פוסטים

משבר אמון: 70 כישלונות הממשלה בניהול משבר הקורונה

תהליכי קבלת החלטות לקויים, מינוים זמניים, מנגנונים שהוחלשו במשך שנים, ניתוק מהשטח, ייצוג חסר, שיקולים פוליטיים, החלטה לא להפעיל מערכים שתפקידם לנהל מצבי חירום בריאותיים ● אי לקיחת אחריות, היעדר שקיפות ומשבר מנהיגות שהוביל לקריסת אמון הציבור בנבחריו ● שמונה חודשים לתוך משבר הקורונה אספנו 70 כישלונות בולטים של הממשלה ● הנה רשימה להתחיל ממנה ביום שבו תוקם ועדת חקירה ● פרויקט מיוחד

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| יעל פינקלשטיין ועידן בנימין |

שמונה חודשים אחרי שהקורונה פרצה לחיינו בישראל, ויותר מחמישה חודשים מאז שהוקמה ממשלת הליכוד-כחול לבן, יצרנו את רשימת כל הכשלונות של הממשלה שנולדה לצורך התמודדות עם מגפת הקורונה.

הרשימה מורכבת מ-70 כשלונות בשלושה תחומים: ניהול המשבר, פגיעה באמון הציבור ושחיקת המנגונים שאמורים היו להתמודד עם מצבי חירום. את האירועים אספנו ממקורות גלויים, שיחות רקע ותוכניות עבודה להתמודדות עם מגפות. השתדלנו, ככל הניתן, שלא להיות חכמים בדיעבד, ולכן נצמדנו לתהליכי ניהול וקבלת החלטות ולסימנים המעידים על תהליכי עומק כמו התפטרות של בכירים.

מניתוח הרשימה שלפניכם עולה כי 55 מהכשלונות (79%) נוגעים בשחיקת אמון הציבור בממשלה – בצורה ישירה או עקיפה. 31 מהם (44%) נוגעים בניהול וארגון, ו-13 סעיפים (19%) מהכשלונות מתייחסים לשחיקה של מוסדות ומערכים שהיו אמורים לתת מענה בזמן של מגפה. (נציין כי פעמים רבות כישלון אחד נגע ליותר מקטגוריה אחת ולכן נספר פעמיים. זה קרה בעיקר במה שהגדרנו כ"פגיעה באמון").

משבר הקורונה מציג אתגרים ניהוליים וארגוניים רבים. ריכזנו כאן שורה של דוגמאות בולטות לתהליכי קבלת החלטות קלוקלים (בחלוקה לכשלים ארוכי טווח ולמקרים נקודתיים). החלק הזה מתייחס לסוגיות של ייצוג חסר בפורומים השונים, המנעות מקבלת החלטות ממניעים שונים, והחלטות שהתקבלו אבל לא בוצעו בפועל בשל לחצים פוליטיים, בשל קשיים ארגוניים ובירוקרטיים או בשל התנהלות מסורבלת אחרת של משרדי ממשלה.

1. בתוך חודשיים בוטלו חמש ישיבות ממשלה בגלל מאבקי כוח פוליטיים
בשיא המשבר ורגע לפני הסגר, באוגוסט וספטמבר, התבטלו חמש ישיבות ממשלה לאחר שנקבעו, בגלל מאבקי כוח בתוך הממשלה. חלק מהישיבות התבטלו ברגע האחרון ומבלי להודיע על כך לציבור. גם כשכן נערכו לבסוף ישיבות – סדר היום שלהן פורסם ברגע האחרון, או לא פורסם כלל. רבות מהישיבות נקבעו לשעות מאוחרות מדי והתארכו אל תוך הלילה, כך שהחלטות חשובות התקבלו לפנות בוקר, כשחברות וחברי הממשלה לא בשיא כוחם ובעיקר כשהתקשורת והציבור לא יכולים לפקח על הנעשה בישיבות. ההתנהלות הזו ממשיכה גם כיום, יוצרת חוסר וודאות ופוגעת באמון הציבור באופן שבו מתקבלות כרגע החלטות ובסדרי העדיפויות של חברי הממשלה.

2. הממשלה יכולה לקצר את משך הבידוד, אבל לא עושה זאת כדי לחסוך בבדיקות
דיון בכנסת חשף כי למרות שניתן לקצר את תקופת הבידוד ביומיים, משבועיים ל-12 יום, משרדי הממשלה גררו רגליים. לבסוף, למרות ההמלצות המקצועיות, שיחסכו כסף רב וסבל – ההחלטה לא התקבלה. גם כיום, למרות שהובהר כי מדובר במהלך אפשרי, הממשלה בוחרת שלא לבצע אותו כדי לחסוך בבדיקות קורונה.

3. אין תקציב ל-2020 ול-2021. המשמעות: אין כסף לניהול משבר הקורונה
החוק קובע כי ממשלה חדשה צריכה להעביר תקציב תוך 100 ימים מיום הקמתה. בשל המשבר בין הליכוד וכחול לבן, לא הצליחה הממשלה להסכים על תקציב והחליטה להאריך את התקופה הקבועה בחוק ב-120 יום נוספים. כך נדחתה העברת התקציב ל-23 בדצמבר 2020, שבוע לפני סוף השנה. חוסר ההסכמה בין הסיעות הוביל את הממשלה להסתמך על סדר העדיפויות של תקציב 2019 – של הממשלה הקודמת לפני שהקורונה נכנסה לחיינו. זאת למרות שהמדינה נמצאת במשבר חסר תקדים שדורש סדר עדיפויות ותקציב ייחודי. בנוסף, בעצם אי העברת התקציב בחרה הממשלה שלא לבקש את אמון הכנסת במדיניותה (ממשלה שלא מעבירה תקציב מביאה לפיזור הכנסת).

4. הממשלה שהוקמה לצורך המאבק בקורונה מנופחת ומסורבלת
ריבוי המשתתפים בישיבות הממשלה מסרבל ומאריך את הדיון על כל הצעה ותיקון חוק. האבסורד הוא שבדיוני ועדות הכנסת, שדנות גם הן בכל תיקון והצעה, יש פחות משתתפים מאשר בדיוני הממשלה. חלוקת התיקים הסיטונאית לשרים ללא תיק ולסגני שרים חסרי ערך מעלה את השאלה אם מדובר במאבק במגיפה בריאותית או במגיפה פוליטית. ההתנהלות יצרה חשש נוסף בציבור כי ניהול המשבר הוא רק משני לצרכים הפוליטיים של הממשלה, והעמיקה את חוסר האמון הציבורי.

5. משרד החינוך לא סיכם בזמן את תנאי העסקת המורים בתקופת המשבר
כבר עם פרוץ הגל הראשון למגפה היה ברור שמערכת החינוך תזדקק להיערכות מיוחדת, וכי צוותי החינוך יצטרכו להשלים ימי לימוד בחופשות. למרות זאת משרד החינוך לא קבע מדיניות להעסקת המורים, לא סיכם עם נציגיהם מתי נדרש מהם לעבוד ובאילו תנאים. התלמידים נשלחו הביתה אבל המורים לא הוצאו לחל״ת. רק אחרי שמנהלי בתי הספר בשטח הבינו שהם לא מקבלים הנחיות ברורות מהממשלה, הם החלו להגדיל ראש, לקחת אחריות על התלמידים ולהפעיל למידה מרחוק. חוסר היכולת של משרד החינוך לנהל את המשבר ולהנחות את הצוותים בשטח הוביל לעימות עם ארגוני המורים בתקופת הקיץ, ואת הממשלה לשפוך עוד כסף על קייטנות.

6. אין ייצוג לנשים במעגלי קבלת ההחלטות
מלכתחילה יש ייצוג חסר לנשים כמעט בכל שולחן של מקבלי החלטות במדינה. לאחר תחילת משבר הקורונה החליט נתניהו לצמצם את קבינט הקורונה כדי לייעל את הדיונים ואת תהליכי קבלת ההחלטות. אבל על הדרך הוצאו לחלוטין הנשים ממעגל קבלת ההחלטות. רק בעקבות ביקורת ציבורית מונו שתי נשים לקבינט, אבל עדיין מדובר בייצוג חסר למחצית מהאוכלוסיה. למרות שיותר מחצי מאוכלוסיית המדינה הן נשים, שיש להן צרכים משל עצמן ואולי גם סדרי עדיפויות וזווית ראיה אחרת על המצב, קולן כמעט ולא נשמע. לא כשמדברים על חינוך, לא כשמחליטים על צעדי כניסה ויציאה מסגר, ולא כשעוסקים בבריאות או בכלכלה. נושאים כמו אלימות במשפחה, הליכי הפסקת הריון או פוריות נותרים לחלוטין ללא מענה או דיון. כך נפגע האמון של חצי מהציבור שמרגיש שאין לו קול במקומות המכריעים.

7. אין ייצוג לאזרחים הערבים במעגלי קבלת ההחלטות
סביב שולחן הממשלה ושולחן קבינט הקורונה לא יושב אף נציג של הציבור הערבי בישראל. זאת למרות שלאורך החודשים האחרונים נרשמו התפרצויות במספר ערים ערביות שנצבעו באדום. למרות שאין שר ערבי בממשלה, הממשלה יכלה למצוא דרך לצרף לדיונים לפחות נציג או נציגה מהחברה הערבית שמכירים את הצרכים ויכול לחבר בין הממשלה לאזרחים בשטח, לצפות מראש קשיים ולתת מענה מדויק בזמן. מדובר בעוד פגיעה באמון וביחסים עם ציבור שגם בשגרה מרגיש מודר, וכעת גם בעיתות של משבר בינלאומי קולו וצרכיו אינם נלקחים בחשבון.

8. צה״ל לא קיבל אחריות על ניהול המשבר, למרות התוכנית להתמודדות עם מגפה
בתוכנית הממשלתית למוכנות להתמודדות עם פנדמיה נקבע כי מאחר ולמשרד הבריאות אין מספיק משאבים וכוח אדם, צה״ל, הגוף הגדול במדינה, יתפוס פיקוד על האירוע. אבל ברגע האמת, ראש הממשלה סירב לבצע את המהלך ולהעביר את הסמכויות למשרד בראשו עמד בתחילה בנט ואחר כך גנץ – שני יריביו הפוליטיים. לכן, רבים טוענים כי הטעמים להחלטתו של נתניהו פוליטיים. העימותים וחילוקי הדעות בנושא פגעו באמון הציבור בממשלה.

9. היערכות לקויה של מערכת החינוך: ישראל 2020 מתקשה בלמידה מרחוק
למשרד החינוך היתה תכנית מוכנה ללמידה מרחוק במצב חירום – שהתגלתה בזמן אמת כמנותקת מהמציאות. המערכת שהוכנה מראש – איכזבה. המורות מצאו את עצמן לומדות במהירות בזק כיצד ללמד דרך הפלא החדש ״זום״ – מערכת שכלל לא תורגלה. למרות ההבטחות, הממשלה גם לא נערכה לסייע לתלמידים שאין ברשותם מחשב – כ-140 אלף תלמידים כאלה. לא ניתן מענה גם לתלמידים שחולקים מחשב עם עוד בנות ובני משפחה. ויש עדיין משפחות שכלל אינן מחוברות לאינטרנט. בפועל הגילאים הצעירים מתקשים מאוד בלמידה מרחוק, וגם לגדולים מדובר באתגר מורכב. ילדים רבים דווחו כמנותקי לימודים, יש עליה בדיכאונות בני נוער, ובבדידות. לכל אלו אין מענה. בפעמיים בהן הוחלט לפתוח מחדש את בתי הספר, ברוב הרשויות הדבר לא נעשה תוך תכנון מספיק.

10. מערכת החינוך קיבלה הנחיות לא ריאליות לשמירה על ריחוק חברתי
בתי הספר קיבלו הנחיות שממחישות את הניתוק בין הממשלה לבין מה שקורה בשטח, ומבהירות שמי שחיבר את ההנחיות בכלל לא חשב האם ניתן יהיה ליישם אותן בפועל. אין שום יכולת לשמור על קפסולות במתווה שנקבע ליציאה, לאכוף הנחיות לשמירת מרחק של שני מטר בין ילדים, להקצות שולחן לכל ילד, ולכפות על ילדים לחבוש מסיכות לאורך כל השיעור.

11. הממשלה לא הקימה בזמן מערך חקירות אפידימולוגי יעיל
מספר החוקרים האפידמיולוגים בישראל נמוך מאוד ביחס למדינות אחרות בעולם. לפי דו"ח של מרכז המידע והידע למערכה נגד הקורונה (של אמ״ן) הוא עמד בחודש יולי על חוקר אחד ל-300 אלף אזרחים. במדינות אחרות המספר מגיע לחוקר אחד לכל אלפים בודדים של אזרחים. מערך יעיל יכול היה לסייע בקטיעת שרשרת ההדבקה במהירות רבה יותר. למרות הבטחות הממשלה לתגבר את המערך, זה נעשה מאוחר מדי ולאט מדי. בנוסף, למרות מודלים שמציעים העברת סמכויות בתחום קטיעת שרשראות ההדבקה לרשויות מקומיות או למחוזות – הממשלה לא עודדה מהלך כזה.

12. הסתמכות על איכוני שב"כ כפתרון דיגיטלי יחיד לקטיעת שרשראות הדבקה
למרות ביקורת ציבורית רחבה, הממשלה החליטה לעשות שימוש בכלי של השב״כ כדי לאתר מגעים של חולי קורונה באמצעות איכון סלולרי. לפי נתוני משרד הבריאות השב"כ אכן עוזר לאתר מגעים של חולי קורונה. עם זאת במהלך החודשים האחרונים הסתמכה הממשלה על כלי זה בלבד ולא פיתחה מערך חקירות אפידמיולוגיות אנושי מה שמביא לפספוס של חולים רבים ולעליה בתחלואה. למשל, בזמן פולחן דתי הציבור לא נושא עליו טלפונים סלולריים. לכן רק חקירה אנושית יכולה לקטוע את שרשראות ההבדקה באופן יעיל. בנוסף, נכון לחודש אוקטובר התברר כי שני שליש מהאזרחים שערערו על הודעת השב"כ, שוחררו מבידוד כשערעורם נמצא נכון.. מערך הערעורים על בידודי השב״כ עדיין עובד לאט.

13. אומת ההייטק לא הצליחה לפתח אפליקציה שתחליף את איכוני השב"כ
כלי הריגול שהוצג בתחילת המגיפה כברירת מחדל שמהווה פתרון חלקי עד למציאת פתרונות אזרחיים – נותר הכלי היחידי של הממשלה בתחום. הממשלה ניסתה לקדם פיתוח של אפליקציה עצמאית (המגן), אבל הציבור לא מביע בה אמון ולא מתקין אותה. הסיבות לכשלון רבות, החל במריחת זמן בפיתוח היישומון ועד לחוסר היכולת לשווק את האפליקציה ולגרום לאנשים להתקין אותה ולשתף פעולה. בסופו של דבר החליטה הממשלה לוותר כליל על האפליקציה.

14. הממשלה לא חיזקה את הרשויות המקומיות שינהלו את המשבר בתחומן
כבר במסקנות הביניים של ועדת הקורנה הבינו כי מי שיכולות וצריכות לחבר בין הנחיות הממשלה לבין השטח הן הרשויות המקומיות. הוועדה המליצה לחזק ולגבות את הרשויות כדי לאפשר להן לנהל את המשבר בתחומן. דו"ח של הממשלה עצמה מעיד שניהול מבוזר של המשבר עובד. למרות זאת, החלטות ממשלה התקבלו מאחורי גבן של הרשויות ובאופן שלא מאפשר להן להיערך. כך, לעיתים ראשי ערים התעוררו בבוקר, והופתעו לגלות כי הוטל סגר או נסגרה מערכת החינוך בעיר שהם מנהלים. רק לאחרונה החליטה הממשלה לאפשר לרשויות להקים מערך חקירות משלהן.

15. למורים רבים חסרה תשתית שמאפשרת להם ללמד מהבית באופן יעיל
מרגע שהוחלט על למידה מרחוק משרד החינוך לא דאג לוודא שלכלל המורים יש תשתית מספקת מותקנת בביתם. זה דבר אחד שלתלמיד מתנתק הזום במהלך השיעור, אבל זה אירוע אחר לגמרי שהמורה לא מצליח להתחבר.

16. החלטות על פתיחת מסעדות וסגירתן מהיום למחר, בלי תיאום עם אנשי הענף
כמו ענפים רבים במשק, גם ענף המסעדנות נפגע קשה כתוצאה מהמשבר. מסעדות נסגר, עובדים רבים פוטרו. אבל הענף גם סבל קשות מחוסר היכולת של הממשלה להחליט, וליישם. כך לדוגמה, ביום שישי, ה-17 ביולי, הורתה הממשלה בפתאומיות על סגירה מוחלטת של מסעדות. החלטה הובילה למחאה ולתחושות של חוסר אונים בענף. בעקבות המחאה החליטה הממשלה תוך כמה שעות לדחות את הסגירה בכמה ימים. ההחלטות שהתקבלו נראו כמושפעות מלחצים פוליטיים ולא משיקולי בריאות ענייניים. בינתיים מסעדות רבות הספיקו לזרוק מוצרים רבים לפח, וכסף רב ירד לטמיון יחד עם האמון הציבורי.

17. רה״מ נאבק בעצמו: אסר טיסות לאומן ופעל כדי לאפשר אותן
 עד לרגע זה ראש הממשלה לא באמת הסביר לציבור מה הניע אותו לפעול נגד עצמו בפרשת טיסות החסידים לאומן, אבל לקראת ראש השנה הוא פעל במקביל מאחורי הקלעים כדי למנוע את הטיסות ובו זמנית פומבית כדי לאפשר אותן. הוא אף שלח לאולפנים את מקורביו כדי להשתלח בפרויקטור הקורונה גמזו שמונה לתפקיד זמן קצר לפני כן. ההתנהלות הזו יצרה בלבול, החלישה את מעמד הפרויקטור והחריפה את חוסר האמון בהחלטות שמקבלת הנהגת המדינה.

18. הממשלה קיבלה את תוכנית הרמזור אבל לא אשרה אותה במשך חודש
 ב-23 ליולי מונה פרופ' רוני גמזו לפרויקטור הקורונה. ששה ימים אחר כל הוא כבר הציג בפני הממשלה את תוכנית הרמזור להתמודדות עם משבר הקורונה. הממשלה החליטה לתמוך בתוכנית עקרונית. אבל בגלל לחצים פוליטיים היא לא אושרה בממשלה, במשך חודש שלם. רק ב-30 באוגוסט, כשהמדינה כולה היתה אדומה וכבר היה מאוחר מידי, אושרה התוכנית. במשך שבועות ארוכים הממשלה הסתכלה בגרפים המטפסים מעבר לקווים האדומים שהיא עצמה קבעה, ולא עשתה דבר.

19. התחבורה ציבורית צומצמה. הצפיפות באוטובוסים גבוהה
באמצע ספטמבר, עם סגירת המשק בגל השני הח לצמצם את תדירות האוטובוסים. התוצאה: עובדים במקצועות חיוניים שאין ברשותם רכב נאלצים להצטופף באוטובוסים ולהמתין זמן ממושך בתחנות. בעקבות ביקורת ציבורית תוקנה גם ההחלטה הזאת, אבל זוהי דוגמה נוספת שמצביעה על ניתוק ויוצרת תחושה בציבור כי ההחלטות לא מחוברות למציאות.

20. שיא הניתוק: השרים הנחו לכבות מיזוג באוטובוסים, אך ברבים אין חלונות
במהלך הקיץ החליטה הממשלה להורות על כיבוי מזגנים באוטובוסים ועל פתיחת החלונות. הבעיה: בחלק גדול מהאוטובוסים אין חלונות. למרות שנראה כי מדובר בהחלטה שולית זוהי אחת ההחלטות שלימדו אותנו באופן חד על כך שהשרים בכלל לא מבינים איך הציבור חי.

21. כניסה לסגר ראשון בלי תוכנית יציאה מוכנה מראש
הממשלה החליטה על כניסה לסגר ראשון מהר מאוד עם התפרצות המחלה. בעולם לא היה מידע רב על הווירוס, אבל המידע הקיים הצביע על צורך בפעולה דחופה. ואכן, הממשלה הגיבה מהר. אבל לאחר הכניסה לסגר, היא לא השכילה לקבוע אסטרטגיית יציאה ברורה ושקופה לציבור. הלחצים הפוליטיים הובילו לפתיחה מהירה של המשק ומערכת החינוך, ומשם הדרך היתה קצרה לכך שההישגים של הסגר התפוגגו במהירות, והגענו עד לסגר שני. כשההחלטות לא ברורות קשה מאוד לגייס את הציבור לשתף פעולה.

22. כניסה לסגר פעם שניה בלי תוכנית יציאה מוכנה מראש
למרות שהפעם לא היה מדובר בהפתעה אלא בסגר מתוכנן מראש, הממשלה בראשות נתניהו לא הצליחה לקבוע מראש אסטרטגיית יציאה ברורה. הכוונה להישען על מודל הרמזור כבר הופרה. גם היום, כשמיליון עדיין ילדים יושבים בבית, לא ברור באילו תנאים תיפתח מערכת החינוך במלואה. בעלי עסקים עדיין לא יודעים כמה זמן עליהם לגשר על חובות העסק בהלוואות, העצמאים מחכים לסיוע, ויותר מ-750 אלף מחוסרי עבודה (מובטלים או חל״ת) לא יודעים מתי יזכו לחזור לעבודה. למרות ההבטחות, גם הפעם קבלת ההחלטות בממשלה תלויה בלחצים פוליטיים.

23. למרות שהיתה צפויה עליה באלימות במשפחה בסגר – המדינה לא נערכה
פעמיים נכנסנו לסגר, ופעמיים לא היינו מוכנים. למרות שמומחיות וחברות כנסת הזהירו עוד במרץ על העליה הצפויה במקרי האלימות במשפחה בזמן הסגר, במשרד הרווחה לא נערכו כראוי להתמודד עם המצב. בסגר הראשון, בחוסר היגיון, הוצאו רוב העובדות הסוציאליות לחל"ת ולא הועברו תקציבים מספיקים למקלטים לנשים נפגעות אלימות וילדיהן. למרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית הועבר כ-25% מהתקציב השנתי ונכון להיום שאר הסכום לא הועבר.

24. לממשלה אין תוכנית כלכלית, אז היא מבטיחה לחלק כסף לציבור
לפזר כסף ללא הכרה ובלי תכנון זו לא תוכנית כלכלית. ולישראל אין תוכנית כלכלית להתמודדות עם המשבר – מאחר ולא אישרה תקציב מדינה. מעולם לא התקבלה החלטה מודעת ומתוכננת, ולכן לא נקבעו סדרי עדיפויות תקציביות. כרגע, כל הוצאות הקורונה נשענות על "קופסה" – מסגרת חוץ תקציבית שהנינים והבני נינים שלנו ישלמו עליה, מאחר והממשלה לווה כסף למאה שנה קדימה. זה אולי מתאים פעם אחת אך ללא תקציב הממשלה מסכנת את האמון שנותנים לה השווקים ואת היציבות הפיננסית של מדינת ישראל מה שיכול להביא להורדת דירוג אשראי שבתורו יביא להעלאת ריביות שאנחנו משלמים לבנקים על הרכב או המשכנתא ואף קיצוץ בשירותים ציבוריים. כך לדוגמא, רה"מ החליט בערב אחד על חלוקת מענק של קרוב ל 7 מילארד שקל – 750 שקל לאזרח אבל ללא תוכנית.

25. מערכת החינוך לא נערכה כראוי ללמידה מרחוק לקראת גל שני
למרות שהגל השני היה צפוי וכך גם החזרה ללמידה מרחוק, משרד החינוך לא נערך בזמן כדי לאפשר לכלל תלמידי ישראל ללמוד מהבית. ההכשרות למורים נעשו באיחור, ילדים רבים עדיין לא מחזיקים במחשבים או גישה לאינטרנט, והאינטרנט ממשיך להיות איטי באופן שמקשה על ניהול שיעורים און ליין. הממשלה הייתה יכולה לסכם עם חברות האינטרנט על רוחב פס מינמאלי לפי כמות הילדים במשפחה שיאפשר לכל התלמידים בכל המדינה ללמוד באופן ראוי ולהורים שלהם לעבוד מהבית – בו זמנית.

למדינה יש מנגנונים שהוקמו במיוחד כדי לפעול בעיתות חירום. אלו אמורים להתכונן בזמן שגרה ולהיכנס לפעולה בזמן חירום. אבל מתחילת המשבר רבים מהמנגנונים האלו, שהיו אמורים לעמוד בחזית ההתמודדות עם המגפה, בכלל לא הופעלו. פעמים רבות מסיבות פוליטיות. המשבר חידד גם בעיות כמו הקצאת משאבים לא מספקת למערכות שונות, ייבוש והפרטה שלהן בזמן שגרה. כעת בזמן מבחן הן מתקשות לתפקד. וכאשר בכל צומת משמעותית לניהול המשבר מונו ממלאי מקום זמניים, קשה מאוד להתנהל. את החלק הזה של דו״ח הכשלונות שלנו חילקנו לשניים: הראשון עוסק בתהליכים שהחלו הרבה לפני מרץ, והשני באירועים והחלטות שהתקבלו אחרי תחילת המשבר.

החלשה מערכתית – טרם המשבר

26. אין מפכ"ל. ממלא מקום זמני מוביל את המשטרה
יותר משנתיים שלמשטרה אין מפכ"ל. במקומו מונה יושב ממלא מקום, זמני, שתלוי בדרג הפוליטי להארכת מינויו. המצב הזה, שבו חרב מרחפת מעל ראשו, מקשה עליו לחצוץ בין הדרג הפוליטי לדרג המקצועי. כתוצאה מכך נגרמת שחיקה הולכת וגוברת של האמון הציבורי במשטרה, והחלשה שלה אל מול הדרג הפוליטי.

27. מינוי מבקר מדינה שלא תומך בביקורת בזמן אמת
מבקר המדינה הוא זה שצריך להציב מראה מול השלטון ולדרוש תיקון. עד עכשיו הוא יכול היה לפרסם לפחות דו״ח ביניים אחרי הגל הראשון ובטרם הגל השני – כזה שניתן יהיה ללמוד ממנו איך לא לחזור על טעויות העבר, שידרוש טיפול בכשלונות קונקרטיים ויחשוף לציבור מחדלים. אבל מתניהו אנגלמן, שמונה לתפקיד מבקר המדינה על ידי נתניהו עוד לפני פרוץ מגפת הקורונה, לא מאמין בביקורת בזמן אמת. הוא מאמין ב״ביקורת בונה״, וספג ביקורת על היד הרכה שבה הוא נוהג במושאי הביקורת שלו. ולכן, למרות שכבר בחודש מרץ הוא הודיע שיפתח בבדיקה, רק השבוע הוא פרסם דו״ח חלבי שבוחן את התנהלות חלק משרדי הממשלה והרשויות השונות בזמן המשבר.

28. פורקה רשות החירום הלאומית, שאמורה לנהל מצבים כמו התפרצות מגיפה
רשות החירום הלאומית (רח"ל) היתה אמורה להיות הגוף שמנהל את ההתמודדות עם משבר הקורונה. אבל לאחר שראש הרשות סיים את תפקידו בנובמבר 2019 לא נבחר מנהל חדש לרח״ל ופעילותה הופסקה. לכן כשפרצה המגפה, לא היה את מי להפעיל. עוד בפברואר, רגע לפני פרוץ המשבר, ח"כ צבי האוזר התריע שצריך להיערך בדחיפות למגיפה, למנות ראש לרח"ל ולהקים ועדת קורונה בכנסת. אבל חברי הליכוד החרימו את הדיון. רק בימים האחרונים מונה ראש רשות חדש, תא"ל במיל. יורם לרדו.

29. מערכת הבריאות יובשה והוזנחה במשך שנים 
במשך שנים רבות, הרבה לפני המשבר הנוכחי, מערכת הבריאות הציבורית הוחלשה והורעבה, לצד מהלכי הפרטה מואצים. ההשקעה הציבורית בבריאות בישראל עומדת, כיום, על כמחצית מהממוצע במדינות OECD. יש לנו פחות מיטות לנפש, פחות מכשירי הדמיה, פחות מעבדות, ופחות כוח אדם רפואי. קופות החולים, המרפאות ובתי החולים סובלים מתת תקצוב, ויש פערים גדולים בשירותי הבריאות בין פריפריה למרכז. הקורונה חשפה כמה הוזנח גם מערך בריאות הציבור. כעת, בזמן המשבר, המערכת עומדת בפני קריסה, והחלטות על נקיטת צעדים כמו סגר מתקבלות פעמים רבות בשל חוסר היכולת של מערכת הבריאות לתת מענה.

מונה כדי שניתן יהיה להכשיל אותו ולהטיל עליו את האשמה. פרויקטור הקורונה, פרופסור רוני גמזו (צילום: מרים אלסטר, פלאש 90)

30. את משרד רה״מ מנהל מנכ״ל זמני, ממלא מקום
לאורך כל המשבר, האדם שמנהל את המשרד של האיש החשוב במדינה הוא ֿממלא מקום זמני. רונן פרץ, מ״מ מנכ״ל משרד רה״מ לא עבר שום הליך מינוי ממשלתי וכישוריו לתפקיד מעולם לא נבדקו. הוא חוליה משמעותית בשרשרת של מינויים זמניים שמחלישים את המערכת. עד כה, ההצלחה העיקרית שלו, בשיא המשבר, הייתה אישור הטבת מס לרה"מ.לאחר הארכות אין סופיות בתירוצים שונים, המינוי שלא אמור לפוג בסוף השבוע הזה.

31. כשלי ההסברה: הציבור לא מבין את ההנחיות, ולמה התקבלו החלטות
משרד הבריאות אמנם הקים אתר ייעודי, בדיוק כפי שהומלץ בתוכנית ההיערכות למגפות משנת 2007, אבל מערך ההסברה, הגוף שתפקידו להנגיש מידע לציבור – לא מתפקד ואין לו מנהלת. ההנחה היא שללא התגייסות הציבור לא ניתן להיאבק במגפה, אבל לאורך כל תקופת המשבר מתפרסמות הנחיות לא ברורות לציבור. בנוסף, פעמים רבות מדי הציבור לא מצליח להבין למה התקבלו ההחלטות, ועולה החשש כי עומדים מאחוריהן שיקולים פוליטיים או שהן מתקבלות באופן שרירותי. הציבור מבולבל ומרגיש שלא סופרים אותו. התוצאה: רבים אינם משתפים פעולה ולא מאמינים לנתונים המתפרסמים; המשטרה נאלצת לאכוף הנחיות שקשה ליישם, ובעיקר, שאינן מובנות לציבור; הציבור משלם קנסות על הנחיות שאינו מבין; ובסוף זה עולה לנו בהתפרצויות של המגפה ובחיי אדם.

