פוסטים

מדד ההצבעות: האם חברי הכנסת מגיעים להצביע?

ניתוח שקוף – הצבעות הח"כים בכנסת ה-20: מי השתתף בהכי הרבה ימי הצבעה? מי המפלגה שחבריה הצביעו הכי מעט? מי מוביל בהצבעות אי-אמון בממשלה? בדקנו את ההצבעות שהתקיימו במליאה לאורך כמעט ארבע שנים – התוצאות לפניכם

| ניר בן צבי, עידן בנימין |

עבודתם של חברי הכנסת מורכבת, קשה ובנויה מחלקים רבים: חקיקה, פיקוח על הממשלה, פעילות בוועדות, טיסות לחו"ל, קשר עם הציבור ועוד. אנחנו מאמינים בחשיבות כלל המדדים – ולכן מביאים לכם בשקוף ניתוחים מכל הזוויות.

ועם זאת, תמצית התפקיד של כל ח"כ מתנקזת להצבעה בעד או נגד הצעות שונות במליאת הכנסת. בשביל זה אנחנו משלמים להם. אפשר להיפגש עם השטח, לנהל קמפיינים פוליטיים, לשבת שעות ארוכות בוועדות – אך אם לא הגעת בסופו של יום להצביע – פישלת.

ולכן היום אנחנו משיקים את "מדד ההצבעות": בעזרת המתנדב טל נורני, בדקנו את כלל ההצבעות האלקטרוניות בכנסת ה-20. הניתוח כלל בדיקה של למעלה מ-7,500 הצבעות שנפרשו על-פני 369 ימים שונים, בהם נדרשו הח"כים ללחוץ על כפתור במליאה ולהכריע בסוגיות שונות. הצבעות שמיות (אירוע נדיר בפני עצמו) לא נספרו מכוון שאינן כלולות במידע המפורסם בידי הכנסת.

כדי להציג תמונה מדויקת, בדקנו את כמות ימי ההצבעה אליהם הגיעו הח"כים, ולא רק את מספר ההצבעות בהן השתתפו (בשביל לנטרל ימים מרוכזים עם כמות גבוהה של הצבעות). חשוב להדגיש כי לא בדקנו (הפעם) כיצד חברי הכנסת הצביעו בכל אחת מההצבעות השונות (ברמת התוכן) – אלא רק האם הם עשו את המינימום הנדרש מהם ובכלל הגיעו להצבעה.

המצטיינים

עם שיעור השתתפות של 91% מימי ההצבעה במליאה, איציק שמולי (העבודה) מוביל את הרשימה בהפרש ניכר. שמולי הצביע ב-336 מתוך 369 ימים בהם התקיימו הצבעות בכנסת ה-20.

אחריו במצטיינים, רק עוד חמישה ח"כים שהגיעו ליותר מ-80% מימי ההצבעה: דב חנין (הרשימה המשותפת, 86%), נחמן שי (העבודה, 85%), מיקי לוי (יש עתיד, 85%), רועי פולקמן (כולנו, 82%) וחיליק בר (העבודה, 82%).

ראויים לציון גם שני חברי כנסת שנכנסו לתפקידם בסוף 2017 – כלומר כיהנו מעט יותר משנה עד פיזור הכנסת – אך בתקופה זו הצביעו באחוזים גבוהים: לאה פדידה (העבודה, 88%) ומוסי רז (מרצ, 86%).

הנכשלים

לא פחות מתשעה חברי כנסת הגיעו לפחות מ-60% מימי ההצבעה. ארבעה מהם חברי הרשימה המשותפת (טלב אבו עראר, איימן עודה, ג'מאל זחאלקה, חנין זועבי) – וסוגרים את הרשימה לצידם הם ציפי לבני (התנועה), יאיר לפיד (יש עתיד), עמיר פרץ (העבודה), אורן חזן ודוד אמסלם (הליכוד).

השרים

את השרים הפרדנו לקטגוריה משלהם, מאחר ונוכחות דלה בהצבעות של חברי ממשלה היא הגיונית במידה מסוימת – שכן מתוקף תפקידם הרשמי עיקר עבודתם נעשית מחוץ למשכן. בהשוואה לחברי הכנסת, כל השרים פרט לשניים (יריב לוין ויובל שטייניץ, הליכוד) היו נכנסים לרשימת "הנכשלים" עם נוכחות של פחות מ-60% בהצבעות. עם זאת, מעניין לראות שגם בין השרים ישנם הבדלים משמעותיים בנוכחות.

הערה חשובה: שרים שמתוקף "החוק הנורווגי" לא שימשו חברי כנסת לאורך כל הכהונה נגרעו מהספירה (פרט לנפתלי בנט מהבית היהודי, שיצא מהכנסת רק לשלושה חודשים).

 

הצבעות לפי מהות: חוקים בקריאה שניה ושלישית

בבדיקה של הצבעות לאישור חוקים (קריאה שנייה ושלישית), שהן כנראה ההצבעות הכי "סקסיות" במליאה, התמונה לא משתנה באופן מהותי.

הצבעות לפי מהות: אי-אמון

184 הצבעות אי-אמון התקיימו בכנסת החולפת. חברי מרצ מובילים את הרשימה הרשימה בהצבעות מסוג זה.

הנתונים המלאים לבדיקתכם

כרגיל, אנחנו מזמינים אתכם לבדוק בעצמכם את הנתונים ולנתח איך הח"כים שלכם מתפקדים.

כך פעל הזוכה בפריימריס איציק שמולי עבור ידיעות אחרונות – טור דעה

בנימין נתניהו צריך, לדעתי להישפט על תיק 2000: יש תיעוד לשיחות תן-וקח מכוערות בין ראש ממשלה לבין מו"ל דורסני – הפרשה חשפה לכאורה את קיסרי השלטון והתקשורת כסוחרים תאבי בצע. המוצר? אנחנו. הציבור. אבל מה לגבי חבר הכנסת מהעבודה ששוב ושוב זוכה לסיקור מפרגן מכלי תקשורת לו הוא עוזר?

| תומר אביטל |

ראש ממשלתנו תועד במו"מ שמכיל לכאורה הצעת שוחד. אלא שגם הזוכה הטרי בפריימריז של מפלגת העבודה – איציק שמולי – מתנהג לעתים כמיני-נתניהו. אם תסכימו לקרוא את השורות הבאות בעיניים נקיות, אני מעריך שתסכימו אתי:
(1) שמולי תמך בהצעת החוק שנועדה למנוע את חלוקת "ישראל היום" בחינם.
(2) שמולי פנה בעבר לנציב שירות המדינה וביקש ממנו הבהרות בנוגע לניסיון ההעסקה של בועז ביסמוט מ"ישראל היום" כפרויקטור להרחקת מסתננים.
(3) שמולי נמנה עם חברי הכנסת הפועלים לבלימת הצעת החוק שתאסור על פרסום מוצרי עישון בעיתונים (מה שהיה פוגע בהכנסות של ידיעות).
(4) שמולי חבר לקואליציה האחרונה והצביע נגד חוק שביקש להשקיף פרסום סמוי – כתבות קנויות – בכלי התקשורת (אחד ממנועי ההכנסה של קבוצת "ידיעות תקשורת")
*
במקביל זוכה שמולי בקביעות לסיקור חיובי נדיר: קוראי ידיעות אחרונות נתקלים ללא הרף באזכורים מחבקים לשמולי. כאשר mako נענו להצעתי ועשו בדיקה בנושא, הם גילו סיקור חיובי לשמולי בידיעות בתדירות שבועית. כמעט כל הצעת חוק חסרת סיכוי שהגיש שמולי זכתה לכותרת מפנקת. זה דבר שח"כים, במיוחד מהאופוזיציה, יכולים רק לפנטז עליו.
ובעצם, זה סוד גלוי: תשאלו כל איש כנסת על יחסי שמולי-ידיעות והוא כנראה יספר לכם משהו דומה.
הברית עם ידיעות השתלמה: שמולי נבחר אתמול במקום הראשון ברשימת העבודה. כמובן שזו לא הסיבה היחידה להצלחתו. אני, כמו רבים מכם, מעריך את שמולי על המסירות וההשקעה בו הוא נלחם למען שלל סוגיות חברתיות.
אבל לי אישית הספיק די והותר מנבחרי ציבור של פוליטיקה ישנה: כאלו שביומיום מתלוננים על מקררים ריקים (כמטפורה) וזוכים לכותרות, אך לא נלחמים בשורש של הבעיות שמובילות למקררים ריקים: המונופולים, קשרי ההון-שלטון-עיתון, הבריתות הסמויות.
*
שמולי הוא ח"כ חרוץ, מסור וחברתי. כל עתידו הפוליטי לפניו. כטירון, אולי נזקק לגב של מו"ל, אבל היום הוא כבר מוכר בכל בית. לכן, קיוויתי שאחרי פרשת 2000 יחשוף את כל מה שהוא יודע על המנגנון ויילחם בו. במקום זאת נדמה שהוא פשוט השתלב במנגנון היטב.
*
תחשבו על זה: כמה פעמים שמעתם ח"כים ממפלגה כלשהי מדברים על פרשת ביבי-נוני? זו הפרשה השקטה ביותר, אף שחשפה יחסים לכאורה אסורים בין מי שמנהיג את המדינה לבין מתווך המציאות החזק ביותר – נוני מוזס.
בקושי רב, אם בכלל, נשמעים רוב אבירי הפוליטיקה החדשה, שבדרך כלל מרימים קול צווחה על ראש הממשלה נתניהו בגלל כל פרשיה. דווקא מזו הם מתעלמים?
ברור לי שלא מעט מהציבור מחפשים פוליטיקה אחרת לגמרי ממה שהשמאל-ימין מציע היום. לפי הסקרים מדובר כנראה במיליונים של אנשים.
אלא שמדי קדנציה גונבים את הקולות הללו מפלגות מרכז שבטוחות שיביאו משהו שונה, לצד מועמדים צעירים/חדשים שמתקדמים בסולם הפוליטי.
אך כל אלו לא אמיצים דיו להקים תשתית חדשה שתקשה על שחיתות להיווצר. אין בחוסן ישראל, אין בכולנו, אין ביש עתיד, וגם אין בשמולי, גדעון סער וחבריהם שום שקיפות. הם לא מאפשרים לציבור באמת לראות לתוככי המנגנון. זה מוסווה יותר – אבל עדיין נקבל עם כל אלו אותו דבר, רק בעטיפה נוצצת יותר.
כשפרסמתי את זה בעבר שמולי הגיב: "שטויות, אין שום קשר, אני חושב שהחוק (נגד 'ישראל היום'; ת"א) נחוץ כי מודל הדמפינג של 'ישראל היום' מפרק את התקשורת החופשית. כל ניסיון לקשור בין הדברים הוא מופרך".לדבריו "נבחרתי שלוש פעמים רצוף לח"כ החברתי ביותר בכנסת, מוביל מאבקים רבים בכנסת ומחוקק המון בתחומי רווחה, בריאות ותעסוקה. לשמחתי התקשורת כולה מציינת לטובה את המאבקים הרבים והחוקים שלי, לרבות רדיו, טלוויזיה, 'הארץ', 'מרקר', 'כלכליסט', 'גלובס', 'מעריב' וכך גם 'ידיעות'".

בכל מקרה כולי תקווה שכעת כשנבחר, שמולי יכרות ברית חדשה ובודדה: עם הציבור שמשלם את שכרו. אנחנו ב"שקוף" פה בשביל לבדוק אותו ואת חבריו מכל המפלגות מדי יום – ולוודא שזה מה שהם עושים.

תוצאות הפריימריז: מכה לח"כים שנלחמו בבנקים

במפלגת העבודה דחקו החוצה ח"כים חברתיים שיצאו נגד מוקדי הכח והכסף הגדול • איציק שמולי, שזכה במקום הראשון בפריימריז, לא מאיים על בעלי האינטרסים, ואולי אפילו להיפך • מצביעי ליכוד? גם לכם אין על מה לשמוח – רשימת המפלגה נראית כמו מפא"י מחוזקת בלוביסטית של התאגידים

| טור אורח: ברק גונן וד"ר הראל פרימק – עמותת צדק פיננסי |

לו היינו מנכ"לים של בנק, טייקונים או בעלי משרד לובינג, תוצאות הפריימריז בעבודה היו גורמות לנו עונג רב. אמנם אנחנו לא מעשנים, אך תוצאות כל כך טובות היו גורמות לנו לשקול לאמץ הרגל חדש ולהדליק סיגר שמנמן. יצאו החוצה עושי הבעיות, ובמקום הראשון נבחר מישהו שאפשר "להסתדר" איתו.

