פוסטים

בהרצה: אסדת לווייתן החלה לפעול

אסדת לווייתן, הממוקמת בסמוך לחוף דור, החלה לפעול השבוע במתכונת הרצה. רצינו לבדוק האם האסדה פועלת כראוי, וגילינו אזרחים מבולבלים, מחלוקת בין ארגונים סביבתיים בשאלה עד כמה מסוכנות הפליטות מהאסדה, קריאה עצמאית לתושבי האזור להתפנות מבתיהם ומשרד להגנת הסביבה שמתעקש כי "אין הנחיות מיוחדות לציבור". האם אמון הציבור במשרד האחראי על בריאותו הולך ונשחק?

| מאיה קרול |

שורת פרסומים של עמותת "שומרי הבית", המובילה את המחאה נגד מיקום אסדת לווייתן בשנה וחצי האחרונות, טוענת כי בימים הקרובים תתרחש "מתקפה כימית על אזרחי ישראל". לטענת הארגון, פליטות גדולות לאוויר מהאסדה שישתחררו בתחילת דצמבר, כחלק מתקופת ההרצה שלה, עלולות להשפיע בצורה משמעותית על איכות האוויר באזור חוף הכרמל. הארגון קרא לתושבים להתפנות מהאזור במשך חלק מתקופת ההרצה.

שומרי הבית. קוראים לתושבים להתפנות

שומרי הבית. קוראים לתושבים להתפנות

תקופת ההרצה החלה

אסדת לווייתן ממוקמת כ-10 קילומטר מול חוף דור, ומופעלת על ידי חברת נובל אנרג'י. ביום שני האחרון, העניק המשרד להגנת הסביבה "היתר פליטה" לאסדת לווייתן. היתר זה כולל בתוכו הוראות מפורטות לגבי כמות החומרים המזהמים שיכול לפלוט המפעל (כלומר אסדת הפקת גז) לאוויר ולים, ואישורו ע"י המשרד מאפשר את התחלת הפעילות של האסדה. 

התקופה הראשונית של פעילות האסדה נקראת "תקופת ההרצה". בתקופה זו האסדה עוד לא מעבדת גז גולמי, אלא מוזרם אליה גז מעובד, במטרה לבדוק את כל רכיבי האסדה ולוודא כי הם פועלים כראוי. תקופת ההרצה אורכת בין חודש לחודשיים בערך, כמו שניתן להבין מהתרשים שפרסמה נובל אנרג'י (ראו תמונה בהמשך). בסיום התקופה, עתידה האסדה להתחיל בהפקת גז גולמי, שילך ברובו לייצוא.

עבור הפעילויות באסדה בתקופת ההרצה, המשרד נתן הנחיות ודרישות נפרדות, כחלק מתנאי היתר הפליטה.

הפרסום בדבר אישור היתר הפליטה של לווייתן היה מפתיע, וגרר אחריו הדים בציבור.

אסדת לוויתן. צילום: ענבל בן יעקב

אסדת לווייתן. צילום: ענבל בן יעקב

המשרד פרסם לציבור כי האסדה כשירה להרצה, והחל להפעיל אותה כבר באותו הערב

פרסום האישור של היתר הפליטה של לווייתן ניתן ביום שני 18/11, והאסדה החלה את פעילותה כבר באותו הערב. המשרד להגנת הסביבה בחר לא ליידע מראש את תושבי אזור חוף הכרמל בעניין הרגיש, והדבר תפס את התושבים מופתעים.

בנוסף, המשרד בחר שלא לקיים שימוע ציבורי בעניין האישור שנתן לתקופת ההרצה, כך שהתושבים לא הכירו את התכניות עבור שלב זה לעומק, ולא ניתנה להם הזדמנות להעיר הערות בנושא

חשוב לציין כי המשרד להגנת הסביבה דווקא הטה אוזן לטענות קודמות של ארגון "שומרי הבית" ואף ערך שימוע ציבורי לבחינת שני היתרי הפליטה של אסדת לווייתן. המשרד גם קיבל חלק מהשינויים שביקשו להכניס "שומרי הבית" בהיתר הפליטה הנוכחי של לווייתן.

במסגרת ההנחיות השונות שנתן המשרד לאסדה בתקופת ההרצה, מתאפשר לה לפלוט כמויות מאוד גדולות של מזהמים לאוויר, ביחס לכמויות שיפלטו בשגרה: במהלך שנה שלמה, לווייתן אמורה לפלוט 20 טון של מזהמים מסוג NMVOC ו-151 ק"ג של החומר המסרטן בנזן.

באישור שנתן המשרד לתקופת ההרצה – האסדה תפלוט 48 טון של NMVOC ו-154 ק"ג של בזן – תוך שני פרקי זמן של 8 שעות כל אחד. כלומר, בשבועות הקרובים תפלט מהאסדה כמות חומרים השקולה לפליטה המותרת על פני שנתיים. המשרד להגנת הסביבה ונובל אנרג'י לא חושפים מתי בדיוק יתרחשו הפליטות המשמעותיות הללו מהאסדה, אלא פרסמו הערכה כללית.

מהמשרד להגנת הסביבה נמסר בנושא: "נבהיר, כי ההחלטה על קיומו של דיון פומבי נתונה לשיקול דעתו של המשרד בנסיבות העניין – והוא בחר לעשות כן […] כמו כן, המשרד עדכן בהודעה לעיתונות ב- 6.11.19 על הוצאת היתר הפליטה של תכנית ההרצה". 

פרטי תקופת ההרצה כמו שהם מופיעים באתר של נובל אנרג'י. פרסמו הערכה כללית

זיהום סביבתי? הדעות חלוקות

חשוב לציין: נושא הפליטות מהאסדה ורמת המסוכנות שלהן מהווה מחלוקת בין הארגונים הסביבתיים השונים.

החברה  להגנת הטבע וארגון אדם טבע ודין הודיעו בעבר על תמיכה בהקמת האסדה, פעילותה ומטרתה.

ראש תחום זיהום אוויר בארגון הסביבה אדם טבע ודין, ד"ר אריה ונגר, טען בחוות דעת מטעם ארגונו, שפורסמה באוגוסט אשתקד: "להערכתנו רמת הסיכונים המוצגת בשיח הציבורי בעניין זיהום האוויר הינה מוקצנת, בעוד שהתועלת מהקמת האסדה מוצנעת. להבנתנו תוספת זיהום האוויר הצפויה, שהיא להבנתנו קטנה מאוד, מצדיקה את הרווחים בהקמת האסדה". 

החברה להגנת הטבע וארגון אדם טבע ודין, בחרו, אם כן, שלא לקחת חלק במאבק של "שומרי הבית".

  • עוד בנושא זיהום האוויר מהאסדה תוכלו לקרוא כאן
אסדת לוויתן. צילום: ענבל בן יעקב

אסדת לווייתן. צילום: ענבל בן יעקב

ניטור לא רציף

בימים אלו ישנן חמש תחנות ניטור אוויר העוקבות אחר הפליטות מאסדת לווייתן.חלקן מופעלות על ידי "איגוד ערים שרון-כרמל", וממוקמות בקיסריה, מעיין צבי ונחשולים. שתי תחנות אחרות מופעלות ע"י נובל אנרג'י וממוקמות בקיסריה ומעיין צבי. תחנה נוספת תוקם ע"י החברה בהמשך בחוף דור.

המשרד להגנת הסביבה לא דרש מנובל אנרג'י ניטור רציף על האסדה, ומסתפק בדיגום מעת לעת שיעשה על ידי החברה. ניטור רציף של החומרים הנפלטים מהאסדה יהיה יבשתי בלבד.

משמעות הדבר היא, שבמידה ויתרחשו פליטות לא צפויות של זיהום מהאסדה – לא תהיה דרך לדעת על כך. כמו כן, יהיה קשה יותר לדעת האם אסדת לווייתן עומדת בתנאי היתר הפליטה שלה אם לא יהיה ניתן לנטר את כמות הפליטות המלאה מהאסדה.

מומחים בנושא הסבירו במאמר שפורסם לאחרונה ב"הארץ": "הניסיון בעולם מצביע על כך, שהפליטות המשמעותיות מאסדות טיפול בגז טבעי וקונדנסט מתרחשות בפרצים לא צפויים ולא רציפים. לכן, רק ניטור רציף יכול לגלותן"

לאחרונה הגיעה המועצה האזורית חוף כרמל להבנות עם חברת נובל אנרג'י בנושא, וככל הנראה תקום תחנת ניטור רציף על האסדה בפיקוח "איגוד ערים שרון-כרמל". תחנת הניטור, לכשתוקם, תמומן ע"י נובל אנרג'י.

חוסר אמון גובר

ביום שני, נציג חברת נובל אנרג'י הודיעו ל"שומרי הבית" כי הפליטות מהאסדה הסתיימו בשעה 17:00.

שעה לאחר מכן, תחנת הניטור בנחשולים הראתה נתונים חריגים במיוחד, ותושבי האזור הגיעו לחוף עם מצלמה תרמית ייעודית לגילוי פליטות גז. התברר להם שבשעה 18:30 הפליטות מהאסדה המשיכו.

בצעד חריג, "איגוד ערים שרון-כרמל" החליטו למחוק את כל הנתונים החריגים מהאתר, צעד שכנראה לא תרם לאמון הציבור.

"הנישוב שיועד להיום הסתיים"

"הנישוב שיועד להיום הסתיים"

בסרטון הבא ניתן לראות שבשעה 18:35 האסדה ממשיכה לפלוט לאוויר, בשונה מהמידע שנמסר על ידי המשרד להגנת הסביבה.

פרטי מידע משמעותיים לגבי תקופת ההרצה של לווייתן, כמו: לוח זמנים, מידע לגבי כמויות וסוגי חומרים מזהמים שיפלטו לאוויר, ועוד – לא נמצאים באתר המשרד להגנת הסביבה. המשרד מפנה את הציבור לאתר של פרויקט לווייתן כדי לקבל מידע בנושא זה. הדבר נתפס כתמוה, מאחר ובאתר מחזיקות החברות דלק, רציו ונובל אנרג'י, ולא המשרד, ונראה כי האתר נועד לשרת מטרות שיווקיות ברובו.

בנוסף, בפרסום של המשרד בו נודע לציבור על תחילת תקופת ההרצה, נכתב: "חברת נובל תיידע את הציבור באתר החברה על מועדים קריטיים".

דף הבית של אתר פרויקט לוויתן

דף הבית של אתר פרויקט לווייתן

אותו פרסום של המשרד גם נוסח באופן שלא לוקח אחריות מלאה על כל הפרטים בנוגע לתקופת ההרצה. לדוגמה: "על פי מודל פיזור מזהמים שעשתה חברת נובל וביצע גם המשרד […] במהלך תקופה זו, לפי הצהרת נובל, יפלטו 49 טון NMVOC".

פנינו למשרד בנושא, וניסינו להבין האם המשרד לא ווידא בעצמו שפרטי הפליטה שהתקבלו מהחברה נכונים. נמסר לנו: "כמו כל מפעל בישראל, בהתאם להוראות חוק אוויר נקי, חלה על בעל מקור הפליטה חובת הגשת הנתונים וצפי הפליטות במסגרת הבקשה להיתר פליטה.

המשרד להגנת הסביבה עורך בקרה, מבקש אסמכתאות ומודלים לנתונים השונים. במקרה של אי התאמה, המשרד לא מאשר את הנתונים ובעל מקור הפליטה נדרש להגיש אסמכתאות נוספות, מודלים ונתונים נוספים.

אך נדגיש: המשרד להגנת הסביבה לא מתפעל את האסדה, והאחריות לפרסום המידע היא על בעל מקור פליטה – כמו בכל שאר המפעלים בישראל. במקביל, במהלך תקופת ההרצה המשרד מבצע פיקוח, ניטור ובקרה הדוקים. המשרד פרסם את אישור התכנית באתרו וכן את המידע שחברת נובל אנרג'י הגישה במסגרת תכנית ההרצה".

"לפי הצהרת נובל". מתוך פרסום לציבור על תחילת תקופת ההרצה

תושבים מודאגים 

למרות הכמות הגדולה של המזהמים שיפלטו לאוויר בתקופת ההרצה, המשרד להגנת הסביבה הבהיר ל"שקוף" כי לאחר בדיקות שנערכו לגבי השפעה על איכות האוויר בתקופת ההרצה של לווייתן, אין הוראות מיוחדות לציבור בתקופה זו. "המשרד להגנת הסביבה ביצע מודל לפיזור מזהמים לבחינת ריכוזי הבנזן הצפויים בתקופת ההרצה, ועל פי המודלים לא צפויים חריגה מערכי היעד למזהם בנזן. לאור זאת, אין צפי לחריגה מתקני היעד למזהם בנזן ועל כן, אין הנחיות מיוחדות לציבור".

"שומרי הבית" ואיתם תושבי רבים באזור חוף דור לא סומכים על המשרד. באירגון חוששים מאוד כי זיהום אוויר מהאסדה יגיע לחוף, ובשבועות האחרונים פורסמו ברשתות החברתיות התראות בדבר "מתקפה כימית על הציבור" שעומדת להתרחש בקרוב, והארגון אף פרסם קריאה לתושבי חוף הכרמל להתפנות מבתיהם במהלך חלק מתקופת ההרצה של האסדה.

תושבים במחאת "שומרי הבית". צילום: ענבל בן יעקב

תושבים במחאת "שומרי הבית". צילום: ענבל בן יעקב

ליאור, תושבת זכרון יעקב, שוחחה איתנו על התחושות של תושבי האזור: "יש תחושה מאוד קשה בקרב התושבים. אנחנו לא יודעים מתי יהיו הפליטות המזהמות מהאסדה, ועם איך שהמשרד התנהל עד עכשיו – אנחנו נדע על זה כנראה רק בדיעבד. יש פה ילדים, אנשים מבוגרים, חולי אסתמה, שרוצים לנשום אוויר נקי. בכל זאת אף אחד לא מעדכן אותנו".

לשאלה האם היא מתכננת לעזוב את הבית בתקופת ההרצה, היא עונה: "אני מתכננת לא להיות בבית בתקופת הזיהום המשמעותי. בדרך כלל אני נמצאת כל היום בזיכרון, אבל בזמן האחרון אני מוצאת את עצמי ממש מחפשת לצאת מהעיר. אני חותרת בים הרבה, אבל הבוקר ויתרתי על זה – כי אני לא יודעת מה קורה שם". עוד הוסיפה, "אני גם שוקלת מעבר מקום מגורים, אבל אני לא יודעת לאן. אמנם הילדים שלי גדולים וקל לי לקום וללכת – אבל אני מאוד מחוברת למקום, ויהיה לי מאוד עצוב לעזוב. אני גרה בזכרון בגלל חוף הים המיוחד הזה".

גם עדנה, תושבת זיכרון, מעידה על תחושות דומות: "יש לנו במשפחה תינוק קטן ואשה בהריון וכנראה שאנחנו נתפנה. זה שבמשרד אומרים שאין הנחיות מפורשות לתושבים זה לא אומר שזה לא מסוכן, כנראה שאין למשרד מספיק מידע, או שהוא לא מוכן להודות בזה שהאסדה מזהמת. כשמשהו לא בסדר – צריך להגיד שלא בסדר. פה יש מדיניות של הסתרה שמאוד מטרידה אותנו. אין תקשורת אמיתית בין המשרד להגנת הסביבה לבין הציבור."

תושבים במחאת "שומרי הבית". צילום: ענבל בן יעקב

תושבים במחאת "שומרי הבית". צילום: ענבל בן יעקב

עודד, תושב האזור, מתייחס באופן שונה לדברים: "להתפנות מהבית עבורנו, זה צעד מרחיק לכת גם אם מדובר במאבק מוצדק. בתור מי שגדל בתל אביב, ליד תחנת רידינג, אני חושב שעדיף לעבור לשימוש בגז על שימוש בפחם, כך שעניין הזיהום פחות מטריד אותי. אני דווקא חושש יותר מההקשר הביטחוני – האסדה מאוד קרובה ולפי פרסומים שונים – היא עלולה להיות יעד לפיגועי טרור".

  • כדי לקרוא בהרחבה על הפן הביטחוני במיקום אסדת לווייתן בתחקיר "שקוף"  – לחצו כאן

"מתקפה כימית על אזרחי ישראל", מתוך עמוד הפייסבוק של שומרי הבית

"מהלך שמנציח את אי אמון הציבור" 

לד"ר סיניה נתניהו, לשעבר המדענית הראשית במשרד להגנת הסביבה בין 2011-2018, יש ביקורת חריפה התנהלות המשרד להגנת הסביבה מול האירגונים הסביבתיים בשנים האחרונות. לטענתה המשרד מתנהל באופן ששוחק את אמון הציבור. "חוק אוויר נקי מחייב עריכת שימוע ציבורי לפני מתן היתר פליטה, דבר שנעשה בהקשר של ההיתר השוטף אך לא בוצע בהקשר של ההיתר לתקופת ההרצה של אסדת לווייתן. זה סוג של מהלך שמנציח את אי האמון של הציבור, את אובדן תמיכת הציבור במשרד ואת החלשת מעמדו של המשרד כגורם סמכותי שמחויב למקצועיות ושקיפות", היא הוסיפה, "שיקום אמון הציבור לא יכול להיעשות באופן חד-פעמי וקוסמטי דוגמת שימוע ציבורי בתהליך מתן היתר או שיח ציבורי אחת לכמה זמן כשכמות התלונות גדלה. שיתוף הציבור חייב להיות חלק מהד.נ.א. הארגוני. זו שיטת עבודה".

לדברי ד"ר נתניהו, "בהעדר שיח מקצועי פתוח ורציף, תמיד יגיע שלב בו הציבור ירגיש ננטש ע״י הגוף שצריך להגן עליו. הרי זה בדיוק מה שקרה לאחרונה עם אישור היתר הפליטה לתקופת ההרצה של אסדת לווייתן ע״י המשרד להגנ״ס. המשרד אישר את היתר תקופת ההרצה של לווייתן ללא שימוע ציבורי, פרסם את ההודעה בדבר ההרצה במפתיע וכבר באותו הלילה יישום תכנית הרצת האסדה החל. זה גורם לאובדן אמון הציבורי – שוב הפתיעו את הציבור, הציבור מרגיש מרומה ונבגד".

ד"ר סיניה נתניהו

דר סיניה נתניהו. צילום: לע"מ

ד"ר נתניהו מסכמת את הדברים כך: 

"אזרחי המדינה לא צריכים לחיות בחרדות, לא במפרץ חיפה בקרבת התעשייה הפטרוכימית ולא בדרום בסמוך למכרות פוספטים ולא בקרבת אסדות הגז. המשרד חייב להיות עצמאי ובעל יכולות בקרה בתחום הרלוונטי ואף להיות מסוגל לייצור מידע באופן עצמאי. נדרשים לכך כוח אדם מיומן ומשאבים. התנהלות הציבור מול המדינה בבתי משפט הינה עדות לכשלים של המדינה בניהול התהליך". 

לשאלה האם סביר שארגון "שומרי הבית" יקרא לתושבים להתפנות מבתיהם בתקופת ההרצה של לווייתן, היא עונה:

"אני סבורה שככל שיש חלילה סיכון בריאותי-סביבתי, אז החלטה ביחס לצורך בנקיטת פעולות מנע היא של הגורמים המוסמכים במשרדי הבריאות והגנת הסביבה ולא של ארגוני החברה האזרחית. מצד שני – מרחק של 9-10 ק"מ הוא חצר אחורית והקרבה לאסדה ואופן התנהלות הדברים מול הרשויות גורמת לחשש, בלבול ודאגה בקרב הציבור".

מהמשרד להגנת הסביבה נמסר בנושא:

"כמות הבנזן המרבית הצפויה להיפלט בתקופת ההרצה היא 154 ק"ג, שרובה תיפלט בשני מועדים של עד 76 ק"ג בכל נישוב. המשרד להגנת הסביבה ביצע מודל לפיזור מזהמים לבחינת ריכוזי הבנזן הצפויים בתקופת ההרצה, ועל-פי המודלים לא צפויים חריגה מערכי היעד למזהם בנזן. לאור זאת, אין צפי לחריגה מתקני היעד למזהם בנזן ועל כן, אין הנחיות מיוחדות לציבור".

לתגובה המלאה של המשרד להגנת הסביבה

"המשרד מדגיש כי היתר הפליטה לאסדת לווייתן ניתן לפי חוק אוויר נקי, כדין, תוך שמירה על זכותו של הציבור לקחת חלק בהליך היתר פליטה – כולל ישיבות ודיון ציבורי, תוך העמדת כל הנתונים שהוגשו לבחינת הממונה. במסגרת תנאי היתר הפליטה הוטלו על נובל תנאים מחמירים ומגבלות רבות, וזאת כדי להבטיח איכות אוויר נאותה עבור תושבי האזור. הפעלת אסדת לווייתן היא שלב מהותי במעבר של משק האנרגיה בישראל לדלקים נקיים יותר, והתבססותו על אנרגיות מתחדשות ואגירת אנרגיה וכן שלב הכרחי בדרך לסגירת היחידות הפחמיות המזהמות בתחנת הכוח אורות רבין (יחידות 1-4). המשרד מדגיש כי הגז הטבעי הוא הדלק הפוסילי הכי פחות מזהם, ועל כן רואה בו כדלק מעבר הכרחי בדרך למשק אנרגיה המשלב באופן מיטבי אנרגיות מתחדשות ואגירת אנרגיה. חוק אוויר נקי מגדיר לממונה את שלבי ההליך טרום מתן היתר הפליטה ועד למתן היתר בפועל. כבר בתחילת הליך זה, המשרד להגנת הסביבה פעל לפרסום הבקשה להיתר הפליטה על נספחיה, לרבות מסמכים ומידע נוסף שנדרש לאחר הגשת הבקשה לעיון הציבור – בהתאם להוראות החוק.

לאחר שהמשרד בחן ושקל את הבקשה להיתר פליטה, פורסמה טיוטת היתר הפליטה לעיון הציבור על מנת לאפשר הגשת הערות ציבור על תנאי טיוטת ההיתר בתוך 45 יום מיום פרסום הטיוטה.

לאחר קבלת הערות הציבור, המשרד החליט לקיים דיון פומבי בהשתתפות הציבור, בעל מקור הפליטה, ארגוני סביבה ועוד. נבהיר, כי ההחלטה על קיומו של דיון פומבי נתונה לשיקול דעתו של המשרד בנסיבות העניין – והוא בחר לעשות כן. יתרה מכך, בהמשך לדיון דרש המשרד מנובל אנרג'י מידע נוסף לעניין הרכב הקונדנסט וגם מידע זה פורסם לעיון הציבור בכפוף לסוד מסחרי. למרות שתקופת הערות הציבור, כפי שנקבעה בחוק, חלפה – המשרד אפשר לציבור להעיר על מידע זה במשך שלושה ימים נוספים.

במקביל, המשרד חייב את נובל לפרסם באתר החברה את תכנית ההרצה, הפליטות הצפויות והמועדים הרלוונטיים. נובל מחויבת לעדכן את התאריכים הקריטיים עם התקדמות תכנית ההרצה. כל הפליטות שיהיו בתקופת ההרצה הוצגו במסמכי הבקשה תחת סעיף 3.4 – פליטות לא שגרתיות.

כמו כן, המשרד עדכן בהודעה לעיתונות ב- 6.11.19  על הוצאת היתר הפליטה של תכנית ההרצה. 

נציין, כי בית המשפט המחוזי בירושלים דחה אתמול (א') כל בקשה לצו זמני מטעם שומרי הבית בעתירה שעודנה תלויה ועומדת בבית המשפט. למרות הבקשות הרבות שהוגשו מטעם העותרת, בית המשפט לא קבע כי נפל פגם בהליך מתן היתר הפליטה לאסדת לווייתן או כי המשרד להגנת הסביבה פעל באופן שמנע מהציבור לממש את זכותו במסגרת הערות הציבור. באשר לתקופת ההרצה: כמקובל במתקנים חדשים, כל המערכות, בהן מתקני הטיפול בפליטות, נכנסות לפעילות ונמצאות בהליכי הרצה באופן חד פעמי. לצורך הערכת כמות הפליטות הצפויה בתקופת ההרצה, המשרד להגנת הסביבה ביצע מודל לפיזור מזהמים.

באשר להצהרת נובל לעניין כמות הפליטות – כמו כל מפעל בישראל, בהתאם להוראות חוק אוויר נקי, חלה על בעל מקור הפליטה חובת הגשת הנתונים וצפי הפליטות במסגרת הבקשה להיתר פליטה. המשרד להגנת הסביבה עורך בקרה, מבקש אסמכתאות ומודלים לנתונים השונים. במקרה של אי התאמה, המשרד לא מאשר את הנתונים ובעל מקור הפליטה נדרש להגיש אסמכתאות נוספות, מודלים ונתונים נוספים.

אך נדגיש: המשרד להגנת הסביבה לא מתפעל את האסדה, והאחריות לפרסום המידע היא על בעל מקור פליטה – כמו בכל שאר המפעלים בישראל. במקביל, במהלך תקופת ההרצה המשרד מבצע פיקוח, ניטור ובקרה הדוקים.

