פוסטים

הבלוף שמאחורי החלטת הממשלה לקצץ בשכר נבחרי הציבור

ההצהרות של הבכירים על הרצון לקצץ בשכרם הן צעד בכיוון הנכון. אבל אם שר האוצר ישראל כ״ץ באמת מתכוון לעשות זאת, כדאי שקודם ירים טלפון ליו״ר ועדת הכספים גפני

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

אם השרים היו באמת רוצים להוריד לעצמם את המשכורת, כפי שהצהירו לאחרונה – הם היו יכולים לעשות זאת תוך יום אחד. אז למה זה לא מה שבחר לעשות שר האוצר ישראל כ״ץ, שמוביל את יוזמת הקיצוץ? כי לפעמים יותר קל לזכות במחמאות בתקשורת מאשר באמת לוותר על כמה אלפי שקלים בחודש בתלוש המשכורת.

שר האוצר ישראל כ"ץ. (צילום: עמוס בן גרשום, דוברות הכנסת)

אבל קודם כל – תזכורת: לפני שבוע וחצי הביא שר האוצר ישראל כ"ץ לישיבת הממשלה החלטה לקצץ בשכר השרים וחברי הכנסת ב-10 אחוזים, ובנוסף להקפיא את עליית שכר השרים הצפויה בחודש ינואר, עליה של יותר מ-6,000 שקל. ההחלטה התקבלה בממשלה פה אחד. מיד אחר כך פנו נשיאת ביהמ"ש העליון, אסתר חיות ונשיא המדינה, רובי ריבלין לכ"ץ וביקשו לקצץ גם הם בשכרם. במקביל גם נגיד בנק ישראל פנה לרה"מ וביקש להצטרף למהלך ולקצץ בשכרו. בלי טיפה של ציניות (טוב אולי קצת) צריך לברך על הצהרת הכוונות של הממשלה ובכירי המשק שאחרי תקופה ארוכה, זכינו סופסוף לראות מהם זיק של דוגמא אישית. 

עוד בשקוף:

אבל, הפעם בפינת הטרחנות השבועית החלטנו להדגים, צעד אחר צעד, מדוע מדובר בעיקר בהצהרות לתקשורת, וכיצד ניתן למסמס את ההחלטה שכבר עכשיו ספק גדול אם תצא לפועל לפני סוף 2020. כל זה כאשר יש דרך קצרה ופשוטה לבצע את הקיצוץ כבר עכשיו. נתחיל?

המסלול הארוך: במקרה הטוב הקיצוץ יתחיל בדצמבר

  • צריך להבין שהממשלה עדיין לא החליטה לקצץ בשכר. היא החליטה "להטיל על שר האוצר להפיץ תזכיר חוק" על קיצוץ שכר השרים וחברי הכנסת בשיעור של עשרה אחוזים והקפאת עליית השכר הצפויה בינואר 2021. תזכיר חוק הוא טיוטה של הצעת חוק ממשלתית שמשרדי הממשלה מפיצים להערות הציבור והמשרדים השונים בטרם מגבשים אותה סופית ומניחים אותה על שולחן הכנסת לקראת דיוני הוועדות והצבעות. תוך כמה זמן נדרש שר האוצר להפיץ את אותו תזכיר? לא כתוב בהחלטה שקיבלה הממשלה – זה יכול לקחת גם חצי שנה. 
  • נניח ששר האוצר יוכיח לנו שאנחנו טועים ויפיץ את ההצעה מחר בבוקר. מאותו רגע, לפי הנחיות היועמ"ש יש לו 21 יום לקבל הערות ציבור להצעה (אפשר לקצר את פרק הזמן הזה באישור מיוחד). כלומר, אם התהליך מתחיל להתגלגל כבר מחר, הנה הגענו ל-25 באוקטובר. וזו רק ההתחלה של התהליך. כלומר משכורת אוקטובר כבר לא תקוצץ.

  • אחר כך החוק צריך לחזור לתיקונים בממשלה ולהכנת טיוטת החוק הממשלתית. נגיד שבמשרד האוצר יהיו זריזים באופן מיוחד, ויגישו אותה תוך שבוע. הנה הגענו ל-1 בנובמבר. 
  • אחר כך יש את מכשול ועדת השרים לחקיקה, ועדה שמתכנסת באופן מאוד לא רציף בחודשים האחרונים בגלל המחלוקות בין הליכוד לכחול לבן. נפרגן שיקח לליכוד ולכחול לבן שבועיים לכנס את הוועדה. אנחנו כבר ב-15 בנובמבר.

‎⁨נתניהו והחליפי גנץ בפגישה נדירה לאחרונה של ועדת השרים לענייני חקיקה. 7 ביוני 2020 (צילום: מארק ישראל סלם)

  • נניח שוועדת השרים תאשר במהרה את ההצעה (חלק גדול מההחלטות בוועדת השרים נדחות בין שבוע לנצח) ותניח אותה ביום למחרת על שולחן הכנסת. היא תוכל להגיע להצבעה בקריאה ראשונה רק ביום רביעי, ה-18 בנובמבר. המשמעות: גם משכורת נובמבר לא תקוצץ.
  • שבוע לאחר מכן, כשתמצא ועדת הכספים זמן, היא תדון בהצעת החוק לקראת קריאה שניה ושלישית. ואז, אם לא יהיו בעיות מיוחדות, תעלה ההצעה לקריאה שניה ושלישית במליאה ב-25 בנובמבר. אז, במקרה הכי טוב, יקח לה 24 שעות להתפרסם ברשומות.
  • ובכן, יקח להצעה יותר מחודשיים מרגע שהתקבלה ההחלטה ועד שתאושר – וזה במקרה הטוב כשהדברים יתקתקו והממשלה לא תבקש קיצורים מיוחדים (כמו פניה מיוחדת ליועמ"ש כדי שיאפשר לה לקצר את זמן ההמתנה להערות הציבור ותרגילים פרלמנטרים ששמורים בד"כ למצבים דחופים).
  • אבל, עיכוב של שבוע אחד בלבד יכניס אותנו לחודש דצמבר שבפועל עשוי לבטל בכלל את הורדת השכר גם עבור חודש זה. למה? כי בדרך כלל לשינויים בשכר לוקח חודש להיכנס לתוקף. מה יקרה בוועדה שתדון בחוק (כספים, כנסת או ועדה משותפת) אנחנו עדיין לא יודעים, אבל סביר להניח שמאחורי הקלעים, כבר עכשיו, יש שרים וחברי כנסת שחושבים למסמס אותה. אנחנו יודעים כי יש ח"כים שפנינו אליהם אישית בעבר וביקשנו מהם להקפיא את השכר, ובואו נאמר – הם לא אהבו את הרעיון.

המסלול קצר: דבר עם גפני

אבל אם השרים באמת רוצים לקצץ את שכרם ואת שכר הח״כים ושאר בכירים, כך הם יוכלו לעשות את זה כבר מחר: 

  • מי שקובעת את שכר השרים, הנשיא והשופטים היא לא הממשלה אלא ועדת הכספים של הכנסת. הוועדה יכולה לקבל החלטה כזאת מהיום למחר – וזה כבר קרה לא מזמן. בשנת 2018, פנו כמה שרים בשקט ליו"ר ועדת הכספים, משה גפני, ודרשו להצמיד את שכרם לשכר הממוצע במשק, ולהשוות תנאים לח״כים. כך הם הצליחו להקפיץ את שכרם ביותר מחמשת אלפים שקלים בחודש. ההחלטה להעלות את שכר השרים התקבלה בתוך שעות בודדות. היא התקבלה ללא נתונים, דיון מספק או הבנה של השלכות המהלך עד כדי כך ששבוע אחר כך נאלצה ועדת הכספים להתכנס שוב כדי לתקן את ההחלטה שלה כדי שלא תיצור נזק של מאות מיליונים. אבל הנה ההוכחה – כשיש לנבחרי הציבור מוטיבציה הם יודעים לפעול מהר.

מחכה לצלצול של כ״ץ? יו״ר ועדת הכספים ח"כ משה גפני. (צילום: אתר הכנסת)

  • גם את שכר הח"כים לא קובעת הממשלה. מי שקובעת אותו, לפי חוק, היא ועדת הכנסת לאחר היוועצות עם הוועדה הציבורית לקביעת שכר חברי הכנסת. נחשו מה? – הוועדה הציבורית כבר קבעה כי שכר הח"כים צריך להיות צמוד למדד ולא לשכר הממוצע במשק. יישום של ההמלצה שלה יעצור את העלייה המטאורית בשכרם. כעת כל מה שוועדת הכנסת נדרשת לעשות, באופן מיידי, זה לאמץ את ההחלטה ולעצור את עליית השכר.
  • לכן פנינו בעצמנו יום אחרי שההחלטה אושרה בממשלה ליו"ר ועדת הכספים וביקשנו ממנו לעזור לשרי הממשלה לקצץ ולהקפיא את שכרם כפי שביקשו. פנינו גם ליו"ר ועדת הכנסת והסברנו כי עדיף שוועדת הכנסת תיזום ותקפיא את עליית השכר. שניהם לא טיפלו בזה עד כה.
  • אם לממשלה באמת דחוף לבצע את קיצוץ השכר דווקא בחקיקה היא יכולה לקחת אחת משתי הצעות החוק הפרטיות שכבר מונחות על שולחן הכנסת ועוסקות בשכר נבחרי הציבור ולקדם אותן בשינויים הנדרשים: אחת של שלמה קרעי (הליכוד) ואחרת של עידן רול (יש עתיד).

מתוך פניית ״שקוף״ לוועדת הכספים בבקשה לזרז עניינים ולפעול לקיצוץ בשכר נבחרי ציבור.

אם כבר טירחנו עד כאן – אז נזכיר: החוק (וגם ההיגיון) קובע כי הרשות המחוקקת (שם יושבים נציגי הציבור) קובעת לרשות המבצעת את שכרה ולא הפוך. 

ונסיים בפנייה לשר האוצר, ישראל כ"ץ: אם אתה וחבריך באמת התכוונתם לקצץ את המשכורת שלכם כפי שהצהרתם – הרם עוד הערב טלפון ליו"ר ועדת הכספים, משה גפני, ובקש ממנו להביא את ההחלטה לוועדת הכספים.

תגובות:

פנינו ליו"ר ועדת הכספים ח״כ משה גפני, וליו"ר ועדת הכנסת ח״כ איתן גינזבורג, אולם לא התקבלה מהשניים תגובה. גם מלשכתו של שר האוצר ישראל כ"ץ לא התקבלה תגובה, על אף פניות חוזרות. אולם, לאחר פניית ״שקוף״ פורסם באתר YNET כי שר האוצר טוען שבכוונתו להפיץ את תזכיר החוק ״בימים הקרובים״. כ״ץ אמנם ממשיך ללכת בדרך הארוכה והמסובכת במקום לפנות ישירות לוועדת הכספים, אבל אנחנו שמחים שלפחות הצלחנו להעיר אותו.

נמשיך לעקוב.

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

ספין או בעיה אמיתית: מה הסיפור עם ניגודי העניינים של שופטי בג״ץ?

לאחרונה הפילה הכנסת הצעה להקים ועדת חקירה לבדיקת ניגודי עניינים של שופטי בג״ץ בשנים האחרונות מתערער האמון בין הציבור למערכת המשפט יצאנו לבדוק האם באמת יש בעיה במנגנון ניגוד העניינים של השופטים ● ומה קורה אצל חברי הכנסת? 

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| דרור גורני |

שופטים לא צריכים למלא טופס ניגוד עניינים. גם לא הסדר ניגוד עניינים. ואפילו ״רשימת המניעויות״ אותה ממלאים שופטי העליון היא וולונטרית ואין חובה למלא אותה. לשופטים יש רק את חוק בתי המשפט שקובע במקרים מאוד ברורים מתי אסור להם לשבת בדיונים. אז האם הדרישה של ח״כ בצלאל סמוטריץ׳ צודקת וצריך להקים ועדת חקירה פרלמנטרית לבדיקת ניגודי העניינים של השופטים? לא כל כך מהר. 

בשנים האחרונות הויכוח סביב מעמדו של בית המשפט העליון הפך לשדה קרב פוליטי בין ימין ושמאל שבו הכל שחור או לבן. הצדדים מחזיקים בעמדות מוצקות, אבל לא תמיד העמדות מתבססות על ידע מספיק רחב.

בית המשפט העליון, דיון בראשות הנשיאה, השופטת אסתר חיות. (צילום: אורן בן חקון / פלאש 90)

לאחרונה דחתה מליאת הכנסת בפעם השניה את הצעתו של ח״כ סמוטריץ׳ (ימינה) להקמת ועדת חקירה פרלמנטרית לבדיקת ניגודי העניינים של שופטי בג״ץ, זאת לאחר שביולי הפילה הכנסת לראשונה ההצעה. סמוטריץ׳ הגיש את הצעתו לאחר פרסומם של תחקירים עיתונאיים שחשפו מספר מקרים בהם שופטים דנו בתיקים בהם היה להם ניגוד עניינים ברור:

כתב ״כאן״ צח שפיצן חשף כי שופטי העליון דנים בעניינים של הגופים שהם עצמם הצהירו שיש להם מניעה לדון בהם. ב״מעריב״ קלמן ליבסקינד חשף ניגודי עניינים של נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות שישבה בתיקים של חברות שמהן מתפרנס בעלה כמייצג, וכן של השופטת ענת ברון, שדנה בתיקים בהם מעורבים אישים מתחומי המשפט והעסקים שתרמו בשנים האחרונות לקונסרבטוריון למוסיקה שבראשו עומד בעלה ואשר בו מונצח בנם.

כדאי להזכיר כי דרישתו של סמוטריץ׳ הונחו על השולחן גם במטרה להביך את הקואליציה ולחשוף את התפרים הגסים בחיבור בין הליכוד לכחול לבן. ואכן, ברמה הפוליטית הוא הצליח להביך את הממשלה. אבל הדרישה של סמוטריץ׳ מציפה את הויכוח העמוק סביב המעמד הציבורי של מערכת המשפט שלנו. 

בשבועות האחרונים יצאנו לבדוק האם באמת יש בעיה במנגנון ניגוד העניינים של השופטים בישראל, או שהכל חלק מספין פוליטי? מה הפתרונות על השולחן? האם אפשר להשוות בין שופטים לעובדי מדינה אחרים או לנבחרי ציבור? והאם יש גבולות לשקיפות שצריך לדרוש מהם כדי לשמור על עצמאות שיפוטית?

מה זה בכלל ניגוד עניינים

יש שני סוגים של הליכים להסדרת ניגוד עניינים: טופס ניגוד עניינים, והסדר ניגוד עניינים. טופס ניגוד עניינים הוא שאלון בפורמט קבוע ואחיד אותו נדרשים למלא עובדי מדינה בהתאם לדרישות מקום העבודה שלהם. הסדר ניגוד עניינים מתבצע לאחר שעובד או נבחר ציבור מילא טופס ניגוד עניינים שממנו עלה כי יש לו סיכוי להימצא במצב של ניגוד עניינים. במקרה כזה כותבים הסדר פרטני שמתייחס לנושאים שעלו בטופס. 

ההצעה שלו להקים ועדת חקירה שתבדוק את סוגיית ניגודי העניינים של השופטים הצליחה להביך את הקואליציה. ח"כ בצלאל סמוטריץ' (צילום: אתר הכנסת)

כך למשל שר החקלאות ושר הביטחון (אם ירצו) ימלאו את אותו טופס ניגוד עניינים. אחר כך כל אחד מהם יחתום על הסדר ניגוד עניינים שונה. אם לשר הביטחון יש מטע של אבוקדו, זה לא ייכנס להסדר ניגוד העניינים שלו, כי משרד הביטחון אינו מקבל החלטות שקשורות בגידול ירקות ופירות. זאת בניגוד לשר החקלאות שסביר להניח כי מידע על כך שהוא או מישהו מקרוביו מגדלים אבוקדו למחייתם כן יכנס להסדר ניגוד העניינים שלו.

במקרה של שופטים, על פי סעיף 21 לחוק בתי המשפט השופטים מחוייבים להגיש הצהרת הון. סעיף 77א קובע כי: "שופט לא ישב בדין אם מצא, מיזמתו או לבקשת בעל דין, כי קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט". עוד נקבע כי אסור לשופט לדון בתיקים הקשורים למשפחתו או בתיקים בהם היה מעורב טרם המינוי. 

זה ברור במקרים הפשוטים. שופט לא ידון בתיק נגד אחיו, וגם לא בעתירה שהגיש דודן רחוק או בסוגיה שבה טען בעבר כעורך דין. אבל החיים הם לא שחור ולבן. ניגודי עניינים יכולים להיות מורכבים ולא חד משמעיים. 

עוד בשקוף:

הדבר היחידי שרוב השופטים ממלאים הוא טופס "רשימת מניעויות". למה רוב? כי אין שום חוק שמחייב את השופטים למלא גם "רשימת מניעויות". מדובר בקובץ שמתפרסם לציבור ובו מעדכנים השופטים מפעם לפעם את שמות עורכי הדין וגורמים אחרים שהם מנועים מלדון בתיקים הנוגעים אליהם. 

כך לדוגמא, ב״רשימת המניעויות״, של שופט בית המשפט העליון ג'ורג' קרא, ניתן למצוא את המועצה המוסלמית ביפו. בדוברות הרשות השופטת טענו כי ״השופט קרא הכליל את המועצה ברשימת המניעויות שלו, אף שאין לו כל היכרות עם מי מחברי המועצה ולא מתקיימת אצלו לגביה כל מניעות שבדין, זאת בהיותו תושב יפו ומטעמים של זהירות יתר, כדי שבעתיד לא יגיעו תיקים הקשורים אליה לדיון בפניו".

אולם, לא כל השופטים מעדכנים את הרשימה. למשל, שופט העליון נעם סולברג השאיר את רשימת המניעויות שלו ריקה

נשיאת בית המשפט העליון השופטת אסתר חיות. העיתונאי קלמן ליבסקינד חשף כי ישבה בתיקים של חברות שמהן מתפרנס בעלה כמייצג. (צילום: אוליבייה פיטוסי / פלאש 90)

בעקבות הביקורת הציבורית, פרסמה לאחרונה נשיאת בית המשפט העליון, אסתר חיות, בשיתוף עם ד"ר לימור זר-גוטמן (מומחית בתחום האתיקה והאחריות המקצועית של עורכי דין ושופטים), מסמך בשם "אמות מידה לגיבוש רשימת מניעויות לשופטים".

על פי המסמך כל שופט אחראי לעדכן את רשימת המניעויות שלו בכל שנה. בנוסף, המסמך קובע כי שופט צריך לכלול ברשימת המניעויות שלו בעלי דין ועורכי דין שהם בגדר "שחקנים חוזרים" המתדיינים באופן קבוע בבית המשפט שבו השופט מכהן ושקיים חשש ממשי למשוא פנים אם ידון בעניינם. אבל גם עכשיו, כפי שנכתב בבירור במסמך עצמו: "אין חובה על פי דין״ לנהל את רשימת המניעויות.

ואולי הנתונים האלו יכולים להכניס את כל הדיון לפרספקטיבה: לפי הדו"ח השנתי של הרשות השופטת – בשנת 2018 נפתחו לא פחות מ-854,196 תיקים, בהם טיפלו 756 שופטים בכל הערכאות. בחישוב גס מדובר בממוצע של כ-1,130 תיקים לשופט בשנה. באותה שנה נפתחו גם 9194 תיקים בבג"ץ, בהם טיפלו 16 שופטי בית המשפט העליון. ממוצע של כמעט 575 תיקים לשופט. ואלו רק התיקים שנפתחו באותה שנה, ולא כולל דיונים שנמשכים משנים קודמות.

השופטים לא לבד

האם השופטים מקבלים "הנחות" ביחס לבכירים אחרים? האם נבחרי הציבור שלנו בכלל נדרשים לגילוי של ניגודי עניינים? האם הם מקיימים בעצמם את אמות המידה שהם דורשים מאחרים?

ברמת החוק השופטים לא שונים בשום צורה מחברי כנסת בכל הקשור לניגוד עניינים. החובה היחידה שחלה על שופטים ועל ח"כים היא להגיש הצהרת הון. ומה לגבי שרים? לפי המסמך "כללים למניעת ניגוד עניינים של שרים וסגני שרים", החובה היחידה שחלה עליהם היא להגיש הצהרת הון. אין שום סעיף במסמך זה המחייב את השרים למלא שאלון ניגוד עניינים.

האם חברי הכנסת דורשים מהשופטים את מה שהם דורשים מעצמם? (צילום: אייק אדרי, ויקימדיה)

האם יש מסמך אחר שמחייב את השרים למלא שאלון שכזה? ביולי 2018 התכנס צוות בראשות עו"ד דני חורין, ממחלקת ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים, לדון בין היתר בנושא ניגודי העניינים של שרי הממשלה. המלצות הצוות שקבעו כי שרים יהיו חייבים למלא שאלון ניגוד עניינים, ובמידת הצורך לערוך הסדר ניגוד עניינים, אומצו גם על ידי היועמ״ש אביחי מנדלבליט. פנינו למשרד היועמ״ש ושאלנו אם אכן מאחר והיועמ״ש אימץ את הדו״ח, שרים מחוייבים למלא שאלון ניגוד עניינים. אולם עד למועד פרסום הכתבה לא קיבלנו מענה. נעדכן כשנקבל את המידע.

״השופטים הם לא פקידים״

בשורה התחתונה, בכנסת דורשים מהשופטים להשקיף מידע שהח״כים והשרים לא מפרסמים על עצמם. וזאת למרות שהח״כים והשרים הם נבחרי ציבור והשופטים לא. 

אבל האם ההשוואה בין ח"כים ושרים לבין שופטים בנוגע להליכי הסדרת ניגוד עניינים בכלל רלוונטית?

לפי ד"ר לימור זר גוטמן התשובה ברורה: "דברים שמתאימים לנבחרי ציבור – לא מתאימים לשופטים. חייבים לראות את התמונה הכוללת. אחרת נגיע למצב כמו בפולין והונגריה, שבה הרשות המבצעת שולטת בשופטים״. 

זר-גוטמן היא ראש המרכז לאתיקה ואחריות מקצועית של עורכי דין, בביה״ס למשפט של המכללה למינהל, וכאמור מי שכתבה יחד עם הנשיאה חיות את "אמות מידה לגיבוש רשימת מניעויות לשופטים". בשיחה שקיימנו היא מזהירה: ״השופטים הם לא פקידים. צריכה להיות להם עצמאות. ברגע שאתה תפורר את ההגנות שיש להם, אתה תפגע בעצמאות של הרשות השופטת – וזו פגיעה ישירה בדמוקרטיה. מערכת המשפט יכולה להפוך ללא עצמאית בשבועות ספורים, ואחרי שזה קורה – אין דרך חזרה״.

״מערכת המשפט יכולה להפוך ללא עצמאית בשבועות ספורים, ואחרי שזה קורה – אין דרך חזרה״. ד״ר לימור זר-גוטמן (צילום: עידן גרוס)

"דווקא מערכת המשפט הרחיבה את השקיפות מעבר לדרישות החוק", מדגישה זר-גוטמן. "במאמר שכתבתי ונציבות תלונות הציבור על השופטים אימצה, נכתב כי על השופטים לנהוג בגילוי נאות גם במקרים שבהם סעיף 77א' לחוק בתי המשפט לא פוסל אותם. כלומר, גם במקרים בהם לדעת השופט יש ׳פגיעה במראית פני עשיית הצדק׳ הוא מציין את זה בגילוי נאות בתחילת הדיון בבית המשפט. כך שבשורה התחתונה – השופטים קיבלו על עצמם שקיפות בנושאי ניגוד עניינים יותר ממה שנבחרי הציבור קיבלו על עצמם".

זה מורכב

עו״ד אלעד מן, היועץ המשפטי עמותת הצלחה, ויו"ר העין השביעית (שותפתנו החדשה לאיחוד הגדול של כלי התקשורת העצמאים) אומר כי "אין אמת מוחלטת ואין צד שצודק באופן אבסולוטי, זה לא שחור ולבן".  

"אין ספק שראוי וכדאי ונכון שיהיו בהירות ושקיפות מראש במקרים בהם שופט מנוע מלשבת בדין וזה עוזר לחיזוק אמון הציבור במערכת וגם לאיכות התוצאה״, הוא מסביר. ״עם זאת, אין מנגנון שיוכל לצפות או למפות את כל המקרים והעניינים בהם עולה חשש לניגוד עניינים ואת אופן הטיפול הנכון בהם״.

"אין צורך לייחס דרמטיות יתר להעדר חובה ספציפית לערוך הסדר ניגוד עניינים לשופטים או לערוך רשימת מניעויות״, מן טוען. "יש תחושה לפעמים שעושים שימוש בטענות כאלה, רק כדי לנגח את מערכת המשפט ולשם הניגוח וזה מיותר ומצער".

מן מסביר כי יש קושי לקבוע מראש חוקים לניגוד עניינים של שופטים: "יש שאלות מורכבות שאין להן  תשובה חד משמעית והן גם תלויות בנסיבות העניין. שופט שיש לו חשבון בבנק מסוים מנוע מלשבת בתיק שבו אותו בנק הוא צד? ואם לא מדובר בחשבון עו"ש אלא במשכנתא? יש מניעות אוטומטית? קשה לקבוע את זה באופן אבסולוטי. ואם מדובר במשכנתא של גיסו? של אחותו? של בן דודו? עד כמה מרחיקים לכת בטענת ההשפעה והמניעות?".

מן נותן לדוגמה מצב שבו הוגשה תביעה שאחד הצדדים בה הוא בן או בת זוג של שופט בבית המשפט העליון. ״האם כשהתיק הזה יגיע לדיון בערעור בעליון אין מי שידון בו כי כולם מכירים את בן הזוג של אותו צד? אז מי ידון בתיק? ינהלו אותו בבית משפט באוסטרליה?״, תוהה מן. ״יש לפעמים צורך להפעיל את ׳כלל ההכרח׳ שבו למרות שיש קרבה, אין ברירה אלא להכריע בהרכב או בפורום מסוים״. 

"יש תחושה לפעמים שעושים שימוש בטענות כאלה, רק כדי לנגח את מערכת המשפט ולשם הניגוח וזה מיותר ומצער". עו״ד אלעד מן. (צילום: יובל טובול)

אולם לשופטים יש מראש ניגוד עניינים כביכול כאשר מדובר בדיון בסוגיות שיכולה להיות להן השפעה או השלכה על מערכת בתי המשפט או חלקים ממנה. ״אז ששופטים בעליון לא ידונו בעתירות נגד הנהלת בתי המשפט? נגד הוועדה למינוי שופטים? נגד ועדת הבחירות המרכזית?״, אומר מן. ״ששופטים לא ידונו בתביעות לפי חוק חופש המידע נגד מערכת בתי המשפט או בתביעות של ספקים נגדה? לפעמים פסילה גורפת לא משרתת את האינטרס הציבורי, ויש פתרונות מורכבים ומידתיים יותר, כפי שיש פתרונות כאלה במקרים של שרים, מנכ"לים או עובדי ציבור אחרים״.

מן מדגיש כי יש גם מחיר לחשיפת מידע על השופטים באופן פומבי. הוא מזכיר כי יש מקרים בהם עלה חשש כי נעשה ניסיון לצרף עורך דין לתיק, לאחר תחילת ההליך, בגלל שהיה ידוע כי יש לו קשרים עם השופט וזאת במטרה להביא לכך שהשופט יהיה חייב לפסול את עצמו בגלל ניגוד עניינים ולהעביר את התיק לשופט אחר, אולי ״נוח״ יותר. 

מאגר ניגודי עניינים?

"רוב ההחלטות השיפוטיות הן לא פומביות, הן חשופות רק לצדדים שהיו בבית המשפט", אומר לנו המשפטן גיא זומר. כיום הוא ממייסדי עמותת "תמנון" שפועלת כדי לקדם הנגשה של מידע משפטי לציבור.

זומר נותן את הדוגמה של תומר אביטל, מייסד שקוף, שעתר נגד משרד המשפטים ב-2019. העתירה הוגשה בעקבות מחיקתם של כ-27 אלף פוסטים מהרשתות החברתיות בגלל בקשה של מחלקת הסייבר במשרד המשפטים, ללא כל הסבר. "לשופט גדעוני שדן בעתירה לכאורה אין מניעויות מוצהרות ב"רשימת המניעויות" שלו במשרד המשפטים. אבל לפני תחילת הדיון השופט גדעוני אמר בגילוי נאות שאשתו היא עובדת משרד המשפטים, ויש לה ממשק כלשהוא עם הגורם שנגדו תומר עתר. ״זה כמובן לא אומר שהוא פסול לחלוטין מלדון בעניין, אבל היה ראוי שהצדדים ידעו על זה לא בבית המשפט עצמו״, טוען זומר. 

אבל זומר מצביע על בעיה אחרת: "אחרי הדיון הזה, שבו התגלה ביוזמת השופט שיש לו זיקה לנושא מסוים, זה לא יישמר בשום מאגר מידע. זה לא יתפרסם בשום מקום והיחידים שיהיו חשופים לזה הם הצדדים שנכחו בדיון". 

ֿזומר חושב שאם לשופט יש סיבה לפסול את עצמו, או אפילו רק לתת גילוי נאות לגבי קשר כלשהו שלא פוסל אותו מניהול משפט ״הדבר צריך להיות מפורסם באופן פומבי, או לפחות שיישמר במאגר מידע וייכנס לרשימת המניעויות של השופט כדי שלא שזה לא יחזור על עצמו".

לחייב את השופטים למלא טפסי ניגוד עניינים ולעשות הסדר אישי. גיא זומר (התמונה באדיבות המצולם)

ד"ר לימור זר-גוטמן מסתייגת מהרעיון: "צריך להבין שגם הרעיון ליצור מאגר מתעדכן של רשימת ניגודי עניינים הוא מסוכן. יש לשופטים את הזכות לפרטיות. מה רוצים, שיהיה האח הגדול?״. היא מסתייגת מהרעיון של מאגר ובו מידע על שופטים או עובדי ציבור. ״כל פעם שאיזה עובד ציבור או פקיד שומה לא יטפל באיזה עניין בגלל ניגוד עניינים אז זה יכנס למאגר? זה ליצור בעיה הרבה יותר גדולה של מאגרים שפוגעים בפרטיות. נראה לכם הגיוני שיהיה מאגר על כל שופט שנדע באילו נושאים הוא לא טיפל? יהיו פה מאגרים של האח הגדול. זה לקבור את הדמוקרטיה. זה יהיה כמו בשטאזי״. 

זר-גוטמן מזהירה גם כי ״מישהו בסוף יכול להגיע למאגרים האלו, גם אם הם יהיו שמורים רק לבית המשפט. יש כאן סכנה ענקית״.

״לתת בשופטים אמון״

חברי כנסת לא מחוייבים בכך, אבל האם יש צורך לחייב את השופטים למלא מסמך שקשור לניגוד עניינים?ֿ או שאולי יש סיבה לכך שהמנגנון מעוצב כפי שהוא? גם כאן הדעות חלוקות. 

לטענתו של זומר "עובדי מדינה בדרגות השכר הגבוהות מחוייבים למלא שאלון ניגוד עניינים עם כניסתם לתפקיד, והיועמ"ש ברשות מחוייב לאשר את השאלון או לקבוע הסדר, לפני שהם מתחילים בתפקיד״. זומר טוען שאם שופטים יחוייבו למלא את שאלון זה, ויבוצע להם על פיו הסדר ניגוד עניינים אישי, המקרים בהם לשופטים יש ניגוד עניינים יהיו גלויים וידועים לצדדים. אך הוא מסייג ומדגיש כי: "כמובן שלא על כל דבר צריך לפסול, ואי אפשר באמת לצפות את כל ניגודי העניינים האפשריים".

ד"ר זר-גוטמן חושבת שגם הרעיון לחייב את השופטים למלא מסמכי ניגוד עניינים הוא מסוכן. היא מזכירה כי יש הבדל בין פקידים ועובדי ציבור לבין שופטים. ״תראה לי מדינה אחת בעולם שבה שופטים עושים דברים כאלו? אפילו בארה"ב הם לא ממלאים שאלונים של ניגוד עניינים, למרות שלשופטים שם יש קמפיינים כי הם נבחרים לתפקיד" היא אומרת. "חייבים לשמור על העצמאות של הרשות השופטת. שופט ופקיד זה לא אותו דבר".

חלק מן ״העצמאות השיפוטית״ המדוברת זה לתת בשופטים אמון ומתוך כך להחליט בניגוד העניינים של עצמם. זר-גוטמן מזכירה כי ״אנשי ציבור אפשר לפטר, אבל לשופטים יש מנגנונים אחרים בנושא הזה. כל המערכת של השופטים בנויה אחרת״. היא מזהירה כי כל מהלך כזה של שינוי בדרישות השקיפות מן הסוג הזה משופטים ״זה לכרסם בעצמאות השיפוטית״. ומזהירה כי אם לא נראה את התמונה הכוללת ״נגיע למצב כמו בפולין והונגריה, שבה הרשות המבצעת שולטת בשופטים. יש כאן חשש מאוד גדול למדרון חלקלק״.

הרשות השופטת היא אחד מעמודי התווך של הדמוקרטיה, וככזאת ראוי שנוכל גם להביע עליה ביקורת ולדון באופן שבו היא מתנהלת וגם לדרוש שינוי. אבל האם באמת יש בעיה במנגנון של השופטים? האם באמת יש צורך בוועדת חקירה פרלמנטרית? והאם בכלל אפשר להשוות בין הדרישה לשקיפות מפוליטיקאים לבין הדרישה משופטים? כנראה שזה תלוי את מי שואלים, ומה השקפת העולם הפוליטית שלו. ואולי לפני שממהרים לשפוט כדאי לזכור שלכל פוליטיקאי יש גם אינטרסים פוליטיים.

***

יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לכתבנו דרור גורני – [email protected]

באיחור ניכר נפתח תהליך איתור יועמ״ש לכנסת. באפריל מונתה לתפקיד ממלאת מקום

בית המחוקקים מתפקד בלי ייעוץ משפטי קבוע כבר חמישה חודשים מאז שעו״ד איל ינון סיים את כהונתו בתפקיד מונתה במקומו ממלאת מקום זמנית השבוע נדחתה הפגישה הראשונה של ועדת איתור לתפקיד

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

נמשכת הפארסה של ממשלת ממלאי המקום. מאז אפריל השנה, וכבר במשך חמישה חודשים, לכנסת אין יועץ משפטי קבוע. במקומו מכהנת ממלאת מקום זמנית. עכשיו, לאחר שהוקמה ועדת איתור, גם היא לא מתנהלת בהתאם למסגרת החוק. 

מדובר בעוד מינוי בכיר בשורה של תפקידים שהממשלה לא הצליחה לאייש. רבות מן המערכות הקריטיות לתפקוד המדינה שלנו על כל זרועותיה, מופקדות בידי ממלאי מקום, זמניים כביכול. 

רצה זמן לחשוב על זה ומרח את הקמת ועדת האיתור. יו״ר הכנסת, יריב לוין. (צילום: עדינה ולמן דוברות הכנסת)

אבל לפני שנצלול לתוך שרשרת החטאים במינוי היועץ המשפטי לכנסת ישראל, נסביר למה התפקיד הזה כל כך חשוב, ומה בכלל הבעיה עם זה שהכנסת שלנו מתנהלת בלעדיו: 

היועץ המשפטי לכנסת הוא אחד התפקידים המרכזיים במערכת המשפט ובמנגנון הדמוקרטי. הוא יכול למנוע תהליכי חקיקה חפוזים ואנטי דמוקרטיים, או לחילופין להעלים עין מהם. האחרון שכיהן בתפקיד היועץ המשפט עשה זאת במשך שתי קנדציות בנות חמש שנים כל אחת, ובסך הכל עשור בו נהנה מיציבות בתפקיד.

עוד בנושא:

מי שמחזיקה כיום בתפקיד באופן זמני היא ממלאת מקום שמונתה במסלול שעוקף את החוק על ידי יו"ר הכנסת לשעבר, יולי אדלשטיין. כעת חייב יו״ר הכנסת הנוכחי יריב לוין לקדם מינוי של קבע בהקדם האפשרי.

חוסר יציבות מתמשך במוסדות הכנסת ובאיוש בעלי תפקידים רשמיים עשוי להחליש עם הזמן את הממסד ולחזק את הפוליטיקאים. הוא משפיע על העצמאות של ממלאי המקום. אלו עשויים להיות נתונים ללחצים פוליטיים שאינם נוגעים לתפקידם המקצועי. 

איל ינון, היועץ המשפטי של הכנסת לשעבר. (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

כשברקע איומים שגם הממשלה הנוכחית תתפרק טרם זמנה, אנחנו עלולים להיכנס שוב למשבר פוליטי שבו יהיה קשה, אולי בלתי אפשרי, למנות יועמ״ש כנסת קבוע.

אז איך הגענו עד הלום?

  • לפי חוק הכנסת, כאשר יועץ משפטי מסיים את תפקידו, המינוי של המחליף שלו "יעשה, ככל האפשר, לא מוקדם מתשעים ימים ולא יאוחר משלושים ימים לפני תום תקופת כהונתו של היועץ המכהן". כלומר, היינו אמורים לדעת לכל המאוחר בחודש מרץ מי יחליף את היועץ המשפטי הקודם, איל ינון. אבל ינון סיים את תפקידו באפריל, ומאז אין יועץ משפטי לכנסת.
  • בגלל תקופת הבחירות בתקופת עזיבתו של ינון, הוועדה שאמורה לאתר מועמדים ומועמדות לתפקיד, זו לא יכולה הייתה להתכנס בזמן. בוועדה חברים: שופט בית המשפט העליון בדימוס, נציג נציב שירות המדינה, נציג לשכת עורכי הדין ונציג האקדמיה, וכן את יו"ר ועדת הכנסת, יו"ר ועדת חוק חוקה ומשפט ויו"ר הוועדה לביקורת המדינה . שלושת האחרונים נבחרים לתפקידם רק לאחר הקמת ממשלה ולכן לא ניתן היה להקים ועדת איתור עד שהם מונו.
  • לשמחתנו, המחוקק כיסה אפשרות שיהיה עיכוב או בעיה ולכן הציע שבמקרה שבו היועץ המשפטי לכנסת סיים את תפקידו או לא יכול למלא אותו מכל סיבה שהיא, מי שימלא את מקומו יהיה המשנה שלו. הוא מקבל את הסמכויות והתפקידים של היועמ״ש.
  • אבל מה? תקופה ארוכה כלל לא מונה משנה ליועץ המשפטי לכנסת, לאחר שהמשנה הקודמת סיימה את תפקידה. היועץ הקודם ינון, בצדק מסויים, חיכה שמערכת הבחירות תסתיים כדי שיאפשר ליו"ר הכנסת החדש למנות משנה ליועמ״ש הכנסת. ימים ספורים לפני תום כהונתו של ינון, ובזמן שאדלשטיין עדיין ישב על כסא יו"ר הכנסת, הם מינו את היועצת המשפטית של ועדת הכספים, שגית אפיק, לתפקיד המשנה ליועמ״ש. בפועל, כאשר ינון סיים את תפקידו, זה הפך אותה גם לממלאת המקום של היועמ״ש לכנסת. וכך, מאז ה-5 במרץ השנה, קצת אחרי הבחירות לכנסת הנוכחית זו מכהנת אפק כיועצת המשפטית הזמנית לכנסת.
  • בתחילת חודש יוני, לאחר השבעת הממשלה וחלוקת התיקים לשרים, כבר כוננו כל ועדות הכנסת. לכן באותו הזמן אפשר היה להקים ועדת איתור לתפקיד היועץ המשפטי. אבל, יו"ר הכנסת, יריב לוין, רצה זמן לחשוב על זה ומרח את הקמת הוועדה. זאת למרות שהחוק קובע כי מרגע שהתפנה התפקיד יש למנות יועמ״ש כנסת חדש תוך 45 יום.
  • רק ב-20 ביולי, כמעט ארבע חודשים אחרי והרבה מעבר ל-45 הימים, הועיל יו"ר הכנסת יריב לוין לפנות לנשיאת בית המשפט העליון כדי למנות יו"ר לוועדה. יום אחרי הפניה, הנשיאה חיות מינתה לתפקיד את אשר גרוניס, נשיא בית המשפט העליון לשעבר.
  • בטח חשבת, זהו, הפארסה הזו מאחורינו. טעות. במהלך השבועיים האחרונים ניסינו לברר מה קורה עם כינוס ועדת האיתור והאם היא קבעה סדרי עבודה ותנאי סף נוספים לבחירה. פנינו לדוברות הכנסת אולם משם שלחו אותנו ישירות לשופט גרוניס. פנינו לגרוניס שלא ענה. אז פנינו גם לדוברות בית המשפט העליון. שם הפנו אותנו שוב לגרוניס. בניסיון לברר איפה עומד התהליך פנינו גם לעוד שני חברים בוועדת האיתור אבל לצערנו לא קיבלנו תשובה ברורה.
  • אז אמנם אנחנו לא הצלחנו לקבל תשובה, אבל אולי הערנו מישהו. השבוע פרסם, כתב ״ישראל היום״ גדעון אלון כי הוועדה צפויה להתכנס, בפעם הראשונה, ביום חמישי. סופסוף, ובאיחור של חודשיים. לבסוף, מטעמים רפואיים גם ישיבה זו נדחתה.

מה עוד יכול להשתבש?

בערך – הכל. בהמשך, ועדת האיתור אמורה להציע ליו״ר הכנסת בין שניים לארבעה מועמדים ומועמדות. מבין המעומדות והמועמדים, מי שיזכו לתמיכה של לפחות ארבעה מבין חברי הוועדה יוצגו בפני יו"ר הכנסת שאמור לבחור אחד מהם לתפקיד. לאחר מכן היו"ר נדרש לאשר את הבחירה בוועדת הכנסת. כל ההליך הזה לא מתקיים בחלל ריק, ואם יתמשך עוד – אנחנו עלולים להיגרר לתקופת בחירות נוספת שתדחה עוד את המינוי.

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

להתחיל לשדר מרחוק את דיוני בג"ץ – ועכשיו / טור דעה אורח

כמו בוועדות הכנסת – גם דיונים בבג"ץ צריכים להיות משודרים. ועדת בייניש המליצה על כך כבר לפני 15 שנה אבל כלום לא קרה. עכשיו, אחרי שכבר התקינו מצלמות, השידור מתעכב בגלל הקורונה. דווקא בזמן משבר דמוקרטי עמוק כל כך, ובעת שאזרחים אינם יכולים להגיע פיסית לדיונים, צריכים לזרז את תחילת השידור ולא להפך / טור דעה אורח

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| טור דעה אורח: עו"ד אהרן גרבר, פורום קהלת |

לאחרונה התבשרנו חגיגית שבית המשפט העליון נערך להתחיל שידור פומבי של דיונים נבחרים בבג"ץ. על פי הדיווח הותקנה מערכת מצלמות באולם הדיונים הגדול בבית המשפט, בכוונה לשדר דיון אחד בחודש באמצעות לשכת העיתונות הממשלתית. ההחלטה נועדה להרחיב את הנגישות הבלתי אמצעית של הנעשה בבג"ץ לציבור, תוך מימוש עיקרון פומביות הדיון המחייב את בתי המשפט לפי חוק.

דיון שהתקיים בבגץ. אין סיבה לא לשדר מרחוק כבר עכשיו

באופן תמוה, הוחלט לדחות את תחילת השידורים רק לאחר סיום משבר הקורונה. בשעה שמבקרים ומבקרות אינם יכולים להגיע אליהם פיסית, המשבר צריך היה לשמש כזרז להרחבת השקיפות באמצעות שידור הדיונים, ולא מעצור בדרך.

לחשוף את כל הדיונים

כמובן שצילום של דיון אחד בחודש הוא צעד קטן, אפילו הססני, בדרך אל היעד הראוי: הנגשה אמיתית של בית המשפט לציבור בדומה לנעשה בדיוני המליאה והוועדות בכנסת. הצעד הראשון שצריך לנקוט בו הוא שינוי ברירת המחדל: להתיר לכל עיתונאי לצלם או להקליט את הדיונים בבג"ץ. 

בנוסף, על בית המשפט להיערך לשדר את כל הדיונים באופן מלא ולא אחת לחודש, כל עוד אין סיבה מיוחדת לחיסיון הדיון. צעד זה דורש השמשת מערכת מצלמות שתאפשר לעיתונאיות ולעיתונאים לצפות בכל דיון. כמו כן, יש לחשוף את הנעשה בדיונים גם לציבור באופן בלתי אמצעי.

בשורה ארוכה של פסקי דין עמדו השופטים על חשיבותה של השקיפות השלטונית ושל זכות הציבור לדעת, והזכירו את התועלות הרבות שיצמחו מדיון פומבי שיאפשר לציבור פיקוח ובקרה על המתרחש באולמות הדיונים. לכן כלל לא מובן מדוע לצמצם את יכולת הפיקוח הציבורית על ידי הגבלת שידור הדיונים?

שנים של מריחות

כבר ב-2004 ועדת בייניש המליצה להתחיל בשידור הדיונים בבג"ץ, בדומה למתווה הנוכחי. עשור לאחר מכן, שרת המשפטים ציפי לבני ונשיא בית המשפט העליון גרוניס הובילו פיילוט שנועד להגביר את השקיפות בבגץ באמצעות שידור דיונים, אך הנושא מוסמס

שופטת העליון בדימוס דורית בייניש. קבעה ב-2004 שיש לשדר את הדיונים

אין חולק על כך שבית המשפט בישראל מתווה מדיניות ציבורית. אפשר להתנגד לאקטיביזם השיפוטי או לתמוך בו, אבל מדוע למנוע מהציבור לצפות בנעשה בדיון? הרי רבים מהבג"צים החשובים מוגשים בכלל בשמו של הציבור, באמצעות עותרים ציבוריים.

הטיעון הרווח נגד צילום הליכים בבית המשפט עוסק בהשפעת המצלמות על העדים. גם אם החשש מוצדק – הוא לא רלוונטי לבג"ץ, שם הדיון מבוסס על תצהירים, ללא עדויות וחקירות. האם הפרקליטים והשופטים המקצועיים שלנו לא ידעו לנטרל את השפעת המצלמות, בדיון שממילא פתוח לציבור המבקרים?

בית זכוכית

השופט המנוח מישאל חשין, שהתבטא בפסקי דין רבים בשבח פומביות הדיון והחובה לאפשר נגישות, כתב פעם כך:

"בעשותו במלאכת השיפוט, לעולם יראה עצמו שופט כמו יושב הוא בבית זכוכית או בחלון ראווה הנשקף אל הרחוב; כל עובר-ושב רשאי להתבונן בו, לבחון אותו ולבקר אותו. וגם לשַבְּחוֹ ולהשתבח בו. בתירגומם של ערכים אלה לשפת המשפט מדברים אנו גם על חופש הביטוי וגם על חופש התקשורת כנגזר מזכות הציבור לדעת. 

שידור ועדה בכנסת. אין סיבה לא להתחיל גם לשדר דיוני בג"ץ

"אכן, התקשורת למיניה אינה אלא שלוחתו של הציבור. מהווה היא מעין מגבר-שמע ומגבר-ראיה לאירועים המתרחשים במקום מסויים ובזמן מסויים. ועל דרך זה יכול כלל הציבור לדעת אם מתנהלים ההליכים המשפטיים באורח תקין. אלו הן השקיפות והבקרה החייבות להתלוות לכל המחזיקים בסמכות שלטון ואכיפה במדינה שאיפיונה הוא מישטר פתוח".

המשבר החוקתי במדינת ישראל והמעורבות של בית המשפט בו הופכים את דבריו של חשין לצו השעה. מי שמפעיל סמכויות שלטוניות הולכות ומתרחבות – חייב להגביר גם את הבקרה על פעולותיו באמצעות מדיניות אמיתית של פתיחות ושקיפות.

 למה אנחנו מפרסמים טורי דעה אורחים?

הכותב הוא עו"ד אהרן גרבר, סגן ראש המחלקה המשפטית בפורום קהלת