פוסטים

מסרב להגיש הצהרת הון: השר אוחנה מסכן אותנו בשחיתות

השר אמיר אוחנה נדרש להגיש את הצהרת ההון שלו למבקר המדינה לפני שנה – אך לא עשה זאת עד היום בצעדיו הראשונים כשר הוא בוחר לצפצף על כללי השקיפות ולהסתכן בשחיתות. השר גם מתעלם מהציבור, כשהוא בוחר להתעלם מכל פניות "שקוף" בנושא

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| מאיה קרול |

השר לביטחון פנים אמיר אוחנה נכנס לתפקידו כשר בממשלה רק לפני שנה, ביוני 2019, וכבר נכנס לרשימה השחורה של השרים שמתעלמים מכללי השקיפות. חרף בקשות חוזרות ונשנות, הוא לא הגיש את הצהרת ההון שלו למבקר המדינה בתחילת הכהונה, כשבקרוב עליו להגיש אחת נוספת.

הוא מצטרף לשר המים וההשכלה גבוהה זאב אלקין, שרק לאחרונה התחיל להגיש הצהרות הון חדשות ואולם מסרב לעשות זאת עבור השנים 2018 ו-2019.

השר אמיר אוחנה (צילום: אוליבר פיטוסי, פלאש 90)

בהתעלמותו מהחובה להגיש הצהרת הון השר אוחנה מסתכן בשחיתות ומסכן בשחיתות את הציבור. כרגע אין למבקר המדינה דרך לדעת מהם האינטרסים הכלכליים של השר אוחנה וכך, למעשה, אין למבקר דרך להגן על הציבור מפני מעשי שחיתות שהשר עלול לבצע.

למה חשוב להגיש הצהרת הון?

הכללים למניעת ניגוד עניינים של השרים וסגני השרים, מחייבים את שרי הממשלה למסור הצהרת הון למשרד מבקר המדינה במועדים הבאים: בתחילת כהונתם, אחת לשנה במהלך הכהונה, ובסיום כהונתם. 

לעניין זה חשיבות עצומה – המבקר נחשף לנכסים, להשקעות ולממון שמצוי ברשות השר, וכך יכול לוודא שהאינטרס האישי של השר לא משפיע על שיקול דעתו. בנוסף, הגשת ההצהרות החוזרות מאפשרת לעקוב אחר שינויים 'חשודים' בכמות הכסף שצבר נבחר ציבור מאז התמנה לתפקיד.

מדוע אנחנו מודאגים מכך שהשר אוחנה לא הגיש את הצהרת ההון שלו למבקר המדינה? ראשית, מפני שזו הצהרת ההון הראשונה שהיה צריך להגיש כשר – הצהרת תחילת כהונה. השר אוחנה נכנס לממשלה רק לפני שנה וכבר החליט לפתוח את הקריירה הפוליטית שלו בצפצוף על כללי השקיפות.

מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן (צילום: יונתן שינדל, פלאש 90)

שנית, משום שלמבקר המדינה אין כל מידע לגבי האינטרסים הכלכליים והנכסים של השר אוחנה לא רק עבור השנה הנוכחית, אלא גם עבור שנים קודמות, מפני שהוא שר חדש. 

אמנם בתור חבר כנסת הגיש אוחנה הצהרת הון ליו"ר הכנסת, אך אין בהצהרת ההון בכנסת תועלת עבור המבקר – איש לא יכול לגשת אליה למעט יו"ר הכנסת ובאישור בית המשפט.

"חוגג" שנה להתעלמות מהכללים

השר אוחנה היה צריך להגיש את הצהרת ההון שלו למבקר המדינה ב-5 באוגוסט 2019. כשהתחלנו 'לרדוף' אחריו בעניין, הוא איחר 'רק' בחצי שנה בהגשת הצהרת ההון, יחד עם עוד כמה שרים שלא הגישו אותה – בצלאל סמוטריץ', ישראל כ"ץ וזאב אלקין. 

לאחר פניית "שקוף", סמוטריץ' וכ"ץ הגישו את את הצהרות ההון שלהם. למרבה האכזבה, אוחנה ואלקין ממשיכים עד היום להתעלם מחשיבות הנושא ובחודש הבא השר אמיר אוחנה כבר "יחגוג" שנה מבלי שהגיש הצהרת הון. בקרוב הוא כבר יהיה צריך להגיש הצהרת הון שנייה למבקר.

השר אלקין "יחגוג" שנתיים, כיוון שלא הגיש את הצהרת ההון שלו ב-2018 וגם ב-2019. השר אלקין דווקא הגיש את הצהרת ההון שלו עבור 2020, תודות ללחץ שהפעילו עליו קוראי "שקוף" וחברי סיירת השקיפות.

השר זאב אלקין. לא הגיש הצהרת הון כבר שנתיים (צילום: יונתן שינדל, פלאש 90)

"שקוף" מנסה לקבל את תגובתו של השר אוחנה בנושא הצהרת ההון שלו כבר חצי שנה, אך לצערנו השר מתעלם לחלוטין בכל פעם מחדש מכל פניותינו בנושא. בלשכתו לא משיבים להודעות ולא לשיחות טלפון של "שקוף".

*

איך זה משפיע עליך? (אזמ"ע):

אם חלילה השר אוחנה יקבל החלטות במטרה להגדיל את נכסיו ובניגוד עניינים – זה עלול לבוא על חשבוננו. הוא יכול, למשל, לקדם רכישת אמצעי ביטחון לכל שוטרי ישראל בחברה שהוא מושקע בה, שהיא לא בהכרח האיכותית או הזולה ביותר, כדי להרוויח כסף. 

ההתעלמות של אוחנה משפיעה עליך גם כי היא עלולה להגדיל את חוסר האמון שלך בנבחרי ציבור. כדי שלא נזרוק לחלל האוויר "כולם מושחתים" – נבחרי הציבור צריכים להוכיח כי הם עומדים בכללים החלים עליהם ואין להם מה להסתיר.

מה לעשות כדי שיתוקן? (מעש"י):

  1. "שקוף" תפעל בכל האמצעים העומדים לרשותה כדי להפעיל לחץ ציבורי על השרים אוחנה ואלקין כדי שיגישו את הצהרת ההון שלהם למבקר המדינה.
  2. טוב יעשה מבקר המדינה אם יאפשר שקיפות של סטטוס הצהרות ההון של השרים באתר ייעודי, בו כל אחד מאיתנו יוכל לעקוב ולראות מי מהשרים מתעלם מהחובה החשובה הזו. כך השרים יידעו שהציבור יכול לדעת כשהם מתעלמים מהכללים או מאחרים. כרגע ניתן לקבל את המידע רק בעזרת בקשת חופש מידע. מבקר המדינה דחה את ההצעה שלנו לעת עתה, אך נמשיך לפעול כדי שיקבל אותה.
  3. יש להעביר חוק שיטיל סנקציות של שרים שלא מגישים הצהרת הון בזמן. חברי הכנסת גדעון סער ושרן השכל מהליכוד הגישו הצעת חוק כזו לפני חודשיים, אך בינתיים היא לא קודמה. "שקוף" תמשיך לעקוב בעניין זה.

***

 

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאית מאיה קרול

 

הסכסוך מחריף: יו"ר ההסתדרות קורא להדיח את נציב הכבאות 

בסרטון שהגיע לידי "שקוף" נשמע היו"ר ארנון בר-דוד מכריז כי יפעל בכל הכוח ל"סיום העסקתו של נציב הכבאות וההצלה". בשבוע שעבר הורתה ההסתדרות לכבאים להפסיק לבצע עבודות תחזוקה וטיפולים שבועיים ברכבי הכבאות. את המאבק מנהל בר-דוד בזמן שבנו הוא כבאי. במשרד לביטחון פנים ממשיכים להתעלם מהסכסוך ובוחרים שלא להגיב

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| מאיה קרול |

יו"ר ההסתדרות הארצית ארנון בר-דוד הודיע כי יפעל להדחתו של נציב הכבאות דדי שמחי. בשבוע שעבר הורתה ההסתדרות לכבאים להפסיק לבצע טיפולים שבועיים ברכבי הכבאות (הכבאיות ועוד) ולנתק מגע מהנציב.

בר-דוד הפנה את האש לכיוון הנהלת הכבאות, כשקרא לכל ראשי הוועדים בהסתדרות לתמוך בסיום העסקתו של שמחי. בכנס של חברי בינ"ה (בית נבחרי ההסתדרות) שהתקיים בשבוע שעבר, נשמע היו"ר בר-דוד כשהוא אומר: "כל מה שהמדינה תבקש ממני, הדבר הראשון שאני אשים על השולחן הוא סיום העסקתו של נציב הכבאות וההצלה". 

בתקשורת המסורתית נזכרים בכאוס במערך הכבאות רק כשמתרחש אירוע נורא. אך ב"שקוף" אנחנו לא מחכים לאסון הבא ומסקרים מקרוב ובאדיקות את המתרחש בשירותי הכבאות, במסגרת כתבות "בחזרה לתחקירי עבר" (פולו-אפ).

"הולכים על הראש של דדי"

מאבק ההסתדרות נגד הנציבות נובע, לטענתם, בשל הזנחת זכויות העובדים, אי קידום הסכמי עבודה, פגיעה בהסדרי עבודה קיימים, התנכלות שיטתית לעובדים – ועוד. טענותיהם עולות בשנים האחרונות שוב ושוב, ניתן לקרוא עליהן בהרחבה בכתבות "שקוף" הקודמות. 

בשבוע שעבר גורמים בהסתדרות הפיצו הודעה לראשי הוועדים, שחולשים יחד על כחצי מיליון עובדים, בה נכתב מפורשות כי יש להודיע לכלל העובדים שההסתדרות "הולכת על הראש" של דדי שמחי. נכתב כי גם מצופה מהעובדים להגיע אישית לתחנות הכיבוי וכי על ראשי הוועדים לבצע הסברה לוועדים, ולחזק את הכבאים.

דדי שמחי, נציב הכבאות. האם יתייאש ויעזוב? (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

הודעה שהופצה לכלל ראשי הוועדים בהסתדרות. "ההסתדרות הולכת על הראש של דדי שמחי"

נוסף על הפסקת הטיפולים, ההסתדרות הורתה לכבאים "לא להישאר בנאומי תעמולה ששמחי מקיים ולשיחה שמתייחסת לסכסוך העבודה". יחד עם זאת, ההסתדרות הבהירה כי שרשרת הפיקוד תישאר ללא פגע וכי העיצומים לא יפגעו בהצלת חיים או רכוש.

"הסיבה לנחישות: הבן שלו כבאי"

היו"ר בר-דוד מנהל את המאבק האישי נגד שמחי בזמן שהוא נמצא לכאורה בניגוד עניינים: בנו, אסף בר-דוד, הוא כבאי באחת מתחנות הכיבוי בתל אביב. 

"בר-דוד לא לא מנהל בעצמו את מאבקי העובדים והרבה פעמים דווקא מתייצב לצד ההנהלה ונגד הוועדים", טען בכיר בהסתדרות שביקש להישאר בעילום שם. "אין היום שום מאבק שההסתדרות מנהלת – לא אל על, לא כלום. המקום היחיד שבו בר-דוד מגלה נחישות, שהיא נחישות מופרכת, היא במאבק של הכבאים. הסיבה היחידה שאני רואה לסיפור הזה, זה רק הבן שלו".

"המאבק היחיד שההסתדרות מנהלת בנחישות הוא של הכבאים"(צילום: פלאש 90)

לטענת המקור, ההתעסקות של היו"ר בכבאות מקוממת נוכח המשבר הכלכלי והקורונה. "אני לא מבין איך זה מה שבר-דוד בוחר לומר נוכח המשבר הכלכלי האיום ונורא", הוא משתומם. "זה מה שמדאיג אותו? ההתייחסות שלו לנישה ספציפית קטנה בימים כאלה היא הזויה. זה לא קשור לשום מציאות שהיא". 

ליו"ר ההסתדרות בר-דוד היסטוריה מוכרת של שליחת חצים נגד נציב הכבאות. במכתב ששיגר בר-דוד לשמחי ב-2017, כתב: "הנך נדרש לקיים מערכת יחסי עבודה — או שנאלץ אותך". בר-דוד היה אז יו"ר הסתדרות המעו"ף, גוף בתוך ההסתדרות, ובמסגרת תפקידו מימן שלטים להפגנה מול ביתו של הנציב שמחי, עליהם נכתבו משפטים כמו "דדי שמחי שורף את הכבאות".

במשרד לביטחון פנים בוחרים, כרגיל, שלא להגיב

האם הגיוני שיו"ר ההסתדרות בר-דוד יצליח להדיח את מי שעומד בראש מערך כיבוי האש של ישראל? נראה כי אין הדבר מופרך. 

ראשית, נציב הכבאות שמחי כמעט ולא קיבל גיבוי ציבורי מהממונים עליו – השר לביטחון פנים ומשרדו. גם כאשר המתקפות נגדו הפכו לחריפות ואלימות, השר לשעבר גלעד ארדן לא עמד לצדו פומבית. אם ההתעלמות מהסכסוך ומהמתקפות האישיות על הנציב שמחי תמשיך גם תחת השר אמיר אוחנה, לא מן הנמנע כי שמחי יתייאש ויעזוב את התפקיד. 

השר אמיר אוחנה. בחר שלא להגיב לכתבה (צילום: אוליבר פיטוסי, פלאש 90)

זה לא נגמר כאן. תרחיש כזה עלול לאותת לבא או הבאה אחריו בתור, כי עליהם להתיישר עם ערכי ההסתדרות והעובדים – לעיתים גם על חשבון החלטות מקצועיות ועל חשבון האינטרס הציבורי. חוסר הגיבוי כלפי הנציב מצד המשרד האחראי עלול לפגוע במוטיבציה של אנשי מקצוע איכותיים מלהיות הבאים אחרי הנציב שמחי בתפקיד, וכך לדרדר את הכבאות.

האם משרד לביטחון פנים החדש מתכוון לטפל בסכסוך בכבאות? האם הוא מגבה את הנציב שמחי מול המתקפות של ההסתדרות או לחילופין דורש ממנו למלא את דרישותיהם ולהגיע להסדר? במשרד לביטחון פנים בראשות השר החדש אוחנה, בחרו שלא להגיב.

ייתכן שמה שגורם לשר ארדן ולשר הנוכחי אוחנה להתעלם מהסכסוך בכבאות הוא כוחם המשמעותי של הכבאים במפלגת הליכוד. כבאים רבים ובני משפחותיהם התפקדו לליכוד בשנים האחרונות. 

בנוסף, היו"ר אנקורי נראה מתרועע בחברת חברי כנסת מהמפלגה בתחקיר "עובדה" על הכבאות, בניהם יו"ר הקואליציה מיקי זוהר והשר דודי אמסלם. בעבר פורסם גם כי סגנו של היו"ר אנקורי, קובי דדון, נחשב לקבלן קולות במפלגה וכי הוא חבר מרכז ליכוד.

בתמונה, משמאל לימין: יו"ר ועד הכבאים, אבי אנקורי, יו"ר ההתסדרות ארנון בר-דוד וסגן יו"ר ועד הכבאים, קובי דדון

בר-דוד ההפכפך

נקודה מעניינת נוספת בסיפור הוא יחסו ההפכפך של יו"ר ההסתדרות בר-דוד לעניין המכרזי עליו נלחמים בכבאות בחודשים האחרונים: השמירות, או "כוננות צהריים". מדובר בהוראה חדשה יחסית, המקצרת את שעות השינה של הכבאים בצהריים ובמהלך היום, מפני שהיא מחייבת להשאיר כבאי אחד ער לאורך כל היום. 

לטענת הכבאים ההוראה מיותרת ופוגעת בעירנות שלהם ואינה תורמת למבצעיות, אך הנציב שמחי לא מוכן לוותר עליה כיוון שלטענתו היא הכרחית לשמירה על המבצעיות.

ההסתדרות הורתה לכבאים לא לבצע טיפולים שבועיים לכלי הרכב (צילום: פלאש 90)

על הסיפור הזה נלחמים ועד הכבאים כבר לפחות חצי שנה, אך בר-דוד לא גיבה את המלחמה הזו של הוועד עד השבועיים האחרונים ממש. רק לפני חודש וחצי פורסמה ב"דהמרקר" הקלטה של יו"ר ועד הכבאים אבי אנקורי בנושא השמירות, בה הוא נשמע קורא לכבאים למרוד בנציב ולא לקיים את הוראות השמירה החדשות. 

בהסתדרות דווקא גינו את את הקריאה הזו: "הדברים שנשמעים בהקלטה חמורים ולא נאמרו על דעת ההסתדרות, שמגנה בכל לשון את תוכנם. הנושא ייבחן ויטופל באופן משמעתי. עם זאת, אנו מצפים שנציבות הכבאות תפעל בשיקול דעת וריסון וללא מהלכים חד צדדיים".

מאבק הכבאים בדדי שמחי נמשך שנים. הפגנה שהתקיימה ב-2018 (צילום: רועי אלימה, פלאש 90)

ההסתדרות לא גיבתה את יו"ר ועד הכבאים בקריאתו למרד, אך כעת היא מחליטה להילחם בכל כוחה כדי לשנות את ההוראה הזו והוראות אחרות. מדוע בר-דוד לא גיבה את יו"ר ועד הכבאים אנקורי לפני חודש וחצי, והיום הוא חוזר להילחם יחד איתו בכל הכח? 

ייתכן שלחץ מכיוון העובדים משפיע. לאחרונה בר-דוד הדיח את ראשי ועד העובדים של אל-על לאחר ויכוח מולם. גם בסכסוך הנוכחי, מספר כבאים איימו שיעזבו את ההסתדרות מפני שהם לא מקבלים גיבוי ממנה.

 *

איך זה משפיע עליך? (אזמ"ע): בשריפה הבאה, אנחנו רוצים להרגיש בטוחים בידי מכבי האש שיעשו את עבודתם נאמנה. זה בדיוק ה"נשק" של הכבאים: בעבר איימו להפסיק את השמירות, היום הם מפסיקים את הטיפולים השבועיים ברכבי הכבאות, מה שעלול לגרום לפגוע ביכולת להגיע במהירות לזירות אירוע. 

אם הסכסוך ימשיך ויחריף ללא התערבות הממשלה, מנהלי המערך עלולים לקבל החלטות מקצועיות שגויות ויכולות כיבוי האש עלולות להיפגע.

מה עושים כדי שיותקן (מעש"י):

  1. לא מפסיקים לסקר באופן קבוע את הסכסוך בכבאות, במטרה לשמור אותו על סדר היום ולדאוג כי האינטרס הציבורי נשמר.
  2. על השר לביטחון פנים אמיר אוחנה לנקוט עמדה בנושא הסכסוך בכבאות, ולבחון מה הן הדרכים הנכונות להביא לסיומו או לפחות לשפרו. נמשיך ללחוץ על התחייבות מכיוונו.
  3. "שקוף" תפנה לוועדת הפנים והסביבה של הכנסת, ותדרוש לכנס דיון בנושא הסכסוך בכבאות ולהעלות אותו שוב על סדר היום.

*

מהמשרד לביטחון פנים לא נמסרה תגובה. 

תגובת ההסתדרות:

"ארנון בר-דוד מלווה את הכבאים במסירות ובאחריות רבה מזה עשרות שנים, הן בתפקידו הנוכחי כיו"ר ההסתדרות והן בתפקידיו הקודמים. פועלו למען הכבאים ולמען כל העובדים בישראל נעשה אך ורק מתוך מקצועיות גרידא וכל רמיזה לפיה מאחורי פעולותיו עומדות כוונות אחרות מקורה בשיקולים זרים ואינה אלא פגיעה בשמו הטוב. הניסיון לשרבב את בנו של בר-דוד לנושא הוא לא פחות מנלוז. בנו של יו"ר ההסתדרות הוא לוחם אש בזכות עצמו ואין כל קשר בין הדברים. 

"אנו מצרים על כך שיש מי שבוחר לנהוג בפחדנות ולהסתתר באנונימיות מאחורי אימרות סרק שהקשר בינן לבין המציאות מקרי בהחלט. כבכל ימות השנה, ההסתדרות מלווה גם כעת עובדים ממקומות עבודה רבים במשק במאבק לשמירה ולשיפור זכויותיהם.

"ההסתדרות היא זו שמובילה את עובדי אל על ונלחמת בנחישות למענם, ולראייה בחודשים האחרונים פעל יו"ר ההסתדרות בר-דוד ללא הפסקה למען הצלת אל על וחברות התעופה הישראליות, התריע שוב ושוב מפני קריסתן ותיווך בפגישות רבות בין הצדדים מתוך דאגה כנה וניסיון להגיע לפתרונות שיחלצו את הענף כולו מהמשבר אליו הוא נקלע".

ביחס לשינוי בתגובותיו של בר-דוד לסכסוך, מסרו:

"תגובת ההסתדרות היתה עניינית ואחראית וכל ניסיון להציגה באור אחר, חוטא לאמת. ההסתדרות מקפידה לבדוק את העובדות ומצב הדברים בשטח, וגם במשבר הנוכחי היא פועלת ומגיבה אך ורק ביחס לנעשה בפועל כלפי הכבאים, אשר סובלים מהתעמרות, זלזול ופגיעה שיטתית בזכויותיהם".

***

יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאית מאיה קרול

פרוייקט יום העצמאות: היום שבו גרמתי לסמוטריץ' להודות שטעה

בזכותכם אנחנו יכולים לרוץ למרחקים ארוכים ולתקן את המציאות, צעד אחר צעד. אז לכבוד יום העצמאות החלטנו לספר לכם איך הצלחנו לתקן חוקים, לסתום פרצות ולהגביר את השקיפות. והפעם: מאיה מספרת איך החליפה את מבקר המדינה והצליחה לגרום לשני שרים להגיש הצהרות הון

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| מאיה קרול |

באחת מכתבות הפולואפ הראשונות שלי (תחום שאתם בחרתם לי), חזרתי לבדוק האם השרים כבר הגישו את הצהרות ההון שלהם למבקר המדינה. שרי הממשלה מחוייבים למסור הצהרת הון למשרד מבקר המדינה אחת לשנה. יש לכך חשיבות עצומה: הצהרת הון היא כלי שיכול לסייע במיגור השחיתות, לא פחות. היא מאפשרת למדינה לפקח על הנכסים, ההשקעות, ועל שאר האינטרסים הכלכליים של נבחרי הציבור שיכולים להשפיע על שיקול דעתם.

למרות החשיבות, הסתבר לי שהמון שרים פשוט מצפצפים על החוק ולא מגישים הצהרות הון. איך הם מרשים לעצמם? פשוט, כי למבקר המדינה אין שום סנקציה להטיל עליהם. זה מרתיח אותי. אבל מסתבר שקצת לחץ מצד הציבור – עוזר מאוד.

"תכלס? צודקת"

לקראת הכתבה האחרונה שלי בנושא, גיליתי כי השרים אמיר אוחנה, זאב אלקין, ישראל כץ ובצלאל סמוטריץ' – לא הגישו את הצהרות ההון שלהם למבקר המדינה. כולם איחרו בהגשת ההצהרה בחצי שנה או יותר (הרבה יותר), על אף שבמשרד המבקר תזכרו כל אחד מהם כמה וכמה פעמים. 

לקראת הכתבה, פניתי לכל השרים לקבל מהם תגובה. הם כרגיל איחרו או ניסו להתחמק. מלשכתו של השר ישראל כ"ץ למשל, לא נמסרה כל תגובה במשך כמה ימים, למרות תזכורות מצידי. החלטתי להתקשר לדוברות שלו, שם אמרו לי שאני לא מעודכנת – השר כבר הגיש הצהרת הון.

שר התחבורה ישראל כ"ץ. הגיש הצהרת הון יומיים אחרי שפנינו אליו (צילום: פלאש 90)

הופתעתי. חשבתי שחלה טעות במידע שקיבלתי ובדקתי שוב מול מבקר המדינה. מה התברר? אחרי איחור של חצי שנה, השר כץ הגיש לפתע את הצהרת ההון שלו יומיים לאחר הפנייה שלי ללשכתו.

המשכנו להתייעץ בתוך צוות "שקוף" איך לשכנע שרים נוספים. פתאום נפל לנו האסימון: השר סמוטריץ בעצמו העביר חוק שמחייב פקידים בשירות הציבורי להגיש הצהרות הון. כיצד ייתכן שלא הגיש את ההצהרה שלו? אז כתבתי עוד כתבה קטנה בנושא. השר סמוטריץ הגיש את הצהרת ההון שלו 10 ימים אחר כך, ואפילו כתב לנו כי "הביקורת צודקת לחלוטין". 

אלקין ואוחנה – אתם עוד תשמעו ממני

השר אלקין לא הגיש שתי הצהרת הון: 2018 ו-2019. חמור כפליים. מלשכתו נמסר כי יגישו את ההצהרה "בעוד כמה ימים", ואפילו הגדילו והבטיחו כי הוא יחשוף את הצהרות ההון לציבור. עברו חודשיים מאז שיצאה הכתבה והצהרות ההון של אלקין טרם הוגשו. בינתיים בלשכת השר הפסיקו להשיב לפניותיי. 

סמוטריץ', אולי תגיד לאלקין שיגיש כבר את הצהרת ההון שלו? (צילום: נועם ריבקין פנטון, פלאש 90)

השר אוחנה גם לא הגיש הצהרת הון עד היום, מאז המינוי שלו ביוני 2019. מלשכתו לא נמסרה תגובה אף לא פעם אחת. 

אבל זה לא נגמר פה. כמו שהבנתם אני אוהבת להציק ולא ארד להם מהגב עד שיגישו את ההצהרות שלהם. מה כבר יש להם להסתיר? מה שבטוח, אתם תוכלו להציק יחד איתי: אני בטוחה שחברי סיירת השקיפות ישמחו לעזור לשרים להבין כמה חשוב לציבור שיגישו את הצהרות ההון שלהם למבקר המדינה. 

לסיום: באחת ההתכתבויות שלי עם גורם בכיר לקראת הכתבה, נכתב לי כך: "אכן, נראה לי שהבקשה שלכם גרמה לכל המאחרים להזדרז בהגשת ההצהרות. אין ספק שהשקיפות מדרבנת להתאמץ לפעול בהתאם לכללים". פייר? התרגשתי.

השר אמיר אוחנה. אל תחשוב שנפסיק להציק לך (צילום: אוליבר פיטוסי, פלאש 90)

גם אתם יכולים

אנשים מתלוננים שהמצב הולך ונהיה גרוע יותר. שהשלטון זוועה. שרע להם לחיות פה. אבל למרות המציאות העקומה, הרבה משתנה פה כל הזמן, כל עוד לא מוותרים.

לא רק זאת. יש לנו, הציבור הרחב, יותר כוח מאי-פעם. 

רוצים להיכנס בח"כים גרועים? הצטרפו לסיירת השקיפות שלנו. להעיף ח"כים גרועים? התפקדו למפלגה או תתנדבו בה. חפצים שהתקשורת תבצע תחקיר מסוים? הצטרפו לשקוף – גוף תקשורת ששייך לציבור. רוצים לבקר את התקשורת או אותנו? כתבו טור בעין השביעית. מעוניינים שהכנסת תקדם מהלך מסוים? בואו ללובי 99. 

תעשו שיירים, תתרמו, תתנדבו, הזמינו את אחד מאלו לחוג בית, לסדנת קריאה ביקורתית או אקטיביזם לעצלנים (אנחנו מעבירים כאלו). להילחם להנגשת מידע? הגישו בקשת חופש מידע, סייעו לתנועה לחופש המידע, או לסדנא לידע ציבורי. משתוקקים להשפיע על מבנה הכנסת? בואו למשמר החברתי. רוצים למגר עוולה שלטונית? התנועה לאיכות השלטון והתנועה לטוהר המידות ישמחו לשירותכם. רוצים להגביר את התחרותיות של הבנקים? התחברו למדיה של צדק פיננסי. לתמוך במאבקים חברתיים? בואו לאנו. לקדם שיתופי פעולה בנושאי שקיפות? התחברו לקואליציית השקיפות.

חושבים שאף אחד מהגופים האלה לא יעילים? תקימו אחד משלכם!

כל אחד ואחת מאיתנו יכולים להוביל לשינוי. זה דורש התמדה, נחישות וחפירה, אבל בסוף, במוקדם או במאוחר, אם הצדק איתך: מצליחים.

אנחנו יודעים שגם לכם יש המון סיפורים כאלה, ורוצים לפרסם מאגר הצלחות. יש לך סיפור טוב? כתבו לנו.

השר סמוטריץ' מחייב אחרים להגיש הצהרת הון, אבל את הצהרת ההון שלו – לא הגיש

השר בצלאל סמוטריץ' העביר חוק שמחייב משרתי הציבור כמו שופטים ואנשי צבא בכירים להגיש הצהרת הון. נהדר! אלא מה? בדקנו: את הצהרת ההון שלו עצמו — סמוטריץ' כלל לא הגיש למבקר המדינה. למעשה הוא מאחר בהגשתה כבר בחצי שנה. מלשכתו נמסר: "הפניה והביקורת צודקות לחלוטין. הגשת ההצהרה תעשה באופן מיידי"

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| מאיה קרול |

ב-2016 עברה בקריאה שלישית הצעת החוק של השר סמוטריץ' (יחד עם הח"כ איציק שמולי והח"כ מוטי יוגב) המחייבת עובדי ציבור להגיש הצהרת הון, חוץ מחברי כנסת ושרים. בניהם: נושאי משרה שיפוטית, בכירים ברשות מקומית, במשטרה, בשירות בתי הסוהר ובצבא. החוק מחייב אותם להגיש הצהרת הון בתחילת התפקיד ובסיומו, ואחת ל-6 שנים במהלכו. 

"כשליחי ציבור, בין אם זה ברשות המחוקקת והמבצעת כמו גם ברשות השופטת אנו מחויבים לציבור", הטיב לנסח בזמנו השר והדגיש: "מנהל תקין ושקיפות הם לא רק זכותם של הציבור אלא הם חובה עבורנו, וחיזוק אמון הציבור ברשויות הוא הכרחי להמשך קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית".

  • מדוע סמוטריץ', אוחנה ואלקין מאחרים בהגשת הצהרות ההון שלהם? לחצו כאן

"מנהל תקין ושקיפות הם לא רק זכותם של הציבור אלא הם חובה עבורנו". השר סמוטריץ', מתוך אתר הכנסת.

"שקוף" פרגנו בזמן אמת וגם מפרגנים בדיעבד לשר סמוטריץ' על החוק החשוב שהצליח להעביר, אבל – נראה כי השר סמוטריץ' שכח שהחלק הכי חשוב בהצהרת הון הוא… להגיש אותה.

מבדיקה שערכנו בשבוע שעבר, מסתבר ששר התחבורה סמוטריץ' שדיבר בשבחי הצהרת ההון – לא הגיש את ההצהרה שלו עצמו למבקר המדינה. השר מאחר כבר בחצי שנה בהגשת הצהרת ההון, בלי שביקש הארכה במועד ההגשה ולמרות שהמבקר תיזכר אותו בנוגע לכך כבר ארבע פעמים. קראתם נכון. 4 פעמים.

לצערנו, השר סמוטריץ' אינו השר היחיד שטרם הגיש את הצהרת ההון שלו. גם השר להגנת הסביבה אלקין ושר המשפטים אוחנה מאחרים בהגשת הצהרות ההון שלהם, ולא הגישו אותן עד עכשיו. מה שכן – אלקין הודה לנו על התזכורת, ואמר שיגישה בהקדם ואף יחשוף עבורנו את כולה. אוחנה התעלם. וסמוטריץ'? מלשכתו נמסר: "ממלא את הצהרת ההון, קצת נתקע על טכני".

  • מדוע סמוטריץ', אוחנה ואלקין מאחרים בהגשת הצהרות ההון שלהם? לחצו כאן

מקומם ששרים מצפצפים על החוק. הרי חוקי שקיפות הם כמו רפואה מונעת – הם מקשים על שחיתות מבכלל להיוולד. חשוב להבין: כשהם לא מגישים הצהרת הון, הנפגעים המיידיים הם אנחנו, הציבור. כל עוד הצהרת ההון לא הוגשה – יש גורם אחד פחות שמגן עלינו (ועל נבחרי הציבור עצמם) מפני שחיתות. לפני כמה שנים, למשל, חשפנו שלחיים כץ יש אימפריית נדל"ן ממקורות הכנסה לא ברורים. כל זה אמור להימצא בהצהרת ההון שלו. פיקוח היה יכול להוביל לשאילת שאלות בזמן אמת על הונו הרב – עוד לפני הגשת כתב האישום.

אם לשר סמוטריץ' אכן חשובה השקיפות והמחוייבות לציבור, זה הזמן להוכיח זאת: עליו להגיש את הצהרת ההון למבקר המדינה בהקדם, וגם לפרסם את נכסיו והשקעותיו והאינטרסים הכלכליים שלו לציבור. 

מבטיחים לעקוב ולעדכן. וגם מבטיחים שזו לא קלישאה – תחום הסיקור שלי (מאיה) הוא בדיוק זה: פולו אפ. כפי שתומכי שקוף ביקשו, אני חוזרת לתחקירי עבר – שלנו ושל גופי תקשורת אחרים – ובודקת: מה נתקע ומה תוקן. כי דברים משתנים רק כשחופרים.

מלשכת השר סמוטריץ' נמסר: "הפניה והביקורת צודקות לחלוטין. העניין פשוט נשכח בתוך עומס העבודה במשרד ובבחירות החוזרות ונשנות. לשר כמעט ואין הון להצהיר עליו… ולכן בתוך ימים תוגש הצהרת ההון. בכל אופן חשוב לציין שהשר מסר הצהרת הון לכנסת מתוקף היותו גם חבר כנסת כך שברמה המהותית קיימת הצהרת הון שלו אצל הגורמים המוסמכים. עם זאת מובן שנדרשת הגשת ההצהרה גם למבקר המדינה וכך אכן ייעשה בע"ה באופן מידי. תודה על התזכורת".

סליחה על הטרחנות אך נדגיש שזה לא אותו דבר. בכנסת ההצהרה נעולה בכספת ואיש לא יכול לפתוח אותה למעט יו"ר הכנסת ובאישור בית משפט. לא רק זאת – אם כבר קיים אצלך הטופס – אז למה זה לוקח חצי שנה להגישו שוב לגורם אחר?

אילו פגישות הסתיר שר המשפטים מיומנו?

שר המשפטים אמיר אוחנה עיכב שוב ושוב את פרסום יומנו. לבסוף סידר לעצמו קודם כל כתבה מפרגנת בערוץ 20, ורק אז העביר יומן עשיר בהשחרות לגורמים שביקשו לקבלו על פי חוק. ומה בהשחרות? פגישות עם אהרון ברק, אנשי עסקים ושלל גורמים פוליטיים

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| תומר אביטל |

"פרסום ראשון" הכריזה הכותרת בערוץ 20, "יומן הפגישות של השר אוחנה נחשף".

בכתבה מפרגנת במיוחד נכתב כי השר אוחנה נאות סופסוף "לחשוף לחלוטין את יומן הפגישות שלו. בלי להסתיר ולו פגישה אחת, או להשחיר בטוש". 

עוד צוין בכתבה: "עם ראש הממשלה נתניהו נפגש השר ביחידות עשר פעמים בחצי שנה האחרונה, מה שמעיד על יחסים קרובים בין השניים. ידוע שנתניהו, שסומך את ידיו על השר, נוטה להתייעץ אתו לא אחת בעניינים שונים".

ועכשיו לעובדות, שמשום מה לא מצאו את דרכן לכתבה המפרגנת: 

  1. אנחנו ב"שקוף" ביקשנו לפי חוק את היומן של אוחנה מזה חודשים. בסדרת ציוצים בטוויטר מתחנו לאורך החודשים האחרונים ביקורת שוב ושוב על אוחנה שמסתיר את יומנו ומאריך את זמן הבקשה בצורה חריגה. מתי קיבלנו את היומן סוף-סוף? יממה לאחר פרסום הכתבה המפרגנת בערוץ 20. בדיעבד, הסתבר, שאותו תרגיל נעשה גם לתנועה לחופש המידע. אוחנה העלים מכולנו את המידע, ולבסוף העביר אותו לכתב שהכין ידיעה מלטפת.
  2. לא רק שהכתבה מפרגנת – היא גם חוטאת לאמת: אוחנה "לא הסתיר" פגישות בטוש, הוא פשוט סיווג אותן כ"פוליטיות" מבלי לפרט עם מי נפגש. נכון, זה הגיוני פה ושם להשחיר פגישות רגישות. כמה פעמים עשה זאת אוחנה בחמישה חודשים? 133 פעם כתב 'פוליטי'. בנוסף נפגש 20 פעם עם 'שופט' ו-25 עם משפטנ/ית. תעיפו מבט.
  3. לכתבה כלל לא צירפו את היומן עצמו, אז לא יכולתם לדעת זאת. 

ולמה לא צירפו? כי אולי אז הקוראים, רחמנא ליצלן, היו מגלים את אינספור ההשחרות.

מה כללו ההשחרות?

אז פגישה אחת, למשל, הייתה עם השופט בדימוס אהרון ברק. פגישה אחרת הייתה עם גיל ברינגר, יועצה לשעבר של ח"כ איילת שקד. לא פחות משלוש פעמים ישב אוחנה עם עו"ד שמחה רוטמן מהתנועה למשילות ודמוקרטיה, מחבר הספר "מפלגת בג"ץ – כיצד כבשו המשפטנים את השלטון בישראל". הפגישות עם רוטמן – שנלחם בעצמו לשקיפות ברשות השופטת – הוסתרו. 

מה עוד הסתיר?

  • פגישה עם מנכ"ל/בעלים של ערוץ i24NEWS. לאחר הדילים האפלים לכאורה שנחשפו בכתבי האישום של רה"מ, לצד פגישותיו הגנוזות של יאיר לפיד עם נוני מוזס, מטריד במיוחד לראות נבחרי ציבור שממשיכים להסתיר פגישות עם מו"לים.
  • פגישה עם חיים רמון. שר המשפטים לשעבר מגבה שוב ושוב את אוחנה בתקשורת.
  • בגרסה המצונזרת תוארה פגישה בנושא 'פוליגמיה'. מסתבר שהיא הייתה עם עמותת רגבים.
  • אוחנה גם לא רצה שתדעו שישב עם יו"ר ומנכ"ל אל על. במקום, נכתב 'נציגים מהמגזר העסקי'.
  • בפגישה שבתיאורה לציבור נכתב 'רישומי קרקע' – ישב אוחנה, מסתבר, עם יו"ר קק"ל.
  • עוד גילינו בהסתרות שהפגישה עם נתניהו נערכה בביתו של רה"מ, ולא במשרדו כפי שהוצג.
  • זה רק חלק קטן. מאות פגישות נוספות הוסרו, ורק בגלל שההסתרה נערכה ברשלנות – גילינו עם מי ישב השר.

חיים רמון. מגבה את אוחנה

כעיתונות פתרונות, נשתדל לשלב בזנב הכתבות אזמ"ע (איך זה משפיע עליך) ומצ"ל (מה צריך לתקן – כדי לבלום את הישנות התופעה):

אזמ"ע? יש לאוחנה הרבה מה לעשות בתחומי משרדו. מנתוני משרד המשפטים עולה למשל כי מרגע פתיחת תיק ועד למתן ההכרעה בו יחלפו שלוש שנים לפחות. עינוי הדין – אדיר. תביעות ההשתקה צוברות תאוצה. פרשת רות דוד – פרקליטת מחוז ת"א שלכאורה התערבה באופן פסול בהליכים פליליים – לא נחשפה עד כה במלואה, ונראה כי המערכת משהה את ההזדמנות לבצע בדק בית אמיתי. לצד זה, אין שקיפות יזומה ואבסולטית בניגודי העניינים של השופטים ועוזריהם – אלה שאמונים על הצדק. על פי סקר אחרון של אוניברסיטת חיפה, 28% מהציבור מביעים רמת אמון נמוכה במערכת המשפט. ומה אוחנה עושה בנושא? כבר ראינו שלא הרבה. ומהיומן עולה שעוד אפילו פחות. אוחנה השקיע שעות מרובות מדי שבוע בפוליטיקה – במקום בעשייה למענך.

מצ"ל? אלה אמות המידה להם אנו מצפים מנבחרי הציבור ששולטים במדינה: להשחיר אך ורק פגישות פרטיות או פגישות רגישות במיוחד. אינספור נבחרי ציבור בשלטון וברשויות המקומיות כבר חושפים יומנים מלאים, ומאפשרים לציבור דין וחשבון אמיתי. אין סיבה להסתפק בפחות. כמו כן, לרשות אוחנה עומדת הזדמנות לחולל שינוי של ממש ברשות השופטת וברשות המבצעת מתוקף תפקידו – כפי שפורט למעלה. צעד ראשון יכול להשיב את אמון הציבור דרך משהו שתלוי אך ורק בו: שקיפות אמיתית ביומנו – במקום תעמולה זולה. כולכם מוזמנים להצטרף לסיירת השקיפות שתלחץ על הנבחרים בנושא – כבר מהקדנציה הקרובה.

כמעט 3,000 איש ואישה כבר עומדים לצידנו במאבק לקידום השקיפות ולמלחמה בשחיתות – ומה איתך?

הצטרפו אלינו ועזרו עכשיו לגייס עוד כתב שיעבוד רק בשביל הציבור.

 

 

 

 

אמיר אוחנה הוא נבחר ציבור עצלן

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

תומר אביטל |

ח"כ אמיר אוחנה הוא עצלן.

לא קל לי לכנות כך שר משפטים. במיוחד לא שר שיצא לי להכיר אישית והרשים אותי מאוד בנסיעה ארוכה שחלקנו לפני שנבחר לכנסת.

אבל בחרתי את המילה הזו בקפידה ואני עומד מאחוריה. יש לנו שר משפטים עצלן.

כמה עצלן?

מלך העצלנים.

כבר כחבר כנסת מהשורה, אוחנה הסתמן כעצלן. מלבד סיוע בקידום חוק הלאום, אחרי 4 שנים בקואליציה לא השאיר חותם – לא הצטיין בחקיקה או בדיונים בוועדות.

רוצים דוגמא? בקדנציה האחרונה יצרתי מדד חדש שבודק האם הח"כים שווים את האש"ל שאנו משלמים להם. בגלל שנתוני הנוכחות במשכן לא שקופים אוטומטית, חיפשתי ומצאתי דרך לעקוף זאת. התברר לי שחברי הכנסת מקבלים החזר כספי של אש"ל, מעבר לתקציב קשר עם הבוחר. גובהו נקבע באופן הבא: לכל ח"כ משולם סכום של 105 ש"ח עבור כל יום השתתפות בישיבת הכנסת או בסיור ועדה. מדובר בתשלום אוטומטי שאין צורך שהח"כ ידרוש אותו.

בהמשך השגתי את הנתונים של התשלום הרלוונטי לכל ח"כ, ואז הצלבתי אותם עם מדד אחר שיצרנו ב"שקוף" – שבודק מי מהח"כים הגיע להצבעות בקדנציה האחרונה. כך בדקתי מי מחברי הכנסת 'הכי פחות שווים את האש"ל'.

אמיר אוחנה זכה בתואר המפוקפק: הוא קיבל סכום יחסית גבוה של אש"ל – אך במקביל השתתף הכי פחות בהצבעות במליאה.

עצלן.

אוחנה – קיבל עשרות אלפי שקלים אך בקושי הצביע

גם כאשר בדקנו את כלל השאילתות שהגישו הח"כים – כלי פרלמנטארי נהדר – ראינו שאוחנה ממוקם בשליש התחתון.

בתור ליברל, אפשר היה לצפות גם שיפעל לביטול חקיקה ולשחרור המשק לתחרות. זה לא קרה. אוחנה לא סייע להגביל את כוחם של הוועדים בשירותים חיוניים. לא נגע בקביעות ממנה נהנים עובדים שלא מספקים את הסחורה בשירות הציבורי. לא פעל בכל הכוח לפרק מונופולים, מועצות חקלאיות וקרטלים כמו בעלי מספרי המוניות (עדיין אין אובר). הוא לא הרים אף אחד מהדגלים האלו, ולא השתמש בכוחו הפרלמנטארי הגדול למנף מאבק שכזה למען מצביעיו.

אוחנה אף התעצל בפעולותיו למען קהילת הלהט"ב. כפי שהוכיח עקיבא נוביק, הח"כ הגאה טען שהוא פועל בשקט למען הקהילה, אך בפועל לא קידם כמעט דבר.

הוא לא היה חבר בשדולה הגאה, ולא הגיש שאילתות בנושא. הוא הגיש שתי הצעות חוק עבור הקהילה שלא קודמו. במהלך הקדנציה שהייתה אנטי-להט"בית להחריד, אוחנה החריש, וכשהפר משמעת קואליציונית –  זה היה רק 3 ימים לפני הפגרה, כשלא הייתה לזה שום משמעות פרקטית. גם באלמנטים פרלמנטריים אישיים – סירב לשמש דוגמא, וסירב לבקשתנו לחשוף את יומנו הציבורי, את נכסיו ואחזקותיו.

אפשר לפתור זאת כאנקדוטות. אלא שאז ראיתי את ראיון הבכורה של אוחנה כשר משפטים.

התרגשתי לשמוע מה הבחור הצעיר, הידען והנמרץ יאמר – והייתי משוכנע שכעת, עם הסמכויות המתרחבות, יפשיל שרוולים.

הרי יש אינספור בעיות במערכת המשפט. למשל סחבת. מנתוני משרד המשפטים עולה כי מרגע פתיחת תיק ועד לאכיפתו יחלפו שלוש שנים לפחות. עינוי הדין – אדיר. באכיפת החוזים ישראל ממוקמת במקום 92 מתוך 190 — אחרי מונגוליה.

בד בבד, לאור פרשת אפי נוה הליך מינוי השופטים התגלה כמסואב ורקוב. לשכת עורכי הדין, כך נראה, זקוקה לניקוי אורוות רציני. תביעות ההשתקה צוברות תאוצה. יש גם את פרשת רות דוד, פרקליטת מחוז ת"א, שלכאורה התערבה באופן פסול בהליכים פליליים. עד כה לא נחשפה הפרשה במלואה, המערכת מסרבת לבדק בית אמיתי.

אין עדיין דין וחשבון באגודות העותמניות דוגמת ההסתדרות – שכעת אחראי עליהן משרד המשפטים.

במקביל, אין שקיפות יזומה ואבסולטית בניגודי העניינים של השופטים ועוזריהם – מי שאמון על הצדק. מה קורה כשאין שקיפות, ויש אינספור פרשות וסחבות? האמון בבתי המשפט הולך וקורס.

ובלי אמון במשפט – אין שום דבר אחר. בטח שאין דמוקרטיה. זה כמו שתפסיקו להאמין ששטר כסף שווה את ערכו. באותו רגע – הכלכלה תפסיק להתקיים כפי שהיא.

ועדיין, אף שאוחנה מכיר היטב את כל הבעיות, והינו אדם משכיל, על מה דיבר בנאום הבכורה שלו?

לא על הסחבת. לא על השחיתויות שצריך לבער. לא על חוסר השקיפות. לא על התאמת המערכת למאה ה-21.

הוא התמקד בשני דברים:

  1. שעלולים לתפור לו תיק

  2. שלא תמיד צריך לציית לפסקי דין (והדוגמא היחידה שנתן כדי לתקף את דבריו – התגלתה כשגויה).

למה אוחנה הדגיש את שני אלו בראיון הבכורה ולא ניצל את הבמה להעלות לשולחן את מה שבאמת מפריע ל-99% מאזרחי ישראל כשהם מתמודדים מול מערכת המשפט?

כי הוא עצלן.

בניגוד לבצלאל סמוטריץ', למשל, שהוכחנו שעמל ללא הרף למען ציבור בוחריו – אוחנה מחפש תשומת לב. ולפתור את הבעיות הקשות והסבוכות האלו זה לא סקסי.

אוחנה יכול היה אפילו להתחיל בלהתייחס לסוגיות דורשות טיפול בתוך המשרד עצמו. למשל לדבר על ועדת השרים לחקיקה שחותרת תחת הדמוקרטיה הישראלית ועדיין פועלת באפילה. אותה ועדה שהובילה לכך שאוחנה עצמו לא יכל להעביר חוקים כח"כ גם אם לא עלו כסף, ולא סתרו הסכמים קואליציוניים, רק כי אותו חוק לא בא טוב בעין לאחד השרים. הוועדה, שאוחנה כעת היו"ר שלה, לא זכתה להתייחסות.

לפתור את הבעיות הקשות והסבוכות האלו זה לא סקסי. זה לא מביא כותרות. לא כמו משפטים עסיסיים שמציגים אותו כגיבור שנאלץ להיאבק מול מערכת אטומה.

לטפל בסוגיות העומק דורשות אדם "משעמם". אדם שלא מחפש כותרות או רכב יוקרה עם היכנסו לתפקיד. אדם שבאמת ובתמים רוצה לעזור לציבור הרחב. ומעל הכל – אדם שאיננו עצלן.

אוחנה בחר שלא למסור תגובה לטור זה.

מה תפקידם של היועצים המשפטיים במשרדי הממשלה?

זמן רב שאנו בשקוף מתלבטים כיצד לסקר את סוגיית היועצים המשפטיים – האם הם שומרי סף חשובים או פועלים באקטיביסטיות מוגזמת וללא הצדקה? יצאנו לחקור ולהביא לכם את תשתית הידע שעומדת מאחורי כל אחת מהדעות. כך נוכל, בתקווה, להבין את שני צידי המטבע – ולהתווכח בצורה חכמה בקדנציה הבאה

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| אסף נתיב |

לאורך הקדנציה של הכנסת ה-20 התחולל ויכוח פוליטי וציבורי סביב הגדרת תפקידם של היועצים המשפטיים במשרדי הממשלה, ואף נידונו הצעות חוק שונות שמטרתן לשנות את תפקוד היועצים המשפטיים.  בהכללה, ניתן לחלק את העמדות לשתיים: צד אחד טוען שמדובר בשומרי סף וכי אסור לגעת בהם – בעוד הצד השני טוען שהיועצים פוגעים במשילות ומונעים מנבחרי הציבור ליישם את מדיניותם.

הפרדת רשויות ויועצים משפטיים

חשוב להדגיש כי גבולות התפקיד של יועצים המשפטיים נגזרים בין היתר מחלוקת הכוח בין הרשויות השונות במדינה – מבצעת, מחוקקת ושופטת. ועם זאת, בכתבה זו לא נדון בהיסטוריה וביחסי הכוחות בין הרשויות בישראל (על אף שאנחנו עוסקים בנושא זה רבות בכתבות שלנו) – אלא נתמקד בפן הממוקד שהוא הגדרת מטרת עבודת היועצים המשפטיים, בישראל ובעולם. בכל מקרה חשוב לזכור כי אופי היחסים בין הרשויות מרחף ברקע כאשר משווים בין הגדרות התפקיד במדינות שונות. למעוניינים להתעמק עוד בזווית זו של הדיון, נמליץ לקרוא את מאמרו של גיל ברינגר ב"השילוח" ואת מאמר התגובה של מתן גוטמן.

את תפקיד היועץ המשפטי בממשרד ממשלתי ניתן להגדיר את הסקאלה שבין "מודל רחב" ל"מודל צר":

  • במודל הרחב היועץ המשפטי מוגדר כמי שעובד עבור כלל הציבור ולא עבור השרים. במילים אחרות תפקידו של היועץ המשפטי כפול – לשרת את המשרד בו הוא עובד ובמקביל לייצג את הציבור כולו.  דהיינו – שומר סף. בהתאם לכך, חוות הדעת שהוא מגבש מתבססת על טובת הציבור הרחב ולאו דווקא על היעדים והרצונות של הבוס שלו ברגע זה (השר). לפי המודל הזה, תפקידו של היועץ המשפטי הוא "להגדיל ראש" – לגבש את הדעה שלו באופן מעין-שיפוטי ולכוון לתוצאה אליה בית המשפט היה מגיע (לפי הבנתו את החוק).
  • במודל הצר היועץ המשפטי הוא משרת המשרד הממשלתי. נאמנות היועץ למנכ"ל המשרד ולשר היא כנאמנות עורך דין פרטי ללקוח. בהתאם לכך, עליו לפרש את החוק באופן המועיל ביותר להגנה על המשרד ואף למצוא דרכים משפטיות יצירתיות להוציא לפועל את מדיניות הממשלה. מובן שגם במודל זה על היועץ תמיד לפעול בדרך החוק, בתום לב ובהתאם לכללי האתיקה.

הממשלה ה-34

יתרונות וחסרונות

יועץ משפטי עצמאי לחלוטין, כמו במודל הרחב, עלול לצמצם את חופש הפעולה החוקי בו המשרד יכול לפעול – משיקולים אידאולוגיים או אישיים. מאידך, יועץ משפטי הכפוף ישירות לשר עשוי לפגוע בציבור הרחב ולמתוח את גבולות החוק כדי להכשיר את מדיניות השר הנוכחי.

ברמה התאורטית, סביר שבמידה ויהיו טעויות במודל הצר – הנזקים יהיו קשים. לדוגמא, בשנת 2004 הצבא האמריקני התעלל בעצירים עיראקיים בניגוד לחוק – באישור יועצים משפטיים (בארה"ב הייעוץ המשפטי הינו במודל הצר). עם זאת, כאמור, לא מדובר בתופעה שכיחה.

מאידך ובתיאוריה גם כן, חסרונות המודל הרחב יהיו בתדירות גבוהה יותר אך בעוצמה נמוכה יותר. כדוגמא, ניתן להתייחס לדבריו של עדן בר טל, מי שהיה מנכ"ל משרד התקשורת במהלך יישום רפורמת הסלולר, שמתאר כיצד היועצים המשפטיים של המשרד הקשו על השינויים שהוא הוביל.

מה קורה אצלנו?

היועצים המשפטיים של משרדי הממשלה כפופים מקצועית ליועץ המשפטי לממשלה – אך מנהלתית כפופים למנכ"ל המשרד הרלוונטי בו הם מוצבים. היועצים אחראים מצד אחד להעניק את הכלים המשפטיים להתווית מדיניות השר, ומאידך עליהם להיות שומרי סף עבור הציבור הרחב.

על פי הנחיותיו של היועץ המשפטי לממשלה, חוות הדעת של היועץ המשפטי של המשרד היא מחייבת. דהיינו אם היועץ המשפטי של המשרד קבע שפעולה זו או אחרת אסורה, על אף שאינה אסורה בפירוש בחוק, על המשרד הממשלתי לאמץ את החלטתו כאילו הייתה החוק עצמו. חשוב להדגיש, כי עומדת לשר לשר האפשרות לפנות ליועץ המשפטי לממשלה בבקשה לשנות את החלטתו של היועץ המשרדי.

היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט

בשנת 2008 הוגש דו"ח של צוות בין משרדי בראשות מנכ"ל משרד החוץ דאז, עו"ד אהרון אברמוביץ', שבחן את הסוגיות הקשורות למערך הייעוץ המשפטי למשרדי ממשלה. הדו"ח קבע כי תפקידו של יועץ משפטי למשרד הוא "מתן לבוש משפטי הולם למדיניות המשרד, תוך שמירה כי פעילות המשרד תיעשה במסגרת החוק וכללי המינהל התקין" (מתוך המחקר ההשוואתי של מרכז המחקר של הכנסת).

עם זאת, מודגש בדו"ח כי יש לצפות מהיועץ שלא להסתפק בשלילת הצעות המשרד אלא לפעול ככל שניתן למציאת פתרונות משפטיים שיאפשרו את ביצוע מדיניות המשרד. בהיבט גיבוש העמדה המשפטית – היועץ המשפטי של המשרד עצמאי לחלוטין וכפוף רק ליועץ המשפטי לממשלה. לפיכך, עליו מחד לייעץ ולסייע לגיבוש המדיניות של המשרד ומאידך להיות שומר סף מפני פגיעה בשלטון החוק תוך התבססות על חוות דעת מקצועית – ללא מורא מן הדרג הנבחר.

כלומר, בפועל, בישראל נהוגה שיטה הקרוב בספקטרום למודל הרחב.

מה קורה בעולם?

מרכז המחקר של הכנסת ביצע סקירה השוואתית של מעמד היועצים המשפטיים למשרדי ממשלה בשנת 2011, לבקשתו של שר התשתיות לשעבר עוזי לנדאו. מבין המדינות שנבדקו – אוסטרליה, בלגיה, בריטניה, ארה"ב וניו-זילנד – אין מודל דומה לנהוג בישראל.

כמה דוגמאות מרחבי העולם:

  • אוסטרליה: מרבית השירותים המשפטיים מופרטים ויש חברה ממשלתית שמתחרה גם מול חברות פרטיות על מתן ייעוץ משפטי למשרדי הממשלה. המודל האוסטרלי הוא שילוב בין מודל צר למודל רחב – על פי ממצאי הממשלה האוסטרלית, משרדי הממשלה רשאים לבחור את נותני השירות המשפטי ב- 82% מהמקרים, כאשר רק ב- 18% יש צורך בכך שהייעוץ המשפטי יינתן בהכרח על-ידי משרד המשפטים.
  • בלגיה: היועצים המשפטיים נבחרים ומתמנים ככלל עובדי המדינה –  על פי חוק שירות המדינה (מכרז). דהיינו – המינוי אינו פוליטי. עם זאת, בניגוד לנהוג בישראל, חוות דעתם של היועצים המשפטיים הבלגיים אינה מחייבת את הנהלת המשרד הממשלתי ובמידת הנדרש, המשרד רשאי לשכור שירותים משפטיים חיצוניים.
  • ארצות הברית: היועצים המשפטיים העיקריים הם מינויים פוליטיים ישירים – המודל הצר.
  • בריטניה: כמו באוסטרליה ובלגיה, גם במדינה זו קיים שילוב בין המודל הרחב למודל הצר. מחד, היועצים המשפטיים הם מינויים מקצועיים, של משפטנים הגדלים בשירות הציבורי הבריטי. מאידך, היועצים המשפטיים במשרדים כפופים להנהלת המשרד הממשלתי (בניגוד למצב בישראל) והחלטותיהם אינן מחייבות את הנהלת המשרד. בנוסף, משרדי ממשלה רשאים, על פי שיקול דעתם, להעסיק עורכי דין פרטיים בייצוג בפני בתי המשפט.

אילו הצעות חוק בנושא עומדות על הפרק?

  • ח"כ אמיר אוחנה יזם הצעת חוק פרטית ששואפת להפוך את היועמ"שים למשרות אמון פוליטיות, לצד רקע מקצועי מחייב. אוחנה מבקש שדרך המינוי של היועצים המשפטיים למשרדי הממשלה תעוגן באופן זהה למינוי מנכ"לי משרדי הממשלה. הצעת חוק שכזו תוביל את ישראל למודל הצר המוזכר למעלה.

ח"כ אמיר אוחנה

  • הצעת חוק ממשלתית מציעה מודל משולב: יועץ משפטי יתמנה לכהונה של 7 שנים. דהיינו, לא כל שר יוכל למנות יועץ משפטי ולפטרו אם לא יישא בעינו חן. בנוסף, היועץ המשפטי של המשרד ימונה על ידי ועדת איתור בראשות מנכ"ל משרד (אותו מינה השר). מצד אחד, בוועדת האיתור יהיה רוב לדרג הפוליטי, מאידך היועץ המשפטי לממשלה רשאי לא לאשר את המינוי. בהצעת החוק אין שינוי בקשר לעמדת המחייבת של היועץ המשפטי, וזו נשארת על כנה.

השורה התחתונה

הדבר החשוב ביותר לטעמנו שניתן ללמוד מהסקירה הקצרה הזו הוא שעצם הדיון על גבולות תפקידם של היועצים המשפטיים למשרדי הממשלה – לגיטימי. בעולם הדמוקרטי ניתן לראות מודלים מגוונים שניתן לבחון, עם התאמות, למערכת הישראלית. לתחושתי, השיח בנושא הזה לא מספיק אינפורמטיבי משני הצדדים ונתפס כמלחמה נגד או בעד שלטון החוק. עכשיו, אחרי שקראתם – אפשר להתחיל להתווכח 🙂

*

מוזמנים לקרוא עוד לעומק ולהחליט בעצמכם. הנה המקורות וחומרי עיון המרכזיים בהם השתמשנו בהכנת הכתבה:

  • מסמך של מרכז המחקר של הכנסת.
  • מחקר בנושא של פורום קהלת.
  • מאמר של המכון הישראלי לדמוקרטיה, שמוביל למאמרים נוספים בנושא.
  • נייר עמדה של התנועה למשילות ודמוקרטיה.
  • מאמר של גיל ברינגר ב"השילוח" ומאמר התגובה של מתן גוטמן.