פוסטים

פוליטיקאי חסם אותך? יש למה לחכות: בכנסת ה-22 ייערך דיון בנושא חסימות משתמשים מעמודים של חברות וחברי כנסת

בתגובה לפניה של עו"ד דנה יפה מהקליניקה לזכויות אדם במרחב הסייבר, השיב משרד יועמ"ש הכנסת כי יערוך דיון בנושא חסימת אזרחים ואזרחיות ברשתות החברתיות. זהו צעד נוסף למאבק בחסימות ולקידום חופש הביטוי ברשתות החברתיות

| יעל פינקלשטיין |

הגבת בעמוד של חברת כנסת, שר או ראש עיר ונחסמת? יש תקווה: בקרוב צפוי להיערך דיון מיוחד בכנסת, בו עשויה להתקבל מדיניות מסודרת בנושא.

בעקבות פניה של עו"ד דנה יפה מהקליניקה לזכויות אדם במרחב הסייבר באוניברסיטה העברית ליועץ המשפטי לכנסת, הציעו במשרד היועמ"ש לערוך דיון רשמי בתחום. בתשובת היועמ"ש נכתב: "מאחר שהנושא נושק לסוגיית חופש הביטוי וחופש הפעולה של חברי הכנסת, וקיימות גישות שונות ביחס לאופן ניהול העמודים ברשתות החברתיות, אנו סבורים כי נכון יהיה להביא את הסוגיה לדיון בפני הגורמים הפרלמנטריים הרלבנטיים בכנסת ה-22, ולזמן אליו אתכם וגורמים ציבוריים נוספים שהביעו עניין בנושא".

נבחרי ציבור רבים בוחרים לפרסם מידע על עבודתם באמצעות הרשתות החברתיות, ולפנות לאלפי העוקבים שלהם בהצהרות רשמיות שפעם אפשר היה לצרוך רק דרך אמצעי התקשורת. היופי ברשת החברתית הוא שהיא דו צדדית: היא מאפשרת לנו, כציבור, להביע דעתנו ואף לדרוש תשובות מהנבחרים שלנו. חסימה מעמוד ציבורי של פוליטיקאי שוברת את האיזון הזה והופכת את העמוד לפרסומת. האפשרות לבקר מהלכים של פוליטיקאי/ת נלקחת מאיתנו, ומעבר לפגיעה בחופש הביטוי, נזכיר שהמימון להפעלת העמודים הציבוריים של הח"כים והשרים מגיע מכספי המיסים שלנו – שכמובן נמשיך לשלם גם אם נחסם.

תשובת היועץ המשפטי לכנסת לפניה של עו"ד דנה יפה מהקליניקה לזכויות אדם במרחב הסייבר

לפני כשנתיים הציע מבקר המדינה יוסף שפירא לנבחרי הציבור לאמץ כללי חסימה ולחסום רק על פיהם. בדו"ח נציב תלונות הציבור לשנת 2016 כתב שפירא: "אי-מתן האפשרות לאדם להגיב בדף פייסבוק רשמי של איש ציבור או מחיקת תגובתו הם בגדר מעשה הפוגע בחופש הביטוי של אותו אדם". בהמשך הדו"ח הנחה מבקר המדינה כי "על גוף ציבורי או איש ציבור המפעיל דף פייסבוק ציבורי לפרסם מדיניות בדבר השימוש בדף ולקבוע נהלים שיסדירו שימוש סביר וראוי בתגובות הציבור המופיעות בדף", וקבע כי על נהלים אלה "לעלות בקנה אחד עם הזכות לחופש הביטוי ולכלול אמצעי תגובה מידתיים".

אולם, גם שנתיים אחר כך ממשיכים נבחרי ציבור לחסום אזרחים ואזרחיות שהגיבו בצורה עניינית וללא קללות, רק מפני שהביעו ביקורת. סיירת השקיפות הצליחה לאחרונה במאבק בנושא: כשבדף עיריית קריית גת נחסמו תושבים ונמחקו פוסטים רבים, הציפה הסיירת את ראש העירייה בפניות עד שלבסוף הצהיר שהסיר את החסימות ושיפסיק את מחיקת הפוסטים מהעמוד.

הקליניקה לזכויות אדם במרחב הסייבר באוניברסיטה העברית פועלת אף היא להסרת חסימות של אזרחים מעמודים של פוליטיקאים ופוליטיקאיות ברשתות החברתיות ומייצגת פונים שנחסמו מול נבחרי הציבור החוסמים.

נחסמת על ידי פוליטיקאי? יש מה לעשות

אם נחסמת – יש מה לעשות: הקליניקה ניסחה מכתב שניתן לשלוח כדי לבקש להשתחרר מהחסימה.

אנחנו נמשיך לעקוב מקרוב אחרי הדיון הצפוי ונעדכן בכל התפתחות.

לעידן ארץ נמאס שפוליטיקאים חוסמים אותו בפייסבוק – אז הוא החליט לתבוע אותם

הרשתות החברתיות הן כיכר העיר החדשה – אך לצד היתרונות של הרשת הפתוחה, ישנם פוליטיקאים שמנצלים את הכוח ומרימים גדרות סביב הכיכר. כך נחסמים מלהגיב בדפי הפוליטיקאים אזרחים שמביעים ביקורת עניינית. לעידן ארץ נמאס מזה – והוא יוצא לתבוע את נתניהו, לפיד, כחלון ואלי כהן

| עידן ארץ |

לפני עשור, חשבו שהרשתות החברתיות יובילו לשינוי ניכר במדינות דיקטטוריות. היום, אנחנו רואים שהשינוי הדרמטי ביותר הוא דווקא במדינות דמוקרטיות. התקשורת, שבעבר שימשה המתווך הבלעדי בין הפוליטיקאים לציבור, זוכה עתה לתחרות בלתי צפויה מצד פייסבוק וטוויטר. הרשתות החברתיות הפכו לזירה סוערת של דיונים פוליטיים, בה יותר אנשים יכולים להיות שותפים בשיח הציבורי. הפוליטיקאים מצידם נכנסו מהר לעניין, וכיום הם מעבירים את המסרים שלהם ללא מתווכים, ומנתחים באופן ישיר את התגובות אליהם. בנוסף, אנשים יכולים להגיע ישירות לפוליטיקאים, לבקר אותם ולהסביר בצורה פומבית מדוע הם צודקים או טועים.

אליה וקוץ בה

אלא שכל הצד החיובי בשינוי הזה נשבר כשחלק מהפוליטיקאים מחליטים להפוך את השיח הישיר הזה מדו-צדדי – לחד-צדדי, וחוסמים מגיבים כדי להשתיק ביקורת. בצורה זו הם חושבים שהם מייצרים סביבה "סטרילית" בה כולם תומכים בהם ומסכימים איתם, ותומכיהם אינם חשופים לביקורת מבחוץ. בנוסף, כשפוליטיקאים חוסמים בפייסבוק, הם מונעים מהחסומים לעקוב אחריהם וכך מסתירים מהם את התוכן הישיר שלעיתים אינו מועבר באמצעים אחרים. 

אני ליברל, וככזה, מאמין שיש להגביל את השלטון. אני חושב שפוליטיקאים, שהם בעלי כוח כפייה על החיים שלנו, צריכים להיות נתונים למשטר של בחינה וביקורת מתמדת. לכן, למשל, יש לנו בדמוקרטיה זכות הצבעה – כדי שאם מפלגה מסוימת לא עושה עבודה מספיק טובה בעיני הציבור, אפשר יהיה להעיף אותה. לכן פוליטיקאים נדרשים לתת הצהרות הון ולהימנע מניגודי עניינים. לכן מדינות עם מסורת ליברלית כמו בריטניה מכריחות את הפוליטיקאים שלהן לעמוד בפני שאלות הציבור באופן קבוע, אם באמצעות "שאלות ראש הממשלה" בכל יום רביעי או זימון השרים לענות על שאלות דחופות של חברי הפרלמנט

התביעה להוצאת הקוץ

בעיניי, הפורמט בו פוליטיקאים יכולים להביע את מסריהם ברשתות החברתיות בלי הפרעה מצד אחד, והציבור יכול לבקר אותם בלי הפרעה מצד שני, הוא משהו שצריך לשמר בחברה ששואפת לחירות. לכן, החלטתי לתבוע את הפוליטיקאים הבאים: ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר האוצר משה כחלון, שר הכלכלה אלי כהן וחבר הכנסת יאיר לפידאצל כל אחד ואחד מהם, בנסיבות שונות, הגבתי ביקורת לגיטימית לחלוטין. בלי קללות, בלי השתלחויות, בלי התלהמויות – טיעונים פשוטים וברורים המפריכים דבר שהם אמרו או מעלים כלפיהם ביקורת אחרת. למשל, נתניהו (או סביר יותר, איש הניו מדיה שלו) היה רגיש במיוחד וחסם אותי כי הגבתי "בוקר טוב, איפה היית עד עכשיו?" – כשהוא נזכר לדבר על נזקי ההסתדרות. במקום להגיב חזרה או לתת לביקורת להישאר – ראש הממשלה בחר לטאטא אותה מתחת לשטיח על ידי חסימה שלי מהעמוד.

אחרי שכתבתי על כך שנחסמתי מהעמוד של השר כחלון, פנו אלי מ"קליניקת הסייבר" של המרכז לחינוך משפטי קליני באוניברסיטה העברית – שם עורכת הדין דנה יפה מובילה קבוצה של סטודנטים הלומדים לנהל תהליך משפטי הלכה למעשה, ועל הדרך פועלים לביסוס הזכויות שלנו באינטרנט. בעזרתם, שלחתי לארבעת הפוליטיקאים שחסמו אותי מכתב המפרט בנימוס ובנימוק מדוע החסימה בפייסבוק היא פסולה ומפירה את זכויות הפרט שלי, כפי שהן מוגנות במשפט הישראלי. אם הם לא יסכימו להסיר את החסימה, נעתור נגדם בבית המשפט. שם אני רוצה להשיג תקדים ראוי, או לפחות להביא להסרת החסימה שלי. נמשיך לעדכן בשקוף בכל התקדמות. 

שימו לב שאין כאן דרישה ישירה מפייסבוק עצמה. יש לי לא מעט ביקורת על פייסבוק ועל החלטות שהיא כחברה מקבלת, אבל עד כמה שאני רואה, בית המשפט הוא לא המקום להכריע בכך. הדרישה שלי היא קודם כל מפוליטיקאים, שלא ידרסו כלי חשוב לשמירת הקשר עם הבוחרים וביקורת על השלטון. 

בהקשר הזה, ראוי לציין לחיוב דווקא את שלי יחימוביץ', שלמרות תגובות חוזרות ונשנות שלי אצלה, מעולם לא חסמה אותי. אנחנו לא מסכימים על הרבה נושאים, אבל כאידיאולוגית אני מקווה שהיא מבינה את החשיבות שיש לשיח פוליטי חופשי ופתוח. 

יחימוביץ', לא חוסמת ביקורת

אני ממליץ לכל מי שנחסם בידי פוליטיקאים (כולל ראשי רשויות) ברשתות החברתיות, לשלוח את המכתב הזה ולדרוש שיסירו את החסימה. אם הם מסרבים, פנו גם אתם לקליניקת הסייבר של האוניברסיטה העברית, והצטרפו אליי בתביעה.