פוסטים

כך חומק ח"כ חיים כץ ממשפט: בחירות, עתירות לבג"ץ וחסינות

העתירות שהוגשו לבג"ץ נגד החסינות שקיבל חיים כץ מחבריו לכנסת התגלו דווקא כדרך ייחודית שמסייעת לו לחמוק ממשפט. הכירו עוד שיטה שבה נבחרי הציבור יכולים להרוויח מן המשבר הפוליטי 

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

בדיון שהתקיים לפני כשבועיים בבג"ץ בעתירות שהוגשו נגד הכנסת שהעניקה חסינות לח"כ חיים כץ (הליכוד) התגלה דווקא שכרגע, העתירות הן אלו שעוזרות לכץ לחמוק ממשפט. בג"ץ החליט לדחות את העתירות מאחר והן תיאורטיות. הסיבה: החסינות שהוקנתה לכץ בכנסת ה-22 תקפה רק לאותה כנסת והכנסת ה-23 היא כנסת חדשה, וריבונית בהחלטותיה. לכן בכנסת הנוכחית למעשה כץ עדיין לא קיבל חסינות. 

יודע להתחמק. ח״כ חיים כץ (צילום: אבי אוחיון / לע״מ)

היועמ"ש, אביחי מנדלבליט, יכול היה להגיש שוב כתב אישום נגד כץ, בכנסת הנוכחית. אבל מאחר והוגשה עתירה לבג"ץ נגד החלטת הכנסת להעניק לו חסינות, העדיף מנדלבליט לחכות ולראות מה יקבעו השופטים. 

כל האירוע המתגלגל הזה הביא לכך שעכשיו יצטרך מנדלבליט להחליט האם להגיש שוב כתב אישום נגד כץ בכנסת ה-23, וזאת כאשר כל העת חרב הבחירות מתנופפת מעל ראשה. אם כץ יבקש שוב חסינות הוא עתיד לקבל אותה מחבריו, מה שעשוי להניע שוב עותרים לבג"ץ. ואז אם יהיו בחירות? המעגל האין סופי הזה עלול שלא להיפסק לעולם. 

וכל זאת כשבדרך מחכות ליועמ״ש החלטות גם בנוגע לעוד נבחרי ציבור: דוד ביטן, אריה דרעי ויעקב ליצמן.

גלגלי הצדק טוחנים מים

בפברואר 2018 פורסם כי נמצאה תשתית ראייתית להעמדתו לדין של שר הרווחה חיים כץ. התיק עבר לפרקליטות וב- 21/10/2018 התקיים שימוע לשר כץ. באוגוסט 2019, כמעט שנה אחרי החליט היועץ המשפטי לממשלה להגיש נגד כץ כתב אישום ולהאשימו בעבירות של מרמה והפרת אמונים. כץ חשוד בכך שעזר לחברו – איש שוק ההון מוטי בן ארי – בקידום חקיקה בכנסת בניגוד עניינים חריף. 

כץ קידם עם חברו הקרוב בן ארי חקיקה שהייתה עשויה להיטיב עמו בזמן שישב במשרדו וסחר איתו בבורסה. בפברואר השנה הוא זכה לחסינות מחברי הכנסת. כבר באותו היום הגישו שורה של ארגונים אזרחיים: משמר הדמוקרטיה, התנועה לטוהר המידות והתנועה לאיכות השלטון עתירות לבג"ץ. 

חודש אחר כך כבר נבחרה כנסת חדשה ועל פי חוק פגה החסינות של כץ. מאותו הרגע נצבה בפני היועמ"ש ההחלטה האם להגיש כתב אישום חדש ולחזור לדיוני החסינות או לחכות לראות מה קורה בבית המשפט. מנדלבליט העדיף לחכות. 

להגיש כתב אישום או להמתיך לבג״ץ? היועמ"ש אביחי מנדלבליט. צילום: עדינה ולמן, דוברות הכנסת

בדיון שהתקיים לפני כשבועיים בבג"ץ, בעתירות שהוגשו נגד החסינות, אמרה נציגת היועמ״ש כי היא מבקשת שבית המשפט יקבל בכל מקרה החלטה, גם אם היא תיאורטית, וזאת בכדי למנוע חזרה שוב פעם על אותו המסלול בדיוק. השופטים סירבו. לטענתם יש עוד שלוש תחנות בדרך שבהן היועמ"ש, כץ והכנסת יכולים לקבל החלטות שונות: היועמ"ש צריך להחליט אם להגיש כתב אישום, כץ צריך להחליט אם לבקש חסינות והכנסת ה-23 צריכה להחליט אם בכלל להיענות לבקשה.

כל זה לקח זמן. לאחר שנקבע הדיון בעתירה ב-15 ביוני החל מו"מ שטיבו עדיין לא ידוע בין נציגי היועמ"ש לבין עורכי הדין של כץ והדיון נדחה שוב ושוב: תחילה ל-16.7 מבלי לפרט מדוע; לאחר מכן ל-12.8 בגלל טענתו של חיים כץ לבעיה רפואית; לאחר מכן נדחה הדיון שוב ל-26.8 בטענה כי מתקיים מו"מ בין הצדדים; ואז שוב ל-2.9 בגלל בעיה של אחד הפרקליטות הבכירות המעורבות במו"מ. 

מה היה בין הצדדים? לא ברור. בבית המשפט הם לא התייחסו לסוגיה, וכשהעותרים ביקשו לדעת מה פשר המו"מ, נפנפו השופטים את הבקשה בטענה כי אם היו מעוניינים, הצדדים היו מעלים את הנושא.

שווים יותר ופחות

לכאורה, אם המערכת הפוליטית הייתה יציבה וכולם היו שווים בפני החוק היה מוגש כתב אישום חדש נגד כץ יום לאחר בחירת הכנסת החדשה. ליועמ״ש יש חובה להעביר מסר כי מי שאמור להכריע כשיש חשדות ואישומים במעשים פליליים הוא בית המשפט, ולא החברים לעבודה. 

אבל בתוך חוסר היציבות הפוליטית אם מנדלבליט יגיש עכשיו את כתב האישום, כץ יוכל לבקש חסינות תוך חודש. ואז ועדת הכנסת תאלץ לדון בבקשתו לפי חוק בהקדם האפשרי.

עוד בשקוף:

בנוסף, לכנסת אין יועץ משפטי קבוע כבר מאפריל. אז סיים עו״ד איל ינון את תפקידו ומאז ממלאת את מקומו המשנה שלו, שאולי רואה את עצמה כמועמדת לתפקיד יועמ״ש הכנסת באופן קבוע, ולכן אולי לא תרצה להרגיז אף אחד שעלול להשפיע על המינוי שלה. בלי יועץ קבוע ועצמאי, אין גם מי שידחוק את הח״כים, כמו בפעם הקודמת. אז הוציא איל ינון חוות דעת משפטית שקבעה כי הכנסת חייבת לדון בבקשת החסינות. 

הדיונים בבקשת החסינות, יכולים להימשך זמן רב, ויש סכנה, שאם לקראת סוף 2020 נחזור לאי יציבות פוליטית נעמוד שוב בפני איום בפיזור הכנסת ומערכת בחירות לכנסת ה-24. 

אם בינתיים כץ יקבל חסינות מחודשת, ואז מישהו, כנראה, יעתור לבג"ץ, אולי אפילו מישהו שדווקא חפץ בטובתו של כץ – מה יעשה אז היועמ"ש? האם יחכה שוב להחלטה או שיגיש כתב אישום חדש בפעם השלישית.

ולפני סיום נזכיר שוב: כפי שציינו, הפרקליטות אמורה להכריע בעניינם של עוד שלושה נבחרי ציבור שמכהנים בכנסת: דרעי, ליצמן וביטן – נותר להם רק לרשום הערות בצד למקרה שיוחלט להגיש גם נגדם כתב אישום.

איך זה משפיע עליך (אזמ״ע): במדינה דמוקרטית כולם שווים בפני החוק. המקרה של השר כץ, הוא עוד דוגמא לכך שנבחרי הציבור הם כבר לא ״כמו כולם״ במדינה שלנו. המצב הזה גורם לפגיעה חמורה באמון של הציבור כלפי מערכת החוק והצדק. אם אין בינינו הסכמה ואנחנו לא נותנים אמון במערכת הזאת, אנחנו עלולים להתפרק חברתית. 

מה אפשר לעשות (מעש")י: אם היועמ"ש מנדלבליט מאמין שח״כ חיים כץ צריך לעמוד לדין, טוב יעשה אם הוא ינתק עצמו מהגלגל הפוליטי ויקבל החלטות אמיצות – בהקדם. לא רק בנוגע לכץ, אלא גם בנוגע לדרעי ליצמן ודוד ביטן.

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

זוכרים שהכנסת ה-22 העניקה לחיים כץ פטור ממשפט? בדקנו איפה היו הח"כים שהבריזו מהדיון

גם בעתות קורונה, אנחנו לא שוכחים את הדמוקרטיה. אז תזכורת: לאחר דיון שארך מעל לשלוש שעות במליאת הכנסת ב-17 בפברואר, החליטו חברי הכנסת שלנו לפטור את חיים כץ ממשפט. 13 ח"כים נעדרו מההצבעה, מהבודדות שהיו בשנה החולפת במליאה. חלקם לא מוכנים לספר היכן היו. כתבה שמינית בסדרת 'עיר מקלט'

| עידן בנימין |

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

זה מרגיש שההצבעה להענקת החסינות לח"כ חיים כץ התקיימה לפני עידן ועידנים. העולם השתנה בינתיים ללא היכר. אך האמת היא שההצבעה נערכה בסך הכל בחודש שעבר, ב-17 בפברואר. כץ, כזכור, מואשם במרמה והפרת אמונים על כך שקידם חקיקה שהייתה עשויה להיטיב עם שותף המסחר שלו בבורסה, מוטי בן ארי. גוש המפלגות שתומך בנתניהו הצביע כמקשה אחת – בעד חסינות – חוץ מאחד, מוטי יוגב, שסירב להשתתף בחגיגה. סך הכל 63 ח"כים הצביעו בעד החסינות. אלא ש-13 ח"כים נוספים היו עשויים להתנגד, וכלל לא נכחו במליאה. בדקנו למה נעדרו.

אז מי הגיע להצבעה?

גוש הימין ומפלגת ישראל ביתנו הצביעו כאמור כמקשה אחת – למעט מוטי יוגב (ימינה) שנעדר – בעד חסינות לח"כ חיים כץ. אפילו ח"כ בנימין נתניהו הפר את קודש הקודשים של הח"כים – הסכם קיזוז והגיע להצביע למען פטור ממשפט  לעמיתו. זאת אף שסיכם עם מרצ שיתקזז עם תמר זנדברג (מרצ) שבדיוק ילדה. 

מלבד זנדברג, גם לח"כ חילי טרופר (כחול לבן) היה נימוק מצוין: הוא התאושש בבית מתרומת כליה. אלא ש-11 ח"כים נוספים התאדו מההצבעה ונוכחותם נמחקה מדפי ההיסטוריה. 

אז יצאנו לבדוק היכן היו הנעדרים: יואל רזובזוב אומר שהיה חולה. ע'דיר כאמל מריח שהתה בגרמניה וגם היו כמה ח"כים שפשוט סרבו לתת דיין וחשבון כמו משה יעלון וסתיו שפיר. 

נתחיל בח"כים שמסרבים לספר היכן הם היו: 

משה יעלון (כחול לבן): לא ענה.

ווליד טאהא, מטנס שחאדה, סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת) – לא ענו.

סתיו שפיר (המחנה הדמוקרטי): לא ענתה. שהתה בחו"ל

נזכיר כי מדובר בעובדי ציבור. אנחנו הבוסים שלהם. הם חייבים לתת דין וחשבון, במיוחד במקרה כזה; מדובר באחת מההצבעות הבודדות בשנה החולפת (מלבד זאת הם דאגו להעלות לעצמם את תקציב התעמולה).

אורלי לוי – צילום: אתר הכנסת

ואלו הח"כים שכן מוכנים לתת הסבר לציבור:

אורלי לוי אבקסיס (העבודה-גשר): לא ענתה. ולאחר פרסום הכתבה מסרה ששהתה עם בנה בבי"ח.

ע'דיר מריח' (כחול לבן): "הייתי בכנס לביטחון לאומי במינכן שתואם לפני פיזור הכנסת". 

יואל רזבוזוב (כחול לבן): היה לדבריו חולה בבית עם שפעת. 

מנסור עבאס (הרשימה המשותפת) מסר שהעדיף להימנע ולכן נעדר בהצבעה: "בוועדת הכנסת נמנעתי בהצבעה על החסינות המהותית, והצבעתי נגד בקשתו של חיים כץ בשני הסעיפים שקשורים ליועמ״ש. ההיעדרות תואמת העמדה שלי בקשר לחסינות מהותית. השאלה של מתן חסינות וגם פסילת מועמדים ורשימות זאת שאלה משפטים שראוי שבית משפט או ועדה ציבורית יכריעו בה, ולא פוליטיקאים ערב מערכת בחירות. למעשה ההצבעה בוועדה ובמליאה הייתה פוליטית".

היבא יזבק (הרשימה המשותפת) – "חברת הכנסת יזבק היתה באירועי בחירות של הרשימה המשותפת. אירועים אלה נקבעו מראש ולא ניתן היה לבטלם". בדקנו בעמוד הפייסבוק של יזבק, האירוע היחידי שמצאנו היה ביפו ונראה שהתקיים בשעות הערב.

הערב ביפו עם תומכות ומתלבטות. הרשימה המשותפת היא התשובה לציבור ששואף לשוויון וצדק אמיתיים. יאללה משותפת!

Posted by ‎היבא יזבק Heba Yazbak‎ on Monday, February 17, 2020

מוטי יוגב (ימינה) הח"כ היחיד מהגוש שתומך בנתניהו סיפר לנו, למה למרות שהופעלו עליו לחצים, בחר שלא להגיע להצבעה: "במשך שבע שנים בהם כיהנתי בארבע כנסות ובמאמצים חברתיים שונים בהם ניסיתי לבוא עם חיים כץ כשר, הוא לא התייחס אפילו. תוך טיעונים שאנחנו משקרים. ולכן בחרתי שלא לתת יד לדבר כזה ורק לייחל לחפותו".

זה לא מתפקידנו לשאול למה ח"כים לא באים לעבודה. המידע הזה אמור להיות שקוף, למעט מקרים רגישים.

מוטי יוגב – חיים כץ לא התייחס אפילו

אם היועמ"ש יתעקש – כץ יאלץ לבקש חסינות פעם נוספת

החסינות של כץ פגה בבחירות, ואם יתעקש היועמ"ש הוא יכול לאלץ את כץ לבקש חסינות כעת פעם נוספת. בנוסף, החסינות כפופה לביקורת שיפוטית של בג"ץ.

אזמ"ע (איך זה משפיע עלייך): נבחרי הציבור חייבים לתת דין וחשבון לציבור. עליהם לתווך לציבור מה הם באמת עושים ולא רק מה הם אומרים. נחמד לדבר על שחיתות וטוהר המידות, אבל כשאתה לא מממש זכות ששמורה רק ל-120 איש במדינה – אתה מועל בתפקידך. 

מעש"י (מה אפשר לעשות כדי שיתוקן): בכנסת הבאה נמשיך לפעול להנגשת היומנים והסכמי הקיזוזים. בינתיים, תפקידנו בתקשורת לתווך לציבור מה באמת קרה, מי הגיע, מי התנגד ומי גם לא נותן דין וחשבון. מכאן זה תלוי בכם: כולכם מוזמנים למתוח ביקורת על המבריזנים, גם בעת משבר הקורונה. אם חברי כנסת מסוימים לא משרתים את הציבור בשגרה – האם אפשר לסמוך עליהם בחירום?

מי אישרר את החסינות של חיים כץ במליאת הכנסת? הרשימה המלאה, לרבות הנעדרים

לאחר דיון שארך מעל לשלוש שעות במליאת הכנסת, החליטו הח"כים לפטור את חיים כץ ממשפט. כץ ביקש חסינות בשתי עילות וקיבל. בנימין נתניהו הצביע בעד. האם שיקר לגבי קיזוז שהבטיח לתמר זנדברג? ניצן הורוביץ: "נתניהו הופיע לפתע במליאה והצביע בעד חסינות לחיים כץ, למרות שהיה מקוזז עם ח״כ תמר זנדברג, שילדה אתמול". מבדיקת שקוף עולה שאכן היה סיכום שכזה

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

שלוש שעות דיון נינוחות יחסית עברו על מליאת הכנסת בדיון החסינות שבסופו קיבל חיים כץ פטור ממשפט, לפחות בקדנציה הנוכחית. לאורך הדיון קם כץ מדי פעם לקבל את פני הח"כים שנכנסים לדיון. לשר האוצר משה כחלון נתן תפיחה קלה על השכם, לאיילת שקד חיבוק אבהי ועם איימן עודה ישב דקות ארוכות לשיחה צפופה. בסוף הדיון הוא קיבל את החסינות.

כץ, נזכיר, חשוד שרימה את חבריו לחקיקה, שיקר לוועדת האתיקה וקידם חוק שנתפר מתוך נקמה אישית. אף שהיועמ"ש הציג התנהלות עבריינית לכאורה של כץ, בחרה הכנסת להעניק לו כאמור פטור ממשפט שם יכלו העובדות להתברר. 

החסינות, נדגיש, תקפה רק לכנסת הנוכחית. אם יתעקש היועמ"ש יאלץ כץ לבקש חסינות פעם נוספת לאחר הבחירות בשני במרץ. בנוסף, החסינות כפופה לביקורת שיפוטית של בג"ץ: משמר הדמוקרטיה כבר עתר בצהריים ודרש מביה"מ לבטל את החלטת הכנסת. במשמר נימקו בין היתר כי "עבירות של טוהר המידות אינן חוסות תחת החסינות המהותית, ואינן יכולות להיחשב פעולות במילוי תפקידו של ח"כ".

ועכשיו לרשימה המלאה:

מבחינת נוכחות ניתן לראות כי 'גוש הימין' הגיע במלואו, למעט ח"כ אחד מהימין החדש: מוטי יוגב.

אלו הח"כים שהצביעו בעד החסינות לכץ (63):

הליכוד (32/32): אופיר כץ. גילה גמליאל, זאב אלקין, יובל שטייניץ, יפעת שאשא ביטון, ישראל כץ, מירי רגב, קרן ברק, אופיר אקוניס, אמיר אוחנה, גדעון סער, דוד ביטן, יואב קיש, מיכל שיר, קטרין שטרית, שרן השכל, דוד אמסלם, חיים כץ, יואב גלנט, יריב לוין, משה כחלון, ציפי חוטובלי, שלמה קרעי, אבי דיכטר, אלי כהן, בנימין נתניהו, גלעד ארדן, אתי עטייה, מיקי זוהר, ניר ברקת, צחי הנגבי, יולי אדלשטיין.

ישראל ביתנו (8/8): אלי אבידר, יבגני סובה, חמד עמאר, עודד פורר, אביגדור ליברמן, אלכס קושניר, יוליה מלינובסקי, מרק איפראימוב.

ש"ס (9/9): אריה מכלוף דרעי, משה ארבל, ינון אזולאי, יעקב מרגי, משה אבוטבול, משולם נהרי, מיכאל מלכיאלי, יואב בן צור, יצחק כהן.

יהדות התורה (7/7): יעקב אשר, יעקב אייכלר, יעקב ליצמן, יעקב טסלר, מאיר פורוש, משה גפני, אורי מקלב.

הימין החדש (6/7): מתן כהנא, איילת שקד, בצלאל סמוטריץ', אופיר סופר, רפי פרץ, נפתלי בנט.

כחול לבן (1/33): צביקה האוזר.

המצביעים שנמנעו הם מכחול לבן: מיכאל ביטון (נמנע בשתי ההצבעות), צביקה האוזר (בהצבעה אחת נמנע ובשניה תמך).

אלו הח"כים שהתנגדו למתן חסינות (43): 

כחול לבן (27/33): אורלי פרומן, אלעזר שטרן, יואב סגלוביץ', יעל גרמן, מירב כהן, אורית פרקש הכהן, אלון שוסטר, בני גנץ, יאיר לפיד, יזהר שי, מיקי לוי, קרין אלהרר, איתן גינזבורג, בועז טופורובסקי, יועז הנדל, מיקי חיימוביץ', פנינה תמנו שטה, רם שפע, אבי ניסנקורן, אורנה ברביבאי, אסף זמיר, גבי אשכנזי, מאיר כהן, עמר ינקלביץ', עופר שלח, רם בן ברק, יוראי להב-הרצנו.

העבודה גשר (6/ 5): עומר בר לב, רויטל סויד, עמיר פרץ, איציק שמולי, מירב מיכאלי.

המחנה הדמוקרטי (5 / 3): אילן גילאון,יאיר גולן, ניצן הורביץ.

הרשימה המשותפת (8/13): ג'אבר עסקאלה, עאידה תומה סולימן, איימן עודה, סעיד אלחרומי, אוסאמה סעדי, אחמד טיבי, עופר כסיף, יוסף ג'אברין.

נעדרו מההצבעה לא מעט ח"כים: 

כחול לבן (4/33): חילי טרופר, רדיד מריח', יואל רזבוזוב, משה יעלון.

המשותפת (5/13): מנסור עבאס, ווליד טאהא, היבא יזבק, מטנס שחאדה, סמי אבו שחאדה. 

העבודה גשר (1/6): אורלי לוי אבקסיס.

המחנה הדמוקרטי (5/ 2): תמר זנדברג וסתיו שפיר.

הימין החדש (6 / 1): מוטי יוגב. 

נתניהו שיקר לגבי הקיזוז?

ח"כ תמר זנדברג נעדרה מאחר שילדה אמש תינוק. אלא שבנימין נתניהו שהבטיח להתקזז עימה, הגיע במפתיע והצביע בעד החסינות. ניצן הורוביץ כתב בטוויטר: "נתניהו הופיע לפתע במליאה והצביע בעד חסינות לחיים כץ, למרות שהיה מקוזז עם ח״כ תמר זנדברג, שילדה אתמול". מבדיקת 'שקוף' למדנו שזה לכאורה אכן מה שקרה (חוץ מהעובדה שזנדברג ילדה ביום שישי). מהליכוד לא נמסרה תגובה.

נתניהו נכנס למליאה דקה לפני ההצבעה

ח"כ חיים כץ עצמו אמר בדיון: "לא באתי לבקש מכם היום חסד או רחמים. לא באתי לבקש גם טובה אישית. היום אנחנו מצביעים על חופש הפעולה של חברי הכנסת, יכולתם של חברי הכנסת לחוקק חוקים, להביע דעות, להתנהל ללא חשש ומורא – יש פה אנשים שלא ישבו בוועדה. מחר יגידו, אם אתה מכיר בוועדה את זה ואת זה, למה לא דיווחת? מרמה והפרת אמונים. למה הלוביסט לא אמר? לא יודע ¬– למלא את לב התפקיד שלנו, שעבורו התמודדנו ולשמו נבחרנו".

נסכם עם מילותיו של ח"כ יואב סגלוביץ' (כחול לבן) במליאה: "את כל הטענות שיש לחבר הכנסת חיים כץ, נכון שייטענו בבית המשפט. אנחנו בית המחוקקים, אנחנו איננו בית משפט. הכנסת איננה עיר מקלט לנאשמים וחוק החסינות אינו הדרך ואינו הנתיב שבהם נאשמים צריכים לכלכל את צעדיהם".

 

ככה הרוויח כץ כסף על פי כתב האישום: הרצת מניות ושימוש במידע פנים | עיר מקלט – כתבה שישית  

חיים כץ צפוי לקבל היום מהכנסת פטור ממשפט לאחר שהוגש נגדו כתב אישום על מרמה והפרת אמונים. חזרנו לשיטת המסחר המתוארת בכתב האישום בה הרוויח כץ מאות אלפים עד מיליוני שקלים. שיטה שהיא נחלתם של מעטים, לא בגלל גאונותם אלא בגלל קרבתם למידע ומסחר לא הוגן. כתבה שישית בסדרה 'עיר מקלט'

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

"אני פעיל בשוק ההון מ-1968 עד היותי שר. מקצוען בידע… אני מחשיב את עצמי כמי שמבין מאוד-מאוד בתחום", כך התבטא חיים כץ בדיון החסינות שלו בוועדה. לעומת זאת, כתב האישום מצביע דווקא על שיטות מסחר שנויות במחלוקת, ספק חוקיות, ביניהן גישה אקסקלוסיבית למידע והשפעה מלאכותית על שערי מניות (הרצה). 

כחלק מסדרת הכתבות על דיוני החסינות חזרנו לטענה המפתיעה של כץ כי פעל מתוך מקצוענות וידע והבנה בתחום. הדרך בה כץ הרוויח כסף אפשרית רק למקורבים, עבריינים או בעלי הון שמקבלים שירותי בוטיק. האמת המרה היא שאם תסחרו בדומה לכץ – אבל באופן הגון – תפסידו את כל כספכם. שיטת המסחר בה חבר הכנסת קנה ומכר מניות בתדירות גבוהה היא הדרך הבטוחה של כל סוחר להפסיד כסף. אבל כץ? עשה הון.

ולמרות זאת צפוי רוב בכנסת להעניק לכץ היום כרטיס יציאה מהכלא.

החברות של חיים כץ ומוטי בן ארי

דיוני החסינות בוועדת הכנסת התמקדו בצד הפרלמנטרי של העבירות לכאורה של כץ – איזה חוק קידם ולמה. חשוב אבל להבין גם את הצד הפיננסי:

בתחילת שנות האלפיים חיבר איש העסקים וטייקון הגז קובי מימון בין ח"כ חיים כץ ואיש שוק ההון מוטי בן-ארי. מימון הציע לכץ להתייעץ עם בן-ארי בנוגע להשקעותיו בבורסה. הקשר הלך והתחזק לידי חברות קרובה. במסגרתה היו נפגשים כץ ובן-ארי בבתי קפה מדי יום שישי, ועוד כמה פעמים בחודש במשרדו של בן-ארי בחברת "אקוויטל" – לה נתן בן-ארי שירותי ייעוץ פיננסים.

ככל שהכיר כץ את בן-ארי לעומק, כך זכה להיחשף לכישוריו בשוק ההון, עד שנהג לכנותו "מסי של שוק ההון". כחלק ממפגשיהם, כץ היה יושב במשרדו של בן-ארי ופשוט מעתיק את פקודות הקניה והמכירה שלו, כך לפי כתב האישום.

בשלב מסוים החלו השניים אף לתאם פעולות מסחר, קונים ומוכרים ביניהם – כץ היה קונה ובן-ארי מוכר, ולהיפך. וכך עשו בעשרות פעולות בהיקפים של מיליוני שקלים. 

כאן חשוב להבין: ישנן מניות בבורסה שהיקף המסחר שלהן הוא אלפי שקלים בודדים ביום ולעיתים בכלל לא מצליחות להיסחר ימים ארוכים, הדבר נובע לרוב ממיעוט סוחרים. פעולות מתואמות במניות שאינן נסחרות בקלות  משפיעות באופן ניכר על שער המניה ובאופן מלאכותי. במילים אחרות, שניהם לכאורה 'עבדו' על השוק כדי לנפח ערך. לכן הדבר מוגדר כעבירה על החוק. חד וחלק. אבל הקשר הסודי המשיך. השניים היו נפגשים, סוחרים ושותים קפה בשישי. יש לציין שכץ לא מואשם בהרצת מניות.

בהמשך נהנה כץ גם מעצה של בן ארי לרכישה של מניית נצבא ויואל. זו השקעה שהשיאה לו רווח של מעל למאתיים אלף שקלים תוך חודש וחצי, וכל זאת כשבן ארי חשוף למידע פנים בנושא. זה לא נגמר שם. שלל אירועים משונים נוספים פקדו את חשבונותיהם לאורך כל תקופת היכרותם. 

מתוך כתב האישום

למעשה, לפי התיאור בכתב האישום, כץ כלל לא היה מקצוען בשוק ההון. שר הרווחה לשעבר וחבר הכנסת בהווה שיחק מלוכלך תוך כדי תיאום עסקאות ושימוש במידע פנים – בידיעתו או שלא. ועדיין, חברי הכנסת החליטו לאפשר לכץ לחמוק ממשפט.

 אין גאונים בשוק ההון. יש מקורבים, מכונות מסחר ומשקיעים עם כיסים עמוקים – כל השאר פראיירים. איזה כובע חובש כץ?

מי משקיע בשוק ההון? האמת שכולנו, אבל רובנו בדרכים עקיפות כמו קרן השתלמות וקרן פנסיה. יש גם משקיעים שקונים ומוכרים מניות באופן ישיר בבורסה, רובם ישקיעו, בהיגיון רב, דרך תעודות סל (סל מניות במקום רכישה של מניה בודדת). אבל יש גם משקיעים מתוחכמים אחרים:

א. משקיעים מוסדיים: קרנות זרות, בנקים ודומיהם מנתבים את הכסף הגדול בשוק ההון. חלקם סולידיים, חלקם ספקולטיביים וחלקם פועלים באסטרטגיות מסחר מתוחכמות שדורשות כיסים עמוקים. אלו גופים שיכולים להשיג, לפעמים, תשואה עודפת על השוק.

 ב. מכונות מסחר – כמעט כל הסוחרים היומיים, אלו שקונים ומוכרים מניות באותו יום, כפי שעשה כץ, מפסידים כסף למכונות מסחר (אלגוטרייד). אלו מכונות עם אלגוריתם מתוחכם שלרוב מהווה סוד מסחרי, וסוחרות בכל מה שזז בבורסה במהירות של מיקרו שניות, מהר יותר מכל תגובה אנושית. כמה המהירות חשובה? התחרות בין החברות היא עד לרמת הקרבה הפיזית למחשבי הבורסה. המכונות יכולות לזהות ניסיון של משקיע לנסות לקנות מניות ולרכוש אותם לפניהם רק כדי למכור לו אותן חזרה במחיר גבוה יותר. לציבור הרחב אין גישה למערכות מסחר כאלו.

 ג.  סוחרי אג"ח זבל – אלו סוחרים באגרות חוב שנסחרות במחירים נמוכים משווי החוב שהן מייצגות מאחר והסיכוי של החברה להשיב את כל הכסף ללווים קלוש. סוחרים שכאלו, כמו מוטי בן ארי, רוכשים אג"ח ומנסים להגיע להסדר עם בעלי החברה, שישיא להם רווחים גבוהים. זו השיטה שבה סחר בן ארי.

 ד. דרכים לא חוקיות מחלקן, לכאורה, גם נהנה כץ – שימוש במידע פנים והרצת מניות. המדינה האשימה כי מוטי בן ארי השתמש והעביר מידע פנים. שימוש במידע פנים הופך את המסחר בבורסה ללא הוגן, אך נפוץ. אם פעם ראיתם מניה עולה בחדות כשבשעות או בימים לאחר מכן מתפרסמת הודעה חיובית אודותיה – יש סיכוי כי מישהו סחר במידע פנים. לדוגמא, כשחברה נמצאת במו"מ לרכישתה על ידי חברה אחרת, יש אישים בכירים שמנהלים את אותו מו"מ. הם יודעים שהחברה עומדת למכירה, במחיר גבוה יותר ממה שהשוק מתמחר אותה. מה שעוצר אותם לקנות או למכור את המניה הרלוונטית לפני העסקה ואז למכור אחריה – זה החוק כמובן. החוק מטיל על שימוש במידע פנים עד חמש שנות מאסר, ולמי שקיבל אותו וסחר בו ביודעין עד שנתיים. כץ לכאורה נהנה ממידע הפנים אבל לא מואשם בכך.

צילום: עדינה ולמן, דוברות הכנסת

ה. הדרכים הסולידיות – אי אפשר להתעשר מהן אבל בהחלט ניתן, בטווח הארוך, להרוויח סכומי כסף נאים. לא נעז לייעץ על שיטות ספציפיות אבל ההיסטוריה אומרו שגיוון התיק והשקעה לטווח ארוך עתידה להשיא לכם, על פני שנים, רווחים נאים. לאור המתואר בכתב האישום זו לא הייתה שיטת המסחר של כץ.

טענותיו של כץ לחסינות

בבקשת החסינות לכנסת העלה כץ כמה טענות נגד ההליך הפלילי: ראשית, הוא מציין כי קידם הצעת חוק חברתית לטובת הציבור, כדי להגן על כלל ציבור המשקיעים. כץ לא מכחיש שבן-ארי קידם מולו את החוק וטוען כי זוהי "חקיקה מהחיים", גם "אם הגיע ממאן דהו, או אף מלוביסט", כפי שקורה עם חלק גדול מהצעות החוק. בהיבט הנורמטיבי כץ כותב כי אין תקדים בו חבר כנסת הועמד לדין בטענה כי פעל בניגוד עניינים, ומוסיף כי הטלת נורמות באופן רטרואקטיבי תקשה על חברי הכנסת לעבוד. עוד הוסיף כי ועדת האתיקה מצאה טעם לפגם בהתנהלותו אך לא עד כדי עבירה אתית. לאור זאת, כץ ביקש כי תוענק לו חסינות מפני משפט.

היועמ"ש, כאמור, דחה את טענותיו של כץ.

כץ לכאורה הרוויח כסף בזכות מידע פנים בו החזיק בן ארי ובזכות הרצת מניות שעשו יחד. כל זאת כשברקע כץ קידם הצעת חוק שנועדה להשיא רווחים אדירים ישירות לכיס של בן ארי. חברי כנסת שהצביעו בעד החסינות של כץ בוועדת הכנסת, ויצביעו בעד בהצבעת אשרור החסינות במליאת הכנסת – מעניקים, ללא סיבה מיוחדת, יחס מועדף לנבחר ציבור. הם נותנים פטור ממשפט דווקא לאיש שאמור לשמש כדוגמא אישית לציבור כולו.

האם חברי הכנסת שלנו מבינים מהו ניגוד עניינים? | עיר מקלט – כתבה רביעית

בדיוני החסינות של חיים כץ נתקלנו בתופעה מעניינת: חלק גדול מהח"כים לא מבינים כלל את הפגם שנפל לכאורה בהתנהלותו של כץ. האם חברי הכנסת שלנו ידעו לזהות אם ימצאו את עצמם בניגוד עניינים? או שאולי הם מודאגים מאיך שעבודתם מתנהלת כבר היום? כתבה רביעית בסדרה על בקשת החסינות של חיים כץ

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

שלושים וחמישה חברי כנסת נכחו בדיון החסינות של חיים כץ (הליכוד) ביום חמישי האחרון. באופן שנדמה מפתיע, רובם מתחו ביקורת דווקא על כתב האישום שהגיש היועמ"ש מנדלבליט. כץ מואשם בעבירת במרמה והפרת אמונים, על כך שקידם הצעת חוק כלכלית שהטיבה באופן ישיר עם חברו הטוב, ועשה זאת תוך הסתרה מכוונת של הקשר בין השניים מהגורמים המפקחים בכנסת (סקירה מלאה של העבירות המיוחסות לכץ). 

צילום: עדינה ולמן, דוברות הכנסת

היועמ"ש נכח בדיון ומצידו חזר שוב ושוב על האמירה: "זו לא עיר מקלט שאפשר לעשות כל מה שרוצים". והבהיר: "אם מישהו מעלה על דעתו שהוא יקבל כסף בסכום גדול ובתמורה לזה הוא יעביר הצעת חוק למען בעל האינטרס –  זה שוחד. גם לחבר כנסת, לא יעזור כלום. לא צריך להפוך את זה לעיר מקלט לעבריינים".

הכנסת עשוייה להעניק היום (שלישי) לכץ חסינות מפני העמדה לדין, ובכך תמשיך לרחף עננת ההאשמות מעל ראשו. בכתבה הרביעית בסדרה, אנחנו שואלים האם חברי הכנסת שיכריעו על עתידו של כץ מבינים בכלל במה חטא ומהו ניגוד עניינים?

האם חברי הכנסת מבינים מה זה ניגוד עניינים?

התמונה בנוגע לעבירות שביצע לכאורה כץ מורכבת. לטענת היועמ"ש (ולפניו גם המשטרה שחקרה את הנושא), כץ פעל בניגוד עניינים חריף: הוא קידם תיקון לחוק על סמך הצעה עליה למד מחברו, איש שוק ההון מוטי בן-ארי – הצעה שבמקרה גם מיטיבה עם האינטרסים של אותו בן-ארי. 

מצד שני כץ טוען שהאמין שההצעה טובה לכלל הציבור. לזכותו יאמר כי אף ח"כ לא ביקש לשנות מאז את התיקון או התנגד לו בזמן אמת (החקיקה עברה פה אחד בכל השלבים, זאת חרף התנגדות הגורמים המקצועיים במשרד המשפטים ורשות שוק ההון). 

מעבר לניסיונות הח"כים לנסות לקעקע את כתב האישום, חזרה ועלתה בדיון שאלה מרכזית: מהו בכלל ניגוד עניינים, ואיך זה נוגע לעבודה היומיומית של הח"כים?

להלן מבחר ציטוטים מהדיון:

קרין אלהרר (כחול לבן): "אני חייבת לומר שאני מרגישה קצת אי נוחות מחברי הכנסת, כי אני לא מצליחה להבין. חבר כנסת אמור לעשות לטובת הציבור. לפעמים חבר הכנסת בעצמו, או קרוביו, הם חלק מהציבור שזכאי לפירות. אני פשוט לא מבינה את קווי הגבול. אני אשמח שתשרטט את זה, כי  אחרת, אני חייבת לומר, כל פניית ציבור היא בבחינת חשודה. אם זאת פניית ציבור מבן אדם שאני מכירה, אני אשקול אלף פעם אם להיעתר לה".  

איילת שקד (הימין החדש): "חבר כנסת לא נמצא בניגוד עניינים, נקודה – לא כשהוא עונה לפניות ציבור, לא כשהוא מצביע לוועדה, ולא כשהוא מצביע במליאה".

קרן ברק (הליכוד): "אני לא מצליחה להבין את העבירות. קראתי הרבה מאוד מילים, חיפשתי המון, ממש בערימה של שחת. אני אומרת: מילים כאלה קשות, בסוף לא פותרות מלכתוב מה העבירות. אני באמת חיפשתי. אני לא מצליחה להבין. המון המון מילים, ובלי שום מהות להבין מה העבירה".

אופיר כץ (הליכוד): "אני מחברי הכנסת החדשים, ולפי מה שקראתי בכתב האישום, יש את הטענה שבעצם זו הייתה יוזמת החוק של בן-ארי והם חברים טובים. אז איפה בעצם המסגרת? מתי אני יודע להגיד אם זה חבר קרוב, אם זה משפחה, אם זה חבר מפלגה? מתי אנחנו צריכים לבוא ומה לא בסדר? לכל אחד יש את הסביבה הקרובה שאנחנו מדברים איתה, זה משפחה, זה חברים. אז אם עולה מהמקום הזה איזושהי הצעת חוק שהיא נכונה והיא מיטיבה עם הציבור, אז מה פסול בזה? ואם פסול, אז איפה המקום שאני צריך כן להכריז על זה?"

רויטל סויד (העבודה): "מעולם לא התקיים בכנסת דיון ענייני על איפה עוברים קווי הגבול. סומכים על שיקול הדעת של כל חבר כנסת להבין מה זה ניגוד עניינים, מה זו הפרת אמונים, מהו צריך להצהיר ומה לא. עמד חיים כץ, למיטב הבנתי, ב-2010 וחשב שברגע שהחוק מטיב עם הציבור, לא חל רטרואקטיבית והוא מביא מומחה בתחום – הוא חשב שהוא לא עומד בניגוד עניינים והפרת אמונים". עוד הוסיפה: "האם זה נכון וראוי להגיש כתב אישום בפעם הראשונה על דברים כאלה בלי שאנחנו מעולם דנו בזה, לא אנחנו, לא קודמינו בתפקיד, עשרות שנים". 

ניר ברקת (הליכוד): "מבחינתי, אדם שהעביר חוק נפלא ומצוין שעושה טוב עם הציבור ושירת את הציבור כראוי, מבחינתי זה גובר על ציר של תקלה משפטית כזו או אחרת כי בדיוק בשביל זה יש חסינות מהותית".

מיקי מחלוף זוהר (הליכוד): "נשאלת השאלה: במה חטא חיים כץ. זו השאלה שנשאלת פה ולכן אנחנו גם רוצים להחליט היום בדיון אם היה פה חטא גדול, כפי שטוען היועץ המשפטי לממשלה, שמצריך את הגשת כתב האישום".

קטי קטרין שטרית (הליכוד): "אף פעם לא חשבתי שיכול להיות שמערכת בחירות אחת, ועוד אחת, ועוד אחת, בעצם הצילו כמה מאתנו אולי מכתבי אישום עתידיים כי אין ועדות ואנחנו לא עוסקים בנושאים מהותיים. המסקנה היא שמה שנכון לעשות היום – יכול להיות שבעוד שנה ושנתיים בעצם יהיה עבירה פלילית שעשינו מבלי לדעת". עוד הוסיפה: "אנחנו באים באמת בתום לב לפניות, לבקשות, לנושאים שצריך להעלות אותם כי יש צורך אישי, ובמהלך השנים זה הופך להיות איזשהו אינטרס מיטיב. זאת אומרת שאנחנו בעצם לא אמורים לעשות שום דבר. כלום ושום דבר. זו המסקנה שאני יוצאת מהדיון הזה". 

מיכל שיר (הליכוד): "אני, אגב, גם כמחוקקת חדשה, חייבת להודות שזה גורם לי לחשש מאוד גדול, כי אף אחד לא יודע אם אני לא יושבת עם קרוב משפחה שלי כל קידוש, כל שבת, והוא נותן לי עצות כי אני חושבת שהוא איש מאוד-מאוד חכם. זאת בעצם השאלה. זה מה שגורם לי לחשש".

יואב סגלוביץ' (כחול לבן) הניח את האצבע על הקושי של הח"כים בהבנת החוק ואמר: "אם חבר הכנסת חיים כץ לא היה חבר כנסת לא היינו יושבים פה, לא היינו שואלים את השאלות המאוד מורכבות שנשאלו פה. נראה לי – ואני אומר פה גם לחברתי רויטל – כמעט בקצה יושבים בבית המחוקקים המחוקקים וקשה להם להבין את גבולות העבירה של מרמה והפרת אמונים. אם חיים כץ היה עובד ציבור אחר או נבחר ציבור אחר שאיננו נבחר כנסת, היה מוגש כתב אישום ולא הייתה נשאלת שאלה". 

*

במהלך הדיון, ניסה היועמ"ש להסביר שוב ושוב לח"כים מהו ניגוד עניינים. באחת הפעמים כשענה לניר ברקת אמר כך: "עזוב עכשיו את השאלה אם פלילי או לא פלילי – אסור לעסוק בדברים שיש לך בהם ניגוד עניינים אלא אם כן אתה מגלה את זה ומקבל דרך לפתור אותם. למשל, זה כל נושא הסדר ניגוד העניינים. אתה חייב ליזום גילוי אם יש לך חברות, אם יש לך אינטרסים (…) כשאתה מסתיר את הדברים האלה, זה לא בסדר. אסור להסתיר את זה. זה פוגע באמון הציבור. זה יוצר תחושה שהדברים האלה לא נעשו סתם. יכול להיות שהתשובה הייתה שאתה לא יכול לקדם את זה ואז זה יעבור למישהו אחר שיקדם את זה".

אזמ"ע (איך זה משפיע עליכם): נבחר ציבור חייב להימנע מאינטרסים אישיים וכלכליים בעת שימוש בכוח של תפקידו. קבלת החלטות מתוך מניע אישי, גם אם הדבר מיטיב עם הציבור בסופו של דבר, יכולה לפגוע קשות באמון הציבור במוסדות השלטון. דוגמא טובה לכך היא הזעזוע הציבורי כאשר התגלה כי הרמטכ"ל דן חלוץ מכר את תיק המניות שלו לאחר חטיפת חיילי צה"ל בגבול הצפון.

מעש"י (מה עושים כדי שיתוקן): חיים כץ בחר להסתיר במודע את האינטרסים שלו לאורך כל הדרך – החל מכך שלא הצהיר על חברותו ושותפות המסחר שלו עם בן-ארי, ועד ההסתרה של המידע מוועדת האתיקה של הכנסת. ספק אם פרסום מראש של האינטרסים הכלכליים או הצהרת ההון שלו היו עוזרים במקרה של כץ – אבל עבור יתר חברי הכנסת שאולי חוששים ליפול בשוגג לתוך ניגוד עניינים, פרסום שכזה עוד היום הוא הפתרון הטוב ביותר. שקיפות היא שתגן עליהם מפני המעידות שמהן הם כל כך חוששים.

פרגון: חברת הכנסת עדה מימון הזהירה עוד ב-1951 מפני ניצול לרעה של חוק החסינות | עיר מקלט – כתבה שלישית

"יש לי רושם שאנו מחפשים כאן כל מיני דרכים כדי לתת חסינות לחבר כנסת שעבר עבירה, וזה, במקום לומר בפשטות, שחבר כנסת חייב להתגבר על היצר הרע ולא לעבור עבירה". מפרגנים באיחור של כמעט 70 שנה לחברת הכנסת עדה מימון ז"ל. כתבה זו היא השלישית בסדרה שנוגעת להאשמות נגד חיים כץ ולמניעים של חבריו למשכן להעניק לו (כנראה) חסינות ממשפט

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

בזמן שחבריה לוועדת הכנסת הראשונה חיפשו בשנת 1951 חוקקו את חוק חסינות חברי הכנסת במטרה להבטיח את עצמאותם העתידית, דאגה ח"כ מימון ׁ(מפא"י) דאגה גם להצביע על הסכנה הטמונה בחסינות: "אני רואה את כל העניין הזה כראי עקום, ואני מתנגדת לצורה זו של חיפוש דרך להגנה על חבר העובר עבירה (…) במקום לחפש דרך כיצד למנוע מעשים שלא ייעשו, מחפשים דרך כיצד לכסות על חבר כנסת, גם בשעה שהוא פושע. אני טוענת, שיש להעניק חסינות מוגבלת עד למינימום".

עדה מימון – אזהרה ממעמקי ההיסטוריה

עדה מימון, אישה רבת פעלים שהקימה את בית הספר החקלאי "עיינות", הייתה חברה בכנסת הראשונה והשנייה וסירבה לקבל שכר על עבודתה בכנסת. מימון הייתה חברה בהנהגה העולמית של "ויצו" ופעילה פמיניסטית שנאבקה למען גיוס נשים לצבא. לפני כשנתיים פורסם ספר אודותיה ("מהפכנית", פרופ' בת שבע מרגלית-שטרן, הוצאת יד יצחק בן צבי).

חיים כץ צפוי לקבל מחבריו לכנסת חסינות מהעמדה לדין, הנה תזכורת לעבירות המיוחסות לו | עיר מקלט – כתבה שנייה

רמיית חבריו לחקיקה, שקרים לוועדת האתיקה ו"חוק ליטו" שנתפר מתוך נקמה אישית – היועמ"ש מציג התנהלות עבריינית לכאורה של חבר הכנסת חיים כץ, אותה חבריו למשכן עוד עשויים להכשיר ביום שלישי. כתבה שנייה בסדרה על בקשת החסינות של חיים כץ

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

בעוד התקשורת עוסקת בנגיף הקורונה, שחרור נעמה יששכר ותוכנית המאה של דונאלד טראמפ – היא מפספסת תהליך דרמטי שמתרחש בימים אלה בכנסת: הפיכתה לעיר מקלט לחשודים בפלילים. ראש הממשלה נתניהו אמנם משך את בקשת החסינות שלו מהכנסת, אך חברו לסיעה, חבר הכנסת חיים כץ, הותיר את בקשתו בעינה.

נגד כץ הוגש בספטמבר האחרון כתב אישום בגין מרמה והפרת אמונים. ביום חמישי ישבנו חמש שעות בדיון שהתקיים בוועדת הכנסת לגבי כץ – ולמדנו שהרוח מנשבת לטובת מתן החסינות לכץ. 

הדיון ימשיך ביום שלישי הקרוב (סיקור מלא בזמן אמת רק בערוץ הטלגרם של "שקוף") ובסופו תחליט ועדת הכנסת אם להעניק לכץ חסינות מפני העמדה לדין. אז רגע לפני שהח"כים יהפכו (אולי) את הכנסת שלנו לעיר מקלט – אנחנו יוצאים בשורת כתבות לסיקור החסינות. 

צילום: עדינה ולמן דוברות הכנסת

בכתבה היום: בחינת התנהלותו של חיים כץ, לפי כתב האישום והפרוטוקולים.

ההיכרות והחברות של חיים כץ ומוטי בן-ארי

בתחילת שנות האלפיים חיבר איש העסקים קובי מימון בין ח"כ חיים כץ ואיש שוק ההון מוטי בן-ארי. מימון הציע לכץ להתייעץ עם בן-ארי בנוגע להשקעותיו בבורסה. השניים הכירו והקשר הלך והתחזק לידי חברות אמיצה, במסגרתה היו נפגשים כץ ובן-ארי בבתי קפה מדי יום שישי, ועוד כמה פעמים בחודש במשרדו של בן-ארי בחברת "אקוויטל" – לה נתן בן-ארי שירותי ייעוץ פיננסים. 

ככל שהכיר כץ את בן-ארי לעומק, כך זכה להיחשף לכישוריו בשוק ההון, עד שנהג לכנותו "מסי של שוק ההון". כחלק ממפגשיהם כץ היה יושב במשרדו של בן-ארי ומעתיק את פקודות הקניה והמכירה שלו, לעיתים ללא שיקול דעת. 

בשלב מסוים החלו השניים לשתף פעולה ולתאם פעולות מסחר – כץ היה קונה ובן-ארי מוכר, ולהיפך. וכך עשו בעשרות פעולות בהיקפים של מיליוני שקלים. פעולות מתואמות במניות שאינן נסחרות בקלות משפיעות על שער המניה באופן מלאכותי והן גם עבירה על החוק. וכך, הקשר המשיך, השניים היו נפגשים, סוחרים ושותים קפה בשישי.

"חוק ליטו אני אעשה לך" – האינטרסים של בן-ארי בהצעת החוק של כץ

כחלק מתיק ההשקעות שלו, החזיק בן-ארי באגרות חוב (אג"ח) של חברות המצויות בקשיים. אחת מהאג"חים הייתה של חברת "ליטו גרופ", שבשלב זה לוותה חוב של למעלה מ-10 מיליון שקלים.

בן-ארי היה בזמן הזה במאבק מול בעלי השליטה ב"ליטו", ובשלב מסוים הבטיח להם: "אתם תראו שאני אגרום לכך שיהיה חוק שהאג"ח שאתם מחזיקים יהיו נחותות ולא ישלמו לכם… תראו שזה יקרה ומהר יותר ממה שאתם חושבים". עוד הוסיף: "חוק ליטו אני אעשה לך". 

"ליטו" הייתה רק אחת החברות בקשיים בהן החזיקו בן-ארי וחברת אקוויטל, לה ייעץ. שינוי החוק וזכות הקדימות בתשלום האג"ח יכול היה להגדיל את רווחיהם של בן-ארי ואקוויטל. 

צילום: עדינה ולמן, דוברות הכנסת

תיקון 44 

כץ, שהיה באותה תקופה יו"ר ועדת העבודה והרווחה, קיבל הצעה מבן-ארי לשנות את חוק ניירות ערך ולהבטיח לבעלי אגרות החוב קדימות על בעלי אג"ח שהם גם בעלי שליטה בחברה. כץ נענה להצעה, ככל הנראה מתוך מחשבה כי ההצעה עצמה גם נכונה באופן עקרוני. 

באוקטובר 2010 הגיש כץ הצעת חוק פרטית בנושא – תיקון 44 לחוק ניירות ערך. 11 ימים לאחר הגשת הצעת החוק, הגיע כץ למשרדו של בן-ארי ואלו סחרו ביניהם בפחות מחצי שעה בעסקאות מתואמות (קונים ומוכרים אחד לשני בניגוד לחוק) במעל מיליון שקל. 

בתחילת נובמבר הצעת החוק כבר עלתה לקריאה טרומית, הממשלה הודיעה שתתמוך בה, בכפוף לתמיכת הגורמים המקצועיים. לאורך הדיונים אותם גורמים (משרד המשפטים ורשות שוק ההון) התנגדו להצעה, אך זו המשיכה להתקדם בזכות המעורבות של בן-ארי בדיונים. 

למרות שהצעת החוק עסקה בנושא כלכלי שמתאים לוועדת הכספים או הכלכלה, פעל כץ לנתב את הצעת החוק דווקא לוועדה בראש הוא עומד – ועדת העבודה והרווחה, שאין לה כל קשר נראה לעין לנושא. ההצעה הוגשה לכנסת ב-11 באוקטובר 2010 והגיע לקו הגמר בקריאה שלישית ב-3 בינואר 2011. חקיקת בזק במונחים ישראליים.

בתהליך החקיקה מקיים כץ שלושה דיונים בוועדה שלו בנושא, לחלקם מגיע חברו, גורו ההשקעות, בן-ארי. במהלך הדיונים כץ נותן לבן-ארי במה נכבדת ומרומם את עמדתו המקצועית על פני גורמי המקצוע שמתנגדים לחוק. וכך פונה אליו כץ בפעם הראשונה בדיון:

כץ: "תודה רבה. אדוני ביקש רשות לדבר".

בן-ארי: "אני מנהל השקעות עם ותק בשוק ההון וניסיון רב בניהול השקעות באיגרות חוב. בשנת 1995, 1996, 1997, במשבר שוק ההון שהיה בשנים ההון והן בתקופה הרלוונטית עכשיו, ניהלתי הרבה מאוד הסדרים כנציגות בבעלי מוסדות".

לאורך כל הדיונים לא כץ ולא בן-ארי משתפים בקשרי החברות והמסחר שלהם. כץ מתייחס אליו כגורם מקצועי בעל ידע רב – וזהו. זו נקודה משמעותית, מכוון שבין בן-ארי יש כל העת קשרי חברות וכץ נהנה כלכלית מקשר זה, במקביל לקידום הצעת החוק. לטענת היועץ המשפטי אף אחד בוועדה לא יודע זאת. תארו לכם שכץ היה מציג את בן-ארי כך: "זה מוטי, חבר יקר ואיש שוק ההון, אני מתייעץ איתו רבות על ההשקעות שלי וביקשת ממנו להגיע לדיון. האמת שהצעת החוק הייתה אפילו רעיון שלו מאחר והוא משקיע באג"ח בסיכון גבוה". האם כץ היה מסוגל להמשיך בעצמו בדיון?

כץ משקר לוועדת האתיקה של הכנסת

בינואר 2011 קבלה תנועת "אומץ" לוועדת האתיקה של הכנסת וטענה כי חיים כץ החזיק מניות בחברת "ישראמקו" שהרוויחה מהחוק שהוא עצמו חוקק. בוועדת האתיקה הוא טען שהרווח מזערי. בנוסף שגורמים בוועדה ידעו כי מוטי בן-ארי חבר של כץ. לטענת היועמ"ש כץ שיקר, גם בהיקף החשיפה לאג"ח וגם בכך שגורמי הוועדה ידעו. 

במהלך השנים מערכת היחסים בין כץ לבן-ארי המשיכה, ושנתיים אחרי ההצעה הראשונה מניח כץ הצעת חוק נוספת שגיבש עם בן-ארי בנוגע להסדרי חוב. תכלית ההצעה הפעם – להשיב דיבידנדים שקיבלו בעלי שליטה לאחר שהחברה נקלעה לקשיים, מהלך שישיב יותר כסף לבעלי החוב. הצעת החוק לא קודמה. בכל אותם השנים כץ המשיך ליהנות מעצותיו והמסחר של בן-ארי.

חשבון נאמנות בכאילו

שרים בממשלה חייבים להעביר את תיק ההשקעות שלהם לניהול בנאמנות עיוורת – גוף שינהל את השקעותיהם במקומם. כץ שמונה בשנת 2015 לשר העבודה והרווחה אכן פתח חשבון במשרד רו"ח שטראוס לזר אך בפועל מי שניהל את השקעותיו היה מוטי בן-ארי – עובדה שהסתיר מהגורמים המקצועיים. 

היועמ"ש מחליט על כתב אישום

בעקבות ההתנהלות של כץ לאורך השנים החליט היועמ"ש מנדלבליט להעמיד את כץ לדין באשמת מרמה והפרת אמונים, כאשר בליבת האישומים נמצא קידום הצעת החוק שנעשתה בניגוד עניינים ורמיית סביבתו, וכן השקר לוועדת האתיקה. כץ לא יועמד לדין על תיאומי המסחר ולא על השקר שנוגע לניהול חשבון הנאמנות שלו. 

צילום: עדינה ולמן, דוברות הכנסת

 טענותיו של כץ לחסינות

בבקשת החסינות לכנסת מעלה כץ כמה טענות נגד ההליך הפלילי: ראשית, הוא מציין כי קידם הצעת חוק חברתית לטובת הציבור, כדי להגן על כלל ציבור המשקיעים. כץ לא מכחיש שבן-ארי קידם מולו את החוק וטוען כי זוהי "חקיקה מהחיים", גם "אם הגיע ממאן דהו, או אף מלוביסט", כפי שקורה עם חלק גדול מהצעות החוק. 

בהיבט הנורמטיבי כץ כותב כי אין תקדים בו חבר כנסת הועמד לדין בטענה כי פעל בניגוד עניינים, ומוסיף כי הטלת נורמות באופן רטרואקטיבי תקשה על חברי הכנסת לעבוד. עוד הוסיף כי ועדת האתיקה מצאה טעם לפגם בהתנהלותו אך לא עד כדי עבירה אתית. לאור זאת, כץ מבקש כי תוענק לו חסינות מפני משפט.

היועמ"ש, כאמור, דוחה את טענותיו של כץ.

*

בחלק הבא בסדרת הכתבות על בקשת החסינות של חיים כץ, אנו מפרגנים (בדיעבד) לחברת הכנסת לשעבר עדה מימון שהזהירה את חבריה עוד בשנת 1951 כי "מחפשים כאן כל מיני דרכים כדי לתת חסינות לחבר כנסת שעבר עבירה".

מה הטריד את הכנסת שחוקקה את חוק החסינות בשנת 1951? | עיר מקלט – כתבה ראשונה

חזרנו לפרוטוקולים ובדקנו: חברי הכנסת שחוקקו את חוק החסינות בשנת 1951 חששו בעיקר מפני עריצות הרוב ורדיפה על ידי הממשלה. שוחד? מרמה? הפרת אמונים? מסתבר שאף אחד לא חזה את זה. כתבה ראשונה בסדרה על בקשת החסינות של חיים כץ

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

"כל מושג החסינות מבוסס על כך, שחברי הכנסת לא יהיו תלויים באיזשהו מוסד ממשלתי, או גוף אחר. אם אנחנו מכניסים התערבות של הממשלה, או חלק ממנה, מאבד כל מושג החסינות את ערכו, כי הממשלה קובעת את צעדי חברי הכנסת". כך אמר ח"כ לשעבר שמואל כ"ץ, בדיון שעסק בחוק החסינות בינואר 1951. 

ח"כ שמואל כץ – מתוך אתר הכנסת

ראש הממשלה בנימין נתניהו משך השבוע את בקשתו לחסינות, אך בקשתו של חיים כץ עדיין עומדת וצפויה לעלות לדיון היום (חמישי). אחריה עשויות להגיע בקשות לחסינות מצד דוד ביטן, אריה דרעי ויעקב ליצמן.

עברנו על 21 הדיונים שהתקיימו בוועדת הכנסת בין אוגוסט 1950 לחודש יוני 1951 כדי לבדוק כיצד התנהלו הדיונים סביב החוק הכי מדובר בשנה האחרונה, ומה הייתה הסוגיה המרכזית שהעסיקה את הח"כים סביב הדיון. 

דיוני מליאת הכנסת הראשונה. צילום: הנס פין, לע"מ

"אני רוצה להיות מוגן, כדי שאוכל להיות נציג של הציבור" 

אחת הדאגות המרכזיות של ועדת הכנסת הראשונה הייתה, מסתבר, מאסר שרירותי על ידי הרשות המבצעת. ח"כ לשעבר משה בן עמי, אמר אז: "חוק זה בא להגן על חברי כנסת, והסעיף הנידון מגן עליהם מפני מאסר או מעצר על­ ידי הרשות המבצעת. יכולים להיות מקרים רבים שהרשות המבצעת תהיה מעוניינת להרחיק את חברי הפרלמנט, ולמנוע מהם התערבות בעבודת הרשות המבצעת. לכן, לא ייתכן לקבוע כאן ששוטר או קצין או כל מוסד מבצע אחר יקבעו אם יש לאסור חבר כנסת או לא, כיון שהכנסת היא הממסד העליון של המדינה והיא הקובעת, ולא השוטר".

משה בן עמי – דאג מהרשות המבצעת

בדיון אחר באותו חודש בנוגע לפרוצדורת הסרת החסינות הביע ח"כ לשעבר מאיר יערי את חששו מפני עריצות הרוב בכנסת: "אינני רוצה למסור לקואליציה את הזכות לבטל את חסינותי. אני רוצה להיות מוגן כדי שאוכל להיות נציג של הציבור. לשם כך ישנה דמוקרטיה – כדי להגן גם על האופוזיציה. כל זמן שלא מוגנת אפשרות קיום של אופוזיציה – אין דמוקרטיה. אני עומד על כך שביטול החסינות יהיה צמוד להאשמה הקונקרטית, שרק התביעה הכללית תהיה רשאית להגיש בקשה לביטול חסינות, ושהרוב היחסי בוועדת הכנסת יוגדל ל­שלושה רבעים".  

מאיר יערי

תקופת פגרה – זמן טוב לממשלה לאסור חברי כנסת

בדיון בחודש פברואר, כשדנו על בקשות חסינות בזמן פגרה, חברי הכנסת חששו שוב מהיכולת של הממשל לפגוע בהם. ח"כ לשעבר יוחנן בדר אמר: "זכור לי מהפרקטיקה של כמה וכמה ארצות שהן היו נוהגות לאסור את חברי הפרלמנטים דווקא בימי הפגרה. לדעתי על הכנסת להתכנס במקרה שוועדת הכנסת מחליטה שיש להסיר את חסינותו של ח"כ מסוים". 

מנגד, ח"כ לשעבר מאיר ארגוב, התנגד לחקיקה מפורשת בנושא וטען שתרבות פוליטית לא תוכל להחליף חקיקה: "חבר הכנסת בדר חושש שהממשלה תהיה מעוניינת במאסרם של כל חברי הכנסת מצד האופוזיציה בזמן הפגרה, לעומת זאת, אם יבוא משטר כזה, המעוניין במאסרם של חברי הכנסת, אני אומר שלא יהיה כל ערך לחוק הזה, כפי שקרה בארצות אחרות".

יוחנן בדר

"יש לי רושם שאנו מחפשים כאן כל מיני דרכים כדי לתת חסינות לחבר כנסת שעבר עבירה"

בדיון אחר, ח"כ לשעבר עדה מימון הביעה את חששה מכך שלעודף הדאגה לח"כים עשויות להיות גם השלכות מסוכנות: "יש לי רושם שאנו מחפשים כאן כל מיני דרכים כדי לתת חסינות לחבר כנסת שעבר עבירה, וזה, במקום לומר בפשטות, שחבר כנסת חייב להתגבר על היצר הרע ולא לעבור עבירה. אני רואה את כל הענין הזה כראי עקום, ואני מתנגדת לצורה זו של חיפוש דרך להגנה על חבר העובר עבירה".  

מימון חזרה על חששה שוב בדיון העוקב: "אני חוזרת על דברי מן הישיבה הקודמת; אני רואה, שבמקום לחפש דרך כיצד למנוע מעשים שלא ייעשו, מחפשים דרך כיצד לכסות על חבר כנסת , גם בשעה שהוא פושע. אני טוענת, שיש להעניק חסינות מוגבלת עד למינימום".

עדה מימון – אזהרה ממעמקי ההיסטוריה

קחו הכל – אבל אל תגעו לנו בחסינות: העמדה הבעייתית של דוד ביטן

בראיון לניסים משעל אמר דוד ביטן שמי שיתנגד לחסינות לנתניהו "גמר את הקריירה שלו בליכוד". משעל מצידו שכח להזכיר לביטן עצמו שהמשטרה מצאה תשתית ראייתית להעמידו לדין ב-12 פרשיות שחיתות שונות ושהוא עצמו במסלול המהיר לבקשת חסינות. השמטת הקונטקסט במקרה זה בעייתית במיוחד. ביקורת פוליטית ותקשורתית

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

"אם הקבוצה הזאת תנסה למנוע מנתניהו חסינות, היא גמרה את הקריירה בליכוד", אמר ח"כ דוד ביטן בראיון בשבוע שעבר על גדעון סער והח"כים שתמכו בו בפריימריז. 

מדובר בראיון ששודר ביום שישי האחרון ברדיו 103FM. משעל שכח להזכיר למאזינים מספר עובדות מהותיות: 

  1. נגד ביטן עצמו עומדות חשדות למעורבות ב-12 פרשיות שחיתות שונות. 
  2. המשטרה כבר מצאה תשתית ראייתית להעמידו לדין וההחלטה בעניינו תתקבל בקרוב בפרקליטות. 
  3. באם יוחלט להגיש כנגד ביטן כתב אישום, גם הוא עשוי לבקש חסינות בדיוק כפי שביקש חיים כץ שמואשם במרמה והפרת אמונים וכפי שככל הנראה יבקש גם נתניהו שמואשם בקבלת שוחד, מרמה והפרת אמונים. 

דוד ביטן – אתר הכנסת

קחו תפקידים ואל תגעו בחסינות

אלא שבראיון הזהיר ביטן את הח"כים בליכוד שיתנגדו לחסינות. כשמשעל שאל אם הוא רוצה שיצביעו כנגד מצפונם, השיב: "כולנו מצביעים נגד מצפוננו בהרבה מאוד דברים". והוסיף: "זה לא ערכי, אם הם יתנגדו לחסינות של נתניהו".

במקום זאת ביטן מציע מה הם כן יכולים לבקש – תפקידים: "אם הם יתנגדו לחסינות אז הם גמרו את הקריירה בליכוד, כולל גדעון סער, אין להם שום סיכוי בליכוד יותר לשום דבר, לכן הם לא יעשו את זה. שונה הדבר בקשר לתפקידים. יבואו ויגידו לו: אדוני הנכבד, יש לנו מספר מנדטים, אנחנו רוצים שר לזה, סגן לזה, יו"ר ועדה לזה, זה כן יהיה. זה בדיוק מה שקרה פעם בשיטת המחנות בליכוד, ובעצם זה מה שיקרה".

חשדות לתעשיית שחיתות

מוזר שהמאזינים – ששמעו את ביטן יוצא כנגד החסינות, לא קיבלו את המידע המשלים שיעזור, אולי, להבין מדוע ביטן מחזיק בעמדה הזו: יש לו אינטרס אישי.

אז אנחנו נמלא את החלל: במרץ 2019 המליצה המשטרה לפרקליטות להעמיד את ביטן לדין בגין: שוחד, הלבנת הון, קבלת דבר במרמה, מרמה והפרת אמונים ועבירות מס ב-12 פרשיות! לדוגמא: במסגרת פרשת 'חברת דניה סיבוס', חשוד ביטן כי קיבל 430,000 ש"ח לעצמו ולאדם נוסף, על מנת לקדם היתרי בניה ואינטרסים נוספים של החברה. במסגרת פרשה נוספת עלה החשד שבשנים 2017-2011, סייע ביטן ליזמים לקדם אישורים והיתרים בתמורה ל 385,000 ש"ח.

 

"קואליציה בכנסת תפקידה לבקר את השרים, ולא לעשות להם פוצי מוצי" – שיחה עם צבי ישראלי, כתב קול ישראל מלפני 40 שנה

בשיחה אישית עם העיתונאי צבי ישראלי, ניסינו להבין מה השתנה בכנסת מאז שנות השמונים, והופתענו לשמוע שלא הרבה. וגם: מהו מקורו של חוק החסינות, מה עלה בגורל הפיילוט החד פעמי של ההצבעה האלקטרונית בוועדת הכנסת, ומתי מוטלת חובה מוסרית על עיתונאים פרלמנטריים להתערב

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

לפני מספר שבועות, קבלתי מייל מאדם שלא הכרתי, בשם צבי ישראלי, שהציע את עזרתו ל"שקוף": "יזמתי את ההצבעה הממוחשבת, גרמתי לביטול הטבות הבריאות המושחתות, והעיסוק המושחת בשכר חברי הכנסת", נכתב שם. במהרה התברר לי שכותב המייל הוא לא אחר מכתב קול ישראל לשעבר. מאחר שביום-יום של הסיקור שלי בכנסת אני נלחם בדיוק על הסוגיות האלו, סיקרן אותי לפגוש אותו ולשמוע מה השתנה ב-40 השנים שעברו. 

פרש לחיי היצירה

את ישראלי פגשתי בביתו בירושלים. בחצר הבית ישנו תנור קרמיקה גדול, שם הוא מכין צלחות, קערות, ספלים ומלחיות, ונדמה כי רק עליהן יכולנו לשוחח שעתיים. את השקט הפסטורלי קוטע לבסוף טרקטור הגונח מעבר לגדר, ואנחנו נכנסים פנימה, לשוחח על הכנסת בשנות ה-80. בעשר שנות עבודתו, סיקר ישראלי את הכנסת התשיעית, העשירית והאחת עשרה. בשנה האחרונה ב"שקוף", עבדכם הנאמן כבר הספיק לסקר את הכנסת ה-20, ה-21, ה-22 ובקרוב גם את הכנסת ה-23. 

גיליתי מהר מאד שמה שעניין את ישראלי בשנות ה-80, רלוונטי מאד גם היום. בספר שכתב (אותו ניתן לקרוא בספרייה הלאומית), "אדוני היושב-ראש, כנסת במשבר" בהוצאת כרמל, סוקר ישראלי את תהליך המעבר להצבעה האלקטרונית, דן בהתעסקות הבלתי פוסקת של הח"כים בשכרם, ומספר איך יצר מדדים להשוואה של חברי הכנסת זה לזה.

אחת הסוגיות המשותפות לישראלי ולי היא העיסוק של חברי הכנסת בעצמם. היום, קיים קושי מסוים לזהות מהלכים כאלה, משום שבד"כ סיעות הבית מסכימות לכל מה שקשור לתנאי השכר ולתנאים הנלווים, וכשיש הסכמות ואין חיכוכים – יש פחות חשיפה. אנחנו למשל, כתבנו לאחרונה על הדרך בה השיגו המפלגות עוד 63 מיליון שקלים לתעמולה. שאלתי את ישראלי כיצד זיהה מהלכים כאלה בעבר.

"בתוך ערימות הניירת של הצעות החוק שהייתי מקבל, היה לעיתים גם נייר ללא שום פירוט: דיון על תיקון סעיף 12. בלי הסבר. שם היה צריך לחפור. הייתי צריך ללכת לחפש את היועצים המשפטיים שיכולים לספר לי במה מדובר. בד"כ הם ומחלקת השכר – אנשים טובים שמתרגזים מהתרגילים של חברי הכנסת". 

נושא השכר חוזר על עצמו שוב ושוב. "קודם מגיע איזה ח"כ שאשתו חולה ומבקש תנאי חריג ומיוחד, אח"כ באים חברי כנסת אחרים ואומרים למה הוא קיבל, ואז המנכ"לים והשופטים – אלו תמיד הראשונים שדורשים – איגוד מקצועי חזק. ואז באים "המצמידים", ששכרם צמוד לשכר שר או סגן שר. ואז השרים מגלים שלח"כים תנאים טובים יותר ודורשים לתקן". יחד עם זאת, ישראלי מדגיש: "אין לי בעיה שיהיו להם תנאים טובים, המבחן הוא בתוצר – מה עשית בשביל הכסף". 

ניגוד העניינים של חיים רמון 

ישראלי סיפר לי על חיכוך שהיה לו עם ח"כ לשעבר, חיים רמון: "בעל מלון בירושלים בא לוועדת הכספים לקבל הלוואה. בעל המלון סיפר: 'ישבתי במשרד של חיים רמון'. רמון ישב בוועדה ולא אמר כלום. אמרתי לרמון: 'חיים, יש לך משרד עו"ד. אתה מקבל את המלונאי במשרד ואח"כ בא לוועדה ומבקש כסף?! אתה דן בכסף שלו. איך אתה עושה דבר כזה?'.  לא ויתרתי לו – פרסמתי את זה. רמון כעס מאוד".

ניסוי ההצבעה הראשון היה בוועדת הכנסת – כיום היא רק במליאה

בכנסת כיום מתפרסמות ההצבעות של חברי הכנסת במליאה בלבד. ההצבעות בוועדות אינן נרשמות, אלא רק באופן הבא: 5 בעד, 6 נגד – וזהו. לא ניתן לדעת מי הצביע בעד, מי נמנע, מי לא השתתף בהצבעה ומי נגד. בספרו של ישראלי, הוא מספר על התהליך בו החתים את חברי הכנסת על עצומה הקוראת לרישום ההצבעות. 

הצבעה בוועדת הכנסת שנת 1987

"מה אתה אומר? באמת?". ישראלי הופתע כשסיפרתי לו שהיום אין רישום הצבעות בוועדות הכנסת, ושרק רושמים כמה הצביעו בעד וכמה נגד. "שערורייה אדירה", אמר, "אתם -"שקוף"- חייבים לעשות עם זה משהו". הוא מיד הראה לי צילום מתוך הספר שלו, של ההצבעה בוועדת הכנסת, שם כתוב במפורש מי נכח בהצבעה, מי התנגד ומי הצביע בעד. 

כך מתברר שבשנת 1987, התקיים ניסוי בוועדת הכנסת להצבעה האלקטרונית, וישראלי אף נכח בו. אך מסתבר שזה היה רק ניסוי שלא הבשיל. גם אנחנו ב"שקוף" יחד עם "לובי 99" פעלנו בשנים האחרונות לקדם רישום הצבעות בוועדות – הפעם באייפדים – אך הכנסת עדיין לא אימצה את היוזמה במלואה. 

החתימות שאסף ישראלי להצבעה אלקטרונית – 1982

על המתח בין סיקור אובייקטיבי לאקטיביזם עיתונאי

כששוחחנו על הקמת רישום ההצבעה בכנסת, תהיתי אם לא חצה את המנדט שלו כעיתונאי, ובמקום לסקר חדשות ניסה ליצור אותם. ישראלי ענה: "עיתונאי צריך לסקר, לשקף, אתה לא יכול להיות אקטיבי. מצד שני – אתה לא יכול להיות אדיש לפגיעה בדמוקרטיה". 

"אני בן למשפחה של נספים בשואה", אומר ישראלי. "אני חי אותה כל ימי ומכיר את הלקח. הדמוקרטים מילאו את פיהם מים בימים הנוראים. בנושאים של דמוקרטיה, מוסר ציבורי, של ניקיון כפיים, מלחמה בגזענות, אלו נושאים שעיתונאי לא יכול להיות אדיש אליהם ולומר: 'אני רק מסקר'. אינך יכול לשבת מנגד". ישראלי היה פעיל גם בחקיקת החוק למניעת הסתה גזענית ואומר: "אם התקשורת תאפשר לגזענות ושנאה לעבור דרכה ולהשתמש בה, היא תכרות את הענף שעליו היא יושבת. אי אפשר שעיתונאים יהיו אדישים לכך".

מתוך מכתבו של יו"ר הכנסת שלמה הלל לצבי ישראלי

"אם תצביע על אדם ספציפי, הוא ינסה לתקן את דרכיו"

אחת הסוגיות שמעלה ישראלי היא צילום או סיקור המליאה הריקה. ישראלי מסביר בספרו כיצד עבר מסיקור המליאה הריקה לציון שמם של הנעדרים. 

"שעות הייתי יושב במליאה, כעיתונאי, והמליאה ריקה. בהתחלה הייתי כותב על כך שהיא ריקה, עד שהבנתי שאני מחזק את הזלזול בכנסת. ככתב צעיר חיפשתי דרכים לתקן את המצב במליאה והייתי שותף בניסיון ליצור חוק קוורום (מינימום משתתפים). אבל זה לא עבד, כי חוק כזה נותן אפשרות להפיל חוקים על ידי מניעה מכוונת של קוורום. לבסוף הגעתי למסקנה שדיווח על ההיעדרות האישית ולא הכללית היא החשובה. 

אם תצביע על האדם הספציפי, הוא ינסה לתקן את דרכיו," הוא טוען. "משם הגעתי ל"כרטיס עבודה" לח"כ,  ומשם התגלגלנו לרישום ההצבעה האלקטרונית. כל הכוונה הייתה לתקן את פניה של הכנסת.

כשהייתי צועק כל היום 'המלך ערום' אז בציבור היו אומרים לא צריך את המלך הזה. כל פעם שהייתי מגיע לנקודה שחששתי שישפכו את התינוק עם המים, אמרתי – תמתן. רציתי ביקורת על הדמוקרטיה, אבל לא רציתי להרוס אותה. היום, לפגוע בדמוקרטיה הפך להיות דבר שבשגרה."

"מועדון המשתמשים בכנסת"

לאורך ספרו של ישראלי חוזר הביטוי "מועדון המשתמשים בכנסת". שאלתי את ישראלי מה משמעות הביטוי. ישראלי הסביר שהכוונה היא להראות שאכן יש ח"כים שעובדים: "זה ביטוי שהמצאתי לעצמי. הכוונה להראות שיש ח"כים שבאים בבוקר, הולכים לוועדה, מחזיקים אותה על הכתפיים ויורדים לפרטים. ויש קבוצה שלא עובדת. היו כמה ח"כים מאד פעילים כמו גאולה כהן, דן תיכון, יוסי שריד, יאיר צבן, אורה נמיר, מיכאל איתן ועוד אחרים- דור שנעלם. 

הח"כית שהייתי הכי קרוב אליה הייתה גאולה כהן, לא חסתי עליה כשהיה צריך לבקר. זה חשוב לעיתונאי, לטפח קשרים עם חברי הכנסת אך לא להגיע לחברות אישית שתשפיע על הכתב".

"בקואליציה הנוכחית הקימו ועדת שרים לחקיקה, שהכל מתחיל ונגמר שם – לכן אין כנסת. יושבת שרת המשפטים ומחליטה לפי האג'נדה שלה והשרים אפילו לא באים לשם. בסוף מה שיוצא מוועדת השרים לחקיקה זה מה שקורה בכנסת. אין דיון רציני", טוען ישראלי וממשיך: "תפקידה של הכנסת הוא לבקר את הממשלה. האופוזיציה תפקידה לנגח את הממשלה. תפקידה של הקואלציה בכנסת הוא לבקר את השרים ולא לעשות להם פוצי מוצי. היום חברי הקואליציה לא יודעים זאת – הם רק מכירים משמעת קואליציה – זה לא נכון. הם חושבים שהתפקיד שלהם זה לזחול לתוך הממשלה". 

יו"ר הכנסת מנחם סבידור מעניק לישראלי את פרס סביצלוסקי לכתב פרלמנטרי מצטיין – מאי 1982

מקורו של חוק החסינות

באחד הפרקים בספר, נוגע ישראלי בחוק החסינות – נושא אקטואלי גם היום: "בחוק החסינות משנת 1951 נכתב כי 'ח"כ לא ישא באחריות פלילית או אזרחית ויהיה חסין בפני פעולה משפטית… במילוי תפקידו'. בעצם, ניסו למנוע מעצר שרירותי של ח"כ בדרכו להצבעה מכרעת. לא חשבו אז על עבירת תנועה, מרמה או שוחד".

ישראלי מרחיב: "חוק החסינות בעצם התחיל מכך שרוב חברי הכנסת היו נוסעים באוטובוס. הייתה מחשבה בדיונים הראשונים, שאפשר היה לשלוח שוטר לשער הגיא, לעצור את האוטובוס והוא לא יגיע להצבעה, ואז הממשלה תשרוד או תיפול. אף אחד לא חשב שהחסינות תוכל לאפשר לקחת שוחד. זה הגיע לפיצוץ ראשון בימיו של ח"כ אבוחצריא מהמפד"ל. הוא חטא ופשע והעמידו אותו לדין. הוא בא לוועדת הכנסת וביקש חסינות – זה היה משבר אדיר כי הוא היה הראשון שהשתמש בה (לבסוף הוא גם ויתר עליה, ע.ב). מטרת החסינות הייתה למנוע התנכלות – ומה אתה אומר שאתה מבקש חסינות על עבירות שוחד – שהפרקליטות והיועמ"ש מתנכלים לך?"

ישראלי מוסיף ושואל: "אילו כלים יש לוועדת הכנסת לקבוע אם היועמ"ש התנכל לו או שלא?"   

*

הערותיו של ישראלי על שנות השמונים נכונות ברובן גם היום. הנה מדגם של כתבות אחרונות של "שקוף", הממחישות עד כמה הסוגיות עימן התמודד בעבר עדיין מטרידות אותנו ואת הציבור: