פוסטים

משרד התרבות עבר על החוק בסירובו למסור את היומן של מירי רגב – אבל הטרחנות משתלמת

במשך למעלה מחצי שנה שמשרד התרבות והספורט סרב לפרסם את יומן השרה מירי רגב, כנדרש. המשרד התעלם, מרח, הפר את החוק – ואז חזר להתעלם. היחידה הממונה על חופש המידע במשרד המשפטים מתגלה כבעלת רצון טוב, אך חלשה וחסרת שיניים. מי שהציל את כבודו של המשרד היא דווקא מחלקת הדוברות – 24 שעות לאחר שהתקבלה תגובה לכתבה זו, קיבלנו גם את היומן

| עידן בנימין |

ב-24/9 פניתי (עידן) למשרד התרבות בבקשת חופש מידע פשוטה ושגרתית: ביקשתי לקבל את יומן השרה מירי רגב לשנת 2017. מילאתי את הטופס, שילמתי 20 ש"ח (כאזרח פרטי) וקיבלתי אישור במייל על פנייתי. מה שהגיע לאחר מכן הם חודשיים של התעלמות מוחלטת, למרות תזכורות והפצרות חוזרות ונשנות בנושא.

חשוב להבהיר: מסירת יומני השרים מחויבת על-פי החלטת היועץ המשפטי לממשלה, במסגרת חוק חופש המידע.

תזכורת: איך מגישים בקשת חופש מידע?

חוק חופש המידע הוא אחד החשובים שנחקקו בישראל ונותן את זכות הגישה למידע ציבורי לכל אזרח. החוק נכנס לספר החוקים בשנת 1998, וחתומים עליו מי שהיה בזמנו שר המשפטים, צחי הנגבי, ומי שהיה אז – והוא גם היום – ראש הממשלה, בנימין נתניהו.

החוק מאפשר לכל אחד לשאול את הרשויות פחות או יותר מה שהוא רוצה – החל מבקשת יומן של ראש העיר ועד פירוט נוכחות הח"כים בוועדת החוץ והביטחון. וכן – גם את היומנים של שרי הממשלה.

אז איך עושים זאת?

  1. נכנסים לדף הגשת הבקשה באתר חופש המידע: https://www.foi.gov.il/he/inforequest
  2. לוחצים על כפתור "מידע בתשלום"
  3. בוחרים את הרשות הרלוונטית (ניתן להגיע לרשימה המלאה בלחיצה על כפתור "רשימת כל הרשויות")
  4. משלמים אגרה של 20 ש"ח
  5. ממלאים את פרטי הבקשה ושולחים

חשוב להיות מדויקים ומפורטים בתוכן הבקשה עצמה – כדי להבטיח שהמענה שיתקבל בסוף אכן יכלול בדיוק את המידע שרציתם.

ומבחינת לוחות זמנים: על פי חוק חופש המידע המענה חייב להתקבל בתוך 30 יום, אלא אם הרשות מודיעה לכם על ארכה, ואז היא יכולה לקבל 30 יום נוספים (אבל לא יותר מ- 60 יום במצטבר).

שאלתם וקיבלתם תשובה לנושא מעניין? עדכנו אותנו!

בשלב זה, פניתי לממונה חופש המידע במשרד המשפטים והגשתי תלונה. משרד המשפטים הוציא מצידו מכתב שהפציר במשרד התרבות להשיב לבקשתי – כנדרש על-פי חוק. מה עשו במשרד התרבות? ניחשתם נכונה, התעלמו גם ממשרד המשפטים.

אחד מהמכתבים שהוציא משרד המשפטים למשרד התרבות

מה שכן, זמן קצר לאחר מכן קיבלתי לפתע תשובה מ"מידען" בשם אלעד, שכתב לי כך:

"שמי אלעד (שם מלא שמור במערכת-ע.ב.), מידען חדש במשרד התרבות והספורט. קבל את התנצלותי מראש על עיכוב המענה. בימים אלו ממש אני מתחיל להיכנס לעניינים, ואשתדל לסייע במענה והתייחסות לפנייתך בהקדם האפשרי".

וכך מדי שבוע במשך שלושה שבועות, תזכרתי את אלעד בנושא, והוא הגיב במה שנדמה היה כרצינות מלאה וכוונות טובות:

"…אני מאייש את הכסא כשבועיים ימים בסה"כ, מרכז נתונים, לומד את העבודה ומכיר את הנפשות הפועלות […] הבקשה שלך בטיפול. שוב, אינני יכול להתחייב על תאריך מענה לפנייתך, אך הנני מבטיח כי אני עושה מאמצים עילאיים בכדי להשיב בהקדם האפשרי…". אלעד אולי ניסה אך את היומן לא קיבלתי.

משרד המשפטים גם הוא עשה את עבודתו והמשיך להוציא מכתבים למשרד התרבות, כולל למנכ"ל, יוסי שרעבי, שהתעלם גם הוא. מאלעד המידען כבר לא שמעתי יותר. במקביל פניתי לדובר של השרה רגב, אלי סבתו, וגם ממנו לא קיבלתי התייחסות.

מנכ"ל משרד התרבות: התעלם ואח"כ התנצל

איפה אנחנו עומדים היום?

כאמור, כבר למעלה מחצי שנה עברה מאז הגשתי לראשונה את בקשת חופש המידע למשרד התרבות – ומענה עדיין אין. המשרד עבר על החוק – והחלק העצוב הוא שלא נראה שזה הזיז למישהו. משרד המשפטים מצידו השתדל לעזור, אך אין לו שיניים לחייב את השרה או מי מטעמה לציית לחוק.

הדוגמא הזו אינה היחידה ומשרדי ממשלה ורשויות מקומיות ממשיכות לצפצף על החוק, כאשר הדרך היחידה כיום לקבל תשובה במקרים שכאלו היא לגרור אותם לבית המשפט. התהליך דורש משאבים רבים ובהחלט שלא נגיש לכל אזרח.

עוד על חולשת היחידה לחופש המידע תוכלו ללמוד מראיון שקיימה נעה לנדאו בהארץ עם רבקי דב"ש – מי שהקימה וניהלה את היחידה בשבע השנים האחרונות, ופרשה לא מזמן מהתפקיד. דב"ש טוענת שעזבה מחשש שתשמש "עלה תאנה", בניהול יחידה עם סמכויות מוגבלות וללא יכולת אכיפה. אין ספק כי סמכויות כאלה, אם היו ניתנות, היו יכולות לפתור את הבקשה השגרתית לקבל היומן של השרה רגב.

תגובות

ממשרד התרבות והספורט נמסר:

"משרד התרבות והספורט רואה חשיבות רבה במחויבות לשקיפות ומתן מענה מלא לפניות חוק חופש המידע.

חרף הפניות הרבות לקבלת תקן ייעודי לנושא שלא נתקבל עד רגע זה, החליט המשרד לגייס לפני כחצי שנה עובד חיצוני כמידען שיסייע למנכ"ל המשרד שממלא את תפקיד הממונה על החוק עד לאיוש המשרה על ידי אחד מעובדי המשרד. בימים אלו נסגר המכרז הפנימי לאיוש המשרה על ידי עובד משרד שימלא את התפקיד בנוסף על תפקידו וצפוי לעבור חפיפה ולהכנס לתפקיד בקרוב. משרד התרבות והספורט עושה את מירב המאמצים להשלים את הפער שנוצר בתקופה שהתפקיד היה לא מאוייש ועל רקע כמות הפניות הגדולה שמגיעה למשרד שכמעט והוכפלה מכניסת השרה רגב לתפקידה".

*

עדכון: התקדמות משמעותית בשקיפות

24 שעות לאחר קבלת התגובה הנ"ל ממשרד התרבות, הגיע לפתע מאלעד המידען גם יומן השרה לשנת 2017, לצד מכתב התנצלות חתום על-ידי המנכ"ל. מסקירה מהירה של היומן ראינו כי בהשוואה לזה שנמסר ב-2016, שרובו הושחר, היומן של 2017 הרבה יותר שקוף. וקיבלנו אותו אפילו בקובץ אקסל. לעיונכם.

הטרחנות משתלמת.

מכתב פתוח לשר גלעד ארדן: אל תחריג את משרדך מחוקי השקיפות

22 ביוני, 2017

לכבוד השר לנושאים אסטרטגיים ולהסברה, גלעד ארדן

הנדון: החרגת המשרד לנושאים אסטרטגיים מחוק שקיפות

כבוד השר,

אנו קוראים לך למשוך את הצעת החוק המבקשת לפטור את המשרד לנושאים אסטרטגיים והסברה שבראשותך מחובותיו לשקיפות כלפי הציבור, ולהמשיך לפעול בשקיפות כפי שפעלת עד כה באופן מעורר השראה.

נסביר: תזכיר החוק שהינך מקדם ואושר בממשלה מבקש להחריג באופן חסר תקדים את הפעילות העיקרית של משרד ממשלתי שלם מחוק חופש המידע – חוק שמאפשר לציבור לפקוח עין על פעילות הממשלה. הנימוק הביטחוני לפטור זה – מביך. משרד הביטחון והמשרד לענייני מודיעין לא הוחרגו מעולם. למה? משום שחוק חופש המידע קובע ממילא כי אין חובה להעביר מידע שיש בו חשש לפגיעה ביטחון המדינה או ביחסי החוץ שלה.

זאת ועוד, חוק זה יפגע ביכולת הציבור להתחקות בזמן אמת אחר האופן שבו מתנהלות הרשויות הציבוריות: בפשטות, כשאין שקיפות – אין ביקורת יעילה . יש רק לפתוח את דוח מבקר המדינה הטרי כדי להבין את חשיבות השקיפות.

בעוד שאנו מבינים כי עדיף שנושאים מסוימים יישמרו הרחק מהעין הציבורית – כבר היום חוק חופש המידע כולל בתוכו כאמור סייגים בנושאי ביטחון וחוץ, ומאזן אותם עם ערכים העומדים בבסיס הדמוקרטיה-  ובראשם זכות הציבור לדעת. 

מעבר לכך, כבוד השר, בקידום חוק זה אתה יוצר מדרון חלקלק לאימוץ מדיניות לא מוסברת של הסתרה. מהמעט שכן נחשף לגבי פעילות משרדך, ראינו כי כספי המסים מנותבים בין השאר למיזמי שיתופי פעולה עם התקשורת (דוגמא מתחת), ההסתדרות, הסוכנות היהודית ועמותות שונות. בימים האחרונים התפרסמו כתבות מחמיאות בעיתון "ידיעות אחרונות" ששולמו מכספי משלם המסים. האם לדעתך אין היא זכות הציבור לדעת לאן הכסף שלו בדיוק יילך, ועבור מה?

כתבה שהתפרסמה ב"ידיעות אחרונות" ביום ששי- במימון משרדך. כמה זה עלה? מידע זה יוסתר מעכשיו

נבקש שתזכור- לא תמיד אותו צד פוליטי יכהן בשלטון. על כן האינטרס הציבורי הרחב ביותר הינו שכל שלטון, יהיה גוונו הפוליטי אשר יהיה, ייחשף לבקרה ודין וחשבון. יבוא היום בו גם אתה תבקש נתונים לגבי פעילות ממשלתית – ואתה עלול להיחסם בעקבות החוק אותו הובלת כעת.

אנו משוכנעים כי התזכיר ייגנז על ידך במהרה, טרם יקודם בכנסת. כולנו תקווה שתסכים כי יש זכות לציבור להיחשף לפעולות השלטון, וכי תחת שרביטך לא נהיה עדים לשימוש מופרז במושג 'ביטחון' כדי למנוע בקרה יעילה.

 

בברכה,

חברי מיזם "ימים של שקיפות"