פוסטים

במסווה של מאבק למען ייצוג מגוון: אמסלם מנסה לפרק את נבחרת הדירקטורים

"נבחרת הדירקטורים" הוקמה כדי להפוך את הליך המינוי לתפקידים הנחשקים בחברות הממשלתיות לשיוויוני ומבוסס על כישורים ולא רק על קשרים ● השר הממונה, אמסלם, טוען שהוא רוצה שהנבחרת תשקף גם "את העובד במפעל ואת עקרת הבית", אבל פועל דווקא כדי להקל על מינוי מקורבים ● בינתיים הוא נבלם על ידי היועמ"ש

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

בשבועות האחרונים ניטש ויכוח בין השר דוד אמסלם, למשנה ליועמ"ש, דינה זילבר. אמסלם, שר הדיגיטל שקיבל לידיו גם את הסמכות על רשות החברות הממשלתיות, מנסה לפרק את "נבחרת הדירקטורים" שקובעת רף כניסה לתפקידי דירקטור בשירות הציבורי. 

המאגר של "נבחרת הדירקטורים", שהוקמה ב-2013 בעקבות דו"ח מבקר המדינה, נבנה במטרה למנוע מינויים של דירקטוריות ודירקטורים על בסיס קשר פוליטי לתפקידים הנחשקים. כלומר – לקבוע רף שמבוסס על כישורים ולא על קשרים (לשרים). 

אבל אמסלם, בהתנצחות בלתי נגמרת עם הייעוץ המשפטי ועובדי המדינה, מנסה לעקוף את המאגר ולמנות מקורבים ללא תנאים. 

מנסה לעקוף את המאגר ולמנות מקורבים ללא תנאים. השר דוד אמסלם (צילום: אתר הכנסת)

בפוסט שפרסם בפייסבוק הוא טוען כי: "משאת הנפש שלי היא שנבחרת הדירקטורים תשקף את כלל החברה במדינת ישראל, את הפריפריה ואת העם, את העובד במפעל ואת עקרת הבית, ולא רק את הקצפת הצפונבונית שנבחרה על ידי לפיד ויוגב, זו שגם השתלטה על מערכת בתי המשפט, העולם הכלכלי והתרבותי במדינת ישראל". 

עאלק שיוויוניות…

הגב' זילבר ומר מנדלבליט ממשיכים עם ההתנהלות הבריונית שלהם ודורשים להנציח את הנבחרת האליטיסטית של יש…

Posted by ‎דוד אמסלם David Amsalem‎ on Monday, December 14, 2020

אבל נראה שהכוונות שלו הפוכות ב-180 מעלות מהמילים הגדולות. אמסלם לא מציג מנגנון חלופי שוויוני לנבחרת הדירקטורים, ואם יצליח לפרק אותה – יפגע בשירות הציבורי. במקום להוביל קדימה, הוא מנסה להחזיר את מדינת ישראל אחורה. 

אמסלם נתקל בהתנגדות

באמצע דצמבר, הודיעה לו דינה זילבר, שפרשה לאחרונה מתפקיד המשנה ליועמ"ש, כי הוא אינו יכול לבטל את נבחרת הדירקטורים ולמנות חברי דירקטוריון כאוות נפשו. המשנה ליועמ"ש הבהירה כי "דרך המלך למינויים של דירקטורים בחברות הממשלתיות היא ככלל באמצעות הצעת מועמדים שנבחרו בהליך פומבי, תחרותי ושוויוני – קרי מתוך מאגר נבחרת הדירקטורים, תוך שמירת הליך תואם הנבחרת כהליך חריג ומצומצם, או בהליך פומבי, תחרותי ושוויוני אחר אותו יקבעו השרים".

למרות חוות הדעת הברורה, אמסלם ממשיך בשלו והורה לרשות החברות לאפשר לו למנות דירקטורים שלא דרך הנבחרת ושלא לפעול, לכאורה, בניגוד לחוק החברות הממשלתיות.

אבל גם ברשות החברות נתקל אמסלם בהתנגדות. במענה לפניה של התנועה לאיכות השלטון הודיעה עו״ד דלית זמיר, היועצת המשפטית של הרשות, כי תפעל בהתאם לחוות הדעת המשפטית של המשנה ליועמ״ש, וכי אין שום כוונה לבטל את נבחרת הדירקטורים כל עוד לא גובש הסדר חדש. 

אמסלם לא אהב את החלטת רשות החברות והחליט להעניש אותה. בפועל הוא העניש את אזרחי ישראל. הוא הודיע כי הוא מסרב לחתום על ייפוי כוח לנציג המדינה, כפי שביקש ממנו מנהל הרשות, לקראת האסיפה הכללית השנתית של רכבת ישראל. בכך הוא פגע בייצוג של הציבור בקבלת החלטות בחברה ציבורית חשובה ביותר. אחת ההשלכות היא הלנת שכר ליו"ר דירקטוריון רכבת ישראל, משה שמעוני.

לצערי הרב, ברשות החברות שכחו מי השר במשרד ואת מי בחר הציבור, ומייחסים כוח רב מידי לפקידות וליועצים, כאילו על פיהם יישק…

Posted by ‎דוד אמסלם David Amsalem‎ on Saturday, December 26, 2020

נדגיש: על פי חוות הדעת של המשנה לשעבר ליועמ"ש, דינה זילבר, אמסלם יכול לקבל החלטה לבצע שינויים בהליך המינוי, אבל זה צריך להיעשות באופן מוסדר ושיוויוני. השר לא יכול להתנהל כאילו מדובר בעסק המשפחתי שלו. 

בנוסף, אם אמסלם חושב שיש לו מועמד ראוי שלא נכנס עדיין לנבחרת הדירקטורים, עומד לרשותו הליך שנקרא "תואם נבחרת" – מסלול שמאפשר לשר להגיש מועמד שידרש להוכיח בנוסף על קשריו גם את כישוריו כמו שאר המועמדים בנבחרת ואף להוכיח יתרון יחסי – מדוע למרות הזיקה שלו לשר עדיין הוא המינוי המתאים ביותר. 

עוד בשקוף:

זה, אגב, כפי שכבר כתבנו כאן, חלק מניסיון פוליטיזציה של השירות הציבורי. רק לאחרונה, אמסלם וח"כ אסנת מארק (הליכוד) ניסו לקדם חוק שיסיר את חובת המועמדים לתפקידי דירקטור להצהיר על זיקה פוליטית לשר הממנה. 

תנוח דעתכם, "עובדי המפעלים ועקרות הבית", כפי שאמסלם מכנה אתכם. אמסלם טרם הציע מסלול חלופי וספק אם תוכלו להתמודד לתפקיד ללא היכרות אישית. 

"בלי שיקולים זרים"

נבחרת הדירקטורים הוקמה ב-2013, בזמן שיאיר לפיד כיהן כשר האוצר, כחלק מהרפורמה ברשות החברות הממשלתיות. היא הוקמה לאור דוח מבקר המדינה משנת 2004 שכתב כי: "האיסור על מינויים פוליטיים הוא מאושיות שיטת המשטר בישראל. במינוי עובד בשירות הציבורי פועל הממנה כנאמן הציבור. נאמנות זו יש להפעיל בהגינות, ביושר, בלי שיקולים זרים ולטובת הציבור שמכוחו ולמענו מסורה סמכות המינוי בידי הרשות הממנה". 

הליך מינוי דירקטור – מתוך דו״ח מבקר המדינה

מטרת הרפורמה הייתה ליצור מאגר מועמדים גדול שרק ממנו יוכלו שרי הממשלה לאייש את הדירקטורים בחברות הממשלתיות שתחת אחריותם, במטרה להפחית את הפוליטיזציה והמקורביזציה וכדי לשפר את השירות הממשלתי ואת עבודת החברות.

ב-2013 יצא לדרך לראשונה הליך לאיתור מועמדים למאגר נבחרת הדירקטורים. גיוס לנבחרת לא נעשה באופן שוטף, אלא במועדים קבועים. עד כה היו שלושה סבבים רשמיים כאלה. כדי להיכנס לנבחרת הדירקטורים צריך המועמדת או המועמדת לעמוד במספר תנאי סף. כלקח מסבב הגיוס הראשון הוחלט לפתוח מספר מסלולי קבלה כדי לאפשר גיוון. מאז מסבב גיוס לסבב גיוס נערכו שיפורים נוספים במטרה לגוון את הנבחרת, ולאפשר ליותר מועמדות ומועמדים להצטרף. 

כל המסלולים דורשים השכלה אקדמית. יש מסלול למי שיש לו ניסיון וותק ניהולי בכיר: נשיא חברה, ניסיון בדירקטוריון, דיקאן פקולטה, בכיר במגזר העסקי, בשירות הציבורי ועוד; מומחיות פיננסית; מומחיות משפטית; מומחיות ביטחונית במגזר הציבורי או הפרטי; מומחיות בתחום התשתיות, כדוגמת: אנרגיה, מים, תחבורה, בינוי/נדל"ן, איכות הסביבה, תשתיות תיירות ותשתיות תקשורת; מומחיות בתחום החברתי; ומומחיות בתחום הטכנולוגי. 

