פוסטים

משפחתולוגיה לא כשרה: ניגודי העניינים של הרבנים הראשיים

פרוטוקולים מישיבות הרבנות הראשית מגלים: למרות שחובר קוד אתי, בכירים מצויים בניגודי עניינים הרב הראשי יצחק יוסף קיבל החלטות שנוגעות לבד״ץ המשפחתיהרב הראשי דוד לאו השתתף בישיבה שדנה בהמשך כהונתו של אביו כרב העיר ת״א-יפו  

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| תני פרנק / טור אורח |

בינואר 2017 הרשיע בית המשפט המחוזי בירושלים במסגרת הסדר טיעון את הרב הראשי לישראל יונה מצגר בעבירות של לקיחת שוחד קבלת דבר במרמה, שיבוש הליכי משפט ועבירות על פקודת מס הכנסה. הוא נשלח לשלוש וחצי שנות מאסר. מצגר זכה לשחרור מוקדם לאחר שריצה 22 חודשי מאסר. הנשיא ראובן ריבלין דחה את בקשתו של מצגר לחנינה. 

מצגר אמנם הביא לשיא את תופעת השחיתות במערכות שירותי הדת בישראל, אולם מדובר רק בקצה החמור ביותר של עבירות. כפי שמגלים מסמכים שהגיעו לידינו, ניגודי עניינים של בכירים ברבנות הראשית הפכו לתופעה. 

הרבנים הראשיים לישראל, הרב הספרדי יצחק יוסף והרב האשכנזי דוד לאו (צילום: ידידיה לאו, יצחק יוסף, ויקימדיה)

המסמכים שנחשוף כאן, מאפשרים הצצה למערכות הקשרים המסועפות בין רבנים במערכת, ובעיקר – לניגודי עניינים בהם מצויים האנשים בראש הפירמידה: הרבנים הראשיים לישראל, הספרדי והאשכנזי. 

כאשר רבנים ראשיים דואגים למינוי קרוביהם ומקורביהם, כאשר בכירים בשירותי הדת נגועים בניגודי עניינים, במערכות יחסים מסועפות בין גורמים רשמיים ברבנות, ובאינטרסים כלכליים בכל הנוגע לתחום הכשרות או ההקדשות – התוצאה היא פגיעה בציבור צרכני הדת, ובכיס של כל משלמי המיסים. 

הבד״צ המשפחתי

בסוף ינואר 2019 התכנסה מועצת הרבנות הראשית לישיבה בראשות נשיא המועצה הרב הראשי יצחק יוסף. אחת מהחלטותיה הייתה לאמץ קוד אתי לרבנים בכלל ולרבנים בעלי תפקידים רשמיים בפרט. כותרת המסמך: "ועשית הישר והטוב – דרכי הנהגה והליכות לרבני ישראל״. בסוף המסמך מופיעות תוספות ייחודיות ״לרבנים שבתפקידם כרוכה סמכות שלטונית: רישום נישואין, כשרות וכדו'״. בתוספת הראשונה מצויין כי "רב המפעיל סמכות שלטונית נזהר כפליים מפעילות בניגוד עניינים, כגון העסקת קרובי משפחתו במערך כשרות הפועל תחתיו, הענקת תעודת הכשר לבית עסק שלקרוביו יש מעמד משמעותי בו".

למרבה האבסורד, הרב יצחק יוסף בעצמו מצוי במסגרת תפקידו בניגוד עניינים הקשור לקרובי משפחתו: בד"ץ בית יוסף, אחד הבד"צים הגדולים בישראל המהווה שחקן משמעותי גם בתחום ההשגחה על בשר מיובא, מנוהל על ידי הרב משה יוסף, אחיו של הרב הראשי. נוסף לכך, רק לפני מספר חודשים הכריז הרב דוד יוסף, אח אחר של הרב הראשי, על הקמת בד"ץ חדש בשם "יחווה דעת" אשר גם הוא יספק שירותי השגחה על כשרות, לרבות בתחום ייבוא הבשר. שני הבד״צים נהנים משיתוף פעולה עם הרבנות. 

עוד בנושא:

הרב יצחק יוסף נדרש להסדר ניגוד עניינים כתוצאה מעסקי משפחתו. ואכן המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד דינה זילבר, הודיעה לפני כשנתיים, לאחר כניסתו של הרב יוסף לתפקיד נשיא מועצת הרבנות הראשית, שהרב יהיה כפוף לועדת משנה מיוחדת ברבנות הראשית אשר יחד עם היועץ המשפטי של הרבנות הראשית תפקח על עבודתו בכל הקשור לתחום הכשרות. 

כמה מילים על בד''צ

בד"צים הם גופים פרטיים. בין היתר, הם מספקים שירותי השגחה על כשרות וזאת על בסיס התעודה של הרבנות הראשית ובנוסף לה. עם זאת, פעמים רבות אותם משגיחי הכשרות הפועלים מטעם הרבנות פועלים במקביל גם מטעם הבד"צים, מה שלכאורה נותן פתח לגופים כאלה ליהנות מתשלום כפול ולעיתים אף משולש עבור השירות אותו הם מספקים.

כבר בישיבה שהתקיימה במרץ 2018, עוד בטרם כניסתו של הרב יוסף לתפקיד נשיא מועצת הרבנות הראשית, הזכיר הרב הראשי האשכנזי, הרב דוד לאו, שהרב יוסף מנוע מלעסוק בנושאים הקשורים ישירות לבד"ץ שבבעלות משפחתו. באותה ישיבה עסקה המועצה בעדכון התבחינים לגבי שחיטת בשר בחו״ל – סוגיה שיש לה גם משמעויות כלכליות חשובות.  

משה יוסף (צילום: נועם ריבקין פנטון, פלאש 90)

חשוב להבהיר: על פי חוק בשר ומוצריו, לרבנות יש מונופול גם על כשרות בשר מיובא. היא שולחת מטעמה שוחטים למשחתות מעבר לים, ומפקחת גם על שוחטים שפועלים מטעם הבד"צים שהם גופים פרטיים לכל דבר. התבחינים עליהם התקיים הדיון נועדו להסדיר את הפיקוח על הבד"צים, לרבות פרטים הכרוכים בכמות הבהמות המותרות לשחיטה וכיוצ"ב. 

אולם בתחילת הישיבה התברר כי אין מספיק משתתפים בשביל קוורום (רוב מיוחד המאפשר קבלת החלטות בשם המועצה), בין השאר משום שהרב יצחק יוסף "לא יכול לשבת בנושאים שעוסקים בבד"צים". בנוסף אליו גם הרב אברהם יוסף, אחיהם של הרב הראשי יצחק יוסף ושל משה יוסף שמנהל את בד״ץ בית יוסף, השעה את עצמו מלדון בנושא. 

בפרוטוקול לא כתוב מדוע, אך נגלה כי ההשעיה היא כתוצאה מהרשעה של הרב אברהם יוסף בשתי עבירות של הפרת אמונים. מאותה סיבה הוא נאלץ לפרוש גם מכהונתו כרב העיר חולון בשל כך. העבירות בגינן הורשע הרב אברהם יוסף נולדו כתוצאה מכך שכרב עיר וכממלא רב העיר אור יהודה, הוא חייב את מי שמבקש כשרות בדרגת "מהדרין" של הרבנות להשתמש בשירותי בד"צים מסוימים. בין הבד"צים אליהם הפנה את הציבור, שניים היו של רבנים אשכנזים, ואחד בלבד פונה לציבור שנוהג על פי עדות המזרח – בד"ץ בית יוסף כמובן. כלומר, הוא השתמש בתפקידו כאיש ציבור, רב עיר, על מנת לסייע לעסקים של הבד"ץ שכאמור מנהל אחיו, הרב משה יוסף.

אם נחזור לרגע לרב הראשי יצחק יוסף, עד היום לא ידוע אם הוועדה המיוחדת שאמורה לפקח על פעילותו בתחום הכשרות התכנסה ולו פעם אחת. מפרוטוקולים של ישיבות מועצת הרבנות הראשית מאז כניסתו של הרב יוסף לתפקידו, ניכר כי החלטות הנוגעות לכשרות ולבד"צים מתקבלות תחת חתימתו של הרב, למרות ניגוד עניינים בו הוא מצוי.

כך למשל בפרוטוקול מישיבת מועצת הרבנות מסוף אוקטובר 2019, חתום הרב יוסף על החלטה להחליף את יו"ר ועדת המשמעת במערך שחיטת חו"ל, הרב מנחם הגר, משום שהוא בעצמו מנוע מלהשתתף בוועדת המשמעת. החליף אותו הרב זבדיה כהן, ראש אבות בתי הדין בתל-אביב (תפקיד בכיר במערך בתי הדין הרבניים), אשר זכה בעצמו להיות "הרב המקדים" לדרשת מוצאי שבת של הרב יצחק יוסף. תפקיד שזוכים לו רבנים מקורבים לרב יוסף.

קשר חם

ניגודי העניינים לא נגמרים במשפחת יוסף. גם הרב דוד לאו, הרב האשכנזי הראשי, עמד במוקד שערורייה אשר קשורה לתפקידו הנוכחי כנשיא בית הדין הרבני הגדול. תחקיר של העיתונאי יהודה יפרח במקור ראשון, העלה שורה של ממצאים אודות ההתנהלות של הרב לאו סביב הטיפול בהקדש "עץ חיים", הקדש אשר מעורבים בו אינטרסים כלכליים עצומים ועסקאות נדל"ן גדולות (הקדש: יישות משפטית שמחזיקה בנאמנות בנדל"ן או ברכוש אחר שהוגדר כי ישמש למטרות ציבוריות – דתיות, לאומיות או חברתיות).

לפי הנטען בתחקיר הרב לאו ניסה להזיז מתפקידו את הרב שלמה שטסמן מניהול תיק עץ חיים, זאת לאחר שהרב שטסמן גילה פעלתנות והעמיק את החקירה בנוגע להקדשות השונים אשר מעורבים בנושא, בעיקר מבנים ונכסי נדל״ן. 

הרב יצחק רלב"ג. צילום: אוליבייה פיטוסי, פלאש 90

לרב לאו לסיפור קשר אישי לסיפור דרך חמיו, הרב יצחק רלב"ג, שגם הוא חבר במועצת הרבנות הראשית. במכתב שפרסם מקור ראשון של צוות היועצים המשפטיים של בתי הדין הרבניים ליועץ המשפטי לממשלה נטען כי לרב רלב"ג יש קשרים ענפים בענייני הקדשות, והוא בעל אינטרסים מובהקים בכמה הקדשות. 

באמצעות תפקידו כנשיא בית הדין הרבני הגדול, ניסה הרב לאו להזיז מתפקידו את הרב שטסמן ולהעבירו למחוז אחר, אך לבסוף, בהתערבות היועץ המשפטי לממשלה, נאלץ להשאיר את התיק הגדול תחת אחריותו.

האב, הבן והמינוי

ניגודי העניינים של הרב לאו הגיעו עד לאביו, הרב הראשי לשעבר ישראל מאיר לאו, שכיהן כרב העיר תל אביב-יפו עד למאי 2017. אז, הגיע לגיל 80 ולכן נאלץ לפרוש מתפקידו בהתאם לתקנות. אך משום שלא נבחר רב תחתיו, הוא למעשה המשיך לכהן כממלא מקום רב העיר עד למציאת מחליף באפריל 2018. 

הרב ישראל מאיר לאו, לשעבר הרב הראשי לישראל והרב של ת״א-יפו. (צילום: טל סולומון ורדי, ויקימדיה)

בפרוטוקול של מועצת הרבנות הראשית מסוף מרץ 2018 נכתב כי המועצה דנה בנושא "רבנות העיר ת"א". בתחילת הדיון הצהיר הרב דוד לאו שהוא יוצא מהישיבה משום שהשם שיעלה לדיון (של אביו, ת"פ) הוא של קרוב משפחתו. על הפרק עמדה האפשרות להאריך את כהונתו של הרב ישראל מאיר לאו כממלא מקום רב העיר תל אביב-יפו לתקופה נוספת. 

הרב לאו הבן הבהיר שהוא לא חושב שאביו ימשיך לשאת באחריות לרישום הנישואין והכשרות, אך הוא מבין את מצוקת העיר. הרב לאו יצא, הישיבה המשיכה, אבל אז הרב לאו חזר לחדר כדי לכוון את חברי המועצה במי לבחור כמחליפו של אביו – הרב בן ציון נשר. 

כלומר, למרות הצהרתו, הרב לאו כן לקח חלק בדיון שעסק בהארכת כהונת אביו. אגב, גם חמיו של הרב דוד לאו, הרב רלב"ג, נכח בישיבה כולה והשתתף בקבלת ההחלטה.

**

במדד הדמוקרטיה לשנת 2017, של המכון הישראלי לדמוקרטיה, עמד אמון הציבור היהודי ברבנות הראשית על 20 אחוזים בלבד. הרבנות ניצבה מבוישת במקום האחרון מבין כלל המוסדות הרשמיים שעמדות הציבור לגביהם נבדקו. ציון נמוך זה מלמד על משבר משמעותי ביחסים בין הציבור לבין שירותי הדת במדינה. 

בתקופה האחרונה עוסקים רבות בניגודי עניינים של בעלי תפקידים בשירות הציבורי ובפרט במערכת המשפט, ראוי לעסוק גם בדיינים הבכירים ביותר בישראל, הרבנים הראשיים. 

ניגודי עניינים של בכירי הרבנות, ובמאמר זה נגענו רק בקצה הקרחון, בוודאי מסייעים לתחושה הקשה שחשים רבים בציבור כלפי מנהיגים דתיים. בדומה למייצגי ציבור אחרים, כמו ח"כים למשל, נצפה שיזכרו שתפקידם הוא לדאוג לרווחת הציבור ולא לרווחת בני משפחתם.

הכותב הוא ראש תחום דת ומדינה בתנועת נאמני תורה ועבודה.

* * *

    • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו למערכת שקוף

כשר אבל יקר: הרבנות מייקרת את מחירי המזון בנתב״ג

פרוטוקול מישיבת מועצת הרבנות הראשית שנחשף כאן לראשונה מגלה: כך הולבנה העסקתם של רבני חברות פרטיות הפועלות בנתב״ג משתתפי הישיבה דאגו שלא לפגוע בשכרם ובמעמדם של הרבנים הם לא דאגו לכיס שלכם

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| תני פרנק / טור אורח |

ניתן לשער שבחודשים האחרונים, בזמן מגפת הקורונה, לא יצא לכם לאכול בנתב״ג. אבל מתישהו השמיים יפתחו שוב, והנה תזכורת: האוכל בנתב"ג יקר יותר

יש הרבה גורמים שמשפיעים על המחיר לצרכן: עלות השכירות הגבוהה, מחיר מטרה שקובעת רשות שדות התעופה למוצרים מסוימים, ועוד. הנה מרכיב נוסף: הכשרות.

למה המזון כל כך יקר? נתב״ג, שער הכניסה והיציאה מישראל (צילום: ויקימדיה לשימוש חופשי)

גם לאחר שהפיקוח של הרבנות על תחום הכשרות הוסדר, כביכול, עדיין נותר במערך כאוס בירוקרטי. הדוגמה של נתב״ג מאפשרת הצצה לאופן שבו מתנהלת המערכת: תשלומים כפולים, כיבודים לרבנים חשובים, ותשלומים נוספים שגובה מערך הכשרות שאינו מתוקצב על ידי המדינה. כל אלו מייקרים את מחירי המזון שאנחנו משלמים כשאנחנו עוברים בשער הכניסה והיציאה מישראל. 

פרוטוקול מישיבת מועצת הרבנות הראשית שאנו חושפים כאן לראשונה מבהיר כי בעוד חברי המועצה מקפידים בכבודם ומשכורתם של רבנים, ודואגים לפעילות של חברות פרטיות, הם פחות מתעניינים בכיס שלנו, האזרחים והאזרחיות. 

מי קובע מה כשר

לפי חוק איסור הונאה בכשרות, יש בישראל מספ רגורמים המוסמכים לתת תעודת הכשר: רב מקומי ברשות המקומית בה הוא מכהן, רב שמינתה מועצת הרבנות הראשית לישראל – אותו דירקטוריון של הרבנות הראשית, והרב הצבאי הראשי לצה"ל בצבא. 

בעל עסק לממכר או לייצור מזון אינו יכול להציג בכתב את העסק שלו כ״כשר״, אלא אם ניתנה לו תעודת הכשר מאחד הגופים האלו. 

עוד בנושא:

מונופול הכשרות הוא ברובו מקומי, בכל עיר יש ממונה על הכשרות – בדרך כלל זהו רב העיר או ממלא מקומו, המחליטים אם עסק יקבל תעודה או לא. אבל יש מספר מקומות חריגים, כמו נתב"ג, שאינם שייכים לרשות מקומית ועל כן אין רב מקומי שיכול לחתום על תעודת הכשרות.

אז מי משגיח על הכשרות בנתב״ג?

מסתבר שהתשובה לשאלה הזאת לא כל כך פשוטה. עד לפני כשנתיים, היו ממונים על נתב״ג מספר רבנים מטעם גופים פרטיים. על אף שהחוק קובע שתעודת הכשר תינתן על ידי גורם מוסמך – בנתב"ג פעלו רבנים שמקבלים את משכורותיהם מחברת אל-על, מרשות שדות התעופה ומחברת תמ"מ (שמספקת מזון לחברות תעופה). 

דו"ח מבקר המדינה שפורסם במאי 2017 גילה כי המפקחת על הנושא היא "הרבנות לכשרות ארצית", שהוקמה כדי לפקח על כשרות בכל רשות שאין בה מועצה דתית או רב מקומי.

מהדו"ח עולה כי הרבנות לכשרות ארצית גובה סכומים גבוהים יותר עבור ההשגחה, בין היתר בשל העובדה שאינה מתוקצבת על ידי המדינה. עוד התגלה כי עלויות הכשרות בנתב"ג אינן מוסדרות בהתאם לנהלים ולאגרות הקבועות בחוק – לא ברור מי גובה את תשלומי האגרה הקבועים בחוק ולמה משמשים ״תשלומי ההשגחה״. 

נוסעים סועדים במתחם המזון בנתב״ג. אילוסטרציה. (צילום: Rakoon, ויקימדיה)

הרבנות לכשרות ארצית לא פועלת מכוח הסמכה כלשהי, אין לה תקציב ייעודי והיא מתבססת על גביית תשלומים מהעסקים בלבד. האחריות על תפקודה מסורה למועצה דתית ספציפית, בעבר הייתה זו המועצה הדתית נתניה ולאחר שפורסם דו"ח המבקר האחריות עברה למועצה הדתית אור עקיבא. 

נחזור לנתב"ג. ב-2017 גילה מבקר המדינה שהרבנות לכשרות ארצית מסרה ללא כל הסמכה את האפשרות למתן כשרות בנתב"ג לרבנים שעובדים בגופים פרטיים. 

באילו רבנים מדובר? הרב ניסים אלמליח, הרב של רשות שדות התעופה – שפועל ללא כל חוק שמסמיך אותו לכך; הרב משה נחשוני מראשון לציון שנושא בתפקיד "רב החברה" של חברת תמ"מ הפרטית, שמספקת ארוחות כשרות לטיסות של חברות כמו ישראייר, ארקיע ועוד; והרב יוחנן חיות שתפקידו הוא "רב אל-על". 

מדובר ברבנים חשובים שמאפשרים לחברות האלו ליהנות מאמון הציבור הדתי ובעיקר מאמון הציבור החרדי הגדול, שיכול בזכותם לסמוך על הכשרות בטיסות. אותו ציבור כנראה סומך פחות על מוסד הרבנות. 

דואג לכיסם וכבודם של הרבנים, פחות לכיסו של הציבור. הרב הראשי לישראל דוד לאו. (צילום: ישיבת מרכז הרב, ויקימדיה)

כדאי להזכיר כי המציאות החוקית היא שלרבנות הראשית יש מונופול על הכשרות ועל השימוש של עסקים במילה "כשר" על הטיותיה השונות. 

כשרות כפולה

בתגובה לבקשת חופש המידע שהגשנו ביחד עם התנועה לחופש המידע, הגיע לידינו פרוטוקול של ישיבת מועצת הרבנות הראשית מחודש יוני 2018 אותו אנו חושפים כאן לראשונה. עיון בפרוטוקול מעלה כי סוגיית הכשרות בנתב״ג הגיעה לבסוף לשולחנו של הרב הראשי לישראל הרב דוד לאו. 

הרב לאו העלה את הנושא לדיון, תוך אמירה ברורה כי יש להסמיך באופן רשמי את הרבנות למתן תעודות כשרות ארציות בנתב"ג, אך לבצע זאת "תוך שילוב הרבנים אלמליח, חיות ונחשוני" שכאמור מייצגים גופים פרטיים. 

במהלך הדיון דאגו הנוכחים להמשך העסקתם ולאי פגיעה בכבודם של הרבנים הנוכחיים. הרב דרעי הדגיש כי פגיעה במעמדו של הרב של אל-על עשויה לפגוע במעמד הכשרות של החברה מול הנוסעים החרדים: ״אבל באל-על זה יותר רגיש. למה? משום שיש המון אדמו״רים, המון ראשי ישיבות שנותנים אמון ברב חיות, ברגע שהכשרות הארצית תיכנס לשם, זה יהיה נזק כבד לאל-על״.

מתוך פרוטוקול סיכום ישיבת מועצת הרבנות הראשית מיום 25.6.18

הרב לאו הדגיש שאותם רבנים "לא נפגעים […] הם ימשיכו במעמד המכובד שלהם, אבל המקום כרגע צריך הסדרה" והסביר שהם בעצם יעשו הכל מלבד לחתום על התעודה. 

הוא הסביר כי: ״השם שלהם יופיע בתעודה, לא פחות ממפקח כשרות […]. אני מבקש שוב להסביר, לא תיפגע אגורה משכרם, לא יפגע מעמדם וכבודם, שמם גם יופיע על התעודה, שמם חשוב לא פחות מכל מפקח כשרות או משגיח של הרשות״.

לסיכום, מועצת הרבנות הראשית קיבלה החלטה: ״מאשרים את הכשרות הארצית שתהיה הסמכות האחראית לכשרות מתחם הנתב״ג. המועצה מציעה שהרבנים המכהנים כיום בפועל, כל אחד בתחומו, לא יפגעו בשכרם, לא במעמדם ולא בכבודם […]״.

מתוך פרוטוקול סיכום ישיבת מועצת הרבנות הראשית מיום 25.6.18

ֿמשמעות הדבר: הלבנה של המצב הקיים בשטח. 

הרבנים שפעלו עד עכשיו שלא כדין, ימשיכו לפעול, לקבל את משכורתם ולשמור על כבודם, רק שהפעם הם יקבלו את המטרייה הפורמלית של ״הרבנות לכשרות ארצית״. כך מתווספים להם עוד ועוד גורמים ועובדים שיש לשלם להם שכר ותשלומים נוספים. 

כל עוד המערכת פועלת באופן הזה – עלויות הכשרות ימשיכו להיות גבוהות, וכך גם מחירי המזון שאנחנו משלמים כשאנחנו מגיעים לנתב״ג.

לשחרר את המונופול

הפרוטוקול הזה מאפשר הצצה לשיטה הקיימת במתן כשרות במקומות נוספים בארץ: גופים פרטיים שיודעים 'לעבוד עם המערכת', בעיקר בד"צים המזוהים עם זרם חרדי כזה או אחר, פועלים תחת הכותרת של השגחת הרבנות. בפועל הם אלו שמנהלים את ההשגחה, או לפחות מעבירים את ההנחיות למשגיח, שהוא בכלל עובד של בעל העסק אך כפוף מקצועית לרבנות המקומית. העלויות של המערך המנופח הזה מגולגלות ישירות על הצרכן.

חשוב להדגיש: אין רע ביצירת פיקוח על גופי כשרות פרטיים תוך יצירת תחרות ביניהם על עבודה מול בעלי העסקים. להיפך, זו הצעה שאנו מקדמים מזה שנים: להפוך את הרבנות לרגולטור בלבד, ולהפריד בין הרגולציה לבין מתן השירות. 

עם זאת, הרגולציה צריכה להיות אפקטיבית, כזו שמאפשרת תחרות אמיתית ושתוריד את העלויות לעסקים, שמתגלגלות לבסוף לצרכן. חשיפת הדיונים במועצת הרבנות הראשית בנושא היא צעד ראשון בדרך להבנת התנהלות המערכת, וליצירת ביקורת ציבורית אפקטיבית בדרך לשחרור המונופול לטובת האזרחים.

הכותב הוא ראש תחום דת ומדינה בתנועת נאמני תורה ועבודה.

* * *

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו למערכת שקוף

כאוס והנחיות מבולבלות בשירותי הדת בעת משבר הקורונה מסכנים את כולנו

מאז פרוץ נגיף הקורונה חוסר הבהירות בהנחיות הגורמים הממשלתיים הרלוונטיים בקשר להגעה למקוואות ובתי כנסת מסכנת את הציבור. על אף שכ-29% מהנדבקים בקורונה נחשפו לנגיף בבתי כנסת, רק הלילה הממשלה הוציאה הוראות ברורות, אך חלקיות: בתי הכנסת ייסגרו, אך תותר תפילה במניין בשטח פתוח והמקוואות יישארו פתוחים. שאלות רבות נותרו פתוחות, אך הכרוניקה של השבועות האחרונים מעידה על בעיה חמורה בקבלת ההחלטות

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| תני פרנק, נאמני תורה ועבודה |

אנחנו בימים של משבר בינלאומי ולאומי. ההנחיות של משרד הבריאות מדברות על ריחוק חברתי, הקפדה על איסור התקהלות והימנעות ביציאה מהבית. זה אתגר לקובעי המדיניות: היכן ומתי ניתן לאפשר יציאה, מה גודל הקבוצה המותרת ולאיזה צורך? אלא שהמשבר הביא עמו משבר נוסף – הצורך בקבלת החלטות לגבי סגירתם של מוסדות דת שונים, והוא בהחלט חשף חלק מבעיות העומק של שירותי הדת בישראל.

מוסדות הדת הנפוצים ביותר הם בתי הכנסת והמקוואות, אך יש הבדל גדול ביניהם מבחינת קביעת המדיניות. בתי הכנסת אמנם נהנים מהקצאת קרקע ומבני ציבור אך מנוהלים באופן פרטי לחלוטין, ללא רגולציה מלמעלה. כל בית כנסת והרב או הגבאי שלו. לעומת זאת, המקוואות בישראל מנוהלים באופן ציבורי לגמרי (להוציא מספר חריגים קטן). הרשויות המקומיות מקצות להן שטח ובונות אותן בסיוע המשרד לשירותי דת. המועצות הדתיות המקומיות אמונות על תפעולם והעסקת הבלניות.

למרות זאת, לא התקבלו החלטות אחידות לגבי המקוואות ובתי הכנסת עד יום שלישי בלילה (24/03/20), אך גם הן חלקיות. מפרוץ המשבר ועד אמש, הגורמים הממשלתיים האחראיים – הרבנות הראשית והמשרד לשירותי דת – לא סיפקו הנחיה ברורה מלבד, "יש להישמע להנחיות משרד הבריאות". אלא שההנחיות לא ברורות, בלשון המעטה. הסכנה לציבור – ברורה. לפי נתונים עדכניים, כ-29% מהנדבקים בקורונה נחשפו לנגיף בבתי כנסת.

המקוואות – היעדר הנחיות וחוסר בהירות

לפני כשבוע יצאו הרבנים הראשיים וחברי מועצת הרבנות הראשית במכתב משותף המתנגד לעמדה הלכתית שפרסם הרב חיים אמסלם, בה הוא מציע אפשרות של טבילה באמבטיה בתנאים מסוימים כתחליף לביקור במקווה. במכתב הם טוענים שאפשר להמשיך לטבול במקוואות הנשים ללא פירוט או הנחיה נוספת, ושבעיקר יש להתנגד לעמדתו של הרב אמסלם. מה לגבי הנחיות לטובלות? האם להגיע בתיאום מראש או להתקשר לפני כן? האם ניתן לטבול ללא נוכחות הבלנית? 

המשרד לשירותי דת פרסם יום לאחר מכן הנחיה לקונית הקובעת כי יש לאפשר עד 10 אנשים באזור ההמתנה ורק אדם אחד בבור הטבילה, כל זה בכפוף לשמירה על מרחק של שני מטרים בין הטובלות. האם הגיוני להשאיר מקוואות טהרה פתוחים ללא מגבלות נוספות כשבריכות שחייה ומקומות נוספים נסגרו לחלוטין בצו בריאות העם? האם לאחר שאשה שנדבקה בוירוס טבלה במקווה באפרת לא כדאי לבחון את ההנחיות מחדש? אין מי שינפק הסברים או הנחיות מפורטות יותר.

המצב בבתי הכנסת – מבולבל עוד יותר

כאמור, בתי הכנסת פועלים באופן פרטי, אך בעת משבר לאומי, הגבאים ורבני הקהילות מבקשים המלצות מגורמים הלכתיים בכירים. בפועל, רבנים מקומיים שונים קיבלו החלטות מגוונות. יש בתי כנסת שנסגרו עד הודעה חדשה, חלקם עשו זאת לראשונה מזה עשרות שנים. ואילו במקומות אחרים, כמו בפתח-תקווה, רב העיר הוציא הנחיה לקראת השבת האחרונה להמשיך ולהתפלל ברישום מראש במניינים שלא יעלו על 15 מתפללים, מה שלכאורה מנוגד להנחיות משרד הבריאות.

משרד הבריאות בעצמו הוציא המלצה למתפללים לא להגיע לבתי הכנסת, אך הרבנים הראשיים הוציאו ביום חמישי האחרון הנחיות סותרות. כל אחד שלף המלצה נפרדת, הפעם ללא חתימה של חברי מועצת הרבנות הראשית. הרב יצחק יוסף ביקש למשל להשאיר את בתי הכנסת פתוחים למניינים של עשרה מתפללים בלבד, בריחוק המתאים. הרב דוד לאו טען שניתן וחשוב להתפלל בבתי הכנסת בהתאם למגבלות הקיימות, אך הבהיר שהחובה להתנהל בהתאם לדרישות וההנחיות שהוציא משרד הבריאות, שכזכור המליץ למתפללים להתפלל בביתם.

ההוראות המבולבלות בנוגע לתפילה

כאילו שאי האחידות הזו לא הספיקה, הגיע מסמך של המשטרה שפורסם ביום ראשון, בו נכתב כי יש לאפשר תפילה של עד עשרים מתפללים, מה שמנוגד אף הוא לצו בריאות העם ולא ברורה ההחרגה.

הסאגה הגיעה לשיא כאשר ביום שלישי הוציאו ברבנות הראשית קריאה לקביעת תענית ציבור למען מאבק במחלה. רק שבקריאתם הם מציינים שעל כל רבני הערים והקהילות בארץ ובעולם לקיים תפילות בבתי הכנסת עצמם, לרבות קיום מניינים נוספים בעזרת נשים ובחדרים סמוכים, במגבלה של עד עשרה אנשים ובריחוק של שני מטר. למעשה, הרבנים הראשיים חותמים בזה על קיום של התקהלויות שיכולות להגיע לשלושים וארבעים איש במתחם אחד, זאת בזמן הממשלה דנה בהגבלות נוספות וכאשר מתברר כי בתי הכנסת אחראיים לכרבע ממקרי ההדבקה בארץ עד כה (נכון ל-22/3/20).

המשותף לכל אלה הוא שהגורמים הממשלתיים האמונים על שירותי הדת בישראל נמצאים בעצמם בכאוס. ההנחיות שיוצאות אינן אחידות, ולעתים חסרות פרטים רבים. הדבר מוביל גורמים מקומיים לקחת יוזמה ולעיתים לקבל החלטות שרירותיות, שלא תמיד עולות בקנה אחד עם הנחיות משרד הבריאות. מספיק לבדוק את מסלולי החשיפה של חולים רבים שעוברים בבתי כנסת שונים, ולהבין שמוסדות דת בישראל הם מקומות משמעותיים שיש לבחון מחדש את הצורך בהגעה אליהם בעת כזו. 

מנכ"ל המשרד לשירותי דת עו"ד עודד פלוס (מתוך אתר המשרד)

בהנחיות החדשות שיצאו הלילה ניכר שהממשלה והרבנות החלו להפנים את הבעיה. בתי הכנסת צפויים להיסגר אך תותר תפילה במניין בשטח פתוח ומקוואות הנשים ימשיכו להיות פתוחים. האמת? מעט מדי ומאוחר מדי. סכנת ההדבקה במקומות אלה, שכאמור התרחשו בהם מעל לרבע ממקרי ההדבקה המוכרים בישראל, ברורה ומוחשית לכולנו. אין להקל ראש באף שיקול, דתי ובריאותי.

שאלות רבות נותרו עדיין פתוחות: כיצד למנוע התקהלות במקווה? כיצד יש לחטא את המים והמשטחים במקום? מה ההנחיות בקשר להוצאת ספר תורה בתפילה? מנכ"ל המשרד לשירותי דת עו"ד עודד פלוס צריך להוציא עוד היום הנחיות מסודרות ואחידות המתואמות עם ההוראות החדשות ומפיגים את הערפל בקשר לשאלות שנותרו פתוחות. לטובת ציבור הבכלל, וציבור שומרי המסורת בפרט.

מהמשרד לשירותי דת נמסר בתגובה:

מפרוץ משבר הקורונה המשרד לשירותי דת מוציא הנחיות ברורות. הם פורסמו לציבור בכלי התקשורת. ההנחיות נגזרות בהתאם להנחיות משרד הבריאות ובתיאום מלא עם משרד הבריאות.
אנו מעדכנים בכל יום את ההנחיות שלנו בהתאם להוראות משרד הבריאות. ניתן להיכנס לאתר המשרד, לדף הפייסבוק והטוויטר ולראות את ההנחיות של המשרד לשירותי דת. השינויים שנעשים הם נגזרת לשינויים אותם עורך משרד הבריאות מעת לעת.
בסוגיית מקוואות הנשים; חשוב לציין, אנו פועלים לפי תנאים מחמירים ביותר ובעת כתיבת התגובה יושבים אנשי המשרד לשירותי דת ומשרד הבריאות לצורך כתיבת נהלים חדשים בסוגיית מקוואות הנשים.
צר לנו שיש אנשים היושבים על הטריבונה ומחלקים שלל עצות ורעיונות המנותקים מן המציאות. בניגוד גמור לנכתב במאמר של פרנק המשרד פועל ליישם את ההנחיות במערך שירותי הדת. כאשר בריאות הציבור היא ערך עליון.

*

הכותב הוא תני פרנק, ראש תחום דת ומדינה בתנועת נאמני תורה ועבודה.

כמה אנחנו משלמים על הכשרות בישראל?

רב העיר משפיע על החיים של כולנו באמצעות מערך הכשרות המקומי – ולכן צריך לעניין כל אזרח ואזרחית במדינה. עלות הפעלת המערך כנראה תשכנע גם אתכם שזה קריטי: כ- 600 מיליון שקל בשנה

| טור אורח: תני פרנק, נאמני תורה ועבודה |

בטורים הקודמים כתבתי על תפקודם והתנהלותם של רבני הערים בישראל. הפעם אנסה להמחיש באלו סמכויות רשמיות נושא רב העיר ואיך הוא בעצם משפיע על החיים של כולנו. זה קורה בעיקר באמצעות מערך הכשרות עליו הוא חולש.

מקובל לחשוב על הרבנות בכלל, ועל הכשרות בפרט, כמונופול ממשלתי ריכוזי. אך לא כך המצב – למעשה מדובר במונופול מקומי. ליתר דיוק, כ- 130 מונופולים מקומיים שנמצאים באחריות המועצות הדתיות ובשליטת הרב המקומי.

בהתאם לחוק איסור הונאה בכשרות, מי שמוסמך לתת תעודות הכשר בישראל הם רק הרבנים המקומיים במקום כהונתם. במקרים בהם אין רב מקומי – מועצת הרבנות הראשית יכולה למנות ממלא מקום לתפקיד זה.

רבני הערים אחראיים לחתימה על כל תעודות הכשרות בעירם, בין אם מדובר בתעודת כשרות למקומות בילוי (בית קפה, מסעדה, מלון) או בית עסק (בית מטבחיים, מפעל לייצור מזון). כך נוצרים לעיתים מצבים אבסורדיים, בהם ברשות קטנה ישנם מפעלים גדולים או הרבה בתי מלון – ורבני הערים המסויימים מקבלים אחריות אדירה על מערכת כשרות ענפה, ללא קשר לניסיון של הרב או לאיתנות הכלכלית של המועצה הדתית.

זאת הסיבה, לדוגמא, שרבני העיר אילת נחשבים משמעותיים כל-כך: הם אחראים על כל מערכת הכשרות במלונות בעיר התיירות המרכזית של ישראל. לשם המחשה, אגרת הכשרות למלון (תעודה בלבד) עם למעלה מ- 250 חדרים היא 12,295 שקל בשנה.

עלויות מונופול הכשרות

כדי להבין עד כמה מערכת הכשרות משפיעה על יוקר המחיה, צריך קודם להבין את עלויות מונופול הכשרות: המדינה, באמצעות המועצות הדתיות, גובה אגרה שנתית בעבור השגחה על כשרות. סכום זה מגיע בנוסף לתשלום הקבוע שמשלם בעל העסק למשגיח הכשרות. לפי דו"ח של עו"ד עמיחי פילבר מפורום קהלת, סך ההכנסות של המועצות הדתיות מאגרות בנושא הכשרות עמדו על כ- 49 מיליון שקל בשנת 2015 לבדה.

בנוסף, העובדה שכיום לא ניתן לכתוב את המילה "כשר" בבתי עסק ללא הכשר של הרבנות, מביאה לכך שעסקים שמחפשים כשרות מחמירה יותר משתמשים בשירותיהם של גופי כשרות פרטיים (בד"צים) – בנוסף לתעודת הכשרות של הרבנות. המשמעות: תשלום כפול – גם לרבנות וגם לבד"ץ. סך עלויות מונופול הכשרות הוערכו בדו"ח של משרד האוצר בכ- 600 מיליון שקל בשנה.

מקרה מייצג של הבעייתיות במונופול הכשרות בא לידי ביטוי בסכסוך שהתגלע בראשון לציון בשנת 2014, בין רב העיר לבין מפקח כשרות מקומי. אותו מפקח זומן להעיד במשטרה במסגרת חקירה פלילית שהתנהלה נגד הרב. בעקבות כך, לפי הפרסומים, הרב "סימן" את המפקח והחליט לנקום בו –  על חשבון הציבור – בכך שלא הסכים לחתום על תעודות כשרות לעסקים שבאחריות המפקח.

כך נותרו עשרות עסקים ללא תעודות כשרות וללא אפשרות מעשית אחרת – שהרי אין אפשרות לקבל שירותי השגחה שלא מהרבנות המקומית. באותה תקופה גם לא הייתה קיימת האלטרנטיבה של "כשרות צהר".

לדעתי האישית, מקרים כאלה מוכיחים כי יש לבחון מחדש את תפקיד רב העיר: ראשית, יש לקצוב את כהונתם של רבני הערים – כך שרבנים שאינם מתפקדים ומנותקים מהציבור לא ייבחרו שוב. שנית, יש לשקול את הפיכת רב העיר לדמות ייצוגית ללא סמכויות ביצוע (דוגמת חתימה על תעודות כשרות) – ולהותיר אחריות זו בידי המועצה הדתית.

*

הכותב הוא תני פרנק, ראש תחום דת ומדינה בתנועת נאמני תורה ועבודה.

לטורים הקודמים של תני: