פוסטים

הפרצה שיכולה להפוך את נתניהו לשליט יחיד אחרי הבחירות

כשגנץ ונתניהו תפרו את הממשלה הדו-ראשית הנוכחית במהלך בזק, כל הנורות האדומות דלקו ● עכשיו הן מהבהבות: גנץ חייב להיות חבר כנסת כדי שכחול לבן יהיו חלק מהממשלה. אם לא יעבור את אחוז החסימה או יפרוש, והבחירות שוב לא יוכרעו – הליכוד ירכיב ממשלת מעבר לבדו ● טור בדרך לבחירות 2021

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

בתחילת פברואר יעלו נציגי המפלגות לכנסת וירשמו את מפלגותיהם לבחירות לכנסת ה-24. על פי הסקרים, מפלגת "כחול לבן" של בני גנץ נאבקת עם אחוז החסימה. אך השאלה אם נמשיך לראות את גנץ במשכן או לא, אינה רק עניין של חיבה או סלידה מפועלו. לאפשרות שלא יצליח לעבור את אחוז החסימה יכולות להיות משמעויות מרחיקות לכת.

בנימין נתניהו ובני גנץ. שינו את החקיקה ולא חשבו על ההשלכות (צילום: יהונתן סמייה, דוברות הכנסת)

התרחיש המדאיג הוא כזה: נניח שבתום הבחירות הבאות, רביעיות בתוך שנתיים, נישאר במבוי סתום פוליטי וראשי המפלגות לא יצליחו להקים ממשלה. הכנסת ה-24 החדשה תוקם, אך הממשלה תהיה ממשלת מעבר עד לבחירות הבאות. הממשלה הזו הייתה אמורה להמשיך את האופי המאוזן שתפרו יחד גנץ ונתניהו בסיבוב הנוכחי: ממשלה פריטטית דו-ראשית. 

עוד כתבות ב"שקוף":

אך אם גנץ אפילו לא יעבור את אחוז החסימה ולא ייבחר כח"כ – כחול לבן לא תוכל להיות חלק מהממשלה. במצב כזה, מגדל הקלפים המלאכותי שבנו שתי המפלגות עלול לקרוס בבת אחת ולהפוך את בנימין נתניהו לשליט יחיד ואת מפלגת הליכוד לבדה לזו שמרכיבה את הממשלה. זה לא נגמר פה: בלי כחול לבן לא יהיה פיקוח מידתי בקלפיות וייתכן חשש ממשי לפגיעה בטוהר הבחירות.

תקדים משפטי בדרך

הממשלה ה-35 הוקמה כממשלה פריטטית (שוויונית). שני ראשים הושבעו לממשלה – נתניהו וגנץ – וכל אחד מהם מינה את שריו. כל שר הושבע לתפקידו עם זיקה לאחד מראשי הממשלה, המכהן או החלופי, כך שהאחד לא יכול לפטר את שריו של האחר ולהיפך. 

לפי החוק גם מי שאינה חברת כנסת יכולה להיות שרה. כלומר, שרה בכללה לא חייבת להיבחר לכנסת וגם יכולה להתפטר מהכנסת כדי לאפשר לח"כ אחר להיכנס במקומה (החוק הנורבגי). לעומת זאת, ראש הממשלה וגם ראש הממשלה החליפי חייבים להיות חברי כנסת, כפי שנכתב בחוק יסוד הממשלה: "ראש הממשלה, ובממשלת חילופים – גם ראש הממשלה החלופי – יהיה מבין חברי הכנסת; שר אחר יכול שיהיה שלא מבין חברי הכנסת". 

כל עוד לא הושבעה ממשלה חדשה, ממשלת המעבר היא ממשלת החילופים הפריטטית. אבל כדי שלא תתנוסס על כך שאלה חוקתית – בני גנץ חייב להיות חבר כנסת. 

בני גנץ. אם הוא לא יהיה חבר כנסת – ממשלת המעבר תהיה ממשלת ליכוד (צילום: אוליבר פיטוסי, פלאש 90)

אם גנץ לא יכהן כח״כ בכנסת ה-24 (כי יחליט שלא להתמודד, או כי לא יבחר) הממשלה הפריטטית עשויה להתפרק מאחר שהאדם שאליו היתה לשרים זיקה במועד ההשבעה כבר אינו חבר כנסת. במצב כזה עלולים השרים של כחול לבן לאבד את כסאם בממשלה ומנגנון הפריטטיות עשוי להתבטל. אפשרות נוספת היא שגנץ עשוי לאבד את סמכויותיו כראש ממשלה חליפי ולהישאר שר ביטחון יחד עם שאר השרים שהושבעו בזיקה אליו. קשה לדעת מאחר ומדובר במצב תקדימי.

נתניהו ייבחר לפחות כחבר כנסת גם בבחירות הקרובות, לא נראה שהעניין הזה מטל בספק. לכן לא תהיה שאלה סביב סמכותו לכהן כראש ממשלה. לכן, אם גנץ לא יכהן כראש ממשלה חליפי, נתניהו עשוי לקבל אחיזה מלאה על סדר היום של ממשלת המעבר כשהאחריות על עבודת השרים של כחול לבן, אם בכלל יוכלו להמשיך לכהן, נמצאת בשטח מפורז. על כך נוסיף גם את העובדה שחוק ממשלת החילופים עומד כיום בדיון בבג"ץ. אם בג"ץ יכפה שינוי רק על חלק מהחקיקה – תגדל התסבוכת.

במצב תקדימי כזה, כל הנראה שסוגיית הסמכויות תגיע שוב לבג״ץ.

מי יפקח על הבחירות במקום כחול לבן?

בבחירות הבאות נוכל לבחור את נציגנו לפרלמנט בכ-15,000 קלפיות. בכל קלפי ישבו שני מזכירים ושלושה חברי ועדת קלפי. את תפקיד חברי הוועדה יאיישו נציגי המפלגות השונות, לפי הייצוג היחסי שלהן בכנסת. המפתח הוא בערך כזה: על כל ח״כ מכהן יש למפלגה זכות לנציגים בכ-375 קלפיות. 

הליכוד, המפלגה הגדולה ביותר מקבלת את האפשרות לחלוש כמעט על כל קלפי ברחבי הארץ: כ-13,125 נציגים של מפלגתו של נתניהו יפוזרו בקלפיות. לכחול לבן יש 13 מנדטים ולכן את הזכות להציב 4,875 חברי ועדה. כלומר, גנץ מחזיק בזכות להציב אדם מטעמו (בשכר) בכשליש מהקלפיות ברחבי הארץ. 

המפלגת הליכוד חולשת על רוב הקלפיות (מרים אלסטר, פלאש 90)

מפלגה שתחבור לגנץ לקראת הבחירות תקבל גם את הזכאות של גנץ לנציגים בקלפיות – זכות בעלת משמעות רבה לפיקוח על טוהר הבחירות. במידה ובכחול לבן יחליטו שאין ברצונם להתמודד בבחירות וגם לא לשבור את הראש עם הקלפיות – הזכות הזו עשוייה להתחלק באופן שווה בין שאר הסיעות בכנסת באופן יחסי לגודלן. 

תפיסת השמירה על טוהר הבחירות נשענת בחלקה הגדול על ייצוג מגוון לסיעות בכנסת בקלפיות. במידה ובני גנץ ייבחר שלא להריץ את רשימתו לכנסת וגם יוותר על הצבת חברי ועדה מטעם המפלגה האיזון הזה עשוי להיפגע ולפגוע בפיקוח על טוהר הבחירות.

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

שרי הממשלה חייבים לנו תשובות – אבל הם פשוט לא עונים

מעקב שקוף: מירי רגב וישראל כ"ץ שיפרו את המענה שלהם לשאילתות של חברי הכנסת. המצב של איציק שמולי ובני גנץ הידרדר. ראוי שחברי הכנסת הבאים יתעקשו על חובת הפיקוח שלהם על הממשלה

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

"איך פעל בחודשים האחרונים משרד העבודה והרווחה כדי לתת מענה לסובלים מלחץ נפשי בגלל משבר הקורונה?" שאלה אורלי פרומן (יש עתיד) את שר העבודה והרווחה איציק שמולי (העבודה). "כיצד מפקח משרד התקשורת על פריסת האינטרנט ברחבי הארץ ומי הגורם האמון על כך?" שאל איימן עודה את שר התקשורת לשעבר, יועז הנדל (דרך ארץ).

שיאן ההתעלמויות משאלות חברי הכנסת – השר אמיר אוחנה (צילום: אוליבר פיטוסי, פלאש 90)

אלו רק שתיים מתוך כמעט 450 שאילתות ישירות ורגילות שטרם נענו. מאחר שהכנסת התפזרה, אלו גם שאילתות שלא יזכו למענה – לפחות עד הכנסת הבאה. בהשוואה לנתונים שפרסמנו לפני כחודשיים – אז לא נענו עדיין 400 שאילתות – זו עלייה של 15% בהתעלמות משאילתות תוך חודשיים.

נגמרו התירוצים

שאילתא היא אחד הכלים המשמעותיים שעומדים לרשות נבחרי הציבור בכנסת כדי לפקח על עבודת הממשלה. חברי הכנסת יכולים להגיש שאילתות לשרים על נושאים בהם עוסק משרדם. השרים חייבים לענות. על פי התקנון יש להם זמן מוגדר לענות. במקרה של שאילתא רגילה מדובר ב-21 יום לתגובה במליאת הכנסת, על שאילתא ישירה השרים נדרשים לענות בכתב באותו פרק זמן. יש גם שאילתות דחופות (מענה תוך יומיים). חשוב לציין – נראה כי תרבות האיחורים במענה לשאילתות אינה ייחודית לכנסת הזאת, אולם הגיע הזמן לעשות לזה סוף. 

שלושה סוגי שאילתות: ישירה, רגילה ודחופה

  • שאילתא רגילה: מוגשת בכתב. התשובה נמסרת בעל-פה, תוך 21 יום לכל היותר – במליאת הכנסת על ידי השר, סגנו או נציג ממשלה אחר. אם הח"כ השואל נעדר מהמליאה – השר לא מחויב לענות והח"כ הנעדר לא יוכל להגיש שאילתא נוספת באותו נושא באותו מושב. כל ח"כ רשאי להגיש עד שלושים שאילתות רגילות במושב. מה קורה אם השר לא עונה לשאילתא רגילה שמופנית אליו? הח"כ השואל יכול לבקש מיו"ר הכנסת להמיר את הפנייה למעמד שאילתא דחופה – מה שמוביל אותנו לסוג הבא.
  • שאילתא דחופה: מוגשת בעל-פה. השר צריך להשיב עליה בתוך יומיים בלבד, בעל פה ובמליאה. ישיבות הכנסת ביום רביעי נפתחות בתשובות לשאילתות דחופות. כל ח"כ רשאי להגיש עד ארבע שאילתות דחופות במושב.
  • שאילתא ישירה: מוגשת באופן אלקטרוני. גם המענה נמסר אלקטרונית, בכתב, עד 21 יום מרגע ההגשה. כל ח"כ רשאי להגיש עד שמונים שאילתות ישירות במושב.

בבדיקה שערכנו לפני כחודשיים, עת חזרה הכנסת לעבודתה לאחר פגרת קיץ קצרה, מצאנו כי על שולחן הממשלה היו כ-400 שאילתות שמועד הגשתן עבר. ממוצע האיחור עמד על 53 ימים, אך לעיתים הן לא זכו למענה במשך ארבעה חודשים ויותר. נכון למועד פיזור הכנסת היו כבר כמעט 450 שאילתות שלא נענו עדיין למרות שהמועד שלהן עבר. ממוצע האיחור עומד כבר על 68 יום. 

עוד בשקוף:

אוחנה אאוט – רגב אין

בהשוואת מצעד השרים המאחרים מצאנו כי חלקם דווקא השתפרו אך מצבם של אחרים הידרדר:

  • השר לביטחון הפנים, אמיר אוחנה, ממשיך להוביל את טבלת המאחרים עם 95 שאילתות באיחור ביחס ל-86 שאילתות לפני כחודשיים.
  • שר המשפטים אבי ניסנקורן הידרדר גם הוא ואיחר, עם פיזור הכנסת, במענה ל -56 שאילתות ביחס ל-29 שאילתות שהיו באיחור בחודש אוקטובר.

שרת התחבורה מירי רגב. השתפרה

שני "כוכבים חדשים" עקפו את שרת התחבורה רגב ואת שר האוצר כ"ץ והם: שר הביטחון, בני גנץ ושר העבודה רווחה איציק שמולי. גנץ, איחר ב-41 ושמולי ב-39 שאילתות.

לעומתם ראוי לציין לחיוב את שרת התחבורה, מירי רגב, שהשתפרה ומאחרת רק ב-17 שאילתות לעומת 36 שאילתות; שר האוצר, ישראל כ"ץ, שיפר גם הוא את המענה ומאחר היום ב-28 שאילתות לעומת 54.

רוצים פשוט לסגור את הכנסת?

יריב לוין, יו"ר הכנסת, נוהג להתהדר בכך שהוא מעוניין לחזק את פיקוח הכנסת על הממשלה בתמורה להאטת קצב החקיקה. הקדנציה הנוכחית שלו מראה שגם כשכמעט לא הייתה חקיקה פרטית הפיקוח עדיין הולך ומידרדר – ולא רק בשימוש בכלי השאילתות. 

ההידרדרות באיזון בין הממשלה לכנסת מתבטא בחוקי הקורונה שעקפו את 120 חברי הכנסת, מינויי ראשי ועדות ממושמעים ונוחים לממשלה, פגיעה ביכולת הפיליבסטר ועוד (פיליבסטר – כלי של האופוזיציה למרוח זמן בהצבעות כדי להתיש את הממשלה). למעשה מצאנו 15 סימנים בכנסת ה-23 שמעידים כמה הכנסת חלשה. 

איך זה משפיע עליך (אזמ״ע)? אם אנחנו רוצים לדעת אם רשת ה-5G נפרסת בארץ ומה הסיכונים, או איך הממשלה תטפל באלימות בתוך המשפחה בזמן הסגר, יש לנו חברי כנסת שבכוחם לדרוש תשובות ישירות משרי הממשלה. אך כששרי הממשלה מצפצפת עליהם בגסות ופשוט לא עונה בזמן – הכוח הזה נלקח מאיתנו. לילד שסובל מאלימות ונעול בביתו – לא תעזור תשובה משר הרווחה אם היא תגיע בעוד 4 חודשים.

מה אפשר לעשות כדי שיתוקן (מעש״י)? יו"ר הכנסת הבא חייב לקחת את הנושא לידיו. כבר מהשבעת הכנסת ראוי שיסדיר אל מול שרי הממשלה את נוהל בטיפול שאילתות שלא יענו טרם הפיקוח ידרדר עוד. בשלב ראשון הוא יכול לקבוע שבאיחור של 10 ימים הוא יאפשר באופן אוטומטי הפיכת השאילתא לשאילתא דחופה. במידה וגם זו לא זוכה להתייחסות ראויה יקבע נוהל ברור של ענישה המשרד על ידי עיכוב תקנות ואפילו דיון מיוחד בוועדת הכנסת המפקחת. 

***
יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

הכתובת היתה על הקיר: ממשלת נתניהו-גנץ נולדה מנוטרלת

חצי שנה לאחר שהוקמה, הממשלה עדיין לא אישרה תקנון שיסדיר את עבודתה. היא נשענת על תקנון הממשלה הקודמת, שלא מותאם לממשלה הדו-ראשית. השרים הוחלשו, הכנסת לא מתפקדת, והכוח נותר בידיים של המרוויח הגדול מהיעדר תקנון: בנימין נתניהו 

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

בין אם נצא לבחירות בדצמבר או שהממשלה תגרור את עצמה לעוד כמה חודשים של שיתוק אל תצפו שמשהו ישתנה. כשלון עבודת ממשלת נתניהו-גנץ היה ברור כבר שבועיים לאחר שהתכנסה לישיבתה הראשונה. אז התברר מעבר לכל ספק כי הליכוד וכחול לבן לא הצליחו לעמוד בלוח הזמנים ולאשר תקנון לעבודת הממשלה. כך, עוד לפני שהחלה לפעול, נסתם הגולל על יכולתה של הממשלה ה-35 לתפקד. 

הכתובת היתה על הקיר

תקנון עבודת הממשלה נקבע לאור סעיף בחוק יסוד הממשלה הקובע כי: "הממשלה תקבע את סדרי ישיבותיה ועבודתה, דרכי דיוניה ואופן קבלת החלטותיה אם דרך קבע ואם לעניין מסוים". במילים פשוטות: איך קובעים את סדר היום, עובדים ומקבלים החלטות. זה חשוב לכל ארגון ומוסד דמוקרטי, ולכל ממשלה. זה בוודאי חשוב לתפקודה התקין של הממשלה ה-35, ממשלה דו ראשית, "פריטטית", שכדי לאפשר את הקמתה היה צורך לעקם ולסובב את חוקי היסוד של מדינת ישראל. 

בני גנץ ובנימין נתניהו חותמים על ההסכם הקואליציוני

אבל כששינו את חוקי היסוד כחול לבן והליכוד לא התעכבו על הפרטים הקטנים. לכן, הקואליציה נשענה על התקנון העתידי כשנתקלה, לעיתים, בדילמה. כך למשל, במהלך דיונים בוועדה המיוחדת לקידום החקיקה שאפשרה את הקמת הממשלה, העלו חברי כנסת מהאופוזיציה טענות לגבי אופן ההצבעה בישיבת הממשלה. יו״ר הוועדה, ח"כ איתן גינזבורג, השיב כי "הנושא יקבע בתקנון עבודת הממשלה".

במקרה אחר, ח״כ מאיר כהן (יש עתיד) היה מוטרד מכללי ההצבעה בישיבות הממשלה. מאחר והממשלה נועדה להיות שוויונית, הוא תהה, איך אפשר יהיה לאזן בין הצדדים אם בזמן של נתון יהיו יותר שרים מצד אחד? היועץ המשפטי של הוועדה הודה גם הוא כי החקיקה עמומה ובעצמו אינו יודע כיצד כל העסק יתנהל. ויו״ר הוועדה גינזבורג ניסה להרגיע והבטיח כי "הדברים האלה יקבעו גם בתקנון עבודת הממשלה, שיקבע בימיה הראשונים של הממשלה, בישיבת הממשלה הראשונה. הרי דבר ראשון מביאים את התקנון לממשלה, הסיפור הפריטטי, לרבות זיקה, ושם זה יעלה".

ההסתייגות המשתקת

ואכן, בישיבת העבודה הראשונה שלה, ב-24 במאי, קבעה הממשלה שהשרים אבי ניסנקורן (כחול לבן) וזאב אלקין (הליכוד) יביאו בתוך שבועיים את תקנון הממשלה לאישור הממשלה. עד אז, הוחלט, יעשה שימוש בתקנון הממשלה ה-34 אליו הכניסו הסתייגות אחת ויחידה שמתאימה לממשלה הפריטטית: "קביעת סדר היום לעבודת הממשלה ודיוניה תיעשה בהסכמה מראש של ראש הממשלה וראש הממשלה החלופי". 

ההסתייגות הזאת יתרה בפועל את עבודת שרי הממשלה והותירה את הכוח בעיקר בידיים של שני הראשים נתניהו וגנץ. כך למשל, שניהם צריכים להסכים לפני שנושא כלשהו עולה בכלל להצבעה בישיבה. ואז כל אחד מהם יכול למנוע מהשני לקיים דיון והצבעה בנושא שהוא מתנגד לו, גם אם לראשון אין רוב בקרב חברי הממשלה. 

זוהי דרך "פנטסטית" לתקוע כל החלטה של הצד השני – כמו למשל מינויים לתפקידים שונים. זה גם מה שעצר את נתניהו שרצה להגביל את ההפגנות בתקנות לשעת חירום, ואפילו מנע את אישור תקנון הממשלה כשרצו להביא אותו לדיון.

ח״כ איתן גינזבורג. נאחז בתקנון שמעולם לא אושר

אבל מרבית הכוח נותר בידיים של נתניהו. סעיף אחד בתקנון של הממשלה הקודמת (ובפועל התקנון של הממשלה הנוכחית) קובע כי ראש הממשלה הוא זה שבסמכותו להכריע כאשר יש מחלוקת בין שרים. סעיף אחר מאפשר לראש הממשלה לעקוף את הנוהל שקובע כי על ראש הממשלה לעדכן את השרים בסדר היום של ישיבות הממשלה. סעיף נוסף מאפשר לראש הממשלה להזמין לישיבת ממשלה מומחים מטעמו. ראש הממשלה הוא נתניהו. בתקנון הממשלה הקודמת, מטבע הדברים, לא מוזכר בכלל ראש ממשלה חלופי, וכך, בהיעדר תקנון חדש, גנץ נותר מנושל מסמכויות רבות. 

גרגר של אורז

חצי שנה חלפה, התקנון עדיין לא אושר, והממשלה עדיין מנוטרלת על יד התקנון שאימצה מהממשלה הקודמת. אין תקציב, ולא ניתן להוציא לפועל פרויקטים ותוכניות להתמודדות עם משבר הקורונה. שורה של מינויים בכירים חסרים במשרדי הממשלה, והממשלה לא מצליחה לקבל החלטות גורליות למאבק במגפה.

עוד בשקוף:

כבר ביוני התרענו כי בהעדר תקנון הממשלה תתקשה לפעול: "כחול לבן והליכוד אמנם תפרו חליפה ייחודית ומסורבלת לממשלת ישראל ה-35, אך השאירו קצוות פתוחים. בשעת משבר הם עלולים להיפרם ולהוביל את ישראל שוב לבחירות".

אז מסר לנו השר זאב אלקין כי: "עבודת ההכנה שלנו עם ניסנקורן הסתיימה. מעריך שבקרוב התוצר יובא לאישור הממשלה". ומלשכתו של השר אבי ניסנקורן לא נמסרה תגובה.

הבטחות על הקרח. זאב אלקין, שר משאבי המים וההשכלה הגבוהה (צילום: גיל יערי, פלאש 90)

ב-12 ביולי, נכשל ניסיון להעלות את התקנון החדש לאישור הממשלה. התקנון החדש ביקש לתת כוח שווה לשני הגושים בממשלה. כך שגם אם לגנץ יהיו פחות שרים בממשלה ידרש יתרון של קול נוסף על ההפרש בין הגושים. 

כלומר: כיום לגנץ יש 15 חברים בממשלה ולנתניהו 18 ולכן יש לו רוב קבוע בישיבות ממשלה. ולכן, כדי להעביר החלטה, יהיה צורך בהסכמה של לפחות 22 ח"כים כדי שזה יחשב כרוב. 

בהעדר תקנון, גנץ יכול רק להטיל וטו על הבאת נושאים בישיבות ממשלה, ולמנוע מראש דיון והצבעה. בחדר הישיבות לנתניהו יש רוב לטובתו בכל רגע נתון. לכן הוא הנהנה מהיעדר התקנון. וכך נולדה בחטא ממשלה משותקת שמראש לא היה לה שום סיכוי לתפקד.

ואיפה הכנסת שאמורה לפקח על כל הכאוס הזה? גם היא כבר כמעט ולא מתפקדת והתפרקה מכוחה וסמכויותיה. היא רק עושה המון רעש, כמו גרגר אורז יבש בתוך פחית שימורים. 

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

כך העברת תקציב 2020 תאפשר לנתניהו לצאת לבחירות במרץ 2021

שר האוצר וראש הממשלה טוענים שהם עובדים על תקציב ל-2021 למעשה הם מחזיקים את התקציב כבן ערובה שיאפשר לנתניהו לצאת לבחירות במועד שהכי מתאים לו, לפני שבני גנץ יספיק להיות ראש ממשלה כשכ"ץ אינו מעביר תקציב מדינה הוא מועל בתפקידו כשר האוצר

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

"בקרוב נתחיל לעבוד על תוכנית תקציב 2021" אמר שר האוצר, ישראל כ"ץ בתחילת החודש. שבוע אחר כך הוא התבטא שוב בנושא ואמר כי תקציב 2021 יוצג בפני הממשלה עוד חודשיים. כ"ץ גם צייץ על הנושא יותר מפעם אחת וכתב בין היתר: "משרד האוצר בהנחייתי כבר פועל לקדם את תקציב 2021, בהתאם לחוק וכל הקריטריונים המקצועיים". 

גם רה"מ נתניהו אמר כי: "במקביל להעברת תקציב 2020 כבר מכינים את תקציב 2021". בישראל היום שאלו אם "הלחץ עובד?" ועדכנו שכ"ץ מקדם את העברת התקציב. מי שקורא את העיתון של שלדון אדלסון יכול להבין שמשאת נפשם של חברי כחול לבן היא תקציב מדינה לשבעת הימים האחרונים של דצמבר. שם כתבו על כוונתו של כ"ץ להעביר את תקציב 2020, והודיעו כי "המהלך יאפשר קידום העברת תקציב ל-2021, כפי שדורש גנץ". 

מחזיק בתקציב כבן ערובה לצרכיו הפוליטיים. ראש הממשלה בנימין נתניהו (צילום: שמוליק גרוסמן, דוברות הכנסת)

בשבועות האחרונות אנו עדים לבליץ תקשורתי של בכירי הליכוד שמנסים להסביר עד כמה חשוב להעביר תקציב, אבל רק לשנת 2020. בכחול לבן, מצד שני, מתעקשים שהם דורשים להעביר כבר עכשיו גם את תקציב 2021. 

לפעמים יש פער בין המסרים שמתפרסמים בתקשורת, לבין המציאות בפועל. לכן, החלטנו לפרש עבורכם חלק מהמידע, לברור את העובדות מתוך התעמולה, ולהסביר מה המשמעות שלהן.

עוד בשקוף:

כל התרגילים בדרך לבחירות לפני הרוטציה

  • במאי, בהסכם הקואליציוני בין הליכוד לכחול לבן הוסכם על העברת תקציב לשנתיים. למה שנותר מ-2020 ולכל שנת 2021. אבל בניגוד להסכם, בליכוד טענו שנכון להעביר תקציב רק לשנת 2020. ורק אחר כך ל-2021. 

  • חוק יסוד הממשלה קבע שאם הממשלה לא מעבירה תקציב תוך 100 יום מרגע הקמתה – הכנסת מתפזרת. תאריך היעד המקורי להעברת התקציב של ממשלת נתניהו-גנץ היה ה-25 באוגוסט. אבל הממשלה לא עמדה בו. לכן, כדי שהכנסת לא תתפזר וכדי למנוע מאזרחי ישראל בחירות רביעיות תוך שנה וחצי בעיצומו של משבר הקורונה – העבירו בכנסת חוק לדחיית מועד הגשת התקציב ב-120 יום נוספים. הכנסת לא פוזרה באוגוסט, והאיום נדחה באופן זמני. כבר בדצמבר עלולה הכנסת להתפזר ואנחנו נמצא את עצמנו בבחירות במרץ 2021. 
  • ב-23 בדצמבר 2020 תגיע לקיצה תוספת 120 הימים והממשלה תהיה חייבת להעביר תקציב לשבוע האחרון של 2020. אם לא כן – הכנסת תתפזר ונלך לבחירות. שימו לב: מבחינה חוקית, תקציב 2021 לא חייב לעבור עד לאותו מועד. למעשה, תקציב 2021 חייב לעבור בכנסת עד ה-31 במרץ – שלושה חודשים לתוך השנה התקציבית. עד אז תתבסס עבודת הממשלה על תקציב 2020, אם יאושר. כלומר: התקציב שיאושר לשמונה הימים האחרונים של דצמבר יהפוך בפועל לתקציב 2021.

כשל בתפקידו. שר האוצר ישראל כ"ץ (צילום: עמוס בן גרשום דוברות הכנסת)

  • ה-23 בדצמבר הוא לא התאריך האחרון בו נדע אם יעבור תקציב 2021. למעשה ההחלטה של כ"ץ שלא להציג את תקציב 2021 עד מועד כתיבת שורות אלו מצביעה על כך שהוא מעדיף שלא לאשר אותו. לפי החוק את תקציב 2021 יש להגיש לכנסת בתחילת חודש נובמבר. אחר כך צריך לעבור הליך חקיקה בכנסת בתוך פחות מחודשיים. וכל זה אחרי שעבר אישור בממשלה – מה שעד כה לא קרה, וגם לא נראה באופק. 
  • עד עכשיו דיברנו על צורה ולא מהות – תקציב לשנה ושבוע או תקציב לשנה. אבל הריבים הקשים על התקציב אמורים בכלל לעסוק בתוכן התקציב עצמו. כלומר – כמה כסף הולך לאן. אבל נכון להיום אף אחד לא יודע מה יגיש שר האוצר לממשלה. במצב כזה, אם ירצו כ"ץ ונתניהו לסחוט את כחול לבן עד תום הם יציגו בממשלה, ברגע האחרון, תקציב שהאחרונים לא יכולים לחיות איתו. לדוגמא: קיצוץ רק במשרדים של כחול לבן. במצב כזה לכחול לבן כבר לא יהיה שום מנוף לחץ. הם יוכלו לאכול את התקציב שמגישים להם או להיות אלו שחתומים על פיזור הכנסת והליכה לבחירות. לכן, הצעת פשרה שאולי תונח אז על השולחן תציע לאשר קודם רק את תקציב 2020, ואז לנהל מו"מ מתמשך עד מתי שירצה רה"מ נתניהו.
  • במקביל, שר האוצר מבקש לאשר רק את תקציב 2020 בהקדם האפשרי. שימו לב, זו לא סתירה. זו בעצם המטרה של הליכוד: להעביר את תקציב 2020 במהרה ולמסמס את הדיון על תקציב 2021. נתניהו וכ"ץ מבקשים לעבור את משוכת ה-23 בדצמבר כדי לאפשר את פיזור הכנסת במרץ. עד אז אפשר יהיה להכניס לתקציב 2021 מספיק נושאים שנויים במחלוקת כדי שהאופוזיציה, כחול לבן, ומי יודע אולי גם ש"ס ויהדות התורה, לא ירצו לאשר אותו. כך בסוף חודש מרץ נצא לבחירות שיתקיימו ביוני. זהו מועד שלפחות על הנייר כרגע נראה נוח יותר לנתניהו. הוא עדיין יהיה ראש הממשלה כשנגיע לבחירות, עוד לפני הרוטציה.

ספינים ותרגילים כדי לצאת לבחירות לפני שהוא יספיק להיות ראש ממשלה בפועל. שר הבטחון וראש הממשלה החלופי בני גנץ (צילום: דוד כהן, פלאש 90)

הספין של שר האוצר 

בשורה התחתונה: התקציב מוחזק כבן ערובה על ידי רה"מ בנימין נתניהו. כוונתו ברורה: לצאת לבחירות בנקודת הזמן שהכי מתאימה לו, לפני העברת המנדט לבני גנץ בחודש נובמבר 2021. באופן עקרוני, ככל שמועד פיזור הכנסת יהיה מאוחר יותר, כך יהיה יותר טוב לנתניהו, שרוצה להישאר בכסא רה"מ כמה שיותר זמן, גם בזמן שהוא עומד למשפט, ולצאת לבחירות נוספות בזמן המאוחר ביותר האפשרי מבלי להגיע למועד מימוש הרוטציה. 

אבל זה לא הסוף. נתניהו יכול להחליט שיש לו נקודות יציאה טובות יותר לבחירות. כמו שהכנסת הצליחה למצוא לנתניהו פתרונות ודחתה את מועד העברת חוק התקציב של שנת 2020 בפעם הקודמת ככה יוכלו, אולי, לדחות את מועד הגשת התקציב של 2021.

מה שברור זה שכל הטיעונים של כ"ץ על "תהליכי עבודה" במשרד האוצר הם רק ספין להסית את תשומת הלב מהתוכנית להפר את ההסכם הקואליציוני. כשנכנס לתפקיד במאי השנה שר האוצר ידע שהתפקיד המרכזי שלו הוא להעביר תקציב וכי ההסכם הקואליציוני קובע שמדובר בתקציב דו-שנתי. אבל למרות שקיבל תוספת זמן של 120 ימים – הוא לא ניסה לנצל אותה כדי לקדם תקציב. 

נראה שכ"ץ מועל בתפקידו כשר האוצר. במשימה המרכזית שעליה הוא אחראי – תקציב מדינה – הוא כשל. כעת יש סיכוי סביר שכ"ץ יזכר כשר האוצר שלא העביר אפילו תקציב אחד. לא כי התנגדו לו בכנסת – אלא כי הוא פשוט בחר שלא.

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

מדינה ללא תקציב בזמן משבר: איך זה משפיע עליך?

בהיעדר תקציב מותאם למצב, אין למשרדי הממשלה כסף כדי להוציא לפועל תוכניות חדשות ולטפל בצרכים שעולים כתוצאה ממשבר הקורונה אם הקואליציה לא תצליח להגיע להסכמה על תקציב – הכנסת עלולה להתפזר ואנחנו נלך לבחירות, שוב

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| יעל פינקלשטיין |

תקציב המדינה משקף את סדר העדיפויות של הממשלה: הכסף הולך למקומות שחשובים לה, ובכך מבטא השלטון את האג'נדה שלו במציאות. בתקופת משבר חמורה כמו זאת, נצפה שהממשלה תשקיע את מיטב כספנו בדברים שבוערים כרגע: למשל בריאות, הסברת הקורונה, עזרה לעסקים הקטנים או התאמת מערכת החינוך למשבר. 

אבל הממשלה הנוכחית, שנקראה "ממשלת הקורונה", לא הצליחה להגיע להסכמה על הדבר הבסיסי והחשוב ביותר – חלוקת הכסף בדרך שתוציא אותנו במהירות מהמשבר.

לא מסכימים על התקציב. נתניהו וגנץ במליאת הכנסת (צילום: יהונתן סמייה, דוברות הכנסת)

הוויכוח על התקציב מגביר את התחושה שההחלטות החשובות ביותר במדינה מתקבלות על בסיס שיקולים אישיים ופוליטיים, ולא כשטובת הציבור ניצבת בראש סדר העדיפויות. 

התקציב משקף את צרכי העולם הישן שלפני הקורונה

אין ספק ששנת 2020 שונה מקודמותיה: משבר הקורונה שינה את החיים של כולנו, ואילץ אותנו לשנות הרגלים ודברים שהיו קודם מובנים מאליהם – כמו מגע, מפגשים חברתיים וכל יציאה רגילה מהבית. גם השיקולים הכלכליים שלנו השתנו: אם את סטודנטית, אולי הפסקת לשלם שכר דירה ליד האוניברסיטה ועברת ללמוד מהבית של ההורים בזום, או שאולי אתם משפחה שנאלצה לקצץ בהוצאות בגלל יציאה לחל"ת של אחד מבני המשפחה.

חנויות סגורות בתל אביב (צילום: מרים אלסטר / פלאש 90)

ההוצאות של כולנו השתנו – וניתן היה לצפות שכך גם יקרה בממשלה, שצריכה להשקיע ביציאה ממשבר כלכלי, בריאותי וחברתי שלא היה כמוהו. אז זהו, שלא: תקציב המדינה לא הותאם עם פרוץ המשבר למצב החירום שנקלענו אליו. למרות שהממשלה שהוקמה במרץ האחרון הוגדרה כ"ממשלת קורונה", היא לא הצליחה להסכים על תקציב חדש עד היום. 

מיליארדי השקלים שחלוקתם מסמלת יותר מכל דבר אחר את סדר העדיפויות של הממשלה, מחולקים באותו אופן שהוסכם בכנסת ה-20, לקראת תקציב 2019. מה הסיכוי שהחלוקה שנקבעה אז, בימים היפים שלפני המסיכות והריחוק החברתי, מתאימה לצרכים של מדינת ישראל היום?

למשרדי הממשלה אין תקציב לתוכניות חדשות מותאמות למצב

גם אם רצו השרות והשרים החדשים לקדם תכניות לפי תפיסת עולמם, קשה מאוד לעשות זאת כי עד שלא יהיה תקציב מדינה חדש – התקציבים לפרויקטים חדשים לא קיימים. כך, למשל, הצהירו במשרד הרווחה כי התמיכה הכספית במרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית תעלה לתשעה מיליון ש"ח, כמיליון שקלים יותר מהתקציב הקודם. אבל כל עוד הממשלה מסתמכת על תקציב 2019, בו התמיכה עומדת על סכום של כשמונה מיליון ש"ח – התוספת הזאת לא מתאפשרת. כל הצהרות השרים על תוכניות חדשות ותקציבים נוספים שנשמעו בחודשים האחרונים – אלא אם הצליחו להיכנס לתוספות החד פעמיות שאושרו בממשלה – ידחו ליום בו תושג הסכמה על תקציב חדש.

הציבור מרגיש שההחלטות הכלכליות מתקבלות בפזיזות

במקום לקבוע מראש את חלוקת התקציב כך שתכלול בתוכה את כל מה שצריך להתמודדות עם משבר הקורונה, תוך התייעצות עם גורמי המקצוע והתחשבות בשיקולים נרחבים, הממשלה בוחרת להתבסס על הוצאות חד פעמיות של מיליארדי שקלים – שאינם חלק מהתקציב.

מפגינה מוחה על היעדר התקציב בבלפור (תמונה: רחלי גרסר)

 כך למשל הוחלט על הענקת מענק של 750 שקלים לכל אזרח ואזרחית, הוצאה שעלתה לציבור כמעט שבעה מיליארד שקל. הוצאות כאלה גורמות להתנהלות להיראות פזיזה ולא מתוכננת, ופוגעות באמון של רבים בשלטון.

בלי תקציב הכנסת תתפזר

על פי חוק, על הממשלה להעביר תקציב תוך מאה ימים מיום הקמתה – אחרת הכנסת מתפזרת והולכים לבחירות. בהסכם הקואליציוני שנחתם בין הליכוד וכחול לבן בעת הקמת הממשלה במאי האחרון, הוסכם כי הממשלה תעביר תוך תשעים יום תקציב דו שנתי – עד סוף 2021. זה לא קרה בגלל מאבקי כוח פוליטיים בין הסיעות, וצרכים פוליטיים של ראש הממשלה. 

בני גנץ ובנימין נתניהו חותמים על ההסכם הקואליציוני

בעקבות המשבר הכנסת העבירה החלטה לדחות ב-120 ימים נוספים את המועד האחרון להעברת התקציב ל-23 בדצמבר. וכעת מדברים על העברת תקציב "שנתי" רק לשבוע האחרון של דצמבר. תקציב שנתי – לשבוע אחד! כל זאת כדי להתחמק מהעברת תקציב ל"שנתיים" (תרגום: לשנת 2021 + השבוע האחרון של 2020). 

העברת תקציב לשנתיים, לפי ההסכם, תקשה על פירוק הממשלה לפני השלב בו גנץ אמור להחליף את נתניהו בראשות הממשלה. ולכן כעת נראה שראש הממשלה והליכוד מנצלים את הפרצה בהסכם הקואליציוני, על מנת לשמור לעצמם את אפשרות היציאה לבחירות לפני הרוטציה – ולאפשר לנתניהו להישאר בתפקיד זמן רב יותר. על רקע האישומים הפליליים נגדו, נראה שהמטרה היא שנתניהו ישאר ראש ממשלת המעבר ויגיע לבחירות הבאות בעמדה נוחה יותר.

ההתנהלות הזאת יוצרת חוסר יציבות פוליטית כאשר מעל הראש של כולנו מרחף כל הזמן איום ביציאה לבחירות נוספות. כל רגע שבו למדינה אין תקציב, מרחיק את היציאה שלנו ממשבר הקורונה וגורם לציבור לסמוך עוד פחות על הממשלה.

***

יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאית יעל פינקלשטיין

לקראת כיפור: יצאנו לחפש נבחרי ציבור שמוכנים לקחת אחריות

פנינו ל-12 נבחרי ציבור שנתפסו על חם כשהם מפרים את הנחיות הקורונה הצענו להם לקחת אחריות ולהעביר מסר לציבור לכבוד יום הכיפורים רק אחד הרים את הכפפה מהאחרים קיבלנו תירוצים במקום סליחות בלי דוגמא אישית של נבחרי ציבור ומובילי דעת קהל אין לנו שום סיכוי לנצח את הקורונה

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

״לא עשינו מספיק כהנהגה כדי להיות ראויים לתשומת לבכם. סמכתם עלינו, ואנחנו, אכזבנו״, התנצל הנשיא רובי ריבלין בנאום מיוחד לקראת ערב ראש השנה. הנשיא העשירי של ישראל החליט לקחת אחריות ולהתנצל. צעד שכבר מזמן לא נראה במחוזותינו, גם אם זו הדרגה הנמוכה ביותר של לקיחת אחריות. 

"ברמה האישית אני מבקש את סליחתכם על התנהלותי כאן בבית הנשיא במהלך הסגר של ימי הפסח. התנצלתי על כך בעבר, כן, ואני עושה זאת שוב היום. הבדידות שלי אינה כואבת יותר מהבדידות של רבים מכם שהקפדתם על ההנחיות", כך הוא אמר. ריבלין, כזכור, הפר את ההנחיות כשאירח בבית הנשיא את ביתו ומשפחתה ובניגוד להנחיות שהיו בתוקף בערב החג. 

מראה נדיר במחוזותינו: איש ציבור שלוקח אחריות. הנשיא ראובן ריבלין. (צילום: ויקימדיה)

אנחנו עוברים תקופה של דאגה ושל חשש מפני הבאות. רבים חווים תחושה של בדידות, חוסר בטחון, חוסר יציבות. לצד הפחד להידבק, ישנה החרדה לעתיד הכלכלי. על אלו מתווספות ההנחיות הקשות שמטילה הממשלה על הציבור חדשות לבקרים. הן כוללות פגיעה בחופש התנועה ובחופש בכלל, מצופפות משפחות שלמות בתוך בתים סגורים, מעמיקות את הבידוד, ופוגעות גם בבריאות. לפעמים הן מרגישות שרירותיות ולא מובנות. אבל רובנו מבינים שאם אנחנו רוצים לעצור את ההתפרצות אנחנו צריכים לשתף פעולה. ביחד. 

היינו מצפים מנבחרי הציבור – הם אלו שמחליטים על ההנחיות האלו, לטובת כולנו כמובן – להיות הראשונים שנותנים דוגמא אישית ואפילו להחמיר עם עצמם. אלו שמקפידים יותר מכולם, שמנדנדים לאנשים שעובדים איתם לשים את המסכות טוב טוב גם על האף. 

מאז פרצה מגפת הקורונה לחיינו נחשפו יותר מדי מקרים בהם קרה בדיוק ההיפך. נבחרי ציבור רבים מידי – גם הבכירים ביותר שהחליטו בימים האחרונים על החרפת הסגר, וגם כאלו שמאשימים את האזרחים בחוסר ציות להנחיות שהוביל להתפרצות המחודשת – פשוט זלזלו בהחלטות של עצמם.

עוד בשקוף:

לפעמים זה מרגיש שנבחרי הציבור שלנו חושבים שהם חסינים מפני הנגיף. זה לא רק לוחץ היטב על כפתור ה״פראיירים״ הישראלי, אלא ממש מבלבל. כי יש מי שיראו בזה סימן לכך שאולי אם הנבחרים לא ממלאים אחר ההנחיות בכלל אין נגיף. אולי זו רק קונספירציה? למען הסר ספק, יש נגיף והוא מסוכן.

סגן שר החינוך, מאיר פרוש, נתפס בחתונה המונית בחיפה ואלי כהן, שר המודיעין בחתונה של חבר ובשניהם לא שמרו על הכללים; כחול לבן קיימו אירוע גיבוש בלי להקפיד על עטיית מסכות ושמירה על ריחוק.

סגן השר לביטחון הפנים גדי יברקן הפר חובת בידוד (ולאחר מכן התגלה כי באמת חלה) וכך גם רה"מ נתניהו שבנוסף השתתף בטקס החתימה בוושינגטון, שם התנהלו כולם כאילו הקורונה זו רק בירה שלוקחים מהבר בטקס.

שרת התחבורה מירי רגב נאמה לרגל חניכת מחלף חדש, באירוע שגרם להתקהלות אסורה; חברי הכנסת אביגדור ליברמן, ניר ברקת, יואב גלנט וגם הנשיא ריבלין אירחו את ילדיהם בערב חג הפסח, ושני שרי הבריאות האחרונים: יעקב ליצמן וגם יולי אדלשטיין נתפסו בחוסר דוגמא אישית. אלו רק חלק מהאירועים. 

אלו הם רק חלק מהמקרים הבולטים בחודשים האחרונים, בהם נבחרי ציבור נתפסו על חם כשהפרו הנחיות או התחכמו. לכבוד יום הכיפורים ובפתחו של החמרת הסגר השני, פנינו אליהם. רצינו להציע להם לקחת אחריות, לפתוח דף חדש, לנצל את הבמה כדי להעביר מסר לציבור ואולי אפילו ממש להתנצל. כמו הנשיא. הבהרנו שכוונותינו טובות. 

זה היה אמור להיות פרויקט חיובי. אחרי הזעם הציבורי ביקשנו דווקא לסלוח. לקראת הסגר המוחלט השני חשבנו שלציבור חשוב שהם יפגינו מנהיגות. 

אנחנו לא תמימים. ידענו שעד כה עיתונאים וגם גולשים ברשתות החברתיות ביקשו מהם לא פעם להסביר מה קרה ולקחת אחריות. ושזה לא קרה. אז לא באמת ציפינו להתנצלות אלא לדעת שהם מבינים שהנראות חשובה. שהציבור נושא אליהם עיניים ויש משמעות למה שהם עושים. ולמרות זאת, התאכזבנו. 

טעינו. ואנחנו מתנצלים בפניכם קוראי שקוף היקרים והיקרות. ערב יום הכיפורים, ובמקום סליחות מצאנו בעיקר תירוצים והכחשות. רק אחד מנבחרי הציבור אליהם פנינו גילה שביב של לקיחת אחריות. השאר התפתלו, דקדקו איתנו על חודו של קוץ מה בדיוק היו ההנחיות באותה שניה ספציפית, התווכחו אם היו 48 משתתפים או 51, חלקם ביקשו להסביר ״שלא לציטוט״ את מה שהתרחש מאחורי הקלעים, והיו מי שהסבירו לנו למה דווקא אנחנו אלו שלא בסדר. זה בהנחה שבכלל קיבלנו תשובה.

כשכבר נואשנו התקבלה תגובה מלשכתו של שר המודיעין, אלי כהן. זיק קטן של לקיחת אחריות: "עטיית מסכה היא חיונית במלחמה בקורונה. במסגרת אירוע בו השתתפתי הורדתי מסכה לטובת צילום עם בעל השמחה, וקיבלתי וכיבדתי את הביקורת גם על עצם הצילום ואקפיד להבא כמובן קלה כבחמורה. ביחד ננצח את נגיף הקורונה".

בימים אלו אנחנו מסתפקים במועט. וזה בדיוק מה שצריך. לא יותר ולא פחות. 

גם נבחרי ציבור הם בני אדם. יכול להיות שטעו או נקלעו לסיטואציה שלא התכוונו אליה. אולי הדברים לא נעשו מתוך רוע או בזדון. אבל אנחנו לא נפסיק לצפות מהם לתת דוגמה אישית, ולדרוש מהם לתת לנו, הציבור, דין וחשבון.

המאבק במגפה דורש ערבות הדדית, סולידריות ושיתוף פעולה של כולם, מקטן עד גדול, מהבן של השכנים ועד לראש הממשלה. אבל אנחנו חיים במדינה שהספורט האולימפי שלה הוא ״לא לצאת פראייר״. מדינה שבה אמון הציבור במערכת נשחק עד דק. חצי שנה לתוך הקורונה הגיע הזמן כבר להתעורר ולהבין שאם חבר כנסת לא מכסה את האף, אז גם הציבור לא יכסה את האף. ואם השר משתתף בטרנד של מסכת-סנטר, אז לכולם מותר ללכת עם מסכה על הסנטר. בלי דוגמא אישית ולקיחת אחריות של נבחרי ציבור ושל מובילי דעת קהל אין לנו סיכוי לנצח את הקורונה.

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

מצלמות בקלפי? הפעם אל תיזכרו ברגע האחרון

הימור שלנו: אם נצא לבחירות תתחילו לשמוע על שינויים דחופים בחקיקה לקראת המאבק על השלטון ● כך קרה בפעם הקודמת. אבל אחרי הבחירות כל השינויים ה"דחופים" פשוט התאיידו ● חברי קואליציה יקרים, אם זה היה חשוב אז, זה חשוב גם עכשיו. תקנו את החקיקה כדי שתצליחו להרכיב ממשלה גם בפעם הבאה 

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

ימים ספורים לפני הבחירות לכנסת ה-22 עדיין ניסו בליכוד לשכנע את הציבור כמה חשוב שיהיו מצלמות בכל קלפי וקידמו חקיקה שלבסוף נבלמה. הכנסת ה-21 חוסלה בטרם עת על ידי ח"כים חסרי אחריות, ובכל סיבוב בחירות תהו במערכת הפוליטית על מי יטיל הנשיא את מלאכת הרכבת הממשלה. ריכזנו עבורכם את כל הנושאים שהח"כים שכנעו אותנו שצריך לתקן והתגלו, במבחן הזמן, כלא יותר מקפריזה. אנו קוראים להם לפתור עכשיו את הנושאים האלו לפני מערכת הבחירות הבאה.

עוד באותו נושא:

לא משנים את הכללים בזמן המשחק

נפתח ונאמר שלא משנים את כללי המשחק בזמן המשחק. החל במשחק מונופול באחר צוהריים מנומנם ועד למערכת בחירות סוערת. לדוגמה: זה לא נכון לשנות את חוקי הפיקוח על הבחירות לאחר שכבר הוחלט לצאת לבחירות. לא מונעים מהנשיא בחקיקה להטיל את מלאכת הרכבת הממשלה על ח"כ, לאחר שכבר נבחר. לא תופרים חליפה ייחודית כדי להרכיב ממשלה שנוחה לנו (במקרה הזה – מאוחר מדי).

בנימין נתניהו ובני גנץ לאחר חתימה על ההסכם הקואליציוני (צילום: יונתן שינדל, פלאש 90)

שינוי חוקים כאלה חייב להיעשות תוך דיון מעמיק כשהמשתתפים בדיון צריכים להיות מודעים מה יהיו ההשלכות של השינוי עליהם. לדוגמה – אם תרצה הכנסת להאריך את ימיה ולקבוע כי כהונתה תארך חמש שנים ולא ארבע שנים היא תוכל לעשות זאת. אך עליה להחיל את השינוי רק מהכנסת הבאה – מתוך ידיעה ברורה שאלו אשר מחוקקים את השינוי לא יהנו ממנו מייד לאחר שאישרו אותו במליאת הכנסת.

1. פיזור הכנסת במקום העברת השרביט 

הבעיה הראשונה שהתגלתה היא יכולתה של הכנסת לפזר את עצמה לפני מיצוי כל ההליכים להרכבת הממשלה ועוד בטרם מועמדים אחרים ניסו להרכיב ממשלה. כך היה בכנסת ה-21 כאשר כחודש וחצי לאחר הבחירות לכנסת וכשראה בנימין נתניהו כי לא עולה בידו להרכיב ממשלה, פנה הנ"ל לחברי הכנסת ודרש לפזר את הכנסת כדי שהמנדט לא יעבור לח"כ אחר. 

נזכיר: חוק יסוד הממשלה קובע כי במידה והח"כ עליו הוטלה הרכבת הממשלה נכשל, הנשיא מעביר את האחריות לח"כ אחר. אם גם אם הוא או היא לא צולחים את המשימה אז מועברת האחריות למועמד נוסף (שיומלץ מקרב הח"כים). אם גם הניסיון השלישי נכשל, רק אז הולכים לבחירות נוספות. 

מעטפות כפולות קולות פתק

הבחירות מתקרבות? אולי. מה שבטוח צריך להתכונן אליהן (צילום: אוליבר פיטוסי, פלאש 90)

חברי הכנסת קטעו את התהליך בשלב הראשון ולא איפשרו לנשיא להטיל את המלאכה על ח"כ אחר. הם עשו זאת על ידי שימוש בסעיף 12 לחוק יסוד הממשלה: "נתקבל חוק על התפזרות הכנסת, ייפסקו ההליכים להרכבת ממשלה".

וכך, בתמיכת חברי הליכוד, הרשימה המשותפת, ש"ס, כולנו (למעט רועי פולקמן), יהדות התורה וישראל ביתנו, זכה נתניהו להמשיך לכהן כראש ממשלת מעבר לכנסת ה-22 בלי לתת הזדמנות לחבר כנסת אחר להרכיב ממשלה. מהלך זה הביא לסחרור של המערכת הפוליטית ולעלות כבדה לציבור. כלומר, סעיף 12 לעיל פוגע ברוח החוק שמקנה שלוש הזדמנויות להרכבת ממשלה טרם פיזור הכנסת.

המהלך זכה לתרעומת רבה בכנסת ובתום ההצבעה אמר בני גנץ: "במקום להעביר למישהו אחר את המנדט להרכיב ממשלה – מפעילים סעיף בחוק, מפזרים את הכנסת ומחזירים את המדינה לשלושה חודשים מטורפים, עם מאות מיליוני שקלים, שבמקום שיושקעו בדברים חשובים יושקעו פעם נוספת בבחירות – שיביאו אותנו לאותו המקום".

גנץ – אם אז חשבת, שהנושא הזה כל-כך בעייתי, למה לא תיקנת את החוק כדי למנוע את הפעם הבאה? אנו מציעים להוסיף הסתייגות בחוק שתקבע כי יש למצות את הליך הרכבת הממשלה או למנוע את פיזור הכנסת. בכל מקרה אפשר וצריך לדון על זה לעומק – ועכשיו זה הזמן.

2. חוק המצלמות

"לא נאפשר שיגנבו את הבחירות הבאות […] זו לא התרסה אלא חיוני עבורנו. זה יהיה אבסורד אם לא ננצח כתוצאה מזה שיגנבו בחירות בקלפיות". כך אמר נתניהו כשניסה לשכנע את הציבור לתת למפלגות להכניס מצלמות לקלפיות. ואכן, בבחירות לכנסת ה-22 הליכוד קידם חקיקה שתאפשר לכל אחד להכניס מצלמה לקלפי. הניסיון נגדע רק 8 ימים לפני הבחירות.

כבר אז נחשדה הצעת החוק כלא יותר מקמפיין בחירות. מבחן הזמן הוכיח שכך היה. מאז לא ביקשו בליכוד לקדם חקיקה רצינית לצילום הקלפיות באופן רציף על ידי ועדת הבחירות. ועדת הבחירות אומנם התארגנה בעצמה לצילום הקלפיות, אך היה זה תוך כדי תנועה ובצורה מאולתרת (בשלב מסוים אף השאילו מצלמות ממחסני המשטרה). 

רה"מ, אם היה לך כל כך חשוב לצלם את הקלפיות כדי למנוע זיופים – למה לא קידמת חקיקה רצינית בנושא לאחר הבחירות? בסופו של יום, יש היגיון בחובת תיעוד הקלפיות באופן שקוף ומקצועי יותר, יחד עם שמירה על פרטיות הבוחר.

במהלך השנה שעברה מאז, יכלו חברי הכנסת לנהל דיון רציני ומעמיק בנושא שקיפות הבחירות וחובת הצבת מצלמות מטעם ועדת הקלפי. זה לא נעשה. עכשיו זה הזמן.

3. מה יעשה הנשיא?

אחת השאלות שנשאלת אחרי כל מערכת בחירות היא על מי יטיל הנשיא את מלאכת הרכבת הממשלה? האם על ראש המפלגה הגדולה ביותר או על מי שיש לו יותר ממליצים? האמת היא שלא על זה ולא על זה – החוק קובע כי הנשיא יטיל את מלאכת הרכבת הממשלה על ח"כ שהסכים לכך.

שמעתם נכון, כן זה החוק: "משיש לכונן ממשלה חדשה יטיל נשיא המדינה, לאחר שהתייעץ עם נציגי הסיעות בכנסת, את התפקיד להרכיב ממשלה על אחד מחברי הכנסת שהסכים לכך". המסורת שהשתרשה, להיצמד להמלצת הרוב, לא מחייבת את הנשיא. בפעמים הקודמות ההמלצה של רוב חברי הכנסת העמידה את הנשיא ריבלין כל פעם במצב, איך נאמר, קצת לא נעים. 

אולי לקראת הבחירות הבאות כדאי להוציא את הנשיא מהמשוואה, לאפשר לו להישאר הדמות הממלכתית שאנו צריכים ולא להטיל על כתפיו את ההכרעה. 

מצב חריג יותר, אבל לא לגמרי מופרך, יכול שיהיה אם ייבחר נשיא שנוי במחלוקת שיתעקש להטיל את מלאכת הרכבת הממשלה על מפלגה קטנה או רק על מי שקרוב יותר לתפיסת עולמו ללא קשר לממליצים או לגודל המפלגה. 

במקום לנהל את הדיון הזה כל פעם מחדש, חברי הכנסת צריכים להחליט פעם אחת ולתמיד – על מי מטילים את הניסיון הראשון להרכבת ממשלה: על ראש המפלגה הגדולה ביותר או על-פי מספר הממליצים הרב ביותר?

אחת ההצעות היא להטיל את המשימה על ראש המפלגה הגדולה ביותר וכך למנוע סחטנות של מפלגות קטנות ואי ודאות פוליטית. המשמעות: היחלשות של המפלגות הקטנות אבל גם יציבות שלטונית, ודאות פוליטית לאחר הבחירות וביטול שיקול הדעת של הנשיא – מהלך שגם הנשיא תומך בו.

4. הלימבו של יו"ר הכנסת

זוכרים שרק לא מזמן התפטר יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין, מאחר שלא רצה לכנס את המליאה כדי להחליפו? אדלשטיין ניצל פירצה בחוק שלא מגדירה מי יחליף אותו עד שנבחר יו"ר קבוע. כך נוצר כאוס שהכריח את היועץ המשפטי לשעבר איל ינון ואת בג"ץ להוציא את הערמונים מהאש, ולקבוע שוותיק חברי הכנסת הוא זה שיחזיק בתפקיד עד שיבחר יו"ר חדש.

האם בכלל יו"ר הכנסת יכול לעכב דיון שנוגע אליו? מי יהיה יו"ר הכנסת במקרה שיו"ר זמני מתפטר וטרם מונו לו סגנים? זו סוגייה שחברי הכנסת, בייחוד אלו היושבים בקואליציה, היו צריכים לפתור עוד בישיבה הראשונה של הכנסת ה-23 ולא עשו זאת – עכשיו זה הזמן.

יולי אדלשטיין, יו"ר הכנסת הקודם. סירב לפנות את הכיסא (צילום: עדינה ולמן דוברות הכנסת)

תיקון החוקים הללו הכרחי. ראשי המפלגות הגדולות הסכימו לכך בעצמם. הם פשוט מקדמים את הדברים רק בטיימינג שנוח להם – שנייה לפני בחירות וללא דיון מעמיק. אי אפשר להמשיך ככה יותר. תייגו חברת או חבר כנסת מהקואליציה וכתבו לו: זה הזמן לתקן.


***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

מבצע חיסול: חברי הכנסת העלימו את הגופים המפקחים עליהם 

טרם מונתה ועדת אתיקה הוועדה שדנה בשכר הח"כים לא קיימת מאז ינואר 2019 החמור מכול:  אף אחד לא ממהר למנות יועץ משפטי לכנסת בניגוד לחוק, יו"ר הכנסת הנוכחי וקודמיו פירקו את מנגנוני הפיקוח עליהם ● יריב לוין ממשיך להתעלם

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

חשיפות "שקוף" בחודשים האחרונים מגלות שורה של מחדלים: עוד ועוד גופי פיקוח על חברי הכנסת, פשוט נעלמו. שכר הח"כים, התנהגותם במשכן, היעדרות מדיונים או קיום תהליכי חקיקה חפוזים ולא ראויים – כל אלו הם רק רשימה חלקית של התחומים שנותרו ללא פיקוח ראוי. כיום, האחראי הבלעדי לתיקון המצב הוא יו"ר הכנסת יריב לוין, שבחר להתעלם ולא להגיב לאף אחת מהטענות.

יו"ר הכנסת, יריב לוין. חותלר לשנות את הליך מינוי היועץ המשפטי (צילום: עדינה ולמן, דוברות הכנסת)

תחילה גילינו שהוועדה הציבורית שדנה בשכר הח"כים פשוט פוזרה בינואר 2019 ומאז לא מינו חדשה. אחר כך התרענו שיו"ר הכנסת יריב לוין ממסמס השלב הראשון בתהליך מינוי יועץ משפטי לכנסת, לאחר שזה סיים את תפקידו באפריל השנה. לסיום, רק לאחרונה דיווחנו שוועדת האתיקה פורקה באפריל 2019 ועדיין לא הוקמה, בניגוד לכל שאר הוועדות. 

כתבות המקור של "שקוף" אודות המחדלים:

המשותף לכל הגופים הללו הוא תפקידם החשוב: הגבלת כוחם של הפוליטיקאים ושמירה עלינו – הציבור – מפני השררה וניצול הכוח. 

שומר הסף הנעלם: אין יועץ משפטי לכנסת

נתחיל מהחמור ביותר: הכנסת מתפקדת ללא יועץ משפטי קבוע. הוועדה שאמורה לאתר ולמיין מועמדים ומועמדות לתפקיד היועץ המשפטי של הכנסת לא קרובה להתכנס. נכון לימים האחרונים, מי שאמון על התהליך, יו"ר הכנסת יריב לוין, לא פנה לנשיאת בית המשפט העליון כדי למנות יו"ר לוועדה.

איל ינון. סיים את תפקידו כיועץ המשפטי לפני 3 חודשים (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)


תפקיד היועץ המשפטי לכנסת הוא תפקיד מפתח במשכן בפרט ובמנגנון הדמוקרטי בכלל. הוא יכול למנוע תהליכי חקיקה חפוזים ואנטי דמוקרטיים, או לחילופין להעלים עין מהם. דוגמה לכוחו היא פרשת פסילת חוק מס על דירה שלישית, שבה נדרש היועץ להצדיק מול בג"ץ את הליכי החקיקה החפוזים.

חלפו שלושה חודשים מאז סיים היועץ הקודם, איל ינון, את תפקידו. בינתיים מכהנת בתפקיד ממלאת המקום, עו"ד שגית אפיק, אותה מינה יו"ר הכנסת הקודם יולי אדלשטיין ימים ספורים לפני שהתפטר.

ומה אומרים על כך חברי הכנסת? ח"כ אורנה ברביבאי, אחת מסגניות יו"ר הכנסת, מסרה: "אנא הפנה את פנייתך ליו״ר הכנסת. ח"כ, האלופה במיל', אורנה ברביבאי מייחסת חשיבות רבה למינוי יועמ״ש קבוע לכנסת לאלתר". ביקשנו לדעת מה היא תעשה בנדון, אך לא קיבלנו תשובה. 

סגנית יו"ר הכנסת, ח"כ אורנה ברביבאי. "הפנה את פנייתך ליו"ר" (צילום: אתר הכנסת)

יו"ר האופוזיציה, ח"כ יאיר לפיד, לא מסר תגובה. שני חברים עתידיים בוועדה לבחירת היועץ, ח"כ עפר שלח, וח"כ איתן גינזבורג, בחרו גם הם שלא להתייחס לנושא. 

מאחר ואפיק עדיין מכהנת גם כיועצת המשפטית של ועדת הכספים פנינו לכנסת בשאלה כיצד היא מתעדת לטפל גם בענייניה השוטפים של הכנסת, שכרגע לוקים בחסר, וגם בהעברת התקציב הקרבה. מהכנסת נמסר: "עו"ד שגית אפיק היא היועצת המשפטית של ועדת הכספים של הכנסת מאז שנת 2005. יש לה צוות שעובד עמה בתחומי הוועדה מזה שנים רבות והוא בעל מומחיות בנושאי הוועדה. לשגית יש סיוע נוסף בתפקידה כמ"מ היועץ המשפטי לכנסת.

 

היא תלווה ביחד עם צוות הייעוץ לוועדת הכספים וביחד עם אנשי לשכה נוספים במידה שיידרש סיוע נוסף, את הליך אישור תקציב המדינה וחוק ההסדרים בוועדת הכספים. בימים אלה שגית וצוותים נוספים בלשכה המשפטית העבירו 2 ימי עיון לחברי הכנסת על התקציב וחוק ההסדרים, והיא נערכת היחד עם יתר אנשי הלשכה לליווי הכולל של הליך אישור התקציב וחוק ההסדרים, אשר כידוע, מגיע לכל ועדות הכנסת ולא רק לוועדת הכספים".

לוין רוצה לשנות את הליך מינוי היועץ בזמן אמת

התנועה לאיכות השלטון פנתה בנושא ליו"ר הכנסת, יריב לוין וביקשה לדעת מדוע אינו ממנה יועץ משפטי. בתשובתו מה-1 ביוני כתב: "החלטתי עם מינוי כיו"ר לבחון את התאמת שיטת המינוי הקיימת". 

לא ברור אם המהלך הזה אפשרי בזמן אמת, ספק אם הוא חוקי. ככל הנראה לא ניתן לשנות את תהליך המינוי לאחר שהכנסת נדרשה כבר להתחיל אותו, ובטח שלא להשתמש בו כתירוץ לאי מינוי. 

שגית אפיק ממלאת מקום היועץ המשפטי (צילום: דוברות הכנסת)

"אנו סבורים, כי שינוי רטרוספקטיבי של שיטת המינוי הוא אינו חוקי ולא ראוי", ציין עו"ד הידי נגב. "ככל שיו"ר הכנסת מבקש לשנות את הליך המינוי בחקיקה, עליו לעשות זאת בחקיקה צופה פני עתיד ולא דווקא בעת שנדרש למנות יועץ משפטי לכנסת – כל שינוי אחר מעלה את החשש שמא מבקש יו"ר הכנסת 'להתגבר' על הוועדה הציבורית ולמנות מועמד שאינו ראוי".

בתנועה לאיכות השלטון לא ויתרו ופנו לאפיק, ממלאת המקום הזמנית, בנושא המינוי ובבקשה לחוות דעתה על שינוי תהליך הבחירה לאחר שתהליך המינוי כבר היה אמור להתחיל.

אפיק ענתה כי ביום שהיו"ר לוין נכנס לתפקיד הזכירה לו שעליו למנות ועדה לבחירת יועץ משפטי קבוע. וכלל שיבקש לבחון מחדש את התהליך תביע את דעתה. לוין, כאמור, מתעלם. 

כל ועדות הכנסת הוקמו – חוץ מאחת 

תקופת הבחירות הממושכת תמה, וחברי הכנסת השתבצו סוף סוף לחברותם בוועדות הכנסת השונות. חוץ מאחת, שפשוט לא הוקמה: ועדת האתיקה.

תפקידה של ועדת האתיקה הוא לוודא כי הח"כים עושים את עבודתם ולא נעדרים יותר מהרגיל, לשפוט במקרים של התנהגות בלתי ראויה ולאשר נסיעות לחו"ל על חשבון גורמים זרים. היא אחד מגורמי המפתח בתחום הביקורת ואף יש בידיה סמכויות ענישה.

ח"כ מיקי זוהר. בעבר קיבל הערה מוועדת האתיקה שפעל בניגוד עניינים (צילום: אתר הכנסת)

בכנסת ה-20 הוועדה הייתה פעילה מאוד. היא השעתה את ח"כ לשעבר אורן חזן על התנהגות גסה כלפי חברי כנסת ואורחי המשכן, כמה פעמים, הארוכה שבהן לחצי שנה. היא קנסה את יאיר לפיד על היעדרות ממושכת והעירה לח"כ מיקי זוהר שפעל בניגוד עניינים אך לא הטילה עליו סנקציה מאחר והיה לטענתה טירון.

הוועדה מורכבת משני ח"כים מהאופוזיציה ושניים מהקואליציה. יו"ר הכנסת יריב לוין הוא בר הסמכות למנות אותה, לפי חוק חסינות חברי הכנסת. נכון לפרסום הכתבה, הוועדה טרם מונתה.

החתולים שומרים על השמנת

במאי השנה, בזמן ששכר הח"כים המשיך לעלות, התברר לנו שהוועדה הציבורית שדנה בהטבות לחברי הכנסת פוזרה בינואר 2019, הרחק מעיני הציבור. הכנסת לא חידשה את קיום הוועדה כבר שנה וחצי – בניגוד לחוק. יו"ר הכנסת, יריב לוין, אחראי למנות אותה אך לא מטפל בכך – ממש כמו קודמיו בני גנץ ויולי אדלשטיין. 

הוועדה ציבורית הוקמה בשנת 2002. היא עוסקת בשכר חברי הכנסת, בהטבות ובתנאים שהם מקבלים, כמו למשל כמו מספר העוזרים הפרלמנטריים שהכנסת מממנת לכל ח"כ וח"כית. אך כעת היא לא קיימת, ואפילו היו"ר שלה פרופ' חיים לוי לא ידע שהוועדה שעמד בראשה התאיידה. "לא עדכנו אותנו, למי יש זמן היום למכתבי נימוסין", מסר לוי.

אף אחד לא סיפר לו שהוציאו את הוועדה לחופשה. פרופ חיים לוי יו"ר הוועדה לפיקוח על שכר הח"כים

החשיבות של הוועדה עצומה: זוהי התחנה המקצועית היחידה שבוחנת את הנושא באופן ענייני ומגישה המלצות שקופות לציבור. הודות לקיומה, לציבור ולתקשורת יש יכולת למתוח ביקורת ולשפוט את החלטות הח"כים בעניין שכרם. פנינו לכנסת לשאול מה סטאטוס המינוי של הוועדה: "טרם מונתה הוועדה הציבורית לקביעת שכר הח"כים. מבדיקה עם הגורמים הרלוונטיים, זו אמורה להתמנות בקרוב".

איך זה משפיע עלייך (אזמ"ע): כל אחד מהמרכיבים שכרגע חסרים ממלאים תפקיד חשוב בריסון הכוח והשררה. אם המצב יימשך, הוא עלול לפגוע בחיים הפרטיים שלך: חוקים שישפיעו על הכיס שלך עלולים לעבור בחיפזון ובחוסר אחריות כשאין יועצת משפטית קבועה לכנסת.

כשהח"כים מחליטים בעצמם החלטות שקשורות אליהם, אנחנו מוצאים את עצמנו משלמים יותר על המשכורות שלהם. ולא רק שלהם: כספי הארנונה שלך, למשל, מממנים את הקפיצה בשכר של ראש העיר במקום מגוריך וסגניו, רק בגלל שהח"כים התעלמו מהוועדה המייעצת בנושא שכרם. זו שלא קיימת היום. במקום לשפר את שירותי החינוך או פינוי האשפה, אנחנו מאכילים עוד יותר את הקודקודים.

מה לעשות כדי שיתוקן? (מעש"י): יו"ר הכנסת יריב לוין אחראי על התפקוד התקין של הכנסת. הוא מחויב כלפי הציבור למלא את תפקידו ולתקן את שלוש הפרצות הללו: למנות את ועדת האתיקה, את הוועדה הציבורית לשכר הח"כים והוועדה שתבחר יועץ משפטי. שאר הח"כים יכולים לעלות את הנושא בוועדות, בפגישות נשיאות הכנסת ובמליאה. 

***

יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

נורבגי-כחול-לבן: החוק שיכניס ח"כים "חופשיים" במקום שרים

לאחר שהושבעה הממשלה המנופחת בתולדות ישראל – חוק נורבגי בגרסת ישראל ינסה לתת חיזוק לכנסת. שרים יוכלו להתפטר מתפקידם כח"כים ולפנות מקום לח"כים חדשים. הבעיה: האם ומתי להתפטר – זו כבר החלטה שלהם

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

אמש עברה בקריאה שניה ושלישית הצעת חוק "הפסקת חברות בכנסת של ח"כ המכהן כשר או סגן שר", שמכונה "החוק הנורבגי". המטרה היא לתקן את העיוות שנוצר עם הממשלה המנופחת, לפיו נותרו מעט מדי "ח"כים חופשיים", כלומר כאלה אשר אינם שרים וסגני שרים, ויהיו פנויים לעשות את עבודת הכנסת הבסיסית והחשובה: חקיקה בוועדות השונות ופיקוח על הממשלה.

בני גנץ. החוק החצי נורבגי נתפר למידותיה של מפלגתו (צילום: עדינה ולמן, דוברות הכנסת)

הדרך לאזן את הכוח של הממשלה היא לאפשר לשרים להתפטר מתפקידם כח"כים ולפנות מקום לח"כים חדשים שיכנסו במקומם. אך בניגוד לנורבגי הקלאסי, הגרסה הישראלית יוצרת נורבגי עם פרצות שעלולות להתברר בעייתיות: השר או השרה בוחרים בעצמם האם ומתי להתפטר, וכשהם יודעים בדיוק מי נכנס לכנסת אם יעשו זאת. 

הבעיה: 80% מ"כחול לבן" הפכו לשרים 

הבעיה העיקרית שהחוק מבקש לפתור, מצויה ב"כחול לבן". הסיעה בראשות בני גנץ אומנם הצליחה ליצור ממשלה שוויונית ומנופחת עם הליכוד, אך השאירה את הכנסת יתומה. 12 שרים מונו במפלגה שמונה 15 נבחרי ציבור סך הכל, כלומר נשארו שלושה ח"כים בלבד לעבודת הכנסת.

עוד על הממשלה המנופחת:

גם לשלושה הללו ניתנו תפקידים: איתן גינזבורג מונה ליו"ר ועדת הכנסת, מיקי חיימוביץ' ליו"ר ועדת הפנים ואיכות הסביבה ורם שפע ליו"ר ועדת החינוך. לכן, לא נותרו "ח"כים חופשיים" לכחול לבן. ועדת הפנים וועדת החינוך הן בין הוועדות העמוסות בכנסת, היחיד שיכול להתרוצץ בין הוועדות הוא יו"ר ועדת הכנסת, איתן גינזבורג אם יגלה יעילות בתפקידו. 

לסיעת "דרך ארץ" שהתפצלה מ"כחול לבן" המקורית, אין בכלל רשימה ולא יהיו לה ח"כים מן השורה גם אם השרים יתפטרו. יושבים בה יועז הנדל, שמונה לשר התקשורת וצבי האוזר שמונה ליו"ר ועדת החוץ והביטחון – ועדה עמוסה גם היא. 

עוד בקואליציה, אפשר למצוא את מפלגת העבודה, לה שלושה ח"כים מכהנים ששניים מהם מונו לשרים – איציק שמולי ועמיר פרץ. האחרונה, מרב מיכאלי, בחרה לעבור לאופוזיציה. 

בשורה התחתונה – יש לכחול לבן רבתי (העבודה ודרך ארץ) חצי ח"כ להתרוצץ בכנסת ולכן הם חייבים חוק שיאפשר להם להכניס ח"כים נוספים למשכן. על פי ההצעה, הם יוכלו "לייצר" חמישה ח"כים נוספים.

בכלל לא נורבגי

"החוק הנורבגי" שעבר אמש הוא לא בדיוק חוק נורבגי. לפי המכון הישראלי לדמוקרטיה, קיים גם בשבדיה, הולנד, צרפת, בלגיה, פורטוגל. 

תהלה נעמה פרידמן. האם תעבור מיש עתיד כדי להיכנס כח"כית בקואליציה? (צילום: נועם ריבקין פנטון, פלאש 90)

החוק המקורי מבוסס על ניתוק בין הרשות המבצעת למחוקקת ומחייב את מי שהתמנה לשר בממשלה להתפטר מחברותו בפרלמנט. בכך יפנה השר את מקומו לבא בתור ברשימת המועמדים. 

"ההיגיון העומד בבסיס החוק הוא לחזק את הרשות המחוקקת על-ידי הגדלת מספר החברים הפנויים לעבודה פרלמנטרית, למנוע ניגוד עניינים בין חברות בממשלה לחברות בפרלמנט, ולאפשר לשרים להתרכז אך ורק בעבודתם המיניסטריאלית", נכתב במסמך המכון. לדעה זו שותפים בתנועה למשילות ודמוקרטיה.

בישראל אימצו את המודל לטובת פתרון הבעיה בכחול לבן, עם שינויים בנוסח הכנסת הישראלית. אך ברשימה מצויים כידוע גם ח"כים מ"יש עתיד", שכניסתם במקום שר מתפטר עתידה לתת כוח דווקא לאופוזיציה. לכן שקלו בעבר להעביר חוק "נורבגי מדלג" שיאפשר למפלגה להכניס לכנסת רק את מי ששייך או מוכן לעבור לכחול לבן. הצעה זו נפלה לאור הלחץ הציבורי וביקורת בג"ץ.

יוראי להב-הרצנו. עשוי להיכנס לכנסת בזכות הנורבגי, אבל יישאר עם יש עתיד באופוזיציה

כרגע רק שתי ח"כיות אישרו בוודאות כי ייכנסו בזיקה לכחול לבן: מיכל קוטלר-וונש (תל"ם) ועינב קאבלה (חוסן לישראל). הילה שי וזאן (חוסן לישראל) תיכנס ככל הנראה גם היא. יוראי להב הרצנו (יש עתיד), הראשון ברשימה להיכנס, דווקא אישר שיישאר ביש עתיד ותהלה נעמה פרידמן (יש עתיד) עדיין מתנדנדת.

מפלגת העבודה תתקשה להשתמש בחוק מאחר והבא בתור ברשימה הוא אילן גילאון ממרצ, שיישאר באופוזיציה.

החשש: שימוש פרסונלי בהחלטה להתפטר

המטרות המקוריות של החוק חשובות, אך בגישה הישראלית הוסיפו התניות שהופכות את המנגנון החוקתי לכלי פוליטי שעונה לצורכי השעה. כך, תחת מעטה הקונצנזוס של חיזוק הכנסת והגדלת מספר הח"כים בכחול לבן, תפרו חוק למידותיהם. כשבפעם הבאה החוק לא יתאים – ישנו אותו שוב. 

העיוות המשמעותי הראשון הוא מתן רשות לשרים להתפטר, במקום לחייבם לעשות זאת – כמו בנורבגי המקורי. המשמעות היא שניתן לעשות שימוש פרסונאלי באפשרות להתפטר: ברגע שההחלטה לפנות מקום נתונה בידי ח"כית שמונתה לשרה, היא יודעת בדיוק את איזה ח"כית היא יכולה להכניס ולאן זו מתחייבת להשתייך ואז להחליט סופית אם תתפטר.

כך למשל, כיוון שתהלה נעמה פרידמן לא הודיעה אם תיכנס לקואליציה עם כחול לבן או תישאר באופוזיציה עם יש עתיד, השר יזהר שי יכול להחליט אם להתפטר או לא בהתאם להחלטתה.

"חייבים להתקדם". מחיר החוקים הפרסונליים יתברר בהמשך (צילום: מרים אלסטר, פלאש 90)

בנוסף, החוק אינו עקבי ומאפשר באופן מלאכותי ליותר שרים של כחול לבן להתפטר מאשר שרים של הליכוד. הדבר נעשה על ידי "תפירת" האפשרות להתפטר לפי מספר המנדטים שיש למפלגה בכנסת. כלומר, אם יש למפלגה מספיק ח"כים "חופשיים" שאינם שרים, אפשרותם של שרים חדשים לפנות מקום לח"כים חדשים מוגבלת. כך לליכוד יש אפשרות שרק ששני שרים יתפטרו.

חשש מח"כים "על תנאי"

בחוק המקורי, בחלק מהמדינות (דוגמת נורווגיה ושבדיה) רשאים השרים שהתפטרו מהממשלה לחזור ולכהן בפרלמנט במקום אלו שהחליפו אותם, ובחלקן (כדוגמת הולנד וצרפת) האפשרות הזאת איננה קיימת. כלומר, מרגע שהתפטרת מהפרלמנט לא תוכל לשוב אליו באותה הקדנציה.

במקרה הישראלי ניתן לשר שהתפטר לחזור לתפקד כח"כ פעם אחת בלבד ולא להתנהל כדלת מסתובבת. הסעיף הזה בחוק נועד למנוע סירוס של ח"כים מהקואליציה, שמאויימים בחזרת שר ששולחת אותם הביתה, החוק מגביל את השרים שרוצים לחזור לסיבות הללו בלבד: התפטרות או פיטורין מהממשלה. כלומר, לא ניתן לחזור לכנסת סתם כך.

מליאת הכנסת בעת אישור החוק החצי-נורבגי (צילום עדינה ולמן, דוברות הכנסת)

מאחר והתפטרות השרים היא בגדר רשות, נוצרת תלות בין השר או סגן השר הפורש לבין הח"כ שנכנס במקומו. אחד השמות שעלו בדיון הוא של אסנת הילה מארק, ששמה נכתב בהסכם הקואליציוני כחברה עתידה מוסכמת בוועדה למינוי שופטים (שתתבצע על ידי הצבעה חשאית בכנסת). 

הסעיף שמגביל את חזרתם של השרים נועד למנוע מצב שבו מארק, או כל ח"כ אחר, יהיו נתון לסנקציה באם לא יתיישר לדעת יו"ר המפלגה.

עוד ועוד סיבוכים

הוספת הסעיפים בעייתית גם משום היא מסבכת את המנגנון. בהצעת החוק בנו חישוב מסובך שמקורו לצורכי השעה של כחול לבן:

    • לא יתפטרו יותר מחמישה חברי כנסת ולא יותר משליש (תפור למידת כחול לבן בה יש 15 ח"כים ולכן הם מנצלים את המקסימום).
    • אם יש 10-12 ח"כים, יתאפשר לארבה מהם להתפטר מתפקיד ח"כ.
    • 7-9 ח"כים – יתאפשר לשלושה להתפטר מהכנסת.
    •  4-6 ח"כים – שניים יוכלו להתפטר.
    • מתחת לשלושה ח"כים – רק אחד או אחת יוכלו להתפטר.

הצליחו להפחית עוד מתפקיד סגני השרים

הצעת החוק נוגעת גם לסגני השרים. מדובר באבסורד כיוון שתפקידם לא הוגדר מעולם בספר החוקים. הסגנים הם בעלי תפקיד מוגבל מאוד בממשלה ולא נושאים באחריות או סמכות אלא מהווים שולייה בלבד כדי לעזור לשר עמוס בייצוג בכנסת. 

על פי הצעת החוק החדשה, סגני שרים יוכלו גם הם להתפטר וכך ישוחחרו גם מההצבעות במליאה. בכנסת הם גם ככה ח"כים צולעים, שאינם יכולים להצביע בוועדות ולפקח על הממשלה. כעת באופן סופי הם יהוו כקישוט בלשכת השר הממונה, עם לשכה נוספת בכנסת.

סגני השרים החדשים. יכולים להתפטר מתפקידם בכנסת כדי לא להצביע במליאה (צילומים: אתר הכנסת)

עוד פירוטכניקה שהמציאו בחוק היא חילופי התפטרות בין שרים. לפי ההצעה, שני שרים מאותה סיעה יוכלו במהלך הקנדציה להעביר את ההתפטרות מהכנסת ביניהם, במידה ואחד מהם רוצה, מסיבות שונות, לחזור לכנסת. המטרה היא למנוע פיטורי ח"כ מהכנסת שלא לצורך. כך שהח"כ לא יוצא מהכנסת בגלל ששר רצה (מסיבותיו שלו) לחזור לכנסת.

כך למשל, השר זאב אלקין יכול לבקש מהשרה גילה גמליאל להתחלף על כסא הח"כ ואוסנת הילה מארק לא תאלץ להתפטר ולחזור שוב. גם זאת ניתן לבצע פעם אחת. 

המצאה חדשה נוספת במשטר של ישראל, שהחלה להתנסח כבר בחקיקה שקיבעה את ההסכם הקואליציוני האחרון, היא ה"זיקה". לפי הנורבגי הישראלי, ח"כ חדש שיכנס במקום שר או שרה שהתפטרו יצטרך להצהיר בכתב ליו"ר הכנסת על הזיקה שלו למפלגה אליה ישתייך. 

כלומר, ח"כים ברשימת יש עתיד יוכלו לעבור לכחול לבן אם ירצו, אך יהיו חייבים להודיע מראש, כך שלשר המתפטר תהיה הזכות למשוך את ההתפטרות שלו.

שינוי חוקי יסוד – רק לצורך המיידי

בדיוק כמו שינוי החוק שנועד לעגן את ההסכם בין כחול לבן לליכוד, גם במקרה זה החוק נועד לשרת צורכי שעה וללא הסתכלות ציבורית רחבה על מה טוב או לא טוב למערכת המוסדות בישראל. כפי שאמר גם גור בליי, היועץ המשפטי של הוועדה: "לא טוב שחוקי יסוד יחוקקו עם תוחלת מיידית, אלא רק לכנסת הבאה".

לפי גישה זו, יש לחוקק חוקים דווקא כשהמחוקק אינו יודע איך יושפע מהם. רק כך המחוקק יכול להתבונן באינטרס הציבורי הרחב ולא להסתכל על האינטרס האישי שלו. וזה לא מה שנעשה פה.

אזמ"ע (איך זה משפיע עליך): חקיקה שמשנה את היחסים בין הרשויות לצורך הסדרים פוליטיים, פוגעת בנו כאזרחים, כיוון שהיא לא נעשית מתוך שיקולים רחבים. המטרה כיום היא לתקן נזק שנוצר בעקבות ממשלה מנופחת עם שרים וסגני שרים מיותרים. החשש הוא שבפעם הבאה, כשהחוק לא יתאים, ישנו אותו שוב ושוב ללא יציבות חוקתית.

מעש"י (מה לעשות כדי שיתוקן): לזכור ולהזכיר שבשעת החירום הקשה הזו שעוברת על אזרחי ישראל נבחרי הציבור שלנו ממשיכים לעסוק בעצמם. למנות עוד תפקידים ועוד משרדים ללא צורך. בכל הנוגע להפרדה בין הממשלה לכנסת יש טעם בחוק נורבגי פשוט, צופה פני עתיד, אולי אפילו הגדלת מספר הח"כים. אבל כל זאת שיחול החל מהכנסת ה-24 ולא מהכנסת הנוכחית.

 

בדרך לממשלה עם מעט נשים: בכחול לבן הבטיחו שוויון ומינו גברים בכל הזדמנות

כחול לבן מעדיפה למנות גברים על פני נשים באופן סדרתי: בסיעה הבטיחו שוב ושוב לקדם שוויון מגדרי ברשימה אך לא קיימו – ובכל הזדמנות בשנה האחרונה בחרו למנות גברים. הלילה תקים יחד עם סיעת הליכוד ממשלה שנשים יהוו ככל הנראה רק כ-20% ממנה

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| יעל פינקלשטיין |

בממשלה ה-35, שצפוייה לקום הלילה (חמישי) ישבו על פי ההערכות בין שבע לשמונה שרות, המהוות 20% מהממשלה. אמנם מדובר בשיפור מהממשלה הקודמת, בה ישבו כ-10% נשים בלבד ביום הקמתה, אך חלקן של הנשים עודנו רחוק מלהוות שותפות נשית שוויונית בממשלה.

יו"ר כחול לבן, בני גנץ. באמת חייבים להתקדם. (צילום: מרים אלסטר, פלאש 90)

האכזבה הגדולה בקרב מי שציפו לשיפור משמעותי יותר, היא מבחירותיו של יו"ר כחול לבן, רה"מ החלופי הבא – בני גנץ. לאחר ביקורת ציבורית ופנימית על מיעוט הנשים ברשימה, גנץ הבטיח שוב ושוב, ושוב, שברגע שייכנס לממשלה ימנה נשים לתפקידי מפתח. כעת התמונה הולכת ומתבהרת: הבטחותיהם של מובילי "כחול לבן" היו ריקות מתוכן.

כרוניקה של הצהרות כוזבות

"אני מתכוון לחתור לשוויון מוחלט", אמר ח"כ בני גנץ (כחול לבן) כשנשאל על ייצוג נשים ברשימה לכנסת בראיון לאתר וואלה! בפברואר 2019. הוא הסביר שבגלל אופן הרכבת הרשימה לכנסת ה-21 מספר הנשים בה מועט – עשר נשים ב-35 המקומות הראשונים, שתיים בלבד בעשירייה הראשונה. 

בכנס "נשים בחזית" שנערך חודש מאוחר יותר, הוסיף על כך ח"כ יאיר לפיד: "בחיבור, בדרך שבה הוא נעשה בלילה הזה, העובדה שיש רק שתי נשים בעשירייה הראשונה זו תקלה גדולה. אין לי איך להגן על זה ואני גם לא מנסה. לפיכך אנחנו מחוייבים לתקן את זה דרך תפקידים בכירים לנשים בממשלה הבאה".

במצע כחול לבן נכתב: "כחול לבן תפעל לקידום מעמד האישה ולהשגת שוויון מלא בין נשים לגברים, מתוך הבנה כי שוויון מגדרי והשתתפותן המלאה של נשים בכל תחומי החיים יסייע לקידומה ולחוסנה של החברה הישראלית כולה", וכן הובטח: "נעגן בחקיקה את ייצוגן של נשים במוקדי קבלת ההחלטות".

בנוסף להבטחות אלה, העיתונאית טל שניידר כתבה השבוע כי בכחול לבן אף הקימו צוות מיוחד לקראת הכהונה בכנסת ה-21, בו הוחלט על ייצוג שוויוני ועל בחירת נשים לראשות 50% ממשרדי הממשלה.

יושבת ראש אחת, ברגע האחרון

ההזדמנות הראשונה לקיים את ההבטחות הללו הגיעה ביוני 2019, כשהחלה לפעול הכנסת ה-21. כחול לבן נדרשו להציג מועמד מועמדת לתפקיד מבקר/ת המדינה. בליכוד הציעו את מתניהו אנגלמן – מבקר המדינה כיום – ובכחול לבן הציעו מועמד בשם גיורא רום. אף ששקלו והתבקשו לבחור באישה, לא עשו זאת.

לאחר פיזור הכנסת ה-21 ולקראת הבחירות לכנסת ה-22, גנץ הצהיר כי הוא "מחוייב לייצוג נשי בתפקידים בכירים וקידום נשים לתפקידי מפתח בחברה הישראלית". על אף ההצהרות, רשימת כחול לבן לכנסת ה-22 נשארה זהה מבחינה מגדרית, ולא נוספו אליה נשים.

עד הבחירות לכנסת ה-23 כבר היה מספיק זמן לתקן את הרשימה כמובטח – אבל מספר הנשים ברשימה לא השתנה גם בהזדמנות השלישית. "חברות הכנסת שלנו ייקחו חלק משמעותי בפעילות הסיעה והממשלה הבאה", המשיך גנץ להבטיח. 

הפעם נוספה לכחול לבן הזדמנות לבחור נשים שיעמדו בראש הוועדות הזמניות שהוקמו בכנסת. אותה הזדמנות "לפצות" במינוי נשים לתפקידים בכירים הגיעה סוף סוף – אבל בכחול לבן החליטו למנות את ח"כ אבי ניסנקורן לראשות הוועדה המסדרת, את ח"כ עפר שלח לוועדת הקורונה ואת ח"כ גבי אשכנזי לוועדת החוץ והביטחון.

ח"כ חיימוביץ'. תתמנה ליו"ר ועדה בכנסת – אחרי מינוי 3 גברים

בשעות האחרונות הודיעה ח"כ מיקי חיימוביץ' כי תתמנה ליו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה. "גנץ הציע לחיימוביץ' מספר תפקידים של שרה בכירה", נכתב בפוסט שהעלתה יושבת הראש הנכנסת. "חיימוביץ' בחרה מבין האופציות שהוצעו לה להמשיך ולעסוק בתחומים הקרובים לליבה. לפיכך סיכמו השניים, כי חיימוביץ' תכהן בשלב הראשון כיו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה שתעסוק גם בנושאים בפיקוח על חוק צער בעלי חיים הנמצא כעת תחת ועדת החינוך".

עוד הזדמנות למינוי אישה בתפקיד בכיר הגיעה כשביקשה סיעת כחול לבן להחליף את יו"ר הכנסת, יולי אדלשטיין (הליכוד). אבל גם הפעם בחרו בעקביות להציע רק גברים לתפקיד: בהתחלה שקלו לבחור בח"כ מאיר כהן, ולבסוף נבחר ח"כ גנץ לכהונה קצרה כיו"ר.

יותר נשים בממשלה – אבל התיקון עוד רחוק

מחר תוקם ממשלה בראשות סיעות הליכוד וכחול לבן, בה צפויות נשים לעמוד בראש שבעה או שמונה משרדים מתוך 36: שלוש או ארבע שרות מכל אחת מסיעות הליכוד וכחול לבן, ואפס נשים מיהדות התורה, ש"ס והעבודה. במקום לקיים סוף סוף את ההבטחות לקידום נשים, נראה כי בכחול לבן יבחרו למנות בעיקר שרים.

בסך הכל צפויות השרות להוות כ-20% מחברות וחברי הממשלה. מדובר על עליה באחוז השרות: ביום הקמת הממשלה הקודמת, נשים היוו רק כ-10% מכלל השרות והשרים, ובשיאה עמד אחוז הנשים בממשלה על כ-18%. 

"מהכנסת ה-20 ועד היום יש הדרדרת במספר הנשים בכנסת"

העליה משמחת, אבל לחתושת רבים ורבות היא אינה מספיקה. "גם הפעם אנחנו רואות ממשלת אחדות גברית", אמרה אור סרי, ממייסדות "רצות ומשפיעות". "אחרי חודשים של משבר בריאותי כלכלי וחברתי, הגיע הזמן לממשלה עם יותר שרות, שתציב על סדר היום צמצום פערים מגדריים".

"שוויון מגדרי הוא שוויון חברתי – באוכלוסיה שיש בה 50% נשים, צריך ש-50% מהקולות שמייצגים את הציבור יהיו נשים", הסכימה מנכ"לית עמותת כ"ן – כוח נשים, מזל שאול. "נשים מביאות לשולחן קבלת ההחלטות ראיה מתכללת ומנהיגות אחרת. ראוי שגם נשים תשמענה את העמדות שלהן ואת הקול שלהן". 

לקראת הקמת הממשלה, הפיצה העמותה עצומה בקריאה למנות נשים לתפקידים בכירים בממשלה. "אנחנו פונות כבר שנה וחצי לראשי המפלגות הגדולות באמירה ש-20% ייצוג של נשים ושתי נשים בלבד בעשירייה הראשונה – זה לא מספיק", הסבירה שאול. "מהכנסת ה-20 עד היום יש הדרדרות במספר הנשים בכנסת. כשקטן מספר הנשים במפלגות זה משליך על הכל – יש ייצוג חסר בראשות הוועדות, בוועדות עצמן ובממשלה". 

אזמ"ע (איך זה משפיע עליך): שותפות נשים בקבלת ההחלטות מקדמת את ההנהגה הישראלית לתפקוד טוב יותר עבור כלל האוכלוסייה. היא מקדמת אותנו לעבר שוויון מגדרי, מגוונת את נקודת המבט של השלטון ומאפשרת קידום של נושאים שחשובים לנשים, וכן משמשת השראה לילדות שרואות יותר ויותר דמויות שדומות להן בעמדת מפתח.

מעש"י (מה לעשות כדי שיתוקן): לא להפסיק להזכיר לנבחרים שלנו את ההבטחות שלהם. פנו בנימוס לח"כ בני גנץ ודרשו ממנו למנות יותר שרות בממשלה – כפי שהבטיח שוב ושוב. יש עוד כמה שעות! מוזמנים ומוזמנות להדביק את הכתבה הזו בפוסטים וציוצים בעמוד הפייסבוק של בני גנץ ובעמוד הטוויטר שלו.

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאית יעל פינקלשטיין