פוסטים

הליכודניקים החדשים לא הצליחו להשפיע מבפנים, והתפצלו

מאז 2011 צברו ״הליכודניקים החדשים״ הצלחות ואויבים ● הם דרכו על הזנב של בכירים בליכוד, ולאחרונה התמודדו עם משברים פנימיים ופיצול כעת הם נאבקים נגד החלטת מנכ״ל המפלגה לדרוש ממתפקדי ליכוד להצהיר נאמנות, וטוענים: הדרישה לא חוקית אולם האם הם עומדים במטרה לשמה הוקמו – ליצור לובי דמוקרטי ליברלי בליכוד?

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| כרמל שטרן |

מה עלה בגורלם של הליכודניקים החדשים? הקבוצה שפרצה בעשור האחרון לתודעה, הצליחה לאתגר את מרכז הליכוד, והספיקה לייצר הרים של כותרות והבטחות. הם נתקלו בלא מעט קשיים לאורך הדרך: החל מניסיונות חוזרים להדיח אותם מתוך מפלגת הליכוד, דרך מניעת התמודדות של מנהיגי הקבוצה בפריימריז ועד לקרע בהנהגה. 

בשבועות האחרונים חזרנו אל הקבוצה, שבינתיים התפצלה, כדי להבין איפה הם עומדים עכשיו ומה התוכניות שלהם לעתיד? קיימנו שיחות עם דמויות מובילות בשני המחנות שנוצרו כדי להבין מה קרה בדרך. ניסינו גם להבין האם הם עדיין מאמינים שהתיאוריה לפיה ניתן להשפיע על מפלגות גדולות ״מבפנים״ על ידי התפקדות המונית ויצירת מנופי לחץ מאורגנים – יכולה להתממש במציאות. 

ליכודניקים חוגגים ניצחון בבחירות 2020 (גילי יערי / פלאש 90)

סוסים טרויאנים

"הליכודניקים החדשים" הייתה אחת ההבטחות הגדולות שיצאו מהמחאה של קיץ 2011. "לא הבנתי איך חצי מיליון איש ברחוב לא מצליחים לשנות שום דבר", מעיד ליאור מאירי, מקים הקבוצה. "ואז התוודעתי לראשונה לשיטת הפריימריז. כשגיליתי את המספרים שאיתם נבחרו אז אנשים לכנסת, התפוצץ לי הראש. באמת לא האמנתי. יריב לוין נכנס לכנסת עם 1,900 קולות, דני דנון עם 2,000 קולות, אופיר אקוניס עם 2,400 קולות.

"הטריף אותי שזה לא משהו שכולם יודעים. זה היה אחד הסודות הגלויים הכי שמורים בישראל. החלטתי שאם אלה המספרים אז אין שום סיבה שאנחנו כאנשים דמוקרטיים ליברליים לא נתארגן ונכניס אנשים לכנסת".

המטרה על פי מאירי, הייתה "לפקוד עשרות אלפי אנשים לתוך המפלגות וכך להקטין את הכוח של קבוצות הלחץ המושחתות שבוחרות אנשים גרועים". 

בתחילה, קבוצה בשם "מתפקדים" ניסתה לפקוד אנשים לשלושת המפלגות הגדולות באותה עת – העבודה, קדימה והליכוד. 

כשהם הבינו שהם לא עומדים במשימתם החליטו חברי הקבוצה להתפצל איש איש למפלגה שאיתה הוא מזדהה, ולנסות להקים בה לובי דמוקרטי ליברלי. כך נכנס מאירי למפלגת הליכוד והקים את "הליכודניקים החדשים". 

פעילי ״הליכודניקים החדשים. במרכז ליאור מאירי (צילום באדיבות ליאור מאירי)

ב-2017 הם כבר היו כוח משמעותי של אלפי מתפקדים בתוך הליכוד. על המספרים המדויקים יש חילוקי דעות, אבל לראשונה התעוררה סביבם סערה כאשר היו מי שחשבו שצריך לבלום את ההתחזקות שלהם. כך למשל שרת התרבות מירי רגב שטענה כי מדובר ב״סוסים טרויאנים״. בכירים במפלגה עמדו מאחורי ניסיונות לעצור את ההתפקדות דרך הקבוצה, פעלו לביטול חברות של מתפקדים והעימות הגיע גם לאפיקים משפטיים.

"עד לפריימריז של פברואר 2019 בנינו את הכוח, עסקנו בעיקר בלפקוד. לא הייתה לנו יותר מדי השפעה על מה הנבחרים, הח"כים והשרים עושים", משתף איתי בר-יוסף, שהיה מחברי המטה של הקבוצה המקורית, וכיום הוא אחד ממובילי "הליכודניקים החדשים – הקבוצה הדמוקרטית" שהתפצלה ממנה.

עוד בשקוף:

לקראת הבחירות לכנסת ה-21 (שהתקיימו בפברואר 2019) במטה הליכודניקים החדשים התקבלה החלטה: להריץ בבחירות הפנימיות המוקדמות בליכוד שישה מועמדים מטעמם לרשימה. עד הרגע האחרון היה נדמה שזה יצליח – אך יומיים לפני הפריימריז פסלו בית הדין של הליכוד ויו"ר ועדת הבחירות של הליכוד חמישה מתוך ששת המתמודדים, בטענה שהם מסתננים מהשמאל. 

"הם כולם אנשים של ביבי עם ניגודי עניינים מאוד קשים״, אומר ליאור מאירי על חברי בית הדין. ״ערערנו למחוזי, שהשאיר את ההחלטה המושחתת על כנה, וגם העליון. זה היה היום הנורא ביותר שהיה לי בעשר שנות אקטיביזם", הוא משתף.

על התקופה הזאת מספר גם איתי בר-יוסף. "פתאום מצאנו את עצמנו מבלים בבית הדין של הליכוד, מגנים על הקבוצה וגם על פרטים בודדים שהתחילו להדיח. הטענה בגדול הייתה שאנחנו קבוצת שמאל, גיס חמישי, סוס טרויאני. האמת היא שפשוט באנו מאוד לא טוב לקבוצה מסוימת של חברי כנסת, שרים וח"כים בליכוד", הוא אומר. 

״ברגע שתקפנו באופן ישיר ובוטה את ראש הממשלה זה הוביל ישירות לזה. מה שלא צפינו זה את העוצמה שבה זה יגיע״. בנימין נתניהו. (צילום: אוליבייה פיטוסי / פלאש 90)

אבל בקבוצה לא הופתעו מהמלחמה שהתעוררה, הוא מציין. "צפינו שכאשר נגיע לגודל מסוים יתחיל עלינו עליהום. ברגע שתקפנו באופן ישיר ובוטה את ראש הממשלה זה הוביל ישירות לזה. מה שלא צפינו זה את העוצמה שבה זה יגיע". 

ולמרות זאת, אנשי הקבוצה לא אמרו נואש ופרסמו רשימת מומלצי הצבעה בפריימריז. "הבאנו בסופו של דבר לקלפי 5,640 איש. זאת כמות שאף קבוצה אחרת בליכוד לא הביאה בפריימריז האלה", מתגאה בר-יוסף. "עד לאותו רגע אף אחד לא האמין למספרים שאנחנו אומרים. זה היה חסר תקדים". 

במסגרת המלחמה הפנימית בליכוד יש מי שיחלקו על כך, אולם חברי הקבוצה עצמם מתגאים בכך שהעלו את שר הבריאות יולי אדלשטיין ושר האוצר ישראל כ"ץ למקומות הראשון והשני ברשימה לכנסת. כמו כן, הם לוקחים אחריות על הדחת הח"כ לשעבר איוב קרא, על הכנסת חברת הכנסת שרן השכל למקום ריאלי ברשימה ועל העלאתו של יובל שטייניץ בכ-13 מקומות.

משקעים, אג'נדות ומאבקי כוח

כאמור, הבחירות לרשימת הליכוד בתחילת 2019 היו הניסיון הראשון של הקבוצה להכניס חברים משל עצמה אל תוך רשימת המפלגה. ניסיון שלא צלח. זו גם הנקודה שעבור רבים מהם מסמלת את תחילת המשבר הפנימי שהסתיים בפיצול באוקטובר 2019. "ההכנות לפריימריז החלו ושם הדברים התחילו להתפרק", ממפה חבר מטה "הליכודניקים החדשים", שפרש מהקבוצה בעקבות המשבר. 

אז מה קרה שם? בקצרה: 

לקראת הפריימריז של 2019 ליאור מאירי החליט לרוץ מטעם הקבוצה. מתנגדיו טענו כי הוא יתפס כ"סדין אדום" בליכוד. הם חששו כי ההתמודדות של מאירי תחבל בניסיונות הכוללים של הקבוצה להצליח בפריימריז. מי שלעתיד ייקראו "הליכודניקים החדשים – הקבוצה הדמוקרטית" טוענים כי זו הייתה הנקודה בה התחילו המשקעים לחלחל. 

כמה חודשים אחר כך, לאחר הבחירות, אחד מחברי המטה – שהיה מהמתנגדים להתמודדותו של מאירי – התקשר לפוליטיקאי בכיר במפלגה והתייעץ איתו בנוגע לנושא אישי-משפחתי שאינו קשור לקבוצה. על אף ששתי הקבוצות מסכימות היום כי זו הייתה פעולה שגויה מצד חבר המטה, הדעות היו חלוקות באשר למה עושים הלאה. 

בשביל מאירי, היה מדובר בקו אדום והוא החליט להדיח אותו מהמטה, שעד לאותו רגע התנהל בצורה לא היררכית. "ניסיתי להדיח אותו בדרך דמוקרטית אבל אנשים סירבו להשתכנע, וכשבסופו של דבר הדחתי אותו הם מאוד נעלבו ממה שהם תפסו כמעשה כוחני והם עזבו איתו", מסביר מאירי. "זו זכותם, ואני מאחל להם הצלחה ככל שהם לא משתמשים בנכסים של הליכודניקים החדשים שהוקמו בדם יזע ודמעות הרבה לפני שרובם עוד הצטרפו. הם קבוצה קטנה, לא משפיעה ולא חשובה".

עינב אשכול ואיתי בר-יוסף, ממובילי ״הליכודניקים החדשים – הקבוצה הדמוקרטית״ בכניסה לכנסת (צילום: איתי בר-יוסף)

מנגד, מסביר חבר אחר שפרש מהקבוצה: ״היינו קבוצה של חברים שרצו ביחד שנים. כשהתחיל המשבר הכול היה גם מאוד רגשי. זאת בסופו של דבר פלטפורמה להשגת כוח פוליטי. ברגע שיש כוח פוליטי על הכף אז הטבע האנושי נכנס לתמונה ואנשים מנסים להשיג כוח עבור עצמם. בתור מי שאין לו שאיפות פוליטיות או רצון להשגת כוח, לא התחברתי למה שקורה בקבוצה ולמה שהיא הפכה להיות".

לדבריו, "נהיה מחנה של 'מאיריסטים' (ע"ש ליאור מאירי, מקים הקבוצה, כ.ש.) ומחנה של כל השאר. הקבוצה של מאירי תגיד שהפיצול היה על רקע אידיאליסטי אבל ברור שזה מגיע מפוזיציה, מישהו ניסה להזיז לו את הגבינה ולקחת לו חלק מהכוח והוא לא היה מוכן לזה".

"לדעתי, החטא הקדמון הוא שלא כוננו מראש תקנון, מנגנון מסודר של קבלת החלטות, שקיפות ועדת ביקורת. בגלל שהמטה לא השכיל להכין מראש מנגנונים אז ברגע שהתגלעו ויכוחים לא היה שום מנגנון שיכריע. מי שהיה לו יותר כוח קיבל את ההחלטות, זה נהיה מן ג'ונגל שבו החזק שולט", הוא מוסיף. 

"יש לי דעה ברורה מאוד לגבי משבר המנהיגות הזה. אני חושב שיש קבוצה אחת שהגיעה לסוף הדרך ויש רק קבוצה אחת שהיא בעצם רלוונטית היום שזו הקבוצה הדמוקרטית. כשהייתי במטה, הייתי מאוד פעיל ואז האמנתי בכל כולי שזה ישיג את מטרתו. הדברים שקרו הפחיתו לי את האמונה אבל אם יש איזשהו סיכוי שזה ישיג את המטרה אז זה דרך הקבוצה הדמוקרטית. הקבוצה של מאירי היא מת מהלך".

שני מטות, מטרה דומה

למרות כל הקשיים שחוו בדרך, שתי קבוצות ממשיכות לפעול לאחר שכשליש מחברי המטה המקורי פרשו. לצד ״הליכודניקים החדשים – הקבוצה הדמוקרטית״ רבים מחברי המטה המקורי עדיין ממשיכים לפעול כקבוצה תחת השם ״הליכודניקים החדשים״. גם ליאור מאירי הודיע על פרישה מהקבוצה. לא בפעם הראשונה. והוא רומז על ההמשך: "המאבק עוד לא נגמר, אנחנו בינתיים מפסידים. אני חושב שכרגע בזירה הארצית יש צורך באנשים שיודעים להניע תהליכים גדולים ויכול להיות שמה שאני יודע לתת כרגע נחוץ יותר במקום אחר". 

מפגש מתפקדים עם יו״ר הכנסת וכיום השר יולי אדלשטיין (צילום: איתי בר יוסף)

שני המטות טוענים כיום להנהגה על אותה קבוצת מתפקדים ואוחזים בגישות שונות: הגישה של הקבוצה המקורית ״הליכודניקים החדשים״, היא להמשיך ולאגור כוח עד שיצליחו להכניס חברים משלהם אל תוך הרשימה, מתוך מיאוס בעבודה עם פוליטיקאים שלא משלהם. 

