פוסטים

השר סמוטריץ' מחייב אחרים להגיש הצהרת הון, אבל את הצהרת ההון שלו – לא הגיש

השר בצלאל סמוטריץ' העביר חוק שמחייב משרתי הציבור כמו שופטים ואנשי צבא בכירים להגיש הצהרת הון. נהדר! אלא מה? בדקנו: את הצהרת ההון שלו עצמו — סמוטריץ' כלל לא הגיש למבקר המדינה. למעשה הוא מאחר בהגשתה כבר בחצי שנה. מלשכתו נמסר: "הפניה והביקורת צודקות לחלוטין. הגשת ההצהרה תעשה באופן מיידי"

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| מאיה קרול |

ב-2016 עברה בקריאה שלישית הצעת החוק של השר סמוטריץ' (יחד עם הח"כ איציק שמולי והח"כ מוטי יוגב) המחייבת עובדי ציבור להגיש הצהרת הון, חוץ מחברי כנסת ושרים. בניהם: נושאי משרה שיפוטית, בכירים ברשות מקומית, במשטרה, בשירות בתי הסוהר ובצבא. החוק מחייב אותם להגיש הצהרת הון בתחילת התפקיד ובסיומו, ואחת ל-6 שנים במהלכו. 

"כשליחי ציבור, בין אם זה ברשות המחוקקת והמבצעת כמו גם ברשות השופטת אנו מחויבים לציבור", הטיב לנסח בזמנו השר והדגיש: "מנהל תקין ושקיפות הם לא רק זכותם של הציבור אלא הם חובה עבורנו, וחיזוק אמון הציבור ברשויות הוא הכרחי להמשך קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית".

  • מדוע סמוטריץ', אוחנה ואלקין מאחרים בהגשת הצהרות ההון שלהם? לחצו כאן

"מנהל תקין ושקיפות הם לא רק זכותם של הציבור אלא הם חובה עבורנו". השר סמוטריץ', מתוך אתר הכנסת.

"שקוף" פרגנו בזמן אמת וגם מפרגנים בדיעבד לשר סמוטריץ' על החוק החשוב שהצליח להעביר, אבל – נראה כי השר סמוטריץ' שכח שהחלק הכי חשוב בהצהרת הון הוא… להגיש אותה.

מבדיקה שערכנו בשבוע שעבר, מסתבר ששר התחבורה סמוטריץ' שדיבר בשבחי הצהרת ההון – לא הגיש את ההצהרה שלו עצמו למבקר המדינה. השר מאחר כבר בחצי שנה בהגשת הצהרת ההון, בלי שביקש הארכה במועד ההגשה ולמרות שהמבקר תיזכר אותו בנוגע לכך כבר ארבע פעמים. קראתם נכון. 4 פעמים.

לצערנו, השר סמוטריץ' אינו השר היחיד שטרם הגיש את הצהרת ההון שלו. גם השר להגנת הסביבה אלקין ושר המשפטים אוחנה מאחרים בהגשת הצהרות ההון שלהם, ולא הגישו אותן עד עכשיו. מה שכן – אלקין הודה לנו על התזכורת, ואמר שיגישה בהקדם ואף יחשוף עבורנו את כולה. אוחנה התעלם. וסמוטריץ'? מלשכתו נמסר: "ממלא את הצהרת ההון, קצת נתקע על טכני".

  • מדוע סמוטריץ', אוחנה ואלקין מאחרים בהגשת הצהרות ההון שלהם? לחצו כאן

מקומם ששרים מצפצפים על החוק. הרי חוקי שקיפות הם כמו רפואה מונעת – הם מקשים על שחיתות מבכלל להיוולד. חשוב להבין: כשהם לא מגישים הצהרת הון, הנפגעים המיידיים הם אנחנו, הציבור. כל עוד הצהרת ההון לא הוגשה – יש גורם אחד פחות שמגן עלינו (ועל נבחרי הציבור עצמם) מפני שחיתות. לפני כמה שנים, למשל, חשפנו שלחיים כץ יש אימפריית נדל"ן ממקורות הכנסה לא ברורים. כל זה אמור להימצא בהצהרת ההון שלו. פיקוח היה יכול להוביל לשאילת שאלות בזמן אמת על הונו הרב – עוד לפני הגשת כתב האישום.

אם לשר סמוטריץ' אכן חשובה השקיפות והמחוייבות לציבור, זה הזמן להוכיח זאת: עליו להגיש את הצהרת ההון למבקר המדינה בהקדם, וגם לפרסם את נכסיו והשקעותיו והאינטרסים הכלכליים שלו לציבור. 

מבטיחים לעקוב ולעדכן. וגם מבטיחים שזו לא קלישאה – תחום הסיקור שלי (מאיה) הוא בדיוק זה: פולו אפ. כפי שתומכי שקוף ביקשו, אני חוזרת לתחקירי עבר – שלנו ושל גופי תקשורת אחרים – ובודקת: מה נתקע ומה תוקן. כי דברים משתנים רק כשחופרים.

מלשכת השר סמוטריץ' נמסר: "הפניה והביקורת צודקות לחלוטין. העניין פשוט נשכח בתוך עומס העבודה במשרד ובבחירות החוזרות ונשנות. לשר כמעט ואין הון להצהיר עליו… ולכן בתוך ימים תוגש הצהרת ההון. בכל אופן חשוב לציין שהשר מסר הצהרת הון לכנסת מתוקף היותו גם חבר כנסת כך שברמה המהותית קיימת הצהרת הון שלו אצל הגורמים המוסמכים. עם זאת מובן שנדרשת הגשת ההצהרה גם למבקר המדינה וכך אכן ייעשה בע"ה באופן מידי. תודה על התזכורת".

סליחה על הטרחנות אך נדגיש שזה לא אותו דבר. בכנסת ההצהרה נעולה בכספת ואיש לא יכול לפתוח אותה למעט יו"ר הכנסת ובאישור בית משפט. לא רק זאת – אם כבר קיים אצלך הטופס – אז למה זה לוקח חצי שנה להגישו שוב לגורם אחר?

אילו פגישות הסתיר שר המשפטים מיומנו?

שר המשפטים אמיר אוחנה עיכב שוב ושוב את פרסום יומנו. לבסוף סידר לעצמו קודם כל כתבה מפרגנת בערוץ 20, ורק אז העביר יומן עשיר בהשחרות לגורמים שביקשו לקבלו על פי חוק. ומה בהשחרות? פגישות עם אהרון ברק, אנשי עסקים ושלל גורמים פוליטיים

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| תומר אביטל |

"פרסום ראשון" הכריזה הכותרת בערוץ 20, "יומן הפגישות של השר אוחנה נחשף".

בכתבה מפרגנת במיוחד נכתב כי השר אוחנה נאות סופסוף "לחשוף לחלוטין את יומן הפגישות שלו. בלי להסתיר ולו פגישה אחת, או להשחיר בטוש". 

עוד צוין בכתבה: "עם ראש הממשלה נתניהו נפגש השר ביחידות עשר פעמים בחצי שנה האחרונה, מה שמעיד על יחסים קרובים בין השניים. ידוע שנתניהו, שסומך את ידיו על השר, נוטה להתייעץ אתו לא אחת בעניינים שונים".

ועכשיו לעובדות, שמשום מה לא מצאו את דרכן לכתבה המפרגנת: 

  1. אנחנו ב"שקוף" ביקשנו לפי חוק את היומן של אוחנה מזה חודשים. בסדרת ציוצים בטוויטר מתחנו לאורך החודשים האחרונים ביקורת שוב ושוב על אוחנה שמסתיר את יומנו ומאריך את זמן הבקשה בצורה חריגה. מתי קיבלנו את היומן סוף-סוף? יממה לאחר פרסום הכתבה המפרגנת בערוץ 20. בדיעבד, הסתבר, שאותו תרגיל נעשה גם לתנועה לחופש המידע. אוחנה העלים מכולנו את המידע, ולבסוף העביר אותו לכתב שהכין ידיעה מלטפת.
  2. לא רק שהכתבה מפרגנת – היא גם חוטאת לאמת: אוחנה "לא הסתיר" פגישות בטוש, הוא פשוט סיווג אותן כ"פוליטיות" מבלי לפרט עם מי נפגש. נכון, זה הגיוני פה ושם להשחיר פגישות רגישות. כמה פעמים עשה זאת אוחנה בחמישה חודשים? 133 פעם כתב 'פוליטי'. בנוסף נפגש 20 פעם עם 'שופט' ו-25 עם משפטנ/ית. תעיפו מבט.
  3. לכתבה כלל לא צירפו את היומן עצמו, אז לא יכולתם לדעת זאת. 

ולמה לא צירפו? כי אולי אז הקוראים, רחמנא ליצלן, היו מגלים את אינספור ההשחרות.

מה כללו ההשחרות?

אז פגישה אחת, למשל, הייתה עם השופט בדימוס אהרון ברק. פגישה אחרת הייתה עם גיל ברינגר, יועצה לשעבר של ח"כ איילת שקד. לא פחות משלוש פעמים ישב אוחנה עם עו"ד שמחה רוטמן מהתנועה למשילות ודמוקרטיה, מחבר הספר "מפלגת בג"ץ – כיצד כבשו המשפטנים את השלטון בישראל". הפגישות עם רוטמן – שנלחם בעצמו לשקיפות ברשות השופטת – הוסתרו. 

מה עוד הסתיר?

  • פגישה עם מנכ"ל/בעלים של ערוץ i24NEWS. לאחר הדילים האפלים לכאורה שנחשפו בכתבי האישום של רה"מ, לצד פגישותיו הגנוזות של יאיר לפיד עם נוני מוזס, מטריד במיוחד לראות נבחרי ציבור שממשיכים להסתיר פגישות עם מו"לים.
  • פגישה עם חיים רמון. שר המשפטים לשעבר מגבה שוב ושוב את אוחנה בתקשורת.
  • בגרסה המצונזרת תוארה פגישה בנושא 'פוליגמיה'. מסתבר שהיא הייתה עם עמותת רגבים.
  • אוחנה גם לא רצה שתדעו שישב עם יו"ר ומנכ"ל אל על. במקום, נכתב 'נציגים מהמגזר העסקי'.
  • בפגישה שבתיאורה לציבור נכתב 'רישומי קרקע' – ישב אוחנה, מסתבר, עם יו"ר קק"ל.
  • עוד גילינו בהסתרות שהפגישה עם נתניהו נערכה בביתו של רה"מ, ולא במשרדו כפי שהוצג.
  • זה רק חלק קטן. מאות פגישות נוספות הוסרו, ורק בגלל שההסתרה נערכה ברשלנות – גילינו עם מי ישב השר.

חיים רמון. מגבה את אוחנה

כעיתונות פתרונות, נשתדל לשלב בזנב הכתבות אזמ"ע (איך זה משפיע עליך) ומצ"ל (מה צריך לתקן – כדי לבלום את הישנות התופעה):

אזמ"ע? יש לאוחנה הרבה מה לעשות בתחומי משרדו. מנתוני משרד המשפטים עולה למשל כי מרגע פתיחת תיק ועד למתן ההכרעה בו יחלפו שלוש שנים לפחות. עינוי הדין – אדיר. תביעות ההשתקה צוברות תאוצה. פרשת רות דוד – פרקליטת מחוז ת"א שלכאורה התערבה באופן פסול בהליכים פליליים – לא נחשפה עד כה במלואה, ונראה כי המערכת משהה את ההזדמנות לבצע בדק בית אמיתי. לצד זה, אין שקיפות יזומה ואבסולטית בניגודי העניינים של השופטים ועוזריהם – אלה שאמונים על הצדק. על פי סקר אחרון של אוניברסיטת חיפה, 28% מהציבור מביעים רמת אמון נמוכה במערכת המשפט. ומה אוחנה עושה בנושא? כבר ראינו שלא הרבה. ומהיומן עולה שעוד אפילו פחות. אוחנה השקיע שעות מרובות מדי שבוע בפוליטיקה – במקום בעשייה למענך.

מצ"ל? אלה אמות המידה להם אנו מצפים מנבחרי הציבור ששולטים במדינה: להשחיר אך ורק פגישות פרטיות או פגישות רגישות במיוחד. אינספור נבחרי ציבור בשלטון וברשויות המקומיות כבר חושפים יומנים מלאים, ומאפשרים לציבור דין וחשבון אמיתי. אין סיבה להסתפק בפחות. כמו כן, לרשות אוחנה עומדת הזדמנות לחולל שינוי של ממש ברשות השופטת וברשות המבצעת מתוקף תפקידו – כפי שפורט למעלה. צעד ראשון יכול להשיב את אמון הציבור דרך משהו שתלוי אך ורק בו: שקיפות אמיתית ביומנו – במקום תעמולה זולה. כולכם מוזמנים להצטרף לסיירת השקיפות שתלחץ על הנבחרים בנושא – כבר מהקדנציה הקרובה.

כמעט 3,000 איש ואישה כבר עומדים לצידנו במאבק לקידום השקיפות ולמלחמה בשחיתות – ומה איתך?

הצטרפו אלינו ועזרו עכשיו לגייס עוד כתב שיעבוד רק בשביל הציבור.

 

 

 

 

אמיר אוחנה הוא נבחר ציבור עצלן

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

תומר אביטל |

ח"כ אמיר אוחנה הוא עצלן.

לא קל לי לכנות כך שר משפטים. במיוחד לא שר שיצא לי להכיר אישית והרשים אותי מאוד בנסיעה ארוכה שחלקנו לפני שנבחר לכנסת.

אבל בחרתי את המילה הזו בקפידה ואני עומד מאחוריה. יש לנו שר משפטים עצלן.

כמה עצלן?

מלך העצלנים.

כבר כחבר כנסת מהשורה, אוחנה הסתמן כעצלן. מלבד סיוע בקידום חוק הלאום, אחרי 4 שנים בקואליציה לא השאיר חותם – לא הצטיין בחקיקה או בדיונים בוועדות.

רוצים דוגמא? בקדנציה האחרונה יצרתי מדד חדש שבודק האם הח"כים שווים את האש"ל שאנו משלמים להם. בגלל שנתוני הנוכחות במשכן לא שקופים אוטומטית, חיפשתי ומצאתי דרך לעקוף זאת. התברר לי שחברי הכנסת מקבלים החזר כספי של אש"ל, מעבר לתקציב קשר עם הבוחר. גובהו נקבע באופן הבא: לכל ח"כ משולם סכום של 105 ש"ח עבור כל יום השתתפות בישיבת הכנסת או בסיור ועדה. מדובר בתשלום אוטומטי שאין צורך שהח"כ ידרוש אותו.

בהמשך השגתי את הנתונים של התשלום הרלוונטי לכל ח"כ, ואז הצלבתי אותם עם מדד אחר שיצרנו ב"שקוף" – שבודק מי מהח"כים הגיע להצבעות בקדנציה האחרונה. כך בדקתי מי מחברי הכנסת 'הכי פחות שווים את האש"ל'.

אמיר אוחנה זכה בתואר המפוקפק: הוא קיבל סכום יחסית גבוה של אש"ל – אך במקביל השתתף הכי פחות בהצבעות במליאה.

עצלן.

אוחנה – קיבל עשרות אלפי שקלים אך בקושי הצביע

גם כאשר בדקנו את כלל השאילתות שהגישו הח"כים – כלי פרלמנטארי נהדר – ראינו שאוחנה ממוקם בשליש התחתון.

בתור ליברל, אפשר היה לצפות גם שיפעל לביטול חקיקה ולשחרור המשק לתחרות. זה לא קרה. אוחנה לא סייע להגביל את כוחם של הוועדים בשירותים חיוניים. לא נגע בקביעות ממנה נהנים עובדים שלא מספקים את הסחורה בשירות הציבורי. לא פעל בכל הכוח לפרק מונופולים, מועצות חקלאיות וקרטלים כמו בעלי מספרי המוניות (עדיין אין אובר). הוא לא הרים אף אחד מהדגלים האלו, ולא השתמש בכוחו הפרלמנטארי הגדול למנף מאבק שכזה למען מצביעיו.

אוחנה אף התעצל בפעולותיו למען קהילת הלהט"ב. כפי שהוכיח עקיבא נוביק, הח"כ הגאה טען שהוא פועל בשקט למען הקהילה, אך בפועל לא קידם כמעט דבר.

הוא לא היה חבר בשדולה הגאה, ולא הגיש שאילתות בנושא. הוא הגיש שתי הצעות חוק עבור הקהילה שלא קודמו. במהלך הקדנציה שהייתה אנטי-להט"בית להחריד, אוחנה החריש, וכשהפר משמעת קואליציונית –  זה היה רק 3 ימים לפני הפגרה, כשלא הייתה לזה שום משמעות פרקטית. גם באלמנטים פרלמנטריים אישיים – סירב לשמש דוגמא, וסירב לבקשתנו לחשוף את יומנו הציבורי, את נכסיו ואחזקותיו.

אפשר לפתור זאת כאנקדוטות. אלא שאז ראיתי את ראיון הבכורה של אוחנה כשר משפטים.

התרגשתי לשמוע מה הבחור הצעיר, הידען והנמרץ יאמר – והייתי משוכנע שכעת, עם הסמכויות המתרחבות, יפשיל שרוולים.

הרי יש אינספור בעיות במערכת המשפט. למשל סחבת. מנתוני משרד המשפטים עולה כי מרגע פתיחת תיק ועד לאכיפתו יחלפו שלוש שנים לפחות. עינוי הדין – אדיר. באכיפת החוזים ישראל ממוקמת במקום 92 מתוך 190 — אחרי מונגוליה.

בד בבד, לאור פרשת אפי נוה הליך מינוי השופטים התגלה כמסואב ורקוב. לשכת עורכי הדין, כך נראה, זקוקה לניקוי אורוות רציני. תביעות ההשתקה צוברות תאוצה. יש גם את פרשת רות דוד, פרקליטת מחוז ת"א, שלכאורה התערבה באופן פסול בהליכים פליליים. עד כה לא נחשפה הפרשה במלואה, המערכת מסרבת לבדק בית אמיתי.

אין עדיין דין וחשבון באגודות העותמניות דוגמת ההסתדרות – שכעת אחראי עליהן משרד המשפטים.

במקביל, אין שקיפות יזומה ואבסולטית בניגודי העניינים של השופטים ועוזריהם – מי שאמון על הצדק. מה קורה כשאין שקיפות, ויש אינספור פרשות וסחבות? האמון בבתי המשפט הולך וקורס.

ובלי אמון במשפט – אין שום דבר אחר. בטח שאין דמוקרטיה. זה כמו שתפסיקו להאמין ששטר כסף שווה את ערכו. באותו רגע – הכלכלה תפסיק להתקיים כפי שהיא.

ועדיין, אף שאוחנה מכיר היטב את כל הבעיות, והינו אדם משכיל, על מה דיבר בנאום הבכורה שלו?

לא על הסחבת. לא על השחיתויות שצריך לבער. לא על חוסר השקיפות. לא על התאמת המערכת למאה ה-21.

הוא התמקד בשני דברים:

  1. שעלולים לתפור לו תיק

  2. שלא תמיד צריך לציית לפסקי דין (והדוגמא היחידה שנתן כדי לתקף את דבריו – התגלתה כשגויה).

למה אוחנה הדגיש את שני אלו בראיון הבכורה ולא ניצל את הבמה להעלות לשולחן את מה שבאמת מפריע ל-99% מאזרחי ישראל כשהם מתמודדים מול מערכת המשפט?

כי הוא עצלן.

בניגוד לבצלאל סמוטריץ', למשל, שהוכחנו שעמל ללא הרף למען ציבור בוחריו – אוחנה מחפש תשומת לב. ולפתור את הבעיות הקשות והסבוכות האלו זה לא סקסי.

אוחנה יכול היה אפילו להתחיל בלהתייחס לסוגיות דורשות טיפול בתוך המשרד עצמו. למשל לדבר על ועדת השרים לחקיקה שחותרת תחת הדמוקרטיה הישראלית ועדיין פועלת באפילה. אותה ועדה שהובילה לכך שאוחנה עצמו לא יכל להעביר חוקים כח"כ גם אם לא עלו כסף, ולא סתרו הסכמים קואליציוניים, רק כי אותו חוק לא בא טוב בעין לאחד השרים. הוועדה, שאוחנה כעת היו"ר שלה, לא זכתה להתייחסות.

לפתור את הבעיות הקשות והסבוכות האלו זה לא סקסי. זה לא מביא כותרות. לא כמו משפטים עסיסיים שמציגים אותו כגיבור שנאלץ להיאבק מול מערכת אטומה.

לטפל בסוגיות העומק דורשות אדם "משעמם". אדם שלא מחפש כותרות או רכב יוקרה עם היכנסו לתפקיד. אדם שבאמת ובתמים רוצה לעזור לציבור הרחב. ומעל הכל – אדם שאיננו עצלן.

אוחנה בחר שלא למסור תגובה לטור זה.

מה תפקידם של היועצים המשפטיים במשרדי הממשלה?

זמן רב שאנו בשקוף מתלבטים כיצד לסקר את סוגיית היועצים המשפטיים – האם הם שומרי סף חשובים או פועלים באקטיביסטיות מוגזמת וללא הצדקה? יצאנו לחקור ולהביא לכם את תשתית הידע שעומדת מאחורי כל אחת מהדעות. כך נוכל, בתקווה, להבין את שני צידי המטבע – ולהתווכח בצורה חכמה בקדנציה הבאה

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| אסף נתיב |

לאורך הקדנציה של הכנסת ה-20 התחולל ויכוח פוליטי וציבורי סביב הגדרת תפקידם של היועצים המשפטיים במשרדי הממשלה, ואף נידונו הצעות חוק שונות שמטרתן לשנות את תפקוד היועצים המשפטיים.  בהכללה, ניתן לחלק את העמדות לשתיים: צד אחד טוען שמדובר בשומרי סף וכי אסור לגעת בהם – בעוד הצד השני טוען שהיועצים פוגעים במשילות ומונעים מנבחרי הציבור ליישם את מדיניותם.

הפרדת רשויות ויועצים משפטיים

חשוב להדגיש כי גבולות התפקיד של יועצים המשפטיים נגזרים בין היתר מחלוקת הכוח בין הרשויות השונות במדינה – מבצעת, מחוקקת ושופטת. ועם זאת, בכתבה זו לא נדון בהיסטוריה וביחסי הכוחות בין הרשויות בישראל (על אף שאנחנו עוסקים בנושא זה רבות בכתבות שלנו) – אלא נתמקד בפן הממוקד שהוא הגדרת מטרת עבודת היועצים המשפטיים, בישראל ובעולם. בכל מקרה חשוב לזכור כי אופי היחסים בין הרשויות מרחף ברקע כאשר משווים בין הגדרות התפקיד במדינות שונות. למעוניינים להתעמק עוד בזווית זו של הדיון, נמליץ לקרוא את מאמרו של גיל ברינגר ב"השילוח" ואת מאמר התגובה של מתן גוטמן.

את תפקיד היועץ המשפטי בממשרד ממשלתי ניתן להגדיר את הסקאלה שבין "מודל רחב" ל"מודל צר":

  • במודל הרחב היועץ המשפטי מוגדר כמי שעובד עבור כלל הציבור ולא עבור השרים. במילים אחרות תפקידו של היועץ המשפטי כפול – לשרת את המשרד בו הוא עובד ובמקביל לייצג את הציבור כולו.  דהיינו – שומר סף. בהתאם לכך, חוות הדעת שהוא מגבש מתבססת על טובת הציבור הרחב ולאו דווקא על היעדים והרצונות של הבוס שלו ברגע זה (השר). לפי המודל הזה, תפקידו של היועץ המשפטי הוא "להגדיל ראש" – לגבש את הדעה שלו באופן מעין-שיפוטי ולכוון לתוצאה אליה בית המשפט היה מגיע (לפי הבנתו את החוק).
  • במודל הצר היועץ המשפטי הוא משרת המשרד הממשלתי. נאמנות היועץ למנכ"ל המשרד ולשר היא כנאמנות עורך דין פרטי ללקוח. בהתאם לכך, עליו לפרש את החוק באופן המועיל ביותר להגנה על המשרד ואף למצוא דרכים משפטיות יצירתיות להוציא לפועל את מדיניות הממשלה. מובן שגם במודל זה על היועץ תמיד לפעול בדרך החוק, בתום לב ובהתאם לכללי האתיקה.

הממשלה ה-34

יתרונות וחסרונות

יועץ משפטי עצמאי לחלוטין, כמו במודל הרחב, עלול לצמצם את חופש הפעולה החוקי בו המשרד יכול לפעול – משיקולים אידאולוגיים או אישיים. מאידך, יועץ משפטי הכפוף ישירות לשר עשוי לפגוע בציבור הרחב ולמתוח את גבולות החוק כדי להכשיר את מדיניות השר הנוכחי.

ברמה התאורטית, סביר שבמידה ויהיו טעויות במודל הצר – הנזקים יהיו קשים. לדוגמא, בשנת 2004 הצבא האמריקני התעלל בעצירים עיראקיים בניגוד לחוק – באישור יועצים משפטיים (בארה"ב הייעוץ המשפטי הינו במודל הצר). עם זאת, כאמור, לא מדובר בתופעה שכיחה.

מאידך ובתיאוריה גם כן, חסרונות המודל הרחב יהיו בתדירות גבוהה יותר אך בעוצמה נמוכה יותר. כדוגמא, ניתן להתייחס לדבריו של עדן בר טל, מי שהיה מנכ"ל משרד התקשורת במהלך יישום רפורמת הסלולר, שמתאר כיצד היועצים המשפטיים של המשרד הקשו על השינויים שהוא הוביל.

מה קורה אצלנו?

היועצים המשפטיים של משרדי הממשלה כפופים מקצועית ליועץ המשפטי לממשלה – אך מנהלתית כפופים למנכ"ל המשרד הרלוונטי בו הם מוצבים. היועצים אחראים מצד אחד להעניק את הכלים המשפטיים להתווית מדיניות השר, ומאידך עליהם להיות שומרי סף עבור הציבור הרחב.

על פי הנחיותיו של היועץ המשפטי לממשלה, חוות הדעת של היועץ המשפטי של המשרד היא מחייבת. דהיינו אם היועץ המשפטי של המשרד קבע שפעולה זו או אחרת אסורה, על אף שאינה אסורה בפירוש בחוק, על המשרד הממשלתי לאמץ את החלטתו כאילו הייתה החוק עצמו. חשוב להדגיש, כי עומדת לשר לשר האפשרות לפנות ליועץ המשפטי לממשלה בבקשה לשנות את החלטתו של היועץ המשרדי.

היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט

בשנת 2008 הוגש דו"ח של צוות בין משרדי בראשות מנכ"ל משרד החוץ דאז, עו"ד אהרון אברמוביץ', שבחן את הסוגיות הקשורות למערך הייעוץ המשפטי למשרדי ממשלה. הדו"ח קבע כי תפקידו של יועץ משפטי למשרד הוא "מתן לבוש משפטי הולם למדיניות המשרד, תוך שמירה כי פעילות המשרד תיעשה במסגרת החוק וכללי המינהל התקין" (מתוך המחקר ההשוואתי של מרכז המחקר של הכנסת).

עם זאת, מודגש בדו"ח כי יש לצפות מהיועץ שלא להסתפק בשלילת הצעות המשרד אלא לפעול ככל שניתן למציאת פתרונות משפטיים שיאפשרו את ביצוע מדיניות המשרד. בהיבט גיבוש העמדה המשפטית – היועץ המשפטי של המשרד עצמאי לחלוטין וכפוף רק ליועץ המשפטי לממשלה. לפיכך, עליו מחד לייעץ ולסייע לגיבוש המדיניות של המשרד ומאידך להיות שומר סף מפני פגיעה בשלטון החוק תוך התבססות על חוות דעת מקצועית – ללא מורא מן הדרג הנבחר.

כלומר, בפועל, בישראל נהוגה שיטה הקרוב בספקטרום למודל הרחב.

מה קורה בעולם?

מרכז המחקר של הכנסת ביצע סקירה השוואתית של מעמד היועצים המשפטיים למשרדי ממשלה בשנת 2011, לבקשתו של שר התשתיות לשעבר עוזי לנדאו. מבין המדינות שנבדקו – אוסטרליה, בלגיה, בריטניה, ארה"ב וניו-זילנד – אין מודל דומה לנהוג בישראל.

כמה דוגמאות מרחבי העולם:

  • אוסטרליה: מרבית השירותים המשפטיים מופרטים ויש חברה ממשלתית שמתחרה גם מול חברות פרטיות על מתן ייעוץ משפטי למשרדי הממשלה. המודל האוסטרלי הוא שילוב בין מודל צר למודל רחב – על פי ממצאי הממשלה האוסטרלית, משרדי הממשלה רשאים לבחור את נותני השירות המשפטי ב- 82% מהמקרים, כאשר רק ב- 18% יש צורך בכך שהייעוץ המשפטי יינתן בהכרח על-ידי משרד המשפטים.
  • בלגיה: היועצים המשפטיים נבחרים ומתמנים ככלל עובדי המדינה –  על פי חוק שירות המדינה (מכרז). דהיינו – המינוי אינו פוליטי. עם זאת, בניגוד לנהוג בישראל, חוות דעתם של היועצים המשפטיים הבלגיים אינה מחייבת את הנהלת המשרד הממשלתי ובמידת הנדרש, המשרד רשאי לשכור שירותים משפטיים חיצוניים.
  • ארצות הברית: היועצים המשפטיים העיקריים הם מינויים פוליטיים ישירים – המודל הצר.
  • בריטניה: כמו באוסטרליה ובלגיה, גם במדינה זו קיים שילוב בין המודל הרחב למודל הצר. מחד, היועצים המשפטיים הם מינויים מקצועיים, של משפטנים הגדלים בשירות הציבורי הבריטי. מאידך, היועצים המשפטיים במשרדים כפופים להנהלת המשרד הממשלתי (בניגוד למצב בישראל) והחלטותיהם אינן מחייבות את הנהלת המשרד. בנוסף, משרדי ממשלה רשאים, על פי שיקול דעתם, להעסיק עורכי דין פרטיים בייצוג בפני בתי המשפט.

אילו הצעות חוק בנושא עומדות על הפרק?

  • ח"כ אמיר אוחנה יזם הצעת חוק פרטית ששואפת להפוך את היועמ"שים למשרות אמון פוליטיות, לצד רקע מקצועי מחייב. אוחנה מבקש שדרך המינוי של היועצים המשפטיים למשרדי הממשלה תעוגן באופן זהה למינוי מנכ"לי משרדי הממשלה. הצעת חוק שכזו תוביל את ישראל למודל הצר המוזכר למעלה.

ח"כ אמיר אוחנה

  • הצעת חוק ממשלתית מציעה מודל משולב: יועץ משפטי יתמנה לכהונה של 7 שנים. דהיינו, לא כל שר יוכל למנות יועץ משפטי ולפטרו אם לא יישא בעינו חן. בנוסף, היועץ המשפטי של המשרד ימונה על ידי ועדת איתור בראשות מנכ"ל משרד (אותו מינה השר). מצד אחד, בוועדת האיתור יהיה רוב לדרג הפוליטי, מאידך היועץ המשפטי לממשלה רשאי לא לאשר את המינוי. בהצעת החוק אין שינוי בקשר לעמדת המחייבת של היועץ המשפטי, וזו נשארת על כנה.

השורה התחתונה

הדבר החשוב ביותר לטעמנו שניתן ללמוד מהסקירה הקצרה הזו הוא שעצם הדיון על גבולות תפקידם של היועצים המשפטיים למשרדי הממשלה – לגיטימי. בעולם הדמוקרטי ניתן לראות מודלים מגוונים שניתן לבחון, עם התאמות, למערכת הישראלית. לתחושתי, השיח בנושא הזה לא מספיק אינפורמטיבי משני הצדדים ונתפס כמלחמה נגד או בעד שלטון החוק. עכשיו, אחרי שקראתם – אפשר להתחיל להתווכח 🙂

*

מוזמנים לקרוא עוד לעומק ולהחליט בעצמכם. הנה המקורות וחומרי עיון המרכזיים בהם השתמשנו בהכנת הכתבה:

  • מסמך של מרכז המחקר של הכנסת.
  • מחקר בנושא של פורום קהלת.
  • מאמר של המכון הישראלי לדמוקרטיה, שמוביל למאמרים נוספים בנושא.
  • נייר עמדה של התנועה למשילות ודמוקרטיה.
  • מאמר של גיל ברינגר ב"השילוח" ומאמר התגובה של מתן גוטמן.