פוסטים

עוד כוח לנתניהו: עדיין לא נקבע תקנון לממשלה

כשהכנסת שינתה את שיטת המשטר כדי לאפשר ממשלה דו-ראשית, היא השאירה את כל החורים לתקנון הממשלה • עבר חודש מאז המועד שנקבע לסיום כתיבתו – ואין תקנון • המשמעות בפועל: גנץ מוותר על כוחו לנתניהו • עכשיו, כרגיל, נשאר רק לחכות לפיצוץ הקרב

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

נתניהו לא נתן לגנץ להתבטא בישיבת הממשלה? לא יפה. בעצם, אולי כדאי שיגיד תודה שהוא בכלל יושב בראש הישיבה. מאז הושבעה הממשלה לפני חודש וחצי לא נקבע לממשלה תקנון והזכויות של גנץ כראש הממשלה החלופי לא מוכרות בסדרי העבודה שלה. כן, כולל העובדה שהוא יושב בראש הישיבה (סעיף 13 לתקנון).

בנימין נתניהו ובני גנץ. (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

כחול לבן והליכוד אמנם תפרו חליפה ייחודית ומסורבלת לממשלת ישראל ה-35, אך השאירו קצוות פתוחים. בשעת משבר הם עלולים להיפרם ולהוביל את ישראל שוב לבחירות.

החקיקה בעייתית? נשאיר את זה לתקנון

תקנון עבודת הממשלה נקבע לאור סעיף בחוק יסוד הממשלה הקובע כי: "הממשלה תקבע את סדרי ישיבותיה ועבודתה, דרכי דיוניה ואופן קבלת החלטותיה אם דרך קבע ואם לעניין מסוים". ובמילים אחרות: איך קובעים את סדר היום, עובדים ומקבלים החלטות. נשמע חשוב במיוחד לממשלות, בייחוד לממשלה ה-35 שכדי לקום נדרשה לעקם ולסובב את חוקי היסוד של מדינת ישראל לצרכי השעה. 

ואכן, אם מריצים אחורה את הקלטות דיוני הכנסת, אפשר לשמוע היטב כיצד הקואליציה נשענה על התקנון העתידי כשנתקלה, לעיתים, בדילמה. ח"כ איתן גינזבורג, שהיה יו"ר הוועדה המיוחדת לקידום החקיקה שאפשרה את הקמת הממשלה, נתקל שוב ושוב בשאלות קשות מצד חברי כנסת והשיב: "הנושא יקבע בתקנון עבודת הממשלה".

בדיון לפני הקריאה הראשונה בחוק ששינה את סדרי הממשל בישראל נתן גינזבורג את פתרון הקסם לבעיות האלו לפחות ארבע פעמים, בעיות שלא נפתרו בהמשך. הנה שתיים מהן:

"איתן, תן לי לחדד. תקשיב, היום לראש הממשלה יש זכות וטו. זאת אומרת, שאם הממשלה הגיעה לתיקו, ראש הממשלה יש לו זכות וטו", אמרה קארין אלהרר (יש עתיד). 

היו"ר איתן גינזבורג ענה לה: "חברים, הדברים האלה מעוגנים בתקנון הממשלה, לא קשורים בכלל להצעת החוק. כשתקום הממשלה, הם יקבעו לעצמם תקנון עבודה וסדרי עבודה פנימיים של הממשלה, זה לא רלוונטי לכנסת – האופן שבו הממשלה תעבוד במנגנונים הפנימיים שלה".

חורגים מהדד ליין בבוטות

במקרה אחר מאיר כהן (יש עתיד) היה מוטרד מכללי ההצבעה, שמנסים לייצר שוויון בין שרי כחול לבן ושרי הליכוד. היועץ המשפטי לוועדה, גור בליי, הודה כי החקיקה עמומה ובעצמו אינו יודע כיצד זה יתנהל. "כרגע הדבר הזה עלול להביא למצב של כוח הצבעה כפול של אותו שר", הסכים בליי עם הביקורת. 

השר אבי ניסנקורן. כתיבת התקנון התעכבה חודש לאחר המועד שנקבע

גינזבורג המשיך להרגיע: "בכל מקרה, מאיר, הדברים האלה ייקבעו גם בתקנון עבודת הממשלה, שיקבע בימיה הראשונים של הממשלה, בישיבת הממשלה הראשונה. הרי דבר ראשון מביאים את התקנון לממשלה, הסיפור הפריטטי, לרבות זיקה, ושם זה יעלה".

ועוד פעמיים נוספות לפחות: "אני רוצה להסביר. לממשלת ישראל יש תקנון עבודת ממשלה. ביום כינונה הראשון בערך, בישיבתה הראשונה, הם מאשרים תקנון עבודת ממשלה, כמו שיש תקנון כנסת". ו"זה בדיוק העניין. בתקנון עבודת הממשלה". אלו פתרונות שלא רק החזיק בהן גינזבורג אלה גם ח"כ שלמה קרעי (הליכוד) שאמר דברים דומים.

אכן, בישיבת העבודה הראשונה ב-24 במאי, קבעה הממשלה שהשר אבי ניסנקורן והשר זאב אלקין יביאו את תקנון הממשלה לאישור הממשלה תוך שבועיים. עד אז ישתמשו בתקנון הממשלה ה-34, שכאמור לא מתאים לאנדרוגינוס החדש. 

עבר חודש מהמועד ותקנון לא נראה באופק. לפני שנציג חלק מהבעיות הקיימות נסייג ונאמר שסעיף אחד שכן התאימו כבר ביום הראשון הוא שראש הממשלה יכול להביא את סדר היום לממשלה רק בהסכמת רוה"מ החלופי, בני גנץ. השאר, כאמור, נשאר פתוח.

עוד ועוד כוח לנתניהו

אז איפה הבעיות בתקנון הממשלה ה-34 שלא מתאים לממשלה ה-35. הנה כמה דוגמאות:

נתניהו יפתור כל מחלוקת בין שרים: לפי סעיף 6 בתקנון הקודם, אם החלטה בתחום אחריותם של שני שרים נמצאת במחלוקת ביניהם, המכריע הוא ראש הממשלה. כיום: בנימין נתניהו. בהיעדר התאמת התקנון לממשלה בעלת שני ראשים, הכוח נמצא בידי שרי הליכוד ורה"מ הנוכחי.

אם לדוגמה שר המדע יזהר הס (כחול לבן) ירצה לקדם שיתוף פעולה עם אוניברסיטאות הוא יצטרך לבקש את תמיכת השר להשכלה גבוהה, זאב אלקין, אם אלקין לא יסכים – מי שיחליט הוא נתניהו.

סעיף עוקף-גנץ להשפעה על ישיבות הממשלה: כיום, סדר היום לישיבת הממשלה אמנם חייב להיות מוגש לשרים 48 שעות לפני קיומה – אך סעיף 9 מאפשר לראש הממשלה לעקוף את הנוהל "לפי הצורך". 

היעדר התקנון עלול להביא לפיצוץ בין שני ראשי הממשלה (צילום: עדינה ולמן, דוברות הכנסת)

האם נתניהו יכול להביא נושא לסדר היום ללא הסכמת גנץ, שעות לפני הישיבה? שאלה טובה, חכו שינסה ואז כל צד יטען משהו אחר.

מי יחליף את נתניהו אם ייעדר מהישיבה? ניהול ישיבות הממשלה הוא באחריות רוה"מ. אם הוא נעדר, עליו למנות, לפי סעיף 13, שר שיחליף אותו. כאן עולה השאלה, מי מנהל את הישיבה אם נתניהו לא יכול להגיע – גנץ? לא בטוח. בתקנון רשום "השר שיקבע רה"מ". נזכיר כי גנץ אינו ממלא מקום, אלא רה"מ חלופי.

מוזמנים – רק מהצד של נתניהו: לפי סעיף 14 ד', "ראש הממשלה רשאי להזמין לישיבה מוזמנים נוספים אם ראה שנוכחותם חיונית". האם גנץ יוכל להזמין מומחים מטעמו, שישמיעו עמדה מנוגדת לזו שרוצה להציג רה"מ? למשל, בנושא היקף הסיפוח? זה לא כתוב בשום מקום. כאמור, חכו לפיצוץ הקרוב.

יש עוד: מה קורה ששר לא רוצה להשיב לשאלה? רה"מ יכול להעלות את השאלה לסדר היום של ישיבת הממשלה. אם שר רוצה ליזום חקיקה בתחום משרדו, אך שר אחר טוען שזה נוגע למשרד שלו. מי מחליט? כן, רה"מ בנימין נתניהו. מה קורה כשעולה נושא דחוף שעות לפני הישיבה – רה"מ יכול (אולי) להביא את זה על דעת עצמו.

זוהי רשימה חלקית בלבד. בממשלה פרטטית שבה יש שני צדדים עם כוח, שווה לכאורה, אנו מניחים שיש עוד פרצות. סביר להניח שנגלה אותן כשהמתח יגבר ואז כאמור כבר נהיה בשלב הגירושין.

מהשר זאב אלקין נמסר: "עבודת ההכנה שלנו עם ניסנקורן הסתיימה. מעריך שבקרוב התוצר יובא לאישור הממשלה". מלשכתו של השר אבי ניסנקורן לא נמסרה תגובה.

איך זה משפיע עליך? (אזמ"ע)

המקום של כחול לבן אולי מובטח במהות (לא ניתן לפטר שרים על ידי רה"מ) אך לא עוגן בעבודה היומיומית של הממשלה, שם נראה שידו של רה"מ עליונה על רה"מ החליפי.
בשעת משבר, נגרר שוב לעימות על פרשנות התקנון שעשוי להביא לבחירות וממשלת מעבר שתתקשה ציבורית ומשפטית לקבל החלטות משמעותיות, כולל אישור תקציב המדינה. 

הכנסת עלולה להפוך לזירת התגוששות לטובת קמפיין בחירות ולא לטובת האזרחים. בנוסף, הוצאות מאות מיליוני שקלים נוספים לבחירות נוספות כשהמדינה בגירעון – היא על חשבוננו. 

מה לעשות כדי שיתוקן (מעש"י): תקנון, עכשיו.

האוניברסיטאות מסרבות לחשוף באילו חברות מזהמות הן משקיעות

מדוע האוניברסיטאות לא עוברות להשקיע בחברות ידידותיות לסביבה? "אם מוסד אקדמי ימשוך השקעה בחברה כי היא מזהמת – החברה תבטל את כל התרומות", טענו בתחקיר "שקוף" זה לא נגמר בתרומות: חברות מזהמות גם מממנות מחקרים ומעסיקות מרצים בכירים בעברית ובחיפה טענו: "מדובר במידע שלא נוגע לציבור"

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| דרור גורני |

האוניברסיטאות בישראל מנהלות תיקי השקעות בשווי מיליארדי שקלים, אך מסרבות לחשוף לאן מגיע הכסף. חלקו זורם לחברות שהוכרו על ידי המדינה כחברות מזהמות, וכך מגדיל את הנזק לבריאות הציבור. מדוע האוניברסיטה מסרבת לחשוף את המידע?

מפעלי ים המלח של "החברה לישראל". מבית 10 המפעלים המזהמים בארץ (צילום: יצחק הררי, פלאש 90)

תחקיר "שקוף" אודות הקשרים הענפים שבין האקדמיה לתאגידי הענק מגלה סבך שקשה מאוד להתירו: חברות בעלות אינטרסים כלכליים תורמות לאוניברסיטה מיליוני שקלים, תאגידים מזהמים מממנים מחקרים מדעיים ללא ידיעת הציבור ובמקרים רבים מעסיקים פרופסורים כיועצים ואף כדירקטורים בחברה. 

"לא נוגע לציבור"? זה הכסף שלנו

המדינה מממנת את האוניברסיטאות בסכום של כ-11.8 מיליארד שקלים בשנה. כולו, כמובן, מגיע ישירות מהכיס שלנו – משלמי המיסים. חלק מהמימון הציבורי מגיע לסטודנטים ולסטודנטיות, אך חלקו מתגלגל לתיקי ההשקעות של האוניברסיטאות בשווי מיליארדי שקלים. 

עוד כתבות "שקוף" על איכות הסביבה:

חיזוק של הגורמים המזהמים ביותר בישראל מדרדר את בריאות האזרחים ומשפיע ישירות על חיי אדם: לפי דו"ח ה – OECD, זיהום האוויר בארץ גורם למוות של כ-2,200 ישראלים בשנה, ועולה למשק הישראלי 26 מיליארד שקל בשנה.

אוניברסיטת חיפה. סירבה לגלות האם היא משקיעה בחברות מזהמות (צילום: הדס פרוש פלאש 90)

לכן, תאי ארגון "מגמה ירוקה" (גילוי נאות: הכתב נמנה עמם) החלו בספטמבר 2019 להגיש בקשות חופש מידע לאוניברסיטאות השונות. בבקשות דרשו לדעת: האם האוניברסיטאות משקיעות ברשימת 20 החברות המזהמות ביותר בישראל? באילו חברות? מי הם חברי ועדת ההשקעות של האוניברסיטה? כמו כן, ביקשו לקבל את הפרוטוקולים של ישיבות הוועדה.

האוניברסיטה העברית ואוניברסיטת תל-אביב מודות כי הן משקיעות את כספי הציבור בחלק מן החברות המוזכרות ברשימת 20 החברות המזהמות בישראל של המשרד להגנת הסביבה. בין החברות המופיעות ברשימה: החברה לישראל, בז"ן, כי"ל, קבוצת דלק, פז נפט, נייר חדרה, טבע, ועוד. אך באילו מהן, וכמה? האוניברסיטאות לא מוכנות לגלות. 

הגדילה לעשות אוניברסיטת חיפה, שסירבה לענות על השאלה האם היא משקיעה כספים בחברות מזהמות. האוניברסיטה העברית סירבה לחשוף באילו חברות מזהמות היא משקיעה, או כל פרט אחר על ועדת ההשקעות שלה.

מפעלי בז"ן. מבין 20 החברות המזהמות בישראל (צילום: מאיר ועקנין פלאש 90)

אוניברסיטת תל-אביב היא היחידה שהסכימה לחשוף את השקעותיה. בתגובה של לבקשת חופש המידע, חשפה שהיא משקיעה בתעודת סל של מדד ת"א 35 ומדד ת"א 90, שבתוכם נמצאות גם חברות מזהמות. יחד עם זאת, היא לא חשפה את חברי ועדת ההשקעות ואת הפרוטוקולים של ישיבות הוועדה.

"מדובר במידע שאין לו נגיעה או חשיבות לציבור", טענו באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת חיפה. בניגוד לטענה זו עומדת הטענה הנגדית לפיה מדובר בהשקעת כספים שמגיעים מכיס הציבור וכן בהשקעה שתורמת לזיהום האוויר. במילים פשוטות: זה חשוב לציבור, כי זה עולה לכל אחד ואחת מאיתנו בבריאות ובכסף. 

עוד טענו האוניברסיטאות כי "מדובר בסוד מסחרי המותר באי-גילויו" (לפי סעיף 9(ב)(6) לחוק חופש המידע). אך בשנת 2014 אישרה הכנסת כי חוק חופש המידע מחייב אוניברסיטאות למסור מידע בכל נושא.

ח"כ לשעבר מיקי רוזנטל. "זכותנו לדעת מה עושים עם הכסף שלנו"

החוק מחריג רק את המקרים הללו: מידע שיש בגילויו פגיעה מהותית בחופש האקדמי, פגיעה בהליכי שיפוט, קידום, או במחקרים שטרם פורסמו, או גילוי זהותם של תורמים שביקשו להישאר בעילום שם.

כפי שניתן לראות, סירוב האוניברסיטאות לחשוף את המידע שהתבקש מהם לא עומד באף אחד מהתנאים. מידע על השקעותיהן לא פוגע בחופש האקדמי, במחקרים, או בזהות התורמים.

"חוק חופש המידע החריג כמה מוסדות, בהם המוסדות האקדמיים, בטענה של חופש אקדמי. לטעמי זו טענת סרק", התקומם ח"כ לשעבר מיקי רוזנטל. "אין ספק שאם אנחנו כציבור מממנים מוסד ציבורי זכותנו לדעת מה עושים עם הכסף שלנו".

"יד רוחצת יד"

אחת הטענות לקשר ההדוק בין האוניברסיטה לחברות המזהמות, נוגעת לתזרים הכספים הדו-כיווני שהן מנהלות: האקדמיה מחלקת את תיקי ההשקעות שלה בין חברות אלו, כשהן מן הצד השני תורמות לה כספים בהיקף נרחב.

"החברות המזהמות עובדות בצורה של יד רוחצת יד: אם אתה משקיע אצלי – אז אני אתן לך תרומה. ואם אתה תמשוך את ההשקעה ותגיד שאני מזהם – אז לא תקבל תרומה", מסביר ארז צדוק הבעלים ומנכ"ל של קרן ההשקעות "אביב ניהול קרנות" ומנהל תיקי "השקעות אחראיות" – השקעות שמתחשבות בשיקולי חברה וסביבה.

סטודנטים מ"מגמה ירוקה" הגישו בקשות חופש מידע – אך האוניברסיטאות מסרבות להיחשף (צילום: באדיבות מגמה ירוקה)

כך התגלה למשל, כשידידו, מנהל תיקי השקעות של אחת האוניברסיטאות, ניסה לגרום לבכירי האקדמיה לשנות את ההשקעה בחברות מזהמות. "מנהל השקעות באחת האוניברסיטאות פנה אליי בנושא, ואמר לי שהוא רוצה להשקיע בחברות הוגנות, שלא פוגעות בסביבה", מספר צדוק ל"שקוף". "אחרי כמה שבועות בדקתי אם זה קרה. הוא סיפר לי שהוא הלך לאוניברסיטה נלהב – והם נתנו לו בראש!"

לפי צדוק, האוניברסיטה נבהלה מהצעת ידידו להחליף את ההשקעה שלה בחברות מזהמות מחשש להפסקת תרומותיהן. "אמרו לו: מה אתה משוגע? החברה הזאת תורמת לנו, וזאת תורמת לנו, וזה בארגון הידידים שלנו – בחברות האלו אתה רוצה שנפסיק להשקיע? בקיצור, הורידו אותו מזה. ככה זה עובד".

בבוקר מרצה באוניברסיטה – בלילה דירקטור בקבוצת דלק

מעבר לחשש לתרומות, מדוע לא רוצים שנדע מי יושב ומה נאמר בוועדת ההשקעות של האוניברסיטה? למה כל כך חשוב להסתיר את זהות החברות המזהמות בהן האוניברסיטאות משקיעות? לפי אחת ההשערות, הדבר קשור לקשרים הקרובים בין בכירים באוניברסיטה לחברות המזהמות ביותר בישראל.

23 דיקנים, פרופסורים, חוקרים, וחברי הנהלה באוניברסיטאות נותנים שירות לחלק מהחברות המזהמות בישראל – חברות בהן האוניברסיטאות גם משקיעות.

"אם חברות הגז שוכרות את שירותיהם של כל האנשים שיש להם ידע בתחום, מי נשאר כדי לייעץ הפוך?" אמר בעבר פרופ' סנדי קדר, פרופסור בחוג למשפטים באוניברסיטת חיפה, לעיתון דה מרקר.

הקשרים הקיימים בין החברות המזהמות לאוניברסיטאות עלולים להיות בעייתיים, אך חשוב לציין כי לא מדובר על עבירה על החוק או הטלת דופי ביושרם. קיימת להם הזכות להשתמש בתחום המומחיות ובניסיונם על מנת להתפרנס. 

בעיית האמון נוצרת, כמו במקרים אחרים, בשל חוסר השקיפות בנושא. שכרו של חבר דירקטוריון באחת מהחברות המזהמות, יכול להגיע לעשרות עד מאות אלפי שקלים בשנה. אך אין שום חוק המחייב בכיר באקדמיה שמכהן בד-בבד כחבר דירקטוריון לחשוף מידע זה. הדבר עלול ליצור תלות כלכלית של בכירים באקדמיה בחברות המזהמות ביותר בישראל.

מבקר המדינה ציין בנושא זה כי "40% מחברי הסגל באוניברסיטאות עובדים בעבודה נוספת, שלעיתים פוגעת בעבודתם באוניברסיטה, ויותר ממחציתם (כ–52%) עושים זאת ללא אישור. האוניברסיטאות עצמו את עיניהן".

אילו חוקרים עובדים עבור התאגידים המזהמים?

ברשימות כאן למטה, תוכלו למצוא את רשימת החוקרים שקיבלו שכר מאחת מהחברות המזהמות. המידע נאסף על ידי הצלבה של מקורות עיתונאים אמינים (מצורפת הפניה לכל אחד מהם בחלק הרלוונטי) עם קורות החיים של החוקרים. יחד עם זאת, ייתכן שרשימה זו חלקית וישנם חוקרים נוספים, חדשים בתעשייה, או כאלה שהצליחו לחמוק מאור הזרקורים.

כי''ל

פרופ' שרון חנס – דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב –
נתן חוות דעת המאשרת את הבונוסים בסך 20 מיליון ₪ לבכירי כי"ל.

פרופ' גבריאלה שלו – לשעבר פרופסור מן המניין בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, וכיום חברת סגל בפקולטה למשפטים בקריה האקדמית אונו –
ייעוץ לחברת כי"ל.

פרופ' יוסף ריבק – חבר החוג לבריאות סביבתית ותעסוקתית באוניברסיטת תל אביב –
נתן חוות דעת לחברת כי"ל במסגרת מאבק שניהלו תושבים נגד כריית פוספטים בשדה בריר.

פרופ' אילת פישמן – חברת הפקולטה לביוטכנולוגיה והנדסת מזון בטכניון –
עבדה במכון המחקר של כי”ל בקרית אתא במשך עשר שנים, ויצאה בתמיכת כי"ל ללימודי דוקטורט.

פרופ' יאיר אורגלר – חבר בוועדת ההשקעות של אוניברסיטת תל-אביב בשנת 2009 –
דירקטור חיצוני בחברת כי"ל באותה שנה.

קבוצת דלק

פרופ' גבריאלה שלו – לשעבר פרופסור מן המניין בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, וכיום חברת סגל בפקולטה למשפטים בקריה האקדמית אונו –
כיהנה כדירקטורית בטבע ובקבוצת דלק.

פרופ' בן-ציון זילברפרב – מכהן כפרופסור חבר באוניברסיטת בר-אילן, פרופסור חבר ודיקן בית הספר לבנקאות ושוק ההון במכללה האקדמית נתניה – דירקטור בקבוצת דלק.

פרופ' מיגל דויטש – פרופסור מן המניין בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל-אביב וחבר סגל בכיר –
הגיש חוות דעת בוועדת ששינסקי נגד העלאת תמלוגי הגז, בהזמנת קבוצת דלק.

פרופ' דוד גליקסברג – פרופסור מן המניין, מופקד על הקתדרה לדיני מיסים, בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית הגיש חוות דעת בוועדת ששינסקי נגד העלאת תמלוגי הגז, בהזמנת קבוצת דלק.

פרופ' יצחק סוארי – פרופסור אמריטוס בפקולטה לניהול באוניברסיטת תל אביב –
הגיש חוות דעת בוועדת ששינסקי נגד העלאת תמלוגי הגז, בהזמנת קבוצת דלק.

פרופ' דן גלאי – עד 2012 כיהן כדיקן בית הספר למנהל עסקים באוניברסיטה העברית בירושלים –
הגיש חוות דעת בהזמנת "קבוצת אלון" המחזיקה ב-9.5% ממניות דלק US, בהליך משפטי של הקבוצה מול מחזיקי האג"ח שלה.

פרופ' אפרים צדקה – פרופסור אמריטוס לכלכלה באוניברסיטת תל-אביב – דירקטור חיצוני בדלק קידוחים.

פרופ' אשר בלס – מרצה באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת תל-אביב – העניק שירותי ייעוץ לקבוצת דלק.

פרופ' אמיר ברנע – לשעבר דירקטור בבנק הפועלים ודיקן מייסד בית ספר אריסון למנהל עסקים במרכז הבינתחומי הרצליה – גיבוש הסדר החוב בדלק נדל"ן, והגשת חוות דעת בוועדת ששינסקי נגד העלאת תמלוגי הגז, בהזמנת קבוצת דלק.

פרופ' יואב דותן – לשעבר דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית ופרופסור מן המניין בפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית – הגיש חוות דעת בוועדת ששינסקי נגד העלאת תמלוגי הגז, בהזמנת קבוצת דלק.

פרופ' אייל בנבנשיתי – פרופסור למשפטים באוניברסיטת תל-אביב – הגיש חוות דעת בוועדת ששינסקי נגד העלאת תמלוגי הגז, בהזמנת קבוצת דלק.

פרופ' צבי וינר – דיקן בית הספר למנהל עסקים באוניברסיטה העברית – מונה ליועץ מיוחד לבנק הפועלים בדיוני ועדת פישמן בכנסת – "ועדת הטייקונים", בהם קבוצת דלק מעורבת.

ד"ר יעקב שיינין – מרצה לכלכלה באוניברסיטת תל-אביב ובמרכז הבינתחומי הרצליה –
סיפק בהזמנת קבוצת דלק דו"ח המעריך את שוויה של קבוצת דלק ב-4 מיליארד ₪ , גבוה בכ-33% משווי השוק של דלק, העומד על כ-3 מיליארד ₪.

חיפה כימיקלים

פרופ' אשר בלס – מרצה באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת תל-אביב –
שירותי ייעוץ לקבוצת חיפה כימיקלים.

פרופ' איתן פרידמן – מרצה לרפואה פנימית וביוכימיה באוניברסיטת תל אביב –
הגיש חוות דעת לחיפה כימיקלים, כשתושבים המתגוררים במפרץ חיפה הגישו תביעה ייצוגית נגדה ונגד חברות נוספות.

נדב שחר – מנכ"ל חיפה כימיקלים לשעבר – כיהן באותו זמן כחבר הנהלה באוניברסיטת חיפה.

פז נפט

פרופ' אפרים צדקה – פרופסור אמריטוס לכלכלה באוניברסיטת תל-אביב –
דירקטור בפז נפט.

פרופ' אשר בלס – מרצה באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת תל-אביב –
שירותי ייעוץ לפז נפט.

פרופ' איתן פרידמן – מרצה לרפואה פנימית וביוכימיה באוניברסיטת תל אביב –
הגיש חוות דעת לפז נפט, כשתושבים המתגוררים במפרץ חיפה הגישו תביעה ייצוגית נגדה ונגד חברות נוספות.

פרופ' גד רנרט – מומחה לחקר סרטן המלמד בפקולטה לרפואה בטכניון –
הגיש חוות דעת לפז נפט, כשתושבים המתגוררים במפרץ חיפה הגישו תביעה ייצוגית נגדה ונגד חברות נוספות.

בזן ונובל אנרג'י

פרופ' יוסף גרוס – פרופסור מן המניין בפקולטה לניהול באוניברסיטת תל-אביב, מנהל אקדמי של תכנית דירקטורים ונושאי משרה בכירים בתאגידים ושל תכנית דירקטורים מתקדמת –
יועץ לוועד עובדי חברת כרמל אולפינים בע"מ, ייעוץ לוועדי עובדים במספר רב של חברות לגבי אימוץ תוכניות לשיתוף עובדים והפרטה, בהן מפעלי ים המלח.

פרופ' אשר בלס – מרצה באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת תל-אביב –
שירותי ייעוץ לבז"ן.

פרופ' אריה עובדיה מרצה במכללה למנהל, בבית הספר למנהל עסקים באוניברסיטת תל אביב, במכון הישראלי לניהול ובאוניברסיטה הפתוחה כיהן כדירקטור בחברת כרמל אולפינים, חברה בת של בז"ן.

פרופ' רפאל סמיט – פרופסור אמריטוס בפקולטה להנדסה כימית בטכניון – דובר ויועץ רשמי לשותפויות הגז.

מי מממן את המחקר שקראת?

הקשרים של החברות המזהמות ביותר בישראל לא מסתכמים רק בדיקנים, פרופסורים ומרצים. קשרים אלו קיימים גם בכל הקשור למימון מחקרים באוניברסיטאות.

"מדובר בחוקרים שמקבלים עבור חלק מהמחקרים שלהם כסף מהתעשייה (בז"ן, כי"ל וכו', ד"ג) לטובת המחקר", הסביר פרופסור עדי וולפסון. "יש חשש גדול שאם תביע דעה כזאת או אחרת נגד התעשייה אתה לא תקבל מימון למחקר שלך, זה יכול לפגוע לך בקידום. יש פה קשרים שמעלים שאלות".

הדברים של פרופ' וולפסון הם רק קצה הקרחון בכל הקשור למימון מחקרים באוניברסיטאות. הבעיה המרכזית בנושא מימון המחקרים, היא שכיום לא קיימת שקיפות מספקת בנושא. אוניברסיטאות רבות אמנם מחזיקות בקוד אתי הנוגע לניגוד עניינים במחקר, אך הוא מסתמך על דיווח עצמי, כלומר על יושרם של החוקרת או החוקר. למשל, אין חובה לציין במקום גלוי במסמך המחקר עצמו את מקור המימון שלו.

פרופ' מיכל גל. פועלת ליצירת קוד אתי חדש לשקיפות מימון מחקרים

בימים אלו פועלים בכירים באקדמיה בארץ ובעולם לשנות את פני הדברים. פרופסור מיכל גל ראש הפורום למשפט ושווקים באוניברסיטת חיפה ונשיאה של הארגון העולמי לחוקרים בתחום ההגבלים העסקיים (ASCOLA), עומדת בראש יוזמה לכתיבת קוד אתי לשקיפות מקורות מימון של מחקרים. 

אחת מדרישות הקוד היא ש"על כל מאמר לציין בבירור את המקורות הישירים והעקיפים של התמיכה הכספית בהערת שוליים ראשונה". עד כה, נושא זה לא היה מעוגן בקוד אתי כלשהו או בחקיקה. 

בכתבה בנושא הסבירה גל כי: "יש כאן פעולה עולמית, לא רק בישראל, ליצירת קוד אתי, שמטרתו יצירת שקיפות. אם אתה מקבל מימון — תצהיר על כך בבירור. כך אפשר יהיה להפריד בין מחקרים ממומנים למחקרים שאינם ממומנים".

עד לאן מגיעה ההשפעה?

בחזרה לתיקי ההשקעות של האוניברסיטאות: האם ניתן לצפות מחברי ועדת ההשקעות להתנהל בצורה הראויה ביותר, גם כשאנו רואים את ההשפעה הקיימת של החברות המזהמות על האקדמיה? גם כשאין שקיפות? 

כדי לקבל תמונה רחבה, יש לקחת בחשבון את כל הקשרים הקרובים הקיימים בין החברות המזהמות ביותר בישראל – לדיקנים, לפרופסוריות, ולחוקרים באקדמיה. עלינו להתבונן במערכת ה"תמריצים" שנוצרה בין צמרת האקדמיה לחברות המזהמות, כפי שתוארה בכתבה.

ייתכן מצב שבו פרופסורית שמועסקת על ידי חברות כמו דלק בז"ן או כי"ל, משמשת כחברה בוועדת ההשקעות של האוניברסיטה שלה ומשפיעה על ההחלטה האם האוניברסיטה תשקיע כספים בחברה שמשלמת לה. נשמע מופרך? אולי כן, אולי לא – העניין הוא שאין דרך לדעת.

אין כל צורך להפליג בדמיון. הסיפור של פרופ' יאיר אורגלר ממחיש את הבעיה. פרופ' אורגלר היה חבר בוועדת ההשקעות של אוניברסיטת תל-אביב בשנת 2009, ובאותה שנה הוא גם היה דירקטור חיצוני בחברת כי"ל. 

האם פרופ' אורגלר ישב בוועדת ההשקעות של האוניברסיטה ותמך בהשקעה בכי"ל בזמן שהוא מקבל מהם משכורת? אוניברסיטת תל-אביב טוענת ש"אין לה כל-כך איך לבדוק את הנושא, כיוון שעברו עשר שנים מאז המקרה".

מחקרים מראים: השקעה "אחראית" רווחית יותר

ומה לגבי התשואה? האם השקעה בחברות מזהמות רווחית יותר מאשר השקעה בחברות ידידותיות לסביבה? היקף הרווחים שמגלגלת האוניברסיטה משפיע גם הוא על כולנו: היא יכולה להשקיע אותו במחקרים נוספים, לספק לסטודנטים יותר מלגות לימוד, לשפר את תשתיות הלימוד, לשפר את רמת ההוראה, ועוד.

השקעות אחראיות והוגנות, או באנגלית ESG, הן השקעות המתחשבות ברווח הכלכלי וגם ברווחה החברתית הכוללת – ידידותיות לסביבה (Environment), בצדק חברתי (Social), ובאחריות תאגידית (Governance). השקעות אלו מעודדות נורמות עסקיות שלוקחות בחשבון גם את הסביבה והחברה ומגדירות תחומים שרצוי להימנע מלהשקיע בהם.

זאב אלקין, השר להשכלה גבוהה. בחר שלא להגיב לכתבה (צילום: גיל יערי, פלאש 90)

לטענת ארז צדוק שמנהל תיקי השקעות בחברות ידידותיות לסביבה, השקעות מסוג זה רווחיות יותר. "הקרן שלי משקיעה רק בחברות הוגנות", הוא מספר. "השוק עשה תשואה שנתית ממוצעת של 6.09%, אני עשיתי תשואה שנתית ממוצעת של 11.95%. בגדול פי 2 ובסיכון יותר נמוך. בעולם יודעים שחברות שמתנהלות בצורה הוגנת מרוויחות יותר לאורך זמן ובסיכון יותר נמוך".

מנהלי השקעות רבים בעולם מובילים מגמה זהה. ב-2019 חתמו מעל 2,250 מנהלי השקעות, שמנהלים מעל 85 טריליון דולר, על מסמך עקרונות ההשקעה האחראית של האו"ם. באותה שנה גם מרבית הקרנות שמשקיעות בחברות הוגנות (ESG), הציגו תשואה עודפת על מדד ה-S&P 500, שמאגד 500 חברות ענק, וכולל, למשל את אמזון ואינטל.

מעבר לכך, נערכו גם מחקרים המגבים את הנושא: מתוך 2,200 מחקרים שבדקו את נושא ההשקעות האחראיות, כ-90% מראים תוצאות כלכליות חיוביות, או לכל הפחות לא שליליות.

איך זה משפיע עליך? (אזמ"ע): חברות מזהמות הופכות את האוויר שאנחנו נושמים למזיק יותר, מדרדרות את הבריאות שלנו וממלאות את בתי החולים, מסכנות אותנו ומגדילות את התמותה. כשכספי הציבור שלנו מושקעים באמצעות האוניברסיטאות, בגופים מזהמים – זה פועל נגדנו.

בנוסף, סוגי הקשרים בין האקדמיה לגופים מזהמים, כמתואר בכתבה, עלולים להשפיע על המלגה לדוקטורט שתקבלי או לא תקבלי, אם תוצאות המחקר שלך פועלות כנגד בעלי ההון התורמים לאוניברסיטה. בשלב הבא, הם עלולים להשפיע על קבלת ההחלטות העסקיות או האישיות, בהתבסס על מחקרים, שאין לדעת מי מממן אותם ומה עומד מאחוריהם.


כשאנחנו מפתחים חוסר אמון במפעל הלאומי לייצור והקניית ידע מדעי, זה שאנחנו משלמים לו כדי שיבצע את תפקידו נאמנה, אנחנו עלולים לפנות למקורות מידע אחרים, לעיתים עוד פחות מהימנים ושקופים. כדי שנוכל לבטוח במחקר, האוניברסיטה חייבת לפעול בשקיפות.

מה לעשות כדי שיתוקן? (מעש"י): כדי שההתנהלות הבעייתית הזו לא תמשיך, יש צורך בשינוי. שינוי זה יכול להגיע דרך חקיקה או פסיקת בית משפט, אך כדי שצעדים אלו יקרו, יש צורך בלחץ ציבורי. הפגנות סטודנטים ואלפי מיילים והודעות לנשיאי האוניברסיטאות יתחילו את השינוי. מיילים והודעות אלו יגבירו כמובן את הלחץ הציבורי.

כמו כן, יש הזדמנות לשר להשכלה הגבוהה החדש, זאב אלקין לפעול בנושא ולהוביל לצעד חשוב לטובת הציבור.

התגובות המלאות לכתבה

פרופסור יאיר אורגלר סירב להגיב לפנייתנו.

השר להשכלה הגבוהה, זאב אלקין, בחר שלא להגיב לפנייתנו.

מאוניברסיטת תל-אביב נמסר: "חברי ועדת השקעות שמכהנים בהתנדבות מחוייבים לחתום, עם מינויים, על הצהרה והתחייבות למניעת ניגוד עניינים. ככל שעולה לדיון נושא שבו חבר ועדה מצוי בניגוד עניינים, חבר הועדה אינו לוקח חלק בדיון זה ואינו נוטל חלק בהחלטה".
שאלנו האם ניתן לקבל את הפרוטוקולים של ישיבות אלו ונמסר לנו כי יש להגיש בקשת חופש מידע.
לבקשת חופש המידע בנושא אוניברסיטת תל-אביב עדיין לא ענתה לנו.

מאוניברסיטת בן-גוריון נמסר: "באוניברסיטה הדרומית כלל חברי הוועד המנהל וחברי ועדת ההשקעות חתומים על טופס ניגוד עניינים, בהתאם לחוק החברות. במידה ומי מחברי ועדת ההשקעות נכנס למצב שבו הוועדה דנה בהשקעה בחברה אשר יש להם קשרים בה, הם מונעים עצמם מלדון בעניין זה. יש לציין שנושא ניגוד העניינים, כמו כל פעילות ועדת ההשקעות, מבוקר על ידי מבקר האוניברסיטה".
שאלנו האם ניתן לקבל את דוחות המבקר בנושא, ונמסר לנו כי: "מדובר במידע שלא מעבירים".

מאוניברסיטת חיפה נמסר: "אין באוניברסיטת חיפה חבר בוועדת ההשקעות עם ניגוד עניינים כמתואר בפנייה ואף לא יכול להיות. חברי ועדת ההשקעות אינם עוסקים בהחלטות הנוגעות להשקעה בחברה כזו או אחרת, אלא קובעים את מדיניות ההשקעה של שיעור אחזקה במניות, אג"ח וכד'".

שאלנו: האם ניתן לקבל את שמות הגורמים באוניברסיטה אשר עוסקים בהחלטות הנוגעות להשקעה בחברות בהן האוניברסיטה משקיעה? האם הם חתומים על טופס ניגוד עניינים? והאם ניתן לקבל את הפרוטוקולים של הישיבות של גורמים אלו? על כל השאלות הללו אוניברסיטת חיפה עדיין לא השיבה.


***


הכותב דרור גורני הינו מתנדב בארגון "מגמה ירוקה" ומו"ל של "שקוף".

 יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו למערכת שקוף

בניגוד להוראת בית המשפט: השר זאב אלקין לא חושף את היומן שלו לציבור

השר להגנת הסביבה לשעבר זאב אלקין מתעלם מפסיקת בית המשפט ולא חושף את היומן שלו לציבור. זאת, לאחר 3 שנים בהן לא נענה לבקשות חופש מידע בנושא. עו"ד מן מעמותת "הצלחה": "נשקול האם יש צורך בהגשת בקשה בהתאם לפקודת ביזיון בית המשפט"

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| מאיה קרול | 

רק לאחרונה פרסמנו כי השר זאב אלקין מסכן אותנו בשחיתות ומסרב לעמוד בכללי השקיפות, אבל אמש התברר כי אלקין חצה גבול אדום: הוא מתעלם מפסיקת בית המשפט שחייבה אותו לחשוף את היומן שלו לציבור ביום חמישי האחרון. הוא פשוט לא הגיש את היומן שלו. 

השר זאב אלקין. מסתיר את יומנו מהציבור גם בניגוד לדרישת בית המשפט (צילום: גיל יערי, פלאש 90)

בית המשפט פסק כי על המשרד לחשוף את יומן השר לשעבר אלקין ואת יומן סגנו ירון מזוז עבור השנים 2017-18 עד יום חמישי האחרון, 28.5.2020. מה קרה ביום חמישי האחרון? יומנו של הסגן מזוז הוגש. אבל היומן של השר אלקין – לא. 

עוד על המאבק לפרסום יומנים והצהרות הון:

"מדובר במקרה חריג. בעבר לאחר התחייבויות ומתן פסקי דין קוימו הוראות פסק הדין על ידי המשרדים ובעלי התפקיד שיומנם התבקש", טען עו"ד מן, שעתר לא פעם לבית המשפט נגד שרים שלא חשפו את יומנם. "אין עוד עתירות נגד שרים כרגע, אבל בקשות היומנים הן מחזוריות ובכל מחזור מתגלים מקרים של עיכוב במסירת המידע או סרבנות לחשוף אותו, אך בכל פעם זה קורה פחות ופחות". 

סרבן שקיפות 

השר אלקין משתין מהמקפצה: הוא מתעלם מכללי השקיפות ומסתיר מידע מהציבור על התנהלותו כבר שלוש שנים ברציפות. תוכן היומן של אלקין שייך לנו, הציבור, לפי חוק חופש המידע. לא הגיוני שלא יגיש אותו מלכתחילה, אך הפעם נראה שהשר מתעלם משלטון החוק ולא מוכן לעמוד בפסק הדין שחייב אותו לחשוף את יומנו. השר מהווה דוגמה בעייתית כאיש ציבור שאינו עומד בהוראות בית המשפט. 

עו"ד מן. "המקרה של אלקין חריג" (צילום: יובל טובול)

לדברי עו"ד מן, השר אלקין הוא השר היחיד בממשלה שלא חשף את היומן שלו במשך שלוש שנים רצופות. שר נוסף שלא חשף יומן, הוא שר הפנים אריה דרעי, שלא חשף את יומנו עבור השנים 2018-2019. "נדמה כי אין חולק גם בקרב אנשי הממשלה ברובם הגדול, כי יש ערך אמיתי בחשיפת היומנים. כך קבעו גם בתי המשפט בפסיקות שונות", חתם עו"ד מן. 

אם זה לא מספיק, נציין גם כי השר אלקין לא הגיש הצהרת הון למבקר המדינה כבר שנתיים. הוא השר היחיד בממשלה שנוהג כך, ובחודש יולי הקרוב "יחגוג" שלוש שנים רצופות מבלי שהגיש הצהרת הון. מבקר המדינה תזכר אותו בנושא לפחות ארבע פעמים. גם אנחנו ב"שקוף" שלחנו גם את חברי סיירת השקיפות לבקש ממנו שיגיש את ההצהרה – אך הוא התעלם ולא עשה זאת. 

עמותת "הצלחה" הודיעה כי היא: "שוקלת כעת האם יש צורך בהגשת בקשה בהתאם לפקודת בזיון בית משפט וקבלת סעדים וסנקציות מתאימים כלפי המשרד והשר באופן אישי".

עדכון: יום לאחר פרסום הכתבה, ב-2.6.2020, מסר אלקין את היומן שלו עבור 2017 לממונה על חופש המידע ופרסמו לציבור. את היומן עבור 2018 טרם מסר, ובכך ממשיך השר אלקין להתעלם מפסק הדין.

אזמ"ע (איך זה משפיע עליך): שר שמסתיר מידע מהציבור מגביר את הסיכויים שלו להפוך למושחת ומונע מאיתנו ומהמוסדות הממשלתיים את היכולת לפקח על ההתנהלות שלו.

מעש"י (מה לעשות כדי שיתוקן): אנחנו ב"שקוף" נמשיך ללחוץ על אלקין בשלל הכלים העומדים לרשותנו לחשוף את היומן שלו ולהגיש את הצהרת ההון שלו. בנוסף, אנחנו ממשיכים לפעול למען חוקי שקיפות בממשלה שיגבירו את מחויבות השרים וחברי הכנסת לעניין.

סרבן שקיפות: השר אלקין מתעלם מהמבקר ומסתיר מידע מהציבור

השר להגנת הסביבה זאב אלקין מתעלם מכללי השקיפות ומסכן אותנו בשחיתות: הוא מסרב לחשוף את היומן שלו באופן קבוע, ולאחרונה גרר את משרדו לבית המשפט וקיבל קנס אותו אנחנו שילמנו. הוא לא הגיש הצהרות הון כבר שנתיים, למרות חמש תזכורות מצד מבקר המדינה

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| מאיה קרול |

על כל השרים בממשלה להגיש הצהרת ההון למבקר המדינה אחת לשנה. לפי חוק חופש המידע, על השרים לחשוף את יומן הפגישות שלהם לציבור. למרות החשיבות של הגשת הצהרות ההון וחשיפות היומן – השר להגנת הסביבה זאב אלקין בוחר להתעלם משני כללי שקיפות אלה באופן שיטתי: הוא לא הגיש הצהרת הון כבר שנתיים ולא הסכים לחשוף את היומן שלו לציבור, עד שבית המשפט חייב אותו לעשות כן.

  • לכתבה קודמת על השרים שלא הגישו הצהרות הון: לחצו כאן
  • למה נבחרי ציבור צריכים לחשוף יומן?: לחצו כאן

למה צריך להגיש הצהרת הון ולחשוף יומן?

העיקרון העומד מאחורי הגשת הצהרת הון הוא לשמור על השרים נקיים משחיתות. עליהם להגיש הצהרה בתחילת הכהונה, בסופה, ואחת לשנה במהלך הכהונה. בעזרתה המדינה יכולה לעקוב אחר הרכוש איתו נכנסו השרים לתפקיד, ואחר הרכוש אשר איתו יצאו מהמשכן. היא מאפשרת למדינה לפקח על האינטרסים הכלכליים שיכולים להטות את השיקול של מי שמוביל את המדינה שלנו.

גם לחשיפת יומן השרים יתרונות רבים: היא מאפשרת לנו להעביר ביקורת משמעותית על עבודת השרים ולאמוד את איכותה. היא גם מאפשרת לנו לראות את מערכת הקשרים בין השרים לאנשים ספציפיים שזוכים ליחס מיוחד על חשבון הציבור: אם אלקין נפגש עם טייקון מסוים, ולאחר מכן המשרד שלו מספק לטייקון הטבות – נוכל להצביע על הקשר בין הדברים.

המסתיר הסדרתי

אלקין הוא השר היחיד שלא התבייש לא להגיש הצהרות הון פעמיים ברציפות: למרות שהוא מחויב להגיש את הצהרת ההון שלו למבקר המדינה אחת לשנה, הוא לא הגיש את הצהרתו עבור 2018 וגם עבור 2019. מבין כל 23 השרים בממשלה הנוכחית – רק הוא והשר אמיר אוחנה טרם הגישו הצהרת הון עבור 2019.

אלקין לא ביקש דחייה במועד הגשת הצהרות ההון, למרות שניתן לעשות זאת. במקום זאת, הוא פשוט בחר להתעלם ממועדי ההגשה. אלקין תוזכר לא פחות מ-5 פעמים על ידי מבקר המדינה בנוגע להגשת ההצהרה, ולפני שלושה חודשים הבטיח ל"שקוף" ששתי הצהרות ההון יוגשו למבקר "בימים הקרובים" ויחשפו לציבור. בינתיים, כלום לא קרה.

מחיר ההתעלמות: משפט ציבורי וקנס על חשבוננו

אלקין גם בוחר לצפצף על חוק חופש המידע באופן קבוע, ובמשך שלוש השנים האחרונות משרדו לא נענה לבקשות חופש מידע שדרשו לחשוף את יומנו. בעקבות כך, בכל שנה מחדש גרר השר את המשרד להגנת הסביבה לבית המשפט, הפסיד במשפט וחשף את יומנו באיחור משמעותי.

השנה זה קרה שוב. אלקין גרר את המשרד להגנת הסביבה למשפט בנושא חשיפת היומן שלו, והפסיד. אבל הפעם אנחנו שילמנו את המחיר – בעקבות המשפט חוייב המשרד להגנת הסביבה לשלם 4,000 ש"ח לעמותת "הצלחה" עבור העיכוב במסירת היומן. בכך, השר אלקין גרם לציבור לממן את ההתעלמות שלו מהחוק. 

התעקש כל כך לא לחשוף את יומנו – שגרר משרד ממשלתי למשפט (צילום: גיל יערי, פלאש 90)

"לצערנו, משפט על חשיפת יומנים הפך לסוג של רוטינה מול לא מעט שרים", מספר אלעד מן, עורך הדין של עמותת "הצלחה", העוסקת בחשיפת מידע מסוג זה לציבור. "הגישה הכללית שלהם היא שאם לא ממש חייבים לחשוף, אז לא נחשוף. זאת למרות שבכל פעם שעתרנו לבית המשפט הוא חייב את השרים לחשוף את היומן שלהם".

כאמור, אלקין לא חושף את היומן שלו באופן קבוע. "כשלא חושפים יומן לאורך שלוש שנים, לא מדובר בתקלה חד פעמית או נקודתית, אלא בגישה", טוען עו"ד מן. "זו גישה שמתנגדת לשקיפות".

מהשר זאב אלקין לא נמסרה תגובה.

אזמ"ע (איך זה משפיע עליך?):

  1. כשאלקין לא מגיש הצהרת הון, הנפגעים העיקריים הם אנחנו. הרי כל עוד הצהרת ההון לא הוגשה – אלקין יכול לקבל החלטות לטובת נכסיו, ו"להיזכר" להגיש הצהרת הון אחרי כמה שנים, כשהשפעת ההחלטה על נכסיו כבר לא תהיה ברורה ולא תשתקף בהכרח בהצהרתו. התנהלותו מסכנת אותנו בשחיתות. 
  2. העובדה שאלקין לא חשף את היומן שלו לציבור משמעותה התעלמות מחוק חופש המידע. מקומם ששר מצפצף על חוק, ועוד על חוק חופש המידע, שנועד לשרת את הציבור ולאפשר לנו לעיין בכל המידע של משרדי הממשלה. 
  3. השרים מרכזים בידיהם כח עצום: הם חולשים על תקציבי עתק ומשאבים אדירים השייכים לציבור. ככל שמידע על עבודתם ועל השימוש במשאבים אלו יוסתר, האפשרות לפעול באופן מושחת או בניגוד עניינים תהפוך מפתה יותר. שר שלא חושף את היומן שלו לציבור מונע מאיתנו לדעת מי משפיע עליו ועל שיקוליו ומונע ביקורת מעמיקה על העבודה שלו. 

מעש"י (מה עושים כדי שיתוקן?):

  1. "שקוף" תפעל לכך שהשר אלקין יגיש את הצהרות ההון שלו למבקר המדינה בהקדם. נפעיל לחץ על השר יחד עם סיירת השקיפות ונעדכן בנושא. בעבר כבר הצלחנו לגרום לשרים בממשלה לעשות זאת, וגם הפעם נצליח. נלחץ על השר אלקין להגיש את הצהרת ההון באמצעות אלפי הודעות מחברי סיירת השקיפות. הצטרפו אלינו!
  2. בזכות העתירה של עמותת "הצלחה", היומן של השר אלקין עתיד להתפרסם לציבור עד סוף החודש. מבטיחים לעדכן בנושא. נמשיך לשתף פעולה עם עמותות שפועלות למען שקיפות ונדרוש מהשרים לחשוף את יומן הפגישות שלהם בהתאם לחוק.
  3. "שקוף" יפעל בכל האמצעים העומדים לרשותו כדי לגרום לשר להחזיר לציבור 4,000 ש"ח שהוא גרם לנו לשלם על הצפצוף המתמיד שלו על החוק. 

פרוייקט יום העצמאות: היום שבו גרמתי לסמוטריץ' להודות שטעה

בזכותכם אנחנו יכולים לרוץ למרחקים ארוכים ולתקן את המציאות, צעד אחר צעד. אז לכבוד יום העצמאות החלטנו לספר לכם איך הצלחנו לתקן חוקים, לסתום פרצות ולהגביר את השקיפות. והפעם: מאיה מספרת איך החליפה את מבקר המדינה והצליחה לגרום לשני שרים להגיש הצהרות הון

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| מאיה קרול |

באחת מכתבות הפולואפ הראשונות שלי (תחום שאתם בחרתם לי), חזרתי לבדוק האם השרים כבר הגישו את הצהרות ההון שלהם למבקר המדינה. שרי הממשלה מחוייבים למסור הצהרת הון למשרד מבקר המדינה אחת לשנה. יש לכך חשיבות עצומה: הצהרת הון היא כלי שיכול לסייע במיגור השחיתות, לא פחות. היא מאפשרת למדינה לפקח על הנכסים, ההשקעות, ועל שאר האינטרסים הכלכליים של נבחרי הציבור שיכולים להשפיע על שיקול דעתם.

למרות החשיבות, הסתבר לי שהמון שרים פשוט מצפצפים על החוק ולא מגישים הצהרות הון. איך הם מרשים לעצמם? פשוט, כי למבקר המדינה אין שום סנקציה להטיל עליהם. זה מרתיח אותי. אבל מסתבר שקצת לחץ מצד הציבור – עוזר מאוד.

"תכלס? צודקת"

לקראת הכתבה האחרונה שלי בנושא, גיליתי כי השרים אמיר אוחנה, זאב אלקין, ישראל כץ ובצלאל סמוטריץ' – לא הגישו את הצהרות ההון שלהם למבקר המדינה. כולם איחרו בהגשת ההצהרה בחצי שנה או יותר (הרבה יותר), על אף שבמשרד המבקר תזכרו כל אחד מהם כמה וכמה פעמים. 

לקראת הכתבה, פניתי לכל השרים לקבל מהם תגובה. הם כרגיל איחרו או ניסו להתחמק. מלשכתו של השר ישראל כ"ץ למשל, לא נמסרה כל תגובה במשך כמה ימים, למרות תזכורות מצידי. החלטתי להתקשר לדוברות שלו, שם אמרו לי שאני לא מעודכנת – השר כבר הגיש הצהרת הון.

שר התחבורה ישראל כ"ץ. הגיש הצהרת הון יומיים אחרי שפנינו אליו (צילום: פלאש 90)

הופתעתי. חשבתי שחלה טעות במידע שקיבלתי ובדקתי שוב מול מבקר המדינה. מה התברר? אחרי איחור של חצי שנה, השר כץ הגיש לפתע את הצהרת ההון שלו יומיים לאחר הפנייה שלי ללשכתו.

המשכנו להתייעץ בתוך צוות "שקוף" איך לשכנע שרים נוספים. פתאום נפל לנו האסימון: השר סמוטריץ בעצמו העביר חוק שמחייב פקידים בשירות הציבורי להגיש הצהרות הון. כיצד ייתכן שלא הגיש את ההצהרה שלו? אז כתבתי עוד כתבה קטנה בנושא. השר סמוטריץ הגיש את הצהרת ההון שלו 10 ימים אחר כך, ואפילו כתב לנו כי "הביקורת צודקת לחלוטין". 

אלקין ואוחנה – אתם עוד תשמעו ממני

השר אלקין לא הגיש שתי הצהרת הון: 2018 ו-2019. חמור כפליים. מלשכתו נמסר כי יגישו את ההצהרה "בעוד כמה ימים", ואפילו הגדילו והבטיחו כי הוא יחשוף את הצהרות ההון לציבור. עברו חודשיים מאז שיצאה הכתבה והצהרות ההון של אלקין טרם הוגשו. בינתיים בלשכת השר הפסיקו להשיב לפניותיי. 

סמוטריץ', אולי תגיד לאלקין שיגיש כבר את הצהרת ההון שלו? (צילום: נועם ריבקין פנטון, פלאש 90)

השר אוחנה גם לא הגיש הצהרת הון עד היום, מאז המינוי שלו ביוני 2019. מלשכתו לא נמסרה תגובה אף לא פעם אחת. 

אבל זה לא נגמר פה. כמו שהבנתם אני אוהבת להציק ולא ארד להם מהגב עד שיגישו את ההצהרות שלהם. מה כבר יש להם להסתיר? מה שבטוח, אתם תוכלו להציק יחד איתי: אני בטוחה שחברי סיירת השקיפות ישמחו לעזור לשרים להבין כמה חשוב לציבור שיגישו את הצהרות ההון שלהם למבקר המדינה. 

לסיום: באחת ההתכתבויות שלי עם גורם בכיר לקראת הכתבה, נכתב לי כך: "אכן, נראה לי שהבקשה שלכם גרמה לכל המאחרים להזדרז בהגשת ההצהרות. אין ספק שהשקיפות מדרבנת להתאמץ לפעול בהתאם לכללים". פייר? התרגשתי.

השר אמיר אוחנה. אל תחשוב שנפסיק להציק לך (צילום: אוליבר פיטוסי, פלאש 90)

גם אתם יכולים

אנשים מתלוננים שהמצב הולך ונהיה גרוע יותר. שהשלטון זוועה. שרע להם לחיות פה. אבל למרות המציאות העקומה, הרבה משתנה פה כל הזמן, כל עוד לא מוותרים.

לא רק זאת. יש לנו, הציבור הרחב, יותר כוח מאי-פעם. 

רוצים להיכנס בח"כים גרועים? הצטרפו לסיירת השקיפות שלנו. להעיף ח"כים גרועים? התפקדו למפלגה או תתנדבו בה. חפצים שהתקשורת תבצע תחקיר מסוים? הצטרפו לשקוף – גוף תקשורת ששייך לציבור. רוצים לבקר את התקשורת או אותנו? כתבו טור בעין השביעית. מעוניינים שהכנסת תקדם מהלך מסוים? בואו ללובי 99. 

תעשו שיירים, תתרמו, תתנדבו, הזמינו את אחד מאלו לחוג בית, לסדנת קריאה ביקורתית או אקטיביזם לעצלנים (אנחנו מעבירים כאלו). להילחם להנגשת מידע? הגישו בקשת חופש מידע, סייעו לתנועה לחופש המידע, או לסדנא לידע ציבורי. משתוקקים להשפיע על מבנה הכנסת? בואו למשמר החברתי. רוצים למגר עוולה שלטונית? התנועה לאיכות השלטון והתנועה לטוהר המידות ישמחו לשירותכם. רוצים להגביר את התחרותיות של הבנקים? התחברו למדיה של צדק פיננסי. לתמוך במאבקים חברתיים? בואו לאנו. לקדם שיתופי פעולה בנושאי שקיפות? התחברו לקואליציית השקיפות.

חושבים שאף אחד מהגופים האלה לא יעילים? תקימו אחד משלכם!

כל אחד ואחת מאיתנו יכולים להוביל לשינוי. זה דורש התמדה, נחישות וחפירה, אבל בסוף, במוקדם או במאוחר, אם הצדק איתך: מצליחים.

אנחנו יודעים שגם לכם יש המון סיפורים כאלה, ורוצים לפרסם מאגר הצלחות. יש לך סיפור טוב? כתבו לנו.

אלקין וליאון עברו על החוק בבחירות בירושלים ויש בשורות טובות: לאחר הפצרות שלנו, בפעם הבאה ההלוואות יהיו שקופות

מבקר המדינה מתניהו אנגלמן מפרסם דו"ח על מימון הבחירות לרשויות המקומיות שהתקיימו באוקטובר 2018. ראש עיריית ירושלים משה ליאון קיבל קנס של 246 אלף שקלים, והשר זאב אלקין קיבל קנס של 81 אלף שקלים. בסך הכל, יש יותר מועמדים שעברו על החוק מאשר מועמדים שעמדו בו. וגם הטרחנות משתלמת: ההלוואות של המועמדים יהיו שקופות

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

לאחר עיכוב של חודשים רבים, ומתחת לרדאר, פירסם מבקר המדינה את הדו"ח שלו על הבחירות לרשויות המקומיות. מבדיקה של המועמדים בירושלים, שאחריהם עקבנו לפני ואחרי הבחירות, אנחנו לומדים שאין הפתעות: זאב אלקין ומשה ליאון עברו על החוק, עופר ברקוביץ' עמד בו. מועמד נוסף שהוציא מיליונים אפילו לא טרח לדווח על פעילותו – ולמבקר אין מה לעשות בנושא.  

במסגרת חוק מימון מפלגות, מועמדים בבחירות לרשויות המקומיות זכאים למימון ציבורי אם הצליחו להיבחר (היקף המימון תלוי בכמות התושבים באותו היישוב). עד לקבלת המימון, המועמדים יכולים לממן את המירוץ באמצעות תרומות (המוגבלות ל-5,000 שקלים לתרומה), או לקבל מקדמה למימון כנגד ערבות פרטית. הערבות מופקדת עד לקבלת כספי המימון. אם כספי המימון אינם מספיקים לכיסוי הוצאות הקמפיין, הערבים הופכים לתורמים, ותרומתם עשויה להיות גבוהה מ-5,000 השקלים המותרים. 

במקרים מסויימים כמעט בלתי אפשרי שלא לעבור על החוק המוזר הזה. אם בתהליך הביקורת המבקר מגלה ליקויים בדיווח שקיבל מהמועמדים, כמו חריגה ממגבלות התקציב או תרומות אסורות, הוא יכול לקנוס את אותו המועמד. 

מהדו״ח עולה כי יש יותר מועמדים ברשויות המקומיות שעברו על החוק מאשר מועמדים שעמדו בו.

מתוך דוח מבקר המדינה

בסך הכל קנס המבקר ברחבי הארץ 360 סיעות ו-19 מועמדים בסכום מצטבר של 4.5 מיליון שקלים. 84 סיעות נוספות שלא ניתן להן דו״ח חיובי קיבלו רק אזהרה. 189 סיעות ו-10 מועמדים לא הגישו דו״חות כספיים. 46 מאותן סיעות שזכאיות למימון ייאלצו להשיב את כל המימון הממלכתי שקיבלו, בסך מצטבר של כ-1.8 מיליון שקלים. 

מתוך דו"ח מבקר המדינה

משה ליאון, ראש עיריית ירושלים – דו״ח שלילי וקנס של כ-246 אלף שקלים 

ליאון הוציא כשמונה מיליון שקלים בבחירות לראשות העירייה, אך הצליח לגייס רק 4.4 מיליון שקלים. 4.1 מתוכם הם מימון שקיבל מקופת המדינה (בהתאם לכך שנבחר לראשות העירייה אך לא קיבל מושב במועצה), ורק 298 אלף שקל מתרומות. את שאר הסכום מימון מכיסו, פעולה האסורה אף היא, מאחר והיא יוצרת אי שיוויון בהתמודדות למשרות ציבוריות. המבקר גם מציין שליאון, רואה חשבון במקצועו, הגיש את הדו"ח הכספי באיחור רב. הוא קיבל קנס של 246 אלף שקלים ממבקר המדינה.

משה ליאון

סיעת התעוררות בראשות עופר ברקוביץ' סיימה בעודף תקציבי

יריבו של ליאון, שהתמודד מולו בסיבוב השני לראשות עיריית ירושלים, זכה דווקא לאיזכור חיובי בדו"ח. ברקוביץ' הוציא קרוב ל-12.4 מיליון שקלים, בעוד הכנסותיו הגיעו ל-13 מיליון שקלים. עודף של 635 אלף שקלים. 

עופר ברקוביץ'

זאב אלקין קיבל קנס של 81 אלף שקלים

השר זאב אלקין הוציא 9.4 מיליון שקלים בבחירות לראשות העירייה, אך הכניס לקופה שלו באופן חוקי רק 2.9 מיליון שקלים, מתוכם 2.7 מיליון מקופת המדינה. כלומר אלקין קיבל כ-6.5 מיליון שקלים בכספי תרומות בלתי חוקיות בסכומים גבוהים. מה קרה? אלקין לקח ערבויות בגובה מיליוני שקלים, ערבויות שהפכו לתרומות כשנבצר ממנו להשיב את הכסף. כמו ליאון, גם אלקין הגיש את הדו"ח באיחור רב. הוא נקנס בסכום של 81 אלף שקלים. 

השר להגנת הסביבה זאב אלקין

אבי סלמן לא הגיש דו"ח למבקר – ולמבקר אין מה לעשות בנדון

אבי סלמן, מועמד נוסף בירושלים שהוציא מיליוני שקלים במירוץ לראשות העירייה, פשוט עבר על החוק ולא הגיש דו"ח למבקר. "הסיעה לא מסרה את החשבונות ואת הדו״ח הכספי למבקר המדינה כנדרש, למרות בקשות חוזרות ונשנות", כתב המבקר. ידיו של המבקר, למרבה הצער, כבולות, שכן סלמן לא זכה ולו במושב אחד במועצה ולא קיבל תקציב מהמדינה. סלמן אינו היחידי: 189 סיעות ועשרה מועמדים כלל לא מסרו למשרד חשבונות ודו״חות כספיים לתקופת הבחירות, חרף פניות חוזרות ונשנות ממשרד המבקר.

 דו"ח חסר ללא פירוט

כחלק מהשינויים שביצע המבקר באופן פרסום הדו״חות, דו״חות על הבחירות לרשויות המקומיות אינם מפורטים. אמנם הדו״ח החדש מונגש יותר, כך שכל מי שרוצה לדעת איך התנהלו המועמדים יכול לחפש את השורה התחתונה בקלות, אך באותה נשימה ויתר המבקר על פירוט של כל מקרה לגופו והסתפק רק באמירות כלליות, כמו במקרה של המועמדים בירושלים. מה, למשל, היה התירוץ של אלקין וליאון להגיש דו"ח באיחור? אין לדעת. הדו"חות של המבקר הקודם היו אומנם פחות דיגיטליים, אך יותר מפורטים.

דוגמא מהדו"ח

בשורות טובות: ההלוואות יהיו שקופות

עם פירסום הדו״חות הודיע מבקר המדינה כי ממערכת הבחירות הבאה והלאה יפורסמו פרטי ההלוואות שמקבלות הסיעות, בדומה לפרטים על התרומות והערבויות (ערבויות מאפשרות לקבל מקדמה למימון כנגד ערבות בנקאית של אדם פרטי בעוד הלוואות מתקבלות ישירות מן המלווה). בעבר קראנו שוב ושוב להפוך את ההלוואות שמקבלים המועמדים לשקופות. פנינו בנושא למבקר המדינה, שענה אז כי הנושא ייבחן.

זה חשוב. לציבור יש זכות לדעת מי מממן את הפוליטיקאים שהוא בוחר בהם, עוד בזמן שהם מתמודדים ולא רק לאחר שנבחרו.

היום כותב המבקר מתניהו אנגלמן: "בתקופת הבחירות התקבלו במשרדי פניות המבקשות כי יינתן פרסום להלוואות הנוגעות לבחירות שקיבלו סיעות ומועמדים, לרבות שמות המלווים וסכומי ההלוואות. לאחר ששקלתי ובחנתי את הנושא לעומקו, אני סבור כי יש מקום לפרסם לציבור נתונים בדבר פרטי הלוואות שהתקבלו בנוגע לבחירות לרשויות המקומיות ולמועצות האזוריות. וזאת בעיקר כי הרציונל העומד מאחורי חובת הפרסום של פרטי תרומות וערבויות – לרבות הרצון להבטיח שקיפות ובקרה ציבורית על זיקות בין תורמים וערבים לבין סיעות ומועמדים, בייחוד ערב בחירות – תקף בוודאי גם לגבי הלוואות; פרסום לציבור בהקשר זה יאפשר חשיפת זיקות וקשרים בין מלווים לבין סיעות ומועמדים, ובייחוד כאשר המלווים הם אנשים פרטיים".

לדבריו, ״אם העמדת ערבות – שאין בצידה העברת כספים בזמן אמת – מחייבת דיווח שוטף לציבור, הרי שהעברת כספים במישרין באמצעות הלוואה פרטית בתקופת הבחירות אמורה לחייב דיווח לציבור, בבחינת קל וחומר".

כל הכבוד!

איך זה משפיע עליך: ביקורת בזמן אמת ושקיפות על מימון הקמפיינים עוזרים לציבור לדעת מאיפה מגיע הכסף שעומד לרשות כל מועמד, או במילים אחרות: מי משפיע על המועמד. אנו שמחים שהמבקר החליט שמעכשיו והלאה – גם ההלוואות יהיו שקופות.

מה עוד צריך לעשות? על מועמדים שלא הגישו בזמן דו"ח על מקור המימון שלהם לקמפיין להיענש, ובאופן אישי. לא ייתכן שמועמדים יוציאו מאות אלפים עד מיליוני שקלים מבלי לבוא חשבון עם אף אחד. לכל הפחות המבקר יכול להפנות את תשומת הלב של רשות המיסים.

השר סמוטריץ' מחייב אחרים להגיש הצהרת הון, אבל את הצהרת ההון שלו – לא הגיש

השר בצלאל סמוטריץ' העביר חוק שמחייב משרתי הציבור כמו שופטים ואנשי צבא בכירים להגיש הצהרת הון. נהדר! אלא מה? בדקנו: את הצהרת ההון שלו עצמו — סמוטריץ' כלל לא הגיש למבקר המדינה. למעשה הוא מאחר בהגשתה כבר בחצי שנה. מלשכתו נמסר: "הפניה והביקורת צודקות לחלוטין. הגשת ההצהרה תעשה באופן מיידי"

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| מאיה קרול |

ב-2016 עברה בקריאה שלישית הצעת החוק של השר סמוטריץ' (יחד עם הח"כ איציק שמולי והח"כ מוטי יוגב) המחייבת עובדי ציבור להגיש הצהרת הון, חוץ מחברי כנסת ושרים. בניהם: נושאי משרה שיפוטית, בכירים ברשות מקומית, במשטרה, בשירות בתי הסוהר ובצבא. החוק מחייב אותם להגיש הצהרת הון בתחילת התפקיד ובסיומו, ואחת ל-6 שנים במהלכו. 

"כשליחי ציבור, בין אם זה ברשות המחוקקת והמבצעת כמו גם ברשות השופטת אנו מחויבים לציבור", הטיב לנסח בזמנו השר והדגיש: "מנהל תקין ושקיפות הם לא רק זכותם של הציבור אלא הם חובה עבורנו, וחיזוק אמון הציבור ברשויות הוא הכרחי להמשך קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית".

  • מדוע סמוטריץ', אוחנה ואלקין מאחרים בהגשת הצהרות ההון שלהם? לחצו כאן

"מנהל תקין ושקיפות הם לא רק זכותם של הציבור אלא הם חובה עבורנו". השר סמוטריץ', מתוך אתר הכנסת.

"שקוף" פרגנו בזמן אמת וגם מפרגנים בדיעבד לשר סמוטריץ' על החוק החשוב שהצליח להעביר, אבל – נראה כי השר סמוטריץ' שכח שהחלק הכי חשוב בהצהרת הון הוא… להגיש אותה.

מבדיקה שערכנו בשבוע שעבר, מסתבר ששר התחבורה סמוטריץ' שדיבר בשבחי הצהרת ההון – לא הגיש את ההצהרה שלו עצמו למבקר המדינה. השר מאחר כבר בחצי שנה בהגשת הצהרת ההון, בלי שביקש הארכה במועד ההגשה ולמרות שהמבקר תיזכר אותו בנוגע לכך כבר ארבע פעמים. קראתם נכון. 4 פעמים.

לצערנו, השר סמוטריץ' אינו השר היחיד שטרם הגיש את הצהרת ההון שלו. גם השר להגנת הסביבה אלקין ושר המשפטים אוחנה מאחרים בהגשת הצהרות ההון שלהם, ולא הגישו אותן עד עכשיו. מה שכן – אלקין הודה לנו על התזכורת, ואמר שיגישה בהקדם ואף יחשוף עבורנו את כולה. אוחנה התעלם. וסמוטריץ'? מלשכתו נמסר: "ממלא את הצהרת ההון, קצת נתקע על טכני".

  • מדוע סמוטריץ', אוחנה ואלקין מאחרים בהגשת הצהרות ההון שלהם? לחצו כאן

מקומם ששרים מצפצפים על החוק. הרי חוקי שקיפות הם כמו רפואה מונעת – הם מקשים על שחיתות מבכלל להיוולד. חשוב להבין: כשהם לא מגישים הצהרת הון, הנפגעים המיידיים הם אנחנו, הציבור. כל עוד הצהרת ההון לא הוגשה – יש גורם אחד פחות שמגן עלינו (ועל נבחרי הציבור עצמם) מפני שחיתות. לפני כמה שנים, למשל, חשפנו שלחיים כץ יש אימפריית נדל"ן ממקורות הכנסה לא ברורים. כל זה אמור להימצא בהצהרת ההון שלו. פיקוח היה יכול להוביל לשאילת שאלות בזמן אמת על הונו הרב – עוד לפני הגשת כתב האישום.

אם לשר סמוטריץ' אכן חשובה השקיפות והמחוייבות לציבור, זה הזמן להוכיח זאת: עליו להגיש את הצהרת ההון למבקר המדינה בהקדם, וגם לפרסם את נכסיו והשקעותיו והאינטרסים הכלכליים שלו לציבור. 

מבטיחים לעקוב ולעדכן. וגם מבטיחים שזו לא קלישאה – תחום הסיקור שלי (מאיה) הוא בדיוק זה: פולו אפ. כפי שתומכי שקוף ביקשו, אני חוזרת לתחקירי עבר – שלנו ושל גופי תקשורת אחרים – ובודקת: מה נתקע ומה תוקן. כי דברים משתנים רק כשחופרים.

מלשכת השר סמוטריץ' נמסר: "הפניה והביקורת צודקות לחלוטין. העניין פשוט נשכח בתוך עומס העבודה במשרד ובבחירות החוזרות ונשנות. לשר כמעט ואין הון להצהיר עליו… ולכן בתוך ימים תוגש הצהרת ההון. בכל אופן חשוב לציין שהשר מסר הצהרת הון לכנסת מתוקף היותו גם חבר כנסת כך שברמה המהותית קיימת הצהרת הון שלו אצל הגורמים המוסמכים. עם זאת מובן שנדרשת הגשת ההצהרה גם למבקר המדינה וכך אכן ייעשה בע"ה באופן מידי. תודה על התזכורת".

סליחה על הטרחנות אך נדגיש שזה לא אותו דבר. בכנסת ההצהרה נעולה בכספת ואיש לא יכול לפתוח אותה למעט יו"ר הכנסת ובאישור בית משפט. לא רק זאת – אם כבר קיים אצלך הטופס – אז למה זה לוקח חצי שנה להגישו שוב לגורם אחר?

השר זאב אלקין כושל בגיוס המיליונים שנדרשו לו להשבת ערבויות 

לאחר הבחירות לראשות עיריית ירושלים נותרו לשר זאב אלקין, שהתמודד במרוץ, חובות של מיליוני שקלים. נכון להיום נראה שהוא לא צפוי להשיב את הכסף. הצד החיובי: אלקין פועל בשקיפות ואנחנו יודעים למי בדיוק הוא חייב כסף – וכמה

 

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

לאחר הבחירות האחרונות לרשויות המקומיות חשפנו כי השר להגנת הסביבה זאב אלקין חייב מיליוני שקלים למיליארדרים שנתנו לבנק ערבויות כנגד הלוואות שלקח לטובת הקמפיין לראשות העירייה. תשעה חודשים עברו מאז ואלקין הצליח לגייס כ-170 אלף שקל בלבד. הערבויות יחולטו ואלקין יעבור על החוק. אבל יש גם צד חיובי – מאחר שאלקין פעל בשקיפות אנו יודעים בדיוק למי הוא חייב, וכמה. 

חוב של כ-3.8 מיליון שקל 

כפי שהוסבר בכתבה הקודמת בנושא, המתמודדים והמתמודדות בבחירות המקומיות משקיעים כסף רב בקמפיינים, ובערים הגדולות (כמו ירושלים) הסכומים מגיעים למיליונים. זכייה במושבים במועצת העיר מקנה למתמודדים זכאות להחזר מהמדינה על ההשקעה. 

סיעתו של זאב אלקין, שלא עלה בעצמו לסיבוב השני בהתמודדות על ראשות העירייה, זכתה בשני מושבים בלבד – כלומר הצביעו בעבורו פחות מ-20% מתושבי העיר. כמו כן, הוא זכאי להחזר נוסף משום שיותר משליש מחברי סיעתו שנכנסו למועצה הן נשים (אישה אחת מתוך השני המושבים, במקרה הזה). המשמעות הכספית היא שאלקין זכאי לקבל החזר של כ-2.7  מיליון שקל מאוצר המדינה. אלא שהחוב שצבר אלקין במהלך הקמפיין עומד על כ-6.5 מיליון שקל. הסכום הזה מורכב מהערבויות שקיבל מהבנק (כאמור כנגד התחייבות פירעון מאנשים אחרים) ומהחוב של סיעתה של רחל עזריה ("ירושלמים"), שהעבירה את תמיכתה (וחובותיה) אליו במהלך המרוץ. במילים פשוטות: השר להגנת הסביבה שלנו חייב כ-3.8 מיליון שקל לבעלי הון. 

הבעיה לא רק של אלקין

מעבר לכך שאלקין צפוי לעבור על החוק אם לא יחזיר את הכסף, יש בעיה מהותית בכך שהשר להגנת הסביבה שקוע עד צוואר בחובות וחייב טובות גדולות לאנשים עשירים – כמו לב קגנו, שנתן לו 700 אלף שקל; משה שווץ, הערב לשני מיליון שקל; אלכסנדר מלליס ויורי זלבנסקי, שנתנו לו מיליון שקל כל אחד; ועוד כמה ערבים שכל אחד מהם צפוי להפסיד מאות אלפי שקלים בשל השאיפה של אלקין להיות ראש עיר. 

החוק יוצר מצב אבסורדי: אלקין גייס ערבויות של מיליונים מאדם בודד (בניגוד לתרומות, המוגבלות ל-5,000 שקלים מתורם בודד), אולם אם לא יצליח להשיב את החוב לבנקים הערבויות יחולטו והוא גם עשוי לקבל קנס. לצערנו, אף שאלקין חווה את בעיות החוק על בשרו הוא לא עסק בנושא בהיותו שר ולא פעל לתקן אותו. בשל כך, יש להניח שגם בבחירות המקומיות הבאות יימצאו שרי ממשלה וח"כים שישארו חייבים לבעלי הון ולא יוכלו לטפל בעיניינים הקשורים לעסקיהם (אלקין כבר הצהיר על ניגוד עיניינים זה).

הצד החיובי: אלקין פועל בשקיפות

לשמחתנו השר אלקין חושף את ענייניו הכלכליים לציבור. את כל הכסף לקמפיין הוא גייס בערבויות שקופות ולא בהלוואות נסתרות. נוסף על כך, הוא מיחידי הסגולה שחשפו את הוצאות הפריימריז שלהם בבחירות לכנסת.

אלקין מסר שכל ענייניו הכספיים מדווחים באופן שקוף, ובשל המצב הוא דאג לעדכן את הסכם ניגוד העניינים שלו. להערכתו 80% מהערבויות יחולטו. והנה הדברים כפי שנמסרו מלשכתו:

האם סך התרומות המופיעות באתר מבקר המדינה הוא הסכום הסופי או שיש תרומות נוספות? 

"כל התרומות והערבויות שקיבלנו עד היום דווחו למבקר המדינה, ואנחנו נמשיך לדווח למבקר על כל תרומה שתתקבל".

כמה כסף עוד חייב אלקין לגייס על פי החוק?

"יש להבהיר שאין מגבלות בחוק שקובעות מהו סכום הכסף שמועמד צריך לגייס. אשר להחזר החובות, היות שקיבלנו רק שני מנדטים ולא כפי שחזו הסקרים בתחילת הדרך (3-4), ומפני שלא עברנו את הרף של 25 אחוז מהקולות בסיבוב הראשון בבחירות לראשות העיר, נוצרו פערים גדולים בין עלות הקמפיין המתוכננת, שהתבססה על סקרים שנעשו, ובין ההחזר הכספי שאנחנו אמורים לקבל מהמדינה (יש לציין כי משום מה טרם קיבלנו את כל ההחזרים הכספיים שמגיעים לנו, כמו תשלום הבונוס על שילוב נשים ברשימה).

אנחנו מנסים לכסות לפחות חלק מהפער בין גובה ההלוואה שלקחנו ובין ההחזר שקיבלנו מהמדינה באמצעות תרומות קטנות, אבל מפני שמותר לגייס רק תרומות קטנות בגובה של עד 5,000 שקלים וניתן להמשיך לגייס עד תום שנה בלבד ממועד הבחירות, כנראה לא יהיה מנוס והבנק ייאלץ לחלט את הערבויות כדי לכסות את ההלוואה. היות שעוד לא הסתיים גיוס התרומות, וגם לא ההתחשבנות עם המדינה (כמו העברת תשלום עבור שילובי נשים ותשלום אחרי השלמת בדיקת המבקר), אנחנו עוד לא יודעים להגיד בוודאות איזה אחוז מסך הערבויות יצטרך להיחלט, אבל להערכתנו מדובר בערך ב-80 אחוז".

האם אלקין עתיד לקבל קנס ממבקר המדינה על כך שלא עמד בחוק?

"כל הפעילות שלנו נוהלה בהתאם לדרישות החוק ולכללי המבקר. כרגע אנחנו נמצאים בעיצומו של שיח עם משרד המבקר בעקבות הדו"ח שהגשנו, ובשלב הזה אי אפשר לענות על השאלה אם יקנסו אותנו או לא. אנחנו מקווים שלאור ההקפדה על כללי עבודה תקינה במהלך הקמפיין ושקיפות מוחלטת של כל הליכי המימון, כולל דיווח בזמן אמת של כל הערבויות, לא יוטל עלינו קנס בכלל".

האם אלקין חושב שיש בעיה בחוק? אם כן – מה הוא עשה כדי לשנות אותו?

"אלקין חושב שכן, אך לא יכול ליזום חקיקה בנושא מחוץ לתחום משרדו" (תשובה מתומצתת. ראו תשובה מלאה בהרחבה למטה – ע"ב). 

לתשובה המלאה

"במהלך הקמפיין התברר שיש לקונה בחוק בנושא מימון מועמדים. לפי הניסוח הקיים היום בחוק, מועמדים צריכים לדווח בזמן אמת על הערבויות הבנקאיות, אבל הם לא מחויבים לדווח על ההלוואות שהם לוקחים מגורמים פרטיים. כתוצאה מכך נוצר מצב מעוות, שבו אנחנו דיווחנו בזמן אמת תוך כדי הקמפיין על כל הערבויות והתרומות שקיבלנו ולעומת זאת מועמדים אחרים, שהיקף הקמפיין שלהם היה בסדר גודל דומה לקמפיין שניהלנו ואף גדול יותר, לקחו הלוואות מגורמים עלומי שם, ולא היה ברור לנו ולציבור מי עומד מאחוריהם. הלקונה הזאת פוגעת בשקיפות הציבורית ועלולה ליצור מצב של ניגוד עניינים שבו מועמד עלול לקדם את האינטרס של בעל ההון שהלווה לו את הכסף, בלי שהציבור יהיה מודע למערכת יחסים מיוחדת בין המועמד למלווה שנוצרה כתוצאה מההלוואה. הלקונה הזאת דורשת תיקון והיא תאפשר לציבור לעקוב אחרי ניגודי עניינים אפשריים. עד היום אנו לא יודעים מה המקורות הכספיים של חלק מהמועמדים, שניהלו כאמור קמפיינים בהיקף של מיליונים.

(חשוב לנו לציין כי השר אלקין עדכן את הסדר ניגוד העניינים שלו בהקשר של הערבים שלו בליווי משרד המשפטים מיד כשהתברר כי בעקבות תוצאות הבחירות בירושלים יידרש חילוט ערבויות בהיקף כזה או אחר, אף שחילוט כזה טרם נעשה).   

היות שלפי תקנון עבודת הממשלה השר אלקין לא יכול ליזום חקיקה אלא רק בתחומי המשרדים שהוא פועל בהם הוא לא יוכל ליזום חוק שיתקן את העיוות, אך הוא מקווה שיימצאו חברי כנסת שיפעלו לתקן את החוק".

לסיכום כתב אלקין כי "נשמח לעמוד לרשותכם בכל מידע שתרצו לברר, היות שאנחנו מאמינים בחשיבות השקיפות של כל תהליכי מימון וניהול הבחירות".

מפיזור המימון עד הגברת השקיפות: דרכים לפתרון המצב 

אם כן, למרות הקנסות נראה כי החוק כיום אינו מספיק כדי למנוע ממועמדים עשירים להריץ את עצמם, ואף לזכות, ללא תמיכה מהציבור. 

יש כמה דרכים שעשוית לשפר את המצב, אף שהן אינן מושלמות. אפשרות אחת היא לפזר מראש את הסיכון בגיוס תרומות לקמפיין. החוק צריך לעודד את המועמד לגייס תרומות מהציבור וכן להגביל ערבויות והלוואות גדולות (שכיום אינן מוגבלות בחוק, בניגוד לתרומות). אם הכנסת ומבקר המדינה יפעלו יחד להקמת מערכת שתתמוך במועמדים שיפנו לגיוס תרומות רבות בסכומים נמוכים, ייתכן שמועמדים רבים יותר יפנו לערוץ זה. 

פתרון אחר הוא להתאים את  הגבלת התרומות לסכום המרבי שמותר לגייס. קמפיין בחירות בירושלים דורש סכום גבוה בהרבה מקמפיין במבשרת ציון, ואולי נכון להעלות בהתאם (בזהירות) גם את רף התרומה המרבית המותרת מגורם אחד. גם קביעת ניגוד עניינים אוטומטי, כלומר הטלת איסור על הלווה לעסוק בעניינים הקשורים למלווה למשך שנים אחדות,  מעל סכום הלוואה מסוים (גם אם הוחזר), יכול לאפשר לנו לישון טוב יותר בלילה.

וכמו תמיד, הדרך לשיפור המצב עוברת בהגברת השקיפות. בעוד הערבויות והתרומות שמקבלים המועמדים והמועמדות גלויים לציבור, ההלוואות שהם נוטלים או השימוש בהון עצמי נותרים חסויים, אף שההבדל בין המקורות הוא טכני בעיקרו. זו הסיבה לכך שאנחנו יודעים כיום כמה כסף באמת השקיע אלקין בבחירות לעיריית ירושלים, מה עומק החובות שהוא מצוי בהם – ולמי הוא חייב כסף. בעבר פנינו למבקר המדינה בנושא אך למיטב ידיעתנו הנושא טרם טופל. נמשיך לעבוד על הנושא, כדי שבבחירות הבאות לרשויות המקומיות מקור ההלוואות שמקבלים המועמדים יהיה שקוף.

חובות המיליונים של אלקין וליאון

ברוכים הבאים לבוקר חדש בו השר להגנת הסביבה, זאב אלקין, חייב כארבעה מיליון שקל לבעלי הון ומשה ליאון, המועמד המוביל לראשות העיר ירושלים, חייב גם הוא מיליונים – ואנחנו לא יודעים בדיוק למי וכמה

המשך קריאה…