פוסטים

לקראת כיפור: יצאנו לחפש נבחרי ציבור שמוכנים לקחת אחריות

פנינו ל-12 נבחרי ציבור שנתפסו על חם כשהם מפרים את הנחיות הקורונה הצענו להם לקחת אחריות ולהעביר מסר לציבור לכבוד יום הכיפורים רק אחד הרים את הכפפה מהאחרים קיבלנו תירוצים במקום סליחות בלי דוגמא אישית של נבחרי ציבור ומובילי דעת קהל אין לנו שום סיכוי לנצח את הקורונה

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

״לא עשינו מספיק כהנהגה כדי להיות ראויים לתשומת לבכם. סמכתם עלינו, ואנחנו, אכזבנו״, התנצל הנשיא רובי ריבלין בנאום מיוחד לקראת ערב ראש השנה. הנשיא העשירי של ישראל החליט לקחת אחריות ולהתנצל. צעד שכבר מזמן לא נראה במחוזותינו, גם אם זו הדרגה הנמוכה ביותר של לקיחת אחריות. 

"ברמה האישית אני מבקש את סליחתכם על התנהלותי כאן בבית הנשיא במהלך הסגר של ימי הפסח. התנצלתי על כך בעבר, כן, ואני עושה זאת שוב היום. הבדידות שלי אינה כואבת יותר מהבדידות של רבים מכם שהקפדתם על ההנחיות", כך הוא אמר. ריבלין, כזכור, הפר את ההנחיות כשאירח בבית הנשיא את ביתו ומשפחתה ובניגוד להנחיות שהיו בתוקף בערב החג. 

מראה נדיר במחוזותינו: איש ציבור שלוקח אחריות. הנשיא ראובן ריבלין. (צילום: ויקימדיה)

אנחנו עוברים תקופה של דאגה ושל חשש מפני הבאות. רבים חווים תחושה של בדידות, חוסר בטחון, חוסר יציבות. לצד הפחד להידבק, ישנה החרדה לעתיד הכלכלי. על אלו מתווספות ההנחיות הקשות שמטילה הממשלה על הציבור חדשות לבקרים. הן כוללות פגיעה בחופש התנועה ובחופש בכלל, מצופפות משפחות שלמות בתוך בתים סגורים, מעמיקות את הבידוד, ופוגעות גם בבריאות. לפעמים הן מרגישות שרירותיות ולא מובנות. אבל רובנו מבינים שאם אנחנו רוצים לעצור את ההתפרצות אנחנו צריכים לשתף פעולה. ביחד. 

היינו מצפים מנבחרי הציבור – הם אלו שמחליטים על ההנחיות האלו, לטובת כולנו כמובן – להיות הראשונים שנותנים דוגמא אישית ואפילו להחמיר עם עצמם. אלו שמקפידים יותר מכולם, שמנדנדים לאנשים שעובדים איתם לשים את המסכות טוב טוב גם על האף. 

מאז פרצה מגפת הקורונה לחיינו נחשפו יותר מדי מקרים בהם קרה בדיוק ההיפך. נבחרי ציבור רבים מידי – גם הבכירים ביותר שהחליטו בימים האחרונים על החרפת הסגר, וגם כאלו שמאשימים את האזרחים בחוסר ציות להנחיות שהוביל להתפרצות המחודשת – פשוט זלזלו בהחלטות של עצמם.

עוד בשקוף:

לפעמים זה מרגיש שנבחרי הציבור שלנו חושבים שהם חסינים מפני הנגיף. זה לא רק לוחץ היטב על כפתור ה״פראיירים״ הישראלי, אלא ממש מבלבל. כי יש מי שיראו בזה סימן לכך שאולי אם הנבחרים לא ממלאים אחר ההנחיות בכלל אין נגיף. אולי זו רק קונספירציה? למען הסר ספק, יש נגיף והוא מסוכן.

סגן שר החינוך, מאיר פרוש, נתפס בחתונה המונית בחיפה ואלי כהן, שר המודיעין בחתונה של חבר ובשניהם לא שמרו על הכללים; כחול לבן קיימו אירוע גיבוש בלי להקפיד על עטיית מסכות ושמירה על ריחוק.

סגן השר לביטחון הפנים גדי יברקן הפר חובת בידוד (ולאחר מכן התגלה כי באמת חלה) וכך גם רה"מ נתניהו שבנוסף השתתף בטקס החתימה בוושינגטון, שם התנהלו כולם כאילו הקורונה זו רק בירה שלוקחים מהבר בטקס.

שרת התחבורה מירי רגב נאמה לרגל חניכת מחלף חדש, באירוע שגרם להתקהלות אסורה; חברי הכנסת אביגדור ליברמן, ניר ברקת, יואב גלנט וגם הנשיא ריבלין אירחו את ילדיהם בערב חג הפסח, ושני שרי הבריאות האחרונים: יעקב ליצמן וגם יולי אדלשטיין נתפסו בחוסר דוגמא אישית. אלו רק חלק מהאירועים. 

אלו הם רק חלק מהמקרים הבולטים בחודשים האחרונים, בהם נבחרי ציבור נתפסו על חם כשהפרו הנחיות או התחכמו. לכבוד יום הכיפורים ובפתחו של החמרת הסגר השני, פנינו אליהם. רצינו להציע להם לקחת אחריות, לפתוח דף חדש, לנצל את הבמה כדי להעביר מסר לציבור ואולי אפילו ממש להתנצל. כמו הנשיא. הבהרנו שכוונותינו טובות. 

זה היה אמור להיות פרויקט חיובי. אחרי הזעם הציבורי ביקשנו דווקא לסלוח. לקראת הסגר המוחלט השני חשבנו שלציבור חשוב שהם יפגינו מנהיגות. 

אנחנו לא תמימים. ידענו שעד כה עיתונאים וגם גולשים ברשתות החברתיות ביקשו מהם לא פעם להסביר מה קרה ולקחת אחריות. ושזה לא קרה. אז לא באמת ציפינו להתנצלות אלא לדעת שהם מבינים שהנראות חשובה. שהציבור נושא אליהם עיניים ויש משמעות למה שהם עושים. ולמרות זאת, התאכזבנו. 

טעינו. ואנחנו מתנצלים בפניכם קוראי שקוף היקרים והיקרות. ערב יום הכיפורים, ובמקום סליחות מצאנו בעיקר תירוצים והכחשות. רק אחד מנבחרי הציבור אליהם פנינו גילה שביב של לקיחת אחריות. השאר התפתלו, דקדקו איתנו על חודו של קוץ מה בדיוק היו ההנחיות באותה שניה ספציפית, התווכחו אם היו 48 משתתפים או 51, חלקם ביקשו להסביר ״שלא לציטוט״ את מה שהתרחש מאחורי הקלעים, והיו מי שהסבירו לנו למה דווקא אנחנו אלו שלא בסדר. זה בהנחה שבכלל קיבלנו תשובה.

כשכבר נואשנו התקבלה תגובה מלשכתו של שר המודיעין, אלי כהן. זיק קטן של לקיחת אחריות: "עטיית מסכה היא חיונית במלחמה בקורונה. במסגרת אירוע בו השתתפתי הורדתי מסכה לטובת צילום עם בעל השמחה, וקיבלתי וכיבדתי את הביקורת גם על עצם הצילום ואקפיד להבא כמובן קלה כבחמורה. ביחד ננצח את נגיף הקורונה".

בימים אלו אנחנו מסתפקים במועט. וזה בדיוק מה שצריך. לא יותר ולא פחות. 

גם נבחרי ציבור הם בני אדם. יכול להיות שטעו או נקלעו לסיטואציה שלא התכוונו אליה. אולי הדברים לא נעשו מתוך רוע או בזדון. אבל אנחנו לא נפסיק לצפות מהם לתת דוגמה אישית, ולדרוש מהם לתת לנו, הציבור, דין וחשבון.

המאבק במגפה דורש ערבות הדדית, סולידריות ושיתוף פעולה של כולם, מקטן עד גדול, מהבן של השכנים ועד לראש הממשלה. אבל אנחנו חיים במדינה שהספורט האולימפי שלה הוא ״לא לצאת פראייר״. מדינה שבה אמון הציבור במערכת נשחק עד דק. חצי שנה לתוך הקורונה הגיע הזמן כבר להתעורר ולהבין שאם חבר כנסת לא מכסה את האף, אז גם הציבור לא יכסה את האף. ואם השר משתתף בטרנד של מסכת-סנטר, אז לכולם מותר ללכת עם מסכה על הסנטר. בלי דוגמא אישית ולקיחת אחריות של נבחרי ציבור ושל מובילי דעת קהל אין לנו סיכוי לנצח את הקורונה.

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

הממשלה יכולה ללמוד: דו״ח אמ״ן מסביר איך הצליחה ממשלת גרמניה להתמודד עם המגפה

דו"ח מיוחד של אגף המודיעין מסביר איך הצליחה גרמניה לבלום את הקורונה: להתאים מדיניות לכל מחוז, לתת למחוזות אחריות על ניהול חקירות אפידמיולוגיות תוכנית סדורה להתמודדות עם מגפות מנעה מהממשלה להיכנע ללחצים פוליטיים

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

גרמניה הצליחה עוד מפרוץ המגפה לקטוע את שרשראות ההדבקה של הקורונה באופן יעיל למדי. דו"ח המרכז המידע והידע הלאומי למערכה בקורונה של אמ"ן, שפורסם ב-25 באוגוסט, מסביר איך הם עשו זאת. החל מגישה אקטיבית של שמירת קשר עם מבודדים, דרך ביצוע חקירה מהירה לחולה מאומת ועד לשימוש בבסיס אפידימולוגי קיים שמתוגבר לפי צורך. 

בעולם מצטבר ידע וניסיון, ובישראל יש מי שמנתח אותו. אבל משהו בחיבור להחלטות הממשלה כנראה לא עובד. אולי עכשיו, כשחצינו את כל הקווים האדומים עד להטלת סגר, מישהו בממשלה יקשיב למידע מתוך דו״ח שהיא חיברה בעצמה? 

אולי כדאי שהם ינצלו את החג כדי לקרוא את הדו״ח? ראש הממשלה נתניהו, שר הבריאות אדלשטיין (צילומים: יונתן סינדל / פלאש 90, עמוס בן גרשום / לע״מ)

העקרונות של ההתנהלות הגרמנית פשוטים: הם נשענים על תוכנית עבודה סדורה שנכתבה מראש ואיפשרה לממשלה לעקוף חילוקי דעות. והם קבעו מדדים וגבולות גזרה אפשרו לה לנהל את המשבר. 

גם לישראל יש תוכנית דומה שנכתבה כבר בשנת 2007 אבל ברגע האמת אמת, לא עבדו איתה. כך למשל, בתוכנית נקבע כי האחריות לניהול המשבר תעבור ממשרד הבריאות למשרד הביטחון – מה שקרה מאוחר מדי. הממשלה עדיין לא הצליחה לקבוע מדדים מוסכמים שיגדירו מהי התפרצות ומתי נדרש טיפול מיוחד. כך, גם כאשר כבר מתקבלות החלטות, פעמים רבות לחצים ושיקולים פוליטיים מכופפים אותן.

עוד בשקוף:

אז מתוך דו"ח שלמעשה היא כתבה בעצמה – הנה כמה נקודות שרצוי שרצוי שהממשלה שלנו תכיר, רגע לפני הסגר:

  • להיצמד לתוכנית שנכתבה מראש: לפני מספר שנים גיבשה גרמניה תוכנית ממשלתית מפורטת להתמודדות עם מגפות. תוכנית שהופעלה ביום פקודה עם תחילת המאבק בקורונה בגרמניה. מלבד העובדה שההיצמדות לתוכנית אפשרה לממשל לפעול במהירות היא גם אפשרה לכל המעורבים לעקוף חילוקי דעות בין הגורמים השונים במדינה ובתוך הממשל עצמו. כלומר, התוכנית דחקה לצד פוליטיקה צרה ואינטרסנטית. 
  • ניהול ברמה מקומית: התוכנית אומצה על ידי כל המחוזות בגרמניה, מה שעזר בהתמודדות עם המגפה שחלק משמעותי ממנה נוהל בכלל ברמה המקומית.
  • עבודה על בסיס נתונים: "הלב הפועם" של קבלת ההחלטות בגרמניה הוא מכון "רוברט כוך". המכון מפרסם מידע, מבצע הערכות סיכונים ומסייע לממשלה בקבלת החלטות. 
  • עצמאות מקומית: עם תחילת ההקלות הוחלט להפסיק להנהיג מדיניות אחידה בכל שטח גרמניה. גרמניה מחולקת למדינות שונות, ולכן נקבע כי במקום זה "כל מדינה תתנהל באופן עצמאי בתוך קווים מנחים כלליים שהוסכמו בין המדינות. במסגרת זאת, הממשלה הפדרלית הגדירה (6 במאי) קו אדום אפידמיולוגי על בסיס נתון של 50 חולים חדשים בשבוע לכל 100 אלף איש. במידה והקו נחצה, על המחוז לפעול לריסון המחלה״.

אולי הוא? רוני גמזו, פרויקטור הקורונה (צילום: אוליבר פיטוסי פלאש 90)

  • במקום חל״ת – אפידמיולוגיה: עוד בפברואר הקצו המחוזות המקומיים כוח אדם ניכר משאר המערכות הציבוריות לטובת אגפי הבריאות שלהם. כן, במקום "לשלוח את העובדים לחל"ת" הפנו אותם לעבוד במערך החקירות האפידמיולוגיות. 
  • הממשל מגבה: הממשל המרכזי הציב למחוזות יעדים בנוגע למספר החוקרים האפידמיולוגים שצריך לגייס, ונתן להם לנהל את מערך החקירות בעצמם. הממשל מצידו בנה מערך גיבוי (עתודה) שיכול לסייע במוקדי התפרצות בהם המערך קורס. החוקרים האפידמיולוגים יכולים לעבוד גם מביתם.
  • האפליקציה עובדת: במערך החקירות נעשה שימוש גם באפליקציה (כזו שעובדת) שהושקה ב-16 ביוני תחת השם ״Corona Warn״ הפועלת באופן מבוזר על בסיס בלוטות' (בדומה לאפליקצית המגן 2). גרמניה לא חייבה את האזרחים להשתמש באפליקציה, ונכון ל-22 ביולי לאפליקציה היו כבר 16 מיליון הורדות – כרבע מבעלי הסמארטפונים במדינה.
  • מודלים שמותאמים לכל מחוז: בגלל שאין פרוטוקול עבודה אחיד לכל המחוזות בגרמניה, כל מחוז פיתח שיטות עבודה ייחודיות לו שמאפשרות לו, במגבלות שלו, לנהל מערך חקירות אפידימולוגי יעיל.
  • קשר עם המבודדים: בנוסף, מרגע שנשלחת לבידוד המחוז מתבקש להמשיך לנהל איתך קשר יומי. מאחר וזה דורש משאבי כח אדם רבים, חלק מהמחוזות נעזרים בטופס אלקטרוני שמאפשר לקבל מידע על מצבו הבריאותי של המבודד, על בסיס דיווח אישי. המבודדים גם נשלחים לבצע בדיקה, לעיתים שתיים.
  • הנחיות ברורות: הנחיית הממשלה היא לשלוח כל מי שבא במגע עם חולה מאומת לבדיקה ראשונה, בלי קשר להופעת סימפטומים. לאחר חמישה ימים הוא ישלח לבדיקה שניה כדי לוודא שהוא לא נדבק.

חשוב לציין שלא הכל ורוד. לפי הדו״ח של אמ"ן נקודת הכשל המרכזית בהתנהלות הגרמנית היא מערכות ניהול המידע. בתחילת המגפה חלק גדול מן הרישום התבצע ידנית. מאחר ובגרמניה יש חוקי פרטיות נוקשים לא היה ניתן לשתף מידע בין הרשויות השונות. ספק אם הנושא הזה נפתר עד היום. עם זאת, כותבים מחברי הדו״ח, המחוזות עצמם מצאו פתרונות מקומיים. 

