פוסטים

חשיפה: כך ניסה מו"ל "ידיעות אחרונות" להפוך למונופול דרך הכנסת

חוות דעת חסויה שהוגשה לח"כים במהלך קידום "חוק ישראל היום" מבהירה: נוני מוזס שאף להשתלט מחדש על שוק העיתונות • בחשיפה ראשונה של המסמך, מתגלה הרקע הכלכלי למגעים הסודיים בין נוני מוזס לבנימין נתניהו, הנאשמים ב"תיק 2000" "משפט המו"לים", פרויקט משותף של "העין השביעית" ו"שקוף"

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| איתמר ב"ז |

נובמבר 2014. "הצעת החוק לקידום ולהגנת העיתונות הכתובה בישראל", שנהגתה ב"ידיעות אחרונות" והוגשה על-ידי איתן כבל ועוד שמונה ח"כים, מגיעה לוועדת השרים לענייני חקיקה. יושבת ראש הוועדה היא ציפי לבני, שרת המשפטים. החוק מציע לאסור על חלוקה של עיתונים בחינם, בתנאים מסוימים שנתפרו כך שיתאימו לעיתון אחד: "ישראל היום".

ארנון (נוני) מוזס, מו"ל ידיעות אחרונות. שאף להשתלט על שוק העיתונות מחדש (יונתן זינדל, פלאש 90)

לפני ההצבעה על החוק, שלימים ייחשף כחלק מהמסכת הפלילית של "תיק 2000", לבני מחלקת לשרים מסמך: חוות דעת תומכת מטעם "ידיעות אחרונות". המאמץ הלוביסטי מצטרף לשנאה שרוחשים רוב הפוליטיקאים הבכירים, משמאל ומימין, לחינמון שמשרת את ראש הממשלה – ו"חוק 'ישראל היום'" מאושר במליאה ברוב קולות בקריאה טרומית. ראש הממשלה בנימין נתניהו בולם את המהלך בצורה יוצאת דופן: הוא מפרק את הממשלה וגורר את המדינה לבחירות.

העיתונים שמסרבים לחשוף את מצבם הכלכלי 

את חוות הדעת שחילקה לבני בישיבה ערך ד"ר שלומי פריזט, לשעבר הכלכלן הראשי של הרשות להגבלים עסקיים וממלא מקום הממונה על ההגבלים. עצם הגשת חוות הדעת, והעובדה שחוברה למען "ידיעות אחרונות", לא הוסתרה. אבל הנייר עצמו מוגדר עד היום על-ידי "ידיעות אחרונות" כמסמך סודי שחשיפתו תפגע קשות בקבוצת התקשורת של משפחת מוזס. כעת חוות הדעת נחשפת כאן לראשונה.

עוד כתבות בפרויקט "משפט המו"לים":

המסמך שהוגש מטעם "ידיעות אחרונות" מעניק הצצה לתחזית האפוקליפטית של קבוצת התקשורת, ולעומק הפגיעה שגרמו לה "ישראל היום" ובעליו, זוג המולטי-מיליארדרים האמריקאים שלדון ומרים אדלסון. חוות הדעת מאפשרת להבין מהיכן נובעת החרדה הקיומית שברקע המשא-ומתן המושחת והנואש שקיים המו"ל נוני מוזס עם נתניהו, ולתמרון הנועז – והמושחת גם הוא – שבמסגרתו ביקש לפגוע במתחרה באמצעות חקיקה אנטי-דמוקרטית.

את הניתוח של ד"ר פריזט ניתן לקרוא בשתי דרכים. דרך אחת היא לקרוא אותו כמסמך מוגזם, שמצייר מודל בלתי אפשרי בהתבסס על אומדנים ועל מידע שמידת הרלבנטיות שלו מוטלת בספק. לחלופין, ניתן לקרוא אותו כמבט בהיר וחודר על האופן שבו ריסק "ישראל היום" את שוק העיתונות המודפסת, ועל התנאים הדרושים למתחריו כדי להחזיר מלחמה ולהביס את החינמון.

הסיבה לאי-הוודאות הזאת היא ששני העיתונים הנפוצים בישראל – "ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום" – מתייחסים למאזנים שלהם כאל סודות מסחריים. כשב"הארץ" נחשפו הפסדי העתק של "ישראל היום" – למעלה מ-100 מיליון שקל בשנה – בחינמון סירבו להגיב. 

כך קרה לאחרונה גם ב"ידיעות אחרונות", אחרי שדירקטור בחברה הצהיר בפני בית-המשפט על ירידה חדה בהכנסות וטען שמוזס הפסיד קרוב למיליארד שקל מכספי העיתון בהימורים בשוק ההון. למרות ההאשמות הקשות, גם המוזסים לא טרחו לאשר או להכחיש.

בהתאם לחשאיות המסורתית של מוזס, חוות הדעת של ד"ר פריזט לא התבססה על הנתונים הפיננסיים של "ידיעות אחרונות", העיתון שמימן אותה. בשיחה עם "העין השביעית" מסר ד"ר פריזט שהנתונים הללו כלל לא נמסרו לו. 

ניתוח חוות הדעת – שלב אחר שלב

את הניתוח הכלכלי שערך הוא ביסס על נתונים כלליים מארצות-הברית, הערכות לגבי ההוצאה הכללית על מודעות בעיתונים בישראל, ומידע גלוי על "מעריב" מהימים שבהם העיתון נסחר בבורסה וחויב לפרסם את נתוניו הפיננסיים.

שלומי פריזט (צילום: מרים אלסטר, פלאש 90)

לפיכך, חוות הדעת לא מתייחסת ישירות להשפעה של "ישראל היום" על מצבו של "ידיעות אחרונות". במקום זה, היא עוסקת בעיתון תיאורטי המכונה "מתחרה פוטנציאלי ל'ישראל היום'". 

עם זאת, העיתון היחיד שעונה להגדרות שמפורטות בחוות הדעת הוא "ידיעות אחרונות". להלן התובנות הבולטות שנכללות בחוות הדעת, ולצדן שאלות ומסקנות שנובעות מהן – ומהניסיון למנוע את פרסום המסמך.

א. "ידיעות אחרונות" חייב להיות מונופול

הטענה הבולטת בחוות הדעת של ד"ר פריזט היא שכל עוד "ישראל היום" לא גובה דמי מינוי, בשוק הישראלי אין מקום לשני עיתונים מסדר הגודל של "ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום". לפי הניתוח שלו, כדי שעיתון יומי גדול יסיים את שנת 2017 (לדוגמה) באיזון תקציבי – עליו לשאוב 86% (!) מהכסף שהמפרסמים מוציאים על מודעות בעיתונות המודפסת. המשמעות: כדי להרוויח, או לפחות לא להפסיד, "ידיעות אחרונות" חייב להיות מונופול אימתני.

שתי חוות דעת שהוזמנו באותו זמן על-ידי "ישראל היום", האחת מאת עו"ד דרור שטרום והאחרת מאת פרופ' ברק מדינה, גרסו שאישור "חוק 'ישראל היום'" יעניק ל"ידיעות אחרונות" מונופול על העיתונות המודפסת בארץ. חוות הדעת של ד"ר פריזט מאשרת זאת: כדי לחזור להרוויח, ל"ידיעות אחרונות" אין מוצא אחר. כך שלמעשה, ההצבעה בוועדת השרים עסקה בניסיון להפוך את "ידיעות אחרונות" למונופול.

ב. "ידיעות אחרונות" מפסיד כסף

"ידיעות אחרונות" כבר הוכרז בעבר כמונופול, בשנת 1995. בתקופה ההיא, העיתונות המודפסת עדיין קיבלה פרוסה גדולה ונאה מעוגת הפרסום. המצב הישן אִפשר רווחיות עצומה למונופול – ורווחים נאים גם לכמה ממתחריו. 

אחת המסקנות שעולות מחוות הדעת היא שכדי להרוויח "ידיעות אחרונות" חייב להיות מונופול. לפי הניתוח, כדי שהעיתון יסיים את שנת 2017 (לדוגמה) באיזון תקציבי – עליו לשאוב 86% (!) מהכסף שהמפרסמים מוציאים על מודעות בעיתונות המודפסת

אך עידן הרשת והשינויים בהרגלי צריכת המדיה הביאו עמם צניחה חדה ומתמשכת בהוצאה על פרסום בפרינט, ואילצו את העיתונים להתחרות על פרוסת מזומנים הולכת ומצטמקת. ב-2007 נוסד "ישראל היום". בתחילת 2010 קבעה רשות ההגבלים ש"ידיעות אחרונות" חדל להיות מונופול.

גודלה של הפרוסה שמקבלים העיתונים מעוגת הפרסום אינו ידוע בוודאות. ההערכה המקובלת בשוק מתפרסמת על-ידי איגוד השיווק וחברת יפעת. לפי ההערכה הזאת, ב-2013 הוציאו המפרסמים 940 מיליון שקל על פרסום בעיתונות המודפסת. 

מרים ושלדון אדלסון. בעלי "ישראל היום"

לפי החישוב של ד"ר פריזט, כדי להגיע לאיזון כלכלי "ידיעות אחרונות" היה צריך לגרוף באותה שנה למעלה מ-60% מסכום זה – ובמספרים מוחלטים כ-575 מיליון שקל. לפי חוות הדעת, זהו הסכום הדרוש להפעלת עיתון יומי איכותי, משפיע ובעל תפוצה גבוהה – 275 אלף עותקים בימי חול, ו-400 אלף בסוף השבוע.

לפי המודל של ד"ר פריזט, הסכום הדרוש להפעלת עיתון כזה נשאר קבוע לאורך השנים. ואולם, ההוצאה על פרסום בעיתונות המודפסת ממשיכה לרדת. המצב הזה מוליד תרחיש בלתי אפשרי. 

לפי הניתוח שמופיע בחוות הדעת, כדי להכניס 575 מיליון שקל ב-2017 – "המתחרה הפוטנציאלי של 'ישראל היום'" חייב להשיג קרוב ל-90% מההוצאה על פרסום בפרינט. בפועל, המצב רחוק מכך. המשמעות: אם החישוב של ד"ר פריזט מדויק, "ידיעות אחרונות" מפסיד כסף.

ג. הפרוסה ממשיכה להצטמק

לפי המודל של ד"ר פריזט, אפילו אם העיתון של מוזס היה מצליח לשאוב 100% מההוצאה על פרסום בפרינט – בשנים האחרונות, הוא לא יכול היה להגיע להכנסות של 575 מיליון שקל ממכירת מודעות. גם לא באופן תיאורטי. 

לפי הערכת איגוד השיווק וחברת יפעת, ב-2018 הסתכמה ההוצאה השנתית על פרסום בעיתונים ב-548 מיליון שקל. ב-2019 המשיכה ההוצאה לצנוח, והסתכמה לפי ההערכה ב-484 מיליון שקל בלבד. ב-2020 צפויה הפרוסה להמשיך במגמת ההצטמקות.

ד. "ידיעות אחרונות" נכשל בגבייה מקוראים

התלות של "ידיעות אחרונות" בהכנסות מפרסום היא פועל יוצא של תופעה ותיקה בענף העיתונות: הכנסות נמוכות ממכירה לקוראים. כדי שעיתון יוכל לגבות מחירים גבוהים ממפרסמים, עליו לשאוף לתפוצה רחבה ככל הניתן. 

ב"ישראל היום", למשל, טוענים שזו הסיבה לכך שהעיתון מחולק חינם. לו היו גובים עליו תשלום, מספר הקוראים היה צונח – וכך גם מחירי המודעות. בפועל, כפי שנחשף בסדרת תחקירים של "העין השביעית", מחירי המודעות בחינמון התגלו כנמוכים באופן חסר פרופורציה.

ידיעות אחרונות. ככל הנראה מפסיד מיליונים כבר שנים. (צילום: דר אבישי טייכר, פיקיוויק)

בארצות-הברית, אחת ההשלכות של הצניחה בהוצאה על פרסום בעיתונים היתה העמקת הגבייה מהקוראים – למשל, באמצעות העלאת מחיר העיתון. לטענת ד"ר פריזט, בישראל המהלך הזה אינו אפשרי בגלל החלוקה החינמית של "ישראל היום".

בארה"ב, אחת ההשלכות של הצניחה בהוצאה על פרסום בעיתונים היתה העמקת הגבייה מהקוראים. ב"ידיעות אחרונות", מחיר העיתון הוקפא כמעט לחלוטין. המשמעות: בהנחה שחלה ירידה ניכרת בתפוצה של "ידיעות אחרונות", גם ההכנסות מקוראים צנחו

גם ב"ידיעות אחרונות" מחלקים עותקי חינם, אבל שואפים עדיין למכור כמה שיותר. על רקע זה, יש לשער, הוקפאו מחירי העיתון כמעט לחלוטין. ב-2014, בעת הגשת חוות הדעת, המחיר הנקוב של גיליון של "ידיעות אחרונות" עמד על 5 שקלים בימי חול ו-15 שקל בסוף השבוע (מנויים מקבלים את העיתון בהנחה ניכרת, חרף עלויות המשלוח).

מאז עברו שש שנים, והמחיר לעותק ביום חול נותר על כנו. המחיר בסוף השבוע עלה בשני שקלים בלבד. המשמעות: בהנחה שחלה ירידה ניכרת בתפוצה של "ידיעות אחרונות", גם ההכנסות מקוראים צנחו.

ב-2019 החל העיתון לגבות תשלום עבור עיון בגרסה המקוונת של חלק מהתכנים שמתפרסמים בו. היקף השימוש בשירות זה אינו ידוע. לפי ההערכות בשוק, ההיקף זניח.

ה. החורים במודל

המודל שעליו מבוססת חוות הדעת של ד"ר פריזט מוגבל, ומתעלם מהמורכבות של הענף וההבדלים בין העיתונים. ראשית, "ידיעות אחרונות" אינו נכס יחיד. משפחת מוזס מחזיקה בקבוצת תקשורת רחבה ומסועפת שכוללת אתר חדשות מצליח, מגוון מגזינים, הוצאת ספרים גדולה, שותפות בערוצי ספורט, מערך דפוס והפצה, חברת הפקות טלוויזיונית ועוד. 

בהחלט ייתכן מצב שבו משתלם ל"ידיעות אחרונות" להפסיד על הוצאת עיתון מודפס – ולכסות על כך באמצעות הכנסות מאפיקים אחרים, ששואבים תועלת מפעילות העיתון.

שנית, חישוב העלויות הדרושות להחזקת "המתחרה הפוטנציאלי של 'ישראל היום'", כלומר "ידיעות אחרונות", התבסס על הנתונים של "מעריב" – עיתון קטן בהרבה, שבשנים הרלבנטיות לקה בכשלי ניהול חמורים, דימם מיליונים וקרס פעמיים בתקופה קצרה. 

.נוחי דנקנר, מו"ל מעריב לשעבר לאחר שחרורו מהכלא (צילום: אבשלום ששוני, פלאש 90)

בחלק מהתקופה שעל נתוניה התבססה חוות הדעת, "מעריב" הוחזק על-ידי הטייקון הקורס נוחי דנקנר. כפי שתואר בהרחבה בתחקיר "העין השביעית", "מעריב" הופעל אז כמעין זרוע למשימות מיוחדות של פירמידת החברות של דנקנר. שיקולים של רווח והפסד מילאו בחברה תפקיד משני בלבד.

חור אחר בחוות הדעת הוא המודל נטול הגמישות שמתואר בה: לפי ד"ר פריזט, עיתון חזק שיתחרה ב"ישראל היום" חייב לפעול על בסיס תקציב עתק של 575 מיליון שקל בשנה. אלא שלא מדובר במשחק סכום אפס, שבו הברירות הן לגרוף הון או להתפוגג. 

את הירידה בהכנסות ממודעות ניתן לאזן באמצעות קיצוצים והתייעלות באגף ההוצאות, העמקת הגבייה מקוראים ופיתוח אפיקי הכנסה חדשים. אחד הפתרונות שמצאו ב"ידיעות אחרונות" הוא מכירת כתבות וחסויות. המהלך הבעייתי הזה תרם לכרסום המתמשך במוניטין של העיתון, שהואץ עם חשיפת "תיק 2000" והספסור הבוטה בקו המערכתי שלו.

השרים שקיבלו לידיהם את חוות הדעת התבקשו להאמין שהמשך קיומו של "ידיעות אחרונות" תלוי בהגבלת "ישראל היום". אחרי שנחסם המהלך, ו"ישראל היום" לא הוגבל – התברר ש"ידיעות אחרונות" בכל זאת ממשיך להתקיים.

משרד המשפטים: "מדובר בחומר חקירה חסוי"

חוות הדעת שהוכנה למען "ידיעות אחרונות" היא מידע ציבורי – מסמך שהוגש לנבחרי ציבור כבסיס לגיבוש מדיניות. ובכל זאת, ב"ידיעות אחרונות" ובמשרד המשפטים סירבו למסור את המסמך. 

בקשת חופש מידע שהגישה עמותת "הצלחה" בסוף 2019 נענתה בסירוב. במשרד המשפטים טענו שחוות הדעת הכלכלית היא חלק מחומר החקירה ב"תיק 2000", ולכן אין למסור אותה.

נתניהו בפתח משפט המו"לים. (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

הסירוב של משרד המשפטים יישר קו עם התוצאה שאליה כיוונו ב"ידיעות אחרונות". בעיתון שיגרו למשרד המשפטים מכתב שבו נטען כי המסמך חולק לשרים "תחת ציפייה לסודיות" ובמסגרת "דיון פנימי", ולכן אין למסור אותו לגורמים חיצוניים. לטענת נציגיו של מוזס, פרסום חוות הדעת צפוי לפגוע באופן ממשי ב"אינטרסים המסחריים, הכלכליים והמקצועיים של 'ידיעות אחרונות'".

ההסבר לגבי האופן שבו לכאורה תיגרם הפגיעה הושחר, וכך גם כל האזכורים של המילים "ידיעות אחרונות" – ואפילו שמו של הגורם שחתום על המכתב ועצם העובדה שהוא נשלח מטעם "ידיעות אחרונות". בסופו של דבר, תוכנה של חוות הדעת נמסר לידי "העין השביעית" מאדם שנחשף אליה.

המאמר הזה נפתח בקביעה שלפיה ניתן לקרוא את חוות הדעת של "ידיעות אחרונות" כמסמך מוגזם ומנותק מהמציאות – או כניתוח חד ומדויק של המצב בשוק. עצם הגשתה מטעם "ידיעות אחרונות" מעידה שבעיתון בחרו באופציה השנייה. 

לפי נציגי העיתון, הניתוח הזה ממשיך להיות חד ומדויק עד היום. במכתב שנשלח מטעם "ידיעות אחרונות" למשרד המשפטים נטען שהמצב שמתואר בחוות הדעת עדיין מתקיים, "כך שלמעשה חוות הדעת עודנה נכונה ורלבנטית גם היום".

לפיכך, ברור מדוע חוששים שם מפרסום המסמך. אם חוות הדעת נכונה ורלבנטית, משמעות הדבר היא ש"ידיעות אחרונות" מדמם מיליונים כבר שנים, והדרך היחידה שבה יוכל לעצור את הדימום היא תרחיש בלתי אפשרי שבו מוזס ישתלט מחדש על השוק ויגזול את כל הכנסות הפרסום מהעיתונים המתחרים – עד השקל האחרון – וגם יהפוך את המגמה אצל המפרסמים ויגרום להם לחזור לפרינט.

לרוע מזלו של המו"ל המסובך בפלילים, זהו תרחיש שלא יקרה גם אם מחר בבוקר "ישראל היום" ייעלם כלעומת שבא.

***

"משפט המו"לים", סיקור משפט "תיק 1000", "תיק 2000" ו"תיק 4000", הוא פרויקט משותף של "העין השביעית" ו"שקוף"

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו למערכת שקוף

בית המשפט דחה את ניסיונות הנאשמים לעיכוב במשפט ההון-שלטון-עיתון

עורכי הדין ביקשו דחיה של שנה ויותר, אך השופטת קבעה כי הדיונים יחלו בינואר ויתקיימו שלוש פעמים בשבוע • במהלך הדיון הפרקליטות גילתה כי בעוד פרקליטי המו"לים נמצאים איתה בקשר שוטף, עורכי-דינו של נתניהו לא פנו אליה עד היום • "משפט המו"לים", פרויקט משותף של "העין השביעית" ו"שקוף"

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| אורן פרסיקו |

שלב הראיות במשפט הפלילי נגד בנימין נתניהו, ארנון "נוני" מוזס והזוג שאול ואיריס אלוביץ' ייפתח בחודש ינואר הקרוב ויתקיים שלוש פעמים בשבוע. זאת, לפי הודעתה הבוקר (ראשון) של השופטת רבקה פרידמן-פלדמן בסיומו של דיון מוקדם שנערך בבית-המשפט המחוזי בירושלים, תוך שהיא דוחה שלל טענות שהעלתה סוללת עורכי הדין של הנאשמים: ראש ממשלה מכהן, מו"ל ועורך אחראי של קבוצת תקשורת גדולה ומו"לים לשעבר של אתר חדשות גדול.

על אף אופיו הטכני, הדיון עורר מטבע הדברים התעניינות תקשורתית גדולה. עשרות עיתונאים הגיעו לבית-המשפט המחוזי בירושלים, אך כמו בדיון הראשון, מלבד צוות צלמי פול, העיתונאים לא הורשו לעלות לקומה השלישית, שם נמצא אולמה של השופטת פרידמן-פלדמן. תחת זאת נאלצו העיתונאים לצפות בשידור במעגל סגור של המשפט מאולמות שבקומה השנייה.

קראו כתבות נוספות בסיקור משפט המו"לים:

עיקרו של הדיון הוקדש לטענות שונות מצד הסנגורים באשר לפרק הזמן שעדיין דרוש להם כדי להיערך כראוי לתחילת שמיעת הראיות בתיק.

עו"ד ז'ק חן, המייצג את בני הזוג הנאשמים אלוביץ', אמר כי רק בסוף השנה הנוכחית יסיימו לעבור על כל חומר החקירה ולאחר מכן יזדקקו לכמה חודשים נוספים כדי להתכונן לחקירות העדים, כך שלא ניתן יהיה להתחיל בשלב ההוכחות עד אמצע השנה הבאה.

בהמשך הוסיף כי אם שמיעת הראיות במשפט תתחיל בתיק 4000, שבו מעורבים בני הזוג אלוביץ', לא יהיה מנוס מלדחות עוד יותר את שלב הראיות. התאריך בו נקב עו"ד חן נמצא הרחק בעתיד: סוף שנת 2021.

עו"ד נוית נגב, באת-כוחו של הנאשם מוזס, הבהירה כי גם הם זקוקים לזמן נוסף עוד לפני שבכלל יגישו בקשה על הסרת חיסיון מחלק מחומרי החקירה. אולם מי שהרחיק לכת עוד יותר היה עורך דינו של הנאשם נתניהו, עו"ד יוסי שגב, שהצטרף לאחרונה לצוות הגנה של ראש הממשלה. שגב הציע להמתין חצי שנה עוד לפני שבכלל קובעים את המועדים לתחילת שלב ההוכחות.

פרקליטת הנאשם אלוביץ' מודיעה על "אירוע חמור"

הנאשמים כולם קיבלו פטור מהתייצבות בדיון אך הנאשם אלוביץ' החליט בכל זאת להגיע ונכח באולם. זמן קצר לאחר פתיחת הדיון התברר מדוע. עו"ד מיכל רוזן-עוזר, המייצגת את בני הזוג אלוביץ' יחד עם עו"ד חן, פנתה לשופטת בנימה דרמטית. "מבחינתנו נפל דבר", אמרה. לדבריה, אלוביץ' התעקש להגיע היום לבית-המשפט לאור "אירוע חמור שמבחינתנו משליך על המשפט".

שאול אלוביץ', בדיון הפתיחה בבית המשפט (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

האירוע, הסבירה, נוגע למפגש שנערך לאלוביץ' עם בנו אור אלוביץ', במסגרת חקירתו במשטרה. כפי שפורסם בעבר על ידי העיתונאי עמית סגל בחדשות 12, כבר בפתח הפגישה בין השניים ניסה אלוביץ' הבן לשכנע את אביו להחליף את עו"ד חן בעו"ד אחר שיהיה נוח יותר לאפשרות של חתימת הסכם עד מדינה. לפי הפרסום, אלוביץ' השיב כי יהיה עליו לשקר כדי להפוך לעד מדינה.

בעקבות פרסום השיחה בין הבן לאב התעוררה ביקורת על פגיעה אפשרית בזכויות החשוד, והיועמ"ש נדרש לבדוק את האירוע. בסיום הבדיקה הודיע כי לא הייתה כל התערבות מצד החוקרים או ניסיון לשדל את הבן אלוביץ' לשכנע את אביו.

"קיבלנו את חומר החקירה ואנחנו לומדים את החומר", אמרה עו"ד רוזן-עוזר לשופטת, "ומצאנו מזכר שמתעד מפגש של החוקרת עם אור אלוביץ' ביום החקירה". לאחר מאמצים גדולים, לדבריה, נמצא בחומרי החקירה התמליל של השיחה בין החוקרת לאלוביץ' הבן, אולם שם, ממש לפני שהחוקרת שואלת את אלוביץ' האם ירצה "לדבר עם אביו על הנושא הזה", העמוד מלא בסימני שלוש נקודות.

חיפוש נוסף בחומרי החקירה הניב את הקלטת השיחה בין החוקרת לאלוביץ' הבן, וממנה עולה כי החוקרת בפירוש שוחחה עמו על אפשרות של החלפת הייצוג של אביו לכזה שיקל על חתימת הסכם עד מדינה.

איריס אלוביץ', נאשמת במשפט המו"לים. (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

עו"ד רוזן-עוזר הקריאה שיחה שלמה שהתקיימה בין חוקרת המשטרה לאלוביץ' הבן, ואשר לדבריה אין לה כל זכר בתמליל שקיבלו, ובה עודדה אותו לשוחח עם אביו על ייצוגו המשפטי. לדברי עו"ד רוזן-עוזר, מעבר לגילוי כי המשטרה פעלה כאן בניגוד לחוק ומעבר למה שמסתמן כהטעיית היועמ"ש בידי המשטרה, הפער בין קלטת השמע לתמליל שלה משליך על כל עשרות אלפי שעות ההקלטה שהתקבלו מהפרקליטות במסגרת חומר הראיות.

"אני לא יכולה להגיד שקיבלתי את חומר החקירה כמו שישנו אצל הרשויות", הדגישה, "אנחנו לא באירוע של לפתוח יומנים", כלומר, לקבוע מועדים לדיוני הוכחות. לדברי עורכת דינו של הנאשם אלוביץ', "מסתירים מאתנו את האמת בתיק הזה ואנחנו לא נוכל להשלים עם הדבר הזה. תחת מעטה של שלוש נקודות נעשה פה ניסיון לשבש את ההליכים ולהסתיר את להיטות היתר של המשטרה".

התובעת עו"ד ליאת בן-ארי אמרה כי זו הפעם הראשונה שהיא שומעת טענות לפער בין ההקלטה לתמלול וכי בכל מקרה לסנגורים יש את כל ההקלטות כך שהם תמיד יכולים לבדוק מה נאמר בכל מקום שבו התמליל לא ברור. "עיקר הדברים נמצאים בתמלילים", אמרה.

עו"ד בן ארי, התובעת. "זה נוח להגנה לבקש תמלול כדי לדחות את הדיון" (צילום: יונתן שינדל, פלאש 90)

השופטת פרידמן-פלדמן לא הקלה עליה. "עיקר זה לא הכל", אמרה השופטת. "עיקר של התביעה זה לא עיקר של ההגנה. והשאלה היא אם זה רק התמליל הזה. […] אם בתמליל אחד מישהו בחר לעשות שלוש נקודות ולא לתמלל עד הסוף אולי יש עוד תמלילים? האם הם צריכים עכשיו לשבת ולהקשיב לכל הקלטות ולבדוק הכל מהתחלה? מי יעשה את זה?"

"אני לא רואה עכשיו מצב שבו לוקחים את כל ההקלטות האלה ומההתחלה מתמללים את הכל", אמרה עו"ד בן-ארי, והוסיפה: "אולי זה נוח להגנה לבקש בקשה כזו כי זה משרת את האינטרס המאוד ברור שלה לדחות את הדיון". על משפט אחרון זה מחו באי-כוח בני הזוג אלוביץ', שטענו כי מה שעומד לנגד עיניהם הוא אך ורק השאיפה למשפט צדק שיחתור לגילוי האמת, ולא כל אינטרס אחר.

פרקליט הנאשם נתניהו מחפש "סימנים של אמת"

כאמור, גם לבא-כוחו החדש של הנאשם נתניהו, עו"ד יוסי שגב, היתה הצעה לדחות את ההליכים במשפט, אך עוד לפני שהספיק לטעון נדרש להבהיר את מעמדו. רק לאחרונה נכנס עו"ד שגב בנעליו של עו"ד מיכה פטמן, שייצג את נתניהו בדיון הראשון של המשפט אך פרש כשהתברר כי לראש הממשלה לא אושרה קבלת הלוואה של מיליונים לצורך מימון הגנתו המשפטית.

כשהשיב עו"ד שגב כי קיבל מנתניהו יפוי כוח לייצגו אך ורק לישיבה זו פרצו בצחוק קל העיתונאים שצפו בדיון בשידור במעגל סגור. גם השופטת פרידמן-פלדמן לא רוותה נחת מהאמירה של עו"ד שגב. "מה זה אומר יפוי כוח רק להיום?", שאלה. "מה אדוני עושה כאן?". בהמשך הוסיפה כי לא יתכן שבכל דיון יבוא עו"ד חדש מטעם נתניהו עם יפוי כוח ליום אחד. "זה לא יעבוד כך, צריך להיות כאן ייצוג", אמרה.

נתניהו בדיון הפותח (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

עו"ד שגב הבטיח כי עד לישיבת התזכורת הבאה במשפט הוא "מתכוון לפתור את בעיית הייצוג" באחת משתי אפשרויות: "או שיהיה מימון שמאפשר הגנה לנאשם על ידי עורכי-הדין שהוא רוצה, או שנמצא פתרון אחר לעניין הזה". עו"ד שגב לא פירט מהו הפתרון האחר.

בהמשך הסביר עו"ד שגב מדוע לדעתו בכל מקרה יש לדחות את שלב ההוכחות בתיק. במקום פערים בחומרי הראיות, עו"ד שגב דיבר על על מגפת הקורונה. "אני לא יכול לחקור עדים עם מסכה", אמר, אך השופטת דחתה טענה זו מיד: "תאמין לי שאפשר, עושים את זה כאן יום יום".

עו"ד שגב התעקש כי במשפט שבו פעמים רבות יש להכריע במצב של מילה נגד מילה, לא ניתן יהיה לראות "סימנים של אמת" אצל העד. השופטת פרידמן-פלדמן שאלה אם עו"ד שגב מציע לסגור את בתי המשפט לחודשים הקרובים, ואחרי שהשיב בשלילה הורתה לו להתקדם.

בשלב זה אמר בא-כוחו של ראש הממשלה כי "יש לנו מחשבה" להגיש בקשה לביטול כתב האישום בעילת "הגנה מן הצדק", כלומר בשל התנהלות פגומה של גורמי החקירה, כגון רדיפה או אכיפה בררנית, שפוגעת ביכולת של הנאשם נתניהו להגן על עצמו כראוי. אמירה זו לא זכתה לתגובה מצד השופטת, התובעת או באי-כוח הנאשמים האחרים.

עו"ד יוסי שגב פרקליטו של נתניהו. "לא יכול לחקור עדים עם מסכה" (צילום: ריקו שירזי, פלאש 90)

כשעו"ד בן-ארי קיבלה שוב את רשות הדיבור ציינה שבעוד באי-כוחם של הנאשמים בני הזוג אלוביץ' והנאשם מוזס נמצאים איתה בקשר רציף, שואלים שאלות לגבי חומר הראיות ומקבלים תשובות, באי כוחו של הנאשם מספר 1 בנימין נתניהו לא פנו אליה עד היום ולו בבקשה אחת ונראה כי הם כלל אינם מבקשים לקדם את התיק.

לאחר שסיימה לשמוע את טענות כל הצדדים הודיעה השופטת פרידמן-פלדמן: "אני קובעת כרגע תאריכים כדי להכניס לאיזושהי מסגרת. זה לא מה שביקשתם אבל זה מה שאני קובעת". בתוך שבוע תידרש הפרקליטות להשיב לטענות באת-כוח בני הזוג אלוביץ' לפערים בין הקלטת לתמליל. בקשות לגילוי חומרי חקירה והסרת חיסיון יוגשו בתוך חודשיים. תשובת הנאשמים לאישומים תוגש בתוך שלושה חודשים, ושלב הראיות, כאמור, יחל בינואר 2021, ויתקיים מדי שבוע בימים שני, שלישי ורביעי.

לאחר החלטת השופטת ביקש עו"ד ז'ק חן לאפשר לו להגיש בקשה לרווח את הדיונים, כך שלא יתקיימו ברצף. הדיון הבא במעמד הנאשמים, יתקיים בפני הרכב השופטים המלא ויעסוק בתשובות לאישומים שיגישו ובטענות המקדמיות שיעלו.

*  *  *

"משפט המו"לים", סיקור משפט "תיק 1000", "תיק 2000" ו"תיק 4000", הוא פרויקט משותף של "העין השביעית" ו"שקוף"

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו למערכת שקוף

נוני ותשובה, סיפור אהבה

בעקבות חשיפת הקשר הכלכלי של מוזס והטייקון חזרנו לחשיפות ולבדיקות "העין השביעית" שהצביעו על ההתגייסות של "ידיעות אחרונות" למען תשובה • מהתמיכה במונופול הגז, דרך היחס העוין ל"מגש הכסף" ועד פינוי גבעת עמל • יוסי דורפמן, מטה מאבק הגז: "ידענו ש'ידיעות' לא מחבב אותנו, עכשיו מתברר עומק הקשר" • "משפט המו"לים", פרויקט משותף של "העין השביעית" ו"שקוף"

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| איתמר ב"ז |

חשיפת חשבון הבנק המשותף שניהלו נוני מוזס ויצחק תשובה, יחד עם פרסום הטענות שלפיהן תשובה היה אחד מכמה טייקונים שסייעו למוזס להחזיר חובות עתק שנגרמו בשל הימורי מט"ח, מאירים באור חדש את האופן שבו סוקרו עסקי הגז והנדל"ן שלו בקבוצת "ידיעות אחרונות".

מה שפעם הסתכם ברמיזות של עובדים ערניים, חשדות של פעילים חברתיים וספקולציות מלומדות מקבל כעת גושפנקה: מוזס ותשובה הם לא רק מקורבים עם קשרי ידידות משפחתיים, כולל טיסה של משפחת מוזס לארצות-הברית במטוס של תשובה ואירוחו בחתונתו השנייה של המו"ל. מוזס ותשובה הם גם שותפים עסקיים שחולקים יחד נכסים ואינטרסים, ומנסים לשמור על כך בסוד.

מוזס ותשובה, כל אחד בנפרד, שרויים בימים אלה במשברים שרק הולכים ומעמיקים. למשפטו של מוזס באשמת הצעת שוחד לראש הממשלה, בנימין נתניהו, הצטרפו בימים האחרונים טענות על הפסדים אסטרונומיים בסך של קרוב למיליארד שקל שספגה קבוצת "ידיעות אחרונות" בגין הימורים בשוק ההון. מוזס, האיש שביצע לכאורה את ההשקעות הכושלות, ספג גם חובות אישיים שנאמדו בעבר בכ-200 מיליון שקל. תשובה, כידוע, נמצא על סף חדלות פירעון בעקבות רצף של השקעות מסוכנות וכושלות משל עצמו.

עוד בפרויקט סיקור "משפט המו"לים":

בשנים האחרונות, "ידיעות אחרונות" נהג להתיישר עם הצרכים העסקיים של תשובה ושל שותפיו העסקיים – ובראשם חברת נובל-אנרג'י, השותפה הבכירה של תשובה במונופול הגז. אולי "להתיישר" הוא לא המונח המתאים ביותר. "ישראל היום" הוא עיתון ש"מתיישר", כלומר מתבטל בפני מושאי קידומו. זוהי אחת הסיבות לכך שעד היום מתייחסים אליו כאל דף מסרים. "ידיעות אחרונות" הוא יצור מתוחכם יותר. הוא לא מתיישר, הוא נוטה הצדה – ותמיד משאיר פתח לבריחה, פתק מההורים שניתן להציג כשמאשימים אותו בהתגייסות למען כוחות חיצוניים.

במקרה של תשובה, ההטיה הזאת באה לידי ביטוי מובהק בעת קידום מתווה הגז, התוכנית הממשלתית שהבטיחה רווחי עתק ארוכי טווח למונופול של תשובה, נובל-אנרג'י ושותפיהם – ונתקלה במחאה ציבורית חסרת תקדים במושגים של ענף האנרגיה, לצד התנגדות יוצאת דופן בשורות הרשויות המקצועיות המופקדות על התחום. אחד מרגעי המפתח של התהליך הזה הגיע בנובמבר 2015: ראש הממשלה נתניהו, בצעד יוצא דופן, נטל את סמכויותיו של שר הכלכלה אריה דרעי, שהתפטר משום שלא היה מוכן לאשר את המתווה בהליך פתלתל ויוצא דופן. נתניהו החליט לאשר אותו בעצמו.

הלפיד של אסדת הגז לווייתן, הנמצאת בבעלות יצחק תשובה, בוער בעת תקלה באסדה

המחאה היתה אז בשיאה. המהלך החריג של נתניהו נתפס כחיזוק לגישה שהמערכת הפוליטית וברוני הגז עושים יד אחת כדי לנצל לצורכיהם משאבי טבע ששייכים לציבור כולו. בדיוק אז הושקה הסדרה "מגש הכסף", שאמנם לא עסקה בהרחבה בגז – אבל עבור רבים קשרה את הקצוות והמחישה שמדובר בשיטה. יצחק תשובה הוצג כאחד הנהנים העיקריים.

על רקע התסיסה החברתית הגוברת נחשף באתר זה שתשובה ביקר במערכת "ידיעות אחרונות". מה הוא עשה שם, ועם מי נפגש? בעיתון של מוזס סירבו להגיב או אפילו לאשר את עצם הביקור. שורה של מקרים תמוהים המחישו כבר אז שהביקור של תשובה היה לכל הפחות איתות: "הוא משלנו".

"מגש הכסף" נחלה הצלחה מסחררת בקרב הצופים, ואמורה היתה לעלות גם באתר ynet של מוזס במסגרת שיתוף פעולה ותיק עם חברת הכבלים. לעורכים של מוזס היתה כל סיבה לרצות שהשלאגר הדוקומנטרי (מתברר שזה לא אוקסימורון) יעלה אצלם באתר – אבל באופן תמוה, הימים נקפו וזה לא קרה. אחרי שהצבענו על כך כאן, באתר "העין השביעית", קיבלנו טלפון ממקור במערכת ynet. הוא סיפר שהמערכת נמנעה מלהעלות את הסדרה בעקבות הוראה ישירה שנתן העורך הראשי דאז, ערן טיפנברון, מהחיילים הנאמנים והבכירים ביותר של מוזס באותה תקופה.

"מגש הכסף" עוררה שיח ציבורי ער, אבל בקבוצת "ידיעות אחרונות" התעלמו ממנה כמעט לחלוטין. כמה שבועות אחרי שידורה, היא צצה בטורו של נחום ברנע. העיתונאי הוותיק יצא נגד הסדרה והאשים את יוצריה, דורון צברי ואמיר בן-דוד, בהפצת תעמולה ותיאוריות קונספירציה. על שניים מכוכבי "מגש הכסף", הכלכלן ירון זליכה והעיתונאי גיא רולניק, כתב ברנע שהם משתמשים בבימה הטלוויזיונית כקרש קפיצה לקריירה פוליטית. הקביעה הזאת התבררה כהנפצה מניפולטיבית: עד היום, מקץ ארבע שנים וחצי ושלוש מערכות בחירות, זה לא קרה. זליכה ורולניק הם עדיין אזרחים מן השורה.

אפשר לא לאהוב סדרת תעודה, או סתם לא להסכים עם העמדות שמביעים כוכביה, אבל ברנע עשה משהו אחר. מצד אחד, הוא ציין בפני קוראיו שאין לו כלים מקצועיים לשפוט את "מגש הכסף". מצד שני, ברנע כל-כך התקומם מהביקורת שהובעה בסדרה ומההתעוררות החברתית שבאה אחריה – שלא נותרה לו ברירה. הוא החליט לצלול אל עובי הקורה.

הדרך שבה עשה זאת היתה לנסוע למטה חברת דלק-קידוחים של תשובה ולשוחח עם יו"ר החברה דאז, גדעון תדמור. ברנע, שהעיד על עצמו כבּוּר בענייני אנרגיה, פינה את הבימה היוקרתית שלו לאיש של תשובה, ונתן לו להציג את עמדתו ללא הפרעה או אפילו ניסיון להשמיע ביקורת. התוצאה המביכה עמדה בבסיסו של ניתוח מפורט שפרסם כאן שוקי טאוסיג, ובו פורקה לגורמים הקונסטרוקציה הדמגוגית של בכיר עיתונאי "ידיעות אחרונות".

יצחק תשובה. ביקר במערכת "ידיעות אחרונות" בתקופת שיא המחאה נגד מתווה הגז (צילום: פלאש 90)

בטור של ברנע התחבא גילוי נאות: מתברר שאדם אנונימי שברנע הגדיר כ"קרוב משפחה" עובד עם תשובה. בדיעבד התברר שמדובר באחיו, פרופ' אמיר ברנע. מעט לפני כן התברר שנחום ברנע הוא לא העיתונאי הבכיר היחיד ב"ידיעות אחרונות" שקרוב משפחה שלו עובד אצל תשובה. עמוס ירון, אביו של העורך הראשי דאז רון ירון, מונה באותם ימים לדירקטור חיצוני בדלק-קידוחים. בתגובה לידיעה שדיווחה על כך, רון ירון איים לתבוע את "העין השביעית".

העיתונאי שהיה אמון באותה העת על סיקור מונופול הגז היה כתב הסביבה של "ידיעות אחרונות", עמיר בן-דוד. ב-2018 פרש בן-דוד מהעיתון, וקיבל ג'וב בנובל-אנרג'י, השותפה הבכירה של תשובה בעסקי הגז.

מה שסמוי מהעין

העיתון של מוזס שירת גם את את עסקי הנדל"ן של תשובה: ב-2014, למשל, הוא התגייס למענו כשאמנון לוי עמד לשדר כתבה גדולה על תושבי שכונת גבעת עמל בתל-אביב, שתשובה ביקש לפנות כדי להקים מגדלי יוקרה. ב"ידיעות אחרונות" עזרו לו להקדים רפואה למכה, ותיארו את המפונים כמיליונרים שרק מעמידים פני עניים. בערך חודש לפני כן, התקשורת סיקרה בהרחבה את אחד ממהלכי הפינוי. כפי שצוין אז בטור "מי נגד מי" ב-mako, "ידיעות אחרונות" ו-ynet בחרו לא לסקר את המאורע.

רוב המחאה הציבורית נגד תשובה התרכזה בבעלותו על שדות הגז, ובחשש שהציבור יראה רק חלק זעום מהרווחים. אלפי מפגינים יצאו לרחובות כדי למחות על תוכנית שנתנה למונופול הגז הקלות חסרות תקדים לכאורה בתולדות הרגולציה בישראל, בשווי מיליארדים רבים, שייגבו במשך השנים דרך חשבונות החשמל של האזרחים.

"ידיעות אחרונות" התגייס בכל הכוח כדי לקדם את המתווה שהיטיב עם תשובה ושותפיו, ואתר האינטרנט של מוזס, ynet, דאג להצניע את המחאה

בהפגנות המוצלחות ביותר, על-פי הערכות המארגנים, השתתפו עשרות אלפי מפגינים בעשרות נקודות לאורכה ולרוחבה של ארץ ישראל. בקבוצת "ידיעות אחרונות" לא התעלמו מההפגנות, אבל מי שהיו שם בזמן אמת התרשמו שמישהו דאג לקבור את המחאה בדפים האחוריים.

במאי 2013, למשל, כשמאות פעילים הגיעו לביתו של תשובה בנתניה וקיימו הפגנה סוערת שסוקרה בהרחבה בתקשורת, ב"ידיעות אחרונות" הצניעו את המאורע וגרסו שהשתתפו בו רק "כמה עשרות" מפגינים. למחרת, קבוצה של פעילים פרצה למערכת ynet ודרשה לדעת למה לא סוקרה שם ההפגנה. בדיקות השוואתיות שפורסמו באתר "העין השביעית" בשנים הבאות המחישו שמדובר במגמה: "ידיעות אחרונות" התגייס בכל הכוח כדי לקדם את המתווה שהיטיב עם תשובה ושותפיו, ואתר האינטרנט של מוזס, ynet, דאג להצניע את המחאה.

יוסי דורפמן, חבר מטה מאבק הגז שריכז את הקשר עם התקשורת, מעיד שגם בצד של הפעילים הבחינו שמדובר באג'נדה. "ב'ידיעות אחרונות', ובטח במוסף הכלכלי 'ממון', כמעט שלא התייחסו למאבק. ידעתי שלא אקבל שם כמעט תקשורת, וכשכן עסקו בנושא – רוב העמדות היו בעד יצוא הגז, בעד המתווה, בעד האינטרסים של המונופול, וקידמו את הנרטיב של החברות השותפות בו", הוא נזכר בשיחה עם "העין השביעית".

"הפגנות של עשרות אלפי אנשים קיבלו למחרת אולי ידיעת תמונה יבשה בדף פנימי – אלא אם כן היתה במקרה אלימות, או עצורים. הרושם היה שמנסים לצייר אותנו כאלימים. ידענו ש'ידיעות אחרונות' לא מחבב אותנו, ושלא נקבל שם סיקור הוגן. היה גם עיסוק פרשני עמוק יותר ב'ידיעות'. אבל אם כמה שנים קודם לכן כתב שם סבר פלוצקר שצריך להלאים את הגז – פתאום, במהלך המאבקים, קולו נאלם. ופתאום הוא גם חלק ממערכת שתומכת בכך שהגז נמצא בידיים של מונופול פרטי".

המצב ב-ynet היה מעט מורכב יותר. "הכוח המרכזי של קבוצת 'ידיעות', בעיני, נעוץ בעובדה שהם לא מתנהגים כמו ביביסטים, כמו 'ישראל היום'", אומר דורפמן. "היה סיקור, היו אייטמים. העניין הוא מה שסמוי מהעין. רק אם אתה מאוד מתמצא בעיתונות, ויש לך רקע בנושא, אתה יכול להבין את זה. אני מגיע מעיתונות, ובעצמי הייתי עורך דף בית, אז ידעתי מה צריך לעשות כדי להבליט אייטם או לקבור אותו. ושם נמצא הכוח הגדול: לא בשאלה אם עשית אייטם או לא. ובתקופת המאבק הרגשתי שעושים את זה לנו כל הזמן. כל הזמן.

יוסי דורפמן (מימין, באפור) בהפגנה נגד מחירי הגז. ירושלים, מרץ 2017 (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

"ב-ynet היה עם מי לדבר. הכתבים בשטח עשו עבודה מקצועית וסיקרו את ההפגנות, אפילו באופן נרחב, וגם ציטטו אותנו – אלא שבהומפייג', הכתבות המושקעות האלה בהרבה מקרים אפילו לא קיבלו הפניה בינונית, אלא נדחקו לתחתית. הנושא הוצג כלא חשוב. אני זוכר שיחה עם איש שטח של ynet, אחרי שבאתי אליו בתלונות. הוא אמר לי שהוא מעביר למערכת את החומרים – אבל מה שעושים איתם שם, זו כבר לא אחריותו. היה ברור לו מה הוא אומר, ולי היה ברור מה אני שומע".

יוסי דורפמן: "אני זוכר שיחה עם איש שטח של ynet, אחרי שבאתי אליו בתלונות. הוא אמר לי שהוא מעביר למערכת את החומרים – אבל מה שעושים איתם שם, זו כבר לא אחריותו. היה ברור לו מה הוא אומר, ולי היה ברור מה אני שומע"

איך התרשמת מהיחס שקיבלתם מ"כלכליסט", העיתון הכלכלי של מוזס?

"ב'כלכליסט' פחות הרגשתי את העוינות הזאת. אם שמים את העיתונים הכלכליים על קשת שמתארת את היחס שלהם למאבק הגז, אפשר לומר שבקצה אחד נמצא 'דה-מרקר', שתמך במאבק, ובקצה השני 'גלובס', שהתנגד. 'כלכליסט' היה איפשהו ביניהם, עם נטייה למונופול הגז. חשוב להבהיר: האג'נדה של 'כלכליסט' לא היתה בוטה נגד המאבק כמו מה שחשתי מכיוון 'ידיעות' ו-ynet. אולי משום שכעיתון כלכלי הם מתעסקים יותר בהיבטים הכלכליים של הסיפור".

אפשר גם לטעון שהיחס של "ידיעות אחרונות" נובע מזה שמדובר בעיתון כללי, טבלואיד, ושעניינים סבוכים כמו רגולציה במשק האנרגיה לא מתאימים לתמהיל שלו. יכול להיות שהיחס שקיבלתם שם קשור לדי-אן-איי של העיתון, ולא לקשר עם תשובה והשותפים שלו?

"יכול להיות, אין לי דרך להוכיח. הרושם היה שזה לא קשור לאידיאולוגיה של כלכלת שוק, למשל – מונופול הרי מנוגד לעקרונות של כלכלת שוק. גם לא נראה לי שזה קשור לדי-אן-איי. אם זאת היתה הסיבה, היה הרבה יותר קל מבחינתם לשווק את המסרים של המאבק, כי הם היו הרבה יותר ברורים וחד-משמעיים מהעמדות של המונופול. אני עבדתי על זה שהם יהיו ברורים וחד-משמעיים, וכמה שיותר מובנים לציבור. סיסמאות כמו 'זה לא מתווה – זה אקזיט', למשל. דווקא העמדות של המונופול היו יותר מורכבות, והיה הרבה יותר קשה להסביר אותן. זה היה הכוח שלנו במאבק".

הצללים על קירות המערה

ב-5 בנובמבר 2015, מיד לאחר חשיפת "העין השביעית" על הביקור של תשובה במערכת "ידיעות אחרונות", פרסם דורפמן פוסט פייסבוק שכיום נקרא כמו נבואה. "כבר תקופה ארוכה שאנחנו, שפעילים במאבק הגז, מקבלים תת-סיקור למאבק", הוא כתב שם. "הנושא שהוא ההחלטה הכלכלית-חברתית הכי גדולה שהתקבלה כאן כמעט שלא מופיע בעמודי החדשות של 'ידיעות אחרונות', וכאשר הוא מופיע בעיתון, הוא נדחק לשולי המוסף הכלכלי 'ממון'.

"סיקור להפגנות כמעט שלא קיים, סיקור לפעילות המאבק כמעט שלא קיים, וסיקור הדרכים שהובילו לגיבוש מתווה מונופול הגז כמעט שלא קיים ב'ידיעות אחרונות'. קשרי הון-שלטון הקשורים למונופול הגז והשפעתו על קבלת ההחלטות בהנהגה הישראלית – את זה מעולם לא ניתן היה לקרוא ב'ידיעות אחרונות'. דעות של מומחי אנרגיה וכלכלנים שאינם בעלי אינטרס כלכלי בשוק הגז נגד מתווה מונופול הגז תתקשו למצוא שם.

"אולי כי גם ב'ידיעות אחרונות' שולט טייקון – נוני מוזס, שהוא בעל אינטרסים כלכליים חופפים לאינטרסים של טייקונים אחרים; אולי בגלל הקשרים שבין חברי מועדון ההון הישראלי, שמאפשרים לטייקון לבקר במערכת עיתון; ואולי כי ביקורת על האופן שבו מתנהלת הכלכלה הישראלית היא ביקורת על אופן ההתנהלות של נוני מוזס. הריכוזיות של ענף התקשורת בישראל ושליטתו בידי טייקונים בעלי אינטרסים כלכליים שחורגים מעיתונות גורמת לכך שאזרחי ישראל לא יקבלו מידע כלכלי חשוב שמשפיע על חייהם".

בשבוע שעבר התברר שלמוזס ותשובה יש הרבה יותר מאינטרסים כלכליים חופפים. "באותה תקופה הנחתי שיש איזשהו קשר בין מוזס לתשובה, בין השאר על בסיס הדיווחים שכבר יצאו", אומר היום דורפמן. "אבל כמובן שלא ידענו אז על עומק הקשר שלהם, ועל הרציפות שלו. היום זה ברור לי: אני כל הזמן ראיתי את הצללים של מה שמתרחש במערה, אבל לא באמת ידעתי מה קורה במערה. החשיפה על חשבון הבנק המשותף שלהם חשפה גם את אחד הדברים שבאותה תקופה ראינו רק את הצללים שלהם על הקירות".

בשנים האחרונות הולך ונחלש כוחה של קבוצת "ידיעות אחרונות". הנגיסה של "ישראל היום" בנתח השוק של העיתון וריסוק מחירי המודעות, נדידת הפרסום המקוון אל עבר ענקיות הרשת והמשבר הכללי בשוק התקשורת מצטרפים – לפי הטענות שהוגשו לבית-המשפט – להפסדי העתק שצבר מוזס בגלל הימורים בשוק ההון.

את מקומה של קבוצת "ידיעות אחרונות" בראש ההיררכיה של הענף תופסת כעת קבוצת תקשורת אחרת, קשת, שמחזיקה בחברת החדשות הטלוויזיונית המצליחה בישראל ובאתרי האינטרנט הפופולריים mako ו-N12. מאז 2010, אחד מבעלי המניות המרכזיים בקשת הוא יצחק תשובה, שותפו וידידו של מוזס. תשובה מחזיק במניות באמצעות בתו, גל נאור, אך הנציג שלה בדירקטוריון חדשות 12 הוא עידן וולס, מנכ"ל קבוצת דלק.

ב"ידיעות אחרונות" בחרו לא להגיב לדברים. לאחר פרסום הכתבה מסר נחום ברנע את הדברים הבאים: "אני מתייחס אך ורק לשרבוב שמי לרשימה שלך. התזה שלך מופרכת. לא טרחת לבדוק את אמיתותה או למצער לבקש עליה תגובה, כפי שנדרש מאתר שמתיימר לעסוק בתקשורת. היא מצטרפת לפרסומים נוספים על אודותי באתר 'העין השביעית' שאין להם שחר. אבקשכם לפרסם את מכתבי באתרכם. אני מקווה שהפרסום ימנע טעות מאחרים".

*  *  *

"משפט המו"לים", סיקור משפט "תיק 1000", "תיק 2000" ו"תיק 4000", הוא פרויקט משותף של "העין השביעית" ו"שקוף"

חשיפה: נוני מוזס ויצחק תשובה ניהלו חשבון מט"ח משותף

השותפות התקיימה בין חברות "נוני מ." ו"יצחק תשובה בע"מ" (לשעבר) • לאחרונה האשים דירקטור ב"ידיעות אחרונות" את מוזס, האיש החזק בקבוצת התקשורת, כי עסק בהימורי מט"ח וצבר חוב של מיליארד שקל, בין השאר מכספי העיתון • "משפט המו"לים", פרויקט משותף של "העין השביעית" ו"שקוף"

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| איתמר ב"ז |

מו"ל "ידיעות אחרונות", ארנון (נוני) מוזס, ניהל חשבון השקעות משותף עם חברה פרטית ששייכת לטייקון הגז והנדל"ן יצחק תשובה – כך עולה ממסמכים שנמצאים בידי "העין השביעית". מוזס ותשובה החזיקו יחד חשבון מט"ח שנוהל בבנק אגוד באמצעות שתי חברות שבבעלותם, ולקחו יחד הלוואה מהבנק.

בשלב זה לא ידוע איזה שימוש נעשה בחשבון, והאם הוא קשור לטענות על חובות בסך מאות מיליוני שקלים שצבר מוזס מהימורים על שערי מט"ח, חוזים עתידיים ושערי ריבית. נציגי מוזס ותשובה נשאלו על-ידי "העין השביעית" מה עמד מאחורי החלטתם לפתוח חשבון משותף, איזה שימוש נעשה בחשבון והאם נצבר בו חוב, אך בחרו שלא להשיב לשאלות.

מוזס, שעומד למשפט באשמת הצעת שוחד לראש הממשלה בנימין נתניהו, מתמודד בימים אלה גם עם טענות חמורות שלפיהן הפסיד קרוב למיליארד שקל מכספי "ידיעות אחרונות" בשל הימורים כושלים בשוק ההון – ובמקביל צבר כך חובות אישיים בסך מאות מיליוני שקלים. הטענות הוצגו לבית-המשפט על-ידי דוד ליבר, דירקטור ב"ידיעות אחרונות", שמבקש להדיח את מוזס מתפקידיו בקבוצה בעקבות מעורבותו ב"תיק 2000". לטענתו, הימוריו של מוזס הפכו אותו לפושט רגל, אך מצבו הכלכלי מוסתר בעקבות ברית שכרת עם בנק הפועלים.

משפט המו"לים: למה בחרנו להתמקד במוזס ואלוביץ'?

כתבת התקשורת של "גלובס", ענת ביין-לובוביץ', חשפה לאחרונה כי גורמים בשוק ההון טוענים שכמה אנשי עסקים נחלצו לסייע למוזס להחזיר את חובותיו האישיים לבנק הפועלים, שבשלב מסוים נאמדו בכ-200 מיליון שקל. לפי הדיווח, אחד מאותם אישים הוא יצחק תשובה. שם אחר שהוזכר בדיווח הוא שלמה אליהו, בעל השליטה בחברת הביטוח מגדל. בדיווח שפירסם כתב "דה-מרקר" נתי טוקר הוזכר שם נוסף של בעל הון שבו הסתייע מוזס לכאורה: פטריק דרהי, טייקון התקשורת הבינלאומי שמחזיק בין היתר בחברת הכבלים הישראלית הוט.

מוזס בדיון פתיחת משפטו. אנשי עסקים נחלצו לכסות את חובותיו (צילום: יונתן זינדל פלאש 90)

המידע על חובותיו האישיים של מוזס נחשף לראשונה ב-2018 על-ידי העיתונאי רביב דרוקר. לפי המידע שחשף דרוקר, מוזס סחר במט"ח באמצעות חשבון שהחזיק בבנק הפועלים וצבר חובות שהיקפם נאמד ב-2013 ב-56.7 מיליון דולר (כ-200 מיליון שקל). על-פי המסמכים שנמצאים בידי "העין השביעית", מוזס ככל הנראה סחר במט"ח גם באמצעות החשבון שהחזיק בבנק אגוד – כאמור, במשותף עם חברה השייכת ליצחק תשובה.

על-פי המסמכים, תשובה החזיק בחשבון המשותף עם מוזס באמצעות "מרמייד ישראל", חברת נדל"ן שבעבר נקראה "יצחק תשובה בע"מ". מוזס החזיק בחשבון באמצעות חברה בשם "ה.ח.ק.ג.ח", שבעבר נקראה "נוני מ. בע"מ". ב-2007 השתמשו השניים בחשבון כדי ללוות מבנק אגוד סכום בגובה לא ידוע. במקביל ללקיחת ההלוואה, מוזס ותשובה העניקו לבנק שיעבוד בלתי מוגבל על כל יתרות המט"ח וניירות הערך שהוחזקו דרך החשבון המשותף שלהם, כמו גם על נכסים שהחזיקו באמצעות חשבונות אחרים.

החברה של מוזס, "ה.ח.ק.ג.ח", הוזכרה בפרסום של דרוקר על חובותיו האישיים של מו"ל "ידיעות אחרונות". לפי דיווחו, ששודר בערוץ 10, החוב לבנק הפועלים נרשם על שמה של חברה זו. מוזס מחזיק בכל מניותיה של חברת "ה.ח.ק.ג.ח". חוץ מלנהל באמצעותה את חשבון הבנק הסודי, הוא גם מחזיק באמצעותה חלק ממניות "ידיעות אחרונות".

יצחק תשובה. שיתוף הפעולה עם מוזס מציב באור חדש את הסיקור לו זכה טייקון הגז ב"ידיעות אחרונות" (צילום: פלאש 90)

שיתוף הפעולה בין מוזס לתשובה, שטיבו רק מתחיל להיחשף בימים אלה, מציב באור חדש את האופן שבו סוקר טייקון הגז והנדל"ן בכלי התקשורת מקבוצת "ידיעות אחרונות" לאורך השנים. החשבון המשותף של מוזס ותשובה היה פעיל בתקופה שבה הקימה קבוצת התקשורת את העיתון הכלכלי "כלכליסט". באותה תקופה, מוזס ותשובה היו גם שותפים עסקיים בחברת הכבלים הוט (בהמשך מכרו את שארית אחזקותיהם לפטריק דרהי).

תשובה, שעסקיו נקלעו לאחרונה למשבר פיננסי חריף שספק אם יצליח להיחלץ ממנו, עדיין מחזיק – באמצעות בתו, גל נאור – 20% ממניות קשת, מפעילת ערוץ 12 ואתרי החדשות mako ו-N12. בשנים האחרונות, אחרי עשורים שבהם קבוצת "ידיעות אחרונות" היתה גוף התקשורת החזק והמצליח בישראל, חברת קשת תפסה את מקומה. הנהלת "ידיעות אחרונות" מצהירה בשנים האחרונות על משבר כלכלי מתמשך, אך נתוניה הכספיים אינם חשופים לציבור. ההליך המשפטי שבו פתח הדירקטור דוד ליבר, שבו עלו הטענות על הפסדי העתק של מוזס, עשוי לשנות מצב זה.

*  *  *

"משפט המו"לים", סיקור משפט "תיק 1000", "תיק 2000" ו"תיק 4000", הוא פרויקט משותף של "העין השביעית" ו"שקוף"

אל תתפתו לשכוח את השפל הגדול של התקשורת

נתניהו הרחיק לכת כשקרא להכניס את דרוקר לכלא • אבל קל להפנות אליו את החיצים ובדרך לשכוח את מי שבגדו באמון הציבור: בכירי "וואלה" ו"ידיעות אחרונות" • וגם: למה לא להתחיל לפרסם תגובות וידאו לתחקירים טלוויזיונים? • "משפט המו"לים", פרויקט משותף של "העין השביעית" ו"שקוף"

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| נעמי נידם |

לפני שבוע וחצי קרה דבר מעניין מאוד: ראש הממשלה בנימין נתניהו ביקש לפרסם תגובה לתחקיר של רביב דרוקר ב"המקור". זה עניין את הציבור כי נתניהו קרא להכניס את דרוקר לכלא, ועורכי התוכנית בגיבוי ערוץ 13 סירבו לפרסם את תגובתו. 

האש עברה לנתניהו. אל מול הקריאה הקיצונית ניצבה התקשורת בדמותו של דרוקר, כעיתונות שלוקחת סיכונים, שוחרת צדק, מאויימת אך אמיצה. אבל למעשה התחקיר, ומשפט המו"לים שהחל לפני חודש, צריכים להזכיר לנו דווקא את השפל המכוער אליו הגיעו גופי התקשורת, ואת התיקון הארוך שנמצא לפנינו.

המדריך לקבורת ידיעה עיתונאית

הנה רקע קצר: תחקיר "המקור" מגולל הקלטות שגורמות לכל עיתונאית ועיתונאי להרגיש את מיצי הקיבה עולים במעלה הוושט. איריס אלוביץ', אשתו של איל הון שאול אלוביץ', נותנת הוראות מדויקות למנכ"ל "וואלה" אילן ישועה כיצד להחניף או לא להרגיז את משפחת נתניהו.

עוד בפרויקט סיקור "משפט המו"לים":

הוא מצדו, מכופף מערכת עיתונאית לרצונם של בעלי ההון. הוא עושה זאת תוך ידיעה ברורה שהמניע של הבוסים שלו הוא לקבל הטבות כלכליות ורגולטוריות מראש הממשלה. 

איריס אלוביץ' בפתח משפט המו"לים (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

בפועל: מערכת עיתונאית שלמה מתעצבת להאדרת משפחת נתניהו וטשטוש כל ביקורת כלפיה, במטרה לחזק את הטייקונים שמחזיקים בה. מחזיקים חזק.

מעניין לשים לב לאופן שבו המציאות ותחקיר "המקור" משתלבים באופן אבסורדי. הצופים מקבלים שיעור מאת איריס אלוביץ', שמתארת לישועה כיצד "לקבור" ידיעה עיתונאית: פשוט מפרסמים רק את התגובה. לא מגוללים את פרשת השחיתות, אלא מבליטים בכותרת את תגובת ראש הממשלה.

מתוך תחקיר "המקור", ערוץ 13

ומה קרה במציאות? תגובת ראש הממשלה שלא פורסמה בערוץ 13, זו שקראה להכניס את דרוקר לכלא, אכן הפכה לכותרת ראשית בכל מקום. התחקיר? נזנח ברוב כלי התקשורת. ככה שיחקו בתודעה שלנו אז, וכך ממשיכים היום.

האבסורד השני הוא כמובן הקריאה של נתניהו להכניס את דרוקר לכלא, על כך שלא הכניס את תגובתו. קריאה זו מחביאה, כאמור, את אנשי התקשורת שבאמת עומדים לדין: המו"לים של וואלה וידיעות אחרונות שסחרו בסיקור אוהד.

לא כוחות

הנה עוד מחשבה לסיום: התגובה שרצה לפרסם נתניהו הגיעה לערוץ 13 בצורת סרטון וידאו. בקשה זו גרמה לי לחשוב שוב על מהות פרסומן של תגובות במדיה המשודרת, שתמיד מופיעות בצורת טקסט.

משפט המו"לים: למה בחרנו להתמקד במוזס ואלוביץ'?

כשמהדורת חדשות מפרסמת תחקיר ארוך, שמאשים אדם כלשהו האשמות חמורות, היא משתמשת באמצעים ויזואלים משובחים, במוזיקה דרמטית, ובחיבור ביניהם. או בקיצור, במניפולציות טלוויזיוניות שנועדו לעורר בנו עניין – ובעיקר רגש.

ותגובת אותו אדם? מופיעה על המסך כטקסט, אותו מקריאים בדרמטיות מגישי המהדורה. ללא פנים, ללא מוזיקה, גרפיקה, או כל מניפולציה. כלומר, כמו גזיר עיתון, תלוש לחלוטין מהמדיה הטלוויזיונית.

ארנון מוזס בדיון הפתיחה. מואשם שסחר בסיקור אוהד לנתניהו (צילום: יונתן זינדל פלאש 90)

יש פה יחסי כוחות מעוותים, שבהם ידה של התקשורת על העליונה. חשבו לרגע: מתי בפעם האחרונה קראתם תגובה בטלוויזיה ולא הרגשתם או הרגשתן שמדובר בשקר, טיוח והתחמקות? 

מעניין לתהות, האם ערוץ 13 היה מסכים לפרסם סרטון וידאו אחר, שאינו מכפיש, אך ערוך בצורה דרמטית, מלווה במוזיקה ובעריכה המחזקת את דברי המגיב? אני מתקשה להאמין. 

אולי יטענו, במידה רבה של צדק, שמדובר בתעמולה שמקבלת זמן מסך. הדרך הנכונה, יגידו העיתונאים, היא לתת במה לנאשמים, שיגיעו להתראיין ולהגן על עצמם. במקרים רבים אכן מוצעת הבמה הזו, לא תמיד. אך הכוח בעריכת הכתבה נותר בידי עורכי הערוץ, לכן מתקשים המרואיינים לתת אמון בבמה זו.

האם תפקידה של המדיה הטלוויזיונית לייצג בעצמה את הצד "הנאשם" בעזרת אותם אמצעים? אנחנו רחוקים משם. אך כדאי להמשיך לבחון את הנושא, ובד בבד לשאוף להשיג תגובה מצולמת של הגורמים הרלוונטיים, תוך המשך התעקשות על ראיונות, מוטב שיהיו בשידור חי.

הכלב נזכר מי מאכיל אותו

השבר באמון של הציבור בתקשורת מעמיק, ובצדק. כתב האישום במשפט המו"לים חושף כיצד צמרת העיתונות בגדה בתפקידה בבוטות. לא רק בוואלה: ארנון (נוני) מוזס מו"ל ידיעות אחרונות, מואשם כי הציע לנתניהו סיקור אוהד תמורת פגיעה ב"ישראל היום" המתחרה. כל מי ששיתפו פעולה, אגב, ממשיכים לשמש בתפקידים בכירים בערוצים שונים.

כלב השמירה של הדמוקרטיה שכח על מי הוא שומר. אולי הסיבה היא שהוא נזכר מי מאכיל אותו. ומי שמאכיל אותו, נזכר כמה גבוה יכול כלב רעב לקפוץ, כשמנפנפים מולו בסטייק עסיסי.

זו עוד סיבה להמשיך ולתמוך בתקשורת עצמאית, כמו זו שאתם קוראים כעת. אצלנו היחידים שמאכילים את הכלב הם אתם, 3,214 תומכות ותומכי "שקוף" שמאפשרים לנו להתנתק מהרייטינג ולחקור לעומק.

*  *  *

"משפט המו"לים", סיקור משפט "תיק 1000", "תיק 2000" ו"תיק 4000", הוא פרויקט משותף של "העין השביעית" ו"שקוף"

למה התקשורת והפוליטיקאים מוכרים את הציבור הישראלי? הצצה מאחורי הקלעים

שיחת התן וקח בין נתניהו למוזס מחדדת את הבעיה התשתיתית בתקשורת: ניגוד העניינים המובנה בין הרצון לעשות כסף – לבין להביא לקוראים את האמת. איך זה באמת עובד ומדוע עיתונות עצמאית היא הפתרון האולטימטיבי

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| תומר אביטל |

בתחילת העשור, נהגה מירי רגב לצרוח על דובריה שכל יום בו היא אינה מופיעה בעיתונים – הוא כישלון שלהם. אז הדוברים בלשכתה התחלפו ללא הרף: רגב החליפה לא פחות מ-10 יועצים בשמונה חודשים.

באותה תקופה עבדתי (תומר) ב"כלכליסט" מבית "ידיעות אחרונות", והחלטתי לכתוב אייטם קטן בטור שלי על כך שרגב השיאנית בהחלפת יועצים פרלמנטריים. 

תוצאת תמונה עבור ידיעות אחרונות

אלא שאחרי שביקשתי ממנה תגובה, תפסה אותי בוועדת הכספים וצרחה עליי: "מה זה עניינך כמה יועצים אני מחליפה? אתלונן עליך עם נוני מוזס! חכה תראה!" רגב טענה שיש לה מהלכים אצל מוזס ואמרה שהוא יעיף אותי.

מוזס לא צעק עליי בסוף (למעשה לא ראיתיו בחיי), אבל זה לא היה מופרך. רגב קיבלה שוב ושוב סיקור חיובי ב"ידיעות" באותה תקופה. ואילו הייתי מפחד על מקום העבודה שלי – הסיקור שלי עליה בהחלט היה משתנה.

זה לא היה מקרה חריג. פעם כתבתי בעיתון תחקיר על ג'וב שקיבל בן משפחה של אביגדור ליברמן, פוליטיקאי הידוע בקרבתו ל"ידיעות". התחקיר נגנז בדקה התשעים – ואף אחד לא ידע להסביר לי למה. הייתה גם תקופה ששלי יחימוביץ' הייתה ברוגז עם נוני – אז היה זה סוד גלוי שלא כדאי לאזכר אותה. 

אלו רק כמה דוגמאות, ועוד מ"כלכליסט" – שם שמרו פי מיליון על הגינות וענייניות לעומת עיתון האם, בו עיתונאים רבים כבר חשפו איך ערכו אותם בצורה לא רלוונטית לקוראים ולקוראות – אלא רלוונטית לעסקים.

לכן השיחה לה נחשפנו ב"המקור", בה המו"ל נוני מוזס מספסר באחד מכלי התקשורת הגדולים במדינה, בעיתונאים ובקוראים מול ראש הממשלה – הגעילה והחרידה אותי – אך לא הפילה אותי מהרגליים.

התן וקח הזה רק חידד בעיניי את הבעיה התשתיתית בתקשורת: ניגוד העניינים המובנה בין הרצון לעשות כסף – לבין להביא לקוראים את האמת.

בספקטרום הרחב שבין השניים, מוזס בחר בנקודת הקיצון בין השניים. זו לא תאוריה, נוני הסביר סוף סוף בפשטות ראויה לציון את המוטיבציה שלו: "אני רוצה להרוויח כסף".

יודעים מה? זה הגיוני. זה טבעי ואפילו מחויב המציאות – עיתון הוא חברה עסקית, וככזו היא חייבת למקסם את הכנסותיה, אחרת תיסגר. כל עוד החברה שומרת חוק – לא אמורה להתעורר בעיה.

אלא שעיתון הוא לא עוד חברה. יש לו תפקיד קריטי בדמוקרטיה: כלב שמירה. 

לכן, זה עסק מיוחד: בידיים הנכונות, המוצר שלנו הוא כלי למיגור עוולות, או לכל הפחות – כלי לתיווך אחראי של המציאות. 

בידיים הלא נכונות? המוצר הזה יכול לעוות מציאות, להשתיק קולות, להסתיר עובדות מסוימות ולהבליט כאלו שיש מאחוריהן אינטרס צר. אתה יכול לכרות דילים עם מפרסמים, לרומם פוליטיקאים מסוימים שעוזרים לאינטרסים הכלכליים שלך ואתה יכול להשתמש בעיתון כדי לרסק ולפגוע באויבים שלך או בהצעות חוק הרעות לך, לא משנה בכלל כמה הם טובים לעם ישראל. הכל כדי לגרוף עוד ועוד הכנסות.

האם ידיעות מוטים פוליטית?

רבים חושבים ש"ידיעות" הם שמאלנים או ימניים – זה לא רלוונטי. האג'נדה שלהם זה כסף, ורק כסף. רואים את זה במערכות יחסים שלהם עם נתניהו מחד, ועם איתן כבל ואיציק שמולי מאידך. רואים את זה דרך 14 זיקות שלהם עם נבחרי ציבור שמיפינו בכל המפה הפוליטית.

רואים את זה בכתבה בה פרסמנו כיצד קבוצת ידיעות צילמה פוליטיקאים והתנתה את הפרסום שלהם לאחר מכן בתשלום. רואים את זה בחשיפתנו כי נוני מוזס מכר וילה ללב לבייב, והסיקור החיובי שקיבל לאחר מכן.

בגלל זה, תקשורת עצמאית היא כל כך, כל כך חשובה. 

למה? כי מערכת התמריצים שמניעה אותה שונה בתכלית. היא מופעלת  בידי אנשים שמשתוקקים להשתמש במדיה כאמצעי לשינוי מציאות, ולא כאמצעי להרוויח שכר או לגרוף כוח. הודות למודל כלכלי שלא מתבסס על פרסום וכניסות, ובזכות חוסר תלות בפוליטיקאים – זה גם אפשרי. 

אחד הדברים שנחשפו בהקלטות הוא שמדי מערכת בחירות, עוד מ-96' (!) ראש הממשלה נהג להפגש עם המו"ל של ידיעות כדי לסדר לו ניצחון. מה נתניהו היה עושה מול "שקוף" – נפגש עם 2,714 המו"לים שלנו? קצת מסובך.

זו לא קלישאה. ב"שקוף", אין לנו בעל בית עם אינטרסים סמויים – אתם ואתן הבוס.

אנחנו עדיין מזעריים, אבל השלמנו השנה את בדיקת ההיתכנות וכבר עובדים אצלנו שישה אנשים במשרה מלאה ועם אפס ניגודי עניינים!

החלטנו לנצל השבוע את החשיפה הזו כדי להעלות הילוך. אנחנו צריכים לגייס עוד 4,655 ש"ח בהוראות כדי להשיק מחלקת וידאו – כדי שתוכלו לקבל עוד סיפורים ותחקירים  שאולי יהיו קצת פחות סקסיים – אבל הכרחיים כדי לתקן את המציאות שלנו. 

זה הזמן לתייג חברים ולצרף בני משפחה. עוד 150 מו"לים – ואנחנו שם!

ולמי שחושב שתמיד נשאר לצעוק מהיציע – יש לי חדשות. אם תמשיכו להצטרף, תוך ארבע שנים מהיום נהיה אחד מכלי התקשורת הגדולים בישראל.

כשזה יקרה – נשנה מציאות פי כמה וכמה. נשפיע ללא הרף.

מי שיבחר להסיט את הדיון לספינים במקום להתמודד עם סוגיות המעסיקות את הציבור ביום-יום – לא יסוקר. זה יחרפן את המנהיגים, ואז זה יחייב אותם לשנות את ההתנהגות שלהם ולדאוג אך ורק לכם, כפי שהם תמיד היו אמורים לעשות. יחד אתכם נקבע סדר יום חדש. יחד אתכם נבנה כלי תקשורת חסין משחיתויות, כי אותנו  שום חוק ושום מפרסם לא יכולים לאלץ לסגת מסיפור. אנחנו פה – כל עוד תרצו בכך, ולא שנייה אחת מעבר.

צפו: למה התקשורת והפוליטיקאים תמיד ימכרו אתכם?

Posted by ‎שקוף – מאה ימים של שקיפות‎ on Monday, October 28, 2019

הלקח ברור. קראו עיתונות עצמאית ותגדילו אותה.

ועבורנו ב"שקוף" – כל תמיכה חודשית תעשה את כל ההבדל

כך פעל הזוכה בפריימריס איציק שמולי עבור ידיעות אחרונות – טור דעה

בנימין נתניהו צריך, לדעתי להישפט על תיק 2000: יש תיעוד לשיחות תן-וקח מכוערות בין ראש ממשלה לבין מו"ל דורסני – הפרשה חשפה לכאורה את קיסרי השלטון והתקשורת כסוחרים תאבי בצע. המוצר? אנחנו. הציבור. אבל מה לגבי חבר הכנסת מהעבודה ששוב ושוב זוכה לסיקור מפרגן מכלי תקשורת לו הוא עוזר?

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| תומר אביטל |

ראש ממשלתנו תועד במו"מ שמכיל לכאורה הצעת שוחד. אלא שגם הזוכה הטרי בפריימריז של מפלגת העבודה – איציק שמולי – מתנהג לעתים כמיני-נתניהו. אם תסכימו לקרוא את השורות הבאות בעיניים נקיות, אני מעריך שתסכימו אתי:
(1) שמולי תמך בהצעת החוק שנועדה למנוע את חלוקת "ישראל היום" בחינם.
(2) שמולי פנה בעבר לנציב שירות המדינה וביקש ממנו הבהרות בנוגע לניסיון ההעסקה של בועז ביסמוט מ"ישראל היום" כפרויקטור להרחקת מסתננים.
(3) שמולי נמנה עם חברי הכנסת הפועלים לבלימת הצעת החוק שתאסור על פרסום מוצרי עישון בעיתונים (מה שהיה פוגע בהכנסות של ידיעות).
(4) שמולי חבר לקואליציה האחרונה והצביע נגד חוק שביקש להשקיף פרסום סמוי – כתבות קנויות – בכלי התקשורת (אחד ממנועי ההכנסה של קבוצת "ידיעות תקשורת")
*
במקביל זוכה שמולי בקביעות לסיקור חיובי נדיר: קוראי ידיעות אחרונות נתקלים ללא הרף באזכורים מחבקים לשמולי. כאשר mako נענו להצעתי ועשו בדיקה בנושא, הם גילו סיקור חיובי לשמולי בידיעות בתדירות שבועית. כמעט כל הצעת חוק חסרת סיכוי שהגיש שמולי זכתה לכותרת מפנקת. זה דבר שח"כים, במיוחד מהאופוזיציה, יכולים רק לפנטז עליו.
ובעצם, זה סוד גלוי: תשאלו כל איש כנסת על יחסי שמולי-ידיעות והוא כנראה יספר לכם משהו דומה.
הברית עם ידיעות השתלמה: שמולי נבחר אתמול במקום הראשון ברשימת העבודה. כמובן שזו לא הסיבה היחידה להצלחתו. אני, כמו רבים מכם, מעריך את שמולי על המסירות וההשקעה בו הוא נלחם למען שלל סוגיות חברתיות.
אבל לי אישית הספיק די והותר מנבחרי ציבור של פוליטיקה ישנה: כאלו שביומיום מתלוננים על מקררים ריקים (כמטפורה) וזוכים לכותרות, אך לא נלחמים בשורש של הבעיות שמובילות למקררים ריקים: המונופולים, קשרי ההון-שלטון-עיתון, הבריתות הסמויות.
*
שמולי הוא ח"כ חרוץ, מסור וחברתי. כל עתידו הפוליטי לפניו. כטירון, אולי נזקק לגב של מו"ל, אבל היום הוא כבר מוכר בכל בית. לכן, קיוויתי שאחרי פרשת 2000 יחשוף את כל מה שהוא יודע על המנגנון ויילחם בו. במקום זאת נדמה שהוא פשוט השתלב במנגנון היטב.
*
תחשבו על זה: כמה פעמים שמעתם ח"כים ממפלגה כלשהי מדברים על פרשת ביבי-נוני? זו הפרשה השקטה ביותר, אף שחשפה יחסים לכאורה אסורים בין מי שמנהיג את המדינה לבין מתווך המציאות החזק ביותר – נוני מוזס.
בקושי רב, אם בכלל, נשמעים רוב אבירי הפוליטיקה החדשה, שבדרך כלל מרימים קול צווחה על ראש הממשלה נתניהו בגלל כל פרשיה. דווקא מזו הם מתעלמים?
ברור לי שלא מעט מהציבור מחפשים פוליטיקה אחרת לגמרי ממה שהשמאל-ימין מציע היום. לפי הסקרים מדובר כנראה במיליונים של אנשים.
אלא שמדי קדנציה גונבים את הקולות הללו מפלגות מרכז שבטוחות שיביאו משהו שונה, לצד מועמדים צעירים/חדשים שמתקדמים בסולם הפוליטי.
אך כל אלו לא אמיצים דיו להקים תשתית חדשה שתקשה על שחיתות להיווצר. אין בחוסן ישראל, אין בכולנו, אין ביש עתיד, וגם אין בשמולי, גדעון סער וחבריהם שום שקיפות. הם לא מאפשרים לציבור באמת לראות לתוככי המנגנון. זה מוסווה יותר – אבל עדיין נקבל עם כל אלו אותו דבר, רק בעטיפה נוצצת יותר.
כשפרסמתי את זה בעבר שמולי הגיב: "שטויות, אין שום קשר, אני חושב שהחוק (נגד 'ישראל היום'; ת"א) נחוץ כי מודל הדמפינג של 'ישראל היום' מפרק את התקשורת החופשית. כל ניסיון לקשור בין הדברים הוא מופרך".לדבריו "נבחרתי שלוש פעמים רצוף לח"כ החברתי ביותר בכנסת, מוביל מאבקים רבים בכנסת ומחוקק המון בתחומי רווחה, בריאות ותעסוקה. לשמחתי התקשורת כולה מציינת לטובה את המאבקים הרבים והחוקים שלי, לרבות רדיו, טלוויזיה, 'הארץ', 'מרקר', 'כלכליסט', 'גלובס', 'מעריב' וכך גם 'ידיעות'".

בכל מקרה כולי תקווה שכעת כשנבחר, שמולי יכרות ברית חדשה ובודדה: עם הציבור שמשלם את שכרו. אנחנו ב"שקוף" פה בשביל לבדוק אותו ואת חבריו מכל המפלגות מדי יום – ולוודא שזה מה שהם עושים.

קבוצת ידיעות צילמה פוליטיקאים והתנתה את הפירסום בתשלום

במהלך הבחירות לרשויות המקומיות מכרה קבוצת ידיעות באופן אקטיבי חבילות פרסום סמוי למועמדים. עסקות מסוג זה מסכנות את היכולת של קבוצת ידיעות לדווח בניקיון כפיים ולמלא את תפקידה כגוף תקשורת במדינה דמוקרטית

| אסף נתיב |

בכתבה הזו לא תקראו שום דבר פלילי. המהלכים שמתוארים פה הם סטנדרטיים בעולם העסקי, לרבות בגופי תקשורת. וזו בדיוק הבעיה – כי מה שמותר בעולם העסקי, לטעמנו לא תמיד יכול להתקיים בעיתונות. למה? כי לתקשורת תפקיד חיוני לדמוקרטיה ומחויבות כלפי הציבור. ההתנהלות של קבוצת ידיעות בבחירות המקומיות האחרונות היא דוגמא מטרידה לכשל המוסרי של חלק מכלי התקשורת בישראל.

הצילום בחינם, הפרסום בתשלום

בחודשים שקדמו לבחירות האחרונות, פנו נציגי שיווק של קבוצת ידיעות לרבים מהמועמדים בבחירות ברחבי הארץ עם הצעה מפתה: צילום ועריכה של סרטון תדמית מושקע – ובחינם. כפי שניתן לצפות, מועמדים ומועמדות רבים זרמו לצילומים באולפני הקבוצה בראשון לציון. מבחינתם, הייתה זו הזדמנות לקבל תוכן פרסומי חינמי עבור הקמפיין – ואולי אפילו כתבה באתר החדשות החזק בישראל, סמוך לבחירות.

מה שחלק מהמועמדים לא ידעו, הוא שאת הזכויות להפיץ ולשתף את סרטון התדמית – הם לא יקבלו. עבור הזכויות הללו, כך הם גילו לאחר הצילומים, יהיה עליהם לשלם כסף. הסרטונים שפורסמו הועלו לאתר ייעודי שקשה מאוד למצוא במנועי החיפוש – ולמיטב בדיקתנו לא ניתנו הפניות ברורות אליו מאתרי קבוצת ידיעות.

מספר מועמדים שונים סיפרו לנו איך זה עבד: כמה שבועות לאחר צילום הסרטון, הם קיבלו טלפון ממחלקת השיווק של קבוצת ידיעות עם הצעה מפתה – לרכוש פרסום סמוי שהתבסס על אותו וידאו. נראה שמבחינת קבוצת ידיעות, הסרטונים שימשו למעשה פתיון שמטרתו לייצר לידים (קצות חוט), לקראת מכירה של פרסום סמוי. 

מבחינה עיתונאית, ההזמנה לצילומי סרטון בחינם יצרה מצב מוזר: אתר אינטרנט שכותרתו "בחירות מקומיות 2018" והלוגו של mynet (אתרי החדשות המקומיות של קבוצת ידיעות) מתנוסס בראשו – שרק חלק מהמועמדים בכל רשות בכלל מוזכרים בו. כך לדוגמא, מהמועמדים לראשות העיר תל-אביב הגיע להצטלם רק יאיר צברי ולכן באתר לא הופיע אזכור לאף אחד ממועמדים הנוספים – אפילו ראש העיר המכהן, חולדאי, איננו מוזכר!

מתוך אתר הזירה של mynet

פוליטיקאים כמקור הכנסה?

כאמור, בעולם עסקי רגיל – אין מניעה "למשוך" לקוחות בצורה שכזו. בעולם התקשורתי? זה פסול.  גוף תקשורת אמור להתרחק מניגודי עניינים ואינטרסים – ולהסתפק בדיווח עליהם.

הפיכת פוליטיקאים ללקוחות יוצרת מצב בעייתי שמשנה את ייעוד התקשורת – ככלי לייצור הכנסות בלבד. במקרה כזה, גוף התקשורת עלול לפעול לקידום מועמדים – רק מפני שזה האינטרס העסקי שלו. במילים של נציג המכירות של ynet איתו שוחחנו בחלק הראשון של התחקיר: "אנחנו נעשה טוב למועמד". זה מנוגד למחויבות של התקשורת לתפקידה בדמוקרטיה ופוגע באמון שהציבור הרחב נותן בה.

לקבוצת ידיעות אינטרס ברור לתמוך במועמדים שמפרסמים אצלם בהווה, או יפרסמו אצלם בעתיד, כאשר יצברו כוח פוליטי ויקבלו גישה לכספי ציבור (משרדי ממשלה רבים רבים רכשו פרסום סמוי מקבוצת ידיעות בעבר, כך לדוגמא המשרד לנושאים אסטרטגיים בראשות גלעד ארדן ומשרד החינוך בראשות שי פירון). האם מצב כזה עלול להוביל לגניזת כתבה ביקורתית על מועמד? אולי לביטול תחקיר אודות הרשות בראשה עומד הלקוח?

ואם זה לא מספיק, במקרה הספציפי שהצגנו פה – הפוליטיקאים המקומיים הולכו שולל. הם הגיעו הודות לתדמית החזקה של "ידיעות", ומה גילו? שעליהם לשלם כדי שיסקרו אותם.

קניית פרסום סמוי היום קלה יותר מהזמנת פיצה

בחלק הראשון של התחקיר בנושא, התחזתי למנהל מטה של מועמד פיקטיבי, לראשות ראשון לציון. שוחחתי עם בכיר במערך השיווק של Ynet על רכישת פרסום סמוי לשם קידומו של אותו מועמד (שאנחנו יצרנו), והופתענו מההצעות לפרסום סמוי שהונחו לפנינו: 12,000 שקלים לראיון באולפן, 15,000 שקלים לראיון חוץ ועוד. הנציג אמר במפורש: "זה פרויקט חדש – אנחנו נעשה טוב למועמד. אם זה לא עובד, אנחנו ניתן".

מה זה אומר? שלקבוצת ידיעות יש אינטרס ברור שגורם פוליטי מסוים יצליח, מן הסתם על חשבון מישהו אחר. ערבוב הפרסום והתוכן העיתונאי מייצרים מצב שבו מאוד מסובך להפריד בין השניים. במקום להתרחק מניגוד עניינים, קבוצת ידיעות קושרת את עצמה עסקית עם פוליטיקאים, להם הם ידאגו "לעשות טוב" – בעיקר על חשבונכם.

מ- ynet נמסר בתגובה: הפרטים אינם נכונים. פרט לכך, זירת הבחירות המקומיות אינה פעילות של אתר ynet, אלא של רשת מקומוני ידיעות תקשורת.

5 חברי כנסת מ'יש עתיד' הוציאו ספר ב"ידיעות" ומסרבים לחשוף את ההסכם עם ההוצאה

| אסף נתיב |

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

לחברי הכנסת אסור לעבוד באף עבודה נוספת, למעט חריג אחד: מותר להם לפרסם ספרים. האמת? אנחנו בעד. ספרים הם אמצעי נהדר לשטוח בו רעיונות, אידאולוגיות ותכניות עבודה – בצורה מעמיקה. אבל שמנו לב למשהו מוזר: מעט מאוד חברי כנסת מכהנים מוציאים ספרים. מ- 2013, כמעט כל חברי הכנסת שעשו זאת היו מ"יש עתיד" והפרסום נעשה ב"ידיעות ספרים".

זה הזמן להזכיר מי אחד הבעלים של "ידיעות ספרים" – נוני מוזס. אותו מוזס שיאיר כתב אצלו טור במשך שנים ארוכות בידיעות אחרונות – ואותו מוזס שערך מסיבת פרידה ללפיד במלון קראון פלאזה. ואם כבר אנחנו פה אז נזכיר ששלושה (!) משרי יש עתיד העבירו תקציבים לידיעות אחרונות כשהיו בקואליציה.

אנחנו בעד הוצאת ספרים. אבל כשנבחרי ציבור שמעצבים את המשק משתמשים שוב ושוב בתאגיד בעל שלל אינטרסים כלכליים, תאגיד ששקוע עד הצוואר בתיק השוחד 2000 – אז יש מקום לשקיפות גבוהה יותר. זה יכול למנוע זיקה כלכלית בעייתית בין ח"כ לבין חברה מסחרית.

אז מה עשינו עם זה? ביקשנו מכל חברי הכנסת (לרבות הלשעברים) שיחשפו את ההסכמים שלהם עם "ידיעות ספרים" באופן וולנטרי. כולם סירבו. לא התייאשנו: פנינו ליועץ המשפטי של הכנסת, איל ינון, בבקשה שיחייב אותם לחשוף את ההסכמים בין חברי הכנסת ל"ידיעות ספרים".

תגובת יאיר לפיד: לפי הנחיות ועדת האתיקה והיועץ המשפטי של הכנסת כל ח״כ רשאי לפרסם ספרים ולקבל עליהם תגמולים. הוצאת הספרים ידיעות היתה ההוצאה שבה לפיד הוציא את ספריו עוד לפני שנכנס לפוליטיקה. הם שפנו אל לפיד והציעו לו לפרסם אסופת מאמרים על החברה הישראלית. לפיד הסכים שכן חשוב בעיניו שפוליטיקאים יפרשו את משנתם בפני הציבור באופן מפורט ככל האפשר.
תגובת רות קלדרון: אכן היה לי חוזה עם ׳ידיעות׳ עוד לפני השירות בכנסת והכתיבה נעשתה במשך שנים עד שהסתיימה ב2014. היינו בקשר מימי כמייסדת ׳עלמא׳ והוצאנו במשותף ספרים העוסקים בטקסי החיים.
תגובת שי פירון: זה הספר השלישי שלי באותה הוצאה. ומאז יצא עוד ספר ובקרוב עוד אחד. כך שלא היה שום מתווך. מדובר בהוצאת הבית שלי. מדובר בחוזה סטנדרטי. לא חושב ששמרתי אבל אין לי בעיה שידיעות ספרים יחשפו בפניכם. שני הספרים הראשונים יצאו בטרם הצטרפתי לפוליטיקה. החוזה הראשון נחתם בהיותי מנהל בית ספר.
עפר שלח בחר שלא להגיב.
עליזה לביא בחרה שלא להגיב.

פנינו לשני ח"כים נוספים שהוציאו בספרים בהוצאות אחרות:

תגובת נחמן שי: הספר התבסס על סדרת תכניות בגלי צה״ל בשם האוניברסיטה המשודרת. כל ספרי הסדרה יוצאים לאור דרך משרד הבטחון. אין דרך אחרת. תפנה למשרד הבטחון ותוכל לקבל את כל המידע בנושא.
תגובת מייקל אורן: חתמתי על החוזה כשנה וחצי לפני שנשבעתי לכנסת. הספר עצמו יצא חודשיים אחרי ההשבעה. לא כתבתי את הספר ולא חתמתי על החוזה כחבר כנסת.

מידיעות אחרונות נמסר בתגובה: החוזים של ידיעות ספרים מול הצדדים החתומים הינם חוזים פרטיים וככאלו אין אנו חושפים אותם