פוסטים

גם לאחר הוראת ועדת הבחירות, המשיכה מפלגת המחנה הדמוקרטי להפעיל לחץ על נציגיה בקלפיות לתרום לה את שכרם 

מבדיקת "שקוף" עולה כי גם לאחר שוועדת הבחירות הורתה למפלגה שלא להתנות עבודה בקלפי בתרומה למרצ, המשיכה המפלגה לדחוק בחברי ועדת הקלפי מטעמה לתרום את השכר שיקבלו על מנת לסייע לה לסגור את הגירעון

| יעל פינקלשטיין |

לאורך כמה וכמה מערכות בחירות בשנים האחרונות נוהגת מרצ לבקש את תרומת המשכורת של חברי ועדת הקלפי, במטרה להקטין את חובותיה. כך היה גם בבחירות שנערכו באפריל האחרון – והתוצאות נראו בשטח: על רקע השיח המתגבר בנושא טוהר הבחירות, נראה כי היעדר התשלום למפקחים מטעם מרצ הוביל לנוכחות יחסית מצומצמת שלהם. באשדוד למשל, נעדרו נציגי מרצ כמעט מכל הקלפיות בהן שובצו.

לפני כחודש, הורתה ועדת הבחירות המרכזית למחנה הדמוקרטי שלא להמשיך לחייב את הנציגים לתרום לה את המשכורת  שלהם. אך גם לאחר ההנחיה המשיכה המפלגה להפעיל לחץ על נציגיה בקלפיות לתרום את שכרם – כך עולה מבדיקת "שקוף".

צילום: יוסי זמיר

בשבוע שעבר, מיד לאחר הבחירות, נשלחה הודעה לנציגי המפלגה בקלפיות, ובה טופס בו התבקשו למלא את פרטי חשבון הבנק שלהם. בטופס נכתב:

"מספר חשבון הבנק נועד לביצוע העברה כספית אליך מהמחנה הדמוקרטי. מספר שבועות לאחר יום הבחירות יועבר ישירות לחשבון הבנק שלך העברה כספית. לאחר מכן יגבה מכרטיס האשראי שלך סכום התרומה, בניכוי 100 ש"ח עבור החזר הוצאות אוכל ונסיעה ביום הבחירות".

אחד מעובדיה של מרצ בקלפי פנה למפלגה בנוגע לכתוב בטופס, וזכה לתשובה הבאה:
"מרבית האנשים שאנחנו משבצים בקלפיות תורמים את הכסף שמתקבל מהמדינה. המפלגה לא מצפה שכל הסכום יתרם, אלא רובו, כש-100 ש"ח מהווים החזר הוצאות. לא חייבים לתרום את הכסף. זה אמנם חשוב למפלגה כי היא קטנה ובגירעון עצום, אבל תרומה היא וולונטרית. אתה יכול לתרום כמה שתרצה, אם תרצה".

גם אם בקשת תרומה היא חוקית, נצפה מהמפלגות שלא לבחור בהפעלת לחץ על פעילים לתרום את שכרם, המגיע להם כחוק, למען סגירת הגירעון שלהן. חברי המפלגות נבחרים כדי לנהוג באחריות בכסף שלנו – מה יעשו למשל כשיתבקשו להקטין את גירעון המדינה?

ההודעה שנשלחה לעובדי הקלפיות לאחר הבחירות

אחד מנציגי המחנה הדמוקרטי בקלפי העיד כי ידע שהבקשה לתרומה תגיע. "הבנתי שבפעם הקודמת ביקשו שזה יהיה בהתנדבות, אז הפעם בדקתי את זה לפני עם נציג של המפלגה. הוא אמר לי שכמה ימים אחרי שהכסף יכנס לחשבון הם יבקשו מאיתנו תרומה, וכל אחד יכול לתת כמה שהוא רוצה". 

לפי עובדת אחרת, בקשת התרומה היא דרך של המחנה הדמוקרטי לגייס עובדים שיהיו מחויבים לשמירה על טוהר הבחירות.

"הם אמרו כמה וכמה פעמים שהם לא מכריחים ושהם קודם מעבירים את התשלום, אבל הם מבקשים ממי שרוצה להעביר את כל הסכום או חלק ממנו. הם ציינו את זה כמה פעמים וקצת לחצו על זה, אבל מצד שני וידאתי שקודם מעבירים את הכסף ואחר כך אפשר לבחור אם להעביר וכמה. הבנתי ממה שאמרו שזאת דרך שלהם לסנן נציגים מתאימים, ולוודא שלא מגייסים מישהו שמגיע אך ורק בשביל הכסף ולא בהכרח כדי לשמור על טוהר הבחירות. זאת דרך הסינון שלהם – כמו שמפלגות אחרות בוחרות למשל להעסיק חברי מפלגה".

עזרה בהתנדבות למען מטרה חשובה היא מבורכת, אבל במקרה הזה היא עלולה להיות בעייתית: מדובר על עבודה ששומרת על קיומו של ההליך הדמוקרטי הבסיסי ביותר. אותם נציגים בקלפיות הם אלה שמפקחים על טוהר הבחירות, ובדיוק בגלל חשיבות העבודה שלהם דואגת המדינה שעבודתם תתוגמל בקבלת שכר על ידה.

על רקע הדיון המתמשך סביב הזיופים בבחירות שנערכו באפריל, נצפה שהמפלגות – שקיבלו הזדמנות שניה – ישקיעו את מירב מאמציהן בשמירה על כל קול שהן מקבלות, לא יחסכו בעובדים בקלפיות ולא יפעילו לחץ נפשי על נציגיהן לתרום את המשכורת שלהם למפלגה.

מטעם מפלגת המחנה הדמוקרטי נמסר:
"אנחנו פועלים בהתאם לחוק ולהנחיות ועדת הבחירות. כל העובדים בוועדות הקלפי יקבלו שכר על פי חוק".

"ועדת השרים לחקיקה היא אחד האסונות הדמוקרטיים שלנו" – הכירו את פרופ' יפעת ביטון ממפלגת המחנה הדמוקרטי

מיזם הראיונות עם מועמדות ומועמדים בקצה הרשימות לכנסת ממשיך! והפעם: פרופ' יפעת ביטון, מס' 7 ברשימת המחנה הדמוקרטי. על אהוד ברק ("ברק עשה מעשה לא ראוי בחיבור עם אפשטיין. זה מסב לי עוגמת נפש רבה"), על התכנית לקידום "חוק יסוד: השוויון", על הפעם האחרונה שהשתמשה בתחבורה ציבורית ("זה היה בניו יורק") ועל המהפכה הנדרשת במוסד לביטוח לאומי ("גיליתי שחסרים להם 500 מיליארד ש"ח בקופה"). חלקים מרכזים מהראיון בכתבה הבאה

| יעל פינקלשטיין |

לקראת הבחירות הקרובות פתחנו במיזם חדש: ראיונות עם מועמדות ומועמדים חדשים או פחות מוכרים, שעוד לא קיבלו במה בתקשורת, במטרה להכיר טוב יותר את מי שאולי בקרוב ישפיעו על החיים של כולנו. הנה הראיונות הקודמים בסדרה: ד"ר רונית דרור (זהות) וחגי רזניק (העבודה-גשר).

דרור ורזניק אינם היחידים – בהמשך נערוך ראיונות עם מועמדים/ות ממפלגות נוספות. אנחנו מזמינים אתכן ואתכם להשפיע על תוכן הראיונות הבאים: לפני כל ראיון נפרסם פוסט בעמוד הפייסבוק שלנו ונבקש מהציבור לכתוב רעיונות לשאלות בתגובות.

*

פרופ' יפעת ביטון, מקום 7 ברשימת "המחנה הדמוקרטי" לכנסת ה-22, היא חברת סגל בפקולטה למשפטים במכללה למנהל ומומחית בתחום שוויון במערכת המשפט ודיני נזיקין. ביטון היא ממקימות עמותת "איתך – משפטניות למען צדק חברתי", "מרכז תמורה – המרכז לקידום השוויון" ו"מרכז נגה" לנפגעות ונפגעי עבירות אלימות ומין חמורות. עד לא מזמן הייתה יו"ר ועדת הביקורת של בנק ישראל והייתה מועמדת לתפקיד שופטת בבית המשפט העליון. בשיחה איתה סיפרה לנו פרופ' ביטון על עמדותיה בנושא שוויון חברתי, על העשייה הציבורית שעשתה בתחום השוויון במשפט והתמיכה באוכלוסיות מוחלשות ועל התוכניות שלה לקידום נושאים אלה וועוד בכנסת ה-22.

  • לצפייה בראיון המלא (54 דקות) לחצו כאן, או הקשיבו לגרסת הפודקאסט כאן.

סיכום הרגעים המרכזיים בראיון

איך תקדמי את הנושאים שקידמת עד היום מתוך הכנסת?

אחד הדברים המרכזיים שאנחנו הולכים לקדם הוא את "חוק יסוד: השוויון". יש כבר טיוטה מגובשת שהכנתי. יש פגיעה הולכת ונמשכת של עקרון השוויון. כמו שיש לנו חוק יסוד שמעגן את זכותו של העם היהודי על מדינת ישראל כמדינת הלאום שלו – הדבר הבסיסי שחייבים לעשות מול זה הוא הגנה על עקרון השוויון של כל האזרחים והאזרחיות במדינה. 

 

מה גילית בדו"ח שכתבת על המשבר בביטוח הלאומי?

המשבר האקטוארי בביטוח הלאומי כבר פה מזמן. פנו אליי מוועדת הביקורת של הביטוח הלאומי כשביקשו מהם לאשר את הדו"ח הכספי של הביטוח הלאומי בשנה שעברה. הם ראו שיש מאות מיליארדים שהמדינה לקחה והם אינם וביקשו ממני לחשוף איפה נמצאת הבעיה והאם אפשר לפתור אותה. גיליתי כמה דברים: מדובר על כמעט 500 מיליארד ש"ח שאינם מצויים בקופת הביטוח הלאומי ושהיו צריכים להיות בה. אנחנו כציבור הזרמנו לשם כסף והוא אינו שם כי הוא הוזרם בידי המדינה מהביטוח הלאומי לאוצר. האוצר לא החזיר את הכסף ולהערכתי הוא לא מתכנן להחזיר אותו. בעיניי ראוי לנהל מאבק להחזיר את הכספים האלה, אבל זה יהיה מאוד מאוד קשה. הדבר הבסיסי שאני חושבת שאנחנו צריכים וצריכות לעשות, זה להסדיר את זה שפעולות הביטוח הלאומי והאוצר יעשו על פי חוק. המוסד לביטוח לאומי היה צריך להיות עצמאי באופן שהכספים שמגיעים אליו ישארו בתוכו ולייצר קרן השקעות בה הכסף יושקע. צריך לדרוש שהכספים האלה יופנו וינותבו למערך הסוציאלי של מדינת ישראל – זאת המשמעות של הביטוח הלאומי. תחשבו שאם לא כך, אנחנו משלמים את המס השולי הגבוה ביותר בעולם. כי אם כספי הביטוח הלאומי לא מגיעים למערכת רווחה אלא מוזרמים לבריכה הגדולה של התקציב, למעשה מס ההכנסה גבוה בהרבה ממה שאנחנו חושבים.

 

יש לך רב קו? מתי נסעת לאחרונה בתחבורה ציבורית?

לא. האמת שזה מדכא לומר אבל הפעם האחרונה שהשתמשתי בתחבורה ציבורית היתה כשלימדתי ב-NYU בניו יורק. זאת הייתה חוויה מטלטלת לראות את הפערים בין איך את יכולה לחיות בתוך עיר ואיך את חיה כשאת כאן. כשהייתי שם לא הייתי צריכה לזהם אוויר ולהוציא כסף על מכונית פרטית. יש חשיבות דרמטית לתחבורה ציבורית מתפקדת. החלום שלנו הוא שהנושא יתוקן בתוך הערים וגם בין הערים. אני, למשל, גרה בהרצליה ומלמדת בראשון לציון. היכולת שלי להגיע בתחבורה ציבורית היא כל כך מוגבלת – אני צריכה לקחת אוטובוס לתחנת הרכבת, לקחת רכבת לראשון לציון, משם ללכת לתחנת האוטובוס ולחכות לאוטובוס לא סדיר שייקח אותי למכללה למנהל.

 

אז אולי נבחרות ונבחרי הציבור שלנו צריכים להתחיל לנסוע קצת בתחבורה ציבורית כדי להבין את הקושי של הציבור?

אני חושבת שכדי להיות חברת כנסת מעולה ולהבין את הצרות של מדינת ישראל מספיק שאת חיה בתוך עמך בהרבה מובנים אחרים. התחבורה הציבורית כן רלוונטית לחיים שלי – הילדים שלנו נוסעים בתחבורה ציבורית לבתי הספר כעקרון ולא ברכב פרטי שלנו. ברור שהבעיה קשה ופוגעת באנשים שגרים במרכז ובפריפריה ובאופן מובהק באוכלוסיות מוחלשות.

יש לנו תכנית בנושא: הגברת נסיעות שיתופיות, הסדרת נתיבי תחבורה ציבורית, תחבורה ציבורית בשבת – לאפשר לרשויות המקומיות לקבוע את המינון אבל לא להשאיר את זה רק בידי הרשויות המקומיות ולאפשר קווים שיחברו בין חלקים שונים של המדינה.

פרופ' יפעת ביטון

יש חברות או חברי כנסת מהכנסת הקודמת שאת מעריכה?

אורלי לוי – רצנו ביחד בבחירות הקודמות ועבודתה הציבורית חשובה. בשמירה והגנה על הדמוקרטיה אני מעריכה את עבודתה של זהבה גלאון. היה לנו שיתוף פעולה מדהים איתה גם בנושאים דמוקרטים וגם בהגנה על זכויות נשים. עוד מישהי שאני מעריכה מאוד ועבדתי איתה בנושא אלימות נגד נשים ובנושא תכניות שוויון באופן כללי זאת השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל. שיתוף הפעולה שלה עם מרכז תמורה בנושא מיגור אלימות כלכלית נגד נשים ובנושא הפריפריה היה מאוד מרגש.

 

ספרי לנו על המועמדות לבית המשפט העליון.

זאת בפירוש זכות גדולה ומרגשת, להיות האישה הצעירה ביותר ברשימת המועמדות והמועמדים לבית המשפט העליון, וגם האישה המזרחית הראשונה שהייתה מועמדת לתפקיד. אלה חלק מהתיקונים שיש לעשות בתוך מערכת המשפט. מה שיפה במיוחד במועמדות הזאת היא לא רק שהיא באה על רקע הוכחה של ידענות תיאורתית ואקדמית גבוה ויכולת לייצר שינוי פרקטי, אלא גם מתוך הכרה בביקורת שיש לי על המערכת המשפטית שהיא בסך הכל בגדול מאוד שמרנית, מסורתית ולא מגוונת במובן הזה. הייתי בין אלה שקראו להפוך את מערכת המשפט להרבה יותר מייצגת את הציבור הרחב, כשהמשמעות היא לייצג את הגוונים השונים של החברה הישראלית ולאפשר לאוכלוסיות מוחלשות ומודרות להיות חלק מהמערכת כדי שאנשים ירגישו שהמערכת המשפטית היא לא רק זאת שרודפת אותם בהוצאה לפועל, אלא גם זאת שמכירה בזכות שלהם לקורת גג.

 

פורסם שהיתה כוונה להציע אותך כמועמדת גם לתפקיד מבקרת המדינה.

נעשתה אלי פניה להסכים שהמועמדות שלי תוצג לתפקיד. זה היה כבוד גדול ושקלתי את העניין בכובד ראש. העניין המרכזי שהפריע לי זה שיש תהליך של פוליטיזציה של התפקיד. הוצע לי להיות נציגת האופוזיציה לתפקיד וחשבתי שזה בעייתי ולא נכון.

אני חושבת שאם כבר החליטו באופוזיציה שיש פה מלחמה, הם היו צריכים להילחם את המלחמה הזאת. אני לא רציתי להיות חלק מהמהלך הזה של מבקרת מדינה פוליטית. יש כמה דמויות מהקואליציה ששוחחתי איתם ושבהחלט היו בעד המועמדות שלי אבל בסופו של דבר התחושה הייתה שזאת הצגה מאוד פוליטית."

 

את יושבת במפלגה עם אהוד ברק שהיה בקשר עם המיליארדר האמריקאי אפשטיין שהורשע בשידול לזנות והואשם שוב לאחרונה בסחר בקטינות. איך את מרגישה עם זה?

אין ספק שזה מסב לי עוגמת נפש רבה. אני חושבת שברק שעשה את החיבור הזה עשה מעשה לא ראוי. אני מודעת לזה שלצערנו הרב הסטנדרט של מה ראוי היום הוא עדיין לא הסטנדרט שאנחנו דוחפות ומייחלות לו. לצד זה, ברגע שהוא מבין שהמעשה לא ראוי וחוזר בו ומנתק את הקשרים שלו, אלא המהלכים המינימליים שאני מצפה ממנו לעשות. ברור שבעיניי אני בחיים לא הייתי מעלה על דעתי לחבור לאדם שעשה עברת מין באשר היא, אבל זה לא הופך את אהוד ברק בעצמו לאדם לא ראוי.

 

האם תפרסמי יומן והצהרת הון?

כן, בוודאי.

 

מה דעתך על ועדת השרים לענייני חקיקה?

אני חושבת שזה אחד האסונות הדמוקרטיים שלנו. צריך לשנות את ספרי הלימוד של האזרחות: הסיפור האמיתי הוא שהממשלה נטלה מהכנסת את רוב כוחה בתחום החקיקה. ועדת שרים לחקיקה הפכה להיות הגורם המרכזי והכמעט בלעדי לחקיקה במדינת ישראל. זה ניטרל את היכולת לשמוע קולות מחוץ לקואליציה. אני חושבת שזה נושא קריטי: הוועדה צריכה להיות כמה שיותר שקופה, כי היא היום המחוקקת בסופו של דבר. אנחנו צריכות לחשוב על דרכים שבאמצעותן אפשר יהיה להחזיר את הפרדת הרשויות ולא לאפשר את המחיקה של תפקידה של הרשות המחוקקת באמצעות ועדת שרים לחקיקה.

כמה שאלות מתומכות ותומכי שקוף

בבחירות הקודמות רצת במפלגת גשר – למה עזבת את המפלגה?

ההצטרפות למפלגת גשר היתה מתוך אמונה של קידום הנושאים החברתיים שאני מקדמת כבר לפחות 20 שנה בעשייה הציבורית שלי. לצערנו המחשבה שאפשר להביא רק סדר יום חברתי הוכיחה עצמה כלא נכונה. העשיה שלי בהקשרים חברתיים אבל היא גם מאוד חזקה בהקשרים דמוקרטיים – אני צופה בחרדה מאוד גדולה על מה שקורה לדמוקרטיה הישראלית. שילוב הכוחות הזה התאים לנקודת הזמן ההיא אבל בנקודת הזמן הנוכחי שבה נבנה מחנה דמוקרטי ששם על סדר היום גם את הנושאים החברתיים וגם את ההגנה על הדמוקרטיה, ההתאמה מבחינתי היתה ברורה. בנוסף, כשנעשתה הפניה אליי להצטרף, מפלגת גשר עוד לא היתה שחקנית במרחב הפוליטי.


האם תכללו קידום שוויון זכויות לקהילת הלהט"ב במסגרת ההסכמים הקואליציונים?

בוודאי. במחנה הדמוקרטי יש מטה להט"ב שמוקדש לנושא הזה באופן מובהק. אני רוצה לזקוף לשותפיי ממפלגת מרצ שעבודתם בנושא הגנה על זכויות להט"ב היא מהמתקדמות ביותר ואין לה מתחרים בשום מפלגה אחרת. 

 

איך תקדמי שוויון בין נשים וגברים?

אנחנו הרשימה היחידה עם 50% נשים וגברים. כשמסתכלים על המפלגות הגדולות, אני חושבת שזאת פשוט חרפה: אנחנו רואות במפלגות שמתיימרות להיות מפלגות שלטון – חלקן כבר בשלטון כמו הליכוד – ייצוג כל כך מביך לנשים, ואני בטוחה שיש נשים מעולות ונהדרות שהיו יכולות להיות חלק מזה. בכחול לבן יש ועדה מסדרת – אני מתקשה להאמין שהיא לא יכלה למצוא נשים נהדרות שיכולות היו להגיע עד כדי 50% ולשבץ אותן במקומות גבוהים. לנו יש חמש נשים וחמישה גברים בעשירייה הראשונה.
אנחנו צריכות לתת תקווה לילדות שנשים יכולות להיות בהנהגה בישראל באותה מידה כמו גברים.

מה עושה ליברמן בווינה אחרי כל מערכת בחירות? אנחנו רוצים לבדוק

| מערכת שקוף |

אביגדור ליברמן הוא איש המפתח בבחירות 2019 מועד ב' – אלא שרגע אחריהן, הוא כנראה יסגור את הטלפון ויתעופף לסופ"ש מסתורי בווינה. בדיוק כפי שעשה שוב ושוב במערכות הבחירות האחרונות.

לציבור מותר וחשוב לדעת עם מי נפגש האיש שכנראה יקבע גם הפעם מי יהיה ראש הממשלה – או אם נלך לבחירות בפעם השלישית. זכותכם לדעת מה האינטרסים של איש הציבור הבכיר שמטלטל את המדינה פעם אחר פעם.

בעקבות הטיסה של ליברמן באפריל – הצענו כי בבחירות הבאות נבדוק בדיוק מה הוא עושה בטיסות הללו. לא תיארנו שבחירות נוספות יגיעו כה מהר. שיערנו שתחלוף קדנציה – וכי "שקוף" כבר תגדל מספיק בשביל לממן פעילות תחקירית יוצאת דופן כזו, כעניין שבשגרה.

אז למרות סבב ב' המפתיע, חשבנו כי שווה לנסות להיות שם, בווינה, עם ליברמן – ולנסות לתעד כל רגע! או בארץ – אם אכן יישאר.

להיות כנים: למעקב כזה בחו"ל נדרש תקציב פסיכי, בסביבות מאה אלף שקל (תלוי במספר הימים). זה כולל שכירת צוות מעקב מקצועי בישראל, והטסת צוות לווינה.

הסיכוי לגייס את הסכום בזמן קצר קלוש במיוחד. אבל זו הזדמנות מצוינת לקרוא לכם ולכן להצטרף ל"שקוף" בתמיכה חודשית קבועה – ולהפוך "מוציאים לאור" של כלי התקשורת היחיד שעובד רק למען הציבור.

אם לא נוכל לממן (הפעם) את המעקב אחר ליברמן – נבצע בימים שאחרי הבחירות מעקבים חלופיים אחר דמויות מפתח בתוך ישראל (בהתאם לתקציב שיתווסף בזכות חברים חדשים עד אז).

הבהרה: חשוב לנו שתצטרפו מתוך אמונה בכלל הפעילות של "שקוף", כהשקעה ארוכת טווח בעיתונות עצמאית חוקרת, ולא רק עבור המעקבים הללו.

נדגיש: בתמיכה הזו אתם מצטרפים כחברים בשקוף. אתם מחזקים עיתונות עצמאית שגדולה יותר משר מושחת כזה או אחר – והופכים למו"לים שיכווינו את הסיקור העתידי שלנו. בתקציב הציבורי תוכלו לראות לאן הולך כל שקל ומה עשינו השנה. בזכות הצטרפותך נוכל להמשיך להגדיל את הפעילות שלנו ללא קשר לליברמן.

מה יקרה אם בעקבות החשש ממעקב ליברמן יילך להתנדב בכלל בבית יתומים אוסטרי? מעולה. תמיד אמרנו ששקיפות מובילה לשינוי התנהגות חיובי של נבחרי ציבור.

כמו תמיד, תחום המעקבים הוא כזה שאין בו בטוחות – בהחלט ייתכן שהעוקבים יאבדו את היעד, או שכמו בחיים עצמם – לא יקרה שום דבר בעל ערך ציבורי. ועדיין – על נבחרי הציבור לדעת שעין הציבור פקוחה. גם בווינה.

לא מכירים את שקוף? קצת רקע

"שקוף" הוא עיתון דיגיטלי שעושה תחקירי עומק לצד פעילות אקטיביסטית המתקנת את הבעיות שמתגלות. כיצד זה מתאפשר? בזכות מימון שמגיע כולו, מהשקל הראשון ועד האחרון, מאנשים פרטיים בסכומים קטנים (2,641 איש ואישה, נכון להבוקר, בתמיכה חודשית ממוצעת של כ-34 ש"ח).

אין פרסומות, אין בעלי הון, אין כסף מקרנות או מהממשלה. תקציב "שקוף" כיום הוא עלות השכר החודשית של יונית לוי – ועדיין הגענו להישגים אדירים.

התומכים הקבועים (בכל סכום חודשי, אפילו חמישה שקלים) – הם המו"לים והם אלה שמנווטים את נושאים התחקירים ואף קובעים תחומי סיקור.

המודל הזה מאפשר לנו לעשות עיתונות תחקירים מעמיקה, נקייה מאינטרסים מסחריים או פוליטיים – ולעבוד רק בשבילכם, הציבור הרחב.

האם אנו שמאלנים או ימנים? האם אפשר לקבל זיכוי במס? פה תמצאו תשובות לשאלות אלו ונוספות.

כבר מו"ל ורוצה להגדיל את התמיכה? תודה! ניתן לעשות זאת באמצעות הטופס באתר.

הכירו את המועמדות והמועמדים בקצה הרשימות: ראיון עם חגי רזניק מהעבודה-גשר

מיזם הראיונות עם מועמדות ומועמדים חדשים לכנסת ממשיך! והפעם: שיחה עם חגי רזניק, מספר 7 ברשימת העבודה-גשר. מתי בפעם האחרונה נסע באוטובוס? מהיכן יגיע הכסף לתכניות מפלגת העבודה? האם יסכים להיכנס לקואליציה עם ראש ממשלה שמצפה לשימוע לפני כתב אישום? וגם: על הקשר הקרוב עם השר יואב גלנט והבטחה לפרסם יומן והצהרת הון

| יעל פינקלשטיין |

לקראת הבחירות הקרובות פתחנו במיזם חדש: ראיונות עם מועמדות ומועמדים חדשים או פחות מוכרים, שעוד לא קיבלו במה בתקשורת, במטרה להכיר טוב יותר את מי שאולי בקרוב ישפיעו על החיים של כולנו. הראיון הקודם בסדרה, עם ד"ר רונית דרור (זהות) זמין כאן

דרור ורזניק אינם היחידים – בהמשך נערוך ראיונות עם מועמד/ת ממפלגות נוספות. אנחנו מזמינים אתכן ואתכם להשפיע על תוכן הראיונות הבאים: לפני כל ראיון נפרסם פוסט בעמוד הפייסבוק שלנו ונבקש מהציבור לכתוב רעיונות לשאלות בתגובות.

*

חגי רזניק, חבר קיבוץ רביבים, כיהן כמנכ"ל משרד הבינוי והשיכון במשך 3 שנים (תחת השר יואב גלנט) ועזב את תפקידו כדי להצטרף לרשימת "גשר" בבחירות לכנסת ה-21. רזניק היה מנכ"ל המועצה האזורית רמת נגב, ניהל את הפנימייה במדרשת שדה בוקר וכתב שלושה ספרים. בשיחה איתו סיפר לנו רזניק על תפיסתו החברתית, שהתעצבה עוד כשהיה ילד שהוצא בהוראת בית משפט מבית הוריו, על הנושאים שהוא מתכוון לקדם אם יבחר לכנסת ה-22, על עבודתו במשרד הבינוי והשיכון וגם על שקיפות. 

  • לצפייה בראיון המלא (41 דקות) לחצו כאן, או הקשיבו לגרסת הפודקאסט כאן.

חגי רזניק

סיכום הרגעים המרכזיים בראיון

איזו מדיניות תקדם בכנסת?

תפקיד המדינה לספק לכל ילד, לא משנה מה נקודת המוצא שלו ומה התנאים שאיתם הגיע, את הכלים להגשים את עצמו ולהצליח. להיות חברתי זה דבר שהוא כלכלי: הילד שיהפוך לבוגר, אם יקבל כלים מהמדינה למסוגלות, הוא יהפוך להיות לא לנטל – אלא למחולל וליצרני.

מאיפה הכסף לכל התכניות של מפלגת העבודה-גשר?

עשירים יצטרכו לשלם יותר מיסים. יש כספים קואליציונים שמשרתים דברים מסוימים ואפשר להפנות אותם לדברים אחרים שהם דברים חברתיים שכולם זקוקים להם. היום, למשל, מדינת ישראל מוציאה כל שנה 2 מליארד שקל על סיוע בשכר דירה – במקום זה אפשר היה לתת מענה לזכאים.

כספים קואלציונים אלה כספים שהולכים גם למטרות חשובות.

אבל הרבה פעמים הם הולכים לדברים סקטוריאלים.

נגיד ואתה תרכיב את הממשלה – לא תחלק כספים קואליציונים?

חד משמעית לא.

אני חושב שאין בעיה לקחת נושאים ולתעדף אותם, להגדיל תקציבי משרדים, להקטין אחרים ואפילו לאחד משרדים. אני לא בטוח שצריך כל כך הרבה משרדים וכספים לשירות הציבורי על חשבון השירות של הציבור.

מערכת הבריאות קורסת – התורים במיון, אין תקנים לאחיות, אין מספיק מיטות. אם יש לך כסף אתה יכול לקנות דברים כאלה באופן פרטי, אבל יש מי שנסמך על אותן מערכות ציבוריות. אם הן לקויות – זאת בעיה של כולנו.

אתה היית מנכ"ל משרד השיכון כשיואב גלנט היה השר, אמרת שלא נעשה מספיק אבל אתם הייתם האחראים בשנים האחרונות (2014-2018).

כשהייתי בתפקיד אמרתי את דעתי מספר פעמים. בכל זאת עשינו הרבה דברים: חידשנו את שיקום השכונות מאפס ש"ח לחצי מיליארד, חידשנו רכש דירות. בנוסף הצעתי את תכנית "לגור בכבוד" אבל לא יצאה לפועל.

מה טיב הקשר בינך לבין יואב גלנט?

אנחנו בקשר מצוין. בסופו של דבר לא המשכתי איתו לליכוד. אני התחברתי לאידיאולוגיה של כולנו ב-2015, וגם שם חלק מהערכים נזנחו. אני מאמין שיכולתי להמשיך עם גלנט ולהשתלב בליכוד אבל בחרתי ללכת לדרך חברתית עם הערכים שלי שהם הערכים שבנינו בגשר. אני חושב שהליכוד היא תנועה שחלק מהערכים החברתיים שלה נזנחו לאורך השנים. לא יכולתי למצוא בית פוליטי מתאים יותר מהעבודה-גשר.

איך תילחם בשחיתות ואיך תקדם שקיפות בכנסת? איך המפלגה תקדם זאת?

אני חושב שהיומן שלי צריך להיות שקוף ומקווה שאוכל להתגאות בו. אפרסם הצהרת הון.

עמיר פרץ ואורלי לוי הם אנשים צנועים. אין להם חברים טייקונים ובן הברית המרכזי שלהם הוא הציבור.

האם תשבו בקואליציה עם ראש ממשלה או חברי כנסת שיש נגדם כתב אישום או שנמצאים בהליך של שימוע לפני כתב אישום?

זה נאמר בצורה ברורה – גם עמיר וגם אורלי אמרו שלא ישבו עם ראש ממשלה תחת כתב חשדות או כתב אישום.

ונגיד ויציעו לך להיכנס לקואליציה ולקבל תפקיד שר?

אני לא אחבור ולו רק כי המפלגה ואני התחייבנו לדבר הזה, יש ערך למילה שלנו לציבור – גם אם משלמים עליה לפעמים מחירים.

יש לך רב קו?

אני נוסע מעט מאוד בתחבורה ציבורית. נסעתי לפני כמה חודשים מרביבים לבאר שבע. מערכת התחבורה בדרום שונה ממערכת התחבורה במרכז. היתה הזנחה קשה של התחבורה הציבורית.

אני מסכים שחשוב להיות מחובר. גם חשוב להבין שככל שהתחבורה הציבורית תשתפר נוכל לקצר את המרחק בין הפריפריה למרכז. זה מגיע מהזנחה מעמדית, אבל גם הציבור דחף לרכב פרטי. חזון תחבורתי צריך לכלול את התחבורה הציבורית.

מה עם תחבורה ציבורית בשבת?

צריך לאפשר תחבורה ציבורית בשבת, בתיאום עם הרשויות המקומיות. לא נכון לייצר תחבורה ציבורית באזורים שהם שומרי מסורת. בנוסף, דעתי לגבי חתונה אזרחית היא שכל אחד רשאי להתחתן איך שהוא רוצה. אנחנו נתמוך בפתרונות בנושא. מונופול הרבנות מוגזם בישראל. צריך לייצר אלטרנטיבות.

האם אתה חוסם אזרחים בפייסבוק?

אני באופן כללי נגד לחסום אנשים כי אני, כמשרת ציבור, צריך לענות לציבור. אם מישהו למשל מנצל את הדף לתעמולה שלו, אמחק את התגובה ובהמשך אחסום.

כמה שאלות מתומכי שקוף

מה ההבדל בין העבודה-גשר לבין המחנה הדמוקרטי?

העבודה גשר והחיבור בין אורלי לעמיר מייצר סיפור ישראלי חדש. אני חושב שנוצר פה כוח שהוא בעיקרו חברתי, שמייצר מאבק מעמדי וקידום מעמדי. וזה מה שמבדיל אותנו ממפלגות אחרות.

האם צריכות להיות נשים לוחמות בצבא?

נשים לא נופלות בשום דבר מגברים והן יכולות לכהן בכל תפקיד גם במערכת הצבאית וגם במערכת המדינית. אישה יכולה לעשות כל תפקיד בכל הקשר.

הצעתם מס עשירים של משכורות גבוהות מ-44 אלף שקל – איך נבחר המספר הזה, מה עומד מאחורי זה ואיך זה יעבוד במציאות?

לא בחרנו רק מיסוי על שכר גבוה. יש לנו סל של מקורות: מאבק בהון השחור, ביטול של כספים קואליציוניים, התייעלות ממשלתית. בקשר למס על המשכורות: אני חושב שבסופו של דבר אותם אנשים בעשירונים העליונים, גם אם יוותרו על כמה מאות שקלים בתלוש, הם ידעו שיש לכולם וגם להם מערכת חינוך ראויה, מערכת בריאות ציבורית ראויה, תחבורה ציבורית ראויה – אמנם אני לא משתמש בה הרבה אבל אולי בעצתך אתחיל יותר – אני שלם עם המיסוי הזה וחושב שזה דבר נכון. כולם מסכימים עם האתגרים שאמרנו שיש לטפל בהם. אבל אחרים לא הציגו תכנית אמיתית או מקורות. אין בעיה לקיים דיון על המקורות אבל צריך קודם כל להציג מאיפה הכסף יגיע.

חלק מהמבקרים אומרים שהמקורות פשוט לא מספיקים לכל מה שאתם מתכננים לעשות.

אנחנו פשוט לא יכולים להמשיך ככה. לא יתכן שצריך להמתין יום וחצי בתור למיון. לא יתכן שאם יש לך כסף תגיע לרופא מומחה ואם אין לך כסף תחכה שבועות וחודשים. לא יתכן שלא יהיה חינוך ראוי ומפוקח מגיל 0 עד 3. לכן על מנת לטפל בדברים האלה, צריך תכנית ומקורות.

לאילו ועדות תרצה להצטרף? יש חוקים שהיית רוצה לחוקק?

אשמח להצטרף לשדולת הדיור הציבורי. הייתי רוצה לייצר חקיקה שמעגנת בחוק מה המדינה חייבת לדיור הציבורי. אני רואה עצמי שותף גם בוועדת העבודה והרווחה ובוועדת החינוך.

אילו חברי וחברות כנסת אתה מעריך מהכנסת הקודמת?

אורלי לוי אבקסיס – כמנכ"ל משרד הבינוי והשיכון הקשר האישי והערכי שלי נוצר מולה.

גם דב חנין: אני לא מסכים עם כל העמדות שלו, אבל ראיתי את הפעילות הסביבתית שלו והפעילות החקיקתית שלו. הוא היה שותף שלנו לחלק מהדברים שקשורים לדיור הציבורי ואני בהחלט מעריך אותו.

***

אם יש מועמדות ומועמדים נוספים שתרצו שנראיין, כאלה שעוד לא כיהנו כחברי כנסת או שהציבור חייב להכיר יותר טוב, כתבו לנו.

בחירות 2019: הגירעון שאסור לנו להתעלם ממנו

במערכת הבחירות הקרובה הפוליטיקאים שוב יפזרו הבטחות שיכולות לעלות הרבה כסף. הבעיה היא שבחשבון המשותף שלנו (תקציב המדינה) יש מינוס גדול שלא היה כמותו יותר מ-15 שנה. תשלומי הריבית על החובות עומדים לבדם על כמעט 10% מהתקציב השנתי. בסבב הזה, כאשר מועמדים מבטיחים – דרשו לדעת מאיפה יגיע הכסף

| טום קרגנבילד – "כלכלה קלה" |

2019 היא שנה כלכלית מיוחדת למדינת ישראל: מצאנו את עצמנו בשתי מערכות בחירות בתוך כמה חודשים, וכל זה מתרחש בזמן שתקציב המדינה נמצא בגירעון גדול וחריג. בזמן שהממשלה מתפקדת חלקית בתקופת מעבר, ישראל מתמודדת עם בעיות רציניות בדיור, בתחבורה, בחינוך ועם יוקר מחיה גבוה.

אך בכתבה זו נתמקד רק באחד האתגרים לכלכלה הישראלית, אולי מהגדולים שבהם: הגירעון שמלווה אותנו בתקופה פוליטית כל כך בעייתית. כבר בחודש מרץ התבשרנו שהגירעון (החוב) עומד על 3.5% מהתוצר – משמע שבחודשיים הראשונים של 2019, היינו בגירעון בגובה 5.6 מיליארד שקל. לשם השוואה, בחודשיים הראשונים של 2018 הצטבר בקופת המדינה עודף של 2.3 מיליארד שקל. 2019 היא השנה הראשונה מאז 2003 (!) בה המדינה בגירעון כבר בחודש ינואר.

לפני כחודש קרן המטבע העולמית וארגון ה-OECD פרסמו את החשש שלהם מהכיוון אליו הולכת הכלכלה הישראלית. ללא טיפול בחריגה התקציבית הגדולה שנוצרה בתקופתו של שר האוצר כחלון, קרן המטבע העולמית מזהירה שהעבודה הטובה שהממשלות עשו בשני העשורים האחרונים תמחק – ונתחיל לצעוד בכיוון כלכלי מסוכן ויקר מאוד.

למה הגירעון בתקציב המדינה צריך להדאיג אותנו?

בפשטות, גירעון הוא מצב בו אנחנו מבזבזים יותר כסף ממה שיש לנו ומגדילים את המינוס בבנק. סכום המינוס הוא מה שידוע כיחס "חוב-תוצר" של המדינה. בדיוק כמו בחשבון הבנק הפרטי שלנו, אם אנחנו צריכים להוציא יותר כסף ממה שיש לנו, אין לנו ברירה אלא לקחת הלוואות למימון ההוצאות. על ההלוואות הללו – אנחנו גם משלמים ריבית.

המשמעות של הגירעון היא למעשה שאנחנו, האזרחים, מקבלים מוצרים ושירותים מהממשלה – אבל מתחייבים לשלם עליהם בעתיד, כאשר נחזיר את ההלוואות, בתוספת ריבית. בהסתכלות אחרת, גירעון הוא בעצם התחייבות להטיל מיסים גבוהים יותר על עצמנו ועל ילדינו בעתיד. מאיפה הממשלה לווה כסף? כאשר אין לה מספיק הכנסות, הממשלה מגייסת כספים דרך שוק ההון (אגרות חוב), בנקים ועוד. לשם גם הולכים כספי הריבית שאנחנו משלמים, על החוב של כולנו (הגירעון).

אז עד כמה החובות האלה משמעותיים? אם נפתח את אתר תקציב המדינה נגלה שתשלומי הריבית לבדם אחראים על לא פחות מ-9.9 אחוזים מהתקציב של 2019. מדובר ב-39 מיליארד שקל, המהווים את ההוצאה החמישית בגודלה (!) אחרי הביטחון (68 מיליארד שקל), החינוך (55 מיליארד), העברות לביטוח לאומי (46 מיליארד) ובריאות (41 מיליארד). במילים אחרות יכלנו בכל שנה כמעט ולהכפיל את תקציב הבריאות במידה ולא היו למדינת ישראל חובות בכלל.

למרות הכל, חשוב לומר שחוב הוא לא בהכרח דבר רע. קצת בדומה לקנייה בתשלומים, כשמדובר בפרויקטים כלכליים גדולים שמשרתים דורות של אזרחים, כמו בנייה של תשתית רכבת או נמל חדש, פיצול ההוצאה הראשונית הגדולה לאורך שנים ארוכות הוא מהלך הגיוני, המבטיח כי הדור הנוכחי לא יצטרך לספוג את כל העלות לבדו.

בנוסף, בדומה להשקעות אישיות שמגדילות את ההכנסה שלנו, פרויקטי תשתית שהופכים את הכלכלה ליעילה יותר, יכולים להצדיק את עצמם במידה והצמיחה הכלכלית החדשה שנוצרה בעזרתם גדולה מהחוב שנלקח. לדוגמא: נמל חדש במקום מוצלח יכול להגדיל את המסחר הבינלאומי, להרחיב את הפעילות העסקית במדינה וליצור השפעה חיובית הרבה יותר גדולה מההשקעה הראשונית בנמל, אפילו בתוספת עלות הריבית.

אז הגירעון לא כל כך נורא? לצערי, הגירעון הנוכחי לא קשור להשקעות חכמות וצמיחה כלכלית. חלק גדול מהחריגה בתקציב הקיים קשורה להוצאות ייחודיות כמו מחיר למשתכן, 22 מיליארד שקל שעברו לגמלאי המשטרה או קבוצות לחץ שזוכות לתמיכה כלכלית. בכל הדוגמאות הללו לא מדובר בפרויקטים שמובילים לצמיחה כלכלית, אלא בפרויקטים שיוצרים נזק ארוך טווח. מדובר בהתחייבויות שנתיות קבועות שמזיקות לכלכלה ורק מחמירות את הבעיה, מעבר להוצאה של תשלומי הריבית.

נקודת האור היחידה שניתן להצביע עליה היא שבזכות מדיניות כלכלית אחראית בעשורים האחרונים, מדינת ישראל קיבלה העלאה בדירוג האשראי מה שמוביל לעלות ריבית נמוכה יותר בהחזרי ההלוואות. למרות המצב החיובי, קרן המטבע העולמית מזהירה שהמשך המדיניות הקיימת תוביל לערעור הביטחון העולמי בכלכלה הישראלית, מה שעלול להחזיר אותנו לדירוג אשראי יותר נמוך. צעד כזה מצד סוכנויות דירוג האשראי יגרום לכך שנצטרך לשלם יותר כסף על ההלוואות שלנו, ואולי נמצא את עצמנו עם הוצאות ריבית אפילו יותר משמעותיות.

להיזהר מהבטחות של בחירות

בבחירות הקרובות אנחנו צפויים לשמוע הרבה פוליטיקאים שידברו על איך הם מתכננים לבזבז את כספי המיסים שלנו. אסור ליפול לחלומות וההבטחות. שמעת הבטחה? כדאי קודם כל לשאול מאיפה יגיע הכסף, במיוחד בזמן שהתקציב המשותף שלנו נמצא במינוס הולך וגדל. זה אולי לא פופולרי, אבל לדעתי אנחנו צריכים להיות ביקורתיים כלפי הבטחות חברתיות יקרות ולשקול לחבק דווקא את מי שידבר באומץ על קיצוצים, התייעלות וטיפול בגירעון. להבנתי, אנחנו חייבים את זה לא רק לעצמנו אלא גם לילדים שלנו – שיצטרכו להחזיר את החובות שאנחנו נגלגל עליהם.

*

טום קרגנבילד כותב ומנהל את "כלכלה קלה" – עמוד פייסבוק ואתר אינטרנט שנוצרו במטרה להנגיש ידע כלכלי בשפה פשוטה, תוך התייחסות לאירועים אקטואליים, במטרה לתת לאזרחים כלים להבין טוב יותר את העולם הכלכלי.

הליכוד הוציא כמעט 3 מיליון שקל על פרסום בפייסבוק בחודש שקדם לבחירות הקודמות – ועכשיו שוב בחירות

הוצאות המפלגות על פרסום בפייסבוק נחשפות: בחודש שקדם לבחירות לכנסת ה-21, הושקעו בישראל כ-9 מיליון שקל על פרסום בסוגיות פוליטיות. תקציבי המפלגות מקורם בכסף ציבורי והם אינם שקופים – ועתה אנו עומדים בפני מערכת בחירות נוספת שרק תחריף את החובות

| ניר בן-צבי |

ערב הבחירות, הפרסום הפוליטי ברשתות חברתיות הפך את כיכר העיר הדיגיטלית לזירת מניפולציות. התעמולה החדשה המאפשרת כיוון המודעות לקהלים ספציפיים ברמת דיוק כירורגית, לא מאפשרת לנו להצביע חכם יותר אלא אולי להיפך – היא מחזירה אותנו להצביע מהבטן – ודווקא בעידן שבו המידע זמין לכל. מהנתונים שאנחנו מפרסמים היום עולה עוד זווית בעייתית לתופעה: כסף ציבורי קונה כוח חדש וכמעט בלתי מוגבל.

באמצע מרץ, השיקה פייסבוק את מערכת "Ad Archive" בישראל. מאותה נקודה, כל אדם או עמוד המעוניינים לקדם בתשלום פוסטים עם תוכן פוליטי, חייבים לעבור הליך הזדהות והרשמה אל מול פייסבוק שחושפים את זהות המממן. המודעות מסוג זה מרוכזות וחשופות לציבור באתר ייעודי. המערכת אמנם אינה חפה מבעיות – אך היא יצקה מעט שקיפות לתוך החושך הגדול של פרסום אנונימי ברשת החברתית הגדולה מכולן.

לאחרונה פרסמה פייסבוק דו"ח המסכם את הפרסום הפוליטי בישראל בחודשים מרץ-אפריל (בפועל, עד ה-9 באפריל, יום הבחירות לכנסת ה-21) – ממנו עולה כי בתקופה האמורה הועלו כ-10,000 מודעות תוכן ממומן בהשקעה של כמעט 9 מיליון שקל. למעלה מ-80% מהפרסום הגיע ישירות מהמפלגות שהתמודדו בבחירות (את העיבוד שלנו לנתונים תוכלו לראות פה).

המפלגות הוציאו מיליונים, חלקן הפסידו בגדול

בראש הרשימה, עם הוצאה הגבוה פי 2.5 מהמפלגה הבאה אחריה, ניצבת הליכוד: 700 מודעות בסכום כולל של כ-2.8 מיליון שקל. ההשקעה התחלקה בין כמה עמודי פייסבוק, בהם: העמוד הרשמי של המפלגה בעברית, עמוד ייעודי בשפה הרוסית (תחום שבו המפלגה צפויה להשקיע משמעותית יותר בבחירות הקרובות, במטרה לפגוע באביגדור ליברמן), העמודים של השרים גלעד ארדן וישראל כ"ץ, וכן "זזים ימינה" – פרויקט שהחל כאנונימי והתגלה לבסוף ככזה השייך לליכוד. עם זאת, עיקר הסכום (כ-2.1 מיליון שקל) הושקע בעמוד של ראש הממשלה נתניהו.

הגופים המובילים בפרסום פוליטי סביב הבחירות באפריל – לחצו על התמונה לרשימה המעובדת שהכנו

בשולי הדברים יש להוסיף כי ייתכן והוצאות קמפיין המפלגה בפייסבוק היו גבוהות אף יותר, זאת בשל השימוש הנרחב והמתוחכם שנעשה בכלים דיגיטליים, דוגמת צ'אט-בוט לניהול שיחות טלפון למצביעים מתלבטים. על כך יש להוסיף כי התקציב של המפלגה עצמה, בדומה לתקציבן של יתר המפלגות, איננו שקוף (ראו הרחבה בהמשך). הניתוח שביצענו עקיף, ולכן לא מן הנמנע כי הסכומים גדולים עוד יותר.

כחול לבן והעבודה הן הבאות בתור, עם השקעה של כ-1.2 מיליון ו-900 אלף שקל (בהתאמה). מעניין לראות את הפער באסטרטגיית הפרסום בין המפלגות: בעוד כחול לבן והעבודה העלו כמות גבוהה של מודעות אך השקיעו פחות כסף בכל מודעה (834 שקל בממוצע למודעה אצל כחול לבן, 554 שקל בעבודה) – בליכוד השיווק היה הרבה יותר ממוקד (3976 שקל למודעה, בממוצע). הדבר מעיד ככל הנראה על הידע הנרחב שצברו בליכוד בשיווק דיגיטלי – הן בבניית קהל יעד מדויק והן ברמת התוכן של הפוסטים – באופן המאפשר ניסוי וטעייה מינימליים.

המפסידות הגדולות, באופן לא מפתיע, הן זהות והימין החדש – שהשקיעו 420 ו-390 אלף שקל (בהתאמה) על מאות מודעות שונות בפייסבוק – אך לא נכנסו לכנסת ועל כן יסתפקו במימון מפלגות נמוך משמעותית מזה שיכלו לקוות לו. זהות כבר פתחה בקמפיין מימון המונים לכיסוי חוב של מיליון וחצי שקל שנותר מהקמפיין, אך גייסה רק כ-10% מהסכום בשבועות האחרונים.

תצלום מסך מקמפיין גיוס הכספים של מפלגת זהות. חוב של מיליון וחצי שקל מהקמפיין.

הבעיה האמיתית: הכסף ציבורי אבל התקציב לא שקוף

חשב הכנסת, חיים אבידור, אמר בשבוע שעבר כי החובות של המפלגות מהבחירות האחרונות עומדות על 62 מיליון שקל. סכום זה, להערכתו, צפוי לעלות לכ-200 מיליון בשל מערכת הבחירות הנוספת.

כמה חייבת כל מפלגה בעקבות הבחירות לכנסת ה-21? אנחנו לא יודעים. התקציבים אינם שקופים ואנו תלויים בדו"ח של מבקר המדינה על התנהלותן בשביל להיחשף לנתונים. עשויים לחלוף עוד חודשים רבים עד פרסום דו"ח זה.

המצב שנוצר עתה חריג במיוחד, שכן המפלגות רגילות בשגרה להיכנס לחובות כבדים בתקופת הבחירות – אותן הן מכסות באופן הדרגתי באמצעות מימון מפלגות שוטף המגיע להן על-פי חוק, בהתאם להישגים בבחירות. בשל ההחלטה לפיזור הכנסת, המפלגות לא יהנו מהמימון החודשי, ויש להניח כי ישקיעו שוב סכומים משמעותיים בקמפיינים חדשים.

האם ינהגו באחריות? ניתן לנחש בזהירות כי גם בסבב הזה, ישפכו המפלגות מיליונים רבים על הקמפיינים, בין היתר עבור מודעות בפייסבוק.

מה המצב מעבר לים? הנשיא טראמפ השקיע כמעט 5 מיליון דולר ב-2019 לבדה

דו"ח הוצאות הפרסום הפוליטי של פייסבוק מתפרסם במספר הולך ומתרחב של מדינות, ביניהן ארה"ב (שהייתה המדינה הראשונה בה השיקה פייסבוק את המערכת).

כתבה נרחבת של הניו-יורק טיימס ניתחה את הוצאות הפוליטיקאים האמריקאים על פרסום בפייסבוק לקראת הבחירות לנשיאות ב-2020, וגילתה כי הנשיא המכהן טראמפ (מטעם המפלגה הרפובליקנית) השקיע במהלך 2019 משמעותית יותר מכל מועמד דמוקרטי בודד – כמעט 5 מיליון דולר – וזאת למרות שטראמפ כנראה לא יאלץ להתמודד בבחירות פנימיות במפלגתו לפני הבחירות.

ג'ו ביידן, סגן הנשיא לשעבר ואחד המועמדים המובילים מטעם הדמוקרטים, היה היחיד שהצליח להתחרות בטראמפ, כאשר בחודש שלפני הבדיקה של הטיימס (אפריל 2019), מיד לאחר שהכריז על התמודדותו במירוץ, הוציא כמיליון דולר על פרסום בפייסבוק (יותר מההוצאה של טראמפ בתקופה המקבילה).

פרסומות פוליטיות – לא רק מטעם מפלגות

לא רק מפלגות העלו מודעות עם תוכן פוליטי בתקופת הבחירות – ברשימה נמצאים גם גופים עצמאיים עם אג'נדה פוליטית דוגמת "מפקדים למען ביטחון ישראל", "אם תרצו" ו-"Make Israel Great Again" – לצד גופים ממשלתיים, בראשות ועדת הבחירות המרכזית ומשרד הפנים, שפרסמו בעיקר מידע טכני על אופן ההצבעה, פריסת הקלפיות וכדומה.

גוף אזרחי אחד ששווה להתעכב עליו הוא "הברית הישראלית" – הממוקם במקום הרביעי ברשימת המפרסמים, עם השקעה של כ-750 אלף שקל. הברית הישראלית אינו גוף פוליטי באופן מוצהר, אך רוב פרסומיו עסקו במסרים המרמזים להחלפת השלטון הנוכחי ("שמים סוף ליוקר המחייה – מצביעים לממשלה שעובדת בשבילנו", "מצביעים למפלגות שילחמו בעד תחבורה ציבורית בשבת" ועוד).

מודעת פייסבוק של ארגון הברית הישראלית מראשית חודש אפריל 2019

חוק V15 קובע כי גם ארגונים פוליטיים חוץ-מפלגתיים מחויבים בדיווח למבקר המדינה ולעמוד לביקורת על פעילותם בתקופת בחירות. בהיקף הפעילות של הברית הישראלית (למעלה מ-600 אלף שקל) מביא איתו החוק הגבלות נוספות, הקשורות גם לגובה התרומה הבודדת המותרת וכן לקבלת תרומות מחו"ל. בעקבות החוק נאלץ להפסיק ארגון "דרכנו" את פעילותו במהלך הבחירות, זאת לאחר החלטת ועדת הבחירות המרכזית לסמנו כ"גוף פעיל פוליטית".

שי כהן, מנכ"ל הברית הישראלית, מסר כי הארגון פעל תוך היכרות עם חוק V15, כולל ייעוץ משפטי צמוד, ולא עבר על הנאמר בו.

תוצאות הסקר השקוף מ"התקופה האפלה" ועוד כמה תובנות על תעשיית הסקרים והתקשורת

מסכמים את מיזם "הסקר השקוף" עם עוד ניתוח לב פתוח לתעשיית הסקרים: חשיפת תוצאות סקר מיוחד שערכנו ב-48 השעות שלפני הבחירות, השוואתו לתוצאות האמת, תובנות על תנועת המצביעים ברגע האחרון – וכל מה שהתקשורת המסורתית מפספסת ומסתירה בנוגע לסקרים

| חגי אלקיים שלם |

הערב שלפני הבחירות היה דרמטי עבורי ועבור השותף שלי במיזם "הסקר השקוף", יונתן לזר-תלם: אחזנו בידינו קובץ נתונים של הסקר השני שערכנו במסגרת הפרויקט – אשר בוצע בימים האחרונים שלפני הבחירות לכנסת (בהם אסור לפרסם תוצאות סקרים באופן פומבי) – ויכול היה, בתיאוריה, לעזור לנו להבין מה קורה עם המצביעים המתלבטים, רגע לפני הרגע האחרון.

יממה וקצת לאחר מכן, עם פרסום תוצאות האמת, הבנו שני דברים עיקריים: סקר של 48 השעות האחרונות מסוגל אמנם להראות הרבה מאוד תנודות, אבל אין לו יכולת להציג את כל מה שקורה וגם לא לנבא בצורה יותר מדויקת את תוצאות הבחירות. כך או אחרת, התוצאות של הסקר מרתקות ואפשר ללמוד מהן המון.

מה עשינו אחרת בסקר השני?

אחרי שסיימנו את ניתוח הנתונים של הסקר השקוף, נערכנו מיד להוצאת הסקר השני: ההיערכות כללה שני שלבים: ראשית, החלטנו לשנות מעט את השאלון בסבב השני (במקום לשאול אנשים עד כמה הם בטוחים בהצבעה שלהם למפלגה שאמרו שיצביעו עבורה, שאלנו מתי הם קיבלו את ההחלטה להצביע למפלגה זו); ושנית, החלטנו, כלקח מהסקר הראשון, לבחור באסטרטגיית ניתוח נתונים מעט שונה כדי להתמודד עם פערי המדגם באוכלוסייה הערבית המבוגרת, באוכלוסיית יוצאי ברית המועצות המבוגרים שאינם דוברים עברית, וכן לתקן פערים אפשריים בדגימת האוכלוסייה החרדית המזרחית לעומת האוכלוסייה החרדית האשכנזית.

עבור המפלגות הערביות והחרדיות, בחרנו באסטרטגיית ניתוח דומה: חישבנו את שתי המפלגות החרדיות ושתי המפלגות הערביות כגוש אחד שלם, חילקנו ממנו 7 מנדטים לאחת המפלגות (יהדות התורה בגוש החרדי, חד"ש-תע"ל בגוש הערבי), ואת היתר "הענקנו" למפלגה השניה (ש"ס בגוש החרדי, חד"ש-תע"ל בגוש הערבי). הרציונל לאסטרטגיית הניתוח הזו התבסס על הדפוסים בתוך האוכלוסייה החרדית: כמו שמכר אמר לנו לגבי ההצבעה ליהדות התורה, "זה ספור". כלומר, מספר הקולות של יהדות התורה הוא נתון ידוע מראש ולא שאלה שיש לפתור, וסביר להניח שיתכנס מסביב ל-7 מנדטים – ולכן, כל קול עודף מעבר לאותם 7 מנדטים הוא כנראה תוצאה של ייצוג יתר לחרדים האשכנזים על פני החרדים המזרחיים. את אותה גישה יישמנו באותו אופן גם בתוך האוכלוסייה הערבית.

עבור האוכלוסייה יוצאת ברית המועצות, החלטנו להכפיל את התמיכה של מפלגת "ישראל ביתנו" בסקר, מתוך הנחה שעל כל משיב שאומר לנו שיתמוך בישראל ביתנו, יש מצביע נוסף שאנחנו לא יכולים לסקור.

בסקר השני נדגמו 617 ישראלים, בדגימת שכבות של החברה הישראלית. המדגם נערך על גבי פאנל משיבים אינטרנטי של חברת iPanel. גודל טעות הדגימה המירבית: 4%. הסקר נערך בשיטות סטטיסטיות מוכרות.

תוצאות הסקר השקוף השני

ניתחנו את נתוני הסקר השני באותו האופן שבו ניתחנו את הסקר הראשון, בתוספת השינויים שפורטו פה לעיל (ראו קופסה), ואלה התוצאות שראינו:

התגובה המיידית שלנו למראה הנתונים התחלקה לארבעה:

  1. תרחיש "המשתה הגדול" לגמרי הצליח בשמאל: "כחול לבן" הצליחה להביא את העבודה ומרצ קרוב מאוד לאחוז החסימה. לפי הניתוחים שהריץ יונתן, הדרך היחידה שגם מפלגת העבודה וגם מרצ עוברות את אחוז החסימה היא אם המצביעים שמתלבטים בין שתי המפלגות יתחלקו כמעט שווה בשווה, ולא "ינהרו" דווקא לאחת מהשתיים.
  2. לעומת זאת, בימין נראה שתרחיש "המשתה הגדול" לא ממש עבד: ומלבד "ישראל ביתנו", שגם לאחר גישת ניתוח מאוד "מפרגנת" עבורם עדיין לא התקרבו לאחוז החסימה, נראה שכל מפלגות הימין צפויות לקבל ייצוג בכנסת הבאה.
  3. אסטרטגיית ניתוח הנתונים שבחרנו עבור המפלגות החרדיות והערביות הביא את הנתונים שלנו להתאמה גבוהה יותר לנתונים ה"מקובלים" – ו"העביר" גם את רע"ם-בל"ד וגם את ש"ס מעל לאחוז החסימה.
  4. אחוז המתלבטים עדיין ענקי: קצת יותר מ-14% מתלבטים, לעומת קצת יותר מ-17% בסקר הראשון. כלומר, גם עכשיו, אחד מכל 7 משתתפים בסקר עדיין לא החליט למי להצביע פחות מ-48 שעות לפני ההגעה לקלפי.

דבר נוסף שהסקר השקוף השני אפשר לנו לבדוק הוא סיפור לאורך זמן: מתי התומכים של כל מפלגה החליטו לתמוך בה. בנינו מעין מפה שמציגה כמה מהמנדטים של כל מפלגה "הגיעו" אליה בכל שלב של מערכת הבחירות:

הנתונים האלה מספרים סיפור מרתק: למשל, על הליכוד שמתחיל את מערכת הבחירות עם כמעט 18 מנדטים, הרבה יותר מכל מפלגה אחרת, על יהדות התורה שאצלה כמעט ואין הפתעות (ואכן "הכל ספור"), ועל מרצ שמתבססת על בסיס יציב של 3 מנדטים ולא ממש מצליחה לצמוח הרבה מעבר לו במהלך תקופת הבחירות. וגם: על כמעט 16 מנדטים שכנראה פשוט חיכו לראות מי המועמד שהוא לא נתניהו הפעם, ונהרו בהמוניהם למפלגת "כחול לבן" מיד אחרי שהתברר שגנץ יוביל את המחנה – וכן על התחזקות מהירה מאוד של "כחול לבן", לעומת התחזקות מאוד איטית של הליכוד.

לא כל הנתונים האלה התבררו כנכונים עם היוודע תוצאות האמת, אבל הם מעבירים סיפורים מרתקים שמעולם לא דווחו לנו בתקשורת – סיפורים שניתן ללמוד עליהם בקלות ולבנות עליהם תילי-תלים של פרשנות. או, בקיצור, פספוס עצום של גופי התקשורת המסורתיים.

הסקר השקוף מול תוצאות האמת

עם חשיפת המדגמים, ובהמשך קבלת תוצאות האמת, יכולנו להשוות את הניבוי שלנו למה שקרה באמת. קודם כל, בואו נראה השוואה של תחזית הסקר השקוף הראשונה, תחזית הסקר השקוף השניה, ממוצע הסקרים של השבוע האחרון, ותוצאות האמת:

בגדול, ניתן לראות כמה מגמות עיקריות בהבדלים בין תוצאות הסקרים לתוצאות האמת:

  1. ייצוג החרדים הוערך בהערכת חסר עצומה: המפלגות החרדיות קיבלו בסקר השקוף השני ובממוצע הסקרים האחרון 11 ו-12 מנדטים בהתאמה, לעומת 16 מנדטים בתוצאות האמת.
  2. בצד השמאלי של המפה, הניבוי של הסקר השקוף השני היה קרוב מאוד לתוצאות האמת: "כחול לבן" התחזקה מעט, בעיקר בגלל מספר המפלגות שלא עברו את אחוז החסימה ושיטת חלוקת העודפים, בעוד שנראה שהמתלבטים בין העבודה למרצ בחרו בעיקר במפלגת העבודה (בניגוד לחלוקה שווה בשווה בנתונים שלנו).
  3. בצד הימני של המפה, נראה שהתחזית פספסה גם את המעבר העצום של 9 מנדטים ממפלגות הימין השונות (בעיקר הימין החדש וזהות) לליכוד, וכמובן, את ישראל ביתנו, שלמרות הכל עברה את אחוז החסימה.
  4. בסך הכל, הסקר השקוף השני ניבא 66 מנדטים לגוש הימין-חרדים, ו-54 מנדטים לגוש המרכז-שמאל-ערבים – הבדל מזערי מתוצאות האמת, עם יחס גושים של 65-55.

איך אנחנו מסכמים את פרויקט הסקר השקוף?

ראשית, בנוגע למודלים ו"טיפול" בנתונים: לא ציפינו להוציא את הסקר המדויק ביותר. ככל שהתקדמנו באיסוף הנתונים ובניתוח שלהם, הבנו – גם מההיכרות הגוברת שלנו עם הנתונים וגם מעצות שקיבלנו מעמיתים בתחום – שיש מגוון שיטות מתוחכמות יותר ופחות "לטפל" בנתונים כדי להתייחס לאוכלוסיות "נעדרות", שאינן מיוצגות כראוי בסקר. חלק מהשיטות האלה מוכיחות את עצמן (למשל, עם הדיוק הגבוה יותר של סוקרים מנוסים יותר בכל הנוגע למספר המנדטים של מפלגת "ישראל ביתנו"), וחלק פחות (אף סוקר לא התקרב לנבא את גודל ההישג של ש"ס). בחרנו בכוונה לנקוט בשיטות צנועות יחסית שדורשות מעט הנחות יסוד (למשל, חילקנו את המתלבטים שווה בשווה בין כל המפלגות שביניהן הם מתלבטים, בניגוד לרוב הסוקרים שבחרו לחלק אותם עם יתרון למפלגה כזו או אחרת), וברור לנו שעם קצת יותר ניסיון בתחום היינו יכולים לדייק מעט יותר ספציפית בנוגע לאוכלוסיות קשות לסקירה.

שנית, בנוגע להחלטות של הרגע האחרון: את הנתונים שאנחנו ראינו לגבי מפלגות "הימין החדש" ו"זהות", שעברו אצלנו את אחוז החסימה בפער משמעותי, ראו גם כל שאר הסוקרים בארץ. חלקם ניבאו למפלגות אלה רק 5-6 מנדטים, אבל כולם ניבאו שיעברו את אחוז החסימה. יש מי שבחרו להסביר את דפוס הנתונים הזה בבעיות דגימה, אבל בעיות הדגימה שעליהן מדברים (דגימת יתר של צעירים, למשל) הן בעיות שלא מאוד תואמות את המציאות. ההסבר הסביר יותר הוא שהשאלה "למי היית מצביע אם הבחירות היו מתקיימות היום" היא שאלה שמלכתחילה לא יכולה לנבא תזוזות של הרגע האחרון בין מפלגות קרובות: הרי הבחירות לא מתקיימות ביום שבו נערך הסקר, וידוע לנו שאנשים משנים את דעתם גם ברגע האחרון ממש, עם החלטה אחת בדלת אתר ההצבעה והחלטה אחרת מאחורי הפרגוד. על הידיעה הזו מתבססת ההשקעה הגדולה של מפלגות בנוכחות בשטח ביום הבחירות עצמו (כדי למשוך מצביעים ממפלגות שכנות), וההצלחה המרשימה של מפלגות שמצליחות להרים מערכי שטח אפקטיביים ביום הבחירות (למשל, יש עתיד ב-2013).

כאשר שאנשים מסוגלים לשנות את דעתם ברגע האחרון – לא מפתיע בכלל שיכולות להיות תנודות אדירות בתוך כל גוש פוליטי, גם בדקה ה-90 ממש. המשימה של כתבים וסוקרים, בהתאם, לא צריכה להיות לסקר את מצב הסקרים הנוכחי – אלא לאסוף נתונים שיאפשרו להעריך איפה יתקיימו תנודות דרמטיות כאלה ברגע האחרון. נתוני הסקר השקוף הראשון כבר הצביעו על כך שהימין החדש בסכנת מחיקה, פשוט בגלל אחוז מצביעי הימין החדש ששוקלים להצביע גם לליכוד. נכון, לא ראינו את אותו האפקט בקרב בוחרי זהות, אבל סיקור שהיה מתמקד בתופעה הזו עדיין היה מספק לנו הבנה טובה יותר של מה שקורה בשטח באמת.

שלישית, בנוגע לסקרים ב"תקופת ההאפלה", בארבעת הימים לפני הבחירות: נראה שהסקרים האלה מסוגלים "לראות" הרבה מהתזוזות שמפתיעות אותנו בסופו של דבר ביום הבחירות – כמו ה"שתייה" של קולות ממפלגת העבודה וממרצ אל תוך "כחול לבן" – אבל הם עדיין מפספסים חלק אחר מהתזוזות, המתרחשות ממש ברגע האחרון (לדוגמא התנודה של כלל הימין אל תוך הליכוד). האם זה טיעון לטובת או לרעת האיסור על פרסום סקרים בימים האחרונים לפני הבחירות? לדעתי האישית – אף אחד משניהם. סקרים יעצבו את קבלת ההחלטות של הבוחרים גם אם הם יפסיקו להתפרסם חודש שלם מראש, פוליטיקאים ימצאו דרך לעשות ספינים על סקרים בכל תצורה שהיא, והדבר העיקרי שישתנה בין תקופות איסור פרסום באורכים שונים הוא מידת ההפתעה שלנו מהתוצאות ביום הבחירות. בסופו של דבר, יש טיעונים טובים לכל הצדדים, ואם זה היה תלוי בי באופן אישי – הייתי מחליט לא להאריך את תקופת איסור הפרסום ולא לצמצם אותה.

רביעית, בנוגע לדיוק של הסקרים: לא משנה איך תסובבו את זה, ברמת הגושים הסקרים היו מדויקים מאוד, הטווח שלהם נע בין 63-57 לגוש הימין לבין 67-53 לגוש הימין, והתוצאות הסופיות נפלו בדיוק באמצע. כל הטענות על "יום הכיפורים של הסוקרים" צריכות לקחת בחשבון את הנתון הזה, ולהבין שהיכולת באמת לנבא איך השמאל או הימין יחלקו את הקולות שלהם תמיד תהיה מוגבלת מאוד.

ולבסוף, בנוגע לתפקיד של סקרים במערכת הבחירות: ראינו בפרויקט הזה כיצד החלטות שרירותיות יותר או פחות של הסוקרים מעצבים בצורה דרמטית את התוצאות, ויכולות לתרום גם לדיוק רב יותר (כמו במקרה של "ישראל ביתנו", למשל), אבל גם לפספוסים גדולים יותר (כמו במקרה של "זהות" ו"הימין החדש"). ראינו גם כמה עובדות מרתקות אפשר ללמוד מהסקרים: על איזו מפלגה מתחילה עם ה"בייס" הכי גדול והכי יציב, על איזה שיקולים מניעים הצבעה למפלגות שונות, על המתלבטים והאופן שבו הם יכולים לנוע, ועוד.

המסקנה? אנחנו צריכים לדרוש מהתקשורת יותר. ניתן לספר סיפורים מעניינים יותר על הסקרים, ניתן לסקר אותם בצורה שקופה יותר ומעמיקה יותר, וניתן לפתח מערכת יחסים בריאה יותר מול האמת שבסקרים והטעויות שלהם. אנחנו מקווים שהצלחנו להראות את הדרך האפשרית בנושא, ושהתקשורת הממוסדת תרים את הכפפה כבר במערכת הבחירות הבאה.

***

חגי אלקיים שלם הוא פסיכולוג פוליטי, יועץ אסטרטגי, עורך סקרים מקצועי ומנחה הפודקאסט "הספינר"; יונתן לזר תלם הוא סטטיסטיקאי מוסמך, עובד כחוקר נתונים בחברת הייטק ויוזם הפרויקט "הסוקר האוטומטי".

עד כמה אתם מעודכנים בפעילות המפלגות בכנסת ה-20? שאלון שקוף לתור הקצרצר בקלפי

בחנו את עצמכם – עד כמה אתם מעודכנים בחדשות שקוף. בהצלחה!

התור קצת מתארך?

לכתבות המלאות:

המלצות קריאה נוספות לפני הבחירות:

עדיין מתלבטים למי להצביע? הכתבה הזו יכולה לעזור לכם להחליט

לצפייה במדדים

עשינו סקר בחירות משלנו שחושף את המניפולציות בתעשיית הסקרים

לראשונה אנו חושפים בפניכם איך תעשיית הסקרים עובדת: לפניכם ניתוח לב פתוח של סקר פוליטי שהוצאנו לפועל במימון הציבור. הסקר השקוף של בחירות 2019 – שלב התוצאות, צעד אחר צעד

| חגי אלקיים שלם |

בשבועות האחרונים הוצאנו לפועל את "הסקר השקוף" – פרויקט ראשון מסוגו שנועד להציג לציבור את מאחורי הקלעים של תעשיית הסקרים בישראל. אתם מוזמנים לקרוא עוד על הרקע לפרויקט בכתבה שפרסמנו בעת ההשקה – אבל עכשיו בואו נדבר על הדבר המעניין באמת: התוצאות.

תגובה ראשונה נפוצה למראה קובץ נתונים גולמי של סקר היא: "מה לעזאזל הולך פה?!". יונתן לזר-תלם, שהוביל איתי את המיזם, ואנכי מכירים מקרוב את הבלאגן שכל סוקר צריך להתמודד איתו. וכפי שאמרנו בתחילת הדרך: את תיקוני הנתונים שעושים הסוקרים ("מניפולציות", בשפה פחות יפה) – הם חייבים לעשות.  אם מדגם הסקר מכיל, לדוגמא, יותר מדי מאוכלוסייה מסוימת או פחות מדי מאוכלוסייה אחרת – זו חובה מקצועית ואתית של הסוקר לבצע תיקונים סטטיסטיים שיוודאו שהתוצאה הסופית של משקפת את המציאות.

ולכן, המטרה העיקרית של "הסקר השקוף" היא פשוט להראות לכם איך כל התיקונים האלה מתבצעים – להציג בצורה שקופה וחסרת תקדים את התהליך של הכנת סקר, ובכך לעזור בהבנה של הנקודות בהן סקרים יכולים לפספס, מה מסביר את ההבדלים (ואת חוסר ההבדלים) בין הסקרים השונים, ומאיפה יכולות לבוא הפתעות בחירות.

היום אנחנו מביאים לכם את תוצאות הסקר! אבל בניגוד לסקרים שאתם רואים בכלי תקשורת אחרים, אנחנו נעשה את זה בשלבים: נתקדם במעלה התיקונים הסטטיסטיים אל עבר התוצאות הסופיות – כדי שתוכלו לראות איך זה באמת עובד.

כל הניתוחים מכל הזוויות:

התיקונים שבחרנו לעשות הם לא בהכרח אלה שסוקרים אחרים עושים. לכל סוקר יש את הסודות המקצועיים שלו והשיטות שלו לבצע את התיקונים (הדברים האלה הם מה שהופך סוקר לטוב בעבודתו). ולכן נציג לכם לאורך הדרך לא רק את התיקונים שבחרנו לעשות – אלא גם את אלה שלא עשינו, ונסביר למה. אנחנו מקווים שכשתסיימו לקרוא, תוכלו לסגל לעצמכם דרך קריאה קצת שונה לסקרים. ואנחנו עוד יותר מקווים שיותר ויותר כלי תקשורת יתחילו להיות שקופים לגבי התיקונים שנעשו לנתונים לפני שהוצגו לציבור.

רוצים לנסות לנתח את התוצאות בעצמכם? לחצו על התמונה לגישה לקובץ הנתונים הגולמי

הפרטים הטכניים ההכרחיים והערה אחת חשובה
  • בסקר נדגמו 1011 ישראלים, בדגימת שכבות של החברה הישראלית. המדגם נערך על גבי פאנל משיבים אינטרנטי של חברת iPanel. גודל טעות הדגימה המירבית: 3.2%. הסקר נערך בשיטות סטטיסטיות מוכרות.
  • כל תכנית ניתוח הנתונים שמוצגת כאן נכתבה מראש. כלומר: לא הוספנו או הורדנו ניתוחים בהתאם לתוצאות שראינו, אלא החלטנו מראש על התיקונים הנדרשים ועל התחזיות השונות שנציג, והתוצאות המוצגות למטה הן התוצאה הישירה של הנוסחאות שכתבנו בהתאם להחלטות אלה, ללא כל התערבות או שיקול דעת נוסף.

סקר מוצג בחדשות 12 (צילום מסך)

שלב ראשון: תיקוני מדגם

אמ;לק

המדגם שלנו שונה מבחינה דמוגרפית מהאוכלוסייה הישראלית, ולפני שמסיקים כל מסקנה מהסקר, חייבים לתקן אותו בהתאם.

כך נראות התוצאות בתום השלב הזה:

השלב הראשון של ניתוח הנתונים הוא תיקון הייצוגיות של הסקר. למה הכוונה? כבר כשהוצאנו את הסקר, ידענו שהוא לא יהיה לגמרי מייצג. כשמבצעים סקר, חשוב להשיג דגימה גדולה יותר של אוכלוסיות שיש בהן שונות גבוהה, ופחות חשוב להשיג דגימה גדולה של אוכלוסיות שיש בהן שונות נמוכה.

כלומר: אם אנחנו יודעים שהאוכלוסייה החרדית בישראל היא בעלת דפוסי הצבעה די עקביים, ושיש מעט מאד אפשרויות רלוונטיות עבור האוכלוסייה הזו, אז אין לנו צורך לדגום 10% משיבים חרדים כדי להצליח לנבא היטב את ההצבעה של האוכלוסייה הזו. לעומת זאת, האוכלוסייה החילונית בישראל מצביעה להרבה מפלגות קטנות, רובן מסתובבות צמוד לאחוז החסימה, ולכן כדי לשפר את הדיוק יש להגדיל את הדגימה של האוכלוסייה החילונית.

בהתאם, כשהוצאנו את הסקר, ביקשנו שהדגימה בציבור היהודי תכלול 50% חילונים (לעומת 44% באוכלוסייה), 30% מסורתיים (לעומת 22% מסורתיים לא כל כך דתיים ו-13% מסורתיים דתיים), 14% דתיים (לעומת 11% באוכלוסייה), ו-6% חרדים (לעומת 10% באוכלוסייה). בהתאם, היינו צריכים לתקן את הנתונים: להגדיל את משקלם היחסי של החרדים, להקטין את משקלם היחסי של החילונים, וכן הלאה.

האם זה התיקון "הנכון" היחיד? חד משמעית – לא. אנחנו עשינו את התיקון בהתאם לאחוזים באוכלוסייה – ובהחלט אפשר לבצע את החישוב גם  לפי האחוזים מבין המצביעים; עוד אפשרויות: ניתן לתקן לפי האחוזים בקרב האוכלוסייה הבוגרת בלבד, מעל גיל 18; אפשר לתקן לפי האחוזים בקרב האוכלוסייה שבאותו טווח הגילאים שמכיל גם הסקר שלנו; ועוד. יש מגוון תיקונים אפשריים, ואנחנו מזמינים כל מי שירצה להתנסות בעצמו בתוצאות הצפויות של הסקר עם תיקונים מעט שונים.

בכל מקרה, אחרי התיקון שערכנו, כך מתפלגים המצביעים – כולל המתלבטים:

כמו שגילינו בעבר, "המתלבטים" היא אחת המפלגות הגדולות בישראל.

מה שברור לנו כבר מהגרף הזה, זה שיש סיכוי סביר שיש לנו בעיית דגימה. למשל, הרשימות הערביות מקבלות בסך הכל פחות מ-5.5% מסך הקולות (בהשוואה ל-10.6% מהקולות בבחירות ב-2015), וישראל ביתנו מקבלת אחוז אפסי מהקולות (0.75%), מה שיכול להעיד על בעיית דגימה בציבור דובר הרוסית (מאד סביר, מכיוון שהסקר נערך בעברית).

מה נעשה עם בעיות הדגימה האלה? יש פה מורכבות לא פשוטה: עם האוכלוסייה הערבית, אנחנו יודעים שיש לנו דגימה משמעותית, אבל יכול להיות שהיא לא מייצגת, ולכן אין לנו מסלול פשוט לתיקון. עם האוכלוסייה דוברת הרוסית, אנחנו בבעיה – לא ברור לנו האם המשיבים שאנחנו יודעים שעלו מברית המועצות – שבהינתן המענה שלהם לסקר אנחנו יודעים שהם דוברי עברית – מייצגים גם את הציבור המשמעותי שדובר רוסית אך אינו דובר גם עברית. כלומר, לא לגמרי ברור לנו שיש פתרון פשוט לתיקון הייצוג, בניגוד למקרה של רמת הדתיות (שם יותר קל לתקן). אנחנו משאירים את השאלה הזו פתוחה לעת עתה, ומזמינים חוקרי נתונים אחרים לנסות לפתור אותה.

שלב שני: אחוז החסימה + ודאות בהצבעה

אמ;לק

יש אנשים שפחות בטוחים שהם יגיעו להצביע – ובשלב הזה אנחנו נותנים להם משקל נמוך יותר בסקר. וכמובן שגם את אחוז החסימה צריך לשקלל.

כך נראות התוצאות בתום השלב הזה:

בשלב הבא של המודל, אנחנו עושים שני דברים: קודם כל, אנחנו מסירים את המתלבטים מהגרף, כי לצערנו מפלגת "המתלבטים" עדיין לא יכולה לקבל מושבים בכנסת. שנית, אנחנו מפעילים את אחוז החסימה: כל מפלגה שמקבלת פחות מ-3.25% מהקולות מוסרת מסך הקולות, והמנדטים הנותרים מחושבים ללא הקולות שהלכו למפלגה הזו.

למה גשר ושס אף פעם לא עוברות?

בקצרה: גם בפילוח הנתונים הכי "מפרגן" שעשינו בסקר – אחרי ש"חיזקנו" את ש"ס וגשר באמצעות מצביעים מתלבטים – אנחנו עדיין מוצאים שרוב הסיכויים ששתי המפלגות לא יעברו את אחוז החסימה. באחוזים: לגשר יש 30% סיכוי לעבור, ולש"ס 22.1% בלבד.

זה לא אומר שהן בהכרח לא יעברו את אחוז החסימה: תמיד יכול להיות שהמדגם שלנו פספס בדיוק בקהלים הרלוונטיים של המפלגות האלה, או שזו טעות מקרית. אבל לפי הנתונים שיש לנו, אנחנו לא מוצאים שום הצדקה סבירה "להעביר" את ש"ס ואת גשר. זו דוגמה להחלטה שסוקרים צריכים לקבל, וראינו כבר לא מעט סוקרים שמוכנים "להעביר" מפלגות בלי לחלוק איתנו את ההצדקה שלהם להחלטה הזו.

בנוסף, אנחנו מתייחסים גם לנושא של ודאות בהצבעה. כלומר: אנחנו משקללים את העובדה שמצביעים של מפלגות שונות עלולים להצביע באחוזים שונים. כדי לנסות לאמוד את הסיכוי שאדם מסוים יצביע, כללנו בסקר שאלה רלוונטית: "האם אתה מתכנן להצביע בבחירות הקרובות לכנסת?" כאשר אפשרויות הבחירה הוצגו על טווח  (אצביע בוודאות / די בטוח שאצביע / כנראה שאצביע / כנראה שלא אצביע / די בטוח שלא אצביע / בטוח שלא אצביע).

אפשר להתווכח רבות על האופן שבו מחשבים את הסיכוי שאדם יצביע – אבל אנחנו בחרנו בגישה שמניחה מעט מאד הנחות, ושהיא במידה רבה שרירותית: מי שעונה "די בטוח שאצביע" ו"בטוח שאצביע" נחשב כמי שיצביע בוודאות, מי שעונה "כנראה שאצביע" נחשב כמי שיש לו סיכוי של 75% להצביע, מי שעונה "כנראה שלא אצביע" מקבל משקל קצת גבוה של 50%, והיתר מסוננים מהמדגם.

איך נראית מפת המנדטים אחרי החישוב הזה?

(מפלגות שקיבלו מעל 1% מהקולות אך לא עברו את אחוז החסימה: רע"ם-בל"ד עם 1.34% מהקולות; גשר עם 2.31% מהקולות; ש"ס עם 2.88% מהקולות).

שלב שלישי: שקלול המתלבטים

אמ;לק

הגיע הזמן להחליט מה עושים עם כ-17% מתלבטים – אז אנחנו מחלקים אותם בין כל המפלגות שהם שוקלים לתמוך בהן.

כך נראות התוצאות בתום השלב הזה:

מי שחסרים בתחזית הזו, כמובן, הם המתלבטים. איך נכריע למי כל אחד מהמתלבטים הולך להצביע?

יש מגוון שיטות לפלח את המתלבטים. אנחנו בחרנו בשיטה הצנועה ביותר, שדורשת מאיתנו את מינימום ההנחות הנדרשות: שאלנו את המשיבים מי המפלגות שהם מתלבטים ביניהן, וחילקנו את קולותיהם של המתלבטים שווה בשווה בין כל המפלגות שהם מתלבטים ביניהן. כלומר: אם אחד המשיבים ציין שהוא מתלבט בין הליכוד לכחול-לבן, כל אחת מהמפלגות קיבלה חצי קול נוסף.

ככה נראות התוצאות אחרי השלב הזה:

(מפלגות שקיבלו מעל 1% מהקולות אך לא עברו את אחוז החסימה: רע"ם-בל"ד עם 1.68% מהקולות; גשר עם 2.91% מהקולות; ש"ס עם 2.77% מהקולות)

האם יש דרכים נוספות לפלח את קולות המתלבטים? כמובן שכן. ניתן, למשל, לחלק את המתלבטים לקבוצות דמוגרפיות שונות, ואז להתאים את ההצבעה הצפויה לכל קבוצה דמוגרפית. ניתן גם להיעזר בנתוני עבר – למשל, להניח שאנשים שמתלבטים בין מרצ למפלגת העבודה יתפלגו באופן שמוטה יותר לטובת מפלגת העבודה. אבל בחרנו בכוונה באפשרות שדורשת מאיתנו הכי פחות הנחות: אנחנו לא רוצים לעצב את הנתונים באמצעות ההנחות שלנו, אלא להציג אותם בצורה ניטרלית ככל הניתן.

שלב רביעי: התאמה לבחירות 2015

אמ;לק

החלטנו לבדוק מה קורה אם מנסים לנבא את ההצבעה בבחירות האלה, על בסיס התפלגות המצביעים בבחירות 2015. מסתבר שיש שינויים בתוך הגושים, אבל לא ממש רואים שינויים בין הגושים.

כך נראות התוצאות בתום השלב הזה:

לבסוף, בחרנו לנסות תחזית אחת אחרונה: בסקר שאלנו את המשיבים לאיזו מפלגה הם הצביעו בבחירות הקודמות. התוצאות היו מאד משונות: למשל, רק 9.9% מהמשיבים בסקר ציינו שהצביעו ב-2015 לרשימת "המחנה הציוני", למרות שבפועל הרשימה זכתה ל-18.67% מקולות הבוחרים, בעוד ש-7.72% מהמשיבים בסקר ציינו שהצביעו לרשימת "הבית היהודי", למרות שהרשימה זכתה רק ל-6.74% תמיכה בפועל.

המספרים האלה מאד מוזרים אך יש להם גם הסבר די פשוט: קודם כל, יש הרבה אנשים שלא זוכרים כיצד הם הצביעו בפעם הקודמת; ושנית, מאד נפוץ שאנשים "מתקנים" את הזכרונות שלהם בהתאם לכמה שהם היו מרוצים (או, יותר מדויק, לא מרוצים) מהבחירה שלהם. וכמובן, יש אנשים שפשוט מוסרים מידע לא נכון כדי להימנע מאי הנעימות הזו.

אבל למרות זאת, בחרנו לנסות לערוך תיקון אחרון לתוצאות הסקר, ולבחון איך התוצאות היו נראות במצב שבו אנחנו מתאימים את המדגם שלנו לתוצאות האמת של בחירות 2015. המשמעות היא מתן משקל יתר לבוחרים של די הרבה מפלגות: יהדות התורה, הליכוד, המחנה הציוני, כחלון, ועוד; ומתן משקל חסר למצביעים של מפלגות אחרות, כמו מרצ, הבית היהודי, ויש עתיד.

כך נראות התוצאות לאחר התיקון הזה:

(מפלגות שקיבלו מעל 1% מהקולות אך לא עברו את אחוז החסימה: רע"מ-בל"ד עם 1.75% מהקולות; ישראל ביתנו עם 1.52% מהקולות; וגשר עם 2.69% מהקולות)

נראה שהשינויים העיקריים שנוצרו פה הם שינויים בתוך הגושים, ולא שינויים דרמטיים בין הגושים – מה שמלמד אותנו בעיקר שאנשים אולי מדווחים לא נכון על המפלגה שהצביעו עבורה, אבל הדיווח כנראה נשאר בגבולות אותו הגוש.

זו התחזית האחרונה שאנחנו מציגים, אבל חשוב להבהיר שמבחינתנו, מדובר במידה רבה ב"תרחיש אלטרנטיבי". התרחיש איתו אנחנו מרגישים יותר בנוח הוא זה שהוצג בשלב הקודם – לאחר פילוח המתלבטים. בסופו של דבר, אנחנו סומכים יותר על "תיקון" הנתונים בהתאם לנתונים דמוגרפיים, מאשר על הדיווח העצמי של אנשים לגבי ההצבעה שלהם בבחירות הקודמות (מסיבות שהסברנו קודם). בחרנו לכלול את התוצאות הללו בכל זאת, ולו רק כדי להדגים דרך נוספת בה ניתן לשקלל את הנתונים, וממנה אנחנו יכולים ללמוד עוד על היכולת של סוקרים להשפיע על התוצאות שהם מפרסמים.

בונוס 1: מדד המאוכזבים

אמ;לק

לאיזו מפלגה אחוז המאוכזבים הגבוה ביותר מבין בוחרי הבחירות הקודמות ב-2015?

כך נראות התוצאות של הניתוח הזה:

אם כבר בדקנו מה קורה לאנשים בהתאם להצבעה שלהם ב-2015, החלטנו לייצר גם את "מדד המאוכזבים": אחוז האנשים שמדווחים שהצביעו למפלגה מסוימת ב-2015 ואפילו לא שוקלים לתמוך בה הפעם.

ישראל ביתנו וכולנו מככבות עם יותר ממחצית מהבוחרים שלהן שאפילו לא שוקלים לבחור בהן שוב:

המחנה הציוני יוצאת דופן פה מכיוון שמדובר במפלגה שלא מתמודדת בבחירות הנוכחיות (חיבור של "העבודה" ו"התנועה", שסביר שחלק גדול מהתומכים בה יעדיפו להצביע ל"כחול לבן"). משם והלאה אנחנו כבר רואים צניחה מהירה יחסית במספר המאוכזבים של כל מפלגה. חשוב לציין, כמובן, שבבחירות האלה יש הרבה מפלגות חדשות שלציבור לא הייתה עדיין את ההזדמנות להתאכזב מהן.

בונוס 2: תחזיות בהתאם לסדרי עדיפויות שונים

אמ;לק

מה קורה אם רק האנשים שבוחרים לפי נושאי ביטחון היו מצביעים? ומה אם רק האנשים שבוחרים לפי נושאי טוהר המידות היו מצביעים? ארבע מודלים שונים לכנסת.

שאלנו את המשיבים בסקר לגבי הנושאים שמשפיעים עליהם ביותר כאשר הם מצביעים. 44.6% מהמשיבים ציינו נושאי ביטחון בתור השיקול המרכזי, 19.7% ציינו נושאים כלכליים (מיסים, תעסוקה), 13.8% בחרו בנושאים חברתיים (רווחה, חינוך), ו-9.8% ציינו את טוהר המידות בתור השיקול המרכזי שלהם בהצבעה.

החלטנו לראות איך הייתה נראית הכנסת אם רק מי שציינו כל אחת מארבעת הנושאים האלה בתור השיקול המרכזי שלהם בבחירות היו בוחרים אותה. להלן ארבעת הכנסות הפוטנציאליות שמצאנו:

בונוס 3: ממשלת החלומות

אמ;לק

מי הן המפלגות הנוספות שהבוחרים היו רוצים לראות בממשלה, לצד המפלגה בה הם בוחרים.

ביקשנו מהמשיבים של הסקר לבחור 4 מפלגות שהם היו רוצים לראות בממשלה – במטרה להבין איזה ממשלות מרכיבים בראש מצביעי כל אחת מהמפלגות. נתחיל במדד הכללי: בקרב כלל המשיבים, המפלגות שהכי רצויות בממשלה הן הליכוד (50.05% מהמשיבים), כולנו (46.85% מהמשיבים), כחול לבן (46.51% מהמשיבים), והימין החדש (40.09% מהמשיבים).

עם הנתונים הללו, בעבור מצביעי כל מפלגה, ירדנו במורד הרשימה עד שהגענו לממשלה של 61 חברי כנסת.

כך נראות הממשלות שמרכיבים תומכי המפלגות השונות:

  • כחול לבן: כחול לבן, העבודה, כולנו, מרצ, והליכוד (83 מנדטים).
  • הליכוד: הליכוד, הימין החדש, כולנו, איחוד מפלגות הימין, זהות, יהדות התורה (67 מנדטים).
  • העבודה: העבודה, כחול לבן, מרצ, כולנו, חד"ש-תע"ל, הליכוד (90 מנדטים).
  • יהדות התורה: יהדות התורה, הליכוד, איחוד מפלגות הימין, הימין החדש, כולנו, מפלגת העבודה (67 מנדטים).
  • מרצ: מרצ, העבודה, כחול לבן, חד"ש-תע"ל, כולנו, זהות (67 מנדטים).
  • הימין החדש: הליכוד, הימין החדש, איחוד מפלגות הימין, כולנו, זהות, כחול לבן (90 מנדטים).
  • זהות: זהות, הליכוד, הימין החדש, איחוד מפלגות הימין, כולנו, כחול לבן (90 מנדטים).
  • חד"ש-תע"ל: חד"ש-תע"ל, מרצ, כחול לבן, העבודה, כולנו, זהות (67 מנדטים).
  • איחוד מפלגות הימין: איחוד מפלגות הימין, הליכוד, הימין החדש, יהדות התורה, כולנו, זהות (67 מנדטים).
  • כולנו: כולנו, כחול לבן, הליכוד (68 מנדטים).

נשאיר לכל אחד מכם להסיק את המסקנות שלו, אבל נראה שהרבה מאד מהממשלות המורכבות בשאלה הזו יוצרות אבסורדים מאד משונים, מהר מאד.

בונוס 4: שאלה מוטה בנושא פתרון שתי המדינות

אמ;לק

כיצד עורכי סקר יכולים להשפיע על התוצאות, עוד לפני שלב ניתוח הנתונים, באמצעות ניסוח מוטה של שאלות.

השאלה האחרונה בסקר הייתה שאלה מוטה בכוונה המטרה הייתה להדגים כיצד עורכי סקר יכולים להשפיע על התוצאות, עוד לפני שלב ניתוח הנתונים.

הצענו לתומכי קמפיין מימון ההמונים של "הסקר השקוף" לבחור נושא לגביו נכתוב שתי שאלות – כאשר כל אחת מהן נועדה ליצור הטייה אצל המשיבים (בעד או נגד הסוגיה המסוימת). התומכים בחרו בנושא פתרון שתי המדינות.

בהתאם, הכנו שני נוסחים לשאלה. בכל אחד מהנוסחים הצגנו שני היגדים, שאחד הוא, בקווים כלליים, "בעד" פתרון שתי המדינות, והשני "נגד". כל נוסח הוצג לחצי מהמשתתפים בסקר, באופן אקראי.

הנוסח שמוטה בעד פתרון שתי המדינות נוסח כך:

עם איזו מהעמדות הבאות אתה מסכים יותר?

  1. מדינת ישראל צריכה לנהל משא ומתן מול הפלסטינים ולחתור לפתרון מדיני ברוח שתי מדינות לשני עמים.
  2. מדינת ישראל לא צריכה לנהל משא ומתן וצריכה לפעול כדי להמשיך את המצב הקיים מול הפלסטינים.

הנוסח שמוטה נגד פתרון שתי המדינות נוסח כך:

עם איזו מהעמדות הבאות אתה מסכים יותר?

  1. כיום אין ברירה, ומדינת ישראל חייבת לעשות הכל, כבר בעתיד הקרוב, כדי לסגת מהשטחים ולתמוך בהקמת מדינה פלסטינית במסגרת הסכם.
  2. כיום אין פרטנר בצד הפלסטיני, והקמת מדינה פלסטינית היא לא אפשרות ריאלית עבור מדינת ישראל, ולכן יש להמשיך את המצב הקיים מול הפלסטינים.

ולהלן התוצאות:

כפי שניתן לראות, כמעט 20% מהציבור עברו מתמיכה בפתרון שתי המדינות, להתנגדות לפתרון שתי המדינות, בהתאם לתיקוני ניסוח קטנים יחסית. זו דוגמה ברורה לאופן שבו מי שמנסחים את הסקרים יכולים להשפיע על התוצאות באמצעות נוסחים מוטים, ומשם לייצר כותרות ענק בהתאם.

בונוס 5 – אחרון ומיוחד: שקיפות

אמ;לק

שאלה שנבחרה בידי תומכי שקוף – עד כמה חשובה השקיפות והמלחמה בשחיתות לבוחרים בבואם להחליט למי להצביע.

כך נראות התוצאות של הניתוח הזה:

הגיע הזמן לשאלה שנבחרה בידי תומכי "שקוף"! שאלנו את המשיבים בסקר עד כמה העמדות של מפלגה בנושאי שקיפות ומלחמה בשחיתות משפיעות על הסיכוי שהם יצביעו למפלגה כזו.

להלן התוצאות:

ניתן לראות שרוב המשיבים טוענים שנושא השקיפות מאד משפיע על ההצבעה שלהם. האם זה באמת המצב? את זה נראה במבחן התוצאה.

אז מה למדנו?

אנחנו מרגישים שיצאנו מפרויקט "הסקר השקוף" עם כמה תובנות עיקריות.

קודם כל, הדגמנו כמה שיקול דעת קיים בתהליך. החל מההחלטה לגבי התיקונים במדגם ועד להחלטה כיצד לפלח את קולות המתלבטים. אנחנו בחרנו בגישות צנועות יחסית, שלא דורשות מאיתנו להניח הנחות מתקדמות, אך ברור לנו שניתן היה לבחור בגישות פחות צנועות שיכולות לייצר נתונים מאוד שונים. כאשר אחוז המתלבטים כל כך גבוה, וכאשר יש כל כך הרבה מפלגות שסובבות את אחוז החסימה, גם התיקונים הקטנים ביותר יכולים להיות בעלי השפעות מרחיקות לכת.

שנית, הצלחנו להדגים כמה עושר קיים בנתוני סקרים מעבר לגרף המנדטים הפשוט שאנחנו רואים. הדגמנו כאן רק כמה דוגמאות פשוטות: איך נראות הבחירות של בוחרים בעלי סדר עדיפויות שונות? מצביעי איזו מפלגה ב-2015 הכי מאוכזבים הפעם? ואיזה ממשלה היו רוצים לראות המצביעים של כל מפלגה? אבל יש גם אפשרויות נוספות – למשל, אפשר להעמיק בפילוח המתלבטים, ולגלות את הפוטנציאל המקסימלי של כל מפלגה, לאתר את המקורות האפשריים להפתעת בחירות (כמו שעשיתי בפרק 33 של "הספינר"), ועוד הרבה דברים אחרים.

וכל זה מוביל אותנו למסקנה הגדולה: למתודולוגיה, לתהליך עריכת הסקר, החל משלב ניסוח הנתונים ועד לנוסחאות הסיכום, יש חלק קריטי בתהליך. סוקר לא ישר יכול להיות בעל כוח עצום: בין אם זה באמצעות ניסוח מוטה של שאלות או פילוח פחות ניטרלי של המתלבטים, סוקר יכול לייצר תוצאות שמתאימות ללקוח, לנראטיב התקשורתי, או לכל מטרה אחרת.

אנחנו צריכים יותר שקיפות בתהליך הסקירה. אנחנו צריכים לדעת מה הנתונים שמאחורי הקלעים, ואיזה עיבוד הם עוברים. ואנחנו יכולים לדרוש מהתקשורת לדווח על סקרים בצורה מעמיקה יותר ומקיפה יותר – בידיעה ברורה שבתוך ים הנתונים שנמצא בכל סקר ניתן למצוא מגוון סיפורים מעניינים לספר, גם מעבר לגרף המנדטים הפשוט.

להלן קובץ הנתונים המלא של הסקר השקוף. אנחנו מזמינים אתכם לנסות בעצמכם לנתח את הנתונים ולראות לאיזו מסקנות אתם מגיעים, ואפילו להשתתף בתחרות "הראשון לזהות" (ב"מקצה החובבים" או ב"מקצה הסטטיסטיקאים") ולהגיש את התחזיות שלכם. ואחרי הבחירות, נשמח לראות אתכם באירועי סיכום הפרויקט שלנו: אירוע "הפתעת הבחירות: מסיבת המדגמים" שיתקיים בירושלים בסוף יום הבחירות, ואירוע "יום הכיפורים של הסוקרים"  שיתקיים במרכז ב-14.04.

***

חגי אלקיים שלם הוא פסיכולוג פוליטי, יועץ אסטרטגי, עורך סקרים מקצועי ומנחה הפודקאסט "הספינר"; יונתן לזר-תלם הוא סטטיסטיקאי מוסמך, עובד כחוקר נתונים בחברת הייטק ויוזם הפרויקט "הסוקר האוטומטי".