פוסטים

גם כאשר היא לא מתפקדת – הכנסת ה-21 יודעת לעבוד בשביל עצמה 

חברי הכנסת דחו את מועד הגשת הדו"חות הכספיים של המפלגות עד אמצע 2020. כך יישארו במחשכים הכספים הציבוריים שהוצאו על-פני שלוש מערכות בחירות. ההערכה היא כי רוב המפלגות שרויות בחובות כבדים. הסיבה לדחייה: "קשה לערוך את כל הדו"חות האלה"

| עידן בנימין |

 

בתקופה של פחות משנה יערכו בישראל לא פחות משלוש מערכות בחירות: לרשויות המקומיות (אוקטובר 2018), לכנסת (אפריל 2019) ובחירות כלליות נוספות (ספטמבר 2019). כל מערכת בחירות מביאה עימה הוצאות עתק של המפלגות.

להערכתנו, בשנה זו יוציאו המפלגות מעל חצי מיליארד שקל על תעמולה, והן נמצאות בחובות כבדים. הבעיה הגדולה? הכסף לא שקוף ולא ניתן לדעת כיצד הוציאו אותו בפועל ולאיזו מטרה. הבקרה היחידה על תקציב המפלגות מתקיימת אצל מבקר המדינה – לו חייבות המפלגות להעביר דו"ח אחרי כל מערכת בחירות ובסיום כל שנה. 

הדו"ח אותו המפלגות נדרשות להגיש הוא על כסף ציבורי – כספי מימון מפלגות – והמבקר מצביע באופן עקבי על מחדלים ורשלנות בהתנהלות המפלגות, ואפילו קונס אותן בכל שנה במאות אלפי שקלים בעקבות כך.

המפלגות רוצות להסתתר מהציבור

לאור צפיפות הבחירות ומאות המיליונים שנשפכים על-ידי הפוליטיקאים במחשכים, פנינו מיד לאחר פיזור הכנסת למבקר המדינה בבקשה שיפרסם את הביקורת על דו"חות המפלגות עוד לפני הבחירות הבאות. הפלא ופלא, שבוע ימים לאחר שפרסמנו את דבר הפנייה, התקיים דיון קצר להחריד בוועדת הכספים שדאג לדחות את הגשת הדו"חות למבקר למעמקי שנת 2020!

"הייתה בקשה של סיעות הכנסת להגיש את הדוחות הכספיים שלהן באיחור בשל סמיכות כל מועדי הבחירות למיניהם והקושי שלהן להגיש ולערוך את הדוחות התקציביים. הבקשה הייתה להגיש באיחור את הדוח לשנת 2018" – במשפט משמים זה הציגה חנה רותם ממשרד מבקר המדינה מעשה טיוח שערורייתי של הפוליטיקאים.

מידע חשוב למי שטרם מכיר את מימון המפלגות

על קצה המזלג:

  1. מפלגות המכהנות בכנסת מקבלות מימון מהמדינה.
  2. הכסף ניתן באופן שוטף בזמן הכהונה וכן בעבור קמפיין הבחירות.
  3. הסכום הנמסר לכל מפלגה מחושב לפי "יחידת מימון", ששוויה כ-1.4 מיליון שקל.
  4. מימון קמפיין בחירות: כל מפלגה מקבלת את ממוצע המנדטים שלה בין הכנסת הקודמת לבאה אחריה, ועוד אחד. לדוגמא מרצ זכתה בכנסת ה-19 בשישה מנדטים ובכנסת ה-20 בחמישה. ולכן היא קיבלה 6.5 יחידות מימון בתחילת הכהונה האחרונה (ממוצע 5.5, ועוד 1), כלומר כ-9.1 מיליון שקל.
  5. המימון השוטף: תשלום חודשי שוטף של 6% מיחידת מימון, לפי מספר המנדטים הנוכחי, ועוד אחד. אם נחזור לדוגמא של מרצ, המפלגה מקבל מדי חודש כ-500 אלף שקל (5 ועוד 1, כפול 6% מיחידות מימון השווה 1.4 מיליון שקל).

להרחבה על מימון מפלגות.

כמה קיבלו המפלגות מתחילת הכנסת ה-20? בנינו עבורכם טבלה שמרכזת את כל הנתונים.

את הדו"חות לשנת 2018 היו צריכות המפלגות להגיש עד חודש מאי 2019 – אותן דחו לינואר 2020. את הדו"חות ממערכת הבחירות האחרונה היו צריכות המפלגות להגיש עד אוגוסט, והגשתן נדחתה למאי 2020. 

החלק המוזר: מבקר המדינה הסכים לבקשת הדחייה. רותם עוד אמרה בדיון: "מבקר המדינה אמנם סבור שחבל שלא ניתן יהיה לעשות את הביקורת בזמן ותוצאות הביקורת לא יובאו לידיעת הציבור מוקדם ככל האפשר, אבל נוכח הנסיבות האלה הוא הסכים לבקשת הסיעות".

יוסף שפירא, מבקר המדינה – ויתר למפלגות

פנינו למבקר המדינה ושאלנו מדוע הסכים לכך. משם נמסר כי "סמיכות הזמנים בין הבחירות לרשויות המקומיות שהתקיימו באוקטובר 2018 לבין הבחירות לכנסת ה-21 שהתקיימו באפריל 2019 והקדמת הבחירות לכנסת ה-22 לספטמבר 2019, הטילו עומס כבד על הסיעות אשר מקשה עליהן להגיש למבקר המדינה את דוחותיהן הכספיים לתקופות השונות במועדים הקבועים בחוק. 

לפיכך סבר מבקר המדינה הקודם שיש להיעתר לבקשת הסיעות בנוגע  לדחיית מועדי הגשת הדוחות הכספיים והחשבונות של הסיעות והרשימות לתקופת הבחירות לכנסת ה-21 והכנסת ה-22. ואכן ועדת הכספים שבידיה הסמכות לכך, קבעה מועד חדש  והדבר פורסם ברשומות".

אגב, "הדיון" בנושא היה קצר להחריד וארך לכל היותר 3 דקות. פרוטוקול הדיון המלא בוועדת הכספים לעיונכם בקופסה פה למטה.

איך מבטלים שקיפות חיונית בדיון של שלוש דקות

משה גפני (יהדות התורה, יו"ר הוועדה): "הארכת מועדים, לפי חוק מימון מפלגות, התשל"ג-1973. את יכולה להסביר לנו? רבותי, עכשיו זה לא הצעות לסדר. עכשיו זה דיון של הוועדה שנצטרך גם להצביע בעקבותיו. בבקשה.

  • חנה רותם (מבקר המדינה): אני ממשרד מבקר המדינה. אני רוצה להדגיש שזה לא בקשת מבקר המדינה אלא בקשה של הסיעות.
  • משה גפני: אם תוכלי רק להציג את הבקשה.
  • חנה רותם: הייתה בקשה של סיעות הכנסת להגיש את הדוחות הכספיים שלהן באיחור בשל סמיכות כל מועדי הבחירות למיניהם והקושי שלהן להגיש ולערוך את הדוחות התקציביים. הבקשה הייתה להגיש באיחור את הדוח לשנת 2018.
  • משה גפני: למה הם ביקשו להגיש את הדוחות באיחור?
  • חנה רותם: הם טוענים שקשה להם לערוך את כל הדוחות האלה.
  • יעקב מרגי (ש"ס): הם עכשיו עוסקים בשלוש מערכות בחירות: ברשויות המקומיות, בכנסת ושוב בכנסת.
  • קריאת ביניים: ופריימריז.
  • יעקב מרגי (ש"ס): פריימריז לא קשור.
  • חנה רותם: פריימריז לא קשור. בפריימריז הגשתם את הדוחות והם אצלנו. זאת בקשתם. מבקר המדינה אמנם סבור שחבל שלא ניתן יהיה לעשות את הביקורת בזמן ותוצאות הביקורת לא יובאו לידיעת הציבור מוקדם ככל האפשר, אבל נוכח הנסיבות האלה הוא מסכים לבקשת הסיעות.
  • מיקי לוי (כחול לבן): גברתי, אמרת כאן משהו חשוב מאוד, שמבקר המדינה סבור שצריך לעשות את הביקורת בזמן. שמעתי נכון? 
  • חנה רותם: נכון.
  • מיקי לוי (כחול לבן): לא סתם אני שואל כי אחת האמירות היא שייגמרו פרויקטים ואחר כך נבקר. אם יש טעות, לדוגמה, ברכישת קרונות רכבת, אחרי שירכשו יבדקו? לכן מה שאמרת הוא חשוב מאוד.
  • חנה רותם: מה שאמרתי התייחס למועדים הקבועים בחוק בקשר לחוק מימון מפלגות. בואו לא נייחס לי דברים נוספים ואחרים.
  • היו"ר משה גפני: חבר הכנסת מיקי לוי לוקח את הדברים שלך ברצינות, לא רק לגבי מועדי הגשת הדוחות אלא גם לגבי רכישת קרונות ופרויקטים אחרים.
  • מיקי לוי (כחול לבן): לעשות ביקורות בזמן. תעבירי למבקר החדש שאני מאחל לו הצלחה ומבקש שיעשה ביקורות בזמן ולא אחרי, כאשר אי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור. זה אמירה מסוכנת מאוד, ואני אומר אותה לפרוטוקול.
  • קריאה: הוא כבר דיבר קודם. מה, הוא יחזור בו פתאום?
  • מיכאל מלכיאלי (ש"ס): אלה אנשים ראויים שעומדים מאחורי המילה שלהם. הם למדו מאיתנו.
  • היו"ר משה גפני: יש מי שמתנגד לבקשת ההארכה? לא. אז אם אפשר בבקשה להקריא את המועדים".

מאות מיליוני שקלים מכספי ציבור באפילה

משמעות המהלך החפוז: הציבור לא יוכל לדעת כיצד התנהלו המפלגות בבחירות לרשויות המקומיות ואלה לכנסת ה-21 עד אחרי הבחירות לכנסת ה-22, עד אז יוצאו עוד כספים רבים והחובות יתפחו. 

שאלנו את המבקר מי הסיעות שפנו אליו בנושא, ומתי. ממנו נמסר כי "הסיעות שפנו הן: הליכוד, העבודה, יש עתיד, חוסן לישראל וש"ס […] מועד הפניה למשרדנו – יוני 2019".

האם מישהו במפלגות נבהל מהפנייה שלנו למבקר וחטף בהלה מהסיכוי שהמבקר יתאמץ לפרסם את הביקורת טרם הבחירות לכנסת ה-22? שאלה זו תישאר פתוחה כרגע. 

אך אם ההיסטוריה מלמדת אותנו משהו אז הרי שבעוד שנה נראה בדו"חות שחלק מהמפלגות עברו על החוק, נכנסו לחובות עמוקים ו"איבדו קבלות". נכון, הן יקנסו – אבל כאשר זה כבר לא יהיה רלוונטי. קנס של 300 אלף שקל אף פעם לא הרתיע אותן. ואם יחסר כסף בקופה, הח"כים כבר ידאגו לתקן את החוק כפי שעשו בעבר.

*

אלו הח"כים שנכחו בדיון: משה גפני, מיקי לוי, יעקב מרגי, אבי ניסנקורן, עודד פורר, אורלי פרומן, אורית פרקש-הכהן, שלמה קרעי ומיכל שיר.

תמונת כותרת: יוסי זמיר

בדיקה: כמה כסף יש בקופות המפלגות?

יצאנו לבדוק את מצבן הפיננסי של כל המפלגות המכהנות. הופתענו לחיוב: רובן במצב יציב ואף חיובי, פרט לאחת – הבית היהודי

| עידן בנימין |

לאחר עזיבת נפתלי בנט את הבית היהודי נשארה המפלגה בחובות עצומים – מה שהחל ויכוח על האחריות לחובות ועל היסטוריית היווצרותן. בשביל למצוא את התשובה ולהעריך את מצבן הפיננסי של כל מפלגות הכנסת ה-20, יצאנו למסע בנבכי הדוחות הכספיים של המפלגות ובדיקות מבקר המדינה של תקציביהן.

חשבנו שנמצא התנהלות רשלנית, אך הופתענו לטובה: מרבית המפלגות נהגו באחריות והגיעו לאיזון תקציבי. הבית היהודי היא כנראה המפלגה היחידה שנמצאת כיום בבור תקציבי עמוק.

מידע חשוב למי שטרם מכיר את מימון המפלגות

על קצה המזלג:

  1. מפלגות המכהנות בכנסת מקבלות מימון מהמדינה.
  2. הכסף ניתן באופן שוטף בזמן הכהונה וכן בעבור קמפיין הבחירות.
  3. הסכום הנמסר לכל מפלגה מחושב לפי "יחידת מימון", ששוויה כ-1.4 מיליון שקל.
  4. מימון קמפיין בחירות: כל מפלגה מקבלת את ממוצע המנדטים שלה בין הכנסת הקודמת לבאה אחריה, ועוד אחד. לדוגמא מרצ זכתה בכנסת ה-19 בשישה מנדטים ובכנסת ה-20 בחמישה. ולכן היא קיבלה 6.5 יחידות מימון בתחילת הכהונה האחרונה (ממוצע 5.5, ועוד 1), כלומר כ-9.1 מיליון שקל.  
  5. המימון השוטף: תשלום חודשי שוטף של 6% מיחידת מימון, לפי מספר המנדטים הנוכחי, ועוד אחד. אם נחזור לדוגמא של מרצ, המפלגה מקבל מדי חודש כ-500 אלף שקל (5 ועוד 1, כפול 6% מיחידות מימון השווה 1.4 מיליון שקל).

להרחבה על מימון מפלגות.

כמה קיבלו המפלגות מתחילת הכנסת ה-20? בנינו עבורכם טבלה שמרכזת את כל הנתונים.

מה מקור החובות?

המימון השוטף קבוע וידוע מראש (ראו הרחבה בקופסא פה למעלה) – וכך המפלגות יכולות להתנהל באופן מתוכנן ולא להוציא כסף שאין להן. המקור לחובות, אם כך, הוא בעיקר תעמולת הבחירות – שכן במקרה זה המפלגות נדרשות "להמר" על הצלחתן בבחירות (המימון המתקבל הוא פונקציה של מספר המנדטים בהן יזכו). אופטימיות מופרכת תכניס את המפלגות לחוב. החובות נוצרים גם בבחירות כלליות אך גם באלה המקומיות:

  1. בחירות כלליות: המפלגות מציגות אופטימיות, מוציאות כסף בהתאם להערכות מנדטים אופטימיות – ומקבלות בסוף פחות כסף ממה שקיוו (במקרה של חוסר הצלחה בקלפי).
  2. בחירות מקומיות: המפלגות מריצות מועמדים מטעמן ברשויות המקומיות וממנות להם את הקמפיין בסכומים שנעים בין עשרות אלפי שקל למיליונים בודדים (תלוי בגודל הרשות). אם המועמד נכשל בבחירות – המפלגה לא מקבלת את כספה בחזרה (כל חבר מועצה ברשות שווה כסף).

משתמשים במימון שוטף לכיסוי חובות קמפיין

בפועל, המפלגות בונות על המימון השוטף שיציל אותן מהחובות שהן צוברות בזמן הקמפיין. כלומר: הן מוציאות בשגרה פחות כסף מהתקציב השוטף, וכך מחזירות חובות. גם בשיטה זו יש פגמים מרכזיים: היא תלויה בתקופת הכהונה של הכנסת וכמובן מספר המנדטים שקיבלה המפלגה. כך לדוגמא, הכנסת הנוכחית כיהנה כמעט 4 שנים לעומת הכנסת הקודמת שאורכה היה כמחצית (שנתיים וחודשיים). בעבור מפלגות שמספר המנדטים שלהן משתנה בקיצוניות בין מערכות בחירות – יש בכך משמעות כספית גדולה.

מבקר המדינה התריע פעמים רבות על השימוש בכסף השוטף שלא למטרה לשמה מיועד. וכך כתב: "בו בזמן שהסיעות יוצרות מצג כאילו כספי ציבור אלה ישמשו למטרתם על פי חוק, הן פועלות באופן שהן מגדילות לעצמן את המימון המשמש בפועל להוצאות בחירות; זאת, מעבר למימון הציבורי האמור לשמש למטרה זו על פי חוק ותוך פגיעה בשוויון מול רשימות מועמדים אחרות המוגשות על ידי מפלגות שאינן מיוצגות בכנסת".

איך בדקנו?

עברנו על כל הדוחות הכספיים של המפלגות, השלמנו מידע מתוך דוחות מבקר המדינה של העשור האחרון וכן ביקשנו מרשם המפלגות כמה דוחות חסרים. בזכות כך, הצלחנו לייצר תמונה כמעט שלמה על מצבן הפיננסי של כלל מפלגות הכנסת ה-20. יש מפלגות בהן חסרים כמה נתונים אך עדיין ניתן לקבל תמונה מדויקת למדי על התנהלותן.

לטבלת הנתונים המלאה כולל קישורים למקורות המידע.

הסתייגות

המידע העדכני ביותר הקיים לגבי המפלגות מעודכן לסוף שנת 2017. הבחירות המקומיות שהתקיימו בסוף 2018 עשויות היו לגרום לטלטלה משמעותית בחשבון הבנק של המפלגות השונות, וכך כמובן גם הבחירות הכלליות שמתקיימות בימים אלה.

הליכוד

מצב נכון לסוף 2017: יתרה של 7.5 מיליון שקל

בנימין נתניהו (!) הוא יו"ר הליכוד כבר כמעט 15 שנה. הליכוד, כמו יתר המפלגות, מוציאה כסף רב לקראת הבחירות בתעמולה, ואז מתאוששת (או לא) לפי כמות המנדטים שהושגו. במרבית תקופת נתניהו, עמדה המפלגה בגירעון שבין 13 מיליון ל- 32 מיליון שקל – תלוי כאמור בתוצאות הבחירות. הזכייה ב-30 מנדטים בבחירות האחרונות והכהונה הממושכת (כמעט ארבע שנים), איפשרו למפלגה להתאושש, כך שנכון לסוף שנת 2017 עלתה המפלגה למאזן חיובי 7.5 מיליון שקל.

העבודה

מצב נכון לסוף 2017: יתרה של 11.6 מיליון שקל – צמצמה חוב של 53 מיליון שקל בתשע שנים

במרבית העשור האחרון הייתה שרויה מפלגת העבודה בחובות כבדים: 53 מיליון שקל בתקופה של אהוד ברק (2007-2011), ירידה ל-29 מיליון בזמנה של שלי יחימוביץ' (2011-2013), ומעבר ליתרה של 11 מיליון שקל בתקופה של יצחק הרצוג (2013-2017) – בין היתר בזכות 24 המנדטים שהושגו בבחירות החולפות והכהונה הארוכה יחסית של הכנסת. אבי גבאי קיבל לידיו מפלגה יציבה פיננסית עם מאזן חיובי.

הבית היהודי

מצב נכון לסוף 2017: חוב של 22 מיליון שקל – בנט יצר חוב שלא הצליח לסגור

דניאל הרשקוביץ', קודמו של בנט בתפקיד, השאיר את המפלגה בסוף שנת 2012 עם חוב של 17 מיליון שקל. בתקופתו של בנט, לאחר הבחירות לכנסת ה-20 (2015), תפח החוב לסכום של 32 מיליון שקל. נכון לסוף 2017 חזר החוב והצטמק לכ-22 מיליון שקל. כלומר, בשורה התחתונה, בתקופתו של בנט החוב של המפלגה תפח בחמישה מיליון שקל. בתרחיש הסביר, יו"ר המפלגה הנוכחי רפי פרץ, אולי יצליח לצמצם את החוב בכנסת הקרובה, אך כנראה לא יצליח למחוק אותו.

האיחוד הלאומי

מצב נכון לסוף 2017: גירעון של כחצי מיליון שקל

המפלגה, שרצה בבחירות האחרונות והנוכחיות יחד עם הבית היהודי, מתנהלת כלכלית באופן נפרד. האיחוד הלאומי שקעה בחוב של 3.5 מיליון שקל לאחר הבחירות הקודמות, אך צמצמה אותו באמצעות המימון השוטף ונכון לסוף 2017 עמד הגירעון שלה על חצי מיליון שקל. ניתן להניח כי בשנת החולפת המפלגה הגיעה לאיזון תקציבי.  

מרצ

מצב נכון לסוף 2017: חוב של מיליון שקל

בתקופתה של זהבה גלאון בהנהגת המפלגה (2012-2018), נעו חובות מרצ בין 3 ל-6 מיליון שקל. לקראת תום תקופת כהונתה (סוף 2017), הצליחה גלאון לצמצם את החוב לכמיליון שקל. בהנחה כי המגמה החיובית המשיכה גם ב-2018, תמר זנדברג, שזכתה בראשות המפלגה במאי 2018, הייתה אמורה לקבל לידיה מפלגה מאוזנת.

יש עתיד

מצב נכון לסוף 2017: יתרה של כחצי מיליון שקל

לאחר הבחירות לכנסת ה-19, אז התמודדה ונבחרה בפעם הראשונה, עמדה המפגלה ביתרה של 10 מיליון שקל. הסיבה המרכזית היא לכך היא כמובן מספר המנדטים הגבוה (19) בה זכתה יש עתיד באותו בחירות. בהמשך, צללה המפלגה לגירעון של מיליון שקל לאחר כישלון בבחירות המקומיות וכן ירידה במספר המנדטים בבחירות הארציות, ובכך חיסלה את היתרות בחשבונה. נכון לסוף 2017, סגרה המפלגה את חובותיה ונשארה עם יתרה של 470 אלף שקל.

ישראל ביתנו

מצב נכון לסוף 2017: מאוזן

המפלגה נכנסה לגירעון כספי לאחר כל מערכת בחירות אך תמיד התאוששה לקראת הבחירות הבאות. נכון לסוף 2017 הייתה המפלגה מאוזנת כספית.

כולנו

מצב נכון לסוף 2017: יתרה של 12 מיליון שקל – המצב הפיננסי הטוב ביותר

נכנסה לכנסת ה-20 במצב פיננסי מאוזן. המפלגה הגדילה את הונה באופן קבוע בזכות מימון המפלגות ונכון לסוף 2017 החזיקה בכמות המזומנים הגדולה ביותר מבין כל המפלגות: כמעט 12 מיליון שקל.

התנועה

מצב נכון לסוף 2017: יתרה של כשני מיליון שקל

התנועה נכנסת לכנסת העשרים ברשימה מאוחדת מפלגת העבודה ("המחנה הציוני"), אך ניהלה את חשבונותיה בנפרד (זהו מצב נהוג כמעט בכל המקרים בהם מפלגות רצות יחד, אך לא מתאחדות ממש). התנועה הצליחה לשמור על יתרה כספית לאורך כל הכנסת ה-19 וה-20. נכון לסוף 2017, קופת המפלגה הייתה במאזן חיובי של כשני מיליון שקל. לאחרונה החליטה ציפי לבני להשבית את פעילות המפלגה, ולכן באם נותרה יתרה כספית בקופה – יהיה עליה להחזיר את הכסף לאוצר המדינה.

תע"ל

מצב נכון לסוף 2017: יתרה של שלושה מיליון שקל

שומרת על יציבות פיננסית לאורך השנים האחרונות ללא תזוזות משמעותיות. נכון לסוף 2017 עמדה בקופתה יתרה של 3.2 מיליון שקל.

חד"ש

מצב נכון לסוף 2017: יתרה של 3.3 מיליון שקל

שומרת על יציבות פיננסית לאורך השנים האחרונות ללא תזוזות משמעותיות. נכון לסוף 2017 עמדה בקופתה יתרה של 3.2 מיליון שקל.

בל"ד

מצב נכון לסוף 2017: מאוזנת

המפלגה התנדנה מסביב לאיזון תקציבי בשנים האחרונות וסיימה את 2017 מאוזנת.

רע"ם

מצב נכון לסוף 2017: גירעון של 1.5 מיליון שקל – המפלגה הערבית היחידה בגירעון

בזמן שחברותיה לרשימה המשותפת שמרו על איזון תקציבי ואפילו הצליחו להגיע ליתרה, מפלגת רע"ם צברה חוב של 1.5 מיליון שקל נכון לסוף 2017. זהו אינו חוב משמעותי יחסית לגובה המימון השוטף והוא כנראה נסגר בשנה האחרונה.

ש"ס

מצב נכון לסוף 2017: גירעון של 600 אלף שקל – צמצמה גירעון של 8 מיליון שקל מאז הבחירות האחרונות

לאורך העשור האחרון מתנהלת ש"ס בגירעון לא משמעותי, גם בתקופת הנהגתו של אריה דרעי (2013-היום)  וגם של אלי ישי (1999-2012). ש"ס נכנסה לסחרור לאחר הבחירות הקודמות והגיעה לגירעון של 9 מיליון שקל – אך הצליחה לכסות את רובו במהלך הקדנציה. נכון לסוף 2017, עמד הגירעון על כ-637 אלף שקל. אם המפלגה נהגה באחריות בבחירות המקומיות, היא אמורה כיום להימצא ביתרת זכות.

אגודת ישראל

מצב נכון לסוף 2017: יתרה של 1.8 מיליון שקל

מתנהלת בגירעון שוטף בשנים האחרונות, עם זאת, נכון לסוף 2017, נמצאת ביתרה תקציבית.

יהדות התורה

מצב נכון לסוף 2017: מאוזנת

מתנהלות בגירעון שוטף בשנים האחרונות, עם זאת, נכון לסוף 2017, נמצאה מאוזנת.

בשורה התחתונה

כל המפלגות פעלו בשנים האחרונות לצמצמום החוב שצברו בזמן מערכת הבחירות הקודמת.

הבית היהודי עשתה זאת גם, אך גודל הגירעון (שנוצר בין היתר בידי שיצר היו"ר לשעבר בנט), היה עמוק מכדי לצאת ממנו.

*

ומה התחזית שלנו?

אתן כבר יכולות לשער בעצמכן. כלל המפלגות יכנסו לגירעון תקציבי אותו הם יחזירו (אם יעברו את אחוז החסימה) באמצעות המימון השוטף שיקבלו לאחר הבחירות.

חוק מימון מפלגות זועק לשינוי מתוך דוחות מבקר המדינה בשנים האחרונות. החוק מאפשר לפוליטיקאים חופש רב מדי ואפשרות להתנהלות לא אחראית. האם יקומו בכנסת הבאה הח"כים שינסו לתקן אותו?  אנחנו לא בונים על כך, אבל זה לא אומר שלא ננסה לשנות.