פוסטים

איך מתמודדים עם מחיר המתנות שחילקו לנו? בין היתר, קיצוצים בממשלה

במשרד האוצר כבר בוחנים תכניות שונות להתמודד עם הגירעון הגדול שאיתו נצטרך להתמודד עם הקמת הממשלה הבאה. בין היתר, עולה אפשרות לבצע קיצוץ הרוחבי במשרדי הממשלה – מדובר בדרך בנוחה לפולטיקאים, אבל לא לציבור הרחב. איפה אתם הייתם מקצצים?

| טום קרגנבילד – "כלכלה קלה" |

אחרי שבמשך קדנציה שלמה שר האוצר משה כחלון לא הפסיק לחלק מתנות (ראו פירוט בכתבתנו הקודמת), כעת אנחנו מתמודדים מול גירעון עודף של 15 מיליארד שקל שעלול לגדול בעוד 10 מיליארד שקל אחרי הבחירות. על מנת שהחובות שלנו לא יגיעו למצב בו הן מסכנות את הכלכלה, משרד האוצר החל לבנות תוכנית להתמודדות עם הגירעון. הפעם נתמקד בקיצוצים הצפויים במשרדי הממשלה.

מעבר להעלאת המע"מ, לקראת התקציב של 2020 משרד האוצר מתכנן לבצע קיצוץ רוחבי של 2-3 אחוזים בכל משרדי הממשלה. במספרים של התקציב הנוכחי, מדובר בקיצוץ של 8-11 מיליארד שקלים. כמעט בכל שנה התקציב גדל בכ-5 אחוזים (בהתאמה לאינפלציה ולגודל אוכלוסייה) ולכן קיצוץ של 2-3 אחוזים לא אומר שהתקציב בהכרח יקטן, אלא שהתוספת שכל משרד יקבל תהיה קטנה יותר.

על פניו, ברמה הפוליטית, הרעיון של קיצוץ רוחבי בכל משרדי הממשלה הוא רעיון לא רע. במקום לנסות להסביר לכל שר למה דווקא הוא חייב לקצץ, הממשלה פוגעת באותו האופן בכל משרדי הממשלה ואף אחד לא מרגיש שהוא הפסיד יותר מאחרים. קיצוץ רוחבי גם מאפשר פגיעה יחסית קטנה בכל משרד ואין צורך שמשרד ספציפי יספוג מכה קשה במיוחד של קיצוצים. בצורה הזאת הממשלה גם יכולה להמשיך עם אותו סדר עדיפויות בלי להיכנס למאבקים פוליטיים קשים.

למרות שעבור הפוליטיקאים קיצוץ רוחבי הוא כלי נוח, לא בטוח שמדובר בשיטה הטובה ביותר עבור הציבור הרחב. כשמדובר בקיצוצים, אנחנו צריכים להחליט על אילו שירותי ממשלה אנחנו מוכנים לוותר. קיצוץ רוחבי, במקום לנסות להתמודד עם האתגר, בוחר לקצץ גם בדברים הטובים וגם בדברים הרעים. האם קיצוץ בתקציב שירותי הדת אמור להיות זהה לקיצוץ בשירותי משרד החוץ? האם קיצוץ במשרד החקלאות אמור להיות שווה לקיצוץ במשרד התרבות? האם קיצוץ בביטוח לאומי אמור להיות זהה לזה של משרד הבריאות? אין תשובה אחת נכונה לגבי מה עדיף לקצץ אבל בדיוק לשם השאלה הזאת אנחנו יוצאים לבחירות ובוחרים אנשים שצריכים לייצג את סדר העדיפויות שלנו.

אחרי שהקיצוץ הרוחבי נקבע, בכל משרד ממשלתי יושב נבחר ציבור שיכול להחליט באילו סעיפים לקצץ כדי לעמוד ביעד. שרת התרבות לדוגמה יכולה לבחור לקצץ בתמיכה בזמר העברי, שר החינוך יכול לצמצם את הטיולים למחנות ההשמדה בפולין והשר לביטחון פנים יכול לבחור לסיים את המלחמה היקרה בסמים קלים. לא משנה מה הסעיפים שבאופן אישי היינו מוותרים עליהם, קיצוץ יכול להיות כלי חשוב להתייעלות ממשלתית, במידה ונעשה בצורה חכמה. הוא גם יכול להיות פספוס אדיר במידה והשר בוחר לוותר על מלחמות קשות, כמו לדוגמא הצורך בהתייעלות הצבא.

קיצוץ הוא תהליך כואב שיש לו מחיר פוליטי לא פשוט, ולמרות זאת, אנחנו יכולים לראות דוגמאות לקיצוצים שהיו חלק מהבסיס שיצר רפורמות מצליחות בעולם. בשנות ה-90 קנדה וניו זילנד, בעקבות משברים כלכליים, יזמו שינוי חשיבה שכלל, בין היתר, גם קיצוצים בתקציב המדינה. השינוי הזה הפך כלכלות בינוניות שהתקשו לצמוח לכאלה שבכל שנה מדורגות בין 10 המדינות בעלות רמת החיים הגבוהה ביותר בעולם.

אני ממליץ לכם לחקור את משרדי הממשלה השונים באתר "מפתח התקציב" (תלחצו על בועות התקציב השונות) ולכתוב בתגובות אילו סעיפים תקציביים הייתם מקצצים כדי להגיע ל- 11 מיליארד שקל המתכוננים.

טום קרגנבילד כותב ומנהל את "כלכלה קלה" – עמוד פייסבוק ואתר אינטרנט שנוצרו במטרה להנגיש ידע כלכלי בשפה פשוטה, תוך התייחסות לאירועים אקטואליים, במטרה לתת לאזרחים כלים להבין טוב יותר את העולם הכלכלי.

בחירות 2019: הגירעון שאסור לנו להתעלם ממנו

במערכת הבחירות הקרובה הפוליטיקאים שוב יפזרו הבטחות שיכולות לעלות הרבה כסף. הבעיה היא שבחשבון המשותף שלנו (תקציב המדינה) יש מינוס גדול שלא היה כמותו יותר מ-15 שנה. תשלומי הריבית על החובות עומדים לבדם על כמעט 10% מהתקציב השנתי. בסבב הזה, כאשר מועמדים מבטיחים – דרשו לדעת מאיפה יגיע הכסף

| טום קרגנבילד – "כלכלה קלה" |

2019 היא שנה כלכלית מיוחדת למדינת ישראל: מצאנו את עצמנו בשתי מערכות בחירות בתוך כמה חודשים, וכל זה מתרחש בזמן שתקציב המדינה נמצא בגירעון גדול וחריג. בזמן שהממשלה מתפקדת חלקית בתקופת מעבר, ישראל מתמודדת עם בעיות רציניות בדיור, בתחבורה, בחינוך ועם יוקר מחיה גבוה.

אך בכתבה זו נתמקד רק באחד האתגרים לכלכלה הישראלית, אולי מהגדולים שבהם: הגירעון שמלווה אותנו בתקופה פוליטית כל כך בעייתית. כבר בחודש מרץ התבשרנו שהגירעון (החוב) עומד על 3.5% מהתוצר – משמע שבחודשיים הראשונים של 2019, היינו בגירעון בגובה 5.6 מיליארד שקל. לשם השוואה, בחודשיים הראשונים של 2018 הצטבר בקופת המדינה עודף של 2.3 מיליארד שקל. 2019 היא השנה הראשונה מאז 2003 (!) בה המדינה בגירעון כבר בחודש ינואר.

לפני כחודש קרן המטבע העולמית וארגון ה-OECD פרסמו את החשש שלהם מהכיוון אליו הולכת הכלכלה הישראלית. ללא טיפול בחריגה התקציבית הגדולה שנוצרה בתקופתו של שר האוצר כחלון, קרן המטבע העולמית מזהירה שהעבודה הטובה שהממשלות עשו בשני העשורים האחרונים תמחק – ונתחיל לצעוד בכיוון כלכלי מסוכן ויקר מאוד.

למה הגירעון בתקציב המדינה צריך להדאיג אותנו?

בפשטות, גירעון הוא מצב בו אנחנו מבזבזים יותר כסף ממה שיש לנו ומגדילים את המינוס בבנק. סכום המינוס הוא מה שידוע כיחס "חוב-תוצר" של המדינה. בדיוק כמו בחשבון הבנק הפרטי שלנו, אם אנחנו צריכים להוציא יותר כסף ממה שיש לנו, אין לנו ברירה אלא לקחת הלוואות למימון ההוצאות. על ההלוואות הללו – אנחנו גם משלמים ריבית.

המשמעות של הגירעון היא למעשה שאנחנו, האזרחים, מקבלים מוצרים ושירותים מהממשלה – אבל מתחייבים לשלם עליהם בעתיד, כאשר נחזיר את ההלוואות, בתוספת ריבית. בהסתכלות אחרת, גירעון הוא בעצם התחייבות להטיל מיסים גבוהים יותר על עצמנו ועל ילדינו בעתיד. מאיפה הממשלה לווה כסף? כאשר אין לה מספיק הכנסות, הממשלה מגייסת כספים דרך שוק ההון (אגרות חוב), בנקים ועוד. לשם גם הולכים כספי הריבית שאנחנו משלמים, על החוב של כולנו (הגירעון).

אז עד כמה החובות האלה משמעותיים? אם נפתח את אתר תקציב המדינה נגלה שתשלומי הריבית לבדם אחראים על לא פחות מ-9.9 אחוזים מהתקציב של 2019. מדובר ב-39 מיליארד שקל, המהווים את ההוצאה החמישית בגודלה (!) אחרי הביטחון (68 מיליארד שקל), החינוך (55 מיליארד), העברות לביטוח לאומי (46 מיליארד) ובריאות (41 מיליארד). במילים אחרות יכלנו בכל שנה כמעט ולהכפיל את תקציב הבריאות במידה ולא היו למדינת ישראל חובות בכלל.

למרות הכל, חשוב לומר שחוב הוא לא בהכרח דבר רע. קצת בדומה לקנייה בתשלומים, כשמדובר בפרויקטים כלכליים גדולים שמשרתים דורות של אזרחים, כמו בנייה של תשתית רכבת או נמל חדש, פיצול ההוצאה הראשונית הגדולה לאורך שנים ארוכות הוא מהלך הגיוני, המבטיח כי הדור הנוכחי לא יצטרך לספוג את כל העלות לבדו.

בנוסף, בדומה להשקעות אישיות שמגדילות את ההכנסה שלנו, פרויקטי תשתית שהופכים את הכלכלה ליעילה יותר, יכולים להצדיק את עצמם במידה והצמיחה הכלכלית החדשה שנוצרה בעזרתם גדולה מהחוב שנלקח. לדוגמא: נמל חדש במקום מוצלח יכול להגדיל את המסחר הבינלאומי, להרחיב את הפעילות העסקית במדינה וליצור השפעה חיובית הרבה יותר גדולה מההשקעה הראשונית בנמל, אפילו בתוספת עלות הריבית.

אז הגירעון לא כל כך נורא? לצערי, הגירעון הנוכחי לא קשור להשקעות חכמות וצמיחה כלכלית. חלק גדול מהחריגה בתקציב הקיים קשורה להוצאות ייחודיות כמו מחיר למשתכן, 22 מיליארד שקל שעברו לגמלאי המשטרה או קבוצות לחץ שזוכות לתמיכה כלכלית. בכל הדוגמאות הללו לא מדובר בפרויקטים שמובילים לצמיחה כלכלית, אלא בפרויקטים שיוצרים נזק ארוך טווח. מדובר בהתחייבויות שנתיות קבועות שמזיקות לכלכלה ורק מחמירות את הבעיה, מעבר להוצאה של תשלומי הריבית.

נקודת האור היחידה שניתן להצביע עליה היא שבזכות מדיניות כלכלית אחראית בעשורים האחרונים, מדינת ישראל קיבלה העלאה בדירוג האשראי מה שמוביל לעלות ריבית נמוכה יותר בהחזרי ההלוואות. למרות המצב החיובי, קרן המטבע העולמית מזהירה שהמשך המדיניות הקיימת תוביל לערעור הביטחון העולמי בכלכלה הישראלית, מה שעלול להחזיר אותנו לדירוג אשראי יותר נמוך. צעד כזה מצד סוכנויות דירוג האשראי יגרום לכך שנצטרך לשלם יותר כסף על ההלוואות שלנו, ואולי נמצא את עצמנו עם הוצאות ריבית אפילו יותר משמעותיות.

להיזהר מהבטחות של בחירות

בבחירות הקרובות אנחנו צפויים לשמוע הרבה פוליטיקאים שידברו על איך הם מתכננים לבזבז את כספי המיסים שלנו. אסור ליפול לחלומות וההבטחות. שמעת הבטחה? כדאי קודם כל לשאול מאיפה יגיע הכסף, במיוחד בזמן שהתקציב המשותף שלנו נמצא במינוס הולך וגדל. זה אולי לא פופולרי, אבל לדעתי אנחנו צריכים להיות ביקורתיים כלפי הבטחות חברתיות יקרות ולשקול לחבק דווקא את מי שידבר באומץ על קיצוצים, התייעלות וטיפול בגירעון. להבנתי, אנחנו חייבים את זה לא רק לעצמנו אלא גם לילדים שלנו – שיצטרכו להחזיר את החובות שאנחנו נגלגל עליהם.

*

טום קרגנבילד כותב ומנהל את "כלכלה קלה" – עמוד פייסבוק ואתר אינטרנט שנוצרו במטרה להנגיש ידע כלכלי בשפה פשוטה, תוך התייחסות לאירועים אקטואליים, במטרה לתת לאזרחים כלים להבין טוב יותר את העולם הכלכלי.