פוסטים

האוניברסיטאות מסרבות לחשוף באילו חברות מזהמות הן משקיעות

מדוע האוניברסיטאות לא עוברות להשקיע בחברות ידידותיות לסביבה? "אם מוסד אקדמי ימשוך השקעה בחברה כי היא מזהמת – החברה תבטל את כל התרומות", טענו בתחקיר "שקוף" זה לא נגמר בתרומות: חברות מזהמות גם מממנות מחקרים ומעסיקות מרצים בכירים בעברית ובחיפה טענו: "מדובר במידע שלא נוגע לציבור"

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| דרור גורני |

האוניברסיטאות בישראל מנהלות תיקי השקעות בשווי מיליארדי שקלים, אך מסרבות לחשוף לאן מגיע הכסף. חלקו זורם לחברות שהוכרו על ידי המדינה כחברות מזהמות, וכך מגדיל את הנזק לבריאות הציבור. מדוע האוניברסיטה מסרבת לחשוף את המידע?

מפעלי ים המלח של "החברה לישראל". מבית 10 המפעלים המזהמים בארץ (צילום: יצחק הררי, פלאש 90)

תחקיר "שקוף" אודות הקשרים הענפים שבין האקדמיה לתאגידי הענק מגלה סבך שקשה מאוד להתירו: חברות בעלות אינטרסים כלכליים תורמות לאוניברסיטה מיליוני שקלים, תאגידים מזהמים מממנים מחקרים מדעיים ללא ידיעת הציבור ובמקרים רבים מעסיקים פרופסורים כיועצים ואף כדירקטורים בחברה. 

"לא נוגע לציבור"? זה הכסף שלנו

המדינה מממנת את האוניברסיטאות בסכום של כ-11.8 מיליארד שקלים בשנה. כולו, כמובן, מגיע ישירות מהכיס שלנו – משלמי המיסים. חלק מהמימון הציבורי מגיע לסטודנטים ולסטודנטיות, אך חלקו מתגלגל לתיקי ההשקעות של האוניברסיטאות בשווי מיליארדי שקלים. 

עוד כתבות "שקוף" על איכות הסביבה:

חיזוק של הגורמים המזהמים ביותר בישראל מדרדר את בריאות האזרחים ומשפיע ישירות על חיי אדם: לפי דו"ח ה – OECD, זיהום האוויר בארץ גורם למוות של כ-2,200 ישראלים בשנה, ועולה למשק הישראלי 26 מיליארד שקל בשנה.

אוניברסיטת חיפה. סירבה לגלות האם היא משקיעה בחברות מזהמות (צילום: הדס פרוש פלאש 90)

לכן, תאי ארגון "מגמה ירוקה" (גילוי נאות: הכתב נמנה עמם) החלו בספטמבר 2019 להגיש בקשות חופש מידע לאוניברסיטאות השונות. בבקשות דרשו לדעת: האם האוניברסיטאות משקיעות ברשימת 20 החברות המזהמות ביותר בישראל? באילו חברות? מי הם חברי ועדת ההשקעות של האוניברסיטה? כמו כן, ביקשו לקבל את הפרוטוקולים של ישיבות הוועדה.

האוניברסיטה העברית ואוניברסיטת תל-אביב מודות כי הן משקיעות את כספי הציבור בחלק מן החברות המוזכרות ברשימת 20 החברות המזהמות בישראל של המשרד להגנת הסביבה. בין החברות המופיעות ברשימה: החברה לישראל, בז"ן, כי"ל, קבוצת דלק, פז נפט, נייר חדרה, טבע, ועוד. אך באילו מהן, וכמה? האוניברסיטאות לא מוכנות לגלות. 

הגדילה לעשות אוניברסיטת חיפה, שסירבה לענות על השאלה האם היא משקיעה כספים בחברות מזהמות. האוניברסיטה העברית סירבה לחשוף באילו חברות מזהמות היא משקיעה, או כל פרט אחר על ועדת ההשקעות שלה.

מפעלי בז"ן. מבין 20 החברות המזהמות בישראל (צילום: מאיר ועקנין פלאש 90)

אוניברסיטת תל-אביב היא היחידה שהסכימה לחשוף את השקעותיה. בתגובה של לבקשת חופש המידע, חשפה שהיא משקיעה בתעודת סל של מדד ת"א 35 ומדד ת"א 90, שבתוכם נמצאות גם חברות מזהמות. יחד עם זאת, היא לא חשפה את חברי ועדת ההשקעות ואת הפרוטוקולים של ישיבות הוועדה.

"מדובר במידע שאין לו נגיעה או חשיבות לציבור", טענו באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת חיפה. בניגוד לטענה זו עומדת הטענה הנגדית לפיה מדובר בהשקעת כספים שמגיעים מכיס הציבור וכן בהשקעה שתורמת לזיהום האוויר. במילים פשוטות: זה חשוב לציבור, כי זה עולה לכל אחד ואחת מאיתנו בבריאות ובכסף. 

עוד טענו האוניברסיטאות כי "מדובר בסוד מסחרי המותר באי-גילויו" (לפי סעיף 9(ב)(6) לחוק חופש המידע). אך בשנת 2014 אישרה הכנסת כי חוק חופש המידע מחייב אוניברסיטאות למסור מידע בכל נושא.

ח"כ לשעבר מיקי רוזנטל. "זכותנו לדעת מה עושים עם הכסף שלנו"

החוק מחריג רק את המקרים הללו: מידע שיש בגילויו פגיעה מהותית בחופש האקדמי, פגיעה בהליכי שיפוט, קידום, או במחקרים שטרם פורסמו, או גילוי זהותם של תורמים שביקשו להישאר בעילום שם.

כפי שניתן לראות, סירוב האוניברסיטאות לחשוף את המידע שהתבקש מהם לא עומד באף אחד מהתנאים. מידע על השקעותיהן לא פוגע בחופש האקדמי, במחקרים, או בזהות התורמים.

