פוסטים

נפתחה עונת ההכרעות: נבחרי הציבור שמחכים להחלטת היועמ"ש האם להעמידם לדין

ארבעה נבחרי ציבור – אריה דרעי, חיים כץ, דוד ביטן ויעקב ליצמן – מסתובבים עם צל שמרחף מעל ראשם. חלקם מחכים כבר יותר משנה להחלטת היועמ״ש, האם להעמידם לדין או לסגור את התיק נגדם. עכשיו, לפני הבחירות, מנדלבליט נדרש להכריע

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

חיים כץ, יו"ר ועדת העבודה והרווחה בכנסת כיום, מנהל כבר חודשים מגעים עם היועמ"ש לגבי ההחלטה אם להגיש נגדו כתב אישום חדש. שר הפנים אריה דרעי ממתין כבר יותר מ-500 יום להחלטה האם להעמיד אותו לדין.  יו"ר ועדת העלייה והקליטה, דוד ביטן (איחולי בריאות שלמה ומהירה), מחכה כבר מעל 100 ימים להחלטת היועמ"ש בעניינו לאחר שהתקיים לו שימוע בפני היועמ"ש על שורה על עבירות שחיתות. 

גורלם של ארבעה ח"כים בידיים שלו. היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט. (צילום: אוליביה פיטוסי, פלאש 90)

עונת הבחירות נפתחה, ואיתה גם עונת ההכרעות של היועמ"ש. ארבעה נבחרי ציבור עשויים לקבל בקרוב הודעה מאביחי מנדלבליט על החלטה להעמידם לדין או לסגור את התיק נגדם. 

צל מרחף מעל הראש

חוץ מרה"מ, בנימין נתניהו, שממתין לפתיחת משפטו באשמת שוחד מרמה והפרת אמונים, עוד ארבעה חברי כנסת ממתינים להכרעות משפטיות בעניינם. חלקם ממתינים בערך נצח. כניסתנו למערכת בחירות נוספת מאותת ליועמ"ש שעל פי ההנחיות של לשכתו הוא חייב לקבל החלטות בעניינם. 

על פי הנחיית היועמ"ש משנת 1998 בתקופת בחירות ראוי שלא לפתוח בחקירות חדשות. כך נכתב: "תלונות שיוגשו בתקופת הבחירות נגד נבחרי ציבור או נגד מועמדים תיבחנה על- ידי ראש אגף החקירות והמודיעין במשטרת ישראל, אשר ישקול בכל מקרה בהתאם לשיקולים הרגילים, האם קיימת הצדקה לפתיחה בחקירה. במסגרת זו ייתן דעתו גם לשיקולים האמורים בסעיף 1 לעיל (השאלה אם פתיחה בחקירה תהווה התערבות בבחירות), ובמקרים של ספק יביא את הדברים בפני היועץ המשפטי לממשלה או פרקליט המדינה".

אך מצד שני, קובעות ההנחיות, אין להשהות פרסום של החלטה בנוגע לחקירות קיימות: "הטיפול בתיקים של נבחרי ציבור או מועמדים המצויים בעיצומה של חקירה שוטפת יימשך כסדרו וללא כל השהיה".

עוד בשקוף:

בשורה התחתונה: אם היועמ"ש או הפרקליטות חושבים כי יש מקום להעמיד נבחר ציבור לדין, ראוי שיאמרו את זה לציבור, ואם הם חושבים שאין מקום להעמדה לדין – ראוי לנקות את הצל המשפטי מעל נבחר הציבור ולאפשר לו להתמודד בבחירות באופן שוויוני. 

ארבעה נבחרי ציבור מתמודדים לכנסת ה-24, כשצל מרחף מעל ראשם. חלקם מחכים מעל שנה להחלטות – כולן תקועות בפרקליטות או אצל היועמ"ש.

מחכים ליועמ"ש. דרעי, ליצמן, ביטן, כץ – נבחרי ציבור תחת עננת חשדות. (צילומים: אתר הכנסת)

  • באוגוסט 2019, לפני למעלה מ-500 יום(!) החליטו בפרקליטות להמליץ בפני היועמ"ש להעמיד לדין את השר אריה דרעי באשמה של מרמה, הפרת אמונים, העלמת מס, הלבנת הון, שיבוש הליכי משפט ומסירת תצהיר כוזב. דרעי חשוד שביצע עבירות מס במיליוני שקלים, הלבין הון, שיבש מהלכי משפט ומסר תצהיר כוזב (שבועת שקר) למבקר המדינה וליו"ר הכנסת בנוגע לנכסיו והכנסותיו. היועמ"ש היה אמור להחליט אם להעמיד את דרעי לדין, ועדיין מתמהמה.
  • השר יעקב ליצמן ממתין מאז ספטמבר 2019, יותר מ-460 יום, להחלטה של הפרקליטות אם להעמיד אותו לדין על מרמה, הפרת אמונים והדחה בעדות. המשטרה מצאה תשתית ראייתית כי ניסה להשפיע על הדרגים המקצועיים במשרדו לטובת בית עסק בתחום המזון שבעליו מקורב אליו, וזאת כדי למנוע את הליכי סגירתו לאחר שנמצאו בו בעיות תברואה שהביאו לתחלואה של מספר אנשים". בפרשה אחרת ניסה, לכאורה, ליצמן להשפיע על חוות דעתם של עובדי משרד הבריאות, אשר מונו על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים לקבוע את כשירותה הנפשית של מועמדת להסגרה לשלטונות אוסטרליה (מלכה לייפר, ע.ב) בגין עבירות מין בקטינות, וזאת בעיצומו של הליך הסגרה תלוי ועומד בבית משפט. 

  • עשרה חודשים עברו מאז העניקו חברי הכנסת ה-22 את גביע החסינות לחיים כץ בעבירות של מרמה והפרת אמונים. כץ חשוד בכך שעזר לחברו – איש שוק ההון מוטי בן ארי – בקידום חקיקה בכנסת בניגוד לחוק ובניגוד עניינים חריף. היועמ"ש יכול היה להחליט אם להגיש כתב אישום חדש נגד כץ בכנסת ה-23 וטרם עשה זאת. במהלך החודשים האחרונים נטען על ידי הצדדים שיש בינם מגעים על הסדר מסויים, אך זה נשאר מאחורי הקלעים. בכל מקרה, גם במקרה של כץ, היועמ"ש לא החליט.
  • ח"כ דוד ביטן כבר הואשם על ידי היועמ"ש בשורה של עבירות שחיתות ואף התקיים לו שימוע בספטמבר האחרון, לפני מעל 110 יום. גם במקרה שלו מתמהמה מנדלבליט בקבלת החלטה סופית. לאור מצב בריאותו הרעוע של ביטן, שמתמודד עם מחלת הקורונה, ההחלטה עשויה להידחות. על פי החשד בהיותו סגן ראש עיריית ראשון לציון בשנים 2015-2013 נתן רונן גינזבורג, מנכ"ל חברת הבניה דניה סיבוס, סכום של 430 אלף ש"ח כשוחד לביטן ולאדם נוסף, על מנת לקדם אינטרסים של החברה מול עיריית ראשון לציון ומשרד התחבורה. בפרשה נוספת על פי החשד ח"כ ביטן וארנון גלעדי, סגן ראש עיריית תל אביב מטעם הליכוד, סייעו ליזמים לקדם אישורים והיתרים ביחס לשלושה פרויקטים של נדל"ן בת"א מול גורמים שונים בעירייה, וזאת בתמורה לשוחד בסך של 385,000 ש"ח. חלק מכספי השוחד הוסוו באמצעות חשבוניות פיקטיביות. סה"כ ביטן מואשם בתשע פרשיות.

לכל אחד מהח"כים החשודים עומדת זכות החפות. אך מאחר ומדובר בנבחרי ציבור נכון יהיה לדעת מה עמדתו של היועמ"ש מנדלבליט בנוגע לעבירות שבהן הם חשודים, ויפה שעה אחת קודם.

בשעת כתיבת שורות אלו, הגישה התנועה לטוהר המידות עתירה לבג"ץ בדרישה מהיועמ"ש לקבל החלטה בעניינם של אריה דרעי ויעקב ליצמן בטרם הבחירות. נעקוב ככל שיתקיים דיון בנושא.

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

בדרך לבג"ץ, שקוף פנה ליועמ"שים: קבעו כללים לפוליטיקאים לחסימת גולשים ברשתות חברתיות

נבחרי ציבור רבים חוסמים גולשים ברשתות החברתיות, רק כי מתחו עליהם ביקורת. זה קורה אף שמדובר בעמודים ציבוריים, שפועלים במימון ציבורי. אז פנינו יחד עם עו"ד ליעד ורצהיזר ליועצים המשפטיים לכנסת ולממשלה בדרישה לשים סוף לתופעה ולקבוע כללים שישמרו על חופש הביטוי והמידע של האזרחים. בואו להצטרף למאבק

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

תומר אביטל |

בשנים האחרונות יותר ויותר נבחרי ציבור "חוסמים" גולשים – רק בגלל שמתחו עליהם ביקורת, מנומסת יותר או פחות. מדובר בתופעה רווחת, אשר אינה ייחודית לנבחר ציבור כזה או אחר או למחנה פוליטי. אני עצמי נחסמתי ללא סיבה מוצדקת הן על ידי יו"ר האופוזיציה יאיר לפיד, והן על ידי יו"ר הקואליציה מיקי זוהר. מדובר בפגיעה בחופש הביטוי ובזכות של אזרחים לקבל מידע, והגיע הזמן לשים לזה סוף.

בשבוע שעבר פנינו, באמצעות עו"ד ליעד ורצהיזר, לד"ר אביחי מנדלבליט, היועץ המשפטי לממשלה ולעו"ד שגית אפיק, מ"מ היועץ המשפטי לכנסת – בדרישה כי יקבעו הנחיות לחסימת גולשים ברשתות חברתיות על ידי נבחרי ציבור.

פגיעה בחופש הביטוי

טרם שליחת המכתב תיעדנו ב"שקוף" מאות פניות של גולשים שנחסמו. על פי המידע שאספנו נראה כי המניע העיקרי לחסימתם, הוא רצונם של נבחרי הציבור להימנע מתוכן ביקורתי המופנה כלפיהם – ולצמצם חשיפה של תוכן ביקורתי לגולשים נוספים. 

"חסימת גולשים ממעקב אחר חשבונותיהם של נבחרי ציבור ברשתות החברתיות מונעת מאותם גולשים את האפשרות להיחשף לשיח הציבורי המתנהל בהם, ולקחת בו חלק. דהיינו, מדובר באקט הפוגע – באופן מובהק – בחופש הביטוי של אותם גולשים. הן במובנה הפשוט של הזכות, שכן 'חסימת' גולש כמוה כהשתקתו, והן מצדו השני של המטבע, היא הזכות לקבלת מידע", כתבה עו"ד ורצהיזר ליועצים המשפטיים, ואף ציטטה פסקי דין לפיהם "ביחסים שבין הפרט לבין רשויות השלטון יש להגשמת זכות הציבור לדעת חשיבות ראשונה במעלה. בכך תלוי עצם קיומה של ביקורת ציבורית על פעולת הרשויות, ובקיומה של ביקורת זו מותנה אמון הציבור ברשויות עצמן". 

עוד בנושא:

עו"ד ורצהיזר הדגישה, כי זו אף עמדתו המפורשת של מבקר המדינה שכתב בדוח השנתי שלו לשנת 2016, בין היתר, כי: "חסימת הגישה לדף המונעת מראש הבעת כל ביטוי שהוא היא אמצעי חריף, כיוון שהוא חל על כל ביטוי עתידי. לעומתה, ניתן לעתים לנקוט אמצעים שפגיעתם בחופש הביטוי פחותה, כמו מתן אזהרה למגיב לפני מחיקת התגובה; מחיקת התגובה; מתן אזהרה לפני חסימה או חסימה מוגבלת בזמן". 

המבקר קבע כי על גוף ציבורי או איש ציבור המפעיל דף פייסבוק ציבורי לפרסם מדיניות בדבר השימוש בדף ולקבוע נהלים שיסדירו שימוש סביר וראוי בתגובות הציבור. על נהלי השימוש לעלות בקנה אחד עם הזכות לחופש הביטוי ולכלול אמצעי תגובה מידתיים שיינקטו נגד המפרים את מדיניות השימוש בדף, כגון אזהרה קודם מחיקה או חסימה לזמן מוגבל בתגובה על ההפרות הראשונות.

פניה-ליועמשים-17122020א

בעקבות דוח המבקר, פנינו בשקוף לחברי הכנסת והצענו להם להתקין כללים ברוח המבקר, אך מעטים הסכימו.

לפיכך, ביקשה עו"ד ורצהיזר מהיועצים המשפטיים "לקבוע קריטריונים אחידים וברורים להתנהלותם של חברי הכנסת והשרים ברשתות החברתיות, ובפרט לחסימת גולשים, אשר יעלו בקנה אחד עם כללי המשפט הציבורי ועמדת מבקר המדינה". 

"הרשתות החברתיות מהוות את הפלטפורמה המרכזית בעידן הנוכחי שנותנת ביטוי מעשי לחופש הביטוי. נבחרי ציבור משתמשים בחשבונותיהם ברשתות החברתיות בין היתר על מנת "לתווך" את פעולותיהם ועמדותיהם לציבור, ולנהל "שיח" עמו", מסרה עו"ד ורצהיזר ל"שקוף". לדבריה, "מדובר בנושא חשוב, שבתקופת בחירות הופך חשוב עוד יותר, ולא ברור מדוע חרף הוראות מפורשות שנתן מבקר המדינה בעניין כבר לפני מספר שנים, נמנעים היועצים המשפטיים לכנסת ולממשלה ממתן הנחיות ברורות בעניין, ונבחרי הציבור ממשיכים לחסום אזרחים כאוות נפשם. אני שמחה ללוות את 'שקוף' במאבק מוצדק זה".

עו"ד ליעד ורצהיזר. צילום: ללירון ויסמן

אזמ"ע (איך זה משפיע עליך?): חברי הכנסת ושרים אינם אזרחים פרטיים אלא אישי ציבור. בדפים שלהם לא תמצאו מחשבות פילוסופיות על החיים לאחר המוות וגם לא התלבטויות על עיצוב הסלון. 99% מהפוסטים שלהם עוסקים בפוליטיקה. את הדפים מְתָפעלים לרוב צוותים מקצועיים שאנחנו מממנים, והקידומים שלהם משולמים מכיסנו. 

מעש"י (מה לעשות כדי שיתוקן): הגיע הזמן לעדכן את המציאות לעידן בו כיכר העיר – דיגיטלית. אם הפנייה הרשמית לא תזכה למענה ולסעד – אנחנו מתכננים לגשת לבית המשפט וזקוקים לכמה שיותר דוגמאות מהציבור הרחב. אולי אף נצרף אתכם – בהסכמתכם – לבג"צ עצמו. מוזמנים לדווח לנו על חסימות לא מוצדקות – כאן.

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי תומר אביטל

המלחמה על הגבלת ההפגנות חשפה: בליכוד היו מעדיפים לוותר על הרשות המחוקקת

השר אוחנה ניסה להציג לממשלה ייעוץ משפטי מטעם ״פורום קהלת״ השמרני כאלטרנטיבה ליועמ״ש. נציג היועמ״ש היה צריך להסביר לחברי הכנסת את תפקידם. ח״כים של הליכוד ניסו לקדם תקנות לשעת חירום שעוקפות את הכנסת. כך אושר התיקון לחוק הקורונה שמונע הפגנות נגד הממשלה

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

בשלישי, באישון ליל, אושרה בקריאה שניה ושלישית במליאת הכנסת הצעת החוק שפוגעת בזכות המחאה והפולחן, ומעניקה לממשלה ולעומד בראשה סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש. 

מדובר בעוד שכבה לחוק הקורונה שנחקק רק לפני חודשיים ומאפשר, גם בלעדיה, לממשלה להטיל הגבלות מרחיקות לכת על אזרחי המדינה. הגבלות על חופש התנועה (איסור להתרחק מהבית), העיסוק (סגירת עסקים) והחינוך (סגירת בתי הספר). עד כה חוק הקורונה החריג במכוון הגבלות על חופש הדת והמחאה. 

השיח הציבורי הסוער מתמקד בימים האחרונים בהפגנות – אבל זהו רק חלק מהסיפור. תחת עשן הקרבות סביב חופש המחאה והדת, הליכוד נלחם כדי לעקוף את הכנסת ולאשר את ההגבלות בתקנות לשעת חירום בממשלה. סוג של קו שחצייה שלו הייתה מהווה תקדים מסוכן. 

ההפגנה הגדולה הראשונה מול בית ראש הממשלה בבלפור, ביום הבסטיליה, ה-14 ביולי 2020 (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

מה קובע החוק?

ההחלטה של הכנסת לאשר את הגבלת ההפגנות במהלך סגר הקורונה עברה אתמול, למרות המחאה הציבורית הקולנית, ברוב של 46 בעד מול 38 מתנגדים. שני חברי כנסת מכחול לבן (מיקי חיימוביץ׳, רם שפע) הצביעו נגד וחברי קואליציה אחרים נעדרו מההצבעה. התוספת החדשה לחוק קובעת מהם התנאים המצטברים להתפרצות המגפה בהם יכולה הממשלה למנוע מהציבור להפגין במרחק מוגבל מהבית, נכון לעכשיו עד 1,000 מטר מהבית. עד עכשיו החוק החריג, במכוון, את היציאה מהבית להפגנה מן המגבלות, וזאת בתנאי שישמרו תנאים של ריחוק חברתי ומסכות. 

כעת קובע התיקון החדש שכאשר התקנות מגיעות לרף הכולל: הגבלת התקהלות ל-20 איש בשטח פתוח ו-10 בשטח סגור, סגירת כל מקומות העבודה למעט מקומות עבודה חיוניים, סגירת מוסדות חינוך וצמצום התחבורה הציבורית – ניתן יהיה למנוע יציאה מהבית גם לצורך השתתפות בהפגנות. תחת התנאים האלו נוכל לצאת מהבית להפגין במרחק של עד אלף מטרים (בהתאם למגבלה הכללית על מרחק היציאה מהבית נכון לעכשיו). כדי להפעיל את מצב החירום המיוחד שיאפשר את המגבלות החמורות, נדרשת חוות דעת מקצועית של משרד הבריאות. 

על פי התיקון לחוק, אותן מגבלות מרחק והתקהלות יחולו גם על יציאה מהבית לצורך השתתפות בתפילות שגם הוא לא נכלל בחוק הקורונה המקורי. אבל אם מסתכלים לרגע על המציאות – כמה אנשים מתרחקים יותר מקילומטר מהבית כדי להתפלל? 

תפילה תחת כללי הריחוק החברתי, ספטמבר 2020 (פלאש 90)

המגבלות של מצב החירום המיוחד יכנסו לתוקף מרגע שיאושרו התקנות בממשלה ולמשך שבוע ימים. הממשלה יכולה להאריך את מצב החירום מידי שבוע, ועד ל-21 ימים. בתום 21 הימים יכולה הכנסת לאשר את הארכות מצב החירום המיוחד ולאפשר את הגבלת ההפגנות לתקופה של 14 ימים בכל פעם וכל עוד מצב החירום המיוחד מתקיים. ניתן להאריך כך שוב ושוב את מצב החירום המיוחד אך רק כל עוד ההגבלות והסגר הם ברף החמור של סגירת המשק וכדומה.

החוק אומנם מציין כי אין בו כדי לאסור הפגנות, אבל כל צמצום של חופש התנועה והתקהלות באופן גורף כל כך מחסל בפועל את האפשרות להפגין. 

לנטרל את הכנסת

אבל מדובר רק בחלק מהפאזל. כי בזמן שכל המדינה עסקה בהגבלת ההפגנות, הליכוד ניסה לעשות מהלך מרחיק לכת, להכריז על מצב חירום שמאפשר לממשלה ולעומד בראשה לקבל החלטות בלי אישור הכנסת, וכך להפוך את בית הנבחרים שלנו לגוף חסר סמכויות. 

למה הכוונה? סעיף 39 לחוק יסוד הממשלה קובע כי כאשר יש מצב חירום, הממשלה יכולה להתקין תקנות לאותו צורך חירומי. בנוסף, אם ראש הממשלה לא יכול לכנס את הממשלה במצב החירום – הוא יכול לקבוע את התקנות לבדו. 

"תקנות שעת חירום כוחן יפה לשנות כל חוק, להפקיע זמנית את תוקפו או לקבוע בו תנאים". כלומר, לבטל או לקבוע כל חוק. מרגע שהתקנות לשעת חירום (להלן: תקש"ח) נכנסות לתוקף הן תקפות למשך שלושה חודשים. הכנסת יכולה להאריך אותן או לבטל אותן, אבל רק ברוב של חברי הכנסת.

ראש הממשלה בנימין נתניהו. התקש״ח יכול לתת לו בידיים הרבה מאוד כוח. (צילום: אוליבייה פיטוסי / פלאש 90)

וזה מה שביקשו בליכוד לעשות, ובכחול לבן ניסו למנוע בימים האחרונים: לתת לממשלה את הכוח והסמכות להגביל הפגנות לשלושה חודשים לפחות מתוקף תקנות חירום, עליהן החליטה הממשלה, ובלי לערב את הכנסת. 

עוד בשקוף:

מי שהתעקשו כל העת, בדיון ביום חמישי בשבוע שעבר בוועדת חוק חוקה ומשפט, על תקנות החירום הם חברי הכנסת עמית הלוי ושלמה קרעי מהליכוד.

"אם אנחנו במצב חירום מיוחד, די בכך שהכנסת תיקפה את ההחלטות של הממשלה בכך שהיא הודיעה שזה מצב חירום מיוחד", אמר הלוי במהלך הדיון. ״היא לא צריכה להיכנס להגבלות כאלו ואחרות. לא משנה אם זה הפגנות תפילות או ספורט. זה כמו במלחמה, הכנסת לא צריכה להתכנס פה בכנסת בשעה שלוש בלילה ותאמר לרמטכ"ל אם תוכל לירות בצרורות או בבודדת", הוסיף. "צריך להיות פה קו אחד מנחה ואחיד. הממשלה יכולה לתקן כל תקנה שהיא רוצה. אנחנו רואים שאנחנו באים לכנסת כל אחד מושך לכיוון שלו", אמר קרעי.

הבעיה היא שהממשלה ביקשה להחיל מצב חירום ולהחליט על תקנות שמשמעותן צמצום של מחאה שמופנית נגדה, ובמיוחד נגד הליכוד וראש הממשלה נתניהו. כלומר – למקדמי התקש״ח יש אינטרס פוליטי ואף אישי. 

בנוסף, כפי שטען היועמ״ש, חוק הקורונה החריג במפורש את ההפגנות והתפילות. לכן, החלטה על מסלול של תקנות לשעת חירום היתה עוקפות באופן בוטה, ספק אם בכלל חוקתי, את החלטת הפרלמנט שהתייחסה באופן ספציפי למצב החירום הנוכחי. 

זה אולי טבעי שהממשלה תשאף לרכז אצלה יותר כוח. אבל בדיוק לשם כך יש לנו פרלמנט שתפקידו לרסן את הממשלה. באחד הרגעים המדהימים במהלך הדיון שהתקיים בליל חמישי, היה צריך המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, רז נזרי להסביר לחברי הכנסת מהו תפקידם ולמה הוא חשוב: "תקש"ח מעביר את התפקיד של הרשות המחוקקת מהכנסת לממשלה. כחברי פרלמנט אתם צריכים לעמוד על כך. לשמור על סמכותה של הכנסת", הוא אמר. עוד הוסיף: "אתם רוצים לחזור לתקש"ח גם כשיש כנסת וגם שיש חוק מסגרת. אני תמהה על כך שחברי כנסת מבקשים את זה".

בתחילת המגפה, במרץ 2020, הממשלה אכן השתמשה בתקנות לשעת חירום. אבל זה נעשה מחוסר ברירה ובמצב שונה לגמרי: הכנסת לא תפקדה עדיין מאחר ולא הוקמו ועדות ולכן לא ניתן היה לחכות לסיום ההליך. לכן כל הגבלות התנועה וחוק מעקבי השב"כ נקבעו בתחילה המגיפה בתקנות לשעת חירום ולאחר מכן עברו הליך חקיקה רשמי בכנסת רק לאחר שזו נכנסה לתפקוד.

עכשיו יש כנסת שיכולה להתכנס, אם תרצה, ולקבל החלטות. אבל ממשלת ישראל ניסתה לנצל את ההזדמנות כדי לעקוף אותה ולרוקן אותה ממשמעות.

אוחנה מביא יועץ משפטי מהבית

ח״כ הלוי לא פעל בחלל ריק. רק ערב לפני כן, ביקש השר אוחנה להכניס לישיבת הממשלה עורכי דין מ״פורום קהלת״. אלו ביקשו להציג חוות דעת משפטית שונה משל היועץ המשפטי לממשלה. חוות הדעת של אנשי מכון המחקר השמרני קובעת כי בסמכות הממשלה ורה"מ לקבוע כי אפשר להגביל את ההפגנות תוך הישענות על אותן תקנות לשעת חירום. 

במענה לדרישתו של אוחנה לייעוץ משפטי של פורום קהלת כתב היועמ"ש למזכיר הממשלה: "לא יעלה על הדעת כי שר יביא עמו לישיבת הממשלה מומחה צבאי חיצוני, אשר יחליף את עמדת הרמטכ"ל או ראש השב"כ, או שיביא לישיבה מומחה משטרתי חיצוני שיחליף את עמדת המפכ"ל, או רואה חשבון חיצוני שיחליף את עמדת החשב הכללי".

אוחנה ניסה, למעשה, להביא בפני הממשל ייעוץ משפטי אלטרנטיבי ליועמ״ש מנדלבליט. שלא כמו בנציגי פורום קהלת, במנדלבליט בחרה הממשלה בעצמה באופן חוקי לאחר שנבחן כי הוא עומד ברף של כשירות לשיפוט בבית המשפט העליון. אוחנה אולי יקרא למה שהוא ניסה לעשות ״משילות״ אבל לא כך הוא – מדובר במהלך מסוכן שעושה פוליטיזציה לתפקיד החשוב. 

לא משילות אלא פוליטיזציה מסוכנת. השר לבטחון הפנים אמיר אוחנה (צילום: אוליבר פיטוסי, פלאש 90)

תארו לכם שבכל פעם שאחד השרים או רה"מ עצמו לא יאהב את הנחיות היועמ״ש הוא פשוט יעקוף אותו ויביא חוות דעת פרטית. וחוץ מזה, אפילו חברי כנסת לא יכולים להשתתף בישיבות הממשלה, אז מדוע שגורמים פוליטיים המקורבים לשר או לרה"מ הממשלה יקבלו מעמד מיוחד? 

נזכיר כי רק לפני כשנתיים ביקש השר אוחנה (אז הוא היה חבר כנסת) להעביר תיקון חוק שיאפשר מינוי פוליטי של יועצים משפטיים למשרדי ממשלה, בדיוק כמו מנכ"ל. עכשיו עלה בידו רעיון חדש, בכלל לא להתחייב ליועץ משפטי אחד אלא להביא כל פעם חוות דעת שתשרת אותו ואת הצרכים הפוליטיים של הליכוד. 

ניסיון לרוקן את החוק מתוכן

במהלך הדיון הלילי בחמישי שעבר בוועדת הכנסת, התברר מהר מאוד כי הממשלה מנסה לבצע תרגיל: הם רצו שהכנסת קודם תעביר את התיקון לחוק ורק אחר כך יספרו לח״כים באילו תנאים הוא ייכנס לתוקף ומהן ההגדרות להחמרה שמחייבת הפעלה שלו. 

מי שהתעקשו לאורך כל הדיון ובטרם החקיקה להבהיר מראש מהן ההגבלות שמגדירות מצב מיוחד שמשמעותו הטלת איסורים גם על הפגנות ותפילות היו חברי ועדת החוקה של האופוזיציה ובראשם יואב סגלוביץ' וקארין אלהרר (יש עתיד), ועופר כסיף ואוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת). הם הבינו כי בלי התקנות שקובעות מה יהיה פתוח ומה יהיה סגור – החוק ריק מתוכן.

וכך במשך כל הלילה, מרחה הממשלה את הכנסת עד שרק בשעות הבוקר הועילו להודיע מהם מקומות העבודה שיוחרגו מהחוק. 

בשעה 1:00 לפנות בוקר, ביום שישי, החלה הממשלה בהצבעה טלפונית בין שרי הממשלה. ההצבעה הסתיימה רק בשעות הבוקר – אז פורסמו התקנות. עד שהסתיימה ההצבעה בממשלה ההליך הפרוצדורלי בכנסת כבר עמד בפני כניסת השבת ואז הופסקה החקיקה שחודשה רק ביום שלישי. הכנסת הייתה, אם היו רוצים בקואליציה,לסיים את הדיון גם במוצאי השבת ועד לכניסת החג.

למה לא ניסו לסיים את מלאכת החקיקה לפני כניסת החג? אולי בגלל שהמחלוקות בקואליציה עדיין היו עמוקות ואולי דווקא מתוך כוונת מכוון. אנחנו לא יודעים. מה שכן זה חסך עימות עם קהילות חרדיות שביקשו להתכנס ביום כיפור.

בכל הזמן הזה ניסו בליכוד להמשיך ולדחוף להרחבת משך הזמן על איסור ההפגנות, באמצעות הסתייגויות שונות שניסו להכניס לחוק. מדובר בהסתייגויות, שגם סיעת ימינה ביקשה להכניס, שיאפשרו את המשך הטלת המגבלות על הפגנות גם בעתיד, ובלי לקשור את המגבלות על ההפגנות בהחלטות על סגר כללי. כחול לבן דרשו להסיר את ההסתייגות ולהגיש אותה כחוק נפרד, כתנאי להצבעתם. 

השב"כ עדיין עוקב אחריכם

הוויכוח על הצורך בהידוק הסגר עד כדי איסור על הפגנות ופולחן דתי עמוק: יש מי שחושבים שמדובר במצב חירום רפואי שמחייב הטלת מגבלות קשות למען כלל הציבור, וכי הנראות של המפגינים פוגעת במאבק במגפה ואף נותנת לגיטימציה לקבוצות ויחידים אחרים בחברה שלא לעקוב אחר הנחיות הסגר. 

מצד שני, הכנסת עוצרת בחקיקה מחאה נגד הממשלה. היא לא מאפשרת הפגנות ומחאה של אזרחים מול מוסדות שלטון. מדובר במניעה של זכויות יסוד בדמוקרטיה. הכנסת, לדוגמא, שייכת לכולם. אני לא צריך לגור בפרברים של שכונת נחלאות בירושלים, ברדיוס של קילומטר ממנה, כדי שתהיה לי הזכות להפגין מולה. בנוסף, יכול להיות שהמגבלות על הפגנות יעצרו את המומנטום של המחאה נגד נתניהו שתפסה תאוצה בחודשים האחרונים. 

רדיוס של אלף מטרים מסביב לכנסת. (צילום מסך: קפלן ייעוץ קוד פתוח)

הבעיה במקרים כאלו בהם ממשלה מחליטה להשתמש בכלים דרקונים שנותנים בידיה כוח עצום – היא שאפשר מהר מאוד להתרגל לכוח הזה ולהשתכר ממנו. קשה מאוד לחזור אחורה אחרי שחוצים קווים אדומים. הם תמיד יהוו תקדים שיש לבחון, והכלי שפעם היה חריג יכול להפוך לשגרתי. אנשים מתרגלים מהר. 

רק לפני קצת יותר מחצי שנה, כשהממשלה העביר בתקש"ח את חוק איכוני השב"כ, כתבנו כאן עד כמה המהלך, גם אם חשבו שהוא נחוץ כדי לסייע בקטיעת שרשראות הדבקה, מהווה תקדים מסוכן – כי דרכם של מהלכים כאלו הוא להישאר. 

עובדה, נכון להיום, ולא משנה אם התחלואה עלתה, ירדה, התייצבה, היינו בסגר או יצאנו מסגר – הממשלה ממשיכה לאכן טלפונים של אזרחים ישראלים ולשלוח מאות אלפים מהם כל חודש לבידוד שמשמעותו מעצר בית. למרות זאת, רמת התחלואה בישראל היא מהגבוהות בעולם, ולכן כיום מרחף סימן שאלה ענקי מעל האפקטיביות של כלי המעקב הדיגיטלי של שב״כ.

לכן, אפשר להעריך בזהירות שהממשלה תמצה את כל הזמן שיש ברשותה כדי להגביל את ההפגנות, ובוודאי כל עוד הסגר קיים. לאחר מכן אנחנו עשויים לראות, בדיוק כמו שקרה באיכוני השב"כ, ולאחר שהציבור יסתגל לכך שאיבד עוד חירות עוד זכות יסוד – ניתן יהיה לנסות להמשיך את הגבלת ההפגנות. מהכנסת לא תגיע הישועה, שכן כפי שהיא ממשיכה לאשר, כמעט כמו חותמת גומי, את איכוני השב"כ היא עשויה לאשר, בדיוק עם אותו גומי את המשך ההגבלות על חופש המחאה בישראל. 

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

כך חומק ח"כ חיים כץ ממשפט: בחירות, עתירות לבג"ץ וחסינות

העתירות שהוגשו לבג"ץ נגד החסינות שקיבל חיים כץ מחבריו לכנסת התגלו דווקא כדרך ייחודית שמסייעת לו לחמוק ממשפט. הכירו עוד שיטה שבה נבחרי הציבור יכולים להרוויח מן המשבר הפוליטי 

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

בדיון שהתקיים לפני כשבועיים בבג"ץ בעתירות שהוגשו נגד הכנסת שהעניקה חסינות לח"כ חיים כץ (הליכוד) התגלה דווקא שכרגע, העתירות הן אלו שעוזרות לכץ לחמוק ממשפט. בג"ץ החליט לדחות את העתירות מאחר והן תיאורטיות. הסיבה: החסינות שהוקנתה לכץ בכנסת ה-22 תקפה רק לאותה כנסת והכנסת ה-23 היא כנסת חדשה, וריבונית בהחלטותיה. לכן בכנסת הנוכחית למעשה כץ עדיין לא קיבל חסינות. 

יודע להתחמק. ח״כ חיים כץ (צילום: אבי אוחיון / לע״מ)

היועמ"ש, אביחי מנדלבליט, יכול היה להגיש שוב כתב אישום נגד כץ, בכנסת הנוכחית. אבל מאחר והוגשה עתירה לבג"ץ נגד החלטת הכנסת להעניק לו חסינות, העדיף מנדלבליט לחכות ולראות מה יקבעו השופטים. 

כל האירוע המתגלגל הזה הביא לכך שעכשיו יצטרך מנדלבליט להחליט האם להגיש שוב כתב אישום נגד כץ בכנסת ה-23, וזאת כאשר כל העת חרב הבחירות מתנופפת מעל ראשה. אם כץ יבקש שוב חסינות הוא עתיד לקבל אותה מחבריו, מה שעשוי להניע שוב עותרים לבג"ץ. ואז אם יהיו בחירות? המעגל האין סופי הזה עלול שלא להיפסק לעולם. 

וכל זאת כשבדרך מחכות ליועמ״ש החלטות גם בנוגע לעוד נבחרי ציבור: דוד ביטן, אריה דרעי ויעקב ליצמן.

גלגלי הצדק טוחנים מים

בפברואר 2018 פורסם כי נמצאה תשתית ראייתית להעמדתו לדין של שר הרווחה חיים כץ. התיק עבר לפרקליטות וב- 21/10/2018 התקיים שימוע לשר כץ. באוגוסט 2019, כמעט שנה אחרי החליט היועץ המשפטי לממשלה להגיש נגד כץ כתב אישום ולהאשימו בעבירות של מרמה והפרת אמונים. כץ חשוד בכך שעזר לחברו – איש שוק ההון מוטי בן ארי – בקידום חקיקה בכנסת בניגוד עניינים חריף. 

כץ קידם עם חברו הקרוב בן ארי חקיקה שהייתה עשויה להיטיב עמו בזמן שישב במשרדו וסחר איתו בבורסה. בפברואר השנה הוא זכה לחסינות מחברי הכנסת. כבר באותו היום הגישו שורה של ארגונים אזרחיים: משמר הדמוקרטיה, התנועה לטוהר המידות והתנועה לאיכות השלטון עתירות לבג"ץ. 

חודש אחר כך כבר נבחרה כנסת חדשה ועל פי חוק פגה החסינות של כץ. מאותו הרגע נצבה בפני היועמ"ש ההחלטה האם להגיש כתב אישום חדש ולחזור לדיוני החסינות או לחכות לראות מה קורה בבית המשפט. מנדלבליט העדיף לחכות. 

להגיש כתב אישום או להמתיך לבג״ץ? היועמ"ש אביחי מנדלבליט. צילום: עדינה ולמן, דוברות הכנסת

בדיון שהתקיים לפני כשבועיים בבג"ץ, בעתירות שהוגשו נגד החסינות, אמרה נציגת היועמ״ש כי היא מבקשת שבית המשפט יקבל בכל מקרה החלטה, גם אם היא תיאורטית, וזאת בכדי למנוע חזרה שוב פעם על אותו המסלול בדיוק. השופטים סירבו. לטענתם יש עוד שלוש תחנות בדרך שבהן היועמ"ש, כץ והכנסת יכולים לקבל החלטות שונות: היועמ"ש צריך להחליט אם להגיש כתב אישום, כץ צריך להחליט אם לבקש חסינות והכנסת ה-23 צריכה להחליט אם בכלל להיענות לבקשה.

כל זה לקח זמן. לאחר שנקבע הדיון בעתירה ב-15 ביוני החל מו"מ שטיבו עדיין לא ידוע בין נציגי היועמ"ש לבין עורכי הדין של כץ והדיון נדחה שוב ושוב: תחילה ל-16.7 מבלי לפרט מדוע; לאחר מכן ל-12.8 בגלל טענתו של חיים כץ לבעיה רפואית; לאחר מכן נדחה הדיון שוב ל-26.8 בטענה כי מתקיים מו"מ בין הצדדים; ואז שוב ל-2.9 בגלל בעיה של אחד הפרקליטות הבכירות המעורבות במו"מ. 

מה היה בין הצדדים? לא ברור. בבית המשפט הם לא התייחסו לסוגיה, וכשהעותרים ביקשו לדעת מה פשר המו"מ, נפנפו השופטים את הבקשה בטענה כי אם היו מעוניינים, הצדדים היו מעלים את הנושא.

שווים יותר ופחות

לכאורה, אם המערכת הפוליטית הייתה יציבה וכולם היו שווים בפני החוק היה מוגש כתב אישום חדש נגד כץ יום לאחר בחירת הכנסת החדשה. ליועמ״ש יש חובה להעביר מסר כי מי שאמור להכריע כשיש חשדות ואישומים במעשים פליליים הוא בית המשפט, ולא החברים לעבודה. 

אבל בתוך חוסר היציבות הפוליטית אם מנדלבליט יגיש עכשיו את כתב האישום, כץ יוכל לבקש חסינות תוך חודש. ואז ועדת הכנסת תאלץ לדון בבקשתו לפי חוק בהקדם האפשרי.

עוד בשקוף:

בנוסף, לכנסת אין יועץ משפטי קבוע כבר מאפריל. אז סיים עו״ד איל ינון את תפקידו ומאז ממלאת את מקומו המשנה שלו, שאולי רואה את עצמה כמועמדת לתפקיד יועמ״ש הכנסת באופן קבוע, ולכן אולי לא תרצה להרגיז אף אחד שעלול להשפיע על המינוי שלה. בלי יועץ קבוע ועצמאי, אין גם מי שידחוק את הח״כים, כמו בפעם הקודמת. אז הוציא איל ינון חוות דעת משפטית שקבעה כי הכנסת חייבת לדון בבקשת החסינות. 

הדיונים בבקשת החסינות, יכולים להימשך זמן רב, ויש סכנה, שאם לקראת סוף 2020 נחזור לאי יציבות פוליטית נעמוד שוב בפני איום בפיזור הכנסת ומערכת בחירות לכנסת ה-24. 

אם בינתיים כץ יקבל חסינות מחודשת, ואז מישהו, כנראה, יעתור לבג"ץ, אולי אפילו מישהו שדווקא חפץ בטובתו של כץ – מה יעשה אז היועמ"ש? האם יחכה שוב להחלטה או שיגיש כתב אישום חדש בפעם השלישית.

ולפני סיום נזכיר שוב: כפי שציינו, הפרקליטות אמורה להכריע בעניינם של עוד שלושה נבחרי ציבור שמכהנים בכנסת: דרעי, ליצמן וביטן – נותר להם רק לרשום הערות בצד למקרה שיוחלט להגיש גם נגדם כתב אישום.

איך זה משפיע עליך (אזמ״ע): במדינה דמוקרטית כולם שווים בפני החוק. המקרה של השר כץ, הוא עוד דוגמא לכך שנבחרי הציבור הם כבר לא ״כמו כולם״ במדינה שלנו. המצב הזה גורם לפגיעה חמורה באמון של הציבור כלפי מערכת החוק והצדק. אם אין בינינו הסכמה ואנחנו לא נותנים אמון במערכת הזאת, אנחנו עלולים להתפרק חברתית. 

מה אפשר לעשות (מעש")י: אם היועמ"ש מנדלבליט מאמין שח״כ חיים כץ צריך לעמוד לדין, טוב יעשה אם הוא ינתק עצמו מהגלגל הפוליטי ויקבל החלטות אמיצות – בהקדם. לא רק בנוגע לכץ, אלא גם בנוגע לדרעי ליצמן ודוד ביטן.

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין