פוסטים

איך קרה שהכנסת איבדה את כוחה ומה אפשר לעשות כדי להחזיר אותו?

הצגנו את השאלה לח"כים בעבר ובהווה, שסיפרו ל"שקוף" מניסיונם: כיצד הרגישו חסרי משמעות ויכולת לפקח על עבודת הממשלה, למה יותר משתלם לח"כים להגיש עוד ועוד הצעות חוק, ואיך משפיע ריבוי השרים וסגניהם יש גם פתרונות. למשל: לחזק את הוועדות, להגביל את הצעות החוק, להגדיל את מספר הח"כים ולאפשר לכנסת לערוך שימועים

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| שרון לוינסון |

בשנים האחרונות גועש ויכוח יצרי על מערכת היחסים הרצויה בין שתי רשויות שלטוניות – הממשלה ובית המשפט העליון. אבל אותי סיקרנה דווקא הרשות השלישית: המחוקקת. איך קרה שהכנסת כבר לא פקטור משמעותי ביחסי הכוחות בניהול המדינה? איפה היא בכל הקשור למשולש פרלמנט-ממשלה-בית המשפט העליון?

כנסת חלשה פוגעת בי, בך ובכולנו. לא רק בגלל היעדר הפיקוח, אלא גם בגלל מספרם הרב של השרים וסגני השרים והבירוקרטיה הגדולה כל-כך שגם חברי הכנסת מתלוננים עליה. כפי שאמר לי חבר הכנסת לשעבר (חכ"ל) יואל חסון (הליכוד, קדימה, התנועה): "ככל שחברי הכנסת מרגישים פחות משפיעים בפיקוח, הם מטביעים את הממשלה והכנסת בהררי הצעות חוק שרובן מיותרות, וחברי הכנסת מחוקקים את עצמם לדעת כי זה הפך להיות הסמן היחיד לעשייה".

מליאת הכנסת (צילום: אתר הכנסת)

מה קרה לכנסת ואיך אפשר, למרות הכל, לחזק אותה? כדי לנסות להבין ראיינתי מספר חברי כנסת בעבר ובהווה. כדאי לשמוע מה שיש להם לספר על החוויה האישית שלהם, וגם כמה פתרונות יצירתיים שהם מציעים כדי להחזיר לנבחרי הציבור את הכוח לפקח על עבודת הממשלה. 

אין פיקוח – יש הצעות חוק

קודם נשרטט את הבעיה. "במשולש רשות מחוקקת-רשות מבצעת-רשות שופטת הפכה הרשות המחוקקת לגוף החלש ביותר, והיא היום נשלטת היום כמעט לגמרי על ידי הרשות המבצעת", אמר לי חכ"ל איתן כבל (העבודה). כבל מאמין שזה הפך כמעט בלתי אפשרי לחברי כנסת לאתגר את הנושאים שעל סדר היום. לדבריו, "אין היום כמעט כלים פרלמנטריים משמעותיים לפיקוח. אם יש משהו שהכנסת לא קיימת בו כמעט זו יכולת הפיקוח. ומה הפכנו להיות? כנסת שמחוקקת את עצמה לדעת".

עוד בנושא:

לא מעט פוליטיקאים מסכימים עם כבל. חכ״ל מיקי רוזנטל (העבודה) אמר לי כי בפועל אין כמעט פיקוח פרלמנטרי על הממשלה. זה קורה לדבריו גם בשל היעדר כלים מספקים ומתאימים לעידן הדיגיטלי וגם מפני שחברי הכנסת רואים עצמם יותר כמחוקקים ופחות כ'"מפקחים". רוזנטל מדגיש שגם אם חברי ועדה רוצים לפקח על הממשלה הרי שזו כמעט משימה בלתי אפשרית. הנושאים הנידונים רחבים מאוד וחברי כנסת חסרי אינם יכולים לפקח על פקידות מקצועית בהיעדר מסד נתונים והבנה בסיסית של סוגיות המשרד הרלוונטי.

״אין היום כמעט כלים פרלמנטריים משמעותיים לפיקוח״. חבר כנסת לשעבר איתן כבל (העבודה). (צילום: עדי כהן צדק, המכון למדיניות ואסטרטגיה במרכז הבינתחומי הרצליה, ויקימדיה)

"ככל שחברי הכנסת מרגישים פחות משפיעים בפיקוח", אומר יואל חסון שבין השאר ריכז את עבודת האופוזיציה, "הם מטביעים את הממשלה והכנסת בהררי הצעות חוק, שרובן מיותרות". על זה מוסיף חסון כי ברגע שמחלישים את הכנסת "המשמעות היא גם החלשת הציבור", והרי זו המשמעות של משטר דמוקרטי, היכולת של הפרלמנט הנבחר לבטא את רצון העם לפעול למען העם.

אופוזיציה חסרת אונים

חבר הכנסת לשעבר עיסוואי פריג' (מרצ) היה הנחרץ ביותר מכל חברי הכנסת שראיינתי. לדבריו הרשות המחוקקת סובלת מהיעדר סמכויות דרמטי. פריג׳ מספר כי בעבודתו כח״כ, נוכח כי פניות לשרים לקבלת מידע לא נענו. שרים או מנכ"לי משרדים שהיו מגיעים לישיבות הוועדות – היו אומרים בשיחות חוץ מסדרון שהתשובות שהם נותנים בוועדות הכנסת הן שטחיות ונועדו רק לרצות את חברי הכנסת. פריג' אומר שזה מה שתסכל אותו ולכן לא נלחם כדי לחזור לכנסת כחבר אופוזיציה. "אין אתגר בלהיות חבר כנסת אם אתה לא חלק מהממשלה". 

הנקודה החשובה ביותר מבחינת פריג' היא המידע. חברי כנסת מתקשים לקבל מידע רלוונטי, וללא מידע קשה להם לגבש עמדה ולהשפיע, במיוחד בכל הקשור לנושא התקציב שהוא מורכב ומסובך. ואכן, לא מעט ח"כים מטעם האופוזיציה איתם שוחחתי מרגישים חסרי יכולת להשפיע על התהליכים במדינה – אף שנבחרו לייצג לא מעט בוחרים. 

אבל לא רק חברי אופוזיציה טוענים שהכנסת מאבדת משמעות. גם סגן השר אורי מקלב (יהדות התורה) הלין בפני שכיום אין לכנסת מספיק כלים כדי לפקח על עבודת פקידי הממשלה. עם זאת, לדעתו גם הח"כים עצמם אשמים. "הם צריכים להשקיע יותר בדיוני מעקב על פעולות הממשלה, גם אם זה לא יזכה את הח"כים בהופעה בתקשורת".

"אין אתגר בלהיות חבר כנסת אם אתה לא חלק מהממשלה". חבר הכנסת לשעבר עיסאווי פריג'

נושא נוסף שחזר על עצמו בראיונות הוא השקיפות הממשלתית, או יותר נכון – היעדרה. "יש לחייב את משרדי הממשלה בשקיפות מלאה כלפי הוועדות ולאפשר גם לפקידים שחולקים על מדיניות המשרד להופיע בפני הוועדה", טוען ח"כל רוזנטל. ח"כל חיים ילין (יש עתיד) מוסיף: "אין שקיפות, אז אין מי שיבקר את הממשלה, אין מבקר של הממשלה". 

והרי הפתרונות

לחזק את הוועדות, להגביל את הצעות החוק

נראה שהדרך המשמעותית לאתגר את הממשלה עוברת דרך ועדות הכנסת. אנחנו יכולים לראות זאת בחודשים האחרונים באירועים המתרחשים בוועדת הקורונה. יו"ר הוועדה יפעת שאשא-ביטון (כולנו-ליכוד) אינה מוכנה להיות חותמת גומי להצעות שמביאה הממשלה. היא מבקשת עוד ועוד נתונים כדי לבחון את מה שהממשלה מבקשת. זו עבודה פרלמנטרית ראוייה, אבל זו אינה תמיד דרכן של הוועדות, ובכל מקרה, יש כלים שיכולים לחזק אותן. כך לדוגמא ח"כל רוזנטל אומר ש"יש לאפשר לוועדה להטיל סנקציות על אי-ביצוע של החלטות ממשלה. רק כך אפשר לבסס פיקוח אפקטיבי". 

גם ח"כל חסון מציע מנגנון לשיפור: "אני חושב שהכנסת צריכה לתת לממשלה הפחתה בכמות החוקים, הגבלה בכמות החקיקה, אבל בתמורה הממשלה צריכה לתת לכנסת יותר אפשרויות וחופש לפקח על פעולותיה. מה זה לפקח על פעולותיה, איך אתה נותן את זה? למשל חובת נוכחות בדיוני ועדות".

״חברי הכנסת מחוקקים את עצמם לדעת כי זה הפך להיות הסמן היחיד לעשייה״. חבר הכנסת לשעבר יואל חסון (צילום: ויקימדיה)

נראה שהוועדות הן לב הנושא כאשר מדברים על פיקוח ולכן כדאי לבדוק מה המשמעות המעשית של חיזוק הוועדות. לדבריו של חסון, "צריך לעגן קבועי זמן ששר, למשל שר הרווחה צריך להגיע אחת לחודש לפחות לתת סקירה בוועדת העבודה והרווחה ושר הבריאות גם ושר האוצר בוועדת הכספים, כל השרים הרלוונטיים. אף שר לא עושה טובה. זה צריך להיות קבוע. צריך לחייב נוכחות של פקידים בוועדות הכנסת. פקידים בכירים, ובכלל. אני רוצה שתדמיין לך שוועדה בקונגרס האמריקאי מזמנת את מנכ"ל משרד הבריאות האמריקאי, והוא אומר – אני לא יכול עכשיו". 

כיום, אגב, תקנון הכנסת מחייב כל שר להגיע לוועדה המפקחת עליו, לפחות פעם בכנס של הכנסת. בכל שנה יש שני כנסים, לפיכך, חובת השר היא להגיע לפחות פעמיים.

אז פניתי לכל הוועדות ושאלתי מתי לאחרונה הגיעו אליהן השרים הרלוונטיים. למרות התקנון, מסתבר שיש שרים המגיעים יותר לישיבות, ויש שרים שמגיעים פחות, זה תלוי בכל שר ושר, וגם בכל ועדה. לכן בהחלט יש מקום לשקול את הצעתו של חסון.

מנגד, ח"כל רועי פולקמן (כולנו) סבור שהופעה בוועדות הוא בכלל עניין של מוטיבציה. לדבריו, "הכי חמור זה שלח"כ לא משתלם לשבת בדיון פיקוח, אבל כן בדיון חקיקה". כלומר חברי הכנסת עצמם ממעטים להשתמש בכלים הקיימים, אולי כי בכל הקשור לפוליטיקה עדיף להיראות מאשר לעשות. לדבריו: "ח"כ לא יקבל נקודות זכות ציבוריות על עבודת פיקוח, ולכן חלק מהותי בדיון על כלי פיקוח צריך להיות באמירה שצריך לצמצם את כמות החקיקה. אם אני כח"כ הייתי יודע שמותר לי להגיש שני חוקים בשנה, […] אז הייתי מתחיל לייצר לעצמי תוכן אחר, ומיד היית מגלה הרבה יותר הצעות לסדר והרבה יותר דיונים מהירים, והיית מגלה הרבה יותר יוזמה של דיוני פיקוח וכדומה". 

״לח"כ לא משתלם לשבת בדיון פיקוח, אבל כן בדיון חקיקה״. חבר הכנסת לשעבר רועי פולקמן (צילום: 102fm, ויקמדיה)

נעדר מארגז הכלים של הכנסת: השימוע

אחד הכלים שכמעט כל המרואיינים הזכירו היה השימוע. פולקמן מספר כי בתקופתו דובר על כך שמינויים לתפקידים בכירים מסויימים יעברו תהליך של שימוע בכנסת. 

גם איתן כבל תומך בנושא זה ואף מציין כי בתקופתו ניסה לעשות מעין שימוע סביב סוגיות מסוימות, ובהם מתווה הגז; לא רק דיון אחד אלא סדרת דיונים. "זה הפך הנושא מפוליטי למקצועי", הוא אומר ומספר שלדיונים הגיעו חברי כנסת מכל קצוות הקשת הפוליטית לצד מומחים. 

"אין שימועים בכנסת היום, אני המצאתי את הכלים האלה פה בארץ, עשיתי להם התאמה", הוא מספר, "למשל, לקחתי את הנושא של הקטל בדרכים, וקיימתי עליו עשרה דיונים מקצועיים מהמדרגה העליונה. כך גם עם הוועדה לבדיקת האשראי שהבנקים נותנים לטייקונים. או נושא הגז, לקחתי את זה מדיון אחד, לסדרה של דיונים, הפכתי את זה לשימוע. אתה מביא אנשים מכל הקשת המקצועית והפוליטית, ומקיים על זה דיון מאוד מעמיק. אלה לא דיוני צעקות, אתה מגיע, צועק את שלך והולך. לא לא לא. ודרך אגב, זה אחד הדברים שגורם לחברי כנסת להגיע, לבוא, להתכונן, ללמוד את הנושא, לא רק לצעוק את אמירתם וללכת".

מה אפשר ללמוד מארה"ב?

בשיטת הממשל האמריקאית, למשל, יש לא מעט חורים שמאפשרים שחיתות לסוגיה השונים, אך בכל הקשור בהפרדת רשויות ופיקוח של רשות אחת על רעותה, מדובר באחת השיטות המוצלחות ביותר בעולם. 

כלי הפיקוח הידוע ביותר של הקונגרס האמריקאי הוא השימועים. מטרת השימועים היא לאפשר לחברי הפרלמנט לקבל יותר מידע על מועמד לתפקיד בכיר ממה שהם קיבלו לפני כן – ישירות מהמקור. בארצות הברית יש לקונגרס סמכויות זימון נרחבות ששוות במעמדן לאלו של זימון עדים לבתי משפט, ואדם שנקרא לשימוע מחויב למסור את כל המידע המתבקש ממנו. אם לא הוא עלול להישפט על עדות שקר. 

"אין שקיפות, אז אין מי שיבקר את הממשלה, אין מבקר של הממשלה". חבר הכנסת לשעבר חיים ילין (צילום: המכללה האקדמית ספיר, ויקימדיה)

ארה"ב לא לבד. מרכז המחקר והמידע של הכנסת ערך מחקר רחב שהקיף 88 פרלמנטים ברחבי העולם ובדק אילו כלים עומדים לרשות הפרלמנטים כרשות המחוקקת שתפקידה לפקח על הממשלה. ל–71 מתוך 88 הפרלמנטים שנבדקו במחקר יש סמכות לקיים שימועים כדי לקבל מידע שלא הופיע בדוחות הממשלתיים ממקורות שונים.

המחקר מציג כמה כלים שעומדים לרשות פרלמנטים שונים, כמו, למשל: פיקוח תקציבי, ועדות פיקוח משולבות, השתתפות אזרחים בדיוני הוועדות, שימועים, הזמנת מומחים ועוד.

ואולי הגיע הזמן להגדיל את מספר חברי הכנסת?

יש גם חברי כנסת לשעבר החושבים כי "החוק הנורבגי" הוא חוק מבורך ומן הראוי שהכנסת תמנה 150 חברי כנסת לפחות. ח"כל חיים ילין (יש עתיד) סבור שצריך לעשות זאת מכיוון שהממשלה עצומה, וכשליש מהח"כים הם שרים וכלל לא מעורבים בעשייה הפרלמנטרית, ובוודאי שלא עוסקים בפיקוח על הכנסת. לדבריו, "אתה רואה ח"כים שעוברים מוועדה לוועדה מצביעים, והמצליף או המצליפים אומר להם מה להצביע בלי להבין על מה הם מצביעים, זאת אומרת אין להם זמן ללמוד את הנושא". 

גם רועי פולקמן לא רוצה שחברי הוועדה יהיו רק "אצבע להשכיר", כלומר מי שכלל לא מכירים את הדיונים ורק באים להצבעה. כך למשל, בדיקה של מתכנתי הסדנא לידע ציבורי גילתה בעבר שחכ״ל מייקל אורן (כולנו) היה חבר בוועדת חוקה ובוועדת עלייה וקליטה, אך הגיע לפחות משבע ישיבות בחודש שבו התקיימו עשרות ישיבות, ובהן שתק ב־58% מהדיונים. למה הוא הגיע? בעיקר כדי להצביע כפי שאמרו לו.

"אני ויואב קיש למשל, העברנו את חוק רישוי עסקים – חוק מאוד דרמטי וחשוב, המון שעות דיונים. ברובם המכריע היינו יואב ואני וזהו", מספר פולקמן שחושב שיש להגדיל את מספר חברי הכנסת ל- 140. לדבריו: "בישראל יש יחסית מעט ח"כים ביחס לגודל המדינה, אז אפשר להגדיל את כמות הח"כים ב-20. זו הצעה שכבר מונחת על השולחן". לחילופין הוא מציע "לייצר הגדרה של חוק נורווגי מלא אוטומטי, ואז, שרים הם באופן מלא שרים בלי שהם חברי כנסת, ואז אתה מבטיח מרחב הרבה יותר גדול לכנסת ולחברי הכנסת לנהל דיונים".

בשקוף, אגב, לא שוללים את הגדלת הכנסת, אך מציעים קודם לוותר על תפקידי שרים וסגני שרים מיותרים.

"יש לאפשר לוועדה להטיל סנקציות על אי-ביצוע של החלטות ממשלה. רק כך אפשר לבסס פיקוח אפקטיבי". ח"כ לשעבר מיקי רוזנטל. (צילום: אתר הכנסת)

ועדות משנה להתמודדות עם תקציבים גדולים

עוד מציע פולקמן להקים לכל ועדה – ועדת משנה לענייני תקציב. "אם רוצים לדבר על תקציב מערכת הבריאות, זה לא הגיוני שהדיון ינוהל בוועדת כספים, כי ועדת כספים זה לא אנשים שמתעסקים כל השנה בבריאות. לכן, אם רוצים שזה יקרה טוב, אז בעיניי חלק מהכלים הפיקוחיים שצריכים להתווסף לכנסת זה להקים 'ועדת משנה לתקציב' בכל אחת מהוועדות המקצועיות". הוא מסביר שכך, לפני כל דיון מכריע בוועדת הכספים, הגוף שמכריע בנושא התקציב, יתנהל דיון בוועדות המשנה. אותה ועדה תספק נקודות, חוות דעת או המלצה.

"הייתי קובע נוהל באותן ועדות, שאחת לרבעון ועדת המשנה לתקציב צריכה לנהל דיון על תוכניות הליבה – תכניות העבודה המרכזיות של המשרד – ולקבל דיווחי ביצוע".

להחזיר את שעת השאלות לרה"מ

בכנסת ה-20 הוחלט להפחית את הצבעות אי-אמון בכנסת "תמורת" כלי פיקוח חדש ומרשים: שעת השאלות. הכלי מבוסס על פורמט בריטי דומה, בו פעם בשבוע ראש הממשלה מגיע לפרלמנט ועונה על שאלות של חברי הפרלמנט. בהובלת ח"כ מירב מיכאלי (העבודה) ובעידוד שקוף, הנוהג אומץ. בכל שבוע התקיימה שעת שאלות עם אחד השרים, ורה"מ חויב להתייצב לשעת שאלות אחת למושב. זה עבד נהדר. הבעיה היחידה שמדובר היה בהוראת שעה. היא פעלה בכנסת אחת בלבד וחבל.

חוייב להתייצב ולענות לשאלות של חברי הכנסת אחת למושב. רה"מ נתניהו במליאה (צילום: שמוליק גרוסמן, דוברות הכנסת)

להנגיש מידע ואת התקציב לח"כים

פתרונות מעניינים הוסיף טל אלוביץ', הידוע בטוויטר בכינויו "הפרלמנטר". אלוביץ' הוא יועץ וחוקר מדיניות ציבורית, לוביסט, מתמחה בעולמות הכנסת והליכי קבלת ההחלטות ומרצה על היחסים בין הרשות המחוקקת והרשות המבצעת. לדבריו, מרבית כלי הפיקוח הקיימים היום נוצרו בשנותיה הראשונות של הכנסת ואינם מתאימים לתקופתנו. הוא מצביע על כמה כשלים ובהם העובדה שלחברי הכנסת אין כלים מתאימים להתמודד עם נושאים תקציביים שכן תקציב המדינה הוא נושא עצום ומורכב. חכ"ל חסון אכן אמר לי שבשנותיו הראשונות בכנסת, כחבר צעיר בוועדת הכספים, נכשל כשניסה להתמודד עם תקציב המדינה.

אלוביץ' מציע להוסיף לכל סיעה תקן של מומחה במידענות, שידע להתמודד עם הנושאים התקציביים המסובכים, ולהנגיש אותם בשפה פשוטה לחברי הכנסת. בנוסף הוא מאמין שצריך להגדיל את מרכז המחקר והמידע של הכנסת ולפרסם לכל את נהלי העבודה מולו. 

בד בבד, הוא מבקש לאפשר לחברי הכנסת גישה למידע הגולמי עליו מתבססים משרדי הממשלה בקבלת החלטותיהם. לדבריו, לחברי הכנסת קשה מאוד להכניס משמעות לתפקידם, להשפיע על ההחלטות המתקבלות ולאתגר את משרדי הממשלה אם אין להם גישה למידע שעליו מתבססות ההחלטות. "קשה עד בלתי אפשרי להבין את המסמכים שמגישים משרדי הממשלה, כמו ספר התקציב, ולכן קשה לחברי הכנסת לעשות עבודת פיקוח טובה ויעילה".

אלוביץ' גם מציע להסדיר נהלי עבודה אחידים לכלל ועדות הכנסת, לרבות נהלי הגשת מסמכים לוועדות והפיכתם לפומביים לציבור. למה? כי היום לכל ועדה יש נהלי עבודה שונים ואין כללים מחייבים בכל הנוגע להגשת מסמכים. "הייתם מעלים על דעתכם דירקטוריון של חברה שעובד בדרך שבה המסמכים מוגשים בצורה אקראית ולא מאפשרים בסיס לדיון? אם כך, מדוע לאפשר זאת בכנסת?"

לבסוף הוא מטיל פצצה: "צריך לחדש את הדיון בהקמת בית מחוקקים נוסף בישראל. מעטות הדמוקרטיות הפרלמנטריות ברחבי העולם שבהן יש רק בית מחוקקים אחד. לרוב, ישנם בית מחוקקים עליון ובית מחוקקים תחתון, זה מאפשר ייעול של עבודת הפיקוח של הפרלמנט, ומאזן את בית המחוקקים עצמו". 

גם הח"כים אשמים במצב, "הם צריכים להשקיע יותר בדיוני מעקב על פעולות הממשלה, גם אם זה לא יזכה את הח"כים בהופעה בתקשורת". חבר הכנסת לשעבר אורי מקלב. (צילום: יהודה יואל מנדלוביץ, ויקימדיה)

כמה מההצעות של הפוליטיקאים לשיפור הכנסת

מיקי רוזנטל: "יש לתת לוועדות עוד כלים ויכולת להטיל סנקציות על אי-ביצוע החלטות ממשלה".

חיים ילין: "הייתי תומך בחוק שנותן סמכויות זימון לוועדות הכנסת".

איתן כבל: "הכלים של היום אינם כלים אפקטיביים […] צריך לשנות את סמכויות הזימון של הכנסת, שהיא תוכל כמו בארצות הברית לזמן אנשים והם יהיו מחוייבים להגיע ולומר את האמת".

עיסוואי פריג': "כדי שתהיה חבר כנסת טוב ומוצלח, אתה צריך גם נתונים מינימליים, אתה לא נולד חבר כנסת, צריך לקבל נתונים, לקרוא, לעבד ולהסיק מסקנות".

רועי פולקמן: "להקים לכל ועדה – ועדת משנה לענייני תקציב".

אורי מקלב: "על ועדות הכנסת לקיים דיונים גם על הנושאים אשר אינם עומדים על סדר היום התקשורתי"

יואל חסון: "לחייב שרים להגיע יותר לוועדות הרלוונטיות להם".

***

  • יש לך שאלות, הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? כתבו לכתב שרון לוינסון: [email protected]

זמיר התפטר מהממשלה, אבל שכח שהוא נשאר חבר כנסת

הוא לא חבר בוועדות הכנסת, לא הגיש שאילתות, הפגין נוכחות מועטה במשכן ועוד פחות במליאה. בדיקת שקוף מגלה כי מאז התפטר ממשרד התיירות וחזר להיות חבר כנסת מן המניין, אסף זמיר מציג פעילות פרלמנטרית דלה

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

כמעט חודשיים עברו מאז התפטר אסף זמיר (כחול לבן) משולחן הממשלה וחזר להיות חבר כנסת מן המניין, אבל רק בערך. מבדיקת "שקוף" עולה כי במהלך החודשיים האחרונים זמיר לא מונה לשום ועדה בכנסת, הוא לא הגיש אף הצעת חוק, והצטרף לשלוש הצעות חוק שיזמו אחרים בימים האחרונים (30 בנובמבר). זמיר לא הגיש שאילתות, עלה פעמיים בלבד על דוכן הנואמים במליאה ומתוך 14 ימי הצבעה במליאה השתתף רק בשישה (ולקח חלק רק ב-19 מתוך 160 הצבעות). 

נכון לרגע זה נראה שזמיר כמעט לא השתמש בכלים הפרלמנטריים שעומדים לרשותו. 

ח"כ אסף זמיר נואם במליאת הכנסת במאי 2020. (צילום: הדס פרוש, פלאש 90)

לא חבר

בבדיקה שערכנו בכלל הפרוטוקולים שמתעדים את דיוני ועדות הכנסת, מה-6 באוקטובר (אז חזר לכנסת בעקבות החוק הנורבגי) ועד ועד עד אמצע חודש נובמבר, מצאנו שזמיר נכח רק בשלוש ישיבות בלבד. את אחד הדיונים, שעסק בכוונה לגרש ילדים של עובדים זרים שנולדו בישראל, יזם בעצמו.

בנוסף, בדקנו באופן מדגמי את צילומי הוידאו המתעדים את דיוני הוועדות השונות בכנסת בשבועיים האחרונים, שהפרוטוקול שלהם לא פורסם, ולא מצאנו אזכור לנוכחות של זמיר באף אחד מהדיונים. נציין כי בדרך כלל אנחנו בודקים את עבודת הח״כ ביחס לוועדות בהן הוא חבר. במקרה של זמיר, החלטנו להרחיב את החיפושים ולחפש נקודות זכות לטובתו. 

מהבדיקה שערכנו עולה כי זמיר מגיע בממוצע לכמעט 11 שעות בשבוע לכנסת. השבוע הכי עמוס של זמיר בחודשיים האחרונים עמד על 16 שעות בלבד בכנסת. שבוע עבודה סטנדרטי בישראל עומד על 42 שעות. לעומתו, הח"כים שמובילים את רשימת הנוכחות בכנסת, חלקם הגדול דווקא ממפלגתו, מגיעים ליותר מ-30 שעות בכנסת, מידי שבוע בממוצע, לעיתים אפילו 40. 

יש להדגיש, חברות בוועדה היא לא עניין של יחסי ציבור נקודתיים אלא ריצה לטווח רחוק. מצופה מחברי הכנסת להתמקצע בוועדה בה הם חברים ולהכיר לעומק את תחומי העיסוק, את תהליכי העבודה, הסמכויות, הגורמים העוסקים בהם, ועמדות החברים בוועדה.

בראש דירוג הנוכחות בכנסת שפרסמנו לאחרונה, חבר מפלגתו של זמיר – יו״ר ועדת הכנסת, איתן גינזבורג

למרות כוחה בממשלה והשפעתה על סדר היום הפרלמנטרי כחול לבן מחזיקה רק ששה חברי כנסת פעילים. מתוכם שניים מכהנים כראשי ועדות מרכזיות: רם שפע, יו"ר ועדת החינוך, ומיקי חיימוביץ', יו"ר ועדת הפנים ואיכות הסביבה. שתיהן ועדות עם דיונים רבים ועומס עבודה. בנוסף, איתן גינזבורג משמש כיו"ר ועדת הכנסת החשובה (והפחות עמוסה מבחינת היקף העבודה),ובנוסף הוא חבר בעוד שלוש ועדות: ועדת החוץ והביטחון, ועדת הפנים וכן ועדת החוקה. 

עוד בשקוף:

חברת הכנסת הילה שי וזאן, ממפלגתו של זמיר, חברה בלא פחות משש ועדות. מיכל וונש מכהנת כיו"ר הוועדה המיוחדת למאבק בנגעי הסמים והאלכוהול וחברה בנוסף בעוד שש ועדות. עינב קאבלה, משמשת כיו"ר ועדת הטכנולוגיה וחברה בעוד ארבע ועדות. ותהילה פרידמן חברה בחמש ועדות. 

אבל למרות העומס הכבד, כמעט חודשיים אחרי שהתפטר מתפקידו בממשלה, חברם לסיעה, אסף זמיר, עדיין לא השתבץ בשום ועדה.

יבול דל

בדקנו גם את הפעילות של זמיר במליאת הכנסת. מצאנו כי מאז עזב את משרד התיירות ועד סוף חודש נובמבר , עלה זמיר לדבר רק פעמיים מעל במת הכנסת: ב-19 באוקטובר נאם במהלך דיון על מחדלי ממשלת ישראל בטיפול בקורונה, ב-15 באוקטובר ברך במליאה על הסכמי אברהם.

חברי הכנסת של כחול לבן, אסף זמיר ומיקי חיימוביץ׳. (אתר הכנסת)

במהלך התקופה זמיר לא הגיש הצעות לסדר במליאה ואפילו לא שאילתא אחת לשרים. הוא נכח רק בשישה ימים מתוך 14 בהם התקיימו הצבעות בכנסת, ולקח חלק ב-19 מתוך 160 הצבעות שהתקיימו בימים אלו – פחות מ-12 אחוז. כלומר, הוא נכח במליאה באופן סימבולי בלבד. 

בשורה התחתונה: עבודתו של זמיר בחודשיים האחרונים בכנסת דלה עד לא קיימת. 

תגובה

העברנו ללשכתו של זמיר את הנתונים וביקשנו התייחסות. ביקשנו הבהרות ושאלנו מדוע ח"כ זמיר לא משתבץ כחבר בוועדות, ומדוע אינו משתמש בכלים הפרלמנטרים העומדים לרשותו?

מלשכתו של זמיר נמסר: "בחודש אוקטובר הגיש ח"כ זמיר את התפטרותו מהממשלה, בשל העובדה שהממשלה הנוכחית אינה מתפקדת ואינה פועלת למען אזרחי ישראל, משעה שהעומד בראשה מונע מתוך שיקולים אישיים, פוליטיים ומשפטיים בלבד. בשל כך, הצהיר ח"כ זמיר בעבר וממשיך להצהיר אף היום, כי יש להביא לפירוקה, לפיזורה של הכנסת ה-23 ולהליכה לבחירות ויפה שעה אחת קודם ומשקיע את מירב מרצו למען קידום מטרה זו, בכדי להביא לסיום השותפות עם מפלגת הליכוד".

לא קיבלנו התייחסות לנתונים ולא מענה לשאלות.

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

15 סימנים לכך שהח״כים מוותרים על עצמאות הכנסת

כיפוף חוקים, ממשלה מנופחת, שינוי מסורות, ביטול החקיקה הפרטית, התעלמות משאילתות, עיקור האפשרות לאי אמון בממשלה, בחירת ועדות כנסת בניגוד לנורמות ● הממשלה מובילה מהלכים כוחניים נגד הכנסת והח״כים ויתרו על כוחם מרצון ● ללא הפרדת רשויות זו כבר לא תהיה אותה הדמוקרטיה

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

בשבוע שעבר הפסידה הקואליציה בהצבעה בכנסת על הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית לפרשת עסקת הצוללות. במהלך חריג ביותר ביטל יו"ר הכנסת, יריב לוין, את ההצבעה וקיים אחת חדשה במקומה. גם אם היה היגיון במעשיו, לוין פעל בבריונות כשהוריד מכסא היו"ר את סגן יו"ר הכנסת, מנסור עבאס, שניהל את הישיבה וללא התייעצות ובחינת המקרה קיים מיד הצבעה חוזרת.

המעשה עצמו הוכשר בדיעבד על ידי ממלאת מקום היועצת המשפטית, עו"ד שגית אפיק, שעתידה המקצועי תלוי בלוין עצמו. גם אם אתם חושבים שהמהלך הנקודתי של לוין היה סביר קשה יהיה להתעלם מהתמונה שהולכת ומצטיירת – חברי הכנסת ה-23 מועלים בתפקידם.

האופוזיציה זועמת על המחטף של יו״ר הכנסת יריב לוין שביטל הצבעה על הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית לפרשת הצוללות. (צילום: שמוליק גרוסמן, דוברות הכנסת)

מצד אחד ניצבת הממשלה ה-35 שמובילה מהלכים שמרוקנים את הכנסת מכל תוכן. מצד שני חברי וחברות הכנסת שלא נאבקים על מעמדה של הכנסת, מתבטלים בפני הממשלה, ומאפשרים לה להשתלט על הפרלמנט צעד אחר צעד. בראשם: הח״כים של הקואליציה. 

התשתית לפגיעה חמורה בדמוקרטיה שלנו כבר הונחה. עקרון הפרדת הרשויות נמצא בסכנה מוחשית. אם חברי הכנסת מהקואליציה לא יתעוררו ויבינו שהם הנציגים שהציבור בחר (ולא הממשלה), שיש להם עדיין כוח, שיש להם תפקיד וחובה חוקתית לשמור על עצמאותם מול הממשלה – אנחנו צפויים לראות עוד מקרים כמו יו״ר הכנסת שמחליט על דעת עצמו לבטל הצבעה שלא מתאימה לראש הממשלה, ואף חמורים מכך. 

הכנסת ה-23 הפסיקה לתפקד

אלו הם הסימנים לכך שהממשלה מנסה להשתלט על הכנסת, והח״כים מוותרים מרצון על תפקידם כמייצגי האזרחים מול הרשות המבצעת:

1. ממשלה מנופחת על חשבון הכנסת:

הממשלה ה-35 היא ממשלה יקרה ומסורבלת. היא מתקשה לתפקד, בין היתר גם בגלל גודלה: שני ראשי ממשלה, 34 שרים ושמונה סגני שרים. גודלה מחליש גם את הכנסת כי חברי הממשלה הם גם ח״כים. כלומר, למרות שעל הנייר רשומים 120 חברי כנסת, בפועל יש רק 87 מאחר ו-33 שרים וסגני שרים הם גם חברי כנסת. שר שהוא חבר כנסת לא יכול לפקח על הממשלה, הוא לא יכול להיות חבר בוועדת, להגיש שאילתות או לחוקק חקיקה פרטית. הוא חבר ממשלה, משמעותי פחות או יותר, שיש לו גם זכות הצבעה בפרלמנט וחובה להצביע עם הממשלה.

2. בניגוד למסורת, לאופוזיציה אין נציגות בוועדה למינוי שופטים:

בוועדה למינוי שופטים חברים שני נציגים של הכנסת. באופן מסורתי, אחד מהם הוא חבר האופוזיציה. בממשלה ה-35 החליטו לוותר על נציגות לאופוזיציה בוועדה, ולבחור רק שני נציגים מהקואליציה – אסנת הילה מארק (ליכוד) וצביקה האוזר (דרך ארץ). הסוגיה הגיעה גם לבג"ץ שקבע שלמרות שאכן נהוג למנות חבר אופוזיציה, הנוהג אינו מחייב.

3. אין אפילו ועדה קבועה אחת בכנסת שבראשה עומד נציג האופוזיציה:

למעט הוועדה לביקורת המדינה, באופן מסורתי, האופוזיציה מקבלת לפחות ועדה קבועה משמעותית אחת, למעט חלק מהשנים בהן הייתה ממשלת אחדות רחבה. 

לפי דו"ח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת: "במרבית הממשלות לאורך השנים, עמדו בראשות רוב הוועדות הקבועות נציגי סיעות המשתייכות לקואליציה (5–10 ועדות), ובראשן של 2–4 ועדות עמדו נציגי סיעות האופוזיציה. עם זאת, בחמש ממשלות (ממשלות 14 ,15 ,21 ,22 ,23) עמדו בראשות כל הוועדות נציגי סיעות הקואליציה. המשותף לממשלות אלה הוא שהן הוקמו כממשלות אחדות. בממשלה נוספת שהוקמה כממשלת אחדות, הממשלה ה-29, היו שלוש ועדות שבהן כיהנו יושבי-ראש מסיעות האופוזיציה". 

הממשלה ה-35 היא לא ממשלה רגילה אבל גם לא ממשלת אחדות. היא ממשלה שוויונית שלה שני ראשים, וחבריה החליטו שלאופוזיציה לא מגיעה אפילו ועדה אחת קבועה משמעותית אחת, למעט הוועדה למעמד האישה שאינה מפקחת באופן ישיר על אף משרד ממשלתי.

יו״ר הכנסת מחזיר לעצמו את השליטה בכנסת, לאחר שביטל הצבעה על הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית לפרשת הצוללות. (צילום: שמוליק גרוסמן, דוברות הכנסת)

4. מינוי מבקר מדינה שלא מעוניין להעביר ביקורת:

אחד הכלים המשמעותיים שיש לכנסת כדי לפקח על הממשלה הוא מבקר המדינה. מוסד המבקר הוא עתיר משאבים וסמכויות וביקורת של מבקר עצמאי וביקורתי יכולה להוביל אפילו לפתיחה של חקירת משטרה. על הכוח הזה ויתר מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן, שקודם כמועמד של רה"מ נתניהו לתפקיד. אנגלמן הצהיר כבר עם מינויו כי הוא תומך ב"ביקורת בונה" שאינה ניתנת בזמן אמת.

בנאום הבכורה שלו הוא בחר להודות בפה מלא לפטרון שדאג למנותו, רה"מ נתניהו: "אפתח בתודה והערכה לראש הממשלה וחבר הכנסת מר בנימין נתניהו על התמיכה במועמדותי". מאז הוא מרכך וממסמס ממצאי ביקורת, גם אם הם חמורים.

אם תנסו לקרוא את הדוחות האחרונים שפירסם אנגלמן תוכלו לראות שהביקורת אמנם נעשתה מונגשת יותר ויזואלית אך חלק גדול ממנה חסר ערך כי היא אינה מצביעה על האחראים ועל מה שצריך לתקן. 

עוד בשקוף:

5. החלשת מנגנון האי אמון קונסטרוקטיבי:

עם הקמת הממשלה ה-35 העבירו ח״כים מהקואליציה חבילת חקיקה ששינתה למעשה את חוקי היסוד של מדינת ישראל. המהלך הזה החליש את מוסד האי אמון בממשלה, וזאת במטרה למנוע מנתניהו וגנץ לנסות להקים ממשלה בראשותם כחלופה לממשלה הדו-ראשית. 

על פי לשון החוק החדש: "החליטה הכנסת להביע אי אמון בממשלת חילופים ולהביע אמון בממשלה אחרת […] ראש הממשלה וראש הממשלה החלופי בממשלת החילופים שבה הובע אי האמון לא יהיו רשאים לעמוד בראשות הממשלה האחרת". כלומר, אם יפילו ממשלה בראשות נתניהו או גנץ, האדם השני לא יוכל לעמוד בראש אותה הממשלה. 

התיקון הזה צמצמם באופן דרסטי את האפשרות להקים ממשלה חדשה בראשות שתיים מהדמויות המרכזיות שיכולות לגבש מאחוריהן קונצנזוס בכנסת.

במשמרת שלו נעצרה החקיקה הפרטית. שר המשפטים אבי ניסנקורן.

6. נעצרה החקיקה הפרטית:

ועדת השרים לענייני חקיקה, בראשות שר המשפטים ניסנקורן, אינה מתכנסת כלל מזה שלושה חודשים והחקיקה הפרטית נעצרה. הדיון האחרון בהצעת חוק פרטית שמצאנו התקיים בשלהי יולי 2020. הצעות החוק הפרטיות לא עולות בכלל לסדר היום, משרדי הממשלה לא מביעים את דעתם עליהן, והחקיקה הפרטית לא עולה אפילו לקריאה טרומית. הסיבה: השר דוד אמסלם הוא בעל זכות וטו בוועדה ומונע ממנה להתכנס. 

עד שנעצרה החקיקה הפרטית לפני שלושה חודשים, נחקקו רק 11 הצעות חוק פרטיות בכנסת ה-23: ארבע מהן עסקו בשינויי חקיקה שאפשרו את הקמת הממשלה, אחת עסקה בהעברת סמכויות בין ועדות, ואחת נועדה לדחות לממשלה את הגשת תקציב המדינה. כך שרק חמש הצעות חוק פרטיות, שעוסקות בבעיות של הציבור אושרו עד כה בכנסת הנוכחית. ביניהן, למשל, תיקון טכני שנועד להקל על הציבור: לחייב מוסדות להחזיק גם מכשיר פקס לטובת פניות הציבור.

7. הממשלה אינה עונה לשאילתות:

נכון לשבוע שעבר יש כ-400 שאילתות שהגישו חברי הכנסת והשרים מצפצפים עליהן ולא עונים. חלקן מחכות ארבעה ואפילו חמישה חודשים למענה. לחברי הכנסת אין כוח להעביר חקיקה, וכעת גם המשימה לחלץ תשובות מהממשלה בפרק זמן אפשרי הפכה לבלתי אפשרית, וכך שגם את תפקידם כמפקחים על הממשלה הם אינם יכולים למלא. שאילתות בסיסיות שכולנו היינו רוצים לדעת את התשובה עליהן, כמו: האם שר האוצר יפעל לביטול תשלומי ביטוח לאומי למעסיקים שעובדיהם נמצאים בחל"ת – לא זוכות להתייחסות. 

8. חוקי הקורונה הפכו את הוועדות לחותמת גומי:

חוקי הקורונה שעברו בכנסת בחודשים האחרונים הם חוקי מסגרת. הם מאפשרים לממשלה להגביל תנועה, לסגור בתי עסק, למנוע השכלה מכלל התלמידים במדינה ולהשתמש בסוכנות הביון כדי לעקוב אחר אזרחים. 
הבעיה שהחוקים הללו שהם סגורים והכנסת לא יכולה להשפיע עליהם, אלא רק להאריך אותם או לא להאריך. הכל או כלום. הוועדה הרלוונטית יכולה לדרוש, להתקומם ולנסות לנהל מו"מ ומתן עם הממשלה, אבל היא לא יכולה לתקן את החוקים כשהם מגיעים אליה.

קחו לדוגמה את חוק השימוש בכלי השב"כ כדי לעקוב אחרי אזרחים. בוועדת החוץ והביטחון העלו לא מעט הצעות לשיפור מנגנון הערעור על האיכונים, לקידום חלופות ולקיצור תקופת הבידוד. אבל בסופו של יום היא מתנהלת כחותמת גומי. אם תרצה הוועדה לחייב את הממשלה לקצר את תקופת הבידוד או לקבוע שאם לא התקבל מענה לערעור תוך 12 שעות המבודד ישוחרר – היא חייבת לעשות זאת בחקיקה חדשה ואינה יכולה להכניס תיקונים לחוקים שמגיעים אליה להארכה.

ולמה חברי הוועדה לא מגישים תיקונים לחוקי הקורונה? ובכן, בהצלחה עם להעביר אותם בוועדת השרים לחקיקה, שכאמור לא מתכנסת.

אם היו״ר לא משתף פעולה עם הממשלה – הממשלה עוקפת אותו. יו״ר ועדת הקורונה יפעת שאשא ביטון במהלך דיון (צילום: שמוליק גרוסמן, דוברות הכנסת)

9. אם יו"ר ועדה לא משתף פעולה עם הממשלה – מעבירים את הנושא לוועדה אחרת:

בכנסת ה-23 הוקמה ועדת הקורונה, שתפקידה לפקח על עבודת הממשלה בהתאם לתקנות וחוקי הקורונה. יו"ר הוועדה, יפעת שאשא ביטון (שארית של מפלגת כולנו ששובצה בליכוד), ביקשה לקבל נתונים כשהוועדה בראשותה החלה לדון בתקנות הקורונה.

אז במקום שמשרד הבריאות ינהל איתה דיאלוג או יספק את הנתונים שביקשה, החליטה הממשלה לעקוף את הוועדה ופשוט לנתב את דיוני החקיקה בנושא לוועדת החוקה. היו"ר שלה, יעקב אשר (יהדות התורה), כנראה נתפס בממשלה כנוח יותר. הממשלה רוקנה מתוכן ועדה בכנסת, בגלל יו"ר שהעזה להפגין עצמאות.

10. ניסיון לבטל את הפיקוח של הכנסת ולהפעיל תקנות לשעת חירום (תקש״ח).

במהלך דיוני הממשלה על חוקי קורונה מחמירים שהגבילו את ההפגנות, ניסה הליכוד להוביל מהלך שיעקוף את הכנסת לחלוטין ולאשר את הגבלת ההפגנות בתקנות לשעת חירום. תקנות לשעת חירום היו מאפשרות לרה"מ להחליט לבדו לאשר או להגביל את ההפגנות נגדו. 

הניסיון נכשל אך אם נצא שוב לבחירות וועדות הכנסת שוב יחדלו מלתפקד הממשלה עשויה להמשיך לנסות לקבוע חוקים בתקש"ח.

החרים דיון בוועדת החינוך ולא מרגיש שהוא באמת צריך לתת דין וחשבון לציבור. שר החינוך יואב גלנט (צילום: מרק ישראל סלם, פלאש 90)

11. הכנסת לא יכולה לפקח על הממשלה אם שרים ופקידי ציבור מסרבים להתייצב לדיונים.

בתחילת אוגוסט ביקשה ועדת החינוך לקיים דיון בהשתתפות שר החינוך ובכירי המשרד על המוכנות לפתיחת שנת הלימודים. שר החינוך, יואב גלנט, סירב להתייצב ומנע גם מבכירי המשרד להגיע. לאחרונה התקיים דיון של ועדת הפנים והוועדה לביקורת המדינה ובכירי משטרת ישראל סירבו להתייצב למרות שהוזמנו.

כפי שרמז ח"כ עופר שלח בפתיחת הדיון על אלימות משטרתית: "ברור לי לחלוטין שזה (אי התייצבות) נובע מעוצמת הלחץ הפוליטי שמרגישה צמרת המשטרה, שאי אפשר לנתק אותו מכך שאין כבר שנתיים מפכ"ל משטרה". 

12. פיליבסטר? רק כשנוח לממשלה

מנגנון הפיליבסטר מאפשר לאופוזיציה, לנסות לעכב חקיקה בבית הנבחרים, ואולי אפילו לעצור אותה. אבל בתקנון הכנסת קיים סעיף (98) שמאפשר לממשלה, דרך הקואליציה, לרמוס גם את המנגנון הזה. והממשלה הנוכחית בהחלט מנצלת אותו. ועדת הכנסת יכולה לקבוע כי אופוזיציה תקבל רק שעות בודדות במקום ימים לעכב חקיקה. 

עד כה, זה קרה לרוב במקרים חריגים במיוחד שבהם האופוזיציה עיכבה את העברת התקציב בניסיון להפיל את הממשלה או בנושאים מעוררי מחלוקת כמו יישום הסכמי אוסלו או החוק להסדרת ההתיישבות ביו"ש (חוק ההסדרה). 

במחקר של מרכז המידע והמחקר (מממ) של הכנסת שפורסם בחודש יולי השנה נמצא כי השימוש שעושה הקואליציה, כשליחת הממשלה, בסעיף זה בכנסת ה-23 הוא חסר תקדים. למעשה חצי מהפעמים שהופעל הסעיף מאז 1968 היו בכנסת ה-23, שהחלה לתפקד לפני פחות חצי שנה. נציין כי המחקר מציין גם את כמות ההסתייגויות חסרת התקדים שהגישה האופוזיציה במהלך אותה תקופה – אולי גם כי יש יותר נושאים שנויים במחלוקת. 

13. יו״ר הכנסת ביטל הצבעה בכנסת בהינף יד

יו"ר הכנסת, יריב לוין, ביטל החלטה של הכנסת שלא מצאה חן בעיני רה"מ – להקים ועדת חקירה לפרשת עסקת הצוללות. הדרך הפזיזה שבה התנהל לוין הייתה בעייתית – גם אם יש ממש בטענות שההצבעה שהוא ביטל היתה לא תקינה. 

סגן יו״ר הכנסת, ח״כ מנסור עבאס (הרשימה המשותפת) מנהל את דיון ועדת החקירה לפרשת הצוללות, רגע לפני שיריב לוין משתלט על הכיסא (צילום: שמוליק גרוסמן, דוברות הכנסת)

יו"ר הכנסת הסיר מכסא היו"ר את סגנו, ח״כ מנסור עבאס, שניהל את הישיבה באותה העת, הכריז כי ההצבעה בטלה, והודיע על הצבעה שמית חוזרת. וזאת למרות שהיו דרכים פחות כוחניות לתקן את הטעות שהתגלתה לדעתו. למשל, עבאס היה יכול להוסיף להצבעה את מי שנכחו באולם אולם טענו שהצבעתם לא נקלטה – מה שקרה בכנסת כבר פעמים רבות וגם סביר על פי התקנון. בנוסף, היה יכול להקפיא את המצב, לכנס ישיבה עם סגני יו״ר הכנסת, לבצע בירור ולקבל החלטה משותפת.

הרי פרלמנטר מנוסה כמו לוין יודע שגם אם ההצבעה הראשונית היתה מתקבלת ככשרה למהדרין היה ניתן למסמס את הקמת ועדת החקירה במאה דרכים פרלמנטריות אחרות. לוין, באופן דורסני, קיצר דרך למען רה"מ ובכך סלל את הדרך לפעם הבאה שבה יחליט על דעת עצמו לבטל הצבעה של הכנסת.

המהלך של לוין הוכשר לאחר מעשה על ידי ממלאת מקום היועץ המשפטי לכנסת, שגית אפיק. מה שמוביל אותנו לבעיה הבאה.

14. על כסא היועץ המשפטי לכנסת יושבת ממלאת מקום

מאז אפריל 2020 יושבת על כסא היועץ המשפטי של הכנסת ממלאת מקום, עו״ד שגית אפיק. במשך חודשים ארוכים נמנע יו"ר הכנסת מלהקים את ועדת האיתור שתמליץ בפניו על מועמדים קבועים לתפקיד. לא משנה עד גם אפיק מוכשרת, עתידה המקצועי תלוי ביו"ר הכנסת. הוא זה שבוחר את היועץ המשפטי הבא, ואפק ממלאת המקום היא מועמדת לתפקיד קבע.

פארסת ביטול ההצבעה על ועדת החקירה לצוללות היו"ר יכולה להיות רק הפתיח למה שאנו עשויים לראות בעתיד כאשר ממלאת המקום תאלץ להתמודד עם שאלות קשות, כמו אם יו"ר הכנסת שוב יבזה את בג"ץ. 

נזכיר, רק לפני כמה חודשים יצא יו"ר הכנסת כנגד החלטת בג"ץ שחייב את יו״ר הכנסת הקודם יולי אדלשטיין לכנס את מליאת הכנסת כדי להחליפו, וכתב על נשיאת העליון חיות כי: "אם היא רוצה לשים עצמה מעל הכנסת, היא מוזמנת להגיע לבניין עם משמר בתי המשפט, ולפתוח את ישיבת המליאה בעצמה".

יריב לוין תקף את נשיאת בימה"ש העליון, אסתר חיות. (צילום מסך טוויטר)

15. המדינה מתנהלת בזמן המשבר בלי תקציב מדינה.

העברת תקציב מדינה הוא הליך סדור שבו הממשלה מגישה לכנסת סדר עדיפויות לאומי, והכנסת, כקולו של הציבור, דנה בו, שואלת שאלות באופן פומבי ושקוף ומנהלת מו"מ עם הממשלה. בשנת 2020 לא עבר תקציב מדינה שמותאם למציאות הנוכחית, וגם נראה שלא יעבור. למעשה הממשלה ה-35 לא קיבלה החלטות על סדר העדיפויות שלה והיא מתנהלת בלי לקיים דין ודברים בינה לבין עצמה ובטח שלא מול הכנסת. התוספת של 11 מיליארד השקלים לתקציב, שגם עליה לא רצה שר האוצר שהכנסת תפקח, היא רק פלסטר שהונח הגסות על תקציב 2019 – שמשקף את סדר עדיפויות שאושר בתחילת שנת 2018.

איך זה משפיע עליך (אזמ״ע):

תפקידה של הכנסת היא לחוקק חוקים ולפקח על עבודת הממשלה. היא מהווה אחת מהרגליים עליהן נשענת כל השיטה הדמוקרטית בישראל. אם הכנסת חלשה וחסרת כוח וסמכויות – היא לא יכולה למלא את תפקידה ולייצג את העם מול הרשות המבצעת. כעת לרשות המבצעת יש כוח עצום ביד, ונראה שחברי הכנסת ויתרו על הקרב, וחלקם אפילו טוענים ש״השטח חשוב יותר״. בטווח הרחוק אנחנו מתמודדים עם איום על השיטה הדמוקרטית הישראלית, ובטווח הקצר – אנחנו משלמים את המחיר הכלכלי, חברתי ובריאותי – במתים ובכסף – על חוסר היכולת של הרשויות להתמודד עם האתגרים האימתניים שמזמן לנו משבר הקורונה. 

מה עושים (כדי) שיתוקן (מעש"י)?

חברי הקואליציה חייבים להתעשת. כשהאופוזיציה כל כך מוחלשת, האחריות מוטלת עליהם. נכון להיום חברי הכנסת הפכו לחסרי משמעות במנגנון קבלת ההחלטות. הם נכשלים בתפקידם החשוב – לייצג את אזרחי המדינה שבחרו בהם. עליהם להשיב מאבק – להתעקש שלכנסת יהיה ייעוץ משפטי קבוע ויציב (יועמ״ש כנסת), ליצור שותפויות עם האופוזיציה ולהמשיך לנסות לקדם חקיקה פרטית גם אם הממשלה מתעקשת להפיל אותה. הם יכולים, למשל, להתנות חקיקה ממשלתית וקידום נושאים שחשובים לממשל – בקידום חקיקה פרטית.

חושבים שזה מופרך? ממש עם סגירת הכתבה התפרסם ב״כאן חדשות״ כי הליכוד בלם ניסיון של חברי הכנסת מהליכוד וש"ס להתחיל להעלות חוקים להצבעה על דעת עצמם.

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

החרם של גלנט על ועדת החינוך חשף: לוועדות הכנסת אין שיניים

שר החינוך גלנט סרב לאחרונה להתייצב בפני ועדת החינוך בכנסת, והורה גם לאנשי משרדו לא להופיע לדיון ● האם ועדות הכנסת יכולות להכריח שרים להתייצב בפניהן? מה לגבי הדרג הפקידותי? ואיזו ועדה גידלה שיניים משל עצמה? ● בדיקת "שקוף"

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

לפני מספר שבועות סירב השר יואב גלנט להגיע לדיון בוועדת החינוך של הכנסת בטענה שמועד הדין לא תואם איתו. לא רק שסירב בעצמו, אלא, באופן חסר תקדים גם מנע מאנשי המקצוע במשרדו להתייצב לדיון בוועדה, וקבע להם דיון בדיוק באותו זמן, למרות שהדיון בוועדה תואם מראש. וכך החרים משרד החינוך דיון בוועדת החינוך. 

שר החינוך יואב גלנט ביום פתיחת שנת הלימודים, 1 בספטמבר 2020. (צילום: מרק ישראל סלם, פלאש 90)

ההתנהלות החריגה של גלנט שלחה אותנו לערוך בדיקה בחקיקה ובתקנון הכנסת: האם לכנסת יש דרך לאכוף על שרים חובת הגעה לדיונים. בשורה התחתונה התשובה היא לא. אפילו נוהל חלבי שנקבע כדי להתמודד עם הסוגיה בכנסת ה-20 לא חודש בכנסת ה-23.

חזקים על פקידים

מתוקף תפקידה כריבון וכמפקחת על עבודת הממשלה, הכנסת יכולה וצריכה לדרוש מהממשלה לתת לה דין וחשבון. חברי כנסת יכולים לזמן דיונים בוועדות ולדרוש מבעלי תפקידים במשרדי הממשלה או בשירות המדינה להתייצב ולמסור מידע. אולם, התיאום והזימונים צריכים להיעשות דרך השר הממונה, שיכול להחליט מי מהגורמים יתייצב בפני הוועדה, ויכול להחליט גם להתייצב בעצמו בפני הוועדה המזמנת במקום אנשי המשרד. 

עוד ב״שקוף״:

על פי סעיף 21 לחוק יסוד הכנסת: "הזימון יעשה באמצעות השר הנוגע בדבר או בידיעתו, ובמי שאינו בשירות המדינה – באמצעות ראש הגוף שהמוזמן פועל בשירותו". עוד נכתב בתקנון כי השר הממונה רשאי להודיע לוועדה כי הוא עצמו יופיע במקום הפקיד שהוזמן לדיון. 

כך לדוגמה, במהלך הכנסת ה-20 שרת המשפטים דאז, איילת שקד, בחנה את הסעיף הזה כשניסתה למנוע מסגנית היועמ״ש, דינה זילבר, להופיע בוועדות הכנסת ובממשלה. שקד זעמה על זילבר שבמהלך דיון בוועדת החינוך התרבות והספורט של הכנסת לקראת הצבעה שניה ושלישית על חוק ״נאמנות בתרבות״ העבירה ביקורת חריפה על הממשלה.

בדבריה בפני הוועדה אמרה זילבר: "הבו לנו יועצים משפטיים צייתנים, אמנים מסורסים, תקשורת מרוסנת, עם ממושמע, מחונך, שחשיבתו אחידה". בעקבות הדרישה של שקד נוצר מתח גדול בינה לבין היועמ״ש אביחי מנדלבליט שאמנם נזף בזילבר אך סירב לקבל את עמדת השרה והסנקציות שביקשה להטיל על זילבר.

הוועדה הזמנית של היו״ר אדלשטיין

בפרק השביעי של תקנון הכנסת נקבעו נהלים לזימון של שר או עובדי ציבור להופיע בפני ועדות הכנסת. על פי התקנון ההתקשרות מתבצעת דרך לשכת השר הממונה. זה יכול להחליט להופיע בעצמו בפני הוועדה. הוא יכול גם להחליט לשלוח נציג מטעמו, למעט אם הוועדה מבקשת באופן ספציפי את התייצבותו שלו: "זומן שר לישיבת ועדה, רשאי הוא להודיע כי נציגו יופיע במקומו, אלא אם כן החליטה הוועדה כי השר או סגנו יתייצב לפניה בעצמו". כלומר, הוועדה יכולה לחייב את השר עצמו להתייצב.

בתקנון הכנסת נקבע גם כי הוועדה רשאית לדווח לשר הממונה על אי התייצבות של פקיד במשרדו ואפילו לפנות לוועדת המשמעת בנציבות שירות המדינה שחייבת לדווח לוועדה אליה הוזמן כיצד טופל הנושא. 

ח״כ רם שפע, יו״ר ועדת החינוך, התרבות והספורט (צילום: עדינה ולמן, דוברות הכנסת)

בכנסת ה-20 קבע היו״ר דאז יולי אדלשטיין נוהל מיוחד וזמני לפיו הוועדה רשאית גם לפנות ליו"ר הכנסת ולבקש מוועדה מיוחדת בראשותו לדון בהיעדרות של פקיד מדיון אליו הוזמן. אדלשטיין קבע בנוהל כי בוועדה, שתפקידה לברר את הסיבה להיעדרות, יהיו חברים יו"ר הכנסת ושניים מסגניו – אחד מהאופזיציה ואחת מהקואליציה.

היא אפילו קיבלה כוח לידיים שאפשר לה להטיל סנקציות על הפקיד שהבריז מהדיון: שלילת כניסה למשכן, שלילת כניסת רכב למשכן, פנייה לוועדת משמעת בגוף הממשלתי בו הוא עובד. הוועדה יכולה להטיל אפילו סנקציה חריפה ולחסום את הטיפול בענייני המשרד הממשלתי שמייצג הפקיד בוועדה.

על פי הנוהל, הוועדה רשאית "להמליץ בפני נשיאות הכנסת או בפני יושבי ראש ועדות הכנסת כי לא ייכלל בסדר היום של הכנסת או של ועדה מוועדותיה נושא שמקדם המשרד או הגוף שנציגו לא התייצב בוועדה".

אבל נחשו מה? הוועדה הזו לא קיימת עכשיו מאחר שנקבעה רק כנוהל זמני בכנסת ה-20.

וכך הסבירו לנו בדוברות הכנסת: "מדובר בנוהל שקבע יו"ר הכנסת הקודם, ח"כ יולי אדלשטיין, וזה לא מחייב את היו"ר הנוכחי. יחד עם זאת, לאחר בדיקה, היו"ר הנוכחי לומד את הנושא מבחינת האפשרויות השונות ומה הדבר הנכון לעשות על-מנת לוודא התייצבות בפני ועדות הכנסת. לכן בינתיים טרם הוקמה הוועדה האמורה".

לוועדה לביקורת המדינה שיניים משל עצמה

חריגה בנוף היא הוועדה לביקורת המדינה. בין תפקידיה, הוועדה מקיימת דיונים בדו״חות של מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור מתוך מטרה לתרג אותם למעשים ולדרוש ממשרדי הממשלה הנוגעים בדבר לנקוט בפעולות בהתאם. הוועדה, שכיום עומד בראשה ח״כ עפר שלח (יש עתיד), יכולה לזמן באופן מיוחד כל אדם שמכהן או כיהן באותו גוף ורלוונטי לדו"ח, מלבד שופטים, נשיא המדינה ויו"ר הכנסת. 

אם מוזמן לא מתייצב בפני הוועדה, כפי שנדרש, היא יכולה להשית עליו קנס. עם זאת במהלך התחקיר של ״שקוף״ על מוסד מבקר המדינה בדקנו ומצאנו שצו זימון מיוחד כזה, מתוקף החוק, מעולם לא הוצא. 

ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק. המקרה הכי קרוב לזימון מיוחד להופיע בפני ועדה

על המקרה הכי קרוב לזימון מיוחד סיפר לנו ח"כ לשעבר יואל חסון. בעת שהיה יו"ר הוועדה לביקורת המדינה בכנסת ה-19 (2009-2011) הוא ביקש לקיים דיון על פרשת העמותות של אהוד ברק. ברק עבר על חוק מימון מפלגות וקיבל ממבקר המדינה קנס חסר תקדים של 14 מיליון שקלים. 

"רציתי לקיים דיון בנושא אך ברק סירב להתייצב, פעם אחר פעם", אמר לנו חסון. ״הוריתי לייעוץ המשפטי להכין צו הבאה לדיון, צו משפטי שיחייב את ברק להתייצב. יצאתי לארוחת צהריים ופגשתי את הדובר של ברק. אמרתי לו שאני שמח שאנחנו הולכים לעשות היסטוריה יחד וסיפרתי לו על צו ההבאה. עוד לא סיימתי לאכול וקיבלתי מהלשכה של ברק טלפון שהוא ישמח לקבוע מועד לדיון".

ממשרדו של אהוד ברק נמסר בתגובה כי: "אין לברק מושג על מה מדובר. ברק לא סרב מעולם להגיע לשום דיון שזומן ונקבע כדין".

חולשת הבית

"גם לגבי הפקידות יש צורך שהכללים יהיו הרבה יותר ברורים. צריך לסיים את הסאגה הזו", אמר לנו איתן כבל שכיהן כחבר כנסת במשך 23 שנים ושימש גם יו"ר ועדה."הייתי קובע כללים ברורים וחדים – אין כזה דבר ששר או פקיד בכיר ככל שיהיה וגם שר – לא יגיע. גם קודם המצב לא היה מי יודע. אבל בשנים האחרונות הוא נשחק״. כבל הוסיף כי ״הרשות המחוקקת מרוסקת״.

״הרשות המחוקקת מרוסקת״. ח״כ לשעבר איתן כבל (צילום: עדי כהן צדק, המכון למדיניות ואסטרטגיה במרכז הבינתחומי בהרצליה, ויקימדיה)

לשאלה מדוע זה קורה אמר כבל: "חולשה של הבית. הממשלה הפכה להיות השלטת על הרשות המחוקקת. פה ושם שאתה רואה הבלחות עצמאות של הכנסת (כבל מתייחס לעימות של יו"ר ועדת הקורונה יפעת שאשא ביטון עם הממשלה, ע.ב). אבל גם כשתלך לבדוק את ועדת הקורונה – ב-95 אחוז מהמקרים הם עשו מה שהממשלה רוצה".

לכנסת יש כמה כלים להתמודד עם עובדי ציבור שמסרבים להתייצב לדיון. עם זאת, נראה שכשהשר נותן את ברכתו ואף מוביל החרמה של דיון הכנסת נתקלת בקושי גדול. ההתנהלות הזו מהווה פגיעה קשה בתרבות הפוליטית בישראל, ומעבירה מסר של חוסר כבוד אחד לשני. מדובר בזלזול של הממשלה בסמכותה של הכנסת ובתפקידה כגורם המבקר והמפקח על עבודת הממשלה. 

בהיעדר נהלים ותקנות שמחייבים שרים להופיע בוועדות, גלנט פרץ עוד גבול ביחסים בין הרשות המחוקת למבצעת. כאשר לכנסת אין שיניים, אפשר להניח שבעתיד נראה יותר ויותר שרים שיתייחסו למחויבותם לתת דין וחשבון בפני הכנסת – כהמלצה בלבד. 

איך זה משפיע עלייך (אזמ"ע): 

אם שר החינוך היה מתייצב בפני ועדת החינוך יתכן שהיא היתה מחייבת אותו לענות על כל השאלות הקשות לגבי פתיחת מערכת החינוך בתקופת הקורונה. ייתכן שהחרם שהטיל גלנט על ועדת החינוך של הכנסת, בעיתוי הזה, גרם לעיכוב קריטי במוכנות המערכת שהוא עומד בראשה לקלוט תלמידים בבתי הספר והגנים. 

כאשר שר מסרב להשתתף בישיבת ועדה או לשלוח את אנשי משרדו להופיע בפניה הוא פוגע ביכולת של הכנסת לפקח על עבודת הממשלה. אולם יותר מכך, למעשה, הוא מעביר מסר שהוא לא חושב שזה חלק מתפקידו לתת דין וחשבון לציבור שבחר בחברי הכנסת. זו פגיעה מהותית בחוזה שיש לאזרחים עם נבחרי הציבור להם הצבענו במטרה שייצגו אותנו ויעבדו למעננו. 

שר חייב להתייצב בפני הוועדות גם כשאין לו את כל התשובות ואולי במיוחד כשאין לו את כל התשובות מוכנות מראש. במקרה הזה, תפקידה של ועדת החינוך היה לא רק לפקח אלא גם לעזור לשר למצוא פתרונות בשנה מאתגרת, ואת זה גלנט מנע.

מה לעשות כדי שיתוקן (מעש"י): 

הכנסת לא יכולה לקבל סירוב של פקידים להתייצב בפני ועדה. ואכן, קיימים כלים משמעתיים שמאפשרים לחייב את הדרגים המקצועיים-פקידותיים להופיע בפני הוועדות. אבל יש לעגן אותם בנהלים כך שיהיה ברור כי ברגע שפקיד שהוזמן לדיון לא מתייצב בפני הוועדה מתחיל להתגלגל הליך משמעתי שבוחן את המקרה ורשאי להטיל סנקציות. מי שיכולים ליזום דיון בנושא הוא יו"ר ועדת הכנסת איתן גינזבורג בשותפות עם יו"ר הכנסת יריב לוין, ואנחנו בשקוף נפנה אליהם.

בנוסף, הכנסת צריכה לקיים דיון מעמיק ודחוף בנוגע למחויבות של שרים להופיע בפני הוועדות. החרם של גלנט על ועדת החינוך הוא חריג אבל אסור שיהפוך לנוהג. אם השרים לא מרגישים מחוייבים לנורמות התנהגותיות, יש צורך לקבע אותן בכללים ותקנונים. 

כתבו לנו אם יש לכם רעיונות נוספים איך לשנות את המצב. 

* * * 

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

על המשבר הדמוקרטי והקורונה: צוות שקוף מסבירים

השבועיים האחרונים היו מבלבלים במיוחד, כשבכל יום התבשרנו על "גזירות קורונה" חדשות ועוד ספין פוליטי. צוות שקוף עושים סדר בעניינים: איך הגענו למצב של מלחמה על הדמוקרטיה, מה הם הצעדים מסכני הדמוקרטיה שננקטו כאן לאחרונה, למה היינו חייבים להקים ועדות ומה קרה כשהן כבר קמו, וגם – היכן בעולם מתבצעים איכוני טלפון של אזרחים?

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

איך הגענו מריב על התקנון למלחמה על הדמוקרטיה? // תומר אביטל

הקמת ועדות הכנסת, דו"ח מבקר המדינה המיותר ולמה מיקי זוהר ממשיך להחרים את הוועדות? // עידן בנימין

 

 

על העיכוב של אדלשטיין את עבודת הכנסת והחלפת יו"ר הכנסת // אסף נתיב

 

 

על הצעדים מסכני הדמוקרטיה שננקטו כאן לאחרונה, וגם – אילו עוד מדינות משתמשות באיכון טלפונים של אזרחים? // מאיה קרול

 

מה קורה לדמוקרטיה שלנו ומה אנחנו עושים בהפגנה הדיגיטלית? // תומר אביטל

חברי הכנסת החליטו להקים רק שלוש ועדות זמניות, ספק אם בכלל יתכנסו

הוועדה לעניין התפשטות מחלת הקורונה, הוועדה לרפורמה בחינוך המיוחד והוועדה לעניין כוחות ההצלה והחירום בזמן הסופה. שלוש ועדות לשלושה נושאים בוערים יוקמו בקרוב. שאר הוועדות? יחכו להשבעת הכנסת הבאה. הרשימה המשותפת והליכוד החרימו את ההצבעה

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

מזה למעלה משנה שוועדות הכנסת לא מתפקדות. השבוע סוף סוף החליטו חברי הכנסת להקים כמה מהן. הקמת הוועדות קריטית כדי שחברי הכנסת יוכלו לפקח על הממשלה, לוודא שמחדלים מתוקנים ולהעלות נושאים לסדר היום.

דיון סוער בנושא התקיים ביום שלישי בלילה, לאחר ההחלטה להעניק חסינות לח"כ חיים כץ. הלוחמים העיקריים למען הקמתן היו חברי סיעת ישראל ביתנו: עודד פורר ויוליה מלינובסקי. הם סרבו לדחות עוד את הדיון בנושא – כפי שהציעו שהציעו שאר חברי הכנסת.

לאחר שהגיעו להסכמות מאחורי הקלעים יו"ר הוועדה אבי ניסנקורן הציע להקים שלוש ועדות זמניות בלבד ואלו יוכלו לתפקד רק עד לבחירות ב-2 במרץ: 

  • הוועדה לעניין התפשטות מחלת הקורונה
  • הוועדה לרפורמה בחוק החינוך המיוחד
  • והוועדה לכוחות ההצלה והחירום בזמן הסופה

המשמעות היא ששאר הוועדות הקבועות של הכנסת יישארו בבויידם, והח"כים ימשיכו להתקשות לשרת את הציבור.

אלא שאפילו להצעה החלבית הזו התנגדה הליכוד. "מתבצע פה מחטף, אנחנו לא נשתתף בפארסה של ההצבעה הזו", אמר במהלך הדיון יו"ר סיעת הליכוד, מיקי זוהר שאף שיכנע את חבריו לסיעה להחרים את ההצבעה. אחת מהן היא קטי שטרית, אף שזו פעלה בעצמה להקמת ועדת החינוך המיוחד – רפורמה שמטרתה להגדיל את כמות הילדים שנמצאים בהחינוך המיוחד בכיתות רגילות. שטרית יצאה ולא הצביעה. שאלנו מדוע יצאה מההצבעה למרות שפעלה למען הקמת הוועדה. 

הרפורמה בחינוך המיוחד היא שם מכובס לקיצוץ תקציבי בילדים המיוחדים. בוועדת החינוך הוחלט על פיילוט בצפון, אבל בפועל אין שום פיקוח, אין בקרה ואין הנגשה. זרקו את הילדים המיוחדים לחינוך הרגיל בלי היערכות ומשאבים. זה לא שילוב, זו הפקרות!ילדי החינוך המיוחד זקוקים לנו, מיהרו להקים ועדת כנסת ולא ועדת חינוך. הקמת ועדת חינוך היא צעד חיוני והכרחי. יו"ר הוועדה המסדרת, אבי ניסנקורן, לא הכל זה פוליטיקה. יש גם מדינה לנהל. הקם עוד היום את ועדת החינוך, כפי שאתה פועל להקמת ועדת "רק לא ביבי".

Posted by ‎קטי שטרית – Keti Shitrit‎ on Monday, January 13, 2020

מח"כ שטרית נמסר: "אכן, החינוך המיוחד הוא אחד מהתחומים שאני פועלת ומקדמת בכנסת. הניסיון של כחול לבן לטפל באתגרי הרפורמה הוא הכתבה ולא הסכמה בין חברי הכנסת. אני זו שדחפתי והובלתי את הקמת הוועדה וחבל לי שכחול לבן מכניסים פוליטיקה בנושא שצריך להיות ענייני. אני קוראת ליו"ר ועדת הכנסת, אבי ניסנקורן, להתעלות מעל הקרקס הפוליטי שהוא מוביל ולעבוד בשיתוף פעולה עם יו"ר סיעת הליכוד, ח"כ מיקי זוהר, למען ילדי החינוך המיוחד, צוותי ההוראה וההורים".

"אנחנו לא קבלני משנה שלכם!"

לאחר שחברי הליכוד עזבו את החדר, אחמד טיבי הטיח האשמות בניסנקורן: "סגרתם דיל עם ישראל ביתנו. מה אנחנו עב"מים? אתה לא רואה אותנו? מחר תירצח אישה ערבית, מה תענה? ברצח הבא נזכיר לכם את ההחלטה הזו. אני פה הרבה שנים ואני ילמד אתכם פוליטיקה. העיקר שח"כ גנץ מסייר בישובים ערביים. אנחנו לא קבלני משנה שלכם!"  לאחר מכן נטשו אותו גם חברי הרשימה המשותפת – שבקשתם להקים ועדה בראשותם לטיפול באלימת במגזר הערבי לא התקבלה.

מהרשימה המשותפת טרם התקבלה תגובה.

ספק אם בכלל יכונסו הוועדות

ההחלטה של ועדת הכנסת דורשת את אישור המליאה, שכרגע לא פורסם מתי תתכנס. בנוסף, כשהוחלט על הקמת הוועדות לא נקבעו מי יהיו חבריה ומי יהיה היו"ר שלהן. לאור מועד הבחירות (2.3), לוועדות יוותר לכל היותר כשבועיים לפעולה. וגם אז כל דיון בהן יהיה חייב בהסכמה בין הליכוד לכחול לבן.

מיקי זוהר, יו"ר סיעת הליכוד מסר לנו: "אנחנו מתעלמים לחלוטין ממה שהם (כחול לבן) עושים ולא משתפים פעולה עם ההתנהלות החד צדדית שלהם". 

אזמ"ע (איך זה משפיע עליך): הכנסת לא מתפקדת יותר משנה ולכן אין פיקוח על ממשלת המעבר. הוועדות אותן החליטו להקים – נוגעות רק בחלק מהנושאים, אך אלו עדיין נושאים דחופים. אם הממשלה לא תיערך כראוי להגעת נגיף הקרונה לישראל כראוי, למשל, כל אזרחי ישראל ייפגעו מכך ולא משנה מה הם מצביעים בקלפי.

מה אפשר לעשות? הקמת הוועדות בסמוך לבחירות באמת מעוררת בעיה. לא ניתן לבצע פיקוח כשאתה עושה רק דיון אחד שעלול להפוך לקרקס תעמולתי. המפלגות צריכות להגיע להסכמה שכבר ביום השבעת הכנסת בעוד כחודשיים – תתכנס הוועדה המסדרת ותקים מייד את כל הוועדות הקבועות על פי מפתח מפלגתי. דווקא מסך הבערות פה יעבוד מצוין: המפלגות אינן יודעות איך בדיוק תראה הממשלה הבאה וזה יוכל לעזור להן לקבל את ההחלטה ההוגנת ביותר. סיירת השקיפות תדחוק בח"כים לבצע מהלך זה.