פוסטים

בזמן שאנחנו מדברים על מספר השרים – בכנסת משנים את המשטר בישראל

בשעות אלו מקדמים בכנסת שורה של הצעות חוק שישנו את סדרי הממשל. החל מהחלשת הפיקוח על הממשלה, סירוס עבודת השרים ועד לקביעת תאריך תפוגה מוקדם לכנסת ה-23. וכל זאת במהירות מסוכנת ולטובת אינטרסים אישיים

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

בשעות אלה משתנה שיטת המשטר בישראל. ח"כים מהקואליציה העתידית פועלים במהירות שלא נצפתה במסדרונות הכנסת החל מהבוקר (ראשון) ואל תוך הלילה, כדי להעביר את הצעת חוק "ממשלת חילופים" לתיקון המבנה החוקתי של המדינה.

בנימין נתניהו ובני גנץ. משנים יחד במהירות הבזק את שיטת המשטר בישראל (צילום: יונתן שינדל, פלאש 90)

ההצעה הוגשה מתוך כוונה לשרת אינטרסים אישיים, בחלקם באופן רטרואקטיבי, ספק אם חוקי, כאשר השינויים מרחיקי הלכת מתבצעים בחופזה חסרת תקדים. ההצעה מחלישה לא רק את הכנסת – אלא גם את הממשלה.

כמה מהשינויים המוצעים: אורך חיי הכנסת יתקצר מארבע שנים לשלוש, כוחם החשוב של ח"כים מהקואליציה יתנדף, ראש הממשלה יוכל להתמנות לשר תחת כתבי אישום, חברי כנסת שלא בחרתם יהפכו פתאום לנבחרי ציבור. האם בעתיד נוכל להחזיר את הגלגל אחורה? לפי ההצעה, כדי לשנות את חוק "ביבי-גנץ" יידרש רוב שכמעט בלתי אפשרי להשיג.

פרק 1: סירוס הקואליציה, השרים והכנסת

  • תהליך חקיקה פגום

הצעת החוק הוגשה ביום חמישי שעבר ביוזמת ח"כ איתן גינזבורג מכחול לבן. לפי תקנון הכנסת, לאחר שמוגשת הצעת חוק פרטית היא יושבת על שולחן הכנסת לפחות 45 יום עד שניתן להעלות אותה לקריאה טרומית. בזמן הזה יכולים חברי הכנסת לבחון את החוק ולגבש עליו עמדה טרם הוא מגיע להצבעה בקריאה הטרומית.

ח"כ גינזבורג במעמד אישור הצעת חוק ממשלת חילופים בוועדה הטרומית (צילום: מתוך אתר הכנסת)

ניתן לעקוף את התהליך, כפי שעשו הפעם: מיד לאחר שהונחה על שולחן הכנסת הוגשה בקשה לפטור מכך את התהליך. הצעת החוק עלתה עוד באותו היום לקריאה טרומית – ועברה. 

מאחר שאין ועדה שתדון בהצעה, נדרשה הכנסת להקים ועדה מיוחדת. גם הוועדה הזו הוקמה עוד באותו היום, בראשות ח"כ איתן גינזבורג (חוסן לישראל). הדיון התחיל מ-9 בבוקר (ראשון) ונמשך עד שעות הלילה בוועדה כדי להעביר את ההצעה בקריאה טרומית. התהליך החפוז בו היא מקודמת מעלה שורה של תמרורי אזהרה. 

  • ריבוי שרים: סירוס כוחם של ח"כים מהקואליציה

אחד השינויים שהצעת החוק מבקשת ליישם הוא קיצור את תקופת הכנסת ה-23 לשלוש שנים בלבד מיום כינון הממשלה. כשבחוק יסוד הכנסת אורך חיי הכנסת עומד על ארבע שנים. למה? כי זה מתאים להסכם הרוטציה בהרכבת הקואליציה בין ראשי הממשלה בנימין נתניהו לבני גנץ.

ח"כ לשעבר רחל עזריה, ממורדי הקואליציה הקודמת. החקיקה תסרס את המורדים (צילום: יונתן שינדל, פלאש 90)

הנושא הבא שדורש תיקוני חקיקה משמעותיים הוא ריבוי השרים. גם אם נניח את הסרבול והעניין התקציבי בצד – כמות שרים מנופחת פוגעת בעבודת הכנסת. שרים וסגני שרים לא רשאים להיות חברים בוועדות, המשמעות היא שבכנסת צפויים לשבת חברי האופוזיציה בלבד וכמה "רובוטים קואליציוניים", שככל הנראה לא ישבו בוועדות, לא יאזינו לדעות שונות או יגבשו עמדה. תפקידם יהיה להתרוצץ בין ועדה לוועדה ולהצביע כפי שיורו להם בממשלה מבלי שילמדו את הנושא. 

חברי כנסת מהקואליציה שאינם יושבים בממשלה, הינם דמויות מפתח משמעותיות ביותר לקידום חקיקה. בשונה מחברי אופוזיציה, הם יכולים להשיג רוב בהצבעה, ושלא כמו חברי ממשלה, הם יכולים, גם אם לא תמיד עושים זאת, לפעול באופן עצמאי, ללחוץ על חברי מפלגתם ולבלום מהלכים אנטי דמוקרטיים. כך למשל, בכנסת ה-20 בני בגין מהליכוד יחד עם חלק מחברי הכנסת מסיעת כולנו התנגדו לשורת חוקים, ביניהם "חוק ההמלצות".

  • הנורבגי המדלג = שינוי תוצאות הבחירות

חלק מהפתרון לכך הוא חוק נורבגי, לפיו שרים יוכלו להתפטר מהכנסת והבאים בתור אחריהם ברשימה יוכל להיכנס. אבל לאחר פירוק מפלגות לשברירים כל התפטרות של שר עשויה להכניס אחריו ח"כ שלא בהכרח ממפלגתו. על כך מצאו בכחול לבן פתרון יצירתי – "נורבגי מדלג". 

ח"כ רויטל סויוד מהעבודה. החוק הנורבגי המדלג יכול לאפשר ליו"ר מפלגתה להכניס אותה לפני קודמיה, בניגוד להסכם עם מרצ (צילום: יוסי זמיר)

החוק נועד לפסוח מעל חברי כנסת מיועדים ברשימה שאינם מהמפלגה של השר המתפטר. כך למשל, אם לדוגמה מרצ התמודדה ביחד עם מפלגת העבודה ברשימה אחת ומפלגת העבודה זוכה למנות שרים, אלו יכולים להתפטר מהכנסת ומי שיכנס במקומם אלו רק חברי העבודה. 

כלומר, מדובר בשינוי תוצאות הבחירות לאחר הבחירות – החוק שנקרא "נורבגי מדלג" – עדיין לא נמצא בחקיקה אך מרחף כל העת ועשוי לעלות שוב בקרוב. 

שינוי חקיקתי שכזה דומה לשינוי תוצאות הבחירות לאחר הבחירות: המפלגות המתמודדות לכנסת מתמודדות ברשימות שאותן הן מפרסמות לציבור. הציבור מסתכל על הרשימה, מגיע לקלפי ומצביע לפי הרשימה הקרובה ביותר להשקפת עולמו. חוק שמבקש לבטל את סדר הרשימה שנבחרה, מתעלם מרצון העם.

  • כן המפקד: המאזן בין גוש גנץ לגוש נתניהו

ביטול סמכויות רה"מ – בחוק המוצע, ראש הממשלה בממשלת חילופים לא יוכל לפטר שרים שלא הוא מינה. כלומר, בחוק המוצע נתניהו לא יוכל לפטר שרים שמינה גנץ ולהפך. מינויים ופיטורים של שרים הם חלק משמעותו מכוחו, כך שביטול אפשרות זו עלול למנוע פיקוח אפקטיבי שלו על תפקודם.

גם אחריות השרים עשויה להיפגע בעקבות הצעת החוק. כך נכתב: "תקבע הממשלה מנגנון הצבעה שלפיו כוח ההצבעה של כלל השרים בעלי הזיקה לראש הממשלה יהיה זהה לכוח ההצבעה של כלל השרים בעלי הזיקה לראש הממשלה החלופי". המשמעות היא שבממשלה מאזן לעומתי שבו מספר האצבעות שווה וידוע מראש.

"השיקול הפוליטי של יצירת 'מאזן אימה' בין שני הגושים הפוליטיים המרכיבים את הממשלה על מנת שלא יפרו את התחייבויותיהם זה כלפי זה, גבר על האינטרס הציבורי", טוענים במכון הישראלי לדמוקרטיה.

מספר ההצבעות ידוע מראש, חברי הקואליציה יצביעו בלי לחשוב. בצלאל סמוטריץ ובני בגין (צילום: יוסי זמיר)

 

שרים יושבים בממשלה כדי לקבל החלטות כאנשים חושבים. יצירת מנגנון "שיאזן בין עמדות הצדדים" מבטל את הרצון החופשי של השרים, שיקבלו החלטות רק על פי מה שראש ה"גוש" שלהם אמר להם, כדי למנוע יתרון לגוש המקביל בקואליציה, ולא על בסיס המחשבה החופשית כפי שהיינו מצפים. זהו מהלך שיחזק את כוחם של גנץ ונתניהו ויחליש את השרים בממשלה.

הנדל והאוזר מחוקקים לעצמם מפלט מהסנקציות

בנוסף, מתוך כוונה לחזק את המבנה המפלגתי ולמנוע פיצולים, ישנן כמה סנקציות בחוק על חברי כנסת שמבקשים להתפלג ממפלגתם. מי שחותרים לכך הם יועז הנדל וצביקה האוזר שהתפלגו ממפלגת תלם בראשות בוגי יעלון וכעת מבקשים לבטל, באופן רטרואקטיבי, את הסנקציה המוטלת עליהם בחוק – רק להם ובאופן זמני.

חברי הכנסת צבי האוזר ויועז הנדל מסדרים לעצמם פטור רטרואקטיבי מהסנקציות על פרישתם (צילום: נועם ריבקין פנטון, פלאש 90)

מדובר בסנקציה שמונעת מח"כים להתפלג בשנתיים הראשונות של הכנסת. בטווח הקצר הרווח של האוזר והנדל עומד על כ-3 מיליון שקלים לשנה. בטווח הרחוק המשמעויות מרחיקות לכת: ביטול הסנקציות יעודד ח"כים להתפלג ממפלגתם, ולא רק שהם לא נקנסו, אלא גם יקבלו צ'ופר. האוזר והנדל יקבלו בבחירות הבאות יותר מ-4 מיליון שקלים לקמפיין. נזכיר שמדובר בחוק שיחול רטרואקטיבית כדי לשרת צורך אישי.

כדי שנתניהו יוכל לשמש שר – עוקפים את בג"ץ 

המכון הישראלי לדמוקרטיה מצביע על עוד שורת בעיות בחוקים. כך למשל, המצאת תפקיד ראש הממשלה החלופי, שעוקפת את פסיקת בג"ץ כדי לאפשר לנתניהו לשמש כשר בזמן שהוא עומד למשפט.

לפי פסיקת דרעי פנחסי של בג"ץ, שר שהוגש נגדו כתב אישום חייב להתפטר כל עוד שאלת רה"מ נשארה פתוחה, לפחות בכל הנוגע לתפקיד הרכבת הממשלה. כשנתניהו יסיים את כהונתו לאחר שנה וחצי, הוא יהיה עשוי להתמנות לשר ולפיכך להתפטר. 

החוקים החדשים יאפשרו לנתניהו לכהן כשר תחת כתב אישום. בתמונה: הפגנה משישי האחרון נגד ממשלת החירום (צילום: תומר נויבברג, פלאש 90)

כדי לפתור זאת המציאו את תפקיד "ראש ממשלה החלופי", תפקיד שלא היה קיים קודם לכן. לטענת גורמים רבים, בינהם גם המכון הישראלי לדמוקרטיה, החוק יאפשר לנתניהו להמשיך לכהן בתפקיד מקביל לראש הממשלה, מבלי להיות שר ומבלי שיהיה חייב להתפטר. על כל פנים, מדובר, גם פה בחקיקה פרסונאלית וגם רטרואקטיבית, מאחר והמשפט של נתניהו, בשלושה כתבי אישום, היא עובדה מוגמרת.

אי אמון בהצבעות אי אמון

לפי החקיקה המוצעת מוצע לעקר מתוכן את מוסד אי האמון בממשלה. "החליטה הכנסת להביע אי אמון בממשלת חילופים ולהביע אמון בממשלה אחרת […]", לשון החוק, "ראש הממשלה וראש הממשלה החלופי בממשלת החילופים שבה הובע אי האמון לא יהיו רשאים לעמוד בראשות הממשלה האחרת". כלומר, אם יפילו ממשלה בראשות נתניהו או גנץ, האדם השני לא יוכל לעמוד בראש אותה הממשלה. 

הצבעת אי אמון בממשלה ב-2010. אם הכנסת תפיל את הממשלה, רה"מ החלופי לא יוכל לעמוד בראשה (צילום: קובי גדעון, פלאש 90)

כל חבילת החקיקה עליה חתום איתן גינזבורג יחד עם מיקי מכלוף זוהר, אבי ניסנקורן, יעקב אשר, יואב בן צור, איציק שמולי, אורלי לוי אבקסיס וצבי האוזר, משוריינת ברוב של 75 חברי כנסת. אם ירצו בכנסת לבטל את תיקוני החוק המסורבלים, חסרי התקדים, יהיה זה כמעט בלתי אפשרי, כיוון שכדי לעשות זאת נדרשים 75 חברי כנסת. כלומר, החתומים יצרו "רוב מלאכותי" כדי לשנות חקיקה פרסונאלית שנועדה לשרת צורך רגעי.

אנחנו עדיין לא יודעים הכל, האמת שגם מציעי החוק לא. המשמעויות והפרשנויות שלו רחבות ובלתי ידועות: מה המשמעות של "שרים שהם בזיקה"? איך מקבלים החלטות בממשלה? אם גנץ בעד העלאת קצבת הנכים ונתניהו נגד – אז מה עושים? כן מעלים, או לא מעלים? 

אזמ"ע (איך זה משפיע עליך?): ממש עכשיו משנים את שיטת המשטר בישראל, בחסות מגיפת הקורונה ובמהלך נחפז ופזיז. החקיקה מחלישה את הכנסת, לא רק את האופוזיציה אלא גם את חברי הקואליציה שבתוכה. היא מעמיקה את תרבות המשמעת הקואליציונית ומסרסת אפילו את כוחם של השרים.

האם תיקוני החקיקה נחוצים לישראל לטווח הארוך? זה כבר נוגע לדיון עמוק יותר. יכול להיות שבישראל יש מקום ל-36 שרים, יכול להיות שצריך גם לשנות את הדרך בה מצביעים אי אמון ולקצר את חיי הכנסת לשלוש שנים. 

מה שבטוח: החתומים על הצעת החוק הזו מפגינים חוסר כבוד לחוקי מדינת ישראל ומוסדותיה והופכים את המבנה המשטרי לערימת פלסטלינה רכה. זילות שכזו כלפי חוקי המדינה מהווים מדרון חלקלק שיאפשר לכל כנסת שתבחר, מימין או משמאל, להחליט בחקיקה, לעיתים בלתי הפיכה, על סדרי שלטון שנוחים לה. תוכלו לקרוא על כך עוד בהרחבה, במסמך שכתב הייעוץ המשפטי של הוועדה. 

  • מעש"י (מה לעשות כדי לתקן?): הרצון והצורך של סיעות כחול לבן והליכוד להקים ממשלה הוא לגיטימי ומובן. אבל ההסדר שלהם חייב להיות מבוסס על כבוד והבנה הדדית ולא בחקיקה שמסכנת את המבנה החוקתי וההסדרים הדמוקרטיים של מדינת ישראל. כדי לתקן את החקיקה יידרש רוב של 75 ח"כים – משימה קשה עד בלתי אפשרית. אף ייתכן שזה לא יעבור את מבחן בג"ץ. אנחנו ב"שקוף" נמשיך לעדכן במשמעויות השונות של חקיקת הבזק. הפיצו את המידע לכל מי שאתם מכירים. תוכלו להצטרף להפגנה הדיגיטלית שלנו "אומרים לא לדו-קטטורה!", שבה פרסמנו רשימת דרישות לנבחרי הציבור.
  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתוב לעיתונאי עידן בנימין

מטרחנות לשבת לטיעון בבג"ץ

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

"זו כנראה אחת הכתבות הטרחניות ביותר שכתבנו". כך סיכמנו, תומר ואני, את הכתבה המגה טרחנית שפרסמנו באוגוסט, לפני הבחירות לכנסת ה-22. לפחות כך חשבנו אז. הטרחנות המדוברת ההיא דנה בכיתוב שמופיע בפתק של מפלגת הליכוד: "מחל – בהנהגת בנימין נתניהו לראשות הממשלה". 

כתבנו שם שהפתק של מפלגת הליכוד (בו נכתב "בהנהגת בנימין נתניהו לראשות הממשלה) מטעה, מכיוון שבקלפי בוחרים רק מפלגה ולא ראש ממשלה, וטענו כי שינויים בדמוקרטיה עושים בצעדים קטנים, חלקם סימבוליים בלבד, כדוגמת הפתק. 

בנימין נתניהו משתמש בפתק כטיעון לגיטימי למועמדותו

וזה אכן מה שקרה: באוקטובר, לאחר הבחירות, כשחשש נתניהו שבליכוד מעוניינים להחליף אותו כמועמד לראשות הממשלה, שלף את הפתק מהמעטפה וכתב בחשבון הטוויטר שלו: ""למעלה ממיליון איש הצביעו עבורי באופן ישיר לראשות הממשלה, בפתק מחל שעליו כתוב: הליכוד בהנהגת בנימין נתניהו לראשות הממשלה".

אבי הלוי מציג את טיעון הפתק בבג"ץ

ביום שלישי האחרון, במסגרת הדיון בבג"ץ בשאלה האם נתניהו יוכל להקים את הממשלה הבאה, שלף עורך הדין של הליכוד, אבי הלוי, את אותו פתק מפורסם.

כחלק מקו ההגנה, הלוי טען שהציבור הוא שבוחר. ולמרות שאין בחירה ישירה לראשות הממשלה, על פתק הליכוד נכתב "בהנהגת בנימין נתניהו לראשות הממשלה, זה מה שהציבור רוצה". כך הוא טען. עוד הוסיף, כי לבדיקתו הליכוד היא גם המפלגה היחידה שעושה זאת (מה שאגב נכון, בדקנו).

השופט חנן מלצר, יו"ר ועדת הבחירות בכנסת ה-21 וה-22, הזכיר לו שאין לדבר הזה שום תוקף. 

העובדה שנתניהו כבר השתמש בטיעון הזה כנגד החלפתו בראשות הליכוד, ושהשבוע עו"ד הלוי בחר להוסיף אותו לקו ההגנה מול ההרכב הכי בכיר של בג"ץ מעידה שלא בסתם טרחנות עסקינן – אלא בניסיון ליצור שינוי מהותי בתפיסה הדמוקרטית של הציבור הישראלי.

לבקשת "שקוף": נחשף יומן שרת הבינוי והשיכון

שרת הבינוי והשיכון, יפעת שאשא-ביטון (הליכוד), חשפה לבקשת "שקוף" את יומן הפגישות שלה לחודשים יולי-נובמבר 2019. מקריאת היומן, השקוף והמפורט מאוד, עולה כי מתחילת השנה נפגשה שאשא-ביטון עם 36 ראשי רשויות המקושרים למפלגת כולנו או לליכוד, והשתתפה בסיור בנושא בטיחות בבנייה – עם מנהלת חברה שבאתריה נהרגו 6 פועלים השנה

 

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| יעל פינקלשטיין |

שרת הבינוי והשיכון, יפעת שאשא-ביטון, נכנסה לתפקידה במשרד בינואר 2019. לפי יומנה, שמפורסם במלואו בעקבות בקשת "שקוף", עולה כי יצאה לסיורים רבים ברחבי הארץ, השתתפה בלפחות 20 כנסים מפלגתיים עם שר האוצר משה כחלון, ונפגשה פעמים רבות עם ראשי רשויות, וכן עם יועצי תקשורת ועיתונאים.

סיור בנושא בטיחות עם מנהלת חברה שבאתריה נהרגו 6 פועלי בניין מתחילת השנה

מאז תחילת השנה נהרגו 45 פועלי בניין בתאונות עבודה – עליה מהשנה שעברה, בה נהרגו 39 פועלים. השרה השתתפה בשני אירועים בלבד בנושא בטיחות בענף הבנייה. האחד – כנס של לשכת הקבלנים בישראל, והשני – "סיור אתרי בטיחות" שנערך באוגוסט השנה. הסיור נערך לבקשת קבלנים, בהם רונית שבירו, שמנהלת עם בן זוגה רמי את חברת הבנייה "רמי שבירו", באתריה נהרגו 6 פועלי בניין מתחילת השנה. חודש לאחר אותו סיור, נהרג פועל בניין באתר בנייה בבעלות החברה, ורמי שבירו נעצר בחשד לגרימת מוות ברשלנות

יום הסיור ביומן השרה

עם זאת, לטענת משרד השיכון קידמה השרה צעדים לצמצום התאונות באתרי הבנייה – בהם יוזמה לתיקון חקיקה שתאפשר לרשם הקבלנים לשלול רשיון של קבלן ל-30 יום, במידה ונהרג פועל בתאונה באתר שבאחריותו.

36 פגישות עם ראשי רשויות מהליכוד או מכולנו

השרה שאשא-ביטון חברה במפלגת כולנו, ויחד עם סיעתה חברה בבחירות האחרונות לליכוד. לפי יומנה, מאז תחילת כהונתה בתפקיד נפגשה השרה עם 55 ראשי רשויות לפחות, בסיורים שערכה ברחבי הארץ. 36 מתוכם מזוהים עם מפלגת כולנו או עם הליכוד, רצו למועצה מטעמן או שהינם מקורבים לשר משה כחלון או לראש הממשלה נתניהו. בבחירות לרשויות המקומיות שנערכו ב-2018, נבחרו 14 נציגי מפלגת כולנו לכהן כראשי רשויות – עם 12 מהם נפגשה השרה שאשא-ביטון מאז ינואר. עם תומר גלאם למשל, ראש עיריית אשקלון הנבחר שהיה מועמד כולנו בבחירות למועצה, נפגשה השרה 4 פעמים.

השרה שאשא ביטון והשר כחלון עם ראש העיר אשקלון (תמונה: עמוד הפייסבוק של תומר גלאם)

יומן שקוף במיוחד

יומנה של שאשא-ביטון שקוף ומפורט במיוחד: בעוד ששרות ושרים אחרים נוהגים להשחיר שורות ביומני הפגישות שלהם על מנת להסתיר מידע מהציבור, ביומן שרת הבינוי והשיכון אין אף לא השחרה אחת, וכולו פתוח לעיון הציבור. מקריאת היומן ניתן לראות שאף שכל כהונתה של שאשא ביטון התקיימה בפגרה, רוב ימי העבודה שלה ארוכים ועמוסים, ומלאים בפעילות בשטח.

להשקפת יומני הפגישות חשיבות רבה: היא תורמת להגברת האמון של הציבור בנבחרות ונבחרי הציבור, מאפשרת לו לפקח על עבודתם ויכולה לצמצם בהמשך פגישות לא רצויות – למשל עם לוביסטים או בעלי עניין אחרים: אם ח"כים יידעו שהציבור צופה בלו"ז שלהם, הם יחשבו פעמיים עם מי הם נפגשים.

ימים לדוגמא מיומן השרה

לשקיפות משמעות גדולה במיוחד בשנה האחרונה בה הכנסת בפגרה. בתקופה זו אין לנו כמעט שום דרך לדעת מה נבחרינו עושים בזמן זה. הנוכחות בכנסת דלה, אין כמעט דיונים בוועדות או חקיקה (אבל משכורת מלאה כל חודש – יש ועוד איך).
האם הם מתרוצצים בין מפגשים עם אזרחים, או עם בעלי הון? מקדמים דרכים לפקח על הממשלה, או צופים בנטפליקס מבוקר עד לילה? אם לא ישתפו אותנו במידע – לא נוכל לדעת.

מליאת הכנסת – ריקה

מלשכת שרת הבינוי והשיכון, ח"כ ד"ר יפעת שאשא ביטון נמסר:

"מאז כניסתה לתפקיד, מקיימת השרה פגישות עבודה עם ראשי רשויות, בנושאים הנוגעים לפעילות המשרד בהם 'מחיר למשתכן', פינוי-בינוי, דיור ציבורי ועוד. פגישות אלה נועדו לסייע בקידום תכניות, בהסרת חסמים, בזירוז הליכים ובמתן מענה לאתגרים ולצרכים הייחודיים בכל עיר, בתחומים שתחת אחריות וסמכות השרה. המפגשים עם ראשי הרשויות או מי מטעמם מתקיימים בלשכתה או במסגרת סיור ברשות עצמה".

לדבריה, "נושא הבטיחות באתרי הבנייה אומנם נמצא תחת אחריות ישירה של משרד העבודה והרווחה אך למרות זאת, שרת הבינוי והשיכון לא עמדה מנגד ולאור העלייה במספר הקורבנות כתוצאה מתאונות בענף הבנייה, נרתמה לצמצום התופעה במקומות בהם משרד הבינוי והשיכון יכול להשפיע ולתרום את תרומתו. כך למשל, קודם במשרד תזכיר החוק המדובר. בנוסף, הוכנס רכיב של בטיחות במכרזי ביצוע תשתיות והוגברה פעילות המשרד בכל הקשור להכשרת העובדים בענף בנושא הבטיחות".

עוד הוסיפה כי "סיור אתרים בנושא בטיחות התקיים באוגוסט האחרון לבקשת הקבלנים עם הנהלת התאחדות הקבלנים בוני הארץ לנוכח הצעדים שביקשה השרה לנקוט בנושא זה. השרה והגורמים המקצועיים במשרד מנהלים שיח רציף מול ההתאחדות במטרה לגבש צעדים נוספים לצמצום ממדי התופעה".

מה חושבים בכירי הליכוד על ראש ממשלה תחת כתב אישום? תלוי באיזו שנה תשאלו אותם

מי משרי הליכוד אמר "אם יוגש כתב אישום, נתניהו לא יוכל להמשיך לכהן"? ומי מנגד הכריז: "ראש ממשלה שמוגש נגדו כתב אישום על שוחד, לא יכול להיות ראש ממשלה"? נברנו בארכיון וגילינו כיצד השתנו עמדות בכירי הליכוד כלפי ראש ממשלה שמכהן תחת כתב אישום, משנת 2007 ועד ימים טרופים אלו. מה יש להם להגיד היום בנושא?

 

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| יעל פינקלשטיין |

"מדובר על ראש ממשלה השקוע עד צוואר בחקירות, ואין לו מנדט ציבורי ומוסרי לקבוע דברים גורליים במדינת ישראל – כי קיים חשש אמיתי שהוא יכריע הכרעות על בסיס האינטרס האישי של ההישרדות הפוליטית שלו, ולא על בסיס האינטרס הלאומי". אלה היו מילותיו של בנימין נתניהו עצמו, בראיון לחדשות 2 בשנת 2008, על ראש הממשלה דאז החשוד בפלילים אהוד אולמרט.

בעוד שסרטון זה הפך לוויראלי, אמירות דומות לזו נשמעו גם מחברי כנסת נוספים – שחלקם בכירים כיום בליכוד – גם כאשר התמונה התהפכה וכעת זה ראש מפלגתם שנמצא במצב משפטי מסובך אף יותר. הכנו עבורכם לקט נבחר:

נתניהו, כחלון וארדן (אתר הכנסת)

"רק התפטרות הממשלה תשים קץ למסכת הכשלונות והתקלות האינסופיים שאירעו בשנה האחרונה בתחום המדיני, הביטחוני וטוהר המידות", הסביר יובל שטייניץ, 2007

"אין מנוס להקדים את הבחירות. כל עוד אולמרט הוא ראש הממשלה, אינטרסים חיוניים של המדינה נפגעים".  ישראל כץ, 2007

כץ ונתניהו (אתר הכנסת)

"שום מקום עבודה, ודאי לא משרד רה"מ, אינו יכול להרשות לעצמו שמי שאמור לנהל אותו יקדיש את מרב זמנו להתייעצויות עם עורכי דין ויועצים אחרים בניסיונות להיחלץ מזרועות החוק. בכל פעם שנראה שאולמרט הגיע לתחתית, הוא מוכיח לנו שניתן לרדת נמוך יותר. הציבור לא ישכח לשותפיו הקואליציוניים של אולמרט ולשריו, את מדיניות 'שתיקת הכבשים', אותה הם נוקטים אל מול החשדות הפליליים נגדו" גלעד ארדן, 2007

"עם אחוזי תמיכה אפסיים, חקירות פליליות וקואליציה מתפרקת, הוא נאחז בקרנות המזבח" יולי אדלשטיין, 2007

אדלשטיין ונתניהו (אתר הכנסת)

"לממשלה ששקועה עד לצוואר בחקירות פליליות ונכשלת במתן ביטחון לאזרחיה, אין זכות קיום", טען גדעון סער בשנת 2008.

חלק מחברי הקואליציה אף התבטאו בנושא בשנים האחרונות, בקשר לחקירות נתניהו.

כך למשל אמר השר משה כחלון בשנת 2018: "אם יוגש כתב אישום, נתניהו לא יוכל להמשיך לכהן".

בשנת 2017, טען השר דוד אמסלם כי "ראש ממשלה שמוגש נגדו כתב אישום על שוחד לא יכול להיות ראש ממשלה". כשנשאל על כך לאחרונה בראיון לאחר ההודעה על הגשת כתב האישום, הסביר אמסלם שאילו היה מאמין לכתב האישום, היה דבק בדברים שאמר אז, אם כי זה לא המצב: "ראש ממשלה של מדינת ישאל שמוגש נגדו כתב אישום נגד שוחד אמיתי, כמו שאנשים ברחוב מבינים מה זה שוחד […] אם הייתי מאמין שיש פה שוחד הייתי הראשון שיוצא נגד ראש הממשלה".

כחלון ואמסלם (אתר הכנסת)

בשנת 2017, אמר סגן השר אבי דיכטר כי "ראש ממשלה או שר ביטחון שמוגש נגדם כתב אישום – דרך המלך אומרת שעליהם לעזוב את תפקידם, אלא אם יש סיבה מיוחדת אחרת. אני מקווה שזה לא יקרה".

לא רק זאת. חשוב להזכיר: ב-2008 הוגש חוק לפיו אם יוגש כתב אישום נגד רה"מ – הוא ייאלץ להתפטר. מי הצביע בעד החוק הזה? בין היתר גפני, ליצמן, כחלון, שטייניץ, חיים כץ ואחד נתניהו.

תגובות? רוב הח"כים מעדיפים לשתוק

פנינו לחברי הקואליציה שהתבטאו בנושא כהונת ראש ממשלה החשוד בפלילים לפני כעשור, ושאלנו אם עדיין עומדים מאחורי מה שאמרו אז – ואם לא, מה הוביל לשינוי בעמדתם. ארדן, אדלשטיין, כץ, שטייניץ וכחלון בחרו שלא להגיב לדברים.

דוברו של ח"כ אבי דיכטר הפנה אותנו לפוסט שפרסם בפייסבוק לאחר ההודעה על הגשת כתב האישום נגד נתניהו, בו נכתב:

"חזקת החפות עומדת לכל אדם, גם אם קוראים לו בנימין נתניהו. נדמה שרבים שכחו זאת. היכרותי עימו משתרעת על פני עשרות שנים מימי היותו מפקד צוות בסיירת מטכ״ל ועד להיותו ראש ממשלה. אני מעריך מאוד את פעילותו הענפה למען מדינת ישראל, הכוללת הישגים מדיניים רבים ועמידה איתנה על בטחוננו. אלו הם ימים לא קלים לכולנו, אבל חברות ורעות הם ערכים שנמדדים ברגעים הקשים. לשון החוק מאוד ברורה ומאפשרת לו להילחם על חפותו. ראיתי את ראה״מ נתניהו מנהל את ענייני המדינה ביעילות ובמסירות גם בתקופות קשות למדינה ולו. אני משוכנע שכך גם ימשיך לעשות לאחר ההחלטה מאמש. שבת שלום".

דיכטר ונתניהו (אתר הכנסת)

מדוברו של ח"כ סער נמסר: "כבר ב-2006 בעקבות אופן ניהול מלחמת לבנון השניה קרא ח״כ סער להתפטרותו של ראש הממשלה אולמרט. עמדתו זו נותרה בעינה לכל אורך הקדנציה של אולמרט כראש הממשלה. ביסודה – תפיסתו של ח״כ סער שחלקה על דרכה של ממשלת אולמרט בנושאים המדיניים (המו״מ עם הפלסטינים, תהליך אנאפוליס) והביטחוניים".

לא רק חברי הליכוד גמישים בדעותיהם: ח"כ יאיר לפיד למשל, מתנגד היום לחוק שיעניק חסינות מהעמדה לדין לראש הממשלה – אך ב-2008 חשב שזה דווקא רעיון טוב. תוכלו לראות פוליטיקאים נוספים ששינו את דעתם בפרק של התכנית "מהצד השני".

כמה כסף המפלגות חייבות לנו? בדקנו: 179,299,539 שקלים

יתרת ההלוואות שניתנו למפלגות נחשפת: מפלגת הליכוד חייבת את הסכום הגדול עם הלוואה שעומדת על כ-60 מיליון שקל, בכחול לבן חייבים 42 מיליון שקל, מרצ מצידה מיצתה את כל מסגרת האשראי המותרת לה וכך גם מפלגת העצמאות. מה ההלוואות שלקחו המפלגות יכולות ללמד אותנו על מצבן הפיננסי, ולמה אנחנו עדין לא יודעים לאן הולך מרבית תקציב המפלגות? כל הפרטים בכתבה

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

שתי מערכות הבחירות האחרונות לא רק שיסעו את החברה הישראלית כולה, אלא גם הכניסו את המפלגות לתסבוכת כספית עמוקה, עד כדי כך שהח"כים החליטו לדחות את הגשת הדוחות הכספיים של המפלגות ולפרוס את ההלוואות שלהן משלוש שנים לארבע וחצי.

אנחנו לא יכולים לדעת בדיוק מה מצבן הפיננסי ומבקר המדינה עדין לא יכול לבדוק את התנהלותן, אבל מידע שנחשף במסגרת בקשת חופש מידע שהוגשה על ידי "שקוף", שופך מעט אור על ההלוואות שהן קיבלו מהכנסת, וכמה הן חייבות לנו היום. המידע מציג את יתרת ההלוואה שנותרו למפלגות להחזיר לכנסת והן מסתכמות בסכום הנושק ל-180 מיליון שקלים. על כל המפלגות מוטלת החובה להחזיר אותו מתוך המימון השוטף בתוך 4.5 שנים. 

מידע חשוב למי שטרם מכיר את מימון מפלגות

על קצה המזלג:

  1. מפלגות המכהנות בכנסת מקבלות מימון מהמדינה.
  2. הכסף ניתן באופן שוטף בזמן הכהונה וכן עבור קמפיין הבחירות.
  3. הסכום הנמסר לכל מפלגה מחושב על פי "יחידת מימון", ששוויה כ-1.4 מיליון שקל.
  4. מימון קמפיין בחירות: כל מפלגה מקבלת את ממוצע המנדטים שלה בין הכנסת הקודמת לבאה אחריה, ועוד אחד. לדוגמא, מרצ זכתה בכנסת ה-19 בשישה מנדטים ובכנסת ה-20 בחמישה. ולכן היא קיבלה 6.5 יחידות מימון בתחילת הכהונה האחרונה (ממוצע 5.5, ועוד 1), כלומר כ-9.1 מיליון שקל.  
  5. המימון השוטף: תשלום חודשי שוטף של 6% מיחידת מימון, לפי מספר המנדטים הנוכחי, ועוד אחד. אם נחזור לדוגמא של מרצ, המפלגה מקבלת מדי חודש כ-500 אלף שקל (5 ועוד 1, כפול 6% מיחידות מימון השווה ל-1.4 מיליון שקל).

הליכוד וכחול לבן לקחו את הלוואות הגדולות ביותר, בגשר, חד"ש ותע"ל טרם ביקשו, ובמרצ מינפו את ההלוואה למקסימום

יכולת לקיחת ההלוואה מותנית במספר המנדטים שיש למפלגה – ככל שמספר המנדטים גדול יותר, כך ניתנת אפשרות להלוואה גדולה יותר. כך, הליכוד יכול לקחת 60 מיליון שקל ועדיין לא למצות את ההלוואה. לעומת זאת, 'ישראל דמוקרטית' שנציגה היחידי בכנסת הוא יאיר גולן לקחה קרוב ל-4.5 מיליון שקלים, הלוואה שמשקפת את מלוא החוב שהיה יכול לקחת. גם מפלגת מרצ שותפה למיצוי המלא עם הלוואה של כ-9 מיליון שקלים. ויפעת שאשא ביטון, הח"כית היחידה במפלגת כולנו, חייבת כרגע 4.5 מיליון שקלים ויש לה 4.5 שנים להחזיר. 

ממפלגות הליכוד, מרצ, כולנו וכחול לבן טרם נמסרה תגובה והיא תובא כאן כשתתקבל. בלשכתו של יאיר גולן הפנו אותנו לאהוד ברק, שתגובתו טרם הושגה. 

הנחת העבודה שהכנסת תחזיק זמן רב 

על פי חוק, מפלגות יכולות לקחת עד חצי מהמימון השוטף שמגיע להן על פני שלוש שנים – מעל 1.5 מיליון שקל לח"כ. אך בהחלטה של ועדת הכנסת לקראת הבחירות האחרונות, הוארכה התקופה לכ-4.5 שנים, מה שגם הגדיל את גובה ההלוואה המותרת. ומה יקרה אם נלך שוב לבחירות בקרוב? החוב הזה יוחזר בחלקו על ידי המקדמה שיקבלו לקראת הבחירות (קרוב ל-140 מיליון שקלים), ובכנסת הבאה כבר יקחו הלוואות חדשות.

כרוניקה של רשלנות וניהול כושל  

אנחנו מאמינים שמימון ציבורי למפלגות הוא דבר חשוב, אבל האופן בו מנהלים את הכסף שלנו הוא שערורייתי. להזכירכם, מבקר המדינה כתב כל שנה (כמעט – כזכור השנה הח"כים דחו את הגשת הדוחות) על התנהלות המפלגות עם הכסף שלנו. ביש עתיד ובבית היהודי כבר הוכיחו למבקר שתיעוד הוצאות זו המלצה בלבד, וביהדות התורה השתמשו בכסף כדי לחלק שירותי ייעוץ מס ומשכנתא בחינם. 

הכסף לא שקוף, ואנחנו לא יודעים איך בזבזו אותו. רק השבוע חשפנו כיצד מרצ, המפלגה שכנראה נמצאת במצב הפיננסי הקשה ביותר, ממשיכה לעבוד עם קרוב משפחה של ח"כ מהמפלגה באופן קבוע. באיזה היקף? אנחנו לא יכולים לדעת.

אזמ"ע – איך זה משפיע עליכם?

במקום בו יש שקיפות, יש פחות בזבוז. התנהלות הפוליטיקאים הופכת לאחראית וזהירה יותר, והם מתנהלים בחסכנות. הדגמנו בדיוק את זה בשתי כתבות שפרסמנו החודש על תקציב קשר עם הציבור. כספי מימון מפלגות, שיוצאים לכולנו מהכיס, נשארים במחשכים ואין לנו מושג איך מבזבזים אותם. כסף שהיה יכול ללכת לבריאות, חינוך וביטחון – ייתכן ומושלך לפח.

מעש"י – מה עושים (כדי) שיתוקן?

לא יפתיע אתכם, אבל אפשר לדאוג שהכסף יהיה שקוף. המפלגות חייבות לפרסם דוח הוצאות כפי שמפרסם כל משרד ממשלתי.

 

בקלפי בישראל מצביעים למפלגה ולא לראש ממשלה – בליכוד חושבים ההפך

ועדת הבחירות המרכזית אישרה לליכוד בבחירות הקודמות להציג על פתק ההצבעה את בנימין נתניהו כמועמד "לראשות הממשלה". אלא שבקלפי בוחרים במפלגה, ולא בראש ממשלה. האם זו הטעייה? ברוכים הבאים למגה #טרחנות_לשבת

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

|עידן בנימין, תומר אביטל|

צילום: יוסי זמיר

בשנות ה-90 ניסו בישראל את שיטת הבחירה הישירה גחמה שזירזה את התפוררות המפלגות הגדולות, ולא החזיקה מעמד זמן רב. בבחירות שנערכו בשיטה זו הניחו בקלפי פתק אחד למפלגה ופתק נוסף לראש הממשלה. המהלך יצר חוסר יציבות בקואליציה מאחר ומי שנפגעו ממנו הן בעיקר המפלגות שהציגו מועמד לראשות הממשלה. 

החוק בוטל בשנת 2001 ומאז וחזרנו להצביע רק למפלגות.

בראשות המפלגה או לראשות הממשלה?

בפתקים שהונחו בפניכם בקלפי בבחירות האחרונות הופיעו האותיות של המפלגות (מחל, אמת, וכו') ומתחתם כינוי הרשימה. 

חלק מהרשימות בחרו לציין גם את מי שעומד בראשן, לדוגמא:"ישראל ביתנו בראשות אביגדור ליברמן", "הימין החדש בראשות שקד ובנט", "העבודה בראשות אבי גבאי".. 

אבל יש רשימה אחת שלדעתנו הטעתה את הבוחר – הליכוד. על פתק המפלגה בבחירות לכנסת ה-21 נכתב: "בהנהגת בנימין נתניהו לראשות הממשלה". אלא שאיננו בוחרים ראש ממשלה בקלפי – אלא מפלגה. 

על הפתק בהחלט יכול להיות כתוב: "בהנהגת בנימין נתניהו" או "בראשות בנימין נתניהו". הטקסט הנוכחי הופך למעשה את כל הליכוד לשולייה של נתניהו.

שינוי השיטה – באמצעים סמליים

גם שינויים קטנים, קוסמטיים, עשויים להוביל אט-אט לשינוי בדעת הקהל. גלי ההדף של סגנון שונה אך רשמי – יכולים לסחוף את כל המדינה, במיוחד כשהם מובלים על ידי מפלגת השלטון. מקרה זה, לצד מהלכים כמו הצהרת הנאמנות של חברי הליכוד לנתניהו והכרזה שהוא המנהיג היחיד – ממקמים את הרעיון כי המפלגה היא אדם אחד בלבד – למרכז הבמה.

לצד המנהיג – תכניסו שורת אנשים למרכז העצבים של המדינה

שיטת הבחירות בישראל היא כזו בה האזרחים בוחרים במפלגות. לאחר מכן, המפלגות ממליצות על ח"כ שלדעתם מתאים להרכיב ממשלה. אם אותו ח"כ מצליח להרכיב קואליציה הוא גם יהיה ראש הממשלה. 

כשמגיע בוחר מתלבט לקלפי – כזה שעשוי להיות שרוי בלחץ ולא תמיד להכיר את הפרטים בהליך הרכבת הממשלה – פתק עליו כתוב כי "לראשות הממשלה"עשוי לחזק את אמונתו כי הוא בוחר עכשיו ראש ממשלה – אף שהוא למעשה בוחר ברשימה עתירת מועמדים – שלכל אחד מהם תהיה השפעה עצומה על חייו.

כשפנינו לוועדת הבחירות המרכזית בנושא מסרו לנו כי רשימה יכולה לבחור בכל כינוי שאיננו מטעה. כדי להגדיר פתק זה כמטעה – יש להגיש עתירה לוועדת הבחירות.

זו כנראה אחת הכתבות הטרחניות ביותר שכתבנו. ועדיין, אם אתם מסכימים איתנו: אתן מוזמנות לעתור לוועדת הבחירות או פשוט לפנות לליכוד (כאן) בבקשה לשנות את הכיתוב ל"מפלגת הליכוד בראשות בנימין נתניהו". 

פנינו לליכוד שלא מסר תגובה.

חשיפה: כמה כסף הוציאו המתמודדים במפלגות על הפריימריז?

לראשונה, בבחירות האחרונות קיבלו הח"כים שהתמודדו בפריימריז מענקים מקופת המדינה של עד 324 אלף שקל. רובם מיצו אותו עד תום – גם אלו שהובסו. משה מזרחי, יריב לוין ואילן גילאון היו הכי חסכנים. מצטייני השקיפות: מיקי זוהר, שרן השכל וזאב אלקין מהליכוד, ומוסי רז ממרצ

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין ותומר אביטל |

בכנסת ה-20 קידם דוד אמסלם (הליכוד) חוק שנתן המון כסף ציבורי לחברי הכנסת המתמודדים בבחירות מקדימות (פריימריז) במפלגתם. באופן כללי, אנחנו בעד מימון ממלכתי שמנתק את ההון מהשלטון (לדוגמא במימון בחירות). אלא שהחוק של אמסלם היה מחורר ואף נאבקנו בחלק מסעיפיו מחשש שכנסת ישראל תהפוך לבית לורדים, בו הח"כים במפלגות דמוקרטיות (הליכוד, העבודה, מרצ ובזמנו גם הבית היהודי) לא יתחלפו לעולם.

למה? החוק העניק לכל חבר כנסת עד 324 אלף שקל (תלוי בגודל המפלגה) להתמודדות. כסף שאיננו שקוף ולא מותנה בזכייה של המועמד. אפס סיכון עבור הח"כ המכהן במיצוי הכסף עד תום – מקסימום סיכון לציבור בתוספת חוסם עורקים סביב הדמוקרטיה שלנו, שימנע מדם חדש לזרום אליה.

תקציב הפריימריז החדש של הח"כים מבוקר על ידי מבקר המדינה, אך משולם על ידי הכנסת. בעיקרון, אין שום אפשרות לדעת לאן הלך הכסף – אך לאחר מאבק הצלחנו ב"שקוף" לקבל את הנתונים לידינו, והיום אנחנו חושפים: כמה כסף משך כל ח"כ וכמה השיב לקופה הציבורית.

התוצאות המלאות לפניכם.

מענקים לח"כים מכהנים

בליכוד – עד 324 אלף שקל לח"כ

בליכוד כל הח"כים שכיהנו בכנסת ה-20, למעט בני בגין, התמודדו בבחירות המקדימות לכנסת ה- 21. כמעט כולם מיצו את הכסף עד האגורה האחרונה. לחברי הליכוד גם עמד התקציב הגדול ביותר (הסכומים בין המפלגות שונים – בהתאם לגודל הגוף הבוחר – כמות המצביעים בפריימריז).

מי שכן החזיר כסף הם יריב לוין (השיב 72 אלף שקל), חיים כץ (30 אלף שקל), יולי אדלשטיין (23 אלף שקל) וזאב אלקין (12 אלף שקל). איוב קרא, נאוה בוקר, ירון מזוז ואורן חזן הוציאו את כל הכסף – 324 אלף שקל ולא הצליחו להיבחר. על מה הם הוציאו את הכסף? כאמור אי אפשר לדעת. ח"כ אמסלם טרפד את ההצעה שלנו במהלך דיוני החוק – שהתקציב יהיה שקוף. זאת למרות שמדובר בכספי ציבור, ואין שום סיבה שהם יהיו סודיים.

מבין מי שלא היו חברי כנסת ונבחרו: קרן ברק הוציאה 182 אלף שקל ומולא פטין 198 אלף. הם קיבלו את הכל חזרה – כי נבחרו. ניר ברקת, הח"כ העשיר במשכן, הוציא את מלוא הסכום – 322 אלף שקל וקטרין שטרית הוציאה 313 אלף שקל.

כל הארבעה קיבלו את המענק המלא לאחר הבחירות. כלומר, הם יחזירו את הכספים לתורמים שלהם, על חשבון הציבור הרחב.

לרשימת ההוצאות המלאה

שם חבר הכנסת סכום מהמענק שהוציא
צחי הנגבי 323,830
גילה גמליאל 323,830
דוד ביטן 323,830
ציפי חוטובלי 323,830
מכלוף מיקי זוהר 323,830
איוב קרא 323,830
נאווה בוקר 323,830
ירון מזוז 323,830
אורן אסף חזן 323,830
שרן השכל 323,830
אמיר אוחנה 323,830
יהודה גליק 323,830
אסנת הילה מארק 323,830
יואב גלנט 323,830
ניר ברקת 323,830
אופיר אקוניס 323,530
אברהם נגוסה 323,261
ישראל כץ 322,830
ענת ברקו 322,644
גלעד ארדן 322,593
נורית קורן 322,186
יובל שטייניץ 322,111
מירי רגב 322,042
אבי דיכטר 317,812
יואב קיש 317,429
דוד אמסלם 317,371
שטרית קטרין 313,365
זאב אלקין 312,022
יולי יואל אדלשטיין 300,830
חיים כץ 294,230
יריב לוין 251,732
מולא פטין 198,188
ברק קרן 182,706

פנינו לכל הח"כים של הליכוד שקיבלו מענק בבקשה לקבל את פירוט ההוצאות שלהם. רק יהודה גליק, זאב אלקין, שרן השכל ומיקי זוהר מסרו לנו את ההוצאות. אך גם כאן יש הבדל. זוהר השכל ואלקין מסרו לנו את הפירוט המלא והלא מצונזר של הוצאות הפריימריז.  

זוהר השקיע יותר כסף בעיתונות מודפסת, גליק בפייסבוק, אלקין בפרסום שטח והשכל על ייצוג משפטי

אז לאן הלך הכסף?

  • מיקי זוהר הוציא 50 אלף שקל לפרסום בידיעות אחרונות, 52 אלף שקל לפרסום בישראל היום 29 אלף שקל לפרסום בג'רוזלם פוסט. ועוד 2,500 שקל לפרסום בעיתון מקומי בקרית גת ("מה נשמע בקרית גת"). על פרסום בפייסבוק הוציא כ-20 אלף שקל.
  • נקודה נוספת שעולה מרשימת ההוצאות: זוהר שילם לחמישים פעילים שונים סכומים של 500 – 1000 שקל. מוזמנים לעבור על רשימת ההוצאות ולספר לנו אם אתם מוצאים משהו מעניין.
  • גליק לעומת זאת שילם סכומים קטנים יותר לעיתונות – כ-17 אלף שקל לעיתון ישראל היום ו כ-9 אלף שקל לעיתון בשבע. על פרסום בפייסבוק שילם כ-45 אלף שקל ולייעוץ אסטרטגי 69 אלף שקל.
  • אלקין מצידו שכר משרדים בשמונת אלפים שקל והשקיע רבות בפעילות שטח ומרצ'נדייז, כ-120 אלף שקל סה"כ.
  • השכל השקיעה 31 אלף שקל לפרסום ממומן בפייסבוק, 60 אלף לפעילי יום בחירות והוצאה חריגה באופייה: 41 אלף שקל למשרד ברנדס אמיר לטובת ייצוג לאחר הפריימריז, כאשר נאבקה על מיקומה ברשימת הליכוד. מתוך הנתונים שמסרה לנו השכל נראה כי היא חרגה מההוצאות שהוקצו לה בחוק הפריימריז, ככל הנראה בכ-13 אלף שקלים שיצאו מכיסה האישי. מלשכתה מסרו כי הם מחכים לניתוח שיערכו נציגי המבקר ויפעלו בהתאם להנחיותיו. עוד ביקשו להדגיש, כי במהלך כל קמפיין פוליטי ישנן הוצאות לא צפויות עקב תקלות. כך למשל, ח"כ השכל נאלצה לשלם מכיסה קנסות בגובה של 10,000 שקלים בגין ציוד שניזוק. הוצאה זו גם כן נכנסה לדו"ח והובילה לחריגה המדוברת.

לרשימת התגובות המלאה של חברי הכנסת מהליכוד

יואב גלנט – לא ענה.

אסנת הילה מארק – לא ענתה.

יהודה גליק – ענה ופרסם.

אמיר אוחנה – לא ענה.

שרן השכל – "ח״כ השכל בעד שקיפות מלאה ולא תהיה לה שום בעיה להעביר את פירוט הוצאותיה. החוק קובע כי כל אחד מחברי הכנסת אשר מתמודדים בפריימריז יקבל תקציב לפי קריטריונים וצרכים שנקבעו מראש. כחברת כנסת צעירה שמתמודדת לראשונה בפריימריז הארציים ולצידה מועמדים חזקים ביותר, בעלי היסטוריה וותק רב בליכוד, מן המצופה שח״כ השכל תנהל קמפיין איכותי ומושקע כדי להצליח ולהישאר בעשייה הציבורית והפרלמנטרית. כידוע, מפלגת הליכוד היא המפלגה הגדולה ביותר ולכן על המועמדים להגיע לקהל יעד נרחב מאוד". פרסמה דיווח מלא.

אורן אסף חזן לא ענה.

ירון מזוז – לא ענה.

נורית קורן – לא ענתה.

אברהם נגוסה – לא ענה.

אבי דיכטר – "העברנו את המידע הרלוונטי למבקר המדינה".

נאווה בוקר – לא ענתה.

איוב קרא – לא ענה.

ענת ברקו – לא ענתה

מיקי מכלוף זוהר – ענה ופרסם במפורט.

דוד ביטן – מיוזמי החוק – לא ענה.

דוד אמסלם – מסר בתגובה: "הוצאנו הוצאות רגילות, על קמפיין סטנדרטי לחלוטין. פייסבוק, גוגל וכו'. יום בחירות–השכרת שטחים לעמדות פעילים.  חומרי הסברה, גזיבו, שולחנות, פעילים. זה כל הסיפור. מעבר לזה, אין מה להתייחס. ניהלנו תקציב בהתאם לכל הדרישות. לא חרגנו ולא היה שום דבר שמצריך התייחסות שלנו".

במילים אחרות: מי שיזם את החוק  סירב לחשוף שקל ממה שהוציא.

ציפי חוטובלי – לא ענתה.

יואב קיש – "השימוש בתקציב הפריימריז שהוקצה לחברי לחברי הכנסת נעשה על פי הנחיות מבקר המדינה, לפי החוק החדש ובהקפדה יתרה.כמו כן נמסר דיווח מסודר למבקר המדינה בביקורת רואה חשבון."

חיים כץ מסר: "סך תקציב הבחירות שניצל שר העבודה והרווחה חיים כץ עמד על 293,234 ש"ח והתפלג באופן הבא (החוק מתיר תקציב נרחב יותר כידוע לך):

  1. ארגון (אגרת רישום+ שכר טרחה לרו"ח) 17,000 ש"ח.
  2. פעולות הסברה, פרסום ויח"צ: 90,994 ש"ח.
  3. הוצאות ביום הבחירות ( שכר פעילים ועזרי נוכחות בקלפיות) 185,240 ש"ח.

אופיר אקוניס – לא ענה.

גילה גמליאל – לא ענתה.

יובל שטייניץ – לא ענה.

צחי הנגבי – לדבריו "דו״ח ההוצאות נמסר כחוק למבקר המדינה. אם המבקר יחליט לחשוף את הוצאות המתמודדים, השר הנגבי לא יביע התנגדות". בקיצור- סירב לחשוף. השר הנגבי ציין בדו״ח האמור כי נותרו בחשבון הפריימריז 15,818 ש״ח כהחזר לקופת המדינה.

יריב לוין – לא ענה.

זאב אלקין – ענה ומסר הוצאות מפורטות.

מירי רגב – "השרה רגב פעלה על פי הנחיות מבקר המדינה ולא חרגה מהסכום שהוקצב למתמודדים בבחירות המקדימות בליכוד. כל תיעוד ההוצאות דווח למבקר המדינה וכן הועברו לידיו האסמכתאות לכך, כנדרש על פי חוק".

ישראל כץ – לא ענה.

יולי אדלשטיין – לא ענה.

גלעד ארדן – לא ענה.

ניר ברקת – לא ענה.

קרן ברק – לא ענתה.

קטרין שטרית – ענתה כי תמסור רק לאחר פרסום דו"ח המבקר. כלומר הרבה אחרי הבחירות הבאות.

מולא פטין – לא ענה.

בעבודה: 222 אלף שקל תקרה מקסימלית לח"כ

בעבודה רק 13 מתוך 19 חברי כנסת התמודדו. וגם כאן איש לא חסך מהתקציב (על חשבוננו כמובן). מתוך הח"כים שהתמודדו ועדיין מכהנים: איציק שמולי לא החזיר ולו שקל אחד (כלומר מיצה את מלוא המימון), שלי יחימוביץ' החזירה כשלושת אלפים שקל, סתיו שפיר כחמשת אלפים ועמיר פרץ 1,800 שקל.

ח"כים נוספים שמיצו את כל הסכום אך לא נבחרו במקום ריאלי – סלאח סעד, לאה פדידה ונחמן שי. העלות הכוללת לציבור: כ-668 אלף שקל.

מצד שני, משה מזרחי השיב לקופה 176 אלף שקל. הסכום הכי גבוה שהוחזר מבין מתמודדי הפריימריז. מזרחי אף הצהיר על כך בפייסבוק לקראת הפריימריז וכתב: "אני סומך על קולם החופשי של אלפים רבים ומצטרפים חדשים, ולכן כמנהגי (למרות המימון המדינתי הפרוע שיוחזר על ידי ברובו) לא נפגיז אתכם בפירוטכניקה עתירת משאבים. אז במקום סרטון ובו נצורות וגדולות, שולח לכם זר פרחים שלי". מזרחי עמד במילה שלו.

שבת טובה לשלום. אם שאלתם, אז כן, גם אני מתמודד בפריימריז של מפלגת העבודה. למה? כי בזמן הקצר שחזרתי לכנסת, הספיק לי להבין…

Posted by ‎משה מזרחי‎ on Friday, January 18, 2019

מיכל בירן חשפה חלקית

מיכל בירן היא היחידה ממפלגת העבודה שמסרה לנו פירוט, אם גם חלקי, של הוצאותיה. מאחר והן לא מפורטות קשה ללמוד מה בדיוק נעשה עם הכסף. החלק הבולט הוא כי הוציאה 10 אלפים שקל לשכירת מטה ו-87 אלף שקל למשכורות – למה? לא ניתן לדעת. ביקשנו מבירן פירוט דומה לזה שנמסר בידי מיקי זוהר, אך טרם קיבלנו תשובה.

לרשימת ההוצאות המלאה

שם חבר הכנסת גובה ההוצאה
שלי יחימוביץ 219,430
סתיו שפיר 217,347
איציק שמולי 222,650
פרץ עמיר 221,002
עמר בר-לב 210,256
מרב מיכאלי 222,650
איתן כבל 204,977
רויטל סויד 219,416
מיכל בירן 209,412
נחמן שי 222,650
יוסי יונה 219,628
סאלח סעד 222,650
לאה פדידה 222,650
משה מזרחי 46,220

פנינו לכל הח"כים של העבודה שקיבלו מענק בבקשה לקבל את פירוט ההוצאות שלהם.

לרשימת התגובות המלאה של חברי הכנסת מהעבודה

שלי יחימוביץ – לא ענתה.

סתיו שפיר – הבטיחה שתמסור בהמשך, אך לא מסרה עדיין.

איציק שמולי – לא ענה.

עמיר פרץ – לא ענה.

עומר בר לב – "יש פרוט מלא אצל מבקר המדינה".

מרב מיכאלי – "פירוט ההוצאות שלי כמו של שאר המתמודדוים אצל מבקר המדינה וחשופים לציבור".  זה לא נכון.

איתן כבל – לא ענה.

רויטל סויד – לא ענתה.

מיכל בירן – מסרה חלקית.

נחמן שי – "פעלתי לפי החוק, מיציתי את ההקצבה ולא חרגתי. כך תקין".

יוסי יונה – "אנחנו בתהליך של הפיכתו של הדוח לדוח אינטרנטי; מסרנו אותו בפורמאט רגיל (קלסר עם דוח הכנסות והוצאות)".

סאלח סעד – לא ענה.

לאה פדידה – לא ענתה.

משה מזרחי – "מלכתחילה הודעתי (ראה בפייסבוק) שאיני מתכוון לנצל אגורה יותר ממה שהוצאתי מכספי בשני הפריימריז הקודמים שבהם השתתפתי, ומתכוון להחזיר את מרבית הסכום למדינה. ההוצאות הן בדיוק כמו בפעמים הקודמות. לדעתי זה ממילא מפורסם באתר המבקר לגבי הפריימריז הקודמים".

123 אלף שקל קיבל כל ח"כ מרצ

4 מתוך הח"כים שכיהנו התמודדו שוב. שלושה מהם: מיכל רוזין, אילן גילאון ועיסאווי פריג' גם נבחרו לכנסת. רוזין ניצלה את מלוא התקציב הציבורי שניתן בידיה לא השיבה אפילו שקל אחד לקופה. גילאון מצד שני השיב כ-43 אלף שקל.

לרשימת ההוצאות המלאה

שם חבר הכנסת גובה ההוצאה
מיכל רוזין 123,484
אילן גילאון 84,110
עיסאווי פריג' 122,009
מוסי רז 121,692

פנינו לח"כים של מרצ שקיבלו מענק בבקשה לקבל את פירוט ההוצאות שלהם. רק ח"כ מוסי רז מסר את פירוט ההוצאות המלא. מתוך הדיווח שמסר רז ניתן ללמוד כי השקיע 14 אלף שקל על יעוץ משפטי וכ-15 אלף שקל על פרסום בעיתון הארץ.

ח"כ מוסי רז

פירוט התגובות של מרצ

מיכל רוזין – לא ענתה.

אילן גילאון – "אמסור לאחר פרסום הדו"ח".

עיסאווי פריג' – "הדו"ח בעותק קשיח אתה מוזמן לקחת אותו מכפר קאסם".

מוסי רז – "גובה הסכום הגיוני בהתחשב במספר בעלי זכות הבחירה, במספר הקלפיות ובפיזור שלהן ברחבי הארץ". מסר  דיווח מלא.

להוציא את כל הכסף ולא להשיב אפילו אגורה נראה לנו מוזר ומדליק נורה אדומה.

תרחיש אחד שהח"כים הוציאו יותר ודיווחו על מלוא הסכום. אפשרות אחרת שיצא להם בול 323,830 בליכוד, 222,650 בעבודה ו-123,484 במרצ. בלי שקיפות – אי אפשר לדעת.

מענקים למועמדים שלא נבחרו

אחד המאבקים שניהלנו כשחוקקו את חוק המימון בפריימריז היה לשיפור השוויון בין הח"כים המכהנים לבין מתמודדים חדשים. במהלך הדיונים זכינו להצלחה חלקית כאשר אמסלם, בעזרת הייעוץ המשפטי של הוועדה, הציע שמתמודדים חדשים שלא נבחרו יזכו למימון חלקי אם יגרפו לפחות 60 אחוז ממספר הקולות שקיבל המועמד האחרון שנכנס לכנסת במפלגה.

נראה שבחלק מהמפלגות ההשפעה הייתה רחבה יותר. בליכוד והעבודה קיבלו את המענק רק שלושה: אלעד מלכא ומשה פסל מהליכוד ויאיר פינק מהעבודה. מלכא קיבל כ-49 אלף שקל מתוך 64 אלף שקל שגייס, פסל כ -39 אלף שקל ובכך כיסה את כל עלות הקמפיין שהוציא מכיסו ופינק 149 אלף שקל מתוך 253 אלף שקל שגייס.

במרצ לדוגמא 6 מתמודדים זכו למימון חלקי

מהרטה ברוך רון 97,122
אבי בוסקילה 69,525
גבי לסקי 94,438
אבי דבוש 62,123
יניב שגיא 72,850
עלי סלאלחה 53,490

ניתן לומר שככל שיש יותר מועמדים שלא נכנסו וקיבלו מענק כך התמורה והתחרות שוויונית יותר. מעניין גם לראות כי המענקים במרצ גבוהים יותר מאשר בליכוד. למה? ככל שהפער בין המקום האחרון לבין אלו שלא נכנסו קטן יותר כך המענק גדול יותר.

הלוואות

רק במפלגת העבודה השתמשו באופציית ההלוואה – שבה ניתן לקחת הלוואה באישור המדינה בתמורה לערבות בנקאית. בעקבות כך, אמילי מואטי חייבת 176 אלף שקל, מיכל צ'רנוביצקי 216 אלף וגברי בר גיל חייב 220 אלף שקל. כסף שעליהם להחזיר בחודשים הקרובים.

אגב, החוק לא תקף לבחירות לראשות המפלגה. הם נאלצים לגייס תרומות.

בשורה התחתונה: על מה ואיך הוציאו הח"כים את הכסף, למעט כמה צדיקי שקיפות, כנראה שלא נדע בקרוב. אבל כמה הם הוציאו סך הכל? התשובה היא 14.262 מיליון שקל. המון כסף, אך נמוך מהערכות האוצר סביב החקיקה שעמדו על כ-22 מיליון שקל. אבל מי יודע – אולי הבחירות החוזרות יביאו אותנו בסופו של דבר לאומדן האוצר.

*

נ.ב כל העסק הזה של בחירות נוספות עולה לנו כ-2.5 מיליארד שקל, ואנחנו מחכים לח"כים הגונים שירימו את הכפפה ויוותרו על חלק מההטבות בשנה השלמה בה הם בקושי עובדים). עזרו לנו.

הליכוד הוציא כמעט 3 מיליון שקל על פרסום בפייסבוק בחודש שקדם לבחירות הקודמות – ועכשיו שוב בחירות

הוצאות המפלגות על פרסום בפייסבוק נחשפות: בחודש שקדם לבחירות לכנסת ה-21, הושקעו בישראל כ-9 מיליון שקל על פרסום בסוגיות פוליטיות. תקציבי המפלגות מקורם בכסף ציבורי והם אינם שקופים – ועתה אנו עומדים בפני מערכת בחירות נוספת שרק תחריף את החובות

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| ניר בן-צבי |

ערב הבחירות, הפרסום הפוליטי ברשתות חברתיות הפך את כיכר העיר הדיגיטלית לזירת מניפולציות. התעמולה החדשה המאפשרת כיוון המודעות לקהלים ספציפיים ברמת דיוק כירורגית, לא מאפשרת לנו להצביע חכם יותר אלא אולי להיפך – היא מחזירה אותנו להצביע מהבטן – ודווקא בעידן שבו המידע זמין לכל. מהנתונים שאנחנו מפרסמים היום עולה עוד זווית בעייתית לתופעה: כסף ציבורי קונה כוח חדש וכמעט בלתי מוגבל.

באמצע מרץ, השיקה פייסבוק את מערכת "Ad Archive" בישראל. מאותה נקודה, כל אדם או עמוד המעוניינים לקדם בתשלום פוסטים עם תוכן פוליטי, חייבים לעבור הליך הזדהות והרשמה אל מול פייסבוק שחושפים את זהות המממן. המודעות מסוג זה מרוכזות וחשופות לציבור באתר ייעודי. המערכת אמנם אינה חפה מבעיות – אך היא יצקה מעט שקיפות לתוך החושך הגדול של פרסום אנונימי ברשת החברתית הגדולה מכולן.

לאחרונה פרסמה פייסבוק דו"ח המסכם את הפרסום הפוליטי בישראל בחודשים מרץ-אפריל (בפועל, עד ה-9 באפריל, יום הבחירות לכנסת ה-21) – ממנו עולה כי בתקופה האמורה הועלו כ-10,000 מודעות תוכן ממומן בהשקעה של כמעט 9 מיליון שקל. למעלה מ-80% מהפרסום הגיע ישירות מהמפלגות שהתמודדו בבחירות (את העיבוד שלנו לנתונים תוכלו לראות פה).

המפלגות הוציאו מיליונים, חלקן הפסידו בגדול

בראש הרשימה, עם הוצאה הגבוה פי 2.5 מהמפלגה הבאה אחריה, ניצבת הליכוד: 700 מודעות בסכום כולל של כ-2.8 מיליון שקל. ההשקעה התחלקה בין כמה עמודי פייסבוק, בהם: העמוד הרשמי של המפלגה בעברית, עמוד ייעודי בשפה הרוסית (תחום שבו המפלגה צפויה להשקיע משמעותית יותר בבחירות הקרובות, במטרה לפגוע באביגדור ליברמן), העמודים של השרים גלעד ארדן וישראל כ"ץ, וכן "זזים ימינה" – פרויקט שהחל כאנונימי והתגלה לבסוף ככזה השייך לליכוד. עם זאת, עיקר הסכום (כ-2.1 מיליון שקל) הושקע בעמוד של ראש הממשלה נתניהו.

הגופים המובילים בפרסום פוליטי סביב הבחירות באפריל – לחצו על התמונה לרשימה המעובדת שהכנו

בשולי הדברים יש להוסיף כי ייתכן והוצאות קמפיין המפלגה בפייסבוק היו גבוהות אף יותר, זאת בשל השימוש הנרחב והמתוחכם שנעשה בכלים דיגיטליים, דוגמת צ'אט-בוט לניהול שיחות טלפון למצביעים מתלבטים. על כך יש להוסיף כי התקציב של המפלגה עצמה, בדומה לתקציבן של יתר המפלגות, איננו שקוף (ראו הרחבה בהמשך). הניתוח שביצענו עקיף, ולכן לא מן הנמנע כי הסכומים גדולים עוד יותר.

כחול לבן והעבודה הן הבאות בתור, עם השקעה של כ-1.2 מיליון ו-900 אלף שקל (בהתאמה). מעניין לראות את הפער באסטרטגיית הפרסום בין המפלגות: בעוד כחול לבן והעבודה העלו כמות גבוהה של מודעות אך השקיעו פחות כסף בכל מודעה (834 שקל בממוצע למודעה אצל כחול לבן, 554 שקל בעבודה) – בליכוד השיווק היה הרבה יותר ממוקד (3976 שקל למודעה, בממוצע). הדבר מעיד ככל הנראה על הידע הנרחב שצברו בליכוד בשיווק דיגיטלי – הן בבניית קהל יעד מדויק והן ברמת התוכן של הפוסטים – באופן המאפשר ניסוי וטעייה מינימליים.

המפסידות הגדולות, באופן לא מפתיע, הן זהות והימין החדש – שהשקיעו 420 ו-390 אלף שקל (בהתאמה) על מאות מודעות שונות בפייסבוק – אך לא נכנסו לכנסת ועל כן יסתפקו במימון מפלגות נמוך משמעותית מזה שיכלו לקוות לו. זהות כבר פתחה בקמפיין מימון המונים לכיסוי חוב של מיליון וחצי שקל שנותר מהקמפיין, אך גייסה רק כ-10% מהסכום בשבועות האחרונים.

תצלום מסך מקמפיין גיוס הכספים של מפלגת זהות. חוב של מיליון וחצי שקל מהקמפיין.

הבעיה האמיתית: הכסף ציבורי אבל התקציב לא שקוף

חשב הכנסת, חיים אבידור, אמר בשבוע שעבר כי החובות של המפלגות מהבחירות האחרונות עומדות על 62 מיליון שקל. סכום זה, להערכתו, צפוי לעלות לכ-200 מיליון בשל מערכת הבחירות הנוספת.

כמה חייבת כל מפלגה בעקבות הבחירות לכנסת ה-21? אנחנו לא יודעים. התקציבים אינם שקופים ואנו תלויים בדו"ח של מבקר המדינה על התנהלותן בשביל להיחשף לנתונים. עשויים לחלוף עוד חודשים רבים עד פרסום דו"ח זה.

המצב שנוצר עתה חריג במיוחד, שכן המפלגות רגילות בשגרה להיכנס לחובות כבדים בתקופת הבחירות – אותן הן מכסות באופן הדרגתי באמצעות מימון מפלגות שוטף המגיע להן על-פי חוק, בהתאם להישגים בבחירות. בשל ההחלטה לפיזור הכנסת, המפלגות לא יהנו מהמימון החודשי, ויש להניח כי ישקיעו שוב סכומים משמעותיים בקמפיינים חדשים.

האם ינהגו באחריות? ניתן לנחש בזהירות כי גם בסבב הזה, ישפכו המפלגות מיליונים רבים על הקמפיינים, בין היתר עבור מודעות בפייסבוק.

מה המצב מעבר לים? הנשיא טראמפ השקיע כמעט 5 מיליון דולר ב-2019 לבדה

דו"ח הוצאות הפרסום הפוליטי של פייסבוק מתפרסם במספר הולך ומתרחב של מדינות, ביניהן ארה"ב (שהייתה המדינה הראשונה בה השיקה פייסבוק את המערכת).

כתבה נרחבת של הניו-יורק טיימס ניתחה את הוצאות הפוליטיקאים האמריקאים על פרסום בפייסבוק לקראת הבחירות לנשיאות ב-2020, וגילתה כי הנשיא המכהן טראמפ (מטעם המפלגה הרפובליקנית) השקיע במהלך 2019 משמעותית יותר מכל מועמד דמוקרטי בודד – כמעט 5 מיליון דולר – וזאת למרות שטראמפ כנראה לא יאלץ להתמודד בבחירות פנימיות במפלגתו לפני הבחירות.

ג'ו ביידן, סגן הנשיא לשעבר ואחד המועמדים המובילים מטעם הדמוקרטים, היה היחיד שהצליח להתחרות בטראמפ, כאשר בחודש שלפני הבדיקה של הטיימס (אפריל 2019), מיד לאחר שהכריז על התמודדותו במירוץ, הוציא כמיליון דולר על פרסום בפייסבוק (יותר מההוצאה של טראמפ בתקופה המקבילה).

פרסומות פוליטיות – לא רק מטעם מפלגות

לא רק מפלגות העלו מודעות עם תוכן פוליטי בתקופת הבחירות – ברשימה נמצאים גם גופים עצמאיים עם אג'נדה פוליטית דוגמת "מפקדים למען ביטחון ישראל", "אם תרצו" ו-"Make Israel Great Again" – לצד גופים ממשלתיים, בראשות ועדת הבחירות המרכזית ומשרד הפנים, שפרסמו בעיקר מידע טכני על אופן ההצבעה, פריסת הקלפיות וכדומה.

גוף אזרחי אחד ששווה להתעכב עליו הוא "הברית הישראלית" – הממוקם במקום הרביעי ברשימת המפרסמים, עם השקעה של כ-750 אלף שקל. הברית הישראלית אינו גוף פוליטי באופן מוצהר, אך רוב פרסומיו עסקו במסרים המרמזים להחלפת השלטון הנוכחי ("שמים סוף ליוקר המחייה – מצביעים לממשלה שעובדת בשבילנו", "מצביעים למפלגות שילחמו בעד תחבורה ציבורית בשבת" ועוד).

מודעת פייסבוק של ארגון הברית הישראלית מראשית חודש אפריל 2019

חוק V15 קובע כי גם ארגונים פוליטיים חוץ-מפלגתיים מחויבים בדיווח למבקר המדינה ולעמוד לביקורת על פעילותם בתקופת בחירות. בהיקף הפעילות של הברית הישראלית (למעלה מ-600 אלף שקל) מביא איתו החוק הגבלות נוספות, הקשורות גם לגובה התרומה הבודדת המותרת וכן לקבלת תרומות מחו"ל. בעקבות החוק נאלץ להפסיק ארגון "דרכנו" את פעילותו במהלך הבחירות, זאת לאחר החלטת ועדת הבחירות המרכזית לסמנו כ"גוף פעיל פוליטית".

שי כהן, מנכ"ל הברית הישראלית, מסר כי הארגון פעל תוך היכרות עם חוק V15, כולל ייעוץ משפטי צמוד, ולא עבר על הנאמר בו.

מי הח"כים שהזכירו זה את זה הכי הרבה בפייסבוק?

ניתוח שקוף – האזכורים ההדדיים של חברי הכנסת ברשת החברתית: מי הח"כ שמזכיר הכי הרבה את ראש הממשלה נתניהו? את מי נתניהו עצמו מזכיר הכי הרבה? האם יש הבדל בכתיבה בין מפלגות דמוקרטיות לאלה שאינן דמוקרטיות? וכתמיד – כל המידע הגולמי עומד לעיונכם

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| דרור מרקוס, אסף נתיב |

בפוסטים שלהם בפייסבוק, חברי הכנסת מדברים בעיקר על עצמם. אבל בלא מעט מקרים, הם כותבים גם על חבריהם למשכן. בניתוח שערכנו בשיתוף עם דרור מרקוס, דוקטורנט במדעי המדינה באוניברסיטה העברית (המתמחה בכריית טקסט), בחנו את כל הפוסטים של חברי הכנסת בתקופת הכהונה של הכנסת ה-20 – ובדקנו מי הזכיר את מי, וכמה פעמים.

איוב קרא (הליכוד), הוא "שיאן המזכירים": ראש הממשלה נתניהו מככב ב-89 פוסטים שהעלה שר התקשורת בתקופה של פחות מארבע שנים. קרא מוביל בהפרש ניכר מהשנייה אחריו, קסניה סבלטובה (התנועה), שמרבית אזכוריה, 65 במספר, היו גם הם של נתניהו.

הנתונים שנותחו נאספים במסגרת פרויקט "כיכר המדינה" של "הסדנא לידע ציבורי".

למה זה מעניין?

ניתוח האזכורים בפייסבוק מאפשר לנו לראות, בצורה הבסיסית ביותר, את מפת הקשרים של הכנסת. ניתן לזהות למי ראש הממשלה נותן תשומת לב ומי תופס מקום גדול בתשומת הלב של האופוזיציה. בנוסף, האזכורים בפייסבוק מאפשרים לזהות דפוסים, לדוגמא: מידת המרכזיות של היו"ר בהשוואה בין מפלגות דמוקרטיות ללא-דמוקרטיות.

הניתוח הנוכחי אינו כולל אבחנה בין אזכורים שליליים לחיוביים ("סנטימנט"), בשל המורכבות הטכנית הגדולה שמעורבת בבדיקה זו, בעיקר בשפה העברית (עבדנו עם מספר מומחים על הנושא, ולבסוף החלטנו לבצע את הפרסום הראשוני בלעדיו).

השלב הבא בפרויקט יהיה ניתוח נושאי הפוסטים – כך שנוכל להראות במה מתעסקים נבחרי הציבור שלנו (לפחות כלפי חוץ). בעלי כישורים ורוצים לעזור בשלבים הבאים של הפרויקט? נשמח לשמוע!

איך ביצענו את הבדיקה?
  • השתמשנו בנתונים הנאספים במסגרת פרויקט "כיכר המדינה" של "הסדנא לידע ציבורי".
  • מתוכם שלפנו את הפוסטים שפרסם כל ח"כ החל מתחילת הכנסת ה-20 (31/3/2015) ועד פיזורה (24/12/2018).
  • לאחר מכן חיפשנו את השמות המלאים של הפוליטיקאים וכן תיוג של הדפים הרשמיים שלהם, ובדקנו מי הזכיר את מי וכמה. חשוב לציין: פוסטים שנעשה בהם שימוש בשם חלקי או בכינוי (לדוגמא "ביבי" או "נתניהו") לא נכללו בניתוח מסיבות טכניות.
  • הניתוח כולל רק במקרה וההצלבה (ח"כ מזכיר – ח"כ מוזכר) התבצעה לפחות 3 פעמים מתחילת המדידה. לא ניתן לכלול את כל המידע, מפאת הגודל.
  • כמו כן, בדקנו פוסטים בעברית בלבד.

כאן תוכלו לעיין באקסל הגולמי ולבצע חיתוכי מידע באופן עצמאי. גיליתם משהו מעניין? ספרו לנו!

מוזמנים ומוזמנות לעיין בקוד שלנו, להציע תיקונים ושיפורים.

הפוליטיקאים המובילים באזכור אחרים

בראש מצעד הפוליטיקאים המזכירים את עמיתיהם נמצא שר התקשורת איוב קרא, שהזכיר את ראש הממשלה נתניהו ב-89 מהפוסטים שלו. במקום השני נמצאת קסניה סבלטובה (התנועה), שהזכירה את נתניהו לא פחות מ-65 פעמים. את המקום השלישי כבש סגן שר הבינוי והשיכון לשעבר, ז'קי לוי (הליכוד), שאזכר 59 פעמים את השר של משרדו, יואב גלנט (בעבר במפלגת כולנו, וכיום בליכוד).

בדיקה של מספר האזכורים ביחס לכמות הכללית של הפוסטים, מעלה את ז'קי לוי לראש: ב-11% מהפוסטים שלו הוא הזכיר את גלנט (59 מתוך 537). המקרה של לוי וגלנט הוא ייחודי, מפני שלאורך הכנסת ה-20 גלנט השניים לא השתייכו לאותה מפלגה – מה שהופך את ז'קי לוי, באופן יחסי, למי שהזכיר הכי הרבה פוליטיקאי שאינו ממפלגתו. במקום השני נמצאת טלי פלוסקוב (כולנו), שהזכירה את יו"ר המפלגה, משה כחלון, ב-10.6% מהפוסטים שלה (47 מתוך 441). במקום השלישי נמצא עפר שלח (יש עתיד), שהזכיר את ראש הממשלה נתניהו ב-8.4% מהפוסטים שלו (41 מתוך 485).

את מי נתניהו מזכיר הכי הרבה?

מתוך עשרת הפוליטיקאים שנתניהו מזכיר הכי הרבה – רק חמישה ממפלגתו. בראש האזכורים של נתניהו נמצא יאיר לפיד (יש עתיד), עם 14 אזכורים. אחריו אריה דרעי (ש"ס) עם 13 אזכורים, ובמקום השלישי יריב לוין (הליכוד) עם 11 אזכורים – בכך מוכתר לוין לפוליטיקאי מהליכוד שנתניהו מזכיר הכי הרבה.

מעניין לציין כי אמיר אוחנה (הליכוד) זוכה למספר זהה של אזכורים לאלה של ציפי לבני (התנועה, 8 אזכורים לכל אחד), בעוד השרים גלעד ארדן ומירי רגב, מסיעתו של נתניהו, זוכים למעט פחות תשומת לב (7 ו-6 אזכורים, בהתאמה). סגנית השר של נתניהו במשרד החוץ, ציפי חוטובלי, לא זכתה להיכנס להיות מבין 14 חברי הליכוד שנתניהו הזכיר יותר משלוש פעמים במהלך הכנסת ה-20.

מי הסיעה החנפנית ביותר ליו"ר?

בישראל ישנן כיום ארבע מפלגות דמוקרטיות בלבד (עם פריימריז לבחירת מרבית הרשימה לכנסת): הליכוד, העבודה, הבית היהודי ומרצ. בשלוש הראשונות, האזכורים ההדדיים של יו"ר המפלגה הם הנמוכים ביותר בהשוואה לכלל המפלגות (בהקשר זה ראוי לציין כי מרצ עברה לשיטת פריימריז פתוחים רק בראשית שנת 2018).

מהצד השני, עולה מהנתונים כי במפלגות לא-דמוקרטיות מזכירים הרבה יותר את ראש המפלגה: כולנו וישראל ביתנו נמצאות בראש במדד הזה – עם ממוצע האזכורים הגבוה ביותר (5.33 ו-2.17 אזכורים לכל ח"כ, בהתאמה).

נתון מעניין נוסף הוא ההבדל בין קואליציה לאופוזיציה בהקשר הזה: בעוד שרמת אזכור היו"ר בקרב מפלגות הקואליציה עומד על 2.47 בממוצע, במפלגות האופוזיציה הממוצע נמוך ועומד על 1.44 בלבד. ההבדל המהותי הזה מוסבר בעיקר בגלל השיאניות שזה עתה הזכרנו: כולנו וישראל ביתנו.

להלן הניתוחים המפלגתיים של אזכור היו"ר – מי מה"חכים הזכיר אותו/אותה הכי הרבה, ואת מי היו"ר עצמו הזכיר הכי הרבה:

הליכוד

חברי המפלגה שהזכירו את היו"ר הכי הרבה:

חברי הכנסת מבין המפלגה שהיו"ר הזכיר הכי הרבה:

הבית היהודי

חברי המפלגה שהזכירו את היו"ר הכי הרבה:

חברי הכנסת מבין המפלגה שהיו"ר הזכיר הכי הרבה:

כולנו

חברי המפלגה שהזכירו את היו"ר הכי הרבה:

 

חברי הכנסת מבין המפלגה שהיו"ר הזכיר הכי הרבה:

ישראל ביתנו

חברי המפלגה שהזכירו את היו"ר הכי הרבה:

חברי הכנסת מבין המפלגה שהיו"ר הזכיר הכי הרבה:

העבודה

חברי המפלגה שהזכירו את היו"ר הכי הרבה:

חברי הכנסת מבין המפלגה שהיו"ר הזכיר הכי הרבה:

יש עתיד

חברי המפלגה שהזכירו את היו"ר הכי הרבה:

חברי הכנסת מבין המפלגה שהיו"ר הזכיר הכי הרבה:

מרצ

חברי המפלגה שהזכירו את היו"ר הכי הרבה:

חברי הכנסת מבין המפלגה שהיו"ר הזכיר הכי הרבה:

התנועה

חברי המפלגה שהזכירו את היו"ר הכי הרבה:

חברי הכנסת מבין המפלגה שהיו"ר הזכיר הכי הרבה:

הרשימה המשותפת

חברי המפלגה שהזכירו את היו"ר הכי הרבה:

חברי הכנסת מבין המפלגה שהיו"ר הזכיר הכי הרבה:

הפוליאמוריה הפוליטית של ניסנקורן

יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן הודיע לאחרונה על הצטרפותו למפלגת "חוסן לישראל", עובדה שלא מנעה מנע ממנו לבחוש בפריימריז גם במפלגות הליכוד והעבודה, וכל זאת לאחר שנים שבכלל נחשב מקורב ליו"ר "כולנו", שר האוצר משה כחלון. את מחיר הפוליאמוריה הפוליטית של ניסנקורן – כולנו משלמים

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| טור דעה: אלון תובל מארגון "תחרות", אסף נתיב |

דמיינו כי היה מתגלה שאיש עסקים ישראלי מנהל התפקדות רחבת היקף של אלפי אנשים בכל המפלגות הדמוקרטיות בישראל – ושלצד זאת הוא גם חבר חבר קרוב ושותף של ראשי מפלגות נוספים, ואף מתמודד בעצמו לכנסת במקום גבוה ברשימה אחרת. האם הדבר היה מקובל בעיניכם? ושאלו את עצמכם: במקרה היפותטי שכזה, האם ייתכן שמניעיו של אותו איש עסקים הם ציבוריים גרידא, או שמטרתו לקדם אג'נדה שעוזרת לקבוצות כוח צרות בחברה הישראלית?

בהקבלה לא ישירה, יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן בוחש במפלגות הגדולות בישראל ללא הרף: השפעתו הפוליטית מורגשת היטב ברשימות הליכוד והעבודה. לצד זאת, בשנים האחרונות הוא ניהל גם יחסים קרובים עם שר האוצר משה כחלון ומפלגת כולנו. לאחרונה הודיע ניסנקורן על הצטרפותו למפלגת "חוסן לישראל". לדעתנו (אלון ואסף), השפעתו והשפעת ההסתדרות במוקדי הכוח הפוליטיים צריכה להטריד את כולנו. למה? כי המשק הישראלי זקוק לרפורמות מבניות, שאת חלקן הגדול ההסתדרות מעכבת באופן קבוע – מה שגורם לכולנו לסבול מפריון נמוך במגזר הציבורי ויוקר מחיה גבוה.

האם השלוחות השונות של ההסתדרות בפוליטיקה, באמצעות ניסנקורן, מקדמות אידאולוגיה ואת ועדי העובדים (מטרה לגיטימית וראויה), או שמא הן מחפשות להרחיב את כוחם ולמנוע שקיפות בנעשה בכספי העובדים?

בואו נצא לדרך ונמפה את נקודות ההשקה של ההסתדרות וניסנקורן בפוליטיקה הישראלית.

רומן 1: ניסנקורן וכחלון

החיבור בין שר האוצר ליו"ר ההסתדרות אינו, על פניו, חיבור טבעי. ההסתדרות מייצגת עובדים שלעתים הם בעלי אינטרסים שונים מאלה של משרדי הממשלה השונים. ואכן ההסתדרות תקעה לא אחת מקלות בגלגלי רפורמות בשירות הציבור.

כך לדוגמא ניתן לראות את סכסוך העבודה ברכבת ישראל, כשהחברה ביקשה להעסיק עובדים במיקור חוץ כדי להתקדם מהר יותר בעבודות תשתית באחריותה. או כשרשות מקרקעי ישראל הורתה לעובדים, להיערך לקבלת קהל במשך שלושה ימים בשבוע במקום יומיים – ובעקבות כך העובדים הכריזו על סכסוך עבודה.

גם כשחברת מקורות תיכננה להפריט חברת בת שלה הכריזו העובדים על שביתה, והתעקשו על קבלת פיצויים מוגזמים לעובדים המופרשים במסגרת הרפורמה: כדי לסבר את האוזן, עלות פרישה של עובד בחברה ממשלתית נעה בדרך כלל בין 1-1.3 מיליון שקל. ההסתדרות דרשה שעובדי מקורות המופרשים יקבלו פיצוי מיוחד של 2-2.5 מיליון שקל. ויש עוד שלל דוגמאות לסכסוכי עבודה בנמלים, בחברת החשמל ועוד.

ולמרות כל זאת, אנו עדים בקדנציה החולפת לחיבור יוצא דופן בין שר האוצר משה כחלון ויו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן. למה? אולי כי לכחלון וניסנקורן יש אינטרס בשותפות שכוללת מאבק על אש נמוכה לצרכי יחסי ציבור, כמו בסוגיית עובדי הקבלן, ושיתוף פעולה מאידך כמו במקרה הרפורמה בשוק החשמל – שם שיתוף הפעולה אפשר לעובדי חברת החשמל ליהנות מהטבות מרחיקות לכת מצד אחד, ולשר האוצר להציג הישג היסטורי של קידום רפורמה במשק החשמל מצד שני. מדובר בעסקה טובה לשני הצדדים משום ששניהם נהנים מתדמית חיובית ומישהו אחר – הציבור – משלם את המחיר. 

להרחבה על עובדי הקבלן ורפורמת החשמל

סוגיית עובדי הקבלן

ההסכם בין כחלון לניסנקורן לקליטת עובדי קבלן בשירות המדינה הוא תופעה מעניינת. מדובר בהסכם שמצטלם טוב שבו כחלון וניסנקורן נתפשים כחברתיים – כאלה שדואגים לאנשים החלשים. במציאות, המצב פחות יפה.

המדינה היא המעסיקה הגדולה ביותר במשק של עובדי קבלן. עובדי קבלן ממלאים לעתים פונקציות שגרתיות בשירותים שמעניקים משרדי הממשלה ולא מעניקים שירותים ייחודיים שבהם יש יתרון מובנה להעסקה קבלנית. לכאורה, המדינה היא העבריינית, אלא שצריך להבין את הרקע לכך. מודל ההעסקה הקשיח, שהוא תולדה ישירה של ההסכמים הנוקשים וההתנהגות הכוחנית של ההסתדרות בשירות המדינה, הופכים העסקה של עובדים בשירות המדינה לאירוע הרה גורל שמוטב להימנע ממנו. עובד שיכנס לא יצא עד גיל פרישה כנראה ולכן התפתחו מודלים חלופיים להעסקה באמצעות קבלנים. שיעור היציאה מהשירות הציבורי בישראל (יציאה = פיטורים, התפטרות, פרישה, מעבר עבודה או מוות) הוא הרבה פחות מ-1% בשנה וחריג מאוד ביחס למערב. לפיכך מצד כחלון ההסכם אינו אלא צביעות. מצד ההסתדרות המצב חמור אף יותר – הם האחראיים ליצירת הבעיה ועכשיו מקבלים קרדיט על פתרונה.

הרפורמה בשוק החשמל

הרפורמה המקורית עסקה בהפרדה של פונקציות שונות בין ייצור החשמל עד להגעתו לשקע של הצרכן. הייצור היה צריך לצאת לתחרות מלאה, וכך גם החלוקה לבתים ו"מנהל המערכת" – שאמור להחליט מתי להזרים חשמל מכל יצרן ולאפשר לו למכור אותו לרשת. הרפורמה של כחלון למעשה קיצצה ברפורמה המקורית שנחקקה ב-1996 ומעולם לא יושמה במלואה לאור התנגדות חברת החשמל.

אם ברפורמה המקורית חברת החשמל הייתה אמורה להפוך אחראית להולכה בלבד (בין ערים), הרי שהרפורמה של כחלון השאירה את חלוקת החשמל לבתים ולעסקים בידי חברת החשמל, כמו גם חלק משמעותי מהייצור ואת ההולכה. הפונקציה היחידה שהופרדה מחברת חשמל היא מנהל המערכת, כשלמעשה ההסכם הקיבוצי של עובדי חברת החשמל ימשיך לחול גם עליהם. החברה אמורה לצמצם את מצבת כוח האדם שלה בשיעור נמוך מהמתוכנן ובתמורה לכך חולקו הטבות לעובדים (מענק, שכר ופנסיה) בסך 7 מיליארד שקל שישולמו מהעלאת תעריף החשמל וישולמו על ידינו.

למען ההגינות חשוב לציין שכחלון כן הוביל רפורמות מול קבוצת כוח חזקה – הבנקים, וכן הוביל יחד עם שר הכלכלה ממפלגתו, אלי כהן, רפורמה חשובה במכון התקנים שתאפשר כניסה של מכוני בדיקה עצמאיים, שיתחרו במכון התקנים. ועדיין, יותר מדי פעמים שר האוצר שיתף פעולה עם ההסתדרות – בניגוד לאינטרס הציבורי.

שר האוצר משה כחלון

למה? אולי כי לשר אוצר שלא מעוניין בטיפול ברפורמות הדורשות חיכוך עם ועדים – שיתוף פעולה עם ההסתדרות יכול לספק שקט תעשייתי חשוב. לשני שרי האוצר האחרונים, כחלון ולפיד, הסוגיה העיקרית בה ביקשו לטפל הייתה מחירי הדיור. עבור שר אוצר יכול להשתלם "לאבטח חזית" באמצעות שיתוף פעולה עם ההסתדרות והימנעות מרפורמות יסודיות הנוגעות לתעסוקה – בתמורה לשקט וחופש פעולה בתחום אחר – הדיור. לדוגמא, הרפורמה בכוח אדם בשירות המדינה יושמה באופן חלקי בלבד. בנוסף, כחלון בלם את האפשרות ל"בוררות חובה" שניסה לקדם רה"מ בנימין נתניהו (). ההצעה ביקשה לצמצם את כוחם של ועדים בענפים חיוניים כמו נמלים וחשמל – כדי שאלו לא ישתמשו בכוחם המיוחד "לכבות את השאלטר" בשביל לסחוט הטבות. נתניהו העלה את הסוגיה כמה פעמים לאורך הקדנציה. כחלון – התנגד והחוק חזר למגירה. 

לאחר שסקרנו בקצרה את האינטרסים הפוליטיים, אולי כדאי לנסות ולהסביר עוד מוטיבציה לקשר החם: כסף. לפוליטיקאים בישראל קשה לגייס כספים. לפי החוק קיים איסור תרומה של תאגידים (חברות, עמותות וכו') למפלגות ולמועמדים, וכן קיימת מגבלה על הסכום שיכול אדם פרטי לתרום לפוליטיקאים ומפלגות. כספים אלה אף כפופים לביקורת של מבקר המדינה. כסף למימון בחירות הוא משאב יקר עבור פוליטיקאים, וכסף סמוי מן העין אפילו יקר יותר. במאה הקודמת נהגו פוליטיקאים לתגמל את אנשי המנגנון הקרובים להם במשרות (ג'ובים) בשירות המדינה בגופים הכפופים להם. כיום, לאור הפיקוח ההדוק, הטבה עם מקורבים הפכה קשה יותר (ולעתים לא חוקית). זוהי עובדה שחשוב לזכור לקראת ההמשך.

מה יוצא מזה לכחלון? הכירו את מפלגת כולנו בהסתדרות

שיתוף פעולה האדוק בין השניים לא מסתכם בקידום/טרפוד חוקים. הוא  כולל תיאום תקשורתי והקצאת פעילי שטח של ההסתדרות לטובת כחלון.

אבל זו רק ההתחלה. ההסכם הזועק ביותר שנצפה לאחרונה במימון המפלגות בהסתדרות הוא ההסכם של מפלגת כולנו עם סיעת "עוגנים" בהסתדרות, בראשות אבי ניסנקורן. כמפלגה חדשה שהוקמה רק לפני הבחירות האחרונות (2015), כולנו מן הסתם לא זכתה לנציגות בהסתדרות משום שלא היו לה פעילי שטח ומוסדות ותיקים כמו למפלגות האחרות. אלא שהפלא ופלא, בבחירות להסתדרות במאי 2019 נולדה מפלגת כולנו בהסתדרות.

יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן

על מנת להקים מפלגה בהסתדרות יש לאסוף 5,000 חתימות של חברי הסתדרות. אתגר לא פשוט למפלגה חדשה שטרם גיבשה מערך שטח אפקטיבי בקרב חברי הסתדרות. על פי פרסום בגלובס, מערך כזה לא בדיוק הוקם – הוא הושאל. לכאורה, ניסנקורן דאג שמצדדיו בהסתדרות יירתמו לטובת כחלון.

אם לסכם, בין שר האוצר משה כחלון לאבי ניסנקורן נוצר קשר משמעותי. נראה שהקשר הזה לא מבוסס רק על שותפות אידאולוגית ופוליטית אלא גם על אינטרסים צרים. לכאורה סייע ניסנקורן לכחלון להקים מפלגה בעזרת פעילי שטח שלו. לפי הפרסום של מורן אזולאי מ-ynet מפלגת כולנו קיבלה גם כמה משרות בהסתדרות ובארגונים המסונפים אליה.

רומן 2: ההסתדרות והליכוד

בואו נבחן כיצד שלח יו"ר ההסתדרות במקביל שלוחות במפלגת השלטון. הנציג הבכיר של ההסתדרות בליכוד הוא השר חיים כץ. במשך שנים עמד כץ בראשות ועד העובדים של התעשייה האווירית במקביל לכהונתו כחבר כנסת, עד שמונה לתפקיד שר הרווחה ופרש. בנו, יאיר כץ, נבחר לעמוד ברשות הוועד. לחיים כץ כוח כפול: מצד אחד הוא עומד בראשות קבוצת כח גדולה בתוך מפלגת השלטון ומצד שני עומד בראש סיעת עוז בהסתדרות. סיעת עוז היא השותפה הבכירה של סיעתו של ניסנקורן בהסתדרות, ובהסכמים הקואליציוניים שנחתמו לפני הבחירות להסתדרות סיעת עוז קיבלה 19.18% ממספר המושבים של עוגנים. מפלגת הליכוד, לעומת זאת,  קיבלה רק 10% ממספר המושבים של סיעת עוגנים.

חיים כץ וניסנקורן הם שותפים פוליטית. ניסנקורן מבטיח לעצמו אלפי קולות ממושמעים בבחירות בהסתדרות ושותפות עם שר בכיר בליכוד, המכהן גם כיו"ר מרכז הליכוד, דבר שמעניק לו כוח עצום על מנגנון המפלגה ועל שאר השרים וחברי הכנסת מהמפלגה.

השר חיים כץ עם יו"ר ההסתדרות לשעבר, ח"כ עמיר פרץ

בפריימריז של הליכוד נבחרו גם פנחס עידן (במקום ה-19), המכהן כיו"ר ועד העובדים של רשות התעופה. ניסנקורן היה מעורב גם בתרגיל מפוקפק שנועד לסייע לעידן להתמודד, על אף שהחזיק בתפקיד ציבורי (הפתרון היה להוריד את עידן בארבע דרגות – וכך הפך לעובד זוטר). עידן נאלץ לבסוף לפרוש מרשימת הליכוד לכנסת. מועמדת נוספת שנבחרה במקום ריאלי (23) היא אתי עטיה, שכיהנה כ-17 שנים כראש לשכתו של חיים כץ.

בפועל, יהיו לפחות 3 חברי כנסת ממפלגת השלטון שיקדמו את האינטרסים של ההסתדרות ויבלמו מהלכים שיפגעו בה – גם אם המהלכים הללו לטובת הציבור הרחב.

רומן 3: ההסתדרות והעבודה

ואם זה לא מספיק, הבחישה של ניסנקורן הגיעה אף ליריבה המרה של הליכוד: מפלגת העבודה. יו"ר ההסתדרות פרסם לפני הפריימריז במפלגה רשימת מומלצים (בתמונה). ניתן לראות כי בעשירייה הראשונה של מפלגת העבודה נמצאים ארבעה מהמומלצים של ניסנקורן (שמולי, מיכאלי, סויד ופרץ) ושלושה נוספים בעשירייה השנייה (סעאד, בירן ופדידה). לולא השריונים ברשימה, מצבם של המומלצים של ניסנקורן היה טוב יותר.

דחה את הפריימריז, יו"ר מפלגת העבודה אבי גבאי

במפת הח"כים תוכלו לראות שחלק לא מבוטל מחברי הכנסת מהמחנה הציוני הצביעו נגד / נעדרו מהצבעות לגבי שקיפות באגודות עות'מאניות (לבני, יחימוביץ', נחמיאס-ורבין, שמולי, ברלב ועוד). זה לא הכל. יוסר ורטר פרסם בהארץ שאבי גבאי אף דחה את הפריימריז במפלגת העבודה כדי שיתאים ללו"ז של ניסנקורן. מסתבר, שהפריימריז תוכננו ליום בו ניסנקורן שהה באילת עם ראשי המרחבים בהסתדרות ועסקנים נוספים.

קידום ח"כים בפריימריז משתלמת עבור ניסנקורן. כך הוא דואג שיהיו ח"כים שיצביעו נגד החלת שקיפות באגודות העות'מאניות (בין היתר, ההסתדרות). מיקי רוזנטל סיפר איך זה עובד: "ניסנקורן הוציא רשימה של מומלצים בפריימריז האחרונים של מפלגת העבודה, שנכללו בה כל חברי הכנסת המכהנים של העבודה – מלבד מיקי רוזנטל". הסיבה: "בגלל שאני תמכתי בחוק האגודות העות'מאניות שמבקש להחיל שקיפות גם על הפעילות של ההסתדרות".

רומן 4: ההסתדרות וכחול-לבן

ועכשיו לדובדבן: אחרי שניסנקורן וההסתדרות הצליחו לבסס השפעה פנימית בכל המפלגות האלו, ב-16.02.19 התבשרנו שניסנקורן מצטרף בעצמו לרשימת "חוסן ישראל-תל"ם" בראשות הרטמכ"לי לשעבר בני גנץ ובוגי יעלון, שלאחר מכן התאחדו עם "יש עתיד" בראשות לפיד. לא פחות. תבינו את האבסורד – אחרי כל הבחישות של יו"ר ההסתדרות בשאר המפלגות, הוא הצטרף לאחרת ואף עשוי למצוא עצמו, כך סיכם עם גנץ, בסוף מעל כולם – כשר אוצר או שר הכלכלה. בנוסף, יו"ר המטה שלו בהסתדרות עו"ד עינב קאבלה שובצה במקום ה-37 ברשימת כחול-לבן.

אם יש מקרה שעשוי להוות טעימה עבורנו להתנהגותו כפוליטיקאי של ניסנקורן הוא השקיפות בהסתדרות. השרה שקד פרסמה לאחרונה תקנות לשקיפות באגודות העות'מאניות (וביניהן ההסתדרות). ניסנקורן בחר להגיב בפנייה ליועץ המשפטי לממשלה בבקשה שיעצור את פרסום התקנות (וסורב). מדוע מנהיג פוליטי מתנגד לשקיפות בתקציב עתק של גוף ציבורי? האם מאות אלפי חברי ההסתדרות לא זכאים לדעת לאן הולך הכסף שלהם?

היד הארוכה של ההסתדרות ברוב המפלגות המרכזיות לא נובעת ממניעים אידאולוגיים – אלא מהרצון להגן על האינטרסים של הארגון העוצמתי, הנהנה מפיקוח עות'מאני – שקיים חלקית בעידן הנוכחי – על תקציבו האדיר. כתוצאה, בכנסת ה-21 ניתן להניח שנראה רפורמות מבניות רחבות, הכוללות התייעלות ושיפור פריון במגזר הציבורי, מתקשות להתקדם. הסיבה: ההסתדרות דואגת לח"כים מכל הגוונים, מאבטחת לעצמה חיילים בכל קואליציה שתקום, כדי לוודא שלא יזיזו להם את הגבינה.

*

כל הגורמים המוזכרים, כאיש אחד, סירבו להגיב לדברים.

*

אלון תובל הוא מנכ"ל עמותת תחרות – התנועה לחירות בתעסוקה – גוף א-מפלגתי המצהיר על עצמו כי פועל "לקידום שוק תעסוקה גמיש המאפשר חופש מהתאגדות לצד החופש להתאגד באופן וולנטרי" ומבקש לשנות את תפקידם של ארגוני עובדים בישראל מגופים הבולמים שינוי לכאלה המסייעים לעובדים להסתגל לשינויים. המשמעות היא, בין היתר, התנגדות לפעילותה של הסתדרות העובדים (בראשות ניסנקורן), ויש לקחת זאת בחשבון בעת קריאת הטור.