הקבוצה שהתפצלה, "הליכודניקים החדשים – הקבוצה הדמוקרטית", מאמינה כי יש לה הרבה עבודה פנימית לעשות. לטענת עינב אשכול, חברת מטה של "הקבוצה הדמוקרטית", "ההבדל העיקרי בין הקבוצות זה שאנחנו ממשיכים לעבוד בתפיסה שאי אפשר רק להגדיל את כוחנו כל הזמן מבלי לעבוד גם מבפנים. הם עובדים על להמשיך לפקוד. גם אנחנו מנסים לפקוד אבל אנחנו מאמינים שזה לא מספיק. אנחנו ממשיכים לעבוד עם חברי הכנסת ועם השטח. צריך גם להתחיל להביא קבלות על העשייה שלנו, לא מספיק שאנחנו נהיה גדולים אלא צריך גם להוכיח את הכוח הזה בעשייה".

בר-יוסף, חבר גם הוא ב"דמוקרטית", מסביר כי "הבנו שאנחנו צריכים לעבור לשלב של הפעלת הכוח. זה אומר להשתמש בזה שחברי הכנסת יודעים שיש לנו המון כוח כדי לקדם את האג'נדה שלנו. בעצם לעשות את מה שהמתפקדים שלנו התפקדו לשמו ואנחנו מרגישים מחוייבים לעשות״.

כך למשל, אחת המחלוקות העיקריות בין הקבוצות היא שאלת ראש הממשלה. עמדתם של ליאור מאירי והקבוצה המקורית היא שאסור לתמוך במועמדים שלא תואמים את סט הערכים שלהם. על כן, הם לא היו מוכנים לתמוך בגדעון סער בפריימריז לראשות הליכוד בסוף שנת 2019, מפני שלא היה מוכן לצאת בגלוי נגד פרשות השחיתות בהם נחשד נתניהו. לעומתם, "הקבוצה הדמוקרטית" הייתה מוכנה לתמוך באלטרנטיבה שהציב הליכוד נגד נתניהו – במקרה הזה סער. "היה לנו ברור לחלוטין – עם כל זה שיש לנו חילוקי דעות עם גדעון סער על לא מעט נושאים – שבבחירה בין גדעון סער לנתניהו ברור שנבחר בסער", מדגיש בר-יוסף.

דוכן התפקדות לליכודניקים החדשים במצעד הגאווה בירושלים, אוגוסט 2018 (צילום: איתי בר-יוסף)

בין ההישגים ש״הקבוצה הדמוקרטית״ רושמת לזכותה בשנה האחרונה הם מונים את אישור הצעת החוק שהגישה ח״כ שרן השכל נגד אי-הפללה של צרכני קנאביס בקריאה טרומית בחודש יוני האחרון. בנוסף לכך, הם נלחמו על הגנת ניוד המספרים הסלולריים, אשר נעשה ניסיון לבטלו בצל הקורונה. כמו כן, מספרים אנשי המטה, כי הקבוצה מקיימת דרך קבע מפגשי מתפקדים עם שרים וח"כים דרך שיחות וידאו.

הצהרת נאמנות 

בשבועות האחרונים מטה "הליכודניקים החדשים – הקבוצה הדמוקרטית" שוב רועש וגועש. לפני קצת יותר מחודש קיבלו אלפים ממתפקדי הליכוד מכתב רשמי ממנכ"ל המפלגה צורי סיסו, בדרישה שיצהירו על נאמנותם לתנועת הליכוד ויתחייבו כי יצביעו למפלגה בבחירות הכלליות הקרובות. מטרת המהלך: לנפות מתפקדים שלטענת סיסו אינם מצביעי ליכוד. 

"בליכוד הצטברו ראיות משמעותיות, שמעידות על כך ש׳הליכודניקים החדשים׳ מנהלים מזה כמה שנים התפקדות לליכוד של אזרחים, שאינם מזדהים עם מטרות הליכוד ושאינם מתכוונים להצביע לליכוד בבחירות לכנסת, שהתפקדו לליכוד רק כדי ליהנות מהזכות לבחור ולהיבחר למוסדות הליכוד ולרשימת מועמדי הליכוד לכנסת וכך לסכל את יכולתו של הליכוד לממש את מטרותיו ולפגוע בו", כך נוסח המכתב. 

בהמשך מדגיש צורי כי על החברים שקיבלו את המכתב להשיב לו בתוך 45 ימים על מנת שישארו חברי מפלגה. למכתב הוא צירף את נוסח ההצהרה שעליה נדרשים החברים לחתום: "אני מצהיר/ה בזאת, כי אני מזדהה עם מטרות תנועת הליכוד, כפי שהן מפורטות בסעיף 1 לחוקת הליכוד ועם דרכו הרעיונית של הליכוד וכי בכוונתי להצביע לליכוד בבחירות לכנסת".

הליכודניקים החדשים בלאומיאדה 2019 (צילום: איתי בר-יוסף)

"הדרישה להצהיר שאתה מתכוון להצביע ליכוד בבחירות הבאות היא דרישה בלתי חוקית לחלוטין", אמר לנו בר-יוסף מ״הקבוצה הדמוקרטית״ על המהלך. "זו אפילו עבירה פלילית, זה לאיים על אנשים". 

בתגובה, הגישה ״הקבוצה הדמוקרטית״ עתירה לבית הדין של הליכוד כנגד המכתבים וכל ההליכים הנלווים אליהם וביקשו צו מניעה עד לדיון והחלטה של בית הדין בנושא. כמו כן, הגישו חברי הקבוצה הדמוקרטית בשבוע שעבר קרוב ל-30 תלונות במשטרה כנגד מנכ"ל הליכוד, בטענה כי הוא כבר מחק אלפים מספר המתפקדים של הליכוד, מבלי לחכות לתשובתם על המכתב. היועץ המשפטי של הליכוד ביקש לדחות את העתירה וכיום הצדדים מחכים לקביעת מועד לדיון.

"אנחנו בכל מקרה נלך עם הדבר הזה עד הסוף. במידה ובית הדין לא יקבל את העתירה אז אנחנו ניגש עם זה לבית משפט מחוזי ובית משפט עליון וכל מה שצריך", נמסר מן הליכודניקים החדשים – הקבוצה הדמוקרטית. "מבחינתנו זה מלחמה עד הסוף".

הליברליות עברה למושב האחורי

אבל למרות הסערות והאיומים על עצם קיומם, לפעילי ״הליכודניקים החדשים – הקבוצה הדמוקרטית״, יש גם אג׳נדה מובהקת שהם מבקשים לקדם. 

איתי בר-יוסף מסביר כי "התפקיד המרכזי שלנו הוא לחזק את הרגל הליברלית הדמוקרטית בליכוד. 'ליברלית' גם במובן של ליברליזם אזרחי וגם במובן של ליברליזם כלכלי. אנחנו מאמינים באי-הפללה. גם כל נושא ההדתה במערכת החינוך הוא נושא שמבחינתנו הוא קריטי: אחת הבעיות הגדולות במערכת החינוך היא שיש יד כמעט חופשית לעמותות להיכנס ולהעביר שיעורים במקום המורים, וזה דבר שאנחנו מאוד רוצים להפסיק אותו. אנחנו תומכים בחיזוק התחבורה הציבורית האיכותית, ברכבות ובמטרו גוש דן. בפתרון לענייני פקקים – תומכים באגרות גודש ונתיבי תחבורה ציבורית".

הקבוצה הדמוקרטית רושמת לזכותה בשנה האחרונה הישג: אישור בקריאה טרומית של הצעת החוק שהגישה ח״כ שרן השכל נגד אי-הפללה של צרכני קנאביס (צילום: אתר הכנסת)

בניגוד לתדמית המסורתית של מרבית מצביעי הליכוד, "הקבוצה הדמוקרטית" מעוניינת להוביל מאבקים חילוניים מובהקים – כמו הדתה במערכת החינוך ותחבורה ציבורית בשבת. 

כשהם נשאלים על ההבדלים ביניהם לבין קבוצות ליברליות אחרות בליכוד, דוגמת "הליברלים בליכוד", עיקר ההבדלים שהם מונים בין הקבוצות הם בתחומי דת ומדינה.

"בנושאים כלכליים אני מסכים איתם, הם מאוד ליברליים. אבל בנושאים ליברליים שקשורים לדת ומדינה הם פתאום מאבדים את כל הליברליות שלהם. פתאום זה בסדר שהרבנות שולטת פה בנישואים ובגירושים, זה בסדר שיש שליטה על כשרות", מסביר יריב לנצ'נר, חבר מטה הקבוצה הדמוקרטית. "בהרבה נושאים שהם אמורים להיות ליברליים הליברליות עוברת למושב האחורי והאופי השמרני הדתי הוא זה שמכתיב את העניינים". 

לצד זאת, חברת המטה עינב אשכול מוסיפה שורת תחומים אחרים הקשורים בכלכלה ליברלית ודמוקרטיה: "אנחנו פועלים לפירוק הוועדים הגדולים וקבוצות לחץ. בנוסף, אנחנו מתנגדים לכל פגיעה שהיא בהפרדת רשויות, במערכת המשפט, בשומרי הסף, כולל כל הצעות החוק ההזויות שהיו עכשיו לחקירת שופטים.

"זה לא שאנחנו אומרים שאי אפשר לעשות שום שינויים במערכת המשפט אבל לא בצורה הזאת. חשוב לנו גם לחזק את מעמד הכנסת, הכנסת הפכה להיות איזשהו גוף מוציא לפועל של הממשלה במקום הפוך". 

ומה הסיכוי לאיחוד של הקבוצות? "אני לא יודע מה יהיה בהמשך", מסכם בר-יוסף. "ביום שיהיו פריימריז ונצטרך לגבש רשימות מומלצים אני מניח שיהיה דיאלוג בצורה כזו או אחרת בין הקבוצות, ובסופו של דבר הרשימה תהיה דומה כי אנחנו מתבססים על אותה אג'נדה. אם הם מוכנים לחזור לעבוד כמו שעבדנו לפני כן, במטה דמוקרטי, אז ברור שיש מקום לאיחוד".

* * *

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו למערכת שקוף

הסכסוך מחריף: יו"ר ההסתדרות קורא להדיח את נציב הכבאות 

בסרטון שהגיע לידי "שקוף" נשמע היו"ר ארנון בר-דוד מכריז כי יפעל בכל הכוח ל"סיום העסקתו של נציב הכבאות וההצלה". בשבוע שעבר הורתה ההסתדרות לכבאים להפסיק לבצע עבודות תחזוקה וטיפולים שבועיים ברכבי הכבאות. את המאבק מנהל בר-דוד בזמן שבנו הוא כבאי. במשרד לביטחון פנים ממשיכים להתעלם מהסכסוך ובוחרים שלא להגיב

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| מאיה קרול |

יו"ר ההסתדרות הארצית ארנון בר-דוד הודיע כי יפעל להדחתו של נציב הכבאות דדי שמחי. בשבוע שעבר הורתה ההסתדרות לכבאים להפסיק לבצע טיפולים שבועיים ברכבי הכבאות (הכבאיות ועוד) ולנתק מגע מהנציב.

בר-דוד הפנה את האש לכיוון הנהלת הכבאות, כשקרא לכל ראשי הוועדים בהסתדרות לתמוך בסיום העסקתו של שמחי. בכנס של חברי בינ"ה (בית נבחרי ההסתדרות) שהתקיים בשבוע שעבר, נשמע היו"ר בר-דוד כשהוא אומר: "כל מה שהמדינה תבקש ממני, הדבר הראשון שאני אשים על השולחן הוא סיום העסקתו של נציב הכבאות וההצלה". 

בתקשורת המסורתית נזכרים בכאוס במערך הכבאות רק כשמתרחש אירוע נורא. אך ב"שקוף" אנחנו לא מחכים לאסון הבא ומסקרים מקרוב ובאדיקות את המתרחש בשירותי הכבאות, במסגרת כתבות "בחזרה לתחקירי עבר" (פולו-אפ).

"הולכים על הראש של דדי"

מאבק ההסתדרות נגד הנציבות נובע, לטענתם, בשל הזנחת זכויות העובדים, אי קידום הסכמי עבודה, פגיעה בהסדרי עבודה קיימים, התנכלות שיטתית לעובדים – ועוד. טענותיהם עולות בשנים האחרונות שוב ושוב, ניתן לקרוא עליהן בהרחבה בכתבות "שקוף" הקודמות. 

בשבוע שעבר גורמים בהסתדרות הפיצו הודעה לראשי הוועדים, שחולשים יחד על כחצי מיליון עובדים, בה נכתב מפורשות כי יש להודיע לכלל העובדים שההסתדרות "הולכת על הראש" של דדי שמחי. נכתב כי גם מצופה מהעובדים להגיע אישית לתחנות הכיבוי וכי על ראשי הוועדים לבצע הסברה לוועדים, ולחזק את הכבאים.

דדי שמחי, נציב הכבאות. האם יתייאש ויעזוב? (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

הודעה שהופצה לכלל ראשי הוועדים בהסתדרות. "ההסתדרות הולכת על הראש של דדי שמחי"

נוסף על הפסקת הטיפולים, ההסתדרות הורתה לכבאים "לא להישאר בנאומי תעמולה ששמחי מקיים ולשיחה שמתייחסת לסכסוך העבודה". יחד עם זאת, ההסתדרות הבהירה כי שרשרת הפיקוד תישאר ללא פגע וכי העיצומים לא יפגעו בהצלת חיים או רכוש.

"הסיבה לנחישות: הבן שלו כבאי"

היו"ר בר-דוד מנהל את המאבק האישי נגד שמחי בזמן שהוא נמצא לכאורה בניגוד עניינים: בנו, אסף בר-דוד, הוא כבאי באחת מתחנות הכיבוי בתל אביב. 

"בר-דוד לא לא מנהל בעצמו את מאבקי העובדים והרבה פעמים דווקא מתייצב לצד ההנהלה ונגד הוועדים", טען בכיר בהסתדרות שביקש להישאר בעילום שם. "אין היום שום מאבק שההסתדרות מנהלת – לא אל על, לא כלום. המקום היחיד שבו בר-דוד מגלה נחישות, שהיא נחישות מופרכת, היא במאבק של הכבאים. הסיבה היחידה שאני רואה לסיפור הזה, זה רק הבן שלו".

"המאבק היחיד שההסתדרות מנהלת בנחישות הוא של הכבאים"(צילום: פלאש 90)

לטענת המקור, ההתעסקות של היו"ר בכבאות מקוממת נוכח המשבר הכלכלי והקורונה. "אני לא מבין איך זה מה שבר-דוד בוחר לומר נוכח המשבר הכלכלי האיום ונורא", הוא משתומם. "זה מה שמדאיג אותו? ההתייחסות שלו לנישה ספציפית קטנה בימים כאלה היא הזויה. זה לא קשור לשום מציאות שהיא". 

ליו"ר ההסתדרות בר-דוד היסטוריה מוכרת של שליחת חצים נגד נציב הכבאות. במכתב ששיגר בר-דוד לשמחי ב-2017, כתב: "הנך נדרש לקיים מערכת יחסי עבודה — או שנאלץ אותך". בר-דוד היה אז יו"ר הסתדרות המעו"ף, גוף בתוך ההסתדרות, ובמסגרת תפקידו מימן שלטים להפגנה מול ביתו של הנציב שמחי, עליהם נכתבו משפטים כמו "דדי שמחי שורף את הכבאות".

במשרד לביטחון פנים בוחרים, כרגיל, שלא להגיב

האם הגיוני שיו"ר ההסתדרות בר-דוד יצליח להדיח את מי שעומד בראש מערך כיבוי האש של ישראל? נראה כי אין הדבר מופרך. 

ראשית, נציב הכבאות שמחי כמעט ולא קיבל גיבוי ציבורי מהממונים עליו – השר לביטחון פנים ומשרדו. גם כאשר המתקפות נגדו הפכו לחריפות ואלימות, השר לשעבר גלעד ארדן לא עמד לצדו פומבית. אם ההתעלמות מהסכסוך ומהמתקפות האישיות על הנציב שמחי תמשיך גם תחת השר אמיר אוחנה, לא מן הנמנע כי שמחי יתייאש ויעזוב את התפקיד. 

השר אמיר אוחנה. בחר שלא להגיב לכתבה (צילום: אוליבר פיטוסי, פלאש 90)

זה לא נגמר כאן. תרחיש כזה עלול לאותת לבא או הבאה אחריו בתור, כי עליהם להתיישר עם ערכי ההסתדרות והעובדים – לעיתים גם על חשבון החלטות מקצועיות ועל חשבון האינטרס הציבורי. חוסר הגיבוי כלפי הנציב מצד המשרד האחראי עלול לפגוע במוטיבציה של אנשי מקצוע איכותיים מלהיות הבאים אחרי הנציב שמחי בתפקיד, וכך לדרדר את הכבאות.

האם משרד לביטחון פנים החדש מתכוון לטפל בסכסוך בכבאות? האם הוא מגבה את הנציב שמחי מול המתקפות של ההסתדרות או לחילופין דורש ממנו למלא את דרישותיהם ולהגיע להסדר? במשרד לביטחון פנים בראשות השר החדש אוחנה, בחרו שלא להגיב.

ייתכן שמה שגורם לשר ארדן ולשר הנוכחי אוחנה להתעלם מהסכסוך בכבאות הוא כוחם המשמעותי של הכבאים במפלגת הליכוד. כבאים רבים ובני משפחותיהם התפקדו לליכוד בשנים האחרונות. 

בנוסף, היו"ר אנקורי נראה מתרועע בחברת חברי כנסת מהמפלגה בתחקיר "עובדה" על הכבאות, בניהם יו"ר הקואליציה מיקי זוהר והשר דודי אמסלם. בעבר פורסם גם כי סגנו של היו"ר אנקורי, קובי דדון, נחשב לקבלן קולות במפלגה וכי הוא חבר מרכז ליכוד.

בתמונה, משמאל לימין: יו"ר ועד הכבאים, אבי אנקורי, יו"ר ההתסדרות ארנון בר-דוד וסגן יו"ר ועד הכבאים, קובי דדון

בר-דוד ההפכפך

נקודה מעניינת נוספת בסיפור הוא יחסו ההפכפך של יו"ר ההסתדרות בר-דוד לעניין המכרזי עליו נלחמים בכבאות בחודשים האחרונים: השמירות, או "כוננות צהריים". מדובר בהוראה חדשה יחסית, המקצרת את שעות השינה של הכבאים בצהריים ובמהלך היום, מפני שהיא מחייבת להשאיר כבאי אחד ער לאורך כל היום. 

לטענת הכבאים ההוראה מיותרת ופוגעת בעירנות שלהם ואינה תורמת למבצעיות, אך הנציב שמחי לא מוכן לוותר עליה כיוון שלטענתו היא הכרחית לשמירה על המבצעיות.

ההסתדרות הורתה לכבאים לא לבצע טיפולים שבועיים לכלי הרכב (צילום: פלאש 90)

על הסיפור הזה נלחמים ועד הכבאים כבר לפחות חצי שנה, אך בר-דוד לא גיבה את המלחמה הזו של הוועד עד השבועיים האחרונים ממש. רק לפני חודש וחצי פורסמה ב"דהמרקר" הקלטה של יו"ר ועד הכבאים אבי אנקורי בנושא השמירות, בה הוא נשמע קורא לכבאים למרוד בנציב ולא לקיים את הוראות השמירה החדשות. 

בהסתדרות דווקא גינו את את הקריאה הזו: "הדברים שנשמעים בהקלטה חמורים ולא נאמרו על דעת ההסתדרות, שמגנה בכל לשון את תוכנם. הנושא ייבחן ויטופל באופן משמעתי. עם זאת, אנו מצפים שנציבות הכבאות תפעל בשיקול דעת וריסון וללא מהלכים חד צדדיים".

מאבק הכבאים בדדי שמחי נמשך שנים. הפגנה שהתקיימה ב-2018 (צילום: רועי אלימה, פלאש 90)

ההסתדרות לא גיבתה את יו"ר ועד הכבאים בקריאתו למרד, אך כעת היא מחליטה להילחם בכל כוחה כדי לשנות את ההוראה הזו והוראות אחרות. מדוע בר-דוד לא גיבה את יו"ר ועד הכבאים אנקורי לפני חודש וחצי, והיום הוא חוזר להילחם יחד איתו בכל הכח? 

ייתכן שלחץ מכיוון העובדים משפיע. לאחרונה בר-דוד הדיח את ראשי ועד העובדים של אל-על לאחר ויכוח מולם. גם בסכסוך הנוכחי, מספר כבאים איימו שיעזבו את ההסתדרות מפני שהם לא מקבלים גיבוי ממנה.

 *

איך זה משפיע עליך? (אזמ"ע): בשריפה הבאה, אנחנו רוצים להרגיש בטוחים בידי מכבי האש שיעשו את עבודתם נאמנה. זה בדיוק ה"נשק" של הכבאים: בעבר איימו להפסיק את השמירות, היום הם מפסיקים את הטיפולים השבועיים ברכבי הכבאות, מה שעלול לגרום לפגוע ביכולת להגיע במהירות לזירות אירוע. 

אם הסכסוך ימשיך ויחריף ללא התערבות הממשלה, מנהלי המערך עלולים לקבל החלטות מקצועיות שגויות ויכולות כיבוי האש עלולות להיפגע.

מה עושים כדי שיותקן (מעש"י):

  1. לא מפסיקים לסקר באופן קבוע את הסכסוך בכבאות, במטרה לשמור אותו על סדר היום ולדאוג כי האינטרס הציבורי נשמר.
  2. על השר לביטחון פנים אמיר אוחנה לנקוט עמדה בנושא הסכסוך בכבאות, ולבחון מה הן הדרכים הנכונות להביא לסיומו או לפחות לשפרו. נמשיך ללחוץ על התחייבות מכיוונו.
  3. "שקוף" תפנה לוועדת הפנים והסביבה של הכנסת, ותדרוש לכנס דיון בנושא הסכסוך בכבאות ולהעלות אותו שוב על סדר היום.

*

מהמשרד לביטחון פנים לא נמסרה תגובה. 

תגובת ההסתדרות:

"ארנון בר-דוד מלווה את הכבאים במסירות ובאחריות רבה מזה עשרות שנים, הן בתפקידו הנוכחי כיו"ר ההסתדרות והן בתפקידיו הקודמים. פועלו למען הכבאים ולמען כל העובדים בישראל נעשה אך ורק מתוך מקצועיות גרידא וכל רמיזה לפיה מאחורי פעולותיו עומדות כוונות אחרות מקורה בשיקולים זרים ואינה אלא פגיעה בשמו הטוב. הניסיון לשרבב את בנו של בר-דוד לנושא הוא לא פחות מנלוז. בנו של יו"ר ההסתדרות הוא לוחם אש בזכות עצמו ואין כל קשר בין הדברים. 

"אנו מצרים על כך שיש מי שבוחר לנהוג בפחדנות ולהסתתר באנונימיות מאחורי אימרות סרק שהקשר בינן לבין המציאות מקרי בהחלט. כבכל ימות השנה, ההסתדרות מלווה גם כעת עובדים ממקומות עבודה רבים במשק במאבק לשמירה ולשיפור זכויותיהם.

"ההסתדרות היא זו שמובילה את עובדי אל על ונלחמת בנחישות למענם, ולראייה בחודשים האחרונים פעל יו"ר ההסתדרות בר-דוד ללא הפסקה למען הצלת אל על וחברות התעופה הישראליות, התריע שוב ושוב מפני קריסתן ותיווך בפגישות רבות בין הצדדים מתוך דאגה כנה וניסיון להגיע לפתרונות שיחלצו את הענף כולו מהמשבר אליו הוא נקלע".

ביחס לשינוי בתגובותיו של בר-דוד לסכסוך, מסרו:

"תגובת ההסתדרות היתה עניינית ואחראית וכל ניסיון להציגה באור אחר, חוטא לאמת. ההסתדרות מקפידה לבדוק את העובדות ומצב הדברים בשטח, וגם במשבר הנוכחי היא פועלת ומגיבה אך ורק ביחס לנעשה בפועל כלפי הכבאים, אשר סובלים מהתעמרות, זלזול ופגיעה שיטתית בזכויותיהם".

***

יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאית מאיה קרול

מדוע מנהלת לשכת נתניהו קיבלה פטור ממכרז על נכס של עמידר?

חני בלייווייס, מנהלת לשכתו של נתניהו בליכוד, נמצאת בהליך רכישת נכס ציבורי מרשות מקרקעי ישראל – ללא מכרז. על פי עמידר יש לה גישה בלעדית לנכס, שצמוד לדירתה. אבל רשות מקרקעי ישראל מסרבת לחשוף פרטים סביב הפטור ובכלל לא מכירה נכס בכתובת המדוברת שרשום על שמה. אז מה קורה פה?

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| תומר אביטל |

עמידר נמצאת בימים אלו בהליך מכירת נכס לחני בלייווייס, מנהלת לשכת רה"מ בנימין נתניהו בליכוד. מדובר בחדר ומטבח – הנמכרים לבלייווייס בפטור ממכרז, לפי עמידר, ליועצת רה"מ יש את הגישה הבלעדית לנכס. מדוע הנכס נמכר דווקא עכשיו, ובאיזה מחיר? כדי להבין את הסיפור, פנינו לגופים השונים ולבלייווייס עצמה.

"הסיבה לפטור: היעדר גישה לנכס"

בלייווייס נחשבת למביאה והמוציאה מלשכת נתניהו במפלגת הליכוד ומקורבת מזה שנים ארוכות לשרה נתניהו. אשתקד בלייווייס עלתה לכותרות כאשר אתר "המקום הכי חם בגיהנום" חשף שקיבלה חניית נכים גדולה במיוחד, בהליך מעורר תהייה. 

לאחרונה פורסמה ברשימת מכרזי נכסים באתר עמידר הודעה כי רשות מקרקעי ישראל מבקשת למכור לבלייווייס – דרך עמידר – נכס בפטור ממכרז. 

בלייווייס. מקורבת שנים ארוכות לשרה נתניהו (צילום: עקיבא נוביק)

לפי המודעה מדובר ביחידה כלואה בת חדר ומטבח בשטח של כ- 23 מ"ר בקומה רביעית של מבנה ברחוב דרור 23 בתל אביב יפו. בעמידר ציינו כי "על פי חוו"ד והמלצות הגורמים המקצועיים, הגישה החוקית הבלעדית לנכס הינה דרך תת חלקה 8 המוחזקת ע"י הגב' דיין בלייווייס חני ולא ניתן ליצור גישה חוקית אחרת לנכס". 

עוד על שקיפות סביב נכסי נדל"ן:

ניסיון להבין מדוע הנכס נמכר לבלייווייס דווקא כעת, ובאיזה מחיר – נתקלו בחומה בצורה. בעמידר טענו כי מדובר בנכס המשווק בפטור ממכרז, בהתאם להנחיות ובאישור ועדת העסקאות של רשות מקרקעי ישראל "בשל אופיו – שכן לא קיימת אליו גישה, אלא מתוך נכס הנמצא בבעלות פרטית". 

הבניין המדובר. וכן, גם אנחנו שמנו לב שזה האולפן של גל"צ (צילום: מתוך גוגל מפות)

עוד הוסיפו כי "מחיר העסקה נקבע לפי שומה, וכמצוין במודעה, כל אדם המעוניין לרכוש את הנכס וסבור כי באפשרותו לייצר אליו גישה חוקית, מוזמן לפנות אלינו. הנושא מנוהל כדין, בהתאם לכל ההנחיות ובשקיפות".

בעמידר הדגישו כי "שאלות נוספות ניתן להעביר לרמ״י באמצעות חוק חופש המידע".

לא אותר נכס הקשור לגברת

אז פנינו לרשות מקרקעי ישראל בבקשה לפרטים נוספים דרך חוק חופש מידע, לרבות פרוטוקול ועדת העסקאות. פה זה נהיה מוזר. רמ"י ענו כי "הפעולה נעשתה על ידי חברת עמידר ומבדיקה במאגר רשות מקרקעי ישראל על פי הגוש והחלקה לא אותר תיק נכס הקשור לגברת זו". ברמ"י ביקשו שנחזור לעמידר. כך עשינו, אלא שמעמידר נמסר כי "התגובה נותרה בעינה". בלייווייס עצמה מסרה בתגובה: "תפנה לעמידר ותשאל למה הם מתכוונים".

אדם שצלצל לאחרונה לעמידר כדי להתעניין בנכס כהזדמנות עסקית נענה על ידי המחלקה לייעוץ משפטי: "צריך שתבין, זה לא מכרז. יש פה חדר שהוא כלוא. זה קורה בכל מיני בניינים והוא בשימוש שם של אותה יחידה כבר שנים. ועדיין כדי למכור לה לפי החוק אנחנו צריכים לפרסם את התקנה הזו".

אפשר להתעניין בנכס?

"זה לא משהו שאתה יכול לקנות כרגע. אתה יכול רק לטעון שצריך להוציא זאת למכרז, אבל תזדקק לנימוקים".

אפשר לבוא לראות?

"לא".

תתנהלו בשקיפות – ונדע את האמת

אז מה בעצם קורה פה? היועצת המקורבת ביותר לרה"מ מקבלת פטור ממכרז ליחידת דיור שכבר נמצאת בשטח שלה. בעמידר טוענים שהכול מתנהל בשקיפות – אך לא כך הדבר. פרוטוקול ועדת העסקאות, השומה ושאר הפרטים – חסויים אף שמדובר בנכס ציבורי. עמידר מפנים אותנו לרמ"י שמתקשים בכלל לאתר את הנכס ומחזירים אותנו לעמידר – שמסרבים לפרט מידע נוסף.

חשוב שהציבור יידע שהרשויות המנהלות את הנדל"ן שבבעלות המדינה מתנהלות בצורה שיווינית כלפי כל אזרחי המדינה. שקיפות יכולה לשמש כפתרון מצוין.
***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי תומר אביטל

בזמן שאנחנו מדברים על מספר השרים – בכנסת משנים את המשטר בישראל

בשעות אלו מקדמים בכנסת שורה של הצעות חוק שישנו את סדרי הממשל. החל מהחלשת הפיקוח על הממשלה, סירוס עבודת השרים ועד לקביעת תאריך תפוגה מוקדם לכנסת ה-23. וכל זאת במהירות מסוכנת ולטובת אינטרסים אישיים

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

בשעות אלה משתנה שיטת המשטר בישראל. ח"כים מהקואליציה העתידית פועלים במהירות שלא נצפתה במסדרונות הכנסת החל מהבוקר (ראשון) ואל תוך הלילה, כדי להעביר את הצעת חוק "ממשלת חילופים" לתיקון המבנה החוקתי של המדינה.

בנימין נתניהו ובני גנץ. משנים יחד במהירות הבזק את שיטת המשטר בישראל (צילום: יונתן שינדל, פלאש 90)

ההצעה הוגשה מתוך כוונה לשרת אינטרסים אישיים, בחלקם באופן רטרואקטיבי, ספק אם חוקי, כאשר השינויים מרחיקי הלכת מתבצעים בחופזה חסרת תקדים. ההצעה מחלישה לא רק את הכנסת – אלא גם את הממשלה.

כמה מהשינויים המוצעים: אורך חיי הכנסת יתקצר מארבע שנים לשלוש, כוחם החשוב של ח"כים מהקואליציה יתנדף, ראש הממשלה יוכל להתמנות לשר תחת כתבי אישום, חברי כנסת שלא בחרתם יהפכו פתאום לנבחרי ציבור. האם בעתיד נוכל להחזיר את הגלגל אחורה? לפי ההצעה, כדי לשנות את חוק "ביבי-גנץ" יידרש רוב שכמעט בלתי אפשרי להשיג.

פרק 1: סירוס הקואליציה, השרים והכנסת

  • תהליך חקיקה פגום

הצעת החוק הוגשה ביום חמישי שעבר ביוזמת ח"כ איתן גינזבורג מכחול לבן. לפי תקנון הכנסת, לאחר שמוגשת הצעת חוק פרטית היא יושבת על שולחן הכנסת לפחות 45 יום עד שניתן להעלות אותה לקריאה טרומית. בזמן הזה יכולים חברי הכנסת לבחון את החוק ולגבש עליו עמדה טרם הוא מגיע להצבעה בקריאה הטרומית.

ח"כ גינזבורג במעמד אישור הצעת חוק ממשלת חילופים בוועדה הטרומית (צילום: מתוך אתר הכנסת)

ניתן לעקוף את התהליך, כפי שעשו הפעם: מיד לאחר שהונחה על שולחן הכנסת הוגשה בקשה לפטור מכך את התהליך. הצעת החוק עלתה עוד באותו היום לקריאה טרומית – ועברה. 

מאחר שאין ועדה שתדון בהצעה, נדרשה הכנסת להקים ועדה מיוחדת. גם הוועדה הזו הוקמה עוד באותו היום, בראשות ח"כ איתן גינזבורג (חוסן לישראל). הדיון התחיל מ-9 בבוקר (ראשון) ונמשך עד שעות הלילה בוועדה כדי להעביר את ההצעה בקריאה טרומית. התהליך החפוז בו היא מקודמת מעלה שורה של תמרורי אזהרה. 

  • ריבוי שרים: סירוס כוחם של ח"כים מהקואליציה

אחד השינויים שהצעת החוק מבקשת ליישם הוא קיצור את תקופת הכנסת ה-23 לשלוש שנים בלבד מיום כינון הממשלה. כשבחוק יסוד הכנסת אורך חיי הכנסת עומד על ארבע שנים. למה? כי זה מתאים להסכם הרוטציה בהרכבת הקואליציה בין ראשי הממשלה בנימין נתניהו לבני גנץ.

ח"כ לשעבר רחל עזריה, ממורדי הקואליציה הקודמת. החקיקה תסרס את המורדים (צילום: יונתן שינדל, פלאש 90)

הנושא הבא שדורש תיקוני חקיקה משמעותיים הוא ריבוי השרים. גם אם נניח את הסרבול והעניין התקציבי בצד – כמות שרים מנופחת פוגעת בעבודת הכנסת. שרים וסגני שרים לא רשאים להיות חברים בוועדות, המשמעות היא שבכנסת צפויים לשבת חברי האופוזיציה בלבד וכמה "רובוטים קואליציוניים", שככל הנראה לא ישבו בוועדות, לא יאזינו לדעות שונות או יגבשו עמדה. תפקידם יהיה להתרוצץ בין ועדה לוועדה ולהצביע כפי שיורו להם בממשלה מבלי שילמדו את הנושא. 

חברי כנסת מהקואליציה שאינם יושבים בממשלה, הינם דמויות מפתח משמעותיות ביותר לקידום חקיקה. בשונה מחברי אופוזיציה, הם יכולים להשיג רוב בהצבעה, ושלא כמו חברי ממשלה, הם יכולים, גם אם לא תמיד עושים זאת, לפעול באופן עצמאי, ללחוץ על חברי מפלגתם ולבלום מהלכים אנטי דמוקרטיים. כך למשל, בכנסת ה-20 בני בגין מהליכוד יחד עם חלק מחברי הכנסת מסיעת כולנו התנגדו לשורת חוקים, ביניהם "חוק ההמלצות".

  • הנורבגי המדלג = שינוי תוצאות הבחירות

חלק מהפתרון לכך הוא חוק נורבגי, לפיו שרים יוכלו להתפטר מהכנסת והבאים בתור אחריהם ברשימה יוכל להיכנס. אבל לאחר פירוק מפלגות לשברירים כל התפטרות של שר עשויה להכניס אחריו ח"כ שלא בהכרח ממפלגתו. על כך מצאו בכחול לבן פתרון יצירתי – "נורבגי מדלג". 

ח"כ רויטל סויוד מהעבודה. החוק הנורבגי המדלג יכול לאפשר ליו"ר מפלגתה להכניס אותה לפני קודמיה, בניגוד להסכם עם מרצ (צילום: יוסי זמיר)

החוק נועד לפסוח מעל חברי כנסת מיועדים ברשימה שאינם מהמפלגה של השר המתפטר. כך למשל, אם לדוגמה מרצ התמודדה ביחד עם מפלגת העבודה ברשימה אחת ומפלגת העבודה זוכה למנות שרים, אלו יכולים להתפטר מהכנסת ומי שיכנס במקומם אלו רק חברי העבודה. 

כלומר, מדובר בשינוי תוצאות הבחירות לאחר הבחירות – החוק שנקרא "נורבגי מדלג" – עדיין לא נמצא בחקיקה אך מרחף כל העת ועשוי לעלות שוב בקרוב. 

שינוי חקיקתי שכזה דומה לשינוי תוצאות הבחירות לאחר הבחירות: המפלגות המתמודדות לכנסת מתמודדות ברשימות שאותן הן מפרסמות לציבור. הציבור מסתכל על הרשימה, מגיע לקלפי ומצביע לפי הרשימה הקרובה ביותר להשקפת עולמו. חוק שמבקש לבטל את סדר הרשימה שנבחרה, מתעלם מרצון העם.

  • כן המפקד: המאזן בין גוש גנץ לגוש נתניהו

ביטול סמכויות רה"מ – בחוק המוצע, ראש הממשלה בממשלת חילופים לא יוכל לפטר שרים שלא הוא מינה. כלומר, בחוק המוצע נתניהו לא יוכל לפטר שרים שמינה גנץ ולהפך. מינויים ופיטורים של שרים הם חלק משמעותו מכוחו, כך שביטול אפשרות זו עלול למנוע פיקוח אפקטיבי שלו על תפקודם.

גם אחריות השרים עשויה להיפגע בעקבות הצעת החוק. כך נכתב: "תקבע הממשלה מנגנון הצבעה שלפיו כוח ההצבעה של כלל השרים בעלי הזיקה לראש הממשלה יהיה זהה לכוח ההצבעה של כלל השרים בעלי הזיקה לראש הממשלה החלופי". המשמעות היא שבממשלה מאזן לעומתי שבו מספר האצבעות שווה וידוע מראש.

"השיקול הפוליטי של יצירת 'מאזן אימה' בין שני הגושים הפוליטיים המרכיבים את הממשלה על מנת שלא יפרו את התחייבויותיהם זה כלפי זה, גבר על האינטרס הציבורי", טוענים במכון הישראלי לדמוקרטיה.

מספר ההצבעות ידוע מראש, חברי הקואליציה יצביעו בלי לחשוב. בצלאל סמוטריץ ובני בגין (צילום: יוסי זמיר)

 

שרים יושבים בממשלה כדי לקבל החלטות כאנשים חושבים. יצירת מנגנון "שיאזן בין עמדות הצדדים" מבטל את הרצון החופשי של השרים, שיקבלו החלטות רק על פי מה שראש ה"גוש" שלהם אמר להם, כדי למנוע יתרון לגוש המקביל בקואליציה, ולא על בסיס המחשבה החופשית כפי שהיינו מצפים. זהו מהלך שיחזק את כוחם של גנץ ונתניהו ויחליש את השרים בממשלה.

הנדל והאוזר מחוקקים לעצמם מפלט מהסנקציות

בנוסף, מתוך כוונה לחזק את המבנה המפלגתי ולמנוע פיצולים, ישנן כמה סנקציות בחוק על חברי כנסת שמבקשים להתפלג ממפלגתם. מי שחותרים לכך הם יועז הנדל וצביקה האוזר שהתפלגו ממפלגת תלם בראשות בוגי יעלון וכעת מבקשים לבטל, באופן רטרואקטיבי, את הסנקציה המוטלת עליהם בחוק – רק להם ובאופן זמני.

חברי הכנסת צבי האוזר ויועז הנדל מסדרים לעצמם פטור רטרואקטיבי מהסנקציות על פרישתם (צילום: נועם ריבקין פנטון, פלאש 90)

מדובר בסנקציה שמונעת מח"כים להתפלג בשנתיים הראשונות של הכנסת. בטווח הקצר הרווח של האוזר והנדל עומד על כ-3 מיליון שקלים לשנה. בטווח הרחוק המשמעויות מרחיקות לכת: ביטול הסנקציות יעודד ח"כים להתפלג ממפלגתם, ולא רק שהם לא נקנסו, אלא גם יקבלו צ'ופר. האוזר והנדל יקבלו בבחירות הבאות יותר מ-4 מיליון שקלים לקמפיין. נזכיר שמדובר בחוק שיחול רטרואקטיבית כדי לשרת צורך אישי.

כדי שנתניהו יוכל לשמש שר – עוקפים את בג"ץ 

המכון הישראלי לדמוקרטיה מצביע על עוד שורת בעיות בחוקים. כך למשל, המצאת תפקיד ראש הממשלה החלופי, שעוקפת את פסיקת בג"ץ כדי לאפשר לנתניהו לשמש כשר בזמן שהוא עומד למשפט.

לפי פסיקת דרעי פנחסי של בג"ץ, שר שהוגש נגדו כתב אישום חייב להתפטר כל עוד שאלת רה"מ נשארה פתוחה, לפחות בכל הנוגע לתפקיד הרכבת הממשלה. כשנתניהו יסיים את כהונתו לאחר שנה וחצי, הוא יהיה עשוי להתמנות לשר ולפיכך להתפטר. 

החוקים החדשים יאפשרו לנתניהו לכהן כשר תחת כתב אישום. בתמונה: הפגנה משישי האחרון נגד ממשלת החירום (צילום: תומר נויבברג, פלאש 90)

כדי לפתור זאת המציאו את תפקיד "ראש ממשלה החלופי", תפקיד שלא היה קיים קודם לכן. לטענת גורמים רבים, בינהם גם המכון הישראלי לדמוקרטיה, החוק יאפשר לנתניהו להמשיך לכהן בתפקיד מקביל לראש הממשלה, מבלי להיות שר ומבלי שיהיה חייב להתפטר. על כל פנים, מדובר, גם פה בחקיקה פרסונאלית וגם רטרואקטיבית, מאחר והמשפט של נתניהו, בשלושה כתבי אישום, היא עובדה מוגמרת.

אי אמון בהצבעות אי אמון

לפי החקיקה המוצעת מוצע לעקר מתוכן את מוסד אי האמון בממשלה. "החליטה הכנסת להביע אי אמון בממשלת חילופים ולהביע אמון בממשלה אחרת […]", לשון החוק, "ראש הממשלה וראש הממשלה החלופי בממשלת החילופים שבה הובע אי האמון לא יהיו רשאים לעמוד בראשות הממשלה האחרת". כלומר, אם יפילו ממשלה בראשות נתניהו או גנץ, האדם השני לא יוכל לעמוד בראש אותה הממשלה. 

הצבעת אי אמון בממשלה ב-2010. אם הכנסת תפיל את הממשלה, רה"מ החלופי לא יוכל לעמוד בראשה (צילום: קובי גדעון, פלאש 90)

כל חבילת החקיקה עליה חתום איתן גינזבורג יחד עם מיקי מכלוף זוהר, אבי ניסנקורן, יעקב אשר, יואב בן צור, איציק שמולי, אורלי לוי אבקסיס וצבי האוזר, משוריינת ברוב של 75 חברי כנסת. אם ירצו בכנסת לבטל את תיקוני החוק המסורבלים, חסרי התקדים, יהיה זה כמעט בלתי אפשרי, כיוון שכדי לעשות זאת נדרשים 75 חברי כנסת. כלומר, החתומים יצרו "רוב מלאכותי" כדי לשנות חקיקה פרסונאלית שנועדה לשרת צורך רגעי.

אנחנו עדיין לא יודעים הכל, האמת שגם מציעי החוק לא. המשמעויות והפרשנויות שלו רחבות ובלתי ידועות: מה המשמעות של "שרים שהם בזיקה"? איך מקבלים החלטות בממשלה? אם גנץ בעד העלאת קצבת הנכים ונתניהו נגד – אז מה עושים? כן מעלים, או לא מעלים? 

אזמ"ע (איך זה משפיע עליך?): ממש עכשיו משנים את שיטת המשטר בישראל, בחסות מגיפת הקורונה ובמהלך נחפז ופזיז. החקיקה מחלישה את הכנסת, לא רק את האופוזיציה אלא גם את חברי הקואליציה שבתוכה. היא מעמיקה את תרבות המשמעת הקואליציונית ומסרסת אפילו את כוחם של השרים.

האם תיקוני החקיקה נחוצים לישראל לטווח הארוך? זה כבר נוגע לדיון עמוק יותר. יכול להיות שבישראל יש מקום ל-36 שרים, יכול להיות שצריך גם לשנות את הדרך בה מצביעים אי אמון ולקצר את חיי הכנסת לשלוש שנים. 

מה שבטוח: החתומים על הצעת החוק הזו מפגינים חוסר כבוד לחוקי מדינת ישראל ומוסדותיה והופכים את המבנה המשטרי לערימת פלסטלינה רכה. זילות שכזו כלפי חוקי המדינה מהווים מדרון חלקלק שיאפשר לכל כנסת שתבחר, מימין או משמאל, להחליט בחקיקה, לעיתים בלתי הפיכה, על סדרי שלטון שנוחים לה. תוכלו לקרוא על כך עוד בהרחבה, במסמך שכתב הייעוץ המשפטי של הוועדה. 

  • מעש"י (מה לעשות כדי לתקן?): הרצון והצורך של סיעות כחול לבן והליכוד להקים ממשלה הוא לגיטימי ומובן. אבל ההסדר שלהם חייב להיות מבוסס על כבוד והבנה הדדית ולא בחקיקה שמסכנת את המבנה החוקתי וההסדרים הדמוקרטיים של מדינת ישראל. כדי לתקן את החקיקה יידרש רוב של 75 ח"כים – משימה קשה עד בלתי אפשרית. אף ייתכן שזה לא יעבור את מבחן בג"ץ. אנחנו ב"שקוף" נמשיך לעדכן במשמעויות השונות של חקיקת הבזק. הפיצו את המידע לכל מי שאתם מכירים. תוכלו להצטרף להפגנה הדיגיטלית שלנו "אומרים לא לדו-קטטורה!", שבה פרסמנו רשימת דרישות לנבחרי הציבור.
  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתוב לעיתונאי עידן בנימין

מטרחנות לשבת לטיעון בבג"ץ

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

"זו כנראה אחת הכתבות הטרחניות ביותר שכתבנו". כך סיכמנו, תומר ואני, את הכתבה המגה טרחנית שפרסמנו באוגוסט, לפני הבחירות לכנסת ה-22. לפחות כך חשבנו אז. הטרחנות המדוברת ההיא דנה בכיתוב שמופיע בפתק של מפלגת הליכוד: "מחל – בהנהגת בנימין נתניהו לראשות הממשלה". 

כתבנו שם שהפתק של מפלגת הליכוד (בו נכתב "בהנהגת בנימין נתניהו לראשות הממשלה) מטעה, מכיוון שבקלפי בוחרים רק מפלגה ולא ראש ממשלה, וטענו כי שינויים בדמוקרטיה עושים בצעדים קטנים, חלקם סימבוליים בלבד, כדוגמת הפתק. 

בנימין נתניהו משתמש בפתק כטיעון לגיטימי למועמדותו

וזה אכן מה שקרה: באוקטובר, לאחר הבחירות, כשחשש נתניהו שבליכוד מעוניינים להחליף אותו כמועמד לראשות הממשלה, שלף את הפתק מהמעטפה וכתב בחשבון הטוויטר שלו: ""למעלה ממיליון איש הצביעו עבורי באופן ישיר לראשות הממשלה, בפתק מחל שעליו כתוב: הליכוד בהנהגת בנימין נתניהו לראשות הממשלה".

אבי הלוי מציג את טיעון הפתק בבג"ץ

ביום שלישי האחרון, במסגרת הדיון בבג"ץ בשאלה האם נתניהו יוכל להקים את הממשלה הבאה, שלף עורך הדין של הליכוד, אבי הלוי, את אותו פתק מפורסם.

כחלק מקו ההגנה, הלוי טען שהציבור הוא שבוחר. ולמרות שאין בחירה ישירה לראשות הממשלה, על פתק הליכוד נכתב "בהנהגת בנימין נתניהו לראשות הממשלה, זה מה שהציבור רוצה". כך הוא טען. עוד הוסיף, כי לבדיקתו הליכוד היא גם המפלגה היחידה שעושה זאת (מה שאגב נכון, בדקנו).

השופט חנן מלצר, יו"ר ועדת הבחירות בכנסת ה-21 וה-22, הזכיר לו שאין לדבר הזה שום תוקף. 

העובדה שנתניהו כבר השתמש בטיעון הזה כנגד החלפתו בראשות הליכוד, ושהשבוע עו"ד הלוי בחר להוסיף אותו לקו ההגנה מול ההרכב הכי בכיר של בג"ץ מעידה שלא בסתם טרחנות עסקינן – אלא בניסיון ליצור שינוי מהותי בתפיסה הדמוקרטית של הציבור הישראלי.

לבקשת "שקוף": נחשף יומן שרת הבינוי והשיכון

שרת הבינוי והשיכון, יפעת שאשא-ביטון (הליכוד), חשפה לבקשת "שקוף" את יומן הפגישות שלה לחודשים יולי-נובמבר 2019. מקריאת היומן, השקוף והמפורט מאוד, עולה כי מתחילת השנה נפגשה שאשא-ביטון עם 36 ראשי רשויות המקושרים למפלגת כולנו או לליכוד, והשתתפה בסיור בנושא בטיחות בבנייה – עם מנהלת חברה שבאתריה נהרגו 6 פועלים השנה

 

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| יעל פינקלשטיין |

שרת הבינוי והשיכון, יפעת שאשא-ביטון, נכנסה לתפקידה במשרד בינואר 2019. לפי יומנה, שמפורסם במלואו בעקבות בקשת "שקוף", עולה כי יצאה לסיורים רבים ברחבי הארץ, השתתפה בלפחות 20 כנסים מפלגתיים עם שר האוצר משה כחלון, ונפגשה פעמים רבות עם ראשי רשויות, וכן עם יועצי תקשורת ועיתונאים.

סיור בנושא בטיחות עם מנהלת חברה שבאתריה נהרגו 6 פועלי בניין מתחילת השנה

מאז תחילת השנה נהרגו 45 פועלי בניין בתאונות עבודה – עליה מהשנה שעברה, בה נהרגו 39 פועלים. השרה השתתפה בשני אירועים בלבד בנושא בטיחות בענף הבנייה. האחד – כנס של לשכת הקבלנים בישראל, והשני – "סיור אתרי בטיחות" שנערך באוגוסט השנה. הסיור נערך לבקשת קבלנים, בהם רונית שבירו, שמנהלת עם בן זוגה רמי את חברת הבנייה "רמי שבירו", באתריה נהרגו 6 פועלי בניין מתחילת השנה. חודש לאחר אותו סיור, נהרג פועל בניין באתר בנייה בבעלות החברה, ורמי שבירו נעצר בחשד לגרימת מוות ברשלנות

יום הסיור ביומן השרה

עם זאת, לטענת משרד השיכון קידמה השרה צעדים לצמצום התאונות באתרי הבנייה – בהם יוזמה לתיקון חקיקה שתאפשר לרשם הקבלנים לשלול רשיון של קבלן ל-30 יום, במידה ונהרג פועל בתאונה באתר שבאחריותו.

36 פגישות עם ראשי רשויות מהליכוד או מכולנו

השרה שאשא-ביטון חברה במפלגת כולנו, ויחד עם סיעתה חברה בבחירות האחרונות לליכוד. לפי יומנה, מאז תחילת כהונתה בתפקיד נפגשה השרה עם 55 ראשי רשויות לפחות, בסיורים שערכה ברחבי הארץ. 36 מתוכם מזוהים עם מפלגת כולנו או עם הליכוד, רצו למועצה מטעמן או שהינם מקורבים לשר משה כחלון או לראש הממשלה נתניהו. בבחירות לרשויות המקומיות שנערכו ב-2018, נבחרו 14 נציגי מפלגת כולנו לכהן כראשי רשויות – עם 12 מהם נפגשה השרה שאשא-ביטון מאז ינואר. עם תומר גלאם למשל, ראש עיריית אשקלון הנבחר שהיה מועמד כולנו בבחירות למועצה, נפגשה השרה 4 פעמים.

השרה שאשא ביטון והשר כחלון עם ראש העיר אשקלון (תמונה: עמוד הפייסבוק של תומר גלאם)

יומן שקוף במיוחד

יומנה של שאשא-ביטון שקוף ומפורט במיוחד: בעוד ששרות ושרים אחרים נוהגים להשחיר שורות ביומני הפגישות שלהם על מנת להסתיר מידע מהציבור, ביומן שרת הבינוי והשיכון אין אף לא השחרה אחת, וכולו פתוח לעיון הציבור. מקריאת היומן ניתן לראות שאף שכל כהונתה של שאשא ביטון התקיימה בפגרה, רוב ימי העבודה שלה ארוכים ועמוסים, ומלאים בפעילות בשטח.

להשקפת יומני הפגישות חשיבות רבה: היא תורמת להגברת האמון של הציבור בנבחרות ונבחרי הציבור, מאפשרת לו לפקח על עבודתם ויכולה לצמצם בהמשך פגישות לא רצויות – למשל עם לוביסטים או בעלי עניין אחרים: אם ח"כים יידעו שהציבור צופה בלו"ז שלהם, הם יחשבו פעמיים עם מי הם נפגשים.

ימים לדוגמא מיומן השרה

לשקיפות משמעות גדולה במיוחד בשנה האחרונה בה הכנסת בפגרה. בתקופה זו אין לנו כמעט שום דרך לדעת מה נבחרינו עושים בזמן זה. הנוכחות בכנסת דלה, אין כמעט דיונים בוועדות או חקיקה (אבל משכורת מלאה כל חודש – יש ועוד איך).
האם הם מתרוצצים בין מפגשים עם אזרחים, או עם בעלי הון? מקדמים דרכים לפקח על הממשלה, או צופים בנטפליקס מבוקר עד לילה? אם לא ישתפו אותנו במידע – לא נוכל לדעת.

מליאת הכנסת – ריקה

מלשכת שרת הבינוי והשיכון, ח"כ ד"ר יפעת שאשא ביטון נמסר:

"מאז כניסתה לתפקיד, מקיימת השרה פגישות עבודה עם ראשי רשויות, בנושאים הנוגעים לפעילות המשרד בהם 'מחיר למשתכן', פינוי-בינוי, דיור ציבורי ועוד. פגישות אלה נועדו לסייע בקידום תכניות, בהסרת חסמים, בזירוז הליכים ובמתן מענה לאתגרים ולצרכים הייחודיים בכל עיר, בתחומים שתחת אחריות וסמכות השרה. המפגשים עם ראשי הרשויות או מי מטעמם מתקיימים בלשכתה או במסגרת סיור ברשות עצמה".

לדבריה, "נושא הבטיחות באתרי הבנייה אומנם נמצא תחת אחריות ישירה של משרד העבודה והרווחה אך למרות זאת, שרת הבינוי והשיכון לא עמדה מנגד ולאור העלייה במספר הקורבנות כתוצאה מתאונות בענף הבנייה, נרתמה לצמצום התופעה במקומות בהם משרד הבינוי והשיכון יכול להשפיע ולתרום את תרומתו. כך למשל, קודם במשרד תזכיר החוק המדובר. בנוסף, הוכנס רכיב של בטיחות במכרזי ביצוע תשתיות והוגברה פעילות המשרד בכל הקשור להכשרת העובדים בענף בנושא הבטיחות".

עוד הוסיפה כי "סיור אתרים בנושא בטיחות התקיים באוגוסט האחרון לבקשת הקבלנים עם הנהלת התאחדות הקבלנים בוני הארץ לנוכח הצעדים שביקשה השרה לנקוט בנושא זה. השרה והגורמים המקצועיים במשרד מנהלים שיח רציף מול ההתאחדות במטרה לגבש צעדים נוספים לצמצום ממדי התופעה".

מה חושבים בכירי הליכוד על ראש ממשלה תחת כתב אישום? תלוי באיזו שנה תשאלו אותם

מי משרי הליכוד אמר "אם יוגש כתב אישום, נתניהו לא יוכל להמשיך לכהן"? ומי מנגד הכריז: "ראש ממשלה שמוגש נגדו כתב אישום על שוחד, לא יכול להיות ראש ממשלה"? נברנו בארכיון וגילינו כיצד השתנו עמדות בכירי הליכוד כלפי ראש ממשלה שמכהן תחת כתב אישום, משנת 2007 ועד ימים טרופים אלו. מה יש להם להגיד היום בנושא?

 

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| יעל פינקלשטיין |

"מדובר על ראש ממשלה השקוע עד צוואר בחקירות, ואין לו מנדט ציבורי ומוסרי לקבוע דברים גורליים במדינת ישראל – כי קיים חשש אמיתי שהוא יכריע הכרעות על בסיס האינטרס האישי של ההישרדות הפוליטית שלו, ולא על בסיס האינטרס הלאומי". אלה היו מילותיו של בנימין נתניהו עצמו, בראיון לחדשות 2 בשנת 2008, על ראש הממשלה דאז החשוד בפלילים אהוד אולמרט.

בעוד שסרטון זה הפך לוויראלי, אמירות דומות לזו נשמעו גם מחברי כנסת נוספים – שחלקם בכירים כיום בליכוד – גם כאשר התמונה התהפכה וכעת זה ראש מפלגתם שנמצא במצב משפטי מסובך אף יותר. הכנו עבורכם לקט נבחר:

נתניהו, כחלון וארדן (אתר הכנסת)

"רק התפטרות הממשלה תשים קץ למסכת הכשלונות והתקלות האינסופיים שאירעו בשנה האחרונה בתחום המדיני, הביטחוני וטוהר המידות", הסביר יובל שטייניץ, 2007

"אין מנוס להקדים את הבחירות. כל עוד אולמרט הוא ראש הממשלה, אינטרסים חיוניים של המדינה נפגעים".  ישראל כץ, 2007

כץ ונתניהו (אתר הכנסת)

"שום מקום עבודה, ודאי לא משרד רה"מ, אינו יכול להרשות לעצמו שמי שאמור לנהל אותו יקדיש את מרב זמנו להתייעצויות עם עורכי דין ויועצים אחרים בניסיונות להיחלץ מזרועות החוק. בכל פעם שנראה שאולמרט הגיע לתחתית, הוא מוכיח לנו שניתן לרדת נמוך יותר. הציבור לא ישכח לשותפיו הקואליציוניים של אולמרט ולשריו, את מדיניות 'שתיקת הכבשים', אותה הם נוקטים אל מול החשדות הפליליים נגדו" גלעד ארדן, 2007

"עם אחוזי תמיכה אפסיים, חקירות פליליות וקואליציה מתפרקת, הוא נאחז בקרנות המזבח" יולי אדלשטיין, 2007

אדלשטיין ונתניהו (אתר הכנסת)

"לממשלה ששקועה עד לצוואר בחקירות פליליות ונכשלת במתן ביטחון לאזרחיה, אין זכות קיום", טען גדעון סער בשנת 2008.

חלק מחברי הקואליציה אף התבטאו בנושא בשנים האחרונות, בקשר לחקירות נתניהו.

כך למשל אמר השר משה כחלון בשנת 2018: "אם יוגש כתב אישום, נתניהו לא יוכל להמשיך לכהן".

בשנת 2017, טען השר דוד אמסלם כי "ראש ממשלה שמוגש נגדו כתב אישום על שוחד לא יכול להיות ראש ממשלה". כשנשאל על כך לאחרונה בראיון לאחר ההודעה על הגשת כתב האישום, הסביר אמסלם שאילו היה מאמין לכתב האישום, היה דבק בדברים שאמר אז, אם כי זה לא המצב: "ראש ממשלה של מדינת ישאל שמוגש נגדו כתב אישום נגד שוחד אמיתי, כמו שאנשים ברחוב מבינים מה זה שוחד […] אם הייתי מאמין שיש פה שוחד הייתי הראשון שיוצא נגד ראש הממשלה".

כחלון ואמסלם (אתר הכנסת)

בשנת 2017, אמר סגן השר אבי דיכטר כי "ראש ממשלה או שר ביטחון שמוגש נגדם כתב אישום – דרך המלך אומרת שעליהם לעזוב את תפקידם, אלא אם יש סיבה מיוחדת אחרת. אני מקווה שזה לא יקרה".

לא רק זאת. חשוב להזכיר: ב-2008 הוגש חוק לפיו אם יוגש כתב אישום נגד רה"מ – הוא ייאלץ להתפטר. מי הצביע בעד החוק הזה? בין היתר גפני, ליצמן, כחלון, שטייניץ, חיים כץ ואחד נתניהו.

תגובות? רוב הח"כים מעדיפים לשתוק

פנינו לחברי הקואליציה שהתבטאו בנושא כהונת ראש ממשלה החשוד בפלילים לפני כעשור, ושאלנו אם עדיין עומדים מאחורי מה שאמרו אז – ואם לא, מה הוביל לשינוי בעמדתם. ארדן, אדלשטיין, כץ, שטייניץ וכחלון בחרו שלא להגיב לדברים.

דוברו של ח"כ אבי דיכטר הפנה אותנו לפוסט שפרסם בפייסבוק לאחר ההודעה על הגשת כתב האישום נגד נתניהו, בו נכתב:

"חזקת החפות עומדת לכל אדם, גם אם קוראים לו בנימין נתניהו. נדמה שרבים שכחו זאת. היכרותי עימו משתרעת על פני עשרות שנים מימי היותו מפקד צוות בסיירת מטכ״ל ועד להיותו ראש ממשלה. אני מעריך מאוד את פעילותו הענפה למען מדינת ישראל, הכוללת הישגים מדיניים רבים ועמידה איתנה על בטחוננו. אלו הם ימים לא קלים לכולנו, אבל חברות ורעות הם ערכים שנמדדים ברגעים הקשים. לשון החוק מאוד ברורה ומאפשרת לו להילחם על חפותו. ראיתי את ראה״מ נתניהו מנהל את ענייני המדינה ביעילות ובמסירות גם בתקופות קשות למדינה ולו. אני משוכנע שכך גם ימשיך לעשות לאחר ההחלטה מאמש. שבת שלום".

דיכטר ונתניהו (אתר הכנסת)

מדוברו של ח"כ סער נמסר: "כבר ב-2006 בעקבות אופן ניהול מלחמת לבנון השניה קרא ח״כ סער להתפטרותו של ראש הממשלה אולמרט. עמדתו זו נותרה בעינה לכל אורך הקדנציה של אולמרט כראש הממשלה. ביסודה – תפיסתו של ח״כ סער שחלקה על דרכה של ממשלת אולמרט בנושאים המדיניים (המו״מ עם הפלסטינים, תהליך אנאפוליס) והביטחוניים".

לא רק חברי הליכוד גמישים בדעותיהם: ח"כ יאיר לפיד למשל, מתנגד היום לחוק שיעניק חסינות מהעמדה לדין לראש הממשלה – אך ב-2008 חשב שזה דווקא רעיון טוב. תוכלו לראות פוליטיקאים נוספים ששינו את דעתם בפרק של התכנית "מהצד השני".

כמה כסף המפלגות חייבות לנו? בדקנו: 179,299,539 שקלים

יתרת ההלוואות שניתנו למפלגות נחשפת: מפלגת הליכוד חייבת את הסכום הגדול עם הלוואה שעומדת על כ-60 מיליון שקל, בכחול לבן חייבים 42 מיליון שקל, מרצ מצידה מיצתה את כל מסגרת האשראי המותרת לה וכך גם מפלגת העצמאות. מה ההלוואות שלקחו המפלגות יכולות ללמד אותנו על מצבן הפיננסי, ולמה אנחנו עדין לא יודעים לאן הולך מרבית תקציב המפלגות? כל הפרטים בכתבה

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

שתי מערכות הבחירות האחרונות לא רק שיסעו את החברה הישראלית כולה, אלא גם הכניסו את המפלגות לתסבוכת כספית עמוקה, עד כדי כך שהח"כים החליטו לדחות את הגשת הדוחות הכספיים של המפלגות ולפרוס את ההלוואות שלהן משלוש שנים לארבע וחצי.

אנחנו לא יכולים לדעת בדיוק מה מצבן הפיננסי ומבקר המדינה עדין לא יכול לבדוק את התנהלותן, אבל מידע שנחשף במסגרת בקשת חופש מידע שהוגשה על ידי "שקוף", שופך מעט אור על ההלוואות שהן קיבלו מהכנסת, וכמה הן חייבות לנו היום. המידע מציג את יתרת ההלוואה שנותרו למפלגות להחזיר לכנסת והן מסתכמות בסכום הנושק ל-180 מיליון שקלים. על כל המפלגות מוטלת החובה להחזיר אותו מתוך המימון השוטף בתוך 4.5 שנים. 

מידע חשוב למי שטרם מכיר את מימון מפלגות

על קצה המזלג:

  1. מפלגות המכהנות בכנסת מקבלות מימון מהמדינה.
  2. הכסף ניתן באופן שוטף בזמן הכהונה וכן עבור קמפיין הבחירות.
  3. הסכום הנמסר לכל מפלגה מחושב על פי "יחידת מימון", ששוויה כ-1.4 מיליון שקל.
  4. מימון קמפיין בחירות: כל מפלגה מקבלת את ממוצע המנדטים שלה בין הכנסת הקודמת לבאה אחריה, ועוד אחד. לדוגמא, מרצ זכתה בכנסת ה-19 בשישה מנדטים ובכנסת ה-20 בחמישה. ולכן היא קיבלה 6.5 יחידות מימון בתחילת הכהונה האחרונה (ממוצע 5.5, ועוד 1), כלומר כ-9.1 מיליון שקל.  
  5. המימון השוטף: תשלום חודשי שוטף של 6% מיחידת מימון, לפי מספר המנדטים הנוכחי, ועוד אחד. אם נחזור לדוגמא של מרצ, המפלגה מקבלת מדי חודש כ-500 אלף שקל (5 ועוד 1, כפול 6% מיחידות מימון השווה ל-1.4 מיליון שקל).

הליכוד וכחול לבן לקחו את הלוואות הגדולות ביותר, בגשר, חד"ש ותע"ל טרם ביקשו, ובמרצ מינפו את ההלוואה למקסימום

יכולת לקיחת ההלוואה מותנית במספר המנדטים שיש למפלגה – ככל שמספר המנדטים גדול יותר, כך ניתנת אפשרות להלוואה גדולה יותר. כך, הליכוד יכול לקחת 60 מיליון שקל ועדיין לא למצות את ההלוואה. לעומת זאת, 'ישראל דמוקרטית' שנציגה היחידי בכנסת הוא יאיר גולן לקחה קרוב ל-4.5 מיליון שקלים, הלוואה שמשקפת את מלוא החוב שהיה יכול לקחת. גם מפלגת מרצ שותפה למיצוי המלא עם הלוואה של כ-9 מיליון שקלים. ויפעת שאשא ביטון, הח"כית היחידה במפלגת כולנו, חייבת כרגע 4.5 מיליון שקלים ויש לה 4.5 שנים להחזיר. 

ממפלגות הליכוד, מרצ, כולנו וכחול לבן טרם נמסרה תגובה והיא תובא כאן כשתתקבל. בלשכתו של יאיר גולן הפנו אותנו לאהוד ברק, שתגובתו טרם הושגה. 

הנחת העבודה שהכנסת תחזיק זמן רב 

על פי חוק, מפלגות יכולות לקחת עד חצי מהמימון השוטף שמגיע להן על פני שלוש שנים – מעל 1.5 מיליון שקל לח"כ. אך בהחלטה של ועדת הכנסת לקראת הבחירות האחרונות, הוארכה התקופה לכ-4.5 שנים, מה שגם הגדיל את גובה ההלוואה המותרת. ומה יקרה אם נלך שוב לבחירות בקרוב? החוב הזה יוחזר בחלקו על ידי המקדמה שיקבלו לקראת הבחירות (קרוב ל-140 מיליון שקלים), ובכנסת הבאה כבר יקחו הלוואות חדשות.

כרוניקה של רשלנות וניהול כושל  

אנחנו מאמינים שמימון ציבורי למפלגות הוא דבר חשוב, אבל האופן בו מנהלים את הכסף שלנו הוא שערורייתי. להזכירכם, מבקר המדינה כתב כל שנה (כמעט – כזכור השנה הח"כים דחו את הגשת הדוחות) על התנהלות המפלגות עם הכסף שלנו. ביש עתיד ובבית היהודי כבר הוכיחו למבקר שתיעוד הוצאות זו המלצה בלבד, וביהדות התורה השתמשו בכסף כדי לחלק שירותי ייעוץ מס ומשכנתא בחינם. 

הכסף לא שקוף, ואנחנו לא יודעים איך בזבזו אותו. רק השבוע חשפנו כיצד מרצ, המפלגה שכנראה נמצאת במצב הפיננסי הקשה ביותר, ממשיכה לעבוד עם קרוב משפחה של ח"כ מהמפלגה באופן קבוע. באיזה היקף? אנחנו לא יכולים לדעת.

אזמ"ע – איך זה משפיע עליכם?

במקום בו יש שקיפות, יש פחות בזבוז. התנהלות הפוליטיקאים הופכת לאחראית וזהירה יותר, והם מתנהלים בחסכנות. הדגמנו בדיוק את זה בשתי כתבות שפרסמנו החודש על תקציב קשר עם הציבור. כספי מימון מפלגות, שיוצאים לכולנו מהכיס, נשארים במחשכים ואין לנו מושג איך מבזבזים אותם. כסף שהיה יכול ללכת לבריאות, חינוך וביטחון – ייתכן ומושלך לפח.

מעש"י – מה עושים (כדי) שיתוקן?

לא יפתיע אתכם, אבל אפשר לדאוג שהכסף יהיה שקוף. המפלגות חייבות לפרסם דוח הוצאות כפי שמפרסם כל משרד ממשלתי.

 

בקלפי בישראל מצביעים למפלגה ולא לראש ממשלה – בליכוד חושבים ההפך

ועדת הבחירות המרכזית אישרה לליכוד בבחירות הקודמות להציג על פתק ההצבעה את בנימין נתניהו כמועמד "לראשות הממשלה". אלא שבקלפי בוחרים במפלגה, ולא בראש ממשלה. האם זו הטעייה? ברוכים הבאים למגה #טרחנות_לשבת

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

|עידן בנימין, תומר אביטל|

צילום: יוסי זמיר

בשנות ה-90 ניסו בישראל את שיטת הבחירה הישירה גחמה שזירזה את התפוררות המפלגות הגדולות, ולא החזיקה מעמד זמן רב. בבחירות שנערכו בשיטה זו הניחו בקלפי פתק אחד למפלגה ופתק נוסף לראש הממשלה. המהלך יצר חוסר יציבות בקואליציה מאחר ומי שנפגעו ממנו הן בעיקר המפלגות שהציגו מועמד לראשות הממשלה. 

החוק בוטל בשנת 2001 ומאז וחזרנו להצביע רק למפלגות.

בראשות המפלגה או לראשות הממשלה?

בפתקים שהונחו בפניכם בקלפי בבחירות האחרונות הופיעו האותיות של המפלגות (מחל, אמת, וכו') ומתחתם כינוי הרשימה. 

חלק מהרשימות בחרו לציין גם את מי שעומד בראשן, לדוגמא:"ישראל ביתנו בראשות אביגדור ליברמן", "הימין החדש בראשות שקד ובנט", "העבודה בראשות אבי גבאי".. 

אבל יש רשימה אחת שלדעתנו הטעתה את הבוחר – הליכוד. על פתק המפלגה בבחירות לכנסת ה-21 נכתב: "בהנהגת בנימין נתניהו לראשות הממשלה". אלא שאיננו בוחרים ראש ממשלה בקלפי – אלא מפלגה. 

על הפתק בהחלט יכול להיות כתוב: "בהנהגת בנימין נתניהו" או "בראשות בנימין נתניהו". הטקסט הנוכחי הופך למעשה את כל הליכוד לשולייה של נתניהו.

שינוי השיטה – באמצעים סמליים

גם שינויים קטנים, קוסמטיים, עשויים להוביל אט-אט לשינוי בדעת הקהל. גלי ההדף של סגנון שונה אך רשמי – יכולים לסחוף את כל המדינה, במיוחד כשהם מובלים על ידי מפלגת השלטון. מקרה זה, לצד מהלכים כמו הצהרת הנאמנות של חברי הליכוד לנתניהו והכרזה שהוא המנהיג היחיד – ממקמים את הרעיון כי המפלגה היא אדם אחד בלבד – למרכז הבמה.

לצד המנהיג – תכניסו שורת אנשים למרכז העצבים של המדינה

שיטת הבחירות בישראל היא כזו בה האזרחים בוחרים במפלגות. לאחר מכן, המפלגות ממליצות על ח"כ שלדעתם מתאים להרכיב ממשלה. אם אותו ח"כ מצליח להרכיב קואליציה הוא גם יהיה ראש הממשלה. 

כשמגיע בוחר מתלבט לקלפי – כזה שעשוי להיות שרוי בלחץ ולא תמיד להכיר את הפרטים בהליך הרכבת הממשלה – פתק עליו כתוב כי "לראשות הממשלה"עשוי לחזק את אמונתו כי הוא בוחר עכשיו ראש ממשלה – אף שהוא למעשה בוחר ברשימה עתירת מועמדים – שלכל אחד מהם תהיה השפעה עצומה על חייו.

כשפנינו לוועדת הבחירות המרכזית בנושא מסרו לנו כי רשימה יכולה לבחור בכל כינוי שאיננו מטעה. כדי להגדיר פתק זה כמטעה – יש להגיש עתירה לוועדת הבחירות.

זו כנראה אחת הכתבות הטרחניות ביותר שכתבנו. ועדיין, אם אתם מסכימים איתנו: אתן מוזמנות לעתור לוועדת הבחירות או פשוט לפנות לליכוד (כאן) בבקשה לשנות את הכיתוב ל"מפלגת הליכוד בראשות בנימין נתניהו". 

פנינו לליכוד שלא מסר תגובה.

חשיפה: כמה כסף הוציאו המתמודדים במפלגות על הפריימריז?

לראשונה, בבחירות האחרונות קיבלו הח"כים שהתמודדו בפריימריז מענקים מקופת המדינה של עד 324 אלף שקל. רובם מיצו אותו עד תום – גם אלו שהובסו. משה מזרחי, יריב לוין ואילן גילאון היו הכי חסכנים. מצטייני השקיפות: מיקי זוהר, שרן השכל וזאב אלקין מהליכוד, ומוסי רז ממרצ

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין ותומר אביטל |

בכנסת ה-20 קידם דוד אמסלם (הליכוד) חוק שנתן המון כסף ציבורי לחברי הכנסת המתמודדים בבחירות מקדימות (פריימריז) במפלגתם. באופן כללי, אנחנו בעד מימון ממלכתי שמנתק את ההון מהשלטון (לדוגמא במימון בחירות). אלא שהחוק של אמסלם היה מחורר ואף נאבקנו בחלק מסעיפיו מחשש שכנסת ישראל תהפוך לבית לורדים, בו הח"כים במפלגות דמוקרטיות (הליכוד, העבודה, מרצ ובזמנו גם הבית היהודי) לא יתחלפו לעולם.

למה? החוק העניק לכל חבר כנסת עד 324 אלף שקל (תלוי בגודל המפלגה) להתמודדות. כסף שאיננו שקוף ולא מותנה בזכייה של המועמד. אפס סיכון עבור הח"כ המכהן במיצוי הכסף עד תום – מקסימום סיכון לציבור בתוספת חוסם עורקים סביב הדמוקרטיה שלנו, שימנע מדם חדש לזרום אליה.

תקציב הפריימריז החדש של הח"כים מבוקר על ידי מבקר המדינה, אך משולם על ידי הכנסת. בעיקרון, אין שום אפשרות לדעת לאן הלך הכסף – אך לאחר מאבק הצלחנו ב"שקוף" לקבל את הנתונים לידינו, והיום אנחנו חושפים: כמה כסף משך כל ח"כ וכמה השיב לקופה הציבורית.

התוצאות המלאות לפניכם.

מענקים לח"כים מכהנים

בליכוד – עד 324 אלף שקל לח"כ

בליכוד כל הח"כים שכיהנו בכנסת ה-20, למעט בני בגין, התמודדו בבחירות המקדימות לכנסת ה- 21. כמעט כולם מיצו את הכסף עד האגורה האחרונה. לחברי הליכוד גם עמד התקציב הגדול ביותר (הסכומים בין המפלגות שונים – בהתאם לגודל הגוף הבוחר – כמות המצביעים בפריימריז).

מי שכן החזיר כסף הם יריב לוין (השיב 72 אלף שקל), חיים כץ (30 אלף שקל), יולי אדלשטיין (23 אלף שקל) וזאב אלקין (12 אלף שקל). איוב קרא, נאוה בוקר, ירון מזוז ואורן חזן הוציאו את כל הכסף – 324 אלף שקל ולא הצליחו להיבחר. על מה הם הוציאו את הכסף? כאמור אי אפשר לדעת. ח"כ אמסלם טרפד את ההצעה שלנו במהלך דיוני החוק – שהתקציב יהיה שקוף. זאת למרות שמדובר בכספי ציבור, ואין שום סיבה שהם יהיו סודיים.

מבין מי שלא היו חברי כנסת ונבחרו: קרן ברק הוציאה 182 אלף שקל ומולא פטין 198 אלף. הם קיבלו את הכל חזרה – כי נבחרו. ניר ברקת, הח"כ העשיר במשכן, הוציא את מלוא הסכום – 322 אלף שקל וקטרין שטרית הוציאה 313 אלף שקל.

כל הארבעה קיבלו את המענק המלא לאחר הבחירות. כלומר, הם יחזירו את הכספים לתורמים שלהם, על חשבון הציבור הרחב.

לרשימת ההוצאות המלאה

שם חבר הכנסת סכום מהמענק שהוציא
צחי הנגבי 323,830
גילה גמליאל 323,830
דוד ביטן 323,830
ציפי חוטובלי 323,830
מכלוף מיקי זוהר 323,830
איוב קרא 323,830
נאווה בוקר 323,830
ירון מזוז 323,830
אורן אסף חזן 323,830
שרן השכל 323,830
אמיר אוחנה 323,830
יהודה גליק 323,830
אסנת הילה מארק 323,830
יואב גלנט 323,830
ניר ברקת 323,830
אופיר אקוניס 323,530
אברהם נגוסה 323,261
ישראל כץ 322,830
ענת ברקו 322,644
גלעד ארדן 322,593
נורית קורן 322,186
יובל שטייניץ 322,111
מירי רגב 322,042
אבי דיכטר 317,812
יואב קיש 317,429
דוד אמסלם 317,371
שטרית קטרין 313,365
זאב אלקין 312,022
יולי יואל אדלשטיין 300,830
חיים כץ 294,230
יריב לוין 251,732
מולא פטין 198,188
ברק קרן 182,706

פנינו לכל הח"כים של הליכוד שקיבלו מענק בבקשה לקבל את פירוט ההוצאות שלהם. רק יהודה גליק, זאב אלקין, שרן השכל ומיקי זוהר מסרו לנו את ההוצאות. אך גם כאן יש הבדל. זוהר השכל ואלקין מסרו לנו את הפירוט המלא והלא מצונזר של הוצאות הפריימריז.  

זוהר השקיע יותר כסף בעיתונות מודפסת, גליק בפייסבוק, אלקין בפרסום שטח והשכל על ייצוג משפטי

אז לאן הלך הכסף?

  • מיקי זוהר הוציא 50 אלף שקל לפרסום בידיעות אחרונות, 52 אלף שקל לפרסום בישראל היום 29 אלף שקל לפרסום בג'רוזלם פוסט. ועוד 2,500 שקל לפרסום בעיתון מקומי בקרית גת ("מה נשמע בקרית גת"). על פרסום בפייסבוק הוציא כ-20 אלף שקל.
  • נקודה נוספת שעולה מרשימת ההוצאות: זוהר שילם לחמישים פעילים שונים סכומים של 500 – 1000 שקל. מוזמנים לעבור על רשימת ההוצאות ולספר לנו אם אתם מוצאים משהו מעניין.
  • גליק לעומת זאת שילם סכומים קטנים יותר לעיתונות – כ-17 אלף שקל לעיתון ישראל היום ו כ-9 אלף שקל לעיתון בשבע. על פרסום בפייסבוק שילם כ-45 אלף שקל ולייעוץ אסטרטגי 69 אלף שקל.
  • אלקין מצידו שכר משרדים בשמונת אלפים שקל והשקיע רבות בפעילות שטח ומרצ'נדייז, כ-120 אלף שקל סה"כ.
  • השכל השקיעה 31 אלף שקל לפרסום ממומן בפייסבוק, 60 אלף לפעילי יום בחירות והוצאה חריגה באופייה: 41 אלף שקל למשרד ברנדס אמיר לטובת ייצוג לאחר הפריימריז, כאשר נאבקה על מיקומה ברשימת הליכוד. מתוך הנתונים שמסרה לנו השכל נראה כי היא חרגה מההוצאות שהוקצו לה בחוק הפריימריז, ככל הנראה בכ-13 אלף שקלים שיצאו מכיסה האישי. מלשכתה מסרו כי הם מחכים לניתוח שיערכו נציגי המבקר ויפעלו בהתאם להנחיותיו. עוד ביקשו להדגיש, כי במהלך כל קמפיין פוליטי ישנן הוצאות לא צפויות עקב תקלות. כך למשל, ח"כ השכל נאלצה לשלם מכיסה קנסות בגובה של 10,000 שקלים בגין ציוד שניזוק. הוצאה זו גם כן נכנסה לדו"ח והובילה לחריגה המדוברת.

לרשימת התגובות המלאה של חברי הכנסת מהליכוד

יואב גלנט – לא ענה.

אסנת הילה מארק – לא ענתה.

יהודה גליק – ענה ופרסם.

אמיר אוחנה – לא ענה.

שרן השכל – "ח״כ השכל בעד שקיפות מלאה ולא תהיה לה שום בעיה להעביר את פירוט הוצאותיה. החוק קובע כי כל אחד מחברי הכנסת אשר מתמודדים בפריימריז יקבל תקציב לפי קריטריונים וצרכים שנקבעו מראש. כחברת כנסת צעירה שמתמודדת לראשונה בפריימריז הארציים ולצידה מועמדים חזקים ביותר, בעלי היסטוריה וותק רב בליכוד, מן המצופה שח״כ השכל תנהל קמפיין איכותי ומושקע כדי להצליח ולהישאר בעשייה הציבורית והפרלמנטרית. כידוע, מפלגת הליכוד היא המפלגה הגדולה ביותר ולכן על המועמדים להגיע לקהל יעד נרחב מאוד". פרסמה דיווח מלא.

אורן אסף חזן לא ענה.

ירון מזוז – לא ענה.

נורית קורן – לא ענתה.

אברהם נגוסה – לא ענה.

אבי דיכטר – "העברנו את המידע הרלוונטי למבקר המדינה".

נאווה בוקר – לא ענתה.

איוב קרא – לא ענה.

ענת ברקו – לא ענתה

מיקי מכלוף זוהר – ענה ופרסם במפורט.

דוד ביטן – מיוזמי החוק – לא ענה.

דוד אמסלם – מסר בתגובה: "הוצאנו הוצאות רגילות, על קמפיין סטנדרטי לחלוטין. פייסבוק, גוגל וכו'. יום בחירות–השכרת שטחים לעמדות פעילים.  חומרי הסברה, גזיבו, שולחנות, פעילים. זה כל הסיפור. מעבר לזה, אין מה להתייחס. ניהלנו תקציב בהתאם לכל הדרישות. לא חרגנו ולא היה שום דבר שמצריך התייחסות שלנו".

במילים אחרות: מי שיזם את החוק  סירב לחשוף שקל ממה שהוציא.

ציפי חוטובלי – לא ענתה.

יואב קיש – "השימוש בתקציב הפריימריז שהוקצה לחברי לחברי הכנסת נעשה על פי הנחיות מבקר המדינה, לפי החוק החדש ובהקפדה יתרה.כמו כן נמסר דיווח מסודר למבקר המדינה בביקורת רואה חשבון."

חיים כץ מסר: "סך תקציב הבחירות שניצל שר העבודה והרווחה חיים כץ עמד על 293,234 ש"ח והתפלג באופן הבא (החוק מתיר תקציב נרחב יותר כידוע לך):

  1. ארגון (אגרת רישום+ שכר טרחה לרו"ח) 17,000 ש"ח.
  2. פעולות הסברה, פרסום ויח"צ: 90,994 ש"ח.
  3. הוצאות ביום הבחירות ( שכר פעילים ועזרי נוכחות בקלפיות) 185,240 ש"ח.

אופיר אקוניס – לא ענה.

גילה גמליאל – לא ענתה.

יובל שטייניץ – לא ענה.

צחי הנגבי – לדבריו "דו״ח ההוצאות נמסר כחוק למבקר המדינה. אם המבקר יחליט לחשוף את הוצאות המתמודדים, השר הנגבי לא יביע התנגדות". בקיצור- סירב לחשוף. השר הנגבי ציין בדו״ח האמור כי נותרו בחשבון הפריימריז 15,818 ש״ח כהחזר לקופת המדינה.

יריב לוין – לא ענה.

זאב אלקין – ענה ומסר הוצאות מפורטות.

מירי רגב – "השרה רגב פעלה על פי הנחיות מבקר המדינה ולא חרגה מהסכום שהוקצב למתמודדים בבחירות המקדימות בליכוד. כל תיעוד ההוצאות דווח למבקר המדינה וכן הועברו לידיו האסמכתאות לכך, כנדרש על פי חוק".

ישראל כץ – לא ענה.

יולי אדלשטיין – לא ענה.

גלעד ארדן – לא ענה.

ניר ברקת – לא ענה.

קרן ברק – לא ענתה.

קטרין שטרית – ענתה כי תמסור רק לאחר פרסום דו"ח המבקר. כלומר הרבה אחרי הבחירות הבאות.

מולא פטין – לא ענה.

בעבודה: 222 אלף שקל תקרה מקסימלית לח"כ

בעבודה רק 13 מתוך 19 חברי כנסת התמודדו. וגם כאן איש לא חסך מהתקציב (על חשבוננו כמובן). מתוך הח"כים שהתמודדו ועדיין מכהנים: איציק שמולי לא החזיר ולו שקל אחד (כלומר מיצה את מלוא המימון), שלי יחימוביץ' החזירה כשלושת אלפים שקל, סתיו שפיר כחמשת אלפים ועמיר פרץ 1,800 שקל.

ח"כים נוספים שמיצו את כל הסכום אך לא נבחרו במקום ריאלי – סלאח סעד, לאה פדידה ונחמן שי. העלות הכוללת לציבור: כ-668 אלף שקל.

מצד שני, משה מזרחי השיב לקופה 176 אלף שקל. הסכום הכי גבוה שהוחזר מבין מתמודדי הפריימריז. מזרחי אף הצהיר על כך בפייסבוק לקראת הפריימריז וכתב: "אני סומך על קולם החופשי של אלפים רבים ומצטרפים חדשים, ולכן כמנהגי (למרות המימון המדינתי הפרוע שיוחזר על ידי ברובו) לא נפגיז אתכם בפירוטכניקה עתירת משאבים. אז במקום סרטון ובו נצורות וגדולות, שולח לכם זר פרחים שלי". מזרחי עמד במילה שלו.

שבת טובה לשלום. אם שאלתם, אז כן, גם אני מתמודד בפריימריז של מפלגת העבודה. למה? כי בזמן הקצר שחזרתי לכנסת, הספיק לי להבין…

Posted by ‎משה מזרחי‎ on Friday, January 18, 2019

מיכל בירן חשפה חלקית

מיכל בירן היא היחידה ממפלגת העבודה שמסרה לנו פירוט, אם גם חלקי, של הוצאותיה. מאחר והן לא מפורטות קשה ללמוד מה בדיוק נעשה עם הכסף. החלק הבולט הוא כי הוציאה 10 אלפים שקל לשכירת מטה ו-87 אלף שקל למשכורות – למה? לא ניתן לדעת. ביקשנו מבירן פירוט דומה לזה שנמסר בידי מיקי זוהר, אך טרם קיבלנו תשובה.

לרשימת ההוצאות המלאה

שם חבר הכנסת גובה ההוצאה
שלי יחימוביץ 219,430
סתיו שפיר 217,347
איציק שמולי 222,650
פרץ עמיר 221,002
עמר בר-לב 210,256
מרב מיכאלי 222,650
איתן כבל 204,977
רויטל סויד 219,416
מיכל בירן 209,412
נחמן שי 222,650
יוסי יונה 219,628
סאלח סעד 222,650
לאה פדידה 222,650
משה מזרחי 46,220

פנינו לכל הח"כים של העבודה שקיבלו מענק בבקשה לקבל את פירוט ההוצאות שלהם.

לרשימת התגובות המלאה של חברי הכנסת מהעבודה

שלי יחימוביץ – לא ענתה.

סתיו שפיר – הבטיחה שתמסור בהמשך, אך לא מסרה עדיין.

איציק שמולי – לא ענה.

עמיר פרץ – לא ענה.

עומר בר לב – "יש פרוט מלא אצל מבקר המדינה".

מרב מיכאלי – "פירוט ההוצאות שלי כמו של שאר המתמודדוים אצל מבקר המדינה וחשופים לציבור".  זה לא נכון.

איתן כבל – לא ענה.

רויטל סויד – לא ענתה.

מיכל בירן – מסרה חלקית.

נחמן שי – "פעלתי לפי החוק, מיציתי את ההקצבה ולא חרגתי. כך תקין".

יוסי יונה – "אנחנו בתהליך של הפיכתו של הדוח לדוח אינטרנטי; מסרנו אותו בפורמאט רגיל (קלסר עם דוח הכנסות והוצאות)".

סאלח סעד – לא ענה.

לאה פדידה – לא ענתה.

משה מזרחי – "מלכתחילה הודעתי (ראה בפייסבוק) שאיני מתכוון לנצל אגורה יותר ממה שהוצאתי מכספי בשני הפריימריז הקודמים שבהם השתתפתי, ומתכוון להחזיר את מרבית הסכום למדינה. ההוצאות הן בדיוק כמו בפעמים הקודמות. לדעתי זה ממילא מפורסם באתר המבקר לגבי הפריימריז הקודמים".

123 אלף שקל קיבל כל ח"כ מרצ

4 מתוך הח"כים שכיהנו התמודדו שוב. שלושה מהם: מיכל רוזין, אילן גילאון ועיסאווי פריג' גם נבחרו לכנסת. רוזין ניצלה את מלוא התקציב הציבורי שניתן בידיה לא השיבה אפילו שקל אחד לקופה. גילאון מצד שני השיב כ-43 אלף שקל.

לרשימת ההוצאות המלאה

שם חבר הכנסת גובה ההוצאה
מיכל רוזין 123,484
אילן גילאון 84,110
עיסאווי פריג' 122,009
מוסי רז 121,692

פנינו לח"כים של מרצ שקיבלו מענק בבקשה לקבל את פירוט ההוצאות שלהם. רק ח"כ מוסי רז מסר את פירוט ההוצאות המלא. מתוך הדיווח שמסר רז ניתן ללמוד כי השקיע 14 אלף שקל על יעוץ משפטי וכ-15 אלף שקל על פרסום בעיתון הארץ.

ח"כ מוסי רז

פירוט התגובות של מרצ

מיכל רוזין – לא ענתה.

אילן גילאון – "אמסור לאחר פרסום הדו"ח".

עיסאווי פריג' – "הדו"ח בעותק קשיח אתה מוזמן לקחת אותו מכפר קאסם".

מוסי רז – "גובה הסכום הגיוני בהתחשב במספר בעלי זכות הבחירה, במספר הקלפיות ובפיזור שלהן ברחבי הארץ". מסר  דיווח מלא.

להוציא את כל הכסף ולא להשיב אפילו אגורה נראה לנו מוזר ומדליק נורה אדומה.

תרחיש אחד שהח"כים הוציאו יותר ודיווחו על מלוא הסכום. אפשרות אחרת שיצא להם בול 323,830 בליכוד, 222,650 בעבודה ו-123,484 במרצ. בלי שקיפות – אי אפשר לדעת.

מענקים למועמדים שלא נבחרו

אחד המאבקים שניהלנו כשחוקקו את חוק המימון בפריימריז היה לשיפור השוויון בין הח"כים המכהנים לבין מתמודדים חדשים. במהלך הדיונים זכינו להצלחה חלקית כאשר אמסלם, בעזרת הייעוץ המשפטי של הוועדה, הציע שמתמודדים חדשים שלא נבחרו יזכו למימון חלקי אם יגרפו לפחות 60 אחוז ממספר הקולות שקיבל המועמד האחרון שנכנס לכנסת במפלגה.

נראה שבחלק מהמפלגות ההשפעה הייתה רחבה יותר. בליכוד והעבודה קיבלו את המענק רק שלושה: אלעד מלכא ומשה פסל מהליכוד ויאיר פינק מהעבודה. מלכא קיבל כ-49 אלף שקל מתוך 64 אלף שקל שגייס, פסל כ -39 אלף שקל ובכך כיסה את כל עלות הקמפיין שהוציא מכיסו ופינק 149 אלף שקל מתוך 253 אלף שקל שגייס.

במרצ לדוגמא 6 מתמודדים זכו למימון חלקי

מהרטה ברוך רון 97,122
אבי בוסקילה 69,525
גבי לסקי 94,438
אבי דבוש 62,123
יניב שגיא 72,850
עלי סלאלחה 53,490

ניתן לומר שככל שיש יותר מועמדים שלא נכנסו וקיבלו מענק כך התמורה והתחרות שוויונית יותר. מעניין גם לראות כי המענקים במרצ גבוהים יותר מאשר בליכוד. למה? ככל שהפער בין המקום האחרון לבין אלו שלא נכנסו קטן יותר כך המענק גדול יותר.

הלוואות

רק במפלגת העבודה השתמשו באופציית ההלוואה – שבה ניתן לקחת הלוואה באישור המדינה בתמורה לערבות בנקאית. בעקבות כך, אמילי מואטי חייבת 176 אלף שקל, מיכל צ'רנוביצקי 216 אלף וגברי בר גיל חייב 220 אלף שקל. כסף שעליהם להחזיר בחודשים הקרובים.

אגב, החוק לא תקף לבחירות לראשות המפלגה. הם נאלצים לגייס תרומות.

בשורה התחתונה: על מה ואיך הוציאו הח"כים את הכסף, למעט כמה צדיקי שקיפות, כנראה שלא נדע בקרוב. אבל כמה הם הוציאו סך הכל? התשובה היא 14.262 מיליון שקל. המון כסף, אך נמוך מהערכות האוצר סביב החקיקה שעמדו על כ-22 מיליון שקל. אבל מי יודע – אולי הבחירות החוזרות יביאו אותנו בסופו של דבר לאומדן האוצר.

*

נ.ב כל העסק הזה של בחירות נוספות עולה לנו כ-2.5 מיליארד שקל, ואנחנו מחכים לח"כים הגונים שירימו את הכפפה ויוותרו על חלק מההטבות בשנה השלמה בה הם בקושי עובדים). עזרו לנו.