32. עם פרוץ המגפה הליכוד מנע הקמה של ועדות הכנסת, בהן ועדת הקורונה 
עוד בכנסת ה-22 כשכבר היה מידע על התפרצות הנגיף (covid-19) בסין ובעולם מנעו ח״כים מהליכוד את הקמתה של ועדות שיפקחו על היערכות הממשלה למגפה, בהן ועדת הקורנה.

לאחר פרוץ המשבר

33. לא הופעל הגוף שאמור לנהל את מערכת הבריאות בזמן חירום
"הרשות העליונה לאשפוז" היא הגוף שאמור היה לרכז ולהפעיל את מערכת הבריאות בזמן חירום. תפקידה "לתכנן, לארגן ולהפעיל את מערך האשפוז והבריאות לשעת חירום". בראש הרשות עומד מנכ"ל משרד הבריאות ולצדו קצין רפואה ראשי בצה"ל ומנכ"לי קופות החולים. למרות שבעבר התכוננה הרשות למצב חירום, היא לא הופעלה מתחילת המשבר. בגל הראשון לקורונה הרשות לאשפוז לא התכנסה אפילו פעם אחת, ובהמשך ניהלה רק מספר ישיבות.

34. אין תקנון לממשלה. המפלגות לא הגדירו את סדרי העבודה ביניהן
כדי להקים את הממשלה הדו-ראשית (״פריטטית״) היה צריך לשנות את החוק. אבל כחול לבן לא התעקשו לקבוע תקנון לעבודת הממשלה. זאת למרות המתח הפוליטי בין שתי המפלגות, חוסר האמון שרוכשת כחול לבן לנתניהו, וההבנה כי אנחנו בשיאו של משבר. המשמעות: גנץ או נתניהו יכולים להטיל וטו על כל נושא שעולה לסדר היום ובכך לשתק את עבודת הממשלה. כך לדוגמא, לפני ההחלטה על שורת ההקלות בתום הסגר השני התגלה בין השניים ויכוח על מועד הישיבה שהוביל לדחייתה.

יודע לקחת לעצמו קרדיט, אבל פחות טוב בלקיחת אחריות על כשלונות. הרשימה הזאת רשומה על שמו. ראש הממשלה בנימין נתניהו (צילום: שמוליק גרוסמן, דוברות הכנסת)

35. המנדט לניהול המשבר ניתן דווקא לגוף הבטחוני שכפוף ישירות לרה"מ
לתוך הוואקום שנוצר בין שר בריאות מגזרי (יעקב ליצמן), רח״ל שאינה מתפקדת, וטרפוד העברת הסמכויות למשרד הביטחון (צה"ל) בשל אינטרסים פוליטיים של ראש הממשלה – נכנס המל"ל (המטה לבטחון לאומי, שכפוף לרה״מ). המל"ל, שתפקידו להיות מטה מייעץ לרה״מ ולא לנהל מצבי משבר וחירום, קיבל מנדט, שלא עוגן באופן מסודר, לנווט את הספינה תחת רה"מ. בינתיים, יש מי שיאמרו, הוא נתקל בקרחון.

36. נתניהו טירפד ועדת חקירה בתום הגל הראשון. לא הופקו לקחים 
נתניהו, יו"ר הכנסת יריב לוין ומיקי זוהר, יו"ר הקואליציה, שינו את הרכב הוועדה לביקורת המדינה, בגיבוי אנשי כחול לבן. בעקבות השינוי יש בוועדה רוב של חברות וחברי כנסת שיתנגדו להקמת ועדת חקירה ממלכתית, אם הצעה להקמתה תעלה להצבעה. הממשלה עצמה, לא העלתה בדעתה אפילו להזמין ביקורת מהירה שתעזור להיערך לגל השני ואולי בעתיד גם לשלישי.

37. נורה אדומה מס׳ 1: התפטרות ראש שירותי בריאות הציבור פרופ׳ סיגל סדצקי
ביולי, עם תחילת הגל השני הניחה פרופ' סדצקי מכתב התפטרות על שולחן מנכ"ל משרד הבריאות. סדצקי, מבכירי משרד הבריאות, לקחה חלק מרכזי בניהול ההתמודדות עם המגפה בגל הראשון. במכתב ההתפטרות ששלחה לשר הבריאות אדלשטיין היא הבהירה כי "בתנאים החדשים שנוצרו ובהם דעתי המקצועית לא מתקבלת, אין ביכולתי עוד לסייע לבלימת התפשטות הקורונה". התפטרותה היתה אמורה להיות דגל אדום בוהק עבור הממשלה והציבור, אבל נראה שאלו עשו מאמצים כבירים כדי לעצום את העיניים. במקומה עד היום מכהנת ממלאת מקום.

38. נורה אדומה מס׳ 2: התפטרות החשב הכללי במשרד האוצר רוני חזקיהו
ביולי הניח החשב הכללי חזקיהו מכתב התפטרות על שולחנו של שר האוצר ישראל כ״ץ. חזקיהו, האיש שמנהל את תקציב המדינה, הודיע כי יתפטר במועד המוקדם מבין השניים: עם אישור התקציב לשנת 2020 או בסוף אוקטובר 2020. החשב הכללי אחראי על מעקב וניהול הוצאות המדינה. חשיבותו גדולה עוד יותר בגלל שלמדינה תקציב, הוא זה שמקצה לכל חודש 1/12 מתקציה 2019 ואמור להפעיל שיקול דעת. בנוסף, אם יתממשו האיומים ונצא שוב לבחירות, יכולתם של השרים לקבל החלטות תקציביות תהיה שוב מוגבלת. ללא חשב, לא ברור איך ניתן יהיה להתנהל. כמה ימים אחרי חזקיהו התפטרו גם סגן ראש אגף התקציבים, וראש צוות אסטרטגיה באגף התקציבים באוצר. ונתנו את האות לשרשרת של התפטרויות של בכירי האוצר.

39. נורה אדומה מס׳ 3: התפטרות ראש אגף התקציבים באוצר שאול מרידור
מרידור, מבכירי האוצר, התפטר תוך האשמות חמורות נגד התנהלות השר הממונה עליו ישראל כ״ץ. הוא טען שכ״ץ שולף החלטות מהשרוול ומפזר כספים בלי תכנון, בלי לקחת אחריות או להבין את ההשלכות. הוא טען כי שר האוצר לא באמת מתכוון להעביר תקציב מדינה, שהוא פועל באופן שערורייתי, ומשחק עם המספרים כדי שניתן יהיה לפזר עוד כסף. בינתיים מונה במקומו לתפקיד, ניחשתם נכון – ממלא מקום. יואב גרדוס, שכיהן עד כה כסגן הממונה על התקציבים לענייני מאקרו.

ראש אגב התקציבים המתפטר שאול מרידור ושר האוצר ישראל כ"ץ.

40. נורה אדומה מס׳ 4: התפטרות מנכ"לית משרד האוצר קרן טרנר אייל
"מה שמתרחש במשרד הוא הזוי. הכל כאן בשליפות מהמותן. אין התייעצויות מקצועיות. אני לא יכולה להמשיך עוד במצב הזה", כך הסבירו מקורביה של קרן טרנר אייל את התפטרותה. טרנר אייל, מינוי אישי של כ״ץ, התפטרה על רקע אי העברת תקציב המדינה, ולאחר שכ״ץ העליב אותה בפני בכירי משרדה בעקבות תמיכתה בקולגות שלה. ברקע נשמעו גם האשמות קשות על התנהגות הכוחנית של כ״ץ. בינתיים סוכם כי מנהל רשות המיסים, ערן יעקב, ימונה לתפקיד מ״מ המנכ״לית, ובהמשך יסוכם מינוי קבע.

שרשרת התפטרויות שכזו מדליקה שרשרת מאיימת של נורות אדומות שמתריאות על קטסטרופה כלכלית קרבה, כזאת שאף איש מקצוע לא ירצה שהכתם הנורא שלה ידבוק בו.

41. נורה אדומה מס׳ 5: התפטרות שר התיירות אסף זמיר: "חרד למדינה" 
בערב סוכות הודיע שר התיירות זמיר על התפטרותו מהממשלה, בעקבות ההחלטה להטיל מגבלות על ההפגנות נגד הממשלה. במכתב שפרסם באינסטגרם הוא האשים כי ״משבר הקורונה על השלכותיו הנוראיות נמצא במקרה הטוב במקום השני בסדר העדיפויות של ראש הממשלה. השיקולים האישיים והמשפטיים הם אלה שעומדים בראש מעייניו״. הוא טען כי הרמה של דיוני הממשלה ״נמוכה ולא מעמיקה״, וכי בגלל שיקולים פוליטיים ״החלטות לא מתבצעות ואזרחי ישראל משלמים את המחיר מדי יום״. זמיר, שחזר להיות ח״כ מן המניין הסביר: ״עליי ללכת בעקבות צו מצפוני״. במצב נורמלי, ובשעת משבר, התפטרות של שר הייתה אמורה לגרום לזעזוע.

42. לכנסת אין יועץ משפטי. מזה חצי שנה מכהנת בתפקיד ממלאת מקום. זמנית
זו אמנם אחריותה של הכנסת, אבל לממשלה נוח שגם לכנסת יש יועמ״ש זמני וחלש. מאז אפריל לכנסת אין יועמ״ש. לתפקיד מונתה ממלאת מקום, עו״ד שגית אפק. הבוס שלה הוא יו״ר הכנסת. הגונה ככל שתהיה, זה לא פשוט להחליט בניגוד לעמדה של הממונים עליך כשאין לך קביעות. וזה נכון לגבי כל אחד שהיה נקלע לסיטואציה. לאחרונה כשאפק התייצבה לצד יו״ר הכנסת לוין, בתקרית ביטול ההצבעה על הקמת ועדת חקירה לעסקת הצוללות – ניתנה לנו הזדמנות לראות מה קורה כאשר את תפקיד יועמ״ש הכנסת מבצעת ממלאת מקום. האירוע החריג הובא לפתחה של מ״מ יועמ״ש הכנסת. זו בחנה את האירוע והחליטה לתמוך ביו״ר לוין. אולם היא מיד ספגה ביקורת והוצגה כמי שמקבלת החלטות לא ענייניות ומנסה לרצות את הבוס שלה.

אפשר לומר שכמעט כל 42 הכשלונות שציינו עד כה פגעו באמון הציבור בממשלה. תהליכי קבלת ההחלטות הפגומים, הבלתי מוסברים, חוסר היכולת לממש החלטות, התחושה שפעמים רבות המניעים הם פוליטיים, ופעמים אחרות החלטות מתקבלות בשליפה מהשרוול. ההתפטרויות והדגלים האדומים – כל אלו ביחד מעצימים את המשבר ביחסים בין נבחרי הציבור לעם. בחלק השלישי והאחרון לפרויקט נוסיף על כל אלו גם שורה של דוגמאות לאופן שבו ריסקה התנהלות הממשלה את אמון הציבור ואת הסולידריות: מחסור בנתונים מהיימנים ונגישים, הבטחות לא ריאליות, חוסר שקיפות ושקרים, דוגמה אישית רעה, תחושה שנבחרי הציבור דואגים לעצמם במקום לציבור, הסתה וחוסר יכולת לקחת אחריות.

43. נבחרי ציבור לא ממלאים אחר ההנחיות של עצמם, ונתפסים על חם
בזמן שהורים רבים חגגו הרחק מילדיהם, רה״מ בילה את הסדר עם ילדיו וכך גם הנשיא ריבלין. השר גלנט וח״כים ברקת וליברמן, סגן השר פרוש והשר אלי כהן נצפו בחתונות בהן לא נשמרו ההנחיות. כחול לבן קיימה ישיבה גדולה ללא שמירת מרחק וללא מסכות. השרה מירי רגב השתתפה בטקס מרובה משתתפים לחנוכת מחלף בזמן שנאסר על כלל הציבור להתקהל. שר הבריאות אדלשטיין אירח מסיבה בביתו ושר הבריאות (לשעבר) ליצמן השתתף בתפילה שלא לפי ההנחיות. חבר ועדת הקורונה, ח"כ מיקי לוי, נפגש בסוכות עם משפחתו – בזמן הסגר השני. השרה להגנת הסביבה, גילה גמליאל התפללה בבית כנסת במרחק 150 ק"מ מביתה, חלתה והדביקה אחרים. היחיד שלקח אחריות והתנצל, אך באיחור רב מאוד, היה הנשיא ריבלין. אם נבחרי הציבור מזלזלים בהנחיות ובמגבלות הקשות שהם עצמם גוזרים על הציבור – איך בכלל ניתן לצפות מהציבור להיענות

44. הנחת סלב: משלחת רה״מ לטקס השלום בוושינגטון זכתה לבידוד מקוצר 
במקום 14 ימי בידוד כמו כל אזרח ״פשוט״, חברי המשלחת לטקס השלום עם איחוד האמירויות ובחריין נשלחו לחמישה בלבד. משרד הבריאות טען כי התנה את קיצור הבידוד בשמירה על הנחיות ועל קפסולה., אבל, כפי שניתן היה לראות בתקשורת – הטקס התקיים ללא ריחוק חברתי וללא מסכות. יממה לאחר הטקס התגלו בבית הלבן חולי קורונה, בהם הנשיא דונלד טראמפ ואשתו מלניה. בנוסף, למרות שהמשלחת התחייבה לשמור על ״קפסולה״ בזמן השהות בארה״ב, סגן ראש המל"ל, חבר המשלחת, הפר את ההנחיות ו"פירק" את מודל הקפסולה.

45. איש הניו מדיה של נתניהו, הפר בידוד ונצפה בהפגנה בבלפור
לאחר החזרה מהטקס בוושינגטון, ובעיצומו של בידור מקוצר, נתפס טופז לוק, יועץ הניו מדיה של נתניהו דווקא בהפגנות נגד הבוס שלו מחוץ למעון רה״מ בבלפור. ככל הנראה כוונתו היתה לחפש חומר משמיץ על המפגינים – מדובר בשימוש נלוז בכספי ציבור. לוק שהיה במקום יחד עם עופר גולן, הדובר של משפחת נתניהו, טען בתחילה כי היה בדרכו לבדיקת קורונה. אולם לאחר שגרסתו הופרכה הבטיח לשלם קנס כאחד האדם. בישיבת ממשלה אמר נתניהו על הביקורת שהופנתה כלפי לוק כי "עכשיו פתאום כולם מתעוררים מול אדם אחד. כל מי שהפר בידוד צריך לשלם קנס אבל אסור שתהיה אכיפה בררנית".

בזמן המשבר נתניהו ומשפחתו רצו מטוס פרטי. טקס חתימת הסכמי אברהם בין ישראל לאיחוד האמירויות בבית הלבן בוושינגטון, ארה״ב. (צילום: הבית הלבן)

46. בעיצומו של משבר כלכלי – רה״מ ומשפחתו דרשו מטוס פרטי לטקס בוושינגטון 
מאות אלפי אזרחים איבדו את מקום עבודתם, עסקים קורסים, אבל רה״מ ומשפחתו דרשו לטוס לטקס בוושינגטון במטוס פרטי נפרד, בנוסף למטוס של המשלחת. משרד רה״מ טען כי המהלך דווקא יפחית את העלויות, אך יום לאחר לאחר הפרסומים בתקשורת התחרט וביטל את המטוס הנפרד. העיסוק במהלכים מנקרי עיניים כשלאנשים אין כסף לשכר דירה מעמיק את התחושה של ניתוק בין המנהיגות לאזרחים.

47. רה״מ לוקח קרדיט על הצלחות ומתנער מאחריות לכשלונות
להצלחה אבא אחד ולכישלון רבבות. אחרי הסגר הראשון ניתן היה לחשוב שראש הממשלה נתניהו "שיטח את העקומה" במו ידיו. הוא התגאה בהצלחתו לעצור את הגל הראשון ובכך שלא נכנע לביקורות וסגר את השמיים במהירות לכניסת תיירים מהעולם. עם זאת כשהגיע הגל השני והנתונים זינקו למעלה (לאחר כניעה ללחצים פוליטיים שהובילה ליציאה חפוזה מהסגר הראשון) – נתניהו ואנשיו זרקו אחריות על כל מי שרק אפשר: היועמ"ש, אביחי מנדלבליט שמנע כביכול מהממשלה להפעיל תקנות לשעת חירום למרות שהכנסת מתפקדת; יו"ר ועדת הקורונה יפעת שאשא ביטון ששאלה יותר מדי שאלות; בג"ץ שחייב את הממשלה בחקיקה של חוק איכוני השב"כ; ח"כים מהאופוזיציה שמיסמסו את ההחלטות שהגיעו לכנסת ; ציבור המפגינים שהפיצו את המחלה. בשלב מסויים, סגן שר הבריאות, יואב קיש, האשים את ילדי בית הספר על כך שלא נשמעו להנחיות. חוסר יכולת של מנהיגות לקחת אחריות מביאה לפגיעה באמון בממשלה ולעומד בראשה.

48. שאננות בעקבות הצלחת הסגר הראשון הובילה להיערכות לקויה לגל שני 
בעקבות ההצלחה בהתמודדות עם הגל הראשון הממשלה נכנסה לשאננות, ולכן ההיערכות לגל השני היתה חסרה, למרות שהוא היה צפוי. רה"מ התפאר בניצחונו על הנגיף, הוא סיפר לאזרחים על כך ששאר העולם רוצה ללמוד ממה שנעשה בישראל. המתח בציבור ירד, ולכן כשהגיע הגל השני להתפרצות, היה קשה להחזיר את השליטה ולגייס את הציבור למאבק.

49. שימוש במידע לא אמין ושקרי לצרכים פוליטיים (ודווקא כשיש הצלחה)
בסוף מרץ התגאה משרד ראש הממשלה במחקר של חברה בשם Deep Knowledge Group וטען כי "ישראל דורגה במקום הראשון במדד המדינות הבטוחות ביותר מפני התפשטות נגיף הקורונה". מכון המחקר התגלה מהר מאוד כקרן הון סיכון מהמזרח הרחוק. באפריל פרסם חשבון הטוויטר הרשמי של ראש הממשלה כתבה בנושא שהופיעה בפורבס, אך התברר כי מדובר בתוכן שיווקי של אחת מעובדות החברה שפרסמה את המחקר של עצמה. וממש לאחרונה נתניהו פרסם בעמוד הפייסבוק שלו צילום של כותרת מה״גארדיאן״ הבריטי שלטענתו מוכיחה ש״בריטניה צריכה ללמוד מישראל איך ליישם סגר אפקטיבי״, אבל הכתבה עצמה מצביעה על שורה של נזקים להם גורם הסגר ומציינת שלצד התועלת שמביא המהלך הקיצוני של הממשלה יש גם סכנות וכשלים ותוהה האם המהלך אפקטיבי.

50. נבחרי הציבור עוסקים במשכורות של עצמם
בזמן שמאות אלפים איבדו את פרנסתם ובתי החולים התמלאו, חלק מנבחרי הציבור שלנו התעסקו בנושאים שנוגעים אך ורק לטובתם האישית. כך למשל בחודש יוני התכנסה ועדת הכספים כדי לדון בהטבות מס לראש הממשלה נתניהו בסך של כמיליון ש"ח. בפברואר העלה יו"ר ועדת הכנסת, איתן גינזבורג, הצעת חוק שמבקשת לשנות את הרכב הוועדה הציבורית שעוסקת בשכר הח"כים.

אם היו״ר לא משתף פעולה עם הממשלה – הממשלה עוקפת אותו. יו״ר ועדת הקורונה יפעת שאשא ביטון במהלך דיון (צילום: שמוליק גרוסמן, דוברות הכנסת)

52. שבירת הממלכתיות לטובת חיזוק "הבייס הפוליטי"
בכל פעם שראש הממשלה מכנס מסיבת עיתונאים בנושא המאבק בקורונה התקשורת עוברת לדום וזמן שידור יקר מופקע לטובתו ללא פילטרים. אבל פעמים רבות נתניהו מנצל את ההצהרות הללו לתקשורת כדי לעסוק בהצלחות שלו, בסגירת חשבונות פוליטיים, במתקפות על האופוזיציה והתקשורת בהסכמי הנורמליזציה והשלום. זה אולי מחזק את מעמדו בקרב מחנה התומכים שלו, אבל המחנה השני הפסיק להקשיב לחלוטין. שבירת הסולידריות החברתית, והחוסן הלאומי משפיעים על היכולת שלנו להתגייס כחברה למאבק בקורונה.

53. נתניהו מתייג את המפגינים נגדו כמי שמפיצים מחלות
נתניהו תייג את המפגינים נגדו כאנרכיסטים מפיצי מחלות. בכך הוא הוסיף עוד שמן למדורת השנאה ולאווירת הפלגנות בחברה הישראלית. שבירת הסולידריות מחלישה את החוסן הלאומי ופוגעת באמון הציבור כולו ובכך מפריעה למאבק בהתפשטות המגפה.

54. שיסוי המפגינים נגד נתניהו והמתפללים בבתי הכנסת אלו באלו
בכל פעם שהוטלו מגבלות על התכנסות במקומות סגורים ובכללם מתקני דת – הועלתה מיד ההשוואה להפגנות שמתקיימות באוויר הפתוח. אלו מאשימים את אלו בהפצת המחלה, נתניהו מנצח על התזמורת, ומתפזרות האשמות שאינן מבוססות על נתונים. הרי מצד אחד למשרד הבריאות אין נתונים על הדבקות בהפגנות (או בשטחים פתוחים אחרים כמו ים). מצד שני לא הוצגו פתרונות למתפללים, למרות שניתן היה להקים מתחמים מאובזרים באוויר הפתוח. וכך כולם יוצאים קירחים מכאן ומכאן חוץ מנתניהו ואנשיו.

55. ראש הממשלה מכהן תחת כתב אישום, כשהוא מתכונן לפתיחת משפטו
אי אפשר שלא לדבר על הפיל שבחדר. בין אם כבר החלטתם שנתניהו אשם אפילו לפני המשפט, ובין אם אתן חושבות שמדובר בתיקים תפורים. העובדה שנתניהו ממשיך לכהן בתפקיד רה״מ תחת כתבי אישום, ועוד באשמת שוחד, חריגה ומעלה כמה בעיות. כך לדוגמא, עניין (לא באמת) פעוט כמו הצורך לפנות זמן בלו״ז שלו לטובת טיפול בהכנות למשפט ובהמשך הוא גם יבלה ימים בבית משפט – במקום לעסוק בתפקידו החשוב. וכמובן השאלה התמידית שתרחף מעל ראשו בסיטואציה הזאת – האם מתקבלות החלטות על בסיס האינטרס הלאומי או האינטרס האישי ואינטרס ההישרדות הפוליטית מחוץ לכלא. ונתניהו עצמו ניסח את זה ב-2008 בצורה מדויקת. הוא, כמובן, דיבר על אולמרט. על עצמו הוא מחיל סטנדרטים אחרים.

56. רה״מ נתניהו והחלופי גנץ מבטיחים שוב ושוב שבקרוב ימצא חיסון. ואין חיסון
עוד בפברואר יצר נתניהו מצג כאילו יהיה פה חיסון "כל רגע". במהלך החודשים הודיעו רה"מ נתניהו וגם החליפי, גנץ, על שהורו למצוא חיסון, להתחיל בניסויים, ולהקים מפעל לחיסונים. נתניהו המשיך לנטוע בלב הציבור את התחושה כי ימצא חיסון בקרוב. ובכן, זה לא עובד ככה. חוקרים ברחבי העולם, מנסים למצוא חיון לקורונה, וזה לא קורה ביום אחד, וגם לא בחצי שנה, כמו שכולנו כבר מבינים. הצבת יעדים לא ריאלים למציאת חיסון מפחיתה את האמון בכל מילה נוספת שיוצאת למנהיגים מהפה.

57. נתניהו מבטיח לקטוע את שרשראות ההדבקה
ב-28 ביוני התפרסם בתקשורת כי רה"מ הנחה לצמצם את זמן הליך החקירה האפידמיולוגית מרגע איתור החולה ועד שכל המגעים שלו נכנסו לבידוד ל-48 שעות. הוא הורה גם לקצר את הזמן מרגע פנייה לבצע בדיקה עד לקבלת תוצאות ל-12 שעות. זה כמובן מעולם לא קרה, גם כשהיו ״רק״ מאות חולים ביום. פיזור של הצהרות ללא היתכנות אמיתית מפחית את אמון הציבור בממשלה.

58. מגזר העצמאים מתנהל בתוך אי ודאות וחוסר יציבות
העצמאים ממשיכים להיאבק על הישרדותם וחיים בתוך אי ודאות קבוע במהלך המשבר מבלי לדעת, איך ועל מה יפוצוץ. מבלי לבחון כל החלטה אם הייתה טובה או גרועה אפשר לומר שגם שהן התקבלו לקח זמן ליישם אותן – ממשלת ישראל יצאה בהכרזה אך לקח חודשים לבצע. לדוגמא, קרן הלוואות לעסקים שוויכוח על גובה הערבות הממשלתית דחה את הקמתה בחודשיים.

59. הנחיות לא אחידות לשמירת ריחוק חברתי לבעלי עסקים ולציבור הרחב
למשל, בשלב הראשון עם תום הסגר השני הוחלט להקל את ההנחיות ולאפשר התקהלויות של עד עשרה אנשים במקום סגור, ועד עשרים אנשים באוויר הפתוח. עם זאת, ההנחיות לא תקפות לבתי עסק, כך שמותר לקבוצת חברים לטייל בטבע או לעשות ספורט בפארק – אך אסור למדריכת טיולים או מדריכת כושר להדריך אותם בתמורה לכסף, וכן גם לחנות עם פחות מעשרה עובדים אסור להיפתח. ההבדל בהנחיות נראה חסר הגיון ופוגע בבעלי העסקים, שלא יכולים להתפרנס.

60. למרות ההסכם הקואליציוני: קבינט הפיוס לא כונס מעולם
הקרעים בחברה הישראלית מתרחבים. בהסכם בין כחול לבן ולליכוד הוחלט להקים קבינט פיוס "שיפעל לאיחוי הקרעים בחברה הישראלית" – זה לא קרה. אם המפלגות לא האמינו שהקבינט יועיל – הן לא היו צריכות בכלל להחליט להקים אותו. אבל אם כבר הוחלט על הקמתו, אז למה לא לתת אפילו צ׳אנס?

61. הנחיות למנהלי בתי הספר ברחבי הארץ יצאו באיחור ממשרד החינוך
פעמים רבות מנהלי בתי הספר שאחראים על שלומם וחינוכם של התלמידים קיבלו הנחיות על פתיחה, סגירה, קפסולות ועוד מהתקשורת או מההורים. פעמים רבות הם נאלצו להיערך לשינויים באפס זמן.

62. פערים בין ההנחיות של משרד הבריאות למשרד החינוך
כך לדוגמה בשלב מסויים נסגרו בתי ספר אם התגלה בהם חולה מאומת אחד, בזמן שעל פי הניחיות משרד הבריאות נדרשו לפחות שלושה מאומתים.

63. פערים בין הנחיות הרשות להנחיות משרד הבריאות
למרות שמשרד החינוך אסר על כך, היו רשויות מקומיות שאפשרו את העברת הלימודים למרחבים פתוחים בחוץ.

64. משרד החינוך נתן אוטונומיה רחבה למנהלים בשטח אך ללא גיבוי
מנהלי בתי הספר נאלצו למלא את הוואקום הניהולי שנוצר במשרד החינוך עם פרוץ המשבר. הכאוס הוביל ליוזמות מקומיות, רבות מהן מבורכות. אבל ללא גיבוי של המשרד, ללא גורם מתאם – נותרו פערים בתפקוד בין בתי הספר.

65. שר החינוך יואב גלנט סירב להתייצב בפני ועדת החינוך
כמה שבועות לפני פתיחת שנת הלימודים, שר החינוך גלנט החרים ישיבה של ועדת החינוך של הכנסת בנושא היערכות לפתיחת שנת הלימודים, והורה גם לאנשי משרדו לא להתייצב. ההחלטה להחרים את הישיבה התקבלה לאחר שיו״ר הוועדה סרב להיענות לדרישת השר ולדחות את הישיבה. גלנט סרב להתייצב ולענות לשאלות נבחרי הציבור ולתת דין וחשבון.

השר יואב גלנט. לא חושב שהוא צריך לתת דין וחשבון לכנסת ולציבור.

66. משטרת ישראל סירבה להתייצב לדיון בוועדת הפנים והוועדה לביקורת המדינה
בעקבות העלייה בדיווחים על אלימות משטרתית על רקע אכיפת מגבלות הקורונה הלא תמיד יישימות – התקיים לאחר סוכות דיון בכנסת אליו הוזמנו בכירי משטרת ישראל. הדיון היה אמור לעסוק במדיניות המשטרה, בטיפול במפגינים ומפירי הנחיות. אולם בכירי המשטרה סירבו להתייצב בכנסת. בכך נמנע מנבחרי הציבור לבצע את עבודת הפיקוח שלהם, לייצג את הציבור בפני המשטרה, לתווך ואולי אפילו לדרוש את תיקון הנחיות האכיפה לטובת הציבור.

67. מינוי פרויקטור קורונה והכשלתו על ידי גורמים בקואליציה
אחרי חיפושים ארוכים מונה פרופ׳ רוני גמזו לתפקיד פרוייקטור הקורונה. אך הוא מונה ללא סמכויות ברורות, ועד היום לא ברור מה תפקידו הרשמי – מה שהוא כבר מתכון לכישלון. אף שהפרויקטור מונה כדי לנהל את ההתמודדות עם המשבר באופן מקצועי, הממשלה לא תמיד מקשיבה להמלצותיו וחברי קואליציה אף פרסמו הודעות שקראו להחליפו במועמד אחר.

68. דו״ח ועדת הקורונה: הממשלה מקבלת החלטות ללא מידע אמין, מקיף ורלבנטי
דו״ח שפרסמה ועדת הקרונה בראשות ח״כ עופר שלח בחודש מאי מצא כי במהלך החודשיים הראשונים של המגפה לא אספה הממשלה מידע אמין שיעזור לה בתהליך קבלת ההחלטות וההסברה לציבור. ״תרחיש הייחוס לקבלת ההחלטות שעובד במכון גרטנר התבסס על הנחות מתמטיות בלבד לשיעור הדבקה, לא עובדו נתונים מהעולם ולא חושבו הנחות לגבי השפעת הצעדים. התוצאה הייתה תרחיש ייחוס לא רלבנטי, בפועל, גורמים שונים עיצבו "אסטרטגיית יציאה" ללא בסיס עובדתי משותף של ממש. הבלבול הזה הוקרן גם לציבור והגביר את אי-האמון בהחלטות״, כך נכתב בדו״ח.

69. הפרוטוקולים החסויים: חוסר שקיפות בתהליכי קבלת ההחלטות
הפרוטוקולים של ישיבות הממשלה בנוגע לקורונה חסויים לציבור, וישארו חסויים למשך שלושים שנה. שקיפות ושיתוף ציבור בתהליכי קבלת ההחלטות היו יכולים להגביר מאוד את האמון בשלטון ולהגדיל את שיתוף הפעולה הציבורי עם ההנחיות. אבל הממשלה בחרה להטיל חיסיון ולהותיר את הציבור תלוי בהדלפות ובהודעות יחסי ציבור של פוליטיקאים.

מבקר המדינה אנגלמן מגיש ליו״ר הכנסת לוין דו״ח חסר שיניים על התמודדות משרדי ממשלה עם משבר הקורונה. (שמוליק גרוסמן, דוברות הכנסת)

70. קבלת החלטות שאינן מגובות בנתונים ואינן מתיישבות גם עם ההגיון הבריא
ביולי ביקשה הממשלה לסגור את בריכות השחיה אף שהנתונים לא הצביעו על סכנת הדבקה מוגברת בהן. ההחלטה בוטלה לבסוף בעקבות התנגדות של ועדת הקורונה של הכנסת, בראשות ח"כ יפעת שאשא ביטון. דוגמאות נוספות הן ההחלטות על סגירת חופי הים, המגבלות השונות שהוטלו על פעילות ספורטיבית ועוד. וגם אם אין נתונים מספקים וההחלטות מתקבלות על בסיס ההגיון הבריא – צריך לתווך זאת לציבור.

איומים במקום הסברים והנגשת מידע
במקום להנגיש מידע, במקום לפנות לציבור ולנסות לגייס אותו, במקום להבטיח סיוע למי שישתפו פעולה – הממשלה נקטה בטקטיקה של איומים על הציבור. במקום לטרוח להציג עובדות, נתונים ומשמעויות היא איימה על הציבור בסגר ללא הרף. והציבור הפסיק, בחלקו הגדול, להקשיב.

להקים ועדת חקירה

הציבור הישראלי עדיין מלקק את פצעי סגר הקורונה השני, אבל כבר עכשיו ניתן לסכם: המשבר ההיסטורי הזה חושף כשלים עקרוניים בהתנהלות המערכות החשובות במדינה, וכשל מנהיגותי וניהולי עמוק. הוא מביא את משבר האמון בין הציבור למנהיגיו לתהומות חדשים.

מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן, פרסם השבוע דו״ח חדש העוסק במשבר הקורונה. אולם מדובר במסמך חסר שיניים שלא מבקר את תהליכי קבלת ההחלטות, את הממשלה או הקבינט, ואפילו לא את אנשי הציבור שהפרו את ההנחיות. מי שקורא את הדו״ח יכול לחשוב שאין אחראי על הכשלים המעטים עליהם מצביע אנגלמן. הדו״ח הזה מייצג אולי יותר מכל את מדיניות בת היענה של הממשלה, שמסרבת פשוט ללמוד ולהשתפר.

הממשלה, שהוקמה למען המאבק בקורונה, חייבת להתחיל להכיר בכשלונות שלה, ולקחת אחריות. הגיע הזמן להקים ועדת חקירה – שתבדוק איך הגענו עד הלום, שתפיק לקחים כדי שהרשויות יוכלו להשתפר באופן שיאפשר להתמודד טוב יותר עם המגפה, ואולי למנוע גל שלישי רביעי וחמישי. רשימת הכשלונות שריכזנו כאן יכולה, אולי, להוות נקודת מוצא לעבודתה.

***

70 כשלונות זה לא מעט. אבל יכול להיות שיש עוד כשלים וטעויות שלא חשבנו עליהן, אירועים שלא שמענו עליהם, מידע שלא הגיע לידינו. אם את או אתה חושבים שיש לכם עוד כישלון להוסיף לרשימה – נשמח לשמוע וללמוד. אנא כתבו לנו.

***

מקורות מידע:​

צילומים: הדס פרוש, נתי שוחט, יונתן זינדל, אוליביה פיטוסי, אביר סולטן, תומר נויברג | פלאש 90. אלכס קולומויסקי.

המלחמה על הגבלת ההפגנות חשפה: בליכוד היו מעדיפים לוותר על הרשות המחוקקת

השר אוחנה ניסה להציג לממשלה ייעוץ משפטי מטעם ״פורום קהלת״ השמרני כאלטרנטיבה ליועמ״ש. נציג היועמ״ש היה צריך להסביר לחברי הכנסת את תפקידם. ח״כים של הליכוד ניסו לקדם תקנות לשעת חירום שעוקפות את הכנסת. כך אושר התיקון לחוק הקורונה שמונע הפגנות נגד הממשלה

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

בשלישי, באישון ליל, אושרה בקריאה שניה ושלישית במליאת הכנסת הצעת החוק שפוגעת בזכות המחאה והפולחן, ומעניקה לממשלה ולעומד בראשה סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש. 

מדובר בעוד שכבה לחוק הקורונה שנחקק רק לפני חודשיים ומאפשר, גם בלעדיה, לממשלה להטיל הגבלות מרחיקות לכת על אזרחי המדינה. הגבלות על חופש התנועה (איסור להתרחק מהבית), העיסוק (סגירת עסקים) והחינוך (סגירת בתי הספר). עד כה חוק הקורונה החריג במכוון הגבלות על חופש הדת והמחאה. 

השיח הציבורי הסוער מתמקד בימים האחרונים בהפגנות – אבל זהו רק חלק מהסיפור. תחת עשן הקרבות סביב חופש המחאה והדת, הליכוד נלחם כדי לעקוף את הכנסת ולאשר את ההגבלות בתקנות לשעת חירום בממשלה. סוג של קו שחצייה שלו הייתה מהווה תקדים מסוכן. 

ההפגנה הגדולה הראשונה מול בית ראש הממשלה בבלפור, ביום הבסטיליה, ה-14 ביולי 2020 (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

מה קובע החוק?

ההחלטה של הכנסת לאשר את הגבלת ההפגנות במהלך סגר הקורונה עברה אתמול, למרות המחאה הציבורית הקולנית, ברוב של 46 בעד מול 38 מתנגדים. שני חברי כנסת מכחול לבן (מיקי חיימוביץ׳, רם שפע) הצביעו נגד וחברי קואליציה אחרים נעדרו מההצבעה. התוספת החדשה לחוק קובעת מהם התנאים המצטברים להתפרצות המגפה בהם יכולה הממשלה למנוע מהציבור להפגין במרחק מוגבל מהבית, נכון לעכשיו עד 1,000 מטר מהבית. עד עכשיו החוק החריג, במכוון, את היציאה מהבית להפגנה מן המגבלות, וזאת בתנאי שישמרו תנאים של ריחוק חברתי ומסכות. 

כעת קובע התיקון החדש שכאשר התקנות מגיעות לרף הכולל: הגבלת התקהלות ל-20 איש בשטח פתוח ו-10 בשטח סגור, סגירת כל מקומות העבודה למעט מקומות עבודה חיוניים, סגירת מוסדות חינוך וצמצום התחבורה הציבורית – ניתן יהיה למנוע יציאה מהבית גם לצורך השתתפות בהפגנות. תחת התנאים האלו נוכל לצאת מהבית להפגין במרחק של עד אלף מטרים (בהתאם למגבלה הכללית על מרחק היציאה מהבית נכון לעכשיו). כדי להפעיל את מצב החירום המיוחד שיאפשר את המגבלות החמורות, נדרשת חוות דעת מקצועית של משרד הבריאות. 

על פי התיקון לחוק, אותן מגבלות מרחק והתקהלות יחולו גם על יציאה מהבית לצורך השתתפות בתפילות שגם הוא לא נכלל בחוק הקורונה המקורי. אבל אם מסתכלים לרגע על המציאות – כמה אנשים מתרחקים יותר מקילומטר מהבית כדי להתפלל? 

תפילה תחת כללי הריחוק החברתי, ספטמבר 2020 (פלאש 90)

המגבלות של מצב החירום המיוחד יכנסו לתוקף מרגע שיאושרו התקנות בממשלה ולמשך שבוע ימים. הממשלה יכולה להאריך את מצב החירום מידי שבוע, ועד ל-21 ימים. בתום 21 הימים יכולה הכנסת לאשר את הארכות מצב החירום המיוחד ולאפשר את הגבלת ההפגנות לתקופה של 14 ימים בכל פעם וכל עוד מצב החירום המיוחד מתקיים. ניתן להאריך כך שוב ושוב את מצב החירום המיוחד אך רק כל עוד ההגבלות והסגר הם ברף החמור של סגירת המשק וכדומה.

החוק אומנם מציין כי אין בו כדי לאסור הפגנות, אבל כל צמצום של חופש התנועה והתקהלות באופן גורף כל כך מחסל בפועל את האפשרות להפגין. 

לנטרל את הכנסת

אבל מדובר רק בחלק מהפאזל. כי בזמן שכל המדינה עסקה בהגבלת ההפגנות, הליכוד ניסה לעשות מהלך מרחיק לכת, להכריז על מצב חירום שמאפשר לממשלה ולעומד בראשה לקבל החלטות בלי אישור הכנסת, וכך להפוך את בית הנבחרים שלנו לגוף חסר סמכויות. 

למה הכוונה? סעיף 39 לחוק יסוד הממשלה קובע כי כאשר יש מצב חירום, הממשלה יכולה להתקין תקנות לאותו צורך חירומי. בנוסף, אם ראש הממשלה לא יכול לכנס את הממשלה במצב החירום – הוא יכול לקבוע את התקנות לבדו. 

"תקנות שעת חירום כוחן יפה לשנות כל חוק, להפקיע זמנית את תוקפו או לקבוע בו תנאים". כלומר, לבטל או לקבוע כל חוק. מרגע שהתקנות לשעת חירום (להלן: תקש"ח) נכנסות לתוקף הן תקפות למשך שלושה חודשים. הכנסת יכולה להאריך אותן או לבטל אותן, אבל רק ברוב של חברי הכנסת.

ראש הממשלה בנימין נתניהו. התקש״ח יכול לתת לו בידיים הרבה מאוד כוח. (צילום: אוליבייה פיטוסי / פלאש 90)

וזה מה שביקשו בליכוד לעשות, ובכחול לבן ניסו למנוע בימים האחרונים: לתת לממשלה את הכוח והסמכות להגביל הפגנות לשלושה חודשים לפחות מתוקף תקנות חירום, עליהן החליטה הממשלה, ובלי לערב את הכנסת. 

עוד בשקוף:

מי שהתעקשו כל העת, בדיון ביום חמישי בשבוע שעבר בוועדת חוק חוקה ומשפט, על תקנות החירום הם חברי הכנסת עמית הלוי ושלמה קרעי מהליכוד.

"אם אנחנו במצב חירום מיוחד, די בכך שהכנסת תיקפה את ההחלטות של הממשלה בכך שהיא הודיעה שזה מצב חירום מיוחד", אמר הלוי במהלך הדיון. ״היא לא צריכה להיכנס להגבלות כאלו ואחרות. לא משנה אם זה הפגנות תפילות או ספורט. זה כמו במלחמה, הכנסת לא צריכה להתכנס פה בכנסת בשעה שלוש בלילה ותאמר לרמטכ"ל אם תוכל לירות בצרורות או בבודדת", הוסיף. "צריך להיות פה קו אחד מנחה ואחיד. הממשלה יכולה לתקן כל תקנה שהיא רוצה. אנחנו רואים שאנחנו באים לכנסת כל אחד מושך לכיוון שלו", אמר קרעי.

הבעיה היא שהממשלה ביקשה להחיל מצב חירום ולהחליט על תקנות שמשמעותן צמצום של מחאה שמופנית נגדה, ובמיוחד נגד הליכוד וראש הממשלה נתניהו. כלומר – למקדמי התקש״ח יש אינטרס פוליטי ואף אישי. 

בנוסף, כפי שטען היועמ״ש, חוק הקורונה החריג במפורש את ההפגנות והתפילות. לכן, החלטה על מסלול של תקנות לשעת חירום היתה עוקפות באופן בוטה, ספק אם בכלל חוקתי, את החלטת הפרלמנט שהתייחסה באופן ספציפי למצב החירום הנוכחי. 

זה אולי טבעי שהממשלה תשאף לרכז אצלה יותר כוח. אבל בדיוק לשם כך יש לנו פרלמנט שתפקידו לרסן את הממשלה. באחד הרגעים המדהימים במהלך הדיון שהתקיים בליל חמישי, היה צריך המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, רז נזרי להסביר לחברי הכנסת מהו תפקידם ולמה הוא חשוב: "תקש"ח מעביר את התפקיד של הרשות המחוקקת מהכנסת לממשלה. כחברי פרלמנט אתם צריכים לעמוד על כך. לשמור על סמכותה של הכנסת", הוא אמר. עוד הוסיף: "אתם רוצים לחזור לתקש"ח גם כשיש כנסת וגם שיש חוק מסגרת. אני תמהה על כך שחברי כנסת מבקשים את זה".

בתחילת המגפה, במרץ 2020, הממשלה אכן השתמשה בתקנות לשעת חירום. אבל זה נעשה מחוסר ברירה ובמצב שונה לגמרי: הכנסת לא תפקדה עדיין מאחר ולא הוקמו ועדות ולכן לא ניתן היה לחכות לסיום ההליך. לכן כל הגבלות התנועה וחוק מעקבי השב"כ נקבעו בתחילה המגיפה בתקנות לשעת חירום ולאחר מכן עברו הליך חקיקה רשמי בכנסת רק לאחר שזו נכנסה לתפקוד.

עכשיו יש כנסת שיכולה להתכנס, אם תרצה, ולקבל החלטות. אבל ממשלת ישראל ניסתה לנצל את ההזדמנות כדי לעקוף אותה ולרוקן אותה ממשמעות.

אוחנה מביא יועץ משפטי מהבית

ח״כ הלוי לא פעל בחלל ריק. רק ערב לפני כן, ביקש השר אוחנה להכניס לישיבת הממשלה עורכי דין מ״פורום קהלת״. אלו ביקשו להציג חוות דעת משפטית שונה משל היועץ המשפטי לממשלה. חוות הדעת של אנשי מכון המחקר השמרני קובעת כי בסמכות הממשלה ורה"מ לקבוע כי אפשר להגביל את ההפגנות תוך הישענות על אותן תקנות לשעת חירום. 

במענה לדרישתו של אוחנה לייעוץ משפטי של פורום קהלת כתב היועמ"ש למזכיר הממשלה: "לא יעלה על הדעת כי שר יביא עמו לישיבת הממשלה מומחה צבאי חיצוני, אשר יחליף את עמדת הרמטכ"ל או ראש השב"כ, או שיביא לישיבה מומחה משטרתי חיצוני שיחליף את עמדת המפכ"ל, או רואה חשבון חיצוני שיחליף את עמדת החשב הכללי".

אוחנה ניסה, למעשה, להביא בפני הממשל ייעוץ משפטי אלטרנטיבי ליועמ״ש מנדלבליט. שלא כמו בנציגי פורום קהלת, במנדלבליט בחרה הממשלה בעצמה באופן חוקי לאחר שנבחן כי הוא עומד ברף של כשירות לשיפוט בבית המשפט העליון. אוחנה אולי יקרא למה שהוא ניסה לעשות ״משילות״ אבל לא כך הוא – מדובר במהלך מסוכן שעושה פוליטיזציה לתפקיד החשוב. 

לא משילות אלא פוליטיזציה מסוכנת. השר לבטחון הפנים אמיר אוחנה (צילום: אוליבר פיטוסי, פלאש 90)

תארו לכם שבכל פעם שאחד השרים או רה"מ עצמו לא יאהב את הנחיות היועמ״ש הוא פשוט יעקוף אותו ויביא חוות דעת פרטית. וחוץ מזה, אפילו חברי כנסת לא יכולים להשתתף בישיבות הממשלה, אז מדוע שגורמים פוליטיים המקורבים לשר או לרה"מ הממשלה יקבלו מעמד מיוחד? 

נזכיר כי רק לפני כשנתיים ביקש השר אוחנה (אז הוא היה חבר כנסת) להעביר תיקון חוק שיאפשר מינוי פוליטי של יועצים משפטיים למשרדי ממשלה, בדיוק כמו מנכ"ל. עכשיו עלה בידו רעיון חדש, בכלל לא להתחייב ליועץ משפטי אחד אלא להביא כל פעם חוות דעת שתשרת אותו ואת הצרכים הפוליטיים של הליכוד. 

ניסיון לרוקן את החוק מתוכן

במהלך הדיון הלילי בחמישי שעבר בוועדת הכנסת, התברר מהר מאוד כי הממשלה מנסה לבצע תרגיל: הם רצו שהכנסת קודם תעביר את התיקון לחוק ורק אחר כך יספרו לח״כים באילו תנאים הוא ייכנס לתוקף ומהן ההגדרות להחמרה שמחייבת הפעלה שלו. 

מי שהתעקשו לאורך כל הדיון ובטרם החקיקה להבהיר מראש מהן ההגבלות שמגדירות מצב מיוחד שמשמעותו הטלת איסורים גם על הפגנות ותפילות היו חברי ועדת החוקה של האופוזיציה ובראשם יואב סגלוביץ' וקארין אלהרר (יש עתיד), ועופר כסיף ואוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת). הם הבינו כי בלי התקנות שקובעות מה יהיה פתוח ומה יהיה סגור – החוק ריק מתוכן.

וכך במשך כל הלילה, מרחה הממשלה את הכנסת עד שרק בשעות הבוקר הועילו להודיע מהם מקומות העבודה שיוחרגו מהחוק. 

בשעה 1:00 לפנות בוקר, ביום שישי, החלה הממשלה בהצבעה טלפונית בין שרי הממשלה. ההצבעה הסתיימה רק בשעות הבוקר – אז פורסמו התקנות. עד שהסתיימה ההצבעה בממשלה ההליך הפרוצדורלי בכנסת כבר עמד בפני כניסת השבת ואז הופסקה החקיקה שחודשה רק ביום שלישי. הכנסת הייתה, אם היו רוצים בקואליציה,לסיים את הדיון גם במוצאי השבת ועד לכניסת החג.

למה לא ניסו לסיים את מלאכת החקיקה לפני כניסת החג? אולי בגלל שהמחלוקות בקואליציה עדיין היו עמוקות ואולי דווקא מתוך כוונת מכוון. אנחנו לא יודעים. מה שכן זה חסך עימות עם קהילות חרדיות שביקשו להתכנס ביום כיפור.

בכל הזמן הזה ניסו בליכוד להמשיך ולדחוף להרחבת משך הזמן על איסור ההפגנות, באמצעות הסתייגויות שונות שניסו להכניס לחוק. מדובר בהסתייגויות, שגם סיעת ימינה ביקשה להכניס, שיאפשרו את המשך הטלת המגבלות על הפגנות גם בעתיד, ובלי לקשור את המגבלות על ההפגנות בהחלטות על סגר כללי. כחול לבן דרשו להסיר את ההסתייגות ולהגיש אותה כחוק נפרד, כתנאי להצבעתם. 

השב"כ עדיין עוקב אחריכם

הוויכוח על הצורך בהידוק הסגר עד כדי איסור על הפגנות ופולחן דתי עמוק: יש מי שחושבים שמדובר במצב חירום רפואי שמחייב הטלת מגבלות קשות למען כלל הציבור, וכי הנראות של המפגינים פוגעת במאבק במגפה ואף נותנת לגיטימציה לקבוצות ויחידים אחרים בחברה שלא לעקוב אחר הנחיות הסגר. 

מצד שני, הכנסת עוצרת בחקיקה מחאה נגד הממשלה. היא לא מאפשרת הפגנות ומחאה של אזרחים מול מוסדות שלטון. מדובר במניעה של זכויות יסוד בדמוקרטיה. הכנסת, לדוגמא, שייכת לכולם. אני לא צריך לגור בפרברים של שכונת נחלאות בירושלים, ברדיוס של קילומטר ממנה, כדי שתהיה לי הזכות להפגין מולה. בנוסף, יכול להיות שהמגבלות על הפגנות יעצרו את המומנטום של המחאה נגד נתניהו שתפסה תאוצה בחודשים האחרונים. 

רדיוס של אלף מטרים מסביב לכנסת. (צילום מסך: קפלן ייעוץ קוד פתוח)

הבעיה במקרים כאלו בהם ממשלה מחליטה להשתמש בכלים דרקונים שנותנים בידיה כוח עצום – היא שאפשר מהר מאוד להתרגל לכוח הזה ולהשתכר ממנו. קשה מאוד לחזור אחורה אחרי שחוצים קווים אדומים. הם תמיד יהוו תקדים שיש לבחון, והכלי שפעם היה חריג יכול להפוך לשגרתי. אנשים מתרגלים מהר. 

רק לפני קצת יותר מחצי שנה, כשהממשלה העביר בתקש"ח את חוק איכוני השב"כ, כתבנו כאן עד כמה המהלך, גם אם חשבו שהוא נחוץ כדי לסייע בקטיעת שרשראות הדבקה, מהווה תקדים מסוכן – כי דרכם של מהלכים כאלו הוא להישאר. 

עובדה, נכון להיום, ולא משנה אם התחלואה עלתה, ירדה, התייצבה, היינו בסגר או יצאנו מסגר – הממשלה ממשיכה לאכן טלפונים של אזרחים ישראלים ולשלוח מאות אלפים מהם כל חודש לבידוד שמשמעותו מעצר בית. למרות זאת, רמת התחלואה בישראל היא מהגבוהות בעולם, ולכן כיום מרחף סימן שאלה ענקי מעל האפקטיביות של כלי המעקב הדיגיטלי של שב״כ.

לכן, אפשר להעריך בזהירות שהממשלה תמצה את כל הזמן שיש ברשותה כדי להגביל את ההפגנות, ובוודאי כל עוד הסגר קיים. לאחר מכן אנחנו עשויים לראות, בדיוק כמו שקרה באיכוני השב"כ, ולאחר שהציבור יסתגל לכך שאיבד עוד חירות עוד זכות יסוד – ניתן יהיה לנסות להמשיך את הגבלת ההפגנות. מהכנסת לא תגיע הישועה, שכן כפי שהיא ממשיכה לאשר, כמעט כמו חותמת גומי, את איכוני השב"כ היא עשויה לאשר, בדיוק עם אותו גומי את המשך ההגבלות על חופש המחאה בישראל. 

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

טעיתי, עם נתניהו אי אפשר לנצח את השחיתות

שנים טענתי שהבעיה היא לא נתניהו, אלא התשתית הרקובה שמאפשרת לכל ראשי הממשלות להיות מושחתים. זו היתה טעות. כל עוד נתניהו עומד בראש המערכת, לא ניתן לתקן אותה ● אבל יש תקווה: המחאה יכולה להוביל ליצירת מנגנונים לשקיפות שלטונית ● טור אישי

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

תומר אביטל |

דמיינו שאתם צופים הערב במהדורת החדשות. הכל מתנהל כרגיל. לפתע המנחה קוטע כתבה בדרמטיות. הוא אומר שיש מסיבת עיתונאים בהולה ומיד מעביר את השידור.

תארו לכם עולם שבו ראשי הממשלה עוצרים הכל כי התגלתה שחיתות. בנימין נתניהו ובני גנץ. (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

על המסך מופיע אולם בקריה. ראש הממשלה נעמד מאחורי פודיום ומוריד את המסכה. הצלם מסדר את הפוקוס, ורואים שעיניו טרוטות. "ערב טוב אזרחי ישראל", הוא אומר, ומסביר שראש עיר הורשע בעבירת שחיתות. "זה אירוע חמור", הוא מדגיש, "לא נעבור עליו לסדר היום. ממשלת ישראל מתביישת באיש הזה. נפעל לסכל כל העברת כספי ציבור למקורבים. כל מושחת ישלם מחיר כבד". הוא מוסיף שהנחה לסתום את הפרצה שאפשרה את העבירה הזו, ושבהקדם יחוקק חוק לשקיפות תקציבית מלאה ברשויות המקומיות. 

אחריו עולה רה"מ החלופי. "מדינת ישראל תפעל בכל מקום שבו תידרש נגד השחיתות – קרוב או רחוק", הוא מאיים בקול חמור סבר, "כל פעולה של נבחר או פקיד – נגד הציבור, תביא לתגובה עוצמתית, חדה וכואבת".

*

הנהגת המדינה עוצרת הכל כשיש אירועים ביטחוניים (בצדק), אבל לא אכפת לה כשהשחיתות חוגגת ברשויות המקומיות, בלשכת עורכי הדין, בהסתדרות ובעוד אלף מקומות אחרים. אני לא מגזים. שוב ושוב נחשפו פרשות בעשור האחרון שהראו כי כספנו הפקר. שראשי עיר, מקורבים, לוביסטים וחברי מרכז זכו להטבות – על חשבוננו. ומה ראש הממשלה עשה בתגובה? פיזר מסכי עשן של שמאל-ימין. ואנחנו? לקוחות שבויים של מערכת רקובה.

וגם אני אשם בזה.

*

מזה שנים שאני טוען שזה לא רק נתניהו הבעיה, אלא התשתית המחוררת שאפשרה גם לראשי הממשלה הקודמים להיות מושחתים ושגם הבאים יהיו בקצב הזה. קראתי שוב ושוב לחוקק חוקי שקיפות ואנטי-שחיתות. טענתי שלא החלפת נתניהו אלא החוקים האלו יהיו הרמזורים, פסי ההאטה, התמרורים שיקשו על תאונות הדרכים השלטוניות מלקרות. 

אני עדיין מאמין בזה, אבל הצטבר מספיק חומר כדי שאבין: התשתית לא תתוקן לעולם כל עוד נתניהו ממשיך לשמש האדריכל הראשי. לעולם.

איך אני בטוח?

קחו את ועדת השרים לחקיקה שמסרסת את הכנסת ומבטלת הפרדת רשויות. הצלחנו ב"שקוף" לשכנע את יושבי הראש שלה – מציפי לבני ועד איילת שקד – להשקיף ולשנות את נהלי הוועדה. נתניהו? בלם בעצמו כל שינוי. תשאלו את שתיהן.

או קחו את הצוללות. לאחר שנחשף שהיועץ הצמוד ביותר של נתניהו וקרוב משפחתו – שימש במקביל כלוביסט של החברה ממנה רכשה המדינה צוללות במיליארדים, נתניהו הסתפק בלומר "לא ידעתי" ו…זהו.

איך, איך הוא לא סגר את הפרצה הזו שמאפשרת ליועצי ראש הממשלה להסתיר ניגודי עניינים וללוביסטים לגזור קופונים ביטחוניים בסתר? 

למעשה, קחו כל פרשיית שחיתות שעלתה בשנים האחרונות. את רובן היה אפשר למנוע, או לכל הפחות לנסות לוודא שלא יקרו שוב. אלא שנתניהו טרפד חוקים שביקשו לעשות זאת – בזה אחר זה. תציצו באתר שקוף, ותראו. טייקונים, מאעכרים, מושחתים ולוביסטים הלכו והשתכללו – והמערכת השלטונית? לא עברה ולו עדכון גרסה אחד.

עוד בנושא:

אני לא נכנס למה שאתם חושבים על פרשה כזו או אחרת. אני רק מסביר שנתניהו השאיר אחריה את המערכת רקובה ופרוצה.

וגם היה לו, לביבי, את כל הזמן שבעולם. הוא ראש ממשלה ברציפות עוד מהתקופה בה טיילתי בדרום אמריקה (וזה היה מזמן), ועדיין – הוא משאיר אותנו חשופים בצריח. למעשה הוא הלך רוורס:

הליכוד הטיל איפול על החלטות לסגירת תיק של נבחרי ציבור ועל המלצות המשטרה. נתניהו גם דרש לצמצם את השקיפות השלטונית, לצמצם את חוק חופש המידע ולגרום לכך שהציבור עוד יותר לא יידע מה הפוליטיקאים עושים בכסף שלנו וכיצד החלטות מתקבלות. 

את זה אנחנו בכל המרץ מונעים, כבר שנים. אבל זה לא מספיק. נתניהו מתעקש להשאיר בורות פעורים כך שגם היורשים שלו עלולים ליפול לתוכם.

זו לא רק התשתית שפגומה. זה גם מי שעומד בראשה.

*

עכשיו, הקורונה הוכיחה יותר מכל עד כמה חשוב שתהיה הנהגה שלא מפחדת מביקורת. הנהגה עם אומץ ומקצועיות. הנהגה שפועלת בשביל כלל האזרחים ולא בשביל החברים עם הכסף.

וזה אפשרי. שורה של מהלכים שנתניהו הכניס לבוידעם – כמו שקיפות בישיבות ממשלה, פרסום פגישות עם לוביסטים, ומלחמת חורמה בניגודי העניינים שהורגים תחרות וגורמים לכך שהכל יקר פה – כל זה יכול לקרות. זה מחכה על המדף.

ונכון, גם ראשי הממשלה הבאים עלולים להיות אנטי-שקיפות. יש מצב. אני לא נביא. אבל אחרי כל כך הרבה שנים עם נתניהו, זה ברור – איתו זה לא יקרה. איתו קורה ההיפך. 

*

כמה מילים על ההפגנות:

נתניהו נבחר בהתאם לשיטה שנהוגה פה, ולא מעט רוצים אותו בשלטון. אסור להתעלם מזה. אבל דמוקרטיה זה לא רק להצביע. זה גם לשכנע בדרכים לגיטימיות בין סבב בחירות אחד לשני.

עשרות אלפים בהפגנה בכיכר פריז נגד השחיתות ונגד נתניהו (צילום: יעל מרום)

עכשיו, אנשים מגיעים למחאה מכל מיני כיוונים. אבל מה שמאחד את רובם זה המיאוס מהנהגה מנותקת, והדרישה למנהל תקין שקשוב ומכבד אותנו. נכון, אנחנו לקוחות שבויים, אבל גם יודעים סוף סוף להתלכד. וזה נפלא. זה מעורר תקווה. והתקווה שלי היא שהמחאה תוביל לבניית תשתית מהסוג שמקשה על שחיתות בכלל להיוולד.

אני לא מתיימר לומר שזה מה שכל המפגינים רוצים. אין למחאה הזו בכלל מנהיגים, לכן, אגב, אי אפשר לחסל אותה. אבל הנה הדבר שבעיני הכי חשוב להילחם עליו עכשיו, שמאלנים וימניות ביחד: חיסול קשרי הון-שלטון-עיתון, התנערות מפוליטיקאים שרודפים כוח וכסף, וקריאה לשקיפות שלטונית.

והחדשות הטובות הן שאני מאמין שזה הכיוון. לא ראיתי שם הסתה למלחמת אחים – אלא קריאות לסיים אותה. וראיתי אצל המון מוחים חלומות לעתיד ורוד יותר. חלומות להנהגה מחוברת, שקופה ונקיית אינטרס. חלומות למציאות שבה ראש ממשלה יעצור הכל ברגע שתתגלה שחיתות ויכריז על צעדים למגר אותה. כל מיני חלומות במקום חזון הבלהות שבו אנחנו חיים: שבראש הפירמידה עומד איש שנגדו תלויים כתבי אישום על שוחד, מרמה והפרת אמונים.

לא מאמינים לי? זה בסדר. זו החוויה האישית שלי. לכו להפגנות לבדוק בעצמכם. מה שבטוח זה שאל תסתמכו על סיקור של עיתונאים שמעניקים לו רשת ביטחון תמידית וגם לא על אלו שמבקרים את נתניהו בעיוורון תמידי.

מילה אחרונה. השחיתות הורסת את חיינו – חילונים, ערבים, דתיים, אזרחים. ואנחנו בשקוף עושים הכל כדי לעזור בהסברה ובהנגשת חומרים לתיקון התשתית השלטונית עצמה. כי כדי להילחם בשחיתות – חייבים לדעת אילו פרצות בשיטה תכלס חייבים לתקן. לכן אנו מפיצים עוד ועוד חומרים שמסבירים בצורה פשוטה וברורה מה לעשות. אתם מוזמנים ללמוד ולשתף. זה חשוב. הנהגה בונה על בורות וייאוש כי אז קל לפלג ביננו. לא ניתן להם. בזכות אזרחים אכפתיים כמוכם, נוביל לתיקון המציאות. תודה רבה שהקשבתם לחפירה הזו.

* * *

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי תומר אביטל

בדיקה: האם התקשורת התגייסה לטובת נתניהו, או לטובת המפגינים נגדו?

נתניהו טוען כי התקשורת הפכה לזרוע תעמולה של המפגינים נגדו ● המפגינים טוענים כי התקשורת מתעלמת מהם במשך שנים ונזכרה לסקר אותם רק כשהמשטרה נקטה באלימות ומספר המפגינים עלה בצורה דרמטית • אז מה מספרים המספרים?

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| אורן פרסיקו ושוקי טאוסיג, העין השביעית |

"התקשורת מתגייסת למען הפגנות השמאל", התלונן ראש הממשלה בנימין נתניהו בתחילת אוגוסט. עוד לפני כן, ב-25 ליולי, טען כי "ערוץ 12 הפך לזרוע תעמולה חסרת בושה של השמאל האנרכיסטי להפיל את ממשלת הימין והעומד בראשה". לפי נתניהו, ודובריו השונים, היקף הסיקור של ההפגנות נגדו, כמו גם נימת הדיווחים, חריגים ומעידים על הטיה תקשורתית מובהקת לרעתו.

הפגנה נגד שחיתות שלטונית, כיכר פריז, ירושלים (צילום: יוסי זמיר)

אל מול טענה זו של ראש הממשלה עומדת טענה הפוכה, של המפגינים עצמם. הפגנות המחאה נגד נתניהו מתקיימות כבר כארבע שנים, תחילה על רקע החשדות נגדו לשחיתות שלטונית פלילית ואחר-כך על רקע כתבי האישום והמלחמה שהכריז על מערכת המשפט, ולאחרונה גם בשל הביקורת על ניהול משבר הקורונה. לאורך השנים טענו המפגינים כי התקשורת מתעלמת מהם, וכי הם זוכים לסיקור רק כשמתחוללות פרובוקציות או מופעלת כנגדם אלימות.

נימת הדיווחים ומידת ההזדהות של חלק מהעיתונאים עם המפגינים, וההתמכרות של התקשורת לגימיקים ופרובוקציות – הם נושאים מעניינים לדיון. כך גם השימוש החוזר ונשנה של נתניהו בתקשורת כשעיר לעזאזל, בדומה למנהיגים פופוליסטיים במדינות שונות ובזמנים שונים, או האופן שבו הוא מתייג הפגנות אזרחיות במדינה דמוקרטיות כניסיון הפיכה.

אך את טענותיהם של נתניהו ושל המפגינים ניתן גם לנסות ולבדוק באופן מספרי. האם התקשורת בישראל מתמסרת באופן מובהק לסיקור ההפגנות נגד נתניהו, או דווקא מתעלמת מהן באופן מופגן?

התקשורת מתגייסת למען הפגנות השמאל ששוברות מדי יום שיאים חדשים של אלימות והסתה לרצח

התקשורת מתגייסת למען הפגנות השמאל ששוברות מדי יום שיאים חדשים של אלימות והסתה לרצח. אני מבקש שתשמעו את הדברים הברורים שאמרתי על כך בפתח ישיבת הממשלה:אני מגנה אלימות כלשהיא. אין לה שום מקום, משום צד, ויש לנו אפס סובלנות כלפי כל גילוי של אלימות או כל איום באלימות. מצד כלשהוא, כלפי כל אדם. אבל כאן בשם הדמוקרטיה אני רואה ניסיון לרמוס את הדמוקרטיה. בהפגנות הללו יש עיוות של כל הכללים. קודם כל, אף אחד לא מגביל את ההפגנות. להיפך, הולכים לקראתם. זה מדגרות של קורונה, יש כללים שלא נאכפים, אף אחד לא מגביל את זה ואף אחד גם לא ניסה להגביל את זה.אני אומר, הפוך: מתדלקים את ההפגנות האלה, במיוחד בהתגייסות תקשורתית שאני לא זוכר כמוה. מעודדים אותן. מאפשרים לשתק שכונות, מאפשרים לחסום כבישים, בניגוד מוחלט לכל מה שהיה מקובל בעבר. אני מזכיר לכם את מה שאמר נשיא בית המשפט העליון, אהרון ברק, ביחס למפגינים נגד תוכנית ההתנתקות כשהוא התבטא בחריפות נגד חסימת כבישים: ״חופש הביטוי אינו היתר להתפרעות. חופש הביטוי אינו מגן על החופש לשתק את המנגנונים לאכיפת החוק ולהביא לקריסתם. חופש ההפגנה אינו מגן על החופש לעצור את המדינה ולסכן את ביטחונם של הפרט והכלל״. זה היה כשהיה מדובר במפגינים שיצאו נגד התוכנית של ההתנתקות. מפגינים מהימין. אבל כאן כשמדובר במפגינים של השמאל – הכל נעלם. פשוט נעלם.אני מוקיע את החד צדדיות של רוב אמצעי התקשורת. הם לא מדווחים על ההפגנות, הם משתתפים בהן. הם מתדלקים. זה לא רק תקשורת מגוייסת, זה תקשורת מגייסת. הם מתדלקים הפגנות שהן הפגנות אלימות שאף אחד לא אומר עליהם כלום.לא שמעתי גינוי אחד בתקשורת לאלימות קשה שהופנתה כלפי שוטר בהפגנות השמאל בירושלים. הוא סיפר שהוא עבר לינץ׳ על ידי המפגינים. הוא נזקק לניתוח. לא רק שהתקשורת לא גינתה זאת, היא אומרת שהשוטר אשם! ואם לא השוטר אשם, אז אולי אני אשם – כי אני כביכול שולח את השוטרים – מה שלא היה ולא נברא.כשאוהדים משתי קבוצות כדורגל נכנסים לקטטה בתל אביב, התקשורת מעלילה עליהם שמדובר בפעילי ימין שהפעילו אלימות כלפי מפגיני השמאל. שוב, גם כאן, עבדכם אשם – כי אני כביכול שלחתי את האוהדים הללו. כשמפגינים מגיעים עם לפידים ומאיימים לזרוק בקבוקי תבערה על מעון ראש הממשלה – גם כאן עבדכם אשם. הם אומרים: ״אם הוא לא היה בבלפור לא היינו צריכים להפגין״. וכשיש הסתה פרועה, חסרת מעצורים, כולל קריאות יומיומיות לרצוח את ראש הממשלה ובני משפחתו – התקשורת מתעלמת, מטייחת, והפוליטיקאים שותקים.אני הערכתי את העובדה שנשיא המדינה התבטא בעניין הזה שלשום, ואני רוצה לדמיין מה היה קורה אם יום יום היו קוראים לרציחתו של נשיא המדינה ובני משפחתו. איזו זעקה הייתה קמה ואיזו התעוררות הייתה קמה. כמה משדרים היו קמים. כמה שדרים ופרשנים היו מדברים. מעולם לא הייתה התגייסות כזאת כל כך מעוותת. רציתי להגיד סובייטית, אבל זה כבר במונחים צפון קוריאניים, של התקשורת בעד ההפגנות.איך קלמן ליבסקינד כתב בסוף השבוע האחרון? ״אני מתקשה לזכור מקרה דומה, שבו מפגינים מעטים כל כך, קיבלו חיבוק וליווי עיתונאי רחב כל כך. כותרות ראשיות על בסיס כמעט יומיומי. מעקב צמוד. שידורים בלתי נגמרים, כבר מהרגע הראשון. אתרי החדשות והמהדורות הפכו ללוח המודעות של המחאה. כתבים ופרשנים התנדבו לתפקד כמו אנשי יחסי הציבור שלה. אי אפשר לפספס את ההתלהבות שלהם. אי אפשר לפספס את ההזדהות שלהם עם כל מי שהם מראיינים. פעם הם בתפקיד המדווח, פעם בתפקיד המפגין. אם לא תעקבו אחריהם בדקדקנות, לא תבחינו איזה מהכובעים הם חובשים בכל רגע נתון״. וליבסקינד אומר: ״אנחנו נמצאים בימים שבהם כל אמצעי התקשורת עסוקים במאמץ גלוי וניכר לעין להגביר את הלהבות. יש להם עניין בלתי מוסווה לחמם את האווירה, ולא לתת למחאה הזו לדעוך. הכאוס הזה משרת אותם. הם מגויסים להפלת נתניהו, לא חשוב איך… אין להם עניין בעובדות. אין להם עניין בסיקור הוגן. אין להם עניין בעיתונות. יודעים מה? ארהיב עוז ואומר שלחלק נכבד מהם יש גם עניין שתהיה פה אלימות. האלימות הזו תבטיח את המשך הבלגן ואת המשך האש. האלימות הזו משרתת את הנרטיב. האלימות הזו מקדמת את השגת המטרה״. רבותיי, זה לא עיתונאי הזוי, זה לא עיתונאי שולי, זה עיתונאי מרכזי ומכובד שחושף את האמת שכולכם מודעים לה. עוד לא מאוחר להתעשת. לתקשורת יש אחריות, לנבחרי הציבור יש אחריות, אני מצפה מכולם לגנות את האלימות וההסתה מכל צד שהוא.הכתובת על הקיר בפייסבוק, הכתובת על הקיר בהפגנות. אף אחד לא יוכל להגיד: לא ידעתי.

Posted by ‎Benjamin Netanyahu – בנימין נתניהו‎ on Sunday, August 2, 2020

המספרים מספרים סיפור חד-משמעי: מאז נובמבר 2016 ההפגנות התקיימו שבוע אחר שבוע, חודש אחר חודש, שנה אחר שנה. ובכל זאת, עד הקיץ הנוכחי, כלי התקשורת המרכזיים כמעט והתעלמו מהן לחלוטין, למעט בנקודות זמן ספציפיות סביב מערכות בחירות.

נקודת הזמן היחידה במהלך השנים בה זכתה המחאה לסיקור בהיקף משמעותי הייתה ביולי האחרון, "חודש ההפגנות" בציבוריות הישראלית. בשבועות אלה אכן זינק הסיקור של ההפגנות – אולם בניגוד לטענת נתניהו, הדבר קרה באופן תואם לזינוק בהיקף ההפגנות עצמן.

בנוסף, למרות הזינוק בסיקור, ולמרות ההיקף יוצא הדופן של המחאה, הן מבחינת כמות המפגינים והן מבחינת הפיזור הגיאוגרפי – המחאה נגד נתניהו קיבלה סיקור פחות מזה של מחאות אחרות.

חוסר עניין, התעניינות מוגבלת ודעיכה

לפי בדיקה שערכה חברת יפעת מחקרי מדיה לבקשת "העין השביעית", מאז יולי 2018 ועד פרוץ מגפת הקורונה לא היה חודש אחד שבו שודרו בשלושת ערוצי הטלוויזיה המרכזיים יותר מעשרה אייטמים על המחאה השבועית.

יוצאי דופן היו החודשים אוקטובר ונובמבר 2019, אז נערכו במקביל גם הפגנות תמיכה בנתניהו ונרשמו עימותים בין קבוצות המפגינים. הבדיקה כללה את הערוצים כאן 11, קשת 12 ורשת 13 (וכן את ערוץ 10 עד שהתמזג עם רשת בתחילת 2019). גם אז, מדובר היה במספר נמוך מאוד של אייטמים: 19 באוקטובר ו-15 בנובמבר.

מספר האייטמים בערוצי הטלוויזיה המרכזיים על ההפגנות נגד נתניהו, יולי 2018-2020 (מקור נתונים: יפעת מחקרי מדיה)

(מקור נתונים: יפעת מחקרי מדיה)

במרץ האחרון, עם פרוץ מגיפת הקורונה במלוא עוזה ותחילת מחאת "הדגלים השחורים", התעורר עניין תקשורתי בהפגנות, אך גם הוא נותר מינורי באופן יחסי: 18 אייטמים בכל מרץ, 30 באפריל ו-23 במאי. ביוני דעך גם העניין המוגבל הזה שגילו ערוצי הטלוויזיה ושודרו שבעה אייטמים בלבד שעסקו במחאה בכל שלושת הערוצים במהלך כל החודש. 

רק בחודש יולי, כשאלפי מפגינים החלו להגיע באופן קבוע למחאה קולנית מול ביתו של ראש הממשלה בירושלים ואלפים נוספים הפגינו במאות נקודות ברחבי הארץ, ערוצי הטלוויזיה החלו לסקר את המחאה נגד שחיתות נתניהו בהיקפים נרחבים.

מספר האייטמים במדיה המרכזית על ההפגנות נגד שחיתות נתניהו, יולי 2018-2020 (מקור נתונים: יפעת מחקרי מדיה)

בדיקה רחבה יותר, שבחנה את היקף האייטמים על המחאות בכל כלי התקשורת המרכזיים (טלוויזיה, רדיו, אינטרנט ועיתונות מודפסת), מגלה מגמה דומה. סיקור מינורי לאורך מרבית התקופה, התעניינות תקשורתית גוברת בחודשים אוקטובר ונובמבר 2019 עם התארגנות של מחאה נגדית מטעם תומכי נתניהו – שדועכת במהרה. 

רק בחודש מרץ האחרון, עם תחילת מחאת "הדגלים השחורים", החלה התעניינות מחודשת בהפגנות. אך הן הפכו לנושא מרכזי רק בחודש יולי. בשונה מהסיקור בערוצי הטלוויזיה, הסיקור בכלל התקשורת לא דעך לגמרי ביוני, אולם הבדיקה כללה כל אזכור שהיה למחאה, כולל למשל במבזק באתר חדשות.

היסטוריה קצרה של ההפגנות נגד נתניהו

במוקד המחאה לאורך השנים עמד דווקא היועץ המשפטי אביחי מנדלבליט, שלדעת המפגינים נמנע מלפעול כראוי בהעמדתו לדין של ראש הממשלה. ההפגנות הראשונות התחילו בפתח-תקווה ליד ביתו של היועמ"ש בנובמבר 2016, בעקבות תחקיר שפרסם רביב דרוקר בחדשות ערוץ 10 על פרשת הצוללות. המפגינים דרשו ממנדלבליט לפתוח בחקירה פלילית נגד נתניהו בפרשה זו. מנדלבליט פעל להיפך, והודיע מראש כי נתניהו כלל אינו חשוד.

כשנה לאחר מכן עברו ההפגנות לתל-אביב ובהמשך פוצלו בין שתי קבוצות, כל אחת בעיר אחרת, זאת לצד הפגנות נוספות בהיקף מידה קטן יותר בערים מרכזיות ברחבי הארץ. הדמות שזוהתה עם ההפגנות בתחילת הדרך הייתה מני נפתלי, מי שהיה אב הבית במעון ראש הממשלה לשעבר, חשף את ההתעמרות מצידה של שרה נתניהו כלפי עובדי המעון ואף זכה בתביעה שהגיש נגד משרד רה"מ. בהמשך הצטרף להפגנות אלדד יניב, פעיל פוליטי ולשעבר ממקורבי אהוד ברק. בשלב מסוים הסתכסך יניב עם נפתלי והמחאה התפצלה למוקד בכיכר גורן בפתח-תקווה ומוקד בכיכר הבימה בתל-אביב.

שנים של הפגנות, שנים של התעלמות תקשורתית. ‎⁨הפגנה נגד שחיתות, 1 בינואר 2017. (צילום: יוסי זמיר)

לאורך השנים פינתה פרשת הצוללות את מקומה בסדר היום של המפגינים לפרשות פליליות אחרות של נתניהו:

"תיק 1000", במסגרתו נחשד נתניהו בקבלת טובות הנאה בשווי מאות אלפי שקלים משני מיליארדרים זרים, ארנון מילצ'ן וג'יימס פאקר;

"תיק 2000", במסגרתו נחשד נתניהו במו"מ מושחת עם מו"ל "ידיעות אחרונות" נוני מוזס: חקיקת חוק שיפגע ב"ישראל היום", מתחרהו של "ידיעות אחרונות", תמורת הטיית הסיקור בקבוצת "ידיעות אחרונות" לטובת נתניהו ולרעת יריביו הפוליטיים;

"תיק 4000", במסגרתו נחשד נתניהו בעסקת שוחד עם שאול ואיריס אלוביץ', בעלי השליטה ב"בזק" וב"וואלה": שינויים רגולטוריים שיכניסו מאות מיליוני שקלים לאלוביצ'ים תמורת רתימת אתר "וואלה" לקידום הקריירה הפוליטית של נתניהו וגחמותיהם של בני משפחתו; ותיק המעונות, במסגרתו הואשמה שרה נתניהו ואף הורשעה.

עוד בנושא:

המוחים דרשו מהיועמ"ש להעמיד את נתניהו לדין בפרשות אלה, מה שבסופו של דבר אכן התרחש, אולם רק בינואר 2020. ההכרזה על כתב האישום נגד נתניהו הובילה להתמוססות של המחאה, שכונתה בידי חלק מחבריה "מחאת גורן". קבוצת מפגינים אחרת, שמיתגה עצמה באמצעות כרזת הענק "Crime Minister", המשיכה בפעילות כנגד המתקפה הגוברת של נתניהו על מערכת המשפט.

המאבק הפוליטי סביב מערכת הבחירות הצית את המחאה מחדש, כשפעולותיהם של שר המשפטים אמיר אוחנה ויו"ר הכנסת יולי אדלשטיין בתקופת ממשלת המעבר נגד בית המשפט מוסיפות לה דלק. במרץ מצטרפת לארגונים השונים מחאת "הדגלים השחורים" ועם החרפת המשבר הכלכלי שנגרם בשל מגפת הקורונה והטיפול הלקוי בגל השני של המגפה, התפתחה המחאה לסדרת ההפגנות הקבועה נגד נתניהו ליד המעון הרשמי בירושלים ובהמשך על גשרים ברחבי הארץ ומול ביתו של נתניהו בקיסריה.

מריחים דם. התרחבות ההפגנות והאלימות המשטרתית נגד המפגינים, הובילו את התקשורת להגביר את הסיקור. הפגנת יום הבסטיליה מול בית ראש הממשלה בירושלים, 14 ביולי 2020. (צילום: יעל מרום)

בתחילת הדרך, לפני כארבע שנים, אמנם מנו המפגינים רק כמה עשרות בני-אדם אולם בתוך שבועות אחדים החלו להגיע להפגנות כמה מאות איש בכל פעם, ולא רק אל פתח-תקווה: החל משלב מסוים היו הפגנות קבועות גם בכיכר הבימה תל-אביב ובכיכר פריז בירושלים, ומדי פעם גם בערים אחרות כמו חיפה ועפולה. מספר המפגינים נותר יציב על מאות בודדות לאורך כל התקופה, ובשבועות שיא הגיע לאלפים, כמו לאחר המעצר האלים של מני נפתלי אז הגיעו כאלפיים איש להפגנה בפתח תקווה בלבד.

במקביל נעשו כל העת ניסיונות לקיים הפגנות נגד, של תומכי נתניהו. ניסיונות אלו הניבו לרוב נוכחות זעומה של עשרות מפגינים, חוץ מבמספר מועדים מצומצם, בעיקר סביב הליכי השימוע לנתניהו לפני הגשת כתב האישום, בספטמבר-אוקטובר 2019, אז הגיעו מאות מפגינים תומכי נתניהו לכיכר גורן בפתח-תקווה ולכיכר מוזיאון תל-אביב. תאריכים אלו מתאימים לגל ההתעניינות התקשורתית במחאות נגד נתניהו באותה תקופה.

יולי, חודש ההפגנות

האם הסיקור המצומצם פגע בפופולריות של המחאה, או שאולי מיעוט המפגינים הוא שהוביל לסיקור מצומצם יחסית? קשה מאוד להכריע בשאלה כזו. אולם מהנתונים שאספה חברת יפעת מחקרי מדיה נראה כי לאורך השנים התקשורת לא העניקה סיקור מופרז להפגנות. הסיקור נראה הולם ואולי אף מצומצם ביחס להפגנה קבועה שמונה כמה מאות איש מדי שבוע בכמה מוקדים ברחבי המדינה.

על מנת לסבר את האוזן, ניתן להשוות את הנתונים על סיקור ההפגנות נגד נתניהו לסיקורם של נושאים חדשותיים אחרים. כך לפי נתוני יפעת, ההפגנות נגד נתניהו סוקרו ב-997 אייטמים בתקשורת במהלך 2019. באותה שנה זכה האירווויזיון לסיקור ב-8,143 אייטמים, והברקזיט ל-4,734 אייטמים. כמות של כאלף אייטמים היא חלק קטן מאוד מסיקור הבחירות (שאירעו פעמיים באותה שנה), וזכו ל-65,376 אייטמים. למעשה, מדובר גם בחלק קטן מסיקור חקירות נתניהו באותה שנה: 8,122 אייטמים.

עשרות אלפי מפגינים נגד השחיתות של נתניהו בכיכר פריז. 15 באוגוסט 2020. (צילום: יעל מרום)

ומה באשר לסיקור הענף של ההפגנות ביולי השנה? עד כה זכו ההפגנות נגד נתניהו ל-1,714 אייטמים במהלך 2020, יותר ממחצית מהם ביולי לבדו (792 אייטמים במחצית השנה הראשונה ו-922 אייטמים ביולי). האם הזינוק בסיקור המחאה ביולי מאשש את טענתו של נתניהו לכך שהתקשורת מעניקה לו יחס לא הוגן?

ובכן, ההיקף הגדול של הסיקור ביולי לא נוצר מאליו, קדמה לו הסלמה שיטתית של היחס המשטרתי והעירוני למחאה, שהגיעה לשיא במעצרו של אמיר השכל ואחריו במספר מקרים של פינויים אלימים ואלימות משטרתית. נסיבות חיצוניות נוספות פעלו לגידול במספר המפגינים באופן בלתי תלוי בתקשורת, ביניהן עלייה מדאיגה בתחלואת הקורונה (שנבלמה בחודש הבא) והחרפת ההגבלות. 

אולי משמעותית מכך, היא העובדה שיולי הוא חודש מסורתי להפגנות (בין השאר משום שמדובר בתקופת החופש הגדול). המחאה החברתית המפורסמת של 2011 החלה ביולי. גם ההפגנות הגדולות של יוצאי אתיופיה בשנה שעברה, בעקבות הריגתו של סלומון טקה, אירעו ביולי.

אם כן, את הזינוק בסיקור המחאה ביולי אפשר לתלות במאורעות עצמם, שהצדיקו את תשומת הלב התקשורתית. אולם מעבר לכך, גם בדיקה השוואתית מעלה כי אי אפשר לטעון שמדובר בסיקור "מוגזם". בדיקת יפעת השוותה בין הסיקור שזכתה לו מחאת יוצאי אתיופיה ביולי שנה שעברה מול זה שזכתה לו המחאה נגד נתניהו ביולי האחרון. גם כאן, המספרים חד-משמעיים: מול 922 אייטמים של המחאה נגד נתניהו, עומדים 1,770 אייטמים שהקדישה התקשורת הישראלית למחאת יוצאי אתיופיה ביולי שעבר, כמעט פי שניים.

אגב, נתניהו לא תמיד חשב שהפגנות הן נושא שאינו ראוי לסיקור תקשורתי. בנובמבר 2019, בתקופה בה התקיימו מספר הפגנות של תמיכה בנתניהו, התלונן נתניהו על כך שהתקשורת אינה מסקרת אותן.

* * *

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו למערכת שקוף

נאצים ואנרכיסטים: כך תיארה תקשורת הימין את המפגינים מול בלפור

ב"ישראל היום" השוו את המפגינים נגד נתניהו לנאצים • במעריב תיארו מובילי המחאות כ"אנרכיסטים ואינטרסנטים חסרי מעצורים" • ב"מקור ראשון" האשימו את "יש עתיד" ברוח האנרכיסטית • כך תיארו פרשנים המזוהים עם הימין את המחאות ברחובות 

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| אורן פרסיקו, "העין השביעית" |

"קולות של אנרכיה", נכתב אתמול בכותרת הראשית של השבועון החינמי "בשבע", על רקע תצלום מההפגנה הגדולה שנערכה השבוע מול בית ראש הממשלה בירושלים. הכתב שילה פריד תיאר "התפרעות המונית ברחבי ירושלים" שיצאה מכלל שליטה.

ההפגנה הגדולה מול בית ראש הממשלה בבלפור, מה-15.7 (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

לדבריו, "איש ממארגני המחאה, ממשתתפיה ומחברי-הכנסת שעודדו אותה לא התנער מהמראות האלימים, לא ניסה להרגיע את הרוחות או לגנות את המתפרעים, מלבד יושב ראש האופוזיציה יאיר לפיד". טעות עובדתית, כפי שעולה גם מדיווח שפורסם הבוקר ב"הארץ".

פריד שוחח עם הקומיקאי יקיר בר-זוהר, שהגיע כדי לצלם סרטונים משעשעים ומצא עצמו חוטף מכל עבר. "זו לא היתה מחאה של אנשי שמאל. זו בכלל לא היתה מחאה. זה היה אירוע אלים של קבוצה הזויה, מנותקת מכל פלג אידיאולוגי", הוא מצוטט.

"רשות הדיבור לאנרכיה", נכתב בכותרת טורו של אריה אלדד ב"מעריב". "עברנו מרציונליות לאנרכיה ממומנת ומכוונת", נכתב בכותרת המשנה לטור של מיכאל קליינר באותו עיתון. "הדגלים השחורים, דרכנו ויתר אנרכיסטים ואינטרסנטים חסרי מעצורים עושים עכשיו מאמץ דרמטי לתעל את האנרגיות הציבוריות למטרות שלהם", מזהיר נדב העצני בטורו שב"מעריב".

תחילת ההפגנה בבלפור. "אירוע אלים של קבוצה הזויה" (יונתן זינדל, פלאש 90)

עמיתו לעיתון שמואל רוזנר מקדיש את מדור הסקרים שלו לשלטון הכאוס, כלומר לאנרכיה. רוזנר מזהיר כי האנרכיה גרועה כמעט תמיד מדיקטטורה, והרי ישראל אינה דיקטטורית.

עורך "מקור ראשון" חגי סגל מקדיש את פתח טורו במוסף "יומן" של העיתון לסכנת האלימות משמאל. "אנרכיסט תל-אביבי ניפץ במוצאי שבת זגוגית של סניף בנק, ואף ח"כ באופוזיציה לא טרח להסתייג ממנו", הוא כותב. "רק אמיר השכל חש אי-נעימות קלה. 'הם יצאו למסע ונדליזם שאינו קשור אלינו כלל', התנער והיתמם. ועוד איך קשור. השכל, שותפיו, מעריציו, אהוד ברק ובכירי יש-עתיד הם המחוללים של הרוח האנרכיסטית אשר מנשבת עכשיו בעוז במרחבי האופוזיציה, ועלולה לגרור אותנו להתנגשות פנימית קשה פי כמה".

בהמשך מוסף "יומן" כותבת אילת כהנא כי במאהל המחאה הבהירו ביום שלישי השבוע חזור והבהר כי הם מתנגדים לאלימות, אבל כל ההצהרות שלהם לא הועילו מרגע שההפגנה יצאה מידם ועברה לרשות ההמון. כהנא מקדישה פרק בכתבתה לשאלת מימון המחאה, וכרגיל בתקשורת הימנית נסמכת על פרסומים של התקשורת ה"שמאלנית" (במקרה זה "הארץ" וחדשות 13).

מפגין שנעצר במהלך ההפגנה. אמנון לורד השווה את המפגינים לנאצים (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

מי שלא התעדכן בתיוג של המפגינים כאנרכיסטים הוא אמנון לורד. עבורו הם דווקא נציגיו של הפשיזם, וליתר דיוק – של הנאציזם.
"הדגלים הדומיננטיים היו אדומים בהפגנת הפשיזם השחור-אדום", כותב לורד בטורו שבמוסף "ישראל השבוע" של "ישראל היום", ומגדיר חלק מהמפגינים כ"פנסיות תקציביות מהלכות". בטור דומה, שפרסם אתמול, כתב על המפגינים והעריך ש"הפעם לא ילכו על רצח, אלא על מהלך מהפכני שכולל שימוש בכוח".

לורד הסתובב בירושלים בערב ההפגנה, הבחין ב"ריח של פוטש" וכבר עשה את החיבורים המתבקשים למשתפי הפעולה שבמסדרונות השלטון הרשמי והבלתי רשמי. "לפי כמות הלודנדורפים ברור שיש תכנון ויש אסטרטגיה", כתב (הנאצי אריך לודנדורף היה ממארגני הפוטש הכושל של היטלר ב-1923).

בטורו מהבוקר מקדיש לורד פסקה לרעש הבלתי פוסק של המפגינים. "אורי אליצור ז"ל קרא לזה שיטת הפטיש אוויר. רעש וטרטור אינסופי – ואתה לא יכול לברוח. בלאומילך כבר מולך ברחובות ירושלים".

עפרי אילני, התגלמות ההפך של אמנון לורד, נזכר גם הוא הבוקר ב"הארץ" בטרטור בלתי פוסק דוגמת זה של מקדחת האדון בלאומילך. "ביבי הוא אסקפיזם מנטפליקס", מכריז אילני, וטוען כי בניגוד לאמירה של עמוס עוז, שהמשיל את נתניהו לקומפרסור שמרעיש ללא הפסקה מתחת החלון, "הקומפרסור הוא לא נתניהו, אלא דווקא הטלוויזיה", שמתעקשת לדווח עליו ועל מעלליו.

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו למערכת שקוף