פוסטים

חוסר היציבות השלטוני: האם הממשלה פחות יציבה היום מבעבר? חלק שני בפרויקט ויזואלי מיוחד

האם השלטון בישראל מאז שנות ה-90 יציב יותר ממה שהיה מאז קום המדינה? ממשלות ישראל מכהנות זמן ארוך יותר ממה שכיהנו בעבר (12 חודשים יותר, בממוצע). מאז שנות ה-90, הסיבה העיקרית לנפילת ממשלות בישראל היא התפזרות הכנסת (8 מתוך 11, 73%), בעוד מאז קום המדינה ועד שנות ה-90 פיזור הכנסת הוביל לנפילתן של 3 ממשלות בלבד (מתוך 23 ממשלות, 13%). "שקוף" ו"נתון בראש" (מיזם עצמאי לקידום עיתונות נתונים) מציגים: העובדות שמשקפות את מידת היציבות השלטונית בישראל – חלק ב'

"נתון בראש" |

מאז קום המדינה ועד היום השלטון הישראלי סובל מחוסר יציבות. הדבר בא לידי ביטוי בתחלופה גדולה מדי של ממשלות, בשינויים תכופים בהרכבי הממשלה, במעבר מפלגות מהקואליציה לאופוזיציה וביותר מדי פעמים בהן הכנסת פיזרה את עצמה בטרם עת. כך למשל, רק ממשלה אחת מתוך 34 (!) הצליחה לסיים כהונה שלמה של ארבע שנים ורק שש כנסות מתוך 21 הצליחו לסיים כהונה מלאה.

בשלושים השנים האחרונות קרו מספר דברים מהותיים שהשפיעו באופן ישיר ובלתי נמנע על כל היבט בחיי המדינה ובתוך כך גם על המערכת הפוליטית: הסכסוך הישראלי-פלסטיני עלה מהלך ב-1987 עם תחילתה של האינתיפאדה הראשון, המדיניות הכלכלית של שינתה כיוון – מכלכלה סוציאליסטית – לקפיטליסטית, וגם המבנה הדמוגרפי והאלקטורלי בישראל השתנה לחלוטין בעקבות גל העלייה הגדול ממדינות ברית המועצות לשעבר. לאור כך ראוי לבדוק את יציבותה של המערכת הפוליטית בתקופה זו. 

לטובת כך תתבצע השוואה בין שתי תקופות זמן: 1949-1989 ו-1990-2019, על גבי מספר קריטריונים: משך כהונת הממשלה, משך כהונת הכנסת, סיבות לנפילת הממשלה, שינויים בממשלה (סיעות ובעלי תפקידים בה), תחלופה בין מפלגות השלטון וגודלן של שתי המפלגות הגדולות בכנסת. אלו יוכלו להעיד האם השלטון בישראל בשלושים השנים האחרונות יציב יותר או יציב פחות מאשר בתקופה שקדמה לה.

הממשלה והכנסת: יחסים מורכבים

לכאורה, המצב כיום נראה טוב יותר ונדמה כי מערכת השלטון בישראל יציבה יחסית. הנתונים מראים כי מאז שנות ה-90 ממשלות ישראל מכהנות בממוצע יותר זמן: 32 חודשים מאז שנות ה-90 לעומת 20 חודשים לפני כן. משך הכהונה של הכנסת אינו משתנה בצורה דרמטית בין שתי התקופות. מאז שנות ה-90 הכנסת מכהנת בממוצע 36 חודשים – ואם נחסיר את הכנסת ה-21 שפעלה רק 4 חודשים – הממוצע עולה אף יותר ל-40 חודשים. עד שנות ה-90 הכנסת כיהנה בממוצע 43 חודשים. לא פער משמעותי.

אך שימו לב לנתון הבא: מאז שנות ה-90 הסיבה העיקרית לנפילת הממשלות היא התפזרות הכנסת (8 מתוך 11, 73%) כאשר עד תקופה זו מרבית הממשלות נפלו בעקבות נושאים הקשורים לממשלה: התפטרות ראש הממשלה, התפטרות הממשלה ומות ראש הממשלה (15 ממשלות מתוך 23, 65%) ואילו רק 3 ממשלות (13%) נפלו בעקבות פיזור הכנסת (אחת מהן בעקבות הצבעת אי-אמון בממשלה). 

עובדה זו מעידה על שינוי שהתרחש בדינמיקה שבין הרשות המבצעת לרשות המחוקקת בישראל. אם בעבר הממשלה הייתה לוקחת יותר אחריות על כישלונותיה ומאפשרת הקמת ממשלות חילופיות עוד באותה הכנסת, הרי שמאז שנות ה-90 הנטייה של הממשלה היא ליזום חוק לפיזור הכנסת וללכת לבחירות חדשות. מדוע זה כך?

בישראל מתקיימת דמוקרטיה פרלמנטרית, שמשמעותה היא כי הציבור בוחר את הפרלמנט והממשלה צומחת מתוכו. 

בשל סוג המשטר הנהוג בישראל נוצר קשר הדוק בין הרשות המבצעת לרשות המחוקקת, וחוסר יציבות של האחת מוביל לאי-יציבות של האחרת. כשהכנסת מתפזרת מסיבה כלשהי, הממשלה נופלת איתה; ואם הממשלה נופלת או מתפטרת, ובהנחה שלא מצליחה לקום ממשלה חלופית, הרי שהולכים לבחירות והפעילות הפרלמנטרית משותקת עד לכינונה של ממשלה חדשה. 

השיטה הפרלמנטרית מאפשרת לכאורה מערכת איזונים ובלמים בין שתי הרשויות, אך בפועל בישראל הממשלה כמעט שולטת בכנסת באמצעות ועדת השרים לחקיקה. המצב הזה מוביל לאיחוד אינטרסים בין הממשלה לכנסת ומנטרל מתח בריא שאמור להיות בין הרשויות. פיזורה של הכנסת פעם אחר פעם מעיד על כך.

פיזורה של הכנסת ו/או נפילת הממשלה מתרחשים תמיד בהקשר כללי רחב יותר. כך, לפחות שלוש פעמים הממשלה נפלה בעקבות אירועים הקשורים באופן ישיר לסכסוך הישראלי-פלסטיני: 

  • הממשלה ה-24 בראשותו של יצחק שמיר יזמה את הקדמת הבחירות לאחר שמפלגות צומת ומולדת פרשו מהממשלה בעקבות ועידת מדריד.
  • הממשלה ה-25 נפלה לאחר רצח ראש הממשלה יצחק רבין.
  • הממשלה ה-28 בראשותו של אהוד ברק נפלה לאחר התפוררות הקואליציה בעקבות ועידת קמפ-דיוויד ותחילתה של האינתיפאדה השנייה. 

כמו כן, לפחות שתי ממשלות נפלו בעקבות קשרי הון-שלטון-עיתון שהלכו והתחזקו מאז שנות ה-90: הממשלה ה-31 נפלה לאחר התפטרותו של אהוד אולמרט בעקבות כתבי אישום שהוגשו נגדו בגין עברות שוחד, מרמה והפרת אמונים, וב-2014 הפיל ראש הממשלה בנימין נתניהו את הממשלה ה-33, כפי שהודה בעצמו, בעקבות חוק "ישראל היום".

סימנים לאי-יציבות

על אף התמונה המצטיירת, מבט מעמיק בנתונים מעלה כי לא מדובר במצב אופטימלי – המערכת הפוליטית יציבה פחות משנדמה: ישנם הרבה יותר שינויים במבנה הממשלה ובבעלי התפקידים בה, ישנה עלייה במספר הפעמים שבהם מפלגת השלטון מתחלפת וגודלן של שתי המפלגות הגדולות הולך וקטן עם השנים. 

תחלופה גבוהה מידי של מפלגת השלטון, סיעות הקואליציה או בעלי תפקידים בממשלה פוגעת בניהול תקין ובגיבוש מדיניות לטווח ארוך של הממשלה והמשרדים השונים. תחלופה של סיעות למשל, מחייבת גיבוש מדיניות חדשה שתהיה מוסכמת על כלל הסיעות – לרבות החדשות – וריבוי שינויים עלול להפריע לרציפות רעיונית-אידיאולוגית. גם אם לא נדרשים שינויים קיצוניים, כניסה של מפלגה מסוימת לממשלה בדרך כלל תוביל לפשרות מסוימות. 

זאת ועוד, תחלופה גבוהה של סיעות בקואליציה עלולה לגרור גם "כיסאות מוזיקליים" באיוש המשרות הבכירות במשרדי הממשלה. התוצאה צפויה להיות קושי בניהול רציף של משרדי הממשלה, מכיוון שכל נושא תפקיד חדש חייב ללמוד את התחום, ובמקרים רבים השר או השרה החדשים מבקשים להוביל מדיניות אחרת מאלו שקדמו להם בתפקיד.

  • מאז שנות ה-90 ישנה תחלופה גבוהה יותר של מפלגת השלטון (בין ימין לשמאל, ולהפך). עד שנות ה-90 מפלגת השלטון התחלפה 3 פעמים (כל 13 שנה בממוצע) כאשר משנות ה-90 התחלפה מפלגת השלטון 6 פעמים (כל 5 שנים בממוצע). 

  • מאז שנות ה-90 ישנה עלייה במספר השינויים בסיעות הקואליציה. השיא בממשלות ה-29 וה-30 בראשותו של אריאל שרון. מעניין לציין כי כל הממשלות שהרכב הסיעות בהן לא השתנה כיהנו לפני המהפך בשנת 1977, שבו עלה לראשונה הליכוד לשלטון. 

  • מאז שנות ה-90 ישנה עלייה במספר השינויים בבעלי התפקידים בממשלה. פרט לממשלה הראשונה והשישית (שכיהנו כארבעה חודשים), בכל הממשלות היה לפחות שינוי אחד בתפקידי השרים או סגני השרים. בחינה של מספר השינויים בהרכב השרים ביחס למספר חודשי הכהונה של הממשלה מעלה כי בממשלות ה-28, 29 ו-30 נעשה שינוי אחד לפחות בכל חודש כהונה.

  • בין 1981-2018 ישנה ירידה הדרגתית בכוחן של שתי המפלגות הגדולות בכנסת. שיאה של ירידה זו מתרחש בשנות ה-2000 כאשר מספר המנדטים המשותף של שתי המפלגות הגדולות נמוך מ-60 (כלומר פחות מרוב בכנסת – לא ניתן לקיים ממשלת אחדות). בכנסת ה-15 מפלגת השלטון זכתה בבחירות לכנסת כ-26 מנדטים בלבד (הערה: במהלך הכנסת הזו היו בחירות ישירות לראשות הממשלה. אהוד ברק התפטר מראשות הממשלה, ולאחר הבחירות הישירות נבחר אריאל שרון, שהקים ממשלה ובה מפלגת השלטון הייתה עם 19 מנדטים בלבד). המשמעות היא שכוחן של המפלגות הקטנות יותר גדל, וכפועל יוצא גדלה גם הסחטנות הפוליטית שמגבילה את היכולת של הראש הממשלה הנבחר לקיים את מדיניותו. אחד ההשלכות למצב הזה היא העלאת אחוז החסימה שעלה פעמיים מאז הכנסת ה-15.

מסקנות

אז האם המערכת הפוליטית יציבה יותר או יציבה פחות ב30 השנים האחרונות מאשר בתקופה שקדמה לה? קשה לומר. 

הממשלות אמנם מכהנות בממוצע יותר זמן ומשך הכהונה של הכנסת אינו משתנה בצורה דרמטית, אך תחלופה גדולה יותר של מפלגת השלטון, של סיעות הקואליציה ובעלי התפקידים בממשלה מעידה שלא מדובר בתקופה יציבה. זאת ועוד, העובדה שכוחן של המפלגות הגדולות קטן בשנים האחרונות מעידה מצד אחד על חוסר אמון באידיאולוגיה שהן מבקשות ליישם ומצד שני על אי-יציבות וחוסר בהירות רעיוני הקיים במערכת הפוליטית. הדבר בא לידי ביטוי בריבוי של מפלגות סקטוריאליות ומפלגות "אווירה" (למשל מפלגת הגימלאים שזכתה לשבעה מנדטים בבחירות לכנסת ה-17) אשר מעצימות את הסחטנות הפוליטית. ברור מאליו כי מפלגת שלטון שכוחה קטן באופן יחסי אינה יכולה לנהל קואליציה יציבה לאורך זמן וההוכחה לכך היא מספר הממשלות הרב שנפלו בעקבות פרישתן של מפלגות מהקואליציה.

הבחירות האחרונות לכנסת ה-22 הן הביטוי החזק ביותר לאי-היציבות הפוקדת את מדינת ישראל מאז שנות ה-90: הבחירות התקיימו לאחר שראש הממשלה המכהן, בנימין נתניהו, לא הצליח להקים ממשלה והוביל מהלך לפיזור הכנסת ה-21וזאת כארבעה חודשים בלבד לאחר הקמתה. 

המהלך הפוליטי הזה התאפשר כתוצאה מהקשר ההדוק מידי שבין הכנסת לממשלה הקיים בישראל. חמור מכך המהלך הזה נבע כנראה מאינטרסים אישיים ושאיפה לשמירת הכוח בלבד – ולא מתוך חשיבה על טובת המדינה. זאת ועוד, נתניהו לא צלח פעם נוספת בהקמת ממשלה לאחר הבחירות האחרונות – וזאת על אף שהמנדט הוענק לו ראשון על ידי הנשיא. גם היום, חודש לאחר הבחירות, עדין אין ממשלה מכהנת בישראל.

*

"נתון בראש" הוא מיזם עצמאי המקדם עיתונות נתונים (דאטא ג'ורנליזם) בישראל.

עשרה חודשי פגרת הכנסת, והיד עוד נטויה: כמה זה עלה לנו?

בסוף דצמבר פוזרה הכנסת ה-20. מאז ועד היום עברו יותר מעשרה חודשי פגרה בהם המערכת השלטונית קפואה: אין כמעט ועדות ומליאה, אין חקיקה. בעיות לא פתורות נתקעו אי שם בסוף שנת 2018. המצב החריג הזה מרתיח. למה? כי בזמן שאנחנו נגררנו שוב ושוב לקלפיות, עבודת הכנסת פסקה, ואיתה קבלת ההחלטות על החיים של כולנו. אז כמה בכל זאת עלתה לנו התקופה הזו?

| יעל פינקלשטיין, תומר אביטל |

האם הפגרה הארוכה תגיע לקיצה בקרוב? האם נלך לבחירות בפעם השלישית? במקום לשאול שאלות חסרות תשובה, החלטנו לכמת את מה שקרה בכנסת מאז פיזור הכנסת בסוף דצמבר 2018. לבדוק כמה עלו לנו חברות וחברי הכנסת? איזו עבודה פרלמנטרית הם עשו? כמה עלה משכן הכנסת הנטוש?

למטה תוכלו למצוא פירוט של כל הנתונים האלה ונוספים, ואיך חישבנו אותם. הסכומים המופיעים בכתבה הם התאמה של ביצוע התקציב לשנת 2018 לתקופה של תקופת הפגרה.

10 חודשי פגרה, שהם כ-315 ימים או 7,560 שעות (והספירה נמשכת) מאז 26.12
הכנסת ה-20 פוזרה בסוף דצמבר 2018. הכנסת ה-21 עזבה אותנו בטרם עת לאחר 5 חודשי קיום בלבד, ועד שתורכב ממשלה הפגרה ממשיכה להתארך. 

9 שאילתות הוגשו
השאילתות הן אחת הדרכים של חברי הכנסת לפקח על עבודת הממשלה. באפשרות הח"כים לפנות לשרים בכל שאלה, ואלה חייבים בתשובה בתוך זמן מוקצב. בכהונתה הקצרה בת חמשת החודשים של הכנסת ה-21 הוגשו חמש שאילתות, שלוש מהן על ידי ח"כ מיכאל ביטון (כחול לבן), ועוד אחת על ידי כל אחד מהח"כים יוראי להב הרצנו (כחול לבן) ואילן גילאון (מרצ). כלומר – שאילתה אחת בלבד בממוצע לחודש. לשם השוואה, בכנסת ה-20 הוגשו כ-6,021 שאילתות – כ-133 שאילתות בממוצע לחודש.

עדכון: ח"כ יעל גרמן הגישה גם כן שאילתה, ממש השבוע.

