פוסטים

13 שלבים לשום מקום: סיכום שנה של התנהלות מוזרה בין ועדת ההיתרים וראש הממשלה נתניהו

| עידן בנימין |

מטרת ועדת ההיתרים במשרד מבקר המדינה היא לאפשר חריגה מכללי ניגוד עניינים של חברי ממשלה, כאשר מדובר במקרה מיוחד המצדיק זאת. שר, סגן שר או ראש ממשלה המעוניינים לבצע פעולה העשויה לחרוג מהכללים – מחייבים לפנות לוועדה ולקבל את אישורה טרם הביצוע.

בשנה החולפת ניסה רה"מ לקבל אישור למימון הגנתו המשפטית בתיקים 1000, 2000 ו-4000 מבעלי הון המקורבים לו. היועמ"ש שלח אותו לבקש אישור מוועדת ההיתרים ומאז נתניהו מתנהל מולה באופן תמוה. להלן השתלשלות האירועים שתעשה לכם סדר:

לפי לוח הזמנים הנוכחי, בראשית חודש יולי 2019 צפוי להתקיים שימוע בתיקי ראש הממשלה – ועורכי הדין של נתניהו מסרבים לקחת את חומרי החקירה מהפרקליטות בטענה שלא קיבלו שכר.

נתניהו מתעקש לחכות ולשלם להם מכסף של אחרים, וזאת למרות שהונו מוערך בכחמישים מיליון שקל.

12 עמודים – 12 ציטוטים: עיקרי החלטת ועדת ההיתרים בעניינו של ראש הממשלה

ועדת היתרים במשרד מבקר המדינה אסרה השבוע על ראש הממשלה לקבל תרומות למימון הוצאותיו המשפטיות. החלטת הוועדה נפרסת על פני 12 עמודים, להלן עיקריה

ועדת ההיתרים במשרד מבקר המדינה הוקמה בהחלטת ממשלה בשנת 1977 כחלק מהחלת שורת כללים למניעת ניגודי עניינים של שרי ממשלה. ב-2010 נקבע כי החלטות הוועדה יפורסמו באופן פומבי (כל ההחלטות שהתקבלו קודם לכן נותרו חסויות).

מטרת הוועדה היא בעצם לאפשר חריגה מכללי ניגוד עניינים של חברי ממשלה, כאשר מדובר במקרה חריג המצדיק זאת. שר, סגן שר או ראש ממשלה המעוניינים לבצע פעולה שעשויה לחרוג מהכללים – מחויבים לפנות לוועדה ולקבל את אישורה.

כך לדוגמא בשנת 2016, איפשרה הוועדה לשר אריה דרעי להמשיך ולהחזיק במישרין בשתי חברות פרטיות (ולא להעבירן לנאמן) – וזאת כדי למנוע גרימת הפסד ישיר בעקבות ההעברה. ההחלטה על פניה הגיונית – מה שפחות הגיוני הוא שהוועדה לא פרסמה את שמן של שתי החברות. אבל זה כבר לכתבה אחרת.

חזרה לענייננו: הוועדה עלתה לכותרות בשבוע האחרון בעקבות מסמך בן 12 עמודים שפרסמה, שבליבו החלטה על מימון הוצאות משפט ראש הממשלה, בנימין נתניהו (). קראנו אותו בשבילכם והבאנו 12 ציטוטים מעניינים, בשם אומרם וללא פרשנות.

*

(1) מדוע נאסר על נתניהו לקבל תרומות למימון ההליך המשפטי שלו?

"מימון הוצאות משפט הנובעות מחקירה פלילית, הכוללת חשש למעשים פליליים בקשר עם בעלי הון שונים, לא ראוי שייעשה בידי בעלי הון. 'מצב של גביר המשלם כספים לנושא משרה ציבורית, יש להימנע ממנו הן מהותית והן בשל מראית העין…' (החלטת היועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין מיום 24.5.2000 בעניין נשיא המדינה עזר ויצמן סעיף ו' עמוד 10 להחלטה). מימון כזה עלול לפגוע באמון הציבור בשלטון בהקשר של טוהר המידות. מתן היתר אישי לאי קיום הכללים בנסיבות העניין אינו מוצדק ואינו ראוי מבחינה ציבורית".

(2) הוועדה כבר דחתה בקשות למימון משפטי בעבר

מתוך הדיון הקודם

"בפני ועדה זו נדונו בעבר מספר בקשות להיתר אישי לאי קיום הכללים, לשם קבלת תרומה למימון הוצאות משפטיות:

א. בשנת 1990 פנה שר בבקשה לוועדה על מנת לקבל היתר אישי לקבלת תרומות שייאספו בחו"ל לשם מימון הוצאות הגנה משפטית בהליכים פליליים. הוועדה הציעה לשר 'לבחון אם אכן הדרך שהציע למימון הוצאות הגנתו המשפטית היא הדרך הנאותה'.

נוכח הערות הוועדה, השר חזר בו וההיתר המבוקש לא ניתן (החלטת הוועדה מיום 13.8.1990).

ב. בשנת 2002 ביקש שר להתיר לו לאסוף תרומות בארץ ובחו"ל לצורך תביעה אזרחית שרצה ליזום כדי להגן על שמו הטוב ועל שמם של עובדי משרדו. הוועדה קבעה כדלקמן: "היקף סמכותה של הוועדה מצוי בדיבור 'היתר אישי'. דיבור זה מצביע על היותו של ההיתר חריג לכלל, שכן הוא נוגע, באופן אישי, לשר מסוים ולא לכלל השרים. דיבור זה מצביע גם על כך, שהטעם להיתר נעוץ בנסיבותיו האישיות של אותו שר. כלומר, הוועדה מוסמכת לתת היתר במקרה בו נסיבות אישיות מיוחדות מצדיקות מתן 'היתר אישי' לאותו שר. מדובר במקרים בהם החלת הכללים, ככתבם וכלשונם, תגרום לפגיעה בלתי מוצדקת בשר (החלטת הוועדה 7.4.2002).

בקשתו של השר נדחתה.

ג. בשנת 2010 ביקש שר להתיר לו לגייס תרומות כספיות לצורך הליך משפטי מינהלי הקשור בהליכי מינוי, לאחר סיום הכהונה כשר. וכך קבעה הוועדה: נקודת המוצא להחלטתנו היא האיסור הכללי החל על עובדי ציבור ועל שרים וסגני שרים לקבל מתנות או טובות הנאה במהלך תפקידם. איסור זה מקורו הן בחוק שירות הציבור (מתנות), התש"ם-1979 והן בכללים עצמם. כך, סעיף 4 לכללים קובע כי 'מחובתו של השר לנהל את ענייניו כך שלא ייווצר ולא יהיה ניגוד עניינים בין מילוי תפקידו כשר לבין ענייניו האישיים'.

הטעם לאיסור נעוץ בצורך לשמור על היגיינה ציבורית בפעולתו של שר או סגן שר ולמנוע מצב של ניגוד עניינים – ישיר או פוטנציאלי – בין תפקידיו הממלכתיים של השר ובין מחויבותו כלפי גורמים המוכנים להעניק לו טובות הנאה או תרומות כספיות. לעניין זה לא צריכה להיות העדפה לשר או סגן שר על פני עובד ציבור. נורמה זו היא מובנת מאליה ויש לה חשיבות ציבורית מן המעלה הראשונה והיא כאמור נקודת המוצא להחלטתנו.

על פני הדברים בקשת השר לגייס תרומות לצורך מימון הליכים משפטיים הנוגעים למינוי משרה פוליטית לאחר סיום כהונתו כשר, אינה עולה בקנה אחד עם האיסור שבחוק ובכללים. בקשר לכך קבעה הוועדה בעבר: 'אין זה ראוי ששר או סגן שר בממשלת ישראל יידרש לנדבת ליבם של בעלי ממון וגם/או של בעלי עסקים שכן מטבע האדם הוא שאנשים אלה עשויים לראות […] בתרומות שהם תורמים לו, משום שלח לחמך". (החלטת הוועדה מיום 23.3.3002)

יחד עם זאת, מוסמכת הוועדה לדון בבקשה לקבלת היתר אישי לאי קיום כלל מן הכללים והיא רשאית להתיר סטייה מן הכללים אם הדבר נראה לה מוצדק בנסיבות המקרה ותקין מבחינה ציבורית (סעיף 19 לכללים). החלטת הוועדה מיום (11.10.2010).

בקשתו של השר נדחתה".

(3) הוועדה מנקה את שמו של עורך דינו לשעבר של נתניהו, יעקב וינרוט זל - כנראה מכוון שעורכי הדין הנוכחיים טענו לאי-כשירות בהתנהלותו

"בא כוח המבקש קושר בין האופן בו נוהל ההליך בפנינו ובין מצבו הקשה של עו"ד ד"ר וינרוט ז"ל (סעיף 6,5 לבקשה). חבל על דאבדין ולא משתכחין. חבל שטענה זו הועלתה. לא נשכח את הופעתו המרשימה – רבת העוצמה, המקצועית והעניינית של עו"ד וינרוט בפנינו, חרף מצבו מכמיר הלב. נלוו אליו שני עורכי דין נוספים שאף הם השתתפו בדיון. עורכי דין אלה ניהלו את ההליך לאחר פטירתו של עו"ד וינרוט, והם אלה שבחרו לוותר על טיעון נוסף, משיקוליהם ולאחר שהתוודעו להחלטות קודמות של הוועדה בנוגע למימון ייעוץ משפטי".

(4) נתניהו ביקש כי בעלי הון יממנו את הגנתו המשפטית בסכום של עד שני מיליון דולר

"הוא מבקש לאפשר 'בשלב ראשון' ל'תקציב הגנה ראשוני' המיועד לייעוץ המשפטי שכבר ניתן וממשיך להינתן ועד לקבלת החלטת היועץ המשפטי לממשלה בתיקים השונים (לא כולל הליכי שימוע) גיוס תרומות בסך מיליון דולר, חצי מיליון דולר מכל תורם, ובהמשך הדרך ובמידת הצורך, תוגשנה בקשות נוספות לקבל מאותם תורמים סכומים נוספים, עד לתקרה כוללת של שני מיליון דולר […] לדבריו, 'הודיע ראש הממשלה כי גם הוא עצמו ישתתף במימון' […] הוועדה קבעה בעבר עקרון הפוך – בטרם יפנה שר לנדבת תרומתם של בעלי הון, עליו למצות את יכולותיו ממשאביו והונו העצמי".

(5) אין זו הפעם הראשונה שנתניהו מבקש תרומות מבעלי הון

"בהיותו שר האוצר, נסבה (הבקשה) על קבלת תרומות מחמישה תורמים, שלגבי ארבעה מהם נמסר כי לא הייתה להם מעורבות עסקית במשק הישראלי, והבקשה נגעה לכיסוי חובות שנוצרו בתקופה בה פרש המבקש מהכנסת, לא היה חבר כנסת ולא כיהן בתפקיד רשמי כל שהוא. לפי המפורט בהחלטה, החובות נוצרו עקב עיסוקו של המבקש טרם נבחר לתפקידו כשר, לקידומו הפוליטי ולקידום ענייניו האישיים".

(6) נתניהו מבקש סימטריה בין התביעה לבין ההגנה, הוועדה לא מסכימה

"מנגנוני החקירה והתביעה הכללית מופעלים, עקב פגיעה לכאורית בערכים מוגנים המצדיקה, מבחינת האינטרס הציבורי, הפעלת מנגנונים אלה לטובת הכלל, לעולם לא מתקיימת סימטריה בין החשוד או הנאשם ורשויות המדינה. העדר סימטריה זה מוצדק כיוון שרשויות המדינה פועלות למען האינטרס של הציבור בכללותו וכדי להגן על הרבים מפני פגיעה בערכים מוגנים שיש לגבי חשיבותם הסכמה חברתית רחבה. כך כשמדובר בעניין פשוט ובחשוד או נאשם 'רגיל' וכך כשמדובר בתיקים מורכבים ומרובים ובחשוד או נאשם שהוא שר או חבר כנסת".

(7) הון-שלטון

"הקשר בין המבקש ומר פרטרידג' (אחד התורמים) נוצר, לפי הבקשה, לפני כ-19 שנה (סעיף 121 לבקשה), דהיינו בשנת 1999 או 2000. בתקופה זו המבקש היה בשלהי תקופת כהונתו כראש ממשלה בקדנציה הראשונה, או כמי שפרש מהפוליטיקה ונמצא בעמדת המתנה לחזור לשלטון […] אף אם בהמשך התפתחה רעות וידידות אישית הקשר בין השניים התגבש בבסיסו כקשר בין בעל הון לפוליטיקאי בכיר, על כל המשתמע מכך".

(8) נתן מיליקובסקי - בן דוד ושותף עסקי

"לראש הממשלה היו בשנת 2009 החזקות בשותפות שיתר המחזיקים בה הם מר מיליקובסקי ובני משפחתו המיידיים וכי שותפות זו החזיקה בחלקים ניכרים מתאגיד תעשייתי העוסק בתוספי פלדה. באותו עניין הלווה מר מיליקובסקי למבקש כספים, באישור הוועדה, כדי שיוכל לעמוד בחוב מס שהוטל עליו בגין רווחי התאגיד, בשל החזקות אלה. ההלוואה אמורה היתה להיפרע מחלקו ברווחי התאגיד. נמצא כי בין השניים יש או לפחות היו גם יחסים עסקיים, מעבר לקרבה משפחתית גרידא. נמסר לנו כי מר מיליקובסקי מסר אף הוא עדות באחת הפרשות הנוגעות למבקש".

(9) נתניהו גייס כסף ממיליקובסקי לפני קבלת אישור מהוועדה

"בני הזוג נתניהו קיבלו ממר מיליקובסקי סיוע כספי בסך כ-300 אלף דולר למימון הוצאות הגנתם […] יצוין כי הסיוע הכספי ממר מיליקובסקי ניתן לבני הזוג נתניהו בתקופה שמחודש מרץ 2017 עד חודש מרץ 2018 ,לפני שהתקבל מכתב היועמ"ש מיום 18.6.17 בו נקבע לראשונה כי על ראש הממשלה לפנות לוועדת ההיתרים".

(10) נתניהו לא חשף כי קיבל את הכסף ממיליקובסקי - הוועדה מצפה שיחזיר אותו

"המבקש עצמו ובאי כוחו מילאו פיהם מים ולא הביאו עובדה משמעותית זו (מימון העבר) לידיעת הגורמים המוסמכים הדנים בעניין. יוצא, למעשה, שחלק ניכר מהבקשה הנוספת והמחודשת מהווה בקשה להיתר בדיעבד" (עו"ד של נתניהו טענו כי הדבר נעשה בתום לב – ע.ב.).

במקום אחר נכתב: "גם אם נניח שכל הנוגעים בדבר סברו בתום לב מוחלט עד למועד קבלת חוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה ביום 18.6.17 כי קבלת תרומה כזו היא מותרת, מדוע כאשר קיבלו את חוות הדעת לא גילו עובדה זו ליועצת המשפטית של משרד ראש הממשלה? ליועץ המשפטי לממשלה? למבקר המדינה? לוועדה למתן היתרים? האם קו הטיעון שננקט בפנינו בעת הדיון בבקשה המקורית נועד כדי להימנע מגילוי המידע, כולל העובדה כי כבר הועברו כספים ללא דיווח וללא היתר מראש וכי עובדה זו לא הובאה לידיעת כל הנוגעים בדבר? האם קו טיעון זה ננקט כדי להביא להכשרה בדיעבד של סכומים שהתקבלו, ללא שמבקר המדינה, היועץ המשפטי לממשלה והוועדה מודעים לכך? כיצד מתיישבים כל אלה עם החובה לנהוג בתום הלב? למבקש ולבאי כוחו פתרונים. לנו נראה שניסיון לקבל הכשר כזה בדיעבד אינו "מוצדק בנסיבות המקרה" ואינו "תקין מבחינה ציבורית".

הוועדה מסכמת: "על ראש הממשלה להשיב אפוא את הסכומים האמורים תוך המצאת אסמכתאות, להנחת דעתם של מבקר המדינה והיועץ המשפטי לממשלה ולפי לוח זמנים שייקבעו".

(11) ראש הממשלה אינו טירון - לא בתחום הפוליטי ולא בהופעות בפני הוועדה

"ראש הממשלה איננו "טירון" בתפקידי שר וסגן שר. החל מהכנסת השתיים עשרה, משנת 1988 ,הוא מכהן בתפקידים אלה, בשנת 1996 נבחר לראשונה לכהונת ראש ממשלה. החל מכהונתו הראשונה כסגן שר, הוא ממלא עם כניסתו לתפקיד הצהרה על הון, נכסים וזכויות בתחילת הכהונה […] נמצא כי שמונה פעמים בא בפני ועדה זו וביקש לקבל היתרים בעניינים שונים.

בחלק מהמקרים קיבל היתר ובאחרים נדחתה בקשתו, לרבות בעניין שלפנינו. בבקשה אחת שנזכרה לעיל ביקש המבקש לקבל היתר לקבלת כספי תרומות לכיסוי חובות שנוצרו לו בתקופה בה לא היה חבר כנסת ולא כיהן בתפקיד רשמי כל שהוא (החלטת הוועדה מיום 13,3,2003 ,שהובאה לעיל). בקשה זו סורבה.

בבקשה אחרת ביקש המבקש לקבל הלוואה ממר מיליקובסקי לכיסוי חוב למס הכנסה, שנוצר עקב החזקותיו (בשותפות עם מר מיליקובסקי ובני משפחתו) בתאגיד תעשייתי, העוסק בתוספי פלדה, וקיבל לכך היתר אישי. מהחלטות אלה עולה, כי המבקש היה מודע לחובה לקבל היתר אישי של הוועדה לקבלת כספי תרומה בכלל וכן היה מודע לחובה לקבל היתר בנוגע לקבלת כספים מבן משפחה (שהרי אם יש צורך לקבל היתר הוועדה לקבלת הלוואה מבן משפחה אזי יש צורך לקבל היתר הוועדה לתרומה מאותו בן משפחה, בבחינת קל וחומר).

אף יועציו המשפטיים אינם "טירונים" ואינם קוטלי קנים. כיצד יכלו להסתמך על החלטת ועדת האתיקה של הכנסת המאוחרת לקבלת הכספים (ההחלטה המאפשרת תרומת קרוב משפחה של ועדת הכנסת ניתנה ביום 16 ביולי 2018 ,כאשר תרומות בפועל כבר נתנו לטענת בא כוח המבקש ממרץ 2017 עד מרץ 2018)?".

(12) הוועדה מצפה שנתניהו יחזיר חליפות שקיבל בתרומה

נתניהו כותב בטיעוניו החדשים כי כבר "קיבל ממר פרטרידג': סיגרים ו-2-3 חליפות".

הוועדה כותבת: "אך האידך גיסא לכך הוא השקיפות כלפי הציבור כשהמדובר בנבחר ציבור, וזו לא קוימה כל עיקר. התהיות שהועלו על ידינו יצרו איפוא תמונה בעייתית קשה, שבה נבחר ציבור 'נסמך על שולחנם' של שועים, בניגוד לכללים […] לפיכך, אנו סבורים כי מן הראוי שהמבקש יחזיר את החליפות לנותנם. ואולם אם כבר עשה בחליפות שימוש והחזרתן אינה אפשרית, כדי שהמבקש יוכל להותיר את החליפות בידיו יהיה עליו להחזיר את שווי החליפות לנותנם או לשלם את שווין למטרה ראויה שתיקבע".