פוסטים

בדיקת המועמדים לראשות מפלגת העבודה: שפיר, פרץ ושמולי – מי הכי שקוף ואיך השתמשו במנדט שקיבלו מהציבור בכנסת ה-20

לקראת הבחירות לתפקיד יו"ר מפלגת העבודה, ריכזנו עבורכם את המידע על השקיפות של שלושת המועמדים ועל עבודתם כחברי כנסת. שמולי הצליח לרתום את הממשלה פעם אחר פעם בחקיקה, שפיר היחידה שמסרה לנו דיווח (חלקי) על הוצאות פריימריז, ופרץ? לא ברור מה עשה בכנסת ה-20. כל הנתונים לפניכם

| עידן בנימין |

בבחירות ליו"ר מפלגת העבודה שיתקיימו בשבוע הבא יתמודדו שלושה חברי כנסת מכהנים: איציק שמולי, סתיו שפיר ועמיר פרץ. בעקבות בקשות רבות מכם, התומכות והקוראים, החלטנו לשלוח לשלושה שאלות בנושאי שקיפות, לבדוק את השקיפות שלהם בכנסת ה-20 וכיצד השתמשו במנדט שקיבלו (כלומר איזו עבודה עשו בפועל למען הציבור). אלא שאף אחד מהם לא ענה לשאלות שלנו! יצאנו לבדוק בעצמנו – מה הם עשו למען הציבור.

עבודתם של חברי הכנסת מורכבת, קשה ובנויה מחלקים רבים: חקיקה, פיקוח על הממשלה, פעילות בוועדות ועוד. אנחנו מאמינים שכדי לשפוט את פועלם יש צורך בבחינה רחבה של שלל מדדים – ולכן משתדלים להביא לכם בשקוף ניתוחים מכל הזוויות. בכתבה שלפניכם ננסה לסקור את עבודתם של המועמדים לראשות מפלגת העבודה עם מירב הנתונים שיכולנו לסקור בזמן קצר. 

אז עזבו דיבורים, בואו נראה מה הם עשו. למטה תראו ניתוח לפי הפרמטרים הבאים. תמצית:

עבודה פרלמנטרית

בחלק זה נסקור את עבודתם בכנסת: בהצבעות ובחקיקה – שמולי מוביל בראש ובוועדות – שפיר קיימה 134 דיוני עומק בוועדת השקיפות בראשותה

בימי הצבעות – שמולי מצטיין ופרץ בתחתית הרשימה

מתוך מדד ההצבעות שלנו ניתן ללמוד כי איציק שמולי הגיע להכי הרבה ימי הצבעה – 91%. לא רק בין המועמדים, אלא בכנסת העשרים בכלל. סתיו שפיר נמצאת במקום טוב באמצע עם 74% נוכחות בימי ההצבעה. עמיר פרץ? בתחתית הרשימה עם 44% ימי הצבעה, כאשר אפילו כמות נכבדת של שרי ממשלה הגיעו ליותר ימי הצבעה ממנו (פרץ הגיע ל-163 מתוך 369 ימי הצבעה). עם זאת, חשוב לציין בהקשר זה כי פרץ חשף כי היה חולה במחלת הסרטן במהלך 2018 ולכן נוכחתו בתקופה זו נפגעה.

גם בהצלבה נוספת שעשינו עם הוצאות האש"ל של הח"כים למדנו ששמולי דאג להגיע ולהצביע במשכן כל פעם ששהה בו.

הרחבה על מדד ההצבעות

חרף העובדה שמליאת הכנסת מתפקדת לא אחת כהצגה מכורה מראש, אחד התפקידים של כל ח"כ הוא עדיין להצביע בעד או נגד הצעות שונות במליאת הכנסת. בשביל זה אנחנו משלמים להם. אפשר להיפגש עם השטח, לנהל קמפיינים פוליטיים, לשבת שעות ארוכות בוועדות – אך אם לא הגעת בסופו של יום להצביע – פישלת.

ב"מדד ההצבעות" שהרכבנו בעזרת המתנדב טל נורני, בדקנו את כלל ההצבעות האלקטרוניות בכנסת ה-20. הניתוח כלל בדיקה של למעלה מ-7,500 הצבעות שנפרשו על-פני 369 ימים שונים, בהם נדרשו הח"כים ללחוץ על כפתור במליאה ולהכריע בסוגיות שונות. הצבעות שמיות (אירוע נדיר בפני עצמו) לא נספרו מכוון שאינן כלולות במידע המפורסם בידי הכנסת.

כדי להציג תמונה מדויקת, בדקנו את כמות ימי ההצבעה אליהם הגיעו הח"כים, ולא רק את מספר ההצבעות בהן השתתפו (בשביל לנטרל ימים מרוכזים עם כמות גבוהה של הצבעות). חשוב להדגיש כי לא בדקנו (הפעם) כיצד חברי הכנסת הצביעו בכל אחת מההצבעות השונות (ברמת התוכן) – אלא רק האם הם עשו את המינימום הנדרש מהם ובכלל הגיעו להצבעה.

שמולי מוביל גם בשאילתות

שאילתות הן מהכלים החזקים ביותר שעומדים לרשות ח"כים לפיקוח על הממשלה. לצערנו, משום שהנושא לא סקסי, זהו גם אחד הנושאים הפחות מסוקרים בעבודת הח"כים. בזכות "מדד השאילתות" שיצרנו, בדקנו מי מחברי הכנסת משקיע את זמנו למען הציבור בפיקוח על הממשלה  – ומי מזניח פונקציה יעילה זו.

גם במדד השאילתות נראה ששמולי מוביל בכל הפרמטרים והגיש 396 שאילתות סה"כ. מתוכן 344 שאילתות ישירות למשרדי הממשלה, שהן השאילתות המהוות את כלי העבודה המשמעותי לפיקוח הכנסת על הממשלה. אלו לא מוקראות במליאה ולכן לא נועדו להביך את הממשלה באופן הצהרתי – אלא להביא מידע בפועל. פרץ, גם כאן נמצא בתחתית. 

חקיקה – פרץ לא טרח לקדם שום הצעת חוק, שפיר קידמה 3 ושמולי 12

בישראל מגישים חברי הכנסת הצעות חוק פרטיות רבות. בכנסת ה-20 הוגשו 6,018 הצעות כאלו. בכנסת ה-21, שהתפזרה עוד לפני שהחלה לעבוד, הוגשו 554 הצעות חוק פרטיות! מתוך כלל ההצעות הפרטיות בקדנציה הקודמת, התקבלו כחוקים 246 הצעות, 4% בלבד.

ולכן כאן אין "תחרות חקיקה". תשומת הלב צריכה להיות מוקדשת לרצינות הח"כ בקידום ההצעה, ולא רק בהגשתה. לבדיקה האם נעשתה עבודת שטח מוקדמת לוודא שהחוק לא יישאר בגדר "הצהרת חוק"'. בנוסף, החקיקה שופכת אור על האג'נדה וליבת העשייה של נבחרי הציבור.

שפיר הגישה 36 הצעות חוק בכנסת העשרים בתוכן התקבלו שלוש בחקיקה:

  • חוק הפקסים – חיוב משרדי הממשלה לתקשר עם הציבור באמצעים אלקטרוניים (אימייל). 
  • תיקון לחוק פיקדון חיילים משוחררים – מחייב את הקרן להכוונת חיילים משוחררים להעביר באופן יזום את יתרת הפיקדון לחשבון הבנק של החייל המשוחרר או לאתר אותו כדי להודיע לו על זכותו. החוק נועד למנוע איבוד של הכסף ואי מיצוי זכויות.
  • חוק שכירות הוגנת – חוק שנועד לאזן את יחסי הכוחות בין שוכר למשכיר דירה וקובע בין היתר מהי דירה ראויה למגורים. הצעת החוק מוזגה עם הצעות חוק פרטיות נוספות לחקיקה ממשלתית.

שמולי הגיש 198 הצעות חוק. 12 מתוכן התקבלו כחקיקה, לרוב על ידי הממשלה:

פרץ הגיש 22 הצעות חוק, אף אחת מהן לא קודמה מעבר לקריאה טרומית

בוועדות

שפיר – יו"ר ועדת השקיפות

במהלך הכנסת ה-20 שפיר הייתה יו"ר הוועדה המיוחדת ליישום הנגשת המידע הממשלתי (הידועה כ"ועדת השקיפות"), שקיימה 134 דיונים. מכוון שמדובר בוועדה שאינה מטפלת בנושאים שוטפים (בניגוד לוועדת הכספים, לדוגמא), שפיר כיושבת הראש הייתה אחראית ליזום דיונים. להתרשמותנו, אכן עשתה עבודה מעמיקה: החל מבירור תקציב חגיגות ה-70 למדינת ישראל, הטיפול במפוני גוש קטיף, פעילות המשרד לעניינים אסטרטגיים, הוצאות ממשלתיות ועוד. שפיר אף נהגה להגיע לעתים לדיונים בוועדת הכספים – בה לא הייתה חברה.

פרץ – חבר בוועדת החוץ והביטחון

במהלך הכנסת ה-20 הגיע פרץ ל-49 דיונים מתוך 255 דיונים של מליאת ועדת חוץ וביטחון (כ-19%). כיו"ר תת-הוועדה למוכנות העורף קיים 44 ישיבות ונכח כמעט בכולן (43). בוועדת המשנה לכוח האדם בצה"ל, שם התקיימו 35 ישיבות, פרץ נכח ב-7 בלבד.
בנוסף פרץ כיהן כחבר בוועדה לקידום מעמד האישה, שם נוכחותו הייתה מועטה (מצאנו את שמו באחד מתוך 60 פרוטוקולים שבדקנו). לסיכום, פרץ השתתף ב-99 דיונים של ועדת חו"ב ועוד אחד בוועדה לקידום מעמד האישה, כלומר 100 לערך בסה"כ.
בהקשר זה נזכיר שני דברים: ראשית, כי נתוני הנוכחות בוועדות חוץ וביטחון לא היו שקופים עד שמאבק ארוך שלנו הוביל לחשיפתם. עתה הם מועברים אלינו אחת לשנה. שנית, פרץ חשף כי היה חולה במחלת הסרטן במהלך 2018 ולכן נוכחתו בתקופה זו פחתה.

שמולי – חבר בשלוש ועדות: החינוך התרבות והספורט, העבודה והרווחה ולתקופה קצרה גם ועדת הכספים

  • בוועדת העבודה כיהן שמולי כל הקדנציה והגיע ל- 188 מתוך 1026 ישיבות (18.3%).
  • בוועדת החינוך כיהן כשנתיים וחצי (יוני 2015 עד ינואר 2018) והגיע ל-132 דיונים מתוך 567 (23% מהישיבות).
  • בוועדת הכספים, מהחשובות בוועדות בכנסת, שמולי היה חבר ממאי 2018 ועד אפריל 2019, ובתקופה זו הגיע ל-27 מתוך 215 דיונים (12.5% מהישיבות).

לסיכום, שמולי נכח ב-19.2% מ-1,808 הישיבות בהן יכול היה להשתתף בוועדות בהן היה חבר. מדובר ב-347 ישיבות בארבע שנים – היקף עבודה משמעותי (למרות שהאחוזים כביכול נמוכים) – אך נדמה כי שמולי לקח על עצמו (או קיבל) יותר ממה שיכול היה לספק.

טיסות על חשבון גורמים פרטיים 

שפיר שהתה יותר ימים בחו"ל על חשבון מליאה 

חברי כנסת זוכים מתוקף תפקידם למעמד רם בעיניי הציבור בארץ ובעולם – מה שמוביל לקבלת הזמנות רבות לביקורים בחו"ל (שם לא אחת רבה ההנאה על העבודה). במרבית המקרים, הטיסות ממומנות במלואן בידי גורמים זרים: מדינות ועמותות. כך לדוגמא, רוב הטיסות לחו"ל של ח"כים בכנסת העשרים, מומנו על-ידי גורמים לא ממשלתיים – ואין שקיפות לגבי מה קורה באותן משלחות בפועל.

בשקוף יצרנו ממשק אינטראקטיבי בו תוכלו גם אתם לראות לאן טסו הח"כים שלכם, לכמה זמן ועל חשבון מי. בהשוואה בין שמולי, פרץ ושפיר מצאנו כי:

  • שמולי – שהה 38 ימים בחו"ל ופיספס שבעה ימי מליאה.
  • שפיר – שהתה 60 יום בחו"ל ונעדרה מ-14 ימי  מליאה.
  • פרץ – שבעה ימים בחו"ל, מתוכם נעדר מהמליאה רק בשלושה.

פירוט על השוואת הטיסות

מקור נתוני הטיסות בדיווח הרשמי של ועדת האתיקה של הכנסת. במהלך התחקיר, הצלבנו ובדקנו את התאריכים ונאלצנו לנקות לא מעט טעויות.

נדגיש כי הנתונים הם בעבור טיסות שבוצעו על חשבון גורמים זרים, כלומר: לא מדובר בטיסות רשמיות מטעם המדינה או הכנסת, אלא טיסות במימון עמותות, קרנות וכדומה. חברי הכנסת מחויבים לדווח ולקבל אישור מוועדת האתיקה בעבור כל טיסה מסוג זה, וכך מתאפשר לנו לנתח את המידע.

שקיפות

בחלק זה נסקור את תפיסת השקיפות של המועמדים: החל משקיפות עצמית ועד להצבעות במליאת הכנסת. אף שכולם פרסמו את הצהרת ההון שלהם אף לא אחד פירסם את יומנו, שפיר מסרה פירוט חלקי להוצאות הפריימריז.

פרסום יומן

שלושת הח"כים סירבו לפרסם יומן עד כה. שאלנו אותם מדוע. כולם סירבו להשיב.

פרסום הוצאות הפריימריז במירוץ על מקום ברשימה לכנסת ה-21

בכנסת ה-20 קידם דוד אמסלם (הליכוד) חוק שנתן המון כסף ציבורי לחברי הכנסת המתמודדים בבחירות מקדימות (פריימריז) במפלגתם. החוק העניק לכל חבר כנסת במפלגת העבודה 222 אלף שקל להתמודדות. כסף שאיננו שקוף ולא מותנה בזכייה. אפס סיכון עבור הח"כ המכהן במיצוי הכסף עד תום – מקסימום סיכון לציבור בתוספת חוסם עורקים סביב הדמוקרטיה שלנו, שימנע מדם חדש לזרום אליה.

תקציב הפריימריז החדש של הח"כים מבוקר על ידי מבקר המדינה, אך משולם על ידי הכנסת. בעיקרון, אין שום אפשרות לדעת לאן הלך הכסף – אך לאחר מאבק הצלחנו ב"שקוף" לקבל את הנתונים לידינו. במסגרת כתבה שהכנו בנושא פנינו לכל הח"כים המכהנים וביקשנו שיחשפו את פירוט הוצאות הפריימריז שלהם. כל הח"כים מהעבודה סירבו.

פנינו אליהם שוב עבור כתבה זו. פרץ ושמולי סרבו, שפיר מסרה לנו סוג של פירוט, ממנו ניתן ללמוד כי שכרה אולם בגני התערוכה בארבעת אלפים שקל, הוציאה קרוב לאלפיים שקל על שימוש במייל צ'ימפ ושמונת אלפים שקל על חולצות. יחד עם זאת, חלק גדול מהסעיפים הם רק כותרות כמו: "תפעול" או "התקשרות" מהם לא ניתן להבין דבר. 

נכחנו פעמים רבות בדיון בוועדת השקיפות של שפיר. אין סיכוי שהיא הייתה מוותרת למשרד ממשלתי שהיה מגיש לה פירוט באופן שכזה – אך לפחות הגישה משהו (כאמור היא היחידה מבין השלושה שטרחו לדווח).

על הדרך נזכיר שארבעה ח"כים דווקא פרסמו את הוצאותיהם באופן שקוף: זאב אלקין, שרן השכל ומיקי זוהר מהליכוד ומוסי רז ממרצ.

שלושתם חשפו הצהרת הון בכנסת ה-20

שקיפות הצהרות הון מציגה באופן גלוי את האינטרסים הכלכליים של חברי נבחרי הציבור. כך במידה וחבר הכנסת מחזיק בכמות נכבדת של נכסי נדל"ן בשכונה מסוימת ומקדם באופן נחוש את הפיתוח האזור התקשורת והציבור יכולים לדעת ולנסות למנוע ממנו לעשות זאת. בנוסף, ניתן לראות חריגות בלתי סבירות בנכסיו או התחייבויותיו כמו הלוואות שקיבל מחברים

שפיר – חסכונות בגובה כ–340 אלף שקל.

שמולי – חסכונות בגובה 60 אלף שקל.

פרץ – מחזיק בבית מגוריו בשדרות ובדירה נוספת בבית ים. הלוואות בגובה כחצי מיליון שקל וחסכונות של 200 אלף שקל.

(הנתונים נכונים ל-2015 – ראשית הכנסת ה-20)

חוקי שקיפות – פרץ ושמולי ממשיכים להגן על האגודות העות'מאניות, שפיר שינתה את דעתה ופעלה למען שקיפות בהסתדרות

ניתחנו את הדרך בה הצביעו שלושתם על חוקי שקיפות במהלך הכנסת ה-20:

שקיפות במפלגה

מאות מיליוני השקלים שהמפלגות מוציאות מכספינו על קמפיינים – אינם שקופים. כבר תקופה ארוכה שאנחנו מנסים להשקיף את הוצאות המפלגות (לא אמרנו נואש). ההחלטה לפרסם את הוצאות המפלגה באופן שקוף תלוי ברצון הטוב של היו"ר. פנינו לשלושת המועמדים ושאלנו האם יפרסמו את הוצאות המפלגה באופן שקוף אחת לרבעון – בדומה למשרדי הממשלה. כל המועמדים סירבו להשיב חרף פניות חוזרות ונשנות.

מימון המירוץ לראשות המפלגה: שפיר גייסה תרומות קטנות מאזרחים, פרץ ושמולי משלושה תורמים גדולים בלבד

חוק מימון הפריימריז החדש (ראו לעיל) תקף רק לבחירות ברשימה לכנסת, ולא לראשות מפלגה (מה גם שמדובר במירוץ שהוא פוטנציאלית יקר בהרבה). לכן שלושת המועמדים עובדים בימים אלו על גיוס תרומות – והן, על-פי חוק, מדווחות למבקר המדינה ושקופות לציבור. אז בדקנו, נכון לרביעי בבוקר, מה מצבם:

שמולי גייס עד כה 39 אלף שקל משלושה תורמים: יעקב כהן, רפאל אוחיון ורון תומר – והביא עוד 6,000 שקל מהבית. בנוסף, פתח השבוע בקמפיין מימון המונים. נכון לעכשיו נדמה שהסכום הזה איננו ממש הגיוני – שכן שמולי מעסיק שורת יועצים שבוודאי דורשים תשלום גבוה. פנינו לדוברת שלו בשאלה בנושא – אך היא לא הגיבה.

פרץ גייס עד כה כ-38 אלף שקל משלושה תורמים: נדב בלילה, יעקב נגרין ודורון שורר.

שפיר גייסה עד כה כ-89 אלף שקל מ-360 תורמים, בסכומים שנעים בין 50 ל-1000 שקל.

איפה היית מקצץ, איחודים ונבחר ציבור תחת כתב אישום

ראשית נציין שאף אחד מהמועמדים לא השיב לשאלותינו, למרות תזכורת שקיבלו. את השאלות שלחנו ביום ראשון, כאשר הלשכה של פרץ התעלמה והלשכות של שפיר ושמולי אמנם תיקשרו איתנו, אך לא סיפקו תשובה. 

אלו השאלות ששלחנו וכאמור לא קיבלנו עליהן תשובות:

  1. נניח שהיום היית יושב בממשלה וזו הייתה חורגת מהגירעון, כאשר האפשרות היחידה הייתה לבצע קיצוץ בתקציב השנה הבאה  – מה שלושת המקומות הראשונים שהיית מקצץ בהם?
  2. האם לדעתך נבחר ציבור יכול לכהן תחת כתב אישום?  
  3. האם תסכים שהעבודה תתאחד עם מפלגה אחרת? במידה וכן, עם מי?

הסקירה נבנתה בעזרת שלל כתבות על עבודת הח"כים (מצויינות בכתבה) שנכתבו על ידי צוות שקוף: ניר בן-צבי, תומר אביטל ואסף נתיב. 

מוזמנים ללמוד עוד על חברי הכנסת ה-20 דרך מפת הח"כים.

*

רוצים לשתף אותנו במידע נוסף או להביע את דעתכם? פנו לכתב: [email protected] 

מדד ההצבעות: האם חברי הכנסת מגיעים להצביע?

ניתוח שקוף – הצבעות הח"כים בכנסת ה-20: מי השתתף בהכי הרבה ימי הצבעה? מי המפלגה שחבריה הצביעו הכי מעט? מי מוביל בהצבעות אי-אמון בממשלה? בדקנו את ההצבעות שהתקיימו במליאה לאורך כמעט ארבע שנים – התוצאות לפניכם

| ניר בן צבי, עידן בנימין |

עבודתם של חברי הכנסת מורכבת, קשה ובנויה מחלקים רבים: חקיקה, פיקוח על הממשלה, פעילות בוועדות, טיסות לחו"ל, קשר עם הציבור ועוד. אנחנו מאמינים בחשיבות כלל המדדים – ולכן מביאים לכם בשקוף ניתוחים מכל הזוויות.

ועם זאת, תמצית התפקיד של כל ח"כ מתנקזת להצבעה בעד או נגד הצעות שונות במליאת הכנסת. בשביל זה אנחנו משלמים להם. אפשר להיפגש עם השטח, לנהל קמפיינים פוליטיים, לשבת שעות ארוכות בוועדות – אך אם לא הגעת בסופו של יום להצביע – פישלת.

ולכן היום אנחנו משיקים את "מדד ההצבעות": בעזרת המתנדב טל נורני, בדקנו את כלל ההצבעות האלקטרוניות בכנסת ה-20. הניתוח כלל בדיקה של למעלה מ-7,500 הצבעות שנפרשו על-פני 369 ימים שונים, בהם נדרשו הח"כים ללחוץ על כפתור במליאה ולהכריע בסוגיות שונות. הצבעות שמיות (אירוע נדיר בפני עצמו) לא נספרו מכוון שאינן כלולות במידע המפורסם בידי הכנסת.

כדי להציג תמונה מדויקת, בדקנו את כמות ימי ההצבעה אליהם הגיעו הח"כים, ולא רק את מספר ההצבעות בהן השתתפו (בשביל לנטרל ימים מרוכזים עם כמות גבוהה של הצבעות). חשוב להדגיש כי לא בדקנו (הפעם) כיצד חברי הכנסת הצביעו בכל אחת מההצבעות השונות (ברמת התוכן) – אלא רק האם הם עשו את המינימום הנדרש מהם ובכלל הגיעו להצבעה.

המצטיינים

עם שיעור השתתפות של 91% מימי ההצבעה במליאה, איציק שמולי (העבודה) מוביל את הרשימה בהפרש ניכר. שמולי הצביע ב-336 מתוך 369 ימים בהם התקיימו הצבעות בכנסת ה-20.

אחריו במצטיינים, רק עוד חמישה ח"כים שהגיעו ליותר מ-80% מימי ההצבעה: דב חנין (הרשימה המשותפת, 86%), נחמן שי (העבודה, 85%), מיקי לוי (יש עתיד, 85%), רועי פולקמן (כולנו, 82%) וחיליק בר (העבודה, 82%).

ראויים לציון גם שני חברי כנסת שנכנסו לתפקידם בסוף 2017 – כלומר כיהנו מעט יותר משנה עד פיזור הכנסת – אך בתקופה זו הצביעו באחוזים גבוהים: לאה פדידה (העבודה, 88%) ומוסי רז (מרצ, 86%).

הנכשלים

לא פחות מתשעה חברי כנסת הגיעו לפחות מ-60% מימי ההצבעה. ארבעה מהם חברי הרשימה המשותפת (טלב אבו עראר, איימן עודה, ג'מאל זחאלקה, חנין זועבי) – וסוגרים את הרשימה לצידם הם ציפי לבני (התנועה), יאיר לפיד (יש עתיד), עמיר פרץ (העבודה), אורן חזן ודוד אמסלם (הליכוד).

השרים

את השרים הפרדנו לקטגוריה משלהם, מאחר ונוכחות דלה בהצבעות של חברי ממשלה היא הגיונית במידה מסוימת – שכן מתוקף תפקידם הרשמי עיקר עבודתם נעשית מחוץ למשכן. בהשוואה לחברי הכנסת, כל השרים פרט לשניים (יריב לוין ויובל שטייניץ, הליכוד) היו נכנסים לרשימת "הנכשלים" עם נוכחות של פחות מ-60% בהצבעות. עם זאת, מעניין לראות שגם בין השרים ישנם הבדלים משמעותיים בנוכחות.

הערה חשובה: שרים שמתוקף "החוק הנורווגי" לא שימשו חברי כנסת לאורך כל הכהונה נגרעו מהספירה (פרט לנפתלי בנט מהבית היהודי, שיצא מהכנסת רק לשלושה חודשים).

 

הצבעות לפי מהות: חוקים בקריאה שניה ושלישית

בבדיקה של הצבעות לאישור חוקים (קריאה שנייה ושלישית), שהן כנראה ההצבעות הכי "סקסיות" במליאה, התמונה לא משתנה באופן מהותי.

הצבעות לפי מהות: אי-אמון

184 הצבעות אי-אמון התקיימו בכנסת החולפת. חברי מרצ מובילים את הרשימה הרשימה בהצבעות מסוג זה.

הנתונים המלאים לבדיקתכם

כרגיל, אנחנו מזמינים אתכם לבדוק בעצמכם את הנתונים ולנתח איך הח"כים שלכם מתפקדים.

כך פעל הזוכה בפריימריס איציק שמולי עבור ידיעות אחרונות – טור דעה

בנימין נתניהו צריך, לדעתי להישפט על תיק 2000: יש תיעוד לשיחות תן-וקח מכוערות בין ראש ממשלה לבין מו"ל דורסני – הפרשה חשפה לכאורה את קיסרי השלטון והתקשורת כסוחרים תאבי בצע. המוצר? אנחנו. הציבור. אבל מה לגבי חבר הכנסת מהעבודה ששוב ושוב זוכה לסיקור מפרגן מכלי תקשורת לו הוא עוזר?

| תומר אביטל |

ראש ממשלתנו תועד במו"מ שמכיל לכאורה הצעת שוחד. אלא שגם הזוכה הטרי בפריימריז של מפלגת העבודה – איציק שמולי – מתנהג לעתים כמיני-נתניהו. אם תסכימו לקרוא את השורות הבאות בעיניים נקיות, אני מעריך שתסכימו אתי:
(1) שמולי תמך בהצעת החוק שנועדה למנוע את חלוקת "ישראל היום" בחינם.
(2) שמולי פנה בעבר לנציב שירות המדינה וביקש ממנו הבהרות בנוגע לניסיון ההעסקה של בועז ביסמוט מ"ישראל היום" כפרויקטור להרחקת מסתננים.
(3) שמולי נמנה עם חברי הכנסת הפועלים לבלימת הצעת החוק שתאסור על פרסום מוצרי עישון בעיתונים (מה שהיה פוגע בהכנסות של ידיעות).
(4) שמולי חבר לקואליציה האחרונה והצביע נגד חוק שביקש להשקיף פרסום סמוי – כתבות קנויות – בכלי התקשורת (אחד ממנועי ההכנסה של קבוצת "ידיעות תקשורת")
*
במקביל זוכה שמולי בקביעות לסיקור חיובי נדיר: קוראי ידיעות אחרונות נתקלים ללא הרף באזכורים מחבקים לשמולי. כאשר mako נענו להצעתי ועשו בדיקה בנושא, הם גילו סיקור חיובי לשמולי בידיעות בתדירות שבועית. כמעט כל הצעת חוק חסרת סיכוי שהגיש שמולי זכתה לכותרת מפנקת. זה דבר שח"כים, במיוחד מהאופוזיציה, יכולים רק לפנטז עליו.
ובעצם, זה סוד גלוי: תשאלו כל איש כנסת על יחסי שמולי-ידיעות והוא כנראה יספר לכם משהו דומה.
הברית עם ידיעות השתלמה: שמולי נבחר אתמול במקום הראשון ברשימת העבודה. כמובן שזו לא הסיבה היחידה להצלחתו. אני, כמו רבים מכם, מעריך את שמולי על המסירות וההשקעה בו הוא נלחם למען שלל סוגיות חברתיות.
אבל לי אישית הספיק די והותר מנבחרי ציבור של פוליטיקה ישנה: כאלו שביומיום מתלוננים על מקררים ריקים (כמטפורה) וזוכים לכותרות, אך לא נלחמים בשורש של הבעיות שמובילות למקררים ריקים: המונופולים, קשרי ההון-שלטון-עיתון, הבריתות הסמויות.
*
שמולי הוא ח"כ חרוץ, מסור וחברתי. כל עתידו הפוליטי לפניו. כטירון, אולי נזקק לגב של מו"ל, אבל היום הוא כבר מוכר בכל בית. לכן, קיוויתי שאחרי פרשת 2000 יחשוף את כל מה שהוא יודע על המנגנון ויילחם בו. במקום זאת נדמה שהוא פשוט השתלב במנגנון היטב.
*
תחשבו על זה: כמה פעמים שמעתם ח"כים ממפלגה כלשהי מדברים על פרשת ביבי-נוני? זו הפרשה השקטה ביותר, אף שחשפה יחסים לכאורה אסורים בין מי שמנהיג את המדינה לבין מתווך המציאות החזק ביותר – נוני מוזס.
בקושי רב, אם בכלל, נשמעים רוב אבירי הפוליטיקה החדשה, שבדרך כלל מרימים קול צווחה על ראש הממשלה נתניהו בגלל כל פרשיה. דווקא מזו הם מתעלמים?
ברור לי שלא מעט מהציבור מחפשים פוליטיקה אחרת לגמרי ממה שהשמאל-ימין מציע היום. לפי הסקרים מדובר כנראה במיליונים של אנשים.
אלא שמדי קדנציה גונבים את הקולות הללו מפלגות מרכז שבטוחות שיביאו משהו שונה, לצד מועמדים צעירים/חדשים שמתקדמים בסולם הפוליטי.
אך כל אלו לא אמיצים דיו להקים תשתית חדשה שתקשה על שחיתות להיווצר. אין בחוסן ישראל, אין בכולנו, אין ביש עתיד, וגם אין בשמולי, גדעון סער וחבריהם שום שקיפות. הם לא מאפשרים לציבור באמת לראות לתוככי המנגנון. זה מוסווה יותר – אבל עדיין נקבל עם כל אלו אותו דבר, רק בעטיפה נוצצת יותר.
כשפרסמתי את זה בעבר שמולי הגיב: "שטויות, אין שום קשר, אני חושב שהחוק (נגד 'ישראל היום'; ת"א) נחוץ כי מודל הדמפינג של 'ישראל היום' מפרק את התקשורת החופשית. כל ניסיון לקשור בין הדברים הוא מופרך".לדבריו "נבחרתי שלוש פעמים רצוף לח"כ החברתי ביותר בכנסת, מוביל מאבקים רבים בכנסת ומחוקק המון בתחומי רווחה, בריאות ותעסוקה. לשמחתי התקשורת כולה מציינת לטובה את המאבקים הרבים והחוקים שלי, לרבות רדיו, טלוויזיה, 'הארץ', 'מרקר', 'כלכליסט', 'גלובס', 'מעריב' וכך גם 'ידיעות'".

בכל מקרה כולי תקווה שכעת כשנבחר, שמולי יכרות ברית חדשה ובודדה: עם הציבור שמשלם את שכרו. אנחנו ב"שקוף" פה בשביל לבדוק אותו ואת חבריו מכל המפלגות מדי יום – ולוודא שזה מה שהם עושים.

תוצאות הפריימריז: מכה לח"כים שנלחמו בבנקים

במפלגת העבודה דחקו החוצה ח"כים חברתיים שיצאו נגד מוקדי הכח והכסף הגדול • איציק שמולי, שזכה במקום הראשון בפריימריז, לא מאיים על בעלי האינטרסים, ואולי אפילו להיפך • מצביעי ליכוד? גם לכם אין על מה לשמוח – רשימת המפלגה נראית כמו מפא"י מחוזקת בלוביסטית של התאגידים

| טור אורח: ברק גונן וד"ר הראל פרימק – עמותת צדק פיננסי |

לו היינו מנכ"לים של בנק, טייקונים או בעלי משרד לובינג, תוצאות הפריימריז בעבודה היו גורמות לנו עונג רב. אמנם אנחנו לא מעשנים, אך תוצאות כל כך טובות היו גורמות לנו לשקול לאמץ הרגל חדש ולהדליק סיגר שמנמן. יצאו החוצה עושי הבעיות, ובמקום הראשון נבחר מישהו שאפשר "להסתדר" איתו.

אז מי נשאר בחוץ? איתן כבל (❗), הטראבל מייקר שחוקק חוק חסר תקדים להגבלת פרסום טבק, שטיגן את הבנקים ואת הרגולטורים הכושלים בוועדת פישמן – ועדה היסטורית שנגעה באחד הדברים שאף כנסת לא העזה לגעת לפניה: הכסף הגדול וכוחו להשחית את הכלכלה, העיתונות והדמוקרטיה. גם איילת נחמיאס ורבין, שסייעה רבות להקמת ועדת החקירה, הודיעה שלא תתמודד שוב. יוסי יונה, שהיה מהח"כים הפעילים ביותר בחקיקת החוק להגברת התחרות במערכת הבנקאית ודאג שכל מפלגת העבודה, למרות היותה אופוזיציה, תצביע בעד החוק – נדחק למקום שנראה לא ריאלי (21).

יו"ר ועדת הכלכלה, ח"כ איתן כבל

ומי במקום הראשון בפריימריז? איציק שמולי. המטאור הסופר-חברתי – שדקה אחרי שוך המחאה החברתית שהיה בין מוביליה, בצעד בלתי נתפס, לקח צ'ק מנוחי דנקנר וגייס תרומות מבנק הפועלים. מה עשה שמולי בכנסת האחרונה? האם קולו נשמע בנושא ההלוואות לטייקונים, שגורמת לכך שהעושר במשק יתרכז בידי מעטים? לא מצאנו עדות לכך. באופן אישי (ברק), נכחתי בכל דיוני ועדת הרפורמות שדנה בחוק להקטנת הריכוזיות בבנקאות – מעולם לא ראיתי את שמולי בדיונים, על אף שהוא חבר בוועדה. הרי לבנקים בישראל, שהכנסותיהם השנתיות עומדות על מעל 46 מיליארד שקל בשנה, אין באמת השפעה על יוקר המחיה – אז מדוע להקדיש להם זמן?

צ'ופרים לעובדים בגובה 10% מתקציב משרד הרווחה

ואם כבר בבנקים עסקינן, הנה עוד סיפור שממחיש את הבעיה: הבנקים בישראל הם סופר-בזבזניים בהוצאות כח אדם. לפי דו"ח הפיקוח על הבנקים, רק בשנה שעברה הוציאו הבנקים 4.3 מיליארד שקל על "הוצאות שכר בלתי משוייכות". הפיקוח על הבנקים הדגיש בפנינו כי כ-20% מהסכום זה הוא הטבות לעובדים. כלומר, קרוב למיליארד שקל בצ'ופרים – קייטנות, ימי כיף, מלגות, טיסות מסובסדות לחו"ל, אולי קצת סושי. מתנות קטנות שאיכשהו הצטברו לסכום ששקול ל-10% מתקציב משרד הרווחה של מדינת ישראל כולה. מי שמשלם עבור ההוצאות המופרכות הללו הם כלל אזרחי ישראל דרך העמלות והריביות. ביקשנו מהפיקוח על הבנקים להתחיל ולחשוף את עלות ההטבות לעובדים בדו"ח השנתי על הוצאות השכר בבנקים ואנו מקווים שבקשתנו תיענה בדו"ח הקרוב.

הפיקוח דרש מהבנקים להתייעל ולקצץ בהוצאות השכר. הפיקוח לא אמר לבנקים "תתייעלו באמצעות סגירת סניפים"' אלא נתן לבנקים להחליט כיצד להתייעל. הבנקים עשו תרגיל ובמקום לקצץ בשמנת, בצעד ציני ומקומם, הם סגרו סניפי בנק שנמצאים בקרבת אוכלוסיות מוחלשות.  בדיון שיזם בנושא בוועדת הכספים, שמולי סייע, להבנתנו, דווקא לבנקים בכך שעזר להם להסיט את האש הציבורית לכיוון הפיקוח על הבנקים. במקום לדון בבחירה שעשו הבנקים לחתוך במקום שכואב לציבור, הבנקים, בסיוע שמולי, יצרו ביקורת על מי שגורם להם להתייעל בכך שמיקדו את הדיון על סגירת הסניפים. זו דוגמה מקוממת במיוחד, שכן על-ידי התמקדות בחלק קטן מהבעיה (נדאג שלא יסגרו את הסניפים), שמולי גם נתפש "חברתי" וגם לא התעסק עם בעיית העומק האמיתית שגורמת ליוקר מחיה. ניצחון מהיר עבורו שמיצב אותו כחברתי – אך גם עזר לבנקים מבלי לגרום לשינוי מבני.

התנהלותו של שמולי ממחישה כמה קל לנהל פוליטיקה של "מקררים ריקים", כפי שניסח יפה תומר אביטל, בה דואגים למסכנים ולחלשים ביותר בחברה אך לא מטפלים בבעיות העומק הכלכליות. במקום לעסוק בריכוזיות ובגורמי השורש ליוקר המחיה, מקוששים נדבה מבעלי ההון, ששמחים לזרוק כמה אגורות תמורת המשך הסדר הקיים. תופעה זו אינה ייחודיות לשמולי, ניתן למצוא אותה בקרב חברי כנסת מכל המפלגות.

מילה על הפריימריז בליכוד

אם אתם מצביעי הליכוד, אל תשמחו יותר מדי לאידה של מפלגת העבודה. בפעם הבאה שתוציאו משכורת יומית על מונית לנתב"ג, חישבו על ישראל כץ שבלחץ נהגי המוניות, מתפקדי הליכוד, הליכוד מנע את כניסת אובר לישראל. כשתזמינו סנדוויץ' בטרמינל במחיר מופקע, חישבו על פנחס עידן, יו"ר ועד עובדי רשות שדות התעופה, שדואג כי הרשות שלו תרוויח 2.8 מיליארד שקל בשנה – על חשבוננו כמובן.

עוד ברשימת הליכוד נמצא את חיים כץ, שנהיה מולטי מיליונר ממניות גז בעודו חלק מממשלה שקידמה את מתווה הגז. יחד איתו נבחרה מנהלת הלשכה שלו, אתי עטיה, שלפי דו"ח מבקר המדינה קיבלה שכר מהתעשייה האווירית למרות שלא עבדה בה. ואיך אפשר בלי קרן ברק, לוביסטית לשעבר של חברות סיגריות, סלולר, ביטוח ונפט – שיודעת לסייע היטב לבעלי האינטרס. אפרופו סיגריות, יהודה גליק, המתנגד הבולט ביותר לתעשייה זו, דווקא נפלט מהרשימה.

לדעתנו, הולך להיות קשה בכנסת הקרובה: קשה לארגונים החברתיים וקשה ולאזרחי המדינה. סיגרים שמנמנים הודלקו השבוע במשרדי הלוביסטים הגדולים במשק.

מח"כ איציק שמולי נמסר בתגובה: 

המאבקים והחוקים שח"כ איציק שמולי הוביל בקדנציה האחרונה, גם אם באופן קבוע מתקבלים בזלזול ובביטול על ידכם, שינו את חייהם של מאות אלפי ישראלים במדינה. לא אחת מאבקים אלו היו כרוכים במאבקים קשים מול מוקדי עצמה וכוח כמו חברות ביטוח, בנקים, תאגידי המים, המוסד לביטוח לאומי ועוד. לא בכדי זכה ח"כ שמולי בכל אות אפשרי בכנסת, ורק בשנה האחרונה נבחר לח"כ המצטיין של המכון הישראלי לדמוקרטיה והח"כ החברתי ביותר בכנסת בפעם החמישית.

כל התרומות שהתקבלו למען הפרויקט הועברו עד האגורה האחרונה לטובת המיזם החברתי החשוב "תוצרת הארץ" בעיר לוד, שכולל כבר מאות סטודנטים שמובילים שם, כמו גם במקומות אחרים, שינוי חברתי עמוק במקומות הקשים ביותר. ח"כ שמולי מאוד גאה במיזם הזה ועל חלקו בו.