פוסטים

לאן נעלמו 5,623 רוקחות?

בחודש שעבר ציין משרד הבריאות את "יום הרוקח". לכבוד המאורע, הופצו שלל כרזות בבתי המרקחת ברחבי הארץ. הכרזות נוסחו כולן בלשון זכר: היום החגיגי זכה לסלוגן "הרוקח יודע! מה השאלה?", זאת, למרות שנשים רוקחות מהוות כשני שליש מהעוסקים ברוקחות בישראל. מדוע במשרד הבריאות התעלמו מהרוקחות? היום ב"טרחנות לשבת": טרחנות מגדרית

| יעל פינקלשטיין |

"נשיא המדינה: מקצוע הרוקחות הוא דוגמא למרחב מגוון ופתוח שקבוצות רבות ושונות בחברה הישראלית זוכות בו לייצוג. אני מקווה שרב-הגוניות של ציבור הרוקחים והרוקחות ישתקף במקצועות ובמערכות נוספות בישראל באותו האופן", כך נפתחה ההודעה על "יום הרוקח" באתר משרד הבריאות. למרות הפתיחה המרגשת, אותו גיוון לא בא לידי ביטוי בניסוח הרשמי של הפרסומים שהוצאו על ידי משרד הבריאות לכבוד היום החגיגי – שנוסחו כולם בלשון זכר.

בחודש שעבר, צוין לראשונה "יום הרוקח הבינלאומי" במשרד הבריאות, תחת הכותרת "הרוקח יודע". לפי אתר משרד הבריאות, נערכו לכבוד המאורע כנסים ופעילויות בבתי החולים ובקופות החולים והופצו כרזות בבתי המרקחת. 

אני (יעל) ראיתי כרזה כזאת בבית המרקחת שבשכונה שלי, והופתעתי לראות שהיא הפנתה אותי לבקש עזרה מ"רוקח" – אף שמאחורי הדלפק עמדה רוקחת.

בכלל, בישראל יש סיכוי גבוה יותר להיתקל ברוקחת מאשר ברוקח: לפי דו"ח כוח האדם במקצועות הבריאות (שפורסם בזכות התעקשות סיירת השקיפות), בשנת 2018 נשים רוקחות היוו כ-61% מכלל הרוקחות והרוקחים בישראל: 5,623 רוקחות ו-3,628 רוקחים. היום, שנה מאוחר יותר, בהודעה על "יום הרוקח" שפורסמה באתר משרד הבריאות נכתב, בנימה מופתעת מעט, כי "2 מתוך 3 רוקחים הן למעשה רוקחות". למרות זאת, במשרד הבריאות בחרו להתייחס רק לרוקחים הגברים במילים שנבחרו לתאר את יום החג הסמלי של המקצוע. 

כרזה ל"יום הרוקח" בבית מרקחת

השפה העברית אינה ניטרלית מבחינה מגדרית וככזאת מקשה על דיבור שוויוני. גם לנו, ב"שקוף", קשה לעתים להתנסח באופן שוויוני לגמרי, ולפעמים ניסוח כזה דורש זמן והשקעה רבים יותר – אבל חשוב שנשקיע אותם כדי לא להתעלם מחלק גדול מהאוכלוסיה.

האם לא ראוי שגם גוף ציבורי כמו משרד הבריאות ישקיע את הזמן הנוסף בניסוח כזה?

במשרד המדע והטכנולוגיה עשו זאת בהצלחה לאחרונה, כששינו את "ליל המדענים" ל"ליל המדענים והמדעניות". יש שיגידו שזה מסורבל; אך האם המילה הנוספת לא שווה את הסיכוי שילדה שתראה את השלט תבין שגם היא יכולה להיות מדענית?

לאחר פניית "שקוף" למשרד הבריאות בנושא, חזר אלינו אלי מרום, מנהל אגף הרוקחות בפועל במשרד הבריאות. זאת תשובתו המלאה:

"בפעם הראשונה החלטנו לציין בישראל את World Pharmacists Day כפי שהוכרז על ידי International Pharmaceutical Federation (FIP). גובש צוות של משרד הבריאות, קופות החולים וארגוני בתי מרקחת ורוקחים סקטור ציבורי ופרטי יחד!
התלבטנו רבות בניסוח הקמפיין על מנת להציג את פעילות הרוקחות והרוקחים לשיפור בריאות הציבור.
כידוע, כפי שפרסמנו ישנן יותר רוקחות מרוקחים. "עברית שפה קשה" ולכן למרות שבחו"ל הקמפיין הוא: ASK YOUR PHARMACIST, בעברית כתבנו "יש לך שאלה" על מנת למנוע את בעיית הניסוח לזכר ולנקבה.
בשלט החלטנו לרשום בכותרת  "הרוקח יודע. מה השאלה?" ומתחתיו בלשון המתאימה לשני המינים את השאלות, הנוסח פורסם בעברית ערבית ורוסית. חשבנו שלהוסיף: /ת או *כל מה שבלשון זכר מתאים גם לנקבה, יסרבל ולא יראה יפה בפרסום. כדאי לשים לב שבברכות כתוב: רוקחות ורוקחים יקרים.
נציין שצוות ההיגוי מנה יותר רוקחות מרוקחים והנושא של המגדר היה מול עיננו. אני לוקח לתשומת לב את הערתך ונפעל תמיד לניסוח נכון ומכבד לשני המגדרים".

אנחנו משלמים לוועד הבית של אריה דרעי סכומים מופרזים – בלי חוזה

המשרד לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל משלם אלפי שקלים לוועד הבית בבניין בו נמצאת דירתו הפרטית של השר בירושלים. פרסומי ההתקשרויות ותגובות המשרד סותרים זה את זה ולוקים בחסר, ולא ברור מי בכלל קבע את גובה התשלום – שמקורו בכספי ציבור. טרחנות ועד בית

| תומר אביטל |

  1. סכומים לא הגיוניים

כפי שחשפנו בעבר, למשפחת דרעי דירות רבות, אך הפעם נתמקד בדירה של השר עצמו. אריה דרעי גר בדירה בבניין ברחוב הקבלן בירושלים שהלכה ותפחה לאורך השנים. כיום היא מונה שלוש קומות בשטח של כ-272 מ"ר, לאחר שהורחבה בניגוד לחוק.

בלובי הבניין נמצאת עמדת שומר המאבטח את דירת השר. מהבדיקה שלנו עולה כי הציבור משלם על העמדה דמי ועד בית בסך 200 שקל בחודש – סכום שבדרך כלל נדרש מבעלי דירות רחבות ידיים. 

אלא שלפי החוק, המדינה הייתה חייבת לשלם דמי ועד הבית לפי שטח הדירה היחסי. על פי החישוב הזה, אם השולחן הוא בגודל 2 מ"ר, דרעי – שכאמור שטח דירתו הוא 272 מ"ר – אמור לשלם 27,200 שקל בחודש לוועד הבית. לא נראה לנו שזה הסכום שהשר משלם. אבל זו רק ההתחלה.

כמה עולה קפה לשומר? 

גיא זומר, מהתנועה לחופש המידע, נבר בדו"ח ההוצאות שפרסם המשרד לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל, שם אמורים להופיע הסכומים המלאים ששילם המשרד בעבור עמדת השומר. הוא גילה שבמהלך הרבעון הראשון של 2016 שולמו בפועל לוועד כ-3,300 שקל. כלומר, בכל חודש עמדת השומר עולה לנו כ-1,100 שקל – תשלומים בעבור ועד הבית וכן תשלום חשבונות מים וחשמל. לעתים החשבונות הגיעו לכ-700 שקל לחודש בודד.

כדי להבין טוב יותר על מה מוציא המשרד את כספנו ביקרנו בבניין המדובר. העמדה ממוקמת בלובי קטן של בית מגורים משותף, והיא כוללת שולחן ועליו קומקום חשמלי המשרת את המאבטח, שמוודא שאיש אינו מגיע לשר אם לא קבעו פגישה. 

אין שומרים נוספים. 

הלובי בבניין של השר אריה דרעי

התמונה הזאת מעלה שאלות רציניות: כיצד מאבטח בלובי של בניין מגיע לחשבון מים וחשמל חודשי  גבוה כל כך? כמה חשמל ומים אפשר להוציא על שולחן אחד?

לפי המענה שקיבלנו מחופש המידע, "תשלום הוועד הינו תשלום מקובל המשולם לוועד הבניין בשל הימצאות עמדת אבטחה בבניין המאובטח. תשלום קבוע זה נקבע בשל עלויות נוספות החלות על הבניין בשל האבטחה הנדרשת, כגון: לקיחת שטח בבניין (לובי הבניין), ניקיון הבניין, חשמל בקומות, שימוש במעלית וכו'".

  1. אין תיעוד, אין מסמכים

הטענה שהמדינה צריכה לשאת בעלויות הנובעות מדרישות האבטחה הגיונית, אך רצינו להבין בדיוק לאן הולך הכסף. ביקשנו מהמשרד לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל להסביר את את פשר התשלומים ואז – התחיל הבלגן. 

במשרד טענו כי מנובמבר 2015 עד לסוף 2016 שולמו לוועד פחות מ-7,500 שקל. בתגובה אחרת מטעם חופש המידע שוב חזרו לגרסת 14 אלף השקלים שהוצגה בתחילה, אך הפעם טענו כי אלו התשלומים לתקופה שבין דצמבר 2015 עד לסוף 2016. 

בסופו של דבר קיבלנו טבלת הוצאות מפורטת (בתחתית הכתבה), אבל אז רק התבלבלנו עוד יותר: על פי הפירוט, למשל, בשנת 2015 שולמו 1,900 שקלים בעבור חודשיים בלבד: נובמבר ודצמבר. מנגד, בשנת 2016 כולה הוזרמו לבניין כ-5,500 שקל בלבד, לפי  המשרד. 

בשנת 2017 זה בכלל נהיה מוזר. חיפשנו – ולא מצאנו כל זכר לתשלומים בעבור ועד הבית של השר בדוחות ההתקשרויות הפומביים. במשרד מסרו כי באותה שנה שולמו מהכיס הציבורי לבניין של דרעי 9,360 שקל,  אך כשחזרנו לטבלה נוכחנו שאם שמחברים את התשלומים המדווחים באותה שנה מתקבל פירוט לגבי 5,146 שקל בלבד. לאן הלכו 4,214 שקל נוספים?

אנחנו כלל לא אמורים להיות תלויים בחוק חופש המידע כדי לדעת פרטים כאלו. לפי הנהלים, כל ההתקשרויות הכספיות עם ועד הבית אמורות להיות גלויות ושקופות במסגרת דו"חות ההתקשרויות שמפרסם המשרד מדי רבעון, בהתאם להנחיית משרד המשפטים. אך זה לא קרה, והדו"חות אינם ברורים ולוקים בחסר.  

למשל (אנחנו במגה טרחנות, כן?) לפי דוח ההתקשרות הפומבי ב-2018 פתאום נזכר המשרד לשלם 4,000 שקל נוספים עבור שנת 2016. בתגובה שקיבלנו מהמשרד, לעומת זאת, נאמר כי בכלל שולמו 8,000 שקל באותה שנה – כסף שאין לו זכר בדו"ח הפומבי. 

אריה דרעי

מההמשרד נמסר בתגובה כי "חישוב התשלום נעשה כל חודשיים על בסיס מוני מים ומונה חשמל, הנמצאים בלובי ובמרתף בבניין המגורים המשותף של השר. כל 1 בחודש מתקבלת תמונה של מונה ונכנסת לטבלת אקסל מסודרת. ועד הבית של הבניין שולח כל חודשיים חשבונית חשמל ואנו מחשבים את המחיר לקוט"ש על פיה, לפי השימוש שנעשה בפועל ע"י המאבטחים. תשלום עבור המים נעשה לפי תעריף של אתר רשות המים. תשלום עבור ועד הבניין, שכן המאבטח יושב בלובי הבניין, עומד על 200 שקל לכל חודש. לעיתים המשרד נדרש לבצע תיקונים של אינסטלציה וחשמל בעמדת המאבטח, לכן מופעלים ספקים על מנת לטפל בתקלות מסוג זה".

  1. התקשרות בעשרות אלפי שקלים – ללא חוזה

עד יולי 2019 הוצאו הזמנות לבניין של דרעי על סך של 35 אלף שקל מכספנו. נוסף לפירוט הסכומים, ביקשנו מהמשרד למסור לידינו גם את החוזה בינו ובין ועד הבית. בתגובה נמסר כי "משום שוועד הבניין אינו ישות משפטית לא קיים הסכם חתום".

סליחה על האקסטרא טרחנות, אך התשובה שלהם לא מתיישבת עם המציאות המשפטית; בחוק המקרקעין תשכ"ט-1969 הוגדר ועד הבית באמצעות המונח "נציגות הבית המשותף", וזו דווקא ישות משפטית לכל דבר ועניין, שיש בכוחה לתבוע ולהיות צד בכל הליך משפטי.

וגם אם הוועד לא היה ישות משפטית, כיצד המדינה מרשה לעצמה להעביר עשרות אלפי שקלים – מכספנו, נזכיר – ללא שום מסמך רשמי?

אפילו כשקונים חלב בכמה שקלים מכספי קופה קטנה מקפידים לשמור חשבוניות. איך אפשר לחתום על תשלומים של אלפי שקלים בלי חוזה ובלי כל תיעוד? אולי מחר ועד הבית יטען שלא שילמו לו חלק מהכסף? ואולי מחרתיים דרעי עצמו יהיה יו"ר הוועד, ויחליט להעלות את ועד הבית במיליון אחוזים?

לסיכום, נראה כי חיובים בסכומים של עשרות אלפי שקלים נעדרים מדו"חות ההתקשרות הפומביים ואין כל אפשרות להתחקות אחריהם או לתהות על פשרם. יתרה מכך: התשלומים הועברו ללא כל חוזה או מסמך המתעד את ההתקשרות, בניגוד מוחלט למה שאפשר לצפות מגוף ציבורי – ובניגוד לטענות, ועד הבית הוא ישות משפטית. 

ומעבר לכל אלו שוב צפה השאלה: למה ההוצאות כה גדולות? 

תשלום בעבור קומקום ושולחן המוצבים בלובי הבניין לשימוש המאבטח לא צריך לעמוד על יותר משקלים בודדים בחודש – ודאי לא על יותר מ-1,000 שקל לחלק מהחודשים, כפי שעולה מההזמנות הספורדיות שמופיעות בדו"חות. מה שכן, נראה שמשתלם להיות שכן של דרעי: תושבי הבניין לא רק זכו לשומר צמוד – אלא גם לתשלומים מופרכים על חשבון הציבור.

השר דרעי עצמו סירב להגיב.

טבלת ההוצאות המפורטת:

סבב המינויים הפוליטיים במשרד רה"מ נמשך – ועכשיו גם נחשף מי משלם את המשכורות

|עידן בנימין|

אחרי היועצת לבעלי החיים והיועץ למגזר הרוסי – ויום לאחר ששר החינוך רפי פרץ הביע תמיכה ב"טיפולי המרה" – נתניהו ממנה יועץ נוסף, הפעם לענייני תקשורת בינלאומית – ד"ר אוון כהן. את כישוריו של כהן נתניהו מסכם כך: "איש מוכשר והוא ייסד את התא הגאה בליכוד". ציון נטייתו המינית של אדם כפרט הכי חשוב בקורות חייו היא מעט… משונה.

אבל בכל מקרה, המינוי החדש הביא איתו בונוס גדול, שמוכיח שהעקשנות משתלמת: לאחר שלפני כשבועיים (בסבב המינויים הקודם) ניסינו לברר מי משלם על תעמולת היועצים וזכינו לתשובה מגומגמת, הפעם נראה כי המצב ברור: פנינו למשרד רה"מ בשאלה מי מעסיק את ד"ר אוון כהן, ונאמר לנו כי מדובר במשרת אמון – כזו שיש עבורה תקן במשרד ואוישה על-פי הכללים של נציבות שירות המדינה.

ניסינו את מזלנו ושאלנו בשנית בנוגע לטל גלבוע ואריאל בולשטיין (היועצים לענייני בעלי חיים ויוצאי ברה"מ, בהתאמה) – והפתעה: לאחר בדיקה מחודשת נמסר לנו באופן ברור כי אלו לא מועסקים במשרד רה"מ. כלומר, הם מועסקים במסגרת קמפיין הליכוד.

אז אמנם ההודעה על מינוי שלושת היועצים נראית בדיוק אותו הדבר, אבל למעשה בולשטיין וגלבוע הם כנראה לא באמת מינויים רציניים אלא רק חלק מתעמולת בחירות חולפת של הליכוד – בעוד כהן קיבל מינוי משמעותי וקבוע, ובעל הגדרות תפקיד ברורות.

אז איך ניתן להבדיל בין תעמולת מפלגת הליכוד לבין מינוי רשמי במשרד רה"מ? כנראה שכבר אי אפשר, אלא אם שואלים ומקבלים (לפעמים) תשובה.

מצאו את ההבדלים במינויים

למה חברי הכנסת של "כחול-לבן" צריכים דובר אישי על חשבוננו, אם הם לא עונים לשאלות?

| ניר בן-צבי |

צילום: יוסי זמיר

  • שלום לחבר הכנסת אסף זמיר – מה עשית מתוקף תפקידך כחבר כנסת מאז ההחלטה על פיזורה?
    • תשובה: פנו לדובר הסיעה.
  • שלום חברת הכנסת מירב כהן – האם לדעתך יש לאפשר פיקוח חוקי/שיפוטי של בית המשפט על הממשלה והכנסת?
    • תשובה: פנו לדובר הסיעה.
  • שלום חבר הכנסת צבי האוזר – האם טסת לאחרונה לחו"ל במסגרת תפקידך? אם כן, לכמה זמן ולאיזו מטרה?
    • תשובה: פנו לדובר הסיעה.

 מזהים את המכנה המשותף?

מאז הבחירות באפריל והזכייה ב-35 מנדטים, פנינו ב"שקוף" בעשרות שאילתות ובקשות לתגובה לח"כים של סיעת כחול-לבן. מדובר בחלק שגרתי לחלוטין בפעילות העיתונאית וביצענו כמובן פניות דומות לח"כים מסיעות אחרות, בהתאם לתוכן הכתבה.

לעיתים קרובות שלל ח"כים מסרבים להשיב לשאלותינו, או מתחמקים ממתן תשובה לחלוטין. לפעמים הם מעבירים את האחריות לדובר רלוונטי יותר. אבל עם הכחול-לבנים נתקלנו בתופעה חריגה שלא ראינו כמותה: דוברים שמפנים דרך קבע שאלות אישיות – מהסוג שהח"כים אמורים להיות מסוגלים להשיב עליהם בעצמם – לדובר אחד מרכזי. כאילו שמדובר ברובוטים.

כל זאת מתרחש בשעה שהם מעסיקים דובר אישי שעיקר עיסוקו אמור לענות לשאלות מסוג זה – ואם זה לא מספיק – אין בכלל כנסת. אין מליאה ואין ועדות. זה אמור להיות זמן אידאלי לענות לשאלות.

כך למשל פנינו בסוף מאי לכל חברי הכנסת עם שלוש שאלות הנוגעות לעמדתם לגבי הפרדת הרשויות ואיזונים ובלמים בישראל. השאלה הראשונה: האם יש לאפשר פיקוח חוקי/שיפוטי של בית המשפט על הממשלה והכנסת?

שאלה טריוויאלית, לא? או לפחות כזו שכל אחד ואחת ממתי-מעט נבחרי הציבור שלנו אמורים להחזיק בעמדה לגביה? לא לדעת אבי ניסנקורן, שהיועצת שלו השיבה כי "דוברות הסיעה מרכזת את הטיפול בפניות מסוג זה" וגם לא לדעת גבי אשכנזי, שהדוברת שלו פשוט כתבה: "אנא פנו לדוברות הסיעה".

ראוי לציין כי חלק מחברי הכנסת גילו עצמאות וחשבו דווקא שהם מסוגלים לטפל בפניות מסוג זה בעצמם (יואב סגלוביץ, רם בן ברק, קארין אלהרר ומיכאל ביטון).

*

אם זה לא מספיק, גם דובר הסיעה, רון קורמוס, לא תמיד משיב לשאלות. כך למשל כאשר ביקשנו לשמוע על פעילות הח"כים בזמן הפגרה האינסופית, 11 מתוך 13 כחולים-לבנים מדגמיים אליהם פנינו לא השיבו (לא ענו: גבי אשכנזי, רם בן ברק, קארין אלהרר, צבי האוזר, יועז הנדל, איתן גינזבורג, אסף זמיר, בועז טופרובסקי, יחיאל טרופר, גדי יברקן, מיקי חיימוביץ' // הצדיקים שכן השיבו ישירות: מיכאל ביטון ואורנה ברביבאי).

גם תשובתו הראשונית של קורמוס עצמו הייתה קולקטיבית: "מציע שתעבירו במרוכז אליי ונטפל".

והנה הקטע הכי מוזר: פנייה אליו אכן נעשתה, אך עד לרגע פרסום המאמר לא התקבלה תגובה רשמית. כלומר, הח"כים הפנו שאלה שמופנית אליהם למישהו אחר – וגם הוא התעלם! נזכיר שאנחנו מממנים את השכר של כל החוליות בשרשרת הזו.

המצב הזה מעלה שתי תהיות, אחת קונקרטית והשנייה עקרונית:

  1. למה בעצם צריך דובר אישי לכל ח"כ, אם דובר הסיעה הוא זה שחולש על מרבית הפניות? לא חבל על הכסף?
  2. האם בסיעה הגדולה בכנסת (לליכוד 34 חברי סיעה שכן אלי בן-דהן הוא מאיחוד מפלגות הימין) – שרוצה להיות מפלגת השלטון – לא סומכים על הח"כים שיידעו להשיב לשאלות ממוקדות ופשוטות?

יתרה מזאת – אם משמעת מחמירה שכזו ננקטת כבר באופוזיציה, כיצד תראה המשמעת הקואליציונית בנושא חוקים אם כחול לבן באמת תהיה בשלטון?

מי ממשרדי הממשלה מסרב לפרסם את חומרי הארכיון שלו לציבור?

| תומר אביטל |

הפעם אנחנו לוקחים אתכם אל תוככי המקום בו נאצרים ומחכים לאור היום המסמכים הכי סודיים בישראל: ארכיון המדינה. זה מקום קריטי. מסמכי העבר של מדינתנו שמורים בארכיון הזה, שהולך ומתעשר, ואמור לאפשר לכל אזרח ללמוד בשקיפות מלאה על ההיסטוריה. פעילים חברתיים החלו להיעזר בו יותר ויותר – למשל כדי לגשת למסמכים העוסקים בבעלות על רכוש בגבעת עמל או בחטיפת ילדי תימן. אלא שבשנה האחרונה נשקפת סכנת חיסיון למיליוני תיקים שנוצרו על-ידי עובדי המדינה לדורותיהם. למרבה הצער מסמכים שמשקפים את פעילות הממשלה והרשויות, התכתבויות עם אזרחים, ועוד הרבה נושאים קריטיים – נגנזים ומאבדים פומביות.

יחד אתכם כבר פעלנו ב"שקוף" לאפשר את המשך הנגשת ההיסטוריה של מדינת ישראל באמצעות פתרון ביניים: "הגופים המפקידים" (משרדי הממשלה) החליטו לא לחכות לכנסת, והסמיכו בעצמם את גנז המדינה לבצע את חשיפת החומר הארכיוני הלא-מסווג. בדקנו וגילינו שכמעט כל המשרדים הסמיכו את הגנז, ובזכות כך עבודת החשיפה נמשכת. זה מצוין! אבל כמה עדיין מעדיפים שהמסמכים יצברו אבק.

אלו משרדים מצנזרים חומרים?

מסתבר שמלבד משרד הרווחה (שם באמת מדובר בתיקי פרט בעייתיים), רק שלוש יחידות ממשלתיות מסרבות לשתף פעולה ולחשוף חומרים לציבור: משרד מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור, משרד המשפטים ומשטרת ישראל. שלושה גופים מהותיים.

אז הפעם עשינו משהו חדש: פנינו לתגובות כדרכנו בקודש, אבל כדי באמת להביא לכם את התמונה המלאה – הראנו את התגובות למומחה לנושא – גנז המדינה בדימוס ד"ר יעקב לזוביק.

להלן התגובות, לצד פרשנותו.

מבקר המדינה:
משרד מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור, המנוהל על-ידי יוסף שפירא, מסר כי: "למסמכי המשרד דרושה התייחסות ייחודית, היות ורובם המכריע הינם מסמכים שהתקבלו מגופים מבוקרים לצרכי ביקורת, חלקם מכילים מידע רגיש, חסוי או סודי וחשיפתם מצריכה גם את אישור הגופים אשר יצרו את המסמכים. לאחרונה גיבש המשרד נוהל פנימי ובו קריטריונים סדורים ועדכניים לביצוע החשיפה והוא פועל בימים אלו לטיפול בבקשות חשיפה שהוגשו. הסדרת עבודת החשיפה מול ארכיון המדינה נמצאת בטיפול". עוד הוסיפו כי בקרוב יתמנו אנשים לתפקיד זה.

ד"ר לזוביק: "ייתכן שיש כאן אי-הבנה מסוימת את התפקידים של הארכיון בחברה דמוקרטית. אחד התפקידים החשובים הוא לאפשר לאזרחים לראות מה עשו הפקידים באמת. אחת הסיבות העיקריות שחומר ארכיוני ממתין שנים לפני פתיחתו לציבור היא לאפשר לו "להתקרר". אך משעברה התקופה, הוא ייפתח במלואו והאזרחים יוכלו לראות את מלוא התמונה. לא מה שהפקידים היו רוצים שיראו, אלא מה הפקידים עשו. זה לא תמיד אותו הדבר. ונכון שהפקידים יעשו את עבודתם בידיעה שבעתיד הציבור יראה את הגירסה הבלתי-מצונזרת של פעילותם".

עוד הוסיף: "אין לך דוגמא טובה יותר לזה מאשר תיקי משרד מבקר המדינה. המבקר אוסף מידע רב, ותגובות רבות על המידע, ולבסוף מחליט בעצמו מה הגירסה הנכונה להציג לציבור. חשוב שהציבור יוכל לבדוק את החומר בעצמו – כעבור זמן, כמובן – ולהחליט בעצמו. מכיוון שכל החומר מצוי בתיקים, אין למבוקרים ממה לחשוש יותר מאשר מן הדו"ח עצמו, שפורסם כבר מזמן".

המשטרה:
משטרת ישראל, המנוהלת על ידי רוני אלשיך, מסרה כי: "המשטרה מפקידה חומרים ותיקים ישנים ולא פעילים בארכיון מדינת ישראל, בהתאם להוראות חוק הארכיונים. המשטרה חושפת לציבור מידע רב בשקיפות מלאה ובהתאם לחוק, ובתנאי שאין בו משום פגיעה בביטחון המדינה, שלום הציבור, טוהר החקירה, צנעת הפרט, חשיפת שיטות ואמצעים וכיו״ב, בדומה לכל גוף ביטחוני אחר בישראל".

גנז המדינה בדימוס, ד"ר לזוביק: "אם לשפוט לפי תגובתה, ייתכן שהמשטרה רואה את הדברים באותה צורה כמו מבקר המדינה. אם היו חקירות לא טהורות, לדוגמא, מן הראוי שהדבר ייוודע לציבור לפחות בעת פתיחת החומר הארכיוני, שנים לאחר תום החקירה. אם לא אז, מתי?"
לדבריו, "אשר לאמירה שהמשטרה "חושפת מידע רב", היה עוזר לו הדובר היה מאיר את עינינו במספרים: כמה תיקים ממתינים לחשיפה, כמה הוזמנו, כמה כבר נפתחו, מה משך הזמן הצפוי מהזמנה ועד פתיחה, וכו'. אם המשטרה נוהגת כשורה, הצגת המספרים תעמיד אותה באור חיובי".
אנחנו מסכימים!

משרד המשפטים:
מהמשרד, אותו מנהלת אמי פלמור, נמסר כי: "בראש ובראשונה מונתה השנה (למיטב ידיעתנו בין הראשונות במשרדי הממשלה) ממונה על העמדת מידע לציבור במשרה מלאה. אחד מתפקידיה (נוסף על הטיפול במאות בקשות חופש המידע) הוא הטיפול בחשיפת חומר ארכיוני. לשם כך החל המשרד בהקמת צוות מקצועי של גימלאי המשרד הבקיאים בחומרים ההיסטוריים (בדומה לקיים בארכיון המדינה – בו מועסקים גמלאים מארגונים אחרים) שמטפל בבקשות לחשיפת חומר ארכיוני. עד כה טופלו מאות בקשות. במידת הצורך אנו נותנים עדיפות לטיפול בבקשות דחופות של חוקרים ואנשי אקדמיה שמגלים עניין בחומר בעיקר לצרכי מחקר.

על כן, אין בסיס לטענה שתיקי הארכיון של משרד המשפטים נשארים בעלטה. עד כה חשפנו מאות תיקים ואנחנו בתהליך של חשיפת מאות תיקים נוספים לבקשת הציבור. בנוסף בכוונתנו להתחיל בקרוב בחשיפה יזומה של תיקים היסטוריים בעלי עניין ציבורי.

הסיבה שלא העברנו את האחריות והסמכות בעניין לארכיון המדינה היא משום שמדובר בחובה שחלה על המשרד המפקיד בהתייעצות עם ארכיון המדינה. אחריותנו החוקית לחומר ההיסטורי של משרד המשפטים שנמצא בארכיון המדינה והעובדה כי נוכח תפקידו של המשרד כמשרד המטה המשפטי של הממשלה כולה מדובר בחומר משפטי רב ומגוון מאד שקשה לאפיינו מראש, הביאה להעדפה מקצועית במשרד, בשלב זה, להשאיר את הטיפול בחשיפה במשרד ואנו בונים את המערך הארגוני המתאים לשם כך".

ד"ר לזוביק: "תיאור הדברים סביר וחיובי, אם הוא מדויק. בהתחשב בכמויות החומר הארכיוני של משרד המשפטים, יש הצדקה מלאה להקמת צוות שלם של חושפים (גם במשרדים האחרים יש לכך הצדקה אגב). משרד המשפטים אכן עוסק במגוון רחב של נושאים, ולכן חומריו מעניינים אזרחים רבים. מה שקצת מדאיג בתשובת הדובר הוא השימוש בלשון עתיד. הוא איננו מדווח על מצב קיים, אלא על כוונות מצויינות".

עוד מוסיף הגנז בדימוס: "תשובת המשרד היתה מרגיעה יותר לו היו בה לוח זמנים וקבלת עול של מטרות מדידות: האם יהיה על הצוות להשיב לפניות אזרחים בלו"ז ידוע? האם תהיה כוונה לקיים את החוק ולפתוח את החומרים במועד שנקבע בתקנות, מבלי להמתין לבקשות מן הציבור? האם "מאות התיקים שכבר נפתחו" הם אחוז גדול או קטן ממספר התיקים שהוזמנו? אם התשובות שבידי הדובר הן טובות, חבל שלא הציג אותן".

נמשיך לעקוב!

ניגודי העניינים של העוזרים הפרלמנטריים

מורה לתקשורת בתיכון, מדריך סיורים בירושלים ומוביל סיורי טרקטורונים. הידעתם שאלו חלק מהעבודות הנוספות של יועצים פרלמנטריים בכנסת ה-20? והשאלה הגדולה יותר היא למה היועצים של הח"כים זקוקים להשלמת הכנסה? המשך קריאה…

על אגודות עותמניות וצביעות קואליציונית ואופוזיציונית.

הפעם בטרחנות לשבת על אגודות עותמניות וצביעות קואליציונית ואופוזיציונית.

זה אולי (לא) יפתיע אתכם, אך בישראל 2018 עדיין קיימים שלל גופים ציבוריים הפטורים מכל סוג של ביקורת, בחסות החוק. מדובר בעיקר בארגוני עובדים, החל בהסתדרות החדשה וכלה בארגון הרופאים הר"י. באמצעות לובי חזק מול הכנסת, הם הצליחו להתקמבן על פרצה בחוק העמותות, כך שהם ממשיכים להיות מוגדרים כאגודות עותמניות כאילו אנחנו במאה ה-19.
זה אמיתי והתוצאה של זה היא אפילה כמעט מוחלטת שמובילה שוב ושוב לשחיתויות – על חשבון הציבור (בתגובות).
המשך קריאה…

מהן תביעות השתקה ולמה הן צריכות להדאיג את כולנו

הפעם ב טרחנות לשבת (פוסט מעמיק מדי על מה שכולנו יודעים שמעפן – אך ממשיך): תביעות השתקה.

ונתחיל בסיפור. לפני כחצי שנה התקיים דיון במועצה הארצית על התוכנית של בז"ן (חברה ציבורית בשם בתי זיקוק לנפט) להרחבת מפעל. מכירים את בתי הזיקוק? גם אם לא, הריאות שלכם מכירות אותם – מהמזהמים האדירים במדינה.

לישיבה שעסקה בהרחבת המפעל הגיע גם שמואל גלבהרט, פעיל חברתי בן ה-72, שכיהן שנים רבות כחבר מועצת חיפה ולוחם סביבתי. הדיון התחמם כשיו"ר בזן ציין שעד היום החברה השקיעה כ-1.3 מיליארד שקל רק על נושאים סביבתיים – לרווחת התושבים, ובתגובה אותו גלבהרט קטע אותו בקריאת הביניים: "לא נכון".

המשך קריאה…

איך ארדן מעביר כספים לגופים שאינם שקופים?

הפעם בטרחנות לשבת (מה שכולנו יודעים שמעפן- אך ממשיך): בואו לשמוע איך גלעד ארדן לא רק פועל להחריג את פעילותו משקיפות, אלא גם להעברת אינסוף כסף לעמותה מוזרה. את הפרטים מביאה הפעם ידידתי הטובה – עו"ד רחלי אדרי, מהקליניקה לחופש המידע בבינתחומי (המדור כה מצליח (!) שהחלטנו שהוא יכול לסייע עם הפצת הסיפור הכה חשוב הזה שמטריד את שנינו).

המשך קריאה…

הכירו את נבחר הציבור שפועל בסדרתיות נגד אינטרס הציבור

הכירו נבחר ציבור שפועל בסדרתיות נגד הציבור: דוד אמסלם. אשמח שלא רק תכירו, אלא תזכירו לו זאת- ללא הרף.

רקע: מאחורי חוקים מזוויעים במיוחד עומד שוב ושוב אותו ח"כ: דוד אמסלם (ליכוד). בפרונט, אמסלם מקדם חוקים שיאפשרו לראשי ממשלה רישיון לגנוב, ולקבל פטור מחקירות. מאחורי הקלעים? הוא עובד לא פחות קשה בלדרדר את המדינה.

המשך קריאה…