פוסטים

פרויקטור הקורונה בראיון מיוחד: "ניסיתי להחזיר את ההיגיון"

"הסמטוכה בהסברה" שהוא לא הצליח לפתור ● הלחצים הפוליטיים ● החיפוש אחר הגיון בהחלטות ● הסגר השני שאולי היה ניתן למנוע ● לפרויקטור הקורונה יש בטן מלאה על הפוליטיקאים ● מדוע צמצם את הופעותיו בתקשורת? ● ואיך אפשר לפעול בלי מינוי וסמכויות? רגע לפני שהוא מסיים את תפקידו, רוני גמזו פותח הכל

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| מאיה קרול |

"אני חושב שנבחרי הציבור מתרכזים בלעשות צעדים שנשמעים טוב, שנראים טוב, יותר מאשר באמירת האמת. זה הפך להיות תרבות במידה מסוימת", אומר פרויקטור הקורונה היוצא רוני גמזו בראיון ל"שקוף". לדבריו, "הציבור מעריך שהמנהיג אומר אמת – גם אם היא לא נעימה לפעמים. המנהיגות שאומרת את מה שנשמע טוב היא מנהיגות שבסוף הופכת חלשה. הציבור הרבה יותר חכם מזה".

פרויקטור הקורונה, פרופסור רוני גמזו (צילום: מרים אלסטר, פלאש 90)

לפני שלושה חודשים פרופ' גמזו (54) נקרא לדגל כדי לרכז את המאבק בקורונה, ומאז הפך לפנים מוכרות בכל בית בישראל. בניגוד לנבואות הזעם שצפו שיתפטר או יעזוב בזעם את התפקיד, ולמרות עימותים בלתי פוסקים עם הממשלה, בקרוב יסיים את תפקידו כפרויקטור, כמתוכנן, ויחזור לבית החולים איכילוב שם הוא משמש כמנכ"ל. תקופת כהונתו כפרויקטור הקורונה אופיינה מצד אחד בניסיון שלו להתחבר לשטח ולבזר סמכויות, ומצד שני בקושי לפעול מול הפוליטיקאים. לא פעם הותקף על ידם בחריפות. 

את תוכנית הרמזור שניסה לקדם כמעט מיומו הראשון בתפקיד, לא הצליח לדחוף מספיק מהר כדי למנוע מכולנו סגר שני קטלני. כעת הוא חושף את הסיבה: שתי ישיבות קבינט קורונה נקטעו באמצע.

נפגשנו יום אחרי תחילת ההקלות והיציאה מהסגר השני, בבניין משרד הבריאות בלוד, שם הוא יושב יחד עם צוות "מגן ישראל". גמזו ישיר, פתוח ולא חוסך בביקורת על הממשלה. על האופן שבו היא מתקשרת עם האזרחים, ועל חוסר ההיגיון שבהחלטות שמתקבלות לעיתים. "אי אפשר להגיד שאין צדיקים בסדום", הוא פולט דווקא כשהוא מרגיש שהיה חריף מדי בביקורת שלו. אבל דווקא הניסיון הזה לתקן את עצמו חושף את עומק הביצה הטובענית של לחצים פוליטיים עימם התמודד בחודשים האחרונים. 

מחפש היגיון

עם פרספקטיבה של שלושה חודשים מאז שנכנס לתפקיד, גמזו בטוח שאחד הגורמים לאובדן האמון של הציבור בממשלה הוא התחושה שלא תמיד אפשר למצוא הגיון בהחלטות שמקבלת הממשלה. "הציבור מחפש את ההנחיות או את ההגבלות שלא הולכות בהיגיון, שמתנגשות לו מול העיניים – והוא מוצא אותן. למשל, הקניונים נסגרו בסוף שבוע, אבל את המסעדות החליטו להשאיר פתוחות כי קבוצת הלחץ שלהם גברה. מסעדה שיש לה פתח מתוך הקניון – פתוחה, אבל המסעדה שאין לה פתח מתוך הקניון כי היא בקומה שלישית – סגורה. זה לא הוגן, לא הגיוני, וזה גומר את הציבור.

"במצב הזה, אני בא לפוליטיקאים ואומר שזה נכון שיש יתרון בסגירת הקניונים – אבל יש חיסרון מאוד גדול בחוסר ההיגיון, בדרך שעשיתם את זה, אז תפתחו את הקניונים. אמנם פתיחת הקניונים פחות תורמת לבריאות הציבור, אבל תפתחו את הקניונים כדי להחזיר את ההיגיון. זה מה שניסיתי להגיד להם כל הזמן: תחזירו את ההיגיון". 

כדי להצליח להעביר החלטות גמזו נדרש לעבודת שכנוע מורכבת. במובן מסוים הוא הלוביסט של מערכת הבריאות בנושא הקורונה מול הממשלה. "למדתי לזהות מתי יש מצבים מול השרים, שלקראתם אני צריך ממש לחשוב על המכניזם ולתכנן הכל נכון, כדי להביא את השרים לא להתנגד להמלצות, אלא ללכת איתן. אני חושב מראש איך לכוון אותם נכון, איך להציג את הדברים בצורה שמדברת את השפה שלהם, בלי להתפשר על המקצועיות". 

בנימין נתניהו (צילום: שמוליק גרוסמן, דוברות הכנסת)

"הפוליטיקאים כנראה יקראו את זה ויגידו 'מה הוא רוצה? את כל ההחלטות שלו קיבלנו'", הוא מדגיש. "אבל זה פשוט לא נכון. הייתי צריך להיאבק, להיאבק ולהיאבק". הוא נותן כדוגמה את פרשת איסור הנסיעות לאומן בראש השנה. גמזו ביקש לאסור על הטיסות לחלוטין. "זו הייתה החלטה מאוד קשה, שאני חטפתי עליה את כל האש", הוא מזכיר. "אחרי שקיבלנו את ההחלטה – הפוליטיקאים חזרו בהם". חלק מהשרים אף קראו לו להתפטר. הפתרון עליו הוחלט היה להקים צוות שרים שתפקידו להציע מתווה נסיעה לאומן. עכשיו גמזו אומר: "אני לא הצלחתי להבין – למה צריך עוד ועדת שרים בנושא? למה "מתווה"? הרי האחריות עלי, זה לא עליכם. שבו בצד! למה אתם עושים את זה?".

נראה שאמון הציבור בממשלה ירד עוד יותר לאחר המינוי שלך. 

"כשממנים פרויקטור רמת הציפיות עולה", טוען גמזו. אבל, הוא אומר, "הציבור לא טיפש". גמזו מסביר כי הציבור "רוצה לראות שכל תהליך קבלת ההחלטות מאוחד לחלוטין, ושכולם עומדים מאחורי הפרויקטור". עכשיו גמזו כבר מעט נסער, "לכן בפעם הראשונה שתוקפים את הפרויקטור על הבסיס הפוליטי, בפעם הראשונה כשלוקחים החלטה שלו ומעקמים אותה – האמון קורס. קורס!".

"כשאתה אומר שאין השנה לטוס לאומן, אין השנה לראות את אמא, אין השנה ארוחות חג, אין השנה הרבה דברים, ואז הפוליטיקאים אומרים לך 'לא' / 'כן' / 'מתווה' / 'בוא נעשה ועדת שרים' – זה מקריס את אמון הציבור. ועל זה עוד נוסיף את השרים וחברי הכנסת שהפרו את ההנחיות ופגעו באמון גם כן".

עוד בשקוף:

ללא מינוי, ללא סמכות

עשרים דקות לתוך הראיון גמזו מתחיל להרגיש נוח. הוא שולף מתחת לכסאו בקבוק בירה. הכיתוב על הבקבוק: "קורונה". כשהוא משכל רגליים, אפשר להבחין כי בין המכנסיים המחוייטים לנעליים האלגנטיות, מבצבצים להם גרביים אדומים עם הדפס צבעוני ועליז. ניגוד מוחלט לדמות הרצינית והמהודקת שלו. ביקשתי את רשותו לצלם והנה התוצאה:

רוני גמזו, פרויקטור הקורונה שולף בירה קורונה במהלך ראיון. (צילום: מאיה קרול)

אני מנסה להבין מגמזו מתי הוא הבין מה המשמעות של להיות "פרויקטור הקורונה" של המדינה. "בין רביעי לחמישי מוניתי לתפקיד. מוניתי בבזק, כך שביום שישי כבר הייתי צריך לעמוד מול המצלמות ולהגיד משהו", הוא מספר. "אחרי שהופעתי לראשונה, לא הייתי בטוח אם אמרתי את הדברים מספיק טוב, לא ידעתי איך הייתי. לפתע, קיבלתי שצף של וואטסאפים מפרגנים. וברגע הזה זה הבנתי מה תפקיד פרויקטור הקורונה. מעבר לדברים הבנאלים, שזה ברור שאתה צריך להיות מקצוען, בקשר טוב עם משרד הבריאות ועם השרים והפוליטיקאים, להשפיע על כולם, וכולי – 90 אחוז מהתפקיד זה קשר טוב עם הציבור. כל הזמן לדבר עם הציבור בגובה העיניים".

גמזו לא היה הבחירה הראשונה של רה"מ נתניהו ושר הבריאות אדלשטיין לתפקיד. הוא הוצע קודם לכן למועמדים אחרים, בהם האלוף במיל' רוני נומה, הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט, וגם פרופ' גבי ברבש – הפרשן הכוכב של ערוץ 12. כולם אמרו "לא". הסיבה המרכזית לסירוב, כך פורסם, היתה הידיעה שלא יוענקו סמכויות רשמיות לאף אחד. שיש סיכוי שמטרת התפקיד היא להיות שק חבטות אליו מפנים הפוליטיקאים את האש. 

גמזו לעומתם, מיד נענה להצעה. הוא הסכים לקחת על עצמו את התפקיד בלי סמכויות, וקיבל על עצמו את המשימה בלילה בו פנו אליו. "באתי באלטרואיזם כי ראיתי את המצוקה של שר הבריאות ושל מנכ"ל משרד הבריאות", הוא מספר על ההחלטה שלו לקבל את התפקיד. "היה בי כנראה קמצוץ של נאיביות, אף על פי שאני למוד ניסיון, מפני שחשבתי שבמצוקה הזו בטח ישמעו לי. לא קיבלתי הבטחה לכך מאף אחד, אבל הייתה תחושה שיעמדו מאחורי, כי אמרו לי 'אנחנו תלויים בך, אנחנו איתך'. בסופו של דבר, זה לא קרה". 

שר הבריאות יולי אדלשטיין.

והנה משהו שכנראה רובכם לא יודעים: עד היום פרויקטור הקורונה מתנהל מבלי שחתם אפילו על כתב מינוי. כלומר, לא רק שאין לו סמכויות – הוא בכלל לא מונה לתפקיד באופן רשמי. למעשה אי אפשר לפטר אותו. לכן אי אפשר לתת לו סמכויות או לקחת אותן. 

האם בדיעבד אתה חושב שדווקא היה טוב אם היה דורש סמכויות טרם התחיל בתפקיד?

"לא, לא הייתי צריך לבקש. אם הייתי דורש סמכויות הכל היה היה נתקע עוד ארבעה שבועות לפחות, וגם צריך לזכור: כל אלו שביקשו סמכויות ביקשו ממישהו – השר, המנכ"ל – שיאבד חלק מהן. אני חושב שגם בלי פורמליסטיקה של סמכויות יש לי מחויבות כלפי הציבור. אמרתי זאת בעבר: את המינוי קיבלתי מהממשלה, ואת המנדט – מהעם".

מה היתרון שיש לך בניהול המשבר על פני אנשי בריאות הציבור במשרד הבריאות? – הרי להם כבר יש סמכויות רשמיות והגדרות תפקיד

"מנכ"ל משרד הבריאות הוא מינוי של שר הבריאות, שהוא דמות פוליטית, ולכן גם המנכ"ל נתפס לעיתים כדמות פוליטית. הציבור מחפש עוד אדם שאין לו כפיפות פורמלית לפוליטיקאים", הוא עונה. "אף אחד לא תופס כאילו שאני חייב משהו לראש הממשלה. הרי אני לא בן מפלגתו. לעומת זאת על חזי לוי המנכ"ל, אומרים שזו משרת אמון של שר שהוא ממפלגתו של רה"מ. אני לא מגיע ממקום כזה, ולכן אם לעיתים יש מתיחות ביני לבין ראש הממשלה מבינים שזה טבעי.

"אמרתי את זה לשרי הליכוד כמה פעמים: הרי טבעי שלפעמים האזרחים יזהו הבדל בין הדעות שלי לדעות של הפוליטיקאים או רה"מ. זה אפילו נדרש באמון הציבור. אל תנסו להכניע אותי! כשאתם מנסים להכניע אותי – אתם מנסים להכניע את הציבור, וכשאתם תוקפים אותי – אתם תוקפים את הציבור". 

פרויקטור הקורונה החדש, פרופ׳ נחמן אש. (צילום: דו״צ, ויקימדיה)

גמזו מייעץ למחליפו לזכור שהאנשים שעובדים עכשיו במשרד הבריאות, כמו חזי לוי המנכ"ל, איתמר גרוטו, המשנה למנכ"ל, ושרון אלרועי פרייס, ממלאת מקום ראש שירותי בריאות הציבור – הם אלה שאמורים לסחוב את האירוע הזה עוד חודשים, אולי שנים, "ואיתם צריך לעבוד. אם יש לך אישיות ראויה, כמות חילוקי הדעות שלך תהיה מצומצמת. כמות חילוקי הדעות שהיו לי עם חזי לוי, למשל, היא אפס. בקיצור אם אתה אדם אגו-מניאק, רודף סמכויות ורודף כבוד – אל תהיה באירוע הזה". 

היום שבו רה"מ היה עסוק בשלום עם איחוד האמירויות

מהרגע בו נכנס גמזו לתפקיד ועד שהציג לציבור את תכנית "הרמזור" שהפכה מזוהה איתו, חלפו רק חמישה ימים. אבל בשבועות שלאחר מכן הדברים כבר לא התקדמו כל כך מהר: הממשלה קיבלה את התוכנית רק ביום האחרון של אוגוסט, יותר מחודש לאחר הצגתה. אם הייתה מאושרת קודם לכן, אולי היינו יכולים להימנע מסגר שני. 

גמזו מספר שכבר ביום הראשון לתפקיד נפגש עם אורי גורדין, אלוף פיקוד העורף, וחיים ביבס, ראש מרכז השלטון המקומי, שהציגו בפניו את התוכנית. "הגעתי לתפקיד עם ההבנה שאת האירוע הזה צריך לנהל מהרשויות המקומיות, אז כשהם הציגו לי את הרמזור אמרתי – בינגו. זה מה שאני צריך".

התוכנית הובאה לקבינט לראשונה בתחילת אוגוסט אבל אושרה רק ביום האחרון של החודש. מה לקח כל כך הרבה זמן? גמזו מסביר: ראשית, גמזו אומר שהיה צריך לשכנע את כלל הגורמים המעורבים, וזה לקח לו שבועיים, במקום שבוע כפי שחשוב. שנית, שתי ישיבות קבינט שונות בנוגע לתכנית – נקטעו באמצע, מה שדחה את אישורה. 

"תחילה אני עושה "לובינג" לתכנית, ממש הולך ומשכנע את כולם לתמוך בה: מרכז השלטון המקומי, ראשי ערים, משרד האוצר, משרד הפנים… וגם, אולי המשוכה הגדולה ביותר – את המומחים של בריאות הציבור. זו משוכה, כי יש להם השגות מקצועיות על התכנית עצמה.

"בהמשך אני מניח את עקרונות התכנית ב-13.8 על שולחן הממשלה, אך הישיבה נקטעת באמצע, מפני שרה"מ – ואני אומר את זה לזכותו – היה עסוק יותר בשלום עם איחוד האמירויות. זה היה היום בו הכריזו על השלום והוא היה צריך לצאת באמצע.

ב-20.8 אני מגיע עם התכנית המוכנה לישיבת הקבינט, ואני בטוח, בטוח, שהממשלה תאשר אותה, כי כאמור עשיתי כבר את כל הלובינג. אבל מפוצצים לי את הישיבה באמצע מפני שהשרים החרדים התנגדו לה. הם מפוצצים את הישיבה באמצע ויוצאים. זה תוקע אותי עד ה-30.8, רק אז התכנית מאושרת". 

 

טקס חתימת הסכמי אברהם בין ישראל לאיחוד האמירויות בבית הלבן בוושינגטון, ארה״ב. (צילום: הבית הלבן)

גמזו מדגיש נקודה חשובה בלוח הזמנים: "מהלך העניינים היה די טרגי. בסופו של דבר תכנית הרמזור אושרה בדיוק יום לפני תחילת שנת הלימודים, כך שרק אז יכולתי להתחיל להיאבק על לא לפתוח את מערכת החינוך בערים האדומות – כי רק מהרגע הזה יכולתי להגדיר שישנן 'ערים אדומות'. אם הייתי מגדיר ערים אדומות לפני כן, הייתי מתנפל עליהן כמה ימים לפני בכל מיני תהליכים".

אם התוכנית הייתה מאושרת מוקדם יותר ומתחילה לפעול בזמן שתכננת, היינו היום במקום אחר? או שזה לא היה משנה את המצב והיינו בסגר שני בכל מקרה? 

"בקורונה, כל יום קריטי. אני חושב שהיה לנו סיכוי להמנע מסגר אם זה היה מאושר 10 ימים קודם, אבל אני לא יודע לנבא את זה בצורה ברורה".

אתה רואה בזה שהתכנית לא עברה מוקדם יותר כישלון שלך?

"אני לא מתחמק מהעובדה שבתחילה נמנעתי מסגר, ושלבסוף בכל זאת היה סגר. אני מצר על כך, נחמץ לי הלב, אבל אני לא רואה את זה כהצלחות אי כשלונות אישיים. זה מורכב. אני לא רוצה ליצור תחושה אצל הציבור שנכנסנו לסגר בגלל שהרמזור איחר, או בגלל שמערכת החינוך נפתחה, או כי לא היה סגר על ערים אדומות, או כי פוליטיקאים אכזבו. אני לא רוצה לשים אצבע על שום דבר כי קרוב לוודאי שזה שילוב של הרבה מאוד גורמים". 

גמזו מאמין שסגר בחגים היה עדיף על סגר בזמן אחר. "אם היו שואלים אותי מתי אני מעדיף להטיל את הסגר, באוגוסט או בחגים, הייתי אומר שאני מעדיף בתקופת החגים. זה נשמע מוזר, הרי חגים הם תקופה קדושה וחשובה, אז אסביר: תקופת החגים הייתה צריכה להיות במתכונת של ריחוק חברתי בלאו הכי. בנוסף ידעתי שאני רוצה את מפקדת אלון מוכנה כשנצא מהסגר, כדי שהסגר יהיה אפקטיבי".

מפקדת אלון היא המערך שמטרתו לתחקר אפידמיולוגית את כל הנדבקים בנגיף ולדאוג שכל מי שבאו איתם במגע יכנסו לבידוד, כדי לקטוע שרשראות הדבקה. "אם הייתי עושה את הסגר באוגוסט, מפקדת אלון לא הייתה מוכנה ביציאה ממנו, והתחלואה הייתה עולה בחזרה מהר מאוד. עכשיו מפקדת אלון מוכנה עם 2,000 חוקרים, זאת אומרת עם יותר חוקרים מחולים מאומתים. בול פגיעה בלוחות הזמנים". 

שוטרים אוכפים סגר בכניסה לאלעד (צילום: יוסי אלוני / פלאש 90)

מפלצת הסברה רב ראשית

ביקורת רבה נשמעת על ההסברה לציבור לאורך תקופת המשבר. הקושי להבין את ההנחיות ואת הרציונל שעומד מאחוריהן, האיומים וההפחדות, השינויים המהירים בהנחיות, העובדה שהחלטות מתקבלות ברגע האחרון ובאמצע הלילה, שהדיונים אינם שקופים לציבור – כל אלו יוצרים אווירה של לחץ וחוסר ודאות, ומורידים את המוטיבציה של הציבור לשתף פעולה.

מה אתה חושב על עבודת ההסברה שנעשתה בישראל עד היום?

"יש קצת 'סמטוכה' בהסברה, שאני לא הצלחתי לחלוטין לסדר אותה. הבעיה היא שיש לא מעט ראשי הסברה וכל אחד מהם מושך לצד שלו – משרד הבריאות, משרד רה"מ, פיקוד העורף. נושא ההסברה יכול להיות טוב יותר וראוי יותר".

גמזו צודק – יש בלאגן בתחום. נראה כי משרדי הממשלה האחראים על הסברה, עובדים ללא תיאום ודורכים אחד על האצבעות של השני. ישנה תחרות רבה בין מערכי ההסברה של המשרדים השונים. קשה מאוד להתנהל מול מפלצת רב ראשית כזאת, ונראה שגמזו הרים ידיים בנושא. 

יש האומרים כי עניין נוסף שמקשה על ניהול תחום ההסברה הוא הפוליטיקה בין המשרדים האחראים על ניהול המשבר. משרד ראש הממשלה ומשרד הבריאות מנוהלים על ידי אותה מפלגה – הליכוד. פיקוד העורף, שנמצא תחת משרד הביטחון – מנוהל על ידי כחול לבן, השותפה-יריבה של הליכוד. יכול להיות שלנסות לייצר הבנות בין הליכוד לכחול לבן בתחום ההסברה הייתה משימה פוליטית מידי.

לדעתך פרויקטור הקורונה צריך להיות הפנים של ההסברה בנושא? כמו נחמן שי?

"אני חושב שהדבר הכי חשוב בהסברה הוא שיח של מי שהכי מזוהה עם האירוע – עם הציבור. שום קמפיין דיגיטל או שלט חוצות לא דומה לתדרוך לאזרחים שאני נדרש לעשות כל זמן מסוים. לכן בתחילת התפקיד חשבתי שאופיע בין פעמיים לארבע בשבוע, וכך עשיתי. אך להפתעתי זה לא עבר יפה", הוא אומר. 

"קיבלתי המון ביקורת על ההופעות המרובות בתקשורת: כל אנשי התקשורת וההסברה המומחים בארץ הרימו לי דגלים. הם אמרו לי 'אתה מופיע יותר מידי'. אמרו לי שאני מתוקשר מידי, שאני שוחק את עצמי, שאנשים יחשבו שאני מנהל קמפיין אישי. זו הייתה באמת התלבטות בשבילי – כי היה לי מה לומר. כך נולד המצב שאין לי תדרוך יומי, אלא תדרוך שבועי".

גורם המעורה בנושא, טען בפני כי זו לא הסיבה היחידה שגמזו נאלץ להוריד מינונים בכמות ההופעות בתקשורת. לדבריו,כל פעם שגמזו הופיע בטלוויזיה, ראש הממשלה רצה להופיע לידו. גורמים בסביבתו חששו כי זה יהפוך את גמזו לדמות פוליטית שמזוהה עם רה"מ. לכן החליטו שלא להתחרות עם ראש הממשלה על כמות ההופעות בתקשורת, ולצמצם את מספר ההופעות של גמזו.

הפרויקטור גמזו בביקור בפיקוד העורף (צילום: דו״צ)

"מנהיגות שאומרת רק את מה שנשמע טוב בסוף הופכת חלשה"

גמזו מסיים את התקופה שלו עם בטן מלאה על הממשלה, על השרים שמינו אותו לתפקיד והיו הראשונים לבקר אותו ולדרוש את ראשו. אותם שרים שנכנעו ללחצים, חששו לקחת מנהיגות ולנקוט בצעדים הנכונים גם אם הפחות פופולריים. אלו הותירו אותו פעמים רבות לבד בחזית. 

"אין מנהיגות בלי לומר את הדברים הלא נעימים, ובלי להיות חרוץ, מסור ומורכב", הוא אומר. "הציבור מעריך שהמנהיג אומר אמת – גם אם היא לא נעימה לפעמים. המנהיגות שאומרת את מה שנשמע טוב היא מנהיגות שבסוף הופכת חלשה. הציבור הרבה יותר חכם מזה".

גמזו התנגד בהתחלה לסגר. הוא חשב שאם נצליח לעקוב אחר מודל הרמזור, נוכל להימנע מכך. בסופו של דבר הוא שינה את דעתו ונאלץ לתמוך במהלך. "באותו יום שקיבלתי את ההחלטה לגבי הסגר, הוואטסאפ שלי התמלא בהודעות מאנשים שכעסו עלי, כתבו לי 'הבטחת לנו'", הוא נזכר. "אבל למרות כל זה, בסופו של יום, האנשים שנמצאים בסגר עוצרים אותי ברחוב ואומרים לי תודה. אומרים לי 'תודה על זה שאתה אומר לנו את האמת'".

"מי שרואה את הוואטסאפ שלי, אומר לי שאי אפשר לחיות ככה. מכסחים אותי מצד ימין ומצד שמאל, יוצרים קבוצות וואטסאפ שיבלבלו לי את המוח. כשקיבלתי את ההחלטה שלי לגבי סגר, כתבו לי כל מכחישי הקורונה, שזה קבוצות רציניות של הרבה אנשים: 'יא שקרן, כולא אותנו, נגד החופש'… אבל אין מה לעשות. בסוף – האמת הכי חשובה, גם אם זה אומר שאתה סופג על הגב שלך אי אלו דברים. בתפקיד הזה, צריכה להיות לך יכולת עמידה".

***

גמזו מסיים תפקיד שלמעשה מעולם לא מונה אליו. מינוי של קומבינה, ללא הגדרות רשמיות, בישראל כמו בישראל. עכשיו כשהוא מסיים את הפרק הקצר שלו בתפקיד, עולה השאלה – מה הוא מותיר לבא אחריו? האם גם את המחליף שלו יזרקו למים בתקווה שהוא ידע לשחות? האם גם הוא ישמש כשק חבטות של הממשלה שניתן להטיל עליו את האשמה כשצריך? וכמה חודשים הוא יחזיק מעמד?

הסיפור של גמזו מלמד שחברי הממשלה עדיין לא הפנימו: אנחנו לא במשבר זמני. נגיף הקורונה אינו קוריוז. הגיע הזמן לשים את האגו בצד ולהציג לציבור פתרונות של קבע. אם לא, אנחנו עלולים למצוא את עצמנו בדרך לסגר הבא.

***

תודה רבה ל-106 המו"לים של "שקוף" ששלחו לנו שאלות לקראת הראיון עם פרופ' רוני גמזו. עזרתם לנו מאוד! תודה מיוחדת למו"לים איליה רץ, יעל גור איסן, עופרה מקובר, אסף חנני, איתי גולדמן, ונורית גרינברג.

תיקון טעות:
לאחר פרסום הכתבה פנה אלינו רוני גמזו וביקש לתקן את עצמו. לדבריו במהלך הראיון הוא שגה בתאריכים: במהלך הראיון הוא סיפר כי היום בו הניח את תוכנית הרמזור על שולחן הממשלה היה היום בו הודיעו על הסכם השלום עם איחוד האימירויות. זו טעות. לכן תוקנה הכתבה בהתאם, ושונתה גם הכותרת הראשית.

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאית מאיה קרול

 

לקראת כיפור: יצאנו לחפש נבחרי ציבור שמוכנים לקחת אחריות

פנינו ל-12 נבחרי ציבור שנתפסו על חם כשהם מפרים את הנחיות הקורונה הצענו להם לקחת אחריות ולהעביר מסר לציבור לכבוד יום הכיפורים רק אחד הרים את הכפפה מהאחרים קיבלנו תירוצים במקום סליחות בלי דוגמא אישית של נבחרי ציבור ומובילי דעת קהל אין לנו שום סיכוי לנצח את הקורונה

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

״לא עשינו מספיק כהנהגה כדי להיות ראויים לתשומת לבכם. סמכתם עלינו, ואנחנו, אכזבנו״, התנצל הנשיא רובי ריבלין בנאום מיוחד לקראת ערב ראש השנה. הנשיא העשירי של ישראל החליט לקחת אחריות ולהתנצל. צעד שכבר מזמן לא נראה במחוזותינו, גם אם זו הדרגה הנמוכה ביותר של לקיחת אחריות. 

"ברמה האישית אני מבקש את סליחתכם על התנהלותי כאן בבית הנשיא במהלך הסגר של ימי הפסח. התנצלתי על כך בעבר, כן, ואני עושה זאת שוב היום. הבדידות שלי אינה כואבת יותר מהבדידות של רבים מכם שהקפדתם על ההנחיות", כך הוא אמר. ריבלין, כזכור, הפר את ההנחיות כשאירח בבית הנשיא את ביתו ומשפחתה ובניגוד להנחיות שהיו בתוקף בערב החג. 

מראה נדיר במחוזותינו: איש ציבור שלוקח אחריות. הנשיא ראובן ריבלין. (צילום: ויקימדיה)

אנחנו עוברים תקופה של דאגה ושל חשש מפני הבאות. רבים חווים תחושה של בדידות, חוסר בטחון, חוסר יציבות. לצד הפחד להידבק, ישנה החרדה לעתיד הכלכלי. על אלו מתווספות ההנחיות הקשות שמטילה הממשלה על הציבור חדשות לבקרים. הן כוללות פגיעה בחופש התנועה ובחופש בכלל, מצופפות משפחות שלמות בתוך בתים סגורים, מעמיקות את הבידוד, ופוגעות גם בבריאות. לפעמים הן מרגישות שרירותיות ולא מובנות. אבל רובנו מבינים שאם אנחנו רוצים לעצור את ההתפרצות אנחנו צריכים לשתף פעולה. ביחד. 

היינו מצפים מנבחרי הציבור – הם אלו שמחליטים על ההנחיות האלו, לטובת כולנו כמובן – להיות הראשונים שנותנים דוגמא אישית ואפילו להחמיר עם עצמם. אלו שמקפידים יותר מכולם, שמנדנדים לאנשים שעובדים איתם לשים את המסכות טוב טוב גם על האף. 

מאז פרצה מגפת הקורונה לחיינו נחשפו יותר מדי מקרים בהם קרה בדיוק ההיפך. נבחרי ציבור רבים מידי – גם הבכירים ביותר שהחליטו בימים האחרונים על החרפת הסגר, וגם כאלו שמאשימים את האזרחים בחוסר ציות להנחיות שהוביל להתפרצות המחודשת – פשוט זלזלו בהחלטות של עצמם.

עוד בשקוף:

לפעמים זה מרגיש שנבחרי הציבור שלנו חושבים שהם חסינים מפני הנגיף. זה לא רק לוחץ היטב על כפתור ה״פראיירים״ הישראלי, אלא ממש מבלבל. כי יש מי שיראו בזה סימן לכך שאולי אם הנבחרים לא ממלאים אחר ההנחיות בכלל אין נגיף. אולי זו רק קונספירציה? למען הסר ספק, יש נגיף והוא מסוכן.

סגן שר החינוך, מאיר פרוש, נתפס בחתונה המונית בחיפה ואלי כהן, שר המודיעין בחתונה של חבר ובשניהם לא שמרו על הכללים; כחול לבן קיימו אירוע גיבוש בלי להקפיד על עטיית מסכות ושמירה על ריחוק.

סגן השר לביטחון הפנים גדי יברקן הפר חובת בידוד (ולאחר מכן התגלה כי באמת חלה) וכך גם רה"מ נתניהו שבנוסף השתתף בטקס החתימה בוושינגטון, שם התנהלו כולם כאילו הקורונה זו רק בירה שלוקחים מהבר בטקס.

שרת התחבורה מירי רגב נאמה לרגל חניכת מחלף חדש, באירוע שגרם להתקהלות אסורה; חברי הכנסת אביגדור ליברמן, ניר ברקת, יואב גלנט וגם הנשיא ריבלין אירחו את ילדיהם בערב חג הפסח, ושני שרי הבריאות האחרונים: יעקב ליצמן וגם יולי אדלשטיין נתפסו בחוסר דוגמא אישית. אלו רק חלק מהאירועים. 

אלו הם רק חלק מהמקרים הבולטים בחודשים האחרונים, בהם נבחרי ציבור נתפסו על חם כשהפרו הנחיות או התחכמו. לכבוד יום הכיפורים ובפתחו של החמרת הסגר השני, פנינו אליהם. רצינו להציע להם לקחת אחריות, לפתוח דף חדש, לנצל את הבמה כדי להעביר מסר לציבור ואולי אפילו ממש להתנצל. כמו הנשיא. הבהרנו שכוונותינו טובות. 

זה היה אמור להיות פרויקט חיובי. אחרי הזעם הציבורי ביקשנו דווקא לסלוח. לקראת הסגר המוחלט השני חשבנו שלציבור חשוב שהם יפגינו מנהיגות. 

אנחנו לא תמימים. ידענו שעד כה עיתונאים וגם גולשים ברשתות החברתיות ביקשו מהם לא פעם להסביר מה קרה ולקחת אחריות. ושזה לא קרה. אז לא באמת ציפינו להתנצלות אלא לדעת שהם מבינים שהנראות חשובה. שהציבור נושא אליהם עיניים ויש משמעות למה שהם עושים. ולמרות זאת, התאכזבנו. 

טעינו. ואנחנו מתנצלים בפניכם קוראי שקוף היקרים והיקרות. ערב יום הכיפורים, ובמקום סליחות מצאנו בעיקר תירוצים והכחשות. רק אחד מנבחרי הציבור אליהם פנינו גילה שביב של לקיחת אחריות. השאר התפתלו, דקדקו איתנו על חודו של קוץ מה בדיוק היו ההנחיות באותה שניה ספציפית, התווכחו אם היו 48 משתתפים או 51, חלקם ביקשו להסביר ״שלא לציטוט״ את מה שהתרחש מאחורי הקלעים, והיו מי שהסבירו לנו למה דווקא אנחנו אלו שלא בסדר. זה בהנחה שבכלל קיבלנו תשובה.

כשכבר נואשנו התקבלה תגובה מלשכתו של שר המודיעין, אלי כהן. זיק קטן של לקיחת אחריות: "עטיית מסכה היא חיונית במלחמה בקורונה. במסגרת אירוע בו השתתפתי הורדתי מסכה לטובת צילום עם בעל השמחה, וקיבלתי וכיבדתי את הביקורת גם על עצם הצילום ואקפיד להבא כמובן קלה כבחמורה. ביחד ננצח את נגיף הקורונה".

בימים אלו אנחנו מסתפקים במועט. וזה בדיוק מה שצריך. לא יותר ולא פחות. 

גם נבחרי ציבור הם בני אדם. יכול להיות שטעו או נקלעו לסיטואציה שלא התכוונו אליה. אולי הדברים לא נעשו מתוך רוע או בזדון. אבל אנחנו לא נפסיק לצפות מהם לתת דוגמה אישית, ולדרוש מהם לתת לנו, הציבור, דין וחשבון.

המאבק במגפה דורש ערבות הדדית, סולידריות ושיתוף פעולה של כולם, מקטן עד גדול, מהבן של השכנים ועד לראש הממשלה. אבל אנחנו חיים במדינה שהספורט האולימפי שלה הוא ״לא לצאת פראייר״. מדינה שבה אמון הציבור במערכת נשחק עד דק. חצי שנה לתוך הקורונה הגיע הזמן כבר להתעורר ולהבין שאם חבר כנסת לא מכסה את האף, אז גם הציבור לא יכסה את האף. ואם השר משתתף בטרנד של מסכת-סנטר, אז לכולם מותר ללכת עם מסכה על הסנטר. בלי דוגמא אישית ולקיחת אחריות של נבחרי ציבור ושל מובילי דעת קהל אין לנו סיכוי לנצח את הקורונה.

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

באיחור ניכר נפתח תהליך איתור יועמ״ש לכנסת. באפריל מונתה לתפקיד ממלאת מקום

בית המחוקקים מתפקד בלי ייעוץ משפטי קבוע כבר חמישה חודשים מאז שעו״ד איל ינון סיים את כהונתו בתפקיד מונתה במקומו ממלאת מקום זמנית השבוע נדחתה הפגישה הראשונה של ועדת איתור לתפקיד

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

נמשכת הפארסה של ממשלת ממלאי המקום. מאז אפריל השנה, וכבר במשך חמישה חודשים, לכנסת אין יועץ משפטי קבוע. במקומו מכהנת ממלאת מקום זמנית. עכשיו, לאחר שהוקמה ועדת איתור, גם היא לא מתנהלת בהתאם למסגרת החוק. 

מדובר בעוד מינוי בכיר בשורה של תפקידים שהממשלה לא הצליחה לאייש. רבות מן המערכות הקריטיות לתפקוד המדינה שלנו על כל זרועותיה, מופקדות בידי ממלאי מקום, זמניים כביכול. 

רצה זמן לחשוב על זה ומרח את הקמת ועדת האיתור. יו״ר הכנסת, יריב לוין. (צילום: עדינה ולמן דוברות הכנסת)

אבל לפני שנצלול לתוך שרשרת החטאים במינוי היועץ המשפטי לכנסת ישראל, נסביר למה התפקיד הזה כל כך חשוב, ומה בכלל הבעיה עם זה שהכנסת שלנו מתנהלת בלעדיו: 

היועץ המשפטי לכנסת הוא אחד התפקידים המרכזיים במערכת המשפט ובמנגנון הדמוקרטי. הוא יכול למנוע תהליכי חקיקה חפוזים ואנטי דמוקרטיים, או לחילופין להעלים עין מהם. האחרון שכיהן בתפקיד היועץ המשפט עשה זאת במשך שתי קנדציות בנות חמש שנים כל אחת, ובסך הכל עשור בו נהנה מיציבות בתפקיד.

עוד בנושא:

מי שמחזיקה כיום בתפקיד באופן זמני היא ממלאת מקום שמונתה במסלול שעוקף את החוק על ידי יו"ר הכנסת לשעבר, יולי אדלשטיין. כעת חייב יו״ר הכנסת הנוכחי יריב לוין לקדם מינוי של קבע בהקדם האפשרי.

חוסר יציבות מתמשך במוסדות הכנסת ובאיוש בעלי תפקידים רשמיים עשוי להחליש עם הזמן את הממסד ולחזק את הפוליטיקאים. הוא משפיע על העצמאות של ממלאי המקום. אלו עשויים להיות נתונים ללחצים פוליטיים שאינם נוגעים לתפקידם המקצועי. 

איל ינון, היועץ המשפטי של הכנסת לשעבר. (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

כשברקע איומים שגם הממשלה הנוכחית תתפרק טרם זמנה, אנחנו עלולים להיכנס שוב למשבר פוליטי שבו יהיה קשה, אולי בלתי אפשרי, למנות יועמ״ש כנסת קבוע.

אז איך הגענו עד הלום?

  • לפי חוק הכנסת, כאשר יועץ משפטי מסיים את תפקידו, המינוי של המחליף שלו "יעשה, ככל האפשר, לא מוקדם מתשעים ימים ולא יאוחר משלושים ימים לפני תום תקופת כהונתו של היועץ המכהן". כלומר, היינו אמורים לדעת לכל המאוחר בחודש מרץ מי יחליף את היועץ המשפטי הקודם, איל ינון. אבל ינון סיים את תפקידו באפריל, ומאז אין יועץ משפטי לכנסת.
  • בגלל תקופת הבחירות בתקופת עזיבתו של ינון, הוועדה שאמורה לאתר מועמדים ומועמדות לתפקיד, זו לא יכולה הייתה להתכנס בזמן. בוועדה חברים: שופט בית המשפט העליון בדימוס, נציג נציב שירות המדינה, נציג לשכת עורכי הדין ונציג האקדמיה, וכן את יו"ר ועדת הכנסת, יו"ר ועדת חוק חוקה ומשפט ויו"ר הוועדה לביקורת המדינה . שלושת האחרונים נבחרים לתפקידם רק לאחר הקמת ממשלה ולכן לא ניתן היה להקים ועדת איתור עד שהם מונו.
  • לשמחתנו, המחוקק כיסה אפשרות שיהיה עיכוב או בעיה ולכן הציע שבמקרה שבו היועץ המשפטי לכנסת סיים את תפקידו או לא יכול למלא אותו מכל סיבה שהיא, מי שימלא את מקומו יהיה המשנה שלו. הוא מקבל את הסמכויות והתפקידים של היועמ״ש.
  • אבל מה? תקופה ארוכה כלל לא מונה משנה ליועץ המשפטי לכנסת, לאחר שהמשנה הקודמת סיימה את תפקידה. היועץ הקודם ינון, בצדק מסויים, חיכה שמערכת הבחירות תסתיים כדי שיאפשר ליו"ר הכנסת החדש למנות משנה ליועמ״ש הכנסת. ימים ספורים לפני תום כהונתו של ינון, ובזמן שאדלשטיין עדיין ישב על כסא יו"ר הכנסת, הם מינו את היועצת המשפטית של ועדת הכספים, שגית אפיק, לתפקיד המשנה ליועמ״ש. בפועל, כאשר ינון סיים את תפקידו, זה הפך אותה גם לממלאת המקום של היועמ״ש לכנסת. וכך, מאז ה-5 במרץ השנה, קצת אחרי הבחירות לכנסת הנוכחית זו מכהנת אפק כיועצת המשפטית הזמנית לכנסת.
  • בתחילת חודש יוני, לאחר השבעת הממשלה וחלוקת התיקים לשרים, כבר כוננו כל ועדות הכנסת. לכן באותו הזמן אפשר היה להקים ועדת איתור לתפקיד היועץ המשפטי. אבל, יו"ר הכנסת, יריב לוין, רצה זמן לחשוב על זה ומרח את הקמת הוועדה. זאת למרות שהחוק קובע כי מרגע שהתפנה התפקיד יש למנות יועמ״ש כנסת חדש תוך 45 יום.
  • רק ב-20 ביולי, כמעט ארבע חודשים אחרי והרבה מעבר ל-45 הימים, הועיל יו"ר הכנסת יריב לוין לפנות לנשיאת בית המשפט העליון כדי למנות יו"ר לוועדה. יום אחרי הפניה, הנשיאה חיות מינתה לתפקיד את אשר גרוניס, נשיא בית המשפט העליון לשעבר.
  • בטח חשבת, זהו, הפארסה הזו מאחורינו. טעות. במהלך השבועיים האחרונים ניסינו לברר מה קורה עם כינוס ועדת האיתור והאם היא קבעה סדרי עבודה ותנאי סף נוספים לבחירה. פנינו לדוברות הכנסת אולם משם שלחו אותנו ישירות לשופט גרוניס. פנינו לגרוניס שלא ענה. אז פנינו גם לדוברות בית המשפט העליון. שם הפנו אותנו שוב לגרוניס. בניסיון לברר איפה עומד התהליך פנינו גם לעוד שני חברים בוועדת האיתור אבל לצערנו לא קיבלנו תשובה ברורה.
  • אז אמנם אנחנו לא הצלחנו לקבל תשובה, אבל אולי הערנו מישהו. השבוע פרסם, כתב ״ישראל היום״ גדעון אלון כי הוועדה צפויה להתכנס, בפעם הראשונה, ביום חמישי. סופסוף, ובאיחור של חודשיים. לבסוף, מטעמים רפואיים גם ישיבה זו נדחתה.

מה עוד יכול להשתבש?

בערך – הכל. בהמשך, ועדת האיתור אמורה להציע ליו״ר הכנסת בין שניים לארבעה מועמדים ומועמדות. מבין המעומדות והמועמדים, מי שיזכו לתמיכה של לפחות ארבעה מבין חברי הוועדה יוצגו בפני יו"ר הכנסת שאמור לבחור אחד מהם לתפקיד. לאחר מכן היו"ר נדרש לאשר את הבחירה בוועדת הכנסת. כל ההליך הזה לא מתקיים בחלל ריק, ואם יתמשך עוד – אנחנו עלולים להיגרר לתקופת בחירות נוספת שתדחה עוד את המינוי.

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

הממשלה יכולה ללמוד: דו״ח אמ״ן מסביר איך הצליחה ממשלת גרמניה להתמודד עם המגפה

דו"ח מיוחד של אגף המודיעין מסביר איך הצליחה גרמניה לבלום את הקורונה: להתאים מדיניות לכל מחוז, לתת למחוזות אחריות על ניהול חקירות אפידמיולוגיות תוכנית סדורה להתמודדות עם מגפות מנעה מהממשלה להיכנע ללחצים פוליטיים

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

גרמניה הצליחה עוד מפרוץ המגפה לקטוע את שרשראות ההדבקה של הקורונה באופן יעיל למדי. דו"ח המרכז המידע והידע הלאומי למערכה בקורונה של אמ"ן, שפורסם ב-25 באוגוסט, מסביר איך הם עשו זאת. החל מגישה אקטיבית של שמירת קשר עם מבודדים, דרך ביצוע חקירה מהירה לחולה מאומת ועד לשימוש בבסיס אפידימולוגי קיים שמתוגבר לפי צורך. 

בעולם מצטבר ידע וניסיון, ובישראל יש מי שמנתח אותו. אבל משהו בחיבור להחלטות הממשלה כנראה לא עובד. אולי עכשיו, כשחצינו את כל הקווים האדומים עד להטלת סגר, מישהו בממשלה יקשיב למידע מתוך דו״ח שהיא חיברה בעצמה? 

אולי כדאי שהם ינצלו את החג כדי לקרוא את הדו״ח? ראש הממשלה נתניהו, שר הבריאות אדלשטיין (צילומים: יונתן סינדל / פלאש 90, עמוס בן גרשום / לע״מ)

העקרונות של ההתנהלות הגרמנית פשוטים: הם נשענים על תוכנית עבודה סדורה שנכתבה מראש ואיפשרה לממשלה לעקוף חילוקי דעות. והם קבעו מדדים וגבולות גזרה אפשרו לה לנהל את המשבר. 

גם לישראל יש תוכנית דומה שנכתבה כבר בשנת 2007 אבל ברגע האמת אמת, לא עבדו איתה. כך למשל, בתוכנית נקבע כי האחריות לניהול המשבר תעבור ממשרד הבריאות למשרד הביטחון – מה שקרה מאוחר מדי. הממשלה עדיין לא הצליחה לקבוע מדדים מוסכמים שיגדירו מהי התפרצות ומתי נדרש טיפול מיוחד. כך, גם כאשר כבר מתקבלות החלטות, פעמים רבות לחצים ושיקולים פוליטיים מכופפים אותן.

עוד בשקוף:

אז מתוך דו"ח שלמעשה היא כתבה בעצמה – הנה כמה נקודות שרצוי שרצוי שהממשלה שלנו תכיר, רגע לפני הסגר:

  • להיצמד לתוכנית שנכתבה מראש: לפני מספר שנים גיבשה גרמניה תוכנית ממשלתית מפורטת להתמודדות עם מגפות. תוכנית שהופעלה ביום פקודה עם תחילת המאבק בקורונה בגרמניה. מלבד העובדה שההיצמדות לתוכנית אפשרה לממשל לפעול במהירות היא גם אפשרה לכל המעורבים לעקוף חילוקי דעות בין הגורמים השונים במדינה ובתוך הממשל עצמו. כלומר, התוכנית דחקה לצד פוליטיקה צרה ואינטרסנטית. 
  • ניהול ברמה מקומית: התוכנית אומצה על ידי כל המחוזות בגרמניה, מה שעזר בהתמודדות עם המגפה שחלק משמעותי ממנה נוהל בכלל ברמה המקומית.
  • עבודה על בסיס נתונים: "הלב הפועם" של קבלת ההחלטות בגרמניה הוא מכון "רוברט כוך". המכון מפרסם מידע, מבצע הערכות סיכונים ומסייע לממשלה בקבלת החלטות. 
  • עצמאות מקומית: עם תחילת ההקלות הוחלט להפסיק להנהיג מדיניות אחידה בכל שטח גרמניה. גרמניה מחולקת למדינות שונות, ולכן נקבע כי במקום זה "כל מדינה תתנהל באופן עצמאי בתוך קווים מנחים כלליים שהוסכמו בין המדינות. במסגרת זאת, הממשלה הפדרלית הגדירה (6 במאי) קו אדום אפידמיולוגי על בסיס נתון של 50 חולים חדשים בשבוע לכל 100 אלף איש. במידה והקו נחצה, על המחוז לפעול לריסון המחלה״.

אולי הוא? רוני גמזו, פרויקטור הקורונה (צילום: אוליבר פיטוסי פלאש 90)

  • במקום חל״ת – אפידמיולוגיה: עוד בפברואר הקצו המחוזות המקומיים כוח אדם ניכר משאר המערכות הציבוריות לטובת אגפי הבריאות שלהם. כן, במקום "לשלוח את העובדים לחל"ת" הפנו אותם לעבוד במערך החקירות האפידמיולוגיות. 
  • הממשל מגבה: הממשל המרכזי הציב למחוזות יעדים בנוגע למספר החוקרים האפידמיולוגים שצריך לגייס, ונתן להם לנהל את מערך החקירות בעצמם. הממשל מצידו בנה מערך גיבוי (עתודה) שיכול לסייע במוקדי התפרצות בהם המערך קורס. החוקרים האפידמיולוגים יכולים לעבוד גם מביתם.
  • האפליקציה עובדת: במערך החקירות נעשה שימוש גם באפליקציה (כזו שעובדת) שהושקה ב-16 ביוני תחת השם ״Corona Warn״ הפועלת באופן מבוזר על בסיס בלוטות' (בדומה לאפליקצית המגן 2). גרמניה לא חייבה את האזרחים להשתמש באפליקציה, ונכון ל-22 ביולי לאפליקציה היו כבר 16 מיליון הורדות – כרבע מבעלי הסמארטפונים במדינה.
  • מודלים שמותאמים לכל מחוז: בגלל שאין פרוטוקול עבודה אחיד לכל המחוזות בגרמניה, כל מחוז פיתח שיטות עבודה ייחודיות לו שמאפשרות לו, במגבלות שלו, לנהל מערך חקירות אפידימולוגי יעיל.
  • קשר עם המבודדים: בנוסף, מרגע שנשלחת לבידוד המחוז מתבקש להמשיך לנהל איתך קשר יומי. מאחר וזה דורש משאבי כח אדם רבים, חלק מהמחוזות נעזרים בטופס אלקטרוני שמאפשר לקבל מידע על מצבו הבריאותי של המבודד, על בסיס דיווח אישי. המבודדים גם נשלחים לבצע בדיקה, לעיתים שתיים.
  • הנחיות ברורות: הנחיית הממשלה היא לשלוח כל מי שבא במגע עם חולה מאומת לבדיקה ראשונה, בלי קשר להופעת סימפטומים. לאחר חמישה ימים הוא ישלח לבדיקה שניה כדי לוודא שהוא לא נדבק.

חשוב לציין שלא הכל ורוד. לפי הדו״ח של אמ"ן נקודת הכשל המרכזית בהתנהלות הגרמנית היא מערכות ניהול המידע. בתחילת המגפה חלק גדול מן הרישום התבצע ידנית. מאחר ובגרמניה יש חוקי פרטיות נוקשים לא היה ניתן לשתף מידע בין הרשויות השונות. ספק אם הנושא הזה נפתר עד היום. עם זאת, כותבים מחברי הדו״ח, המחוזות עצמם מצאו פתרונות מקומיים. 

בישראל: איכוני שב״כ, מערך חקירות כושל, ניהול ריכוזי ולא עקבי

בישראל, על כל יתרונותיה כ"אי" מבודד שלו יש שער כניסה אחד בנתב"ג, אפשר לומר שהממשלה כשלה. נראה כי החגיגות בתום הסגר הראשון היו מוקדמות מדי. יתכן שעוד ממשלות בעולם, כולל גרמניה, יחזרו בתקופה הקרובה יותר או פחות לסגר ויחוו גל שני קשה מהקודם, אבל ממשלת ישראל הצליחה לעשות זאת הכי מהר ומאוד יסודי. 

בדיקות קורונה במתחם דרייב אין בישראל. למרות שחלפה כבר חצי שנה מפרוץ מגפת הקורונה בישראל, מערך החקירות האפדימיולוגיותעדיין לא מוכן (צילום: אוליביה פיטוסי, פלאש 90)

אפליקציה המגן 2 שהושקה נחלה כישלון עוד בשלב הפיתוח (אזרחים התקינו אותה ואז הסירו תוך זמן קצר). מערך החקירות האפידמיולוגיות משתפר אולם הקמתו צפויה להסתיים רק בנובמבר. הממשלה מקבלת החלטות עמוק לתוך הלילה ומנחיתה אותן על בעלי העסקים והרשויות המקומיות ומבלי לנהל עם הציבור שיח כלשהו. ומעל כל זה ניצבת ההתמכרות של הממשלה לשימוש בכלי ריגול של השב"כ כביכול כדי להתמודד עם המגפה. למרות הפצרות ראש השירות להפסיק את השימוש בו ממשיך לפעול. בינתיים, מאות אלפי ישראלים נשלחו על ידו למעצר בית באופן שגוי.

איך זה משפיע עליך (אזמ"ע): בערב ראש השנה היהודי הטילה הממשלה סגר על המדינה למשך שבועות. אבל אף אחד לא יודע מה יקרה בצד השני של הסגר, ומתי נגיע אליו. האם יהיו מנגנוני לקטיעת שרשראות הדבקה, יותר חוקרים אפידמיולוגים, תוכנית הרמזור תחזור לפעולה?

בלי תוכנית סדורה ובלי מדדים ברורים (כמו למשל – איך נדע שאפשר לצאת מהסגר?) הממשלה צפויה לקבל שוב החלטות פזיזות תוך לחצים פוליטיים. זו נראית כמו דרך המלך לעוד כישלון בהתמודדות עם המגפה, שבסוף תשלח אותנו לסגר שלישי. אין צורך להרחיב בהפפעות המזיקות של הסגר על הבריאות הפיזית והנפשית שלנו, על החברה והכלכלה.

מה אפשר לעשות (מעש")י: ישראל צריכה להרים טלפון לעולם. לברר איך עשו את זה במקומות שהצליחו להתמודד הכי טוב עם המגפה. ואם אנשי אמ״ן כבר עשו את זה בשביל הממשלה ואפילו חיברו דו״ח, כדאי גם ללמוד. למשל מהדו״ח על ההתנהלות בגרמניה ניתן ללמוד שכדאי לבזר סמכויות: לאפשר לראשי ערים לנהל המשבר ברמה המקומית תוך יצירת עתודה וסיוע ארצי לרשויות שמתקשות או קורסות. זה יאפשר את מיקוד המשאבים במקומות שבהם באמת יש צורך.

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

מבצע חיסול: חברי הכנסת העלימו את הגופים המפקחים עליהם 

טרם מונתה ועדת אתיקה הוועדה שדנה בשכר הח"כים לא קיימת מאז ינואר 2019 החמור מכול:  אף אחד לא ממהר למנות יועץ משפטי לכנסת בניגוד לחוק, יו"ר הכנסת הנוכחי וקודמיו פירקו את מנגנוני הפיקוח עליהם ● יריב לוין ממשיך להתעלם

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

חשיפות "שקוף" בחודשים האחרונים מגלות שורה של מחדלים: עוד ועוד גופי פיקוח על חברי הכנסת, פשוט נעלמו. שכר הח"כים, התנהגותם במשכן, היעדרות מדיונים או קיום תהליכי חקיקה חפוזים ולא ראויים – כל אלו הם רק רשימה חלקית של התחומים שנותרו ללא פיקוח ראוי. כיום, האחראי הבלעדי לתיקון המצב הוא יו"ר הכנסת יריב לוין, שבחר להתעלם ולא להגיב לאף אחת מהטענות.

יו"ר הכנסת, יריב לוין. חותלר לשנות את הליך מינוי היועץ המשפטי (צילום: עדינה ולמן, דוברות הכנסת)

תחילה גילינו שהוועדה הציבורית שדנה בשכר הח"כים פשוט פוזרה בינואר 2019 ומאז לא מינו חדשה. אחר כך התרענו שיו"ר הכנסת יריב לוין ממסמס השלב הראשון בתהליך מינוי יועץ משפטי לכנסת, לאחר שזה סיים את תפקידו באפריל השנה. לסיום, רק לאחרונה דיווחנו שוועדת האתיקה פורקה באפריל 2019 ועדיין לא הוקמה, בניגוד לכל שאר הוועדות. 

כתבות המקור של "שקוף" אודות המחדלים:

המשותף לכל הגופים הללו הוא תפקידם החשוב: הגבלת כוחם של הפוליטיקאים ושמירה עלינו – הציבור – מפני השררה וניצול הכוח. 

שומר הסף הנעלם: אין יועץ משפטי לכנסת

נתחיל מהחמור ביותר: הכנסת מתפקדת ללא יועץ משפטי קבוע. הוועדה שאמורה לאתר ולמיין מועמדים ומועמדות לתפקיד היועץ המשפטי של הכנסת לא קרובה להתכנס. נכון לימים האחרונים, מי שאמון על התהליך, יו"ר הכנסת יריב לוין, לא פנה לנשיאת בית המשפט העליון כדי למנות יו"ר לוועדה.

איל ינון. סיים את תפקידו כיועץ המשפטי לפני 3 חודשים (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)


תפקיד היועץ המשפטי לכנסת הוא תפקיד מפתח במשכן בפרט ובמנגנון הדמוקרטי בכלל. הוא יכול למנוע תהליכי חקיקה חפוזים ואנטי דמוקרטיים, או לחילופין להעלים עין מהם. דוגמה לכוחו היא פרשת פסילת חוק מס על דירה שלישית, שבה נדרש היועץ להצדיק מול בג"ץ את הליכי החקיקה החפוזים.

חלפו שלושה חודשים מאז סיים היועץ הקודם, איל ינון, את תפקידו. בינתיים מכהנת בתפקיד ממלאת המקום, עו"ד שגית אפיק, אותה מינה יו"ר הכנסת הקודם יולי אדלשטיין ימים ספורים לפני שהתפטר.

ומה אומרים על כך חברי הכנסת? ח"כ אורנה ברביבאי, אחת מסגניות יו"ר הכנסת, מסרה: "אנא הפנה את פנייתך ליו״ר הכנסת. ח"כ, האלופה במיל', אורנה ברביבאי מייחסת חשיבות רבה למינוי יועמ״ש קבוע לכנסת לאלתר". ביקשנו לדעת מה היא תעשה בנדון, אך לא קיבלנו תשובה. 

סגנית יו"ר הכנסת, ח"כ אורנה ברביבאי. "הפנה את פנייתך ליו"ר" (צילום: אתר הכנסת)

יו"ר האופוזיציה, ח"כ יאיר לפיד, לא מסר תגובה. שני חברים עתידיים בוועדה לבחירת היועץ, ח"כ עפר שלח, וח"כ איתן גינזבורג, בחרו גם הם שלא להתייחס לנושא. 

מאחר ואפיק עדיין מכהנת גם כיועצת המשפטית של ועדת הכספים פנינו לכנסת בשאלה כיצד היא מתעדת לטפל גם בענייניה השוטפים של הכנסת, שכרגע לוקים בחסר, וגם בהעברת התקציב הקרבה. מהכנסת נמסר: "עו"ד שגית אפיק היא היועצת המשפטית של ועדת הכספים של הכנסת מאז שנת 2005. יש לה צוות שעובד עמה בתחומי הוועדה מזה שנים רבות והוא בעל מומחיות בנושאי הוועדה. לשגית יש סיוע נוסף בתפקידה כמ"מ היועץ המשפטי לכנסת.

 

היא תלווה ביחד עם צוות הייעוץ לוועדת הכספים וביחד עם אנשי לשכה נוספים במידה שיידרש סיוע נוסף, את הליך אישור תקציב המדינה וחוק ההסדרים בוועדת הכספים. בימים אלה שגית וצוותים נוספים בלשכה המשפטית העבירו 2 ימי עיון לחברי הכנסת על התקציב וחוק ההסדרים, והיא נערכת היחד עם יתר אנשי הלשכה לליווי הכולל של הליך אישור התקציב וחוק ההסדרים, אשר כידוע, מגיע לכל ועדות הכנסת ולא רק לוועדת הכספים".

לוין רוצה לשנות את הליך מינוי היועץ בזמן אמת

התנועה לאיכות השלטון פנתה בנושא ליו"ר הכנסת, יריב לוין וביקשה לדעת מדוע אינו ממנה יועץ משפטי. בתשובתו מה-1 ביוני כתב: "החלטתי עם מינוי כיו"ר לבחון את התאמת שיטת המינוי הקיימת". 

לא ברור אם המהלך הזה אפשרי בזמן אמת, ספק אם הוא חוקי. ככל הנראה לא ניתן לשנות את תהליך המינוי לאחר שהכנסת נדרשה כבר להתחיל אותו, ובטח שלא להשתמש בו כתירוץ לאי מינוי. 

שגית אפיק ממלאת מקום היועץ המשפטי (צילום: דוברות הכנסת)

"אנו סבורים, כי שינוי רטרוספקטיבי של שיטת המינוי הוא אינו חוקי ולא ראוי", ציין עו"ד הידי נגב. "ככל שיו"ר הכנסת מבקש לשנות את הליך המינוי בחקיקה, עליו לעשות זאת בחקיקה צופה פני עתיד ולא דווקא בעת שנדרש למנות יועץ משפטי לכנסת – כל שינוי אחר מעלה את החשש שמא מבקש יו"ר הכנסת 'להתגבר' על הוועדה הציבורית ולמנות מועמד שאינו ראוי".

בתנועה לאיכות השלטון לא ויתרו ופנו לאפיק, ממלאת המקום הזמנית, בנושא המינוי ובבקשה לחוות דעתה על שינוי תהליך הבחירה לאחר שתהליך המינוי כבר היה אמור להתחיל.

אפיק ענתה כי ביום שהיו"ר לוין נכנס לתפקיד הזכירה לו שעליו למנות ועדה לבחירת יועץ משפטי קבוע. וכלל שיבקש לבחון מחדש את התהליך תביע את דעתה. לוין, כאמור, מתעלם. 

כל ועדות הכנסת הוקמו – חוץ מאחת 

תקופת הבחירות הממושכת תמה, וחברי הכנסת השתבצו סוף סוף לחברותם בוועדות הכנסת השונות. חוץ מאחת, שפשוט לא הוקמה: ועדת האתיקה.

תפקידה של ועדת האתיקה הוא לוודא כי הח"כים עושים את עבודתם ולא נעדרים יותר מהרגיל, לשפוט במקרים של התנהגות בלתי ראויה ולאשר נסיעות לחו"ל על חשבון גורמים זרים. היא אחד מגורמי המפתח בתחום הביקורת ואף יש בידיה סמכויות ענישה.

ח"כ מיקי זוהר. בעבר קיבל הערה מוועדת האתיקה שפעל בניגוד עניינים (צילום: אתר הכנסת)

בכנסת ה-20 הוועדה הייתה פעילה מאוד. היא השעתה את ח"כ לשעבר אורן חזן על התנהגות גסה כלפי חברי כנסת ואורחי המשכן, כמה פעמים, הארוכה שבהן לחצי שנה. היא קנסה את יאיר לפיד על היעדרות ממושכת והעירה לח"כ מיקי זוהר שפעל בניגוד עניינים אך לא הטילה עליו סנקציה מאחר והיה לטענתה טירון.

הוועדה מורכבת משני ח"כים מהאופוזיציה ושניים מהקואליציה. יו"ר הכנסת יריב לוין הוא בר הסמכות למנות אותה, לפי חוק חסינות חברי הכנסת. נכון לפרסום הכתבה, הוועדה טרם מונתה.

החתולים שומרים על השמנת

במאי השנה, בזמן ששכר הח"כים המשיך לעלות, התברר לנו שהוועדה הציבורית שדנה בהטבות לחברי הכנסת פוזרה בינואר 2019, הרחק מעיני הציבור. הכנסת לא חידשה את קיום הוועדה כבר שנה וחצי – בניגוד לחוק. יו"ר הכנסת, יריב לוין, אחראי למנות אותה אך לא מטפל בכך – ממש כמו קודמיו בני גנץ ויולי אדלשטיין. 

הוועדה ציבורית הוקמה בשנת 2002. היא עוסקת בשכר חברי הכנסת, בהטבות ובתנאים שהם מקבלים, כמו למשל כמו מספר העוזרים הפרלמנטריים שהכנסת מממנת לכל ח"כ וח"כית. אך כעת היא לא קיימת, ואפילו היו"ר שלה פרופ' חיים לוי לא ידע שהוועדה שעמד בראשה התאיידה. "לא עדכנו אותנו, למי יש זמן היום למכתבי נימוסין", מסר לוי.

אף אחד לא סיפר לו שהוציאו את הוועדה לחופשה. פרופ חיים לוי יו"ר הוועדה לפיקוח על שכר הח"כים

החשיבות של הוועדה עצומה: זוהי התחנה המקצועית היחידה שבוחנת את הנושא באופן ענייני ומגישה המלצות שקופות לציבור. הודות לקיומה, לציבור ולתקשורת יש יכולת למתוח ביקורת ולשפוט את החלטות הח"כים בעניין שכרם. פנינו לכנסת לשאול מה סטאטוס המינוי של הוועדה: "טרם מונתה הוועדה הציבורית לקביעת שכר הח"כים. מבדיקה עם הגורמים הרלוונטיים, זו אמורה להתמנות בקרוב".

איך זה משפיע עלייך (אזמ"ע): כל אחד מהמרכיבים שכרגע חסרים ממלאים תפקיד חשוב בריסון הכוח והשררה. אם המצב יימשך, הוא עלול לפגוע בחיים הפרטיים שלך: חוקים שישפיעו על הכיס שלך עלולים לעבור בחיפזון ובחוסר אחריות כשאין יועצת משפטית קבועה לכנסת.

כשהח"כים מחליטים בעצמם החלטות שקשורות אליהם, אנחנו מוצאים את עצמנו משלמים יותר על המשכורות שלהם. ולא רק שלהם: כספי הארנונה שלך, למשל, מממנים את הקפיצה בשכר של ראש העיר במקום מגוריך וסגניו, רק בגלל שהח"כים התעלמו מהוועדה המייעצת בנושא שכרם. זו שלא קיימת היום. במקום לשפר את שירותי החינוך או פינוי האשפה, אנחנו מאכילים עוד יותר את הקודקודים.

מה לעשות כדי שיתוקן? (מעש"י): יו"ר הכנסת יריב לוין אחראי על התפקוד התקין של הכנסת. הוא מחויב כלפי הציבור למלא את תפקידו ולתקן את שלוש הפרצות הללו: למנות את ועדת האתיקה, את הוועדה הציבורית לשכר הח"כים והוועדה שתבחר יועץ משפטי. שאר הח"כים יכולים לעלות את הנושא בוועדות, בפגישות נשיאות הכנסת ובמליאה. 

***

יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

חודשיים מאז סיים את תפקידו: בכנסת לא ממהרים למנות יועץ משפטי

הוועדה שאמורה לאתר ולמיין מועמדים ומעומדות לתפקיד היועץ המשפטי של הכנסת לא קרובה להתכנס. מי שאמון על התהליך, יו"ר הכנסת יריב לוין, לא פנה לנשיאת בית המשפט העליון כדי למנות יו"ר לוועדה

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

יותר מחודשיים לאחר שאיל ינון היועץ המשפטי של הכנסת סיים את תפקידו, הכנסת עדיין לא מקדמת מינוי יועץ חדש. בדיקת "שקוף" מגלה כי יו"ר הכנסת, ח"כ יריב לוין, אינו ממהר למנות יועץ משפטי. בינתיים מכהנת  בתפקיד ממלאת המקום, עו"ד שגית אפיק, אותה מינה יו"ר הכנסת הקודם יולי אדלשטיין ימים ספורים לפני שהתפטר.

יו"ר הכנסת, יריב לוין. לא ממהר למנות יועץ משפטי קבוע (צילום: עדינה ולמן, דוברות הכנסת)

עד לפני חודש, התהליך התעכב לאור ההמתנה לקביעת ועדות הכנסת החדשות. כעת הכנסת חזרה לעבוד, הוועדות נקבעו, אך נראה שאיש לא ממהר למנות יועץ משפטי קבוע. מתברר שאפילו לא נערכה פנייה לנשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות, כדי למנות יו"ר לוועדה שתפקידה למיין את המועמדים.

העיכוב במינוי לא היה הפתעה: בינואר האחרון חשפנו כי הכנסת לא תצליח למצוא מחליף ליועץ המשפטי בזמן. אך מה שהחל בפער זמנים צפוי מראש, ממשיך כעת בגרירת רגליים ללא סיבה נראית לעין.

"אין כל הצדקה לעיכוב"

תפקיד היועץ המשפטי לכנסת הוא תפקיד מפתח במשכן הכנסת בפרט ובמנגנון הדמוקרטי בכלל. הוא יכול למנוע תהליכי חקיקה חפוזים ואנטי דמוקרטיים, או לחילופין להעלים עין מהם. דוגמה לכוחו היא פרשת פסילת חוק מס על דירה שלישית, שבה נדרש היועץ להצדיק מול בג"ץ את הליכי החקיקה החפוזים.

החוק קובע כי ועדה מיוחדת תמנה יועץ משפטי לכנסת בחלון שבין תשעים יום לשלושים יום טרם סיום תפקידו, "ככל האפשר". מאחר שהיה ידוע שינון יסיים את תפקידו באפריל 2020, התהליך היה יכול להתחיל בינואר השנה. 

איל ינון. עזב את תפקיד היועץ המשפטי של הכנסת וטרם הוחלף (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

נכון  שהיינו בשנה מסוחררת, ועדות הכנסת לא הוקמו והתהליך לא זז. יולי אדלשטיין יו"ר הכנסת הקודם מינה ישירות ממלאת מקום זמנית סמוך לסיום הקדנציה שלו, לאחר שדחה את ההחלטה שוב ושוב. ממלאת המקום היא עו"ד שגית אפיק, שהייתה היועצת המשפטית של ועדת הכספים. על אף שכל אחד מיושבי הראש של הכנסת בתקופה הזו היה יכול לבקש, כבר מזמן, מינוי יו"ר לוועדה לבחירת יועץ חדש, איש לא עשה זאת.

"אין כל הצדקה לעכב את הליכי מינויו של יועץ משפטי חדש", טוען עו"ד אילן יונש, מומחה למשפט חוקתי (והיועץ המשפטי של שקוף). "העיכובים שנגרמו עקב מערכות הבחירות החוזרות ונשנות מאחורינו. הכנסת מתפקדת, נבחר יו"ר כנסת קבוע וכל הוועדות פועלות. כעת על יו"ר הכנסת לממש את סמכותו, שהיא בגדר חובה ולסיים את המצב הבלתי ראוי, שבו תפקיד רגיש וחשוב כמו זה של היועץ המשפטי לכנסת נמצא בידיה של ממלאת מקום".

לא התקדמו אפילו צעד

מי שאחראי על הליך מינוי יועץ משפטי הוא יו"ר הכנסת, כיום ח"כ יריב לוין. המינוי אפשרי רק לאחר שהמועמד או המועמדת עברו סינון של ועדה ציבורית המונה שבעה חברים ביניהם, שופט עליון בדימוס שישמש כיו"ר הוועדה וממונה על ידי נשיאת בית המשפט העליון, נציב שירות המדינה או מי מטעמו, יו"ר לשכת עו"ד או מי מטעמו וחבר סגל אקדמי. 

שגית אפיק, ממלאת מקום היועץ המשפטי (צילום: דוברות הכנסת)

נכון לשעות אלו הוועדה הזו כלל לא הוקמה. אפילו לא נערכה פנייה לאסתר חיות נשיאת ביה"מש העליון, למנות יו"ר לוועדה. לשכתה מסרה כי: "נכון להיום, הנשיאה לא קיבלה פנייה למינוי יו"ר לוועדה ולא מונה שופט בדימוס". 

ישנם חברים נוספים בוועדה: יו"ר ועדת הכנסת, איתן גינזבורג; יו"ר ועדת החוקה חוק ומשפט, יעקב אשר ויו"ר הוועדה לביקורת המדינה, עפר שלח. כולם ח"כים בתפקידים שכבר אוישו. האם קיבלו פנייה הנוגעת לוועדה? מח"כ שלח נמסר שלא קיבלו פנייה, מח"כ אשר נמסר שאין חדש ומח"כ גינזבורג לא התקבלה תשובה.

אסתר חיות. "לא קיבלה פניה להקמת הוועדה לבחירת היועץ" (צילום: אורן בן חקון, פלאש 90)

 

בהמשך התהליך, הוועדה בוחרת בין שניים לארבעה מועמדים, כשלכל אחד מהם נדרש רוב מינימלי של ארבעה מתוך שבעה חברי הוועדה. יריב לוין יו"ר הכנסת יכול לבחור מבין הפיינליסטים את המועמד שלו. לבסוף, בחירתו מובאת לאישור ועדת הכנסת, כיום בראשות איתן גינזבורג. 

הסכנה בתפקוד עם ממלאת מקום

כפי שמתואר, מדובר בתהליך מאוזן שדורש הסכמה של כל חלקי הבית. החשיבות שמייחסים לתהליך נובעת מכך שהיועץ המשפטי של הכנסת אמון מתוקף תפקידו, על ייעוץ משפטי ליו"ר הכנסת ולמוסדות הכנסת, על שמירת ההליך התקין במשכן, על ייעוץ לחברי הכנסת בכל הנוגע לעבודתם, ועל ייצוג הכנסת בערכאות שיפוטיות שונות. 

יו"ר הכנסת הקודם, יולי אדלשטיין. מינה ממלאת מקום ליועץ, ימים ספורים לפני התפטרותו

ממלאת המקום, עו"ד אפיק מונתה, כאמור, בתהליך עקיף וכתוצאה מחוסר ברירה. אם אפיק תחפוץ להגיש מועמדות לתפקיד, היא עשויה לנסות להוכיח את עצמה כל העת אל מול הפוליטיקאים שיקבעו את עתידה בעשור הקרוב.

יועץ משפטי קבוע, שנבחר בהליך סדור, מבטיח את מקומו לחמש שנים לפחות, עם אפשרות להארכה לחמש שנים נוספות. קשה להזיז אותו מתפקידו. לעומת זאת, ממלא מקום תמיד אפשר להחליף. מכאן שנחת הזרוע של הפוליטיקאים מונחת כל העת מעל ראשה של היועצת המחליפה.

מלשכתו של יו"ר הכנסת יריב לוין טרם התקבלה תשובה לשאלת "שקוף" היכן מצוי התהליך.

איך זה משפיע עליך (אזמ"ע): מי שמחזיקה בתפקיד היועץ המשפטי כיום, היא ממלאת מקום שנבחרה בדרך שעוקפת את החוק ומונתה ישירות על ידי יו"ר הכנסת לשעבר, יולי אדלשטיין. היא לא נבחרה לתפקיד בדרך המלך. 

חוסר יציבות מתמשך במוסדות הכנסת ובאיוש בעלי תפקידים רשמיים עשוי להחליש עם הזמן את הממסד ולחזק את הפוליטיקאים. אם תתפרק הממשלה טרם זמנה, נהיה שוב במשבר פוליטי שבו יהיה קשה, אולי בלתי אפשרי, למנות יועץ משפטי קבוע לתקופה ארוכה.

התנהלות עם ממלאת מקום לתפקיד כה רגיש היא מסוכנת, משום שחוסר היציבות מאפשר לחברי כנסת להשפיע על עצמאותה. היא עלולה לתפקד תחת לחצים פוליטיים שאינם נוגעים לתפקידה המקצועי.

מה לעשות כדי שיתוקן (מעש"י)אם בשבוע הקרוב לא יפעלו בכנסת למינוי יועץ משפטי קבוע, נמשיך להתריע על כך בפניות ובמכתבים ליו"ר הכנסת, לחברי הוועדה ולממלאת המקום של היועץ המשפטי. 

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

על המשבר הדמוקרטי והקורונה: צוות שקוף מסבירים

השבועיים האחרונים היו מבלבלים במיוחד, כשבכל יום התבשרנו על "גזירות קורונה" חדשות ועוד ספין פוליטי. צוות שקוף עושים סדר בעניינים: איך הגענו למצב של מלחמה על הדמוקרטיה, מה הם הצעדים מסכני הדמוקרטיה שננקטו כאן לאחרונה, למה היינו חייבים להקים ועדות ומה קרה כשהן כבר קמו, וגם – היכן בעולם מתבצעים איכוני טלפון של אזרחים?

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

איך הגענו מריב על התקנון למלחמה על הדמוקרטיה? // תומר אביטל

הקמת ועדות הכנסת, דו"ח מבקר המדינה המיותר ולמה מיקי זוהר ממשיך להחרים את הוועדות? // עידן בנימין

 

 

על העיכוב של אדלשטיין את עבודת הכנסת והחלפת יו"ר הכנסת // אסף נתיב

 

 

על הצעדים מסכני הדמוקרטיה שננקטו כאן לאחרונה, וגם – אילו עוד מדינות משתמשות באיכון טלפונים של אזרחים? // מאיה קרול

 

מה קורה לדמוקרטיה שלנו ומה אנחנו עושים בהפגנה הדיגיטלית? // תומר אביטל

15 ציטוטים שאסור לפספס מפסיקת בג"ץ

בג"ץ פרסם בלילה את החלטתו לחייב את ח"כ יולי אדלשטיין לקיים הצבעה לבחירת יו"ר הכנסת עד יום רביעי. מעבר לדרישה הפרקטית לקיום ההצבעה, בג"ץ פרש משנה רחבה בה נימק מדוע על הכנסת להישאר עצמאית וחזקה. אספנו את הציטוטים שחייבים לקרוא

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| נועה כחלון |

בשעת 22:09, שעה בדיוק לאחר שח"כ יולי אדלשטיין נתן תשובתו לבג"ץ, פרסם בית המשפט פסק דין באורך 17 עמודים. המהירות מרימה גבה ליחס של השופטים לתגובתו של אדלשטיין. עם זאת, פסק הדין מנומק ונותן מענה גם למרבית טענותיו של אדלשטיין. אספנו את הציטוטים העיקריים מפסק הדין, שתוכלו לשפוט בעצמכם ובעצמכן.

1. מתי יתערב בית המשפט בהחלטות הכנסת?

"כלל הוא שהסמכות לקבוע את סדר יומה של הכנסת ואת מועד דיוניה נתון ליו"ר הכנסת. סוגיות אלו הן עניין "פנים פרלמנטרי" מובהק ועל כן, ככלל, נמנע בית משפט זה מלהתערב בהן… זאת, להוציא מקרים מיוחדים שבהם קיים חשש לפגיעה "במרקם החיים הדמוקרטיים" או ביסודות המבנה של שיטתנו הפרלמנטרית…"

2. התקנון מתיר לדחות בחירת יו''ר עד לכינון ממשלה אך לא מתיר לסכל זאת קודם לכן

"…סעיף 2(ב) לתקנון הכנסת, שאף הוא מסתפק בקביעת המועד המאוחר ביותר לבחירת יו"ר הכנסת – (קובע) "לא יאוחר מהמועד שבו כונסה הכנסת לצורך כינון הממשלה". מתקין התקנון התיר לדחות את בחירת היו"ר עד לתאריך מאוחר זה, אך בוודאי שלא התיימר לסכל בחירת יו"ר קודם לתאריך זה".

3. מתחם שיקול הדעת הנתון ליו''ר הכנסת בעניין הנוגע בו ישירות - מוגבל

"אנו סבורים כי בהינתן העובדה שמדובר ביו"ר בפועל המכהן מתוקף דין הרציפות וכן בהינתן העובדה כי מדובר בעניין הנוגע בו ישירות, שיקול הדעת הנתון לו בהקשר זה אינו רחב אלא מוגבל ותחום ביותר. מסקנה זו מקבלת משנה תוקף בהינתן העובדה שבמהלך השנה האחרונה התקיימו במדינת ישראל לא פחות משלוש מערכות בחירות והמשיב 1 (אדלשטיין, נ"כ) מכהן למעשה כיו"ר בפועל כבר מאז השבעת הכנסת ה-22".

"במקרה דנן, אין מנוס מהמסקנה כי החלטתו של יו"ר הכנסת שלא להעלות להצבעה במליאה את סוגיית בחירתו של יו"ר קבוע לכנסת אינה עולה בקנה אחד עם היקף הסמכות המסורה לו כיו"ר בפועל והיא חורגת ממתחם שיקול הדעת המסור לו". 

4. על יו''ר כנסת זמני לנהוג בריסון ואיפוק

"כפי שציין היועץ המשפטי לכנסת בתגובתו לעתירות, יו"ר הכנסת מחזיק בתפקיד זה "כפיקדון זמני" עד לבחירת יו"ר קבוע לכנסת ומצב דברים חריג זה משליך בהכרח על היקף סמכותו של יו"ר הכנסת ועל שיקול הדעת המסור לו. בדומה לממשלת מעבר הפועלת מכוח עיקרון הרציפות, הנדרשת לפעול באיפוק ובריסון, כך גם יו"ר הכנסת בפועל, והחשיבות שבאיפוק ובריסון מצידו מתחדדת במיוחד נוכח אופי תפקידו של יו"ר הכנסת, המחייבו לאי תלות ולממלכתיות".

5. סיכול רצון הבוחר

"…הפגם בהתנהלות זו טמון בראש ובראשונה בחשש כי מדובר בסיכול רצונו של הבוחר. כידוע, הבחירות לכנסת מהוות יישום של כלל ההכרעה היסודי במשטר הדמוקרטי – הכרעה על פי עמדת הרוב".

"בענייננו, מבקשות סיעות הבית, המונות 61 חברי כנסת, להשתמש בכוחן הפוליטי כדי לנסות ולמנות יו"ר קבוע לכנסת ה-23… לפיכך, התערבות במאמץ זה של רוב חברי הכנסת יש בה משום פגיעה בהכרעת הבוחר."

6. הכנסת אינה ''להקת המעודדות של הממשלה''

"עמדת יו"ר הכנסת לפיה בחירתו של יו"ר קבוע לכנסת תלויה במהלכים להקמת הממשלה יש בה משום היפוך היוצרות. הכנסת היא הריבון. הכנסת אינה "להקת המעודדות של הממשלה".

"המשיב 1 (אדלשטיין, נ"כ) נימק את סירובו בציינו, בין היתר, כי אזרחי ישראל מייחלים לכך שסוף סוף תקום ממשלה בישראל לאחר שלוש מערכות בחירות… אך תקווה זו – המשותפת לכולנו – אינה יכולה להוות נימוק לסירובו של יו"ר הכנסת להביא להצבעה בחירה של יו"ר כנסת קבוע, שכן בכך הוא מעמיד בלב סירובו שיקול פוליטי הנוגע להקמת ממשלה – תהא מתכונתה אשר תהא. שיקול פוליטי כזה אין לו מקום במתחם שיקול הדעת המסור לו בשאלה אם לכלול או שלא לכלול הצעות לסדר יום בדיוני מליאת הכנסת, ועל אחת כמה וכמה כאשר מדובר בבחירה של יו"ר הכנסת עצמו".

7. עקרון הרציפות והרציונל בבסיסו

"מסורת העבודה של הכנסת על פי הנהוג והמקובל בה נושאת אף היא משקל בענייננו… היועץ המשפטי של הכנסת ציין כי בפועל, במרבית הכנסות נבחר יו"ר הכנסת כבר ביום כינוס הכנסת. בהקשר זה לא למותר לציין כי אחד הרציונלים שעמד בבסיס ההצעה לתיקון חוק יסוד: הכנסת, אשר החיל את דין הרציפות על תפקיד יו"ר הכנסת, היה שעל פי הנוהג היו"ר הקבוע של הכנסת נבחר בסמוך למועד כינונה של הכנסת החדשה, ובדרך כלל בישיבתה הראשונה של מליאת הכנסת".

8. תגובת בית המשפט לחשש של יועמ''ש לכנסת בבחירת יו''ר שעלול להתברר כחבר אופוזיציה

"היועץ המשפטי של הכנסת הוסיף והעלה את החשש ל"תקלה משטרית" העלולה להתרחש אם ייבחר כעת יו"ר כנסת ובהמשך יתברר שהוא נמנה עם האופוזיציה. לעת הזו מדובר בחשש שהיתכנותו אינה ברורה. מכל מקום, חזקה על כל מי שיבחר לכהן כיו"ר קבוע של הכנסת שימלא תפקידו בממלכתיות, בהתאם לחוק, לנוהג ולנהלים שהתגבשו בכנסת".

9. הגנה על הזכות הגרעינית של הרוב לממש זכויותיו

"בפעילות הפרלמנטרית, שלטון הרוב אינו רשאי לדרוס את זכויות המיעוט הפרלמנטרי. מכאן נכונותו של בית המשפט להעביר תחת שבט ביקורתו גם החלטות "פנימיות" של בית המחוקקים כדי לשמור על זכויות המיעוט, על אף הריסון השיפוטי בו הוא נוהג לגבי התערבות בהחלטות הכנסת".

"'כוחות השוק הפוליטי לא עשו את שלהן, ובית המשפט התבקש על ידי העותרים להושיט סעד לרוב הפרלמנטרי ולהגן על זכות היסוד המוסדית וה"גרעינית" של הרוב לממש את זכויותיו. הפגיעה ברוב הפרלמנטרי שמבקש לבחור ביו"ר הכנסת אשר "בעת מילוי תפקידו מייצג את כל סיעות הכנסת והוא עומד בראשה של הכנסת.. היא פגיעה במרקם החיים הדמוקרטי וביסודות המבנה של שיטתנו הפרלמנטארית".

10. במקרה הזה השיקולים פוליטיים אינם רלוונטיים

"לעיתים שיקולים פוליטיים-קואליציוניים בבחירה, מינוי או הדחה של חבר כנסת זה או אחר הם שיקולים לגיטימיים פנים-פרלמנטריים, שאין דרכו של בית משפט זה להתערב בהם… לא כן השיקול הפוליטי שהנחה את יו"ר הכנסת במקרה דנן – המתנה בתקווה לכינונה של ממשלת אחדות. שיקול זה אינו ממין העניין (וכשלעצמי התקשיתי להבין את הקשר הסיבתי בין בחירת יו"ר כנסת לבין סיכול האפשרות לכינונה של ממשלת אחדות בשל כך)."

11. ממשלה שטרם כוננה - אינה יכולה לשלוט על הכנסת

"ממשלה לחוד וכנסת לחוד, האחת נוגעת ברעותה, אך עדיין שתי רשויות נפרדות המה. נחזור למושכלות יסוד – הממשלה היא שיונקת את חיותה מהכנסת, ולא להיפך. על אחת כמה וכמה, שממשלה שטרם באה לעולם אינה יכולה לשלוט על הכנסת ולהורות לה "לדומם מנועים" עד אשר תיכון, אם בכלל".

12. החלטה ''רגילה'' אל מול החלטה ''ממלכתית''

"טענתו של יו"ר הכנסת, כפי שנתמכת על ידי סיעת הליכוד, היא שהסמכות לקבוע את סדר יומה של הכנסת ואת מועדי דיוניה היא בליבת שיקול הדעת של יו"ר הכנסת, כעניין פנים-פרלמנטרי מובהק שבית משפט זה אינו צריך להידרש לו.  איני סבור כך. העתירות שבפנינו אינן נסבות על החלטה "רגילה" כזו או אחרת שצד מבקש להביא לסדר היום של הכנסת".

"ההחלטה שבפנינו היא מסוג שונה לחלוטין. המדובר בהחלטה "מלכותית"… הנוגעת לבחירתו של המוציא והמביא בפעילותה של הכנסת, המנצח באופן ממלכתי על התזמורת הפרלמנטרית. התערבותו של בית משפט זה נדרשת על מנת לאפשר לרוב הפרלמנטרי לממש את זכותו לבחור את היו"ר".

13. שיתוק הכנסת בזמן ממשלת מעבר מונע מהכנסת לבצע את תפקידה כמפקחת על הממשלה

"אפשר לומר כי לכנסת יוחדו שלושה תפקידים עיקריים:

א. חקיקה ראשית.

 ב. פיקוח על פעולות הממשלה.

 ג. תפקידה כרשות מכוננת.

"… מאז פיזור הכנסת ה-20 ועד לימים אלה שלאחר הבחירות לכנסת ה-23 – הכנסת (מטעמים מובנים) כמעט שלא הפעילה את סמכויות החקיקה שלה (שלא לדבר על תפקידה כרשות מכוננת), ולמעשה מה שהיא הייתה אמורה לעשות זה לפקח על פעולות הממשלה, שהפכה מאז פיזור הכנסת ה-20 למה שמכונה: "ממשלת מעבר". 

"האירועים שהולידו את העתירות שבפנינו… המדגימות את האפשרות שהכנסת עלולה להיות משותקת למעשה ולא תוכל להפעיל כהלכה אפילו את סמכויות הפיקוח הנ"ל. אין לקבל מצב דברים זה, שכן דווקא בעת שמכהנת "ממשלת מעבר", שסובלת מ"גירעון דמוקרטי" -.. תפקידי הפיקוח של הכנסת אמורים להתעצם, ולו מכוח חובת האמון הכללית שחבה הממשלה כלפי הכנסת מכוח סעיף 3 לחוק-יסוד: הממשלה. והכנסת, בית הנבחרים של המדינה – אמורה במקרה שכזה לפקח באופן הדוק על "ממשלת המעבר" ולהתנהל על פי רצונם של רוב חבריה, תוך כיבוד זכויות המיעוט."

14. איך זה במדינות אחרות?

"בארה"ב הליך ה-Impeachment (הדחה של הנשיא) נערך בפני הסנאט, כאשר בראש הסנאט יושב במעמד זה, מכוח החוקה האמריקאית, נשיא בית המשפט העליון, ולא סגן הנשיא, המנהל בדרך כלל את ישיבות הסנאט. הטעם העיקרי לדבר הוא ניגוד העניינים המובנה שיש לסגן הנשיא בנושא זה, שכן יש לו אינטרס בתוצאות ההליך".

15. האם זו יכולה להיות הפעם הראשונה בה יכהן יו''ר כנסת שאינו מקובל על מפלגת השלטון?

"… לאחר מותו של יו"ר הכנסת יוסף שפרינצק בינואר 1959 (שכיהן כיו"ר הכנסת מאז יסודה) ביקשה מפלגת השלטון אז (מפא"י) לבחור במקומו בחבר הכנסת ברל לוקר מסיעתה. 

"מנהיג האופוזיציה דאז, חה"כ מנחם בגין, יחד עם חברו, חה"כ ד"ר יוחנן בדר, הציעו כי חה"כ ד"ר נחום ניר-רפאלקס, איש אחדות העבודה, שהיה משפטן פרלמנטרי מנוסה ומוערך (והיה חבר בקואליציה של מפא"י), יציג את מועמדותו לתפקיד הכנסת השלישית עד לתום הקדנציה של אותה כנסת, והוא נענה לכך. 

"הייתה התמודדות, ובסופה ניצחה "קואליציית ניר" ב-53 קולות של: חירות, הציונים הכלליים, אחדות העבודה, מפ"ם, המפד"ל ומק"י את מועמד מפא"י, חה"כ ברל לוקר, שקיבל רק 41 קולות (המפלגה הפרוגרסיבית, שהיו לה שבעה מנדטים – נמנעה מהצבעה). מאז המושג "קואליציית ניר" הפך למטבע לשון, המתאר תופעה חיובית במשפט החוקתי הישראלי, שכן קואליציה זו הוכיחה שאפשר להציב מועמד שאיננו מקובל על מפלגת השלטון, להביא לבחירתו ולקדם את עצמאות הכנסת".

בצל הקורונה, ננקטים צעדים מסכני דמוקרטיה – הנה כל מה שצריך לדעת עליהם

התפרצות נגיף הקורונה מביאה לקדמת הבמה את חשיבות הערבות ההדדית, והצורך באמון במערכות השלטון • לצד זאת, אנו עדים בימים האחרונים לשורת צעדים בעלי פוטנציאל הרסני לדמוקרטיה הישראלית • תהליכי קבלת החלטות פגומים ולא-שקופים, דמיון מדאיג לימים שאחרי פיגועי התאומים בארה"ב ומעקב אחר אזרחים ששם את ישראל ברשימה לא מכובדת של מדינות • גם בשעת משבר, חייבים להמשיך לפקח על השלטון

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| מאיה קרול, עידן בנימין, אסף נתיב, ניר בן-צבי |

התפרצות נגיף הקורונה מעמידה את העולם – את כולנו – בהתמודדות קיצונית שלא נראתה כמותה שנים רבות. מחד, בתוך המשבר מתגלה החשיבות הגדולה של ערבות הדדית בתוך קהילות, וחשיבות לא פחותה במתן אמון במערכות השלטון – ובתוך כך הקפדה על הוראות משרד הבריאות.

אך לצד זאת, אנו עדים בימים האחרונים לצעדים מסוכנים ומפחידים לדמוקרטיה. אנחנו לא משתמשים במילות התואר האלה בקלות דעת. 

בראשית הכתבה, אסף נתיב סוקר את הצעדים הקיצוניים שנקטה הממשלה בשבוע האחרון, ואת התהליך הפגום והלא-שקוף באמצעותו התקבלו ההחלטות. בהמשך מביא עידן בנימין בקצרה את סיפורה של ארה"ב המטולטלת אחרי פיגועי 11 בספטמבר, אז העביר הממשל חוקים דרקוניים שהמשיכו לפגוע בפרטיות האזרחים במשך שנים רבות – זמן רב אחרי שהגורמים החשודים בפיגועים כבר התפרקו, נתפסו או נהרגו. לבסוף, מאיה קרול בדקה כיצד השתמשו מדינות אחרות בעולם בכלים טכנולוגיים חודרניים בצל משבר הקורונה. רשימת המדינות הרלוונטית קצרה, וברובן כנראה לא היינו מעוניינים להתגורר בעצמנו.

נדגיש: במאמר זה אין בכוונתנו לשפוט מהי הדרך הטובה ביותר להתמודד עם הקורונה – אלא להתמקד בדרך קבלות ההחלטות ובמנהל התקין. גם בשעת משבר, חשוב להגביל ולפקח על השלטון. 

  • מסכימים איתנו? חולקות עלינו? מה עוד חסר לכן ולכם בסיקור משבר הקורונה? נשמח לשמוע ממך.

יו"ר הכנסת הזמני, יולי אדלשטיין, עובר בדיקת חום בכניסה למשכן (צילום: עדינה ולמן, דוברות הכנסת)

סוגרים בתי משפט, משתקים את הכנסת, מתחילים לעקוב אחרי אזרחים

בשעת לילה מאוחרת, בין שבת לראשון, הורה שר המשפטים לסגור את בתי המשפט. יומיים לאחר מכן, בשעת לילה מאוחרת גם כן, רה"מ העביר באמצעות תקנות שעת חירום החלטה המאפשרת למשטרה ולשב"כ לעקוב אחר אזרחים ישראליים. זה קרה אחרי שהכנסת – ליתר דיוק ועדת המשנה למודיעין ושירותים חשאיים – לא השלימה את דיוניה לגבי המהלך ולכן לא אישרה אותו. מאז פורסם כי גם צה"ל עשוי לקבל אישור לאכן אזרחים בלי צו בית משפט, במטרה לאתר משפחות חיילים במקרי אסון.

ההיסטוריה מוכיחה כי כאשר יכולות המעקב אחר אזרחים הופכות זמינות – השלטון עושה בהן שימוש הולך וגובר, החורג מן ההגדרות הראשוניות (עוד על כך בהמשך הכתבה). מה אם, למשל, יתחילו לעקוב אחר עיתונאים ביקורתיים לשלטון באמצעות המערכת? האם משרד ראש הממשלה וגורמים פוליטיים יקבלו גישה למאגר? מי מבטיח שהמידע נאגר בצורה בטוחה ולא ידלוף? בערפל הקרב, לשאלות הללו אין כרגע תשובות. זה לא משהו שאפשר להשאיר תלוי ופשוט לקוות לטוב.

חשוב לומר: ייתכן והצעדים הללו נדרשים. יותר מכך, נראה כי חלקם בהחלט נחוצים. אך הדרך בה התבצעו מטרידה ביותר. הממשלה דרסה את הגוף המפקח (הכנסת), והעניקה כוח אדיר ולא מפוקח לכוחות הביטחון. בעולם מתוקן היה מתייצב ראש הממשלה בחדר ועדת החוץ והביטחון ודואג לשכנע את חברי הכנסת בחשיבות הדברים. במקום, נתניהו בחר להתעלם מהכנסת, ובכך מאיתנו, הציבור הישראלי.

אם זה לא מספיק, יושב ראש הכנסת הזמני מעכב הצבעה על מינוי יו"ר כנסת חדש, מפני שהוא יודע שיפסיד בה. הצעד הזה גם מעכב הקמת ועדות חדשות שיאפשרו לח"כים להתחיל לפקח (אחרי יותר משנה) על פעולות הממשלה, בין היתר גם על תפקודה במשבר הקורונה.

בעולם תקין היה מתייצב ראש הממשלה בכל ערב למסיבת עיתונאים, ומאפשר שאלות בסופה. הוא גם היה דואג שיתפרסמו סיכומי הדיונים והשיקולים השונים בקבלת ההחלטות, כדי שהציבור יוכל להבין את ההיגיון מאחוריהן. הוא היה דואג שמשרד הבריאות יפרסם את התרחישים האפשריים שהוא צופה ואת הצעדים שהוא צפוי לנקוט בכל שלב, כדי להפחית, ולו במידת מה, את חוסר הודאות של אנשים פרטיים ובעלי עסקים. 

חוסר המוכנות לספק הסברים, חוסר השקיפות בתהליך קבלת ההחלטות, יחד עם דריסת הכנסת ופרטיות האזרחים צריכה להדאיג את כולנו – גם אם הצעדים הללו באמת נדרשים לטיפול בנגיף.

חוק "הפטריוט" האמריקאי – התחיל עם טרור, סיים עם מעלימי מס

באוקטובר 2001, כחודש לאחר אסון התאומים, העביר הנשיא ג'ורג בוש בקונגרס את "חוק הפטריוט". החוק איפשר לממשל לעקוב אחר אזרחים אמריקאים על ידי ניטור פעילות אשראי, חיפוש בבתים ואיסוף מידע על שימוש בטלפונים. 

למרות שהחוק נועד במקור לחול שנה אחת בלבד במטרה להתמודד עם איום הטרור בטווח הקצר – הוא הוארך שוב ושוב, במשך כמעט 15 שנה. כמה טרוריסטים נעצרו בזכות החוק שפגע בפרטיות של מיליוני אזרחים אמריקאים? על כך יש מחלוקות, אבל הטווח נע בין 0 ל-47. דבר אחד בטוח: החוק נוצל לאורך הזמן לאיתור עבריינים מן השורה – מעלימי מס וסוחרי סמים, למשל – אשר בעבר השימוש בכלים חודרניים כנגדם היה בלתי נתפס. 

נשיא ארה"ב לשעבר, ג'ורג' בוש, במעמד החתימה על חוק הפטריוט

רק ב-2015 (!) שונה החוק והוסרה ממנו האפשרות לעקוב אחרי אזרחים ללא צו בית משפט.

האם היה צריך להשתמש בחוק הפטריוט? קשה לומר. אבל ברור כי ממשלות ינצלו שעות משבר כדי להטיל צווים שלאחר מכן קשה עד בלתי אפשרי יהיה להיפטר מהם. פוליטיקאים לא אוהבים לוותר על סמכויות וכוח, ומדובר בנושאים מורכבים שקשה לייצר סביבם מאבק ציבורי.

צפו במערכון של ג'ון אוליבר שמסביר בפירוט את הבעיה במעקב ממשלתי:

אילו מדינות משתמשות במעקב אחר אזרחים כחלק מהטיפול בקורונה?

טייוואן
לפני כחודשיים השלימה טייוואן אינטגרציה בין מאגרי המידע של רשות ההגירה ומערכת הביטוח הרפואי. כיום יכולים כל בתי החולים, המרפאות ובתי המרקחת בטייוואן לקבל מידע אודות המדינות בהן ביקרו המטופלים בתקופה האחרונה.
טייוואן גם מנטרת את הטלפונים של האזרחים החייבים בבידוד. לפני כחודש פורסם כי הממשלה בטייוואן חילקה למבודדים טלפונים ניידים, ייעודיים וכי היא מנטרת אותם ולא את את המכשירים האישיים של האזרחים – אולם לא ברור אם הפרקטיקה הזו ממשיכה גם היום. במידה ומתרחקים מאזור הבידוד, האזרחים מקבלים התראה לנייד בה נכתב כי עליהם לחזור לבידוד, ולא – יקנסו באופן כבד.

דרום קוריאה

הממשלה הדרום קוריאנית פיתחה אפליקציה ייעודית המאפשרת למבודדים לדווח על מצב הבריאות שלהם ומתריעה לגורמי האכיפה במידה והמבודדים מתרחקים מאזור הבידוד. מפני שאין חובה להתקין את האפליקציה, הרשויות בדרום קוריאה משתמשות גם באיכון של טלפונים ועסקאות אשראי כדי להשלים את החקירה האפידימיולוגית של הנדבקים וכן כדי לאכוף את הבידוד.

הרשויות בקוריאה מפרסמות חקירות אפידימיולגיות בסגנון דומה למשרד הבריאות בישראל, אך אזרחים המתגוררים באזור בו הסתובבו חולים מקבלים התראה ישירות למכשירי הטלפון שלהם.

איראן

איראן מנטרת את הטלפונים של אזרחיה ללא ידיעתם, וכנראה שלא רק לצורך צמצום ההדבקה בקורונה: לפני כשבועיים משרד הבריאות האיראני שלח סמסים לאזרחים כדי לעודד אותם להוריד אפליקציה ששמה AC19. האפליקציה, כך ע"פ ההודעה, יכולה לסייע לאזרחים לבדוק אם חלו בקורונה. לפי פורבס, האפליקציה הציגה למשתמשים שאלון כן/לא פשוט לגבי להופעת תסמיני קורונה, ובמידה והמשתמש/ת העידו על תסמינים – האפליקציה המליצה על הגעה לבית החולים הקרוב.

לאחר כמה ימים חשף חוקר סייבר איראני כי האפליקציה התמימה למעשה מאפשרת לממשלה לרגל אחרי אזרחים ולאסוף עליהם מידע. כמה ימים לאחר הפצתה, הסירה גוגל את האפליקציה מחנות האפליקציות שלה. נציין כי אין זו הפעם הראשונה שהממשלה האיראנית מנסה לגנוב מידע מאזרחים – היא חסמה את אפליקציית טלגרם במדינה ופיתחה במקום את האפליקציות "גולדן-טלגרם" ו"הוט-טלגרם", אותן היא משווקת לאזרחים כאלטרנטיבה. בעזרת האפליקציות האלה הממשלה עוקבת אחר התכתבויות של אזרחים.

סין

סין מרבה להשתמש בשגרה בטכנולוגיות מגוונות למעקב אחר הציבור, כולל איכון טלפונים. בימים אלה המעקבים בסין הפכו אינטנסיביים מאי פעם: בכניסה לכל בניין דירות או מקום עבודה האזרחים הסינים צריכים למדוד חום, להזין פרטים אישיים, ולעיתים גם להראות ברקוד שמוכיח כי מותר להם להסתובב ברחבי העיר. 

זאת ועוד, חברות התקשורת בסין מנטרות את התנועה של כל האזרחים ע"פ הטלפונים הניידים.

בד בבד, אפליקציה בשם "Health-Code" פועלת כרגע בכמאה ערים בסין, שם חובה להשתמש בה. האפליקציה מסווגת כל אזרח ע"פ שהות באזורים בהם יש התפרצות קורונה, שהות בקרבה לחולי קורונה מאומתים וע"פ היסטוריית טיולים לחו"ל. האפליקציה מופעלת בשיתוף עם כל הרשויות במדינה, ומסווגת את האזרחים לשלושה צבעים: ירוק, צהוב, ואדום. 

אפליקציה סינית מחלקת את האזרחים לפי רמת החשיפה לקורונה

צבע ירוק מאפשר להסתובב חופשי ברחבי העיר, צהוב משמעו שבעה ימי בידוד, ואדום 14 ימי בידוד. האפליקציה הזו מספקת את הברקוד שהאזרחים צריכים לסרוק בכניסה לכל בניין. 

חוץ מזה, ישנן מגוון אפליקציות שמשתמשות במידע הבריאותי של כלל האזרחים כדי להתריע על קרבה לחולים נגועים. 

מדינות אירופה

באירופה אף מדינה לא החלה נכון לעכשיו לעשות שימוש בפרקטיקות הפוגעות בפרטיות האזרחים לשם צמצום הדבקה בקורונה, אך מתקיים דיון ער בנושא. ייתכן כי בתקופה הקרובה נשמע שמדינות מסוימות יתחילו להשתמש באמצעים כאלה בקרוב.

מה אפשר לעשות?

  • גם במשבר הקורונה: שקיפות היא חלק מהפתרון. דרום קוריאה, לדוגמא, מציינת את הנגשת המידע והקפדה על שקיפות הנתונים המצויים בידי הממשלה כצעד ראשון בהתמודדות עם המגיפה.
  • יצרנו הפגנה דיגיטלית בה משתתפים כבר 16,000 איש, במטרה שהכנסת תשוב לתפקד ותפקח על הממשלה. הצטרפו גם!

ולגבי "שקוף"

אנחנו נמצאים בעיצומם של שני משברים: הדמוקרטי והקורונה. 

על אף שהנגיף תופס את תשומת הלב התקשורתית, אנחנו נמשיך לסקר ללא הרף את המשבר הדמוקרטי שפוקד אותנו: ממשלה שלא זכתה באמון הציבור עם סמכויות חירום בידייה, כנסת משותקת, ואזרחים שנעולים בבתיהם ועתה גם נתונים תחת מעקב דיגיטלי. אנחנו לא מבינים באפידמיולוגיה – אבל מבינים בדמוקרטיה.

משבר הקורונה מקשה על כולנו, אך לא נרפה עד שהכנסת תחזור לעבוד, תקים ועדותיה ותפקח בצורה יעילה על הממשלה. מעבר להצלת הדמוקרטיה – מדובר בהצלת חיים.

אדלשטיין מתבצר בתפקיד שאינו שלו – בחירת יו"ר כנסת חדש אינה "הדחה"

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

"מהלכים פוליטיים חפוזים, כמו בחירת יו"ר כנסת קבוע והעברת חקיקה שנויה במחלוקת, מטרתם לסתום את הגולל על האפשרות לאחדות שאותה העם רוצה", כתב ח"כ יולי אדלשטיין בעמוד הפייסבוק שלו. "הזמן לפוליטיקה קטנה נגמר. לא אתן יד למהלך שובר מוסכמות שמטרתו לבצע מחטפים בבית המחוקקים", עוד הוסיף. 

אז אמנם טרם אושרה ממשלה בישראל – אבל הכנסת כבר נבחרה. בגלל זה יש 120 ח"כים שמקבלים שכר מלא, אפילו אם הם יושבים בבית (כמו בשנה האחרונה) – כי תמיד צריך כנסת. אותם הנציגים יצהירו היום אמונים למדינה וזכותם לבחור יו"ר לעצמם – זה יכול להיות אדלשטיין או כל ח"כ אחר שירצו. אדלשטיין רק מכהן בתפקיד באופן זמני.

יולי אדלשטיין. תמונה: אתר הכנסת

החוק שונה בכנסת ה-20

אדלשטיין, להזכיר, נבחר לתפקיד היו"ר בכנסת ה-19, ה-20 וה-21, שאותה אגב חיסל במו ידיו כשניצח על פיזורה. בכנסת ה-22 כבר לא נבחר יו"ר, ואדלשטיין מילא את התפקיד כממלא מקום, מכוח החוק (ששונה אגב בכנסת ה-20) וקובע שמי שימלא את התפקיד באופן זמני עד הבחירה של יו"ר חדש – הוא היו"ר מהכנסת הקודמת. 

במהלך שינוי החוק ב-2015 אמרה מרב מיכאלי (העבודה) כי מדובר בהצעה פרסונאלית למען אדלשטיין. הפתרון שהיא הציעה היה להכניס את התיקון שתי כנסות קדימה (כלומר מהכנסת ה-22), כדי שזהות היו"ר היוצא לא תהיה ידועה. זה לא קרה.

רוב רגיל לבחירה, 90 ח"כים להדחה

הכנסת כאמור יכולה לבחור יו"ר ברוב רגיל, בכל שלב עד להקמת ממשלה וזכותה לעשות זאת. אבל ברגע שבחרה – היא נדרשת לתשעים ח"כים כדי להדיח יו"ר מכהן. למרות ניסיונות המסגור שלו ושל התקשורת, אדלשטיין לא מודח מתפקידו בכנסת ה-23, הוא מעולם לא קיבל אותו. הוא רק ממלא מקום זמני.

הכנסת חייבת לחזור לשגרה אחרי שנה ושלושה חודשים של חוסר פעילות. הצעד הראשון הוא בחירת יו"ר ואדלשטיין יכול להעמיד את עצמו לבחירה. כל ניסיון למנוע הצבעה על כך היא הפגיעה האמיתית ברצון הבוחר וכרסום ממשי במוסדות הדמוקרטיים.