פוסטים

והרי החדשות: אף אחד לא מתמודד על ראשות הממשלה

בישראל בוחרים פתק אחד למפלגה אחת – מי שמחליט מי ירכיב ממשלה הוא רק הנשיא. אז למה התקשורת פמפמה את הכרזות בנט וסער על "ריצה לראשות הממשלה"? וגם: מה תענו כשסוקרים מתקשרים ושואלים לאיזו מפלגה תצביעו? ולמה למצביעים הערבים כדאי להתעורר? טור בדרך לבחירות 2021

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

לא מחליפים ראש ממשלה בקלפי

בשבועות האחרונים מתנהל בתקשורת דיון ער סביב שאלת התאמת המועמדים השונים לראשות הממשלה וסיכוייהם לכבוש את התפקיד הנחשק. "יו"ר ימינה נפתלי בנט הכריז על מועמדות לראשות הממשלה", הכריזה הכותרת במעריב. "אני מתמודד על ראשות הממשלה כדי להחליף את בנימין נתניהו", אמר גדעון סער בראיון לכאן 11. מסיבות עיתונאים של המתמודדים משודרות בלי הפסקה. ערב ערב באולפנים יושבים בכירי הפרשנים ומהדהדים את המסר: נפתלי בנט, גדעון סער, רון חולדאי – כולם מתמודדים על ראשות הממשלה. כל זאת למרות שהציבור בכלל לא בוחר ראש ממשלה: על פי שיטת הבחירות בישראל, בקלפי בוחרים האזרחים את המפלגה שתייצג אותם בכנסת.

זה באמת חמוד שכמעט כל גבר עם דופק בפוליטיקה הישראלית רואה את עצמו כמועמד לראשות הממשלה. אבל כדי להגיע לכיסא הנכסף הם יצטרכו לשכנע את הח"כים שימליצו עליהם לנשיא המדינה. 

לאן רצים כל הגברים? גדעון סער ונפתלי בנט (צילום: אתר הכנסת)

נסביר: לאחר שהאזרחים מצביעים ונספרים הקולות, הנשיא מתייעץ עם ראשי הסיעות בכנסת. ראשי הסיעות צריכים להמליץ לו על האדם שמבחינתם צריך לקבל את המפתחות כדי לנסות להרכיב קואליציה. בעקבות ההתייעצות הוא זה שמחליט מי ירכיב ממשלה. באופן מסורתי הנשיא מטיל את מלאכת הרכבת הממשלה על מי שקיבל יותר ממליצים ולכן הסיכויים שלו להרכבת ממשלה גבוהים יותר. אבל זה לא כתוב בשום מקום ולא חייב להיות כך. על פי חוק, הנשיא יכול להטיל את המלאכה, לאחר שהתייעץ עם ראשי המפלגות, על מי שבא לו. כלומר, רה"מ מכהן מתוקף האמון שנותנים בו חברי הכנסת והנשיא ולא הציבור באופן ישיר. 

אז נזכיר לכל המועמדים לראשות הממשלה מטעם עצמם: קודם כל המפלגה שלכם צריכה לשכנע את הציבור להצביע לה, אחר כך לעבור את אחוז החסימה (ונזכיר לנפתלי בנט את הבחירות לכנסת ה-21 שהבהירו שלא מדובר במשימה פשוטה), לעבור את מכשול הנשיא ואז – בהצלחה עם להרכיב קואליציה. 

כמו שגילו לא מעט מועמדים שביקשו להחליף את ראש הממשלה, גם 35 מנדטים ועיניים כחולות או גילוח פומבי של השפם שלך לא מבטיחים שבאמת תצליח להוות אלטרנטיבה ולהזיז את נתניהו מהכיסא. 

מי אתם שיודעים כבר עכשיו לאיזו מפלגה תצביעו?

זמן קצר אחרי שהושבעה הממשלה ה-35 כבר פרסמו כלי התקשורת סקרים שמבקשים לנבא במי יבחרו המצביעים בבחירות הקרובות. הנסקרים מתבקשים לענות על השאלה "למי היית מצביע/ה אם הבחירות היו מתקיימות עכשיו", כאשר לפעמים מוצגות להם מפלגות שבכלל לא קיימות ומועמדים שעדיין לא החליטו האם לרוץ לכנסת. בחודשים האחרונים זכינו לקבל סקר כזה פעם-פעמיים בשבוע, אבל מרגע שהוכרזו הבחירות אנחנו צפויים לראות סקרים כאלה מדי בוקר וערב. 

מישהו יודע באיזו מפלגה הם ירוצו בבחירות הקרובות? כנראה שגם הם לא. לפיד, יעלון, שלח (צילומים: אתר הכנסת)

אבל הסקרים האלו, לפחות נכון לרגע זה, הם קשקשת. גם אם נניח בצד את העובדה שלמפלגות אין מצע אידיאולוגי שמאפשר לנו לגבש עליהן דעה – אנחנו עדיין לא יודעים אילו רשימות באמת ירוצו לכנסת ומה יהיה הרכב הרשימות שלהן. נניח ש"תקווה חדשה", המפלגה שמוביל גדעון סער, תקבל 18 מנדטים – מי המועמדת שנמצאת במקום 18 ברשימה שלו? מה אתם יודעים עליה? האמת שאתם לא יודעים אפילו מה שמה כי היא עדיין לא קיימת. 

כל מה שהסקרים מציגים עכשיו זו תחרות פופולריות זולה, שמי שמרוויח ממנה הם הסוקרים עצמם, ערוצי החדשות ומוכרי הפרסומות. כמו גם הפוליטיקאי שעומד מאחורי הספין התורן. הרי כמעט ולא משנה מה תהיה התוצאה של עוד סקר בעוד ערוץ טלוויזיה – היא תמיד תוצג כ"דרמטית". 

אם יש משהו ששלוש מערכות הבחירות האחרונות לימדו אותנו זה שיש חשיבות עצומה לרשימות. ושאם רצית לבחור בנתניהו או בגנץ, אתה מקבל שורה של חברי כנסת שיכולים להשפיע עליך לא פחות – למשל אם יצביעו נגד האינטרס שלך, או שיחליטו להצטרף לממשלה שהתחייבו מראש שלא להצטרף אליה. 

המפלגות יגישו את הרשימות שלהן לוועדת הבחירות ב-3 וב-4 בפברואר. עד אז לא נדע האם שברירי המפלגות מימין ומשמאל יתאחדו, ימשיכו להתפרק או ייצרו שיתופי פעולה מפתיעים. עצה שלנו? אם לפני התאריך הזה מתקשר אליכם סוקר ושואל: "למי תצביעו בבחירות הקרובות?". תשאלו אותו: "מי המתמודדים והמתמודדות ברשימות".

עוד בשקוף:

האם נתניהו מנסה להרדים את הערבים?

לאחר קמפיין "הערבים נוהרים לקלפיות", "ביבי או טיבי" וקמפיין המצלמות בו ניסה נתניהו להדביק לציבור הערבי תדמית של גנבי בחירות, הפעם נתניהו הפתיע אותנו עם קמפיין שבו ראש הממשלה "רוצה תמיכה של הערבים". יכול להיות שמה שאנחנו רואים זה באמת מה שנתניהו רוצה: שאולי גמלה בליבו החלטה לטפל בשסע היהודי ערבי בישראל. יתכן כמובן שהשסע לא מעניין אותו והוא רק רוצה שמצביעי הרשימה המשותפת יצביעו לו. ויש מקום להעלות גם אפשרות נוספת: שמדובר בקמפיין פוליטי מתוחכם יותר שמטרתו לדכא את ההצבעה של תומכי הרשימה המשותפת. 

בשנים האחרונות נתניהו גייס את הבייס שלו, ובעיקר את המתלבטים על ידי שיח מקטב שבו יש טובים ורעים, אנחנו והם, שמאלנים בוגדים וימנים נאמנים. הוא השתמש בהפחדות, וניסה לגרום למצביעים לצאת לקלפיות כדי להציל את המדינה מפני מי שהוא סימן בתור "האויב".

הסיכון במהלכים כאלו הוא של תגובת נגד. וזה גם מה שקרה. לא רק נתניהו הרוויח מהשיסוי שלו, אלא גם הרשימה המשותפת. נתניהו הצליח אולי לגייס את המצביעים שלו, אבל הוא גם הניע את מצביעי הרשימה המשותפת הפוטנציאלים, בעיקר אלו שהתנדנדו, הישר אל הקלפיות והביא את הנציגות הערבית בכנסת להישג חסר תקדים. 

את זה, אולי, נתניהו מנסה לתקן כעת. אנחנו לא יודעים בדיוק מה הוא רואה בסקרים שגרם לו לחבק את הציבור הערבי (החלטה מבורכת כשלעצמה), אולי זו כוונה טהורה לריפוי אבל זה גם יכול להיות ניסיון להרדים את הבייס של הרשימה המשותפת, ולוודא שהפעם הוא לא ינהר לקלפיות. 

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

נתניהו וכץ לא לבד: חזרנו למקרים בהם חברי כנסת השתמשו בחסינות שלהם

חברת הכנסת שניצלה את החסינות כדי למנוע חיפוש בבית אביה העבריין, חברי הכנסת שחשפו את פרשת האסיר איקס, והח"כים ששוטרים לא כיבדו את החסינות שלהם ואף תקפו אותם פיזית. בהיסטוריה של הכנסת יש ח״כים שניצלו את החסינות שלהם כדי להגן על החלשים, וגם כאלו שניצלו אותה כדי להתחמק מהעמדה לדין

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| מאיה קרול |

ב-2006 הגיעו חוקרי רשויות המס לביתו של העבריין המוכר שוני גבריאלי, כדי לבצע בו חיפוש. גבריאלי נחשד אז בכך שניהל, יחד עם עבריינים נוספים, רשת הימורים באינטרנט, הלבין את כספי ההימורים ולא דיווח לרשויות המס על הכנסות בגובה עשרות מיליוני שקלים. 

השוטרים הגיעו עד לפתח דלתו, אך החיפוש לא יצא לפועל. מדוע? מפני שעל מפתן הדלת ניצבה ביתו של שוני, ענבל גבריאלי, אז חברת כנסת מטעם הליכוד.

ח"כ גבריאלי שלפה בפני השוטרים את תעודת חברת הכנסת שלה. היא טענה כי היא מתגוררת בבית אביה, ולכן דרשה מהשוטרים שלא יערכו חיפוש בבית. כחברת כנסת, יש לה חסינות מפני חיפוש כזה. השוטרים אכן עזבו את המקום. נציין כי גבריאלי כלל לא התגוררה בבית אביה.

השתמשה בחסינות כדי למנוע חיפוש בביתו של אביה שהיה עבריין ידוע. חברת הכנסת לשעבר ענבל גבריאלי (לעמ)

חסינות שימושית

רובנו מכירים את חוק החסינות מפני שעלה לכותרות בשנה האחרונה עקב משפטי רה"מ נתניהו, והדיונים בנוגע להסרת חסינותו של חבר הכנסת חיים כץ, אך חוק החסינות חוקק בישראל עוד ב-1951. חברי הכנסת שחוקקו את חוק החסינות בישראל אז, חששו מפני מצב שבו הרשות המבצעת תעצור או תאסור את חברי הכנסת כדי למנוע מהם להתערב בעבודתה, ולכן החליטו כי יש להגן על חברי הכנסת מפני כך. 

מאז ועד היום חברי הכנסת משתמשים בחסינות שניתנה להם למטרות מגוונות, חלקן נתפסות בציבור כחיוביות ואחרות לכל הפחות שנויות במחלוקת.

אספנו כמה מקרים מעניינים מהשנים האחרונות בהם ח"כים השתמשו בחוק החסינות:

חברי הכנסת לשעבר זהבה גלאון (מרצ) דב חנין (חד"ש) וח"כ אחמד טיבי (תע"ל) השתמשו בחסינות כדי לפרסם מידע לגבי פרשת "האסיר איקס"

ב-2013 חברי הכנסת זהבה גלאון, דב חנין ואחמד טיבי, הפנו שאילתות במליאה אל שר המשפטים דאז יעקב נאמן אודות פרשה עליה הוטל צו איסור פרסום, פרשת "האסיר איקס". הפרשה המסתורית נחשפה בתקשורת האוסטרלית מספר ימים לפני כן ונאסר לפרסם אותה בתקשורת בישראל. החסינות הגנה על חברי הכנסת מפני העמדה לדין לאחר שהפרו בצורה מכוונת צו איסור פרסום.

בן זיגייר, האסיר איקס, צילום מסך מתוך מתוך התחקיר שפורסם ברשת ABC האוסטרלית (ויקימדיה)

פרשת "האסיר איקס" מתייחסת לאזרח אוסטרלי בשם בן זיגייר ששירת במוסד. זיגייר נעצר ב-2010 בישראל בחשד לפגיעה בביטחון המדינה. הוא ששהה בבידוד מוחלט בכלא הישראלי, ונמצא תלוי בתאו לאחר שהתאבד, אף שהיה תחת השגחה מרבית ומעקב צמוד. מדינת ישראל הוציאה צו איסור פרסום מוחלט על זהותו של האסיר, על כליאתו, על עצם קיומו של צו איסור הפרסום ועל כל פרט אחר הקשור בפרשה. ב-2013 פורסם תחקיר בתקשורת האוסטרלית שחשף את הפרשה, אך אז נערכה פגישה בין ראש המוסד ל"ועדת העורכים", גוף לתיאום בין התקשורת בישראל לבין גורמי הביטחון במדינה, בה התבקשו כלי התקשורת הישראלים שלא לפרסם דבר בעניין, למרות הפרסום באוסטרליה. 

חברי הכנסת בחרו להעלות את הנושא במליאה חרף צו איסור הפרסום, כך שלמעשה הציבור הישראלי נחשף לפרשת האסיר איקס רק בעקבות השאילתות של חברי הכנסת. חשיפת הפרשה על ידי חברי הכנסת עוררה ביקורת ציבורית, והיו מי שטענו שחברי הכנסת שחשפו אותה צריכים לעמוד לדין על צו איסור פרסום וכי החשיפה מהווה פגיעה בבטחון המדינה.

עוד בשקוף:

חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ (ימינה) ניסה להשתמש בחסינות כדי לנסות להגיע לזירת התאונה בה נהרג הנער אהוביה סנדק ז"ל

אהוביה סנדק, נער בן 17 מההתנחלות בת עין, נהרג ביום שני האחרון בהתהפכות רכב בעת שנמלט מניידת משטרה. לטענת המשטרה המרדף אירע לאחר שהנערים השליכו אבנים על מכוניות פלסטיניות באזור רמאללה. ברכב היו עוד ארבעה צעירים, שנפצעו קל. הם טוענים שניידת המשטרה נגחה במכוניתם במכוון וגרמה לה להתהפך. 

מספר שעות לאחר האירוע ח"כ בצלאל סמוטריץ׳ הגיע לזירת התאונה. למרות שיש לו חסינות, שוטרים הרחיקו ח"כ סמוטריץ' ומנעו ממנו להתקרב לזירת האירוע. השוטרים פרסו דוקרנים מתחת לרכבו של חבר הכנסת, ולאחר שפתח בהליכה רגלית אל עבר הזירה, שוטר אף מנע ממנו פיזית להתקדם תוך שהוא משתמש בדחיפות.

חבר הכנסת איימן עודה (הרשימה המשותפת) ניסה להגיע לרכבו של יעקוב אבו אלקיען שנורה על ידי שוטרים באום אל חיראן

ב-2017 נערך מבצע לפינוי והריסת בתים בכפר בדואי בלתי מוכר בשם אום אל-חיראן. במהלך המבצע שוטרים פתחו בירי לעבר רכב שבו נהג תושב הכפר, יעקוב מוסא אבו אל-קיעאן ופגעו בו. לאחר הירי הרכב התדרדר ופגע בשוטרים שאבטחו את הפינוי, ודרס למוות את השוטר ארז לוי. נהג הרכב נורה גם בידי שוטרים אחרים, לא קיבל טיפול רפואי, ומת בשל איבוד דם.

חבר הכנסת איימן עודה נכח במקום בעת המבצע. עודה שמע את היריות, וביקש לנסות לנצל את החסינות שיש לו כחבר כנסת ולהתקרב לרכב בו היהי מוטל אבו אל-קיעאן הירוי. אחד השוטרים שלף ספריי גז פלפל וריסס את ח"כ עודה בפניו וכך מנע ממנו להגיע לזירת האירוע. בהמשך ירו לעברו שוטרים מספר רימוני הלם, וכן כדורי ספוג שפגעו בראשו ובגבו. 

יו״ר הרשימה המשותפת ח״כ איימן עודה. ניסה לנצל את החסינות שלו כדי להגיע ליעקוב אבו אל-קיעאן שנורה על ידי שוטרים באום אל חיראן, אבל רוסס בגז מדמיע ונורה בראשו בכדור ספוג (צילום: הדס פרוש, פלאש 90)

חבר הכנסת בנימין נתניהו הפר צו איסור פרסום כדי להוכיח לציבור שהממשלה אינה פועלת כראוי

בשנת 1995, ניצל ח"כ בנימין נתניהו את החסינות שלו כדי להפר צו איסור פרסום, כשחשף את "מסמך שטאובר" על בימת המליאה בעת שהיה יו"ר האופוזיציה. המסמך כלל את תוכנו של משא ומתן מדיני חסוי שנערך אז בין ישראל לסוריה, אותו כתב ראש החטיבה האסטרטגית באגף התכנון בצה"ל, צבי שטאובר, עבור הרמטכ"ל, רב-אלוף אמנון ליפקין-שחק. נתניהו חשף את המסמך לאחר שהתבקש להסביר מדוע תמכו הליכוד בהצעת אי אמון בממשלת רבין. 

היועץ המשפטי של הכנסת המליץ להסיר את חסינותו של נתניהו ולהעמידו לדין פלילי, אך היועץ המשפטי לממשלה, מיכאל בן-יאיר, דחה את נימוקיו.

חברי הכנסת ינון אזולאי ומשה ארבל (ש"ס) השתמשו בחסינות כדי להגן על זכויות עצורים

חברי הכנסת ארבל ואזולאי עוסקים בחודשים האחרונים בנושא זכויות עצורים ואסירים. כששמעו שיותר מ-90% מהעצורים בבתי המשפט נאזקים בניגוד לנהלים, הם החליטו להגיע בעצמם לביקורי פתע בבתי משפט ברחבי הארץ כדי להעלות מודעות לתופעה ולמצוא לה פתרון. 

לצורך כך חברי הכנסת ערכו ביקורי פתע בבתי משפט ברחבי הארץ, אך בחלק מהמקומות נאסרה עליהם הכניסה בעקבות מגבלות קורונה. לכן השניים החליטו להשתמש בחסינות, ולעבור על ההנחיות לשמירה על בריאות הציבור. בזכות פעילותם שוחררו עצורים שנאזקו בניגוד לנהלים, ואחד מהם אף פוצה על כך ב-500 שקלים.

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאית מאיה קרול

עצל, מתקרבן, ומסייע בעיקר לאזרח אחד: השר אמיר אוחנה מצפצף על הדמוקרטיה

את הציבור שמשלם את שכרו הוא שכח. יש מגזר אחד שהוא פועל למענו בכל הכוח – מגזר ראשי הממשלה החשודים בפלילים. מסירים את המסכה מעל אמיר אוחנה, השר העצלן שמצטיין ביצירת פילוג ובהתנערות מאחריות. צפו בטור המלא של תומר אביטל

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

בדרך כלל אני מנתח כאן מה נבחרי ציבור עושים. הפעם אני רוצה לדבר דווקא על פוליטיקאי שלא עושה: אמיר אוחנה.

