדרשים 75 חברי כנסת. כלומר, החתומים יצרו "רוב מלאכותי" כדי לשנות חקיקה פרסונאלית שנועדה לשרת צורך רגעי.

אנחנו עדיין לא יודעים הכל, האמת שגם מציעי החוק לא. המשמעויות והפרשנויות שלו רחבות ובלתי ידועות: מה המשמעות של "שרים שהם בזיקה"? איך מקבלים החלטות בממשלה? אם גנץ בעד העלאת קצבת הנכים ונתניהו נגד – אז מה עושים? כן מעלים, או לא מעלים? 

אזמ"ע (איך זה משפיע עליך?): ממש עכשיו משנים את שיטת המשטר בישראל, בחסות מגיפת הקורונה ובמהלך נחפז ופזיז. החקיקה מחלישה את הכנסת, לא רק את האופוזיציה אלא גם את חברי הקואליציה שבתוכה. היא מעמיקה את תרבות המשמעת הקואליציונית ומסרסת אפילו את כוחם של השרים.

האם תיקוני החקיקה נחוצים לישראל לטווח הארוך? זה כבר נוגע לדיון עמוק יותר. יכול להיות שבישראל יש מקום ל-36 שרים, יכול להיות שצריך גם לשנות את הדרך בה מצביעים אי אמון ולקצר את חיי הכנסת לשלוש שנים. 

מה שבטוח: החתומים על הצעת החוק הזו מפגינים חוסר כבוד לחוקי מדינת ישראל ומוסדותיה והופכים את המבנה המשטרי לערימת פלסטלינה רכה. זילות שכזו כלפי חוקי המדינה מהווים מדרון חלקלק שיאפשר לכל כנסת שתבחר, מימין או משמאל, להחליט בחקיקה, לעיתים בלתי הפיכה, על סדרי שלטון שנוחים לה. תוכלו לקרוא על כך עוד בהרחבה, במסמך שכתב הייעוץ המשפטי של הוועדה. 

  • מעש"י (מה לעשות כדי לתקן?): הרצון והצורך של סיעות כחול לבן והליכוד להקים ממשלה הוא לגיטימי ומובן. אבל ההסדר שלהם חייב להיות מבוסס על כבוד והבנה הדדית ולא בחקיקה שמסכנת את המבנה החוקתי וההסדרים הדמוקרטיים של מדינת ישראל. כדי לתקן את החקיקה יידרש רוב של 75 ח"כים – משימה קשה עד בלתי אפשרית. אף ייתכן שזה לא יעבור את מבחן בג"ץ. אנחנו ב"שקוף" נמשיך לעדכן במשמעויות השונות של חקיקת הבזק. הפיצו את המידע לכל מי שאתם מכירים. תוכלו להצטרף להפגנה הדיגיטלית שלנו "אומרים לא לדו-קטטורה!", שבה פרסמנו רשימת דרישות לנבחרי הציבור.
  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתוב לעיתונאי עידן בנימין