פוסטים

ארגוני סביבה דורשים מקרנות הפנסיה להפסיק להשקיע בחברות שמשתמשות באנרגיה מזהמת

עשרות ארגוני סביבה הקימו את "פורום כסף נקי" שדורש מקרנות פנסיה לקחת אחריות על עתיד כדור הארץ ולהסיט השקעות לחברות שאינן משתמשות בדלקים מזהמים. הקרנות משקיעות את הכסף שכל אזרח במדינה נדרש להפריש מדי חודש. בינתיים מי שהרימה את הכפפה היא הבורסה לניירות ערך שתשיק לראשונה מדד ישראלי נקי מדלקים פוסיליים

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| דרור גורני |

בתחילת השבוע שעבר הודיעה הבורסה לניירות ערך בתל אביב כי בתחילת דצמבר יושק לראשונה מדד שיצרה הבורסה ביחד עם פורום של ארגוני סביבה, והמשקיעים יוכלו מעתה לבחור שלא להשקיע בחברות שעושות שימוש או מעורבות בייצור של דלקים פוסיליים. 

המדד, גרסה ירוקה למדד ת"א-125, שיקרא: "מדד ת"א-125 אקלים נקי מדלקים פוסיליים", הוא מדד Fossil Free ישראלי שמטרתו לאפשר למשקיעים אפיק שפוגע פחות בסביבה. זוהי דרך לדרוש מחברות עסקיות לקחת אחריות על מעורבותן במשבר האקלים. דלקים פוסילים הם חומרים שמקורם בדלק מאובנים, כגון: נפט, פחם וגז "טבעי', וידוע כי שימוש נרחב בהם מהווה גורם מרכזי לפליטת גזי חממה ולהתחממות הגלובלית. 

מצטרפת למגמה העולמית. הבורסה לניירות ערך בתל אביב (צילום: יניב מורוזובסקי, ויקימדיה)

המהלך הזה הוא אחד ההישגים המשמעותיים ביותר של "פורום כסף נקי": קואליציה של 28 ארגונים סביבתיים שחברו בחודשים האחרונים במטרה להפעיל לחץ על קרנות הפנסיה בישראל כדי שיסיטו השקעות של כספי ציבור מתעשיות הדלקים הפוסיליים. הארגונים טוענים כי מדובר לא רק במהלך שיעזור לעצור את משבר האקלים, אלא גם במהלך נכון כלכלית לקרנות הפנסיה, שכבר מיושם בעולם. קרנות הפנסיה בינתיים לא ממהרות לשתף פעולה, אבל מבחינת הארגונים, ההחלטה של הבורסה להיענות לאתגר מהווה צעד חשוב שמאותת לקרנות הפנסיה שכדאי גם להן לפעול בנושא.

גם וגם: השקעות נקיות וכדאיות כלכלית

"פורום כסף נקי", שפועל במסגרת עמותת "חיים וסביבה", עוסק בהיבטים הפיננסיים של משבר האקלים. הוא מבקש מקרנות הפנסיה לקחת אחריות על ההשקעות שהן עושות בכסף שלנו, האזרחים. לנהל את הכספים שהציבור נדרש להפקיד כל חודש לפנסיה לא רק מתוך הסתכלות על שורת רווח קצרת מועד אלא גם עם מחשבה על העתיד. "לא בכסף שלנו", מבהירה סיסמת הקמפיין שבחרו הארגונים. בחודשים האחרונים נתן הפורום ל"שקוף" גישה לפעילות שלהם מבפנים. 

עוד בשקוף:

"כל קרנות הפנסיה בישראל, ללא יוצא מן הכלל, לוקחות את הכסף ששייך לנו, הציבור, ומשקיעות אותו בתעשיות הדלקים הפוסילים." מסבירה מאיה יעקבס, מנכ"לית "צלול" ואחת מהיוזמות והמובילות של הפורום בשיחה עם "שקוף". "אנחנו, הארגונים הירוקים, הבנו שמה שיגרום לגופים המוסדיים להתחיל להקשיב לנו זה כסף. ומשם זה התחיל בעצם. צריך להבין: אנחנו, אזרחי ישראל, מחוייבים לתת את הכסף שלנו לקרנות הפנסיה, והן משקיעות אותו בתעשיות שמחסלות את העתיד שלנו ושל הילדים שלנו".

קרנות הפנסיה משקיעות כספים שלנו בתעשיות שמחסלות את העתיד שלנו ושל הילדים שלנו. מנכ״לית צלול מאיה יעקבס. (צילום: דור מלכה)

לפי החישוב שערך הפורום, שבחן את הדוחות של הגופים המוסדיים, כל הגופים המוסדיים (קרנות פנסיה, ביטוח, וגמל) בארץ משקיעים ביחד סכום של כ-13 מיליארד ש"ח בתעשיות הדלקים הפוסילים. את השלישייה הראשונה של קרנות הפנסיה מובילות "מנורה", "מגדל", ו"כלל" שמשקיעות ביחד כ-3 מיליארד ש"ח בתעשיות המזהמות. קרן הפנסיה שמשקיעה את הסכום הקטן ביותר בתעשיות הדלקים הפוסילים היא קרן הפנסיה של "אלטשולר שחם" עם השקעה של כ-42 מיליון ש"ח בתעשיות אלו.

"פורום כסף נקי" לא מנסה להתנגח עם קרנות הפנסיה, אלא קורא להן לשתף פעולה ביחד למען העתיד של כולנו על פני כדור הארץ. בחודשים האחרונים שלחו הארגונים מכתב רשמי לכלל קרנות הפנסיה בישראל, ובו לצד קריאה להסיט את ההשקעות שלהן מתעשיות הדלקים הפוסילים גם התחייבות של הארגונים שהמהלך הזה יהיה כדאי לא רק ערכית ואקלימית אלא גם כלכלית: "אנו מתחייבים לפעול לעידוד העברת חסכונות הציבור למוסדות פיננסיים אשר יפעלו בהתאם (להסטת ההשקעות, ד.ג)". מדובר בהצעה עם ערך אמיתי לקרנות הפנסיה, שאסור לזלזל בה. ארגוני הפורום טוענים כי מאחוריהם עומד פוטנציאל של מאות אלפי אנשים שמהווים כוח כלכלי משמעותי. 

בנוסף, טוענים הארגונים, מדובר במהלך שהרווחיות שלו הוכחה כבר בעולם. במכתב לקרנות הפנסיה הם מציגים שורה של מחקרים ודוגמאות לכך, ומציינים כי "גופים פיננסיים רבים הפועלים להפחתת או להסטת השקעות מחברות המבוססות על דלקים פוסילים וביניהם: 130 בנקים המנהלים במצטבר 47 טריליון דולר, הבנק האירופי להשקעות, קרן רוקפלר, קרן הפנסיה הגדולה בבריטניה (Nest), קרן הגידור הרווחית בעולם TCI, חברות ביטוח בינלאומיות, וסטורברנד – קרן הנכסים הפרטיים הגדולה ביותר בנורווגיה".

הלבניות, בתי הזיקוק לנפט של בז״ן בחיפה. (צילום: ויקימדיה, [email protected])

על פי הארגונים מדובר ב"אינטרס כלכלי מובהק שלא ניתן להתעלם ממנו", שכן "משבר האקלים מציב "סיכון מערכתי" לכלכלה. דווקא אם לא נערך בזמן, מזהירים הארגונים, "יגרמו נזקים כלכליים כבדים, המעמידים בסכנה את היציבות הכלכלית של מוסדות פיננסיים וכלכלות בעולם". באתר ייעודי שהקימו, מציגי הפורום דוגמאות מהעולם לקרנות פנסיה ובתי השקעות ענק שכבר מציעים ללקוחותיהם מסלולי השקעה נקיים מדלקים פוסילים.

הבעיה של עוגת ההשקעות

בית ההשקעות "אלטשולר-שחם" הוא אחד מהגופים המוסדיים הגדולים במדינה, שמנהל קרנות פנסיה, קופות גמל, נאמנות ועוד, בהיקף כספי של כ-182 מיליארד ש"ח בשנה.

"יש מגמה בעולם של הסטת כספים של מוצרים פיננסים (קרנות פנסיה, גידור, נאמנות וכו') מתעשיות הדלקים הפוסילים" אומרת ל"שקוף" חן אלטשולר, מנהלת מחלקת אסטרטגיית חדשנות ב"אלטשולר-שחם". "הרבה מנהלים מסתכלים על הטווח הקצר, על הרבעון הבא. גם בישראל. אבל מנהלים שמסתכלים לטווח הארוך הם מנהלים טובים יותר, ובגלל זה גם אנחנו רוצים להשקיע במניות כאלו (של אנרגיות מתחדשות ו-ESG, ד.ג). ברור שבחמש השנים הקרובות אנחנו הולכים לפתוח מסלול פנסיה נקי, זה חייב לקרות". 

אלטשולר ממשיכה: "הגשנו בקשה למשרד האוצר לפתוח מסלול פנסיה ESG, ורציתי להיות ראשונה עם זה, אבל קיבלנו תשובה שלילית. בחוק קבעו שמותר לעשות עשרה מסלולים יעודיים, והם אמרו: 'מה כל אחד יבוא ויגיד שהוא רוצה מסלול אחר?'. אבל הסיפור הזה כל כך מהותי. היום אחת מכל ארבע השקעות חדשות שנעשות הן ESG, וזה רק עולה".

״הרבה מנהלים מסתכלים על הטווח הקצר, על הרבעון הבא. גם בישראל. אבל מנהלים שמסתכלים לטווח הארוך הם מנהלים טובים יותר״. חן אלטשולר, מנהלת מחלקת אסטרטגיית חדשנות ב"אלטשולר-שחם". (צילום: סם יצחקוב)

אלטשולר מסכימה שהצעד של הסטת השקעות הוא הכרחי: "ההשקעה בתעשיות הדלקים תצטמצם בכל מקרה, הכלכלה לוקחת לשם, ותהיה עלייה של תעשיות חדשות. זה One Way, הטוב צריך בסוף לנצח, וזה הטוב". אבל היא גם מסייגת את הדברים שלה: "כשאתה מתחיל לשים פילטרים בהשקעות שלך, כלומר לא דלקים ולא כימיקלים וכו', אתה מקטין את העוגה של ההשקעות שלך. כשהעוגה שלך מצטמצמת, אתה נשאר עם פחות מניות להשקיע בהן. ואז אתה כמנהל השקעות שרוצה לייצר תיק השקעות מאוזן – לא בטוח שאתה מצליח לייצור אותו. אתה תראה שגם בתי השקעות גדולים בעולם משקיעים לפי דירוג ESG, זה לא אומר שהם הסיטו לגמרי".

אלטשולר מתארת את אחת הבעיות המרכזיות איתן מתמודדות קרנות הפנסיה של בתי ההשקעות: הדרישה של ארגונים ירוקים להוציא את האפשרות להשקיע בחברות הדלקים הפוסילים, מקטינה את "עוגת ההשקעות" הקיימת, ומקשה על מנהלי השקעות ליצור תיקים "מאוזנים". 

חידוש: ארגוני סביבה קובעים את המדד

כאמור, אחד ההישגים המשמעותיים ביותר של "פורום כסף נקי" הוא שיתוף הפעולה עם הבורסה לניירות ערך. בתום מגעים בני כמה חודשים בין ראשי קואליציית הארגונים ובכירים בבורסה, החליטה הבורסה לישראל להציג מדד Fossil Free (מדד ללא חברות הקשורות לתעשיות הדלקים הפוסילים) ראשון מסוגו בישראל. 

״שקיפות היא בסיס גם לאמון הציבור וגם לשיפור בהמשך״. רוני ניימן, ראש תחום "כסף נקי" ב"שומרי הבית" וחבר פורום כסף נקי (התמונה באדיבות המצולם)

זה לא פטנט ישראלי. מדדים שכאלו כבר קיימים בעולם, ואף מניבים תשואות גבוהות יותר ממדדים לא ירוקים הכוללים חברות פוסיליות. כך למשל מדד S&P500 Fossil Free בארה"ב שמאגד 500 תאגידים אמריקאים, הניב תשואה גבוה יותר בחמש שנים האחרונות ביחס למדד S&P500 הרגיל הכולל חברות פוסיליות.

אנשי הפורום מבהירים כי לא מדובר במדד "מעלה", שכביכול מדרג חברות על פי מדדים של איכות סביבה, אתיקה, תרומה לקהילה ואפילו שקיפות, אבל זוכה לביקורת קשה. למעשה, הפורום שפועל במסגרת "חיים וסביבה" הוא זה שעורך עבור הבורסה רשימה של תאגידים שעושים שימוש בדלקים פוסיליים ומניותיהם נסחרות בבורסה, וזאת על פי קווים מנחים קבועים. 

"בהתאם להסכם עם הבורסה – האחריות לקביעת החברות הפוסיליות היא שלנו, של פורום 'כסף נקי' של הארגונים הסביבתיים", מסביר רוני ניימן, ראש תחום "כסף נקי" בארגון "שומרי הבית" וחבר בפורום. "בניגוד לחברות דירוג, החברות הנסחרות בבורסה הן לא לקוחות שלנו ולא משלמות לנו דבר. בדומה לשומרי הבית, הפעילות של כלכלנים, מומחי סביבה, אנשי שוק ההון, ייעוץ משפטי ועוד – הכל מתבצע על ידי מתנדבים שמשקיעים אינספור שעות עבודה על חשבון זמנם הפרטי. אנו מקפידים לפרסם את הקריטריונים על פיהם אנו בוחנים חברות וגם את ההסבר לכל חברה שנמצאת ברשימה שלנו". 

לניימן חשוב להבהיר כי "שקיפות היא בסיס גם לאמון הציבור וגם לשיפור בהמשך. לא כל החוכמה אצלנו. כאשר אנו פותחים הכל לביקורת, אנו פותחים את הדלת לתיקונים, מודלים ורעיונות חדשים. כל פידבק יתקבל בברכה, ובתנאי שהמטרה היא לשפר. חשוב לי גם להודות לאנשים הטובים והאכפתיים בבורסה, אנשים שעבדנו מולם במשך חודשים. לו רק ניתן היה לשכפל אותם לכמה משרדי ממשלה ורגולטורים, היינו במצב הרבה יותר טוב".

אצל מי נמצא המצפן?

בניגוד לבורסה שמשתפת פעולה עם המגמה העולמית, מאשים ניימן, "הגופים המוסדיים פשוט מפגרים מאחור בהשוואה לגופים מקבילים ברחבי העולם. משרד האנרגיה כורך בספינים שלו גז ואנרגיה מתחדשת באותו הקשר, בשילוב עם הפרסומים בטלוויזיה של חברות הגז, והדבר משפיע גם על הציבור וגם על המוסדיים".

ניימן מספר כי היה בפגישה עם מנהלים של אחד מהגופים הגדולים במדינה, ונחרד לגלות כי הם מתגאים בהשקעות ב"גז נקי". הבעיה היא שאם זה גז אז הוא לא "נקי". "כנראה שזה מה שקורה כאשר יש לנו שר אנרגיה שלא מתבייש בכינוי 'שר הגז'", הוא אומר בציניות. "אני מצפה מאנשים המנהלים עשרות ולעיתים גם מאות מיליארדים של כספי ציבור להבין במה הם משקיעים ואיך הם מסכנים לא רק את הסביבה אלא גם את הפנסיות של כולנו. איך הם מרשים לעצמם להתעלם מפרסומים של המשרד להגנת הסביבה ולהמשיך לממן פרויקטים מזהמים ומסוכנים באמצעות כספי חסכונות, כסף שאמור לעבוד לטובת הציבור, ולא נגדו?".

"הכלכלה הולכת לכיוון של אנרגיות מתחדשות כי זה יותר כלכלי". אלה אלקלעי, יו"ר IBI קרנות נאמנות, וסמנכ"לית פיתוח עסקי בבית ההשקעות של IBI. (צילום: אילן בשור)

למרות הביקורת, ניימן אופטימי ומאמין שבאמצעות הסברה והגברת מודעות, הגופים הפיננסיים בישראל יתעוררו וילמדו, בין היתר ממה שקרה לאחרונה באוסטרליה. "הבנקים הגדולים באוסטרליה לקחו על עצמם את תפקיד המבוגר האחראי והחליטו להפסיק לממן את תעשיית הפחם, בניגוד למדינות הממשלתית. הם לא גופים סביבתיים, הם פשוט מבינים לאן העולם הולך והם לא מוכנים לסכן את כספם. 130 בנקים ואינספור קרנות, חברות ביטוח וגופים פיננסיים נוספים ברחבי העולם כבר כוללים סיכוני אקלים בתהליך מתן האשראי וביצוע השקעות. מי שטומן את ראשו בחול וממשיך להשקיע בגז, פחם ונפט, מבלי לנהל סיכוני אקלים – מסכן את הכסף שהוא מנהל, וככל שמדובר בכספי ציבור זה חייב להשתנות".

אלה אלקלעי, יו"ר IBI קרנות נאמנות, וסמנכ"לית פיתוח עסקי בבית ההשקעות של IBI מתייחסת לשינויים ביחס בין הסיכון שבהשקעה מסויימת לרווחיות שהוא יכול להניב בהקשר הסביבתי. "הסיכון-סיכוי בעולם של דלקים פוסילים שינה הילוך. בצורה דיי דרמטית. זה היה תהליך מתמשך גם לפני הקורונה, אפשר להגיד שהקורונה האיצה את זה", היא אומרת ל"שקוף". "הכלכלה הולכת לכיוון הזה, של האנרגיות מתחדשות, כי זה יותר כלכלי בטכנולוגיות הקיימות. וכיוון שזה גם יותר כלכלי, וגם בגלל משבר האקלים, השקעתית זה מאוד הגיוני". 

אבל אלקלעי מתייחסת גם לצד השני של המטבע. "האם זה אומר שדלקים פוסילים הולכים לאפס? כנראה שלא, אלו תהליכים שגם לוקחים זמן. כל עוד אנחנו צורכים דלק, טסים, נוסעים ברכב, וכו' – אם לא נשקיע בזה בשום בצורה ברמה העקרונית, זה פשוט לא יהיה". 

אלקלעי חושבת שלהלך הרוח בקרב הציבור יש משמעות גדולה מאוד. "הדרישה מהמוסדיים לא להשקיע ולהיות המצפון של היקום היא דרישה בעייתית. צריך לראות אם הציבור בארץ רוצה את זה בכלל. אם הציבור יראה שאכפת לו, זה יאיץ את השינוי".

***

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לכתב דרור גורני [email protected]

זה הכסף שלנו, אבל קרנות פנסיה לא חייבות לחשוף מידע על הלוואות פרטיות לטייקונים

עשרות מיליארדי שקלים מתגלגלים בשוק ההלוואות הפרטיות על בסיס כספי הפנסיה של הציבור ● אבל הציבור אינו יודע מי קיבל הלוואה, האם הוסתרו ניגודי עניינים, האם טייקון זכה להסדר חוב על חשבוננו? היחיד שמפקח על הנושא הוא הממונה על שוק ההון, אבל ב-22 שנים חמישה מתוך שישה מהממונים עברו לעבוד אצל קרנות פנסיה ● אז מי שומר על הכסף שחסכנו להמשך החיים?

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| דרור גורני |

הרחק מעיני הציבור, במחשכים, מתגלגלים להם מיליארדי שקלים בשוק של הלוואות עתק לטייקונים. מדובר בשוק הפרוץ של "הלוואות פרטיות" שמציעים הגופים שמנהלים את קרנות הפנסיה והחסכונות שלנו לתאגידים ובעלי הון שזקוקים לאשראי. ההלוואות, בתנאים מותאמים אישית ללקוח, בסכומי גדולים מאוד בדרך כלל, מניבות רווחים מוגדלים גם לקרנות הפנסיה ודרכן לציבור. אולם במקביל לנו הציבור אין דרך לפקח עליהן. 

שוק ה"הלוואות הפרטיות", שמגלגל כיום 86 מליארד שקלים, מתנהל בחוסר שקיפות – זהות התאגיד או בעל ההון שלווה את הכסף מקרן הפנסיה לא חשופה לציבור, כך שהציבור לא יכול לברר האם יש ניגוד עניינים בין הגוף הלווה למלווה. הציבור גם לא ידע האם הטייקון נקלע לקשיים שפוגעים ביכולת שלו להחזיר את ההלוואה שהוא לקח מהכסף שלנו. אין לנו גם דרך לדעת האם הקרן, שבה בחרנו כדי לנהל את כספי הפנסיה שלו ואת עתידנו הכלכלי, החליטה לעשות לטייקון ״תספורת״ ובאיזה היקף. 

כמה טייקונים זכו עד היום ל"תספורת" כי לא עמדו בהחזרת תשלומי ההלוואות הפרטיות שלקחו? כמה מיליארדים קוצצו מהחוב שלהם על חשבוננו? – המידע הזה אינו נגיש דווקא לעיניים שלנו, הציבור, למרות שמדובר בכסף שלנו. 

האיש שיכול לשנות את המצב: ד״ר משה ברקת, הממונה על שוק ההון, ביטוח וחסכון (צילום: אתר הכנסת)

מי שאמור לפקח על ניגודי העניינים ועל החזרי החוב הוא המפקח על שוק ההון, אבל לאורך השנים התברר כי לרבים מאלו שנשאו בעבר בתפקיד זה יש נטיה לעבור לעבוד אצל הטייקונים עליהם פיקחו, לאחר שסיימו את עבודתם הציבורית. ארגון "לובי 99" יפנה בימים הקרובים לד״ר משה ברקת, הממונה הנוכחי על שוק ההון, בדרישה להפוך את המידע לשקוף לכלל הציבור. 

פרופ' ירון זליכה, החשב הכללי באוצר לשעבר, מחבר הספר "המאקרו-כלכלה של השחיתות", ואחד הקולות המרכזיים בארץ בכל הקשור לכשלים בהתנהלות הכלכלית-חברתית בישראל, אמר השבוע ל"שקוף" כי "אור השמש הוא המטהר הטוב ביותר, ואור הפנס הוא החוקר הטוב ביותר״. עוד הוא הוסיף כי ״חוסר השקיפות של מתן הלוואות על ידי גורם אחד גורם לכך שקבלת ההחלטות עשויה להיות לא מספיק יעילה".

מה זה בכלל "הלוואת פרטיות"?

בנקים וחברות אשראי הם לא הגופים היחידים שיכולים להעמיד הלוואות בישראל. גם "הגופים המוסדיים" – חברות ביטוח ובתי השקעות שמנהלים את קרנות הפנסיה, קופות הגמל וקרנות ההשתלמות של הציבור – נותנים הלוואות. את ההלוואות "המוסדיים" מבססים על החסכונות של הציבור, והם עושים את זה בדיוק כמו הבנקים כדי להגדיל רווחים. 

הגופים המוסדיים מציעים הלוואות בתנאים נוחים גם לציבור הרחב, אבל מדובר בחלק קטן מאוד מכלל ההלוואות שהם נותנים. מרבית ההלוואות ניתנות לגופים עסקיים גדולים, תאגידים וטייקונים. לצד מסלול של הלוואות "אג"ח סחיר" עליהן יש פיקוח ציבורי, מוצע גם מסלול שאינו מבוסס אג"ח, ואינו מפוקח באופן ציבורי – "הלוואות פרטיות". 

עוד בשקוף:

שני הצדדים בעסקה מרוויחים מהיתרונות של "הלוואות פרטיות". בין היתר, ההלוואות הללו נעשות במו"מ ישיר בין בעל העסקים לבין קרן הפנסיה, כך שניתן להתאים תנאים נוחים שמותאמים אישית ללווה. מצד שני – תמורת התנאים המשופרים ישלם הטייקון ריבית גבוהה יותר. לכן, גם אנחנו האזרחים מרוויחים תשואות גבוהות יותר כאשר גופים עסקיים לווים כסף מקרנות הפנסיה שלנו בשיטת ״הלוואות פרטיות".

בגלל שמדובר בכספי ציבור בהיקפים עצומים קרנות הפנסיה והחסכון (״המוסדיים״) כפופות לחוקים ורגולציה ממשלתית. אבל מדובר בפיקוח חלקי, ובעיקר – שאינו חשוף ואינו שקוף לעיני הציבור, שהוא בעל הכסף. 

בעיה נוספת, שבה לא נעסוק בכתבה זו ומוצגת היטב בגרף הבא, נוגעת לכמעט שוויון שיש בין כמות הכסף שגופים עסקיים לוו ב"אג"ח סחיר" וב"הלוואות פרטיות" מקרנות הפנסיה. כסף שגופים עסקיים לווים בהלוואות "אג"ח סחיר" מקרן הפנסיה – הוא כסף שיש עליו פיקוח ציבורי. כסף שגופים עסקיים לווים ב"הלוואות פרטיות" מקרן הפנסיה – הוא כסף שאין עליו פיקוח ציבורי. המשמעות היא שכמות הכסף שאין עליו פיקוח ציבורי, כמעט שווה לכמות הכסף שיש עליו פיקוח ציבורי.

הגענו לכמעט שיוויון בין כמות הכסף בהלוואות של אג״ח סחירבפיקוח ציבורי, לעומת הלוואת פרטיות ללא פיקוח. מקור: בנק ישראל, החטיבה למידע ולסטטיסטיקה, יחידת שוק ההון, בנקאות וביטוח.

דברים שקל יותר לעשות הרחק מעיני הציבור

באפריל 2014 פורסם הדו״ח של "ועדת גולדשמידט", שהוקמה על מנת להסדיר את תחום ההלוואות הפרטיות בקרנות הפנסיה, ולהקטין את הסיכונים הכרוכים בהלוואות אלו. לרוב, ההלוואות שנותנות קרנות הפנסיה הן לטווח ארוך. לכן, אם הגוף העסקי שלווה את הכסף מקרן הפנסיה מתקשה להחזיר את הכסף שהוא לווה, הדבר נוטה להתגלות בסמוך למועד שבו צריך להחזיר את הכסף. מטרת הדו״ח היתה לעשות סדר בשוק הפרוץ.

בין ההמלצות, היו גם סעיפים שנגעו בשקיפות המידע. אולם הוועדה החליטה לחייב את חברות הפנסיה להעביר מידע ולדווח רק לממונה על שוק ההון את שמות הלווים ואת שמות הלווים שנקלעים לבעיות בהחזר ההלוואה. הן לא נדרשות כלל לדווח את המידע הזה לציבור, למרות שמדובר בכסף שלנו. וכך נכתב בדו"ח ועדת גולדשמידט: "גוף מוסדי יעביר לממונה על שוק ההון מידע רבעוני על הלוואות, לרבות שמות הלווים, בדומה למידע הקיים כיום לגבי אג"ח".

אמנם מדובר בשיפור לעומת המצב הקודם, אבל המידע הזה נותר חסוי מפני הציבור שאינו יכול לקבל החלטה מושכלת בנוגע לניהול כספי החיסכון שלו, וגם בפני חוקרים, עיתונאים וכל מי שיכולים ומעוניינים לפקח על הנושא. (ראו לדוגמא את קובץ ה"הלוואת הפרטיות" של קרן הפנסיה "מגדל"; לשונית "הלוואות", משבצות B17-351. במקום שמות של מי שלווה את הכסף – תמצאו שפשוט מאוד קוראים להם: "גורם").

"נגיד ואני תאגיד עסקי שלווה עכשיו כסף מקרן הפנסיה. אם יש ניגוד עניינים ביני ובין הגוף המנהל, מישהו יודע? לא. אם אני נכנס לבעיות עם החזר ההלוואה ועושים לי תספורת של 90% – מישהו יודע? לא. אם זה מכניס את הקרן עצמה ניגודי עניינים עם אחזקה אחרת שלה – מישהו יודע? גם לא", אמר ל"שקוף" משה קאשי, הלוביסט הפיננסי של לובי 99, וראש פרויקט "פנסיה פתוחה" של "הסדנא לידע ציבורי".

מצב כזה מהווה קרקע פוריה לעריכת הסכמים על הסדרי חוב במחשכים ללא ידיעת הציבור. כשאין פיקוח ציבורי, לבעל החוב קל יותר להתנהל מאחר והוא צריך להתמודד רק עם קרן הפנסיה שנתנה לו הלוואה ולא עם צורך לתת דין וחשבון לציבור או לתקשורת. כאשר הלווה יודע שהוא חסין מפני ביקורת ציבורית, הוא אולי ירגיש יותר נוח לא להחזיר את כל הסכום שלווה.

פרופסור זליכה ממקד את השאלה הערכית: "באיזו חברה אנחנו רוצים לחיות? חברה שבה זו נורמה שמותר להפסיד כסף ששייך לציבור, בלי שהוא בכלל ידע כי זה ׳כסף של מישהו אחר׳?".

לא חסרים מקרים בהם בהיעדר פיקוח ציבורי, בנקים וקרנות פנסיה הלוו את הכסף של הציבור עליו היו מופקדים בצורה קלה מידי, בלי לבדוק אם הטייקון שלווה את הכסף באמת מסוגל להחזיר את ההלוואה.

כך למשל, במקרה של דני דנקנר שלווה מיליוני דולרים בלי שבנק הפועלים בדק אם הוא באמת יכול להחזיר את הכסף ( דנקנר היה יו"ר דירקטוריון בנק הפועלים. הוא זייף נתונים בנוגע למצבו הכלכלי כשביקש את ההלוואה. מי שאישר לו את ההלוואה היה מקורבו ציון קינן. ניתן להעמיק בסיפור ב״דו"ח רולניק״). דוגמא נוספת היא הסדר החוב לו זכה אליעזר פישמן שהפסיד כשני מיליארד שקל מכספי הפנסיות שלנו. 

בשנים האחרונות נחתמו פעם אחר פעם הסדרי חוב עם טייקונים שנקלעו לקשיים. שלא כמו האזרח הקטן, שאפילו חוב מזערי של כמה מאות או אלפי שקלים עלול לגרור קנסות ולהביא אליו את ההוצאה לפועל, פעמים רבות הטייקונים זוכים ל״תספורת״. מדובר בהנחות שניתנות על חוב, המגיעות לעיתים לכדי מיליארדי שקלים. כמה טייקונים בולטים שזכו לתספורות של מיליארדים על חשבון הציבור במסגרת הסדרי חוב הם לדוגמא לב לבייב ב-2009, דלק נדל״ן שבשליטת יצחק תשובה ב-2012, וההסדר של אלביט הדמיה, שהייתה בשליטת מוטי זיסר ב-2014. בשיטת ההלוואות הפרטיות כיום, הציבור לא ידע על קיומם של הסדרי חוב נוספים על חשבוננו.

בדיוק מהסיבה הזאת שקיפות של "הלוואות הפרטיות" היא קריטית – כדי למנוע מצב שבו טייקונים מרגישים בנוח להפסיד את הכסף ששייך לנו.

דלתות מסתובבות

האם אנחנו יכולים להיות רגועים כאשר הממונה על שוק ההון הוא הגורם היחידי המפקח על הלוואות בעשרות מיליארדי שקלים שמתבצעות בכסף שלנו?

הממונה על שוק ההון, תפקיד בכיר במשרד האוצר, אחראי על התנהלות שוק ההון בישראל (כולל הבורסה לניירות ערך) וכן על רשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון, אשר מופקדת על השירותים הפיננסיים בשווקי הביטוח, הפנסיה והגמל. באתר משרד האוצר נכתב כי: "תפקיד הרשות לשמור על יציבות וחוסן המוסדות המפוקחים על ידה ועל ניהולם התקין, כדי שיוכלו לעמוד בפירעון התחייבויותיהם לציבור. כמו כן על הרשות לשמור על ההוגנות והמקצועיות של השירות הניתן ללקוחות, כדי להבטיח שהמוצרים המוצעים לציבור יהיו ראויים ומתאימים״. הממונה הנוכחי על שוק ההון הוא ד״ר משה ברקת.

ב-22 השנים האחרונות, מ-1998, חמישה מתוך שישה מהמפקחים על שוק ההון עברו לאחר סיום תפקידם לעבוד אצל קרנות פנסיה עליהן הם פיקחו. רו"ח דורון שורר שהתמנה ליו"ר קרן הפנסיה "מבטחים", ובהמשך כיהן כיו"ר חברת הביטוח "הפניקס", ציפי סמט שהפכה לדיקרטורית בחברות כמו בנק דיסקונט, מנורה-מבטחים וחברת אפריקה ישראל, אייל בן שלוש שהפך לדירקטור בחברת מגדל, ידין ענתבי מונה למנכ״ל ד״ש ניירות ערך ועודד שריג שמונה ליו"ר מגדל אחזקות. 

הדלתות המסתובבות האלו בהן המפקח עובר לעבוד אצל המפוקח, אינן מעוררות אמון ציבורי רב באינטרס של מי שמונו לתפקידי שומרי סף. קשה לפעול נגד האינטרס של הגופים שהולכים להעסיק אותך בשכר של מאות אלפי שקלים, או אפילו מיליוני שקלים, כשתסיים את כהונתך כמפקח.

פרופ׳ ירון זליכה, לשעבר החשב הכללי באוצר: ״ברור שפקיד רגולטור, שעושה את עבודתו כמו שצריך – הסיכויים שלו לקבל עבודה אצל המפוקחים שלו שואפים לאפס. אז מה הוא עושה? הוא לא עושה״ (צילום: פלאש 90)

בנוסף, אם נוברים קצת בעבר של חברי ועדת גולדשמידט, מגלים ששלושה מהם מחזיקים בקשרים קרובים מאוד עם קרנות הפנסיה שהמלצות הוועדה השפיעו עליהן בצורה ישירה. כך למשל – אמיר הסל שימש כמנהל ההשקעות הראשי של קרן הפנסיה "הראל", בזמן דיוני ועדת גולדשמידט. יעקב רוזן היה דירקטור בקרן הפנסיה "הפניקס", ועו"ד אברהם וול הוא פרקליט בכיר של בעלי שליטה ושל חברות גדולות הנוטלות הלוואות מהמוסדיים.

"יש כאן עניין בעייתי", אומר לנו פרופ' זליכה, ומוסיף: "אנחנו המדינה הכי לא תחרותית בעולם המערבי, וגם אחת עם רמות השחיתות הכי גבוהות, וקשרי הון-שלטון הכי גבוהים. ויש קשר ישיר בין שתי הסיטואציות האלו. לא היינו המדינה הכי לא תחרותית בעולם המערבי, אם הפקידים לא היו חוברים עם השלטון. כמובן שזה לא כולם ויש טובים. אבל את התופעה של הדלת המסתובבת אנחנו מכירים היטב. ברור שפקיד רגולטור, שעושה את עבודתו כמו שצריך – הסיכויים שלו לקבל עבודה אצל המפוקחים שלו שואפים לאפס. אז מה הוא עושה? הוא לא עושה״.

פרופ' זליכה נוגע גם במושג שנקרא "שחיתות כלכלית": "שחיתות כלכלית היא לא בהכרח פלילית. ההגדרה של שחיתות בעיני כלכלנים היא כאשר אדם קיבל לידיו סמכויות, והוא מפעיל את סמכויותיו, או בוחר שלא להפעיל את סמכויותיו, כתוצאה משיקולים זרים. עכשיו זה לא חייב להיות 100 אחוז שיקולים זרים, אבל זה יכול להיות שיקולים זרים שהתערבו בקבלת ההחלטות שלך באופן מהותי. הסמכויות הרי לא הופקדו בידי הרגולטור כדי שיגיד: רגע רגע, אם אני אפעיל סמכויות, כשאני אסיים את התפקיד – אולי לא יתנו לי עבודה? אלו שיקולים זרים״.

בהמשך השבוע, כאמור, צפוי ארגון "לובי 99" לפנות לברקת, הממונה הנוכחי על שוק ההון, בדרישה להפוך את המידע לשקוף לכלל הציבור. 

מהצד השני

אחד הטיעונים שמצדיקים את המצב הנוכחי בו לא חלה חובה לפרסם לציבור את זהות לווי הכספים, נוגע לתחרות שבין קרנות הפנסיה לבנקים. מי שלוקח הלוואה מהבנק אינו חשוף לסכנה כי פרטיו יתגלו לציבור. (כאשר אנחנו מגלים על הסדרי חוב שבנקים עשו לטייקונים, המידע הזה מתגלה בדרך כלל בגלל הדלפה לתקשורת, ולא בגלל יוזמה של הבנק לפרסם את שם בעל החוב). 

החשש הוא שמהלך של שקיפות מוחלטת לגבי זהות מקבלי ההלוואות הפרטיות מקרנות פנסיה, גמל ונאמנות יתן יתרון לבנקים שכן הלוואה שפרטיה יפורסמו לציבור תהיה פחות אטרקטיבית לגופים עסקיים.

אך טיעון זה לא לוקח בחשבון עובדה חשובה: בניגוד להלוואות שנותנים הבנקים, אם קרן הפנסיה המוסדית מפסידה כסף בגלל טייקון שלא הצליח להחזיר לה חוב – החוב יתגלגל אלינו הציבור, מאחר והגופים המוסדיים אינם מחויבים להחזיר את הכסף לציבור. 

גם הדו"ח של ועדת גולדשמידט עסק בהבדלים בין שתי ההלוואות: "גוף מוסדי (קרי – קרנות פנסיה, ד"ג) שואף להשיא את התשואה לחוסכים, אך אינו מבטיח תשואה חיובית. לעומת זאת, בנק מתחייב להשיב לכל מפקיד את סכום ההפקדה בצירוף ריבית".

הטייקון יצחק תשובה. זכה להסדר חוב (צילום: ויקימדיה)

ניתן דוגמה פשוטה שתמחיש את ההבדל:

רינת מחזיקה חשבון בבנק. הבנק נותן לבעל הון הלוואה של שלושה מיליארדי שקלים. הטייקון מפסיד את הונו ולא יכול להחזיר את ההלוואה. בהסדר חוב הוא זוכה לתספורת של מיליארד שקלים. במקרה הזה, למרות ההפסד הגדול לבנק – רינת לא תפסיד, שכן כפי שנכתב בדו"ח גולדשמידט – "בנק מתחייב להשיב לכל מפקיד את סכום ההפקדה". אם הבנק ירצה לגלגל את ההפסד אל הציבור, הדבר יעשה בצורה עקיפה, למשל, באמצעות העלאת ריביות על הלוואות שלוקחים מהבנק.

לעומתה זהבה מחזיקה חשבון בקרן פנסיה. הקרן נתנה לטייקון הלוואה פרטית של שלושה מיליארד שקלים. הטייקון מפסיד את הונו ולא יכול להחזיר את ההלוואה. בהסדר חוב הוא זוכה לתספורת של מיליארד שקלים. במקרה הזה מי שתיפגע באופן ישיר תהיה זהבה, שכן קרן הפנסיה לא מחויבת להשיב לה את הכסף שהטייקון הפסיד. 

ופה טמון ההבדל בין סוגי ההלוואות. ולכן גם הדרישה לשקיפות מוחלטת בפני הציבור מקבלת משנה תוקף.

אך פרופ' זליכה טוען שהשקיפות צריכה לחול גם על הבנקים, למרות ההבדל הקיים בין השניים: "גם בבנקים ההפסד מגולגל עלינו, רק בצורה עקיפה. יעלו לך למשל ריביות על הלוואות שאתה תיקח מהבנק כדי לכסות על הכסף שהטייקון הפסיד". לדעתו של זליכה: "אם תחייב רק את המוסדיים בשקיפות, אתה עלול לדחוף את העסקים לבנקים, שהם מאוד לא תחרותיים, ואנחנו רוצים לעודד תחרות ולא למנוע אותה. לכן אתה צריך להיות זהיר – מה שמחייבים את בתי ההשקעות צריך לחייב גם את הבנקים. לא רק צד אחד".

אם אחד מנגיש מידע – אז כולם יכולים

למרות שהרגולטור אינו דורש זאת, בפועל, חלק מתוך תשע הגופים הגדולים שאמונים על ניהול קרנות הפנסיה/גמל/נאמנות שלנו מפרסמים באופן וולונטרי מידע על ההלוואות הפרטיות. חלק מהקרנות מפרסמות במלואם את שמות הגופים שקיבלו הלוואה ואחרות מפרסמות את מספרי החברות כפי שהוא מופיע בבורסה.

קרנות הפנסיה מיטב דש, אלטשולר-שחם, הלמן-אלדובי, כלל, מנורה מבטחים, פסגות מפרסמות מידע בשקיפות חלקית (יש מספר חברה/שם של הלווה, אך לא באופן גורף בכל ההלוואות). הפניקס, הראל, מגדל נוהגות בחוסר שקיפות מוחלט (אינן מפרסמות מספר חברה, או את שמו של הלווה).

כך למשל, בדו"ח נכס בודד של "הלמן-אלדובי", מצויינות ההלוואות שנותן בית ההשקעות לחברה בשם "גורם א". אולם בדו״ח מופיע מספר החברה של אותו "גורם א" (משבצת E36 בקובץ אקסל). מי שיערוך חיפוש של המספר באתר הבורסה יוכל להבין שמדובר ב"חברה לישראל" של עידן עופר.

אולם מאחר ומדובר במהלך וולונטרי, גם אם מוערך, הציבור נאלץ להסתמך על רצונן הטוב של החברות ולתת בהן אמון שהן אכן מפרסמות את כל המידע הרלוונטי ואינן מסתירות חברות שקיבלו הלוואה פרטית.

כסף שהקרנות מפסידות על הלוואת זה כסף שאחר כך לא יהיה לנו כשנגיע לגיל שבו נזדקק לכספי הפנסיה. אילוסטרציה

"אם יש קרנות פנסיה שהחליטו שהן מפרסמות את השמות, סימן שבמהות אין באמת בעיה לפרסם את המידע הזה. אחרת זה לא היה קורה", אמר לנו משה קאשי, הלוביסט הפיננסי של "לובי 99".

קאשי מסכים כי יש הגיון ברצון לשמור על תחרותיות מול הבנקים שלא מפרסמים פרטים על הלוואות, אולם הוא מציע כי ״הבעיה יכולה להיפתר בכך ששמות הלווים יפורסמו ללא תנאי ההלוואה, ורק במקרים חריגים בהם יש הסדר חוב – תנאי ההלוואה הספציפיים יפורסמו לציבור". השאלה שצריך לשאול היא איפה הפגיעה תהיה יותר קשה. קאשי תוהה, ״האם האפשרות לפגיעה בתחרות של קרנות הפנסיה מול הבנקים מצדיקה את המצב הנוכחי בו השקיפות כלפי הציבור היא אפסית?״.

גורמים עימם דיברנו מציעים כי המידע יפורסם בדוחות הכספיים הקבועים של קרנות הפנסיה והגמל, וכך יוכלו עיתונאים וחוקרים לגשת למידע ולהנגיש אותו לציבור.

"זה פיתרון לא רע" אומר פרופ' זליכה, ומציע פתרונות נוספים: "השאלה היא מה הם מנגנוני הבקרה הפנימיים. כל הלוואה צריכה להיות מאושרת בצורה של ׳כפל חתימות׳, כלומר – שני מנהלים בלתי תלויים, שלא כפופים אחד לשני שצריכים לאשר אותה. מעבר לזה, האם אגף הפיקוח ברשות שוק ההון הולך ובודק תיקים שכשלו? האם יש לו סמכויות שמאפשרות לו לנקות בצעדים אישיים כנגד מנהלים ודירקטורים במידת הצורך, עד כדי הדחה?
הסמכות של המפקח על הבנקים למשל מאפשרת לו את כל אלו, והן נקבעו בתיקון ה-13 לחוק הבנקאות (סעיף 17), שהיה לי הכבוד באופן אישי להעביר אותו."

אך האם אגף הפיקוח ברשות שוק ההון באמת בודק תיקים שכשלו? האם הוא באמת מפעיל את סמכויותיו כנגד מנהלים ודירקטורים במידת הצורך, כפי שטוען פרופ' זליכה שצריך לקרות?

לפי המלצות "וועדת הטייקונים", בראשת איתן כבל, שדנה בנושא הסדרי החוב של הבנקים וקרנות הפנסיה לטייקונים, ופרסמה ב-2019 את ההמלצות שלה (עמוד 18): "מסקנת הוועדה היא כי תפקוד רשות שוק ההון בכל הנוגע לפיקוח ובקרה על מתן אשראי אינו מספק בעליל", וכן כי "ביקורות רשות שוק ההון הן בהיקף מצומצם ביותר". עוד נכתב בדו״ח כי "רשות שוק ההון אינה עוקבת כראוי אחר השווקים שבפיקוחה" וכי "יש הכרח בקיומה של מערכת גילוי וחקירה שבאפשרותה לחשוף התנהלות אסורה. מערכת זו אינה קיימת כיום". בנוסף, הדובדבן שבקצפת, מצאו כותבי הדו״ח: "תת-אכיפה בתחום הכשלים במתן אשראי על ידי הגופים המוסדיים".

תגובות

פנינו לקרן הפנסיה ״הלמן-אלדובי״ ושאלנו מדוע אינם מפרסמים את שמות הלווים בדוחות הכספיים שלהם, ומסתפקים בפרסום מספר החברה בלבד. ביקשנו לראיין את נציג הקרן אולם למרות פניות חוזרות לא קיבלנו מענה לפנייתנו. 

פנינו גם לקרן הפנסיה ״מגדל״ ושאלנו מדוע אינם מפרסמים את שמות הלווים בדוחות הכספיים שלהם. בדוברות "מגדל" אמנם סירבו לבקשתנו לערוך ראיון עם נציג מטעמם, אך מסרו לנו את התגובה הבאה: "כשנותנים אשראי (בדיוק כמו בנק), חלק מהעניין הוא אי חשיפת מידע בנושא. זה בדיוק ההבדל בין שוק סחיר ללא סחיר. זהו בסיס מערכת יחסים בין נותן האשראי לבין מקבל האשראי”. עוד הסבירה כי למרות שבאופן עקרוני למגדל כחברה אין בעיה עם חשיפת המידע "כיוון שהבנקים לא חושפים את המידע על לקוחות שלהם, זה בעייתי שמגדל תחשוף".

פנינו גם למשרדו של הממונה על שוק ההון, ד״ר משה ברקת, וביקשנו את התייחסותו לסוגיה. אולם לא נענינו עד לרגע פרסום הכתבה.

איך זה משפיע עלייך (אזמ"ע):

כשטייקון לווה כסף מקרן פנסיה – הוא לווה את הכסף ששייך לך ולי, כסף שהפקדת במשך עשרות שנים של עבודה קשה. כל שקל כזה שמפסידים טייקונים (ראה ערך אליעזר פישמן ויצחק תשובה), זה שקל שלא יהיה לך כשתרצה/י להגיע למנוחה אחרי עשורים של עבודה קשה בגיל 62 או 67.

אבל אם יהיה בידינו מידע, כמו למשל, האם קרן הפנסיה שאנחנו משלמים לה כדי לשמור על הכסף שלנו עושה הסדרי חוב לטייקונים – נוכל להחליט אם אנחנו נשארים בקרן הזאת או עוברים לקרן פנסיה אחרת. 

מה אפשר לעשות (מעש"י):

איש המפתח שיכול לשנות את המציאות המעודדת ניגודי עניינים שקיימת כיום בנושא, הוא כאמור הממונה על שוק ההון – ד"ר משה ברקת. ברקת יכול להחליט לחייב את כל קרנות הפנסיה בשקיפות כלפי הציבור: לפרסם את שמות הלווים והאם נעשו הסדרי חוב. מהלך כזה יאפשר לנו הציבור לפקוח עין ולהביע ביקורת על מי שנותן ולוקח את הכסף ששייך לנו, ולוודא שהם מתנהלים בצורה אחראית.

* * *

  • יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו לכתבנו דרור גורני – [email protected]