פוסטים

הכנסות ה-21 וה-22 שירתו בבלעדיות את חברי הכנסת – הרשימה המבישה המלאה

מינוי שרים בסיטונות, שדרוג תקציב התעמולה, העלאות שכר לאחר שנה של בטלה, ומתן פטור ממשפט לקולגה חיים כץ: בזה ורק בזה התעסקה הכנסת הטרייה. וכשהגיע הרגע להקים ועדות שנוגעות סוף סוף לציבור הרחב? כבר לא היה זמן לכנס אותן. הפירוט המלא

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

הקואליציה בכנסת ה-20 (זו שהתפזרה בדצמבר 2018, לפני גל הבחירות) שברה שיאים. חשבנו שיותר גרוע לא יכול להיות. הכנסת ההיא פעלה למען הסתרת חקירות נבחרי ציבור, העלאת השכר לח"כים, העלאת השכר לשרים, פינוק רה"מ בפטור ממס על המים בבריכה בקיסריה, העלאת תקציב המפלגות ועוד (כל האסמכתאות בתגובות). קיווינו שזו התנהלות חריגה. לצערנו, שתי הכנסות האחרונות הצליחו להעמיק את התהום.

הכנסת ה-21: הרחבת מעגל הכיבודים

  1. כבר בשבועיים הראשונים לכהונה הקצרה תיזזו הח"כים במשכן. האם זה היה כדי לטפל במערכת הבריאות או התחבורה? לא. הם עשו זאת כדי לשנות את חוק יסוד הממשלה ולהגדיל את מספר השרים מ-19 לכמות לא ידועה, וגם לאפשר מינוי בסיטונאות של סגני שרים. כל זאת ללא צורך אמיתי מלבד הרחבת שולחן הכיבודים.
  2. בשבועיים לאחר מכן כבר הריץ "בלוק הימין" באופן חסר תקדים את חבריו כדי לפזר את הכנסת טרם מיצוי הליכי הרכבת הממשלה, ויצאנו לעוד מערכת בחירות – על חשבון הציבור.

הכנסת ה-22: מהלכים מגוונים אותם מימנתם אך לא הרווחתם מהם כלום

בואו נעבור יחד על "הרגעים הגדולים" של הכנסת שעוד רגע תכלה את ימיה:

1. העלאת מימון המפלגות – ימין, שמאל, צפון דרום, דווקא כשזה נוגע לכיסי המפלגות – הח"כים מצליחים להגיע להסכמות מהירות. תחת עננת פיזור הכנסת דחפו הח"כים יד לכיס של הציבור וגזלו עוד 63 מיליון שקלים לתעמולה הקרובה. בסך הכל כ-250 מיליון שקלים(!) למפלגות לעוד תעמולה מיותרת במערכת בחירות מיותרת. המפלגה היחידה שהתנגדה למהלך והצביעה נגדו: 'ישראל ביתנו'.

2. הקמת ועדות סרק – בשונה מכספי המפלגות, כשהגיעו לעסוק סוף סוף בענייני ציבור, כבר היה קשה להגיע להסכמה. רק לפני שבוע וחצי החליטו להקים שלוש ועדות: הוועדה לעניין התפשטות מחלת הקורונה; הוועדה לרפורמה בחוק החינוך המיוחד; והוועדה לכוחות ההצלה והחירום בזמן הסופה. אבל אל תצפו ליותר מדי. מחלוקת על תפקיד היו"ר בין המפלגות הצליחה, ככל הנראה לגזור את דינן של הוועדות ולהשליכן  לפח האשפה – עוד לפני שקמו.

3. 'קצת עזרה לחברים' – המדינה מאשימה את ח"כ חיים כץ במרמה והפרת אמונים על כך שסחר עם חברו, מוטי בן ארי, בבורסה. כל זאת בזמן שקידם חוק שהיה עשוי להיטיב עמו ותוך מרמה מתמשכת של חבריו לוועדה – ולאחר מכן גם רמיית ועדת האתיקה. אלא שחברי ועדת הכנסת החליטו כי חיים כץ יקבל פטור ממשפט. צביקה האוזר מכחול לבן תמך ומיכאל ביטון נמנע, וכץ, בזכות חברי מועדון הח"כים, יזכה בינתיים לפטור ממשפט. אולי המדינה מאשימה את כץ על לא עוול בכפו ואולי לא. בכל מקרה הח"כים קבעו שהסוגיה לא צריכה להתברר בביהמ"ש.

4. העלאת שכר – אם חשבתם שנשארה איזו בושה, חשבו שנית. חרף הכלום הגדול, שכר חברי הכנסת המשיך לטפס. גם בינואר השנה הוא נסק בכ- 1255 שקלים. בעקבות לחץ של סיירת השקיפות, חלק מהסיעות ויתרו על שכרם: בראשם חברי סיעת ישראל ביתנו שוויתרו על העלאה לכל השנה הקרובה. בסיעת 'כחול לבן' החליטו לתרום את כל תוספת השכר לארגוני חברה אזרחית לבחירתם (ביקשנו את הרשימה וטרם קיבלנו) וגם תמר זנדברג. ובנוסף, שברירי ח"כים מהסיעות השונות ביניהם: רויטל סויד ועמיר פרץ ממפלגת העבודה שויתרו גם הם על שכרם. כל הכבוד. הבושה הייתה חסרה לחברי הליכוד, ש"ס, יהדות התורה, ימינה, רוב סיעת מרצ, הרשימה המשותפת וחלק ממפלגת העבודה שלאחר שנה של בטלה חשבו שעדיין מגיעה להם תוספת.

צילום: עדינה ולמן, דוברות הכנסת

5. מינוי שרים – מי צריך את אמון הציבור ואישור הכנסת כשאפשר לפרגן לחברי כנסת נאמנים בתפקידי שר? בחודשים האחרונים זכו לשדרוג לא פחות מ-13 חברי כנסת: נפתלי בנט מונה לשר הביטחון לאחר שפוטר ממשרד התפוצות והחינוך. בצלאל סמוטריץ' מונה לתפקיד שר התחבורה. רפי פרץ לשר החינוך. דוד אמסלם לשר התקשורת. אמיר אוחנה לשר המשפטים. ישראל כץ לשר החוץ. יפעת שאשא ביטון לשרת השיכון. יצחק וקנין לשר הדתות. ציפי חוטובלי זכתה לשדרוג למשרד התפוצות. בנוסף, שני שרים זכו לתיק נוסף: צחי הנגבי בחקלאות ואופיר אקוניס למשרד העבודה והרווחה. אלו שלא היו שרים קודם לכן אפילו לא זוכים לאמון הכנסת. מי מינה אותם? אדם שבעצמו לא זכה באמון הציבור שתי מערכות בחירות רצופות (וממתין למשפט).

לצערנו, אם העבר הלא רחוק של הכנסת ה-20, ה-21, וה-22 מלמד אותנו משהו על העתיד, הכנסת ה-23 לא מבשרת טובות.

לשמחתנו, בתמיכת 2,900 מו"לים, אנחנו לא רק מקטרים. נפקח עליהם צמוד במיוחד בכנסת הבאה, ונדאג בכל הכוח שהכנסת ה-23 תביא גם בשורה לציבור. נעשה זאת על-ידי תיקון עומק של המנגנון (עוד על כך בהמשך). ככל שנגדל – נוכל לעשות זאת ביעילות גדולה יותר. עוד לא הצטרפת?

מה אפשר לעשות עם 63 מיליון ש"ח – במקום עוד קמפיין?

המפלגות הגדילו את תקציב קמפיין הבחירות שלהן לבחירות השלישיות בעוד 63 מיליון שקלים, כך שלפחות 253 מיליון שקלים יוקצו בבחירות הקרובות לקמפיינים של המפלגות. הפעם ב#טרחנות_לשבת: במקום עוד תעמולת בחירות – מה אפשר לעשות עם 63 מיליון שקלים לטובת הציבור? 

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| מאיה קרול |

לאחרונה פרסמנו כי המפלגות הגדילו את תקציב קמפיין הבחירות שלהן בעוד 63 מיליון שקלים. תוך 24 שעות החליטו חברי הכנסת על התוספת השמנה, שתוביל לכך שלפחות 253 מיליון שקלים(!) ייצאו במערכת הבחירות הקרובה – אך ורק על הקמפיין של המפלגות. הגדלת התקציב קודמה ע"י מפלגות מכל קצוות הקשת הפוליטית, ועברה באישון לילה, הרחק מעיני הציבור.

מדהים איך המפלגות יודעות לקבל החלטות בנוגע להגדלת תקציבן תוך יממה – בזמן שהחלטות חשובות ומועילות לציבור מתעכבות ונותרות תקועות במשך שנים בכנסת, בשלל תירוצים.

לפחות 253 מיליון ש"ח ייצאו במערכת הבחירות הקרובה על הקמפיין של המפלגות

הדוחות הסודיים של המפלגות

זה זמן טוב להזכיר: הדוחות הכספיים של כלל המפלגות – חסויים. לאן ילכו עשרות מיליוני השקלים שהחליטו המפלגות להעביר לעצמן עכשיו, ולאן הלכו כלל הכספים בבחירות הקודמות? זה נשמע הזוי – אבל אנחנו לא יודעים.

הכסף הזה הוא שלנו, של הציבור, וזכותנו לדעת לאן הוא הולך, כדי להיות בטוחים שנעשה בו שימוש ראוי.
כתבנו רבות על הנושא בעבר, ותוכלו לקרוא על כך בהרחבה כאן.

אז מה עוד היה אפשר לעשות עם 63 מיליון שקלים?

הנה כמה מהלכים שהיו מועילים לציבור הרבה יותר מעוד קמפיין בחירות:

  • 17 מיליון ש"ח – השלמת התקציב לתכנית הלאומית למניעת אובדנות: התקציב של היחידה למניעת אובדנות במשרד הבריאות עומד על 27 מיליון שקל, שמתחלקים בין שישה משרדי ממשלה שונים. מפרסומים מהשנתיים האחרונות, עולה כי המשרד קיצץ את תקציב התכנית בצורה משמעותית, והקצה לה בפועל רק 10 מיליון שקל. כתוצאה מכך לא קיבל משרד הרווחה כל תקציב עבור הפעלת התכנית, ומשרדים אחרים קיבלו תקציב חלקי.
    משרד הבריאות

    משרד הבריאות קיצץ את תקציב התכנית למניעת אובדנות

  • 3 מיליון ש"ח – הפעלת תכנית "אשת חיל" להעצמת נשים בפריפרייה: תכנית "אשת חיל" מסייעת לנשים ממשפחות מסורתיות החיות בעוני, לרכוש השכלה ולמצוא תעסוקה. במהלך התכנית, הנשים המשתתפות מקבלות שלוש שנים של ליווי תעסוקתי מקצועי ופרטני, ומשתתפות בסדנאות ובקורסים יעודיים שונים. התכנית פועלת ב-74 יישובים ברחבי הארץ, ומסייעת למשתתפות לגשר על חסמים בכניסה לשוק העבודה כמו פערי תרבות, שפה וטכנולוגיה. ע"פ מחקר שנערך ב-2017, התכנית הוכחה כיעילה, ונמצא כי הובילה לשיפור המצב הכלכלי של המשתתפות. השנה, התכנית עומדת בפני סגירה ב-11 יישובים, עקב אי העברת תקציבים ממשרד הרווחה עבור הפעילות ב-2020.
    שרת הבינוי והשיכון, יפעת שאשא-ביטון. "עיכוב טכני"

    שרת הרווחה, יפעת שאשא-ביטון

  • 3.5 מיליון ש"ח – הקמת מרכז מורשת יהודי אתיופיה בירושלים: ע"פ חוק, המרכז למורשת יהודי אתיופיה היה צריך לקום בירושלים עוד ב-2013. מטרת המרכז היא איסוף חומר ארכיוני בנוגע למורשת יהדות אתיופיה וריכוז הפעילות שנעשתה בתחום חקר בנושא זה. משרד התרבות, האמון על מתן תקציב למרכז, לא העביר את התקציב ליעדו, ועד היום לא קם המרכז בירושלים. לאחרונה עניין אי הקמתו המרכז עלה לכותרות לאחר תגרה מתוקשרת בנושא בין ח"כ גדי יברקן, בן העדה האתיופית, לבין שרת התרבות מירי רגב.
    ח"כ גדי יברקן. מתוך אתר הכנסת

