פוסטים

זוכרים שהכנסת ה-22 העניקה לחיים כץ פטור ממשפט? בדקנו איפה היו הח"כים שהבריזו מהדיון

גם בעתות קורונה, אנחנו לא שוכחים את הדמוקרטיה. אז תזכורת: לאחר דיון שארך מעל לשלוש שעות במליאת הכנסת ב-17 בפברואר, החליטו חברי הכנסת שלנו לפטור את חיים כץ ממשפט. 13 ח"כים נעדרו מההצבעה, מהבודדות שהיו בשנה החולפת במליאה. חלקם לא מוכנים לספר היכן היו. כתבה שמינית בסדרת 'עיר מקלט'

| עידן בנימין |

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

זה מרגיש שההצבעה להענקת החסינות לח"כ חיים כץ התקיימה לפני עידן ועידנים. העולם השתנה בינתיים ללא היכר. אך האמת היא שההצבעה נערכה בסך הכל בחודש שעבר, ב-17 בפברואר. כץ, כזכור, מואשם במרמה והפרת אמונים על כך שקידם חקיקה שהייתה עשויה להיטיב עם שותף המסחר שלו בבורסה, מוטי בן ארי. גוש המפלגות שתומך בנתניהו הצביע כמקשה אחת – בעד חסינות – חוץ מאחד, מוטי יוגב, שסירב להשתתף בחגיגה. סך הכל 63 ח"כים הצביעו בעד החסינות. אלא ש-13 ח"כים נוספים היו עשויים להתנגד, וכלל לא נכחו במליאה. בדקנו למה נעדרו.

אז מי הגיע להצבעה?

גוש הימין ומפלגת ישראל ביתנו הצביעו כאמור כמקשה אחת – למעט מוטי יוגב (ימינה) שנעדר – בעד חסינות לח"כ חיים כץ. אפילו ח"כ בנימין נתניהו הפר את קודש הקודשים של הח"כים – הסכם קיזוז והגיע להצביע למען פטור ממשפט  לעמיתו. זאת אף שסיכם עם מרצ שיתקזז עם תמר זנדברג (מרצ) שבדיוק ילדה. 

מלבד זנדברג, גם לח"כ חילי טרופר (כחול לבן) היה נימוק מצוין: הוא התאושש בבית מתרומת כליה. אלא ש-11 ח"כים נוספים התאדו מההצבעה ונוכחותם נמחקה מדפי ההיסטוריה. 

אז יצאנו לבדוק היכן היו הנעדרים: יואל רזובזוב אומר שהיה חולה. ע'דיר כאמל מריח שהתה בגרמניה וגם היו כמה ח"כים שפשוט סרבו לתת דיין וחשבון כמו משה יעלון וסתיו שפיר. 

נתחיל בח"כים שמסרבים לספר היכן הם היו: 

משה יעלון (כחול לבן): לא ענה.

ווליד טאהא, מטנס שחאדה, סמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת) – לא ענו.

סתיו שפיר (המחנה הדמוקרטי): לא ענתה. שהתה בחו"ל

נזכיר כי מדובר בעובדי ציבור. אנחנו הבוסים שלהם. הם חייבים לתת דין וחשבון, במיוחד במקרה כזה; מדובר באחת מההצבעות הבודדות בשנה החולפת (מלבד זאת הם דאגו להעלות לעצמם את תקציב התעמולה).

אורלי לוי – צילום: אתר הכנסת

ואלו הח"כים שכן מוכנים לתת הסבר לציבור:

אורלי לוי אבקסיס (העבודה-גשר): לא ענתה. ולאחר פרסום הכתבה מסרה ששהתה עם בנה בבי"ח.

ע'דיר מריח' (כחול לבן): "הייתי בכנס לביטחון לאומי במינכן שתואם לפני פיזור הכנסת". 

יואל רזבוזוב (כחול לבן): היה לדבריו חולה בבית עם שפעת. 

מנסור עבאס (הרשימה המשותפת) מסר שהעדיף להימנע ולכן נעדר בהצבעה: "בוועדת הכנסת נמנעתי בהצבעה על החסינות המהותית, והצבעתי נגד בקשתו של חיים כץ בשני הסעיפים שקשורים ליועמ״ש. ההיעדרות תואמת העמדה שלי בקשר לחסינות מהותית. השאלה של מתן חסינות וגם פסילת מועמדים ורשימות זאת שאלה משפטים שראוי שבית משפט או ועדה ציבורית יכריעו בה, ולא פוליטיקאים ערב מערכת בחירות. למעשה ההצבעה בוועדה ובמליאה הייתה פוליטית".

היבא יזבק (הרשימה המשותפת) – "חברת הכנסת יזבק היתה באירועי בחירות של הרשימה המשותפת. אירועים אלה נקבעו מראש ולא ניתן היה לבטלם". בדקנו בעמוד הפייסבוק של יזבק, האירוע היחידי שמצאנו היה ביפו ונראה שהתקיים בשעות הערב.

הערב ביפו עם תומכות ומתלבטות. הרשימה המשותפת היא התשובה לציבור ששואף לשוויון וצדק אמיתיים. יאללה משותפת!

Posted by ‎היבא יזבק Heba Yazbak‎ on Monday, February 17, 2020

מוטי יוגב (ימינה) הח"כ היחיד מהגוש שתומך בנתניהו סיפר לנו, למה למרות שהופעלו עליו לחצים, בחר שלא להגיע להצבעה: "במשך שבע שנים בהם כיהנתי בארבע כנסות ובמאמצים חברתיים שונים בהם ניסיתי לבוא עם חיים כץ כשר, הוא לא התייחס אפילו. תוך טיעונים שאנחנו משקרים. ולכן בחרתי שלא לתת יד לדבר כזה ורק לייחל לחפותו".

זה לא מתפקידנו לשאול למה ח"כים לא באים לעבודה. המידע הזה אמור להיות שקוף, למעט מקרים רגישים.

מוטי יוגב – חיים כץ לא התייחס אפילו

אם היועמ"ש יתעקש – כץ יאלץ לבקש חסינות פעם נוספת

החסינות של כץ פגה בבחירות, ואם יתעקש היועמ"ש הוא יכול לאלץ את כץ לבקש חסינות כעת פעם נוספת. בנוסף, החסינות כפופה לביקורת שיפוטית של בג"ץ.

אזמ"ע (איך זה משפיע עלייך): נבחרי הציבור חייבים לתת דין וחשבון לציבור. עליהם לתווך לציבור מה הם באמת עושים ולא רק מה הם אומרים. נחמד לדבר על שחיתות וטוהר המידות, אבל כשאתה לא מממש זכות ששמורה רק ל-120 איש במדינה – אתה מועל בתפקידך. 

מעש"י (מה אפשר לעשות כדי שיתוקן): בכנסת הבאה נמשיך לפעול להנגשת היומנים והסכמי הקיזוזים. בינתיים, תפקידנו בתקשורת לתווך לציבור מה באמת קרה, מי הגיע, מי התנגד ומי גם לא נותן דין וחשבון. מכאן זה תלוי בכם: כולכם מוזמנים למתוח ביקורת על המבריזנים, גם בעת משבר הקורונה. אם חברי כנסת מסוימים לא משרתים את הציבור בשגרה – האם אפשר לסמוך עליהם בחירום?

מי אישרר את החסינות של חיים כץ במליאת הכנסת? הרשימה המלאה, לרבות הנעדרים

לאחר דיון שארך מעל לשלוש שעות במליאת הכנסת, החליטו הח"כים לפטור את חיים כץ ממשפט. כץ ביקש חסינות בשתי עילות וקיבל. בנימין נתניהו הצביע בעד. האם שיקר לגבי קיזוז שהבטיח לתמר זנדברג? ניצן הורוביץ: "נתניהו הופיע לפתע במליאה והצביע בעד חסינות לחיים כץ, למרות שהיה מקוזז עם ח״כ תמר זנדברג, שילדה אתמול". מבדיקת שקוף עולה שאכן היה סיכום שכזה

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

שלוש שעות דיון נינוחות יחסית עברו על מליאת הכנסת בדיון החסינות שבסופו קיבל חיים כץ פטור ממשפט, לפחות בקדנציה הנוכחית. לאורך הדיון קם כץ מדי פעם לקבל את פני הח"כים שנכנסים לדיון. לשר האוצר משה כחלון נתן תפיחה קלה על השכם, לאיילת שקד חיבוק אבהי ועם איימן עודה ישב דקות ארוכות לשיחה צפופה. בסוף הדיון הוא קיבל את החסינות.

כץ, נזכיר, חשוד שרימה את חבריו לחקיקה, שיקר לוועדת האתיקה וקידם חוק שנתפר מתוך נקמה אישית. אף שהיועמ"ש הציג התנהלות עבריינית לכאורה של כץ, בחרה הכנסת להעניק לו כאמור פטור ממשפט שם יכלו העובדות להתברר. 

החסינות, נדגיש, תקפה רק לכנסת הנוכחית. אם יתעקש היועמ"ש יאלץ כץ לבקש חסינות פעם נוספת לאחר הבחירות בשני במרץ. בנוסף, החסינות כפופה לביקורת שיפוטית של בג"ץ: משמר הדמוקרטיה כבר עתר בצהריים ודרש מביה"מ לבטל את החלטת הכנסת. במשמר נימקו בין היתר כי "עבירות של טוהר המידות אינן חוסות תחת החסינות המהותית, ואינן יכולות להיחשב פעולות במילוי תפקידו של ח"כ".

ועכשיו לרשימה המלאה:

מבחינת נוכחות ניתן לראות כי 'גוש הימין' הגיע במלואו, למעט ח"כ אחד מהימין החדש: מוטי יוגב.

אלו הח"כים שהצביעו בעד החסינות לכץ (63):

הליכוד (32/32): אופיר כץ. גילה גמליאל, זאב אלקין, יובל שטייניץ, יפעת שאשא ביטון, ישראל כץ, מירי רגב, קרן ברק, אופיר אקוניס, אמיר אוחנה, גדעון סער, דוד ביטן, יואב קיש, מיכל שיר, קטרין שטרית, שרן השכל, דוד אמסלם, חיים כץ, יואב גלנט, יריב לוין, משה כחלון, ציפי חוטובלי, שלמה קרעי, אבי דיכטר, אלי כהן, בנימין נתניהו, גלעד ארדן, אתי עטייה, מיקי זוהר, ניר ברקת, צחי הנגבי, יולי אדלשטיין.

ישראל ביתנו (8/8): אלי אבידר, יבגני סובה, חמד עמאר, עודד פורר, אביגדור ליברמן, אלכס קושניר, יוליה מלינובסקי, מרק איפראימוב.

ש"ס (9/9): אריה מכלוף דרעי, משה ארבל, ינון אזולאי, יעקב מרגי, משה אבוטבול, משולם נהרי, מיכאל מלכיאלי, יואב בן צור, יצחק כהן.

יהדות התורה (7/7): יעקב אשר, יעקב אייכלר, יעקב ליצמן, יעקב טסלר, מאיר פורוש, משה גפני, אורי מקלב.

הימין החדש (6/7): מתן כהנא, איילת שקד, בצלאל סמוטריץ', אופיר סופר, רפי פרץ, נפתלי בנט.

כחול לבן (1/33): צביקה האוזר.

המצביעים שנמנעו הם מכחול לבן: מיכאל ביטון (נמנע בשתי ההצבעות), צביקה האוזר (בהצבעה אחת נמנע ובשניה תמך).

אלו הח"כים שהתנגדו למתן חסינות (43): 

כחול לבן (27/33): אורלי פרומן, אלעזר שטרן, יואב סגלוביץ', יעל גרמן, מירב כהן, אורית פרקש הכהן, אלון שוסטר, בני גנץ, יאיר לפיד, יזהר שי, מיקי לוי, קרין אלהרר, איתן גינזבורג, בועז טופורובסקי, יועז הנדל, מיקי חיימוביץ', פנינה תמנו שטה, רם שפע, אבי ניסנקורן, אורנה ברביבאי, אסף זמיר, גבי אשכנזי, מאיר כהן, עמר ינקלביץ', עופר שלח, רם בן ברק, יוראי להב-הרצנו.

העבודה גשר (6/ 5): עומר בר לב, רויטל סויד, עמיר פרץ, איציק שמולי, מירב מיכאלי.

המחנה הדמוקרטי (5 / 3): אילן גילאון,יאיר גולן, ניצן הורביץ.

הרשימה המשותפת (8/13): ג'אבר עסקאלה, עאידה תומה סולימן, איימן עודה, סעיד אלחרומי, אוסאמה סעדי, אחמד טיבי, עופר כסיף, יוסף ג'אברין.

נעדרו מההצבעה לא מעט ח"כים: 

כחול לבן (4/33): חילי טרופר, רדיד מריח', יואל רזבוזוב, משה יעלון.

המשותפת (5/13): מנסור עבאס, ווליד טאהא, היבא יזבק, מטנס שחאדה, סמי אבו שחאדה. 

העבודה גשר (1/6): אורלי לוי אבקסיס.

המחנה הדמוקרטי (5/ 2): תמר זנדברג וסתיו שפיר.

הימין החדש (6 / 1): מוטי יוגב. 

נתניהו שיקר לגבי הקיזוז?

ח"כ תמר זנדברג נעדרה מאחר שילדה אמש תינוק. אלא שבנימין נתניהו שהבטיח להתקזז עימה, הגיע במפתיע והצביע בעד החסינות. ניצן הורוביץ כתב בטוויטר: "נתניהו הופיע לפתע במליאה והצביע בעד חסינות לחיים כץ, למרות שהיה מקוזז עם ח״כ תמר זנדברג, שילדה אתמול". מבדיקת 'שקוף' למדנו שזה לכאורה אכן מה שקרה (חוץ מהעובדה שזנדברג ילדה ביום שישי). מהליכוד לא נמסרה תגובה.

נתניהו נכנס למליאה דקה לפני ההצבעה

ח"כ חיים כץ עצמו אמר בדיון: "לא באתי לבקש מכם היום חסד או רחמים. לא באתי לבקש גם טובה אישית. היום אנחנו מצביעים על חופש הפעולה של חברי הכנסת, יכולתם של חברי הכנסת לחוקק חוקים, להביע דעות, להתנהל ללא חשש ומורא – יש פה אנשים שלא ישבו בוועדה. מחר יגידו, אם אתה מכיר בוועדה את זה ואת זה, למה לא דיווחת? מרמה והפרת אמונים. למה הלוביסט לא אמר? לא יודע ¬– למלא את לב התפקיד שלנו, שעבורו התמודדנו ולשמו נבחרנו".

נסכם עם מילותיו של ח"כ יואב סגלוביץ' (כחול לבן) במליאה: "את כל הטענות שיש לחבר הכנסת חיים כץ, נכון שייטענו בבית המשפט. אנחנו בית המחוקקים, אנחנו איננו בית משפט. הכנסת איננה עיר מקלט לנאשמים וחוק החסינות אינו הדרך ואינו הנתיב שבהם נאשמים צריכים לכלכל את צעדיהם".

 

ככה הרוויח כץ כסף על פי כתב האישום: הרצת מניות ושימוש במידע פנים | עיר מקלט – כתבה שישית  

חיים כץ צפוי לקבל היום מהכנסת פטור ממשפט לאחר שהוגש נגדו כתב אישום על מרמה והפרת אמונים. חזרנו לשיטת המסחר המתוארת בכתב האישום בה הרוויח כץ מאות אלפים עד מיליוני שקלים. שיטה שהיא נחלתם של מעטים, לא בגלל גאונותם אלא בגלל קרבתם למידע ומסחר לא הוגן. כתבה שישית בסדרה 'עיר מקלט'

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

"אני פעיל בשוק ההון מ-1968 עד היותי שר. מקצוען בידע… אני מחשיב את עצמי כמי שמבין מאוד-מאוד בתחום", כך התבטא חיים כץ בדיון החסינות שלו בוועדה. לעומת זאת, כתב האישום מצביע דווקא על שיטות מסחר שנויות במחלוקת, ספק חוקיות, ביניהן גישה אקסקלוסיבית למידע והשפעה מלאכותית על שערי מניות (הרצה). 

כחלק מסדרת הכתבות על דיוני החסינות חזרנו לטענה המפתיעה של כץ כי פעל מתוך מקצוענות וידע והבנה בתחום. הדרך בה כץ הרוויח כסף אפשרית רק למקורבים, עבריינים או בעלי הון שמקבלים שירותי בוטיק. האמת המרה היא שאם תסחרו בדומה לכץ – אבל באופן הגון – תפסידו את כל כספכם. שיטת המסחר בה חבר הכנסת קנה ומכר מניות בתדירות גבוהה היא הדרך הבטוחה של כל סוחר להפסיד כסף. אבל כץ? עשה הון.

ולמרות זאת צפוי רוב בכנסת להעניק לכץ היום כרטיס יציאה מהכלא.

החברות של חיים כץ ומוטי בן ארי

דיוני החסינות בוועדת הכנסת התמקדו בצד הפרלמנטרי של העבירות לכאורה של כץ – איזה חוק קידם ולמה. חשוב אבל להבין גם את הצד הפיננסי:

בתחילת שנות האלפיים חיבר איש העסקים וטייקון הגז קובי מימון בין ח"כ חיים כץ ואיש שוק ההון מוטי בן-ארי. מימון הציע לכץ להתייעץ עם בן-ארי בנוגע להשקעותיו בבורסה. הקשר הלך והתחזק לידי חברות קרובה. במסגרתה היו נפגשים כץ ובן-ארי בבתי קפה מדי יום שישי, ועוד כמה פעמים בחודש במשרדו של בן-ארי בחברת "אקוויטל" – לה נתן בן-ארי שירותי ייעוץ פיננסים.

ככל שהכיר כץ את בן-ארי לעומק, כך זכה להיחשף לכישוריו בשוק ההון, עד שנהג לכנותו "מסי של שוק ההון". כחלק ממפגשיהם, כץ היה יושב במשרדו של בן-ארי ופשוט מעתיק את פקודות הקניה והמכירה שלו, כך לפי כתב האישום.

בשלב מסוים החלו השניים אף לתאם פעולות מסחר, קונים ומוכרים ביניהם – כץ היה קונה ובן-ארי מוכר, ולהיפך. וכך עשו בעשרות פעולות בהיקפים של מיליוני שקלים. 

כאן חשוב להבין: ישנן מניות בבורסה שהיקף המסחר שלהן הוא אלפי שקלים בודדים ביום ולעיתים בכלל לא מצליחות להיסחר ימים ארוכים, הדבר נובע לרוב ממיעוט סוחרים. פעולות מתואמות במניות שאינן נסחרות בקלות  משפיעות באופן ניכר על שער המניה ובאופן מלאכותי. במילים אחרות, שניהם לכאורה 'עבדו' על השוק כדי לנפח ערך. לכן הדבר מוגדר כעבירה על החוק. חד וחלק. אבל הקשר הסודי המשיך. השניים היו נפגשים, סוחרים ושותים קפה בשישי. יש לציין שכץ לא מואשם בהרצת מניות.

בהמשך נהנה כץ גם מעצה של בן ארי לרכישה של מניית נצבא ויואל. זו השקעה שהשיאה לו רווח של מעל למאתיים אלף שקלים תוך חודש וחצי, וכל זאת כשבן ארי חשוף למידע פנים בנושא. זה לא נגמר שם. שלל אירועים משונים נוספים פקדו את חשבונותיהם לאורך כל תקופת היכרותם. 

מתוך כתב האישום

למעשה, לפי התיאור בכתב האישום, כץ כלל לא היה מקצוען בשוק ההון. שר הרווחה לשעבר וחבר הכנסת בהווה שיחק מלוכלך תוך כדי תיאום עסקאות ושימוש במידע פנים – בידיעתו או שלא. ועדיין, חברי הכנסת החליטו לאפשר לכץ לחמוק ממשפט.

 אין גאונים בשוק ההון. יש מקורבים, מכונות מסחר ומשקיעים עם כיסים עמוקים – כל השאר פראיירים. איזה כובע חובש כץ?

מי משקיע בשוק ההון? האמת שכולנו, אבל רובנו בדרכים עקיפות כמו קרן השתלמות וקרן פנסיה. יש גם משקיעים שקונים ומוכרים מניות באופן ישיר בבורסה, רובם ישקיעו, בהיגיון רב, דרך תעודות סל (סל מניות במקום רכישה של מניה בודדת). אבל יש גם משקיעים מתוחכמים אחרים:

א. משקיעים מוסדיים: קרנות זרות, בנקים ודומיהם מנתבים את הכסף הגדול בשוק ההון. חלקם סולידיים, חלקם ספקולטיביים וחלקם פועלים באסטרטגיות מסחר מתוחכמות שדורשות כיסים עמוקים. אלו גופים שיכולים להשיג, לפעמים, תשואה עודפת על השוק.

 ב. מכונות מסחר – כמעט כל הסוחרים היומיים, אלו שקונים ומוכרים מניות באותו יום, כפי שעשה כץ, מפסידים כסף למכונות מסחר (אלגוטרייד). אלו מכונות עם אלגוריתם מתוחכם שלרוב מהווה סוד מסחרי, וסוחרות בכל מה שזז בבורסה במהירות של מיקרו שניות, מהר יותר מכל תגובה אנושית. כמה המהירות חשובה? התחרות בין החברות היא עד לרמת הקרבה הפיזית למחשבי הבורסה. המכונות יכולות לזהות ניסיון של משקיע לנסות לקנות מניות ולרכוש אותם לפניהם רק כדי למכור לו אותן חזרה במחיר גבוה יותר. לציבור הרחב אין גישה למערכות מסחר כאלו.

 ג.  סוחרי אג"ח זבל – אלו סוחרים באגרות חוב שנסחרות במחירים נמוכים משווי החוב שהן מייצגות מאחר והסיכוי של החברה להשיב את כל הכסף ללווים קלוש. סוחרים שכאלו, כמו מוטי בן ארי, רוכשים אג"ח ומנסים להגיע להסדר עם בעלי החברה, שישיא להם רווחים גבוהים. זו השיטה שבה סחר בן ארי.

 ד. דרכים לא חוקיות מחלקן, לכאורה, גם נהנה כץ – שימוש במידע פנים והרצת מניות. המדינה האשימה כי מוטי בן ארי השתמש והעביר מידע פנים. שימוש במידע פנים הופך את המסחר בבורסה ללא הוגן, אך נפוץ. אם פעם ראיתם מניה עולה בחדות כשבשעות או בימים לאחר מכן מתפרסמת הודעה חיובית אודותיה – יש סיכוי כי מישהו סחר במידע פנים. לדוגמא, כשחברה נמצאת במו"מ לרכישתה על ידי חברה אחרת, יש אישים בכירים שמנהלים את אותו מו"מ. הם יודעים שהחברה עומדת למכירה, במחיר גבוה יותר ממה שהשוק מתמחר אותה. מה שעוצר אותם לקנות או למכור את המניה הרלוונטית לפני העסקה ואז למכור אחריה – זה החוק כמובן. החוק מטיל על שימוש במידע פנים עד חמש שנות מאסר, ולמי שקיבל אותו וסחר בו ביודעין עד שנתיים. כץ לכאורה נהנה ממידע הפנים אבל לא מואשם בכך.

צילום: עדינה ולמן, דוברות הכנסת

ה. הדרכים הסולידיות – אי אפשר להתעשר מהן אבל בהחלט ניתן, בטווח הארוך, להרוויח סכומי כסף נאים. לא נעז לייעץ על שיטות ספציפיות אבל ההיסטוריה אומרו שגיוון התיק והשקעה לטווח ארוך עתידה להשיא לכם, על פני שנים, רווחים נאים. לאור המתואר בכתב האישום זו לא הייתה שיטת המסחר של כץ.

טענותיו של כץ לחסינות

בבקשת החסינות לכנסת העלה כץ כמה טענות נגד ההליך הפלילי: ראשית, הוא מציין כי קידם הצעת חוק חברתית לטובת הציבור, כדי להגן על כלל ציבור המשקיעים. כץ לא מכחיש שבן-ארי קידם מולו את החוק וטוען כי זוהי "חקיקה מהחיים", גם "אם הגיע ממאן דהו, או אף מלוביסט", כפי שקורה עם חלק גדול מהצעות החוק. בהיבט הנורמטיבי כץ כותב כי אין תקדים בו חבר כנסת הועמד לדין בטענה כי פעל בניגוד עניינים, ומוסיף כי הטלת נורמות באופן רטרואקטיבי תקשה על חברי הכנסת לעבוד. עוד הוסיף כי ועדת האתיקה מצאה טעם לפגם בהתנהלותו אך לא עד כדי עבירה אתית. לאור זאת, כץ ביקש כי תוענק לו חסינות מפני משפט.

היועמ"ש, כאמור, דחה את טענותיו של כץ.

כץ לכאורה הרוויח כסף בזכות מידע פנים בו החזיק בן ארי ובזכות הרצת מניות שעשו יחד. כל זאת כשברקע כץ קידם הצעת חוק שנועדה להשיא רווחים אדירים ישירות לכיס של בן ארי. חברי כנסת שהצביעו בעד החסינות של כץ בוועדת הכנסת, ויצביעו בעד בהצבעת אשרור החסינות במליאת הכנסת – מעניקים, ללא סיבה מיוחדת, יחס מועדף לנבחר ציבור. הם נותנים פטור ממשפט דווקא לאיש שאמור לשמש כדוגמא אישית לציבור כולו.

האם חברי הכנסת שלנו מבינים מהו ניגוד עניינים? | עיר מקלט – כתבה רביעית

בדיוני החסינות של חיים כץ נתקלנו בתופעה מעניינת: חלק גדול מהח"כים לא מבינים כלל את הפגם שנפל לכאורה בהתנהלותו של כץ. האם חברי הכנסת שלנו ידעו לזהות אם ימצאו את עצמם בניגוד עניינים? או שאולי הם מודאגים מאיך שעבודתם מתנהלת כבר היום? כתבה רביעית בסדרה על בקשת החסינות של חיים כץ

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

שלושים וחמישה חברי כנסת נכחו בדיון החסינות של חיים כץ (הליכוד) ביום חמישי האחרון. באופן שנדמה מפתיע, רובם מתחו ביקורת דווקא על כתב האישום שהגיש היועמ"ש מנדלבליט. כץ מואשם בעבירת במרמה והפרת אמונים, על כך שקידם הצעת חוק כלכלית שהטיבה באופן ישיר עם חברו הטוב, ועשה זאת תוך הסתרה מכוונת של הקשר בין השניים מהגורמים המפקחים בכנסת (סקירה מלאה של העבירות המיוחסות לכץ). 

צילום: עדינה ולמן, דוברות הכנסת

היועמ"ש נכח בדיון ומצידו חזר שוב ושוב על האמירה: "זו לא עיר מקלט שאפשר לעשות כל מה שרוצים". והבהיר: "אם מישהו מעלה על דעתו שהוא יקבל כסף בסכום גדול ובתמורה לזה הוא יעביר הצעת חוק למען בעל האינטרס –  זה שוחד. גם לחבר כנסת, לא יעזור כלום. לא צריך להפוך את זה לעיר מקלט לעבריינים".

הכנסת עשוייה להעניק היום (שלישי) לכץ חסינות מפני העמדה לדין, ובכך תמשיך לרחף עננת ההאשמות מעל ראשו. בכתבה הרביעית בסדרה, אנחנו שואלים האם חברי הכנסת שיכריעו על עתידו של כץ מבינים בכלל במה חטא ומהו ניגוד עניינים?

האם חברי הכנסת מבינים מה זה ניגוד עניינים?

התמונה בנוגע לעבירות שביצע לכאורה כץ מורכבת. לטענת היועמ"ש (ולפניו גם המשטרה שחקרה את הנושא), כץ פעל בניגוד עניינים חריף: הוא קידם תיקון לחוק על סמך הצעה עליה למד מחברו, איש שוק ההון מוטי בן-ארי – הצעה שבמקרה גם מיטיבה עם האינטרסים של אותו בן-ארי. 

מצד שני כץ טוען שהאמין שההצעה טובה לכלל הציבור. לזכותו יאמר כי אף ח"כ לא ביקש לשנות מאז את התיקון או התנגד לו בזמן אמת (החקיקה עברה פה אחד בכל השלבים, זאת חרף התנגדות הגורמים המקצועיים במשרד המשפטים ורשות שוק ההון). 

מעבר לניסיונות הח"כים לנסות לקעקע את כתב האישום, חזרה ועלתה בדיון שאלה מרכזית: מהו בכלל ניגוד עניינים, ואיך זה נוגע לעבודה היומיומית של הח"כים?

להלן מבחר ציטוטים מהדיון:

קרין אלהרר (כחול לבן): "אני חייבת לומר שאני מרגישה קצת אי נוחות מחברי הכנסת, כי אני לא מצליחה להבין. חבר כנסת אמור לעשות לטובת הציבור. לפעמים חבר הכנסת בעצמו, או קרוביו, הם חלק מהציבור שזכאי לפירות. אני פשוט לא מבינה את קווי הגבול. אני אשמח שתשרטט את זה, כי  אחרת, אני חייבת לומר, כל פניית ציבור היא בבחינת חשודה. אם זאת פניית ציבור מבן אדם שאני מכירה, אני אשקול אלף פעם אם להיעתר לה".  

איילת שקד (הימין החדש): "חבר כנסת לא נמצא בניגוד עניינים, נקודה – לא כשהוא עונה לפניות ציבור, לא כשהוא מצביע לוועדה, ולא כשהוא מצביע במליאה".

קרן ברק (הליכוד): "אני לא מצליחה להבין את העבירות. קראתי הרבה מאוד מילים, חיפשתי המון, ממש בערימה של שחת. אני אומרת: מילים כאלה קשות, בסוף לא פותרות מלכתוב מה העבירות. אני באמת חיפשתי. אני לא מצליחה להבין. המון המון מילים, ובלי שום מהות להבין מה העבירה".

אופיר כץ (הליכוד): "אני מחברי הכנסת החדשים, ולפי מה שקראתי בכתב האישום, יש את הטענה שבעצם זו הייתה יוזמת החוק של בן-ארי והם חברים טובים. אז איפה בעצם המסגרת? מתי אני יודע להגיד אם זה חבר קרוב, אם זה משפחה, אם זה חבר מפלגה? מתי אנחנו צריכים לבוא ומה לא בסדר? לכל אחד יש את הסביבה הקרובה שאנחנו מדברים איתה, זה משפחה, זה חברים. אז אם עולה מהמקום הזה איזושהי הצעת חוק שהיא נכונה והיא מיטיבה עם הציבור, אז מה פסול בזה? ואם פסול, אז איפה המקום שאני צריך כן להכריז על זה?"

רויטל סויד (העבודה): "מעולם לא התקיים בכנסת דיון ענייני על איפה עוברים קווי הגבול. סומכים על שיקול הדעת של כל חבר כנסת להבין מה זה ניגוד עניינים, מה זו הפרת אמונים, מהו צריך להצהיר ומה לא. עמד חיים כץ, למיטב הבנתי, ב-2010 וחשב שברגע שהחוק מטיב עם הציבור, לא חל רטרואקטיבית והוא מביא מומחה בתחום – הוא חשב שהוא לא עומד בניגוד עניינים והפרת אמונים". עוד הוסיפה: "האם זה נכון וראוי להגיש כתב אישום בפעם הראשונה על דברים כאלה בלי שאנחנו מעולם דנו בזה, לא אנחנו, לא קודמינו בתפקיד, עשרות שנים". 

ניר ברקת (הליכוד): "מבחינתי, אדם שהעביר חוק נפלא ומצוין שעושה טוב עם הציבור ושירת את הציבור כראוי, מבחינתי זה גובר על ציר של תקלה משפטית כזו או אחרת כי בדיוק בשביל זה יש חסינות מהותית".

מיקי מחלוף זוהר (הליכוד): "נשאלת השאלה: במה חטא חיים כץ. זו השאלה שנשאלת פה ולכן אנחנו גם רוצים להחליט היום בדיון אם היה פה חטא גדול, כפי שטוען היועץ המשפטי לממשלה, שמצריך את הגשת כתב האישום".

קטי קטרין שטרית (הליכוד): "אף פעם לא חשבתי שיכול להיות שמערכת בחירות אחת, ועוד אחת, ועוד אחת, בעצם הצילו כמה מאתנו אולי מכתבי אישום עתידיים כי אין ועדות ואנחנו לא עוסקים בנושאים מהותיים. המסקנה היא שמה שנכון לעשות היום – יכול להיות שבעוד שנה ושנתיים בעצם יהיה עבירה פלילית שעשינו מבלי לדעת". עוד הוסיפה: "אנחנו באים באמת בתום לב לפניות, לבקשות, לנושאים שצריך להעלות אותם כי יש צורך אישי, ובמהלך השנים זה הופך להיות איזשהו אינטרס מיטיב. זאת אומרת שאנחנו בעצם לא אמורים לעשות שום דבר. כלום ושום דבר. זו המסקנה שאני יוצאת מהדיון הזה". 

מיכל שיר (הליכוד): "אני, אגב, גם כמחוקקת חדשה, חייבת להודות שזה גורם לי לחשש מאוד גדול, כי אף אחד לא יודע אם אני לא יושבת עם קרוב משפחה שלי כל קידוש, כל שבת, והוא נותן לי עצות כי אני חושבת שהוא איש מאוד-מאוד חכם. זאת בעצם השאלה. זה מה שגורם לי לחשש".

יואב סגלוביץ' (כחול לבן) הניח את האצבע על הקושי של הח"כים בהבנת החוק ואמר: "אם חבר הכנסת חיים כץ לא היה חבר כנסת לא היינו יושבים פה, לא היינו שואלים את השאלות המאוד מורכבות שנשאלו פה. נראה לי – ואני אומר פה גם לחברתי רויטל – כמעט בקצה יושבים בבית המחוקקים המחוקקים וקשה להם להבין את גבולות העבירה של מרמה והפרת אמונים. אם חיים כץ היה עובד ציבור אחר או נבחר ציבור אחר שאיננו נבחר כנסת, היה מוגש כתב אישום ולא הייתה נשאלת שאלה". 

*

במהלך הדיון, ניסה היועמ"ש להסביר שוב ושוב לח"כים מהו ניגוד עניינים. באחת הפעמים כשענה לניר ברקת אמר כך: "עזוב עכשיו את השאלה אם פלילי או לא פלילי – אסור לעסוק בדברים שיש לך בהם ניגוד עניינים אלא אם כן אתה מגלה את זה ומקבל דרך לפתור אותם. למשל, זה כל נושא הסדר ניגוד העניינים. אתה חייב ליזום גילוי אם יש לך חברות, אם יש לך אינטרסים (…) כשאתה מסתיר את הדברים האלה, זה לא בסדר. אסור להסתיר את זה. זה פוגע באמון הציבור. זה יוצר תחושה שהדברים האלה לא נעשו סתם. יכול להיות שהתשובה הייתה שאתה לא יכול לקדם את זה ואז זה יעבור למישהו אחר שיקדם את זה".

אזמ"ע (איך זה משפיע עליכם): נבחר ציבור חייב להימנע מאינטרסים אישיים וכלכליים בעת שימוש בכוח של תפקידו. קבלת החלטות מתוך מניע אישי, גם אם הדבר מיטיב עם הציבור בסופו של דבר, יכולה לפגוע קשות באמון הציבור במוסדות השלטון. דוגמא טובה לכך היא הזעזוע הציבורי כאשר התגלה כי הרמטכ"ל דן חלוץ מכר את תיק המניות שלו לאחר חטיפת חיילי צה"ל בגבול הצפון.

מעש"י (מה עושים כדי שיתוקן): חיים כץ בחר להסתיר במודע את האינטרסים שלו לאורך כל הדרך – החל מכך שלא הצהיר על חברותו ושותפות המסחר שלו עם בן-ארי, ועד ההסתרה של המידע מוועדת האתיקה של הכנסת. ספק אם פרסום מראש של האינטרסים הכלכליים או הצהרת ההון שלו היו עוזרים במקרה של כץ – אבל עבור יתר חברי הכנסת שאולי חוששים ליפול בשוגג לתוך ניגוד עניינים, פרסום שכזה עוד היום הוא הפתרון הטוב ביותר. שקיפות היא שתגן עליהם מפני המעידות שמהן הם כל כך חוששים.

חיים כץ צפוי לקבל מחבריו לכנסת חסינות מהעמדה לדין, הנה תזכורת לעבירות המיוחסות לו | עיר מקלט – כתבה שנייה

רמיית חבריו לחקיקה, שקרים לוועדת האתיקה ו"חוק ליטו" שנתפר מתוך נקמה אישית – היועמ"ש מציג התנהלות עבריינית לכאורה של חבר הכנסת חיים כץ, אותה חבריו למשכן עוד עשויים להכשיר ביום שלישי. כתבה שנייה בסדרה על בקשת החסינות של חיים כץ

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

בעוד התקשורת עוסקת בנגיף הקורונה, שחרור נעמה יששכר ותוכנית המאה של דונאלד טראמפ – היא מפספסת תהליך דרמטי שמתרחש בימים אלה בכנסת: הפיכתה לעיר מקלט לחשודים בפלילים. ראש הממשלה נתניהו אמנם משך את בקשת החסינות שלו מהכנסת, אך חברו לסיעה, חבר הכנסת חיים כץ, הותיר את בקשתו בעינה.

נגד כץ הוגש בספטמבר האחרון כתב אישום בגין מרמה והפרת אמונים. ביום חמישי ישבנו חמש שעות בדיון שהתקיים בוועדת הכנסת לגבי כץ – ולמדנו שהרוח מנשבת לטובת מתן החסינות לכץ. 

הדיון ימשיך ביום שלישי הקרוב (סיקור מלא בזמן אמת רק בערוץ הטלגרם של "שקוף") ובסופו תחליט ועדת הכנסת אם להעניק לכץ חסינות מפני העמדה לדין. אז רגע לפני שהח"כים יהפכו (אולי) את הכנסת שלנו לעיר מקלט – אנחנו יוצאים בשורת כתבות לסיקור החסינות. 

צילום: עדינה ולמן דוברות הכנסת

בכתבה היום: בחינת התנהלותו של חיים כץ, לפי כתב האישום והפרוטוקולים.

ההיכרות והחברות של חיים כץ ומוטי בן-ארי

בתחילת שנות האלפיים חיבר איש העסקים קובי מימון בין ח"כ חיים כץ ואיש שוק ההון מוטי בן-ארי. מימון הציע לכץ להתייעץ עם בן-ארי בנוגע להשקעותיו בבורסה. השניים הכירו והקשר הלך והתחזק לידי חברות אמיצה, במסגרתה היו נפגשים כץ ובן-ארי בבתי קפה מדי יום שישי, ועוד כמה פעמים בחודש במשרדו של בן-ארי בחברת "אקוויטל" – לה נתן בן-ארי שירותי ייעוץ פיננסים. 

ככל שהכיר כץ את בן-ארי לעומק, כך זכה להיחשף לכישוריו בשוק ההון, עד שנהג לכנותו "מסי של שוק ההון". כחלק ממפגשיהם כץ היה יושב במשרדו של בן-ארי ומעתיק את פקודות הקניה והמכירה שלו, לעיתים ללא שיקול דעת. 

בשלב מסוים החלו השניים לשתף פעולה ולתאם פעולות מסחר – כץ היה קונה ובן-ארי מוכר, ולהיפך. וכך עשו בעשרות פעולות בהיקפים של מיליוני שקלים. פעולות מתואמות במניות שאינן נסחרות בקלות משפיעות על שער המניה באופן מלאכותי והן גם עבירה על החוק. וכך, הקשר המשיך, השניים היו נפגשים, סוחרים ושותים קפה בשישי.

"חוק ליטו אני אעשה לך" – האינטרסים של בן-ארי בהצעת החוק של כץ

כחלק מתיק ההשקעות שלו, החזיק בן-ארי באגרות חוב (אג"ח) של חברות המצויות בקשיים. אחת מהאג"חים הייתה של חברת "ליטו גרופ", שבשלב זה לוותה חוב של למעלה מ-10 מיליון שקלים.

בן-ארי היה בזמן הזה במאבק מול בעלי השליטה ב"ליטו", ובשלב מסוים הבטיח להם: "אתם תראו שאני אגרום לכך שיהיה חוק שהאג"ח שאתם מחזיקים יהיו נחותות ולא ישלמו לכם… תראו שזה יקרה ומהר יותר ממה שאתם חושבים". עוד הוסיף: "חוק ליטו אני אעשה לך". 

"ליטו" הייתה רק אחת החברות בקשיים בהן החזיקו בן-ארי וחברת אקוויטל, לה ייעץ. שינוי החוק וזכות הקדימות בתשלום האג"ח יכול היה להגדיל את רווחיהם של בן-ארי ואקוויטל. 

צילום: עדינה ולמן, דוברות הכנסת

תיקון 44 

כץ, שהיה באותה תקופה יו"ר ועדת העבודה והרווחה, קיבל הצעה מבן-ארי לשנות את חוק ניירות ערך ולהבטיח לבעלי אגרות החוב קדימות על בעלי אג"ח שהם גם בעלי שליטה בחברה. כץ נענה להצעה, ככל הנראה מתוך מחשבה כי ההצעה עצמה גם נכונה באופן עקרוני. 

באוקטובר 2010 הגיש כץ הצעת חוק פרטית בנושא – תיקון 44 לחוק ניירות ערך. 11 ימים לאחר הגשת הצעת החוק, הגיע כץ למשרדו של בן-ארי ואלו סחרו ביניהם בפחות מחצי שעה בעסקאות מתואמות (קונים ומוכרים אחד לשני בניגוד לחוק) במעל מיליון שקל. 

בתחילת נובמבר הצעת החוק כבר עלתה לקריאה טרומית, הממשלה הודיעה שתתמוך בה, בכפוף לתמיכת הגורמים המקצועיים. לאורך הדיונים אותם גורמים (משרד המשפטים ורשות שוק ההון) התנגדו להצעה, אך זו המשיכה להתקדם בזכות המעורבות של בן-ארי בדיונים. 

למרות שהצעת החוק עסקה בנושא כלכלי שמתאים לוועדת הכספים או הכלכלה, פעל כץ לנתב את הצעת החוק דווקא לוועדה בראש הוא עומד – ועדת העבודה והרווחה, שאין לה כל קשר נראה לעין לנושא. ההצעה הוגשה לכנסת ב-11 באוקטובר 2010 והגיע לקו הגמר בקריאה שלישית ב-3 בינואר 2011. חקיקת בזק במונחים ישראליים.

בתהליך החקיקה מקיים כץ שלושה דיונים בוועדה שלו בנושא, לחלקם מגיע חברו, גורו ההשקעות, בן-ארי. במהלך הדיונים כץ נותן לבן-ארי במה נכבדת ומרומם את עמדתו המקצועית על פני גורמי המקצוע שמתנגדים לחוק. וכך פונה אליו כץ בפעם הראשונה בדיון:

כץ: "תודה רבה. אדוני ביקש רשות לדבר".

בן-ארי: "אני מנהל השקעות עם ותק בשוק ההון וניסיון רב בניהול השקעות באיגרות חוב. בשנת 1995, 1996, 1997, במשבר שוק ההון שהיה בשנים ההון והן בתקופה הרלוונטית עכשיו, ניהלתי הרבה מאוד הסדרים כנציגות בבעלי מוסדות".

לאורך כל הדיונים לא כץ ולא בן-ארי משתפים בקשרי החברות והמסחר שלהם. כץ מתייחס אליו כגורם מקצועי בעל ידע רב – וזהו. זו נקודה משמעותית, מכוון שבין בן-ארי יש כל העת קשרי חברות וכץ נהנה כלכלית מקשר זה, במקביל לקידום הצעת החוק. לטענת היועץ המשפטי אף אחד בוועדה לא יודע זאת. תארו לכם שכץ היה מציג את בן-ארי כך: "זה מוטי, חבר יקר ואיש שוק ההון, אני מתייעץ איתו רבות על ההשקעות שלי וביקשת ממנו להגיע לדיון. האמת שהצעת החוק הייתה אפילו רעיון שלו מאחר והוא משקיע באג"ח בסיכון גבוה". האם כץ היה מסוגל להמשיך בעצמו בדיון?

כץ משקר לוועדת האתיקה של הכנסת

בינואר 2011 קבלה תנועת "אומץ" לוועדת האתיקה של הכנסת וטענה כי חיים כץ החזיק מניות בחברת "ישראמקו" שהרוויחה מהחוק שהוא עצמו חוקק. בוועדת האתיקה הוא טען שהרווח מזערי. בנוסף שגורמים בוועדה ידעו כי מוטי בן-ארי חבר של כץ. לטענת היועמ"ש כץ שיקר, גם בהיקף החשיפה לאג"ח וגם בכך שגורמי הוועדה ידעו. 

במהלך השנים מערכת היחסים בין כץ לבן-ארי המשיכה, ושנתיים אחרי ההצעה הראשונה מניח כץ הצעת חוק נוספת שגיבש עם בן-ארי בנוגע להסדרי חוב. תכלית ההצעה הפעם – להשיב דיבידנדים שקיבלו בעלי שליטה לאחר שהחברה נקלעה לקשיים, מהלך שישיב יותר כסף לבעלי החוב. הצעת החוק לא קודמה. בכל אותם השנים כץ המשיך ליהנות מעצותיו והמסחר של בן-ארי.

חשבון נאמנות בכאילו

שרים בממשלה חייבים להעביר את תיק ההשקעות שלהם לניהול בנאמנות עיוורת – גוף שינהל את השקעותיהם במקומם. כץ שמונה בשנת 2015 לשר העבודה והרווחה אכן פתח חשבון במשרד רו"ח שטראוס לזר אך בפועל מי שניהל את השקעותיו היה מוטי בן-ארי – עובדה שהסתיר מהגורמים המקצועיים. 

היועמ"ש מחליט על כתב אישום

בעקבות ההתנהלות של כץ לאורך השנים החליט היועמ"ש מנדלבליט להעמיד את כץ לדין באשמת מרמה והפרת אמונים, כאשר בליבת האישומים נמצא קידום הצעת החוק שנעשתה בניגוד עניינים ורמיית סביבתו, וכן השקר לוועדת האתיקה. כץ לא יועמד לדין על תיאומי המסחר ולא על השקר שנוגע לניהול חשבון הנאמנות שלו. 

צילום: עדינה ולמן, דוברות הכנסת

 טענותיו של כץ לחסינות

בבקשת החסינות לכנסת מעלה כץ כמה טענות נגד ההליך הפלילי: ראשית, הוא מציין כי קידם הצעת חוק חברתית לטובת הציבור, כדי להגן על כלל ציבור המשקיעים. כץ לא מכחיש שבן-ארי קידם מולו את החוק וטוען כי זוהי "חקיקה מהחיים", גם "אם הגיע ממאן דהו, או אף מלוביסט", כפי שקורה עם חלק גדול מהצעות החוק. 

בהיבט הנורמטיבי כץ כותב כי אין תקדים בו חבר כנסת הועמד לדין בטענה כי פעל בניגוד עניינים, ומוסיף כי הטלת נורמות באופן רטרואקטיבי תקשה על חברי הכנסת לעבוד. עוד הוסיף כי ועדת האתיקה מצאה טעם לפגם בהתנהלותו אך לא עד כדי עבירה אתית. לאור זאת, כץ מבקש כי תוענק לו חסינות מפני משפט.

היועמ"ש, כאמור, דוחה את טענותיו של כץ.

*

בחלק הבא בסדרת הכתבות על בקשת החסינות של חיים כץ, אנו מפרגנים (בדיעבד) לחברת הכנסת לשעבר עדה מימון שהזהירה את חבריה עוד בשנת 1951 כי "מחפשים כאן כל מיני דרכים כדי לתת חסינות לחבר כנסת שעבר עבירה".

מה הטריד את הכנסת שחוקקה את חוק החסינות בשנת 1951? | עיר מקלט – כתבה ראשונה

חזרנו לפרוטוקולים ובדקנו: חברי הכנסת שחוקקו את חוק החסינות בשנת 1951 חששו בעיקר מפני עריצות הרוב ורדיפה על ידי הממשלה. שוחד? מרמה? הפרת אמונים? מסתבר שאף אחד לא חזה את זה. כתבה ראשונה בסדרה על בקשת החסינות של חיים כץ

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

"כל מושג החסינות מבוסס על כך, שחברי הכנסת לא יהיו תלויים באיזשהו מוסד ממשלתי, או גוף אחר. אם אנחנו מכניסים התערבות של הממשלה, או חלק ממנה, מאבד כל מושג החסינות את ערכו, כי הממשלה קובעת את צעדי חברי הכנסת". כך אמר ח"כ לשעבר שמואל כ"ץ, בדיון שעסק בחוק החסינות בינואר 1951. 

ח"כ שמואל כץ – מתוך אתר הכנסת

ראש הממשלה בנימין נתניהו משך השבוע את בקשתו לחסינות, אך בקשתו של חיים כץ עדיין עומדת וצפויה לעלות לדיון היום (חמישי). אחריה עשויות להגיע בקשות לחסינות מצד דוד ביטן, אריה דרעי ויעקב ליצמן.

עברנו על 21 הדיונים שהתקיימו בוועדת הכנסת בין אוגוסט 1950 לחודש יוני 1951 כדי לבדוק כיצד התנהלו הדיונים סביב החוק הכי מדובר בשנה האחרונה, ומה הייתה הסוגיה המרכזית שהעסיקה את הח"כים סביב הדיון. 

דיוני מליאת הכנסת הראשונה. צילום: הנס פין, לע"מ

"אני רוצה להיות מוגן, כדי שאוכל להיות נציג של הציבור" 

אחת הדאגות המרכזיות של ועדת הכנסת הראשונה הייתה, מסתבר, מאסר שרירותי על ידי הרשות המבצעת. ח"כ לשעבר משה בן עמי, אמר אז: "חוק זה בא להגן על חברי כנסת, והסעיף הנידון מגן עליהם מפני מאסר או מעצר על­ ידי הרשות המבצעת. יכולים להיות מקרים רבים שהרשות המבצעת תהיה מעוניינת להרחיק את חברי הפרלמנט, ולמנוע מהם התערבות בעבודת הרשות המבצעת. לכן, לא ייתכן לקבוע כאן ששוטר או קצין או כל מוסד מבצע אחר יקבעו אם יש לאסור חבר כנסת או לא, כיון שהכנסת היא הממסד העליון של המדינה והיא הקובעת, ולא השוטר".

משה בן עמי – דאג מהרשות המבצעת

בדיון אחר באותו חודש בנוגע לפרוצדורת הסרת החסינות הביע ח"כ לשעבר מאיר יערי את חששו מפני עריצות הרוב בכנסת: "אינני רוצה למסור לקואליציה את הזכות לבטל את חסינותי. אני רוצה להיות מוגן כדי שאוכל להיות נציג של הציבור. לשם כך ישנה דמוקרטיה – כדי להגן גם על האופוזיציה. כל זמן שלא מוגנת אפשרות קיום של אופוזיציה – אין דמוקרטיה. אני עומד על כך שביטול החסינות יהיה צמוד להאשמה הקונקרטית, שרק התביעה הכללית תהיה רשאית להגיש בקשה לביטול חסינות, ושהרוב היחסי בוועדת הכנסת יוגדל ל­שלושה רבעים".  

מאיר יערי

תקופת פגרה – זמן טוב לממשלה לאסור חברי כנסת

בדיון בחודש פברואר, כשדנו על בקשות חסינות בזמן פגרה, חברי הכנסת חששו שוב מהיכולת של הממשל לפגוע בהם. ח"כ לשעבר יוחנן בדר אמר: "זכור לי מהפרקטיקה של כמה וכמה ארצות שהן היו נוהגות לאסור את חברי הפרלמנטים דווקא בימי הפגרה. לדעתי על הכנסת להתכנס במקרה שוועדת הכנסת מחליטה שיש להסיר את חסינותו של ח"כ מסוים". 

מנגד, ח"כ לשעבר מאיר ארגוב, התנגד לחקיקה מפורשת בנושא וטען שתרבות פוליטית לא תוכל להחליף חקיקה: "חבר הכנסת בדר חושש שהממשלה תהיה מעוניינת במאסרם של כל חברי הכנסת מצד האופוזיציה בזמן הפגרה, לעומת זאת, אם יבוא משטר כזה, המעוניין במאסרם של חברי הכנסת, אני אומר שלא יהיה כל ערך לחוק הזה, כפי שקרה בארצות אחרות".

יוחנן בדר

"יש לי רושם שאנו מחפשים כאן כל מיני דרכים כדי לתת חסינות לחבר כנסת שעבר עבירה"

בדיון אחר, ח"כ לשעבר עדה מימון הביעה את חששה מכך שלעודף הדאגה לח"כים עשויות להיות גם השלכות מסוכנות: "יש לי רושם שאנו מחפשים כאן כל מיני דרכים כדי לתת חסינות לחבר כנסת שעבר עבירה, וזה, במקום לומר בפשטות, שחבר כנסת חייב להתגבר על היצר הרע ולא לעבור עבירה. אני רואה את כל הענין הזה כראי עקום, ואני מתנגדת לצורה זו של חיפוש דרך להגנה על חבר העובר עבירה".  

מימון חזרה על חששה שוב בדיון העוקב: "אני חוזרת על דברי מן הישיבה הקודמת; אני רואה, שבמקום לחפש דרך כיצד למנוע מעשים שלא ייעשו, מחפשים דרך כיצד לכסות על חבר כנסת , גם בשעה שהוא פושע. אני טוענת, שיש להעניק חסינות מוגבלת עד למינימום".

עדה מימון – אזהרה ממעמקי ההיסטוריה

כנסת לא מתפקדת = כרטיס יציאה מהכלא לשני חברי כנסת בכירים

ממשיכים לעקוב אחר חברי הכנסת החשודים בפלילים. והפעם ב- #טרחנות_חקירות: על שניים מהחשודים שהאינטרס האישי שלהם אולי סותר את זה של מפלגתם והמדינה

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

1) ח"כ חיים כץ (הליכוד) מואשם בכך שעזר לחברו, איש שוק ההון מוטי בן-ארי, בקידום חקיקה שתסייע לבן-ארי ישירות, בזמן שהוא מרוויח מהצד כסף באמצעות טיפים של בן-ארי. היועמ"ש החליט להגיש נגד כץ כתב אישום בגין עבירה של מרמה והפרת אמונים. כתב האישום הוגש עוד בכנסת ה-21 – וכץ ביקש חסינות מהכנסת בזריזות, בתוך חלון ההזדמנויות של 30 ימים שעמד לרשותו.

המצב הפוליטי יוצא הדופן בו אנו נמצאים מיטיב עם כץ: כל עוד אין ממשלה והכנסת לא מתפקדת, הוועדה שאמורה לדון בבקשת החסינות שלו בעצם לא קיימת. אם ביום רביעי תתפזר הכנסת שוב – אז הוועדה הרלוונטית תוקם לכל המוקדם באפריל. כל עוד בקשת החסינות של כץ עומדת בעינה – לא ניתן להעמיד אותו למשפט. לכץ יש אינטרס שהכנסת לא תתפקד.

2) כץ איננו היחיד. לאחר שגדעון סער קרא לערוך פריימריז בזק לתפקיד יו"ר הליכוד (מתוך אמונה שיצליח להקים ממשלה בתוך תקופת 21 הימים) – נפגש כץ (בתפקידו כיו"ר מרכז הליכוד) עם יו"ר התנועה, בנימין נתניהו – שגם נגדו הוגש כידוע כתב אישום – לדון על מועד הפריימריז.

הפריימריז בליכוד, אם יתקיימו, יהיו לבסוף רק לאחר פיזור הכנסת. מעבר לאינטרס הפוליטי (צודק או לא – תחליטו אתם) – לכץ ונתניהו יש אינטרס אישי: להישאר חופשיים. וכל עוד אין ממשלה והכנסת לא מתפקדת 👈 אין גם דיון על חסינות ולכן אין משפט.
לנתניהו? יש עד ה-1 בינואר להגיש את בקשתו לחסינות.

חשוב לזכור את סבך האינטרסים הזה.

3) כץ ונתניהו אינם היחידים בניגוד עניינים קשה, שחירותם האישית עומדת למול טובת הציבור.
הליכים פליליים מתנהלים גם נגד סגן השר יעקב ליצמן, השר אריה דרעי וח"כ דוד ביטן.

אך באופן מעניין, האינטרס של השלושה הללו כנראה דווקא הפוך מזה של כץ ונתניהו. אצלם היועמ"ש דווקא ישאף לזרז את העניינים ולהחליט האם להגיש כתב אישום – אם יוקדמו הבחירות. נעמיק עוד בעניינם בטרחנות הבאה בשבת הקרובה, אם הכנסת אכן תתפזר השבוע.

אמרנו לכם

תומר אביטל בטור זועם במיוחד שמסביר למה כתב האישום נגד חיים כץ בחשד לשחיתות יכול היה להימנע – ומזמין אותך לעצור את המקרה הבא

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| תומר אביטל |

שר נוסף, חיים כץ, מואשם כעת בעשיית רווח מהצד – במקרה שלו, באמצעות שימוש במידע פנים לצורך סחר בבורסה. לפי כתב האישום, כץ אפילו העביר חוק למען מרדכי בן ארי, האיש  שנתן לו את המידע הזה.

מפחיד? כן. מפתיע? לא.

מתוקף תפקידם, לח"כים רבים יש אפשרות לעצב את המשק בשלל כלים פרלמנטריים. לכן לא מעט מהם ייחשפו למידע בעל חשיבות מכרעת – אם זה בדרך לגיטימית, במסגרת משרדי הממשלה שמעוניינים לקדם רפורמות, או בדרך לגיטימית פחות – הדלפות של אנשי עסקים שרוצים לשנות את השוק לטובתם. 

לאפשר לח"כים להשקיע בבורסה בסתר בזמן הזה זה כמו לתת לחתול לקבוע את מחיר השמנת. זו פרצה שקוראת לשחיתות.

ואני פה כדי להגיד לכם שאין סיכוי שהם לא ידעו על הפרצה הזו. אף לא אחד או אחת מהם – משמאל ומימין. איך אני יודע? נתחיל.

חיים כץ

1. כתבתי על הנושא  ב"כלכליסט" ובבלוג שלי שוב ושוב עוד ב-2013.

2. בהמשך קידמתי ככתביסט (עיתונאי-אקטיביסט) הצעת חוק שמציעה לחשוף אילו מניות מחזיקים חברי הכנסת בוועדות הכלכליות. יצרנו את החוק הכי מעודן שיכול להיות: חשיפה רק של שמות המניות, בלי השווי שלהן, ושהחשיפה תתחיל רק מהקדנציה הבאה. 

3. גם אחרי הגשת החוק המשכתי לסקר את הנושא, ובין היתר כתבתי על כך שחיים כץ הצביע נגד החוק הזה שהגיש אילן גלאון בהמלצתנו אף שהיה לכץ חופש הצבעה. והוא לא היה היחיד –  כך עשו גם כל הח"כים מהליכוד וגם יאיר לפיד, עפר שלח ואיילת שקד (אף שלא הייתה משמעת קואליציונית) – והצעת החוק נפלה. 

4. חוץ מהסיקור הנרחב של הנושא בכל בימה אפשרית (לרבות ynet, לא בדיוק גוף תקשורת נסתר ואזוטרי), ניסיתי להציף את הנושא כששאלתי ח"כ-ח"כ בוועדות הכלכליות – באלו מניות אתם מחזיקים?

5. תיארתי את הפרצה הזו אפילו בספר הבדיוני "המשכן", שעלילתו מזכירה את הסיפור של כץ ברמה מפחידה. רוב הח"כים העידו בפניי שקראו את הספר, ויו"ר הכנסת יולי אדלשטיין עשה לכבודו קבלת פנים בלשכתו.

לטובת אלו שלא אוהבים לקרוא

6. דיברתי על הנושא בסרטון שהגיע ל-743 אלף איש בפייסבוק ב-2015.

7. וכשהחוק עלה מחדש ב-2016 ושוב הקואליציה הפילה אותו, פרסמנו מפה אינטראקטיבית שפירטה איך הצביעו  כל ח"כ וח"כית בדיון על החוק הזה. 

8. גם הצקתי על הנושא באופן אישי לדוד ביטן כשהיה יו"ר ועדת הכנסת. בכל פעם שראיתי אותו ואת יועצו לשעבר יוסי טאטיקה צועדים במסדרונות ניגשתי והצעתי שיקדם זאת. בכל פעם מחדש הוא אמר שזה רעיון טוב, אבל לא כרגע. 

כץ, מתוך מפת הח"כים של שקוף

9. נושא המניות לא הפסיק להטריד אותי והזכרתי אותו באינספור ראיונות וטורי דעה ובהרצאות בכל הארץ. אפילו במדריך לח"כ המושחת שפרסמנו נכתב: "חצי שנה תעמוד לרשותכם לחסל את עסקיכם הקודמים. אבל אל דאגה – תוכלו להמשיך להחזיק עד 5% ממניותיה של חברה עסקית. גם תוכלו לסחור חופשית ומבלי לדווח לאיש – אף שתגלו לעיתים במשרדי הממשלה ובוועדות החסויות תוכניות סודיות שעשויות להשפיע על ערכה. כן, כן. אתם אשכרה יכולים ביד אחת להצביע לטובת רפורמה, וביד השנייה לקנות מניות של חברה שתושפע ממנה – באותו זמן".

10. וזה בדיוק מה שקרה.

כל השנים האלה, כל המילים וסוגי המדיה האלה – וכלום. 

מי יודע אילו עוד מעללים נעשו בחסות הפירצה הזו, על חשבוננו כמובן.

החדשות הטובות הן שאחרי שהסיפור של חיים כץ התפוצץ, החבר'ה באופוזיציה הרימו ב-2018 סוף-סוף את הדגל

לפיד אמר ששגה. שקד נתנה הפעם אור ירוק. ביטן ואמסלם הודיעו שסחר בסתר בבורסה בשעה שאתה נבחר ציבור – זה באמת לא יעלה על הדעת, ונושא שלא קשור בכלל לימין-שמאל, ונרתמו…

לא, זה לא קרה. 

שום דבר מאלו. 

יש עתיד אמנם התעוררו ובסבב האחרון הצביעו בעד ההצעה – אבל רק כשכבר היו באופוזיציה ולא הייתה לזה משמעות. החבר'ה בקואליציה עדיין מעדיפים שתדברו על הניד של גנץ.

הפרצה עדיין פתוחה. ועכשיו יוגש כתב אישום על שחיתות שיכולה הייתה להימנע. אבל הם ידעו. כולם. כולן ידעו.

ולמי שלא הבין: לא אכפת לי מכץ. אכפת לי מניגודי עניינים שצווחים לכל עבר, שיצמיחו את הכצים הבאים.

וכולנו – כל מי שאיננו ח"כ – מפסידים מקיום הפרצה הזו, שמאפשרת לנבחרי הציבור לשרת קודם את עצמם.

אנחנו רוצים שהפירצה הזו תיסגר, ואם אפשר – בקדנציה הקרובה. ואנחנו נצליח. זה ייקח עוד שנה, או יותר  – אבל אנחנו רצים למרחקים ארוכים. וככל שיהיה לשקוף יותר מו"לים – נבחרי הציבור יפחדו יותר מהכתבות שלנו. ככל שיהיו יותר חברים ב"סיירת השקיפות" – נבחרי הציבור יוצפו ביותר הודעות זועמות כשיקבלו החלטות גרועות.

מאמינים לנו? הצטרפו עכשיו כדי שבפעם הבאה (או זו שאחריה) הכצים, האמסלמים והלפידים יקבלו את ההחלטה הנכונה בזמן אמת.

ועוד משהו: אם תרשו לי, לדעתי, זה אחד ההבדלים בין "שקוף" לתקשורת המסורתית. אנחנו לא מחכים למקרה חמור כמו כתב אישום, אלא מטרחנים על הבעיה לפני שהיא מגיעה לשיאה. תעזרו לנו?

הפוליאמוריה הפוליטית של ניסנקורן

יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן הודיע לאחרונה על הצטרפותו למפלגת "חוסן לישראל", עובדה שלא מנעה מנע ממנו לבחוש בפריימריז גם במפלגות הליכוד והעבודה, וכל זאת לאחר שנים שבכלל נחשב מקורב ליו"ר "כולנו", שר האוצר משה כחלון. את מחיר הפוליאמוריה הפוליטית של ניסנקורן – כולנו משלמים

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| טור דעה: אלון תובל מארגון "תחרות", אסף נתיב |

דמיינו כי היה מתגלה שאיש עסקים ישראלי מנהל התפקדות רחבת היקף של אלפי אנשים בכל המפלגות הדמוקרטיות בישראל – ושלצד זאת הוא גם חבר חבר קרוב ושותף של ראשי מפלגות נוספים, ואף מתמודד בעצמו לכנסת במקום גבוה ברשימה אחרת. האם הדבר היה מקובל בעיניכם? ושאלו את עצמכם: במקרה היפותטי שכזה, האם ייתכן שמניעיו של אותו איש עסקים הם ציבוריים גרידא, או שמטרתו לקדם אג'נדה שעוזרת לקבוצות כוח צרות בחברה הישראלית?

בהקבלה לא ישירה, יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן בוחש במפלגות הגדולות בישראל ללא הרף: השפעתו הפוליטית מורגשת היטב ברשימות הליכוד והעבודה. לצד זאת, בשנים האחרונות הוא ניהל גם יחסים קרובים עם שר האוצר משה כחלון ומפלגת כולנו. לאחרונה הודיע ניסנקורן על הצטרפותו למפלגת "חוסן לישראל". לדעתנו (אלון ואסף), השפעתו והשפעת ההסתדרות במוקדי הכוח הפוליטיים צריכה להטריד את כולנו. למה? כי המשק הישראלי זקוק לרפורמות מבניות, שאת חלקן הגדול ההסתדרות מעכבת באופן קבוע – מה שגורם לכולנו לסבול מפריון נמוך במגזר הציבורי ויוקר מחיה גבוה.

האם השלוחות השונות של ההסתדרות בפוליטיקה, באמצעות ניסנקורן, מקדמות אידאולוגיה ואת ועדי העובדים (מטרה לגיטימית וראויה), או שמא הן מחפשות להרחיב את כוחם ולמנוע שקיפות בנעשה בכספי העובדים?

בואו נצא לדרך ונמפה את נקודות ההשקה של ההסתדרות וניסנקורן בפוליטיקה הישראלית.

רומן 1: ניסנקורן וכחלון

החיבור בין שר האוצר ליו"ר ההסתדרות אינו, על פניו, חיבור טבעי. ההסתדרות מייצגת עובדים שלעתים הם בעלי אינטרסים שונים מאלה של משרדי הממשלה השונים. ואכן ההסתדרות תקעה לא אחת מקלות בגלגלי רפורמות בשירות הציבור.

כך לדוגמא ניתן לראות את סכסוך העבודה ברכבת ישראל, כשהחברה ביקשה להעסיק עובדים במיקור חוץ כדי להתקדם מהר יותר בעבודות תשתית באחריותה. או כשרשות מקרקעי ישראל הורתה לעובדים, להיערך לקבלת קהל במשך שלושה ימים בשבוע במקום יומיים – ובעקבות כך העובדים הכריזו על סכסוך עבודה.

גם כשחברת מקורות תיכננה להפריט חברת בת שלה הכריזו העובדים על שביתה, והתעקשו על קבלת פיצויים מוגזמים לעובדים המופרשים במסגרת הרפורמה: כדי לסבר את האוזן, עלות פרישה של עובד בחברה ממשלתית נעה בדרך כלל בין 1-1.3 מיליון שקל. ההסתדרות דרשה שעובדי מקורות המופרשים יקבלו פיצוי מיוחד של 2-2.5 מיליון שקל. ויש עוד שלל דוגמאות לסכסוכי עבודה בנמלים, בחברת החשמל ועוד.

ולמרות כל זאת, אנו עדים בקדנציה החולפת לחיבור יוצא דופן בין שר האוצר משה כחלון ויו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן. למה? אולי כי לכחלון וניסנקורן יש אינטרס בשותפות שכוללת מאבק על אש נמוכה לצרכי יחסי ציבור, כמו בסוגיית עובדי הקבלן, ושיתוף פעולה מאידך כמו במקרה הרפורמה בשוק החשמל – שם שיתוף הפעולה אפשר לעובדי חברת החשמל ליהנות מהטבות מרחיקות לכת מצד אחד, ולשר האוצר להציג הישג היסטורי של קידום רפורמה במשק החשמל מצד שני. מדובר בעסקה טובה לשני הצדדים משום ששניהם נהנים מתדמית חיובית ומישהו אחר – הציבור – משלם את המחיר. 

להרחבה על עובדי הקבלן ורפורמת החשמל

סוגיית עובדי הקבלן

ההסכם בין כחלון לניסנקורן לקליטת עובדי קבלן בשירות המדינה הוא תופעה מעניינת. מדובר בהסכם שמצטלם טוב שבו כחלון וניסנקורן נתפשים כחברתיים – כאלה שדואגים לאנשים החלשים. במציאות, המצב פחות יפה.

המדינה היא המעסיקה הגדולה ביותר במשק של עובדי קבלן. עובדי קבלן ממלאים לעתים פונקציות שגרתיות בשירותים שמעניקים משרדי הממשלה ולא מעניקים שירותים ייחודיים שבהם יש יתרון מובנה להעסקה קבלנית. לכאורה, המדינה היא העבריינית, אלא שצריך להבין את הרקע לכך. מודל ההעסקה הקשיח, שהוא תולדה ישירה של ההסכמים הנוקשים וההתנהגות הכוחנית של ההסתדרות בשירות המדינה, הופכים העסקה של עובדים בשירות המדינה לאירוע הרה גורל שמוטב להימנע ממנו. עובד שיכנס לא יצא עד גיל פרישה כנראה ולכן התפתחו מודלים חלופיים להעסקה באמצעות קבלנים. שיעור היציאה מהשירות הציבורי בישראל (יציאה = פיטורים, התפטרות, פרישה, מעבר עבודה או מוות) הוא הרבה פחות מ-1% בשנה וחריג מאוד ביחס למערב. לפיכך מצד כחלון ההסכם אינו אלא צביעות. מצד ההסתדרות המצב חמור אף יותר – הם האחראיים ליצירת הבעיה ועכשיו מקבלים קרדיט על פתרונה.

הרפורמה בשוק החשמל

הרפורמה המקורית עסקה בהפרדה של פונקציות שונות בין ייצור החשמל עד להגעתו לשקע של הצרכן. הייצור היה צריך לצאת לתחרות מלאה, וכך גם החלוקה לבתים ו"מנהל המערכת" – שאמור להחליט מתי להזרים חשמל מכל יצרן ולאפשר לו למכור אותו לרשת. הרפורמה של כחלון למעשה קיצצה ברפורמה המקורית שנחקקה ב-1996 ומעולם לא יושמה במלואה לאור התנגדות חברת החשמל.

אם ברפורמה המקורית חברת החשמל הייתה אמורה להפוך אחראית להולכה בלבד (בין ערים), הרי שהרפורמה של כחלון השאירה את חלוקת החשמל לבתים ולעסקים בידי חברת החשמל, כמו גם חלק משמעותי מהייצור ואת ההולכה. הפונקציה היחידה שהופרדה מחברת חשמל היא מנהל המערכת, כשלמעשה ההסכם הקיבוצי של עובדי חברת החשמל ימשיך לחול גם עליהם. החברה אמורה לצמצם את מצבת כוח האדם שלה בשיעור נמוך מהמתוכנן ובתמורה לכך חולקו הטבות לעובדים (מענק, שכר ופנסיה) בסך 7 מיליארד שקל שישולמו מהעלאת תעריף החשמל וישולמו על ידינו.

למען ההגינות חשוב לציין שכחלון כן הוביל רפורמות מול קבוצת כוח חזקה – הבנקים, וכן הוביל יחד עם שר הכלכלה ממפלגתו, אלי כהן, רפורמה חשובה במכון התקנים שתאפשר כניסה של מכוני בדיקה עצמאיים, שיתחרו במכון התקנים. ועדיין, יותר מדי פעמים שר האוצר שיתף פעולה עם ההסתדרות – בניגוד לאינטרס הציבורי.

שר האוצר משה כחלון

למה? אולי כי לשר אוצר שלא מעוניין בטיפול ברפורמות הדורשות חיכוך עם ועדים – שיתוף פעולה עם ההסתדרות יכול לספק שקט תעשייתי חשוב. לשני שרי האוצר האחרונים, כחלון ולפיד, הסוגיה העיקרית בה ביקשו לטפל הייתה מחירי הדיור. עבור שר אוצר יכול להשתלם "לאבטח חזית" באמצעות שיתוף פעולה עם ההסתדרות והימנעות מרפורמות יסודיות הנוגעות לתעסוקה – בתמורה לשקט וחופש פעולה בתחום אחר – הדיור. לדוגמא, הרפורמה בכוח אדם בשירות המדינה יושמה באופן חלקי בלבד. בנוסף, כחלון בלם את האפשרות ל"בוררות חובה" שניסה לקדם רה"מ בנימין נתניהו (). ההצעה ביקשה לצמצם את כוחם של ועדים בענפים חיוניים כמו נמלים וחשמל – כדי שאלו לא ישתמשו בכוחם המיוחד "לכבות את השאלטר" בשביל לסחוט הטבות. נתניהו העלה את הסוגיה כמה פעמים לאורך הקדנציה. כחלון – התנגד והחוק חזר למגירה. 

לאחר שסקרנו בקצרה את האינטרסים הפוליטיים, אולי כדאי לנסות ולהסביר עוד מוטיבציה לקשר החם: כסף. לפוליטיקאים בישראל קשה לגייס כספים. לפי החוק קיים איסור תרומה של תאגידים (חברות, עמותות וכו') למפלגות ולמועמדים, וכן קיימת מגבלה על הסכום שיכול אדם פרטי לתרום לפוליטיקאים ומפלגות. כספים אלה אף כפופים לביקורת של מבקר המדינה. כסף למימון בחירות הוא משאב יקר עבור פוליטיקאים, וכסף סמוי מן העין אפילו יקר יותר. במאה הקודמת נהגו פוליטיקאים לתגמל את אנשי המנגנון הקרובים להם במשרות (ג'ובים) בשירות המדינה בגופים הכפופים להם. כיום, לאור הפיקוח ההדוק, הטבה עם מקורבים הפכה קשה יותר (ולעתים לא חוקית). זוהי עובדה שחשוב לזכור לקראת ההמשך.

מה יוצא מזה לכחלון? הכירו את מפלגת כולנו בהסתדרות

שיתוף פעולה האדוק בין השניים לא מסתכם בקידום/טרפוד חוקים. הוא  כולל תיאום תקשורתי והקצאת פעילי שטח של ההסתדרות לטובת כחלון.

אבל זו רק ההתחלה. ההסכם הזועק ביותר שנצפה לאחרונה במימון המפלגות בהסתדרות הוא ההסכם של מפלגת כולנו עם סיעת "עוגנים" בהסתדרות, בראשות אבי ניסנקורן. כמפלגה חדשה שהוקמה רק לפני הבחירות האחרונות (2015), כולנו מן הסתם לא זכתה לנציגות בהסתדרות משום שלא היו לה פעילי שטח ומוסדות ותיקים כמו למפלגות האחרות. אלא שהפלא ופלא, בבחירות להסתדרות במאי 2019 נולדה מפלגת כולנו בהסתדרות.

יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן

על מנת להקים מפלגה בהסתדרות יש לאסוף 5,000 חתימות של חברי הסתדרות. אתגר לא פשוט למפלגה חדשה שטרם גיבשה מערך שטח אפקטיבי בקרב חברי הסתדרות. על פי פרסום בגלובס, מערך כזה לא בדיוק הוקם – הוא הושאל. לכאורה, ניסנקורן דאג שמצדדיו בהסתדרות יירתמו לטובת כחלון.

אם לסכם, בין שר האוצר משה כחלון לאבי ניסנקורן נוצר קשר משמעותי. נראה שהקשר הזה לא מבוסס רק על שותפות אידאולוגית ופוליטית אלא גם על אינטרסים צרים. לכאורה סייע ניסנקורן לכחלון להקים מפלגה בעזרת פעילי שטח שלו. לפי הפרסום של מורן אזולאי מ-ynet מפלגת כולנו קיבלה גם כמה משרות בהסתדרות ובארגונים המסונפים אליה.

רומן 2: ההסתדרות והליכוד

בואו נבחן כיצד שלח יו"ר ההסתדרות במקביל שלוחות במפלגת השלטון. הנציג הבכיר של ההסתדרות בליכוד הוא השר חיים כץ. במשך שנים עמד כץ בראשות ועד העובדים של התעשייה האווירית במקביל לכהונתו כחבר כנסת, עד שמונה לתפקיד שר הרווחה ופרש. בנו, יאיר כץ, נבחר לעמוד ברשות הוועד. לחיים כץ כוח כפול: מצד אחד הוא עומד בראשות קבוצת כח גדולה בתוך מפלגת השלטון ומצד שני עומד בראש סיעת עוז בהסתדרות. סיעת עוז היא השותפה הבכירה של סיעתו של ניסנקורן בהסתדרות, ובהסכמים הקואליציוניים שנחתמו לפני הבחירות להסתדרות סיעת עוז קיבלה 19.18% ממספר המושבים של עוגנים. מפלגת הליכוד, לעומת זאת,  קיבלה רק 10% ממספר המושבים של סיעת עוגנים.

חיים כץ וניסנקורן הם שותפים פוליטית. ניסנקורן מבטיח לעצמו אלפי קולות ממושמעים בבחירות בהסתדרות ושותפות עם שר בכיר בליכוד, המכהן גם כיו"ר מרכז הליכוד, דבר שמעניק לו כוח עצום על מנגנון המפלגה ועל שאר השרים וחברי הכנסת מהמפלגה.

השר חיים כץ עם יו"ר ההסתדרות לשעבר, ח"כ עמיר פרץ

בפריימריז של הליכוד נבחרו גם פנחס עידן (במקום ה-19), המכהן כיו"ר ועד העובדים של רשות התעופה. ניסנקורן היה מעורב גם בתרגיל מפוקפק שנועד לסייע לעידן להתמודד, על אף שהחזיק בתפקיד ציבורי (הפתרון היה להוריד את עידן בארבע דרגות – וכך הפך לעובד זוטר). עידן נאלץ לבסוף לפרוש מרשימת הליכוד לכנסת. מועמדת נוספת שנבחרה במקום ריאלי (23) היא אתי עטיה, שכיהנה כ-17 שנים כראש לשכתו של חיים כץ.

בפועל, יהיו לפחות 3 חברי כנסת ממפלגת השלטון שיקדמו את האינטרסים של ההסתדרות ויבלמו מהלכים שיפגעו בה – גם אם המהלכים הללו לטובת הציבור הרחב.

רומן 3: ההסתדרות והעבודה

ואם זה לא מספיק, הבחישה של ניסנקורן הגיעה אף ליריבה המרה של הליכוד: מפלגת העבודה. יו"ר ההסתדרות פרסם לפני הפריימריז במפלגה רשימת מומלצים (בתמונה). ניתן לראות כי בעשירייה הראשונה של מפלגת העבודה נמצאים ארבעה מהמומלצים של ניסנקורן (שמולי, מיכאלי, סויד ופרץ) ושלושה נוספים בעשירייה השנייה (סעאד, בירן ופדידה). לולא השריונים ברשימה, מצבם של המומלצים של ניסנקורן היה טוב יותר.

דחה את הפריימריז, יו"ר מפלגת העבודה אבי גבאי

במפת הח"כים תוכלו לראות שחלק לא מבוטל מחברי הכנסת מהמחנה הציוני הצביעו נגד / נעדרו מהצבעות לגבי שקיפות באגודות עות'מאניות (לבני, יחימוביץ', נחמיאס-ורבין, שמולי, ברלב ועוד). זה לא הכל. יוסר ורטר פרסם בהארץ שאבי גבאי אף דחה את הפריימריז במפלגת העבודה כדי שיתאים ללו"ז של ניסנקורן. מסתבר, שהפריימריז תוכננו ליום בו ניסנקורן שהה באילת עם ראשי המרחבים בהסתדרות ועסקנים נוספים.

קידום ח"כים בפריימריז משתלמת עבור ניסנקורן. כך הוא דואג שיהיו ח"כים שיצביעו נגד החלת שקיפות באגודות העות'מאניות (בין היתר, ההסתדרות). מיקי רוזנטל סיפר איך זה עובד: "ניסנקורן הוציא רשימה של מומלצים בפריימריז האחרונים של מפלגת העבודה, שנכללו בה כל חברי הכנסת המכהנים של העבודה – מלבד מיקי רוזנטל". הסיבה: "בגלל שאני תמכתי בחוק האגודות העות'מאניות שמבקש להחיל שקיפות גם על הפעילות של ההסתדרות".

רומן 4: ההסתדרות וכחול-לבן

ועכשיו לדובדבן: אחרי שניסנקורן וההסתדרות הצליחו לבסס השפעה פנימית בכל המפלגות האלו, ב-16.02.19 התבשרנו שניסנקורן מצטרף בעצמו לרשימת "חוסן ישראל-תל"ם" בראשות הרטמכ"לי לשעבר בני גנץ ובוגי יעלון, שלאחר מכן התאחדו עם "יש עתיד" בראשות לפיד. לא פחות. תבינו את האבסורד – אחרי כל הבחישות של יו"ר ההסתדרות בשאר המפלגות, הוא הצטרף לאחרת ואף עשוי למצוא עצמו, כך סיכם עם גנץ, בסוף מעל כולם – כשר אוצר או שר הכלכלה. בנוסף, יו"ר המטה שלו בהסתדרות עו"ד עינב קאבלה שובצה במקום ה-37 ברשימת כחול-לבן.

אם יש מקרה שעשוי להוות טעימה עבורנו להתנהגותו כפוליטיקאי של ניסנקורן הוא השקיפות בהסתדרות. השרה שקד פרסמה לאחרונה תקנות לשקיפות באגודות העות'מאניות (וביניהן ההסתדרות). ניסנקורן בחר להגיב בפנייה ליועץ המשפטי לממשלה בבקשה שיעצור את פרסום התקנות (וסורב). מדוע מנהיג פוליטי מתנגד לשקיפות בתקציב עתק של גוף ציבורי? האם מאות אלפי חברי ההסתדרות לא זכאים לדעת לאן הולך הכסף שלהם?

היד הארוכה של ההסתדרות ברוב המפלגות המרכזיות לא נובעת ממניעים אידאולוגיים – אלא מהרצון להגן על האינטרסים של הארגון העוצמתי, הנהנה מפיקוח עות'מאני – שקיים חלקית בעידן הנוכחי – על תקציבו האדיר. כתוצאה, בכנסת ה-21 ניתן להניח שנראה רפורמות מבניות רחבות, הכוללות התייעלות ושיפור פריון במגזר הציבורי, מתקשות להתקדם. הסיבה: ההסתדרות דואגת לח"כים מכל הגוונים, מאבטחת לעצמה חיילים בכל קואליציה שתקום, כדי לוודא שלא יזיזו להם את הגבינה.

*

כל הגורמים המוזכרים, כאיש אחד, סירבו להגיב לדברים.

*

אלון תובל הוא מנכ"ל עמותת תחרות – התנועה לחירות בתעסוקה – גוף א-מפלגתי המצהיר על עצמו כי פועל "לקידום שוק תעסוקה גמיש המאפשר חופש מהתאגדות לצד החופש להתאגד באופן וולנטרי" ומבקש לשנות את תפקידם של ארגוני עובדים בישראל מגופים הבולמים שינוי לכאלה המסייעים לעובדים להסתגל לשינויים. המשמעות היא, בין היתר, התנגדות לפעילותה של הסתדרות העובדים (בראשות ניסנקורן), ויש לקחת זאת בחשבון בעת קריאת הטור.

כתבה מתגלגלת: חברי כנסת חשודים – תמונת מצב

בכנסת ובממשלה לבדם ישנם כיום חמישה נבחרים מכהנים שעומדות נגדם חקירות גלויות וידועות. בשביל להדגיש כמה המצב הזה לא נורמלי, פינה קבועה: סטטוס חקירות הח"כים. עדכון אחרון: 27/02/2020

המשך קריאה…