הוא מגדיר את עצמו בכל מקום כליברל, ואני בעד – תחרות, חרות, מה לא. אז ציפיתי שבתקופתו כחבר כנסת יפעל לפירוק מונופולים ומועצות חקלאיות. אבל כלום. הוא לא נגע בקרטלים, בקביעות, ביוקר המחיה. פה ושם זרק איזה מילה, אבל בבדיקת עומק מסתבר שאוחנה מיעט לאורך השנים להשתמש בכלים פרלמנטריים כמו שאילתות והוא היה הח"כ שהכי פחות הצביע במליאה. מקום אחרון (אך כן הגיע לוועדת חוץ וביטחון, וכל הכבוד על זה). לפני שהתנער מקהילת הלהט"ב, הוא גם טען שהביא לה הישגים רבים. זה רחוק מהמציאות.

בפעמים שכן הגיע למליאה, כשהיה ח"כ, הצביע בסדרתיות נגד חוקי שקיפות – ובין היתר הפיל חוק להשקפת כספי ההסתדרות. כשחשף לבקשתנו את יומנו – באיחור של חודשים, גילינו שהסתיר ממנו עשרות פגישות, בין היתר אחת בביתו של נתניהו. אז אין הישגים – הוא לא פעל למען הליברלים, או למען אף אחד אחר, מלבד מגזר אחד שתכף אגיע אליו.

אבל קודם שאלה: אם אוחנה כזה עצלן, אז איך הוא הפך לכזה מפורסם?

כי אוחנה מומחה בלחלק אנשים לטובים ולרעים ולעשות רעש. והתקשורת – חולה על זה. קל לסקר מישהו שכל היום תוקף, בעיקר את המערכת שהוא עצמו אחראי עליה. ובזה – הוא מספר אחת.

כשמונה לתפקיד שר המשפטים הוא זעק שיש פרקליטות בתוך פרקליטות, ותקף את בכירי המערכת שוב ושוב ושוב. היום במשרד לבטחון פנים הוא מתבכיין על "משטרת המחשבות". 

ספרנו. מאז שהפך לשר 65% מהפרסומים שלו הם השתלחויות באחרים. שניים מכל שלושה ציוצים – הם תוקפניים ומתקרבנים. רובם נגד עיתונאים ונגד מערכת המשפט. לאחרונה אוחנה תקף את המשטרה, היועמ"ש והפרקליטות – בציוץ אחד, ואז ריטווט את עצמו.

אה, וזה משתלב מצוין עם הדבר היחיד שאוחנה כן מצטיין בו – להגן על בנימין נתניהו.

כן, אוחנה מגה חרוץ כשמדובר במגזר ראשי הממשלה החשודים בפלילים. 

המגזר החביב על השר אוחנה: רה"מ בנימין נתניהו. (צילום: אוליבייה פיטוסי / פלאש 90)

הוא משתלח בפקידים שעוסקים בחקירות נתניהו. את החסינות שלו כח"כ לא ניצל לטובת מאבק ציבורי כלשהו, אלא כדי לחשוף פרטים חסויים מחקירה של עד מדינה נגד נתניהו. הוא הוקלט לוחץ על המשטרה בבקשה לדכא את המחאה בבלפור, ובהזדמנות אחרת ביקש שהם יפעלו בה כמו בהפגנה של חרדים וערבים. אמיתי. 

תגידו לי אתם, זה הגיוני שהעשייה של איש כה בכיר תתרכז בלהתקרבן, ובלסייע לאחד מתוך תשעת מיליון אזרחי ישראל? 

סליחה, שניים. שכחתי את נוחי דנקנר. כשר משפטים אוחנה חתם לו על חנינה בגלל מצבו הבריאותי.

ועדיין, רבים בציבור חושבים שאוחנה פועל לפי סולם ערכים מסוים. אבל סיוע לבוס שלך שמינה אותך ולמען טייקון דורסני – זה לא ערכים. קחו למשל את בצלאל סמוטריץ'. הוכחנו שהוא עובד ללא הרף למען ציבור בוחריו. אוחנה, בניגוד אליו, עובד עלינו.

פשוט תשאלו את עצמכם: איך חייכם טובים יותר בזכות אוחנה? כי מהבדיקה שלי – הם לא. הם רק מלאים יותר בשנאה ובשבטיות, ובדרמה אינסופית.

ומילא אוחנה היה רק מצפצף עלינו. אבל הוא גם מצפצף על הדמוקרטיה.

בדקנו. הוא התעלם השנה מ-86 שאילתות שהגישו הח"כים. מקום אחרון. כן, הוא השר שהכי פחות מכבד את הכנסת ואת זכותה לפקח עליו. הוא מונע מבכירי משרדו לתת דין וחשבון לוועדה שמפקחת עליהם במשכן. הוא סירב בעיקשות להגיש את הצהרת ההון שלו לשנת 2020. כפי שחשפנו בשקוף, הוא תוזכר לא פחות מחמש פעמים על ידי מבקר המדינה. זה אומר שלמבקר אין דרך לפקח על האינטרסים הכלכליים שלו.  אבל לאוחנה אכפת בעיקר מהבייס ומהבוס. והוא גם סירב להגיב לטור הזה.

השר לבטחון הפנים, אמיר אוחנה (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

אז מה אפשר לעשות?

אם אתם עיתונאים: במקום לאפשר לו להתקרבן באולפנים, בפעם הבאה תשאלו אותו – מתי הגברת תחרות במשק? איך הוזלת את יוקר המחיה? מה אתה כן עושה למען הציבור הר-ח-ב?

אתם אזרחים אכפתיים? מוזמנים לפתוח דפדפן ולכתוב בגוגל את המילים "אמיר אוחנה עצלן". 

כתבו את השורה הזו ולחצו אנטר. בתוצאות הראשונות תככב כתבה רלוונטית באתר של שקוף. לחצו על הכתבה וכנסו. גוגל בתקווה יילמד אחרי ההקלדות האלו לעשות את ההשלמה האוטומטית הזו לשמו, וכל מי שיחפש את אוחנה ייראה את האמת העצובה, שאוחנה לא עושה פוליטיקה אחרת. הוא לא עושה. 

ניתוח הציוצים של אמיר אוחנה 

מאז שהפך לשר ביולי 2019 ועד אמצע נובמבר 2020, אוחנה צייץ בחשבון הטויטר שלו 377 פעמים. 65% מהציוצים המתוייגים הם משתלחים או עם סנטימנט שלילי – שניים מתוך שלושה.

פירוט הציוצים:

3 נגד המפגינים

8 נגד המשטרה 

62 נגד התקשורת

53 שהם ביקורת על מערכת המשפט

הציוצים עסקו ב:

ביקורת על מערכת המשפט – 14.1% – 53

חקירות נתניהו – 0.5% – 2

ממלכתי – 4.5% – 17

מערכת המשפט – 6.6% – 25

פוליטי – 36.1% – 136

בטחון פנים – 3.7% – 14

להט"ב – 3.4% – 13

תמיכה בליכוד – 1.1% – 4

קורונה – 4.5% – 17

משטרה – 11.4% – 43

הגנה על נתניהו – 4.2% – 16

משפחת אוחנה – 1.9% – 7

יחסי חוץ – 4.8% – 18

איחולים – 12.5% – 47

תקשורת – 15.6% – 59

עבודה פרלמנטרית – 7.7% – 29

אישי – 11.9% – 45

נגד האופוזיציה – 7.4% – 28

הפגנות – 2.9% – 11

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי תומר אביטל

תחפושת או מהפך: האם משרד האנרגיה הצטרף למאבק במשבר האקלים?

שר האנרגיה שטייניץ טוען שהוא פועל להפסקת השימוש בדלקים מזהמים ולקדם שימוש באנרגיות מתחדשות. לכאורה, נראה שהוא שינה כיוון: במקום להילחם בארגונים הסביבתיים, הוא מצהיר על מאבק בזיהום האוויר ואפילו מכיר במשבר האקלים. אבל האם ההצהרות מתיישבות עם מעשיו של המשרד בראשותו? בדקנו 

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| ניב מאירסון, מגמה ירוקה |

"אני מאמין שעל מדינות האזור לפעול יחד כדי לנצח במאבק זה. עלינו לעשות כל שביכולתנו לשים את העימותים בצד כשאנחנו עומדים כחזית אחידה בהתמודדות עם מצב חירום אקלימי זה". על המשפט הזה לא חתומה הנערה השבדית, גרטה טונברג, שהניעה תנועת מחאה עולמית של בני ובנות נוער, ושבתה את לב אזרחי העולם בנאום דרמטי באו"ם על כישלון מנהיגי העולם בהתמודדות עם משבר האקלים. זה גם לא חלק מדו"ח של הפאנל הבין ממשלתי של האו"ם בנושא שינוי אקלים (IPCC), שקבע כי אם לא לא נפחית משמעותית את פליטת גזי החממה עד שנת 2030, נגיע לנקודת אל חזור במאבק במשבר האקלים.

את המילים הירוקות הללו אמר שר האנרגיה יובל שטייניץ, במהלך נאומו בועידת האקלים במדריד בשנה שעברה. זה אותו שטייניץ שטען רק שנה קודם לכן, ב-2018 כי "איש לא חזה את ההתחממות הגלובלית… מדובר בהפתעה גמורה מבחינה מדעית".

ואם זה לא מספיק, לפני פחות מחודש פרסם המשרד קול קורא בנושא יעדי הפחתת פליטות במשק האנרגיה לשנת 2050, ובו נכתב בדברי הפתיחה: "לאור משבר האקלים והשינויים העולמיים באופיים של משקי אנרגיה, עולה הצורך לגבש מדיניות ארוכת טווח להתמודדות עם השינויים הצפויים".

שר האנרגיה יובל שטייניץ (צילום: אתר הכנסת)

אז מה קורה כאן? האם פעילי סביבה נחושים השתלטו על משרד האנרגיה באישון לילה והחליפו את שטייניץ בכפיל סביבתי? האם יתכן ששר האנרגיה התחיל להכיר במציאות עליה מתריעה הקהילה המדעית כבר זמן רב, ולהבין שמשבר האקלים כבר כאן?

מצד אחד נראה כי בשנתיים האחרונות, בעקבות פעילות ציבורית אינטנסיבית וכן לחצים בינלאומיים משמעותיים, משרד האנרגיה החליט להצטרף סופסוף למגמה העולמית שמכירה בדחיפות משבר האקלים ובצורך לנקוט פעולות דרסטיות בהקדם. המשמעות היא, בראש ובראשונה, כוונה להצטרף למהפכת האנרגיה הגלובלית: מעבר מהיר מכלכלה המבוססת על דלקים פוסיליים (נפט, גז ופחם), לכלכלה של "אפס פליטות" של גזי חממה, שמבוססת על אנרגיות מתחדשות. 

במוצאי שבת אפילו נתניהו הצטרף למגמה, כאשר התחייב לראשונה, במהלך ועידת האקלים הבינלאומית, כי: "ישראל מחויבת לחלוטין למעבר מדלקים פוסיליים לאנרגיה מתחדשת עד לשנת 2050".

אבל מצד שני נראה שהשינוי, בינתיים, בא לידי ביטוי בעיקר ברמת ההצהרות, והרבה פחות ברמת המעשים. יותר מכך, בחלק גדול המעשים אינם מתיישבים עם ההצהרות, ולעיתים אף סותרים אותן באופן מוחלט. 

בסוף אוקטובר פורסמה החלטת הממשלה בנושא קידום אנרגיה מתחדשת במשק החשמל. ההחלטה קובעת יעד לפיו עד שנת 2030 תעבור ישראל לייצור של 30% מהחשמל שלה מאנרגיות מתחדשות. הארגונים הסביבתיים וכן המשרד להגנת הסביבה מתחו ביקורת קשה על ההחלטה, וזאת משלוש סיבות מרכזיות: 

ראשית, המשמעות של העמדת היעד על 30 אחוזים אנרגיה מתחדשת למעשה מקבעת את ישראל ל-70 אחוזים גז ("טבעי"), שגם הוא גז פוסילי ומזהם. שנית, מדובר ביעדים נמוכים מאוד, שמציבים אותנו בתחתית מדינות ה-OECD והעולם בכלל. בנוסף, נמתחה ביקורת קשה על העמימות של ההחלטה והפרצות שהתגלו בה. 

אבל שר האנרגיה יובל שטייניץ, אליו הופנו מרבית האצבעות הביקורתיות, טען דווקא כי מדובר ב-"מהפכה של ממש". גם הודעת הדוברות שפרסם משרד האנרגיה בעקבות החלטת הממשלה, ציירה מציאות מקבילה. נאמר בה בין היתר כי "מדובר ביעד שאפתני שיציב את ישראל כאחת המדינות המובילות במערב בייצור מאנרגיה סולארית". 

האם יתכן שמדינת ישראל היא גם אחת המדינות המובילות במערב בעולם בייצור אנרגיות מתחדשות, כפי שטוען שטייניץ, וגם בתחתית דירוג ה-OECD כפי שטוענים מבקריו? ובכן, תלוי כיצד מציגים את הנתונים, או ליתר דיוק, אילו נתונים בוחרים להבליט, ואילו נתונים משמיטים במכוון. 

בדקנו ארבע הצהרות שונות של משרד האנרגיה בנושא. 

מה ששוכחים להזכיר

"קידום ייצור חשמל באנרגיה מתחדשת וצמצום השימוש בדלקים פוסיליים הוא יעד לאומי של מדינת ישראל ומהווה חלק ממדיניות העולמית אל עבר משק חשמל דל פחמן". (מתוך הודעת דוברות משרד האנרגיה, בעקבות ההחלטה לקדם אנרגיה מתחדשת במשק החשמל).

זאת היתה יכולה להיות הצהרה משמעותית מאוד, אם היא לא הייתה מרוקנת מתוכן בידי אותו הגוף שחתום עליה בעודו פועל למען ההפך המוחלט מדבריו. אם משרד האנרגיה אכן רואה בצמצום התלות של ישראל בדלקים מזהמים כ"יעד לאומי", לא פחות, אז מדוע הוא מקדם תוכניות שיקבעו את התלות בדלקים כאלו לעוד עשרות שנים? 

בניגוד גמור להצהרה, בימים אלו פועל משרד האנרגיה במרץ להוציא לפועל יותר מעשרים תוכניות חדשות, חלקן תוכניות ענק, להקמת תשתיות דלקים פוסיליים מזהמים. לפי הערכות המשרד להגנת הסביבה, מדובר בהשקעה של מיליארדי שקלים מהקופה הציבורית על תשתיות אשר יקבעו את התלות של ישראל בדלקים לשלושים שנים לפחות. היום יתקיים דיון מהיר בנושא הזה בועדת הכספים, אותו יזמתי בשיתוף עם היו"ריות של השדולה הסביבתית: מיקי חיימוביץ', תמר זנדברג, ומירב מיכאלי.

בין היתר, התוכניות כוללות תחנות גזיות חדשות בהיקפים של אלפי מגה וואטים, ואפילו פרויקט לחיבור צינור גז לאילת, בעלות של 700 מיליון שקלים. הפרויקט יוצא לפועל אף על פי שאין בו כל צורך, שכן לפי נתוני אילת-אילות אנרגיה מתחדשת, כבר כיום מיוצרת באילת אנרגיה סולארית בשעות היום בכמות שהיא פי שלוש מהצריכה הממוצעת בעיר. 

אולי הוא "טבעי" אבל הוא גם מזהם. אסדת הגז לוויתן (צילום: אמיר בן דוד, מעלה היצירה, ויקימדיה)

לא מדובר רק בתוכניות שעושות שימוש בגז, המשאב ה-"נקי" כביכול, אלא גם בתוכניות המבססות עוד יותר את אחיזתו של המשאב ממנו אנשי שטייניץ רוצים כביכול להיפטר: נפט. למרות ההצהרות, בפועל משרד האנרגיה מקדם שורה של תוכניות חדשות להפקה והולכה של תזקיקי נפט לאורכה ולרוחבה של הארץ. אחת מהן היא תת"ל 95: תשתית הולכת נפט מפלצתית שחוצה את הארץ כולה: 744 ק"מ מחיפה ועד אילת, דרך גלילות, אשדוד ויטבתה. 

דוגמא נוספת היא תוכנית להרחבת הייצור של תחנת הכוח רידינג בת"א, אף על פי שבשנת 2016 המדינה קבעה כי היא תיסגר עד 2021. התוכנית כוללת תוספת מיכלים של סולר, שהוכרז כגורם מסרטן בידי ארגון הבריאות העולמי, בנפח של לא פחות מ 20 אלף מ"ק. וזה רק על קצה המזלג. 

עוד בשקוף:

בתחילת נובמבר, במסגרת תפקידי כרכז קשרי ממשל של מגמה ירוקה, נכחתי בדיון שהתקיים בוועדה לביקורת המדינה ועסק בדוח מבקר המדינה בנושא "קידום אנרגיות מתחדשות והפחתת התלות בדלקים". במהלך הדיון הצהיר מנכ"ל משרד האנרגיה, אודי אדירי, כי "אנחנו לא פחדנו לקבל החלטה של שר האנרגיה מלפני כמה חודשים להפסיק עם חיפוש של פצלי שמן (סוג של סלעים שניתן להפיק מהם נפט, נ.מ.). אנחנו לא מפחדים לשנות כיוון וגם ללכת נגד המוסכמות שהיו קודם לכן". 

ואכן, בחודש פברואר, התקבלה החלטה משותפת של משרד האנרגיה והמשרד להגנת הסביבה לפיה לא יוענקו רישיונות חדשים לחיפוש ולהפקה של פצלי שמן. מה שאדירי שכח להזכיר, זה שבאותה הנשימה, משרד האנרגיה הודיע כי שני פרויקטי הענק לחיפוש וכרית פצלי שמן שכבר קיבלו רישיון, במישר רותם ובאורון שבנגב, יצאו לפועל כמתוכנן. זאת, על אף אף הסכנות הסביבתיות בהן מכיר משרד האנרגיה בעצמו, ועל אף התנגדות משרד הבריאות עקב זיהום האוויר החמור והחשש לזיהום מי שתייה. 

מנכ"ל משרד האנרגיה, אודי אדירי

איך מודדים?

"יעד של 30 אחוז אנרגיה מתחדשת עד 2030 הוא יעד שאפתני". (מנכ"ל משרד האנרגיה, אודי אדירי, במהלך דיון שנערך בוועדת הכלכלה בחודש אוקטובר בנושא ייצור חשמל מאנרגיה מתחדשת)

נתחיל מהבחנה פשוטה בין אמת ושקר. בהשוואה בינלאומית, היעד שהציבה ישראל לעצמה – להגיע ל-30 אחוז אנרגיה מתחדשת עד סוף 2030 הוא יעד נמוך. שזה ההיפך משאפתני. מדינות אחרות בעולם, כמו למשל גרמניה, פורטוגל, ברזיל, מרוקו ואפילו מצרים, הציבו לעצמן יעדים משמעותיים בהרבה. 

גם נתניהו, שהתחייב במהלך ועידת האקלים הבינלאומית שישראל תפסיק לעשות שימוש בגז, נפט ופחם עד 2050, ובכך עשה עוד צעד הצהרתי בכיוון הנכון, לא שינה את יעד האמצע שעומד, כביכול, על 30 אחוז ונחשב לנמוך. למה כביכול? 

כי בנוסף, על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ייצור חשמל מהווה 32% מסך צריכת האנרגיה בישראל. יעדי הסכם פריז כוללים גם את האנרגיה לתעשייה ולתחבורה, וגם אלה באחריותו של השר שטייניץ. המשמעות היא שלמעשה 30% אנרגיות מתחדשות, מהוות 10% בלבד ממשק האנרגיה כולו, וזה רחוק מלהיות מספיק.

מתוך מצגת של המשרד להגנת הסביבה, שהוצגה במהלך דיון בוועדת הפנים של הכנסת ב-27 ביולי 2020

נקודה משמעותית נוספת היא, שפעמים רבות כשמשרד האנרגיה משווה את עצמו למדינות אחרות בעולם, הוא משתמש בשיטות מדידה שונות, וכך יוצר השוואה אבסורדית שאינה תקפה. 

גלעד יעבץ, מנכ"ל חברת האנרגיה המתחדשת אנלייט, הסביר זאת במהלך הדיון שנערך בוועדה לביקורת המדינה בתחילת נובמבר: "יש טעות אחת דרמטית, שנאמרה גם בדוח המבקר וגם על ידי מנכ"ל משרד האנרגיה, והיא איך מודדים את היעדים של האנרגיה המתחדשת ביחס לעולם. היעד של מדינות האיחוד האירופי שהוצג פה הוא היעד של ייצור אנרגיות מתחדשות מסך כלל צריכת האנרגיה הסופית של המדינה, לא מתוך כלל ייצור החשמל. ייצור החשמל הוא בערך 50% מסך האנרגיה הנצרכת בכל מדינה. זה כולל גם דלקים בתחבורה, דלקים בתעשייה, חימום ביתי וכולי. לכן היעד של 32% של האיחוד האירופי שהוצג, שהוא האנרגיות המתחדשות מסך הצריכה האנרגטית הסופית, הוא שווה ערך בערך ל-60% של ייצור אנרגיות מתחדשות מסך שוק החשמל שלה. כלומר היעד של ישראל ל-2030 הוא פחות מחצי מהמדינות של האיחוד האירופי".

יו"ר הועדה, ח"כ עופר שלח, אמר שזה נתון דרמטי, וביקש את תגובתו של מנכ״ל משרד האנרגיה אודי אדירי. אדירי טען שאינו מכיר את הנושא. שלח מצידו ביקש ממנו לספק תשובה בשעה שנשארה לדיון. זה לא קרה.

"לא נגענו"

"אני גאה עד מאוד שבתוך שנים ספורות עלינו למקום הראשון בשימוש באנרגיית השמש – בין כל מדינות ה־OECD – ולמקום השני בעולם כולו". (שר האנרגיה יובל שטייניץ, מתוך ראיון ב-"ישראל היום").

דו"ח מבקר המדינה בנושא "קידום אנרגיות מתחדשות והפחתת התלות בדלקים" מתאר תמונת מצב עגומה, לפיה בסוף שנת 2019 המדינה לא עמדה ביעדים לייצור חשמל מאנרגיות מתחדשות שהיא בעצמה הציבה, ואפילו לא התקרבה לכך. מדובר בפערים של יותר מ-50% בין יעד לביצוע. הדו"ח ממשיך ומפרט שורה של ליקויים, ובראשם בעיה בסיסית: למשרד האנרגיה אין בכלל תוכנית אב למשק האנרגיה. כלומר: אין תוכנית פעולה מסודרת, עובדים מהרגע להרגע. 

"אני מבינה את הלחצים שעוברים עליכם, מי כמוני עברה אותם״. השרה להגנת הסביבה, גילה גמליאל.

במהלך הדיון בוועדה לביקורת המדינה בראשות עפר שלח, התייחס מנכ"ל משרד האנרגיה, אדירי, לממצאים וסיפר על העשייה הענפה של המשרד בנושא קידום האנרגיות המתחדשות. ואז הוא "הטיל פצצה": גרף שמראה כי מדינת ישראל מדורגת שנייה בעולם ביכולת ייצור חשמל מאנרגיה סולארית, מקום אחד אחרי הונדורס, ואחד מעל גרמניה – מעצמת האנרגיה המתחדשת. הוא המשיך וציין כי "אלה גרפים שלא נגענו בהם, הם לא שלנו, לא אנחנו סיפקנו את הנתונים. אלה גרפים של איגוד האנרגיה העולמי, IEA, שאין מקור יותר אמין ממנו בענייני אנרגיה בעולם".

אכן, מדובר בנתון מתוך דו"ח של של ה-IEA. אך לפני שממהרים לחגוג חשוב להתעכב על המשמעות האמיתית שלו, ולהבין מה עומד מאחורי הבחירה של משרד האנרגיה לעשות דווקא בו שימוש לצד השמטתם של נתונים אחרים, חשובים לא פחות. 

ראשית, אדירי בחר להתעלם מהקריטריון הטבעי ביותר להשוואה – אחוז ייצור החשמל מאנרגיה מתחדשת באופן כללי. זה לא באמת משנה באיזה סוג אנרגיה מדובר, שהרי צריך לזכור שבסופו של דבר המטרה היא הפחתת פליטות גזי החממה אשר מחריפים את משבר האקלים. כדור הארץ לא מבדיל אם השתמשת באנרגיה סולארית או אנרגית רוח, אבל הוא בהחלט מרגיש אם בחרת לשרוף נפט או פחם. 

משרד האנרגיה בחר שלא להציג דוחות אחרים של ה-IEA, שסוקרים את כלל האנרגיות המתחדשות. זה לא במקרה: הדוחות האלו מציגים תמונה הרבה פחות מחמיאה. 

לישראל אין נהרות ומפלי מים שניתן להציג עליהם סכרים להפקת אנרגיה, ואין תנאי רוח שמאפשרים הפקת אנרגיה בכמות גדולה – כמו במדינות OECD אחרות. אבל יש לה מה שאין להן – הרבה מאוד שמש. כך למשל, פאנל סולארי בישראל זוכה לכ-120-40 אחוז יותר קרינת שמש שנתית לעומת אותו פאנל שמוצב באקלים הממוזג של מדינות אחרות ב-OECD. ישראל היא גם המדינה עם הכי הרבה שעות שמש ב-OECDלצורך ההמחשה, בישראל יש פי 2 שעות שמש מגרמניה, ולמרות זאת, אחוז האנרגיה הסולרית שהיא מייצרת הוא כמעט זהה. כלומר, הסיבה שישראל נמצאת במקום גבוה בייצור חשמל סולארי לעומת שאר מדינות ה-OECD היא שיש לה הרבה יותר שמש.

מתוך דו"ח של איגוד האנרגיה העולמי, IEA.

אופטימיות סלקטיבית

"בארבע השנים האחרונות צמצם משרד האנרגיה ב 50% את השימוש בפחם, והפחית את זיהום האוויר מייצור חשמל בכ־50%, וזאת עד לגמילת ישראל מדלקים מזהמים באופן מוחלט". (מתוך תגובת משרד האנרגיה לדו"ח של המשרד להגנת הסביבה שהמליץ להפסיק לייצר חשמל מגז טבעי).

בתחילת חודש נובמבר השתתפתי בדיון נוסף, הפעם בוועדה המיוחדת לעניין הקרן לאזרחי ישראל, המוכרת בשם "קרן העושר", העוסקת בתמלוגי המדינה מרווחי הגז. הדיון עסק בהצעה להקדמת מועד הגג להפסקת השימוש בפחם, שנקבע לשנת 2025. 

במהלך הדיון, טען בגאווה מנכ"ל משרד האנרגיה כי "ישראל תהיה הראשונה בעולם בהפחתת הפחם. כשהצגנו את זה בוועידת מדריד זכינו למחיאות כפיים". בשנה שעברה בוועידת מדריד, הצהיר השר שטייניץ כי: "השנה החלטתי לשים סוף לשימוש בפחם בתחנות הכוח שלנו עד שנת 2025. כתוצאה מכך, בשנים 2025-2012 תרד ישראל מ-65% פחם לייצור חשמל, לאפס. יותר מכל מדינה אחרת בעולם". כעת, כאמור, הצטרף גם ראש הממשלה להבטחות

אז כן, חשוב להגיד מילה טובה למשרד האנרגיה על מהלך הגמילה מהפחם: על אף שקשה מאוד להבין מדוע פחם לא, ואילו נפט וגז, שגם הם דלקים מזהמים, דווקא כן, זה בהחלט צעד משמעותי בכיוון הנכון. עם זאת, גם הפעם שטייניץ והמשרד שלו לא מדייקים בנתונים.

אנרג'יקס נאות חובב, מתקן של 37.5 מגה וואט באזור התעשייה נאות-חובב. צילום: Amiromania, ויקימדיה)

חן הרצוג, הכלכלן הראשי של BDO, שעוסק רבות בקשר בין כלכלה, ממשל ומשבר האקלים, חושב שהתמונה קצת יותר מורכבת. במהלך הדיון הוא אמר: "בואו נראה מה עושים בעולם. בריטניה, המדינה שבה הפחם היה חלק מהמסורת, נמצאת היום בכמעט אפס פחם. הם ירדו מ 25% פחם לאחוזים בודדים, כמעט לאפס תוך שנתיים… וזה לא רק הבריטים.. יש באירופה 10 מדינות שיש בהן אפס פחם כבר היום. צרפת סוגרת את הפחם עד 2023."

כמו כן, כיום השימוש בפחם בישראל עומד על כ-30% – גבוה מהממוצע באירופה וב-OECD ופי 10 מבריטניה, שעומדת היום על 3% או פחות. 

ובכל זאת, יש לקוות כי המהלך החשוב של משרד האנרגיה יצליח, ולשם שינוי, הפעם באמת נעמוד ביעדים, ואולי אפילו נזכה לעמדת הובלה. פרופסור פלטיאל וינר שהשתתף בדיון, המחיש את חשיבות הנושא, וציין כי בישראל נפטרים בין 2,000 ל-2,500 אנשים בשנה כתוצאה מזיהום אוויר, וכי לתחנות הפחמיות תפקיד מפתח בכך. 

בהמשך הדיון, אודי התייחס לנושא זיהום האוויר, ואמר: "אנחנו מפחיתים בישראל בין 2015 ל-2025 למעלה מ-90% מזיהום האוויר כתוצאה מהפסקת השימוש בפחם, כתוצאה מהחלפתו בגז טבעי ובאנרגיות מתחדשות ככל האפשר". 

שנה וחצי קודם לכן הביע עמדה דומה גם השר שלו, בראיון לתוכנית הכלכלית בגלי צה"ל לרגל השלמת צינור הגז לירושלים: "הברכה הכי גדולה זה הברכה של איכות הסביבה […] למעשה, גז טבעי – אפס זיהום. הפחם הורג, הגז הטבעי מציל חיים". 

חשוב לציין כי גז "טבעי" אינו אנרגיות מתחדשות. ולמרות ששריפת גז באמת פחות מזהמת משריפת פחם ונפט, היא בהחלט מזהמת.

 

אבל הבעיה המרכזית של השימוש בגז היא אחרת: בתהליכי שאיבת הגז וזיקוקו נפלטות כמויות גדולות של מתאן, כמו גם מספר סוגים של מזהמים מסרטנים. המתאן דולף בכמויות אדירות בכל שלבי הפקת הגז, וביתר שאת בתהליך הולכתו למרחקים. מחקרים הוכיחו בבירור כי פליטות המתאן, שהגיעו לשיא היסטורי לאחרונה, הם בעלות השפעה גדולה פי 86 על ההתחממות הגלובלית מזאת של פחמן דו חמצני, בתקופה של 20 שנים. כלומר, לגז יש ככל הנראה השפעה חריפה יותר על משבר האקלים מאשר לפחם. ובכל זאת, שר האנרגיה בוחר להמשיך להתעלם מהמתאן, ולא להכליל אותו בחישובי המשרד. 

חשוב להגיד שבשנים האחרונות רמת זיהום האוויר בישראל לא יורדת, אלה רק הולכת ועולה. האם משרד האנרגיה משקר? כמו במקרים אחרים, זה לא בדיוק שקר, אלה יותר בחירה סלקטיבית של נתונים. בהסכם פריז, מדינת ישראל, בניגוד לרוב המוחלט של מדינות הOECD, לא התחייבה להפחתת פליטות אבסולוטית, אלא להפחתה ביחס לגודל האוכלוסיה. אך אוכלוסיית ישראל גדלה, ולפי נתוני רשות החשמל גם צריכת החשמל וייצורו צפויים לעלות. ולכן, למרות שכמות הפליטות לנפש קטנה, כפי שאומר שר האנרגיה, כמות הפליטות הכוללת רק הולכת ועולה וזיהום האוויר מחמיר משנה לשנה. 

בגרף של המשרד להגנת הסביבה המבוסס על נתונים של הOECD, ניתן לראות את מגמת העלייה בפליטות גזי החממה בישראל, לעומת מגמת הירידה במדינות OECD נבחרות.

מתוך מצגת של המשרד להגנת הסביבה, שהוצגה במהלך דיון בוועדת הפנים של הכנסת ב-27 ביולי 2020

אזמ"ע (איך זה משפיע עליך)?

בעת משבר כלכלי חמור ובהיעדר תקציב מדינה, חשוב לדעת לאן הולך הכסף שלנו. בתקופה כזאת, משרד האנרגיה מוצא לנכון לקדם תוכניות מזהמות בהשקעה של מליארדים מכספי הציבור, אף על פי שהן מסכנות לא רק את הסביבה ואת הבריאות שלנו, אלה גם את עתידנו ועתיד ילדינו, אשר יצטרכו לחיות את ההשלכות ההרסניות של משבר האקלים. 

המדיניות של משרד האנרגיה באה בניגוד גמור למגמה העולמית, המשלבת בתוכניות ליציאה ממשבר הקורונה השקעה באנרגיות מתחדשות, שהן לא רק נקיות וירוקות יותר, אלה גם זולות יותר, ובהרבה. 

הדבר הכי מקומם הוא שזה קורה תחת מעטה של הצהרות יפות ונכונות המקושטות בשלל נתונים מחמיאים שמייפות את המציאות בזמן שהמעשים בשטח מייצגים בדיוק את ההפך. כאזרחים במדינה, מגיע לנו שמשרדי הממשלה יספרו לנו את האמת, ויפעלו בצורה שתואמת את האמירות שלהם.

מעש"י (מה עושים כדי שיתוקן)?

עם כל הביקורת על משרד האנרגיה והשר שטייניץ, חשוב להגיד שהם כן התחילו לצעוד בכיוון הנכון: הן השינוי בשיח וההכרה בדחיפות משבר האקלים, גם אם באיחור רב, והן הצעד המבורך עליו הכריזו: הפסקת השימוש בפחם עד 2025.

כל זה לא היה קורה, ללא לחץ משמעותי מצד ארגוני הסביבה, אנשי אקדמיה ופעילים ופעילות שאכפת להם מהעתיד של כולנו. אבל זה לא מספיק. כדי שמשרד האנרגיה יעשה שינוי כיוון אמיתי, יבטל את התוכניות המזהמות ויסיט את ההשקעה מדלקים פוסיליים לאנרגיות מתחדשות, חייבים לחץ ציבורי מסיבי, שהוא הרבה מעבר למעגל המצומצם של פעילי הסביבה, של כל מי שעתיד האנושות על הכדור הזה חשוב להם. 

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו למערכת שקוף

הכתובת היתה על הקיר: ממשלת נתניהו-גנץ נולדה מנוטרלת

חצי שנה לאחר שהוקמה, הממשלה עדיין לא אישרה תקנון שיסדיר את עבודתה. היא נשענת על תקנון הממשלה הקודמת, שלא מותאם לממשלה הדו-ראשית. השרים הוחלשו, הכנסת לא מתפקדת, והכוח נותר בידיים של המרוויח הגדול מהיעדר תקנון: בנימין נתניהו 

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

בין אם נצא לבחירות בדצמבר או שהממשלה תגרור את עצמה לעוד כמה חודשים של שיתוק אל תצפו שמשהו ישתנה. כשלון עבודת ממשלת נתניהו-גנץ היה ברור כבר שבועיים לאחר שהתכנסה לישיבתה הראשונה. אז התברר מעבר לכל ספק כי הליכוד וכחול לבן לא הצליחו לעמוד בלוח הזמנים ולאשר תקנון לעבודת הממשלה. כך, עוד לפני שהחלה לפעול, נסתם הגולל על יכולתה של הממשלה ה-35 לתפקד. 

הכתובת היתה על הקיר

תקנון עבודת הממשלה נקבע לאור סעיף בחוק יסוד הממשלה הקובע כי: "הממשלה תקבע את סדרי ישיבותיה ועבודתה, דרכי דיוניה ואופן קבלת החלטותיה אם דרך קבע ואם לעניין מסוים". במילים פשוטות: איך קובעים את סדר היום, עובדים ומקבלים החלטות. זה חשוב לכל ארגון ומוסד דמוקרטי, ולכל ממשלה. זה בוודאי חשוב לתפקודה התקין של הממשלה ה-35, ממשלה דו ראשית, "פריטטית", שכדי לאפשר את הקמתה היה צורך לעקם ולסובב את חוקי היסוד של מדינת ישראל. 

בני גנץ ובנימין נתניהו חותמים על ההסכם הקואליציוני

אבל כששינו את חוקי היסוד כחול לבן והליכוד לא התעכבו על הפרטים הקטנים. לכן, הקואליציה נשענה על התקנון העתידי כשנתקלה, לעיתים, בדילמה. כך למשל, במהלך דיונים בוועדה המיוחדת לקידום החקיקה שאפשרה את הקמת הממשלה, העלו חברי כנסת מהאופוזיציה טענות לגבי אופן ההצבעה בישיבת הממשלה. יו״ר הוועדה, ח"כ איתן גינזבורג, השיב כי "הנושא יקבע בתקנון עבודת הממשלה".

במקרה אחר, ח״כ מאיר כהן (יש עתיד) היה מוטרד מכללי ההצבעה בישיבות הממשלה. מאחר והממשלה נועדה להיות שוויונית, הוא תהה, איך אפשר יהיה לאזן בין הצדדים אם בזמן של נתון יהיו יותר שרים מצד אחד? היועץ המשפטי של הוועדה הודה גם הוא כי החקיקה עמומה ובעצמו אינו יודע כיצד כל העסק יתנהל. ויו״ר הוועדה גינזבורג ניסה להרגיע והבטיח כי "הדברים האלה יקבעו גם בתקנון עבודת הממשלה, שיקבע בימיה הראשונים של הממשלה, בישיבת הממשלה הראשונה. הרי דבר ראשון מביאים את התקנון לממשלה, הסיפור הפריטטי, לרבות זיקה, ושם זה יעלה".

ההסתייגות המשתקת

ואכן, בישיבת העבודה הראשונה שלה, ב-24 במאי, קבעה הממשלה שהשרים אבי ניסנקורן (כחול לבן) וזאב אלקין (הליכוד) יביאו בתוך שבועיים את תקנון הממשלה לאישור הממשלה. עד אז, הוחלט, יעשה שימוש בתקנון הממשלה ה-34 אליו הכניסו הסתייגות אחת ויחידה שמתאימה לממשלה הפריטטית: "קביעת סדר היום לעבודת הממשלה ודיוניה תיעשה בהסכמה מראש של ראש הממשלה וראש הממשלה החלופי". 

ההסתייגות הזאת יתרה בפועל את עבודת שרי הממשלה והותירה את הכוח בעיקר בידיים של שני הראשים נתניהו וגנץ. כך למשל, שניהם צריכים להסכים לפני שנושא כלשהו עולה בכלל להצבעה בישיבה. ואז כל אחד מהם יכול למנוע מהשני לקיים דיון והצבעה בנושא שהוא מתנגד לו, גם אם לראשון אין רוב בקרב חברי הממשלה. 

זוהי דרך "פנטסטית" לתקוע כל החלטה של הצד השני – כמו למשל מינויים לתפקידים שונים. זה גם מה שעצר את נתניהו שרצה להגביל את ההפגנות בתקנות לשעת חירום, ואפילו מנע את אישור תקנון הממשלה כשרצו להביא אותו לדיון.

ח״כ איתן גינזבורג. נאחז בתקנון שמעולם לא אושר

אבל מרבית הכוח נותר בידיים של נתניהו. סעיף אחד בתקנון של הממשלה הקודמת (ובפועל התקנון של הממשלה הנוכחית) קובע כי ראש הממשלה הוא זה שבסמכותו להכריע כאשר יש מחלוקת בין שרים. סעיף אחר מאפשר לראש הממשלה לעקוף את הנוהל שקובע כי על ראש הממשלה לעדכן את השרים בסדר היום של ישיבות הממשלה. סעיף נוסף מאפשר לראש הממשלה להזמין לישיבת ממשלה מומחים מטעמו. ראש הממשלה הוא נתניהו. בתקנון הממשלה הקודמת, מטבע הדברים, לא מוזכר בכלל ראש ממשלה חלופי, וכך, בהיעדר תקנון חדש, גנץ נותר מנושל מסמכויות רבות. 

גרגר של אורז

חצי שנה חלפה, התקנון עדיין לא אושר, והממשלה עדיין מנוטרלת על יד התקנון שאימצה מהממשלה הקודמת. אין תקציב, ולא ניתן להוציא לפועל פרויקטים ותוכניות להתמודדות עם משבר הקורונה. שורה של מינויים בכירים חסרים במשרדי הממשלה, והממשלה לא מצליחה לקבל החלטות גורליות למאבק במגפה.

עוד בשקוף:

כבר ביוני התרענו כי בהעדר תקנון הממשלה תתקשה לפעול: "כחול לבן והליכוד אמנם תפרו חליפה ייחודית ומסורבלת לממשלת ישראל ה-35, אך השאירו קצוות פתוחים. בשעת משבר הם עלולים להיפרם ולהוביל את ישראל שוב לבחירות".

אז מסר לנו השר זאב אלקין כי: "עבודת ההכנה שלנו עם ניסנקורן הסתיימה. מעריך שבקרוב התוצר יובא לאישור הממשלה". ומלשכתו של השר אבי ניסנקורן לא נמסרה תגובה.

הבטחות על הקרח. זאב אלקין, שר משאבי המים וההשכלה הגבוהה (צילום: גיל יערי, פלאש 90)

ב-12 ביולי, נכשל ניסיון להעלות את התקנון החדש לאישור הממשלה. התקנון החדש ביקש לתת כוח שווה לשני הגושים בממשלה. כך שגם אם לגנץ יהיו פחות שרים בממשלה ידרש יתרון של קול נוסף על ההפרש בין הגושים. 

כלומר: כיום לגנץ יש 15 חברים בממשלה ולנתניהו 18 ולכן יש לו רוב קבוע בישיבות ממשלה. ולכן, כדי להעביר החלטה, יהיה צורך בהסכמה של לפחות 22 ח"כים כדי שזה יחשב כרוב. 

בהעדר תקנון, גנץ יכול רק להטיל וטו על הבאת נושאים בישיבות ממשלה, ולמנוע מראש דיון והצבעה. בחדר הישיבות לנתניהו יש רוב לטובתו בכל רגע נתון. לכן הוא הנהנה מהיעדר התקנון. וכך נולדה בחטא ממשלה משותקת שמראש לא היה לה שום סיכוי לתפקד.

ואיפה הכנסת שאמורה לפקח על כל הכאוס הזה? גם היא כבר כמעט ולא מתפקדת והתפרקה מכוחה וסמכויותיה. היא רק עושה המון רעש, כמו גרגר אורז יבש בתוך פחית שימורים. 

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

"הסמטוכה בהסברה": למה אנחנו עדיין לא מבינים את הנחיות הקורונה?

תשעה חודשים לתוך משבר הקורונה ולישראל עדיין אין מערך הסברה שמצליח להנגיש לציבור מידע באופן יעיל ● שורה של גופים ומשרדי ממשלה פועלים ללא תיאום ומתחרים זה בזה במקום לשתף פעולה. לאגו ולשיקולים פוליטיים יש תפקיד חשוב ● מומחים וגם בכירים מתוך המערכת מכירים בכך שמדובר במחדל שפוגע קשות במאבק במגפה ● ועדת חקירה עוד תצטרך להקדיש פרק נרחב לכשלון ההסברה

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| מאיה קרול |

גננת בגן ילדים נכנסה לבידוד לאחר שבאה במגע עם חולה מאומת. במהלך הבידוד, עברה הגננת בדיקת קורונה. התשובה השלילית לבדיקה הגיעה מהר, מה שגרם לה להחליט לסיים את תקופת הבידוד לפני שעברו 14 ימים – בניגוד להנחיות – ולחזור לגן. היא גם הסבירה להורי הילדים שאין בעיה לחזור לגן מיד אחרי קבלת תוצאת בדיקה שלילית, ואמרה להם שיפעלו באופן דומה גם עם הבידוד של ילדיהם. היא לא התכוונה, אבל סיכנה הגננת את כל ילדי הגן בהדבקה בקורונה. לא מכוונה רעה, אלא כי לא הבינה את ההנחיות.

הסיפור הזה הוא לא סיפור מתחילת המשבר – מדובר במקרה שהגיע בשבועות האחרונים אל אחת מקבוצות הפייסבוק של עמותת "מדעת", עמותה לבריאות הציבור. לפי מנכ"לית "מדעת", אדוה לוטן, לא מדובר במקרה חריג: לטענתה רוב הציבור מתקשה להבין עד היום את ההנחיות הבסיסיות של הקורונה. מדובר במחדל. "ישראל מתמודדת עם מורכבות כפולה: כמו בכל העולם אנחנו כבר עייפים מהנחיות, אבל לנו גם אין מערך הסברה מתפקד", הסבירה לוטן.

ראש הממשלה נתניהו במסיבת עיתונאים בנושא הקורונה, מנסה להסביר למה ישראל מובילה במאבק בקורונה. (צילום: עמוס בן גרשום, לע״מ)

"הרובד הבסיסי הראשון לפני כל דבר אחר בניהול המשבר, היה צריך להיות הסברה. אין דרך אחרת, אין דרכים עוקפות", היא טוענת. "שיתוף הפעולה של הציבור הוא אבן יסוד להצלחה בהתמודדות עם המשבר, כך שגם אם כל המערכות הלוגיסטיות יתפקדו, התחלואה לא תפסיק בלי הסברה".

מפלצת רב-ראשית

למרות החשיבות העצומה של ההסברה במשבר הקורונה, עד היום אין בישראל אף גוף אחד או אדם אחד שלקח על עצמו את התחום. אין מי שמסביר לציבור באופן קבוע מה הן ההנחיות ומדוע נקבעו, וכל אחד מהגופים שרואים עצמם אחראים במידת מה על הסברה פועלים בחוסר תיאום ובאופן לא איכותי. 

"יש פה קצת 'סמטוכה' בהסברה, שאני לא הצלחתי לחלוטין לסדר אותה", הודה פרופ' רוני גמזו, בראיון מיוחד ל"שקוף" לפני כחודש. "הבעיה היא שיש לא מעט ראשי הסברה וכל אחד מהם מושך לצד שלו – משרד הבריאות, משרד רה"מ, פיקוד העורף. נושא ההסברה יכול להיות טוב יותר וראוי יותר".

גמזו צודק – יש בלאגן בתחום. נראה כי משרדי הממשלה האחראים על הסברה, עובדים ללא תיאום ודורכים אחד על האצבעות של השני. ישנה תחרות רבה בין מערכי ההסברה של המשרדים השונים וקשה מאוד להתנהל מול מפלצת רב ראשית כזאת. נראה היה שגמזו הרים ידיים בנושא. 

פרויקטור הקורונה, פרופסור רוני גמזו (צילום: מרים אלסטר, פלאש 90)

יש האומרים כי עניין נוסף שמקשה על ניהול תחום ההסברה הוא הפוליטיקה בין המשרדים האחראים על ניהול המשבר. משרד ראש הממשלה ומשרד הבריאות מנוהלים על ידי אותה מפלגה – הליכוד. פיקוד העורף, שנמצא תחת משרד הביטחון – מנוהל על ידי כחול לבן, השותפה-יריבה של הליכוד. יכול להיות שלנסות לייצר הבנות בין הליכוד לכחול לבן בתחום ההסברה זו משימה פוליטית כבדה מידי.

מחדל מתמשך

את ההשלכות ניתן לראות בשטח: חדשות לבקרים אנחנו שומעים על שוטרים שאינם מעודכנים בהנחיות החדשות, נבחרי ציבור שמפרים את ההנחיות, אזרחים שהולכים בלי מסכה ברחובות, התקהלויות בניגוד להנחיות. לאזרחים קשה להבין היכן ניתן למצוא את ההנחיות הכי מעודכנות, את ההסברים הנכונים ביותר, וכו'.

עוד בשקוף:

בדיון בקבינט לקראת היציאה מהסגר, אמר מ"מ מפכ"ל המשטרה, מוטי כהן: "אנחנו עם תקנות מאד קשות ליישום ועוד יותר לאכיפה. משטרת ישראל נתקלת בסיטואציות מאד מורכבות. אני מבקש שההחלטות שיתקבלו יהיו ניתנות לאכיפה (…) אין ספק שככל שיהיו הקלות עלינו לעשות יותר הסברה". 

אדוה לוטן לא מופתעת שזה המצב. "ההנחיות לא מובנות לציבור ולהרבה מאוד מהגורמים שאמורים לתווך אותן לציבור החל מהגופים כמו המוקד של משרד הבריאות, קופ"ח, חולים, רופאים בקהילה. יש לנו דוגמאות אינספור של אנשים שמתקשרים למוקד משרד הבריאות ומקבלים הנחיה אחת, מתקשרים שוב ומקבלים הנחיה אחרת, וכשמדברים עם רופאת המשפחה – היא נותנת הנחיות סותרות. מדובר על נושאים בסיסיים: כמו כניסה לבידוד, האם צריך ללכת להיבדק, מה ההנחיות היום, ועוד".

"ישראל מתמודדת עם מורכבות כפולה: כמו בכל העולם אנחנו כבר עייפים מהנחיות, אבל לנו גם אין מערך הסברה מתפקד". אדוה לוטן, מנכ״לית עמותת מדעת. (התמונה באדיבות המצולמת)

"כל עקרונות הבסיס להסברה היו ידועים לנו לפני חודשים רבים, ועליהם היה צריך לבנות את מערך ההסברה בישראל", הסבירה אדוה לוטן. "בניגוד לדברים שהיינו צריכים ללמוד תוך כדי תנועה, את העקרונות של הסברה באירוע כזה לא היה צריך ללמוד. אין פה הפתעות. העובדה הזו הופכת את אי הקמת מערך ההסברה למחדל גדול עוד יותר". 

לוטן מדייקת: החשיבות של הסברה לציבור בזמן התפשטות של מגיפה איננה דבר חדש. כבר ב-2007 הוציא משרד הבריאות מסמך שנקרא "תוכנית מוכנות מערכת הבריאות לשפעת פנדמית". המסמך חזה כבר אז את הצורך בהסברה אפקטיבית ומותאמת, ואף הכין תכנית כדי ליישמה. 

מי אחראי בהיעדר מסביר לאומי?

כשמנסים להבין מי היו יכולים להיות האחראים הבלעדיים על ההסברה, מגלים כי ישנם גופים רבים שהיו יכולים לבצע את המשימה או מבצעים אותה באופן חלקי. אך אף אחד מהם לא קיבל את האחריות המלאה לעשות זאת ואין משנה סדורה לפעולה בתחום.

משרד הבריאות: זהו כנראה הגוף שפועל במידה הניכרת ביותר בתחום ההסברה, אך ההסברה שהוא מספק אינה מלאה ואינה עומדת בסטנדרטים שהציבה מדינת ישראל לעצמה בתוכנית מ-2007. היום אין מסביר רשמי מטעם משרד הבריאות או בכלל שמעדכן את הציבור לגבי הקורונה באופן קבוע. זאת ועוד, ההסברה בדמות משרדי טלוויזיה או רדיו של משרד הבריאות מתמקדת לא פעם בהפחדה ולא בהסברים של ההנחיות החדשות והמסובכות.

פרויקטור הקורונה ומערך "מגן ישראל": עם כניסתו לתפקיד של הפרויקטור גמזו היה נראה שאולי הוא זה שיקח על עצמו את הנושא, אך זה לא קרה בסופו של דבר. לדברי גמזו עצמו, הוא שקל להיות מעין "מסביר לאומי" אך החליט לוותר על הרעיון לאחר שמומחי דוברות שונים טענו שהוא שוחק את עצמו בהופעות רבות מידי בתקשורת. כעת נכנס לנעליו הפרויקטור החדש, פרופ׳ נחמן אש, ונצטרך להמתין כדי לגלות כיצד הוא רואה את תפקידו בממלכת ההסברה.

פרויקטור הקורונה החדש, פרופ׳ נחמן אש. (צילום: דו״צ, ויקימדיה)

"צריך להודות על האמת: מערך ההסברה הישראלי לא תפקד טוב ולא מתפקד מספיק טוב בעיני", אמר ל"שקוף" תומר לוטן, ראש מטה "מגן ישראל". לוטן ניסה להסביר מדוע "מגן לישראל" לא לקחה על עצמה את ההסברה במשבר הקורונה. "כשהגענו לפה לפני חודשיים, ראינו שההסברה לא עובדת מספיק טוב. ניסינו לעשות סדר בעיקר במערכת יחסים שבין ההסברה של משרד הבריאות לבין פיקוד העורף, בעיקר על רקע תכנית הרמזור, אבל ככל שנכנסנו לעולם הסגר מאמצע ספטמבר, זה שיבש לכולנו את התכניות, וגם את אלמנט ההסברה".

פיקוד העורף: פיקוד העורף מטפל בנושא באופן חלקי. חיילי פיקוד העורף מסתובבים ברחבי הארץ, מחלקים מסכות ומסבירים לציבור את ההנחיות. בנוסף, אתר פיקוד העורף הפך ל"פורטל חירום לאומי" וניתן למצוא בו מידע בנוגע להנחיות הקורונה. המידע שמופיע גם באתר משרד הבריאות.

בהקשר היחסים בין משרד הבריאות לפיקוד העורף, נראה כי שני הגופים פועלים ללא תיאום. הוכחה לכך נמצאת בישיבת קבינט הקורונה מהחודש שעבר, במהלכה גנץ דרש להעביר את האחריות להסברה לציבור בנוגע לקורונה ממשרד הבריאות לפיקוד העורף. ראש הממשלה נתניהו, כך התברר, כלל לא ידע שסוגיית ההסברה נמצאת בידי משרד הבריאות, ואמר שחשב שפיקוד העורף מטפל בנושא.

ראש הממשלה נתניהו בסיור בחמ״ל קורונה בבי״ח רמב״ם בחיפה. (צילום: קובי גדעון, לע״מ)

מערך ההסברה במשרד רה"מ: ב-2007 התקבלה החלטת ממשלה לפיה יקום מערך הסברה במשרד ראש הממשלה, ש"יתאם את כלל גורמי ההסברה במדינת ישראל" ותחתיו יקומו גופים נוספים שיעסקו בהסברה בעת חירום. מערך ההסברה אכן הוקם, אך כבר שנתיים שלא מונה אף אדם לעמוד בראשו. 

רק בחודש שעבר, הרבה יותר מחצי שנה לתוך המשבר, הודיע ראש הממשלה על מינויו של "אחראי על ניהול ההסברה הלאומית של משבר הקורונה" – אדם בשם ירדן ותיקאי, יועץ תקשורת מוכר שבעבר היה ראש מטה ההסברה הלאומי. כמה שעות לאחר ההודעה על המינוי, הבהירו במשרד ראש הממשלה כי ותיקאי מונה כ"יועץ מקצועי חיצוני לענייני הסברה" ולא לאחראי ניהול ההסברה הלאומית של משבר הקורונה. 

בסופו של דבר המינוי של ותיקאי התמסמס ולא יצא לפועל – לדברי מקורבים, כנראה מפני שהבין שאין לו מה לתרום כשמערך ההסברה לא קם, וכשמשרד הבריאות ופיקוד העורף מתגוששים ביניהם בנושא.

*

לא חסרים בישראל אנשים מקצוע שיודעים לעשות את העבודה וגופים שהיו מוכנים לקחת על עצמם טיפול בלעדי בנושא. אך בנושא ההסברה, כמו בנושאים אחרים במשבר הקורונה, נדרשים הפוליטיקאים להתעלות מעל היריבויות והקשיים הפוליטיים ולקבל החלטות קשות שאינן תמיד מיטיבות עם האינטרסים שלהם. עד שהם לא יחליטו לעשות זאת, ה"סמטוכה" בהסברה לא תיפתר. 

איך זה משפיע עליך? (אזמ״ע)

כל עוד אין מערך הסברה מתפקד בישראל, המלחמה במגיפת הקורונה תמשיך להיות קשה והרסנית. הכשלון ההסברתי משפיע לרעה על הנכונות של הציבור לציית להנחיות שמונעות הדבקה. ככל שהמגיפה תמשיך, כך יחמיר המשבר הכלכלי, החברתי והנפשי שחווים אזרחי ישראל. 

תומר לוטן, ראש מטה מגן לישראל, ניסח זאת כך: "אין שאלה: ככל שההסברה פחות אפקטיבית ומוצלחת, אנחנו רואים קושי יותר גדול ביכולת לעצב ולסייע לציבור להתנהג נכון, רואים שחיקה באמון הציבורי. חוסר בהסברה פוגע בתפקוד האזרחי מול הקורונה".

מה עושים כדי לתקן את המצב? (מעש״י)

  1. ממשלת ישראל צריכה להחליט איך צריך להיראות מערך ההסברה בישראל: מי מנהל אותו, מאיפה יגיע התקציב שלו, מה הם יעדיו, וכו. הממשלה חייבת להשקיע משאבים בהסברה ולדאוג שהיא נעשית בשקיפות, אמינות, באופן קבוע ורציף ובהתאם לסטנדרטים העולמיים בתחום. הדבר דורש עבודה יומיומית עם אנשי מקצוע שעוסקים רק בנושא ההסברה.
  2. אדוה לוטן, מנכל"ית מדעת, מציעה פתרון פרקטי אחד שאפשר ליישם במהרה ובעלות מינימלית כבר עכשיו. זה לא מאוחר: "הייתי מייצרת לכל הפחות תדריך יומי פתוח מול התקשורת והציבור אותו מנהל אדם אחד קבוע, מקצועי ואמין. בתדריך אומרים מה המצב, מדברים על החלטות ושיקולים ועונים על שאלות".

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאית מאיה קרול

על שטייניץ לרסן את שברון, או להתפטר

לחברת שברון שיא אנטי סביבתי עולמי. יש לה רקורד של בריונות כלפי ממשלות, נטיה שלא לכבד חוקים מקומיים ולא לשלם מיסים. שר האנרגיה העביר לה החזקה במאגרי הגז תמר ולוויתן – בלי בדיקת נאותות מספקת, בלי מגבלות ובלי להבטיח שהאינטרס שלנו האזרחים נשמר. "צלול" ו"שומרי הבית" קוראים לשטייניץ לשנות כיוון או לפנות את הכיסא

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| מאיה יעקבס, יוסף אברמוביץ' ויוני ספיר |

משבר אמון: 70 כישלונות הממשלה בניהול משבר הקורונה

תהליכי קבלת החלטות לקויים, מינוים זמניים, מנגנונים שהוחלשו במשך שנים, ניתוק מהשטח, ייצוג חסר, שיקולים פוליטיים, החלטה לא להפעיל מערכים שתפקידם לנהל מצבי חירום בריאותיים ● אי לקיחת אחריות, היעדר שקיפות ומשבר מנהיגות שהוביל לקריסת אמון הציבור בנבחריו ● שמונה חודשים לתוך משבר הקורונה אספנו 70 כישלונות בולטים של הממשלה ● הנה רשימה להתחיל ממנה ביום שבו תוקם ועדת חקירה ● פרויקט מיוחד

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| יעל פינקלשטיין ועידן בנימין |

שמונה חודשים אחרי שהקורונה פרצה לחיינו בישראל, ויותר מחמישה חודשים מאז שהוקמה ממשלת הליכוד-כחול לבן, יצרנו את רשימת כל הכשלונות של הממשלה שנולדה לצורך התמודדות עם מגפת הקורונה.

הרשימה מורכבת מ-70 כשלונות בשלושה תחומים: ניהול המשבר, פגיעה באמון הציבור ושחיקת המנגונים שאמורים היו להתמודד עם מצבי חירום. את האירועים אספנו ממקורות גלויים, שיחות רקע ותוכניות עבודה להתמודדות עם מגפות. השתדלנו, ככל הניתן, שלא להיות חכמים בדיעבד, ולכן נצמדנו לתהליכי ניהול וקבלת החלטות ולסימנים המעידים על תהליכי עומק כמו התפטרות של בכירים.

מניתוח הרשימה שלפניכם עולה כי 55 מהכשלונות (79%) נוגעים בשחיקת אמון הציבור בממשלה – בצורה ישירה או עקיפה. 31 מהם (44%) נוגעים בניהול וארגון, ו-13 סעיפים (19%) מהכשלונות מתייחסים לשחיקה של מוסדות ומערכים שהיו אמורים לתת מענה בזמן של מגפה. (נציין כי פעמים רבות כישלון אחד נגע ליותר מקטגוריה אחת ולכן נספר פעמיים. זה קרה בעיקר במה שהגדרנו כ"פגיעה באמון").

משבר הקורונה מציג אתגרים ניהוליים וארגוניים רבים. ריכזנו כאן שורה של דוגמאות בולטות לתהליכי קבלת החלטות קלוקלים (בחלוקה לכשלים ארוכי טווח ולמקרים נקודתיים). החלק הזה מתייחס לסוגיות של ייצוג חסר בפורומים השונים, המנעות מקבלת החלטות ממניעים שונים, והחלטות שהתקבלו אבל לא בוצעו בפועל בשל לחצים פוליטיים, בשל קשיים ארגוניים ובירוקרטיים או בשל התנהלות מסורבלת אחרת של משרדי ממשלה.

1. בתוך חודשיים בוטלו חמש ישיבות ממשלה בגלל מאבקי כוח פוליטיים
בשיא המשבר ורגע לפני הסגר, באוגוסט וספטמבר, התבטלו חמש ישיבות ממשלה לאחר שנקבעו, בגלל מאבקי כוח בתוך הממשלה. חלק מהישיבות התבטלו ברגע האחרון ומבלי להודיע על כך לציבור. גם כשכן נערכו לבסוף ישיבות – סדר היום שלהן פורסם ברגע האחרון, או לא פורסם כלל. רבות מהישיבות נקבעו לשעות מאוחרות מדי והתארכו אל תוך הלילה, כך שהחלטות חשובות התקבלו לפנות בוקר, כשחברות וחברי הממשלה לא בשיא כוחם ובעיקר כשהתקשורת והציבור לא יכולים לפקח על הנעשה בישיבות. ההתנהלות הזו ממשיכה גם כיום, יוצרת חוסר וודאות ופוגעת באמון הציבור באופן שבו מתקבלות כרגע החלטות ובסדרי העדיפויות של חברי הממשלה.

2. הממשלה יכולה לקצר את משך הבידוד, אבל לא עושה זאת כדי לחסוך בבדיקות
דיון בכנסת חשף כי למרות שניתן לקצר את תקופת הבידוד ביומיים, משבועיים ל-12 יום, משרדי הממשלה גררו רגליים. לבסוף, למרות ההמלצות המקצועיות, שיחסכו כסף רב וסבל – ההחלטה לא התקבלה. גם כיום, למרות שהובהר כי מדובר במהלך אפשרי, הממשלה בוחרת שלא לבצע אותו כדי לחסוך בבדיקות קורונה.

3. אין תקציב ל-2020 ול-2021. המשמעות: אין כסף לניהול משבר הקורונה
החוק קובע כי ממשלה חדשה צריכה להעביר תקציב תוך 100 ימים מיום הקמתה. בשל המשבר בין הליכוד וכחול לבן, לא הצליחה הממשלה להסכים על תקציב והחליטה להאריך את התקופה הקבועה בחוק ב-120 יום נוספים. כך נדחתה העברת התקציב ל-23 בדצמבר 2020, שבוע לפני סוף השנה. חוסר ההסכמה בין הסיעות הוביל את הממשלה להסתמך על סדר העדיפויות של תקציב 2019 – של הממשלה הקודמת לפני שהקורונה נכנסה לחיינו. זאת למרות שהמדינה נמצאת במשבר חסר תקדים שדורש סדר עדיפויות ותקציב ייחודי. בנוסף, בעצם אי העברת התקציב בחרה הממשלה שלא לבקש את אמון הכנסת במדיניותה (ממשלה שלא מעבירה תקציב מביאה לפיזור הכנסת).

4. הממשלה שהוקמה לצורך המאבק בקורונה מנופחת ומסורבלת
ריבוי המשתתפים בישיבות הממשלה מסרבל ומאריך את הדיון על כל הצעה ותיקון חוק. האבסורד הוא שבדיוני ועדות הכנסת, שדנות גם הן בכל תיקון והצעה, יש פחות משתתפים מאשר בדיוני הממשלה. חלוקת התיקים הסיטונאית לשרים ללא תיק ולסגני שרים חסרי ערך מעלה את השאלה אם מדובר במאבק במגיפה בריאותית או במגיפה פוליטית. ההתנהלות יצרה חשש נוסף בציבור כי ניהול המשבר הוא רק משני לצרכים הפוליטיים של הממשלה, והעמיקה את חוסר האמון הציבורי.

5. משרד החינוך לא סיכם בזמן את תנאי העסקת המורים בתקופת המשבר
כבר עם פרוץ הגל הראשון למגפה היה ברור שמערכת החינוך תזדקק להיערכות מיוחדת, וכי צוותי החינוך יצטרכו להשלים ימי לימוד בחופשות. למרות זאת משרד החינוך לא קבע מדיניות להעסקת המורים, לא סיכם עם נציגיהם מתי נדרש מהם לעבוד ובאילו תנאים. התלמידים נשלחו הביתה אבל המורים לא הוצאו לחל״ת. רק אחרי שמנהלי בתי הספר בשטח הבינו שהם לא מקבלים הנחיות ברורות מהממשלה, הם החלו להגדיל ראש, לקחת אחריות על התלמידים ולהפעיל למידה מרחוק. חוסר היכולת של משרד החינוך לנהל את המשבר ולהנחות את הצוותים בשטח הוביל לעימות עם ארגוני המורים בתקופת הקיץ, ואת הממשלה לשפוך עוד כסף על קייטנות.

6. אין ייצוג לנשים במעגלי קבלת ההחלטות
מלכתחילה יש ייצוג חסר לנשים כמעט בכל שולחן של מקבלי החלטות במדינה. לאחר תחילת משבר הקורונה החליט נתניהו לצמצם את קבינט הקורונה כדי לייעל את הדיונים ואת תהליכי קבלת ההחלטות. אבל על הדרך הוצאו לחלוטין הנשים ממעגל קבלת ההחלטות. רק בעקבות ביקורת ציבורית מונו שתי נשים לקבינט, אבל עדיין מדובר בייצוג חסר למחצית מהאוכלוסיה. למרות שיותר מחצי מאוכלוסיית המדינה הן נשים, שיש להן צרכים משל עצמן ואולי גם סדרי עדיפויות וזווית ראיה אחרת על המצב, קולן כמעט ולא נשמע. לא כשמדברים על חינוך, לא כשמחליטים על צעדי כניסה ויציאה מסגר, ולא כשעוסקים בבריאות או בכלכלה. נושאים כמו אלימות במשפחה, הליכי הפסקת הריון או פוריות נותרים לחלוטין ללא מענה או דיון. כך נפגע האמון של חצי מהציבור שמרגיש שאין לו קול במקומות המכריעים.

7. אין ייצוג לאזרחים הערבים במעגלי קבלת ההחלטות
סביב שולחן הממשלה ושולחן קבינט הקורונה לא יושב אף נציג של הציבור הערבי בישראל. זאת למרות שלאורך החודשים האחרונים נרשמו התפרצויות במספר ערים ערביות שנצבעו באדום. למרות שאין שר ערבי בממשלה, הממשלה יכלה למצוא דרך לצרף לדיונים לפחות נציג או נציגה מהחברה הערבית שמכירים את הצרכים ויכול לחבר בין הממשלה לאזרחים בשטח, לצפות מראש קשיים ולתת מענה מדויק בזמן. מדובר בעוד פגיעה באמון וביחסים עם ציבור שגם בשגרה מרגיש מודר, וכעת גם בעיתות של משבר בינלאומי קולו וצרכיו אינם נלקחים בחשבון.

8. צה״ל לא קיבל אחריות על ניהול המשבר, למרות התוכנית להתמודדות עם מגפה
בתוכנית הממשלתית למוכנות להתמודדות עם פנדמיה נקבע כי מאחר ולמשרד הבריאות אין מספיק משאבים וכוח אדם, צה״ל, הגוף הגדול במדינה, יתפוס פיקוד על האירוע. אבל ברגע האמת, ראש הממשלה סירב לבצע את המהלך ולהעביר את הסמכויות למשרד בראשו עמד בתחילה בנט ואחר כך גנץ – שני יריביו הפוליטיים. לכן, רבים טוענים כי הטעמים להחלטתו של נתניהו פוליטיים. העימותים וחילוקי הדעות בנושא פגעו באמון הציבור בממשלה.

9. היערכות לקויה של מערכת החינוך: ישראל 2020 מתקשה בלמידה מרחוק
למשרד החינוך היתה תכנית מוכנה ללמידה מרחוק במצב חירום – שהתגלתה בזמן אמת כמנותקת מהמציאות. המערכת שהוכנה מראש – איכזבה. המורות מצאו את עצמן לומדות במהירות בזק כיצד ללמד דרך הפלא החדש ״זום״ – מערכת שכלל לא תורגלה. למרות ההבטחות, הממשלה גם לא נערכה לסייע לתלמידים שאין ברשותם מחשב – כ-140 אלף תלמידים כאלה. לא ניתן מענה גם לתלמידים שחולקים מחשב עם עוד בנות ובני משפחה. ויש עדיין משפחות שכלל אינן מחוברות לאינטרנט. בפועל הגילאים הצעירים מתקשים מאוד בלמידה מרחוק, וגם לגדולים מדובר באתגר מורכב. ילדים רבים דווחו כמנותקי לימודים, יש עליה בדיכאונות בני נוער, ובבדידות. לכל אלו אין מענה. בפעמיים בהן הוחלט לפתוח מחדש את בתי הספר, ברוב הרשויות הדבר לא נעשה תוך תכנון מספיק.

10. מערכת החינוך קיבלה הנחיות לא ריאליות לשמירה על ריחוק חברתי
בתי הספר קיבלו הנחיות שממחישות את הניתוק בין הממשלה לבין מה שקורה בשטח, ומבהירות שמי שחיבר את ההנחיות בכלל לא חשב האם ניתן יהיה ליישם אותן בפועל. אין שום יכולת לשמור על קפסולות במתווה שנקבע ליציאה, לאכוף הנחיות לשמירת מרחק של שני מטר בין ילדים, להקצות שולחן לכל ילד, ולכפות על ילדים לחבוש מסיכות לאורך כל השיעור.

11. הממשלה לא הקימה בזמן מערך חקירות אפידימולוגי יעיל
מספר החוקרים האפידמיולוגים בישראל נמוך מאוד ביחס למדינות אחרות בעולם. לפי דו"ח של מרכז המידע והידע למערכה נגד הקורונה (של אמ״ן) הוא עמד בחודש יולי על חוקר אחד ל-300 אלף אזרחים. במדינות אחרות המספר מגיע לחוקר אחד לכל אלפים בודדים של אזרחים. מערך יעיל יכול היה לסייע בקטיעת שרשרת ההדבקה במהירות רבה יותר. למרות הבטחות הממשלה לתגבר את המערך, זה נעשה מאוחר מדי ולאט מדי. בנוסף, למרות מודלים שמציעים העברת סמכויות בתחום קטיעת שרשראות ההדבקה לרשויות מקומיות או למחוזות – הממשלה לא עודדה מהלך כזה.

12. הסתמכות על איכוני שב"כ כפתרון דיגיטלי יחיד לקטיעת שרשראות הדבקה
למרות ביקורת ציבורית רחבה, הממשלה החליטה לעשות שימוש בכלי של השב״כ כדי לאתר מגעים של חולי קורונה באמצעות איכון סלולרי. לפי נתוני משרד הבריאות השב"כ אכן עוזר לאתר מגעים של חולי קורונה. עם זאת במהלך החודשים האחרונים הסתמכה הממשלה על כלי זה בלבד ולא פיתחה מערך חקירות אפידמיולוגיות אנושי מה שמביא לפספוס של חולים רבים ולעליה בתחלואה. למשל, בזמן פולחן דתי הציבור לא נושא עליו טלפונים סלולריים. לכן רק חקירה אנושית יכולה לקטוע את שרשראות ההבדקה באופן יעיל. בנוסף, נכון לחודש אוקטובר התברר כי שני שליש מהאזרחים שערערו על הודעת השב"כ, שוחררו מבידוד כשערעורם נמצא נכון.. מערך הערעורים על בידודי השב״כ עדיין עובד לאט.

13. אומת ההייטק לא הצליחה לפתח אפליקציה שתחליף את איכוני השב"כ
כלי הריגול שהוצג בתחילת המגיפה כברירת מחדל שמהווה פתרון חלקי עד למציאת פתרונות אזרחיים – נותר הכלי היחידי של הממשלה בתחום. הממשלה ניסתה לקדם פיתוח של אפליקציה עצמאית (המגן), אבל הציבור לא מביע בה אמון ולא מתקין אותה. הסיבות לכשלון רבות, החל במריחת זמן בפיתוח היישומון ועד לחוסר היכולת לשווק את האפליקציה ולגרום לאנשים להתקין אותה ולשתף פעולה. בסופו של דבר החליטה הממשלה לוותר כליל על האפליקציה.

14. הממשלה לא חיזקה את הרשויות המקומיות שינהלו את המשבר בתחומן
כבר במסקנות הביניים של ועדת הקורנה הבינו כי מי שיכולות וצריכות לחבר בין הנחיות הממשלה לבין השטח הן הרשויות המקומיות. הוועדה המליצה לחזק ולגבות את הרשויות כדי לאפשר להן לנהל את המשבר בתחומן. דו"ח של הממשלה עצמה מעיד שניהול מבוזר של המשבר עובד. למרות זאת, החלטות ממשלה התקבלו מאחורי גבן של הרשויות ובאופן שלא מאפשר להן להיערך. כך, לעיתים ראשי ערים התעוררו בבוקר, והופתעו לגלות כי הוטל סגר או נסגרה מערכת החינוך בעיר שהם מנהלים. רק לאחרונה החליטה הממשלה לאפשר לרשויות להקים מערך חקירות משלהן.

15. למורים רבים חסרה תשתית שמאפשרת להם ללמד מהבית באופן יעיל
מרגע שהוחלט על למידה מרחוק משרד החינוך לא דאג לוודא שלכלל המורים יש תשתית מספקת מותקנת בביתם. זה דבר אחד שלתלמיד מתנתק הזום במהלך השיעור, אבל זה אירוע אחר לגמרי שהמורה לא מצליח להתחבר.

16. החלטות על פתיחת מסעדות וסגירתן מהיום למחר, בלי תיאום עם אנשי הענף
כמו ענפים רבים במשק, גם ענף המסעדנות נפגע קשה כתוצאה מהמשבר. מסעדות נסגר, עובדים רבים פוטרו. אבל הענף גם סבל קשות מחוסר היכולת של הממשלה להחליט, וליישם. כך לדוגמה, ביום שישי, ה-17 ביולי, הורתה הממשלה בפתאומיות על סגירה מוחלטת של מסעדות. החלטה הובילה למחאה ולתחושות של חוסר אונים בענף. בעקבות המחאה החליטה הממשלה תוך כמה שעות לדחות את הסגירה בכמה ימים. ההחלטות שהתקבלו נראו כמושפעות מלחצים פוליטיים ולא משיקולי בריאות ענייניים. בינתיים מסעדות רבות הספיקו לזרוק מוצרים רבים לפח, וכסף רב ירד לטמיון יחד עם האמון הציבורי.

17. רה״מ נאבק בעצמו: אסר טיסות לאומן ופעל כדי לאפשר אותן
 עד לרגע זה ראש הממשלה לא באמת הסביר לציבור מה הניע אותו לפעול נגד עצמו בפרשת טיסות החסידים לאומן, אבל לקראת ראש השנה הוא פעל במקביל מאחורי הקלעים כדי למנוע את הטיסות ובו זמנית פומבית כדי לאפשר אותן. הוא אף שלח לאולפנים את מקורביו כדי להשתלח בפרויקטור הקורונה גמזו שמונה לתפקיד זמן קצר לפני כן. ההתנהלות הזו יצרה בלבול, החלישה את מעמד הפרויקטור והחריפה את חוסר האמון בהחלטות שמקבלת הנהגת המדינה.

18. הממשלה קיבלה את תוכנית הרמזור אבל לא אשרה אותה במשך חודש
 ב-23 ליולי מונה פרופ' רוני גמזו לפרויקטור הקורונה. ששה ימים אחר כל הוא כבר הציג בפני הממשלה את תוכנית הרמזור להתמודדות עם משבר הקורונה. הממשלה החליטה לתמוך בתוכנית עקרונית. אבל בגלל לחצים פוליטיים היא לא אושרה בממשלה, במשך חודש שלם. רק ב-30 באוגוסט, כשהמדינה כולה היתה אדומה וכבר היה מאוחר מידי, אושרה התוכנית. במשך שבועות ארוכים הממשלה הסתכלה בגרפים המטפסים מעבר לקווים האדומים שהיא עצמה קבעה, ולא עשתה דבר.

19. התחבורה ציבורית צומצמה. הצפיפות באוטובוסים גבוהה
באמצע ספטמבר, עם סגירת המשק בגל השני הח לצמצם את תדירות האוטובוסים. התוצאה: עובדים במקצועות חיוניים שאין ברשותם רכב נאלצים להצטופף באוטובוסים ולהמתין זמן ממושך בתחנות. בעקבות ביקורת ציבורית תוקנה גם ההחלטה הזאת, אבל זוהי דוגמה נוספת שמצביעה על ניתוק ויוצרת תחושה בציבור כי ההחלטות לא מחוברות למציאות.

20. שיא הניתוק: השרים הנחו לכבות מיזוג באוטובוסים, אך ברבים אין חלונות
במהלך הקיץ החליטה הממשלה להורות על כיבוי מזגנים באוטובוסים ועל פתיחת החלונות. הבעיה: בחלק גדול מהאוטובוסים אין חלונות. למרות שנראה כי מדובר בהחלטה שולית זוהי אחת ההחלטות שלימדו אותנו באופן חד על כך שהשרים בכלל לא מבינים איך הציבור חי.

21. כניסה לסגר ראשון בלי תוכנית יציאה מוכנה מראש
הממשלה החליטה על כניסה לסגר ראשון מהר מאוד עם התפרצות המחלה. בעולם לא היה מידע רב על הווירוס, אבל המידע הקיים הצביע על צורך בפעולה דחופה. ואכן, הממשלה הגיבה מהר. אבל לאחר הכניסה לסגר, היא לא השכילה לקבוע אסטרטגיית יציאה ברורה ושקופה לציבור. הלחצים הפוליטיים הובילו לפתיחה מהירה של המשק ומערכת החינוך, ומשם הדרך היתה קצרה לכך שההישגים של הסגר התפוגגו במהירות, והגענו עד לסגר שני. כשההחלטות לא ברורות קשה מאוד לגייס את הציבור לשתף פעולה.

22. כניסה לסגר פעם שניה בלי תוכנית יציאה מוכנה מראש
למרות שהפעם לא היה מדובר בהפתעה אלא בסגר מתוכנן מראש, הממשלה בראשות נתניהו לא הצליחה לקבוע מראש אסטרטגיית יציאה ברורה. הכוונה להישען על מודל הרמזור כבר הופרה. גם היום, כשמיליון עדיין ילדים יושבים בבית, לא ברור באילו תנאים תיפתח מערכת החינוך במלואה. בעלי עסקים עדיין לא יודעים כמה זמן עליהם לגשר על חובות העסק בהלוואות, העצמאים מחכים לסיוע, ויותר מ-750 אלף מחוסרי עבודה (מובטלים או חל״ת) לא יודעים מתי יזכו לחזור לעבודה. למרות ההבטחות, גם הפעם קבלת ההחלטות בממשלה תלויה בלחצים פוליטיים.

23. למרות שהיתה צפויה עליה באלימות במשפחה בסגר – המדינה לא נערכה
פעמיים נכנסנו לסגר, ופעמיים לא היינו מוכנים. למרות שמומחיות וחברות כנסת הזהירו עוד במרץ על העליה הצפויה במקרי האלימות במשפחה בזמן הסגר, במשרד הרווחה לא נערכו כראוי להתמודד עם המצב. בסגר הראשון, בחוסר היגיון, הוצאו רוב העובדות הסוציאליות לחל"ת ולא הועברו תקציבים מספיקים למקלטים לנשים נפגעות אלימות וילדיהן. למרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית הועבר כ-25% מהתקציב השנתי ונכון להיום שאר הסכום לא הועבר.

24. לממשלה אין תוכנית כלכלית, אז היא מבטיחה לחלק כסף לציבור
לפזר כסף ללא הכרה ובלי תכנון זו לא תוכנית כלכלית. ולישראל אין תוכנית כלכלית להתמודדות עם המשבר – מאחר ולא אישרה תקציב מדינה. מעולם לא התקבלה החלטה מודעת ומתוכננת, ולכן לא נקבעו סדרי עדיפויות תקציביות. כרגע, כל הוצאות הקורונה נשענות על "קופסה" – מסגרת חוץ תקציבית שהנינים והבני נינים שלנו ישלמו עליה, מאחר והממשלה לווה כסף למאה שנה קדימה. זה אולי מתאים פעם אחת אך ללא תקציב הממשלה מסכנת את האמון שנותנים לה השווקים ואת היציבות הפיננסית של מדינת ישראל מה שיכול להביא להורדת דירוג אשראי שבתורו יביא להעלאת ריביות שאנחנו משלמים לבנקים על הרכב או המשכנתא ואף קיצוץ בשירותים ציבוריים. כך לדוגמא, רה"מ החליט בערב אחד על חלוקת מענק של קרוב ל 7 מילארד שקל – 750 שקל לאזרח אבל ללא תוכנית.

25. מערכת החינוך לא נערכה כראוי ללמידה מרחוק לקראת גל שני
למרות שהגל השני היה צפוי וכך גם החזרה ללמידה מרחוק, משרד החינוך לא נערך בזמן כדי לאפשר לכלל תלמידי ישראל ללמוד מהבית. ההכשרות למורים נעשו באיחור, ילדים רבים עדיין לא מחזיקים במחשבים או גישה לאינטרנט, והאינטרנט ממשיך להיות איטי באופן שמקשה על ניהול שיעורים און ליין. הממשלה הייתה יכולה לסכם עם חברות האינטרנט על רוחב פס מינמאלי לפי כמות הילדים במשפחה שיאפשר לכל התלמידים בכל המדינה ללמוד באופן ראוי ולהורים שלהם לעבוד מהבית – בו זמנית.

למדינה יש מנגנונים שהוקמו במיוחד כדי לפעול בעיתות חירום. אלו אמורים להתכונן בזמן שגרה ולהיכנס לפעולה בזמן חירום. אבל מתחילת המשבר רבים מהמנגנונים האלו, שהיו אמורים לעמוד בחזית ההתמודדות עם המגפה, בכלל לא הופעלו. פעמים רבות מסיבות פוליטיות. המשבר חידד גם בעיות כמו הקצאת משאבים לא מספקת למערכות שונות, ייבוש והפרטה שלהן בזמן שגרה. כעת בזמן מבחן הן מתקשות לתפקד. וכאשר בכל צומת משמעותית לניהול המשבר מונו ממלאי מקום זמניים, קשה מאוד להתנהל. את החלק הזה של דו״ח הכשלונות שלנו חילקנו לשניים: הראשון עוסק בתהליכים שהחלו הרבה לפני מרץ, והשני באירועים והחלטות שהתקבלו אחרי תחילת המשבר.

החלשה מערכתית – טרם המשבר

26. אין מפכ"ל. ממלא מקום זמני מוביל את המשטרה
יותר משנתיים שלמשטרה אין מפכ"ל. במקומו מונה יושב ממלא מקום, זמני, שתלוי בדרג הפוליטי להארכת מינויו. המצב הזה, שבו חרב מרחפת מעל ראשו, מקשה עליו לחצוץ בין הדרג הפוליטי לדרג המקצועי. כתוצאה מכך נגרמת שחיקה הולכת וגוברת של האמון הציבורי במשטרה, והחלשה שלה אל מול הדרג הפוליטי.

27. מינוי מבקר מדינה שלא תומך בביקורת בזמן אמת
מבקר המדינה הוא זה שצריך להציב מראה מול השלטון ולדרוש תיקון. עד עכשיו הוא יכול היה לפרסם לפחות דו״ח ביניים אחרי הגל הראשון ובטרם הגל השני – כזה שניתן יהיה ללמוד ממנו איך לא לחזור על טעויות העבר, שידרוש טיפול בכשלונות קונקרטיים ויחשוף לציבור מחדלים. אבל מתניהו אנגלמן, שמונה לתפקיד מבקר המדינה על ידי נתניהו עוד לפני פרוץ מגפת הקורונה, לא מאמין בביקורת בזמן אמת. הוא מאמין ב״ביקורת בונה״, וספג ביקורת על היד הרכה שבה הוא נוהג במושאי הביקורת שלו. ולכן, למרות שכבר בחודש מרץ הוא הודיע שיפתח בבדיקה, רק השבוע הוא פרסם דו״ח חלבי שבוחן את התנהלות חלק משרדי הממשלה והרשויות השונות בזמן המשבר.

28. פורקה רשות החירום הלאומית, שאמורה לנהל מצבים כמו התפרצות מגיפה
רשות החירום הלאומית (רח"ל) היתה אמורה להיות הגוף שמנהל את ההתמודדות עם משבר הקורונה. אבל לאחר שראש הרשות סיים את תפקידו בנובמבר 2019 לא נבחר מנהל חדש לרח״ל ופעילותה הופסקה. לכן כשפרצה המגפה, לא היה את מי להפעיל. עוד בפברואר, רגע לפני פרוץ המשבר, ח"כ צבי האוזר התריע שצריך להיערך בדחיפות למגיפה, למנות ראש לרח"ל ולהקים ועדת קורונה בכנסת. אבל חברי הליכוד החרימו את הדיון. רק בימים האחרונים מונה ראש רשות חדש, תא"ל במיל. יורם לרדו.

29. מערכת הבריאות יובשה והוזנחה במשך שנים 
במשך שנים רבות, הרבה לפני המשבר הנוכחי, מערכת הבריאות הציבורית הוחלשה והורעבה, לצד מהלכי הפרטה מואצים. ההשקעה הציבורית בבריאות בישראל עומדת, כיום, על כמחצית מהממוצע במדינות OECD. יש לנו פחות מיטות לנפש, פחות מכשירי הדמיה, פחות מעבדות, ופחות כוח אדם רפואי. קופות החולים, המרפאות ובתי החולים סובלים מתת תקצוב, ויש פערים גדולים בשירותי הבריאות בין פריפריה למרכז. הקורונה חשפה כמה הוזנח גם מערך בריאות הציבור. כעת, בזמן המשבר, המערכת עומדת בפני קריסה, והחלטות על נקיטת צעדים כמו סגר מתקבלות פעמים רבות בשל חוסר היכולת של מערכת הבריאות לתת מענה.

מונה כדי שניתן יהיה להכשיל אותו ולהטיל עליו את האשמה. פרויקטור הקורונה, פרופסור רוני גמזו (צילום: מרים אלסטר, פלאש 90)

30. את משרד רה״מ מנהל מנכ״ל זמני, ממלא מקום
לאורך כל המשבר, האדם שמנהל את המשרד של האיש החשוב במדינה הוא ֿממלא מקום זמני. רונן פרץ, מ״מ מנכ״ל משרד רה״מ לא עבר שום הליך מינוי ממשלתי וכישוריו לתפקיד מעולם לא נבדקו. הוא חוליה משמעותית בשרשרת של מינויים זמניים שמחלישים את המערכת. עד כה, ההצלחה העיקרית שלו, בשיא המשבר, הייתה אישור הטבת מס לרה"מ.לאחר הארכות אין סופיות בתירוצים שונים, המינוי שלא אמור לפוג בסוף השבוע הזה.

31. כשלי ההסברה: הציבור לא מבין את ההנחיות, ולמה התקבלו החלטות
משרד הבריאות אמנם הקים אתר ייעודי, בדיוק כפי שהומלץ בתוכנית ההיערכות למגפות משנת 2007, אבל מערך ההסברה, הגוף שתפקידו להנגיש מידע לציבור – לא מתפקד ואין לו מנהלת. ההנחה היא שללא התגייסות הציבור לא ניתן להיאבק במגפה, אבל לאורך כל תקופת המשבר מתפרסמות הנחיות לא ברורות לציבור. בנוסף, פעמים רבות מדי הציבור לא מצליח להבין למה התקבלו ההחלטות, ועולה החשש כי עומדים מאחוריהן שיקולים פוליטיים או שהן מתקבלות באופן שרירותי. הציבור מבולבל ומרגיש שלא סופרים אותו. התוצאה: רבים אינם משתפים פעולה ולא מאמינים לנתונים המתפרסמים; המשטרה נאלצת לאכוף הנחיות שקשה ליישם, ובעיקר, שאינן מובנות לציבור; הציבור משלם קנסות על הנחיות שאינו מבין; ובסוף זה עולה לנו בהתפרצויות של המגפה ובחיי אדם.

32. עם פרוץ המגפה הליכוד מנע הקמה של ועדות הכנסת, בהן ועדת הקורונה 
עוד בכנסת ה-22 כשכבר היה מידע על התפרצות הנגיף (covid-19) בסין ובעולם מנעו ח״כים מהליכוד את הקמתה של ועדות שיפקחו על היערכות הממשלה למגפה, בהן ועדת הקורנה.

לאחר פרוץ המשבר

33. לא הופעל הגוף שאמור לנהל את מערכת הבריאות בזמן חירום
"הרשות העליונה לאשפוז" היא הגוף שאמור היה לרכז ולהפעיל את מערכת הבריאות בזמן חירום. תפקידה "לתכנן, לארגן ולהפעיל את מערך האשפוז והבריאות לשעת חירום". בראש הרשות עומד מנכ"ל משרד הבריאות ולצדו קצין רפואה ראשי בצה"ל ומנכ"לי קופות החולים. למרות שבעבר התכוננה הרשות למצב חירום, היא לא הופעלה מתחילת המשבר. בגל הראשון לקורונה הרשות לאשפוז לא התכנסה אפילו פעם אחת, ובהמשך ניהלה רק מספר ישיבות.

34. אין תקנון לממשלה. המפלגות לא הגדירו את סדרי העבודה ביניהן
כדי להקים את הממשלה הדו-ראשית (״פריטטית״) היה צריך לשנות את החוק. אבל כחול לבן לא התעקשו לקבוע תקנון לעבודת הממשלה. זאת למרות המתח הפוליטי בין שתי המפלגות, חוסר האמון שרוכשת כחול לבן לנתניהו, וההבנה כי אנחנו בשיאו של משבר. המשמעות: גנץ או נתניהו יכולים להטיל וטו על כל נושא שעולה לסדר היום ובכך לשתק את עבודת הממשלה. כך לדוגמא, לפני ההחלטה על שורת ההקלות בתום הסגר השני התגלה בין השניים ויכוח על מועד הישיבה שהוביל לדחייתה.

יודע לקחת לעצמו קרדיט, אבל פחות טוב בלקיחת אחריות על כשלונות. הרשימה הזאת רשומה על שמו. ראש הממשלה בנימין נתניהו (צילום: שמוליק גרוסמן, דוברות הכנסת)

35. המנדט לניהול המשבר ניתן דווקא לגוף הבטחוני שכפוף ישירות לרה"מ
לתוך הוואקום שנוצר בין שר בריאות מגזרי (יעקב ליצמן), רח״ל שאינה מתפקדת, וטרפוד העברת הסמכויות למשרד הביטחון (צה"ל) בשל אינטרסים פוליטיים של ראש הממשלה – נכנס המל"ל (המטה לבטחון לאומי, שכפוף לרה״מ). המל"ל, שתפקידו להיות מטה מייעץ לרה״מ ולא לנהל מצבי משבר וחירום, קיבל מנדט, שלא עוגן באופן מסודר, לנווט את הספינה תחת רה"מ. בינתיים, יש מי שיאמרו, הוא נתקל בקרחון.

36. נתניהו טירפד ועדת חקירה בתום הגל הראשון. לא הופקו לקחים 
נתניהו, יו"ר הכנסת יריב לוין ומיקי זוהר, יו"ר הקואליציה, שינו את הרכב הוועדה לביקורת המדינה, בגיבוי אנשי כחול לבן. בעקבות השינוי יש בוועדה רוב של חברות וחברי כנסת שיתנגדו להקמת ועדת חקירה ממלכתית, אם הצעה להקמתה תעלה להצבעה. הממשלה עצמה, לא העלתה בדעתה אפילו להזמין ביקורת מהירה שתעזור להיערך לגל השני ואולי בעתיד גם לשלישי.

37. נורה אדומה מס׳ 1: התפטרות ראש שירותי בריאות הציבור פרופ׳ סיגל סדצקי
ביולי, עם תחילת הגל השני הניחה פרופ' סדצקי מכתב התפטרות על שולחן מנכ"ל משרד הבריאות. סדצקי, מבכירי משרד הבריאות, לקחה חלק מרכזי בניהול ההתמודדות עם המגפה בגל הראשון. במכתב ההתפטרות ששלחה לשר הבריאות אדלשטיין היא הבהירה כי "בתנאים החדשים שנוצרו ובהם דעתי המקצועית לא מתקבלת, אין ביכולתי עוד לסייע לבלימת התפשטות הקורונה". התפטרותה היתה אמורה להיות דגל אדום בוהק עבור הממשלה והציבור, אבל נראה שאלו עשו מאמצים כבירים כדי לעצום את העיניים. במקומה עד היום מכהנת ממלאת מקום.

38. נורה אדומה מס׳ 2: התפטרות החשב הכללי במשרד האוצר רוני חזקיהו
ביולי הניח החשב הכללי חזקיהו מכתב התפטרות על שולחנו של שר האוצר ישראל כ״ץ. חזקיהו, האיש שמנהל את תקציב המדינה, הודיע כי יתפטר במועד המוקדם מבין השניים: עם אישור התקציב לשנת 2020 או בסוף אוקטובר 2020. החשב הכללי אחראי על מעקב וניהול הוצאות המדינה. חשיבותו גדולה עוד יותר בגלל שלמדינה תקציב, הוא זה שמקצה לכל חודש 1/12 מתקציה 2019 ואמור להפעיל שיקול דעת. בנוסף, אם יתממשו האיומים ונצא שוב לבחירות, יכולתם של השרים לקבל החלטות תקציביות תהיה שוב מוגבלת. ללא חשב, לא ברור איך ניתן יהיה להתנהל. כמה ימים אחרי חזקיהו התפטרו גם סגן ראש אגף התקציבים, וראש צוות אסטרטגיה באגף התקציבים באוצר. ונתנו את האות לשרשרת של התפטרויות של בכירי האוצר.

39. נורה אדומה מס׳ 3: התפטרות ראש אגף התקציבים באוצר שאול מרידור
מרידור, מבכירי האוצר, התפטר תוך האשמות חמורות נגד התנהלות השר הממונה עליו ישראל כ״ץ. הוא טען שכ״ץ שולף החלטות מהשרוול ומפזר כספים בלי תכנון, בלי לקחת אחריות או להבין את ההשלכות. הוא טען כי שר האוצר לא באמת מתכוון להעביר תקציב מדינה, שהוא פועל באופן שערורייתי, ומשחק עם המספרים כדי שניתן יהיה לפזר עוד כסף. בינתיים מונה במקומו לתפקיד, ניחשתם נכון – ממלא מקום. יואב גרדוס, שכיהן עד כה כסגן הממונה על התקציבים לענייני מאקרו.

ראש אגב התקציבים המתפטר שאול מרידור ושר האוצר ישראל כ"ץ.

40. נורה אדומה מס׳ 4: התפטרות מנכ"לית משרד האוצר קרן טרנר אייל
"מה שמתרחש במשרד הוא הזוי. הכל כאן בשליפות מהמותן. אין התייעצויות מקצועיות. אני לא יכולה להמשיך עוד במצב הזה", כך הסבירו מקורביה של קרן טרנר אייל את התפטרותה. טרנר אייל, מינוי אישי של כ״ץ, התפטרה על רקע אי העברת תקציב המדינה, ולאחר שכ״ץ העליב אותה בפני בכירי משרדה בעקבות תמיכתה בקולגות שלה. ברקע נשמעו גם האשמות קשות על התנהגות הכוחנית של כ״ץ. בינתיים סוכם כי מנהל רשות המיסים, ערן יעקב, ימונה לתפקיד מ״מ המנכ״לית, ובהמשך יסוכם מינוי קבע.

שרשרת התפטרויות שכזו מדליקה שרשרת מאיימת של נורות אדומות שמתריאות על קטסטרופה כלכלית קרבה, כזאת שאף איש מקצוע לא ירצה שהכתם הנורא שלה ידבוק בו.

41. נורה אדומה מס׳ 5: התפטרות שר התיירות אסף זמיר: "חרד למדינה" 
בערב סוכות הודיע שר התיירות זמיר על התפטרותו מהממשלה, בעקבות ההחלטה להטיל מגבלות על ההפגנות נגד הממשלה. במכתב שפרסם באינסטגרם הוא האשים כי ״משבר הקורונה על השלכותיו הנוראיות נמצא במקרה הטוב במקום השני בסדר העדיפויות של ראש הממשלה. השיקולים האישיים והמשפטיים הם אלה שעומדים בראש מעייניו״. הוא טען כי הרמה של דיוני הממשלה ״נמוכה ולא מעמיקה״, וכי בגלל שיקולים פוליטיים ״החלטות לא מתבצעות ואזרחי ישראל משלמים את המחיר מדי יום״. זמיר, שחזר להיות ח״כ מן המניין הסביר: ״עליי ללכת בעקבות צו מצפוני״. במצב נורמלי, ובשעת משבר, התפטרות של שר הייתה אמורה לגרום לזעזוע.

42. לכנסת אין יועץ משפטי. מזה חצי שנה מכהנת בתפקיד ממלאת מקום. זמנית
זו אמנם אחריותה של הכנסת, אבל לממשלה נוח שגם לכנסת יש יועמ״ש זמני וחלש. מאז אפריל לכנסת אין יועמ״ש. לתפקיד מונתה ממלאת מקום, עו״ד שגית אפק. הבוס שלה הוא יו״ר הכנסת. הגונה ככל שתהיה, זה לא פשוט להחליט בניגוד לעמדה של הממונים עליך כשאין לך קביעות. וזה נכון לגבי כל אחד שהיה נקלע לסיטואציה. לאחרונה כשאפק התייצבה לצד יו״ר הכנסת לוין, בתקרית ביטול ההצבעה על הקמת ועדת חקירה לעסקת הצוללות – ניתנה לנו הזדמנות לראות מה קורה כאשר את תפקיד יועמ״ש הכנסת מבצעת ממלאת מקום. האירוע החריג הובא לפתחה של מ״מ יועמ״ש הכנסת. זו בחנה את האירוע והחליטה לתמוך ביו״ר לוין. אולם היא מיד ספגה ביקורת והוצגה כמי שמקבלת החלטות לא ענייניות ומנסה לרצות את הבוס שלה.

אפשר לומר שכמעט כל 42 הכשלונות שציינו עד כה פגעו באמון הציבור בממשלה. תהליכי קבלת ההחלטות הפגומים, הבלתי מוסברים, חוסר היכולת לממש החלטות, התחושה שפעמים רבות המניעים הם פוליטיים, ופעמים אחרות החלטות מתקבלות בשליפה מהשרוול. ההתפטרויות והדגלים האדומים – כל אלו ביחד מעצימים את המשבר ביחסים בין נבחרי הציבור לעם. בחלק השלישי והאחרון לפרויקט נוסיף על כל אלו גם שורה של דוגמאות לאופן שבו ריסקה התנהלות הממשלה את אמון הציבור ואת הסולידריות: מחסור בנתונים מהיימנים ונגישים, הבטחות לא ריאליות, חוסר שקיפות ושקרים, דוגמה אישית רעה, תחושה שנבחרי הציבור דואגים לעצמם במקום לציבור, הסתה וחוסר יכולת לקחת אחריות.

43. נבחרי ציבור לא ממלאים אחר ההנחיות של עצמם, ונתפסים על חם
בזמן שהורים רבים חגגו הרחק מילדיהם, רה״מ בילה את הסדר עם ילדיו וכך גם הנשיא ריבלין. השר גלנט וח״כים ברקת וליברמן, סגן השר פרוש והשר אלי כהן נצפו בחתונות בהן לא נשמרו ההנחיות. כחול לבן קיימה ישיבה גדולה ללא שמירת מרחק וללא מסכות. השרה מירי רגב השתתפה בטקס מרובה משתתפים לחנוכת מחלף בזמן שנאסר על כלל הציבור להתקהל. שר הבריאות אדלשטיין אירח מסיבה בביתו ושר הבריאות (לשעבר) ליצמן השתתף בתפילה שלא לפי ההנחיות. חבר ועדת הקורונה, ח"כ מיקי לוי, נפגש בסוכות עם משפחתו – בזמן הסגר השני. השרה להגנת הסביבה, גילה גמליאל התפללה בבית כנסת במרחק 150 ק"מ מביתה, חלתה והדביקה אחרים. היחיד שלקח אחריות והתנצל, אך באיחור רב מאוד, היה הנשיא ריבלין. אם נבחרי הציבור מזלזלים בהנחיות ובמגבלות הקשות שהם עצמם גוזרים על הציבור – איך בכלל ניתן לצפות מהציבור להיענות

44. הנחת סלב: משלחת רה״מ לטקס השלום בוושינגטון זכתה לבידוד מקוצר 
במקום 14 ימי בידוד כמו כל אזרח ״פשוט״, חברי המשלחת לטקס השלום עם איחוד האמירויות ובחריין נשלחו לחמישה בלבד. משרד הבריאות טען כי התנה את קיצור הבידוד בשמירה על הנחיות ועל קפסולה., אבל, כפי שניתן היה לראות בתקשורת – הטקס התקיים ללא ריחוק חברתי וללא מסכות. יממה לאחר הטקס התגלו בבית הלבן חולי קורונה, בהם הנשיא דונלד טראמפ ואשתו מלניה. בנוסף, למרות שהמשלחת התחייבה לשמור על ״קפסולה״ בזמן השהות בארה״ב, סגן ראש המל"ל, חבר המשלחת, הפר את ההנחיות ו"פירק" את מודל הקפסולה.

45. איש הניו מדיה של נתניהו, הפר בידוד ונצפה בהפגנה בבלפור
לאחר החזרה מהטקס בוושינגטון, ובעיצומו של בידור מקוצר, נתפס טופז לוק, יועץ הניו מדיה של נתניהו דווקא בהפגנות נגד הבוס שלו מחוץ למעון רה״מ בבלפור. ככל הנראה כוונתו היתה לחפש חומר משמיץ על המפגינים – מדובר בשימוש נלוז בכספי ציבור. לוק שהיה במקום יחד עם עופר גולן, הדובר של משפחת נתניהו, טען בתחילה כי היה בדרכו לבדיקת קורונה. אולם לאחר שגרסתו הופרכה הבטיח לשלם קנס כאחד האדם. בישיבת ממשלה אמר נתניהו על הביקורת שהופנתה כלפי לוק כי "עכשיו פתאום כולם מתעוררים מול אדם אחד. כל מי שהפר בידוד צריך לשלם קנס אבל אסור שתהיה אכיפה בררנית".

בזמן המשבר נתניהו ומשפחתו רצו מטוס פרטי. טקס חתימת הסכמי אברהם בין ישראל לאיחוד האמירויות בבית הלבן בוושינגטון, ארה״ב. (צילום: הבית הלבן)

46. בעיצומו של משבר כלכלי – רה״מ ומשפחתו דרשו מטוס פרטי לטקס בוושינגטון 
מאות אלפי אזרחים איבדו את מקום עבודתם, עסקים קורסים, אבל רה״מ ומשפחתו דרשו לטוס לטקס בוושינגטון במטוס פרטי נפרד, בנוסף למטוס של המשלחת. משרד רה״מ טען כי המהלך דווקא יפחית את העלויות, אך יום לאחר לאחר הפרסומים בתקשורת התחרט וביטל את המטוס הנפרד. העיסוק במהלכים מנקרי עיניים כשלאנשים אין כסף לשכר דירה מעמיק את התחושה של ניתוק בין המנהיגות לאזרחים.

47. רה״מ לוקח קרדיט על הצלחות ומתנער מאחריות לכשלונות
להצלחה אבא אחד ולכישלון רבבות. אחרי הסגר הראשון ניתן היה לחשוב שראש הממשלה נתניהו "שיטח את העקומה" במו ידיו. הוא התגאה בהצלחתו לעצור את הגל הראשון ובכך שלא נכנע לביקורות וסגר את השמיים במהירות לכניסת תיירים מהעולם. עם זאת כשהגיע הגל השני והנתונים זינקו למעלה (לאחר כניעה ללחצים פוליטיים שהובילה ליציאה חפוזה מהסגר הראשון) – נתניהו ואנשיו זרקו אחריות על כל מי שרק אפשר: היועמ"ש, אביחי מנדלבליט שמנע כביכול מהממשלה להפעיל תקנות לשעת חירום למרות שהכנסת מתפקדת; יו"ר ועדת הקורונה יפעת שאשא ביטון ששאלה יותר מדי שאלות; בג"ץ שחייב את הממשלה בחקיקה של חוק איכוני השב"כ; ח"כים מהאופוזיציה שמיסמסו את ההחלטות שהגיעו לכנסת ; ציבור המפגינים שהפיצו את המחלה. בשלב מסויים, סגן שר הבריאות, יואב קיש, האשים את ילדי בית הספר על כך שלא נשמעו להנחיות. חוסר יכולת של מנהיגות לקחת אחריות מביאה לפגיעה באמון בממשלה ולעומד בראשה.

48. שאננות בעקבות הצלחת הסגר הראשון הובילה להיערכות לקויה לגל שני 
בעקבות ההצלחה בהתמודדות עם הגל הראשון הממשלה נכנסה לשאננות, ולכן ההיערכות לגל השני היתה חסרה, למרות שהוא היה צפוי. רה"מ התפאר בניצחונו על הנגיף, הוא סיפר לאזרחים על כך ששאר העולם רוצה ללמוד ממה שנעשה בישראל. המתח בציבור ירד, ולכן כשהגיע הגל השני להתפרצות, היה קשה להחזיר את השליטה ולגייס את הציבור למאבק.

49. שימוש במידע לא אמין ושקרי לצרכים פוליטיים (ודווקא כשיש הצלחה)
בסוף מרץ התגאה משרד ראש הממשלה במחקר של חברה בשם Deep Knowledge Group וטען כי "ישראל דורגה במקום הראשון במדד המדינות הבטוחות ביותר מפני התפשטות נגיף הקורונה". מכון המחקר התגלה מהר מאוד כקרן הון סיכון מהמזרח הרחוק. באפריל פרסם חשבון הטוויטר הרשמי של ראש הממשלה כתבה בנושא שהופיעה בפורבס, אך התברר כי מדובר בתוכן שיווקי של אחת מעובדות החברה שפרסמה את המחקר של עצמה. וממש לאחרונה נתניהו פרסם בעמוד הפייסבוק שלו צילום של כותרת מה״גארדיאן״ הבריטי שלטענתו מוכיחה ש״בריטניה צריכה ללמוד מישראל איך ליישם סגר אפקטיבי״, אבל הכתבה עצמה מצביעה על שורה של נזקים להם גורם הסגר ומציינת שלצד התועלת שמביא המהלך הקיצוני של הממשלה יש גם סכנות וכשלים ותוהה האם המהלך אפקטיבי.

50. נבחרי הציבור עוסקים במשכורות של עצמם
בזמן שמאות אלפים איבדו את פרנסתם ובתי החולים התמלאו, חלק מנבחרי הציבור שלנו התעסקו בנושאים שנוגעים אך ורק לטובתם האישית. כך למשל בחודש יוני התכנסה ועדת הכספים כדי לדון בהטבות מס לראש הממשלה נתניהו בסך של כמיליון ש"ח. בפברואר העלה יו"ר ועדת הכנסת, איתן גינזבורג, הצעת חוק שמבקשת לשנות את הרכב הוועדה הציבורית שעוסקת בשכר הח"כים.

אם היו״ר לא משתף פעולה עם הממשלה – הממשלה עוקפת אותו. יו״ר ועדת הקורונה יפעת שאשא ביטון במהלך דיון (צילום: שמוליק גרוסמן, דוברות הכנסת)

52. שבירת הממלכתיות לטובת חיזוק "הבייס הפוליטי"
בכל פעם שראש הממשלה מכנס מסיבת עיתונאים בנושא המאבק בקורונה התקשורת עוברת לדום וזמן שידור יקר מופקע לטובתו ללא פילטרים. אבל פעמים רבות נתניהו מנצל את ההצהרות הללו לתקשורת כדי לעסוק בהצלחות שלו, בסגירת חשבונות פוליטיים, במתקפות על האופוזיציה והתקשורת בהסכמי הנורמליזציה והשלום. זה אולי מחזק את מעמדו בקרב מחנה התומכים שלו, אבל המחנה השני הפסיק להקשיב לחלוטין. שבירת הסולידריות החברתית, והחוסן הלאומי משפיעים על היכולת שלנו להתגייס כחברה למאבק בקורונה.

53. נתניהו מתייג את המפגינים נגדו כמי שמפיצים מחלות
נתניהו תייג את המפגינים נגדו כאנרכיסטים מפיצי מחלות. בכך הוא הוסיף עוד שמן למדורת השנאה ולאווירת הפלגנות בחברה הישראלית. שבירת הסולידריות מחלישה את החוסן הלאומי ופוגעת באמון הציבור כולו ובכך מפריעה למאבק בהתפשטות המגפה.

54. שיסוי המפגינים נגד נתניהו והמתפללים בבתי הכנסת אלו באלו
בכל פעם שהוטלו מגבלות על התכנסות במקומות סגורים ובכללם מתקני דת – הועלתה מיד ההשוואה להפגנות שמתקיימות באוויר הפתוח. אלו מאשימים את אלו בהפצת המחלה, נתניהו מנצח על התזמורת, ומתפזרות האשמות שאינן מבוססות על נתונים. הרי מצד אחד למשרד הבריאות אין נתונים על הדבקות בהפגנות (או בשטחים פתוחים אחרים כמו ים). מצד שני לא הוצגו פתרונות למתפללים, למרות שניתן היה להקים מתחמים מאובזרים באוויר הפתוח. וכך כולם יוצאים קירחים מכאן ומכאן חוץ מנתניהו ואנשיו.

55. ראש הממשלה מכהן תחת כתב אישום, כשהוא מתכונן לפתיחת משפטו
אי אפשר שלא לדבר על הפיל שבחדר. בין אם כבר החלטתם שנתניהו אשם אפילו לפני המשפט, ובין אם אתן חושבות שמדובר בתיקים תפורים. העובדה שנתניהו ממשיך לכהן בתפקיד רה״מ תחת כתבי אישום, ועוד באשמת שוחד, חריגה ומעלה כמה בעיות. כך לדוגמא, עניין (לא באמת) פעוט כמו הצורך לפנות זמן בלו״ז שלו לטובת טיפול בהכנות למשפט ובהמשך הוא גם יבלה ימים בבית משפט – במקום לעסוק בתפקידו החשוב. וכמובן השאלה התמידית שתרחף מעל ראשו בסיטואציה הזאת – האם מתקבלות החלטות על בסיס האינטרס הלאומי או האינטרס האישי ואינטרס ההישרדות הפוליטית מחוץ לכלא. ונתניהו עצמו ניסח את זה ב-2008 בצורה מדויקת. הוא, כמובן, דיבר על אולמרט. על עצמו הוא מחיל סטנדרטים אחרים.

56. רה״מ נתניהו והחלופי גנץ מבטיחים שוב ושוב שבקרוב ימצא חיסון. ואין חיסון
עוד בפברואר יצר נתניהו מצג כאילו יהיה פה חיסון "כל רגע". במהלך החודשים הודיעו רה"מ נתניהו וגם החליפי, גנץ, על שהורו למצוא חיסון, להתחיל בניסויים, ולהקים מפעל לחיסונים. נתניהו המשיך לנטוע בלב הציבור את התחושה כי ימצא חיסון בקרוב. ובכן, זה לא עובד ככה. חוקרים ברחבי העולם, מנסים למצוא חיון לקורונה, וזה לא קורה ביום אחד, וגם לא בחצי שנה, כמו שכולנו כבר מבינים. הצבת יעדים לא ריאלים למציאת חיסון מפחיתה את האמון בכל מילה נוספת שיוצאת למנהיגים מהפה.

57. נתניהו מבטיח לקטוע את שרשראות ההדבקה
ב-28 ביוני התפרסם בתקשורת כי רה"מ הנחה לצמצם את זמן הליך החקירה האפידמיולוגית מרגע איתור החולה ועד שכל המגעים שלו נכנסו לבידוד ל-48 שעות. הוא הורה גם לקצר את הזמן מרגע פנייה לבצע בדיקה עד לקבלת תוצאות ל-12 שעות. זה כמובן מעולם לא קרה, גם כשהיו ״רק״ מאות חולים ביום. פיזור של הצהרות ללא היתכנות אמיתית מפחית את אמון הציבור בממשלה.

58. מגזר העצמאים מתנהל בתוך אי ודאות וחוסר יציבות
העצמאים ממשיכים להיאבק על הישרדותם וחיים בתוך אי ודאות קבוע במהלך המשבר מבלי לדעת, איך ועל מה יפוצוץ. מבלי לבחון כל החלטה אם הייתה טובה או גרועה אפשר לומר שגם שהן התקבלו לקח זמן ליישם אותן – ממשלת ישראל יצאה בהכרזה אך לקח חודשים לבצע. לדוגמא, קרן הלוואות לעסקים שוויכוח על גובה הערבות הממשלתית דחה את הקמתה בחודשיים.

59. הנחיות לא אחידות לשמירת ריחוק חברתי לבעלי עסקים ולציבור הרחב
למשל, בשלב הראשון עם תום הסגר השני הוחלט להקל את ההנחיות ולאפשר התקהלויות של עד עשרה אנשים במקום סגור, ועד עשרים אנשים באוויר הפתוח. עם זאת, ההנחיות לא תקפות לבתי עסק, כך שמותר לקבוצת חברים לטייל בטבע או לעשות ספורט בפארק – אך אסור למדריכת טיולים או מדריכת כושר להדריך אותם בתמורה לכסף, וכן גם לחנות עם פחות מעשרה עובדים אסור להיפתח. ההבדל בהנחיות נראה חסר הגיון ופוגע בבעלי העסקים, שלא יכולים להתפרנס.

60. למרות ההסכם הקואליציוני: קבינט הפיוס לא כונס מעולם
הקרעים בחברה הישראלית מתרחבים. בהסכם בין כחול לבן ולליכוד הוחלט להקים קבינט פיוס "שיפעל לאיחוי הקרעים בחברה הישראלית" – זה לא קרה. אם המפלגות לא האמינו שהקבינט יועיל – הן לא היו צריכות בכלל להחליט להקים אותו. אבל אם כבר הוחלט על הקמתו, אז למה לא לתת אפילו צ׳אנס?

61. הנחיות למנהלי בתי הספר ברחבי הארץ יצאו באיחור ממשרד החינוך
פעמים רבות מנהלי בתי הספר שאחראים על שלומם וחינוכם של התלמידים קיבלו הנחיות על פתיחה, סגירה, קפסולות ועוד מהתקשורת או מההורים. פעמים רבות הם נאלצו להיערך לשינויים באפס זמן.

62. פערים בין ההנחיות של משרד הבריאות למשרד החינוך
כך לדוגמה בשלב מסויים נסגרו בתי ספר אם התגלה בהם חולה מאומת אחד, בזמן שעל פי הניחיות משרד הבריאות נדרשו לפחות שלושה מאומתים.

63. פערים בין הנחיות הרשות להנחיות משרד הבריאות
למרות שמשרד החינוך אסר על כך, היו רשויות מקומיות שאפשרו את העברת הלימודים למרחבים פתוחים בחוץ.

64. משרד החינוך נתן אוטונומיה רחבה למנהלים בשטח אך ללא גיבוי
מנהלי בתי הספר נאלצו למלא את הוואקום הניהולי שנוצר במשרד החינוך עם פרוץ המשבר. הכאוס הוביל ליוזמות מקומיות, רבות מהן מבורכות. אבל ללא גיבוי של המשרד, ללא גורם מתאם – נותרו פערים בתפקוד בין בתי הספר.

65. שר החינוך יואב גלנט סירב להתייצב בפני ועדת החינוך
כמה שבועות לפני פתיחת שנת הלימודים, שר החינוך גלנט החרים ישיבה של ועדת החינוך של הכנסת בנושא היערכות לפתיחת שנת הלימודים, והורה גם לאנשי משרדו לא להתייצב. ההחלטה להחרים את הישיבה התקבלה לאחר שיו״ר הוועדה סרב להיענות לדרישת השר ולדחות את הישיבה. גלנט סרב להתייצב ולענות לשאלות נבחרי הציבור ולתת דין וחשבון.

השר יואב גלנט. לא חושב שהוא צריך לתת דין וחשבון לכנסת ולציבור.

66. משטרת ישראל סירבה להתייצב לדיון בוועדת הפנים והוועדה לביקורת המדינה
בעקבות העלייה בדיווחים על אלימות משטרתית על רקע אכיפת מגבלות הקורונה הלא תמיד יישימות – התקיים לאחר סוכות דיון בכנסת אליו הוזמנו בכירי משטרת ישראל. הדיון היה אמור לעסוק במדיניות המשטרה, בטיפול במפגינים ומפירי הנחיות. אולם בכירי המשטרה סירבו להתייצב בכנסת. בכך נמנע מנבחרי הציבור לבצע את עבודת הפיקוח שלהם, לייצג את הציבור בפני המשטרה, לתווך ואולי אפילו לדרוש את תיקון הנחיות האכיפה לטובת הציבור.

67. מינוי פרויקטור קורונה והכשלתו על ידי גורמים בקואליציה
אחרי חיפושים ארוכים מונה פרופ׳ רוני גמזו לתפקיד פרוייקטור הקורונה. אך הוא מונה ללא סמכויות ברורות, ועד היום לא ברור מה תפקידו הרשמי – מה שהוא כבר מתכון לכישלון. אף שהפרויקטור מונה כדי לנהל את ההתמודדות עם המשבר באופן מקצועי, הממשלה לא תמיד מקשיבה להמלצותיו וחברי קואליציה אף פרסמו הודעות שקראו להחליפו במועמד אחר.

68. דו״ח ועדת הקורונה: הממשלה מקבלת החלטות ללא מידע אמין, מקיף ורלבנטי
דו״ח שפרסמה ועדת הקרונה בראשות ח״כ עופר שלח בחודש מאי מצא כי במהלך החודשיים הראשונים של המגפה לא אספה הממשלה מידע אמין שיעזור לה בתהליך קבלת ההחלטות וההסברה לציבור. ״תרחיש הייחוס לקבלת ההחלטות שעובד במכון גרטנר התבסס על הנחות מתמטיות בלבד לשיעור הדבקה, לא עובדו נתונים מהעולם ולא חושבו הנחות לגבי השפעת הצעדים. התוצאה הייתה תרחיש ייחוס לא רלבנטי, בפועל, גורמים שונים עיצבו "אסטרטגיית יציאה" ללא בסיס עובדתי משותף של ממש. הבלבול הזה הוקרן גם לציבור והגביר את אי-האמון בהחלטות״, כך נכתב בדו״ח.

69. הפרוטוקולים החסויים: חוסר שקיפות בתהליכי קבלת ההחלטות
הפרוטוקולים של ישיבות הממשלה בנוגע לקורונה חסויים לציבור, וישארו חסויים למשך שלושים שנה. שקיפות ושיתוף ציבור בתהליכי קבלת ההחלטות היו יכולים להגביר מאוד את האמון בשלטון ולהגדיל את שיתוף הפעולה הציבורי עם ההנחיות. אבל הממשלה בחרה להטיל חיסיון ולהותיר את הציבור תלוי בהדלפות ובהודעות יחסי ציבור של פוליטיקאים.

מבקר המדינה אנגלמן מגיש ליו״ר הכנסת לוין דו״ח חסר שיניים על התמודדות משרדי ממשלה עם משבר הקורונה. (שמוליק גרוסמן, דוברות הכנסת)

70. קבלת החלטות שאינן מגובות בנתונים ואינן מתיישבות גם עם ההגיון הבריא
ביולי ביקשה הממשלה לסגור את בריכות השחיה אף שהנתונים לא הצביעו על סכנת הדבקה מוגברת בהן. ההחלטה בוטלה לבסוף בעקבות התנגדות של ועדת הקורונה של הכנסת, בראשות ח"כ יפעת שאשא ביטון. דוגמאות נוספות הן ההחלטות על סגירת חופי הים, המגבלות השונות שהוטלו על פעילות ספורטיבית ועוד. וגם אם אין נתונים מספקים וההחלטות מתקבלות על בסיס ההגיון הבריא – צריך לתווך זאת לציבור.

איומים במקום הסברים והנגשת מידע
במקום להנגיש מידע, במקום לפנות לציבור ולנסות לגייס אותו, במקום להבטיח סיוע למי שישתפו פעולה – הממשלה נקטה בטקטיקה של איומים על הציבור. במקום לטרוח להציג עובדות, נתונים ומשמעויות היא איימה על הציבור בסגר ללא הרף. והציבור הפסיק, בחלקו הגדול, להקשיב.

להקים ועדת חקירה

הציבור הישראלי עדיין מלקק את פצעי סגר הקורונה השני, אבל כבר עכשיו ניתן לסכם: המשבר ההיסטורי הזה חושף כשלים עקרוניים בהתנהלות המערכות החשובות במדינה, וכשל מנהיגותי וניהולי עמוק. הוא מביא את משבר האמון בין הציבור למנהיגיו לתהומות חדשים.

מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן, פרסם השבוע דו״ח חדש העוסק במשבר הקורונה. אולם מדובר במסמך חסר שיניים שלא מבקר את תהליכי קבלת ההחלטות, את הממשלה או הקבינט, ואפילו לא את אנשי הציבור שהפרו את ההנחיות. מי שקורא את הדו״ח יכול לחשוב שאין אחראי על הכשלים המעטים עליהם מצביע אנגלמן. הדו״ח הזה מייצג אולי יותר מכל את מדיניות בת היענה של הממשלה, שמסרבת פשוט ללמוד ולהשתפר.

הממשלה, שהוקמה למען המאבק בקורונה, חייבת להתחיל להכיר בכשלונות שלה, ולקחת אחריות. הגיע הזמן להקים ועדת חקירה – שתבדוק איך הגענו עד הלום, שתפיק לקחים כדי שהרשויות יוכלו להשתפר באופן שיאפשר להתמודד טוב יותר עם המגפה, ואולי למנוע גל שלישי רביעי וחמישי. רשימת הכשלונות שריכזנו כאן יכולה, אולי, להוות נקודת מוצא לעבודתה.

***

70 כשלונות זה לא מעט. אבל יכול להיות שיש עוד כשלים וטעויות שלא חשבנו עליהן, אירועים שלא שמענו עליהם, מידע שלא הגיע לידינו. אם את או אתה חושבים שיש לכם עוד כישלון להוסיף לרשימה – נשמח לשמוע וללמוד. אנא כתבו לנו.

***

מקורות מידע:​

צילומים: הדס פרוש, נתי שוחט, יונתן זינדל, אוליביה פיטוסי, אביר סולטן, תומר נויברג | פלאש 90. אלכס קולומויסקי.

כך העברת תקציב 2020 תאפשר לנתניהו לצאת לבחירות במרץ 2021

שר האוצר וראש הממשלה טוענים שהם עובדים על תקציב ל-2021 למעשה הם מחזיקים את התקציב כבן ערובה שיאפשר לנתניהו לצאת לבחירות במועד שהכי מתאים לו, לפני שבני גנץ יספיק להיות ראש ממשלה כשכ"ץ אינו מעביר תקציב מדינה הוא מועל בתפקידו כשר האוצר

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

"בקרוב נתחיל לעבוד על תוכנית תקציב 2021" אמר שר האוצר, ישראל כ"ץ בתחילת החודש. שבוע אחר כך הוא התבטא שוב בנושא ואמר כי תקציב 2021 יוצג בפני הממשלה עוד חודשיים. כ"ץ גם צייץ על הנושא יותר מפעם אחת וכתב בין היתר: "משרד האוצר בהנחייתי כבר פועל לקדם את תקציב 2021, בהתאם לחוק וכל הקריטריונים המקצועיים". 

גם רה"מ נתניהו אמר כי: "במקביל להעברת תקציב 2020 כבר מכינים את תקציב 2021". בישראל היום שאלו אם "הלחץ עובד?" ועדכנו שכ"ץ מקדם את העברת התקציב. מי שקורא את העיתון של שלדון אדלסון יכול להבין שמשאת נפשם של חברי כחול לבן היא תקציב מדינה לשבעת הימים האחרונים של דצמבר. שם כתבו על כוונתו של כ"ץ להעביר את תקציב 2020, והודיעו כי "המהלך יאפשר קידום העברת תקציב ל-2021, כפי שדורש גנץ". 

מחזיק בתקציב כבן ערובה לצרכיו הפוליטיים. ראש הממשלה בנימין נתניהו (צילום: שמוליק גרוסמן, דוברות הכנסת)

בשבועות האחרונות אנו עדים לבליץ תקשורתי של בכירי הליכוד שמנסים להסביר עד כמה חשוב להעביר תקציב, אבל רק לשנת 2020. בכחול לבן, מצד שני, מתעקשים שהם דורשים להעביר כבר עכשיו גם את תקציב 2021. 

לפעמים יש פער בין המסרים שמתפרסמים בתקשורת, לבין המציאות בפועל. לכן, החלטנו לפרש עבורכם חלק מהמידע, לברור את העובדות מתוך התעמולה, ולהסביר מה המשמעות שלהן.

עוד בשקוף:

כל התרגילים בדרך לבחירות לפני הרוטציה

  • במאי, בהסכם הקואליציוני בין הליכוד לכחול לבן הוסכם על העברת תקציב לשנתיים. למה שנותר מ-2020 ולכל שנת 2021. אבל בניגוד להסכם, בליכוד טענו שנכון להעביר תקציב רק לשנת 2020. ורק אחר כך ל-2021. 

  • חוק יסוד הממשלה קבע שאם הממשלה לא מעבירה תקציב תוך 100 יום מרגע הקמתה – הכנסת מתפזרת. תאריך היעד המקורי להעברת התקציב של ממשלת נתניהו-גנץ היה ה-25 באוגוסט. אבל הממשלה לא עמדה בו. לכן, כדי שהכנסת לא תתפזר וכדי למנוע מאזרחי ישראל בחירות רביעיות תוך שנה וחצי בעיצומו של משבר הקורונה – העבירו בכנסת חוק לדחיית מועד הגשת התקציב ב-120 יום נוספים. הכנסת לא פוזרה באוגוסט, והאיום נדחה באופן זמני. כבר בדצמבר עלולה הכנסת להתפזר ואנחנו נמצא את עצמנו בבחירות במרץ 2021. 
  • ב-23 בדצמבר 2020 תגיע לקיצה תוספת 120 הימים והממשלה תהיה חייבת להעביר תקציב לשבוע האחרון של 2020. אם לא כן – הכנסת תתפזר ונלך לבחירות. שימו לב: מבחינה חוקית, תקציב 2021 לא חייב לעבור עד לאותו מועד. למעשה, תקציב 2021 חייב לעבור בכנסת עד ה-31 במרץ – שלושה חודשים לתוך השנה התקציבית. עד אז תתבסס עבודת הממשלה על תקציב 2020, אם יאושר. כלומר: התקציב שיאושר לשמונה הימים האחרונים של דצמבר יהפוך בפועל לתקציב 2021.

כשל בתפקידו. שר האוצר ישראל כ"ץ (צילום: עמוס בן גרשום דוברות הכנסת)

  • ה-23 בדצמבר הוא לא התאריך האחרון בו נדע אם יעבור תקציב 2021. למעשה ההחלטה של כ"ץ שלא להציג את תקציב 2021 עד מועד כתיבת שורות אלו מצביעה על כך שהוא מעדיף שלא לאשר אותו. לפי החוק את תקציב 2021 יש להגיש לכנסת בתחילת חודש נובמבר. אחר כך צריך לעבור הליך חקיקה בכנסת בתוך פחות מחודשיים. וכל זה אחרי שעבר אישור בממשלה – מה שעד כה לא קרה, וגם לא נראה באופק. 
  • עד עכשיו דיברנו על צורה ולא מהות – תקציב לשנה ושבוע או תקציב לשנה. אבל הריבים הקשים על התקציב אמורים בכלל לעסוק בתוכן התקציב עצמו. כלומר – כמה כסף הולך לאן. אבל נכון להיום אף אחד לא יודע מה יגיש שר האוצר לממשלה. במצב כזה, אם ירצו כ"ץ ונתניהו לסחוט את כחול לבן עד תום הם יציגו בממשלה, ברגע האחרון, תקציב שהאחרונים לא יכולים לחיות איתו. לדוגמא: קיצוץ רק במשרדים של כחול לבן. במצב כזה לכחול לבן כבר לא יהיה שום מנוף לחץ. הם יוכלו לאכול את התקציב שמגישים להם או להיות אלו שחתומים על פיזור הכנסת והליכה לבחירות. לכן, הצעת פשרה שאולי תונח אז על השולחן תציע לאשר קודם רק את תקציב 2020, ואז לנהל מו"מ מתמשך עד מתי שירצה רה"מ נתניהו.
  • במקביל, שר האוצר מבקש לאשר רק את תקציב 2020 בהקדם האפשרי. שימו לב, זו לא סתירה. זו בעצם המטרה של הליכוד: להעביר את תקציב 2020 במהרה ולמסמס את הדיון על תקציב 2021. נתניהו וכ"ץ מבקשים לעבור את משוכת ה-23 בדצמבר כדי לאפשר את פיזור הכנסת במרץ. עד אז אפשר יהיה להכניס לתקציב 2021 מספיק נושאים שנויים במחלוקת כדי שהאופוזיציה, כחול לבן, ומי יודע אולי גם ש"ס ויהדות התורה, לא ירצו לאשר אותו. כך בסוף חודש מרץ נצא לבחירות שיתקיימו ביוני. זהו מועד שלפחות על הנייר כרגע נראה נוח יותר לנתניהו. הוא עדיין יהיה ראש הממשלה כשנגיע לבחירות, עוד לפני הרוטציה.

ספינים ותרגילים כדי לצאת לבחירות לפני שהוא יספיק להיות ראש ממשלה בפועל. שר הבטחון וראש הממשלה החלופי בני גנץ (צילום: דוד כהן, פלאש 90)

הספין של שר האוצר 

בשורה התחתונה: התקציב מוחזק כבן ערובה על ידי רה"מ בנימין נתניהו. כוונתו ברורה: לצאת לבחירות בנקודת הזמן שהכי מתאימה לו, לפני העברת המנדט לבני גנץ בחודש נובמבר 2021. באופן עקרוני, ככל שמועד פיזור הכנסת יהיה מאוחר יותר, כך יהיה יותר טוב לנתניהו, שרוצה להישאר בכסא רה"מ כמה שיותר זמן, גם בזמן שהוא עומד למשפט, ולצאת לבחירות נוספות בזמן המאוחר ביותר האפשרי מבלי להגיע למועד מימוש הרוטציה. 

אבל זה לא הסוף. נתניהו יכול להחליט שיש לו נקודות יציאה טובות יותר לבחירות. כמו שהכנסת הצליחה למצוא לנתניהו פתרונות ודחתה את מועד העברת חוק התקציב של שנת 2020 בפעם הקודמת ככה יוכלו, אולי, לדחות את מועד הגשת התקציב של 2021.

מה שברור זה שכל הטיעונים של כ"ץ על "תהליכי עבודה" במשרד האוצר הם רק ספין להסית את תשומת הלב מהתוכנית להפר את ההסכם הקואליציוני. כשנכנס לתפקיד במאי השנה שר האוצר ידע שהתפקיד המרכזי שלו הוא להעביר תקציב וכי ההסכם הקואליציוני קובע שמדובר בתקציב דו-שנתי. אבל למרות שקיבל תוספת זמן של 120 ימים – הוא לא ניסה לנצל אותה כדי לקדם תקציב. 

נראה שכ"ץ מועל בתפקידו כשר האוצר. במשימה המרכזית שעליה הוא אחראי – תקציב מדינה – הוא כשל. כעת יש סיכוי סביר שכ"ץ יזכר כשר האוצר שלא העביר אפילו תקציב אחד. לא כי התנגדו לו בכנסת – אלא כי הוא פשוט בחר שלא.

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

עוד לפני שהחל משפטו: רה"מ נתניהו לא ממנה מנכ"ל למשרדו. לטענתו, כי אין לו זמן

כמעט שנה וחצי שאין מנכ"ל קבוע למשרד רה"מ ● בהתחלה טען נתניהו שבגלל הבחירות לא ניתן למנות מנכ"ל ● עכשיו הוא טוען: "טרם הספקתי" ● אם כבר עכשיו נתניהו טוען שאין לו זמן, מה יהיה כשהוא יצטרך להתייצב כמה פעמים בשבוע בבית המשפט? 

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

"הנסיבות המיוחדות להארכת הטלת התפקיד האמורה הן כי בשל מצב הקורונה בישראל והעניינים המדיניים שעל הפרק טרם הספקתי להידרש לנושא מנכ״ל קבוע". כך כתב רה"מ נתניהו ליועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, בפעמיים האחרונות בהן ביקש אישור להאריך את כהונתו הזמנית של רונן פרץ, ממלא מקום מנכ״ל משרד ראש הממשלה. כלומר, אומר נתניהו – אין לי זמן. 

כך עולה מהנספחים לתגובה שהגיש נתניהו לעתירת התנועה לטוהר המידות נגד המשך כהונתו של פרץ כממלא מקום מנכ"ל משרד רה"מ.

הטענה הזו נכתבה בפעמיים האחרונות כשנתניהו נדרש למנות מנכ"ל קבוע למשרדו. בפעם הראשונה ביקש זאת ב-15 ביוני, בדיוק באותו היום שבו פקעה כהונתו של פרץ. כעבור שלושה חודשים, ב-14 בספטמבר, ביקש נתניהו להאריך שוב את המינוי, הזמני כמובן. הפעם הוא נזכר מוקדם יותר – יומיים לפני תום כהונתו של פרץ, וקיבל הארכה עד ל-1 בנובמבר.

האמירה של נתניהו כי "אין לי זמן" מעט תמוהה. מינוי מנכ"ל אינו הליך סבוך מאחר שמדובר במינוי אישי. בנוסף, בינואר הקרוב יתחיל שלב ההוכחות במשפטי נתניהו. ראש הממשלה, יתייצב שלוש פעמים בשבוע לדיונים, מתכוון לנהל את המשפט במקביל לתפקידו. הוא ומקורביו כבר הצהירו כי אין בעיה לכהן כרה"מ ולנהל משפט במקביל. אבל כעת, לטענתו, כבר עכשיו עוד בטרם החל המשפט נראה שאין לו אפילו זמן למנות מנכ"ל.

הארכה שישית

עוד עולה מתגובת המדינה לעתירה, עליה חתומים גם היועמ"ש ונציב שירות המדינה, כי ניתנה הסכמה עקרונית להארכת כהונתו של פרץ עד ל-1 בדצמבר 2020: זו תהיה הפעם השישית בה מקבל רה״מ אישור להאריך את מינויו הזמני של פרץ כממלא מקום (בפעמים הקודמות היה זה בגלל שהינו בעיצומה של תקופת בחירות).

בתגובה לתשובת משרד רה"מ והיועץ המשפטי לממשלה כתבה התנועה לטוהר המידות לביהמ"ש: "זולת אמירות סתמיות אלו, בדבר 'עומס המוטל על המשיב 1' (רה"מ, ע.ב) ,'עניינים מדיניים' וכמובן גם 'נגיף הקורונה', אין התשובה מפרטת את שהיה עליה לפרט, היינו – מה נעשה עד כה למען קידום מינוי של מנהל כללי קבוע למשרד ראש הממשלה, ומהן הנסיבות הקונקרטיות המצדיקות אישור מתן שש הארכות כהונה".

נציין כי אם לא יעבור תקציב, הכנסת תפוזר ב-23 בדצמבר. אבל אפשר לסמוך על זה שכבר ב-1.12 יוכל נתניהו לחזור להשתמש בתירוץ "אנחנו לקראת בחירות ולא נכון למנות עכשיו מנכ"ל" – וכך המינוי של פרץ יוכל להמשיך – כמעט באופן אוטומטי – עוד כחצי שנה. אם נתניהו ירצה.

עוד בשקוף:

מדיניות האין מינויים

למשרד רה״מ אין מנכ״ל. ושר המשפטים ניסנקורן דווקא רוצה למנות מנכ״ל למשרדו, אבל נתניהו בולם את המינוי. רק לאחרונה, התפטרה מתפקידה גם קרן טרנר, שהיתה מנכ"ל משרד האוצר. 

אנחנו לא יודעים אם נתניהו דובר אמת כשהוא טוען: "אין לי זמן". אנחנו כן יכולים לומר שזו שיטה. יש שורה של מינויים בכירים חסרים בשירות המדינה. מדובר במצב חמור, שבו אין מנהלים קבועים לכמה מן הגופים החשובים ביותר לתפקוד התקין של המדינה. בימים רגילים ובטח שבזמן משבר. 

מסתבר שאין לו זמן. ראש הממשלה בנימין נתניהו. (צילום: שמוליק גרוסמן, דוברות הכנסת)

אבל בשונה ממינויים לתפקידים בכירים אחרים כמו מפכ"ל, נציב שב"ס או ראש הרשות להגנת הפרטיות שדורשים הליך בחינה של ועדה ופרוצדורה ביורוקרטית, תפקיד של מנכ"ל משרד ממשלתי הוא על תקן משרת אמון. לראייה, במשרדי הממשלה האחרים, עוד בטרם מצאו השרים את הכיסא שלהם במשרד, הם כבר מינו מנכ"לים. השר זאב אלקין, שר המים וההשכלה הגבוהה, לא חסך ומינה אפילו שניים. ולמרות זאת, נתניהו לא ביקש עדיין למנות מנכ"ל קבוע.

איך זה משפיע עליך (אזמ"ע): איך בכלל אפשר להתנהל במשרד ממשלתי – גוף מורכב ועתיר עובדים ותקציבים – ללא מנהל? תארו לכם כל ארגון ללא מנהלת קבועה. לא ניתן לפתח תוכניות, ליזום ולהתחייב לפרויקטים, ולהקנות תחושת יציבות. בלי מנכ״ל אין מי שעומד וחוצץ בין העובדים לדירקטוריון. במקרה שלנו אלו הפוליטיקאים – והלחץ מהם עלול להיות מכביד מאד. 

ממלאי המקום רוצים לשמור על מקום עבודתם. זה מציב אותם בדילמה – האם האם צריכים קודם כל לשרת את הציבור או את השר הממונה עליהם ושמחזיק בידיו את עתידם? 

מה אפשר לעשות כדי שישתנה (מעש"י): נתניהו חייב למנות מנכ"ל קבוע למשרד רה"מ. אם הוא לא מוצא זמן לנושא, רצוי שיבחן שוב אם יצליח לנהל במקביל גם את המשפט שלו.

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין