פוסטים

כתב האישום המתוקן: כך התערבה לכאורה משפחת נתניהו בתכני "וואלה"

כתבות תדמית ורכילות על בנימין ושרה נתניהו, ילדיהם וכלבתם • דיווחים מכפישים על יריבים פוליטיים וחושפי שחיתויות • מחיקת כל ביקורת על ראש הממשלה • כתב האישום המתוקן בתיק 4000 מפרט מאות פניות מצד ראש הממשלה וסביבתו, שדרשו התערבות בתכני אתר "וואלה" • "משפט המו"לים", פרויקט משותף של "העין השביעית" ו"שקוף"

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| אורן פרסיקו |

בנימין ושרה נתניהו על רקע בית "וואלה" בתל-אביב (צילומים מקוריים: אוליביה פיטוסי ושוקי טאוסיג)

בסוף החודש: כנס העיתונות העצמאית השלישי

בשנה של ייאוש פוליטי, מגפה עולמית, מחאה מתמשכת ואכזבה מתקשורת מבולבלת – האם 2020 היא השנה בה נולדה העיתונות העצמאית בישראל? • הקולות העצמאיים בישראל מתאספים לבימה אחת, והשנה: בזום • בואו להכיר את האנשים שמציעים אלטרנטיבה לתקשורת • 30/12, 31/12, 1/1 • הכניסה חופשית בהרשמה מראש

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

הפרקליטות: אלוביץ' מנסה לעכב את המשפט בתואנות שווא

הפרקליטות השיבה לדרישת המו"לים הנאשמים ב"תיק 4000" • טענות בקשר למסמך אחד הפכו לדרישה לתמלול וגילוי של מאות רבות של מסמכים • זאת למרות שאין כל חובה לספק ניירות עבודה פנימיים או לתמלל הקלטות • "משפט המו"לים", פרויקט משותף של "העין השביעית" ו"שקוף"

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| אורן פרסיקו, העין השביעית |

נמשכים העימותים בין הזוג אלוביץ', המו"לים לשעבר של אתר "וואלה", לבין הפרקליטות, בנוגע למעמדם של חומרי החקירה במשפט השוחד של "תיק 4000". דרישה של הנאשמים הנוגעת למסמך אחד צמחה כעת לדרישה מהפרקליטות לתמלל מאות מסמכים. בנוסף, האלוביצ'ים ביקשו להתייחס לניירות עבודה פנימיים שנאספו במסגרת הכנת כתב האישום נגדם כאל "חומר חקירה" שיש להעביר אליהם.

הפרקליטות מסרה אתמול (13.9) לבית-המשפט המחוזי בירושלים, שם מתנהל משפטם של רה"מ נתניהו והמו"לים אלוביץ' ומוזס, כי היענות לדרישות אלו תביא לדחייה משמעותית של המשפט, שאין לה כל הצדקה. זאת משום שלפי החוק, אין כלל חובה על הפרקליטות לספק לנאשמים תמלילים של חומרי חקירה אלא רק את ההקלטות עצמן, ואלו הועברו לנאשמים כבר לפני למעלה משנה.

עוד מוסרת הפרקליטות לביהמ"ש כי אין גם שום חובה להעביר לנאשמים ניירות עבודה פנימיים, וכי היענות לדרישה מעין זו תגרור אחריה עוד ועוד דרישות, על מנת לעכב עוד ועוד את הדיונים בתיק. היענות לדרישת בני-הזוג איריס ושאול אלוביץ' תביא ל"התמשכות ההליכים המשפטיים" ואולי אף לבקשות לדחיית מועדי ההוכחות בתיק, לשון תשובת הפרקליטות לביהמ"ש.

אתמול, זמן קצר לפני שההודעה של פרקליטות המדינה התקבלה בבית-המשפט, חזרו וביקשו בני-הזוג אלוביץ כי השופטים יורו לפרקליטות להעביר אליהם עוד מאות מסמכים נוספים שהפרקליטות מגדירה "חומרים פנימיים" ואילו הם מגדירים "חומרי חקירה" של הפרשה.

עוד בנושא:

בני-הזוג אלוביץ' נאשמים במתן שוחד לראש הממשלה בנימין נתניהו במסגרת הפרשה המכונה "תיק 4000", כשלצידם נאשמים נתניהו עצמו והעורך האחראי של "ידיעות אחרונות" ארנון (נוני) מוזס. כבר בדיון הראשון במשפט, שהתקיים לפני חודשיים, הדגישו באי-כוח בני-הזוג אלוביץ, עורכי-הדין ז'ק חן ומיכל רוזן-עוזר, כי היקף החומר בתיק מחייב דחייה במועד תחילת שלב הראיות. השופטת הסכימה לדחות את המועד במעט, אך קבעה כי שלב ההוכחות יחל בחודש ינואר הקרוב. במקביל הגישו בני-הזוג אלוביץ' עתירה לבג"ץ בדרישה לחייב את היועץ המשפטי לממשלה לחקור הדלפות לתקשורת.

שאול אלוביץ׳ בדיון בבית המשפט (הדס פרוש / פלאש 90)

בשבועות האחרונים התמקדו חילופי הטענות בין בני-הזוג אלוביץ' לפרקליטות המדינה בתמליל בודד. תמליל שיחה שהתקיימה בין חוקרת משטרה לבין אור אלוביץ', בנם של בני הזוג. פערים שהתגלו בין התמליל שמתעד את השיחה לבין מה שנאמר בהקלטה שתיעדה את הפגישה הובילו את באי-כוחם של בני-הזוג אלוביץ' לדרוש כי הפרקליטות תעביר להם תמליל מתוקן של השיחה – אך גם לדרישה שתערוך תמלולים חדשים ומדויקים לכל החקירות שבהן קיימים פערים בין חומר הגלם לתמלול.

כאמור, בפרקליטות השיבו אתמול, באמצעות עורכות-הדין יהודית תירוש וניצן וולקן, כי אין לקבל דרישה זו, שכן התמלילים ממילא אינם אלא כלי עזר לעיון בראיה עצמה, שהיא הקלטת החקירות והפגישות עם המעורבים בתיק. הפרקליטות הדגישה כי אין כל חובה להעביר לעיון ההגנה "הגיגים, הערות, עיבוד ועריכה, שנעשו על ידה בחומר הגלם המהווה את 'חומר החקירה'".

בנוסף טוענת הפרקליטות כי "התייחסות לניירות העבודה שלה כ'חומר חקירה' שהעברתו נדרשת באופן שוטף, תביא באופן הכרחי להתמשכות ההליכים המשפטיים. זאת, משום שהיא תגרור בקשות נוספות של ההגנה לעוד ועוד דיוקים, שאליהן אף עלולות להתווסף בקשות לדחיית מועדי ההוכחות".

דרישת בני הזוג אלוביץ' לחייב את הפרקליטות להעביר אליהם עוד ועוד מסמכים נועדה לדחות את הדיונים בתיק, טוענת הפרקליטות, מסתמכת כולה על טענות בנוגע למסמך אחד ויחיד ומגיעה בשיהוי חריג ומעורר תהיה מאחר שחומרי הגלם בחקירה מצויים בידם מזה זמן רב.

איריס אלוביץ' (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

"בסופו של דבר, טענות הנאשמים בבקשות שלפנינו נועדו לבסס את עמדתם, כי לא יוכלו להיערך למועדי ההוכחות שנקבעו בתיק", לשון תשובת הפרקליטות. "עמדה זו של הנאשמים מבוססת על תמליל חקירה אחד, בודד, מתוך כלל חומר החקירה בתיק. בנוסף, טענה זו נטענת רק עתה, על אף שהתיעוד החזותי והתמלילים של חקירות הנאשמים ועדי המדינה הועברו אליהם עוד קודם לשימוע, לפני למעלה משנה, ועל אף שאפשרות קיומם של פערים בין ראיות המקור לתמלילים היא אינה בגדר הפתעה או חידוש".

כאמור, מעבר לדרישה לתמלל מחדש מסמכים רבים, בני הזוג אלוביץ' הגישו בקשה נפרדת לקבל מאות מסמכים הנוגעים לעדי המדינה בתיק, חומרים שנאספו על-ידי רשות ניירות הערך, מסמכים שנאספו במסגרת מעצר החשודים ותפיסת רכושם, דו"חות הנוגעים ל"תרגילים ופעולות חקירה", קלסרים הכוללים ריכוז תלונות שנוגעות לתיק, חומרי השלמת חקירה ומסמכים נוספים כגון "מעטפה המכילה קובץ מסמכים שעוסקים בחומרים רגישים בפרשייה". קיראו כאן להרחבה בקשר לבקשת הזוג אלוביץ'.

* * *

"משפט המו"לים", סיקור משפט "תיק 1000", "תיק 2000" ו"תיק 4000", הוא פרויקט משותף של "העין השביעית" ו"שקוף"

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו למערכת שקוף

האיחוד בעיתונות העצמאית יוצא לדרך, ואנחנו צריכים אותך איתנו

״שׁקוף״ ו״העין השביעית״ יחלו לפעול יחדיו תחת מודל המו"לים של "שקוף" המטרה: ביסוס מודל פעולה אפקטיבי המשלב עצמאות עיתונאית עם יציבות כלכלית היעד הראשון: גיוס 2,000 מו"לים חדשים ● אתם איתנו?

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

קוראים וקוראות יקרים,

אחרי חודשים ארוכים של בדיקות ותכנון מדוקדק והצבעת אמון של 4,000 המו״לים של ״שקוף״ ושל ועד עמותת ״העין השביעית״ – אנחנו גאים ומתרגשים להודיע על ההחלטה לקדם איחוד בין שני כלי התקשורת, תחת מודל מימון שנשען על תמיכת הציבור מהשקל הראשון ועד האחרון.

אנחנו עושים את זה מתוך תחושת מחויבות עמוקה, אחריות, הכרת תודה לכל מי שצעד איתנו עד הלום, ואנחנו מבקשים את תמיכתן ותמיכתכם האקטיבית במהלך

היום יש לנו הזדמנות להתחיל ביחד מהפכה בתקשורת העצמאית בישראל. מודל העיתונות שממומנת רק על ידי הציבור, על ידי מו״לים – אזרחים ואזרחיות שמתחייבים לתמיכות חודשיות עם תקרה מוגבלת – עושה צעד עצום קדימה. האיחוד הגדול בתקשורת העצמאית יוצא לדרך.

אנחנו מאמינים שרק תקשורת שהיא חופשית באמת יכולה לזכות באמון מלא של הציבור. רק עיתונות שמאחוריה עומדים אלפי אנשים שתומכים מדי חודש, בלי אג׳נדות נסתרות, יכולה לספר את הסיפור האמיתי. ושהדרך היחידה לעשות כיום עיתונות נקייה היא בתמיכה ציבורית מלאה. כספית וערכית. 

לנו אין טייקון מאחורי הקלעים ואינטרסים חשאיים, ואנחנו נותנים דין וחשבון רק לציבור. הגב שלכן ושלכם הוא זה שנותן לנו את הכוח להמשיך לחקור, לחשוף – ולשנות מציאות. המודל שלנו לא מאפשר לנו להצליח ללא תמיכת הציבור. בלעדיכם זה וגם הפעם – נמשיך לקדם את המהלך רק אחרי שנדע שהציבור עומד איתנו. 

לכן, אנחנו חייבים לגייס בשבועות הקרובים עוד לפחות 2,000 מו״ליות ומו״לים חדשים, שיתמכו באופן קבוע בעיתונות החופשית של ״העין השביעית״ ו״שקוף״. 

כל אחת ואחד יכולים להיות מו״ל. כל מה שצריך זה לתמוך בסכום חודשי של בין שקל אחד לאלף שקלים מקסימום. לפי היכולת. כל מו״ל קובע, וכל הקולות שווים בלי קשר לגודל התמיכה. הצטרפו עכשיו. ואם כבר הצטרפתם – זה הזמן להזמין גם את החברים והמשפחה שיקרים לכם להיות חלק מהשינוי. מתנה לדמוקרטיה שלנו לקראת השנה החדשה.

דווקא בזמן משבר צריך תקשורת חופשית

המהלך הזה לא סתם קורה עכשיו, בעיצומו של אחד המשברים הכי חמורים בהיסטוריה העולמית, של כאוס פוליטי וחוסר יציבות פנימיים, ושל משבר אמון חריף בין הציבור לבין הממסד והתקשורת הישנה. דווקא בתקופה הקשה שעוברת על החברה שלנו, זה הופך להיות ברור יותר ויותר: אנחנו חייבים להצליח לתת פייט אמיתי לחיבור בין ההון לשלטון ולעיתון, לפעול בנחישות למען הדמוקרטיה, למען חופש העיתונות והביטוי. למען העתיד של כולנו. 

לכן, אחרי שנים בהן אנחנו לוקחים חלק בקהילה הולכת, גדלה ומשפיעה של כלי תקשורת עצמאיים קטנים, הבנו שהגיע הזמן לאחד כוחות. דווקא מול מול הטלטלות הקשות, מול השינויים הטקטוניים והאיומים איתם מתמודד העולם, ובתוך עידן הצפת המידע וחוסר הוודאות – אנחנו חייבים להתחבר. אנחנו מאמינים שכך יהיה קל יותר לצמוח, לפעול מתוך יציבות, באופן חופשי ובשקיפות.

בחודשים האחרונים ביצעו הצוותים המקצועיים של ״שקוף״ ושל ״העין השביעית״ בדיקת היתכנות מעמיקה בכל הרמות – הערכית, המקצועית, הבינאישית והכלכלית – לאיחוד אפשרי של שני האתרים. לאחר שבחנו את כל ההיבטים והגענו להסכמות, המלצנו למו״לים של ״שקוף״ וכן לוועד המנהל של ״העין השביעית״ לאשר מיזוג של שני האתרים, שיחלו לפעול תחת המודל הכלכלי והניהול של ״שקוף״. ֿ

לשמחתנו הרבה, לפני מספר ימים, בסיומו של תהליך שיתוף ציבור ייחודי, אישרו כמעט 4,000 המו״לים של ״שקוף״ ברוב של 90 אחוזים את האיחוד עם ״העין השביעית״. במקביל עברה עמותת העין השביעית תהליך פנימי בסיומו החליט הוועד המנהל לאשר פה אחד את האיחוד. התמיכה הגורפת הזאת רק מוכיחה עד כמה גם בעיני הציבור המהלך הזה משמעותי ונחוץ.

אבל התנאי לאיחוד הוא גיוס של 2,000 מו״לים ומו״ליות חדשים. אנשים מן השורה שחופש העיתונות חשוב להם, שרוצים לקבל תוכן אמין, מעניין ומקצועי, שחשוב לחיים שלהם. שרוצים להבין איך עובדת המערכת, מה עומד מאחורי הסיסמא ״הון-שלטון-עיתון״, איך זה משפיע על החיים שלנו ואיך אפשר לשנות. ללא תמיכת הציבור, לא נוכל לבצע את האיחוד. 

על פי ההסכם, אם נצליח לגייס את תמיכת הציבור, ״העין השביעית״ תעבור לפעול תחת המטריה הניהולית של ״שקוף״, אך כל אחת מהמערכות העיתונאיות תמשיך לפעול בנפרד ותשמור על עצמאות מלאה, כולל שמירה על נכסים דיגיטליים נפרדים. 

במקביל, כל אחד מהגופים יביא לאיחוד את התכנים הייחודיים שלו, את המקצוענות שלו, את המקורות שלו, את הקהלים והחוזקות שלו. את הכוחות האלו אנחנו שואפים לנצל לטובת פרויקטים משותפים, יותר תחקירים, יותר חשיפות, יותר דיווחים בזמן אמת וסיקורי עומק, התנסות במגוון של כלים, פלטפורמות ומדיומים חדשים כמו וידאו ופודקאסטים. אנחנו לא חוששים לנסות דברים חדשים, לא חוששים להשתנות, ואנחנו יודעים להתאים את עצמנו למציאות המאתגרת, להתחדש ולחדש.

שוקי טאוסיג, עורך ״העין השביעית״, ניר בן-צבי מנכ״ל ״שקוף״

היום אנחנו נותנים תשובה מהדהדת לעיתונאים מטעם, לסיקור השטחי, לקליקבייטים, לשיתופי פעולה פסולים מתחת לשולחן. יחד איתכם, במימון ציבורי מהשקל הראשון ועד האחרון, נקדם נורמות של שקיפות, של מעורבות ציבורית, ושל עיתונות ביקורתית ואחראית. 

רק ביחד נחשוף את המושחתים שמושכים בחוטים

כדי שהאיחוד הזה יצא לפועל, ויהפוך למציאות שתאפשר לשני האתרים לפעול באופן חופשי, ללא תלות בקרנות ותרומות גדולות, אנחנו זקוקים לתמיכה שלכן ושלכם. הצטרפו אלינו והיפכו לבעלים של כלי תקשורת עצמאיים

היעד שלנו הוא לגייס, בשלב הראשון, 60 אלף שקלים נוספים בתמיכות חודשיות קבועות. בתקופה האחרונה הצלחנו, במאמץ משותף של שני האתרים, לגייס כבר כשליש מהיעד הזה. אנחנו חייבים גב של עוד לפחות 2,000 מו״לים ומו״לית בשלב הזה, לפני שנוכל להמשיך לטפס ליעד הבא. להם יש את אלוביץ׳ ונוני, לנו יש רק אתכם

הצטרפתן כבר? בקשו מהמשפחה, מחברות ומחברים לעשות אותו דבר. שתפו את התכנים שלנו ברשתות החברתיות ובאפליקציות

עוד כמה ימים כולנו עשויים להיכנס לסגר. חוסר האמון גובר בין המדינה לאזרחיה, והתקשורת הממסדית רק מגבירה אותו. אנחנו מבטיחים לכם לעשות הכל כדי להביא לכן סיקור הוגן, מידע שאתם יכולים לסמוך עליו, ולפקוח עין על מקבלי ההחלטות והתקשורת. ללא מורא וללא משוא פנים. 

שלכן ושלכם,

צוות שקוף

נעים להכיר: ״העין השביעית״

העין השביעית הוא כלי התקשורת העצמאי הוותיק ביותר במדינה. הוא יצא לאור לראשונה ב-1996 ככתב עת מודפס. ב-2008 העין השביעית החלה לפרסם באינטרנט, ולמעשה היא כלי התקשורת העצמאי הראשון שפעל אונליין בישראל. "העין השביעית" היא הזירה היחידה בישראל המוקדשת לביקורת ומעקב על התקשורת. ביקורת תקשורת היא הרבה מעבר לסקירת התכנים בעיתונות. לעיתונות יש אחריות משמעותית מאוד על יציבותה של הדמוקרטיה. התפקיד של העין השביעית הוא לבחון את קשרי הון-שלטון-עיתון, להצביע על כשלים ועיוותים ולדרוש תיקון. בשנים האחרונות הפכה העין השביעית לעמותה עצמאית ומאז היא מתבססת על מודל של תרומות מקרנות ומקוראים. 

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו למערכת שקוף

בדיקה: האם התקשורת התגייסה לטובת נתניהו, או לטובת המפגינים נגדו?

נתניהו טוען כי התקשורת הפכה לזרוע תעמולה של המפגינים נגדו ● המפגינים טוענים כי התקשורת מתעלמת מהם במשך שנים ונזכרה לסקר אותם רק כשהמשטרה נקטה באלימות ומספר המפגינים עלה בצורה דרמטית • אז מה מספרים המספרים?

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| אורן פרסיקו ושוקי טאוסיג, העין השביעית |

"התקשורת מתגייסת למען הפגנות השמאל", התלונן ראש הממשלה בנימין נתניהו בתחילת אוגוסט. עוד לפני כן, ב-25 ליולי, טען כי "ערוץ 12 הפך לזרוע תעמולה חסרת בושה של השמאל האנרכיסטי להפיל את ממשלת הימין והעומד בראשה". לפי נתניהו, ודובריו השונים, היקף הסיקור של ההפגנות נגדו, כמו גם נימת הדיווחים, חריגים ומעידים על הטיה תקשורתית מובהקת לרעתו.

הפגנה נגד שחיתות שלטונית, כיכר פריז, ירושלים (צילום: יוסי זמיר)

אל מול טענה זו של ראש הממשלה עומדת טענה הפוכה, של המפגינים עצמם. הפגנות המחאה נגד נתניהו מתקיימות כבר כארבע שנים, תחילה על רקע החשדות נגדו לשחיתות שלטונית פלילית ואחר-כך על רקע כתבי האישום והמלחמה שהכריז על מערכת המשפט, ולאחרונה גם בשל הביקורת על ניהול משבר הקורונה. לאורך השנים טענו המפגינים כי התקשורת מתעלמת מהם, וכי הם זוכים לסיקור רק כשמתחוללות פרובוקציות או מופעלת כנגדם אלימות.

נימת הדיווחים ומידת ההזדהות של חלק מהעיתונאים עם המפגינים, וההתמכרות של התקשורת לגימיקים ופרובוקציות – הם נושאים מעניינים לדיון. כך גם השימוש החוזר ונשנה של נתניהו בתקשורת כשעיר לעזאזל, בדומה למנהיגים פופוליסטיים במדינות שונות ובזמנים שונים, או האופן שבו הוא מתייג הפגנות אזרחיות במדינה דמוקרטיות כניסיון הפיכה.

אך את טענותיהם של נתניהו ושל המפגינים ניתן גם לנסות ולבדוק באופן מספרי. האם התקשורת בישראל מתמסרת באופן מובהק לסיקור ההפגנות נגד נתניהו, או דווקא מתעלמת מהן באופן מופגן?

התקשורת מתגייסת למען הפגנות השמאל ששוברות מדי יום שיאים חדשים של אלימות והסתה לרצח

התקשורת מתגייסת למען הפגנות השמאל ששוברות מדי יום שיאים חדשים של אלימות והסתה לרצח. אני מבקש שתשמעו את הדברים הברורים שאמרתי על כך בפתח ישיבת הממשלה:אני מגנה אלימות כלשהיא. אין לה שום מקום, משום צד, ויש לנו אפס סובלנות כלפי כל גילוי של אלימות או כל איום באלימות. מצד כלשהוא, כלפי כל אדם. אבל כאן בשם הדמוקרטיה אני רואה ניסיון לרמוס את הדמוקרטיה. בהפגנות הללו יש עיוות של כל הכללים. קודם כל, אף אחד לא מגביל את ההפגנות. להיפך, הולכים לקראתם. זה מדגרות של קורונה, יש כללים שלא נאכפים, אף אחד לא מגביל את זה ואף אחד גם לא ניסה להגביל את זה.אני אומר, הפוך: מתדלקים את ההפגנות האלה, במיוחד בהתגייסות תקשורתית שאני לא זוכר כמוה. מעודדים אותן. מאפשרים לשתק שכונות, מאפשרים לחסום כבישים, בניגוד מוחלט לכל מה שהיה מקובל בעבר. אני מזכיר לכם את מה שאמר נשיא בית המשפט העליון, אהרון ברק, ביחס למפגינים נגד תוכנית ההתנתקות כשהוא התבטא בחריפות נגד חסימת כבישים: ״חופש הביטוי אינו היתר להתפרעות. חופש הביטוי אינו מגן על החופש לשתק את המנגנונים לאכיפת החוק ולהביא לקריסתם. חופש ההפגנה אינו מגן על החופש לעצור את המדינה ולסכן את ביטחונם של הפרט והכלל״. זה היה כשהיה מדובר במפגינים שיצאו נגד התוכנית של ההתנתקות. מפגינים מהימין. אבל כאן כשמדובר במפגינים של השמאל – הכל נעלם. פשוט נעלם.אני מוקיע את החד צדדיות של רוב אמצעי התקשורת. הם לא מדווחים על ההפגנות, הם משתתפים בהן. הם מתדלקים. זה לא רק תקשורת מגוייסת, זה תקשורת מגייסת. הם מתדלקים הפגנות שהן הפגנות אלימות שאף אחד לא אומר עליהם כלום.לא שמעתי גינוי אחד בתקשורת לאלימות קשה שהופנתה כלפי שוטר בהפגנות השמאל בירושלים. הוא סיפר שהוא עבר לינץ׳ על ידי המפגינים. הוא נזקק לניתוח. לא רק שהתקשורת לא גינתה זאת, היא אומרת שהשוטר אשם! ואם לא השוטר אשם, אז אולי אני אשם – כי אני כביכול שולח את השוטרים – מה שלא היה ולא נברא.כשאוהדים משתי קבוצות כדורגל נכנסים לקטטה בתל אביב, התקשורת מעלילה עליהם שמדובר בפעילי ימין שהפעילו אלימות כלפי מפגיני השמאל. שוב, גם כאן, עבדכם אשם – כי אני כביכול שלחתי את האוהדים הללו. כשמפגינים מגיעים עם לפידים ומאיימים לזרוק בקבוקי תבערה על מעון ראש הממשלה – גם כאן עבדכם אשם. הם אומרים: ״אם הוא לא היה בבלפור לא היינו צריכים להפגין״. וכשיש הסתה פרועה, חסרת מעצורים, כולל קריאות יומיומיות לרצוח את ראש הממשלה ובני משפחתו – התקשורת מתעלמת, מטייחת, והפוליטיקאים שותקים.אני הערכתי את העובדה שנשיא המדינה התבטא בעניין הזה שלשום, ואני רוצה לדמיין מה היה קורה אם יום יום היו קוראים לרציחתו של נשיא המדינה ובני משפחתו. איזו זעקה הייתה קמה ואיזו התעוררות הייתה קמה. כמה משדרים היו קמים. כמה שדרים ופרשנים היו מדברים. מעולם לא הייתה התגייסות כזאת כל כך מעוותת. רציתי להגיד סובייטית, אבל זה כבר במונחים צפון קוריאניים, של התקשורת בעד ההפגנות.איך קלמן ליבסקינד כתב בסוף השבוע האחרון? ״אני מתקשה לזכור מקרה דומה, שבו מפגינים מעטים כל כך, קיבלו חיבוק וליווי עיתונאי רחב כל כך. כותרות ראשיות על בסיס כמעט יומיומי. מעקב צמוד. שידורים בלתי נגמרים, כבר מהרגע הראשון. אתרי החדשות והמהדורות הפכו ללוח המודעות של המחאה. כתבים ופרשנים התנדבו לתפקד כמו אנשי יחסי הציבור שלה. אי אפשר לפספס את ההתלהבות שלהם. אי אפשר לפספס את ההזדהות שלהם עם כל מי שהם מראיינים. פעם הם בתפקיד המדווח, פעם בתפקיד המפגין. אם לא תעקבו אחריהם בדקדקנות, לא תבחינו איזה מהכובעים הם חובשים בכל רגע נתון״. וליבסקינד אומר: ״אנחנו נמצאים בימים שבהם כל אמצעי התקשורת עסוקים במאמץ גלוי וניכר לעין להגביר את הלהבות. יש להם עניין בלתי מוסווה לחמם את האווירה, ולא לתת למחאה הזו לדעוך. הכאוס הזה משרת אותם. הם מגויסים להפלת נתניהו, לא חשוב איך… אין להם עניין בעובדות. אין להם עניין בסיקור הוגן. אין להם עניין בעיתונות. יודעים מה? ארהיב עוז ואומר שלחלק נכבד מהם יש גם עניין שתהיה פה אלימות. האלימות הזו תבטיח את המשך הבלגן ואת המשך האש. האלימות הזו משרתת את הנרטיב. האלימות הזו מקדמת את השגת המטרה״. רבותיי, זה לא עיתונאי הזוי, זה לא עיתונאי שולי, זה עיתונאי מרכזי ומכובד שחושף את האמת שכולכם מודעים לה. עוד לא מאוחר להתעשת. לתקשורת יש אחריות, לנבחרי הציבור יש אחריות, אני מצפה מכולם לגנות את האלימות וההסתה מכל צד שהוא.הכתובת על הקיר בפייסבוק, הכתובת על הקיר בהפגנות. אף אחד לא יוכל להגיד: לא ידעתי.

Posted by ‎Benjamin Netanyahu – בנימין נתניהו‎ on Sunday, August 2, 2020

המספרים מספרים סיפור חד-משמעי: מאז נובמבר 2016 ההפגנות התקיימו שבוע אחר שבוע, חודש אחר חודש, שנה אחר שנה. ובכל זאת, עד הקיץ הנוכחי, כלי התקשורת המרכזיים כמעט והתעלמו מהן לחלוטין, למעט בנקודות זמן ספציפיות סביב מערכות בחירות.

נקודת הזמן היחידה במהלך השנים בה זכתה המחאה לסיקור בהיקף משמעותי הייתה ביולי האחרון, "חודש ההפגנות" בציבוריות הישראלית. בשבועות אלה אכן זינק הסיקור של ההפגנות – אולם בניגוד לטענת נתניהו, הדבר קרה באופן תואם לזינוק בהיקף ההפגנות עצמן.

בנוסף, למרות הזינוק בסיקור, ולמרות ההיקף יוצא הדופן של המחאה, הן מבחינת כמות המפגינים והן מבחינת הפיזור הגיאוגרפי – המחאה נגד נתניהו קיבלה סיקור פחות מזה של מחאות אחרות.

חוסר עניין, התעניינות מוגבלת ודעיכה

לפי בדיקה שערכה חברת יפעת מחקרי מדיה לבקשת "העין השביעית", מאז יולי 2018 ועד פרוץ מגפת הקורונה לא היה חודש אחד שבו שודרו בשלושת ערוצי הטלוויזיה המרכזיים יותר מעשרה אייטמים על המחאה השבועית.

יוצאי דופן היו החודשים אוקטובר ונובמבר 2019, אז נערכו במקביל גם הפגנות תמיכה בנתניהו ונרשמו עימותים בין קבוצות המפגינים. הבדיקה כללה את הערוצים כאן 11, קשת 12 ורשת 13 (וכן את ערוץ 10 עד שהתמזג עם רשת בתחילת 2019). גם אז, מדובר היה במספר נמוך מאוד של אייטמים: 19 באוקטובר ו-15 בנובמבר.

מספר האייטמים בערוצי הטלוויזיה המרכזיים על ההפגנות נגד נתניהו, יולי 2018-2020 (מקור נתונים: יפעת מחקרי מדיה)

(מקור נתונים: יפעת מחקרי מדיה)

במרץ האחרון, עם פרוץ מגיפת הקורונה במלוא עוזה ותחילת מחאת "הדגלים השחורים", התעורר עניין תקשורתי בהפגנות, אך גם הוא נותר מינורי באופן יחסי: 18 אייטמים בכל מרץ, 30 באפריל ו-23 במאי. ביוני דעך גם העניין המוגבל הזה שגילו ערוצי הטלוויזיה ושודרו שבעה אייטמים בלבד שעסקו במחאה בכל שלושת הערוצים במהלך כל החודש. 

רק בחודש יולי, כשאלפי מפגינים החלו להגיע באופן קבוע למחאה קולנית מול ביתו של ראש הממשלה בירושלים ואלפים נוספים הפגינו במאות נקודות ברחבי הארץ, ערוצי הטלוויזיה החלו לסקר את המחאה נגד שחיתות נתניהו בהיקפים נרחבים.

מספר האייטמים במדיה המרכזית על ההפגנות נגד שחיתות נתניהו, יולי 2018-2020 (מקור נתונים: יפעת מחקרי מדיה)

בדיקה רחבה יותר, שבחנה את היקף האייטמים על המחאות בכל כלי התקשורת המרכזיים (טלוויזיה, רדיו, אינטרנט ועיתונות מודפסת), מגלה מגמה דומה. סיקור מינורי לאורך מרבית התקופה, התעניינות תקשורתית גוברת בחודשים אוקטובר ונובמבר 2019 עם התארגנות של מחאה נגדית מטעם תומכי נתניהו – שדועכת במהרה. 

רק בחודש מרץ האחרון, עם תחילת מחאת "הדגלים השחורים", החלה התעניינות מחודשת בהפגנות. אך הן הפכו לנושא מרכזי רק בחודש יולי. בשונה מהסיקור בערוצי הטלוויזיה, הסיקור בכלל התקשורת לא דעך לגמרי ביוני, אולם הבדיקה כללה כל אזכור שהיה למחאה, כולל למשל במבזק באתר חדשות.

היסטוריה קצרה של ההפגנות נגד נתניהו

במוקד המחאה לאורך השנים עמד דווקא היועץ המשפטי אביחי מנדלבליט, שלדעת המפגינים נמנע מלפעול כראוי בהעמדתו לדין של ראש הממשלה. ההפגנות הראשונות התחילו בפתח-תקווה ליד ביתו של היועמ"ש בנובמבר 2016, בעקבות תחקיר שפרסם רביב דרוקר בחדשות ערוץ 10 על פרשת הצוללות. המפגינים דרשו ממנדלבליט לפתוח בחקירה פלילית נגד נתניהו בפרשה זו. מנדלבליט פעל להיפך, והודיע מראש כי נתניהו כלל אינו חשוד.

כשנה לאחר מכן עברו ההפגנות לתל-אביב ובהמשך פוצלו בין שתי קבוצות, כל אחת בעיר אחרת, זאת לצד הפגנות נוספות בהיקף מידה קטן יותר בערים מרכזיות ברחבי הארץ. הדמות שזוהתה עם ההפגנות בתחילת הדרך הייתה מני נפתלי, מי שהיה אב הבית במעון ראש הממשלה לשעבר, חשף את ההתעמרות מצידה של שרה נתניהו כלפי עובדי המעון ואף זכה בתביעה שהגיש נגד משרד רה"מ. בהמשך הצטרף להפגנות אלדד יניב, פעיל פוליטי ולשעבר ממקורבי אהוד ברק. בשלב מסוים הסתכסך יניב עם נפתלי והמחאה התפצלה למוקד בכיכר גורן בפתח-תקווה ומוקד בכיכר הבימה בתל-אביב.

שנים של הפגנות, שנים של התעלמות תקשורתית. ‎⁨הפגנה נגד שחיתות, 1 בינואר 2017. (צילום: יוסי זמיר)

לאורך השנים פינתה פרשת הצוללות את מקומה בסדר היום של המפגינים לפרשות פליליות אחרות של נתניהו:

"תיק 1000", במסגרתו נחשד נתניהו בקבלת טובות הנאה בשווי מאות אלפי שקלים משני מיליארדרים זרים, ארנון מילצ'ן וג'יימס פאקר;

"תיק 2000", במסגרתו נחשד נתניהו במו"מ מושחת עם מו"ל "ידיעות אחרונות" נוני מוזס: חקיקת חוק שיפגע ב"ישראל היום", מתחרהו של "ידיעות אחרונות", תמורת הטיית הסיקור בקבוצת "ידיעות אחרונות" לטובת נתניהו ולרעת יריביו הפוליטיים;

"תיק 4000", במסגרתו נחשד נתניהו בעסקת שוחד עם שאול ואיריס אלוביץ', בעלי השליטה ב"בזק" וב"וואלה": שינויים רגולטוריים שיכניסו מאות מיליוני שקלים לאלוביצ'ים תמורת רתימת אתר "וואלה" לקידום הקריירה הפוליטית של נתניהו וגחמותיהם של בני משפחתו; ותיק המעונות, במסגרתו הואשמה שרה נתניהו ואף הורשעה.

עוד בנושא:

המוחים דרשו מהיועמ"ש להעמיד את נתניהו לדין בפרשות אלה, מה שבסופו של דבר אכן התרחש, אולם רק בינואר 2020. ההכרזה על כתב האישום נגד נתניהו הובילה להתמוססות של המחאה, שכונתה בידי חלק מחבריה "מחאת גורן". קבוצת מפגינים אחרת, שמיתגה עצמה באמצעות כרזת הענק "Crime Minister", המשיכה בפעילות כנגד המתקפה הגוברת של נתניהו על מערכת המשפט.

המאבק הפוליטי סביב מערכת הבחירות הצית את המחאה מחדש, כשפעולותיהם של שר המשפטים אמיר אוחנה ויו"ר הכנסת יולי אדלשטיין בתקופת ממשלת המעבר נגד בית המשפט מוסיפות לה דלק. במרץ מצטרפת לארגונים השונים מחאת "הדגלים השחורים" ועם החרפת המשבר הכלכלי שנגרם בשל מגפת הקורונה והטיפול הלקוי בגל השני של המגפה, התפתחה המחאה לסדרת ההפגנות הקבועה נגד נתניהו ליד המעון הרשמי בירושלים ובהמשך על גשרים ברחבי הארץ ומול ביתו של נתניהו בקיסריה.

מריחים דם. התרחבות ההפגנות והאלימות המשטרתית נגד המפגינים, הובילו את התקשורת להגביר את הסיקור. הפגנת יום הבסטיליה מול בית ראש הממשלה בירושלים, 14 ביולי 2020. (צילום: יעל מרום)

בתחילת הדרך, לפני כארבע שנים, אמנם מנו המפגינים רק כמה עשרות בני-אדם אולם בתוך שבועות אחדים החלו להגיע להפגנות כמה מאות איש בכל פעם, ולא רק אל פתח-תקווה: החל משלב מסוים היו הפגנות קבועות גם בכיכר הבימה תל-אביב ובכיכר פריז בירושלים, ומדי פעם גם בערים אחרות כמו חיפה ועפולה. מספר המפגינים נותר יציב על מאות בודדות לאורך כל התקופה, ובשבועות שיא הגיע לאלפים, כמו לאחר המעצר האלים של מני נפתלי אז הגיעו כאלפיים איש להפגנה בפתח תקווה בלבד.

במקביל נעשו כל העת ניסיונות לקיים הפגנות נגד, של תומכי נתניהו. ניסיונות אלו הניבו לרוב נוכחות זעומה של עשרות מפגינים, חוץ מבמספר מועדים מצומצם, בעיקר סביב הליכי השימוע לנתניהו לפני הגשת כתב האישום, בספטמבר-אוקטובר 2019, אז הגיעו מאות מפגינים תומכי נתניהו לכיכר גורן בפתח-תקווה ולכיכר מוזיאון תל-אביב. תאריכים אלו מתאימים לגל ההתעניינות התקשורתית במחאות נגד נתניהו באותה תקופה.

יולי, חודש ההפגנות

האם הסיקור המצומצם פגע בפופולריות של המחאה, או שאולי מיעוט המפגינים הוא שהוביל לסיקור מצומצם יחסית? קשה מאוד להכריע בשאלה כזו. אולם מהנתונים שאספה חברת יפעת מחקרי מדיה נראה כי לאורך השנים התקשורת לא העניקה סיקור מופרז להפגנות. הסיקור נראה הולם ואולי אף מצומצם ביחס להפגנה קבועה שמונה כמה מאות איש מדי שבוע בכמה מוקדים ברחבי המדינה.

על מנת לסבר את האוזן, ניתן להשוות את הנתונים על סיקור ההפגנות נגד נתניהו לסיקורם של נושאים חדשותיים אחרים. כך לפי נתוני יפעת, ההפגנות נגד נתניהו סוקרו ב-997 אייטמים בתקשורת במהלך 2019. באותה שנה זכה האירווויזיון לסיקור ב-8,143 אייטמים, והברקזיט ל-4,734 אייטמים. כמות של כאלף אייטמים היא חלק קטן מאוד מסיקור הבחירות (שאירעו פעמיים באותה שנה), וזכו ל-65,376 אייטמים. למעשה, מדובר גם בחלק קטן מסיקור חקירות נתניהו באותה שנה: 8,122 אייטמים.

עשרות אלפי מפגינים נגד השחיתות של נתניהו בכיכר פריז. 15 באוגוסט 2020. (צילום: יעל מרום)

ומה באשר לסיקור הענף של ההפגנות ביולי השנה? עד כה זכו ההפגנות נגד נתניהו ל-1,714 אייטמים במהלך 2020, יותר ממחצית מהם ביולי לבדו (792 אייטמים במחצית השנה הראשונה ו-922 אייטמים ביולי). האם הזינוק בסיקור המחאה ביולי מאשש את טענתו של נתניהו לכך שהתקשורת מעניקה לו יחס לא הוגן?

ובכן, ההיקף הגדול של הסיקור ביולי לא נוצר מאליו, קדמה לו הסלמה שיטתית של היחס המשטרתי והעירוני למחאה, שהגיעה לשיא במעצרו של אמיר השכל ואחריו במספר מקרים של פינויים אלימים ואלימות משטרתית. נסיבות חיצוניות נוספות פעלו לגידול במספר המפגינים באופן בלתי תלוי בתקשורת, ביניהן עלייה מדאיגה בתחלואת הקורונה (שנבלמה בחודש הבא) והחרפת ההגבלות. 

אולי משמעותית מכך, היא העובדה שיולי הוא חודש מסורתי להפגנות (בין השאר משום שמדובר בתקופת החופש הגדול). המחאה החברתית המפורסמת של 2011 החלה ביולי. גם ההפגנות הגדולות של יוצאי אתיופיה בשנה שעברה, בעקבות הריגתו של סלומון טקה, אירעו ביולי.

אם כן, את הזינוק בסיקור המחאה ביולי אפשר לתלות במאורעות עצמם, שהצדיקו את תשומת הלב התקשורתית. אולם מעבר לכך, גם בדיקה השוואתית מעלה כי אי אפשר לטעון שמדובר בסיקור "מוגזם". בדיקת יפעת השוותה בין הסיקור שזכתה לו מחאת יוצאי אתיופיה ביולי שנה שעברה מול זה שזכתה לו המחאה נגד נתניהו ביולי האחרון. גם כאן, המספרים חד-משמעיים: מול 922 אייטמים של המחאה נגד נתניהו, עומדים 1,770 אייטמים שהקדישה התקשורת הישראלית למחאת יוצאי אתיופיה ביולי שעבר, כמעט פי שניים.

אגב, נתניהו לא תמיד חשב שהפגנות הן נושא שאינו ראוי לסיקור תקשורתי. בנובמבר 2019, בתקופה בה התקיימו מספר הפגנות של תמיכה בנתניהו, התלונן נתניהו על כך שהתקשורת אינה מסקרת אותן.

* * *

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו למערכת שקוף

מחיקה היסטורית: ארכיון המדינה איבד 10,000 תיקים של מידע ציבורי

נתונים חדשים חושפים את היקף התיקים הנעלמים בגוף שאמור לשמור עליהם למען הציבור וההיסטוריה ● בין התיקים הנעלמים: מסמכים על משפטי אייכמן ודמיאניוק, פרשות שחיתות, רצח רבין, רצח ארלוזורוב, פרשת ילדי תימן והארגון החשאי "נתיב"

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| איתמר ב״ז, העין השביעית |

״הנושא בחקירה", "מדובר בדיונים פנימיים", "סוד מסחרי", "לא מצאנו" – עיתונאים, פעילים וחוקרים אקדמיים רגילים להיתקל בתירוצים כאלה כשהם פונים לגופי ממשל ומבקשים מהם למסור מידע ציבורי. לפעמים אפשר להיאבק בסירוב: לשכנע, לעתור, למצוא דרכים עקיפות להשגת המידע. אבל לעתים קרובות המאבקים הללו מסתיימים בכישלון. גופי ממשל לא ממהרים לחלוק מידע נפיץ – חשוב, אקטואלי ומעניין – שעלול להציג אותם ואת העומדים בראשם באור שלילי.

ארכיון המדינה. לאן נעלמו 10,000 תיקים? (יונתן זינדל / פלאש 90)

אבל גם כשנדמה שכל הנתיבים מובילים לדרך ללא מוצא, בכל זאת יש מוצא: ארכיון המדינה. אחרי תקופה של התיישנות, גופי ממשל מחויבים למסור את המידע שבידיהם לארכיון, שם יחכה עד שיוחלט אם ומתי ייחשף לציבור הרחב. גם אם המידע הזה כבר לא יפתח מהדורות, הוא לפחות יוכל להגיע אל ספרי ההיסטוריה. אבל יש מקרים שבהם גם תיק שהגיע אל המנוחה והנחלה של ארכיון המדינה – אחרי שתועד, תויק והונח על המדף – נעלם. למעשה, יש קרוב ל-10,000 תיקים כאלה.

נתונים שנמסרו לעמותת "הצלחה" בעקבות בקשת חופש מידע משרטטים לראשונה את היקף התיקים הנעלמים של ארכיון המדינה. חלק מהתיקים הנעלמים הם כאלה שמתעדים פרשות היסטוריות חשובות ואת הנעשה בלשכות של ראשי ממשלה, נשיאים ושרים. אחרים כוללים מידע מעיריות ומועצות, חברות ממשלתיות, גופי מערכת אכיפת החוק ועוד. חלקם עוסקים בסוגיות רגישות מהתחום המדיני-בטחוני (תוכנית הגרעין הישראלית, יחסי סחר עם איראן) והחברתי (הטיפול בקרקעות במגזר הערבי, איחוד משפחות ונכסי נפקדים, בין היתר). אחרים נראים, על פניהם, כמו מסמכים יבשים שאיש לא יצטער על היעלמם.

המקרה שהוביל לחשיפת המידע הוא ניסיון של עו"ד אלעד מן, היועץ המשפטי של עמותת "הצלחה" (ויו"ר "העין השביעית"), לקבל גישה לתיק שהיה שמור בארכיון המדינה. עו"ד מן ביקש לעיין בתיעוד של התייעצויות שבוצעו בלשכת נשיא המדינה לאחר רצח רבין, בנוגע להחלטה למנות את שמעון פרס לתפקיד ממלא מקום ראש הממשלה. בארכיון מסרו שהתיק אמנם אוחסן בעבר על המדפים – אך בשלב כלשהו נעלם משם. בקשת חופש המידע העלתה שלא מדובר במקרה נדיר.

איזה מידע נעלם?

סוגיית התיקים הנעלמים עלתה בשנים האחרונות לדיון ציבורי על רקע השיח המתחדש בנושא פרשת ילדי תימן. בדצמבר 2016, בעקבות החלטת ממשלה, פרסם ארכיון המדינה מאות אלפי מסמכים של ועדות החקירה שעסקו בפרשה, ושל גופים שהיו מעורבים בה. מנהל הארכיון דאז, גנז המדינה ד"ר יעקב לזוביק, הודיע שבתום תהליך החשיפה הוחלט לסווג 87 תיקים כ"חסרים". בדיקה נוספת העלתה שכמחציתם נעלמו (היתר כנראה קיימים, אך לא אותרו).

עוד בשקוף:

כעת מתברר שמהארכיון נעלמו תיקים שכוללים מידע על שורה של פרשות היסטוריות. למשל, חמישה תיקים על רצח רבין, שהכילו חומר של המשטרה ופרוטוקולים של ועדת שמגר – ועדת החקירה הממלכתית שמונתה כדי לחקור את ההתנקשות ואת כשלי האבטחה שאִפשרו אותה. מהארכיון נעלמו גם מסמכים על רצח חיים ארלוזורוב – תיקים של ועדת בכור, שמונתה כדי לחקור את הרצח ב-1982, חמישה עשורים אחרי שהתרחש. כמו כן נעלמו מהארכיון שלושה תיקים על ועדת בייסקי, ועדת החקירה שמונתה כדי לחקור את פרשת ויסות מניות הבנקים.

ראשי הממשלה אריאל שרון, שמעון פרס, יצחק רבין וגולדה מאיר (צילומים: אבי אוחיון, משה מילנר ויעקב סער, לע"מ)

מארכיון המדינה נעלמו גם תיקים הקשורים לפרשות חדשות יותר – למשל, פרשת הולילנד. לפי הנתונים שנמסרו, שלושה תיקים שכללו מידע על פרויקט הנדל"ן שהוליד את פרשת השחיתות השלטונית לא אותרו בארכיון. במקרה של "נתיבי נפט" – החברה הממשלתית שהפיקה נפט בחצי האי סיני וזכורה בשל פרשת השחיתות שהתחוללה בה בשנות השבעים – היקף החומר החסר גדול בהרבה, ומסתכם ב-135 תיקים.

בארכיון לא הצליחו לאתר גם 106 תיקים על חקירת אדולף אייכמן והעמדתו לדין. החומר החסר כולל מסמכים רבים שנמסרו מהמשטרה ומפרקליטות המדינה, תיעוד וידיאו מהמשפט וסיקור מהעיתונות הזרה. ממשפטו של ג'ון דמיאניוק נעלמו חמישה תיקים עם הקלטות קול, ובנוסף תיק מסמכים של הפרקליטות. באופן מעורר עניין, בארכיון נעלמו גם 240 תיקים של "נתיב", לשכת הקשר ליהודי מדינות ברית-המועצות לשעבר, גוף שפעל תחת מעטה חשאיות ושילב דיפלומטיה ופעילות ביון.

סוג אחר של מידע שנעלם מתעד את התנהלותם של נבחרי ציבור: תיקים מלשכתה של ראש הממשלה גולדה מאיר על מלחמת יום כיפור, תיקים מלשכת אריאל שרון בנושא מינהל מקרקעי ישראל, תיעוד של "מתנות ומזכרות" שניתנו ליצחק רבין, וכפי שהוזכר לעיל – גם תיקים מלשכתו של שמעון פרס בעת שכיהן כממלא מקום ראש הממשלה אחרי הרצח. מהארכיון נעלמו גם 25 תיקים שמתעדים את יומן הפגישות של הנשיא ראובן ריבלין בעת שכיהן כיו"ר הכנסת – וגם תיק אחד של יצחק (בוז'י) הרצוג מהתקופה שבה כיהן כשר הרווחה, שכל מה שידוע על תוכנו זה שהוא עוסק ב"נשים".

פרויקט הולילנד בירושלים. שלושה תיקים שכללו מידע על פרויקט הנדל"ן שהוליד את פרשת השחיתות השלטונית לא אותרו בארכיון (משה מילנר / לע״מ)

מבין התיקים החסרים, רבים כוללים מידע על ענף התקשורת מימי ראשית המדינה ועד ימינו – למשל, תיקים של הטלוויזיה החינוכית ומהדורות חדשות של קול-ישראל שנאספו במשך קרוב לשבעים שנה. כמו כן נעלמו תיקים של המועצה לביקורת סרטים ומחזות – גוף ארכאי שבעבר כונה "הצנזורה" והופקד על אישור ופסילה של יצירות תרבות. תיקי "הצנזורה" שנעלמו עוסקים, בחלקם הגדול, בסרטים ארוטיים שחברי הוועדה צפו בהם לפני שהכריעו את גורלם.

תופעת היעלמות התיקים – במיוחד כשמדובר במידע על פרשות פליליות והתנהלות אישית של פוליטיקאים – עלולה להיראות כמו תוצאה של העלמה מכוונת, אך בארכיון טוענים שברוב המקרים הסיבות להיעלמות אפורות. איש ציבור או גוף ממשלתי שמעוניינים להסתיר מידע יכולים להימנע מראש מהפקדתו בארכיון – או לחלופין להפקיד את המסמכים, אך לקבוע שהם ייחשפו לציבור רק כעבור עשרות שנים, כשרוב המעורבים כבר יעברו מן העולם.

לפי הנתונים שנמסרו ממשרד ראש הממשלה, לארכיון המדינה ידוע על 9,689 תיקים חסרים. עם זאת, לא מן הנמנע שמדובר בנתון חלקי. ניסיון לאתר ברשימה כמה תיקים שחוקרים ביקשו אך נענו בשלילה משום שהתיקים לא אותרו העלה שהם אינם ברשימה – ולפיכך לא נספרו. ייתכן שמספרם האמיתי של התיקים האבודים גבוה באופן ניכר.

טעות או הסתרה מכוונת?

בשיחה עם "העין השביעית", עובד בכיר לשעבר בארכיון אומר שרוב התיקים שמוגדרים כ"חסרים" הם כאלה שהושאלו בחזרה לגופים שמסרו אותם – משרד ממשלתי או עירייה, למשל – ונשמרים שם לתקופות ארוכות או אובדים בדרך. סיבה מרכזית אחרת לאובדן תיקים היא טעויות אנוש של עובדי הארכיון: למשל, תיק שנמסר לעיון והוחזר – אך הוכנס לארגז הלא נכון, ואבד. במקרה כזה, תהליך הדיגיטציה שמתבצע בארכיון בשנים האחרונות, שטרם הסתיים, עשוי להוביל לגילוי מחודש של התיק.

"האם הציבור גונב תיקים? הסיכוי לכך קטן, כי יש פיקוח על מספר התיקים שיוצאים מהמחסן ומוחזרים אליו אחרי העיון. מה שכן יכול לקרות, וזו תופעה מוכרת מארכיונים בכל רחבי העולם, זה שחוקר יגנוב מסמך או דף מתוך התיק", מספר העובד הבכיר.

יכול להיות שגופי ממשלה ישאילו בחזרה תיקים שהם הפקידו בעבר בארכיון כדי להסתיר מידע מהציבור?

"אני לא יכול להגיד לך שזה לא קרה, אבל אין סיבה מיוחדת שזה יקרה, כי למשרדים יש דרכים יותר טובות להסתיר מידע. למשל, לא לאשר לארכיון לפתוח את החומר לציבור. במקרים רבים, הארכיון יציית בשמחה. זה נושא חשוב: באופן כללי, הארכיון והמפקידים לא ששים לפתוח לציבור את כל החומר שהציבור מבקש לעיין בו, אלא מערימים הרבה קשיים".

וישנה כאמור האפשרות להימנע מראש מהפקדת המידע. "יש לפחות משרד אחד שכמעט לא שולח חומרים לארכיון", אומר העובד הבכיר לשעבר. "זו אמנם עבירה על חוק הארכיונים, אבל זה משרד שכנראה לא אכפת לו מהחוק. איזה משרד זה? תנחש. מדובר במשרד המשפטים. משרד המשפטים הוא בפער ניכר העבריין הגדול ביותר על חוק הארכיונים מבין כל משרדי הממשלה, ובכמה סעיפים – לא רק בסעיף אחד. ואגב, זה לא קשור לשר כזה או אחר. זה לא התחיל עם אמיר אוחנה, ולא אצל יוסי ביילין לפני עשרים שנה. זה הולך אחורה עשרות שנים".

* * *

ממשרד המשפטים נמסר בתגובה: "הדברים המיוחסים למשרד המשפטים רחוקים מלהיות מדויקים. כפי שבוודאי צריך להיות ידוע למי שעבד בארכיון המדינה, וכפי שמשתקף בדו"ח מבקר המדינה 66ג משנת 2016, למעשה מזה שנים רבות ארכיון המדינה כמעט ואינו מאפשר הפקדת חומרים בארכיון, וזאת מפאת חוסר מקום פנוי במתקניו.

"עם זאת, בשנתיים האחרונות קיים שיתוף פעולה הדוק עם הנהלת ארכיון המדינה, שבמסגרתו מתקיים תהליך עבודה סדור לטווח קצר וארוך שמטרתו להביא להפקדת החומר הארכיוני של משרד המשפטים על בסיס מקום שהתפנה במתקן הארכיון לאחר שחומר ארכיוני של רישום המקרקעין הועבר לסריקה".

במסמכים שהתקבלו מארכיון המדינה ניתן לעיין בגנזך, מדור חופש המידע של "העין השביעית" ועמותת "הצלחה". לפי תשובת משרד ראש הממשלה, שתחתיו פועל הארכיון, נתוני התיקים הנעלמים מעודכנים לתאריך 19.11.2019.

* * *

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו למערכת שקוף

המדינה לביהמ"ש: למרות בקשתו של אלוביץ', דיוני "תיק 4000" יפתחו בינואר

במענה לניסיונות נוספים של מו"ל "וואלה" לשעבר לדחות את תחילת שלב הראיות במשפט השוחד שלו, הודיעה המדינה: לאלוביץ' היה מספיק זמן להתכונן • ליבת חומרי החקירה הועברה לנאשמים כבר לפני כשנתיים, ורוב החומרים אצלם כבר כעשרה חודשים • "משפט המו"לים", פרויקט משותף של "העין השביעית" ו"שקוף"

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| אורן פרסיקו, העין השביעית |

מדינת ישראל הודיעה בתחילת השבוע (9.8) לבית-המשפט המחוזי בירושלים כי בכוונתה לפתוח את משפטם של ראש הממשלה בנימין נתניהו, בני הזוג אלוביץ' והעורך האחראי של "ידיעות אחרונות" ארנון (נוני) מוזס בפרשה המכונה "תיק 4000".

נתניהו הואשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים בשלוש פרשות שונות. "תיק 4000" עוסק ביחסיו עם בני הזוג אלוביץ', בתקופה שהיו בעלי השליטה באתר "וואלה" באמצעות חברת בזק. על פי האישום, בני הזוג דאגו להטות את הסיקור באתר כך שישרת את האינטרסים הפוליטיים שלו, יפגע ביריביו הפוליטיים וימלא את הגחמות של בני משפחתו. בתמורה, נתניהו דאג לשינוי רגולציה ועיכוב של רפורמה בשוק התקשורת, שהכניסה מאות מיליוני שקלים לכיסיהם של האלוביצ'ים, על חשבון הציבור הרחב.

בדיון האחרון שנערך במשפט הבהירה התובעת עו"ד ליאת בן-ארי כי בכוונת המדינה לנהל את התביעה על פי סדר הפרשות שבכתב האישום: "תיק 4000", אחריו "תיק 2000", שעוסק ביחסי נתניהו עם מוזס, ולבסוף "תיק 1000", שבמרכזו מתנות בשווי מאות אלפי שקלים שקיבל נתניהו מאנשי העסקים ארנון מילצ'ן וג'יימס פאקר.

קראו כתבות נוספות בסיקור משפט המו"לים:

עו"ד ז'ק חן, המייצג את בני הזוג הנאשמים אלוביץ', אמר בדיון כי יש לפתוח את מסכת התביעה דווקא בתיקים שאינם מערבים את מרשיו כדי לאפשר להם זמן נוסף להתכונן לדיונים בענייניהם, שכן התיק נגדם הוא המורכב מבין שלושת התיקים. אם שמיעת הראיות במשפט תתחיל ב"תיק 4000", טען עו"ד חן, לא יהיה מנוס מלדחות את פתיחת שלב הראיות עד לסוף שנת 2021.

השופטת רבקה פרידמן-פלדמן דחתה את טענותיו של אלוביץ' והחליטה בסופו של הדיון כי המשפט יחל בחודש ינואר 2021. כעת, בהמשך לטענות נוספות של אלוביץ', הפרקליטות מבהירה שהיא מתעקשת על סדר התביעה כפי שהציגה בדיון.

"הקשחת לב"

בפרקליטות מזכירים כי דיון ראשון במשפט התנהל כבר במאי, והאלוביצ'ים חיכו עד ליולי בשביל להגיש לראשונה את הבקשה לשינוי סדר הדיון. בנוסף, לפי הפרקליטות, לבני הזוג אלוביץ' ולעורכי-דינם "ניתן זמן מספק, ואף למעלה מכך, לצורך היערכות למשפט".

שאול אלוביץ', בדיון הפתיחה במשפט השוחד שלו. (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

הפרקליטות גם מפרטת: חומרי הליבה בתיק (ההודעות והתמלילים, כולל תיעוד החקירות) הועברו לבני-הזוג אלוביץ' ולבאי כוחם כבר באפריל 2019. כלל חומרי החקירה הועמדו לרשותם בחודש פברואר השנה, כשבועיים לאחר הגשת כתב האישום. כלומר, "חלק לא מבוטל" של החומרים עומד לרשות הנאשמים "כמעט שנתיים" לפני תחילת דיוני ההוכחות ו"חלקו הארי" כעשרה חודשים לפני כן.

"בנסיבות אלה, המאשימה אינה רואה כל הצדקה לשינוי סדר פרשת התביעה בתיק", נכתב בתגובת הפרקליטות, שהוגשה באמצעות עורכות-הדין בן-ארי ויהודית תירוש. בני-הזוג אלוביץ' הגיבו היום להודעת הפרקליטות וכינו אותה "הקשחת לב בלתי עניינית בעליל". יש לציין כי בתגובת הפרקליטות דווקא צוינה סיבה עניינית לרצון להתחיל דווקא בבירור "תיק 4000": בתיק זה הדיון כולל עדות של שני עדי מדינה, ניר חפץ ושלמה פילבר, "שההמתנה למסירת עדות כרוכה בקושי רב מבחינתם".

הנאשמת איריס אלוביץ'. משפט המו"לים (יונתן זינדל / פלאש 90)

בנוסף ביקשו בני-הזוג מבית-המשפט, באמצעות עורכי-הדין ז'ק חן ומיכל רוזן-עוזר, להורות לפרקליטות למסור בתוך שבועיים את סדר העדים שייחקרו מטעמה, המסמכים שיוגשו באמצעותם וכל תיעוד של מגעים עמם.

שופטי המחוזי פרידמן-פלדמן, משה בר-עם ועודד שחם קיבלו את בקשת בני הזוג אלוביץ' והורו לפרקליטות למסור, עד ל-15.9, את סדר העדים שבכוונתה להעיד במסגרת "תיק 4000", אלו מסמכים תציג לכל עד וכן הורו לה להעביר את תיעוד הראיונות עם העדים מיד לאחר עריכתם.

בנוסף קיבלו השופטים החלטה ביחס לבקשה אחרת של בני-הזוג אלוביץ', שטענו כי קיימים פערים משמעותיים בין תמליל החקירה שנערכה עם אור אלוביץ', בנם של הנאשמים, לבין הקלטת החקירה. בני-הזוג אלוביץ' דרשו לדעת בין היתר האם בפרקליטות היה תמליל מתוקן ומלא של החקירה, מדוע לא נמסר להגנה ואיזה מידע נוסף קיים בידי הפרקליטות לגבי פערים בין הקלטות לתמלילי החקירה. השופטים הורו לפרקליטות למסור את תגובתה לשאלות אלו, ואחרות, עד ל-1.9

*  *  *

"משפט המו"לים", סיקור משפט "תיק 1000", "תיק 2000" ו"תיק 4000", הוא פרויקט משותף של "העין השביעית" ו"שקוף"

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו למערכת שקוף

כך סיקרו אתרי החדשות את תקיפת המפגינים בתל אביב

בשעת לילה מאוחרת ביום שלישי מגיעים לדסק החדשות דיווחים על תקיפת מפגינים בתל אביב ● כיצד מתייחסים לכך ב"וואלה", "ישראל היום", "ynet" ואחרים – ומה אפשר ללמוד מההבדלים בסיקור? ● ביקורת תקשורת 

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| אורן פרסיקו, "העין השביעית" |

שלשום (שלישי 28.7), לקראת השעה חצות, התחילו להגיע דיווחים לפיהם כמה מהמשתתפים בהפגנה נגד השר לביטחון פנים אמיר אוחנה בתל-אביב הותקפו בידי אלמונים בחולצות שחורות. האלמונים הסתננו לשורות המפגינים, היכו אותם באגרופים ובבקבוקים שבורים וריססו אותם בגז פלפל.

תקיפת המפגינים בתל אביב (צילומסך מתיעוד האירוע של אסף שפיר)

תקיפה כזו היא אירוע חדשותי מהמדרגה הראשונה, אך שני מאפיינים עלולים להטות את האופן בו היא תסוקר: ההקשר הפוליטי, כמובן, אך גם שעת הלילה המאוחרת. ואכן, ניתן היה למצוא הבדלים, לפעמים משמעותיים, באופן בו דיווחו על כך אתרי החדשות השונים. חלק מההבדלים ניתן לזקוף לחובת איוש חסר ועבודה רשלנית במשמרת הלילה של המערכת, חלק אחר לחובת הטייה פוליטית.

כך למשל, בעוד שמרבית אתרי החדשות הקדישו לתקיפה כותרות ראשיות לאורך כל שעות הלילה ואל תוך שעות הבוקר, באתר "ישראל היום" אומנם מיהרו באופן יחסי לדווח על התקרית אך גם מיהרו בהמשך להחליף את הכותרת ולהצניע את הדיווח. באתר "מעריב", לעומת זאת, דיווחו לאורך זמן על התקרית באופן חלקי ומטעה. באתר "ערוץ 20" רק בשעת בוקר מאוחרת דיווחו על האירוע, באופן מוצנע ובלי לציין כלל מי התקיף את מי.

הראשונים לעלות עם ידיעות על התקיפה היו האתרים ynet ,N12 ואתר "ישראל היום". כבר בשעה 23:30 הופיעו ידיעות על התקיפה ב-N12 ו-ynet, אם כי לא בכותרת הראשית. "מפגינים בת"א: 'הותקפנו ע"י לה-פמיליה'", נכתב בכותרת הצמודה לראשית ב-N12. "תיעוד: מפגינים נגד נתניהו הוכו בת"א", נכתב בכותרת הצמודה לראשית של ynet. בשני האתרים הוקדשה הכותרת הראשית באותה השעה ליו"ר הקואליציה ח"כ מיקי זוהר. 

ב-23:30 נוספה גם לכותרת הראשית ב"ישראל היום", שהוקדשה עוד קודם לכן להפגנה, שורה בסיום כותרת המשנה לפיה "מפגינים טענו כי הותקפו בבקבוקים ובגז פלפל בסמוך לסינמטק". רבע שעה אחר-כך, ב-23:45, הטענה לתקיפה כבר הגיעה לכותרת הראשית עצמה באתר "ישראל היום": "מפגינים נגד אוחנה חסמו כבישים בת"א: 'הותקפנו בידי מתחזים שהסתננו למחאה'".

כמה זמן התקיפה נשארה בכותרות?

אתר "ישראל היום" הקדיש לאירוע את הכותרת הראשית עד השעה 02:00, כשעתיים ורבע, אז הוחלפה הכותרת הראשית לידיעה על המאבק בקורונה. הדיווח על תקיפת המפגינים בתל-אביב צנח במורד דף הבית של "ישראל היום" בלי שנוסח ההפניה החדש יזכיר בכלל תקיפה של מפגינים. רק בשעת בוקר מאוחרת יחסית, בשעה 9:00, שבה הכותרת הראשית לעסוק בתקיפה, לאחר כשבע שעות של כותרת על המאבק בקורונה.

דף הבית באתר "ישראל היום", 29.7.20 שעה 02:15

בשעה 23:45 עלתה כותרת ראשית על התקיפה גם באתר "וואלה": "במהלך המחאה בתל אביב: מתנגדי נתניהו הותקפו". לאורך כל הלילה הוקדשה הכותרת הראשית באתר "וואלה" לתקיפת המפגינים בתל-אביב תוך כדי עדכונים: "מתנגדי נתניהו הותקפו במהלך המחאה בת"א; חמישה נפצעו"; "המשך ישיר להסתה"; "ככל הנראה בידי פעילי ימין"; "הכו אותנו בכסאות, בקבוקים, זכוכיות. נשפך שם דם"; "מפגינים נגד נתניהו הותקפו באגרופים ובבקבוקי זכוכית. הכותרת הראשית באתר "וואלה" המשיכה לעסוק בתקיפה למעלה מ-12 שעות רצופות.

באותה שעה – 23:45, עלתה גם כותרת ראשית על האירוע באתר "מעריב", אם כי זו כללה מידע חלקי: "מאות הפגינו מול בית השר אוחנה, מפגין אחד נעצר לאחר שנקלע לקטטה". הנוסח המטעה הזה נותר בכותרת הראשית של "מעריב" במשך שבע שעות רצופות. רק הבוקר בשעה 06:45 שונה הנוסח ל"מחאה אלימה: מפגינים הוכו בת"א, ארבעה נעצרו". גם בשעת כתיבת שורות אלו הכותרת הראשית ב"מעריב" מוקדשת לתקיפת המפגינים, בסך הכל כבר 12 שעות ברציפות.

הכותרת הראשית באתר "מעריב", 28.7.20, שעה 23:45

הכותרת הראשית באתר N12, הלילה, 29.7.20, שעה 00:00

בחצות, אתר N12 הצטרף למדווחים עם כותרת ראשית משל עצמו: "אלימות בהפגנה בת"א: 'ניפצו עלינו בקבוקי זכוכית'". בכותרת המשנה נכתב: "אחד הפצועים ל-N12: 'מסוכן היום להיות מפגין בישראל'". אתר N12 הותיר את הידיעה על תקיפת המפגינים בכותרת הראשית עד השעה 10:30 בבוקר, כשבכותרות נכתב בין היתר, "תיעוד: מפגינים בתל אביב הותקפו בבקבוקי זכוכית", ו"פוצצו אותנו במכות". בסך הכל הדיווח על התקיפה נותר בכותרת הראשית של אתר N12 ברציפות במשך כעשר שעות וחצי .

בין "הארץ" לערוץ 20

בשעת חצות דיווח "הארץ" על התקרית ("מאות מחו בתל אביב נגד אוחנה: מפגינים הותקפו בידי אלמונים"), אם כי עדיין לא בכותרת הראשית. זו הוקדשה לטענות לא מבוססות של המדינה בדבר ניסיון מפגינים בירושלים בסוף השבוע לפרוץ למתחם ראש הממשלה. רק בשעה 1:00 בלילה הגיע הדיווח על תקיפת המפגינים בת"א לכותרת הראשית. "מפגינים נגד אוחנה הוכו בידי אלמונים בתל אביב".

הכותרת הראשית באתר "הארץ", רביעי בבוקר 29.7.20, בשעה 05:15

על אף האיחור, באתר "הארץ" המשיכו לעדכן את הדיווח לאורך כל הלילה, כולל הכותרות "צעירים שהשתתפו במחאה תקפו במפתיע את המפגינים בבקבוקי זכוכית, אגרופים וגז פלפל, ונמלטו מהמקום בלי שנעצרו"; "זה יכול להיגמר באסון"; "הם באו לרצוח, חבר שלי קיבל בקבוק זכוכית בראש"; "בפעם הרביעית בתוך שבוע". הכותרת הראשית ב"הארץ" המשיכה לעסוק בתקיפת המפגינים, לפחות 11 שעות ברצף.

בשעה 1:00 בלילה הגיע הדיווח גם לכותרת הראשית באתר ynet. האתר הקדיש לאירוע את הכותרת הראשית שלו עד השעה 10:45 הבוקר, ובסך הכל קרוב לעשר שעות.

הכותרת הראשית באתר ynet, ליל התקיפה, בשעה 01:00

אתר חדשות 13 דיווח לראשונה על התקיפה רק בשעה 7:00 בבוקר ("מאות הפגינו מול ביתו של אוחנה בת"א; מפגינים טוענים: הותקפנו"). בהמשך הבוקר, לאחר כחמש שעות, חדלה הכותרת הראשית להתייחס לתקיפה.

אתר ערוץ 20 היה האחרון לדווח על התקיפה. רק בשעה 9:30 הבוקר הופיעה הכותרת "תקרית אלימה במחאה מול בית השר אוחנה". בגוף הידיעה לא נכתב דבר על תקיפת המפגינים מצד פעילי ימין. תחת זאת דווח כי "מספר מפגינים החלו להתקוטט ולזרוק בקבוקי זכוכית אחד על השני. במהלך הקטטה נפצעו מספר נוכחים ששהו במקום". הידיעה גם לא הגיעה לכותרת הראשית באתר 20, זו הוקדשה ל"מיצג הסתה נגד ראש הממשלה נתניהו בכיכר רבין | 'הסעודה האחרונה'".

***

 

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו למערכת שקוף

 

נוני ותשובה, סיפור אהבה

בעקבות חשיפת הקשר הכלכלי של מוזס והטייקון חזרנו לחשיפות ולבדיקות "העין השביעית" שהצביעו על ההתגייסות של "ידיעות אחרונות" למען תשובה • מהתמיכה במונופול הגז, דרך היחס העוין ל"מגש הכסף" ועד פינוי גבעת עמל • יוסי דורפמן, מטה מאבק הגז: "ידענו ש'ידיעות' לא מחבב אותנו, עכשיו מתברר עומק הקשר" • "משפט המו"לים", פרויקט משותף של "העין השביעית" ו"שקוף"

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| איתמר ב"ז |

חשיפת חשבון הבנק המשותף שניהלו נוני מוזס ויצחק תשובה, יחד עם פרסום הטענות שלפיהן תשובה היה אחד מכמה טייקונים שסייעו למוזס להחזיר חובות עתק שנגרמו בשל הימורי מט"ח, מאירים באור חדש את האופן שבו סוקרו עסקי הגז והנדל"ן שלו בקבוצת "ידיעות אחרונות".

מה שפעם הסתכם ברמיזות של עובדים ערניים, חשדות של פעילים חברתיים וספקולציות מלומדות מקבל כעת גושפנקה: מוזס ותשובה הם לא רק מקורבים עם קשרי ידידות משפחתיים, כולל טיסה של משפחת מוזס לארצות-הברית במטוס של תשובה ואירוחו בחתונתו השנייה של המו"ל. מוזס ותשובה הם גם שותפים עסקיים שחולקים יחד נכסים ואינטרסים, ומנסים לשמור על כך בסוד.

מוזס ותשובה, כל אחד בנפרד, שרויים בימים אלה במשברים שרק הולכים ומעמיקים. למשפטו של מוזס באשמת הצעת שוחד לראש הממשלה, בנימין נתניהו, הצטרפו בימים האחרונים טענות על הפסדים אסטרונומיים בסך של קרוב למיליארד שקל שספגה קבוצת "ידיעות אחרונות" בגין הימורים בשוק ההון. מוזס, האיש שביצע לכאורה את ההשקעות הכושלות, ספג גם חובות אישיים שנאמדו בעבר בכ-200 מיליון שקל. תשובה, כידוע, נמצא על סף חדלות פירעון בעקבות רצף של השקעות מסוכנות וכושלות משל עצמו.

עוד בפרויקט סיקור "משפט המו"לים":

בשנים האחרונות, "ידיעות אחרונות" נהג להתיישר עם הצרכים העסקיים של תשובה ושל שותפיו העסקיים – ובראשם חברת נובל-אנרג'י, השותפה הבכירה של תשובה במונופול הגז. אולי "להתיישר" הוא לא המונח המתאים ביותר. "ישראל היום" הוא עיתון ש"מתיישר", כלומר מתבטל בפני מושאי קידומו. זוהי אחת הסיבות לכך שעד היום מתייחסים אליו כאל דף מסרים. "ידיעות אחרונות" הוא יצור מתוחכם יותר. הוא לא מתיישר, הוא נוטה הצדה – ותמיד משאיר פתח לבריחה, פתק מההורים שניתן להציג כשמאשימים אותו בהתגייסות למען כוחות חיצוניים.

במקרה של תשובה, ההטיה הזאת באה לידי ביטוי מובהק בעת קידום מתווה הגז, התוכנית הממשלתית שהבטיחה רווחי עתק ארוכי טווח למונופול של תשובה, נובל-אנרג'י ושותפיהם – ונתקלה במחאה ציבורית חסרת תקדים במושגים של ענף האנרגיה, לצד התנגדות יוצאת דופן בשורות הרשויות המקצועיות המופקדות על התחום. אחד מרגעי המפתח של התהליך הזה הגיע בנובמבר 2015: ראש הממשלה נתניהו, בצעד יוצא דופן, נטל את סמכויותיו של שר הכלכלה אריה דרעי, שהתפטר משום שלא היה מוכן לאשר את המתווה בהליך פתלתל ויוצא דופן. נתניהו החליט לאשר אותו בעצמו.

הלפיד של אסדת הגז לווייתן, הנמצאת בבעלות יצחק תשובה, בוער בעת תקלה באסדה

המחאה היתה אז בשיאה. המהלך החריג של נתניהו נתפס כחיזוק לגישה שהמערכת הפוליטית וברוני הגז עושים יד אחת כדי לנצל לצורכיהם משאבי טבע ששייכים לציבור כולו. בדיוק אז הושקה הסדרה "מגש הכסף", שאמנם לא עסקה בהרחבה בגז – אבל עבור רבים קשרה את הקצוות והמחישה שמדובר בשיטה. יצחק תשובה הוצג כאחד הנהנים העיקריים.

על רקע התסיסה החברתית הגוברת נחשף באתר זה שתשובה ביקר במערכת "ידיעות אחרונות". מה הוא עשה שם, ועם מי נפגש? בעיתון של מוזס סירבו להגיב או אפילו לאשר את עצם הביקור. שורה של מקרים תמוהים המחישו כבר אז שהביקור של תשובה היה לכל הפחות איתות: "הוא משלנו".

"מגש הכסף" נחלה הצלחה מסחררת בקרב הצופים, ואמורה היתה לעלות גם באתר ynet של מוזס במסגרת שיתוף פעולה ותיק עם חברת הכבלים. לעורכים של מוזס היתה כל סיבה לרצות שהשלאגר הדוקומנטרי (מתברר שזה לא אוקסימורון) יעלה אצלם באתר – אבל באופן תמוה, הימים נקפו וזה לא קרה. אחרי שהצבענו על כך כאן, באתר "העין השביעית", קיבלנו טלפון ממקור במערכת ynet. הוא סיפר שהמערכת נמנעה מלהעלות את הסדרה בעקבות הוראה ישירה שנתן העורך הראשי דאז, ערן טיפנברון, מהחיילים הנאמנים והבכירים ביותר של מוזס באותה תקופה.

"מגש הכסף" עוררה שיח ציבורי ער, אבל בקבוצת "ידיעות אחרונות" התעלמו ממנה כמעט לחלוטין. כמה שבועות אחרי שידורה, היא צצה בטורו של נחום ברנע. העיתונאי הוותיק יצא נגד הסדרה והאשים את יוצריה, דורון צברי ואמיר בן-דוד, בהפצת תעמולה ותיאוריות קונספירציה. על שניים מכוכבי "מגש הכסף", הכלכלן ירון זליכה והעיתונאי גיא רולניק, כתב ברנע שהם משתמשים בבימה הטלוויזיונית כקרש קפיצה לקריירה פוליטית. הקביעה הזאת התבררה כהנפצה מניפולטיבית: עד היום, מקץ ארבע שנים וחצי ושלוש מערכות בחירות, זה לא קרה. זליכה ורולניק הם עדיין אזרחים מן השורה.

אפשר לא לאהוב סדרת תעודה, או סתם לא להסכים עם העמדות שמביעים כוכביה, אבל ברנע עשה משהו אחר. מצד אחד, הוא ציין בפני קוראיו שאין לו כלים מקצועיים לשפוט את "מגש הכסף". מצד שני, ברנע כל-כך התקומם מהביקורת שהובעה בסדרה ומההתעוררות החברתית שבאה אחריה – שלא נותרה לו ברירה. הוא החליט לצלול אל עובי הקורה.

הדרך שבה עשה זאת היתה לנסוע למטה חברת דלק-קידוחים של תשובה ולשוחח עם יו"ר החברה דאז, גדעון תדמור. ברנע, שהעיד על עצמו כבּוּר בענייני אנרגיה, פינה את הבימה היוקרתית שלו לאיש של תשובה, ונתן לו להציג את עמדתו ללא הפרעה או אפילו ניסיון להשמיע ביקורת. התוצאה המביכה עמדה בבסיסו של ניתוח מפורט שפרסם כאן שוקי טאוסיג, ובו פורקה לגורמים הקונסטרוקציה הדמגוגית של בכיר עיתונאי "ידיעות אחרונות".

יצחק תשובה. ביקר במערכת "ידיעות אחרונות" בתקופת שיא המחאה נגד מתווה הגז (צילום: פלאש 90)

בטור של ברנע התחבא גילוי נאות: מתברר שאדם אנונימי שברנע הגדיר כ"קרוב משפחה" עובד עם תשובה. בדיעבד התברר שמדובר באחיו, פרופ' אמיר ברנע. מעט לפני כן התברר שנחום ברנע הוא לא העיתונאי הבכיר היחיד ב"ידיעות אחרונות" שקרוב משפחה שלו עובד אצל תשובה. עמוס ירון, אביו של העורך הראשי דאז רון ירון, מונה באותם ימים לדירקטור חיצוני בדלק-קידוחים. בתגובה לידיעה שדיווחה על כך, רון ירון איים לתבוע את "העין השביעית".

העיתונאי שהיה אמון באותה העת על סיקור מונופול הגז היה כתב הסביבה של "ידיעות אחרונות", עמיר בן-דוד. ב-2018 פרש בן-דוד מהעיתון, וקיבל ג'וב בנובל-אנרג'י, השותפה הבכירה של תשובה בעסקי הגז.

מה שסמוי מהעין

העיתון של מוזס שירת גם את את עסקי הנדל"ן של תשובה: ב-2014, למשל, הוא התגייס למענו כשאמנון לוי עמד לשדר כתבה גדולה על תושבי שכונת גבעת עמל בתל-אביב, שתשובה ביקש לפנות כדי להקים מגדלי יוקרה. ב"ידיעות אחרונות" עזרו לו להקדים רפואה למכה, ותיארו את המפונים כמיליונרים שרק מעמידים פני עניים. בערך חודש לפני כן, התקשורת סיקרה בהרחבה את אחד ממהלכי הפינוי. כפי שצוין אז בטור "מי נגד מי" ב-mako, "ידיעות אחרונות" ו-ynet בחרו לא לסקר את המאורע.

רוב המחאה הציבורית נגד תשובה התרכזה בבעלותו על שדות הגז, ובחשש שהציבור יראה רק חלק זעום מהרווחים. אלפי מפגינים יצאו לרחובות כדי למחות על תוכנית שנתנה למונופול הגז הקלות חסרות תקדים לכאורה בתולדות הרגולציה בישראל, בשווי מיליארדים רבים, שייגבו במשך השנים דרך חשבונות החשמל של האזרחים.

"ידיעות אחרונות" התגייס בכל הכוח כדי לקדם את המתווה שהיטיב עם תשובה ושותפיו, ואתר האינטרנט של מוזס, ynet, דאג להצניע את המחאה

בהפגנות המוצלחות ביותר, על-פי הערכות המארגנים, השתתפו עשרות אלפי מפגינים בעשרות נקודות לאורכה ולרוחבה של ארץ ישראל. בקבוצת "ידיעות אחרונות" לא התעלמו מההפגנות, אבל מי שהיו שם בזמן אמת התרשמו שמישהו דאג לקבור את המחאה בדפים האחוריים.

במאי 2013, למשל, כשמאות פעילים הגיעו לביתו של תשובה בנתניה וקיימו הפגנה סוערת שסוקרה בהרחבה בתקשורת, ב"ידיעות אחרונות" הצניעו את המאורע וגרסו שהשתתפו בו רק "כמה עשרות" מפגינים. למחרת, קבוצה של פעילים פרצה למערכת ynet ודרשה לדעת למה לא סוקרה שם ההפגנה. בדיקות השוואתיות שפורסמו באתר "העין השביעית" בשנים הבאות המחישו שמדובר במגמה: "ידיעות אחרונות" התגייס בכל הכוח כדי לקדם את המתווה שהיטיב עם תשובה ושותפיו, ואתר האינטרנט של מוזס, ynet, דאג להצניע את המחאה.

יוסי דורפמן, חבר מטה מאבק הגז שריכז את הקשר עם התקשורת, מעיד שגם בצד של הפעילים הבחינו שמדובר באג'נדה. "ב'ידיעות אחרונות', ובטח במוסף הכלכלי 'ממון', כמעט שלא התייחסו למאבק. ידעתי שלא אקבל שם כמעט תקשורת, וכשכן עסקו בנושא – רוב העמדות היו בעד יצוא הגז, בעד המתווה, בעד האינטרסים של המונופול, וקידמו את הנרטיב של החברות השותפות בו", הוא נזכר בשיחה עם "העין השביעית".

"הפגנות של עשרות אלפי אנשים קיבלו למחרת אולי ידיעת תמונה יבשה בדף פנימי – אלא אם כן היתה במקרה אלימות, או עצורים. הרושם היה שמנסים לצייר אותנו כאלימים. ידענו ש'ידיעות אחרונות' לא מחבב אותנו, ושלא נקבל שם סיקור הוגן. היה גם עיסוק פרשני עמוק יותר ב'ידיעות'. אבל אם כמה שנים קודם לכן כתב שם סבר פלוצקר שצריך להלאים את הגז – פתאום, במהלך המאבקים, קולו נאלם. ופתאום הוא גם חלק ממערכת שתומכת בכך שהגז נמצא בידיים של מונופול פרטי".

המצב ב-ynet היה מעט מורכב יותר. "הכוח המרכזי של קבוצת 'ידיעות', בעיני, נעוץ בעובדה שהם לא מתנהגים כמו ביביסטים, כמו 'ישראל היום'", אומר דורפמן. "היה סיקור, היו אייטמים. העניין הוא מה שסמוי מהעין. רק אם אתה מאוד מתמצא בעיתונות, ויש לך רקע בנושא, אתה יכול להבין את זה. אני מגיע מעיתונות, ובעצמי הייתי עורך דף בית, אז ידעתי מה צריך לעשות כדי להבליט אייטם או לקבור אותו. ושם נמצא הכוח הגדול: לא בשאלה אם עשית אייטם או לא. ובתקופת המאבק הרגשתי שעושים את זה לנו כל הזמן. כל הזמן.

יוסי דורפמן (מימין, באפור) בהפגנה נגד מחירי הגז. ירושלים, מרץ 2017 (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

"ב-ynet היה עם מי לדבר. הכתבים בשטח עשו עבודה מקצועית וסיקרו את ההפגנות, אפילו באופן נרחב, וגם ציטטו אותנו – אלא שבהומפייג', הכתבות המושקעות האלה בהרבה מקרים אפילו לא קיבלו הפניה בינונית, אלא נדחקו לתחתית. הנושא הוצג כלא חשוב. אני זוכר שיחה עם איש שטח של ynet, אחרי שבאתי אליו בתלונות. הוא אמר לי שהוא מעביר למערכת את החומרים – אבל מה שעושים איתם שם, זו כבר לא אחריותו. היה ברור לו מה הוא אומר, ולי היה ברור מה אני שומע".

יוסי דורפמן: "אני זוכר שיחה עם איש שטח של ynet, אחרי שבאתי אליו בתלונות. הוא אמר לי שהוא מעביר למערכת את החומרים – אבל מה שעושים איתם שם, זו כבר לא אחריותו. היה ברור לו מה הוא אומר, ולי היה ברור מה אני שומע"

איך התרשמת מהיחס שקיבלתם מ"כלכליסט", העיתון הכלכלי של מוזס?

"ב'כלכליסט' פחות הרגשתי את העוינות הזאת. אם שמים את העיתונים הכלכליים על קשת שמתארת את היחס שלהם למאבק הגז, אפשר לומר שבקצה אחד נמצא 'דה-מרקר', שתמך במאבק, ובקצה השני 'גלובס', שהתנגד. 'כלכליסט' היה איפשהו ביניהם, עם נטייה למונופול הגז. חשוב להבהיר: האג'נדה של 'כלכליסט' לא היתה בוטה נגד המאבק כמו מה שחשתי מכיוון 'ידיעות' ו-ynet. אולי משום שכעיתון כלכלי הם מתעסקים יותר בהיבטים הכלכליים של הסיפור".

אפשר גם לטעון שהיחס של "ידיעות אחרונות" נובע מזה שמדובר בעיתון כללי, טבלואיד, ושעניינים סבוכים כמו רגולציה במשק האנרגיה לא מתאימים לתמהיל שלו. יכול להיות שהיחס שקיבלתם שם קשור לדי-אן-איי של העיתון, ולא לקשר עם תשובה והשותפים שלו?

"יכול להיות, אין לי דרך להוכיח. הרושם היה שזה לא קשור לאידיאולוגיה של כלכלת שוק, למשל – מונופול הרי מנוגד לעקרונות של כלכלת שוק. גם לא נראה לי שזה קשור לדי-אן-איי. אם זאת היתה הסיבה, היה הרבה יותר קל מבחינתם לשווק את המסרים של המאבק, כי הם היו הרבה יותר ברורים וחד-משמעיים מהעמדות של המונופול. אני עבדתי על זה שהם יהיו ברורים וחד-משמעיים, וכמה שיותר מובנים לציבור. סיסמאות כמו 'זה לא מתווה – זה אקזיט', למשל. דווקא העמדות של המונופול היו יותר מורכבות, והיה הרבה יותר קשה להסביר אותן. זה היה הכוח שלנו במאבק".

הצללים על קירות המערה

ב-5 בנובמבר 2015, מיד לאחר חשיפת "העין השביעית" על הביקור של תשובה במערכת "ידיעות אחרונות", פרסם דורפמן פוסט פייסבוק שכיום נקרא כמו נבואה. "כבר תקופה ארוכה שאנחנו, שפעילים במאבק הגז, מקבלים תת-סיקור למאבק", הוא כתב שם. "הנושא שהוא ההחלטה הכלכלית-חברתית הכי גדולה שהתקבלה כאן כמעט שלא מופיע בעמודי החדשות של 'ידיעות אחרונות', וכאשר הוא מופיע בעיתון, הוא נדחק לשולי המוסף הכלכלי 'ממון'.

"סיקור להפגנות כמעט שלא קיים, סיקור לפעילות המאבק כמעט שלא קיים, וסיקור הדרכים שהובילו לגיבוש מתווה מונופול הגז כמעט שלא קיים ב'ידיעות אחרונות'. קשרי הון-שלטון הקשורים למונופול הגז והשפעתו על קבלת ההחלטות בהנהגה הישראלית – את זה מעולם לא ניתן היה לקרוא ב'ידיעות אחרונות'. דעות של מומחי אנרגיה וכלכלנים שאינם בעלי אינטרס כלכלי בשוק הגז נגד מתווה מונופול הגז תתקשו למצוא שם.

"אולי כי גם ב'ידיעות אחרונות' שולט טייקון – נוני מוזס, שהוא בעל אינטרסים כלכליים חופפים לאינטרסים של טייקונים אחרים; אולי בגלל הקשרים שבין חברי מועדון ההון הישראלי, שמאפשרים לטייקון לבקר במערכת עיתון; ואולי כי ביקורת על האופן שבו מתנהלת הכלכלה הישראלית היא ביקורת על אופן ההתנהלות של נוני מוזס. הריכוזיות של ענף התקשורת בישראל ושליטתו בידי טייקונים בעלי אינטרסים כלכליים שחורגים מעיתונות גורמת לכך שאזרחי ישראל לא יקבלו מידע כלכלי חשוב שמשפיע על חייהם".

בשבוע שעבר התברר שלמוזס ותשובה יש הרבה יותר מאינטרסים כלכליים חופפים. "באותה תקופה הנחתי שיש איזשהו קשר בין מוזס לתשובה, בין השאר על בסיס הדיווחים שכבר יצאו", אומר היום דורפמן. "אבל כמובן שלא ידענו אז על עומק הקשר שלהם, ועל הרציפות שלו. היום זה ברור לי: אני כל הזמן ראיתי את הצללים של מה שמתרחש במערה, אבל לא באמת ידעתי מה קורה במערה. החשיפה על חשבון הבנק המשותף שלהם חשפה גם את אחד הדברים שבאותה תקופה ראינו רק את הצללים שלהם על הקירות".

בשנים האחרונות הולך ונחלש כוחה של קבוצת "ידיעות אחרונות". הנגיסה של "ישראל היום" בנתח השוק של העיתון וריסוק מחירי המודעות, נדידת הפרסום המקוון אל עבר ענקיות הרשת והמשבר הכללי בשוק התקשורת מצטרפים – לפי הטענות שהוגשו לבית-המשפט – להפסדי העתק שצבר מוזס בגלל הימורים בשוק ההון.

את מקומה של קבוצת "ידיעות אחרונות" בראש ההיררכיה של הענף תופסת כעת קבוצת תקשורת אחרת, קשת, שמחזיקה בחברת החדשות הטלוויזיונית המצליחה בישראל ובאתרי האינטרנט הפופולריים mako ו-N12. מאז 2010, אחד מבעלי המניות המרכזיים בקשת הוא יצחק תשובה, שותפו וידידו של מוזס. תשובה מחזיק במניות באמצעות בתו, גל נאור, אך הנציג שלה בדירקטוריון חדשות 12 הוא עידן וולס, מנכ"ל קבוצת דלק.

ב"ידיעות אחרונות" בחרו לא להגיב לדברים. לאחר פרסום הכתבה מסר נחום ברנע את הדברים הבאים: "אני מתייחס אך ורק לשרבוב שמי לרשימה שלך. התזה שלך מופרכת. לא טרחת לבדוק את אמיתותה או למצער לבקש עליה תגובה, כפי שנדרש מאתר שמתיימר לעסוק בתקשורת. היא מצטרפת לפרסומים נוספים על אודותי באתר 'העין השביעית' שאין להם שחר. אבקשכם לפרסם את מכתבי באתרכם. אני מקווה שהפרסום ימנע טעות מאחרים".

*  *  *

"משפט המו"לים", סיקור משפט "תיק 1000", "תיק 2000" ו"תיק 4000", הוא פרויקט משותף של "העין השביעית" ו"שקוף"

חשיפה: נוני מוזס ויצחק תשובה ניהלו חשבון מט"ח משותף

השותפות התקיימה בין חברות "נוני מ." ו"יצחק תשובה בע"מ" (לשעבר) • לאחרונה האשים דירקטור ב"ידיעות אחרונות" את מוזס, האיש החזק בקבוצת התקשורת, כי עסק בהימורי מט"ח וצבר חוב של מיליארד שקל, בין השאר מכספי העיתון • "משפט המו"לים", פרויקט משותף של "העין השביעית" ו"שקוף"

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| איתמר ב"ז |

מו"ל "ידיעות אחרונות", ארנון (נוני) מוזס, ניהל חשבון השקעות משותף עם חברה פרטית ששייכת לטייקון הגז והנדל"ן יצחק תשובה – כך עולה ממסמכים שנמצאים בידי "העין השביעית". מוזס ותשובה החזיקו יחד חשבון מט"ח שנוהל בבנק אגוד באמצעות שתי חברות שבבעלותם, ולקחו יחד הלוואה מהבנק.

בשלב זה לא ידוע איזה שימוש נעשה בחשבון, והאם הוא קשור לטענות על חובות בסך מאות מיליוני שקלים שצבר מוזס מהימורים על שערי מט"ח, חוזים עתידיים ושערי ריבית. נציגי מוזס ותשובה נשאלו על-ידי "העין השביעית" מה עמד מאחורי החלטתם לפתוח חשבון משותף, איזה שימוש נעשה בחשבון והאם נצבר בו חוב, אך בחרו שלא להשיב לשאלות.

מוזס, שעומד למשפט באשמת הצעת שוחד לראש הממשלה בנימין נתניהו, מתמודד בימים אלה גם עם טענות חמורות שלפיהן הפסיד קרוב למיליארד שקל מכספי "ידיעות אחרונות" בשל הימורים כושלים בשוק ההון – ובמקביל צבר כך חובות אישיים בסך מאות מיליוני שקלים. הטענות הוצגו לבית-המשפט על-ידי דוד ליבר, דירקטור ב"ידיעות אחרונות", שמבקש להדיח את מוזס מתפקידיו בקבוצה בעקבות מעורבותו ב"תיק 2000". לטענתו, הימוריו של מוזס הפכו אותו לפושט רגל, אך מצבו הכלכלי מוסתר בעקבות ברית שכרת עם בנק הפועלים.

משפט המו"לים: למה בחרנו להתמקד במוזס ואלוביץ'?

כתבת התקשורת של "גלובס", ענת ביין-לובוביץ', חשפה לאחרונה כי גורמים בשוק ההון טוענים שכמה אנשי עסקים נחלצו לסייע למוזס להחזיר את חובותיו האישיים לבנק הפועלים, שבשלב מסוים נאמדו בכ-200 מיליון שקל. לפי הדיווח, אחד מאותם אישים הוא יצחק תשובה. שם אחר שהוזכר בדיווח הוא שלמה אליהו, בעל השליטה בחברת הביטוח מגדל. בדיווח שפירסם כתב "דה-מרקר" נתי טוקר הוזכר שם נוסף של בעל הון שבו הסתייע מוזס לכאורה: פטריק דרהי, טייקון התקשורת הבינלאומי שמחזיק בין היתר בחברת הכבלים הישראלית הוט.

מוזס בדיון פתיחת משפטו. אנשי עסקים נחלצו לכסות את חובותיו (צילום: יונתן זינדל פלאש 90)

המידע על חובותיו האישיים של מוזס נחשף לראשונה ב-2018 על-ידי העיתונאי רביב דרוקר. לפי המידע שחשף דרוקר, מוזס סחר במט"ח באמצעות חשבון שהחזיק בבנק הפועלים וצבר חובות שהיקפם נאמד ב-2013 ב-56.7 מיליון דולר (כ-200 מיליון שקל). על-פי המסמכים שנמצאים בידי "העין השביעית", מוזס ככל הנראה סחר במט"ח גם באמצעות החשבון שהחזיק בבנק אגוד – כאמור, במשותף עם חברה השייכת ליצחק תשובה.

על-פי המסמכים, תשובה החזיק בחשבון המשותף עם מוזס באמצעות "מרמייד ישראל", חברת נדל"ן שבעבר נקראה "יצחק תשובה בע"מ". מוזס החזיק בחשבון באמצעות חברה בשם "ה.ח.ק.ג.ח", שבעבר נקראה "נוני מ. בע"מ". ב-2007 השתמשו השניים בחשבון כדי ללוות מבנק אגוד סכום בגובה לא ידוע. במקביל ללקיחת ההלוואה, מוזס ותשובה העניקו לבנק שיעבוד בלתי מוגבל על כל יתרות המט"ח וניירות הערך שהוחזקו דרך החשבון המשותף שלהם, כמו גם על נכסים שהחזיקו באמצעות חשבונות אחרים.

החברה של מוזס, "ה.ח.ק.ג.ח", הוזכרה בפרסום של דרוקר על חובותיו האישיים של מו"ל "ידיעות אחרונות". לפי דיווחו, ששודר בערוץ 10, החוב לבנק הפועלים נרשם על שמה של חברה זו. מוזס מחזיק בכל מניותיה של חברת "ה.ח.ק.ג.ח". חוץ מלנהל באמצעותה את חשבון הבנק הסודי, הוא גם מחזיק באמצעותה חלק ממניות "ידיעות אחרונות".

יצחק תשובה. שיתוף הפעולה עם מוזס מציב באור חדש את הסיקור לו זכה טייקון הגז ב"ידיעות אחרונות" (צילום: פלאש 90)

שיתוף הפעולה בין מוזס לתשובה, שטיבו רק מתחיל להיחשף בימים אלה, מציב באור חדש את האופן שבו סוקר טייקון הגז והנדל"ן בכלי התקשורת מקבוצת "ידיעות אחרונות" לאורך השנים. החשבון המשותף של מוזס ותשובה היה פעיל בתקופה שבה הקימה קבוצת התקשורת את העיתון הכלכלי "כלכליסט". באותה תקופה, מוזס ותשובה היו גם שותפים עסקיים בחברת הכבלים הוט (בהמשך מכרו את שארית אחזקותיהם לפטריק דרהי).

תשובה, שעסקיו נקלעו לאחרונה למשבר פיננסי חריף שספק אם יצליח להיחלץ ממנו, עדיין מחזיק – באמצעות בתו, גל נאור – 20% ממניות קשת, מפעילת ערוץ 12 ואתרי החדשות mako ו-N12. בשנים האחרונות, אחרי עשורים שבהם קבוצת "ידיעות אחרונות" היתה גוף התקשורת החזק והמצליח בישראל, חברת קשת תפסה את מקומה. הנהלת "ידיעות אחרונות" מצהירה בשנים האחרונות על משבר כלכלי מתמשך, אך נתוניה הכספיים אינם חשופים לציבור. ההליך המשפטי שבו פתח הדירקטור דוד ליבר, שבו עלו הטענות על הפסדי העתק של מוזס, עשוי לשנות מצב זה.

*  *  *

"משפט המו"לים", סיקור משפט "תיק 1000", "תיק 2000" ו"תיק 4000", הוא פרויקט משותף של "העין השביעית" ו"שקוף"