פוסטים

הליכוד חייב 73 מליון, שפיר כ- 4 מיליון, אבקסיס – 2. מפת החובות של המפלגות נחשפת

ביקשנו מהכנסת לחשוף בפנינו את יתרת החובות של המפלגות למרות עלייה בכמות המנדטים, בליכוד עדיין חייבים את הסכום הגדול ביותר, כ-73 מיליון שקלים לעומת 65 מיליון לאחר הבחירות לכנסת ה-22 מפלגת העבודה בסחרור פיננסי, ונראה שמפלגות העצמאות והתנועה הירוקה לא ישיבו את הכספים • כסף שיכול היה להגיע למערכת הבריאות – מימן קמפיינים מהמיותרים בתולדות המדינה

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין | 

אז כמה עלו הקמפיינים של המפלגות השונות בבחירות לכנסת ה-23? שלוש מערכות בחירות הביאו, להערכתנו, להוצאה של קרוב למיליארד שקלים (רק על קמפיינים). נזכיר שכבר לקראת הבחירות לכנסת ה-22 נכנסו חלק מהמפלגות לתסבוכת כספית עמוקה, עד כדי כך שהח"כים החליטו לדחות את הגשת הדו״חות הכספיים של המפלגות ולפרוס את ההלוואות שלהן משלוש שנים לארבע שנים וחצי. אבל לקראת הבחירות האחרונות (לכנסת ה-23), ולאחר המשך התנהלות רשלנית ובלתי שקופה, המצב החמיר והח"כים שדדו בערפל הבחירות שורת הטבות מפליגה למימון מפלגותיהם – על חשבוננו.

עיצוב: גיא נחשון

מידע שקיבלנו במסגרת בקשת חופש המידע מציג את יתרות ההלוואות שנותרו למפלגות להחזיר לכנסת, והן מסתכמות בסכום של כ-192 מיליון שקלים, לעומת כ-180 מיליון שקלים לאחר הבחירות לכנסת ה-22. על כל המפלגות מוטלת החובה להחזיר מתוך המימון המפלגתי השוטף שהן מקבלות מהכנסת בתוך ארבע וחצי שנים את ההלוואות שלוו. חלקן לא יעמדו בזה. הכל יוצא, נזכיר, מהכיס של כולנו.

מידע חשוב למי שטרם מכיר את מימון מפלגות

על קצה המזלג:

  1. מפלגות המכהנות בכנסת מקבלות מימון מהמדינה.
  2. הכסף ניתן באופן שוטף בזמן הכהונה וכן עבור קמפיין הבחירות.
  3. הסכום הנמסר לכל מפלגה מחושב על פי "יחידת מימון", ששוויה כ-1.4 מיליון שקל.
  4. מימון קמפיין בחירות: כל מפלגה מקבלת את ממוצע המנדטים שלה בין הכנסת הקודמת לבאה אחריה, ועוד אחד. לדוגמא, מרצ זכתה בכנסת ה-19 בשישה מנדטים ובכנסת ה-20 בחמישה. ולכן היא קיבלה 6.5 יחידות מימון בתחילת הכהונה האחרונה (ממוצע 5.5, ועוד 1), כלומר כ-9.1 מיליון שקל.
  5. המימון השוטף: תשלום חודשי שוטף של 6% מיחידת מימון, לפי מספר המנדטים הנוכחי, ועוד אחד. אם נחזור לדוגמא של מרצ, המפלגה מקבלת מדי חודש כ-500 אלף שקל (5 ועוד 1, כפול 6% מיחידות מימון השווה לכ-1.4 מיליון שקל).

מפלגת הליכוד היא המפלגה עם החוב הגבוה ביותר – אך היא צפויה לשלם אותו

המפלגה הגדולה, הליכוד, חייבת לכנסת יותר מ-73 מיליון שקלים (יחד עם החובות של יפעת שאשא ביטון, שהתמודדה ברשימה מטעם מפלגת 'כולנו' שעדיין קיימת על הנייר ונכנסה לכנסת האחרונה כחלק מהליכוד). הסכום מהווה 85% מגובה החוב שמותר למפלגה לקחת מהכנסת. אחריה כחול לבן, על שלוש המפלגות שבה (תלם, חוסן לישראל ויש עתיד), שחייבות יחד 41 מיליון שקלים, 50% ממקסימום ההלוואה החוקית. החובות הגדולים נמצאים אמנם במפלגות הגדולות, אך אלה צפויות להחזיר את חובותיהן בזמן. 

מפלגת העבודה חייבת יותר משתוכל להחזיר ולא תוכל לנהל עוד קמפיין

לעומת הגדולות, המפלגות הקטנות, שחלקן לקחו הלוואות שאינן יכולות להחזיר, נקלעו לבעיה. במצב הקשה ביותר נמצאת מפלגת העבודה, שחייבת לכנסת כ-10.5 מיליון שקלים. אמנם מדובר בסכום דומה לזה שהייתה חייבת באוקטובר, אבל עם ירידת המנדטים של המפלגה מחמישה לשלושה המפלגה חייבת יותר כסף משתוכל להחזיר בשנים הקרובות. במצב פיננסי כזה, אם יהיו בחירות נוספות בקרוב, העבודה לא תוכל לנהל קמפיין בכלל. שותפתה לרשימה מרצ צמצמה במעט את החוב שלה, שירד מתשעה מיליון שקלים באוקטובר לכ-8.6 מיליון שקלים. ח"כ אורלי לוי אבקסיס חייבת שני מיליון שקלים. ממפלגת העבודה לא נמסרה תגובה.

יו"ר מפלגת העבודה – עמיר פרץ. תמונה: אתר הכנסת

דגל התורה, מפלגה ברשימת יהדות התורה, חייבת גם היא יותר כסף ממה שמותר לה. המפלגה חייבת 9.4 מיליון שקלים, שהם 4% יותר מהחוב המותר לה על פי חוק.

מהמפלגה נמסר: "דגל התורה חייבת לכנסת כ-9.4 מיליון שקלים. הסכום שמותר לדגל התורה ללוות לפי חוק גבוה בכשלוש מאות אלף שקלים מהסכום שהיא לקחה בפועל". עוד הוסיפו: "כדאי לעיתונאי לעשות עבודה מקצועית, ללמוד את החוק ובראשונה לדעת מה גובה יחידת המימון".  

בדקנו מול משרד האוצר שבדק גם מול חשב הכנסת: 1,388,600 לכל יחידת מימון. וזה לא שינה את העובדה שהמפלגה חרגה מהמותר לה. אפילו קצת יותר ממה שהערכנו.

החובות שלא יכוסו – סתיו שפיר הצליחה להגדיל את חובה מבלי להתמודד לכנסת

ויש גם מפלגות שאת הכסף שלוו כבר אין מאיפה לגבות, כיוון שהן לא נכנסו לכנסת ה-23. מפלגת העצמאות של אהוד ברק הקטינה במקצת את החוב שלה מחודש אוקטובר והיא חייבת היום כארבעה מיליון שקלים, לעומת ארבעה וחצי מיליון שקלים שהייתה חייבת באוקטובר. אבל דווקא החוב התמוה ביותר הוא של התנועה הירוקה בראשות סתיו שפיר, שלמרות שלא התמודדה הצליחה להגדיל את חובה מ-3.4 מיליון שקלים לכ-3.9 מיליון שקלים – חצי מיליון יותר. גם פה, את החוב ככל הנראה יממן הציבור. משפיר ומברק לא נמסרה תגובה.

סתיו שפיר – יו"ר התנועה הירוקה

צל"ש לרשימה המשותפת

המפלגות שהתנהלו באופן האחראי ביותר ולקחו הלוואות נמוכות, אם בכלל, הן ברשימה המשותפת: רע"ם, בל"ד, תע"ל וחד״ש. חובן המשותף עומד על 2.6 מיליון שקלים, 6% בלבד מהסכום שיכלו לקחת. סחתיין. בהתחשב בכך שלרשימה המשותפת 15 מנדטים, הכסף צפוי לחזור תוך חודשים ספורים לקופת הכנסת. 

ישראל ביתנו, המפלגה היחידה שהתנגדה באופן אקטיבי להעלאת המימון לקראת הבחירות לכנסת ה-23, הקטינה במקצת את החוב שלה מ-6.6 מיליון שקלים ל-6.4. כלומר, לא לקחה עוד הלוואות – למרות שהייתה יכולה. 

אזמ"ע – איך זה משפיע עליכם?

לא רק שכל הכסף הזה יוצא מכיסך, אין לנו מושג עד כמה ההוצאות האלו לגיטימיות. כספי מימון מפלגות, שיוצאים לכולנו מהכיס, נשארים במחשכים. כסף שיכול היה ללכת לבריאות, חינוך וביטחון – ייתכן ומושלך לפח. 

מעש"י – מה עושים (כדי) שיתוקן?

ההוצאות חייבות להיות שקופות. המפלגות חייבות לפרסם דו״ח הוצאות, כמו שמפרסם כל משרד ממשלתי. שקיפות מפחיתה בזבוז כספים. התנהלות הפוליטיקאים הופכת לאחראית וזהירה יותר, והם מתנהלים בחסכנות. הדגמנו בדיוק את זה בשתי כתבות שפרסמנו על תקציב קשר עם הציבור. 