"חוק חופש המידע החריג כמה מוסדות, בהם המוסדות האקדמיים, בטענה של חופש אקדמי. לטעמי זו טענת סרק", התקומם ח"כ לשעבר מיקי רוזנטל. "אין ספק שאם אנחנו כציבור מממנים מוסד ציבורי זכותנו לדעת מה עושים עם הכסף שלנו".

"יד רוחצת יד"

אחת הטענות לקשר ההדוק בין האוניברסיטה לחברות המזהמות, נוגעת לתזרים הכספים הדו-כיווני שהן מנהלות: האקדמיה מחלקת את תיקי ההשקעות שלה בין חברות אלו, כשהן מן הצד השני תורמות לה כספים בהיקף נרחב.

"החברות המזהמות עובדות בצורה של יד רוחצת יד: אם אתה משקיע אצלי – אז אני אתן לך תרומה. ואם אתה תמשוך את ההשקעה ותגיד שאני מזהם – אז לא תקבל תרומה", מסביר ארז צדוק הבעלים ומנכ"ל של קרן ההשקעות "אביב ניהול קרנות" ומנהל תיקי "השקעות אחראיות" – השקעות שמתחשבות בשיקולי חברה וסביבה.

סטודנטים מ"מגמה ירוקה" הגישו בקשות חופש מידע – אך האוניברסיטאות מסרבות להיחשף (צילום: באדיבות מגמה ירוקה)

כך התגלה למשל, כשידידו, מנהל תיקי השקעות של אחת האוניברסיטאות, ניסה לגרום לבכירי האקדמיה לשנות את ההשקעה בחברות מזהמות. "מנהל השקעות באחת האוניברסיטאות פנה אליי בנושא, ואמר לי שהוא רוצה להשקיע בחברות הוגנות, שלא פוגעות בסביבה", מספר צדוק ל"שקוף". "אחרי כמה שבועות בדקתי אם זה קרה. הוא סיפר לי שהוא הלך לאוניברסיטה נלהב – והם נתנו לו בראש!"

לפי צדוק, האוניברסיטה נבהלה מהצעת ידידו להחליף את ההשקעה שלה בחברות מזהמות מחשש להפסקת תרומותיהן. "אמרו לו: מה אתה משוגע? החברה הזאת תורמת לנו, וזאת תורמת לנו, וזה בארגון הידידים שלנו – בחברות האלו אתה רוצה שנפסיק להשקיע? בקיצור, הורידו אותו מזה. ככה זה עובד".

בבוקר מרצה באוניברסיטה – בלילה דירקטור בקבוצת דלק

מעבר לחשש לתרומות, מדוע לא רוצים שנדע מי יושב ומה נאמר בוועדת ההשקעות של האוניברסיטה? למה כל כך חשוב להסתיר את זהות החברות המזהמות בהן האוניברסיטאות משקיעות? לפי אחת ההשערות, הדבר קשור לקשרים הקרובים בין בכירים באוניברסיטה לחברות המזהמות ביותר בישראל.

23 דיקנים, פרופסורים, חוקרים, וחברי הנהלה באוניברסיטאות נותנים שירות לחלק מהחברות המזהמות בישראל – חברות בהן האוניברסיטאות גם משקיעות.

"אם חברות הגז שוכרות את שירותיהם של כל האנשים שיש להם ידע בתחום, מי נשאר כדי לייעץ הפוך?" אמר בעבר פרופ' סנדי קדר, פרופסור בחוג למשפטים באוניברסיטת חיפה, לעיתון דה מרקר.

הקשרים הקיימים בין החברות המזהמות לאוניברסיטאות עלולים להיות בעייתיים, אך חשוב לציין כי לא מדובר על עבירה על החוק או הטלת דופי ביושרם. קיימת להם הזכות להשתמש בתחום המומחיות ובניסיונם על מנת להתפרנס. 

בעיית האמון נוצרת, כמו במקרים אחרים, בשל חוסר השקיפות בנושא. שכרו של חבר דירקטוריון באחת מהחברות המזהמות, יכול להגיע לעשרות עד מאות אלפי שקלים בשנה. אך אין שום חוק המחייב בכיר באקדמיה שמכהן בד-בבד כחבר דירקטוריון לחשוף מידע זה. הדבר עלול ליצור תלות כלכלית של בכירים באקדמיה בחברות המזהמות ביותר בישראל.

מבקר המדינה ציין בנושא זה כי "40% מחברי הסגל באוניברסיטאות עובדים בעבודה נוספת, שלעיתים פוגעת בעבודתם באוניברסיטה, ויותר ממחציתם (כ–52%) עושים זאת ללא אישור. האוניברסיטאות עצמו את עיניהן".

אילו חוקרים עובדים עבור התאגידים המזהמים?

ברשימות כאן למטה, תוכלו למצוא את רשימת החוקרים שקיבלו שכר מאחת מהחברות המזהמות. המידע נאסף על ידי הצלבה של מקורות עיתונאים אמינים (מצורפת הפניה לכל אחד מהם בחלק הרלוונטי) עם קורות החיים של החוקרים. יחד עם זאת, ייתכן שרשימה זו חלקית וישנם חוקרים נוספים, חדשים בתעשייה, או כאלה שהצליחו לחמוק מאור הזרקורים.

כי''ל

פרופ' שרון חנס – דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב –
נתן חוות דעת המאשרת את הבונוסים בסך 20 מיליון ₪ לבכירי כי"ל.

פרופ' גבריאלה שלו – לשעבר פרופסור מן המניין בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, וכיום חברת סגל בפקולטה למשפטים בקריה האקדמית אונו –
ייעוץ לחברת כי"ל.

פרופ' יוסף ריבק – חבר החוג לבריאות סביבתית ותעסוקתית באוניברסיטת תל אביב –
נתן חוות דעת לחברת כי"ל במסגרת מאבק שניהלו תושבים נגד כריית פוספטים בשדה בריר.

פרופ' אילת פישמן – חברת הפקולטה לביוטכנולוגיה והנדסת מזון בטכניון –
עבדה במכון המחקר של כי”ל בקרית אתא במשך עשר שנים, ויצאה בתמיכת כי"ל ללימודי דוקטורט.

פרופ' יאיר אורגלר – חבר בוועדת ההשקעות של אוניברסיטת תל-אביב בשנת 2009 –
דירקטור חיצוני בחברת כי"ל באותה שנה.

קבוצת דלק

פרופ' גבריאלה שלו – לשעבר פרופסור מן המניין בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, וכיום חברת סגל בפקולטה למשפטים בקריה האקדמית אונו –
כיהנה כדירקטורית בטבע ובקבוצת דלק.

פרופ' בן-ציון זילברפרב – מכהן כפרופסור חבר באוניברסיטת בר-אילן, פרופסור חבר ודיקן בית הספר לבנקאות ושוק ההון במכללה האקדמית נתניה – דירקטור בקבוצת דלק.

פרופ' מיגל דויטש – פרופסור מן המניין בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל-אביב וחבר סגל בכיר –
הגיש חוות דעת בוועדת ששינסקי נגד העלאת תמלוגי הגז, בהזמנת קבוצת דלק.

פרופ' דוד גליקסברג – פרופסור מן המניין, מופקד על הקתדרה לדיני מיסים, בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית הגיש חוות דעת בוועדת ששינסקי נגד העלאת תמלוגי הגז, בהזמנת קבוצת דלק.

פרופ' יצחק סוארי – פרופסור אמריטוס בפקולטה לניהול באוניברסיטת תל אביב –
הגיש חוות דעת בוועדת ששינסקי נגד העלאת תמלוגי הגז, בהזמנת קבוצת דלק.

פרופ' דן גלאי – עד 2012 כיהן כדיקן בית הספר למנהל עסקים באוניברסיטה העברית בירושלים –
הגיש חוות דעת בהזמנת "קבוצת אלון" המחזיקה ב-9.5% ממניות דלק US, בהליך משפטי של הקבוצה מול מחזיקי האג"ח שלה.

פרופ' אפרים צדקה – פרופסור אמריטוס לכלכלה באוניברסיטת תל-אביב – דירקטור חיצוני בדלק קידוחים.

פרופ' אשר בלס – מרצה באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת תל-אביב – העניק שירותי ייעוץ לקבוצת דלק.

פרופ' אמיר ברנע – לשעבר דירקטור בבנק הפועלים ודיקן מייסד בית ספר אריסון למנהל עסקים במרכז הבינתחומי הרצליה – גיבוש הסדר החוב בדלק נדל"ן, והגשת חוות דעת בוועדת ששינסקי נגד העלאת תמלוגי הגז, בהזמנת קבוצת דלק.

פרופ' יואב דותן – לשעבר דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית ופרופסור מן המניין בפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית – הגיש חוות דעת בוועדת ששינסקי נגד העלאת תמלוגי הגז, בהזמנת קבוצת דלק.

פרופ' אייל בנבנשיתי – פרופסור למשפטים באוניברסיטת תל-אביב – הגיש חוות דעת בוועדת ששינסקי נגד העלאת תמלוגי הגז, בהזמנת קבוצת דלק.

פרופ' צבי וינר – דיקן בית הספר למנהל עסקים באוניברסיטה העברית – מונה ליועץ מיוחד לבנק הפועלים בדיוני ועדת פישמן בכנסת – "ועדת הטייקונים", בהם קבוצת דלק מעורבת.

ד"ר יעקב שיינין – מרצה לכלכלה באוניברסיטת תל-אביב ובמרכז הבינתחומי הרצליה –
סיפק בהזמנת קבוצת דלק דו"ח המעריך את שוויה של קבוצת דלק ב-4 מיליארד ₪ , גבוה בכ-33% משווי השוק של דלק, העומד על כ-3 מיליארד ₪.

חיפה כימיקלים

פרופ' אשר בלס – מרצה באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת תל-אביב –
שירותי ייעוץ לקבוצת חיפה כימיקלים.

פרופ' איתן פרידמן – מרצה לרפואה פנימית וביוכימיה באוניברסיטת תל אביב –
הגיש חוות דעת לחיפה כימיקלים, כשתושבים המתגוררים במפרץ חיפה הגישו תביעה ייצוגית נגדה ונגד חברות נוספות.

נדב שחר – מנכ"ל חיפה כימיקלים לשעבר – כיהן באותו זמן כחבר הנהלה באוניברסיטת חיפה.

פז נפט

פרופ' אפרים צדקה – פרופסור אמריטוס לכלכלה באוניברסיטת תל-אביב –
דירקטור בפז נפט.

פרופ' אשר בלס – מרצה באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת תל-אביב –
שירותי ייעוץ לפז נפט.

פרופ' איתן פרידמן – מרצה לרפואה פנימית וביוכימיה באוניברסיטת תל אביב –
הגיש חוות דעת לפז נפט, כשתושבים המתגוררים במפרץ חיפה הגישו תביעה ייצוגית נגדה ונגד חברות נוספות.

פרופ' גד רנרט – מומחה לחקר סרטן המלמד בפקולטה לרפואה בטכניון –
הגיש חוות דעת לפז נפט, כשתושבים המתגוררים במפרץ חיפה הגישו תביעה ייצוגית נגדה ונגד חברות נוספות.

בזן ונובל אנרג'י

פרופ' יוסף גרוס – פרופסור מן המניין בפקולטה לניהול באוניברסיטת תל-אביב, מנהל אקדמי של תכנית דירקטורים ונושאי משרה בכירים בתאגידים ושל תכנית דירקטורים מתקדמת –
יועץ לוועד עובדי חברת כרמל אולפינים בע"מ, ייעוץ לוועדי עובדים במספר רב של חברות לגבי אימוץ תוכניות לשיתוף עובדים והפרטה, בהן מפעלי ים המלח.

פרופ' אשר בלס – מרצה באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת תל-אביב –
שירותי ייעוץ לבז"ן.

פרופ' אריה עובדיה מרצה במכללה למנהל, בבית הספר למנהל עסקים באוניברסיטת תל אביב, במכון הישראלי לניהול ובאוניברסיטה הפתוחה כיהן כדירקטור בחברת כרמל אולפינים, חברה בת של בז"ן.

פרופ' רפאל סמיט – פרופסור אמריטוס בפקולטה להנדסה כימית בטכניון – דובר ויועץ רשמי לשותפויות הגז.

מי מממן את המחקר שקראת?

הקשרים של החברות המזהמות ביותר בישראל לא מסתכמים רק בדיקנים, פרופסורים ומרצים. קשרים אלו קיימים גם בכל הקשור למימון מחקרים באוניברסיטאות.

"מדובר בחוקרים שמקבלים עבור חלק מהמחקרים שלהם כסף מהתעשייה (בז"ן, כי"ל וכו', ד"ג) לטובת המחקר", הסביר פרופסור עדי וולפסון. "יש חשש גדול שאם תביע דעה כזאת או אחרת נגד התעשייה אתה לא תקבל מימון למחקר שלך, זה יכול לפגוע לך בקידום. יש פה קשרים שמעלים שאלות".

הדברים של פרופ' וולפסון הם רק קצה הקרחון בכל הקשור למימון מחקרים באוניברסיטאות. הבעיה המרכזית בנושא מימון המחקרים, היא שכיום לא קיימת שקיפות מספקת בנושא. אוניברסיטאות רבות אמנם מחזיקות בקוד אתי הנוגע לניגוד עניינים במחקר, אך הוא מסתמך על דיווח עצמי, כלומר על יושרם של החוקרת או החוקר. למשל, אין חובה לציין במקום גלוי במסמך המחקר עצמו את מקור המימון שלו.

פרופ' מיכל גל. פועלת ליצירת קוד אתי חדש לשקיפות מימון מחקרים

בימים אלו פועלים בכירים באקדמיה בארץ ובעולם לשנות את פני הדברים. פרופסור מיכל גל ראש הפורום למשפט ושווקים באוניברסיטת חיפה ונשיאה של הארגון העולמי לחוקרים בתחום ההגבלים העסקיים (ASCOLA), עומדת בראש יוזמה לכתיבת קוד אתי לשקיפות מקורות מימון של מחקרים. 

אחת מדרישות הקוד היא ש"על כל מאמר לציין בבירור את המקורות הישירים והעקיפים של התמיכה הכספית בהערת שוליים ראשונה". עד כה, נושא זה לא היה מעוגן בקוד אתי כלשהו או בחקיקה. 

בכתבה בנושא הסבירה גל כי: "יש כאן פעולה עולמית, לא רק בישראל, ליצירת קוד אתי, שמטרתו יצירת שקיפות. אם אתה מקבל מימון — תצהיר על כך בבירור. כך אפשר יהיה להפריד בין מחקרים ממומנים למחקרים שאינם ממומנים".

עד לאן מגיעה ההשפעה?

בחזרה לתיקי ההשקעות של האוניברסיטאות: האם ניתן לצפות מחברי ועדת ההשקעות להתנהל בצורה הראויה ביותר, גם כשאנו רואים את ההשפעה הקיימת של החברות המזהמות על האקדמיה? גם כשאין שקיפות? 

כדי לקבל תמונה רחבה, יש לקחת בחשבון את כל הקשרים הקרובים הקיימים בין החברות המזהמות ביותר בישראל – לדיקנים, לפרופסוריות, ולחוקרים באקדמיה. עלינו להתבונן במערכת ה"תמריצים" שנוצרה בין צמרת האקדמיה לחברות המזהמות, כפי שתוארה בכתבה.

ייתכן מצב שבו פרופסורית שמועסקת על ידי חברות כמו דלק בז"ן או כי"ל, משמשת כחברה בוועדת ההשקעות של האוניברסיטה שלה ומשפיעה על ההחלטה האם האוניברסיטה תשקיע כספים בחברה שמשלמת לה. נשמע מופרך? אולי כן, אולי לא – העניין הוא שאין דרך לדעת.

אין כל צורך להפליג בדמיון. הסיפור של פרופ' יאיר אורגלר ממחיש את הבעיה. פרופ' אורגלר היה חבר בוועדת ההשקעות של אוניברסיטת תל-אביב בשנת 2009, ובאותה שנה הוא גם היה דירקטור חיצוני בחברת כי"ל. 

האם פרופ' אורגלר ישב בוועדת ההשקעות של האוניברסיטה ותמך בהשקעה בכי"ל בזמן שהוא מקבל מהם משכורת? אוניברסיטת תל-אביב טוענת ש"אין לה כל-כך איך לבדוק את הנושא, כיוון שעברו עשר שנים מאז המקרה".

מחקרים מראים: השקעה "אחראית" רווחית יותר

ומה לגבי התשואה? האם השקעה בחברות מזהמות רווחית יותר מאשר השקעה בחברות ידידותיות לסביבה? היקף הרווחים שמגלגלת האוניברסיטה משפיע גם הוא על כולנו: היא יכולה להשקיע אותו במחקרים נוספים, לספק לסטודנטים יותר מלגות לימוד, לשפר את תשתיות הלימוד, לשפר את רמת ההוראה, ועוד.

השקעות אחראיות והוגנות, או באנגלית ESG, הן השקעות המתחשבות ברווח הכלכלי וגם ברווחה החברתית הכוללת – ידידותיות לסביבה (Environment), בצדק חברתי (Social), ובאחריות תאגידית (Governance). השקעות אלו מעודדות נורמות עסקיות שלוקחות בחשבון גם את הסביבה והחברה ומגדירות תחומים שרצוי להימנע מלהשקיע בהם.

זאב אלקין, השר להשכלה גבוהה. בחר שלא להגיב לכתבה (צילום: גיל יערי, פלאש 90)

לטענת ארז צדוק שמנהל תיקי השקעות בחברות ידידותיות לסביבה, השקעות מסוג זה רווחיות יותר. "הקרן שלי משקיעה רק בחברות הוגנות", הוא מספר. "השוק עשה תשואה שנתית ממוצעת של 6.09%, אני עשיתי תשואה שנתית ממוצעת של 11.95%. בגדול פי 2 ובסיכון יותר נמוך. בעולם יודעים שחברות שמתנהלות בצורה הוגנת מרוויחות יותר לאורך זמן ובסיכון יותר נמוך".

מנהלי השקעות רבים בעולם מובילים מגמה זהה. ב-2019 חתמו מעל 2,250 מנהלי השקעות, שמנהלים מעל 85 טריליון דולר, על מסמך עקרונות ההשקעה האחראית של האו"ם. באותה שנה גם מרבית הקרנות שמשקיעות בחברות הוגנות (ESG), הציגו תשואה עודפת על מדד ה-S&P 500, שמאגד 500 חברות ענק, וכולל, למשל את אמזון ואינטל.

מעבר לכך, נערכו גם מחקרים המגבים את הנושא: מתוך 2,200 מחקרים שבדקו את נושא ההשקעות האחראיות, כ-90% מראים תוצאות כלכליות חיוביות, או לכל הפחות לא שליליות.

איך זה משפיע עליך? (אזמ"ע): חברות מזהמות הופכות את האוויר שאנחנו נושמים למזיק יותר, מדרדרות את הבריאות שלנו וממלאות את בתי החולים, מסכנות אותנו ומגדילות את התמותה. כשכספי הציבור שלנו מושקעים באמצעות האוניברסיטאות, בגופים מזהמים – זה פועל נגדנו.

בנוסף, סוגי הקשרים בין האקדמיה לגופים מזהמים, כמתואר בכתבה, עלולים להשפיע על המלגה לדוקטורט שתקבלי או לא תקבלי, אם תוצאות המחקר שלך פועלות כנגד בעלי ההון התורמים לאוניברסיטה. בשלב הבא, הם עלולים להשפיע על קבלת ההחלטות העסקיות או האישיות, בהתבסס על מחקרים, שאין לדעת מי מממן אותם ומה עומד מאחוריהם.


כשאנחנו מפתחים חוסר אמון במפעל הלאומי לייצור והקניית ידע מדעי, זה שאנחנו משלמים לו כדי שיבצע את תפקידו נאמנה, אנחנו עלולים לפנות למקורות מידע אחרים, לעיתים עוד פחות מהימנים ושקופים. כדי שנוכל לבטוח במחקר, האוניברסיטה חייבת לפעול בשקיפות.

מה לעשות כדי שיתוקן? (מעש"י): כדי שההתנהלות הבעייתית הזו לא תמשיך, יש צורך בשינוי. שינוי זה יכול להגיע דרך חקיקה או פסיקת בית משפט, אך כדי שצעדים אלו יקרו, יש צורך בלחץ ציבורי. הפגנות סטודנטים ואלפי מיילים והודעות לנשיאי האוניברסיטאות יתחילו את השינוי. מיילים והודעות אלו יגבירו כמובן את הלחץ הציבורי.

כמו כן, יש הזדמנות לשר להשכלה הגבוהה החדש, זאב אלקין לפעול בנושא ולהוביל לצעד חשוב לטובת הציבור.

התגובות המלאות לכתבה

פרופסור יאיר אורגלר סירב להגיב לפנייתנו.

השר להשכלה הגבוהה, זאב אלקין, בחר שלא להגיב לפנייתנו.

מאוניברסיטת תל-אביב נמסר: "חברי ועדת השקעות שמכהנים בהתנדבות מחוייבים לחתום, עם מינויים, על הצהרה והתחייבות למניעת ניגוד עניינים. ככל שעולה לדיון נושא שבו חבר ועדה מצוי בניגוד עניינים, חבר הועדה אינו לוקח חלק בדיון זה ואינו נוטל חלק בהחלטה".
שאלנו האם ניתן לקבל את הפרוטוקולים של ישיבות אלו ונמסר לנו כי יש להגיש בקשת חופש מידע.
לבקשת חופש המידע בנושא אוניברסיטת תל-אביב עדיין לא ענתה לנו.

מאוניברסיטת בן-גוריון נמסר: "באוניברסיטה הדרומית כלל חברי הוועד המנהל וחברי ועדת ההשקעות חתומים על טופס ניגוד עניינים, בהתאם לחוק החברות. במידה ומי מחברי ועדת ההשקעות נכנס למצב שבו הוועדה דנה בהשקעה בחברה אשר יש להם קשרים בה, הם מונעים עצמם מלדון בעניין זה. יש לציין שנושא ניגוד העניינים, כמו כל פעילות ועדת ההשקעות, מבוקר על ידי מבקר האוניברסיטה".
שאלנו האם ניתן לקבל את דוחות המבקר בנושא, ונמסר לנו כי: "מדובר במידע שלא מעבירים".

מאוניברסיטת חיפה נמסר: "אין באוניברסיטת חיפה חבר בוועדת ההשקעות עם ניגוד עניינים כמתואר בפנייה ואף לא יכול להיות. חברי ועדת ההשקעות אינם עוסקים בהחלטות הנוגעות להשקעה בחברה כזו או אחרת, אלא קובעים את מדיניות ההשקעה של שיעור אחזקה במניות, אג"ח וכד'".

שאלנו: האם ניתן לקבל את שמות הגורמים באוניברסיטה אשר עוסקים בהחלטות הנוגעות להשקעה בחברות בהן האוניברסיטה משקיעה? האם הם חתומים על טופס ניגוד עניינים? והאם ניתן לקבל את הפרוטוקולים של הישיבות של גורמים אלו? על כל השאלות הללו אוניברסיטת חיפה עדיין לא השיבה.


