פוסטים

לפני הבחירות: הדברים שניצן הורוביץ רוצה שתשכחו

ב-2015, רגע אחרי שפרש, יו"ר מרצ היוצא טס חודשיים לדרום אמריקה – והמשיך לקבל מאיתנו משכורת ח"כ בכנסת הנוכחית הבריז מרוב דיוני ועדת החוץ והביטחון בה הוא חבר בחוקי שקיפות הוא דווקא תומך – אבל את רשימת האינטרסים הכלכליים שלו סירב לשתף ב"שקוף" לקראת הבחירות – תומר אביטל מזכיר לציבור עובדות שראשי הרשימות לכנסת היו רוצים שתשכחו

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| תומר אביטל |

יו"ר מרצ, ח"כ ניצן הורוביץ, לא ממש אוהב להגיע למקום העבודה שלו – משכן הכנסת. לרוב דיוני הוועדות בהן הוא חבר, הוא לא טרח להגיע. בדיונים חשובים שמשפיעים על החיים של כולנו הוא לא מילא את תפקידו כפרלמנטר, לא שאל את נציגי הממשלה שאלות קשות ולא פיקח על פעילותם. כך למשל, בוועדת החוץ והביטחון בה היה חבר – הגיע רק לשבע מתוך 33 ישיבות. על פי פרוטוקולי ועדת חוקה, הוא נכח אשתקד רק בשליש מהדיונים. 

ניצן הורוביץ, י"ר מרצ. משתמט מתפקידו החשוב בכנסת (צילום: אורן בן חקון, פלאש 90)

לקראת הבחירות, אנחנו מפרסמים עובדות ונתונים על ראשי המפלגות – שהם היו רוצים שתשכחו. לפני ההצהרות וההבטחות שנועדו לגרום לנו להצביע להם בקלפי, חשוב שהם יידעו שאנחנו זוכרים היטב כיצד התנהלו כשהכוח כבר היה בידיים שלהם.

הורוביץ לא רק נעדר מהכנסת, הוא גם ממעט לנצל את הכלים העומדים לרשותו. כך למשל, הוא בקושי עשה שימוש בכלי הפרלמנטרי החשוב של האופוזיציה – שאילתות: הורוביץ הגיש בכנסת היוצאת רק 3 שאילתות למשרדי הממשלה. יאיר גולן, אגב, הגיש רק 2. זנדברג הצילה את כבוד המפלגה והגישה 13.

חודשיים בדרום אמריקה – עם משכורת ח"כ

האמת? כנראה שאפשר היה לנחש לאן זה הולך. בסוף הקדנציה השנייה של הורוביץ, אי שם ב-2015, כשפוזרה הכנסת – הוא הודיע על פרישה. אלא שבמקום להתפטר הוא טס לחודשיים לדרום אמריקה במהלכן קיבל שכר ח"כ. למעשה, גם ביום הבחירות, הוא טייל בחו"ל, בזמן שמשלמי המסים מממנים את שכרו, ולא הצביע.

עוד כתבות ב"שקוף":

אדגיש שהורוביץ בהחלט תומך בשקיפות שלטונית, והצביע בעד חוקי שקיפות כמו החוק לחשיפת ניגודי עניינים של ראש הממשלה והשרים. אך לעומת התמיכה בחקיקה, הוא מסרב להשקיף כבר כעת את מה שתלוי בו – האינטרסים הכלכליים שלו.

בחודשים האחרונים פנינו לכל ראשי המפלגות וביקשנו פירוט של מה שעלול להעמידם בניגוד עניינים דוגמת נכסים, קרקעות ומניות בשווי גדול. הדגשנו שאין לנו עניין לדעת ולפרסם כמה כסף יש בחשבון העובר ושב שלהם. אך הורוביץ מסרב. 

בניגוד אליו, איימן עודה, אביגדור ליברמן, גדעון סער ויעקב ליצמן הסכימו לחשוף את מצבת האינטרסים שלהם.

בכל הנוגע לשקיפות עצמית של מרצ הוא כבר התנגד בעבר לפרסום מידע בהקלטה מתוך ישיבת הנהלה שהגיעה לידינו, הוא משיב כך לפעילים שמבקשים לחשוף את מספר המתפקדים במפלגה: "אבל בשביל מה, כדי שתעשה כותרת 'למרצ יש רק ככה וככה מתפקדים?' נו, מה טוב לנו בזה? מה זה תורם לנו ומה אכפת לציבור כמה מתפקדים יש לנו ובאיזה צבע צבועים הקירות וכמה כיסאות קנינו?"

ח״כ הורוביץ כנראה לא מבין שחברי הכנסת צריכים לתת לנו דין וחשבון מלא, כחלק מתפקידם. אנחנו רוצים לדעת כמה כסף הם מוציאים על פרסום בפייסבוק, וכמה על משכורות, וכן, גם על כיסאות. מדובר בכסף שלנו. 

ברגע שהמידע שקוף, פוליטיקאים חושבים פעמיים לפני שהם פועלים בחוסר יעילות או בצורה מסואבת. הכל צריך להיות נגיש, הכול צריך לעמוד לביקורת הציבור – שמממן את שכרם ואת רוב התקציב שלהם.

מלשכתו של הורוביץ לא נמסרה תגובה.

*

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי תומר אביטל

הפרצה שיכולה להפוך את נתניהו לשליט יחיד אחרי הבחירות

כשגנץ ונתניהו תפרו את הממשלה הדו-ראשית הנוכחית במהלך בזק, כל הנורות האדומות דלקו ● עכשיו הן מהבהבות: גנץ חייב להיות חבר כנסת כדי שכחול לבן יהיו חלק מהממשלה. אם לא יעבור את אחוז החסימה או יפרוש, והבחירות שוב לא יוכרעו – הליכוד ירכיב ממשלת מעבר לבדו ● טור בדרך לבחירות 2021

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

בתחילת פברואר יעלו נציגי המפלגות לכנסת וירשמו את מפלגותיהם לבחירות לכנסת ה-24. על פי הסקרים, מפלגת "כחול לבן" של בני גנץ נאבקת עם אחוז החסימה. אך השאלה אם נמשיך לראות את גנץ במשכן או לא, אינה רק עניין של חיבה או סלידה מפועלו. לאפשרות שלא יצליח לעבור את אחוז החסימה יכולות להיות משמעויות מרחיקות לכת.

בנימין נתניהו ובני גנץ. שינו את החקיקה ולא חשבו על ההשלכות (צילום: יהונתן סמייה, דוברות הכנסת)

התרחיש המדאיג הוא כזה: נניח שבתום הבחירות הבאות, רביעיות בתוך שנתיים, נישאר במבוי סתום פוליטי וראשי המפלגות לא יצליחו להקים ממשלה. הכנסת ה-24 החדשה תוקם, אך הממשלה תהיה ממשלת מעבר עד לבחירות הבאות. הממשלה הזו הייתה אמורה להמשיך את האופי המאוזן שתפרו יחד גנץ ונתניהו בסיבוב הנוכחי: ממשלה פריטטית דו-ראשית. 

עוד כתבות ב"שקוף":

אך אם גנץ אפילו לא יעבור את אחוז החסימה ולא ייבחר כח"כ – כחול לבן לא תוכל להיות חלק מהממשלה. במצב כזה, מגדל הקלפים המלאכותי שבנו שתי המפלגות עלול לקרוס בבת אחת ולהפוך את בנימין נתניהו לשליט יחיד ואת מפלגת הליכוד לבדה לזו שמרכיבה את הממשלה. זה לא נגמר פה: בלי כחול לבן לא יהיה פיקוח מידתי בקלפיות וייתכן חשש ממשי לפגיעה בטוהר הבחירות.

תקדים משפטי בדרך

הממשלה ה-35 הוקמה כממשלה פריטטית (שוויונית). שני ראשים הושבעו לממשלה – נתניהו וגנץ – וכל אחד מהם מינה את שריו. כל שר הושבע לתפקידו עם זיקה לאחד מראשי הממשלה, המכהן או החלופי, כך שהאחד לא יכול לפטר את שריו של האחר ולהיפך. 

לפי החוק גם מי שאינה חברת כנסת יכולה להיות שרה. כלומר, שרה בכללה לא חייבת להיבחר לכנסת וגם יכולה להתפטר מהכנסת כדי לאפשר לח"כ אחר להיכנס במקומה (החוק הנורבגי). לעומת זאת, ראש הממשלה וגם ראש הממשלה החליפי חייבים להיות חברי כנסת, כפי שנכתב בחוק יסוד הממשלה: "ראש הממשלה, ובממשלת חילופים – גם ראש הממשלה החלופי – יהיה מבין חברי הכנסת; שר אחר יכול שיהיה שלא מבין חברי הכנסת". 

כל עוד לא הושבעה ממשלה חדשה, ממשלת המעבר היא ממשלת החילופים הפריטטית. אבל כדי שלא תתנוסס על כך שאלה חוקתית – בני גנץ חייב להיות חבר כנסת. 

בני גנץ. אם הוא לא יהיה חבר כנסת – ממשלת המעבר תהיה ממשלת ליכוד (צילום: אוליבר פיטוסי, פלאש 90)

אם גנץ לא יכהן כח״כ בכנסת ה-24 (כי יחליט שלא להתמודד, או כי לא יבחר) הממשלה הפריטטית עשויה להתפרק מאחר שהאדם שאליו היתה לשרים זיקה במועד ההשבעה כבר אינו חבר כנסת. במצב כזה עלולים השרים של כחול לבן לאבד את כסאם בממשלה ומנגנון הפריטטיות עשוי להתבטל. אפשרות נוספת היא שגנץ עשוי לאבד את סמכויותיו כראש ממשלה חליפי ולהישאר שר ביטחון יחד עם שאר השרים שהושבעו בזיקה אליו. קשה לדעת מאחר ומדובר במצב תקדימי.

נתניהו ייבחר לפחות כחבר כנסת גם בבחירות הקרובות, לא נראה שהעניין הזה מטל בספק. לכן לא תהיה שאלה סביב סמכותו לכהן כראש ממשלה. לכן, אם גנץ לא יכהן כראש ממשלה חליפי, נתניהו עשוי לקבל אחיזה מלאה על סדר היום של ממשלת המעבר כשהאחריות על עבודת השרים של כחול לבן, אם בכלל יוכלו להמשיך לכהן, נמצאת בשטח מפורז. על כך נוסיף גם את העובדה שחוק ממשלת החילופים עומד כיום בדיון בבג"ץ. אם בג"ץ יכפה שינוי רק על חלק מהחקיקה – תגדל התסבוכת.

במצב תקדימי כזה, כל הנראה שסוגיית הסמכויות תגיע שוב לבג״ץ.

מי יפקח על הבחירות במקום כחול לבן?

בבחירות הבאות נוכל לבחור את נציגנו לפרלמנט בכ-15,000 קלפיות. בכל קלפי ישבו שני מזכירים ושלושה חברי ועדת קלפי. את תפקיד חברי הוועדה יאיישו נציגי המפלגות השונות, לפי הייצוג היחסי שלהן בכנסת. המפתח הוא בערך כזה: על כל ח״כ מכהן יש למפלגה זכות לנציגים בכ-375 קלפיות. 

הליכוד, המפלגה הגדולה ביותר מקבלת את האפשרות לחלוש כמעט על כל קלפי ברחבי הארץ: כ-13,125 נציגים של מפלגתו של נתניהו יפוזרו בקלפיות. לכחול לבן יש 13 מנדטים ולכן את הזכות להציב 4,875 חברי ועדה. כלומר, גנץ מחזיק בזכות להציב אדם מטעמו (בשכר) בכשליש מהקלפיות ברחבי הארץ. 

המפלגת הליכוד חולשת על רוב הקלפיות (מרים אלסטר, פלאש 90)

מפלגה שתחבור לגנץ לקראת הבחירות תקבל גם את הזכאות של גנץ לנציגים בקלפיות – זכות בעלת משמעות רבה לפיקוח על טוהר הבחירות. במידה ובכחול לבן יחליטו שאין ברצונם להתמודד בבחירות וגם לא לשבור את הראש עם הקלפיות – הזכות הזו עשוייה להתחלק באופן שווה בין שאר הסיעות בכנסת באופן יחסי לגודלן. 

תפיסת השמירה על טוהר הבחירות נשענת בחלקה הגדול על ייצוג מגוון לסיעות בכנסת בקלפיות. במידה ובני גנץ ייבחר שלא להריץ את רשימתו לכנסת וגם יוותר על הצבת חברי ועדה מטעם המפלגה האיזון הזה עשוי להיפגע ולפגוע בפיקוח על טוהר הבחירות.

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

לפני הבחירות: אלה הדברים שנפתלי בנט רוצה שתשכחו

ב-2013 הוא העלים 10 מיליון שקל מתקציב מפלגתו ב-2015 הוא רץ מול מועמד קש בפריימריז כדי לגייס כסף למקורבים והשנה? הוא חושב שפעילות פרלמנטרית זה לחלשים – ופשוט לא הגיע לכנסת אז עכשיו, כשיוצאים לבחירות, הוא מדבר על ממלכתיות?

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| תומר אביטל |

נפתלי בנט הכריז על ריצה לראשות הממשלה ומדבר לא מעט השנה על ממלכתיות ודאגה לציבור במקצועיות מרשימה. זה משגע אותי כל פעם מחדש. למה? הנה תזכורת קצרה לכל הפעמים בהן בנט שיחק עם הכסף שלנו, בלם חוקי שקיפות והטעה את הציבור.

בנט. שוב ושוב העלים כספי ציבור (צילום: אורן בן חקון פלאש 90)

נתחיל בבחירות הראשונות בהן התמודד, בחירות 2013: בנט העלים במהלכן כמעט 10 מיליון שקל מתקציב מפלגתו. הוא בזבז אותם ולא הציג לגביהם אף אסמכתא או קבלה. 10 מיליון שקל מכספי הציבור פשוט נעלמו. פוף. מכירים מנכ"ל חברה שהיה נשאר בתפקיד אחרי דבר כזה? כנראה שלא. אבל בנט? מבקר המדינה הורה להטיל על מפלגתו קנס, ופה זה נגמר. אגב על הקנס הזה אנחנו שילמנו, לא הוא.

עוד כתבות ב"שקוף":

ב-2015 בנט רץ בפריימריז לראשות המפלגה נגד שמעון אור האלמוני. הוא גייס 1.2 מיליון שקל למירוץ חצי-פיקטיבי, ואחר כך חילק את הכסף הזה – שבכלל יועד לבחירות – למקורבים. הוא עשה זאת בניגוד לחוק. בבחירות הארציות באותה שנה בנט שוב הוציא מיליונים ללא אסמכתאות. זה קרה, כשבמקביל אינספור בעלי עסקים שסיפקו שירות לבית היהודי ולבנט – חיכו שנים ארוכות לקבלת כספים שמגיעים להם.

ב-2018 בנט פרש ממפלגת הבית היהודי לטובת ריצה עצמאית. זוכרים? הוא עשה זאת רק אחרי שהעמיק את חוב המפלגה במו ידיו במיליוני שקלים, חרף מימון ציבורי נדיב. שימו לב למועד העזיבה: בדיוק ביום האחרון שבו התאפשר לו לעשות זאת מבלי לקחת אחריות על חובות המפלגה שהוא בעצמו יצר: 22 מיליון שקלים.

עם פרוץ מגיפת הקורונה בנט הצהיר שהוא מקצץ משכרו. בהתאם, בנט גרף מבול של לייקים וכותרות חיוביות. רק בעיה אחת: זה היה קיצוץ על הנייר בלבד. כשהראנו ששיקר – הצהיר מחדש על קיצוץ פיקטיבי. רק אחרי שעשה שני סיבובים על הציבור, הוא אכן תרם חלק משכרו.

כנסת ישראל. זוכר איך היא נראית, בנט? (צילום: אתר הכנסת)

לאורך השנים בנט הפיל חוקי שקיפות בזה אחר זה – כדי שלא יהיה לציבור מושג מה נבחריו באמת עושים, ונהיה תלויים בפוסטים שהם מפרסמים ובמסיבות עיתונאים חד צדדיות. בין היתר הפיל בנט חוק שביקש להשקיף את הנכסים של חברי הכנסת, והשאיר באפלה את רישומי הקיזוזים בין ח"כים שמבריזים מהמליאה ממחנות נגדיים.

והשנה, 2020, בה בנט היה סוף סוף ח"כ – הוא לא השתמש כמעט באף כלי פרלמנטרי שעומד לרשותו. בדקנו. בנט לא הגיש שום שאילתא. לא יזם שום דיון. הוא עשה המון רעש אבל נעדר באופן קבוע מהמליאה ומדיוני הוועדה היחידה בה הוא חבר: חוץ וביטחון. 

מסיעת "ימינה" נמסר בתגובה שכל מסקנות שהמבקר "אומצו ויושמו ואכן בפריימריז האחרון ב-2017 דו״ח המבקר קבע שהקמפיין התנהל ללא רבב".

אגב, מה קרה מאז 2017? אי אפשר לדעת. ועדת הכספים של הכנסת, בהסכמת מבקר המדינה, דחתה את פרסום הדוחות הכספיים של בנט וכלל המפלגות. למעשה עד היום לא התפרסם דו"ח ביקורת על אף אחת ממערכות הבחירות מאז.
עוד הוסיפו ב"ימינה", כי "ח"כ נפתלי בנט פועל סביב השעון כדי לסייע לבעלי עסקים קורסים וכדי להילחם בקורונה. לא מספר השאילתות מעניינות את בנט, אלא מספר האנשים להם הוא סייע על מנת למנוע את אובדן מקום עבודתם. בנט ימשיך לפעול למען הציבור – בשטח".

אזכיר שכדי לקדם באמת דברים ולא רק לדבר עליהם – צריך בסופו של יום לעשות את העבודה הפרלמנטרית בכנסת. אבל בנט מיאן להגיע. הוא אפילו אחרון בדירוג הנוכחות שלנו בכנסת, מבין כל הח"כים. אכתוב זאת שוב כי זה באמת מדהים: מקום אחרון (הוא לקח אגב את התואר המפוקפק מיאיר לפיד).

אז בנט יכול לדבר עד מחר על עשייה, אבל אנא, בקשו ממנו קבלות. זכרו: כשמבקר המדינה ביקש ממנו קבלות על עשרה מיליון שקל שהוציא מכספי הציבור – לבנט לא היו כאלו. 

***

  • יש ח"כים אחרים שתרצו שנכתוב עליהם? כתבו לעיתונאי תומר אביטל

והרי החדשות: אף אחד לא מתמודד על ראשות הממשלה

בישראל בוחרים פתק אחד למפלגה אחת – מי שמחליט מי ירכיב ממשלה הוא רק הנשיא. אז למה התקשורת פמפמה את הכרזות בנט וסער על "ריצה לראשות הממשלה"? וגם: מה תענו כשסוקרים מתקשרים ושואלים לאיזו מפלגה תצביעו? ולמה למצביעים הערבים כדאי להתעורר? טור בדרך לבחירות 2021

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

לא מחליפים ראש ממשלה בקלפי

בשבועות האחרונים מתנהל בתקשורת דיון ער סביב שאלת התאמת המועמדים השונים לראשות הממשלה וסיכוייהם לכבוש את התפקיד הנחשק. "יו"ר ימינה נפתלי בנט הכריז על מועמדות לראשות הממשלה", הכריזה הכותרת במעריב. "אני מתמודד על ראשות הממשלה כדי להחליף את בנימין נתניהו", אמר גדעון סער בראיון לכאן 11. מסיבות עיתונאים של המתמודדים משודרות בלי הפסקה. ערב ערב באולפנים יושבים בכירי הפרשנים ומהדהדים את המסר: נפתלי בנט, גדעון סער, רון חולדאי – כולם מתמודדים על ראשות הממשלה. כל זאת למרות שהציבור בכלל לא בוחר ראש ממשלה: על פי שיטת הבחירות בישראל, בקלפי בוחרים האזרחים את המפלגה שתייצג אותם בכנסת.

זה באמת חמוד שכמעט כל גבר עם דופק בפוליטיקה הישראלית רואה את עצמו כמועמד לראשות הממשלה. אבל כדי להגיע לכיסא הנכסף הם יצטרכו לשכנע את הח"כים שימליצו עליהם לנשיא המדינה. 

לאן רצים כל הגברים? גדעון סער ונפתלי בנט (צילום: אתר הכנסת)

נסביר: לאחר שהאזרחים מצביעים ונספרים הקולות, הנשיא מתייעץ עם ראשי הסיעות בכנסת. ראשי הסיעות צריכים להמליץ לו על האדם שמבחינתם צריך לקבל את המפתחות כדי לנסות להרכיב קואליציה. בעקבות ההתייעצות הוא זה שמחליט מי ירכיב ממשלה. באופן מסורתי הנשיא מטיל את מלאכת הרכבת הממשלה על מי שקיבל יותר ממליצים ולכן הסיכויים שלו להרכבת ממשלה גבוהים יותר. אבל זה לא כתוב בשום מקום ולא חייב להיות כך. על פי חוק, הנשיא יכול להטיל את המלאכה, לאחר שהתייעץ עם ראשי המפלגות, על מי שבא לו. כלומר, רה"מ מכהן מתוקף האמון שנותנים בו חברי הכנסת והנשיא ולא הציבור באופן ישיר. 

אז נזכיר לכל המועמדים לראשות הממשלה מטעם עצמם: קודם כל המפלגה שלכם צריכה לשכנע את הציבור להצביע לה, אחר כך לעבור את אחוז החסימה (ונזכיר לנפתלי בנט את הבחירות לכנסת ה-21 שהבהירו שלא מדובר במשימה פשוטה), לעבור את מכשול הנשיא ואז – בהצלחה עם להרכיב קואליציה. 

כמו שגילו לא מעט מועמדים שביקשו להחליף את ראש הממשלה, גם 35 מנדטים ועיניים כחולות או גילוח פומבי של השפם שלך לא מבטיחים שבאמת תצליח להוות אלטרנטיבה ולהזיז את נתניהו מהכיסא. 

מי אתם שיודעים כבר עכשיו לאיזו מפלגה תצביעו?

זמן קצר אחרי שהושבעה הממשלה ה-35 כבר פרסמו כלי התקשורת סקרים שמבקשים לנבא במי יבחרו המצביעים בבחירות הקרובות. הנסקרים מתבקשים לענות על השאלה "למי היית מצביע/ה אם הבחירות היו מתקיימות עכשיו", כאשר לפעמים מוצגות להם מפלגות שבכלל לא קיימות ומועמדים שעדיין לא החליטו האם לרוץ לכנסת. בחודשים האחרונים זכינו לקבל סקר כזה פעם-פעמיים בשבוע, אבל מרגע שהוכרזו הבחירות אנחנו צפויים לראות סקרים כאלה מדי בוקר וערב. 

מישהו יודע באיזו מפלגה הם ירוצו בבחירות הקרובות? כנראה שגם הם לא. לפיד, יעלון, שלח (צילומים: אתר הכנסת)

אבל הסקרים האלו, לפחות נכון לרגע זה, הם קשקשת. גם אם נניח בצד את העובדה שלמפלגות אין מצע אידיאולוגי שמאפשר לנו לגבש עליהן דעה – אנחנו עדיין לא יודעים אילו רשימות באמת ירוצו לכנסת ומה יהיה הרכב הרשימות שלהן. נניח ש"תקווה חדשה", המפלגה שמוביל גדעון סער, תקבל 18 מנדטים – מי המועמדת שנמצאת במקום 18 ברשימה שלו? מה אתם יודעים עליה? האמת שאתם לא יודעים אפילו מה שמה כי היא עדיין לא קיימת. 

כל מה שהסקרים מציגים עכשיו זו תחרות פופולריות זולה, שמי שמרוויח ממנה הם הסוקרים עצמם, ערוצי החדשות ומוכרי הפרסומות. כמו גם הפוליטיקאי שעומד מאחורי הספין התורן. הרי כמעט ולא משנה מה תהיה התוצאה של עוד סקר בעוד ערוץ טלוויזיה – היא תמיד תוצג כ"דרמטית". 

אם יש משהו ששלוש מערכות הבחירות האחרונות לימדו אותנו זה שיש חשיבות עצומה לרשימות. ושאם רצית לבחור בנתניהו או בגנץ, אתה מקבל שורה של חברי כנסת שיכולים להשפיע עליך לא פחות – למשל אם יצביעו נגד האינטרס שלך, או שיחליטו להצטרף לממשלה שהתחייבו מראש שלא להצטרף אליה. 

המפלגות יגישו את הרשימות שלהן לוועדת הבחירות ב-3 וב-4 בפברואר. עד אז לא נדע האם שברירי המפלגות מימין ומשמאל יתאחדו, ימשיכו להתפרק או ייצרו שיתופי פעולה מפתיעים. עצה שלנו? אם לפני התאריך הזה מתקשר אליכם סוקר ושואל: "למי תצביעו בבחירות הקרובות?". תשאלו אותו: "מי המתמודדים והמתמודדות ברשימות".

עוד בשקוף:

האם נתניהו מנסה להרדים את הערבים?

לאחר קמפיין "הערבים נוהרים לקלפיות", "ביבי או טיבי" וקמפיין המצלמות בו ניסה נתניהו להדביק לציבור הערבי תדמית של גנבי בחירות, הפעם נתניהו הפתיע אותנו עם קמפיין שבו ראש הממשלה "רוצה תמיכה של הערבים". יכול להיות שמה שאנחנו רואים זה באמת מה שנתניהו רוצה: שאולי גמלה בליבו החלטה לטפל בשסע היהודי ערבי בישראל. יתכן כמובן שהשסע לא מעניין אותו והוא רק רוצה שמצביעי הרשימה המשותפת יצביעו לו. ויש מקום להעלות גם אפשרות נוספת: שמדובר בקמפיין פוליטי מתוחכם יותר שמטרתו לדכא את ההצבעה של תומכי הרשימה המשותפת. 

בשנים האחרונות נתניהו גייס את הבייס שלו, ובעיקר את המתלבטים על ידי שיח מקטב שבו יש טובים ורעים, אנחנו והם, שמאלנים בוגדים וימנים נאמנים. הוא השתמש בהפחדות, וניסה לגרום למצביעים לצאת לקלפיות כדי להציל את המדינה מפני מי שהוא סימן בתור "האויב".

הסיכון במהלכים כאלו הוא של תגובת נגד. וזה גם מה שקרה. לא רק נתניהו הרוויח מהשיסוי שלו, אלא גם הרשימה המשותפת. נתניהו הצליח אולי לגייס את המצביעים שלו, אבל הוא גם הניע את מצביעי הרשימה המשותפת הפוטנציאלים, בעיקר אלו שהתנדנדו, הישר אל הקלפיות והביא את הנציגות הערבית בכנסת להישג חסר תקדים. 

את זה, אולי, נתניהו מנסה לתקן כעת. אנחנו לא יודעים בדיוק מה הוא רואה בסקרים שגרם לו לחבק את הציבור הערבי (החלטה מבורכת כשלעצמה), אולי זו כוונה טהורה לריפוי אבל זה גם יכול להיות ניסיון להרדים את הבייס של הרשימה המשותפת, ולוודא שהפעם הוא לא ינהר לקלפיות. 

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

בדרך לבחירות: תוסף חדש לדפדפן יאפשר לכם לקבל מידע על עבודת הח"כים

מי הח"כים שהרבו לטוס? מי חשפו נכסים ויומנים לציבור ומי קידמו מהלכים מושחתים? מי קידמה חוקים של שקיפות ומי לא מגיע לכנסת? התוסף החדש יאפשר לכם לקבל מידע על הפעילות של כל ח"כ שתתקלו בשמו בזמן גלישה ברשת. זמין בחינם למשתמשי דפדפן כרום בחנות הרשמית

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| מאיה כהן |

עם פיזור הכנסת ולקראת סבב נוסף של בחירות, רביעיות תוך שנתיים, אנחנו ב"שקוף" ממשיכים כל הזמן לנסות לסייע לכם להבין את המציאות ולגבש את עמדותיכם במבוך הפוליטי המורכב בישראל. הצוות והמתנדבים של שקוף עמלו כדי לעדכן את מפת הח"כים שמסכמת את הפעילות של נבחרי הציבור במהלך חודשי הפעילות של הכנסת ה-23. כעת אנחנו מתרגשים וגאים לקחת אותה לשלב הבא ולהשיק את התוסף המעודכן שלה לכרום. 

מעכשיו, תוכלו לקבל מידע מעודכן ואמין על חברות וחברי הכנסת שלנו, בכל עמוד בו תגלשו ברשת, בראי של שקיפות ושחיתות. המטרה: להנגיש מידע שיעזור לכן ולכם לגבש את דעתכם לקראת הבחירות על נבחרי הציבור ובסוגיות הפוליטיות שעל סדר היום. 

מי נעדרו הכי הרבה ממשכן הכנסת בכנסת ה-23? מי קידמו חוקי שקיפות ומי הצביעו נגד? אילו חברי כנסת טסים לחו״ל מעל עשר פעמים בשנה? מי הסכימו לחשוף נכסים ויומנים, ומי קידמו מהלכים מושחתים? לאחר שתתקינו את התוסף תוכל לקבל את כל המידע הזה, לצד כל שם של חבר כנסת שתיתקלו בו, כשאתם גולשים בכל עמוד במרשתת.

התקנת התוסף פשוטה מאוד ומתבצעת ישירות מהחנות הרשמית של כרום: http://bit.ly/2Kwmr0v

איך זה עובד?

בכל פעם ששמו המלא של ח"כ יופיע באתר כלשהו, הוא יודגש בצבע כחול. כשתעברו עם העכבר על השם, יופיע חלון קטן ובו כל הפרטים מכל המדדים שאוסף ומעדכן שקוף באופן קבוע (כמו למשל מידע על טיסות, הצבעות על חוקי שקיפות, הצהרות הון ועוד). בדיוק כמו בדוגמה:

תוסף מפת הח"כים לגוגל כרום

חשוב להדגיש: התוסף לא אוסף מידע אישי אודותיכם, מכל סוג שהוא. וניתן להסיר אותו בכל עת שתרצו. 

תודה ענקית למתנדבים נועה ליברמן-פלשקס ואיתי ליברמן שבלעדיהם לא היינו יכולים להרים את הפרויקט הזה!

***

לקראת בחירות נוספות: החוב של המפלגות לציבור עומד על כ-174 מיליון שקל

מתגובת הכנסת לבקשת חופש מידע עולה כי מאז מרץ 2020 ימינה היא המפלגה היחידה שהגדילה את החוב שלה. הליכוד ממשיך לקחת הלוואות. חד"ש ותע"ל הן היחידות שלא לקחו הלוואה ולא חייבות כסף לציבור. "דרך ארץ" של הנדל והאוזר הספיקה לקחת הלוואה של יותר מ-4.5 מיליון שקל 

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

מפלגת "הליכוד" חייבת למדינה יותר מ-64 מיליון שקל, חוסן לישראל (כחול לבן) ו"יש עתיד" חייבות כל אחת מעל 15 מיליון שקל. יתרת החוב של כלל המפלגות לציבור, נכון לחודש האחרון, עומדת על כ-174 מיליון שקל. מדובר בהקטנה של החוב ביחס למצב מיד אחרי הבחירות לכנסת ה-23, בחודש מרץ 2020, אז עמד החוב של כלל המפלגות על כ-192 מיליון שקל. כך עולה מתשובת הכנסת לבקשת חופש המידע שהגיש שקוף לאחרונה לקראת הבחירות לכנסת ה-24. 

אבל – עם פיזור הכנסת בשבוע שעבר, המפלגות כבר לקחו הלוואות נוספות שהגדילו את החוב שלהן לציבור אפילו עוד יותר. כל זה התאפשר לאחר שחברי הכנסת החליטו, רגע לפני פיזור הכנסת, להגדיל את גובה ההלוואה המותרת למפלגות לקראת בחירות ועל פריסה רחבה יותר של תשלומי ההחזר.

לקראת הבחירות לכנסת ה-24 בדקנו את ההפרש בין החוב של המפלגות למדינה בחודש מרץ (מיד לאחר הבחירות לכנסת ה-23) לחוב שלהן בחודש דצמבר. גילינו כי הליכוד, ימינה ודרך ארץ המשיכו להגדיל את החוב שלהן למקסימום המותר. לעומתן חד"ש ותע"ל לא לקחו אפילו שקל אחד מהציבור כהלוואה. ויש גם מפלגות שקיבלו הלוואות וכנראה שכבר לא יחזירו את הכסף לציבור, כמו "התנועה הירוקה" במסגרתה התמודדה סתיו שפיר, ו"העצמאות" של אהוד ברק. 

צריך לציין: הכל חוקי לפי הספר. אבל החוק נקבע על ידי מי שלוקחים את ההלוואות – הח"כים עצמם. בצירוף העובדה שאף אחד לא באמת ערב לכסף הציבורי, לא חייב עליו דין וחשבון וכל זה מתנהל במחשכים גורם לכך שבסוף הציבור משלם על ההרפתקאות של הפוליטיקאים.

על קצה המזלג – מהו חוק מימון מפלגות:

  1. מפלגות המכהנות בכנסת מקבלות מימון מהמדינה.
  2. הכסף ניתן באופן שוטף בזמן הכהונה וכן עבור ניהול קמפיין הבחירות.
  3. הסכום הנמסר לכל מפלגה מחושב על פי "יחידת מימון", ששוויה כ-1.4 מיליון שקל.
  4. חישוב המימון לקמפיין בחירות: מספר יחידות המימון של כל מפלגה נקבע על פי ממוצע המנדטים שלה בין הכנסת הקודמת לבאה אחריה, ועוד אחד. לדוגמא, מרצ זכתה בכנסת ה-19 בשישה מנדטים ובכנסת ה-20 בחמישה. ולכן היא קיבלה 6.5 יחידות מימון בתחילת הכהונה האחרונה (ממוצע 5.5, ועוד 1), נכפיל ב-1.4 מיליון שקל (יחידת מימון) ונקבל כ-9.1 מיליון שקל.
  5. המימון השוטף: המפלגות מקבלות גם תשלום חודשי שוטף בגובה של 6% מיחידת מימון, כפול מספר המנדטים הנוכחי, ועוד אחד. אם נחזור לדוגמא של מרצ, המפלגה מקבלת מדי חודש כ-500 אלף שקל ( לפי מפתח: 5 מנדטים ועוד 1, כפול 6% מיחידות מימון השווה לכ-1.4 מיליון שקל).
  6. המפלגות יכולות גם לקחת הלוואות לאחר הבחירות כדי על חשבון מימון עתידי עד גובה חצי מהתשלום לשלוש שנים.

כמה כסף חייבות המפלגות? נתוני ההלוואות

משנים את הכללים

לפי חוק, המפלגות יכולות לקחת הלוואות לאחר הבחירות בגובה מחצית המימון השוטף שהן מקבלות. עד כה הן יכלו לפרוס את החזרי ההלוואות על פני שלוש שנים, אבל רגע לפני פיזור הכנסת המפלגות הגדילו לעצמן את פריסת החובות עד ל-4.5 שנים. התרגיל הוא פשוט – מקבלים מהמדינה (מאיתנו) כסף, מבזבזים את הכסף (שלנו) על קמפיינים, נכנסים לחובות ואז לוקחים הלוואה מהכנסת. 

עוד בנושא:

מה קורה אם הכנסת מתפזרת ושוב הולכים לבחירות, עוד לפני שחלף פרק הזמן שבו היו אמורות המפלגות להחזיר את ההלוואות – כפי שקרה בשתי מערכות הבחירות הקודמות, וקורה גם עכשיו? כעיקרון, המפלגות אמורות להחזיר את החוב מתוך המקדמה שהן מקבלות לקראת הבחירות. אבל פעם אחר פעם הפוליטיקאים משנים את כללים כך החזרי החוב שלהם נדחים. כך עשו רק בחודש שעבר עם פיזור הכנסת ואישור תיקוני החקיקה לבחירות ה-24, וכך הן עשו בגם סבבי הבחירות הקודמים

מי שהגדילו את החוב ומי שהוכיחו שאפשר אחרת

בזמן שחלף מאז הבחירות של מרץ 2020 החלו רוב המפלגות להשיב את החוב שלהן, והצליחו להפחית את סך החובות של כל המפלגות ב-17 אחוז. המפלגה היחידה שהחוב שלה גדל מאז מרץ 2020 היא ימינה. החוב של מפלגתם של בנט ושקד עמד במרץ על 6.45 מליון שקל, וכעת הוא עומד על 7.17 מיליון שקל שהם חייבים לציבור. 

בתקופת הזמן הזאת הליכוד אמנם החזיר כ-1.47 מיליון שקל מידי חודש אבל לקח עוד הלוואה של 8.5 מיליון שקלים מהקופה הציבורי. וכך אם החוב שלו עמד על כ-69 מיליון שקל בחודש מרץ, בסוף 2020 הוא עומד על 64.4. 

ראוי לשים לב גם למפלגה של יועז הנדל וצבי האוזר "דרך ארץ" שהתפלגה מ"תל"ם" של בוגי יעלון לצורך כניסה לממשלת נתניהו-גנץ. כחלק מהעסקה המפוקפקת, שינו לטובתם – ורק לטובתם – את החוק, כך שהם קיבלו תקציב מימון מפלגות שקודם לא היה מגיע להם. בשורה התחתונה זה איפשר לצמד לקבל כ-250 אלף שקל מידי חודש לטובת פעילות מפלגתית. בנוסף על כך הם ניצלו את מלוא ההלוואה שהם רשאים לקחת ונכון להיום הם חייבים לציבור כ-4.56 מיליון שקל – סכום, שאם טרם בזבזו אותו, הם מביאים איתם כנדוניה לכל שיתוף פעולה או איחוד בין מפלגות. את ההלוואה, אגב, הם לקחו לאחרונה, ככל הנראה כבר בידיעה שימיה של הכנסת ה-23 ספורים. 

בנוסף ,ישנן שתי מפלגות שאת הכסף שקיבלו כהלוואה לבחירות כבר אין מאיפה לגבות, כיוון שהן לא נכנסו לכנסת ה-23: החוב של מפלגת העצמאות, דרכה התמודד ח"כ יאיר גולן, עומד על כ-4 מיליון שקל, והחוב של התנועה הירוקה, דרכה התמודדה סתיו שפיר, מגיע לסכום של 3.9 מיליון שקל. כמעט שמונה מיליון שקל שנרשמו לחובת הציבור.

מבקר המדינה מאפשר למפלגות לא להגיש דיווחים על ההוצאות שלהןם בבחירות. מתניהו אנגלמן (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90).

מכל הרשימה הזאת אולי נראה שאין דרך לנהל מפלגה וקמפיינים בלי להיכנס לחובות של מיליונים. אבל יש שתי מפלגות שמוכיחות שאפשר גם אחרת. חד"ש שמוביל איימן עודה, ותע"ל של אחמד טיבי, שתיהן חלק מהרשימה המשותפת, שלא לקחו אפילו שקל אחד מהמדינה בהלוואות. ראוי לציין גם את ח"כ שאשא ביטון שהשיבה בימים האחרונים את החוב לכנסת של מפלגת "כולנו", מתוך כספים שהצטברו ככל הנראה בחשבון המפלגה.

הבעיה: כסף לא שקוף

הבעיה המרכזית היא לא סכומי הכסף שמקבלות המפלגות, אלא העובדה שהכסף לא שקוף. יו"ר המפלגה יכול לעשות עם הכסף שלנו מה שהוא רוצה. להעביר לחברים, מקורבים, לשלם דמי שתיקה בכסות "ייעוץ" ועוד. השמיים הם הגבול. דין וחשבון לציבור – אף אחד לא נותן. 

היחיד שיכול, ואמור לבקר את ההתנהלות של המפלגות עם הכספים שהציבור מקצה להן הוא מבקר המדינה. המפלגות אמורות להגיש לו דוחות על האופן שבו השתמשו בכספים שקיבלו לטובת מימון הבחירות. אבל מתניהו אנגלמן, המבקר, מאפשר למפלגות לדחות את הגשת הדוחות מאז הבחירות לכנסת ה-21. 

איך זה משפיע עליך (אזמ"ע): בשנתיים האחרונות בזבזו הפוליטיקאים כמיליארד שקל על תעמולה. כסף שהיו יכולים להפנות למערכת הבריאות או לחינוך נעלם בתוך מנגנון המפלגות. המפלגות עצמן לא כפופות לחוקי שקיפות בסיסיים. וכך הן ממשיכות לבזבז את הכסף שלנו, בחוסר שקיפות מוחלט ובלי לתת דין וחשבון אפילו למבקר המדינה.

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

כך העברת תקציב 2020 תאפשר לנתניהו לצאת לבחירות במרץ 2021

שר האוצר וראש הממשלה טוענים שהם עובדים על תקציב ל-2021 למעשה הם מחזיקים את התקציב כבן ערובה שיאפשר לנתניהו לצאת לבחירות במועד שהכי מתאים לו, לפני שבני גנץ יספיק להיות ראש ממשלה כשכ"ץ אינו מעביר תקציב מדינה הוא מועל בתפקידו כשר האוצר

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

"בקרוב נתחיל לעבוד על תוכנית תקציב 2021" אמר שר האוצר, ישראל כ"ץ בתחילת החודש. שבוע אחר כך הוא התבטא שוב בנושא ואמר כי תקציב 2021 יוצג בפני הממשלה עוד חודשיים. כ"ץ גם צייץ על הנושא יותר מפעם אחת וכתב בין היתר: "משרד האוצר בהנחייתי כבר פועל לקדם את תקציב 2021, בהתאם לחוק וכל הקריטריונים המקצועיים". 

גם רה"מ נתניהו אמר כי: "במקביל להעברת תקציב 2020 כבר מכינים את תקציב 2021". בישראל היום שאלו אם "הלחץ עובד?" ועדכנו שכ"ץ מקדם את העברת התקציב. מי שקורא את העיתון של שלדון אדלסון יכול להבין שמשאת נפשם של חברי כחול לבן היא תקציב מדינה לשבעת הימים האחרונים של דצמבר. שם כתבו על כוונתו של כ"ץ להעביר את תקציב 2020, והודיעו כי "המהלך יאפשר קידום העברת תקציב ל-2021, כפי שדורש גנץ". 

מחזיק בתקציב כבן ערובה לצרכיו הפוליטיים. ראש הממשלה בנימין נתניהו (צילום: שמוליק גרוסמן, דוברות הכנסת)

בשבועות האחרונות אנו עדים לבליץ תקשורתי של בכירי הליכוד שמנסים להסביר עד כמה חשוב להעביר תקציב, אבל רק לשנת 2020. בכחול לבן, מצד שני, מתעקשים שהם דורשים להעביר כבר עכשיו גם את תקציב 2021. 

לפעמים יש פער בין המסרים שמתפרסמים בתקשורת, לבין המציאות בפועל. לכן, החלטנו לפרש עבורכם חלק מהמידע, לברור את העובדות מתוך התעמולה, ולהסביר מה המשמעות שלהן.

עוד בשקוף:

כל התרגילים בדרך לבחירות לפני הרוטציה

  • במאי, בהסכם הקואליציוני בין הליכוד לכחול לבן הוסכם על העברת תקציב לשנתיים. למה שנותר מ-2020 ולכל שנת 2021. אבל בניגוד להסכם, בליכוד טענו שנכון להעביר תקציב רק לשנת 2020. ורק אחר כך ל-2021. 

  • חוק יסוד הממשלה קבע שאם הממשלה לא מעבירה תקציב תוך 100 יום מרגע הקמתה – הכנסת מתפזרת. תאריך היעד המקורי להעברת התקציב של ממשלת נתניהו-גנץ היה ה-25 באוגוסט. אבל הממשלה לא עמדה בו. לכן, כדי שהכנסת לא תתפזר וכדי למנוע מאזרחי ישראל בחירות רביעיות תוך שנה וחצי בעיצומו של משבר הקורונה – העבירו בכנסת חוק לדחיית מועד הגשת התקציב ב-120 יום נוספים. הכנסת לא פוזרה באוגוסט, והאיום נדחה באופן זמני. כבר בדצמבר עלולה הכנסת להתפזר ואנחנו נמצא את עצמנו בבחירות במרץ 2021. 
  • ב-23 בדצמבר 2020 תגיע לקיצה תוספת 120 הימים והממשלה תהיה חייבת להעביר תקציב לשבוע האחרון של 2020. אם לא כן – הכנסת תתפזר ונלך לבחירות. שימו לב: מבחינה חוקית, תקציב 2021 לא חייב לעבור עד לאותו מועד. למעשה, תקציב 2021 חייב לעבור בכנסת עד ה-31 במרץ – שלושה חודשים לתוך השנה התקציבית. עד אז תתבסס עבודת הממשלה על תקציב 2020, אם יאושר. כלומר: התקציב שיאושר לשמונה הימים האחרונים של דצמבר יהפוך בפועל לתקציב 2021.

כשל בתפקידו. שר האוצר ישראל כ"ץ (צילום: עמוס בן גרשום דוברות הכנסת)

  • ה-23 בדצמבר הוא לא התאריך האחרון בו נדע אם יעבור תקציב 2021. למעשה ההחלטה של כ"ץ שלא להציג את תקציב 2021 עד מועד כתיבת שורות אלו מצביעה על כך שהוא מעדיף שלא לאשר אותו. לפי החוק את תקציב 2021 יש להגיש לכנסת בתחילת חודש נובמבר. אחר כך צריך לעבור הליך חקיקה בכנסת בתוך פחות מחודשיים. וכל זה אחרי שעבר אישור בממשלה – מה שעד כה לא קרה, וגם לא נראה באופק. 
  • עד עכשיו דיברנו על צורה ולא מהות – תקציב לשנה ושבוע או תקציב לשנה. אבל הריבים הקשים על התקציב אמורים בכלל לעסוק בתוכן התקציב עצמו. כלומר – כמה כסף הולך לאן. אבל נכון להיום אף אחד לא יודע מה יגיש שר האוצר לממשלה. במצב כזה, אם ירצו כ"ץ ונתניהו לסחוט את כחול לבן עד תום הם יציגו בממשלה, ברגע האחרון, תקציב שהאחרונים לא יכולים לחיות איתו. לדוגמא: קיצוץ רק במשרדים של כחול לבן. במצב כזה לכחול לבן כבר לא יהיה שום מנוף לחץ. הם יוכלו לאכול את התקציב שמגישים להם או להיות אלו שחתומים על פיזור הכנסת והליכה לבחירות. לכן, הצעת פשרה שאולי תונח אז על השולחן תציע לאשר קודם רק את תקציב 2020, ואז לנהל מו"מ מתמשך עד מתי שירצה רה"מ נתניהו.
  • במקביל, שר האוצר מבקש לאשר רק את תקציב 2020 בהקדם האפשרי. שימו לב, זו לא סתירה. זו בעצם המטרה של הליכוד: להעביר את תקציב 2020 במהרה ולמסמס את הדיון על תקציב 2021. נתניהו וכ"ץ מבקשים לעבור את משוכת ה-23 בדצמבר כדי לאפשר את פיזור הכנסת במרץ. עד אז אפשר יהיה להכניס לתקציב 2021 מספיק נושאים שנויים במחלוקת כדי שהאופוזיציה, כחול לבן, ומי יודע אולי גם ש"ס ויהדות התורה, לא ירצו לאשר אותו. כך בסוף חודש מרץ נצא לבחירות שיתקיימו ביוני. זהו מועד שלפחות על הנייר כרגע נראה נוח יותר לנתניהו. הוא עדיין יהיה ראש הממשלה כשנגיע לבחירות, עוד לפני הרוטציה.

ספינים ותרגילים כדי לצאת לבחירות לפני שהוא יספיק להיות ראש ממשלה בפועל. שר הבטחון וראש הממשלה החלופי בני גנץ (צילום: דוד כהן, פלאש 90)

הספין של שר האוצר 

בשורה התחתונה: התקציב מוחזק כבן ערובה על ידי רה"מ בנימין נתניהו. כוונתו ברורה: לצאת לבחירות בנקודת הזמן שהכי מתאימה לו, לפני העברת המנדט לבני גנץ בחודש נובמבר 2021. באופן עקרוני, ככל שמועד פיזור הכנסת יהיה מאוחר יותר, כך יהיה יותר טוב לנתניהו, שרוצה להישאר בכסא רה"מ כמה שיותר זמן, גם בזמן שהוא עומד למשפט, ולצאת לבחירות נוספות בזמן המאוחר ביותר האפשרי מבלי להגיע למועד מימוש הרוטציה. 

אבל זה לא הסוף. נתניהו יכול להחליט שיש לו נקודות יציאה טובות יותר לבחירות. כמו שהכנסת הצליחה למצוא לנתניהו פתרונות ודחתה את מועד העברת חוק התקציב של שנת 2020 בפעם הקודמת ככה יוכלו, אולי, לדחות את מועד הגשת התקציב של 2021.

מה שברור זה שכל הטיעונים של כ"ץ על "תהליכי עבודה" במשרד האוצר הם רק ספין להסית את תשומת הלב מהתוכנית להפר את ההסכם הקואליציוני. כשנכנס לתפקיד במאי השנה שר האוצר ידע שהתפקיד המרכזי שלו הוא להעביר תקציב וכי ההסכם הקואליציוני קובע שמדובר בתקציב דו-שנתי. אבל למרות שקיבל תוספת זמן של 120 ימים – הוא לא ניסה לנצל אותה כדי לקדם תקציב. 

נראה שכ"ץ מועל בתפקידו כשר האוצר. במשימה המרכזית שעליה הוא אחראי – תקציב מדינה – הוא כשל. כעת יש סיכוי סביר שכ"ץ יזכר כשר האוצר שלא העביר אפילו תקציב אחד. לא כי התנגדו לו בכנסת – אלא כי הוא פשוט בחר שלא.

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין