פוסטים

עשרה חודשי פגרת הכנסת, והיד עוד נטויה: כמה זה עלה לנו?

בסוף דצמבר פוזרה הכנסת ה-20. מאז ועד היום עברו יותר מעשרה חודשי פגרה בהם המערכת השלטונית קפואה: אין כמעט ועדות ומליאה, אין חקיקה. בעיות לא פתורות נתקעו אי שם בסוף שנת 2018. המצב החריג הזה מרתיח. למה? כי בזמן שאנחנו נגררנו שוב ושוב לקלפיות, עבודת הכנסת פסקה, ואיתה קבלת ההחלטות על החיים של כולנו. אז כמה בכל זאת עלתה לנו התקופה הזו?

| יעל פינקלשטיין, תומר אביטל |

האם הפגרה הארוכה תגיע לקיצה בקרוב? האם נלך לבחירות בפעם השלישית? במקום לשאול שאלות חסרות תשובה, החלטנו לכמת את מה שקרה בכנסת מאז פיזור הכנסת בסוף דצמבר 2018. לבדוק כמה עלו לנו חברות וחברי הכנסת? איזו עבודה פרלמנטרית הם עשו? כמה עלה משכן הכנסת הנטוש?

למטה תוכלו למצוא פירוט של כל הנתונים האלה ונוספים, ואיך חישבנו אותם. הסכומים המופיעים בכתבה הם התאמה של ביצוע התקציב לשנת 2018 לתקופה של תקופת הפגרה.

10 חודשי פגרה, שהם כ-315 ימים או 7,560 שעות (והספירה נמשכת) מאז 26.12
הכנסת ה-20 פוזרה בסוף דצמבר 2018. הכנסת ה-21 עזבה אותנו בטרם עת לאחר 5 חודשי קיום בלבד, ועד שתורכב ממשלה הפגרה ממשיכה להתארך. 

9 שאילתות הוגשו
השאילתות הן אחת הדרכים של חברי הכנסת לפקח על עבודת הממשלה. באפשרות הח"כים לפנות לשרים בכל שאלה, ואלה חייבים בתשובה בתוך זמן מוקצב. בכהונתה הקצרה בת חמשת החודשים של הכנסת ה-21 הוגשו חמש שאילתות, שלוש מהן על ידי ח"כ מיכאל ביטון (כחול לבן), ועוד אחת על ידי כל אחד מהח"כים יוראי להב הרצנו (כחול לבן) ואילן גילאון (מרצ). כלומר – שאילתה אחת בלבד בממוצע לחודש. לשם השוואה, בכנסת ה-20 הוגשו כ-6,021 שאילתות – כ-133 שאילתות בממוצע לחודש.

עדכון: ח"כ יעל גרמן הגישה גם כן שאילתה, ממש השבוע.

מיכאל ביטון – אתר הכנסת

מרב מיכאלי – אתר הכנסת

בכנסת ה-22 הוגשו בינתיים 4 שאילתות, שתיים מהן על ידי ח"כ מרב מיכאלי (העבודה), אחת על ידי ח"כ אורי מקלב (יהדות התורה) ואחת על ידי עופר כסיף (הרשימה המשותפת).
מפיזור הכנסת ה-20 ועד הבחירות שנערכו באפריל לא הוגשה ולו שאילתה אחת!

221 דיונים בוועדות
כלומר, כ-22 דיונים בחודש. בכנסת ה-20 למשל, התקיימו כ-10,450 דיונים, שהם כ-232 דיונים בחודש. יותר מפי עשר!

7 חוקים חוקקו
ביניהם חוק התפזרות הכנסת ה-20 וחוק התפזרות הכנסת ה-21, ועוד חמישה חוקים – ביניהם חוק איסור צריכת זנות. בשנה רגילה מחוקקים כ-150 חוקים.

איך בדקנו

סרקנו במאגר החקיקה של אתר הכנסת את החוקים שפורסמו מתאריך פיזור הכנסת ה-20 ועד היום. לפעמים החוקים מתפרסמים במאגר לאחר החקיקה, ולכן וידאנו את התאריך בו עברו החוקים קריאה שניה ושלישית במליאה. שבעה מהחוקים חוקקו לאחר פיזור הכנסת.

40 ישיבות במליאה
8 ישיבות מליאה נערכו בכנסת ה22, 28 ישיבות נערכו בכנסת ה-21 ו-4 ישיבות מאז פיזור הכנסת ה-20 ועד הבחירות באפריל.

100 מיליון ש"ח שלא הועברו לחיזוק חדרי המיון
תקציב זה, ועוד רבים נוספים, נתקע עם פיזור הכנסת ה-20. 

43 טיסות (רשמיות) לחו"ל
בכנסת ה-22 אושרה טיסה אחת לחו"ל: של ח"כ יעקב מרגי (ש"ס). בכנסת ה-21 אושרו 25 טיסות לחו"ל ל-19 ח"כים. שיאן הטיסות בתקופה הזאת בפגרה: ח"כ עוזי דיין (הליכוד).

מפיזור הכנסת ה-20 ועד הבחירות באפריל אושרו 21 טיסות של 13 ח"כים. שיאנית הטיסות בפגרה הזאת: ציפי לבני, עם 5 טיסות לחו"ל. כל אלה הן רק טיסות שאושרו באופן רשמי. מה עם הטיסות אליהן טסו נבחרי הציבור באופן פרטי? חוץ מלנסות להתעדכן דרך הרשתות החברתיות, אין לנו דרך לדעת לאן ולכמה זמן טסו הח"כים בפגרה. אפילו פנינו בבקשת חופש מידע לרשות האוכלוסין וההגירה בבקשה לקבל את מספר הטיסות, אך בקשתנו נדחתה (בטענת פגיעה בפרטיות). למה חשוב שנדע? כי למרות המצב הפוליטי החריג, חברות וחברי הכנסת עדיין אמונים על קבלת ההחלטות שנוגעות לחיים של כולנו, ועל טובת הציבור. הראנו קודם כמה כסף כולנו משקיעים בזה. זכותנו לדעת אם ניצלו את עשרת חודשי הפגרה כדי לעבוד, או כדי לטייל בעולם.

עלות המשכן שננטש כמעט לשנה

כ-14,166,666 ש"ח על הארנונה של משכן הכנסת
לפי חשב הכנסת (שסיפר על כך בפרק 6 של הפודקאסט "המדריך לדמוקרטיה") – הכנסת משלמת ארנונה בסך כ-17 מליון ש"ח בשנה, שהם כ-14,166,666 ש"ח ל-10 חודשי פגרה.

כ-64.5 מיליון ש"ח על ביטחון הכנסת
תקציב הביטחון של הכנסת כולל בתוכו, למשל, את שכר עובדי משמר הכנסת, ציוד בטחוני, הוצאות על רכבים וכן הוצאות על רווחה וספורט.

כ-173 מיליון ש"ח על הוצאות שקשורות בעובדי הכנסת
התקציב כולל בין היתר את שכרם, הכשרות מקצועיות, רווחה וספורט ותשלום לעובדים שאינם קבועים.

7,615,000 ש"ח, לפי הערכה, על קשר עם הבוחר
התקציב נועד לעזור לחברות וחברי הכנסת לשמור על קשר עם הציבור, לנהל את הלשכה ולשלם על דברים נוספים שדרושים למילוי תפקידם.

120 חברות וחברי כנסת
מתוכם 49 ח"כים חדשים שנבחרו לכנסת ה-21 והפכו לוותיקים במהרה, ועוד 8 ח"כים חדשים שהושבעו לפני חודש וחצי לכנסת ה-22.

כ-106,920,000 ש"ח – עלות הח"כים בפגרה
עלות ח"כ מלאה מדי חודש לקופת המדינה היא כ-108,000 שקל. בכנסת 99 ח"כים שאינם שרים, שעלו לנו בכל חודש כעשרה וחצי מליון ש"ח.

איך חישבנו?

ח"כ – שכר ברוטו: 44,000 ש"ח. עלות שכר למעסיק: 55,000 ש"ח.
יועץ צמוד – שכר ממוצע: 13,000 ש"ח. עלות שכר: 16,000 ש"ח
שלושה יועצים צמודים = 48,000 ש"ח
הוצאות ממוצעות לחודש מתקציב קשר עם הבוחר: 5,000 ש"ח
סך הכל כ-108,000 שקל בחודש עלות ח"כ (הערכה)

3.7 מיליון ש"ח: עלות 7 הח"כים שכיהנו רק בכנסת ה-21
עידן רול, יוראי להב הרצנו (כחול לבן), פוטין מולא, עוזי דיין, אריאל קלנר, מאי גולן (הליכוד) ועידית סילמן (הימין החדש) – נבחרו לכהן בכנסת ה-21, אך לא נבחרו בשנית בבחירות שנערכו בספטמבר. כל כהונתם – 5 חודשים של פגרה.

עלות 120 חברי הכנסת, כולל השרות והשרים: 129,600,000 ש"ח לפחות
למה לפחות? כי שכר השרים והעלות הכוללת שלהם מדי חודש גבוהה מזו של חברי הכנסת.

1320 ש"ח – העלאה בשכר הח"כים
אמנם מדובר בעלות עתידית, אך בראשון בינואר 2020 צפויים לקבל חברי הכנסת העלאה בשכר. קראתם נכון, העלאה עבור שנה שהם כמעט לא עבדו בה. עוד על המצב ההזוי שמאפשר את קבלת העלאות האלה בסרטון שבכתבה הזאת

נזכיר: 74 ח"כים הצביעו בעד פיזור הכנסת ה-21 וגרמו למצב הזה
74 חברות וחברי כנסת הצביעו בעד הצעת חוק פיזור הכנסת שהציע ח"כ מיקי זוהר (הליכוד), שעקפה את הנוהל לפיו הנשיא יכול להטיל את מלאכת הרכבת הממשלה על מועמד אחר, לאחר שהמועמד הראשון לא הצליח בכך – והובילה אותנו לבחירות נוספות. למרות שהצביעו בעד, חלק מחברי הכנסת התבטאו נגד ההחלטה:

ח"כ יואב קיש אמר למשל כי "עברנו שתי מערכות בחירות קשות שגרמו לקרעים בעם. רצון הבוחר ותוצאות הבחירות הן ברורות- ממשלת אחדות".
לפי ח"כ יעקב מרגי, "הבחירות היו מיותרות, היינו באותה נקודה לפני מספר חודשים. אני רוצה להאמין שלא ייכפו עלינו בחירות בפעם השלישית".
וגם ח"כ רפי פרץ הסכים שזה לא היה רעיון טוב בהכרח, כשאמר "…החברה הישראלית פצועה מהבחירות האחרונות וצריכה להתאחד כדי להבריא את השסעים. אסור להביא לבחירות נוספות".

נזכיר: חברי הכנסת מהליכוד, כולנו (חוץ מרועי פולקמן שנעדר), ישראל ביתנו, איחוד הימין, ש"ס, יהדות התורה, חד"ש-תע"ל ורע"ם-בל"ד הצביעו בעד פיזור הכנסת ה-21. אם הבחירות הנוספות היו "מיותרות" או גרמו ל"קרעים בעם" – הם האחראים הבלעדיים.

הרשימה המלאה של האחראיים לפגרה המפלצתית:

  1. אלי אבידר (ישראל ביתנו)
  2. יולי אדלשטיין (ליכוד)
  3. אמיר אוחנה (ליכוד)
  4. ינון אזולאי (ש"ס)
  5. ישראל אייכלר (יהדות התורה)
  6. זאב אלקין (ליכוד)
  7. דוד אמסלם (ליכוד)
  8. אופיר אקוניס (ליכוד)
  9. משה ארבל (ש"ס)
  10. גלעד ארדן (ליכוד)
  11. יעקב אשר (יהדות התורה)
  12. דוד ביטן (ליכוד)
  13. אלי בן-דהן (ליכוד/איחוד הימין)
  14. יואב בן צור (ש"ס)
  15. קרן ברק (ליכוד)
  16. ניר ברקת (ליכוד)
  17. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת)
  18. מאי גולן (ליכוד)
  19. יואב גלנט (ליכוד)
  20. גילה גמליאל (ליכוד)
  21. משה גפני (יהדות התורה)
  22. עוזי דיין (הליכוד)
  23. אבי דיכטר (הליכוד)
  24. אריה מכלוף דרעי (ש"ס)
  25. צחי הנגבי (הליכוד)
  26. שרן השכל (הליכוד)
  27. מיקי זוהר (הליכוד)
  28. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת)
  29. ציפי חוטובלי (הליכוד)
  30. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת)
  31. יעקב טסלר (יהדות התורה)
  32. מרדכי יוגב (איחוד הימין)
  33. היבה יזבק (הרשימה המשותפת)
  34. אלי כהן (הליכוד)
  35. יצחק כהן (ש"ס)
  36. משה כחלון (הליכוד)
  37. עופר כסיף (הרשימה המשותפת)
  38. אופיר כץ (הליכוד)
  39. חיים כץ (הליכוד)
  40. ישראל כץ (הליכוד)
  41. יריב לוין (הליכוד)
  42. אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו)
  43. יעקב ליצמן (יהדות התורה)
  44. אוסנת הילה מארק (הליכוד)
  45. פטין מולא (הליכוד)
  46. יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו)
  47. מיכאל מלכיאלי (ש"ס)
  48. אורי מקלב (יהדות התורה)
  49. יעקב מרגי (ש"ס)
  50. משולם נהרי (ש"ס)
  51. בנימין נתניהו (הליכוד)
  52. יבגני סובה (ישראל ביתנו)
  53. אופיר סופר (איחוד הימין)
  54. עידית סילמן (איחוד הימין)
  55. בצלאל סמוטריץ' (איחוד הימין)
  56. אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת)
  57. גדעון סער (הליכוד)
  58. מנסור עבאס (הרשימה המשותפת)
  59. איימן עודה (הרשימה המשותפת)
  60. אתי עטייה (הליכוד)
  61. עודד פורר (ישראל ביתנו)
  62. יצחק פינדרוס (יהדות התורה)
  63. מאיר פרוש (יהדות התורה)
  64. רפי פרץ (איחוד הימין)
  65. יואב קיש (הליכוד)
  66. אריאל קלנר (הליכוד)
  67. שלמה קרעי (הליכוד)
  68. מירי רגב (הליכוד)
  69. יפעת שאשא ביטון (הליכוד)
  70. אנטאנס שחאדה (הרשימה המשותפת)
  71. יובל שטייניץ (הליכוד)
  72. קטי שטרית (הליכוד)
  73. מיכל שיר (הליכוד)
  74. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת)

כמה חזרות לשגרה?

2 וחצי נסיונות להרכיב ממשלה
נסיון ראשון של נתניהו לפני פיזור הכנסת ה-21, נסיון נוסף שלו לאחר הבחירות שנערכו בספטמבר והנסיון הנוכחי של בני גנץ, הנמשך בימים אלה. האם נבחרי הציבור שלנו יהיו אחראיים מספיק כדי לסיים את הפגרה האינסופית הזאת?

1 ציבור שמחכה לשגרה
נראה שהבחירות, הרכבת הממשלה והמהלכים הפוליטיים ממלאים את כותרות העיתונים ומהדורות החדשות. זה מעניין מאוד, אבל זה לא העיקר. זאת רק הדרך למטרה האמיתית: עבודה למען הציבור ושיפור החיים במדינת ישראל. עוד מעט תעבור שנה מאז שהמערכת השלטונית בישראל עבדה כרגיל – לא הגיע הזמן להניח את המחלוקות בצד ולחזור לשגרה?

#חזרנו_לבדוק: מפלגת מרצ ממשיכה להעביר כספים לבית דפוס של מקורב

בשנת 2016 חשפנו כאן שמפלגת מרצ העבירה לכל הפחות סכום של חצי מיליון ש"ח לבית דפוס בבעלות אחיו של חבר הכנסת לשעבר ומס' 6 במחנה הדמוקרטי, עיסאווי פריג'. המפלגה מסרה אז בתגובה שההתקשרות כנראה תופסק. #חזרנו_לבדוק: האם מרצ המשיכה לעבוד עם אותו בית הדפוס של המקורב?

| מאיה קרול |

בשנת 2016 חשפנו ב"שקוף" שמפלגת מרצ העבירה סכום מצטבר של 422,934 ש"ח לבית הדפוס "די ג'י פרינט" בכפר קאסם, שבבעלות אחיו של חבר הכנסת לשעבר עיסאווי פריג'. מזכ"ל המפלגה דאז, מוסי רז, הודה בפנינו כי התנהלות זו "נראית רע", ואף אמר שמרצ כנראה תפסיק את ההתקשרות הזו. 

חבר הכנסת ומזכ"ל מפלגת מרצ לשעבר, מוסי רז

גם אנחנו חשבנו שההתנהלות הזו נראית רע: העברת כספים למקורבים פוגעת בשוויון, גורמת לבזבוז כספי ציבור, ומריחה כמו שחיתות. 

לכן, במסגרת תחום ה"פולו-אפ" בו אנו בודקים מה קרה עם חשיפות עבר, חזרנו לבדוק: האם מרצ המשיכה לעבוד עם בית הדפוס של המקורב?

התשובה: בהחלט כן. עובדי בית הדפוס וגם חאמזה פריג', אחיו של עיסוואי פריג' והבעלים של בית הדפוס, אמרו לנו שמפלגת מרצ המשיכה אף המשיכה לעבוד עם "די ג'י פרינט", ואף ציינו כי המפלגה השתמשה בשירותי בית הדפוס בשתי מערכות הבחירות האחרונות.

חבר הכנסת לשעבר, עיסאווי פריג'

פנינו למפלגת מרצ ושאלנו: האם נערך מכרז טרם הוחלט לעבוד עם בית הדפוס "די ג'י פרינט"? האם מפלגת מרצ רואה העברת כספים למקורבים בעין יפה? האם התבטאותו של מוסי רז, מזכ"ל המפלגה לשעבר, שראה התנהלות זו כבעייתית, כבר לא משקפת את עמדת המפלגה?

ממפלגת מרצ – המחנה הדמוקרטי נמסר: "אנו דוחים את הרמיזות והאמירות. מדובר בהתקשרות כדין, ובתשלום עבור שירות שניתן.
נציין כי המחנה הדמוקרטי עובדת עם מגוון ספקים ובתי דפוס, ועבדה גם, בהיקף חלקי, עם דפוס "די.ג'י פרינט". המפלגה מבצעת התקשרויות לביצוע עבודות דפוס ע"י בחירה בספק שמציג את הצעת המחיר הזולה ביותר לאותה עבודה".

רשימת הספקים – סודית

זאת הזדמנות טובה להזכיר: הדוחות הכספיים של כלל המפלגות – חסויים. לאן הולכים מיליוני השקלים בבחירות ובמהלך השנה? אנחנו לא יודעים ותלויים בהדלפות. ולא מדובר בכסף קטן: אלו מאות מיליוני שקלים בשנה – כל מפלגה מקבלת בערך מיליון שקל עבור כל ח"כ בשנה – שעומדים לרשות חברי הכנסת ללא כל פיקוח של הציבור (ופיקוח חלקי להחריד של מבקר המדינה).
הכסף הזה הוא שלנו, של הציבור, וזכותנו לדעת לאן הוא הולך, כדי להיות בטוחים שנעשה בו שימוש ראוי. 

כמה עלה להפיק את קליפ הבחירות המצליח של מפלגת ש"ס? מהי עלות השכר של טל גלבוע, יועצת רה"מ לענייני בעלי חיים? בינתיים, מדובר במידע מסווג, וכפי שאתם רואים – זה חייב להשתנות כי שקיפות תמנע שחיתות ובזבוז כספים. 

קליפ הבחירות של ש"ס. כמה הוא עלה לכם? צילום מתוך יוטיוב

בעבר ביקשנו מכל המפלגות לחשוף את הדוחות הכספיים שלהן, אך כולן התעלמו – כמעט. היחידה שלא התעלמה היא מפלגת מרצ – שחשפה חלקית את הדוחות הכספיים שלה, והנה עדות אחת להוצאה בעייתית שנכללת בהם.

מטריד לחשוב מה עוד מסתתר בדוחות הללו בכלל המפלגות.
עד שלא תהיה שקיפות, הכספים האלה שיוצאים מהכיס שלנו יוכלו להגיע, בחסות האפלה, לכיסי מקורבים וגוזרי קופונים נוספים.

הפינות הקבועות: איך זה משפיע עליך ומה צריך לעשות?

אזמ"ע: (איך זה משפיע עליך)
1. העדפת מקורבים ונפוטיזם פוגעים בכולנו. התנהלות כזו עלולה לגרום לבזבוז כספי ציבור ולאיכות עבודה ירודה – הרי המקורב/ת עלול לקבל תשלום בעקבות קרבה לבעלי הכוח, ולאו דווקא בזכות איכות העבודה או הצעת המחיר הנמוכה ביותר. בנוסף, היא פוגעת בזכות לשיווין – בחירת אדם אחד על פני אדם אחר בזכות קשריו מפלה את האזרחים הרחוקים מבעלי הכוח.
2. מיליוני שקלים מכספי הציבור שעוברים בכל שנה למפלגות, מתבזבזים בצורה לא שקופה ולא מבוקרת. במקום לשמש למטרות ראויות, כמו בניית בתי חולים או שיפוץ כבישים, הם עלולים להגיע לבעלי אינטרס צר שלא פועלים לטובתנו (או סתם להתבזבז על שטויות).

מעש"י: (מה עושים כדי שיתוקן)

  1. עלינו לבקר את מפלגת מרצ ולדרוש ממנה דין וחשבון על ההתקשרויות מול בית הדפוס של חאמזה פריג'. אנחנו נמשיך לעקוב אחרי ההתנהלות של מפלגת מרצ ונפעיל לחץ עד שנקבל תשובות.
  2. הוצאות כלל המפלגות חייבות להיות שקופות – מגיע לנו לדעת לאן הכסף שלנו הולך. אנחנו ב"שקוף" פועלים למען כך כבר זמן רב. נמשיך לבקש מכל המפלגות לפרסם לציבור את דוחות ההוצאות שלהן, ואף נפעל למען חקיקה בכנסת שתחייב את המפלגות לחשוף את הדוחות שלהן לציבור. מוזמנים לעזור לנו דרך הצטרפות לסיירת השקיפות.

גם לאחר הוראת ועדת הבחירות, המשיכה מפלגת המחנה הדמוקרטי להפעיל לחץ על נציגיה בקלפיות לתרום לה את שכרם 

מבדיקת "שקוף" עולה כי גם לאחר שוועדת הבחירות הורתה למפלגה שלא להתנות עבודה בקלפי בתרומה למרצ, המשיכה המפלגה לדחוק בחברי ועדת הקלפי מטעמה לתרום את השכר שיקבלו על מנת לסייע לה לסגור את הגירעון

| יעל פינקלשטיין |

לאורך כמה וכמה מערכות בחירות בשנים האחרונות נוהגת מרצ לבקש את תרומת המשכורת של חברי ועדת הקלפי, במטרה להקטין את חובותיה. כך היה גם בבחירות שנערכו באפריל האחרון – והתוצאות נראו בשטח: על רקע השיח המתגבר בנושא טוהר הבחירות, נראה כי היעדר התשלום למפקחים מטעם מרצ הוביל לנוכחות יחסית מצומצמת שלהם. באשדוד למשל, נעדרו נציגי מרצ כמעט מכל הקלפיות בהן שובצו.

לפני כחודש, הורתה ועדת הבחירות המרכזית למחנה הדמוקרטי שלא להמשיך לחייב את הנציגים לתרום לה את המשכורת  שלהם. אך גם לאחר ההנחיה המשיכה המפלגה להפעיל לחץ על נציגיה בקלפיות לתרום את שכרם – כך עולה מבדיקת "שקוף".

צילום: יוסי זמיר

בשבוע שעבר, מיד לאחר הבחירות, נשלחה הודעה לנציגי המפלגה בקלפיות, ובה טופס בו התבקשו למלא את פרטי חשבון הבנק שלהם. בטופס נכתב:

"מספר חשבון הבנק נועד לביצוע העברה כספית אליך מהמחנה הדמוקרטי. מספר שבועות לאחר יום הבחירות יועבר ישירות לחשבון הבנק שלך העברה כספית. לאחר מכן יגבה מכרטיס האשראי שלך סכום התרומה, בניכוי 100 ש"ח עבור החזר הוצאות אוכל ונסיעה ביום הבחירות".

אחד מעובדיה של מרצ בקלפי פנה למפלגה בנוגע לכתוב בטופס, וזכה לתשובה הבאה:
"מרבית האנשים שאנחנו משבצים בקלפיות תורמים את הכסף שמתקבל מהמדינה. המפלגה לא מצפה שכל הסכום יתרם, אלא רובו, כש-100 ש"ח מהווים החזר הוצאות. לא חייבים לתרום את הכסף. זה אמנם חשוב למפלגה כי היא קטנה ובגירעון עצום, אבל תרומה היא וולונטרית. אתה יכול לתרום כמה שתרצה, אם תרצה".

גם אם בקשת תרומה היא חוקית, נצפה מהמפלגות שלא לבחור בהפעלת לחץ על פעילים לתרום את שכרם, המגיע להם כחוק, למען סגירת הגירעון שלהן. חברי המפלגות נבחרים כדי לנהוג באחריות בכסף שלנו – מה יעשו למשל כשיתבקשו להקטין את גירעון המדינה?

ההודעה שנשלחה לעובדי הקלפיות לאחר הבחירות

אחד מנציגי המחנה הדמוקרטי בקלפי העיד כי ידע שהבקשה לתרומה תגיע. "הבנתי שבפעם הקודמת ביקשו שזה יהיה בהתנדבות, אז הפעם בדקתי את זה לפני עם נציג של המפלגה. הוא אמר לי שכמה ימים אחרי שהכסף יכנס לחשבון הם יבקשו מאיתנו תרומה, וכל אחד יכול לתת כמה שהוא רוצה". 

לפי עובדת אחרת, בקשת התרומה היא דרך של המחנה הדמוקרטי לגייס עובדים שיהיו מחויבים לשמירה על טוהר הבחירות.

"הם אמרו כמה וכמה פעמים שהם לא מכריחים ושהם קודם מעבירים את התשלום, אבל הם מבקשים ממי שרוצה להעביר את כל הסכום או חלק ממנו. הם ציינו את זה כמה פעמים וקצת לחצו על זה, אבל מצד שני וידאתי שקודם מעבירים את הכסף ואחר כך אפשר לבחור אם להעביר וכמה. הבנתי ממה שאמרו שזאת דרך שלהם לסנן נציגים מתאימים, ולוודא שלא מגייסים מישהו שמגיע אך ורק בשביל הכסף ולא בהכרח כדי לשמור על טוהר הבחירות. זאת דרך הסינון שלהם – כמו שמפלגות אחרות בוחרות למשל להעסיק חברי מפלגה".

עזרה בהתנדבות למען מטרה חשובה היא מבורכת, אבל במקרה הזה היא עלולה להיות בעייתית: מדובר על עבודה ששומרת על קיומו של ההליך הדמוקרטי הבסיסי ביותר. אותם נציגים בקלפיות הם אלה שמפקחים על טוהר הבחירות, ובדיוק בגלל חשיבות העבודה שלהם דואגת המדינה שעבודתם תתוגמל בקבלת שכר על ידה.

על רקע הדיון המתמשך סביב הזיופים בבחירות שנערכו באפריל, נצפה שהמפלגות – שקיבלו הזדמנות שניה – ישקיעו את מירב מאמציהן בשמירה על כל קול שהן מקבלות, לא יחסכו בעובדים בקלפיות ולא יפעילו לחץ נפשי על נציגיהן לתרום את המשכורת שלהם למפלגה.

מטעם מפלגת המחנה הדמוקרטי נמסר:
"אנחנו פועלים בהתאם לחוק ולהנחיות ועדת הבחירות. כל העובדים בוועדות הקלפי יקבלו שכר על פי חוק".

"ועדת השרים לחקיקה היא אחד האסונות הדמוקרטיים שלנו" – הכירו את פרופ' יפעת ביטון ממפלגת המחנה הדמוקרטי

מיזם הראיונות עם מועמדות ומועמדים בקצה הרשימות לכנסת ממשיך! והפעם: פרופ' יפעת ביטון, מס' 7 ברשימת המחנה הדמוקרטי. על אהוד ברק ("ברק עשה מעשה לא ראוי בחיבור עם אפשטיין. זה מסב לי עוגמת נפש רבה"), על התכנית לקידום "חוק יסוד: השוויון", על הפעם האחרונה שהשתמשה בתחבורה ציבורית ("זה היה בניו יורק") ועל המהפכה הנדרשת במוסד לביטוח לאומי ("גיליתי שחסרים להם 500 מיליארד ש"ח בקופה"). חלקים מרכזים מהראיון בכתבה הבאה

| יעל פינקלשטיין |

לקראת הבחירות הקרובות פתחנו במיזם חדש: ראיונות עם מועמדות ומועמדים חדשים או פחות מוכרים, שעוד לא קיבלו במה בתקשורת, במטרה להכיר טוב יותר את מי שאולי בקרוב ישפיעו על החיים של כולנו. הנה הראיונות הקודמים בסדרה: ד"ר רונית דרור (זהות) וחגי רזניק (העבודה-גשר).

דרור ורזניק אינם היחידים – בהמשך נערוך ראיונות עם מועמדים/ות ממפלגות נוספות. אנחנו מזמינים אתכן ואתכם להשפיע על תוכן הראיונות הבאים: לפני כל ראיון נפרסם פוסט בעמוד הפייסבוק שלנו ונבקש מהציבור לכתוב רעיונות לשאלות בתגובות.

*

פרופ' יפעת ביטון, מקום 7 ברשימת "המחנה הדמוקרטי" לכנסת ה-22, היא חברת סגל בפקולטה למשפטים במכללה למנהל ומומחית בתחום שוויון במערכת המשפט ודיני נזיקין. ביטון היא ממקימות עמותת "איתך – משפטניות למען צדק חברתי", "מרכז תמורה – המרכז לקידום השוויון" ו"מרכז נגה" לנפגעות ונפגעי עבירות אלימות ומין חמורות. עד לא מזמן הייתה יו"ר ועדת הביקורת של בנק ישראל והייתה מועמדת לתפקיד שופטת בבית המשפט העליון. בשיחה איתה סיפרה לנו פרופ' ביטון על עמדותיה בנושא שוויון חברתי, על העשייה הציבורית שעשתה בתחום השוויון במשפט והתמיכה באוכלוסיות מוחלשות ועל התוכניות שלה לקידום נושאים אלה וועוד בכנסת ה-22.

  • לצפייה בראיון המלא (54 דקות) לחצו כאן, או הקשיבו לגרסת הפודקאסט כאן.

סיכום הרגעים המרכזיים בראיון

איך תקדמי את הנושאים שקידמת עד היום מתוך הכנסת?

אחד הדברים המרכזיים שאנחנו הולכים לקדם הוא את "חוק יסוד: השוויון". יש כבר טיוטה מגובשת שהכנתי. יש פגיעה הולכת ונמשכת של עקרון השוויון. כמו שיש לנו חוק יסוד שמעגן את זכותו של העם היהודי על מדינת ישראל כמדינת הלאום שלו – הדבר הבסיסי שחייבים לעשות מול זה הוא הגנה על עקרון השוויון של כל האזרחים והאזרחיות במדינה. 

 

מה גילית בדו"ח שכתבת על המשבר בביטוח הלאומי?

המשבר האקטוארי בביטוח הלאומי כבר פה מזמן. פנו אליי מוועדת הביקורת של הביטוח הלאומי כשביקשו מהם לאשר את הדו"ח הכספי של הביטוח הלאומי בשנה שעברה. הם ראו שיש מאות מיליארדים שהמדינה לקחה והם אינם וביקשו ממני לחשוף איפה נמצאת הבעיה והאם אפשר לפתור אותה. גיליתי כמה דברים: מדובר על כמעט 500 מיליארד ש"ח שאינם מצויים בקופת הביטוח הלאומי ושהיו צריכים להיות בה. אנחנו כציבור הזרמנו לשם כסף והוא אינו שם כי הוא הוזרם בידי המדינה מהביטוח הלאומי לאוצר. האוצר לא החזיר את הכסף ולהערכתי הוא לא מתכנן להחזיר אותו. בעיניי ראוי לנהל מאבק להחזיר את הכספים האלה, אבל זה יהיה מאוד מאוד קשה. הדבר הבסיסי שאני חושבת שאנחנו צריכים וצריכות לעשות, זה להסדיר את זה שפעולות הביטוח הלאומי והאוצר יעשו על פי חוק. המוסד לביטוח לאומי היה צריך להיות עצמאי באופן שהכספים שמגיעים אליו ישארו בתוכו ולייצר קרן השקעות בה הכסף יושקע. צריך לדרוש שהכספים האלה יופנו וינותבו למערך הסוציאלי של מדינת ישראל – זאת המשמעות של הביטוח הלאומי. תחשבו שאם לא כך, אנחנו משלמים את המס השולי הגבוה ביותר בעולם. כי אם כספי הביטוח הלאומי לא מגיעים למערכת רווחה אלא מוזרמים לבריכה הגדולה של התקציב, למעשה מס ההכנסה גבוה בהרבה ממה שאנחנו חושבים.

 

יש לך רב קו? מתי נסעת לאחרונה בתחבורה ציבורית?

לא. האמת שזה מדכא לומר אבל הפעם האחרונה שהשתמשתי בתחבורה ציבורית היתה כשלימדתי ב-NYU בניו יורק. זאת הייתה חוויה מטלטלת לראות את הפערים בין איך את יכולה לחיות בתוך עיר ואיך את חיה כשאת כאן. כשהייתי שם לא הייתי צריכה לזהם אוויר ולהוציא כסף על מכונית פרטית. יש חשיבות דרמטית לתחבורה ציבורית מתפקדת. החלום שלנו הוא שהנושא יתוקן בתוך הערים וגם בין הערים. אני, למשל, גרה בהרצליה ומלמדת בראשון לציון. היכולת שלי להגיע בתחבורה ציבורית היא כל כך מוגבלת – אני צריכה לקחת אוטובוס לתחנת הרכבת, לקחת רכבת לראשון לציון, משם ללכת לתחנת האוטובוס ולחכות לאוטובוס לא סדיר שייקח אותי למכללה למנהל.

 

אז אולי נבחרות ונבחרי הציבור שלנו צריכים להתחיל לנסוע קצת בתחבורה ציבורית כדי להבין את הקושי של הציבור?

אני חושבת שכדי להיות חברת כנסת מעולה ולהבין את הצרות של מדינת ישראל מספיק שאת חיה בתוך עמך בהרבה מובנים אחרים. התחבורה הציבורית כן רלוונטית לחיים שלי – הילדים שלנו נוסעים בתחבורה ציבורית לבתי הספר כעקרון ולא ברכב פרטי שלנו. ברור שהבעיה קשה ופוגעת באנשים שגרים במרכז ובפריפריה ובאופן מובהק באוכלוסיות מוחלשות.

יש לנו תכנית בנושא: הגברת נסיעות שיתופיות, הסדרת נתיבי תחבורה ציבורית, תחבורה ציבורית בשבת – לאפשר לרשויות המקומיות לקבוע את המינון אבל לא להשאיר את זה רק בידי הרשויות המקומיות ולאפשר קווים שיחברו בין חלקים שונים של המדינה.

פרופ' יפעת ביטון

יש חברות או חברי כנסת מהכנסת הקודמת שאת מעריכה?

אורלי לוי – רצנו ביחד בבחירות הקודמות ועבודתה הציבורית חשובה. בשמירה והגנה על הדמוקרטיה אני מעריכה את עבודתה של זהבה גלאון. היה לנו שיתוף פעולה מדהים איתה גם בנושאים דמוקרטים וגם בהגנה על זכויות נשים. עוד מישהי שאני מעריכה מאוד ועבדתי איתה בנושא אלימות נגד נשים ובנושא תכניות שוויון באופן כללי זאת השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל. שיתוף הפעולה שלה עם מרכז תמורה בנושא מיגור אלימות כלכלית נגד נשים ובנושא הפריפריה היה מאוד מרגש.

 

ספרי לנו על המועמדות לבית המשפט העליון.

זאת בפירוש זכות גדולה ומרגשת, להיות האישה הצעירה ביותר ברשימת המועמדות והמועמדים לבית המשפט העליון, וגם האישה המזרחית הראשונה שהייתה מועמדת לתפקיד. אלה חלק מהתיקונים שיש לעשות בתוך מערכת המשפט. מה שיפה במיוחד במועמדות הזאת היא לא רק שהיא באה על רקע הוכחה של ידענות תיאורתית ואקדמית גבוה ויכולת לייצר שינוי פרקטי, אלא גם מתוך הכרה בביקורת שיש לי על המערכת המשפטית שהיא בסך הכל בגדול מאוד שמרנית, מסורתית ולא מגוונת במובן הזה. הייתי בין אלה שקראו להפוך את מערכת המשפט להרבה יותר מייצגת את הציבור הרחב, כשהמשמעות היא לייצג את הגוונים השונים של החברה הישראלית ולאפשר לאוכלוסיות מוחלשות ומודרות להיות חלק מהמערכת כדי שאנשים ירגישו שהמערכת המשפטית היא לא רק זאת שרודפת אותם בהוצאה לפועל, אלא גם זאת שמכירה בזכות שלהם לקורת גג.

 

פורסם שהיתה כוונה להציע אותך כמועמדת גם לתפקיד מבקרת המדינה.

נעשתה אלי פניה להסכים שהמועמדות שלי תוצג לתפקיד. זה היה כבוד גדול ושקלתי את העניין בכובד ראש. העניין המרכזי שהפריע לי זה שיש תהליך של פוליטיזציה של התפקיד. הוצע לי להיות נציגת האופוזיציה לתפקיד וחשבתי שזה בעייתי ולא נכון.

אני חושבת שאם כבר החליטו באופוזיציה שיש פה מלחמה, הם היו צריכים להילחם את המלחמה הזאת. אני לא רציתי להיות חלק מהמהלך הזה של מבקרת מדינה פוליטית. יש כמה דמויות מהקואליציה ששוחחתי איתם ושבהחלט היו בעד המועמדות שלי אבל בסופו של דבר התחושה הייתה שזאת הצגה מאוד פוליטית."

 

את יושבת במפלגה עם אהוד ברק שהיה בקשר עם המיליארדר האמריקאי אפשטיין שהורשע בשידול לזנות והואשם שוב לאחרונה בסחר בקטינות. איך את מרגישה עם זה?

אין ספק שזה מסב לי עוגמת נפש רבה. אני חושבת שברק שעשה את החיבור הזה עשה מעשה לא ראוי. אני מודעת לזה שלצערנו הרב הסטנדרט של מה ראוי היום הוא עדיין לא הסטנדרט שאנחנו דוחפות ומייחלות לו. לצד זה, ברגע שהוא מבין שהמעשה לא ראוי וחוזר בו ומנתק את הקשרים שלו, אלא המהלכים המינימליים שאני מצפה ממנו לעשות. ברור שבעיניי אני בחיים לא הייתי מעלה על דעתי לחבור לאדם שעשה עברת מין באשר היא, אבל זה לא הופך את אהוד ברק בעצמו לאדם לא ראוי.

 

האם תפרסמי יומן והצהרת הון?

כן, בוודאי.

 

מה דעתך על ועדת השרים לענייני חקיקה?

אני חושבת שזה אחד האסונות הדמוקרטיים שלנו. צריך לשנות את ספרי הלימוד של האזרחות: הסיפור האמיתי הוא שהממשלה נטלה מהכנסת את רוב כוחה בתחום החקיקה. ועדת שרים לחקיקה הפכה להיות הגורם המרכזי והכמעט בלעדי לחקיקה במדינת ישראל. זה ניטרל את היכולת לשמוע קולות מחוץ לקואליציה. אני חושבת שזה נושא קריטי: הוועדה צריכה להיות כמה שיותר שקופה, כי היא היום המחוקקת בסופו של דבר. אנחנו צריכות לחשוב על דרכים שבאמצעותן אפשר יהיה להחזיר את הפרדת הרשויות ולא לאפשר את המחיקה של תפקידה של הרשות המחוקקת באמצעות ועדת שרים לחקיקה.

כמה שאלות מתומכות ותומכי שקוף

בבחירות הקודמות רצת במפלגת גשר – למה עזבת את המפלגה?

ההצטרפות למפלגת גשר היתה מתוך אמונה של קידום הנושאים החברתיים שאני מקדמת כבר לפחות 20 שנה בעשייה הציבורית שלי. לצערנו המחשבה שאפשר להביא רק סדר יום חברתי הוכיחה עצמה כלא נכונה. העשיה שלי בהקשרים חברתיים אבל היא גם מאוד חזקה בהקשרים דמוקרטיים – אני צופה בחרדה מאוד גדולה על מה שקורה לדמוקרטיה הישראלית. שילוב הכוחות הזה התאים לנקודת הזמן ההיא אבל בנקודת הזמן הנוכחי שבה נבנה מחנה דמוקרטי ששם על סדר היום גם את הנושאים החברתיים וגם את ההגנה על הדמוקרטיה, ההתאמה מבחינתי היתה ברורה. בנוסף, כשנעשתה הפניה אליי להצטרף, מפלגת גשר עוד לא היתה שחקנית במרחב הפוליטי.


האם תכללו קידום שוויון זכויות לקהילת הלהט"ב במסגרת ההסכמים הקואליציונים?

בוודאי. במחנה הדמוקרטי יש מטה להט"ב שמוקדש לנושא הזה באופן מובהק. אני רוצה לזקוף לשותפיי ממפלגת מרצ שעבודתם בנושא הגנה על זכויות להט"ב היא מהמתקדמות ביותר ואין לה מתחרים בשום מפלגה אחרת. 

 

איך תקדמי שוויון בין נשים וגברים?

אנחנו הרשימה היחידה עם 50% נשים וגברים. כשמסתכלים על המפלגות הגדולות, אני חושבת שזאת פשוט חרפה: אנחנו רואות במפלגות שמתיימרות להיות מפלגות שלטון – חלקן כבר בשלטון כמו הליכוד – ייצוג כל כך מביך לנשים, ואני בטוחה שיש נשים מעולות ונהדרות שהיו יכולות להיות חלק מזה. בכחול לבן יש ועדה מסדרת – אני מתקשה להאמין שהיא לא יכלה למצוא נשים נהדרות שיכולות היו להגיע עד כדי 50% ולשבץ אותן במקומות גבוהים. לנו יש חמש נשים וחמישה גברים בעשירייה הראשונה.
אנחנו צריכות לתת תקווה לילדות שנשים יכולות להיות בהנהגה בישראל באותה מידה כמו גברים.

מה עושה ליברמן בווינה אחרי כל מערכת בחירות? אנחנו רוצים לבדוק

| מערכת שקוף |

אביגדור ליברמן הוא איש המפתח בבחירות 2019 מועד ב' – אלא שרגע אחריהן, הוא כנראה יסגור את הטלפון ויתעופף לסופ"ש מסתורי בווינה. בדיוק כפי שעשה שוב ושוב במערכות הבחירות האחרונות.

לציבור מותר וחשוב לדעת עם מי נפגש האיש שכנראה יקבע גם הפעם מי יהיה ראש הממשלה – או אם נלך לבחירות בפעם השלישית. זכותכם לדעת מה האינטרסים של איש הציבור הבכיר שמטלטל את המדינה פעם אחר פעם.

בעקבות הטיסה של ליברמן באפריל – הצענו כי בבחירות הבאות נבדוק בדיוק מה הוא עושה בטיסות הללו. לא תיארנו שבחירות נוספות יגיעו כה מהר. שיערנו שתחלוף קדנציה – וכי "שקוף" כבר תגדל מספיק בשביל לממן פעילות תחקירית יוצאת דופן כזו, כעניין שבשגרה.

אז למרות סבב ב' המפתיע, חשבנו כי שווה לנסות להיות שם, בווינה, עם ליברמן – ולנסות לתעד כל רגע! או בארץ – אם אכן יישאר.

להיות כנים: למעקב כזה בחו"ל נדרש תקציב פסיכי, בסביבות מאה אלף שקל (תלוי במספר הימים). זה כולל שכירת צוות מעקב מקצועי בישראל, והטסת צוות לווינה.

הסיכוי לגייס את הסכום בזמן קצר קלוש במיוחד. אבל זו הזדמנות מצוינת לקרוא לכם ולכן להצטרף ל"שקוף" בתמיכה חודשית קבועה – ולהפוך "מוציאים לאור" של כלי התקשורת היחיד שעובד רק למען הציבור.

אם לא נוכל לממן (הפעם) את המעקב אחר ליברמן – נבצע בימים שאחרי הבחירות מעקבים חלופיים אחר דמויות מפתח בתוך ישראל (בהתאם לתקציב שיתווסף בזכות חברים חדשים עד אז).

הבהרה: חשוב לנו שתצטרפו מתוך אמונה בכלל הפעילות של "שקוף", כהשקעה ארוכת טווח בעיתונות עצמאית חוקרת, ולא רק עבור המעקבים הללו.

נדגיש: בתמיכה הזו אתם מצטרפים כחברים בשקוף. אתם מחזקים עיתונות עצמאית שגדולה יותר משר מושחת כזה או אחר – והופכים למו"לים שיכווינו את הסיקור העתידי שלנו. בתקציב הציבורי תוכלו לראות לאן הולך כל שקל ומה עשינו השנה. בזכות הצטרפותך נוכל להמשיך להגדיל את הפעילות שלנו ללא קשר לליברמן.

מה יקרה אם בעקבות החשש ממעקב ליברמן יילך להתנדב בכלל בבית יתומים אוסטרי? מעולה. תמיד אמרנו ששקיפות מובילה לשינוי התנהגות חיובי של נבחרי ציבור.

כמו תמיד, תחום המעקבים הוא כזה שאין בו בטוחות – בהחלט ייתכן שהעוקבים יאבדו את היעד, או שכמו בחיים עצמם – לא יקרה שום דבר בעל ערך ציבורי. ועדיין – על נבחרי הציבור לדעת שעין הציבור פקוחה. גם בווינה.

לא מכירים את שקוף? קצת רקע

"שקוף" הוא עיתון דיגיטלי שעושה תחקירי עומק לצד פעילות אקטיביסטית המתקנת את הבעיות שמתגלות. כיצד זה מתאפשר? בזכות מימון שמגיע כולו, מהשקל הראשון ועד האחרון, מאנשים פרטיים בסכומים קטנים (2,641 איש ואישה, נכון להבוקר, בתמיכה חודשית ממוצעת של כ-34 ש"ח).

אין פרסומות, אין בעלי הון, אין כסף מקרנות או מהממשלה. תקציב "שקוף" כיום הוא עלות השכר החודשית של יונית לוי – ועדיין הגענו להישגים אדירים.

התומכים הקבועים (בכל סכום חודשי, אפילו חמישה שקלים) – הם המו"לים והם אלה שמנווטים את נושאים התחקירים ואף קובעים תחומי סיקור.

המודל הזה מאפשר לנו לעשות עיתונות תחקירים מעמיקה, נקייה מאינטרסים מסחריים או פוליטיים – ולעבוד רק בשבילכם, הציבור הרחב.

האם אנו שמאלנים או ימנים? האם אפשר לקבל זיכוי במס? פה תמצאו תשובות לשאלות אלו ונוספות.

כבר מו"ל ורוצה להגדיל את התמיכה? תודה! ניתן לעשות זאת באמצעות הטופס באתר.

הכירו את המועמדות והמועמדים בקצה הרשימות: ראיון עם חגי רזניק מהעבודה-גשר

מיזם הראיונות עם מועמדות ומועמדים חדשים לכנסת ממשיך! והפעם: שיחה עם חגי רזניק, מספר 7 ברשימת העבודה-גשר. מתי בפעם האחרונה נסע באוטובוס? מהיכן יגיע הכסף לתכניות מפלגת העבודה? האם יסכים להיכנס לקואליציה עם ראש ממשלה שמצפה לשימוע לפני כתב אישום? וגם: על הקשר הקרוב עם השר יואב גלנט והבטחה לפרסם יומן והצהרת הון

| יעל פינקלשטיין |

לקראת הבחירות הקרובות פתחנו במיזם חדש: ראיונות עם מועמדות ומועמדים חדשים או פחות מוכרים, שעוד לא קיבלו במה בתקשורת, במטרה להכיר טוב יותר את מי שאולי בקרוב ישפיעו על החיים של כולנו. הראיון הקודם בסדרה, עם ד"ר רונית דרור (זהות) זמין כאן

דרור ורזניק אינם היחידים – בהמשך נערוך ראיונות עם מועמד/ת ממפלגות נוספות. אנחנו מזמינים אתכן ואתכם להשפיע על תוכן הראיונות הבאים: לפני כל ראיון נפרסם פוסט בעמוד הפייסבוק שלנו ונבקש מהציבור לכתוב רעיונות לשאלות בתגובות.

*

חגי רזניק, חבר קיבוץ רביבים, כיהן כמנכ"ל משרד הבינוי והשיכון במשך 3 שנים (תחת השר יואב גלנט) ועזב את תפקידו כדי להצטרף לרשימת "גשר" בבחירות לכנסת ה-21. רזניק היה מנכ"ל המועצה האזורית רמת נגב, ניהל את הפנימייה במדרשת שדה בוקר וכתב שלושה ספרים. בשיחה איתו סיפר לנו רזניק על תפיסתו החברתית, שהתעצבה עוד כשהיה ילד שהוצא בהוראת בית משפט מבית הוריו, על הנושאים שהוא מתכוון לקדם אם יבחר לכנסת ה-22, על עבודתו במשרד הבינוי והשיכון וגם על שקיפות. 

  • לצפייה בראיון המלא (41 דקות) לחצו כאן, או הקשיבו לגרסת הפודקאסט כאן.

חגי רזניק

סיכום הרגעים המרכזיים בראיון

איזו מדיניות תקדם בכנסת?

תפקיד המדינה לספק לכל ילד, לא משנה מה נקודת המוצא שלו ומה התנאים שאיתם הגיע, את הכלים להגשים את עצמו ולהצליח. להיות חברתי זה דבר שהוא כלכלי: הילד שיהפוך לבוגר, אם יקבל כלים מהמדינה למסוגלות, הוא יהפוך להיות לא לנטל – אלא למחולל וליצרני.

מאיפה הכסף לכל התכניות של מפלגת העבודה-גשר?

עשירים יצטרכו לשלם יותר מיסים. יש כספים קואליציונים שמשרתים דברים מסוימים ואפשר להפנות אותם לדברים אחרים שהם דברים חברתיים שכולם זקוקים להם. היום, למשל, מדינת ישראל מוציאה כל שנה 2 מליארד שקל על סיוע בשכר דירה – במקום זה אפשר היה לתת מענה לזכאים.

כספים קואלציונים אלה כספים שהולכים גם למטרות חשובות.

אבל הרבה פעמים הם הולכים לדברים סקטוריאלים.

נגיד ואתה תרכיב את הממשלה – לא תחלק כספים קואליציונים?

חד משמעית לא.

אני חושב שאין בעיה לקחת נושאים ולתעדף אותם, להגדיל תקציבי משרדים, להקטין אחרים ואפילו לאחד משרדים. אני לא בטוח שצריך כל כך הרבה משרדים וכספים לשירות הציבורי על חשבון השירות של הציבור.

מערכת הבריאות קורסת – התורים במיון, אין תקנים לאחיות, אין מספיק מיטות. אם יש לך כסף אתה יכול לקנות דברים כאלה באופן פרטי, אבל יש מי שנסמך על אותן מערכות ציבוריות. אם הן לקויות – זאת בעיה של כולנו.

אתה היית מנכ"ל משרד השיכון כשיואב גלנט היה השר, אמרת שלא נעשה מספיק אבל אתם הייתם האחראים בשנים האחרונות (2014-2018).

כשהייתי בתפקיד אמרתי את דעתי מספר פעמים. בכל זאת עשינו הרבה דברים: חידשנו את שיקום השכונות מאפס ש"ח לחצי מיליארד, חידשנו רכש דירות. בנוסף הצעתי את תכנית "לגור בכבוד" אבל לא יצאה לפועל.

מה טיב הקשר בינך לבין יואב גלנט?

אנחנו בקשר מצוין. בסופו של דבר לא המשכתי איתו לליכוד. אני התחברתי לאידיאולוגיה של כולנו ב-2015, וגם שם חלק מהערכים נזנחו. אני מאמין שיכולתי להמשיך עם גלנט ולהשתלב בליכוד אבל בחרתי ללכת לדרך חברתית עם הערכים שלי שהם הערכים שבנינו בגשר. אני חושב שהליכוד היא תנועה שחלק מהערכים החברתיים שלה נזנחו לאורך השנים. לא יכולתי למצוא בית פוליטי מתאים יותר מהעבודה-גשר.

איך תילחם בשחיתות ואיך תקדם שקיפות בכנסת? איך המפלגה תקדם זאת?

אני חושב שהיומן שלי צריך להיות שקוף ומקווה שאוכל להתגאות בו. אפרסם הצהרת הון.

עמיר פרץ ואורלי לוי הם אנשים צנועים. אין להם חברים טייקונים ובן הברית המרכזי שלהם הוא הציבור.

האם תשבו בקואליציה עם ראש ממשלה או חברי כנסת שיש נגדם כתב אישום או שנמצאים בהליך של שימוע לפני כתב אישום?

זה נאמר בצורה ברורה – גם עמיר וגם אורלי אמרו שלא ישבו עם ראש ממשלה תחת כתב חשדות או כתב אישום.

ונגיד ויציעו לך להיכנס לקואליציה ולקבל תפקיד שר?

אני לא אחבור ולו רק כי המפלגה ואני התחייבנו לדבר הזה, יש ערך למילה שלנו לציבור – גם אם משלמים עליה לפעמים מחירים.

יש לך רב קו?

אני נוסע מעט מאוד בתחבורה ציבורית. נסעתי לפני כמה חודשים מרביבים לבאר שבע. מערכת התחבורה בדרום שונה ממערכת התחבורה במרכז. היתה הזנחה קשה של התחבורה הציבורית.

אני מסכים שחשוב להיות מחובר. גם חשוב להבין שככל שהתחבורה הציבורית תשתפר נוכל לקצר את המרחק בין הפריפריה למרכז. זה מגיע מהזנחה מעמדית, אבל גם הציבור דחף לרכב פרטי. חזון תחבורתי צריך לכלול את התחבורה הציבורית.

מה עם תחבורה ציבורית בשבת?

צריך לאפשר תחבורה ציבורית בשבת, בתיאום עם הרשויות המקומיות. לא נכון לייצר תחבורה ציבורית באזורים שהם שומרי מסורת. בנוסף, דעתי לגבי חתונה אזרחית היא שכל אחד רשאי להתחתן איך שהוא רוצה. אנחנו נתמוך בפתרונות בנושא. מונופול הרבנות מוגזם בישראל. צריך לייצר אלטרנטיבות.

האם אתה חוסם אזרחים בפייסבוק?

אני באופן כללי נגד לחסום אנשים כי אני, כמשרת ציבור, צריך לענות לציבור. אם מישהו למשל מנצל את הדף לתעמולה שלו, אמחק את התגובה ובהמשך אחסום.

כמה שאלות מתומכי שקוף

מה ההבדל בין העבודה-גשר לבין המחנה הדמוקרטי?

העבודה גשר והחיבור בין אורלי לעמיר מייצר סיפור ישראלי חדש. אני חושב שנוצר פה כוח שהוא בעיקרו חברתי, שמייצר מאבק מעמדי וקידום מעמדי. וזה מה שמבדיל אותנו ממפלגות אחרות.

האם צריכות להיות נשים לוחמות בצבא?

נשים לא נופלות בשום דבר מגברים והן יכולות לכהן בכל תפקיד גם במערכת הצבאית וגם במערכת המדינית. אישה יכולה לעשות כל תפקיד בכל הקשר.

הצעתם מס עשירים של משכורות גבוהות מ-44 אלף שקל – איך נבחר המספר הזה, מה עומד מאחורי זה ואיך זה יעבוד במציאות?

לא בחרנו רק מיסוי על שכר גבוה. יש לנו סל של מקורות: מאבק בהון השחור, ביטול של כספים קואליציוניים, התייעלות ממשלתית. בקשר למס על המשכורות: אני חושב שבסופו של דבר אותם אנשים בעשירונים העליונים, גם אם יוותרו על כמה מאות שקלים בתלוש, הם ידעו שיש לכולם וגם להם מערכת חינוך ראויה, מערכת בריאות ציבורית ראויה, תחבורה ציבורית ראויה – אמנם אני לא משתמש בה הרבה אבל אולי בעצתך אתחיל יותר – אני שלם עם המיסוי הזה וחושב שזה דבר נכון. כולם מסכימים עם האתגרים שאמרנו שיש לטפל בהם. אבל אחרים לא הציגו תכנית אמיתית או מקורות. אין בעיה לקיים דיון על המקורות אבל צריך קודם כל להציג מאיפה הכסף יגיע.

חלק מהמבקרים אומרים שהמקורות פשוט לא מספיקים לכל מה שאתם מתכננים לעשות.

אנחנו פשוט לא יכולים להמשיך ככה. לא יתכן שצריך להמתין יום וחצי בתור למיון. לא יתכן שאם יש לך כסף תגיע לרופא מומחה ואם אין לך כסף תחכה שבועות וחודשים. לא יתכן שלא יהיה חינוך ראוי ומפוקח מגיל 0 עד 3. לכן על מנת לטפל בדברים האלה, צריך תכנית ומקורות.

לאילו ועדות תרצה להצטרף? יש חוקים שהיית רוצה לחוקק?

אשמח להצטרף לשדולת הדיור הציבורי. הייתי רוצה לייצר חקיקה שמעגנת בחוק מה המדינה חייבת לדיור הציבורי. אני רואה עצמי שותף גם בוועדת העבודה והרווחה ובוועדת החינוך.

אילו חברי וחברות כנסת אתה מעריך מהכנסת הקודמת?

אורלי לוי אבקסיס – כמנכ"ל משרד הבינוי והשיכון הקשר האישי והערכי שלי נוצר מולה.

גם דב חנין: אני לא מסכים עם כל העמדות שלו, אבל ראיתי את הפעילות הסביבתית שלו והפעילות החקיקתית שלו. הוא היה שותף שלנו לחלק מהדברים שקשורים לדיור הציבורי ואני בהחלט מעריך אותו.

***

אם יש מועמדות ומועמדים נוספים שתרצו שנראיין, כאלה שעוד לא כיהנו כחברי כנסת או שהציבור חייב להכיר יותר טוב, כתבו לנו.

בחירות 2019: הגירעון שאסור לנו להתעלם ממנו

במערכת הבחירות הקרובה הפוליטיקאים שוב יפזרו הבטחות שיכולות לעלות הרבה כסף. הבעיה היא שבחשבון המשותף שלנו (תקציב המדינה) יש מינוס גדול שלא היה כמותו יותר מ-15 שנה. תשלומי הריבית על החובות עומדים לבדם על כמעט 10% מהתקציב השנתי. בסבב הזה, כאשר מועמדים מבטיחים – דרשו לדעת מאיפה יגיע הכסף

| טום קרגנבילד – "כלכלה קלה" |

2019 היא שנה כלכלית מיוחדת למדינת ישראל: מצאנו את עצמנו בשתי מערכות בחירות בתוך כמה חודשים, וכל זה מתרחש בזמן שתקציב המדינה נמצא בגירעון גדול וחריג. בזמן שהממשלה מתפקדת חלקית בתקופת מעבר, ישראל מתמודדת עם בעיות רציניות בדיור, בתחבורה, בחינוך ועם יוקר מחיה גבוה.

אך בכתבה זו נתמקד רק באחד האתגרים לכלכלה הישראלית, אולי מהגדולים שבהם: הגירעון שמלווה אותנו בתקופה פוליטית כל כך בעייתית. כבר בחודש מרץ התבשרנו שהגירעון (החוב) עומד על 3.5% מהתוצר – משמע שבחודשיים הראשונים של 2019, היינו בגירעון בגובה 5.6 מיליארד שקל. לשם השוואה, בחודשיים הראשונים של 2018 הצטבר בקופת המדינה עודף של 2.3 מיליארד שקל. 2019 היא השנה הראשונה מאז 2003 (!) בה המדינה בגירעון כבר בחודש ינואר.

לפני כחודש קרן המטבע העולמית וארגון ה-OECD פרסמו את החשש שלהם מהכיוון אליו הולכת הכלכלה הישראלית. ללא טיפול בחריגה התקציבית הגדולה שנוצרה בתקופתו של שר האוצר כחלון, קרן המטבע העולמית מזהירה שהעבודה הטובה שהממשלות עשו בשני העשורים האחרונים תמחק – ונתחיל לצעוד בכיוון כלכלי מסוכן ויקר מאוד.

למה הגירעון בתקציב המדינה צריך להדאיג אותנו?

בפשטות, גירעון הוא מצב בו אנחנו מבזבזים יותר כסף ממה שיש לנו ומגדילים את המינוס בבנק. סכום המינוס הוא מה שידוע כיחס "חוב-תוצר" של המדינה. בדיוק כמו בחשבון הבנק הפרטי שלנו, אם אנחנו צריכים להוציא יותר כסף ממה שיש לנו, אין לנו ברירה אלא לקחת הלוואות למימון ההוצאות. על ההלוואות הללו – אנחנו גם משלמים ריבית.

המשמעות של הגירעון היא למעשה שאנחנו, האזרחים, מקבלים מוצרים ושירותים מהממשלה – אבל מתחייבים לשלם עליהם בעתיד, כאשר נחזיר את ההלוואות, בתוספת ריבית. בהסתכלות אחרת, גירעון הוא בעצם התחייבות להטיל מיסים גבוהים יותר על עצמנו ועל ילדינו בעתיד. מאיפה הממשלה לווה כסף? כאשר אין לה מספיק הכנסות, הממשלה מגייסת כספים דרך שוק ההון (אגרות חוב), בנקים ועוד. לשם גם הולכים כספי הריבית שאנחנו משלמים, על החוב של כולנו (הגירעון).

אז עד כמה החובות האלה משמעותיים? אם נפתח את אתר תקציב המדינה נגלה שתשלומי הריבית לבדם אחראים על לא פחות מ-9.9 אחוזים מהתקציב של 2019. מדובר ב-39 מיליארד שקל, המהווים את ההוצאה החמישית בגודלה (!) אחרי הביטחון (68 מיליארד שקל), החינוך (55 מיליארד), העברות לביטוח לאומי (46 מיליארד) ובריאות (41 מיליארד). במילים אחרות יכלנו בכל שנה כמעט ולהכפיל את תקציב הבריאות במידה ולא היו למדינת ישראל חובות בכלל.

למרות הכל, חשוב לומר שחוב הוא לא בהכרח דבר רע. קצת בדומה לקנייה בתשלומים, כשמדובר בפרויקטים כלכליים גדולים שמשרתים דורות של אזרחים, כמו בנייה של תשתית רכבת או נמל חדש, פיצול ההוצאה הראשונית הגדולה לאורך שנים ארוכות הוא מהלך הגיוני, המבטיח כי הדור הנוכחי לא יצטרך לספוג את כל העלות לבדו.

בנוסף, בדומה להשקעות אישיות שמגדילות את ההכנסה שלנו, פרויקטי תשתית שהופכים את הכלכלה ליעילה יותר, יכולים להצדיק את עצמם במידה והצמיחה הכלכלית החדשה שנוצרה בעזרתם גדולה מהחוב שנלקח. לדוגמא: נמל חדש במקום מוצלח יכול להגדיל את המסחר הבינלאומי, להרחיב את הפעילות העסקית במדינה וליצור השפעה חיובית הרבה יותר גדולה מההשקעה הראשונית בנמל, אפילו בתוספת עלות הריבית.

אז הגירעון לא כל כך נורא? לצערי, הגירעון הנוכחי לא קשור להשקעות חכמות וצמיחה כלכלית. חלק גדול מהחריגה בתקציב הקיים קשורה להוצאות ייחודיות כמו מחיר למשתכן, 22 מיליארד שקל שעברו לגמלאי המשטרה או קבוצות לחץ שזוכות לתמיכה כלכלית. בכל הדוגמאות הללו לא מדובר בפרויקטים שמובילים לצמיחה כלכלית, אלא בפרויקטים שיוצרים נזק ארוך טווח. מדובר בהתחייבויות שנתיות קבועות שמזיקות לכלכלה ורק מחמירות את הבעיה, מעבר להוצאה של תשלומי הריבית.

נקודת האור היחידה שניתן להצביע עליה היא שבזכות מדיניות כלכלית אחראית בעשורים האחרונים, מדינת ישראל קיבלה העלאה בדירוג האשראי מה שמוביל לעלות ריבית נמוכה יותר בהחזרי ההלוואות. למרות המצב החיובי, קרן המטבע העולמית מזהירה שהמשך המדיניות הקיימת תוביל לערעור הביטחון העולמי בכלכלה הישראלית, מה שעלול להחזיר אותנו לדירוג אשראי יותר נמוך. צעד כזה מצד סוכנויות דירוג האשראי יגרום לכך שנצטרך לשלם יותר כסף על ההלוואות שלנו, ואולי נמצא את עצמנו עם הוצאות ריבית אפילו יותר משמעותיות.

להיזהר מהבטחות של בחירות

בבחירות הקרובות אנחנו צפויים לשמוע הרבה פוליטיקאים שידברו על איך הם מתכננים לבזבז את כספי המיסים שלנו. אסור ליפול לחלומות וההבטחות. שמעת הבטחה? כדאי קודם כל לשאול מאיפה יגיע הכסף, במיוחד בזמן שהתקציב המשותף שלנו נמצא במינוס הולך וגדל. זה אולי לא פופולרי, אבל לדעתי אנחנו צריכים להיות ביקורתיים כלפי הבטחות חברתיות יקרות ולשקול לחבק דווקא את מי שידבר באומץ על קיצוצים, התייעלות וטיפול בגירעון. להבנתי, אנחנו חייבים את זה לא רק לעצמנו אלא גם לילדים שלנו – שיצטרכו להחזיר את החובות שאנחנו נגלגל עליהם.

*

טום קרגנבילד כותב ומנהל את "כלכלה קלה" – עמוד פייסבוק ואתר אינטרנט שנוצרו במטרה להנגיש ידע כלכלי בשפה פשוטה, תוך התייחסות לאירועים אקטואליים, במטרה לתת לאזרחים כלים להבין טוב יותר את העולם הכלכלי.

הליכוד הוציא כמעט 3 מיליון שקל על פרסום בפייסבוק בחודש שקדם לבחירות הקודמות – ועכשיו שוב בחירות

הוצאות המפלגות על פרסום בפייסבוק נחשפות: בחודש שקדם לבחירות לכנסת ה-21, הושקעו בישראל כ-9 מיליון שקל על פרסום בסוגיות פוליטיות. תקציבי המפלגות מקורם בכסף ציבורי והם אינם שקופים – ועתה אנו עומדים בפני מערכת בחירות נוספת שרק תחריף את החובות

| ניר בן-צבי |

ערב הבחירות, הפרסום הפוליטי ברשתות חברתיות הפך את כיכר העיר הדיגיטלית לזירת מניפולציות. התעמולה החדשה המאפשרת כיוון המודעות לקהלים ספציפיים ברמת דיוק כירורגית, לא מאפשרת לנו להצביע חכם יותר אלא אולי להיפך – היא מחזירה אותנו להצביע מהבטן – ודווקא בעידן שבו המידע זמין לכל. מהנתונים שאנחנו מפרסמים היום עולה עוד זווית בעייתית לתופעה: כסף ציבורי קונה כוח חדש וכמעט בלתי מוגבל.

באמצע מרץ, השיקה פייסבוק את מערכת "Ad Archive" בישראל. מאותה נקודה, כל אדם או עמוד המעוניינים לקדם בתשלום פוסטים עם תוכן פוליטי, חייבים לעבור הליך הזדהות והרשמה אל מול פייסבוק שחושפים את זהות המממן. המודעות מסוג זה מרוכזות וחשופות לציבור באתר ייעודי. המערכת אמנם אינה חפה מבעיות – אך היא יצקה מעט שקיפות לתוך החושך הגדול של פרסום אנונימי ברשת החברתית הגדולה מכולן.

לאחרונה פרסמה פייסבוק דו"ח המסכם את הפרסום הפוליטי בישראל בחודשים מרץ-אפריל (בפועל, עד ה-9 באפריל, יום הבחירות לכנסת ה-21) – ממנו עולה כי בתקופה האמורה הועלו כ-10,000 מודעות תוכן ממומן בהשקעה של כמעט 9 מיליון שקל. למעלה מ-80% מהפרסום הגיע ישירות מהמפלגות שהתמודדו בבחירות (את העיבוד שלנו לנתונים תוכלו לראות פה).

המפלגות הוציאו מיליונים, חלקן הפסידו בגדול

בראש הרשימה, עם הוצאה הגבוה פי 2.5 מהמפלגה הבאה אחריה, ניצבת הליכוד: 700 מודעות בסכום כולל של כ-2.8 מיליון שקל. ההשקעה התחלקה בין כמה עמודי פייסבוק, בהם: העמוד הרשמי של המפלגה בעברית, עמוד ייעודי בשפה הרוסית (תחום שבו המפלגה צפויה להשקיע משמעותית יותר בבחירות הקרובות, במטרה לפגוע באביגדור ליברמן), העמודים של השרים גלעד ארדן וישראל כ"ץ, וכן "זזים ימינה" – פרויקט שהחל כאנונימי והתגלה לבסוף ככזה השייך לליכוד. עם זאת, עיקר הסכום (כ-2.1 מיליון שקל) הושקע בעמוד של ראש הממשלה נתניהו.

הגופים המובילים בפרסום פוליטי סביב הבחירות באפריל – לחצו על התמונה לרשימה המעובדת שהכנו

בשולי הדברים יש להוסיף כי ייתכן והוצאות קמפיין המפלגה בפייסבוק היו גבוהות אף יותר, זאת בשל השימוש הנרחב והמתוחכם שנעשה בכלים דיגיטליים, דוגמת צ'אט-בוט לניהול שיחות טלפון למצביעים מתלבטים. על כך יש להוסיף כי התקציב של המפלגה עצמה, בדומה לתקציבן של יתר המפלגות, איננו שקוף (ראו הרחבה בהמשך). הניתוח שביצענו עקיף, ולכן לא מן הנמנע כי הסכומים גדולים עוד יותר.

כחול לבן והעבודה הן הבאות בתור, עם השקעה של כ-1.2 מיליון ו-900 אלף שקל (בהתאמה). מעניין לראות את הפער באסטרטגיית הפרסום בין המפלגות: בעוד כחול לבן והעבודה העלו כמות גבוהה של מודעות אך השקיעו פחות כסף בכל מודעה (834 שקל בממוצע למודעה אצל כחול לבן, 554 שקל בעבודה) – בליכוד השיווק היה הרבה יותר ממוקד (3976 שקל למודעה, בממוצע). הדבר מעיד ככל הנראה על הידע הנרחב שצברו בליכוד בשיווק דיגיטלי – הן בבניית קהל יעד מדויק והן ברמת התוכן של הפוסטים – באופן המאפשר ניסוי וטעייה מינימליים.

המפסידות הגדולות, באופן לא מפתיע, הן זהות והימין החדש – שהשקיעו 420 ו-390 אלף שקל (בהתאמה) על מאות מודעות שונות בפייסבוק – אך לא נכנסו לכנסת ועל כן יסתפקו במימון מפלגות נמוך משמעותית מזה שיכלו לקוות לו. זהות כבר פתחה בקמפיין מימון המונים לכיסוי חוב של מיליון וחצי שקל שנותר מהקמפיין, אך גייסה רק כ-10% מהסכום בשבועות האחרונים.

תצלום מסך מקמפיין גיוס הכספים של מפלגת זהות. חוב של מיליון וחצי שקל מהקמפיין.

הבעיה האמיתית: הכסף ציבורי אבל התקציב לא שקוף

חשב הכנסת, חיים אבידור, אמר בשבוע שעבר כי החובות של המפלגות מהבחירות האחרונות עומדות על 62 מיליון שקל. סכום זה, להערכתו, צפוי לעלות לכ-200 מיליון בשל מערכת הבחירות הנוספת.

כמה חייבת כל מפלגה בעקבות הבחירות לכנסת ה-21? אנחנו לא יודעים. התקציבים אינם שקופים ואנו תלויים בדו"ח של מבקר המדינה על התנהלותן בשביל להיחשף לנתונים. עשויים לחלוף עוד חודשים רבים עד פרסום דו"ח זה.

המצב שנוצר עתה חריג במיוחד, שכן המפלגות רגילות בשגרה להיכנס לחובות כבדים בתקופת הבחירות – אותן הן מכסות באופן הדרגתי באמצעות מימון מפלגות שוטף המגיע להן על-פי חוק, בהתאם להישגים בבחירות. בשל ההחלטה לפיזור הכנסת, המפלגות לא יהנו מהמימון החודשי, ויש להניח כי ישקיעו שוב סכומים משמעותיים בקמפיינים חדשים.

האם ינהגו באחריות? ניתן לנחש בזהירות כי גם בסבב הזה, ישפכו המפלגות מיליונים רבים על הקמפיינים, בין היתר עבור מודעות בפייסבוק.

מה המצב מעבר לים? הנשיא טראמפ השקיע כמעט 5 מיליון דולר ב-2019 לבדה

דו"ח הוצאות הפרסום הפוליטי של פייסבוק מתפרסם במספר הולך ומתרחב של מדינות, ביניהן ארה"ב (שהייתה המדינה הראשונה בה השיקה פייסבוק את המערכת).

כתבה נרחבת של הניו-יורק טיימס ניתחה את הוצאות הפוליטיקאים האמריקאים על פרסום בפייסבוק לקראת הבחירות לנשיאות ב-2020, וגילתה כי הנשיא המכהן טראמפ (מטעם המפלגה הרפובליקנית) השקיע במהלך 2019 משמעותית יותר מכל מועמד דמוקרטי בודד – כמעט 5 מיליון דולר – וזאת למרות שטראמפ כנראה לא יאלץ להתמודד בבחירות פנימיות במפלגתו לפני הבחירות.

ג'ו ביידן, סגן הנשיא לשעבר ואחד המועמדים המובילים מטעם הדמוקרטים, היה היחיד שהצליח להתחרות בטראמפ, כאשר בחודש שלפני הבדיקה של הטיימס (אפריל 2019), מיד לאחר שהכריז על התמודדותו במירוץ, הוציא כמיליון דולר על פרסום בפייסבוק (יותר מההוצאה של טראמפ בתקופה המקבילה).

פרסומות פוליטיות – לא רק מטעם מפלגות

לא רק מפלגות העלו מודעות עם תוכן פוליטי בתקופת הבחירות – ברשימה נמצאים גם גופים עצמאיים עם אג'נדה פוליטית דוגמת "מפקדים למען ביטחון ישראל", "אם תרצו" ו-"Make Israel Great Again" – לצד גופים ממשלתיים, בראשות ועדת הבחירות המרכזית ומשרד הפנים, שפרסמו בעיקר מידע טכני על אופן ההצבעה, פריסת הקלפיות וכדומה.

גוף אזרחי אחד ששווה להתעכב עליו הוא "הברית הישראלית" – הממוקם במקום הרביעי ברשימת המפרסמים, עם השקעה של כ-750 אלף שקל. הברית הישראלית אינו גוף פוליטי באופן מוצהר, אך רוב פרסומיו עסקו במסרים המרמזים להחלפת השלטון הנוכחי ("שמים סוף ליוקר המחייה – מצביעים לממשלה שעובדת בשבילנו", "מצביעים למפלגות שילחמו בעד תחבורה ציבורית בשבת" ועוד).

מודעת פייסבוק של ארגון הברית הישראלית מראשית חודש אפריל 2019

חוק V15 קובע כי גם ארגונים פוליטיים חוץ-מפלגתיים מחויבים בדיווח למבקר המדינה ולעמוד לביקורת על פעילותם בתקופת בחירות. בהיקף הפעילות של הברית הישראלית (למעלה מ-600 אלף שקל) מביא איתו החוק הגבלות נוספות, הקשורות גם לגובה התרומה הבודדת המותרת וכן לקבלת תרומות מחו"ל. בעקבות החוק נאלץ להפסיק ארגון "דרכנו" את פעילותו במהלך הבחירות, זאת לאחר החלטת ועדת הבחירות המרכזית לסמנו כ"גוף פעיל פוליטית".

שי כהן, מנכ"ל הברית הישראלית, מסר כי הארגון פעל תוך היכרות עם חוק V15, כולל ייעוץ משפטי צמוד, ולא עבר על הנאמר בו.

תוצאות הסקר השקוף מ"התקופה האפלה" ועוד כמה תובנות על תעשיית הסקרים והתקשורת

מסכמים את מיזם "הסקר השקוף" עם עוד ניתוח לב פתוח לתעשיית הסקרים: חשיפת תוצאות סקר מיוחד שערכנו ב-48 השעות שלפני הבחירות, השוואתו לתוצאות האמת, תובנות על תנועת המצביעים ברגע האחרון – וכל מה שהתקשורת המסורתית מפספסת ומסתירה בנוגע לסקרים

| חגי אלקיים שלם |

הערב שלפני הבחירות היה דרמטי עבורי ועבור השותף שלי במיזם "הסקר השקוף", יונתן לזר-תלם: אחזנו בידינו קובץ נתונים של הסקר השני שערכנו במסגרת הפרויקט – אשר בוצע בימים האחרונים שלפני הבחירות לכנסת (בהם אסור לפרסם תוצאות סקרים באופן פומבי) – ויכול היה, בתיאוריה, לעזור לנו להבין מה קורה עם המצביעים המתלבטים, רגע לפני הרגע האחרון.

יממה וקצת לאחר מכן, עם פרסום תוצאות האמת, הבנו שני דברים עיקריים: סקר של 48 השעות האחרונות מסוגל אמנם להראות הרבה מאוד תנודות, אבל אין לו יכולת להציג את כל מה שקורה וגם לא לנבא בצורה יותר מדויקת את תוצאות הבחירות. כך או אחרת, התוצאות של הסקר מרתקות ואפשר ללמוד מהן המון.

מה עשינו אחרת בסקר השני?

אחרי שסיימנו את ניתוח הנתונים של הסקר השקוף, נערכנו מיד להוצאת הסקר השני: ההיערכות כללה שני שלבים: ראשית, החלטנו לשנות מעט את השאלון בסבב השני (במקום לשאול אנשים עד כמה הם בטוחים בהצבעה שלהם למפלגה שאמרו שיצביעו עבורה, שאלנו מתי הם קיבלו את ההחלטה להצביע למפלגה זו); ושנית, החלטנו, כלקח מהסקר הראשון, לבחור באסטרטגיית ניתוח נתונים מעט שונה כדי להתמודד עם פערי המדגם באוכלוסייה הערבית המבוגרת, באוכלוסיית יוצאי ברית המועצות המבוגרים שאינם דוברים עברית, וכן לתקן פערים אפשריים בדגימת האוכלוסייה החרדית המזרחית לעומת האוכלוסייה החרדית האשכנזית.

עבור המפלגות הערביות והחרדיות, בחרנו באסטרטגיית ניתוח דומה: חישבנו את שתי המפלגות החרדיות ושתי המפלגות הערביות כגוש אחד שלם, חילקנו ממנו 7 מנדטים לאחת המפלגות (יהדות התורה בגוש החרדי, חד"ש-תע"ל בגוש הערבי), ואת היתר "הענקנו" למפלגה השניה (ש"ס בגוש החרדי, חד"ש-תע"ל בגוש הערבי). הרציונל לאסטרטגיית הניתוח הזו התבסס על הדפוסים בתוך האוכלוסייה החרדית: כמו שמכר אמר לנו לגבי ההצבעה ליהדות התורה, "זה ספור". כלומר, מספר הקולות של יהדות התורה הוא נתון ידוע מראש ולא שאלה שיש לפתור, וסביר להניח שיתכנס מסביב ל-7 מנדטים – ולכן, כל קול עודף מעבר לאותם 7 מנדטים הוא כנראה תוצאה של ייצוג יתר לחרדים האשכנזים על פני החרדים המזרחיים. את אותה גישה יישמנו באותו אופן גם בתוך האוכלוסייה הערבית.

עבור האוכלוסייה יוצאת ברית המועצות, החלטנו להכפיל את התמיכה של מפלגת "ישראל ביתנו" בסקר, מתוך הנחה שעל כל משיב שאומר לנו שיתמוך בישראל ביתנו, יש מצביע נוסף שאנחנו לא יכולים לסקור.

בסקר השני נדגמו 617 ישראלים, בדגימת שכבות של החברה הישראלית. המדגם נערך על גבי פאנל משיבים אינטרנטי של חברת iPanel. גודל טעות הדגימה המירבית: 4%. הסקר נערך בשיטות סטטיסטיות מוכרות.

תוצאות הסקר השקוף השני

ניתחנו את נתוני הסקר השני באותו האופן שבו ניתחנו את הסקר הראשון, בתוספת השינויים שפורטו פה לעיל (ראו קופסה), ואלה התוצאות שראינו:

התגובה המיידית שלנו למראה הנתונים התחלקה לארבעה:

  1. תרחיש "המשתה הגדול" לגמרי הצליח בשמאל: "כחול לבן" הצליחה להביא את העבודה ומרצ קרוב מאוד לאחוז החסימה. לפי הניתוחים שהריץ יונתן, הדרך היחידה שגם מפלגת העבודה וגם מרצ עוברות את אחוז החסימה היא אם המצביעים שמתלבטים בין שתי המפלגות יתחלקו כמעט שווה בשווה, ולא "ינהרו" דווקא לאחת מהשתיים.
  2. לעומת זאת, בימין נראה שתרחיש "המשתה הגדול" לא ממש עבד: ומלבד "ישראל ביתנו", שגם לאחר גישת ניתוח מאוד "מפרגנת" עבורם עדיין לא התקרבו לאחוז החסימה, נראה שכל מפלגות הימין צפויות לקבל ייצוג בכנסת הבאה.
  3. אסטרטגיית ניתוח הנתונים שבחרנו עבור המפלגות החרדיות והערביות הביא את הנתונים שלנו להתאמה גבוהה יותר לנתונים ה"מקובלים" – ו"העביר" גם את רע"ם-בל"ד וגם את ש"ס מעל לאחוז החסימה.
  4. אחוז המתלבטים עדיין ענקי: קצת יותר מ-14% מתלבטים, לעומת קצת יותר מ-17% בסקר הראשון. כלומר, גם עכשיו, אחד מכל 7 משתתפים בסקר עדיין לא החליט למי להצביע פחות מ-48 שעות לפני ההגעה לקלפי.

דבר נוסף שהסקר השקוף השני אפשר לנו לבדוק הוא סיפור לאורך זמן: מתי התומכים של כל מפלגה החליטו לתמוך בה. בנינו מעין מפה שמציגה כמה מהמנדטים של כל מפלגה "הגיעו" אליה בכל שלב של מערכת הבחירות:

הנתונים האלה מספרים סיפור מרתק: למשל, על הליכוד שמתחיל את מערכת הבחירות עם כמעט 18 מנדטים, הרבה יותר מכל מפלגה אחרת, על יהדות התורה שאצלה כמעט ואין הפתעות (ואכן "הכל ספור"), ועל מרצ שמתבססת על בסיס יציב של 3 מנדטים ולא ממש מצליחה לצמוח הרבה מעבר לו במהלך תקופת הבחירות. וגם: על כמעט 16 מנדטים שכנראה פשוט חיכו לראות מי המועמד שהוא לא נתניהו הפעם, ונהרו בהמוניהם למפלגת "כחול לבן" מיד אחרי שהתברר שגנץ יוביל את המחנה – וכן על התחזקות מהירה מאוד של "כחול לבן", לעומת התחזקות מאוד איטית של הליכוד.

לא כל הנתונים האלה התבררו כנכונים עם היוודע תוצאות האמת, אבל הם מעבירים סיפורים מרתקים שמעולם לא דווחו לנו בתקשורת – סיפורים שניתן ללמוד עליהם בקלות ולבנות עליהם תילי-תלים של פרשנות. או, בקיצור, פספוס עצום של גופי התקשורת המסורתיים.

הסקר השקוף מול תוצאות האמת

עם חשיפת המדגמים, ובהמשך קבלת תוצאות האמת, יכולנו להשוות את הניבוי שלנו למה שקרה באמת. קודם כל, בואו נראה השוואה של תחזית הסקר השקוף הראשונה, תחזית הסקר השקוף השניה, ממוצע הסקרים של השבוע האחרון, ותוצאות האמת:

בגדול, ניתן לראות כמה מגמות עיקריות בהבדלים בין תוצאות הסקרים לתוצאות האמת:

  1. ייצוג החרדים הוערך בהערכת חסר עצומה: המפלגות החרדיות קיבלו בסקר השקוף השני ובממוצע הסקרים האחרון 11 ו-12 מנדטים בהתאמה, לעומת 16 מנדטים בתוצאות האמת.
  2. בצד השמאלי של המפה, הניבוי של הסקר השקוף השני היה קרוב מאוד לתוצאות האמת: "כחול לבן" התחזקה מעט, בעיקר בגלל מספר המפלגות שלא עברו את אחוז החסימה ושיטת חלוקת העודפים, בעוד שנראה שהמתלבטים בין העבודה למרצ בחרו בעיקר במפלגת העבודה (בניגוד לחלוקה שווה בשווה בנתונים שלנו).
  3. בצד הימני של המפה, נראה שהתחזית פספסה גם את המעבר העצום של 9 מנדטים ממפלגות הימין השונות (בעיקר הימין החדש וזהות) לליכוד, וכמובן, את ישראל ביתנו, שלמרות הכל עברה את אחוז החסימה.
  4. בסך הכל, הסקר השקוף השני ניבא 66 מנדטים לגוש הימין-חרדים, ו-54 מנדטים לגוש המרכז-שמאל-ערבים – הבדל מזערי מתוצאות האמת, עם יחס גושים של 65-55.

איך אנחנו מסכמים את פרויקט הסקר השקוף?

ראשית, בנוגע למודלים ו"טיפול" בנתונים: לא ציפינו להוציא את הסקר המדויק ביותר. ככל שהתקדמנו באיסוף הנתונים ובניתוח שלהם, הבנו – גם מההיכרות הגוברת שלנו עם הנתונים וגם מעצות שקיבלנו מעמיתים בתחום – שיש מגוון שיטות מתוחכמות יותר ופחות "לטפל" בנתונים כדי להתייחס לאוכלוסיות "נעדרות", שאינן מיוצגות כראוי בסקר. חלק מהשיטות האלה מוכיחות את עצמן (למשל, עם הדיוק הגבוה יותר של סוקרים מנוסים יותר בכל הנוגע למספר המנדטים של מפלגת "ישראל ביתנו"), וחלק פחות (אף סוקר לא התקרב לנבא את גודל ההישג של ש"ס). בחרנו בכוונה לנקוט בשיטות צנועות יחסית שדורשות מעט הנחות יסוד (למשל, חילקנו את המתלבטים שווה בשווה בין כל המפלגות שביניהן הם מתלבטים, בניגוד לרוב הסוקרים שבחרו לחלק אותם עם יתרון למפלגה כזו או אחרת), וברור לנו שעם קצת יותר ניסיון בתחום היינו יכולים לדייק מעט יותר ספציפית בנוגע לאוכלוסיות קשות לסקירה.

שנית, בנוגע להחלטות של הרגע האחרון: את הנתונים שאנחנו ראינו לגבי מפלגות "הימין החדש" ו"זהות", שעברו אצלנו את אחוז החסימה בפער משמעותי, ראו גם כל שאר הסוקרים בארץ. חלקם ניבאו למפלגות אלה רק 5-6 מנדטים, אבל כולם ניבאו שיעברו את אחוז החסימה. יש מי שבחרו להסביר את דפוס הנתונים הזה בבעיות דגימה, אבל בעיות הדגימה שעליהן מדברים (דגימת יתר של צעירים, למשל) הן בעיות שלא מאוד תואמות את המציאות. ההסבר הסביר יותר הוא שהשאלה "למי היית מצביע אם הבחירות היו מתקיימות היום" היא שאלה שמלכתחילה לא יכולה לנבא תזוזות של הרגע האחרון בין מפלגות קרובות: הרי הבחירות לא מתקיימות ביום שבו נערך הסקר, וידוע לנו שאנשים משנים את דעתם גם ברגע האחרון ממש, עם החלטה אחת בדלת אתר ההצבעה והחלטה אחרת מאחורי הפרגוד. על הידיעה הזו מתבססת ההשקעה הגדולה של מפלגות בנוכחות בשטח ביום הבחירות עצמו (כדי למשוך מצביעים ממפלגות שכנות), וההצלחה המרשימה של מפלגות שמצליחות להרים מערכי שטח אפקטיביים ביום הבחירות (למשל, יש עתיד ב-2013).

כאשר שאנשים מסוגלים לשנות את דעתם ברגע האחרון – לא מפתיע בכלל שיכולות להיות תנודות אדירות בתוך כל גוש פוליטי, גם בדקה ה-90 ממש. המשימה של כתבים וסוקרים, בהתאם, לא צריכה להיות לסקר את מצב הסקרים הנוכחי – אלא לאסוף נתונים שיאפשרו להעריך איפה יתקיימו תנודות דרמטיות כאלה ברגע האחרון. נתוני הסקר השקוף הראשון כבר הצביעו על כך שהימין החדש בסכנת מחיקה, פשוט בגלל אחוז מצביעי הימין החדש ששוקלים להצביע גם לליכוד. נכון, לא ראינו את אותו האפקט בקרב בוחרי זהות, אבל סיקור שהיה מתמקד בתופעה הזו עדיין היה מספק לנו הבנה טובה יותר של מה שקורה בשטח באמת.

שלישית, בנוגע לסקרים ב"תקופת ההאפלה", בארבעת הימים לפני הבחירות: נראה שהסקרים האלה מסוגלים "לראות" הרבה מהתזוזות שמפתיעות אותנו בסופו של דבר ביום הבחירות – כמו ה"שתייה" של קולות ממפלגת העבודה וממרצ אל תוך "כחול לבן" – אבל הם עדיין מפספסים חלק אחר מהתזוזות, המתרחשות ממש ברגע האחרון (לדוגמא התנודה של כלל הימין אל תוך הליכוד). האם זה טיעון לטובת או לרעת האיסור על פרסום סקרים בימים האחרונים לפני הבחירות? לדעתי האישית – אף אחד משניהם. סקרים יעצבו את קבלת ההחלטות של הבוחרים גם אם הם יפסיקו להתפרסם חודש שלם מראש, פוליטיקאים ימצאו דרך לעשות ספינים על סקרים בכל תצורה שהיא, והדבר העיקרי שישתנה בין תקופות איסור פרסום באורכים שונים הוא מידת ההפתעה שלנו מהתוצאות ביום הבחירות. בסופו של דבר, יש טיעונים טובים לכל הצדדים, ואם זה היה תלוי בי באופן אישי – הייתי מחליט לא להאריך את תקופת איסור הפרסום ולא לצמצם אותה.

רביעית, בנוגע לדיוק של הסקרים: לא משנה איך תסובבו את זה, ברמת הגושים הסקרים היו מדויקים מאוד, הטווח שלהם נע בין 63-57 לגוש הימין לבין 67-53 לגוש הימין, והתוצאות הסופיות נפלו בדיוק באמצע. כל הטענות על "יום הכיפורים של הסוקרים" צריכות לקחת בחשבון את הנתון הזה, ולהבין שהיכולת באמת לנבא איך השמאל או הימין יחלקו את הקולות שלהם תמיד תהיה מוגבלת מאוד.

ולבסוף, בנוגע לתפקיד של סקרים במערכת הבחירות: ראינו בפרויקט הזה כיצד החלטות שרירותיות יותר או פחות של הסוקרים מעצבים בצורה דרמטית את התוצאות, ויכולות לתרום גם לדיוק רב יותר (כמו במקרה של "ישראל ביתנו", למשל), אבל גם לפספוסים גדולים יותר (כמו במקרה של "זהות" ו"הימין החדש"). ראינו גם כמה עובדות מרתקות אפשר ללמוד מהסקרים: על איזו מפלגה מתחילה עם ה"בייס" הכי גדול והכי יציב, על איזה שיקולים מניעים הצבעה למפלגות שונות, על המתלבטים והאופן שבו הם יכולים לנוע, ועוד.

המסקנה? אנחנו צריכים לדרוש מהתקשורת יותר. ניתן לספר סיפורים מעניינים יותר על הסקרים, ניתן לסקר אותם בצורה שקופה יותר ומעמיקה יותר, וניתן לפתח מערכת יחסים בריאה יותר מול האמת שבסקרים והטעויות שלהם. אנחנו מקווים שהצלחנו להראות את הדרך האפשרית בנושא, ושהתקשורת הממוסדת תרים את הכפפה כבר במערכת הבחירות הבאה.

***

חגי אלקיים שלם הוא פסיכולוג פוליטי, יועץ אסטרטגי, עורך סקרים מקצועי ומנחה הפודקאסט "הספינר"; יונתן לזר תלם הוא סטטיסטיקאי מוסמך, עובד כחוקר נתונים בחברת הייטק ויוזם הפרויקט "הסוקר האוטומטי".

עד כמה אתם מעודכנים בפעילות המפלגות בכנסת ה-20? שאלון שקוף לתור הקצרצר בקלפי

בחנו את עצמכם – עד כמה אתם מעודכנים בחדשות שקוף. בהצלחה!

התור קצת מתארך?

לכתבות המלאות:

המלצות קריאה נוספות לפני הבחירות: