פוסטים

בשורות טובות: מרבית עותרי חופש מידע ניצחו השנה בבתי המשפט

62 אחוז מעתירות חופש המידע שהוגשו בשנה האחרונה התקבלו רק 5.7 אחוז מהעתירות נדחו. כשליש נמחקו 62 אחוז מהעתירות הוגשו נגד רשויות מקומיות הרשויות מזלזלות בחוק, והעותרים מנצחים בבתי המשפט

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| רבקי דב״ש |

משרדי הממשלה ורשויות השלטון – המקומיות והארציות – מחזיקים בידיהם מידע שנוגע לחיים של כולנו. על פי חוק חופש המידע, הרשויות חייבות לענות לפניות ושאלות של אזרחים המבקשים מידע. אולם פעמים רבות אזרחים וארגונים נתקלים בסירוב לענות לפניות שמבקשות מידע. מנתונים שאספתי על החלטות בתיקי חופש המידע בבתי המשפט בשנה האחרונה עולה כי במרבית המקרים בהם המבקש התעקש לעתור לבית המשפט נגד רשות שלא השיבה לו או סירבה לתת לו מידע – היה לו סיכוי גבוה לנצח ולגרום לרשות לשחרר את המידע כתוצאה מהגשת העתירה. 

חוק חופש המידע קובע כי כל אזרח או תושב יכול לפנות כדי לקבל מידע מרשויות ציבוריות. הרשויות מחויבות לספק את המידע אלא במקרים חריגים כגון פגיעה בבטחון, פגיעה בפרטיות, הצורך להשקיע משאבים רבים באיתור המידע ועוד. החוק קובע מסגרת זמנים ברורה. מלכתחילה הרשות נדרשת להשיב תוך 30 יום, אולם יכולה להאריך את המועד בתנאים מסוימים – ובתנאי שהודיעה למבקש בכתב ובאופן מנומק – עד ל-120 יום. 

כאשר הרשות אינה משיבה (אי מתן מענה) או מסרבת למסור את המידע שלא על פי הוראות החוק, המבקש יכול לפנות ולהגיש עתירה לבית המשפט. העתירה נדונה בבית המשפט המחוזי, בשבתו כבת משפט לעניינים מינהליים. 

יותר ממחצית ההחלטות אינן גלויות

ב-1 ביולי 2019, התחלתי לעקוב אחר פרסום החלטות בתי המשפט בעתירות חופש מידע המפורסמים במערכת נט המשפט של הנהלת בתי המשפט. בחלוף שנה מתחילת איסוף ההחלטות, בחנתי את הנתונים. 

במהלך התקופה הצלחתי לאסוף מידע בנוגע ל-210 החלטות מסיימות הליך (פסק דין או החלטה אחרת). מכיוון שבשנה האחרונה לתפקידי כראש היחידה הממשלתית לחופש המידע (שנת 2018) ניתנו 308 החלטות מסוג זה, הנחתי כי ישנם נתונים שאינם נגישים לי. לשם השלמת הנתונים נעזרתי בגיא זומר ובאנדי וורמס, היוזמים של פרויקט "תולעת המשפט" – מיזם להנגשת תיקי בתי המשפט – אשר איתרו מעל ל-400 תיקים שסווגו על ידי המערכת כתיקי "חופש מידע". לאחר הצלבות נוספות, והשלמת מידע מעמותות שהן העותרות העיקריות בתיקי חופש מידע (עמותת עורכי דין לקידום מינהל תקין, התנועה למען איכות השלטון, התנועה לחופש המידע ועמותת הצלחה), הגעתי לבסיס נתונים של 474 החלטות ב-466 תיקים, וזאת מכיוון שבשמונה תיקים התקבלה יותר מהחלטה אחת (לדוגמא החלטות שונות כנגד רשויות שונות באותה עתירה). 

כל הנתונים במאמר מתייחסים לתקופה שבין ה-1 ביולי 2019 ל-1 ביוני 2020. 

כאמור, מתוך 474 החלטות בעתירות שסווגו כעוסקות בחופש המידע, רק 44.4 אחוז (210 החלטות) פורסמו במערכת הנהלת בתי המשפט הגלויה לעיון הציבור. הסיבות לכך, בין היתר: חלק מההחלטות נכתבו על פתקית (אפשרות הקיימת במערכת), ואחרות נכתבו כחלק מפרוטוקול הדיון. שני סוגי מסמכים אלו אינם מפורסמים, כברירת מחדל, במערכת בתי המשפט. התוצאה: יותר ממחצית מההחלטות בעתירות חופש המידע, אינן גלויות לעיני הציבור. עובדה זו מטרידה היות והיא אינה מאפשרת לקבל תמונה מלאה על היקף העתירות לבית המשפט כמו גם לגבי ההחלטה בהן.

מרבית הרשויות אליהן הופנו העתירות היו רשויות מקומיות (62 אחוז), ולאחריהן משרדי הממשלה (כ-32 אחוז). מרבית העתירות בשנה האחרונה הוגשו על ידי עמותות (כ-67%) וכרבע מהעתירות (25%) הוגשו על ידי אנשים פרטיים.

בין העמותות שהרבו להגיש עתירות נמצאת ״עורכי דין לקידום מנהל תקין״, הפועלת להגביר את המנהל התקין בשלטון המקומי, בעיקר ברשויות ערביות, ועושה שימוש בחוק חופש המידע על מנת לחשוף ליקויים בפעולתן. עמותה זו הגישה במהלך השנה שנבחנה כ-48 אחוז מסך עתירות חופש המידע. היות וכמעט כל העתירות שהגישה (למעט ארבעה) היו נגד רשויות מקומיות, עמותה זו משפיעה באופן ניכר על אופי העתירות בתחום חופש המידע במיוחד ביחס לתמונת המצב בשלטון המקומי.

הרשויות נכשלות – העותרים מנצחים

בחינה של תוצאות ההליך השיפוטי חושפת את הצלחת העותרים בתחום זה – כתמונת מראה לכשל של הרשויות, במיוחד בשלטון המקומי, ביישום הוראות חוק חופש המידע: כמעט שני שליש מהעתירות התקבלו על ידי בית המשפט באופן מלא או חלקי. 

עוד ב"שקוף":

תוצאות ההליך השיפוטי נחלקות לשלוש קטגוריות: העתירה התקבלה באופן חלקי או מלא (ביהמ״ש קיבל את עמדת העותרים נגד הרשות הציבורית באופן מלא או חלקי), העתירה נדחתה (ביהמ״ש קיבל את עמדת הרשות הציבורית), העתירה נמחקה (בשל טעמים טכניים, או בגלל שעצם הגשת העתירה הובילה למענה מצד הרשות. אם המידע גלוי ובית המשפט פסק הוצאות לטובת העותרים, נדע כי העתירה היא שהובילה לטיפול ראוי יותר בבקשת חופש המידע).

בעתירות שהיו פתוחות בפני סיווגתי את תוצאות ההליך בעצמי. בתיקים שלא פורסמו, ונאספו על ידי "תולעת המשפט", התוצאה לקוחה מהאופן בו הנהלת בתי המשפט סיווגה את תוצאות ההליך.

מן הנתונים עולה כי 62 אחוז מהעתירות התקבלו על ידי בתי המשפט ורק 5.7 אחוז מהעתירות נדחו. אולם, כשליש מהעתירות, 32.3 אחוז, נמחקו ויש לנו לגביהן מידע מועט. ההחלטות במרבית העתירות שנמחקו (145 מתוך 153) לא פורסמו. הדבר מקשה לנתח את תוצאות ההליך השיפוטי, ומטריד במיוחד לאור היקף העתירות שנמחקו.

עם זאת נדמה כי גם בחלק לא מבוטל מן העתירות שנמחקו הפנייה לבית המשפט התקבלה לטובתו של העותר. לאחר השלמת מידע ביחס ל-50 החלטות מסוג זה, עלה כי ב-31 מהן הוטלו הוצאות לטובת העותרים, כלומר שהעתירה היתה מוצדקת בעיני בתי המשפט. כמו כן, מצאתי עוד 17 תיקים שבהם ההחלטות היו בעד העותרת, אולם הוחלט שלא לפסוק הוצאות. בשתי החלטות בלבד מתוך העתירות שנמחקו והמידע לגביהן הגיע לידי, בית המשפט התבטא או פסק כנגד העותרת.

ככל שהתמונה הזו משקפת את המציאות גם לגבי יתר 103 העתירות שנמחקו, היקף ההצלחות של עותרים בבתי המשפט כנגד רשויות על אי קיום הוראות חוק חופש המידע, גבוה במיוחד.

היקף פרסום ההחלטות (מספר ההחלטות מסיימות הליך מתוך 466 תיקים)

ניתן לבחון את הצלחת העתירות בתחום חופש המידע גם על בסיס פסיקת ההוצאות בהליך. בשל בעיית הנגישות למידע, יש בידי נתונים אודות 339 החלטות, שהן 71.5% מכלל ההחלטות בשנה שנבחנה. על פי הנתונים, ב-269 מקרים (79 אחוז מהמקרים בהם נפסקו הוצאות) ההוצאות נפסקו לטובת העותרים. רק ב-11 מקרים, כ-3 אחוז מכלל ההחלטות בהן נפסקו הוצאות, הן נפסקו כנגד העותרים. ב-59 מקרים (כ-17 אחוז) הוחלט שלא לפסוק הוצאות, אולם מקריאת ההחלטות עולה כי למעט במקרה אחד, העתירות הסתיימו לטובתם של העותרים.

בשורה התחתונה: מניתוח נתוני פסיקת ההוצאות בעתירות ניתן להסיק כי בעתירות לגביהן יש לנו מידע, מרבית ההחלטות, באופן מובהק (כ-96 אחוז), נפסקו לטובת העותר.

למה צריך להגיע לבית משפט?

על אופי עתירות חופש המידע, ניתן גם ללמוד מהיקף העתירות שנדרש לקיים בהם דיון בפני השופט. בהליך מינהלי ניתן לקבל הכרעה שיפוטית בתיק גם ללא קיום דיון בפני השופט. 

כאמור, חוסר השקיפות ופרסום המידע האחיד לגבי תיקי בתי המשפט ותיקי חופש המידע בפרט, מקשים עלינו לקבל מידע מספק. אולם, ניתן להתרשם מהנתונים שהשגנו, במקרה זה בנוגע ל-199 החלטות, על האופי הייחודי של עתירות חופש מידע.

מהנתונים עולה כי רק ב-29 מקרים (כ-15%), נדרש דיון אצל השופט.

נתון זה מעלה ספק האם המחלוקת בין העותר לבין הרשות הציבורית היתה צריכה להפתר בבית המשפט או שישנן דרכים אחרות, יעילות וזולות יותר הן לעותר והן לרשות, להגביר את הציות של הרשויות הציבוריות להוראות החוק.

בנוסף, בחנתי גם את העילה הראשונית לפניה לבית המשפט. מתוך 180 החלטות לגביהן היה לי מידע בנושא, ב-83 אחוז מהעתירות הפניה לבית המשפט נעשתה מכיוון שהרשות כלל לא השיבה למבקש המידע. בעתירות אלו אחוזי ההצלחה של העותרים גבוהים ביותר, והם משתקפים הן בתוצאות ההליך והן בפסיקת ההוצאות. מהנתונים (החלקיים) שבידי עולה כי 98.7 אחוז מעתירות על אי מתן מענה התקבלו על ידי בתי המשפט.

בין הממשלה לרשות המקומית

בניגוד לממשלה, בה קיימת היחידה הממשלתית לחופש המידע המסדירה את פעילות הרשויות בתחום וניתן לפנות אליה בהגשת תלונה על אי מתן מענה, אזרחים שמבקשים מידע מהשלטון המקומי ולא נענים, יכולים לקבל סעד רק מבית המשפט. 

הדבר ניכר גם כאשר משווים את תוצאות ההליכים נגד הממשלה אל מול אלו המתנהלים נגד רשויות מקומיות. כ-96 אחוז מהעתירות שהוגשו נגד רשות מקומית – התקבלו. רק 1.6 אחוז נדחו. לעומת זאת, בעתירות נגד הממשלה, רק כ-23 אחוז מהעתירות התקבלו וכ-12 אחוז – נדחו. החלק הארי של העתירות נגד הממשלה – 72.3 אחוז – נמחק.

מחיקת עתירה מעידה לא פעם על כך שהעותר קיבל את מבוקשו בעקבות הפנייה לבית המשפט. מהנתונים ניתן ללמוד כי, לפחות על פניו, הממשלה משתדלת לקדם הבנה או תיקון בעתירות חופש מידע עוד בטרם הן מגיעות למיצוי ההליך השיפוטי ומתקבלת החלטה – מה שאינו מתקיים ברשויות המקומיות.

מהנתונים עולה כי הרשויות המקומיות נוטות להפריותר אתהחוק ולא לענות כלל על בקשות חופש מידע בהיקפים גדולים יותר מאשר משרדי הממשלה. כ-96 אחוז מהעתירות הוגשו במהלך השנה נגד רשויות מקומיות מסיבה של אי מענה לפניה לבקשת מידע, וזאת לעומת כ-39 אחוז מהעתירות שהוגשו נגד משרדי ממשלה. ניתן להסביר את הפער בין הארצי למקומי גם בכך שלרשות אזרח או תושב המבקש לטפל באי מתן מענה על ידי הממשלה עומדת האפשרות לפנות ליחידה הממשלתית, דבר שפעמים רבות מייתר את הצורך בפנייה לבית המשפט ואינו קיים כלל כשמדובר ברשויות מקומיות

להשקיף את החלטות בית המשפט

קיים כשל באופן פרסום הנתונים על ידי בתי המשפט בהחלטות בעתירות חופש המידע. קשה ללמוד, לקבוע מסקנות ולהפיק לקחים כאשר מידע רב אינו מפורסם ונגיש לציבור ורמת השקיפות כל כך נמוכה. 

הנהלת בתי המשפט, והשופטים היושבים בדין צריכים לפעול על מנת להנגיש את נתוני עתירות חופש המידע כדי שניתן יהיה לשפר את תחום השקיפות השלטונית, החשוב לשמירה על מנהל תקין. בלי מידע קשה מאוד להפיק מסקנות ולהתקדם.

* * *

רבקי דב"ש היא יועצת ומרצה בתחום הממשל והטכנולוגיה, שהקימה ועמדה בראש היחידה לחופש המידע במשרד המשפטים.

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו למערכת שקוף

 

נצחון לסיירת השקיפות: מרכז השלטון המקומי יפסיק להילחם בחוק חופש המידע

בזכות מאבק סיירת וקואליציית השקיפות: המרכז לשלטון מקומי ירד מהניסיון לסרס את חוק חופש המידע. לאחר כתבות וטורים של ארגוני השקיפות לצד פניות ישירות לשלטון המקומי של חברי סיירת השקיפות בשבוע שעבר – הרשויות המקומיות נסוגו מהניסיון לצמצם את השקיפות המקומית

 

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| תומר אביטל |

חדשות מצוינות! בזכות מאבק סיירת וקואליציית השקיפות: המרכז לשלטון מקומי ירד מהניסיון לסרס את חוק חופש המידע 🤩

כזכור, הרשויות רצו להקשות על אזרחים לבקש נתונים ומידע מהמועצות והעיריות, להכביד את האגרות, ואף לבטל את האפשרות להגיש בקשות מסוימות. אם הצעתן הייתה עוברת זה היה מקשה על כולנו לדעת מה הן עשו עם הכסף והמנדט שניתן להן.

אלא שבעקבות המאבק, יו"ר השלטון המקומי חיים ביבס החליט לאמץ את הצעתנו שתביא להפחתת העומס על הרשויות ולהגברת השקיפות.

כפי שתראו במכתב ההבהרה המצורף, המרכז לשלטון מקומי שינה לגמרי את התקליט, וכעת תובע מהממשלה "לממן את התקן הנדרש לממונה חופש המידע ברשויות מוחלשות".
דרישה שאנו מאחוריה זמן רב.
תקן אולי יעלה כסף, אבל זה יהפוך את הרשויות ליעילות יותר, ובטווח הרחוק ייתן מענה סדיר לבקשות חופש מידע, יסייע במניעת שחיתות ויוביל לחיסכון בכספי ציבור.

יחד עם קואליציית השקיפות, נמשיך לתבוע את התקן ממשרד הפנים לצד הרחבת השקיפות האקטיבית. כל הכבוד לכל אחד ואחת מכן שהשתתפו במאבק. וסחתיין גם לביבס עצמו.

הרשויות המקומיות חייבות לתת דין וחשבון לתושבים שמממנים אותן ושאותם הם נועדו לשרת. אין דרך טובה לשרת את הציבור- מאשר מתחת לאור השמש והנאונים.

בואו גם לסיירת השקיפות ושנו את המציאות לטובה!

משרד התרבות עבר על החוק בסירובו למסור את היומן של מירי רגב – אבל הטרחנות משתלמת

במשך למעלה מחצי שנה שמשרד התרבות והספורט סרב לפרסם את יומן השרה מירי רגב, כנדרש. המשרד התעלם, מרח, הפר את החוק – ואז חזר להתעלם. היחידה הממונה על חופש המידע במשרד המשפטים מתגלה כבעלת רצון טוב, אך חלשה וחסרת שיניים. מי שהציל את כבודו של המשרד היא דווקא מחלקת הדוברות – 24 שעות לאחר שהתקבלה תגובה לכתבה זו, קיבלנו גם את היומן

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

ב-24/9 פניתי (עידן) למשרד התרבות בבקשת חופש מידע פשוטה ושגרתית: ביקשתי לקבל את יומן השרה מירי רגב לשנת 2017. מילאתי את הטופס, שילמתי 20 ש"ח (כאזרח פרטי) וקיבלתי אישור במייל על פנייתי. מה שהגיע לאחר מכן הם חודשיים של התעלמות מוחלטת, למרות תזכורות והפצרות חוזרות ונשנות בנושא.

חשוב להבהיר: מסירת יומני השרים מחויבת על-פי החלטת היועץ המשפטי לממשלה, במסגרת חוק חופש המידע.

תזכורת: איך מגישים בקשת חופש מידע?

חוק חופש המידע הוא אחד החשובים שנחקקו בישראל ונותן את זכות הגישה למידע ציבורי לכל אזרח. החוק נכנס לספר החוקים בשנת 1998, וחתומים עליו מי שהיה בזמנו שר המשפטים, צחי הנגבי, ומי שהיה אז – והוא גם היום – ראש הממשלה, בנימין נתניהו.

החוק מאפשר לכל אחד לשאול את הרשויות פחות או יותר מה שהוא רוצה – החל מבקשת יומן של ראש העיר ועד פירוט נוכחות הח"כים בוועדת החוץ והביטחון. וכן – גם את היומנים של שרי הממשלה.

אז איך עושים זאת?

  1. נכנסים לדף הגשת הבקשה באתר חופש המידע: https://www.foi.gov.il/he/inforequest
  2. לוחצים על כפתור "מידע בתשלום"
  3. בוחרים את הרשות הרלוונטית (ניתן להגיע לרשימה המלאה בלחיצה על כפתור "רשימת כל הרשויות")
  4. משלמים אגרה של 20 ש"ח
  5. ממלאים את פרטי הבקשה ושולחים

חשוב להיות מדויקים ומפורטים בתוכן הבקשה עצמה – כדי להבטיח שהמענה שיתקבל בסוף אכן יכלול בדיוק את המידע שרציתם.

ומבחינת לוחות זמנים: על פי חוק חופש המידע המענה חייב להתקבל בתוך 30 יום, אלא אם הרשות מודיעה לכם על ארכה, ואז היא יכולה לקבל 30 יום נוספים (אבל לא יותר מ- 60 יום במצטבר).

שאלתם וקיבלתם תשובה לנושא מעניין? עדכנו אותנו!

בשלב זה, פניתי לממונה חופש המידע במשרד המשפטים והגשתי תלונה. משרד המשפטים הוציא מצידו מכתב שהפציר במשרד התרבות להשיב לבקשתי – כנדרש על-פי חוק. מה עשו במשרד התרבות? ניחשתם נכונה, התעלמו גם ממשרד המשפטים.

אחד מהמכתבים שהוציא משרד המשפטים למשרד התרבות

מה שכן, זמן קצר לאחר מכן קיבלתי לפתע תשובה מ"מידען" בשם אלעד, שכתב לי כך:

"שמי אלעד (שם מלא שמור במערכת-ע.ב.), מידען חדש במשרד התרבות והספורט. קבל את התנצלותי מראש על עיכוב המענה. בימים אלו ממש אני מתחיל להיכנס לעניינים, ואשתדל לסייע במענה והתייחסות לפנייתך בהקדם האפשרי".

וכך מדי שבוע במשך שלושה שבועות, תזכרתי את אלעד בנושא, והוא הגיב במה שנדמה היה כרצינות מלאה וכוונות טובות:

"…אני מאייש את הכסא כשבועיים ימים בסה"כ, מרכז נתונים, לומד את העבודה ומכיר את הנפשות הפועלות […] הבקשה שלך בטיפול. שוב, אינני יכול להתחייב על תאריך מענה לפנייתך, אך הנני מבטיח כי אני עושה מאמצים עילאיים בכדי להשיב בהקדם האפשרי…". אלעד אולי ניסה אך את היומן לא קיבלתי.

משרד המשפטים גם הוא עשה את עבודתו והמשיך להוציא מכתבים למשרד התרבות, כולל למנכ"ל, יוסי שרעבי, שהתעלם גם הוא. מאלעד המידען כבר לא שמעתי יותר. במקביל פניתי לדובר של השרה רגב, אלי סבתו, וגם ממנו לא קיבלתי התייחסות.

מנכ"ל משרד התרבות: התעלם ואח"כ התנצל

איפה אנחנו עומדים היום?

כאמור, כבר למעלה מחצי שנה עברה מאז הגשתי לראשונה את בקשת חופש המידע למשרד התרבות – ומענה עדיין אין. המשרד עבר על החוק – והחלק העצוב הוא שלא נראה שזה הזיז למישהו. משרד המשפטים מצידו השתדל לעזור, אך אין לו שיניים לחייב את השרה או מי מטעמה לציית לחוק.

הדוגמא הזו אינה היחידה ומשרדי ממשלה ורשויות מקומיות ממשיכות לצפצף על החוק, כאשר הדרך היחידה כיום לקבל תשובה במקרים שכאלו היא לגרור אותם לבית המשפט. התהליך דורש משאבים רבים ובהחלט שלא נגיש לכל אזרח.

עוד על חולשת היחידה לחופש המידע תוכלו ללמוד מראיון שקיימה נעה לנדאו בהארץ עם רבקי דב"ש – מי שהקימה וניהלה את היחידה בשבע השנים האחרונות, ופרשה לא מזמן מהתפקיד. דב"ש טוענת שעזבה מחשש שתשמש "עלה תאנה", בניהול יחידה עם סמכויות מוגבלות וללא יכולת אכיפה. אין ספק כי סמכויות כאלה, אם היו ניתנות, היו יכולות לפתור את הבקשה השגרתית לקבל היומן של השרה רגב.

תגובות

ממשרד התרבות והספורט נמסר:

"משרד התרבות והספורט רואה חשיבות רבה במחויבות לשקיפות ומתן מענה מלא לפניות חוק חופש המידע.

חרף הפניות הרבות לקבלת תקן ייעודי לנושא שלא נתקבל עד רגע זה, החליט המשרד לגייס לפני כחצי שנה עובד חיצוני כמידען שיסייע למנכ"ל המשרד שממלא את תפקיד הממונה על החוק עד לאיוש המשרה על ידי אחד מעובדי המשרד. בימים אלו נסגר המכרז הפנימי לאיוש המשרה על ידי עובד משרד שימלא את התפקיד בנוסף על תפקידו וצפוי לעבור חפיפה ולהכנס לתפקיד בקרוב. משרד התרבות והספורט עושה את מירב המאמצים להשלים את הפער שנוצר בתקופה שהתפקיד היה לא מאוייש ועל רקע כמות הפניות הגדולה שמגיעה למשרד שכמעט והוכפלה מכניסת השרה רגב לתפקידה".

*

עדכון: התקדמות משמעותית בשקיפות

24 שעות לאחר קבלת התגובה הנ"ל ממשרד התרבות, הגיע לפתע מאלעד המידען גם יומן השרה לשנת 2017, לצד מכתב התנצלות חתום על-ידי המנכ"ל. מסקירה מהירה של היומן ראינו כי בהשוואה לזה שנמסר ב-2016, שרובו הושחר, היומן של 2017 הרבה יותר שקוף. וקיבלנו אותו אפילו בקובץ אקסל. לעיונכם.

הטרחנות משתלמת.

מכתב פתוח לשר גלעד ארדן: אל תחריג את משרדך מחוקי השקיפות

22 ביוני, 2017

לכבוד השר לנושאים אסטרטגיים ולהסברה, גלעד ארדן

הנדון: החרגת המשרד לנושאים אסטרטגיים מחוק שקיפות

כבוד השר,

אנו קוראים לך למשוך את הצעת החוק המבקשת לפטור את המשרד לנושאים אסטרטגיים והסברה שבראשותך מחובותיו לשקיפות כלפי הציבור, ולהמשיך לפעול בשקיפות כפי שפעלת עד כה באופן מעורר השראה.

נסביר: תזכיר החוק שהינך מקדם ואושר בממשלה מבקש להחריג באופן חסר תקדים את הפעילות העיקרית של משרד ממשלתי שלם מחוק חופש המידע – חוק שמאפשר לציבור לפקוח עין על פעילות הממשלה. הנימוק הביטחוני לפטור זה – מביך. משרד הביטחון והמשרד לענייני מודיעין לא הוחרגו מעולם. למה? משום שחוק חופש המידע קובע ממילא כי אין חובה להעביר מידע שיש בו חשש לפגיעה ביטחון המדינה או ביחסי החוץ שלה.

זאת ועוד, חוק זה יפגע ביכולת הציבור להתחקות בזמן אמת אחר האופן שבו מתנהלות הרשויות הציבוריות: בפשטות, כשאין שקיפות – אין ביקורת יעילה . יש רק לפתוח את דוח מבקר המדינה הטרי כדי להבין את חשיבות השקיפות.

בעוד שאנו מבינים כי עדיף שנושאים מסוימים יישמרו הרחק מהעין הציבורית – כבר היום חוק חופש המידע כולל בתוכו כאמור סייגים בנושאי ביטחון וחוץ, ומאזן אותם עם ערכים העומדים בבסיס הדמוקרטיה-  ובראשם זכות הציבור לדעת. 

מעבר לכך, כבוד השר, בקידום חוק זה אתה יוצר מדרון חלקלק לאימוץ מדיניות לא מוסברת של הסתרה. מהמעט שכן נחשף לגבי פעילות משרדך, ראינו כי כספי המסים מנותבים בין השאר למיזמי שיתופי פעולה עם התקשורת (דוגמא מתחת), ההסתדרות, הסוכנות היהודית ועמותות שונות. בימים האחרונים התפרסמו כתבות מחמיאות בעיתון "ידיעות אחרונות" ששולמו מכספי משלם המסים. האם לדעתך אין היא זכות הציבור לדעת לאן הכסף שלו בדיוק יילך, ועבור מה?

כתבה שהתפרסמה ב"ידיעות אחרונות" ביום ששי- במימון משרדך. כמה זה עלה? מידע זה יוסתר מעכשיו

נבקש שתזכור- לא תמיד אותו צד פוליטי יכהן בשלטון. על כן האינטרס הציבורי הרחב ביותר הינו שכל שלטון, יהיה גוונו הפוליטי אשר יהיה, ייחשף לבקרה ודין וחשבון. יבוא היום בו גם אתה תבקש נתונים לגבי פעילות ממשלתית – ואתה עלול להיחסם בעקבות החוק אותו הובלת כעת.

אנו משוכנעים כי התזכיר ייגנז על ידך במהרה, טרם יקודם בכנסת. כולנו תקווה שתסכים כי יש זכות לציבור להיחשף לפעולות השלטון, וכי תחת שרביטך לא נהיה עדים לשימוש מופרז במושג 'ביטחון' כדי למנוע בקרה יעילה.

 

בברכה,

חברי מיזם "ימים של שקיפות"