פוסטים

בעקבות פניית שקוף: משרד הפנים יפרסם את הזיקות בין מועמדים בבחירות המקומיות למפלגות

מאז 2018 פעלנו כדי שמקורות המימון למועמדים בבחירות לרשויות המקומיות יחשפו לציבור. כעת בעקבות פניית שקוף: גם הזיקות בין מועמדים למפלגות-אם יפורסמו לציבור טרם הבחירות. נבואה זהירה: הבחירות הבאות לרשויות המקומיות בשנת 2023 יראו שקופות

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

משרד הפנים מבטיח לקדם שקיפות מועמדים בבחירות לרשויות המקומיות ופועל לפרסם את הזיקה שלהם למפלגות ארציות. מדובר בצעד חשוב שסוגר את כל הפרצות שאפשרו חוסר שקיפות של מימון קמפיינים לרשויות המקומיות.

יקדם את השקפת המימון לבחירות המקומיות? שר הפנים אריה דרעי

במהלך הבחירות האחרונות לרשויות המקומיות, באוקטובר 2018, נתקלנו בתופעה של מועמדים מרחבי הארץ שמתמודדים לרשות המקומית מטעם מפלגה ארצית אך הציבור הרחב לא יודע על כך. לפעמים זה הגיע לכדי אבסורד, כמו שקרה בחיפה, כשמפלגה בכנסת הריצה מטעמה שני מועמדים שונים, מה שכמעט והביא לפסילתה של המועמדת (היום ראש העיר) עינת קליש רותם שהסתירה בפרסומים שלה את הזיקה הפוליטית. 

הפתרון שהצענו היה להשקיף גם את ההסכמים או לפחות את הזיקות של המועמדים למפלגות-האם בזמן אמת כדי שהציבור הרחב ידע מטעם מי מתמודדים המועמדים. צריך לזכור שבדרך זו – תמיכה ממפלגות ארציות – יכולים מועמדים ליהנות מכל העולמות: להסתמך על מקור תקציבי מפלגתי רחב תוך התנערות מזיקה מפלגתית. אם המועמד הצליח המפלגה זוכה למימון מהקופה הציבורית ומחזירה את "ההשקעה".

עוד בשקוף:

כאמור, דרך מימון זו המימון המפלגתי היה לא שקוף עד עכשיו. בעקבות פניית שקוף למשרד הפנים בנושא נעננו כי הכוונת המשרד לקדם שקיפות של זיקות למפלגות האם בבחירות הבאות: "משרד הפנים ודאי רואה ערך רב בשקיפות מירבית של מידע ונתונים לציבור. בכוונת המשרד לקדם הנגשה ופרסום של פריטי מידע רבים במערכת הבחירות הבאה לרשויות המקומיות, לרבות המידע בדבר סיעות הבת".

חמש דרכים למימון קמפיין בחירות לרשויות, עכשיו כולן שקופות

למועמדים יש דרכים שונות לממן קמפיין בחירות לרשויות המקומיות. מועמד יכול לגייס את הכסף ממפלגה, להשתמש בהון עצמי או לגייס תרומות וערבויות מן הציבור הרחב. אם הוא זוכה במספיק קולות הוא מקבל את הכסף חזרה מהקופה הציבורית. הבעיה היא שעד כה רוב הדרכים היו לא שקופות ופרוצות לניגודי עניינים ושחיתות.

  • תרומות – הדרך העממית יותר לגייס מימון לקמפיין בחירות היא לפנות לציבור הרחב. זו הדרך השקופה ביותר מאחר והמועמד נדרש לדווח בזמן על התרומות האלו בזמן אמת. השיטה של תרומות קטנות מהציבור מציבה קשיים על המועמדים שכן על פי החוק כל משק בית יכול לתרום עד 5,000 שקל למועמד. לכן כדי להצליח לגייס הרבה תרומות יש צורך בהרבה תורמים.
  • ערבויות – המועמדת לוקחת הלוואות מהבנק, שמחתים אנשים פרטיים על ערבויות להלוואה. במידה והכסף לא יוחזר לבנק הערבים ידרשו לשלם אותו, כפי שקרה במקרה של זאב אלקין שלקח הלוואות ממולטי מיליונרים לצורך התמודדות בבחירות לראשות עיריית ירושלים, ולאחר שהוא לא נבחר הם אלו ששילמו לבסוף את החובות שלו. זו, אגב, לפחות עד כה הדרך היותר שקופה לגייס מימון.היתרון למועמדים הוא שלמרות שהערבויות שקופות, אין להן תקרה.
    החסרון: מועמד שלא הצליח להשיג מספיק מושבים בבחירות יצטרך להחזיר חלק מן המימון שחולט, ואז הערבויות יהפכו לתרומות. אם הערבויות שהפכו לתרומות חרגו מתקרת חמשת אלפים השקלים למשק בית – הן הופכות לתרומה אסורה. זה מה שקרה במקרה של אלקין
    שקיבל קנס.

ראש עיריית ירושלים משה לאיון. מימן את הקמפיין הבחירות שלו מהונו האישי (ציךום: יוסי זמיר, ויקימדיה)

  • הלוואות – באופן תמוה, עד לבחירות האחרונות מועמדים שלקחו הלוואה ישירות מאדם פרטי לא היו חייבים לדווח עליה באופן שקוף ושוטף באתר מבקר המדינה. כך, במקום תרומות עם תקרה, מועמדים יכלו לקבל ״הלוואות״ בסכומים גדולים מבעלי עניין ואף אחד לא יכול היה לדעת. במהלך בחירות 2018 פנה ״שקוף״ למשרד מבקר המדינה והצביע על הבעיה. בעקבות הפניה, לאחר הבחירות המבקר תיקן את ההנחיות וכעת כל מועמד שלוקח הלוואה חייב לדווח גם עליה.

  • הון עצמי – יש מועמדים עשירים שיכולים לממן את הקמפיין שלהם מכיסם האישי. שניים כאלו, לדוגמה, הם ראש העיר הקודם של ירושלים ניר ברקת וראש העיר הנוכחי משה ליאון. האחרון מימן ב-2018 כמעט את כל הקמפיין שלו מכיסו האישי – שמונה מיליון שקלים. בזמן אמת ליאון לא היה חייב לדווח על כך לציבור, והציבור לא יכול היה לשאול את עצמו אם הוא רוצה להצביע לאדם שיכול לממן את כל הקמפיין מהכיס האישי שלו. בנוסף, לליאון עמדה הזכות שלא לספר בכלל מי מממן אותו, כך שלא הייתה דרך לברר מה מקור הכסף.
    לאחר שמבקר המדינה הודיע על סגירת פרצת הדיווח על הלוואות פנינו למבקר שיבהיר כי ההנחיה החדשה מכלילה גם מימון מהון עצמי – וכך גם הפירצה הזו נסגרה. החל מהבחירות הבאות, כל מועמד שיממן את הקמפיין מהונו העצמי יחויב בדיווח שוטף ושקוף.
  • תמיכה של סיעות אם ארציות – מועמדים יכולים לקבל מימון גם מסיעות האם. מפלגה שפועלת ברמה הארצית בכנסת יכולה לתמוך כלכלית במועמד. עד כה גם המידע על חיבור בין מועמד מקומי למפלגה ארצית לא היה שקוף, ולא ניתן היה לדעת האם מאחורי המועמדים עומדת מפלגה. לאחר שבתגובה לפנייתנו למבקר המדינה הוא הבהיר כי אין ביכולתו לפרסם טרם הבחירות את הזיקות של מועמדים למפלגות, מאחר והוא מקבל את המידע באיחור ממשרד הפנים, פנינו למשרד הפנים בבקשה דומה. שם הודיעו לנו לאחרונה כי עד לבחירות הבאות הנושא יטופל. 

איך זה משפיע עלייך (אזמ״ע):
ר
אשי הרשויות המקומיות מחליטים החלטות גורליות שמשפיעות על היומיום על החיים שלך: כמה ואיזה בתי ספר יפתחו בשכונה שלך, איך יתחלק הכסף שאתה משלם לארנונה, איזה פרויקטי בניה ותשתיות חדשים ליזום, כמה להשקיע בתרבות ועוד. כדי שתוכלו לבחור את האדם המתאים לתפקיד – חשוב שהציבור ידע למי המועמדים חייבים דין וחשבון: האם מפלגה כלשהי מימנה את הקמפיין שלהם, טייקונים בעלי חברות עסקיות או שאולי המועמד עצמו הוא בעל הון עתק. בבחירות הבאות, ובניגוד למה שהיה עד כה, תוכלו לדעת את כל זה.

מה לעשות כדי שיתוקן (מעש"י):
רשמנו לעצמנו תזכורת ביומן לחודש אוקטובר 2022, בדיוק שנה לפני הבחירות הבאות לרשויות המקומיות. אז אנחנו נבדוק האם הנחיות משרד הפנים בנוגע לזיקות מועמדים למפלגות תוקנו כפי שהובטח.

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

מצלמות בקלפי? הפעם אל תיזכרו ברגע האחרון

הימור שלנו: אם נצא לבחירות תתחילו לשמוע על שינויים דחופים בחקיקה לקראת המאבק על השלטון ● כך קרה בפעם הקודמת. אבל אחרי הבחירות כל השינויים ה"דחופים" פשוט התאיידו ● חברי קואליציה יקרים, אם זה היה חשוב אז, זה חשוב גם עכשיו. תקנו את החקיקה כדי שתצליחו להרכיב ממשלה גם בפעם הבאה 

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

ימים ספורים לפני הבחירות לכנסת ה-22 עדיין ניסו בליכוד לשכנע את הציבור כמה חשוב שיהיו מצלמות בכל קלפי וקידמו חקיקה שלבסוף נבלמה. הכנסת ה-21 חוסלה בטרם עת על ידי ח"כים חסרי אחריות, ובכל סיבוב בחירות תהו במערכת הפוליטית על מי יטיל הנשיא את מלאכת הרכבת הממשלה. ריכזנו עבורכם את כל הנושאים שהח"כים שכנעו אותנו שצריך לתקן והתגלו, במבחן הזמן, כלא יותר מקפריזה. אנו קוראים להם לפתור עכשיו את הנושאים האלו לפני מערכת הבחירות הבאה.

עוד באותו נושא:

לא משנים את הכללים בזמן המשחק

נפתח ונאמר שלא משנים את כללי המשחק בזמן המשחק. החל במשחק מונופול באחר צוהריים מנומנם ועד למערכת בחירות סוערת. לדוגמה: זה לא נכון לשנות את חוקי הפיקוח על הבחירות לאחר שכבר הוחלט לצאת לבחירות. לא מונעים מהנשיא בחקיקה להטיל את מלאכת הרכבת הממשלה על ח"כ, לאחר שכבר נבחר. לא תופרים חליפה ייחודית כדי להרכיב ממשלה שנוחה לנו (במקרה הזה – מאוחר מדי).

בנימין נתניהו ובני גנץ לאחר חתימה על ההסכם הקואליציוני (צילום: יונתן שינדל, פלאש 90)

שינוי חוקים כאלה חייב להיעשות תוך דיון מעמיק כשהמשתתפים בדיון צריכים להיות מודעים מה יהיו ההשלכות של השינוי עליהם. לדוגמה – אם תרצה הכנסת להאריך את ימיה ולקבוע כי כהונתה תארך חמש שנים ולא ארבע שנים היא תוכל לעשות זאת. אך עליה להחיל את השינוי רק מהכנסת הבאה – מתוך ידיעה ברורה שאלו אשר מחוקקים את השינוי לא יהנו ממנו מייד לאחר שאישרו אותו במליאת הכנסת.

1. פיזור הכנסת במקום העברת השרביט 

הבעיה הראשונה שהתגלתה היא יכולתה של הכנסת לפזר את עצמה לפני מיצוי כל ההליכים להרכבת הממשלה ועוד בטרם מועמדים אחרים ניסו להרכיב ממשלה. כך היה בכנסת ה-21 כאשר כחודש וחצי לאחר הבחירות לכנסת וכשראה בנימין נתניהו כי לא עולה בידו להרכיב ממשלה, פנה הנ"ל לחברי הכנסת ודרש לפזר את הכנסת כדי שהמנדט לא יעבור לח"כ אחר. 

נזכיר: חוק יסוד הממשלה קובע כי במידה והח"כ עליו הוטלה הרכבת הממשלה נכשל, הנשיא מעביר את האחריות לח"כ אחר. אם גם אם הוא או היא לא צולחים את המשימה אז מועברת האחריות למועמד נוסף (שיומלץ מקרב הח"כים). אם גם הניסיון השלישי נכשל, רק אז הולכים לבחירות נוספות. 

מעטפות כפולות קולות פתק

הבחירות מתקרבות? אולי. מה שבטוח צריך להתכונן אליהן (צילום: אוליבר פיטוסי, פלאש 90)

חברי הכנסת קטעו את התהליך בשלב הראשון ולא איפשרו לנשיא להטיל את המלאכה על ח"כ אחר. הם עשו זאת על ידי שימוש בסעיף 12 לחוק יסוד הממשלה: "נתקבל חוק על התפזרות הכנסת, ייפסקו ההליכים להרכבת ממשלה".

וכך, בתמיכת חברי הליכוד, הרשימה המשותפת, ש"ס, כולנו (למעט רועי פולקמן), יהדות התורה וישראל ביתנו, זכה נתניהו להמשיך לכהן כראש ממשלת מעבר לכנסת ה-22 בלי לתת הזדמנות לחבר כנסת אחר להרכיב ממשלה. מהלך זה הביא לסחרור של המערכת הפוליטית ולעלות כבדה לציבור. כלומר, סעיף 12 לעיל פוגע ברוח החוק שמקנה שלוש הזדמנויות להרכבת ממשלה טרם פיזור הכנסת.

המהלך זכה לתרעומת רבה בכנסת ובתום ההצבעה אמר בני גנץ: "במקום להעביר למישהו אחר את המנדט להרכיב ממשלה – מפעילים סעיף בחוק, מפזרים את הכנסת ומחזירים את המדינה לשלושה חודשים מטורפים, עם מאות מיליוני שקלים, שבמקום שיושקעו בדברים חשובים יושקעו פעם נוספת בבחירות – שיביאו אותנו לאותו המקום".

גנץ – אם אז חשבת, שהנושא הזה כל-כך בעייתי, למה לא תיקנת את החוק כדי למנוע את הפעם הבאה? אנו מציעים להוסיף הסתייגות בחוק שתקבע כי יש למצות את הליך הרכבת הממשלה או למנוע את פיזור הכנסת. בכל מקרה אפשר וצריך לדון על זה לעומק – ועכשיו זה הזמן.

2. חוק המצלמות

"לא נאפשר שיגנבו את הבחירות הבאות […] זו לא התרסה אלא חיוני עבורנו. זה יהיה אבסורד אם לא ננצח כתוצאה מזה שיגנבו בחירות בקלפיות". כך אמר נתניהו כשניסה לשכנע את הציבור לתת למפלגות להכניס מצלמות לקלפיות. ואכן, בבחירות לכנסת ה-22 הליכוד קידם חקיקה שתאפשר לכל אחד להכניס מצלמה לקלפי. הניסיון נגדע רק 8 ימים לפני הבחירות.

כבר אז נחשדה הצעת החוק כלא יותר מקמפיין בחירות. מבחן הזמן הוכיח שכך היה. מאז לא ביקשו בליכוד לקדם חקיקה רצינית לצילום הקלפיות באופן רציף על ידי ועדת הבחירות. ועדת הבחירות אומנם התארגנה בעצמה לצילום הקלפיות, אך היה זה תוך כדי תנועה ובצורה מאולתרת (בשלב מסוים אף השאילו מצלמות ממחסני המשטרה). 

רה"מ, אם היה לך כל כך חשוב לצלם את הקלפיות כדי למנוע זיופים – למה לא קידמת חקיקה רצינית בנושא לאחר הבחירות? בסופו של יום, יש היגיון בחובת תיעוד הקלפיות באופן שקוף ומקצועי יותר, יחד עם שמירה על פרטיות הבוחר.

במהלך השנה שעברה מאז, יכלו חברי הכנסת לנהל דיון רציני ומעמיק בנושא שקיפות הבחירות וחובת הצבת מצלמות מטעם ועדת הקלפי. זה לא נעשה. עכשיו זה הזמן.

3. מה יעשה הנשיא?

אחת השאלות שנשאלת אחרי כל מערכת בחירות היא על מי יטיל הנשיא את מלאכת הרכבת הממשלה? האם על ראש המפלגה הגדולה ביותר או על מי שיש לו יותר ממליצים? האמת היא שלא על זה ולא על זה – החוק קובע כי הנשיא יטיל את מלאכת הרכבת הממשלה על ח"כ שהסכים לכך.

שמעתם נכון, כן זה החוק: "משיש לכונן ממשלה חדשה יטיל נשיא המדינה, לאחר שהתייעץ עם נציגי הסיעות בכנסת, את התפקיד להרכיב ממשלה על אחד מחברי הכנסת שהסכים לכך". המסורת שהשתרשה, להיצמד להמלצת הרוב, לא מחייבת את הנשיא. בפעמים הקודמות ההמלצה של רוב חברי הכנסת העמידה את הנשיא ריבלין כל פעם במצב, איך נאמר, קצת לא נעים. 

אולי לקראת הבחירות הבאות כדאי להוציא את הנשיא מהמשוואה, לאפשר לו להישאר הדמות הממלכתית שאנו צריכים ולא להטיל על כתפיו את ההכרעה. 

מצב חריג יותר, אבל לא לגמרי מופרך, יכול שיהיה אם ייבחר נשיא שנוי במחלוקת שיתעקש להטיל את מלאכת הרכבת הממשלה על מפלגה קטנה או רק על מי שקרוב יותר לתפיסת עולמו ללא קשר לממליצים או לגודל המפלגה. 

במקום לנהל את הדיון הזה כל פעם מחדש, חברי הכנסת צריכים להחליט פעם אחת ולתמיד – על מי מטילים את הניסיון הראשון להרכבת ממשלה: על ראש המפלגה הגדולה ביותר או על-פי מספר הממליצים הרב ביותר?

אחת ההצעות היא להטיל את המשימה על ראש המפלגה הגדולה ביותר וכך למנוע סחטנות של מפלגות קטנות ואי ודאות פוליטית. המשמעות: היחלשות של המפלגות הקטנות אבל גם יציבות שלטונית, ודאות פוליטית לאחר הבחירות וביטול שיקול הדעת של הנשיא – מהלך שגם הנשיא תומך בו.

4. הלימבו של יו"ר הכנסת

זוכרים שרק לא מזמן התפטר יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין, מאחר שלא רצה לכנס את המליאה כדי להחליפו? אדלשטיין ניצל פירצה בחוק שלא מגדירה מי יחליף אותו עד שנבחר יו"ר קבוע. כך נוצר כאוס שהכריח את היועץ המשפטי לשעבר איל ינון ואת בג"ץ להוציא את הערמונים מהאש, ולקבוע שוותיק חברי הכנסת הוא זה שיחזיק בתפקיד עד שיבחר יו"ר חדש.

האם בכלל יו"ר הכנסת יכול לעכב דיון שנוגע אליו? מי יהיה יו"ר הכנסת במקרה שיו"ר זמני מתפטר וטרם מונו לו סגנים? זו סוגייה שחברי הכנסת, בייחוד אלו היושבים בקואליציה, היו צריכים לפתור עוד בישיבה הראשונה של הכנסת ה-23 ולא עשו זאת – עכשיו זה הזמן.

יולי אדלשטיין, יו"ר הכנסת הקודם. סירב לפנות את הכיסא (צילום: עדינה ולמן דוברות הכנסת)

תיקון החוקים הללו הכרחי. ראשי המפלגות הגדולות הסכימו לכך בעצמם. הם פשוט מקדמים את הדברים רק בטיימינג שנוח להם – שנייה לפני בחירות וללא דיון מעמיק. אי אפשר להמשיך ככה יותר. תייגו חברת או חבר כנסת מהקואליציה וכתבו לו: זה הזמן לתקן.


***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

עדיין אין תקציב: מה נותר לממשלה לעשות?

מרגע שמוקמת ממשלה בישראל יש לה 100 ימים לאשר תקציב בכנסת עד לכתיבת שורות אלו התהליך אפילו לא התחיל המשמעות: בחירות, או אחת מארבע אפשרויות אחרות לא מוצלחות בהרבה

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

נתחיל בתרגיל מוכר: קבוצה של תלמידים מקבלת רשימה של פרויקטים שכולם נראים חשובים וכולם עולים כסף. הקבוצה נדרשת לתעדף אותם לפי סדר החשיבות ולוותר על חלקם. מה יותר חשוב רכישת רכבים ממוגנים לכוחות צה"ל או הגדלת מיטות האשפוז בבתי החולים? מאחר שאין פתרון נכון אחד, מתנגש עולם הערכים של חברי הקבוצה, כשכל אחד מנסה לקדם את מה שקרוב לליבו או נראה לו יותר חשוב. 

ישראל כ"ץ. צילום: עדינה ולמן, דוברות הכנסת

כך גם בממשלה שחבריה נדרשים לנהל משא ומתן אחד עם השני ולקבוע סדרי עדיפויות. התקציב השנתי הוא למעשה הכלי המרכזי בו הממשלה מממשת את המדיניות שלה, לא דרך ספינים ומילים ריקות אלא בחלוקת משאבים ממשית. 

אז איפה הוא, בימים כה סוערים של ניהול משבר הקורונה? עדיין רחוק מדיונים. איך זה אפשרי? זה לא. 

נסביר. כשממשלה מוקמת בישראל היא נדרשת להציג תקציב תוך 100 יום ממועד השבעתה (במקרה זה 17 במאי). לכן, המועד האחרון לאישור התקציב הוא ה-25 באוגוסט. התקציב לא מונחת כמו לוחות הברית מהשמים, אלא דורש הליך חקיקה סדור. למעשה התקציב הוא חוק בפני עצמו שהכנסת נדרשת לאשר.

רה"מ ורה"מ החלופי. מבקשים לשנות את יחסי הכוחות בין הכנסת לממשלה (צילום: עדינה ולמן, דוברות הכנסת)

"קל מאוד לאלתר מחודש לחודש ולשלוף תוכניות אקראיות, קל גם לנצל את התוכניות כדי ליישם פתרונות פופוליסטיים שנשמעים טוב בתקשורת אבל יוצרים נזק ארוך טווח", הסביר טום קרגנבילד כלכלן ומייסד כלכלה קלה. "בדיוק כדי למנוע את מערכת התמריצים הלא מוצלחת הזאת, קיימת מערכת חוקים שמחייבת את הממשלה לנהל את סדרי העדיפויות שלה באמצעות מנגנון התקציב – ואם היא לא מסוגלת לעשות זאת היא חייבת להתפרק".

נכון לכתיבת שורות אלו ממשיך הויכוח הפוליטי בין בני גנץ לבנימין נתניהו. הראשון דורש תקציב לשארית שנת 2020 ושנת 2021, בהתאם להסכם שנחתם להרכבת הקואליציה בין כחול לבן ולליכוד. השני דורש להעביר תקציב רק לשארית שנת 2020, יש שיגידו על מנת לאפשר לעצמו נקודת יציאה נוספת לבחירות בתחילת שנת 2021. חשוב לציין כי תהליך הכנת התקציב לשנת 2021 היה אמור כבר להתחיל ולהגיע לאישור הממשלה – לכן אין היגיון רב באישור תקציב לשנת 2020 בלבד.

לכן, מדינת ישראל עלולה לסיים שנה תקציבית מלאה ללא תקציב מותאם קורונה (כפי שהתחייבה הממשלה) ואולי אפילו להיכנס לשנת 2021 באותו המצב. מנהל התקציב בפועל הוא החשב הכללי רוני חזקיהו, שהודיע על התפטרותו מתוך "תחושת מיצוי". התפטרות שעשויה להעיד, אולי, על תחושת מיאוס. 

האם הסוף הידוע מראש הוא בחירות? אילו עוד אפשרויות יש לממשלה בשלב הזה? הנה סקירה קצרה של כל אחת מהן:

1. בחירות

האופציה הראשונה והמדוברת ביותר, שקופצת לראש כשמדברים על אי-אישור התקציב בזמן היא סבב בחירות נוסף. זה התרחיש שהפוליטיקאים מפמפמים בתקשורת. ואכן, מאחר שהממשלה עצמה קיימת מכוח אמון הכנסת – אם הכנסת לא מאשרת לממשלה את התקציב, יוצאים לבחירות. כאמור, המצב שהממשלה ה-35 הביאה אותנו אליו הוא שטרם הוחלט בכלל אם יובא תקציב לשנת 2021 או רק לשארית שנת 2020. 

בחירות. התגעגתם? (צילום: יוסי זמיר)

המשמעות: חוסר יציבות שלטונית, ממשלת מעבר שלא יכולה לקדם שום מדיניות (אין תקציב), חוסר אמון בממשלה ו-34 שרים ושני ראשי ממשלה שנכשלו בתפקידם אך נהנים ממנעמי השלטון. וכמובן עלות מערכת בחירות נוספת שכל כך הזהירו אותנו ממנה. 

2. העברת תקציב בדחק ודריסת הכנסת

בתרחיש זה, הממשלה תביא בדחק את התקציב לכנסת ותלחץ עליה לאשר אותו בזמן – אחרת נלך בחירות. כל ח"כ שישאל שאלה וכל הסתייגות מהתקציב יזכו להתקפה מצד הממשלה, שתטען כי השאלות והביקורות הן אלו שגוררות אותנו לבחירות. 

בסד לחצים שכזה כל אחד יחשוש להיות זה שיאשימו אותו בבחירות והכול בגלל התנהלות רשלנית של הממשלה. כך, הציבור הישראלי לא יוכל להשפיע על חלוקת התקציב דרך נבחריו הח"כים. הכנסת תהיה שוב כאסקופה נדרסת. 

נכון, התקציב תמיד מועבר בדחק, בלוח זמנים של כחודשיים לפני תום השנה הקלנדרית (למעט 2019 שהייתה חריגה והתקציב הועבר מראש), אבל גם אם לא עומדים בזמן הקצוב יש לממשלה עוד שלושה חודשים לסיים את העברת התקציב. במקרה הנוכחי, הליכה לבחירות לאחר שלושה סבבים עשויה להיות סיפור אחר לגמרי.

3. דחיית מועד התקציב בחוק 

מאחר שמועד העברת התקציב כבר מעבר לפינה, הכנסת יכולה לתת ארכה לממשלה על ידי שינוי החוק: במקום 100 ימים יתנו לה אולי 200. ח"כ צבי האוזר כבר הגיש הצעת חוק לדחיית מועד הגשתו בשלושה חודשים. הצעה זו מייתרת מלכתחילה את הדיון על תקציב לשנה זו, שתכף מסתיימת, אך נותנת עוד שלושה חודשים לממשלה. 

"הממשלה הנוכחית קיבלה לגיטימציה סביב הטיפול במשבר הקורונה. מאחר שברור לנו שהמשבר הנוכחי ילווה אותנו בשנה הקרובה וידוע לנו שיש לא מעט סיכונים בניהול התקציב, יש צורך אמיתי בתקציב מסודר לשנה הקרובה", הסביר קרגנבילד. "תקציב כזה ידרוש חשיבה ארוכת טווח, התמודדות עם מגבלות תקציביות, קביעת סדרי עדיפויות ובניית תוכנית מסודרת". 

ביקורת נוספת על מהלך כזה היא הבעייתיות בשינוי חוק לצורכי השעה. הממשלה הנוכחית כבר חטאה בכך בימיה הקצרים: כשהעבירו את חוק הממשלה הפריטטית ששינה את סדרי הממשל ואת החוק הנורבגי שנתפר למידות של מפלגת כחול לבן. 

4. הרכבת ממשלה חדשה

הכנסת יכולה להצביע אי אמון ולאחר מכן להביע אמון בממשלה חדשה, שמי שעומד בראשה הוא לא בנימין גנץ ולא בנימין נתניהו. במקרה כזה תתחיל מחדש ספירת 100 הימים מהקמת הממשלה החדשה ועד העברת התקציב. 

בני גנץ ובנימין נתניהו חותמים על ההסכם הקואליציוני

מאחר שכחול לבן והליכוד שינו את חוקי היסוד, בני גנץ לא יוכל לעמוד בראשות הממשלה הזו. מהצד השני נתניהו לא יכול לפטר אף אחד משרי הממשלה של גנץ. נזכיר כי ניתן לשנות את החוק הזה – אך בתנאי שמשיגים רוב של 70 חברי כנסת, תרחיש בלתי סביר במציאות הנוכחית (אבל גם ההחלטה של הכנסת ה-21 להתפזר לא נראתה סבירה, אז לכו תדעו).

5. התפטרות נתניהו לאור ההסכם הקואליציוני

בסעיף 30 להסכם כתוב כי הממשלה תעביר תקציב לשנת 2021-2020 ואם יהיה צורך יבצעו בו עדכון בשנת 2021. לפי ההסכם, אם התקציב לא עבר בתוך 90 יום – נתניהו נדרש להעביר את ראשות הממשלה לגנץ. 

ראש הממשלה נתניהו – לא מעוניין לקיים את ההסכם (צילום: דוברות הכנסת)

כלומר, על הנייר נתניהו נדרש לוותר על מקומו. עם זאת, מכיוון שנתניהו לא קיים את ההסכם ולא העביר תקציב, לא סביר שיקבל עליו לפתע את תנאי ההסכם שקובעים את הסנקציה הזו. זהו כשל לוגי מובנה בהסכם. לכן, חוזרים שוב חלילה לתרחיש הראשון: בחירות.

איך זה משפיע עליך (אזמ"ע): כשאין תקציב הוא מחולק לפי השנה הקודמת ב-1/12. כיוון שהאוכלוסיה בישראל ממשיכה לגדול, המשמעות בפועל היא קיצוץ מתמשך. כך האזרחים מקבלים פחות השקעה ציבורית – פגיעה בשירותי רווחה, תחבורה ובריאות.

גם אם הממשלה מחלקת מענקים כדי לענות על צורכי השעה – זה נעשה על חשבון הלוואות עתידיות שהיא נוטלת על חשבון הציבור, ללא מדיניות סדורה שמסתכלת קדימה ליום שנצטרך להחזיר אותן. 

מה לעשות כדי שיתוקן? (מעש"י): במאמר שפרסם יוחנן פלסנר, הוא ציין שתי אפשרויות משלימות: הראשונה הטלת הרכבת הממשלה על ראש המפלגה הגדולה ביותר, מה שמאפשר את צמצום הסחיטה הכספית של מפלגות קטנות. בנוסף, ניתוק תקציב המדינה מפיזור הכנסת ופיטורי הממשלה. כלומר, אם הממשלה לא מצליחה להעביר תקציב, היא אולי לא תמשול, האזרחים יחוו קיצוץ תקציבי אבל הכנסת לא תתפזר בגלל לחץ זמנים. הציבור מצידו יצטרך לשאול את עצמו ביום הבוחר אם המפלגה שבחר הצליחה לממש את הבטחותיה.

איך אפשר למנוע זיופים בבחירות הקרובות: שני פתרונות ישימים

בליכוד אמנם שכחו מהנושא, אך שורת ארגונים אזרחיים פנו לוועדת הבחירות בבקשה לקידום פעולות בהולות לצמצום הזיופים בבחירות הקרובות. הזמן קצר, וביקשנו בעצמנו מהארגונים השונים להצביע על תיקון הכרחי אחד. משמר הבחירות, המכון הישראלי לדמוקרטיה והתנועה לטוהר המידות הצביעו על שקיפות בפרוטוקולי הקלפיות כמטרת על. בתנועה לאיכות השלטון מאמינים שקלפי מאוזנת ומפוקחת יותר תפתור את הבעיה. בינתיים בוועדת הבחירות הודיעו כבר על צעד ראשון

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

בוועדות הקלפי יושב מזכיר נטרלי ושלושה נציגים של המפלגות מהכנסת היוצאת. בליל הבחירות אמורה הוועדה לספור את הקולות ולהעבירם לוועדת הבחירות יחד עם פרוטוקול בו מציינים כל אירוע חריג שהתרחש באותו היום. בשנה האחרונה העלו שלל גורמים פוליטיים טענות כי הזיופים מטים את תוצאות הבחירות ודרשו הצבת מצלמות. אלא שרגע אחריהן, הם שכחו מהנושא.

אבל שורת ארגונים אזרחיים מתוך הקואליציה לשקיפות פנו לוועדת הבחירות בבקשה לקידום פעולות בהולות לצמצום הזיופים בבחירות הקרובות. הם טוענים שהפתרונות ישימים ועדיין נחוצים. ובראש: שקיפות בפרוטוקולים ויצירת איזון בין הנציגים בקלפי. 

הבעיה: שינויים בפרוטוקול הקלפי לאחר סגירתו. הפתרון: שקיפות

לכל קלפי יש פרוטוקול בו רושמים חברי הוועדה אירועים חריגים שהתרחשו באותו יום, מספר המצביעים וסיכום ההצבעה בסוף היום. הפרוטוקולים האלו חסויים ולא מפורסמים לציבור ואפילו לא למפלגות. חוסר השקיפות שלהם מאפשר לבצע בהם שינויים לאחר סגירת הקלפי. שינויים שחברי ועדה או משקיפים עשויים שלא לדעת בכלל שנעשו.

הפתרונות

  • שקיפות. פרסום הפרוטוקולים בגלוי עם השחרת פרטים אישיים.
  • צילום הפרוטוקולים ושליחתם פעמיים ביום לוועדת הבחירות כדי למנוע שינויים רטרואקטיבים.

"אין שום טעם בצילום הקלפיות במהלך היום, הזיופים האמיתיים מתרחשים לאחר סגירת הקלפי", אומרת סמרה גורן מהמטה לשיתוף פעולה בין המחאות וארגונים. לדבריה, "צילום דף התוצאות יאפשר אימות ובקרה לכל קלפי שתוצאותיה עלולה להצביע על חשד לזיוף". גורן מוסיפה שבמטה חשים אי נוחות רבה מכך שאף המפלגות אינן יכולות לקבל את סריקות הפרוטוקולים לבדיקה ובקרה "זה מרוקן מתוכן את המושג בקרה הדדית אשר עליו מושתת מערכת בקרת הבחירות".

גם מנכ"ל התנועה לטוהר המידות, עו"ד עומר מקייס, מסמן את הבעיה כקריטית: "כל אחד מאיתנו משתמש ביום בטלפון שלו לצלם דברים חשובים, ורק את הפרוטוקלים לא מאשרים לצלם. אם ועדת הבחירות הייתה מאשרת לצלם את הפרוטוקולים, ולפרסם אותם, זה היה יוצר הרתעה משמעותית בפני כל אחד שחושב לזייף את הבחירות". 

עו"ד עומר מקייס

איך אתם מקדמים את הפתרונות?

"הרעיונות שהבאנו במכתב לוועדת הבחירות הם דברים שהועלו עוד לפני ועדת הבחירות הקודמת, ומבוססים על הניסיון והידע שנצבר אצלנו ואצל משמר הבחירות בנושא". מקייס מדגיש כי "בלי הנכונות של ועדת הבחירות קשה מאוד להתקדם. הוועדה מסתגרת, לא עונה, ולא משתפת איתנו פעולה". חשוב לציין, פרסום הפרוטוקולים הם אלו שאפשרו למתנדבי משמר הבחירות לחשוף אי סדרים בבחירות באפריל

שאלנו גם את ד"ר תהילה אלטושלר מהמכון הישראלי לדמוקרטיה באיזה פתרון אחד הייתה בוחרת לאור הזמן הקצר, והיא סומכת את ידיה על הצעה זו. "אני הייתי בוחרת שקיפות של הפרוטוקולים", אמרה לנו. ולגבי אי-קידום הפתרון גם הם פנו ולא קיבלו מענה מוועדת הבחירות.

ד"ר תהילה שוורץ אלטשולר

הבעיה: חוסר איזון של של גושי המפלגות. הפתרון: שינוי הנהלים

שלושה שבועות לפני הבחירות אמורה ועדת הבחירות לפרסם קובץ ובו חלוקה לפי נציגי המפלגות בוועדות הקלפי. ועדת הבחירות אמורה לדאוג שהייצוג יהיה מאוזן לפי מפתח גושי של ימין-שמאל, חילוני-חרדי וכדומה. בפועל פורסם הקובץ הסופי בבחירות הקודמות יומיים לפני, מה שהביא לעיוותים בחלוקה. במסמך נכתב: "בבחירות לכנסת ה-21 היו לערך כ-1500 קלפיות ללא איזון גושי, ובבחירות לכנסת ה- 22 השתפר המצב והיו לערך כ-247 קלפיות ללא איזון גושי".

פתרונות

  • פרסום הקובץ והחלוקה פרק זמן משמעותי לפני הבחירות.
  • זמן גג להגשת השינויים המתבקשים על ידי המפלגות.
  • סנקציה על מפלגות שיעשו שינויים ללא אישור שניתן בזמן.
  • קמפיין הסברה לעידוד הציבור לקחת חלק בתהליך הפיקוח מטעם המפלגות.

צילום אתר לע"מ, אבי אוחיון

בתנועה לאיכות השלטון מצביעים על הבעיה הזו כקריטית ביותר. "קלפי מאוזן ומפוקח מבחינת ועדת הקלפי וגם מבחינת המשקיפים זה התיקון החשוב ביותר", אומר לנו עו"ד הידי נגב מהתנועה לאיכות השלטון. "אני מאמין שכל עוד יש נציג נוכח לכל צד וגוש במפה הפוליטית – יהיה קשה הרבה יותר לאלו המבקשים לרמות". לדבריו הקפדה על נוכחות מאוזנת של כל הצדדים גם כחברי ועדה וגם כמשקיפים היא גם זו שמאפשרת את אמון הציבור בבחירות ובשיטה. "למעשה היא גם זו שמבטיחה את טוהר הבחירות". 

איך קידמת את התיקון?

"שיגרנו חוות דעת מטעם התנועה לאיכות השלטון והמכון הישראלי לדמוקרטיה ליו"ר ועדת הבחירות לכנסת ה-23 כב' השופט הנדל, למנהלת הכללית של הוועדה וליועץ המשפטי של הוועדה. נמסר לנו שהם מתכוונים להשיב למכתבנו". 

נדגיש: הפתרונות הקלים והשימים האלה יכולים לצמצם משמעותית את הניסיונות לזיופים בסבב הבחירות השלישי בשני במרץ 2020. עם זאת, טרם קיבלו הארגונים תשובה רשמית מהוועדה בנוגע לאילו מההמלצות יאמצו, ובכוונתם להמשיך ולהציף בפני הוועדה אתגרים נוספים.

אתר לע"מ, צילום: אבי אוחיון

מה שכן, יש בשורות טובות: כנראה שמשהו בהתמדה עבד, לפחות חלקית. בשבוע שעבר, לקראת סגירת הרכב הקלפיות, פנינו בכמה שאלות בנושא לוועדה. ואמש כששלחנו לוועדה שוב את טענות הארגונים לקבלת תגובה קיבלנו הודעה כי השופט ניל הנדל, יו"ר הוועדה, אמר בפגישה עם נציגי המפלגות: "לא נסכים עם שינויים בחלוקה של ההרכב הסיעתי ללא אישור. יופעלו סנקציות על המפרים". עוד הודיעה ועדת הבחירות כי הנדל "רואה חשיבות רבה שבקלפי יהיו נציגים משלוש סיעות שונות, תוך כדי שמירה על הכללים והעקרונות שקבעה ועדת הבחירות המרכזית, כל זאת במטרה לשמור על טוהר הבחירות, תוך כדי יישום עקרון הבקרה ההדדית". לאחר מכן הוסיפה הוועדה: "הארגונים שפנו לוועדת הבחירות המרכזית באותם נושאים שאתה מעלה בפניתך, יקבלו תשובה ישירה. ועדת הבחירות המרכזית אינה סבורה שיש צורך בגורם מתווך להבהרת התשובות".

בתגובה להודעת הוועדה נמסר מהמטה לשיתוף פעולה בין המחאות והארגונים כי "אנו מברכים על החלטת הוועדה ומצפים כי תקפיד בתוכה על ייצוג בקלפי בין גושי המפלגות, כפי שמשתקפת מהכנסת הנוכחית". 

גילוי נאות: גם אנחנו ב'שקוף' חברים בקואליציית השקיפות יחד עם שאר הארגונים המוזכרים בכתבה.

תוספת (מאת תומר אביטל): פתרון מדליק נוסף – תצהיר התחייבות לשמירה על טוהר הבחירות

העיפו מבט בטופס הפשוט הזה. הוא יכול למנוע אינספור זיופים. התנועה לטוהר המידות שיגרה לאחרונה לוועדת הבחירות הצעה פשוטה וחכמה: להחתים יו"רי וחברי ועדות קלפי בבחירות על תצהיר התחייבות לשמירה על טוהר הבחירות. לפני שתפקפקו ביעילות 'תצהיר' דעו שיצר אותו פרופ' דן אריאלי. אריאלי, יועץ לממשלות רבות בתחום רמאות ושקרים (וגם מו"ל בשקוף 😅), הוכיח במחקריו כי חוק לא מפחית מרמאויות. לעומת זאת, אזכור קוד מוסרי בסמוך למועד ביצוע פעולה גורם לשינוי התנהגותי ועליה בהתנהגות האתית.
 
אלא שוועדת הבחירות כלל לא הגיבה להצעה זו. לא חבל? זה רעיון ישים וקל לביצוע. פנינו גם לוועדה ונעדכן ברגע שנקבל תשובה.
 

מה אפשר לעשות עם 63 מיליון ש"ח – במקום עוד קמפיין?

המפלגות הגדילו את תקציב קמפיין הבחירות שלהן לבחירות השלישיות בעוד 63 מיליון שקלים, כך שלפחות 253 מיליון שקלים יוקצו בבחירות הקרובות לקמפיינים של המפלגות. הפעם ב#טרחנות_לשבת: במקום עוד תעמולת בחירות – מה אפשר לעשות עם 63 מיליון שקלים לטובת הציבור? 

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| מאיה קרול |

לאחרונה פרסמנו כי המפלגות הגדילו את תקציב קמפיין הבחירות שלהן בעוד 63 מיליון שקלים. תוך 24 שעות החליטו חברי הכנסת על התוספת השמנה, שתוביל לכך שלפחות 253 מיליון שקלים(!) ייצאו במערכת הבחירות הקרובה – אך ורק על הקמפיין של המפלגות. הגדלת התקציב קודמה ע"י מפלגות מכל קצוות הקשת הפוליטית, ועברה באישון לילה, הרחק מעיני הציבור.

מדהים איך המפלגות יודעות לקבל החלטות בנוגע להגדלת תקציבן תוך יממה – בזמן שהחלטות חשובות ומועילות לציבור מתעכבות ונותרות תקועות במשך שנים בכנסת, בשלל תירוצים.

לפחות 253 מיליון ש"ח ייצאו במערכת הבחירות הקרובה על הקמפיין של המפלגות

הדוחות הסודיים של המפלגות

זה זמן טוב להזכיר: הדוחות הכספיים של כלל המפלגות – חסויים. לאן ילכו עשרות מיליוני השקלים שהחליטו המפלגות להעביר לעצמן עכשיו, ולאן הלכו כלל הכספים בבחירות הקודמות? זה נשמע הזוי – אבל אנחנו לא יודעים.

הכסף הזה הוא שלנו, של הציבור, וזכותנו לדעת לאן הוא הולך, כדי להיות בטוחים שנעשה בו שימוש ראוי.
כתבנו רבות על הנושא בעבר, ותוכלו לקרוא על כך בהרחבה כאן.

אז מה עוד היה אפשר לעשות עם 63 מיליון שקלים?

הנה כמה מהלכים שהיו מועילים לציבור הרבה יותר מעוד קמפיין בחירות:

  • 17 מיליון ש"ח – השלמת התקציב לתכנית הלאומית למניעת אובדנות: התקציב של היחידה למניעת אובדנות במשרד הבריאות עומד על 27 מיליון שקל, שמתחלקים בין שישה משרדי ממשלה שונים. מפרסומים מהשנתיים האחרונות, עולה כי המשרד קיצץ את תקציב התכנית בצורה משמעותית, והקצה לה בפועל רק 10 מיליון שקל. כתוצאה מכך לא קיבל משרד הרווחה כל תקציב עבור הפעלת התכנית, ומשרדים אחרים קיבלו תקציב חלקי.
    משרד הבריאות

    משרד הבריאות קיצץ את תקציב התכנית למניעת אובדנות

  • 3 מיליון ש"ח – הפעלת תכנית "אשת חיל" להעצמת נשים בפריפרייה: תכנית "אשת חיל" מסייעת לנשים ממשפחות מסורתיות החיות בעוני, לרכוש השכלה ולמצוא תעסוקה. במהלך התכנית, הנשים המשתתפות מקבלות שלוש שנים של ליווי תעסוקתי מקצועי ופרטני, ומשתתפות בסדנאות ובקורסים יעודיים שונים. התכנית פועלת ב-74 יישובים ברחבי הארץ, ומסייעת למשתתפות לגשר על חסמים בכניסה לשוק העבודה כמו פערי תרבות, שפה וטכנולוגיה. ע"פ מחקר שנערך ב-2017, התכנית הוכחה כיעילה, ונמצא כי הובילה לשיפור המצב הכלכלי של המשתתפות. השנה, התכנית עומדת בפני סגירה ב-11 יישובים, עקב אי העברת תקציבים ממשרד הרווחה עבור הפעילות ב-2020.
    שרת הבינוי והשיכון, יפעת שאשא-ביטון. "עיכוב טכני"

    שרת הרווחה, יפעת שאשא-ביטון

  • 3.5 מיליון ש"ח – הקמת מרכז מורשת יהודי אתיופיה בירושלים: ע"פ חוק, המרכז למורשת יהודי אתיופיה היה צריך לקום בירושלים עוד ב-2013. מטרת המרכז היא איסוף חומר ארכיוני בנוגע למורשת יהדות אתיופיה וריכוז הפעילות שנעשתה בתחום חקר בנושא זה. משרד התרבות, האמון על מתן תקציב למרכז, לא העביר את התקציב ליעדו, ועד היום לא קם המרכז בירושלים. לאחרונה עניין אי הקמתו המרכז עלה לכותרות לאחר תגרה מתוקשרת בנושא בין ח"כ גדי יברקן, בן העדה האתיופית, לבין שרת התרבות מירי רגב.
    ח"כ גדי יברקן. מתוך אתר הכנסת

    ח"כ גדי יברקן. מתוך אתר הכנסת

  • 10 מיליון ש"ח – רכישת מכ"ם חדש לשירות המטאורולוגי: גופים רבים נסמכים על השירות המטאורולוגי בפעילותם ונערכים על פי תחזיותיו, ביניהם גם גופי הביטחון כמו המשטרה, כיבוי האש, ועוד. המכ"ם של השירות המטאורולוגי נרכש לפני 26 שנים, ובשנתיים האחרונות הוא שובק חיים אחת לכמה זמן ולא מספק נתונים מדוייקים. באין מכ"ם הפועל כראוי – ההערכות שייתן השירות המטאורולוגי לגופים אלה לא יהיה מדויק, והם יהיו צריכים לקחת שולי ביטחון גדולים יותר בפעילותם. כבר בשנה שעברה הבטיחה הממשלה שתפעל לרכישת מכ"ם חדש, אך בעקבות תקופת ממשלת המעבר התקציב התעכב. במקום זאת הוחלט לנסות להקצות תקציב של 2.5 מיליון ש"ח לשיפוץ מקיף של המכ"ם הנוכחי, אך גם תקציב זה לא הגיע לשירות המטאורולוגי: משרד האוצר החליט לעצור את כל ההתקשרויות באין תקציב מאושר.
  • 22 מיליון ש"ח – השלמת ההיערכות לטיפול בזיהומי ים בשמן: כדי לעמוד בתנאי התכנית הלאומית לטיפול בזיהום ים בשמן (התלמ"ת) שעברה ב-2008, מבקש המשרד להגנת הסביבה ממשרד האוצר לאשר הקצאה חד-פעמית של 22 מיליון שקל עוד מסוף שנת 2010. את הכסף יקצה המשרד להרחבת היחידה הארצית להגנת הסביבה הימית של המשרד להגנת הסביבה. ליחידה הקטנה הזו התווספה משימה חשובה לאחרונה, והיא הגנה על הסביבה הימית מפני שפך שמן חמור מאסדות הגז.
    תוצאותיו של שפך כזה, באם יתרחש, עלולות להיות הרות אסון. כרגע אמנם יש תכנית להתמודדות עם זיהום ים בשמן – אך אין תקציב שמגבה את תכנית זו, כך שלא ניתן להוציא אותה לפועל בשלמותה.

    אסדת הגז לווייתן, שבבעלות נובל אנרג'י

    אסדת הגז לווייתן

  • 3.5 מיליון ש"ח – שילוב סטודנטים חרדים בלימודים אקדמיים בטכניון:תכנית ייחודית שהייתה אמורה לשלב חרדים בטכניון לא יצאה לפועל עקב חוסר מימון. הטכניון לא קיבל את המימון מהמל"ג לטובת מלגות המחיה עבור 35 המשתתפים. בפברואר אשתקד קיבלו התלמידים הודעה שהתכנית לא תיפתח, שבועות בודדים לפני שהיו אמורים להתחיל את לימודיהם. התקציב החסר הוא סביב ה-3.5 מיליון ש"ח.

    הטכניון. 35 תלמידים חרדים לא התחילו את לימודיהם

חשיפה ראשונה: פירוט ההוצאות של ועדת הבחירות

בין ההוצאות: בשתי מערכות הבחירות האחרונות הוצאנו 88 מיליון שקל על חברי ועדות הקלפי מטעם המפלגות, 6 מיליון על קמפיינים לעידוד הצבעה, ועוד 3 מיליון שקלים בכל פעם על תחבורה ציבורית בחינם

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

הלילה, ככל הנראה, נצא לבחירות בפעם השלישית בשנה אחת. וזה יעלה לנו מאות מיליוני שקלים נוספים. 

קשה לומר כמה בדיוק, אבל היום אנחנו יכולים לחשוף בפניכם כמה עולים חלק מהמרכיבים של יום הבחירות וההיערכות לו: השגנו את רשימת הספקים של ועדת הבחירות. 

הרשימה יכולה לשפוך קצת אור על המנגנון ובעיקר על המורכבות של ניהול הבחירות. 

  • כהרגלנו הבאנו בפניכן גם את הקובץ המלא. מצאתם משהו מעניין? ספרו לנו.

מחברי ועדת קלפי דרך המצלמות ועד לפתק ההצבעה – אלו חלק מהוצאות הבחירות של הכנסת ה-21 וה-22

  • ההוצאה הגדולה ביותר: כ-88 מיליון שקלים לחברי ועדות הקלפי עבור שתי מערכות הבחירות – מעבר למזכיר הוועדה מטעם ועדת הבחירות שתפקידו הוא פיקוח על עבודת הוועדה וניהול הקלפי, בכל ועדה יושבים עוד שלושה חברים מטעם המפלגות שמקבלים שכר מהמדינה. מי ישב בקלפי שלכם? גם את הקובץ הזה ביקשנו וקיבלנו במסגרת חופש המידע.
  • כ-15 מיליון שקלים מימנו את שמירת טוהר הבחירות – ההוצאה כללה 3,000 מפקחים שעלותם כ-13.3 מיליון שקלים, כמיליון שקל למצלמות גוף ועוד 29 אלף שקלים לסוללות.

צילם: יוסי זמיר

  • כ-14.3 מיליון שקלים יצאו על תשלום למשטרת ישראל על אבטחת הבחירות לכנסת ה-21.
  • כ-6 מיליון שקלים לקמפיין 'עידוד הצבעה והסברה כנגד פייק ניוז'. כאן יש שינוי מעניין בין הסכומים. בבחירות לכנסת ה-21 השקיעו 5.3 מיליון שקלים ובכנסת ה-22 הסכום צנח לכ-600 אלף שקל בלבד. יכול להיות שהאמינו שהציבור כבר מתורגל. אלו התשדירים והמודעות שפרסמה הוועדה כדי להזהיר אותנו כנגד 'חדשות כזב' (פייק ניוז) ולשכנע אותנו להצביע.

  • 6 מיליון שקלים נוספים שילמנו עבור מימון הנסיעות בתחבורה הציבורית לציבור ברחבי הארץ. 3 מיליון שקלים עבור כל יום בחירות. האם זה אומר שמימון תחבורה ציבורית בחינם בכל 250 ימי העבודה היה עולה כ-750 מיליון שקלים בשנה? מעניין.
  • איך אפשר בלי הסיבה שבגינה התכנסנו – פתק ההצבעה. במערכת הבחירות לכנסת ה-21 עלתה הדפסת הפתקים 1,086,849.98 שקלים בדיוק.

סחתיין לוועדת הבחירות שהעבירה את הנתונים במהירות. גם נדגיש כי בקובץ מצאנו רק ההתקשרויות עם ספקים ולא את התשלומים לעובדי ועדת הבחירות ועובדי מדינה (כדוגמת מזכירי ועדה). כלומר, נראה כי קיימות הוצאות נוספות.

אם נדמה לכם כי בגלל שיש מערכת בחירות שלישית בתוך שנה ההוצאות דווקא יקטנו, תחשבו שוב. היערכות בזמן קצר מחייבת בהכרח ביטול מכרזים וקיצור תהליכים מה שיביא לבזבוז כספי ציבור. 

את הקובץ המלא תוכלו למצוא כאן.

התארגנות אזרחית חדשה: תקימו כבר ממשלה!

קבוצת אקטיביסטית א-מפלגתית בשם "דרושה ממשלה" הובילה לשליחת מאות הודעות לנבחרי ציבור, בתחינה למניעת בחירות שלישיות

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| תומר אביטל |

מיזם "דרושה ממשלה" קורא לציבור לדרוש את הקמת הממשלה מנבחרי הציבור – בהודעה אישית לנייד.
חלק מהנבחרים גם עונים. סגן שר הביטחון אבי דיכטר, למשל, השיב "מקווה שנצליח לחולל את השינוי בשבועיים שנותרו", ואילו יו"ר הכנסת ח"כ יולי אדלשטיין ענה כי הוא "עושה את המקסימום…". ח"כ אלעזר שטרן השיב כי הוא "מבטיח להתאמץ מאד" ויריב לוין ענה "אעשה כל מאמץ".

ההתארגנות הוקמה על ידי דור אברהם (26), סטודנט לתואר שני למדיניות ציבורית באוניברסיטת ת"א, בסיוע יובל בן ארי (36) אקטיביסט מהאוניברסיטה העברית ואיש חינוך בלתי פורמלי.
מדובר בתנועה עצמאית, שאינה מזוהה פוליטית וארגונית. הפעילות לא עוצרת בהודעות: כחלק מקמפיין השטח שלהם, נתלו ברוב האוניברסיטאות והמכללות שלטים של "דרושה ממשלה". בנוסף, הועלה קמפיין משעשע לגיוס אנשים המוכנים לעבוד עבור "שכר גבוה ותנאים הולמים" כמחוקקים בכנסת ישראל הנטושה מזה שנה.


המארגנים מציינים כי אינם מעוניינים להתערב באופי הקואליציה שתקום. "מדובר בבעיה מדומיינת שפוליטיקאים יצרו, וזו האחריות שלהם לפתור אותה", אומר דור אברהם. לדבריו הקיפאון בו נמצאת המדינה, היעדר תקציב והשסע החברתי המתרחב מטריד הרבה יותר מאשר הרכב הממשלה שתקום.

Image may contain: 1 person, text

הודעה לדוגמא שנשלחה על ידי חברי הקבוצה

"מבין עשרות הידיעות החדשותיות המתפרסמות בעניין הבחירות, עלתה ידיעה כי בשל היעדר תקציב במדינה התמריץ הכספי שניתן לרופאים העובדים בפריפריה בוטל. זה כבר לא עניין של ימין ושמאל, זאת קריאת חירום לאומית לעצור את טירוף המערכות שעובר על המדינה", הדגיש.

חברי הכנסת כנראה זקוקים לדחיפה הזו, ואתם מוזמנים לעזור. אפשר להצטרף למיזם ולקבל את מספרי הנייד של נבחרי הציבור – כאן.

ראיון עם ד"ר עופר קניג מהמכון הישראלי לדמוקרטיה

"חייבים לצאת להצביע. גם אם זה למפלגה הכי פחות גרועה" – ד"ר עופר קניג מהמכון הישראלי לדמוקרטיה הוא מומחה לפוליטיקה השוואתית ומרצה בכיר במכללה האקדמית אשקלון. ד"ר קניג הגיע אלינו לראיון לייב לכבוד הבחירות הקרובות. שוחחנו על בחירות בישראל ובעולם ("תקופת הכהונה הממוצעת של הכנסת היא מהנמוכות בעולם"), אחוז החסימה, זיופים והצבעות דיגיטליות, לאיזה אזרחים ישראלים בחו"ל כדאי לאפשר להצביע, וגם – למה בישראל צריך לחכות כל כך הרבה זמן בין פיזור הכנסת לבחירות?

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

ד"ר עופר קניג.

|תומר אביטל ומאיה קרול|

  • לצפיה בראיון המלא לחצו כאן (34 דקות), או הקשיבו לגרסת הפודקאסט כאן

קטעים נבחרים מהראיון: 

לפי מאמר של קניג, שיעור הקולות המבוזבזים (הקולות שניתנו לרשימות שלא עברו את אחוז החסימה) בבחירות 2015 עמד על 4.5% מהקולות הכשרים (כל הקולות שאינם פסולים) – פחות מאשר בבחירות של 2013, 1999, 2006 ו־1992. משמעות הדבר – אחוז החסימה הגבוה הנוכחי לא בהכרח מביא לריבוי קולות מבוזבזים.

אחוז החסימה הנוכחי (3.25%) נכון בעיניך?

"מצד אחד, כדי להביא למערכת פוליטית יציבה, שלא יהיו בה 18 מפלגות, צריך אחוז חסימה יותר גבוה. מצד שני, אנחנו לא רוצים שחצי מיליון קולות ילכו לפח בגלל מפלגות שלא עברו את אחוז החסימה.אני חושב שאחוז החסימה הנוכחי הוא ברמה סבירה, ונראה כי בבחירות האלה הוא פועל יפה. המפלגות למדו לקח מהבחירות הקודמות".

מאז שאחוז החסימה עלה, יש יותר קולות מבוזבזים או פחות?

"זה סוג של משחק. חושבים שאם אחוז החסימה גבוה אז זה בהכרח מביא למצב שבו יותר קולות ילכו לפח, אבל זה לא מדויק. מצד אחד אחוז חסימה גבוה עלול להביא לסיכון שאתה מצביע למפלגה שכמעט לא תעבור אותו, כמו שקרה לבנט או לפייגלין או אורלי לוי. מצד שני, אחוז החסימה דוחף את השחקנים הפוליטיים להתנהג אחרת. בבחירות האלה למשל, הכל עניין של חיבורים – העבודה-גשר, כולנו והליכוד, המחנה הדמוקרטי וימינה שהן אוסף של שלוש מפלגות. במכון לדמוקרטיה אנחנו בעד חיבורים. אם יהיו לנו מערכות בחירות של 5-7 מפלגות זה יהיה מספיק כדי לשקף את המורכבות של החברה הישראלית. כמו שאני רואה את זה עכשיו – אחרי שפייגלין פרש ובהנחה שהעבודה-גשר והמחנה הדמוקרטי יעברו את אחוז החסימה, אחוז הקולות המבוזבזים יהיה מאוד נמוך".

האם הזיופים בבחירות האחרונות צריכים להדאיג את הציבור? 

"אני לא חושב שהזיופים בבחירות הם בכזה סדר גודל שמשנה את התוצאות. מדינת ישראל היא כבר מדינה גדולה, כך שגם אם התגלו אי סדרים ב30-40 קלפיות זה לא יחרוץ את גורל הבחירות. מה שיותר מדאיג אותי זה שהזיוף בקלפיות מקרין על רמת האמון של האזרח כלפי המערכת הפוליטית. גם ככה אחוז ההצבעה יחסית נמוך ורמת העניין בפוליטיקה לא בשמיים. אם נוסף על זה האזרח יחשוב: 'אני לא רוצה ללכת להצביע כי אני לא בטוח שהקול שלי בסופו של דבר יספר', זה עלול להיות הרסני כלפי הבחירות וכלפי הדמוקרטיה".

מדוע הצבעות דיגיטליות אינן פופולריות בעולם?

"יש פתרונות טכנולוגים לבחירות (באירלנד ניסו לקיים בחירות דיגיטליות, אך חזרו חזרה להצבעה בפתקים. האזינו לפודקאסט בנושא), אבל רוב המדינות לא משתמשות בהן עדיין וכנראה שיש סיבה טובה. תאר לך שגם מערכת הספירה וגם מערכת ההצבעה יהיו אלקטרוניות, וינסו לתקוף את המערכות הללו האקרים מרוסיה, למשל. בספירה ידנית עם פתקים אתה תמיד יכול לחזור אחורה ולבדוק שוב את התוצאות במידת הצורך. בנוסף לזה, אני שמרן. אני בדעה שיום בחירות הוא 'חגיגה לדמוקרטיה': כולם באים לקלפיות, תולים שלטים ברחובות, ואחת לארבע שנים ניתן ממש 'לראות' את הדמוקרטיה. יש לזה ערך מוסף".

מה דעתך על פריימריז פתוחים, בהם אדם מגיע לקלפי ומצביע לא רק למפלגה, אלא גם לחברים בה?

"אני חושב שזה רעיון טוב, שיכול לחזק את העניין של הציבור בפוליטיקה, להגביר אחוז הצבעה וגם להכריח את הפוליטיקאים להיות יותר קשובים לאזרחים. הוא גם מאוד מקובל בדמוקרטיות מערביות. לדוגמה, מירי רגב נבחרה במקום ה-6 בליכוד בפריימריז. בשיטה הנוכחית, היא יכולה להיות שקטה שמקומה בכנסת מובטח. במידה ורגב הייתה יודעת שהיא יכולה לרדת או לעלות במיקום, שחברי הליכוד יכולים להעניש או לתגמל אותה בהתאם לעבודה שהיא עושה – רמת המעורבות שלה ושל כל שאר הפוליטיקאים הייתה עולה".

שיטה כזו לא עלולה להפוך את הפוליטיקאים לפופוליסטים יותר?

"בעיניי לא בהכרח. כשאתה פונה למיליון בוחרים ולא רק לחברי מרכז המפלגה, הגישה הממלכתית והמתונה היא זו שהייתה מובילה, מפני שצריך לרצות יותר אנשים".

המכון לדמוקרטיה מנסה לקדם מתן הצבעה לאזרחי ישראל בחו"ל. מדוע?

"היום החוק מאפשר אך ורק לשליחים רשמיים של ישראל להצביע מחו"ל. לאחר מחקר שלי בנושא, פרסמנו במכון הצעה לסדר שבאה לתקן את המצב הזה: הצענו לתת זכות הצבעה מחו"ל באופן חד פעמי לאזרח ישראלי שעזב את ישראל לפני פחות משלוש שנים. יש הרבה אזרחים ישראלים שחיים בחו"ל שנים ארוכות שלא היינו רוצים לתת להם להשפיע על הבחירות, אבל צריך לזכור שיש מי שעבר לחו"ל ומרכז החיים שלו עדיין בישראל, כמו סטודנטים למשל. להם היינו רוצים לאפשר להם להצביע פה". "בשלושת ההסכמים הקואליציונים האחרונים נכנס סעיף שהיה אמור להסדיר את הצבעת הישראלים בבחירות מחו"ל, אך בכל פעם זה לא התקדם". 

מהבחירות הקודמות ועד עכשיו המערכת הפוליטית מושבתת. המצב הזה סביר בעיניך?

"הכנסת התפזרה בדצמבר, ועד עכשיו המערכת הפוליטית ב'הולד'. גם אם נניח שלא היו בחירות חוזרות והממשלה הייתה קמה באמצע יוני – חצי שנה של חוסר פעילות זו גם תקופת זמן מאוד ארוכה. לכן אני חושב שאפשר לקצר את הזמן בין פיזור הכנסת לבין יום הבחירות. למה צריך קמפיין של שלושה חודשים וחצי? יש מדינות שמחליטות לקיים בחירות תוך חודש.
אם הפוליטיקאים היו יודעים שיש להם שלושה שבועות 'לסגור דיל' ולא חודש וחצי-חודשיים, אז הכל היה מסתיים בתוך חודש והממשלה הייתה מתחילה לפעול חודש אחרי הבחירות. למה החוק מאפשר כמעט חודשיים להקים ממשלה?"

כיצד משפיעות בחירות חוזרות על הדמוקרטיה הישראלית? 

"בממוצע בישראל הכנסת מכהנת 2.9 שנים, אך בעקבות הבחירות החוזרות הממוצע ירד ל-2.6 שנים. המצב הזה מביא אותנו למקום מאוד נמוך בעולם הדמוקרטי. זה משקף מערכת לא יציבה ומשילות פגומה". לדבריו, רק ביוון המצב חמור יותר.

מהבחירות הקודמות ועד עכשיו המערכת הפוליטית מושבתת. המצב הזה סביר בעיניך?

"הכנסת התפזרה בדצמבר, ועד עכשיו המערכת הפוליטית ב'הולד'. גם אם נניח שלא היו בחירות חוזרות והממשלה הייתה קמה באמצע יוני – חצי שנה של חוסר פעילות זו גם תקופת זמן מאוד ארוכה. לכן אני חושב שאפשר לקצר את הזמן בין פיזור הכנסת לבין יום הבחירות. למה צריך קמפיין של שלושה חודשים וחצי? יש מדינות שמחליטות לקיים בחירות תוך חודש.
אם הפוליטיקאים היו יודעים שיש להם שלושה שבועות 'לסגור דיל' ולא חודש וחצי-חודשיים, אז הכל היה מסתיים בתוך חודש והממשלה הייתה מתחילה לפעול חודש אחרי הבחירות. למה החוק מאפשר כמעט חודשיים להקים ממשלה?"

מה עמדתך בנוגע לפגרות הארוכות בכנסת?

"המצב בישראל לא חריג ביחס לעולם. רוב הפרלמנטים לא פועלים במשך כל ימות השבוע ברוב המדינות וגם להם יש להם פגרות ארוכות. צריך לזכור שלפוליטיקאי תפקידים נוספים מלבד הפרלמנט, הוא גם איש שטח וחלק ממפלגה. אני מסתייג מהפופוליזם שאומר 'חברי הכנסת עצלנים, איזה חופשות ארוכות יש להם'".
עם זאת, קניג הסכים שכל עוד מרבית יומני הח"כים אינם שקופים – יש הצדקה בביקורת על הפגרה, משום שלא ניתן לדעת האם הם באמת עובדים במהלכה.

רוצים לדעת מה חברי הכנסת שלנו עושים בזמן הפגרה? בואו לקרוא כאן.

אתה עורך מעקב אחרי תקופת הכהונה של נתניהו. מה הממצאים?

"נתניהו מכהן כ-13 שנה במצטבר, והוא הוותיק ביותר מראשי הממשלה במדינת ישראל. אם מסתכלים על המועדון האקסקלוסיבי של הOECD, של המנהיגים הדמוקרטיים המכהנים, הוא נמצא במקום 3 אחרי אנגלה מרקל וארדואן. בהשוואה לכלל המנהיגים הדמוקרטיים בעולם, נתניהו הוא מספר 16 בתקופת הכהונה הארוכה ביותר".  

*גרף השוואת תקופות כהונה מתוך אתר המכון הישראלי לדמוקרטיה:

גרף השוואת תקופות כהונה. מתוך האתר של ד"ר עופר קניג.

 

תרצה לומר משהו לעידוד ההצבעה בבחירות הקרובות?

"אני יודע שזה קשה. חלק מהאזרחים כבר מצביעים בפעם הרביעית השנה, אם היה סבב שני בבחירות המקומיות שלהם. זה עלול לגרום לתופעה שנקראת "תשישות בוחרים". במדינות כמו שוויץ בהן יש משאלי עם כל הזמן, התופעה הזו מובילה לאחוזי הצבעה של 50%. בנוסף, במובן מסוים יש תחושת חמיצות – כבר שום דבר לא ממש חדש בבחירות האלו.
למרות שזה קשה, בסופו של דבר אני קורא לכם – לכו להצביע! אם קשה לכם לבחור מפלגה, הצביעו למפלגה הכי פחות גרועה בעיניכם". 

*

ד"ר עופר קניג עורך מחקרים מרתקים המתפרסמים באופן קבוע באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה.
יש לכם רעיון לעוד אורח שיגיע להתראיין אצלנו בלייב? כתבו לנו!

 

בודד בצמרת: משה ליאון כושל בגיוס תרומות למימון קמפיין הבחירות שלו

משה ליאון נדרש לגייס כ-3.5 מיליון שקל לכיסוי עלות הקמפיין שניהל בבחירות לראשות העיר. עד כה הצליח לגייס רק 300 אלף שקל – מתוכם 40 אלף הגיעו ממשפחת קבלנים הבונה את הרכבת הקלה בעיר

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

לאחר הבחירות לרשויות המקומיות באוקטובר האחרון חשפנו כי ראש העיר החדש של ירושלים משה ליאון ייאלץ לגייס מיליוני שקלים לכיסוי עלות הקמפיין שלו (באותה נקודה לא היה ברור כמה מפני שליאון לא זכה במושב אחד במועצה). אומנם לטענתו של ליאון הוא מימן את כל הקמפיין מכיסו, אולם על פי חוק הוא אינו יכול לעשות זאת (כפי שיוסבר בפירוט מיד) והוא נדרש לגייס כסף מתורמים בסכום כולל של כ-3.5 מיליון שקלים. בבדיקת המשך שערכנו כעת מצאנו כי ליאון גייס רק 300 אלף שקל. מי שנחלצו לעזרתו הם משפחת ברדריאן המורחבת – הבעלים של חברת "אחים ברדריאן" – שתרמו יחד לפחות 40 אלף שקל. חברת "האחים ברדריאן" מבצעת עבודות תשתית רבות בירושלים, ובהן גם את עבודות הרכבת הקלה.

ראש עיריית ירושלים משה ליאון

ראש עיריית ירושלים משה ליאון

לא צריך טובות?

כפי שהוסבר בכתבה הקודמת, המתמודדים והמתמודדות בבחירות המקומיות משקיעים כסף רב. בקמפיינים, ובערים הגדולות (כמו ירושלים) הסכומים מגיעים למיליונים. זכייה במושבים במועצת העיר מקנה למתמודדים זכאות להחזר מהמדינה על ההשקעה, אלא שבירושלים נוצר מצב מוזר: ליאון אומנם זכה בראשות העיר, אך הסיעה שלו "ירושלים שלנו" לא זכתה ולו במושב אחד במועצה. עקב כך הוא זכאי למימון שלהבנתנו עומד על כ-3.5 מיליון שקלים.

ליאון הוא איש עשיר, ולכן היה יכול לממן את הקמפיין מכיסו האישי. אולם החוק בישראל מבקש למנוע תופעה של מימון עצמי של הקמפיין, כדי שכל אזרח ואזרחית – ללא קשר למצבם הכלכלי – יקבלו הזדמנות שווה ככל האפשר.

ועל כן הוא מחייב את ליאון – וכל מועמד אחר שמימנו את הקמפיין בעצמם – לכסות את עלויות הקמפיין באחת משתי דרכים:

  1. לזכות במספיק מנדטים כדי שהמדינה תכסה את הסכום (המוקצה כאמור לפי מספר המושבים שרשימות המועמדים קיבלו במועצת העיר, בצירוף שקלול של גורמים כמו זכייה בראשות העירייה או מספר הנשים ברשימה).
  2. להקדיש את השנה לאחר הבחירות לגייס כספים בסכומים קטנים יחסית (עד חמשת אלפים שקלים מתורם בודד). 

ליאון אכן קיבל מספיק קולות כדי לזכות למימון אך לא זכה במושבים במועצה, ולכן כיסה רק חלק מהסכום.

64 תורמים – 8 מהם ממשפחת קבלנים מוכרת

בדיקת "שקוף" מעלה כי ליאון גייס רק 300 אלף שקלים. עד כה 64 אנשים בלבד התגייסו לעזרתו, ותרמו בממוצע 4,600 שקל כל אחד. שמונה מהתורמים הנדיבים הם בני משפחת ברדריאן, שתרמו יחד 40 אלף שקלים. שניים מהם – סולומון ויצחק (שתרמו כל אחד חמשת אלפים שקלים) – הם הבעלים הרשומים של החברה "אחים ברדריאן בע"מ", חברה קבלנית מוכרת בירושלים המבצעת פרויקטים בעשרות מיליוני שקלים בשנה, ובכלל זה את עבודות הרכבת הקלה.

הרכבת הקלה בירושלים

הרכבת הקלה בירושלים

על פי חוק, המועמדים לרשויות המקומיות היו חייבים להגיש למבקר המדינה דו"ח כספי המפרט את גיוס התרומות שלהם עד חודש אפריל. לאחר ביקורת יפרסם המבקר דו"חות בחודש ספטמבר. אם ליאון לא יצליח להסביר עד אז מהיכן יגייס את יתרת התרומות, הוא צפוי לקבל קנס שיכול להגיע למאות אלפי שקלים. 

עיר לעשירים בלבד?

קשה להתעלם מכך שאף שירושלים היא עיר ענייה, זהו ראש העירייה העשיר השני ברצף בעיר לאחר כהונה בת עשור של מיליונר אחר – ניר ברקת, שגם הוא עבר על חוק גיוס התרומות ושילם קנס של 406 אלף שקלים ב-2014. סיעתו אמרה אז לעיתון הארץ כי "אנו מצפים ממבקר המדינה לפנות אל המחוקקים ולפעול לתיקון העיוותים הללו, כדי למנוע מצב שבו גוף שומר חוק הופך בעל כורחו למבוקר". 

מפיזור המימון עד הגברת השקיפות: דרכים לפתרון המצב 

אם כן, למרות הקנסות נראה כי החוק כיום אינו מספיק כדי למנוע ממועמדים עשירים להריץ את עצמם, ואף לזכות, ללא תמיכה מהציבור. יש כמה דרכים שעשוית לשפר את המצב, אף שהן אינן מושלמות.

אפשרות אחת היא לפזר מראש את הסיכון בגיוס תרומות לקמפיין. החוק צריך לעודד את המועמד לגייס תרומות מהציבור וכן להגביל ערבויות והלוואות גדולות (שכיום אינן מוגבלות בחוק, בניגוד לתרומות). אם הכנסת ומבקר המדינה יפעלו יחד להקמת מערכת שתתמוך במועמדים שיפנו לגיוס תרומות רבות בסכומים נמוכים, ייתכן שמועמדים רבים יותר יפנו לערוץ זה. 

פתרון אחר הוא להתאים את הגבלת התרומות לסכום המרבי שמותר לגייס. קמפיין בחירות בירושלים דורש סכום גבוה בהרבה מקמפיין במבשרת ציון, ואולי נכון להעלות בהתאם (בזהירות) גם את רף התרומה המרבית המותרת מגורם אחד. גם קביעת ניגוד עניינים אוטומטי, כלומר הטלת איסור על הלווה לעסוק בעניינים הקשורים למלווה למשך שנים אחדות,  מעל סכום הלוואה מסוים (גם אם הוחזר), יכול לאפשר לנו לישון טוב יותר בלילה.

וכמו תמיד, הדרך לשיפור המצב עוברת בהגברת השקיפות. בעוד הערבויות והתרומות שמקבלים המועמדים והמועמדות גלויים לציבור, ההלוואות שהם נוטלים או השימוש בהון עצמי נותרים חסויים, אף שההבדל בין המקורות הוא טכני בעיקרו. זו הסיבה לכך שאנחנו לא יודעים כיום כמה כסף באמת השקיע ליאון בבחירות לעיריית ירושלים, מה עומק החובות שהוא מצוי בהם – ולמי הוא חייב, אם בכלל. תארו לכם כי 'האחים ברדריאן' לא רק היו תורמים לקמפיין אלא מלווים לו מיליוני שקלים. 

בעבר פנינו למבקר המדינה בנושא אך למיטב ידיעתנו הנושא טרם טופל. נמשיך לעבוד על הנושא, כדי שבבחירות הבאות לרשויות המקומיות מקור ההלוואות שמקבלים המועמדים יהיה שקוף.

מלשכת ליאון נמסר: "הפרטים בכתבה אינם מדוייקים. ע"פ החלטת המבקר לכל מועמד ישנם חמש שנים לגיוס תרומות. ראש העיר לא נכשל מאחר ולא התפנה עדיין לגייס תרומות מיום כניסתו לתפקיד. לגבי מספר המנדטים מקור המספר הוא בטעות אנוש כפי שהוסבר בעבר".

לפיד נתן ביקורת כלכליות ראויה, אבל מה הוא מציע להמשך?

הבחירות מתקרבות ויאיר לפיד בחר לצלול לתחום הכלכלי ולשאלת הטיפול בגירעון בתקציב המדינה. הניתוח של "כלכלה קלה" בשורה אחת: חלק גדול מהטענות של לפיד צודקות, אבל לא נראה שהוא משרטט דרך טובה יותר

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| טום קרגנבילד – "כלכלה קלה" |

לפני מספר שבועות פרסם יאיר לפיד ביקורת כלכלית ארוכה ומפורטת בנושא הגירעון בתקציב המדינה. בדרך כלל פוסטים בסגנון לא כוללים הרבה מעבר לפופוליזם – אבל נראה שהפעם נמצא פוליטיקאי שהתייחס ברצינות לנושא שראוי שיהיה במרכז השיח לקראת הבחירות הקרובות. 

אגב, לתפיסתי, תפקודו של לפיד כשר האוצר היה סביר, למעט הניסיון ליישם את תכנית מע"מ אפס (להסבר מדוע התכנית הזו גורמת נזק). אז מה איכות הטיעונים הנוכחיים של לפיד בנוגע לגירעון? בואו נבדוק.

"אוטובוס שאיבד את הבלמים"

הפוסט של לפיד נפתח בדרמה גדולה: "אנחנו בדרך למשבר כלכלי. הוא דוהר לכיווננו כמו אוטובוס שאיבד את הבלמים. הגירעון כבר עבר את ה-50 מיליארד שקל ונמצא בפער של יותר מ-12 מיליארד שקל מהגירעון המתוכנן". אני הראשון שיסכים שאין לזלזל במשבר כלכלי, והראשון שיסכים שהגירעון הוא בעיה שצריך לטפל בה

עם זאת, לא צריך לאבד את העשתונות. בגלל התנהלות לוקה בחסר של הממשלה מצאנו את עצמנו עם מעט מדי הכנסות לצד התחייבויות תקציביות גדולות. זה אומר שנצטרך לוותר על שירותים ממשלתיים או להגדיל את המיסים, אבל זה לא אומר שהכלכלה הישראלית עומדת לקרוס. אנחנו לא יוון ורחוקים מלהיות יוון. צריך להוריד את הדרמה, לבצע תיקונים תקציביים לא נעימים ולהמשיך הלאה. לשם פרופורציה, כדי להגיע למצבה של יוון נצטרך לקחת הלוואות ענק מבנקים זרים, למכור לחברות פרטיות את כל התשתיות במדינה, להעלים מס, להתחייב לפנסיות תקציביות אדירות וגם אז לא בטוח שנגיע לאותו אסון – כי יוון בחרה גם לשרוף מיליארדים על אירוח האולימפיאדה. 

ארבע סיבות לבואו של המשבר הכלכלי

לפיד ממשיך ומפרט ארבע סיבות שבגללן המשבר הכלכלי הולך להגיע: הראשונה היא "הממשלה הכי חסרת אחריות בתולדות המדינה הייתה אמורה לנהל את הכלכלה, במקום זה היא עשתה מסיבה". הממשלה הנוכחית, לפי לפיד, קיבלה תקציב מאוזן עם עודפי גביית מיסים ובזבזה בצורה חסרת פרופורציה. לפיד בהחלט צודק בנקודה הזאת. אם יש משהו שהיה בולט בקדנציה של משה כחלון זו חלוקת המתנות, כאילו שמישהו אחר יצטרך להתמודד עם הצרות. 

למרות זאת יש גם אמירות בעייתיות. לפיד מציין את ההסכמים הקואליציוניים היקרים שנחתמו בין מפלגות הממשלה אבל שוכח לציין שהוא חתם על הסכם דומה כשהסכים לשבת בתפקידו. אמנם לפיד ביקש לבזבז את הכסף אחרת ממפלגת יהדות התורה, אך הוא ביקש לעשות זאת בשנה שבה התקציב היה בגירעון גדול והדבר לא בדיוק מנע ממנו לקדם תוכנית דיור יקרה שלא הייתה עד כדי כך רחוקה מהנזקים של מחיר למשתכן.

לפיד, יוזם התכנית מע"מ אפס

לפיד, יוזם התכנית מע"מ אפס

בנוסף, לפיד טוען שהממשלה בזבזה את הכסף על עצמה, במקום להשקיע אותו במנועי צמיחה. הבעיה בטיעון הזה נובעת מכך שהממשלה אולי בזבזה את הכסף בצורה חסרת אחריות, חלק על עצמה, אבל הרוב לא. הממשלה הוציאה את הכסף על שירותים וסבסודים לאזרחים כמו מחיר למשתכן, סבסוד צהרונים והקלות מיסים. לפיד טען שהממשלה לא השקיעה במקומות הנכונים ואפילו ציין תחומים בהם נכון להשקיע. עם זאת, לפיד לא פירט תוכניות ממשיות. לדוגמא, ניתן להזרים תקציבים אל תחום התשתיות, אך אם לא יוגדרו תשומות מדידות, יהיה קשה לדעת אם באמת נקבל צמיחה או שנקבל חובות וחוסר יעילות נוסף. הבעיה עם הטיעון של לפיד, היא שהוא לא באמת אומר מה צריך ונכון לעשות עם הכסף, וחבל. כל אדם יכול לטעון שהוא ישקיע את הכסף בצורה שתביא לצמיחה גדולה מהחוב, אבל נדרשים נתונים שיוכיחו שהגידול המשוער אכן יכסה את החוב ואת עלויות הריבית.

האמנם השחיתות בעלייה?

הסיבה השנייה שתוביל אותנו למשבר, על פי לפיד, היא השחיתות. הוא מסביר ששחיתות פוגעת בכלכלה ושהיא עלולה להוביל לשבירת האמון בשוק הישראלי ובריחה של משקיעים למדינות אחרות. לפיד גם מציין שישראל ירדה שתי מקומות בדירוג השחיתות העולמי ולכן מצבנו הולך ומחמיר. מדובר בטיעון לגיטימי עד לנקודה שבוחנים את מדד השחיתות ומגלים שאמנם התדרדרנו שני מקומות במדד, אבל זה לא בגלל שהציון שלנו השתנה לרעה אלא כי מדינות אחרות השתפרו. הציון של הממשלה האחרונה דומה כמעט לגמרי לציון שקיבלה הממשלה בתקופתו של לפיד כשישב לצד נתניהו. המדד שלפיד מציין הוא גם מדד שלא באמת בוחן שחיתות – אלא את תפיסת הציבור את השחיתות שיש בישראל, ככה שקשה להתבסס עליו בתור משהו אובייקטיבי. בשורה התחתונה קיימות פרשות שחיתות מדאיגות אבל ככה היה גם בתקופתו של אולמרט, שרון ופרשיות מפוקפקות נוספות מצד לא מעט פוליטיקאים. אנחנו בהחלט צריכים לטפל בבעיית השחיתות אבל זה לא סימן למשבר כלכלי או למשהו יוצא דופן.

לפיד גם טוען שהמשבר הכלכלי בטורקיה קרה "כי ברגע מסוים משטרו של ארדואן נראה למשקיעים הזרים מושחת וקיצוני מדי וההשקעות הזרות הפסיקו לזרום". מדובר בשטות מוחלטת כי המשבר הכלכלי קרה אחרי תקופה ארוכה שבה ארדואן הדפיס כסף כמו מטורף, סבסד פרויקטי תשתיות אדירים ולא מועילים, והפך את הבנק המרכזי לחסר עצמאות. להשוות בין ישראל וטורקיה בהקשר הכלכלי נועד, להבנתי, בעיקר לצרכים פוליטיים – אבל אין מאחורי הטענה הזו תימוכין כלכליים.

ארדואן - השוואה פוליטית, לא כלכלית

חובות משקי הבית – ישראל בחברה טובה

הסיבה השלישית שלפיד מעלה קשורה לכך שחובות משקי הבית בישראל גדלו בצורה משמעותית. לפיד טוען שיש בועה שתתפוצץ ותהרוס את הכלכלה. כבר מספר שנים שהריביות נמוכות – המשמעות של זה היא שמחיר הכסף נמוך, ולכן רבים פונים לבנקים ולוקחים הלוואות. בסך הכל לא מדובר בתופעה מיוחדת אלא תגובה הגיונית לשינוי במחירים. 

עם זאת עולה השאלה האם המצב של ישראל הוא מסוכן וחריג ביחס לעולם? התשובה היא לא. עשרת המדינות שחובות משקי הבית בהן הם הגדולים ביותר בעולם הן: שוויץ, אוסטרליה, דנמרק, קפריסין, הולנד, נורבגיה, קנדה, דרום קוריאה, ניו זילנד ושוודיה. אולי שמתם לב, אבל מלבד מקפריסין, מדובר בכמה מהכלכלות החזקות בעולם וישראל מדורגת אי שם במקום ה-30, לפי נתוני 2017. כשכלכלה הופכת לחזקה ויציבה יותר, יש יותר אמון בין המערכת הפיננסית לבין הלקוחות ויש גישה יותר נוחה לאשראי, בטח בתקופה של ריבית נמוכה. 

הנתונים כמובן לא מצביעים על כך שכל המדינות שמדורגות מעל ישראל עומדות לקרוס וללכת לאבדון של משבר כלכלי. בנוסף, על פי אותו היגיון, אם אנחנו שואפים למדינות עם חובות קטנים למשקי בית אז נוכל ללמוד מההצלחה של מדינות כמו אפגניסטן, סיירה ליאון וצ'אד.

היעדר חזון כלכלי

הסיבה הרביעית שלפיד מציין היא שלממשלה הנוכחית אין חזון כלכלי ושאף אחד לא לוקח על עצמו את תפקיד המבוגר האחראי. גם בנקודה הזאת לפיד צודק. נראה שבשנים האחרונות שר האוצר משה כחלון קיבל יד חופשית מ"מר כלכלה". לא רק שנתניהו לא עצר את כחלון, אלא אף דאג לצרפו לליכוד מיד אחרי הבחירות. לא מן הנמנע שאם הליכוד ירכיב את הממשלה הבאה, כחלון ימשיך בתפקיד שר האוצר.

למרות הביקורת המוצדקת על נתניהו אסור לשכוח שגם לפיד לא מציג תכנית מרשימה במיוחד לטיפול בבעיה. לפיד דורש להוציא מיליונים מקופת המדינה כדי להזיז את אסדת הגז והנפט ולמנוע ממיליארדים להיכנס לקרן ההשקעות הממשלתית. מדובר באדם שיושב לצד אבי ניסנקורן, שבין היתר אחראי לפריון הנמוך של עובדי המדינה ולשחיתות גדולה מאוד בגופים המשרתים את הציבור. מדובר גם באדם שמתעקש לגייס בכוח אלפי חרדים שיגדילו את הוצאות הצבא בצורה משמעותית ויתרמו בצורה קטנה מאוד לביטחון המדינה. אפשר להסכים או להתנגד לכל אחת מהנקודות האלו, אבל בינן ובין קיצוצים או או הגדלת הכנסות המדינה אין דבר, כך שלא בטוח שלפיד הוא המבוגר האחראי.

*

טום קרגנבילד כותב ומנהל את "כלכלה קלה" – עמוד פייסבוק ואתר אינטרנט שנוצרו במטרה להנגיש ידע כלכלי בשפה פשוטה, תוך התייחסות לאירועים אקטואליים, במטרה לתת לאזרחים כלים להבין טוב יותר את העולם הכלכלי.

לא מסכימים עם טום? רוצים לכתוב טור דעה ולהסביר מדוע? צרו עמנו קשר!