פוסטים

חשיפה: חרף צמצום טקס המשואות- עלותו חרגה ב-850 אלף שקל

בחגיגות יום העצמאות לא היו תרגילי סדר, לא השתתף קהל, ולא היה מקום למופע רב משתתפים. אך משרד התרבות מצא את הדרך לחרוג מהתקציב בעשרה אחוזים

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

עלות טקס המשואות לחגיגות יום העצמאות ה-72 של ישראל חרגה מהתקציב שיועד לה ב-850 אלף שקל. זאת, חרף צמצומו המשמעותי של הטקס, בשל מגבלות משרד הבריאות למניעת התפשטות הקורונה.

בהתראה של יותר מחודש מראש, משרד התרבות נדרש להיערך השנה לטקס מסוג אחר: ללא דגלנים, ללא קהל, ללא מופע מהסוג המוכר לנו. אך במקום היערכות תקציבית מראש וחסכון של מיליונים מקופת המדינה – במשרד התרבות חישבו את התקציב בדיעבד. כעת מתגלה שלא רק שלא הצליחו לחסוך אלא חרגו מהתקציב המיוחד ב-10 אחוזים.

"נדרשו שינויים והתאמות שונות בשירותים המבוקשים, לרבות צילומים מראש והפיכת טקס הדלקת המשואות למשדר טלוויזיוני", השיבו במשרד ללבקשת חופש מידע של "שקוף" שהוגשה יום לאחר הטקס. "לפיכך, נדרשה תוספת תקציב בסך של 450,000 ש"ח כולל מע"מ". 

עוד הוסיפו במכתב התשובה, כי "התקציב המקורי לניהול בימוי והפקת שני הטקסים עמד על סך של 8.4 מיליון ש"ח". כלומר, עלות טקס המשואות המצומצם הינה 8,850,000 שקל. 

אך מעיון במסמכי המכרז של הפקת הטקס, שכולל גם את הטקס לפעולות האיבה, ניתן ללמוד כי תקציב ההתקשרות הוא 8 מיליון שקל ולא 8.4. 400 אלף השקלים הנוספים מוקצים לטובת "אירועים בלתי צפויים". שינוי אופיו של הטקס נוכח הסגר יכול היה לענות על הגדרה זו ולפיכך משרד התרבות יכול היה לעשות שימוש בסכום האמור. לכן, החריגה בפועל מהתקציב המקורי עומדת על 850 אלף שקל – כעשרה אחוזים.

שידור הטקס הוא לא דבר חדש

טקס המשואות משודר למיליוני אזרחים בכל שנה. אמנם הפעם שידורו היה הבמה המרכזית והיחידה, אך ההפקה המסורתית מנוסה בשימוש במדיה הטלווזיונית עוד טרם עידן ה-ZOOM. מדוע אם כן ההיבט הצילומי דרש חריגה משמעותית, חרף חסכון כל יתר האלמנטים שבוטלו?

בדיקת "שקוף" טרם קיום הטקס, מלמדת שמשרד התרבות ניגש לנושא בעיניים מכוסות. "העלות הסופית של הטקס ביחס לתקציב המקורי תתגבש רק בתום האירוע", השיבו במשרד לאחר פניות חוזרות ונשנות. 

טקס הדלקת המשואות. בוטלו הדגלנים אך במקום לחסוך שילמנו יותר

כלומר, חוסר היערכות מתאימה, יחד עם היעדר דרישה ברורה ממשרד האוצר לחסוך באופן משמעותי – הובילה את המשרד להתנהלות בזבזנית. זאת, בתקופה שבה המדינה חווה משבר תקציבי, התמודדות עם מעל מיליון מובטלים וקריסה של עסקים קטנים.

כיוון שחברת ההפקות דואגת לכל פרטי הטרס מראשיתו ועד סופו, וההסכם של חברת התרבות הוא מולה בלבד, לא ניתן לדעת בדיוק כיצד הכסף חולק. החברה הפרטית היא זו שמתקשרת בחוזה מול הספקים השונים, ולא המשרד. משרד התרבות, אם רצה יכול היה לפקח ולבקש את ההסכמים עם הצד השלישי. 

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין