פוסטים

עצל, מתקרבן, ומסייע בעיקר לאזרח אחד: השר אמיר אוחנה מצפצף על הדמוקרטיה

את הציבור שמשלם את שכרו הוא שכח. יש מגזר אחד שהוא פועל למענו בכל הכוח – מגזר ראשי הממשלה החשודים בפלילים. מסירים את המסכה מעל אמיר אוחנה, השר העצלן שמצטיין ביצירת פילוג ובהתנערות מאחריות. צפו בטור המלא של תומר אביטל

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

בדרך כלל אני מנתח כאן מה נבחרי ציבור עושים. הפעם אני רוצה לדבר דווקא על פוליטיקאי שלא עושה: אמיר אוחנה.

הוא מגדיר את עצמו בכל מקום כליברל, ואני בעד – תחרות, חרות, מה לא. אז ציפיתי שבתקופתו כחבר כנסת יפעל לפירוק מונופולים ומועצות חקלאיות. אבל כלום. הוא לא נגע בקרטלים, בקביעות, ביוקר המחיה. פה ושם זרק איזה מילה, אבל בבדיקת עומק מסתבר שאוחנה מיעט לאורך השנים להשתמש בכלים פרלמנטריים כמו שאילתות והוא היה הח"כ שהכי פחות הצביע במליאה. מקום אחרון (אך כן הגיע לוועדת חוץ וביטחון, וכל הכבוד על זה). לפני שהתנער מקהילת הלהט"ב, הוא גם טען שהביא לה הישגים רבים. זה רחוק מהמציאות.

בפעמים שכן הגיע למליאה, כשהיה ח"כ, הצביע בסדרתיות נגד חוקי שקיפות – ובין היתר הפיל חוק להשקפת כספי ההסתדרות. כשחשף לבקשתנו את יומנו – באיחור של חודשים, גילינו שהסתיר ממנו עשרות פגישות, בין היתר אחת בביתו של נתניהו. אז אין הישגים – הוא לא פעל למען הליברלים, או למען אף אחד אחר, מלבד מגזר אחד שתכף אגיע אליו.

אבל קודם שאלה: אם אוחנה כזה עצלן, אז איך הוא הפך לכזה מפורסם?

כי אוחנה מומחה בלחלק אנשים לטובים ולרעים ולעשות רעש. והתקשורת – חולה על זה. קל לסקר מישהו שכל היום תוקף, בעיקר את המערכת שהוא עצמו אחראי עליה. ובזה – הוא מספר אחת.

כשמונה לתפקיד שר המשפטים הוא זעק שיש פרקליטות בתוך פרקליטות, ותקף את בכירי המערכת שוב ושוב ושוב. היום במשרד לבטחון פנים הוא מתבכיין על "משטרת המחשבות". 

ספרנו. מאז שהפך לשר 65% מהפרסומים שלו הם השתלחויות באחרים. שניים מכל שלושה ציוצים – הם תוקפניים ומתקרבנים. רובם נגד עיתונאים ונגד מערכת המשפט. לאחרונה אוחנה תקף את המשטרה, היועמ"ש והפרקליטות – בציוץ אחד, ואז ריטווט את עצמו.

אה, וזה משתלב מצוין עם הדבר היחיד שאוחנה כן מצטיין בו – להגן על בנימין נתניהו.

כן, אוחנה מגה חרוץ כשמדובר במגזר ראשי הממשלה החשודים בפלילים. 

המגזר החביב על השר אוחנה: רה"מ בנימין נתניהו. (צילום: אוליבייה פיטוסי / פלאש 90)

הוא משתלח בפקידים שעוסקים בחקירות נתניהו. את החסינות שלו כח"כ לא ניצל לטובת מאבק ציבורי כלשהו, אלא כדי לחשוף פרטים חסויים מחקירה של עד מדינה נגד נתניהו. הוא הוקלט לוחץ על המשטרה בבקשה לדכא את המחאה בבלפור, ובהזדמנות אחרת ביקש שהם יפעלו בה כמו בהפגנה של חרדים וערבים. אמיתי. 

תגידו לי אתם, זה הגיוני שהעשייה של איש כה בכיר תתרכז בלהתקרבן, ובלסייע לאחד מתוך תשעת מיליון אזרחי ישראל? 

סליחה, שניים. שכחתי את נוחי דנקנר. כשר משפטים אוחנה חתם לו על חנינה בגלל מצבו הבריאותי.

ועדיין, רבים בציבור חושבים שאוחנה פועל לפי סולם ערכים מסוים. אבל סיוע לבוס שלך שמינה אותך ולמען טייקון דורסני – זה לא ערכים. קחו למשל את בצלאל סמוטריץ'. הוכחנו שהוא עובד ללא הרף למען ציבור בוחריו. אוחנה, בניגוד אליו, עובד עלינו.

פשוט תשאלו את עצמכם: איך חייכם טובים יותר בזכות אוחנה? כי מהבדיקה שלי – הם לא. הם רק מלאים יותר בשנאה ובשבטיות, ובדרמה אינסופית.

ומילא אוחנה היה רק מצפצף עלינו. אבל הוא גם מצפצף על הדמוקרטיה.

בדקנו. הוא התעלם השנה מ-86 שאילתות שהגישו הח"כים. מקום אחרון. כן, הוא השר שהכי פחות מכבד את הכנסת ואת זכותה לפקח עליו. הוא מונע מבכירי משרדו לתת דין וחשבון לוועדה שמפקחת עליהם במשכן. הוא סירב בעיקשות להגיש את הצהרת ההון שלו לשנת 2020. כפי שחשפנו בשקוף, הוא תוזכר לא פחות מחמש פעמים על ידי מבקר המדינה. זה אומר שלמבקר אין דרך לפקח על האינטרסים הכלכליים שלו.  אבל לאוחנה אכפת בעיקר מהבייס ומהבוס. והוא גם סירב להגיב לטור הזה.

השר לבטחון הפנים, אמיר אוחנה (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

אז מה אפשר לעשות?

אם אתם עיתונאים: במקום לאפשר לו להתקרבן באולפנים, בפעם הבאה תשאלו אותו – מתי הגברת תחרות במשק? איך הוזלת את יוקר המחיה? מה אתה כן עושה למען הציבור הר-ח-ב?

אתם אזרחים אכפתיים? מוזמנים לפתוח דפדפן ולכתוב בגוגל את המילים "אמיר אוחנה עצלן". 

כתבו את השורה הזו ולחצו אנטר. בתוצאות הראשונות תככב כתבה רלוונטית באתר של שקוף. לחצו על הכתבה וכנסו. גוגל בתקווה יילמד אחרי ההקלדות האלו לעשות את ההשלמה האוטומטית הזו לשמו, וכל מי שיחפש את אוחנה ייראה את האמת העצובה, שאוחנה לא עושה פוליטיקה אחרת. הוא לא עושה. 

ניתוח הציוצים של אמיר אוחנה 

מאז שהפך לשר ביולי 2019 ועד אמצע נובמבר 2020, אוחנה צייץ בחשבון הטויטר שלו 377 פעמים. 65% מהציוצים המתוייגים הם משתלחים או עם סנטימנט שלילי – שניים מתוך שלושה.

פירוט הציוצים:

3 נגד המפגינים

8 נגד המשטרה 

62 נגד התקשורת

53 שהם ביקורת על מערכת המשפט

הציוצים עסקו ב:

ביקורת על מערכת המשפט – 14.1% – 53

חקירות נתניהו – 0.5% – 2

ממלכתי – 4.5% – 17

מערכת המשפט – 6.6% – 25

פוליטי – 36.1% – 136

בטחון פנים – 3.7% – 14

להט"ב – 3.4% – 13

תמיכה בליכוד – 1.1% – 4

קורונה – 4.5% – 17

משטרה – 11.4% – 43

הגנה על נתניהו – 4.2% – 16

משפחת אוחנה – 1.9% – 7

יחסי חוץ – 4.8% – 18

איחולים – 12.5% – 47

תקשורת – 15.6% – 59

עבודה פרלמנטרית – 7.7% – 29

אישי – 11.9% – 45

נגד האופוזיציה – 7.4% – 28

הפגנות – 2.9% – 11

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי תומר אביטל

חזרנו לבדוק: השרים שעדיין לא הגישו הצהרות הון לשנת 2020

שישה שרים ושרות לא הגישו עד היום את הצהרת ההון שלהם לשנת 2020 למבקר המדינה ● הם מאחרים בשלושה חודשים ● השר אלקין עדיין לא הגיש הצהרות הון לשנים 2018-2019 ● אמנם על השרים המאחרים לא מוטל קנס כספי, אבל הציבור יכול לגרום להם לשלם על הזלזול

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| מאיה קרול |

שבעה שרים וסגנים עדיין לא הגישו את הצהרת ההון שלהם עבור 2020, זאת למרות שכבר ב-17 ביולי חלף המועד שבו היו צריכים להגיש את המידע למבקר המדינה. 

ברשימת המאחרים בשלושה חודשים: אמיר אוחנה ויואב קיש (הליכוד), אורית פרקש הכהן והשר לשעבר אסף זמיר (כחול לבן), אורלי לוי אבקסיס (גשר), ויעקב אביטן (ש"ס). אליהם מצטרף גם השר זאב אלקין (הליכוד), שאמנם הגיש הצהרת הון לשנת 2020, אך עדיין לא הגיש הצהרת הון לשנים 2019 ו-2018. 

נבהיר: כל השרים ברשימה החליטו לצפצף על ככלי השקיפות ועל מבקר המדינה ולא ביקשו הארכה של מועד הגשת הצהרת ההון. 

 

הגשת הצהרת הון למבקר המדינה היא קריטית: המבקר הוא הגורם היחיד שנחשף בצורה מלאה למידע על ההון של השרים, כלומר, לאינטרסים הכלכליים שלהם. הצהרות הון שמוגשות בזמן מאפשרות למבקר לעקוב באופן קבוע אחרי ההכנסות של השרים ולוודא שהם לא פועלים באופן מושחת. למשל: שפתאום לא התגלגל לידיהם סכום כסף או נכס בדרך שאינה ברורה. 

לשם השוואה: אזרחים שמאחרים בהגשת הצהרת ההון שלהם לרשות המיסים מקבלים קנס בגובה מאות שקלים על כל חודש איחור. אך על שרים שמאחרים בהגשת הצהרת הון למבקר המדינה, לא מוטלת כל סנקציה. 

נציין כי רק לאחר שבאוגוסט האחרון חשפנו כי לא פחות מ-12 שרים מאחרים להגיש את הצהרת ההון שלהם למבקר המדינה, שישה מהם החליטו לכבד את הכללים למניעת ניגוד עניינים של שרים וסגני שרים ולהגיש הצהרות. 

מעקב "שקוף" – הצהרות ההון של נבחרי ציבור:

ואלו הם השרים שלא הגישו הצהרות הון לשנת 2020, ובונוס:

1. השר לביטחון פנים, אמיר אוחנה: מאחר כרוני
למרות שתוזכר לא פחות מחמש פעמים על ידי המבקר, אוחנה לא הגיש את הצהרת ההון שלו עד היום. לשר אוחנה היסטוריה בעייתית בתחום: הוא הגיש את הצהרת ההון שלו ל-2019 באיחור של שנה, רק לאחר פניית "שקוף" אליו בנושא. מהשר אוחנה לא נמסרה תגובה.

השר לבטחון הפנים אמיר אוחנה (צילום: אוליבר פיטוסי, פלאש 90)

2. שר הדתות, יעקב אביטן: הבטיח להגיש ולא ביצע

גם השר אביטן תוזכר חמש פעמים על ידי מבקר המדינה, אך ללא הועיל. ההצהרה שלו עדיין לא הוגשה. בכתבה שפרסמנו בנושא כבר באוגוסט האחרון אביטן מסר כי יגיש את ההצהרה בשבועיים הקרובים. מאז חלפו חודשיים, והפעם מהשר אביטן לא נמסרה תגובה.
נציין כי השר אביטן חשף את האינטרסים הכלכליים שלו לציבור ב"שקוף".

3. השרה לקידום קהילתי, אורלי לוי אבקסיס: הגישה רק לאחר פניית שקוף
לוי אבקסיס תוזכרה ארבע פעמים בנושא על ידי מבקר המדינה, אולם רק יום לאחר פניית ״שקוף״ היא הגישה את הצהרת ההון שלה סופסוף, ביום שני האחרון, 26.10 באיחור של שלושה חודשים. לוי מסרה כי "ההצהרה הוגשה אתמול לאחר סיום הטיפול בה".

4. שרת התיירות והשרה לעניינים אסטרטגיים, אורית פרקש הכהן: ״עניין טכני שמתעכב״
פרקש-הכהן לא הגישה את הצהרת ההון שלה למבקר המדינה עד היום. המבקר לא שכח לתזכר גם אותה: הוא פנה אליה שלוש פעמים, אך זה לא עזר. מהשרה נמסר: "מדובר בעניין טכני לחלוטין שמתעכב. השרה תגיש את ההצהרה במלואה". שאלנו את השרה פרקש-הכהן מתי זה יקרה. היא ענתה: "בהקדם האפשרי".

השרה אורלי לוי אבקסיס (צילום: יוסי זמיר)

5. סגן שר הבריאות, יואב קיש: ״עסוק בקורונה״
קיש לא הגיש את הצהרת ההון שלו למבקר המדינה, אף על פי שתוזכר על ידו לא פחות מארבע פעמים. בכתבה הקודמת טענו בלשכתו כי לא הגיש את הצהרת ההון מפני שהוא "עסוק מבוקר עד ערב במשבר העולמי סביב נגיף הקורונה. נושא הצהרת ההון נמצא בטיפול ויוגש בקרוב". ההצהרה לא הוגשה מאז, ומסגן השר לא נמסרה הפעם תגובה.

6. שר התיירות לשעבר, ח"כ אסף זמיר: זה מסובך
שר התיירות לשעבר אסף זמיר טרם הגיש את הצהרת ההון שלו למבקר המדינה. אצל ח"כ זמיר המצב מורכב: הוא התפטר מתפקידו כשר לפני מספר שבועות, אבל מפני שלא טרח להגיש את הצהרת ההון שלו בזמן, לפני שהתפטר, עליו להגיש הצהרת סיום כהונה מפני שהתפטר, נוסף על הצהרת תחילת כהונה.

עבור שתי ההצהרות קיבל זמיר הארכה במועד הגשת הצהרת ההון ממבקר המדינה עד ה-15.11, ומלשכתו נמסר שהוא עובד על הגשתה בימים אלה וכי בכוונתו להגיש את ההצהרה עד למועד זה.


בונוס: שר ההשכלה הגבוהה והמים, זאב אלקין, שם פס על הכללים
עד היום אלקין לא הגיש את הצהרות ההון שלו עבור השנים 2018-2019. מדובר במקרה חריג ומרתיח: השר פשוט מצפצף על הכללים במשך שנים, מונע ממבקר המדינה לפקח על הנכסים שלו, ולנו לא נותר אלא לתהות מה יש לשר אלקין להסתיר ממבקר המדינה. בזכות הפעילות של חברי סיירת השקיפות, השר הגיש את הצהרת ההון שלו עבור 2020.

ממבקר המדינה נמסר כי אלקין קיבל הארכה במועד הגשת הצהרות ההון 2018-2019 עד לתאריך 10.11.2020. מלשכתו של שר ההשכלה הגבוהה והמים לא נמסרה תגובה.

השר זאב אלקין. לא הגיש הצהרת הון כבר שנתיים (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

ההתעקשות על הצהרות הון נושאת פירות

ההתעקשות על הגשת הצהרות ההון בזמן משתלמת: העובדה שהשר אלקין הגיש את הצהרת ההון שלו עבור 2020 היא תוצאה של הפעילות של "שקוף" וסיירת השקיפות בנושא. בשנה האחרונה גם הצלחנו לגרום לשר אמיר אוחנה, לשר ישראל כ"ץ ולשר לשעבר סמוטריץ' להגיש את הצהרת ההון שלהם. יחד, נצליח לגרום גם לששת השרים שנותרו ברשימה להגיש את הצהרת ההון שלהם למבקר. 

איך זה משפיע עליך (אזמ"ע)?

כשהשרים לא מגישים את הגשת הצהרת ההון שלהם, או מאחרים לעשות זאת, קשה יותר לגלות שחיתויות: מבקר המדינה לא יכול לעקוב אחרי ההון שלהם, ולא יכול לגלות האם יש חריגות בהכנסות או בנכסים הנמצאים ברשותם. באופן הזה לא נדע אם הם פועלים למען האינטרסים שלהם או למען האינטרס של ציבור הבוחרים, ולא יהיה אף גורם שיוכל לפקח על החתולים ששומרים על השמנת. 

מה עושים כדי לתקן את המצב (מעש"י)?

  1. בשבועיים הקרובים כל אחד מהשרים שלא הגישו הצהרת הון למבקר המדינה יקבלו הודעה אישית מכל חברי סיירת השקיפות. חברי הסיירת יתזכרו אותם להגיש את הצהרת ההון למבקר המדינה, ועל הדרך יבהירו: על התעלמות מהכללים וסיכון הציבור בשחיתות – משלמים. אם לא בכסף, אז בתדמית.
  2. ל"שקוף" מאגר מידע שנקרא "מפת הח"כים", בו אנו אוספים מידע לגבי שקיפות או שחיתות על כל אחד ואחת מחברי הכנסת. כל השרים שמאחרים או לא מגישים הצהרת הון – מקבלים טר"ש במפת הח"כים, ככה שהמידע לגביהם נשאר שם לנצח. הציבור לא ישכח לעולם מי הם השרים שלא הגישו הצהרת הון.
  3. "שקוף" יפנה שוב למבקר המדינה ויבקש ממנו לפרסם באופן יזום וקבוע מה מצב הגשת הצהרות ההון של השרים. כרגע צריך לבקש את המידע הזה דרך בקשת חופש מידע, כך שאינו נגיש לכל הציבור ולא ניתן לקבל אותו במהירות. כאשר המידע יהיה נגיש ומעודכן באופן שוטף על ידי המבקר, ניתן להאמין שהשרים יזדרזו יותר להגיש את הצהרת ההון שלהם.

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאית מאיה קרול

בלעדי: 400 שאילתות שהגישו ח״כים לשרים לא נענו, למרות שחלף הזמן הקבוע לתגובה

על פי התקנון השרים צריכים לענות לשאילתות רגילות או ישירות תוך 21 ימים. חלק מהשאילתות שלא נענו הוגשו לפני חמישה חודשים. זמן האיחור הממוצע עומד על 53 יום. בראש רשימת השרים המזלזלים בכנסת ומאחרים לענות: אמיר אוחנה וישראל כ״ץ. יו״ר הכנסת יריב לוין יכול לכפות על השרים להגיב לשאילתות

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

הח״כים שואלים, אבל ממשלת ישראל אינה עונה. כ-400 שאילתות ישירות ורגילות שהגישו חברי וחברות הכנסת לשרים עדיין מחכות למענה. זאת למרות שבניגוד לתקנון הכנסת, עברו כבר לפחות 21 ימים מאז הוגשו השאילתות. כך עולה ממידע בלעדי שהגיע לידי "שקוף".

בין השרים שמשרדיהם הם המאחרים ביותר במענה לשאילתות מן הכנסת: השר לביטחון פנים אמיר אוחנה שמאחר במענה ל-86 שאילתות; שר האוצר ישראל כ"ץ עדיין לא הגיב ל-54 שאילתות; שרת התחבורה מירי רגב שלא ענתה ל-36 שאילתות; ושר המשפטים אבי ניסנקורן שמאחר במענה ל-29 שאילתות. זמן האיחור הממוצע (מעבר ל-21 הימים) של כלל משרדי הממשלה עומד על 53 ימים. כמעט חודשיים. 

השרים אוחנה, כ״ץ, רגב וניסנקורן (צילומים: ששון תירם, קמפיין כחול לבן, בן חדד, יונתנו / ויקימדיה)

שאילתה היא אחד הכלים המשמעותיים שעומדים לרשות נבחרי הציבור בכנסת כדי לפקח על עבודת הממשלה. חברי הכנסת יכולים להגיש שאילתות לשרים על נושאים בהם עוסק משרדם. השרים חייבים לענות. על פי התקנון יש להם זמן מוגדר לענות. במקרה של שאילתה רגילה מדובר ב-21 יום לתגובה במליאת הכנסת, על שאילתא ישירה השרים נדרשים לענות בכתב באותו פרק זמן. יש גם שאילתות דחופות (מענה תוך יומיים). חשוב לציין – נראה כי תרבות האיחורים במענה לשאילתות אינה ייחודית לכנסת הזאת, אולם הגיע הזמן לעשות לזה סוף. 

שלושה סוגי שאילתות: ישירה, רגילה ודחופה

  • שאילתה רגילה: מוגשת בכתב. התשובה נמסרת בעל-פה, תוך 21 יום לכל היותר – במליאת הכנסת על ידי השר, סגנו או נציג ממשלה אחר. אם הח"כ השואל נעדר מהמליאה – השר לא מחויב לענות והח"כ הנעדר לא יוכל להגיש שאילתא נוספת באותו נושא באותו מושב. כל ח"כ רשאי להגיש עד שלושים שאילתות רגילות במושב. מה קורה אם השר לא עונה לשאילתה רגילה שמופנית אליו? הח"כ השואל יכול לבקש מיו"ר הכנסת להמיר את הפנייה למעמד שאילתא דחופה – מה שמוביל אותנו לסוג הבא.
  • שאילתה דחופה: מוגשת בעל-פה. השר צריך להשיב עליה בתוך יומיים בלבד, בעל פה ובמליאה. ישיבות הכנסת ביום רביעי נפתחות בתשובות לשאילתות דחופות. כל ח"כ רשאי להגיש עד ארבע שאילתות דחופות במושב.
  • שאילתה ישירה: מוגשת באופן אלקטרוני. גם המענה נמסר אלקטרונית, בכתב, עד 21 יום מרגע ההגשה. כל ח"כ רשאי להגיש עד שמונים שאילתות ישירות במושב.

הכוח בידיים של יו״ר הכנסת לוין

"אני רואה את זה מאוד בחומרה, את ההימענות במענה לשאילתות. בכנסת שמחוקקת מעט זה מאוד מצמצם את הכלים המעטים שניתנו לחברי הכנסת לפעול כשליחי הציבור", אמר לנו ח"כ לשעבר דב חנין שהיה שכיהן בכנסת ה-17 עד ה-20. "אני חושב שהח"כים חייבים לפעול בעניין ולא לשתוק. הם חייבים להגן על עצמם ולהגן על הזכויות שלהם שבסופו של דבר הן הזכויות של הציבור". "חנין הוסיף: "אני מצפה מיו"ר הכנסת שיעמוד מאחורי ההתחייבות שלו להגן על מעמד הכנסת. יש פה פגיעה קיצונית וישירה במעמדה של הכנסת וזו חובתו של יו"ר הכנסת, לא רק לדבר על מעמדה של הכנסת אלא אף לפעול. יש לו הרבה כלים לעשות את זה ביניהם לעכב חקיקה או תקנות של השרים הסוררים". 

ואכן, הכוח לגרום לשרי הממשלה לענות לשאילתות נמצא בידיים של יו״ר הכנסת יריב לוין (הליכוד). על פי תקנון הכנסת, יו״ר הכנסת הוא זה שגם יכול להפוך כל "שאילתא רגילה" שלא נענתה ל"שאילתה דחופה". על שאילתה דחופה חייב השר לענות תוך יומיים במליאה. פנינו ללשכתו של לוין ושאלנו כיצד היו"ר מתכוון לפעול מול השרים שלא עומדים בהוראות תקנון הכנסת. אולם עד לזמן פרסום הכתבה לא נתקבלה התייחסות. 

יכול לנקוט סנקציות כדי לחייב את השרים לענות. יו"ר הכנסת, יריב לוין. (צילום: עדינה ולמן, דוברות הכנסת)

"אין ספק שהתעלמות חלק מהשרים מלוחות הזמנים הקבועים לטיפול בשאילתות פוגע בעבודת הכנסת, ביכולתה לפקח כהלכה על עבודת הממשלה וביחסי העבודה התקינים בין הרשויות", נמסר לנו מלשכתו של ח"כ משה ארבל (ש"ס), שמרבה להשתמש בשאילתות. "בישיבת נשיאות הכנסת האחרונה העלה ח״כ ארבל בפני יו״ר הכנסת סוגיה זו. היו"ר ציין כי הנושא מטופל על ידי לשכתו באופן אישי ויחסית לכנסות קודמות המצב טוב יותר למרות שאינו משביע רצון. הקושי העיקרי הוא בתרבות הארגונית בחלק מהמשרדים אשר רואה בשאילתות טרחה, שלא מבינה את חשיבותן בשיטת הממשל הפרלמנטרית״. בלשכתו של ארבל גם הוסיפו כי ״אין ספק שמעקב ציבורי אחר נושא זה יעודד שינוי".

עוד בשקוף:

גם חברת הכנסת סונדוס סאלח (הרשימה המשותפת) מרבה להגיש שאילתות. "במושב הקודם, והראשון שלי כחברת כנסת, הזמנתי את הציבור להעביר ללשכה שלי בקשות והצעות לשאילתות למשרדי ממשלה. קיבלנו עשרות שאלות, את הרוב המוחלט העברנו", היא מסרה לנו. אבל, היא מספרת, היא עדיין לא קיבלה מענה לרבות מהשאילתות שהגישה. "ההתעלמות היא גם תשובה, וגם סמלית, לזלזול של הממשלה בציבור״. סאלח מספרת כי השאילתות שהגישה נוגעות לבעיות של אנשים פרטיים, ושל ארגונים, שמבקשים לקבל תשובות ממשרדי הממשלה. ״אני מתכוונת להמשיך עם זה גם במושב הזה, ועד שנחליף את הממשלה הרעה הזאת", היא אמרה.

בלשכתו של מיקי לוי, ח"כ ותיק במשכן, דווקא מציינים שיפור: "זו בעיה שפחות נפוצה בכנסת ה-23 מהכנסת הקודמת, דווקא היו"ר, יריב לוין, פועל כדי לקבל מענה מהשרים, יותר מאשר נעשה בעבר. אנחנו פונים באופן תדיר למזכירות הכנסת בכל עת שיש חריגה במתן תשובה ובמזכירות הכנסת עושים מאמצים מול לשכות השרים". עם זאת, מציינים בלשכה, ״יש שרים כמו השרים גמליאל ישראל כ״ץ וגנץ שמובילים בהיעדר מענה לאורך חודשים רבים".

הח״כים חייבים להגן על זכויות הציבור. ח״כ לשעבר דב חנין (צילום: ויקימדיה)

גם ח״כ עופר כסיף (הרשימה המשותפת) סיפר לנו כי על איחורים במענה לשאילתות שהגיש. כסיף אף פנה בנושא ליו״ר הכנסת. "בעקבות פנייתי, הוציא היו"ר מכתב לשרי הממשלה בדרישה מהם להשיב לשאילתות במועד. יש להבין שהמענה המאוחר על שאילתות מונע פתרון בעיות הזקוקות לטיפול מיידי, כאשר לא אחת נענית שאילתה לאחר שהנושא הפך לא רלוונטי", הוא אמר ל"שקוף". כסיף הוסיף כי לדעתו "חמורה יותר החלטתם של מרבית השרים לענות לשאילתות באמירות כלליות ומתחמקות. לרוב התשובה מכילה אמירה כללית לפיה הכל נעשה על פי חוק וללא התייחסות לגופו של עניין. עובדה זו הופכת את כלי השאילתות לפחות אפקטיבי בפיקוח על משרד הממשלה. בשורה התחתונה, השילוב בין איחור במענה לשאילתות לתשובות המתחמקות הוא שלב נוסף במחיקת הכנסת והכפפתה באופן מלא לממשלה".

פנינו לשרים אמיר אוחנה, ישראל כ״ץ, מירי רגב, אבי ניסנקורן, יואב גלנט וגילה גמליאל – כולם עומדים בראש רשימת המשרדים שאינם עונים לשאילתות. אולם כולם בחרו שלא למסור תגובה. כאמור, אנחנו עדיין ממתינים גם לתגובתו של יו״ר הכנסת. אם היא תתקבל – היא תתפרסם כאן. 

איך זה משפיע עליך (אזמ״ע)?: הציבור בוחר את נציגיו לכנסת. אלו חייבים לפקח בשמו על עבודת הרשות המבצעת (הממשלה). אם שרי הממשלה לא עונים לשאיתות הם לא מאפשרים לחברי הכנסת לבצע את עבודתם. 

מה אפשר לעשות כדי שיתוקן (מעש״י): זה בידיים של יו"ר הכנסת. הוא יכול להחליט להפוך את כל 400 השאילתות למעמד של "דחופות", וכך לאלץ את השרים להתייצב במליאה, לענות ולהחזיר את הכוח לציבור. וכפי שאמר דב חנין, חברי הכנסת יכולים גם להעניש: לעכב תקנות וחקיקה ממשלתית של השרים הסוררים.

***

 

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

 

המלחמה על הגבלת ההפגנות חשפה: בליכוד היו מעדיפים לוותר על הרשות המחוקקת

השר אוחנה ניסה להציג לממשלה ייעוץ משפטי מטעם ״פורום קהלת״ השמרני כאלטרנטיבה ליועמ״ש. נציג היועמ״ש היה צריך להסביר לחברי הכנסת את תפקידם. ח״כים של הליכוד ניסו לקדם תקנות לשעת חירום שעוקפות את הכנסת. כך אושר התיקון לחוק הקורונה שמונע הפגנות נגד הממשלה

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

בשלישי, באישון ליל, אושרה בקריאה שניה ושלישית במליאת הכנסת הצעת החוק שפוגעת בזכות המחאה והפולחן, ומעניקה לממשלה ולעומד בראשה סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש. 

מדובר בעוד שכבה לחוק הקורונה שנחקק רק לפני חודשיים ומאפשר, גם בלעדיה, לממשלה להטיל הגבלות מרחיקות לכת על אזרחי המדינה. הגבלות על חופש התנועה (איסור להתרחק מהבית), העיסוק (סגירת עסקים) והחינוך (סגירת בתי הספר). עד כה חוק הקורונה החריג במכוון הגבלות על חופש הדת והמחאה. 

השיח הציבורי הסוער מתמקד בימים האחרונים בהפגנות – אבל זהו רק חלק מהסיפור. תחת עשן הקרבות סביב חופש המחאה והדת, הליכוד נלחם כדי לעקוף את הכנסת ולאשר את ההגבלות בתקנות לשעת חירום בממשלה. סוג של קו שחצייה שלו הייתה מהווה תקדים מסוכן. 

ההפגנה הגדולה הראשונה מול בית ראש הממשלה בבלפור, ביום הבסטיליה, ה-14 ביולי 2020 (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

מה קובע החוק?

ההחלטה של הכנסת לאשר את הגבלת ההפגנות במהלך סגר הקורונה עברה אתמול, למרות המחאה הציבורית הקולנית, ברוב של 46 בעד מול 38 מתנגדים. שני חברי כנסת מכחול לבן (מיקי חיימוביץ׳, רם שפע) הצביעו נגד וחברי קואליציה אחרים נעדרו מההצבעה. התוספת החדשה לחוק קובעת מהם התנאים המצטברים להתפרצות המגפה בהם יכולה הממשלה למנוע מהציבור להפגין במרחק מוגבל מהבית, נכון לעכשיו עד 1,000 מטר מהבית. עד עכשיו החוק החריג, במכוון, את היציאה מהבית להפגנה מן המגבלות, וזאת בתנאי שישמרו תנאים של ריחוק חברתי ומסכות. 

כעת קובע התיקון החדש שכאשר התקנות מגיעות לרף הכולל: הגבלת התקהלות ל-20 איש בשטח פתוח ו-10 בשטח סגור, סגירת כל מקומות העבודה למעט מקומות עבודה חיוניים, סגירת מוסדות חינוך וצמצום התחבורה הציבורית – ניתן יהיה למנוע יציאה מהבית גם לצורך השתתפות בהפגנות. תחת התנאים האלו נוכל לצאת מהבית להפגין במרחק של עד אלף מטרים (בהתאם למגבלה הכללית על מרחק היציאה מהבית נכון לעכשיו). כדי להפעיל את מצב החירום המיוחד שיאפשר את המגבלות החמורות, נדרשת חוות דעת מקצועית של משרד הבריאות. 

על פי התיקון לחוק, אותן מגבלות מרחק והתקהלות יחולו גם על יציאה מהבית לצורך השתתפות בתפילות שגם הוא לא נכלל בחוק הקורונה המקורי. אבל אם מסתכלים לרגע על המציאות – כמה אנשים מתרחקים יותר מקילומטר מהבית כדי להתפלל? 

תפילה תחת כללי הריחוק החברתי, ספטמבר 2020 (פלאש 90)

המגבלות של מצב החירום המיוחד יכנסו לתוקף מרגע שיאושרו התקנות בממשלה ולמשך שבוע ימים. הממשלה יכולה להאריך את מצב החירום מידי שבוע, ועד ל-21 ימים. בתום 21 הימים יכולה הכנסת לאשר את הארכות מצב החירום המיוחד ולאפשר את הגבלת ההפגנות לתקופה של 14 ימים בכל פעם וכל עוד מצב החירום המיוחד מתקיים. ניתן להאריך כך שוב ושוב את מצב החירום המיוחד אך רק כל עוד ההגבלות והסגר הם ברף החמור של סגירת המשק וכדומה.

החוק אומנם מציין כי אין בו כדי לאסור הפגנות, אבל כל צמצום של חופש התנועה והתקהלות באופן גורף כל כך מחסל בפועל את האפשרות להפגין. 

לנטרל את הכנסת

אבל מדובר רק בחלק מהפאזל. כי בזמן שכל המדינה עסקה בהגבלת ההפגנות, הליכוד ניסה לעשות מהלך מרחיק לכת, להכריז על מצב חירום שמאפשר לממשלה ולעומד בראשה לקבל החלטות בלי אישור הכנסת, וכך להפוך את בית הנבחרים שלנו לגוף חסר סמכויות. 

למה הכוונה? סעיף 39 לחוק יסוד הממשלה קובע כי כאשר יש מצב חירום, הממשלה יכולה להתקין תקנות לאותו צורך חירומי. בנוסף, אם ראש הממשלה לא יכול לכנס את הממשלה במצב החירום – הוא יכול לקבוע את התקנות לבדו. 

"תקנות שעת חירום כוחן יפה לשנות כל חוק, להפקיע זמנית את תוקפו או לקבוע בו תנאים". כלומר, לבטל או לקבוע כל חוק. מרגע שהתקנות לשעת חירום (להלן: תקש"ח) נכנסות לתוקף הן תקפות למשך שלושה חודשים. הכנסת יכולה להאריך אותן או לבטל אותן, אבל רק ברוב של חברי הכנסת.

ראש הממשלה בנימין נתניהו. התקש״ח יכול לתת לו בידיים הרבה מאוד כוח. (צילום: אוליבייה פיטוסי / פלאש 90)

וזה מה שביקשו בליכוד לעשות, ובכחול לבן ניסו למנוע בימים האחרונים: לתת לממשלה את הכוח והסמכות להגביל הפגנות לשלושה חודשים לפחות מתוקף תקנות חירום, עליהן החליטה הממשלה, ובלי לערב את הכנסת. 

עוד בשקוף:

מי שהתעקשו כל העת, בדיון ביום חמישי בשבוע שעבר בוועדת חוק חוקה ומשפט, על תקנות החירום הם חברי הכנסת עמית הלוי ושלמה קרעי מהליכוד.

"אם אנחנו במצב חירום מיוחד, די בכך שהכנסת תיקפה את ההחלטות של הממשלה בכך שהיא הודיעה שזה מצב חירום מיוחד", אמר הלוי במהלך הדיון. ״היא לא צריכה להיכנס להגבלות כאלו ואחרות. לא משנה אם זה הפגנות תפילות או ספורט. זה כמו במלחמה, הכנסת לא צריכה להתכנס פה בכנסת בשעה שלוש בלילה ותאמר לרמטכ"ל אם תוכל לירות בצרורות או בבודדת", הוסיף. "צריך להיות פה קו אחד מנחה ואחיד. הממשלה יכולה לתקן כל תקנה שהיא רוצה. אנחנו רואים שאנחנו באים לכנסת כל אחד מושך לכיוון שלו", אמר קרעי.

הבעיה היא שהממשלה ביקשה להחיל מצב חירום ולהחליט על תקנות שמשמעותן צמצום של מחאה שמופנית נגדה, ובמיוחד נגד הליכוד וראש הממשלה נתניהו. כלומר – למקדמי התקש״ח יש אינטרס פוליטי ואף אישי. 

בנוסף, כפי שטען היועמ״ש, חוק הקורונה החריג במפורש את ההפגנות והתפילות. לכן, החלטה על מסלול של תקנות לשעת חירום היתה עוקפות באופן בוטה, ספק אם בכלל חוקתי, את החלטת הפרלמנט שהתייחסה באופן ספציפי למצב החירום הנוכחי. 

זה אולי טבעי שהממשלה תשאף לרכז אצלה יותר כוח. אבל בדיוק לשם כך יש לנו פרלמנט שתפקידו לרסן את הממשלה. באחד הרגעים המדהימים במהלך הדיון שהתקיים בליל חמישי, היה צריך המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, רז נזרי להסביר לחברי הכנסת מהו תפקידם ולמה הוא חשוב: "תקש"ח מעביר את התפקיד של הרשות המחוקקת מהכנסת לממשלה. כחברי פרלמנט אתם צריכים לעמוד על כך. לשמור על סמכותה של הכנסת", הוא אמר. עוד הוסיף: "אתם רוצים לחזור לתקש"ח גם כשיש כנסת וגם שיש חוק מסגרת. אני תמהה על כך שחברי כנסת מבקשים את זה".

בתחילת המגפה, במרץ 2020, הממשלה אכן השתמשה בתקנות לשעת חירום. אבל זה נעשה מחוסר ברירה ובמצב שונה לגמרי: הכנסת לא תפקדה עדיין מאחר ולא הוקמו ועדות ולכן לא ניתן היה לחכות לסיום ההליך. לכן כל הגבלות התנועה וחוק מעקבי השב"כ נקבעו בתחילה המגיפה בתקנות לשעת חירום ולאחר מכן עברו הליך חקיקה רשמי בכנסת רק לאחר שזו נכנסה לתפקוד.

עכשיו יש כנסת שיכולה להתכנס, אם תרצה, ולקבל החלטות. אבל ממשלת ישראל ניסתה לנצל את ההזדמנות כדי לעקוף אותה ולרוקן אותה ממשמעות.

אוחנה מביא יועץ משפטי מהבית

ח״כ הלוי לא פעל בחלל ריק. רק ערב לפני כן, ביקש השר אוחנה להכניס לישיבת הממשלה עורכי דין מ״פורום קהלת״. אלו ביקשו להציג חוות דעת משפטית שונה משל היועץ המשפטי לממשלה. חוות הדעת של אנשי מכון המחקר השמרני קובעת כי בסמכות הממשלה ורה"מ לקבוע כי אפשר להגביל את ההפגנות תוך הישענות על אותן תקנות לשעת חירום. 

במענה לדרישתו של אוחנה לייעוץ משפטי של פורום קהלת כתב היועמ"ש למזכיר הממשלה: "לא יעלה על הדעת כי שר יביא עמו לישיבת הממשלה מומחה צבאי חיצוני, אשר יחליף את עמדת הרמטכ"ל או ראש השב"כ, או שיביא לישיבה מומחה משטרתי חיצוני שיחליף את עמדת המפכ"ל, או רואה חשבון חיצוני שיחליף את עמדת החשב הכללי".

אוחנה ניסה, למעשה, להביא בפני הממשל ייעוץ משפטי אלטרנטיבי ליועמ״ש מנדלבליט. שלא כמו בנציגי פורום קהלת, במנדלבליט בחרה הממשלה בעצמה באופן חוקי לאחר שנבחן כי הוא עומד ברף של כשירות לשיפוט בבית המשפט העליון. אוחנה אולי יקרא למה שהוא ניסה לעשות ״משילות״ אבל לא כך הוא – מדובר במהלך מסוכן שעושה פוליטיזציה לתפקיד החשוב. 

לא משילות אלא פוליטיזציה מסוכנת. השר לבטחון הפנים אמיר אוחנה (צילום: אוליבר פיטוסי, פלאש 90)

תארו לכם שבכל פעם שאחד השרים או רה"מ עצמו לא יאהב את הנחיות היועמ״ש הוא פשוט יעקוף אותו ויביא חוות דעת פרטית. וחוץ מזה, אפילו חברי כנסת לא יכולים להשתתף בישיבות הממשלה, אז מדוע שגורמים פוליטיים המקורבים לשר או לרה"מ הממשלה יקבלו מעמד מיוחד? 

נזכיר כי רק לפני כשנתיים ביקש השר אוחנה (אז הוא היה חבר כנסת) להעביר תיקון חוק שיאפשר מינוי פוליטי של יועצים משפטיים למשרדי ממשלה, בדיוק כמו מנכ"ל. עכשיו עלה בידו רעיון חדש, בכלל לא להתחייב ליועץ משפטי אחד אלא להביא כל פעם חוות דעת שתשרת אותו ואת הצרכים הפוליטיים של הליכוד. 

ניסיון לרוקן את החוק מתוכן

במהלך הדיון הלילי בחמישי שעבר בוועדת הכנסת, התברר מהר מאוד כי הממשלה מנסה לבצע תרגיל: הם רצו שהכנסת קודם תעביר את התיקון לחוק ורק אחר כך יספרו לח״כים באילו תנאים הוא ייכנס לתוקף ומהן ההגדרות להחמרה שמחייבת הפעלה שלו. 

מי שהתעקשו לאורך כל הדיון ובטרם החקיקה להבהיר מראש מהן ההגבלות שמגדירות מצב מיוחד שמשמעותו הטלת איסורים גם על הפגנות ותפילות היו חברי ועדת החוקה של האופוזיציה ובראשם יואב סגלוביץ' וקארין אלהרר (יש עתיד), ועופר כסיף ואוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת). הם הבינו כי בלי התקנות שקובעות מה יהיה פתוח ומה יהיה סגור – החוק ריק מתוכן.

וכך במשך כל הלילה, מרחה הממשלה את הכנסת עד שרק בשעות הבוקר הועילו להודיע מהם מקומות העבודה שיוחרגו מהחוק. 

בשעה 1:00 לפנות בוקר, ביום שישי, החלה הממשלה בהצבעה טלפונית בין שרי הממשלה. ההצבעה הסתיימה רק בשעות הבוקר – אז פורסמו התקנות. עד שהסתיימה ההצבעה בממשלה ההליך הפרוצדורלי בכנסת כבר עמד בפני כניסת השבת ואז הופסקה החקיקה שחודשה רק ביום שלישי. הכנסת הייתה, אם היו רוצים בקואליציה,לסיים את הדיון גם במוצאי השבת ועד לכניסת החג.

למה לא ניסו לסיים את מלאכת החקיקה לפני כניסת החג? אולי בגלל שהמחלוקות בקואליציה עדיין היו עמוקות ואולי דווקא מתוך כוונת מכוון. אנחנו לא יודעים. מה שכן זה חסך עימות עם קהילות חרדיות שביקשו להתכנס ביום כיפור.

בכל הזמן הזה ניסו בליכוד להמשיך ולדחוף להרחבת משך הזמן על איסור ההפגנות, באמצעות הסתייגויות שונות שניסו להכניס לחוק. מדובר בהסתייגויות, שגם סיעת ימינה ביקשה להכניס, שיאפשרו את המשך הטלת המגבלות על הפגנות גם בעתיד, ובלי לקשור את המגבלות על ההפגנות בהחלטות על סגר כללי. כחול לבן דרשו להסיר את ההסתייגות ולהגיש אותה כחוק נפרד, כתנאי להצבעתם. 

השב"כ עדיין עוקב אחריכם

הוויכוח על הצורך בהידוק הסגר עד כדי איסור על הפגנות ופולחן דתי עמוק: יש מי שחושבים שמדובר במצב חירום רפואי שמחייב הטלת מגבלות קשות למען כלל הציבור, וכי הנראות של המפגינים פוגעת במאבק במגפה ואף נותנת לגיטימציה לקבוצות ויחידים אחרים בחברה שלא לעקוב אחר הנחיות הסגר. 

מצד שני, הכנסת עוצרת בחקיקה מחאה נגד הממשלה. היא לא מאפשרת הפגנות ומחאה של אזרחים מול מוסדות שלטון. מדובר במניעה של זכויות יסוד בדמוקרטיה. הכנסת, לדוגמא, שייכת לכולם. אני לא צריך לגור בפרברים של שכונת נחלאות בירושלים, ברדיוס של קילומטר ממנה, כדי שתהיה לי הזכות להפגין מולה. בנוסף, יכול להיות שהמגבלות על הפגנות יעצרו את המומנטום של המחאה נגד נתניהו שתפסה תאוצה בחודשים האחרונים. 

רדיוס של אלף מטרים מסביב לכנסת. (צילום מסך: קפלן ייעוץ קוד פתוח)

הבעיה במקרים כאלו בהם ממשלה מחליטה להשתמש בכלים דרקונים שנותנים בידיה כוח עצום – היא שאפשר מהר מאוד להתרגל לכוח הזה ולהשתכר ממנו. קשה מאוד לחזור אחורה אחרי שחוצים קווים אדומים. הם תמיד יהוו תקדים שיש לבחון, והכלי שפעם היה חריג יכול להפוך לשגרתי. אנשים מתרגלים מהר. 

רק לפני קצת יותר מחצי שנה, כשהממשלה העביר בתקש"ח את חוק איכוני השב"כ, כתבנו כאן עד כמה המהלך, גם אם חשבו שהוא נחוץ כדי לסייע בקטיעת שרשראות הדבקה, מהווה תקדים מסוכן – כי דרכם של מהלכים כאלו הוא להישאר. 

עובדה, נכון להיום, ולא משנה אם התחלואה עלתה, ירדה, התייצבה, היינו בסגר או יצאנו מסגר – הממשלה ממשיכה לאכן טלפונים של אזרחים ישראלים ולשלוח מאות אלפים מהם כל חודש לבידוד שמשמעותו מעצר בית. למרות זאת, רמת התחלואה בישראל היא מהגבוהות בעולם, ולכן כיום מרחף סימן שאלה ענקי מעל האפקטיביות של כלי המעקב הדיגיטלי של שב״כ.

לכן, אפשר להעריך בזהירות שהממשלה תמצה את כל הזמן שיש ברשותה כדי להגביל את ההפגנות, ובוודאי כל עוד הסגר קיים. לאחר מכן אנחנו עשויים לראות, בדיוק כמו שקרה באיכוני השב"כ, ולאחר שהציבור יסתגל לכך שאיבד עוד חירות עוד זכות יסוד – ניתן יהיה לנסות להמשיך את הגבלת ההפגנות. מהכנסת לא תגיע הישועה, שכן כפי שהיא ממשיכה לאשר, כמעט כמו חותמת גומי, את איכוני השב"כ היא עשויה לאשר, בדיוק עם אותו גומי את המשך ההגבלות על חופש המחאה בישראל. 

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

מסרב להגיש הצהרת הון: השר אוחנה מסכן אותנו בשחיתות

השר אמיר אוחנה נדרש להגיש את הצהרת ההון שלו למבקר המדינה לפני שנה – אך לא עשה זאת עד היום בצעדיו הראשונים כשר הוא בוחר לצפצף על כללי השקיפות ולהסתכן בשחיתות. השר גם מתעלם מהציבור, כשהוא בוחר להתעלם מכל פניות "שקוף" בנושא

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| מאיה קרול |

השר לביטחון פנים אמיר אוחנה נכנס לתפקידו כשר בממשלה רק לפני שנה, ביוני 2019, וכבר נכנס לרשימה השחורה של השרים שמתעלמים מכללי השקיפות. חרף בקשות חוזרות ונשנות, הוא לא הגיש את הצהרת ההון שלו למבקר המדינה בתחילת הכהונה, כשבקרוב עליו להגיש אחת נוספת.

הוא מצטרף לשר המים וההשכלה גבוהה זאב אלקין, שרק לאחרונה התחיל להגיש הצהרות הון חדשות ואולם מסרב לעשות זאת עבור השנים 2018 ו-2019.

השר אמיר אוחנה (צילום: אוליבר פיטוסי, פלאש 90)

בהתעלמותו מהחובה להגיש הצהרת הון השר אוחנה מסתכן בשחיתות ומסכן בשחיתות את הציבור. כרגע אין למבקר המדינה דרך לדעת מהם האינטרסים הכלכליים של השר אוחנה וכך, למעשה, אין למבקר דרך להגן על הציבור מפני מעשי שחיתות שהשר עלול לבצע.

למה חשוב להגיש הצהרת הון?

הכללים למניעת ניגוד עניינים של השרים וסגני השרים, מחייבים את שרי הממשלה למסור הצהרת הון למשרד מבקר המדינה במועדים הבאים: בתחילת כהונתם, אחת לשנה במהלך הכהונה, ובסיום כהונתם. 

לעניין זה חשיבות עצומה – המבקר נחשף לנכסים, להשקעות ולממון שמצוי ברשות השר, וכך יכול לוודא שהאינטרס האישי של השר לא משפיע על שיקול דעתו. בנוסף, הגשת ההצהרות החוזרות מאפשרת לעקוב אחר שינויים 'חשודים' בכמות הכסף שצבר נבחר ציבור מאז התמנה לתפקיד.

מדוע אנחנו מודאגים מכך שהשר אוחנה לא הגיש את הצהרת ההון שלו למבקר המדינה? ראשית, מפני שזו הצהרת ההון הראשונה שהיה צריך להגיש כשר – הצהרת תחילת כהונה. השר אוחנה נכנס לממשלה רק לפני שנה וכבר החליט לפתוח את הקריירה הפוליטית שלו בצפצוף על כללי השקיפות.

מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן (צילום: יונתן שינדל, פלאש 90)

שנית, משום שלמבקר המדינה אין כל מידע לגבי האינטרסים הכלכליים והנכסים של השר אוחנה לא רק עבור השנה הנוכחית, אלא גם עבור שנים קודמות, מפני שהוא שר חדש. 

אמנם בתור חבר כנסת הגיש אוחנה הצהרת הון ליו"ר הכנסת, אך אין בהצהרת ההון בכנסת תועלת עבור המבקר – איש לא יכול לגשת אליה למעט יו"ר הכנסת ובאישור בית המשפט.

"חוגג" שנה להתעלמות מהכללים

השר אוחנה היה צריך להגיש את הצהרת ההון שלו למבקר המדינה ב-5 באוגוסט 2019. כשהתחלנו 'לרדוף' אחריו בעניין, הוא איחר 'רק' בחצי שנה בהגשת הצהרת ההון, יחד עם עוד כמה שרים שלא הגישו אותה – בצלאל סמוטריץ', ישראל כ"ץ וזאב אלקין. 

לאחר פניית "שקוף", סמוטריץ' וכ"ץ הגישו את את הצהרות ההון שלהם. למרבה האכזבה, אוחנה ואלקין ממשיכים עד היום להתעלם מחשיבות הנושא ובחודש הבא השר אמיר אוחנה כבר "יחגוג" שנה מבלי שהגיש הצהרת הון. בקרוב הוא כבר יהיה צריך להגיש הצהרת הון שנייה למבקר.

השר אלקין "יחגוג" שנתיים, כיוון שלא הגיש את הצהרת ההון שלו ב-2018 וגם ב-2019. השר אלקין דווקא הגיש את הצהרת ההון שלו עבור 2020, תודות ללחץ שהפעילו עליו קוראי "שקוף" וחברי סיירת השקיפות.

השר זאב אלקין. לא הגיש הצהרת הון כבר שנתיים (צילום: יונתן שינדל, פלאש 90)

"שקוף" מנסה לקבל את תגובתו של השר אוחנה בנושא הצהרת ההון שלו כבר חצי שנה, אך לצערנו השר מתעלם לחלוטין בכל פעם מחדש מכל פניותינו בנושא. בלשכתו לא משיבים להודעות ולא לשיחות טלפון של "שקוף".

*

איך זה משפיע עליך? (אזמ"ע):

אם חלילה השר אוחנה יקבל החלטות במטרה להגדיל את נכסיו ובניגוד עניינים – זה עלול לבוא על חשבוננו. הוא יכול, למשל, לקדם רכישת אמצעי ביטחון לכל שוטרי ישראל בחברה שהוא מושקע בה, שהיא לא בהכרח האיכותית או הזולה ביותר, כדי להרוויח כסף. 

ההתעלמות של אוחנה משפיעה עליך גם כי היא עלולה להגדיל את חוסר האמון שלך בנבחרי ציבור. כדי שלא נזרוק לחלל האוויר "כולם מושחתים" – נבחרי הציבור צריכים להוכיח כי הם עומדים בכללים החלים עליהם ואין להם מה להסתיר.

מה לעשות כדי שיתוקן? (מעש"י):

  1. "שקוף" תפעל בכל האמצעים העומדים לרשותה כדי להפעיל לחץ ציבורי על השרים אוחנה ואלקין כדי שיגישו את הצהרת ההון שלהם למבקר המדינה.
  2. טוב יעשה מבקר המדינה אם יאפשר שקיפות של סטטוס הצהרות ההון של השרים באתר ייעודי, בו כל אחד מאיתנו יוכל לעקוב ולראות מי מהשרים מתעלם מהחובה החשובה הזו. כך השרים יידעו שהציבור יכול לדעת כשהם מתעלמים מהכללים או מאחרים. כרגע ניתן לקבל את המידע רק בעזרת בקשת חופש מידע. מבקר המדינה דחה את ההצעה שלנו לעת עתה, אך נמשיך לפעול כדי שיקבל אותה.
  3. יש להעביר חוק שיטיל סנקציות של שרים שלא מגישים הצהרת הון בזמן. חברי הכנסת גדעון סער ושרן השכל מהליכוד הגישו הצעת חוק כזו לפני חודשיים, אך בינתיים היא לא קודמה. "שקוף" תמשיך לעקוב בעניין זה.

***

 

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאית מאיה קרול

 

הסכסוך מחריף: יו"ר ההסתדרות קורא להדיח את נציב הכבאות 

בסרטון שהגיע לידי "שקוף" נשמע היו"ר ארנון בר-דוד מכריז כי יפעל בכל הכוח ל"סיום העסקתו של נציב הכבאות וההצלה". בשבוע שעבר הורתה ההסתדרות לכבאים להפסיק לבצע עבודות תחזוקה וטיפולים שבועיים ברכבי הכבאות. את המאבק מנהל בר-דוד בזמן שבנו הוא כבאי. במשרד לביטחון פנים ממשיכים להתעלם מהסכסוך ובוחרים שלא להגיב

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| מאיה קרול |

יו"ר ההסתדרות הארצית ארנון בר-דוד הודיע כי יפעל להדחתו של נציב הכבאות דדי שמחי. בשבוע שעבר הורתה ההסתדרות לכבאים להפסיק לבצע טיפולים שבועיים ברכבי הכבאות (הכבאיות ועוד) ולנתק מגע מהנציב.

בר-דוד הפנה את האש לכיוון הנהלת הכבאות, כשקרא לכל ראשי הוועדים בהסתדרות לתמוך בסיום העסקתו של שמחי. בכנס של חברי בינ"ה (בית נבחרי ההסתדרות) שהתקיים בשבוע שעבר, נשמע היו"ר בר-דוד כשהוא אומר: "כל מה שהמדינה תבקש ממני, הדבר הראשון שאני אשים על השולחן הוא סיום העסקתו של נציב הכבאות וההצלה". 

בתקשורת המסורתית נזכרים בכאוס במערך הכבאות רק כשמתרחש אירוע נורא. אך ב"שקוף" אנחנו לא מחכים לאסון הבא ומסקרים מקרוב ובאדיקות את המתרחש בשירותי הכבאות, במסגרת כתבות "בחזרה לתחקירי עבר" (פולו-אפ).

"הולכים על הראש של דדי"

מאבק ההסתדרות נגד הנציבות נובע, לטענתם, בשל הזנחת זכויות העובדים, אי קידום הסכמי עבודה, פגיעה בהסדרי עבודה קיימים, התנכלות שיטתית לעובדים – ועוד. טענותיהם עולות בשנים האחרונות שוב ושוב, ניתן לקרוא עליהן בהרחבה בכתבות "שקוף" הקודמות. 

בשבוע שעבר גורמים בהסתדרות הפיצו הודעה לראשי הוועדים, שחולשים יחד על כחצי מיליון עובדים, בה נכתב מפורשות כי יש להודיע לכלל העובדים שההסתדרות "הולכת על הראש" של דדי שמחי. נכתב כי גם מצופה מהעובדים להגיע אישית לתחנות הכיבוי וכי על ראשי הוועדים לבצע הסברה לוועדים, ולחזק את הכבאים.

דדי שמחי, נציב הכבאות. האם יתייאש ויעזוב? (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

הודעה שהופצה לכלל ראשי הוועדים בהסתדרות. "ההסתדרות הולכת על הראש של דדי שמחי"

נוסף על הפסקת הטיפולים, ההסתדרות הורתה לכבאים "לא להישאר בנאומי תעמולה ששמחי מקיים ולשיחה שמתייחסת לסכסוך העבודה". יחד עם זאת, ההסתדרות הבהירה כי שרשרת הפיקוד תישאר ללא פגע וכי העיצומים לא יפגעו בהצלת חיים או רכוש.

"הסיבה לנחישות: הבן שלו כבאי"

היו"ר בר-דוד מנהל את המאבק האישי נגד שמחי בזמן שהוא נמצא לכאורה בניגוד עניינים: בנו, אסף בר-דוד, הוא כבאי באחת מתחנות הכיבוי בתל אביב. 

"בר-דוד לא לא מנהל בעצמו את מאבקי העובדים והרבה פעמים דווקא מתייצב לצד ההנהלה ונגד הוועדים", טען בכיר בהסתדרות שביקש להישאר בעילום שם. "אין היום שום מאבק שההסתדרות מנהלת – לא אל על, לא כלום. המקום היחיד שבו בר-דוד מגלה נחישות, שהיא נחישות מופרכת, היא במאבק של הכבאים. הסיבה היחידה שאני רואה לסיפור הזה, זה רק הבן שלו".

"המאבק היחיד שההסתדרות מנהלת בנחישות הוא של הכבאים"(צילום: פלאש 90)

לטענת המקור, ההתעסקות של היו"ר בכבאות מקוממת נוכח המשבר הכלכלי והקורונה. "אני לא מבין איך זה מה שבר-דוד בוחר לומר נוכח המשבר הכלכלי האיום ונורא", הוא משתומם. "זה מה שמדאיג אותו? ההתייחסות שלו לנישה ספציפית קטנה בימים כאלה היא הזויה. זה לא קשור לשום מציאות שהיא". 

ליו"ר ההסתדרות בר-דוד היסטוריה מוכרת של שליחת חצים נגד נציב הכבאות. במכתב ששיגר בר-דוד לשמחי ב-2017, כתב: "הנך נדרש לקיים מערכת יחסי עבודה — או שנאלץ אותך". בר-דוד היה אז יו"ר הסתדרות המעו"ף, גוף בתוך ההסתדרות, ובמסגרת תפקידו מימן שלטים להפגנה מול ביתו של הנציב שמחי, עליהם נכתבו משפטים כמו "דדי שמחי שורף את הכבאות".

במשרד לביטחון פנים בוחרים, כרגיל, שלא להגיב

האם הגיוני שיו"ר ההסתדרות בר-דוד יצליח להדיח את מי שעומד בראש מערך כיבוי האש של ישראל? נראה כי אין הדבר מופרך. 

ראשית, נציב הכבאות שמחי כמעט ולא קיבל גיבוי ציבורי מהממונים עליו – השר לביטחון פנים ומשרדו. גם כאשר המתקפות נגדו הפכו לחריפות ואלימות, השר לשעבר גלעד ארדן לא עמד לצדו פומבית. אם ההתעלמות מהסכסוך ומהמתקפות האישיות על הנציב שמחי תמשיך גם תחת השר אמיר אוחנה, לא מן הנמנע כי שמחי יתייאש ויעזוב את התפקיד. 

השר אמיר אוחנה. בחר שלא להגיב לכתבה (צילום: אוליבר פיטוסי, פלאש 90)

זה לא נגמר כאן. תרחיש כזה עלול לאותת לבא או הבאה אחריו בתור, כי עליהם להתיישר עם ערכי ההסתדרות והעובדים – לעיתים גם על חשבון החלטות מקצועיות ועל חשבון האינטרס הציבורי. חוסר הגיבוי כלפי הנציב מצד המשרד האחראי עלול לפגוע במוטיבציה של אנשי מקצוע איכותיים מלהיות הבאים אחרי הנציב שמחי בתפקיד, וכך לדרדר את הכבאות.

האם משרד לביטחון פנים החדש מתכוון לטפל בסכסוך בכבאות? האם הוא מגבה את הנציב שמחי מול המתקפות של ההסתדרות או לחילופין דורש ממנו למלא את דרישותיהם ולהגיע להסדר? במשרד לביטחון פנים בראשות השר החדש אוחנה, בחרו שלא להגיב.

ייתכן שמה שגורם לשר ארדן ולשר הנוכחי אוחנה להתעלם מהסכסוך בכבאות הוא כוחם המשמעותי של הכבאים במפלגת הליכוד. כבאים רבים ובני משפחותיהם התפקדו לליכוד בשנים האחרונות. 

בנוסף, היו"ר אנקורי נראה מתרועע בחברת חברי כנסת מהמפלגה בתחקיר "עובדה" על הכבאות, בניהם יו"ר הקואליציה מיקי זוהר והשר דודי אמסלם. בעבר פורסם גם כי סגנו של היו"ר אנקורי, קובי דדון, נחשב לקבלן קולות במפלגה וכי הוא חבר מרכז ליכוד.

בתמונה, משמאל לימין: יו"ר ועד הכבאים, אבי אנקורי, יו"ר ההתסדרות ארנון בר-דוד וסגן יו"ר ועד הכבאים, קובי דדון

בר-דוד ההפכפך

נקודה מעניינת נוספת בסיפור הוא יחסו ההפכפך של יו"ר ההסתדרות בר-דוד לעניין המכרזי עליו נלחמים בכבאות בחודשים האחרונים: השמירות, או "כוננות צהריים". מדובר בהוראה חדשה יחסית, המקצרת את שעות השינה של הכבאים בצהריים ובמהלך היום, מפני שהיא מחייבת להשאיר כבאי אחד ער לאורך כל היום. 

לטענת הכבאים ההוראה מיותרת ופוגעת בעירנות שלהם ואינה תורמת למבצעיות, אך הנציב שמחי לא מוכן לוותר עליה כיוון שלטענתו היא הכרחית לשמירה על המבצעיות.

ההסתדרות הורתה לכבאים לא לבצע טיפולים שבועיים לכלי הרכב (צילום: פלאש 90)

על הסיפור הזה נלחמים ועד הכבאים כבר לפחות חצי שנה, אך בר-דוד לא גיבה את המלחמה הזו של הוועד עד השבועיים האחרונים ממש. רק לפני חודש וחצי פורסמה ב"דהמרקר" הקלטה של יו"ר ועד הכבאים אבי אנקורי בנושא השמירות, בה הוא נשמע קורא לכבאים למרוד בנציב ולא לקיים את הוראות השמירה החדשות. 

בהסתדרות דווקא גינו את את הקריאה הזו: "הדברים שנשמעים בהקלטה חמורים ולא נאמרו על דעת ההסתדרות, שמגנה בכל לשון את תוכנם. הנושא ייבחן ויטופל באופן משמעתי. עם זאת, אנו מצפים שנציבות הכבאות תפעל בשיקול דעת וריסון וללא מהלכים חד צדדיים".

מאבק הכבאים בדדי שמחי נמשך שנים. הפגנה שהתקיימה ב-2018 (צילום: רועי אלימה, פלאש 90)

ההסתדרות לא גיבתה את יו"ר ועד הכבאים בקריאתו למרד, אך כעת היא מחליטה להילחם בכל כוחה כדי לשנות את ההוראה הזו והוראות אחרות. מדוע בר-דוד לא גיבה את יו"ר ועד הכבאים אנקורי לפני חודש וחצי, והיום הוא חוזר להילחם יחד איתו בכל הכח? 

ייתכן שלחץ מכיוון העובדים משפיע. לאחרונה בר-דוד הדיח את ראשי ועד העובדים של אל-על לאחר ויכוח מולם. גם בסכסוך הנוכחי, מספר כבאים איימו שיעזבו את ההסתדרות מפני שהם לא מקבלים גיבוי ממנה.

 *

איך זה משפיע עליך? (אזמ"ע): בשריפה הבאה, אנחנו רוצים להרגיש בטוחים בידי מכבי האש שיעשו את עבודתם נאמנה. זה בדיוק ה"נשק" של הכבאים: בעבר איימו להפסיק את השמירות, היום הם מפסיקים את הטיפולים השבועיים ברכבי הכבאות, מה שעלול לגרום לפגוע ביכולת להגיע במהירות לזירות אירוע. 

אם הסכסוך ימשיך ויחריף ללא התערבות הממשלה, מנהלי המערך עלולים לקבל החלטות מקצועיות שגויות ויכולות כיבוי האש עלולות להיפגע.

מה עושים כדי שיותקן (מעש"י):

  1. לא מפסיקים לסקר באופן קבוע את הסכסוך בכבאות, במטרה לשמור אותו על סדר היום ולדאוג כי האינטרס הציבורי נשמר.
  2. על השר לביטחון פנים אמיר אוחנה לנקוט עמדה בנושא הסכסוך בכבאות, ולבחון מה הן הדרכים הנכונות להביא לסיומו או לפחות לשפרו. נמשיך ללחוץ על התחייבות מכיוונו.
  3. "שקוף" תפנה לוועדת הפנים והסביבה של הכנסת, ותדרוש לכנס דיון בנושא הסכסוך בכבאות ולהעלות אותו שוב על סדר היום.

*

מהמשרד לביטחון פנים לא נמסרה תגובה. 

תגובת ההסתדרות:

"ארנון בר-דוד מלווה את הכבאים במסירות ובאחריות רבה מזה עשרות שנים, הן בתפקידו הנוכחי כיו"ר ההסתדרות והן בתפקידיו הקודמים. פועלו למען הכבאים ולמען כל העובדים בישראל נעשה אך ורק מתוך מקצועיות גרידא וכל רמיזה לפיה מאחורי פעולותיו עומדות כוונות אחרות מקורה בשיקולים זרים ואינה אלא פגיעה בשמו הטוב. הניסיון לשרבב את בנו של בר-דוד לנושא הוא לא פחות מנלוז. בנו של יו"ר ההסתדרות הוא לוחם אש בזכות עצמו ואין כל קשר בין הדברים. 

"אנו מצרים על כך שיש מי שבוחר לנהוג בפחדנות ולהסתתר באנונימיות מאחורי אימרות סרק שהקשר בינן לבין המציאות מקרי בהחלט. כבכל ימות השנה, ההסתדרות מלווה גם כעת עובדים ממקומות עבודה רבים במשק במאבק לשמירה ולשיפור זכויותיהם.

"ההסתדרות היא זו שמובילה את עובדי אל על ונלחמת בנחישות למענם, ולראייה בחודשים האחרונים פעל יו"ר ההסתדרות בר-דוד ללא הפסקה למען הצלת אל על וחברות התעופה הישראליות, התריע שוב ושוב מפני קריסתן ותיווך בפגישות רבות בין הצדדים מתוך דאגה כנה וניסיון להגיע לפתרונות שיחלצו את הענף כולו מהמשבר אליו הוא נקלע".

ביחס לשינוי בתגובותיו של בר-דוד לסכסוך, מסרו:

"תגובת ההסתדרות היתה עניינית ואחראית וכל ניסיון להציגה באור אחר, חוטא לאמת. ההסתדרות מקפידה לבדוק את העובדות ומצב הדברים בשטח, וגם במשבר הנוכחי היא פועלת ומגיבה אך ורק ביחס לנעשה בפועל כלפי הכבאים, אשר סובלים מהתעמרות, זלזול ופגיעה שיטתית בזכויותיהם".

***

יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאית מאיה קרול

פרוייקט יום העצמאות: היום שבו גרמתי לסמוטריץ' להודות שטעה

בזכותכם אנחנו יכולים לרוץ למרחקים ארוכים ולתקן את המציאות, צעד אחר צעד. אז לכבוד יום העצמאות החלטנו לספר לכם איך הצלחנו לתקן חוקים, לסתום פרצות ולהגביר את השקיפות. והפעם: מאיה מספרת איך החליפה את מבקר המדינה והצליחה לגרום לשני שרים להגיש הצהרות הון

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| מאיה קרול |

באחת מכתבות הפולואפ הראשונות שלי (תחום שאתם בחרתם לי), חזרתי לבדוק האם השרים כבר הגישו את הצהרות ההון שלהם למבקר המדינה. שרי הממשלה מחוייבים למסור הצהרת הון למשרד מבקר המדינה אחת לשנה. יש לכך חשיבות עצומה: הצהרת הון היא כלי שיכול לסייע במיגור השחיתות, לא פחות. היא מאפשרת למדינה לפקח על הנכסים, ההשקעות, ועל שאר האינטרסים הכלכליים של נבחרי הציבור שיכולים להשפיע על שיקול דעתם.

למרות החשיבות, הסתבר לי שהמון שרים פשוט מצפצפים על החוק ולא מגישים הצהרות הון. איך הם מרשים לעצמם? פשוט, כי למבקר המדינה אין שום סנקציה להטיל עליהם. זה מרתיח אותי. אבל מסתבר שקצת לחץ מצד הציבור – עוזר מאוד.

"תכלס? צודקת"

לקראת הכתבה האחרונה שלי בנושא, גיליתי כי השרים אמיר אוחנה, זאב אלקין, ישראל כץ ובצלאל סמוטריץ' – לא הגישו את הצהרות ההון שלהם למבקר המדינה. כולם איחרו בהגשת ההצהרה בחצי שנה או יותר (הרבה יותר), על אף שבמשרד המבקר תזכרו כל אחד מהם כמה וכמה פעמים. 

לקראת הכתבה, פניתי לכל השרים לקבל מהם תגובה. הם כרגיל איחרו או ניסו להתחמק. מלשכתו של השר ישראל כ"ץ למשל, לא נמסרה כל תגובה במשך כמה ימים, למרות תזכורות מצידי. החלטתי להתקשר לדוברות שלו, שם אמרו לי שאני לא מעודכנת – השר כבר הגיש הצהרת הון.

שר התחבורה ישראל כ"ץ. הגיש הצהרת הון יומיים אחרי שפנינו אליו (צילום: פלאש 90)

הופתעתי. חשבתי שחלה טעות במידע שקיבלתי ובדקתי שוב מול מבקר המדינה. מה התברר? אחרי איחור של חצי שנה, השר כץ הגיש לפתע את הצהרת ההון שלו יומיים לאחר הפנייה שלי ללשכתו.

המשכנו להתייעץ בתוך צוות "שקוף" איך לשכנע שרים נוספים. פתאום נפל לנו האסימון: השר סמוטריץ בעצמו העביר חוק שמחייב פקידים בשירות הציבורי להגיש הצהרות הון. כיצד ייתכן שלא הגיש את ההצהרה שלו? אז כתבתי עוד כתבה קטנה בנושא. השר סמוטריץ הגיש את הצהרת ההון שלו 10 ימים אחר כך, ואפילו כתב לנו כי "הביקורת צודקת לחלוטין". 

אלקין ואוחנה – אתם עוד תשמעו ממני

השר אלקין לא הגיש שתי הצהרת הון: 2018 ו-2019. חמור כפליים. מלשכתו נמסר כי יגישו את ההצהרה "בעוד כמה ימים", ואפילו הגדילו והבטיחו כי הוא יחשוף את הצהרות ההון לציבור. עברו חודשיים מאז שיצאה הכתבה והצהרות ההון של אלקין טרם הוגשו. בינתיים בלשכת השר הפסיקו להשיב לפניותיי. 

סמוטריץ', אולי תגיד לאלקין שיגיש כבר את הצהרת ההון שלו? (צילום: נועם ריבקין פנטון, פלאש 90)

השר אוחנה גם לא הגיש הצהרת הון עד היום, מאז המינוי שלו ביוני 2019. מלשכתו לא נמסרה תגובה אף לא פעם אחת. 

אבל זה לא נגמר פה. כמו שהבנתם אני אוהבת להציק ולא ארד להם מהגב עד שיגישו את ההצהרות שלהם. מה כבר יש להם להסתיר? מה שבטוח, אתם תוכלו להציק יחד איתי: אני בטוחה שחברי סיירת השקיפות ישמחו לעזור לשרים להבין כמה חשוב לציבור שיגישו את הצהרות ההון שלהם למבקר המדינה. 

לסיום: באחת ההתכתבויות שלי עם גורם בכיר לקראת הכתבה, נכתב לי כך: "אכן, נראה לי שהבקשה שלכם גרמה לכל המאחרים להזדרז בהגשת ההצהרות. אין ספק שהשקיפות מדרבנת להתאמץ לפעול בהתאם לכללים". פייר? התרגשתי.

השר אמיר אוחנה. אל תחשוב שנפסיק להציק לך (צילום: אוליבר פיטוסי, פלאש 90)

גם אתם יכולים

אנשים מתלוננים שהמצב הולך ונהיה גרוע יותר. שהשלטון זוועה. שרע להם לחיות פה. אבל למרות המציאות העקומה, הרבה משתנה פה כל הזמן, כל עוד לא מוותרים.

לא רק זאת. יש לנו, הציבור הרחב, יותר כוח מאי-פעם. 

רוצים להיכנס בח"כים גרועים? הצטרפו לסיירת השקיפות שלנו. להעיף ח"כים גרועים? התפקדו למפלגה או תתנדבו בה. חפצים שהתקשורת תבצע תחקיר מסוים? הצטרפו לשקוף – גוף תקשורת ששייך לציבור. רוצים לבקר את התקשורת או אותנו? כתבו טור בעין השביעית. מעוניינים שהכנסת תקדם מהלך מסוים? בואו ללובי 99. 

תעשו שיירים, תתרמו, תתנדבו, הזמינו את אחד מאלו לחוג בית, לסדנת קריאה ביקורתית או אקטיביזם לעצלנים (אנחנו מעבירים כאלו). להילחם להנגשת מידע? הגישו בקשת חופש מידע, סייעו לתנועה לחופש המידע, או לסדנא לידע ציבורי. משתוקקים להשפיע על מבנה הכנסת? בואו למשמר החברתי. רוצים למגר עוולה שלטונית? התנועה לאיכות השלטון והתנועה לטוהר המידות ישמחו לשירותכם. רוצים להגביר את התחרותיות של הבנקים? התחברו למדיה של צדק פיננסי. לתמוך במאבקים חברתיים? בואו לאנו. לקדם שיתופי פעולה בנושאי שקיפות? התחברו לקואליציית השקיפות.

חושבים שאף אחד מהגופים האלה לא יעילים? תקימו אחד משלכם!

כל אחד ואחת מאיתנו יכולים להוביל לשינוי. זה דורש התמדה, נחישות וחפירה, אבל בסוף, במוקדם או במאוחר, אם הצדק איתך: מצליחים.

אנחנו יודעים שגם לכם יש המון סיפורים כאלה, ורוצים לפרסם מאגר הצלחות. יש לך סיפור טוב? כתבו לנו.

השר סמוטריץ' מחייב אחרים להגיש הצהרת הון, אבל את הצהרת ההון שלו – לא הגיש

השר בצלאל סמוטריץ' העביר חוק שמחייב משרתי הציבור כמו שופטים ואנשי צבא בכירים להגיש הצהרת הון. נהדר! אלא מה? בדקנו: את הצהרת ההון שלו עצמו — סמוטריץ' כלל לא הגיש למבקר המדינה. למעשה הוא מאחר בהגשתה כבר בחצי שנה. מלשכתו נמסר: "הפניה והביקורת צודקות לחלוטין. הגשת ההצהרה תעשה באופן מיידי"

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| מאיה קרול |

ב-2016 עברה בקריאה שלישית הצעת החוק של השר סמוטריץ' (יחד עם הח"כ איציק שמולי והח"כ מוטי יוגב) המחייבת עובדי ציבור להגיש הצהרת הון, חוץ מחברי כנסת ושרים. בניהם: נושאי משרה שיפוטית, בכירים ברשות מקומית, במשטרה, בשירות בתי הסוהר ובצבא. החוק מחייב אותם להגיש הצהרת הון בתחילת התפקיד ובסיומו, ואחת ל-6 שנים במהלכו. 

"כשליחי ציבור, בין אם זה ברשות המחוקקת והמבצעת כמו גם ברשות השופטת אנו מחויבים לציבור", הטיב לנסח בזמנו השר והדגיש: "מנהל תקין ושקיפות הם לא רק זכותם של הציבור אלא הם חובה עבורנו, וחיזוק אמון הציבור ברשויות הוא הכרחי להמשך קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית".

  • מדוע סמוטריץ', אוחנה ואלקין מאחרים בהגשת הצהרות ההון שלהם? לחצו כאן

"מנהל תקין ושקיפות הם לא רק זכותם של הציבור אלא הם חובה עבורנו". השר סמוטריץ', מתוך אתר הכנסת.

"שקוף" פרגנו בזמן אמת וגם מפרגנים בדיעבד לשר סמוטריץ' על החוק החשוב שהצליח להעביר, אבל – נראה כי השר סמוטריץ' שכח שהחלק הכי חשוב בהצהרת הון הוא… להגיש אותה.

מבדיקה שערכנו בשבוע שעבר, מסתבר ששר התחבורה סמוטריץ' שדיבר בשבחי הצהרת ההון – לא הגיש את ההצהרה שלו עצמו למבקר המדינה. השר מאחר כבר בחצי שנה בהגשת הצהרת ההון, בלי שביקש הארכה במועד ההגשה ולמרות שהמבקר תיזכר אותו בנוגע לכך כבר ארבע פעמים. קראתם נכון. 4 פעמים.

לצערנו, השר סמוטריץ' אינו השר היחיד שטרם הגיש את הצהרת ההון שלו. גם השר להגנת הסביבה אלקין ושר המשפטים אוחנה מאחרים בהגשת הצהרות ההון שלהם, ולא הגישו אותן עד עכשיו. מה שכן – אלקין הודה לנו על התזכורת, ואמר שיגישה בהקדם ואף יחשוף עבורנו את כולה. אוחנה התעלם. וסמוטריץ'? מלשכתו נמסר: "ממלא את הצהרת ההון, קצת נתקע על טכני".

  • מדוע סמוטריץ', אוחנה ואלקין מאחרים בהגשת הצהרות ההון שלהם? לחצו כאן

מקומם ששרים מצפצפים על החוק. הרי חוקי שקיפות הם כמו רפואה מונעת – הם מקשים על שחיתות מבכלל להיוולד. חשוב להבין: כשהם לא מגישים הצהרת הון, הנפגעים המיידיים הם אנחנו, הציבור. כל עוד הצהרת ההון לא הוגשה – יש גורם אחד פחות שמגן עלינו (ועל נבחרי הציבור עצמם) מפני שחיתות. לפני כמה שנים, למשל, חשפנו שלחיים כץ יש אימפריית נדל"ן ממקורות הכנסה לא ברורים. כל זה אמור להימצא בהצהרת ההון שלו. פיקוח היה יכול להוביל לשאילת שאלות בזמן אמת על הונו הרב – עוד לפני הגשת כתב האישום.

אם לשר סמוטריץ' אכן חשובה השקיפות והמחוייבות לציבור, זה הזמן להוכיח זאת: עליו להגיש את הצהרת ההון למבקר המדינה בהקדם, וגם לפרסם את נכסיו והשקעותיו והאינטרסים הכלכליים שלו לציבור. 

מבטיחים לעקוב ולעדכן. וגם מבטיחים שזו לא קלישאה – תחום הסיקור שלי (מאיה) הוא בדיוק זה: פולו אפ. כפי שתומכי שקוף ביקשו, אני חוזרת לתחקירי עבר – שלנו ושל גופי תקשורת אחרים – ובודקת: מה נתקע ומה תוקן. כי דברים משתנים רק כשחופרים.

מלשכת השר סמוטריץ' נמסר: "הפניה והביקורת צודקות לחלוטין. העניין פשוט נשכח בתוך עומס העבודה במשרד ובבחירות החוזרות ונשנות. לשר כמעט ואין הון להצהיר עליו… ולכן בתוך ימים תוגש הצהרת ההון. בכל אופן חשוב לציין שהשר מסר הצהרת הון לכנסת מתוקף היותו גם חבר כנסת כך שברמה המהותית קיימת הצהרת הון שלו אצל הגורמים המוסמכים. עם זאת מובן שנדרשת הגשת ההצהרה גם למבקר המדינה וכך אכן ייעשה בע"ה באופן מידי. תודה על התזכורת".

סליחה על הטרחנות אך נדגיש שזה לא אותו דבר. בכנסת ההצהרה נעולה בכספת ואיש לא יכול לפתוח אותה למעט יו"ר הכנסת ובאישור בית משפט. לא רק זאת – אם כבר קיים אצלך הטופס – אז למה זה לוקח חצי שנה להגישו שוב לגורם אחר?

אמיר אוחנה עיכב את פרסום יומנו ולבסוף הסתיר בתוכו 178 פגישות. מה מחק? הפירוט המלא

שר המשפטים אמיר אוחנה עיכב שוב ושוב את פרסום יומנו. לבסוף סידר לעצמו קודם כל כתבה מפרגנת בערוץ 20, ורק אז העביר יומן עשיר בהשחרות לגורמים שביקשו לקבלו על פי חוק. ומה בהשחרות? פגישות עם אהרון ברק, אנשי עסקים ושלל גורמים פוליטיים

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| תומר אביטל |

"פרסום ראשון" הכריזה הכותרת בערוץ 20, "יומן הפגישות של השר אוחנה נחשף".

בכתבה מפרגנת במיוחד נכתב כי השר אוחנה נאות סופסוף "לחשוף לחלוטין את יומן הפגישות שלו. בלי להסתיר ולו פגישה אחת, או להשחיר בטוש". 

עוד צוין בכתבה: "עם ראש הממשלה נתניהו נפגש השר ביחידות עשר פעמים בחצי שנה האחרונה, מה שמעיד על יחסים קרובים בין השניים. ידוע שנתניהו, שסומך את ידיו על השר, נוטה להתייעץ אתו לא אחת בעניינים שונים".

ועכשיו לעובדות, שמשום מה לא מצאו את דרכן לכתבה המפרגנת: 

  1. אנחנו ב"שקוף" ביקשנו לפי חוק את היומן של אוחנה מזה חודשים. בסדרת ציוצים בטוויטר מתחנו לאורך החודשים האחרונים ביקורת שוב ושוב על אוחנה שמסתיר את יומנו ומאריך את זמן הבקשה בצורה חריגה. מתי קיבלנו את היומן סוף-סוף? יממה לאחר פרסום הכתבה המפרגנת בערוץ 20. בדיעבד, הסתבר, שאותו תרגיל נעשה גם לתנועה לחופש המידע. אוחנה העלים מכולנו את המידע, ולבסוף העביר אותו לכתב שהכין ידיעה מלטפת.
  2. לא רק שהכתבה מפרגנת – היא גם חוטאת לאמת: אוחנה "לא הסתיר" פגישות בטוש, הוא פשוט סיווג אותן כ"פוליטיות" מבלי לפרט עם מי נפגש. נכון, זה הגיוני פה ושם להשחיר פגישות רגישות. כמה פעמים עשה זאת אוחנה בחמישה חודשים? 133 פעם כתב 'פוליטי'. בנוסף נפגש 20 פעם עם 'שופט' ו-25 עם משפטנ/ית. תעיפו מבט.
  3. לכתבה כלל לא צירפו את היומן עצמו, אז לא יכולתם לדעת זאת. 

ולמה לא צירפו? כי אולי אז הקוראים, רחמנא ליצלן, היו מגלים את אינספור ההשחרות.

מה כללו ההשחרות?

אז פגישה אחת, למשל, הייתה עם השופט בדימוס אהרון ברק. פגישה אחרת הייתה עם גיל ברינגר, יועצה לשעבר של ח"כ איילת שקד. לא פחות משלוש פעמים ישב אוחנה עם עו"ד שמחה רוטמן מהתנועה למשילות ודמוקרטיה, מחבר הספר "מפלגת בג"ץ – כיצד כבשו המשפטנים את השלטון בישראל". הפגישות עם רוטמן – שנלחם בעצמו לשקיפות ברשות השופטת – הוסתרו. 

מה עוד הסתיר?

  • פגישה עם מנכ"ל/בעלים של ערוץ i24NEWS. לאחר הדילים האפלים לכאורה שנחשפו בכתבי האישום של רה"מ, לצד פגישותיו הגנוזות של יאיר לפיד עם נוני מוזס, מטריד במיוחד לראות נבחרי ציבור שממשיכים להסתיר פגישות עם מו"לים.
  • פגישה עם חיים רמון. שר המשפטים לשעבר מגבה שוב ושוב את אוחנה בתקשורת.
  • בגרסה המצונזרת תוארה פגישה בנושא 'פוליגמיה'. מסתבר שהיא הייתה עם עמותת רגבים.
  • אוחנה גם לא רצה שתדעו שישב עם יו"ר ומנכ"ל אל על. במקום, נכתב 'נציגים מהמגזר העסקי'.
  • בפגישה שבתיאורה לציבור נכתב 'רישומי קרקע' – ישב אוחנה, מסתבר, עם יו"ר קק"ל.
  • עוד גילינו בהסתרות שהפגישה עם נתניהו נערכה בביתו של רה"מ, ולא במשרדו כפי שהוצג.
  • זה רק חלק קטן. מאות פגישות נוספות הוסרו, ורק בגלל שההסתרה נערכה ברשלנות – גילינו עם מי ישב השר.

חיים רמון. מגבה את אוחנה

כעיתונות פתרונות, נשתדל לשלב בזנב הכתבות אזמ"ע (איך זה משפיע עליך) ומצ"ל (מה צריך לתקן – כדי לבלום את הישנות התופעה):

אזמ"ע? יש לאוחנה הרבה מה לעשות בתחומי משרדו. מנתוני משרד המשפטים עולה למשל כי מרגע פתיחת תיק ועד למתן ההכרעה בו יחלפו שלוש שנים לפחות. עינוי הדין – אדיר. תביעות ההשתקה צוברות תאוצה. פרשת רות דוד – פרקליטת מחוז ת"א שלכאורה התערבה באופן פסול בהליכים פליליים – לא נחשפה עד כה במלואה, ונראה כי המערכת משהה את ההזדמנות לבצע בדק בית אמיתי. לצד זה, אין שקיפות יזומה ואבסולטית בניגודי העניינים של השופטים ועוזריהם – אלה שאמונים על הצדק. על פי סקר אחרון של אוניברסיטת חיפה, 28% מהציבור מביעים רמת אמון נמוכה במערכת המשפט. ומה אוחנה עושה בנושא? כבר ראינו שלא הרבה. ומהיומן עולה שעוד אפילו פחות. אוחנה השקיע שעות מרובות מדי שבוע בפוליטיקה – במקום בעשייה למענך.

מצ"ל? אלה אמות המידה להם אנו מצפים מנבחרי הציבור ששולטים במדינה: להשחיר אך ורק פגישות פרטיות או פגישות רגישות במיוחד. אינספור נבחרי ציבור בשלטון וברשויות המקומיות כבר חושפים יומנים מלאים, ומאפשרים לציבור דין וחשבון אמיתי. אין סיבה להסתפק בפחות. כמו כן, לרשות אוחנה עומדת הזדמנות לחולל שינוי של ממש ברשות השופטת וברשות המבצעת מתוקף תפקידו – כפי שפורט למעלה. צעד ראשון יכול להשיב את אמון הציבור דרך משהו שתלוי אך ורק בו: שקיפות אמיתית ביומנו – במקום תעמולה זולה. כולכם מוזמנים להצטרף לסיירת השקיפות שתלחץ על הנבחרים בנושא – כבר מהקדנציה הקרובה.

כמעט 3,000 איש ואישה כבר עומדים לצידנו במאבק לקידום השקיפות ולמלחמה בשחיתות – ומה איתך?

הצטרפו אלינו ועזרו עכשיו לגייס עוד כתב שיעבוד רק בשביל הציבור.

 

 

 

 

אמיר אוחנה הוא נבחר ציבור עצלן

את הציבור שמשלם את שכרו הוא שכח. יש מגזר אחד שהוא פועל למענו בכל הכוח – מגזר ראשי הממשלה החשודים בפלילים. מסירים את המסכה מעל אמיר אוחנה, השר העצלן שמצטיין ביצירת פילוג ובהתנערות מאחריות

תאריך עדכון אחרון: 14/12/2020

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

תומר אביטל |

בדיקת עצלנות ראשונה לאוחנה

ח"כ אמיר אוחנה הוא עצלן.

לא קל לי לכנות כך שר משפטים. במיוחד לא שר שיצא לי להכיר אישית והרשים אותי מאוד בנסיעה ארוכה שחלקנו לפני שנבחר לכנסת.

אבל בחרתי את המילה הזו בקפידה ואני עומד מאחוריה. יש לנו שר משפטים עצלן.

כמה עצלן?

מלך העצלנים.

כבר כחבר כנסת מהשורה, אוחנה הסתמן כעצלן. מלבד סיוע בקידום חוק הלאום, אחרי 4 שנים בקואליציה לא השאיר חותם – לא הצטיין בחקיקה או בדיונים בוועדות.

רוצים דוגמא? בקדנציה האחרונה יצרתי מדד חדש שבודק האם הח"כים שווים את האש"ל שאנו משלמים להם. בגלל שנתוני הנוכחות במשכן לא שקופים אוטומטית, חיפשתי ומצאתי דרך לעקוף זאת. התברר לי שחברי הכנסת מקבלים החזר כספי של אש"ל, מעבר לתקציב קשר עם הבוחר. גובהו נקבע באופן הבא: לכל ח"כ משולם סכום של 105 ש"ח עבור כל יום השתתפות בישיבת הכנסת או בסיור ועדה. מדובר בתשלום אוטומטי שאין צורך שהח"כ ידרוש אותו.

בהמשך השגתי את הנתונים של התשלום הרלוונטי לכל ח"כ, ואז הצלבתי אותם עם מדד אחר שיצרנו ב"שקוף" – שבודק מי מהח"כים הגיע להצבעות בקדנציה האחרונה. כך בדקתי מי מחברי הכנסת 'הכי פחות שווים את האש"ל'.

אמיר אוחנה זכה בתואר המפוקפק: הוא קיבל סכום יחסית גבוה של אש"ל – אך במקביל השתתף הכי פחות בהצבעות במליאה.

עצלן.

אוחנה – קיבל עשרות אלפי שקלים אך בקושי הצביע

גם כאשר בדקנו את כלל השאילתות שהגישו הח"כים – כלי פרלמנטארי נהדר – ראינו שאוחנה ממוקם בשליש התחתון.

בתור ליברל, אפשר היה לצפות גם שיפעל לביטול חקיקה ולשחרור המשק לתחרות. זה לא קרה. אוחנה לא סייע להגביל את כוחם של הוועדים בשירותים חיוניים. לא נגע בקביעות ממנה נהנים עובדים שלא מספקים את הסחורה בשירות הציבורי. לא פעל בכל הכוח לפרק מונופולים, מועצות חקלאיות וקרטלים כמו בעלי מספרי המוניות (עדיין אין אובר). הוא לא הרים אף אחד מהדגלים האלו, ולא השתמש בכוחו הפרלמנטארי הגדול למנף מאבק שכזה למען מצביעיו.

אוחנה אף התעצל בפעולותיו למען קהילת הלהט"ב. כפי שהוכיח עקיבא נוביק, הח"כ הגאה טען שהוא פועל בשקט למען הקהילה, אך בפועל לא קידם כמעט דבר.

הוא לא היה חבר בשדולה הגאה, ולא הגיש שאילתות בנושא. הוא הגיש שתי הצעות חוק עבור הקהילה שלא קודמו. במהלך הקדנציה שהייתה אנטי-להט"בית להחריד, אוחנה החריש, וכשהפר משמעת קואליציונית –  זה היה רק 3 ימים לפני הפגרה, כשלא הייתה לזה שום משמעות פרקטית. גם באלמנטים פרלמנטריים אישיים – סירב לשמש דוגמא, וסירב לבקשתנו לחשוף את יומנו הציבורי, את נכסיו ואחזקותיו.

אפשר לפתור זאת כאנקדוטות. אלא שאז ראיתי את ראיון הבכורה של אוחנה כשר משפטים.

התרגשתי לשמוע מה הבחור הצעיר, הידען והנמרץ יאמר – והייתי משוכנע שכעת, עם הסמכויות המתרחבות, יפשיל שרוולים.

הרי יש אינספור בעיות במערכת המשפט. למשל סחבת. מנתוני משרד המשפטים עולה כי מרגע פתיחת תיק ועד לאכיפתו יחלפו שלוש שנים לפחות. עינוי הדין – אדיר. באכיפת החוזים ישראל ממוקמת במקום 92 מתוך 190 — אחרי מונגוליה.

בד בבד, לאור פרשת אפי נוה הליך מינוי השופטים התגלה כמסואב ורקוב. לשכת עורכי הדין, כך נראה, זקוקה לניקוי אורוות רציני. תביעות ההשתקה צוברות תאוצה. יש גם את פרשת רות דוד, פרקליטת מחוז ת"א, שלכאורה התערבה באופן פסול בהליכים פליליים. עד כה לא נחשפה הפרשה במלואה, המערכת מסרבת לבדק בית אמיתי.

אין עדיין דין וחשבון באגודות העותמניות דוגמת ההסתדרות – שכעת אחראי עליהן משרד המשפטים.

במקביל, אין שקיפות יזומה ואבסולטית בניגודי העניינים של השופטים ועוזריהם – מי שאמון על הצדק. מה קורה כשאין שקיפות, ויש אינספור פרשות וסחבות? האמון בבתי המשפט הולך וקורס.

ובלי אמון במשפט – אין שום דבר אחר. בטח שאין דמוקרטיה. זה כמו שתפסיקו להאמין ששטר כסף שווה את ערכו. באותו רגע – הכלכלה תפסיק להתקיים כפי שהיא.

ועדיין, אף שאוחנה מכיר היטב את כל הבעיות, והינו אדם משכיל, על מה דיבר בנאום הבכורה שלו?

לא על הסחבת. לא על השחיתויות שצריך לבער. לא על חוסר השקיפות. לא על התאמת המערכת למאה ה-21.

הוא התמקד בשני דברים:

  1. שעלולים לתפור לו תיק

  2. שלא תמיד צריך לציית לפסקי דין (והדוגמא היחידה שנתן כדי לתקף את דבריו – התגלתה כשגויה).

למה אוחנה הדגיש את שני אלו בראיון הבכורה ולא ניצל את הבמה להעלות לשולחן את מה שבאמת מפריע ל-99% מאזרחי ישראל כשהם מתמודדים מול מערכת המשפט?

כי הוא עצלן.

בניגוד לבצלאל סמוטריץ', למשל, שהוכחנו שעמל ללא הרף למען ציבור בוחריו – אוחנה מחפש תשומת לב. ולפתור את הבעיות הקשות והסבוכות האלו זה לא סקסי.

אוחנה יכול היה אפילו להתחיל בלהתייחס לסוגיות דורשות טיפול בתוך המשרד עצמו. למשל לדבר על ועדת השרים לחקיקה שחותרת תחת הדמוקרטיה הישראלית ועדיין פועלת באפילה. אותה ועדה שהובילה לכך שאוחנה עצמו לא יכל להעביר חוקים כח"כ גם אם לא עלו כסף, ולא סתרו הסכמים קואליציוניים, רק כי אותו חוק לא בא טוב בעין לאחד השרים. הוועדה, שאוחנה כעת היו"ר שלה, לא זכתה להתייחסות.

לפתור את הבעיות הקשות והסבוכות האלו זה לא סקסי. זה לא מביא כותרות. לא כמו משפטים עסיסיים שמציגים אותו כגיבור שנאלץ להיאבק מול מערכת אטומה.

לטפל בסוגיות העומק דורשות אדם "משעמם". אדם שלא מחפש כותרות או רכב יוקרה עם היכנסו לתפקיד. אדם שבאמת ובתמים רוצה לעזור לציבור הרחב. ומעל הכל – אדם שאיננו עצלן.

אוחנה בחר שלא למסור תגובה לטור זה.