פוסטים

מוזס מי? כך סיקרו המהדורות המרכזיות את המו"לים הנאשמים במשפט נתניהו

מהדורות החדשות העניקו אתמול סיקור נרחב לפתיחת משפטם של רה"מ נתניהו והמו"לים מוזס ואלוביץ' • בחדשות 12, המהדורה הנצפית ביותר, התעלמו כמעט לחלוטין ממוזס ואלוביץ' • חדשות 13 הקדישו למו"לים זמן מיוחד • בתאגיד נזכרו בהם רק לקראת בסוף המשדר • "משפט המו"לים", פרויקט משותף של "העין השביעית" ו"שקוף"

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| אורן פרסיקו |

מהדורת החדשות המרכזית של חדשות 12, תוכנית החדשות הנצפית ביותר בישראל בפער ניכר, התעלמה אתמול כמעט לחלוטין מפתיחת משפטם של מו"ל "ידיעות אחרונות" ארנון (נוני) מוזס ומי שהיו בעלי השליטה ב"וואלה" בני הזוג שאול ואיריס אלוביץ'. בשתי המהדורות המתחרות הרשו לעצמם להקדיש תשומת לב רבה בהרבה למוזס ובני הזוג אלוביץ'.

במשפט, כזכור, נאשמים נתניהו, מוזס והאלוביצ'ים כי קיימו ביניהם או תכננו לקיים עסקאות שוחד, בהן נתניהו יספק את האינטרסים הכלכליים של המו"לים, בכוח סמכויותיו השלטוניות ועל חשבון הציבור; ואילו המו"לים יספקו סיקור לפי האינטרסים של נתניהו, לטובתו ולטובת משפחתו ונגד יריביו. בניגוד לפרשיות שחיתות שהכרנו בעבר, בפרשיות "תיק 2000" ו"תיק 4000" מתואר משולש הון-שלטון-עיתון במסגרתו עומדת למשפט ההתנהלות בשני כלי תקשורת גדולים: "וואלה" ו"ידיעות אחרונות".

משפט המו"לים: למה בחרנו להתמקד במוזס ואלוביץ'?

קשת התמקדו בנתניהו והצניעו את המו"לים

מטבע הדברים, כל שלוש מהדורות החדשות המרכזיות הקדישו אמש דקות ארוכות לסיקור משפטו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. עם זאת, בחדשות 12 התמקדו אך ורק בנאשם מספר 1 בתיק, תוך הצנעה גדולה של נאשמים 2-4. בדקה השלישית של המהדורה, כשהמגישה יונית לוי סיכמה את אירועי היום בבית-המשפט, היא הזכירה כי "לצד נתניהו נפתח גם משפטם של הנאשמים המרכזיים האחרים, נוני מוזס ובני הזוג אלוביץ'". זהו.

דמויותיהם של מוזס ואלוביץ' הופיעו לרגע בכתבה שהכין גיא פלג על יום הדיון, אך שמם לא הוזכר. על נסיבות אישומי השוחד שלהם לא שמעו צופי חדשות 12 דבר. ההתעלמות בוטה עוד יותר כשזוכרים שזהותו של מוזס כמי שעומד במרכזה של חקירת המשטרה ב"תיק 2000", נחשפה בחדשות 12 ע"י גיא פלג. את מהדורת חדשות 12 ערך אתמול גיא סודרי. העורך הראשי הוא מנכ"ל חדשות 12 אבי וייס. לפני נתוני הוועדה הישראלית למדרוג צפו בה 458 אלף איש.

"משפט נתניהו", חדשות 12. איפה מוזס ואלוביץ'?

בחדשות 13 הקדישו למו"לים נתח מהמהדורה

במהדורה המרכזית של חדשות 13, לעומת זאת, מוזס ובני הזוג אלוביץ' הוזכרו בכתבה המרכזית על המשפט אבל הוקדש להם גם זמן נפרד. בדקה ה-22 של המהדורה פנה המגיש אודי סגל אל הפרשן המשפטי ברוך קרא כדי לשמוע על הנאשמים "שחמקו מאור הזרקורים". "כמעט שכחנו היום ששני טייקונים ישבו לצדו של נתניהו", אישר קרא והרחיב במשך כדקה וחצי לגבי קווי ההגנה של אלוביץ' ומוזס, וכיצד הם צפויים להשפיע על המשך התנהלות המשפט.

את מהדורת חדשות 13 ערך אתמול ניר נוימן. העורך הראשי הוא מנכ"ל חדשות 13 ישראל טויטו. במהדורה צפו אמש 261 אלף איש.

שאול אלוביץ', בדיון בבית המשפט. (צילום: יונתן שינדל, פלאש 90)

בתאגיד הזכירו את המו"לים – אבל בסוף

במהדורה המרכזית של כאן 11 המתינו עד הדקה ה-51, אולם אז הקדישו תשומת לב משמעותית למהות התיקים בהם מואשמים מוזס ובני הזוג אלוביץ' וכן להמשך הניסיונות של נתניהו להתערב בשוק התקשורת. המגישה דוריה למפל הפנתה את השידור לליאל קייזר שהעניקה לצופים תזכורת קצרה, בת כשתי דקות, לעיקרי תיקי 2000 ו-4000.

בהמשך קיבל את רשות הדיבור שאול אמסטרדמסקי, הפרשן הכלכלי של התאגיד, שהתריע כי "שוק התקשורת ובעיקר הסיקור שלו עצמו, של נתניהו, מאוד מאוד מעסיק אותו". אמסטרדמסקי הזכיר כי נתניהו ובני משפחתו ממשיכים לתקוף את התקשורת באופן קבוע, והסביר כי יש לכך חשיבות כיוון שחלק מכלי התקשורת תלויים בו.

"כמו הרבה מאוד ענפים אחרים, גם התקשורת, גם המדיה, נמצאת במשבר כלכלי", אמר אמסטרדמסקי. "המשבר הזה חמור במיוחד בערוצים המסחריים. ושם, בעצם, בגלל שהם תחת רגולציה מאוד מאוד כבדה של הרשות השנייה, ובעצם של משרד התקשורת, הם בעצם זקוקים לחסדי המדינה. אם וכאשר, ואנחנו מקווים מאוד שזה לא יקרה, עמיתינו בערוצים האחרים יצטרכו להגיע למצב שהם ידרשו הקלות רגולטוריות, כספיות, מהמדינה, בסופו של דבר, גם אם שר התקשורת הוא אחר, הדבר הזה יתגלגל לפתחו של ראש הממשלה".

את מהדורת "חדשות הערב" של כאן 11 ערך אתמול עילי לוין. מנהל חטיבת החדשות בתאגיד השידור הישראלי הוא ברוך שי. במהדורת "חדשות הערב צפו אתמול 139 אלף איש.

*  *  *

"משפט המו"לים", סיקור משפט "תיק 1000", "תיק 2000" ו"תיק 4000", הוא פרויקט משותף של "העין השביעית" ו"שקוף"

משפט המו"לים נפתח: התקשורת עומדת לדין והעיתונאים נשארים בחוץ

נפתח משפטם של המו"לים ארנון מוזס ושאול אלוביץ' • באולם נכח עיתונאי אחד שאמר מילה אחת: כן • "משפט המו"לים", פרויקט משותף של "העין השביעית" ו"שקוף"

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| אורן פרסיקו |

מגפת הקורונה הביאה עימה שינויים רבים, גדולים וקטנים. אחד מהם בלט בדיון שהתקיים אתמול (ראשון) בבית-המשפט המחוזי בירושלים: הנאשמים המתוקשרים לא נאלצו להתבזות בכיסוי פניהם בפריטי לבוש או בהסתרת פניהם בכפות ידיהם, ויכלו להתחבא מאחורי החובה לחבוש מסיכות רפואיות. ארנון (נוני) מוזס, שבמשך שנים רבות קשה היה למצוא תמונה עדכנית שלו בארכיוני הצילומים, עלה חפוי ראש ועטוי מסיכה במדרגות אל אולם בית-המשפט. על שאלתי האם שקל להתפטר מתפקידו כעורך האחראי של "ידיעות אחרונות" מוזס בחר שלא להשיב.

היום, אחרי שנים של חקירה, עיכובים, דחיות, קמפיין תעמולה חסר תקדים נגד מערכת המשפט ומגפה עולמית אחת, נפתח משפטם של ראש הממשלה בנימין נתניהו ושל המו"לים נוני מוזס ושאול ואיריס אלוביץ'. השלושה נאשמים כי קיימו או זממו לקיים ביניהם עסקאות שוחד: נתניהו סיפק או הבטיח לספק שימוש בכוחו השלטוני לטובת בזק שבשליטת אלוביץ' ו"ידיעות אחרונות" שבבעלות מוזס. אלוביץ' ומוזס, מנגד, הבטיחו להטות את הסיקור בכלי התקשורת שלהם כך שישרת את נתניהו, יציגו אותו ואת משפחתו באור חיובי, יצנזרו סיקור ביקורתי ולעומת זאת יסקרו באופן שלילי את יריביו הפוליטיים.

הדיון, שארך כשעה, הוקדש בעיקר לנסיונות של באי כוח הנאשמים לדחות ככל הניתן את המשך המשפט, אולם עסק גם בהופעתם בתקשורת של עדי תביעה, בעקבות שידור פרק בתוכנית "המקור" ביום חמישי, מעין משפט דמה ב"תיק 4000". מדובר בתיק שבו נתניהו נאשם כי סידר לבזק של אלוביץ' הטבות רגולטוריות בשווי מאות מיליוני שקלים כדי שירתום למענו את "וואלה", אחד מאתרי החדשות הנפוצים בישראל.

שאול אלוביץ', בדיון בבית המשפט (צילום: יונתן שינדל, פלאש 90)

עו"ד ז'ק חן, המייצג את אלוביץ', התרעם על כך מול השופטים וכינה את המשדר "קרקס": "ביום חמישי התראיינו ארבעה-חמישה עדי תביעה מרכזיים בתיק בתוכנית טלוויזיה. זאת עוד לא היה. […] אנו מבקשים שהמשפט יתנהל דרך בית-המשפט הזה. איננו יכולים, ובוודאי בית-המשפט לא ירשה שיעשו איתו תחרות מחוץ לכותלי בית-המשפט. […] אנו מבקשים מבית-המשפט שיורה לתביעה להורות לעדיה אחד-אחד שאסור להם להתראיין, ואת דברו יאמר בדוכן העדים כאשר ייחקר בחקירה ראשית ונגדית על-ידי נציגי התביעה ועל-ידינו".

משפט המו"לים: למה בחרנו להתמקד במוזס ואלוביץ'?

עו"ד חן סיפר כי עם שידור הקדימון לתוכנית "המקור" פנה לפרקליטות בבקשה לעצור את השידור, אולם היועץ המשפטי לממשלה השיב במשפט אחד: "אין בכוונתי להתערב". כעת, הוסיף, "בלית ברירה אנו עותרים לבית-המשפט מכוח תפקידו להבטיח את התנאים שיתקיים כאן משפט צדק והליך הוגן לנאשמים, ושהאמת תצא לאור. אני בטוח שבעניין זה התביעה שותפה לעמדתנו שכך צריך לעשות לעדים ולא טוב שעדים יתראיינו".

עו"ד ליאת בן-ארי, המנהלת את התביעה מטעם הפרקליטות, הבטיחה שהתביעה תזכיר כבר היום או מחר לכל העדים מטעמה שאסור להם להתראיין. "אני לא חושבת שצריך החלטה של בית-משפט על זה", אמרה. למרות זאת, סמוך לאחר תום הדיון יצאה החלטה מטעם השופטים שלפיה הם "רשמו לפניהם" את הודעת בן-ארי על כך ש"בימים הקרובים" יובהר לכל עדי התביעה כי "נאסר עליהם להתראיין בתקשורת".

ושמו ייקרא נוני

גם נתניהו תקף את "המקור" בדברים שאמר לפני שנכנס לאולם. שלא כמו עורכי-הדין, הוא נקב בשם המפורש. התקשורת נכחה באולם ברוחה – בכתב האישום כמו גם בטענות הסניגורים, אולם נעדרה ממנו בגופה. למעשה, העיתונאי היחיד שנכח באולם היה מוזס, שמכהן כעורך האחראי של "ידיעות אחרונות" (השופטת רבקה פרידמן-פלדמן, בבדיקת הנוכחות שערכה בתחילת הדיון, הכריעה בשאלת שמו של מוזס כשבחרה להשתמש בכינוי "נוני" ולא בשמו המלא). עיתונאי אחד, שאמר מילה אחת במהלך כל הדיון – "כן" – כשנשאל האם הוא מבין את האישומים נגדו.

ארנון (נוני) מוזס בדיון הפתיחה. העיתונאי היחיד בדיון (צילום: יונתן שינדל פלאש 90)

מלבדו היה האולם נטול עיתונאים. נציגי התקשורת נאלצו להתקבץ בשלושה חדרים נפרדים בקומה מתחת לאולם שבו התקיים המשפט ולצפות בדיון בטלוויזיה במעגל סגור שכוונה אל השופטים.

מבחינה עיתונאית מדובר היה בפארסה. אף אחד מהנוכחים באולם לא ישב על ספסל הנאשמים שלצד השופטים; לכן כיכבו בשידור עורפו של מוזס ועורפו של נתניהו. מאלוביץ' לא נראה אפילו עורף, אם כי לפני תחילת הדיון ניתן היה להבחין ברעמת שיער. לא ניתן היה לראות את פרצופיהם של הנאשמים ולבחון את תגובותיהם, לא ניתן היה לשמוע אמירות אגב מהספסלים, ובקיצור – לא ניתן היה לסקר את הדיון באופן מקצועי וראוי. מבחינה זו, לפחות, תאם המעמד את הטענות שמופיעות בכתב האישום לגבי איכויותיה של העיתונות הישראלית.

תיק שרירי מאוד

בדיונים הבאים ייתכן שהאולם לא יהיה רק נטול עיתונאים, אלא גם נטול נאשמים. השופטת פרידמן-פלדמן היא שהעלתה לקראת סוף הדיון את האפשרות לפטור את נתניהו, מוזס ובני הזוג אלוביץ' מהגעה לדיונים, שיהיו טכניים בעיקרם עד פתיחת שלב ההוכחות. מיותר לציין שהסניגורים הסכימו כולם. "ראש הממשלה אמר שיעשה מה שהדין מחייב אותו, ולכן הוא כאן", אמר בשם נתניהו עו"ד מיכה פטמן, "בישיבות האלה אם הם [הנאשמים] לא יגיעו, נצמצם את הקרקס התקשורתי". עו"ד בן-ארי הסכימה.

עו"ד ליאת בן ארי, התובעת במשפט המו"לים (צילום: יונתן שינדל, פלאש 90)

מלבד הנאשמים נכחו באולם עו"ד ליאת בן-ארי מטעם התביעה, ומולה ארבעה סניגורים: פטמן, חן, מיכל רוזן-עוזר ונוית נגב. מגפת הקורונה צימצמה את סוללות עורכי-הדין לארבעה נציגים אלו, אחד לכל נאשם.

במהלך המשפט ביקש עו"ד פטמן, המייצג את נתניהו, לאפשר לעו"ד עמית חדד להיכנס לאולם במקומו ולשאת דברים, משום שהוא "מכיר את התיק יותר זמן". עו"ד נגב, המייצגת את מוזס, הציעה לצאת כדי לאפשר לחדד להיכנס. "את הסנגורית היחידה של מוזס באולם", הגיבה השופטת פרידמן-פלדמן, "אי-אפשר להשאיר אותו לבד".

כאמור, עיקר הדיון הוקדש לנסיונות הסניגורים למתוח עד כמה שאפשר את משך המשפט, בטענה כי הם זקוקים לזמן רב כדי ללמוד את חומרי החקירה, שמסתכמים ב"230 קלסרים" בתיק 4000 ו"כ-300 קלסרים" בשני התיקים האחרים.

כדי לתמוך בטענותיהם אלה הכבירו הסניגורים טענות שנראה היה כאילו יצאו מכיוונה של התביעה. כך, כדי לשכנע את בית-המשפט כי על עורכי-הדין לעבור על כל מסמך ומסמך מחומרי החקירה, אמרו הסניגורים כי מדובר ב"תיק שרירי מאוד" ש"אין בו שומנים", ושכל פריט מידע בו חשוב. בנוסף הצהירו הסניגורים כי הפרשיות השונות קשורות זו לזו: "לפרשות יש רצף מסוים", נטען, והן בנויות כ"מקשה אחת".

בן-ארי, מצדה, אחרי שהעירה שבפרקליטות לא מדברים על "קלסרים" אלא על "קרגלים", הציבה את טענות הסניגוריה בפני סולם פרופורציות שונה: "תיק 4000" כולל לדבריה 68 קרגלים, "תיק 1000" ו"תיק 2000" כוללים יחד כ-40. לעומתם, תיק הולילנד, שגם בו ייצגה בן-ארי, כלל 1,200 קרגלים.

מחכים לסנגורים

התובעת סברה כי כדי ללמוד את חומרי החקירה "צריך שלושה-ארבעה חודשים", והזכירה כי ההחלטה על הגשת כתב האישום (בכפוף לשימוע) ניתנה כבר בפברואר 2019 – הנאשמים הם אלה שהחליטו לא לקחת את חומרי החקירה ולחכות עד אפריל-מאי 2019. במועד זה נטלו את החומרים שהם "ליבת החקירה".

גם לאחר הגשת כתב האישום בחרו הנאשמים לא לקחת את חומרי החקירה, אלא לחכות לסיום הליך הסריקה שנעשה בידי הפרקליטות, מעשה שעיכב את המסירה בעוד כמה חודשים. כך או כך, אמרה בן-ארי, הנאשמים והפרקליטים מכירים את טענות התביעה כבר שנה וחודשיים.

כשבן-ארי קבעה שמספיקים "שלושה-ארבעה חודשים" ללימוד התיק מאפס נשמעו המהומי תרעומת מצדו של עו"ד פטמן. עו"ד ז'ק חן אמר שנחוצים פרקי זמן "משולשים ומרובעים" מאלו שבהם נקבה בן-ארי, כלומר כשנה. בשלב מסוים נקבה השופטת במועד של "חצי שנה", כששאלה אם גם לטענות המקדמיות יש צורך בחצי שנה. ייתכן שבכך רמזה לשיהוי שתיתן בפועל לסניגוריה.

הדיון הבא, שבו יודיעו הסנגורים על התקדמותם בלימוד התיק, יתקיים ב-19.7.

הדיון נערך בפני השופטים רבקה פרידמן-פלדמן, משה בר-עם ועודד שחם. את המדינה ייצגה פרקליטות מחוז תל-אביב. את מוזס ייצגו עורכי-הדין נוית נגב, איריס ניב-סבאג, יאנה פוגל-סלוצניק ואריאל אילוז. את שאול אלוביץ' ייצגו עורכי-הדין ז'ק חן, שי אילון ותאיר בן-שושן. את רעייתו ייצגו עורכי-הדין מיכל רוזן-עוזר ונעה פירר. את נתניהו ייצגו עורכי-הדין מיכה פטמן ועמית חדד.

*  *  *

"משפט המו"לים", סיקור משפט "תיק 1000", "תיק 2000" ו"תיק 4000", הוא פרויקט משותף של "העין השביעית" ו"שקוף"

הסלחנות הציבורית לשחיתות העיתונאית היא שאיפשרה לה לשגשג

המשפט שהחל היום בתיקי "2000" ו"4000" הוא הזדמנות נדירה, אולי חד-פעמית, לחשוף את הבגידה של המו"לים בישראל ולהציב תו תקן חדש • פרויקט משותף של "העין השביעית" ו"שקוף"

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| אורן פרסיקו |

היום (ראשון) נפתח רשמית משפט השוחד של בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל. העבירות הפליליות של נתניהו יעמדו באופן טבעי במוקד הדיון המשפטי, אך כדאי לכל אזרח להביט גם אל הקרקע שזימנה לראש הממשלה את ההזדמנות לבצע את העבירות שבהן הוא מואשם, השיטה המושחתת שבה פעלה ופועלת התקשורת הישראלית.

מלבד נתניהו יעמדו לדין שלושה נאשמים נוספים: ארנון (נוני) מוזס, בעל השליטה בפועל והעורך האחראי של קבוצת "ידיעות אחרונות"; ובני הזוג שאול ואיריס אלוביץ', ששלטו בחברת בזק ובאמצעותה באתר "וואלה". כל אחד מהנאשמים הוא סיפור בפני עצמו. כל אחד, כך על פי האישומים ואין ספור עדויות, פלש ברגל גסה למערכות החדשות בכלי התקשורת שבבעלותו כדי שאלו ישרתו את האינטרסים האישיים שלו על חשבון האינטרס הציבורי.

עוד על משפט המו"לים:

מוזס, רב-אמן בניצול אימפריית התקשורת שתחת שליטתו ליצירת קשרים מסועפים עם פוליטיקאים ואילי-הון, נקלע למרבה צערו לצירוף מקרים נדיר שבו שיחת שוחד מוקלטת ומתגלה באקראי אצל פקיד שהסתבך בפרשייה פלילית לא קשורה. בני הזוג אלוביץ', שהתקנאו ביכולת של מוזס לעשות בעיתונאים שלו כרצונו, היו מטרה לחקירת רשות ניירות ערך על עסקת בעלי עניין שלא קשורה כלל לאתר "וואלה" – וראו כיצד היא מתגלגלת לחקירה משטרתית. חקירה שבה התברר כי מנהלים ומקורבים הקליטו אותם ושמרו לשעת צרה שיחות והודעות ובהן בקשות אסורות והוראות חשודות בפלילים.

מבחינה פלילית, המו"לים שעומדים היום למשפט מואשמים בשוחד. מבחינה ציבורית יש להאשימם בבגידה באמון הציבור, שבשמו פעלו כלי התקשורת שלהם. כך או כך, מוזס ואלוביץ' הם רק דוגמאות לשיטה המושחתת. מבחינה ציבורית, באותה המידה, את מקומם היו יכולים למלא נוחי דנקנר של "מעריב" או אליעזר פישמן של "גלובס".

משום כך, לאורך המסע הארוך שיחל ביום ראשון, ראוי להפנות את המבט לחשיפה של התנאים שאיפשרו לתיקי 2000 ו-4000 להפוך למציאות מכוערת. בעוד שכל התקשורת תתמקד ובצדק בראש הממשלה הישראלי הראשון אי פעם שמנהל משפט שוחד בעודו מכהן בתפקידו, העין צריכה לבחון במקביל גם את מוזס, המו"ל הישראלי הראשון שמנהל משפט שוחד בעודו מכהן בתפקיד העורך האחראי.

סיאוב של שנים: כך ניצל מוזס את כוחו

חשוב לבחון בעיקר את התשתית המושחתת שהציב מוזס ופיתח לאורך השנים, פיתיון שהניב בסופו של דבר דג שמן במיוחד: יחסי תן-וקח עם בעלי ההון והשררה; קידום דיווחים או הצנעתם בהתאם לצורך; תקיפת יריבים וחנופה למקורבים.

אם מוזס לא היה מנצל לאורך שנים מונופול תקשורתי – אולי חסר תקדים במדינה דמוקרטית – כדי להשיג עמדה חריגה במערך הכוחות הישראלי, נתניהו לא היה נזקק למיליארדר הימורים שיקים עבורו מפלצת דורסנית כמו "ישראל היום"; מוזס לא היה נדחק לפינה ומן הסתם לא היה מנהל משא ומתן עברייני בחוסר זהירות מופגן.

בלי הדוגמה שהציב מוזס ל"ניהול עיתונאים", לא היו רואים זאת בני הזוג אלוביץ' וחושבים לעצמם: "גם אנחנו רוצים". בלי הנורמה הנוראית שהתבססה בישראל לפיה מו"לים מוכנים למכור את האינטגריטי של עיתונאיהם, אפשר שנתניהו כלל לא היה עומד לדין.

נוני מוזס. ניצל את המונופול של ידיעות (צילומים מקוריים: פלאש 90)

מוזס אחראי לא פחות מנתניהו ממנו להשחתתה של התקשורת. גם אם ייאלץ לפרוש מתפקידו, גם אם יאבד את שליטתו בפועל באימפריית "ידיעות אחרונות", לא ישתנה דבר כל עוד יוחלף במו"ל מושחת אחר והשיטה תישאר על כנה. המקרה של "וואלה" מוכיח כי מערכת חדשות בריאה יכולה לתקן את עצמה במהירות אחרי שהשחיתות פלשה אליה מבחוץ ונאלצה לסגת. אך מה יקרה אם האתר יימכר לטייקון חדש שיחליט לעשות בו כרצונו?

הסלחנות הציבורית לשחיתות העיתונאית היא שאיפשרה לה לשגשג. הציבור הישראלי עדיין רוכש וקורא את "ידיעות אחרונות", עדיין גולש ב-ynet. הברנז'ה העיתונאית לא הקיאה מתוכה את העורכים הבכירים שמילאו את הוראות המו"ל. המשפט שיחל היום הוא הזדמנות נדירה, אולי חד-פעמית, לחשוף את הבגידה של המו"לים בישראל ולהציב תו תקן חדש.

אם בחודשים ובשנים הקרובות תיפתח מעל דוכן העדים המורסה של מוזס ואלוביץ' והמוגלה תנוקז החוצה בהליך פומבי, אפשר יהיה להתחיל בתיקון שאחריו תהפוך השחיתות התקשורתית לפסולה לא רק מהבחינה הפלילית, אלא קודם כל מהבחינה הציבורית.

*  *  *

"משפט המו"לים" – סיקור משפטי של "תיק 2000" ו"תיק 4000" הוא פרויקט משותף של "שקוף" ו"העין השביעית"

לא רק נתניהו: המשפט נגד מוזס ואלוביץ' נפתח

בזמן שכולם יסקרו את משפט נתניהו, אנחנו נמקד את הזרקור במי שבגדו לכאורה באתיקה העיתונאית: נוני מוזס ושאול אלוביץ' • זה לא עניין של ימין ושמאל – מו"לים מושחתים רעים לכולנו • פרויקט משותף של "העין השביעית" ו"שקוף"

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| שוקי טאוסיג |

היום (ראשון) נפתח משפט בנימין נתניהו. במקביל, ייפתח גם משפטם של ארנון מוזס ושאול אלוביץ'. כמו נתניהו, גם מוזס ואלוביץ', המו"לים של "ידיעות אחרונות" ו"וואלה" בשנים של "תיק 2000" ו"תיק 4000", ייכנסו בשערי בית-המשפט המחוזי. 

כמו נתניהו, גם הם יקומו לכבוד השופטים ויישאלו האם הבינו את כתב האישום החמור: אשמת מתן שוחד מצד אלוביץ', שמואשם שהיטה את סיקור "וואלה" לטובת ראש הממשלה כדי לקבל הטבות לחברת "בזק" שבשליטתו. אשמת הצעת שוחד מצד מוזס, להטות את הסיקור בקבוצת "ידיעות אחרונות" לטובת נתניהו תמורת קידום חוק שיפגע במתחרה שלו, "ישראל היום".

במהלך האישומים יתברר האם השניים סחרו באמון הציבור בעיתונות – תמורת הגדלת רווחיהם. משפט המו"לים הוא משפטה של התקשורת הישראלית, של ניצול לרעה של הכוח העיתונאי, של היבריס וסיאוב מו"לים. 

האם תוכל התקשורת לעשות דין צדק עם סיקור השחיתות שפשתה בה עצמה? אנחנו יכולים לשער שלא. אל מול השאלה הזו ננסה לתת את התשובה שלנו, "שקוף" ואתר ביקורת התקשורת "העין השביעית", ולסקר באדיקות את משפט המו"לים. נעשה זאת מנותקים מהקשרים, החברויות, האילוצים והאינטרסים שקושרים יחדיו את כלי התקשורת המרכזיים.

חשוב לאוהבי ולשונאי נתניהו

שמו של נתניהו נחקק בהיסטוריה, לטוב ולרע. דמותו מוכרת בכל בית. אולם מי מכיר את נוני מוזס, אדם שהשפיע ועיצב את הפוליטיקה הישראלית כשנתניהו עוד עשה את צעדיו הראשונים בזירה הציבורית? משפט "תיק 2000" הוא הזדמנות חסרת תקדים להוציא אל האור את איש הצללים בה"א הידיעה של הציבוריות הישראלית. 

נוני מוזס ושאול אלוביץ' (צילומים מקוריים: פלאש 90)

במשך שנים ארוכות היה מוזס אדם שעיתונאים פחדו להזכיר את שמו. פחד, אמיתי או מדומיין, ממוטת השפעתו ועוצמת נקמנותו, הפכו את "ידיעות אחרונות" לא רק למונופול תקשורת אדיר אלא גם לממלכה המתנהלת במחשכים. 

בעידן נתניהו כל עמדה ודעה נבחנות לפי מד אחד, "ימין" או "שמאל". הכל יסולח אם העבריין מגיע מהמחנה הנכון. מאחורי מסך העשן הזה יסתתרו המו"לים מוזס ואלוביץ'

עידן נתניהו הוא גם עידן הקיטוב, עידן שבו אין אזור מפורז וכל עמדה ודעה נבחנות לפי מד אחד, "ימין" או "שמאל", הלנו או לצרינו. זהו עידן מסך העשן, ההסוואה שמאחוריה ניתן להסתיר כל דבר עוולה: הכל יסולח אם העבריין מגיע מהמחנה הנכון. היום יחל משפט נתניהו, ומאחורי מסך העשן שפיזר ראש הממשלה יסתתרו גם רעיו לספסל הנאשמים: המו"לים מוזס ואלוביץ'.

עיתונאים רבים שיסקרו את המשפט יתחלקו, חלקם מרצון וחלקם בעל כורחם, למי שישאו פנים לנתניהו ולמי שינסו לחבוט בו. אל תוך הבור הזה מחליקה התקשורת הישראלית כבר שנים, בור של ריב ומדון, של "שנאת נתניהו" וסגידה לו. סיקור משפטם של מוזס ואלוביץ' לא צריך להידרדר לבור הזה. מימין ומשמאל, עלינו לשאוף לתקשורת נקייה משחיתות. 

סיקור נקי מעמדה כלפי נתניהו (צילום: דוברות הכנסת)

את משפטי "תיק 2000" ו"תיק 4000" צריך לסקר מהאזור המפורז. אזור נטול נתניהו – גם אם ראש הממשלה יימצא תמיד מהצד השני של התיקים, מהעבר האחר של עסקת השוחד. 

נתניהו הפך את העיסוק בו לרעיל; במוזס ובאלוביץ' צריכים לעסוק בראש נקי ובעיניים פקוחות, ללא מורא הטוקבקיסטים וללא משוא פני הטוויטר. בחודשים ובשנים הקרובות נפקח עין על משפט המו"לים. משום שמו"לים מושחתים רעים לשמאל, מו"לים מושחתים רעים לימין, מו"לים מושחתים רעים לכולנו.

*  *  *

"משפט המו"לים" – סיקור משפטי של "תיק 2000" ו"תיק 4000" הוא פרויקט משותף של "שקוף" ו"העין השביעית"

חקיקה חפוזה ומלאה בחורים – כך משנים את מבנה המשטר שלנו

בדיון שנמשך עד לשעה 2:30 לפנות בוקר ביום שישי, דנו בכנסת בשינויי החקיקה שיבטיחו את ההסכם בין כחול לבן לליכוד. בינג' צפייה באתר הכנסת מגלה שהדמוקרטיה הישראלית משתנה בתהליך רשלני, ללא דיון, ללא תשובות. החשש: הכחדת האיזונים והבלמים לטובת כוחם הבלעדי של שני ראשי הממשלה

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

איך משנים מבנה משטרי של מדינה דמוקרטית בכמה שבועות? לאחר צפייה אדוקה בדיוני הכנסת בהם העבירו את החקיקה החפוזה והדרמטית בשבוע שעבר, בבינג' שנמשך לתוך השעות הקטנות של הלילה, התמונה מתבהרת; היועץ המשפטי לא מרוצה אבל אין לו ברירה, ליו"ר הוועדה אין תשובות וייתכן שאינו מבין בעצמו את החוק, לציבור אין דרך לדעת מראש על מועדי הדיונים וחברי האופוזיציה זכו להתעלמות עד שהתייאשו. 

או במילים אחרות: כללי המשחק שעיצבו את הדמוקרטיה בישראל משתנים בהליך חפוז, המנוהל באופן רשלני, ללא דיון ומובא לקריאה שניה ושלישית ללא מענה לשאלות מהותיות. הסיבה לחיפזון היא שכחול לבן רוצים לאשר את החוק לפני סוף השבוע, שבו צפוי פילבסטר ארוך וחסר תקדים מבחינת המתנגדים. 

המטרה היא לעגן את ההסכם על הרכבת הקואליציה בחקיקה טרם התקופה בה הכנסת יכולה לאסוף 61 חתימות כדי להמליץ על ח"כ לראשות הממשלה. בנוסף, הדיון בבג"ץ היום (שני) עשוי לאותת להם כי שינויי של חלק מהסעיפים לטובת חוקי היסוד עשוי להיות לא חוקתי.

פרק 2: דיון למראית עין – כך זה נראה, צעד אחר צעד

  • הכל קרה בשבוע אחד

לאחר שהונח החוק על שולחן הכנסת ב-23 באפריל, הוא אושר בקריאה הטרומית עוד באותו היום. זה קרה מבלי לאפשר לח"כים ולציבור לדון בסעיפי החוק ובהשלכותיו. לאור העובדה שוועדת החוקה טרם הוקמה, הקימו בכנסת ועדה מיוחדת לדיון בהצעת החוק לפני קריאה ראשונה.

ח"כ גינזבורג במעמד אישור הצעת חוק בקריאה טרומית. "הוא לא מבין את החוק" (צילום: מתוך אתר הכנסת)

ביום ראשון בשבוע שעבר החוק כבר הגיע לדיוני הוועדה בשעה 9:00 בבוקר. הדיון ערך 17 שעות, המשיך למחרת ועבר מיד להצבעה במליאה לקריאה ראשונה. ההצבעה אושרה במליאה ביום חמישי בסוף אותו השבוע. 

  • היועץ המשפטי: החקיקה בעייתית, אבל אפשרית

הדיון התנהל כך: היועץ המשפטי של הוועדה, גור בליי, מקריא חלק מהחוק ויו"ר הוועדה איתן גינזבורג מאפשר לח"כים להביע את דעתם ולשאול שאלות. השאלות לא זוכות למענה וסבב ההערות מסתיים לאחר שעתיים-שלוש. לאחר מכן היועץ המשפטי חוזר עם מענה לחלק מהשאלות – לפחות אלו שנוגעות למישור המשפטי. לדבריו, רובן מבהירות כי אכן יש בעיה, אך לא נחצה קו אדום. 

  • "יו"ר הוועדה לא מבין את החוק"

הדיון ממשיך באותה הדרך. יוזם החוק ויו"ר הוועדה איתן גינזבורג ממלא פיו מים, השאלות מופנות לייעוץ המשפטי וכך הלאה. במהלך הדיון הפניתי שאלה לאחד הח"כים המשתתפים ושאלתי: מדוע אתה לא מפנה את השאלות ליוזם החוק, גינזבורג? "הוא לא מבין אותו", השיב לי. 

ואכן, גינזבורג לא היה מסוגל להבהיר ולענות לשאלות – אפילו לא לשאלה: מה סדר היום של הוועדה?

מדי פעם ח"כ אבי ניסנקורן (כחול לבן) נותן תשובות כלליות: "ממשלת חירום", "כורח הנסיבות", "פריטטי". אלו אמירות שבהמשך החל לחזור עליהן גם ח"כ גינזבורג. 

  • אין תשובות, ממשיכים לדהור

לאחר הדיון במליאה חזר החוק לוועדה להכנה לקריאה שניה ושלישית. היו"ר גינזבורג שנראה נחוש לסיים עוד באותו היום דיון שהחל בשעה 16:15 סירב לומר לח"כים מה צפי הסיום. הפעם ניכר כי היה יותר סבלני, אך השאיר שאלות רבות ללא מענה. 

תהליך הדיון היה דומה לקודמו: גם הפעם יו"ר הוועדה פתח את הדיון להתייחסויות לאחר קריאת החוק, אך לא ענה לשאלותיהם המהותיות של הח"כים. היועץ המשפטי בליי המשיך להבהיר, שוב, כמו בפעם הקודמת, שנשארו שאלות רבות ללא מענה. 

  • לציבור אין דרך לעקוב

הדיון לא פורסם לציבור מראש – הוא לא הופיע באתר הכנסת עד שהחל. בדרך כלל דיוני מליאה וועדות כנסת מפורסמים באתר כדי שהציבור יוכל לעקוב ואם ירצה אפילו ישתתף לבקשתו. דרך התנהלות זו מעקרת את יכולתו של הציבור לעקוב אחרי שינוי המשטר של שמתרחש בימים אלו. מהתנהלות הוועדה ניתן לדמיין שמדובר פה בהליך פנימי ושולי.

מפלצת דו ראשית: איך מנהלים משרד עם שני שרים?

הליך החקיקה של הוועדה לא גמור. יו"ר הוועדה השאיר פתח עצום לפרשנות שעשויה להוביל לקטסטרופה חוקתית וניהולית בממשלה שתקום. זו החלטה שתפגע בהמשך במדינת ישראל. הנה כמה מהבעיות שלא זכו למענה:

  • שני שרים: החוק יאפשר למנות שני שרים במשרד, שני שרי חינוך, שני שרי אוצר ועוד. מי יהיה השר האחראי, איך ימנו מנכ"ל? כשמבקר המדינה ידפוק בדלת ויבקש התייחסויות לפעולות המשרד – מי יענה עליהן? שאלות שלא זכו למענה.

  • פיטורי שרים: תארו לכם ששר הביטחון פועל כנגד עמדת ראש הממשלה. מעשה שלא יעלה על הדעת במצב רגיל – אבל בממשלה שתקום הוא הופך להיות לגיטימי לפי החקיקה החדשה. זאת, מאחר וראש הממשלה לא ממנה את השרים וגם לא יכול לפטר אותם. רצה רה"מ בנימין נתניהו להעביר מתפקידו שר שורר? הוא פשוט לא יכול.
  • זיקות: בחקיקה החפוזה נולד מונח יצירתי שיוצר מבנה חוקתי חדש בישראל. כל שר בממשלה צריך להצהיר עם מינויו על "זיקה" לאחד משני הראשים: בני גנץ או בנימין נתניהו. מה משמעותה של הזיקה? איך היא עובדת? מה קורה כששר רוצה לשנות זיקה? שאלות פתוחות שלא קיבלו מענה.
  • אחריות מיניסטריאלית: בוטלה בפועל האחריות המשותפת של השרים, כלומר אחריותם להצלחות או לכשלים של הממשלה. במצב החוקתי הנורמלי, שרים אחראים למעשי הממשלה, גם אם הם לא מסכימים עם ההחלטות. במבנה שיוצרים נתניהו וגנץ האחריות הזו בטלה. 

בנימין נתניהו ובני גנץ. החקיקה החדשה מעניקה לשניהם כוח בלתי מרוסן (צילום: יונתן שינדל, פלאש 90)

  • קיזוזים: בממשלה רוצים ליצור מנגנון "קיזוז" להצבעות. לדוגמה, אם נתניהו ימנה 10 שרים וגנץ 20 – כל שר מהצד של נתניהו יהיה שווה בהצבעה לשני שרים מהצד של גנץ. איך כל זה יעבוד? התשובה של ח"כ גינזבורג היא שזה "ייקבע בתקנון הממשלה". כלומר, יו"ר הועדה מתעלם מכל השינויים הדרמטיים שהוא מבצע במו ידיו ואומר – את הפרטים נסגור אחר כך.
  • ביטול עקרון הרוב: החדשות הרעות מכולן הן שתיקון החקיקה הופך למשימה בלתי אפשרית. הוועדה מבקשת לעגן את החוק ברוב של 75 ח"כים, כלומר אם הממשלה הבאה תרצה לשנות אותו כי זה יקשה על הרציפות התפקודית שלה, או מהרבה מאוד סיבות שקשה לחזות עכשיו – היא תזדקק לרוב זהה, של 75 ח"כים. 

ייתכן שגם מי שעכשיו מעודדים את החקיקה, ירצו בכל זאת לערוך שינויים מאוחר יותר – מה שלא יתאפשר עוד. עוד תרחיש אפשרי הוא פנייה לבג"ץ כדי שיוציא את הערמונים מהאש. ברגע הזה, כפי שמזהיר ח"כ עופר שלח מ"יש עתיד", כשכולם יעמדו על הגדרות, נחווה התנגשות מוסדית בין הרשויות: הכנסת, הממשלה ובג"ץ.

ואז הגיע יועז הנדל, ולקח לנו 6 מיליון שקל

לאחר ששאר חברי הכנסת פרשו במחאה על כך שיו"ר הוועדה איתן גינזבורג לא מעדכן מהו סדר היום של הוועדה ומה צפי הסיום, הוא נשאר יחד עם הייעוץ המשפטי, ח"כ אבי ניסנקורן (שבעיקר בא לוודא שגינזבורג מזדרז) וח"כ שלמה קרעי מהליכוד. 

ואז נכנס אל החדר ח"כ יועז הנדל שפרש ממפלגת תלם, יחד עם שותפו ח"כ צביקה האוזר. במהלך שאינו נוגע בהקמת ממשלה פריטטית והבטחת הרוטציה, הכניסו הנדל והאוזר תיקון חקיקה שיאפשר להם לזכות במימון מפלגות: כשלושה מיליון שקלים בשנה.

שומרי הסף – של הארנק שלהם. חברי הכנסת צבי האוזר ויועז הנדל (צילום: נועם ריבקין פנטון, פלאש 90)

השניים מבקשים לחמוק מסנקציה שמונעת מח"כים להתפלג בשנתיים הראשונות של הכנסת מהמפלגה שנבחרו באמצעותה. בטווח הקצר מדובר ברווח כספי – בטווח הרחוק המשמעויות מרחיקות לכת: ביטול הסנקציות יבטל את הסכנה המרחפת על ח"כים שרוצים להתפלג ממפלגתם, וכך לא רק שהם לא יקנסו, אלא גם יקבלו צ'ופר. 

הנדל התיישב ביום שישי בשעה 1:30 לפנות בוקר והסביר שהאוזר והוא מבקשים את המימון לטובת ייצוג ועבודת המפלגה. קרעי מהליכוד שאל מדוע מפלגת תלם ממשיכה לקבל מימון בגינם? כלומר, למה גם מפלגת תלם מקבלת מימון וגם מפלגת "דרך ארץ", שבה יושבים השניים לאחר שהתפלגו? הרי הדבר ההוגן, לשיטתם, הוא שהמימון יעבור לסיעתם בלבד.

אולי סיבה טובה לכך היא שלהנדל והאוזר עומדים בתלם חובות בסך קרוב ל-2 מיליון שקלים. אם יקחו את הזכויות מתלם יאלצו לקבל על עצמם גם את החובות. מדובר בחוב שיגזול להם בשנה הקרובה חצי מהמימון השוטף. אם יהיו בחירות נוספות בקרוב, הנדל והאוזר יאלצו קודם להשיב את החוב – מה שכנראה פחות קוסם להם.

אזמ"ע (איך זה משפיע עלי?): תיקוני החקיקה מאיימים להפוך את שיטת המשטר לישראל לריכוז כוח בידי שני אנשים: ראש הממשלה הראשון וראש הממשלה השני. הקואליציה מאבדת מכוחה בכנסת וגם השרים עשויים להפוך לחברים בממשלת בובות. כל זה קורה תוך ימים אחדים, כשיו"ר הוועדה מתעלם מהחורים החמורים בחקיקה ורואים לנגד עיניהם רק את המירוץ לראשות הממשלה ה-35.

כשאין פיקוח מצד הכנסת והקואליציה הופכת יותר ויותר צייתנית, נעלמים האיזונים שמרסנים את כוחו של המנהיג. במקרה הזה – שני מנהיגים. 

מעש"י" (מה לעשות כדי לתקן?): הדבר הראשון הוא להבין ולדעת. המהלך הזה נעשה תוך ידיעה שמרבית הציבור לא מבין את השלכות החוק. הפיצו את המידע לכל מי שאתם מכירים. תוכלו להצטרף להפגנה הדיגיטלית שלנו "אומרים לא לדו-קטטורה!", שבה פרסמנו רשימת דרישות לנבחרי הציבור.

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? פנה/י לעיתונאי עידן בנימין

בזמן שאנחנו מדברים על מספר השרים – בכנסת משנים את המשטר בישראל

בשעות אלו מקדמים בכנסת שורה של הצעות חוק שישנו את סדרי הממשל. החל מהחלשת הפיקוח על הממשלה, סירוס עבודת השרים ועד לקביעת תאריך תפוגה מוקדם לכנסת ה-23. וכל זאת במהירות מסוכנת ולטובת אינטרסים אישיים

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

בשעות אלה משתנה שיטת המשטר בישראל. ח"כים מהקואליציה העתידית פועלים במהירות שלא נצפתה במסדרונות הכנסת החל מהבוקר (ראשון) ואל תוך הלילה, כדי להעביר את הצעת חוק "ממשלת חילופים" לתיקון המבנה החוקתי של המדינה.

בנימין נתניהו ובני גנץ. משנים יחד במהירות הבזק את שיטת המשטר בישראל (צילום: יונתן שינדל, פלאש 90)

ההצעה הוגשה מתוך כוונה לשרת אינטרסים אישיים, בחלקם באופן רטרואקטיבי, ספק אם חוקי, כאשר השינויים מרחיקי הלכת מתבצעים בחופזה חסרת תקדים. ההצעה מחלישה לא רק את הכנסת – אלא גם את הממשלה.

כמה מהשינויים המוצעים: אורך חיי הכנסת יתקצר מארבע שנים לשלוש, כוחם החשוב של ח"כים מהקואליציה יתנדף, ראש הממשלה יוכל להתמנות לשר תחת כתבי אישום, חברי כנסת שלא בחרתם יהפכו פתאום לנבחרי ציבור. האם בעתיד נוכל להחזיר את הגלגל אחורה? לפי ההצעה, כדי לשנות את חוק "ביבי-גנץ" יידרש רוב שכמעט בלתי אפשרי להשיג.

פרק 1: סירוס הקואליציה, השרים והכנסת

  • תהליך חקיקה פגום

הצעת החוק הוגשה ביום חמישי שעבר ביוזמת ח"כ איתן גינזבורג מכחול לבן. לפי תקנון הכנסת, לאחר שמוגשת הצעת חוק פרטית היא יושבת על שולחן הכנסת לפחות 45 יום עד שניתן להעלות אותה לקריאה טרומית. בזמן הזה יכולים חברי הכנסת לבחון את החוק ולגבש עליו עמדה טרם הוא מגיע להצבעה בקריאה הטרומית.

ח"כ גינזבורג במעמד אישור הצעת חוק ממשלת חילופים בוועדה הטרומית (צילום: מתוך אתר הכנסת)

ניתן לעקוף את התהליך, כפי שעשו הפעם: מיד לאחר שהונחה על שולחן הכנסת הוגשה בקשה לפטור מכך את התהליך. הצעת החוק עלתה עוד באותו היום לקריאה טרומית – ועברה. 

מאחר שאין ועדה שתדון בהצעה, נדרשה הכנסת להקים ועדה מיוחדת. גם הוועדה הזו הוקמה עוד באותו היום, בראשות ח"כ איתן גינזבורג (חוסן לישראל). הדיון התחיל מ-9 בבוקר (ראשון) ונמשך עד שעות הלילה בוועדה כדי להעביר את ההצעה בקריאה טרומית. התהליך החפוז בו היא מקודמת מעלה שורה של תמרורי אזהרה. 

  • ריבוי שרים: סירוס כוחם של ח"כים מהקואליציה

אחד השינויים שהצעת החוק מבקשת ליישם הוא קיצור את תקופת הכנסת ה-23 לשלוש שנים בלבד מיום כינון הממשלה. כשבחוק יסוד הכנסת אורך חיי הכנסת עומד על ארבע שנים. למה? כי זה מתאים להסכם הרוטציה בהרכבת הקואליציה בין ראשי הממשלה בנימין נתניהו לבני גנץ.

ח"כ לשעבר רחל עזריה, ממורדי הקואליציה הקודמת. החקיקה תסרס את המורדים (צילום: יונתן שינדל, פלאש 90)

הנושא הבא שדורש תיקוני חקיקה משמעותיים הוא ריבוי השרים. גם אם נניח את הסרבול והעניין התקציבי בצד – כמות שרים מנופחת פוגעת בעבודת הכנסת. שרים וסגני שרים לא רשאים להיות חברים בוועדות, המשמעות היא שבכנסת צפויים לשבת חברי האופוזיציה בלבד וכמה "רובוטים קואליציוניים", שככל הנראה לא ישבו בוועדות, לא יאזינו לדעות שונות או יגבשו עמדה. תפקידם יהיה להתרוצץ בין ועדה לוועדה ולהצביע כפי שיורו להם בממשלה מבלי שילמדו את הנושא. 

חברי כנסת מהקואליציה שאינם יושבים בממשלה, הינם דמויות מפתח משמעותיות ביותר לקידום חקיקה. בשונה מחברי אופוזיציה, הם יכולים להשיג רוב בהצבעה, ושלא כמו חברי ממשלה, הם יכולים, גם אם לא תמיד עושים זאת, לפעול באופן עצמאי, ללחוץ על חברי מפלגתם ולבלום מהלכים אנטי דמוקרטיים. כך למשל, בכנסת ה-20 בני בגין מהליכוד יחד עם חלק מחברי הכנסת מסיעת כולנו התנגדו לשורת חוקים, ביניהם "חוק ההמלצות".

  • הנורבגי המדלג = שינוי תוצאות הבחירות

חלק מהפתרון לכך הוא חוק נורבגי, לפיו שרים יוכלו להתפטר מהכנסת והבאים בתור אחריהם ברשימה יוכל להיכנס. אבל לאחר פירוק מפלגות לשברירים כל התפטרות של שר עשויה להכניס אחריו ח"כ שלא בהכרח ממפלגתו. על כך מצאו בכחול לבן פתרון יצירתי – "נורבגי מדלג". 

ח"כ רויטל סויוד מהעבודה. החוק הנורבגי המדלג יכול לאפשר ליו"ר מפלגתה להכניס אותה לפני קודמיה, בניגוד להסכם עם מרצ (צילום: יוסי זמיר)

החוק נועד לפסוח מעל חברי כנסת מיועדים ברשימה שאינם מהמפלגה של השר המתפטר. כך למשל, אם לדוגמה מרצ התמודדה ביחד עם מפלגת העבודה ברשימה אחת ומפלגת העבודה זוכה למנות שרים, אלו יכולים להתפטר מהכנסת ומי שיכנס במקומם אלו רק חברי העבודה. 

כלומר, מדובר בשינוי תוצאות הבחירות לאחר הבחירות – החוק שנקרא "נורבגי מדלג" – עדיין לא נמצא בחקיקה אך מרחף כל העת ועשוי לעלות שוב בקרוב. 

שינוי חקיקתי שכזה דומה לשינוי תוצאות הבחירות לאחר הבחירות: המפלגות המתמודדות לכנסת מתמודדות ברשימות שאותן הן מפרסמות לציבור. הציבור מסתכל על הרשימה, מגיע לקלפי ומצביע לפי הרשימה הקרובה ביותר להשקפת עולמו. חוק שמבקש לבטל את סדר הרשימה שנבחרה, מתעלם מרצון העם.

  • כן המפקד: המאזן בין גוש גנץ לגוש נתניהו

ביטול סמכויות רה"מ – בחוק המוצע, ראש הממשלה בממשלת חילופים לא יוכל לפטר שרים שלא הוא מינה. כלומר, בחוק המוצע נתניהו לא יוכל לפטר שרים שמינה גנץ ולהפך. מינויים ופיטורים של שרים הם חלק משמעותו מכוחו, כך שביטול אפשרות זו עלול למנוע פיקוח אפקטיבי שלו על תפקודם.

גם אחריות השרים עשויה להיפגע בעקבות הצעת החוק. כך נכתב: "תקבע הממשלה מנגנון הצבעה שלפיו כוח ההצבעה של כלל השרים בעלי הזיקה לראש הממשלה יהיה זהה לכוח ההצבעה של כלל השרים בעלי הזיקה לראש הממשלה החלופי". המשמעות היא שבממשלה מאזן לעומתי שבו מספר האצבעות שווה וידוע מראש.

"השיקול הפוליטי של יצירת 'מאזן אימה' בין שני הגושים הפוליטיים המרכיבים את הממשלה על מנת שלא יפרו את התחייבויותיהם זה כלפי זה, גבר על האינטרס הציבורי", טוענים במכון הישראלי לדמוקרטיה.

מספר ההצבעות ידוע מראש, חברי הקואליציה יצביעו בלי לחשוב. בצלאל סמוטריץ ובני בגין (צילום: יוסי זמיר)

 

שרים יושבים בממשלה כדי לקבל החלטות כאנשים חושבים. יצירת מנגנון "שיאזן בין עמדות הצדדים" מבטל את הרצון החופשי של השרים, שיקבלו החלטות רק על פי מה שראש ה"גוש" שלהם אמר להם, כדי למנוע יתרון לגוש המקביל בקואליציה, ולא על בסיס המחשבה החופשית כפי שהיינו מצפים. זהו מהלך שיחזק את כוחם של גנץ ונתניהו ויחליש את השרים בממשלה.

הנדל והאוזר מחוקקים לעצמם מפלט מהסנקציות

בנוסף, מתוך כוונה לחזק את המבנה המפלגתי ולמנוע פיצולים, ישנן כמה סנקציות בחוק על חברי כנסת שמבקשים להתפלג ממפלגתם. מי שחותרים לכך הם יועז הנדל וצביקה האוזר שהתפלגו ממפלגת תלם בראשות בוגי יעלון וכעת מבקשים לבטל, באופן רטרואקטיבי, את הסנקציה המוטלת עליהם בחוק – רק להם ובאופן זמני.

חברי הכנסת צבי האוזר ויועז הנדל מסדרים לעצמם פטור רטרואקטיבי מהסנקציות על פרישתם (צילום: נועם ריבקין פנטון, פלאש 90)

מדובר בסנקציה שמונעת מח"כים להתפלג בשנתיים הראשונות של הכנסת. בטווח הקצר הרווח של האוזר והנדל עומד על כ-3 מיליון שקלים לשנה. בטווח הרחוק המשמעויות מרחיקות לכת: ביטול הסנקציות יעודד ח"כים להתפלג ממפלגתם, ולא רק שהם לא נקנסו, אלא גם יקבלו צ'ופר. האוזר והנדל יקבלו בבחירות הבאות יותר מ-4 מיליון שקלים לקמפיין. נזכיר שמדובר בחוק שיחול רטרואקטיבית כדי לשרת צורך אישי.

כדי שנתניהו יוכל לשמש שר – עוקפים את בג"ץ 

המכון הישראלי לדמוקרטיה מצביע על עוד שורת בעיות בחוקים. כך למשל, המצאת תפקיד ראש הממשלה החלופי, שעוקפת את פסיקת בג"ץ כדי לאפשר לנתניהו לשמש כשר בזמן שהוא עומד למשפט.

לפי פסיקת דרעי פנחסי של בג"ץ, שר שהוגש נגדו כתב אישום חייב להתפטר כל עוד שאלת רה"מ נשארה פתוחה, לפחות בכל הנוגע לתפקיד הרכבת הממשלה. כשנתניהו יסיים את כהונתו לאחר שנה וחצי, הוא יהיה עשוי להתמנות לשר ולפיכך להתפטר. 

החוקים החדשים יאפשרו לנתניהו לכהן כשר תחת כתב אישום. בתמונה: הפגנה משישי האחרון נגד ממשלת החירום (צילום: תומר נויבברג, פלאש 90)

כדי לפתור זאת המציאו את תפקיד "ראש ממשלה החלופי", תפקיד שלא היה קיים קודם לכן. לטענת גורמים רבים, בינהם גם המכון הישראלי לדמוקרטיה, החוק יאפשר לנתניהו להמשיך לכהן בתפקיד מקביל לראש הממשלה, מבלי להיות שר ומבלי שיהיה חייב להתפטר. על כל פנים, מדובר, גם פה בחקיקה פרסונאלית וגם רטרואקטיבית, מאחר והמשפט של נתניהו, בשלושה כתבי אישום, היא עובדה מוגמרת.

אי אמון בהצבעות אי אמון

לפי החקיקה המוצעת מוצע לעקר מתוכן את מוסד אי האמון בממשלה. "החליטה הכנסת להביע אי אמון בממשלת חילופים ולהביע אמון בממשלה אחרת […]", לשון החוק, "ראש הממשלה וראש הממשלה החלופי בממשלת החילופים שבה הובע אי האמון לא יהיו רשאים לעמוד בראשות הממשלה האחרת". כלומר, אם יפילו ממשלה בראשות נתניהו או גנץ, האדם השני לא יוכל לעמוד בראש אותה הממשלה. 

הצבעת אי אמון בממשלה ב-2010. אם הכנסת תפיל את הממשלה, רה"מ החלופי לא יוכל לעמוד בראשה (צילום: קובי גדעון, פלאש 90)

כל חבילת החקיקה עליה חתום איתן גינזבורג יחד עם מיקי מכלוף זוהר, אבי ניסנקורן, יעקב אשר, יואב בן צור, איציק שמולי, אורלי לוי אבקסיס וצבי האוזר, משוריינת ברוב של 75 חברי כנסת. אם ירצו בכנסת לבטל את תיקוני החוק המסורבלים, חסרי התקדים, יהיה זה כמעט בלתי אפשרי, כיוון שכדי לעשות זאת נדרשים 75 חברי כנסת. כלומר, החתומים יצרו "רוב מלאכותי" כדי לשנות חקיקה פרסונאלית שנועדה לשרת צורך רגעי.

אנחנו עדיין לא יודעים הכל, האמת שגם מציעי החוק לא. המשמעויות והפרשנויות שלו רחבות ובלתי ידועות: מה המשמעות של "שרים שהם בזיקה"? איך מקבלים החלטות בממשלה? אם גנץ בעד העלאת קצבת הנכים ונתניהו נגד – אז מה עושים? כן מעלים, או לא מעלים? 

אזמ"ע (איך זה משפיע עליך?): ממש עכשיו משנים את שיטת המשטר בישראל, בחסות מגיפת הקורונה ובמהלך נחפז ופזיז. החקיקה מחלישה את הכנסת, לא רק את האופוזיציה אלא גם את חברי הקואליציה שבתוכה. היא מעמיקה את תרבות המשמעת הקואליציונית ומסרסת אפילו את כוחם של השרים.

האם תיקוני החקיקה נחוצים לישראל לטווח הארוך? זה כבר נוגע לדיון עמוק יותר. יכול להיות שבישראל יש מקום ל-36 שרים, יכול להיות שצריך גם לשנות את הדרך בה מצביעים אי אמון ולקצר את חיי הכנסת לשלוש שנים. 

מה שבטוח: החתומים על הצעת החוק הזו מפגינים חוסר כבוד לחוקי מדינת ישראל ומוסדותיה והופכים את המבנה המשטרי לערימת פלסטלינה רכה. זילות שכזו כלפי חוקי המדינה מהווים מדרון חלקלק שיאפשר לכל כנסת שתבחר, מימין או משמאל, להחליט בחקיקה, לעיתים בלתי הפיכה, על סדרי שלטון שנוחים לה. תוכלו לקרוא על כך עוד בהרחבה, במסמך שכתב הייעוץ המשפטי של הוועדה. 

  • מעש"י (מה לעשות כדי לתקן?): הרצון והצורך של סיעות כחול לבן והליכוד להקים ממשלה הוא לגיטימי ומובן. אבל ההסדר שלהם חייב להיות מבוסס על כבוד והבנה הדדית ולא בחקיקה שמסכנת את המבנה החוקתי וההסדרים הדמוקרטיים של מדינת ישראל. כדי לתקן את החקיקה יידרש רוב של 75 ח"כים – משימה קשה עד בלתי אפשרית. אף ייתכן שזה לא יעבור את מבחן בג"ץ. אנחנו ב"שקוף" נמשיך לעדכן במשמעויות השונות של חקיקת הבזק. הפיצו את המידע לכל מי שאתם מכירים. תוכלו להצטרף להפגנה הדיגיטלית שלנו "אומרים לא לדו-קטטורה!", שבה פרסמנו רשימת דרישות לנבחרי הציבור.
  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתוב לעיתונאי עידן בנימין

חשיפה: נשק גרעיני וריגול אחר האזרחים הקפיצו את ישראל במדד ההתמודדות עם הקורונה

ראש הממשלה נתניהו התגאה בפרסום של פורבס שמדרג את ישראל כמובילה עולמית בטיפול בקורונה. בהמשך התגלה כי זה אינו מדד של פורבס, אלא של קרן אלמונית מהונג קונג. מה הקפיץ את ישראל למעלה? יכולות הגרעין של ישראל

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

מקור הביא לידיעת "שקוף" ששני המדדים החסויים, שהקפיצו דירוג ישראל במדד DKV של קרן ההון סיכון מהונג קונג ליכולת ההתמודדות עם נגיף הקורונה, הם נשק גרעיני ויכולת מעקב חשאי אחרי האוכלוסייה. זהות המדדים מעלה שאלות חדשות: מה הקשר בין יכולות הגרעין לקורונה, וכיצד הקרן האלמונית יודעת להעריך את יכולות הגרעין של ישראל?

ראש הממשלה בנימין נתניהו. האם המדד המחמיא שהפיץ מבוסס על סודות מדינה שנחשפו?

כזכור, בשבוע שעבר ראש הממשלה הפיץ ברשת מדד של מגזין פורבס העולמי, שקבע שישראל עומדת בראש המדינות המובילות בהתמודדות עם נגיף הקורונה. לאחר הפרסום התגלה שהמדד אינו של פורבס, אלא של קרן הון סיכון בשם DKV מהונג קונג.

אחרי גילוי הפייק ניוז המביך, בשבוע שעבר פרסמנו כתבה על השיטה המתודולוגית בה השתמשה אותה קרן אלמונית שפרסם ראש הממשלה. מצאנו שישראל זכתה בראש הדירוג בזכות שני מדדים, שאת זהותם סירבה הקרן לחשוף.

כעת אנחנו מגלים ששני המדדים שזכו לניקוד גבוה, ובזכותם ישראל קפצה לראש הטבלה הם נשק גרעיני ויכולת מעקב אחר אזרחים. לא ברור מה הקשר בין נשק גרעיני למגיפת הקורונה וכיצד בכלל הקרן יכולה לדרג נשק גרעיני. גם הניקוד בתחום המעקב אחרי אוכלוסייה מעלה שאלות: האם זרועות המודיעין של ישראל שיתפו את הקרן ביכולות המעקב ובפיתוח הגרעין, עד כדי כך שהצליחה למדוד אותן במספרים? ממשרד רה"מ לא התקבלה תשובה.

פנינו לקרן ושאלנו מדוע נשק גרעיני הוא חלק מהמדד וכיצד החוקרים מדרגים מעקב אחר האוכלוסייה. משם נמסר: "המדדים האלו אינם לציבור הרחב אלא לשימוש האנליסטים המתמקדים בתחזית לטווח הארוך. אלו מתמקדים בצעדי ממשל שיכולים לתת מענה לתרחישים שונים בהמשך. המדדים אינם קשורים בהכרח לתחום הבריאות אלא לתחום הכלכלי, חברתי והגיאופוליטי".

שני המדדים שהעניקו לישראל את הבכורה

בשני הפרמטרים שהיו "חסויים" ישראל זכתה לניקוד גבוה. הניקוד בשניהם מעורר חשד, מאחר ובאופן חריג מדובר במספרים עגולים – היחידים בכל דירוגי המדד. 

לפי אתר הקרן, הדירוג מקיף 40 מדינות בארבעה מסלולים שונים: מסלול המדינה הבטוחה, בו מדורגת ישראל במקום הראשון; מסלול הסיכון בו ישראל לא מדורגת; מסלול יעילות הטיפול, בו מדורגת ישראל במקום השמיני ומסלול התמיכה הממשלתית באוכלוסייה, שם מדורגת ישראל במקום ה-11.

שלושה מהדירוגים מורכבים מ-24 מדדים שונים ומגוונים. במסלול התמיכה הממשלתית כלל לא מפורטת שיטת איסוף הנתונים והמדידה, כלומר המתודולוגיה. לכן, אין דרך לדעת אם ניתן לסמוך עליה. 

בנוסף, על אף המקום הראשון הנוצץ, ישראל מתגלה במדד כחלשה דווקא במוכנות הרפואית שלה. זהו מדד שמורכב ממספר מכונות ההנשמה, כמות המיטות בבתי החולים, כמות הרופאים, רמת הרפואה, יכולת ייצור של ציוד רפואי ויכולת ניוד של ציוד רפואי חדש. פה זה נעצר. גם שנכנסים לעומק, ההסבר באתר הקרן לא מפרט כיצד היא משקללת את המדדים או בכלל בודקת אותם. לדוגמה, איך משקללים תמיכה של מדינה באזרחיה? יכולות להיות לכך 1,000 פרשנויות. 

הפייק ניוז שנתניהו הפיץ עמוק יותר ממה שחשבתם

ראש הממשלה ולשכתו הפיצו נתונים של קרן עלומה מהונג קונג, כמדד של מגזין פורבס. מעבר לפרסום המוטעה, התעקשנו לברר – כיצד הרכיבו את הנתונים שהפכו את ישראל למצטיינת? המסקנה: שני מדדים חסויים שהקפיצו את ישראל למקום הראשון באופן מחשיד. באותיות הקטנות, גם לפי הקרן מצבנו לא מזהיר, במיוחד בתחום הבריאות

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

אתמול הייתה הפעם השניה שבנימין נתניהו התהדר בדירוג העולמי של ישראל על ידי קרן Deep knowledge group (להלן: DKV). הוא עשה זאת, לאחר שלפני ימים בודדים נחשף כי מדובר בקרן עלומה מהונג קונג. רק שהפעם ראש הממשלה טען שזה מדד של המגזין פורבס, בזמן שהיה מדובר בטור דעה של החברה עצמה

 

אחרי שכלי תקשורת רבים התקוממו על השקר הבוטה, החלטנו "בשקוף" להתעקש להבין: כיצד פועלת הקרן העלומה שמשרד רה"מ נשען על פרסומיה? המסקנות: המתודולוגיה מעורפלת, הנתונים לא שקופים ומתוך 24 פרמטרים יש שניים חסויים ובהם ישראל קיבלה דירוג גבוה ומחשיד.

"צרכים פנימיים בלבד"

לפי אתר הקרן, הדירוג מקיף 40 מדינות בארבעה מסלולים שונים: מסלול המדינה הבטוחה, בו מדורגת ישראל במקום הראשון; מסלול הסיכון בו ישראל לא מדורגת; מסלול יעילות הטיפול, בו מדורגת ישראל במקום השמיני ומסלול התמיכה הממשלתית באוכלוסייה, שם מדורגת ישראל במקום ה-11.

בנימין נתניהו. הפיץ נתונים מחמיאים לישראל – ופגע שוב באמינות שלו (צילום: יוסי זמיר)

שלושה מהדירוגים מורכבים מ-24 מדדים שונים ומגוונים. במסלול התמיכה הממשלתית כלל לא מפורטת שיטת איסוף הנתונים והמדידה, כלומר המתודולוגיה. לכן, אין דרך לדעת אם ניתן לסמוך עליה. 

פה זה נעצר. גם שנכנסים לעומק, ההסבר באתר הקרן לא מפרט כיצד היא משקללת את המדדים או בכלל בודקת אותם. לדוגמה, איך משקללים תמיכה של מדינה באזרחיה? יכולות להיות לכך 1,000 פרשנויות. 

מדדי הקרן מהונג קונג

זה לא מסתיים כאן. המדדים שהעניקו לישראל את הבכורה במישור הניהול הממשלתי – חסויים לחלוטין. ההגדרה הרשמית היא "מדדים שפותחו במיוחד על ידי הקרן ומשמשים לצרכים פנימיים בלבד". המשמעות: לא תוכלו לדעת מה הם. איך נוכל להאמין לקרן שאין לנו דרך לבדוק את השיטות שלה?

פה חשדתי

הקרן לא מפרסמת פירוט של כל המדינות, אלא רק נתון כללי. ב-40 המדינות המובילות במדד הביטחון הדירוג נע בין 632.2 (ישראל) ל-550.47 (סלובניה). אבל ניתן למצוא באתר רק שלוש מדינות מהם ניתן ללמוד עוד על מה שקורה בדירוג: ישראל, אחריה גרמניה עם 631.07. ויפן במקום 9 עם 623.19. 

בשני הפרמטרים ה"חסויים" המשמשים לצרכים פנימיים של הקרן, ישראל זוכה לניקוד עגול של 39 בראשון ו-38 בשני. שני המספרים האלו מעוררים חשד, מאחר ובכל שאר הנתונים שפורסמו אין מספרים עגולים. מתוך 72 מספרים, רק השניים הללו הם יצאו מושלמים ובמקרה שניהם חסויים. 

ראשונים במדד הבטיחות. כיף לשמוע, פחות כיף לגלות איך הגיעו למסקנה

שני המדדים האלו מעניקים לישראל את הבכורה ובגדול. גרמניה, נמצאת במקום השני ומפגרת אחר ישראל ב-1.13 נקודות בלבד. זה לא מוכיח שהתקיים פה עיוות, אבל זה בהחלט מעורר חשד – שאין דרך לאשש או להפריך אותו. 

במדדים "הפנימיים" גרמניה קיבלה 30.8 במדד הראשון ו-28.27 במדד השני. זה מסתכם בהפרש 17.93 נקודות בין גרמניה לישראל. כמה זה קריטי? מאד. אם ישראל הייתה מקבלת ניקוד דומה לגרמניה היינו גולשים למקום ה-13 בדירוג הכללי.

במבט עומק מצבנו לא מזהיר

מדד הביטחון בו מדורגת ישראל במקום הראשון מורכב מ-24 פרמטרים מחולקים לקבוצות של ארבע. כל אחת מהן בודקת סוגיה אחרת: יעילות הבידוד, ניטור וזיהוי, יעילות הניהול הממשלתי ומוכנות רפואית. כולם נראים מעניינים לבחינת המצב. 

שני המדדים הפנימיים נמצאים בקבוצה של היעילות הממשלתית, המדד שמקפיץ את ישראל לראש הרשימה. שם ישראל זוכה לניקוד של 205.83 לעומת גרמניה, השניה בתור, שזוכה לניקוד של 183.59. 

המדד של גרמניה. ישראל עקפה אותה רק במעט, בזכות שני מדדים "חסויים"

ישראל מתגלה כחלשה דווקא במוכנות הרפואית שלה. זהו מדד שמורכב ממספר מכונות ההנשמה, כמות המיטות בבתי החולים, כמות הרופאים, רמת הרפואה, יכולת ייצור של ציוד רפואי ויכולת ניוד של ציוד רפואי חדש.

גם פה, אנחנו לא יודעים מה טיב המדד, איך הוא מורכב וכיצד כימתה הקרן את הנתונים. כלומר, אולי הממשלה מתנהלת באחריות בנוגע להתמודדות עם המגיפה, אבל לא מתנהלת באחריות ברכישת אמון הציבור בהחלטותיה. 

פנינו לקרן עם שורה של שאלות ומידע נוסף על מתודולוגיית הדירוג וביקשנו את פירוט הדירוג של מדינות נוספות. מהקרן נמסר כי בשבוע הבא יפרסמו עדכון נתונים על גרמניה וישראל ובתוכם גם מענה לחלק משאלותינו ופירוט נרחב יותר על המדדים.

איך זה משפיע עליך (אזמ"ע): ממשלת ישראל דורשת מאזרחיה מהלכים חסרי תקדים, כמו לוותר על פרנסתם ולהסתגר בבתים. לעיתים היא גם כופה עליהם בידוד תוך הפעלת השב"כ. לצורך כך נדרש אמון ציבורי מתמשך. כשמשרד רה"מ מפיץ טורי דעה של ארגונים עלומים עם מדדים שאף אחד לא יכול לבדוק היא רק פוגעת באמון הציבור ולא מחזקת אותו. בנוסף, היא יוצרת תודעה שקרית בקרב האזרחים ומטשטשת את נקודות הביקורת.

מה עושים כדי שיתוקן (מעש"י): במקום להפיץ סקרים מחמיאים שאינם ניתנים לבדיקה, הממשלה יכולה לחזק את אמון הציבור על ידי שקיפות. היא יכולה לפרסם פרוטוקולים של ישיבות הממשלה או את הנתונים עליהם מתבססות החלטותיה. כך אנחנו יכולים להיות ביקורתיים יותר כלפי מה שמציג לנו רה"מ וגם לדעת מתי באמת כדאי לפרגן.

ועדת חקירה אחרי משבר הקורונה? תשכחו מזה

מחסור במכונות הנשמה, מצב מחסני החירום, התפשטות הנגיף בבני ברק – כל אלו יכולים להצדיק הקמת ועדת חקירה ממלכתית. אבל הסיכוי שזה יקרה שואף לאפס. למה? נסו לספור כמה ועדות כאלה קמו בכל שנות שלטון נתניהו – ותבינו

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| תומר אביטל |

"נתניהו כבר חושב על ועדת חקירה על משבר הקורונה", נכתב בכתבות מגוונות, ופרשנים מדברים על ועדת החקירה שתקום כשהכל יירגע.

בנימין נתניהו. לא מת על ועדות חקירה

אלא שאני רוצה להרגיע אתכם ואתכן. לא לגבי הקורונה, אלא לגבי ועדות החקירה. הסיכוי שתקום אחת – שואף לאפס. וזה לא כי אין צורך בוועדה, אלא בגלל שנתניהו מומחה בפוליטיקה.

14 שנות שלטון – 0 ועדות חקירה

אסביר: עד היום הוקמו 18 ועדות חקירה ממלכתיות בהיסטוריה הישראלית. תמיד בנושאים רציניים – מהטבח בסברה ושתילה ועד הרצת מניות הבנקים. אבל אף אחת מהוועדות לא קמה במהלך הקדנציות של בנימין נתניהו. למעשה, ראינו ועדת חקירה ממלכתית מאז ראשית המדינה מדי 4 שנים בממוצע. אבל 0 ועדות ב-14 שנות שלטונו.

האם עידן ביבי הוא תור הזהב? לא ממש. מבצעים שהסתבכו. תקציבים שהתאיידו. תפוצה אדירה ובלתי-חוקית של נשק במגזר הערבי. הכאוס בדיור. הבלאגן במשטרה. החולות הרעות במערכת המשפט. מנגנון פוליטי שקורץ למושחתים. אלו רק חלק מהמרורים שאכלנו בעשור הזה.

אך ועדות חקירה קמו תמיד מחוץ לקדנציות של נתניהו: לפני ואחרי הקדנציה הראשונה שלו (הייתה אחת ב-1995, והבאה רק בשנת 2000). הוועדה האחרונה שפעלה בישראל (לבדיקת הטיפול במפוני גוש קטיף) הוקמה חודשים בודדים לפני השבעתו של נתניהו ב-2009.

המטרפד הרשמי

אז איך זה שלא קמה ועדת חקירה ממלכתית בכל השנים האלו, אף שבעבר הן בדקו סוגיות כמו חקירת שמועות להטיות משחקי כדורגל (1971) או אסון ורסאי (2001)? כי כל קריאה להקמת ועדה בעידן נתניהו – טורפדה על ידו בנחישות.

ב-2010 למשל טרפד נתניהו ועדת חקירה לאסון הכרמל, בין השאר דרך הקצאת מיליוני שקלים לישיבות ההסדר – מה שגרם לח"כ אורי אריאל לחזור בו מדרישתו – ולהכחדת הרוב להצעה.

ויתר על ועדת חקירה בעקבות אסון הכרמל תמורת תקציבים לישיבות

נתניהו מבין שוועדת חקירה ממלכתית יכולה לטלטל את הכסא עליו הוא יושב – והוא לא רוצה להסתכן. נתניהו אוהב אחריות – עד השלב שהוא אמור לשאת בה. זה שלא קמו ועדות חקירה – לא אומר שלא היה מה לחקור.

אינפוגרפיקה: גילעד ביהרי

לאור כמות האסונות, תיקי החקירות והליקויים בתשתיות בעשור האחרון, נראה שאם לא קמה ועדת חקירה ממלכתית בעשור האחרון, הסיכוי שתקום אחת אחרי הקורונה סביב מערכת הבריאות או כל נושא אחר – קלושה.

אך נראה שבמקום לתעל אנרגיה לתיקון הליקויים, מקדיש אותה נתניהו לביטול ועדות. כולנו נפגעים מכך. ביקורת מטייבת תהליכים לטובת הציבור כולו. ביקורת מונעת בזבוזים עתידיים ומזכירה לכולנו ממי צריך לדרוש דין וחשבון על תקלות.

מה יקרה לנו – אם חלילה יקרה משהו לראש הממשלה?

ראש הממשלה נתניהו מסרב למנות לעצמו ממלא מקום, והחוק הקיים לא מחייב אותו לעשות כן. לא נעים לדבר על תרחיש בו הוא יוצא מתפקוד בשעה שהוא עדיין מכהן – אך זה מסוכן לכולנו / טור דעה

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| תומר אביטל / דעה |

אני רוצה להתייחס למשהו לא נעים, אפילו לא נעים בכלל: מה יקרה למדינת ישראל אם חס וחלילה רה"מ בנימין נתניהו ייצא מתפקוד בשעה שהוא עדיין מכהן?

קודם כל אבהיר: זה תסריט שנייחל שלא יקרה לעולם. אבל זה יהיה גם לא אחראי להתעלם מתרחיש שכזה: רק לאחרונה התגלה, למשל, שנתניהו נפגש עם אלוף בצה"ל שלאחר מכן נכנס לבידוד מחשש שנדבק בקורונה מה גם, נתניהו כבר איננו אותו לוחם צעיר בסיירת מטכ"ל – הוא בן 70, ועבר ניתוחים בהרדמה מלאה. בנוסף, שלל פוליטיקאים לוטשים עיניים לכסאו, ולא מתכוונים לוותר בקלות על אופציית הירושה אם חלון ייפתח.

אז למרות שלא נעים לדבר על זה, בדמוקרטיה תקינה צריך להיות ברור לכל מה מתרחש בתסריט בו מנהיג פתאום מפסיק לתפקד, במיוחד כשברקע מתרחש משבר חסר תקדים.

בארצות הברית למשל, סדר הירושה של הנשיא מעוגן בחוקה (ונקרא Line of Succession). אם הנשיא לא יכול לתפקד – זה עובר לסגנו, ואז ליו"ר בית הנבחרים, ומשם לנשיא של הסנאט ואז למזכיר המדינה וכן הלאה. הכל כדי למנוע תוהו ובוהו. בצרפת אם הנשיא נפטר, מתפטר או מוזז מתפקידו עקב בעיות בריאות – מחליף אותו נשיא הסנאט. זה כבר קרה פעמיים.

בנימין נתניהו

בישראל? 

החוק מאפשר לרה"מ למנות ממלא מקום לתפקידו, אך לא מחייב אותו בזה. מה קורה אם רה"מ בוחר להשאיר את משרת מ"מ פנויה? אז הממשלה ברגע האמת תצטרך להתכנס ולהחליט על מינוי ח"כ מסוים בעצמה.

וזה בדיוק מה שצפוי לקרות אם לא עלינו נתניהו לפתע ייצא מתפקוד. נתניהו מסרב למנות ממלא מקום מזה 13 שנה (גם בקדנציה בשנות התשעים, וגם בכל הקדנציות בעשור האחרון).

אזמ"ע (איך זה משפיע עליך?)

אם נתניהו חס וחלילה ייצא מתפקוד, או לפתע ייעלם לקריביים – הרגעים שאחריו יהיו בלגן היסטרי.

  1. האם שרי הליכוד יתעלו על שיקולי אגו ותוך דקות יחליטו למי לתת את ההגה? ייתכן שכן, אבל למה להסתכן? מדובר בניהול מדינה, לא במשחק מונופול.
  2. תוסיפו למרק את העובדה שאנחנו רגע אחרי בחירות: הפוליטיקאים תאווי כוח במיוחד, וכבר שנים נלחמים בשקט על אופציית הירושה.
  3. סגנון השלטון של נתניהו ריכוזי ביותר. למעלה מעשור הוא מחזיק בכל המפתחות. אי מינוי מ"מ אומר שלאף שר אין באמת מושג מה קורה פה. אף אחד מהם לא התלמד או נצמד לנתניהו.
  4. לא תהיה שום תקופת חפיפה. יעלה לשלטון אדם מבלי שום תדרוך.

מעש"י (מה עושים כדי שיתוקן?)

כמה שלא נעים לדבר על הנושא, אין ברירה אלא לדבר עליו וחייבים לתקן את החוק – כך שמינוי מ"מ לא יהיה המלצה, אלא חובה. לא משנה אם נתניהו יישאר בשלטון – או שגנץ (או מישהו אחר) יחליף אותו. חייבים לשנות את החוק. זה גדול יותר מסדנת ויפאסנה (כפי שהמלצתי לשניהם לצאת אליה בעבר). זה מהלך מחויב המציאות.

אזכיר: שניים מחמשת ראשי הממשלה האחרונים בישראל יצאו מתפקוד במהלך כהונתם. יצחק רבין ז"ל נרצח (שמעון פרס הושבע מיד כמחליפו, כי לאיש לא היה ספק שהוא מספר 2). כשאריק שרון ז"ל נפל לתרדמת, אהוד אולמרט נכנס לנעליו מיד – כי הוא הוגדר מראש כמ"מ. אולמרט גם מינה מ"מ בעצמו – ציפי לבני.

אהוד אולמרט – כיהן כממלא מקום

אין כאמור חובה ‏‎‎חוקית למנות מ"מ (ולדעתי חייבים לתקן זאת בבהילות), ואני מבין את האינטרס האישי של נתניהו. הוא חושש להצמיח יורש. הוא מעדיף כנראה לחיות ב"מדינת הגמדים" בה קשה למתחריו להציב חלופה. אך, לטעמי, מנהיג שאדיש לעתיד עמו, ומבחינתו שיתחולל כאוס ביום שאחריו – איננו מנהיג.
לא משנה מי ינהיג בעתיד את ישראל – צריך להיות לו ממלא מקום קבוע.
**
נתניהו – אף אדם לא גדול יותר מהציבור כולו, והמדינה לא צריכה להיות תלויה כולה באיש אחד. תמנה ממלא מקום.