נתונים על סבבי הגיוס לנבחרת הדירקטורים – מתוך דו״ח מבקר המדינה

בביקורת שערך ארבע שנים אחר כך, בשנת 2017, כבר מצא המבקר שיפור ניכר: "עד הקמת נבחרת הדירקטורים היו רק כ-26% מהדירקטורים המכהנים בדירקטוריונים של החברות הממשלתיות בעלי ניסיון ניהולי בכיר וכ-14% בעלי מומחיות פיננסית; רק כ-56% מהדירקטורים המכהנים היו בעלי תואר שני ומעלה. לעומת זאת, בדיקה שקיימה הרשות בסוף 2016 העלתה כי בקרב הדירקטורים מתוך הנבחרת המכהנים בפועל לכ-69% ניסיון ניהולי בכיר, כ-63% הם בעלי מומחיות פיננסית וכ-81% מחזיקים בתואר שני ומעלה. על פי הרשות, מינוי מועמדים מתוך נבחרת דירקטורים הוביל לשיפור ניכר באיכות הדירקטורים המכהנים בחברות הממשלתיות והגדיל את רווחיותן. 51% מהדירקטורים שמונו מתוך הנבחרת הם נשים ו-16% נבחרו מהמגזר הערבי". 

עכשיו, כשאנחנו שוב בדרך לבחירות, אמסלם עלול לקחת את כל ההתקדמות המבורכת הזאת ולהחזיר אותנו עשרות שנים אחורה. כמה גרוע זה יכול להיות? בשנת 1989 פרסם מבקר המדינה דו"ח לפיו "61% מאנשי הציבור שהשרים מינו לדירקטורים היו חברי מרכז של מפלגות הקואליציה".

אזמ"ע (איך זה משפיע עליך)?: המהלך של אמסלם עלול להחזיר אותנו לימים שבהם השליטה על החברות הגדולות ביותר במשק, ששייכות לציבור, נמצאת בידיים של קומץ מקורבים. במקום מינויים מקצועיים נקבל ג׳ובים לאנשי שלומנו, ובמקום פיקוח ציבורי נקבל דירקטורים שמחוייבים פוליטית. הסיכויים של מי שאינם מחוברים לפוליטיקאים להתמנות לתפקידים יקטנו משמעותית – גם אם הם מוכשרים וראויים, והמערכת תפסיד אנשים טובים שיכלו לתרום מכישוריהם.

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

דוברו של שר הדיגיטל מודה: אין לנו באמת משרד

משרד הדיגיטל הוקם כבר לפני שבעה חודשים, אבל הוא עדיין פועל מהלשכה של דוד אמסלם בכנסת. אם למשרד ממשלתי אין מטה, אין עובדים, אין דובר, אין ממונה חופש מידע והוא לא קיים פיזית – האם בכלל אפשר לקרוא לזה משרד?

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

שבעה חודשים לאחר שהוקם, כחלק מההסכם הקואליציוני בין הליכוד לכחול לבן, למשרד הדיגיטל אין משרד פיזי, אין מטה, והוא פועל ללא תקציב, וללא צוותים מקצועיים או כוח אדם. בניגוד לחוק, אין דרך להגיש למשרד בקשות חופש מידע, והדוברת של המשרד היא לא באמת הדוברת. 

ככה נראית עבודה בעיניים.

שר הדיגיטל הלאומי, דוד אמסלם (צילום: אתר הכנסת)

לדבר לקיר

לפני כחמישה חודשים ניסינו לראשונה להגיש בקשת חופש מידע למשרד הדיגיטל ונחלנו כישלון. ביקשנו לקבל מידע שגרתי למדי שכל משרד מחוייב לספק על פי חוק: הסדר ניגוד העניינים ואת היומנים של המנכ"ל והשר. גילינו שאין עם מי לדבר. במשרד הדיגיטל הפנו אותנו ללשכת ראש הממשלה, בטענה כי משרד רה"מ נותן שירותים למשרד הדיגיטל. חלפו חמישה חודשים ובמשרד רה"מ – כרגיל – לא מגיבים לבקשות חופש מידע.

חוק חופש המידע אינו המלצה למשרדי הממשלה. הוא מחוייב בחוק: "ראש רשות ציבורית ימנה, מקרב עובדי הרשות, ממונה על העמדת מידע לרשות הציבור, על טיפול בבקשות לקבלת מידע ועל יישום הוראות חוק זה". במידה וטרם מונה מסיבות שונות, ראש הרשות הציבורית (המנכ"ל) הוא ממונה חופש המידע. זהו מצב בעייתי אך נסבל אם הוא זמני. משרד הדיגיטל של דוד אמסלם, לא מקיים אף אחד מהכללים האלו. 

גם במשרד המשפטים, שם יושבת היחידה הממשלתית לחופש המידע שאמונה על החוק, הבהירו במענה לפניית "שקוף" כי על משרדי הממשלה לענות לבקשות חופש מידע, בין אם מדובר במשרד ישן, ובין אם חדש. 

המידע הממשלתי אינו שייך לממשלה אלא לציבור. בקשת חופש מידע היא דרך לקבל מידע מקצועי ומלא על האופן שבו מתנהלים המשרדים. לפעמים זו הדרך היחידה של הציבור, והסוכנים שלו כמו עיתונאים, חוקרים וארגונים, כמו גם אקטיביסטים עצמאיים – לפקח על עבודת הממשלה. 

"משרד הביטחון הבא"

במהלך הכנת הכתבה, גילינו גם כי דוברת המשרד היא לא באמת דוברת המשרד הדיגיטל ורשות החברות אלא אחראית שיווק ברשות התקשוב שהתפקיד הזמני "נפל עליה". למשרד שאינו משרד אפילו אין דוברת, קבועה או אפילו זמנית. מכאן שלא מתאפשר בכלל לקבל מענה מקצועי לחלק גדול מהשאלות, אלא רק תגובות מלשכת השר של דוד אמסלם שמטבען יהיו פוליטיות. 

אחד המינויים היחידים במשרד הדיגיטל, המנכ"ל אשר ביטון (צילום: אתר משרד הדיגיטל)

ואכן, היחיד שנענה לפנייתנו היה יועצו ודובר הפוליטי של השר, נמרוד אלירן סבח, שבכלל מועסק כספק חיצוני (המינוי שלו בוצע בהליך שקוף שיש לברך עליו). 

"תשאל גם מדוע אין משרד בפועל ואנחנו מנהלים את המשרד מהמשרד הקטן בכנסת", הוא הגיב להודעתנו. סבח הסביר כי "כרגע אין מטה במשרד. אנחנו נמצאים בצוות הקמה הרבה מאוד זמן בגלל כל מיני עניינים בירוקרטיים הזויים ומסובכים מאוד". הוא הוסיף כי "חוץ ממנכ"ל וצוות העוזרים שלו, ואנחנו כלשכת שר, עדיין לא הוקם בעצם המטה המקצועי של המשרד. אין לנו גם מקום לשבת בו". 

עוד בשקוף:

עוד הוא הוסיף כי "משרד דיגיטל הוא לא פחות ולא יותר הוא כמו משרד הביטחון הבא. הוא בעצם נותן את כל הכלים הגדולים, והוא צריך להיות משהו מאוד מורכב. גם מהבחינה שזה משרד שצריך לאחד בתוכו גם את התקשורת, גם את הסייבר, וכמובן את הדיגיטל. כל הטרנספורמציה הדיגיטלית, הפעילות הדיגיטלית, ברשויות המקומיות, במרחב הממשלתי, וזה מצריך משרד גדול מאוד. ולא משנה מי שיבוא, גם אם תשב ממשלה אחרת. זה לא משנה. כמדיניות. ואנחנו לא שם. אנחנו תקועים בפערים. אז אנחנו בלי משרד, אין לנו צוותים, אין לנו אנשים, אנחנו בקושי נעזרים בצוות שיש לנו בלשכה, אז תבין את האילוצים שיש לנו. לשר במדינת ישראל אין משרד".

*

סיפורו של משרד הדיגיטל הוא גם, ככל הנראה, הסיפור של משרדים נוספים ומיותרים לגמרי כמו משרד הלק"ק (המשרד לקידום קהילתי), משרד משאבי המים ועוד. העובדה ששר האוצר, ישראל כ"ץ ורה"מ, בנימין נתניהו, לקחו את תקציב המדינה כבן ערובה הביאה לכך שהמשרדים שנולדו פיקציה נשארו פיקציה – על חשבוננו. 

הצעה לפעם הבאה שתבוא עלינו ממש בחודשים הקרובים: משרד שלא נמצא בתקציב המדינה – שלא יוקם בכלל.

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

מבקר המדינה מסתיר ביקורת על ח"כים מהליכוד, העבודה ומרצ שקיבלו מימון לפריימריז

הפריימריז האחרונים של המפלגות הדמוקרטיות התקיימו לפני כמעט שנתיים. ח"כים שביקשו להיבחר קיבלו אז, לראשונה, מימון ציבורי שהגיע עד 324 אלף שקל למועמד. אבל מבקר המדינה מתעכב בפרסום דו"ח על האופן שבו הוציאו המועמדים את כספי הציבור, למרות שהיה אמור להתפרסם עוד ביולי 2019 

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

חלפה כמעט שנה וחצי מאז נדרש מבקר המדינה, על פי חוק, למסור את דוח הביקורת שלו על הפריימריז האחרונים שניהלו המפלגות הדמוקרטיות. אבל למרות שאנחנו, שוב, עומדים בפתחן של בחירות, באופן שערורייתי הוא עדיין לא פרסם את הביקורת, שכבר נערכה. 

מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90).

מאז נשמעה שריקת הפתיחה לבחירות לכנסת ה-24 הרעש במפלגות עוסק במיקומם של הח״כים ברשימה לכנסת הבאה. השיטות שונות. בחלק מהמפלגות יש אדם אחד שמשבץ את חברי וחברות הרשימה. באחרות, מתקיימות בחירות בקרב מליאה של נציגים, ויש גם מפלגות בהן חברי הרשימה נדרשים לשכנע ציבור רחב של בוחרים להצביע להם בבחירות מקדימות. לעיתים מדובר ביותר ממאה אלף כמו בליכוד, ובמקרה של מפלגת העבודה ומרצ מדובר בעשרות אלפים. 

עוד בנושא:

בפעם האחרונה שבה העבודה, הליכוד ומרצ קיימו בחירות פנימיות מקדימות, זה היה לפני הבחירות לכנסת ה-21 שהתקיימו במרץ 2019. באותן פריימריז המועמדים השונים זכו, לראשונה, למימון בחירות אישי, בסכומים שהגיעו עד ל-324 אלף שקל למועמד, בהתאם לגודל המפלגה. בסך הכל שילם הציבור למועמדים סכום שהצטבר לסך של יותר מ-14 מיליון שקלים. 

בהתאם לחוק מבקר המדינה היה אמור לפרסם עוד ביולי 2019, חמישה חודשים מתום הבחירות, דו"ח ביקורת שאמור לספק לציבור את חוות דעתו הכללית על האופן שבו התנהלו המועמדים. אבל למרות שמדו"ח ההוצאות של משרד מבקר המדינה עולה כי המבקר כבר שילם למשרדי רואי חשבון חיצוני כ-528 אלף שקל עבור עריכת ביקורת של הבחירות המוקדמות – הדו"ח עדיין לא פורסם. 

בחודשים האחרונים, פנה "שקוף" למבקר המדינה, כמה פעמים כדי לברר מדוע הביקורת הזו טרם פורסמה ובכל פעם קיבלנו תשובה מתחמקת. השבוע, עם פיזור הכנסת, פנינו שוב ושאלנו מדוע מתמהמה אנגלמן. אולם בדוברות משרד המבקר מסרו כי "התשובה הקודמת שלנו נשארת בעינה ואם יהיו לנו משהו חדש לעדכן נעשה זאת". התגובה הקודמת שהועברה ל"שקוף" בנושא, ביולי האחרון, תירצה את העיכוב ב"תקופת משבר הקורונה וריבוי מערכות הבחירות"' ונאמר בה כי משרד המבקר "עוסק בימים אלו בהשלמת הביקורת". מאז מתארכים הימים, ואין לנו אלא להביע תמיהה: מדוע מסתיר משרד המבקר את הביקורת על הח"כים?

מענק לכל ח"כ

בכנסת ה-20 העביר דוד אמסלם (הליכוד) חוק שמזרים הרבה מאוד כסף ציבורי לחברי הכנסת המתמודדים בבחירות מקדימות במפלגתם. כאמור, על פי החוק, כל חבר כנסת קיבל עד 324 אלף שקל (תלוי בגודל המפלגה) להתמודדות – סכום שאינו מותנה בזכייה של המועמד. 

לא הסכים להכניס בו אלמנטים של שקיפות ומתן דין וחשבון לציבור. יוזם החוק דוד אמסלם (צילום: אתר הכנסת)

הבעיה הראשונה בחוק היא שהמענק ניתן רק למי שכבר מכהנים בכנסת – לכן הוא מייצר להם יתרון מובהק מול מתמודדים טריים בפריימריז. מדובר באפס סיכון עבור הח"כ המכהן ומקסימום סיכון לציבור בתוספת חוסם עורקים סביב הדמוקרטיה שלנו, שימנע מדם חדש לזרום אליה. 

בעיה משמעותית נוספת היא שהוצאות הח"כים אינן שקופות: תקציב הפריימריז החדש של הח"כים משולם על-ידי הכנסת, אך אין לנו כל דרך לדעת לאן הוא מגיע. בדיונים שנערכו בכנסת, נלחם "שקוף" כדי לשנות את המצב: ביקשנו שהציבור ידע כיצד הח"כים הוציאו את הכסף שהם קיבלו מאיתנו הציבור, ולהחיל על הכסף חובת שקיפות. דוד אמסלם, מי שקידם אז את החוק – סירב. 

המידע היחיד שהציבור יכול לקבל על האופן בו בזבזו המועמדים את הכסף שלנו, הוא דרך מבקר המדינה. הוא היחיד שמקבל מהח"כים מידע על ההוצאות, והיחיד שחשוף אליו. באחריותו לבחון את ההוצאות ולפרסם לציבור את חוות דעתו הכללית על ההתנהלות. הוא יכול לדווח לציבור אם המועמד התנהל כראוי עם הכסף או לא, אבל לא מחויב לפרסם ולפרט אם היו בעיות בדרך ניהול הכסף, עבור מה הוציאו את הכסף ולמי הוא שולם. 

לצערנו, גם את המעט הזה אנחנו עדיין לא מקבלים. ביקורת שהייתה אמורה להתפרסם אחרי חודשים בודדים נמרחת כבר שנה וחצי – זמן לא סביר בעליל.

פריימריז במרצ, פברואר 2019. (יונתן זינדל, פלאש 90)

איך זה משפיע עליך (אזמ"ע): אנו מצפים מנבחרי ציבור להתייחס בכבוד לכסף שלנו וזה משפיע על הדרך בה אנו תופסים אותם. לשם השוואה סכום של 324 אלף שקל הוא שווה ערך למענק הקורונה (750 שקל לאדם+500 שקל לילד) ל-108 משפחות בנות חמש נפשות או למעל חמש שנות עבודה של שכיר בשכר מינימום. גם אם הח"כים החליטו לממן לעצמם את הבחירות המקדימות, הכסף חייב להיות שקוף למען יתנהלו בזהירות ובחיסכון – וזה לצערנו לא המצב. לקראת בחירות נוספות, ואולי פריימריז בחלק מהמפלגות ראוי שמבקר המדינה ישחרר את המידע אודות המועמדים. מידע אותו אנו זכאים לקבל על פי חוק.

מה אפשר לעשות (מעש"י): מתוך הנחה כי מבקר המדינה מתמהמה אולי כי נדמה לו שלציבור לא ממש איכפת מהנושא, ואולי אפילו שכח – אנחנו יכולים להראות לו, ביחד, שביקורת כן חשובה לנו. בין אם אתם חברי אחת המפלגות או שלא, זה הכסף שלכם וזכותם לדעת איך הוא בוזבז. פנו ללשכת מבקר המדינה במייל ובקשו ממנו, בנימוס, שיפרסם את הדו"ח על הבחירות המקדימות – עכשיו, בטרם יתקיימו בחירות מקדימות נוספות: [email protected]

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

ביום המאבק בשחיתות, דוד אמסלם נאם נגד שקיפות. אז החלטנו לענות לו

חוק חדש של קארין אלהרר ביקש לקבוע כי הסדרי ניגוד עניינים עליהם חתומים השרים ורה"מ יתפרסמו לציבור. אלא שהשר דוד אמסלם עלה לנאום נגד החוק ופיזר חצאי אמיתות ואמירות פופוליסטיות. ובכן, אמסלם, אף אחד לא מעוניין לדעת כמה פעמים התקלחת ביום, אבל כולנו רוצים לדעת אם אתה פועל לטובת הציבור או למען האינטרסים האישיים שלך. שקוף עונים לשר אמסלם

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

תומר אביטל |

לכבוד היום הבינלאומי למאבק בשחיתות שקבע האו"ם (ה-9 בדצמבר), דנה הכנסת בהצעת חוק חשובה להגברת השקיפות של נבחרי הציבור שהגישה ח"כ קארין אלהרר (יש עתיד). החוק ביקש לחייב פרסום של הסדרי ניגוד עניינים עליהם חתומים השרים וראש הממשלה – כך שנדע אצל מי עובדים מקבלי ההחלטות. אלא שדוד אמסלם (הליכוד), השר המקשר בין הממשלה לכנסת, נשא דברים במליאה וביקש מהח"כים להצביע נגד החוק.

הנה קטעים נבחרים מתוך דבריו (ובסוגריים התוספות שלי – פרשנות וחיבור למציאות).

השר המקשר בין הממשלה לכנסת, דוד אמסלם (צילום: אתר הכנסת)

"מגיעים למחוזות הזויים"

דוד אמסלם: "לגבי הצעת החוק שהגישה חברת הכנסת קארין אלהרר – תראי, היום אנחנו צריכים לפרסם כמעט כל דבר (זה לא נכון. אנחנו לא רואים את היומן שלכם, את הנכסים, ניגודי העניינים, זיקות וכמעט שום דבר).

"עוד מעט אצטרך לפרסם כמה פעמים אני מתקלח בשבוע (לא תודה). אני חושב שאנחנו מגיעים למחוזות הזויים. למה? רק בגלל רעיונות כמו שלכם. הרי מה קורה? למה אנחנו מגישים ניגוד עניינים? דרך אגב, גם חברי הכנסת – ניגוד עניינים, אתה מגיש אותו – אף אחד לא צריך לדעת מה הצהרות ההון שלך (החוק הזה כלל לא מדבר על הצהרות הון). יש לך פרטיות של עצמך, אתה הרי בסוף גם בן אדם. יש לך גם משפחה, ילדים – אף אחד לא צריך לדעת מה יש לך, מה אין לך, בוודאי לא בעיתונים".

