פוסטים

השר זאב אלקין כושל בגיוס המיליונים שנדרשו לו להשבת ערבויות 

לאחר הבחירות לראשות עיריית ירושלים נותרו לשר זאב אלקין, שהתמודד במרוץ, חובות של מיליוני שקלים. נכון להיום נראה שהוא לא צפוי להשיב את הכסף. הצד החיובי: אלקין פועל בשקיפות ואנחנו יודעים למי בדיוק הוא חייב כסף – וכמה

 

| עידן בנימין |

לאחר הבחירות האחרונות לרשויות המקומיות חשפנו כי השר להגנת הסביבה זאב אלקין חייב מיליוני שקלים למיליארדרים שנתנו לבנק ערבויות כנגד הלוואות שלקח לטובת הקמפיין לראשות העירייה. תשעה חודשים עברו מאז ואלקין הצליח לגייס כ-170 אלף שקל בלבד. הערבויות יחולטו ואלקין יעבור על החוק. אבל יש גם צד חיובי – מאחר שאלקין פעל בשקיפות אנו יודעים בדיוק למי הוא חייב, וכמה. 

חוב של כ-3.8 מיליון שקל 

כפי שהוסבר בכתבה הקודמת בנושא, המתמודדים והמתמודדות בבחירות המקומיות משקיעים כסף רב בקמפיינים, ובערים הגדולות (כמו ירושלים) הסכומים מגיעים למיליונים. זכייה במושבים במועצת העיר מקנה למתמודדים זכאות להחזר מהמדינה על ההשקעה. 

סיעתו של זאב אלקין, שלא עלה בעצמו לסיבוב השני בהתמודדות על ראשות העירייה, זכתה בשני מושבים בלבד – כלומר הצביעו בעבורו פחות מ-20% מתושבי העיר. כמו כן, הוא זכאי להחזר נוסף משום שיותר משליש מחברי סיעתו שנכנסו למועצה הן נשים (אישה אחת מתוך השני המושבים, במקרה הזה). המשמעות הכספית היא שאלקין זכאי לקבל החזר של כ-2.7  מיליון שקל מאוצר המדינה. אלא שהחוב שצבר אלקין במהלך הקמפיין עומד על כ-6.5 מיליון שקל. הסכום הזה מורכב מהערבויות שקיבל מהבנק (כאמור כנגד התחייבות פירעון מאנשים אחרים) ומהחוב של סיעתה של רחל עזריה ("ירושלמים"), שהעבירה את תמיכתה (וחובותיה) אליו במהלך המרוץ. במילים פשוטות: השר להגנת הסביבה שלנו חייב כ-3.8 מיליון שקל לבעלי הון. 

הבעיה לא רק של אלקין

מעבר לכך שאלקין צפוי לעבור על החוק אם לא יחזיר את הכסף, יש בעיה מהותית בכך שהשר להגנת הסביבה שקוע עד צוואר בחובות וחייב טובות גדולות לאנשים עשירים – כמו לב קגנו, שנתן לו 700 אלף שקל; משה שווץ, הערב לשני מיליון שקל; אלכסנדר מלליס ויורי זלבנסקי, שנתנו לו מיליון שקל כל אחד; ועוד כמה ערבים שכל אחד מהם צפוי להפסיד מאות אלפי שקלים בשל השאיפה של אלקין להיות ראש עיר. 

החוק יוצר מצב אבסורדי: אלקין גייס ערבויות של מיליונים מאדם בודד (בניגוד לתרומות, המוגבלות ל-5,000 שקלים מתורם בודד), אולם אם לא יצליח להשיב את החוב לבנקים הערבויות יחולטו והוא גם עשוי לקבל קנס. לצערנו, אף שאלקין חווה את בעיות החוק על בשרו הוא לא עסק בנושא בהיותו שר ולא פעל לתקן אותו. בשל כך, יש להניח שגם בבחירות המקומיות הבאות יימצאו שרי ממשלה וח"כים שישארו חייבים לבעלי הון ולא יוכלו לטפל בעיניינים הקשורים לעסקיהם (אלקין כבר הצהיר על ניגוד עיניינים זה).

הצד החיובי: אלקין פועל בשקיפות

לשמחתנו השר אלקין חושף את ענייניו הכלכליים לציבור. את כל הכסף לקמפיין הוא גייס בערבויות שקופות ולא בהלוואות נסתרות. נוסף על כך, הוא מיחידי הסגולה שחשפו את הוצאות הפריימריז שלהם בבחירות לכנסת.

אלקין מסר שכל ענייניו הכספיים מדווחים באופן שקוף, ובשל המצב הוא דאג לעדכן את הסכם ניגוד העניינים שלו. להערכתו 80% מהערבויות יחולטו. והנה הדברים כפי שנמסרו מלשכתו:

האם סך התרומות המופיעות באתר מבקר המדינה הוא הסכום הסופי או שיש תרומות נוספות? 

"כל התרומות והערבויות שקיבלנו עד היום דווחו למבקר המדינה, ואנחנו נמשיך לדווח למבקר על כל תרומה שתתקבל".

כמה כסף עוד חייב אלקין לגייס על פי החוק?

"יש להבהיר שאין מגבלות בחוק שקובעות מהו סכום הכסף שמועמד צריך לגייס. אשר להחזר החובות, היות שקיבלנו רק שני מנדטים ולא כפי שחזו הסקרים בתחילת הדרך (3-4), ומפני שלא עברנו את הרף של 25 אחוז מהקולות בסיבוב הראשון בבחירות לראשות העיר, נוצרו פערים גדולים בין עלות הקמפיין המתוכננת, שהתבססה על סקרים שנעשו, ובין ההחזר הכספי שאנחנו אמורים לקבל מהמדינה (יש לציין כי משום מה טרם קיבלנו את כל ההחזרים הכספיים שמגיעים לנו, כמו תשלום הבונוס על שילוב נשים ברשימה).

אנחנו מנסים לכסות לפחות חלק מהפער בין גובה ההלוואה שלקחנו ובין ההחזר שקיבלנו מהמדינה באמצעות תרומות קטנות, אבל מפני שמותר לגייס רק תרומות קטנות בגובה של עד 5,000 שקלים וניתן להמשיך לגייס עד תום שנה בלבד ממועד הבחירות, כנראה לא יהיה מנוס והבנק ייאלץ לחלט את הערבויות כדי לכסות את ההלוואה. היות שעוד לא הסתיים גיוס התרומות, וגם לא ההתחשבנות עם המדינה (כמו העברת תשלום עבור שילובי נשים ותשלום אחרי השלמת בדיקת המבקר), אנחנו עוד לא יודעים להגיד בוודאות איזה אחוז מסך הערבויות יצטרך להיחלט, אבל להערכתנו מדובר בערך ב-80 אחוז".

האם אלקין עתיד לקבל קנס ממבקר המדינה על כך שלא עמד בחוק?

"כל הפעילות שלנו נוהלה בהתאם לדרישות החוק ולכללי המבקר. כרגע אנחנו נמצאים בעיצומו של שיח עם משרד המבקר בעקבות הדו"ח שהגשנו, ובשלב הזה אי אפשר לענות על השאלה אם יקנסו אותנו או לא. אנחנו מקווים שלאור ההקפדה על כללי עבודה תקינה במהלך הקמפיין ושקיפות מוחלטת של כל הליכי המימון, כולל דיווח בזמן אמת של כל הערבויות, לא יוטל עלינו קנס בכלל".

האם אלקין חושב שיש בעיה בחוק? אם כן – מה הוא עשה כדי לשנות אותו?

"אלקין חושב שכן, אך לא יכול ליזום חקיקה בנושא מחוץ לתחום משרדו" (תשובה מתומצתת. ראו תשובה מלאה בהרחבה למטה – ע"ב). 

לתשובה המלאה

"במהלך הקמפיין התברר שיש לקונה בחוק בנושא מימון מועמדים. לפי הניסוח הקיים היום בחוק, מועמדים צריכים לדווח בזמן אמת על הערבויות הבנקאיות, אבל הם לא מחויבים לדווח על ההלוואות שהם לוקחים מגורמים פרטיים. כתוצאה מכך נוצר מצב מעוות, שבו אנחנו דיווחנו בזמן אמת תוך כדי הקמפיין על כל הערבויות והתרומות שקיבלנו ולעומת זאת מועמדים אחרים, שהיקף הקמפיין שלהם היה בסדר גודל דומה לקמפיין שניהלנו ואף גדול יותר, לקחו הלוואות מגורמים עלומי שם, ולא היה ברור לנו ולציבור מי עומד מאחוריהם. הלקונה הזאת פוגעת בשקיפות הציבורית ועלולה ליצור מצב של ניגוד עניינים שבו מועמד עלול לקדם את האינטרס של בעל ההון שהלווה לו את הכסף, בלי שהציבור יהיה מודע למערכת יחסים מיוחדת בין המועמד למלווה שנוצרה כתוצאה מההלוואה. הלקונה הזאת דורשת תיקון והיא תאפשר לציבור לעקוב אחרי ניגודי עניינים אפשריים. עד היום אנו לא יודעים מה המקורות הכספיים של חלק מהמועמדים, שניהלו כאמור קמפיינים בהיקף של מיליונים.

(חשוב לנו לציין כי השר אלקין עדכן את הסדר ניגוד העניינים שלו בהקשר של הערבים שלו בליווי משרד המשפטים מיד כשהתברר כי בעקבות תוצאות הבחירות בירושלים יידרש חילוט ערבויות בהיקף כזה או אחר, אף שחילוט כזה טרם נעשה).   

היות שלפי תקנון עבודת הממשלה השר אלקין לא יכול ליזום חקיקה אלא רק בתחומי המשרדים שהוא פועל בהם הוא לא יוכל ליזום חוק שיתקן את העיוות, אך הוא מקווה שיימצאו חברי כנסת שיפעלו לתקן את החוק".

לסיכום כתב אלקין כי "נשמח לעמוד לרשותכם בכל מידע שתרצו לברר, היות שאנחנו מאמינים בחשיבות השקיפות של כל תהליכי מימון וניהול הבחירות".

מפיזור המימון עד הגברת השקיפות: דרכים לפתרון המצב 

אם כן, למרות הקנסות נראה כי החוק כיום אינו מספיק כדי למנוע ממועמדים עשירים להריץ את עצמם, ואף לזכות, ללא תמיכה מהציבור. 

יש כמה דרכים שעשוית לשפר את המצב, אף שהן אינן מושלמות. אפשרות אחת היא לפזר מראש את הסיכון בגיוס תרומות לקמפיין. החוק צריך לעודד את המועמד לגייס תרומות מהציבור וכן להגביל ערבויות והלוואות גדולות (שכיום אינן מוגבלות בחוק, בניגוד לתרומות). אם הכנסת ומבקר המדינה יפעלו יחד להקמת מערכת שתתמוך במועמדים שיפנו לגיוס תרומות רבות בסכומים נמוכים, ייתכן שמועמדים רבים יותר יפנו לערוץ זה. 

פתרון אחר הוא להתאים את  הגבלת התרומות לסכום המרבי שמותר לגייס. קמפיין בחירות בירושלים דורש סכום גבוה בהרבה מקמפיין במבשרת ציון, ואולי נכון להעלות בהתאם (בזהירות) גם את רף התרומה המרבית המותרת מגורם אחד. גם קביעת ניגוד עניינים אוטומטי, כלומר הטלת איסור על הלווה לעסוק בעניינים הקשורים למלווה למשך שנים אחדות,  מעל סכום הלוואה מסוים (גם אם הוחזר), יכול לאפשר לנו לישון טוב יותר בלילה.

וכמו תמיד, הדרך לשיפור המצב עוברת בהגברת השקיפות. בעוד הערבויות והתרומות שמקבלים המועמדים והמועמדות גלויים לציבור, ההלוואות שהם נוטלים או השימוש בהון עצמי נותרים חסויים, אף שההבדל בין המקורות הוא טכני בעיקרו. זו הסיבה לכך שאנחנו יודעים כיום כמה כסף באמת השקיע אלקין בבחירות לעיריית ירושלים, מה עומק החובות שהוא מצוי בהם – ולמי הוא חייב כסף. בעבר פנינו למבקר המדינה בנושא אך למיטב ידיעתנו הנושא טרם טופל. נמשיך לעבוד על הנושא, כדי שבבחירות הבאות לרשויות המקומיות מקור ההלוואות שמקבלים המועמדים יהיה שקוף.

בודד בצמרת: משה ליאון כושל בגיוס תרומות למימון קמפיין הבחירות שלו

משה ליאון נדרש לגייס כ-3.5 מיליון שקל לכיסוי עלות הקמפיין שניהל בבחירות לראשות העיר. עד כה הצליח לגייס רק 300 אלף שקל – מתוכם 40 אלף הגיעו ממשפחת קבלנים הבונה את הרכבת הקלה בעיר

| עידן בנימין |

לאחר הבחירות לרשויות המקומיות באוקטובר האחרון חשפנו כי ראש העיר החדש של ירושלים משה ליאון ייאלץ לגייס מיליוני שקלים לכיסוי עלות הקמפיין שלו (באותה נקודה לא היה ברור כמה מפני שליאון לא זכה במושב אחד במועצה). אומנם לטענתו של ליאון הוא מימן את כל הקמפיין מכיסו, אולם על פי חוק הוא אינו יכול לעשות זאת (כפי שיוסבר בפירוט מיד) והוא נדרש לגייס כסף מתורמים בסכום כולל של כ-3.5 מיליון שקלים. בבדיקת המשך שערכנו כעת מצאנו כי ליאון גייס רק 300 אלף שקל. מי שנחלצו לעזרתו הם משפחת ברדריאן המורחבת – הבעלים של חברת "אחים ברדריאן" – שתרמו יחד לפחות 40 אלף שקל. חברת "האחים ברדריאן" מבצעת עבודות תשתית רבות בירושלים, ובהן גם את עבודות הרכבת הקלה.

ראש עיריית ירושלים משה ליאון

ראש עיריית ירושלים משה ליאון

לא צריך טובות?

כפי שהוסבר בכתבה הקודמת, המתמודדים והמתמודדות בבחירות המקומיות משקיעים כסף רב. בקמפיינים, ובערים הגדולות (כמו ירושלים) הסכומים מגיעים למיליונים. זכייה במושבים במועצת העיר מקנה למתמודדים זכאות להחזר מהמדינה על ההשקעה, אלא שבירושלים נוצר מצב מוזר: ליאון אומנם זכה בראשות העיר, אך הסיעה שלו "ירושלים שלנו" לא זכתה ולו במושב אחד במועצה. עקב כך הוא זכאי למימון שלהבנתנו עומד על כ-3.5 מיליון שקלים.

ליאון הוא איש עשיר, ולכן היה יכול לממן את הקמפיין מכיסו האישי. אולם החוק בישראל מבקש למנוע תופעה של מימון עצמי של הקמפיין, כדי שכל אזרח ואזרחית – ללא קשר למצבם הכלכלי – יקבלו הזדמנות שווה ככל האפשר.

ועל כן הוא מחייב את ליאון – וכל מועמד אחר שמימנו את הקמפיין בעצמם – לכסות את עלויות הקמפיין באחת משתי דרכים:

  1. לזכות במספיק מנדטים כדי שהמדינה תכסה את הסכום (המוקצה כאמור לפי מספר המושבים שרשימות המועמדים קיבלו במועצת העיר, בצירוף שקלול של גורמים כמו זכייה בראשות העירייה או מספר הנשים ברשימה).
  2. להקדיש את השנה לאחר הבחירות לגייס כספים בסכומים קטנים יחסית (עד חמשת אלפים שקלים מתורם בודד). 

ליאון אכן קיבל מספיק קולות כדי לזכות למימון אך לא זכה במושבים במועצה, ולכן כיסה רק חלק מהסכום.

64 תורמים – 8 מהם ממשפחת קבלנים מוכרת

בדיקת "שקוף" מעלה כי ליאון גייס רק 300 אלף שקלים. עד כה 64 אנשים בלבד התגייסו לעזרתו, ותרמו בממוצע 4,600 שקל כל אחד. שמונה מהתורמים הנדיבים הם בני משפחת ברדריאן, שתרמו יחד 40 אלף שקלים. שניים מהם – סולומון ויצחק (שתרמו כל אחד חמשת אלפים שקלים) – הם הבעלים הרשומים של החברה "אחים ברדריאן בע"מ", חברה קבלנית מוכרת בירושלים המבצעת פרויקטים בעשרות מיליוני שקלים בשנה, ובכלל זה את עבודות הרכבת הקלה.

הרכבת הקלה בירושלים

הרכבת הקלה בירושלים

על פי חוק, המועמדים לרשויות המקומיות היו חייבים להגיש למבקר המדינה דו"ח כספי המפרט את גיוס התרומות שלהם עד חודש אפריל. לאחר ביקורת יפרסם המבקר דו"חות בחודש ספטמבר. אם ליאון לא יצליח להסביר עד אז מהיכן יגייס את יתרת התרומות, הוא צפוי לקבל קנס שיכול להגיע למאות אלפי שקלים. 

עיר לעשירים בלבד?

קשה להתעלם מכך שאף שירושלים היא עיר ענייה, זהו ראש העירייה העשיר השני ברצף בעיר לאחר כהונה בת עשור של מיליונר אחר – ניר ברקת, שגם הוא עבר על חוק גיוס התרומות ושילם קנס של 406 אלף שקלים ב-2014. סיעתו אמרה אז לעיתון הארץ כי "אנו מצפים ממבקר המדינה לפנות אל המחוקקים ולפעול לתיקון העיוותים הללו, כדי למנוע מצב שבו גוף שומר חוק הופך בעל כורחו למבוקר". 

מפיזור המימון עד הגברת השקיפות: דרכים לפתרון המצב 

אם כן, למרות הקנסות נראה כי החוק כיום אינו מספיק כדי למנוע ממועמדים עשירים להריץ את עצמם, ואף לזכות, ללא תמיכה מהציבור. יש כמה דרכים שעשוית לשפר את המצב, אף שהן אינן מושלמות.

אפשרות אחת היא לפזר מראש את הסיכון בגיוס תרומות לקמפיין. החוק צריך לעודד את המועמד לגייס תרומות מהציבור וכן להגביל ערבויות והלוואות גדולות (שכיום אינן מוגבלות בחוק, בניגוד לתרומות). אם הכנסת ומבקר המדינה יפעלו יחד להקמת מערכת שתתמוך במועמדים שיפנו לגיוס תרומות רבות בסכומים נמוכים, ייתכן שמועמדים רבים יותר יפנו לערוץ זה. 

פתרון אחר הוא להתאים את הגבלת התרומות לסכום המרבי שמותר לגייס. קמפיין בחירות בירושלים דורש סכום גבוה בהרבה מקמפיין במבשרת ציון, ואולי נכון להעלות בהתאם (בזהירות) גם את רף התרומה המרבית המותרת מגורם אחד. גם קביעת ניגוד עניינים אוטומטי, כלומר הטלת איסור על הלווה לעסוק בעניינים הקשורים למלווה למשך שנים אחדות,  מעל סכום הלוואה מסוים (גם אם הוחזר), יכול לאפשר לנו לישון טוב יותר בלילה.

וכמו תמיד, הדרך לשיפור המצב עוברת בהגברת השקיפות. בעוד הערבויות והתרומות שמקבלים המועמדים והמועמדות גלויים לציבור, ההלוואות שהם נוטלים או השימוש בהון עצמי נותרים חסויים, אף שההבדל בין המקורות הוא טכני בעיקרו. זו הסיבה לכך שאנחנו לא יודעים כיום כמה כסף באמת השקיע ליאון בבחירות לעיריית ירושלים, מה עומק החובות שהוא מצוי בהם – ולמי הוא חייב, אם בכלל. תארו לכם כי 'האחים ברדריאן' לא רק היו תורמים לקמפיין אלא מלווים לו מיליוני שקלים. 

בעבר פנינו למבקר המדינה בנושא אך למיטב ידיעתנו הנושא טרם טופל. נמשיך לעבוד על הנושא, כדי שבבחירות הבאות לרשויות המקומיות מקור ההלוואות שמקבלים המועמדים יהיה שקוף.

מלשכת ליאון נמסר: "הפרטים בכתבה אינם מדוייקים. ע"פ החלטת המבקר לכל מועמד ישנם חמש שנים לגיוס תרומות. ראש העיר לא נכשל מאחר ולא התפנה עדיין לגייס תרומות מיום כניסתו לתפקיד. לגבי מספר המנדטים מקור המספר הוא בטעות אנוש כפי שהוסבר בעבר".

גם כאשר היא לא מתפקדת – הכנסת ה-21 יודעת לעבוד בשביל עצמה 

חברי הכנסת דחו את מועד הגשת הדו"חות הכספיים של המפלגות עד אמצע 2020. כך יישארו במחשכים הכספים הציבוריים שהוצאו על-פני שלוש מערכות בחירות. ההערכה היא כי רוב המפלגות שרויות בחובות כבדים. הסיבה לדחייה: "קשה לערוך את כל הדו"חות האלה"

| עידן בנימין |

 

בתקופה של פחות משנה יערכו בישראל לא פחות משלוש מערכות בחירות: לרשויות המקומיות (אוקטובר 2018), לכנסת (אפריל 2019) ובחירות כלליות נוספות (ספטמבר 2019). כל מערכת בחירות מביאה עימה הוצאות עתק של המפלגות.

להערכתנו, בשנה זו יוציאו המפלגות מעל חצי מיליארד שקל על תעמולה, והן נמצאות בחובות כבדים. הבעיה הגדולה? הכסף לא שקוף ולא ניתן לדעת כיצד הוציאו אותו בפועל ולאיזו מטרה. הבקרה היחידה על תקציב המפלגות מתקיימת אצל מבקר המדינה – לו חייבות המפלגות להעביר דו"ח אחרי כל מערכת בחירות ובסיום כל שנה. 

הדו"ח אותו המפלגות נדרשות להגיש הוא על כסף ציבורי – כספי מימון מפלגות – והמבקר מצביע באופן עקבי על מחדלים ורשלנות בהתנהלות המפלגות, ואפילו קונס אותן בכל שנה במאות אלפי שקלים בעקבות כך.

המפלגות רוצות להסתתר מהציבור

לאור צפיפות הבחירות ומאות המיליונים שנשפכים על-ידי הפוליטיקאים במחשכים, פנינו מיד לאחר פיזור הכנסת למבקר המדינה בבקשה שיפרסם את הביקורת על דו"חות המפלגות עוד לפני הבחירות הבאות. הפלא ופלא, שבוע ימים לאחר שפרסמנו את דבר הפנייה, התקיים דיון קצר להחריד בוועדת הכספים שדאג לדחות את הגשת הדו"חות למבקר למעמקי שנת 2020!

"הייתה בקשה של סיעות הכנסת להגיש את הדוחות הכספיים שלהן באיחור בשל סמיכות כל מועדי הבחירות למיניהם והקושי שלהן להגיש ולערוך את הדוחות התקציביים. הבקשה הייתה להגיש באיחור את הדוח לשנת 2018" – במשפט משמים זה הציגה חנה רותם ממשרד מבקר המדינה מעשה טיוח שערורייתי של הפוליטיקאים.

מידע חשוב למי שטרם מכיר את מימון המפלגות

על קצה המזלג:

  1. מפלגות המכהנות בכנסת מקבלות מימון מהמדינה.
  2. הכסף ניתן באופן שוטף בזמן הכהונה וכן בעבור קמפיין הבחירות.
  3. הסכום הנמסר לכל מפלגה מחושב לפי "יחידת מימון", ששוויה כ-1.4 מיליון שקל.
  4. מימון קמפיין בחירות: כל מפלגה מקבלת את ממוצע המנדטים שלה בין הכנסת הקודמת לבאה אחריה, ועוד אחד. לדוגמא מרצ זכתה בכנסת ה-19 בשישה מנדטים ובכנסת ה-20 בחמישה. ולכן היא קיבלה 6.5 יחידות מימון בתחילת הכהונה האחרונה (ממוצע 5.5, ועוד 1), כלומר כ-9.1 מיליון שקל.
  5. המימון השוטף: תשלום חודשי שוטף של 6% מיחידת מימון, לפי מספר המנדטים הנוכחי, ועוד אחד. אם נחזור לדוגמא של מרצ, המפלגה מקבל מדי חודש כ-500 אלף שקל (5 ועוד 1, כפול 6% מיחידות מימון השווה 1.4 מיליון שקל).

להרחבה על מימון מפלגות.

כמה קיבלו המפלגות מתחילת הכנסת ה-20? בנינו עבורכם טבלה שמרכזת את כל הנתונים.

את הדו"חות לשנת 2018 היו צריכות המפלגות להגיש עד חודש מאי 2019 – אותן דחו לינואר 2020. את הדו"חות ממערכת הבחירות האחרונה היו צריכות המפלגות להגיש עד אוגוסט, והגשתן נדחתה למאי 2020. 

החלק המוזר: מבקר המדינה הסכים לבקשת הדחייה. רותם עוד אמרה בדיון: "מבקר המדינה אמנם סבור שחבל שלא ניתן יהיה לעשות את הביקורת בזמן ותוצאות הביקורת לא יובאו לידיעת הציבור מוקדם ככל האפשר, אבל נוכח הנסיבות האלה הוא הסכים לבקשת הסיעות".

יוסף שפירא, מבקר המדינה – ויתר למפלגות

פנינו למבקר המדינה ושאלנו מדוע הסכים לכך. משם נמסר כי "סמיכות הזמנים בין הבחירות לרשויות המקומיות שהתקיימו באוקטובר 2018 לבין הבחירות לכנסת ה-21 שהתקיימו באפריל 2019 והקדמת הבחירות לכנסת ה-22 לספטמבר 2019, הטילו עומס כבד על הסיעות אשר מקשה עליהן להגיש למבקר המדינה את דוחותיהן הכספיים לתקופות השונות במועדים הקבועים בחוק. 

לפיכך סבר מבקר המדינה הקודם שיש להיעתר לבקשת הסיעות בנוגע  לדחיית מועדי הגשת הדוחות הכספיים והחשבונות של הסיעות והרשימות לתקופת הבחירות לכנסת ה-21 והכנסת ה-22. ואכן ועדת הכספים שבידיה הסמכות לכך, קבעה מועד חדש  והדבר פורסם ברשומות".

אגב, "הדיון" בנושא היה קצר להחריד וארך לכל היותר 3 דקות. פרוטוקול הדיון המלא בוועדת הכספים לעיונכם בקופסה פה למטה.

איך מבטלים שקיפות חיונית בדיון של שלוש דקות

משה גפני (יהדות התורה, יו"ר הוועדה): "הארכת מועדים, לפי חוק מימון מפלגות, התשל"ג-1973. את יכולה להסביר לנו? רבותי, עכשיו זה לא הצעות לסדר. עכשיו זה דיון של הוועדה שנצטרך גם להצביע בעקבותיו. בבקשה.

  • חנה רותם (מבקר המדינה): אני ממשרד מבקר המדינה. אני רוצה להדגיש שזה לא בקשת מבקר המדינה אלא בקשה של הסיעות.
  • משה גפני: אם תוכלי רק להציג את הבקשה.
  • חנה רותם: הייתה בקשה של סיעות הכנסת להגיש את הדוחות הכספיים שלהן באיחור בשל סמיכות כל מועדי הבחירות למיניהם והקושי שלהן להגיש ולערוך את הדוחות התקציביים. הבקשה הייתה להגיש באיחור את הדוח לשנת 2018.
  • משה גפני: למה הם ביקשו להגיש את הדוחות באיחור?
  • חנה רותם: הם טוענים שקשה להם לערוך את כל הדוחות האלה.
  • יעקב מרגי (ש"ס): הם עכשיו עוסקים בשלוש מערכות בחירות: ברשויות המקומיות, בכנסת ושוב בכנסת.
  • קריאת ביניים: ופריימריז.
  • יעקב מרגי (ש"ס): פריימריז לא קשור.
  • חנה רותם: פריימריז לא קשור. בפריימריז הגשתם את הדוחות והם אצלנו. זאת בקשתם. מבקר המדינה אמנם סבור שחבל שלא ניתן יהיה לעשות את הביקורת בזמן ותוצאות הביקורת לא יובאו לידיעת הציבור מוקדם ככל האפשר, אבל נוכח הנסיבות האלה הוא מסכים לבקשת הסיעות.
  • מיקי לוי (כחול לבן): גברתי, אמרת כאן משהו חשוב מאוד, שמבקר המדינה סבור שצריך לעשות את הביקורת בזמן. שמעתי נכון? 
  • חנה רותם: נכון.
  • מיקי לוי (כחול לבן): לא סתם אני שואל כי אחת האמירות היא שייגמרו פרויקטים ואחר כך נבקר. אם יש טעות, לדוגמה, ברכישת קרונות רכבת, אחרי שירכשו יבדקו? לכן מה שאמרת הוא חשוב מאוד.
  • חנה רותם: מה שאמרתי התייחס למועדים הקבועים בחוק בקשר לחוק מימון מפלגות. בואו לא נייחס לי דברים נוספים ואחרים.
  • היו"ר משה גפני: חבר הכנסת מיקי לוי לוקח את הדברים שלך ברצינות, לא רק לגבי מועדי הגשת הדוחות אלא גם לגבי רכישת קרונות ופרויקטים אחרים.
  • מיקי לוי (כחול לבן): לעשות ביקורות בזמן. תעבירי למבקר החדש שאני מאחל לו הצלחה ומבקש שיעשה ביקורות בזמן ולא אחרי, כאשר אי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור. זה אמירה מסוכנת מאוד, ואני אומר אותה לפרוטוקול.
  • קריאה: הוא כבר דיבר קודם. מה, הוא יחזור בו פתאום?
  • מיכאל מלכיאלי (ש"ס): אלה אנשים ראויים שעומדים מאחורי המילה שלהם. הם למדו מאיתנו.
  • היו"ר משה גפני: יש מי שמתנגד לבקשת ההארכה? לא. אז אם אפשר בבקשה להקריא את המועדים".

מאות מיליוני שקלים מכספי ציבור באפילה

משמעות המהלך החפוז: הציבור לא יוכל לדעת כיצד התנהלו המפלגות בבחירות לרשויות המקומיות ואלה לכנסת ה-21 עד אחרי הבחירות לכנסת ה-22, עד אז יוצאו עוד כספים רבים והחובות יתפחו. 

שאלנו את המבקר מי הסיעות שפנו אליו בנושא, ומתי. ממנו נמסר כי "הסיעות שפנו הן: הליכוד, העבודה, יש עתיד, חוסן לישראל וש"ס […] מועד הפניה למשרדנו – יוני 2019".

האם מישהו במפלגות נבהל מהפנייה שלנו למבקר וחטף בהלה מהסיכוי שהמבקר יתאמץ לפרסם את הביקורת טרם הבחירות לכנסת ה-22? שאלה זו תישאר פתוחה כרגע. 

אך אם ההיסטוריה מלמדת אותנו משהו אז הרי שבעוד שנה נראה בדו"חות שחלק מהמפלגות עברו על החוק, נכנסו לחובות עמוקים ו"איבדו קבלות". נכון, הן יקנסו – אבל כאשר זה כבר לא יהיה רלוונטי. קנס של 300 אלף שקל אף פעם לא הרתיע אותן. ואם יחסר כסף בקופה, הח"כים כבר ידאגו לתקן את החוק כפי שעשו בעבר.

*

אלו הח"כים שנכחו בדיון: משה גפני, מיקי לוי, יעקב מרגי, אבי ניסנקורן, עודד פורר, אורלי פרומן, אורית פרקש-הכהן, שלמה קרעי ומיכל שיר.

תמונת כותרת: יוסי זמיר

בדיקה: כמה כסף יש בקופות המפלגות?

יצאנו לבדוק את מצבן הפיננסי של כל המפלגות המכהנות. הופתענו לחיוב: רובן במצב יציב ואף חיובי, פרט לאחת – הבית היהודי

| עידן בנימין |

לאחר עזיבת נפתלי בנט את הבית היהודי נשארה המפלגה בחובות עצומים – מה שהחל ויכוח על האחריות לחובות ועל היסטוריית היווצרותן. בשביל למצוא את התשובה ולהעריך את מצבן הפיננסי של כל מפלגות הכנסת ה-20, יצאנו למסע בנבכי הדוחות הכספיים של המפלגות ובדיקות מבקר המדינה של תקציביהן.

חשבנו שנמצא התנהלות רשלנית, אך הופתענו לטובה: מרבית המפלגות נהגו באחריות והגיעו לאיזון תקציבי. הבית היהודי היא כנראה המפלגה היחידה שנמצאת כיום בבור תקציבי עמוק.

מידע חשוב למי שטרם מכיר את מימון המפלגות

על קצה המזלג:

  1. מפלגות המכהנות בכנסת מקבלות מימון מהמדינה.
  2. הכסף ניתן באופן שוטף בזמן הכהונה וכן בעבור קמפיין הבחירות.
  3. הסכום הנמסר לכל מפלגה מחושב לפי "יחידת מימון", ששוויה כ-1.4 מיליון שקל.
  4. מימון קמפיין בחירות: כל מפלגה מקבלת את ממוצע המנדטים שלה בין הכנסת הקודמת לבאה אחריה, ועוד אחד. לדוגמא מרצ זכתה בכנסת ה-19 בשישה מנדטים ובכנסת ה-20 בחמישה. ולכן היא קיבלה 6.5 יחידות מימון בתחילת הכהונה האחרונה (ממוצע 5.5, ועוד 1), כלומר כ-9.1 מיליון שקל.  
  5. המימון השוטף: תשלום חודשי שוטף של 6% מיחידת מימון, לפי מספר המנדטים הנוכחי, ועוד אחד. אם נחזור לדוגמא של מרצ, המפלגה מקבל מדי חודש כ-500 אלף שקל (5 ועוד 1, כפול 6% מיחידות מימון השווה 1.4 מיליון שקל).

להרחבה על מימון מפלגות.

כמה קיבלו המפלגות מתחילת הכנסת ה-20? בנינו עבורכם טבלה שמרכזת את כל הנתונים.

מה מקור החובות?

המימון השוטף קבוע וידוע מראש (ראו הרחבה בקופסא פה למעלה) – וכך המפלגות יכולות להתנהל באופן מתוכנן ולא להוציא כסף שאין להן. המקור לחובות, אם כך, הוא בעיקר תעמולת הבחירות – שכן במקרה זה המפלגות נדרשות "להמר" על הצלחתן בבחירות (המימון המתקבל הוא פונקציה של מספר המנדטים בהן יזכו). אופטימיות מופרכת תכניס את המפלגות לחוב. החובות נוצרים גם בבחירות כלליות אך גם באלה המקומיות:

  1. בחירות כלליות: המפלגות מציגות אופטימיות, מוציאות כסף בהתאם להערכות מנדטים אופטימיות – ומקבלות בסוף פחות כסף ממה שקיוו (במקרה של חוסר הצלחה בקלפי).
  2. בחירות מקומיות: המפלגות מריצות מועמדים מטעמן ברשויות המקומיות וממנות להם את הקמפיין בסכומים שנעים בין עשרות אלפי שקל למיליונים בודדים (תלוי בגודל הרשות). אם המועמד נכשל בבחירות – המפלגה לא מקבלת את כספה בחזרה (כל חבר מועצה ברשות שווה כסף).

משתמשים במימון שוטף לכיסוי חובות קמפיין

בפועל, המפלגות בונות על המימון השוטף שיציל אותן מהחובות שהן צוברות בזמן הקמפיין. כלומר: הן מוציאות בשגרה פחות כסף מהתקציב השוטף, וכך מחזירות חובות. גם בשיטה זו יש פגמים מרכזיים: היא תלויה בתקופת הכהונה של הכנסת וכמובן מספר המנדטים שקיבלה המפלגה. כך לדוגמא, הכנסת הנוכחית כיהנה כמעט 4 שנים לעומת הכנסת הקודמת שאורכה היה כמחצית (שנתיים וחודשיים). בעבור מפלגות שמספר המנדטים שלהן משתנה בקיצוניות בין מערכות בחירות – יש בכך משמעות כספית גדולה.

מבקר המדינה התריע פעמים רבות על השימוש בכסף השוטף שלא למטרה לשמה מיועד. וכך כתב: "בו בזמן שהסיעות יוצרות מצג כאילו כספי ציבור אלה ישמשו למטרתם על פי חוק, הן פועלות באופן שהן מגדילות לעצמן את המימון המשמש בפועל להוצאות בחירות; זאת, מעבר למימון הציבורי האמור לשמש למטרה זו על פי חוק ותוך פגיעה בשוויון מול רשימות מועמדים אחרות המוגשות על ידי מפלגות שאינן מיוצגות בכנסת".

איך בדקנו?

עברנו על כל הדוחות הכספיים של המפלגות, השלמנו מידע מתוך דוחות מבקר המדינה של העשור האחרון וכן ביקשנו מרשם המפלגות כמה דוחות חסרים. בזכות כך, הצלחנו לייצר תמונה כמעט שלמה על מצבן הפיננסי של כלל מפלגות הכנסת ה-20. יש מפלגות בהן חסרים כמה נתונים אך עדיין ניתן לקבל תמונה מדויקת למדי על התנהלותן.

לטבלת הנתונים המלאה כולל קישורים למקורות המידע.

הסתייגות

המידע העדכני ביותר הקיים לגבי המפלגות מעודכן לסוף שנת 2017. הבחירות המקומיות שהתקיימו בסוף 2018 עשויות היו לגרום לטלטלה משמעותית בחשבון הבנק של המפלגות השונות, וכך כמובן גם הבחירות הכלליות שמתקיימות בימים אלה.

הליכוד

מצב נכון לסוף 2017: יתרה של 7.5 מיליון שקל

בנימין נתניהו (!) הוא יו"ר הליכוד כבר כמעט 15 שנה. הליכוד, כמו יתר המפלגות, מוציאה כסף רב לקראת הבחירות בתעמולה, ואז מתאוששת (או לא) לפי כמות המנדטים שהושגו. במרבית תקופת נתניהו, עמדה המפלגה בגירעון שבין 13 מיליון ל- 32 מיליון שקל – תלוי כאמור בתוצאות הבחירות. הזכייה ב-30 מנדטים בבחירות האחרונות והכהונה הממושכת (כמעט ארבע שנים), איפשרו למפלגה להתאושש, כך שנכון לסוף שנת 2017 עלתה המפלגה למאזן חיובי 7.5 מיליון שקל.

העבודה

מצב נכון לסוף 2017: יתרה של 11.6 מיליון שקל – צמצמה חוב של 53 מיליון שקל בתשע שנים

במרבית העשור האחרון הייתה שרויה מפלגת העבודה בחובות כבדים: 53 מיליון שקל בתקופה של אהוד ברק (2007-2011), ירידה ל-29 מיליון בזמנה של שלי יחימוביץ' (2011-2013), ומעבר ליתרה של 11 מיליון שקל בתקופה של יצחק הרצוג (2013-2017) – בין היתר בזכות 24 המנדטים שהושגו בבחירות החולפות והכהונה הארוכה יחסית של הכנסת. אבי גבאי קיבל לידיו מפלגה יציבה פיננסית עם מאזן חיובי.

הבית היהודי

מצב נכון לסוף 2017: חוב של 22 מיליון שקל – בנט יצר חוב שלא הצליח לסגור

דניאל הרשקוביץ', קודמו של בנט בתפקיד, השאיר את המפלגה בסוף שנת 2012 עם חוב של 17 מיליון שקל. בתקופתו של בנט, לאחר הבחירות לכנסת ה-20 (2015), תפח החוב לסכום של 32 מיליון שקל. נכון לסוף 2017 חזר החוב והצטמק לכ-22 מיליון שקל. כלומר, בשורה התחתונה, בתקופתו של בנט החוב של המפלגה תפח בחמישה מיליון שקל. בתרחיש הסביר, יו"ר המפלגה הנוכחי רפי פרץ, אולי יצליח לצמצם את החוב בכנסת הקרובה, אך כנראה לא יצליח למחוק אותו.

האיחוד הלאומי

מצב נכון לסוף 2017: גירעון של כחצי מיליון שקל

המפלגה, שרצה בבחירות האחרונות והנוכחיות יחד עם הבית היהודי, מתנהלת כלכלית באופן נפרד. האיחוד הלאומי שקעה בחוב של 3.5 מיליון שקל לאחר הבחירות הקודמות, אך צמצמה אותו באמצעות המימון השוטף ונכון לסוף 2017 עמד הגירעון שלה על חצי מיליון שקל. ניתן להניח כי בשנת החולפת המפלגה הגיעה לאיזון תקציבי.  

מרצ

מצב נכון לסוף 2017: חוב של מיליון שקל

בתקופתה של זהבה גלאון בהנהגת המפלגה (2012-2018), נעו חובות מרצ בין 3 ל-6 מיליון שקל. לקראת תום תקופת כהונתה (סוף 2017), הצליחה גלאון לצמצם את החוב לכמיליון שקל. בהנחה כי המגמה החיובית המשיכה גם ב-2018, תמר זנדברג, שזכתה בראשות המפלגה במאי 2018, הייתה אמורה לקבל לידיה מפלגה מאוזנת.

יש עתיד

מצב נכון לסוף 2017: יתרה של כחצי מיליון שקל

לאחר הבחירות לכנסת ה-19, אז התמודדה ונבחרה בפעם הראשונה, עמדה המפגלה ביתרה של 10 מיליון שקל. הסיבה המרכזית היא לכך היא כמובן מספר המנדטים הגבוה (19) בה זכתה יש עתיד באותו בחירות. בהמשך, צללה המפלגה לגירעון של מיליון שקל לאחר כישלון בבחירות המקומיות וכן ירידה במספר המנדטים בבחירות הארציות, ובכך חיסלה את היתרות בחשבונה. נכון לסוף 2017, סגרה המפלגה את חובותיה ונשארה עם יתרה של 470 אלף שקל.

ישראל ביתנו

מצב נכון לסוף 2017: מאוזן

המפלגה נכנסה לגירעון כספי לאחר כל מערכת בחירות אך תמיד התאוששה לקראת הבחירות הבאות. נכון לסוף 2017 הייתה המפלגה מאוזנת כספית.

כולנו

מצב נכון לסוף 2017: יתרה של 12 מיליון שקל – המצב הפיננסי הטוב ביותר

נכנסה לכנסת ה-20 במצב פיננסי מאוזן. המפלגה הגדילה את הונה באופן קבוע בזכות מימון המפלגות ונכון לסוף 2017 החזיקה בכמות המזומנים הגדולה ביותר מבין כל המפלגות: כמעט 12 מיליון שקל.

התנועה

מצב נכון לסוף 2017: יתרה של כשני מיליון שקל

התנועה נכנסת לכנסת העשרים ברשימה מאוחדת מפלגת העבודה ("המחנה הציוני"), אך ניהלה את חשבונותיה בנפרד (זהו מצב נהוג כמעט בכל המקרים בהם מפלגות רצות יחד, אך לא מתאחדות ממש). התנועה הצליחה לשמור על יתרה כספית לאורך כל הכנסת ה-19 וה-20. נכון לסוף 2017, קופת המפלגה הייתה במאזן חיובי של כשני מיליון שקל. לאחרונה החליטה ציפי לבני להשבית את פעילות המפלגה, ולכן באם נותרה יתרה כספית בקופה – יהיה עליה להחזיר את הכסף לאוצר המדינה.

תע"ל

מצב נכון לסוף 2017: יתרה של שלושה מיליון שקל

שומרת על יציבות פיננסית לאורך השנים האחרונות ללא תזוזות משמעותיות. נכון לסוף 2017 עמדה בקופתה יתרה של 3.2 מיליון שקל.

חד"ש

מצב נכון לסוף 2017: יתרה של 3.3 מיליון שקל

שומרת על יציבות פיננסית לאורך השנים האחרונות ללא תזוזות משמעותיות. נכון לסוף 2017 עמדה בקופתה יתרה של 3.2 מיליון שקל.

בל"ד

מצב נכון לסוף 2017: מאוזנת

המפלגה התנדנה מסביב לאיזון תקציבי בשנים האחרונות וסיימה את 2017 מאוזנת.

רע"ם

מצב נכון לסוף 2017: גירעון של 1.5 מיליון שקל – המפלגה הערבית היחידה בגירעון

בזמן שחברותיה לרשימה המשותפת שמרו על איזון תקציבי ואפילו הצליחו להגיע ליתרה, מפלגת רע"ם צברה חוב של 1.5 מיליון שקל נכון לסוף 2017. זהו אינו חוב משמעותי יחסית לגובה המימון השוטף והוא כנראה נסגר בשנה האחרונה.

ש"ס

מצב נכון לסוף 2017: גירעון של 600 אלף שקל – צמצמה גירעון של 8 מיליון שקל מאז הבחירות האחרונות

לאורך העשור האחרון מתנהלת ש"ס בגירעון לא משמעותי, גם בתקופת הנהגתו של אריה דרעי (2013-היום)  וגם של אלי ישי (1999-2012). ש"ס נכנסה לסחרור לאחר הבחירות הקודמות והגיעה לגירעון של 9 מיליון שקל – אך הצליחה לכסות את רובו במהלך הקדנציה. נכון לסוף 2017, עמד הגירעון על כ-637 אלף שקל. אם המפלגה נהגה באחריות בבחירות המקומיות, היא אמורה כיום להימצא ביתרת זכות.

אגודת ישראל

מצב נכון לסוף 2017: יתרה של 1.8 מיליון שקל

מתנהלת בגירעון שוטף בשנים האחרונות, עם זאת, נכון לסוף 2017, נמצאת ביתרה תקציבית.

יהדות התורה

מצב נכון לסוף 2017: מאוזנת

מתנהלות בגירעון שוטף בשנים האחרונות, עם זאת, נכון לסוף 2017, נמצאה מאוזנת.

בשורה התחתונה

כל המפלגות פעלו בשנים האחרונות לצמצמום החוב שצברו בזמן מערכת הבחירות הקודמת.

הבית היהודי עשתה זאת גם, אך גודל הגירעון (שנוצר בין היתר בידי שיצר היו"ר לשעבר בנט), היה עמוק מכדי לצאת ממנו.

*

ומה התחזית שלנו?

אתן כבר יכולות לשער בעצמכן. כלל המפלגות יכנסו לגירעון תקציבי אותו הם יחזירו (אם יעברו את אחוז החסימה) באמצעות המימון השוטף שיקבלו לאחר הבחירות.

חוק מימון מפלגות זועק לשינוי מתוך דוחות מבקר המדינה בשנים האחרונות. החוק מאפשר לפוליטיקאים חופש רב מדי ואפשרות להתנהלות לא אחראית. האם יקומו בכנסת הבאה הח"כים שינסו לתקן אותו?  אנחנו לא בונים על כך, אבל זה לא אומר שלא ננסה לשנות.