פוסטים

תובע, חוסם ומחובר למוקדי הכוח: האינטרסים של עמית סגל

הוא משתיק אנשים פרטיים באמצעות תביעות דיבה. הוא חסם כבר יותר מ-4,200 צייצנים בטוויטר. הוא מסונכרן לעתים עם ראש הממשלה נתניהו וגם עם הטייקונים החזקים במדינה. עמית סגל, העיתונאי הפוליטי המשפיע בישראל לא אוהב שמבקרים אותו. זו זכותו, אבל תומר אביטל לא מוכן לשתוק. הטור המלא

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

תומר אביטל |

הפעם אני לא רוצה לדבר על פוליטיקאי, אלא על פרשן פוליטי. על עמית סגל.

על כך שהוא מרבה לתבוע דיבה, לחסום ביקורת, ואיך זה קשור לחיבור שלו למוקדי הכוח החזקים במדינה.

קודם כל בואו נדבר על סגל התובע.

בחודש יולי כתב איש התקשורת מוטי אקסמיט בפייסבוק פוסט שהכפיש את סגל. מה הוא עשה? הגיש בתגובה תביעה בדרישה לפיצוי בסך 140 אלף שקל. לדברי סגל, הפוסט גרם לו ל"עוגמת נפש מרובה" והיה לפוסט "תוצאה הרסנית" לשמו הטוב. אני רק שאלה: שמעתם על הפוסט הזה משהו? לא? כי דיברתי עם אקסמיט ולדבריו הפוסט לא קיבל ולו לייק אחד, ותגובה אחת, כועסת, שבעקבותיה הוא הוריד את הפוסט, כמעט מייד לאחר שהוא עלה. אז איך זה הרסני?

הלאה. באוגוסט הצייצן ערן צ'רפק טען שסגל הצדיק רוצחים מימין. כשסגל ראה זאת, הוא צירף צילום מסך וצייץ: "אם לא תמחק בתוך שעה – תביעה בדרך". 

הציוץ נמחק שבע דקות מהרגע שסגל ביקש. אבל הוא הגיש נגד צ'רפק תביעה בכל זאת, שוב על סך 140 אלף שקל. למה להגיש תביעה אם הציוץ נמחק? סגל טען, שוב, להשפלה ועוגמת נפש. קצת מוזר לאור העובדה שסגל הפיץ את הציוץ ה'דיבתי' הזה בעצמו למאות אלפי עוקביו וכך הגביר את התהודה שלו. 

לאחרונה סגל העלה את התעריף ותבע 400 אלף שקל מיועץ פרלמנטארי שכינה אותו בין היתר גזען וטען שהוא "מנסה לסתום לכל מי שלא חושב כמוהו את הפה". 400 אלף שקל לאדם צעיר – זה סכום מחרב חיים.

אדגיש: זכותו המלאה של סגל לתבוע אם כותבים עליו הכפשות ושקרים. חד משמעית

אבל מכפישים שלל עיתונאים מדי יום. למשל משקרים עלינו, על "שקוף" ברשת, שאנחנו ממומנים על ידי כל מיני גורמים עלומים ומטנפים. אנחנו מגיבים כשצריך, אבל לתבוע אנשים מהשורה?

תביעת דיבה לא נועדה להשתיק את החלשים. להיפך. היא נועדה לספק להם צדק. ולנו, העיתונאים, יש במות בהן אנחנו יכולים להגיב. וסגל? הוא העיתונאי המשפיע בישראל. יש לו מיקרופונים פתוחים כמעט בכל תחנת רדיו, ובמהדורה הנצפית ביותר בטלוויזיה. יש לו כפולה בידיעות אחרונות בגיליון סופ"ש. טוויטר עם למעלה מחצי מיליון עוקבים. הציוצים שלו הופכים בעצמם לכתבות. בקיצור, יש לסגל שלל במות לסתור את כל מה שנכתב עליו מבלי להגיע לבית משפט – ועדיין, הוא תובע.

אבהיר שוב, זו זכותו המלאה, אבל זו גם זכותי למתוח על זה ביקורת.

וסגל לא רק תובע, הוא גם חוסם ביקורת מכל הסוגים. היה אשכרה חשבון בטוויטר בשם 'עמית סגל לחסומים'

כדי לדייק את הטור הזה, אחרי הכל הבחור חובב תביעות – ניסיתי להשיג הערכה של היקף החסימות דרך שאלה בטוויטר. החשבון שלי קרס. אבל אז קרה משהו מעניין: סגל החליט לחשוף בעצמו את המספר – 4,209. כמות מטורפת של חסומים.

סגל טען שהוא חוסם רק את מי שמקלל, מטריל או מערב הורים. אמנם לא חסמתי איש מימיי – אבל אני במאה אחוז תומך בגישה הזו. מאה אחוז. אלא שזה פשוט שקר. יש בידי כעת אינספור סיפורים של אנשים שפעם אחת צייצו נגדו ביקורת מנומסת, או שרק עשו לייק למישהו שביקר אותו – ונחסמו. 

גם אני נחסמתי מבלי לקלל, להטריל או לערב הורים.

אבל סגל לא הסתפק בזה. הוא טען שאני במסע נגדו – אף שצייצתי לגביו פעם אחת בלבד. בנוסף הוא העליב אותי בפומבי, טען שאני אובססיבי, נרקיסיסט, ובציוץ נפרד ניסה להקטין אותי. 

האמת? נפגעתי. באמת. הביטחון העצמי שלי גם ככה רעוע עוד מהתקופה שהייתי לא מקובל בתיכון. רק שזה גרוע מהתיכון. חצי מיליון ישראלים נחשפו לעלבונות השקריים שהטיח בי. תוסיפו לזה שאני כאמור חסום אצלו מלהגיב – אז לא יכולתי לנמק את הצד שלי. לא יכולתי לכתוב למשל שביקרתי בחריפות גם את יאיר לפיד על מדיניות החסימות שלו, וספרתי לו אותן.

מה שאני מנסה לומר זה שיכולתי בקלות לעשות 'סגל'. כלומר, לתבוע אותו על ההכפשות האלו דיבה. החוק לצידי. המצפון שלי גם יהיה נקי: סגל יכול בקלות לשלם – בניגוד לאזרחים שהוא תובע.

אבל אני מעדיף לא לתבוע, אני מעדיף לעשות עיתונות. וב-2020, לדבר על חסימות זה לדבר על חופש ביטוי. הרשתות הן כיכר העיר החדשה. אזרח שנבעט ממנה מרגיש ברגע החסימה כמי שלשונו נעקרה. במיוחד אם החוסם הוא דמות ציבורית, והוא לא גידף או שיקר.

שוב אדגיש, זו זכותו המלאה. סגל לא חייב לי ולאחרים דבר. אבל חשוב לדעת שדווקא העיתונאי החזק בישראל לא מוכן לשמוע ביקורת בדף שלו או בשום מקום אחר. 

ויש פה גם פגיעה: סגל הפך לערוץ חדשות מרכזי בישראל. איך אפשר לקבל את החדשות שלו אם אתה חסום אצלו? זה עונש משמעותי למי שהעז לדבר.

או, פה יש פתרון. לא חייבים לעקוב אחרי סגל כדי לראות מה הוא מצייץ. אפשר לעקוב אחרי בנימין נתניהו, ולעתים לקבל את המידע – דרך המנהיג שלנו.

למה אני מתכוון? בדקתי ומצאתי סנכרון יוצא דופן בין סגל לבין ראש הממשלה, מעבר לסיקור שלו. 

למשל בספטמבר סגל פרסם תמונה של מפגינים לעומת הכותל הריק. שעתיים לאחר מכן – נתניהו מפרסם את אותה תמונה בדיוק. או באוגוסט סגל כותב שמעכשיו הרף הוא "שלום תמורת שלום", נתניהו מאמץ זאת עשרים דקות מאוחר יותר. זה קרה בשלל מקרים נוספים.

לשניהם, שמתי לב, יש גם טעם דומה. למשל, באוגוסט נתניהו שיתף כתבה על כך שאמצעי התקשורת לא מסקרים את ההפגנות, אלא משתתפים בהן. סגל העלה אותה 17 דקות מאוחר יותר.

וכשסגל מפגיז בחשיפה שעוזרת לנתניהו, אז ראש הממשלה מפיץ אותה לכל עבר. 'עמית סגל חושף' ו'עמית סגל מטיל הערב פצצת אטום' הם לא משהו שיונית אמרה, אלא משפטים בפייסבוק של ביבי.

ולעתים ראש הממשלה הוא מחולל החשיפה בעצמו. במרץ, רגע לפני בחירות דרמטיות, נתניהו עודד רב להקליט שיחה עם יועצו של גנץ כדי להוציא אותו רע. הרב הקליט, סגל שידר ונתניהו חגג.

עוד בשקוף:

אגב, זה לא רק נתניהו. סגל גם הסתנכרן לעתים עם המסרים של טייקון הגז יצחק תשובה, מבעלי קשת – מקום עבודתו העיקרי. 

למרות שהוא בכלל כתב פוליטי, סגל שוב ושוב תקף פעילים חברתיים ועיתונאים שביקרו את מתווה הגז. המתווה שנתניהו קידם בכל הכוח, וסידר לתשובה, כאמור אחד מהבעלים של קשת, הון עתק. במוסף לשבת של "ידיעות" הקדיש סגל טור להפרכת טענות שמתנגדי מתווה הגז – מעולם לא טענו. 

אגב "ידיעות" שם גם עובד סגל, שייך לנוני מוזס. וזה מעניין כי למוזס יש התלכדות אינטרסים עם תשובה. השניים שותפים עסקיים שמנסים לשמור על כך בסוד. חשפנו שמוזס ותשובה ניהלו חשבון משותף. ידיעות גם תמך לא מעט בעסקים של תשובה ובקושי סיקר את המאבק במתווה הגז. אתם עדיין איתי? כי האינטרס של מוזס מצטלב גם היום באינטרס של נתניהו. איך? מוזס עומד לדין יחד עם ראש הממשלה, ואם המשפט של ביבי יבוטל, ובכן, גם המשפט של נוני יבוטל. למעשה, סגל הוא העיתונאי המצוטט ביותר על ידי נאשמי משפט המו"לים ונתניהו. פרסומיו הטוענים למחדלים בחקירה הפלילית שהובילה לכתבי האישום, מוזכרים בבקשות ועתירות שהגישו הנאשמים נתניהו, מוזס ושאול אלוביץ'.

אז במרכז המשולש הזה של תשובה-נתניהו-ומוזס, אנחנו מוצאים, לעתים, את המגפון: עמית סגל.

המגפון שבמרכז. עמית סגל (צילום: הדס פרוש, פלאש 90)

מילים אחרונות: סגל הוא חד וחרוץ. בנוסף, להקלטות שהוא משדר יש ערך עיתונאי רב. צריך ניקוי אורוות במשטרה, בפרקליטות ובמערכת המשפט.

אבל שימו לב – כל הלכלוך הזה מוצף מתי? בשעה שיש לנו ראש ממשלה שמואשם בשוחד ונאחז בקרנות המזבח. והכתב הפוליטי מספר אחד? במקום לבקר את הפוליטיקאי מספר אחד, הוא בעיקר מבקר את שומרי הסף שלו. וזה מבאס אותי כאזרח. כי עם כוח גדול מגיעה אחריות גדולה. ולהשתמש בכוח כדי לעזור בעיקר למסרים של בעלי השררה להתפשט לכל עבר – זה, לדעתי, לא אחראי.

אגב, אני לא חושב שהוא בשליחות נתניהו, מוזס, תשובה או מישהו אחר. ממש לא. הוא משרת את עמית סגל. ולעזור לבעלי הכוח לשמור על הכוח – זה מאוד משתלם. תראו לאן זה הוביל אותו. ובכלל, מי עוד יקבל הקלטות מטלטלות כשבתפקיד המפיק – ראש הממשלה בכבודו ובעצמו? 

לסיכום, מה יש לנו פה? האיש החזק בתקשורת הישראלית מתנהג כקורבן, מעיף את מי שמותח עליו ביקורת, משתיק אנשים פרטיים ברחבי הרשת, ובד בבד מרים לפוליטיקאי ולטייקון החזקים בישראל. וכשהוא מרים להם, אז עוקביו הרבים נחשפים לכך בתוך תיבת התהודה של ממנה נחסמו לא מעט אנשים שהיה להם ביקורת. 

המציאות הזאת מפחידה אותי. גם מפחיד אותי שעמית יתבע איתי על הסרטון הזה, אבל זה בסדר, אתמודד. בינתיים, בכל מקרה, שלחתי את הטור לסגל שלא מסר תגובה. 

*

תשמעו, קשה להתחמק מהחדשות שסגל מפיץ, במיוחד כשמפלגת השלטון מהדהדת אותן. לכן לכולנו יש אחריות. אחריות להכיר את האינטרסים ואת המציאות המעוותת הזו שבה חזקים נוהגים כחלשים. 

אז אני רוצה לבקש שני דברים.  אלף, תפיצו את הסרטון – כדי שכולם יכירו את סגל התובע, החוסם והמחובר. בית, כשאתם נחשפים לפרסום שלו, אם עדיין לא נחסמתם, אל תבטלו את הממצאים. אבל במקביל תשאלו את עצמכם: מה האינטרס לפרסם דווקא את זה? ודווקא עכשיו? את מי זה משרת?

***

  • תודה למתנדב שקוף עמר קמפלר שסייע בתחקיר
  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי תומר אביטל

להפריד את ההון מהעיתון: איך אפשר למנוע את תיק 4000 הבא?

תיקי נתניהו והתקשורת פגעו וממשיכים לפגוע בציבור עד היום ● אלא שלמרות הסערה שעוררו הפרשות – מערכת התמריצים הבעייתית שהובילה אליהן נשארה זהה ● המשמעות: פרשת שחיתות חדשה שתערב הון-שלטון-עיתון עלולה לצוץ בכל רגע ● מה צריך לעשות כדי למנוע את תיק 4000 הבא? ● "משפט המו"לים", פרויקט משותף של "העין השביעית" ו"שקוף"

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| מאיה קרול |

קודם ניישר קו: ההתנהלות של ראש הממשלה בנימין נתניהו והמו"לים של "ידיעות אחרונות" ו"וואלה" שנחשפה בתיקים 2000 ו-4000 פגעה בכולנו.

איך? הנה סקירה קצרה: באתרי החדשות "ידיעות אחרונות" ו"וואלה" פורסמו, לכאורה, כתבות שאינן משקפות את המציאות, אלא נכתבו כדי להתאים לאינטרסים כלכליים של בעלי השליטה. התודעה של כולנו עוותה תמורת בצע כסף. לפי החשדות, בגלל השוחד שנתן נתניהו לבעלי "בזק" כולנו משלמים יותר על חשבון האינטרנט והטלפון הביתי, והפסדנו 1.8 מיליארד ש"ח, שהיו יכולים להגיע לתקציב המדינה ולשפר את חיי היומיום שלנו. ואם זה לא מספיק אז אמון הציבור בשלטון – מטבע יקר ערך בדמוקרטיה – הידרדר משמעותית.

ארנון מוזס בדיון בבית המשפט (צילום: יונתן זינדל פלאש 90)

עוד בפרויקט סיקור "משפט המו"לים":

אבל זה רק חצי מהסיפור. אף שעלילות רה"מ נתניהו, האלוביצ'ים ונוני מוזס כבר ידועות לכל – לא נעשה עדיין שום שינוי במערכות שימנע מעוד תיק 4000 להיוולד. מערכת התמריצים הבעייתית בין ההון, השלטון והעיתון שהובילה לתיקים הללו – מתקיימת גם עכשיו. המשמעות: ייתכן שברגע זה נרקמת מערכת יחסים אפלה שפוגעת בחיים של כולנו.

שאול אלוביץ', בדיון בבית המשפט. (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

לא מאמינים? הנה דוגמה למה שיכול להפוך לתיק הבא: שרים וחברי ועדת הכספים היו צריכים להחליט לאחרונה האם להטיל מס מיוחד על מלט מיובא, מה שעתיד לייקר את מחירי המלט בישראל. למי יש אינטרס שיוטל המס על יבוא מלט? למונופול המלט "נשר": במידה שיוטל מס על הייבוא, "נשר" תרוויח הרבה כסף. הבעלים של מונופול המלט הוא מיליארדר אמריקאי בשם לן בלווטניק. לן בלווטניק הוא גם בעל השליטה בערוץ 13.

לן בלווטניק, הבעלים של "נשר" וערוץ 13

כך בדיוק התחיל תיק 4000: בעל השליטה בגוף התקשורת נזקק להטבה מהמדינה עבור עסק אחר, גדול יותר. אז מה אפשר לעשות כדי לתקן את מערכת התמריצים שמניעה בעלי הון ופוליטיקאים לעבוד אחד עבור השני מאחורי הגב של הציבור? איך למנוע את תיק 4000 הבא? לפניכם הצעות לצעדים שיגנו על תקשורת החופשית, וכך – על הציבור.

1. רשות תקשורת: להפוך את משרד התקשורת, הרשות השנייה ומועצת הכבלים לרשות עצמאית

מה הבעיה? ישנה השפעה פוליטית על שומרי הסף של התקשורת שמעוותת את החלטותיהם, וריבוי גופים המסדירים את התקשורת שגורמים לבירוקרטיה ואי-סדר.

יש שלושה גופים שונים שמסדירים את תחום התקשורת בישראל:
1. משרד התקשורת, האחראי על תחום התשתיות (אינטרנט, טלפוניה קווית וסלולר).
2. הרשות השנייה, האחראית על השידורים המסחריים כדוגמת ערוצים 12 ו-13.
3. מועצת הכבלים והלוויין, האחראית על השידורים הרב-ערוציים אותם מספקות חברות yes ו-HOT. 

לפי דו"ח מבקר המדינה האחרון בנושא, ריבוי הגופים המסדירים את התקשורת גורם לפרסום חוקים וכללים סותרים או לא ברורים, לעודף בירוקרטיה ולבזבוז כסף. זאת ועוד, כיום כל אחד מהגופים נתון במידה רבה להשפעות פוליטיות: המינויים של שלושת ראשי הרשויות הללו מושפעים משר התקשורת.

מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן (צילום: יונתן שינדל, פלאש 90)

את המנכ"ל ממנה השר ישירות. על זהות יו"ר וחברי מועצת הרשות השנייה ממליץ השר לממשלה לאחר חובת התייעצות עם מומחים בתחום. גם  מועצת הכבלים תלויה מבחינת משאבים במשרד התקשורת. כתוצאה, הרשות השנייה ומועצת הכבלים אינן עצמאיות לחלוטין אלא נתונות ללחצים ואינטרסים זרים.

הפתרון: לאחד את שלושת הגופים לגוף מפקח אחד ועצמאי. המטרה היא לא רק חיסכון במשאבים אלא גם ראייה רחבה של שוק התקשורת ויצירה של נתק בין הפוליטיקאים לבין הפיקוח המקצועי על התקשורת. 

איך זה יכול למנוע את תיק 4000 הבא?: לפי כתב האישום, כשנתניהו כיהן כשר התקשורת הוא מינה את שלמה פילבר למנכ"ל המשרד משום שידע שיסכים לקדם את האינטרסים של "בזק" ומשפחת אלוביץ' – לא משנה מה יהיו ההמלצות המקצועיות. אם תקום רשות תקשורת עצמאית, מינוי העומד או העומדת בראש הרשות יהיה נתון בידי ועדת איתור ייעודית ולא רק בידי פוליטיקאים. כך יפחת הסיכוי שראש הראשות ייכנע או תיכנע ללחצים פוליטיים, ומנגד יגברו הסיכויים שהרשות תפעל לטובת האינטרס הציבורי.

שלמה פילבר, מנכ"ל משרד התקשורת לשעבר ועד המדינה בתיק 4000. (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

איפה זה עומד?: על פי דו"ח מבקר המדינה, לא פחות מתשע ועדות ממשלתיות הגיעו למסקנה שיש להקים רשות תקשורת עצמאית, במקום משרד התקשורת, הרשות השניה ומועצת הרדיו והלווין. 

הממשלות אימצו את ההמלצה להקים רשות תקשורת עצמאית בשבע החלטות ממשלה שונות. למרות זאת – אין רשות תקשורת. מדוע? נראה כי קשה לפוליטיקאים לוותר על משרד בעל עוצמה כה רבה. באוגוסט 2018 מסר משרד התקשורת למבקר כי החל בעבודת מטה לבחינת המבנה הארגוני של המשרד.

נציין כי החלק המעמיק בדו"ח המבקר, שעסק בנושא אי-הקמת רשות תקשורת ואף כינה זאת "מחדל של ממש" – נגנז, לפי דה מרקר, ע"י מבקר המדינה אנגלמן.

2. פרסום האינטרסים הכלכליים של בעלי השליטה בכלי התקשורת

מה הבעיה? בעלי השליטה בתקשורת משנים תוכן כדי להיטיב עם העסקים האחרים שלהם. 

כמעט כל בעלי כלי התקשורת בישראל (המו"לים) מחזיקים בעסקים נוספים או נמצאים בקשר עסקי עם בעלי הון אחרים. לאחרונה נחשף, למשל, כי נוני מוזס, מו"ל ידיעות אחרונות, ניהל חשבון השקעות משותף עם חברה ששייכת לבעלי קבוצת "דלק" יצחק תשובה. לפי הטענות, הסיקור בידיעות  מוסגר שוב ושוב בצורה שמעדיפה את הצד של טייקון הגז.

תשובה גם מחזיק ב-20% ממניות קשת. למרות ההתרסקות השנה של קבוצת דלק שבבעלות תשובה, שמו הופיע בתקופה הרלוונטית בשידורי חדשות "קשת"-12 פעם אחת בלבד. הערוץ המתחרה "רשת" הזכיר את שמו של תשובה לפחות 18 פעמים, כך לפי בדיקת "העין השביעית".

יצחק תשובה, מבעלי קשת 12

הבעיה היא שרוב הציבור כלל אינו מודע לכך שלבעלי כלי התקשורת אינטרס נוסף, מובהק אך סמוי. כך, בעלי כלי התקשורת ממשיכים לפעול לטובת האינטרסים ומעוותים את התודעה שלנו, כשלציבור אין את היכולת לעשות "אחד ועוד אחד" ולהתייחס לדברים בעירבון מוגבל. 

הפתרון: לקבוע בחוק כי בכל כלי תקשורת יפורסמו אחת לרבעון כל האינטרסים העסקיים הנוספים של המו"ל או של בעלי השליטה, לדוגמה שמות החברות האחרות שבבעלות המו"לים, קשרים עסקיים עם תאגידים ובעלי הון אחרים. אם המו"לים או בעלי השליטה יעלימו את החברות המקושרות שלהם, ניתן יהיה להגיש נגדם תביעה יצוגית. 

חשיפת האינטרסים הכלכליים תאפשר לציבור להבין מהם השיקולים הכלכליים מהם מושפע הסיקור או התוכן בכלי התקשורת. נכון, העובדה שהזוג שאול ואיריס אלוביץ' החזיקו ב"וואלה" ו"בזק" הייתה ידועה לכול. אבל לא תמיד מו"לים מחזיקים בחברות ענק שכולנו מכירים. מוזס, למשל, החזיק בחברה עלומה שדרכה ביצע עסקאות עם יצחק תשובה.

אך יש מי שמתנגד לפתרון הזה, בטענה שלפרסום האינטרסים הכלכליים עלולות להיות השלכות שליליות על התקשורת. "בעולם מושלם – ודאי שפרסום האינרטסים הכלכליים של המו"לים היה רצוי", אומרת ענת סרגוסטי, מנהלת תחום חופש העיתונות בארגון העיתונאים, "אבל אני חושבת שיש בדרישה לפרסם את האינטרסים הכלכליים אפקט מצנן ושרגולציה כזו עלולה להרחיק בעלי הון מלהחזיק בכלי תקשורת".

לדבריה, "המציאות היא שהמודל הכלכלי של התקשורת הוא בעייתי, ושצריך את בעלי ההון בעסק הזה. אנחנו צריכים להבין באיזה עולם אנחנו חיים ולהיות ריאליים. רגולציה מהסוג הזה עלולה לגרום לכך שבסוף בעלי הון לא ירצו להחזיק ערוצים ואנחנו נישאר רק עם הערוץ הציבורי, תקשורת עצמאית ואולי עוד ערוץ אחד שאליו יתנקזו כל המפרסמים".

ארנון (נוני) מוזס ויצחק תשובה (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

איך זה יכול למנוע את תיק 4000 הבא?: כשבעלי השליטה בכלי התקשורת יידעו שהציבור חשוף לאינטרסים הכלכליים שלהם – הם יחשבו פעמיים לפני שירקמו עסקאות בעייתיות עם בעלי הון. בנוסף, הציבור יוכל לזהות ביתר קלות סיקור מוטה לטובת אותם אינטרסים. לכן גם הפעם – שקיפות מונעת שחיתות. 

איפה זה עומד?: בתקנון האתיקה של מועצת העיתונות כבר מופיע סעיף הדורש לפרסם אינטרסים כלכליים ועסקיים אחת לחצי שנה, אך הוא לא נאכף ולמפריו אין סנקציות. יש להפוך את הכלל הזה לחוק.

גילוי נאות מתוך כתבה ב"גלובס"

עד אז, כלי תקשורת יכולים לבצע זאת מרצונם החופשי. בעיתון גלובס, למשל, מופיע גילוי נאות לגבי האינטרסים הכלכליים של בעלי השליטה בעיתון בכתבות רלוונטיות (אך העין השביעית חשפו כי הגילוי הזה לא תמיד מלא ומספק).

3. איסור על בעלויות אלכסוניות בין תקשורת למונופולים


מה הבעיה? לעתים בעל הון מחזיק במקביל תאגיד רב עוצמה לצד כלי תקשורת, אלא שהאינטרס שלו כבעל עסק נוגד את האינטרס של גופי התקשורת; מי ירצה שVתקשורת תמתח ביקורת על עסקיו? אז מה יקרה אם הוא הבעלים של כלי התקשורת?

הדבר חמור שבעתיים כשבידך מונופול. בעלי מונופול זקוקים להגנה מתחרות ולהטבות שונות מהמדינה. כלי התקשורת שברשותם הוא נשק לכל דבר ועניין ויכול להשפיע על מקבלי ההחלטות בנושא. למעשה, האינטרס של בעלי ההון עלול למנוע מהתקשורת לעשות את עבודתה – לספק מידע מדויק ואמין לציבור בכל תחומי החיים.

בעלי מונופולים מגוונים שולטים בתקשורת הישראלית: איש העסקים לן בלווטניק מחזיק במונופול המלט "נשר" ובערוץ 13. דודי ודרורית ורטהיים שולטים בחברה למשקאות (קוקה קולה ועוד) וגם ב"קשת". 

בתיק 4000, לדוגמה, נחשף כי הזוג אלוביץ ששלטו אז גם בבזק וגם ב"וואלה", דרשו לשנות את התכנים של הכתבות ב"וואלה" לטובת משפחת נתניהו כדי לקבל הטבות משמעותיות עבור "בזק" ממשרד התקשורת. 

הפתרון: לאסור בחוק על החזקת גוף תקשורת ומונפול בו-זמנית. כך אפשר יהיה לנתק במידת מה את קשרי ההון-שלטון-עיתון, ולאפשר לכלי התקשורת לבצע את עבודתם העיתונאית באופן נאמן יותר, תוך צמצום השפעת האינטרסים המסחריים של בעלי השליטה.

איך זה יכול למנוע את תיק 4000 הבא?: "אם היה לך רק ערוץ ולא עסק, אז תשתין בקשת כי אתה לא מעניין אף אחד", נשמעה איריס אלוביץ אומרת: "אבל כשאתה צריך אותו (את נתניהו) שיחתום לך .. זאת בעיה". במידה ולא ניתן יהיה להחזיק במונופול ובכלי תקשורת – ה"בעיה" עליה מדברת אלוביץ' תיעלם וגופי התקשורת יוכלו לעבוד באופן חופשי ללא התערבות פוליטית. 

איפה זה עומד?: הממונה על ההגבלים העסקיים לשעבר, עו"ד דרור שטרום, הציע זאת ב-2002. לאחר מכן ההצעה חזרה בדו"ח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת על ריכוזיות בכלי התקשורת בישראל. בנוסף נערך דיון בנושא ב-2013 כחלק מדיונים על "חוק הריכוזיות". אלא שמאז הנושא לא התקדם.

עו"ד אלעד מן (צילום: יובל טובול)

"היום יש איסור על החזקה של מספר כלי תקשורת בו -זמנית, ולכן יהיה קשה לאסור גם בעלויות אלכסוניות – מונופול וכלי תקשורת", מדגיש עו"ד אלעד מן מעמותת "הצלחה", מומחה לרגולציה בתקשורת. "זה מצמצם את יכולת ההשקעה בגופי תקשורת וגם את האיתנות של גוף התקשורת. אנחנו רוצים שבעלי השליטה יוכלו לתת גב לכלי התקשורת שלהם, ולכן צריך שיהיה להם כסף".

4. לחייב פוליטיקאים להשקיף ביומן פגישות עם מו"לים

מה הבעיה? מו"לים ובעלי שליטה בגופי תקשורת נפגשים עם פוליטיקאים כדי לנסות ולקדם את האינטרסים של כלי התקשורת שלהם ואת עסקיהם בכנסת – ללא שקיפות. המידע לא חשוף לציבור, ובלתי אפשרי לדעת האם נרקמות בפגישות אלה עסקאות "תן וקח" שמעוותות את הסיקור העיתונאי. נוני מוזס, למשל, הציע לנתניהו סיקור חיובי תמורת קידום חוק שיטיב עם "ידיעות אחרונות".

הפתרון: תפורסם פגישה של חבר כנסת או שר עם מו"ל או בעל שליטה בכלי תקשורת. טוב אם גם ייכתב מה הייתה מטרת הפגישה וסיכום מסקנותיה. בסיוע השקיפות, פוליטיקאים ובעלי שליטה בכלי תקשורת ייזהרו לקדם עסקאות מלוכלכות כי יידעו שעיני הציבור בוחנות את פגישותיהם. 

חשוב להדגיש: מו"לים ובעלי שליטה לא זקוקים למקורות עיתונאיים או סיפורים. זו עבודתם של הכתבים. לכן טוב שפגישה של פוליטיקאי עם כתב תישאר חסויה. פגישה עם מו"ל, לעומת פגישה עם עיתונאי, נועדה לרוב לקידום אינטרסים כלכליים ולכן טוב שתיחשף.

איך זה יכול למנוע את תיק 4000 הבא? שקיפות בפגישות בין פוליטיקאים למו"לים ובעלי שליטה היא עוד דרך לפקח על התנהלות נבחרי הציבור ולוודא כי הנבחרים עובדים בשבילנו ולא עבור בעלי ההון, כפי שקרה בתיק 4000. עצם פרסום הפגישות יכול למנוע את רובן וכך לסייע לציבור לפקח על שאריתן.

איפה זה עומד? לפי "אמנת המסגרת לפיקוח על הטבק" של ארגון הבריאות העולמי באו"ם, עליו חתומה גם ישראל, על כל פוליטיקאי לחשוף את פגישותיו עם נציגי חברות הטבק. לפי האמנה, כל המסתיר מידע זה מסייע בפועל לפגיעה בבריאות הציבור – גם אם לא הייתה לו כוונת תחילה לעשות זאת.

השר גלעד ארדן, נפגש עם העורך הראשי של "ישראל היום", בועז ביסמוט (משמאל)

אותו הדין צריך לחול גם על פגישות של פוליטיקאים עם מו"לים או בעלי שליטה בתקשורת, שכן הם מסכנים את הציבור בעיוות המידע אותו הוא צורך. לכן גם במקרה זה – יש לחוקק חוק הולם. עד שזה יקרה אנחנו ב"שקוף" פונים בצורה שוטפת לנבחרי הציבור ומבקשים מהם לחשוף את יומניהם.

5. לאייש את כל התפקידים בדירקטוריונים של חדשות 13 ומועצת הרשות השנייה 

מה הבעיה? תחזיקו חזק, מדובר בשתי מיני-בעיות דומות. 

הרשות השנייה לא מאויישת ולכן חלשה: הרשות השנייה לרדיו ולטלוויזיה היא הגוף המפקח על שידורי הטלוויזיה בערוצים 12 ו-13. יש לה הכוח להטיל קנסות ועונשים על הערוצים ועל חברות החדשות, ואף לפסול שידור תכניות טלוויזיה של מי שעובר על חוקיה. אלא שמועצת הרשות לא מונתה מחדש כבר שנתיים, ועל יו"ר המועצה הנוכחית נמתחה ביקורת עזה.

המשמעות: החלשת הרשות והפיכתה לגוף לא יעיל, חסר שיניים, שלא מצליח לשמור על השידורים בערוצים ובחדשות נקיים מאינטרס של בעלי הערוצים. הנה כל הליקויים במועצה כיום:

  • עקב תלונה של ארגון העיתונאים נכתב ב-2018 דו"ח חמור על התנהלותה של יו"ר המועצה הנוכחית יוליה שמאלוב-ברקוביץ', ונקבע שלא תוכל להמשיך לכהן גם במועצה הבאה, חרף זאת היא ממשיכה לכהן כיו"ר עד היום. תלונות על התנהלותה נשמעות גם היום, למשל כשלא עמדה לצד עיתונאי ערוץ 13 כשנודע להם שלא יוכלו לשדר את משפט נתניהו עד להתערבות בג"ץ.

    יו"ר הרשות השנייה, יוליה שמאלוב ברקוביץ'. מתוך פייסבוק

  • אין מנכ"ל קבוע לרשות השנייה מאז ינואר 2015 ומאז מכהן מנכ"ל זמני ניר שוויקי. לטענת מבקר המדינה, מצב זה "עלול לפגוע ביכולתו לקבל החלטות משמעותיות וארוכות טווח ולהחליש את הרשות, החשופה לפגיעה בעצמאותה".
  • אין יועץ משפטי קבוע למועצה מאז התפטרה היועצת המשפטית ב-2018.
  • למרות שכבר אותרו חברי מועצה ויו"ר חדשים, מועצת הרשות שסיימה את תפקידה ב-2018 ממשיכה לכהן גם היום. תוקפה מוארך כל פעם מחדש. הממשלה צריכה לאשר מינוי מועצה חדשה, אך הדיון בממשלה נדחה עקב סבבי הבחירות המרובים.
  • כיום המועצה מונה 10 חברים, ההרכב המינימלי של חברי מועצת הרשות. הרשות יכולה למנות עד 15 חברים.

בדירקטוריון חדשות 13 חסרים נציגי ציבור: דירקטוריון חדשות 13 מונה נציגת ציבור אחת בלבד במקום ארבעה, לעומת שישה נציגים של בעל השליטה לן בלווטניק. זאת, על אף שהחוק קבע שארבעים אחוזים מהמכהנים בדירקטוריון חברת חדשות יהיו נציגי ציבור שתמנה הרשות השניה.

החוק הגיוני: יש לשמור על עיתונות עצמאית ועל האינטרס הציבורי מול הנציגים של בעל השליטה בחברה. חרף זאת, היום יושבת בדירקטוריון חדשות 13 נציגת ציבור אחת בלבד בעלת ארבעה קולות. נציגי ציבור חדשים – לא מונו כבר שנתיים. מי שאמור למנות את נציגי הציבור לחדשות 13 היא מועצת הרשות השנייה.

התוצאה של שתי המיני-בעיות: אין מי שימנע מבעל שליטה לפגוע באינטרס הציבורי לעיתונות חופשית, נקייה וישרה.

ראו מה קורה בערוץ 13 המשברי בינתיים – הערוץ נקלע למשבר כלכלי קשה מזה תקופה ארוכה. לן בלווטניק, בעל השליטה בערוץ, נמצא במלחמה מול עובדיו, והחליט לא להזרים כספים ולקצץ במשרות. לפי פרסומים, בלווטניק פעל באופן הזה לאחר שגילה כי עיתונאי 13 פנו לרשות השנייה ודיווחו כי הערוץ משלב פרסומות סמויות בשידורי החדשות, בניגוד לחוק.

בד בבד, ניסו למנוע מכתבי הערוץ לשדר את משפט נתניהו. ארגון העיתונאים וחדשות 13 התלוננו על כך, אלא שהרשות השנייה מיאנה לעזור ולא התערבה בנושא,עד שבסוף בג"ץ ביטל את ההחלטה.

הפתרון: 

  1. על שר התקשורת והממשלה לאייש את כל התפקידים החסרים במועצת הרשות השנייה וברשות השנייה כדי לרענן אותה ולהפוך אותה ליציבה וחזקה. התירוץ של 'אנחנו בבחירות' פג תוקף. ניתן למנותם. 
  2. על מועצת הרשות השנייה למנות עוד ארבעה נציגי ציבור לדירקטוריון חברת חדשות 13, כדי שיהיה מי שיעמוד מול לחצי הבעלים.

איך זה יכול למנוע את תיק 4000 הבא?: פרשת בזק-וואלה פרצה משום שלא היה מי שיעמוד בלחצים שהפעילו בני הזוג אלוביץ על "וואלה". לכן הם הצליחו לשנות את הכתבות באתר החדשות כדי שיהלמו אינטרס עיסקי. הרשות השנייה ונציגי הציבור בדירקטוריון חדשות 13 יכולים לתפקד כשומרי הסף של חופש העיתונות בערוצי הטלוויזיה ולהגן על הציבור מפני אינטרסים כלכליים זרים של בעלי השליטה. 

איפה זה עומד?: הממשלה הוקמה אך טרם מונו דירקטורים חדשים לחדשות 13 וטרם מונתה מועצת הרשות השנייה החדשה. כעת זה בידיים של שר התקשורת יועז הנדל (דרך ארץ) ועליו למנות את המועצה החדשה. על הרשות השנייה הנוכחית למנות בהקדם האפשרי נציגי ציבור דירקטוריון חדשות 13.

יועז הנדל, שר התקשורת (צילום: נעם ריבקין פנטון, פלאש 90)

6. לתמוך בתקשורת עצמאית נטולת אינטרסים כלכליים אחרים מהציבור

מה הבעיה? התקשורת הממוסדת מתבססת על מודל כלכלי בעייתי במיוחד: בעלי הון מחזיקים בכלי התקשורת ומשתמשים בהם, כפי שראינו למעלה, כפלוגה מסייעת לעסקיהם האחרים. כל זה קורה על חשבונכם, הקוראות והצופים. הציבור לרוב לא מודע לאינטרסים שעומדים מאחורי כלי התקשורת ואין לו דרך להתגונן מפני סיקור מוטה. 

הפתרון: לתמוך בתקשורת עצמאית ונטולת אינטרסים. כזו שממומנת על ידי ציבור הקוראים שלה בלבד. כך נוכל להיות בטוחים שהכתבות אינן מושפעות מאינטרסים זרים ומטרתן היא אחת: לשרת את הציבור.

איך זה יכול למנוע את תיק 4000 הבא?: פרשה בה בעלי הון משפיעים על הסיקור – לא יכולה לקרות בגוף תקשורת עצמאי ולא מסחרי. כשאין בעלי הון שמעורבים בתמונה – הציבור נמצא במרכז הבמה.

איפה זה עומד?: יותר ויותר אנשים מחליטים לתמוך בגופי תקשורת עצמאיים. הצטרפו גם אתם לשקוף או לכלי תקשורת עצמאי אחר כדי לשנות את הדרך בה הציבור צורך חדשות.

***

"משפט המו"לים", סיקור משפט "תיק 1000", "תיק 2000" ו"תיק 4000", הוא פרויקט משותף של "העין השביעית" ו"שקוף"

יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאית מאיה קרול

מוזס מי? כך סיקרו המהדורות המרכזיות את המו"לים הנאשמים במשפט נתניהו

מהדורות החדשות העניקו אתמול סיקור נרחב לפתיחת משפטם של רה"מ נתניהו והמו"לים מוזס ואלוביץ' • בחדשות 12, המהדורה הנצפית ביותר, התעלמו כמעט לחלוטין ממוזס ואלוביץ' • חדשות 13 הקדישו למו"לים זמן מיוחד • בתאגיד נזכרו בהם רק לקראת בסוף המשדר • "משפט המו"לים", פרויקט משותף של "העין השביעית" ו"שקוף"

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| אורן פרסיקו |

מהדורת החדשות המרכזית של חדשות 12, תוכנית החדשות הנצפית ביותר בישראל בפער ניכר, התעלמה אתמול כמעט לחלוטין מפתיחת משפטם של מו"ל "ידיעות אחרונות" ארנון (נוני) מוזס ומי שהיו בעלי השליטה ב"וואלה" בני הזוג שאול ואיריס אלוביץ'. בשתי המהדורות המתחרות הרשו לעצמם להקדיש תשומת לב רבה בהרבה למוזס ובני הזוג אלוביץ'.

במשפט, כזכור, נאשמים נתניהו, מוזס והאלוביצ'ים כי קיימו ביניהם או תכננו לקיים עסקאות שוחד, בהן נתניהו יספק את האינטרסים הכלכליים של המו"לים, בכוח סמכויותיו השלטוניות ועל חשבון הציבור; ואילו המו"לים יספקו סיקור לפי האינטרסים של נתניהו, לטובתו ולטובת משפחתו ונגד יריביו. בניגוד לפרשיות שחיתות שהכרנו בעבר, בפרשיות "תיק 2000" ו"תיק 4000" מתואר משולש הון-שלטון-עיתון במסגרתו עומדת למשפט ההתנהלות בשני כלי תקשורת גדולים: "וואלה" ו"ידיעות אחרונות".

משפט המו"לים: למה בחרנו להתמקד במוזס ואלוביץ'?

קשת התמקדו בנתניהו והצניעו את המו"לים

מטבע הדברים, כל שלוש מהדורות החדשות המרכזיות הקדישו אמש דקות ארוכות לסיקור משפטו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. עם זאת, בחדשות 12 התמקדו אך ורק בנאשם מספר 1 בתיק, תוך הצנעה גדולה של נאשמים 2-4. בדקה השלישית של המהדורה, כשהמגישה יונית לוי סיכמה את אירועי היום בבית-המשפט, היא הזכירה כי "לצד נתניהו נפתח גם משפטם של הנאשמים המרכזיים האחרים, נוני מוזס ובני הזוג אלוביץ'". זהו.

דמויותיהם של מוזס ואלוביץ' הופיעו לרגע בכתבה שהכין גיא פלג על יום הדיון, אך שמם לא הוזכר. על נסיבות אישומי השוחד שלהם לא שמעו צופי חדשות 12 דבר. ההתעלמות בוטה עוד יותר כשזוכרים שזהותו של מוזס כמי שעומד במרכזה של חקירת המשטרה ב"תיק 2000", נחשפה בחדשות 12 ע"י גיא פלג. את מהדורת חדשות 12 ערך אתמול גיא סודרי. העורך הראשי הוא מנכ"ל חדשות 12 אבי וייס. לפני נתוני הוועדה הישראלית למדרוג צפו בה 458 אלף איש.

"משפט נתניהו", חדשות 12. איפה מוזס ואלוביץ'?

בחדשות 13 הקדישו למו"לים נתח מהמהדורה

במהדורה המרכזית של חדשות 13, לעומת זאת, מוזס ובני הזוג אלוביץ' הוזכרו בכתבה המרכזית על המשפט אבל הוקדש להם גם זמן נפרד. בדקה ה-22 של המהדורה פנה המגיש אודי סגל אל הפרשן המשפטי ברוך קרא כדי לשמוע על הנאשמים "שחמקו מאור הזרקורים". "כמעט שכחנו היום ששני טייקונים ישבו לצדו של נתניהו", אישר קרא והרחיב במשך כדקה וחצי לגבי קווי ההגנה של אלוביץ' ומוזס, וכיצד הם צפויים להשפיע על המשך התנהלות המשפט.

את מהדורת חדשות 13 ערך אתמול ניר נוימן. העורך הראשי הוא מנכ"ל חדשות 13 ישראל טויטו. במהדורה צפו אמש 261 אלף איש.

שאול אלוביץ', בדיון בבית המשפט. (צילום: יונתן שינדל, פלאש 90)

בתאגיד הזכירו את המו"לים – אבל בסוף

במהדורה המרכזית של כאן 11 המתינו עד הדקה ה-51, אולם אז הקדישו תשומת לב משמעותית למהות התיקים בהם מואשמים מוזס ובני הזוג אלוביץ' וכן להמשך הניסיונות של נתניהו להתערב בשוק התקשורת. המגישה דוריה למפל הפנתה את השידור לליאל קייזר שהעניקה לצופים תזכורת קצרה, בת כשתי דקות, לעיקרי תיקי 2000 ו-4000.

בהמשך קיבל את רשות הדיבור שאול אמסטרדמסקי, הפרשן הכלכלי של התאגיד, שהתריע כי "שוק התקשורת ובעיקר הסיקור שלו עצמו, של נתניהו, מאוד מאוד מעסיק אותו". אמסטרדמסקי הזכיר כי נתניהו ובני משפחתו ממשיכים לתקוף את התקשורת באופן קבוע, והסביר כי יש לכך חשיבות כיוון שחלק מכלי התקשורת תלויים בו.

"כמו הרבה מאוד ענפים אחרים, גם התקשורת, גם המדיה, נמצאת במשבר כלכלי", אמר אמסטרדמסקי. "המשבר הזה חמור במיוחד בערוצים המסחריים. ושם, בעצם, בגלל שהם תחת רגולציה מאוד מאוד כבדה של הרשות השנייה, ובעצם של משרד התקשורת, הם בעצם זקוקים לחסדי המדינה. אם וכאשר, ואנחנו מקווים מאוד שזה לא יקרה, עמיתינו בערוצים האחרים יצטרכו להגיע למצב שהם ידרשו הקלות רגולטוריות, כספיות, מהמדינה, בסופו של דבר, גם אם שר התקשורת הוא אחר, הדבר הזה יתגלגל לפתחו של ראש הממשלה".

את מהדורת "חדשות הערב" של כאן 11 ערך אתמול עילי לוין. מנהל חטיבת החדשות בתאגיד השידור הישראלי הוא ברוך שי. במהדורת "חדשות הערב צפו אתמול 139 אלף איש.

*  *  *

"משפט המו"לים", סיקור משפט "תיק 1000", "תיק 2000" ו"תיק 4000", הוא פרויקט משותף של "העין השביעית" ו"שקוף"

משפט המו"לים נפתח: התקשורת עומדת לדין והעיתונאים נשארים בחוץ

נפתח משפטם של המו"לים ארנון מוזס ושאול אלוביץ' • באולם נכח עיתונאי אחד שאמר מילה אחת: כן • "משפט המו"לים", פרויקט משותף של "העין השביעית" ו"שקוף"

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| אורן פרסיקו |

מגפת הקורונה הביאה עימה שינויים רבים, גדולים וקטנים. אחד מהם בלט בדיון שהתקיים אתמול (ראשון) בבית-המשפט המחוזי בירושלים: הנאשמים המתוקשרים לא נאלצו להתבזות בכיסוי פניהם בפריטי לבוש או בהסתרת פניהם בכפות ידיהם, ויכלו להתחבא מאחורי החובה לחבוש מסיכות רפואיות. ארנון (נוני) מוזס, שבמשך שנים רבות קשה היה למצוא תמונה עדכנית שלו בארכיוני הצילומים, עלה חפוי ראש ועטוי מסיכה במדרגות אל אולם בית-המשפט. על שאלתי האם שקל להתפטר מתפקידו כעורך האחראי של "ידיעות אחרונות" מוזס בחר שלא להשיב.

היום, אחרי שנים של חקירה, עיכובים, דחיות, קמפיין תעמולה חסר תקדים נגד מערכת המשפט ומגפה עולמית אחת, נפתח משפטם של ראש הממשלה בנימין נתניהו ושל המו"לים נוני מוזס ושאול ואיריס אלוביץ'. השלושה נאשמים כי קיימו או זממו לקיים ביניהם עסקאות שוחד: נתניהו סיפק או הבטיח לספק שימוש בכוחו השלטוני לטובת בזק שבשליטת אלוביץ' ו"ידיעות אחרונות" שבבעלות מוזס. אלוביץ' ומוזס, מנגד, הבטיחו להטות את הסיקור בכלי התקשורת שלהם כך שישרת את נתניהו, יציגו אותו ואת משפחתו באור חיובי, יצנזרו סיקור ביקורתי ולעומת זאת יסקרו באופן שלילי את יריביו הפוליטיים.

הדיון, שארך כשעה, הוקדש בעיקר לנסיונות של באי כוח הנאשמים לדחות ככל הניתן את המשך המשפט, אולם עסק גם בהופעתם בתקשורת של עדי תביעה, בעקבות שידור פרק בתוכנית "המקור" ביום חמישי, מעין משפט דמה ב"תיק 4000". מדובר בתיק שבו נתניהו נאשם כי סידר לבזק של אלוביץ' הטבות רגולטוריות בשווי מאות מיליוני שקלים כדי שירתום למענו את "וואלה", אחד מאתרי החדשות הנפוצים בישראל.

שאול אלוביץ', בדיון בבית המשפט (צילום: יונתן שינדל, פלאש 90)

עו"ד ז'ק חן, המייצג את אלוביץ', התרעם על כך מול השופטים וכינה את המשדר "קרקס": "ביום חמישי התראיינו ארבעה-חמישה עדי תביעה מרכזיים בתיק בתוכנית טלוויזיה. זאת עוד לא היה. […] אנו מבקשים שהמשפט יתנהל דרך בית-המשפט הזה. איננו יכולים, ובוודאי בית-המשפט לא ירשה שיעשו איתו תחרות מחוץ לכותלי בית-המשפט. […] אנו מבקשים מבית-המשפט שיורה לתביעה להורות לעדיה אחד-אחד שאסור להם להתראיין, ואת דברו יאמר בדוכן העדים כאשר ייחקר בחקירה ראשית ונגדית על-ידי נציגי התביעה ועל-ידינו".

משפט המו"לים: למה בחרנו להתמקד במוזס ואלוביץ'?

עו"ד חן סיפר כי עם שידור הקדימון לתוכנית "המקור" פנה לפרקליטות בבקשה לעצור את השידור, אולם היועץ המשפטי לממשלה השיב במשפט אחד: "אין בכוונתי להתערב". כעת, הוסיף, "בלית ברירה אנו עותרים לבית-המשפט מכוח תפקידו להבטיח את התנאים שיתקיים כאן משפט צדק והליך הוגן לנאשמים, ושהאמת תצא לאור. אני בטוח שבעניין זה התביעה שותפה לעמדתנו שכך צריך לעשות לעדים ולא טוב שעדים יתראיינו".

עו"ד ליאת בן-ארי, המנהלת את התביעה מטעם הפרקליטות, הבטיחה שהתביעה תזכיר כבר היום או מחר לכל העדים מטעמה שאסור להם להתראיין. "אני לא חושבת שצריך החלטה של בית-משפט על זה", אמרה. למרות זאת, סמוך לאחר תום הדיון יצאה החלטה מטעם השופטים שלפיה הם "רשמו לפניהם" את הודעת בן-ארי על כך ש"בימים הקרובים" יובהר לכל עדי התביעה כי "נאסר עליהם להתראיין בתקשורת".

ושמו ייקרא נוני

גם נתניהו תקף את "המקור" בדברים שאמר לפני שנכנס לאולם. שלא כמו עורכי-הדין, הוא נקב בשם המפורש. התקשורת נכחה באולם ברוחה – בכתב האישום כמו גם בטענות הסניגורים, אולם נעדרה ממנו בגופה. למעשה, העיתונאי היחיד שנכח באולם היה מוזס, שמכהן כעורך האחראי של "ידיעות אחרונות" (השופטת רבקה פרידמן-פלדמן, בבדיקת הנוכחות שערכה בתחילת הדיון, הכריעה בשאלת שמו של מוזס כשבחרה להשתמש בכינוי "נוני" ולא בשמו המלא). עיתונאי אחד, שאמר מילה אחת במהלך כל הדיון – "כן" – כשנשאל האם הוא מבין את האישומים נגדו.

ארנון (נוני) מוזס בדיון הפתיחה. העיתונאי היחיד בדיון (צילום: יונתן שינדל פלאש 90)

מלבדו היה האולם נטול עיתונאים. נציגי התקשורת נאלצו להתקבץ בשלושה חדרים נפרדים בקומה מתחת לאולם שבו התקיים המשפט ולצפות בדיון בטלוויזיה במעגל סגור שכוונה אל השופטים.

מבחינה עיתונאית מדובר היה בפארסה. אף אחד מהנוכחים באולם לא ישב על ספסל הנאשמים שלצד השופטים; לכן כיכבו בשידור עורפו של מוזס ועורפו של נתניהו. מאלוביץ' לא נראה אפילו עורף, אם כי לפני תחילת הדיון ניתן היה להבחין ברעמת שיער. לא ניתן היה לראות את פרצופיהם של הנאשמים ולבחון את תגובותיהם, לא ניתן היה לשמוע אמירות אגב מהספסלים, ובקיצור – לא ניתן היה לסקר את הדיון באופן מקצועי וראוי. מבחינה זו, לפחות, תאם המעמד את הטענות שמופיעות בכתב האישום לגבי איכויותיה של העיתונות הישראלית.

תיק שרירי מאוד

בדיונים הבאים ייתכן שהאולם לא יהיה רק נטול עיתונאים, אלא גם נטול נאשמים. השופטת פרידמן-פלדמן היא שהעלתה לקראת סוף הדיון את האפשרות לפטור את נתניהו, מוזס ובני הזוג אלוביץ' מהגעה לדיונים, שיהיו טכניים בעיקרם עד פתיחת שלב ההוכחות. מיותר לציין שהסניגורים הסכימו כולם. "ראש הממשלה אמר שיעשה מה שהדין מחייב אותו, ולכן הוא כאן", אמר בשם נתניהו עו"ד מיכה פטמן, "בישיבות האלה אם הם [הנאשמים] לא יגיעו, נצמצם את הקרקס התקשורתי". עו"ד בן-ארי הסכימה.

עו"ד ליאת בן ארי, התובעת במשפט המו"לים (צילום: יונתן שינדל, פלאש 90)

מלבד הנאשמים נכחו באולם עו"ד ליאת בן-ארי מטעם התביעה, ומולה ארבעה סניגורים: פטמן, חן, מיכל רוזן-עוזר ונוית נגב. מגפת הקורונה צימצמה את סוללות עורכי-הדין לארבעה נציגים אלו, אחד לכל נאשם.

במהלך המשפט ביקש עו"ד פטמן, המייצג את נתניהו, לאפשר לעו"ד עמית חדד להיכנס לאולם במקומו ולשאת דברים, משום שהוא "מכיר את התיק יותר זמן". עו"ד נגב, המייצגת את מוזס, הציעה לצאת כדי לאפשר לחדד להיכנס. "את הסנגורית היחידה של מוזס באולם", הגיבה השופטת פרידמן-פלדמן, "אי-אפשר להשאיר אותו לבד".

כאמור, עיקר הדיון הוקדש לנסיונות הסניגורים למתוח עד כמה שאפשר את משך המשפט, בטענה כי הם זקוקים לזמן רב כדי ללמוד את חומרי החקירה, שמסתכמים ב"230 קלסרים" בתיק 4000 ו"כ-300 קלסרים" בשני התיקים האחרים.

כדי לתמוך בטענותיהם אלה הכבירו הסניגורים טענות שנראה היה כאילו יצאו מכיוונה של התביעה. כך, כדי לשכנע את בית-המשפט כי על עורכי-הדין לעבור על כל מסמך ומסמך מחומרי החקירה, אמרו הסניגורים כי מדובר ב"תיק שרירי מאוד" ש"אין בו שומנים", ושכל פריט מידע בו חשוב. בנוסף הצהירו הסניגורים כי הפרשיות השונות קשורות זו לזו: "לפרשות יש רצף מסוים", נטען, והן בנויות כ"מקשה אחת".

בן-ארי, מצדה, אחרי שהעירה שבפרקליטות לא מדברים על "קלסרים" אלא על "קרגלים", הציבה את טענות הסניגוריה בפני סולם פרופורציות שונה: "תיק 4000" כולל לדבריה 68 קרגלים, "תיק 1000" ו"תיק 2000" כוללים יחד כ-40. לעומתם, תיק הולילנד, שגם בו ייצגה בן-ארי, כלל 1,200 קרגלים.

מחכים לסנגורים

התובעת סברה כי כדי ללמוד את חומרי החקירה "צריך שלושה-ארבעה חודשים", והזכירה כי ההחלטה על הגשת כתב האישום (בכפוף לשימוע) ניתנה כבר בפברואר 2019 – הנאשמים הם אלה שהחליטו לא לקחת את חומרי החקירה ולחכות עד אפריל-מאי 2019. במועד זה נטלו את החומרים שהם "ליבת החקירה".

גם לאחר הגשת כתב האישום בחרו הנאשמים לא לקחת את חומרי החקירה, אלא לחכות לסיום הליך הסריקה שנעשה בידי הפרקליטות, מעשה שעיכב את המסירה בעוד כמה חודשים. כך או כך, אמרה בן-ארי, הנאשמים והפרקליטים מכירים את טענות התביעה כבר שנה וחודשיים.

כשבן-ארי קבעה שמספיקים "שלושה-ארבעה חודשים" ללימוד התיק מאפס נשמעו המהומי תרעומת מצדו של עו"ד פטמן. עו"ד ז'ק חן אמר שנחוצים פרקי זמן "משולשים ומרובעים" מאלו שבהם נקבה בן-ארי, כלומר כשנה. בשלב מסוים נקבה השופטת במועד של "חצי שנה", כששאלה אם גם לטענות המקדמיות יש צורך בחצי שנה. ייתכן שבכך רמזה לשיהוי שתיתן בפועל לסניגוריה.

הדיון הבא, שבו יודיעו הסנגורים על התקדמותם בלימוד התיק, יתקיים ב-19.7.

הדיון נערך בפני השופטים רבקה פרידמן-פלדמן, משה בר-עם ועודד שחם. את המדינה ייצגה פרקליטות מחוז תל-אביב. את מוזס ייצגו עורכי-הדין נוית נגב, איריס ניב-סבאג, יאנה פוגל-סלוצניק ואריאל אילוז. את שאול אלוביץ' ייצגו עורכי-הדין ז'ק חן, שי אילון ותאיר בן-שושן. את רעייתו ייצגו עורכי-הדין מיכל רוזן-עוזר ונעה פירר. את נתניהו ייצגו עורכי-הדין מיכה פטמן ועמית חדד.

*  *  *

"משפט המו"לים", סיקור משפט "תיק 1000", "תיק 2000" ו"תיק 4000", הוא פרויקט משותף של "העין השביעית" ו"שקוף"

הסלחנות הציבורית לשחיתות העיתונאית היא שאיפשרה לה לשגשג

המשפט שהחל היום בתיקי "2000" ו"4000" הוא הזדמנות נדירה, אולי חד-פעמית, לחשוף את הבגידה של המו"לים בישראל ולהציב תו תקן חדש • פרויקט משותף של "העין השביעית" ו"שקוף"

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| אורן פרסיקו |

היום (ראשון) נפתח רשמית משפט השוחד של בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל. העבירות הפליליות של נתניהו יעמדו באופן טבעי במוקד הדיון המשפטי, אך כדאי לכל אזרח להביט גם אל הקרקע שזימנה לראש הממשלה את ההזדמנות לבצע את העבירות שבהן הוא מואשם, השיטה המושחתת שבה פעלה ופועלת התקשורת הישראלית.

מלבד נתניהו יעמדו לדין שלושה נאשמים נוספים: ארנון (נוני) מוזס, בעל השליטה בפועל והעורך האחראי של קבוצת "ידיעות אחרונות"; ובני הזוג שאול ואיריס אלוביץ', ששלטו בחברת בזק ובאמצעותה באתר "וואלה". כל אחד מהנאשמים הוא סיפור בפני עצמו. כל אחד, כך על פי האישומים ואין ספור עדויות, פלש ברגל גסה למערכות החדשות בכלי התקשורת שבבעלותו כדי שאלו ישרתו את האינטרסים האישיים שלו על חשבון האינטרס הציבורי.

עוד על משפט המו"לים:

מוזס, רב-אמן בניצול אימפריית התקשורת שתחת שליטתו ליצירת קשרים מסועפים עם פוליטיקאים ואילי-הון, נקלע למרבה צערו לצירוף מקרים נדיר שבו שיחת שוחד מוקלטת ומתגלה באקראי אצל פקיד שהסתבך בפרשייה פלילית לא קשורה. בני הזוג אלוביץ', שהתקנאו ביכולת של מוזס לעשות בעיתונאים שלו כרצונו, היו מטרה לחקירת רשות ניירות ערך על עסקת בעלי עניין שלא קשורה כלל לאתר "וואלה" – וראו כיצד היא מתגלגלת לחקירה משטרתית. חקירה שבה התברר כי מנהלים ומקורבים הקליטו אותם ושמרו לשעת צרה שיחות והודעות ובהן בקשות אסורות והוראות חשודות בפלילים.

מבחינה פלילית, המו"לים שעומדים היום למשפט מואשמים בשוחד. מבחינה ציבורית יש להאשימם בבגידה באמון הציבור, שבשמו פעלו כלי התקשורת שלהם. כך או כך, מוזס ואלוביץ' הם רק דוגמאות לשיטה המושחתת. מבחינה ציבורית, באותה המידה, את מקומם היו יכולים למלא נוחי דנקנר של "מעריב" או אליעזר פישמן של "גלובס".

משום כך, לאורך המסע הארוך שיחל ביום ראשון, ראוי להפנות את המבט לחשיפה של התנאים שאיפשרו לתיקי 2000 ו-4000 להפוך למציאות מכוערת. בעוד שכל התקשורת תתמקד ובצדק בראש הממשלה הישראלי הראשון אי פעם שמנהל משפט שוחד בעודו מכהן בתפקידו, העין צריכה לבחון במקביל גם את מוזס, המו"ל הישראלי הראשון שמנהל משפט שוחד בעודו מכהן בתפקיד העורך האחראי.

סיאוב של שנים: כך ניצל מוזס את כוחו

חשוב לבחון בעיקר את התשתית המושחתת שהציב מוזס ופיתח לאורך השנים, פיתיון שהניב בסופו של דבר דג שמן במיוחד: יחסי תן-וקח עם בעלי ההון והשררה; קידום דיווחים או הצנעתם בהתאם לצורך; תקיפת יריבים וחנופה למקורבים.

אם מוזס לא היה מנצל לאורך שנים מונופול תקשורתי – אולי חסר תקדים במדינה דמוקרטית – כדי להשיג עמדה חריגה במערך הכוחות הישראלי, נתניהו לא היה נזקק למיליארדר הימורים שיקים עבורו מפלצת דורסנית כמו "ישראל היום"; מוזס לא היה נדחק לפינה ומן הסתם לא היה מנהל משא ומתן עברייני בחוסר זהירות מופגן.

בלי הדוגמה שהציב מוזס ל"ניהול עיתונאים", לא היו רואים זאת בני הזוג אלוביץ' וחושבים לעצמם: "גם אנחנו רוצים". בלי הנורמה הנוראית שהתבססה בישראל לפיה מו"לים מוכנים למכור את האינטגריטי של עיתונאיהם, אפשר שנתניהו כלל לא היה עומד לדין.

נוני מוזס. ניצל את המונופול של ידיעות (צילומים מקוריים: פלאש 90)

מוזס אחראי לא פחות מנתניהו ממנו להשחתתה של התקשורת. גם אם ייאלץ לפרוש מתפקידו, גם אם יאבד את שליטתו בפועל באימפריית "ידיעות אחרונות", לא ישתנה דבר כל עוד יוחלף במו"ל מושחת אחר והשיטה תישאר על כנה. המקרה של "וואלה" מוכיח כי מערכת חדשות בריאה יכולה לתקן את עצמה במהירות אחרי שהשחיתות פלשה אליה מבחוץ ונאלצה לסגת. אך מה יקרה אם האתר יימכר לטייקון חדש שיחליט לעשות בו כרצונו?

הסלחנות הציבורית לשחיתות העיתונאית היא שאיפשרה לה לשגשג. הציבור הישראלי עדיין רוכש וקורא את "ידיעות אחרונות", עדיין גולש ב-ynet. הברנז'ה העיתונאית לא הקיאה מתוכה את העורכים הבכירים שמילאו את הוראות המו"ל. המשפט שיחל היום הוא הזדמנות נדירה, אולי חד-פעמית, לחשוף את הבגידה של המו"לים בישראל ולהציב תו תקן חדש.

אם בחודשים ובשנים הקרובות תיפתח מעל דוכן העדים המורסה של מוזס ואלוביץ' והמוגלה תנוקז החוצה בהליך פומבי, אפשר יהיה להתחיל בתיקון שאחריו תהפוך השחיתות התקשורתית לפסולה לא רק מהבחינה הפלילית, אלא קודם כל מהבחינה הציבורית.

*  *  *

"משפט המו"לים" – סיקור משפטי של "תיק 2000" ו"תיק 4000" הוא פרויקט משותף של "שקוף" ו"העין השביעית"

לא רק נתניהו: המשפט נגד מוזס ואלוביץ' נפתח

בזמן שכולם יסקרו את משפט נתניהו, אנחנו נמקד את הזרקור במי שבגדו לכאורה באתיקה העיתונאית: נוני מוזס ושאול אלוביץ' • זה לא עניין של ימין ושמאל – מו"לים מושחתים רעים לכולנו • פרויקט משותף של "העין השביעית" ו"שקוף"

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| שוקי טאוסיג |

היום (ראשון) נפתח משפט בנימין נתניהו. במקביל, ייפתח גם משפטם של ארנון מוזס ושאול אלוביץ'. כמו נתניהו, גם מוזס ואלוביץ', המו"לים של "ידיעות אחרונות" ו"וואלה" בשנים של "תיק 2000" ו"תיק 4000", ייכנסו בשערי בית-המשפט המחוזי. 

כמו נתניהו, גם הם יקומו לכבוד השופטים ויישאלו האם הבינו את כתב האישום החמור: אשמת מתן שוחד מצד אלוביץ', שמואשם שהיטה את סיקור "וואלה" לטובת ראש הממשלה כדי לקבל הטבות לחברת "בזק" שבשליטתו. אשמת הצעת שוחד מצד מוזס, להטות את הסיקור בקבוצת "ידיעות אחרונות" לטובת נתניהו תמורת קידום חוק שיפגע במתחרה שלו, "ישראל היום".

במהלך האישומים יתברר האם השניים סחרו באמון הציבור בעיתונות – תמורת הגדלת רווחיהם. משפט המו"לים הוא משפטה של התקשורת הישראלית, של ניצול לרעה של הכוח העיתונאי, של היבריס וסיאוב מו"לים. 

האם תוכל התקשורת לעשות דין צדק עם סיקור השחיתות שפשתה בה עצמה? אנחנו יכולים לשער שלא. אל מול השאלה הזו ננסה לתת את התשובה שלנו, "שקוף" ואתר ביקורת התקשורת "העין השביעית", ולסקר באדיקות את משפט המו"לים. נעשה זאת מנותקים מהקשרים, החברויות, האילוצים והאינטרסים שקושרים יחדיו את כלי התקשורת המרכזיים.

חשוב לאוהבי ולשונאי נתניהו

שמו של נתניהו נחקק בהיסטוריה, לטוב ולרע. דמותו מוכרת בכל בית. אולם מי מכיר את נוני מוזס, אדם שהשפיע ועיצב את הפוליטיקה הישראלית כשנתניהו עוד עשה את צעדיו הראשונים בזירה הציבורית? משפט "תיק 2000" הוא הזדמנות חסרת תקדים להוציא אל האור את איש הצללים בה"א הידיעה של הציבוריות הישראלית. 

נוני מוזס ושאול אלוביץ' (צילומים מקוריים: פלאש 90)

במשך שנים ארוכות היה מוזס אדם שעיתונאים פחדו להזכיר את שמו. פחד, אמיתי או מדומיין, ממוטת השפעתו ועוצמת נקמנותו, הפכו את "ידיעות אחרונות" לא רק למונופול תקשורת אדיר אלא גם לממלכה המתנהלת במחשכים. 

בעידן נתניהו כל עמדה ודעה נבחנות לפי מד אחד, "ימין" או "שמאל". הכל יסולח אם העבריין מגיע מהמחנה הנכון. מאחורי מסך העשן הזה יסתתרו המו"לים מוזס ואלוביץ'

עידן נתניהו הוא גם עידן הקיטוב, עידן שבו אין אזור מפורז וכל עמדה ודעה נבחנות לפי מד אחד, "ימין" או "שמאל", הלנו או לצרינו. זהו עידן מסך העשן, ההסוואה שמאחוריה ניתן להסתיר כל דבר עוולה: הכל יסולח אם העבריין מגיע מהמחנה הנכון. היום יחל משפט נתניהו, ומאחורי מסך העשן שפיזר ראש הממשלה יסתתרו גם רעיו לספסל הנאשמים: המו"לים מוזס ואלוביץ'.

עיתונאים רבים שיסקרו את המשפט יתחלקו, חלקם מרצון וחלקם בעל כורחם, למי שישאו פנים לנתניהו ולמי שינסו לחבוט בו. אל תוך הבור הזה מחליקה התקשורת הישראלית כבר שנים, בור של ריב ומדון, של "שנאת נתניהו" וסגידה לו. סיקור משפטם של מוזס ואלוביץ' לא צריך להידרדר לבור הזה. מימין ומשמאל, עלינו לשאוף לתקשורת נקייה משחיתות. 

סיקור נקי מעמדה כלפי נתניהו (צילום: דוברות הכנסת)

את משפטי "תיק 2000" ו"תיק 4000" צריך לסקר מהאזור המפורז. אזור נטול נתניהו – גם אם ראש הממשלה יימצא תמיד מהצד השני של התיקים, מהעבר האחר של עסקת השוחד. 

נתניהו הפך את העיסוק בו לרעיל; במוזס ובאלוביץ' צריכים לעסוק בראש נקי ובעיניים פקוחות, ללא מורא הטוקבקיסטים וללא משוא פני הטוויטר. בחודשים ובשנים הקרובות נפקח עין על משפט המו"לים. משום שמו"לים מושחתים רעים לשמאל, מו"לים מושחתים רעים לימין, מו"לים מושחתים רעים לכולנו.

*  *  *

"משפט המו"לים" – סיקור משפטי של "תיק 2000" ו"תיק 4000" הוא פרויקט משותף של "שקוף" ו"העין השביעית"