פוסטים

לוין לא מינה את ועדת האתיקה של הכנסת ומסרב להגיב

כמעט כל הוועדות הוקמו, אך ועדת האתיקה לא קרובה להתכנס. למעשה, היא לא מתפקדת מאז אפריל 2019. המשמעות: אין סנקציות על התנהגות לא ראויה, אין תהליך אישור טיסות במימון גורמים זרים. ח"כ טלי פלוסקוב מתגאה במינוי, אך הוא לא מתועד בשום מקום

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

הכנסת לא הקימה את ועדת האתיקה נכון להיום (שני). חברי המשכן הקימו כבר כמעט כל ועדות הכנסת, פרט לוועדה למעמד האישה שבה טרם התכנס דיון לאישור היו"ר החדש. דוברות הכנסת הפנתה את שאלת "שקוף" בנושא ללשכתו של היו"ר לוין, שבחר להתעלם.

יו"ר הכנסת, יריב לוין (צילום: עדינה ולמן, דוברות הכנסת)

ועדת האתיקה מורכבת משני ח"כים מהאופוזיציה ושניים מהקואליציה. יו"ר הכנסת יריב לוין הוא בר הסמכות למנות אותה, לפי חוק חסינות חברי הכנסת. נכון להיום, באתר הכנסת שמתעדכן תדיר כתוב כי הוועדה טרם מונתה. 

עוד על מחדלי המינויים בכנסת:

בנוסף, שי גליק, מנכ"ל "בצלמו", פנה לכנסת בדבר על תלונה שהוגשה לוועדה וקיבל לפני כשבוע תשובה מפורשת: "טרם מונתה ועדת האתיקה". גם בפרוטוקולים של מליאת הכנסת מהשבועיים האחרונים לא נמצא אזכור לוועדה.

זוכרים את אורן חזן? 

תפקידה של ועדת האתיקה הוא לוודא כי הח"כים עושים את עבודתם ולא נעדרים יותר מהרגיל, לשפוט במקרים של התנהגות בלתי ראויה ולאשר נסיעות לחו"ל על חשבון גורמים זרים. היא אחד מגורמי המפתח בתחום הביקורת ואף יש בידיה סמכויות ענישה.

(הדס פרוש, פלאש 90)

התגעגעתם? ח"כ לשעבר אורן חזן. ועדת האתיקה הקודמת הרחיקה אותו מהמשכן (הדס פרוש, פלאש 90)

בכנסת ה-20 הוועדה הייתה פעילה מאוד. היא השעתה את ח"כ לשעבר אורן חזן על התנהגות גסה כלפי חברי כנסת ואורחי המשכן, כמה פעמים, הארוכה שבהן לחצי שנה. היא קנסה את יאיר לפיד על היעדרות ממושכת והעירה לח"כ מיקי זוהר שפעל בניגוד עניינים אך לא הטילה עליו סנקציה מאחר והיה לטענתה טירון.

מעבר לכך, הוועדה אמורה לדון ולאשר כל נסיעה לחו"ל של חברי הכנסת, על חשבון גורמים זרים. בתקופת סבבי הבחירות, בכנסת ה-21, ה-22 ולמיטב בדיקתנו גם בכנסת ה-23, הוועדה לא קמה וחברי הכנסת המשיכו לטוס ללא התכנסותה.

ח"כ טלי פלוסקוב מכתירה את עצמה לתפקיד היו"ר

חרף העובדה שטרם מונתה הוועדה, הקואליציה הכתירה את טלי פלוסקוב (הליכוד) לתפקיד יו"ר ועדת האתיקה. בפרסום על כנס של הליכוד כבר מוצגת פלוסקוב כיו"ר הוועדה.

מקור השאיפה כנראה בהבטחה שקיבלה מרה"מ, בנימין נתניהו, לכהן כיו"ר ועדה בשנה וחצי הראשונה של הממשלה. עם זאת, סמכות המינוי מצויה בידיו של יו"ר הכנסת בלבד, שכאמור טרם עשה זאת.

מח"כ פלוסקוב נמסר: "הוועדה עדיין לא הוקמה, אני מיועדת לתפקיד היו"ר". לשאלתנו מדוע מציגים אותה כיו"ר השיבה "עד התאריך הזה הנושא צריך להיות מוכרז". נכון להיום הנושא לא נמצא בסדר היום של מליאת הכנסת.

איך זה משפיע עליך? (אזמ"ע): ועדת האתיקה מהווה מעין מנוף לחץ על חברי הכנסת ועל השרים להגיע לכנסת. היא דואגת להבליט לציבור אילו ח"כ לא מבצעים את עבודתם. בנוסף, היעדר הוועדה מסלקת את אחת הסנקציות העיקריות על ח"כ שמקלל או ח"כית שנוהגת בתוקפנות כלפי חבריה למשכן.

כל זמן שהוועדה לא קיימת, ח"כים עלולים לדון בנושאים לא ענייניים באין מפריע. כמו שקרה עם ח"כ זוהר, כשהוועדה הזהירה אותו שלא להמשיך לעסוק בענייניו הכלכליים כראש ועדה. 

מה לעשות כדי שיתוקן (מעש"י): יו"ר הכנסת, יריב לוין, חייב למנות ועדה לאלתר. 

***

יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

בדרך לממשלה עם מעט נשים: בכחול לבן הבטיחו שוויון ומינו גברים בכל הזדמנות

כחול לבן מעדיפה למנות גברים על פני נשים באופן סדרתי: בסיעה הבטיחו שוב ושוב לקדם שוויון מגדרי ברשימה אך לא קיימו – ובכל הזדמנות בשנה האחרונה בחרו למנות גברים. הלילה תקים יחד עם סיעת הליכוד ממשלה שנשים יהוו ככל הנראה רק כ-20% ממנה

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| יעל פינקלשטיין |

בממשלה ה-35, שצפוייה לקום הלילה (חמישי) ישבו על פי ההערכות בין שבע לשמונה שרות, המהוות 20% מהממשלה. אמנם מדובר בשיפור מהממשלה הקודמת, בה ישבו כ-10% נשים בלבד ביום הקמתה, אך חלקן של הנשים עודנו רחוק מלהוות שותפות נשית שוויונית בממשלה.

יו"ר כחול לבן, בני גנץ. באמת חייבים להתקדם. (צילום: מרים אלסטר, פלאש 90)

האכזבה הגדולה בקרב מי שציפו לשיפור משמעותי יותר, היא מבחירותיו של יו"ר כחול לבן, רה"מ החלופי הבא – בני גנץ. לאחר ביקורת ציבורית ופנימית על מיעוט הנשים ברשימה, גנץ הבטיח שוב ושוב, ושוב, שברגע שייכנס לממשלה ימנה נשים לתפקידי מפתח. כעת התמונה הולכת ומתבהרת: הבטחותיהם של מובילי "כחול לבן" היו ריקות מתוכן.

כרוניקה של הצהרות כוזבות

"אני מתכוון לחתור לשוויון מוחלט", אמר ח"כ בני גנץ (כחול לבן) כשנשאל על ייצוג נשים ברשימה לכנסת בראיון לאתר וואלה! בפברואר 2019. הוא הסביר שבגלל אופן הרכבת הרשימה לכנסת ה-21 מספר הנשים בה מועט – עשר נשים ב-35 המקומות הראשונים, שתיים בלבד בעשירייה הראשונה. 

בכנס "נשים בחזית" שנערך חודש מאוחר יותר, הוסיף על כך ח"כ יאיר לפיד: "בחיבור, בדרך שבה הוא נעשה בלילה הזה, העובדה שיש רק שתי נשים בעשירייה הראשונה זו תקלה גדולה. אין לי איך להגן על זה ואני גם לא מנסה. לפיכך אנחנו מחוייבים לתקן את זה דרך תפקידים בכירים לנשים בממשלה הבאה".

במצע כחול לבן נכתב: "כחול לבן תפעל לקידום מעמד האישה ולהשגת שוויון מלא בין נשים לגברים, מתוך הבנה כי שוויון מגדרי והשתתפותן המלאה של נשים בכל תחומי החיים יסייע לקידומה ולחוסנה של החברה הישראלית כולה", וכן הובטח: "נעגן בחקיקה את ייצוגן של נשים במוקדי קבלת ההחלטות".

בנוסף להבטחות אלה, העיתונאית טל שניידר כתבה השבוע כי בכחול לבן אף הקימו צוות מיוחד לקראת הכהונה בכנסת ה-21, בו הוחלט על ייצוג שוויוני ועל בחירת נשים לראשות 50% ממשרדי הממשלה.

יושבת ראש אחת, ברגע האחרון

ההזדמנות הראשונה לקיים את ההבטחות הללו הגיעה ביוני 2019, כשהחלה לפעול הכנסת ה-21. כחול לבן נדרשו להציג מועמד מועמדת לתפקיד מבקר/ת המדינה. בליכוד הציעו את מתניהו אנגלמן – מבקר המדינה כיום – ובכחול לבן הציעו מועמד בשם גיורא רום. אף ששקלו והתבקשו לבחור באישה, לא עשו זאת.

לאחר פיזור הכנסת ה-21 ולקראת הבחירות לכנסת ה-22, גנץ הצהיר כי הוא "מחוייב לייצוג נשי בתפקידים בכירים וקידום נשים לתפקידי מפתח בחברה הישראלית". על אף ההצהרות, רשימת כחול לבן לכנסת ה-22 נשארה זהה מבחינה מגדרית, ולא נוספו אליה נשים.

עד הבחירות לכנסת ה-23 כבר היה מספיק זמן לתקן את הרשימה כמובטח – אבל מספר הנשים ברשימה לא השתנה גם בהזדמנות השלישית. "חברות הכנסת שלנו ייקחו חלק משמעותי בפעילות הסיעה והממשלה הבאה", המשיך גנץ להבטיח. 

הפעם נוספה לכחול לבן הזדמנות לבחור נשים שיעמדו בראש הוועדות הזמניות שהוקמו בכנסת. אותה הזדמנות "לפצות" במינוי נשים לתפקידים בכירים הגיעה סוף סוף – אבל בכחול לבן החליטו למנות את ח"כ אבי ניסנקורן לראשות הוועדה המסדרת, את ח"כ עפר שלח לוועדת הקורונה ואת ח"כ גבי אשכנזי לוועדת החוץ והביטחון.

ח"כ חיימוביץ'. תתמנה ליו"ר ועדה בכנסת – אחרי מינוי 3 גברים

בשעות האחרונות הודיעה ח"כ מיקי חיימוביץ' כי תתמנה ליו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה. "גנץ הציע לחיימוביץ' מספר תפקידים של שרה בכירה", נכתב בפוסט שהעלתה יושבת הראש הנכנסת. "חיימוביץ' בחרה מבין האופציות שהוצעו לה להמשיך ולעסוק בתחומים הקרובים לליבה. לפיכך סיכמו השניים, כי חיימוביץ' תכהן בשלב הראשון כיו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה שתעסוק גם בנושאים בפיקוח על חוק צער בעלי חיים הנמצא כעת תחת ועדת החינוך".

עוד הזדמנות למינוי אישה בתפקיד בכיר הגיעה כשביקשה סיעת כחול לבן להחליף את יו"ר הכנסת, יולי אדלשטיין (הליכוד). אבל גם הפעם בחרו בעקביות להציע רק גברים לתפקיד: בהתחלה שקלו לבחור בח"כ מאיר כהן, ולבסוף נבחר ח"כ גנץ לכהונה קצרה כיו"ר.

יותר נשים בממשלה – אבל התיקון עוד רחוק

מחר תוקם ממשלה בראשות סיעות הליכוד וכחול לבן, בה צפויות נשים לעמוד בראש שבעה או שמונה משרדים מתוך 36: שלוש או ארבע שרות מכל אחת מסיעות הליכוד וכחול לבן, ואפס נשים מיהדות התורה, ש"ס והעבודה. במקום לקיים סוף סוף את ההבטחות לקידום נשים, נראה כי בכחול לבן יבחרו למנות בעיקר שרים.

בסך הכל צפויות השרות להוות כ-20% מחברות וחברי הממשלה. מדובר על עליה באחוז השרות: ביום הקמת הממשלה הקודמת, נשים היוו רק כ-10% מכלל השרות והשרים, ובשיאה עמד אחוז הנשים בממשלה על כ-18%. 

"מהכנסת ה-20 ועד היום יש הדרדרת במספר הנשים בכנסת"

העליה משמחת, אבל לחתושת רבים ורבות היא אינה מספיקה. "גם הפעם אנחנו רואות ממשלת אחדות גברית", אמרה אור סרי, ממייסדות "רצות ומשפיעות". "אחרי חודשים של משבר בריאותי כלכלי וחברתי, הגיע הזמן לממשלה עם יותר שרות, שתציב על סדר היום צמצום פערים מגדריים".

"שוויון מגדרי הוא שוויון חברתי – באוכלוסיה שיש בה 50% נשים, צריך ש-50% מהקולות שמייצגים את הציבור יהיו נשים", הסכימה מנכ"לית עמותת כ"ן – כוח נשים, מזל שאול. "נשים מביאות לשולחן קבלת ההחלטות ראיה מתכללת ומנהיגות אחרת. ראוי שגם נשים תשמענה את העמדות שלהן ואת הקול שלהן". 

לקראת הקמת הממשלה, הפיצה העמותה עצומה בקריאה למנות נשים לתפקידים בכירים בממשלה. "אנחנו פונות כבר שנה וחצי לראשי המפלגות הגדולות באמירה ש-20% ייצוג של נשים ושתי נשים בלבד בעשירייה הראשונה – זה לא מספיק", הסבירה שאול. "מהכנסת ה-20 עד היום יש הדרדרות במספר הנשים בכנסת. כשקטן מספר הנשים במפלגות זה משליך על הכל – יש ייצוג חסר בראשות הוועדות, בוועדות עצמן ובממשלה". 

אזמ"ע (איך זה משפיע עליך): שותפות נשים בקבלת ההחלטות מקדמת את ההנהגה הישראלית לתפקוד טוב יותר עבור כלל האוכלוסייה. היא מקדמת אותנו לעבר שוויון מגדרי, מגוונת את נקודת המבט של השלטון ומאפשרת קידום של נושאים שחשובים לנשים, וכן משמשת השראה לילדות שרואות יותר ויותר דמויות שדומות להן בעמדת מפתח.

מעש"י (מה לעשות כדי שיתוקן): לא להפסיק להזכיר לנבחרים שלנו את ההבטחות שלהם. פנו בנימוס לח"כ בני גנץ ודרשו ממנו למנות יותר שרות בממשלה – כפי שהבטיח שוב ושוב. יש עוד כמה שעות! מוזמנים ומוזמנות להדביק את הכתבה הזו בפוסטים וציוצים בעמוד הפייסבוק של בני גנץ ובעמוד הטוויטר שלו.

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאית יעל פינקלשטיין

חשיפה ראשונה: הח"כים שהגיעו ואלו שנעדרו מוועדת החוץ והביטחון בכנסת ה-22

בדיקת "שקוף" מגלה כי למועדון הנעדרים, שבו אפשר להמשיך למצוא את יאיר לפיד, מתווספים שמות חדשים ומפתיעים: מיקי זוהר ושרן השכל. ח"כים חדשים לעומת זאת, נחשפים כחרוצים

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

רוב דיוני ועדת החוץ והביטחון אמנם אינה משודרים, כיוון שתכניהם לרוב חסויים – אך נתוני הגעתם של ח"כים יכולים ללמד על הנעשה בה. מי נעדר בהכרעות על הביטחון השוטף ומי הגיעה בקביעות לדיונים?

ועדת חו"ב. צילום: עדינה ולמן דוברות הכנסת

בין היתר, גילינו שחברי הכנסת שרן השכל ומיקי זוהר מהליכוד וח"כ יאיר לפיד מיש עתיד, נעדרו בקביעות ממליאת הוועדה ולרוב גם מוועדות המשנה. לעומתם, חברי כנסת חדשים יחסית, כמו אלי אבידר מישראל ביתנו ואורנה ברביבאי מיש עתיד, הקפידו להגיע.

לאן נעלמו יאיר לפיד ושרן השכל?

הכנסת ה-22 בדומה לקודמתה, ה-21, הייתה קצרה להחריד. בסך הכל, כיהנה כחצי שנה, ולא הספיקה לעשות הרבה. עם זאת, ישנן שתי ועדות מרכזיות שדווקא כן הוקמו: ועדת הכספים וועדת החוץ והביטחון (חו"ב). 

בזמן שעבודת הח"כים בוועדת הכספים גלויה לכל, ועדת החוץ והביטחון היא ועדה חשאית, שבה רוב הפרוטוקולים נשמרים חסויים. כדי בכל זאת לדעת מי הגיע לוועדות, בשנים האחרונות אנו מגישים בקשת חופש מידע, ועל סמך הנתונים בודקים את נוכחות הח"כים בוועדה. 

הנתון המרכזי נוגע למליאת הוועדה, בה יושבים 17 חברים. בניגוד לוועדות משנה, היא פתוחה גם לחברי הכנסת האחרים. בכנסת ה-22 היא התכנסה תשע פעמים, כאשר שיאני הנוכחות, למעט יו"ר הוועדה גבי אשכנזי (כחול לבן) הם חברי הכנסת אלי אבידר (ישראל ביתנו), שהגיע לשמונה ישיבות, אורנה ברביבאי (יש עתיד) וגדעון סער (ליכוד), שהגיעו כל אחד לשבע ישיבות. 

לעומתם, מי שבקושי נראו היו יו"ר יש עתיד ח"כ יאיר לפיד וח"כ שרן השכל (הליכוד), שהגיעו לישיבה אחת בלבד וח"כ מיקי זוהר (הליכוד) שהגיע לשני דיונים.

מיקי זוהר ממשיך להיעדר

זוהר והשכל היו עקביים בהיעדרויותיהם, ולא ניתן היה למצוא אותם גם בוועדת המשנה לחוץ והסברה. התקיימו בה חמש ישיבות בלבד. אל מול הנעדרים, רוב חברי הוועדה הגיעו לכולן או פספסו אחת בלבד: גדעון סער, יו"ר הוועדה (הליכוד), יאיר גולן (מרצ), אורנה ברביבאי ואלעזר שטרן (יש עתיד) וישראל אייכלר (יהדות התורה). 

ח"כ שרן השכל. הגיעה פעם אחת למליאה שהתכנסה 11 פעמים, ונעדרה לחלוטין מוועדת המשנה לחוץ והסברה

בוועדת המשנה למודיעין מתקבלות החלטות חשאיות, על ידי שישה חברי ועדה בלבד. רבים מייחסים לה חשיבות יתרה בשל הסיווג הגבוה של החומרים הנדונים בה. כך למשל,  זו הוועדה שמפקחת כיום על מעקבי השב"כ אחר אזרחי ישראל. 

בכנסת ה-22 התקיימו 11 ישיבות בוועדת המשנה, כשרוב החברים בה הקפידו להתמיד. למעט היו"ר ח"כ גבי אשכנזי שניהל את כל הישיבות, גם חברי הכנסת יואב בן צור (ש"ס) ויואב קיש (ליכוד) נכחו בעשר מתוכן וח"כ משה (בוגי) יעלון בתשע. 

ח"כ גדעון סער, שמקפיד בדרך כלל על נוכחות ואף שימש כיו"ר של חוץ והסברה – הגיע כאן רק לשש ישיבות. ח"כ יאיר לפיד נשאר עם המקום האחרון, כשנכח רק בחמש ישיבות.

לא התעניינו בביטחון שוטף ומוכנות לחירום: עמיר פרץ וישראל אייכלר

בוועדת המשנה למוכנות וביטחון שוטף נערכו שש ישיבות בראשות ח"כ יואב קיש (הליכוד). אלי אבידר (ישראל ביתנו), אורנה ברביבאי (יש עתיד) ויאיר גולן (מרצ) הגיעו לארבע מתוכן. אלעזר שטרן (יש עתיד) לשלוש. 

לעומתם, שרן השכל נכחה רק בישיבה אחת. שני ח"כים, עמיר פרץ וישראל אייכלר, נעדרו מכל הישיבות. נציין שפרץ שימש יו"ר הוועדה למוכנות העורף, שם התקיימו שתי ישיבות. אייכלר חבר בעוד ועדות משנה, אליהן דווקא כן הגיע.

ח"כ אורנה ברביבאי. גילתה חריצות

ועדות משנה נוספות, כמעט ולא התכנסו, עקב אורך חייה הקצר של הכנסת: כך לדוגמה, הוועדה שעוסקת בתקציב הביטחון התכנסה שלוש פעמים וכך גם ועדת משנה לתקציב השירותים החשאיים. הוועדה למוכנות העורף התכנסה כאמור פעמיים. 

קשה ללמוד משהו מנוכחות בוועדה שהתכנסה מעט באופן יחסי, לכן העדפנו שלא לנתח את הנוכחות במקרים אלו. הסרנו מראש ועדות שהיו בהן פחות מחמש ישיבות והורדנו ח"כים שהיו חברים רק חלק מהתקופה.

ממיקי זוהר נמסר: "המינוי היה ברירת מחדל ולמיטב ידיעתי היו בדיונים חלק מחברי בסיעה כמחליפים שלי".

מיאיר לפיד, ישראל אייכלר, עמיר פרץ ושרן השכל לא נמסרה תגובה.

אזמ"ע (איך זה משפיע עליך): נושאים כמו מעקב השב"כ אחרי האזרחים, תקציב הביטחון או שירות נשים בצה"ל – הם רק חלק מרשימה ארוכה של סוגיות שעולות בדיוני הוועדה ומשפיעות על חיינו. דווקא משום שמדובר בנושאים ביטחוניים, שלרוב חסויים, חשיבות הוועדה גוברת: זהו הגוף המפקח היחיד שמייצג את הציבור וחשוף לחומרים הסודיים. גם דיוני הוועדה חסויים – לכן כל מה שנותר לנו זה לקוות שהם אכן מגיעים, שואלים שאלות קשות ומשפיעים על החלטות הרות גורל.

מעש"י (מה אפשר לעשות כדי שיותקן?): אנחנו נמשיך לעקוב ולדווח אם נציגי הציבור ממשיכים להגיע לדיונים, מה שמשנה את התנהגותם, כפי שראינו רק לאחרונה כשיאיר לפיד החל להגיע לדיוני הוועדה. טוב יהיה אם הכנסת תפרסם את הנוכחות באופן יזום וגם פרוטוקולים של דיונים שאינם רגישים יפורסמו, לפחות, לאחר שהתקיימו.

פרץ ולפיד הבריזו מהדיונים על מערכת הריגול של השב"כ

יש רק מקום אחד שבו הציבור יכול לפקח על מערכת הריגול שמופעלת על האזרחים בימי הקורונה – הוועדה לעניינים חשאיים בכנסת. אבל שניים מחבריה נעדרו: ח"כ עמיר פרץ, שנלחם להיות חבר בוועדה וח"כ יאיר לפיד, שהיעדרותו מדיונים כבר לא מפתיעה אף אחד

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

חברי הכנסת יאיר לפיד (כחול לבן) ועמיר פרץ (העבודה) נעדרו כמעט מכל מישיבות ועדת הכנסת המפקחת על שימוש במערכת הריגול של השב"כ, המופעלת בימים אלה על כל אזרחי ישראל. לפיד הגיע רק לישיבה הראשונה מתוך חמש ופרץ הגיע היום (ראשון) בפעם הראשונה לוועדה, לאחר שעימתנו אותו עם הדברים.

היעדרותם חמורה במיוחד לאור העובדה שזה הפתח היחיד של הציבור ונציגיו לדרוש תשובות, וכך לוודא שהשימוש במערכת החשאית לא חורג מהצורך. עוד סיבה לחשיבות הגעתם היא הרכבה המצומצם של הוועדה. בוועדת המשנה לעניינים חשאיים (בתוך חוץ וביטחון) בראשות ח"כ גבי אשכנזי חברים עוד ארבעה ח"כים בלבד: בוגי יעלון, יאיר לפיד (כחול לבן), אלי אבידר (ישראל ביתנו) ועמיר פרץ (העבודה). 

פרץ נלחם להיכנס ואז לא הגיע

בימים אלו מתנהל מאבק משפטי על שימוש הממשלה בסמכויות לשעת חירום, שבמרכזו עומדת סוגיית הריגול של השב"כ אחרי אזרחים ישראלים. העותרים דורשים שכל הליכי החקיקה והפיקוח יעברו דרך הכנסת ולא בתקנות לשעת חירום. הוועדה הוקמה לאחר ניסיון התנגדות של הממשלה להקמת ועדות ולמניעת פיקוח על עבודתה. 

היעדרותו של פרץ מכל דיוני הוועדה פרט לאחרון מפתיעה לאור העובדה שנלחם כדי להיות חבר בה. "אני חושב שהתרומה שלי – כיושב-ראש מפלגה, כיושב-ראש רשימה משותפת וגם כשר הביטחון לשעבר – היא תרומה מאוד משמעותית, בעיקר בימים האלה", התעקש בדיון מה-24 במרץ בו החליטו על הקמת ועדת המשנה ועל החברים בה. 

גבי אשכנזי, יו"ר ועדת חוץ וביטחון. חצי מחברי וועדת המשנה נעדרו (צילום: אתר הכנסת)

"לכן אני עומד על כך שאצורף לוועדה הזאת. מבחינתי אני לא בא כדי לבזבז זמן, גם לשמחתי הוועדה הזאת לא חשודה בצבירת קרדיטים כי ממילא אסור להוציא משם כלום וממילא אתה לא יכול לדווח שעשית משהו, רק מי שמרגיש אחריות – ואני מרגיש אחריות כזאת". 

מדוע שר הביטחון לשעבר ויו"ר מפלגת העבודה לא הגיע לוועדה? מלשכתו נמסר: "ח״כ עמיר פרץ הינו שותף מלא לכל המתרחש בועדת החוץ והביטחון, וגם כשנדרש לעסוק בנושאים אחרים באותו זמן, נמצא בקשר עם כל הצוותים המקצועיים בוועדה".

יאיר לפיד – משוואה עם נעלם אחד

מבדיקת הפרוטוקולים שהתפרסמו, לפיד הגיע רק לדיון הראשון של הוועדה בנושא. בישיבה השלישית והרביעית והאחרונה שפורסמו הוא כבר לא הופיע. מבדיקה של שקוף מסתבר שגם לשתי ישיבות פנימיות נוספות לפיד לא הגיע. 

זו לא פעם ראשונה שלפיד מבריז מדיוני ועדות בכנסת. הוכחנו ב"שקוף", שוב ושוב, לאורך השנים והכנסות האחרונות כי לפיד משתבץ לוועדות חסויות שרוב הפרוטוקולים שלהן אינם פתוחים לעיון הציבור – ופשוט לא מגיע באופן עקבי. פנינו ללפיד בבקשה לתגובה. מלשכתו נמסר: "אנחנו לא מתייחסים לפעילות בוועדות משנה חשאיות". 

הנחמה היחידה בנושא, היא שעל פי דברי נשיאת בית המשפט העליון, אסתר חיות, בדיון בבג"ץ ביום חמישי – נראה ששאר חברי הוועדה עושים עבודה מצוינת.

עדכון (22/4/2020): פרץ ולפיד המשיכו להיעדר גם מדיוני החקיקה בוועדת החוץ והבטחון (הפורום הרחב של הוועדה) שהתקיימו במהלך השבוע.

אזמ"ע (איך זה משפיע עליך): בוועדה יש רק חמישה חברים קבועים, כולל היו"ר. התפקיד שלהם הוא לשמור על הזכויות שלנו בשעת משבר כזאת, כדי שהממשלה תוכל להשתמש בכך כדי להציל חיי אדם, אך תדאג שהשימוש יהיה מידתי. זה המקום היחידי שבו הנציגים שלנו מקבלים תשובות לשאלות הקשות, שאלות שחלק גדול מהתשובות עליהן סודיות. העובדה ששניים מתוך החמישה לא ממלאים את תפקידם מטרידה מאוד.

מעש"י (מה לעשות כדי שיתוקן): המשך פרסום, ולו חלקי של דיוני הוועדה יאפשר לנו לדאוג, בזמן אמת, שהח"כים הבודדים בוועדה יבצעו את העבודה שלהם. ואם קשה להם, שיפנו את המקום למישהי אחרת. נמשיך לעקוב ואם ההברזות ימשיכו – לא נהסס להפעיל גם את סיירת השקיפות.

נתוני ועדת החוץ והביטחון בכנסת ה-21 נחשפים: מי טרח להגיע ומי המשיך להיעדר?

בדיקת "שקוף" מגלה כמה פעמים התכנסו הוועדות, ומי היו הח"כים שהגיעו בהתמדה לישיבות המעטות: אבי דיכטר, גדעון סער, קטי שטרית וטל רוסו. ומי היה שיאן ההיעדרויות? יאיר לפיד. הפירוט המלא

 

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

הכנסת ה-21 הייתה קצרה להחריד. בסך הכל, היא הספיקה לכהן רק כחודש וחצי עד שחלק מהח"כים החליטו לפזרה, וזאת מבלי שהספיקה לעשות הרבה – אפילו הוועדות שתפקידן לפקח על עבודת הממשלה לא כונסו – כמו הוועדה לביקורת המדינה, ועדת הכלכלה, ועדת החינוך, ועדת הפנים ועוד. 

עם זאת, ישנן שתי ועדות מרכזיות שדווקא כן הוקמו: ועדת הכספים וועדת החוץ והביטחון. בזמן שעבודת הח"כים בוועדת הכספים גלויה לכל, ועדת החוץ והביטחון היא ועדה חשאית, שבה רוב הפרוטוקולים נשמרים חסויים. 

יאיר לפיד – תמונה: אתר הכנסת

כדי בכל זאת לדעת מי הגיע, בשנים האחרונות אנו מגישים בקשת חופש מידע, ועל סמך הנתונים בודקים את נוכחות הח"כים בוועדה. 

בכנסת ה-21 עבודתה של ועדת חו"ב הייתה דלה במיוחד, וגם וועדות המשנה שלה (הוועדה מורכבת ממליאה וועדות משנה) כמעט ולא התכנסו: כך לדוגמא, הוועדה העוסקת בתקציב הביטחון התכנסה שלוש פעמים בלבד, ועדת משנה לתקציב השירותים החשאיים התכנסה פעמיים, והוועדה למדיניות חוץ נפגשה לישיבה אחת בלבד. 

קשה לתת אמירה משמעותית על נוכחות הח"כים בוועדה שהתכנסה פעם אחת או פעמיים, ולכן נתמקד בוועדות היותר פעילות: מליאת הוועדה, וועדת המשנה למודיעין.

לפיד והשכל נעדרו, טל רוסו התגלה כמצטיין

מליאת ועדת החוץ והביטחון התכנסה תשע פעמים, וועדת המשנה למודיעין התכנסה ל-13 ישיבות. 

מהנתונים שהגיעו לידי "שקוף", ניתן ללמוד כי מלבד אבי דיכטר (הליכוד) שכיהן כיו"ר הוועדה והגיע לכל מפגשיה, הגיעו לרוב הישיבות גם ח"כ לשעבר טל רוסו (העבודה), גדעון סער (הליכוד) וקטי שטרית (הליכוד). 

בתחתית הרשימה עם הגעה לפגישה אחת בלבד, נמצאים שרן השכל (הליכוד), יואב בן צור (ש"ס) ויאיר לפיד (כחול לבן). במקרה של לפיד לא מדובר בעניין ייחודי לכנסת-21: כבר ב-2018 חשפנו כאן כי בניגוד להצהרותיו, לפיד נוהג להיעדר לעיתים תכופות מישיבות הוועדה. 

חשוב להדגיש כי בשונה מהעבר בו יכולנו לנתח מאות ישיבות ואף להצביע על דפוס התנהלות, הפעם המצב שונה: מדובר במספר מאד מצומצם של ישיבות, והיכולת להוציא מתוכם מסקנה חד משמעית הינה מוגבלת.

מרבית עבודתה של ועדת החוץ והביטחון מתקיימת באמצעות ועדות המשנה שלה, שרובן לא קמו, ואלה שכן – כמעט ולא כונסו. הוועדה שהייתה הכי פעילה היא ועדת המשנה למודיעין, בה התקיימו כ-13 ישיבות. 

מהנתונים ניתן ללמוד כי לצד היו"ר דיכטר, גם כל שאר החברים הקפידו להגיע, כולל יואב בן צור שהגיע לכל הישיבות, וכמוהם גם בוגי יעלון (כחול לבן) ויואב קיש (הליכוד). ומי בתחתית הרשימה? שוב ח"כ לפיד, שמתוך 13 ישיבות הגיע רק לשלוש.

בנוסף, גבי אשכנזי (כחול לבן) הגיע ל-6 ישיבות למרות שלא היה חבר בוועדה, ויולי אדלשטיין (הליכוד) הגיע לשמונה ישיבות מתוקף זכותו כיו"ר הכנסת (בגרף מופיעים רק חברי הוועדה).

מלשכתו של לפיד לא התקבלה תגובה.

מלשכתו של בן צור נמסר: "בוועדת המשנה המצומצמת שהיא החשובה ביותר לעדכון במצב הביטחוני והמודיעני מקפיד ח"כ בן צור להשתתף בכל הישיבות".

מלשכתה של השכל נמסר: "מעבר לתאריך שצוייו סיפקנו לאנשי "שקוף" לפחות עוד שני תאריכים נוספים בהם השתתפתי בדיוני ועדת חוץ וביטחון. חבל ש"שקוף" ממהרים לפרסם כתבה לא נכונה לפני שניתנה לי ההזדמנות לבדוק את הנתונים המדויקים מול הגורמים הרלוונטיים בכנסת".

למען הבהירות, נציין כי לשכתה ביקשה שבוע לבדוק את הנתונים, מאחר ולטענתם לא יהיו השבוע בכנסת. שני התאריכים שהעבירה נוגעים לנוכחותה של השכל בוועדות משנה אחרות של ועדת החוץ והביטחון, ולא במליאה: נוכחות אחת בוועדה למוכנות ובט"ש בה התקיימו 3 ישיבות והשכל נכחה בישיבה אחת מתוכן, ותאריך נוסף בוועדה אחרת אשר לא הופיע ברשומות שבדינו. נפרסם את תגובתה המלאה של השכל לאחר שתשלים את הבדיקה.

כסף ציבורי ללא פיקוח: חברת אל על מגדילה את תקציב האבטחה ללא קשר לכמות הנוסעים

תקציב האבטחה של אל על, ש-97% ממנו מגיע מהכיס שלנו, עולה משנה לשנה בעשרות מיליוני שקלים, בעוד מספר הנוסעים לא משתנה • ב-2018 לבדה שילמה המדינה (כלומר, אנחנו) לאל על כמעט מיליארד שקל על הוצאות אבטחה • אם זה לא מספיק, החברה ממשיכה לאבטח טיסות שלה המתבצעות על ידי מטוסים של חברות תעופה זרות, למרות שהשב"כ הביע בעבר ספקות לגבי נחיצות העניין.

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

תקציב האבטחה של אל על עולה משנה לשנה בעשרות מיליוני שקלים – אך בדיקת "שקוף" מגלה כי למרות העלייה בתקציב, מספר הנוסעים בחברה אינו עולה. 

לפי הדו"חות הכספיים של החברה, בשנת 2016 וגם בשנת 2017 טסו עם אל על כ-5.5 מיליון נוסעים, וב-2018 כ-5.6 מיליון נוסעים. כלומר, למרות שבין 2016 ל-2018 ישנה עלייה של קרוב לשני אחוזים בלבד במספר הטסים, עלות האבטחה עלתה ביותר מ-22 אחוז (!), מ-616 מיליון שקל ל-756 מיליון שקל. 

תקציב האבטחה של אל על – כמעט לגמרי במימון המדינה 

כזכור, ב-2008 החלה המדינה להעלות את השתתפותה בתקציב האבטחה של אל על ויתר חברות התעופה הישראליות, כפיצוי על הרפורמה המבורכת של "שמיים פתוחים". רפורמה זו פתחה את שוק התעופה המקומי לתחרות והסירה את ההגבלות על מספר החברות שיכולות להפעיל טיסות בין ישראל ומחוצה לה, ועל התדירות של טיסות אלה. מאחר וחברות התעופה הישראליות נדרשות לסידורי ביטחון הדוקים יותר מהחברות הזרות שפתאום הציפו את השוק – המדינה מסבסדת מאז את עלויות האבטחה. 

טרם הרפורמה, השתתפה המדינה בכ-65% מהוצאות האבטחה. אלא שב-2013, שר האוצר דאז יאיר לפיד, אישר לחברות התעופה העלאה במימון האבטחה ל-97.5%. ומה קרה מאז? כפי שחשפנו, עלות האבטחה למדינה בכל שנה ממשיכה לטפס. 

* אל על כוללת את חברת סאן דור (מותג לואו קוסט).

פנינו לחברת אל על ושאלנו מדוע תקציב האבטחה עולה למרות הקיפאון בכמות הנוסעים. מטעם החברה נמסר לנו כי "תקציב אבטחת התעופה הינו עבור כלל חברות התעופה הישראליות ולא עבור אל על בלבד והוא מבטא גידול של חברות התעופה הישראליות. התקציב המדובר נקבע ומאושר על ידי גורמי הממשלה והגורמים הממלכתיים. החלטה לקיים בטחון נוסף בטיסות חברות התעופה הישראליות הינה מתוקף החלטת ממשלת ישראל. מאחר וחברות התעופה הזרות הטסות לישראל אינן מחויבות לקיים ביטחון דומה, החליטה המדינה על השתתפותה בהוצאות הביטחון, על מנת לשמור על שוויוניות והוגנות בתחרות בתעופה לישראל, במיוחד בעידן השמיים הפתוחים. היקף הביטחון המקוים מוכתב על ידי הגורמים הממלכתיים".

אל על ממשיכה לאבטח מטוסים זרים – למרות ספקות שב"כ בנושא

האתוס הביטחוני של אל על נשען על אבטחת מטוסי החברה.  אך מסתבר שהחברה מאבטחת גם חברות תעופה זרות כשהיא חוכרת מטוסים על צוותם, כלומר מטוס זר עם צוות זר, מה שנקרא – "חכירה רטובה". הדבר מתייחס לאופן בו אתם יכולים לרכוש כרטיס טיסה מאל על, ולמצוא את עצמכם במטוס של טורקיש אירליינס עם צוות וטייס טורקי.  

האם צריך לאבטח גם מטוסים שלא שייכים לצי של חברת התעופה הלאומית? לנו אין את הכלים לקבוע, אך מסתבר שכבר ב-2016, לקראת תקציב המדינה לשנים 2017-2018, הביע השב"כ הסתייגות מאבטחת מטוסים בחכירה רטובה מתוך הבנה כי למטוס זר אין סממנים ישראלים ומיותר לאבטח אותו. המהלך היה צפוי לחסוך כבר ב-2017 כ-40 מיליון שקל מתקציב המדינה. אם בשנת 2013 נרשמו כ-30 טיסות בחכירה רטובה, בשנת 2016 היו כבר כ-1200 טיסות כאלו. 

פנינו למשרד האוצר ושאלנו מדוע למרות המלצת השב"כ להוריד את האבטחה מטיסות אלו ממשיכים לאבטח אותן. מטעם המשרד נמסר: 

"1. האוצר מתקצב עלויות האבטחה של כלל הטיסות של חברות ישראליות מחו"ל לישראל לרבות טיסות המתבצעות בחכירה רטובה.

2. בהתאם להנחיות של הגורם המנחה (שב״כ) יש צורך לאבטח את כלל הטיסות. בעבר השב״כ המליץ להוריד את האבטחה מטיסות אלו אך ההחלטה בנושא לא עברה (הדגשה ע.ב)."

פנינו גם למשרד התחבורה משם נמסר: "נושא אבטחת טיסות בחכירה רטובה נמצא באחריות שירות הביטחון הכללי. יצוין כי לא מוכרת לנו עמדה של שב"כ שאומרת שאין צורך ביטחוני לאבטח מטוסים בחכירה רטובה (הדגשה ע.ב)".

סבסוד אבטחת הנוסעים על ידי המדינה? כפול ממה שחשבנו

ביוני האחרון חשפנו כיצד למרות השתתפות המדינה בעלויות האבטחה של חברות התעופה הישראליות, תקציב האבטחה שלהן ממשיך לגדול בקצר מסחרר. חישבנו ומצאנו שכל נוסע בחברת אל על מסובסד בכ-135 שקלים על ידי המדינה. את החישוב ביצענו על פי כמות הנוסעים בחברה, בהנחה שכמות הנוסעים מחושבת לפי שני כיוונים. בפועל מי שטס לטיול בתאילנד וחזר לארץ נספר פעמיים, כשני נוסעים. מתוך הבנה שהרוב המוחלט של הנוסעים טס בכרטיס דו כיווני הסכום הוא כפול, כך שלדוגמה בשנת 2018 כל נוסע באל על סובסד על ידי המדינה בכ-270 שקלים.

דו"ח של רשות התעופה האזרחית מהשנה האחרונה הצביע על סוגיית המימון מהמדינה ככזו שהורידה את ההוצאות התפעוליות של החברה: "הגדלת השיעור במימון המדינה הובילה להפחתת ההוצאות התפעוליות של החברה בסדר גודל משמעותי הנע בין 20 מיליון דולר במהלך שנת 2013 ל-46 מיליון דולר במהלך שנת 2018".

האם יכול להיות שהאיומים הביטחוניים על הטיסות גדלו ומצריכים מאל על מענה יקר יותר? קשה לקבוע. זו טענה שלא נשמעה מחברת התעופה ולא מהגורמים ששוחחנו איתם. מי שכן יכול לבדוק ולפקח על הנושא היא ועדת חוץ ובטחון בכנסת. 

אזמ"ע (איך זה משפיע עלינו): המדינה הוציאה בשנת 2018 קרוב למיליארד שקל על אבטחת כלל חברות התעופה. הסבסוד המלא לאבטחה נמצא בפיקוח אל על, המפעילה אותו ומספקת שירותים לשאר חברות התעופה הישראליות ויוצרת בכך ניגוד עניינים בניהול התקציב ובכך מובילה לכאורה לבזבוז כספי ציבור שיכלו להגיע למקומות אחרים. 

מעש"י (מה עושים (כדי) שיתוקן): הסכם האבטחה של אל על אמור להיחתם מחדש לקראת 2020. הכנסת חייבת לקיים דיון מקיף בנושא, ולהתחיל בשאלה מדוע תקציב האבטחה עולה למרות שמספר הנוסעים לא. 

לעידן ארץ נמאס שפוליטיקאים חוסמים אותו בפייסבוק – אז הוא החליט לתבוע אותם

הרשתות החברתיות הן כיכר העיר החדשה – אך לצד היתרונות של הרשת הפתוחה, ישנם פוליטיקאים שמנצלים את הכוח ומרימים גדרות סביב הכיכר. כך נחסמים מלהגיב בדפי הפוליטיקאים אזרחים שמביעים ביקורת עניינית. לעידן ארץ נמאס מזה – והוא יוצא לתבוע את נתניהו, לפיד, כחלון ואלי כהן

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן ארץ |

לפני עשור, חשבו שהרשתות החברתיות יובילו לשינוי ניכר במדינות דיקטטוריות. היום, אנחנו רואים שהשינוי הדרמטי ביותר הוא דווקא במדינות דמוקרטיות. התקשורת, שבעבר שימשה המתווך הבלעדי בין הפוליטיקאים לציבור, זוכה עתה לתחרות בלתי צפויה מצד פייסבוק וטוויטר. הרשתות החברתיות הפכו לזירה סוערת של דיונים פוליטיים, בה יותר אנשים יכולים להיות שותפים בשיח הציבורי. הפוליטיקאים מצידם נכנסו מהר לעניין, וכיום הם מעבירים את המסרים שלהם ללא מתווכים, ומנתחים באופן ישיר את התגובות אליהם. בנוסף, אנשים יכולים להגיע ישירות לפוליטיקאים, לבקר אותם ולהסביר בצורה פומבית מדוע הם צודקים או טועים.

אליה וקוץ בה

אלא שכל הצד החיובי בשינוי הזה נשבר כשחלק מהפוליטיקאים מחליטים להפוך את השיח הישיר הזה מדו-צדדי – לחד-צדדי, וחוסמים מגיבים כדי להשתיק ביקורת. בצורה זו הם חושבים שהם מייצרים סביבה "סטרילית" בה כולם תומכים בהם ומסכימים איתם, ותומכיהם אינם חשופים לביקורת מבחוץ. בנוסף, כשפוליטיקאים חוסמים בפייסבוק, הם מונעים מהחסומים לעקוב אחריהם וכך מסתירים מהם את התוכן הישיר שלעיתים אינו מועבר באמצעים אחרים. 

אני ליברל, וככזה, מאמין שיש להגביל את השלטון. אני חושב שפוליטיקאים, שהם בעלי כוח כפייה על החיים שלנו, צריכים להיות נתונים למשטר של בחינה וביקורת מתמדת. לכן, למשל, יש לנו בדמוקרטיה זכות הצבעה – כדי שאם מפלגה מסוימת לא עושה עבודה מספיק טובה בעיני הציבור, אפשר יהיה להעיף אותה. לכן פוליטיקאים נדרשים לתת הצהרות הון ולהימנע מניגודי עניינים. לכן מדינות עם מסורת ליברלית כמו בריטניה מכריחות את הפוליטיקאים שלהן לעמוד בפני שאלות הציבור באופן קבוע, אם באמצעות "שאלות ראש הממשלה" בכל יום רביעי או זימון השרים לענות על שאלות דחופות של חברי הפרלמנט

התביעה להוצאת הקוץ

בעיניי, הפורמט בו פוליטיקאים יכולים להביע את מסריהם ברשתות החברתיות בלי הפרעה מצד אחד, והציבור יכול לבקר אותם בלי הפרעה מצד שני, הוא משהו שצריך לשמר בחברה ששואפת לחירות. לכן, החלטתי לתבוע את הפוליטיקאים הבאים: ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר האוצר משה כחלון, שר הכלכלה אלי כהן וחבר הכנסת יאיר לפידאצל כל אחד ואחד מהם, בנסיבות שונות, הגבתי ביקורת לגיטימית לחלוטין. בלי קללות, בלי השתלחויות, בלי התלהמויות – טיעונים פשוטים וברורים המפריכים דבר שהם אמרו או מעלים כלפיהם ביקורת אחרת. למשל, נתניהו (או סביר יותר, איש הניו מדיה שלו) היה רגיש במיוחד וחסם אותי כי הגבתי "בוקר טוב, איפה היית עד עכשיו?" – כשהוא נזכר לדבר על נזקי ההסתדרות. במקום להגיב חזרה או לתת לביקורת להישאר – ראש הממשלה בחר לטאטא אותה מתחת לשטיח על ידי חסימה שלי מהעמוד.

אחרי שכתבתי על כך שנחסמתי מהעמוד של השר כחלון, פנו אלי מ"קליניקת הסייבר" של המרכז לחינוך משפטי קליני באוניברסיטה העברית – שם עורכת הדין דנה יפה מובילה קבוצה של סטודנטים הלומדים לנהל תהליך משפטי הלכה למעשה, ועל הדרך פועלים לביסוס הזכויות שלנו באינטרנט. בעזרתם, שלחתי לארבעת הפוליטיקאים שחסמו אותי מכתב המפרט בנימוס ובנימוק מדוע החסימה בפייסבוק היא פסולה ומפירה את זכויות הפרט שלי, כפי שהן מוגנות במשפט הישראלי. אם הם לא יסכימו להסיר את החסימה, נעתור נגדם בבית המשפט. שם אני רוצה להשיג תקדים ראוי, או לפחות להביא להסרת החסימה שלי. נמשיך לעדכן בשקוף בכל התקדמות. 

שימו לב שאין כאן דרישה ישירה מפייסבוק עצמה. יש לי לא מעט ביקורת על פייסבוק ועל החלטות שהיא כחברה מקבלת, אבל עד כמה שאני רואה, בית המשפט הוא לא המקום להכריע בכך. הדרישה שלי היא קודם כל מפוליטיקאים, שלא ידרסו כלי חשוב לשמירת הקשר עם הבוחרים וביקורת על השלטון. 

בהקשר הזה, ראוי לציין לחיוב דווקא את שלי יחימוביץ', שלמרות תגובות חוזרות ונשנות שלי אצלה, מעולם לא חסמה אותי. אנחנו לא מסכימים על הרבה נושאים, אבל כאידיאולוגית אני מקווה שהיא מבינה את החשיבות שיש לשיח פוליטי חופשי ופתוח. 

יחימוביץ', לא חוסמת ביקורת

אני ממליץ לכל מי שנחסם בידי פוליטיקאים (כולל ראשי רשויות) ברשתות החברתיות, לשלוח את המכתב הזה ולדרוש שיסירו את החסימה. אם הם מסרבים, פנו גם אתם לקליניקת הסייבר של האוניברסיטה העברית, והצטרפו אליי בתביעה.

המדינה מממנת 135 שקל לכל נוסע באל-על דרך הוצאות אבטחה

מאז החליטה המדינה לממן את עלויות האבטחה של חברות התעופה הישראליות – התקציב ממשיך לגדול בקצב לא ייאמן. כמה זה עולה לנו? ב-2018 עמד תקציב האבטחה על כמעט מיליארד שקל, מכיס הציבור. ככל שהחברה תמשיך לפתוח קווים נוספים, כך יגדל גם תקציב האבטחה

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

ב-2008 החלה המדינה להעלות את השתתפותה בתקציב האבטחה של אל על ויתר חברות התעופה הישראליות, כפיצוי על הרפורמה המבורכת של "שמיים פתוחים". רפורמה זו פתחה את שוק התעופה לתחרות והסירה את ההגבלות על מספר החברות שיכולות להפעיל טיסות ועל תדירותן בין מדינות שונות. מאחר וחברות התעופה הישראליות נדרשות לסידורי ביטחון הדוקים יותר מהחברות הזרות שפתאום הציפו את השוק – המדינה מסבסדת מאז את עלויות האבטחה. 

בתחילה, השתתפה המדינה בכ-65% מהוצאות האבטחה. אלא שב-2013, שר האוצר דאז יאיר לפיד (כחול לבן), אישר לחברות התעופה העלאה במימון האבטחה ל-97.5%. ומה קרה מאז? כפי שחשפנו, עלות האבטחה למדינה בכל שנה ממשיכה לטפס. האם אל-על מוציאה יותר כי כעת כמעט כל הסכום מסובסד או בגלל התרחבות הטיסות והיעדים?

עלויות האבטחה עולות בקצב של 100 מיליון שקל בשנה

כתבנו בעבר על תקציב האבטחה של אל על בדרכים שונות: ב-2016 על השינויים בתקציב ומעטה הסודיות סביבו – אז סרבו למסור לידינו את פירוט התקציב בטענה ביטחונית (עד שהוכחנו כי התקציב למעשה מפורסם בכל מקרה בדו"ח הכספי של החברה).

שנה לאחר מכן כתבנו על שגיאות שהיו במידע שנמסר ועל העלויות המטפסות – שהביאו לרעיון (חצי-רציני) לחיסכון כלכלי על-ידי רכישת החברה בידי הציבור.

לא יכולנו לעבור את 2019 מבלי לבדוק מה קרה עם עלויות האבטחה – ואכן, הן ממשיכות לעלות בקצב של כ-100 מיליון שקל בשנה. בנקודה זו חשוב לציין כי אל על היא כמובן המרכזית והחשובה מבין חברות התעופה הישראליות – לא רק בגלל שעלויות האבטחה שלה הן הגבוהות ביותר, אלא גם מכיוון שהיא זו שמספקת את שירותי האבטחה ליתר החברות.

* אל על כוללת את חברת סאן דור (מותג לואו קוסט).

הערכות-חסר באופן שיטתי

הממשלה העריכה בחסר את התקציב המוקצה לחברות התעופה: ב-2016 התקציב הסופי עמד על 750 מיליון שקל (חריגה של 200 מיליון מהתקציב המקורי), ב-2017 כבר עמד התקציב על 825 מיליון שקל (חריגה של 100 מיליון) וב-2018 ישנה חריגה של 131 מיליון.

הכסף הזה מגיע מתקציב המדינה ולכן לכל חריגה יש השפעה על שירותים חברתיים שאנו מקבלים, על החוב של מדינת ישראל לבנקים וכיו"ב. יש לתקציב זה השלכות על כולנו.


הרחבה על הוצאות האבטחה של חברת אל על

אל-על מספקת את שירותי אבטחת תעופה לכל חברות התעופה הישראליות בטיסותיהן הנכנסות לישראל. אבטחת הטיסות היוצאות נמצאת באחריות רשות שדות התעופה. משרד החוץ מעסיק את מרבית עובדי הביטחון במצבת כח האדם של מערך אבטחת התעופה הישראלית.

בדצמבר 2011 התקבלה החלטת ממשלה 4026 אשר נותנת תוקף לסיכום בין החברה ובין מדינת ישראל המסדיר את פעילות מערך אבטחת התעופה הישראלית וקובע הגדלה מדורגת של שיעור השתתפות המדינה בנטל הוצאות הביטחון של חברות התעופה הישראליות (לרבות העלאת השתתפות כתלות בפתיחת קווי תעופה חדשים או בהרחבת קווי תעופה קיימים עקב חתימת הסכם השמיים הפתוחים עם האיחוד האירופי).

החל מיום 16 ביולי 2013 – הוגדלה תוספת ההשתתפות הקבועה כך ששיעור השתתפות המדינה עומד על 97.5%. כלומר – כמעט מוחלט.

הסיכום הנוכחי בדבר הסדרת פעילות מערך אבטחת התעופה האזרחית בתוקף עד ליום 31 בדצמבר 2019 . נכון למועד פרסום הדו"ח, אין כל סיכום עם הגורמים האמורים ביחס להסדרת פעילות מערך אבטחת התעופה, לרבות השתתפות המדינה בהוצאות הביטחון כאמור, לתקופה החל מיום 1 בינואר 2020.

נכון למועד הדו"ח האחרון, טרם אישר משרד האוצר את דרישת אגף הביטחון של אל על להגדלת תקציב הביטחון לשנת 2019 ,בין היתר, כתוצאה מהגידול הצפוי בפעילותן של חברות התעופה הישראליות זאת כפועל יוצא של הסכם "השמיים הפתוחים" עם האיחוד האירופי.

379 שקל בשנה מכל משק בית לאבטחת טיסות

דרך נוספת להסתכל על ההוצאה: לפי הלמ"ס, בישראל ישנם 2.5 מיליון משקי בית. המשמעות: באומדן גס, כל משפחה משלמת בממוצע על תקציב האבטחה של חברות התעופה כ-379 שקל בשנה.

135 שקל לכל נוסע באל על

חשוב לדעת כי על כל קו חדש שמשיקות חברות התעופה הישראליות אנחנו משלמים תוספת מכספי המיסים – בשל הגידול בהוצאות האבטחה – וזאת ללא קשר אם לא טסנו אף פעם בחיינו או שהחלפנו דרכון כבר פעמיים השנה. שאיפות ההתרחבות של אל על אולי מביאות גאווה לאומית, אבל עולות לנו המון כסף.  

כפי שהחברה כותבת בדו"חותיה: "טרם אישר משרד האוצר את דרישת אגף הביטחון של אל על להגדלת תקציב הביטחון לשנת 2019 ,בין היתר, כתוצאה מהגידול הצפוי בפעילותן של חברות התעופה הישראליות זאת כפועל יוצא של הסכם 'השמיים הפתוחים' עם האיחוד האירופי".

על פי המצגת שהכינה אל על למשקיעים: בשנת 2018 טסו במסגרת החברה 5.6 מיליון נוסעים (רבע מכלל העוברים בנתב"ג). עלות ההשתתפות של הציבור באבטחה של המטוסים – 756 מיליון שקל (יחד עם סאן דור – מותג בת של החברה). כלומר, על כל נוסע שבחר לטוס אל על שילם הציבור 135 שקל.

חתימת ההסכם לשנת 2020 – הזדמנות לבחינה מחדש

נכון, הסיפור מורכב. מדינת ישראל מבקשת מטעמיה להחזיק חברת תעופה לאומית. אבל מצד שני אל על אינה חברה תחרותית מלכתחילה. החברה מקרקעת את מטוסיה בשבתות ואינה יכולה להתחרות באמת מול חברות תעופה אחרות. בנוסף, על כל קו חדש או טיסה שאל על מוסיפה אנחנו משלמים עוד ועוד כסף. בעבר הצענו לצמצם את קווי אל על למינימום הנדרש.

נציין שהסכם האבטחה עם חברות התעופה מסתיים בסוף השנה הקרובה. שאלנו את משרד האוצר האם נחתם הסכם חדש ומה הצפי לעלות האבטחה ב-2019. מהמשרד נמסר: "לפי הסכם שמים פתוחים אבטחת התעופה מתוקצבת לפי הביצוע בפועל, ולכן נדרשות התאמות בתקציב במהלך השנה בהתאם לפעילות בפועל.

טרם נחתם הסכם חדש לשנת 2020 ואילך ולכן אין גובה צפוי לתקציב אבטחת התעופה לשנת 2020".

מדד ההצבעות: האם חברי הכנסת מגיעים להצביע?

ניתוח שקוף – הצבעות הח"כים בכנסת ה-20: מי השתתף בהכי הרבה ימי הצבעה? מי המפלגה שחבריה הצביעו הכי מעט? מי מוביל בהצבעות אי-אמון בממשלה? בדקנו את ההצבעות שהתקיימו במליאה לאורך כמעט ארבע שנים – התוצאות לפניכם

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| ניר בן צבי, עידן בנימין |

עבודתם של חברי הכנסת מורכבת, קשה ובנויה מחלקים רבים: חקיקה, פיקוח על הממשלה, פעילות בוועדות, טיסות לחו"ל, קשר עם הציבור ועוד. אנחנו מאמינים בחשיבות כלל המדדים – ולכן מביאים לכם בשקוף ניתוחים מכל הזוויות.

ועם זאת, תמצית התפקיד של כל ח"כ מתנקזת להצבעה בעד או נגד הצעות שונות במליאת הכנסת. בשביל זה אנחנו משלמים להם. אפשר להיפגש עם השטח, לנהל קמפיינים פוליטיים, לשבת שעות ארוכות בוועדות – אך אם לא הגעת בסופו של יום להצביע – פישלת.

ולכן היום אנחנו משיקים את "מדד ההצבעות": בעזרת המתנדב טל נורני, בדקנו את כלל ההצבעות האלקטרוניות בכנסת ה-20. הניתוח כלל בדיקה של למעלה מ-7,500 הצבעות שנפרשו על-פני 369 ימים שונים, בהם נדרשו הח"כים ללחוץ על כפתור במליאה ולהכריע בסוגיות שונות. הצבעות שמיות (אירוע נדיר בפני עצמו) לא נספרו מכוון שאינן כלולות במידע המפורסם בידי הכנסת.

כדי להציג תמונה מדויקת, בדקנו את כמות ימי ההצבעה אליהם הגיעו הח"כים, ולא רק את מספר ההצבעות בהן השתתפו (בשביל לנטרל ימים מרוכזים עם כמות גבוהה של הצבעות). חשוב להדגיש כי לא בדקנו (הפעם) כיצד חברי הכנסת הצביעו בכל אחת מההצבעות השונות (ברמת התוכן) – אלא רק האם הם עשו את המינימום הנדרש מהם ובכלל הגיעו להצבעה.

המצטיינים

עם שיעור השתתפות של 91% מימי ההצבעה במליאה, איציק שמולי (העבודה) מוביל את הרשימה בהפרש ניכר. שמולי הצביע ב-336 מתוך 369 ימים בהם התקיימו הצבעות בכנסת ה-20.

אחריו במצטיינים, רק עוד חמישה ח"כים שהגיעו ליותר מ-80% מימי ההצבעה: דב חנין (הרשימה המשותפת, 86%), נחמן שי (העבודה, 85%), מיקי לוי (יש עתיד, 85%), רועי פולקמן (כולנו, 82%) וחיליק בר (העבודה, 82%).

ראויים לציון גם שני חברי כנסת שנכנסו לתפקידם בסוף 2017 – כלומר כיהנו מעט יותר משנה עד פיזור הכנסת – אך בתקופה זו הצביעו באחוזים גבוהים: לאה פדידה (העבודה, 88%) ומוסי רז (מרצ, 86%).

הנכשלים

לא פחות מתשעה חברי כנסת הגיעו לפחות מ-60% מימי ההצבעה. ארבעה מהם חברי הרשימה המשותפת (טלב אבו עראר, איימן עודה, ג'מאל זחאלקה, חנין זועבי) – וסוגרים את הרשימה לצידם הם ציפי לבני (התנועה), יאיר לפיד (יש עתיד), עמיר פרץ (העבודה), אורן חזן ודוד אמסלם (הליכוד).

השרים

את השרים הפרדנו לקטגוריה משלהם, מאחר ונוכחות דלה בהצבעות של חברי ממשלה היא הגיונית במידה מסוימת – שכן מתוקף תפקידם הרשמי עיקר עבודתם נעשית מחוץ למשכן. בהשוואה לחברי הכנסת, כל השרים פרט לשניים (יריב לוין ויובל שטייניץ, הליכוד) היו נכנסים לרשימת "הנכשלים" עם נוכחות של פחות מ-60% בהצבעות. עם זאת, מעניין לראות שגם בין השרים ישנם הבדלים משמעותיים בנוכחות.

הערה חשובה: שרים שמתוקף "החוק הנורווגי" לא שימשו חברי כנסת לאורך כל הכהונה נגרעו מהספירה (פרט לנפתלי בנט מהבית היהודי, שיצא מהכנסת רק לשלושה חודשים).

 

הצבעות לפי מהות: חוקים בקריאה שניה ושלישית

בבדיקה של הצבעות לאישור חוקים (קריאה שנייה ושלישית), שהן כנראה ההצבעות הכי "סקסיות" במליאה, התמונה לא משתנה באופן מהותי.

הצבעות לפי מהות: אי-אמון

184 הצבעות אי-אמון התקיימו בכנסת החולפת. חברי מרצ מובילים את הרשימה הרשימה בהצבעות מסוג זה.

הנתונים המלאים לבדיקתכם

כרגיל, אנחנו מזמינים אתכם לבדוק בעצמכם את הנתונים ולנתח איך הח"כים שלכם מתפקדים.

האם יאיר לפיד החל להופיע לעבודתו בוועדת חוץ וביטחון?

נתוני הנוכחות המעודכנים של ועדת החוץ והביטחון נחשפים לראשונה: בזמן שיאיר לפיד ממשיך לטעון כי פעילותו הפרלמנטרית נעשית בעיקר בוועדה – הנתונים מראים (שוב) כי אין זה המקרה. כתבה ראשונה בסדרה המנתחת את עבודת הח"כים בוועדות חוץ וביטחון

המשך קריאה…