פוסטים

בדיקת שקוף: מיהם הח"כים שלא הגישו אפילו שאילתה אחת מתחילת הקדנציה

רוב הח"כים זנחו את הכלי הפרלמנטרי הזה וכמעט ולא מגישים שאילתות למשרדי ממשלה ● מתחילת הקדנציה 18 ח"כים לא הגישו אפילו שאילתה, ו-39 ח"כים הגישו פחות מחמש שאילתות ● הלוחמים הפרלמנטרים מיקי לוי, יוסף ג'בארין, אוסאמה סעדי, סעיד אלחרומי, אחמד טיבי, משה ארבל, עופר כסיף וסונדוס סאלח הגישו יחד 783 מתוך 1251 שאילתות 

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| תומר אביטל ועידן בנימין |

"איך מטפלים בשכירים שהם גם עצמאיים ופוטרו מעבודתם?", ח"כ מיקי לוי (יש עתיד) ביקש לברר את הסוגיה הזו מול שר האוצר והגיש שאילתה בנושא. "האם יש הבדל בין תמותת תינוקות ערבים לבין תמותת תינוקות יהודים וכיצד מתכוון משרד הבריאות לטפל בנושא?", כך שאל ח"כ יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת) את שר הבריאות. ו"מה התוכנית של השרה להגנת הסביבה לקדם מיחזור פסולת אלקטרונית?", שאלה ח"כ סונדוס סאלח (הרשימה המשותפת). 

אלו הן רק שלוש דוגמאות מתוך 1,251 שאילתות שהגישו השנה חברי הכנסת למשרדי הממשלה – שמדגימות היטב את חשיבות הכלי הזה שמאפשר לח"כים לפקח על השלטון – לטובת הציבור.

אלא שבמענה לבקשת חופש מידע שהגשנו, מצאנו כי רוב הח״כים לא ממש מחבבים את כלי השאילתות. למעשה, רובם כלל לא משתמשים בו. מתחילת הקדנציה הנוכחית ועד אמצע חודש אוקטובר, 39 ח"כים הגישו פחות מ-5 שאילתות. 18 נבחרי ציבור לא הגישו אפילו אחת. קבוצה מצומצמת של חברי כנסת אחראית על הגשת רוב השאילתות למשרדי הממשלה, כמעט כולם – מהרשימה המשותפת.

הפרלמנטר המצטיין בהגשת שאילתות, ח״כ מיקי לוי (צילום: אתר הכנסת)

שאילתה היא אחד הכלים המשמעותיים העומדים לרשות נבחרי הציבור בכנסת כדי לפקח על עבודת הממשלה. חברי הכנסת יכולים להגיש שאילתות לשרים על נושאים בהם עוסק משרדם. השרים חייבים לענות להן, בזמן מוגדר.

שלושה סוגי שאילתות: ישירה, רגילה ודחופה

  • שאילתה רגילה: מוגשת בכתב. התשובה נמסרת בעל-פה, תוך 21 יום לכל היותר – במליאת הכנסת על ידי השר, סגנו או נציג ממשלה אחר. אם הח"כ השואל נעדר מהמליאה – השר לא מחויב לענות והח"כ הנעדר לא יוכל להגיש שאילתא נוספת באותו נושא באותו מושב. כל ח"כ רשאי להגיש עד שלושים שאילתות רגילות במושב. מה קורה אם השר לא עונה לשאילתה רגילה שמופנית אליו? הח"כ השואל יכול לבקש מיו"ר הכנסת להמיר את הפנייה למעמד שאילתא דחופה – מה שמוביל אותנו לסוג הבא.
  • שאילתה דחופה: מוגשת בעל-פה. השר צריך להשיב עליה בתוך יומיים בלבד, בעל פה ובמליאה. ישיבות הכנסת ביום רביעי נפתחות בתשובות לשאילתות דחופות. כל ח"כ רשאי להגיש עד ארבע שאילתות דחופות במושב.
  • שאילתה ישירה: מוגשת באופן אלקטרוני. גם המענה נמסר אלקטרונית, בכתב, עד 21 יום מרגע ההגשה. כל ח"כ רשאי להגיש עד שמונים שאילתות ישירות במושב.

מצטייני השאילתות

לרוב אלו חברי האופוזיציה שעושים שימוש מוגבר בכלי הפרלמנטרי הזה – שכן הוא מיועד לפיקוח על הממשלה. את הרשימה שלנו מוביל מיקי לוי (יש עתיד) שהוא הח"כ שהגיש הכי הרבה שאילתות מאז הוקמה הכנסת ה-23: 83 שאילתות ישירות, 39 רגילות, ו-2 דחופות (סה"כ 124). אחריו ממוקמים חברי הרשימה המשותפת: יוסף ג'אברין שהגיש סה"כ 115 שאילתות; אוסאמה סעדי הגיש סה"כ 114, סעיד אלחרומי הגיש סה"כ 112 ואחמד טיבי 109. אחריהם ברשימה משה ארבל (ש"ס) שהגיש סה"כ 76 שאילתות ואז חוזרים שוב לרשימה המשותפת: עופר כסיף הגיש 69 וסונדוס סאלח הגישה 64. כל הנתונים מתייחסים לתקופה שבין יום השבעת הכנסת ה-23 ועד ה-14 באוקטובר.

"שאילתות הן כלי מצויין כדי לקבל תשובות במגוון נושאים מקצועיים משרים בענייני משרדיהם. לעיתים ישנם נושאים קטנים רבים שנופלים בין הכיסאות וזו דרך מצויינת לשים עליהם זרקור כדי לפתור אותם", מסר לנו ח"כ מיקי לוי. "מנסיוני פעמים רבות השאילתה עצמה מביאה נושא לידיעת השר או מעודדת את הפקידות לפעול בייתר מרץ וניתן באמצעותה לפתור בעיות שנוגעות לאזרחים ולאוכלוסיות שונות. בעיות שלפעמים לא היו נפתרות בצורה אחרת". 

לשאלתנו אם יש לו דוגמה למקרה שבו באמצעות שאילתה שהגיש הצליח להשפיע באופן ישיר על שר, קיבלנו את מלשכתו של לוי את קטע הוידאו הבא בו הוא שואל את מיכאל ביטון (כחול לבן), שר במשרד הביטחון על הזכאות לדמי אבטלה של עתודאים. ביטון, מספר כיצד השאלה של לוי דחפה אותו לפתור את הנושא ואף חייבה אותו למסגרת זמן לטיפול בבעיה. 

"בעיני שאילתא היא כלי פיקוח פרלמנטרי מרכזי שלנו כחברי כנסת על השרים ועבודת הממשלה. למשל במקרה של תכנית היל"ה, או במקרה של יישום החלטת ממשלה על הקמת פארקי תעשיית הייטק בחברה הערבית, השאילתא תרמה להעלאת הנושא למודעות השר לפני פגישות עבודה שבסוף מביאות להישגים או לקידום הנושא", אמר לנו ח"כ יוסף ג'בארין

"שאילתות הן גם כלי פרלמנטרי שדרכו השר מודע למצוקות שנגרמות לאזרח ומביא לפתרונן התלוי בעבודה שאינה מורכבת בהכרח מול גורמי המקצוע. כך למשל במקרה של עבודות בכביש בכפר פורדייס שגרמו לפקקי תנועה אדירים, ונפתרו בזכות שאילתה ששלחתי שגרמה לגורמי המקצוע לזרז את הפתרונות עבור התושבים", הוסיף. לדבריו, "שאילתא היא גם כלי חשוב לקבלת מידע ונתונים אשר מסייעים לנו לקדם נושאים או להוכיח את צדקת טענותינו. כך היה כאשר חשפתי את הנתונים השערורייתיים על המספר השולי של כתבי אישום המוגשים על רקע האלימות הפנימית ביישובים הערבים. הנתונים קיבלו חשיפה תקשורתית רחבה, והנושא במגמת שיפור מאז".

במקום השני ברשימת מצטייני השאילתות: ח״כ יוסף ג׳בארין (צילום: אתר הכנסת)

עוד בנושא:

שאלנו גם את ח"כ טיבי מוותיקי המשכן (21 שנה בכנסת) מדוע הוא ממשיך להשתמש בכלי הזה ואיזו השפעה יש לו על הממשלה. "אנחנו לא יכולים להפוך גישה כללית של שר, וכמובן לא כיוון אידיאולוגי, אבל במקרים רבים משיגים מענה בעל חשיבות מעשית. למשל למועצות שתוקעים להם תוכניות וגם לאנשים מן השורה", נמסר מלשכתו של טיבי. עוד הוסיפו כי: "מה שחשוב בכלי הזה הוא שהשר נותן את המענה לשאילתה במקום שהח"כ והציבור ירדפו אחרי הפקידים. כך הפקידים יתאמצו יותר כדי להחזיר תשובה מדוייקת, כוללת ורשמית לשר, והשר אלינו".

טיבי נתן כדוגמה נקודתית מקרה שבו טיפל בקידום העבודות בכביש 444. העבודות הוכרזו אך התעכבו, וטיבי לחץ לקדם אותן: "זה התחיל עם שאילתה פלוס מעקב ופגישות ועוד מספר שאילתות המשך… מה שגרם לשר להגיד – 'אנחנו נקרא לו כביש טיבי'".

דוגמה נוספת שחלק הצוות של טיבי: "המקרה של הסטודנט נסאסרה שהותקף באכזריות בחוף בראשל״צ. הוא שכב ארבעה ימים בבית חולים, עבר ניתוחים ומאות תפרים וזה נראה קרוב לניסיון רצח בלי שהמשטרה תיגש אליו (למרות שהיו במקום) או להורים שלו עד שח"כ טיבי חשף את העניין. היתה שאילתה ועוד שאילתות מעקב עד שנתפסו הפושעים".

ח"כ סונדוס סאלח אף הגדילה לעשות והזמינה את הציבור להגיש דרכה שאילתות שהיא תגיש למשרדי הממשלה. "במושב הקודם, והראשון שלי כחברת כנסת, הזמנתי את הציבור להעביר ללשכה שלי בקשות והצעות לשאילתות למשרדי ממשלה", היא מסרה ל"שקוף". "קיבלנו עשרות שאלות, את הרוב המוחלט העברנו".

טבלת מגישי השאילתות המצטיינים

ומי שכחו מהכלי הפרלמנטרי הזה?

לא מעט. חלקם יו"ר ועדות קבועות, להם יש כלים נוספים לקבל מידע מהמשרדים, אבל רובם ח"כים מן המניין. צבי האוזר (דרך ארץ) שמכהן גם כיו"ר ועדת החוץ והביטחון ; מיקי זוהר, חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה והרווחה), גדעון סער, דוד ביטן (יו"ר ועדת העליה והקליטה), ניר ברקת, אבי דיכטר, יפעת שאשא ביטון (הליכוד); נפתלי בנט (ימינה); יאיר לפיד, יואל רזבוזוב, עופר שלח ומשה יעלון (יש עתיד-תל"ם); אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו); רם שפע (כחול לבן), יו"ר ועדת החינוך. כל אלו לא הגישו עדיין שאילתא, ולו אחת, למשרדי הממשלה. מיכל קוטלר-וונש, עינב קאבלה (כחול לבן) וגם אוסנת הילה מארק (הליכוד) לא הגישו שאילתות עד אמצע חודש אוקטובר. אך נכנסו לכנסת רק בסוף חודש יוני בזכות החוק הנורבגי (ולא במרץ). 

פנינו ללשכתה של ח"כ קוטלר-וונש שמסרה לנו: "מאז כניסתה לתפקיד, הגישה ח"כ קוטלר-וונש שש שאילתות, חמש מהן דחופות ואחת רגילה (השאילתות הוגשו בתקופה האחרונה ולכן לא נמצאות בנתונים, בכל מקרה מדובר בנתונים נמוכים, ע.ב, ת.א). מתוך אלה שהוגשו, התקבלה אחת בנושא 'אלפי עולים לא ראו את משפחותיהם מאז תחילת המשבר'. לאחר קבלת התשובה מסגן שר הפנים, ח"כ קוטלר-וונש קידמה דיון דחוף בנושא בוועדת העלייה והקליטה. הנושא נמצא בטיפול הגורמים הרלוונטיים, ותשובה על שינוי מדיניות עתידה להגיע בימים הקרובים".

לא הגיש אפילו שאילתה אחת, כי הוא עסוק במאבק בקורונה. ח״כ נפתלי בנט, יו״ר ימינה (צילום: TIP, ויקימדיה)

ח"כ נפתלי בנט שמצאנו בעבר שממעט להגיע למשכן הכנסת נמנע גם מעבודת הפיקוח על הממשלה דרך הגשת שאילתות. מלשכתו של בנט, שלא הגיש אפילו שאילתא אחת למשרדי הממשלה, נמסר לנו כי: "אמת. מפרוץ מגיפת הקורונה, כשר ביטחון, ואח״כ כחבר כנסת, ח״כ נפתלי בנט מקדיש את כל מאודו וזמנו להשתלטות על משבר הקורונה ולשיקום פרנסתם של מאות אלפי עסקים שקרסו".

מטעמו של ח״כ ניר ברקת נמסר: "במסגרת תפקידו ח״כ ברקת חבר בוועדות שונות בהן ועדת הכספים, חוץ ובטחון, מדע וטכנולוגיה ועוד. כחלק מההכנה לוועדות והדיונים עצמם, הוא מעלה שאלות ומבקש הבהרות ישירות מבעלי התפקידים שמגיעים אל הוועדות מידי שבוע. בנוסף, חבר הכנסת ברקת מגבש תכניות עבודה שיסייעו לצמיחת המשק ומתוקף כך הוא נמצא בשיח תמידי עם הדרג הנבחר והדרג המקצועי במשרדים השונים, שמולם הוא עובד קרוב לשני עשורים מכח תפקידיו הציבוריים. במקרים בהם לא מצליח חבר הכנסת ברקת לקבל תשובות מספקות הוא משתמש בכלים הפרלמנטריים העומדים לרשותו. כך למשל, הגיש השבוע שתי שאילתות למשרד ראש הממשלה ולמשרד הביטחון". 

מלשכתו של גדעון סער נמסר: "הגשנו שאילתא ישירה בתאריך 9.11.20 בנושא: טיפול בפרצות בגדר הביטחון למניעת כניסת פלסטינים לשטח ישראל". עוד הוסיפו: "בד״כ אנו מקבלים המידע שאנחנו צריכים ממשרדי הממשלה באמצעות פניה ישירה גם בלי להגיש שאילתות ובדרך מהירה ויעילה יותר. במקרים מתאימים אנו משתמשים בכלים פרלמנטריים אחרים (הצעות לסדר, למשל)".

פנינו גם לח"כ רם שפע (כחול לבן) ויאיר לפיד (יש עתיד) שלא הגיבו עד לרגע פרסום הכתבה.

מה קורה במשמרת שלו? יו״ר הכנסת יריב לוין (צילום: דוברות הכנסת)

וזה לא הכל. יש עוד 39 חברי כנסת (מתוך מי שאינו חבר ממשלה) שהגישו חמש שאילתות או פחות. כלומר, כמחצית מחברי הכנסת שאינם חברי ממשלה (סך הכל ישנם 87) כלל לא משתמשים בכלי הזה.

פנינו ליו"ר הכנסת יריב לוין ושאלנו מה לדעתו קורה. מלשכתו לא נמסרה תגובה.

גם מי ששואל – לא תמיד מקבל תשובה

רק לפני חודש חשפנו כאן כי גם כשחברי הכנסת מגישים שאילתות משרדי הממשלה לא ממהרים לענות. מצאנו כי כ-400 שאילתות ישירות ורגילות שהגישו חברי וחברות הכנסת לשרים המתינו במשך זמן ארוך למענה. זאת למרות שבניגוד לתקנון הכנסת, עברו כבר לפחות 21 ימים מאז הוגשו השאילתות. 

בין השרים המאחרים ביותר במענה לשאילתות היו: השר לביטחון פנים אמיר אוחנה שמאחר במענה ל-86 שאילתות; שר האוצר ישראל כ"ץ עדיין לא הגיב ל-54 שאילתות; שרת התחבורה מירי רגב שלא ענתה ל-36 שאילתות; ושר המשפטים אבי ניסנקורן שמאחר במענה ל-29 שאילתות. זמן האיחור הממוצע (מעבר ל-21 הימים) של כלל משרדי הממשלה עומד על 53 ימים. כמעט חודשיים. 

איך זה משפיע עליך (אזמ״ע): 

הנה עוד כמה דוגמאות לשאילתות שהעלו חברי כנסת בפני השרים רק מתחילת החודש הנוכחי:

ח״כ מיקי לוי פנה לשר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים וביקש לברר נתונים על אובדנות בתקופת הקורונה, הוא ביקש לדעת מה עושה המשרד במטרה להתמודד עם התופעה ומה המצב התקציבי; ח״כ סונדוס סאלח פנתה לשרה להגנת הסביבה בניסיון לברר מה מדיניות המשרד בנוגע לפחי המיחזור הכתומים בערים שונות שכרגע נראית שרירותית ומתנהלת ללא פיקוח; ח״כ אלכס קושניר מישראל ביתנו פנה לשר הבטחון וביקש לברר בנוגע להטבה שניתנת לחיילים בודדים ברכישת ציוד בסיסי לריהוט בית. הוא עדכן את השר בדבר פניות שהגיעו אליו מחיילים בודדים שלא קיבלו את ההטבה ״כי התקציב נגמר".

השאילתות נועדו לעזור לאזרח. הן נותנות לו פה ויכולות להביא את המצוקה שלו ישירות לשר האחראי. שאילתות יכולות להיות ממוקדות בנושא קטן או רחבות ועקרוניות, הן מאירות תופעות בפני השרים, שמות זרקור על מחדלים ודורשות מהממשלה לתת דין וחשבון לציבור. 

כשח״כים לא מגישים שאילתות זה אומר שהם שוכחים את אחד מתפקידיהם הבסיסיים ביותר: פיקוח על הממשלה – לטובת הציבור הרחב.

מה עושים (כדי) שיתוקן (מעש"י)?

אנחנו ב"שקוף" נמשיך לעקוב מקרוב אחר התנהלות חברי הכנסת. כך גם הציבור וגם הפוליטיקאים יבינו שזה מעניין וחשוב – מה עשית ולא רק מה אמרת.

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

מדד השאילתות של הכנסת ה-20

השאילתות, מהכלים היעילים לפיקוח על הממשלה, לא זוכות לסיקור תקשורתי נרחב. לאחר מאמץ ממושך הצלחנו להשיג את המידע מהכנסת – ועתה אנו מציגים בפניכם את "מדד השאילתות": מי המפלגה שעוסקת הכי הרבה בפיקוח על הממשלה? מי זנחה את תפקידה כמעט לחלוטין? ומי הם חברי הכנסת שלא הגישו אפילו שאילתא אחת בארבע שנים?

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| נתון בראש, אסף נתיב |

עבודתם של חברי הכנסת מורכבת, קשה ובנויה מחלקים רבים: חקיקה, פיקוח על הממשלה, פעילות בוועדות, טיסות לחו"ל, קשר עם הציבור ועוד. אנחנו מאמינים בחשיבות כלל המדדים – ולכן מביאים לכם בשקוף ניתוחים מכל הזוויות.

בכתבה זו נסקור את פעילות חברי הכנסת והסיעות דרך השאילתות – אחד הכלים החזקים ביותר שעומדים לרשות חברי הכנסת בפיקוח על הממשלה – ולצערנו, בגלל שהנושא לא סקסי, גם אחד הנושאים הפחות מסוקרים בעבודת הח"כים. בזכות "מדד השאילתות", נוכל ללמוד מי מחברי הכנסת משקיע את זמנו למען הציבור בפיקוח על הממשלה  – ומי מזניח את התפקיד החשוב הזה.

אז מהי שאילתא? פנייה של חבר כנסת לשר עם שאלה בתחום משרדו. הטוויסט? השר מחויב לענות! הלוואי וכולנו היינו יכולים לשאול את השרים שאלות ישירות ואשכרה לקבל תשובה – אבל הזכות הנהדרת הזאת ניתנה רק לח"כים.

שלושה סוגים של שאילתות: רגילה, דחופה וישירה
  • רגילה: מוגשת בכתב והתשובה לה נמסרת בעל-פה, תוך 21 יום לכל היותר – במליאת הכנסת ע"י השר, סגנו או נציג ממשלה אחר. אם הח"כ השואל נעדר מהמליאה – השר לא מחויב לענות והח"כ הנעדר לא יוכל להגיש שאילתא נוספת באותו נושא באותו מושב. כל ח"כ רשאי להגיש עד 30 שאילתות רגילות במושב. מה קורה אם השר לא עונה לשאילתא רגילה שמופנית אליו? הח"כ השואל יכול לבקש מיו"ר הכנסת להמיר את הפנייה למעמד שאילתא דחופה – מה שמוביל אותנו לסוג הבא.
  • דחופה: מוגשת בעל-פה והשר צריך להשיב עליה בתוך יומיים בלבד! ישיבות הכנסת ביום רביעי נפתחות בתשובות לשאילתות דחופות. כל ח"כ רשאי להגיש עד 4 שאילתות דחופות במושב.
  • ישירה: מוגשת באופן אלקטרוני וגם המענה נמסר אלקטרונית, עד 21 יום מרגע ההגשה. כל ח"כ רשאי להגיש עד 80 שאילתות ישירות במושב.
  • לפרטים טכניים נוספים על השאילתות השונות, ניתן לבקר באתר הכנסת.

המפלגה המצטיינת

המפלגה המצטיינת (בניכוי שרים וסגני שרים) היא ש"ס – עם 165 שאילתות בממוצע לח"כ. זהו נתון מרשים במיוחד שכן ש"ס חברה בקואליציה – כלומר, היא עושה את עבודת הפיקוח גם "מבפנים". המפלגה הבאה בתור היא הרשימה המשותפת, עם ממוצע של 130 שאילתות לח"כ. פה ישנה הפתעה מסוימת, שכן חברי הרשימה המשותפת לא הצטיינו (בלשון המעטה) במדדים קודמים שנבדקו. בתחתית הטבלה נמצאות הליכוד וישראל ביתנו, עם כ-16 שאילתות בממוצע לח"כ.

ציון נכשל

ישנם חמישה חברי כנסת בלבד שכיהנו לאורך הכנסת ה-20 במלואה ולא הגישו אף לא שאילתא אחת: שני חברי אופוזיציה: ציפי לבני (המחנה הציוני) ויאיר לפיד (יש עתיד), ושלושה חברי קואליציה מהליכוד – אבי דיכטר, דוד אמסלם ובני בגין – מה שלא מנקה אותם מאחריות להגשת שאילתות (ראו הח"כים של ש"ס לעיל, לדוגמא).

כל הניתוחים

מתודולוגיה

ריכזנו את כלל הנתונים על מספר השאילתות וסוגן שהגישו כל חברי הכנסת. חשוב להדגיש: שרים וסגני שרים לא נכללו במדד, שכן הם-הם הממשלה אליה מגישים את השאילתות.

דגשים נוספים:

  • לגבי חברי כנסת שכיהנו חלק בתקופת הכהונה של הכנסת ה-20 (בדרך כלל בשל החוק הנורווגי), בדקנו את מספר השאילתות שהגישו בזמן היותם חברי כנסת בלבד – תוך השוואה לממוצע החודשי לח"כ.
  • אורלי לוי אבקסיס נכנסה לכנסת מטעם מפלגת ישראל ביתנו, אך פרשה מהמפלגה באוגוסט 2016 – אך המשיכה לכהן כח"כ. במדד הזה החשבנו אותה כסיעת יחיד לאורך כל הכנסת ה-20, והנתונים לגביה לא נכנסו תחת מפלגת ישראל ביתנו.
  • תאריכי השאילתות: בין ה-31/03/2015 ועד ה-26/12/2019 (מלוא כהונת הכנסת ה-20).
  • מוזמנים ומוזמנות לעיין בקובץ הנתונים הגולמיים.
  • גיליתם נקודה מעניינת שפספסו או טעות? ספרו לנו!

איפה המידע הזה היה עד היום?

אתר הכנסת מנגיש לציבור רק שניים מתוך שלושה סוגי שאילתות (ראו קופסה פה למטה) – ולכן היה זה בלתי אפשרי לבצע את הבדיקה הזו, עד היום.  בשביל לקבל את הנתונים נפגשנו עם נציגים מהנהלת הכנסת והגשנו שורה של בקשות חופש מידע – ובזכות כך הצלחנו להשלים את המידע החסר אודות השאילתות הישירות שהגיש כל ח"כ – ולבנות מדד שאילתות אמין.

השאילתות משמשות לדברים רבים – החל מקבלת מידע לצורך חקיקה, דרך בירור מקרים פרטניים ועד שאלות לצורך בקרת הנעשה במשרדי הממשלה השונים. לדוגמה, ניתן להגיש שאילתא מדוע קצבת הזקנה של פלוני לא הגיעה או לחילופין לשאול מהי פירוט תוכנית העבודה למיגון גדרות ההפרדה בכבישים לצמצום הפגיעה ברוכבי אופנוע.

בכנסת ה-20 הוגשו 6,643 הצעות חוק. שאילתות, לעומת זאת, הוגשו רק 6,021. זה מצב מטורף, שמעיד על כך שהכנסת לא משתמשת בכלי השאילתות מספיק. ישנם חוקים רבים שהועלו מבלי שהח"כ המגיש אפילו בירר אם מתקיימים כבר הליכי חקיקה מקבילים במשרד הממשלה הרלוונטי – שהיו כמובן מייתרים את ההצעה המקורית וחוסכים לכולם הרבה זמן.

*

"נתון בראש" הוא מיזם עצמאי המבקש לקדם עיתונות נתונים (דאטה ג'ורנליזם) בישראל.

מי הח"כים שהזכירו זה את זה הכי הרבה בפייסבוק?

ניתוח שקוף – האזכורים ההדדיים של חברי הכנסת ברשת החברתית: מי הח"כ שמזכיר הכי הרבה את ראש הממשלה נתניהו? את מי נתניהו עצמו מזכיר הכי הרבה? האם יש הבדל בכתיבה בין מפלגות דמוקרטיות לאלה שאינן דמוקרטיות? וכתמיד – כל המידע הגולמי עומד לעיונכם

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| דרור מרקוס, אסף נתיב |

בפוסטים שלהם בפייסבוק, חברי הכנסת מדברים בעיקר על עצמם. אבל בלא מעט מקרים, הם כותבים גם על חבריהם למשכן. בניתוח שערכנו בשיתוף עם דרור מרקוס, דוקטורנט במדעי המדינה באוניברסיטה העברית (המתמחה בכריית טקסט), בחנו את כל הפוסטים של חברי הכנסת בתקופת הכהונה של הכנסת ה-20 – ובדקנו מי הזכיר את מי, וכמה פעמים.

איוב קרא (הליכוד), הוא "שיאן המזכירים": ראש הממשלה נתניהו מככב ב-89 פוסטים שהעלה שר התקשורת בתקופה של פחות מארבע שנים. קרא מוביל בהפרש ניכר מהשנייה אחריו, קסניה סבלטובה (התנועה), שמרבית אזכוריה, 65 במספר, היו גם הם של נתניהו.

הנתונים שנותחו נאספים במסגרת פרויקט "כיכר המדינה" של "הסדנא לידע ציבורי".

למה זה מעניין?

ניתוח האזכורים בפייסבוק מאפשר לנו לראות, בצורה הבסיסית ביותר, את מפת הקשרים של הכנסת. ניתן לזהות למי ראש הממשלה נותן תשומת לב ומי תופס מקום גדול בתשומת הלב של האופוזיציה. בנוסף, האזכורים בפייסבוק מאפשרים לזהות דפוסים, לדוגמא: מידת המרכזיות של היו"ר בהשוואה בין מפלגות דמוקרטיות ללא-דמוקרטיות.

הניתוח הנוכחי אינו כולל אבחנה בין אזכורים שליליים לחיוביים ("סנטימנט"), בשל המורכבות הטכנית הגדולה שמעורבת בבדיקה זו, בעיקר בשפה העברית (עבדנו עם מספר מומחים על הנושא, ולבסוף החלטנו לבצע את הפרסום הראשוני בלעדיו).

השלב הבא בפרויקט יהיה ניתוח נושאי הפוסטים – כך שנוכל להראות במה מתעסקים נבחרי הציבור שלנו (לפחות כלפי חוץ). בעלי כישורים ורוצים לעזור בשלבים הבאים של הפרויקט? נשמח לשמוע!

איך ביצענו את הבדיקה?
  • השתמשנו בנתונים הנאספים במסגרת פרויקט "כיכר המדינה" של "הסדנא לידע ציבורי".
  • מתוכם שלפנו את הפוסטים שפרסם כל ח"כ החל מתחילת הכנסת ה-20 (31/3/2015) ועד פיזורה (24/12/2018).
  • לאחר מכן חיפשנו את השמות המלאים של הפוליטיקאים וכן תיוג של הדפים הרשמיים שלהם, ובדקנו מי הזכיר את מי וכמה. חשוב לציין: פוסטים שנעשה בהם שימוש בשם חלקי או בכינוי (לדוגמא "ביבי" או "נתניהו") לא נכללו בניתוח מסיבות טכניות.
  • הניתוח כולל רק במקרה וההצלבה (ח"כ מזכיר – ח"כ מוזכר) התבצעה לפחות 3 פעמים מתחילת המדידה. לא ניתן לכלול את כל המידע, מפאת הגודל.
  • כמו כן, בדקנו פוסטים בעברית בלבד.

כאן תוכלו לעיין באקסל הגולמי ולבצע חיתוכי מידע באופן עצמאי. גיליתם משהו מעניין? ספרו לנו!

מוזמנים ומוזמנות לעיין בקוד שלנו, להציע תיקונים ושיפורים.

הפוליטיקאים המובילים באזכור אחרים

בראש מצעד הפוליטיקאים המזכירים את עמיתיהם נמצא שר התקשורת איוב קרא, שהזכיר את ראש הממשלה נתניהו ב-89 מהפוסטים שלו. במקום השני נמצאת קסניה סבלטובה (התנועה), שהזכירה את נתניהו לא פחות מ-65 פעמים. את המקום השלישי כבש סגן שר הבינוי והשיכון לשעבר, ז'קי לוי (הליכוד), שאזכר 59 פעמים את השר של משרדו, יואב גלנט (בעבר במפלגת כולנו, וכיום בליכוד).

בדיקה של מספר האזכורים ביחס לכמות הכללית של הפוסטים, מעלה את ז'קי לוי לראש: ב-11% מהפוסטים שלו הוא הזכיר את גלנט (59 מתוך 537). המקרה של לוי וגלנט הוא ייחודי, מפני שלאורך הכנסת ה-20 גלנט השניים לא השתייכו לאותה מפלגה – מה שהופך את ז'קי לוי, באופן יחסי, למי שהזכיר הכי הרבה פוליטיקאי שאינו ממפלגתו. במקום השני נמצאת טלי פלוסקוב (כולנו), שהזכירה את יו"ר המפלגה, משה כחלון, ב-10.6% מהפוסטים שלה (47 מתוך 441). במקום השלישי נמצא עפר שלח (יש עתיד), שהזכיר את ראש הממשלה נתניהו ב-8.4% מהפוסטים שלו (41 מתוך 485).

את מי נתניהו מזכיר הכי הרבה?

מתוך עשרת הפוליטיקאים שנתניהו מזכיר הכי הרבה – רק חמישה ממפלגתו. בראש האזכורים של נתניהו נמצא יאיר לפיד (יש עתיד), עם 14 אזכורים. אחריו אריה דרעי (ש"ס) עם 13 אזכורים, ובמקום השלישי יריב לוין (הליכוד) עם 11 אזכורים – בכך מוכתר לוין לפוליטיקאי מהליכוד שנתניהו מזכיר הכי הרבה.

מעניין לציין כי אמיר אוחנה (הליכוד) זוכה למספר זהה של אזכורים לאלה של ציפי לבני (התנועה, 8 אזכורים לכל אחד), בעוד השרים גלעד ארדן ומירי רגב, מסיעתו של נתניהו, זוכים למעט פחות תשומת לב (7 ו-6 אזכורים, בהתאמה). סגנית השר של נתניהו במשרד החוץ, ציפי חוטובלי, לא זכתה להיכנס להיות מבין 14 חברי הליכוד שנתניהו הזכיר יותר משלוש פעמים במהלך הכנסת ה-20.

מי הסיעה החנפנית ביותר ליו"ר?

בישראל ישנן כיום ארבע מפלגות דמוקרטיות בלבד (עם פריימריז לבחירת מרבית הרשימה לכנסת): הליכוד, העבודה, הבית היהודי ומרצ. בשלוש הראשונות, האזכורים ההדדיים של יו"ר המפלגה הם הנמוכים ביותר בהשוואה לכלל המפלגות (בהקשר זה ראוי לציין כי מרצ עברה לשיטת פריימריז פתוחים רק בראשית שנת 2018).

מהצד השני, עולה מהנתונים כי במפלגות לא-דמוקרטיות מזכירים הרבה יותר את ראש המפלגה: כולנו וישראל ביתנו נמצאות בראש במדד הזה – עם ממוצע האזכורים הגבוה ביותר (5.33 ו-2.17 אזכורים לכל ח"כ, בהתאמה).

נתון מעניין נוסף הוא ההבדל בין קואליציה לאופוזיציה בהקשר הזה: בעוד שרמת אזכור היו"ר בקרב מפלגות הקואליציה עומד על 2.47 בממוצע, במפלגות האופוזיציה הממוצע נמוך ועומד על 1.44 בלבד. ההבדל המהותי הזה מוסבר בעיקר בגלל השיאניות שזה עתה הזכרנו: כולנו וישראל ביתנו.

להלן הניתוחים המפלגתיים של אזכור היו"ר – מי מה"חכים הזכיר אותו/אותה הכי הרבה, ואת מי היו"ר עצמו הזכיר הכי הרבה:

הליכוד

חברי המפלגה שהזכירו את היו"ר הכי הרבה:

חברי הכנסת מבין המפלגה שהיו"ר הזכיר הכי הרבה:

הבית היהודי

חברי המפלגה שהזכירו את היו"ר הכי הרבה:

חברי הכנסת מבין המפלגה שהיו"ר הזכיר הכי הרבה:

כולנו

חברי המפלגה שהזכירו את היו"ר הכי הרבה:

 

חברי הכנסת מבין המפלגה שהיו"ר הזכיר הכי הרבה:

ישראל ביתנו

חברי המפלגה שהזכירו את היו"ר הכי הרבה:

חברי הכנסת מבין המפלגה שהיו"ר הזכיר הכי הרבה:

העבודה

חברי המפלגה שהזכירו את היו"ר הכי הרבה:

חברי הכנסת מבין המפלגה שהיו"ר הזכיר הכי הרבה:

יש עתיד

חברי המפלגה שהזכירו את היו"ר הכי הרבה:

חברי הכנסת מבין המפלגה שהיו"ר הזכיר הכי הרבה:

מרצ

חברי המפלגה שהזכירו את היו"ר הכי הרבה:

חברי הכנסת מבין המפלגה שהיו"ר הזכיר הכי הרבה:

התנועה

חברי המפלגה שהזכירו את היו"ר הכי הרבה:

חברי הכנסת מבין המפלגה שהיו"ר הזכיר הכי הרבה:

הרשימה המשותפת

חברי המפלגה שהזכירו את היו"ר הכי הרבה:

חברי הכנסת מבין המפלגה שהיו"ר הזכיר הכי הרבה:

מדד ההצבעות: האם חברי הכנסת מגיעים להצביע?

ניתוח שקוף – הצבעות הח"כים בכנסת ה-20: מי השתתף בהכי הרבה ימי הצבעה? מי המפלגה שחבריה הצביעו הכי מעט? מי מוביל בהצבעות אי-אמון בממשלה? בדקנו את ההצבעות שהתקיימו במליאה לאורך כמעט ארבע שנים – התוצאות לפניכם

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| ניר בן צבי, עידן בנימין |

עבודתם של חברי הכנסת מורכבת, קשה ובנויה מחלקים רבים: חקיקה, פיקוח על הממשלה, פעילות בוועדות, טיסות לחו"ל, קשר עם הציבור ועוד. אנחנו מאמינים בחשיבות כלל המדדים – ולכן מביאים לכם בשקוף ניתוחים מכל הזוויות.

ועם זאת, תמצית התפקיד של כל ח"כ מתנקזת להצבעה בעד או נגד הצעות שונות במליאת הכנסת. בשביל זה אנחנו משלמים להם. אפשר להיפגש עם השטח, לנהל קמפיינים פוליטיים, לשבת שעות ארוכות בוועדות – אך אם לא הגעת בסופו של יום להצביע – פישלת.

ולכן היום אנחנו משיקים את "מדד ההצבעות": בעזרת המתנדב טל נורני, בדקנו את כלל ההצבעות האלקטרוניות בכנסת ה-20. הניתוח כלל בדיקה של למעלה מ-7,500 הצבעות שנפרשו על-פני 369 ימים שונים, בהם נדרשו הח"כים ללחוץ על כפתור במליאה ולהכריע בסוגיות שונות. הצבעות שמיות (אירוע נדיר בפני עצמו) לא נספרו מכוון שאינן כלולות במידע המפורסם בידי הכנסת.

כדי להציג תמונה מדויקת, בדקנו את כמות ימי ההצבעה אליהם הגיעו הח"כים, ולא רק את מספר ההצבעות בהן השתתפו (בשביל לנטרל ימים מרוכזים עם כמות גבוהה של הצבעות). חשוב להדגיש כי לא בדקנו (הפעם) כיצד חברי הכנסת הצביעו בכל אחת מההצבעות השונות (ברמת התוכן) – אלא רק האם הם עשו את המינימום הנדרש מהם ובכלל הגיעו להצבעה.

המצטיינים

עם שיעור השתתפות של 91% מימי ההצבעה במליאה, איציק שמולי (העבודה) מוביל את הרשימה בהפרש ניכר. שמולי הצביע ב-336 מתוך 369 ימים בהם התקיימו הצבעות בכנסת ה-20.

אחריו במצטיינים, רק עוד חמישה ח"כים שהגיעו ליותר מ-80% מימי ההצבעה: דב חנין (הרשימה המשותפת, 86%), נחמן שי (העבודה, 85%), מיקי לוי (יש עתיד, 85%), רועי פולקמן (כולנו, 82%) וחיליק בר (העבודה, 82%).

ראויים לציון גם שני חברי כנסת שנכנסו לתפקידם בסוף 2017 – כלומר כיהנו מעט יותר משנה עד פיזור הכנסת – אך בתקופה זו הצביעו באחוזים גבוהים: לאה פדידה (העבודה, 88%) ומוסי רז (מרצ, 86%).

הנכשלים

לא פחות מתשעה חברי כנסת הגיעו לפחות מ-60% מימי ההצבעה. ארבעה מהם חברי הרשימה המשותפת (טלב אבו עראר, איימן עודה, ג'מאל זחאלקה, חנין זועבי) – וסוגרים את הרשימה לצידם הם ציפי לבני (התנועה), יאיר לפיד (יש עתיד), עמיר פרץ (העבודה), אורן חזן ודוד אמסלם (הליכוד).

השרים

את השרים הפרדנו לקטגוריה משלהם, מאחר ונוכחות דלה בהצבעות של חברי ממשלה היא הגיונית במידה מסוימת – שכן מתוקף תפקידם הרשמי עיקר עבודתם נעשית מחוץ למשכן. בהשוואה לחברי הכנסת, כל השרים פרט לשניים (יריב לוין ויובל שטייניץ, הליכוד) היו נכנסים לרשימת "הנכשלים" עם נוכחות של פחות מ-60% בהצבעות. עם זאת, מעניין לראות שגם בין השרים ישנם הבדלים משמעותיים בנוכחות.

הערה חשובה: שרים שמתוקף "החוק הנורווגי" לא שימשו חברי כנסת לאורך כל הכהונה נגרעו מהספירה (פרט לנפתלי בנט מהבית היהודי, שיצא מהכנסת רק לשלושה חודשים).

 

הצבעות לפי מהות: חוקים בקריאה שניה ושלישית

בבדיקה של הצבעות לאישור חוקים (קריאה שנייה ושלישית), שהן כנראה ההצבעות הכי "סקסיות" במליאה, התמונה לא משתנה באופן מהותי.

הצבעות לפי מהות: אי-אמון

184 הצבעות אי-אמון התקיימו בכנסת החולפת. חברי מרצ מובילים את הרשימה הרשימה בהצבעות מסוג זה.

הנתונים המלאים לבדיקתכם

כרגיל, אנחנו מזמינים אתכם לבדוק בעצמכם את הנתונים ולנתח איך הח"כים שלכם מתפקדים.

במה עסקה ועדת האתיקה בכנסת ה-20?

| מרינה פובולוצקי ואסף נתיב |

מה משותף לחברי הכנסת מיכל בירן, סתיו שפיר, עאידה תומא-סולימאן, אחמד טיבי, מיקי רוזנטל, סעיד אלחרומי, מסעוד גנאים, עבד אל חכים יחיא, טלב אבו עראר, מיכל רוזין, איילת נחמיאס-ורבין, קארין אלהרר, אילן גילאון, עפר שלח, נחמן שי ואזרחים נוספים?

כולם התלוננו על אורן חזן בוועדת האתיקה של הכנסת.

*

בכנסת ה-20 קיבלה הוועדה 48 החלטות. לכבוד הבחירות סידרנו את כולן בטבלה נוחה. תיראו מופתעים: בח"כ אורן חזן עסקו יותר מ-20% מהחלטות ועדת האתיקה – 10 החלטות רק עליו במהלך 4 שנים!

בין היתר חזן הורחק מהמליאה כי איחל לסמנכ"ל משרד הביטחון שהוא וילדיו יסבלו כמו נכי צה"ל. בסופו של דבר כתבה הוועדה כי היא "נחרדה לראות את מצבור ההתנהגויות והתבטאויות של חה"כ חזן… (התלונות מציגות, א"נ) דפוס פעולה של התנהגות בריונית, גסה, משפילה ומטרידה". האמת? מביך שההתנהגות של נבחר ציבור מובילה למספר רב ומגוון כל כך של אנשים לכעוס עליו עד כדי הגשת תלונה.

אגב, חזן חתום בעצמו (חלקן עם ח"כים נוספים) על 9 (!) תלונות לוועדת האתיקה. בשורה תחתונה חזן העסיק את הוועדה רבות בקדנציה זו: כ-40% מהחלטות ועדת האתיקה קשורות לאורן חזן – בין אם הגיש את התלונה ובין אם הוא נושא התלונה.

*

בדקנו: הסיעה בעלת שיא התלונות כנגדה היא הרשימה המשותפת. 12 מתוך 48 החלטות ועדת האתיקה (25%) היו כנגד חברי כנסת מהרשימה. מרבית התלונות הוגשו כנגד פעולות הח"כים מהרשימה בנושאים הקשורים לסכסוך – החל מניחום משפחות מחבלים דרך יחס פוגעני לשוטרים לאחר פציעתו של ג'עפר פרח בחיפה ועד כניסת ח"כ להר הבית ללא תיאום מראש עם המשטרה (כנדרש מכל חברי הכנסת עקב רגישות המקום מבחינה ביטחונית).

ח"כ איימן עודה, עומד בראש הרשימה המשותפת שכנגד חבריה היו 25% מהחלטות ועדת האתיקה

ועדת האתיקה חשובה ומיוחדת. קודם כל, היא הוועדה היחידה שמעמדה לא נקבע בתקנון הכנסת כיתר הוועדות – אלא בחוק חסינות חברי הכנסת. בנוסף, הייעוד שלה הוא לא קידום חקיקה – אלא שפיטה אתית של חברי כנסת. הוועדה מורכבת מארבעה חברי כנסת בלבד – שניים מהקואליציה ושניים מהאופוזיציה. בשונה משאר הוועדות גם: אין למנות לוועדה זו ח"כ שמצוי בהליכים פליליים. כלל חשוב במיוחד בקדנציה זו.

רוצים ללמוד עוד על הוועדה? האזינו לפודקאסט שלנו בנושא.

כמה מסקנות אישיות אחרי שעברתי (אסף) על הטבלה:

  • ועדת האתיקה קריטית להתנהלות הגונה בכנסת, אך משפיעה בקושי בשוליים. העונשים שהיא מטילה לא מרתיעים – הראייה לכך הוא ח"כ חזן.
  • הייתי שמח לראות את ועדת האתיקה מרחיבה את סמכויותיה ובוחרת בעונשים מרתיעים יותר, לרבות כלפי ח"כים שפועלים בחוסר שקיפות.
  • חבל שוועדת האתיקה לא מוציאה בעצמה מדד עצמאי בו היא מדווחת לציבור על התנהגות חברי הכנסת בצורה קבועה. העובדה שהוועדה מתעקשת להקשות על ניתוח הנתונים ולפרסם את החלטותיה רק ב-PDF נפרדים גם היא מיותרת. דווקא בגלל שהעונשים לרוב מסתכמים בנזיפות, ראוי שהכנסת בעצמה תפרסם טבלה מסכמת שתנגיש לציבור את המידע על הח"כים הכי בעייתיים. ביקורת ציבורית היא בהחלט "שוט" ראוי לשימוש במקרה זה.
  • בינתיים התקיימו הפריימריז בליכוד (05.02.19) ואורן חזן הלך הביתה. לשמחתנו, נראה שהציבור הישראלי לא קונה פרובוקציות שכאלה.