בזמן שישנתם הח"כים בזזו את הקופה הציבורית. איך זה קרה?

הגדלת מימון המפלגות בעשרות מיליונים בדיון חפוז, הארכת התקופה להלוואות שכבר לקחו, הגדלת ההוצאה המותרת ופריסה מחדש של תשלומים: כך לקחו מאיתנו המפלגות עוד לפחות 63 מיליון שקלים תחת מיסוך יציאה לבחירות. המפלגה היחידה שהתנגדה: ישראל ביתנו

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

הארוע ההיסטורי של התפזרות הכנסת בפעם השלישית התנהל דווקא באופן רגוע למדי. כאילו כולם כבר קיבלו על עצמם את הגזירה שזהו – עוד בחירות. הדאגה האמיתית היחידה שזיהינו הייתה לא חדרי המיון או מערכת החינוך – אלא כיצד יממנו המפלגות מסע תעמולה נוסף, וזאת לאחר שנכנסו לחובות בגלל התנהלות רשלנית וציפיות מוגזמות.

כך, תוך 24 שעות החליטו על תוספת שמנה של 63 מיליוני שקלים, שתוביל לכך שלפחות 253 מיליון שקלים(!) ייצאו במערכת הבחירות הקרובה – אך ורק על הקמפיין של המפלגות. מה תוקן בחוק ואיך זה שהציבור לא הספיק למחות על כך – בכתבה לפניכן. 

פרק 1: שימוש בערפל הבחירות והסתרת מידע מהציבור – כך לוקחים עוד כסף מהציבור בלי שהוא ישים לב

איך יכול להיות שעוד עשרות מיליוני שקלים – כסף למימון קמפיינים בפעם הרביעית השנה (כולל בחירות לרשויות המקומיות) עוברים כל כך בשקט? 

נפרק את הפרטים שעזרו למהלך לעבור מתחת לרדאר:

1) שמרו את הפרטים בסוד עד לשעת הכושר – ביום שלישי, יום לפני פיזור הכנסת העלה ח"כ שלמה קרעי (ליכוד) את התנגדותו להצעה להעלות את המימון. ח"כ מאיר כהן מכחול לבן עמד ואמר לקרעי שלא עושים דברים כאלו. 

עוד לפני שהסתיימה המהומה קיבל קרעי טלפון, יצא מהחדר ולא שב אליו. ניסינו לפנות אליו ולשאול לדעתו. הוא מיהר, אבל שלח לנו באותו היום תגובה כי: "באופן אישי הבעתי את מחאתי על העניין מבלי להכיר את כורח המציאות לאשורו". 

באותה שעה הצעת החוק טרם פורסמה לציבור ופרטיה לא היו ידועים. רק מדיווחים שונים היה ניתן ללמוד משהו על המתווה המוצע. ולכן מפתיע שקרעי "לא הכיר את המצב", אך כמה שעות לאחר מכן שמו כבר התנוסס כיוזם החוק.

הצעת החוק אותה יזם שלמה קרעי

קרעי מסר לנו כי: "החתימה על החוק היתה בהתאם לסיכום שיחתמו מספר ח"כים מהליכוד ומספר ח"כים מכחול לבן. בזמן שהחוק הוגש, כנראה שהייתי בין הח"כים היחידים מהליכוד ו/או מהוועדה המסדרת, שהיו בכנסת".

2) שימוש בהיסח הדעת של הבחירות – יום הבחירות הוא יום מושלם לקידום מהלכים בעייתים ציבורית. לתקשורת המסורתית "אין ברירה", היא חייבת לעסוק בנושא הקריטי ביותר: יציאה לבחירות שלישיות בשנה. גם אם נושא המימון יקבל כמה כותרות יאלצו מהדורות החדשות לעסוק במה שקל להסביר. נכון, היו כתבים בדיונים, והם התייחסו לנושא וצייצו עליו – אך רק כהערת שוליים.

נכון, ישראל ביתנו מסגרה את המהלך כבעייתי. חברי הכנסת שלה אף דיברו על כך במליאה. אך הנושא בקושי זכה לסיקור. עודד פורר ביקש לדבר על הנושא בכל ראיון אבל זכה לדפדוף לשאלות הקלאסיות – במי יתמכו בבחירות הבאות. 

3) דיונים חפוזים מבלי להיכנס לפרטים – במהלכים כאלו כל הרחבה יכולה לחשוף את חוסר הסבירות וההגינות של המהלך, ואת ההתנהלות הכושלת והבעייתית של המפלגות במערכות הבחירות האחרונות. כך, למרות כל האגדות של "חשיבות הדמוקרטיה"-  האמת פשוטה. ניהול כושל. המפלגות בחלקן נקלעו לחובות עצומים מכך שייחלו ליותר מנדטים וניהלו בבזבזנות את התקציב. הם נכנסו ביודעין לחוב. 

במהלך הדיון לפני הקריאה הראשונה ביקש ח"כ הכנסת צבי האוזר (כחול לבן) פירוט עדכני של החובות. חשב הכנסת חיים אבידור החל למנות את החוב של הליכוד, כולנו ואז זכה לקריאה של יעקב אשר (יהדות התורה) שאמר לו – "מה זה חשוב עכשיו?"

יו"ר הוועדה, אבי ניסנקורן, הפסיק את מסדר הבושה של המפלגות והמשיך הלאה.

4) ערפל בחסות החוק הקיים – למרבה הטירוף, המפלגות לא כפופות לחוק חופש המידע ואינן מפרסמות את הוצאותיהן. לכן לא ניתן לדעת איך הן מבזבזות אותו. חוסר השקיפות מאפשר להם להתנהל באופן רשלני בכסף שלנו מבלי לתת דין וחשבון לאף אחד. גם כשמבקר המדינה בודק אותן הוא נותן להן רק קנסות סמליים – כמו כוסות רוח למת. כלומר קשה לבקר מהלך – שאנחנו לא יודעים מה ההשלכות האמיתיות שלו.

5) דחיית הגשת הדוחות – דוחות המפלגות שמראים את עומק הגירעון לצד ליקויים בניהול כספי התעמולה – טרם הוגשו לרשם המפלגות ולמבקר המדינה. הח"כים אישרו לעצמם לדחות את הגשתם. אנו נראה אותם במקרה הטוב באמצע שנת 2020 – לאחר 4 מערכות בחירות. את הדוח של בחירות מרץ 2020 נראה להערכתנו רק בשנת 2021. מהלך זה הסתיר את ההתנהלות הכספית של המפלגות ואת מצבן הפיננסי.

6) הסכמות במחשכים – כל הדיון הזה היה במחשכים ומאחורי הקלעים – אנחנו לא יודעים מה היה שם, מי זקוק לכסף ואיך הוא מסביר את ההתנהלות הכושלת של מפלגתו. כשביקשו פירוט מצב המפלגות מחשב הכנסת – הנושא הושתק. אתם מכירים חברה שהייתה מחליטה להוציא מיליונים ללא שום נתונים?

אבי ניסנקורן – יו"ר הוועדה

כרוניקה של רשלנות וניהול כושל

אנחנו מאמינים שמימון ציבורי למפלגות הוא דבר חשוב, אבל האופן בו מנהלים את הכסף שלנו הוא שערורייתי. להזכירכם, מבקר המדינה כתב כל שנה ( כזכור השנה הח"כים דחו את הגשת הדוחות) על התנהלות המפלגות עם הכסף שלנו. ביש עתיד ובבית היהודי כבר הוכיחו למבקר שתיעוד הוצאות זו המלצה בלבד, וביהדות התורה השתמשו בכסף כדי לחלק שירותי ייעוץ מס ומשכנתא בחינם. 

הכסף לא שקוף, ואנחנו לא יודעים איך בזבזו אותו. רק לאחרונה חשפנו כיצד מרצ, המפלגה שכנראה נמצאת במצב הפיננסי הקשה ביותר, ממשיכה לעבוד עם קרוב משפחה של בכיר מהמפלגה באופן קבוע. באיזה היקף? אנחנו לא יכולים לדעת.

7) התייחסות לנושא כמחויב המציאות – למעשה לא במליאה ולא בוועדה זכה הציבור להסבר פומבי ונהיר: למה לוקחים ממנו עוד 63 מיליון שקלים. אף אחד לא יודע מה קרה להררי הכסף שקיבלו לא מזמן. כל הח"כים (למעט 'ישראל ביתנו') העדיפו להאשים את גנץ או נתניהו (תלוי בפוזיציה), אך אף אחד מהם לא טרח, בדיון על הצעת החוק, להסביר למה הוא מעז לשלוח יד לקופה הציבורית. 

כששוחחנו עם ח"כים ב"כחול לבן" במשכן הכנסת, ושאלנו איך יכול להיות שהסכימו לכך – הסבירו שאנו צודקים, אך שהם רוצים לעזור למפלגות הקטנות: "זו דמוקרטיה להציל את הקטנות", אמרו לנו. איתן גינזבורג הדגיש שמפלגתו דווקא חסכה כסף מאחר והליכוד רצו תוספת 130 מיליון שקלים. ח"כ שי יזהר היה קצת יותר נבוך והודה שהוא "שונא את העלאת תקציבי התעמולה שאושרו". 

לעומת זאת ח"כ מיקי זוהר מהליכוד אמר לנו: "אין מה לעשות. צריך לעזור למפלגות הקטנות". נזכיר שהליכוד קיבלו תוספת עצומה של כ-15 מיליון שקלים. מה גם, למעשה הם אומרים שאין ברירה כי חלק מהמפלגות בזבזו כבר יותר מדי בקמפיינים הקודמים ונקלעו לחובות. זו הזייה. האם צריך לתת להן פרס של תקציבי תעמולה נוספים אחרי שהתנהלו בחוסר אחריות משוועת?

8) מחר כבר יהיה נושא חדש על סדר היום – סדר היום התקשורתי מתחלף מהר מאד. מחר כבר ידברו על מערכת הבחירות הרביעית, ועוד שבוע אף אחד כבר לא יזכור שהתרגיל הזה קרה.

נקודת אור: אנו נמשיך לעסוק בנושא, ללא הרף. כתבנו עליו שוב ושוב, ולא נרפה. וככל שנגדל- נוכל לפעול להשקפת התקציבים האלו והקטנתם. נוכל לשים את התכלס במרכז סדר היום. גם עמוק בתוך הקמפיין לבחירות לכנסת ה-23 נזכיר כי: בשעת לילה מאוחרת, בערפל פיזור הכנסת ה-22, בחרו 108 חברי כנסת להכניס יד עמוק לכיס של הציבור ולהוציא ממנו 63 מיליון שקלים.

הדיון אמש על תקציבי המפלגות בכנסת

פנינו לכל המפלגות לתגובות

ממפלגת העבודה נמסר שבגלל המצב המורכב של שלוש מערכות בחירות נמצאות כלל המפלגות בבעיה כספית לבחירות לכנסת ה-23 ולכן היה נדרש שינוי החוק. בש"ס אמרו: "ש"ס התנגדה נמרצות להגדלת יחידת המימון לבחירות השלישיות. גם לפני ישיבת הוועדה הביעו נציגי ש"ס התנגדות לכך אולם לצערנו, בשל הצורך להצביע על פי משמעת קואליציונית, חויבו נציגי המפלגה לתמוך בהצעה (נזכיר שאין היום קואליציה ע.ב). מכחול לבן, הליכוד, הרשימה המשותפת, יהדות התורה ומרצ לא נמסרה עדיין תגובה.

ישראל ביתנו, שהתנגדו לחוק, אמרו: "לא יכול להיות שבזמן שאין תקציב מדינה, שהמשק נמצא בקריסה ומערכת הבריאות חולה המפלגות יגדילו לעצמן את המימון. אם כבר החליטו ראשי המפלגות הגדולות, נתניהו וגנץ, לשלוח את מדינת ישראל לבחירות, לפחות שינהלו מערכת בחירות צנועה ולא יהפכו את תקציב המדינה לתקציב שמשרת רק אותם"

הפסקת פרסומות לכתבות קשורות לפני הפרק השני:

פרק 2: הטריקים: הגדלת המימון, תקופת גרייס והגדלת ההוצאה – כך שינו הח"כים את חוקי המשחק ביום פיזור הכנסת

אז איך זה קרה בפועל? כלל ההטבות הוזרקו לתוך החוק לפיזור הכנסת שאושר באישון לילה. והנה הטכניקה בה סידרו לעצמן המפלגות הטבות מפליגות לבחירות השלישיות.

הסבר קצר למי שלא מכיר את מימון מפלגות

על קצה המזלג:

  1. מפלגות מכהנות בכנסת מקבלות מימון מהמדינה.
  2. הכסף ניתן באופן שוטף בזמן הכהונה וכן עבור קמפיין הבחירות.
  3. הסכום הנמסר לכל מפלגה מחושב על פי "יחידת מימון", ששוויה כ-1.4 מיליון שקל.
  4. מימון קמפיין בחירות: כל מפלגה מקבלת את ממוצע המנדטים שלה בין הכנסת הקודמת לבאה אחריה, ועוד אחד. לדוגמא, מרצ זכתה בכנסת ה-19 בשישה מנדטים ובכנסת ה-20 בחמישה. ולכן היא קיבלה 6.5 יחידות מימון בתחילת הכהונה האחרונה (ממוצע 5.5, ועוד 1), כלומר כ-9.1 מיליון שקל.  
  5. המימון השוטף: תשלום חודשי שוטף של 6% מיחידת מימון, לפי מספר המנדטים הנוכחי, ועוד אחד. אם נחזור לדוגמא של מרצ, המפלגה מקבלת מדי חודש כ-500 אלף שקל (5 ועוד 1, כפול 6% מיחידות מימון השווה ל-1.4 מיליון שקל).

1) הגדלת יחידת המימון. הנוסחה לחישוב כספי מפלגות נקבעת על ידי ועדה חיצונית כדי שחברי הכנסת לא ישחקו בה ויגדילו לעצמם את הסכום ככל שיחפצו (כפי שעשו). אז במקום לשנות אותה החליטו במפלגות לעשות טריק: לשנות את אחוז יחידת המימון והעלו אותו ב-31%. ומה אם בבחירות הבאות יצטרכו עוד כסף? אפשר תמיד להעלות את הסכום: 60%, 90% או 200%. כמה שצריך. הכסף? מהכיס שלנו.

2) זה לא תרגיל חדש שהמציאו אתמול. כפי שחשפנו, במרץ 2017 סידרו המפלגות לעצמן תוספת של 20% למימון השוטף (כ-22 מיליון שקלים בשנה) בתרגיל דומה ובערפל של חוק V-15. 

3) על העלאת יחידת המימון קיבלו בונוס נוסף: תוספת של 1.13 מיליון שקלים לכל מפלגה. כל אחת תקבל 1.81 יחידות מימון במקום יחידת מימון נוספת אחת בלבד. במקום 1.395 מיליון שקלים יזכו ל-2.53 מיליון שקלים. 

טבלת העלויות – מתוך עמוד הפייסבוק של דפנה ליאל

4)  בנוסף, במקום מקדמה של 70% על הבחירות יקבלו מקדמה של 92%. (גם כאן במקום לשנות את האחוזים קבעו שהמקדמה תיקבע על 70 אחוז מ1.31 יחידת מימון). מפלגות עם פחות מעשרה מנדטים יזכו למקדמה גבוהה יותר. 

5) הגדלת אפשרות ההוצאה למפלגות קטנות: מפלגה עם פחות מעשרה מנדטים תוכל להוציא פי 2.5 מהסכום המגיע לה במקום פי 2 – כלומר חשיפה גדולה יותר לחובות.

6) תקופת גרייס על החוב הקיים – בד"כ אמורות המפלגות לכסות קודם את החוב לכנסת מהמקדמה. ועכשיו נקבע שהחזר החוב שלקחו ייעצר לחודשים הקרובים עד לכנסת ה-23. המשמעות: אנחנו מוותרים להם על החזר של לפחות 3.8 מיליון שקלים בחודש שילכו ישירות לקמפיינים.

7) פריסה מחדש של התשלומים – רק אחרי הבחירות לכנסת ה-23 ייפרסו שוב החובות: הלוואות שניתנו לכנסת ה-21 יפרסו ל-52 תשלומים. ההלוואות שניתנו לכנסת ה-22 ייפרסו שוב ל-54 תשלומים. ההלוואות שינתנו בכנסת ה-23 ייפרסו ל-52 תשלומים. בעבר הייתה פריסת חוב לשלוש שנים בלבד (36 תשלומים). כעת פרסו את החוב ל-54 תשלומים כדי שיהיה ניתן לקחת הלוואות גדולות יותר לקמפייני בחירות (בפעם השלישית בשנה). 

8) מתי יחזירו המפלגות את החוב מהמימון השוטף? בארבע וחצי השנים שלאחר הבחירות הבאות.

נכון לאוקטובר 2019

  • במקרה שמפלגה לא הספיקה לקחת את כל ההלוואה שהייתה יכולה לקחת, יש לה אפשרות למצות את המינוף שלה עד שבוע הבא. במהלך הדיון אמש אמר חשב הכנסת חיים אבידור כי המפלגות כבר בחוב של 198 מיליון שקלים, סכום שצפוי רק לטפס – ואת כולו אנו מממנים.

בשורה התחתונה: דרך שורה של מסכי עשן ושינויים טכניים המפלגות בזזו את הציבור. הן קבעו שיוכלו למנף את ההלוואות שלהן ולהיכנס לחובות גדולים יותר. ואם זה לא מספיק, הן יוכלו גם לקחת מימון נוסף – מהכסף של הציבור. 

כמה כל זה יעלה לנו? ההלוואות שכבר לקחו המפלגות עומדות נכון לאתמול על 198 מיליון שקלים ומימון המפלגות לאחר התוספת יעמוד על 253 מיליון שקלים נוספים. כך נעמיד לרשות חשבון הבנק של המפלגות יותר מ-450 מיליון שקלים מכספי הציבור למערכת הבחירות הקרובה.

כאמור, אנו נמשיך לעסוק בנושא, ללא הרף. כתבנו עליו כבר שוב ושוב, ולא נרפה. ככל שנגדל – נוכל לפעול להשקפת התקציבים האלו והקטנתם.

בודד בצמרת: משה ליאון כושל בגיוס תרומות למימון קמפיין הבחירות שלו

משה ליאון נדרש לגייס כ-3.5 מיליון שקל לכיסוי עלות הקמפיין שניהל בבחירות לראשות העיר. עד כה הצליח לגייס רק 300 אלף שקל – מתוכם 40 אלף הגיעו ממשפחת קבלנים הבונה את הרכבת הקלה בעיר

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

לאחר הבחירות לרשויות המקומיות באוקטובר האחרון חשפנו כי ראש העיר החדש של ירושלים משה ליאון ייאלץ לגייס מיליוני שקלים לכיסוי עלות הקמפיין שלו (באותה נקודה לא היה ברור כמה מפני שליאון לא זכה במושב אחד במועצה). אומנם לטענתו של ליאון הוא מימן את כל הקמפיין מכיסו, אולם על פי חוק הוא אינו יכול לעשות זאת (כפי שיוסבר בפירוט מיד) והוא נדרש לגייס כסף מתורמים בסכום כולל של כ-3.5 מיליון שקלים. בבדיקת המשך שערכנו כעת מצאנו כי ליאון גייס רק 300 אלף שקל. מי שנחלצו לעזרתו הם משפחת ברדריאן המורחבת – הבעלים של חברת "אחים ברדריאן" – שתרמו יחד לפחות 40 אלף שקל. חברת "האחים ברדריאן" מבצעת עבודות תשתית רבות בירושלים, ובהן גם את עבודות הרכבת הקלה.

ראש עיריית ירושלים משה ליאון

ראש עיריית ירושלים משה ליאון

לא צריך טובות?

כפי שהוסבר בכתבה הקודמת, המתמודדים והמתמודדות בבחירות המקומיות משקיעים כסף רב. בקמפיינים, ובערים הגדולות (כמו ירושלים) הסכומים מגיעים למיליונים. זכייה במושבים במועצת העיר מקנה למתמודדים זכאות להחזר מהמדינה על ההשקעה, אלא שבירושלים נוצר מצב מוזר: ליאון אומנם זכה בראשות העיר, אך הסיעה שלו "ירושלים שלנו" לא זכתה ולו במושב אחד במועצה. עקב כך הוא זכאי למימון שלהבנתנו עומד על כ-3.5 מיליון שקלים.

ליאון הוא איש עשיר, ולכן היה יכול לממן את הקמפיין מכיסו האישי. אולם החוק בישראל מבקש למנוע תופעה של מימון עצמי של הקמפיין, כדי שכל אזרח ואזרחית – ללא קשר למצבם הכלכלי – יקבלו הזדמנות שווה ככל האפשר.

ועל כן הוא מחייב את ליאון – וכל מועמד אחר שמימנו את הקמפיין בעצמם – לכסות את עלויות הקמפיין באחת משתי דרכים:

  1. לזכות במספיק מנדטים כדי שהמדינה תכסה את הסכום (המוקצה כאמור לפי מספר המושבים שרשימות המועמדים קיבלו במועצת העיר, בצירוף שקלול של גורמים כמו זכייה בראשות העירייה או מספר הנשים ברשימה).
  2. להקדיש את השנה לאחר הבחירות לגייס כספים בסכומים קטנים יחסית (עד חמשת אלפים שקלים מתורם בודד). 

ליאון אכן קיבל מספיק קולות כדי לזכות למימון אך לא זכה במושבים במועצה, ולכן כיסה רק חלק מהסכום.

64 תורמים – 8 מהם ממשפחת קבלנים מוכרת

בדיקת "שקוף" מעלה כי ליאון גייס רק 300 אלף שקלים. עד כה 64 אנשים בלבד התגייסו לעזרתו, ותרמו בממוצע 4,600 שקל כל אחד. שמונה מהתורמים הנדיבים הם בני משפחת ברדריאן, שתרמו יחד 40 אלף שקלים. שניים מהם – סולומון ויצחק (שתרמו כל אחד חמשת אלפים שקלים) – הם הבעלים הרשומים של החברה "אחים ברדריאן בע"מ", חברה קבלנית מוכרת בירושלים המבצעת פרויקטים בעשרות מיליוני שקלים בשנה, ובכלל זה את עבודות הרכבת הקלה.

הרכבת הקלה בירושלים

הרכבת הקלה בירושלים

על פי חוק, המועמדים לרשויות המקומיות היו חייבים להגיש למבקר המדינה דו"ח כספי המפרט את גיוס התרומות שלהם עד חודש אפריל. לאחר ביקורת יפרסם המבקר דו"חות בחודש ספטמבר. אם ליאון לא יצליח להסביר עד אז מהיכן יגייס את יתרת התרומות, הוא צפוי לקבל קנס שיכול להגיע למאות אלפי שקלים. 

עיר לעשירים בלבד?

קשה להתעלם מכך שאף שירושלים היא עיר ענייה, זהו ראש העירייה העשיר השני ברצף בעיר לאחר כהונה בת עשור של מיליונר אחר – ניר ברקת, שגם הוא עבר על חוק גיוס התרומות ושילם קנס של 406 אלף שקלים ב-2014. סיעתו אמרה אז לעיתון הארץ כי "אנו מצפים ממבקר המדינה לפנות אל המחוקקים ולפעול לתיקון העיוותים הללו, כדי למנוע מצב שבו גוף שומר חוק הופך בעל כורחו למבוקר". 

מפיזור המימון עד הגברת השקיפות: דרכים לפתרון המצב 

אם כן, למרות הקנסות נראה כי החוק כיום אינו מספיק כדי למנוע ממועמדים עשירים להריץ את עצמם, ואף לזכות, ללא תמיכה מהציבור. יש כמה דרכים שעשוית לשפר את המצב, אף שהן אינן מושלמות.

אפשרות אחת היא לפזר מראש את הסיכון בגיוס תרומות לקמפיין. החוק צריך לעודד את המועמד לגייס תרומות מהציבור וכן להגביל ערבויות והלוואות גדולות (שכיום אינן מוגבלות בחוק, בניגוד לתרומות). אם הכנסת ומבקר המדינה יפעלו יחד להקמת מערכת שתתמוך במועמדים שיפנו לגיוס תרומות רבות בסכומים נמוכים, ייתכן שמועמדים רבים יותר יפנו לערוץ זה. 

פתרון אחר הוא להתאים את הגבלת התרומות לסכום המרבי שמותר לגייס. קמפיין בחירות בירושלים דורש סכום גבוה בהרבה מקמפיין במבשרת ציון, ואולי נכון להעלות בהתאם (בזהירות) גם את רף התרומה המרבית המותרת מגורם אחד. גם קביעת ניגוד עניינים אוטומטי, כלומר הטלת איסור על הלווה לעסוק בעניינים הקשורים למלווה למשך שנים אחדות,  מעל סכום הלוואה מסוים (גם אם הוחזר), יכול לאפשר לנו לישון טוב יותר בלילה.

וכמו תמיד, הדרך לשיפור המצב עוברת בהגברת השקיפות. בעוד הערבויות והתרומות שמקבלים המועמדים והמועמדות גלויים לציבור, ההלוואות שהם נוטלים או השימוש בהון עצמי נותרים חסויים, אף שההבדל בין המקורות הוא טכני בעיקרו. זו הסיבה לכך שאנחנו לא יודעים כיום כמה כסף באמת השקיע ליאון בבחירות לעיריית ירושלים, מה עומק החובות שהוא מצוי בהם – ולמי הוא חייב, אם בכלל. תארו לכם כי 'האחים ברדריאן' לא רק היו תורמים לקמפיין אלא מלווים לו מיליוני שקלים. 

בעבר פנינו למבקר המדינה בנושא אך למיטב ידיעתנו הנושא טרם טופל. נמשיך לעבוד על הנושא, כדי שבבחירות הבאות לרשויות המקומיות מקור ההלוואות שמקבלים המועמדים יהיה שקוף.

מלשכת ליאון נמסר: "הפרטים בכתבה אינם מדוייקים. ע"פ החלטת המבקר לכל מועמד ישנם חמש שנים לגיוס תרומות. ראש העיר לא נכשל מאחר ולא התפנה עדיין לגייס תרומות מיום כניסתו לתפקיד. לגבי מספר המנדטים מקור המספר הוא בטעות אנוש כפי שהוסבר בעבר".

החובות של סיעת ירושלמים

חברת הכנסת רחל עזריה מתכחשת לחובות של כחצי מיליון שקל שגויסו לסיעת "ירושלמים" זמן קצר לפני שנבחרה לעמוד בראש התנועה • לאחר היבחרה, פתחה עזריה חשבון בנק וסיעה חדשים והחלה לגייס כספים בנפרד • חלק ניכר מן ההלוואות המקוריות, שכנראה לא יוחזרו, הגיעו מתושבי שכונה מבוססת בירושלים הנאבקים נגד בניית הרכבת הקלה בשטח השכונה

המשך קריאה…