פוסטים

"חצו קו אדום": הממשלה תטיל קנס על מפעילי אסדת לוויתן

חברת נובל ארג'י מנעה מהמשרד להגנת הסביבה לפקח כראוי על פליטות גזים מזהמים מאסדת לווייתן – ועל כן תיקנס. "הם חיבלו ביכולת שלנו לתת מידע לציבור. אנחנו רגולטור – לא חברים שלהם", הבהירו במשרד להגנת הסביבה. בנוסף, הפעלה תכופה של אמצעי חירום מעידה, לטענת המשרד, על תקלה באסדת הגז – "מאוד מוטרדים, נמשיך לחקור"

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| מאיה קרול |

המשרד להגנת הסביבה ישית קנס על חברת נובל אנרג'י, מפעילת אסדת לוויתן, על כך שחרגה מהתנאים למניעת זיהום אוויר. על פי המשרד להגנת הסביבה, החברה התעכבה ללא סיבה בחיבור המכשירים הנחוצים למדידת הזיהום, התעלמה מבקשות הממשלה ובכך חיבלה ביכולתם של אנשי המשרד לפקח על הנושא.

"העיכוב של נובל אנרג'י הוא מבחינתנו קו אדום", אמרה ל"שקוף" סמנכ"לית תעשיות במשרד להגנת הסביבה שולי נזר. "הסבלנות שלנו פקעה. אנחנו רגולטור, אנחנו לא חברים שלהם, אנחנו משרתים את הציבור – והם חיבלו ביכולת שלנו לתת לו מידע".

"הפרה חמורה"

לפי תחקיר "שקוף", שמלווה את המאבק סביב אסדת לוויתן מאז הקמתה, למשרד להגנת הסביבה אין כלים מספקים לפיקוח על מידת הזיהום הנפלטת מאסדת לווייתן. הכלים שעומדים לרשותו לצורך הפיקוח תלויים בכך שנובל אנרג'י תתקין את המכשירים הנחוצים על האסדה ותשתף את המשרד במדידת הזיהום.

אחד המכשירים העיקריים הוא לפיד לשריפת גזים המותקן על האסדה. מטרתו היא לצמצם פליטת מזהמים לאוויר בעת תקלה וניתן להשתמש בו רק בעת פעילות לא שגרתית. על פי החוק, על נובל אנרג'י לשדר את נתוניה למשרד להגנת הסביבה בשידור ישיר דרך אתר אינטרנט ייעודי. 

אסדת לוויתן. צילום: ענבל בן יעקב

אסדת לוויתן. מפעיליה פוגעים בפיקוח על הזיהום (צילום: ענבל בן יעקב)

כתבות קודמות בתחקיר "שקוף" על אסדת לווייתן":

מערכת ההפעלה של הלפיד מורכבת ממצלמות וידאו המקליטות את הלהבה היוצאת מהלפיד, וכן ממכשירי מדידה של כמות הגזים המוזרמת אליו. לדברי המשרד להגנת הסביבה – נובל אנרג'י עיכבה את העברת הנתונים לאתר האינטרנט של המשרד, וכן את חיבור נתוני הזיהום לבסיס נתונים ארצי. 

הלפיד אסדת לוויתן צילום ענבל בן יעקב

בעקבות שתי ההפרות הללו, המשרד יטיל על החברה עיצומים כספיים שסכומם טרם נקבע. "על אף שמדובר בעבירה טכנית – מבחינתנו זו הפרה חמורה, מכיוון שהיא הקשתה עלינו לפקח", הסבירה נזר מהמשרד להגנת הסביבה. "היכולת שלנו להרגיע את הציבור ולשקף לו את המצב האמיתי תלויה בחיבור למכשירים האלה. ברגע שנובל לא עמדו בלוחות הזמנים – הם חיבלו ביכולת שלנו לתת מידע לציבור".

לדבריה, "נובל אנרג'י לא עמדו בלוחות הזמנים, למרות שהיה להם זמן היערכות ושלא הייתה שום מניעה שיצליחו לעשות את זה. הפיקוח הדיגיטלי קריטי עבורנו. האסדה נמצאת 10 ק"מ מהחוף, זה לא מפעל שאפשר להגיע אליו פיזית בקלות ולוודא שהכל בסדר".

שולי נזר, סמנכלית בכירה לתעשיות במשרד להגנת הסביבה (צילום: רפי קוץ, לשכת העיתונות הממשלתית)

נזר הוסיפה כי התפרצות נגיף הקורונה הפכה את הצורך בשיתוף פעולה מצד מעצמת הגז להכרחי. "העיכוב הפך למשמעותי אפילו יותר מרגע שנכנסנו לתקופת הקורונה. לא היינו יכולים לעלות בכלל על האסדה, והחשיבות של הפיקוח הדיגטילי עלתה פי כמה".

הלפיד בוער: "סימן שיש באסדה בעיה"

לשאלה האם המשרד פנה לנובל אנרג'י טרם הוטל הקנס. השיבה נזר כי "פנינו לנובל אנרג'י לפני שהחלטנו להטיל עליהם קנס, היינו בשיח איתם וביקשנו למהר, אבל הם בחרו לא לעשות את מה שנדרש. הסבלנות שלנו פקעה. אנחנו רגולטור, אנחנו לא חברים שלהם, אנחנו משרתים את הציבור. להם יש הוראה בהיתר והם צריכים לעמוד בה. זו לא תכנית כבקשתך".

סכום העיצום הכספי שהמשרד להגנת הסביבה יכול להטיל על נובל אנרג'י בהתאם לחוק אוויר נקי יכול להגיע למיליוני שקלים. נציין כי רק לפני שלושה חודשים הטיל המשרד להגנת הסביבה קנס של 2.2 מיליון ש"ח על מפעל "תדביק" שחרג מהוראות היתר הפליטה שלו.

מבחינת המשרד להגנת הסביבה, החריגות של נובל אנרג'י לא מסתכמות רק בעיכובים. מאז תחילת הפעלתה של האסדה בינואר, התרחשו בה תקלות שהובילו להפעלה תכופה של הלפיד – כ-35 פעמים. "אנחנו מאוד מוטרדים מתדירות הפעלות הלפיד", הודתה נזר. "על פי הנתונים הרשמיים שקיבלנו מנובל לפני הפעלת האסדה – הפעלת הלפיד הייתה צריכה להיות נדירה. אבל מאז ינואר היו עשרות הפעלות לפיד, כל כמה ימים".

על מנת לברר את הנושא, הודיעו במשרד כי יפתחו בחקירת הנושא ויפרסמו את ההחלטה לציבור. "משמעות ההפעלה התכופה היא שיש באסדה בעיה", ציינה נזר, "מעבר לכך, השריפה הזו של הגזים בלפיד גם מייצרת זיהום אוויר בעצמה".

מה לגבי הניטור הרציף מהארובות?

בפרק קודם בתחקיר אסדת לווייתן, חשפנו כי מערכות הניטור הרציף של ארובות האסדה שהיו אמורות, לפי תנאי היתר הפליטה, להיות מותקנות עד לתאריך 30.3.2020  – טרם הותקנו. נתוני הניטור הרציף מהארובות אמורים להיות חשופים לציבור. 

אסדת גז. מכשירי הניטור על הארובות עדיין לא הותקנו

המשרד להגנת הסביבה ונובל אנרג'י האשימו את תקופת הקורונה שגרמה לעיכוב, אך לא ברור מדוע מכשירי הניטור לא הותקנו עוד קודם לכן. היעדרם של מכשירי הניטור הינו גם פגיעה ביכולת של המשרד להגנת הסביבה לפקח כראוי על הפליטות מאסדת לווייתן. 

מבדיקה עדכנית מול המשרד, התברר כי מכשירי הניטור על הארובות עדיין לא הותקנו. עקב משבר הקורונה, הממשלה העניקה לנובל אנרג'י אורכה להתקנת המכשירים, ועליה לסיים את ההתקנה עד ל-1.7.2020.

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

אזמ"ע? (איך זה משפיע עליך?): פיקוח ואכיפה איכותיים של הממשלה על האסדה נועדו להגן על אזרחי ישראל מחשיפה לזיהום אוויר. ככל שהמשרד להגנת הסביבה נוקט בצעדי אכיפה כלפי החברות המזהמות ודואג להטיל עליהן סנקציות משמעותיות כשהן פוגעות בציבור – קטנים הסיכויים שבריאותנו תיפגע עקב זיהום אוויר. 

מעש"י? (מה עושים כדי שיתוקן?): אנחנו ב"שקוף" נמשיך לעקוב אחרי הנושא ולבדוק האם המשרד ממשיך לאכוף את תנאי היתר הפליטה של אסדת לווייתן. בנוסף, נוודא בתחילת חודש יולי האם חברת נובל אנרג'י כבר התקינה את מכשירי ניטור האוויר על הארובות, שנתוניהם אמורים להיות חשופים לציבור. 

*

תגובת "נובל אנרג'י":

"לאורך העבודות על פיתוח לוויתן ומיום שהחלה הפקת הגז הטבעי ממנו לא ארע ולו מקרה אחד שבו נגרם נזק סביבתי. נובל אנרג׳י מחוייבת ועומדת בכל דין ובכל דרישות ההיתרים השונים שהוענקו לה על ידי המשרד להגנת הסביבה. אנחנו לומדים את המכתב שנשלח על ידי המשרד ושוקלים את צעדינו להמשך. אנחנו ממשיכים להתמקד באספקה בטוחה ואמינה של גז טבעי נקי לשוק המקומי והאיזורי".

תגובת יו"ר עמותת "שומרי הבית", יוני ספיר:

"אנו מברכים על מהלך האכיפה של המשרד להגנת הסביבה. יש לטפל ביד קשה במזהמים ובמפרי תקנות. יחד עם זאת, הודעת המשרד עמומה ולא מפורשת- האם מדובר בהשתת סנקציה פלילית כנגד מנהלי החברה? האם מדובר בקנס? אם כן, מה היקפו? האם מדובר בהשבתת האסדה עד למילוי הוראה מסוימת? הציבור, למוד ניסיון מר מול חברות הגז, דורש שקיפות מוחלטת. לצערי, אך למחרת אירוע הדלקת הלפיד במוצ"ש האחרון, קיבלנו את הודעת מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה כי בקשתנו לחשיפת תחקירי אירועי הלפיד תידחה ב- 60 יום נוספים, כך שנקבל התייחסות לבקשה פשוטה זו ביחס לנתונים שנמצאים בידי המשרד, רק בחלוף כחצי שנה ממועד הגשתה. לזה איננו קוראים שקיפות. מחד, אנו מחזקים את ידי המשרד כשהוא פועל נכונה. מאידך, אנו מצפים לראות מהלכים אמיצים, נחושים ושקופים, לרווחת הציבור הישראלי כולו".

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאית מאיה קרול

ראש העיר ניצח, התושבים הפסידו: תושבי קרית מוצקין לא יקבלו מידע על זיהום האוויר

המשרד להגנת הסביבה מקפל את התחנה לניטור אוויר בקרית מוצקין. עשרה חודשים מאז חשפנו כי התחנה נותקה, בהוראת העירייה, כי התריעה על זיהום – המשרד להגנת הסביבה סוגר אותה סופית ומחפש לה בית חדש. מידע חדש שהגיע אלינו מצביע על כך כי שאולי מדובר במהומה על לא מאומה

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין | 

לאחר מאבק ארוך: התחנה לניטור אוויר בקרית מוצקין, שנועדה לזהות ולהתמודד עם זיהום האוויר באזור, תועבר סופית מהעיר. "לאור הקשיים הטכניים בחיבורה של תחנת הניטור, המשרד החליט להוציא את התחנה העומדת כבר שנה ללא חיבור", נמסר מהמשרד להגנת הסביבה.

מפרץ חיפה. קיים חשש משמעותי לזיהום בקריית מוצקין. צילום: יוסי מרחב

לאחר חודשים ארוכים של התכתבויות ושיחות טלפון בדרישה לחבר אותה מחדש, המאבק שלנו כשל והתושבים יפסידו. עוד הוסיפו: "המשרד ישקול להציב תחנת ניטור תחבורתית על ציר תנועה מרכזי זה – דרך עכו – ובתנאי שתעמוד בכל ההנחיות המתאימות".

סיפור של הסתרה

ביולי האחרון חשפנו כאן כי עיריית קריית מוצקין ניתקה תחנה לניטור אוויר תחבורתי מהחשמל מאחר וחששה כי הדירוג ישפיע באופן שלילי על תדמית העיר. "לקחו אותנו והפכו אותנו לעיר הכי מזוהמת בארץ מבחינת תחבורה. אנחנו הוצאנו מאז את התחנה מהחשמל. אתה לא יכול להתמודד עם טיפשות, אז ניתקנו…", כך תיאר אז סגן ראש עיריית קריית מוצקין, יוסי מרקוביץ', את הדרך בה התמודדו בעירייה עם פרסום של עמותת אדם טבע ודין על זיהום אוויר גבוה בעיר.

עוד על מאבק "שקוף" בניתוק תחנת ניטור האוויר בקרית מוצקין:

מאז כתבנו שש כתבות על הנושא, ופנינו בעצמנו לכל רשות אפשרית כדי לחבר את התחנה מחדש: לעירייה, לשתי חברות מים, למשרד להגנת הסביבה, לאיגוד ערים חיפה והקריות ואפילו למבקר המדינה. גם בחודשיים האחרונים פעלנו בנושא: שוחחנו עם מנכ"ל העירייה שאמר שמצידו עשה כל מה שצריך כדי לחבר את התחנה. 

מיקומה של תחנת ניטור האוויר בקרית מוצקין

לאחר מכן פנינו שוב למשרד להגנת הסביבה שם הצביעו על כך שלא כך הדבר, אבל הם מוותרים. השורה התחתונה : התחנה תפונה ותחפש לה בית אחר. המשרד להגנת הסביבה החליט זאת על אף הזיהום האוויר התחבורתי הגבוה (הרי בגלל זה ניתקו את התחנה מלכתחילה). 

כעת הזיהום לא ינוטר עוד ותושבי הסביבה לא ידעו מה מידת הסכנה המרחפת מעל ראשם. כל זה מתרחש בחסות הרשויות, שתפקידן לדאוג לאזרחים: עיריית קרית מוצקין והמשרד להגנת הסביבה.

מהומה על לא מאומה?

במסמך שהגיע לידנו טוענים גם במשרד להגנת הסביבה כי המדד מוטה כנגד ערים בעלות שטח קטן לעומת ערים בעלות שטח גדול הנמצאות בקרבת עורק תחבורה ראשי. המכתב שנכתב על ידי ראש אגף איכות אויר במשרד להגנת הסביבה, ד"ר צור גלין הופנה לעמותת אדם טבע ודין והסביר את העיוות: "דירוג הרשויות המקומיות בדוח מתבסס על פליטה של תחמוצות חנקן מתחבורה ביחידות של טון לקמ"ר, כלומר חלוקת סך הפליטות מתחבורה בשטח הרשות המקומית.

להבנתי, והדבר בולט ככל שמדובר בזיהום תחבורתי, קיים עיוות בהשוואה ככל שהדבר קשור ברשויות קטנות הממוקמות סמוך לכבישים ראשיים. דירוג כזה גורם למיקום גבוה ברשימת הרשויות המזהמות של רשויות קטנות שכביש ראשי עובר בקרבתן (או בשוליהן)".

ד"ר גלין ממחיש: "כך למשל בני ברק בהיותה ממוקמת בין כביש 3 לדרך 'בוטינסקי ופליטת תחמוצות החנקן מתחבורה בשטחה הוא 453 טון בשנה נמצאת במקום הראשון ברשימה, וחלפה עברה את תל אביב אשר הפליטות בשטחה הן 4450 טון בשנה! כך גם קריית מוצקין (מקום 3), יוקנעם (5) וקריית אונו (40) ממוקמות גבוה יותר מירושלים (45), באר שבע (22) אשדוד(23) ואשקלון (24)".

כלומר, מתוך צורך לנרמל (אולי בצדק) את דירוג זיהום האוויר, ערים בעלות שטח קטן נפגעות בדירוג. בינהן, ככל הנראה, קרית מצוקין. יתכן שכל המהומה, ניתוק התחנה והסחבת בטיפול – היא על לא מאומה.

מציבים תחנות במקומות בהם יש חשש לזיהום

המשרד להגנת הסביבה מציב תחנות ניטור אוויר במקומות המועדים לזיהום אוויר גבוה. במקומות בהן העיריות אכפתיות במיוחד והתושבים מודעים, ישנן יוזמות מקומיות עצמאיות להצבת תחנה שכזו.
כך למשל ניתן ללמוד מהודעת המשרד להגנת הסביבה ביחס לתושבי כפר סבא: "תחנה קבועה הוקמה במזרח כפר סבא ב-14/05/17 לאור תלונות התושבים על זיהום אוויר ומטרדי ריח". 

או בגבעתיים: "תחנת גבעתיים הפסיקה את פעילותה לאחר 15 שנות מדידה, בהם לא נרשם זיהום אוויר חריג השונה מתחנות ניטור אחרות בגוש דן". במוצקין סכנת זיהום האוויר קיימת אך הרשויות לא מעוניינות לדווח עליהם לתושבים. 

עיריית קרית מוצקין. "הפכו אותנו לאחת הערים הכי מזהמות, אז ניתקנו את התחנה מהחשמל"

בבקשת הבהרה שביקשנו מהמשרד, כדי להבין מדוע מפנים תחנה במקום שבו יש זיהום אוויר גבוה מסרו לנו כי: "מכל המדידות שערכנו שם – אין בשנים האחרונות חריגות וריכוזי מזהמי האוויר עומדים בתקנים (מאוקטובר 2002 ועד לפברואר 2016 עמדה התחנה במתחם של קק"ל; ואחר כך עברה למיקומה האחרון לתאריכים 14/4/2016 – 21/2/2018. מאז 2012 לא היו בתחנה זו חריגות שנתיות של חנקן דו-חמצני)". 

"יחד עם זאת", הוסיפו, "אנחנו רוצים לאתר מיקום להצבת תחנה תחבורתית, מכיוון שמדובר על ציר תחבורה ראשי וסואן באזור הקריות. אנו מקדמים מהלך זה בימים אלה".

נציין כי חנקן דו חמצני אינו המזהם היחיד שנפלט מאגזוזי מכוניות.

אזמ"ע (איך זה משפיע עלינו?): תושבי קריית מוצקין וקריית ביאליק השכנה שגרים בסמיכות לכביש 4, עשויים להיות חשופים לרמה גבוהה של זיהום אוויר. אך בחודשים האחרונים לא ידוע מה גובהו מאחר והתחנה נותקה כי, דו"ח של עמותת אדם טבע ודין, הצביע על זיהום אוויר גבוה. ההתקפלות של המשרד להגנת הסביבה, וחוסר היכולת לטפל בנושא מצביעה על אוזלת יד, שיוצאת מגבולות קרית מוצקין ועשויה להשפיע על כל אחד ואחת מאיתנו.

מעש"י (מה לעשות כדי שיתוקן?): גם אם הדו"ח לא משקף את המציאות בשטח, בעיריית מוצקין בחרו בצעד חסר תקדים כדי להתחמק מביקורת. במקום להסביר, ולחבר את התחנה חזרה בעירייה בחרו בצעד שפוגע דווקא בתושבים. בחודשים האחרונים גייסנו ב"שקוף" את כל המאמצים התקשורתיים, אך לא הצלחנו למנוע את המהלך האחרון. נמשיך לעקוב עד שימצאו במשרד להגנת הסביבה בית חדש לתחנת ניטור האוויר. 

סומכים על נובל אנרג'י: הממשלה לא בודקת עד כמה אסדת לוויתן מזהמת

המשרד להגנת הסביבה קבע כי לאסדת לוויתן מותר לפלוט בשנה 121 ק"ג של בנזן, חומר מסרטן, ועוד 20 טון של חומרים מזהמים אחרים. איך המשרד יודע כמה חומרים נפלטים מהאסדה? במשרד סומכים רק על הדיווחים המעטים של נובל אנרג'י, שכבר מסרה נתונים שקריים בעבר

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| מאיה קרול |

מי מוודא שאסדת הגז לוויתן לא מזהמת את האוויר סביבה מעבר למותר? תחקיר "שקוף", שמלווה את המאבק סביב האסדה מאז הקמתה, מגלה כעת שלמשרד להגנת הסביבה לא בודק האם כמות הרעלים שנפלטים מהאסדה עומדים בתקן או שהם מזהמים יתר על המידה. במשרד פשוט סומכים על חברת נובל אנרג'י שתגיד את האמת.

האם מוניטין העבר של החברה מצדיק את האמון הזה? לא ממש. המשרד להגנת הסביבה כבר גילה זאת בעבר: בפעילות אסדת תמר, נובל אנרג'י דיווחה לו על מימדי זיהום רחוקים מאוד מהאמת. אבל משום מה נציגי הציבור שלנו מסתפקים בביקורות שחברה מסחרית מממנת לעצמה.

נובל אנרג'י צריכה לדווח על עצמה

נתחיל מההתחלה: כדי שמפעל הפולט מזהמים לאוויר כמו אסדת לווייתן יוכל להתחיל לפעול, עליו לקבל "היתר פליטה" מהמשרד להגנת הסביבה. ההיתר מגדיר את כמות החומרים המזהמים שמותר למפעל לפלוט לאוויר, את דרכי הפיקוח והבקרה של המשרד להגנת הסביבה על המפעל, ועוד. החובה לקבלת היתר פליטה מעוגנת בחוק אוויר נקי מ-2008. 

אסדת לוויתן החלה לפעול בתחילת 2020. על פי היתר הפליטה, לאסדה מותר לפלוט לאוויר בשנה 20 טון של מזהמים מסוג NMVOC (מזהמים אורגניים נדיפים שאינם מתאן) ו-121 ק"ג של החומר המסרטן בנזן.

הדרכים המרכזיות שנקבעו בהיתר הפליטה למדידת כמות הפליטות מהאסדה הן דיגום יומי של כלל הפליטות מארובות האסדה, ודיגום אחת לשבועיים של כמות החומר המסרטן בנזן באוויר סביב האסדה. נשמע טוב נכון? אל תמהרו לשמוח: מי שאחראי על שיטת הפיקוח האלו היא חברה חיצונית, במימון נובל אנרג'י. במילים אחרות, נובל אנרג'י היא זו שמדווחת למשרד על הפליטות בעצמה.

סיבה טובה לחשוד

כפי שניתן להבין, הדיגום באחריות נובל אנרג'י, כך שהחברה תוכל להיערך לקראתו בהתאם ואולי גם תנסה להשפיע על תוצאותיו. יש לה מוטיבציה ברורה שלא "להיתפס" בפליטות חריגות, כיוון שלמשרד להגנת הסביבה יש יכולת להטיל סנקציות במקרים כאלה. 

אסדת גז לוויתן. חשש שבדיקות הפתע יהיו מתואמות עם המפעילים – ולכן לא אפקטיביות

קשה מאוד לסמוך על פיקוח שכזה, שתלוי ביושרתם של אנשי החברה. גופים מזהמים כבר רימו את המשרד בעבר. בתשובה לשאלה האם דיגום ידוע מראש יהיה יעיל, נראה כי המשרד לא מתרגש: "חברת נובל – כמו כל חברה אחרת – מחוייבת לבצע דיגומים כאשר הפעילות בה היא פעילות שגרתית. הנחת היסוד שלנו, כמו של כל רגולטור אחר, היא שהגופים שמחוייבים לבצע את הדרישות הסביבתיות מבצעים אותן לפי הנהלים המחייבים".

האם נובל אנרג'י הוכיחה את עצמה בעבר כאמינה? להפך. ב-2016 התגלה כי נובל אנרג'י העבירה למשרד להגנת הסביבה נתונים שקריים בנוגע לתחזית כמות הפליטות לאוויר של אסדת תמר. לפי הצהרות החברה, האסדה הייתה אמורה לפלוט 38 טונות (עמ' 99) של חומרים מזהמים בשנה, אולם בדו"ח הממשלתי באותה שנה התברר כי הפליטות של תרכובות אלו עמדו על לא פחות מ-1,160 טונות בשנה

גם ביחס לאסדת לוויתן החברה כבר סיפקה למשרד בעבר נתונים לא אמינים. בסוף 2018 המשרד דחה את טיוטת היתר הפליטה של החברה בשל כך והיא נאלצה להגיש טיוטת היתר פליטה חדשה – עניין שעלותו מסתכמת במאות אלפי שקלים. 

השר להגנת הסביבה, זאב אלקין. "הנחת היסוד היא השכופים מבצעים את הבדיקות לפי הנהלים"

"השתלשלות העניינים במסגרתה דרישות חוזרות של המשרד להצגת מידע מהימן מביאות לשינוי מהותי במספר רכיבי הציוד הנכללים בבקשה (…) מעלה תהיות קשות לגבי אמינות כלל הנתונים בבקשה להיתר הפליטה", הסבירו אז במשרד.

לכל אלה מתווספות טענות שונות של ארגון המחאה הסביבתית "שומרי הבית", לגבי התנהלות בעייתית ומוזרה של החברה. את הטענות פירטנו בכתבה קודמת בנושא. נציין גם כי נובל אנרג'י בוחרת להתעלם מרוב השאלות ש"שקוף" מפנה אליה.

יש דרך אחרת – ניטור רציף

הדרך האידיאלית לבדיקת כמות החומרים המזהמים הנפלטת מהאסדה, היא הצבת מכשירי ניטור אוויר על האסדה, מכשירים שיודעים למדוד את כמות הגזים המזהמים הנפלטת מהאסדה. אך הדרך הזו לא יושמה, וכל עוד לא מתבצע ניטור כזה – איננו יכולים לדעת מה היא כמות הפליטות המדויקת מהאסדה.

אסדת הגז לווייתן, שבבעלות נובל אנרג'י

אסדת הגז לווייתן, שבבעלות נובל אנרג'י. ניטור רציף לבדיקת הזהום היה צריך לפעול עד סוף מרץ

במקום ניטור רציף, המשרד בחר לבחור בשיטת דיגום המספקת מידע חלקי בלבד על כמות הפליטות. "דיגום תקופתי אינו חלופה לניטור רציף, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר באופרציה חדשה יחסית למשק הישראלי, בשנים הראשונות לתפעול המתקן", הבהירה המדענית הראשית לשעבר במשרד להגנת הסביבה, ד"ר סיניה נתניהו.

ארגוני סביבה כמו "שומרי הבית" נלחמו על הצבת ניטור רציף לחומרים מזהמים מול המשרד להגנת הסביבה, שם קיבלו את הבקשה באופן חלקי בלבד. בהיתר הפליטה של לוויתן נקבע שיוצבו מכשירי ניטור על ארובות האסדה – אבל כאלה שינטרו את כמות כלל החומרים הנפלטת מהאסדה (TOC) ולא רק את הכמות של אלה המסוכנים. הניטור היה צריך להתחיל לפעול עד סוף מרץ – אך עד לכתיבת שורות אלו, לא הושלמה המשימה (לטענת המשרד – בגלל הקורונה. אבל מדוע לא קם קודם לכן?). 

שאלנו את נובל אנרג'י ואת המשרד מתי יקום מערך הניטור הרציף על האסדה, אך שני הגורמים בחרו לא לענות.

תגובת נובל אנרג'י

נובל אנרג'י בחרו לענות רק על שאלה אחת מתוך ארבע שאלות שהופנו אליהם.
"כפי שציינו בעבר, כחלק מתפיסתנו הרואה מקום לשקיפות ודיאלוג עם תושבי האזור, סוכם עם מועצת חוף כרמל ואיגוד ערים שרון כרמל על ביצוע ניטור רציף על גבי אסדת לוויתן. זאת מעבר לדרישות הרגולטור שסבר כי אין צורך בדבר וכך גם אנחנו סבורים. 

על אף האמור, יבוצע ניטור באמצעות מערכת שתותאם לתנאים השוררים על האסדה והנתונים ידווחו לאיגוד, שיוכל לפרסם דוחות הנתונים לציבור. יודגש כי מאז שהחלה הפעלת אסדת לוויתן, לא נרשמה אף לא חריגה אחת בתקני איכות האוויר ביבשה כתוצאה מפעילותה וניכר כי איכות האוויר באזור נשמרת.

לעניין הדיגום, בית המשפט קבע בחודש שעבר כי האופן שבו המשרד להגנת הסביבה דורש מנובל לפעול לגבי ביצוע דיגומים באסדה הוא תקין ונכון. נובל פועלת בהתאם להנחיות הרשמיות בנושא".

תגובת המשרד להגנת הסביבה

"המשרד להגנת הסביבה, כמו רגולטורים אחרים בארץ ובעולם, נסמך על הצהרות החברות ונתוניהן, לצורך מעקב אחרי מילוי הדרישות. הדבר אינו שונה מחברות ציבוריות המצהירות על דוחותיהן הכספיים למשקיעים ולרשויות מבלי שאלה ספרו כל שקל בעצמם או לנישומים המספקים דיווחים על הכנסותיהם – וחזקה עליהם כי המספרים שסיפקו נכונים, שכן אחרת מדובר בעבירה. גם במדינות המפותחות ביותר והעשירות ביותר, הרגולטורים לא מייצרים בעצמם את נתוני הפליטה (או נתונים על שימוש, צריכה או תפוקה של חומרים).

"הדרישה של המשרד להגנת הסביבה, כמקובל בדירקטיבה האירופית, היא שאת הדיגומים יבצעו חברות שקיבלו את הסמכתן מהרשות להסמכת מעבדות. עובדה זו מאפשרת ביטחון בעבודה המקצועית ובאמינות הנתונים של מעבדת הדיגום, ומנטרלת כל יכולת השפעה של בעל מקור הפליטה. מובן כי הצהרה לא נכונה מצד חברות עלולה להוביל לקנסות ואף לענישה פלילית.

"הקמת מערך הניטור הרציף על האסדה מתעכבת בשל המגבלות הקשורות בהתפשטות הקורונה. אנו מקווים לחזור בהקדם לשגרה ולביצוע כלל המשימות הקשורות בפיקוח על האסדה. מעבר לכך, את אזור החוף מול האסדה מנטרות שלוש תחנות ניטור שנדרשו מנובל ושלוש תחנות המופעלות על-ידי איגוד ערים כרמל-שרון. כל התחנות מתוחזקות, מתופעלות ומכוילות על-ידי מעבדות מוסמכות. התחנות מספקות מידע רציף על איכות האוויר בחוף.

"הדרישה להתקנת מערכת ניטור רציף על "גדר האסדה" נבחנה ונשקלה על-ידי הממונה במשרד להגנת הסביבה. בשלב זה, התקבלה החלטה לא לדרוש התקנת מערכת, מכיוון שהדרישות הסביבתיות בהיתר הפליטה נקבעו בהתאם לרגולציות רלוונטיות לאסדות ימיות".

אזמ"ע? (איך זה משפיע עליך?): פיקוח איכותי של הממשלה על האסדה נועד להגן על אזרחי ישראל מחשיפה לזיהום אוויר. חלק מהחומרים שנפלטים מהאסדה מסרטנים (בנזן) וחלקם גורמים למחלות נשימתיות שונות. כל עוד המשרד להגנת הסביבה לא יודע לנטר ולפקח אחר כמות הפליטות, תושבי הסביבה מופקרים לידי יושרתה של נובל אנרג'י, שכבר סיפקה בעבר נתונים שקריים.

מעש"י? (מה עושים כדי שיתוקן?): המשרד להגנת הסביבה צריך לדאוג לבדיקות פתע בלתי תלויות, כדי לסמוך על אמינותן. בנוסף, ניטור רציף על האסדה היה מאפשר למשרד לא רק לדעת מה היא כמות החומרים הנפלטת מהאסדה אלא גם להתכונן מראש לכמות החומרים שעלולה להגיע ליבשה, ולפנות יישובים במקרי קיצון מידת הצורך.

אנחנו ב"שקוף" נמשיך לעקוב אחר ההתפתחויות בנושא, וכאשר תגיע השעה לבחון מחדש את הניטור הרציף על האסדה אנחנו נדאג להזכיר כמה הוא חשוב לציבור. הישארו מעודכנים. 

קריית מוצקין מציגה מהפכה בשיפור איכות האוויר: ניתוק תחנת הניטור

עיריית קריית מוצקין מצאה דרך חדשנית להתמודד עם דירוג לא מחמיא של זיהום אוויר: ניתוק מהחשמל של תחנת ניטור אוויר של המשרד להגנת הסביבה. התחנה שממוקמת על כביש 4 לא פועלת מאז חודש פברואר

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

צילום: יוסי מרחב

| עידן בנימין | 

"לקחו אותנו ושמו אותנו העיר הכי מזוהמת בארץ מבחינת תחבורה. אנחנו הוצאנו מאז את התחנה מהחשמל. אתה לא יכול להתמודד עם טיפשות, אז ניתקנו…", כך מתאר סגן ראש עיריית קרית מוצקין, יוסי מרקוביץ', את הדרך בה התמודדו בעירייה עם תחנת ניטור אוויר שפגעה בדירוג הזיהום של העיר. 

את התיאור המטורף הזה מוסר מרקוביץ' בישיבה של פורום "איגוד ערים מפרץ חיפה", במסגרת דיון העוסק בדו"ח מבקר המדינה על איכות הסביבה במפרץ חיפה.

התחנה שנותקה ממוקמת בסמוך לכביש 4, שעובר בין היתר בתוך קריית מוצקין. בדיקת נתוני זמן אמת של המשרד להגנת הסביבה מראה כי אות החיים האחרון מהתחנה נשלח בפברואר 2019. בהודעה צדדית באתר מופיעה עדכון לגבי התחנה האומר כי היא "נסגרה באופן זמני לביצוע שדרוג מבנה התחנה". 

מרקוביץ' ממשיך להתרעם על השקיפות בבדיקת איכות האוויר בזמן אמת. לדעתו, במקום זיהוי של הבעיה באופן מיידי, נכון יותר את הזיהום צריך לבדוק אחת לשנה, ואז אחרי שלוש שנים לבוא עם פתרונות ("המטרה של התחנה הייתה לנטר שנה, לבדוק שנתיים ובשנה השלישית לבוא עם פתרונות שצריך קונספציה אחרת, צריך לחדש, אופניים, תקציבים, להביא מטרונית, להגדיל תחבורה ציבורית").

חבר הוועדה, מהנדס העיר חיפה אריאל וטרמן, מזהה את הבעיה ראשון: "אם ניתקתם זה יבוא לכם בהפוכה".

עו"ד שרית גולן שטיינברג, יו"ר הפורום, מרימה בפני מרקוביץ' דגל אדום: "לא בטוח שזה חוקי".

מיקום התחנה – תמונה: גוגל מפות

בשורה התחתונה: עיריית מוצקין לא אהבה מיקום של תחנת ניטור אוויר שפגעה לה במוניטין אז – במקום לטפל בבעיה, בחרה לנתק את התחנה.

מהן תחנות ניטור תחבורתיות?

התחנה שמרקוביץ' מדבר עליה היא תחנה תחבורתית. על פי אתר המשרד להגנת הסביבה "תחנות המוצבות בגובה הכביש לאורך צירי תחבורה ראשיים. מדידה בגובה זה הופכת את הניטור בתחנות התחבורתיות למייצג בצורה מיטבית את ריכוז המזהמים שנחשפים לו הולכי רגל, יושבי בתי קפה ונהגים בעיר. בתחנות אלה נמדדים המזהמים הראשוניים הנפלטים מכלי רכב, ובעיקר תחמוצות חנקן (NOx), פחמן חד חמצני (CO), חלקיקים נשימים עדינים (חלקיקים שקוטרם נמוך מ- 2.5 מיקרומטר) ותרכובות אורגניות נדיפות כבנזן, טולואן, קסילן, אתיל בנזן ו- 1,3 בוטאדיאן (BTX + VOC)".​

שאלה מטרידה על מדידות זיהום אוויר

מעבר למקרה הנקודתי של קריית מוצקין, עולה פה שאלה לגבי השיטה באופן כללי: האם עיריות ומועצות יכולות לשחק עם מיקום ומדידת איכות האוויר כרצונן – ובכך להתאים את הנתונים ולמעשה להציג לתושבים תמונת מצב מעוותת על סביבתם? 

מדיוניות המשרד להגנת הסביבה היא הפוכה וחיובית, כאשר דוגלת במדידה במקומות בעייתים. לדוגמא: "תחנה קבועה הוקמה במזרח כפר סבא ב-14/05/17 לאור תלונות התושבים על זיהום אוויר ומטרדי ריח", או "תחנת גבעתיים הפסיקה את פעילותה לאחר 15 שנות מדידה, בהם לא נרשם זיהום אוויר חריג השונה מתחנות ניטור אחרות בגוש דן". איפה שיש חשש לזיהום גבוה – שם מודדים.

בדקנו את כל תחנות הניטור בארץ ונראה שמלבד שלוש תחנות בירושלים (כביש 1, מפעל טבע, גבעת שאול), כל יתר התחנות עובדות כראוי.

תגובות

פנינו לסגן ראש העיר מרקוביץ', שביקש שנפרסם את תגובתו המלאה כלשונה (ראו למטה). בקצרה: מרקוביץ' טוען כי בעיית הזיהום בציר כביש 4 היא אזורית, ואינה שייכת רק לקריית למוצקין. מהסיבה הזו, בתמורה להסכמה להצבת התחנה בשטחה, דרשה העירייה היא כי שמה לא יהיה "מוצקין". המשרד להגנת הסביבה לא נענה לתנאים – ולכן העירייה ניתקה אותה מהחשמל. 

בהודעה שפרסם המשרד, כאמור, נטען כי התחנה "עוברת שדרוג".

מהמשרד להגנת הסביבה נמסר בעניין תחנת מוצקין כי : "המשרד בודק לעומק את הנושא, ובסיום הבדיקה יוכל להגיב לגופו של עניין".

ובעניין התחנות בירושלים: "בישראל פועל מערך ניטור אוויר ארצי (מנ"א) המונה כ-140 תחנות ניטור הפזורות מהגליל בצפון ועד אילת בדרום. רק תחנות אלו מפוקחות על ידי המשרד להגנת הסביבה, ותוצאות הניטור העולות מהן מפורסמות בזמן אמת באתר מנ"א: https://www.svivaaqm.net/Default.rtl.aspx.

תחנות ניטור אוויר גבעת שאול, טבע ירושלים וכביש 1 מבשרת אינן חלק ממערך ניטור האוויר הארצי.  בתחנות אלה, המשרד להגנת הסביבה שימש כפלטפורמה להעברה המידע בלבד.

לפי המידע שבידי המשרד, תחנות טבע ירושלים וגבעת שאול הן תחנות מטאורולוגיות, שמופעלות ע"י גורמים פרטיים ותחנת כביש 1 מבשרת הופעלה ע"י נתיבי ישראל לטובת תכנון".

מנהל התוכנית הלאומית להפחתת פליטות גזי חממה: "אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לא לעמוד ביעדים". ראיון מיוחד

להיפטר מהפחם, לעבור לבנייה ירוקה, להגביר את השימוש באנרגיית השמש ולהשתמש ברוח רק היכן שאפשר • ד"ר גיל פרואקטר, מנהל תחום אנרגיה ושינויי האקלים במשרד להגנת הסביבה, לא רואה עתיד אחר מלבד אנרגיה מתחדשת • מי שלא יבין זאת ויפעל בהתאם, הוא מזהיר, ישלם ביוקר – בכסף ובבריאות • האם המדינה עושה מספיק בשביל להפחית את השימוש בדלק מאובנים (פחם, נפט וגז) ולעמוד ביעדי הפליטה הבינלאומיים?

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| ליאורה אמיתי |

ציון דרך מדאיג נרשם לפני שבועות אחדים: לראשונה מאז התפתח המין האנושי, עלו רמות הפחמן הדו־חמצני באטמוספירה על 415 חלקים למיליון. "אנחנו לא מכירים כוכב לכת כזה", מתריע אריק הולטהאוס, מטאורולוג פעיל בתחום שינויי האקלים. "רמות הפחמן הדו־חמצני לא עלו מעל 300 ppm ב־800 אלף השנים שקדמו למהפכה התעשייתית", הוא מסביר, "ממחקר שנערך באפריל האחרון, שבו השתמשו במודלים ממוחשבים, עלה שרמת הפחמן הדו־חמצני כיום היא הגבוהה ביותר זה שלושה מיליון שנים".

המעקב אחר עליית רמות הפחמן במאונה לואה, הוואי

בעיצומם של גלי החום הראשונים של הקיץ הישראלי, ולאחר חורף גשום למדי, ביקשנו להבין מה צופן העתיד בתחומי האנרגיה, הכלכלה וזיהום האוויר והאם המציאות הולכת להשתפר או להחמיר.

ד"ר גיל פרואקטור, המנהל את תחום האנרגיה ושינויי האקלים במשרד להגנת הסביבה, הוא אחד המומחים המובילים בנושא. פרואקטור, בעל תואר שני במינהל ציבורי מאוניברסיטת הרווארד ודוקטורט מ־Imperial College London, עובד במשרד להגנת הסביבה מאז 2010, ובין השאר הוביל את הוועדה הבין־משרדית לגיבוש התוכנית הלאומית להפחתת פליטות גזי חממה בישראל ואת הצוות המקצועי שגיבש מתווה להפסקת הפעלת 4 היחידות מבוססות-הפחם המזהמות ביותר בתחנת הכוח אורות רבין בחדרה. לפני הצטרפותו למשרד עבד כיועץ בתחום האנרגיה ושינויי האקלים בחברת SKM בבריטניה.

ד"ר גיל פרואקטור, מנהל תחום אנרגיה ושינויי אקלים במשרד להגנת הסביבה

לדברי פרואקטור, ישראל עומדת ביעדי התוכנית הלאומית להפחתת פליטות גזי חממה. בשנה וחצי האחרונות הצליחה הממשלה לקדם מהלכים המאיצים את עקומת הגידול של אנרגיה מתחדשת, בעיקר על ידי התקנות של מתקנים סולריים קרקעיים. "אני מעריך שעד 2020 נתקרב ליעד של 10%, כלומר נעמוד על כ־9%", הוא אומר. היעד של 17% ב־2030 הוא נמוך מדי וצריך להעלותו. בשלוש השנים האחרונות היו שינויים רבים, שמעלים כעת את הדחיפות מחד ואת הכלכליות מאידך בהגדלת היעדים. הפוטנציאל הגדול של אנרגיה מתחדשת בישראל אינו קרקע, אלא מבנים. שטח בנוי הוא המשאב היחיד שרלוונטי לאנרגיה מתחדשת, והוא גדל מדי שנה וגם יגדל בקצב מואץ בעשורים הבאים. לכן הדרך לעמוד ביעדים ואף להגדילם היא לחייב תקן בנייה ירוקה ולייצר את האמצעים שיאפשרו הן תקן בנייה ירוקה והן מבנים מאופסי אנרגיה.

מהם מבנים מאופסי אנרגיה?

בנייה ירוקה ומבנים מאופסי אנרגיה משלימים זה את זה. בישראל נבנות רבבות יחידות דיור, וב־20 השנים הקרובות צפויות להיבנות עוד יותר מ־2 מיליון. אנחנו חייבים להימנע מבניית מבנים כפי שבונים כעת. אלו מבנים שאינם יעילים מבחינה אנרגטית, הם בזבזניים מבחינת צריכת האנרגיה והמים וגם עשויים חומרים שאינם בריאים למי שחי בתוכם. המבנים הללו יישארו איתנו לפחות עוד 40 עד 60 שנה.

אנחנו חייבים לפעול כדי ש־100% מהמבנים בישראל ייבנו על פי תקן בנייה ירוקה כוכב אחד. אנחנו כמובן רוצים יותר מכוכב אחד, כלומר מבנים שהם יעילים מבחינה אנרגטית ומסוגלים לייצר את שאר צריכת האנרגיה שלהם בעצמם – אלו מכונים מבנים מאופסי אנרגיה.

בשנת 2013 העבירו הרשויות המקומיות ב"פורום ה־15" (העיריות בישראל אשר אינן נזקקות למענקי מדינה לקיומן, שהן הגדולות ביותר בארץ פרט לירושלים – ל.א.) החלטה שלפיה כל המבנים בתחומן צריכים לעמוד, לכל הפחות, בתקן בנייה ירוקה. המשרד להגנת הסביבה פועל כעת בכמה מישורים. המטרה היא לכלול את תקן הבנייה הירוקה בהחלטת ממשלה, ואנו גם עובדים עם השותפים במינהל התכנון ובממשלה כדי שהתקן יחויב בכל הארץ. אנחנו סבורים שזה נכון מבחינה כלכלית ובריאותית ולא רק בהיבט הסביבתי. זהו מהלך שיוביל חד־משמעית להורדת יוקר המחיה. מיד עם הקמת הממשלה החדשה, אנחנו רוצים להוסיף את הסעיף של חיוב בנייה ירוקה ולעדכן את היעדים של התוכנית הלאומית להפחתת זיהום האוויר.

כלומר החזון הזה עדיין לא התממש.

זה קורה בפורום ה־15, כלומר ביותר מ־50% מהתחלות הבנייה שם, בזכות המנהיגות הראויה לציון שראשי הפורום הפגינו. אבל בשאר הארץ לא.

ב־2015 רצינו לכלול בנייה ירוקה כתקן בהחלטת הממשלה ולא הצלחנו, אבל כעת ננסה להביא זאת שוב לממשלה החדשה. חיוב התקן יאפשר לנו גם לעמוד ביעדי התוכנית ואף להגדיל את האחוזים עד 2030.

אבל זאת לא הדרך היחידה, אנחנו רואים היום במכרזים התחרותיים החדשים של רשות החשמל למתקנים קרקעיים של אנרגיה סולרית שהם זולים יותר מהאלטרנטיבה הקונבנציונלית. כלומר, עלות הייצור של קוט"ש סולרי הוא זול יותר מעלות הייצור במתקני גז או במתקני פחם. וכל זה לפני שחישבנו את העלויות החיצוניות, כלומר העלויות למשק כתוצאה מתחלואה ומתמותה מזיהום אוויר.

מלבד זאת, גם המחירים של מתקני אנרגיה סולרית על גגות בתים הוזלו באופן דרמטי בשלוש השנים האחרונות,  והם ממשיכים לרדת. וכעת, עם ההתפתחות של הטכנולוגיה המשלימה וההכרחית של אגירה (יכולת לשמור אנרגיה בבתים המייצרים אותה, ללא צורך להחזירה לרשת החשמל – ל.א.), אפשר לומר בוודאות שאפשר לשנות את הפרדיגמה של הישענות על אנרגיה קונבנציונלית. אנחנו מובילים כעת תוכנית לגיבוש חזון למעבר לכלכלה דלת פחמן עד שנת 2050. הגז הטבעי הוא דלק מעבר, בדרך למשק נטול דלקים פוסיליים, משק בריא שמייצר את האנרגיה שלו בצורה נקייה וגם צורך אותה בצורה יעילה – כלומר לא רק להדביק את הביקוש, אלא גם לצמצם אותו באמצעות התייעלות אנרגטית – מבנים יעילים שאינם צורכים הרבה אנרגיה וייצור מקומי שמקטין את איבודי ההולכה. הכוונה היא, למשל, שמתקן אנרגיה סולרית בערבה צריך לשנע את החשמל למרכז, ולפיכך יש איבוד הולכה גדול וגם יש צורך לשדרג את רשת ההולכה – מה שדורש השקעות ניכרות.

ובינתיים מקודמות הרבה תוכניות להקמת תחנות ייצור חשמל על גז.

כל תחנת כוח חדשה שתקום, תישאר איתנו 40 שנה לפחות, מה שמקבע את פליטות הפחמן ומרחיק אותנו מהאפשרות לעמוד ביעדים להפחתת גזי החממה – וזו בעיה גדולה. חלק מהתוכניות מוצדקות, למשל התוכנית של של "דלק מעבר", כלומר מעבר הדרגתי מהפחם ומתזקיקי הנפט הנוזליים – סולר ומזוט – שהם הדלקים הכי מזהמים ומהם אנחנו רוצים להיפטר.

בטווח המיידי אנחנו רוצים לממש את החזון להפסקה מוחלטת של השימוש בפחם עוד לפני 2030, כבר ב־2025. כיום יש עשר יחידות פחמיות, מתוכן יחידות 1-4 באורות רבין, שהן הכי מזהמות בישראל, ולכן הובלנו, בשיתוף משרד האנרגיה, את ההחלטה ההיסטורית שהתקבלה לפני שלוש שנים, לסגירתן עד לחודש יוני 2022. כדי לממש את ההחלטה הזו, יש לפעול כעת להקמת האלטרנטיבה – מחז"ם, שהיא תחנת כוח מסוג מחזור משולב. אותן ארבע יחידות ישנות שאנחנו רוצים שתיסגרנה כמה שיותר מהר מאחר שהן מביאות לתחלואה ולתמותה שחייבים לעצור.

הגז הטבעי עדיין מזהם, אבל מבין הדלקים הוא המזהם פחות, לכן חייבים לעבור בהקדם מפחם לגז טבעי.

בד בבד חייבים להגדיל כמה שיותר את הנתח של האנרגיות המתחדשות ולתכנן אסטרטגית את כלל התשתיות של ישראל, כך שהגז הטבעי יהיה רק דלק מעבר ושב־25 השנים הקרובות נבצע את המהלך המשקי המורכב מאוד והמאתגר של מעבר מגז טבעי למשק נטול דלקים פוסיליים, משק המבוסס על אנרגיות מתחדשות. זה לא יקרה בן לילה, ולכן אנחנו פועלים לגיבושם של חזון ומפת דרכים למעבר לכלכלה דלת פחמן. יחד עם ה־OECD ועם מומחים מהארץ ומהעולם הקמנו צוות בין־משרדי גדול. אבל זה תהליך ארוך טווח.

כאמור, בטווח המיידי רוצים לחייב תקן בנייה ירוקה, להגדיל את הייצור של האנרגיות המתחדשות, לסגור את הפחם ולתכנן עתיד נטול דלקים פוסיליים.

מהו, נכון להיום, התמהיל של מקורות האנרגיה המתחדשת?

יותר מ־80% מהאנרגיה המתחדשת בישראל היום מופקת מאנרגיית השמש. הרוב מגיע ממתקנים קרקעיים, שיותר מ־60% מהם מקורם במתקנים סולריים בטכנולוגיה של PV (פוטו-וולטאי, תא סולארי, המייצר חשמל מאור השמש – ל.א.) והשאר ממתקנים של שוקת פראבולית – אותם 240 מגה ואט של אשלים – שני השדות הגדולים שנפתחו. זוהי טכנולוגיה ישנה יותר. אבל הרוב המכריע הוא מ־PV וגם כל המיזמים לעתיד יהיו מ־PV ועוד מעט מאנרגיית רוח. יש כרגע פרויקטים של אנרגיית רוח במקומות כמו עמק הבכא ורמת סירין, שעתידים לקום, אבל לא בהיקפים של ה־PV, כי יש הרבה מאוד בעיות עם הטכנולוגיה הזאת. יש גם מעט מאוד ייצור חשמל מביו גז, ביומסה.

למה המדינה לא מקדמת ומסבסדת את הכיסוי של הגגות הקיימים ב־PV?

לפני כחודש וחצי הסתיים מכרז של רשות החשמל לגגות פרטיים ומסחריים. היה ביקוש יוצא מן הכלל, ומתוכננים מכרזים נוספים לגגות שאינם מנוצלים ויותקנו בהם PV. אנחנו רוצים שתהיה רגולציה מחייבת לגגות עתידיים וכן לאפשר ולתמרץ הקמת PV בפרויקטים של התחדשות עירונית כמו תמ"א 38 ופינוי־בינוי. המחירים של PV  בעולם יורדים דרמטית, ולכן עלות ההתקנה יורדת באופן ניכר ועלות התפעול היא אפסית כמעט. עלות ההחזר היום היא 4-5 שנים, והמחירים ממשיכים לרדת בעולם וגם בישראל.

ישראל משתרכת מאחורי מדינות אירופה, למרות שהיא שטופת שמש

קשה להבין מדוע ארצנו משתרכת, בהפרש ענקי, מאחורי מדינות אירופיות בפריסת תאי אנרגיה סולארית – למרות שהן נחשפות לשמש הרבה פחות מישראל. איך אתה מסביר את זה?

לאחרונה ביקרתי בפולין, מדינה ללא אור שמש רב לכל הדעות, בטח בהשוואה לישראל. עם זאת, נוכחתי לראות כי אפילו שם הותקנו פנלים אנכיים על קירות בניינים שלמים, המכוסים כולם PV (תאים סולאריים). לממשלה לקח זמן להסיר חלק מהחסמים הביורוקרטיים והרגולטוריים ולהאיץ את קידום הנושא. אבל בשנה וחצי האחרונות חל שינוי, ורשות החשמל ראויה לציון בהקשר זה. אנחנו רואים שיפור ניכר. כבר בעוד חצי שנה נוכל לראות עלייה מהירה מאוד בהתקנות PV אחד הדברים הקריטיים שגרמו לכך הם היעדים שהצבנו. ברגע שנקבעו היעדים, הממשלה התיישרה בהתאם, וכעת אנחנו רוצים לשדרג אותם.

בניין מכוסה בתאים סולריים

יש לנו התחייבויות בינלאומיות במסגרת יעדי התוכנית?

ראשית, אנחנו מחויבים ליעדים שלהם התחייבנו ועליהם הצהרנו בפרוטוקול אמנת האקלים, שנחתמה ב־2015 בידי כל המדינות, ובהן ישראל. יש שם יעדים להפחתת גזי חממה ב־2030, ואנחנו מחויבים לכך כמו כל שאר המדינות. בשלב המיידי אין סנקציות על אף מדינה, אבל יש לחץ גובר והולך, בייחוד בקרב מדינות ה־OECD, שהתאמצנו מאוד להיות חלק מהן. לכן הציפייה מאיתנו גדולה מאוד.

שנית, באותה אמנת אקלים מ־2015 התחייבו מדינות העולם להכין בתוך חמש שנים, כלומר עד סוף 2020, תוכניות ארוכות טווח שצופות אל מעבר ליעדים שסומנו ל־2030 ולעבור לכלכלה דלת פחמן עד שנת 2050. חלק נכבד ממדינות ה־OECD – גרמניה, בריטניה, בלגיה, צרפת ומדינות נוספות – השלימו תוכניות למעבר לכלכלה דלת פחמן. ארה"ב השלימה את התוכנית הזו בשלהי כהונתו של הנשיא אובמה. מדינות כמו הודו וסין, יפן וקוריאה הדרומית מצויות בעיצומו של התהליך הזה. ברמה הבינלאומית אנחנו ודאי חלק מתהליך זה, ואנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לא לעמוד ביעדים, שכאמור נדרשים לעדכון. ב־2020 נעמיק את היעדים.

2020 זה מחר בבוקר.

כן. כפי שאמרנו, התהליך הרב־מגזרי כבר החל – והוא כולל מלבד משרדי הממשלה גם את הרשויות המקומיות, התעשייה, המסחר והחברה האזרחית – והוא יסתיים בסוף 2020. לא פחות חשוב מכך, המוטיבציה, הצורך, ההכרח והדחיפות להפחתת פליטות גזי חממה מגיעים בראש ובראשונה מהאינטרס הישראלי הפנימי, חוץ מהמחויבות לתהליך הבינלאומי. הפחתת גזי חממה היא כורח שמביא ליעילות כלכלית, לבריאות וגם לשמירה על הסביבה, וזהו אינטרס ישראלי ולא רק בינלאומי. משק דל פחמן, זה הכיוון שכל העולם מוביל אליו, ולכן על הזיהום ישלמו. כלכלה מוטת יצוא, הרוצה לייצא מוצרים ושירותים לחו"ל – אם היא לא תתייעל ותפחית את עוצמת הזיהום שלה, הסיכוי שהיא תוכל למכור ילך ויקטן. העולם – האיחוד האירופי וגם מדינות אחרות כמו הודו וסין – מתחיל לתמחר את הזיהום. לכן עלינו להיערך ולהוביל, כדי לא להשתרך מאחור.

זה גם מעניק לנו הזדמנויות. אנחנו תמיד מתגאים בחדשנות הישראלית, ויש כאן פוטנציאל בהיקף של מיליארדי דולרים, שיכולים להפוך למנוע הצמיחה המרכזי של ישראל בעשור הקרוב, אם רק נדע לנצל ולמנף את ההזדמנויות. אבל קודם כל עלינו לשמש דוגמה כאן, בארץ.

כבר יותר מעשור מלוות אותנו אמירות כאלו, אבל כשבוחנים את ההבדל בין היכולות הללו ובין הביצוע, מוצאים פערים גדולים, ולכן אנחנו לא מצליחים להוביל. כיצד מתמודד עם זה המשרד להגנת הסביבה?

המשרד להגנת הסביבה, בשיתוף משרד הכלכלה, מיישם תוכניות לתמיכה בקלינטק ובחדשנות הישראלית בתחומי הסביבה. כבר שנים הם מסייעים ומיישמים תוכניות של מענקים. בהיתרי הפליטה שהמשרד נותן למפעלים, אנחנו מחייבים את המפעלים הגדולים בישראל להתייעל אנרגטית  ולהפחית זיהום אוויר. הרגולציה עוקבת אחר יישום התהליכים שהופכים את התעשייה שלנו ליעילה ולנקייה יותר.

יחד עם השותפים שלנו בממשלה גיבשנו ועדכנו את התוכנית להפחתת גזי חממה, ואנו גם מבקשים לגבש החלטות נוספות מיד לאחר שתקום הממשלה, כדי שהיא תציב יעדים נוספים ועמוקים יותר, ההכרחיים כדי להצעיד את המשק שלנו קדימה. זו חבילה מתמשכת, ויש עוד הרבה מה לעשות, אבל אסור להתעלם מההישגים שהצלחנו לקדם מאז שנת 2015.

תחנת הכוח הסולרית באשלים – מגדל השמש

בראשית מרץ השנה התפרסמה תכנית של משרד האוצר ורשות מקרקעי ישראל לשינוי מהותי באזור מפרץ חיפה תוך כדי פינוי בתי הזיקוק והתעשייה המזהמת שם. התייחסת להפחתה בשימוש בפחם ולסיום השימוש במתקן היצור מפחם באורות רבין, מה בעניין תהליכי ייצור תזקיקי הנפט למיניהם במדינת ישראל, שגם הם כידוע מזהמים, מחליאים והורגים, לא פחות מפחם. האם נמשיך לייבא דלק גולמי ולזקק אותו כאן, או שנייבא דלק מזוקק בעשורים הקרובים?

לגבי מפרץ חיפה, אינני רוצה להתייחס כי אינני המומחה לעניין ורצוי לפנות למומחים אצלנו במשרד להגנת הסביבה.

האם נמשיך לייבא דלק גולמי ונזקק אותו או נייבא דלק מזוקק בעשורים הקרובים?

באופן כללי ורחב יותר, אנחנו מובילים תהליך רב־מגזרי שמטרתו היא מעבר לכלכלה דלת פחמן מתוך הבנה עמוקה של האינטרס הכלכלי, הבריאותי, הטכנולוגי והסביבתי של ישראל, וכחלק מהמגמה העולמית.

המשמעות היא מעבר מכלכלה המבוססת על דלקים פוסיליים (מאובנים) – פחם, גז טבעי ותזקיקי נפט או נפט בכלל –  לכלכלה שמשוחררת מכל אלו ומייצרת את כל האנרגיה שלה ממקורות מתחדשים, שהם נקיים בהגדרה.

יש מדינות שכבר השלימו את תהליך גיבוש התוכנית והחזון שלהן, ונמצאות בשנים הראשונות של יישום האסטרטגיה. למשל גרמניה, מדינה מתועשת, שהתעשייה בה משתמשת בדלקים שהם תזקיקי נפט. נוסף על כך מתניידים שם בכלי רכב עם מנועי בעירה פנימית המונעים בדלקים. כחלק מתוכנית המעבר לכלכלה דלת פחמן, גרמניה עוברת לתחבורה חשמלית ולייצור חשמל באנרגיה מתחדשת. כעת הם בשלב של מעבר הדרגתי מייצור אנרגיה תרמית בדלקים לייצור אנרגיה תרמית על ידי חשמל בחלק מענפי התעשייה.

נוסף לכך, גרמניה משקיעה מיליארדי אירו בפיתוח טכנולוגיות Power to Liquids – שימוש באנרגיה מתחדשת  לייצור דלקים נוזליים, ללא פליטות. למשל אלקטרוליזה לייצור מימן, שאותו אפשר לשרוף במנוע בעירה פנימי, ללא זיהום. כל המדינות הללו זונחות בהדרגה את השימוש בדלקים פוסיליים. לשם מובילה המגמה העולמית.

דוגמה נוספת לכך היא האיחוד האירופי, שפרסם תוכנית בעלת חשיבות רבה מאוד שמשנה את האופן שבו מייצרים פלסטיק ומשתמשים בו, והיא מתפרשת על פני כ־20 שנה, עם יעדים אגרסיביים מאוד. פלסטיק מיוצר מתזקיקי נפט. אם זו ההנחיה של הדירקטיבה האירופית, ויש לאירופים את הכוח להתוות את התעשייה כולה, ישראל לא יכולה להישאר מאחור.

נתוני צריכת אנרגיה בגרמניה ב-2018. משקיעה מיליארדים בפיתוח טכנולוגיות של אנרגיה מתחדשת.

בעבר היה פער גדול בין ההנחיות של הדירקטיבה האירופית לבין החוק ומה שקורה בפועל אצלנו. אתה רואה את הפער הזה מצטמצם?

חד־משמעית. אני רואה שהפעולות שאנחנו עושים, שהאחרונה בהן הייתה ב־16 באפריל, אז התכנסנו לדון בנושא המעבר לכלכלה דלת פחמן בתחום התעשייה וכלכלה מעגלית, שני נושאים שמתחברים זה לזה. הדיון נערך בהובלה של משרד הכלכלה, בשיתוף איתנו ועם התאחדות התעשיינים ומומחים מהארץ ומהעולם. השתתפו בכנס גם תעשיינים משלושה סקטורים מרכזיים, בהם הפלסטיק, והוא עסק באמצעי המדיניות והדרכים שבהן הממשלה תקדם את הנושא של כלכלה מעגלית, כך שהשימוש בפלסטיק, לדוגמה, יקטן אך המחזור שלו יגדל, עד שלא תהיה פסולת של פלסטיק.

ומה לגבי הזיהום מאסדות הגז?

אבל מול החזון והכוונות המרשימות שפירט ד"ר פרואקטור ישנה המציאות בישראל. התעשייה הישראלית לא תמיד רואה עין בעין את היעדים, הרצונות והחזון הירוקים האלו, והיא ממשיכה לנקוט את מדיניות ה"עסקים כרגיל". וישנן גם אסדות הגז שהתגלה מול חופי ישראל, ספקיות האנרגיה של העתיד הנראה לעין.

האם בחישובים שנעשו בשנת 2015 על סך הפליטות המתוכננות העתידיות הובאו בחשבון פליטות המתאן של אסדות הגז? הרי בשלב החתימה של הסכמי פריז, המידע על האסדות עוד לא היה בנמצא.

השבנו על השאלה הזאת בדיון בכנסת, בוועדת משנה של ועדת הטכנולוגיות, ומי שהובילה אותו הייתה ח"כ יעל כהן־פארן. את פליטות המתאן אנחנו ממירים לערכים של co2, שזה המכנה המשותף של כל גזי החממה הנמדדים בעולם. הפליטות מהאסדה עצמה הן קטנות מאוד־מאוד, וזה לחלוטין זניח לעומת סך הפליטות של ישראל, ולכן אין להן שום משמעות על מצאי הפליטות שלנו. מי שמפרסם את מצאי הפליטות לפי הכללים וההנחיות של האו"ם, היא הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס). הם מפרסמים את כל הפליטות של ישראל, לפי הנחיות של אמנת האקלים ולפי פרוטוקול מסודר, ויש על כך בקרה בינלאומית מטעם האו"ם. כשמסתכלים על המספרים של הלמ"ס, אפשר לראות שהפליטות של ישראל הן במיליונים של טונות, ולכן הפליטות של האסדה "תמר" הן מזעריות ביחס לפליטות של ישראל. גם ההסבר לכך הגיוני, שהרי מתאן הוא המוצר שלהם. לנובל אנרג'י יש אינטרס מובהק, להבדיל ממזהמים אחרים, להפחית למינימום את פליטות המתאן, כי כל פליטה היא הפסד כספי. מה גם שמתאן הוא חומר דליק, כך שיש אינטרס ביטחוני ובטיחותי להפחית פליטות למינימום. ובראייה קדימה, פליטות המתאן שצפויות להיות מהאסדה הנוספת, "לווייתן", יהיו גם הן זניחות.

אסדת גז. הזיהום מן האסדות של ישראל "זניח", לטענת ד"ר פרואקטור

"הפוטנציאל בטורבינות רוח בישראל הוא קטן"

נושא אחר, שגם עליו מתנהל דיון ער, הוא קידום תוכניות טורבינות רוח. יש לא מעט התנגדות בקרב הציבור לתוכניות הללו. המתנגדים להן טוענים שיש בישראל התנגשות בין התוכניות לקידום אנרגיית רוח לבין נושאי שמירה על הסביבה: פגיעה בשטחים הפתוחים, בציפורים ובעטלפים ובצורכי ביטחון. המשרד להגנת הסביבה בחן את היוזמות לקידום תוכניות טורבינות רוח על רקע קונפליקטים אלו וגם על רקע שינויי האקלים? יש תחזיות אם בעתיד יהיו יותר או פחות רוחות בישראל?

אנרגיית רוח היא אנרגיה מתחדשת אך היא פוגעת בבעלי כנף, מה שמחייב בחינה ותמרון בין האתגרים הללו. לאנרגיית רוח יש פוטנציאל מסוים בישראל, ואיפה שמבחינה סביבתית, לאחר מיפוי מפורט שנערך, הנזק יהיה גדול – אנחנו נתנגד. אבל יש מקומות שבהם אפשר להקים פרויקטים של טורבינות רוח כי הנזק הפוטנציאלי לבעלי כנף הוא קטן יותר. תמיד צפוי להיות נזק, ולכן ברמה של משוואה עם משתנים לפי נדירות המין והתדירות שלו, אנחנו ורשות הטבע והגנים יודעים להעריך את הנזק שעלול להיגרם לבעלי הכנף. בחלק מהמקומות אישרנו פרויקטים ותמכנו בהם ובחלק לא. זה אתגר אמיתי, גם מבחינת הזווית של משרד הביטחון.

זווית נוספת וחשובה מאוד היא תופעת הנימב"י (Not in my backyard). יישובים מתנגדים מסיבות של נראות, רעש, ואולי גם תדמית, ולא רוצים טורבינות גבוהות בחצר ביתם.

יש עשרה פרויקטים, נוסף לאלו הקיימים, שכבר מקודמים. אבל הפוטנציאל בתחום הזה הוא קטן כי כדי שמיזם כזה יהיה כלכלי צריך מהירות רוח גבוהה מ־5 מטר בשנייה בממוצע.

אפשר להפיק רווח כלכלי אם ממקמים את טורבינות הרוח בים, אבל במזרח התיכון קרקעית הים מעמיקה מהר מאוד ולכן העלויות גבוהות הרבה יותר מאשר בים הצפוני באירופה, למשל, שם הקרקעית רדודה ואפשר לבנות חוות רוח ענקיות שמייצרות הרבה מאוד אנרגיה, כי עלויות ההקמה אינן גבוהות.

אנרגיה מתחדשת – צורך סביבתי, חברתי וביטחוני

כיצד רואה המשרד את האיזון בין הבנייה המואצת שנדרשת בישראל, והפיתוח שמסביבה, לבין הצורך להגן על הטבע ועל השטחים הפתוחים?

אחד התפקידים של המשרד להגנת הסביבה הוא להיות שומר הסף של השטחים הפתוחים מפני בנייה ופיתוח לא אחראיים שלא מביאים בחשבון את השיקולים של השמירה על הסביבה ועל בעלי החיים, היום וגם לדורות הבאים. צריך שיהיה למדינה ולמשרד להגנת הסביבה, וכמובן לאזרחים עצמם, אינטרס חזק מאוד לדאוג שהתרחבות אורבנית של שטחים תוגבל עד כמה שאפשר ושיהיה ציפוף של מרכזי הערים. לא לבנות ערים חדשות או להרחיב ערים קיימות כמו אותה תוכנית ספדיה מפורסמת (שרצתה להרחיב את ירושלים על כל השטחים הירוקים במבואות העיר). לכן המדיניות היא לתעדף גגות ומבני מגורים לפרויקטים של אנרגיה סולרית ולא פרויקטים זוללי שטח כמו מתקנים קרקעיים ופרויקטים של אנרגיית רוח.

הזכרת קודם לכן את ההתפתחות ביכולת האגירה הביתית של אנרגיה. זו טכנולוגיה שיכולה ליצור מצב, שמלבד הפחתת הפליטות וייצור אנרגיה נקייה, יקודמו גם ערכים נוספים: הפן חברתי, העברת ההון מתאגידים לאזרחים, וגם אלמנט ביטחוני – עצמאות אנרגטית לתושבים, שעשויה לבטל את האיום של פגיעה בתחנות כוח. אנחנו יכולים להגן על עצמנו גם מהבחינה הזאת?

נכון. זה צריך לבוא דרך העלאת היעדים להתחדשות עירונית, שבמסגרתם יקומו מבנים מאופסי אנרגיה במרכזי הערים. ולגבי ביטחון אנרגטי ויציבות הרשת – בכל הארגונים והמוסדות, במשרד הביטחון ובצה"ל, מבינים היום שייצור אנרגיה על מבנים ונכסים מאפשר להם זמן פעולה רב יותר במצב חירום, כשאין אספקת חשמל, בין אם זה כתוצאה ממלחמה ובין אם כתוצאה מתאונה או תקלה.

ויש את האלמנט החברתי – היום ערי פורום ה־15 מחייבות את תקן הבנייה הירוקה, ודווקא ברשויות החלשות יותר, הפריפריאליות, שבהן התושבים הם בעלי יכולות כלכליות נמוכות יותר, המבנים נבנים בצורה לא יעילה, ללא תקן בידוד, ואז, במקום להקטין את הפערים אנחנו מגדילים אותם, כי התושבים בערים הללו יצטרכו להשקיע יותר אנרגיה בחימום או בקירור, למשל. במשרד להגנת הסביבה פועלים לחיוב תקן בנייה ירוקה בכל הארץ. זה אינטרס לאומי שלנו, שמטרתו להוזיל את יוקר המחיה. סטנדרט אחיד וגבוה של בנייה ירוקה בכל הארץ יביא להורדת יוקר המחיה ולשיפור הבריאות שלנו, וכמובן לחיסכון למשק בדרך של אנרגיה מתחדשת והתייעלות אנרגטית. היתרונות הם גדולים כל כך, שחייבים לפעול ברמה הלאומית.