פוסטים

ספין או בעיה אמיתית: מה הסיפור עם ניגודי העניינים של שופטי בג״ץ?

לאחרונה הפילה הכנסת הצעה להקים ועדת חקירה לבדיקת ניגודי עניינים של שופטי בג״ץ בשנים האחרונות מתערער האמון בין הציבור למערכת המשפט יצאנו לבדוק האם באמת יש בעיה במנגנון ניגוד העניינים של השופטים ● ומה קורה אצל חברי הכנסת? 

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| דרור גורני |

שופטים לא צריכים למלא טופס ניגוד עניינים. גם לא הסדר ניגוד עניינים. ואפילו ״רשימת המניעויות״ אותה ממלאים שופטי העליון היא וולונטרית ואין חובה למלא אותה. לשופטים יש רק את חוק בתי המשפט שקובע במקרים מאוד ברורים מתי אסור להם לשבת בדיונים. אז האם הדרישה של ח״כ בצלאל סמוטריץ׳ צודקת וצריך להקים ועדת חקירה פרלמנטרית לבדיקת ניגודי העניינים של השופטים? לא כל כך מהר. 

בשנים האחרונות הויכוח סביב מעמדו של בית המשפט העליון הפך לשדה קרב פוליטי בין ימין ושמאל שבו הכל שחור או לבן. הצדדים מחזיקים בעמדות מוצקות, אבל לא תמיד העמדות מתבססות על ידע מספיק רחב.

בית המשפט העליון, דיון בראשות הנשיאה, השופטת אסתר חיות. (צילום: אורן בן חקון / פלאש 90)

לאחרונה דחתה מליאת הכנסת בפעם השניה את הצעתו של ח״כ סמוטריץ׳ (ימינה) להקמת ועדת חקירה פרלמנטרית לבדיקת ניגודי העניינים של שופטי בג״ץ, זאת לאחר שביולי הפילה הכנסת לראשונה ההצעה. סמוטריץ׳ הגיש את הצעתו לאחר פרסומם של תחקירים עיתונאיים שחשפו מספר מקרים בהם שופטים דנו בתיקים בהם היה להם ניגוד עניינים ברור:

כתב ״כאן״ צח שפיצן חשף כי שופטי העליון דנים בעניינים של הגופים שהם עצמם הצהירו שיש להם מניעה לדון בהם. ב״מעריב״ קלמן ליבסקינד חשף ניגודי עניינים של נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות שישבה בתיקים של חברות שמהן מתפרנס בעלה כמייצג, וכן של השופטת ענת ברון, שדנה בתיקים בהם מעורבים אישים מתחומי המשפט והעסקים שתרמו בשנים האחרונות לקונסרבטוריון למוסיקה שבראשו עומד בעלה ואשר בו מונצח בנם.

כדאי להזכיר כי דרישתו של סמוטריץ׳ הונחו על השולחן גם במטרה להביך את הקואליציה ולחשוף את התפרים הגסים בחיבור בין הליכוד לכחול לבן. ואכן, ברמה הפוליטית הוא הצליח להביך את הממשלה. אבל הדרישה של סמוטריץ׳ מציפה את הויכוח העמוק סביב המעמד הציבורי של מערכת המשפט שלנו. 

בשבועות האחרונים יצאנו לבדוק האם באמת יש בעיה במנגנון ניגוד העניינים של השופטים בישראל, או שהכל חלק מספין פוליטי? מה הפתרונות על השולחן? האם אפשר להשוות בין שופטים לעובדי מדינה אחרים או לנבחרי ציבור? והאם יש גבולות לשקיפות שצריך לדרוש מהם כדי לשמור על עצמאות שיפוטית?

מה זה בכלל ניגוד עניינים

יש שני סוגים של הליכים להסדרת ניגוד עניינים: טופס ניגוד עניינים, והסדר ניגוד עניינים. טופס ניגוד עניינים הוא שאלון בפורמט קבוע ואחיד אותו נדרשים למלא עובדי מדינה בהתאם לדרישות מקום העבודה שלהם. הסדר ניגוד עניינים מתבצע לאחר שעובד או נבחר ציבור מילא טופס ניגוד עניינים שממנו עלה כי יש לו סיכוי להימצא במצב של ניגוד עניינים. במקרה כזה כותבים הסדר פרטני שמתייחס לנושאים שעלו בטופס. 

ההצעה שלו להקים ועדת חקירה שתבדוק את סוגיית ניגודי העניינים של השופטים הצליחה להביך את הקואליציה. ח"כ בצלאל סמוטריץ' (צילום: אתר הכנסת)

כך למשל שר החקלאות ושר הביטחון (אם ירצו) ימלאו את אותו טופס ניגוד עניינים. אחר כך כל אחד מהם יחתום על הסדר ניגוד עניינים שונה. אם לשר הביטחון יש מטע של אבוקדו, זה לא ייכנס להסדר ניגוד העניינים שלו, כי משרד הביטחון אינו מקבל החלטות שקשורות בגידול ירקות ופירות. זאת בניגוד לשר החקלאות שסביר להניח כי מידע על כך שהוא או מישהו מקרוביו מגדלים אבוקדו למחייתם כן יכנס להסדר ניגוד העניינים שלו.

במקרה של שופטים, על פי סעיף 21 לחוק בתי המשפט השופטים מחוייבים להגיש הצהרת הון. סעיף 77א קובע כי: "שופט לא ישב בדין אם מצא, מיזמתו או לבקשת בעל דין, כי קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט". עוד נקבע כי אסור לשופט לדון בתיקים הקשורים למשפחתו או בתיקים בהם היה מעורב טרם המינוי. 

זה ברור במקרים הפשוטים. שופט לא ידון בתיק נגד אחיו, וגם לא בעתירה שהגיש דודן רחוק או בסוגיה שבה טען בעבר כעורך דין. אבל החיים הם לא שחור ולבן. ניגודי עניינים יכולים להיות מורכבים ולא חד משמעיים. 

עוד בשקוף:

הדבר היחידי שרוב השופטים ממלאים הוא טופס "רשימת מניעויות". למה רוב? כי אין שום חוק שמחייב את השופטים למלא גם "רשימת מניעויות". מדובר בקובץ שמתפרסם לציבור ובו מעדכנים השופטים מפעם לפעם את שמות עורכי הדין וגורמים אחרים שהם מנועים מלדון בתיקים הנוגעים אליהם. 

כך לדוגמא, ב״רשימת המניעויות״, של שופט בית המשפט העליון ג'ורג' קרא, ניתן למצוא את המועצה המוסלמית ביפו. בדוברות הרשות השופטת טענו כי ״השופט קרא הכליל את המועצה ברשימת המניעויות שלו, אף שאין לו כל היכרות עם מי מחברי המועצה ולא מתקיימת אצלו לגביה כל מניעות שבדין, זאת בהיותו תושב יפו ומטעמים של זהירות יתר, כדי שבעתיד לא יגיעו תיקים הקשורים אליה לדיון בפניו".

אולם, לא כל השופטים מעדכנים את הרשימה. למשל, שופט העליון נעם סולברג השאיר את רשימת המניעויות שלו ריקה

נשיאת בית המשפט העליון השופטת אסתר חיות. העיתונאי קלמן ליבסקינד חשף כי ישבה בתיקים של חברות שמהן מתפרנס בעלה כמייצג. (צילום: אוליבייה פיטוסי / פלאש 90)

בעקבות הביקורת הציבורית, פרסמה לאחרונה נשיאת בית המשפט העליון, אסתר חיות, בשיתוף עם ד"ר לימור זר-גוטמן (מומחית בתחום האתיקה והאחריות המקצועית של עורכי דין ושופטים), מסמך בשם "אמות מידה לגיבוש רשימת מניעויות לשופטים".

על פי המסמך כל שופט אחראי לעדכן את רשימת המניעויות שלו בכל שנה. בנוסף, המסמך קובע כי שופט צריך לכלול ברשימת המניעויות שלו בעלי דין ועורכי דין שהם בגדר "שחקנים חוזרים" המתדיינים באופן קבוע בבית המשפט שבו השופט מכהן ושקיים חשש ממשי למשוא פנים אם ידון בעניינם. אבל גם עכשיו, כפי שנכתב בבירור במסמך עצמו: "אין חובה על פי דין״ לנהל את רשימת המניעויות.

ואולי הנתונים האלו יכולים להכניס את כל הדיון לפרספקטיבה: לפי הדו"ח השנתי של הרשות השופטת – בשנת 2018 נפתחו לא פחות מ-854,196 תיקים, בהם טיפלו 756 שופטים בכל הערכאות. בחישוב גס מדובר בממוצע של כ-1,130 תיקים לשופט בשנה. באותה שנה נפתחו גם 9194 תיקים בבג"ץ, בהם טיפלו 16 שופטי בית המשפט העליון. ממוצע של כמעט 575 תיקים לשופט. ואלו רק התיקים שנפתחו באותה שנה, ולא כולל דיונים שנמשכים משנים קודמות.

השופטים לא לבד

האם השופטים מקבלים "הנחות" ביחס לבכירים אחרים? האם נבחרי הציבור שלנו בכלל נדרשים לגילוי של ניגודי עניינים? האם הם מקיימים בעצמם את אמות המידה שהם דורשים מאחרים?

ברמת החוק השופטים לא שונים בשום צורה מחברי כנסת בכל הקשור לניגוד עניינים. החובה היחידה שחלה על שופטים ועל ח"כים היא להגיש הצהרת הון. ומה לגבי שרים? לפי המסמך "כללים למניעת ניגוד עניינים של שרים וסגני שרים", החובה היחידה שחלה עליהם היא להגיש הצהרת הון. אין שום סעיף במסמך זה המחייב את השרים למלא שאלון ניגוד עניינים.

האם חברי הכנסת דורשים מהשופטים את מה שהם דורשים מעצמם? (צילום: אייק אדרי, ויקימדיה)

האם יש מסמך אחר שמחייב את השרים למלא שאלון שכזה? ביולי 2018 התכנס צוות בראשות עו"ד דני חורין, ממחלקת ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים, לדון בין היתר בנושא ניגודי העניינים של שרי הממשלה. המלצות הצוות שקבעו כי שרים יהיו חייבים למלא שאלון ניגוד עניינים, ובמידת הצורך לערוך הסדר ניגוד עניינים, אומצו גם על ידי היועמ״ש אביחי מנדלבליט. פנינו למשרד היועמ״ש ושאלנו אם אכן מאחר והיועמ״ש אימץ את הדו״ח, שרים מחוייבים למלא שאלון ניגוד עניינים. אולם עד למועד פרסום הכתבה לא קיבלנו מענה. נעדכן כשנקבל את המידע.

״השופטים הם לא פקידים״

בשורה התחתונה, בכנסת דורשים מהשופטים להשקיף מידע שהח״כים והשרים לא מפרסמים על עצמם. וזאת למרות שהח״כים והשרים הם נבחרי ציבור והשופטים לא. 

אבל האם ההשוואה בין ח"כים ושרים לבין שופטים בנוגע להליכי הסדרת ניגוד עניינים בכלל רלוונטית?

לפי ד"ר לימור זר גוטמן התשובה ברורה: "דברים שמתאימים לנבחרי ציבור – לא מתאימים לשופטים. חייבים לראות את התמונה הכוללת. אחרת נגיע למצב כמו בפולין והונגריה, שבה הרשות המבצעת שולטת בשופטים״. 

זר-גוטמן היא ראש המרכז לאתיקה ואחריות מקצועית של עורכי דין, בביה״ס למשפט של המכללה למינהל, וכאמור מי שכתבה יחד עם הנשיאה חיות את "אמות מידה לגיבוש רשימת מניעויות לשופטים". בשיחה שקיימנו היא מזהירה: ״השופטים הם לא פקידים. צריכה להיות להם עצמאות. ברגע שאתה תפורר את ההגנות שיש להם, אתה תפגע בעצמאות של הרשות השופטת – וזו פגיעה ישירה בדמוקרטיה. מערכת המשפט יכולה להפוך ללא עצמאית בשבועות ספורים, ואחרי שזה קורה – אין דרך חזרה״.

״מערכת המשפט יכולה להפוך ללא עצמאית בשבועות ספורים, ואחרי שזה קורה – אין דרך חזרה״. ד״ר לימור זר-גוטמן (צילום: עידן גרוס)

"דווקא מערכת המשפט הרחיבה את השקיפות מעבר לדרישות החוק", מדגישה זר-גוטמן. "במאמר שכתבתי ונציבות תלונות הציבור על השופטים אימצה, נכתב כי על השופטים לנהוג בגילוי נאות גם במקרים שבהם סעיף 77א' לחוק בתי המשפט לא פוסל אותם. כלומר, גם במקרים בהם לדעת השופט יש ׳פגיעה במראית פני עשיית הצדק׳ הוא מציין את זה בגילוי נאות בתחילת הדיון בבית המשפט. כך שבשורה התחתונה – השופטים קיבלו על עצמם שקיפות בנושאי ניגוד עניינים יותר ממה שנבחרי הציבור קיבלו על עצמם".

זה מורכב

עו״ד אלעד מן, היועץ המשפטי עמותת הצלחה, ויו"ר העין השביעית (שותפתנו החדשה לאיחוד הגדול של כלי התקשורת העצמאים) אומר כי "אין אמת מוחלטת ואין צד שצודק באופן אבסולוטי, זה לא שחור ולבן".  

"אין ספק שראוי וכדאי ונכון שיהיו בהירות ושקיפות מראש במקרים בהם שופט מנוע מלשבת בדין וזה עוזר לחיזוק אמון הציבור במערכת וגם לאיכות התוצאה״, הוא מסביר. ״עם זאת, אין מנגנון שיוכל לצפות או למפות את כל המקרים והעניינים בהם עולה חשש לניגוד עניינים ואת אופן הטיפול הנכון בהם״.

"אין צורך לייחס דרמטיות יתר להעדר חובה ספציפית לערוך הסדר ניגוד עניינים לשופטים או לערוך רשימת מניעויות״, מן טוען. "יש תחושה לפעמים שעושים שימוש בטענות כאלה, רק כדי לנגח את מערכת המשפט ולשם הניגוח וזה מיותר ומצער".

מן מסביר כי יש קושי לקבוע מראש חוקים לניגוד עניינים של שופטים: "יש שאלות מורכבות שאין להן  תשובה חד משמעית והן גם תלויות בנסיבות העניין. שופט שיש לו חשבון בבנק מסוים מנוע מלשבת בתיק שבו אותו בנק הוא צד? ואם לא מדובר בחשבון עו"ש אלא במשכנתא? יש מניעות אוטומטית? קשה לקבוע את זה באופן אבסולוטי. ואם מדובר במשכנתא של גיסו? של אחותו? של בן דודו? עד כמה מרחיקים לכת בטענת ההשפעה והמניעות?".

מן נותן לדוגמה מצב שבו הוגשה תביעה שאחד הצדדים בה הוא בן או בת זוג של שופט בבית המשפט העליון. ״האם כשהתיק הזה יגיע לדיון בערעור בעליון אין מי שידון בו כי כולם מכירים את בן הזוג של אותו צד? אז מי ידון בתיק? ינהלו אותו בבית משפט באוסטרליה?״, תוהה מן. ״יש לפעמים צורך להפעיל את ׳כלל ההכרח׳ שבו למרות שיש קרבה, אין ברירה אלא להכריע בהרכב או בפורום מסוים״. 

"יש תחושה לפעמים שעושים שימוש בטענות כאלה, רק כדי לנגח את מערכת המשפט ולשם הניגוח וזה מיותר ומצער". עו״ד אלעד מן. (צילום: יובל טובול)

אולם לשופטים יש מראש ניגוד עניינים כביכול כאשר מדובר בדיון בסוגיות שיכולה להיות להן השפעה או השלכה על מערכת בתי המשפט או חלקים ממנה. ״אז ששופטים בעליון לא ידונו בעתירות נגד הנהלת בתי המשפט? נגד הוועדה למינוי שופטים? נגד ועדת הבחירות המרכזית?״, אומר מן. ״ששופטים לא ידונו בתביעות לפי חוק חופש המידע נגד מערכת בתי המשפט או בתביעות של ספקים נגדה? לפעמים פסילה גורפת לא משרתת את האינטרס הציבורי, ויש פתרונות מורכבים ומידתיים יותר, כפי שיש פתרונות כאלה במקרים של שרים, מנכ"לים או עובדי ציבור אחרים״.

מן מדגיש כי יש גם מחיר לחשיפת מידע על השופטים באופן פומבי. הוא מזכיר כי יש מקרים בהם עלה חשש כי נעשה ניסיון לצרף עורך דין לתיק, לאחר תחילת ההליך, בגלל שהיה ידוע כי יש לו קשרים עם השופט וזאת במטרה להביא לכך שהשופט יהיה חייב לפסול את עצמו בגלל ניגוד עניינים ולהעביר את התיק לשופט אחר, אולי ״נוח״ יותר. 

מאגר ניגודי עניינים?

"רוב ההחלטות השיפוטיות הן לא פומביות, הן חשופות רק לצדדים שהיו בבית המשפט", אומר לנו המשפטן גיא זומר. כיום הוא ממייסדי עמותת "תמנון" שפועלת כדי לקדם הנגשה של מידע משפטי לציבור.

זומר נותן את הדוגמה של תומר אביטל, מייסד שקוף, שעתר נגד משרד המשפטים ב-2019. העתירה הוגשה בעקבות מחיקתם של כ-27 אלף פוסטים מהרשתות החברתיות בגלל בקשה של מחלקת הסייבר במשרד המשפטים, ללא כל הסבר. "לשופט גדעוני שדן בעתירה לכאורה אין מניעויות מוצהרות ב"רשימת המניעויות" שלו במשרד המשפטים. אבל לפני תחילת הדיון השופט גדעוני אמר בגילוי נאות שאשתו היא עובדת משרד המשפטים, ויש לה ממשק כלשהוא עם הגורם שנגדו תומר עתר. ״זה כמובן לא אומר שהוא פסול לחלוטין מלדון בעניין, אבל היה ראוי שהצדדים ידעו על זה לא בבית המשפט עצמו״, טוען זומר. 

אבל זומר מצביע על בעיה אחרת: "אחרי הדיון הזה, שבו התגלה ביוזמת השופט שיש לו זיקה לנושא מסוים, זה לא יישמר בשום מאגר מידע. זה לא יתפרסם בשום מקום והיחידים שיהיו חשופים לזה הם הצדדים שנכחו בדיון". 

ֿזומר חושב שאם לשופט יש סיבה לפסול את עצמו, או אפילו רק לתת גילוי נאות לגבי קשר כלשהו שלא פוסל אותו מניהול משפט ״הדבר צריך להיות מפורסם באופן פומבי, או לפחות שיישמר במאגר מידע וייכנס לרשימת המניעויות של השופט כדי שלא שזה לא יחזור על עצמו".

לחייב את השופטים למלא טפסי ניגוד עניינים ולעשות הסדר אישי. גיא זומר (התמונה באדיבות המצולם)

ד"ר לימור זר-גוטמן מסתייגת מהרעיון: "צריך להבין שגם הרעיון ליצור מאגר מתעדכן של רשימת ניגודי עניינים הוא מסוכן. יש לשופטים את הזכות לפרטיות. מה רוצים, שיהיה האח הגדול?״. היא מסתייגת מהרעיון של מאגר ובו מידע על שופטים או עובדי ציבור. ״כל פעם שאיזה עובד ציבור או פקיד שומה לא יטפל באיזה עניין בגלל ניגוד עניינים אז זה יכנס למאגר? זה ליצור בעיה הרבה יותר גדולה של מאגרים שפוגעים בפרטיות. נראה לכם הגיוני שיהיה מאגר על כל שופט שנדע באילו נושאים הוא לא טיפל? יהיו פה מאגרים של האח הגדול. זה לקבור את הדמוקרטיה. זה יהיה כמו בשטאזי״. 

זר-גוטמן מזהירה גם כי ״מישהו בסוף יכול להגיע למאגרים האלו, גם אם הם יהיו שמורים רק לבית המשפט. יש כאן סכנה ענקית״.

״לתת בשופטים אמון״

חברי כנסת לא מחוייבים בכך, אבל האם יש צורך לחייב את השופטים למלא מסמך שקשור לניגוד עניינים?ֿ או שאולי יש סיבה לכך שהמנגנון מעוצב כפי שהוא? גם כאן הדעות חלוקות. 

לטענתו של זומר "עובדי מדינה בדרגות השכר הגבוהות מחוייבים למלא שאלון ניגוד עניינים עם כניסתם לתפקיד, והיועמ"ש ברשות מחוייב לאשר את השאלון או לקבוע הסדר, לפני שהם מתחילים בתפקיד״. זומר טוען שאם שופטים יחוייבו למלא את שאלון זה, ויבוצע להם על פיו הסדר ניגוד עניינים אישי, המקרים בהם לשופטים יש ניגוד עניינים יהיו גלויים וידועים לצדדים. אך הוא מסייג ומדגיש כי: "כמובן שלא על כל דבר צריך לפסול, ואי אפשר באמת לצפות את כל ניגודי העניינים האפשריים".

ד"ר זר-גוטמן חושבת שגם הרעיון לחייב את השופטים למלא מסמכי ניגוד עניינים הוא מסוכן. היא מזכירה כי יש הבדל בין פקידים ועובדי ציבור לבין שופטים. ״תראה לי מדינה אחת בעולם שבה שופטים עושים דברים כאלו? אפילו בארה"ב הם לא ממלאים שאלונים של ניגוד עניינים, למרות שלשופטים שם יש קמפיינים כי הם נבחרים לתפקיד" היא אומרת. "חייבים לשמור על העצמאות של הרשות השופטת. שופט ופקיד זה לא אותו דבר".

חלק מן ״העצמאות השיפוטית״ המדוברת זה לתת בשופטים אמון ומתוך כך להחליט בניגוד העניינים של עצמם. זר-גוטמן מזכירה כי ״אנשי ציבור אפשר לפטר, אבל לשופטים יש מנגנונים אחרים בנושא הזה. כל המערכת של השופטים בנויה אחרת״. היא מזהירה כי כל מהלך כזה של שינוי בדרישות השקיפות מן הסוג הזה משופטים ״זה לכרסם בעצמאות השיפוטית״. ומזהירה כי אם לא נראה את התמונה הכוללת ״נגיע למצב כמו בפולין והונגריה, שבה הרשות המבצעת שולטת בשופטים. יש כאן חשש מאוד גדול למדרון חלקלק״.

הרשות השופטת היא אחד מעמודי התווך של הדמוקרטיה, וככזאת ראוי שנוכל גם להביע עליה ביקורת ולדון באופן שבו היא מתנהלת וגם לדרוש שינוי. אבל האם באמת יש בעיה במנגנון של השופטים? האם באמת יש צורך בוועדת חקירה פרלמנטרית? והאם בכלל אפשר להשוות בין הדרישה לשקיפות מפוליטיקאים לבין הדרישה משופטים? כנראה שזה תלוי את מי שואלים, ומה השקפת העולם הפוליטית שלו. ואולי לפני שממהרים לשפוט כדאי לזכור שלכל פוליטיקאי יש גם אינטרסים פוליטיים.

***

יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לכתבנו דרור גורני – [email protected]

חשיפה: ההסדרים למניעת ניגוד עניינים של ממשלת ישראל

קודם לתכלס:
 –
נדגיש כי לא כל המשרדים העבירו את ההסדרים כדרוש. גם עקב העיכובים בקבלתם לצד התחלופה הגבוהה – אין בנמצא את כלל ההסדרים של פקידים חדשים. לבסוף, צנזרנו בעצמנו כמה פרטים שמשום מה הממשלה לא עשתה זאת בעצמה- לדוגמא מספרי תעודות זהות וכתובות.

המשך קריאה…