מיכאל ביטון – אתר הכנסת

מרב מיכאלי – אתר הכנסת

בכנסת ה-22 הוגשו בינתיים 4 שאילתות, שתיים מהן על ידי ח"כ מרב מיכאלי (העבודה), אחת על ידי ח"כ אורי מקלב (יהדות התורה) ואחת על ידי עופר כסיף (הרשימה המשותפת).
מפיזור הכנסת ה-20 ועד הבחירות שנערכו באפריל לא הוגשה ולו שאילתה אחת!

221 דיונים בוועדות
כלומר, כ-22 דיונים בחודש. בכנסת ה-20 למשל, התקיימו כ-10,450 דיונים, שהם כ-232 דיונים בחודש. יותר מפי עשר!

7 חוקים חוקקו
ביניהם חוק התפזרות הכנסת ה-20 וחוק התפזרות הכנסת ה-21, ועוד חמישה חוקים – ביניהם חוק איסור צריכת זנות. בשנה רגילה מחוקקים כ-150 חוקים.

איך בדקנו

סרקנו במאגר החקיקה של אתר הכנסת את החוקים שפורסמו מתאריך פיזור הכנסת ה-20 ועד היום. לפעמים החוקים מתפרסמים במאגר לאחר החקיקה, ולכן וידאנו את התאריך בו עברו החוקים קריאה שניה ושלישית במליאה. שבעה מהחוקים חוקקו לאחר פיזור הכנסת.

40 ישיבות במליאה
8 ישיבות מליאה נערכו בכנסת ה22, 28 ישיבות נערכו בכנסת ה-21 ו-4 ישיבות מאז פיזור הכנסת ה-20 ועד הבחירות באפריל.

100 מיליון ש"ח שלא הועברו לחיזוק חדרי המיון
תקציב זה, ועוד רבים נוספים, נתקע עם פיזור הכנסת ה-20. 

43 טיסות (רשמיות) לחו"ל
בכנסת ה-22 אושרה טיסה אחת לחו"ל: של ח"כ יעקב מרגי (ש"ס). בכנסת ה-21 אושרו 25 טיסות לחו"ל ל-19 ח"כים. שיאן הטיסות בתקופה הזאת בפגרה: ח"כ עוזי דיין (הליכוד).

מפיזור הכנסת ה-20 ועד הבחירות באפריל אושרו 21 טיסות של 13 ח"כים. שיאנית הטיסות בפגרה הזאת: ציפי לבני, עם 5 טיסות לחו"ל. כל אלה הן רק טיסות שאושרו באופן רשמי. מה עם הטיסות אליהן טסו נבחרי הציבור באופן פרטי? חוץ מלנסות להתעדכן דרך הרשתות החברתיות, אין לנו דרך לדעת לאן ולכמה זמן טסו הח"כים בפגרה. אפילו פנינו בבקשת חופש מידע לרשות האוכלוסין וההגירה בבקשה לקבל את מספר הטיסות, אך בקשתנו נדחתה (בטענת פגיעה בפרטיות). למה חשוב שנדע? כי למרות המצב הפוליטי החריג, חברות וחברי הכנסת עדיין אמונים על קבלת ההחלטות שנוגעות לחיים של כולנו, ועל טובת הציבור. הראנו קודם כמה כסף כולנו משקיעים בזה. זכותנו לדעת אם ניצלו את עשרת חודשי הפגרה כדי לעבוד, או כדי לטייל בעולם.

עלות המשכן שננטש כמעט לשנה

כ-14,166,666 ש"ח על הארנונה של משכן הכנסת
לפי חשב הכנסת (שסיפר על כך בפרק 6 של הפודקאסט "המדריך לדמוקרטיה") – הכנסת משלמת ארנונה בסך כ-17 מליון ש"ח בשנה, שהם כ-14,166,666 ש"ח ל-10 חודשי פגרה.

כ-64.5 מיליון ש"ח על ביטחון הכנסת
תקציב הביטחון של הכנסת כולל בתוכו, למשל, את שכר עובדי משמר הכנסת, ציוד בטחוני, הוצאות על רכבים וכן הוצאות על רווחה וספורט.

כ-173 מיליון ש"ח על הוצאות שקשורות בעובדי הכנסת
התקציב כולל בין היתר את שכרם, הכשרות מקצועיות, רווחה וספורט ותשלום לעובדים שאינם קבועים.

7,615,000 ש"ח, לפי הערכה, על קשר עם הבוחר
התקציב נועד לעזור לחברות וחברי הכנסת לשמור על קשר עם הציבור, לנהל את הלשכה ולשלם על דברים נוספים שדרושים למילוי תפקידם.

120 חברות וחברי כנסת
מתוכם 49 ח"כים חדשים שנבחרו לכנסת ה-21 והפכו לוותיקים במהרה, ועוד 8 ח"כים חדשים שהושבעו לפני חודש וחצי לכנסת ה-22.

כ-106,920,000 ש"ח – עלות הח"כים בפגרה
עלות ח"כ מלאה מדי חודש לקופת המדינה היא כ-108,000 שקל. בכנסת 99 ח"כים שאינם שרים, שעלו לנו בכל חודש כעשרה וחצי מליון ש"ח.

איך חישבנו?

ח"כ – שכר ברוטו: 44,000 ש"ח. עלות שכר למעסיק: 55,000 ש"ח.
יועץ צמוד – שכר ממוצע: 13,000 ש"ח. עלות שכר: 16,000 ש"ח
שלושה יועצים צמודים = 48,000 ש"ח
הוצאות ממוצעות לחודש מתקציב קשר עם הבוחר: 5,000 ש"ח
סך הכל כ-108,000 שקל בחודש עלות ח"כ (הערכה)

3.7 מיליון ש"ח: עלות 7 הח"כים שכיהנו רק בכנסת ה-21
עידן רול, יוראי להב הרצנו (כחול לבן), פוטין מולא, עוזי דיין, אריאל קלנר, מאי גולן (הליכוד) ועידית סילמן (הימין החדש) – נבחרו לכהן בכנסת ה-21, אך לא נבחרו בשנית בבחירות שנערכו בספטמבר. כל כהונתם – 5 חודשים של פגרה.

עלות 120 חברי הכנסת, כולל השרות והשרים: 129,600,000 ש"ח לפחות
למה לפחות? כי שכר השרים והעלות הכוללת שלהם מדי חודש גבוהה מזו של חברי הכנסת.

1320 ש"ח – העלאה בשכר הח"כים
אמנם מדובר בעלות עתידית, אך בראשון בינואר 2020 צפויים לקבל חברי הכנסת העלאה בשכר. קראתם נכון, העלאה עבור שנה שהם כמעט לא עבדו בה. עוד על המצב ההזוי שמאפשר את קבלת העלאות האלה בסרטון שבכתבה הזאת

נזכיר: 74 ח"כים הצביעו בעד פיזור הכנסת ה-21 וגרמו למצב הזה
74 חברות וחברי כנסת הצביעו בעד הצעת חוק פיזור הכנסת שהציע ח"כ מיקי זוהר (הליכוד), שעקפה את הנוהל לפיו הנשיא יכול להטיל את מלאכת הרכבת הממשלה על מועמד אחר, לאחר שהמועמד הראשון לא הצליח בכך – והובילה אותנו לבחירות נוספות. למרות שהצביעו בעד, חלק מחברי הכנסת התבטאו נגד ההחלטה:

ח"כ יואב קיש אמר למשל כי "עברנו שתי מערכות בחירות קשות שגרמו לקרעים בעם. רצון הבוחר ותוצאות הבחירות הן ברורות- ממשלת אחדות".
לפי ח"כ יעקב מרגי, "הבחירות היו מיותרות, היינו באותה נקודה לפני מספר חודשים. אני רוצה להאמין שלא ייכפו עלינו בחירות בפעם השלישית".
וגם ח"כ רפי פרץ הסכים שזה לא היה רעיון טוב בהכרח, כשאמר "…החברה הישראלית פצועה מהבחירות האחרונות וצריכה להתאחד כדי להבריא את השסעים. אסור להביא לבחירות נוספות".

נזכיר: חברי הכנסת מהליכוד, כולנו (חוץ מרועי פולקמן שנעדר), ישראל ביתנו, איחוד הימין, ש"ס, יהדות התורה, חד"ש-תע"ל ורע"ם-בל"ד הצביעו בעד פיזור הכנסת ה-21. אם הבחירות הנוספות היו "מיותרות" או גרמו ל"קרעים בעם" – הם האחראים הבלעדיים.

הרשימה המלאה של האחראיים לפגרה המפלצתית:

  1. אלי אבידר (ישראל ביתנו)
  2. יולי אדלשטיין (ליכוד)
  3. אמיר אוחנה (ליכוד)
  4. ינון אזולאי (ש"ס)
  5. ישראל אייכלר (יהדות התורה)
  6. זאב אלקין (ליכוד)
  7. דוד אמסלם (ליכוד)
  8. אופיר אקוניס (ליכוד)
  9. משה ארבל (ש"ס)
  10. גלעד ארדן (ליכוד)
  11. יעקב אשר (יהדות התורה)
  12. דוד ביטן (ליכוד)
  13. אלי בן-דהן (ליכוד/איחוד הימין)
  14. יואב בן צור (ש"ס)
  15. קרן ברק (ליכוד)
  16. ניר ברקת (ליכוד)
  17. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת)
  18. מאי גולן (ליכוד)
  19. יואב גלנט (ליכוד)
  20. גילה גמליאל (ליכוד)
  21. משה גפני (יהדות התורה)
  22. עוזי דיין (הליכוד)
  23. אבי דיכטר (הליכוד)
  24. אריה מכלוף דרעי (ש"ס)
  25. צחי הנגבי (הליכוד)
  26. שרן השכל (הליכוד)
  27. מיקי זוהר (הליכוד)
  28. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת)
  29. ציפי חוטובלי (הליכוד)
  30. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת)
  31. יעקב טסלר (יהדות התורה)
  32. מרדכי יוגב (איחוד הימין)
  33. היבה יזבק (הרשימה המשותפת)
  34. אלי כהן (הליכוד)
  35. יצחק כהן (ש"ס)
  36. משה כחלון (הליכוד)
  37. עופר כסיף (הרשימה המשותפת)
  38. אופיר כץ (הליכוד)
  39. חיים כץ (הליכוד)
  40. ישראל כץ (הליכוד)
  41. יריב לוין (הליכוד)
  42. אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו)
  43. יעקב ליצמן (יהדות התורה)
  44. אוסנת הילה מארק (הליכוד)
  45. פטין מולא (הליכוד)
  46. יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו)
  47. מיכאל מלכיאלי (ש"ס)
  48. אורי מקלב (יהדות התורה)
  49. יעקב מרגי (ש"ס)
  50. משולם נהרי (ש"ס)
  51. בנימין נתניהו (הליכוד)
  52. יבגני סובה (ישראל ביתנו)
  53. אופיר סופר (איחוד הימין)
  54. עידית סילמן (איחוד הימין)
  55. בצלאל סמוטריץ' (איחוד הימין)
  56. אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת)
  57. גדעון סער (הליכוד)
  58. מנסור עבאס (הרשימה המשותפת)
  59. איימן עודה (הרשימה המשותפת)
  60. אתי עטייה (הליכוד)
  61. עודד פורר (ישראל ביתנו)
  62. יצחק פינדרוס (יהדות התורה)
  63. מאיר פרוש (יהדות התורה)
  64. רפי פרץ (איחוד הימין)
  65. יואב קיש (הליכוד)
  66. אריאל קלנר (הליכוד)
  67. שלמה קרעי (הליכוד)
  68. מירי רגב (הליכוד)
  69. יפעת שאשא ביטון (הליכוד)
  70. אנטאנס שחאדה (הרשימה המשותפת)
  71. יובל שטייניץ (הליכוד)
  72. קטי שטרית (הליכוד)
  73. מיכל שיר (הליכוד)
  74. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת)

כמה חזרות לשגרה?

2 וחצי נסיונות להרכיב ממשלה
נסיון ראשון של נתניהו לפני פיזור הכנסת ה-21, נסיון נוסף שלו לאחר הבחירות שנערכו בספטמבר והנסיון הנוכחי של בני גנץ, הנמשך בימים אלה. האם נבחרי הציבור שלנו יהיו אחראיים מספיק כדי לסיים את הפגרה האינסופית הזאת?

1 ציבור שמחכה לשגרה
נראה שהבחירות, הרכבת הממשלה והמהלכים הפוליטיים ממלאים את כותרות העיתונים ומהדורות החדשות. זה מעניין מאוד, אבל זה לא העיקר. זאת רק הדרך למטרה האמיתית: עבודה למען הציבור ושיפור החיים במדינת ישראל. עוד מעט תעבור שנה מאז שהמערכת השלטונית בישראל עבדה כרגיל – לא הגיע הזמן להניח את המחלוקות בצד ולחזור לשגרה?

יש למה לקוות? יו"ר ועדת הכספים מבקש להחזיר את הכנסת למסלול דרך חקיקת משנה

בדיון שהתקיים אתמול (רביעי) בוועדת הכספים, השתתף הממונה על שוק ההון, הביטוח והחיסכון, ד"ר משה ברקת. ברקת פירט בפני הוועדה את תוכנית העבודה של הרשות בה הוא מציג גן עדן למבוטחים. היו"ר, ח"כ משה גפני, הבטיח שכל תקנה שתגיע אליו לדיון תעלה תוך כמה ימים לוועדה גם ללא ממשלה מתפקדת 

| עידן בנימין |

הפחתת פרמיות הביטוח לנהגים צעירים, הפסקת חקירות כנגד תובעים על אובדן כושר עבודה ושינוי מודל העמלות של סוכני הביטוח: בוועדת הכספים קיימו אתמול דיון כדי ללמוד על תוכנית העבודה של רשות שוק ההון והביטוח. ברקת הציג תוכנית עבודה שתיטיב עם המבוטחים, אך לא הציג דרך לפיקוח על ביצוע התהליך ויישומו. הח"כים תמכו, אך הביעו דאגה שהתכנית תתמוסס.

גן העדן של משה ברקת 

בדיון שטח בפני הוועדה ברקת תוכנית מפורטת שתיטיב עם המבוטחים, אך ללא לוחות זמנים לביצוע. בין הסעיפים שהוצגו בתוכנית:

הפחתת פרמיות הביטוח לנהגים צעירים – ברקת טען כי אלו פרמיות מוגזמות ושכבר פנה לחברות הביטוח בנושא. במידה והפרמיות לא ירדו, הרשות תאלץ להתערב להורדת התעריפים.

נהגים בעלי עבר ביטוחי שולי – חברות הביטוח נוהגות להעלות את הפרמיות ב-30% אחרי תביעה אחת. ברקת מבקש כי תביעות קטנות, כמו פנס שבור, בכלל לא יחשבו כתביעה ולא יעלו את פרמיית הביטוח.

ניהול מדיניות ההשקעה של קרנות הפנסיה – הפרדת מדיניות ההשקעה בכספי החוסכים לפנסיה, לבין חשבון הכסף של החברה שמנהלת את קרן הפנסיה עצמה (כסף שלא שייך למבוטחים).

מודל הסוכן האובייקטיבי – סוכן הביטוח יקבל תגמול מהצרכן או תגמול אחיד מחברת הביטוח למוצרים ביטוחיים מאותו הסוג.

החזרת השיווק של ביטוחי המנהלים – לפני למעלה משנה החלה הממונה הקודמת על הביטוח, דורית סלינגר, שקיפות על ביטוחי המנהלים כדי לאפשר למבוטחים להשוות ביתר קלות בין פנסיה רגילה לביטוח מנהלים. בעקבות זאת החברות הפסיקו לשווק את ביטוח המנהלים וכיום ברקת פועל להחזירו (במתכונת שלא פירט בוועדה), מה שיאפשר לבעלי שכר גבוה לחזור ולרכוש ביטוחי מנהלים. 

חקירות יזומות כנגד מבוטחים – הפסקת חקירות אקטיביות על מבוטחים שתבעו בגין אובדן כושר עבודה.

בניית מאגר מידע לביטוח סיעודי שיאפשר ניוד.

כפל ביטוחים – כיום חברות הביטוח מצליחות למכור ללקוח כפל ביטוחים. שתי פוליסות שונות על אותו מוצר, ויוצאות ממהלך נבזי זה ללא כל ענישה. ברקת מעוניין להחיל קנסות כספיים על מכירת כאלו. מהלך מרתיע שיחסוך כסף למבוטחים. 

מעקב אחר תלונות על חברות הביטוח – חיוב חברות הביטוח בפרסום תלונות הציבור ומעקב של רשות הביטוח על תלונות המגיעות אל הרשות. ברקת אף העיד כי הוא עצמו הולך ובוחן תלונות של מבוטחים על חברות הביטוח. 

בסיכום דבריו התנה ברקת את כל הפעולות האלו בתוספת תקציב לרשות. ח"כ קרן ברק (הליכוד) טענה כי כל התוכנית שהציג ברקת הן בעיקרן ססימאות וביקשה לראות תוכנית עבודה מסודרת לכל אחד מהנושאים.

יו"ר הוועדה משה גפני הצטרף לטענה וחזר וטען כי מבחינתו ברקת יכול להגיש את התקנות שהוועדה נדרשת לאשר והן יעלו לדיון גם ללא ממשלה מתפקדת.   

גפני ביקש בכתב את לוחות הזמנים של כל הנושאים שהעלה ברקת בכדי שהוועדה תוכל לפקח על ההתקדמות של התוכנית. ברקת התחייב להעביר חלק מהתקנות כבר בימים הקרובים.

נמשיך לעקוב.

הכירו את המועמדות והמועמדים בקצה הרשימות: ראיון עם חגי רזניק מהעבודה-גשר

מיזם הראיונות עם מועמדות ומועמדים חדשים לכנסת ממשיך! והפעם: שיחה עם חגי רזניק, מספר 7 ברשימת העבודה-גשר. מתי בפעם האחרונה נסע באוטובוס? מהיכן יגיע הכסף לתכניות מפלגת העבודה? האם יסכים להיכנס לקואליציה עם ראש ממשלה שמצפה לשימוע לפני כתב אישום? וגם: על הקשר הקרוב עם השר יואב גלנט והבטחה לפרסם יומן והצהרת הון

| יעל פינקלשטיין |

לקראת הבחירות הקרובות פתחנו במיזם חדש: ראיונות עם מועמדות ומועמדים חדשים או פחות מוכרים, שעוד לא קיבלו במה בתקשורת, במטרה להכיר טוב יותר את מי שאולי בקרוב ישפיעו על החיים של כולנו. הראיון הקודם בסדרה, עם ד"ר רונית דרור (זהות) זמין כאן

דרור ורזניק אינם היחידים – בהמשך נערוך ראיונות עם מועמד/ת ממפלגות נוספות. אנחנו מזמינים אתכן ואתכם להשפיע על תוכן הראיונות הבאים: לפני כל ראיון נפרסם פוסט בעמוד הפייסבוק שלנו ונבקש מהציבור לכתוב רעיונות לשאלות בתגובות.

*

חגי רזניק, חבר קיבוץ רביבים, כיהן כמנכ"ל משרד הבינוי והשיכון במשך 3 שנים (תחת השר יואב גלנט) ועזב את תפקידו כדי להצטרף לרשימת "גשר" בבחירות לכנסת ה-21. רזניק היה מנכ"ל המועצה האזורית רמת נגב, ניהל את הפנימייה במדרשת שדה בוקר וכתב שלושה ספרים. בשיחה איתו סיפר לנו רזניק על תפיסתו החברתית, שהתעצבה עוד כשהיה ילד שהוצא בהוראת בית משפט מבית הוריו, על הנושאים שהוא מתכוון לקדם אם יבחר לכנסת ה-22, על עבודתו במשרד הבינוי והשיכון וגם על שקיפות. 

  • לצפייה בראיון המלא (41 דקות) לחצו כאן, או הקשיבו לגרסת הפודקאסט כאן.

חגי רזניק

סיכום הרגעים המרכזיים בראיון

איזו מדיניות תקדם בכנסת?

תפקיד המדינה לספק לכל ילד, לא משנה מה נקודת המוצא שלו ומה התנאים שאיתם הגיע, את הכלים להגשים את עצמו ולהצליח. להיות חברתי זה דבר שהוא כלכלי: הילד שיהפוך לבוגר, אם יקבל כלים מהמדינה למסוגלות, הוא יהפוך להיות לא לנטל – אלא למחולל וליצרני.

מאיפה הכסף לכל התכניות של מפלגת העבודה-גשר?

עשירים יצטרכו לשלם יותר מיסים. יש כספים קואליציונים שמשרתים דברים מסוימים ואפשר להפנות אותם לדברים אחרים שהם דברים חברתיים שכולם זקוקים להם. היום, למשל, מדינת ישראל מוציאה כל שנה 2 מליארד שקל על סיוע בשכר דירה – במקום זה אפשר היה לתת מענה לזכאים.

כספים קואלציונים אלה כספים שהולכים גם למטרות חשובות.

אבל הרבה פעמים הם הולכים לדברים סקטוריאלים.

נגיד ואתה תרכיב את הממשלה – לא תחלק כספים קואליציונים?

חד משמעית לא.

אני חושב שאין בעיה לקחת נושאים ולתעדף אותם, להגדיל תקציבי משרדים, להקטין אחרים ואפילו לאחד משרדים. אני לא בטוח שצריך כל כך הרבה משרדים וכספים לשירות הציבורי על חשבון השירות של הציבור.

מערכת הבריאות קורסת – התורים במיון, אין תקנים לאחיות, אין מספיק מיטות. אם יש לך כסף אתה יכול לקנות דברים כאלה באופן פרטי, אבל יש מי שנסמך על אותן מערכות ציבוריות. אם הן לקויות – זאת בעיה של כולנו.

אתה היית מנכ"ל משרד השיכון כשיואב גלנט היה השר, אמרת שלא נעשה מספיק אבל אתם הייתם האחראים בשנים האחרונות (2014-2018).

כשהייתי בתפקיד אמרתי את דעתי מספר פעמים. בכל זאת עשינו הרבה דברים: חידשנו את שיקום השכונות מאפס ש"ח לחצי מיליארד, חידשנו רכש דירות. בנוסף הצעתי את תכנית "לגור בכבוד" אבל לא יצאה לפועל.

מה טיב הקשר בינך לבין יואב גלנט?

אנחנו בקשר מצוין. בסופו של דבר לא המשכתי איתו לליכוד. אני התחברתי לאידיאולוגיה של כולנו ב-2015, וגם שם חלק מהערכים נזנחו. אני מאמין שיכולתי להמשיך עם גלנט ולהשתלב בליכוד אבל בחרתי ללכת לדרך חברתית עם הערכים שלי שהם הערכים שבנינו בגשר. אני חושב שהליכוד היא תנועה שחלק מהערכים החברתיים שלה נזנחו לאורך השנים. לא יכולתי למצוא בית פוליטי מתאים יותר מהעבודה-גשר.

איך תילחם בשחיתות ואיך תקדם שקיפות בכנסת? איך המפלגה תקדם זאת?

אני חושב שהיומן שלי צריך להיות שקוף ומקווה שאוכל להתגאות בו. אפרסם הצהרת הון.

עמיר פרץ ואורלי לוי הם אנשים צנועים. אין להם חברים טייקונים ובן הברית המרכזי שלהם הוא הציבור.

האם תשבו בקואליציה עם ראש ממשלה או חברי כנסת שיש נגדם כתב אישום או שנמצאים בהליך של שימוע לפני כתב אישום?

זה נאמר בצורה ברורה – גם עמיר וגם אורלי אמרו שלא ישבו עם ראש ממשלה תחת כתב חשדות או כתב אישום.

ונגיד ויציעו לך להיכנס לקואליציה ולקבל תפקיד שר?

אני לא אחבור ולו רק כי המפלגה ואני התחייבנו לדבר הזה, יש ערך למילה שלנו לציבור – גם אם משלמים עליה לפעמים מחירים.

יש לך רב קו?

אני נוסע מעט מאוד בתחבורה ציבורית. נסעתי לפני כמה חודשים מרביבים לבאר שבע. מערכת התחבורה בדרום שונה ממערכת התחבורה במרכז. היתה הזנחה קשה של התחבורה הציבורית.

אני מסכים שחשוב להיות מחובר. גם חשוב להבין שככל שהתחבורה הציבורית תשתפר נוכל לקצר את המרחק בין הפריפריה למרכז. זה מגיע מהזנחה מעמדית, אבל גם הציבור דחף לרכב פרטי. חזון תחבורתי צריך לכלול את התחבורה הציבורית.

מה עם תחבורה ציבורית בשבת?

צריך לאפשר תחבורה ציבורית בשבת, בתיאום עם הרשויות המקומיות. לא נכון לייצר תחבורה ציבורית באזורים שהם שומרי מסורת. בנוסף, דעתי לגבי חתונה אזרחית היא שכל אחד רשאי להתחתן איך שהוא רוצה. אנחנו נתמוך בפתרונות בנושא. מונופול הרבנות מוגזם בישראל. צריך לייצר אלטרנטיבות.

האם אתה חוסם אזרחים בפייסבוק?

אני באופן כללי נגד לחסום אנשים כי אני, כמשרת ציבור, צריך לענות לציבור. אם מישהו למשל מנצל את הדף לתעמולה שלו, אמחק את התגובה ובהמשך אחסום.

כמה שאלות מתומכי שקוף

מה ההבדל בין העבודה-גשר לבין המחנה הדמוקרטי?

העבודה גשר והחיבור בין אורלי לעמיר מייצר סיפור ישראלי חדש. אני חושב שנוצר פה כוח שהוא בעיקרו חברתי, שמייצר מאבק מעמדי וקידום מעמדי. וזה מה שמבדיל אותנו ממפלגות אחרות.

האם צריכות להיות נשים לוחמות בצבא?

נשים לא נופלות בשום דבר מגברים והן יכולות לכהן בכל תפקיד גם במערכת הצבאית וגם במערכת המדינית. אישה יכולה לעשות כל תפקיד בכל הקשר.

הצעתם מס עשירים של משכורות גבוהות מ-44 אלף שקל – איך נבחר המספר הזה, מה עומד מאחורי זה ואיך זה יעבוד במציאות?

לא בחרנו רק מיסוי על שכר גבוה. יש לנו סל של מקורות: מאבק בהון השחור, ביטול של כספים קואליציוניים, התייעלות ממשלתית. בקשר למס על המשכורות: אני חושב שבסופו של דבר אותם אנשים בעשירונים העליונים, גם אם יוותרו על כמה מאות שקלים בתלוש, הם ידעו שיש לכולם וגם להם מערכת חינוך ראויה, מערכת בריאות ציבורית ראויה, תחבורה ציבורית ראויה – אמנם אני לא משתמש בה הרבה אבל אולי בעצתך אתחיל יותר – אני שלם עם המיסוי הזה וחושב שזה דבר נכון. כולם מסכימים עם האתגרים שאמרנו שיש לטפל בהם. אבל אחרים לא הציגו תכנית אמיתית או מקורות. אין בעיה לקיים דיון על המקורות אבל צריך קודם כל להציג מאיפה הכסף יגיע.

חלק מהמבקרים אומרים שהמקורות פשוט לא מספיקים לכל מה שאתם מתכננים לעשות.

אנחנו פשוט לא יכולים להמשיך ככה. לא יתכן שצריך להמתין יום וחצי בתור למיון. לא יתכן שאם יש לך כסף תגיע לרופא מומחה ואם אין לך כסף תחכה שבועות וחודשים. לא יתכן שלא יהיה חינוך ראוי ומפוקח מגיל 0 עד 3. לכן על מנת לטפל בדברים האלה, צריך תכנית ומקורות.

לאילו ועדות תרצה להצטרף? יש חוקים שהיית רוצה לחוקק?

אשמח להצטרף לשדולת הדיור הציבורי. הייתי רוצה לייצר חקיקה שמעגנת בחוק מה המדינה חייבת לדיור הציבורי. אני רואה עצמי שותף גם בוועדת העבודה והרווחה ובוועדת החינוך.

אילו חברי וחברות כנסת אתה מעריך מהכנסת הקודמת?

אורלי לוי אבקסיס – כמנכ"ל משרד הבינוי והשיכון הקשר האישי והערכי שלי נוצר מולה.

גם דב חנין: אני לא מסכים עם כל העמדות שלו, אבל ראיתי את הפעילות הסביבתית שלו והפעילות החקיקתית שלו. הוא היה שותף שלנו לחלק מהדברים שקשורים לדיור הציבורי ואני בהחלט מעריך אותו.

***

אם יש מועמדות ומועמדים נוספים שתרצו שנראיין, כאלה שעוד לא כיהנו כחברי כנסת או שהציבור חייב להכיר יותר טוב, כתבו לנו.

הגרלת השוויון

רוב הח"כים שלנו מגיעים לכנסת מתוך נכונות לשפר את החיים של כולנו. אבל המערכת מעודדת אותם לעתים לקדם את האינטרסים האישיים שלהם או של המקורבים להם על פני הדאגה לציבור הרחב. במיזם חדש ננסה לגרום לחברי הכנסת להתמקד בבעיה מסוימת הנוגעת לקבוצה באוכלוסייה שלא הכירו מספיק עד היום. בתקווה כך נתמרץ נבחרי ציבור מכלל הסיעות לחזור לעבוד עבור… הציבור

| יעל פינקלשטיין |

הזדמנות שווה לכולם – הוא ערך שקשה למצוא לו מתנגדים. בחברה ללא שוויון הזדמנויות המשק נפגע, ואפילו תוחלת החיים משתנה בהתאם להזדמנויות הנוצרות עקב הבדל במקום מגורים, רמת השכלה ומעמד חברתי-כלכלי. 

רוב מוחלט בציבור יסכים ששוויון הזדמנויות חייב להיות יעד אליו חותרות כלל הסיעות בכנסת – בלי קשר לקואליציה ואופוזיציה. למרבה המזל, מי שיכול לצמצם את אי השוויון – זו אכן הכנסת. 

אלא שמערכת התמריצים מעודדת את הח"כים לעסוק בעיקר בנושאים שמביאים כותרות. כדי לשנות את השיטה – יצרנו מיזם סמלי שיכול לשפר את המצב הקיים ולעזור לחברות וחברי הכנסת לקדם שוויון הזדמנויות. 

איך זה יעבוד?

  1. בתחילת הכנסת ה-22, כל ח״כ ינקוב בבעיה ספציפית של קהילה מוחלשת כלשהי. יוצאי אתיופיה, תושבות ותושבי פריפריה, ערביות, חרדיות, עולים חדשים – כל קבוצה שירצו, מתוך הנחה שיבחרו את הנושא הכי קרוב אליהם. 
  2. אחרי שיוצעו מגוון נושאים, נערוך הגרלה וכמו במשלוח מנות – כל ח״כ מקבל בעיה אמיתית, שח״כית אחרת הציעה. ההיכרות עם בעיות של אוכלוסיות נוספות, מלבד אלה שהח"כ דואג/ת להן באופן טבעי, תאפשר לנבחרות ונבחרי הציבור שלנו לקבל החלטות שמיטיבות עם הציבור הרחב ולא עם קבוצה מסוימת.
  3. חלוקת הבעיות בין הח"כים תהיה פומבית, וכך נוכל לעקוב אחרי הטיפול בה בכלים פרלמנטריים במהלך הקדנציה.

אילו נושאים מתאימים?

ישנם שני כללים פשוטים לנושאים שהח"כים יכולים להציע:

  1. הבעיות חייבות להיות קשורות לחוסר שוויון בהזדמנויות.
  2. הבעיות צריכות להיות מדויקות ופתירות בתקופת קדנציה אחת ובתקציב ריאלי, עד 5 מיליון שקל (בדיוק הסכום שמעליו נדרשים יותר מ-50 ח"כים לקידום חוק).

הנה כמה דוגמאות לנושאים שיכולים להתאים:

  • נגישות לנכים במקומות מסוימים שאינם נגישים (אפשר להתחיל עם משרד רה"מ)
  • תכנית לשיפור בתי הספר הבדואים בנגב 
  • חובת ניסוח בלשון שוויונית של מבחנים וטפסים במוסדות חינוך
  • תכנית לשילוב בתעסוקה של נשים שורדות זנות
  • תמיכה בחרדים שיצאו בשאלה
  • הקמת תחנת אוטובוס ביישוב בפריפריה

 

יתרונות המיזם

  1. המיזם מחייב את הח"כים לחשוב על חוסר השוויון שהכי מפריע להם, ולעשות זאת באופן קונקרטי: למצוא בעיה אמיתית שהיא אפשרית לפתרון כך שח"כ אחר יוכל – וירצה – להתמודד איתה. זה גם יעזור למצוא מכנה משותף שמחבר בין המפלגות השונות – במקום להתעסק רק בדברים עליהם לא מסכימים.
  2. תהליך בחירת הבעיות יכול להפוך לחגיגה דמוקרטית. אזרחים רבים ודאי יצרו קשר עם חברי הכנסת אחרי הבחירות ויעשו לובי אזרחי במטרה שהקהילה/בעיה שלהם תיבחר. נבחרות ונבחרי הציבור ייחשפו בזכות זה לבעיות שמפריעות באמת ל… ציבור.
  3. אם מישהו פתר את הבעיה שקיבל, הח"כ שהציע אותה ירגיש מחויב לפתור את הבעיה שהוא קיבל – וכך יווצר מעגל של פתרונות.
  4. אפקט איקאה: ברגע שעבדתי על משהו או הכנתי אותו בעצמי, אני מרגישה שהוא שלי ומעריכה אותו יותר. זה יכול לעודד ח"כים להמשיך לסייע לאותה קהילה גם בעתיד.

בעיות אפשריות במיזם – והפתרונות

בעיה: "הח"כים לא יסכימו – הם דואגים רק לעצמם".

פתרון: להיות ח"כ זה תפקיד קשה ותובעני. חברות וחברי כנסת חדשים נאלצים לוותר על עבודתם ולהיכנס לתפקיד חדש ומאתגר, לפעמים מתגמל פחות ומלא בביקורת ציבורית קשוחה – לעיתים מעליבה ומאיימת. בסוף, רובם לא מושחתים. ההיפך. רובם אכפתיים מטבעם ורוצים לעשות טוב. המערכת לעומת זאת, מאפשרת להם לפעול בחוסר שקיפות ולקדם בקלות רבה את מה שחשוב להם ולמקורביהם. לכן התכנית שלנו מתאימה בול: הרצון לעזור לאזרחיות ואזרחי ישראל – קיים. מיזם כמו זה שמספק תמריצים כמו סיקור חיובי, יכול לשמש מנוע של שינוי שהשיטה זקוקה לו.

בעיה: לח"כ מהאופוזיציה יש פחות כוח מלחברת קואליציה ולכן יתקשה לפתור את הבעיה שתקבל. 

פתרון: אפשר להחליט שכל חברי הכנסת מהאופוזיציה יקבלו בעיה של חבר קואליציה. ככה נוודא שכל חברי הקואליציה יקבלו את כל בעיות האופוזיציה, ועוד כמה בעיות של חבריהם לקואליציה (לאור ההבדל הכמותי). כך יווצר שיתוף פעולה בין האופוזיציה לקואליציה סביב סוגיות אזרחיות שמנותקות מהסכסוך הקלאסי של ימין-שמאל. כל אזרחי ישראל ירוויחו מכך.

בעיה: למה שיעשו את זה? 

פתרון: כי הם מאמינים בשוויון הזדמנויות. אם הם לא חושבים שצריך לקדם שוויון – אנחנו בבעיה הרבה יותר גדולה. וגם – הם יקבלו נקודות אצל הבוחרים שלהם ואצל כלל האוכלוסיה. 

בעיה: יש להם כבר מספיק עבודה.

פתרון: אבל הם לא תמיד עושים אותה. רבים נעדרים מהמשכן. אין לנו מושג מה הם עושים בפגרות הארוכות. המליאה מתכנסת כ-100 ימים בשנה.

זאת אפשרות וולנטארית (לפחות בשלב ראשון) לגרום לנבחרים להתחייב לפתרון בעיה שבוודאות תועיל לציבור הרחב ולדמוקרטיה שלנו. זאת גם הזדמנות להגברת הדמוקרטיה: לרתום את הציבור לפקח על עבודה פרלמנטרית מדידה.

בעיה: מספיק שח"כ אחד לא יסכים (וכנראה יותר יסרבו להשתתף, לפחות בשנה הראשונה) ומשלוח המנות לא עובד. 

פתרון: הבעיות יחולקו בין הח"כים שכן הסכימו להשתתף, ואלו יזכו לפרגון קבוע. מי שלא ישתתף יחטוף ביקורת מאיתנו ומהציבור, בקביעות. בכל מקרה, אנחנו רצים למרחקים ארוכים – והמיזם יצמח משנה לשנה.

בעיה: אם ח"כ ירצה להצטרף אחרי שהשקנו את המיזם? 

פתרון: הוא יחויב למצוא פרטנרית בצד השני של המפה הפוליטית. 

*

חשוב לציין: מלכתחילה יש נציגות מצומצמת לאוכלוסיות מוחלשות במשכן, ביחס לחלקם באוכלוסייה. אלה מהם שכן הגיעו לעמדות מפתח לאו דווקא יקדמו שוויון, מאחר ולפעמים נראה שזו הפכה לבעיה של האופוזיציה. 

נכון, לעיתים חברי כנסת מכלל הסיעות משתפים פעולה לצמצום פערים חברתיים, כמו למשל בחקיקת חוק איסור צריכת זנות שעבר השנה. אבל זה נדיר.

השיטה בישראל בנויה כך שלא מעט מפלגות דואגות בעיקר למצביעיהן. לא רק זאת, הקואליציה לעתים פוסלת מראש חוקים של האופוזיציה ללא קשר לחשיבותם – רק בגלל שיזמו אותן ח"כים מהצד השני של המתרס.

וכך לא מעט אוכלוסיות חלשות פוליטיות – נופלות בין הכיסאות. מיזם השוויון יכול להיות צעד ראשון של תיקון בכיוון הנכון. ויש גם בונוס: הוא יכול לגרום לכלל הח"כים לעסוק פחות בעצמם – ויותר בנו.

הפתרון לאו דווקא עוסק בחקיקה. הוא יכול לכלול פניה של הח"כ במכתב רשמי לרשות כלשהי, ביקור במוסד מסוים, הגשת שאילתה למשרד הממשלתי הרלוונטי – וכל שימוש באחד מכליו הפרלמנטריים – כדי לעורר מודעות לסוגיה.

*

מה אתם חושבים על הרעיון? יש לכן הצעות לשיפור? כתבו לנו בפייסבוק או במייל: [email protected]

יחד נעזור לנבחרות ונבחרי הציבור שלנו להפוך את ישראל למדינה שוויונית יותר.

הליכוד הוציא כמעט 3 מיליון שקל על פרסום בפייסבוק בחודש שקדם לבחירות הקודמות – ועכשיו שוב בחירות

הוצאות המפלגות על פרסום בפייסבוק נחשפות: בחודש שקדם לבחירות לכנסת ה-21, הושקעו בישראל כ-9 מיליון שקל על פרסום בסוגיות פוליטיות. תקציבי המפלגות מקורם בכסף ציבורי והם אינם שקופים – ועתה אנו עומדים בפני מערכת בחירות נוספת שרק תחריף את החובות

| ניר בן-צבי |

ערב הבחירות, הפרסום הפוליטי ברשתות חברתיות הפך את כיכר העיר הדיגיטלית לזירת מניפולציות. התעמולה החדשה המאפשרת כיוון המודעות לקהלים ספציפיים ברמת דיוק כירורגית, לא מאפשרת לנו להצביע חכם יותר אלא אולי להיפך – היא מחזירה אותנו להצביע מהבטן – ודווקא בעידן שבו המידע זמין לכל. מהנתונים שאנחנו מפרסמים היום עולה עוד זווית בעייתית לתופעה: כסף ציבורי קונה כוח חדש וכמעט בלתי מוגבל.

באמצע מרץ, השיקה פייסבוק את מערכת "Ad Archive" בישראל. מאותה נקודה, כל אדם או עמוד המעוניינים לקדם בתשלום פוסטים עם תוכן פוליטי, חייבים לעבור הליך הזדהות והרשמה אל מול פייסבוק שחושפים את זהות המממן. המודעות מסוג זה מרוכזות וחשופות לציבור באתר ייעודי. המערכת אמנם אינה חפה מבעיות – אך היא יצקה מעט שקיפות לתוך החושך הגדול של פרסום אנונימי ברשת החברתית הגדולה מכולן.

לאחרונה פרסמה פייסבוק דו"ח המסכם את הפרסום הפוליטי בישראל בחודשים מרץ-אפריל (בפועל, עד ה-9 באפריל, יום הבחירות לכנסת ה-21) – ממנו עולה כי בתקופה האמורה הועלו כ-10,000 מודעות תוכן ממומן בהשקעה של כמעט 9 מיליון שקל. למעלה מ-80% מהפרסום הגיע ישירות מהמפלגות שהתמודדו בבחירות (את העיבוד שלנו לנתונים תוכלו לראות פה).

המפלגות הוציאו מיליונים, חלקן הפסידו בגדול

בראש הרשימה, עם הוצאה הגבוה פי 2.5 מהמפלגה הבאה אחריה, ניצבת הליכוד: 700 מודעות בסכום כולל של כ-2.8 מיליון שקל. ההשקעה התחלקה בין כמה עמודי פייסבוק, בהם: העמוד הרשמי של המפלגה בעברית, עמוד ייעודי בשפה הרוסית (תחום שבו המפלגה צפויה להשקיע משמעותית יותר בבחירות הקרובות, במטרה לפגוע באביגדור ליברמן), העמודים של השרים גלעד ארדן וישראל כ"ץ, וכן "זזים ימינה" – פרויקט שהחל כאנונימי והתגלה לבסוף ככזה השייך לליכוד. עם זאת, עיקר הסכום (כ-2.1 מיליון שקל) הושקע בעמוד של ראש הממשלה נתניהו.

הגופים המובילים בפרסום פוליטי סביב הבחירות באפריל – לחצו על התמונה לרשימה המעובדת שהכנו

בשולי הדברים יש להוסיף כי ייתכן והוצאות קמפיין המפלגה בפייסבוק היו גבוהות אף יותר, זאת בשל השימוש הנרחב והמתוחכם שנעשה בכלים דיגיטליים, דוגמת צ'אט-בוט לניהול שיחות טלפון למצביעים מתלבטים. על כך יש להוסיף כי התקציב של המפלגה עצמה, בדומה לתקציבן של יתר המפלגות, איננו שקוף (ראו הרחבה בהמשך). הניתוח שביצענו עקיף, ולכן לא מן הנמנע כי הסכומים גדולים עוד יותר.

כחול לבן והעבודה הן הבאות בתור, עם השקעה של כ-1.2 מיליון ו-900 אלף שקל (בהתאמה). מעניין לראות את הפער באסטרטגיית הפרסום בין המפלגות: בעוד כחול לבן והעבודה העלו כמות גבוהה של מודעות אך השקיעו פחות כסף בכל מודעה (834 שקל בממוצע למודעה אצל כחול לבן, 554 שקל בעבודה) – בליכוד השיווק היה הרבה יותר ממוקד (3976 שקל למודעה, בממוצע). הדבר מעיד ככל הנראה על הידע הנרחב שצברו בליכוד בשיווק דיגיטלי – הן בבניית קהל יעד מדויק והן ברמת התוכן של הפוסטים – באופן המאפשר ניסוי וטעייה מינימליים.

המפסידות הגדולות, באופן לא מפתיע, הן זהות והימין החדש – שהשקיעו 420 ו-390 אלף שקל (בהתאמה) על מאות מודעות שונות בפייסבוק – אך לא נכנסו לכנסת ועל כן יסתפקו במימון מפלגות נמוך משמעותית מזה שיכלו לקוות לו. זהות כבר פתחה בקמפיין מימון המונים לכיסוי חוב של מיליון וחצי שקל שנותר מהקמפיין, אך גייסה רק כ-10% מהסכום בשבועות האחרונים.

תצלום מסך מקמפיין גיוס הכספים של מפלגת זהות. חוב של מיליון וחצי שקל מהקמפיין.

הבעיה האמיתית: הכסף ציבורי אבל התקציב לא שקוף

חשב הכנסת, חיים אבידור, אמר בשבוע שעבר כי החובות של המפלגות מהבחירות האחרונות עומדות על 62 מיליון שקל. סכום זה, להערכתו, צפוי לעלות לכ-200 מיליון בשל מערכת הבחירות הנוספת.

כמה חייבת כל מפלגה בעקבות הבחירות לכנסת ה-21? אנחנו לא יודעים. התקציבים אינם שקופים ואנו תלויים בדו"ח של מבקר המדינה על התנהלותן בשביל להיחשף לנתונים. עשויים לחלוף עוד חודשים רבים עד פרסום דו"ח זה.

המצב שנוצר עתה חריג במיוחד, שכן המפלגות רגילות בשגרה להיכנס לחובות כבדים בתקופת הבחירות – אותן הן מכסות באופן הדרגתי באמצעות מימון מפלגות שוטף המגיע להן על-פי חוק, בהתאם להישגים בבחירות. בשל ההחלטה לפיזור הכנסת, המפלגות לא יהנו מהמימון החודשי, ויש להניח כי ישקיעו שוב סכומים משמעותיים בקמפיינים חדשים.

האם ינהגו באחריות? ניתן לנחש בזהירות כי גם בסבב הזה, ישפכו המפלגות מיליונים רבים על הקמפיינים, בין היתר עבור מודעות בפייסבוק.

מה המצב מעבר לים? הנשיא טראמפ השקיע כמעט 5 מיליון דולר ב-2019 לבדה

דו"ח הוצאות הפרסום הפוליטי של פייסבוק מתפרסם במספר הולך ומתרחב של מדינות, ביניהן ארה"ב (שהייתה המדינה הראשונה בה השיקה פייסבוק את המערכת).

כתבה נרחבת של הניו-יורק טיימס ניתחה את הוצאות הפוליטיקאים האמריקאים על פרסום בפייסבוק לקראת הבחירות לנשיאות ב-2020, וגילתה כי הנשיא המכהן טראמפ (מטעם המפלגה הרפובליקנית) השקיע במהלך 2019 משמעותית יותר מכל מועמד דמוקרטי בודד – כמעט 5 מיליון דולר – וזאת למרות שטראמפ כנראה לא יאלץ להתמודד בבחירות פנימיות במפלגתו לפני הבחירות.

ג'ו ביידן, סגן הנשיא לשעבר ואחד המועמדים המובילים מטעם הדמוקרטים, היה היחיד שהצליח להתחרות בטראמפ, כאשר בחודש שלפני הבדיקה של הטיימס (אפריל 2019), מיד לאחר שהכריז על התמודדותו במירוץ, הוציא כמיליון דולר על פרסום בפייסבוק (יותר מההוצאה של טראמפ בתקופה המקבילה).

פרסומות פוליטיות – לא רק מטעם מפלגות

לא רק מפלגות העלו מודעות עם תוכן פוליטי בתקופת הבחירות – ברשימה נמצאים גם גופים עצמאיים עם אג'נדה פוליטית דוגמת "מפקדים למען ביטחון ישראל", "אם תרצו" ו-"Make Israel Great Again" – לצד גופים ממשלתיים, בראשות ועדת הבחירות המרכזית ומשרד הפנים, שפרסמו בעיקר מידע טכני על אופן ההצבעה, פריסת הקלפיות וכדומה.

גוף אזרחי אחד ששווה להתעכב עליו הוא "הברית הישראלית" – הממוקם במקום הרביעי ברשימת המפרסמים, עם השקעה של כ-750 אלף שקל. הברית הישראלית אינו גוף פוליטי באופן מוצהר, אך רוב פרסומיו עסקו במסרים המרמזים להחלפת השלטון הנוכחי ("שמים סוף ליוקר המחייה – מצביעים לממשלה שעובדת בשבילנו", "מצביעים למפלגות שילחמו בעד תחבורה ציבורית בשבת" ועוד).

מודעת פייסבוק של ארגון הברית הישראלית מראשית חודש אפריל 2019

חוק V15 קובע כי גם ארגונים פוליטיים חוץ-מפלגתיים מחויבים בדיווח למבקר המדינה ולעמוד לביקורת על פעילותם בתקופת בחירות. בהיקף הפעילות של הברית הישראלית (למעלה מ-600 אלף שקל) מביא איתו החוק הגבלות נוספות, הקשורות גם לגובה התרומה הבודדת המותרת וכן לקבלת תרומות מחו"ל. בעקבות החוק נאלץ להפסיק ארגון "דרכנו" את פעילותו במהלך הבחירות, זאת לאחר החלטת ועדת הבחירות המרכזית לסמנו כ"גוף פעיל פוליטית".

שי כהן, מנכ"ל הברית הישראלית, מסר כי הארגון פעל תוך היכרות עם חוק V15, כולל ייעוץ משפטי צמוד, ולא עבר על הנאמר בו.