פוסטים

בודד בצמרת: משה ליאון כושל בגיוס תרומות למימון קמפיין הבחירות שלו

משה ליאון נדרש לגייס כ-3.5 מיליון שקל לכיסוי עלות הקמפיין שניהל בבחירות לראשות העיר. עד כה הצליח לגייס רק 300 אלף שקל – מתוכם 40 אלף הגיעו ממשפחת קבלנים הבונה את הרכבת הקלה בעיר

| עידן בנימין |

לאחר הבחירות לרשויות המקומיות באוקטובר האחרון חשפנו כי ראש העיר החדש של ירושלים משה ליאון ייאלץ לגייס מיליוני שקלים לכיסוי עלות הקמפיין שלו (באותה נקודה לא היה ברור כמה מפני שליאון לא זכה במושב אחד במועצה). אומנם לטענתו של ליאון הוא מימן את כל הקמפיין מכיסו, אולם על פי חוק הוא אינו יכול לעשות זאת (כפי שיוסבר בפירוט מיד) והוא נדרש לגייס כסף מתורמים בסכום כולל של כ-3.5 מיליון שקלים. בבדיקת המשך שערכנו כעת מצאנו כי ליאון גייס רק 300 אלף שקל. מי שנחלצו לעזרתו הם משפחת ברדריאן המורחבת – הבעלים של חברת "אחים ברדריאן" – שתרמו יחד לפחות 40 אלף שקל. חברת "האחים ברדריאן" מבצעת עבודות תשתית רבות בירושלים, ובהן גם את עבודות הרכבת הקלה.

ראש עיריית ירושלים משה ליאון

ראש עיריית ירושלים משה ליאון

לא צריך טובות?

כפי שהוסבר בכתבה הקודמת, המתמודדים והמתמודדות בבחירות המקומיות משקיעים כסף רב. בקמפיינים, ובערים הגדולות (כמו ירושלים) הסכומים מגיעים למיליונים. זכייה במושבים במועצת העיר מקנה למתמודדים זכאות להחזר מהמדינה על ההשקעה, אלא שבירושלים נוצר מצב מוזר: ליאון אומנם זכה בראשות העיר, אך הסיעה שלו "ירושלים שלנו" לא זכתה ולו במושב אחד במועצה. עקב כך הוא זכאי למימון שלהבנתנו עומד על כ-3.5 מיליון שקלים. 

ליאון הוא איש עשיר, ולכן היה יכול לממן את הקמפיין מכיסו האישי. אולם החוק בישראל מבקש למנוע תופעה של מימון עצמי של הקמפיין, כדי שכל אזרח ואזרחית – ללא קשר למצבם הכלכלי – יקבלו הזדמנות שווה ככל האפשר.

ועל כן הוא מחייב את ליאון – וכל מועמד אחר שמימנו את הקמפיין בעצמם – לכסות את עלויות הקמפיין באחת משתי דרכים:

  1. לזכות במספיק מנדטים כדי שהמדינה תכסה את הסכום (המוקצה כאמור לפי מספר המושבים שרשימות המועמדים קיבלו במועצת העיר, בצירוף שקלול של גורמים כמו זכייה בראשות העירייה או מספר הנשים ברשימה).
  2. להקדיש את השנה לאחר הבחירות לגייס כספים בסכומים קטנים יחסית (עד חמשת אלפים שקלים מתורם בודד). 

ליאון אכן קיבל מספיק קולות כדי לזכות למימון אך לא זכה במושבים במועצה, ולכן כיסה רק חלק מהסכום.

64 תורמים – 8 מהם ממשפחת קבלנים מוכרת

בדיקת "שקוף" מעלה כי ליאון גייס רק 300 אלף שקלים. עד כה 64 אנשים בלבד התגייסו לעזרתו, ותרמו בממוצע 4,600 שקל כל אחד. שמונה מהתורמים הנדיבים הם בני משפחת ברדריאן, שתרמו יחד 40 אלף שקלים. שניים מהם – סולומון ויצחק (שתרמו כל אחד חמשת אלפים שקלים) – הם הבעלים הרשומים של החברה "אחים ברדריאן בע"מ", חברה קבלנית מוכרת בירושלים המבצעת פרויקטים בעשרות מיליוני שקלים בשנה, ובכלל זה את עבודות הרכבת הקלה.

הרכבת הקלה בירושלים

הרכבת הקלה בירושלים

על פי חוק, המועמדים לרשויות המקומיות היו חייבים להגיש למבקר המדינה דו"ח כספי המפרט את גיוס התרומות שלהם עד חודש אפריל. לאחר ביקורת יפרסם המבקר דו"חות בחודש ספטמבר. אם ליאון לא יצליח להסביר עד אז מהיכן יגייס את יתרת התרומות, הוא צפוי לקבל קנס שיכול להגיע למאות אלפי שקלים. 

עיר לעשירים בלבד?

קשה להתעלם מכך שאף שירושלים היא עיר ענייה, זהו ראש העירייה העשיר השני ברצף בעיר לאחר כהונה בת עשור של מיליונר אחר – ניר ברקת, שגם הוא עבר על חוק גיוס התרומות ושילם קנס של 406 אלף שקלים ב-2014. סיעתו אמרה אז לעיתון הארץ כי "אנו מצפים ממבקר המדינה לפנות אל המחוקקים ולפעול לתיקון העיוותים הללו, כדי למנוע מצב שבו גוף שומר חוק הופך בעל כורחו למבוקר". 

מפיזור המימון עד הגברת השקיפות: דרכים לפתרון המצב 

אם כן, למרות הקנסות נראה כי החוק כיום אינו מספיק כדי למנוע ממועמדים עשירים להריץ את עצמם, ואף לזכות, ללא תמיכה מהציבור. יש כמה דרכים שעשוית לשפר את המצב, אף שהן אינן מושלמות.

אפשרות אחת היא לפזר מראש את הסיכון בגיוס תרומות לקמפיין. החוק צריך לעודד את המועמד לגייס תרומות מהציבור וכן להגביל ערבויות והלוואות גדולות (שכיום אינן מוגבלות בחוק, בניגוד לתרומות). אם הכנסת ומבקר המדינה יפעלו יחד להקמת מערכת שתתמוך במועמדים שיפנו לגיוס תרומות רבות בסכומים נמוכים, ייתכן שמועמדים רבים יותר יפנו לערוץ זה. 

פתרון אחר הוא להתאים את הגבלת התרומות לסכום המרבי שמותר לגייס. קמפיין בחירות בירושלים דורש סכום גבוה בהרבה מקמפיין במבשרת ציון, ואולי נכון להעלות בהתאם (בזהירות) גם את רף התרומה המרבית המותרת מגורם אחד. גם קביעת ניגוד עניינים אוטומטי, כלומר הטלת איסור על הלווה לעסוק בעניינים הקשורים למלווה למשך שנים אחדות,  מעל סכום הלוואה מסוים (גם אם הוחזר), יכול לאפשר לנו לישון טוב יותר בלילה.

וכמו תמיד, הדרך לשיפור המצב עוברת בהגברת השקיפות. בעוד הערבויות והתרומות שמקבלים המועמדים והמועמדות גלויים לציבור, ההלוואות שהם נוטלים או השימוש בהון עצמי נותרים חסויים, אף שההבדל בין המקורות הוא טכני בעיקרו. זו הסיבה לכך שאנחנו לא יודעים כיום כמה כסף באמת השקיע ליאון בבחירות לעיריית ירושלים, מה עומק החובות שהוא מצוי בהם – ולמי הוא חייב, אם בכלל. תארו לכם כי 'האחים ברדריאן' לא רק היו תורמים לקמפיין אלא מלווים לו מיליוני שקלים. 

בעבר פנינו למבקר המדינה בנושא אך למיטב ידיעתנו הנושא טרם טופל. נמשיך לעבוד על הנושא, כדי שבבחירות הבאות לרשויות המקומיות מקור ההלוואות שמקבלים המועמדים יהיה שקוף.

מלשכת ליאון נמסר: "הפרטים בכתבה אינם מדוייקים. ע"פ החלטת המבקר לכל מועמד ישנם חמש שנים לגיוס תרומות. ראש העיר לא נכשל מאחר ולא התפנה עדיין לגייס תרומות מיום כניסתו לתפקיד. לגבי מספר המנדטים מקור המספר הוא בטעות אנוש כפי שהוסבר בעבר".

לפיד נתן ביקורת כלכליות ראויה, אבל מה הוא מציע להמשך?

הבחירות מתקרבות ויאיר לפיד בחר לצלול לתחום הכלכלי ולשאלת הטיפול בגירעון בתקציב המדינה. הניתוח של "כלכלה קלה" בשורה אחת: חלק גדול מהטענות של לפיד צודקות, אבל לא נראה שהוא משרטט דרך טובה יותר

| טום קרגנבילד – "כלכלה קלה" |

לפני מספר שבועות פרסם יאיר לפיד ביקורת כלכלית ארוכה ומפורטת בנושא הגירעון בתקציב המדינה. בדרך כלל פוסטים בסגנון לא כוללים הרבה מעבר לפופוליזם – אבל נראה שהפעם נמצא פוליטיקאי שהתייחס ברצינות לנושא שראוי שיהיה במרכז השיח לקראת הבחירות הקרובות. 

אגב, לתפיסתי, תפקודו של לפיד כשר האוצר היה סביר, למעט הניסיון ליישם את תכנית מע"מ אפס (להסבר מדוע התכנית הזו גורמת נזק). אז מה איכות הטיעונים הנוכחיים של לפיד בנוגע לגירעון? בואו נבדוק.

"אוטובוס שאיבד את הבלמים"

הפוסט של לפיד נפתח בדרמה גדולה: "אנחנו בדרך למשבר כלכלי. הוא דוהר לכיווננו כמו אוטובוס שאיבד את הבלמים. הגירעון כבר עבר את ה-50 מיליארד שקל ונמצא בפער של יותר מ-12 מיליארד שקל מהגירעון המתוכנן". אני הראשון שיסכים שאין לזלזל במשבר כלכלי, והראשון שיסכים שהגירעון הוא בעיה שצריך לטפל בה

עם זאת, לא צריך לאבד את העשתונות. בגלל התנהלות לוקה בחסר של הממשלה מצאנו את עצמנו עם מעט מדי הכנסות לצד התחייבויות תקציביות גדולות. זה אומר שנצטרך לוותר על שירותים ממשלתיים או להגדיל את המיסים, אבל זה לא אומר שהכלכלה הישראלית עומדת לקרוס. אנחנו לא יוון ורחוקים מלהיות יוון. צריך להוריד את הדרמה, לבצע תיקונים תקציביים לא נעימים ולהמשיך הלאה. לשם פרופורציה, כדי להגיע למצבה של יוון נצטרך לקחת הלוואות ענק מבנקים זרים, למכור לחברות פרטיות את כל התשתיות במדינה, להעלים מס, להתחייב לפנסיות תקציביות אדירות וגם אז לא בטוח שנגיע לאותו אסון – כי יוון בחרה גם לשרוף מיליארדים על אירוח האולימפיאדה. 

ארבע סיבות לבואו של המשבר הכלכלי

לפיד ממשיך ומפרט ארבע סיבות שבגללן המשבר הכלכלי הולך להגיע: הראשונה היא "הממשלה הכי חסרת אחריות בתולדות המדינה הייתה אמורה לנהל את הכלכלה, במקום זה היא עשתה מסיבה". הממשלה הנוכחית, לפי לפיד, קיבלה תקציב מאוזן עם עודפי גביית מיסים ובזבזה בצורה חסרת פרופורציה. לפיד בהחלט צודק בנקודה הזאת. אם יש משהו שהיה בולט בקדנציה של משה כחלון זו חלוקת המתנות, כאילו שמישהו אחר יצטרך להתמודד עם הצרות. 

למרות זאת יש גם אמירות בעייתיות. לפיד מציין את ההסכמים הקואליציוניים היקרים שנחתמו בין מפלגות הממשלה אבל שוכח לציין שהוא חתם על הסכם דומה כשהסכים לשבת בתפקידו. אמנם לפיד ביקש לבזבז את הכסף אחרת ממפלגת יהדות התורה, אך הוא ביקש לעשות זאת בשנה שבה התקציב היה בגירעון גדול והדבר לא בדיוק מנע ממנו לקדם תוכנית דיור יקרה שלא הייתה עד כדי כך רחוקה מהנזקים של מחיר למשתכן.

לפיד, יוזם התכנית מע"מ אפס

לפיד, יוזם התכנית מע"מ אפס

בנוסף, לפיד טוען שהממשלה בזבזה את הכסף על עצמה, במקום להשקיע אותו במנועי צמיחה. הבעיה בטיעון הזה נובעת מכך שהממשלה אולי בזבזה את הכסף בצורה חסרת אחריות, חלק על עצמה, אבל הרוב לא. הממשלה הוציאה את הכסף על שירותים וסבסודים לאזרחים כמו מחיר למשתכן, סבסוד צהרונים והקלות מיסים. לפיד טען שהממשלה לא השקיעה במקומות הנכונים ואפילו ציין תחומים בהם נכון להשקיע. עם זאת, לפיד לא פירט תוכניות ממשיות. לדוגמא, ניתן להזרים תקציבים אל תחום התשתיות, אך אם לא יוגדרו תשומות מדידות, יהיה קשה לדעת אם באמת נקבל צמיחה או שנקבל חובות וחוסר יעילות נוסף. הבעיה עם הטיעון של לפיד, היא שהוא לא באמת אומר מה צריך ונכון לעשות עם הכסף, וחבל. כל אדם יכול לטעון שהוא ישקיע את הכסף בצורה שתביא לצמיחה גדולה מהחוב, אבל נדרשים נתונים שיוכיחו שהגידול המשוער אכן יכסה את החוב ואת עלויות הריבית.

האמנם השחיתות בעלייה?

הסיבה השנייה שתוביל אותנו למשבר, על פי לפיד, היא השחיתות. הוא מסביר ששחיתות פוגעת בכלכלה ושהיא עלולה להוביל לשבירת האמון בשוק הישראלי ובריחה של משקיעים למדינות אחרות. לפיד גם מציין שישראל ירדה שתי מקומות בדירוג השחיתות העולמי ולכן מצבנו הולך ומחמיר. מדובר בטיעון לגיטימי עד לנקודה שבוחנים את מדד השחיתות ומגלים שאמנם התדרדרנו שני מקומות במדד, אבל זה לא בגלל שהציון שלנו השתנה לרעה אלא כי מדינות אחרות השתפרו. הציון של הממשלה האחרונה דומה כמעט לגמרי לציון שקיבלה הממשלה בתקופתו של לפיד כשישב לצד נתניהו. המדד שלפיד מציין הוא גם מדד שלא באמת בוחן שחיתות – אלא את תפיסת הציבור את השחיתות שיש בישראל, ככה שקשה להתבסס עליו בתור משהו אובייקטיבי. בשורה התחתונה קיימות פרשות שחיתות מדאיגות אבל ככה היה גם בתקופתו של אולמרט, שרון ופרשיות מפוקפקות נוספות מצד לא מעט פוליטיקאים. אנחנו בהחלט צריכים לטפל בבעיית השחיתות אבל זה לא סימן למשבר כלכלי או למשהו יוצא דופן.

לפיד גם טוען שהמשבר הכלכלי בטורקיה קרה "כי ברגע מסוים משטרו של ארדואן נראה למשקיעים הזרים מושחת וקיצוני מדי וההשקעות הזרות הפסיקו לזרום". מדובר בשטות מוחלטת כי המשבר הכלכלי קרה אחרי תקופה ארוכה שבה ארדואן הדפיס כסף כמו מטורף, סבסד פרויקטי תשתיות אדירים ולא מועילים, והפך את הבנק המרכזי לחסר עצמאות. להשוות בין ישראל וטורקיה בהקשר הכלכלי נועד, להבנתי, בעיקר לצרכים פוליטיים – אבל אין מאחורי הטענה הזו תימוכין כלכליים.

ארדואן - השוואה פוליטית, לא כלכלית

חובות משקי הבית – ישראל בחברה טובה

הסיבה השלישית שלפיד מעלה קשורה לכך שחובות משקי הבית בישראל גדלו בצורה משמעותית. לפיד טוען שיש בועה שתתפוצץ ותהרוס את הכלכלה. כבר מספר שנים שהריביות נמוכות – המשמעות של זה היא שמחיר הכסף נמוך, ולכן רבים פונים לבנקים ולוקחים הלוואות. בסך הכל לא מדובר בתופעה מיוחדת אלא תגובה הגיונית לשינוי במחירים. 

עם זאת עולה השאלה האם המצב של ישראל הוא מסוכן וחריג ביחס לעולם? התשובה היא לא. עשרת המדינות שחובות משקי הבית בהן הם הגדולים ביותר בעולם הן: שוויץ, אוסטרליה, דנמרק, קפריסין, הולנד, נורבגיה, קנדה, דרום קוריאה, ניו זילנד ושוודיה. אולי שמתם לב, אבל מלבד מקפריסין, מדובר בכמה מהכלכלות החזקות בעולם וישראל מדורגת אי שם במקום ה-30, לפי נתוני 2017. כשכלכלה הופכת לחזקה ויציבה יותר, יש יותר אמון בין המערכת הפיננסית לבין הלקוחות ויש גישה יותר נוחה לאשראי, בטח בתקופה של ריבית נמוכה. 

הנתונים כמובן לא מצביעים על כך שכל המדינות שמדורגות מעל ישראל עומדות לקרוס וללכת לאבדון של משבר כלכלי. בנוסף, על פי אותו היגיון, אם אנחנו שואפים למדינות עם חובות קטנים למשקי בית אז נוכל ללמוד מההצלחה של מדינות כמו אפגניסטן, סיירה ליאון וצ'אד.

היעדר חזון כלכלי

הסיבה הרביעית שלפיד מציין היא שלממשלה הנוכחית אין חזון כלכלי ושאף אחד לא לוקח על עצמו את תפקיד המבוגר האחראי. גם בנקודה הזאת לפיד צודק. נראה שבשנים האחרונות שר האוצר משה כחלון קיבל יד חופשית מ"מר כלכלה". לא רק שנתניהו לא עצר את כחלון, אלא אף דאג לצרפו לליכוד מיד אחרי הבחירות. לא מן הנמנע שאם הליכוד ירכיב את הממשלה הבאה, כחלון ימשיך בתפקיד שר האוצר.

למרות הביקורת המוצדקת על נתניהו אסור לשכוח שגם לפיד לא מציג תכנית מרשימה במיוחד לטיפול בבעיה. לפיד דורש להוציא מיליונים מקופת המדינה כדי להזיז את אסדת הגז והנפט ולמנוע ממיליארדים להיכנס לקרן ההשקעות הממשלתית. מדובר באדם שיושב לצד אבי ניסנקורן, שבין היתר אחראי לפריון הנמוך של עובדי המדינה ולשחיתות גדולה מאוד בגופים המשרתים את הציבור. מדובר גם באדם שמתעקש לגייס בכוח אלפי חרדים שיגדילו את הוצאות הצבא בצורה משמעותית ויתרמו בצורה קטנה מאוד לביטחון המדינה. אפשר להסכים או להתנגד לכל אחת מהנקודות האלו, אבל בינן ובין קיצוצים או או הגדלת הכנסות המדינה אין דבר, כך שלא בטוח שלפיד הוא המבוגר האחראי.

*

טום קרגנבילד כותב ומנהל את "כלכלה קלה" – עמוד פייסבוק ואתר אינטרנט שנוצרו במטרה להנגיש ידע כלכלי בשפה פשוטה, תוך התייחסות לאירועים אקטואליים, במטרה לתת לאזרחים כלים להבין טוב יותר את העולם הכלכלי.

לא מסכימים עם טום? רוצים לכתוב טור דעה ולהסביר מדוע? צרו עמנו קשר!

אנחנו יוצאים לסקר שקוף כדי לדעת מה באמת חושב הציבור

תהליך הכנתו של סקר פוליטי מתרחש הרחק מעיניי הציבור, וכולל שלבים רבים שאינם ידועים למרבית האנשים. מיזם חדש שואף להביא שקיפות לעולם הסקרים

| טור אורח: חגי אלקיים שלם, יונתן לזר תלם |

עם התקרבות הבחירות, כלי התקשורת השונים מציפים אותנו בסקרי מנדטים. הכותרות מפוצצות: "גוש הימין מתחזק", "לראשונה נתניהו ללא רוב", "כחול לבן עם 37 מנדטים" – אך כולנו יכולים להרגיש לפעמים שמשהו לא תקין בכל הסקרים הללו, או שהם לכל הפחות לא מדויקים. 

מערכות הבחירות האחרונות עוררו אצלנו תחושה שהסקרים בתקשורת לא לגמרי קשורים למה שקורה בשטח, או לכל הפחות אינם משקפים את המתרחש באופן ישיר. קשה לדעת מתי באמת אפשר להאמין לסקרים ומתי לא. לא ברור האם הסקרים מייצגים את המציאות או אולי, במידה מסוימת, יוצרים אותה.

מה שברור לנו הוא כי הסקרים אינם תמיד מציגים לנו, הציבור, את התמונה המלאה: אנחנו לא יודעים כמה מצביעים מתלבטים ומי הם, לא מספרים לנו איזה תיקונים סטטיסטיים עושים לתוצאות לפני שהן מוצגות לנו, ואין לנו מושג מה הסיכוי של מגוון המפלגות שרוקדות סביב אחוז החסימה לעבור אותו. ובכלל: האם 500 אנשים באמת יכולים לנבא את ההצבעה של למעלה מ-4 מיליון אזרחיות ואזרחים בישראל?

משיקים את "הסקר השקוף"

לאור כל זאת, החלטנו להקים את  פרויקט "הסקר השקוף": מיזם שייתן לכולנו הזדמנות להציץ אל מאחורי הקלעים של תעשיית הסקרים בישראל. אם נגייס את הכסף הנדרש בקמפיין מימון ההמונים, נוכל להוציא לפועל סקר בחירות שיהיה חשוף במלואו לציבור: מאפייני מדגם שקופים, ניסוח שאלות שקוף, ניתוח נתונים שקוף, וגם קובץ נתונים מלא שיהיה זמין לציבור. נוכל להדגים איך ניתן להסיק מסקנות שונות מאותו מאגר נתונים, איך שיקולים שונים יכולים להשפיע על התוצאות הסופיות של הסקר, ואיך הופכים את התשובות של כמה מאות אנשים לכלי שמאפשר לנו להבין את הלך הרוח של הציבור.

המטרה של הסקר השקוף היא כפולה. מצד אחד, אנו רוצים לעזור לציבור להבין כמה בדיוק גדול הפער בין תוצאות הסקרים שמוצגים בתקשורת, לבין נתוני האמת. כיום, אין לנו, כצרכני תקשורת, יכולת להבין כמה מהנתונים מייצגים את נתוני האמת וכמה מהם מייצגים את הנוסחאות הסטטיסטיות של מכוני הסקרים. הסקר השקוף יאפשר לנו לגלות את האמת שמאחורי המספרים האלה.

מצד שני, אנו רוצים להציג לציבור גם את הערך שבסקרים, כי מובן שבאיסוף הנתונים על ידי מכוני הסקרים יש ערך גבוה – וסקרים באמת יכולים לסייע להבין את הלך הרוח הציבורי. חלק מהמניפולציות הסטטיסטיות שמכוני סקרים עושים על הנתונים הן מוצדקות – ואף הכרחיות. עם זאת,  חוסר השקיפות בנושא מחזק את חוסר האמון הציבורי כלפי הסקרים, ומקל על מיליוני ישראלים לנפנף כל סקר באמירה "סקר שקר".

סקרים הם כלי – ניתן להשתמש בו נכון, וניתן להשתמש בו בצורה שגויה. פרויקט "הסקר השקוף" יאפשר לנו להבחין בין השניים, ולהבין טוב יותר את הנתונים שאנחנו רואים בתקשורת.

חגי אלקיים שלם הוא פסיכולוג פוליטי, יועץ אסטרטגי, עורך סקרים מקצועי ומנחה הפודקאסט "הספינר"; יונתן לזר תלם הוא סטטיסטיקאי מוסמך, עובד כחוקר נתונים בחברת הייטק ויוזם הפרויקט "הסוקר האוטומטי".

למה שקוף תומך במיזם "הסקר השקוף"?

| ניר בן-צבי |

לסקרים תפקיד מרכזי במשחק הפוליטי – אך לעיתים נדמה שהם אינם רק מייצגים את המציאות, אלא אף משפיעים עליה. הגיע הזמן להביא את השקיפות גם לעולם הסקרים – ולהדגים, הלכה למעשה, איך המנגנון עובד.

לכן בחרנו ב"שקוף" לתת חסות למיזם "הסקר השקוף". המשמעות המעשית היא שבנוסף לגיוס ההמונים (שבתקווה יביא את רוב התקציב), אנחנו נתמוך במיזם כלכלית באופן ישיר.

התוצרים של המיזם יתפרסמו אצלנו: לצד תוצאות הסקר עצמו (נחמד, אך שולי) – נפרסם כאמור גם תיאור מפורט של הליך בניית סקר – מההתחלה ועד הסוף – וכן את הנתונים הגולמיים.

מיהו רועי כהן, מקורבו של אפי נוה ויו"ר מפלגת העצמאים?

עו"ד רועי כהן, עד לאחרונה סגנו ומקורבו של אפי נוה בלשכת עורכי הדין, הוא גם נשיא "להב" (לשכת ארגוני העצמאים בישראל), מנכ"ל ארגון נפגעי פעולות האיבה ועכשיו גם יו"ר של מפלגה חדשה – "העצמאים". האם הוא באמת מתכנן להתמודד בבחירות?

המשך קריאה…

איך פוליטיקאים אוספים מכם לייקים מבלי שתדעו

לקראת הבחירות המקומיות הקרבות אנו מגלים תופעה חדשה ומעצבנת: פוליטיקאים משתלטים על דפים העוסקים בנושאים ציבוריים, והופכים אותם לשלהם. המשך קריאה…