פוסטים

לעידן ארץ נמאס שפוליטיקאים חוסמים אותו בפייסבוק – אז הוא החליט לתבוע אותם

הרשתות החברתיות הן כיכר העיר החדשה – אך לצד היתרונות של הרשת הפתוחה, ישנם פוליטיקאים שמנצלים את הכוח ומרימים גדרות סביב הכיכר. כך נחסמים מלהגיב בדפי הפוליטיקאים אזרחים שמביעים ביקורת עניינית. לעידן ארץ נמאס מזה – והוא יוצא לתבוע את נתניהו, לפיד, כחלון ואלי כהן

| עידן ארץ |

לפני עשור, חשבו שהרשתות החברתיות יובילו לשינוי ניכר במדינות דיקטטוריות. היום, אנחנו רואים שהשינוי הדרמטי ביותר הוא דווקא במדינות דמוקרטיות. התקשורת, שבעבר שימשה המתווך הבלעדי בין הפוליטיקאים לציבור, זוכה עתה לתחרות בלתי צפויה מצד פייסבוק וטוויטר. הרשתות החברתיות הפכו לזירה סוערת של דיונים פוליטיים, בה יותר אנשים יכולים להיות שותפים בשיח הציבורי. הפוליטיקאים מצידם נכנסו מהר לעניין, וכיום הם מעבירים את המסרים שלהם ללא מתווכים, ומנתחים באופן ישיר את התגובות אליהם. בנוסף, אנשים יכולים להגיע ישירות לפוליטיקאים, לבקר אותם ולהסביר בצורה פומבית מדוע הם צודקים או טועים.

אליה וקוץ בה

אלא שכל הצד החיובי בשינוי הזה נשבר כשחלק מהפוליטיקאים מחליטים להפוך את השיח הישיר הזה מדו-צדדי – לחד-צדדי, וחוסמים מגיבים כדי להשתיק ביקורת. בצורה זו הם חושבים שהם מייצרים סביבה "סטרילית" בה כולם תומכים בהם ומסכימים איתם, ותומכיהם אינם חשופים לביקורת מבחוץ. בנוסף, כשפוליטיקאים חוסמים בפייסבוק, הם מונעים מהחסומים לעקוב אחריהם וכך מסתירים מהם את התוכן הישיר שלעיתים אינו מועבר באמצעים אחרים. 

אני ליברל, וככזה, מאמין שיש להגביל את השלטון. אני חושב שפוליטיקאים, שהם בעלי כוח כפייה על החיים שלנו, צריכים להיות נתונים למשטר של בחינה וביקורת מתמדת. לכן, למשל, יש לנו בדמוקרטיה זכות הצבעה – כדי שאם מפלגה מסוימת לא עושה עבודה מספיק טובה בעיני הציבור, אפשר יהיה להעיף אותה. לכן פוליטיקאים נדרשים לתת הצהרות הון ולהימנע מניגודי עניינים. לכן מדינות עם מסורת ליברלית כמו בריטניה מכריחות את הפוליטיקאים שלהן לעמוד בפני שאלות הציבור באופן קבוע, אם באמצעות "שאלות ראש הממשלה" בכל יום רביעי או זימון השרים לענות על שאלות דחופות של חברי הפרלמנט

התביעה להוצאת הקוץ

בעיניי, הפורמט בו פוליטיקאים יכולים להביע את מסריהם ברשתות החברתיות בלי הפרעה מצד אחד, והציבור יכול לבקר אותם בלי הפרעה מצד שני, הוא משהו שצריך לשמר בחברה ששואפת לחירות. לכן, החלטתי לתבוע את הפוליטיקאים הבאים: ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר האוצר משה כחלון, שר הכלכלה אלי כהן וחבר הכנסת יאיר לפידאצל כל אחד ואחד מהם, בנסיבות שונות, הגבתי ביקורת לגיטימית לחלוטין. בלי קללות, בלי השתלחויות, בלי התלהמויות – טיעונים פשוטים וברורים המפריכים דבר שהם אמרו או מעלים כלפיהם ביקורת אחרת. למשל, נתניהו (או סביר יותר, איש הניו מדיה שלו) היה רגיש במיוחד וחסם אותי כי הגבתי "בוקר טוב, איפה היית עד עכשיו?" – כשהוא נזכר לדבר על נזקי ההסתדרות. במקום להגיב חזרה או לתת לביקורת להישאר – ראש הממשלה בחר לטאטא אותה מתחת לשטיח על ידי חסימה שלי מהעמוד.

אחרי שכתבתי על כך שנחסמתי מהעמוד של השר כחלון, פנו אלי מ"קליניקת הסייבר" של המרכז לחינוך משפטי קליני באוניברסיטה העברית – שם עורכת הדין דנה יפה מובילה קבוצה של סטודנטים הלומדים לנהל תהליך משפטי הלכה למעשה, ועל הדרך פועלים לביסוס הזכויות שלנו באינטרנט. בעזרתם, שלחתי לארבעת הפוליטיקאים שחסמו אותי מכתב המפרט בנימוס ובנימוק מדוע החסימה בפייסבוק היא פסולה ומפירה את זכויות הפרט שלי, כפי שהן מוגנות במשפט הישראלי. אם הם לא יסכימו להסיר את החסימה, נעתור נגדם בבית המשפט. שם אני רוצה להשיג תקדים ראוי, או לפחות להביא להסרת החסימה שלי. נמשיך לעדכן בשקוף בכל התקדמות. 

שימו לב שאין כאן דרישה ישירה מפייסבוק עצמה. יש לי לא מעט ביקורת על פייסבוק ועל החלטות שהיא כחברה מקבלת, אבל עד כמה שאני רואה, בית המשפט הוא לא המקום להכריע בכך. הדרישה שלי היא קודם כל מפוליטיקאים, שלא ידרסו כלי חשוב לשמירת הקשר עם הבוחרים וביקורת על השלטון. 

בהקשר הזה, ראוי לציין לחיוב דווקא את שלי יחימוביץ', שלמרות תגובות חוזרות ונשנות שלי אצלה, מעולם לא חסמה אותי. אנחנו לא מסכימים על הרבה נושאים, אבל כאידיאולוגית אני מקווה שהיא מבינה את החשיבות שיש לשיח פוליטי חופשי ופתוח. 

יחימוביץ', לא חוסמת ביקורת

אני ממליץ לכל מי שנחסם בידי פוליטיקאים (כולל ראשי רשויות) ברשתות החברתיות, לשלוח את המכתב הזה ולדרוש שיסירו את החסימה. אם הם מסרבים, פנו גם אתם לקליניקת הסייבר של האוניברסיטה העברית, והצטרפו אליי בתביעה.

המדינה מממנת 135 שקל לכל נוסע באל-על דרך הוצאות אבטחה

מאז החליטה המדינה לממן את עלויות האבטחה של חברות התעופה הישראליות – התקציב ממשיך לגדול בקצב לא ייאמן. כמה זה עולה לנו? ב-2018 עמד תקציב האבטחה על כמעט מיליארד שקל, מכיס הציבור. ככל שהחברה תמשיך לפתוח קווים נוספים, כך יגדל גם תקציב האבטחה

| עידן בנימין |

ב-2008 החלה המדינה להעלות את השתתפותה בתקציב האבטחה של אל על ויתר חברות התעופה הישראליות, כפיצוי על הרפורמה המבורכת של "שמיים פתוחים". רפורמה זו פתחה את שוק התעופה לתחרות והסירה את ההגבלות על מספר החברות שיכולות להפעיל טיסות ועל תדירותן בין מדינות שונות. מאחר וחברות התעופה הישראליות נדרשות לסידורי ביטחון הדוקים יותר מהחברות הזרות שפתאום הציפו את השוק – המדינה מסבסדת מאז את עלויות האבטחה. 

בתחילה, השתתפה המדינה בכ-65% מהוצאות האבטחה. אלא שב-2013, שר האוצר דאז יאיר לפיד (כחול לבן), אישר לחברות התעופה העלאה במימון האבטחה ל-97.5%. ומה קרה מאז? כפי שחשפנו, עלות האבטחה למדינה בכל שנה ממשיכה לטפס. האם אל-על מוציאה יותר כי כעת כמעט כל הסכום מסובסד או בגלל התרחבות הטיסות והיעדים?

עלויות האבטחה עולות בקצב של 100 מיליון שקל בשנה

כתבנו בעבר על תקציב האבטחה של אל על בדרכים שונות: ב-2016 על השינויים בתקציב ומעטה הסודיות סביבו – אז סרבו למסור לידינו את פירוט התקציב בטענה ביטחונית (עד שהוכחנו כי התקציב למעשה מפורסם בכל מקרה בדו"ח הכספי של החברה).

שנה לאחר מכן כתבנו על שגיאות שהיו במידע שנמסר ועל העלויות המטפסות – שהביאו לרעיון (חצי-רציני) לחיסכון כלכלי על-ידי רכישת החברה בידי הציבור.

לא יכולנו לעבור את 2019 מבלי לבדוק מה קרה עם עלויות האבטחה – ואכן, הן ממשיכות לעלות בקצב של כ-100 מיליון שקל בשנה. בנקודה זו חשוב לציין כי אל על היא כמובן המרכזית והחשובה מבין חברות התעופה הישראליות – לא רק בגלל שעלויות האבטחה שלה הן הגבוהות ביותר, אלא גם מכיוון שהיא זו שמספקת את שירותי האבטחה ליתר החברות.

* אל על כוללת את חברת סאן דור (מותג לואו קוסט).

הערכות-חסר באופן שיטתי

הממשלה העריכה בחסר את התקציב המוקצה לחברות התעופה: ב-2016 התקציב הסופי עמד על 750 מיליון שקל (חריגה של 200 מיליון מהתקציב המקורי), ב-2017 כבר עמד התקציב על 825 מיליון שקל (חריגה של 100 מיליון) וב-2018 ישנה חריגה של 131 מיליון.

הכסף הזה מגיע מתקציב המדינה ולכן לכל חריגה יש השפעה על שירותים חברתיים שאנו מקבלים, על החוב של מדינת ישראל לבנקים וכיו"ב. יש לתקציב זה השלכות על כולנו.


הרחבה על הוצאות האבטחה של חברת אל על

אל-על מספקת את שירותי אבטחת תעופה לכל חברות התעופה הישראליות בטיסותיהן הנכנסות לישראל. אבטחת הטיסות היוצאות נמצאת באחריות רשות שדות התעופה. משרד החוץ מעסיק את מרבית עובדי הביטחון במצבת כח האדם של מערך אבטחת התעופה הישראלית.

בדצמבר 2011 התקבלה החלטת ממשלה 4026 אשר נותנת תוקף לסיכום בין החברה ובין מדינת ישראל המסדיר את פעילות מערך אבטחת התעופה הישראלית וקובע הגדלה מדורגת של שיעור השתתפות המדינה בנטל הוצאות הביטחון של חברות התעופה הישראליות (לרבות העלאת השתתפות כתלות בפתיחת קווי תעופה חדשים או בהרחבת קווי תעופה קיימים עקב חתימת הסכם השמיים הפתוחים עם האיחוד האירופי).

החל מיום 16 ביולי 2013 – הוגדלה תוספת ההשתתפות הקבועה כך ששיעור השתתפות המדינה עומד על 97.5%. כלומר – כמעט מוחלט.

הסיכום הנוכחי בדבר הסדרת פעילות מערך אבטחת התעופה האזרחית בתוקף עד ליום 31 בדצמבר 2019 . נכון למועד פרסום הדו"ח, אין כל סיכום עם הגורמים האמורים ביחס להסדרת פעילות מערך אבטחת התעופה, לרבות השתתפות המדינה בהוצאות הביטחון כאמור, לתקופה החל מיום 1 בינואר 2020.

נכון למועד הדו"ח האחרון, טרם אישר משרד האוצר את דרישת אגף הביטחון של אל על להגדלת תקציב הביטחון לשנת 2019 ,בין היתר, כתוצאה מהגידול הצפוי בפעילותן של חברות התעופה הישראליות זאת כפועל יוצא של הסכם "השמיים הפתוחים" עם האיחוד האירופי.

379 שקל בשנה מכל משק בית לאבטחת טיסות

דרך נוספת להסתכל על ההוצאה: לפי הלמ"ס, בישראל ישנם 2.5 מיליון משקי בית. המשמעות: באומדן גס, כל משפחה משלמת בממוצע על תקציב האבטחה של חברות התעופה כ-379 שקל בשנה.

135 שקל לכל נוסע באל על

חשוב לדעת כי על כל קו חדש שמשיקות חברות התעופה הישראליות אנחנו משלמים תוספת מכספי המיסים – בשל הגידול בהוצאות האבטחה – וזאת ללא קשר אם לא טסנו אף פעם בחיינו או שהחלפנו דרכון כבר פעמיים השנה. שאיפות ההתרחבות של אל על אולי מביאות גאווה לאומית, אבל עולות לנו המון כסף.  

כפי שהחברה כותבת בדו"חותיה: "טרם אישר משרד האוצר את דרישת אגף הביטחון של אל על להגדלת תקציב הביטחון לשנת 2019 ,בין היתר, כתוצאה מהגידול הצפוי בפעילותן של חברות התעופה הישראליות זאת כפועל יוצא של הסכם 'השמיים הפתוחים' עם האיחוד האירופי".

על פי המצגת שהכינה אל על למשקיעים: בשנת 2018 טסו במסגרת החברה 5.6 מיליון נוסעים (רבע מכלל העוברים בנתב"ג). עלות ההשתתפות של הציבור באבטחה של המטוסים – 756 מיליון שקל (יחד עם סאן דור – מותג בת של החברה). כלומר, על כל נוסע שבחר לטוס אל על שילם הציבור 135 שקל.

חתימת ההסכם לשנת 2020 – הזדמנות לבחינה מחדש

נכון, הסיפור מורכב. מדינת ישראל מבקשת מטעמיה להחזיק חברת תעופה לאומית. אבל מצד שני אל על אינה חברה תחרותית מלכתחילה. החברה מקרקעת את מטוסיה בשבתות ואינה יכולה להתחרות באמת מול חברות תעופה אחרות. בנוסף, על כל קו חדש או טיסה שאל על מוסיפה אנחנו משלמים עוד ועוד כסף. בעבר הצענו לצמצם את קווי אל על למינימום הנדרש.

נציין שהסכם האבטחה עם חברות התעופה מסתיים בסוף השנה הקרובה. שאלנו את משרד האוצר האם נחתם הסכם חדש ומה הצפי לעלות האבטחה ב-2019. מהמשרד נמסר: "לפי הסכם שמים פתוחים אבטחת התעופה מתוקצבת לפי הביצוע בפועל, ולכן נדרשות התאמות בתקציב במהלך השנה בהתאם לפעילות בפועל.

טרם נחתם הסכם חדש לשנת 2020 ואילך ולכן אין גובה צפוי לתקציב אבטחת התעופה לשנת 2020".

מדד ההצבעות: האם חברי הכנסת מגיעים להצביע?

ניתוח שקוף – הצבעות הח"כים בכנסת ה-20: מי השתתף בהכי הרבה ימי הצבעה? מי המפלגה שחבריה הצביעו הכי מעט? מי מוביל בהצבעות אי-אמון בממשלה? בדקנו את ההצבעות שהתקיימו במליאה לאורך כמעט ארבע שנים – התוצאות לפניכם

| ניר בן צבי, עידן בנימין |

עבודתם של חברי הכנסת מורכבת, קשה ובנויה מחלקים רבים: חקיקה, פיקוח על הממשלה, פעילות בוועדות, טיסות לחו"ל, קשר עם הציבור ועוד. אנחנו מאמינים בחשיבות כלל המדדים – ולכן מביאים לכם בשקוף ניתוחים מכל הזוויות.

ועם זאת, תמצית התפקיד של כל ח"כ מתנקזת להצבעה בעד או נגד הצעות שונות במליאת הכנסת. בשביל זה אנחנו משלמים להם. אפשר להיפגש עם השטח, לנהל קמפיינים פוליטיים, לשבת שעות ארוכות בוועדות – אך אם לא הגעת בסופו של יום להצביע – פישלת.

ולכן היום אנחנו משיקים את "מדד ההצבעות": בעזרת המתנדב טל נורני, בדקנו את כלל ההצבעות האלקטרוניות בכנסת ה-20. הניתוח כלל בדיקה של למעלה מ-7,500 הצבעות שנפרשו על-פני 369 ימים שונים, בהם נדרשו הח"כים ללחוץ על כפתור במליאה ולהכריע בסוגיות שונות. הצבעות שמיות (אירוע נדיר בפני עצמו) לא נספרו מכוון שאינן כלולות במידע המפורסם בידי הכנסת.

כדי להציג תמונה מדויקת, בדקנו את כמות ימי ההצבעה אליהם הגיעו הח"כים, ולא רק את מספר ההצבעות בהן השתתפו (בשביל לנטרל ימים מרוכזים עם כמות גבוהה של הצבעות). חשוב להדגיש כי לא בדקנו (הפעם) כיצד חברי הכנסת הצביעו בכל אחת מההצבעות השונות (ברמת התוכן) – אלא רק האם הם עשו את המינימום הנדרש מהם ובכלל הגיעו להצבעה.

המצטיינים

עם שיעור השתתפות של 91% מימי ההצבעה במליאה, איציק שמולי (העבודה) מוביל את הרשימה בהפרש ניכר. שמולי הצביע ב-336 מתוך 369 ימים בהם התקיימו הצבעות בכנסת ה-20.

אחריו במצטיינים, רק עוד חמישה ח"כים שהגיעו ליותר מ-80% מימי ההצבעה: דב חנין (הרשימה המשותפת, 86%), נחמן שי (העבודה, 85%), מיקי לוי (יש עתיד, 85%), רועי פולקמן (כולנו, 82%) וחיליק בר (העבודה, 82%).

ראויים לציון גם שני חברי כנסת שנכנסו לתפקידם בסוף 2017 – כלומר כיהנו מעט יותר משנה עד פיזור הכנסת – אך בתקופה זו הצביעו באחוזים גבוהים: לאה פדידה (העבודה, 88%) ומוסי רז (מרצ, 86%).

הנכשלים

לא פחות מתשעה חברי כנסת הגיעו לפחות מ-60% מימי ההצבעה. ארבעה מהם חברי הרשימה המשותפת (טלב אבו עראר, איימן עודה, ג'מאל זחאלקה, חנין זועבי) – וסוגרים את הרשימה לצידם הם ציפי לבני (התנועה), יאיר לפיד (יש עתיד), עמיר פרץ (העבודה), אורן חזן ודוד אמסלם (הליכוד).

השרים

את השרים הפרדנו לקטגוריה משלהם, מאחר ונוכחות דלה בהצבעות של חברי ממשלה היא הגיונית במידה מסוימת – שכן מתוקף תפקידם הרשמי עיקר עבודתם נעשית מחוץ למשכן. בהשוואה לחברי הכנסת, כל השרים פרט לשניים (יריב לוין ויובל שטייניץ, הליכוד) היו נכנסים לרשימת "הנכשלים" עם נוכחות של פחות מ-60% בהצבעות. עם זאת, מעניין לראות שגם בין השרים ישנם הבדלים משמעותיים בנוכחות.

הערה חשובה: שרים שמתוקף "החוק הנורווגי" לא שימשו חברי כנסת לאורך כל הכהונה נגרעו מהספירה (פרט לנפתלי בנט מהבית היהודי, שיצא מהכנסת רק לשלושה חודשים).

 

הצבעות לפי מהות: חוקים בקריאה שניה ושלישית

בבדיקה של הצבעות לאישור חוקים (קריאה שנייה ושלישית), שהן כנראה ההצבעות הכי "סקסיות" במליאה, התמונה לא משתנה באופן מהותי.

הצבעות לפי מהות: אי-אמון

184 הצבעות אי-אמון התקיימו בכנסת החולפת. חברי מרצ מובילים את הרשימה הרשימה בהצבעות מסוג זה.

הנתונים המלאים לבדיקתכם

כרגיל, אנחנו מזמינים אתכם לבדוק בעצמכם את הנתונים ולנתח איך הח"כים שלכם מתפקדים.

האם יאיר לפיד החל להופיע לעבודתו בוועדת חוץ וביטחון?

נתוני הנוכחות המעודכנים של ועדת החוץ והביטחון נחשפים לראשונה: בזמן שיאיר לפיד ממשיך לטעון כי פעילותו הפרלמנטרית נעשית בעיקר בוועדה – הנתונים מראים (שוב) כי אין זה המקרה. כתבה ראשונה בסדרה המנתחת את עבודת הח"כים בוועדות חוץ וביטחון

המשך קריאה…

יאיר לפיד מטעה את הציבור ומסרב לענות על שאלות

| יעל פינקלשטיין |

השבוע הגיע יאיר לפיד (יש עתיד) לשיחה עם סטודנטים באוניברסיטה העברית, באירוע שארגן תא יש עתיד (כל הכבוד על המעורבות הפוליטית! סטודנטים? הצטרפו לפעילות פוליטית כלשהי באוניברסיטה או מחוצה לה כדי לקחת חלק בשינוי המציאות).

כאשר נשאל לפיד על ידי אחד הסטודנטים למה הוא לא מגיע לכנסת (לפיד מככב באופן קבוע בצמרת רשימת המבריזים מהכנסת ואף נענש על כך בוועדת האתיקה), ענה שהוא דווקא כן מגיע. הוא פשוט נמצא בוועדת המשנה לוועדת חוץ וביטחון – ועדה סודית שהפרוטוקולים שלה לא מתפרסמים לציבור.

לדבריו, הדיונים של ועדת חוץ וביטחון מתקיימים במקומות שונים ולא בהכרח בכנסת, והנוכחות בהן לא נחשפת לציבור. כך באמת, בתיאוריה, יכול להיגרם עוול לחברי כנסת שמשקיעים זמן רב בדיונים על בטחון המדינה, אך אנחנו לא יודעים על כך וחושבים שהם מבריזים. הנה דבריו המלאים:

קראו את דבריו המלאים של לפיד כאן

"חבר כנסת יש לו הרבה מאוד סוגים של עבודה. אני אתן לך דוגמא. אני חבר ועדת המשנה למודיעין. ועדת המשנה למודיעין היא הוועדה שמפקחת על השירותים החשאיים של מדינת ישראל, מוסד, שב"כ ושירותים נוספים. זה הרבה מאוד עבודה שאינה מתרחשת בבניין הכנסת. לדוגמא זה משהו שאני משקיע בו כמעט יותר מכל דבר אחר בעבודתי כחבר כנסת, ולא מופיע ברשומות.

אני אתן לך עוד דוגמא. מתי פעם ראשונה יצא שאמרו 'לפיד לא מספיק בבניין'? סליחה שאני מדבר על עצמי בגוף שלישי משמע הייתי דוגמנית. זה היה תקופה שבה מדינת ישראל קואליציה ואופוזיציה כאחד ניהלה מאבק נגד הסכם הגרעין עם איראן. היה מאוד חשוב שהמאבק הזה, לא תנהל אותו רק הממשלה. אני נגיד בתור חבר כנסת מהאופוזיציה יש לי גישה יותר נוחה לדמוקרטים ממה שיש לממשלה שמכהנת. ואני ביליתי בלי סוף זמן בוושינגטון בללכת לעשות לובי. ללכת מסנטור דמוקרטי לחבר קונגרס, יש לי קשרים טובים עם המפלגה הדמוקרטית, ולשכנע אותם – זה לא הצליח בסוף בין השאר בגלל הנאום של נתניהו בקונגרס – לשכנע אותם לא לחתום על ההסכם או לדחות את ההסכם. אחרי זה היה לנו שלב נוסף שבו הייתי מעורב במה שנקרא MOU שזה הסכם הסיוע האמריקאי. זה דברים שיש להם חשיבות שחבר כנסת מועיל למדינת ישראל, היו הרבה דברים קשורים במאבק בBDS שניהלתי בעולם. חבר כנסת הוא ישות די עצמאית שמנהלת את עבודתה פחות או יותר כמו שהיא מבינה ואני היו הרבה דברים שחשבתי שאני יכול לעשות בשביל לעזור למדינת ישראל שאינם מתרחשים בבניין. להצבעות החשובות אני תמיד מגיע, את העבודה שלי בוועדה, בוועדת חוץ וביטחון אני תמיד עושה. השאלה מי היה במשכן שמונה שעות… אתה יודע ממה מורכב חלק גדול מהזמן של הח"כים במשכן? זה שחברי מרכז, אפרופו השאלה של אור על הפריימריז, חברי מרכז, הם מזמינים אותם לכנסת ושם הם יושבים איתם ומדברים. אני את זה לא עושה כי זה בעיני פחות חלק מהעבודה".

כמובן שזה הדבר האחרון שאנחנו רוצים – החלום הוא לפרגן לח״כים בלי הפסקה (בינתיים אנחנו עושים זאת בסרגל) – אבל הטענות של לפיד הזכירו לנו משהו. לפיד כבר השתמש בטיעון הזה בעבר:

‏אלא מה? כבר מזמן הפרכנו אותו! תומר ועידן ביקשו מהכנסת את נתוני הנוכחות של חברי הכנסת בוועדת חוץ וביטחון ובוועדות המשנה שלה.

ומה הסתבר? יאיר לפיד בקושי מגיע אליהן.

במהלך 2017 הגיע לפיד ל- 10 דיונים בוועדת חוץ וביטחון מתוך… 177! בוועדת המשנה למודיעין ושירותים חשאיים לפיד הגיע ל- 32 מתוך 98 ישיבות – הנוכחות הנמוכה ביותר מבין המשתתפים. בוועדה למדיניות חוץ והסברה: מתוך 34 ישיבות לפיד הגיע רק לישיבה אחת (!). הייתם מאמינים?

לפיד הרי יודע את האמת. פשוט קל יותר להגיד שקר שנשמע מעולה, לתבל אותו בביטוי "ביטחון המדינה" ולצפות שנאמין.

אבל אנחנו כבר יודעים שכל הכיף בשקיפות הוא שלא חייבים להאמין לסיסמאות של פוליטיקאים – אפשר פשוט לבדוק מה נכון! כששאלתי במפגש למה אמר שהוא מגיע לוועדת חוץ וביטחון אף שפורסם ההפך – אמר שאני טועה.

מוזמנים לראות את כל הנתונים שקיבלנו מהכנסת בכתבה בנושא.

מסרב לשקיפות גם על פגישות עם אנשי עסקים

לאחרונה גם פורסם בערוץ עשר שכשהיה שר אוצר, נפגש לפיד באופן קבוע עם מו״ל ידיעות אחרונות, נוני מוזס. בתגובה לכתבה השיב לפיד כי כמו שאר הפוליטיקאים גם הוא נפגש עם עיתונאים וזה בסדר. למחרת השיחה באוניברסיטה העברית גם פירסם פוסט בפייסבוק שלו ובו טען שוב שאין בכך שום בעיה.

אם זה כל כך בסדר – למה מחק את הפגישות מהיומן שפירסם? הרי ביומן מופיעות הרבה פגישות עם עיתונאים אחרים.

שאלתי אותו את השאלה הזאת – אך הוא סרב לענות. לדבריו, נגמר זמן השאלות אף שהוא שמע היטב את השאלה, ואחר כך נשאר והמשיך להצטלם סלפי עם סטודנטים. כשניגשתי אליו ודרשתי תשובה המשיך לסרב והלך.

מר לפיד, נשמח אם בפעם הבאה לא תתעלם משאלה שלא נוחה לך – בעיקר אם זאת שאלה על מה שאתה עושה בעבודה שאנחנו משלמים לך עליה. ובמיוחד כשחסמת אותנו בדף הפייסבוק הציבורי שלך אף שמעולם לא שיקרנו או הטענו גולשים.

נדגיש: לא מספיק להגיד ״המהות של יש עתיד היא הגשמת חלומות🌈״ (באמת, זה מה שהוא אמר) – אנחנו בעד חיוביות – אבל מגיע לנו יותר!

לנו רק נותר להמשיך ולבדוק מה באמת נכון, ולהטיל ספק בכל דבר – כדי שלא יוכלו לעבוד עלינו.

5 חברי כנסת מ'יש עתיד' הוציאו ספר ב"ידיעות" ומסרבים לחשוף את ההסכם עם ההוצאה

| אסף נתיב |

לחברי הכנסת אסור לעבוד באף עבודה נוספת, למעט חריג אחד: מותר להם לפרסם ספרים. האמת? אנחנו בעד. ספרים הם אמצעי נהדר לשטוח בו רעיונות, אידאולוגיות ותכניות עבודה – בצורה מעמיקה. אבל שמנו לב למשהו מוזר: מעט מאוד חברי כנסת מכהנים מוציאים ספרים. מ- 2013, כמעט כל חברי הכנסת שעשו זאת היו מ"יש עתיד" והפרסום נעשה ב"ידיעות ספרים".

זה הזמן להזכיר מי אחד הבעלים של "ידיעות ספרים" – נוני מוזס. אותו מוזס שיאיר כתב אצלו טור במשך שנים ארוכות בידיעות אחרונות – ואותו מוזס שערך מסיבת פרידה ללפיד במלון קראון פלאזה. ואם כבר אנחנו פה אז נזכיר ששלושה (!) משרי יש עתיד העבירו תקציבים לידיעות אחרונות כשהיו בקואליציה.

אנחנו בעד הוצאת ספרים. אבל כשנבחרי ציבור שמעצבים את המשק משתמשים שוב ושוב בתאגיד בעל שלל אינטרסים כלכליים, תאגיד ששקוע עד הצוואר בתיק השוחד 2000 – אז יש מקום לשקיפות גבוהה יותר. זה יכול למנוע זיקה כלכלית בעייתית בין ח"כ לבין חברה מסחרית.

אז מה עשינו עם זה? ביקשנו מכל חברי הכנסת (לרבות הלשעברים) שיחשפו את ההסכמים שלהם עם "ידיעות ספרים" באופן וולנטרי. כולם סירבו. לא התייאשנו: פנינו ליועץ המשפטי של הכנסת, איל ינון, בבקשה שיחייב אותם לחשוף את ההסכמים בין חברי הכנסת ל"ידיעות ספרים".

תגובת יאיר לפיד: לפי הנחיות ועדת האתיקה והיועץ המשפטי של הכנסת כל ח״כ רשאי לפרסם ספרים ולקבל עליהם תגמולים. הוצאת הספרים ידיעות היתה ההוצאה שבה לפיד הוציא את ספריו עוד לפני שנכנס לפוליטיקה. הם שפנו אל לפיד והציעו לו לפרסם אסופת מאמרים על החברה הישראלית. לפיד הסכים שכן חשוב בעיניו שפוליטיקאים יפרשו את משנתם בפני הציבור באופן מפורט ככל האפשר.
תגובת רות קלדרון: אכן היה לי חוזה עם ׳ידיעות׳ עוד לפני השירות בכנסת והכתיבה נעשתה במשך שנים עד שהסתיימה ב2014. היינו בקשר מימי כמייסדת ׳עלמא׳ והוצאנו במשותף ספרים העוסקים בטקסי החיים.
תגובת שי פירון: זה הספר השלישי שלי באותה הוצאה. ומאז יצא עוד ספר ובקרוב עוד אחד. כך שלא היה שום מתווך. מדובר בהוצאת הבית שלי. מדובר בחוזה סטנדרטי. לא חושב ששמרתי אבל אין לי בעיה שידיעות ספרים יחשפו בפניכם. שני הספרים הראשונים יצאו בטרם הצטרפתי לפוליטיקה. החוזה הראשון נחתם בהיותי מנהל בית ספר.
עפר שלח בחר שלא להגיב.
עליזה לביא בחרה שלא להגיב.

פנינו לשני ח"כים נוספים שהוציאו בספרים בהוצאות אחרות:

תגובת נחמן שי: הספר התבסס על סדרת תכניות בגלי צה״ל בשם האוניברסיטה המשודרת. כל ספרי הסדרה יוצאים לאור דרך משרד הבטחון. אין דרך אחרת. תפנה למשרד הבטחון ותוכל לקבל את כל המידע בנושא.
תגובת מייקל אורן: חתמתי על החוזה כשנה וחצי לפני שנשבעתי לכנסת. הספר עצמו יצא חודשיים אחרי ההשבעה. לא כתבתי את הספר ולא חתמתי על החוזה כחבר כנסת.

מידיעות אחרונות נמסר בתגובה: החוזים של ידיעות ספרים מול הצדדים החתומים הינם חוזים פרטיים וככאלו אין אנו חושפים אותם

כמה לפיד ולבני נכחו בדיונים הסודיים של ועדות המשנה של חוץ וביטחון?

כשדיווחנו שלפיד הוא המבריזן מספר 1 מהכנסת – הוא טען שזה שזה שקר גמור. לדבריו, הוא נוכח באינספור דיוני ביטחון סודיים מחוץ לכנסת.

המשך קריאה…

פוסט תודה ליאיר לפיד!

תומר אביטל

כשכתבתי בפינת "טרחנות לשבת", בין השאר שלפיד בקושי מגיע לכנסת (ואף נקנס בנושא), ציינתי שהוא אף מבריז מהוועדה היחידה בה הוא חבר. המשך קריאה…

שקיפות כפויה – הדירה הסודית של יאיר לפיד ברמת אביב

יאיר לפיד בא לשנות- אבל לא בתחום השקיפות. יו״ר יש עתיד מסרב לחשוף הצהרת הון, ואף דאג שיופלו הצעות חוק לשקיפות שלטונית.

לכן, במסגרת פרויקט ׳שקיפות כפויה׳, החלטנו לבדוק בעצמנו את ראש ׳יש עתיד׳, לכל הפחות בהיבט הנדל״ני. החוקרים שלנו הקפידו על כל פסיק ונקודה בחוק.

הנה מה שגילינו: באוקטובר 2004 רכש שר האוצר לשעבר  בית ברחוב מאיר פיינשטיין (בשכונת רמת אביב) בתל אביב. הבית מוכר היטב (אולי אפילו יותר מדי: לפיד תיזז לאחרונה כתבים להצהרה בפתח ביתו ביום שבת – מבלי שהיה לו דבר לומר להם).

מדובר בווילה 6.5 חדרים. העלות למשפחת לפיד הייתה 3,444,057 שקל. לאחרונה נמכר בית פרטי בעל נתונים זהים במחיר 6,800,000 שקל. מהחקירה עולה כי בני הזוג לפיד שיעבדו את הנכס כנגד משכנתה מדרגה ראשונה לטובת משכן – בנק הפועלים למשכנתאות. נזכיר שלפיד כיהן בעבר כפרזנטור של הבנק, וללא שום קשר, (באמת אין קשר אבל ראוי לציין זאת בכל מקום אפשרי) נציין גם שלפיד לא קידם בשתי שנותיו באוצר רפורמה אמיתית בבנקים. 

מעבר לכך אנו חושפים כי ללפיד היה נכס נוסף ברחוב בן יוסף שלמה בתל אביב. הדירה גם מוקמה ברמת אביב. מבדיקה במשרדי תיווך עולה כי מדובר בשווי שכירות של כ – 5500 ₪ לחודש, ועלותה כ-3-4 מיליון שקל.לפיד- הון אפל-תמונת חדשות

חשוב להדגיש שאין בעיה/שחיתות במידע הזה, בכלל בח״כים עשירים שמחזיקים מאה דירות. יש בעיה עם נבחרי ציבור מסתירי-עובדות. אלו שלא חושבים שזו זכותנו לדעת את מפת האינטרסים המלאה שלהם.

מניות, נכסים, חובות בבנקים – כל אלו הם לא רכילות. 

כולנו מושפעים מאלף ואחד אינטרסים אישיים, וזה טבעי ובסדר. אבל בתור נבחר ציבור כל זה צריך להיות בחוץ. למה? כדי שנוודא שהשליטים שלנו פועלים לצען האינטרס הרחב ולא הצר. זו הרי לא מונרכיה אלא דמוקרטיה. הם לא עוד אנשים, הם 120 השליטים שיושבים עם היד על השאלטר (של הסדרת שוק השכירות, הפחתת עמלות הבנקים וכיו״ב) – בייחוד אדם שמעוניין לכהן כשר האוצר.

לפיד אף קידם את אחד החוקים היקרים ביותר בתולדות המדינה לשינוי שוק הנדל״ן. לפיד גם קידם/תקע הצעות באוצר שעסקו במיסוי של דירות לשכירות, אך לא חשב שמגיע לנו לדעת איך הצעות אלו ישפיעו עליו אישית. לא משנה מה גילינו, וגם לא משנה אם הוא פועל מתוך אינטרס צר או רחב בסופו של יום – זכותנו לדעת. עם זכויות הענק לעיצוב המדיניות מגיעות גם קצת חובות.

אגב, לגבי זה שהנבחרים עלולים לשקר בהצהרותיהם- כפי שכתב בדף הפייסבוק שלנו Ori Bein ״הרבה יותר קל לבדוק כשמפרסמים משהו, זה צעד עצום קדימה. תזכרו שיש מפלגה בשילטון שלא מפרסמת אפילו מצע או תוכניות כדי שאי אפשר יהיה להעביר ביקורת. עדיף הצהרת הון כלשהי ומצע כלשהו כדי שיהיה בסיס לדיון אמיתי״.

פולו אפ לידיעה שלנו ושל יעל עבאדי מתכנית חיסכון בדהמרקר

פולו אפ לידיעה שלנו ושל יעל עבאדי מתכנית חיסכון בדהמרקר

עוד משהו – אין לנו כסף לחקור אינספור דירות – אז הלכנו על הראש ועל המוח של תכנית מע״מ 0 (אורי שני – נפרסם בקרוב). בדקנו זאת לפני שלפיד פוטר, אבל זה עדיין רלוונטי- שר האוצר לשעבר הצהיר: ״אני רוצה להאמין שהחוק יחזור במשנה כוח אחרי הבחירות״.

כמובן שאתם מוזמנים לעזור לנו עם טיפים לגבי ח״כים שמשכירים לכם דירות (תעיפו מבט). ויש לנו גם תיבת הדלפות מאובטחת באופן כמעט חסר תקדים.

אתם מוזמנים להמשיך את הדיון-  בדיוק בשביל זה יש את היוזמה הזו. רק 15 ח״כים חשפו עד כה הצהרות הון – וגם הן לעתים חלקיות. הצהרת הון אמיתית ומלאה תכיל למשל זכויות בנייה במקומות מסוימים, מניות בחברות ואינטרסים שאנו לא יודעים היום שנמצאים בראשו של נבחר הציבור, לצד הרצון להיות משרת ציבור ללא פניות. כיום בוועדת הכספים יושבים למשל אנשים שגוזרים גורלות לחברות שתיק המניות שלהם מושפע מזה ישירות. אנשים שיש להם חובות בבנק מסוים קובעים את הרגולציה שלו. ועדות השרים הלא מסווגות- אפילות. ועוד ועוד. 

שקיפות לגבי הבדיקה: ביצעה אותה משרד ׳ים חקירות׳. העלות מופיעה בתקציב השקוף שלנו. הדוח המלא לגבי הבדיקה גם כן יפורסם

תומר אביטל

קראו עוד: למה הדירה של לפיד היא עניינכם?

סיקרו את החשיפה:

יעל עבאדי בתכנית חיסכון, דהמרקר וגלובס