פוסטים

זה הכסף שלנו, אבל קרנות פנסיה לא חייבות לחשוף מידע על הלוואות פרטיות לטייקונים

עשרות מיליארדי שקלים מתגלגלים בשוק ההלוואות הפרטיות על בסיס כספי הפנסיה של הציבור ● אבל הציבור אינו יודע מי קיבל הלוואה, האם הוסתרו ניגודי עניינים, האם טייקון זכה להסדר חוב על חשבוננו? היחיד שמפקח על הנושא הוא הממונה על שוק ההון, אבל ב-22 שנים חמישה מתוך שישה מהממונים עברו לעבוד אצל קרנות פנסיה ● אז מי שומר על הכסף שחסכנו להמשך החיים?

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| דרור גורני |

הרחק מעיני הציבור, במחשכים, מתגלגלים להם מיליארדי שקלים בשוק של הלוואות עתק לטייקונים. מדובר בשוק הפרוץ של "הלוואות פרטיות" שמציעים הגופים שמנהלים את קרנות הפנסיה והחסכונות שלנו לתאגידים ובעלי הון שזקוקים לאשראי. ההלוואות, בתנאים מותאמים אישית ללקוח, בסכומי גדולים מאוד בדרך כלל, מניבות רווחים מוגדלים גם לקרנות הפנסיה ודרכן לציבור. אולם במקביל לנו הציבור אין דרך לפקח עליהן. 

שוק ה"הלוואות הפרטיות", שמגלגל כיום 86 מליארד שקלים, מתנהל בחוסר שקיפות – זהות התאגיד או בעל ההון שלווה את הכסף מקרן הפנסיה לא חשופה לציבור, כך שהציבור לא יכול לברר האם יש ניגוד עניינים בין הגוף הלווה למלווה. הציבור גם לא ידע האם הטייקון נקלע לקשיים שפוגעים ביכולת שלו להחזיר את ההלוואה שהוא לקח מהכסף שלנו. אין לנו גם דרך לדעת האם הקרן, שבה בחרנו כדי לנהל את כספי הפנסיה שלו ואת עתידנו הכלכלי, החליטה לעשות לטייקון ״תספורת״ ובאיזה היקף. 

כמה טייקונים זכו עד היום ל"תספורת" כי לא עמדו בהחזרת תשלומי ההלוואות הפרטיות שלקחו? כמה מיליארדים קוצצו מהחוב שלהם על חשבוננו? – המידע הזה אינו נגיש דווקא לעיניים שלנו, הציבור, למרות שמדובר בכסף שלנו. 

האיש שיכול לשנות את המצב: ד״ר משה ברקת, הממונה על שוק ההון, ביטוח וחסכון (צילום: אתר הכנסת)

מי שאמור לפקח על ניגודי העניינים ועל החזרי החוב הוא המפקח על שוק ההון, אבל לאורך השנים התברר כי לרבים מאלו שנשאו בעבר בתפקיד זה יש נטיה לעבור לעבוד אצל הטייקונים עליהם פיקחו, לאחר שסיימו את עבודתם הציבורית. ארגון "לובי 99" יפנה בימים הקרובים לד״ר משה ברקת, הממונה הנוכחי על שוק ההון, בדרישה להפוך את המידע לשקוף לכלל הציבור. 

פרופ' ירון זליכה, החשב הכללי באוצר לשעבר, מחבר הספר "המאקרו-כלכלה של השחיתות", ואחד הקולות המרכזיים בארץ בכל הקשור לכשלים בהתנהלות הכלכלית-חברתית בישראל, אמר השבוע ל"שקוף" כי "אור השמש הוא המטהר הטוב ביותר, ואור הפנס הוא החוקר הטוב ביותר״. עוד הוא הוסיף כי ״חוסר השקיפות של מתן הלוואות על ידי גורם אחד גורם לכך שקבלת ההחלטות עשויה להיות לא מספיק יעילה".

מה זה בכלל "הלוואת פרטיות"?

בנקים וחברות אשראי הם לא הגופים היחידים שיכולים להעמיד הלוואות בישראל. גם "הגופים המוסדיים" – חברות ביטוח ובתי השקעות שמנהלים את קרנות הפנסיה, קופות הגמל וקרנות ההשתלמות של הציבור – נותנים הלוואות. את ההלוואות "המוסדיים" מבססים על החסכונות של הציבור, והם עושים את זה בדיוק כמו הבנקים כדי להגדיל רווחים. 

הגופים המוסדיים מציעים הלוואות בתנאים נוחים גם לציבור הרחב, אבל מדובר בחלק קטן מאוד מכלל ההלוואות שהם נותנים. מרבית ההלוואות ניתנות לגופים עסקיים גדולים, תאגידים וטייקונים. לצד מסלול של הלוואות "אג"ח סחיר" עליהן יש פיקוח ציבורי, מוצע גם מסלול שאינו מבוסס אג"ח, ואינו מפוקח באופן ציבורי – "הלוואות פרטיות". 

עוד בשקוף:

שני הצדדים בעסקה מרוויחים מהיתרונות של "הלוואות פרטיות". בין היתר, ההלוואות הללו נעשות במו"מ ישיר בין בעל העסקים לבין קרן הפנסיה, כך שניתן להתאים תנאים נוחים שמותאמים אישית ללווה. מצד שני – תמורת התנאים המשופרים ישלם הטייקון ריבית גבוהה יותר. לכן, גם אנחנו האזרחים מרוויחים תשואות גבוהות יותר כאשר גופים עסקיים לווים כסף מקרנות הפנסיה שלנו בשיטת ״הלוואות פרטיות".

בגלל שמדובר בכספי ציבור בהיקפים עצומים קרנות הפנסיה והחסכון (״המוסדיים״) כפופות לחוקים ורגולציה ממשלתית. אבל מדובר בפיקוח חלקי, ובעיקר – שאינו חשוף ואינו שקוף לעיני הציבור, שהוא בעל הכסף. 

בעיה נוספת, שבה לא נעסוק בכתבה זו ומוצגת היטב בגרף הבא, נוגעת לכמעט שוויון שיש בין כמות הכסף שגופים עסקיים לוו ב"אג"ח סחיר" וב"הלוואות פרטיות" מקרנות הפנסיה. כסף שגופים עסקיים לווים בהלוואות "אג"ח סחיר" מקרן הפנסיה – הוא כסף שיש עליו פיקוח ציבורי. כסף שגופים עסקיים לווים ב"הלוואות פרטיות" מקרן הפנסיה – הוא כסף שאין עליו פיקוח ציבורי. המשמעות היא שכמות הכסף שאין עליו פיקוח ציבורי, כמעט שווה לכמות הכסף שיש עליו פיקוח ציבורי.

הגענו לכמעט שיוויון בין כמות הכסף בהלוואות של אג״ח סחירבפיקוח ציבורי, לעומת הלוואת פרטיות ללא פיקוח. מקור: בנק ישראל, החטיבה למידע ולסטטיסטיקה, יחידת שוק ההון, בנקאות וביטוח.

דברים שקל יותר לעשות הרחק מעיני הציבור

באפריל 2014 פורסם הדו״ח של "ועדת גולדשמידט", שהוקמה על מנת להסדיר את תחום ההלוואות הפרטיות בקרנות הפנסיה, ולהקטין את הסיכונים הכרוכים בהלוואות אלו. לרוב, ההלוואות שנותנות קרנות הפנסיה הן לטווח ארוך. לכן, אם הגוף העסקי שלווה את הכסף מקרן הפנסיה מתקשה להחזיר את הכסף שהוא לווה, הדבר נוטה להתגלות בסמוך למועד שבו צריך להחזיר את הכסף. מטרת הדו״ח היתה לעשות סדר בשוק הפרוץ.

בין ההמלצות, היו גם סעיפים שנגעו בשקיפות המידע. אולם הוועדה החליטה לחייב את חברות הפנסיה להעביר מידע ולדווח רק לממונה על שוק ההון את שמות הלווים ואת שמות הלווים שנקלעים לבעיות בהחזר ההלוואה. הן לא נדרשות כלל לדווח את המידע הזה לציבור, למרות שמדובר בכסף שלנו. וכך נכתב בדו"ח ועדת גולדשמידט: "גוף מוסדי יעביר לממונה על שוק ההון מידע רבעוני על הלוואות, לרבות שמות הלווים, בדומה למידע הקיים כיום לגבי אג"ח".

אמנם מדובר בשיפור לעומת המצב הקודם, אבל המידע הזה נותר חסוי מפני הציבור שאינו יכול לקבל החלטה מושכלת בנוגע לניהול כספי החיסכון שלו, וגם בפני חוקרים, עיתונאים וכל מי שיכולים ומעוניינים לפקח על הנושא. (ראו לדוגמא את קובץ ה"הלוואת הפרטיות" של קרן הפנסיה "מגדל"; לשונית "הלוואות", משבצות B17-351. במקום שמות של מי שלווה את הכסף – תמצאו שפשוט מאוד קוראים להם: "גורם").

"נגיד ואני תאגיד עסקי שלווה עכשיו כסף מקרן הפנסיה. אם יש ניגוד עניינים ביני ובין הגוף המנהל, מישהו יודע? לא. אם אני נכנס לבעיות עם החזר ההלוואה ועושים לי תספורת של 90% – מישהו יודע? לא. אם זה מכניס את הקרן עצמה ניגודי עניינים עם אחזקה אחרת שלה – מישהו יודע? גם לא", אמר ל"שקוף" משה קאשי, הלוביסט הפיננסי של לובי 99, וראש פרויקט "פנסיה פתוחה" של "הסדנא לידע ציבורי".

מצב כזה מהווה קרקע פוריה לעריכת הסכמים על הסדרי חוב במחשכים ללא ידיעת הציבור. כשאין פיקוח ציבורי, לבעל החוב קל יותר להתנהל מאחר והוא צריך להתמודד רק עם קרן הפנסיה שנתנה לו הלוואה ולא עם צורך לתת דין וחשבון לציבור או לתקשורת. כאשר הלווה יודע שהוא חסין מפני ביקורת ציבורית, הוא אולי ירגיש יותר נוח לא להחזיר את כל הסכום שלווה.

פרופסור זליכה ממקד את השאלה הערכית: "באיזו חברה אנחנו רוצים לחיות? חברה שבה זו נורמה שמותר להפסיד כסף ששייך לציבור, בלי שהוא בכלל ידע כי זה ׳כסף של מישהו אחר׳?".

לא חסרים מקרים בהם בהיעדר פיקוח ציבורי, בנקים וקרנות פנסיה הלוו את הכסף של הציבור עליו היו מופקדים בצורה קלה מידי, בלי לבדוק אם הטייקון שלווה את הכסף באמת מסוגל להחזיר את ההלוואה.

כך למשל, במקרה של דני דנקנר שלווה מיליוני דולרים בלי שבנק הפועלים בדק אם הוא באמת יכול להחזיר את הכסף ( דנקנר היה יו"ר דירקטוריון בנק הפועלים. הוא זייף נתונים בנוגע למצבו הכלכלי כשביקש את ההלוואה. מי שאישר לו את ההלוואה היה מקורבו ציון קינן. ניתן להעמיק בסיפור ב״דו"ח רולניק״). דוגמא נוספת היא הסדר החוב לו זכה אליעזר פישמן שהפסיד כשני מיליארד שקל מכספי הפנסיות שלנו. 

בשנים האחרונות נחתמו פעם אחר פעם הסדרי חוב עם טייקונים שנקלעו לקשיים. שלא כמו האזרח הקטן, שאפילו חוב מזערי של כמה מאות או אלפי שקלים עלול לגרור קנסות ולהביא אליו את ההוצאה לפועל, פעמים רבות הטייקונים זוכים ל״תספורת״. מדובר בהנחות שניתנות על חוב, המגיעות לעיתים לכדי מיליארדי שקלים. כמה טייקונים בולטים שזכו לתספורות של מיליארדים על חשבון הציבור במסגרת הסדרי חוב הם לדוגמא לב לבייב ב-2009, דלק נדל״ן שבשליטת יצחק תשובה ב-2012, וההסדר של אלביט הדמיה, שהייתה בשליטת מוטי זיסר ב-2014. בשיטת ההלוואות הפרטיות כיום, הציבור לא ידע על קיומם של הסדרי חוב נוספים על חשבוננו.

בדיוק מהסיבה הזאת שקיפות של "הלוואות הפרטיות" היא קריטית – כדי למנוע מצב שבו טייקונים מרגישים בנוח להפסיד את הכסף ששייך לנו.

דלתות מסתובבות

האם אנחנו יכולים להיות רגועים כאשר הממונה על שוק ההון הוא הגורם היחידי המפקח על הלוואות בעשרות מיליארדי שקלים שמתבצעות בכסף שלנו?

הממונה על שוק ההון, תפקיד בכיר במשרד האוצר, אחראי על התנהלות שוק ההון בישראל (כולל הבורסה לניירות ערך) וכן על רשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון, אשר מופקדת על השירותים הפיננסיים בשווקי הביטוח, הפנסיה והגמל. באתר משרד האוצר נכתב כי: "תפקיד הרשות לשמור על יציבות וחוסן המוסדות המפוקחים על ידה ועל ניהולם התקין, כדי שיוכלו לעמוד בפירעון התחייבויותיהם לציבור. כמו כן על הרשות לשמור על ההוגנות והמקצועיות של השירות הניתן ללקוחות, כדי להבטיח שהמוצרים המוצעים לציבור יהיו ראויים ומתאימים״. הממונה הנוכחי על שוק ההון הוא ד״ר משה ברקת.

ב-22 השנים האחרונות, מ-1998, חמישה מתוך שישה מהמפקחים על שוק ההון עברו לאחר סיום תפקידם לעבוד אצל קרנות פנסיה עליהן הם פיקחו. רו"ח דורון שורר שהתמנה ליו"ר קרן הפנסיה "מבטחים", ובהמשך כיהן כיו"ר חברת הביטוח "הפניקס", ציפי סמט שהפכה לדיקרטורית בחברות כמו בנק דיסקונט, מנורה-מבטחים וחברת אפריקה ישראל, אייל בן שלוש שהפך לדירקטור בחברת מגדל, ידין ענתבי מונה למנכ״ל ד״ש ניירות ערך ועודד שריג שמונה ליו"ר מגדל אחזקות. 

הדלתות המסתובבות האלו בהן המפקח עובר לעבוד אצל המפוקח, אינן מעוררות אמון ציבורי רב באינטרס של מי שמונו לתפקידי שומרי סף. קשה לפעול נגד האינטרס של הגופים שהולכים להעסיק אותך בשכר של מאות אלפי שקלים, או אפילו מיליוני שקלים, כשתסיים את כהונתך כמפקח.

פרופ׳ ירון זליכה, לשעבר החשב הכללי באוצר: ״ברור שפקיד רגולטור, שעושה את עבודתו כמו שצריך – הסיכויים שלו לקבל עבודה אצל המפוקחים שלו שואפים לאפס. אז מה הוא עושה? הוא לא עושה״ (צילום: פלאש 90)

בנוסף, אם נוברים קצת בעבר של חברי ועדת גולדשמידט, מגלים ששלושה מהם מחזיקים בקשרים קרובים מאוד עם קרנות הפנסיה שהמלצות הוועדה השפיעו עליהן בצורה ישירה. כך למשל – אמיר הסל שימש כמנהל ההשקעות הראשי של קרן הפנסיה "הראל", בזמן דיוני ועדת גולדשמידט. יעקב רוזן היה דירקטור בקרן הפנסיה "הפניקס", ועו"ד אברהם וול הוא פרקליט בכיר של בעלי שליטה ושל חברות גדולות הנוטלות הלוואות מהמוסדיים.

"יש כאן עניין בעייתי", אומר לנו פרופ' זליכה, ומוסיף: "אנחנו המדינה הכי לא תחרותית בעולם המערבי, וגם אחת עם רמות השחיתות הכי גבוהות, וקשרי הון-שלטון הכי גבוהים. ויש קשר ישיר בין שתי הסיטואציות האלו. לא היינו המדינה הכי לא תחרותית בעולם המערבי, אם הפקידים לא היו חוברים עם השלטון. כמובן שזה לא כולם ויש טובים. אבל את התופעה של הדלת המסתובבת אנחנו מכירים היטב. ברור שפקיד רגולטור, שעושה את עבודתו כמו שצריך – הסיכויים שלו לקבל עבודה אצל המפוקחים שלו שואפים לאפס. אז מה הוא עושה? הוא לא עושה״.

פרופ' זליכה נוגע גם במושג שנקרא "שחיתות כלכלית": "שחיתות כלכלית היא לא בהכרח פלילית. ההגדרה של שחיתות בעיני כלכלנים היא כאשר אדם קיבל לידיו סמכויות, והוא מפעיל את סמכויותיו, או בוחר שלא להפעיל את סמכויותיו, כתוצאה משיקולים זרים. עכשיו זה לא חייב להיות 100 אחוז שיקולים זרים, אבל זה יכול להיות שיקולים זרים שהתערבו בקבלת ההחלטות שלך באופן מהותי. הסמכויות הרי לא הופקדו בידי הרגולטור כדי שיגיד: רגע רגע, אם אני אפעיל סמכויות, כשאני אסיים את התפקיד – אולי לא יתנו לי עבודה? אלו שיקולים זרים״.

בהמשך השבוע, כאמור, צפוי ארגון "לובי 99" לפנות לברקת, הממונה הנוכחי על שוק ההון, בדרישה להפוך את המידע לשקוף לכלל הציבור. 

מהצד השני

אחד הטיעונים שמצדיקים את המצב הנוכחי בו לא חלה חובה לפרסם לציבור את זהות לווי הכספים, נוגע לתחרות שבין קרנות הפנסיה לבנקים. מי שלוקח הלוואה מהבנק אינו חשוף לסכנה כי פרטיו יתגלו לציבור. (כאשר אנחנו מגלים על הסדרי חוב שבנקים עשו לטייקונים, המידע הזה מתגלה בדרך כלל בגלל הדלפה לתקשורת, ולא בגלל יוזמה של הבנק לפרסם את שם בעל החוב). 

החשש הוא שמהלך של שקיפות מוחלטת לגבי זהות מקבלי ההלוואות הפרטיות מקרנות פנסיה, גמל ונאמנות יתן יתרון לבנקים שכן הלוואה שפרטיה יפורסמו לציבור תהיה פחות אטרקטיבית לגופים עסקיים.

אך טיעון זה לא לוקח בחשבון עובדה חשובה: בניגוד להלוואות שנותנים הבנקים, אם קרן הפנסיה המוסדית מפסידה כסף בגלל טייקון שלא הצליח להחזיר לה חוב – החוב יתגלגל אלינו הציבור, מאחר והגופים המוסדיים אינם מחויבים להחזיר את הכסף לציבור. 

גם הדו"ח של ועדת גולדשמידט עסק בהבדלים בין שתי ההלוואות: "גוף מוסדי (קרי – קרנות פנסיה, ד"ג) שואף להשיא את התשואה לחוסכים, אך אינו מבטיח תשואה חיובית. לעומת זאת, בנק מתחייב להשיב לכל מפקיד את סכום ההפקדה בצירוף ריבית".

הטייקון יצחק תשובה. זכה להסדר חוב (צילום: ויקימדיה)

ניתן דוגמה פשוטה שתמחיש את ההבדל:

רינת מחזיקה חשבון בבנק. הבנק נותן לבעל הון הלוואה של שלושה מיליארדי שקלים. הטייקון מפסיד את הונו ולא יכול להחזיר את ההלוואה. בהסדר חוב הוא זוכה לתספורת של מיליארד שקלים. במקרה הזה, למרות ההפסד הגדול לבנק – רינת לא תפסיד, שכן כפי שנכתב בדו"ח גולדשמידט – "בנק מתחייב להשיב לכל מפקיד את סכום ההפקדה". אם הבנק ירצה לגלגל את ההפסד אל הציבור, הדבר יעשה בצורה עקיפה, למשל, באמצעות העלאת ריביות על הלוואות שלוקחים מהבנק.

לעומתה זהבה מחזיקה חשבון בקרן פנסיה. הקרן נתנה לטייקון הלוואה פרטית של שלושה מיליארד שקלים. הטייקון מפסיד את הונו ולא יכול להחזיר את ההלוואה. בהסדר חוב הוא זוכה לתספורת של מיליארד שקלים. במקרה הזה מי שתיפגע באופן ישיר תהיה זהבה, שכן קרן הפנסיה לא מחויבת להשיב לה את הכסף שהטייקון הפסיד. 

ופה טמון ההבדל בין סוגי ההלוואות. ולכן גם הדרישה לשקיפות מוחלטת בפני הציבור מקבלת משנה תוקף.

אך פרופ' זליכה טוען שהשקיפות צריכה לחול גם על הבנקים, למרות ההבדל הקיים בין השניים: "גם בבנקים ההפסד מגולגל עלינו, רק בצורה עקיפה. יעלו לך למשל ריביות על הלוואות שאתה תיקח מהבנק כדי לכסות על הכסף שהטייקון הפסיד". לדעתו של זליכה: "אם תחייב רק את המוסדיים בשקיפות, אתה עלול לדחוף את העסקים לבנקים, שהם מאוד לא תחרותיים, ואנחנו רוצים לעודד תחרות ולא למנוע אותה. לכן אתה צריך להיות זהיר – מה שמחייבים את בתי ההשקעות צריך לחייב גם את הבנקים. לא רק צד אחד".

אם אחד מנגיש מידע – אז כולם יכולים

למרות שהרגולטור אינו דורש זאת, בפועל, חלק מתוך תשע הגופים הגדולים שאמונים על ניהול קרנות הפנסיה/גמל/נאמנות שלנו מפרסמים באופן וולונטרי מידע על ההלוואות הפרטיות. חלק מהקרנות מפרסמות במלואם את שמות הגופים שקיבלו הלוואה ואחרות מפרסמות את מספרי החברות כפי שהוא מופיע בבורסה.

קרנות הפנסיה מיטב דש, אלטשולר-שחם, הלמן-אלדובי, כלל, מנורה מבטחים, פסגות מפרסמות מידע בשקיפות חלקית (יש מספר חברה/שם של הלווה, אך לא באופן גורף בכל ההלוואות). הפניקס, הראל, מגדל נוהגות בחוסר שקיפות מוחלט (אינן מפרסמות מספר חברה, או את שמו של הלווה).

כך למשל, בדו"ח נכס בודד של "הלמן-אלדובי", מצויינות ההלוואות שנותן בית ההשקעות לחברה בשם "גורם א". אולם בדו״ח מופיע מספר החברה של אותו "גורם א" (משבצת E36 בקובץ אקסל). מי שיערוך חיפוש של המספר באתר הבורסה יוכל להבין שמדובר ב"חברה לישראל" של עידן עופר.

אולם מאחר ומדובר במהלך וולונטרי, גם אם מוערך, הציבור נאלץ להסתמך על רצונן הטוב של החברות ולתת בהן אמון שהן אכן מפרסמות את כל המידע הרלוונטי ואינן מסתירות חברות שקיבלו הלוואה פרטית.

כסף שהקרנות מפסידות על הלוואת זה כסף שאחר כך לא יהיה לנו כשנגיע לגיל שבו נזדקק לכספי הפנסיה. אילוסטרציה

"אם יש קרנות פנסיה שהחליטו שהן מפרסמות את השמות, סימן שבמהות אין באמת בעיה לפרסם את המידע הזה. אחרת זה לא היה קורה", אמר לנו משה קאשי, הלוביסט הפיננסי של "לובי 99".

קאשי מסכים כי יש הגיון ברצון לשמור על תחרותיות מול הבנקים שלא מפרסמים פרטים על הלוואות, אולם הוא מציע כי ״הבעיה יכולה להיפתר בכך ששמות הלווים יפורסמו ללא תנאי ההלוואה, ורק במקרים חריגים בהם יש הסדר חוב – תנאי ההלוואה הספציפיים יפורסמו לציבור". השאלה שצריך לשאול היא איפה הפגיעה תהיה יותר קשה. קאשי תוהה, ״האם האפשרות לפגיעה בתחרות של קרנות הפנסיה מול הבנקים מצדיקה את המצב הנוכחי בו השקיפות כלפי הציבור היא אפסית?״.

גורמים עימם דיברנו מציעים כי המידע יפורסם בדוחות הכספיים הקבועים של קרנות הפנסיה והגמל, וכך יוכלו עיתונאים וחוקרים לגשת למידע ולהנגיש אותו לציבור.

"זה פיתרון לא רע" אומר פרופ' זליכה, ומציע פתרונות נוספים: "השאלה היא מה הם מנגנוני הבקרה הפנימיים. כל הלוואה צריכה להיות מאושרת בצורה של ׳כפל חתימות׳, כלומר – שני מנהלים בלתי תלויים, שלא כפופים אחד לשני שצריכים לאשר אותה. מעבר לזה, האם אגף הפיקוח ברשות שוק ההון הולך ובודק תיקים שכשלו? האם יש לו סמכויות שמאפשרות לו לנקות בצעדים אישיים כנגד מנהלים ודירקטורים במידת הצורך, עד כדי הדחה?
הסמכות של המפקח על הבנקים למשל מאפשרת לו את כל אלו, והן נקבעו בתיקון ה-13 לחוק הבנקאות (סעיף 17), שהיה לי הכבוד באופן אישי להעביר אותו."

אך האם אגף הפיקוח ברשות שוק ההון באמת בודק תיקים שכשלו? האם הוא באמת מפעיל את סמכויותיו כנגד מנהלים ודירקטורים במידת הצורך, כפי שטוען פרופ' זליכה שצריך לקרות?

לפי המלצות "וועדת הטייקונים", בראשת איתן כבל, שדנה בנושא הסדרי החוב של הבנקים וקרנות הפנסיה לטייקונים, ופרסמה ב-2019 את ההמלצות שלה (עמוד 18): "מסקנת הוועדה היא כי תפקוד רשות שוק ההון בכל הנוגע לפיקוח ובקרה על מתן אשראי אינו מספק בעליל", וכן כי "ביקורות רשות שוק ההון הן בהיקף מצומצם ביותר". עוד נכתב בדו״ח כי "רשות שוק ההון אינה עוקבת כראוי אחר השווקים שבפיקוחה" וכי "יש הכרח בקיומה של מערכת גילוי וחקירה שבאפשרותה לחשוף התנהלות אסורה. מערכת זו אינה קיימת כיום". בנוסף, הדובדבן שבקצפת, מצאו כותבי הדו״ח: "תת-אכיפה בתחום הכשלים במתן אשראי על ידי הגופים המוסדיים".

תגובות

פנינו לקרן הפנסיה ״הלמן-אלדובי״ ושאלנו מדוע אינם מפרסמים את שמות הלווים בדוחות הכספיים שלהם, ומסתפקים בפרסום מספר החברה בלבד. ביקשנו לראיין את נציג הקרן אולם למרות פניות חוזרות לא קיבלנו מענה לפנייתנו. 

פנינו גם לקרן הפנסיה ״מגדל״ ושאלנו מדוע אינם מפרסמים את שמות הלווים בדוחות הכספיים שלהם. בדוברות "מגדל" אמנם סירבו לבקשתנו לערוך ראיון עם נציג מטעמם, אך מסרו לנו את התגובה הבאה: "כשנותנים אשראי (בדיוק כמו בנק), חלק מהעניין הוא אי חשיפת מידע בנושא. זה בדיוק ההבדל בין שוק סחיר ללא סחיר. זהו בסיס מערכת יחסים בין נותן האשראי לבין מקבל האשראי”. עוד הסבירה כי למרות שבאופן עקרוני למגדל כחברה אין בעיה עם חשיפת המידע "כיוון שהבנקים לא חושפים את המידע על לקוחות שלהם, זה בעייתי שמגדל תחשוף".

פנינו גם למשרדו של הממונה על שוק ההון, ד״ר משה ברקת, וביקשנו את התייחסותו לסוגיה. אולם לא נענינו עד לרגע פרסום הכתבה.

איך זה משפיע עלייך (אזמ"ע):

כשטייקון לווה כסף מקרן פנסיה – הוא לווה את הכסף ששייך לך ולי, כסף שהפקדת במשך עשרות שנים של עבודה קשה. כל שקל כזה שמפסידים טייקונים (ראה ערך אליעזר פישמן ויצחק תשובה), זה שקל שלא יהיה לך כשתרצה/י להגיע למנוחה אחרי עשורים של עבודה קשה בגיל 62 או 67.

אבל אם יהיה בידינו מידע, כמו למשל, האם קרן הפנסיה שאנחנו משלמים לה כדי לשמור על הכסף שלנו עושה הסדרי חוב לטייקונים – נוכל להחליט אם אנחנו נשארים בקרן הזאת או עוברים לקרן פנסיה אחרת. 

מה אפשר לעשות (מעש"י):

איש המפתח שיכול לשנות את המציאות המעודדת ניגודי עניינים שקיימת כיום בנושא, הוא כאמור הממונה על שוק ההון – ד"ר משה ברקת. ברקת יכול להחליט לחייב את כל קרנות הפנסיה בשקיפות כלפי הציבור: לפרסם את שמות הלווים והאם נעשו הסדרי חוב. מהלך כזה יאפשר לנו הציבור לפקוח עין ולהביע ביקורת על מי שנותן ולוקח את הכסף ששייך לנו, ולוודא שהם מתנהלים בצורה אחראית.

* * *

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לכתבנו דרור גורני – [email protected]

שקד הקלה על טייקונים להשתמש בעמותות כדי להסתיר כספים – והיא לא מתחרטת

כדי לחזק את הקשרים שלהם בממשלה, טייקונים יכולים לתרום לעמותות שמקורבות לפוליטיקאים. עד השנה, התקשורת והציבור יכלו למתוח ביקורת על כך ולזהות את מפת האינטרסים. אך איילת שקד דאגה להוריד מסך של אפלה על זהות התורמים, לתרומות בגובה של עד 100 אלף שקל. "היא עדיין מחזיקה בדעה זו", נמסר מלשכתה 

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| תומר אביטל |

מאכערים וטייקונים יכולים כעת להשתמש בעמותות כדי להסתיר כספים, לעצב תודעה, לממן עסקנים – והכל בחשאיות, ובהתאם לחוק. איך זה קרה?

נתחיל בסיפור. ממשלת ישראל הרשתה לענקית הריהוט איקאה לפתוח את שעריה מוקדם יחסית במהלך תקופת הקורונה. מאוחר יותר התברר כי בעלי איקאה תרמו תרם בעבר סכומי עתק לעמותות של חסידות גור אליה משתייך שר הבריאות יעקב ליצמן. 

העובדה שאנחנו יכולים לדעת על התרומות האלו ולכתוב עליהן, מתאפשרת תודות לחובת שקיפות בתרומת סכומים גדולים לעמותת, שחלה עד לא מזמן. אלא שיש מי שדאגה לסלק את הגורם המעכב הזה מדרכם של בעלי אינטרסים.

שרת המשפטים לשעבר איילת שקד העבירה בכנסת הקודמת (2018) תקנות המאפשרות לתרום אנונימית לעמותות, גם פוליטיות, עד סכום של 100 אלף שקל בשנה – זאת לעומת תקרה של 20 אלף שקל בעבר. ב"שקוף" נלחמנו בזמן אמת נגד המהלך, בהצלחה חלקית: התקרה המקורית הייתה 150 אלף שקל, והצלחנו להוריד אותה ל-100 אלף. 

מחאה על פתיחת איקאה אל מול סגירת בתי העלמין ביום הזיכרון. (צילום: קדיה לוי, פלאש 90)

אלא שזה עדיין סכום גבוה לכל הדעות. משמעות התיקון היא שהציבור לא יהיה חשוף יותר תרומות שמנות ו"משונות" שניתנו מ-2019 ואיילך. השנה, לא נוכל יותר לדעת על טייקון שהחליט להזרים 100 אלף שקל לעמותה המקורבת לשר כלשהו. במילים אחרות, אם הקורונה הייתה תוקפת אותנו ב-2030, לא היינו יכולים לדעת על הזיקה בין ליצמן לאיקאה, גם עם התרומות היו ממשיכות לזרום שנה אחר שנה.

כשטייקונים תורמים לעמותה של יפה דרעי

זה לא רק איקאה. שטראוס, סנו, נטו ושלל חברות ציבוריות נוספות תרמו בשנים האחרונות מיליונים לצדקה. כל הכבוד! רק מה? התרומות נתרמו עבור עמותת הצדקה של חסידות גור, כאשר אחד מבכיריה, ליצמן, קידם במקביל סימון מוצרי מזון מזיקים, אגרות רישוי לתמרוקים, ומהלכים נוספים להם השפעה ישירה על רווחי החברות האלה. 

התרומות נחשפו הודות לכללי השקיפות שחלו עד 2018. בשנים הבאות כל התרומות הללו יוסתרו.

חסידות גור היא כמובן רק דוגמה אחת. גופים המקושרים ליצחק תשובה, אלפרד אקירוב, שרי אריסון, היהלומן בני שטיינמץ, משפחת מירלשווילי, מרטין שלאף ונוחי דנקנר ניתבו לאורך השנים תרומות גדולות לעמותה שהוקמה ומנוהלת על ידי יפה דרעי, אשתו של אריה דרעי. האם בעשור הבא נוכל לחשוף זיקות דומות עם הדרעי הבא? לא. שקד דאגה כאמור שאותן תרומות יישארו בעלטה.

אריה דרעי (מימין). טייקונים תורמים לעמותה שמנהלת אשתו יפה דרעי. (צילום: יונתן שינדל, פלאש 90)

רוצים עוד דוגמה? בבקשה. ב-2015 וב-2016 העבירה "יוניון מוטורס", משווקת רכבי טויוטה בישראל, תרומה בגובה 100 אלף שקל לתמיכה בפעילות התנועה לאיכות השלטון. ב-2017 העבירה לה החברה תרומה נוספת בגובה 80 אלף שקל.
מה לגבי 2018? אנחנו כבר לא יכולים לדעת. בעוד הדו"חות המילוליים בשנים 2015-2017 (לפני השינוי בתקנות) כוללים פירוט של בין 12 ל-16 תורמים "גדולים", הדו"ח של 2018 כולל רק שניים כאלה. מרבית התורמים "נעלמו" מהדו"ח פשוט כי לא היה צורך לדווח עליהם יותר. 

במילים אחרות, כבר היום ניתן לראות את המחיר הכבד של החלטתה של שקד: תרומות של אנשי עסקים לעמותות – גם במטרה לייצר רווח פוליטי – יתכנסו תחת גלימת האפלה.

"להקל את הנטל הרגולציוני"

פניתי לשרת המשפטים לשעבר שקד ושאלתי אותה אם כיום, אחרי שהתברר שהתיקון הזה גורע מהשקיפות הנדרשת, היא שינתה את דעתה. ספוילר: היא לא.

"ביוזמת רשות התאגידים ורשם העמותות, וכדי להוריד את נטל הבירוקרטיה והרגולציה שרבץ על העמותות בעבודתן השוטפת, קידמה מחלקת ייעוץ וחקיקה את העלאת הרף האנונימי לתרומה לעמותה מ-20 אלף שקל למאה אלף שקל", נמסר מלשכתה. 

חברות ענק תרמו לחסידות גור, בזמן שליצמן מקדם חוקים בעניינן. שר הבריאות, יעקב ליצמן

"כשרת משפטים, ח"כ איילת שקד תמכה בעמדת גורמי המקצוע לאחר שמיעת כלל הנוגעים לעניין, מתוך מטרה להקל את הנטל הרגולציוני הרובץ על העמותות וארגוני החברה האזרחית; והיא עדיין מחזיקה בדעה זו".

להבדיל בתי תמחוי מעמותות פוליטיות

עמותות מחויבות בשקיפות יותר מדוכן הפלאפל ליד הבית שלך. הסיבה? אלו גופים ללא מטרות רווח, שנשענים על תרומות (ממך ומהמדינה). הם פועלים למען מטרות ציבוריות, לכן ראוי שהמידע הפיננסי שלהן יהיה פומבי. כך היה, עד ששקד הגיעה.

חשוב להדגיש: עוד לפני התיקון ניתן היה להסתיר שם של תורם שמעוניין בכך, באמצעות הליך מסודר מול רשם העמותות. חשאיות יכולה להתקבל על הדעת במקרים מסוימים, למשל תרומה לעמותת רווחה על ידי נדבן צנוע. אלא שבעידודה של שרת המשפטים לשעבר שקד הוחלט לאפשר לכלל העמותות, לרבות הפוליטיות – לעבות את תקציבן מתחת לרדאר.

אזמ"ע (איך זה משפיע עליך?):

  1. בשנים האחרונות נחשפו פרשות של עמותות קש דרכן הוסתרו כספים מושחתים. בכל פינה צצו סיפורים על עמותות שפועלות לבצע שינויים פוליטיים בישראל ולא תמיד ברור מי מממן אותן. הצמצום בשקיפות פוגעת ביכולת לסקר את הארגונים הללו ובהבנת האינטרסים שעומדים מאחוריהם.
  2. במקביל, חברות ציבוריות שכולנו מושקעים בהן דרך הפנסיות שלנו, תורמות כספים בסתר לעמותות שעל פניו אין להם שום קשר ליעדים שלהם. 
  3. ואם זה לא מספיק, נבחרי הציבור עלולים לקבל החלטות נגד האינטרס הציבורי, נגד כולנו, תמורת אותן תרומות.

מעש"י (מה עושים (כדי) שיתוקן)

  1. תורמות/ים לעמותה או חל"צ? התנו את התמיכה בדרישה מהארגון להנהיג בשקיפות יתרה על התורמים הגדולים בלבד (תרומות קטנות לא מצדיקות פגיעה בפרטיות).
  2. נמשיך להציף את הנושא, ולדחוף לשינוי עם חזרת הכנסת לפעילות.
  3. לא שוכחים מי הם חברי הכנסת (גם בדימוס) שאישרו את התיקון שקידמה שקד והחזיר אותנו שנים אחורה: ניסן סלומינסקי, יהודה גליק, שולי מועלם-רפאלי, נורית קורן, בני בגין, טלי פלוסקוב, אורי מקלב ועודד פורר – כל אלו אישרו את פרשת השחיתות הבאה. הם הצביעו בעד התקנה האומללה לפיה ניתן יהיה לתרום בסתר לעמותה עד 100 אלף שקל.

  1. בד בבד, תקנות בורסאיות כיום מחייבות חברות דיווח כללי בנוגע למדיניות התרומות, אבל לא דורשות רישום זהות הגופים המקבלים את התרומות. פתרון אחד הגיע מעמותת לובי 99 (שאני אחד מבעלי מניותיה, גילוי נאות ת.א), אשר פנתה לענת גואטה, יו"ר הרשות לניירות ערך, בדרישה פשוטה: לחייב חברות ציבוריות בשקיפות התרומות שלהן. כך יתאפשר לציבור לדעת לאן החברות תורמות ועל איזה פוליטיקאים הן מנסות להשפיע – כלומר מהי מפת האינטרסים והלחצים.
  2. לפי הצעת הלובי, ישונו כללי הדיווח כך שחברות ציבוריות התורמות לגופים ועמותות יכללו בדוח השנתי "תרומה מהותית". הכוונה היא לתרומה של מעל ל-10,000 שקל או שהיקפה 5% מסך התרומות השנתיות של אותה החברה, על פי הנמוך מבין השניים, כאשר הדיווח יכלול את זהות הגורמים הנתרמים.

ומה קורה ב"שקוף"?

זו הזדמנות להזכיר שהמימון של "שקוף" מתבסס כולו, מהשקל הראשון ועד האחרון, על תמיכה קבועה בסכומים קטנים של אזרחים מהשורה (3139 איש ואישה, נכון להיום). הלכנו אפילו צעד נוסף והגבלנו את סכום התמיכה החודשית ל-1000 שקל לחודש, כדי שלא נפתח תלות כלכלית באף אדם בודד. כמו כן, אנחנו מתחייבים לדווח על זהות תורמים חד-פעמיים בסכום העולה על 2,500 שקל.

בנוסף, התקציב המלא שלנו פתוח באינטרנט ומתעדכן בזמן אמת אחת לחודש.

זה רשמי: המקורבים התעשרו על חשבון הפנסיות שלנו, הרגולטורים לא התערבו

ועדת החקירה פרסמה את מסקנותיה הסופיות – והן צריכות להטריד כל אזרח. 3000 מיליארד שקל – מהכספים שכולנו מחזיקים בבנק, בחברות הביטוח, בקרנות הפנסיה – מנוהלים בצורה חובבנית. יתרה מכך: הפיקוח על המוסדות הפיננסיים שלנו הוא רשת מלאה חורים. לשמחתנו, הוועדה אימצה את עמדות הארגונים החברתיים והמליצה לתת למפקחים סמכויות ומשאבים לסגירת החורים, אך במקביל להגביר את השקיפות והדיווח לציבור. האתגר הבא והקריטי: יישום ההמלצות.

| טור אורח: ברק גונן, ד"ר הראל פרימק |

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

ביוני 2017 נפגשו בעלי החוב של פישמן, ברובם בנקים, כדי להחליט אם להסכים להסדר חוב מצד פישמן, שחייב כ-4 מיליארד שקל שאין ביכולתו להחזיר.

שווה להתעכב על המשמעות של "הסדר חוב" במקרה של פישמן. הסדר חוב הוא הסכם שבו מוחקים חלק מהחוב בהסכמה, תוך הותרת בעל השליטה, במקרה זה פישמן, במקומו. נסיבות ההגעה להסדר חוב חשובות מאד- האם בעל השליטה ניהל את עסקיו בתבונה או לקח סיכונים בלתי סבירים? במקרה של פישמן, הניהול שלו כלל הימורים על שערי מטבע חוץ. הותרת פישמן כבעל שליטה בזמן שהפנסיות שלנו משלמות את מחיר חיבתו לסיכונים מופרזים הייתה התוצאה של הסדר החוב. אולם כדי שההסדר יתקבל, גם בעלי החוב צריכים להסכים לו. בעלי החוב העיקריים של פישמן היו הבנקים, שהזרימו מיליארדים לפישמן חובב ההימורים, מבלי לקחת ממנו בטחונות מספקים.

חרף חובו העצום, הבנקים אפשרו לפישמן להמשיך להתגורר בטירת ענק, להחזיק במטוסיו הפרטיים ולהוציא שכר עתק מהחברות בניהולו. אי אפשר שלא לתהות מדוע קיבל יחס כזה מיוחד מהבנקים. ייתכן שזה קשור לשליטתו בעיתון הכלכלי גלובס? כעת הבנקים היו אמורים להכריע אם לקבל הסדר החוב, שהציע החזר של 400 מליון שקל ומחיקה של 2.3 מליארד שקל, והם עמדו להכריע בעדו.

שורה של ארגונים אזרחיים (ישראל 2050, לובי 99 וצדק פיננסי) נזעקו להגן על האינטרס הציבורי וארגנו הפגנה ספונטנית מול פגישת הבנקאים להסדר החוב. הדבר הוביל לסיקור תקשורתי שעורר את העניין של הפיקוח על הבנקים – שהחליט לעצור את ההסדר. אירוע זה, בין השאר, הוא שהוביל חברי כנסת להרים את הכפפה. כך באה לעולם ועידת החקירה להלוואות לטייקונים.

ועדה היסטורית, יועצים שלא דופקים חשבון למועדון

לאחר פתיחת הדיונים בוועדה, חלפה כמעט שנה עד השקת הדיונים המקצועיים. הסיבה? הוועדה התקשתה לאתר יועצים כלכליים שאינם מועסקים כבר על ידי הבנקים. סיבה נוספת לעיכוב הייתה אי מסירת מסמכים ומידע מצד הבנקים והרוגלטורים השונים, במיוחד הפיקוח על הבנקים בבנק ישראל, בטענה של "סודיות בנקאית".

לבסוף הצליחה הוועדה לשכור שלושה יועצים – פרופ' ניתאי ברגמן, ד"ר אשר בלס ועו"ד רמי תמם. לדעתנו, היועצים הוכיחו עצמם כמקצוענים שאינם שבויים בידי הבנקים ולא דופקים חשבון למועדון ההון.

המפקחת על הבנקים חדור בר

חברי הכנסת עבדו בשיתוף פעולה נדיר של ימין ושמאל, חקרו לעומק ובאופן מקצועי את התנהלות המערכת הפיננסית. החקירה התרחבה מהבנקים למערכת הפיננסית כולה – קרנות פנסיה וחברות ביטוח. נקראו להעיד בפני הוועדה ארבעת הרגולטורים הפיננסיים: המפקחת על הבנקים, המפקח על ההון הביטוח והפנסיה, הממונה על רשות התחרות (הגבלים עסקיים) והממונה על רשות ניירות ערך. את ההתנהלות המרשימה של הוועדה תיארנו בסיכום הביניים.

הוועדה מגלה: הכסף הציבורי מנוהל בצורה מרושלת, הפיקוח לא אפקטיבי

אנו ממליצים לכולם ולכולן לקרוא את פרק המבוא למסקנות הוועדה ולהבין כיצד נשמרים כספי הציבור במדינת ישראל ומדוע שינוי הוא קריטי (ניתן גם לצפות בפרסום מסקנות הוועדה). בפרק המבוא כתבה הוועדה דברים כל כך ברורים, שאין אלא להביא חלק מהציטוטים כדברם ולשונם:

  • "אין מדובר פה במקרה או שניים אלא בדפוס פעולה שיטתי – משך שנים הבנקים מוחלים ומגלחים מהחובות של טייקונים מאות מיליוני ש"ח: זה לא רק פישמן, ולא רק דנקנר, אלא גם זיסר, תשובה ורבים אחרים".
  • "מי שמשלם את המחיר של ארוחות החינם לטייקונים הוא הציבור הרחב. השיטה הזו, שנהגה משך שנים – שבה חובות של עסקים גדולים זוכים לדין מיוחד ואילו חובות של האדם הפשוט נגבים ממנו עד האגורה האחרונה עם ריביות עונשיות בהוצאה לפועל – מובילה לבעיה חברתית ראשונה במעלה, של סבסוד צולב ענקי שבו חלק אחד של העם מממן באמצעות הבנקים חלק אחר ומיוחס של מעט גבירים. לו הייתה תחרות אמיתית בין הבנקים הגדולים בישראל, היה בכך לרפא חלק מהכשל הקיים, אלא שהתחרות בתחום, לפי דוח ועדת שטרום, חלשה עד לא קיימת… קיים ואקום אכיפתי מהותי היוצר מצב שבו אין סנקציות ואין הרתעה מרשלנות חמורה בהקצאת אשראי, מתוך ידיעה כי הרגולטורים לא יענישו בחומרה".

  • "בכל הנוגע לשוק ההון – עליו נאמר באנו לחפש אתונות (בנקים) ומצאנו 'מלוכה'. הסתבר שהכשלים והבעיות הקיימים בשוק זה עולים לאין שיעור על אלה המתקיימים במערכת הבנקאית. היעדר פיקוח ואכיפה ולצד זה מחסור בסמכויות פיקוח וחקירה… מחסור ברגולציה אפקטיבית… שוק ההון, ששוויו מוערך ב-1.7 טריליון ש"ח, ושלדעת מומחים בתחום עתיד להגיע בשנים הקרובות עד כ-3 טריליון, חייב לעבור טלטלה משמעותית. אזרחי ישראל אינם מודעים לכך שכל משפחה מושקעת בשוק זה בכ-600,000 ש"ח, אם בקרנות הפנסיה ואם בהשקעות אחרות, ואיננו יכולים להשלים עם כך שכספים אלה ינוהלו בצורה רשלנית מבלי לתת לציבור המשקיעים דין וחשבון".

התנהלות הפיקוח על הבנקים למול התנהלות רשות ההון הביטוח והפנסיה

אמ;לק: למרות שהפיקוח על הפנסיות שלנו רופף יותר מאשר הפיקוח על הבנקים, דווקא הפיקוח על הבנקים קיבל את מירב הביקורת. למה? הדבר נובע מהתנהלות חכמה של רשות ההון, לעומת התנהלות בעייתית ציבורית של הפיקוח על הבנקים.

*

במהלך הדיונים אנשי הפיקוח על הבנקים דבקו בעמדה שהמערכת הבנקאית מפוקחת בצורה טובה וכי הכשלים תוקנו. לטענתם, הוועדה עוסקת בהיסטוריה לא רלוונטית. אמנם הפיקוח שהוא גוף ציבורי נזהר מלתקוף ישירות את הוועדה, אך הוא התנגד להקמת הוועדה מראשיתה.

במהלך הדיונים, המפקחת על הבנקים ד"ר חדוה בר נשאלה האם יש לגוף שבראשו היא עומדת רצון לקבל כלי עבודה נוספים לשם הגברת אפקטיביות הפיקוח. לדוגמה, כלי חקירה וענישה פליליים הנהוגים ברשות התחרות (רשות ההגבלים העסקיים לשעבר) וברשות ני"ע.

תשובת המפקחת: לא.

כלומר המפקחת סבורה שכלי הפיקוח הקיימים מספקים. להבנתנו, הדבר מעיד על כך שהמפקחת לא הפנימה את הבעייתיות הרבה של שימוש רק בכלי של דיאלוג עם הבנקים, תוך ויתור מראש על סמכויות שמסייעות לייצר הרתעה אפקטיבית. להבנתנו, הוועדה הבינה מכך שהמפקחת לא רוצה לקבל סמכויות שיכריחו אותה להתעמת עם הבנקים ולכן כינתה את המפקחת "רגולטור שבוי", כינוי שאין חריף ממנו.

לעומתה, המפקח על ההון ד"ר משה ברקת הודה שרשות ההון כלל לא בודקת שכספי הפנסיה שלנו לא נמסרים למקורבים בלי סיבה כלכלית. כל עוד העברת הכסף מתבצעת בהליך טכני תקין – הרשות לא מתערבת ולא בודקת. המפקח הסביר כי רשות ההון היא רשות צעירה, ושאין לה את כח האדם לבצע את הדברים.

התוצאה היא שבעוד הדו"ח הסופי מקדיש חלק ניכר לריסוק עמדת המפקחת על הבנקים ולהוכחה עד כמה הכשלים עמוקים, רשות ההון מקבלת יחס שונה לחלוטין.

פרק ההמלצות על רשות ההון נפתח בכך שהאחרונה תמסור לממשלה תכנית עם פירוט המשאבים הנדרשים לביצוע עבודה נאותה בשמירת כספי החסכונות של הציבור. עם זאת הוועדה אינה נקמנית כלפי הפיקוח על הבנקים – להיפך. הוועדה ממליצה לחזק את הפיקוח במחלקת חקירות חדשה והגדיל את סמכויות האכיפה שלו.

מדוע הוועדה קובעת כי הפיקוח על הבנקים אינו מרתיע את הבנקים?

הוועדה הגיעה למסקנה שהפיקוח על הבנקים משתמש יותר מדי באכיפה לא פורמלית – דרך בקשות ושיח, ללא סנקציות: "מדברי המפקחת עולה כי מאז שנת 2003 לא הטיל הפיקוח שום עיצום כספי אישי על נושא משרה בענייני מתן אשראי ללווים גדולים. גם לא הוטל עיצום כספי על תאגיד בנקאי בעניינים אלו" (עמוד 137 לדו"ח הוועדה).

חברי הוועדה עם הארגונים החברתיים

דוגמה קלאסית לפיקוח לא יעיל ניתן לראות במקרה של אליעזר פישמן. בשנת 2006, לפי עדותו של פישמן, הוא מסכם עם בנק הפועלים על "לוח סילוקין וירטואלי" – מונח מכובס ל"אחזיר את הכסף מתי שארצה". רק ב-2009 הפיקוח על הבנקים מתעורר ומעיר לבנק הפועלים שהדבר אינו מקובל עליו. בהתחלה בנק הפועלים בכלל לא משיב ורק לאחר פניה נוספת מצד הפיקוח, משיב בחוצפה שאין בהסכם "חריגה מכללים או מפרקטיקה בנקאית מקובלת". מה עושה הפיקוח? מתעורר רק בשנת 2014 וכותב נוהל שימנע הלוואות כאלה בעתיד. כמובן שאף בנקאי לא נושא באחריות אישית.

ריכוז המלצות הוועדה

ההמלצה העיקרית של הוועדה הינה לערוך שינוי עמוק באופן עבודת הפיקוח על הבנקים והפיקוח על הפנסיות על ידי מתן סמכויות ומשאבים הדרושים כדי לקיים פיקוח אפקטיבי. בנוסף, הוועדה ממליצה להגביר את השקיפות והבקרה הציבורית מתוך אמונה שאור השמש הוא הדבר היעיל ביותר לתיקון כשלים.

הכשל

התיקון הנדרש

הפיקוח על הבנקים אינו מפקח באופן אפקטיבי על הבנקים להקנות לפיקוח על הבנקים סמכויות אכיפה נרחבות, ולדאוג שהוא משתמש בהן
הפיקוח על הבנקים לא חושף את פעולותיו לאור השמש הציבורי הפיקוח יהיה נתון לביקורת של ועדה בכנסת שתיחשף לכל המידע הסודי. כשהפיקוח יזיז נושאי משרה מתפקידם, יקנוס בנקים או בנקאים, הוא יפרסם זאת לציבור
הפיקוח על הפנסיות הוא טכני ולא בודק שהכסף לא נמסר לחברים ומקורבים יוקם ברשות ההון אגף חדש שתפקידו לוודא שהפנסיות מושקעות כיאות.

המפקח על ההון יגיש לממשלה תכנית למשאבים הנדרשים

טיפול בניגודי עניינים ודלתות מסתובבות הוועדה המייעצת של הפיקוח על הבנקים לא תורכב מבנקאים. תוגדל תקופת הצינון במעבר בין גוף מפקח לגוף מפוקח
אין תיאום בין רשויות הפיקוח: רשות התחרות ורשות ניירות ערך משאירות בידי הפיקוח על הבנקים את כל מה שקשור לבנקים ונמנעות מהלתערב גם במקרים של כשלי שוק תהיה חובה מצד הרגולטורים להעביר מידע זה לזה, יהיה "שולחן עגול" של בכירי הרגולטורים בו יתאמו את הפעולות

תגובה לטענות המתנגדים לוועדה
  • סבר פלוצקר טען כי הפיקוח על הבנקים הוא שהצליח לשמור על יציבות הבנקים בזמן המשבר ב-2008 וראוי לשבח ולא לביקורת. טעות חמורה היא להכפיף את הפיקוח לפוליטיקאים.
  • תגובתנו: נכון, שהפיקוח ראוי לשבח על הצלחתו במניעת המשבר, אך האם זו סיבה לא לתקן כשלים אחרים שמתגלים? אחת הסיבות המרכזיות להצלחת הבנקים לא לקרוס במשבר היתה הרווחיות המטורפת שלהם, תוצאה של הריכוזיות וחוסר התחרות, ולא בגלל ניהול נפלא- הרי אובדן מיליארדים של הבנקים בהלוואות מפוקפקות היה הגורם להקמת הוועדה. הפיקוח על הבנקים לא מוכפף לפוליטיקאים, הוא נותר עצמאי ומחוזק. הפוליטיקאים שהם כזכור נציגי הציבור כן יקבלו מידע מפורט מה מבצע הפיקוח על הבנקים כדי שהציבור יוכל לדעת לבטח שהפיקוח מבצע מלאכתו נאמנה ומשתמש בסמכויות שלו.
  • הוועדה לא הוציאה מסקנות אישיות נגד בכירי הבנקים והסתפקה רק בביקורת על הרגולטורים.
  • תגובתנו: נכון, אך עד כמה שהיינו רוצים לראות מסקנות אישיות נגד הבנקאים יש לזכור שאין זה מתפקידה של הכנסת. התהליך הנכון בדמוקרטיה הוא שאנשי המקצוע יבצעו את הפיקוח והבקרה, לרבות הסנקציות האישיות אם יידרשו, ואילו הכנסת תפקח שהתהליך עצמו תקין. ישנה אמרה ביהדות- "לא העכבר גנב, החור גנב". מי שאשם במצב הוא הרגולטורים שהיו החור, ולא הבנקאים שהיו העכברים. לכן טוב עשתה הוועדה שהחליטה לתקן את החור.
  • רועי ברגמן טען כי כל הכשלים כבר תוקנו ולכן הוועדה עוסקת בהיסטוריה ולא במשהו רלוונטי.
  • תגובתנו: טענה זו נשמעת בעיקר מכיוון הפיקוח על הבנקים. דומה ששלוש הרשויות הפיקוחיות האחרות, במיוחד הפיקוח על ההון, דווקא מבינות שיש בעיה של חוסר משאבים ותשומת לב פיקוחית, שעלולים להוביל לכשלים. באשר לטענות הפיקוח על הבנקים – מה שעומד במרכז הביקורת אינו אם הכשלים שנחשפו לפני עשור תוקנו, אלא אופן עבודת הרגולציה, שבמקרה של הפיקוח הוא רך ונוטה לדיאלוג עם המפוקחים. הוועדה מאמינה שקנסות אישיים וחקירות פליליות הם כלים אפקטיביים שראוי שהפיקוח יאמץ.
  • הוועדה תטיל עודף רגולציה ובירוקרטיה על הגופים המפוקחים ותגרום לכך שלא ירצו להגיע לכאן משקיעים.
  • תגובתנו: הוועדה הראתה כי כספי הציבור חשופים כיום לתהליך שיטתי של הלוואות מפוקפקות שסופן לא אחת בתספורות. בשביל להוציא מיליארדים מהפנסיות או מהבנקים אין צורך לפרוץ לכספת הבנק או לקרן הפנסיה. ניתן להיכנס בדלת הקדמית לבוש חליפת עסקים ולקבל מיליארדים רק כי אתה "חבר". האם הרצון לסגור את הפרצה הוא רגולציה מוגזת? לא יותר מאשר הדרישה כי כסף ציבורי יהיה מוגן בכספת ובטוח מפני מתקפות סייבר. באשר למשקיעים שנרתעים להשקיע בישראל – מזה שנים רבות החברות הפיננסיות בישראל נותנות תשואה מעולה. אם יש משקיעים שהדבר שמרתיע אותם הוא שיהיה קשה יותר לעשות קומבינות מפוקפקות בכספו של הציבור- אדרבא, שלא ישקיעו את כספם בישראל.

איך ממשיכים מכאן?

יישום המלצות הוועדה עומד בראש העדיפויות של הארגונים החברתיים. אנו קוראים לכל המפלגות לדרוש להכניס את יישום מסקנות הוועדה להסכמים הקואליציוניים ולוודא כי יחוקקו חוקים מתאימים בהתאם להמלצות. מדובר בכספים שעוברים כיום מהכיס שלנו לכיסים הלא נכונים, נקודה. כולנו מפסידים כספים מההתנהלות המסואבת הזו.

אנו גם פונים לרגולטורים – זוהי הזדמנות היסטורית לחזק את יכולותיכם. הוועדה גיבשה המלצות המבוססות על הפרקטיקות הטובות ביותר מהרגולציה בעולם וזו הזדמנות אמיתית להפוך את מדינת ישראל למדינה עם הרגולציה האיכותית והמתקדמת בעולם.

לשמחתנו הרבה, שלושה חברי כנסת דומיננטיים בוועדה ממשיכים בכנסת הקרובה והולכים להיות שותפים בקואליציה – יואב קיש (הליכוד), בצלאל סמוטריץ' (איחוד מפלגות הימין) ורועי פולקמן (כולנו). סומכים עליכם שתובילו ליישום ההמלצות!

בפיקוח על הבנקים וברשות שוק ההון, ביטוח וחסכון שבמשרד האוצר החליטו שלא להגיב.

*

ברק גונן וד"ר הראל פרימק הם מתנדבים, יושבי ראש משותפים של עמותת צדק פיננסי. העמותה נלחמת לטובת יושר, תחרות ושקיפות במערכת הפיננסית. צדק פיננסי פעלה לקידום הרפורמה בבנקאות. חברי העמותה ליוו באופן צמוד את הדיונים של ועדת החקירה לכשלי הקצאת האשראי לטייקונים.