המשרד פרסם את אישור התכנית באתרו וכן את המידע שחברת נובל אנרג'י הגישה במסגרת תכנית ההרצה.

מאדם טבע ודין נמסר:

"אדם טבע ודין ימשיך לדרוש שאסדת לווייתן תעמוד בדרישות המחמירות ביותר".

יוני ספיר, יו"ר עמותת "שומרי הבית", התייחס להמלצת הארגון לציבור ביחס לתקופת ההרצה ואמר:

"אנו מריצים מודלים ממוחשבים באמצעות מומחים, כדי לבחון בעצמנו את רמות הזיהום הצפויות להגיע אל החוף בשתי תקופות הנישוב בנות 8 השעות כל אחת.

לצערי איננו סומכים על הסימולציות של נובל אנרג'י ולא על הדיווחים שלהם. עוד יותר מצער כי המשרד להגנת הסביבה לא ביצע סימולציות אלו בעצמו ומפנה אותנו לנובל אנרג'י לקבלת מידע.

המדינה נעלמה כליל בתהליך הזה ואנו מוצאים עצמנו ישירות מול הזכיין המזהם. ככל שהמודלים שלנו יגלו כי ערכי הבנזן שיגיעו אל החוף הינם ברמות מהותיות, גם אם מתחת לערכי הסביבה שקבע המשרד להגנת הסביבה, נמליץ לציבור להתפנות מהאזור על טפיו וזקניו, בשתי תקופות נישוב אלו. איננו סומכים כלל על הכמויות המדווחות על ידי נובל אנרג'י ולכן נקח מרווח ביטחון הולם".

מחברת נובל אנרג'י נמסר:

פרויקט פיתוח לוויתן נתון לפיקוח מחמיר על ידי כל הגופים הרלבנטיים ונובל אנרג'י פועלת בהתאם לחוק ולתקנות הרלבנטיות ובהתאם להיתרים שהוענקו לה.
נובל אנרג'י פועלת בשקיפות ומדווחת כל העת לציבור על התקדמות הפרויקט. עם קבלת היתר הפליטה ביום 6 בנובמבר 2019, התושבים עודכנו כי בתקופה הקרובה תאושר תכנית ההרצה וכי המידע אודותיה יפורסם. המידע על תכנית ההרצה פורסם לתושבים ולציבור מיד עם אישורה על-ידי המשרד להגנת הסביבה.
נוסף לכך נובל אנרג'י מעדכנת את הציבור באופן שוטף באתר " לווייתן| הפרוייקט הלאומי", תוך מתן מענה אישי לכל אדם שפונה לחברה.

יתרה מכך, סדרה של עתירות שנועדו לעכב את הזרמת הגז מלוויתן נדחו כולן על ידי בתי המשפט בישראל. רק השבוע דחה בית המשפט המחוזי בירושלים בקשה לעצור באופן מיידי את הליך הרצת האסדה, וקבע כי הסיכון הבריאותי הנטען "לא הוכח בפועל, והבדיקות עד כה מצביעות כי לא התממש".

יודגש כי מועצת חוף הכרמל, איגוד ערים ונובל אנרג'י הגיעו להבנות לפיהן יתבצע ניטור קבוע על האסדה.
אסדת ״לווייתן״ לא תפגע באיכות האוויר ביבשה, והגז הטבעי שיזרום מהמאגר עד לסוף שנת 2019 יאפשר להביא להפחתה משמעותית נוספת בזיהום האוויר בישראל ולשיפור הבריאות של כולנו.

אנחנו משלמים ביוקר כשאנחנו מתעלמים מהפוליטיקה

רק כשנגלה מעורבות פוליטית, הכנסת תוכל לשמור עלינו מפני תאגידים חזקים

| תומר אביטל |

1. בישראל, שבה נמצא גז למכביר, משלמת כיום חברת החשמל למונופול הגז של יצחק תשובה בממוצע 5.3 דולר ליחידה. כמה עולה למונופול של תשובה להפיק יחידת גז? 40 סנט בלבד. למרות זאת, חברות הגז עדיין מוכרות לנו יחידה במחיר יקר פי עשרה – אחרי שכבר החזירו את השקעתן.

2. כמה זה עולה לכולנו יחד? כ-1.3 מיליארד שקל מדי שנה – רק על הרווח העודף. לפי מבקר המדינה (הקודם, לא המבקר-המפרגן הנוכחי), שילמנו כבר 8.3 מיליארד שקל מיותרים. אפילו הממשלה מודה שהמחיר היה צריך להיות נמוך יותר. זה לא מחויב המציאות. בעולם מחיר הגז צונח. מדינות אירופה, שמייבאות גז, קונות יחידה בכ-3.8 דולר. גם כאן, תשובה מכר בעבר גז לישראל בפרויקט ים תטיס במחיר של 2.47 דולר ועדיין הרוויח.

3. אילו הקואליציה הייתה מטפלת בנושא הזה בקדנציה הקודמת, היינו חוסכים הרבה כסף, מאחר שמחיר הגז הגבוה, מעלה גם את המחיר של כל מה שמושפע ממחיר החשמל, שזה כמעט הכל. אבל הקואליציה עסקה בעצמה, בשעה שחברות הגז המשיכו לגרוף רווחים – והכל מהכיס שלנו. ב-2017 לבדה, תשובה גרף דיבידנדים בשווי 472 מיליון שקל. מאיפה הכסף? מכולנו.

יצחק תשובה

יצחק תשובה

4. האם זהו רווח ראוי על מוצר בסיסי בישראל? מוצר שכל אדם וכל חנות וכל ספק משתמשים בו?

5. לפני ששוחרי השוק החופשי מתרעמים על התערבות ממשלתית – שוק הגז הוא לא חופשי. חברת החשמל לכודה בחוזה מטורלל והמשחק היחיד שיש לה הוא בין מאגרים עם אותם בעלים. אפילו עו"ד צבי אגמון, בא כוחם של נובל אנרג'י ודלק הודה: "לא יכולה להיות תחרות אמיתית כשאני הבעלים בשני המקומות". 

6. אין לי ביקורת על תשובה. מטרתן של חברות היא להרוויח כמה שיותר. זה מה שמצעיד את המשק קדימה. יש לי ביקורת עצומה על נבחרי הציבור שלנו. הם אמורים להקשיב לאנשי העסקים, ואז לאזן את הבקשות שלהם מול האינטרסים שלנו. בפועל, השלטון מתמקד בעצמו, וגורם לכיס לנו להתרוקן עוד יותר. האשמה היא בראש ובראשונה עלינו – שהגענו למצב הזה. מה שמונע פעולה שלנו זו, בין השאר, "בורות רציונלית". רגע, אל תירדמו.

7. בגלל שכולנו עסוקים, אז קשה לעזוב הכול ולצאת להילחם במתווה הגז כדי לשלם פחות 50 שקל בחודש בחשמל. אף שהסכומים המצטברים, הכסף מתחלק בין כל כך הרבה אנשים שאנחנו בוחרים ב"בורות", ומסתפקים בלעשות לייק ולהמשיך הלאה.

8. מי שמרוויח מזה הוא כמובן מי שמנצל את הבורות שלנו לטובתו.

9. הפתרון אמור היה להיות הכנסת. אנחנו מממנים בכמיליארד שקל בשנה את חברי הכנסת, שאמורים לפקח על המשק ועל הממשלה – כך שלא נצטרך להתמקח על דמי ניהול בפנסיה, ולברר שלא עובדים עלינו בביטוח, שאין זיהום אוויר, שמחיר הגז סביר וכן הלאה.

10. הכנסת לעתים עושה את עבודתה. בלי ציניות. עובדה שהיו דיונים על הגז. עובדה שרוב הח"כים לא מושחתים ולא בכלא. אבל יכול להיות טוב יותר. יכול להיות לנו, וצריך להיות, עוד שקלים פנויים רבים בחודש.

11. אז איך להשפיע על הכנסת? אין צורך לרוץ בבחירות. הח"כים הם בובות. בובות מתחלפות של מי שיודע להפעיל עליהם לחץ יעיל. והיום אלה קבוצות לחץ והאנשים הלא נכונים.

12. אז מה כן לעשות? בבחירות האלה, יש לבדוק מה מציעה המפלגה שלך גם בסוגיות כלכליות וסביבתיות. אלה "החיים עצמם". המלצה: מי שלא רוצה לגעת במונופולים – מקומו מחוץ בכנסת. מי שלא מדבר על כלכלה ולא הוכיח את עצמו בסוגיות כלכליות – תשכחו ממנו.

13. בנז'מן קונסטן הזהיר לפני 200 שנה: עלינו להיות מעורבים פוליטית, לא משנה כמה היינו מעדיפים שלא. ערנות היא מחיר החופש. אם נותיר את העיסוק בפוליטיקה לקבוצות לחץ – לא נדע איך לקחת אותה חזרה כשנזדקק לה.

בנז'מן קונסטן

14. אז זה קרה. וכדי לקחת אותה חזרה – צריך לתעדף נבחרי ציבור שלא שוכחים את הציבור. אפשר גם להכפיל כוח. איך? באמצעות התפקדות למפלגה או בתמיכה בארגונים שמסייעים בטיפול בבורות הרציונלית.

15. כן, בשנים האחרונות קמה כאן חברה אזרחית, שלמדה מה עקום בכללי המשחק ופועלת לתקן אותם, תוך כדי פנייה יעילה לנבחרי הציבור. כל אחד שמצטרף לארגון שכזה משנה את יחסי הכוחות לטובת הציבור. זה קריטי, במיוחד בימים אלה של טירוף פוליטי שבהם נראה שהפוליטיקאים, יותר מתמיד, עסוקים בלשמור על הכיסא. 

 

 

מנהל התוכנית הלאומית להפחתת פליטות גזי חממה: "אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לא לעמוד ביעדים". ראיון מיוחד

להיפטר מהפחם, לעבור לבנייה ירוקה, להגביר את השימוש באנרגיית השמש ולהשתמש ברוח רק היכן שאפשר • ד"ר גיל פרואקטר, מנהל תחום אנרגיה ושינויי האקלים במשרד להגנת הסביבה, לא רואה עתיד אחר מלבד אנרגיה מתחדשת • מי שלא יבין זאת ויפעל בהתאם, הוא מזהיר, ישלם ביוקר – בכסף ובבריאות • האם המדינה עושה מספיק בשביל להפחית את השימוש בדלק מאובנים (פחם, נפט וגז) ולעמוד ביעדי הפליטה הבינלאומיים?

| ליאורה אמיתי |

ציון דרך מדאיג נרשם לפני שבועות אחדים: לראשונה מאז התפתח המין האנושי, עלו רמות הפחמן הדו־חמצני באטמוספירה על 415 חלקים למיליון. "אנחנו לא מכירים כוכב לכת כזה", מתריע אריק הולטהאוס, מטאורולוג פעיל בתחום שינויי האקלים. "רמות הפחמן הדו־חמצני לא עלו מעל 300 ppm ב־800 אלף השנים שקדמו למהפכה התעשייתית", הוא מסביר, "ממחקר שנערך באפריל האחרון, שבו השתמשו במודלים ממוחשבים, עלה שרמת הפחמן הדו־חמצני כיום היא הגבוהה ביותר זה שלושה מיליון שנים".

המעקב אחר עליית רמות הפחמן במאונה לואה, הוואי

בעיצומם של גלי החום הראשונים של הקיץ הישראלי, ולאחר חורף גשום למדי, ביקשנו להבין מה צופן העתיד בתחומי האנרגיה, הכלכלה וזיהום האוויר והאם המציאות הולכת להשתפר או להחמיר.

ד"ר גיל פרואקטור, המנהל את תחום האנרגיה ושינויי האקלים במשרד להגנת הסביבה, הוא אחד המומחים המובילים בנושא. פרואקטור, בעל תואר שני במינהל ציבורי מאוניברסיטת הרווארד ודוקטורט מ־Imperial College London, עובד במשרד להגנת הסביבה מאז 2010, ובין השאר הוביל את הוועדה הבין־משרדית לגיבוש התוכנית הלאומית להפחתת פליטות גזי חממה בישראל ואת הצוות המקצועי שגיבש מתווה להפסקת הפעלת 4 היחידות מבוססות-הפחם המזהמות ביותר בתחנת הכוח אורות רבין בחדרה. לפני הצטרפותו למשרד עבד כיועץ בתחום האנרגיה ושינויי האקלים בחברת SKM בבריטניה.

ד"ר גיל פרואקטור, מנהל תחום אנרגיה ושינויי אקלים במשרד להגנת הסביבה

לדברי פרואקטור, ישראל עומדת ביעדי התוכנית הלאומית להפחתת פליטות גזי חממה. בשנה וחצי האחרונות הצליחה הממשלה לקדם מהלכים המאיצים את עקומת הגידול של אנרגיה מתחדשת, בעיקר על ידי התקנות של מתקנים סולריים קרקעיים. "אני מעריך שעד 2020 נתקרב ליעד של 10%, כלומר נעמוד על כ־9%", הוא אומר. היעד של 17% ב־2030 הוא נמוך מדי וצריך להעלותו. בשלוש השנים האחרונות היו שינויים רבים, שמעלים כעת את הדחיפות מחד ואת הכלכליות מאידך בהגדלת היעדים. הפוטנציאל הגדול של אנרגיה מתחדשת בישראל אינו קרקע, אלא מבנים. שטח בנוי הוא המשאב היחיד שרלוונטי לאנרגיה מתחדשת, והוא גדל מדי שנה וגם יגדל בקצב מואץ בעשורים הבאים. לכן הדרך לעמוד ביעדים ואף להגדילם היא לחייב תקן בנייה ירוקה ולייצר את האמצעים שיאפשרו הן תקן בנייה ירוקה והן מבנים מאופסי אנרגיה.

מהם מבנים מאופסי אנרגיה?

בנייה ירוקה ומבנים מאופסי אנרגיה משלימים זה את זה. בישראל נבנות רבבות יחידות דיור, וב־20 השנים הקרובות צפויות להיבנות עוד יותר מ־2 מיליון. אנחנו חייבים להימנע מבניית מבנים כפי שבונים כעת. אלו מבנים שאינם יעילים מבחינה אנרגטית, הם בזבזניים מבחינת צריכת האנרגיה והמים וגם עשויים חומרים שאינם בריאים למי שחי בתוכם. המבנים הללו יישארו איתנו לפחות עוד 40 עד 60 שנה.

אנחנו חייבים לפעול כדי ש־100% מהמבנים בישראל ייבנו על פי תקן בנייה ירוקה כוכב אחד. אנחנו כמובן רוצים יותר מכוכב אחד, כלומר מבנים שהם יעילים מבחינה אנרגטית ומסוגלים לייצר את שאר צריכת האנרגיה שלהם בעצמם – אלו מכונים מבנים מאופסי אנרגיה.

בשנת 2013 העבירו הרשויות המקומיות ב"פורום ה־15" (העיריות בישראל אשר אינן נזקקות למענקי מדינה לקיומן, שהן הגדולות ביותר בארץ פרט לירושלים – ל.א.) החלטה שלפיה כל המבנים בתחומן צריכים לעמוד, לכל הפחות, בתקן בנייה ירוקה. המשרד להגנת הסביבה פועל כעת בכמה מישורים. המטרה היא לכלול את תקן הבנייה הירוקה בהחלטת ממשלה, ואנו גם עובדים עם השותפים במינהל התכנון ובממשלה כדי שהתקן יחויב בכל הארץ. אנחנו סבורים שזה נכון מבחינה כלכלית ובריאותית ולא רק בהיבט הסביבתי. זהו מהלך שיוביל חד־משמעית להורדת יוקר המחיה. מיד עם הקמת הממשלה החדשה, אנחנו רוצים להוסיף את הסעיף של חיוב בנייה ירוקה ולעדכן את היעדים של התוכנית הלאומית להפחתת זיהום האוויר.

כלומר החזון הזה עדיין לא התממש.

זה קורה בפורום ה־15, כלומר ביותר מ־50% מהתחלות הבנייה שם, בזכות המנהיגות הראויה לציון שראשי הפורום הפגינו. אבל בשאר הארץ לא.

ב־2015 רצינו לכלול בנייה ירוקה כתקן בהחלטת הממשלה ולא הצלחנו, אבל כעת ננסה להביא זאת שוב לממשלה החדשה. חיוב התקן יאפשר לנו גם לעמוד ביעדי התוכנית ואף להגדיל את האחוזים עד 2030.

אבל זאת לא הדרך היחידה, אנחנו רואים היום במכרזים התחרותיים החדשים של רשות החשמל למתקנים קרקעיים של אנרגיה סולרית שהם זולים יותר מהאלטרנטיבה הקונבנציונלית. כלומר, עלות הייצור של קוט"ש סולרי הוא זול יותר מעלות הייצור במתקני גז או במתקני פחם. וכל זה לפני שחישבנו את העלויות החיצוניות, כלומר העלויות למשק כתוצאה מתחלואה ומתמותה מזיהום אוויר.

מלבד זאת, גם המחירים של מתקני אנרגיה סולרית על גגות בתים הוזלו באופן דרמטי בשלוש השנים האחרונות,  והם ממשיכים לרדת. וכעת, עם ההתפתחות של הטכנולוגיה המשלימה וההכרחית של אגירה (יכולת לשמור אנרגיה בבתים המייצרים אותה, ללא צורך להחזירה לרשת החשמל – ל.א.), אפשר לומר בוודאות שאפשר לשנות את הפרדיגמה של הישענות על אנרגיה קונבנציונלית. אנחנו מובילים כעת תוכנית לגיבוש חזון למעבר לכלכלה דלת פחמן עד שנת 2050. הגז הטבעי הוא דלק מעבר, בדרך למשק נטול דלקים פוסיליים, משק בריא שמייצר את האנרגיה שלו בצורה נקייה וגם צורך אותה בצורה יעילה – כלומר לא רק להדביק את הביקוש, אלא גם לצמצם אותו באמצעות התייעלות אנרגטית – מבנים יעילים שאינם צורכים הרבה אנרגיה וייצור מקומי שמקטין את איבודי ההולכה. הכוונה היא, למשל, שמתקן אנרגיה סולרית בערבה צריך לשנע את החשמל למרכז, ולפיכך יש איבוד הולכה גדול וגם יש צורך לשדרג את רשת ההולכה – מה שדורש השקעות ניכרות.

ובינתיים מקודמות הרבה תוכניות להקמת תחנות ייצור חשמל על גז.

כל תחנת כוח חדשה שתקום, תישאר איתנו 40 שנה לפחות, מה שמקבע את פליטות הפחמן ומרחיק אותנו מהאפשרות לעמוד ביעדים להפחתת גזי החממה – וזו בעיה גדולה. חלק מהתוכניות מוצדקות, למשל התוכנית של של "דלק מעבר", כלומר מעבר הדרגתי מהפחם ומתזקיקי הנפט הנוזליים – סולר ומזוט – שהם הדלקים הכי מזהמים ומהם אנחנו רוצים להיפטר.

בטווח המיידי אנחנו רוצים לממש את החזון להפסקה מוחלטת של השימוש בפחם עוד לפני 2030, כבר ב־2025. כיום יש עשר יחידות פחמיות, מתוכן יחידות 1-4 באורות רבין, שהן הכי מזהמות בישראל, ולכן הובלנו, בשיתוף משרד האנרגיה, את ההחלטה ההיסטורית שהתקבלה לפני שלוש שנים, לסגירתן עד לחודש יוני 2022. כדי לממש את ההחלטה הזו, יש לפעול כעת להקמת האלטרנטיבה – מחז"ם, שהיא תחנת כוח מסוג מחזור משולב. אותן ארבע יחידות ישנות שאנחנו רוצים שתיסגרנה כמה שיותר מהר מאחר שהן מביאות לתחלואה ולתמותה שחייבים לעצור.

הגז הטבעי עדיין מזהם, אבל מבין הדלקים הוא המזהם פחות, לכן חייבים לעבור בהקדם מפחם לגז טבעי.

בד בבד חייבים להגדיל כמה שיותר את הנתח של האנרגיות המתחדשות ולתכנן אסטרטגית את כלל התשתיות של ישראל, כך שהגז הטבעי יהיה רק דלק מעבר ושב־25 השנים הקרובות נבצע את המהלך המשקי המורכב מאוד והמאתגר של מעבר מגז טבעי למשק נטול דלקים פוסיליים, משק המבוסס על אנרגיות מתחדשות. זה לא יקרה בן לילה, ולכן אנחנו פועלים לגיבושם של חזון ומפת דרכים למעבר לכלכלה דלת פחמן. יחד עם ה־OECD ועם מומחים מהארץ ומהעולם הקמנו צוות בין־משרדי גדול. אבל זה תהליך ארוך טווח.

כאמור, בטווח המיידי רוצים לחייב תקן בנייה ירוקה, להגדיל את הייצור של האנרגיות המתחדשות, לסגור את הפחם ולתכנן עתיד נטול דלקים פוסיליים.

מהו, נכון להיום, התמהיל של מקורות האנרגיה המתחדשת?

יותר מ־80% מהאנרגיה המתחדשת בישראל היום מופקת מאנרגיית השמש. הרוב מגיע ממתקנים קרקעיים, שיותר מ־60% מהם מקורם במתקנים סולריים בטכנולוגיה של PV (פוטו-וולטאי, תא סולארי, המייצר חשמל מאור השמש – ל.א.) והשאר ממתקנים של שוקת פראבולית – אותם 240 מגה ואט של אשלים – שני השדות הגדולים שנפתחו. זוהי טכנולוגיה ישנה יותר. אבל הרוב המכריע הוא מ־PV וגם כל המיזמים לעתיד יהיו מ־PV ועוד מעט מאנרגיית רוח. יש כרגע פרויקטים של אנרגיית רוח במקומות כמו עמק הבכא ורמת סירין, שעתידים לקום, אבל לא בהיקפים של ה־PV, כי יש הרבה מאוד בעיות עם הטכנולוגיה הזאת. יש גם מעט מאוד ייצור חשמל מביו גז, ביומסה.

למה המדינה לא מקדמת ומסבסדת את הכיסוי של הגגות הקיימים ב־PV?

לפני כחודש וחצי הסתיים מכרז של רשות החשמל לגגות פרטיים ומסחריים. היה ביקוש יוצא מן הכלל, ומתוכננים מכרזים נוספים לגגות שאינם מנוצלים ויותקנו בהם PV. אנחנו רוצים שתהיה רגולציה מחייבת לגגות עתידיים וכן לאפשר ולתמרץ הקמת PV בפרויקטים של התחדשות עירונית כמו תמ"א 38 ופינוי־בינוי. המחירים של PV  בעולם יורדים דרמטית, ולכן עלות ההתקנה יורדת באופן ניכר ועלות התפעול היא אפסית כמעט. עלות ההחזר היום היא 4-5 שנים, והמחירים ממשיכים לרדת בעולם וגם בישראל.

ישראל משתרכת מאחורי מדינות אירופה, למרות שהיא שטופת שמש

קשה להבין מדוע ארצנו משתרכת, בהפרש ענקי, מאחורי מדינות אירופיות בפריסת תאי אנרגיה סולארית – למרות שהן נחשפות לשמש הרבה פחות מישראל. איך אתה מסביר את זה?

לאחרונה ביקרתי בפולין, מדינה ללא אור שמש רב לכל הדעות, בטח בהשוואה לישראל. עם זאת, נוכחתי לראות כי אפילו שם הותקנו פנלים אנכיים על קירות בניינים שלמים, המכוסים כולם PV (תאים סולאריים). לממשלה לקח זמן להסיר חלק מהחסמים הביורוקרטיים והרגולטוריים ולהאיץ את קידום הנושא. אבל בשנה וחצי האחרונות חל שינוי, ורשות החשמל ראויה לציון בהקשר זה. אנחנו רואים שיפור ניכר. כבר בעוד חצי שנה נוכל לראות עלייה מהירה מאוד בהתקנות PV אחד הדברים הקריטיים שגרמו לכך הם היעדים שהצבנו. ברגע שנקבעו היעדים, הממשלה התיישרה בהתאם, וכעת אנחנו רוצים לשדרג אותם.

בניין מכוסה בתאים סולריים

יש לנו התחייבויות בינלאומיות במסגרת יעדי התוכנית?

ראשית, אנחנו מחויבים ליעדים שלהם התחייבנו ועליהם הצהרנו בפרוטוקול אמנת האקלים, שנחתמה ב־2015 בידי כל המדינות, ובהן ישראל. יש שם יעדים להפחתת גזי חממה ב־2030, ואנחנו מחויבים לכך כמו כל שאר המדינות. בשלב המיידי אין סנקציות על אף מדינה, אבל יש לחץ גובר והולך, בייחוד בקרב מדינות ה־OECD, שהתאמצנו מאוד להיות חלק מהן. לכן הציפייה מאיתנו גדולה מאוד.

שנית, באותה אמנת אקלים מ־2015 התחייבו מדינות העולם להכין בתוך חמש שנים, כלומר עד סוף 2020, תוכניות ארוכות טווח שצופות אל מעבר ליעדים שסומנו ל־2030 ולעבור לכלכלה דלת פחמן עד שנת 2050. חלק נכבד ממדינות ה־OECD – גרמניה, בריטניה, בלגיה, צרפת ומדינות נוספות – השלימו תוכניות למעבר לכלכלה דלת פחמן. ארה"ב השלימה את התוכנית הזו בשלהי כהונתו של הנשיא אובמה. מדינות כמו הודו וסין, יפן וקוריאה הדרומית מצויות בעיצומו של התהליך הזה. ברמה הבינלאומית אנחנו ודאי חלק מתהליך זה, ואנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לא לעמוד ביעדים, שכאמור נדרשים לעדכון. ב־2020 נעמיק את היעדים.

2020 זה מחר בבוקר.

כן. כפי שאמרנו, התהליך הרב־מגזרי כבר החל – והוא כולל מלבד משרדי הממשלה גם את הרשויות המקומיות, התעשייה, המסחר והחברה האזרחית – והוא יסתיים בסוף 2020. לא פחות חשוב מכך, המוטיבציה, הצורך, ההכרח והדחיפות להפחתת פליטות גזי חממה מגיעים בראש ובראשונה מהאינטרס הישראלי הפנימי, חוץ מהמחויבות לתהליך הבינלאומי. הפחתת גזי חממה היא כורח שמביא ליעילות כלכלית, לבריאות וגם לשמירה על הסביבה, וזהו אינטרס ישראלי ולא רק בינלאומי. משק דל פחמן, זה הכיוון שכל העולם מוביל אליו, ולכן על הזיהום ישלמו. כלכלה מוטת יצוא, הרוצה לייצא מוצרים ושירותים לחו"ל – אם היא לא תתייעל ותפחית את עוצמת הזיהום שלה, הסיכוי שהיא תוכל למכור ילך ויקטן. העולם – האיחוד האירופי וגם מדינות אחרות כמו הודו וסין – מתחיל לתמחר את הזיהום. לכן עלינו להיערך ולהוביל, כדי לא להשתרך מאחור.

זה גם מעניק לנו הזדמנויות. אנחנו תמיד מתגאים בחדשנות הישראלית, ויש כאן פוטנציאל בהיקף של מיליארדי דולרים, שיכולים להפוך למנוע הצמיחה המרכזי של ישראל בעשור הקרוב, אם רק נדע לנצל ולמנף את ההזדמנויות. אבל קודם כל עלינו לשמש דוגמה כאן, בארץ.

כבר יותר מעשור מלוות אותנו אמירות כאלו, אבל כשבוחנים את ההבדל בין היכולות הללו ובין הביצוע, מוצאים פערים גדולים, ולכן אנחנו לא מצליחים להוביל. כיצד מתמודד עם זה המשרד להגנת הסביבה?

המשרד להגנת הסביבה, בשיתוף משרד הכלכלה, מיישם תוכניות לתמיכה בקלינטק ובחדשנות הישראלית בתחומי הסביבה. כבר שנים הם מסייעים ומיישמים תוכניות של מענקים. בהיתרי הפליטה שהמשרד נותן למפעלים, אנחנו מחייבים את המפעלים הגדולים בישראל להתייעל אנרגטית  ולהפחית זיהום אוויר. הרגולציה עוקבת אחר יישום התהליכים שהופכים את התעשייה שלנו ליעילה ולנקייה יותר.

יחד עם השותפים שלנו בממשלה גיבשנו ועדכנו את התוכנית להפחתת גזי חממה, ואנו גם מבקשים לגבש החלטות נוספות מיד לאחר שתקום הממשלה, כדי שהיא תציב יעדים נוספים ועמוקים יותר, ההכרחיים כדי להצעיד את המשק שלנו קדימה. זו חבילה מתמשכת, ויש עוד הרבה מה לעשות, אבל אסור להתעלם מההישגים שהצלחנו לקדם מאז שנת 2015.

תחנת הכוח הסולרית באשלים – מגדל השמש

בראשית מרץ השנה התפרסמה תכנית של משרד האוצר ורשות מקרקעי ישראל לשינוי מהותי באזור מפרץ חיפה תוך כדי פינוי בתי הזיקוק והתעשייה המזהמת שם. התייחסת להפחתה בשימוש בפחם ולסיום השימוש במתקן היצור מפחם באורות רבין, מה בעניין תהליכי ייצור תזקיקי הנפט למיניהם במדינת ישראל, שגם הם כידוע מזהמים, מחליאים והורגים, לא פחות מפחם. האם נמשיך לייבא דלק גולמי ולזקק אותו כאן, או שנייבא דלק מזוקק בעשורים הקרובים?

לגבי מפרץ חיפה, אינני רוצה להתייחס כי אינני המומחה לעניין ורצוי לפנות למומחים אצלנו במשרד להגנת הסביבה.

האם נמשיך לייבא דלק גולמי ונזקק אותו או נייבא דלק מזוקק בעשורים הקרובים?

באופן כללי ורחב יותר, אנחנו מובילים תהליך רב־מגזרי שמטרתו היא מעבר לכלכלה דלת פחמן מתוך הבנה עמוקה של האינטרס הכלכלי, הבריאותי, הטכנולוגי והסביבתי של ישראל, וכחלק מהמגמה העולמית.

המשמעות היא מעבר מכלכלה המבוססת על דלקים פוסיליים (מאובנים) – פחם, גז טבעי ותזקיקי נפט או נפט בכלל –  לכלכלה שמשוחררת מכל אלו ומייצרת את כל האנרגיה שלה ממקורות מתחדשים, שהם נקיים בהגדרה.

יש מדינות שכבר השלימו את תהליך גיבוש התוכנית והחזון שלהן, ונמצאות בשנים הראשונות של יישום האסטרטגיה. למשל גרמניה, מדינה מתועשת, שהתעשייה בה משתמשת בדלקים שהם תזקיקי נפט. נוסף על כך מתניידים שם בכלי רכב עם מנועי בעירה פנימית המונעים בדלקים. כחלק מתוכנית המעבר לכלכלה דלת פחמן, גרמניה עוברת לתחבורה חשמלית ולייצור חשמל באנרגיה מתחדשת. כעת הם בשלב של מעבר הדרגתי מייצור אנרגיה תרמית בדלקים לייצור אנרגיה תרמית על ידי חשמל בחלק מענפי התעשייה.

נוסף לכך, גרמניה משקיעה מיליארדי אירו בפיתוח טכנולוגיות Power to Liquids – שימוש באנרגיה מתחדשת  לייצור דלקים נוזליים, ללא פליטות. למשל אלקטרוליזה לייצור מימן, שאותו אפשר לשרוף במנוע בעירה פנימי, ללא זיהום. כל המדינות הללו זונחות בהדרגה את השימוש בדלקים פוסיליים. לשם מובילה המגמה העולמית.

דוגמה נוספת לכך היא האיחוד האירופי, שפרסם תוכנית בעלת חשיבות רבה מאוד שמשנה את האופן שבו מייצרים פלסטיק ומשתמשים בו, והיא מתפרשת על פני כ־20 שנה, עם יעדים אגרסיביים מאוד. פלסטיק מיוצר מתזקיקי נפט. אם זו ההנחיה של הדירקטיבה האירופית, ויש לאירופים את הכוח להתוות את התעשייה כולה, ישראל לא יכולה להישאר מאחור.

נתוני צריכת אנרגיה בגרמניה ב-2018. משקיעה מיליארדים בפיתוח טכנולוגיות של אנרגיה מתחדשת.

בעבר היה פער גדול בין ההנחיות של הדירקטיבה האירופית לבין החוק ומה שקורה בפועל אצלנו. אתה רואה את הפער הזה מצטמצם?

חד־משמעית. אני רואה שהפעולות שאנחנו עושים, שהאחרונה בהן הייתה ב־16 באפריל, אז התכנסנו לדון בנושא המעבר לכלכלה דלת פחמן בתחום התעשייה וכלכלה מעגלית, שני נושאים שמתחברים זה לזה. הדיון נערך בהובלה של משרד הכלכלה, בשיתוף איתנו ועם התאחדות התעשיינים ומומחים מהארץ ומהעולם. השתתפו בכנס גם תעשיינים משלושה סקטורים מרכזיים, בהם הפלסטיק, והוא עסק באמצעי המדיניות והדרכים שבהן הממשלה תקדם את הנושא של כלכלה מעגלית, כך שהשימוש בפלסטיק, לדוגמה, יקטן אך המחזור שלו יגדל, עד שלא תהיה פסולת של פלסטיק.

ומה לגבי הזיהום מאסדות הגז?

אבל מול החזון והכוונות המרשימות שפירט ד"ר פרואקטור ישנה המציאות בישראל. התעשייה הישראלית לא תמיד רואה עין בעין את היעדים, הרצונות והחזון הירוקים האלו, והיא ממשיכה לנקוט את מדיניות ה"עסקים כרגיל". וישנן גם אסדות הגז שהתגלה מול חופי ישראל, ספקיות האנרגיה של העתיד הנראה לעין.

האם בחישובים שנעשו בשנת 2015 על סך הפליטות המתוכננות העתידיות הובאו בחשבון פליטות המתאן של אסדות הגז? הרי בשלב החתימה של הסכמי פריז, המידע על האסדות עוד לא היה בנמצא.

השבנו על השאלה הזאת בדיון בכנסת, בוועדת משנה של ועדת הטכנולוגיות, ומי שהובילה אותו הייתה ח"כ יעל כהן־פארן. את פליטות המתאן אנחנו ממירים לערכים של co2, שזה המכנה המשותף של כל גזי החממה הנמדדים בעולם. הפליטות מהאסדה עצמה הן קטנות מאוד־מאוד, וזה לחלוטין זניח לעומת סך הפליטות של ישראל, ולכן אין להן שום משמעות על מצאי הפליטות שלנו. מי שמפרסם את מצאי הפליטות לפי הכללים וההנחיות של האו"ם, היא הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס). הם מפרסמים את כל הפליטות של ישראל, לפי הנחיות של אמנת האקלים ולפי פרוטוקול מסודר, ויש על כך בקרה בינלאומית מטעם האו"ם. כשמסתכלים על המספרים של הלמ"ס, אפשר לראות שהפליטות של ישראל הן במיליונים של טונות, ולכן הפליטות של האסדה "תמר" הן מזעריות ביחס לפליטות של ישראל. גם ההסבר לכך הגיוני, שהרי מתאן הוא המוצר שלהם. לנובל אנרג'י יש אינטרס מובהק, להבדיל ממזהמים אחרים, להפחית למינימום את פליטות המתאן, כי כל פליטה היא הפסד כספי. מה גם שמתאן הוא חומר דליק, כך שיש אינטרס ביטחוני ובטיחותי להפחית פליטות למינימום. ובראייה קדימה, פליטות המתאן שצפויות להיות מהאסדה הנוספת, "לווייתן", יהיו גם הן זניחות.

אסדת גז. הזיהום מן האסדות של ישראל "זניח", לטענת ד"ר פרואקטור

"הפוטנציאל בטורבינות רוח בישראל הוא קטן"

נושא אחר, שגם עליו מתנהל דיון ער, הוא קידום תוכניות טורבינות רוח. יש לא מעט התנגדות בקרב הציבור לתוכניות הללו. המתנגדים להן טוענים שיש בישראל התנגשות בין התוכניות לקידום אנרגיית רוח לבין נושאי שמירה על הסביבה: פגיעה בשטחים הפתוחים, בציפורים ובעטלפים ובצורכי ביטחון. המשרד להגנת הסביבה בחן את היוזמות לקידום תוכניות טורבינות רוח על רקע קונפליקטים אלו וגם על רקע שינויי האקלים? יש תחזיות אם בעתיד יהיו יותר או פחות רוחות בישראל?

אנרגיית רוח היא אנרגיה מתחדשת אך היא פוגעת בבעלי כנף, מה שמחייב בחינה ותמרון בין האתגרים הללו. לאנרגיית רוח יש פוטנציאל מסוים בישראל, ואיפה שמבחינה סביבתית, לאחר מיפוי מפורט שנערך, הנזק יהיה גדול – אנחנו נתנגד. אבל יש מקומות שבהם אפשר להקים פרויקטים של טורבינות רוח כי הנזק הפוטנציאלי לבעלי כנף הוא קטן יותר. תמיד צפוי להיות נזק, ולכן ברמה של משוואה עם משתנים לפי נדירות המין והתדירות שלו, אנחנו ורשות הטבע והגנים יודעים להעריך את הנזק שעלול להיגרם לבעלי הכנף. בחלק מהמקומות אישרנו פרויקטים ותמכנו בהם ובחלק לא. זה אתגר אמיתי, גם מבחינת הזווית של משרד הביטחון.

זווית נוספת וחשובה מאוד היא תופעת הנימב"י (Not in my backyard). יישובים מתנגדים מסיבות של נראות, רעש, ואולי גם תדמית, ולא רוצים טורבינות גבוהות בחצר ביתם.

יש עשרה פרויקטים, נוסף לאלו הקיימים, שכבר מקודמים. אבל הפוטנציאל בתחום הזה הוא קטן כי כדי שמיזם כזה יהיה כלכלי צריך מהירות רוח גבוהה מ־5 מטר בשנייה בממוצע.

אפשר להפיק רווח כלכלי אם ממקמים את טורבינות הרוח בים, אבל במזרח התיכון קרקעית הים מעמיקה מהר מאוד ולכן העלויות גבוהות הרבה יותר מאשר בים הצפוני באירופה, למשל, שם הקרקעית רדודה ואפשר לבנות חוות רוח ענקיות שמייצרות הרבה מאוד אנרגיה, כי עלויות ההקמה אינן גבוהות.

אנרגיה מתחדשת – צורך סביבתי, חברתי וביטחוני

כיצד רואה המשרד את האיזון בין הבנייה המואצת שנדרשת בישראל, והפיתוח שמסביבה, לבין הצורך להגן על הטבע ועל השטחים הפתוחים?

אחד התפקידים של המשרד להגנת הסביבה הוא להיות שומר הסף של השטחים הפתוחים מפני בנייה ופיתוח לא אחראיים שלא מביאים בחשבון את השיקולים של השמירה על הסביבה ועל בעלי החיים, היום וגם לדורות הבאים. צריך שיהיה למדינה ולמשרד להגנת הסביבה, וכמובן לאזרחים עצמם, אינטרס חזק מאוד לדאוג שהתרחבות אורבנית של שטחים תוגבל עד כמה שאפשר ושיהיה ציפוף של מרכזי הערים. לא לבנות ערים חדשות או להרחיב ערים קיימות כמו אותה תוכנית ספדיה מפורסמת (שרצתה להרחיב את ירושלים על כל השטחים הירוקים במבואות העיר). לכן המדיניות היא לתעדף גגות ומבני מגורים לפרויקטים של אנרגיה סולרית ולא פרויקטים זוללי שטח כמו מתקנים קרקעיים ופרויקטים של אנרגיית רוח.

הזכרת קודם לכן את ההתפתחות ביכולת האגירה הביתית של אנרגיה. זו טכנולוגיה שיכולה ליצור מצב, שמלבד הפחתת הפליטות וייצור אנרגיה נקייה, יקודמו גם ערכים נוספים: הפן חברתי, העברת ההון מתאגידים לאזרחים, וגם אלמנט ביטחוני – עצמאות אנרגטית לתושבים, שעשויה לבטל את האיום של פגיעה בתחנות כוח. אנחנו יכולים להגן על עצמנו גם מהבחינה הזאת?

נכון. זה צריך לבוא דרך העלאת היעדים להתחדשות עירונית, שבמסגרתם יקומו מבנים מאופסי אנרגיה במרכזי הערים. ולגבי ביטחון אנרגטי ויציבות הרשת – בכל הארגונים והמוסדות, במשרד הביטחון ובצה"ל, מבינים היום שייצור אנרגיה על מבנים ונכסים מאפשר להם זמן פעולה רב יותר במצב חירום, כשאין אספקת חשמל, בין אם זה כתוצאה ממלחמה ובין אם כתוצאה מתאונה או תקלה.

ויש את האלמנט החברתי – היום ערי פורום ה־15 מחייבות את תקן הבנייה הירוקה, ודווקא ברשויות החלשות יותר, הפריפריאליות, שבהן התושבים הם בעלי יכולות כלכליות נמוכות יותר, המבנים נבנים בצורה לא יעילה, ללא תקן בידוד, ואז, במקום להקטין את הפערים אנחנו מגדילים אותם, כי התושבים בערים הללו יצטרכו להשקיע יותר אנרגיה בחימום או בקירור, למשל. במשרד להגנת הסביבה פועלים לחיוב תקן בנייה ירוקה בכל הארץ. זה אינטרס לאומי שלנו, שמטרתו להוזיל את יוקר המחיה. סטנדרט אחיד וגבוה של בנייה ירוקה בכל הארץ יביא להורדת יוקר המחיה ולשיפור הבריאות שלנו, וכמובן לחיסכון למשק בדרך של אנרגיה מתחדשת והתייעלות אנרגטית. היתרונות הם גדולים כל כך, שחייבים לפעול ברמה הלאומית.