אז מי נשאר בחוץ? איתן כבל (❗), הטראבל מייקר שחוקק חוק חסר תקדים להגבלת פרסום טבק, שטיגן את הבנקים ואת הרגולטורים הכושלים בוועדת פישמן – ועדה היסטורית שנגעה באחד הדברים שאף כנסת לא העזה לגעת לפניה: הכסף הגדול וכוחו להשחית את הכלכלה, העיתונות והדמוקרטיה. גם איילת נחמיאס ורבין, שסייעה רבות להקמת ועדת החקירה, הודיעה שלא תתמודד שוב. יוסי יונה, שהיה מהח"כים הפעילים ביותר בחקיקת החוק להגברת התחרות במערכת הבנקאית ודאג שכל מפלגת העבודה, למרות היותה אופוזיציה, תצביע בעד החוק – נדחק למקום שנראה לא ריאלי (21).

יו"ר ועדת הכלכלה, ח"כ איתן כבל

ומי במקום הראשון בפריימריז? איציק שמולי. המטאור הסופר-חברתי – שדקה אחרי שוך המחאה החברתית שהיה בין מוביליה, בצעד בלתי נתפס, לקח צ'ק מנוחי דנקנר וגייס תרומות מבנק הפועלים. מה עשה שמולי בכנסת האחרונה? האם קולו נשמע בנושא ההלוואות לטייקונים, שגורמת לכך שהעושר במשק יתרכז בידי מעטים? לא מצאנו עדות לכך. באופן אישי (ברק), נכחתי בכל דיוני ועדת הרפורמות שדנה בחוק להקטנת הריכוזיות בבנקאות – מעולם לא ראיתי את שמולי בדיונים, על אף שהוא חבר בוועדה. הרי לבנקים בישראל, שהכנסותיהם השנתיות עומדות על מעל 46 מיליארד שקל בשנה, אין באמת השפעה על יוקר המחיה – אז מדוע להקדיש להם זמן?

צ'ופרים לעובדים בגובה 10% מתקציב משרד הרווחה

ואם כבר בבנקים עסקינן, הנה עוד סיפור שממחיש את הבעיה: הבנקים בישראל הם סופר-בזבזניים בהוצאות כח אדם. לפי דו"ח הפיקוח על הבנקים, רק בשנה שעברה הוציאו הבנקים 4.3 מיליארד שקל על "הוצאות שכר בלתי משוייכות". הפיקוח על הבנקים הדגיש בפנינו כי כ-20% מהסכום זה הוא הטבות לעובדים. כלומר, קרוב למיליארד שקל בצ'ופרים – קייטנות, ימי כיף, מלגות, טיסות מסובסדות לחו"ל, אולי קצת סושי. מתנות קטנות שאיכשהו הצטברו לסכום ששקול ל-10% מתקציב משרד הרווחה של מדינת ישראל כולה. מי שמשלם עבור ההוצאות המופרכות הללו הם כלל אזרחי ישראל דרך העמלות והריביות. ביקשנו מהפיקוח על הבנקים להתחיל ולחשוף את עלות ההטבות לעובדים בדו"ח השנתי על הוצאות השכר בבנקים ואנו מקווים שבקשתנו תיענה בדו"ח הקרוב.

הפיקוח דרש מהבנקים להתייעל ולקצץ בהוצאות השכר. הפיקוח לא אמר לבנקים "תתייעלו באמצעות סגירת סניפים"' אלא נתן לבנקים להחליט כיצד להתייעל. הבנקים עשו תרגיל ובמקום לקצץ בשמנת, בצעד ציני ומקומם, הם סגרו סניפי בנק שנמצאים בקרבת אוכלוסיות מוחלשות.  בדיון שיזם בנושא בוועדת הכספים, שמולי סייע, להבנתנו, דווקא לבנקים בכך שעזר להם להסיט את האש הציבורית לכיוון הפיקוח על הבנקים. במקום לדון בבחירה שעשו הבנקים לחתוך במקום שכואב לציבור, הבנקים, בסיוע שמולי, יצרו ביקורת על מי שגורם להם להתייעל בכך שמיקדו את הדיון על סגירת הסניפים. זו דוגמה מקוממת במיוחד, שכן על-ידי התמקדות בחלק קטן מהבעיה (נדאג שלא יסגרו את הסניפים), שמולי גם נתפש "חברתי" וגם לא התעסק עם בעיית העומק האמיתית שגורמת ליוקר מחיה. ניצחון מהיר עבורו שמיצב אותו כחברתי – אך גם עזר לבנקים מבלי לגרום לשינוי מבני.

התנהלותו של שמולי ממחישה כמה קל לנהל פוליטיקה של "מקררים ריקים", כפי שניסח יפה תומר אביטל, בה דואגים למסכנים ולחלשים ביותר בחברה אך לא מטפלים בבעיות העומק הכלכליות. במקום לעסוק בריכוזיות ובגורמי השורש ליוקר המחיה, מקוששים נדבה מבעלי ההון, ששמחים לזרוק כמה אגורות תמורת המשך הסדר הקיים. תופעה זו אינה ייחודיות לשמולי, ניתן למצוא אותה בקרב חברי כנסת מכל המפלגות.

מילה על הפריימריז בליכוד

אם אתם מצביעי הליכוד, אל תשמחו יותר מדי לאידה של מפלגת העבודה. בפעם הבאה שתוציאו משכורת יומית על מונית לנתב"ג, חישבו על ישראל כץ שבלחץ נהגי המוניות, מתפקדי הליכוד, הליכוד מנע את כניסת אובר לישראל. כשתזמינו סנדוויץ' בטרמינל במחיר מופקע, חישבו על פנחס עידן, יו"ר ועד עובדי רשות שדות התעופה, שדואג כי הרשות שלו תרוויח 2.8 מיליארד שקל בשנה – על חשבוננו כמובן.

עוד ברשימת הליכוד נמצא את חיים כץ, שנהיה מולטי מיליונר ממניות גז בעודו חלק מממשלה שקידמה את מתווה הגז. יחד איתו נבחרה מנהלת הלשכה שלו, אתי עטיה, שלפי דו"ח מבקר המדינה קיבלה שכר מהתעשייה האווירית למרות שלא עבדה בה. ואיך אפשר בלי קרן ברק, לוביסטית לשעבר של חברות סיגריות, סלולר, ביטוח ונפט – שיודעת לסייע היטב לבעלי האינטרס. אפרופו סיגריות, יהודה גליק, המתנגד הבולט ביותר לתעשייה זו, דווקא נפלט מהרשימה.

לדעתנו, הולך להיות קשה בכנסת הקרובה: קשה לארגונים החברתיים וקשה ולאזרחי המדינה. סיגרים שמנמנים הודלקו השבוע במשרדי הלוביסטים הגדולים במשק.

מח"כ איציק שמולי נמסר בתגובה: 

המאבקים והחוקים שח"כ איציק שמולי הוביל בקדנציה האחרונה, גם אם באופן קבוע מתקבלים בזלזול ובביטול על ידכם, שינו את חייהם של מאות אלפי ישראלים במדינה. לא אחת מאבקים אלו היו כרוכים במאבקים קשים מול מוקדי עצמה וכוח כמו חברות ביטוח, בנקים, תאגידי המים, המוסד לביטוח לאומי ועוד. לא בכדי זכה ח"כ שמולי בכל אות אפשרי בכנסת, ורק בשנה האחרונה נבחר לח"כ המצטיין של המכון הישראלי לדמוקרטיה והח"כ החברתי ביותר בכנסת בפעם החמישית.

כל התרומות שהתקבלו למען הפרויקט הועברו עד האגורה האחרונה לטובת המיזם החברתי החשוב "תוצרת הארץ" בעיר לוד, שכולל כבר מאות סטודנטים שמובילים שם, כמו גם במקומות אחרים, שינוי חברתי עמוק במקומות הקשים ביותר. ח"כ שמולי מאוד גאה במיזם הזה ועל חלקו בו.