בישראל: איכוני שב״כ, מערך חקירות כושל, ניהול ריכוזי ולא עקבי

בישראל, על כל יתרונותיה כ"אי" מבודד שלו יש שער כניסה אחד בנתב"ג, אפשר לומר שהממשלה כשלה. נראה כי החגיגות בתום הסגר הראשון היו מוקדמות מדי. יתכן שעוד ממשלות בעולם, כולל גרמניה, יחזרו בתקופה הקרובה יותר או פחות לסגר ויחוו גל שני קשה מהקודם, אבל ממשלת ישראל הצליחה לעשות זאת הכי מהר ומאוד יסודי. 

בדיקות קורונה במתחם דרייב אין בישראל. למרות שחלפה כבר חצי שנה מפרוץ מגפת הקורונה בישראל, מערך החקירות האפדימיולוגיותעדיין לא מוכן (צילום: אוליביה פיטוסי, פלאש 90)

אפליקציה המגן 2 שהושקה נחלה כישלון עוד בשלב הפיתוח (אזרחים התקינו אותה ואז הסירו תוך זמן קצר). מערך החקירות האפידמיולוגיות משתפר אולם הקמתו צפויה להסתיים רק בנובמבר. הממשלה מקבלת החלטות עמוק לתוך הלילה ומנחיתה אותן על בעלי העסקים והרשויות המקומיות ומבלי לנהל עם הציבור שיח כלשהו. ומעל כל זה ניצבת ההתמכרות של הממשלה לשימוש בכלי ריגול של השב"כ כביכול כדי להתמודד עם המגפה. למרות הפצרות ראש השירות להפסיק את השימוש בו ממשיך לפעול. בינתיים, מאות אלפי ישראלים נשלחו על ידו למעצר בית באופן שגוי.

איך זה משפיע עליך (אזמ"ע): בערב ראש השנה היהודי הטילה הממשלה סגר על המדינה למשך שבועות. אבל אף אחד לא יודע מה יקרה בצד השני של הסגר, ומתי נגיע אליו. האם יהיו מנגנוני לקטיעת שרשראות הדבקה, יותר חוקרים אפידמיולוגים, תוכנית הרמזור תחזור לפעולה?

בלי תוכנית סדורה ובלי מדדים ברורים (כמו למשל – איך נדע שאפשר לצאת מהסגר?) הממשלה צפויה לקבל שוב החלטות פזיזות תוך לחצים פוליטיים. זו נראית כמו דרך המלך לעוד כישלון בהתמודדות עם המגפה, שבסוף תשלח אותנו לסגר שלישי. אין צורך להרחיב בהפפעות המזיקות של הסגר על הבריאות הפיזית והנפשית שלנו, על החברה והכלכלה.

מה אפשר לעשות (מעש")י: ישראל צריכה להרים טלפון לעולם. לברר איך עשו את זה במקומות שהצליחו להתמודד הכי טוב עם המגפה. ואם אנשי אמ״ן כבר עשו את זה בשביל הממשלה ואפילו חיברו דו״ח, כדאי גם ללמוד. למשל מהדו״ח על ההתנהלות בגרמניה ניתן ללמוד שכדאי לבזר סמכויות: לאפשר לראשי ערים לנהל המשבר ברמה המקומית תוך יצירת עתודה וסיוע ארצי לרשויות שמתקשות או קורסות. זה יאפשר את מיקוד המשאבים במקומות שבהם באמת יש צורך.

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

חשיפה: כך ניסה מו"ל "ידיעות אחרונות" להפוך למונופול דרך הכנסת

חוות דעת חסויה שהוגשה לח"כים במהלך קידום "חוק ישראל היום" מבהירה: נוני מוזס שאף להשתלט מחדש על שוק העיתונות • בחשיפה ראשונה של המסמך, מתגלה הרקע הכלכלי למגעים הסודיים בין נוני מוזס לבנימין נתניהו, הנאשמים ב"תיק 2000" "משפט המו"לים", פרויקט משותף של "העין השביעית" ו"שקוף"

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| איתמר ב"ז |

נובמבר 2014. "הצעת החוק לקידום ולהגנת העיתונות הכתובה בישראל", שנהגתה ב"ידיעות אחרונות" והוגשה על-ידי איתן כבל ועוד שמונה ח"כים, מגיעה לוועדת השרים לענייני חקיקה. יושבת ראש הוועדה היא ציפי לבני, שרת המשפטים. החוק מציע לאסור על חלוקה של עיתונים בחינם, בתנאים מסוימים שנתפרו כך שיתאימו לעיתון אחד: "ישראל היום".

ארנון (נוני) מוזס, מו"ל ידיעות אחרונות. שאף להשתלט על שוק העיתונות מחדש (יונתן זינדל, פלאש 90)

לפני ההצבעה על החוק, שלימים ייחשף כחלק מהמסכת הפלילית של "תיק 2000", לבני מחלקת לשרים מסמך: חוות דעת תומכת מטעם "ידיעות אחרונות". המאמץ הלוביסטי מצטרף לשנאה שרוחשים רוב הפוליטיקאים הבכירים, משמאל ומימין, לחינמון שמשרת את ראש הממשלה – ו"חוק 'ישראל היום'" מאושר במליאה ברוב קולות בקריאה טרומית. ראש הממשלה בנימין נתניהו בולם את המהלך בצורה יוצאת דופן: הוא מפרק את הממשלה וגורר את המדינה לבחירות.

העיתונים שמסרבים לחשוף את מצבם הכלכלי 

את חוות הדעת שחילקה לבני בישיבה ערך ד"ר שלומי פריזט, לשעבר הכלכלן הראשי של הרשות להגבלים עסקיים וממלא מקום הממונה על ההגבלים. עצם הגשת חוות הדעת, והעובדה שחוברה למען "ידיעות אחרונות", לא הוסתרה. אבל הנייר עצמו מוגדר עד היום על-ידי "ידיעות אחרונות" כמסמך סודי שחשיפתו תפגע קשות בקבוצת התקשורת של משפחת מוזס. כעת חוות הדעת נחשפת כאן לראשונה.

עוד כתבות בפרויקט "משפט המו"לים":

המסמך שהוגש מטעם "ידיעות אחרונות" מעניק הצצה לתחזית האפוקליפטית של קבוצת התקשורת, ולעומק הפגיעה שגרמו לה "ישראל היום" ובעליו, זוג המולטי-מיליארדרים האמריקאים שלדון ומרים אדלסון. חוות הדעת מאפשרת להבין מהיכן נובעת החרדה הקיומית שברקע המשא-ומתן המושחת והנואש שקיים המו"ל נוני מוזס עם נתניהו, ולתמרון הנועז – והמושחת גם הוא – שבמסגרתו ביקש לפגוע במתחרה באמצעות חקיקה אנטי-דמוקרטית.

את הניתוח של ד"ר פריזט ניתן לקרוא בשתי דרכים. דרך אחת היא לקרוא אותו כמסמך מוגזם, שמצייר מודל בלתי אפשרי בהתבסס על אומדנים ועל מידע שמידת הרלבנטיות שלו מוטלת בספק. לחלופין, ניתן לקרוא אותו כמבט בהיר וחודר על האופן שבו ריסק "ישראל היום" את שוק העיתונות המודפסת, ועל התנאים הדרושים למתחריו כדי להחזיר מלחמה ולהביס את החינמון.

הסיבה לאי-הוודאות הזאת היא ששני העיתונים הנפוצים בישראל – "ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום" – מתייחסים למאזנים שלהם כאל סודות מסחריים. כשב"הארץ" נחשפו הפסדי העתק של "ישראל היום" – למעלה מ-100 מיליון שקל בשנה – בחינמון סירבו להגיב. 

כך קרה לאחרונה גם ב"ידיעות אחרונות", אחרי שדירקטור בחברה הצהיר בפני בית-המשפט על ירידה חדה בהכנסות וטען שמוזס הפסיד קרוב למיליארד שקל מכספי העיתון בהימורים בשוק ההון. למרות ההאשמות הקשות, גם המוזסים לא טרחו לאשר או להכחיש.

בהתאם לחשאיות המסורתית של מוזס, חוות הדעת של ד"ר פריזט לא התבססה על הנתונים הפיננסיים של "ידיעות אחרונות", העיתון שמימן אותה. בשיחה עם "העין השביעית" מסר ד"ר פריזט שהנתונים הללו כלל לא נמסרו לו. 

ניתוח חוות הדעת – שלב אחר שלב

את הניתוח הכלכלי שערך הוא ביסס על נתונים כלליים מארצות-הברית, הערכות לגבי ההוצאה הכללית על מודעות בעיתונים בישראל, ומידע גלוי על "מעריב" מהימים שבהם העיתון נסחר בבורסה וחויב לפרסם את נתוניו הפיננסיים.

שלומי פריזט (צילום: מרים אלסטר, פלאש 90)

לפיכך, חוות הדעת לא מתייחסת ישירות להשפעה של "ישראל היום" על מצבו של "ידיעות אחרונות". במקום זה, היא עוסקת בעיתון תיאורטי המכונה "מתחרה פוטנציאלי ל'ישראל היום'". 

עם זאת, העיתון היחיד שעונה להגדרות שמפורטות בחוות הדעת הוא "ידיעות אחרונות". להלן התובנות הבולטות שנכללות בחוות הדעת, ולצדן שאלות ומסקנות שנובעות מהן – ומהניסיון למנוע את פרסום המסמך.

א. "ידיעות אחרונות" חייב להיות מונופול

הטענה הבולטת בחוות הדעת של ד"ר פריזט היא שכל עוד "ישראל היום" לא גובה דמי מינוי, בשוק הישראלי אין מקום לשני עיתונים מסדר הגודל של "ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום". לפי הניתוח שלו, כדי שעיתון יומי גדול יסיים את שנת 2017 (לדוגמה) באיזון תקציבי – עליו לשאוב 86% (!) מהכסף שהמפרסמים מוציאים על מודעות בעיתונות המודפסת. המשמעות: כדי להרוויח, או לפחות לא להפסיד, "ידיעות אחרונות" חייב להיות מונופול אימתני.

שתי חוות דעת שהוזמנו באותו זמן על-ידי "ישראל היום", האחת מאת עו"ד דרור שטרום והאחרת מאת פרופ' ברק מדינה, גרסו שאישור "חוק 'ישראל היום'" יעניק ל"ידיעות אחרונות" מונופול על העיתונות המודפסת בארץ. חוות הדעת של ד"ר פריזט מאשרת זאת: כדי לחזור להרוויח, ל"ידיעות אחרונות" אין מוצא אחר. כך שלמעשה, ההצבעה בוועדת השרים עסקה בניסיון להפוך את "ידיעות אחרונות" למונופול.

ב. "ידיעות אחרונות" מפסיד כסף

"ידיעות אחרונות" כבר הוכרז בעבר כמונופול, בשנת 1995. בתקופה ההיא, העיתונות המודפסת עדיין קיבלה פרוסה גדולה ונאה מעוגת הפרסום. המצב הישן אִפשר רווחיות עצומה למונופול – ורווחים נאים גם לכמה ממתחריו. 

אחת המסקנות שעולות מחוות הדעת היא שכדי להרוויח "ידיעות אחרונות" חייב להיות מונופול. לפי הניתוח, כדי שהעיתון יסיים את שנת 2017 (לדוגמה) באיזון תקציבי – עליו לשאוב 86% (!) מהכסף שהמפרסמים מוציאים על מודעות בעיתונות המודפסת

אך עידן הרשת והשינויים בהרגלי צריכת המדיה הביאו עמם צניחה חדה ומתמשכת בהוצאה על פרסום בפרינט, ואילצו את העיתונים להתחרות על פרוסת מזומנים הולכת ומצטמקת. ב-2007 נוסד "ישראל היום". בתחילת 2010 קבעה רשות ההגבלים ש"ידיעות אחרונות" חדל להיות מונופול.

גודלה של הפרוסה שמקבלים העיתונים מעוגת הפרסום אינו ידוע בוודאות. ההערכה המקובלת בשוק מתפרסמת על-ידי איגוד השיווק וחברת יפעת. לפי ההערכה הזאת, ב-2013 הוציאו המפרסמים 940 מיליון שקל על פרסום בעיתונות המודפסת. 

מרים ושלדון אדלסון. בעלי "ישראל היום"

לפי החישוב של ד"ר פריזט, כדי להגיע לאיזון כלכלי "ידיעות אחרונות" היה צריך לגרוף באותה שנה למעלה מ-60% מסכום זה – ובמספרים מוחלטים כ-575 מיליון שקל. לפי חוות הדעת, זהו הסכום הדרוש להפעלת עיתון יומי איכותי, משפיע ובעל תפוצה גבוהה – 275 אלף עותקים בימי חול, ו-400 אלף בסוף השבוע.

לפי המודל של ד"ר פריזט, הסכום הדרוש להפעלת עיתון כזה נשאר קבוע לאורך השנים. ואולם, ההוצאה על פרסום בעיתונות המודפסת ממשיכה לרדת. המצב הזה מוליד תרחיש בלתי אפשרי. 

לפי הניתוח שמופיע בחוות הדעת, כדי להכניס 575 מיליון שקל ב-2017 – "המתחרה הפוטנציאלי של 'ישראל היום'" חייב להשיג קרוב ל-90% מההוצאה על פרסום בפרינט. בפועל, המצב רחוק מכך. המשמעות: אם החישוב של ד"ר פריזט מדויק, "ידיעות אחרונות" מפסיד כסף.

ג. הפרוסה ממשיכה להצטמק

לפי המודל של ד"ר פריזט, אפילו אם העיתון של מוזס היה מצליח לשאוב 100% מההוצאה על פרסום בפרינט – בשנים האחרונות, הוא לא יכול היה להגיע להכנסות של 575 מיליון שקל ממכירת מודעות. גם לא באופן תיאורטי. 

לפי הערכת איגוד השיווק וחברת יפעת, ב-2018 הסתכמה ההוצאה השנתית על פרסום בעיתונים ב-548 מיליון שקל. ב-2019 המשיכה ההוצאה לצנוח, והסתכמה לפי ההערכה ב-484 מיליון שקל בלבד. ב-2020 צפויה הפרוסה להמשיך במגמת ההצטמקות.

ד. "ידיעות אחרונות" נכשל בגבייה מקוראים

התלות של "ידיעות אחרונות" בהכנסות מפרסום היא פועל יוצא של תופעה ותיקה בענף העיתונות: הכנסות נמוכות ממכירה לקוראים. כדי שעיתון יוכל לגבות מחירים גבוהים ממפרסמים, עליו לשאוף לתפוצה רחבה ככל הניתן. 

ב"ישראל היום", למשל, טוענים שזו הסיבה לכך שהעיתון מחולק חינם. לו היו גובים עליו תשלום, מספר הקוראים היה צונח – וכך גם מחירי המודעות. בפועל, כפי שנחשף בסדרת תחקירים של "העין השביעית", מחירי המודעות בחינמון התגלו כנמוכים באופן חסר פרופורציה.

ידיעות אחרונות. ככל הנראה מפסיד מיליונים כבר שנים. (צילום: דר אבישי טייכר, פיקיוויק)

בארצות-הברית, אחת ההשלכות של הצניחה בהוצאה על פרסום בעיתונים היתה העמקת הגבייה מהקוראים – למשל, באמצעות העלאת מחיר העיתון. לטענת ד"ר פריזט, בישראל המהלך הזה אינו אפשרי בגלל החלוקה החינמית של "ישראל היום".

