פוסטים

כך פעל הזוכה בפריימריס איציק שמולי עבור ידיעות אחרונות – טור דעה

בנימין נתניהו צריך, לדעתי להישפט על תיק 2000: יש תיעוד לשיחות תן-וקח מכוערות בין ראש ממשלה לבין מו"ל דורסני – הפרשה חשפה לכאורה את קיסרי השלטון והתקשורת כסוחרים תאבי בצע. המוצר? אנחנו. הציבור. אבל מה לגבי חבר הכנסת מהעבודה ששוב ושוב זוכה לסיקור מפרגן מכלי תקשורת לו הוא עוזר?

| תומר אביטל |

ראש ממשלתנו תועד במו"מ שמכיל לכאורה הצעת שוחד. אלא שגם הזוכה הטרי בפריימריז של מפלגת העבודה – איציק שמולי – מתנהג לעתים כמיני-נתניהו. אם תסכימו לקרוא את השורות הבאות בעיניים נקיות, אני מעריך שתסכימו אתי:
(1) שמולי תמך בהצעת החוק שנועדה למנוע את חלוקת "ישראל היום" בחינם.
(2) שמולי פנה בעבר לנציב שירות המדינה וביקש ממנו הבהרות בנוגע לניסיון ההעסקה של בועז ביסמוט מ"ישראל היום" כפרויקטור להרחקת מסתננים.
(3) שמולי נמנה עם חברי הכנסת הפועלים לבלימת הצעת החוק שתאסור על פרסום מוצרי עישון בעיתונים (מה שהיה פוגע בהכנסות של ידיעות).
(4) שמולי חבר לקואליציה האחרונה והצביע נגד חוק שביקש להשקיף פרסום סמוי – כתבות קנויות – בכלי התקשורת (אחד ממנועי ההכנסה של קבוצת "ידיעות תקשורת")
*
במקביל זוכה שמולי בקביעות לסיקור חיובי נדיר: קוראי ידיעות אחרונות נתקלים ללא הרף באזכורים מחבקים לשמולי. כאשר mako נענו להצעתי ועשו בדיקה בנושא, הם גילו סיקור חיובי לשמולי בידיעות בתדירות שבועית. כמעט כל הצעת חוק חסרת סיכוי שהגיש שמולי זכתה לכותרת מפנקת. זה דבר שח"כים, במיוחד מהאופוזיציה, יכולים רק לפנטז עליו.
ובעצם, זה סוד גלוי: תשאלו כל איש כנסת על יחסי שמולי-ידיעות והוא כנראה יספר לכם משהו דומה.
הברית עם ידיעות השתלמה: שמולי נבחר אתמול במקום הראשון ברשימת העבודה. כמובן שזו לא הסיבה היחידה להצלחתו. אני, כמו רבים מכם, מעריך את שמולי על המסירות וההשקעה בו הוא נלחם למען שלל סוגיות חברתיות.
אבל לי אישית הספיק די והותר מנבחרי ציבור של פוליטיקה ישנה: כאלו שביומיום מתלוננים על מקררים ריקים (כמטפורה) וזוכים לכותרות, אך לא נלחמים בשורש של הבעיות שמובילות למקררים ריקים: המונופולים, קשרי ההון-שלטון-עיתון, הבריתות הסמויות.
*
שמולי הוא ח"כ חרוץ, מסור וחברתי. כל עתידו הפוליטי לפניו. כטירון, אולי נזקק לגב של מו"ל, אבל היום הוא כבר מוכר בכל בית. לכן, קיוויתי שאחרי פרשת 2000 יחשוף את כל מה שהוא יודע על המנגנון ויילחם בו. במקום זאת נדמה שהוא פשוט השתלב במנגנון היטב.
*
תחשבו על זה: כמה פעמים שמעתם ח"כים ממפלגה כלשהי מדברים על פרשת ביבי-נוני? זו הפרשה השקטה ביותר, אף שחשפה יחסים לכאורה אסורים בין מי שמנהיג את המדינה לבין מתווך המציאות החזק ביותר – נוני מוזס.
בקושי רב, אם בכלל, נשמעים רוב אבירי הפוליטיקה החדשה, שבדרך כלל מרימים קול צווחה על ראש הממשלה נתניהו בגלל כל פרשיה. דווקא מזו הם מתעלמים?
ברור לי שלא מעט מהציבור מחפשים פוליטיקה אחרת לגמרי ממה שהשמאל-ימין מציע היום. לפי הסקרים מדובר כנראה במיליונים של אנשים.
אלא שמדי קדנציה גונבים את הקולות הללו מפלגות מרכז שבטוחות שיביאו משהו שונה, לצד מועמדים צעירים/חדשים שמתקדמים בסולם הפוליטי.
אך כל אלו לא אמיצים דיו להקים תשתית חדשה שתקשה על שחיתות להיווצר. אין בחוסן ישראל, אין בכולנו, אין ביש עתיד, וגם אין בשמולי, גדעון סער וחבריהם שום שקיפות. הם לא מאפשרים לציבור באמת לראות לתוככי המנגנון. זה מוסווה יותר – אבל עדיין נקבל עם כל אלו אותו דבר, רק בעטיפה נוצצת יותר.
כשפרסמתי את זה בעבר שמולי הגיב: "שטויות, אין שום קשר, אני חושב שהחוק (נגד 'ישראל היום'; ת"א) נחוץ כי מודל הדמפינג של 'ישראל היום' מפרק את התקשורת החופשית. כל ניסיון לקשור בין הדברים הוא מופרך".לדבריו "נבחרתי שלוש פעמים רצוף לח"כ החברתי ביותר בכנסת, מוביל מאבקים רבים בכנסת ומחוקק המון בתחומי רווחה, בריאות ותעסוקה. לשמחתי התקשורת כולה מציינת לטובה את המאבקים הרבים והחוקים שלי, לרבות רדיו, טלוויזיה, 'הארץ', 'מרקר', 'כלכליסט', 'גלובס', 'מעריב' וכך גם 'ידיעות'".

בכל מקרה כולי תקווה שכעת כשנבחר, שמולי יכרות ברית חדשה ובודדה: עם הציבור שמשלם את שכרו. אנחנו ב"שקוף" פה בשביל לבדוק אותו ואת חבריו מכל המפלגות מדי יום – ולוודא שזה מה שהם עושים.

קבוצת ידיעות צילמה פוליטיקאים והתנתה את הפירסום בתשלום

במהלך הבחירות לרשויות המקומיות מכרה קבוצת ידיעות באופן אקטיבי חבילות פרסום סמוי למועמדים. עסקות מסוג זה מסכנות את היכולת של קבוצת ידיעות לדווח בניקיון כפיים ולמלא את תפקידה כגוף תקשורת במדינה דמוקרטית

| אסף נתיב |

בכתבה הזו לא תקראו שום דבר פלילי. המהלכים שמתוארים פה הם סטנדרטיים בעולם העסקי, לרבות בגופי תקשורת. וזו בדיוק הבעיה – כי מה שמותר בעולם העסקי, לטעמנו לא תמיד יכול להתקיים בעיתונות. למה? כי לתקשורת תפקיד חיוני לדמוקרטיה ומחויבות כלפי הציבור. ההתנהלות של קבוצת ידיעות בבחירות המקומיות האחרונות היא דוגמא מטרידה לכשל המוסרי של חלק מכלי התקשורת בישראל.

הצילום בחינם, הפרסום בתשלום

בחודשים שקדמו לבחירות האחרונות, פנו נציגי שיווק של קבוצת ידיעות לרבים מהמועמדים בבחירות ברחבי הארץ עם הצעה מפתה: צילום ועריכה של סרטון תדמית מושקע – ובחינם. כפי שניתן לצפות, מועמדים ומועמדות רבים זרמו לצילומים באולפני הקבוצה בראשון לציון. מבחינתם, הייתה זו הזדמנות לקבל תוכן פרסומי חינמי עבור הקמפיין – ואולי אפילו כתבה באתר החדשות החזק בישראל, סמוך לבחירות.

מה שחלק מהמועמדים לא ידעו, הוא שאת הזכויות להפיץ ולשתף את סרטון התדמית – הם לא יקבלו. עבור הזכויות הללו, כך הם גילו לאחר הצילומים, יהיה עליהם לשלם כסף. הסרטונים שפורסמו הועלו לאתר ייעודי שקשה מאוד למצוא במנועי החיפוש – ולמיטב בדיקתנו לא ניתנו הפניות ברורות אליו מאתרי קבוצת ידיעות.

מספר מועמדים שונים סיפרו לנו איך זה עבד: כמה שבועות לאחר צילום הסרטון, הם קיבלו טלפון ממחלקת השיווק של קבוצת ידיעות עם הצעה מפתה – לרכוש פרסום סמוי שהתבסס על אותו וידאו. נראה שמבחינת קבוצת ידיעות, הסרטונים שימשו למעשה פתיון שמטרתו לייצר לידים (קצות חוט), לקראת מכירה של פרסום סמוי. 

מבחינה עיתונאית, ההזמנה לצילומי סרטון בחינם יצרה מצב מוזר: אתר אינטרנט שכותרתו "בחירות מקומיות 2018" והלוגו של mynet (אתרי החדשות המקומיות של קבוצת ידיעות) מתנוסס בראשו – שרק חלק מהמועמדים בכל רשות בכלל מוזכרים בו. כך לדוגמא, מהמועמדים לראשות העיר תל-אביב הגיע להצטלם רק יאיר צברי ולכן באתר לא הופיע אזכור לאף אחד ממועמדים הנוספים – אפילו ראש העיר המכהן, חולדאי, איננו מוזכר!

מתוך אתר הזירה של mynet

פוליטיקאים כמקור הכנסה?

כאמור, בעולם עסקי רגיל – אין מניעה "למשוך" לקוחות בצורה שכזו. בעולם התקשורתי? זה פסול.  גוף תקשורת אמור להתרחק מניגודי עניינים ואינטרסים – ולהסתפק בדיווח עליהם.

הפיכת פוליטיקאים ללקוחות יוצרת מצב בעייתי שמשנה את ייעוד התקשורת – ככלי לייצור הכנסות בלבד. במקרה כזה, גוף התקשורת עלול לפעול לקידום מועמדים – רק מפני שזה האינטרס העסקי שלו. במילים של נציג המכירות של ynet איתו שוחחנו בחלק הראשון של התחקיר: "אנחנו נעשה טוב למועמד". זה מנוגד למחויבות של התקשורת לתפקידה בדמוקרטיה ופוגע באמון שהציבור הרחב נותן בה.

לקבוצת ידיעות אינטרס ברור לתמוך במועמדים שמפרסמים אצלם בהווה, או יפרסמו אצלם בעתיד, כאשר יצברו כוח פוליטי ויקבלו גישה לכספי ציבור (משרדי ממשלה רבים רבים רכשו פרסום סמוי מקבוצת ידיעות בעבר, כך לדוגמא המשרד לנושאים אסטרטגיים בראשות גלעד ארדן ומשרד החינוך בראשות שי פירון). האם מצב כזה עלול להוביל לגניזת כתבה ביקורתית על מועמד? אולי לביטול תחקיר אודות הרשות בראשה עומד הלקוח?

ואם זה לא מספיק, במקרה הספציפי שהצגנו פה – הפוליטיקאים המקומיים הולכו שולל. הם הגיעו הודות לתדמית החזקה של "ידיעות", ומה גילו? שעליהם לשלם כדי שיסקרו אותם.

קניית פרסום סמוי היום קלה יותר מהזמנת פיצה

בחלק הראשון של התחקיר בנושא, התחזתי למנהל מטה של מועמד פיקטיבי, לראשות ראשון לציון. שוחחתי עם בכיר במערך השיווק של Ynet על רכישת פרסום סמוי לשם קידומו של אותו מועמד (שאנחנו יצרנו), והופתענו מההצעות לפרסום סמוי שהונחו לפנינו: 12,000 שקלים לראיון באולפן, 15,000 שקלים לראיון חוץ ועוד. הנציג אמר במפורש: "זה פרויקט חדש – אנחנו נעשה טוב למועמד. אם זה לא עובד, אנחנו ניתן".

מה זה אומר? שלקבוצת ידיעות יש אינטרס ברור שגורם פוליטי מסוים יצליח, מן הסתם על חשבון מישהו אחר. ערבוב הפרסום והתוכן העיתונאי מייצרים מצב שבו מאוד מסובך להפריד בין השניים. במקום להתרחק מניגוד עניינים, קבוצת ידיעות קושרת את עצמה עסקית עם פוליטיקאים, להם הם ידאגו "לעשות טוב" – בעיקר על חשבונכם.

מ- ynet נמסר בתגובה: הפרטים אינם נכונים. פרט לכך, זירת הבחירות המקומיות אינה פעילות של אתר ynet, אלא של רשת מקומוני ידיעות תקשורת.