"דרך אגב, בכנסת הצהרת ההון נעולה בכספת, ואם יש חשש כזה או אחר שמישהו מחברי הכנסת עבר על החוק או נדרש לעניין כזה או אחר בנושא נכסיו ומה שנקרא הונו האישי – אז באים, מבקשים את זה, רואים וזהו (זה שקר. ההצהרה נעולה בכספת שאסור לפתוח אלא באישור שופט. היחיד שמרוויח מהמצב הקיים הוא מי שמכר לכנסת את הכספת).

"חבר הכנסת בוודאי ובוודאי, אין לו שום חובה. הוא אזרח במדינת ישראל וזה שהוא חבר כנסת, זה לא עושה אותו בן אדם שאין לו פרטיות והכל מותר לגביו (החוק לא חודר לשום פרטיות, אבל כן מעניק לפוליטיקאים שלל הטבות שאין לאף אזרח, החל בחסינות, דרך תקציבי בזבוזים לא שקופים, ועד איסור לדעת מדוע נסגרה חקירה של נבחר ציבור).

"אז לכן, אני חושב שבסופו של דבר, שחבר כנסת, שהוא מגיע לכאן, שיהיה קצת אחראי. שיבין האם הוא מגיש איזה חוק פופוליסטי (השר אמסלם, בדקנו. אין ח"כ שעוסק יותר בפופוליזם, בפוליטיקה ובהטבות לח"כים ממך).

המדריך לח"כים: מה זה ניגוד עניינים

"זה פשוט מגחיך את הכנסת"

אמסלם ממשיך:

"הרי אצלכם במפלגה, אתם נקיים, אתם עוד מעט תלכו בלי בגדים להראות שאין לכם אפילו ארנקים. כלום. אתם בכלל כל היום במקווה, טובלים כל היום אבל אני טוען שזה טובל ושרץ בידו. הרי את יודעת את האמת ואת יודעת שזו בדיחה. את יודעת שכל היום יפרסמו בעיתונים גם לגביכם אבל בעיקר לגבי השרים – הרי חברי כנסת לא ממלאים ניגוד עניינים לדעתי, עד כמה שאני זוכר (אתה עומד ומסביר למה צריך להפיל את החוק, ואפילו לא בדקת מה המצב הקיים?).

עוד בשקוף:

"יגידו – אתה מכיר את ההוא והשכן שלך פה, וההוא מבית הכנסת. בקיצור, חצי מדינה אצלך בניגוד עניינים, וחשבת כולה שלושה אנשים ובוא תסביר לנו (אף אחד לא מגיע טאבולה ראסה למשכן, וזה בסדר גמור. הדבר היחיד שאנו מבקשים זה לדעת על זיקות שעלולות להציב אותך בניגודי עניינים. אתה בעצמך נלחמת למשל, בזמן הסגר, לאפשר דווקא לפיצריות לעבוד, מבלי לספר שלאחיך יש פיצריה. הזיקה הזו, אגב, לא אומרת שאסור לך לפעול למען הפיצריות, אבל כן מגיע לנו לדעת על זיקות כאלו, כדי שנחליט אם לתמוך בך בשעה שאנו יודעים מה באמת מעניין אותך ולטובת מי אתה פועל. זו המהות של שיקוף ניגוד עניינים).

"ובכלל, אנחנו עכשיו נצטרך לבוא כל יום לאיזה אולפן ולהסביר למה משה לא נמצא אתנו בניגוד עניינים ולמה חיים לא נמצא כשהכל לא רלוונטי בכלל, אין שום סוגיה שעומדת על הפרק. (מה יקרה אם החוק הזה יעבור? לא יהיה מצב בו היועץ הצמוד ביותר של רה"מ משמש במקביל כלוביסט החברה ממנה רה"מ רוכש צוללות במיליארדים, והציבור לא מודע לזיקה הזו. נתניהו אמר שלא ידע שיועצו הקרוב הוא לוביסט של חברת הצוללות. החוק הזה יגן על הפוליטיקאים עצמם).

"לכן, לא הצלחתי להבין אפילו את הרעיון, לא הצלחתי להבין אפילו מדוע זה חשוב לפרסם את זה, הרי אם אין עבירה – אז זה ניגוד עניינים. ניגוד העניינים הוא לא רלוונטי (אם אין בעיה – אז למה לא לפרסם את ניגוד העניינים?).

"לכן באמת אני רואה את ההצעה הזאת כהצעה פופוליסטית, מתחסדת. דרך אגב, יש להם הרבה הצעות או רובן הן באמת מתחסדות, כאילו אתם באמת "מיסטר קלין", יש לכם מניות ב"נקה 7" (יפה! זו בדיוק הנקודה. אם לח"כים ביש עתיד יש מניות בשווי רב בחברה לייצור סבונים, זכותנו לדעת! אחרת איך נדע שהם נקיי כפיים אם יפעלו בתחום הסבונייה?).

"אתם כאילו כל היום רק מתרחצים עם הסבון וכולם איזה רשעים, כולם גנבים, והצדיקים הגדולים יושבים לי פה כל היום ומציעים. עוד מעט אנחנו נשלח כל חבר כנסת שבא להצהיר איך הוא נכנס לכנסת, כמה כסף יש לו בארנק ובכלל, מה יש לו בכיסים (אף אחד לא רוצה לדעת כמה כסף יש לך, ובטח שלא מה יש לך בכיסים. אנחנו כן רוצים לדעת איך מתקבלות החלטות).

"זה פשוט מגחיך את הכנסת (אתה בטוח שחוק שקיפות שימנע מראשי ממשלה עתידיים להסתבך בכתבי אישום הוא מה שמגחיך את הכנסת – ולא, נגיד, הפלת חוק כזה?).

יוזמת החוק, ח"כ קארין אלהרר (צילום: אתר הכנסת)

"קארין, אני מעריך אותך מאוד אבל החוק הזה לדעתי מגחיך את הסיפור. אני לא הייתי מוכן להעלות הצעת חוק גם אם היה אומר לי לפיד: בוא תעלה אותה, הייתי אומר לו: לא אני. אני עוסק בהצעות חוק רציניות, לא פופוליסטיות (אתה עוסק בדברים רציניים? הסכמת בעבר להצטרף לנסיעה פיקטיבית לכנס חיות כיס באוסטרליה על חשבון ימי מליאה בזמן דיוני תקציב. כן, אנחנו זוכרים את זה).

"לכן, אני מבקש באמת מחברי הכנסת לדחות את הצעת החוק הזאת בגלל שלדעתי היא לא ראויה (ההצעה מגיעה בהמשך להמלצות של צוות ממשלתי (!) שישב ב-2018 ותהה איך להגביר את אמון הציבור בשלטון ולצמצם שחיתות. אז כבוד השר אתה יכול להגיד שאינך מעוניין שנדע מה אתה עושה, אבל אל תסבן אותנו), והיא גם מבזה את חברי הכנסת ומבזה את השרים (ההצעה מבזה את הכנסת או אינספור פרשיות השחיתות אליהן נחשפנו בשנים האחרונות?)

*

התוצאה: בתום הנאום הצביעו 42 ח"כים נגד החוק (חברי הליכוד, יהדות התורה, ש"ס, אורלי לוי ורפי פרץ) מול 35 שהצביעו בעד (יש עתיד-תל"ם, מירב מיכאלי, מרצ, הרשימה המשותפת).

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי תומר אביטל

ים של ג׳ובים והזדמנות לשפר את שירותי הדיגיטל לאזרח: הכירו את המשרד החדש של השר אמסלם

הוא דאג להעלאת שכר לדובר האישי שלו, ועדיין אין לו ממונה חופש המידע את הבמה בכנסת הוא מנצל להשתלחות ביועמ"ש וביחד עם ח"כ מארק הוא מקדם חוק שיאפשר למקורבים לשרים לקבל תפקידים בחברות ממשלתיות "שקוף" במעקב צל אחרי משרד הדיגיטל, החדש והאקלקטי, והשר העומד בראשו, דוד אמסלם. כתבה ראשונה בסדרה

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

עברו שישה חודשים מאז הוקם משרד הדיגיטל הלאומי בראשו עומד השר דוד אמסלם. המשרד הוקם מתוך צורך פוליטי, כחלק מההסכם הקואליציוני להקמת ממשלת נתניהו-גנץ. מאחר והוקמה ממשלה שיוויונית (פריטטית) היה צורך שיהיו מספיק ג'ובים כדי לחלק למפלגות הקואליציה. כך באו לעולם כמה משרדים חדשים, ובהם גם המשרד האקלקטי של אמסלם. אבל מה בכלל עושה המשרד הזה? מה הסמכויות שלו? וכיצד הוא משפיע על חיינו? 

המו״לים של שקוף החליטו לשלוח אותנו למעקב צל אחר משרד הדיגיטל והעומד בראשו. ואנחנו יוצאים לדרך עם כתבה ראשונה בסדרה.

שר הדיגיטל, דוד אמסלם (צילום: אתר משרד הדיגיטל)

גירדו תחומי אחריות ממשרדים אחרים

משרד הדיגיטל, כאמור, לא היה קיים עד שעלה הצורך הפוליטי הנוכחי. עם ההחלטה על הקמתו היה צורך ליצוק לתוכו תוכן. לכן, ב-7 ביולי החליטה הממשלה על העברת סמכויות למשרדו של אמסלם משלושה משרדי ממשלה שונים:

  1. רשות התקשוב הממשלתית הועברה ממשרד רה"מ.
  2. מיזם "ישראל דיגיטלית" הועבר מהמשרד לשוויון חברתי.
  3. האחריות על חוק החברות הממשלתיות שכוללת הפרטת חברות ומינוי דירקטורים הועברה ממשרד האוצר.

שבוע אחר כך, אמסלם קיבל לידיו את הסמכויות משלושת המשרדים באופן רשמי מתוקף החוק. שני תחומי אחריות שהובטחו לאמסלם וטרם הועברו תחת משרדו הם נציבות שירות המדינה ומטה הסייבר.

ומה הקשר בין כל הנושאים האלו? ובכן, אין קשר. היה צריך לתת לשר החדש אמסלם, מקורבו של רה"מ נתניהו, כמה תחומי אחריות, ולהצדיק את הקמתו של משרד ממשלתי נוסף. וכדי לשים את הכל בפרופורציות: העלות הבסיסית של הקמת לשכת שר עומדת על שישה מיליון שקלים בשנה.

עובדים ומינויים

יומיים אחרי העברת הסמכויות לאמסלם, התכנסה ועדת המינויים בנציבות שירות המדינה ואישרה את בחירתו של אשר ביטון לתפקיד מנכ"ל משרד הדיגיטל. שבוע אחר כך הוא מונה לתפקיד באופן רשמי. ביטון שימש בשנים האחרונות כמנהל אגף במשרד התקשורת וכיו״ר המועצה לכבלים ולוויין (כחלק מעבודתו במשרד התקשורת). 

הליך הקצאת תקני העובדים למשרד היה כבר קצת יותר מורכב. בגלל שהממשלה עדיין לא אישרה תקציב מדינה, אי אפשר היה להעביר תקציב למשרד החדש בצורה רגילה. לכן העבירו תקני עובדים ממשרדים קיימים למשרד הדיגיטל. זה כבר לא לקח שבוע.

בשבוע השני של אוגוסט אושר לאמסלם ולמנכ"ל ביטון לשכור צוות למטה המשרד. לפי נציב שירות המדינה לשר אמסלם אושרו 13.5 משרות (יועצות, עוזרים, מנהלת לשכה, מזכירים ונהג) ועוד תשע משרות אושרו ללשכת המנכ"ל.

סרב לבקשתנו להתראיין לכתבה. מנכ"ל משרד הדיגיטל, אשר ביטון (צילום: אתר משרד הדיגיטל)

בנוסף, מסרו לנו מנציבות שירות המדינה כי: "בשונה מכלל משרדי הממשלה הקטנים אשר מקבלים את שירותי המטה ממשרד רה"מ או ממשרדים אחרים, במשרד הדיגיטל הלאומי בשל גודלו (היקף עובדים והיקף תקציבים), יוקם מטה עצמאי בהתאם להנחיות נציבות שירות המדינה. נושא הקמת מטה משרד הדיגיטל ומבנה המטה נמצא עדיין בבחינה מקצועית ובשיח עם המשרד, וטרם אושר סופית". 

כלומר, משרד הדיגיטל עומד לגזול משאבים נוספים לבניית מטה, אבל כל אחד מהתחומים הללו היה יכול לשבת באותה המידה במשרדים שזו כבר עבודתם. רשות החברות שנלקחה ממשרד האוצר, ישראל דיגיטלית יכולה להצטרף למשרד התקשורת (יועז הנדל) או משרד המדע (יזהר שי). ומשרד המדע בכלל יכול היה בתורו לשבת במשרד ההשכלה הגבוהה (זאב אלקין) שיכול היה להיות חלק ממשרד החינוך (גלנט). ממש בבושקה אינסופית של משרדים ממשלתיים שהוקמו כדי שניתן יהיה לחלק ג'ובים פוליטיים. 

תוספת מיוחדת לדובר

מעבר לתקנים שאושרו ביקש אמסלם להעניק לדובר הפוליטי שלו נמרוד אלירן סבח תוספת שכר ולהגדיל את היקף העסקתו. סבח, הדובר של אמסלם עוד מהכנסת ה-20, המשיך איתו למשרד החדש. הוא אושר כספק חיצוני שאושרה לו חריגה, בהליך שקוף שיש לברך עליו. בנוסף על הדובר הפוליטי האישי של השר, למשרד הדיגיטל מונתה גם דוברת, קרן קציר שטיבל. 

עוד בשקוף:

בפרוטוקול הוועדה שאישרה את ההתקשרות עם סבח נכתב כי: "ראוי לציין כי היועץ מקדיש שעות רבות לפעילות השר החורגות באופן מוחלט מהשעות המוקצבות לו, דבר המתבטא בדוחות החודשיים. כמו כן, היועץ הציג בפני סגנית החשב אישור מרואה חשבון המעיד על היקף פעילותו העסקית העומדת על מעל 80% מסך פעילותו לטובת השר אמסלם". תוספת השכר שקיבל סבח היא של 2,382 ש"ח כולל מע"מ לחודש. סה"כ 20,122 שקלים לחודש כולל מע"מ. בפרוטוקול צויין גם כי סבח הוא, כרגע, היועץ הפוליטי היחיד של אמסלם. 

למשרד רה״מ יש נטיה לא לענות על בקשות חופש מידע או לענות באיחור רב. (צילום: שמוליק גרוסמן, דוברות הכנסת)

אמסלם הוא לא היחיד שמקבל שירותים מסבח, שכן זו אינה עבודתו היחידה. פנינו לסבח ושאלנו לאילו גורמים נוספים הוא מספק שירותים. סבח לא הגיב לפנייתנו עד לזמן פרסום הכתבה. 

בבחירות האחרונות הוביל סבח עבור הליכוד וראש הממשלה נתניהו את ״מטה אלקטור״ – שפעל בתוך הליכוד עם אפליקצית אלקטור לאיסוף מידע על הבוחרים. השימוש באפליקציה עורר סערה כשנתגלו בה גם ליקויי אבטחה ופרטיות ביניהם: תיוג מצביעים לפי עמדתם הפוליטית וחשש לדליפה של ספר הבוחרים המלא של אזרחי ישראל

המרדף אחר חופש המידע

כשביקשנו לקבל מידע על משרד הדיגיטל גילינו שלמרות שאמסלם קיבל הקצאת תקנים ולמרות שמשרדי ממשלה חייבים למנות ממונה חופש מידע – התפקיד עדיין לא אויש. אבל מה עושים אם בכל זאת רוצים להגיש בקשת חופש מידע ולקבל מידע, כפי שמאפשר החוק? אז אחרי שטורטרנו בין משרד המשפטים, לדוברות משרד הדיגיטל הופננו למשרד רה״מ והצלחנו להגיש בקשה.  

ביקשנו לקבל מידע פשוט, שניתן לצפות כי יפורסם לציבור באופן וולונטרי או לפחות ימסר לכל דורש ללא בירוקרטיה: את הסדר ניגוד העניינים ואת היומן של המנכ"ל ושל השר. בינתיים חלפו כבר שלושה חודשים, קיבלנו ממשרד רה״מ אישור כי הבקשה התקבלה, אבל תשובה עדיין אין. לא נעצור את נשימתנו עד שתגיע – משרד רה"מ ידוע בנטיה לעיכובים ממושכים במענה לבקשות חופש מידע, וזה אם הם בכלל עונים. 

עניין של זמן

אמסלם משקיע זמן רב יחסית בפרלמנט, אבל הנתון הזה נגזר גם מתוקף תפקידו כשר המקשר בין הממשלה לכנסת. התפקיד, שקיים עוד משנת 2002, מוצמד בדרך כלל לאחד השרים כמטלה נוספת על המשרד הראשי עליו הוא אחראי. באחריותו השר המקשר לעדכן את הכנסת בהודעות הממשלה ולענות בשם הממשלה ולעיתים בשם שרים לשאילתות של חברי הכנסת. התפקיד דורש להגיע לכנסת לעיתים תכופות. 

עד כה, אמסלם לא השתתף בדיונים בוועדות הכנסת בנושאים שנגעו לפעילות משרד הדיגיטל. הוא נכח בישיבה אחת, בדיון שעסק ביהדות מרוקו, בוועדת העלייה והקליטה. 

בנוסף, בדיקה בפרוטוקולים של מליאת הכנסת מעלה כי אמסלם מקפיד להגיע לדבר במליאה כמעט מדי שני ורביעי. 

מאז שהושבע כחבר בממשלה ב-17 במאי, אז הודיע על מינוים של תשעה סגני שרים נוספים לממשלה, נראה שהנאומים של אמסלם עוסקים בעיקר בפוליטיקה. שר הדיגיטל נוהג להעלות לעמוד הפייסבוק הרשמי שלו את כל הנאומים שלו במליאה. 

ניתחנו גם את כל 106 הפוסטים שפרסם אמסלם בעמוד הפייסבוק שלו מה-24 ביולי ועד ה-4 בנובמבר. סיווגנו אותם לארבעה תחומים: פוליטי, אישי, מקצועי בנושאי משרדו, מדיני. 

גילינו כי 61 מתוך הפוסטים (57%) עסקו בנושאים פוליטיים מובהקים. השר נוטה להשמיץ ולתקוף בעיקר את מערכת המשפט. כך, לדוגמה, התבטא לאחר פרסום הקלטות הסתר של היועמ״ש מנדלבליט שכינה, בשיחה פרטית, את פרקליט המדינה לשעבר שי ניצן "מניאק": "אז איזה מניאק שי ניצן, מר מנדלבליט? מהותי או תפקודי? והאם הוא יודע שהוא מניאק, או רק אתם יודעים את זה עליו?". 

24 מהפוסטים (23%) עסקו בנושאים אישיים כמו מסרים לקראת שבת, ברכות למילואימניקים, הודעה על כניסה לבידוד ועוד. 16 מהפוסטים (15%) עסקו בנושאים מקצועיים הקושורים למשרד הדיגיטל כמו דיווחים על פגישות עם ראשי ישובים בעוטף עזה כדי לקדם פרויקטים דיגטליים, או קידום מסרים של המשרד. חמישה פוסטים (קצת פחות מ-5%) עסקו בנושאים מדיניים. 

חוק הג'ובים של אמסלם חוזר?

לא רק דיגיטל. תחת המשרד האקלקטי שנתפר לו, אמסלם קיבל לידיו גם את הסמכות על רשות החברות הממשלתיות. מדובר בגוף שפעל עד עכשיו כיחידה בתוך משרד האוצר, והוא אמון על פיקוח ובקרה על פעילותן של 62 חברות ממשלתיות, עסקיות ולא עסקיות. בנוסף הרשות אחראית על חברות-בנות וחברות בבעלות מעורבת של הממשלה וגופים אחרים. 

על פי אתר הרשות: "בחברות אלה מועסקים כ-60 אלף עובדים, שווי כלל נכסיהן נאמד ב-178 מיליארד שקל ושווי כלל הכנסותיהן עומד על כ-67 מיליארד שקל". מדובר בחברות מהגדולות במשק, ביניהן: חברת החשמל, דואר ישראל, התעשייה האווירית, מקורות, רכבת ישראל, תשתיות נפט, נתיבי ישראל, קרנות ההשתלמות, החברות המשכנות, החברה למתנ"סים ועוד.

הרבה חברות ממשלתיות, זה פוטנציאל להרבה ג׳ובים אפשריים, ונראה כי אמסלם וחבריו לא מבזבזים זמן. לאחרונה הניחה ח"כ הילה אסנת מארק (הליכוד) הצעת חוק שהונחה שמבקשת לבטל את ההגבלה על מינויים בעלי זיקה פוליטית לתפקיד מנכ"ל או דירקטור של חברה ממשלתית. הצעת החוק מבקשת לבטל את החובה המוטלת כיום על מועמדים לתפקידים אלו להצהיר שאין להם כל זיקה אישית, עסקית או פוליטית לאחד משרי הממשלה. לטענת מארק הצעת החוק הונחה בתמיכת השר אמסלם, והוגשה בעבר על ידו בכנסת ה-20. 

עם הנחת הצעת החוק הסבירה מארק לכלכליסט: "הצעת החוק שיזמנו השר דודי אמסלם ואני תתקן את המצב לפיו חברי מפלגה נפסלים על הסף בבואם להגיש מועמדות לתפקידים הללו. החוק הקיים מפלה לרעה 150,000 חברי ליכוד ועוד אלפים נוספים המשתייכים למפלגות על כל הקשת הפוליטית. למעט יש עתיד וישראל ביתנו כמובן שהן מפלגות של איש אחד. החברות הממשלתיות צריכות לשקף את כל המנעד של הציבור בישראל ולתת ביטוי לכל חלקי האוכלוסייה. ימין, שמאל מרכז ופריפריה".

שר הדיגיטל אמסלם וחברת הכנסת אוסנת מארק (צילום: אתר הכנסת)

אורי יוגב, שהיה מנכ"ל רשות החברות הממשלתיות אמר לאחרונה בנושא לאתר "זמן ישראל" כי: "כל עוד הרשות היתה באוצר, מנכ"ל הרשות נהנה מעצמאות גדולה, כמו הממונה על שוק ההון והביטוח. אבל כאשר הרשות היא אחד מתחומי האחריות היחידים של השר, יש 'סכנה' של עודף עיסוק בה מצד הדרג הפוליטי – ולא ברפורמות אלא בחלוקת השלל". יוגב הקים יחד עם שר האוצר בזמנו, יאיר לפיד, את "נבחרת הדירקטורים" – מאגר של מועמדים ומועמדות מתאימות לתפקיד ממנו יכול לבחור השר הממנה. המהלך הרחיק את הפוליטיקאים ממאגר המינויים במטרה להעניק הזדמנויות לכל אזרח על בסיס כישורים ולא קשרים. 

אמסלם ומארק אולי צודקים, יתכן שיש צורך למצוא פתרון לכך שמועמדים ראויים עלולים להיפסל מראש לתפקידי דירקטור ומנכ"ל רק בגלל שיש להם קרבה כלשהי לאחד השרים. אבל הצעת החוק שלהם לא מאפשרת רק התמודדות של מקורבים לתפקידים בכירים אלא גם מאפשרת להם, באופן חוקי, להסתיר זאת. וזה הופך את הקערה על פיה, כך שהקרבה לשרים תהפוך ליתרון שהציבור לא ידע עליו, ופותח פתח לשחיתות. כיום, מקורב לשר הממנה יכול לזכות במשרה ממשלתית אם הוא מציג כישורים ייחודיים שנותנים לו יתרון משמעותי. לצערנו, הצעת החוק של מארק ואמסלם עשויה להביא להעדפת מקורבים.

עם זאת, הצעת החוק הזאת רחוקה מלעבור בכנסת מאחר ולכחול לבן יש זכות וטו על כל הצעת חוק. נכון להיום כמעט כל החקיקה הפרטית בכנסת תקועה.

האם נזכה לראות בקרוב הקלה בנטל הבירוקרטי?

הנושא המשמעותי ביותר שהעבירה הממשלה תחת אחריות משרד הדיגיטל הוא תוכנית "ישראל דיגיטלית". משבר הקורונה הפך את הצורך בקבלת שירותים מרחוק ממש לעניין של חיים ומוות: החל מנגישות לשירותי בריאות דרך למידה מרחוק ועד בירוקרטיה ממשלתית.

מטרת המיזם, שהוקם על ידי הממשלה כבר ב-2014, היא להתאים את השירותים והתהליכים הממשלתיים לעידן הדיגיטלי. על פי אתר משרד הדיגיטל, המיזם שואף: "לרתום ולמנף את ההזדמנות הטמונה במהפכה הדיגיטלית ובהתקדמות טכנולוגיות המידע והתקשורת לטובת צמיחה כלכלית מואצת, צמצום פערים והפיכת הממשל לחכם, מהיר, ידידותי לאזרחים ומוביל עולמי בתחום הדיגיטלי".

מיזם "ישראל דיגיטלית" הוא המבחן הגדול של אמסלם: האם יצליח להקל על הבירוקרטיה? (צילום: אתר הכנסת)

ביולי האחרון, על רקע המשבר, אישרה הממשלה תוכנית להאצת השירותים הדיגיטליים שמציעה הממשלה לציבור הרחב ולעסקים. המטרה: לחסל את התורים, לצמצם את הנטל הבירוקרטי ולשדרג באופן משמעותי את השירות שנותנים משרדי הממשלה לאזרח. העלות המוערכת של האצת התוכנית, מרביתה בשנה הקרובה, עומדת על 281 מיליון שקלים. 

החלק הארי של החלטת הממשלה נוגע ליישום עיקרון : "שאל פעם אחת". כלומר: האזרח לא יצטרך לספק בכל פעם מחדש את המידע לכל רשות בנפרד. תספיק לו פעם אחת.

כך למשל: 

  • אם הודעת על יציאה לחל"ת אתה צריך להודיע למדינה רק פעם אחת ולא לשתי רשויות. 
  • פתחת עסק חדש? במקום להתרוצץ בין מע"מ, מס הכנסה וביטוח לאומי ולמלא בכל משרד טפסים מהתחלה – תתבקשי להודיע רק פעם אחת.
  • עברת דירה? תעדכן פעם אחת וחשבון המים והחשמל שלך יעבור איתך.
  • נקלעת למצב סיעודי? במקום להתרוצץ בין ביטוח לאומי, קופת חולים ועוד – תתבקשי לתת מידע רק פעם אחת וכל הרשויות הרלוונטיות יעודכנו במידת הצורך. 
  • וכך גם במצבים של נכות, לידה, פטירה, ייבוא, מעבר בין דירות ועוד. 

בנוסף לכך, התוכנית כוללת גם הטמעה של קורסים להסבה מקצועית דרך קמפוס IL וחיבור תשתיות המידע של הרשויות המקומיות למערכת הממשלתית. 

כן כן, אני יודע על מה אתם חושבים. אני כבר שם. לטובת המעקב נכנסתי לאתר השירותים הממשלתיים, נרשמתי ומצאתי כי חלק מהמידע שלי כבר מרוכז שם: רישיון רכב, דרכון, אפשרות להודיע על מעבר דירה ואפילו אפשרות לבדוק אם יש לי צו עיכוב יציאה מהארץ (אין, אל דאגה). נראה שהתשתית כבר הונחה, ולכן יבחן המשרד בהוספת השירותים שציינה הממשלה לאתר.

בלילה פוליטית

אמסלם קיבל "בלילת משרדים" ותחומים שאינם קשורים בהכרח אחד לשני. כשמסתכלים על זה במבט מלמעלה נראה שהצורך הפוליטי גבר על השכל הישר. בסוף נפגעים השירותים לאזרח. כשרה"מ מתלונן על סרבול ועל סחבת בירוקרטית כדאי לו להסתכל על משרד הדיגיטל כמשל. 

ההחלטה להעביר ממקומם במשרד רה״מ דווקא את האחריות על שירותי הדיגיטל, שהפכו כל כך קריטיים לאזרח בתקופת הקורונה – יצרה סרבול בירוקרטי, ובזבזה זמן יקר. הסמכות על רשות החברות נתנה לאמסלם אפשרות לחלוש על מנגנון ג'ובים עצום. כעת, בסיועה של ח״כ מארק הוא מנסה להקל על מינוי מקורבים. את מעמדו כשר המקשר בין הכנסת לממשלה הוא מנצל בעיקר כדי לנסות לקעקע את שלטון החוק ולתקוף את היועמ"ש, אביחי מנדלבליט באופן שקרי ובריוני. אבל יש לו גם הזדמנות אמיתית להיטיב בזמן קריטי עם האזרח הקטן: אם יצליח להאיץ את יישום "ישראל דיגיטלית" ולהנגיש לכל מכשיר טלפון ומחשב את השירותים הממשלתיים בקליק אחד – זה יהיה הישג של ממש. 

*

פנינו למשרד הדיגיטל ולדובר האישי של השר אמסלם וביקשנו את תגובתם לכתבה, אולם הם בחרו לא להתייחס לשאלותינו עד למועד הפרסום. ביקשנו גם לראיין את מנכ"ל המשרד לקראת הכנת הכתבה לגבי תוכנית העבודה של המשרד אך במשרד סירבו לבקשתנו.

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

מענק הפריימריז יצא מהכיס שלנו – אך מבקר המדינה לא מגלה מה קרה עם הכסף 

לפני שנה וחצי זכו הח"כים לראשונה ב-324 אלף ש"ח למימון הבחירות המקדימות למפלגות היחיד שיכול לשמור על כספי הציבור ולבחון את ההוצאות הוא מבקר המדינה הוא נדרש לספר לציבור על כך עוד ביולי 2019 – אך עד עכשיו לא עשה זאת ● התירוץ: של תקופת משבר הקורונה וריבוי מערכות הבחירות היו עיכובים בהגשת הדוחות הכספיים של המועמדים ותשובותיהם לביקורת"

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

יותר משנה חלפה מאז נדרש מבקר המדינה לדווח לציבור כיצד התנהלו חברי הכנסת עם הכסף שקיבלו לטובת הפריימריז. האם עשו שימוש הגון בכסף שלנו? אין לדעת. מדובר בתקציב שאינו שקוף – היחיד שחשוף למידע הוא המבקר מתניהו אנגלמן, שכאמור דוחה את המשימה החשובה.

מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן (צילום: יונתן שינדל, פלאש 90)

תזכורת: בשנה שעברה כולנו שילמנו לראשונה לחברי הכנסת עבור הוצאות לבחירות המקדימות במפלגות הדמוקרטיות: העבודה, הליכוד, מרצ. סך הכול שילמנו למועמדים מעל 14 מיליון שקל על ההתמודדות שלהם.

עוד על מבקר המדינה ב"שקוף":

מה התירוץ של המבקר? ניחשתם נכון: "בשל תקופת משבר הקורונה וריבוי מערכות הבחירות היו עיכובים בהגשת הדוחות הכספיים של המועמדים ותשובותיהם לביקורת", מסר המבקר לפניית "שקוף". "משרד מבקר המדינה עוסק בימים אלו בהשלמת הביקורת על כלל המועמדים בכל מערכות הבחירות שהתקיימו, ועם השלמתה היא תפורסם לציבור". 

יש לציין שעל פי החוק מבקר המדינה נדרש למסור את הדו"ח שלו עד יולי 2019 – הרבה לפני שהנגיף שיתק את המערכות.

מענק לכל ח"כ

בכנסת ה-20 העביר דוד אמסלם (הליכוד) חוק שמזרים הרבה מאוד כסף ציבורי לחברי הכנסת המתמודדים בבחירות מקדימות (פריימריז) במפלגתם. החוק העניק לכל חבר כנסת עד 324 אלף שקל (תלוי בגודל המפלגה) להתמודדות – סכום שאינו מותנה בזכייה של המועמד. 

הבעיה הראשונה בחוק היא שהמענק ניתן רק למי שמכהנים בכנסת – לכן הוא מייצר להם יתרון מובהק מול מתמודדים טריים בפריימריז. מדובר באפס סיכון עבור הח"כ המכהן ומקסימום סיכון לציבור בתוספת חוסם עורקים סביב הדמוקרטיה שלנו, שימנע מדם חדש לזרום אליה. 

בעיה משמעותית נוספת היא שהוצאות הח"כים אינן שקופות: תקציב הפריימריז החדש של הח"כים משולם על-ידי הכנסת, אך אין לנו כל דרך לדעת לאן הוא מגיע. בדיונים שנערכו בכנסת, נלחמה "שקוף" לשנות את המצב: ביקשנו שהציבור ידע כיצד הח"כים הוציאו את הכסף שלנו ולהחיל על הכסף חובת שקיפות. מי שקידם אז את החוק, דוד אמסלם, סירב. 

הפתרון הוא לחשוף את הנתונים בפני מבקר המדינה והוא יהיה אחראי לבחון את ההוצאות ולפרסם את חוות דעתו לציבור. הבעיה היא שבביקורת כזו רק מבקר המדינה חשוף להוצאות המלאות ומפרסם דו"ח כללי על התנהלות. הוא אולי יכול לדווח לציבור אם המועמד התנהל כראוי עם הכסף או לא, אבל לא מחויב לפרסם ולפרט אם היו בעיות בדרך ניהול הכסף, עבור מה הוציאו את הכסף ולמי. 

ח"כ שרן השכל (הליכוד). הסכימה לפרסם את הוצאות הפריימריז שלה

גם את המעט הזה אנחנו עדיין לא זכאים לקבל מכיוון שהמבקר, כאמור, מאחר בשנה שלמה בהגשת הדוחות. לפי החוק יש למבקר המדינה, לכל המאוחר, כחמישה חודשים למסור אותם ליו"ר הכנסת, לרשם המפלגות ולמפלגות עצמן.

חשוב לזכור, כי למרות ריבוי מערכות הבחירות, הבחירות המקדימות לרשימות המפלגות בהן יש פריימריז -העבודה, מרצ, הליכוד – התקיימו רק פעם אחת, (בבית היהודי לשעבר הן לא התקיימו). זה קרה לפני הבחירות לכנסת ה-21, בחודש פברואר 2019.

שקיפות מרצון

לאחר הדיונים בחוק, החלטנו לא להתייאש ולאחר מאבק שניהלנו הצלחנו ב"שקוף" לקבל את הנתונים לידינו. אפשר ללמוד מהם כי ככלל רוב הח"כים מיצו עד תום את הכסף שניתן להם. ח"כים בודדים מכל מפלגה הצליחו לחסוך לנו: מהליכוד יריב לוין ( 72 אלף שקל), חיים כץ (30 אלף שקל), יולי אדלשטיין (23 אלף שקל) וזאב אלקין (12 אלף שקל).

במפלגת העבודה, שם זכו למימון של עד 222 אלף שקל, מצאנו שרק משה מזרחי הצליח לחסוך ולהשיב לנו חלק משמעותי מהכסף (176 אלף שקל). במפלגת מרצ קיבלו 123 אלף שקל ומתוכם רק אילן גילאון חסך והשיב 43 אלף שקל. 

מוסי רז (מרצ). פרסם את הוצאותיו על הבחירות המוקדמות

לאחר הבחירות לכנסת ה-21 פנינו אישית לכל ח"כ או ח"כית שקיבלו מימון וביקשנו מהם לפרסם את ההוצאות עבור הבחירות המקדימות. רק יחידי סגולה עשו זאת: יהודה גליק, זאב אלקין, שרן השכל ומיקי זוהר מהליכוד, מיכל בירן מהעבודה ומוסי רז ממרצ. כל השאר סירבו.

איך זה משפיע עליך (אזמ"ע): אנו מצפים מנבחרי ציבור להתייחס בכבוד לכסף שלנו וזה משפיע על הדרך בה אנו תופסים אותם. לשם השוואה סכום של 324 אלף שקל הוא שווה ערך למענק קורונה ל-108 משפחות בנות חמש נפשות, או שנתיים עבודה בשכר ממוצע. גם אם החליטו חברי הכנסת לממן לעצמם את הבחירות המקדימות הכסף חייב להיות שקוף למען יתנהלו בזהירות ובחיסכון כדי שיגיע למקומות שצריך אותו – וזה לצערנו לא המצב.

מה אפשר לעשות (מעש"י): מעבר למעקב אחר פרסום הדו"ח, נעדכן כשהדו"ח יתפרסם ונספר לכם מה חשב המבקר על התנהלות הפוליטיקאים בכסף של כולנו. וכמובן, נמשיך לדרוש שקיפות. 

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעידן בנימין

מה חושבים בכירי הליכוד על ראש ממשלה תחת כתב אישום? תלוי באיזו שנה תשאלו אותם

מי משרי הליכוד אמר "אם יוגש כתב אישום, נתניהו לא יוכל להמשיך לכהן"? ומי מנגד הכריז: "ראש ממשלה שמוגש נגדו כתב אישום על שוחד, לא יכול להיות ראש ממשלה"? נברנו בארכיון וגילינו כיצד השתנו עמדות בכירי הליכוד כלפי ראש ממשלה שמכהן תחת כתב אישום, משנת 2007 ועד ימים טרופים אלו. מה יש להם להגיד היום בנושא?

 

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| יעל פינקלשטיין |

"מדובר על ראש ממשלה השקוע עד צוואר בחקירות, ואין לו מנדט ציבורי ומוסרי לקבוע דברים גורליים במדינת ישראל – כי קיים חשש אמיתי שהוא יכריע הכרעות על בסיס האינטרס האישי של ההישרדות הפוליטית שלו, ולא על בסיס האינטרס הלאומי". אלה היו מילותיו של בנימין נתניהו עצמו, בראיון לחדשות 2 בשנת 2008, על ראש הממשלה דאז החשוד בפלילים אהוד אולמרט.

בעוד שסרטון זה הפך לוויראלי, אמירות דומות לזו נשמעו גם מחברי כנסת נוספים – שחלקם בכירים כיום בליכוד – גם כאשר התמונה התהפכה וכעת זה ראש מפלגתם שנמצא במצב משפטי מסובך אף יותר. הכנו עבורכם לקט נבחר:

נתניהו, כחלון וארדן (אתר הכנסת)

"רק התפטרות הממשלה תשים קץ למסכת הכשלונות והתקלות האינסופיים שאירעו בשנה האחרונה בתחום המדיני, הביטחוני וטוהר המידות", הסביר יובל שטייניץ, 2007

"אין מנוס להקדים את הבחירות. כל עוד אולמרט הוא ראש הממשלה, אינטרסים חיוניים של המדינה נפגעים".  ישראל כץ, 2007

כץ ונתניהו (אתר הכנסת)

"שום מקום עבודה, ודאי לא משרד רה"מ, אינו יכול להרשות לעצמו שמי שאמור לנהל אותו יקדיש את מרב זמנו להתייעצויות עם עורכי דין ויועצים אחרים בניסיונות להיחלץ מזרועות החוק. בכל פעם שנראה שאולמרט הגיע לתחתית, הוא מוכיח לנו שניתן לרדת נמוך יותר. הציבור לא ישכח לשותפיו הקואליציוניים של אולמרט ולשריו, את מדיניות 'שתיקת הכבשים', אותה הם נוקטים אל מול החשדות הפליליים נגדו" גלעד ארדן, 2007

"עם אחוזי תמיכה אפסיים, חקירות פליליות וקואליציה מתפרקת, הוא נאחז בקרנות המזבח" יולי אדלשטיין, 2007

אדלשטיין ונתניהו (אתר הכנסת)

"לממשלה ששקועה עד לצוואר בחקירות פליליות ונכשלת במתן ביטחון לאזרחיה, אין זכות קיום", טען גדעון סער בשנת 2008.

חלק מחברי הקואליציה אף התבטאו בנושא בשנים האחרונות, בקשר לחקירות נתניהו.

כך למשל אמר השר משה כחלון בשנת 2018: "אם יוגש כתב אישום, נתניהו לא יוכל להמשיך לכהן".

בשנת 2017, טען השר דוד אמסלם כי "ראש ממשלה שמוגש נגדו כתב אישום על שוחד לא יכול להיות ראש ממשלה". כשנשאל על כך לאחרונה בראיון לאחר ההודעה על הגשת כתב האישום, הסביר אמסלם שאילו היה מאמין לכתב האישום, היה דבק בדברים שאמר אז, אם כי זה לא המצב: "ראש ממשלה של מדינת ישאל שמוגש נגדו כתב אישום נגד שוחד אמיתי, כמו שאנשים ברחוב מבינים מה זה שוחד […] אם הייתי מאמין שיש פה שוחד הייתי הראשון שיוצא נגד ראש הממשלה".

כחלון ואמסלם (אתר הכנסת)

בשנת 2017, אמר סגן השר אבי דיכטר כי "ראש ממשלה או שר ביטחון שמוגש נגדם כתב אישום – דרך המלך אומרת שעליהם לעזוב את תפקידם, אלא אם יש סיבה מיוחדת אחרת. אני מקווה שזה לא יקרה".

לא רק זאת. חשוב להזכיר: ב-2008 הוגש חוק לפיו אם יוגש כתב אישום נגד רה"מ – הוא ייאלץ להתפטר. מי הצביע בעד החוק הזה? בין היתר גפני, ליצמן, כחלון, שטייניץ, חיים כץ ואחד נתניהו.

תגובות? רוב הח"כים מעדיפים לשתוק

פנינו לחברי הקואליציה שהתבטאו בנושא כהונת ראש ממשלה החשוד בפלילים לפני כעשור, ושאלנו אם עדיין עומדים מאחורי מה שאמרו אז – ואם לא, מה הוביל לשינוי בעמדתם. ארדן, אדלשטיין, כץ, שטייניץ וכחלון בחרו שלא להגיב לדברים.

דוברו של ח"כ אבי דיכטר הפנה אותנו לפוסט שפרסם בפייסבוק לאחר ההודעה על הגשת כתב האישום נגד נתניהו, בו נכתב:

"חזקת החפות עומדת לכל אדם, גם אם קוראים לו בנימין נתניהו. נדמה שרבים שכחו זאת. היכרותי עימו משתרעת על פני עשרות שנים מימי היותו מפקד צוות בסיירת מטכ״ל ועד להיותו ראש ממשלה. אני מעריך מאוד את פעילותו הענפה למען מדינת ישראל, הכוללת הישגים מדיניים רבים ועמידה איתנה על בטחוננו. אלו הם ימים לא קלים לכולנו, אבל חברות ורעות הם ערכים שנמדדים ברגעים הקשים. לשון החוק מאוד ברורה ומאפשרת לו להילחם על חפותו. ראיתי את ראה״מ נתניהו מנהל את ענייני המדינה ביעילות ובמסירות גם בתקופות קשות למדינה ולו. אני משוכנע שכך גם ימשיך לעשות לאחר ההחלטה מאמש. שבת שלום".

דיכטר ונתניהו (אתר הכנסת)

מדוברו של ח"כ סער נמסר: "כבר ב-2006 בעקבות אופן ניהול מלחמת לבנון השניה קרא ח״כ סער להתפטרותו של ראש הממשלה אולמרט. עמדתו זו נותרה בעינה לכל אורך הקדנציה של אולמרט כראש הממשלה. ביסודה – תפיסתו של ח״כ סער שחלקה על דרכה של ממשלת אולמרט בנושאים המדיניים (המו״מ עם הפלסטינים, תהליך אנאפוליס) והביטחוניים".

לא רק חברי הליכוד גמישים בדעותיהם: ח"כ יאיר לפיד למשל, מתנגד היום לחוק שיעניק חסינות מהעמדה לדין לראש הממשלה – אך ב-2008 חשב שזה דווקא רעיון טוב. תוכלו לראות פוליטיקאים נוספים ששינו את דעתם בפרק של התכנית "מהצד השני".

ספין שמגשים את עצמו: איך נתניהו דאג שלא תדעו למה בדיוק נסגר התיק נגד איתן כבל?

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

רה"מ בנימין נתניהו טוען ש"אם התיק נגד איתן כבל נסגר, תיקי 2000 ו-4000 חייבים להיסגר". ואנחנו שואלים – למה באמת נסגר לכבל התיק?

מתוך עמוד הפייסבוק של בנימין נתניהו

האמת היא שאנחנו לא יכולים לדעת – דווקא בגלל נתניהו.
*
חוק שקידם דוד אמסלם (הליכוד) בכנסת ה-20 בתמיכת נתניהו קבע כי: "על החלטה שלא להעמיד לדין תימסר לחשוד הודעה בכתב ללא ציון עילת סגירת התיק".

יש סיבות שונות לסגירת תיק: בין חוסר אשמה – עילה שקובעת שאין ממש בטענות, לבין חוסר ראיות שמקשה על היכולת להוכיח את אשמת החשוד בביהמ"ש – יש הבדל קריטי.

יכול להיות, למשל, שכבל היה חשוד לא פחות מנתניהו, אך לא התקיימה תשתית ראייתית להוכיח זאת. לצערנו, כאמור, לא נוכל לדעת – בגלל ממשלת נתניהו, שהציבה את חזקת החפות של נבחרי ציבור לפני עיקרון זכות הציבור לדעת. אכן יש מסמך ציבורי שמנמק את החלטת הסגירה אך אינו מציין את העילה.

אמנם, יש דרך בחוק שבה ניתן לדעת מהי עילת הסגירה, אבל בשביל זה כבל נדרש לסור לתחנת המשטרה ולמלא טפסים.

פנינו לאיתן כבל ושאלנו אם בירר את עילת הסגירה. התשובה היא שלא.
פנינו גם לדוד אמסלם ושאלנו מה דעתו על המצב שיצר. אמסלם טרם מסר תגובה.

לסיכום, נתניהו – שמנסה להיתלות בסגירת התיק של כבל – יכול להודות רק לעצמו על כך שאנחנו לא יודעים למה התיק בכלל נסגר.

האם יו"ר הקואליציה עובד בשבילנו?

יש לנו נתונים שממש יטריפו אתכם. למעשה יהרגו אתכם.

ספרנו את כמות הדיונים שהוביל יו"ר הקואליציה דוד אמסלם ומצאנו חד משמעית שהוא זנח סוגיות כמו איכות הסביבה – לטובת חוקים למלחמה במשטרה ובפרקליטות. המשך קריאה…