בארה"ב, אחת ההשלכות של הצניחה בהוצאה על פרסום בעיתונים היתה העמקת הגבייה מהקוראים. ב"ידיעות אחרונות", מחיר העיתון הוקפא כמעט לחלוטין. המשמעות: בהנחה שחלה ירידה ניכרת בתפוצה של "ידיעות אחרונות", גם ההכנסות מקוראים צנחו

גם ב"ידיעות אחרונות" מחלקים עותקי חינם, אבל שואפים עדיין למכור כמה שיותר. על רקע זה, יש לשער, הוקפאו מחירי העיתון כמעט לחלוטין. ב-2014, בעת הגשת חוות הדעת, המחיר הנקוב של גיליון של "ידיעות אחרונות" עמד על 5 שקלים בימי חול ו-15 שקל בסוף השבוע (מנויים מקבלים את העיתון בהנחה ניכרת, חרף עלויות המשלוח).

מאז עברו שש שנים, והמחיר לעותק ביום חול נותר על כנו. המחיר בסוף השבוע עלה בשני שקלים בלבד. המשמעות: בהנחה שחלה ירידה ניכרת בתפוצה של "ידיעות אחרונות", גם ההכנסות מקוראים צנחו.

ב-2019 החל העיתון לגבות תשלום עבור עיון בגרסה המקוונת של חלק מהתכנים שמתפרסמים בו. היקף השימוש בשירות זה אינו ידוע. לפי ההערכות בשוק, ההיקף זניח.

ה. החורים במודל

המודל שעליו מבוססת חוות הדעת של ד"ר פריזט מוגבל, ומתעלם מהמורכבות של הענף וההבדלים בין העיתונים. ראשית, "ידיעות אחרונות" אינו נכס יחיד. משפחת מוזס מחזיקה בקבוצת תקשורת רחבה ומסועפת שכוללת אתר חדשות מצליח, מגוון מגזינים, הוצאת ספרים גדולה, שותפות בערוצי ספורט, מערך דפוס והפצה, חברת הפקות טלוויזיונית ועוד. 

בהחלט ייתכן מצב שבו משתלם ל"ידיעות אחרונות" להפסיד על הוצאת עיתון מודפס – ולכסות על כך באמצעות הכנסות מאפיקים אחרים, ששואבים תועלת מפעילות העיתון.

שנית, חישוב העלויות הדרושות להחזקת "המתחרה הפוטנציאלי של 'ישראל היום'", כלומר "ידיעות אחרונות", התבסס על הנתונים של "מעריב" – עיתון קטן בהרבה, שבשנים הרלבנטיות לקה בכשלי ניהול חמורים, דימם מיליונים וקרס פעמיים בתקופה קצרה. 

.נוחי דנקנר, מו"ל מעריב לשעבר לאחר שחרורו מהכלא (צילום: אבשלום ששוני, פלאש 90)

בחלק מהתקופה שעל נתוניה התבססה חוות הדעת, "מעריב" הוחזק על-ידי הטייקון הקורס נוחי דנקנר. כפי שתואר בהרחבה בתחקיר "העין השביעית", "מעריב" הופעל אז כמעין זרוע למשימות מיוחדות של פירמידת החברות של דנקנר. שיקולים של רווח והפסד מילאו בחברה תפקיד משני בלבד.

חור אחר בחוות הדעת הוא המודל נטול הגמישות שמתואר בה: לפי ד"ר פריזט, עיתון חזק שיתחרה ב"ישראל היום" חייב לפעול על בסיס תקציב עתק של 575 מיליון שקל בשנה. אלא שלא מדובר במשחק סכום אפס, שבו הברירות הן לגרוף הון או להתפוגג. 

את הירידה בהכנסות ממודעות ניתן לאזן באמצעות קיצוצים והתייעלות באגף ההוצאות, העמקת הגבייה מקוראים ופיתוח אפיקי הכנסה חדשים. אחד הפתרונות שמצאו ב"ידיעות אחרונות" הוא מכירת כתבות וחסויות. המהלך הבעייתי הזה תרם לכרסום המתמשך במוניטין של העיתון, שהואץ עם חשיפת "תיק 2000" והספסור הבוטה בקו המערכתי שלו.

השרים שקיבלו לידיהם את חוות הדעת התבקשו להאמין שהמשך קיומו של "ידיעות אחרונות" תלוי בהגבלת "ישראל היום". אחרי שנחסם המהלך, ו"ישראל היום" לא הוגבל – התברר ש"ידיעות אחרונות" בכל זאת ממשיך להתקיים.

משרד המשפטים: "מדובר בחומר חקירה חסוי"

חוות הדעת שהוכנה למען "ידיעות אחרונות" היא מידע ציבורי – מסמך שהוגש לנבחרי ציבור כבסיס לגיבוש מדיניות. ובכל זאת, ב"ידיעות אחרונות" ובמשרד המשפטים סירבו למסור את המסמך. 

בקשת חופש מידע שהגישה עמותת "הצלחה" בסוף 2019 נענתה בסירוב. במשרד המשפטים טענו שחוות הדעת הכלכלית היא חלק מחומר החקירה ב"תיק 2000", ולכן אין למסור אותה.

נתניהו בפתח משפט המו"לים. (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

הסירוב של משרד המשפטים יישר קו עם התוצאה שאליה כיוונו ב"ידיעות אחרונות". בעיתון שיגרו למשרד המשפטים מכתב שבו נטען כי המסמך חולק לשרים "תחת ציפייה לסודיות" ובמסגרת "דיון פנימי", ולכן אין למסור אותו לגורמים חיצוניים. לטענת נציגיו של מוזס, פרסום חוות הדעת צפוי לפגוע באופן ממשי ב"אינטרסים המסחריים, הכלכליים והמקצועיים של 'ידיעות אחרונות'".

ההסבר לגבי האופן שבו לכאורה תיגרם הפגיעה הושחר, וכך גם כל האזכורים של המילים "ידיעות אחרונות" – ואפילו שמו של הגורם שחתום על המכתב ועצם העובדה שהוא נשלח מטעם "ידיעות אחרונות". בסופו של דבר, תוכנה של חוות הדעת נמסר לידי "העין השביעית" מאדם שנחשף אליה.

המאמר הזה נפתח בקביעה שלפיה ניתן לקרוא את חוות הדעת של "ידיעות אחרונות" כמסמך מוגזם ומנותק מהמציאות – או כניתוח חד ומדויק של המצב בשוק. עצם הגשתה מטעם "ידיעות אחרונות" מעידה שבעיתון בחרו באופציה השנייה. 

לפי נציגי העיתון, הניתוח הזה ממשיך להיות חד ומדויק עד היום. במכתב שנשלח מטעם "ידיעות אחרונות" למשרד המשפטים נטען שהמצב שמתואר בחוות הדעת עדיין מתקיים, "כך שלמעשה חוות הדעת עודנה נכונה ורלבנטית גם היום".

לפיכך, ברור מדוע חוששים שם מפרסום המסמך. אם חוות הדעת נכונה ורלבנטית, משמעות הדבר היא ש"ידיעות אחרונות" מדמם מיליונים כבר שנים, והדרך היחידה שבה יוכל לעצור את הדימום היא תרחיש בלתי אפשרי שבו מוזס ישתלט מחדש על השוק ויגזול את כל הכנסות הפרסום מהעיתונים המתחרים – עד השקל האחרון – וגם יהפוך את המגמה אצל המפרסמים ויגרום להם לחזור לפרינט.

לרוע מזלו של המו"ל המסובך בפלילים, זהו תרחיש שלא יקרה גם אם מחר בבוקר "ישראל היום" ייעלם כלעומת שבא.

***

"משפט המו"לים", סיקור משפט "תיק 1000", "תיק 2000" ו"תיק 4000", הוא פרויקט משותף של "העין השביעית" ו"שקוף"

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו למערכת שקוף

מצלמות בקלפי? הפעם אל תיזכרו ברגע האחרון

הימור שלנו: אם נצא לבחירות תתחילו לשמוע על שינויים דחופים בחקיקה לקראת המאבק על השלטון ● כך קרה בפעם הקודמת. אבל אחרי הבחירות כל השינויים ה"דחופים" פשוט התאיידו ● חברי קואליציה יקרים, אם זה היה חשוב אז, זה חשוב גם עכשיו. תקנו את החקיקה כדי שתצליחו להרכיב ממשלה גם בפעם הבאה 

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

ימים ספורים לפני הבחירות לכנסת ה-22 עדיין ניסו בליכוד לשכנע את הציבור כמה חשוב שיהיו מצלמות בכל קלפי וקידמו חקיקה שלבסוף נבלמה. הכנסת ה-21 חוסלה בטרם עת על ידי ח"כים חסרי אחריות, ובכל סיבוב בחירות תהו במערכת הפוליטית על מי יטיל הנשיא את מלאכת הרכבת הממשלה. ריכזנו עבורכם את כל הנושאים שהח"כים שכנעו אותנו שצריך לתקן והתגלו, במבחן הזמן, כלא יותר מקפריזה. אנו קוראים להם לפתור עכשיו את הנושאים האלו לפני מערכת הבחירות הבאה.

עוד באותו נושא:

לא משנים את הכללים בזמן המשחק

נפתח ונאמר שלא משנים את כללי המשחק בזמן המשחק. החל במשחק מונופול באחר צוהריים מנומנם ועד למערכת בחירות סוערת. לדוגמה: זה לא נכון לשנות את חוקי הפיקוח על הבחירות לאחר שכבר הוחלט לצאת לבחירות. לא מונעים מהנשיא בחקיקה להטיל את מלאכת הרכבת הממשלה על ח"כ, לאחר שכבר נבחר. לא תופרים חליפה ייחודית כדי להרכיב ממשלה שנוחה לנו (במקרה הזה – מאוחר מדי).

בנימין נתניהו ובני גנץ לאחר חתימה על ההסכם הקואליציוני (צילום: יונתן שינדל, פלאש 90)

שינוי חוקים כאלה חייב להיעשות תוך דיון מעמיק כשהמשתתפים בדיון צריכים להיות מודעים מה יהיו ההשלכות של השינוי עליהם. לדוגמה – אם תרצה הכנסת להאריך את ימיה ולקבוע כי כהונתה תארך חמש שנים ולא ארבע שנים היא תוכל לעשות זאת. אך עליה להחיל את השינוי רק מהכנסת הבאה – מתוך ידיעה ברורה שאלו אשר מחוקקים את השינוי לא יהנו ממנו מייד לאחר שאישרו אותו במליאת הכנסת.

1. פיזור הכנסת במקום העברת השרביט 

הבעיה הראשונה שהתגלתה היא יכולתה של הכנסת לפזר את עצמה לפני מיצוי כל ההליכים להרכבת הממשלה ועוד בטרם מועמדים אחרים ניסו להרכיב ממשלה. כך היה בכנסת ה-21 כאשר כחודש וחצי לאחר הבחירות לכנסת וכשראה בנימין נתניהו כי לא עולה בידו להרכיב ממשלה, פנה הנ"ל לחברי הכנסת ודרש לפזר את הכנסת כדי שהמנדט לא יעבור לח"כ אחר. 

נזכיר: חוק יסוד הממשלה קובע כי במידה והח"כ עליו הוטלה הרכבת הממשלה נכשל, הנשיא מעביר את האחריות לח"כ אחר. אם גם אם הוא או היא לא צולחים את המשימה אז מועברת האחריות למועמד נוסף (שיומלץ מקרב הח"כים). אם גם הניסיון השלישי נכשל, רק אז הולכים לבחירות נוספות. 

מעטפות כפולות קולות פתק

הבחירות מתקרבות? אולי. מה שבטוח צריך להתכונן אליהן (צילום: אוליבר פיטוסי, פלאש 90)

חברי הכנסת קטעו את התהליך בשלב הראשון ולא איפשרו לנשיא להטיל את המלאכה על ח"כ אחר. הם עשו זאת על ידי שימוש בסעיף 12 לחוק יסוד הממשלה: "נתקבל חוק על התפזרות הכנסת, ייפסקו ההליכים להרכבת ממשלה".

וכך, בתמיכת חברי הליכוד, הרשימה המשותפת, ש"ס, כולנו (למעט רועי פולקמן), יהדות התורה וישראל ביתנו, זכה נתניהו להמשיך לכהן כראש ממשלת מעבר לכנסת ה-22 בלי לתת הזדמנות לחבר כנסת אחר להרכיב ממשלה. מהלך זה הביא לסחרור של המערכת הפוליטית ולעלות כבדה לציבור. כלומר, סעיף 12 לעיל פוגע ברוח החוק שמקנה שלוש הזדמנויות להרכבת ממשלה טרם פיזור הכנסת.

המהלך זכה לתרעומת רבה בכנסת ובתום ההצבעה אמר בני גנץ: "במקום להעביר למישהו אחר את המנדט להרכיב ממשלה – מפעילים סעיף בחוק, מפזרים את הכנסת ומחזירים את המדינה לשלושה חודשים מטורפים, עם מאות מיליוני שקלים, שבמקום שיושקעו בדברים חשובים יושקעו פעם נוספת בבחירות – שיביאו אותנו לאותו המקום".

גנץ – אם אז חשבת, שהנושא הזה כל-כך בעייתי, למה לא תיקנת את החוק כדי למנוע את הפעם הבאה? אנו מציעים להוסיף הסתייגות בחוק שתקבע כי יש למצות את הליך הרכבת הממשלה או למנוע את פיזור הכנסת. בכל מקרה אפשר וצריך לדון על זה לעומק – ועכשיו זה הזמן.

2. חוק המצלמות

"לא נאפשר שיגנבו את הבחירות הבאות […] זו לא התרסה אלא חיוני עבורנו. זה יהיה אבסורד אם לא ננצח כתוצאה מזה שיגנבו בחירות בקלפיות". כך אמר נתניהו כשניסה לשכנע את הציבור לתת למפלגות להכניס מצלמות לקלפיות. ואכן, בבחירות לכנסת ה-22 הליכוד קידם חקיקה שתאפשר לכל אחד להכניס מצלמה לקלפי. הניסיון נגדע רק 8 ימים לפני הבחירות.

כבר אז נחשדה הצעת החוק כלא יותר מקמפיין בחירות. מבחן הזמן הוכיח שכך היה. מאז לא ביקשו בליכוד לקדם חקיקה רצינית לצילום הקלפיות באופן רציף על ידי ועדת הבחירות. ועדת הבחירות אומנם התארגנה בעצמה לצילום הקלפיות, אך היה זה תוך כדי תנועה ובצורה מאולתרת (בשלב מסוים אף השאילו מצלמות ממחסני המשטרה). 

רה"מ, אם היה לך כל כך חשוב לצלם את הקלפיות כדי למנוע זיופים – למה לא קידמת חקיקה רצינית בנושא לאחר הבחירות? בסופו של יום, יש היגיון בחובת תיעוד הקלפיות באופן שקוף ומקצועי יותר, יחד עם שמירה על פרטיות הבוחר.

במהלך השנה שעברה מאז, יכלו חברי הכנסת לנהל דיון רציני ומעמיק בנושא שקיפות הבחירות וחובת הצבת מצלמות מטעם ועדת הקלפי. זה לא נעשה. עכשיו זה הזמן.

3. מה יעשה הנשיא?

אחת השאלות שנשאלת אחרי כל מערכת בחירות היא על מי יטיל הנשיא את מלאכת הרכבת הממשלה? האם על ראש המפלגה הגדולה ביותר או על מי שיש לו יותר ממליצים? האמת היא שלא על זה ולא על זה – החוק קובע כי הנשיא יטיל את מלאכת הרכבת הממשלה על ח"כ שהסכים לכך.

שמעתם נכון, כן זה החוק: "משיש לכונן ממשלה חדשה יטיל נשיא המדינה, לאחר שהתייעץ עם נציגי הסיעות בכנסת, את התפקיד להרכיב ממשלה על אחד מחברי הכנסת שהסכים לכך". המסורת שהשתרשה, להיצמד להמלצת הרוב, לא מחייבת את הנשיא. בפעמים הקודמות ההמלצה של רוב חברי הכנסת העמידה את הנשיא ריבלין כל פעם במצב, איך נאמר, קצת לא נעים. 

אולי לקראת הבחירות הבאות כדאי להוציא את הנשיא מהמשוואה, לאפשר לו להישאר הדמות הממלכתית שאנו צריכים ולא להטיל על כתפיו את ההכרעה. 

מצב חריג יותר, אבל לא לגמרי מופרך, יכול שיהיה אם ייבחר נשיא שנוי במחלוקת שיתעקש להטיל את מלאכת הרכבת הממשלה על מפלגה קטנה או רק על מי שקרוב יותר לתפיסת עולמו ללא קשר לממליצים או לגודל המפלגה. 

במקום לנהל את הדיון הזה כל פעם מחדש, חברי הכנסת צריכים להחליט פעם אחת ולתמיד – על מי מטילים את הניסיון הראשון להרכבת ממשלה: על ראש המפלגה הגדולה ביותר או על-פי מספר הממליצים הרב ביותר?

אחת ההצעות היא להטיל את המשימה על ראש המפלגה הגדולה ביותר וכך למנוע סחטנות של מפלגות קטנות ואי ודאות פוליטית. המשמעות: היחלשות של המפלגות הקטנות אבל גם יציבות שלטונית, ודאות פוליטית לאחר הבחירות וביטול שיקול הדעת של הנשיא – מהלך שגם הנשיא תומך בו.

4. הלימבו של יו"ר הכנסת

זוכרים שרק לא מזמן התפטר יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין, מאחר שלא רצה לכנס את המליאה כדי להחליפו? אדלשטיין ניצל פירצה בחוק שלא מגדירה מי יחליף אותו עד שנבחר יו"ר קבוע. כך נוצר כאוס שהכריח את היועץ המשפטי לשעבר איל ינון ואת בג"ץ להוציא את הערמונים מהאש, ולקבוע שוותיק חברי הכנסת הוא זה שיחזיק בתפקיד עד שיבחר יו"ר חדש.

האם בכלל יו"ר הכנסת יכול לעכב דיון שנוגע אליו? מי יהיה יו"ר הכנסת במקרה שיו"ר זמני מתפטר וטרם מונו לו סגנים? זו סוגייה שחברי הכנסת, בייחוד אלו היושבים בקואליציה, היו צריכים לפתור עוד בישיבה הראשונה של הכנסת ה-23 ולא עשו זאת – עכשיו זה הזמן.

יולי אדלשטיין, יו"ר הכנסת הקודם. סירב לפנות את הכיסא (צילום: עדינה ולמן דוברות הכנסת)

תיקון החוקים הללו הכרחי. ראשי המפלגות הגדולות הסכימו לכך בעצמם. הם פשוט מקדמים את הדברים רק בטיימינג שנוח להם – שנייה לפני בחירות וללא דיון מעמיק. אי אפשר להמשיך ככה יותר. תייגו חברת או חבר כנסת מהקואליציה וכתבו לו: זה הזמן לתקן.


***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

כיצד מסקרת התקשורת העולמית את ההפגנות נגד נתניהו?

רה"מ נתניהו טוען כי התקשורת הישראלית התגייסה לסקר את הפגנות נגדו באופן מוגזם ● האם גם העולם כולו צופה? ● בדיקה מעלה כי רק בימים האחרונים פורסמו עשרות ידיעות במגוון שפות בכלי התקשורת המובילים בעולם

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| שוקי טאוסיג, העין השביעית |

ראש הממשלה בנימין נתניהו מנהל לאורך הקריירה שלו מערכת יחסים קרובה והדוקה עם עיתונאים, עורכים ומו"לים, אולם בד בבד הוא גם מתדלק עוינות ושנאה פומביים לתקשורת בכלל ולכלי תקשורת ועיתונאים ספציפיים, בהתאם לצרכיו הפוליטיים המשתנים. מאז החלה התקשורת בשבועות האחרונים לסקר באופן בולט את ההפגנות נגדו, המתרחשות ללא הפוגה מאז שנודע על חקירותיו הפליליות לפני כשלוש שנים, טוען נתניהו שהמחאה זוכה לסיקור מוגזם.

אלפי מפגינים רועשים מול בית ראש הממשלה בבלפור, 15 ביולי 2020. (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

"מתדלקים את ההפגנות האלה", כתב נתניהו בפוסט בדף הפייסבוק שלו, "במיוחד בהתגייסות התקשורתית שאני לא זוכר כמוה". התגייסות התקשורת לסיקור ההפגנות, כתב נתניהו בהמשך, היא "כבר במונחים צפון קוריאניים". נתניהו אף הביא סיוע לדבריו מטור שכתב העיתונאי קלמן ליבסקינד ב"מעריב" ביום שישי האחרון, שטען אף הוא כי התקשורת מעניקה סיקור יתר להפגנות.

אם מניחים בצד את הסגנון המתלהם וההגזמות השקריות של נתניהו, המיועדות לליבוי יצרים והתססה, ניתן לבחון את התוכן שבטענתו. האם ההפגנות המתרחשות בירושלים, מול מעונו, וברחבי הארץ, הן אירוע זניח או שולי, שהתקשורת מסקרת בהבלטה רק בשל רצונה לפגוע בנתניהו, או שמדובר דווקא באירוע חדשותי מרכזי, כזה שכל כלי תקשורת היה מוצא לנכון להקדיש לו זמן ותשומת לב?

אינדיקציה לכך יכולה להיות תשומת הלב שמעניקה התקשורת העולמית להפגנות. בניגוד לכלי התקשורת בישראל, לכלי התקשורת בעולם אין מערכת יחסים עם נתניהו, הם אינם מושקעים בנעשה בישראל ואין להם מניות בזירה הפוליטית המקומית. אם ההפגנות נגד נתניהו הן אירוע זניח שהתקשורת הישראלית מנפחת ומעצימה רק בשל איבתה לנתניהו, הרי שהתקשורת העולמית אמורה להתעלם מהן. רק אם מדובר באירוע חדשותי בעל משמעות גדולה, ניתן לצפות שכלי תקשורת יקדישו להם מקום במשבצת המצומצמת המיועדת לישראל במסגרת מדורי החוץ שלהם.

עוד בנושא: 

עוקבים בעניין: המחאה באתרים שמרנים וליברלים ובמגוון שפות

בדיקה כזו מעלה תוצאה חד-משמעית: כלי התקשורת ברחבי העולם מתייחסים להפגנות נגד נתניהו כאל אירוע חדשותי מהמעלה הראשונה. רק בימים האחרונים התפרסמו עשרות ידיעות בכלי תקשורת מובילים בכל רחבי העולם, שעסקו בהפגנות נגד נתניהו. הידיעות התפרסמו בכלי תקשורת בעלי אג'נדה ליברלית כמו גם בכאלה בעלי אג'נדה שמרנית, בכלי תקשורת פרטיים וציבוריים, במדינות דמוקרטיות ובמדינות אוטוריטריות.

רק הימים האחרונים מעלים עשרות דיווחים ברחבי העולם בשפה האנגלית בלבד. בדיקה נוספת מעלה כי לא מדובר בסיקור אפיזודי – התקשורת העולמית עוקבת אחר ההפגנות מזה זמן ומקדישה לסיקורן מקום קבוע. הנה מבחר מהסיקור שהתפרסם בימים האחרונים:

"אלפים הפגינו, המחאה נגד נתניהו צוברת תאוצה", נכתב ב"וושינגטון פוסט". גם ה"וושינגטון טיימס", מצידה השני של המפה הפוליטית, הקדיש לכך ידיעה תחת הכותרת: "נתניהו תוקף את התקשורת על רקע ההפגנות נגדו". ב"קול אמריקה", הרשת הבינלאומית של הממשל האמריקאי, דווח כי "משטרת ישראל פיזרה בכוח מפגינים מחוץ למעון ראש הממשלה". ב"פוליטיקו" כותרת הדיווח הייתה "נתניהו אומר שהתקשורת מציתה שנאה ואלימות כלפיו".

רשת NBC דיווחה על המיצג שהוצב בהפגנה בכיכר רבין. "נתניהו תוקף בחזרה בעקבות המחאה נגדו" הייתה הכותרת באתר רשת "בלומברג". המגזין "טיים" דיווח על ההפגנות עם הכותרת "ראש הממשלה הישראלי נתניהו תוקף את התקשורת בטענה לשלהוב גל המחאות נגדו". כותרת כתבת הווידיאו של סוכנות הידיעות "רויטרס" הייתה "דור הביבי קם נגד נתניהו".

גם סוכנות הידיעות היהודית-אמריקאית JNS, הממומנת ע"י איל הקזינו שלדון אדלסון, הבעלים של "ישראל היום" התומך בנתניהו, סיקרה את ההפגנות האחרונות והקדישה להן דיווח חדשותי וטור פרשנות. אתר הימין הקיצוני "ברייטברט" הקדיש שמונה אייטמים למחאות בשבוע וחצי האחרונים: "נתניהו יוצא נגד התקשורת בשל המחאות נגדו" אתמול, "אלפי ישראלים צועדים נגד נתניהו" שלשום ועוד.

גם בבריטניה סיקרו את ההפגנות. "אלפים הפגינו נגד נתניהו, המחאה בישראל צוברת עוצמה", נכתב ב"גרדיאן". ב"טלגרף" ההפגנות כיכבו ב"תמונה היומית". ה"סאן דיווח על ההפגנות תחת הכותרת "בנימין נתניהו טוען כי אויביו מבקשים לצלוב אותו כמו ישו אחרי שמיצג בדמות הסעודה האחרונה לעג לו".

מימין: "המשטרה פיזרה את המפגינים במחאה הגדולה ביותר נגד נתניהו עד כה, 12 נעצרו". סיקור ההפגנות בירושלים ב-RT הרוסית, רשת התקשורת של הקרמלין. משמאל: "אלפים הפגינו נגד נתניהו, המחאה בישראל צוברת עוצמה". סיקור ההפגנות ב"גרדיאן" הבריטי

גם בקנדה דיווחו על ההפגנות: "אלפי ישראלים מוחים נגד נתניהו", נכתב ב"גלוב אנד דה מייל" ובגלובל-ניוז הייתה הכותרת "המשטרה בישראל עצרה תריסר בהפגנות נגד נתניהו". "אלפים מפגינים נגד נתניהו בעוד המחאות מקבלות מומנטום", דיווחה רשות השידור האוסטרלית.

במסגרת הבדיקה נבדקו רק פרסומים בשפה האנגלית, ובכל זאת נמצאו דיווחים רבים בכלי תקשורת מרכזיים גם בארצות שאינן דוברות אנגלית.

"ישראל: אלפים מחו נגד נתניהו, ההפגנות צוברות תאוצה", נכתב ב"דויטשה ולה" הגרמני. "המחאה נגד נתניהו ממשיכה להתרחב", נכתב ברשת France24 הצרפתית. סוכנות הידיעות הצרפתית הבינלאומית AFP דיווחה על ההפגנות תחת הכותרת "המשטרה הישראלית התנגשה עם המפגינים שאלפים מהם מחו נגד נתניהו". גם RT, רשת התקשורת של הקרמלין, דיווחה על ההפגנות: "המשטרה פיזרה את המפגינים במחאה הגדולה ביותר נגד נתניהו עד כה, 12 נעצרו".

בהודו דיווח ה"אינדיאן אקספרס" על המחאות תחת הכותרת "פרשנות: מדוע ישראל חווה שבועות של מחאה בקנה מידה גדול נגד ראש הממשלה נתניהו". ובפקיסטן: "המשטרה הישראלית עצרה 16 אנשים במהלך הפגנות נגד נתניהו בירושלים", דיווח ה"אורדו-ניוז". בסין רשת הטלוויזיה הסינית הגלובלית (CGTN) דיווחה כי "המפגינים בירושלים קוראים לנתניהו להתפטר".

בהונג-קונג ה"סאות צ'יינה מורנינג פוסט" כתב: "אלפי ישראלים יצאו לרחובות ודרשו מנתניהו להתפטר". "אלפי ישראלים מוחים מחוץ למעונו של נתניהו", דיווח ה"טייוואן ניוז".  אתר החדשות ההודי The Wire בחר בכותרת "ישראל: נתניהו מגנה את המפגינים נגדו, מותח ביקורת על התקשורת".

מימין: "אלפים הפגינו, המחאה נגד נתניהו צוברת תאוצה". סיקור ההפגנות בירושלים ב"וושינגטון פוסט" האמריקאי. משמאל: "ישראל: אלפים מחו נגד נתניהו, ההפגנות צוברות תאוצה". סיקור ההפגנות בירושלים ב"דויטשה ולה" הגרמני

גם בארצות ערב ובמזרח התיכון סיקרו את הפגנות הימים האחרונים. "נתניהו תקף את המפגינים שתובעים את התפטרותו" באל-ג'זירה הקטארית, "אלפי ישראלים הפגינו מחוץ לבית נתניהו, ההפגנות צוברות תאוצה" באל-ערבייה הסעודית, "נתניהו השווה את התקשורת לקוריאה-הצפונית בעקבות ההפגנות נגדו" ב"נשיונל" של איחוד האמירויות הערביות. "אלפים הפגינו בעוד המחאות נגד נתניהו צוברות כח" ב"דיילי סטאר" הלבנוני. "הישראלים ממשיכים למחות על האופן בו מטפל נתניהו במגיפה" ב"דיילי סבאח" הטורקי.

דוגמאות נוספות מתוך הסיקור בכלי התקשורת בעולם:

מימין: "נתניהו תוקף את התקשורת על רקע ההפגנות נגדו". סיקור ההפגנות בירושלים ב"וושינגטון טיימס" בארה״ב. משמאל: "המחאה נגד נתניהו ממשיכה להתרחב". סיקור ההפגנות בירושלים ברשת France24 הצרפתית

מימין: ״ראש הממשלה הישראלי נתניהו תוקף את התקשורת בטענה לשלהוב גל המחאות נגדו". סיקור ההפגנות בירושלים ב"טיים", 2.8.2020. משמאל: "נתניהו תוקף בחזרה בעקבות המחאה נגדו". סיקור ההפגנות בירושלים ברשת בלומברג בארה״ב

מימין: "אלפי ישראלים הפגינו מחוץ לבית נתניהו, ההפגנות צוברות תאוצה". סיקור ההפגנות בירושלים ברשת אל-ערבייה הסעודית. משמאל: "נתניהו תקף את המפגינים שתובעים את התפטרותו". סיקור ההפגנות בירושלים ברשת אל-ג'זירה קטארית

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו למערכת שקוף

שלב אחרי שלב: המסע של נתניהו לקבלת תרומות מבעלי הון להגנה משפטית

כדי לקבל תרומות לניהול הגנתו המשפטית צריך רה״מ לקבל אישור מוועדת ההיתרים במשרד מבקר המדינה החלטות הוועדה אמורות להיות עצמאיות וסופיות, אולם נתניהו מנסה לשנותן שוב ושוב סיפור ב-25 צעדים 

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

כבר שנתיים שאנחנו עדים לניסיונות חוזרים ונשנים של ראש הממשלה לקבל אישור חריג למימון הגנתו המשפטית בשלושת תיקי האלפים שמנהלת המדינה נגדו. נתניהו מבקש לקבל מימון של עשרה מיליון שקלים ממקורבים בעלי הון. ועדת ההיתרים כבר סרבה לבקשותיו פעם אחר פעם. אולם, למרות שההחלטות שהיא מקבלת אמורות להיות סופיות, נתניהו ממשיך לנסות ללחוץ עליה לאשר את בקשותיו בדרכים שונות. 

מבקש לקבל תרומות לניהול המשפט שלו. ראש הממשלה נתניהו (יונתן זינדל / פלאש 90)

מחר (ראשון) אמור נתניהו לעמוד בדרישת הוועדה להחזיר 30 אלף דולר שקיבל כתרומה מבן דודו נתן מיליקובסקי. האם יעשה זאת או שימצא שוב דרך לערער על החלטת הוועדה? את התשובה לשאלה הזאת נגלה ממש בקרוב. אבל בינתיים כדי שתוכלו לעקוב אחר המשך ההתפתחויות הכנו עבורכם את סיפור מערכת היחסים המורכבת בין נתניהו לוועדה, שלב אחרי שלב בסדר כרונולוגי.

האם ההחלטות של ועדת ההיתרים הן סופיות?

ועדת ההיתרים במשרד מבקר המדינה הוקמה בהחלטת ממשלה בשנת 1977, במטרה למנוע ניגוד עניינים של שרים בממשלה. הוועדה רשאית לאפשר חריגה מכללי ניגוד עניינים של חברי ממשלה, כאשר מדובר במקרה חריג המצדיק זאת. שר, סגן שר או ראש ממשלה המעוניינים לבצע פעולה שעלולה לחרוג מהכללים – חייבים לפנות לוועדה ולקבל את אישורה. מבקר המדינה ממנה את הוועדה. הוועדה חייבת להיוועץ בו אך היא אינה כפופה לו. החלטותיה עצמאיות וסופיות, אלא אם כן לדעתה השתנו הנסיבות.

עוד ב״שקוף״:

כמו כל חבר ממשלה, גם ראש הממשלה מחוייב לקבל מהוועדה היתר לקבלת תרומות מבעלי הון, שכן ללא אישורה הדבר אסור בחוק. אולם, ראש הממשלה טען תחילה שלוועדה אין סמכות לדון בנושא. הוועדה לא קיבלה את עמדתו, ולכן הגיש בקשה לקבל מימון מבעלי הון. הוועדה דחתה את הבקשה לאחר שנתניהו סירב להופיע בפניה. החלטה זו הייתה אמורה להיות סופית. אבל לא אצל נתניהו. הוא החליט לפנות אליה שוב, אולם סרב לענות על בקשות הוועדה להבהרות, ובקשתו נדחתה בשנית. 

ניתן היה להניח שכאן, בנובמבר 2018, אחרי שהוועדה כבר קיימה דיון אחד יותר ממה שהיתה אמורה לקיים – הסאגה תסתיים. אבל נתניהו ממשיך מאז לדרוש אישור חריג למימון הגנתו המשפטית מבעלי הון. והוועדה – במקום לשים לזה סוף, פותחת את הדיון מחדש שוב ושוב. 

צעד אחר צעד: שנתיים של מריחות

18 במרץ 2018
נתניהו פונה לראשונה ליועצת המשפטית של משרדו בבקשה לגייס כסף מבעלי הון למימון הגנתו המשפטית. זו מעבירה את פנייתו ליועץ המשפטי אביחי מנדלבליט.

27 ביוני 2018
היועץ המשפטי לממשלה קובע כי על רה"מ לפנות לוועדת ההיתרים בנושא. באותו זמן מכהן כמבקר המדינה השופט בדימוס יוסף שפירא. 

מבקר המדינה הקודם השופט יוסף שפירא, והמבקר הנוכחי מתניהו אנגלמן (צילום: יונתן זינדל / פלאש 90).

19 ביולי 2018
עורכי דינו של נתניהו מופיעים בפני הוועדה וטוענים כי אין לה סמכות לדון בנושא המימון המשפטי.

18 באוקטובר 2018
הוועדה קובעת כי יש לה את הסמכות למנוע מראש הממשלה מימון משפטי ומזמינה אותו להופיע בפניה.

24 באוקטובר 2018
נתניהו מערער על סמכות הוועדה ודורש הוכחות לכך שהיא כבר דנה בעבר בסוגיות של מימון משפטי .

6 בנובמבר 2018
הוועדה מוסרת הוכחות. פרקליטי נתניהו מוותרים על הופעה מולה ומסרבים לענות לשאלות בסיסיות (לדוגמה כמה כסף מבקש לקבל ראש הממשלה מבן דודו נתן מיליקובסקי וממקורבו בעל ההון ספנסר פרטרידג')

29 בנובמבר 2018
לאחר היוועצות עם מבקר המדינה, הוועדה דוחה את בקשת נתניהו למימון. על פי הנוהל, לא ניתן לערער על החלטות הוועדה, ולכן כאן היה אמור להסתיים הדיון.

7 בינואר 2019
רה"מ לא מקבל את החלטת הוועדה. הוא מגיש בקשה נוספת לקבל מימון של עד 2 מיליון דולר מנתן מיליקובסקי ומספנסר פרטרידג', בטענה שלא הייתה לו הזדמנות לנמק את טענותיו – והפעם שוטח אותן בכתב.

20 בפברואר 2019
הוועדה מחליטה שוב לדחות את בקשת נתניהו וטוענת כנגד התנהלותו, כולל הסתרת קשרים עסקיים עם אחד התורמים (מיליקובסקי), ניגוד עניינים והעובדה שכבר גייס כסף בסתר – 300 אלף דולר, שתי חליפות וסיגרים (כסף שעליו להחזיר).

6 במרץ 2019
יו"ר הוועדה, השופט ד"ר עוני חבש, מתפטר בטענה שמופעלים עליו לחצים פוליטיים.

בג״ץ נתן לנתניהו עוד הזדמנות לפנות לועדת ההיתרים. השופטת אסתר חיות. (צילום: אורן בן חקון, פלאש 90)

11 במרץ 2019
נתניהו עותר לבג"ץ נגד ועדת ההיתרים בשל דחיית בקשתו.

18 במרץ 2019
פשרה בבג"ץ: נתניהו יקבל הזדמנות נוספת להופיע בפני הוועדה, בתנאי שיפעל בשקיפות וימסור את המסמכים שתבקש (בין היתר הצהרת הון ופירוט קשריו העסקיים).

6 באפריל 2019
בניגוד להתחייבותו בבג״ץ, נתניהו מסרב לחשוף את הונו ודורש להופיע בפני הוועדה ללא תנאים.

24 ביוני 2019
הוועדה קובעת בפעם השלישית שנתניהו לא רשאי לקבל מימון להגנתו המשפטית מאחר שלא עמד בהתחייבות שנתן לבג״ץ למסור פרטים על הונו האישי.

4 יוני 2019
השופט בדימוס יוסף שפירא מסיים את תפקידו כמבקר המדינה, ובמקומו מתמנה מתניהו אנגלמן (המבקר הראשון שאינו שופט בדימוס). 

8 באוגוסט 2019
שלושה חברים נוספים בוועדה מבקשים שלא להמשיך בתפקידם לאחר עימות עם מבקר המדינה החדש אנגלמן. הם טוענים כי המבקר מתערב בעבודתם בניגוד לסמכותו.

12 באוגוסט 2019
המבקר אנגלמן ממנה חברי ועדה חדשים.

קבע כי נתניהו לא יכול לקבל תרומה על סך עשרה מליון שקלים מבעל אינטרס. היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט. (יונתן זינדל / פלאש 90)

4 בספטמבר 2019
מבקר המדינה אנגלמן מאפשר לנתניהו לקבל הלוואה על סך שני מיליון שקלים מספנסר פרטרידג'. את ההלוואה ביקש נתניהו עוד ביוני והיא אושרה עקרונית על ידי המבקר הקודם יוסף שפירא. האישור ניתן בכפוף להסדר ניגוד עניינים ועדכון הצהרת ההון.

30 בינואר 2020
לאחר פניה מחודשת בטענה שהנסיבות השתנו, חברי הוועדה מסכימים לשמוע מחדש את בקשת המימון של נתניהו .

9 בפברואר 2020
עורכי דינו של נתניהו טוענים שדרוש לו סכום התחלתי של כ-10 מיליון שקלים לליווי משפטי, בנוסף להלוואה שאושרה מפרטרידג'. אחת הטענות – אם אושרה הלוואה אין סיבה שלא תאושר גם תרומה.

25 בפברואר 2020
הוועדה שמינה אנגלמן מחליטה שיש לדון מחדש בבקשתו של נתניהו לקבל תרומה מפרטרידג'.

21 במאי 2020
עורכי דינו של נתניהו מבקשים מהוועדה להבהיר: האם נתניהו באמת נדרש להחזיר את החליפות והכסף שכבר קיבל מבן דודו נתן מיליקובסקי. הם טוענים שרוב הכסף (270 אלף דולר) שימש לייצוג המשפטי של רעייתו שרה נתניהו. 

29 ביוני 2020
היועץ המשפטי משיב לפניית הוועדה מה-17 במאי שביקשה את חוות דעתו בשאלת ניגוד העניינים בין נתניהו לפרטרידג׳. הוא מסביר כי פרטרידג' ונתניהו מנהלים יחסים של בעל הון ובעל שררה ולא יחסי חברות מקדמת דנא. מאחר שמדובר בסכום חריג (עשרה מיליון שקל), קובע היועמ״ש, לא ניתן לאשר את התרומה שנתניהו מבקש.

2 ביולי 2020
הוועדה מאשרת לנתניהו שלא להשיב 270 אלף דולר שקיבל מבן דודו מיליקובסקי, אך מחייבת אותו להשיב את שווי החליפות שקיבל ו-30 אלף דולר עד ה-2 באוגוסט (מחר). 

26 ביולי 2020
היועץ המשפטי לממשלה משיב לעתירה לבג"ץ כי ההיתר שניתן לנתניהו לשמור 270 אלף שקל שקיבל מבן דודו מעלה קושי משפטי ועשוי להיות מתנה עקיפה לנתניהו.

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

כך טרפד נתניהו הקמת ועדת חקירה ממלכתית על ניהול משבר בקורונה

אם מדינת ישראל לא תקים ועדת חקירה ממלכתית להתמודדות הממשלה עם נגיף הקורונה – איך היא תלמד מטעויות? ● למרות זאת, נראה שרה"מ בנימין נתניהו יעשה הכול כדי לחמוק מכך ● הוא אפילו שינה את הרכב ועדת הביקורת בכנסת, כך שלא תוכל להקים ועדת חקירה עצמאית ● כחול-לבן? גיבו את המהלך

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| תומר אביטל |

בהיסטוריה הישראלית הוקמו 18 ועדות חקירה ממלכתיות. הנה כמה ועדות חקירה ממלכתיות שהוקמו סביב אירועים משמעותיים: חקירת שמועות להטיות משחקי כדורגל (1971), רצח ארלוזורוב (1982), אסון ורסאי (2001), סיוע לניצולי שואה (2008), ניהול משק המים (2008).

מי יבקר את מספר בדיקות הקורונה והתנהלות בתי החולים? (צילום: אוליבר פיטוסי, פלאש 90)

האם צריך לשכנע מישהו שיש למנות ועדה כזו גם לבדיקת התמודדות הממשלה עם נגיף הקורונה? מצב מחסני החירום, התפשטות הנגיף בבני ברק, קבלת החלטות אפופת מסתורין – כל אלו יכולים להצדיק את הקמתה.

הרי איך אפשר להשתפר בלי ביקורת? איך ניתן לוודא שנהיה מוכנים לנגיף הבא, או לאירוע חירום אחר, בלי שגורם בעל אמצעים וגישה ינבור ויחפור במה שקרה פה בחודשים האחרונים ויסיק מסקנות?

עוד באותו נושא:

בקרוב יתחיל מבקר המדינה לכתוב דוח על ניהול המשבר. זו הייתה יכולה להיות הביקורת שציפינו לה, אלמלא המבקר היה ידוע בשיטה שלו לריכוך הדוחות. לעומתו בראש ועדת חקירה ממלכתית עומדים לרוב שופטים בדימוס, עצמאיים ובלתי תלויים.

נתניהו מעולם לא התמודד עם ועדת חקירה

אבל הסוגיה של הקמת ועדת חקירה לבדיקת הטיפול בקורונה לא נמצאת כלל על השולחן. למה? כי ראש הממשלה בנימין נתניהו מתעב ביקורת. זו לא הערכה.

ראש הממשלה נתניהו. יעשה הכול כדי לחמוק מביקורת (צילום: דוברות הכנסת)

עובדה: ועדות חקירה קמו תמיד רק מחוץ לקדנציות של נתניהו: לפני ואחרי הקדנציה הראשונה שלו (הייתה ועדה אחת ב-1995 והבאה רק בשנת 2000). ומה לגבי הוועדה האחרונה שפעלה בישראל לבדיקת הטיפול במפוני גוש קטיף? היא הוקמה חודשים בודדים לפני השבעתו של נתניהו ב-2009.

זה לא במקרה. ב-2010 טרפד נתניהו ועדת חקירה לאסון הכרמל, בין השאר באמצעות הקצאת מיליוני שקלים לישיבות ההסדר – מה שגרם לח"כ אורי אריאל לחזור בו מדרישתו – ולהכחדת הרוב להצעה.

לאחרונה ביצע נתניהו מהלך פוליטי חכם יותר: הוא פעל באמצעות יו"ר הכנסת יריב לוין ויו"ר הקואליציה מיקי זוהר לשנות את הרכב ועדת הביקורת בכנסת כך שהצעה להקמת ועדת חקירה לעולם לא תזכה ברוב. בין חברי הליכוד המכהנים בוועדה נמצאים מקורביו – שלמה קרעי ואוסנת מארק.

מחאה על פתיחת איקאה אל מול סגירת בתי העלמין ביום הזיכרון. הביקורת הכרחית (צילום: קדיה לוי, פלאש 90)

למה זה חשוב? כי במקום לחכות להחלטת ממשלה להקמת ועדת חקירה, ועדת הביקורת בכנסת יכולה להכריז בעצמה על הקמת ועדת חקירה ממלכתית, אלא שההרכב הנוכחי של ועדת הביקורת הזו יהפוך את הקמת ועדת חקירה לחסרת סיכוי. 

שינוי ההרכב, אגב, לא יכול היה להיעשות ללא הגיבוי של כחול-לבן שהסכימו לוותר על חבר אחד בוועדה לטובת הליכוד. התוצאה: סיכוי אפסי להקמת ועדת חקירה בכל נושא – מהקורונה ועד הצוללות. נתניהו כנראה חושש גם הפעם שוועדת חקירה ממלכתית יכולה לטלטל את הכסא עליו הוא יושב – והוא לא רוצה להסתכן. את המחיר ישלמו אזרחי ישראל. ביקורת היא נשמת אפה של חברה חפצת חיים. משבר הקורונה הוא אירוע חסר תקדים שבדיקתו תוכל לסייע למוסדות המדינה להתייעל ולהשתפר.

איך זה משפיע עליך (אזמ"ע): אין תכנון לטווח ארוך. הטיפול בך אם תחלה או תחלי, או התמיכה בעסק שלך אם יהיה סגר – יהיה לקוי. כל זה יכול להימנע אם ועדת חקירה תיתן המלצות ומדינת ישראל תלמד מהביקורת. ביקורת גם מונעת בזבוזים עתידיים מכספינו ומזכירה לכולנו ממי צריך לדרוש דין וחשבון.

אלא שנראה שבמקום לתעל אנרגיה לתיקון הליקויים, מקדיש אותה נתניהו לביטול ועדות.

מה לעשות כדי שיתוקן (מעש"י): שתפו כדי שכולם יידעו איך קוברים ועדה עוד לפני שנולדה. כמו כן אנא שלחו את הכתבה לח"כים שאתם מעריכים (הדוא"ל שלהם באתר הכנסת). הציעו להם להרים את הכפפה ולפעול בכלים הפרלמנטריים העומדים לרשותם להצפת הנושא בכנסת.

***

יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי תומר אביטל

תיק 4000: הפרקליטות טוענת כי לא הסתירה חומרי חקירה

עורכי הדין של משפחת אלוביץ' טענו כי קיבלו תמלול חסר של חקירת משטרה – המעיד על ניסיון הסתרה מכוון  • הפרקליטות: ההקלטות נמסרו במלואן – לכן לא ניתן לטעון להסתרה  • פרשיית "התמלול החסר" – אלו הטענות משני הצדדים • "משפט המו"לים", פרויקט משותף של "העין השביעית" ו"שקוף"

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| אורן פרסיקו |
פרקליטות המדינה טענה אתמול (ראשון) כי לא נפל כל פגם בחקירת אור אלוביץ', בנם של איריס ושאול אלוביץ', הנאשמים ב"תיק 4000". בתגובה לטענות שהעלו הסנגורים של בני הזוג אלוביץ' בדיון האחרון שנערך בתיק, אודות השמטה מכוונת של קטעים מהותיים בתמלולי חקירת המשטרה שהועברו אליהם – הפרקליטות טוענת כעת כי לא נעשה כל ניסיון להסתיר את תיעוד חקירת אלוביץ' הבן.

שאול אלוביץ', בדיון פתיחת המשפט. בנו דן עם המשטרה בניסיון להופכו לעד מדינה (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

סנגורי אלוביץ' טוענים בתגובה כי עמדת המדינה חלקית, מיתממת ואינה מתיישבת עם המציאות. המדינה טוענת בתגובה לתגובה כי סניגוריו של אלוביץ' מנסים לנצל פער תמים בין הקלטה לתמליל על מנת לנהל דיון שכלל אינו קשור לכתב האישום, ולהציג דרישות שונות בקשר לחומרי החקירה תוך עקיפת הוראות בית המשפט.

בתמלול החסר: מאמץ להפוך את אלוביץ' לעד מדינה 

עיקרי הדברים, בקצרה: בקדם המשפט שנערך לפני שבוע במשפטם של נתניהו, מוזס והזוג אלוביץ', העלו סניגורי הנאשמים טענות שונות במטרה לנסות ולדחות את פתיחת שלב הראיות במשפט. סניגוריו של אלוביץ', בעל השליטה בבזק וב"וואלה" לשעבר, שנאשם במתן שוחד לראש הממשלה נתניהו, הציגו מתוך מאות רבות של שעות חקירה מוקלטות, הקלטה של חקירה צדדית בתיק: של בנו של אלוביץ', אור, שעסקה בהפיכתו של שאול אלוביץ' לעד מדינה.

קראו כתבות נוספות בסיקור משפט המו"לים:

סניגוריו של אלוביץ' טענו כי בקטע שהיה מסומן בתמליל כחסר (מסומן בשלוש נקודות), ישנו דיאלוג שבו החוקרת לוחצת על אלוביץ' הבן לשכנע את אביו להחליף עורך-דין לכזה שיסכים לכך שיהפוך לעד מדינה. זאת, לאחר שהקשיבו להקלטה והשוו אותה לתמליל החסר. על סמך הפער הזה טענו סניגוריו של אלוביץ' כי הפרקליטות הסתירה את התיעוד לכך שהמשטרה ערכה תרגיל חקירה אסור. כהמשך לכך ביקשו הסניגורים, כאמור, לדחות את המשך ההליך המשפטי, לקבל לידם תמלולים חדשים ועוד.

הפרקליטות דחתה בתגובה מכול וכול את הטענות להסתרה. ראשית, הגיבה הפרקליטות, ההקלטות המלאות נמסרו לסניגוריה – מכאן שלא היה שום ניסיון להסתיר את הנאמר בהן. שנית, לטענתה הקטע החסר היה מסומן ככזה, אם היה רצון להסתירו לא היו מסמנים אותו.

בנוסף, קטעים אחרים היו גם הם מסומנים כחסרים, מה שגם מעיד לדבריה על כך שמדובר בחוסרים תמימים, שנובעים מכך שהמתמלל לא הבין את הנאמר בהקלטה (וסימן זאת בשלוש נקודות). עוד מציינים בפרקליטות כי התמלולים כלל לא נערכים במשטרה או בפרקליטות אלא בחברה חיצונית.

כל המסמכים המלאים:

בנוגע לטענות על החקירה עצמה, הגיבו בפרקליטות כי דווקא מתוך ההקלטה נשמע בבירור כי מי שיוזם את הדיון על החלפת עורך הדין של שאול אלוביץ' בכזה שיהיה נוח יותר לרעיון עד המדינה, הוא דווקא אור אלוביץ' ולא החוקרת. סניגוריו של אלוביץ' השיבו לטענה זו בטענה אחרת, לפיה המשך השיחה על כך על ידי החוקרת בהצעה ליזום מפגש בעניין בין האב והבן, גם הוא בגדר השפעה פסולה.

סביב התמלול החסר נכתבו כבר מספר כתבי טענות והתפרסמו מספר כתבות עיתונאיות, לכן חשוב להזכיר כי מדובר בעניין שכלל אינו נוגע לעצם האישומים בתיק. בדומה לטענות אחרות שמוצפות באופן ישיר או עקיף על ידי הנאשמים ובאמצעות התקשורת, גם סוגיית חילופי הדברים בין חוקרת המשטרה לאור אלוביץ' או יכולות התמלול של מתמלל הקלטת החקירה, אינן קשורות לאישומי השוחד, המרמה והפרת האמונים שבתיק 4,000.

"אני עם ז'ק יש לי בעיה"

התמלול שביצעו הסנגורים להקלטת החקירה של אור אלוביץ' מעלה דיאלוג שבו בנם של החשודים מדבר עם החוקרת על עורך הדין של הוריו. "הוא לא סומך עליכם", הוא אומר. בתשובה לשאלת החוקרת "למה?", השיב: "העו"ד של ביבי יכול לעשות משהו, אבל הוא יתפטר מייצוג. יש לו נייר. […] הוא לא יאמין לך". בשלב זה אומרת החוקרת: "מה צריך כדי שהוא יאמין שזה המצב האמיתי ואף אחד לא עושה לו תרגיל?". על כך השיב אלוביץ': "צריך מישהו שידבר איתו שזה לא.. ז'ק [ז'ק חן, בא-כוחו של אלוביץ' ומי שייצג בעבר את נתניהו].

עו"ד ז'ק חן. ייצג בעבר את נתניהו (צילום ליאב פלד, דוברות לשכת עורכי הדין)

"מישהו שידבר איתו וזה לא.. ז'ק?", שואלת החוקרת. "אנחנו לא ניסינו לדבר איתו", אומר לה אלוביץ' הבן. "אתם מנסים לשכנע?", שואלת החוקרת. "אני יודע ש… עורכי הדין שלי דיברו עם ז'ק", משיב הבן. "וז'ק לא בדעה שלכם?", שואלת החוקרת, "לא יודע", משיב אלוביץ' הבן, "אני עם ז'ק יש לי בעיה. אני רק יודע שעורכי הדין שלי אמרו לי שאם תהיה עסקה ז'ק לא יכול לעשות את זה, ואז לא יעשו אותה".

"אתה רוצה הזדמנות לדבר עם שאול כדי לדבר על הנושא הזה?", שאלה החוקרת את בנו של אלוביץ'. ואכן, בפתח הפגישה שנערכה לאחר מכן בין אלוביץ' הבן לאביו, הוא שואל אותו לגבי עניין הייצוג והאפשרות להפוך לעד מדינה.

כל הדיאלוג הזה מופיע בהקלטות שנמסרו לסניגורים אך נעדר מהתמלול. לטענתם יש בכך כדי להשליך על איכות החומרים שקיבלו בתיק בכלל. עו"ד מיכל רוזן-עוזר טענה כי מדובר בהסתרה מכוונת של מידע קריטי להגנה, והוסיפה כי לאור הפערים בין התמלול הרשמי להקלטה יש להאזין מחדש לכל אלפי שעות ההקלטה בתיק ולערוך תמלולים מתוקנים. לכן, יש לדחות את המשפט לזמן ארוך.

עו"ד רוזן-עוזר העלתה בדיון תהיות נוספות לגבי היכרות הפרקליטות עם החקירה הספציפית הזו. בעקבות פרסום קיומה של השיחה בין הבן אלוביץ' לאביו לפני כשנה, בדק היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט טענות על פגיעה אפשרית בזכויות החשוד והגיע למסקנה כי לא הייתה כל התערבות מצד החוקרים או ניסיון לשדל את הבן אלוביץ' לשכנע את אביו. האם, תהתה עו"ד רוזן-עוזר, בפרקליטות עברו בעצמם מחדש על ההקלטה כדי להגיע למסקנה זו? האם היה להם כבר מזמן תמלול מלא של החקירה? ואם כן, מדוע לא מסרו אותו להגנה?

השופטת רבקה פרידמן-פלדמן העניקה לפרקליטות שבוע להשיב לטענות הללו. אתמול (ראשון) הגישו עורכות-הדין ליאת בן-ארי ויהודית תירוש את תגובת המדינה. לטענת הפרקליטות "אין כל בסיס" לטענות בדבר הסתרת חומרי חקירה, וזאת כאמור בשל העובדה הפשוטה שההקלטות עצמן הועברו לידי הנאשמים וסניגוריהם, לצד התמלולים. כך הרי נודע לסניגוריו של אלוביץ' על הפער בין התמלול להקלטה. עוד טוענות באות-כוח המדינה כי הפרקליטות נמצאת בקשר מתמשך עם הסנגורים ומסייעת להם לאתר חומרי חקירה. "ברור שהתנהלות זאת אינה עולה בקנה אחד עם טענות הנאשם לניסיון הסתרה", נכתב.

עו"ד ליאת בן ארי, התובעת במשפט המו"לים. (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

אשר לפערים עצמם, המדינה טוענת כי את התמלולים עורכת חברה חיצונית שכלל אינה מכירה את החקירה עצמה; שישנם פערים גם במקומות נוספים מלבד אלה עליהם מצביעים סניגורי אלוביץ'; וכי הסיבה לכך תמימה: המתמלל לא הבין מה שנאמר בהקלטה ואף סימן זאת באמצעות שלוש נקודות:

"עיון בתמלול שהועבר לעיונם של הנאשמים מעלה שהוא חסר במספר מקומות לעומת התיעוד הקולי של השיחה, ולא רק במקומות אליהם הפנתה ב"כ נאשמת 3. […] אלא שכאמור, חוסרים אלה אינם נובעים מניסיון הסתרה של האמור בהקלטה (טענה שממילא אינה ברורה לאור העובדה שההקלטה נמסרה לנאשמים), אלא מהשמטות של המתמלל אשר כפי הנראה לא הבין מילים ומשפטים ששמע בהקלטה. בהקשר זה יצוין כי ההקלטה הועברה לתמלול על ידי גוף חיצוני המספק שירותי תמלול ליחידות החוקרות, גוף שאינו בקיא כלל וכלל בנושאי החקירה. וממילא, אין כל שחר לטענה שהתמליל נערך כפי שנערך על ידי הרשויות החוקרות במטרה להסתיר דבר כלשהו בתיעוד".

המדינה מתייחסת גם לעצם הטענה שלאור אלוביץ' נעשה תרגיל חקירה אסור, הגם שטענה זו כבר נבדקה ונדחתה. גם מהתמליל המלא והמתוקן שערכו הסנגורים, מוסרת המדינה, עולה כי "אור אלוביץ' הוא שיזם והעלה בפני החוקרת את החשש הנוגע לייצוגו של אביו על ידי עו"ד חן וכי בדברי החוקרת לא הייתה כל הנחיה לאור אלוביץ בנוגע למערכת היחסים שבין הנאשם 2 [שאול אלוביץ'] ועורך דינו".

בעוד שלמדינה נדרש שבוע להגיב לטענות הסנגורים של בני-הזוג אלוביץ', הללו הגיבו בתוך שעות ספורות לתגובת המדינה. עורכי הדין חן ורוזן-עוזר עומדים על כך שבתגובת המדינה לא צוין מתי היא למדה על הפער בין קלטת השמע של החקירה לתמליל שהועבר להגנה, וכן אין כל מענה לשאלה האם נערך על ידה תמליל מתוקן ואם כן מדוע לא הועבר להגנה.

"אין חולק על כך שלא נמסרה להגנה מלוא התמונה שהייתה ידועה לפרקליטות לאחר שקיימה בדיקה בעניין כבר בחודש ספטמבר 2019 ולפני שחומר החקירה הועבר להגנה", כותבים סנגורי אלוביץ'. "גם אם נניח שהדבר נעשה בטעות ומבלי משים, קשה לקבל שתמונה מלאה כזו גם לא גולתה להגנה כאשר פנתה במפורש ביחס לתמליל ולקלטת".

בניגוד לטענת המדינה, סנגורי אלוביץ' מפרשים את הקלטת אחרת וטוענים כי "היוזמה לעריכת מפגש בין אור אלוביץ' לבין אביו, כדי שיתערב במרחב הייצוג של האב הייתה של המשטרה". לטענתם, "תגובתה של המאשימה היא מיתממת בלשון המעטה", שכן מהקלטת עולה בבירור כי "לאחר שאור אלוביץ' מעלה את הקושי לקדם אפשרות לשיח עם אביו בעודו מיוצג ע"י הח"מ, מציעה החוקרת לאור אלוביץ' להיפגש עם אביו כדי לדבר על 'הנושא הזה'".

איריס אלוביץ'. נאשמת שגרמה להטיית הסיקור בחדשות "וואלה" לטובת הטבות לחברת "בזק" (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

לטענת הסניגורים, "אירוע זה הוא הוכחה לכך שההגנה אינה יכולה להסתמך על התמלילים שנמסרו לה בחומר החקירה, על התיעוד שנעשה על ידי החוקרים לתיאור פעולות החקירה, ועל רשימת חומר החקירה שאינה משקפת את תוכן המסמכים".

לפיכך דורשים באי-כוחם של בני-הזוג אלוביץ' מבית-המשפט להורות לפרקליטות למסור להם איזה מידע היה בפני היועמ"ש בסיום הבדיקה שערך בנושא; להשיב האם יש בידיהם תמליל מתוקן, מתי נערך ומדוע לא נמסר להגנה; איזה מידע נוסף יש בידי המדינה בדבר פערים בין קלטות השמע לתמלילי החקירה; להעביר להם את כל התמלילים בפורמט word כך שיקל עליהם לתקן את הטעויות בתמלולים; ולערוך רשימה חדשה של חומרי החקירה שברשותם".

בתגובה לתגובה טוענת הפרקליטות כי הסעדים שדורשים הסנגורים אינם רלוונטיים להליך או שאמורים להתברר במסגרת בקשה נפרדת. "למאשימה תשובות מפורטות לכל אחד מן הסעדים להם עתרו הנאשמים", כותבת הפרקליטות, אולם אינה מפרטת בשלב זה.

מלבד הטענות שלדעת הפרקליטות צריכות להתברר בהליך נפרד, סניגוריו של אלוביץ' גם טוענים טענות "שחלקן נוגעות לבקשות אפשריות לחומרי חקירה, שהנאשמים נמנעים מלהגישן באופן מסודר ומובנה חרף הנחיית בית המשפט הנכבד ביחס לכך".

*  *  *

"משפט המו"לים" – סיקור משפטי "תיק 2000" ו"תיק 4000" הוא פרויקט משותף של "העין השביעית" ו"שקוף"

בית המשפט דחה את ניסיונות הנאשמים לעיכוב במשפט ההון-שלטון-עיתון

עורכי הדין ביקשו דחיה של שנה ויותר, אך השופטת קבעה כי הדיונים יחלו בינואר ויתקיימו שלוש פעמים בשבוע • במהלך הדיון הפרקליטות גילתה כי בעוד פרקליטי המו"לים נמצאים איתה בקשר שוטף, עורכי-דינו של נתניהו לא פנו אליה עד היום • "משפט המו"לים", פרויקט משותף של "העין השביעית" ו"שקוף"

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| אורן פרסיקו |

שלב הראיות במשפט הפלילי נגד בנימין נתניהו, ארנון "נוני" מוזס והזוג שאול ואיריס אלוביץ' ייפתח בחודש ינואר הקרוב ויתקיים שלוש פעמים בשבוע. זאת, לפי הודעתה הבוקר (ראשון) של השופטת רבקה פרידמן-פלדמן בסיומו של דיון מוקדם שנערך בבית-המשפט המחוזי בירושלים, תוך שהיא דוחה שלל טענות שהעלתה סוללת עורכי הדין של הנאשמים: ראש ממשלה מכהן, מו"ל ועורך אחראי של קבוצת תקשורת גדולה ומו"לים לשעבר של אתר חדשות גדול.

על אף אופיו הטכני, הדיון עורר מטבע הדברים התעניינות תקשורתית גדולה. עשרות עיתונאים הגיעו לבית-המשפט המחוזי בירושלים, אך כמו בדיון הראשון, מלבד צוות צלמי פול, העיתונאים לא הורשו לעלות לקומה השלישית, שם נמצא אולמה של השופטת פרידמן-פלדמן. תחת זאת נאלצו העיתונאים לצפות בשידור במעגל סגור של המשפט מאולמות שבקומה השנייה.

קראו כתבות נוספות בסיקור משפט המו"לים:

עיקרו של הדיון הוקדש לטענות שונות מצד הסנגורים באשר לפרק הזמן שעדיין דרוש להם כדי להיערך כראוי לתחילת שמיעת הראיות בתיק.

עו"ד ז'ק חן, המייצג את בני הזוג הנאשמים אלוביץ', אמר כי רק בסוף השנה הנוכחית יסיימו לעבור על כל חומר החקירה ולאחר מכן יזדקקו לכמה חודשים נוספים כדי להתכונן לחקירות העדים, כך שלא ניתן יהיה להתחיל בשלב ההוכחות עד אמצע השנה הבאה.

בהמשך הוסיף כי אם שמיעת הראיות במשפט תתחיל בתיק 4000, שבו מעורבים בני הזוג אלוביץ', לא יהיה מנוס מלדחות עוד יותר את שלב הראיות. התאריך בו נקב עו"ד חן נמצא הרחק בעתיד: סוף שנת 2021.

עו"ד נוית נגב, באת-כוחו של הנאשם מוזס, הבהירה כי גם הם זקוקים לזמן נוסף עוד לפני שבכלל יגישו בקשה על הסרת חיסיון מחלק מחומרי החקירה. אולם מי שהרחיק לכת עוד יותר היה עורך דינו של הנאשם נתניהו, עו"ד יוסי שגב, שהצטרף לאחרונה לצוות הגנה של ראש הממשלה. שגב הציע להמתין חצי שנה עוד לפני שבכלל קובעים את המועדים לתחילת שלב ההוכחות.

פרקליטת הנאשם אלוביץ' מודיעה על "אירוע חמור"

הנאשמים כולם קיבלו פטור מהתייצבות בדיון אך הנאשם אלוביץ' החליט בכל זאת להגיע ונכח באולם. זמן קצר לאחר פתיחת הדיון התברר מדוע. עו"ד מיכל רוזן-עוזר, המייצגת את בני הזוג אלוביץ' יחד עם עו"ד חן, פנתה לשופטת בנימה דרמטית. "מבחינתנו נפל דבר", אמרה. לדבריה, אלוביץ' התעקש להגיע היום לבית-המשפט לאור "אירוע חמור שמבחינתנו משליך על המשפט".

שאול אלוביץ', בדיון הפתיחה בבית המשפט (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

האירוע, הסבירה, נוגע למפגש שנערך לאלוביץ' עם בנו אור אלוביץ', במסגרת חקירתו במשטרה. כפי שפורסם בעבר על ידי העיתונאי עמית סגל בחדשות 12, כבר בפתח הפגישה בין השניים ניסה אלוביץ' הבן לשכנע את אביו להחליף את עו"ד חן בעו"ד אחר שיהיה נוח יותר לאפשרות של חתימת הסכם עד מדינה. לפי הפרסום, אלוביץ' השיב כי יהיה עליו לשקר כדי להפוך לעד מדינה.

בעקבות פרסום השיחה בין הבן לאב התעוררה ביקורת על פגיעה אפשרית בזכויות החשוד, והיועמ"ש נדרש לבדוק את האירוע. בסיום הבדיקה הודיע כי לא הייתה כל התערבות מצד החוקרים או ניסיון לשדל את הבן אלוביץ' לשכנע את אביו.

"קיבלנו את חומר החקירה ואנחנו לומדים את החומר", אמרה עו"ד רוזן-עוזר לשופטת, "ומצאנו מזכר שמתעד מפגש של החוקרת עם אור אלוביץ' ביום החקירה". לאחר מאמצים גדולים, לדבריה, נמצא בחומרי החקירה התמליל של השיחה בין החוקרת לאלוביץ' הבן, אולם שם, ממש לפני שהחוקרת שואלת את אלוביץ' האם ירצה "לדבר עם אביו על הנושא הזה", העמוד מלא בסימני שלוש נקודות.

חיפוש נוסף בחומרי החקירה הניב את הקלטת השיחה בין החוקרת לאלוביץ' הבן, וממנה עולה כי החוקרת בפירוש שוחחה עמו על אפשרות של החלפת הייצוג של אביו לכזה שיקל על חתימת הסכם עד מדינה.

איריס אלוביץ', נאשמת במשפט המו"לים. (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

עו"ד רוזן-עוזר הקריאה שיחה שלמה שהתקיימה בין חוקרת המשטרה לאלוביץ' הבן, ואשר לדבריה אין לה כל זכר בתמליל שקיבלו, ובה עודדה אותו לשוחח עם אביו על ייצוגו המשפטי. לדברי עו"ד רוזן-עוזר, מעבר לגילוי כי המשטרה פעלה כאן בניגוד לחוק ומעבר למה שמסתמן כהטעיית היועמ"ש בידי המשטרה, הפער בין קלטת השמע לתמליל שלה משליך על כל עשרות אלפי שעות ההקלטה שהתקבלו מהפרקליטות במסגרת חומר הראיות.

"אני לא יכולה להגיד שקיבלתי את חומר החקירה כמו שישנו אצל הרשויות", הדגישה, "אנחנו לא באירוע של לפתוח יומנים", כלומר, לקבוע מועדים לדיוני הוכחות. לדברי עורכת דינו של הנאשם אלוביץ', "מסתירים מאתנו את האמת בתיק הזה ואנחנו לא נוכל להשלים עם הדבר הזה. תחת מעטה של שלוש נקודות נעשה פה ניסיון לשבש את ההליכים ולהסתיר את להיטות היתר של המשטרה".

התובעת עו"ד ליאת בן-ארי אמרה כי זו הפעם הראשונה שהיא שומעת טענות לפער בין ההקלטה לתמלול וכי בכל מקרה לסנגורים יש את כל ההקלטות כך שהם תמיד יכולים לבדוק מה נאמר בכל מקום שבו התמליל לא ברור. "עיקר הדברים נמצאים בתמלילים", אמרה.

עו"ד בן ארי, התובעת. "זה נוח להגנה לבקש תמלול כדי לדחות את הדיון" (צילום: יונתן שינדל, פלאש 90)

השופטת פרידמן-פלדמן לא הקלה עליה. "עיקר זה לא הכל", אמרה השופטת. "עיקר של התביעה זה לא עיקר של ההגנה. והשאלה היא אם זה רק התמליל הזה. […] אם בתמליל אחד מישהו בחר לעשות שלוש נקודות ולא לתמלל עד הסוף אולי יש עוד תמלילים? האם הם צריכים עכשיו לשבת ולהקשיב לכל הקלטות ולבדוק הכל מהתחלה? מי יעשה את זה?"

"אני לא רואה עכשיו מצב שבו לוקחים את כל ההקלטות האלה ומההתחלה מתמללים את הכל", אמרה עו"ד בן-ארי, והוסיפה: "אולי זה נוח להגנה לבקש בקשה כזו כי זה משרת את האינטרס המאוד ברור שלה לדחות את הדיון". על משפט אחרון זה מחו באי-כוח בני הזוג אלוביץ', שטענו כי מה שעומד לנגד עיניהם הוא אך ורק השאיפה למשפט צדק שיחתור לגילוי האמת, ולא כל אינטרס אחר.

פרקליט הנאשם נתניהו מחפש "סימנים של אמת"

כאמור, גם לבא-כוחו החדש של הנאשם נתניהו, עו"ד יוסי שגב, היתה הצעה לדחות את ההליכים במשפט, אך עוד לפני שהספיק לטעון נדרש להבהיר את מעמדו. רק לאחרונה נכנס עו"ד שגב בנעליו של עו"ד מיכה פטמן, שייצג את נתניהו בדיון הראשון של המשפט אך פרש כשהתברר כי לראש הממשלה לא אושרה קבלת הלוואה של מיליונים לצורך מימון הגנתו המשפטית.

כשהשיב עו"ד שגב כי קיבל מנתניהו יפוי כוח לייצגו אך ורק לישיבה זו פרצו בצחוק קל העיתונאים שצפו בדיון בשידור במעגל סגור. גם השופטת פרידמן-פלדמן לא רוותה נחת מהאמירה של עו"ד שגב. "מה זה אומר יפוי כוח רק להיום?", שאלה. "מה אדוני עושה כאן?". בהמשך הוסיפה כי לא יתכן שבכל דיון יבוא עו"ד חדש מטעם נתניהו עם יפוי כוח ליום אחד. "זה לא יעבוד כך, צריך להיות כאן ייצוג", אמרה.

נתניהו בדיון הפותח (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

עו"ד שגב הבטיח כי עד לישיבת התזכורת הבאה במשפט הוא "מתכוון לפתור את בעיית הייצוג" באחת משתי אפשרויות: "או שיהיה מימון שמאפשר הגנה לנאשם על ידי עורכי-הדין שהוא רוצה, או שנמצא פתרון אחר לעניין הזה". עו"ד שגב לא פירט מהו הפתרון האחר.

בהמשך הסביר עו"ד שגב מדוע לדעתו בכל מקרה יש לדחות את שלב ההוכחות בתיק. במקום פערים בחומרי הראיות, עו"ד שגב דיבר על על מגפת הקורונה. "אני לא יכול לחקור עדים עם מסכה", אמר, אך השופטת דחתה טענה זו מיד: "תאמין לי שאפשר, עושים את זה כאן יום יום".

עו"ד שגב התעקש כי במשפט שבו פעמים רבות יש להכריע במצב של מילה נגד מילה, לא ניתן יהיה לראות "סימנים של אמת" אצל העד. השופטת פרידמן-פלדמן שאלה אם עו"ד שגב מציע לסגור את בתי המשפט לחודשים הקרובים, ואחרי שהשיב בשלילה הורתה לו להתקדם.

בשלב זה אמר בא-כוחו של ראש הממשלה כי "יש לנו מחשבה" להגיש בקשה לביטול כתב האישום בעילת "הגנה מן הצדק", כלומר בשל התנהלות פגומה של גורמי החקירה, כגון רדיפה או אכיפה בררנית, שפוגעת ביכולת של הנאשם נתניהו להגן על עצמו כראוי. אמירה זו לא זכתה לתגובה מצד השופטת, התובעת או באי-כוח הנאשמים האחרים.

עו"ד יוסי שגב פרקליטו של נתניהו. "לא יכול לחקור עדים עם מסכה" (צילום: ריקו שירזי, פלאש 90)

כשעו"ד בן-ארי קיבלה שוב את רשות הדיבור ציינה שבעוד באי-כוחם של הנאשמים בני הזוג אלוביץ' והנאשם מוזס נמצאים איתה בקשר רציף, שואלים שאלות לגבי חומר הראיות ומקבלים תשובות, באי כוחו של הנאשם מספר 1 בנימין נתניהו לא פנו אליה עד היום ולו בבקשה אחת ונראה כי הם כלל אינם מבקשים לקדם את התיק.

לאחר שסיימה לשמוע את טענות כל הצדדים הודיעה השופטת פרידמן-פלדמן: "אני קובעת כרגע תאריכים כדי להכניס לאיזושהי מסגרת. זה לא מה שביקשתם אבל זה מה שאני קובעת". בתוך שבוע תידרש הפרקליטות להשיב לטענות באת-כוח בני הזוג אלוביץ' לפערים בין הקלטת לתמליל. בקשות לגילוי חומרי חקירה והסרת חיסיון יוגשו בתוך חודשיים. תשובת הנאשמים לאישומים תוגש בתוך שלושה חודשים, ושלב הראיות, כאמור, יחל בינואר 2021, ויתקיים מדי שבוע בימים שני, שלישי ורביעי.

לאחר החלטת השופטת ביקש עו"ד ז'ק חן לאפשר לו להגיש בקשה לרווח את הדיונים, כך שלא יתקיימו ברצף. הדיון הבא במעמד הנאשמים, יתקיים בפני הרכב השופטים המלא ויעסוק בתשובות לאישומים שיגישו ובטענות המקדמיות שיעלו.

*  *  *

"משפט המו"לים", סיקור משפט "תיק 1000", "תיק 2000" ו"תיק 4000", הוא פרויקט משותף של "העין השביעית" ו"שקוף"

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו למערכת שקוף

תפקיד ללא הגדרה: ראיון עם ד"ר שילה הטיס רולף על תפקידו של חבר הכנסת

בראיון עם ד"ר שילה הטיס רולף בעקבות הוצאת ספרה החדש על תפקיד חברי הכנסת, דיברנו על היחסים בין הממשלה לכנסת, על בזבוז הזמן בחקיקה הפרטית ואפילו הצלחנו להאיר אור על כמה תכונות חשובות התורמות ליעילות חבר הכנסת

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

 "בשנת 1996, כשהשתתפתי בהקמת  את אתר האינטרנט של הכנסת, התכוונתי להכניס לאתר את הגדרת תפקיד חבר הכנסת. שמואל יעקבסון מזכיר הכנסת דאז אמר לי: 'שילה, אי אפשר להכניס את זה מאחר ואין הגדרה לתפקיד חבר הכנסת, לא בתקנון ולא בחוק'". כך מספרת לנו שילה (שהעדיפה להשתמש בשמה הפרטי לאורך הראיון) על הרגע בו הבינה שבעצם לא קיימת הגדרה רשמית לתפקיד חבר הכנסת וכל ח"כ יכול להחליט איך הוא רוצה לבצע את תפקידו ואיך לשרת את הציבור, כל עוד זה נעשה במסגרת החוק.

שילה הטיס רולף. "מספר תפקידי הח"כ הוא כמספר הח"כים" (צילום: תומס המרלינק)

שילה היא האדם המתאים ללמוד ממנו על עבודת הכנסת. לשילה שנים רבות של ניסיון במסדרונות הכנסת. גם במישור המחקרי וגם במישור המעשי. היא עבדה עם יגאל אלון בשנות ה-70 המאוחרות וכתבה לקסיקון פוליטי של מדינת ישראל (1998). בשנים 2010-1994 היא מילאה תפקידים שונים בכנסת: בין היתר, כחוקרת במרכז המחקר והמידע של הכנסת (ממ"מ) וכן סייעה למחלקה לקשרי חוץ. היא מתמחה בהשוואה בין-לאומית של פרלמנטים וכיום, כגמלאית, היא חזרה לכתוב טור אישי שבועי ב-Jerusalem Post. בשנת 2019 פרסמה ספר בהוצאת המכון הישראלי לדמוקרטיה: "תפקידו של חבר הכנסת: תפקיד ללא הגדרה".

לאחר שקראנו בעיון את הספר קבענו ראיון טלפוני ואנו מביאים בפניכם את עיקרי הדברים.

"בהעדר הגדרה כל ח"כ יכול למלא את תפקידו כראות עיניו, במסגרת החוק"

בשיחה עם שילה ניסינו לחלץ ממנה מהי הגדרת התפקיד של חבר כנסת. שוב ושוב היא התעקשה: אין הגדרה רשמית לתפקיד, למרות שיש משימות שאין עוררין שהן חלק מהתפקיד. חבר כנסת אינו חייב לבצע את כולן כדי להיחשב ח"כ מוצלח. "כל ח"כ יכול להחליט מה הוא רוצה לעשות. יכול להיות שלאחד חשוב יותר לעסוק בחקיקה ולאחר חשוב יותר לעסוק בפיקוח על הממשלה.

שילה מקליטה את יגאל אלון. 1979

לדוגמה, סתיו שפיר (מפלגת העבודה) התרכזה בתחום הפיקוח הפרלמנטרי, בעוד שנחמן שי (קדימה, המחנה הציוני) התעניין מאד בקשרים של הכנסת עם פרלמנטים אחרים וארגונים בינ"ל, והקדיש לכך מאמצים רבים. הדבר דומה לתפקידו של רופא. יש רופא שיניים, יש רופא אף אוזן גרון ויש מי שמנהל בית חולים – כל אחד מהם בוחר במה להתמחות וכולם רופאים. למעשה, מספר הדרכים לבצע תפקיד של חבר כנסת הוא כמספר הח"כים".

מגמה נוספת, אותה אנו רואים בשנים האחרונות, היא שחברי הכנסת מעדיפים לעסוק בתחומים שיזכו אותם בתמיכה גדולה של חברי מפלגתם. הדבר ניכר במיוחד במפלגות בהן יש בחירות מקדימות, ונראה שתחומי ההתמחות של חברי הכנסת הולכים ומצטמצמים לאלו שיזכו אותם במספר הרב ביותר של קולות בבחירות המקדימות במפלגה שלהם והם פחות יתעניינו בתחומים שמעניינים אחרים.

"אנחנו הפרלמנט היחיד בעולם שלח"כים אסור לעבוד בעבודה נוספת"

שאלנו את שילה מה דעתה על שכר הח"כים והיכן אנחנו עומדים בהשוואה בין-לאומית. שילה הצביעה על הייחודיות של הכנסת שלנו בכך שזהו הפרלמנט היחיד שמאז 1996 אינו מרשה לחברי הכנסת לעבוד בעבודות אחרות בשכר בנוסף למשרתם בכנסת.

הח"כים הישראלים הם היחידים שלא עובדים בעוד משרה (צילום עדינה ולמן, דוברות הכנסת)

יחד עם הקביעה שהמשרה בכנסת היא משרה מלאה והאיסור לעסוק בעבודות אחרות הוחלט גם להעלות את שכר חברי הכנסת כך שתהיה להם פרנסה ראוייה והם ירכזו את כל מאמציהם בעבודתם כחברי כנסת. המגרעת בשיטה זו היא שהכנסת איבדה הרבה אנשים מצוינים שהעדיפו לא לוותר על הקריירות האזרחיות שלהם.

בבריטניה, שבה יש בחירות אזוריות, קיימת בעיה מיוחדת בתחום זה. נמצא שרבים מבין 650 חברי הפרלמנט ממעטים להגיע לבנייניי הפרלמנט בלונדון ומעדיפים להישאר באזור הבחירה שלהם ולסייע לצרכי האזור והתושבים וכך להגדיל את סיכוייהם להיבחר מחדש. בנוסף, חברי פרלמנט רבים עובדים במשרות נוספות במגזר הפרטי. לפני כמה שנים נמצא שכ-20 חברי פרלמנט הרוויחו יותר מעבודות פרטיות מאשר ממשכורתם בפרלמנט".

80% מהצעות החוק הפרטיות הן בזבוז זמן עצום

"הממשלה ואפילו הנהלת הכנסת מאד לא אוהבות את כמות הצעות החוק הפרטיות", אומרת לנו שילה. "80% מהצעות החוק הפרטיות לא מגיעות אפילו לדיון מוקדם, אבל יש סביבן עבודה טכנית בכנסת ובוועדת השרים לענייני חקיקה הגורמת לבזבוז זמן עצום של הכנסת ושל הממשלה.

השאלה היא איך אפשר להפחית את כמות הצעות החוק הפרטיות בלי לפגוע ברצון של חברי הכנסת להציע הצעות חוק חשובות לדעתם. לשם כך דרושה עסקת חבילה בין הכנסת לבין הממשלה בנוגע להצעות חוק פרטיות". שילה מספרת, ש"לקראת סוף כהונתה של ממשלת אולמרט, נעשה ניסיון של מזכיר הכנסת דאז, איל ינון ושל עובד יחזקאל מזכיר הממשלה, להגיע להסכמה כזו. אבל אז התחלף השלטון והממשלה החדשה בראשותו של בנימין נתניהו לא התעניינה בנושא".

ממשלה שלא אוהבת פיקוח? אנחנו לא חריגים

"אפשר להאשים את שני הצדדים בחוסר הפיקוח האפקטיבי של הכנסת על הרשות המבצעת. מצד אחד יש לך ממשלה שעושה כל דבר אפשרי להימלט מפיקוח אמיתי, בעיקר בשנים האחרונות, בזמן שהכנסת לא יכולה לעשות דבר ללא שיתוף פעולה של הממשלה", אומרת שילה. "צריך סידור משתלם לכולם.

צריך לומר לממשלה: 'חקיקה ממשלתית חשובה לכם? אנחנו לא נערים קשיים, אבל בתמורה שתפו איתנו פעולה בפיקוח'". שילה גם מביאה דוגמה מוועדת הכלכלה, בראשותו של ח"כ איתן כבל, שניסתה לפקח על מתווה הגז במהלך הכנסת ה-20.

"קיימו שימועים מאד מרשימים, הזמינו את נתניהו והוא ישב שם הרבה זמן אבל לא ענה על השאלות. שלי יחימוביץ' המטירה עליו שאלות ואמרה לו: 'אדוני ראש הממשלה אתה אינך עונה על השאלות'. תשובתו הייתה: 'אני עונה על פי דרכי'. בסופו של דבר הדרך היחידה שבה הצליחו לשנות משהו במתווה הגז הייתה להגיע עם זה לבג"ץ. הבעיה הזאת אינה ייחודית לנו. גם בהשוואה בין-לאומית. בכל המדינות שיש להן שיטה פרלמנטרית הממשלה מנסה לחמוק מפיקוח. כדי שזה יעבוד בצורה אפקטיבית חייבת להיות אווירה מסוימת ותרבות של פיקוח"..

 "פעם שאלתי את היועץ המשפטי לכנסת מדוע תקנון הכנסת כל כך מסובך, ומבוסס לפעמים על אירועים שהתרחשו פעם אחת בהיסטוריה. הוא ענה לי שזה מכיוון שאצלנו הכול צריך להיות כתוב בתקנות ובחוקים". אחת הדוגמאות ששילה מציגה היא העובדה שהעבירו חקיקה כדי לקיים הסכם קואליציוני ,כאילו שזה לא מספיק שזה נכתב בהסכם פוליטי. במקומות אחרים בעולם זה לגמרי ברור שאם מסכימים על נושא כמו רוטציה, יש למלא את ההסכם. pacta sunt servanda – הסכמים יש למלא.

 יושב ראש הכנסת – לא "יס מן" אבל רצוי שישתף פעולה עם הממשלה

בד"כ בשיטה הפרלמנטרית, יו"ר הפרלמנט מייצג את הממשלה ועליו לדאוג שהממשלה תוכל להעביר את סדר היום שלה בכלל ואת החקיקה שלה בפרט, אחרת הממשלה לא יכולה לפעול. בשיטה נשיאותית, כמו זו בארה"ב, ייתכן מצב לעומתי, שבו אין לנשיא רוב באחד מבתי הקונגרס או בשניהם.

יו"ר הכנסת, יריב לוין. (צילום: עדינה ולמן, דוברות הכנסת)

היום, זה המצב בארה"ב כשלנשיא, דונלד טראמפ, אין רוב בבית הנבחרים. ננסי פלוסי יושבת הראש של של בית הנבחרים, היא מהמפלגה הדמוקרטית והליכי ממשל שונים נתקעים. בישראל צריכה להיות הרמוניה מסוימת בין יו"ר הכנסת וראש הממשלה. היו"ר לא צריך להיות "יס מן" אבל הוא לא יכול להיות לעומתי. מצב לעומתי קרה אצלנו בתקופה שאהוד ברק היה רה"מ. המועמד שלו ליו"ר הכנסת, שלום שמחון, לא נבחר, ונבחר אברום בורג, שיחסיו עם ברק היו גרועים, מצב שגרם לחריקות בשיתוף הפעולה בין הכנסת והממשלה.

סופר ח"כ – שילוב של יריב לוין, שלי יחימוביץ' ודב חנין

שאלה נוספת ששאלנו את שילה הייתה: "מתוך עשרות שנות ניסיונך בכנסת מה לדעתך המרכיבים שהופכים ח"כ ליעיל?" היא מביאה דוגמאות של ארבעה ח"כים, כשלכל אחד מהם לפחות תכונה בולטת אחת שאפשרה לו להיות חריג ויעיל במיוחד:

 יריב לוין (ליכוד) – שילה מספרת לנו שבתקופה שהיה יו"ר ועדת הכנסת, הוועדה בראשותו, בסיוע הלשכה המשפטית של הכנסת, עברה על כל סעיפי התקנון. התקנון היה מלא בסתירות פנימיות ובנוי טלאים טלאים, והוועדה בראשותו שיפרה את נוסח התקנון באופן משמעותי.

בנוסף, לוין דחף כל העת, גם כשכבר היה חבר בממשלה, לשיפור הפיקוח של הכנסת על הממשלה. כלומר, בנוסף לפעילותו לקדם את סדר היום הפוליטי שלו, לוין פעל לקידום איכות עבודתה של הכנסת, וללא ספק בתחום זה יש ברכה לכנסת ממינויו ליושב ראשה.

שלי יחימוביץ' (מפלגת העבודה) – יצרה שיתופי פעולה לטובת חקיקה פרטית שהאמינה בה. בעיקר הצליחה ליצור שיתופי פעולה עם חברי כנסת מכל סיעות הבית. לדוגמה, היא פעלה בנושאים רבים יחד עם גדעון סער (ליכוד). "ראיתי אותה פעם יושבת בכנסת ה-18 בבית הקפה באגף הדרומי של הכנסת עם יעקב ליצמן (סגן שר הבריאות, יהדות התורה), ד"ר אחמד טיבי (רע"מ-תע"ל), ד"ר אריה אלדד (האיחוד הלאומי) ויואל חסון (קדימה) ומנהלת אתם דיון על חקיקה בתחום רפואי כלשהו.

ח"כ לשעבר דב חנין. "הצליח לקדם מהלכים בזכות נועם הליכותיו"

מיקי איתן (ליכוד) הוא דוגמה נוספת לח"כ שבמהלך הכנסת ה-16 הצליח להביא לשיתוף פעולה של כל סיעות הבית בנסיונו, כיו"ר ועדת חוקה חוק ומשפט, לגבש חוקה בהסכמה רחבה. בסופו של דבר היוזמה נכשלה, אך הוא הצליח להביא גם חברי כנסת חרדים וגם את עזמי בשארה (בל"ד) להשתתף בדיונים.

 דב חנין (חד"ש) – "לא תמצא מישהו שידבר נגדו, למרות היותו קומוניסט. חנין הצליח ליצור שיתופי פעולה רבים באמצעות דרכו נעימת ההליכות, והצליח בדרך זו להעביר חקיקה חשובה בתחומים רבים, לרבות בתחום איכות הסביבה. הייתי רואה אותו מדבר עם אריה אלדד, למרות שהוא בא מבית קומוניסטי ואלדד היה בנו של אחד ממנהיגי הלח"י. היום כמעט ואי אפשר למצוא חיבורים כאלה".

תפקיד התקשורת

"אני מתרשמת שרוב הכתבים הפרלמנטרים אינם מכירים את מה שכתוב בספרי", אומרת לנו שילה, כשאנו שואלים אותה על תפקיד התקשורת בעת שהיא מסקרת את חברי הכנסת. היא טוענת שלעתים קרובות התקשורת דווקא מטעה ולא מציגה נאמנה את התמונה, ומביאה דוגמה מכתבה של ערוץ 2 ממארס 2017 שבה שלושה אזרחים הפנו בקשות ל־ 120 חברי הכנסת לקבל סיוע בטיפול בעוולות שנתקלו בהן אצל הרשויות.

"רק 40 מחברי הכנסת נענו ופעלו בדרך כזו או אחרת בעניינם של שלושת האזרחים. הרושם שהתקבל בתקשורת היה ששני שלישים מחברי הכנסת הם חסרי לב או שלא מילאו כראוי את תפקידם. הרושם הזה מטעה. חברי הכנסת אינם יכולים ואינם אמורים לשמש תחליף לרשויות האמונות על הטיפול בבעיותיהם של אזרחים, אלא לנסות ולתקן עיוותים במערכות השונות לטובת כלל האזרחים, אף שטיפול פרטני אינו אסור".

ח"כ משה גפני. טען שאסור למנוע מענה לפניות הציבור

שילה מספרת שבתקופת הכנסת ה-16,כאשר ועדת זמיר דנה בחידוש כלליי האתיקה לחברי הכנסת, עלתה השאלה של היענות לפניות הציבור – "האם על חבר הכנסת לסייע למי שפונה אליו בנושא פרטי או שתפקידו לפתור בעיות חוזרות ונשנות עבור כלל הציבור?

ח"כ משה גפני (יהדות התורה) הופיע בפני הוועדה וטען שאם יחליטו שאסור לחברי הכנסת לסייע לאזרחים באופן פרטני תיפגע עבודתו האישית שלו כח"כ. גם חה"כ שלי יחימוביץ' טענה שלפעמים צריך לסייע לאזרח באופן מיידי ולא לנסות להניע את כל גלגלי הממשל כדי לפתור בעיה רחבה". שילה מוסיפה שצריך לזכור שכל ח"כ מקבל אלפי פניות כל שנה. "אם הוא ישב ויענה על כל פניות הציבור, הוא לא יעשה שום דבר אחר".

 תקראו את התקנון ואת כללי האתיקה

כששאלנו את שילה מה היא מציעה לח"כים החדשים לעשות כדי להכיר את עיקרי תפקידם, וממה כדאי להם להיזהר, היא מציעה להם: "קודם כל תקראו את תקנון הכנסת ואת כללי האתיקה של חברי הכנסת", ומוסיפה: "אני מבטיחה לך שרה"מ, בנימין נתניהו, מאז שנבחר לראשונה לכנסת בשנת 1988, מעולם לא קרא את כללי האתיקה.

אילו היה קורא אותם הוא בוודאי היה נמנע מחלק גדול של המעשים שבגינם הוטלו עליו כתבי אישום. היא גם מציעה לחברי הכנסת החדשים לקרוא את ספרה. "אינכם צריכים לבצע את כל מרכיבי התפקיד המוזכרים שם, מתוך שלל התפקידים זכותכם לבחור את אלה המעניינים אתכם ולעצב את פעילותכם לטעמכם, אך שימו לב למה שלא נכלל בתפקיד ובעיקר למה שאסור לכם לעשות."

ספרה של ד"ר שילה הטיס רולף, 'תפקידו של חבר הכנסת: תפקיד ללא הגדרה', פורסם בהוצאת המכון הישראלי לדמוקרטיה, ביולי 2019. מומלץ בחום לכל ח"כ ובכלל לכל אדם שמעוניין להעמיק בעבודת הכנסת.

***

יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין