פוסטים

מי ימנע מאסון ביירות לחזור על עצמו בחיפה

המתכון האוניברסלי לאסונות בכל העולם ובכל הזמנים הוא צירוף של שלושה שי"נים: שחיתות שלטונית, שומרי סף כושלים ושרלטנות ● בנמל חיפה מונחת פצצה מתקתקת עם פוטנציאל לאסון המוני ● אבל כבר עשרות שנים שבישראל מעדיפים לטמון את הראש בחול ולהתחמק מלקיחת אחריות

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| אהוד קינן, העין השביעית |

סמלי הדבר שב-6 באוגוסט השנה, יומיים לאחר אסון ביירות, התקיימו בכל העולם עצרות זיכרון לציון 75 שנה לאסון הירושימה. עוצמת הפיצוץ בנמל ביירות שקולה לפצצה שמשקלה 1.5 קילוטון TNT, עשירית מעוצמת הפצצה שהוטלה על הירושימה.

הפיצוץ יצר בנמל מכתש בעומק 43 מטר, וסיסמוגרפים במדינות שכנות דיווחו על רעידת אדמה בעוצמה של 4.5. רוב העיר נפגעה, עד למרחק של עשרה קילומטרים ממוקד האסון. למעלה מ-200 איש נהרגו ועוד רבים הוכרזו כנעדרים, 6,000 נפצעו, 300 אלף איש נותרו חסרי בית, שלושה בתי-חולים נמחקו ועוד שניים ניזוקו. לבנון שילמה בטלטלה פוליטית ונזקים כלכליים שנאמדים ב-15 מיליארד דולר.

האסון בביירות (צילום: Mehdi Shojaeian, Mehr News Agency ויקימדיה, CC BY 4.0)

במשך שש שנים רבצו במחסני נמל ביירות 2,750 טון אמוניום ניטרט בלי שגורם ממשל כלשהו טרח להתייחס למכתבי התראה רבים ששלחו נציגי הנמל. רק אלוהים, ואולי גם נסראללה שליחו, יודעים אילו מפלצות נוספות רובצות במחסני הנמל בהמתנה לשחרורן. זמן קצר אחרי האסון, בישראל החלו לתהות האם גם נמל חיפה, והמפרץ כולו, חשופים לאסון דומה. כדי לענות על השאלה הזאת יש להבין מדוע מתרחשים אסונות רבי נפגעים.

האוניברסיטאות מסרבות לחשוף באילו חברות מזהמות הן משקיעות

מדוע האוניברסיטאות לא עוברות להשקיע בחברות ידידותיות לסביבה? "אם מוסד אקדמי ימשוך השקעה בחברה כי היא מזהמת – החברה תבטל את כל התרומות", טענו בתחקיר "שקוף" זה לא נגמר בתרומות: חברות מזהמות גם מממנות מחקרים ומעסיקות מרצים בכירים בעברית ובחיפה טענו: "מדובר במידע שלא נוגע לציבור"

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| דרור גורני |

האוניברסיטאות בישראל מנהלות תיקי השקעות בשווי מיליארדי שקלים, אך מסרבות לחשוף לאן מגיע הכסף. חלקו זורם לחברות שהוכרו על ידי המדינה כחברות מזהמות, וכך מגדיל את הנזק לבריאות הציבור. מדוע האוניברסיטה מסרבת לחשוף את המידע?

מפעלי ים המלח של "החברה לישראל". מבית 10 המפעלים המזהמים בארץ (צילום: יצחק הררי, פלאש 90)

תחקיר "שקוף" אודות הקשרים הענפים שבין האקדמיה לתאגידי הענק מגלה סבך שקשה מאוד להתירו: חברות בעלות אינטרסים כלכליים תורמות לאוניברסיטה מיליוני שקלים, תאגידים מזהמים מממנים מחקרים מדעיים ללא ידיעת הציבור ובמקרים רבים מעסיקים פרופסורים כיועצים ואף כדירקטורים בחברה. 

"לא נוגע לציבור"? זה הכסף שלנו

המדינה מממנת את האוניברסיטאות בסכום של כ-11.8 מיליארד שקלים בשנה. כולו, כמובן, מגיע ישירות מהכיס שלנו – משלמי המיסים. חלק מהמימון הציבורי מגיע לסטודנטים ולסטודנטיות, אך חלקו מתגלגל לתיקי ההשקעות של האוניברסיטאות בשווי מיליארדי שקלים. 

עוד כתבות "שקוף" על איכות הסביבה:

חיזוק של הגורמים המזהמים ביותר בישראל מדרדר את בריאות האזרחים ומשפיע ישירות על חיי אדם: לפי דו"ח ה – OECD, זיהום האוויר בארץ גורם למוות של כ-2,200 ישראלים בשנה, ועולה למשק הישראלי 26 מיליארד שקל בשנה.

אוניברסיטת חיפה. סירבה לגלות האם היא משקיעה בחברות מזהמות (צילום: הדס פרוש פלאש 90)

לכן, תאי ארגון "מגמה ירוקה" (גילוי נאות: הכתב נמנה עמם) החלו בספטמבר 2019 להגיש בקשות חופש מידע לאוניברסיטאות השונות. בבקשות דרשו לדעת: האם האוניברסיטאות משקיעות ברשימת 20 החברות המזהמות ביותר בישראל? באילו חברות? מי הם חברי ועדת ההשקעות של האוניברסיטה? כמו כן, ביקשו לקבל את הפרוטוקולים של ישיבות הוועדה.

האוניברסיטה העברית ואוניברסיטת תל-אביב מודות כי הן משקיעות את כספי הציבור בחלק מן החברות המוזכרות ברשימת 20 החברות המזהמות בישראל של המשרד להגנת הסביבה. בין החברות המופיעות ברשימה: החברה לישראל, בז"ן, כי"ל, קבוצת דלק, פז נפט, נייר חדרה, טבע, ועוד. אך באילו מהן, וכמה? האוניברסיטאות לא מוכנות לגלות. 

הגדילה לעשות אוניברסיטת חיפה, שסירבה לענות על השאלה האם היא משקיעה כספים בחברות מזהמות. האוניברסיטה העברית סירבה לחשוף באילו חברות מזהמות היא משקיעה, או כל פרט אחר על ועדת ההשקעות שלה.

מפעלי בז"ן. מבין 20 החברות המזהמות בישראל (צילום: מאיר ועקנין פלאש 90)

אוניברסיטת תל-אביב היא היחידה שהסכימה לחשוף את השקעותיה. בתגובה של לבקשת חופש המידע, חשפה שהיא משקיעה בתעודת סל של מדד ת"א 35 ומדד ת"א 90, שבתוכם נמצאות גם חברות מזהמות. יחד עם זאת, היא לא חשפה את חברי ועדת ההשקעות ואת הפרוטוקולים של ישיבות הוועדה.

"מדובר במידע שאין לו נגיעה או חשיבות לציבור", טענו באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת חיפה. בניגוד לטענה זו עומדת הטענה הנגדית לפיה מדובר בהשקעת כספים שמגיעים מכיס הציבור וכן בהשקעה שתורמת לזיהום האוויר. במילים פשוטות: זה חשוב לציבור, כי זה עולה לכל אחד ואחת מאיתנו בבריאות ובכסף. 

עוד טענו האוניברסיטאות כי "מדובר בסוד מסחרי המותר באי-גילויו" (לפי סעיף 9(ב)(6) לחוק חופש המידע). אך בשנת 2014 אישרה הכנסת כי חוק חופש המידע מחייב אוניברסיטאות למסור מידע בכל נושא.

ח"כ לשעבר מיקי רוזנטל. "זכותנו לדעת מה עושים עם הכסף שלנו"

החוק מחריג רק את המקרים הללו: מידע שיש בגילויו פגיעה מהותית בחופש האקדמי, פגיעה בהליכי שיפוט, קידום, או במחקרים שטרם פורסמו, או גילוי זהותם של תורמים שביקשו להישאר בעילום שם.

כפי שניתן לראות, סירוב האוניברסיטאות לחשוף את המידע שהתבקש מהם לא עומד באף אחד מהתנאים. מידע על השקעותיהן לא פוגע בחופש האקדמי, במחקרים, או בזהות התורמים.

"חוק חופש המידע החריג כמה מוסדות, בהם המוסדות האקדמיים, בטענה של חופש אקדמי. לטעמי זו טענת סרק", התקומם ח"כ לשעבר מיקי רוזנטל. "אין ספק שאם אנחנו כציבור מממנים מוסד ציבורי זכותנו לדעת מה עושים עם הכסף שלנו".

"יד רוחצת יד"

אחת הטענות לקשר ההדוק בין האוניברסיטה לחברות המזהמות, נוגעת לתזרים הכספים הדו-כיווני שהן מנהלות: האקדמיה מחלקת את תיקי ההשקעות שלה בין חברות אלו, כשהן מן הצד השני תורמות לה כספים בהיקף נרחב.

"החברות המזהמות עובדות בצורה של יד רוחצת יד: אם אתה משקיע אצלי – אז אני אתן לך תרומה. ואם אתה תמשוך את ההשקעה ותגיד שאני מזהם – אז לא תקבל תרומה", מסביר ארז צדוק הבעלים ומנכ"ל של קרן ההשקעות "אביב ניהול קרנות" ומנהל תיקי "השקעות אחראיות" – השקעות שמתחשבות בשיקולי חברה וסביבה.

סטודנטים מ"מגמה ירוקה" הגישו בקשות חופש מידע – אך האוניברסיטאות מסרבות להיחשף (צילום: באדיבות מגמה ירוקה)

כך התגלה למשל, כשידידו, מנהל תיקי השקעות של אחת האוניברסיטאות, ניסה לגרום לבכירי האקדמיה לשנות את ההשקעה בחברות מזהמות. "מנהל השקעות באחת האוניברסיטאות פנה אליי בנושא, ואמר לי שהוא רוצה להשקיע בחברות הוגנות, שלא פוגעות בסביבה", מספר צדוק ל"שקוף". "אחרי כמה שבועות בדקתי אם זה קרה. הוא סיפר לי שהוא הלך לאוניברסיטה נלהב – והם נתנו לו בראש!"

לפי צדוק, האוניברסיטה נבהלה מהצעת ידידו להחליף את ההשקעה שלה בחברות מזהמות מחשש להפסקת תרומותיהן. "אמרו לו: מה אתה משוגע? החברה הזאת תורמת לנו, וזאת תורמת לנו, וזה בארגון הידידים שלנו – בחברות האלו אתה רוצה שנפסיק להשקיע? בקיצור, הורידו אותו מזה. ככה זה עובד".

בבוקר מרצה באוניברסיטה – בלילה דירקטור בקבוצת דלק

מעבר לחשש לתרומות, מדוע לא רוצים שנדע מי יושב ומה נאמר בוועדת ההשקעות של האוניברסיטה? למה כל כך חשוב להסתיר את זהות החברות המזהמות בהן האוניברסיטאות משקיעות? לפי אחת ההשערות, הדבר קשור לקשרים הקרובים בין בכירים באוניברסיטה לחברות המזהמות ביותר בישראל.

23 דיקנים, פרופסורים, חוקרים, וחברי הנהלה באוניברסיטאות נותנים שירות לחלק מהחברות המזהמות בישראל – חברות בהן האוניברסיטאות גם משקיעות.

"אם חברות הגז שוכרות את שירותיהם של כל האנשים שיש להם ידע בתחום, מי נשאר כדי לייעץ הפוך?" אמר בעבר פרופ' סנדי קדר, פרופסור בחוג למשפטים באוניברסיטת חיפה, לעיתון דה מרקר.

הקשרים הקיימים בין החברות המזהמות לאוניברסיטאות עלולים להיות בעייתיים, אך חשוב לציין כי לא מדובר על עבירה על החוק או הטלת דופי ביושרם. קיימת להם הזכות להשתמש בתחום המומחיות ובניסיונם על מנת להתפרנס. 

בעיית האמון נוצרת, כמו במקרים אחרים, בשל חוסר השקיפות בנושא. שכרו של חבר דירקטוריון באחת מהחברות המזהמות, יכול להגיע לעשרות עד מאות אלפי שקלים בשנה. אך אין שום חוק המחייב בכיר באקדמיה שמכהן בד-בבד כחבר דירקטוריון לחשוף מידע זה. הדבר עלול ליצור תלות כלכלית של בכירים באקדמיה בחברות המזהמות ביותר בישראל.

מבקר המדינה ציין בנושא זה כי "40% מחברי הסגל באוניברסיטאות עובדים בעבודה נוספת, שלעיתים פוגעת בעבודתם באוניברסיטה, ויותר ממחציתם (כ–52%) עושים זאת ללא אישור. האוניברסיטאות עצמו את עיניהן".

אילו חוקרים עובדים עבור התאגידים המזהמים?

ברשימות כאן למטה, תוכלו למצוא את רשימת החוקרים שקיבלו שכר מאחת מהחברות המזהמות. המידע נאסף על ידי הצלבה של מקורות עיתונאים אמינים (מצורפת הפניה לכל אחד מהם בחלק הרלוונטי) עם קורות החיים של החוקרים. יחד עם זאת, ייתכן שרשימה זו חלקית וישנם חוקרים נוספים, חדשים בתעשייה, או כאלה שהצליחו לחמוק מאור הזרקורים.

כי''ל

פרופ' שרון חנס – דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב –
נתן חוות דעת המאשרת את הבונוסים בסך 20 מיליון ₪ לבכירי כי"ל.

פרופ' גבריאלה שלו – לשעבר פרופסור מן המניין בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, וכיום חברת סגל בפקולטה למשפטים בקריה האקדמית אונו –
ייעוץ לחברת כי"ל.

פרופ' יוסף ריבק – חבר החוג לבריאות סביבתית ותעסוקתית באוניברסיטת תל אביב –
נתן חוות דעת לחברת כי"ל במסגרת מאבק שניהלו תושבים נגד כריית פוספטים בשדה בריר.

פרופ' אילת פישמן – חברת הפקולטה לביוטכנולוגיה והנדסת מזון בטכניון –
עבדה במכון המחקר של כי”ל בקרית אתא במשך עשר שנים, ויצאה בתמיכת כי"ל ללימודי דוקטורט.

פרופ' יאיר אורגלר – חבר בוועדת ההשקעות של אוניברסיטת תל-אביב בשנת 2009 –
דירקטור חיצוני בחברת כי"ל באותה שנה.

קבוצת דלק

פרופ' גבריאלה שלו – לשעבר פרופסור מן המניין בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, וכיום חברת סגל בפקולטה למשפטים בקריה האקדמית אונו –
כיהנה כדירקטורית בטבע ובקבוצת דלק.

פרופ' בן-ציון זילברפרב – מכהן כפרופסור חבר באוניברסיטת בר-אילן, פרופסור חבר ודיקן בית הספר לבנקאות ושוק ההון במכללה האקדמית נתניה – דירקטור בקבוצת דלק.

פרופ' מיגל דויטש – פרופסור מן המניין בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל-אביב וחבר סגל בכיר –
הגיש חוות דעת בוועדת ששינסקי נגד העלאת תמלוגי הגז, בהזמנת קבוצת דלק.

פרופ' דוד גליקסברג – פרופסור מן המניין, מופקד על הקתדרה לדיני מיסים, בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית הגיש חוות דעת בוועדת ששינסקי נגד העלאת תמלוגי הגז, בהזמנת קבוצת דלק.

פרופ' יצחק סוארי – פרופסור אמריטוס בפקולטה לניהול באוניברסיטת תל אביב –
הגיש חוות דעת בוועדת ששינסקי נגד העלאת תמלוגי הגז, בהזמנת קבוצת דלק.

פרופ' דן גלאי – עד 2012 כיהן כדיקן בית הספר למנהל עסקים באוניברסיטה העברית בירושלים –
הגיש חוות דעת בהזמנת "קבוצת אלון" המחזיקה ב-9.5% ממניות דלק US, בהליך משפטי של הקבוצה מול מחזיקי האג"ח שלה.

פרופ' אפרים צדקה – פרופסור אמריטוס לכלכלה באוניברסיטת תל-אביב – דירקטור חיצוני בדלק קידוחים.

פרופ' אשר בלס – מרצה באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת תל-אביב – העניק שירותי ייעוץ לקבוצת דלק.

פרופ' אמיר ברנע – לשעבר דירקטור בבנק הפועלים ודיקן מייסד בית ספר אריסון למנהל עסקים במרכז הבינתחומי הרצליה – גיבוש הסדר החוב בדלק נדל"ן, והגשת חוות דעת בוועדת ששינסקי נגד העלאת תמלוגי הגז, בהזמנת קבוצת דלק.

פרופ' יואב דותן – לשעבר דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית ופרופסור מן המניין בפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית – הגיש חוות דעת בוועדת ששינסקי נגד העלאת תמלוגי הגז, בהזמנת קבוצת דלק.

פרופ' אייל בנבנשיתי – פרופסור למשפטים באוניברסיטת תל-אביב – הגיש חוות דעת בוועדת ששינסקי נגד העלאת תמלוגי הגז, בהזמנת קבוצת דלק.

פרופ' צבי וינר – דיקן בית הספר למנהל עסקים באוניברסיטה העברית – מונה ליועץ מיוחד לבנק הפועלים בדיוני ועדת פישמן בכנסת – "ועדת הטייקונים", בהם קבוצת דלק מעורבת.

ד"ר יעקב שיינין – מרצה לכלכלה באוניברסיטת תל-אביב ובמרכז הבינתחומי הרצליה –
סיפק בהזמנת קבוצת דלק דו"ח המעריך את שוויה של קבוצת דלק ב-4 מיליארד ₪ , גבוה בכ-33% משווי השוק של דלק, העומד על כ-3 מיליארד ₪.

חיפה כימיקלים

פרופ' אשר בלס – מרצה באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת תל-אביב –
שירותי ייעוץ לקבוצת חיפה כימיקלים.

פרופ' איתן פרידמן – מרצה לרפואה פנימית וביוכימיה באוניברסיטת תל אביב –
הגיש חוות דעת לחיפה כימיקלים, כשתושבים המתגוררים במפרץ חיפה הגישו תביעה ייצוגית נגדה ונגד חברות נוספות.

נדב שחר – מנכ"ל חיפה כימיקלים לשעבר – כיהן באותו זמן כחבר הנהלה באוניברסיטת חיפה.

פז נפט

פרופ' אפרים צדקה – פרופסור אמריטוס לכלכלה באוניברסיטת תל-אביב –
דירקטור בפז נפט.

פרופ' אשר בלס – מרצה באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת תל-אביב –
שירותי ייעוץ לפז נפט.

פרופ' איתן פרידמן – מרצה לרפואה פנימית וביוכימיה באוניברסיטת תל אביב –
הגיש חוות דעת לפז נפט, כשתושבים המתגוררים במפרץ חיפה הגישו תביעה ייצוגית נגדה ונגד חברות נוספות.

פרופ' גד רנרט – מומחה לחקר סרטן המלמד בפקולטה לרפואה בטכניון –
הגיש חוות דעת לפז נפט, כשתושבים המתגוררים במפרץ חיפה הגישו תביעה ייצוגית נגדה ונגד חברות נוספות.

בזן ונובל אנרג'י

פרופ' יוסף גרוס – פרופסור מן המניין בפקולטה לניהול באוניברסיטת תל-אביב, מנהל אקדמי של תכנית דירקטורים ונושאי משרה בכירים בתאגידים ושל תכנית דירקטורים מתקדמת –
יועץ לוועד עובדי חברת כרמל אולפינים בע"מ, ייעוץ לוועדי עובדים במספר רב של חברות לגבי אימוץ תוכניות לשיתוף עובדים והפרטה, בהן מפעלי ים המלח.

פרופ' אשר בלס – מרצה באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת תל-אביב –
שירותי ייעוץ לבז"ן.

פרופ' אריה עובדיה מרצה במכללה למנהל, בבית הספר למנהל עסקים באוניברסיטת תל אביב, במכון הישראלי לניהול ובאוניברסיטה הפתוחה כיהן כדירקטור בחברת כרמל אולפינים, חברה בת של בז"ן.

פרופ' רפאל סמיט – פרופסור אמריטוס בפקולטה להנדסה כימית בטכניון – דובר ויועץ רשמי לשותפויות הגז.

מי מממן את המחקר שקראת?

הקשרים של החברות המזהמות ביותר בישראל לא מסתכמים רק בדיקנים, פרופסורים ומרצים. קשרים אלו קיימים גם בכל הקשור למימון מחקרים באוניברסיטאות.

"מדובר בחוקרים שמקבלים עבור חלק מהמחקרים שלהם כסף מהתעשייה (בז"ן, כי"ל וכו', ד"ג) לטובת המחקר", הסביר פרופסור עדי וולפסון. "יש חשש גדול שאם תביע דעה כזאת או אחרת נגד התעשייה אתה לא תקבל מימון למחקר שלך, זה יכול לפגוע לך בקידום. יש פה קשרים שמעלים שאלות".

הדברים של פרופ' וולפסון הם רק קצה הקרחון בכל הקשור למימון מחקרים באוניברסיטאות. הבעיה המרכזית בנושא מימון המחקרים, היא שכיום לא קיימת שקיפות מספקת בנושא. אוניברסיטאות רבות אמנם מחזיקות בקוד אתי הנוגע לניגוד עניינים במחקר, אך הוא מסתמך על דיווח עצמי, כלומר על יושרם של החוקרת או החוקר. למשל, אין חובה לציין במקום גלוי במסמך המחקר עצמו את מקור המימון שלו.

פרופ' מיכל גל. פועלת ליצירת קוד אתי חדש לשקיפות מימון מחקרים

בימים אלו פועלים בכירים באקדמיה בארץ ובעולם לשנות את פני הדברים. פרופסור מיכל גל ראש הפורום למשפט ושווקים באוניברסיטת חיפה ונשיאה של הארגון העולמי לחוקרים בתחום ההגבלים העסקיים (ASCOLA), עומדת בראש יוזמה לכתיבת קוד אתי לשקיפות מקורות מימון של מחקרים. 

אחת מדרישות הקוד היא ש"על כל מאמר לציין בבירור את המקורות הישירים והעקיפים של התמיכה הכספית בהערת שוליים ראשונה". עד כה, נושא זה לא היה מעוגן בקוד אתי כלשהו או בחקיקה. 

בכתבה בנושא הסבירה גל כי: "יש כאן פעולה עולמית, לא רק בישראל, ליצירת קוד אתי, שמטרתו יצירת שקיפות. אם אתה מקבל מימון — תצהיר על כך בבירור. כך אפשר יהיה להפריד בין מחקרים ממומנים למחקרים שאינם ממומנים".

עד לאן מגיעה ההשפעה?

בחזרה לתיקי ההשקעות של האוניברסיטאות: האם ניתן לצפות מחברי ועדת ההשקעות להתנהל בצורה הראויה ביותר, גם כשאנו רואים את ההשפעה הקיימת של החברות המזהמות על האקדמיה? גם כשאין שקיפות? 

כדי לקבל תמונה רחבה, יש לקחת בחשבון את כל הקשרים הקרובים הקיימים בין החברות המזהמות ביותר בישראל – לדיקנים, לפרופסוריות, ולחוקרים באקדמיה. עלינו להתבונן במערכת ה"תמריצים" שנוצרה בין צמרת האקדמיה לחברות המזהמות, כפי שתוארה בכתבה.

ייתכן מצב שבו פרופסורית שמועסקת על ידי חברות כמו דלק בז"ן או כי"ל, משמשת כחברה בוועדת ההשקעות של האוניברסיטה שלה ומשפיעה על ההחלטה האם האוניברסיטה תשקיע כספים בחברה שמשלמת לה. נשמע מופרך? אולי כן, אולי לא – העניין הוא שאין דרך לדעת.

אין כל צורך להפליג בדמיון. הסיפור של פרופ' יאיר אורגלר ממחיש את הבעיה. פרופ' אורגלר היה חבר בוועדת ההשקעות של אוניברסיטת תל-אביב בשנת 2009, ובאותה שנה הוא גם היה דירקטור חיצוני בחברת כי"ל. 

האם פרופ' אורגלר ישב בוועדת ההשקעות של האוניברסיטה ותמך בהשקעה בכי"ל בזמן שהוא מקבל מהם משכורת? אוניברסיטת תל-אביב טוענת ש"אין לה כל-כך איך לבדוק את הנושא, כיוון שעברו עשר שנים מאז המקרה".

מחקרים מראים: השקעה "אחראית" רווחית יותר

ומה לגבי התשואה? האם השקעה בחברות מזהמות רווחית יותר מאשר השקעה בחברות ידידותיות לסביבה? היקף הרווחים שמגלגלת האוניברסיטה משפיע גם הוא על כולנו: היא יכולה להשקיע אותו במחקרים נוספים, לספק לסטודנטים יותר מלגות לימוד, לשפר את תשתיות הלימוד, לשפר את רמת ההוראה, ועוד.

השקעות אחראיות והוגנות, או באנגלית ESG, הן השקעות המתחשבות ברווח הכלכלי וגם ברווחה החברתית הכוללת – ידידותיות לסביבה (Environment), בצדק חברתי (Social), ובאחריות תאגידית (Governance). השקעות אלו מעודדות נורמות עסקיות שלוקחות בחשבון גם את הסביבה והחברה ומגדירות תחומים שרצוי להימנע מלהשקיע בהם.

זאב אלקין, השר להשכלה גבוהה. בחר שלא להגיב לכתבה (צילום: גיל יערי, פלאש 90)

לטענת ארז צדוק שמנהל תיקי השקעות בחברות ידידותיות לסביבה, השקעות מסוג זה רווחיות יותר. "הקרן שלי משקיעה רק בחברות הוגנות", הוא מספר. "השוק עשה תשואה שנתית ממוצעת של 6.09%, אני עשיתי תשואה שנתית ממוצעת של 11.95%. בגדול פי 2 ובסיכון יותר נמוך. בעולם יודעים שחברות שמתנהלות בצורה הוגנת מרוויחות יותר לאורך זמן ובסיכון יותר נמוך".

מנהלי השקעות רבים בעולם מובילים מגמה זהה. ב-2019 חתמו מעל 2,250 מנהלי השקעות, שמנהלים מעל 85 טריליון דולר, על מסמך עקרונות ההשקעה האחראית של האו"ם. באותה שנה גם מרבית הקרנות שמשקיעות בחברות הוגנות (ESG), הציגו תשואה עודפת על מדד ה-S&P 500, שמאגד 500 חברות ענק, וכולל, למשל את אמזון ואינטל.

מעבר לכך, נערכו גם מחקרים המגבים את הנושא: מתוך 2,200 מחקרים שבדקו את נושא ההשקעות האחראיות, כ-90% מראים תוצאות כלכליות חיוביות, או לכל הפחות לא שליליות.

איך זה משפיע עליך? (אזמ"ע): חברות מזהמות הופכות את האוויר שאנחנו נושמים למזיק יותר, מדרדרות את הבריאות שלנו וממלאות את בתי החולים, מסכנות אותנו ומגדילות את התמותה. כשכספי הציבור שלנו מושקעים באמצעות האוניברסיטאות, בגופים מזהמים – זה פועל נגדנו.

בנוסף, סוגי הקשרים בין האקדמיה לגופים מזהמים, כמתואר בכתבה, עלולים להשפיע על המלגה לדוקטורט שתקבלי או לא תקבלי, אם תוצאות המחקר שלך פועלות כנגד בעלי ההון התורמים לאוניברסיטה. בשלב הבא, הם עלולים להשפיע על קבלת ההחלטות העסקיות או האישיות, בהתבסס על מחקרים, שאין לדעת מי מממן אותם ומה עומד מאחוריהם.


כשאנחנו מפתחים חוסר אמון במפעל הלאומי לייצור והקניית ידע מדעי, זה שאנחנו משלמים לו כדי שיבצע את תפקידו נאמנה, אנחנו עלולים לפנות למקורות מידע אחרים, לעיתים עוד פחות מהימנים ושקופים. כדי שנוכל לבטוח במחקר, האוניברסיטה חייבת לפעול בשקיפות.

מה לעשות כדי שיתוקן? (מעש"י): כדי שההתנהלות הבעייתית הזו לא תמשיך, יש צורך בשינוי. שינוי זה יכול להגיע דרך חקיקה או פסיקת בית משפט, אך כדי שצעדים אלו יקרו, יש צורך בלחץ ציבורי. הפגנות סטודנטים ואלפי מיילים והודעות לנשיאי האוניברסיטאות יתחילו את השינוי. מיילים והודעות אלו יגבירו כמובן את הלחץ הציבורי.

כמו כן, יש הזדמנות לשר להשכלה הגבוהה החדש, זאב אלקין לפעול בנושא ולהוביל לצעד חשוב לטובת הציבור.

התגובות המלאות לכתבה

פרופסור יאיר אורגלר סירב להגיב לפנייתנו.

השר להשכלה הגבוהה, זאב אלקין, בחר שלא להגיב לפנייתנו.

מאוניברסיטת תל-אביב נמסר: "חברי ועדת השקעות שמכהנים בהתנדבות מחוייבים לחתום, עם מינויים, על הצהרה והתחייבות למניעת ניגוד עניינים. ככל שעולה לדיון נושא שבו חבר ועדה מצוי בניגוד עניינים, חבר הועדה אינו לוקח חלק בדיון זה ואינו נוטל חלק בהחלטה".
שאלנו האם ניתן לקבל את הפרוטוקולים של ישיבות אלו ונמסר לנו כי יש להגיש בקשת חופש מידע.
לבקשת חופש המידע בנושא אוניברסיטת תל-אביב עדיין לא ענתה לנו.

מאוניברסיטת בן-גוריון נמסר: "באוניברסיטה הדרומית כלל חברי הוועד המנהל וחברי ועדת ההשקעות חתומים על טופס ניגוד עניינים, בהתאם לחוק החברות. במידה ומי מחברי ועדת ההשקעות נכנס למצב שבו הוועדה דנה בהשקעה בחברה אשר יש להם קשרים בה, הם מונעים עצמם מלדון בעניין זה. יש לציין שנושא ניגוד העניינים, כמו כל פעילות ועדת ההשקעות, מבוקר על ידי מבקר האוניברסיטה".
שאלנו האם ניתן לקבל את דוחות המבקר בנושא, ונמסר לנו כי: "מדובר במידע שלא מעבירים".

מאוניברסיטת חיפה נמסר: "אין באוניברסיטת חיפה חבר בוועדת ההשקעות עם ניגוד עניינים כמתואר בפנייה ואף לא יכול להיות. חברי ועדת ההשקעות אינם עוסקים בהחלטות הנוגעות להשקעה בחברה כזו או אחרת, אלא קובעים את מדיניות ההשקעה של שיעור אחזקה במניות, אג"ח וכד'".

שאלנו: האם ניתן לקבל את שמות הגורמים באוניברסיטה אשר עוסקים בהחלטות הנוגעות להשקעה בחברות בהן האוניברסיטה משקיעה? האם הם חתומים על טופס ניגוד עניינים? והאם ניתן לקבל את הפרוטוקולים של הישיבות של גורמים אלו? על כל השאלות הללו אוניברסיטת חיפה עדיין לא השיבה.


***


הכותב דרור גורני הינו מתנדב בארגון "מגמה ירוקה" ומו"ל של "שקוף".

 יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו למערכת שקוף

"חצו קו אדום": הממשלה תטיל קנס על מפעילי אסדת לוויתן

חברת נובל ארג'י מנעה מהמשרד להגנת הסביבה לפקח כראוי על פליטות גזים מזהמים מאסדת לווייתן – ועל כן תיקנס. "הם חיבלו ביכולת שלנו לתת מידע לציבור. אנחנו רגולטור – לא חברים שלהם", הבהירו במשרד להגנת הסביבה. בנוסף, הפעלה תכופה של אמצעי חירום מעידה, לטענת המשרד, על תקלה באסדת הגז – "מאוד מוטרדים, נמשיך לחקור"

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| מאיה קרול |

המשרד להגנת הסביבה ישית קנס על חברת נובל אנרג'י, מפעילת אסדת לוויתן, על כך שחרגה מהתנאים למניעת זיהום אוויר. על פי המשרד להגנת הסביבה, החברה התעכבה ללא סיבה בחיבור המכשירים הנחוצים למדידת הזיהום, התעלמה מבקשות הממשלה ובכך חיבלה ביכולתם של אנשי המשרד לפקח על הנושא.

"העיכוב של נובל אנרג'י הוא מבחינתנו קו אדום", אמרה ל"שקוף" סמנכ"לית תעשיות במשרד להגנת הסביבה שולי נזר. "הסבלנות שלנו פקעה. אנחנו רגולטור, אנחנו לא חברים שלהם, אנחנו משרתים את הציבור – והם חיבלו ביכולת שלנו לתת לו מידע".

"הפרה חמורה"

לפי תחקיר "שקוף", שמלווה את המאבק סביב אסדת לוויתן מאז הקמתה, למשרד להגנת הסביבה אין כלים מספקים לפיקוח על מידת הזיהום הנפלטת מאסדת לווייתן. הכלים שעומדים לרשותו לצורך הפיקוח תלויים בכך שנובל אנרג'י תתקין את המכשירים הנחוצים על האסדה ותשתף את המשרד במדידת הזיהום.

אחד המכשירים העיקריים הוא לפיד לשריפת גזים המותקן על האסדה. מטרתו היא לצמצם פליטת מזהמים לאוויר בעת תקלה וניתן להשתמש בו רק בעת פעילות לא שגרתית. על פי החוק, על נובל אנרג'י לשדר את נתוניה למשרד להגנת הסביבה בשידור ישיר דרך אתר אינטרנט ייעודי. 

אסדת לוויתן. צילום: ענבל בן יעקב

אסדת לוויתן. מפעיליה פוגעים בפיקוח על הזיהום (צילום: ענבל בן יעקב)

כתבות קודמות בתחקיר "שקוף" על אסדת לווייתן":

מערכת ההפעלה של הלפיד מורכבת ממצלמות וידאו המקליטות את הלהבה היוצאת מהלפיד, וכן ממכשירי מדידה של כמות הגזים המוזרמת אליו. לדברי המשרד להגנת הסביבה – נובל אנרג'י עיכבה את העברת הנתונים לאתר האינטרנט של המשרד, וכן את חיבור נתוני הזיהום לבסיס נתונים ארצי. 

הלפיד אסדת לוויתן צילום ענבל בן יעקב

בעקבות שתי ההפרות הללו, המשרד יטיל על החברה עיצומים כספיים שסכומם טרם נקבע. "על אף שמדובר בעבירה טכנית – מבחינתנו זו הפרה חמורה, מכיוון שהיא הקשתה עלינו לפקח", הסבירה נזר מהמשרד להגנת הסביבה. "היכולת שלנו להרגיע את הציבור ולשקף לו את המצב האמיתי תלויה בחיבור למכשירים האלה. ברגע שנובל לא עמדו בלוחות הזמנים – הם חיבלו ביכולת שלנו לתת מידע לציבור".

לדבריה, "נובל אנרג'י לא עמדו בלוחות הזמנים, למרות שהיה להם זמן היערכות ושלא הייתה שום מניעה שיצליחו לעשות את זה. הפיקוח הדיגיטלי קריטי עבורנו. האסדה נמצאת 10 ק"מ מהחוף, זה לא מפעל שאפשר להגיע אליו פיזית בקלות ולוודא שהכל בסדר".

שולי נזר, סמנכלית בכירה לתעשיות במשרד להגנת הסביבה (צילום: רפי קוץ, לשכת העיתונות הממשלתית)

נזר הוסיפה כי התפרצות נגיף הקורונה הפכה את הצורך בשיתוף פעולה מצד מעצמת הגז להכרחי. "העיכוב הפך למשמעותי אפילו יותר מרגע שנכנסנו לתקופת הקורונה. לא היינו יכולים לעלות בכלל על האסדה, והחשיבות של הפיקוח הדיגטילי עלתה פי כמה".

הלפיד בוער: "סימן שיש באסדה בעיה"

לשאלה האם המשרד פנה לנובל אנרג'י טרם הוטל הקנס. השיבה נזר כי "פנינו לנובל אנרג'י לפני שהחלטנו להטיל עליהם קנס, היינו בשיח איתם וביקשנו למהר, אבל הם בחרו לא לעשות את מה שנדרש. הסבלנות שלנו פקעה. אנחנו רגולטור, אנחנו לא חברים שלהם, אנחנו משרתים את הציבור. להם יש הוראה בהיתר והם צריכים לעמוד בה. זו לא תכנית כבקשתך".

סכום העיצום הכספי שהמשרד להגנת הסביבה יכול להטיל על נובל אנרג'י בהתאם לחוק אוויר נקי יכול להגיע למיליוני שקלים. נציין כי רק לפני שלושה חודשים הטיל המשרד להגנת הסביבה קנס של 2.2 מיליון ש"ח על מפעל "תדביק" שחרג מהוראות היתר הפליטה שלו.

מבחינת המשרד להגנת הסביבה, החריגות של נובל אנרג'י לא מסתכמות רק בעיכובים. מאז תחילת הפעלתה של האסדה בינואר, התרחשו בה תקלות שהובילו להפעלה תכופה של הלפיד – כ-35 פעמים. "אנחנו מאוד מוטרדים מתדירות הפעלות הלפיד", הודתה נזר. "על פי הנתונים הרשמיים שקיבלנו מנובל לפני הפעלת האסדה – הפעלת הלפיד הייתה צריכה להיות נדירה. אבל מאז ינואר היו עשרות הפעלות לפיד, כל כמה ימים".

על מנת לברר את הנושא, הודיעו במשרד כי יפתחו בחקירת הנושא ויפרסמו את ההחלטה לציבור. "משמעות ההפעלה התכופה היא שיש באסדה בעיה", ציינה נזר, "מעבר לכך, השריפה הזו של הגזים בלפיד גם מייצרת זיהום אוויר בעצמה".

מה לגבי הניטור הרציף מהארובות?

בפרק קודם בתחקיר אסדת לווייתן, חשפנו כי מערכות הניטור הרציף של ארובות האסדה שהיו אמורות, לפי תנאי היתר הפליטה, להיות מותקנות עד לתאריך 30.3.2020  – טרם הותקנו. נתוני הניטור הרציף מהארובות אמורים להיות חשופים לציבור. 

אסדת גז. מכשירי הניטור על הארובות עדיין לא הותקנו

המשרד להגנת הסביבה ונובל אנרג'י האשימו את תקופת הקורונה שגרמה לעיכוב, אך לא ברור מדוע מכשירי הניטור לא הותקנו עוד קודם לכן. היעדרם של מכשירי הניטור הינו גם פגיעה ביכולת של המשרד להגנת הסביבה לפקח כראוי על הפליטות מאסדת לווייתן. 

מבדיקה עדכנית מול המשרד, התברר כי מכשירי הניטור על הארובות עדיין לא הותקנו. עקב משבר הקורונה, הממשלה העניקה לנובל אנרג'י אורכה להתקנת המכשירים, ועליה לסיים את ההתקנה עד ל-1.7.2020.

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

אזמ"ע? (איך זה משפיע עליך?): פיקוח ואכיפה איכותיים של הממשלה על האסדה נועדו להגן על אזרחי ישראל מחשיפה לזיהום אוויר. ככל שהמשרד להגנת הסביבה נוקט בצעדי אכיפה כלפי החברות המזהמות ודואג להטיל עליהן סנקציות משמעותיות כשהן פוגעות בציבור – קטנים הסיכויים שבריאותנו תיפגע עקב זיהום אוויר. 

מעש"י? (מה עושים כדי שיתוקן?): אנחנו ב"שקוף" נמשיך לעקוב אחרי הנושא ולבדוק האם המשרד ממשיך לאכוף את תנאי היתר הפליטה של אסדת לווייתן. בנוסף, נוודא בתחילת חודש יולי האם חברת נובל אנרג'י כבר התקינה את מכשירי ניטור האוויר על הארובות, שנתוניהם אמורים להיות חשופים לציבור. 

*

תגובת "נובל אנרג'י":

"לאורך העבודות על פיתוח לוויתן ומיום שהחלה הפקת הגז הטבעי ממנו לא ארע ולו מקרה אחד שבו נגרם נזק סביבתי. נובל אנרג׳י מחוייבת ועומדת בכל דין ובכל דרישות ההיתרים השונים שהוענקו לה על ידי המשרד להגנת הסביבה. אנחנו לומדים את המכתב שנשלח על ידי המשרד ושוקלים את צעדינו להמשך. אנחנו ממשיכים להתמקד באספקה בטוחה ואמינה של גז טבעי נקי לשוק המקומי והאיזורי".

תגובת יו"ר עמותת "שומרי הבית", יוני ספיר:

"אנו מברכים על מהלך האכיפה של המשרד להגנת הסביבה. יש לטפל ביד קשה במזהמים ובמפרי תקנות. יחד עם זאת, הודעת המשרד עמומה ולא מפורשת- האם מדובר בהשתת סנקציה פלילית כנגד מנהלי החברה? האם מדובר בקנס? אם כן, מה היקפו? האם מדובר בהשבתת האסדה עד למילוי הוראה מסוימת? הציבור, למוד ניסיון מר מול חברות הגז, דורש שקיפות מוחלטת. לצערי, אך למחרת אירוע הדלקת הלפיד במוצ"ש האחרון, קיבלנו את הודעת מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה כי בקשתנו לחשיפת תחקירי אירועי הלפיד תידחה ב- 60 יום נוספים, כך שנקבל התייחסות לבקשה פשוטה זו ביחס לנתונים שנמצאים בידי המשרד, רק בחלוף כחצי שנה ממועד הגשתה. לזה איננו קוראים שקיפות. מחד, אנו מחזקים את ידי המשרד כשהוא פועל נכונה. מאידך, אנו מצפים לראות מהלכים אמיצים, נחושים ושקופים, לרווחת הציבור הישראלי כולו".

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאית מאיה קרול

ראש העיר ניצח, התושבים הפסידו: תושבי קרית מוצקין לא יקבלו מידע על זיהום האוויר

המשרד להגנת הסביבה מקפל את התחנה לניטור אוויר בקרית מוצקין. עשרה חודשים מאז חשפנו כי התחנה נותקה, בהוראת העירייה, כי התריעה על זיהום – המשרד להגנת הסביבה סוגר אותה סופית ומחפש לה בית חדש. מידע חדש שהגיע אלינו מצביע על כך כי שאולי מדובר במהומה על לא מאומה

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין | 

לאחר מאבק ארוך: התחנה לניטור אוויר בקרית מוצקין, שנועדה לזהות ולהתמודד עם זיהום האוויר באזור, תועבר סופית מהעיר. "לאור הקשיים הטכניים בחיבורה של תחנת הניטור, המשרד החליט להוציא את התחנה העומדת כבר שנה ללא חיבור", נמסר מהמשרד להגנת הסביבה.

מפרץ חיפה. קיים חשש משמעותי לזיהום בקריית מוצקין. צילום: יוסי מרחב

לאחר חודשים ארוכים של התכתבויות ושיחות טלפון בדרישה לחבר אותה מחדש, המאבק שלנו כשל והתושבים יפסידו. עוד הוסיפו: "המשרד ישקול להציב תחנת ניטור תחבורתית על ציר תנועה מרכזי זה – דרך עכו – ובתנאי שתעמוד בכל ההנחיות המתאימות".

סיפור של הסתרה

ביולי האחרון חשפנו כאן כי עיריית קריית מוצקין ניתקה תחנה לניטור אוויר תחבורתי מהחשמל מאחר וחששה כי הדירוג ישפיע באופן שלילי על תדמית העיר. "לקחו אותנו והפכו אותנו לעיר הכי מזוהמת בארץ מבחינת תחבורה. אנחנו הוצאנו מאז את התחנה מהחשמל. אתה לא יכול להתמודד עם טיפשות, אז ניתקנו…", כך תיאר אז סגן ראש עיריית קריית מוצקין, יוסי מרקוביץ', את הדרך בה התמודדו בעירייה עם פרסום של עמותת אדם טבע ודין על זיהום אוויר גבוה בעיר.

עוד על מאבק "שקוף" בניתוק תחנת ניטור האוויר בקרית מוצקין:

מאז כתבנו שש כתבות על הנושא, ופנינו בעצמנו לכל רשות אפשרית כדי לחבר את התחנה מחדש: לעירייה, לשתי חברות מים, למשרד להגנת הסביבה, לאיגוד ערים חיפה והקריות ואפילו למבקר המדינה. גם בחודשיים האחרונים פעלנו בנושא: שוחחנו עם מנכ"ל העירייה שאמר שמצידו עשה כל מה שצריך כדי לחבר את התחנה. 

מיקומה של תחנת ניטור האוויר בקרית מוצקין

לאחר מכן פנינו שוב למשרד להגנת הסביבה שם הצביעו על כך שלא כך הדבר, אבל הם מוותרים. השורה התחתונה : התחנה תפונה ותחפש לה בית אחר. המשרד להגנת הסביבה החליט זאת על אף הזיהום האוויר התחבורתי הגבוה (הרי בגלל זה ניתקו את התחנה מלכתחילה). 

כעת הזיהום לא ינוטר עוד ותושבי הסביבה לא ידעו מה מידת הסכנה המרחפת מעל ראשם. כל זה מתרחש בחסות הרשויות, שתפקידן לדאוג לאזרחים: עיריית קרית מוצקין והמשרד להגנת הסביבה.

מהומה על לא מאומה?

במסמך שהגיע לידנו טוענים גם במשרד להגנת הסביבה כי המדד מוטה כנגד ערים בעלות שטח קטן לעומת ערים בעלות שטח גדול הנמצאות בקרבת עורק תחבורה ראשי. המכתב שנכתב על ידי ראש אגף איכות אויר במשרד להגנת הסביבה, ד"ר צור גלין הופנה לעמותת אדם טבע ודין והסביר את העיוות: "דירוג הרשויות המקומיות בדוח מתבסס על פליטה של תחמוצות חנקן מתחבורה ביחידות של טון לקמ"ר, כלומר חלוקת סך הפליטות מתחבורה בשטח הרשות המקומית.

להבנתי, והדבר בולט ככל שמדובר בזיהום תחבורתי, קיים עיוות בהשוואה ככל שהדבר קשור ברשויות קטנות הממוקמות סמוך לכבישים ראשיים. דירוג כזה גורם למיקום גבוה ברשימת הרשויות המזהמות של רשויות קטנות שכביש ראשי עובר בקרבתן (או בשוליהן)".

ד"ר גלין ממחיש: "כך למשל בני ברק בהיותה ממוקמת בין כביש 3 לדרך 'בוטינסקי ופליטת תחמוצות החנקן מתחבורה בשטחה הוא 453 טון בשנה נמצאת במקום הראשון ברשימה, וחלפה עברה את תל אביב אשר הפליטות בשטחה הן 4450 טון בשנה! כך גם קריית מוצקין (מקום 3), יוקנעם (5) וקריית אונו (40) ממוקמות גבוה יותר מירושלים (45), באר שבע (22) אשדוד(23) ואשקלון (24)".

כלומר, מתוך צורך לנרמל (אולי בצדק) את דירוג זיהום האוויר, ערים בעלות שטח קטן נפגעות בדירוג. בינהן, ככל הנראה, קרית מצוקין. יתכן שכל המהומה, ניתוק התחנה והסחבת בטיפול – היא על לא מאומה.

מציבים תחנות במקומות בהם יש חשש לזיהום

המשרד להגנת הסביבה מציב תחנות ניטור אוויר במקומות המועדים לזיהום אוויר גבוה. במקומות בהן העיריות אכפתיות במיוחד והתושבים מודעים, ישנן יוזמות מקומיות עצמאיות להצבת תחנה שכזו.
כך למשל ניתן ללמוד מהודעת המשרד להגנת הסביבה ביחס לתושבי כפר סבא: "תחנה קבועה הוקמה במזרח כפר סבא ב-14/05/17 לאור תלונות התושבים על זיהום אוויר ומטרדי ריח". 

או בגבעתיים: "תחנת גבעתיים הפסיקה את פעילותה לאחר 15 שנות מדידה, בהם לא נרשם זיהום אוויר חריג השונה מתחנות ניטור אחרות בגוש דן". במוצקין סכנת זיהום האוויר קיימת אך הרשויות לא מעוניינות לדווח עליהם לתושבים. 

עיריית קרית מוצקין. "הפכו אותנו לאחת הערים הכי מזהמות, אז ניתקנו את התחנה מהחשמל"

בבקשת הבהרה שביקשנו מהמשרד, כדי להבין מדוע מפנים תחנה במקום שבו יש זיהום אוויר גבוה מסרו לנו כי: "מכל המדידות שערכנו שם – אין בשנים האחרונות חריגות וריכוזי מזהמי האוויר עומדים בתקנים (מאוקטובר 2002 ועד לפברואר 2016 עמדה התחנה במתחם של קק"ל; ואחר כך עברה למיקומה האחרון לתאריכים 14/4/2016 – 21/2/2018. מאז 2012 לא היו בתחנה זו חריגות שנתיות של חנקן דו-חמצני)". 

"יחד עם זאת", הוסיפו, "אנחנו רוצים לאתר מיקום להצבת תחנה תחבורתית, מכיוון שמדובר על ציר תחבורה ראשי וסואן באזור הקריות. אנו מקדמים מהלך זה בימים אלה".

נציין כי חנקן דו חמצני אינו המזהם היחיד שנפלט מאגזוזי מכוניות.

אזמ"ע (איך זה משפיע עלינו?): תושבי קריית מוצקין וקריית ביאליק השכנה שגרים בסמיכות לכביש 4, עשויים להיות חשופים לרמה גבוהה של זיהום אוויר. אך בחודשים האחרונים לא ידוע מה גובהו מאחר והתחנה נותקה כי, דו"ח של עמותת אדם טבע ודין, הצביע על זיהום אוויר גבוה. ההתקפלות של המשרד להגנת הסביבה, וחוסר היכולת לטפל בנושא מצביעה על אוזלת יד, שיוצאת מגבולות קרית מוצקין ועשויה להשפיע על כל אחד ואחת מאיתנו.

מעש"י (מה לעשות כדי שיתוקן?): גם אם הדו"ח לא משקף את המציאות בשטח, בעיריית מוצקין בחרו בצעד חסר תקדים כדי להתחמק מביקורת. במקום להסביר, ולחבר את התחנה חזרה בעירייה בחרו בצעד שפוגע דווקא בתושבים. בחודשים האחרונים גייסנו ב"שקוף" את כל המאמצים התקשורתיים, אך לא הצלחנו למנוע את המהלך האחרון. נמשיך לעקוב עד שימצאו במשרד להגנת הסביבה בית חדש לתחנת ניטור האוויר. 

סומכים על נובל אנרג'י: הממשלה לא בודקת עד כמה אסדת לוויתן מזהמת

המשרד להגנת הסביבה קבע כי לאסדת לוויתן מותר לפלוט בשנה 121 ק"ג של בנזן, חומר מסרטן, ועוד 20 טון של חומרים מזהמים אחרים. איך המשרד יודע כמה חומרים נפלטים מהאסדה? במשרד סומכים רק על הדיווחים המעטים של נובל אנרג'י, שכבר מסרה נתונים שקריים בעבר

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| מאיה קרול |

מי מוודא שאסדת הגז לוויתן לא מזהמת את האוויר סביבה מעבר למותר? תחקיר "שקוף", שמלווה את המאבק סביב האסדה מאז הקמתה, מגלה כעת שלמשרד להגנת הסביבה לא בודק האם כמות הרעלים שנפלטים מהאסדה עומדים בתקן או שהם מזהמים יתר על המידה. במשרד פשוט סומכים על חברת נובל אנרג'י שתגיד את האמת.

האם מוניטין העבר של החברה מצדיק את האמון הזה? לא ממש. המשרד להגנת הסביבה כבר גילה זאת בעבר: בפעילות אסדת תמר, נובל אנרג'י דיווחה לו על מימדי זיהום רחוקים מאוד מהאמת. אבל משום מה נציגי הציבור שלנו מסתפקים בביקורות שחברה מסחרית מממנת לעצמה.

נובל אנרג'י צריכה לדווח על עצמה

נתחיל מההתחלה: כדי שמפעל הפולט מזהמים לאוויר כמו אסדת לווייתן יוכל להתחיל לפעול, עליו לקבל "היתר פליטה" מהמשרד להגנת הסביבה. ההיתר מגדיר את כמות החומרים המזהמים שמותר למפעל לפלוט לאוויר, את דרכי הפיקוח והבקרה של המשרד להגנת הסביבה על המפעל, ועוד. החובה לקבלת היתר פליטה מעוגנת בחוק אוויר נקי מ-2008. 

אסדת לוויתן החלה לפעול בתחילת 2020. על פי היתר הפליטה, לאסדה מותר לפלוט לאוויר בשנה 20 טון של מזהמים מסוג NMVOC (מזהמים אורגניים נדיפים שאינם מתאן) ו-121 ק"ג של החומר המסרטן בנזן.

הדרכים המרכזיות שנקבעו בהיתר הפליטה למדידת כמות הפליטות מהאסדה הן דיגום יומי של כלל הפליטות מארובות האסדה, ודיגום אחת לשבועיים של כמות החומר המסרטן בנזן באוויר סביב האסדה. נשמע טוב נכון? אל תמהרו לשמוח: מי שאחראי על שיטת הפיקוח האלו היא חברה חיצונית, במימון נובל אנרג'י. במילים אחרות, נובל אנרג'י היא זו שמדווחת למשרד על הפליטות בעצמה.

סיבה טובה לחשוד

כפי שניתן להבין, הדיגום באחריות נובל אנרג'י, כך שהחברה תוכל להיערך לקראתו בהתאם ואולי גם תנסה להשפיע על תוצאותיו. יש לה מוטיבציה ברורה שלא "להיתפס" בפליטות חריגות, כיוון שלמשרד להגנת הסביבה יש יכולת להטיל סנקציות במקרים כאלה. 

אסדת גז לוויתן. חשש שבדיקות הפתע יהיו מתואמות עם המפעילים – ולכן לא אפקטיביות

קשה מאוד לסמוך על פיקוח שכזה, שתלוי ביושרתם של אנשי החברה. גופים מזהמים כבר רימו את המשרד בעבר. בתשובה לשאלה האם דיגום ידוע מראש יהיה יעיל, נראה כי המשרד לא מתרגש: "חברת נובל – כמו כל חברה אחרת – מחוייבת לבצע דיגומים כאשר הפעילות בה היא פעילות שגרתית. הנחת היסוד שלנו, כמו של כל רגולטור אחר, היא שהגופים שמחוייבים לבצע את הדרישות הסביבתיות מבצעים אותן לפי הנהלים המחייבים".

האם נובל אנרג'י הוכיחה את עצמה בעבר כאמינה? להפך. ב-2016 התגלה כי נובל אנרג'י העבירה למשרד להגנת הסביבה נתונים שקריים בנוגע לתחזית כמות הפליטות לאוויר של אסדת תמר. לפי הצהרות החברה, האסדה הייתה אמורה לפלוט 38 טונות (עמ' 99) של חומרים מזהמים בשנה, אולם בדו"ח הממשלתי באותה שנה התברר כי הפליטות של תרכובות אלו עמדו על לא פחות מ-1,160 טונות בשנה

גם ביחס לאסדת לוויתן החברה כבר סיפקה למשרד בעבר נתונים לא אמינים. בסוף 2018 המשרד דחה את טיוטת היתר הפליטה של החברה בשל כך והיא נאלצה להגיש טיוטת היתר פליטה חדשה – עניין שעלותו מסתכמת במאות אלפי שקלים. 

השר להגנת הסביבה, זאב אלקין. "הנחת היסוד היא השכופים מבצעים את הבדיקות לפי הנהלים"

"השתלשלות העניינים במסגרתה דרישות חוזרות של המשרד להצגת מידע מהימן מביאות לשינוי מהותי במספר רכיבי הציוד הנכללים בבקשה (…) מעלה תהיות קשות לגבי אמינות כלל הנתונים בבקשה להיתר הפליטה", הסבירו אז במשרד.

לכל אלה מתווספות טענות שונות של ארגון המחאה הסביבתית "שומרי הבית", לגבי התנהלות בעייתית ומוזרה של החברה. את הטענות פירטנו בכתבה קודמת בנושא. נציין גם כי נובל אנרג'י בוחרת להתעלם מרוב השאלות ש"שקוף" מפנה אליה.

יש דרך אחרת – ניטור רציף

הדרך האידיאלית לבדיקת כמות החומרים המזהמים הנפלטת מהאסדה, היא הצבת מכשירי ניטור אוויר על האסדה, מכשירים שיודעים למדוד את כמות הגזים המזהמים הנפלטת מהאסדה. אך הדרך הזו לא יושמה, וכל עוד לא מתבצע ניטור כזה – איננו יכולים לדעת מה היא כמות הפליטות המדויקת מהאסדה.

אסדת הגז לווייתן, שבבעלות נובל אנרג'י

אסדת הגז לווייתן, שבבעלות נובל אנרג'י. ניטור רציף לבדיקת הזהום היה צריך לפעול עד סוף מרץ

במקום ניטור רציף, המשרד בחר לבחור בשיטת דיגום המספקת מידע חלקי בלבד על כמות הפליטות. "דיגום תקופתי אינו חלופה לניטור רציף, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר באופרציה חדשה יחסית למשק הישראלי, בשנים הראשונות לתפעול המתקן", הבהירה המדענית הראשית לשעבר במשרד להגנת הסביבה, ד"ר סיניה נתניהו.

ארגוני סביבה כמו "שומרי הבית" נלחמו על הצבת ניטור רציף לחומרים מזהמים מול המשרד להגנת הסביבה, שם קיבלו את הבקשה באופן חלקי בלבד. בהיתר הפליטה של לוויתן נקבע שיוצבו מכשירי ניטור על ארובות האסדה – אבל כאלה שינטרו את כמות כלל החומרים הנפלטת מהאסדה (TOC) ולא רק את הכמות של אלה המסוכנים. הניטור היה צריך להתחיל לפעול עד סוף מרץ – אך עד לכתיבת שורות אלו, לא הושלמה המשימה (לטענת המשרד – בגלל הקורונה. אבל מדוע לא קם קודם לכן?). 

שאלנו את נובל אנרג'י ואת המשרד מתי יקום מערך הניטור הרציף על האסדה, אך שני הגורמים בחרו לא לענות.

תגובת נובל אנרג'י

נובל אנרג'י בחרו לענות רק על שאלה אחת מתוך ארבע שאלות שהופנו אליהם.
"כפי שציינו בעבר, כחלק מתפיסתנו הרואה מקום לשקיפות ודיאלוג עם תושבי האזור, סוכם עם מועצת חוף כרמל ואיגוד ערים שרון כרמל על ביצוע ניטור רציף על גבי אסדת לוויתן. זאת מעבר לדרישות הרגולטור שסבר כי אין צורך בדבר וכך גם אנחנו סבורים. 

על אף האמור, יבוצע ניטור באמצעות מערכת שתותאם לתנאים השוררים על האסדה והנתונים ידווחו לאיגוד, שיוכל לפרסם דוחות הנתונים לציבור. יודגש כי מאז שהחלה הפעלת אסדת לוויתן, לא נרשמה אף לא חריגה אחת בתקני איכות האוויר ביבשה כתוצאה מפעילותה וניכר כי איכות האוויר באזור נשמרת.

לעניין הדיגום, בית המשפט קבע בחודש שעבר כי האופן שבו המשרד להגנת הסביבה דורש מנובל לפעול לגבי ביצוע דיגומים באסדה הוא תקין ונכון. נובל פועלת בהתאם להנחיות הרשמיות בנושא".

תגובת המשרד להגנת הסביבה

"המשרד להגנת הסביבה, כמו רגולטורים אחרים בארץ ובעולם, נסמך על הצהרות החברות ונתוניהן, לצורך מעקב אחרי מילוי הדרישות. הדבר אינו שונה מחברות ציבוריות המצהירות על דוחותיהן הכספיים למשקיעים ולרשויות מבלי שאלה ספרו כל שקל בעצמם או לנישומים המספקים דיווחים על הכנסותיהם – וחזקה עליהם כי המספרים שסיפקו נכונים, שכן אחרת מדובר בעבירה. גם במדינות המפותחות ביותר והעשירות ביותר, הרגולטורים לא מייצרים בעצמם את נתוני הפליטה (או נתונים על שימוש, צריכה או תפוקה של חומרים).

"הדרישה של המשרד להגנת הסביבה, כמקובל בדירקטיבה האירופית, היא שאת הדיגומים יבצעו חברות שקיבלו את הסמכתן מהרשות להסמכת מעבדות. עובדה זו מאפשרת ביטחון בעבודה המקצועית ובאמינות הנתונים של מעבדת הדיגום, ומנטרלת כל יכולת השפעה של בעל מקור הפליטה. מובן כי הצהרה לא נכונה מצד חברות עלולה להוביל לקנסות ואף לענישה פלילית.

"הקמת מערך הניטור הרציף על האסדה מתעכבת בשל המגבלות הקשורות בהתפשטות הקורונה. אנו מקווים לחזור בהקדם לשגרה ולביצוע כלל המשימות הקשורות בפיקוח על האסדה. מעבר לכך, את אזור החוף מול האסדה מנטרות שלוש תחנות ניטור שנדרשו מנובל ושלוש תחנות המופעלות על-ידי איגוד ערים כרמל-שרון. כל התחנות מתוחזקות, מתופעלות ומכוילות על-ידי מעבדות מוסמכות. התחנות מספקות מידע רציף על איכות האוויר בחוף.

"הדרישה להתקנת מערכת ניטור רציף על "גדר האסדה" נבחנה ונשקלה על-ידי הממונה במשרד להגנת הסביבה. בשלב זה, התקבלה החלטה לא לדרוש התקנת מערכת, מכיוון שהדרישות הסביבתיות בהיתר הפליטה נקבעו בהתאם לרגולציות רלוונטיות לאסדות ימיות".

אזמ"ע? (איך זה משפיע עליך?): פיקוח איכותי של הממשלה על האסדה נועד להגן על אזרחי ישראל מחשיפה לזיהום אוויר. חלק מהחומרים שנפלטים מהאסדה מסרטנים (בנזן) וחלקם גורמים למחלות נשימתיות שונות. כל עוד המשרד להגנת הסביבה לא יודע לנטר ולפקח אחר כמות הפליטות, תושבי הסביבה מופקרים לידי יושרתה של נובל אנרג'י, שכבר סיפקה בעבר נתונים שקריים.

מעש"י? (מה עושים כדי שיתוקן?): המשרד להגנת הסביבה צריך לדאוג לבדיקות פתע בלתי תלויות, כדי לסמוך על אמינותן. בנוסף, ניטור רציף על האסדה היה מאפשר למשרד לא רק לדעת מה היא כמות החומרים הנפלטת מהאסדה אלא גם להתכונן מראש לכמות החומרים שעלולה להגיע ליבשה, ולפנות יישובים במקרי קיצון מידת הצורך.

אנחנו ב"שקוף" נמשיך לעקוב אחר ההתפתחויות בנושא, וכאשר תגיע השעה לבחון מחדש את הניטור הרציף על האסדה אנחנו נדאג להזכיר כמה הוא חשוב לציבור. הישארו מעודכנים. 

תחנת ניטור האוויר בקרית מוצקין עדיין מנותקת והרשויות לא מצליחות לחבר אותה מחדש – סיפור קפקאי על ניטור אוויר

מאז הכתבה האחרונה שלנו בנושא, עיריית קריית מוצקין ממשיכה לגלגל אחריות, חברת המים המקומית שהייתה אמורה לחבר את התחנה הודיעה שהיא כבר לא בעניין, והמשרד להגנת הסביבה מתעדכן דרכנו על הנושא. רצינו לבדוק מה קורה עם התחנה ומצאנו את עצמנו מתווכים בין הגורמים השונים

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |   

ביולי האחרון חשפנו כאן כי עיריית קריית מוצקין ניתקה תחנה לניטור אוויר מהחשמל בפברואר 2019, מאחר וחששה כי הדירוג יפגע בתדמית העיר. "לקחו אותנו ושמו אותנו העיר הכי מזוהמת בארץ מבחינת תחבורה. אנחנו הוצאנו מאז את התחנה מהחשמל. אתה לא יכול להתמודד עם טיפשות, אז ניתקנו…", כך תיאר אז סגן ראש עיריית קרית מוצקין, יוסי מרקוביץ', את הדרך בה בחרה העירייה להתמודד עם העניין. 

מאז, אנחנו ממשיכים לעקוב בדריכות אחר חיבור התחנה לשקע החשמל.

מדיניות המשרד להגנת הסביבה דוגלת במדידה במקומות בעייתיים. כך לדוגמא, הוקמה תחנה קבועה במזרח כפר סבא לאחר תלונות תושבים על זיהום אוויר ומטרדי ריח. בגבעתיים, הוחלט לסגור תחנה לאחר 15 שנות פעילות בהן לא נרשם זיהום אוויר חריג מתחנות אחרות בגוש דן. היכן שיש חשש לזיהום גבוה – שם מודדים. בכביש 4 העובר בשטח השיפוט של מוצקין נמדד זיהום גבוה, ובאוקטובר 2018 החלה לעבוד התחנה, שכאמור נותקה באופן ייזום על ידי העירייה ארבעה חודשים לאחר מכן.

בשבועות האחרונים חזרנו אל הרשויות על מנת לבדוק מדוע התחנה עדיין מנותקת. 

במשרד להגנת הסביבה ספרו לנו שהם משקיעים מאמצים רבים לטובת הפעלת התחנה בהקדם, ושהנושא נמצא בטיפול חברת המים 'מי כרמל'. "נשמח אם נוכל לעדכן בקרוב התקדמות חיובית, ואנחנו מעריכים את העובדה שאתה ממשיך לעקוב אחר הנושא. העיכוב בחיבור התחנה לחשמל נובע מליקויים שעל תאגיד מי-כרמל לתקן, ועד שעניין זה לא יטופל – לא ניתן יהיה לגשת לבדיקה חוזרת של חברת החשמל שתאשר את חיבור התחנה. לקבלת סטטוס על תיקון הליקויים ניתן לפנות במקביל לתאגיד מי-כרמל."

אז פנינו למי כרמל, ושם מסרו לנו שנגמר להם הרצון הטוב והם כלל לא מתכוונים לחבר את התחנה בגלל עלויות התיקון הגבוהות. "מי כרמל אינה אחראית כלל על אספקת החשמל לתחנת הניטור. שוחה של מינהלת התאגידים באזור שהוצפה פגעה בציוד חשמלי ומי כרמל התנדבו לסייע על ואף להשקיע בכך כסף תיקון ראשוני, אולם יש שם נזק גדול ונדרשת השקעה. מן הראוי שעיריית מוצקין שהתחנה בתחום שיפוטה תפתור את הבעיה."

חזרנו למשרד להגנת הסביבה ועדכנו אותם שב'מי כרמל' לא מתכוונים לחבר את התחנה, והמשרד השיב שהוא פנה שוב לעירייה על מנת שתסייע בחיבור החשמל.

לתגובה המלאה:

"המשרד להגנת הסביבה רואה חשיבות רבה בחיבור תחנת הניטור, עשה כל שלאל ידו כדי שהדבר יקרה ומשקיע בכך מאמצים מרובים. 

לאור העובדה שתהליך המתוכנן לחיבור מקור החשמל דרך פילר של מי כרמל אכן לא יוכל להתבצע, המשרד להגנת הסביבה פנה שוב לעירייה לסיוע בחיבור החשמל, כדי שתפנה לחברת חשמל בהסדרת חיבור קבוע לתחנת הניטור. נשמח לעדכן אותך ואת קוראיך במציאת פתרון לנושא, שכפי שאתה רואה לא יורד מסדר היום אצלנו."

פנינו לעירייה משם נמסרה לנו תגובה ארוכה (שתוכלו למצוא את כולה כאן): "לאחר שיחות הבהרה ושיתוף פעולה עם המשרד להגנת הסביבה תחנת הניטור שיזמה עיריית קריית מוצקין, תמשיך ותפעל לאחר שחברת החשמל וגורמים נוספים יסדירו את הסוגיה."

העירייה הוסיפה גם איום בתביעה על עמותת אדם טבע ודין שכתבה דו"ח שהצביע על רמת זיהום האוויר באזור.

למרות הניסיונות החוזרים להבין מדוע נותקה התחנה, טרם הצלחנו. 

האחריות מועברת שוב ושוב בין המשרד להגנת הסביבה, הרשות המקומית, חברת המים וכעת הצטרפה גם ישות נוספת שאנחנו לא מכירים ולא בטוחים איך לפנות אליה – "גורמים נוספים".

דבר אחד בטוח: זיהום האוויר לא ישתנה אם יפסיקו לדווח עליו.

אסדת הגז לווייתן, שבבעלות נובל אנרג'י

בהרצה: אסדת לווייתן החלה לפעול

אסדת לווייתן, הממוקמת בסמוך לחוף דור, החלה לפעול השבוע במתכונת הרצה. רצינו לבדוק האם האסדה פועלת כראוי, וגילינו אזרחים מבולבלים, מחלוקת בין ארגונים סביבתיים בשאלה עד כמה מסוכנות הפליטות מהאסדה, קריאה עצמאית לתושבי האזור להתפנות מבתיהם ומשרד להגנת הסביבה שמתעקש כי "אין הנחיות מיוחדות לציבור". האם אמון הציבור במשרד האחראי על בריאותו הולך ונשחק?

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| מאיה קרול |

שורת פרסומים של עמותת "שומרי הבית", המובילה את המחאה נגד מיקום אסדת לווייתן בשנה וחצי האחרונות, טוענת כי בימים הקרובים תתרחש "מתקפה כימית על אזרחי ישראל". לטענת הארגון, פליטות גדולות לאוויר מהאסדה שישתחררו בתחילת דצמבר, כחלק מתקופת ההרצה שלה, עלולות להשפיע בצורה משמעותית על איכות האוויר באזור חוף הכרמל. הארגון קרא לתושבים להתפנות מהאזור במשך חלק מתקופת ההרצה.

שומרי הבית. קוראים לתושבים להתפנות

שומרי הבית. קוראים לתושבים להתפנות

תקופת ההרצה החלה

אסדת לווייתן ממוקמת כ-10 קילומטר מול חוף דור, ומופעלת על ידי חברת נובל אנרג'י. ביום שני האחרון, העניק המשרד להגנת הסביבה "היתר פליטה" לאסדת לווייתן. היתר זה כולל בתוכו הוראות מפורטות לגבי כמות החומרים המזהמים שיכול לפלוט המפעל (כלומר אסדת הפקת גז) לאוויר ולים, ואישורו ע"י המשרד מאפשר את התחלת הפעילות של האסדה. 

התקופה הראשונית של פעילות האסדה נקראת "תקופת ההרצה". בתקופה זו האסדה עוד לא מעבדת גז גולמי, אלא מוזרם אליה גז מעובד, במטרה לבדוק את כל רכיבי האסדה ולוודא כי הם פועלים כראוי. תקופת ההרצה אורכת בין חודש לחודשיים בערך, כמו שניתן להבין מהתרשים שפרסמה נובל אנרג'י (ראו תמונה בהמשך). בסיום התקופה, עתידה האסדה להתחיל בהפקת גז גולמי, שילך ברובו לייצוא.

עבור הפעילויות באסדה בתקופת ההרצה, המשרד נתן הנחיות ודרישות נפרדות, כחלק מתנאי היתר הפליטה.

הפרסום בדבר אישור היתר הפליטה של לווייתן היה מפתיע, וגרר אחריו הדים בציבור.

אסדת לוויתן. צילום: ענבל בן יעקב

אסדת לווייתן. צילום: ענבל בן יעקב

המשרד פרסם לציבור כי האסדה כשירה להרצה, והחל להפעיל אותה כבר באותו הערב

פרסום האישור של היתר הפליטה של לווייתן ניתן ביום שני 18/11, והאסדה החלה את פעילותה כבר באותו הערב. המשרד להגנת הסביבה בחר לא ליידע מראש את תושבי אזור חוף הכרמל בעניין הרגיש, והדבר תפס את התושבים מופתעים.

בנוסף, המשרד בחר שלא לקיים שימוע ציבורי בעניין האישור שנתן לתקופת ההרצה, כך שהתושבים לא הכירו את התכניות עבור שלב זה לעומק, ולא ניתנה להם הזדמנות להעיר הערות בנושא

חשוב לציין כי המשרד להגנת הסביבה דווקא הטה אוזן לטענות קודמות של ארגון "שומרי הבית" ואף ערך שימוע ציבורי לבחינת שני היתרי הפליטה של אסדת לווייתן. המשרד גם קיבל חלק מהשינויים שביקשו להכניס "שומרי הבית" בהיתר הפליטה הנוכחי של לווייתן.

במסגרת ההנחיות השונות שנתן המשרד לאסדה בתקופת ההרצה, מתאפשר לה לפלוט כמויות מאוד גדולות של מזהמים לאוויר, ביחס לכמויות שיפלטו בשגרה: במהלך שנה שלמה, לווייתן אמורה לפלוט 20 טון של מזהמים מסוג NMVOC ו-151 ק"ג של החומר המסרטן בנזן.

באישור שנתן המשרד לתקופת ההרצה – האסדה תפלוט 48 טון של NMVOC ו-154 ק"ג של בזן – תוך שני פרקי זמן של 8 שעות כל אחד. כלומר, בשבועות הקרובים תפלט מהאסדה כמות חומרים השקולה לפליטה המותרת על פני שנתיים. המשרד להגנת הסביבה ונובל אנרג'י לא חושפים מתי בדיוק יתרחשו הפליטות המשמעותיות הללו מהאסדה, אלא פרסמו הערכה כללית.

מהמשרד להגנת הסביבה נמסר בנושא: "נבהיר, כי ההחלטה על קיומו של דיון פומבי נתונה לשיקול דעתו של המשרד בנסיבות העניין – והוא בחר לעשות כן […] כמו כן, המשרד עדכן בהודעה לעיתונות ב- 6.11.19 על הוצאת היתר הפליטה של תכנית ההרצה". 

פרטי תקופת ההרצה כמו שהם מופיעים באתר של נובל אנרג'י. פרסמו הערכה כללית

זיהום סביבתי? הדעות חלוקות

חשוב לציין: נושא הפליטות מהאסדה ורמת המסוכנות שלהן מהווה מחלוקת בין הארגונים הסביבתיים השונים.

החברה  להגנת הטבע וארגון אדם טבע ודין הודיעו בעבר על תמיכה בהקמת האסדה, פעילותה ומטרתה.

ראש תחום זיהום אוויר בארגון הסביבה אדם טבע ודין, ד"ר אריה ונגר, טען בחוות דעת מטעם ארגונו, שפורסמה באוגוסט אשתקד: "להערכתנו רמת הסיכונים המוצגת בשיח הציבורי בעניין זיהום האוויר הינה מוקצנת, בעוד שהתועלת מהקמת האסדה מוצנעת. להבנתנו תוספת זיהום האוויר הצפויה, שהיא להבנתנו קטנה מאוד, מצדיקה את הרווחים בהקמת האסדה". 

החברה להגנת הטבע וארגון אדם טבע ודין, בחרו, אם כן, שלא לקחת חלק במאבק של "שומרי הבית".

  • עוד בנושא זיהום האוויר מהאסדה תוכלו לקרוא כאן
אסדת לוויתן. צילום: ענבל בן יעקב

אסדת לווייתן. צילום: ענבל בן יעקב

ניטור לא רציף

בימים אלו ישנן חמש תחנות ניטור אוויר העוקבות אחר הפליטות מאסדת לווייתן.חלקן מופעלות על ידי "איגוד ערים שרון-כרמל", וממוקמות בקיסריה, מעיין צבי ונחשולים. שתי תחנות אחרות מופעלות ע"י נובל אנרג'י וממוקמות בקיסריה ומעיין צבי. תחנה נוספת תוקם ע"י החברה בהמשך בחוף דור.

המשרד להגנת הסביבה לא דרש מנובל אנרג'י ניטור רציף על האסדה, ומסתפק בדיגום מעת לעת שיעשה על ידי החברה. ניטור רציף של החומרים הנפלטים מהאסדה יהיה יבשתי בלבד.

משמעות הדבר היא, שבמידה ויתרחשו פליטות לא צפויות של זיהום מהאסדה – לא תהיה דרך לדעת על כך. כמו כן, יהיה קשה יותר לדעת האם אסדת לווייתן עומדת בתנאי היתר הפליטה שלה אם לא יהיה ניתן לנטר את כמות הפליטות המלאה מהאסדה.

מומחים בנושא הסבירו במאמר שפורסם לאחרונה ב"הארץ": "הניסיון בעולם מצביע על כך, שהפליטות המשמעותיות מאסדות טיפול בגז טבעי וקונדנסט מתרחשות בפרצים לא צפויים ולא רציפים. לכן, רק ניטור רציף יכול לגלותן"

לאחרונה הגיעה המועצה האזורית חוף כרמל להבנות עם חברת נובל אנרג'י בנושא, וככל הנראה תקום תחנת ניטור רציף על האסדה בפיקוח "איגוד ערים שרון-כרמל". תחנת הניטור, לכשתוקם, תמומן ע"י נובל אנרג'י.

חוסר אמון גובר

ביום שני, נציג חברת נובל אנרג'י הודיעו ל"שומרי הבית" כי הפליטות מהאסדה הסתיימו בשעה 17:00.

שעה לאחר מכן, תחנת הניטור בנחשולים הראתה נתונים חריגים במיוחד, ותושבי האזור הגיעו לחוף עם מצלמה תרמית ייעודית לגילוי פליטות גז. התברר להם שבשעה 18:30 הפליטות מהאסדה המשיכו.

בצעד חריג, "איגוד ערים שרון-כרמל" החליטו למחוק את כל הנתונים החריגים מהאתר, צעד שכנראה לא תרם לאמון הציבור.

"הנישוב שיועד להיום הסתיים"

"הנישוב שיועד להיום הסתיים"

בסרטון הבא ניתן לראות שבשעה 18:35 האסדה ממשיכה לפלוט לאוויר, בשונה מהמידע שנמסר על ידי המשרד להגנת הסביבה.

פרטי מידע משמעותיים לגבי תקופת ההרצה של לווייתן, כמו: לוח זמנים, מידע לגבי כמויות וסוגי חומרים מזהמים שיפלטו לאוויר, ועוד – לא נמצאים באתר המשרד להגנת הסביבה. המשרד מפנה את הציבור לאתר של פרויקט לווייתן כדי לקבל מידע בנושא זה. הדבר נתפס כתמוה, מאחר ובאתר מחזיקות החברות דלק, רציו ונובל אנרג'י, ולא המשרד, ונראה כי האתר נועד לשרת מטרות שיווקיות ברובו.

בנוסף, בפרסום של המשרד בו נודע לציבור על תחילת תקופת ההרצה, נכתב: "חברת נובל תיידע את הציבור באתר החברה על מועדים קריטיים".

דף הבית של אתר פרויקט לוויתן

דף הבית של אתר פרויקט לווייתן

אותו פרסום של המשרד גם נוסח באופן שלא לוקח אחריות מלאה על כל הפרטים בנוגע לתקופת ההרצה. לדוגמה: "על פי מודל פיזור מזהמים שעשתה חברת נובל וביצע גם המשרד […] במהלך תקופה זו, לפי הצהרת נובל, יפלטו 49 טון NMVOC".

פנינו למשרד בנושא, וניסינו להבין האם המשרד לא ווידא בעצמו שפרטי הפליטה שהתקבלו מהחברה נכונים. נמסר לנו: "כמו כל מפעל בישראל, בהתאם להוראות חוק אוויר נקי, חלה על בעל מקור הפליטה חובת הגשת הנתונים וצפי הפליטות במסגרת הבקשה להיתר פליטה.

המשרד להגנת הסביבה עורך בקרה, מבקש אסמכתאות ומודלים לנתונים השונים. במקרה של אי התאמה, המשרד לא מאשר את הנתונים ובעל מקור הפליטה נדרש להגיש אסמכתאות נוספות, מודלים ונתונים נוספים.

אך נדגיש: המשרד להגנת הסביבה לא מתפעל את האסדה, והאחריות לפרסום המידע היא על בעל מקור פליטה – כמו בכל שאר המפעלים בישראל. במקביל, במהלך תקופת ההרצה המשרד מבצע פיקוח, ניטור ובקרה הדוקים. המשרד פרסם את אישור התכנית באתרו וכן את המידע שחברת נובל אנרג'י הגישה במסגרת תכנית ההרצה".

"לפי הצהרת נובל". מתוך פרסום לציבור על תחילת תקופת ההרצה

תושבים מודאגים 

למרות הכמות הגדולה של המזהמים שיפלטו לאוויר בתקופת ההרצה, המשרד להגנת הסביבה הבהיר ל"שקוף" כי לאחר בדיקות שנערכו לגבי השפעה על איכות האוויר בתקופת ההרצה של לווייתן, אין הוראות מיוחדות לציבור בתקופה זו. "המשרד להגנת הסביבה ביצע מודל לפיזור מזהמים לבחינת ריכוזי הבנזן הצפויים בתקופת ההרצה, ועל פי המודלים לא צפויים חריגה מערכי היעד למזהם בנזן. לאור זאת, אין צפי לחריגה מתקני היעד למזהם בנזן ועל כן, אין הנחיות מיוחדות לציבור".

"שומרי הבית" ואיתם תושבי רבים באזור חוף דור לא סומכים על המשרד. באירגון חוששים מאוד כי זיהום אוויר מהאסדה יגיע לחוף, ובשבועות האחרונים פורסמו ברשתות החברתיות התראות בדבר "מתקפה כימית על הציבור" שעומדת להתרחש בקרוב, והארגון אף פרסם קריאה לתושבי חוף הכרמל להתפנות מבתיהם במהלך חלק מתקופת ההרצה של האסדה.

תושבים במחאת "שומרי הבית". צילום: ענבל בן יעקב

תושבים במחאת "שומרי הבית". צילום: ענבל בן יעקב

ליאור, תושבת זכרון יעקב, שוחחה איתנו על התחושות של תושבי האזור: "יש תחושה מאוד קשה בקרב התושבים. אנחנו לא יודעים מתי יהיו הפליטות המזהמות מהאסדה, ועם איך שהמשרד התנהל עד עכשיו – אנחנו נדע על זה כנראה רק בדיעבד. יש פה ילדים, אנשים מבוגרים, חולי אסתמה, שרוצים לנשום אוויר נקי. בכל זאת אף אחד לא מעדכן אותנו".

לשאלה האם היא מתכננת לעזוב את הבית בתקופת ההרצה, היא עונה: "אני מתכננת לא להיות בבית בתקופת הזיהום המשמעותי. בדרך כלל אני נמצאת כל היום בזיכרון, אבל בזמן האחרון אני מוצאת את עצמי ממש מחפשת לצאת מהעיר. אני חותרת בים הרבה, אבל הבוקר ויתרתי על זה – כי אני לא יודעת מה קורה שם". עוד הוסיפה, "אני גם שוקלת מעבר מקום מגורים, אבל אני לא יודעת לאן. אמנם הילדים שלי גדולים וקל לי לקום וללכת – אבל אני מאוד מחוברת למקום, ויהיה לי מאוד עצוב לעזוב. אני גרה בזכרון בגלל חוף הים המיוחד הזה".

גם עדנה, תושבת זיכרון, מעידה על תחושות דומות: "יש לנו במשפחה תינוק קטן ואשה בהריון וכנראה שאנחנו נתפנה. זה שבמשרד אומרים שאין הנחיות מפורשות לתושבים זה לא אומר שזה לא מסוכן, כנראה שאין למשרד מספיק מידע, או שהוא לא מוכן להודות בזה שהאסדה מזהמת. כשמשהו לא בסדר – צריך להגיד שלא בסדר. פה יש מדיניות של הסתרה שמאוד מטרידה אותנו. אין תקשורת אמיתית בין המשרד להגנת הסביבה לבין הציבור."

תושבים במחאת "שומרי הבית". צילום: ענבל בן יעקב

תושבים במחאת "שומרי הבית". צילום: ענבל בן יעקב

עודד, תושב האזור, מתייחס באופן שונה לדברים: "להתפנות מהבית עבורנו, זה צעד מרחיק לכת גם אם מדובר במאבק מוצדק. בתור מי שגדל בתל אביב, ליד תחנת רידינג, אני חושב שעדיף לעבור לשימוש בגז על שימוש בפחם, כך שעניין הזיהום פחות מטריד אותי. אני דווקא חושש יותר מההקשר הביטחוני – האסדה מאוד קרובה ולפי פרסומים שונים – היא עלולה להיות יעד לפיגועי טרור".

  • כדי לקרוא בהרחבה על הפן הביטחוני במיקום אסדת לווייתן בתחקיר "שקוף"  – לחצו כאן

"מתקפה כימית על אזרחי ישראל", מתוך עמוד הפייסבוק של שומרי הבית

"מהלך שמנציח את אי אמון הציבור" 

לד"ר סיניה נתניהו, לשעבר המדענית הראשית במשרד להגנת הסביבה בין 2011-2018, יש ביקורת חריפה התנהלות המשרד להגנת הסביבה מול האירגונים הסביבתיים בשנים האחרונות. לטענתה המשרד מתנהל באופן ששוחק את אמון הציבור. "חוק אוויר נקי מחייב עריכת שימוע ציבורי לפני מתן היתר פליטה, דבר שנעשה בהקשר של ההיתר השוטף אך לא בוצע בהקשר של ההיתר לתקופת ההרצה של אסדת לווייתן. זה סוג של מהלך שמנציח את אי האמון של הציבור, את אובדן תמיכת הציבור במשרד ואת החלשת מעמדו של המשרד כגורם סמכותי שמחויב למקצועיות ושקיפות", היא הוסיפה, "שיקום אמון הציבור לא יכול להיעשות באופן חד-פעמי וקוסמטי דוגמת שימוע ציבורי בתהליך מתן היתר או שיח ציבורי אחת לכמה זמן כשכמות התלונות גדלה. שיתוף הציבור חייב להיות חלק מהד.נ.א. הארגוני. זו שיטת עבודה".

לדברי ד"ר נתניהו, "בהעדר שיח מקצועי פתוח ורציף, תמיד יגיע שלב בו הציבור ירגיש ננטש ע״י הגוף שצריך להגן עליו. הרי זה בדיוק מה שקרה לאחרונה עם אישור היתר הפליטה לתקופת ההרצה של אסדת לווייתן ע״י המשרד להגנ״ס. המשרד אישר את היתר תקופת ההרצה של לווייתן ללא שימוע ציבורי, פרסם את ההודעה בדבר ההרצה במפתיע וכבר באותו הלילה יישום תכנית הרצת האסדה החל. זה גורם לאובדן אמון הציבורי – שוב הפתיעו את הציבור, הציבור מרגיש מרומה ונבגד".

ד"ר סיניה נתניהו

דר סיניה נתניהו. צילום: לע"מ

ד"ר נתניהו מסכמת את הדברים כך: 

"אזרחי המדינה לא צריכים לחיות בחרדות, לא במפרץ חיפה בקרבת התעשייה הפטרוכימית ולא בדרום בסמוך למכרות פוספטים ולא בקרבת אסדות הגז. המשרד חייב להיות עצמאי ובעל יכולות בקרה בתחום הרלוונטי ואף להיות מסוגל לייצור מידע באופן עצמאי. נדרשים לכך כוח אדם מיומן ומשאבים. התנהלות הציבור מול המדינה בבתי משפט הינה עדות לכשלים של המדינה בניהול התהליך". 

לשאלה האם סביר שארגון "שומרי הבית" יקרא לתושבים להתפנות מבתיהם בתקופת ההרצה של לווייתן, היא עונה:

"אני סבורה שככל שיש חלילה סיכון בריאותי-סביבתי, אז החלטה ביחס לצורך בנקיטת פעולות מנע היא של הגורמים המוסמכים במשרדי הבריאות והגנת הסביבה ולא של ארגוני החברה האזרחית. מצד שני – מרחק של 9-10 ק"מ הוא חצר אחורית והקרבה לאסדה ואופן התנהלות הדברים מול הרשויות גורמת לחשש, בלבול ודאגה בקרב הציבור".

מהמשרד להגנת הסביבה נמסר בנושא:

"כמות הבנזן המרבית הצפויה להיפלט בתקופת ההרצה היא 154 ק"ג, שרובה תיפלט בשני מועדים של עד 76 ק"ג בכל נישוב. המשרד להגנת הסביבה ביצע מודל לפיזור מזהמים לבחינת ריכוזי הבנזן הצפויים בתקופת ההרצה, ועל-פי המודלים לא צפויים חריגה מערכי היעד למזהם בנזן. לאור זאת, אין צפי לחריגה מתקני היעד למזהם בנזן ועל כן, אין הנחיות מיוחדות לציבור".

לתגובה המלאה של המשרד להגנת הסביבה

"המשרד מדגיש כי היתר הפליטה לאסדת לווייתן ניתן לפי חוק אוויר נקי, כדין, תוך שמירה על זכותו של הציבור לקחת חלק בהליך היתר פליטה – כולל ישיבות ודיון ציבורי, תוך העמדת כל הנתונים שהוגשו לבחינת הממונה. במסגרת תנאי היתר הפליטה הוטלו על נובל תנאים מחמירים ומגבלות רבות, וזאת כדי להבטיח איכות אוויר נאותה עבור תושבי האזור. הפעלת אסדת לווייתן היא שלב מהותי במעבר של משק האנרגיה בישראל לדלקים נקיים יותר, והתבססותו על אנרגיות מתחדשות ואגירת אנרגיה וכן שלב הכרחי בדרך לסגירת היחידות הפחמיות המזהמות בתחנת הכוח אורות רבין (יחידות 1-4). המשרד מדגיש כי הגז הטבעי הוא הדלק הפוסילי הכי פחות מזהם, ועל כן רואה בו כדלק מעבר הכרחי בדרך למשק אנרגיה המשלב באופן מיטבי אנרגיות מתחדשות ואגירת אנרגיה. חוק אוויר נקי מגדיר לממונה את שלבי ההליך טרום מתן היתר הפליטה ועד למתן היתר בפועל. כבר בתחילת הליך זה, המשרד להגנת הסביבה פעל לפרסום הבקשה להיתר הפליטה על נספחיה, לרבות מסמכים ומידע נוסף שנדרש לאחר הגשת הבקשה לעיון הציבור – בהתאם להוראות החוק.

לאחר שהמשרד בחן ושקל את הבקשה להיתר פליטה, פורסמה טיוטת היתר הפליטה לעיון הציבור על מנת לאפשר הגשת הערות ציבור על תנאי טיוטת ההיתר בתוך 45 יום מיום פרסום הטיוטה.

לאחר קבלת הערות הציבור, המשרד החליט לקיים דיון פומבי בהשתתפות הציבור, בעל מקור הפליטה, ארגוני סביבה ועוד. נבהיר, כי ההחלטה על קיומו של דיון פומבי נתונה לשיקול דעתו של המשרד בנסיבות העניין – והוא בחר לעשות כן. יתרה מכך, בהמשך לדיון דרש המשרד מנובל אנרג'י מידע נוסף לעניין הרכב הקונדנסט וגם מידע זה פורסם לעיון הציבור בכפוף לסוד מסחרי. למרות שתקופת הערות הציבור, כפי שנקבעה בחוק, חלפה – המשרד אפשר לציבור להעיר על מידע זה במשך שלושה ימים נוספים.

במקביל, המשרד חייב את נובל לפרסם באתר החברה את תכנית ההרצה, הפליטות הצפויות והמועדים הרלוונטיים. נובל מחויבת לעדכן את התאריכים הקריטיים עם התקדמות תכנית ההרצה. כל הפליטות שיהיו בתקופת ההרצה הוצגו במסמכי הבקשה תחת סעיף 3.4 – פליטות לא שגרתיות.

כמו כן, המשרד עדכן בהודעה לעיתונות ב- 6.11.19  על הוצאת היתר הפליטה של תכנית ההרצה. 

נציין, כי בית המשפט המחוזי בירושלים דחה אתמול (א') כל בקשה לצו זמני מטעם שומרי הבית בעתירה שעודנה תלויה ועומדת בבית המשפט. למרות הבקשות הרבות שהוגשו מטעם העותרת, בית המשפט לא קבע כי נפל פגם בהליך מתן היתר הפליטה לאסדת לווייתן או כי המשרד להגנת הסביבה פעל באופן שמנע מהציבור לממש את זכותו במסגרת הערות הציבור. באשר לתקופת ההרצה: כמקובל במתקנים חדשים, כל המערכות, בהן מתקני הטיפול בפליטות, נכנסות לפעילות ונמצאות בהליכי הרצה באופן חד פעמי. לצורך הערכת כמות הפליטות הצפויה בתקופת ההרצה, המשרד להגנת הסביבה ביצע מודל לפיזור מזהמים.

באשר להצהרת נובל לעניין כמות הפליטות – כמו כל מפעל בישראל, בהתאם להוראות חוק אוויר נקי, חלה על בעל מקור הפליטה חובת הגשת הנתונים וצפי הפליטות במסגרת הבקשה להיתר פליטה. המשרד להגנת הסביבה עורך בקרה, מבקש אסמכתאות ומודלים לנתונים השונים. במקרה של אי התאמה, המשרד לא מאשר את הנתונים ובעל מקור הפליטה נדרש להגיש אסמכתאות נוספות, מודלים ונתונים נוספים.

אך נדגיש: המשרד להגנת הסביבה לא מתפעל את האסדה, והאחריות לפרסום המידע היא על בעל מקור פליטה – כמו בכל שאר המפעלים בישראל. במקביל, במהלך תקופת ההרצה המשרד מבצע פיקוח, ניטור ובקרה הדוקים.

המשרד פרסם את אישור התכנית באתרו וכן את המידע שחברת נובל אנרג'י הגישה במסגרת תכנית ההרצה.

מאדם טבע ודין נמסר:

"אדם טבע ודין ימשיך לדרוש שאסדת לווייתן תעמוד בדרישות המחמירות ביותר".

יוני ספיר, יו"ר עמותת "שומרי הבית", התייחס להמלצת הארגון לציבור ביחס לתקופת ההרצה ואמר:

"אנו מריצים מודלים ממוחשבים באמצעות מומחים, כדי לבחון בעצמנו את רמות הזיהום הצפויות להגיע אל החוף בשתי תקופות הנישוב בנות 8 השעות כל אחת.

לצערי איננו סומכים על הסימולציות של נובל אנרג'י ולא על הדיווחים שלהם. עוד יותר מצער כי המשרד להגנת הסביבה לא ביצע סימולציות אלו בעצמו ומפנה אותנו לנובל אנרג'י לקבלת מידע.

המדינה נעלמה כליל בתהליך הזה ואנו מוצאים עצמנו ישירות מול הזכיין המזהם. ככל שהמודלים שלנו יגלו כי ערכי הבנזן שיגיעו אל החוף הינם ברמות מהותיות, גם אם מתחת לערכי הסביבה שקבע המשרד להגנת הסביבה, נמליץ לציבור להתפנות מהאזור על טפיו וזקניו, בשתי תקופות נישוב אלו. איננו סומכים כלל על הכמויות המדווחות על ידי נובל אנרג'י ולכן נקח מרווח ביטחון הולם".

מחברת נובל אנרג'י נמסר:

פרויקט פיתוח לוויתן נתון לפיקוח מחמיר על ידי כל הגופים הרלבנטיים ונובל אנרג'י פועלת בהתאם לחוק ולתקנות הרלבנטיות ובהתאם להיתרים שהוענקו לה.
נובל אנרג'י פועלת בשקיפות ומדווחת כל העת לציבור על התקדמות הפרויקט. עם קבלת היתר הפליטה ביום 6 בנובמבר 2019, התושבים עודכנו כי בתקופה הקרובה תאושר תכנית ההרצה וכי המידע אודותיה יפורסם. המידע על תכנית ההרצה פורסם לתושבים ולציבור מיד עם אישורה על-ידי המשרד להגנת הסביבה.
נוסף לכך נובל אנרג'י מעדכנת את הציבור באופן שוטף באתר " לווייתן| הפרוייקט הלאומי", תוך מתן מענה אישי לכל אדם שפונה לחברה.

יתרה מכך, סדרה של עתירות שנועדו לעכב את הזרמת הגז מלוויתן נדחו כולן על ידי בתי המשפט בישראל. רק השבוע דחה בית המשפט המחוזי בירושלים בקשה לעצור באופן מיידי את הליך הרצת האסדה, וקבע כי הסיכון הבריאותי הנטען "לא הוכח בפועל, והבדיקות עד כה מצביעות כי לא התממש".

יודגש כי מועצת חוף הכרמל, איגוד ערים ונובל אנרג'י הגיעו להבנות לפיהן יתבצע ניטור קבוע על האסדה.
אסדת ״לווייתן״ לא תפגע באיכות האוויר ביבשה, והגז הטבעי שיזרום מהמאגר עד לסוף שנת 2019 יאפשר להביא להפחתה משמעותית נוספת בזיהום האוויר בישראל ולשיפור הבריאות של כולנו.

תחנת ניטור האוויר בקריית מוצקין עדיין מנותקת: שינו את השם, עכשיו מחפשים שקע לחבר אותה

ביולי האחרון חשפנו כאן כי בעיריית קריית מוצקין ניתקו מהחשמל תחנה לניטור אוויר, מחשש שזו תפגע בדירוג זיהום האוויר של העיר. מאז שינו במשרד להגנת הסביבה את שם התחנה לבקשת העירייה, אך היא עדיין מנותקת. הסיבה: המשרד להגנת הסביבה מחפש פתרון לחיבור לחשמל ותשלום החשבון

 

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

לפני למעלה מחודש חשפנו כאן ב"שקוף" רעיון מקורי של עיריית קריית מוצקין לשיפור דירוג זיהום האוויר בעיר: ניתוק תחנת הניטור, שתפקידה למדוד את זיהום האוויר, ממערכת החשמל. "לקחו אותנו ושמו אותנו העיר הכי מזוהמת בארץ מבחינת תחבורה, אז ניתקנו את התחנה מהחשמל. אתה לא יכול להתמודד עם טיפשות, אז ניתקנו" – כך נימק אז את הפעולה יוסי מרקוביץ, סגן ראש עיריית קריית מוצקין. 

אות החיים האחרון מהתחנה נשלח בפברואר 2019. בהודעה צדדית באתר המשרד להגנת הסביבה עדיין כתוב כי התחנה "נסגרה באופן זמני לביצוע שדרוג מבנה התחנה". 

פנינו למשרד להגנת הסביבה שם התחייבו לטפל בנושא, לפני שבועיים יצאנו לבדוק אם חיברו כבר את התחנה. באתר המשרד להגנת הסביבה ראינו כי שם התחנה שונה. משמה המקורי – "ד. עכו – ק. מוצקין" לשם חדש "ד. עכו – חיפה". ציפינו שהדבר ישביע את רצונה של עיריית קריית מוצקין, שכן מעתה הם יכולים להיות רגועים: זיהום האוויר כבר לא יהיה רשום על שמם. אך למרבה ההפתעה – התחנה עדיין לא מחוברת. 

שם התחנה שונה אך היא טרם חוברה

פנינו למשרד להגנת הסביבה לשאול על שינוי השם ועל החיבור לחשמל, ומשם נמסר לנו: "(המשרד) אכן שינה את שמה של התחנה כשם הציר התחבורתי. באשר לחיבור הקבע לחשמל, נבדקות מספר אפשרויות, והמשרד אף מפעיל יועץ חשמל חיצוני שמסייע לקדם את נושא חיבור החשמל וכן פועל מול חברת החשמל ליצירת מונה קבוע". 

התגובה המלאה של המשרד להגנת הסביבה

בחודש פברואר 2019 הופסקה פעילות התחנה לשם שדרוג והחלפת מבנה. בחודש מארס הודיעה למשרד עיריית קריית מוצקין שהיא מבקשת לפנות לאלתר את תחנת הניטור, בין היתר בשל העובדה ששמה היה "תחנת מוצקין", והדבר הטעה את הציבור לחשוב כי היא מייצגת את איכות האוויר במוצקין כולה – בעוד שהיא תחנה תחבורתית, המייצגת את איכות האוויר בכביש עכו-חיפה, שאינו באזור המגורים.

 מאז התחנה הייתה מנותקת. בימים אלה, המשרד להגנת הסביבה הגיע להבנה עם עיריית מוצקין כי אין מניעה לחבר את התחנה בחזרה ואכן שינה את שמה כשם הציר התחבורתי. באשר לחיבור הקבע לחשמל, נבדקות מספר אפשרויות, והמשרד אף מפעיל יועץ חשמל חיצוני שמסייע לקדם את נושא חיבור החשמל וכן פועל מול חברת החשמל ליצירת מונה קבוע. המשרד מעריך כי הנושא יוסדר בטווח הזמן הקרוב והתחנה תשוב לנטר את איכות האוויר כבעבר.

אזמ"ע (איך זה משפיע עלינו)?

תושבי קריית מוצקין וקריית ביאליק השכנה שגרים בסמיכות לכביש 4 עשויים להיות חשופים לרמה גבוהה של זיהום אוויר שלא ידוע מה גובהו מאחר והתחנה מנותקת כבר שמונה חודשים, ביוזמת העירייה. 

במעגל הרחב, אנו עדים לדינמיקה מקוממת בין המשרד להגנת הסביבה והרשויות המקומיות. הפעולה של עיריית קריית מוצקין, שהחליטה לא לקבל את מרות המשרד להגנת הסביבה, נעשתה בחוסר תום לב ועל חשבון בריאות הציבור.

מה אפשר לעשות?

המשרד להגנת הסביבה מציב תחנות לניטור אוויר במקומות המועדים לזיהום אוויר גבוהה. אם אתם חוששים או מוטרדים מרמת זיהום האוויר באזורכם, בדקו באתר המשרד אם יש תחנה לניטור זיהום אוויר בקרבתכם. במידה ולא, פנו למשרד ובקשו תחנה לניטור אוויר. כפי שניתן ללמוד מהודעה של המשרד, לתושבי כפר סבא זה הצליח: "תחנה קבועה הוקמה במזרח כפר סבא ב-14/05/17 לאור תלונות התושבים על זיהום אוויר ומטרדי ריח", או "תחנת גבעתיים הפסיקה את פעילותה לאחר 15 שנות מדידה, בהם לא נרשם זיהום אוויר חריג השונה מתחנות ניטור אחרות בגוש דן". 

בכל הנוגע להורדת זיהום אוויר תחבורתי: במקום שאתם רואים זיהום אוויר תחבורתי אני (עידן) רואה אוטובוס חשמלי.

משרד רה"מ בוחן מהלך שיאפשר לתעשיות לזהם יותר

בזמן פגרת בחירות ומבלי לשתף את הציבור – צוות ממשלתי בוחן הפחתת דרישות סביבתיות מתעשיות מזהמות. ממסמך שהגיע לידי שקוף עולה כי המשרד להגנת הסביבה התבקש להביע עמדתו על מדיניות סביבתית "מחמירה" מדי, ועל הקלות בדרישות הקיימות

| יעל פינקלשטיין |

לפני כחודש נערכה ישיבה במשרד ראש הממשלה בנושא המדיניות והפיקוח של המשרד להגנת הסביבה. מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה הוזמן לישיבה להביע עמדה בנוגע לאפשרות להפחית רגולציה סביבתית, כפי שהועלו על-ידי "בעלי עניין שונים". הישיבה נערכה מבלי ליידע את הציבור או את חברי הכנסת, והוזמנו אליה רק חלק קטן מן הארגונים הסביבתיים. 

מי נכחו בדיון גורלי כל כך לעתיד הסביבה שלנו? לא ברור. אף שביקשנו מספר פעמים, משרד ראש הממשלה לא הסכים להעביר לידינו את פרוטוקול הישיבה.

צוות "רגולציה חכמה", שיזם את הדיון, הוקם במטרה לייעל את עבודת משרדי הממשלה בעזרת תיקון רגולציה מיותרת. מטרה ראויה בסך הכל – אבל במקרה הזה, נראה שהרגולציה מקשה בעיקר על אלו שרוצים לזהם את הסביבה. 

במסמך שהגיע לידי שקוף נכתב כי אחת מהסוגיות שהועלו על ידי הצוות היא: "מדיניות סביבתית מחמירה ביחס לנהוג ב-OECD". כלומר: טענה כי הדרישות מהתעשיות המזהמות מחמירות מדי, ויש להקל בהן.

הצוות נתן כדוגמא את הדרישות שנובעות מחוק אוויר נקי, ביניהן החובה בשימוש בטכנולוגיה המתקדמת ביותר לזיהוי זיהום אוויר (BAT – Best Available Technology) ודרישות "ניטור על הגדר" – מדידה, לאורך זמן ובאופן קבוע, של רמת זיהום האוויר בסביבת התעשייה המזהמת. בנוסף ציינו את רמת ערכי הסביבה – כמות החומרים המזהמים שמותר שיהיו באוויר – כגבוהה מדי.

מקבלי ההחלטות אמורים לחשוב על האינטרס הציבורי – ואין יותר ציבורי מהאוויר שאנו נושמים. אז מדוע בכל זאת מבקש משרד ראש הממשלה להנמיך את הרף שקובע את רמת הזיהום המותרת לתעשיות? ומדוע דיון בהחלטה כל כך חשובה מתקיים במחשכים?

המרוויחות מהמהלך – נובל אנרג'י, בז"ן ותעשיות מזהמות נוספות

כל מפעל מזהם אשר מתבקש לעמוד בתנאים הסביבתיים של המשרד להגנת הסביבה, עשוי להרוויח מהשינוי במדיניות. 

למשל חברת נובל אנרג'י, מפעילה מרכזית של אסדות הגז לווייתן ותמר. בימים אלה בוחן המשרד להגנת הסביבה את בקשתה של נובל אנרג'י לקבל היתר פליטה לאסדת הגז לווייתן (קראו תחקיר שלנו על זיהום האוויר שעלול להיגרם מפעילות האסדה). ההיתר הוא אישור שניתן מטעם המשרד לפעילות של תעשיות שעלולות לזהם את האוויר, ומפורסם להערות הציבור. טיוטה שלו פורסמה מוקדם יותר השנה, וכל הדרישות המוגדרות כמחמירות לפי צוות "רגולציה חכמה" – מופיעות בה. הקלה בהן, תקל על נובל אנרג'י לקבל את ההיתר – זאת לאחר שהבקשה הראשונה לקבלו נדחתה

גם בז"ן, אחת החברות המזהמות ביותר בישראל, יכולה להרוויח מההקלה בדרישות: ב-2016 החמיר המשרד להגנת הסביבה את הדרישות הסביבתיות ממנה. בין היתר דרש הקמת מערכת ניטור על הגדר ועמידה בערכי פליטה גבוהים – בדיוק התנאים שצוות "רגולציה חכמה" מבקש לשנות.

המתנגדים למהלך קוראים לפיקוח על עבודת הוועדה

ארגון הסביבה "גרינפיס ישראל" פנה למבקר המדינה בבקשה לבחון את פעילות הצוות וכתב כי: "…לא ניתן להפוך רגולציה סביבתית לחכמה יותר מבלי לקחת בחשבון שיקולי קיימות רחבים יותר […] הוועדה לרגולציה חכמה לא בחנה קשת רחבה של בעלי עניין עם דעות שונות כך שבסוף יינתן מענה מאזן בין שיקולים כלכליים וסביבתיים, קצרי טווח וארוכי טווח. אנו מבקשים ממשרד מבקר המדינה לבדוק את פעילותה של הוועדה לרגולציה חכמה בתחום של הרגולציה הסביבתית, בדגש על אופי שיתוף בעלי עניין שונים".

ארגון "אדם, טבע ודין", שהוזמן להביע את עמדתו מול הצוות, כתב בתגובה להזמנה: "ממשלת ישראל עדיין לא הפנימה את התפישה לפיה הסוגיות הסביבתיות אינן בבחינת פריבילגיה אלא מדובר בסוגיות קריטיות לבריאות הציבור […] גישה זו באה לידי ביטוי בנסיון חוזר לקצץ ולפגוע בסמכויותיו של המשרד להגנת הסביבה […], בהעדר הקצאת משאבים מספיקה, ובדחיקת השיקול הסביבתי לשולי תהליכי קבלת החלטות. […] יעילות ורגולציה חכמה – באמת חכמה – הן מטרות ראויות וחשובות, לא רק למגזר הפרטי או לעסקים המפוקחים, אלא לכלל הציבור […] אלא שיש להיזהר שלא "לשפוך את התינוק עם המים" ובשם היעילות הצרה של ציבור ספציפי בזמן הקצר, להביא לפגיעה ארוכת טווח ובלתי הפיכה בכלל הציבור בישראל, בסביבה הישראלית ובסופו של דבר – גם במגזר עליו ביקש הרגולטור להקל מלכתחילה".

חברת הכנסת מיקי חיימוביץ' (כחול לבן) פנתה לשר להגנת הסביבה, זאב אלקין, בבקשה שיעצור את המהלך: "בתקופה מאתגרת שכזו לא רק שאין צורך בבחינת הסמכויות הרגולטוריות של המשרד להגנת הסביבה, אלא היה ראוי אם הממשלה היתה פועלת לחיזוק סמכויותיו […] אותם 'בעלי עניין' שפנו בתלונות למשרד ראש הממשלה הם גורמים שמעדיפים את המשרד להגנת הסביבה קטן, מקוצץ, חסר יכולת השפעה וסמכויות אכיפה".

ח"כ מיקי חיימוביץ'

פנינו למשרד להגנת הסביבה בבקשה להבין מי היו נציגי המשרד בישיבה ומה הייתה עמדתם. מהמשרד נמסר:

"מטעם המשרד להגנת הסביבה נכחו בדיון האחרון גלית כהן, סמנכ"לית בכירה לתכנון, מדיניות ואסטרטגיה; יובל לסטר, מנהל אגף מדיניות סביבתית; אילת בן עמי, מנהלת תחום טיפול משולב בתעשיות; ועו"ד נטע דרורי, ממונה על ייעוץ וחקיקה בלשכה המשפטית של המשרד. נדגיש, כי לא מדובר בדיונים בדרג מנכ"לים, ולא נכחו בהם מנכ"לים מאף משרד – רק סמנכ"לים וראשי אגפים. נציין, כי נקבעו שני דיונים נוספים לחודש ספטמבר, שבהם ימשיכו המשתתפים לדון בסוגיות לעומק. מאחר שהנושאים עדיין בדיון, אין החלטות או חומרים שניתן להעביר".

לשאלה מדוע לא הגיע מנכ"ל המשרד לישיבה אף שהוזמן אליה, ענו כי "ההזמנה […] הופנתה אל מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה. המנכ"ל הנחה את הדרגים המקצועיים לטפל בנושא".

אזמ"ע ומצ"ל

כעיתונות מוכוונת פתרונות, נשתדל לשלב בזנב הכתבות של שני סעיפים מעשיים: אזמ"ע (איך זה משפיע עליכם) ומצ"ל (מה צריך לעשות):

אזמ"ע: חברות ישראליות עלולות לקבל היתר לזהם יותר – וכתוצאה איכות החיים של כולנו תיפגע. האוויר שננשום – יהיה רעיל יותר

מצ"ל: עד יום ראשון יכולים ארגוני החברה האזרחית לשלוח את ההערות שלהם לצוות "רגולציה חכמה". ארגון "מגמה ירוקה" קורא לציבור לשלוח מיילים לשרים ולמשרדים המעורבים בבקשה לעצור את היוזמה. ניתן לשלוח מייל בשתי שניות כאן.

מנהל התוכנית הלאומית להפחתת פליטות גזי חממה: "אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לא לעמוד ביעדים". ראיון מיוחד

להיפטר מהפחם, לעבור לבנייה ירוקה, להגביר את השימוש באנרגיית השמש ולהשתמש ברוח רק היכן שאפשר • ד"ר גיל פרואקטר, מנהל תחום אנרגיה ושינויי האקלים במשרד להגנת הסביבה, לא רואה עתיד אחר מלבד אנרגיה מתחדשת • מי שלא יבין זאת ויפעל בהתאם, הוא מזהיר, ישלם ביוקר – בכסף ובבריאות • האם המדינה עושה מספיק בשביל להפחית את השימוש בדלק מאובנים (פחם, נפט וגז) ולעמוד ביעדי הפליטה הבינלאומיים?

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| ליאורה אמיתי |

ציון דרך מדאיג נרשם לפני שבועות אחדים: לראשונה מאז התפתח המין האנושי, עלו רמות הפחמן הדו־חמצני באטמוספירה על 415 חלקים למיליון. "אנחנו לא מכירים כוכב לכת כזה", מתריע אריק הולטהאוס, מטאורולוג פעיל בתחום שינויי האקלים. "רמות הפחמן הדו־חמצני לא עלו מעל 300 ppm ב־800 אלף השנים שקדמו למהפכה התעשייתית", הוא מסביר, "ממחקר שנערך באפריל האחרון, שבו השתמשו במודלים ממוחשבים, עלה שרמת הפחמן הדו־חמצני כיום היא הגבוהה ביותר זה שלושה מיליון שנים".

המעקב אחר עליית רמות הפחמן במאונה לואה, הוואי

בעיצומם של גלי החום הראשונים של הקיץ הישראלי, ולאחר חורף גשום למדי, ביקשנו להבין מה צופן העתיד בתחומי האנרגיה, הכלכלה וזיהום האוויר והאם המציאות הולכת להשתפר או להחמיר.

ד"ר גיל פרואקטור, המנהל את תחום האנרגיה ושינויי האקלים במשרד להגנת הסביבה, הוא אחד המומחים המובילים בנושא. פרואקטור, בעל תואר שני במינהל ציבורי מאוניברסיטת הרווארד ודוקטורט מ־Imperial College London, עובד במשרד להגנת הסביבה מאז 2010, ובין השאר הוביל את הוועדה הבין־משרדית לגיבוש התוכנית הלאומית להפחתת פליטות גזי חממה בישראל ואת הצוות המקצועי שגיבש מתווה להפסקת הפעלת 4 היחידות מבוססות-הפחם המזהמות ביותר בתחנת הכוח אורות רבין בחדרה. לפני הצטרפותו למשרד עבד כיועץ בתחום האנרגיה ושינויי האקלים בחברת SKM בבריטניה.

ד"ר גיל פרואקטור, מנהל תחום אנרגיה ושינויי אקלים במשרד להגנת הסביבה

לדברי פרואקטור, ישראל עומדת ביעדי התוכנית הלאומית להפחתת פליטות גזי חממה. בשנה וחצי האחרונות הצליחה הממשלה לקדם מהלכים המאיצים את עקומת הגידול של אנרגיה מתחדשת, בעיקר על ידי התקנות של מתקנים סולריים קרקעיים. "אני מעריך שעד 2020 נתקרב ליעד של 10%, כלומר נעמוד על כ־9%", הוא אומר. היעד של 17% ב־2030 הוא נמוך מדי וצריך להעלותו. בשלוש השנים האחרונות היו שינויים רבים, שמעלים כעת את הדחיפות מחד ואת הכלכליות מאידך בהגדלת היעדים. הפוטנציאל הגדול של אנרגיה מתחדשת בישראל אינו קרקע, אלא מבנים. שטח בנוי הוא המשאב היחיד שרלוונטי לאנרגיה מתחדשת, והוא גדל מדי שנה וגם יגדל בקצב מואץ בעשורים הבאים. לכן הדרך לעמוד ביעדים ואף להגדילם היא לחייב תקן בנייה ירוקה ולייצר את האמצעים שיאפשרו הן תקן בנייה ירוקה והן מבנים מאופסי אנרגיה.

מהם מבנים מאופסי אנרגיה?

בנייה ירוקה ומבנים מאופסי אנרגיה משלימים זה את זה. בישראל נבנות רבבות יחידות דיור, וב־20 השנים הקרובות צפויות להיבנות עוד יותר מ־2 מיליון. אנחנו חייבים להימנע מבניית מבנים כפי שבונים כעת. אלו מבנים שאינם יעילים מבחינה אנרגטית, הם בזבזניים מבחינת צריכת האנרגיה והמים וגם עשויים חומרים שאינם בריאים למי שחי בתוכם. המבנים הללו יישארו איתנו לפחות עוד 40 עד 60 שנה.

אנחנו חייבים לפעול כדי ש־100% מהמבנים בישראל ייבנו על פי תקן בנייה ירוקה כוכב אחד. אנחנו כמובן רוצים יותר מכוכב אחד, כלומר מבנים שהם יעילים מבחינה אנרגטית ומסוגלים לייצר את שאר צריכת האנרגיה שלהם בעצמם – אלו מכונים מבנים מאופסי אנרגיה.

בשנת 2013 העבירו הרשויות המקומיות ב"פורום ה־15" (העיריות בישראל אשר אינן נזקקות למענקי מדינה לקיומן, שהן הגדולות ביותר בארץ פרט לירושלים – ל.א.) החלטה שלפיה כל המבנים בתחומן צריכים לעמוד, לכל הפחות, בתקן בנייה ירוקה. המשרד להגנת הסביבה פועל כעת בכמה מישורים. המטרה היא לכלול את תקן הבנייה הירוקה בהחלטת ממשלה, ואנו גם עובדים עם השותפים במינהל התכנון ובממשלה כדי שהתקן יחויב בכל הארץ. אנחנו סבורים שזה נכון מבחינה כלכלית ובריאותית ולא רק בהיבט הסביבתי. זהו מהלך שיוביל חד־משמעית להורדת יוקר המחיה. מיד עם הקמת הממשלה החדשה, אנחנו רוצים להוסיף את הסעיף של חיוב בנייה ירוקה ולעדכן את היעדים של התוכנית הלאומית להפחתת זיהום האוויר.

כלומר החזון הזה עדיין לא התממש.

זה קורה בפורום ה־15, כלומר ביותר מ־50% מהתחלות הבנייה שם, בזכות המנהיגות הראויה לציון שראשי הפורום הפגינו. אבל בשאר הארץ לא.

ב־2015 רצינו לכלול בנייה ירוקה כתקן בהחלטת הממשלה ולא הצלחנו, אבל כעת ננסה להביא זאת שוב לממשלה החדשה. חיוב התקן יאפשר לנו גם לעמוד ביעדי התוכנית ואף להגדיל את האחוזים עד 2030.

אבל זאת לא הדרך היחידה, אנחנו רואים היום במכרזים התחרותיים החדשים של רשות החשמל למתקנים קרקעיים של אנרגיה סולרית שהם זולים יותר מהאלטרנטיבה הקונבנציונלית. כלומר, עלות הייצור של קוט"ש סולרי הוא זול יותר מעלות הייצור במתקני גז או במתקני פחם. וכל זה לפני שחישבנו את העלויות החיצוניות, כלומר העלויות למשק כתוצאה מתחלואה ומתמותה מזיהום אוויר.

מלבד זאת, גם המחירים של מתקני אנרגיה סולרית על גגות בתים הוזלו באופן דרמטי בשלוש השנים האחרונות,  והם ממשיכים לרדת. וכעת, עם ההתפתחות של הטכנולוגיה המשלימה וההכרחית של אגירה (יכולת לשמור אנרגיה בבתים המייצרים אותה, ללא צורך להחזירה לרשת החשמל – ל.א.), אפשר לומר בוודאות שאפשר לשנות את הפרדיגמה של הישענות על אנרגיה קונבנציונלית. אנחנו מובילים כעת תוכנית לגיבוש חזון למעבר לכלכלה דלת פחמן עד שנת 2050. הגז הטבעי הוא דלק מעבר, בדרך למשק נטול דלקים פוסיליים, משק בריא שמייצר את האנרגיה שלו בצורה נקייה וגם צורך אותה בצורה יעילה – כלומר לא רק להדביק את הביקוש, אלא גם לצמצם אותו באמצעות התייעלות אנרגטית – מבנים יעילים שאינם צורכים הרבה אנרגיה וייצור מקומי שמקטין את איבודי ההולכה. הכוונה היא, למשל, שמתקן אנרגיה סולרית בערבה צריך לשנע את החשמל למרכז, ולפיכך יש איבוד הולכה גדול וגם יש צורך לשדרג את רשת ההולכה – מה שדורש השקעות ניכרות.

ובינתיים מקודמות הרבה תוכניות להקמת תחנות ייצור חשמל על גז.

כל תחנת כוח חדשה שתקום, תישאר איתנו 40 שנה לפחות, מה שמקבע את פליטות הפחמן ומרחיק אותנו מהאפשרות לעמוד ביעדים להפחתת גזי החממה – וזו בעיה גדולה. חלק מהתוכניות מוצדקות, למשל התוכנית של של "דלק מעבר", כלומר מעבר הדרגתי מהפחם ומתזקיקי הנפט הנוזליים – סולר ומזוט – שהם הדלקים הכי מזהמים ומהם אנחנו רוצים להיפטר.

בטווח המיידי אנחנו רוצים לממש את החזון להפסקה מוחלטת של השימוש בפחם עוד לפני 2030, כבר ב־2025. כיום יש עשר יחידות פחמיות, מתוכן יחידות 1-4 באורות רבין, שהן הכי מזהמות בישראל, ולכן הובלנו, בשיתוף משרד האנרגיה, את ההחלטה ההיסטורית שהתקבלה לפני שלוש שנים, לסגירתן עד לחודש יוני 2022. כדי לממש את ההחלטה הזו, יש לפעול כעת להקמת האלטרנטיבה – מחז"ם, שהיא תחנת כוח מסוג מחזור משולב. אותן ארבע יחידות ישנות שאנחנו רוצים שתיסגרנה כמה שיותר מהר מאחר שהן מביאות לתחלואה ולתמותה שחייבים לעצור.

הגז הטבעי עדיין מזהם, אבל מבין הדלקים הוא המזהם פחות, לכן חייבים לעבור בהקדם מפחם לגז טבעי.

בד בבד חייבים להגדיל כמה שיותר את הנתח של האנרגיות המתחדשות ולתכנן אסטרטגית את כלל התשתיות של ישראל, כך שהגז הטבעי יהיה רק דלק מעבר ושב־25 השנים הקרובות נבצע את המהלך המשקי המורכב מאוד והמאתגר של מעבר מגז טבעי למשק נטול דלקים פוסיליים, משק המבוסס על אנרגיות מתחדשות. זה לא יקרה בן לילה, ולכן אנחנו פועלים לגיבושם של חזון ומפת דרכים למעבר לכלכלה דלת פחמן. יחד עם ה־OECD ועם מומחים מהארץ ומהעולם הקמנו צוות בין־משרדי גדול. אבל זה תהליך ארוך טווח.

כאמור, בטווח המיידי רוצים לחייב תקן בנייה ירוקה, להגדיל את הייצור של האנרגיות המתחדשות, לסגור את הפחם ולתכנן עתיד נטול דלקים פוסיליים.

מהו, נכון להיום, התמהיל של מקורות האנרגיה המתחדשת?

יותר מ־80% מהאנרגיה המתחדשת בישראל היום מופקת מאנרגיית השמש. הרוב מגיע ממתקנים קרקעיים, שיותר מ־60% מהם מקורם במתקנים סולריים בטכנולוגיה של PV (פוטו-וולטאי, תא סולארי, המייצר חשמל מאור השמש – ל.א.) והשאר ממתקנים של שוקת פראבולית – אותם 240 מגה ואט של אשלים – שני השדות הגדולים שנפתחו. זוהי טכנולוגיה ישנה יותר. אבל הרוב המכריע הוא מ־PV וגם כל המיזמים לעתיד יהיו מ־PV ועוד מעט מאנרגיית רוח. יש כרגע פרויקטים של אנרגיית רוח במקומות כמו עמק הבכא ורמת סירין, שעתידים לקום, אבל לא בהיקפים של ה־PV, כי יש הרבה מאוד בעיות עם הטכנולוגיה הזאת. יש גם מעט מאוד ייצור חשמל מביו גז, ביומסה.

למה המדינה לא מקדמת ומסבסדת את הכיסוי של הגגות הקיימים ב־PV?

לפני כחודש וחצי הסתיים מכרז של רשות החשמל לגגות פרטיים ומסחריים. היה ביקוש יוצא מן הכלל, ומתוכננים מכרזים נוספים לגגות שאינם מנוצלים ויותקנו בהם PV. אנחנו רוצים שתהיה רגולציה מחייבת לגגות עתידיים וכן לאפשר ולתמרץ הקמת PV בפרויקטים של התחדשות עירונית כמו תמ"א 38 ופינוי־בינוי. המחירים של PV  בעולם יורדים דרמטית, ולכן עלות ההתקנה יורדת באופן ניכר ועלות התפעול היא אפסית כמעט. עלות ההחזר היום היא 4-5 שנים, והמחירים ממשיכים לרדת בעולם וגם בישראל.

ישראל משתרכת מאחורי מדינות אירופה, למרות שהיא שטופת שמש

קשה להבין מדוע ארצנו משתרכת, בהפרש ענקי, מאחורי מדינות אירופיות בפריסת תאי אנרגיה סולארית – למרות שהן נחשפות לשמש הרבה פחות מישראל. איך אתה מסביר את זה?

לאחרונה ביקרתי בפולין, מדינה ללא אור שמש רב לכל הדעות, בטח בהשוואה לישראל. עם זאת, נוכחתי לראות כי אפילו שם הותקנו פנלים אנכיים על קירות בניינים שלמים, המכוסים כולם PV (תאים סולאריים). לממשלה לקח זמן להסיר חלק מהחסמים הביורוקרטיים והרגולטוריים ולהאיץ את קידום הנושא. אבל בשנה וחצי האחרונות חל שינוי, ורשות החשמל ראויה לציון בהקשר זה. אנחנו רואים שיפור ניכר. כבר בעוד חצי שנה נוכל לראות עלייה מהירה מאוד בהתקנות PV אחד הדברים הקריטיים שגרמו לכך הם היעדים שהצבנו. ברגע שנקבעו היעדים, הממשלה התיישרה בהתאם, וכעת אנחנו רוצים לשדרג אותם.

בניין מכוסה בתאים סולריים

יש לנו התחייבויות בינלאומיות במסגרת יעדי התוכנית?

ראשית, אנחנו מחויבים ליעדים שלהם התחייבנו ועליהם הצהרנו בפרוטוקול אמנת האקלים, שנחתמה ב־2015 בידי כל המדינות, ובהן ישראל. יש שם יעדים להפחתת גזי חממה ב־2030, ואנחנו מחויבים לכך כמו כל שאר המדינות. בשלב המיידי אין סנקציות על אף מדינה, אבל יש לחץ גובר והולך, בייחוד בקרב מדינות ה־OECD, שהתאמצנו מאוד להיות חלק מהן. לכן הציפייה מאיתנו גדולה מאוד.

שנית, באותה אמנת אקלים מ־2015 התחייבו מדינות העולם להכין בתוך חמש שנים, כלומר עד סוף 2020, תוכניות ארוכות טווח שצופות אל מעבר ליעדים שסומנו ל־2030 ולעבור לכלכלה דלת פחמן עד שנת 2050. חלק נכבד ממדינות ה־OECD – גרמניה, בריטניה, בלגיה, צרפת ומדינות נוספות – השלימו תוכניות למעבר לכלכלה דלת פחמן. ארה"ב השלימה את התוכנית הזו בשלהי כהונתו של הנשיא אובמה. מדינות כמו הודו וסין, יפן וקוריאה הדרומית מצויות בעיצומו של התהליך הזה. ברמה הבינלאומית אנחנו ודאי חלק מתהליך זה, ואנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לא לעמוד ביעדים, שכאמור נדרשים לעדכון. ב־2020 נעמיק את היעדים.

2020 זה מחר בבוקר.

כן. כפי שאמרנו, התהליך הרב־מגזרי כבר החל – והוא כולל מלבד משרדי הממשלה גם את הרשויות המקומיות, התעשייה, המסחר והחברה האזרחית – והוא יסתיים בסוף 2020. לא פחות חשוב מכך, המוטיבציה, הצורך, ההכרח והדחיפות להפחתת פליטות גזי חממה מגיעים בראש ובראשונה מהאינטרס הישראלי הפנימי, חוץ מהמחויבות לתהליך הבינלאומי. הפחתת גזי חממה היא כורח שמביא ליעילות כלכלית, לבריאות וגם לשמירה על הסביבה, וזהו אינטרס ישראלי ולא רק בינלאומי. משק דל פחמן, זה הכיוון שכל העולם מוביל אליו, ולכן על הזיהום ישלמו. כלכלה מוטת יצוא, הרוצה לייצא מוצרים ושירותים לחו"ל – אם היא לא תתייעל ותפחית את עוצמת הזיהום שלה, הסיכוי שהיא תוכל למכור ילך ויקטן. העולם – האיחוד האירופי וגם מדינות אחרות כמו הודו וסין – מתחיל לתמחר את הזיהום. לכן עלינו להיערך ולהוביל, כדי לא להשתרך מאחור.

זה גם מעניק לנו הזדמנויות. אנחנו תמיד מתגאים בחדשנות הישראלית, ויש כאן פוטנציאל בהיקף של מיליארדי דולרים, שיכולים להפוך למנוע הצמיחה המרכזי של ישראל בעשור הקרוב, אם רק נדע לנצל ולמנף את ההזדמנויות. אבל קודם כל עלינו לשמש דוגמה כאן, בארץ.

כבר יותר מעשור מלוות אותנו אמירות כאלו, אבל כשבוחנים את ההבדל בין היכולות הללו ובין הביצוע, מוצאים פערים גדולים, ולכן אנחנו לא מצליחים להוביל. כיצד מתמודד עם זה המשרד להגנת הסביבה?

המשרד להגנת הסביבה, בשיתוף משרד הכלכלה, מיישם תוכניות לתמיכה בקלינטק ובחדשנות הישראלית בתחומי הסביבה. כבר שנים הם מסייעים ומיישמים תוכניות של מענקים. בהיתרי הפליטה שהמשרד נותן למפעלים, אנחנו מחייבים את המפעלים הגדולים בישראל להתייעל אנרגטית  ולהפחית זיהום אוויר. הרגולציה עוקבת אחר יישום התהליכים שהופכים את התעשייה שלנו ליעילה ולנקייה יותר.

יחד עם השותפים שלנו בממשלה גיבשנו ועדכנו את התוכנית להפחתת גזי חממה, ואנו גם מבקשים לגבש החלטות נוספות מיד לאחר שתקום הממשלה, כדי שהיא תציב יעדים נוספים ועמוקים יותר, ההכרחיים כדי להצעיד את המשק שלנו קדימה. זו חבילה מתמשכת, ויש עוד הרבה מה לעשות, אבל אסור להתעלם מההישגים שהצלחנו לקדם מאז שנת 2015.

תחנת הכוח הסולרית באשלים – מגדל השמש

בראשית מרץ השנה התפרסמה תכנית של משרד האוצר ורשות מקרקעי ישראל לשינוי מהותי באזור מפרץ חיפה תוך כדי פינוי בתי הזיקוק והתעשייה המזהמת שם. התייחסת להפחתה בשימוש בפחם ולסיום השימוש במתקן היצור מפחם באורות רבין, מה בעניין תהליכי ייצור תזקיקי הנפט למיניהם במדינת ישראל, שגם הם כידוע מזהמים, מחליאים והורגים, לא פחות מפחם. האם נמשיך לייבא דלק גולמי ולזקק אותו כאן, או שנייבא דלק מזוקק בעשורים הקרובים?

לגבי מפרץ חיפה, אינני רוצה להתייחס כי אינני המומחה לעניין ורצוי לפנות למומחים אצלנו במשרד להגנת הסביבה.

האם נמשיך לייבא דלק גולמי ונזקק אותו או נייבא דלק מזוקק בעשורים הקרובים?

באופן כללי ורחב יותר, אנחנו מובילים תהליך רב־מגזרי שמטרתו היא מעבר לכלכלה דלת פחמן מתוך הבנה עמוקה של האינטרס הכלכלי, הבריאותי, הטכנולוגי והסביבתי של ישראל, וכחלק מהמגמה העולמית.

המשמעות היא מעבר מכלכלה המבוססת על דלקים פוסיליים (מאובנים) – פחם, גז טבעי ותזקיקי נפט או נפט בכלל –  לכלכלה שמשוחררת מכל אלו ומייצרת את כל האנרגיה שלה ממקורות מתחדשים, שהם נקיים בהגדרה.

יש מדינות שכבר השלימו את תהליך גיבוש התוכנית והחזון שלהן, ונמצאות בשנים הראשונות של יישום האסטרטגיה. למשל גרמניה, מדינה מתועשת, שהתעשייה בה משתמשת בדלקים שהם תזקיקי נפט. נוסף על כך מתניידים שם בכלי רכב עם מנועי בעירה פנימית המונעים בדלקים. כחלק מתוכנית המעבר לכלכלה דלת פחמן, גרמניה עוברת לתחבורה חשמלית ולייצור חשמל באנרגיה מתחדשת. כעת הם בשלב של מעבר הדרגתי מייצור אנרגיה תרמית בדלקים לייצור אנרגיה תרמית על ידי חשמל בחלק מענפי התעשייה.

נוסף לכך, גרמניה משקיעה מיליארדי אירו בפיתוח טכנולוגיות Power to Liquids – שימוש באנרגיה מתחדשת  לייצור דלקים נוזליים, ללא פליטות. למשל אלקטרוליזה לייצור מימן, שאותו אפשר לשרוף במנוע בעירה פנימי, ללא זיהום. כל המדינות הללו זונחות בהדרגה את השימוש בדלקים פוסיליים. לשם מובילה המגמה העולמית.

דוגמה נוספת לכך היא האיחוד האירופי, שפרסם תוכנית בעלת חשיבות רבה מאוד שמשנה את האופן שבו מייצרים פלסטיק ומשתמשים בו, והיא מתפרשת על פני כ־20 שנה, עם יעדים אגרסיביים מאוד. פלסטיק מיוצר מתזקיקי נפט. אם זו ההנחיה של הדירקטיבה האירופית, ויש לאירופים את הכוח להתוות את התעשייה כולה, ישראל לא יכולה להישאר מאחור.

נתוני צריכת אנרגיה בגרמניה ב-2018. משקיעה מיליארדים בפיתוח טכנולוגיות של אנרגיה מתחדשת.

בעבר היה פער גדול בין ההנחיות של הדירקטיבה האירופית לבין החוק ומה שקורה בפועל אצלנו. אתה רואה את הפער הזה מצטמצם?

חד־משמעית. אני רואה שהפעולות שאנחנו עושים, שהאחרונה בהן הייתה ב־16 באפריל, אז התכנסנו לדון בנושא המעבר לכלכלה דלת פחמן בתחום התעשייה וכלכלה מעגלית, שני נושאים שמתחברים זה לזה. הדיון נערך בהובלה של משרד הכלכלה, בשיתוף איתנו ועם התאחדות התעשיינים ומומחים מהארץ ומהעולם. השתתפו בכנס גם תעשיינים משלושה סקטורים מרכזיים, בהם הפלסטיק, והוא עסק באמצעי המדיניות והדרכים שבהן הממשלה תקדם את הנושא של כלכלה מעגלית, כך שהשימוש בפלסטיק, לדוגמה, יקטן אך המחזור שלו יגדל, עד שלא תהיה פסולת של פלסטיק.

ומה לגבי הזיהום מאסדות הגז?

אבל מול החזון והכוונות המרשימות שפירט ד"ר פרואקטור ישנה המציאות בישראל. התעשייה הישראלית לא תמיד רואה עין בעין את היעדים, הרצונות והחזון הירוקים האלו, והיא ממשיכה לנקוט את מדיניות ה"עסקים כרגיל". וישנן גם אסדות הגז שהתגלה מול חופי ישראל, ספקיות האנרגיה של העתיד הנראה לעין.

האם בחישובים שנעשו בשנת 2015 על סך הפליטות המתוכננות העתידיות הובאו בחשבון פליטות המתאן של אסדות הגז? הרי בשלב החתימה של הסכמי פריז, המידע על האסדות עוד לא היה בנמצא.

השבנו על השאלה הזאת בדיון בכנסת, בוועדת משנה של ועדת הטכנולוגיות, ומי שהובילה אותו הייתה ח"כ יעל כהן־פארן. את פליטות המתאן אנחנו ממירים לערכים של co2, שזה המכנה המשותף של כל גזי החממה הנמדדים בעולם. הפליטות מהאסדה עצמה הן קטנות מאוד־מאוד, וזה לחלוטין זניח לעומת סך הפליטות של ישראל, ולכן אין להן שום משמעות על מצאי הפליטות שלנו. מי שמפרסם את מצאי הפליטות לפי הכללים וההנחיות של האו"ם, היא הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס). הם מפרסמים את כל הפליטות של ישראל, לפי הנחיות של אמנת האקלים ולפי פרוטוקול מסודר, ויש על כך בקרה בינלאומית מטעם האו"ם. כשמסתכלים על המספרים של הלמ"ס, אפשר לראות שהפליטות של ישראל הן במיליונים של טונות, ולכן הפליטות של האסדה "תמר" הן מזעריות ביחס לפליטות של ישראל. גם ההסבר לכך הגיוני, שהרי מתאן הוא המוצר שלהם. לנובל אנרג'י יש אינטרס מובהק, להבדיל ממזהמים אחרים, להפחית למינימום את פליטות המתאן, כי כל פליטה היא הפסד כספי. מה גם שמתאן הוא חומר דליק, כך שיש אינטרס ביטחוני ובטיחותי להפחית פליטות למינימום. ובראייה קדימה, פליטות המתאן שצפויות להיות מהאסדה הנוספת, "לווייתן", יהיו גם הן זניחות.

אסדת גז. הזיהום מן האסדות של ישראל "זניח", לטענת ד"ר פרואקטור

"הפוטנציאל בטורבינות רוח בישראל הוא קטן"

נושא אחר, שגם עליו מתנהל דיון ער, הוא קידום תוכניות טורבינות רוח. יש לא מעט התנגדות בקרב הציבור לתוכניות הללו. המתנגדים להן טוענים שיש בישראל התנגשות בין התוכניות לקידום אנרגיית רוח לבין נושאי שמירה על הסביבה: פגיעה בשטחים הפתוחים, בציפורים ובעטלפים ובצורכי ביטחון. המשרד להגנת הסביבה בחן את היוזמות לקידום תוכניות טורבינות רוח על רקע קונפליקטים אלו וגם על רקע שינויי האקלים? יש תחזיות אם בעתיד יהיו יותר או פחות רוחות בישראל?

אנרגיית רוח היא אנרגיה מתחדשת אך היא פוגעת בבעלי כנף, מה שמחייב בחינה ותמרון בין האתגרים הללו. לאנרגיית רוח יש פוטנציאל מסוים בישראל, ואיפה שמבחינה סביבתית, לאחר מיפוי מפורט שנערך, הנזק יהיה גדול – אנחנו נתנגד. אבל יש מקומות שבהם אפשר להקים פרויקטים של טורבינות רוח כי הנזק הפוטנציאלי לבעלי כנף הוא קטן יותר. תמיד צפוי להיות נזק, ולכן ברמה של משוואה עם משתנים לפי נדירות המין והתדירות שלו, אנחנו ורשות הטבע והגנים יודעים להעריך את הנזק שעלול להיגרם לבעלי הכנף. בחלק מהמקומות אישרנו פרויקטים ותמכנו בהם ובחלק לא. זה אתגר אמיתי, גם מבחינת הזווית של משרד הביטחון.

זווית נוספת וחשובה מאוד היא תופעת הנימב"י (Not in my backyard). יישובים מתנגדים מסיבות של נראות, רעש, ואולי גם תדמית, ולא רוצים טורבינות גבוהות בחצר ביתם.

יש עשרה פרויקטים, נוסף לאלו הקיימים, שכבר מקודמים. אבל הפוטנציאל בתחום הזה הוא קטן כי כדי שמיזם כזה יהיה כלכלי צריך מהירות רוח גבוהה מ־5 מטר בשנייה בממוצע.

אפשר להפיק רווח כלכלי אם ממקמים את טורבינות הרוח בים, אבל במזרח התיכון קרקעית הים מעמיקה מהר מאוד ולכן העלויות גבוהות הרבה יותר מאשר בים הצפוני באירופה, למשל, שם הקרקעית רדודה ואפשר לבנות חוות רוח ענקיות שמייצרות הרבה מאוד אנרגיה, כי עלויות ההקמה אינן גבוהות.

אנרגיה מתחדשת – צורך סביבתי, חברתי וביטחוני

כיצד רואה המשרד את האיזון בין הבנייה המואצת שנדרשת בישראל, והפיתוח שמסביבה, לבין הצורך להגן על הטבע ועל השטחים הפתוחים?

אחד התפקידים של המשרד להגנת הסביבה הוא להיות שומר הסף של השטחים הפתוחים מפני בנייה ופיתוח לא אחראיים שלא מביאים בחשבון את השיקולים של השמירה על הסביבה ועל בעלי החיים, היום וגם לדורות הבאים. צריך שיהיה למדינה ולמשרד להגנת הסביבה, וכמובן לאזרחים עצמם, אינטרס חזק מאוד לדאוג שהתרחבות אורבנית של שטחים תוגבל עד כמה שאפשר ושיהיה ציפוף של מרכזי הערים. לא לבנות ערים חדשות או להרחיב ערים קיימות כמו אותה תוכנית ספדיה מפורסמת (שרצתה להרחיב את ירושלים על כל השטחים הירוקים במבואות העיר). לכן המדיניות היא לתעדף גגות ומבני מגורים לפרויקטים של אנרגיה סולרית ולא פרויקטים זוללי שטח כמו מתקנים קרקעיים ופרויקטים של אנרגיית רוח.

הזכרת קודם לכן את ההתפתחות ביכולת האגירה הביתית של אנרגיה. זו טכנולוגיה שיכולה ליצור מצב, שמלבד הפחתת הפליטות וייצור אנרגיה נקייה, יקודמו גם ערכים נוספים: הפן חברתי, העברת ההון מתאגידים לאזרחים, וגם אלמנט ביטחוני – עצמאות אנרגטית לתושבים, שעשויה לבטל את האיום של פגיעה בתחנות כוח. אנחנו יכולים להגן על עצמנו גם מהבחינה הזאת?

נכון. זה צריך לבוא דרך העלאת היעדים להתחדשות עירונית, שבמסגרתם יקומו מבנים מאופסי אנרגיה במרכזי הערים. ולגבי ביטחון אנרגטי ויציבות הרשת – בכל הארגונים והמוסדות, במשרד הביטחון ובצה"ל, מבינים היום שייצור אנרגיה על מבנים ונכסים מאפשר להם זמן פעולה רב יותר במצב חירום, כשאין אספקת חשמל, בין אם זה כתוצאה ממלחמה ובין אם כתוצאה מתאונה או תקלה.

ויש את האלמנט החברתי – היום ערי פורום ה־15 מחייבות את תקן הבנייה הירוקה, ודווקא ברשויות החלשות יותר, הפריפריאליות, שבהן התושבים הם בעלי יכולות כלכליות נמוכות יותר, המבנים נבנים בצורה לא יעילה, ללא תקן בידוד, ואז, במקום להקטין את הפערים אנחנו מגדילים אותם, כי התושבים בערים הללו יצטרכו להשקיע יותר אנרגיה בחימום או בקירור, למשל. במשרד להגנת הסביבה פועלים לחיוב תקן בנייה ירוקה בכל הארץ. זה אינטרס לאומי שלנו, שמטרתו להוזיל את יוקר המחיה. סטנדרט אחיד וגבוה של בנייה ירוקה בכל הארץ יביא להורדת יוקר המחיה ולשיפור הבריאות שלנו, וכמובן לחיסכון למשק בדרך של אנרגיה מתחדשת והתייעלות אנרגטית. היתרונות הם גדולים כל כך, שחייבים לפעול ברמה הלאומית.