    ח"כ גדי יברקן. מתוך אתר הכנסת

  • 10 מיליון ש"ח – רכישת מכ"ם חדש לשירות המטאורולוגי: גופים רבים נסמכים על השירות המטאורולוגי בפעילותם ונערכים על פי תחזיותיו, ביניהם גם גופי הביטחון כמו המשטרה, כיבוי האש, ועוד. המכ"ם של השירות המטאורולוגי נרכש לפני 26 שנים, ובשנתיים האחרונות הוא שובק חיים אחת לכמה זמן ולא מספק נתונים מדוייקים. באין מכ"ם הפועל כראוי – ההערכות שייתן השירות המטאורולוגי לגופים אלה לא יהיה מדויק, והם יהיו צריכים לקחת שולי ביטחון גדולים יותר בפעילותם. כבר בשנה שעברה הבטיחה הממשלה שתפעל לרכישת מכ"ם חדש, אך בעקבות תקופת ממשלת המעבר התקציב התעכב. במקום זאת הוחלט לנסות להקצות תקציב של 2.5 מיליון ש"ח לשיפוץ מקיף של המכ"ם הנוכחי, אך גם תקציב זה לא הגיע לשירות המטאורולוגי: משרד האוצר החליט לעצור את כל ההתקשרויות באין תקציב מאושר.
  • 22 מיליון ש"ח – השלמת ההיערכות לטיפול בזיהומי ים בשמן: כדי לעמוד בתנאי התכנית הלאומית לטיפול בזיהום ים בשמן (התלמ"ת) שעברה ב-2008, מבקש המשרד להגנת הסביבה ממשרד האוצר לאשר הקצאה חד-פעמית של 22 מיליון שקל עוד מסוף שנת 2010. את הכסף יקצה המשרד להרחבת היחידה הארצית להגנת הסביבה הימית של המשרד להגנת הסביבה. ליחידה הקטנה הזו התווספה משימה חשובה לאחרונה, והיא הגנה על הסביבה הימית מפני שפך שמן חמור מאסדות הגז.
    תוצאותיו של שפך כזה, באם יתרחש, עלולות להיות הרות אסון. כרגע אמנם יש תכנית להתמודדות עם זיהום ים בשמן – אך אין תקציב שמגבה את תכנית זו, כך שלא ניתן להוציא אותה לפועל בשלמותה.

    אסדת הגז לווייתן, שבבעלות נובל אנרג'י

    אסדת הגז לווייתן

  • 3.5 מיליון ש"ח – שילוב סטודנטים חרדים בלימודים אקדמיים בטכניון:תכנית ייחודית שהייתה אמורה לשלב חרדים בטכניון לא יצאה לפועל עקב חוסר מימון. הטכניון לא קיבל את המימון מהמל"ג לטובת מלגות המחיה עבור 35 המשתתפים. בפברואר אשתקד קיבלו התלמידים הודעה שהתכנית לא תיפתח, שבועות בודדים לפני שהיו אמורים להתחיל את לימודיהם. התקציב החסר הוא סביב ה-3.5 מיליון ש"ח.

    הטכניון. 35 תלמידים חרדים לא התחילו את לימודיהם

לאן נעלמו 5,623 רוקחות?

בחודש שעבר ציין משרד הבריאות את "יום הרוקח". לכבוד המאורע, הופצו שלל כרזות בבתי המרקחת ברחבי הארץ. הכרזות נוסחו כולן בלשון זכר: היום החגיגי זכה לסלוגן "הרוקח יודע! מה השאלה?", זאת, למרות שנשים רוקחות מהוות כשני שליש מהעוסקים ברוקחות בישראל. מדוע במשרד הבריאות התעלמו מהרוקחות? היום ב"טרחנות לשבת": טרחנות מגדרית

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| יעל פינקלשטיין |

"נשיא המדינה: מקצוע הרוקחות הוא דוגמא למרחב מגוון ופתוח שקבוצות רבות ושונות בחברה הישראלית זוכות בו לייצוג. אני מקווה שרב-הגוניות של ציבור הרוקחים והרוקחות ישתקף במקצועות ובמערכות נוספות בישראל באותו האופן", כך נפתחה ההודעה על "יום הרוקח" באתר משרד הבריאות. למרות הפתיחה המרגשת, אותו גיוון לא בא לידי ביטוי בניסוח הרשמי של הפרסומים שהוצאו על ידי משרד הבריאות לכבוד היום החגיגי – שנוסחו כולם בלשון זכר.

בחודש שעבר, צוין לראשונה "יום הרוקח הבינלאומי" במשרד הבריאות, תחת הכותרת "הרוקח יודע". לפי אתר משרד הבריאות, נערכו לכבוד המאורע כנסים ופעילויות בבתי החולים ובקופות החולים והופצו כרזות בבתי המרקחת. 

אני (יעל) ראיתי כרזה כזאת בבית המרקחת שבשכונה שלי, והופתעתי לראות שהיא הפנתה אותי לבקש עזרה מ"רוקח" – אף שמאחורי הדלפק עמדה רוקחת.

בכלל, בישראל יש סיכוי גבוה יותר להיתקל ברוקחת מאשר ברוקח: לפי דו"ח כוח האדם במקצועות הבריאות (שפורסם בזכות התעקשות סיירת השקיפות), בשנת 2018 נשים רוקחות היוו כ-61% מכלל הרוקחות והרוקחים בישראל: 5,623 רוקחות ו-3,628 רוקחים. היום, שנה מאוחר יותר, בהודעה על "יום הרוקח" שפורסמה באתר משרד הבריאות נכתב, בנימה מופתעת מעט, כי "2 מתוך 3 רוקחים הן למעשה רוקחות". למרות זאת, במשרד הבריאות בחרו להתייחס רק לרוקחים הגברים במילים שנבחרו לתאר את יום החג הסמלי של המקצוע. 

כרזה ל"יום הרוקח" בבית מרקחת

השפה העברית אינה ניטרלית מבחינה מגדרית וככזאת מקשה על דיבור שוויוני. גם לנו, ב"שקוף", קשה לעתים להתנסח באופן שוויוני לגמרי, ולפעמים ניסוח כזה דורש זמן והשקעה רבים יותר – אבל חשוב שנשקיע אותם כדי לא להתעלם מחלק גדול מהאוכלוסיה.

האם לא ראוי שגם גוף ציבורי כמו משרד הבריאות ישקיע את הזמן הנוסף בניסוח כזה?

במשרד המדע והטכנולוגיה עשו זאת בהצלחה לאחרונה, כששינו את "ליל המדענים" ל"ליל המדענים והמדעניות". יש שיגידו שזה מסורבל; אך האם המילה הנוספת לא שווה את הסיכוי שילדה שתראה את השלט תבין שגם היא יכולה להיות מדענית?

לאחר פניית "שקוף" למשרד הבריאות בנושא, חזר אלינו אלי מרום, מנהל אגף הרוקחות בפועל במשרד הבריאות. זאת תשובתו המלאה:

"בפעם הראשונה החלטנו לציין בישראל את World Pharmacists Day כפי שהוכרז על ידי International Pharmaceutical Federation (FIP). גובש צוות של משרד הבריאות, קופות החולים וארגוני בתי מרקחת ורוקחים סקטור ציבורי ופרטי יחד!
התלבטנו רבות בניסוח הקמפיין על מנת להציג את פעילות הרוקחות והרוקחים לשיפור בריאות הציבור.
כידוע, כפי שפרסמנו ישנן יותר רוקחות מרוקחים. "עברית שפה קשה" ולכן למרות שבחו"ל הקמפיין הוא: ASK YOUR PHARMACIST, בעברית כתבנו "יש לך שאלה" על מנת למנוע את בעיית הניסוח לזכר ולנקבה.
בשלט החלטנו לרשום בכותרת  "הרוקח יודע. מה השאלה?" ומתחתיו בלשון המתאימה לשני המינים את השאלות, הנוסח פורסם בעברית ערבית ורוסית. חשבנו שלהוסיף: /ת או *כל מה שבלשון זכר מתאים גם לנקבה, יסרבל ולא יראה יפה בפרסום. כדאי לשים לב שבברכות כתוב: רוקחות ורוקחים יקרים.
נציין שצוות ההיגוי מנה יותר רוקחות מרוקחים והנושא של המגדר היה מול עיננו. אני לוקח לתשומת לב את הערתך ונפעל תמיד לניסוח נכון ומכבד לשני המגדרים".

אנחנו משלמים לוועד הבית של אריה דרעי סכומים מופרזים – בלי חוזה

המשרד לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל משלם אלפי שקלים לוועד הבית בבניין בו נמצאת דירתו הפרטית של השר בירושלים. פרסומי ההתקשרויות ותגובות המשרד סותרים זה את זה ולוקים בחסר, ולא ברור מי בכלל קבע את גובה התשלום – שמקורו בכספי ציבור. טרחנות ועד בית

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| תומר אביטל |

  1. סכומים לא הגיוניים

כפי שחשפנו בעבר, למשפחת דרעי דירות רבות, אך הפעם נתמקד בדירה של השר עצמו. אריה דרעי גר בדירה בבניין ברחוב הקבלן בירושלים שהלכה ותפחה לאורך השנים. כיום היא מונה שלוש קומות בשטח של כ-272 מ"ר, לאחר שהורחבה בניגוד לחוק.

בלובי הבניין נמצאת עמדת שומר המאבטח את דירת השר. מהבדיקה שלנו עולה כי הציבור משלם על העמדה דמי ועד בית בסך 200 שקל בחודש – סכום שבדרך כלל נדרש מבעלי דירות רחבות ידיים. 

אלא שלפי החוק, המדינה הייתה חייבת לשלם דמי ועד הבית לפי שטח הדירה היחסי. על פי החישוב הזה, אם השולחן הוא בגודל 2 מ"ר, דרעי – שכאמור שטח דירתו הוא 272 מ"ר – אמור לשלם 27,200 שקל בחודש לוועד הבית. לא נראה לנו שזה הסכום שהשר משלם. אבל זו רק ההתחלה.

כמה עולה קפה לשומר? 

גיא זומר, מהתנועה לחופש המידע, נבר בדו"ח ההוצאות שפרסם המשרד לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל, שם אמורים להופיע הסכומים המלאים ששילם המשרד בעבור עמדת השומר. הוא גילה שבמהלך הרבעון הראשון של 2016 שולמו בפועל לוועד כ-3,300 שקל. כלומר, בכל חודש עמדת השומר עולה לנו כ-1,100 שקל – תשלומים בעבור ועד הבית וכן תשלום חשבונות מים וחשמל. לעתים החשבונות הגיעו לכ-700 שקל לחודש בודד.

כדי להבין טוב יותר על מה מוציא המשרד את כספנו ביקרנו בבניין המדובר. העמדה ממוקמת בלובי קטן של בית מגורים משותף, והיא כוללת שולחן ועליו קומקום חשמלי המשרת את המאבטח, שמוודא שאיש אינו מגיע לשר אם לא קבעו פגישה. 

אין שומרים נוספים. 

הלובי בבניין של השר אריה דרעי

התמונה הזאת מעלה שאלות רציניות: כיצד מאבטח בלובי של בניין מגיע לחשבון מים וחשמל חודשי  גבוה כל כך? כמה חשמל ומים אפשר להוציא על שולחן אחד?

לפי המענה שקיבלנו מחופש המידע, "תשלום הוועד הינו תשלום מקובל המשולם לוועד הבניין בשל הימצאות עמדת אבטחה בבניין המאובטח. תשלום קבוע זה נקבע בשל עלויות נוספות החלות על הבניין בשל האבטחה הנדרשת, כגון: לקיחת שטח בבניין (לובי הבניין), ניקיון הבניין, חשמל בקומות, שימוש במעלית וכו'".

  1. אין תיעוד, אין מסמכים

הטענה שהמדינה צריכה לשאת בעלויות הנובעות מדרישות האבטחה הגיונית, אך רצינו להבין בדיוק לאן הולך הכסף. ביקשנו מהמשרד לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל להסביר את את פשר התשלומים ואז – התחיל הבלגן. 

במשרד טענו כי מנובמבר 2015 עד לסוף 2016 שולמו לוועד פחות מ-7,500 שקל. בתגובה אחרת מטעם חופש המידע שוב חזרו לגרסת 14 אלף השקלים שהוצגה בתחילה, אך הפעם טענו כי אלו התשלומים לתקופה שבין דצמבר 2015 עד לסוף 2016. 

בסופו של דבר קיבלנו טבלת הוצאות מפורטת (בתחתית הכתבה), אבל אז רק התבלבלנו עוד יותר: על פי הפירוט, למשל, בשנת 2015 שולמו 1,900 שקלים בעבור חודשיים בלבד: נובמבר ודצמבר. מנגד, בשנת 2016 כולה הוזרמו לבניין כ-5,500 שקל בלבד, לפי  המשרד. 

בשנת 2017 זה בכלל נהיה מוזר. חיפשנו – ולא מצאנו כל זכר לתשלומים בעבור ועד הבית של השר בדוחות ההתקשרויות הפומביים. במשרד מסרו כי באותה שנה שולמו מהכיס הציבורי לבניין של דרעי 9,360 שקל,  אך כשחזרנו לטבלה נוכחנו שאם שמחברים את התשלומים המדווחים באותה שנה מתקבל פירוט לגבי 5,146 שקל בלבד. לאן הלכו 4,214 שקל נוספים?

אנחנו כלל לא אמורים להיות תלויים בחוק חופש המידע כדי לדעת פרטים כאלו. לפי הנהלים, כל ההתקשרויות הכספיות עם ועד הבית אמורות להיות גלויות ושקופות במסגרת דו"חות ההתקשרויות שמפרסם המשרד מדי רבעון, בהתאם להנחיית משרד המשפטים. אך זה לא קרה, והדו"חות אינם ברורים ולוקים בחסר.  

למשל (אנחנו במגה טרחנות, כן?) לפי דוח ההתקשרות הפומבי ב-2018 פתאום נזכר המשרד לשלם 4,000 שקל נוספים עבור שנת 2016. בתגובה שקיבלנו מהמשרד, לעומת זאת, נאמר כי בכלל שולמו 8,000 שקל באותה שנה – כסף שאין לו זכר בדו"ח הפומבי. 

אריה דרעי

מההמשרד נמסר בתגובה כי "חישוב התשלום נעשה כל חודשיים על בסיס מוני מים ומונה חשמל, הנמצאים בלובי ובמרתף בבניין המגורים המשותף של השר. כל 1 בחודש מתקבלת תמונה של מונה ונכנסת לטבלת אקסל מסודרת. ועד הבית של הבניין שולח כל חודשיים חשבונית חשמל ואנו מחשבים את המחיר לקוט"ש על פיה, לפי השימוש שנעשה בפועל ע"י המאבטחים. תשלום עבור המים נעשה לפי תעריף של אתר רשות המים. תשלום עבור ועד הבניין, שכן המאבטח יושב בלובי הבניין, עומד על 200 שקל לכל חודש. לעיתים המשרד נדרש לבצע תיקונים של אינסטלציה וחשמל בעמדת המאבטח, לכן מופעלים ספקים על מנת לטפל בתקלות מסוג זה".

  1. התקשרות בעשרות אלפי שקלים – ללא חוזה

עד יולי 2019 הוצאו הזמנות לבניין של דרעי על סך של 35 אלף שקל מכספנו. נוסף לפירוט הסכומים, ביקשנו מהמשרד למסור לידינו גם את החוזה בינו ובין ועד הבית. בתגובה נמסר כי "משום שוועד הבניין אינו ישות משפטית לא קיים הסכם חתום".

סליחה על האקסטרא טרחנות, אך התשובה שלהם לא מתיישבת עם המציאות המשפטית; בחוק המקרקעין תשכ"ט-1969 הוגדר ועד הבית באמצעות המונח "נציגות הבית המשותף", וזו דווקא ישות משפטית לכל דבר ועניין, שיש בכוחה לתבוע ולהיות צד בכל הליך משפטי.

וגם אם הוועד לא היה ישות משפטית, כיצד המדינה מרשה לעצמה להעביר עשרות אלפי שקלים – מכספנו, נזכיר – ללא שום מסמך רשמי?

אפילו כשקונים חלב בכמה שקלים מכספי קופה קטנה מקפידים לשמור חשבוניות. איך אפשר לחתום על תשלומים של אלפי שקלים בלי חוזה ובלי כל תיעוד? אולי מחר ועד הבית יטען שלא שילמו לו חלק מהכסף? ואולי מחרתיים דרעי עצמו יהיה יו"ר הוועד, ויחליט להעלות את ועד הבית במיליון אחוזים?

לסיכום, נראה כי חיובים בסכומים של עשרות אלפי שקלים נעדרים מדו"חות ההתקשרות הפומביים ואין כל אפשרות להתחקות אחריהם או לתהות על פשרם. יתרה מכך: התשלומים הועברו ללא כל חוזה או מסמך המתעד את ההתקשרות, בניגוד מוחלט למה שאפשר לצפות מגוף ציבורי – ובניגוד לטענות, ועד הבית הוא ישות משפטית. 

ומעבר לכל אלו שוב צפה השאלה: למה ההוצאות כה גדולות? 

תשלום בעבור קומקום ושולחן המוצבים בלובי הבניין לשימוש המאבטח לא צריך לעמוד על יותר משקלים בודדים בחודש – ודאי לא על יותר מ-1,000 שקל לחלק מהחודשים, כפי שעולה מההזמנות הספורדיות שמופיעות בדו"חות. מה שכן, נראה שמשתלם להיות שכן של דרעי: תושבי הבניין לא רק זכו לשומר צמוד – אלא גם לתשלומים מופרכים על חשבון הציבור.

השר דרעי עצמו סירב להגיב.

טבלת ההוצאות המפורטת:

סבב המינויים הפוליטיים במשרד רה"מ נמשך – ועכשיו גם נחשף מי משלם את המשכורות

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

|עידן בנימין|

אחרי היועצת לבעלי החיים והיועץ למגזר הרוסי – ויום לאחר ששר החינוך רפי פרץ הביע תמיכה ב"טיפולי המרה" – נתניהו ממנה יועץ נוסף, הפעם לענייני תקשורת בינלאומית – ד"ר אוון כהן. את כישוריו של כהן נתניהו מסכם כך: "איש מוכשר והוא ייסד את התא הגאה בליכוד". ציון נטייתו המינית של אדם כפרט הכי חשוב בקורות חייו היא מעט… משונה.

אבל בכל מקרה, המינוי החדש הביא איתו בונוס גדול, שמוכיח שהעקשנות משתלמת: לאחר שלפני כשבועיים (בסבב המינויים הקודם) ניסינו לברר מי משלם על תעמולת היועצים וזכינו לתשובה מגומגמת, הפעם נראה כי המצב ברור: פנינו למשרד רה"מ בשאלה מי מעסיק את ד"ר אוון כהן, ונאמר לנו כי מדובר במשרת אמון – כזו שיש עבורה תקן במשרד ואוישה על-פי הכללים של נציבות שירות המדינה.

ניסינו את מזלנו ושאלנו בשנית בנוגע לטל גלבוע ואריאל בולשטיין (היועצים לענייני בעלי חיים ויוצאי ברה"מ, בהתאמה) – והפתעה: לאחר בדיקה מחודשת נמסר לנו באופן ברור כי אלו לא מועסקים במשרד רה"מ. כלומר, הם מועסקים במסגרת קמפיין הליכוד.

אז אמנם ההודעה על מינוי שלושת היועצים נראית בדיוק אותו הדבר, אבל למעשה בולשטיין וגלבוע הם כנראה לא באמת מינויים רציניים אלא רק חלק מתעמולת בחירות חולפת של הליכוד – בעוד כהן קיבל מינוי משמעותי וקבוע, ובעל הגדרות תפקיד ברורות.

אז איך ניתן להבדיל בין תעמולת מפלגת הליכוד לבין מינוי רשמי במשרד רה"מ? כנראה שכבר אי אפשר, אלא אם שואלים ומקבלים (לפעמים) תשובה.

מצאו את ההבדלים במינויים

למה חברי הכנסת של "כחול-לבן" צריכים דובר אישי על חשבוננו, אם הם לא עונים לשאלות?

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| ניר בן-צבי |

צילום: יוסי זמיר

  • שלום לחבר הכנסת אסף זמיר – מה עשית מתוקף תפקידך כחבר כנסת מאז ההחלטה על פיזורה?
    • תשובה: פנו לדובר הסיעה.
  • שלום חברת הכנסת מירב כהן – האם לדעתך יש לאפשר פיקוח חוקי/שיפוטי של בית המשפט על הממשלה והכנסת?
    • תשובה: פנו לדובר הסיעה.
  • שלום חבר הכנסת צבי האוזר – האם טסת לאחרונה לחו"ל במסגרת תפקידך? אם כן, לכמה זמן ולאיזו מטרה?
    • תשובה: פנו לדובר הסיעה.

 מזהים את המכנה המשותף?

מאז הבחירות באפריל והזכייה ב-35 מנדטים, פנינו ב"שקוף" בעשרות שאילתות ובקשות לתגובה לח"כים של סיעת כחול-לבן. מדובר בחלק שגרתי לחלוטין בפעילות העיתונאית וביצענו כמובן פניות דומות לח"כים מסיעות אחרות, בהתאם לתוכן הכתבה.

לעיתים קרובות שלל ח"כים מסרבים להשיב לשאלותינו, או מתחמקים ממתן תשובה לחלוטין. לפעמים הם מעבירים את האחריות לדובר רלוונטי יותר. אבל עם הכחול-לבנים נתקלנו בתופעה חריגה שלא ראינו כמותה: דוברים שמפנים דרך קבע שאלות אישיות – מהסוג שהח"כים אמורים להיות מסוגלים להשיב עליהם בעצמם – לדובר אחד מרכזי. כאילו שמדובר ברובוטים.

כל זאת מתרחש בשעה שהם מעסיקים דובר אישי שעיקר עיסוקו אמור לענות לשאלות מסוג זה – ואם זה לא מספיק – אין בכלל כנסת. אין מליאה ואין ועדות. זה אמור להיות זמן אידאלי לענות לשאלות.

כך למשל פנינו בסוף מאי לכל חברי הכנסת עם שלוש שאלות הנוגעות לעמדתם לגבי הפרדת הרשויות ואיזונים ובלמים בישראל. השאלה הראשונה: האם יש לאפשר פיקוח חוקי/שיפוטי של בית המשפט על הממשלה והכנסת?

שאלה טריוויאלית, לא? או לפחות כזו שכל אחד ואחת ממתי-מעט נבחרי הציבור שלנו אמורים להחזיק בעמדה לגביה? לא לדעת אבי ניסנקורן, שהיועצת שלו השיבה כי "דוברות הסיעה מרכזת את הטיפול בפניות מסוג זה" וגם לא לדעת גבי אשכנזי, שהדוברת שלו פשוט כתבה: "אנא פנו לדוברות הסיעה".

ראוי לציין כי חלק מחברי הכנסת גילו עצמאות וחשבו דווקא שהם מסוגלים לטפל בפניות מסוג זה בעצמם (יואב סגלוביץ, רם בן ברק, קארין אלהרר ומיכאל ביטון).

*

אם זה לא מספיק, גם דובר הסיעה, רון קורמוס, לא תמיד משיב לשאלות. כך למשל כאשר ביקשנו לשמוע על פעילות הח"כים בזמן הפגרה האינסופית, 11 מתוך 13 כחולים-לבנים מדגמיים אליהם פנינו לא השיבו (לא ענו: גבי אשכנזי, רם בן ברק, קארין אלהרר, צבי האוזר, יועז הנדל, איתן גינזבורג, אסף זמיר, בועז טופרובסקי, יחיאל טרופר, גדי יברקן, מיקי חיימוביץ' // הצדיקים שכן השיבו ישירות: מיכאל ביטון ואורנה ברביבאי).

גם תשובתו הראשונית של קורמוס עצמו הייתה קולקטיבית: "מציע שתעבירו במרוכז אליי ונטפל".

והנה הקטע הכי מוזר: פנייה אליו אכן נעשתה, אך עד לרגע פרסום המאמר לא התקבלה תגובה רשמית. כלומר, הח"כים הפנו שאלה שמופנית אליהם למישהו אחר – וגם הוא התעלם! נזכיר שאנחנו מממנים את השכר של כל החוליות בשרשרת הזו.

המצב הזה מעלה שתי תהיות, אחת קונקרטית והשנייה עקרונית:

  1. למה בעצם צריך דובר אישי לכל ח"כ, אם דובר הסיעה הוא זה שחולש על מרבית הפניות? לא חבל על הכסף?
  2. האם בסיעה הגדולה בכנסת (לליכוד 34 חברי סיעה שכן אלי בן-דהן הוא מאיחוד מפלגות הימין) – שרוצה להיות מפלגת השלטון – לא סומכים על הח"כים שיידעו להשיב לשאלות ממוקדות ופשוטות?

יתרה מזאת – אם משמעת מחמירה שכזו ננקטת כבר באופוזיציה, כיצד תראה המשמעת הקואליציונית בנושא חוקים אם כחול לבן באמת תהיה בשלטון?

מי ממשרדי הממשלה מסרב לפרסם את חומרי הארכיון שלו לציבור?

| תומר אביטל |

הפעם אנחנו לוקחים אתכם אל תוככי המקום בו נאצרים ומחכים לאור היום המסמכים הכי סודיים בישראל: ארכיון המדינה. זה מקום קריטי. מסמכי העבר של מדינתנו שמורים בארכיון הזה, שהולך ומתעשר, ואמור לאפשר לכל אזרח ללמוד בשקיפות מלאה על ההיסטוריה. פעילים חברתיים החלו להיעזר בו יותר ויותר – למשל כדי לגשת למסמכים העוסקים בבעלות על רכוש בגבעת עמל או בחטיפת ילדי תימן. אלא שבשנה האחרונה נשקפת סכנת חיסיון למיליוני תיקים שנוצרו על-ידי עובדי המדינה לדורותיהם. למרבה הצער מסמכים שמשקפים את פעילות הממשלה והרשויות, התכתבויות עם אזרחים, ועוד הרבה נושאים קריטיים – נגנזים ומאבדים פומביות.

יחד אתכם כבר פעלנו ב"שקוף" לאפשר את המשך הנגשת ההיסטוריה של מדינת ישראל באמצעות פתרון ביניים: "הגופים המפקידים" (משרדי הממשלה) החליטו לא לחכות לכנסת, והסמיכו בעצמם את גנז המדינה לבצע את חשיפת החומר הארכיוני הלא-מסווג. בדקנו וגילינו שכמעט כל המשרדים הסמיכו את הגנז, ובזכות כך עבודת החשיפה נמשכת. זה מצוין! אבל כמה עדיין מעדיפים שהמסמכים יצברו אבק.

אלו משרדים מצנזרים חומרים?

מסתבר שמלבד משרד הרווחה (שם באמת מדובר בתיקי פרט בעייתיים), רק שלוש יחידות ממשלתיות מסרבות לשתף פעולה ולחשוף חומרים לציבור: משרד מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור, משרד המשפטים ומשטרת ישראל. שלושה גופים מהותיים.

אז הפעם עשינו משהו חדש: פנינו לתגובות כדרכנו בקודש, אבל כדי באמת להביא לכם את התמונה המלאה – הראנו את התגובות למומחה לנושא – גנז המדינה בדימוס ד"ר יעקב לזוביק.

להלן התגובות, לצד פרשנותו.

מבקר המדינה:
משרד מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור, המנוהל על-ידי יוסף שפירא, מסר כי: "למסמכי המשרד דרושה התייחסות ייחודית, היות ורובם המכריע הינם מסמכים שהתקבלו מגופים מבוקרים לצרכי ביקורת, חלקם מכילים מידע רגיש, חסוי או סודי וחשיפתם מצריכה גם את אישור הגופים אשר יצרו את המסמכים. לאחרונה גיבש המשרד נוהל פנימי ובו קריטריונים סדורים ועדכניים לביצוע החשיפה והוא פועל בימים אלו לטיפול בבקשות חשיפה שהוגשו. הסדרת עבודת החשיפה מול ארכיון המדינה נמצאת בטיפול". עוד הוסיפו כי בקרוב יתמנו אנשים לתפקיד זה.

ד"ר לזוביק: "ייתכן שיש כאן אי-הבנה מסוימת את התפקידים של הארכיון בחברה דמוקרטית. אחד התפקידים החשובים הוא לאפשר לאזרחים לראות מה עשו הפקידים באמת. אחת הסיבות העיקריות שחומר ארכיוני ממתין שנים לפני פתיחתו לציבור היא לאפשר לו "להתקרר". אך משעברה התקופה, הוא ייפתח במלואו והאזרחים יוכלו לראות את מלוא התמונה. לא מה שהפקידים היו רוצים שיראו, אלא מה הפקידים עשו. זה לא תמיד אותו הדבר. ונכון שהפקידים יעשו את עבודתם בידיעה שבעתיד הציבור יראה את הגירסה הבלתי-מצונזרת של פעילותם".

עוד הוסיף: "אין לך דוגמא טובה יותר לזה מאשר תיקי משרד מבקר המדינה. המבקר אוסף מידע רב, ותגובות רבות על המידע, ולבסוף מחליט בעצמו מה הגירסה הנכונה להציג לציבור. חשוב שהציבור יוכל לבדוק את החומר בעצמו – כעבור זמן, כמובן – ולהחליט בעצמו. מכיוון שכל החומר מצוי בתיקים, אין למבוקרים ממה לחשוש יותר מאשר מן הדו"ח עצמו, שפורסם כבר מזמן".

המשטרה:
משטרת ישראל, המנוהלת על ידי רוני אלשיך, מסרה כי: "המשטרה מפקידה חומרים ותיקים ישנים ולא פעילים בארכיון מדינת ישראל, בהתאם להוראות חוק הארכיונים. המשטרה חושפת לציבור מידע רב בשקיפות מלאה ובהתאם לחוק, ובתנאי שאין בו משום פגיעה בביטחון המדינה, שלום הציבור, טוהר החקירה, צנעת הפרט, חשיפת שיטות ואמצעים וכיו״ב, בדומה לכל גוף ביטחוני אחר בישראל".

גנז המדינה בדימוס, ד"ר לזוביק: "אם לשפוט לפי תגובתה, ייתכן שהמשטרה רואה את הדברים באותה צורה כמו מבקר המדינה. אם היו חקירות לא טהורות, לדוגמא, מן הראוי שהדבר ייוודע לציבור לפחות בעת פתיחת החומר הארכיוני, שנים לאחר תום החקירה. אם לא אז, מתי?"
לדבריו, "אשר לאמירה שהמשטרה "חושפת מידע רב", היה עוזר לו הדובר היה מאיר את עינינו במספרים: כמה תיקים ממתינים לחשיפה, כמה הוזמנו, כמה כבר נפתחו, מה משך הזמן הצפוי מהזמנה ועד פתיחה, וכו'. אם המשטרה נוהגת כשורה, הצגת המספרים תעמיד אותה באור חיובי".
אנחנו מסכימים!

משרד המשפטים:
מהמשרד, אותו מנהלת אמי פלמור, נמסר כי: "בראש ובראשונה מונתה השנה (למיטב ידיעתנו בין הראשונות במשרדי הממשלה) ממונה על העמדת מידע לציבור במשרה מלאה. אחד מתפקידיה (נוסף על הטיפול במאות בקשות חופש המידע) הוא הטיפול בחשיפת חומר ארכיוני. לשם כך החל המשרד בהקמת צוות מקצועי של גימלאי המשרד הבקיאים בחומרים ההיסטוריים (בדומה לקיים בארכיון המדינה – בו מועסקים גמלאים מארגונים אחרים) שמטפל בבקשות לחשיפת חומר ארכיוני. עד כה טופלו מאות בקשות. במידת הצורך אנו נותנים עדיפות לטיפול בבקשות דחופות של חוקרים ואנשי אקדמיה שמגלים עניין בחומר בעיקר לצרכי מחקר.

על כן, אין בסיס לטענה שתיקי הארכיון של משרד המשפטים נשארים בעלטה. עד כה חשפנו מאות תיקים ואנחנו בתהליך של חשיפת מאות תיקים נוספים לבקשת הציבור. בנוסף בכוונתנו להתחיל בקרוב בחשיפה יזומה של תיקים היסטוריים בעלי עניין ציבורי.

הסיבה שלא העברנו את האחריות והסמכות בעניין לארכיון המדינה היא משום שמדובר בחובה שחלה על המשרד המפקיד בהתייעצות עם ארכיון המדינה. אחריותנו החוקית לחומר ההיסטורי של משרד המשפטים שנמצא בארכיון המדינה והעובדה כי נוכח תפקידו של המשרד כמשרד המטה המשפטי של הממשלה כולה מדובר בחומר משפטי רב ומגוון מאד שקשה לאפיינו מראש, הביאה להעדפה מקצועית במשרד, בשלב זה, להשאיר את הטיפול בחשיפה במשרד ואנו בונים את המערך הארגוני המתאים לשם כך".

ד"ר לזוביק: "תיאור הדברים סביר וחיובי, אם הוא מדויק. בהתחשב בכמויות החומר הארכיוני של משרד המשפטים, יש הצדקה מלאה להקמת צוות שלם של חושפים (גם במשרדים האחרים יש לכך הצדקה אגב). משרד המשפטים אכן עוסק במגוון רחב של נושאים, ולכן חומריו מעניינים אזרחים רבים. מה שקצת מדאיג בתשובת הדובר הוא השימוש בלשון עתיד. הוא איננו מדווח על מצב קיים, אלא על כוונות מצויינות".

עוד מוסיף הגנז בדימוס: "תשובת המשרד היתה מרגיעה יותר לו היו בה לוח זמנים וקבלת עול של מטרות מדידות: האם יהיה על הצוות להשיב לפניות אזרחים בלו"ז ידוע? האם תהיה כוונה לקיים את החוק ולפתוח את החומרים במועד שנקבע בתקנות, מבלי להמתין לבקשות מן הציבור? האם "מאות התיקים שכבר נפתחו" הם אחוז גדול או קטן ממספר התיקים שהוזמנו? אם התשובות שבידי הדובר הן טובות, חבל שלא הציג אותן".

נמשיך לעקוב!

ניגודי העניינים של העוזרים הפרלמנטריים

מורה לתקשורת בתיכון, מדריך סיורים בירושלים ומוביל סיורי טרקטורונים. הידעתם שאלו חלק מהעבודות הנוספות של יועצים פרלמנטריים בכנסת ה-20? והשאלה הגדולה יותר היא למה היועצים של הח"כים זקוקים להשלמת הכנסה? המשך קריאה…

על אגודות עותמניות וצביעות קואליציונית ואופוזיציונית.

הפעם בטרחנות לשבת על אגודות עותמניות וצביעות קואליציונית ואופוזיציונית.

זה אולי (לא) יפתיע אתכם, אך בישראל 2018 עדיין קיימים שלל גופים ציבוריים הפטורים מכל סוג של ביקורת, בחסות החוק. מדובר בעיקר בארגוני עובדים, החל בהסתדרות החדשה וכלה בארגון הרופאים הר"י. באמצעות לובי חזק מול הכנסת, הם הצליחו להתקמבן על פרצה בחוק העמותות, כך שהם ממשיכים להיות מוגדרים כאגודות עותמניות כאילו אנחנו במאה ה-19.
זה אמיתי והתוצאה של זה היא אפילה כמעט מוחלטת שמובילה שוב ושוב לשחיתויות – על חשבון הציבור (בתגובות).
המשך קריאה…

מהן תביעות השתקה ולמה הן צריכות להדאיג את כולנו

הפעם ב טרחנות לשבת (פוסט מעמיק מדי על מה שכולנו יודעים שמעפן – אך ממשיך): תביעות השתקה.

ונתחיל בסיפור. לפני כחצי שנה התקיים דיון במועצה הארצית על התוכנית של בז"ן (חברה ציבורית בשם בתי זיקוק לנפט) להרחבת מפעל. מכירים את בתי הזיקוק? גם אם לא, הריאות שלכם מכירות אותם – מהמזהמים האדירים במדינה.

לישיבה שעסקה בהרחבת המפעל הגיע גם שמואל גלבהרט, פעיל חברתי בן ה-72, שכיהן שנים רבות כחבר מועצת חיפה ולוחם סביבתי. הדיון התחמם כשיו"ר בזן ציין שעד היום החברה השקיעה כ-1.3 מיליארד שקל רק על נושאים סביבתיים – לרווחת התושבים, ובתגובה אותו גלבהרט קטע אותו בקריאת הביניים: "לא נכון".

המשך קריאה…