פוסטים

כאוס והנחיות מבולבלות בשירותי הדת בעת משבר הקורונה מסכנים את כולנו

מאז פרוץ נגיף הקורונה חוסר הבהירות בהנחיות הגורמים הממשלתיים הרלוונטיים בקשר להגעה למקוואות ובתי כנסת מסכנת את הציבור. על אף שכ-29% מהנדבקים בקורונה נחשפו לנגיף בבתי כנסת, רק הלילה הממשלה הוציאה הוראות ברורות, אך חלקיות: בתי הכנסת ייסגרו, אך תותר תפילה במניין בשטח פתוח והמקוואות יישארו פתוחים. שאלות רבות נותרו פתוחות, אך הכרוניקה של השבועות האחרונים מעידה על בעיה חמורה בקבלת ההחלטות

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| תני פרנק, נאמני תורה ועבודה |

אנחנו בימים של משבר בינלאומי ולאומי. ההנחיות של משרד הבריאות מדברות על ריחוק חברתי, הקפדה על איסור התקהלות והימנעות ביציאה מהבית. זה אתגר לקובעי המדיניות: היכן ומתי ניתן לאפשר יציאה, מה גודל הקבוצה המותרת ולאיזה צורך? אלא שהמשבר הביא עמו משבר נוסף – הצורך בקבלת החלטות לגבי סגירתם של מוסדות דת שונים, והוא בהחלט חשף חלק מבעיות העומק של שירותי הדת בישראל.

מוסדות הדת הנפוצים ביותר הם בתי הכנסת והמקוואות, אך יש הבדל גדול ביניהם מבחינת קביעת המדיניות. בתי הכנסת אמנם נהנים מהקצאת קרקע ומבני ציבור אך מנוהלים באופן פרטי לחלוטין, ללא רגולציה מלמעלה. כל בית כנסת והרב או הגבאי שלו. לעומת זאת, המקוואות בישראל מנוהלים באופן ציבורי לגמרי (להוציא מספר חריגים קטן). הרשויות המקומיות מקצות להן שטח ובונות אותן בסיוע המשרד לשירותי דת. המועצות הדתיות המקומיות אמונות על תפעולם והעסקת הבלניות.

למרות זאת, לא התקבלו החלטות אחידות לגבי המקוואות ובתי הכנסת עד יום שלישי בלילה (24/03/20), אך גם הן חלקיות. מפרוץ המשבר ועד אמש, הגורמים הממשלתיים האחראיים – הרבנות הראשית והמשרד לשירותי דת – לא סיפקו הנחיה ברורה מלבד, "יש להישמע להנחיות משרד הבריאות". אלא שההנחיות לא ברורות, בלשון המעטה. הסכנה לציבור – ברורה. לפי נתונים עדכניים, כ-29% מהנדבקים בקורונה נחשפו לנגיף בבתי כנסת.

המקוואות – היעדר הנחיות וחוסר בהירות

לפני כשבוע יצאו הרבנים הראשיים וחברי מועצת הרבנות הראשית במכתב משותף המתנגד לעמדה הלכתית שפרסם הרב חיים אמסלם, בה הוא מציע אפשרות של טבילה באמבטיה בתנאים מסוימים כתחליף לביקור במקווה. במכתב הם טוענים שאפשר להמשיך לטבול במקוואות הנשים ללא פירוט או הנחיה נוספת, ושבעיקר יש להתנגד לעמדתו של הרב אמסלם. מה לגבי הנחיות לטובלות? האם להגיע בתיאום מראש או להתקשר לפני כן? האם ניתן לטבול ללא נוכחות הבלנית? 

המשרד לשירותי דת פרסם יום לאחר מכן הנחיה לקונית הקובעת כי יש לאפשר עד 10 אנשים באזור ההמתנה ורק אדם אחד בבור הטבילה, כל זה בכפוף לשמירה על מרחק של שני מטרים בין הטובלות. האם הגיוני להשאיר מקוואות טהרה פתוחים ללא מגבלות נוספות כשבריכות שחייה ומקומות נוספים נסגרו לחלוטין בצו בריאות העם? האם לאחר שאשה שנדבקה בוירוס טבלה במקווה באפרת לא כדאי לבחון את ההנחיות מחדש? אין מי שינפק הסברים או הנחיות מפורטות יותר.

המצב בבתי הכנסת – מבולבל עוד יותר

כאמור, בתי הכנסת פועלים באופן פרטי, אך בעת משבר לאומי, הגבאים ורבני הקהילות מבקשים המלצות מגורמים הלכתיים בכירים. בפועל, רבנים מקומיים שונים קיבלו החלטות מגוונות. יש בתי כנסת שנסגרו עד הודעה חדשה, חלקם עשו זאת לראשונה מזה עשרות שנים. ואילו במקומות אחרים, כמו בפתח-תקווה, רב העיר הוציא הנחיה לקראת השבת האחרונה להמשיך ולהתפלל ברישום מראש במניינים שלא יעלו על 15 מתפללים, מה שלכאורה מנוגד להנחיות משרד הבריאות.

משרד הבריאות בעצמו הוציא המלצה למתפללים לא להגיע לבתי הכנסת, אך הרבנים הראשיים הוציאו ביום חמישי האחרון הנחיות סותרות. כל אחד שלף המלצה נפרדת, הפעם ללא חתימה של חברי מועצת הרבנות הראשית. הרב יצחק יוסף ביקש למשל להשאיר את בתי הכנסת פתוחים למניינים של עשרה מתפללים בלבד, בריחוק המתאים. הרב דוד לאו טען שניתן וחשוב להתפלל בבתי הכנסת בהתאם למגבלות הקיימות, אך הבהיר שהחובה להתנהל בהתאם לדרישות וההנחיות שהוציא משרד הבריאות, שכזכור המליץ למתפללים להתפלל בביתם.

ההוראות המבולבלות בנוגע לתפילה

כאילו שאי האחידות הזו לא הספיקה, הגיע מסמך של המשטרה שפורסם ביום ראשון, בו נכתב כי יש לאפשר תפילה של עד עשרים מתפללים, מה שמנוגד אף הוא לצו בריאות העם ולא ברורה ההחרגה.

הסאגה הגיעה לשיא כאשר ביום שלישי הוציאו ברבנות הראשית קריאה לקביעת תענית ציבור למען מאבק במחלה. רק שבקריאתם הם מציינים שעל כל רבני הערים והקהילות בארץ ובעולם לקיים תפילות בבתי הכנסת עצמם, לרבות קיום מניינים נוספים בעזרת נשים ובחדרים סמוכים, במגבלה של עד עשרה אנשים ובריחוק של שני מטר. למעשה, הרבנים הראשיים חותמים בזה על קיום של התקהלויות שיכולות להגיע לשלושים וארבעים איש במתחם אחד, זאת בזמן הממשלה דנה בהגבלות נוספות וכאשר מתברר כי בתי הכנסת אחראיים לכרבע ממקרי ההדבקה בארץ עד כה (נכון ל-22/3/20).

המשותף לכל אלה הוא שהגורמים הממשלתיים האמונים על שירותי הדת בישראל נמצאים בעצמם בכאוס. ההנחיות שיוצאות אינן אחידות, ולעתים חסרות פרטים רבים. הדבר מוביל גורמים מקומיים לקחת יוזמה ולעיתים לקבל החלטות שרירותיות, שלא תמיד עולות בקנה אחד עם הנחיות משרד הבריאות. מספיק לבדוק את מסלולי החשיפה של חולים רבים שעוברים בבתי כנסת שונים, ולהבין שמוסדות דת בישראל הם מקומות משמעותיים שיש לבחון מחדש את הצורך בהגעה אליהם בעת כזו. 

מנכ"ל המשרד לשירותי דת עו"ד עודד פלוס (מתוך אתר המשרד)

בהנחיות החדשות שיצאו הלילה ניכר שהממשלה והרבנות החלו להפנים את הבעיה. בתי הכנסת צפויים להיסגר אך תותר תפילה במניין בשטח פתוח ומקוואות הנשים ימשיכו להיות פתוחים. האמת? מעט מדי ומאוחר מדי. סכנת ההדבקה במקומות אלה, שכאמור התרחשו בהם מעל לרבע ממקרי ההדבקה המוכרים בישראל, ברורה ומוחשית לכולנו. אין להקל ראש באף שיקול, דתי ובריאותי.

שאלות רבות נותרו עדיין פתוחות: כיצד למנוע התקהלות במקווה? כיצד יש לחטא את המים והמשטחים במקום? מה ההנחיות בקשר להוצאת ספר תורה בתפילה? מנכ"ל המשרד לשירותי דת עו"ד עודד פלוס צריך להוציא עוד היום הנחיות מסודרות ואחידות המתואמות עם ההוראות החדשות ומפיגים את הערפל בקשר לשאלות שנותרו פתוחות. לטובת ציבור הבכלל, וציבור שומרי המסורת בפרט.

מהמשרד לשירותי דת נמסר בתגובה:

מפרוץ משבר הקורונה המשרד לשירותי דת מוציא הנחיות ברורות. הם פורסמו לציבור בכלי התקשורת. ההנחיות נגזרות בהתאם להנחיות משרד הבריאות ובתיאום מלא עם משרד הבריאות.
אנו מעדכנים בכל יום את ההנחיות שלנו בהתאם להוראות משרד הבריאות. ניתן להיכנס לאתר המשרד, לדף הפייסבוק והטוויטר ולראות את ההנחיות של המשרד לשירותי דת. השינויים שנעשים הם נגזרת לשינויים אותם עורך משרד הבריאות מעת לעת.
בסוגיית מקוואות הנשים; חשוב לציין, אנו פועלים לפי תנאים מחמירים ביותר ובעת כתיבת התגובה יושבים אנשי המשרד לשירותי דת ומשרד הבריאות לצורך כתיבת נהלים חדשים בסוגיית מקוואות הנשים.
צר לנו שיש אנשים היושבים על הטריבונה ומחלקים שלל עצות ורעיונות המנותקים מן המציאות. בניגוד גמור לנכתב במאמר של פרנק המשרד פועל ליישם את ההנחיות במערך שירותי הדת. כאשר בריאות הציבור היא ערך עליון.

*

הכותב הוא תני פרנק, ראש תחום דת ומדינה בתנועת נאמני תורה ועבודה.

איך זה שבירושלים כבר 15 שנה אין מועצה דתית מתפקדת?

כאשר המועצה הדתית אינה מתפקדת, "ועדה ממונה" מחליפה אותה. אך בניגוד לוועדה קרואה ברשויות מקומיות, הוועדה הממונה יכולה לכהן לנצח

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| טור אורח: תני פרנק, נאמני תורה ועבודה |

בכתבה הקודמת תיארנו את חוסר הפיקוח הציבורי על המועצות הדתיות בישראל. זה היה קצה הקרחון בלבד. הפעם נציג מקרים פרטניים, ומוזרים במיוחד, של "ועדות ממונות" בארבע מועצות דתיות בארץ: ירושלים, לוד, קרית טבעון והוד השרון. ועדה ממונה על מועצה דתית היא המקבילה של ועדה קרואה במקרה של רשויות מקומיות: גוף הממונה לאחר שנקבע כי המועצה לא מתפקדת, בדרך כלל בשל מנהל לא תקין וגרעון תקציבי.

ההבדל בין הוועדות הוא משך הכהונה: ועדות קרואות אמורות לכהן עד מועד הבחירות הבא לרשויות המקומיות, בתנאי שכיהנו שלוש שנים לפחות. בנוסף,לשר הפנים יש אפשרות להאריך את כהונת הוועדה הקרואה במקרים מיוחדים, באישור ועדת הפנים של הכנסת. לעומתן, ועדות ממונות במועצות הדתיות אמורות לכהן רק עד חידוש הרכב המועצה הדתית. אך כפי שתיארנו בכתבה הקודמת, ברוב המועצות הדתיות ההרכבים לא חודשו כלל במהלך שתי הקדנציות האחרונות של הרשויות המקומיות!

הנה כמה דוגמאות שימחישו כמה המצב בעייתי: בירושלים הוועדה הממונה מכהנת כבר כ-15 שנה, בלוד 7, בהוד השרון 15.5 ובקרית טבעון כ-18 שנה. זה המקום להזכיר שיו"רי הוועדות הממונות לא חייבים לגור בעיר בה הם מכהנים. יו"ר הוועדה הממונה בהוד השרון למשל, היה בכלל חבר מועצת העיר פתח תקווה עד יוני 2016 – שם גם התגורר.

כיצד ייתכן מצב בו ועדה של שלושה אנשים, שאינם בהכרח תושבי העיר ואינם מחויבים לתושבים במקום,  מנהלת את המועצה הדתית ללא מגבלת זמן? את שלושת האנשים הללו ממנה השר לשירותי דת ואין לציבור המקומי, או למועצת העיר, יכולת השפעה רשמית על המינויים.

גם בדו"ח מבקר המדינה ממאי 2018, צוין כי היעדר הפיקוח הציבורי על המועצות הדתיות בעייתי, ובפרט במועצות דתיות בהן מכהנות ועדות ממונות. בהצלבה עם נתוני המשרד לשירותי דת, גילינו שיו"ר הוועדה הממונה בהוד השרון מכהן במקביל כממונה בעל סמכות הכרעה על המועצה הדתית בכוכב יאיר. במקום הראשון הוא מכהן ב-100% משרה ובשני ב-70% משרה, ובסה"כ בהיקף משרה יפה במיוחד של 170%.

להלן טבלת שכר של ראשי מועצות דתיות (לרבות ממונים וראשי ועדות ממונות) על פי נתוני המשרד לשירותי דת:

לאחר הבחירות הקרובות לכנסת יפתח חלון הזדמנויות לשינוי: לפי החוק, הרכבי המועצות הדתיות צריכים להתחדש עד שנה לאחר הבחירות לרשויות המקומיות. ברגע שתושבע ממשלה חדשה וייכנס לתפקידו השר הבא לשירותי דת, ראשי הרשויות יוכלו להתניע את ההליך לחידוש ההרכבים.  מלבד העיר לוד, בכל הערים בהן מכהנת ועדה ממונה על המועצה הדתית ישנם ראשי רשויות חדשים. זוהי ההזדמנות שלהם להביא לחידוש הרכב המועצה הדתית ולתקן את הפיקוח הציבורי הלקוי על המועצה הדתית בעירם.

זוהי גם ההזדמנות שלכם –  תושבי ותושבות ירושלים, הוד השרון, קרית טבעון ולוד – לפנות לראש העיר שלכם ולדרוש ממנו לפעול לפירוק הוועדה המונה וחידוש הרכב המועצה הדתית.

מהמשרד לשירות דת לא נמסרה תגובה.

*

הכותב הוא תני פרנק, ראש תחום דת ומדינה בתנועת נאמני תורה ועבודה.

לטורים הקודמים של תני:

לאן נעלם הפיקוח הציבורי במועצות הדתיות?

הרשות המקומית שלכם אחראית על השירותים הציבוריים בכל התחומים, פרט לנושאי דת, עליהם אחראית "המועצה הדתית". הנהלת המועצה מורכבת מנציגי השר לשירותי דת, נציגי סיעות פוליטיות מקומיות ונציג רב העיר. מתוך 912 חברי הנהלת מועצות שונות ברחבי הארץ, השר ממנה כ-410 מתוכם. איך ייצגו את הציבור כשהם חייבים את הכסא לשר?

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| טור אורח: תני פרנק, נאמני תורה ועבודה |

דמיינו מצב שבו ספריות עירוניות לא יהיו באחריותן של הרשות המקומית, אלא במקום זאת, תוקם בכל רשות "מועצה ספרותית" עם תקציב נפרד, שתנהל את הספריה באופן עצמאי. בכל מועצה ספרותית ישבו גם אנשים שממנה שרת התרבות, ולא רק נציגים מקומיים. זה המצב בשירותי הדת בישראל.

מי שממונה על תפעול חלקים נרחבים משירותי הדת הן "המועצות הדתיות". על מועצה כזו היא ישות עצמאית, שפועלת במקביל לרשות המקומית. כלומר – הרשות אחראית על השירותים הציבוריים בכל התחומים, פרט לנושאי דת, עליהם אחראית המועצה הדתית: מתן תעודות כשרות, רישום לנישואין, תפעול מקוואות טהרה ועוד. המועצה הדתית מנהלת תקציב נפרד, ש-60% מגיע מהרשות המקומית ושאר הכסף מהמשרד לשירותי דת. לכל מועצה דתית יש גוף הנהלה פנימי, שאמור לפקח על פעילותה, והוא מורכב מנציגים שממנה השר לשירותי דת, נציגי סיעות פוליטיות מקומיות ונציג של רב העיר.

כן, קראתם נכון: השר לשירותי דת ממנה כמחצית מהחברים בכל מועצה דתית בארץ. לפי החישוב המלא (את קובץ החישוב תמצאו כאן), בכל מועצה דתית ישנם בין 5 ל-11 חברים, כאשר ישנן כ-130 מועצות דתיות בסך הכל. משמעות הדבר הוא שישנם 912 חברים פוטנציאליים. אותם 912 חברים אמורים לייצג את הציבור, אך האם זה יכול לקרות כאשר 410 מתוכם מתמנים על ידי השר לשירותי דת באופן אישי? האם שר החינוך, שמשרדו מעביר חלק ניכר מהתקציב לתחום אל הרשויות המקומיות, ממנה נציגים משלו למחלקת החינוך המקומית בכל מועצה? כמובן שלא.

החוק מחייב תחלופה – זה לא באמת קורה

זה לא הסוף. על-פי חוק, הרכבי הנהלת המועצה הדתית אמורים להתחלף כל חמש שנים, עד שנה לאחר הבחירות לרשויות המקומיות. בפועל, זה לא קורה. בנובמבר 2015, שנתיים לאחר הבחירות המקומיות של 2013, עמד אחוז ההרכבים שחודש על 34% (הנתונים ממחקר מדיניות של המכון הישראלי לדמוקרטיה על המועצות הדתיות). לפי דו"ח מבקר המדינה, בנובמבר 2017, ארבע שנים ממועד הבחירות, עמד אחוז ההרכבים שחודשו על 46% בלבד. משמעות הדבר היא שברוב הרשויות פשוט אין הרכב שמייצג את הציבור, גם אם באופן חלקי, בפיקוח על התנהלות המועצות הדתיות.

השר לשירותי דת יצחק וקנין (ש"ס)

מה יש במקום זאת? החוק מתיר לשר לשירותי דת למנות שני "ממונים" מטעמו במידה ואין הצלחה להגיע להסכמה בין הגורמים השונים על הרכב הנהלת המועצה הדתית. שני הממונים האלה מקבלים את כל סמכויות ניהול המועצה, כאשר אחד מהם נושא בסמכות ההכרעה (הוא "האחראי"). בנסיבות הללו, מדוע שבכלל יטרח השר לשירותי דת להגיע להסכמה על הרכבי מועצה דתית? התשובה נעוצה במורכבות של הפוליטיקה: במקום בו יחסי השר עם ראש הרשות המקומית תקינים, ישנה עדיפות להגעה להסכמה ולמינוי הרכב מלא. במקום בו היחסים פחות טובים, או במקרה בו ראש הרשות מעדיף שלא לעסוק בענייני המועצה הדתית, מתמנים אותם "ממונים".

למה הממונים כל כך בעייתיים?

כשאין מי שנבחר לייצג את הציבור ולפקח על תפקוד המועצה הדתית, ההתנהלות הבלתי תקינה עלולה להפוך להרגל. דמיינו את מועצת העיר שלכם, בלי אופוזיציה בכלל. מצב כזה מתקיים במועצה הדתית בירושלים: כבר כ-15 שנה מנהלת את המועצה ועדה ממונה, שאוחזת בפועל בסמכויות ניהול הדת בירושלים. התנהלות המועצה הדתית בשנים הללו הובילה לביקורות חריפות ביותר בדוחות מבקר המדינה ובדו"ח ביקורת של מבקרת הפנים של העירייה. דו"ח מבקר המדינה ממאי 2017 על כשרות המזון ביקר בחריפות את התנהלות המועצה הדתית בירושלים, שלא טיפלה בכשלים שעלו כבר בדו"ח מבקר דומה משנת 2008.

חברי מועצת העיר ירושלים דווקא ניסו לפקח במעט על הנעשה במועצה הדתית, אך זה לא עזר להם. ועדת הביקורת בעירייה ניסתה לזמן את יו"ר המועצה הדתית – בעקבות פרסום דו"ח ביקורת פנים חריף מאוד שחשף התנהלות לא תקינה במועצה הדתית בעיר – אך האחרון אפילו לא התייצב לדיון, ונימק זאת בכך שאין חובה כזאת מצידו. אם חשבתם שהפיקוח על הנעשה ברשויות המקומיות לוקה בחסר, ברוכים הבאים למועצות הדתיות – המקום בו פיקוח ציבורי תלוי לחלוטין בפוליטיקה והחוק הוא בגדר המלצה בלבד. היעדר הפיקוח רק פוגע בשירותי הדת ומעודד התנהלות לא תקינה ולא שקופה.

מהמשרד לשירות דת נמסר בתגובה: "על פי החוק יש לחדש הרכבים עד שנה מיום הבחירות לרשויות המקומיות,היינו עד 30.10.2019. סמוך לאחר הבחירות התחלנו בתהליך ואולם נעצרנו בשל הבחירות לכנסת.בשל החשיבות שאנחנו מייחסים לחידוש ההרכבים והחלפת הממונים בהרכבים פנינו וקבלנו את אישור היועץ המשפטי לממשלה להתקדם בתהליך באופן מדוד ומוגבל. בנוסף לאור הערות מבקר המדינה שיכללנו את התהליך ואנו מאמינים כי יעלה בידינו למנות הרכבים רבים יותר ולהתגבר על מעשה המרכבה הלא פשוט  שדורש הסכמה של מספר גופים ונווט בשדה הפוליטי המקומי."

*

הכותב הוא תני פרנק, ראש תחום דת ומדינה בתנועת נאמני תורה ועבודה.

לטורים הקודמים של תני:

למה יש יותר רבני ערים בפריפריה?

לכל עיר בישראל יכול שיהיה רב עיר משלה, ואפילו שניים: ספרדי ואשכנזי. אז איך זה שדווקא בערים החלשות בפריפריה ישנו איוש נרחב יותר של תקני רב? רמז: אריה דרעי הוא גם שר הפנים וגם השר לשירותי דת

| טור אורח: תני פרנק, נאמני תורה ועבודה |

רוב האנשים חושבים שרב עיר הוא תפקיד ייצוגי בלבד, אך זה ממש לא המצב. לרב העיר יש המון סמכויות – ויכולת להשפיע לכל אחד ואחת מכם על החיים. איך? פשוט – רב העיר הוא זה שחותם על תעודות הכשרות לכל עסק שמעוניין בכך בעיר. בנוסף, רב העיר הוא רשם הנישואין וחותם על תעודות הנישואין שמנפיקה המועצה הדתית ברשות. רב העיר ממונה הלכתית גם על נושא המקוואות, העירובין ועוד.

איך רב עיר נבחר?

רב העיר נבחר על ידי גוף ייעודי שמורכב לצורך ההליך ונקרא "אסיפה בוחרת". באסיפה יש בין 16 ל- 48 חברים, בהתאם לגודל העיר. 50% מהחברים בגוף הבוחר מיוצגים על ידי מועצת העיר (דהיינו ייצוג להרכב האוכלוסייה של הרשות, כפי שהוא מתבטא בתוצאות הבחירות למועצה). 25% נוספים ממונים מבין תושבי העיר על-פי בחירתו של השר לשירותי דת (שהוא כיום אריה דרעי מש"ס), ו- 25% הם נציגי בתי הכנסת בעיר.

הליך הבחירות מורכב ומסורבל אך בסופו מתמנה רב העיר לכהונה שנמשכת עד גיל 70 – וישנה גם אפשרות הארכה לגיל 75. רבני הערים הוותיקים יכולים אפילו לקבל הארכת כהונה נוספת עד גיל 80, והוותיקים ביותר (אלה שמונו לפני שנת 1974) פשוט מכהנים לכל החיים.

כהונתם של רבני ערים איננה קצובה כמו של נבחרי ציבור אחרים ובפועל הם יכולים לכהן בתפקיד אפילו מגיל 30 ועד גיל 75. רק בנסיבות חריגות במיוחד הם מודחים מתפקידם.

דו"ח מבקר המדינה האחרון מצא שישנן בעיות רבות בתפקודם של רבני הערים ובהליך המינוי שלהם. בפועל, ישנו מצב משונה שדווקא בחלק מהערים בפריפריה מכהנים שני רבנים (אשכנזי וספרדי), בעוד שבמרבית הערים בארץ אין רב עיר בכלל – כולל בערים גדולות כמו חיפה ותל-אביב. בירושלים לא כיהן רב עיר מ- 2003 ועד 2014.

הכוח של משרד הפנים, המשרות של רבני הערים

כיצד הגענו למצב זה? המינוי של רבני ערים תלוי, כאמור, בהחלטת מועצת הרשות המקומית והמשרד לשירותי דת. לשר לשירותי דת בדרך כלל יש תמריץ להביא למינוי של כמה שיותר רבני ערים, בעיקר אם הם מזוהים עם המפלגה ממנה הוא מגיע. כך הבית היהודי עשו כאשר נפתלי בנט עמד בראש המשרד לשירותי דת (אז הוא חתר להביא למינוי רבנים ראשיים בירושלים, אשכנזי וספרדי) וכך עושים היום בש"ס – בפועלם להביא למינוי רבני עיר ספרדים.

ההבדל הגדול כיום הוא שבמקביל לשליטה במשרד לשירותי דת, ש"ס שולטת גם במשרד הפנים. המצב הזה מגדיל מאוד את האינטרס של כל ראש רשות לשמור על "רוח טובה" עם יו"ר ש"ס, אריה דרעי, המכהן בשני תפקידי השר.

האמת הזו נכונה בעיקר לרשויות מוחלשות: בניגוד לפורום ה- 15 – שמאגד את הרשויות המקומיות החזקות בישראל – מרבית הרשויות האחרות תלויות מאוד בהחלטות משרד הפנים בחישובי ארנונה, מענקי איזון, תיקוני גבולות מוניציפליים, ועוד. על כן, ראשי רשויות אלו יהיו בעלי אינטרס גדול יותר לשתף פעולה עם השר גם כאשר מדובר במינוי רבני ערים – בכובע השני שלו כשר לשירותי דת.

המינויים וניסיונות המינוי האחרונים של רבני ערים התקיימו ב- 2017 (ב- 2018 הם הוקפאו בגלל שנת הבחירות המקומיות). מבט מהיר על רשימת המינויים מראה שכולם מינויים של ש"ס: הרב יצחק לוי, שנבחר כרב העיר נשר, הוא תלמידו המובהק של הראשון לציון, הרב יצחק יוסף; הרב אליהו בר-שלום נבחר לרבה הראשי של בת-ים במקום אחיו הרב יוסף בר-שלום שנפטר (משפחת בר-שלום מחותנת עם משפחת יוסף); הרב משה צבי בוחבוט, רב כולל בבני-ברק, נבחר לרב העיר טבריה כמועמדו הבולט של נשיא מועצת חכמי התורה של ש"ס, חכם שלום כהן. הבחירות לרבנות העיר לוד, בית שמש וחדרה הוקפאו בהוראת בג"ץ בשל אי-סדרים – אך גם בהם הרבנים המובילים היו רבנים מטעם מפלגת ש"ס.

שר הפנים והשר לשירותי דת, אריה דרעי

הרב הירושלמי ברחובות וסכסוך רבנים בקרית אתא

ברחובות מכהן משנת 1972 הרב שמחה הכהן קוק. הרב קוק מבוגר וכבר לא כל-כך מתפקד – אך כאמור זה לא מונע ממנו מלהמשיך להחזיק במשרתו. ראש עיריית רחובות, רחמים מלול, הוא איש ש"ס לשעבר ואף כיהן כח"כ מטעמה. כך קרה האבסורד שביום אחד מועצת העיר ברחובות אישרה מינוי של רב עיר שני – ועוד מועמד שמתגורר בכלל בשכונת הר נוף בירושלים (בה מתגורר,אגב, גם אריה דרעי) – במקום להחליף את רב העיר הנוכחי.

התושבים ברחובות גילו שאין באמת צורך ברב עיר נוסף, שנושא באותן סמכויות של רב העיר הנוכחי ושעלות שכרו תעמוד על כחצי מליון שקל בשנה. הליך המינוי החל באופן רשמי, אך מחאה נחרצת של פעילים מקומיים, בסיוע התנועה שלנו ("נאמני תורה ועבודה"), הביאה לעצירת ההליך והקפאת המינוי.

בקריית אתא התושבים כבר "נהנים" משני רבני עיר שמסוכסכים זה עם זה. הרב מימון, הרב הספרדי, ממומן מקופת המועצה הדתית – והרב דיסקין, האשכנזי, מקופת העירייה. הרב דיסקין הוצנח על ידי ראש העיר ואנשי ש"ס לפני מספר שנים, כדי לחלוש על מערך הכשרות המקומי מפני שהרב מימון היה עצמאי מדי. הדבר גרר מלחמה בין שני הרבנים, כאשר אחד ביטל את תעודות הכשרות של השני, וכל זאת על גבם של בעלי המסעדות וצרכני הכשרות בעיר.

*

לדעתי, אף פעם אין צורך בשני רבני ערים. בטח כאשר אין חלוקת סמכויות ברורה בין השניים באופן שמביא פעמים רבות לסכסוכים ולפגיעה בשירותי הדת המקומיים. על אחת כמה וכמה אין הצדקה למינוי שני רבנים דווקא בפריפריה, ברשויות בהן יש פחות כסף מלכתחילה. הרי איך מסתדרים בתל אביב ובחיפה ללא רב עיר כלל? מסתדרים. וכל זאת נכון בוודאי כאשר רב העיר ברוב המקרים לא מחובר לציבור אותו הוא נבחר לשרת.

יש כמאה רבני ערים בארץ, אתם מוזמנים לבדוק ברשימה המלאה שהכנו אם בעירכם יש רב עיר, אחד או יותר. אם אין לכם רב עיר – בקרוב יכול להיות שתתחדשו באחד.

*

הכותב הוא תני פרנק, ראש תחום דת ומדינה בתנועת נאמני תורה ועבודה.