פוסטים

המשטרה נתונה ללחצים פוליטיים: איך תתמודד עם ניסיון הפיכה כמו בארה"ב?

אם רוצים ללמוד משהו מהאירועים האלימים בארה"ב, צריך להתחיל ממצבה המסוכן של משטרת ישראל: טענות להתערבות פוליטית בעבודת המשטרה והתעקשות – שכנראה הסתיימה – להמשיך למנות עוד ממלא מקום שנתון ללחצים ● גם בשטח מרגישים היטב את היחלשות המשטרה – מהתקפות של ארגוני פשע ועד היעדר אכיפת כללי הסגר ● איך תגיב המשטרה אם יהיה פה ניסיון הפיכה אמיתי?

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

בצהרי יום רביעי האחרון, בהליך אשרור בחירת הנשיא הנבחר ג'ו ביידן, הסתער המון זועם ששולהב על ידי הנשיא היוצא דונלד טראמפ על הקונגרס האמריקאי ועצר את פעילותו. האם תרחיש כזה שבו בעל שררה מכהן יצא למלחמה כנגד מוסדות המדינה להגשמת צרכיו האישיים, יקרה בישראל? אנחנו לא יודעים. אבל אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לעצום עיניים ולומר "לנו זה לא יקרה". במקרה של ניסיון הפיכה, חייבים לוודא שיהיה מי שיבלום את המהלך.

כוחות הביטחון בארה"ב מול המפגינים בגבעת הקפיטול (צילום: מתוך יוטיוב)

כדי לעצור את ניסיון ההפיכה בוושינגטון נדרשו כוחות הביטחון להשליט סדר ולהשיב מלחמה בשם הדמוקרטיה האמריקאית ובניגוד לרוח שהוכתבה מהנשיא טראמפ, שלא היה מעורב בתגבור הכוחות בשעות שלאחר האירוע. גם כשהוציא הודעה "להרגעת הרוחות" לא פספס את ההזדמנות להפיץ את תיאוריית הקונספירציה כי הבחירות נגנבו.

עוד ב"שקוף":

בישראל, אם מפגינים יגיעו לבצע פוטש במשכן הכנסת, האחריות היא אמנם של מאבטחי משמר הכנסת, כפי שפרסמנו ב"שקוף". אך יש עוד שלבים מקדימים טרם ישיבת המפגינים על כסא היו"ר. הראשונה להתייצב תהיה משטרת ישראל. האם היא חזקה ומנוהלת טוב מספיק כדי לעצור אירוע כזה?

המפכ"ל היוצא טוען: השלטון מתערב בעבודת המשטרה

בראש המשטרה, באופן מכוון, עדיין עומד ממלא מקום. כבר יותר מ-760 יום אין לנו מפכ"ל. הפרסומים שעלו לאחרונה מטעים: המועמד שהשר לביטחון הפנים אמיר אוחנה "בחר", ניצב יעקב שבתאי, הוא עדיין במינוי זמני וניתן להפסיק את כהונתו בכל עת – ולהחליפו באחר. בשעת סגירת הכתבה הודיע בני גנץ כי יאפשר מינוי קבע למפכ"ל, לאור התנהלות הממשלה מאז קמה – נחזיק אצבעות.

המשמעות היא כי ממלא המקום (כמו ממלא המקום הקודם) נתון באופן תמידי ללחצי הדרג הפוליטי במקום לשלטון החוק ולאזרחי ישראל. כך העיד גם ממלא מקום המפכ"ל היוצא, ניצב מוטי כהן שאמר כי: "נראה שההחלטה שלא למנות מפכ"ל קבע משך זמן כה ממושך, לא הייתה נטולת שיקולים זרים". הוא הוסיף כי "לצד האתגרים המוכרים, בתקופה האחרונה נאלצתי להתמודד גם עם אתגרים מסוג חדש, ניסיונות להתערבות בעבודת משטרת ישראל". 

מוטי כהן. "שיקולים זרים בהחלטה לא למנות מפכ"ל" (צילום: ויקימדיה)

המצב הזה צריך להדאיג אותנו – ובפרט כשנתגלגל לאירוע דומה. שורת אירועים שקרו בחודשים האחרונים מצביעה על כך שביטחון הפנים שלנו הופקר בגלל משטרה חלשה, שלא מקבלת גיבוי והופכת לשק חבטות לטובת אינטרסים פוליטיים ואישיים. 

ככה זה נראה ברחובות

כשאין מפכ"ל קבוע גם אין תכניות אסטרטגיות לטיפול בתופעות להן אנו עדים בחודשים האחרונים: 

  • בקרב הציבור הערבי, ידועה אוזלת היד של המשטרה. כך למשל, ב-28 בדצמבר, לאור יום, בכביש 6, חוסל אדם אחד ואחר נפצע כשהיו תחת ליווי משטרתי של שלוש ניידות. בשבוע האחרון, היו ארבעה אירועי הצתות של ניידות משטרה על ידי גורמים עברייניים. אירועים אלה מעידים כי משפחות הפשע בישראל כבר לא חוששות מהמשטרה.
  • חוסר רצון לאכוף הפרת הנחיות קורונה בישובים חרדיים הם הפינה היומית בחדשות. אך גם ביישובים חילוניים אזרחים מתקהלים ללא חשש ומתחת לרדאר. השוטרים בשטח חסרי אונים, נשלחים לזירה, וכל מה שנותר להם לעשות הוא לחכות לסיום האירוע ולהשתחוות לאדמ"ור. 

  • גם בציבור הערבי מתקיימות כל הזמן חתונות כסדרן והמשטרה מצידה הציגה חוסר יכולת מתמשך לאכוף את ההנחיות. 
  • מאז נהרג אהוביה סנדק לפני שלושה שבועות מתבצעים לינצ'ים כנגד ערבים בירושלים, בגלל שהם ערבים, כמעט מדי ערב. ראש הממשלה והשר לביטחון פנים מביעים אמפתיה כלפי משפחתו של סנדק אבל מסרבים להוקיע את מעשי העבריינות. המוחים אף תוקפים שוטרים ומיידים עליהם אבנים. המשטרה חסרת אונים. תקופה דומה זוכרים תושבי העיר לאחר חטיפת שלושת הנערים ב-2014, שהובילה לגל תקיפות של ערבים, שבשיאן יוסף בן חיים רצח את מוחמד אבו חד'יר.
  • מעשה תקיפה של מפגינים כנגד רה"מ הפך כבר למעשה שגרה, תוך עדויות כי המשטרה עומדת מנגד. כך למשל, ביולי חבורת צעירים תקפו מפגינים בלב תל אביב. באירועים אחרים, כנופיות של ארגון לה פמיליה בירושלים ובחולון הכו צלמים וחיפשו ערבים. ראש הממשלה לא גינה את מעשי האלימות, אלא סימן את המפגינים כמפיצי מחלות ואנרכיסטים. 

    מעצר משטרתי בהפגנה בבלפור (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

  • רצף של אירועי אלימות משטרתית מצד דרגים בכירים במשטרה, כנגד כלל האוכלוסיות: החל מהציבור החרדי, המפגינים בבלפור והציבור הערבי. ואירועים אלו מתרבים בחודשים האחרונים כשהמתח ברחובות גועש. 

אם יקרה – ואנו צריכים להניח שיקרה – מקרה דומה לאירוע שקרה השבוע בארה"ב, לא יהיה לנו על מי לסמוך אלא על המשטרה שלנו. אין לנו משטרה אחרת. הצעד הראשון להשיב אותה לדרך המלך יהיה למנות לה מפכ"ל קבוע. מקווים שזה יקרה כבר מחר.

מוזמנות ומוזמנים לעקוב אחר המינויים החסרים באופן שוטף בכלי החדש של שקוף.

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

אפקט גבעת הקפיטול: מי שומר על כנסת ישראל מפני פוטש?

אם רבבות אזרחים ינסו להשתלט על המשכן, כפי שקרה אמש בארה"ב, הם יתקלו במאבטחי משמר הכנסת. עד כמה המשמר עצמאי, ולמי הוא כפוף? וגם: היסטוריה קצרה של אלימות פרלמנטרית

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| תומר אביטל |

האם המון זועם יכול להשתלט על כנסת ישראל, בדומה למה שקרה אמש בגבעת הקפיטול שבארה"ב? נקווה שלא נצטרך לעולם לגלות את התשובה. מה שכן, זו הזדמנות להכיר את משמר הכנסת שאמור להגן על בית הנבחרים במקרה דומה. 

עוד כתבות ב"שקוף":

במשמר עובדים כמעט 300 איש. הלוחמים חמושים בנשקים, עברו הכשרות מתקדמות, ומתאמנים כל השנה. היחידה להגנה היקפית של המשמר מפעילה סיורים ממונעים ורגליים באזור המשכן, ואגף מבצעים מפקח 24-7 על הנעשה באזור באמצעות מאות מצלמות. המשמר גם מחזיק כלבייה המופקדת על גילוי חומר נפץ. בנוסף בכנסת שוכנת מרפאה שביום-יום מטפלת בשגרה, אך ערוכה לטיפולי חירום.

המשמר מתוקצב בכמאה מיליון שקל בשנה (כעשירית מכלל תקציב הכנסת). כ-75 מיליון הולך לשכר, והשאר לרכישת ציוד (אפשר לראות את כל הקניות של המשמר כאן. מדי אנשי המשמר לבדם עולים כמיליון שקל בשנה). 

הביג בוס: יו"ר הכנסת

מי בפועל נותן הוראות למאבטחים? מעניין לבחון את עצמאות המשמר ויחסי הכוחות עם כוחות הביטחון. מה שאותי ריתק במיוחד הוא ש"חוק משמר הכנסת, רחבתו ומשמר הכנסת – 1968" קובע כי שטחי הכנסת נהנים מחסינות טריטוריאלית.

תרגיל של משמר הכנסת ב-2017 (צילום: מאור קינסבורסקי, פלאש 90)

החוק מעניק לקצין הכנסת סמכויות של מפקד מחוז במשטרה או תת אלוף בצה"ל. הקצין כפוף רק ליו"ר הכנסת. למשטרה אין דריסת רגל אלא באישורו. כמובן אם יו"ר הכנסת בעצמו מחליט לשבור את הכללים, ולאפשר לאלפי אזרחים לעשות פוטש בתואנה של גניבת בחירות – אנחנו בבעיה. החוק נותן לו את המפתחות. למעשה כל השטח בו יושב המשכן מוגדר כאקס-טריטוריה של מדינת ישראל וכולו כפוף ליו"ר הכנסת. קצין הכנסת הוא זה שאמון על שמירת הביטחון וקיום הסדר במשכן ובאפשרותו להורות על הגבלת הכניסה והיציאה ועל עיכוב אנשים עד לארבע שעות, באישור יו"ר הכנסת.

כמובן שבשעת משבר כמו זה שראינו בקפיטול יו"ר הכנסת יכול להזמין את כוחות הביטחון להושיט יד, אבל הוא השריף. לממשלה ולצבא אין אפשרות להתערב, אלא באישורו.

יו"ר הכנסת יריב לוין. אחראי בפועל על המשמר (צילום: דני שם טוב, דוברות הכנסת)

כך או אחרת, אם תהיה הסתערות של המון משולהב על הכנסת, ייתכן כי המשבר יתלקח בצורה חריפה במהירות: בניגוד לארה"ב בה רוב האזרחים צריכים לתפוס טיסה ולערוך מסע מפרך לעבר הבירה, בישראל המרחקים קצרים. תוך שעה-שעתיים – רוב הציבור יכול להגיע לשערי המשכן. האספסוף גם עלול לחצות את גן הוורדים ולבחור כמטרה דווקא במשרד רה"מ או במשרד האוצר. שניהם במרחק חמש דקות הליכה מהכנסת, אך לא מאובטחים כמוה.

אילו התקפות אלימות כבר התרחשו בכנסת?

ב-1949, כשהכנסת הראשונה ישבה בבניין קולנוע קסם בתל אביב, גבר לבוש ז'קט חום רחב ממדים יחסית לגופו הצנום, נכנס מחזיק בידו מזוודה. הוא שלף ממנה תת-מקלע וניסה לפתוח באש על הח"כים – אך בלמו אותו בזמן. ב-1952, בימים בהם הכנסת שכנה בבית פרומין במרכז ירושלים, התקיים דיון סוער במליאה סביב הסכם השילומים עם גרמניה. מאות אזרחים ניסו לחדור פנימה, השליכו אבנים והתפתח עימות אלים. צה"ל הגיע למקום וכ-140 מפגינים נעצרו.

ב-1957 גבר השליך רימון אל מליאת הכנסת – שוב, כשעוד שכנה בבית פרומין במרכז ירושלים. בן-גוריון ושלושה שרים נפצעו. 

שני נבחרי ציבור נרצחו מלבד יצחק רבין: ח"כ חמאד אבו-רביעה ז"ל נורה ב-1981 על ידי שלושה אחים מחמולה מתחרה כי לא פינה את מקומו בכנסת לאביהם כפי שהבטיח. מחבלים התנקשו ב-2001 בשר רחבעם זאבי ז"ל. אבל זאבי נרצח במלון הייאט, ואבו-רביעה בשכונת הולילנד – לא הייתה אלימות במקומה הנוכחי של הכנסת: גבעת רם.

***

יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי תומר אביטל

הסכנה שקיימת להייטק הישראלי ממשברים כלכליים בארצות הברית

35% מסכום ההשקעות בסטארטאפים ישראליים מגיע מקרנות הון-סיכון אמריקאיות, בעוד שרק 30% מההשקעות מגיעות מתוך ישראל. תלותו של שוק ההייטק הישראלי בהשקעות מארצות-הברית עשויה להפוך למסוכנת בעתו של משבר כלכלי מעבר לאוקיינוס האטלנטי. מה עושים עם זה? / טור דעה אורח

 

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| טור דעה אורח: טום קרגנבילד, כלכלה קלה |

ישראל מדורגת במקום העשירי בעולם ברמת החדשנות של השוק ובמקום השני בעולם באחוז ההשקעה במחקר ופיתוח – צמודה לדרום קוריאה שנמצאת במקום הראשון. מצד אחד, חברות ההייטק הישראליות מתמודדות מול תחרות בינלאומית גדולה, ומצד שני דווקא התחרות הגדולה מאלצת את התעשייה להישאר יעילה ולייצר מוצרים חדשניים ואיכותיים על מנת להוביל בשוק. 

לפני כשבועיים, אגף הכלכלנית הראשית באוצר פרסם סקירה מרתקת על גיוסי ההון בתעשיית הסטארטאפים הישראלית. הדו"ח חשף עד כמה תלויה תעשיית ההיי-טק הישראלית בשווקי חוץ, דבר שעלול להוביל למצב שבו משבר בצד השני של העולם, עלול יהיה לפגוע בתעשייה המקומית הישראלית ובעובדים המקומיים אשר לוקחים בה חלק. 

כפי שמסבירה הסקירה, חברות סטארטאפ מאופיינות בתחילת דרכן במעט נכסים פיזיים, בחוסר רווחיות ובפערי מידע גדולים בין החברות הצעירות למשקיעים, ולכן לא פעם מתקשות לגייס כספים מגופים ממוסדים כמו בנקים. 

כדי לתת מענה לצורך הזה, ההשקעות בסטארטאפים מתבצעות בעיקר על ידי קרנות הון-סיכון שמגייסות כסף ממספר רב של משקיעים. קרנות ההון-סיכון מחפשות חברות בעלות פוטנציאל צמיחה ומשקיעות בהן למשך מספר שנים (לפי משרד האוצר: 7 שנים בממוצע), בהתאם לצרכים וליכולות החברות לגדול, עד לאקזיט המיוחל או ההנפקה בבורסה. בשלב הזה, הקרן מחזירה את השקעותיה בתוספת רווחים גדולים.

35% מההשקעות – מארה"ב

במקביל לפעילות קרנות ההון-סיכון הפרטיות, מדינת ישראל מפעילה את רשות החדשנות, המספקת גם היא הון לחברות סטארטאפ ישראליות. המטרה של רשות החדשנות היא לתמוך בפעילות של סטארטאפים שלא יכולים לקבל מימון בשוק הפרטי, אך עוסקים בתחומים בעלי פוטנציאל עתידי משמעותי. המדינה לא עושה זאת בחינם – הכסף חוזר אל הממשלה בצורת תמלוגים – מספר אחוזים קטן מהמכירות עד שההשקעה הראשונית חוזרת אל תקציב המדינה. במידה והחברה נמכרת לחו"ל, הסטראטאפ צריך להחזיר את הכסף בסכום של פי 3 עד 5 מסכום ההשקעה הראשונית, בהתאם לאם שמר על בסיס פעילות מקומי. הרעיון הוא ליצור תמריץ של שימור פעילות החברה בישראל.

חלק מעניין בסקירה של משרד האוצר עוסק בקשר שקיים בין הגיוסים מול קרנות ההון-סיכון לבין הגיוסים מול רשות החדשנות. כפי שמוסבר בסקירה, בשנת 2018 כ-35 אחוזים מכל ההשקעות בישראל בוצעו על ידי משקיעי הון-סיכון מארצות הברית. לשם השוואה, החלק של המשקיעים הישראלים עמד על 30 אחוזים. 

המשמעות של הנתון היא שנוצרת תלות בין תעשיית ההייטק הישראלית והשוק האמריקאי. כפי שניתן לראות בגרף המצורף, קיים קשר הדוק מאוד בין הביצועים של השוק האמריקאי לכמות ההון הזמינה לחברות הסטארטאפ הישראליות. אם השוק האמריקאי צומח, החברות בישראל יגייסו כסף, אך אם השוק האמריקאי במשבר, החברות ימצאו עצמן בבעיה. 

מניתוח נתוני גיוס (בסקירה של האוצר) ההון בזמן פיצוץ בועת הדוט קום והנתונים בזמן משבר הסאב פריים בשנת 2008, עולה כי כשחברות מוצאות את עצמן בקשיים, הן פונות עם בקשות לגיוס הון דווקא מרשות החדשנות. 

הממשלה – לא לוקחת בחשבון את הסיכונים

מאחר שקיימת תלות חזקה בין ההייטק הישראלי לבין השוק האמריקאי, משרד האוצר ממליץ לרשות החדשנות לחשוב על ניהול סיכונים טוב יותר עבור ההייטק הישראלי ולפעול בצורה אנטי מחזורית. הרעיון הוא שהממשלה תנצל את הרווחים משנים של צמיחה כלכלית על מנת לשמור בצד הון שיאפשר לה להגדיל את ההשקעות דרך רשות החדשנות, ולספק תזרים כספי לחברות הסטארטאפ הישראליות בתקופות בהן ארצות הברית מתמודדת עם משבר כלכלי.

כיום, על פי הדו"ח, הממשלה לא לוקחת בחשבון את הסיכונים המחזוריים שקיימים מול הכלכלה האמריקאית. בשנים הקודמות, כשהיו משברים בארצות הברית, הרשות לא החזיקה במספיק הון על מנת לתת מענה לגידול במספר הבקשות ולדרישה לכמות ההון הגדולה שהחברות היו זקוקות לו. חשוב לציין שתקציב הרשות תלוי במשרד האוצר, וההכנסות מתמלוגים מועברות בחזרה לתקציב האוצר.

לדעתי, מדובר בזווית מעניינת לניהול סיכונים בשוק ההייטק הישראלי אך גם זווית שדורשת חשיבה על הדרך ליישום המדיניות בפועל. מחד – רוב הזמן אין משברים כלכליים ולכן שמירה על כספי רווחים, ללא כל שימוש, היא בזבוז הפוטנציאל הגלום ברווחים. מנגד, בזמן משבר כלכלי, רשות החדשנות תהיה זקוקה להון בצורה מהירה ונגישה, וירידות בשווקים יכולות לגרום לכך שהכסף לא יהיה זמין דווקא כשהיא הכי תזדקק לו. 

ייתכן והפתרון הוא שמשרד האוצר ישקיע את הרווחים באג"ח קצר טווח בשוק ההון, וזאת במטרה שהחיסכון העודף לזמנים של משבר כלכלי לא יאבד בגלל אינפלציה. בכל מקרה מדובר בשאלה מעניינת שכדאי לחשוב עליה לעומק. משמח לראות שמשרד האוצר מקדיש מחשבה מעמיקה לניתוח הסיכונים באחד השווקים החשובים במשק הישראלי.

*

טום קרגנבילד כותב ומנהל את "כלכלה קלה" – עמוד פייסבוק ואתר אינטרנט שנוצרו במטרה להנגיש ידע כלכלי בשפה פשוטה, תוך התייחסות לאירועים אקטואליים, במטרה לתת לאזרחים כלים להבין טוב יותר את העולם הכלכלי.