פוסטים

לקראת כיפור: יצאנו לחפש נבחרי ציבור שמוכנים לקחת אחריות

פנינו ל-12 נבחרי ציבור שנתפסו על חם כשהם מפרים את הנחיות הקורונה הצענו להם לקחת אחריות ולהעביר מסר לציבור לכבוד יום הכיפורים רק אחד הרים את הכפפה מהאחרים קיבלנו תירוצים במקום סליחות בלי דוגמא אישית של נבחרי ציבור ומובילי דעת קהל אין לנו שום סיכוי לנצח את הקורונה

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

״לא עשינו מספיק כהנהגה כדי להיות ראויים לתשומת לבכם. סמכתם עלינו, ואנחנו, אכזבנו״, התנצל הנשיא רובי ריבלין בנאום מיוחד לקראת ערב ראש השנה. הנשיא העשירי של ישראל החליט לקחת אחריות ולהתנצל. צעד שכבר מזמן לא נראה במחוזותינו, גם אם זו הדרגה הנמוכה ביותר של לקיחת אחריות. 

"ברמה האישית אני מבקש את סליחתכם על התנהלותי כאן בבית הנשיא במהלך הסגר של ימי הפסח. התנצלתי על כך בעבר, כן, ואני עושה זאת שוב היום. הבדידות שלי אינה כואבת יותר מהבדידות של רבים מכם שהקפדתם על ההנחיות", כך הוא אמר. ריבלין, כזכור, הפר את ההנחיות כשאירח בבית הנשיא את ביתו ומשפחתה ובניגוד להנחיות שהיו בתוקף בערב החג. 

מראה נדיר במחוזותינו: איש ציבור שלוקח אחריות. הנשיא ראובן ריבלין. (צילום: ויקימדיה)

אנחנו עוברים תקופה של דאגה ושל חשש מפני הבאות. רבים חווים תחושה של בדידות, חוסר בטחון, חוסר יציבות. לצד הפחד להידבק, ישנה החרדה לעתיד הכלכלי. על אלו מתווספות ההנחיות הקשות שמטילה הממשלה על הציבור חדשות לבקרים. הן כוללות פגיעה בחופש התנועה ובחופש בכלל, מצופפות משפחות שלמות בתוך בתים סגורים, מעמיקות את הבידוד, ופוגעות גם בבריאות. לפעמים הן מרגישות שרירותיות ולא מובנות. אבל רובנו מבינים שאם אנחנו רוצים לעצור את ההתפרצות אנחנו צריכים לשתף פעולה. ביחד. 

היינו מצפים מנבחרי הציבור – הם אלו שמחליטים על ההנחיות האלו, לטובת כולנו כמובן – להיות הראשונים שנותנים דוגמא אישית ואפילו להחמיר עם עצמם. אלו שמקפידים יותר מכולם, שמנדנדים לאנשים שעובדים איתם לשים את המסכות טוב טוב גם על האף. 

מאז פרצה מגפת הקורונה לחיינו נחשפו יותר מדי מקרים בהם קרה בדיוק ההיפך. נבחרי ציבור רבים מידי – גם הבכירים ביותר שהחליטו בימים האחרונים על החרפת הסגר, וגם כאלו שמאשימים את האזרחים בחוסר ציות להנחיות שהוביל להתפרצות המחודשת – פשוט זלזלו בהחלטות של עצמם.

עוד בשקוף:

לפעמים זה מרגיש שנבחרי הציבור שלנו חושבים שהם חסינים מפני הנגיף. זה לא רק לוחץ היטב על כפתור ה״פראיירים״ הישראלי, אלא ממש מבלבל. כי יש מי שיראו בזה סימן לכך שאולי אם הנבחרים לא ממלאים אחר ההנחיות בכלל אין נגיף. אולי זו רק קונספירציה? למען הסר ספק, יש נגיף והוא מסוכן.

סגן שר החינוך, מאיר פרוש, נתפס בחתונה המונית בחיפה ואלי כהן, שר המודיעין בחתונה של חבר ובשניהם לא שמרו על הכללים; כחול לבן קיימו אירוע גיבוש בלי להקפיד על עטיית מסכות ושמירה על ריחוק.

סגן השר לביטחון הפנים גדי יברקן הפר חובת בידוד (ולאחר מכן התגלה כי באמת חלה) וכך גם רה"מ נתניהו שבנוסף השתתף בטקס החתימה בוושינגטון, שם התנהלו כולם כאילו הקורונה זו רק בירה שלוקחים מהבר בטקס.

שרת התחבורה מירי רגב נאמה לרגל חניכת מחלף חדש, באירוע שגרם להתקהלות אסורה; חברי הכנסת אביגדור ליברמן, ניר ברקת, יואב גלנט וגם הנשיא ריבלין אירחו את ילדיהם בערב חג הפסח, ושני שרי הבריאות האחרונים: יעקב ליצמן וגם יולי אדלשטיין נתפסו בחוסר דוגמא אישית. אלו רק חלק מהאירועים. 

אלו הם רק חלק מהמקרים הבולטים בחודשים האחרונים, בהם נבחרי ציבור נתפסו על חם כשהפרו הנחיות או התחכמו. לכבוד יום הכיפורים ובפתחו של החמרת הסגר השני, פנינו אליהם. רצינו להציע להם לקחת אחריות, לפתוח דף חדש, לנצל את הבמה כדי להעביר מסר לציבור ואולי אפילו ממש להתנצל. כמו הנשיא. הבהרנו שכוונותינו טובות. 

זה היה אמור להיות פרויקט חיובי. אחרי הזעם הציבורי ביקשנו דווקא לסלוח. לקראת הסגר המוחלט השני חשבנו שלציבור חשוב שהם יפגינו מנהיגות. 

אנחנו לא תמימים. ידענו שעד כה עיתונאים וגם גולשים ברשתות החברתיות ביקשו מהם לא פעם להסביר מה קרה ולקחת אחריות. ושזה לא קרה. אז לא באמת ציפינו להתנצלות אלא לדעת שהם מבינים שהנראות חשובה. שהציבור נושא אליהם עיניים ויש משמעות למה שהם עושים. ולמרות זאת, התאכזבנו. 

טעינו. ואנחנו מתנצלים בפניכם קוראי שקוף היקרים והיקרות. ערב יום הכיפורים, ובמקום סליחות מצאנו בעיקר תירוצים והכחשות. רק אחד מנבחרי הציבור אליהם פנינו גילה שביב של לקיחת אחריות. השאר התפתלו, דקדקו איתנו על חודו של קוץ מה בדיוק היו ההנחיות באותה שניה ספציפית, התווכחו אם היו 48 משתתפים או 51, חלקם ביקשו להסביר ״שלא לציטוט״ את מה שהתרחש מאחורי הקלעים, והיו מי שהסבירו לנו למה דווקא אנחנו אלו שלא בסדר. זה בהנחה שבכלל קיבלנו תשובה.

כשכבר נואשנו התקבלה תגובה מלשכתו של שר המודיעין, אלי כהן. זיק קטן של לקיחת אחריות: "עטיית מסכה היא חיונית במלחמה בקורונה. במסגרת אירוע בו השתתפתי הורדתי מסכה לטובת צילום עם בעל השמחה, וקיבלתי וכיבדתי את הביקורת גם על עצם הצילום ואקפיד להבא כמובן קלה כבחמורה. ביחד ננצח את נגיף הקורונה".

בימים אלו אנחנו מסתפקים במועט. וזה בדיוק מה שצריך. לא יותר ולא פחות. 

גם נבחרי ציבור הם בני אדם. יכול להיות שטעו או נקלעו לסיטואציה שלא התכוונו אליה. אולי הדברים לא נעשו מתוך רוע או בזדון. אבל אנחנו לא נפסיק לצפות מהם לתת דוגמה אישית, ולדרוש מהם לתת לנו, הציבור, דין וחשבון.

המאבק במגפה דורש ערבות הדדית, סולידריות ושיתוף פעולה של כולם, מקטן עד גדול, מהבן של השכנים ועד לראש הממשלה. אבל אנחנו חיים במדינה שהספורט האולימפי שלה הוא ״לא לצאת פראייר״. מדינה שבה אמון הציבור במערכת נשחק עד דק. חצי שנה לתוך הקורונה הגיע הזמן כבר להתעורר ולהבין שאם חבר כנסת לא מכסה את האף, אז גם הציבור לא יכסה את האף. ואם השר משתתף בטרנד של מסכת-סנטר, אז לכולם מותר ללכת עם מסכה על הסנטר. בלי דוגמא אישית ולקיחת אחריות של נבחרי ציבור ושל מובילי דעת קהל אין לנו סיכוי לנצח את הקורונה.

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לעיתונאי עידן בנימין

כדי לבצע את תפקיד שר המודיעין נחוץ יום בשבוע

עיון ביומנו השקוף של שר המודיעין לשעבר ישראל כ"ץ מלמד: 6 שעות שבועיות מספיקות כדי למלא את המשימות. השר הנכנס אלי כהן לא יבצע תפקיד נוסף במקביל ואף לא מונה לחבר בקבינט המדיני ביטחוני. איך יעביר את זמנו? "מתכוון לפעול לחזוק ושדרוג המשרד"

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

לפני כשבוע קיבל אלי כהן את תיק המודיעין. תיק שבממשלה הקודמת הוחזק על ידי ישראל כ"ץ שכיהן גם כשר התחבורה. האם משרד המודיעין זקוק לשר במשרה מלאה? בזכות יומנו השקוף של שר המודיעין לשעבר, ישראל כ"ץ, שהחזיק במשרה במקביל לתפקידו כשר התחבורה, ניתן להשיב לשאלה. מניתוח יומנו מתגלה: במשך שנים הסתפקו במשרד בממשלתי בשר שמקדיש לנושא יום אחד לשבוע, לכל היותר.

אלי כהן, שר המודיעין בהשבעת הכנסת (צילום: עמוס בן גרשום, דוברות הכנסת)

מספיקות 6 שעות בשבוע

שר התחבורה ישראל כ"ץ היה אכן שר עסוק. כשהיה שר התחבורה והמודיעין הקדיש את רוב זמנו למשרד התחבורה. לפי יומנו השקוף לשנים 2016-2018 ניתן ללמוד שהרבה בפגישות וסיורים בנושאי תחבורה ברחבי הארץ. כמעט מדי שבוע קיים סיור, לפעמים שניים. 

עוד על הממשלה המנופחת:

את הזמן לענייני מודיעין נהג לרכז בימי ראשון בצהריים, לאחר ישיבת הממשלה. במקרה הטוב בין השעות 14:00-18:00. נראה כי זו לבנת זמן קבועה שהקדיש לנושא. לעיתים מולאה בפגישות ולעיתים לא. כלומר, במקרה הטוב, באותו היום הקדיש לענייני מודיעין כארבע שעות.

ישראל כ"ץ. בתפקיד שר המודיעין הקדיש לנושא כ-6 שעות בשבוע (צילום: עמוס בן גרשום דוברות הכנסת)

עוד מועד בעל נגיעה ביטחונית התקיים בחמישי אחר הצהריים. השר כ"ץ נהג לקיים במשך כשעה עד שעתיים פגישות בענייני מוסד, שב"כ ומשרד ראש הממשלה.

כלומר בסך הכול השר כ"ץ הקדיש כשש שעות עבודה בשבוע, במקרה הטוב, לענייני מודיעין. הדפוס הזה חוזר באופן עקבי למדי בשנים 2016, 2017, ו-2018. לעיתים קיים פגישה נוספת של שעה במהלך השבוע.

על אף הצורך המוטל ספק בתפקידו, כהן יקבל תנאים זהים לשאר השרים: 49 אלף שקל בחודש, לצד לשכה, יועצים, אבטחה צמודה ורכב שרד.

העדיף את משרד השיכון

מה תפקידו של שר המודיעין? לאחרונה ניסה העיתונאי ניר גונטז' מהארץ להשיב לשאלה זו. למשרד אין דובר והעיתונאי לא הצליח להשיג תשובה. באתר משרד המודיעין התיאור כללי למדי. בין היתר, נכתב: "במשרד כונן פורום בין סוכנותי ובין משרדי רחב שיהווה את הבסיס למנגנון לסריקת האופק, אשר כבר קיים בשורה של מדינות מפותחות, שתכליתו זיהוי מוקדם של "אותות חלשים" ו"מגמות מבצבצות" בעולם ובאזור".

בראיון לאתר "דבר", השר הנכנס אלי כהן הודה כי משרד המודיעין לא היה בראש רשימת היעדים שלו. "אני יכול לומר בגילוי נאות שרציתי את משרד הבינוי והשיכון, מאוד עניין אותי הדיור לזוגות הצעירים והדיור הציבורי, אבל בסוף היום צריך להגיע להסכמה להרכבת ממשלה. אני נכנס לתפקיד הזה בחרדת קודש, אני מתכוון להשקיע בזמן הקרוב את הלמידה בו, ובכל מקום שהייתי פעלתי לחזק ולשדרג את התחום״.

אבסורד: שר המודיעין לא חבר בקבינט המדיני הביטחוני

משמעות תפקיד שר המודיעין אינה הופכת ברורה יותר כאשר בוחנים את מעמדו בקרב מקבלי ההחלטות בנושאים ביטחוניים. נראה כי הוא לא יהיה חבר באחד הפורומים המשמעותיים ביותר, "ועדת השרים לביטחון לאומי", הידועה יותר בשמה הנפוץ הקבינט המדיני הביטחוני.

באחריות הוועדה לקבל החלטות גורליות, כמו יציאה למלחמה או פעולות ביטחוניות נלוות שעלולות להוביל ללחימה. על מנת לאפשר לפורום החשוב גמישות, סודיות ושמירה על אחריות משותפת של כל הממשלה על ההחלטות – נקבע שהרכב הפורום יהיה מצומצם.

מתוקף חוק הממשלה, חברים בו חמישה אנשים: רה"מ (בנימין נתניהו), שר הביטחון (בני גנץ), שר האוצר (ישראל כ"ץ), שר החוץ (גבי אשכנזי), השר לבטחון פנים (אמיר אוחנה) ושר המשפטים (אבי ניסנקורן). הממשלה רשאית להוסיף שרים נוספים, אך לכל היותר חצי משרי הממשלה. 

ואכן הממשלה ה-35 בחרה להגדיל את הפורום עד למקסימום המותר בחוק: כ-16 שרים, הקבינט המדיני ביטחוני הגדול בתולדות המדינה. השרים שנוספו:

הקבינט המדיני ביטחוני שעבר. אלי כהן ישמש "משקיף" – תפקיד שאינו קיים (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

שר החינוך, שר המים, שר הפנים, שר החקלאות ועוד. מי שלא נמצא ברשימה הוא שר המודיעין, אלי כהן.

נתניהו העניק לכהן מעמד של "משקיף". אך זהו לא תפקיד אמיתי. "מעמדו לא מוסדר באופן ברור מלבד הכלל הבסיסי שלפיו הוא לא יכול להשתתף בהצבעה", נכתב במסמך ההצעה.

החלטות אלו מחזקות את הטענה כי חברות בקבינט הביטחוני היא עוד נכס פוליטי שמחולק בצורה לא עניינית. כך למשל, בין 16 החברים נשמר איזון בין כחול לבן והליכוד, אותו איזון עליו עמלו בניסוח חקיקת הבזק שעברה כדי לכונן את הממשלה. שמונה מהם בעלי זיקה לנתניהו ושמונה בעלי זיקה לגנץ.

"יפעל לשדרוג המשרד"

במקביל לעבודתו כשר, כהן יכהן גם כח"כ. אבל יהיה חייב להגיע רק להצבעות – אם לא ימצא קיזוז (כלומר, ידאג שח"כ מהצד הנגדי ייעדר גם הוא, כדי שהיחס בין המתנגדים לתומכים יישמר). בתקווה שכהן לא יבלה בבטלה את ימיו בממשלה, יש להניח שימצא דרך למלא את הזמן כדי לנסות להצדיק את קיום התפקיד. חוק פרקינסון הראשון (חוקי צמיחת בירוקרטיה בארגונים) הרי קובע: "עבודה מתרחבת כדי למלא את כל הזמן שהוקצה לה".

לשאלת שקוף כיצד השר מתכוון למלא את שאר זמנו, נמסר מלשכתו: "השר כהן, בדומה לשר דן מרידור והשר יובל שטייניץ, יכהן בתפקיד וישקיע בו את עיקר פעילותו, מעבר לתפקידו בוועדות הממשלה ובכנסת. השר כהן לומד את התפקיד, ומתכוון לפעול לחיזוק ושדרוג המשרד ותחומי הפעילות הרלוונטיים כפי שעשה בתפקידים קודמים".

לעידן ארץ נמאס שפוליטיקאים חוסמים אותו בפייסבוק – אז הוא החליט לתבוע אותם

הרשתות החברתיות הן כיכר העיר החדשה – אך לצד היתרונות של הרשת הפתוחה, ישנם פוליטיקאים שמנצלים את הכוח ומרימים גדרות סביב הכיכר. כך נחסמים מלהגיב בדפי הפוליטיקאים אזרחים שמביעים ביקורת עניינית. לעידן ארץ נמאס מזה – והוא יוצא לתבוע את נתניהו, לפיד, כחלון ואלי כהן

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן ארץ |

לפני עשור, חשבו שהרשתות החברתיות יובילו לשינוי ניכר במדינות דיקטטוריות. היום, אנחנו רואים שהשינוי הדרמטי ביותר הוא דווקא במדינות דמוקרטיות. התקשורת, שבעבר שימשה המתווך הבלעדי בין הפוליטיקאים לציבור, זוכה עתה לתחרות בלתי צפויה מצד פייסבוק וטוויטר. הרשתות החברתיות הפכו לזירה סוערת של דיונים פוליטיים, בה יותר אנשים יכולים להיות שותפים בשיח הציבורי. הפוליטיקאים מצידם נכנסו מהר לעניין, וכיום הם מעבירים את המסרים שלהם ללא מתווכים, ומנתחים באופן ישיר את התגובות אליהם. בנוסף, אנשים יכולים להגיע ישירות לפוליטיקאים, לבקר אותם ולהסביר בצורה פומבית מדוע הם צודקים או טועים.

אליה וקוץ בה

אלא שכל הצד החיובי בשינוי הזה נשבר כשחלק מהפוליטיקאים מחליטים להפוך את השיח הישיר הזה מדו-צדדי – לחד-צדדי, וחוסמים מגיבים כדי להשתיק ביקורת. בצורה זו הם חושבים שהם מייצרים סביבה "סטרילית" בה כולם תומכים בהם ומסכימים איתם, ותומכיהם אינם חשופים לביקורת מבחוץ. בנוסף, כשפוליטיקאים חוסמים בפייסבוק, הם מונעים מהחסומים לעקוב אחריהם וכך מסתירים מהם את התוכן הישיר שלעיתים אינו מועבר באמצעים אחרים. 

אני ליברל, וככזה, מאמין שיש להגביל את השלטון. אני חושב שפוליטיקאים, שהם בעלי כוח כפייה על החיים שלנו, צריכים להיות נתונים למשטר של בחינה וביקורת מתמדת. לכן, למשל, יש לנו בדמוקרטיה זכות הצבעה – כדי שאם מפלגה מסוימת לא עושה עבודה מספיק טובה בעיני הציבור, אפשר יהיה להעיף אותה. לכן פוליטיקאים נדרשים לתת הצהרות הון ולהימנע מניגודי עניינים. לכן מדינות עם מסורת ליברלית כמו בריטניה מכריחות את הפוליטיקאים שלהן לעמוד בפני שאלות הציבור באופן קבוע, אם באמצעות "שאלות ראש הממשלה" בכל יום רביעי או זימון השרים לענות על שאלות דחופות של חברי הפרלמנט

התביעה להוצאת הקוץ

בעיניי, הפורמט בו פוליטיקאים יכולים להביע את מסריהם ברשתות החברתיות בלי הפרעה מצד אחד, והציבור יכול לבקר אותם בלי הפרעה מצד שני, הוא משהו שצריך לשמר בחברה ששואפת לחירות. לכן, החלטתי לתבוע את הפוליטיקאים הבאים: ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר האוצר משה כחלון, שר הכלכלה אלי כהן וחבר הכנסת יאיר לפידאצל כל אחד ואחד מהם, בנסיבות שונות, הגבתי ביקורת לגיטימית לחלוטין. בלי קללות, בלי השתלחויות, בלי התלהמויות – טיעונים פשוטים וברורים המפריכים דבר שהם אמרו או מעלים כלפיהם ביקורת אחרת. למשל, נתניהו (או סביר יותר, איש הניו מדיה שלו) היה רגיש במיוחד וחסם אותי כי הגבתי "בוקר טוב, איפה היית עד עכשיו?" – כשהוא נזכר לדבר על נזקי ההסתדרות. במקום להגיב חזרה או לתת לביקורת להישאר – ראש הממשלה בחר לטאטא אותה מתחת לשטיח על ידי חסימה שלי מהעמוד.

אחרי שכתבתי על כך שנחסמתי מהעמוד של השר כחלון, פנו אלי מ"קליניקת הסייבר" של המרכז לחינוך משפטי קליני באוניברסיטה העברית – שם עורכת הדין דנה יפה מובילה קבוצה של סטודנטים הלומדים לנהל תהליך משפטי הלכה למעשה, ועל הדרך פועלים לביסוס הזכויות שלנו באינטרנט. בעזרתם, שלחתי לארבעת הפוליטיקאים שחסמו אותי מכתב המפרט בנימוס ובנימוק מדוע החסימה בפייסבוק היא פסולה ומפירה את זכויות הפרט שלי, כפי שהן מוגנות במשפט הישראלי. אם הם לא יסכימו להסיר את החסימה, נעתור נגדם בבית המשפט. שם אני רוצה להשיג תקדים ראוי, או לפחות להביא להסרת החסימה שלי. נמשיך לעדכן בשקוף בכל התקדמות. 

שימו לב שאין כאן דרישה ישירה מפייסבוק עצמה. יש לי לא מעט ביקורת על פייסבוק ועל החלטות שהיא כחברה מקבלת, אבל עד כמה שאני רואה, בית המשפט הוא לא המקום להכריע בכך. הדרישה שלי היא קודם כל מפוליטיקאים, שלא ידרסו כלי חשוב לשמירת הקשר עם הבוחרים וביקורת על השלטון. 

בהקשר הזה, ראוי לציין לחיוב דווקא את שלי יחימוביץ', שלמרות תגובות חוזרות ונשנות שלי אצלה, מעולם לא חסמה אותי. אנחנו לא מסכימים על הרבה נושאים, אבל כאידיאולוגית אני מקווה שהיא מבינה את החשיבות שיש לשיח פוליטי חופשי ופתוח. 

יחימוביץ', לא חוסמת ביקורת

אני ממליץ לכל מי שנחסם בידי פוליטיקאים (כולל ראשי רשויות) ברשתות החברתיות, לשלוח את המכתב הזה ולדרוש שיסירו את החסימה. אם הם מסרבים, פנו גם אתם לקליניקת הסייבר של האוניברסיטה העברית, והצטרפו אליי בתביעה.

חברי כנסת, שרים ומניות – מה אתם יודעים על ניגודי עניינים של הנציגים שלכם בכנסת?

שר הכלכלה אלי כהן מחזיק, במקביל לכהונתו, חברת אחזקות פרטית. החברה מושקעת בחברת הייטק בחו"ל. חשוב לציין – במקרה של השר כהן הכל כשר. הוא ניסה למכור את החברה, העביר את האחזקה לנאמנות עיוורת וקיבל את כל האישורים. אולם ההחלטה בנושא כהן שעלתה הבוקר לאתר מבקר המדינה חושפת את האבסורד: רק בתור שרים חלה על הנבחרים שקיפות מסוימת בנושא החזקת מניות. כיו"ר ועדת רפורמות בכנסת כהן יכל לקנות ולמכור מניות באופן חופשי – ולא לדווח לנו דבר על כך. כפי שחשפנו בעבר, לא מעט ח"כים משקיעים מהצד.

המשך קריאה…