פוסטים

למה התקשורת והפוליטיקאים מוכרים את הציבור הישראלי? הצצה מאחורי הקלעים

שיחת התן וקח בין נתניהו למוזס מחדדת את הבעיה התשתיתית בתקשורת: ניגוד העניינים המובנה בין הרצון לעשות כסף – לבין להביא לקוראים את האמת. איך זה באמת עובד ומדוע עיתונות עצמאית היא הפתרון האולטימטיבי

| תומר אביטל |

בתחילת העשור, נהגה מירי רגב לצרוח על דובריה שכל יום בו היא אינה מופיעה בעיתונים – הוא כישלון שלהם. אז הדוברים בלשכתה התחלפו ללא הרף: רגב החליפה לא פחות מ-10 יועצים בשמונה חודשים.

באותה תקופה עבדתי (תומר) ב"כלכליסט" מבית "ידיעות אחרונות", והחלטתי לכתוב אייטם קטן בטור שלי על כך שרגב השיאנית בהחלפת יועצים פרלמנטריים. 

תוצאת תמונה עבור ידיעות אחרונות

אלא שאחרי שביקשתי ממנה תגובה, תפסה אותי בוועדת הכספים וצרחה עליי: "מה זה עניינך כמה יועצים אני מחליפה? אתלונן עליך עם נוני מוזס! חכה תראה!" רגב טענה שיש לה מהלכים אצל מוזס ואמרה שהוא יעיף אותי.

מוזס לא צעק עליי בסוף (למעשה לא ראיתיו בחיי), אבל זה לא היה מופרך. רגב קיבלה שוב ושוב סיקור חיובי ב"ידיעות" באותה תקופה. ואילו הייתי מפחד על מקום העבודה שלי – הסיקור שלי עליה בהחלט היה משתנה.

זה לא היה מקרה חריג. פעם כתבתי בעיתון תחקיר על ג'וב שקיבל בן משפחה של אביגדור ליברמן, פוליטיקאי הידוע בקרבתו ל"ידיעות". התחקיר נגנז בדקה התשעים – ואף אחד לא ידע להסביר לי למה. הייתה גם תקופה ששלי יחימוביץ' הייתה ברוגז עם נוני – אז היה זה סוד גלוי שלא כדאי לאזכר אותה. 

אלו רק כמה דוגמאות, ועוד מ"כלכליסט" – שם שמרו פי מיליון על הגינות וענייניות לעומת עיתון האם, בו עיתונאים רבים כבר חשפו איך ערכו אותם בצורה לא רלוונטית לקוראים ולקוראות – אלא רלוונטית לעסקים.

לכן השיחה לה נחשפנו ב"המקור", בה המו"ל נוני מוזס מספסר באחד מכלי התקשורת הגדולים במדינה, בעיתונאים ובקוראים מול ראש הממשלה – הגעילה והחרידה אותי – אך לא הפילה אותי מהרגליים.

התן וקח הזה רק חידד בעיניי את הבעיה התשתיתית בתקשורת: ניגוד העניינים המובנה בין הרצון לעשות כסף – לבין להביא לקוראים את האמת.

בספקטרום הרחב שבין השניים, מוזס בחר בנקודת הקיצון בין השניים. זו לא תאוריה, נוני הסביר סוף סוף בפשטות ראויה לציון את המוטיבציה שלו: "אני רוצה להרוויח כסף".

יודעים מה? זה הגיוני. זה טבעי ואפילו מחויב המציאות – עיתון הוא חברה עסקית, וככזו היא חייבת למקסם את הכנסותיה, אחרת תיסגר. כל עוד החברה שומרת חוק – לא אמורה להתעורר בעיה.

אלא שעיתון הוא לא עוד חברה. יש לו תפקיד קריטי בדמוקרטיה: כלב שמירה. 

לכן, זה עסק מיוחד: בידיים הנכונות, המוצר שלנו הוא כלי למיגור עוולות, או לכל הפחות – כלי לתיווך אחראי של המציאות. 

בידיים הלא נכונות? המוצר הזה יכול לעוות מציאות, להשתיק קולות, להסתיר עובדות מסוימות ולהבליט כאלו שיש מאחוריהן אינטרס צר. אתה יכול לכרות דילים עם מפרסמים, לרומם פוליטיקאים מסוימים שעוזרים לאינטרסים הכלכליים שלך ואתה יכול להשתמש בעיתון כדי לרסק ולפגוע באויבים שלך או בהצעות חוק הרעות לך, לא משנה בכלל כמה הם טובים לעם ישראל. הכל כדי לגרוף עוד ועוד הכנסות.

האם ידיעות מוטים פוליטית?

רבים חושבים ש"ידיעות" הם שמאלנים או ימניים – זה לא רלוונטי. האג'נדה שלהם זה כסף, ורק כסף. רואים את זה במערכות יחסים שלהם עם נתניהו מחד, ועם איתן כבל ואיציק שמולי מאידך. רואים את זה דרך 14 זיקות שלהם עם נבחרי ציבור שמיפינו בכל המפה הפוליטית.

רואים את זה בכתבה בה פרסמנו כיצד קבוצת ידיעות צילמה פוליטיקאים והתנתה את הפרסום שלהם לאחר מכן בתשלום. רואים את זה בחשיפתנו כי נוני מוזס מכר וילה ללב לבייב, והסיקור החיובי שקיבל לאחר מכן.

בגלל זה, תקשורת עצמאית היא כל כך, כל כך חשובה. 

למה? כי מערכת התמריצים שמניעה אותה שונה בתכלית. היא מופעלת  בידי אנשים שמשתוקקים להשתמש במדיה כאמצעי לשינוי מציאות, ולא כאמצעי להרוויח שכר או לגרוף כוח. הודות למודל כלכלי שלא מתבסס על פרסום וכניסות, ובזכות חוסר תלות בפוליטיקאים – זה גם אפשרי. 

אחד הדברים שנחשפו בהקלטות הוא שמדי מערכת בחירות, עוד מ-96' (!) ראש הממשלה נהג להפגש עם המו"ל של ידיעות כדי לסדר לו ניצחון. מה נתניהו היה עושה מול "שקוף" – נפגש עם 2,714 המו"לים שלנו? קצת מסובך.

זו לא קלישאה. ב"שקוף", אין לנו בעל בית עם אינטרסים סמויים – אתם ואתן הבוס.

אנחנו עדיין מזעריים, אבל השלמנו השנה את בדיקת ההיתכנות וכבר עובדים אצלנו שישה אנשים במשרה מלאה ועם אפס ניגודי עניינים!

החלטנו לנצל השבוע את החשיפה הזו כדי להעלות הילוך. אנחנו צריכים לגייס עוד 4,655 ש"ח בהוראות כדי להשיק מחלקת וידאו – כדי שתוכלו לקבל עוד סיפורים ותחקירים  שאולי יהיו קצת פחות סקסיים – אבל הכרחיים כדי לתקן את המציאות שלנו. 

זה הזמן לתייג חברים ולצרף בני משפחה. עוד 150 מו"לים – ואנחנו שם!

ולמי שחושב שתמיד נשאר לצעוק מהיציע – יש לי חדשות. אם תמשיכו להצטרף, תוך ארבע שנים מהיום נהיה אחד מכלי התקשורת הגדולים בישראל.

כשזה יקרה – נשנה מציאות פי כמה וכמה. נשפיע ללא הרף.

מי שיבחר להסיט את הדיון לספינים במקום להתמודד עם סוגיות המעסיקות את הציבור ביום-יום – לא יסוקר. זה יחרפן את המנהיגים, ואז זה יחייב אותם לשנות את ההתנהגות שלהם ולדאוג אך ורק לכם, כפי שהם תמיד היו אמורים לעשות. יחד אתכם נקבע סדר יום חדש. יחד אתכם נבנה כלי תקשורת חסין משחיתויות, כי אותנו  שום חוק ושום מפרסם לא יכולים לאלץ לסגת מסיפור. אנחנו פה – כל עוד תרצו בכך, ולא שנייה אחת מעבר.

צפו: למה התקשורת והפוליטיקאים תמיד ימכרו אתכם?

Posted by ‎שקוף – מאה ימים של שקיפות‎ on Monday, October 28, 2019

הלקח ברור. קראו עיתונות עצמאית ותגדילו אותה.

ועבורנו ב"שקוף" – כל תמיכה חודשית תעשה את כל ההבדל

כך פעל הזוכה בפריימריס איציק שמולי עבור ידיעות אחרונות – טור דעה

בנימין נתניהו צריך, לדעתי להישפט על תיק 2000: יש תיעוד לשיחות תן-וקח מכוערות בין ראש ממשלה לבין מו"ל דורסני – הפרשה חשפה לכאורה את קיסרי השלטון והתקשורת כסוחרים תאבי בצע. המוצר? אנחנו. הציבור. אבל מה לגבי חבר הכנסת מהעבודה ששוב ושוב זוכה לסיקור מפרגן מכלי תקשורת לו הוא עוזר?

| תומר אביטל |

ראש ממשלתנו תועד במו"מ שמכיל לכאורה הצעת שוחד. אלא שגם הזוכה הטרי בפריימריז של מפלגת העבודה – איציק שמולי – מתנהג לעתים כמיני-נתניהו. אם תסכימו לקרוא את השורות הבאות בעיניים נקיות, אני מעריך שתסכימו אתי:
(1) שמולי תמך בהצעת החוק שנועדה למנוע את חלוקת "ישראל היום" בחינם.
(2) שמולי פנה בעבר לנציב שירות המדינה וביקש ממנו הבהרות בנוגע לניסיון ההעסקה של בועז ביסמוט מ"ישראל היום" כפרויקטור להרחקת מסתננים.
(3) שמולי נמנה עם חברי הכנסת הפועלים לבלימת הצעת החוק שתאסור על פרסום מוצרי עישון בעיתונים (מה שהיה פוגע בהכנסות של ידיעות).
(4) שמולי חבר לקואליציה האחרונה והצביע נגד חוק שביקש להשקיף פרסום סמוי – כתבות קנויות – בכלי התקשורת (אחד ממנועי ההכנסה של קבוצת "ידיעות תקשורת")
*
במקביל זוכה שמולי בקביעות לסיקור חיובי נדיר: קוראי ידיעות אחרונות נתקלים ללא הרף באזכורים מחבקים לשמולי. כאשר mako נענו להצעתי ועשו בדיקה בנושא, הם גילו סיקור חיובי לשמולי בידיעות בתדירות שבועית. כמעט כל הצעת חוק חסרת סיכוי שהגיש שמולי זכתה לכותרת מפנקת. זה דבר שח"כים, במיוחד מהאופוזיציה, יכולים רק לפנטז עליו.
ובעצם, זה סוד גלוי: תשאלו כל איש כנסת על יחסי שמולי-ידיעות והוא כנראה יספר לכם משהו דומה.
הברית עם ידיעות השתלמה: שמולי נבחר אתמול במקום הראשון ברשימת העבודה. כמובן שזו לא הסיבה היחידה להצלחתו. אני, כמו רבים מכם, מעריך את שמולי על המסירות וההשקעה בו הוא נלחם למען שלל סוגיות חברתיות.
אבל לי אישית הספיק די והותר מנבחרי ציבור של פוליטיקה ישנה: כאלו שביומיום מתלוננים על מקררים ריקים (כמטפורה) וזוכים לכותרות, אך לא נלחמים בשורש של הבעיות שמובילות למקררים ריקים: המונופולים, קשרי ההון-שלטון-עיתון, הבריתות הסמויות.
*
שמולי הוא ח"כ חרוץ, מסור וחברתי. כל עתידו הפוליטי לפניו. כטירון, אולי נזקק לגב של מו"ל, אבל היום הוא כבר מוכר בכל בית. לכן, קיוויתי שאחרי פרשת 2000 יחשוף את כל מה שהוא יודע על המנגנון ויילחם בו. במקום זאת נדמה שהוא פשוט השתלב במנגנון היטב.
*
תחשבו על זה: כמה פעמים שמעתם ח"כים ממפלגה כלשהי מדברים על פרשת ביבי-נוני? זו הפרשה השקטה ביותר, אף שחשפה יחסים לכאורה אסורים בין מי שמנהיג את המדינה לבין מתווך המציאות החזק ביותר – נוני מוזס.
בקושי רב, אם בכלל, נשמעים רוב אבירי הפוליטיקה החדשה, שבדרך כלל מרימים קול צווחה על ראש הממשלה נתניהו בגלל כל פרשיה. דווקא מזו הם מתעלמים?
ברור לי שלא מעט מהציבור מחפשים פוליטיקה אחרת לגמרי ממה שהשמאל-ימין מציע היום. לפי הסקרים מדובר כנראה במיליונים של אנשים.
אלא שמדי קדנציה גונבים את הקולות הללו מפלגות מרכז שבטוחות שיביאו משהו שונה, לצד מועמדים צעירים/חדשים שמתקדמים בסולם הפוליטי.
אך כל אלו לא אמיצים דיו להקים תשתית חדשה שתקשה על שחיתות להיווצר. אין בחוסן ישראל, אין בכולנו, אין ביש עתיד, וגם אין בשמולי, גדעון סער וחבריהם שום שקיפות. הם לא מאפשרים לציבור באמת לראות לתוככי המנגנון. זה מוסווה יותר – אבל עדיין נקבל עם כל אלו אותו דבר, רק בעטיפה נוצצת יותר.
כשפרסמתי את זה בעבר שמולי הגיב: "שטויות, אין שום קשר, אני חושב שהחוק (נגד 'ישראל היום'; ת"א) נחוץ כי מודל הדמפינג של 'ישראל היום' מפרק את התקשורת החופשית. כל ניסיון לקשור בין הדברים הוא מופרך".לדבריו "נבחרתי שלוש פעמים רצוף לח"כ החברתי ביותר בכנסת, מוביל מאבקים רבים בכנסת ומחוקק המון בתחומי רווחה, בריאות ותעסוקה. לשמחתי התקשורת כולה מציינת לטובה את המאבקים הרבים והחוקים שלי, לרבות רדיו, טלוויזיה, 'הארץ', 'מרקר', 'כלכליסט', 'גלובס', 'מעריב' וכך גם 'ידיעות'".

בכל מקרה כולי תקווה שכעת כשנבחר, שמולי יכרות ברית חדשה ובודדה: עם הציבור שמשלם את שכרו. אנחנו ב"שקוף" פה בשביל לבדוק אותו ואת חבריו מכל המפלגות מדי יום – ולוודא שזה מה שהם עושים.

קבוצת ידיעות צילמה פוליטיקאים והתנתה את הפירסום בתשלום

במהלך הבחירות לרשויות המקומיות מכרה קבוצת ידיעות באופן אקטיבי חבילות פרסום סמוי למועמדים. עסקות מסוג זה מסכנות את היכולת של קבוצת ידיעות לדווח בניקיון כפיים ולמלא את תפקידה כגוף תקשורת במדינה דמוקרטית

| אסף נתיב |

בכתבה הזו לא תקראו שום דבר פלילי. המהלכים שמתוארים פה הם סטנדרטיים בעולם העסקי, לרבות בגופי תקשורת. וזו בדיוק הבעיה – כי מה שמותר בעולם העסקי, לטעמנו לא תמיד יכול להתקיים בעיתונות. למה? כי לתקשורת תפקיד חיוני לדמוקרטיה ומחויבות כלפי הציבור. ההתנהלות של קבוצת ידיעות בבחירות המקומיות האחרונות היא דוגמא מטרידה לכשל המוסרי של חלק מכלי התקשורת בישראל.

הצילום בחינם, הפרסום בתשלום

בחודשים שקדמו לבחירות האחרונות, פנו נציגי שיווק של קבוצת ידיעות לרבים מהמועמדים בבחירות ברחבי הארץ עם הצעה מפתה: צילום ועריכה של סרטון תדמית מושקע – ובחינם. כפי שניתן לצפות, מועמדים ומועמדות רבים זרמו לצילומים באולפני הקבוצה בראשון לציון. מבחינתם, הייתה זו הזדמנות לקבל תוכן פרסומי חינמי עבור הקמפיין – ואולי אפילו כתבה באתר החדשות החזק בישראל, סמוך לבחירות.

מה שחלק מהמועמדים לא ידעו, הוא שאת הזכויות להפיץ ולשתף את סרטון התדמית – הם לא יקבלו. עבור הזכויות הללו, כך הם גילו לאחר הצילומים, יהיה עליהם לשלם כסף. הסרטונים שפורסמו הועלו לאתר ייעודי שקשה מאוד למצוא במנועי החיפוש – ולמיטב בדיקתנו לא ניתנו הפניות ברורות אליו מאתרי קבוצת ידיעות.

מספר מועמדים שונים סיפרו לנו איך זה עבד: כמה שבועות לאחר צילום הסרטון, הם קיבלו טלפון ממחלקת השיווק של קבוצת ידיעות עם הצעה מפתה – לרכוש פרסום סמוי שהתבסס על אותו וידאו. נראה שמבחינת קבוצת ידיעות, הסרטונים שימשו למעשה פתיון שמטרתו לייצר לידים (קצות חוט), לקראת מכירה של פרסום סמוי. 

מבחינה עיתונאית, ההזמנה לצילומי סרטון בחינם יצרה מצב מוזר: אתר אינטרנט שכותרתו "בחירות מקומיות 2018" והלוגו של mynet (אתרי החדשות המקומיות של קבוצת ידיעות) מתנוסס בראשו – שרק חלק מהמועמדים בכל רשות בכלל מוזכרים בו. כך לדוגמא, מהמועמדים לראשות העיר תל-אביב הגיע להצטלם רק יאיר צברי ולכן באתר לא הופיע אזכור לאף אחד ממועמדים הנוספים – אפילו ראש העיר המכהן, חולדאי, איננו מוזכר!

מתוך אתר הזירה של mynet

פוליטיקאים כמקור הכנסה?

כאמור, בעולם עסקי רגיל – אין מניעה "למשוך" לקוחות בצורה שכזו. בעולם התקשורתי? זה פסול.  גוף תקשורת אמור להתרחק מניגודי עניינים ואינטרסים – ולהסתפק בדיווח עליהם.

הפיכת פוליטיקאים ללקוחות יוצרת מצב בעייתי שמשנה את ייעוד התקשורת – ככלי לייצור הכנסות בלבד. במקרה כזה, גוף התקשורת עלול לפעול לקידום מועמדים – רק מפני שזה האינטרס העסקי שלו. במילים של נציג המכירות של ynet איתו שוחחנו בחלק הראשון של התחקיר: "אנחנו נעשה טוב למועמד". זה מנוגד למחויבות של התקשורת לתפקידה בדמוקרטיה ופוגע באמון שהציבור הרחב נותן בה.

לקבוצת ידיעות אינטרס ברור לתמוך במועמדים שמפרסמים אצלם בהווה, או יפרסמו אצלם בעתיד, כאשר יצברו כוח פוליטי ויקבלו גישה לכספי ציבור (משרדי ממשלה רבים רבים רכשו פרסום סמוי מקבוצת ידיעות בעבר, כך לדוגמא המשרד לנושאים אסטרטגיים בראשות גלעד ארדן ומשרד החינוך בראשות שי פירון). האם מצב כזה עלול להוביל לגניזת כתבה ביקורתית על מועמד? אולי לביטול תחקיר אודות הרשות בראשה עומד הלקוח?

ואם זה לא מספיק, במקרה הספציפי שהצגנו פה – הפוליטיקאים המקומיים הולכו שולל. הם הגיעו הודות לתדמית החזקה של "ידיעות", ומה גילו? שעליהם לשלם כדי שיסקרו אותם.

קניית פרסום סמוי היום קלה יותר מהזמנת פיצה

בחלק הראשון של התחקיר בנושא, התחזתי למנהל מטה של מועמד פיקטיבי, לראשות ראשון לציון. שוחחתי עם בכיר במערך השיווק של Ynet על רכישת פרסום סמוי לשם קידומו של אותו מועמד (שאנחנו יצרנו), והופתענו מההצעות לפרסום סמוי שהונחו לפנינו: 12,000 שקלים לראיון באולפן, 15,000 שקלים לראיון חוץ ועוד. הנציג אמר במפורש: "זה פרויקט חדש – אנחנו נעשה טוב למועמד. אם זה לא עובד, אנחנו ניתן".

מה זה אומר? שלקבוצת ידיעות יש אינטרס ברור שגורם פוליטי מסוים יצליח, מן הסתם על חשבון מישהו אחר. ערבוב הפרסום והתוכן העיתונאי מייצרים מצב שבו מאוד מסובך להפריד בין השניים. במקום להתרחק מניגוד עניינים, קבוצת ידיעות קושרת את עצמה עסקית עם פוליטיקאים, להם הם ידאגו "לעשות טוב" – בעיקר על חשבונכם.

מ- ynet נמסר בתגובה: הפרטים אינם נכונים. פרט לכך, זירת הבחירות המקומיות אינה פעילות של אתר ynet, אלא של רשת מקומוני ידיעות תקשורת.

5 חברי כנסת מ'יש עתיד' הוציאו ספר ב"ידיעות" ומסרבים לחשוף את ההסכם עם ההוצאה

| אסף נתיב |

לחברי הכנסת אסור לעבוד באף עבודה נוספת, למעט חריג אחד: מותר להם לפרסם ספרים. האמת? אנחנו בעד. ספרים הם אמצעי נהדר לשטוח בו רעיונות, אידאולוגיות ותכניות עבודה – בצורה מעמיקה. אבל שמנו לב למשהו מוזר: מעט מאוד חברי כנסת מכהנים מוציאים ספרים. מ- 2013, כמעט כל חברי הכנסת שעשו זאת היו מ"יש עתיד" והפרסום נעשה ב"ידיעות ספרים".

זה הזמן להזכיר מי אחד הבעלים של "ידיעות ספרים" – נוני מוזס. אותו מוזס שיאיר כתב אצלו טור במשך שנים ארוכות בידיעות אחרונות – ואותו מוזס שערך מסיבת פרידה ללפיד במלון קראון פלאזה. ואם כבר אנחנו פה אז נזכיר ששלושה (!) משרי יש עתיד העבירו תקציבים לידיעות אחרונות כשהיו בקואליציה.

אנחנו בעד הוצאת ספרים. אבל כשנבחרי ציבור שמעצבים את המשק משתמשים שוב ושוב בתאגיד בעל שלל אינטרסים כלכליים, תאגיד ששקוע עד הצוואר בתיק השוחד 2000 – אז יש מקום לשקיפות גבוהה יותר. זה יכול למנוע זיקה כלכלית בעייתית בין ח"כ לבין חברה מסחרית.

אז מה עשינו עם זה? ביקשנו מכל חברי הכנסת (לרבות הלשעברים) שיחשפו את ההסכמים שלהם עם "ידיעות ספרים" באופן וולנטרי. כולם סירבו. לא התייאשנו: פנינו ליועץ המשפטי של הכנסת, איל ינון, בבקשה שיחייב אותם לחשוף את ההסכמים בין חברי הכנסת ל"ידיעות ספרים".

תגובת יאיר לפיד: לפי הנחיות ועדת האתיקה והיועץ המשפטי של הכנסת כל ח״כ רשאי לפרסם ספרים ולקבל עליהם תגמולים. הוצאת הספרים ידיעות היתה ההוצאה שבה לפיד הוציא את ספריו עוד לפני שנכנס לפוליטיקה. הם שפנו אל לפיד והציעו לו לפרסם אסופת מאמרים על החברה הישראלית. לפיד הסכים שכן חשוב בעיניו שפוליטיקאים יפרשו את משנתם בפני הציבור באופן מפורט ככל האפשר.
תגובת רות קלדרון: אכן היה לי חוזה עם ׳ידיעות׳ עוד לפני השירות בכנסת והכתיבה נעשתה במשך שנים עד שהסתיימה ב2014. היינו בקשר מימי כמייסדת ׳עלמא׳ והוצאנו במשותף ספרים העוסקים בטקסי החיים.
תגובת שי פירון: זה הספר השלישי שלי באותה הוצאה. ומאז יצא עוד ספר ובקרוב עוד אחד. כך שלא היה שום מתווך. מדובר בהוצאת הבית שלי. מדובר בחוזה סטנדרטי. לא חושב ששמרתי אבל אין לי בעיה שידיעות ספרים יחשפו בפניכם. שני הספרים הראשונים יצאו בטרם הצטרפתי לפוליטיקה. החוזה הראשון נחתם בהיותי מנהל בית ספר.
עפר שלח בחר שלא להגיב.
עליזה לביא בחרה שלא להגיב.

פנינו לשני ח"כים נוספים שהוציאו בספרים בהוצאות אחרות:

תגובת נחמן שי: הספר התבסס על סדרת תכניות בגלי צה״ל בשם האוניברסיטה המשודרת. כל ספרי הסדרה יוצאים לאור דרך משרד הבטחון. אין דרך אחרת. תפנה למשרד הבטחון ותוכל לקבל את כל המידע בנושא.
תגובת מייקל אורן: חתמתי על החוזה כשנה וחצי לפני שנשבעתי לכנסת. הספר עצמו יצא חודשיים אחרי ההשבעה. לא כתבתי את הספר ולא חתמתי על החוזה כחבר כנסת.

מידיעות אחרונות נמסר בתגובה: החוזים של ידיעות ספרים מול הצדדים החתומים הינם חוזים פרטיים וככאלו אין אנו חושפים אותם