***


הכותב דרור גורני הינו מתנדב בארגון "מגמה ירוקה" ומו"ל של "שקוף".

 יש לך הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכיר/ה מידע או סיפור שאנחנו לא? כתבו למערכת שקוף

הגיעה העת לשקיפות חברתית-סביבתית של החברות הציבוריות בישראל | דעה

בעוד פוליטיקאים ממשיכים להתווכח על ההתחממות הגלובלית, חברות מסחריות רבות בעולם כבר מבינות שכדי להמשיך לשגשג, עליהן להתחשב בדרישות הצרכנים ולדאוג גם לסביבה. למעלה מ-90 בורסות ברחבי עולם כבר אימצו כללי שקיפות חברתיים-סביבתיים וביצועי התאגידים מדווחים למשקיעים ולציבור. ואיפה ישראל? הרחק מאחור / טור דעה אורח

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| טור דעה מאת: ליעד אורתר, ראש המכון לאחריות תאגידית, המרכז האקדמי למשפט ולעסקים ברמת גן |

המודעות העולמית לסוגיית שינוי האקלים בעלייה, ואיתה האחריות החברתית של תאגידים לנושא. תאגידים עסקיים המעוניינים להבטיח את המשך פעילותם, לא יכולים עוד להרשות לעצמם להתעלם מההשפעה שיש להם על הסביבה והחברה, ונראה כי הציבור בוחן ביתר תשומת לב את פעילותם בנושא. באקדמיה מסבירים את המצב שנוצר באמצעות תיאוריית הלגיטימציה, והענקת מה שמכונה "רישיון חברתי".

מגמות ירוקות בבורסות 

אחת המגמות המשמעותיות ביותר בתחום זה הינה הרחבת דרישות הדיווח החברתיות-סביבתיות-ניהוליות (E.S.G) בעיקר מהחברות הציבוריות (אלו הנסחרות בשוקי ההון ובבורסות בעולם). הדיווח כולל מדידה של המדרך הפחמני (סך פליטות גזי החממה) של התאגיד, פרסום הדרכים בהם החברה מתכוננת לסיכונים משינוי אקלים בסקטור בו היא פעילה, וכיצד מתכוונת החברה להפחית את המדרך הפחמני באופן משמעותי, אם באופן ישיר בהפחתה או באופן עקיף באמצעות מנגנוני איזון וולונטריים.

כדי לקדם זאת ברמה העולמית, הוקם לפני כעשור ארגון ה-SSE (Sustainability Stock Exchange Initiative) המהווה מסגרת גלובליות לקידום דיווחי קיימות ע"י התאגידים החברים בבורסות לניירות ערך. נכון להיום, 90 (!) בורסות ברחבי העולם אימצו הנחיות דיווח לשקיפות עבור החברות הנסחרות בהן. בין הבורסות שהצטרפו: נאסד"ק, קהיר ואפילו הבורסה של אבו דאבי כבר בעניין. 

מגמה מרכזית נוספת היא הרחבת המעטפת החוקית המחייבת את פרסומם של דיווחי הקיימות. משנת 2018 חויבו 6,000 התאגידים הגדולים באירופה בפרסום דו"חות קיימות, במסגרת הדירקטיבה לדיווח לא פיננסי של תאגידים (Non-financial Reporting Directive). בארה"ב, ארגון ה-SASB פועל במרץ כדי לתקנן את דרישות הדיווח חברתיות-סביבתיות ולהכלילן במסגרת הדוחות הכספיים לרשויות המס בארה"ב. בארגון חברים שורה של מומחים המדרגים את רמת החשיבות (המהותיות) של סוגיות חברתיות-סביבתיות (עפ"י רמת הסיכון למשקיעים) הקיימים בכל חברה, בהתאם לתחומי פעילותה. אל מול אותן סוגיות גיבש הארגון הנחיות דיווח מקצועיות שיאפשרו לאתר באופן מדויק את הנחיות הדיווח הנדרשות לגילוי תאגידי. 

בהקשר האמריקאי, כדאי לציין כי לפני מספר שבועות התקיים שימוע היסטורי בוועדה לשירותים פיננסיים של הקונגרס האמריקאי. השימוע עסק בהתקדמות החקיקה בארה"ב בכל הנוגע לשקיפות חברתית-סביבתית של תאגידים. אמנם השימוע לא התרחש כחלק מתהליך חקיקה מסוים, אך זוהי הפעם הראשונה שהנושא הוצג באופן מסודר בבית הנבחרים האמריקאי.

ומה קורה בישראל?

בישראל, מתעקשת הבורסה לניירות ערך להדיר עצמה ממגמה עולמית זו. גם הרגולטור, הרשות לניירות ערך, לא מחבקת את היוזמה. הסיבה לא ברורה – יש ביקוש הולך וגדל בקרב הציבור להשקיע בחברות שאינן מזהמות, ובכך להרוויח כסף על השקעה באופן המשפיע בצורה חיובית על הסביבה והחברה. חשוב גם לזכור שהכסף המושקע בבורסה – הוא של כולנו, דרך הפנסיות, הביטוחים, הבנקים ועוד. 

הרגולטורית האחראית, ענת גואטה

בישראל, קיים סל "מעלה" – המבוסס על דירוג "מעלה". הבורסה הישראלית מציגה את המדד כמענה מקומי המקביל למגמה העולמית, אך האמת היא שלא כך הדבר: ארגון "מעלה" למעשה ממומן בידי התאגידים הגדולים במשק, והחברות המזהמות בישראל דורגו בו בעבר בציונים גבוהים. דירוגים רבים בתחומי שוק ההון מבוססים גם הם על דיווחים עצמאיים לא מפוקחים, אך תמיד ישנן מקורות מידע חיצוניים נוספים הנלקחים בחשבון. לא כך הוא המצב עם דירוג "מעלה", ולכן יוצא כי גם חברות המקבלות ציונים גרועים בכלי דירוג אובייקטיבים (כגון דירוג ההשפעה על הסביבה של המשרד להגנת הסביבה) יכולות למצוא את עצמן בצד הטוב שלו.

טוב תעשה הבורסה בתל אביב אם תאמץ מתודולוגיה סדורה לשקיפות ESG עבור החברות הנסחרות בה, וכך תוכל להביא את בשורת הקיימות של התעשייה הישראלית אל בתי ההשקעות הגדולים והחשובים בעולם ואל ציבור המשקיעים.

כצעד ראשון, יכולה הבורסה להפוך את שאלון מעלה משאלון שהתשובות לו חסויות, לדיווח פומבי עבור החברות הציבוריות – הרי המידע כבר קיים והחברות כבר מתורגלות בלתת לו מענה. אפשרות נוספת הקיימת בפני הבורסה היא לקחת את הצעת החוק "אחריות תאגידית (חובת דיווח)" – אותה ניסחנו במכון לאחריות תאגידית לפני כשנתיים – ולאמץ את מתווה הדיווח המוצע בה. כמובן, שהיא יכולה פשוט לתרגם הנחיות של בורסות עולמיות רבות השותפות למגמה. האפשרויות הן רבות, כל שחסר הוא הרצון. הרווח יהיה  של כולנו.

*

הכותב הוא ראש המכון לאחריות תאגידית במרכז האקדמי למשפט ולעסקים ברמת גן

בקריית מוצקין ניתקו מהחשמל תחנה לניטור אוויר, כדי לא לפגוע בדירוג הזיהום של העיר. המשרד להגנת הסביבה: "נערב את שר הפנים"

לאחר שחשפנו כי בעיריית קריית מוצקין ניתקו תחנה לניטור אוויר מהחשמל מחשש שזו תפגע בדירוג זיהום האוויר של העיר, התקבלה תגובה מפורטת מהמשרד להגנת הסביבה: "במקום להסתיר את נתוני זיהום האוויר מהתושבים, על העירייה לטפל במוקדי הזיהום"

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

צילום: יוסי מרחב

|עידן בנימין|

לפני כשבועיים חשפנו ב"שקוף" רעיון מקורי של עיריית קריית מוצקין לשיפור הדירוג של זיהום האוויר בעיר: ניתוק תחנת הניטור, שתפקידה למדוד את זיהום האוויר, ממערכת החשמל. "לקחו אותנו ושמו אותנו העיר הכי מזוהמת בארץ מבחינת תחבורה. אנחנו הוצאנו מאז את התחנה מהחשמל. אתה לא יכול להתמודד עם טיפשות, אז ניתקנו" – כך נימק את הפעולה יוסי מרקוביץ, סגן ראש עיריית קריית מוצקין. 

כפי שנכתב בידיעה הקודמת, אות החיים האחרון מהתחנה נשלח בפברואר 2019. בהודעה צדדית באתר המשרד להגנת הסביבה נכתב כי התחנה "נסגרה באופן זמני לביצוע שדרוג מבנה התחנה". 

מרקוביץ טוען כי בעיית הזיהום בציר כביש 4 היא אזורית, ואינה שייכת רק לקריית מוצקין. בתמורה להסכמה להצבת התחנה בשטחה דרשה העירייה ששמה לא יהיה "מוצקין". המשרד להגנת הסביבה לא נענה לתנאים – ולכן העירייה ניתקה אותה מהחשמל. 

"במקום להסתיר נתונים, על העירייה לטפל בזיהום"

בעקבות החשיפה פנינו למשרד להגנת הסביבה, והם הבטיחו לבדוק את הנושא. לאחר בירור התקבלה תגובה מפורטת. בקצרה, במשרד טוענים כי פעילות התחנה אכן הופסקה לשם שדרוג והחלפת מבנה, אולם לאחר מכן פנה מנכ"ל העירייה למשרד ודרש לפנות אותה לאלתר, ולא הסכים לחברה שוב לחשמל. לדברי המשרד הדרישה לחבר את התחנה בחזרה לרשת החשמל תלויה ועומדת, "ובהיעדר הסכמות – המשרד יפעיל את סמכויותיו ויחייב את העירייה לבצע את ניטור האוויר, ובהתאם לקבוע בחוק אוויר נקי יפנה לשר הפנים בנושא זה".

לתגובת המשרד המלאה

תחנת ניטור האוויר התחבורתית "דרך עכו – קריית מוצקין" מדדה את איכות האוויר בסמוך לכביש הראשי המוביל מחיפה צפונה לעכו. מדובר בתחנה תחבורתית המנטרת את מזהמי האוויר הנפלטים מתחבורה: חלקיקים נשימים עדינים, תחמוצות חנקן וחנקן דו-חמצני.

בחודש פברואר 2019 הופסקה פעילות התחנה לשם שדרוג והחלפת מבנה. בחודש מארס הודיע למשרד מנכ"ל עיריית קריית מוצקין, שהוא מבקש לפנות לאלתר את תחנת הניטור ואף לא הסכים לחבר אותה מחדש לרשת החשמל. המשרד להגנת הסביבה רואה בחומרה את ניתוק תחנת הניטור מחשמל ופנה לעירייה בדרישה לחברה בחזרה לרשת החשמל. המשרד מעדכן כי ימשיך בדיונים עם הרשות כדי להגיע להסכמה בתוך כשבועיים על המשך פעילות תחנת הניטור. בהיעדר הסכמות – המשרד יפעיל את סמכויותיו ויחייב את העירייה לבצע את ניטור האוויר ובהתאם לקבוע בחוק אוויר נקי יפנה לשר הפנים בנושא זה.

המשרד סבור שבמקום להסתיר את נתוני זיהום האוויר מהתושבים, על העירייה לטפל במוקדי הזיהום וליישם פעולות שהמשרד תקצב במסגרת החלטת ממשלה מיוחדת, כגון תקציב של 9 מיליון שקל מהמשרד להרחבת אזור האוויר הנקי מחיפה לקריות ותקציב של 4.6 מיליון שקל בהפעלת מערך רכב שיתופי-חשמלי לקריות. פרויקטים אלה מצליחים בחיפה והובילו להפחתה משמעותית בזיהום האוויר מתחבורה, אך לא מתקדמים בקריות בקצב מספק, וראוי כי עיריית קריית מוצקין תקדם את חלקה בנושא בצורה נחושה יותר.

נוסף לתגובה לחשיפה של "שקוף", המשרד להגנת הסביבה הבהיר לעירייה שהסיבה שהובילה אותה לנתק את תחנת הניטור מקורה באי הבנה. כפי שהבהיר המשרד בתגובתו, נראה כי העירייה ביקשה להפסיק את המדידה בעקבות פרסום של "אדם, טבע ודין" מחודש מארס,, שקבע כי קריית מוצקין היא מהערים המזוהמות בארץ. אלא שלדברי המשרד, הפרסום כלל לא היה קשור למדידות של תחנת הניטור אלא היה מבוסס על חישובי פליטות, בהתאם למודלים תחבורתיים ולשטח הרשות. דווקא נתוני תחנת הניטור (טרם ניתוקה) הצביעו על כך שריכוזי המזהמים בעיר בינוניים, ולא גבוהים כפי שנטען בפרסום של "אדם, טבע ודין".

נמשיך לעקוב.

האם חברי הבית היהודי באמת אוהבים את ארץ ישראל? טור דעה סביבתי

| טור אורח: מטר ולך |

הסכנה הכי גדולה לארץ שלנו איננה טרור.
האמת העגומה, המצערת, היא שממשלת ישראל ממיטה הרס על האדמה עליה אנו דורכים יותר מכל אחד אחר. אנו מחוללים נזק סביבתי וגורמים לנזקים שלא ניתן יהיה לבטל, בשעה שאנו מדברים גבוהה-גבוהה על ארץ הקודש.

ראו את הצביעות: ההצדקה לנוכחות שלנו בישראל היא כי זו אדמה קדושה – ועדיין, שוב ושוב נזנחים שיקולים סביבתיים בעת בנייה חדשה על גביה. שוב ושוב נמכרים הנכסים הכי יקרים ויפים שלה לטובת בצע כסף, כשאין ולא תהיה דרך חזרה.

שום הסכם שלום או חיסול ממוקד לא יוכלו לתקן רטרואקטיבית נזק סביבתי. הדורות הבאים לא יבינו על איזו "ארץ ישראל היפה" אנחנו מדברים.

ומה שהכי לא מובן הוא: איפה מפלגת הבית היהודי בכל הסיפור הזה? הציונות הדתית הרי פועלת לקדם את מדיניותה תחת הטיעון של "אדמת אבותינו". אז מדוע השמירה על הסביבה בתחתית סדר העדיפויות שלה?

הבית היהודי ושותפיה לקואליציה לא עושים מספיק למען האדמה שאנחנו מקריבים את ילדינו למענה, מתים ונלחמים למענה כבר מאה שנה. המפלגה הזו יושבת בשקט בשעה שהורסים את הארץ המובטחת ומוכרים את משאביה בנזיד עדשים.

דוגמאות? נתחיל מלמטה, מהמקום הנמוך בעולם.

איך ייתכן שים המלח לא מוכרז כשמורת טבע? הפלא העולמי הזה מוטל להפקר של שאיבת מלח מצד אחד, וחסימת זרימת המים מהירדן מהצד שני. ההליך הזה מייבש את מורדות המקום בו הביטה אשת לוט לאחור, ויוצר בולענים – סמל פיוטי לשחיתות העצומה שמתרחשת סביבו, שכשמם כן הם: האדמה פוערת את פיה ולוקחת איתה את מי שעליה.

זיהום נחל אשלים (צילום: רועי טלבי)

נעבור לעמק האלה ופצלי השמן: ממשלת ישראל שאפה להפוך את מקום מלחמתם של דוד וגוליית לאתר שאיבת שמן מהאדמה עבור חברת "נובל אנרג'י". אילולא מאבק סביבתי של תושבים ופעילים, המהלך כנראה היה יוצא לפועל ושורף את הצמחיה ובעלי החיים ופולט רעלים שהיו חונקים גם את בני האדם.

וכמו בים המלח, גם הפגיעה בים התיכון במסגרת מתווה הגז, מתובלת באינטרסים כספיים אדירים. הנזק שייגרם לרצועת החוף של הארץ המובטחת במידה והאסדות ימוקמו כפי שהממשלה מקדמת, קילומטרים בודדים מהחוף, עלול להיות בקנה מידה עצום יותר מכל איום איראני.

אלו רק כמה דוגמאות מני רבות. כולנו יודעים שהממשלה העלימה עין מזיהום נחל אשלים. כולנו רואים את הבנייה המסיבית במעטפות הירוקות של ערי ישראל ובשומרון. הרשימה ממשיכה לאין קץ.

עבור אנשים שטוענים כי הם אוהבים את הארץ, המאבק הירוק חייב להיות לכל הפחות בשלישיה הפותחת של סוגיות המפתח. אבל הוא לא. אף אחד לא נלחם על התיק להגנת הסביבה ומעולם לא שמענו לא את נפתלי בנט, איילת שקד, אורי אריאל או כל שר אחר יוצא למאבק אמיתי למען הארץ שלנו שהם כה אוהבים לקדש.

בבית היהודי סירבו להגיב. גם יו"ר המפלגה נפתלי בנט סירב להגיב.

הכותבת היא מורה ובמאית תיאטרון, פעילה סביבתית וחברתית.

עריכה: תומר אביטל