פוסטים

נתניהו וכץ לא לבד: חזרנו למקרים בהם חברי כנסת השתמשו בחסינות שלהם

חברת הכנסת שניצלה את החסינות כדי למנוע חיפוש בבית אביה העבריין, חברי הכנסת שחשפו את פרשת האסיר איקס, והח"כים ששוטרים לא כיבדו את החסינות שלהם ואף תקפו אותם פיזית. בהיסטוריה של הכנסת יש ח״כים שניצלו את החסינות שלהם כדי להגן על החלשים, וגם כאלו שניצלו אותה כדי להתחמק מהעמדה לדין

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| מאיה קרול |

ב-2006 הגיעו חוקרי רשויות המס לביתו של העבריין המוכר שוני גבריאלי, כדי לבצע בו חיפוש. גבריאלי נחשד אז בכך שניהל, יחד עם עבריינים נוספים, רשת הימורים באינטרנט, הלבין את כספי ההימורים ולא דיווח לרשויות המס על הכנסות בגובה עשרות מיליוני שקלים. 

השוטרים הגיעו עד לפתח דלתו, אך החיפוש לא יצא לפועל. מדוע? מפני שעל מפתן הדלת ניצבה ביתו של שוני, ענבל גבריאלי, אז חברת כנסת מטעם הליכוד.

ח"כ גבריאלי שלפה בפני השוטרים את תעודת חברת הכנסת שלה. היא טענה כי היא מתגוררת בבית אביה, ולכן דרשה מהשוטרים שלא יערכו חיפוש בבית. כחברת כנסת, יש לה חסינות מפני חיפוש כזה. השוטרים אכן עזבו את המקום. נציין כי גבריאלי כלל לא התגוררה בבית אביה.

השתמשה בחסינות כדי למנוע חיפוש בביתו של אביה שהיה עבריין ידוע. חברת הכנסת לשעבר ענבל גבריאלי (לעמ)

חסינות שימושית

רובנו מכירים את חוק החסינות מפני שעלה לכותרות בשנה האחרונה עקב משפטי רה"מ נתניהו, והדיונים בנוגע להסרת חסינותו של חבר הכנסת חיים כץ, אך חוק החסינות חוקק בישראל עוד ב-1951. חברי הכנסת שחוקקו את חוק החסינות בישראל אז, חששו מפני מצב שבו הרשות המבצעת תעצור או תאסור את חברי הכנסת כדי למנוע מהם להתערב בעבודתה, ולכן החליטו כי יש להגן על חברי הכנסת מפני כך. 

מאז ועד היום חברי הכנסת משתמשים בחסינות שניתנה להם למטרות מגוונות, חלקן נתפסות בציבור כחיוביות ואחרות לכל הפחות שנויות במחלוקת.

אספנו כמה מקרים מעניינים מהשנים האחרונות בהם ח"כים השתמשו בחוק החסינות:

חברי הכנסת לשעבר זהבה גלאון (מרצ) דב חנין (חד"ש) וח"כ אחמד טיבי (תע"ל) השתמשו בחסינות כדי לפרסם מידע לגבי פרשת "האסיר איקס"

ב-2013 חברי הכנסת זהבה גלאון, דב חנין ואחמד טיבי, הפנו שאילתות במליאה אל שר המשפטים דאז יעקב נאמן אודות פרשה עליה הוטל צו איסור פרסום, פרשת "האסיר איקס". הפרשה המסתורית נחשפה בתקשורת האוסטרלית מספר ימים לפני כן ונאסר לפרסם אותה בתקשורת בישראל. החסינות הגנה על חברי הכנסת מפני העמדה לדין לאחר שהפרו בצורה מכוונת צו איסור פרסום.

בן זיגייר, האסיר איקס, צילום מסך מתוך מתוך התחקיר שפורסם ברשת ABC האוסטרלית (ויקימדיה)

פרשת "האסיר איקס" מתייחסת לאזרח אוסטרלי בשם בן זיגייר ששירת במוסד. זיגייר נעצר ב-2010 בישראל בחשד לפגיעה בביטחון המדינה. הוא ששהה בבידוד מוחלט בכלא הישראלי, ונמצא תלוי בתאו לאחר שהתאבד, אף שהיה תחת השגחה מרבית ומעקב צמוד. מדינת ישראל הוציאה צו איסור פרסום מוחלט על זהותו של האסיר, על כליאתו, על עצם קיומו של צו איסור הפרסום ועל כל פרט אחר הקשור בפרשה. ב-2013 פורסם תחקיר בתקשורת האוסטרלית שחשף את הפרשה, אך אז נערכה פגישה בין ראש המוסד ל"ועדת העורכים", גוף לתיאום בין התקשורת בישראל לבין גורמי הביטחון במדינה, בה התבקשו כלי התקשורת הישראלים שלא לפרסם דבר בעניין, למרות הפרסום באוסטרליה. 

חברי הכנסת בחרו להעלות את הנושא במליאה חרף צו איסור הפרסום, כך שלמעשה הציבור הישראלי נחשף לפרשת האסיר איקס רק בעקבות השאילתות של חברי הכנסת. חשיפת הפרשה על ידי חברי הכנסת עוררה ביקורת ציבורית, והיו מי שטענו שחברי הכנסת שחשפו אותה צריכים לעמוד לדין על צו איסור פרסום וכי החשיפה מהווה פגיעה בבטחון המדינה.

עוד בשקוף:

חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ (ימינה) ניסה להשתמש בחסינות כדי לנסות להגיע לזירת התאונה בה נהרג הנער אהוביה סנדק ז"ל

אהוביה סנדק, נער בן 17 מההתנחלות בת עין, נהרג ביום שני האחרון בהתהפכות רכב בעת שנמלט מניידת משטרה. לטענת המשטרה המרדף אירע לאחר שהנערים השליכו אבנים על מכוניות פלסטיניות באזור רמאללה. ברכב היו עוד ארבעה צעירים, שנפצעו קל. הם טוענים שניידת המשטרה נגחה במכוניתם במכוון וגרמה לה להתהפך. 

מספר שעות לאחר האירוע ח"כ בצלאל סמוטריץ׳ הגיע לזירת התאונה. למרות שיש לו חסינות, שוטרים הרחיקו ח"כ סמוטריץ' ומנעו ממנו להתקרב לזירת האירוע. השוטרים פרסו דוקרנים מתחת לרכבו של חבר הכנסת, ולאחר שפתח בהליכה רגלית אל עבר הזירה, שוטר אף מנע ממנו פיזית להתקדם תוך שהוא משתמש בדחיפות.

חבר הכנסת איימן עודה (הרשימה המשותפת) ניסה להגיע לרכבו של יעקוב אבו אלקיען שנורה על ידי שוטרים באום אל חיראן

ב-2017 נערך מבצע לפינוי והריסת בתים בכפר בדואי בלתי מוכר בשם אום אל-חיראן. במהלך המבצע שוטרים פתחו בירי לעבר רכב שבו נהג תושב הכפר, יעקוב מוסא אבו אל-קיעאן ופגעו בו. לאחר הירי הרכב התדרדר ופגע בשוטרים שאבטחו את הפינוי, ודרס למוות את השוטר ארז לוי. נהג הרכב נורה גם בידי שוטרים אחרים, לא קיבל טיפול רפואי, ומת בשל איבוד דם.

חבר הכנסת איימן עודה נכח במקום בעת המבצע. עודה שמע את היריות, וביקש לנסות לנצל את החסינות שיש לו כחבר כנסת ולהתקרב לרכב בו היהי מוטל אבו אל-קיעאן הירוי. אחד השוטרים שלף ספריי גז פלפל וריסס את ח"כ עודה בפניו וכך מנע ממנו להגיע לזירת האירוע. בהמשך ירו לעברו שוטרים מספר רימוני הלם, וכן כדורי ספוג שפגעו בראשו ובגבו. 

יו״ר הרשימה המשותפת ח״כ איימן עודה. ניסה לנצל את החסינות שלו כדי להגיע ליעקוב אבו אל-קיעאן שנורה על ידי שוטרים באום אל חיראן, אבל רוסס בגז מדמיע ונורה בראשו בכדור ספוג (צילום: הדס פרוש, פלאש 90)

חבר הכנסת בנימין נתניהו הפר צו איסור פרסום כדי להוכיח לציבור שהממשלה אינה פועלת כראוי

בשנת 1995, ניצל ח"כ בנימין נתניהו את החסינות שלו כדי להפר צו איסור פרסום, כשחשף את "מסמך שטאובר" על בימת המליאה בעת שהיה יו"ר האופוזיציה. המסמך כלל את תוכנו של משא ומתן מדיני חסוי שנערך אז בין ישראל לסוריה, אותו כתב ראש החטיבה האסטרטגית באגף התכנון בצה"ל, צבי שטאובר, עבור הרמטכ"ל, רב-אלוף אמנון ליפקין-שחק. נתניהו חשף את המסמך לאחר שהתבקש להסביר מדוע תמכו הליכוד בהצעת אי אמון בממשלת רבין. 

היועץ המשפטי של הכנסת המליץ להסיר את חסינותו של נתניהו ולהעמידו לדין פלילי, אך היועץ המשפטי לממשלה, מיכאל בן-יאיר, דחה את נימוקיו.

חברי הכנסת ינון אזולאי ומשה ארבל (ש"ס) השתמשו בחסינות כדי להגן על זכויות עצורים

חברי הכנסת ארבל ואזולאי עוסקים בחודשים האחרונים בנושא זכויות עצורים ואסירים. כששמעו שיותר מ-90% מהעצורים בבתי המשפט נאזקים בניגוד לנהלים, הם החליטו להגיע בעצמם לביקורי פתע בבתי משפט ברחבי הארץ כדי להעלות מודעות לתופעה ולמצוא לה פתרון. 

לצורך כך חברי הכנסת ערכו ביקורי פתע בבתי משפט ברחבי הארץ, אך בחלק מהמקומות נאסרה עליהם הכניסה בעקבות מגבלות קורונה. לכן השניים החליטו להשתמש בחסינות, ולעבור על ההנחיות לשמירה על בריאות הציבור. בזכות פעילותם שוחררו עצורים שנאזקו בניגוד לנהלים, ואחד מהם אף פוצה על כך ב-500 שקלים.

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאית מאיה קרול

האם לח"כים מהאופוזיציה יש עדיין כוח להשפיע?

זהבה גלאון חושבת ש"הכנסת מרוסקת" ומעדיפה לפעול מתוך החברה האזרחית. דב חנין פרש מהכנסת "כדי להקים מחנה". שלל נבחרים נוספים העדיפו להתפטר מהמשכן ולחזור לעיסוקם הקודם. האם תפקיד חבר הכנסת כבר לא נחשב לג'וב חלומות? וכשברקע ממשלה דורסנית, האם עוד אפשר בכלל להשפיע מהאופוזיציה?  תומר אביטל יצא לבדוק 

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

פרסום ראשון: 3/11/2020. עדכון אחרון: 26/11/2020

| תומר אביטל |

התחלתי לסקר את הכנסת לפני כעשור. בינתיים, רוב חבריה התחלפו. ספרתי. 91 ח"כים נאלצו מאז להיפרד מכיסא עור הצבי. רק 29 ח"כים שמכהנים כיום כיהנו גם אז (ולמעשה מאז בחירות 2013).

חוסר יציבות תעסוקתית 

אם אתה ח"כ ליכודניק (14 מהם עדיין מכהנים מאז) או חרדי יש לך את הסיכוי הכי גדול לשמור על הכסא. מחנה השמאל? התאייד כמעט כולו. מאז 2013 רק שני ח"כים יהודים עדיין מכהנים – עמיר פרץ (שכיום בקוא') וניצן הורוביץ (שעזב וחזר), וח"כ ערבי אחד – אחמד טיבי. 

לא כל חברי הכנסת מהשמאל נבעטו מהמשכן על ידי בוחריהם. חרף התנאים הנהדרים ועמדת ההשפעה, חלקם בחרו לעזוב מרצון. יצחק הרצוג פרש מהכנסת כדי לנהל את הסוכנות היהודית. דני עטר ברח מהכנסת לאחר כהונה בת שמונה חודשים מטעם המחנה הציוני – כדי לנהל את קק"ל. שלי יחימוביץ' שכיהנה שלוש פעמים כראש האופוזיציה – חזרה להיות עיתונאית (יחימוביץ' אמרה ש"אין לה כוח להתראיין" לכתבה הזו, ואני מבין אותה).

פרופ' מנואל טרכטנברג, שהיה ח"כ לזמן קצר, העדיף לחזור ללמד ולחקור. אראל מרגלית, דב חנין וזהבה גלאון – חזרו לעיסוקיהם הקודמים. מרגלית לניהול קרן הון סיכון ולפעילות חברתית, וחנין וגלאון חזרו לפעילות חוץ פרלמנטרית.

אופוזיציה קטנה ומפולגת שראשיה בכלל לא טורחים להגיע לפרלמנט. חברי הכנסת יאיר לפיד ונפתלי בנט. (צילום: שמוליק גרוסמן, דוברות הכנסת)

האופוזיציה הישראלית קטנה ומפולגת. היא מתקשה לפעול מול קואליציה חזקה. האם התחלופה הגבוהה לא מאפשרת לחבריה להתמקצע? האם צריך לשנות את השיטה? או שבכלל עדיף לאופוזיציה לפעול מחוץ לכנסת בחברה האזרחית? יצאתי לבדוק עם חברי כנסת לשעבר ומומחים.

האם הכנסת כבר איננה ג'וב חלומות?

"הכנסת מרוסקת בעקבות כל מערכות הבחירות. היכולת של האופוזיציה היום להשפיע, חוץ מפרץ שגנב את המנדט שלו – היא כמעט בלתי אפשרית", אומרת לי זהבה גלאון. את הקריירה שלה התחילה גלאון בחברה האזרחית – היא הייתה ממקימי ארגון בצלם והמנכ"לית הראשונה שלו לפני כשלושים שנה. היא שירתה כח"כית סך הכל כ-18 שנה, והתפטרה בשלהי 2017. גלאון ויתרה מרצונה על כסא במרכז העצבים של הדמוקרטיה הישראלית. 

שאלתי אותה אם יש טעם היום למי שרוצה להשפיע – לכהן כח"כ באופוזיציה. "כן", ענתה, "אפשר להמשיך להציף ולדון בנושאים, אבל זה מחייב חברה אזרחית חזקה – שעושה פעולות ברחוב. כך נושאים מהודהדים לתוך הכנסת ולא להיפך".

חברה אזרחית יכולה להחליף אופוזיציה?

"לא. זה לא בתחרות. אבל יש לחברה האזרחית אפשרות לייצר סדר יום ציבורי שכרגע לא מתאפשר לייצר אותו בכנסת בגלל עריצות הרוב הקואליציוני. ויש תקווה כי יש ציבור שמצטרף לפעולות ונאבק".

שיתפתי את גלאון בכך שרק שני ח"כים מהשמאל שרדו את העשור האחרון בכנסת.  "כשרואים את המספרים שלך זה בוקס לבטן – השמאל במיעוט זוהר, בודד ומבודד. לכן יש צורך בחברה אזרחית חזקה. במיוחד כשלקחו את סמכויות הכנסת דרך הקורונה ולא מאפשרים לבצע פיקוח פרלמנטרי".

לאחר שפרשה הקימה גלאון את זולת, מכון מחקר אקטיביסטי לזכויות אדם. "על אחד הדו"חות שפרסמנו היה דיון היום בכנסת. מיצבנו עצמנו כגשר בין אזרחים לפוליטיקה". 

חברת הכנסת לשעבר זהזה גלאון (צילום: המכללה האקדמית ספיר, ויקימדיה)

את מחזיקה לדעתך את אותו כוח שהיה לך לפני שלוש שנים?

"כשהייתי בכנסת, השתמשתי בוועדות, בשאילתות ובהצעות לסדר – כדי להכתיב סדר יום. היום אני משתמשת במאמרים בהארץ, בראיונות וכיוצא בזה. זו דרך אחרת להשפיע". לדבריה, כיום היא "מפרשנת, מצייצת ומלמדת. מישהו כתב 'עובדה לא חשובה ביום – זהבה עזבה לפני שלוש שנים את הכנסת'. נכון, זה לא חשוב. אבל אני משפיעה כעת מהחברה האזרחית דך ראיונות, כתיבה וציוצים – לא פחות".

את מתגעגעת לכנסת?

"אני רואה את השכונה שהולכת שם, אז ממש לא". 

האם זה בגלל שהאופוזיציה איבדה משמעות?

מלכתחילה, בשיטה הפרלמנטרית בישראל חברי האופוזיציה צריכים להילחם כדי להשתתף בתהליכי קבלת ההחלטות. אלא שנתונים שפרסמנו ב"שקוף" משקפים את מעמדה המידרדר של הכנסת. אם זה בגלל דורסנות ממשלתית, ואם זה בגלל רפיסות חברי האופוזיציה עצמם, שנראה שחלקם ויתרו מראש על שימוש בכלים פרלמנטריים.

כך למשל, בבדיקה שערכנו לאחרונה  גילינו שהשרים בקושי ענו השנה לשאילתות שמגישים הח"כים. וזאת למרות ששאילתה היא מהכלים המשמעותיים שיש לח״כים כדי  לפקח על הממשלה. 

חלק מהשאילתות שמחכות כיום למענה הוגשו לפני חמישה חודשים. זמן האיחור הממוצע עומד על 53 יום. השר לביטחון פנים אמיר אוחנה מאחר במענה ל-86 שאילתות. איך הח״כים יכולים  לפקח ככה? 

ואם זה לא מספיק, אז כלי נהדר לפיקוח שהיה בידי האופוזיציה – נעלם. מדובר בתיקון תקנוני שחייב את ראש הממשלה והשרים להשיב לשאלות הח"כים לעיני העם. התיקון יושם בעידודנו ובהובלת ח"כ מירב מיכאלי, פעל בשנים 2016-2019 וקבע שמדי מושב תערוך הכנסת 10 פעמים "שעת שאלות". בכל פעם יגיע שר – לפי בחירת חברי האופוזיציה וישיב לשאלות הח״כים. פעם במושב, יחוייב להגיע ראש הממשלה עצמו, ולא יקבל את השאלות מראש.

אלא שהסעיף לא חודש בקדנציה הנוכחית. ח"כ מיכאלי עסוקה בענייני מפלגתה, ולא השיבה לשאלתי מדוע איננה מקדמת מחדש את הכלי החשוב הזה.

"הבעיה היא שאין לנו מחנה. ואת המחנה הזה צריך לבנות – מבחוץ"

דב חנין הפתיע את כולם כשפרש אשתקד מהכנסת לאחר 13 שנה של פעילות נמרצת, כולה מהאופוזיציה. כיום הוא מרצה בפקולטה למשפטים, פעיל במאבק האקלים ופועל "לחבר את כל המאבקים", בלשונו.

ח״כ לשעבר דב חנין (צילום: ויקימדיה)

זה חשוב יותר מלהיות ח"כ באופוזיציה? 

"ברור שרמת ההשפעה שלי כח"כ הייתה הרבה יותר גבוהה. העברתי חוקים ששינו מציאות ועצרתי, יחד עם אחרים, מהלכים מסוכנים. אם לא הייתי שם, הדברים האלו לא היו קורים".

אז מה קרה?

"הבעיה היא שאין לנו מחנה. ואת המחנה הזה צריך לבנות. זו משימה מורכבת ולדעתי המשימה הכי חשובה. ובגלל שהיא חשובה, אני לא אומר 'תומר לך טפל בה', אלא אני מטפל בה ובונה מחנה מלמטה".

ואתה מצליח לבנות אותו? 

"לאור משברי הקורונה והשחיתות אני רואה אלפים רבים ומאות רבות של מוקדי הפגנות. את הצעד הראשון עשינו: אנשים מבינים שלא מספיק להצביע אלא צריך לצאת. אבל צריך להרחיב את המחנה ולהגיע לעוד ציבורים שנפגעים ולחבר את האג'נדות. יש אתגר אך, מבחינת השטח, אנו במחנה בריא יותר מבתחילת 2019".

שאלתי אותו מה הוא מצפה מח"כ שמשרת כיום באופוזיציה. חנין מסביר שיש להם כלים, אך הם צריכים להיאבק עליהם. "אני מתוסכל לראות חלק מחבריי שעדיין בכנסת ולא משתמשים בכלים שעומדים לרשותם".

יש לך עצה מבחוץ לחברי האופוזיציה?

"בהחלט. אני בקשר איתם ומייעץ להם. זה ביננו. בעיקר איך לעבוד בכנסת באפקטיביות עם התקנון".

הקואליציה מסרבת להעניק לאופוזיציה אפילו ממתקים חסרי משמעות

הקואליציה הנוכחית אף לקחה מהאופוזיציה את המושב בוועדה למינוי שופטים ואת ניהול ועדת הכלכלה – המקום המרכזי דרכו היא היתה יכולה להשפיע. שלא לדבר על כך שרה"מ בנימין נתניהו פיזר את הכנסת שוב ושוב ושוב, כשמשהו לא הסתדר לו.

ממש לאחרונה, באקט שנוי במחלוקת, הקואליציה גם ביטלה הצבעה – לאחר שהאופוזיציה השיגה רוב להקמת ועדת חקירה בפרשת עסקת הצוללות. 

מאידך, ח"כים רבים באופוזיציה אפילו לא מנסים להילחם. באותה הצבעה שעברה, להקמת ועדת חקירה – נכחו רק 25 חברי אופוזיציה (מול 23 חברי קואליציה). איפה היו השאר?

הסבר אפשרי לכך אולי נעוץ בעובדה שבתחתית דירוג הנוכחות שלנו בכנסת השנה 'מככבים' שני ראשי מפלגות אופוזיציה: נפתלי בנט (ימינה) ואפילו יו״ר האופוזיציה עצמו יאיר לפיד (יש עתיד). אם הקברניטים עצמם נעדרים מהפרלמנט, איזה מסר זה משדר לשאר הח"כים ברשימה?

״עדיין אפשר להשפיע״. ח״כ לשעבר מוסי רז

חזרה לצוללות. חשוב להבהיר כי גם אם ההצבעה הייתה מאושרת – לא הייתה מוקמת ועדת חקירה. ההצעה היתה עוברת להצבעה בוועדת הכנסת, שם לקואליציה יש רוב. העובדה שהקואליציה סירבה להעניק לאופוזיציה אפילו את ה"ממתק" חסר המשמעות הזה של הצבעה סימבולית ראשונית במליאה, משקף היטב את יחסי הכוחות.

הח"כים מתחלפים והמקצועיות והניסיון נעלמים יחד איתם

"צריך לזכור – אנו במשטר פרלמנטרי. בדגם משטר זה יש לממשלה רוב מובנה ועדיפות בפרלמנט, וברור שכל ממשלה, באשר היא, תשאף ליותר משילות ולפחות פיקוח. הגיוני – ברמה העקרונית – שהאופוזיציה חלשה מהממשלה בדגם זה", מבהירה ד"ר חן פרידברג, חוקרת במכון הישראלי לדמוקרטיה ומרצה באונ' אריאל. 

"נכון הוא גם שהכנסת והאופוזיציה הלכו ונחלשו עם השנים – אבל לא בתחום החקיקה, אלא בעיקר בתחום הפיקוח", היא מוסיפה. "כשבדקנו לפני שנתיים את תפקוד האופוזיציה בכנסת, מצאנו אופוזיציה מפולגת שלא עושה שימוש מלא בכלים שעומדים לרשותה כדי לפקח על הממשלה. למשל, היא לא ניצלה את מלוא המכסה של דיון 40 חתימות (באמצעותו מחייבים את רה״מ להגיע למליאה ולענות לח״כים ת.א.), וח"כים לא ניצלו את מלוא מכסת השאילתות שלהם".

לדבריה, גם התחלופה הגבוהה של חברי הכנסת בקדנציות האחרונות פוגעת משמעותית בתפקוד הכנסת. "רבים מהם אנשים שרק מקרוב באו, ואין להם מושג איך מנסחים הצעת חוק, איך מגישים שאילתה או מה עושים בועדות, ואין להם שום היכרות עם התקנון. ח"כ זה אחד התפקידים החשובים בישראל – בכל הרמת אצבע מקבלים החלטות דרמטיות המשפיעות על חיי האזרחים, במיוחד עכשיו, בתקופת הקורונה". 

"אם היית אומר לי שאני יכול להיכנס עכשיו בלי כל הבלגן – הייתי נכנס מיד"

למרות המציאות הזאת, רבים ממשיכים לחלום להיכנס בכנסת, גם אם זה אומר כהונה באופוזיציה מוחלשת. אחד מהם הוא מוסי רז שכיהן בעבר כח"כ במרצ במצטבר ארבע שנים וחצי. 

רז מודה שהכוח של הפרלמנטר הולך ודועך מכנסת לכנסת. "זה לא שפעם היה קל באופוזיציה, אבל עכשיו, עם התחלפות הכנסות וזה שוועדת השרים לחקיקה לא מתכנסת, זה עוד יותר כואב. בכנסת ה-15 (שלהי שנות התשעים, ת.א) העברתי בחצי קדנציה שלוש הצעות חוק מהאופוזיציה, ויש כאלו שחוקקו יותר ממני. זה השתנה. כבר שנתיים לא עברה אף הצעת חוק של האופוזיציה. אפילו כשעוברת הצעה – כמו ועדת חקירה לצוללות, מבטלים אותה".

ועדיין – רז מעוניין לחזור. "אם היית אומר לי שאני יכול להיכנס עכשיו בלי כל הבלגן – הייתי נכנס מיד".

חזרה לעיתונות. חברת הכנסת לשעבר שלי יחימוביץ׳ (צילום: המכללה האקדמית ספיר, ויקימדיה)

למה – אם תפקיד הח"כ האופוזיציוני ריק מתוכן?

"הוא לא ריק, אלא מתרוקן – אבל עדיין אפשר להשפיע. למשל נסעתי כח"כ ב-2018 עם מיכל רוזין לאוגנדה ורואנדה בגלל שהייתה כוונה לגרש לשם מבקשי מקלט. 11 יום לאחר נסיעתנו הממשלות האלו הודיעו שאינן מוכנות לקלוט אותם. הקשר הנסיבתי נותן לי הרגשה שהשפעתי פה". 

רז מזכיר גם שדיבר במשכן הכנסת כבר לפני 20 כשנה על לגליזציה, כשהנושא היה מוקצה. "ההשפעה שלך מתוך הכנסת היא הרבה פעמים לטווח ארוך, לא רק בהעברת חוק. בוועדת הכספים הצלחתי לדוגמא לדאוג שיעברו שני מיליון וחצי שקל לתכנית ללימוד נשים מבוגרות במגזר הבדואי לבגרות. זה דבר קטן, אבל ענק. איפה בחוץ אתה מצליח לעשות את זה? אתה לא מצליח".

לדבריו, חוסר ההשפעה אמנם מוביל פוליטיקאים לחפש השפעה מבחוץ, "אבל אם אראל מרגלית היה נהיה שר אוצר – הוא לא היה עוזב. יחימוביץ' וטרכנטברג לא היו פורשים אילו היו מקבלים תפקיד משמעותי".

אני מראה לרז את המספרים מתחילת הכתבה והוא מוסיף הסבר מעניין: "הסיבה העיקרית לכך שנשארו מהשמאל רק פרץ והורוביץ היא התרסקות השמאל, אבל גם השיטה בה מתחלפים בשמאל", הוא מנתח. "בליכוד היו ארבעה ראשי מפלגה – וכולם נהיו ראשי ממשלה. הולכים אחריהם עד שהם מנצחים. בשמאל? ברגע שמישהו יורד במספר המנדטים – הוא הולך הביתה".

אם ה"רוב' לא עובד, אולי צריך לשנות את המושג הזה?

כיום רז מלמד זכויות אדם בבית ספר למחוננים, מרצה למדרשות ומייעץ לעמותת "המרכז ליוזמות שלום". אחד הרעיונות שהוא מקדם, "דמוקרטיה הסדרית", מתכתב במדויק עם הסוגיה שעל שולחננו – חוסר ההשפעה של ציבורים שלמים על קבלת החלטות במדינה. 

"דמוקרטיה הסדרית" אומרת שהרוב אמנם קובע, אבל דרוש רוב מכמה סקטורים. למשל בשיטה שיושמה בדרום טירול קבעה שכדי להעביר החלטה צריך רוב גם בקרב דוברי האיטלקית וגם בקרב דוברי הגרמנית. זה רק מודל אחד. אפשר באותה מידה להחליט, למשל שכדי לחוקק חוקים מסוימים יידרש, למשל, רוב גם של חברות כנסת וגם חברי כנסת. או גם רוב של יהודים וגם רוב מקרב הערבים. או רוב של צעירים ושל מבוגרים.

יו״ר הכנסת יריב לוין מהליכוד מחזיר לעצמו את השליטה בכנסת, לאחר שביטל הצבעה על הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית לפרשת הצוללות. (צילום: שמוליק גרוסמן, דוברות הכנסת)

מחלות הרקע של הדמוקרטיה הישראלית

מעבר לבעיות הנוכחיות, ישנן מחלות רקע יותר ותיקות שמרוקנות את האופוזיציה ממשמעות. במכון לדמוקרטיה ערכו השוואה בין אופוזיציות בלא פחות מ-21 מדינות. הם מצאו שני סוגים: באחד האופוזיציה גדולה ומלוכדת, אך אין לה השפעה על הממשלה; בסוג השני האופוזיציה מפולגת וקטנה, אך כפיצוי יש לה האפשרות להיות שותפה בקבלת ההחלטות ובחקיקה. 

ובישראל? החוקרים הוכיחו שהאופוזיציה הישראלית גם קטנה וגם מפוצלת, למעשה כמעט החלשה ביותר מבחינה מבנית מכל הדמוקרטיות הפרלמנטריות שנבדקו וגם הכלים העומדים לרשותה דלים. כל זה היה עוד לפני הקורונה, וסבבי הבחירות המרובים.

ואם להיות הוגנים, יש גם בעייה שורשית שתהיה תקפה לכל אופוזיציה, לא משנה מה תעשה הממשלה – שונות גדולה בין המפלגות שמרכיבות אותה. "על מנת שאופוזיציה תתאחד עליה לחצות את המשוכה האידיאולוגית, כי אין לה את המלט של השלטון", סיפר לי בעבר פרופסור אמריטוס למדעי המדינה באוניברסיטה העברית פנחס מדינג. 

עוד בשקוף:

אלא שכפי שראינו, היעדר מלט שמחבר בין המפלגות איננו הבעיה היחידה. האופוזיציה מוחלשת ללא הרף – ואלו חדשות רעות לכולנו, בין השאר משום שמי שבשלטון נוטה – במוקדם או במאוחר – להתחלף.

*

איך זה משפיע עליך (אזמ״ע): האופוזיציה בישראל הולכת ונשחקת, ואלו חדשות גרועות למי שלא בשלטון, וגם למי שכן. “בלי אופוזיציה אין דמוקרטיה", אמר מנחם בגין ב-1959, "בלעדיה – עצם חירות האדם נתונה בסכנה”. 

מה עושים (כדי) שיתוקן (מעש"י)? פרידברג מהמכון הישראלי לדמוקרטיה מזכירה שכיום אין קורס הכשרה לח״כים חדשים, וכל מה שהם מקבלים אלו יומיים של תדריכים מרוכזים על עבודתם, זכויותיהם וחובותיהם, עם השבעת הכנסת. לדבריה יש גם צורך חיוני ודחוף בשיפור כלי הפיקוח השונים של חברי האופוזיציה והפיכתם לעדכניים ואפקטיביים. "ולמרות זאת", היא מדגישה, "גם בתוך מציאות בעייתית של אופוזיציה חלשה וממשלה חזקה ודורסנית, ח״כים מהאופוזיציה יכולים לעשות שימוש טוב יותר בכלים העומדים לרשותם. אבל בשביל זה צריך מקצועיות וניסיון". 

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי תומר אביטל

בלעדי: 400 שאילתות שהגישו ח״כים לשרים לא נענו, למרות שחלף הזמן הקבוע לתגובה

על פי התקנון השרים צריכים לענות לשאילתות רגילות או ישירות תוך 21 ימים. חלק מהשאילתות שלא נענו הוגשו לפני חמישה חודשים. זמן האיחור הממוצע עומד על 53 יום. בראש רשימת השרים המזלזלים בכנסת ומאחרים לענות: אמיר אוחנה וישראל כ״ץ. יו״ר הכנסת יריב לוין יכול לכפות על השרים להגיב לשאילתות

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

הח״כים שואלים, אבל ממשלת ישראל אינה עונה. כ-400 שאילתות ישירות ורגילות שהגישו חברי וחברות הכנסת לשרים עדיין מחכות למענה. זאת למרות שבניגוד לתקנון הכנסת, עברו כבר לפחות 21 ימים מאז הוגשו השאילתות. כך עולה ממידע בלעדי שהגיע לידי "שקוף".

בין השרים שמשרדיהם הם המאחרים ביותר במענה לשאילתות מן הכנסת: השר לביטחון פנים אמיר אוחנה שמאחר במענה ל-86 שאילתות; שר האוצר ישראל כ"ץ עדיין לא הגיב ל-54 שאילתות; שרת התחבורה מירי רגב שלא ענתה ל-36 שאילתות; ושר המשפטים אבי ניסנקורן שמאחר במענה ל-29 שאילתות. זמן האיחור הממוצע (מעבר ל-21 הימים) של כלל משרדי הממשלה עומד על 53 ימים. כמעט חודשיים. 

השרים אוחנה, כ״ץ, רגב וניסנקורן (צילומים: ששון תירם, קמפיין כחול לבן, בן חדד, יונתנו / ויקימדיה)

שאילתה היא אחד הכלים המשמעותיים שעומדים לרשות נבחרי הציבור בכנסת כדי לפקח על עבודת הממשלה. חברי הכנסת יכולים להגיש שאילתות לשרים על נושאים בהם עוסק משרדם. השרים חייבים לענות. על פי התקנון יש להם זמן מוגדר לענות. במקרה של שאילתה רגילה מדובר ב-21 יום לתגובה במליאת הכנסת, על שאילתא ישירה השרים נדרשים לענות בכתב באותו פרק זמן. יש גם שאילתות דחופות (מענה תוך יומיים). חשוב לציין – נראה כי תרבות האיחורים במענה לשאילתות אינה ייחודית לכנסת הזאת, אולם הגיע הזמן לעשות לזה סוף. 

שלושה סוגי שאילתות: ישירה, רגילה ודחופה

  • שאילתה רגילה: מוגשת בכתב. התשובה נמסרת בעל-פה, תוך 21 יום לכל היותר – במליאת הכנסת על ידי השר, סגנו או נציג ממשלה אחר. אם הח"כ השואל נעדר מהמליאה – השר לא מחויב לענות והח"כ הנעדר לא יוכל להגיש שאילתא נוספת באותו נושא באותו מושב. כל ח"כ רשאי להגיש עד שלושים שאילתות רגילות במושב. מה קורה אם השר לא עונה לשאילתה רגילה שמופנית אליו? הח"כ השואל יכול לבקש מיו"ר הכנסת להמיר את הפנייה למעמד שאילתא דחופה – מה שמוביל אותנו לסוג הבא.
  • שאילתה דחופה: מוגשת בעל-פה. השר צריך להשיב עליה בתוך יומיים בלבד, בעל פה ובמליאה. ישיבות הכנסת ביום רביעי נפתחות בתשובות לשאילתות דחופות. כל ח"כ רשאי להגיש עד ארבע שאילתות דחופות במושב.
  • שאילתה ישירה: מוגשת באופן אלקטרוני. גם המענה נמסר אלקטרונית, בכתב, עד 21 יום מרגע ההגשה. כל ח"כ רשאי להגיש עד שמונים שאילתות ישירות במושב.

הכוח בידיים של יו״ר הכנסת לוין

"אני רואה את זה מאוד בחומרה, את ההימענות במענה לשאילתות. בכנסת שמחוקקת מעט זה מאוד מצמצם את הכלים המעטים שניתנו לחברי הכנסת לפעול כשליחי הציבור", אמר לנו ח"כ לשעבר דב חנין שהיה שכיהן בכנסת ה-17 עד ה-20. "אני חושב שהח"כים חייבים לפעול בעניין ולא לשתוק. הם חייבים להגן על עצמם ולהגן על הזכויות שלהם שבסופו של דבר הן הזכויות של הציבור". "חנין הוסיף: "אני מצפה מיו"ר הכנסת שיעמוד מאחורי ההתחייבות שלו להגן על מעמד הכנסת. יש פה פגיעה קיצונית וישירה במעמדה של הכנסת וזו חובתו של יו"ר הכנסת, לא רק לדבר על מעמדה של הכנסת אלא אף לפעול. יש לו הרבה כלים לעשות את זה ביניהם לעכב חקיקה או תקנות של השרים הסוררים". 

ואכן, הכוח לגרום לשרי הממשלה לענות לשאילתות נמצא בידיים של יו״ר הכנסת יריב לוין (הליכוד). על פי תקנון הכנסת, יו״ר הכנסת הוא זה שגם יכול להפוך כל "שאילתא רגילה" שלא נענתה ל"שאילתה דחופה". על שאילתה דחופה חייב השר לענות תוך יומיים במליאה. פנינו ללשכתו של לוין ושאלנו כיצד היו"ר מתכוון לפעול מול השרים שלא עומדים בהוראות תקנון הכנסת. אולם עד לזמן פרסום הכתבה לא נתקבלה התייחסות. 

יכול לנקוט סנקציות כדי לחייב את השרים לענות. יו"ר הכנסת, יריב לוין. (צילום: עדינה ולמן, דוברות הכנסת)

"אין ספק שהתעלמות חלק מהשרים מלוחות הזמנים הקבועים לטיפול בשאילתות פוגע בעבודת הכנסת, ביכולתה לפקח כהלכה על עבודת הממשלה וביחסי העבודה התקינים בין הרשויות", נמסר לנו מלשכתו של ח"כ משה ארבל (ש"ס), שמרבה להשתמש בשאילתות. "בישיבת נשיאות הכנסת האחרונה העלה ח״כ ארבל בפני יו״ר הכנסת סוגיה זו. היו"ר ציין כי הנושא מטופל על ידי לשכתו באופן אישי ויחסית לכנסות קודמות המצב טוב יותר למרות שאינו משביע רצון. הקושי העיקרי הוא בתרבות הארגונית בחלק מהמשרדים אשר רואה בשאילתות טרחה, שלא מבינה את חשיבותן בשיטת הממשל הפרלמנטרית״. בלשכתו של ארבל גם הוסיפו כי ״אין ספק שמעקב ציבורי אחר נושא זה יעודד שינוי".

עוד בשקוף:

גם חברת הכנסת סונדוס סאלח (הרשימה המשותפת) מרבה להגיש שאילתות. "במושב הקודם, והראשון שלי כחברת כנסת, הזמנתי את הציבור להעביר ללשכה שלי בקשות והצעות לשאילתות למשרדי ממשלה. קיבלנו עשרות שאלות, את הרוב המוחלט העברנו", היא מסרה לנו. אבל, היא מספרת, היא עדיין לא קיבלה מענה לרבות מהשאילתות שהגישה. "ההתעלמות היא גם תשובה, וגם סמלית, לזלזול של הממשלה בציבור״. סאלח מספרת כי השאילתות שהגישה נוגעות לבעיות של אנשים פרטיים, ושל ארגונים, שמבקשים לקבל תשובות ממשרדי הממשלה. ״אני מתכוונת להמשיך עם זה גם במושב הזה, ועד שנחליף את הממשלה הרעה הזאת", היא אמרה.

בלשכתו של מיקי לוי, ח"כ ותיק במשכן, דווקא מציינים שיפור: "זו בעיה שפחות נפוצה בכנסת ה-23 מהכנסת הקודמת, דווקא היו"ר, יריב לוין, פועל כדי לקבל מענה מהשרים, יותר מאשר נעשה בעבר. אנחנו פונים באופן תדיר למזכירות הכנסת בכל עת שיש חריגה במתן תשובה ובמזכירות הכנסת עושים מאמצים מול לשכות השרים". עם זאת, מציינים בלשכה, ״יש שרים כמו השרים גמליאל ישראל כ״ץ וגנץ שמובילים בהיעדר מענה לאורך חודשים רבים".

הח״כים חייבים להגן על זכויות הציבור. ח״כ לשעבר דב חנין (צילום: ויקימדיה)

גם ח״כ עופר כסיף (הרשימה המשותפת) סיפר לנו כי על איחורים במענה לשאילתות שהגיש. כסיף אף פנה בנושא ליו״ר הכנסת. "בעקבות פנייתי, הוציא היו"ר מכתב לשרי הממשלה בדרישה מהם להשיב לשאילתות במועד. יש להבין שהמענה המאוחר על שאילתות מונע פתרון בעיות הזקוקות לטיפול מיידי, כאשר לא אחת נענית שאילתה לאחר שהנושא הפך לא רלוונטי", הוא אמר ל"שקוף". כסיף הוסיף כי לדעתו "חמורה יותר החלטתם של מרבית השרים לענות לשאילתות באמירות כלליות ומתחמקות. לרוב התשובה מכילה אמירה כללית לפיה הכל נעשה על פי חוק וללא התייחסות לגופו של עניין. עובדה זו הופכת את כלי השאילתות לפחות אפקטיבי בפיקוח על משרד הממשלה. בשורה התחתונה, השילוב בין איחור במענה לשאילתות לתשובות המתחמקות הוא שלב נוסף במחיקת הכנסת והכפפתה באופן מלא לממשלה".

פנינו לשרים אמיר אוחנה, ישראל כ״ץ, מירי רגב, אבי ניסנקורן, יואב גלנט וגילה גמליאל – כולם עומדים בראש רשימת המשרדים שאינם עונים לשאילתות. אולם כולם בחרו שלא למסור תגובה. כאמור, אנחנו עדיין ממתינים גם לתגובתו של יו״ר הכנסת. אם היא תתקבל – היא תתפרסם כאן. 

איך זה משפיע עליך (אזמ״ע)?: הציבור בוחר את נציגיו לכנסת. אלו חייבים לפקח בשמו על עבודת הרשות המבצעת (הממשלה). אם שרי הממשלה לא עונים לשאיתות הם לא מאפשרים לחברי הכנסת לבצע את עבודתם. 

מה אפשר לעשות כדי שיתוקן (מעש״י): זה בידיים של יו"ר הכנסת. הוא יכול להחליט להפוך את כל 400 השאילתות למעמד של "דחופות", וכך לאלץ את השרים להתייצב במליאה, לענות ולהחזיר את הכוח לציבור. וכפי שאמר דב חנין, חברי הכנסת יכולים גם להעניש: לעכב תקנות וחקיקה ממשלתית של השרים הסוררים.

***

 

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

 

תפקיד ללא הגדרה: ראיון עם ד"ר שילה הטיס רולף על תפקידו של חבר הכנסת

בראיון עם ד"ר שילה הטיס רולף בעקבות הוצאת ספרה החדש על תפקיד חברי הכנסת, דיברנו על היחסים בין הממשלה לכנסת, על בזבוז הזמן בחקיקה הפרטית ואפילו הצלחנו להאיר אור על כמה תכונות חשובות התורמות ליעילות חבר הכנסת

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

 "בשנת 1996, כשהשתתפתי בהקמת  את אתר האינטרנט של הכנסת, התכוונתי להכניס לאתר את הגדרת תפקיד חבר הכנסת. שמואל יעקבסון מזכיר הכנסת דאז אמר לי: 'שילה, אי אפשר להכניס את זה מאחר ואין הגדרה לתפקיד חבר הכנסת, לא בתקנון ולא בחוק'". כך מספרת לנו שילה (שהעדיפה להשתמש בשמה הפרטי לאורך הראיון) על הרגע בו הבינה שבעצם לא קיימת הגדרה רשמית לתפקיד חבר הכנסת וכל ח"כ יכול להחליט איך הוא רוצה לבצע את תפקידו ואיך לשרת את הציבור, כל עוד זה נעשה במסגרת החוק.

שילה הטיס רולף. "מספר תפקידי הח"כ הוא כמספר הח"כים" (צילום: תומס המרלינק)

שילה היא האדם המתאים ללמוד ממנו על עבודת הכנסת. לשילה שנים רבות של ניסיון במסדרונות הכנסת. גם במישור המחקרי וגם במישור המעשי. היא עבדה עם יגאל אלון בשנות ה-70 המאוחרות וכתבה לקסיקון פוליטי של מדינת ישראל (1998). בשנים 2010-1994 היא מילאה תפקידים שונים בכנסת: בין היתר, כחוקרת במרכז המחקר והמידע של הכנסת (ממ"מ) וכן סייעה למחלקה לקשרי חוץ. היא מתמחה בהשוואה בין-לאומית של פרלמנטים וכיום, כגמלאית, היא חזרה לכתוב טור אישי שבועי ב-Jerusalem Post. בשנת 2019 פרסמה ספר בהוצאת המכון הישראלי לדמוקרטיה: "תפקידו של חבר הכנסת: תפקיד ללא הגדרה".

לאחר שקראנו בעיון את הספר קבענו ראיון טלפוני ואנו מביאים בפניכם את עיקרי הדברים.

"בהעדר הגדרה כל ח"כ יכול למלא את תפקידו כראות עיניו, במסגרת החוק"

בשיחה עם שילה ניסינו לחלץ ממנה מהי הגדרת התפקיד של חבר כנסת. שוב ושוב היא התעקשה: אין הגדרה רשמית לתפקיד, למרות שיש משימות שאין עוררין שהן חלק מהתפקיד. חבר כנסת אינו חייב לבצע את כולן כדי להיחשב ח"כ מוצלח. "כל ח"כ יכול להחליט מה הוא רוצה לעשות. יכול להיות שלאחד חשוב יותר לעסוק בחקיקה ולאחר חשוב יותר לעסוק בפיקוח על הממשלה.

שילה מקליטה את יגאל אלון. 1979

לדוגמה, סתיו שפיר (מפלגת העבודה) התרכזה בתחום הפיקוח הפרלמנטרי, בעוד שנחמן שי (קדימה, המחנה הציוני) התעניין מאד בקשרים של הכנסת עם פרלמנטים אחרים וארגונים בינ"ל, והקדיש לכך מאמצים רבים. הדבר דומה לתפקידו של רופא. יש רופא שיניים, יש רופא אף אוזן גרון ויש מי שמנהל בית חולים – כל אחד מהם בוחר במה להתמחות וכולם רופאים. למעשה, מספר הדרכים לבצע תפקיד של חבר כנסת הוא כמספר הח"כים".

מגמה נוספת, אותה אנו רואים בשנים האחרונות, היא שחברי הכנסת מעדיפים לעסוק בתחומים שיזכו אותם בתמיכה גדולה של חברי מפלגתם. הדבר ניכר במיוחד במפלגות בהן יש בחירות מקדימות, ונראה שתחומי ההתמחות של חברי הכנסת הולכים ומצטמצמים לאלו שיזכו אותם במספר הרב ביותר של קולות בבחירות המקדימות במפלגה שלהם והם פחות יתעניינו בתחומים שמעניינים אחרים.

"אנחנו הפרלמנט היחיד בעולם שלח"כים אסור לעבוד בעבודה נוספת"

שאלנו את שילה מה דעתה על שכר הח"כים והיכן אנחנו עומדים בהשוואה בין-לאומית. שילה הצביעה על הייחודיות של הכנסת שלנו בכך שזהו הפרלמנט היחיד שמאז 1996 אינו מרשה לחברי הכנסת לעבוד בעבודות אחרות בשכר בנוסף למשרתם בכנסת.

הח"כים הישראלים הם היחידים שלא עובדים בעוד משרה (צילום עדינה ולמן, דוברות הכנסת)

יחד עם הקביעה שהמשרה בכנסת היא משרה מלאה והאיסור לעסוק בעבודות אחרות הוחלט גם להעלות את שכר חברי הכנסת כך שתהיה להם פרנסה ראוייה והם ירכזו את כל מאמציהם בעבודתם כחברי כנסת. המגרעת בשיטה זו היא שהכנסת איבדה הרבה אנשים מצוינים שהעדיפו לא לוותר על הקריירות האזרחיות שלהם.

בבריטניה, שבה יש בחירות אזוריות, קיימת בעיה מיוחדת בתחום זה. נמצא שרבים מבין 650 חברי הפרלמנט ממעטים להגיע לבנייניי הפרלמנט בלונדון ומעדיפים להישאר באזור הבחירה שלהם ולסייע לצרכי האזור והתושבים וכך להגדיל את סיכוייהם להיבחר מחדש. בנוסף, חברי פרלמנט רבים עובדים במשרות נוספות במגזר הפרטי. לפני כמה שנים נמצא שכ-20 חברי פרלמנט הרוויחו יותר מעבודות פרטיות מאשר ממשכורתם בפרלמנט".

80% מהצעות החוק הפרטיות הן בזבוז זמן עצום

"הממשלה ואפילו הנהלת הכנסת מאד לא אוהבות את כמות הצעות החוק הפרטיות", אומרת לנו שילה. "80% מהצעות החוק הפרטיות לא מגיעות אפילו לדיון מוקדם, אבל יש סביבן עבודה טכנית בכנסת ובוועדת השרים לענייני חקיקה הגורמת לבזבוז זמן עצום של הכנסת ושל הממשלה.

השאלה היא איך אפשר להפחית את כמות הצעות החוק הפרטיות בלי לפגוע ברצון של חברי הכנסת להציע הצעות חוק חשובות לדעתם. לשם כך דרושה עסקת חבילה בין הכנסת לבין הממשלה בנוגע להצעות חוק פרטיות". שילה מספרת, ש"לקראת סוף כהונתה של ממשלת אולמרט, נעשה ניסיון של מזכיר הכנסת דאז, איל ינון ושל עובד יחזקאל מזכיר הממשלה, להגיע להסכמה כזו. אבל אז התחלף השלטון והממשלה החדשה בראשותו של בנימין נתניהו לא התעניינה בנושא".

ממשלה שלא אוהבת פיקוח? אנחנו לא חריגים

"אפשר להאשים את שני הצדדים בחוסר הפיקוח האפקטיבי של הכנסת על הרשות המבצעת. מצד אחד יש לך ממשלה שעושה כל דבר אפשרי להימלט מפיקוח אמיתי, בעיקר בשנים האחרונות, בזמן שהכנסת לא יכולה לעשות דבר ללא שיתוף פעולה של הממשלה", אומרת שילה. "צריך סידור משתלם לכולם.

צריך לומר לממשלה: 'חקיקה ממשלתית חשובה לכם? אנחנו לא נערים קשיים, אבל בתמורה שתפו איתנו פעולה בפיקוח'". שילה גם מביאה דוגמה מוועדת הכלכלה, בראשותו של ח"כ איתן כבל, שניסתה לפקח על מתווה הגז במהלך הכנסת ה-20.

"קיימו שימועים מאד מרשימים, הזמינו את נתניהו והוא ישב שם הרבה זמן אבל לא ענה על השאלות. שלי יחימוביץ' המטירה עליו שאלות ואמרה לו: 'אדוני ראש הממשלה אתה אינך עונה על השאלות'. תשובתו הייתה: 'אני עונה על פי דרכי'. בסופו של דבר הדרך היחידה שבה הצליחו לשנות משהו במתווה הגז הייתה להגיע עם זה לבג"ץ. הבעיה הזאת אינה ייחודית לנו. גם בהשוואה בין-לאומית. בכל המדינות שיש להן שיטה פרלמנטרית הממשלה מנסה לחמוק מפיקוח. כדי שזה יעבוד בצורה אפקטיבית חייבת להיות אווירה מסוימת ותרבות של פיקוח"..

 "פעם שאלתי את היועץ המשפטי לכנסת מדוע תקנון הכנסת כל כך מסובך, ומבוסס לפעמים על אירועים שהתרחשו פעם אחת בהיסטוריה. הוא ענה לי שזה מכיוון שאצלנו הכול צריך להיות כתוב בתקנות ובחוקים". אחת הדוגמאות ששילה מציגה היא העובדה שהעבירו חקיקה כדי לקיים הסכם קואליציוני ,כאילו שזה לא מספיק שזה נכתב בהסכם פוליטי. במקומות אחרים בעולם זה לגמרי ברור שאם מסכימים על נושא כמו רוטציה, יש למלא את ההסכם. pacta sunt servanda – הסכמים יש למלא.

 יושב ראש הכנסת – לא "יס מן" אבל רצוי שישתף פעולה עם הממשלה

בד"כ בשיטה הפרלמנטרית, יו"ר הפרלמנט מייצג את הממשלה ועליו לדאוג שהממשלה תוכל להעביר את סדר היום שלה בכלל ואת החקיקה שלה בפרט, אחרת הממשלה לא יכולה לפעול. בשיטה נשיאותית, כמו זו בארה"ב, ייתכן מצב לעומתי, שבו אין לנשיא רוב באחד מבתי הקונגרס או בשניהם.

יו"ר הכנסת, יריב לוין. (צילום: עדינה ולמן, דוברות הכנסת)

היום, זה המצב בארה"ב כשלנשיא, דונלד טראמפ, אין רוב בבית הנבחרים. ננסי פלוסי יושבת הראש של של בית הנבחרים, היא מהמפלגה הדמוקרטית והליכי ממשל שונים נתקעים. בישראל צריכה להיות הרמוניה מסוימת בין יו"ר הכנסת וראש הממשלה. היו"ר לא צריך להיות "יס מן" אבל הוא לא יכול להיות לעומתי. מצב לעומתי קרה אצלנו בתקופה שאהוד ברק היה רה"מ. המועמד שלו ליו"ר הכנסת, שלום שמחון, לא נבחר, ונבחר אברום בורג, שיחסיו עם ברק היו גרועים, מצב שגרם לחריקות בשיתוף הפעולה בין הכנסת והממשלה.

סופר ח"כ – שילוב של יריב לוין, שלי יחימוביץ' ודב חנין

שאלה נוספת ששאלנו את שילה הייתה: "מתוך עשרות שנות ניסיונך בכנסת מה לדעתך המרכיבים שהופכים ח"כ ליעיל?" היא מביאה דוגמאות של ארבעה ח"כים, כשלכל אחד מהם לפחות תכונה בולטת אחת שאפשרה לו להיות חריג ויעיל במיוחד:

 יריב לוין (ליכוד) – שילה מספרת לנו שבתקופה שהיה יו"ר ועדת הכנסת, הוועדה בראשותו, בסיוע הלשכה המשפטית של הכנסת, עברה על כל סעיפי התקנון. התקנון היה מלא בסתירות פנימיות ובנוי טלאים טלאים, והוועדה בראשותו שיפרה את נוסח התקנון באופן משמעותי.

בנוסף, לוין דחף כל העת, גם כשכבר היה חבר בממשלה, לשיפור הפיקוח של הכנסת על הממשלה. כלומר, בנוסף לפעילותו לקדם את סדר היום הפוליטי שלו, לוין פעל לקידום איכות עבודתה של הכנסת, וללא ספק בתחום זה יש ברכה לכנסת ממינויו ליושב ראשה.

שלי יחימוביץ' (מפלגת העבודה) – יצרה שיתופי פעולה לטובת חקיקה פרטית שהאמינה בה. בעיקר הצליחה ליצור שיתופי פעולה עם חברי כנסת מכל סיעות הבית. לדוגמה, היא פעלה בנושאים רבים יחד עם גדעון סער (ליכוד). "ראיתי אותה פעם יושבת בכנסת ה-18 בבית הקפה באגף הדרומי של הכנסת עם יעקב ליצמן (סגן שר הבריאות, יהדות התורה), ד"ר אחמד טיבי (רע"מ-תע"ל), ד"ר אריה אלדד (האיחוד הלאומי) ויואל חסון (קדימה) ומנהלת אתם דיון על חקיקה בתחום רפואי כלשהו.

ח"כ לשעבר דב חנין. "הצליח לקדם מהלכים בזכות נועם הליכותיו"

מיקי איתן (ליכוד) הוא דוגמה נוספת לח"כ שבמהלך הכנסת ה-16 הצליח להביא לשיתוף פעולה של כל סיעות הבית בנסיונו, כיו"ר ועדת חוקה חוק ומשפט, לגבש חוקה בהסכמה רחבה. בסופו של דבר היוזמה נכשלה, אך הוא הצליח להביא גם חברי כנסת חרדים וגם את עזמי בשארה (בל"ד) להשתתף בדיונים.

 דב חנין (חד"ש) – "לא תמצא מישהו שידבר נגדו, למרות היותו קומוניסט. חנין הצליח ליצור שיתופי פעולה רבים באמצעות דרכו נעימת ההליכות, והצליח בדרך זו להעביר חקיקה חשובה בתחומים רבים, לרבות בתחום איכות הסביבה. הייתי רואה אותו מדבר עם אריה אלדד, למרות שהוא בא מבית קומוניסטי ואלדד היה בנו של אחד ממנהיגי הלח"י. היום כמעט ואי אפשר למצוא חיבורים כאלה".

תפקיד התקשורת

"אני מתרשמת שרוב הכתבים הפרלמנטרים אינם מכירים את מה שכתוב בספרי", אומרת לנו שילה, כשאנו שואלים אותה על תפקיד התקשורת בעת שהיא מסקרת את חברי הכנסת. היא טוענת שלעתים קרובות התקשורת דווקא מטעה ולא מציגה נאמנה את התמונה, ומביאה דוגמה מכתבה של ערוץ 2 ממארס 2017 שבה שלושה אזרחים הפנו בקשות ל־ 120 חברי הכנסת לקבל סיוע בטיפול בעוולות שנתקלו בהן אצל הרשויות.

"רק 40 מחברי הכנסת נענו ופעלו בדרך כזו או אחרת בעניינם של שלושת האזרחים. הרושם שהתקבל בתקשורת היה ששני שלישים מחברי הכנסת הם חסרי לב או שלא מילאו כראוי את תפקידם. הרושם הזה מטעה. חברי הכנסת אינם יכולים ואינם אמורים לשמש תחליף לרשויות האמונות על הטיפול בבעיותיהם של אזרחים, אלא לנסות ולתקן עיוותים במערכות השונות לטובת כלל האזרחים, אף שטיפול פרטני אינו אסור".

ח"כ משה גפני. טען שאסור למנוע מענה לפניות הציבור

שילה מספרת שבתקופת הכנסת ה-16,כאשר ועדת זמיר דנה בחידוש כלליי האתיקה לחברי הכנסת, עלתה השאלה של היענות לפניות הציבור – "האם על חבר הכנסת לסייע למי שפונה אליו בנושא פרטי או שתפקידו לפתור בעיות חוזרות ונשנות עבור כלל הציבור?

ח"כ משה גפני (יהדות התורה) הופיע בפני הוועדה וטען שאם יחליטו שאסור לחברי הכנסת לסייע לאזרחים באופן פרטני תיפגע עבודתו האישית שלו כח"כ. גם חה"כ שלי יחימוביץ' טענה שלפעמים צריך לסייע לאזרח באופן מיידי ולא לנסות להניע את כל גלגלי הממשל כדי לפתור בעיה רחבה". שילה מוסיפה שצריך לזכור שכל ח"כ מקבל אלפי פניות כל שנה. "אם הוא ישב ויענה על כל פניות הציבור, הוא לא יעשה שום דבר אחר".

 תקראו את התקנון ואת כללי האתיקה

כששאלנו את שילה מה היא מציעה לח"כים החדשים לעשות כדי להכיר את עיקרי תפקידם, וממה כדאי להם להיזהר, היא מציעה להם: "קודם כל תקראו את תקנון הכנסת ואת כללי האתיקה של חברי הכנסת", ומוסיפה: "אני מבטיחה לך שרה"מ, בנימין נתניהו, מאז שנבחר לראשונה לכנסת בשנת 1988, מעולם לא קרא את כללי האתיקה.

אילו היה קורא אותם הוא בוודאי היה נמנע מחלק גדול של המעשים שבגינם הוטלו עליו כתבי אישום. היא גם מציעה לחברי הכנסת החדשים לקרוא את ספרה. "אינכם צריכים לבצע את כל מרכיבי התפקיד המוזכרים שם, מתוך שלל התפקידים זכותכם לבחור את אלה המעניינים אתכם ולעצב את פעילותכם לטעמכם, אך שימו לב למה שלא נכלל בתפקיד ובעיקר למה שאסור לכם לעשות."

ספרה של ד"ר שילה הטיס רולף, 'תפקידו של חבר הכנסת: תפקיד ללא הגדרה', פורסם בהוצאת המכון הישראלי לדמוקרטיה, ביולי 2019. מומלץ בחום לכל ח"כ ובכלל לכל אדם שמעוניין להעמיק בעבודת הכנסת.

***

יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

לקחים ומסקנות ביניים מוועדת החקירה הפרלמנטרית להתנהלות הבנקים

הנה נושא שבו מתגלה הסכמה בין כלל חברי הכנסת: ועדת החקירה הפרלמנטרית בנושא כשלי האשראי לטייקונים. למרות שהפיקוח על הבנקים לא מסייע להם, חברי הכנסת מכל המפלגות נלחמים יחד והיטב למען הציבור. האחדות הזו מתרחשת בעיקר כי ההלוואות הגרועות לטייקונים דופקות את האזרחים מכל המגזרים, בלי יוצא מן הכלל. טור אורח של חברי עמותת "צדק פיננסי" המשך קריאה…