פוסטים

סיקור צל אופוזיציה – שבוע שני: אם האופוזיציה רוצה "למרר לקואליציה את החיים" – גם חייה יהיו מרים

נוכחות, טרחנות ושליטה בפרטים הקטנים. שבוע שני לסיקור הצל של האופוזיציה – איך אפשר למרר לקואליציה את החיים בוועדות הכנסת ובמליאה

| עידן בנימין |

הממשלה האחרונה הייתה חזקה להחריד ושלטה ביד רמה בכנסת ה-20 ובכל ועדותיה. חברי הקואליציה העזו לעיתים רחוקות להרים את ידם בניגוד לעמדת הממשלה, מה שגרם לדיונים בכנסת האחרונה להיות עקרים למדי.

איך הצליחה הקואליציה לעשות זאת? באמצעות השעיה והרחקה של ח"כים סוררים מהוועדות בהן הם חברים. כך קרה עם בני בגין (הליכוד), שהתנגד לחוק ההמלצות והודח מוועדת הפנים והתנגדותו לחוק ההסדרה הובילה להשעיה של שלושה שבועות מוועדת החוקה. חברו לליכוד, אמיר אוחנה, הושעה מוועדת החוץ והביטחון לאחר שסירב להצביע על חוק הפונדקאות.

הממשלה הגיעה להסכמות על חוקים מאחורי הקלעים, ובעצם שלחה רובוטים קואליציונים להצביע לפקודתה. זה עצוב, אך לצערנו נכון ב-99 אחוז מהמקרים.

כל מי שהשתתף בדיון בכנסת ה-20 ראה את זה קורה: ח"כים, פקידי ממשל ואנשי החברה האזרחית יושבים בחדר הוועדה ימים שלמים לדיון בחוק, סעיף אחר סעיף. ואז, בדקה ה-90, נכנסים שורה של ח"כים שלא נכחו דקה בדיון ומצביעים כפי שקבעו להם. כך כנראה צפויה להתנהל גם הכנסת ה-21 – פשוט כי שום דבר במנגנון לא השתנה.

אלא שמול הכוחניות של הממשלה ורפיסות רוב חברי הקואליציה, ניתן להילחם באמצעות שליטה בחומר הדיון, התעקשות טרחנית על התנהלות תקינה של יושב הראש ונוכחות עיקשת בוועדות ובמליאה.

איך לרתק את הממשלה וחברי הקואליציה לכנסת?

הדרך למרר לקואליציה את החיים היא נוכחות מתמדת במשכן הכנסת – במיוחד בהינתן קואליציה צרה, בה מספר החברים צפוי לעמוד על פחות מ-70. תובנה זו תגיע כנראה לצערו של יאיר לפיד – עבורו נוכחות בכנסת, כפי שהוכחנו שובושוב, אינה הצד החזק.

את הפעילות האופזיציונית האפשרית במשכן נחלק לשניים: בוועדות ובמליאה.

למרר את החיים – בוועדות

מבחינה מספרית לחברי הקואליציה יש יתרון מספרי על הנייר בכל ועדה בפני עצמה. אבל אין לקואליציה בפועל יתרון מספרי בתמונה הכוללת במשכן הכנסת. איך זה יכול להיות? חלק ניכר מחברי הקואליציה הם גם חברי ממשלה – ההשערות הנוכחיות מדברות על לפחות 26 שרים ועוד 8 סגני שרים בממשלה הקרובה (מתוך קואליציה של 65) – ואלה לרוב לא נוכחים בשעות הדיונים בכנסת ולא חברים בוועדות. שרים בודדים יתפטרו הודות ל"חוק הנורבגי הקטן" וחברי כנסת אחרים ימונו במקומם – ועדיין, כל הצבעה בוועדות הכנסת יהיה מאבק לקואליציה. זאת כמובן בתנאי שבאופוזיציה יגיעו לעבודה.

אם חברי האופוזיציה רוצים לנסות ליישר את המגרש הפוליטי עליהם לדאוג למאה אחוז נוכחות בכל הצבעה בוועדה. כדי שזה יקרה, הם חייבים להיות במשכן בכל זמן דיוני הוועדות ולשמר יתרון מספרי מקסימלי.

במילים אחרות: אם לאופוזיציה יש חמישה ח"כים שחברים בוועדה מסוימת, עליהם לדאוג שבכל הצבעה בוועדה ינכחו כל החמישה. אם במשכן תמיד תהיה עליונות מספרית לחברי האופוזיציה, בכל שעות עבודת הוועדות, הקואליציה תתקשה לספק "אצבעות" בכל הוועדות – ולפעמים עשויות להתקבל המון החלטות בישיבה בודדת.

האופוזיציה יכולה לנקוט באסטרטגיות שיגיבו את הקושי אף יותר. כך לדוגמא אם יוגשו 100 הסתייגויות על הצעת חוק מסוימת, יכול לקחת שעה להפיל אותן – מה שידרוש נוכחות מלאה של חברי הקואליציה באותה ועדה. מצב זה עשוי עשוי להשבית דיון בוועדה אחרת.

אישור העברות כספים בין סעיפים בוועדת כספים דורש נוכחות קבועה בוועדה, מאחר וישנן כחמש דקות בין הצבעה להצבעה. ח"כ אחד מהאופוזיציה שיתעניין ויתחיל לשאול שאלות עשוי למוסס הצעת חוק שלמה. ובוועדות, בניגוד למליאה, יש לח"כים מרחב תמרון גדול יותר לעשות שרירים. הפעילות לא מסתכמת בלחיצה על כפתור.

יו"ר הוועדה מהקואליציה, ייאלץ למתוח ולמרוח דיון עד שידע בוודאות שיש לו רוב בהצבעה. כך האופוזיציה תצליח לעכב דיונים באופן בלתי נסבל ליו"ר הוועדה כאשר היא איננה מסכימה. מהלך כזה עשוי להביא את יו"ר הוועדה להגיע להסכמות עם האופוזיציה ולא רק לפעול באופן לעומתי.  

למרר את החיים – במליאה

גם במליאה על האופוזיציה לתחזק שאיפה לעליונות מספרית בכל רגע נתון. הממשלה אוהבת לקבוע סדר יום שמאפשר לה לשחרר ימים ושעות מסוימים. כך לדוגמא בימי שלישי המליאה בד"כ תהיה ריקה ותמצאו לא יותר מ-10 ח"כים בזמן הצבעה. הסיבה?הטענה הרווחת היא כי השרים זקוקים לזמן הזה כדי לבצע את עבודתם – וההסכמה השקטה היא כי הקואליציה מעלה ביום שלישי רק חוקים עליהם יש הסכמה רחבה. האופוזיציה יכולה לדאוג להכניס מראש גם לחוקים כאלו תיקונים בהם היא מעוניינת, ולהביא אותם במצב זה להצבעה במליאה. כך יוכלו לשמור את הקואליציה במתח מתמיד.

נכון שטרחנות כזו תזכה לביקורת מהקואליציה ואולי אף מהתקשורת וחלק מהמצביעים – אבל ככל שתגבר הביקורת – תהיה זו הוכחה ללחץ שעובד. ממשלה צרה שכזו תתקשה לשרוד – ובעיקר תתקשה יותר להעביר חוקים מושחתים כמו חסינות בפני משפט לנבחרי ציבור.

אגב, כך בדיוק פועלת כיום הממשלה: היא מחסלת חוקים ככה סתם – רק כי הם באים מהאופוזיציה. להוכחה, ועדת השרים לחקיקה חיסלה מאות חוקים ללא דיון אמיתי – אפילו אם השר הממונה תומך בהם. הממשלה מנהלת דיונים מאחורי הקלעים ומעל לראשה של הכנסת ובכך מייתרת אותה.

מה התכלית? להחזיר לכנסת את המשמעות שלה

להציק ולהפריע – גם במחיר הפלת חוקים טובים – היא לא מטרה כשלעצמה, אלא רק כלי להחזרת כבודה של הכנסת את ולהצלת הפרדת הרשויות בישראל. המטרה היא להגיע למצב בו מתנהלים דיוני אמת ולא דיוני סרק. כאשר יש התנגדות או אי-הסכמה – לנסות להגיע לקונצנזוס ולא לנהוג בדרך לעומתיות של מנצחים ומפסידים. רק כאשר הממשלה תבין שהיא לא יכולה לעשות ככל העולה על רוחה בכנסת, אולי ישבו חבריה וינסו להגיע לפשרות והסכמות כפי שהדמוקרטיה הישראלית צריכה להיראות.

וכמובן: שקיפות

שקיפות היא עקב אכילס של הקואליציה והממשלה הקרובה. רק לאחרונה העביר מבקר המדינה חומרים ליועמ"ש בחשד כי ראש הממשלה שיקר בהצהרות ההון שלו מזה עשור. ועדת ההיתרים חשפה את העסקים של נתניהו עם בן דודו נתן מיליקובסקי, ממנו ביקש לגייס כסף להגנה משפטית.

חברי האופוזיציה יכולים להציג תמונת מראה הפוכה ולחשוף הכל: החל מפירוט הוצאות המפלגה ועד להצהרות ההון וניגודי העניינים והיומנים של חברי הכנסת שלה. דמיינו שלאחר הדוגמא האישית תעלה האופוזיציה כל יום שאילתות בנושא חוקי שקיפות והצהרות הון. כך יוצרים אלטרנטיבה שלטונית.

סיקור צל אופוזיציה – שבוע ראשון: דממה

התקשורת שמה זרקור על המגעים הקואליציוניים – אבל כמעט חצי מאזרחי ישראל הצביעו למפלגות שלא ברור מה הן עושות היום. בשבועות הקרובים נצא בסיקור צל מיוחד לבדיקת פעילות האופוזיציה בכנסת ישראל. בפרק ראשון: האופוזיציה בראשות "כחול לבן" הבטיחה למרר לממשלה החדשה את החיים – האם זה כבר קורה? באילו כלים יכולים חברי הכנסת הרבים של האופוזיציה להשתמש, עוד בימים שלפני הקמת הממשלה?

| עידן בנימין |

האם האופוזיציה נראית לכם קצת רדומה בימים אלה? תוהים מה עושה בני גנץ בכל בוקר כאשר הוא קם לעבודתו כחבר כנסת? אנחנו יוצאים לבדוק איך אופוזיציה לוחמנית הייתה יכולה לפעול אם הייתה מעוניינת בכך. הימים שלפני הרכבת הממשלה, כאשר מפלגות הקואליציה עסוקות במו"מ ולא בשיתוף פעולה ביניהן, יכולות אולי להיות הזדמנות עבור ראשי כחול לבן, המפלגה הגדולה בכנסת ה-21, לקדם מהלכים אותם הבטיחו לבוחרים.

אמנם לפי החוק ראש האופוזיציה מוכרז רק 14 ימים לאחר הקמת הממשלה – אך עם זאת, בכנסת הנוכחית מפת הגושים (אופוזיציה/קואליציה) כבר ברורה למדי. בזמן שהקואליציה עוד בהקמה, האופוזיציה כבר יציבה וקיימת.

סיקור צל ראשון, תוכן עניינים:

כיצד נבדוק את הפעילות בשטח?

ביום שלישי שעבר הושבעה הכנסת החדשה והתכנסה הוועדה המסדרת לבחירת ח"כים זמניים לוועדות חוץ וביטחון ולוועדת הכספים. מליאת הכנסת התכנסה שוב השבוע לדיון אחד ביום שני, ותחזור לעבודה רציפה שתתחיל בעיקר בנאומים, לאחר יום העצמאות.

הבדיקה שלנו תתבצע על הפעילות במליאה, בוועדות (הזמניות), על פרסומים באינטרנט וברשתות החברתיות (טוויטר ופייסבוק) של ראשי כחול לבן וכן באמצעות שאלות ישירות לראשי המפלגה.

"בלי אופוזיציה אין דמוקרטיה" – שיחת המוטיבציה של נשיא המדינה

במהלך נאומו לפני השבעת הכנסת פנה ריבלין לאופוזיציה במילים אלו: "מכובדיי, מכובדותיי, בבחירות דמוקרטיות העם אף פעם איננו טועה. ההכרעה הדמוקרטית היא רצון העם, והעם הוא הריבון היחיד בדמוקרטיה. הזכות לשרת את העם מהאופוזיציה היא הוכחה נאמנה לדמוקרטיה, היא החובה לבקר ולפקח והיא האתגר והאחריות לשכנע. אנשי חרות יודעים וזוכרים: כדי ללכת במדבר האופוזיציה נדרשים מנהיגות ואורך רוח. צריך חזון, צריך שיהיה מה להציע, וצריך שיהיו שותפים ללכת איתם. כמי שישב באופוזיציה אני יודע: צריך לכבד את האתגר הטמון בתוצאות הבחירות, את החובה לשכנע ולהיות משכנעים; לא להתנשא, לא לפתור את זה בכך שהעם לא יודע מה הוא בוחר, שאין עם, או שהעם טיפש. לא, לא. העם החליט. הוא החליט אחרת.

אני מוטרד מהקולות שאני שומע, של אנשים שאומרים: אם איבדתי את המושכות, אין לי מה לחפש כאן. כאשר נמצאים באופוזיציה פירושו של דבר שהאחריות וחובת ההוכחה עליי. חובת ההוכחה היא על המשכנעים, מתוך כבוד עמוק לריבון שהוא העם, ועד שהעם, כמו שאמר בגין, יחליט אחרת. זהו האמון שניתן לכם מידי הציבור הגדול שתמך בכם, ועל כולנו, על כל היושבים כאן, לזכור: בלי אופוזיציה אין דמוקרטיה".

מה הייתה יכולה האופוזיציה לעשות כבר היום בשביל להקשות על הממשלה?

לדחות את מינוי יו"ר הכנסת

עם פתיחת המושב הראשון של הכנסת ה-21, נבחר בשלישית יולי אדלשטיין (הליכוד) לכהן כיו"ר הכנסת. 110 ח"כים הצביעו בעדו, 4 נמנעו (חברי סיעת מרצ). מול אדלשטיין לא התמודד אף אחד.

אמנם נהוג כי המפלגה הגדולה זוכה לקבוע את תפקיד יו"ר הכנסת, אך לצד זאת, אין חובה לבחור יו"ר קבוע עד כינון הממשלה (שלב שנראה רחוק, נכון לרגע זה). אדלשטיין היה נשאר יו"ר זמני. אבל האופוזיציה סגרה את הדלת בפני מו"מ עתידי על תפקיד היו"ר. 

צריך לזכור – יש רק מפלגה אחת שנמצאת כרגע רשמית בקואליציה והיא הליכוד. כל השאר: נמצאות במו"מ איתה. זהו מצב שברירי והזדמנות לבקיעת סדקים במו"מ. תארו לכם שבמקום שיאיר לפיד, מראשי כחול לבן, יצהיר שמפלגתו תתמוך ביולי אדלשטיין – הוא היה מכריז על ניהול דיונים עם יתר הסיעות בכנסת על המועמד הטוב ביותר, ומציע לליכוד לחכות עם המינוי עד שתהיה לו ממשלה. הליכוד היה ניגש להצבעה במתח רב ואולי אף דוחה אותה.

נקודה רגישה במיוחד במו"מ הקואליציוני, כך נדמה, נוגעת לנושאים של דת ומדינה: אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו), תוקף את השותפות העתידיות שלו מהסיעות החרדיות – ובסיעת יהדות התורה מצידם מחרימים את המו"מ בגלל עבודות בשבת.

מרגע שאדלשטיין נבחר, נדרש רוב של 90 ח"כים כדי להדיח אותו – כך שקלף המיקוח הזה כבר "נשרף" (למפלגתו של היו"ר הותיק 35 מנדטים בכנסת הנוכחית).

זו אולי הייתה הזדמנות לבקש לפחות כמה דברים בתמורה. כנראה שלא מהפכות, אבל כן להשפיע על סדר היום של המליאה, להוציא הנחיות לשקיפות מנגנון הכנסת (לדוגמא: להפוך את השאילתות הישירות לשקופות) ואפילו פשוט לתת אוזן קשבת לאופוזיציה.

אבל האופוזיציה אפילו לא הכניסה את הליכוד למתח סביב הנושא – וההצהרה של לפיד מיתקה את חיי הליכוד. וכך הוכרע הקרב הראשון, ללא התנגדות.

לפעול לבחירת מבקר מדינה ראוי

מבקר המדינה יוסף שפירא מסיים את תפקידו בתחילת יולי, לאחר כהונה מלאה בת שבע שנים. רצה הגורל והליך בחירת המבקר נפל בדיוק על תחילת הכנסת ה-21, כאשר עדיין לא הורכבה קואליציה (על-פי חוק, יש לבחור מבקר חדש עד ה-3 ביוני).

בזמן שבליכוד מפריחים שמות לבדיקת היתכנות ציבורית, בשאר המפלגות, כולל בכחול לבן – דממה.

הצעות למבקר מדינה מוגשות בכתב ודורשות חתימה של 10 ח"כים לפחות. וההצבעה? אנונימית. זו הזדמנות של כחול לבן לאתגר את הקונצנזוס הקואליציוני ולהביא מועמד ראוי שעשוי להיות מקובל על ח"כים מכלל סיעות הבית, ואולי אף לסדוק את ניסיונות הליכי הרכבת הממשלה. האם תצליח כחול לבן להביא מועמד ראוי ו"למרר את חיי הליכוד"? נדע בקרוב.

להחזיר את ועדת השקיפות

נכון להיום גורלה של ועדת השקיפות להיגנז. אנחנו היינו עדים לחשיבות הוועדה בשנים האחרונות – וליחודיות שלה בכך שהיא עוסקת אך ורק בשקיפות של משרדי ממשלה. כדי לפקח על עבודת הממשלה חברי הכנסת חייבים לראות אותה, והוועדה השקיעה את זמנה בחשיפת מסמך אחר מסמך: החל מהכסף שהיה אמור להגיע למפוני גוש קטיף, תקציבי חגיגות שנות ה-70, עבודת לוביסטים בכנסת ובממשלה וכלה בפרויקטים עלומים של מלחמה ב-BDS שאף אחד לא מפקח עליהם.

לרוב – הוועדה מתעכבת על מידע שהממשלה רוצה להסתיר. וזה חשוב. לממשלה נוח שהוועדה לא תהיה, אז היא לא מתכוונת להקים אותה שוב. אבל בכנסת מי שאמור להחליט הם חברי הכנסת – לא הממשלה. ועל המאבק העקרוני וכבודה – הכנסת חייבת להיאבק. אנחנו מאמינים שיש ח"כים נוספים – גם מהקואליציה המתהווה – ששקיפות חשובה להם.

כרגע נראה שהדברים נעשים על מי מנוחות. בשיחה קצרה שקיימו יעל פינקלשטיין ותומר אביטל עם יו"ר כחול לבן, בני גנץ, הם שאלו אותו אם ילחם על ועדת השקיפות. גנץ אמר כי "שקיפות זה חשוב. ואנו נבחן את הדברים".

בני גנץ מדבר על שקיפות בססמאות

"שקיפות זה דבר חשוב ואני מקווה שהוועדה תישאר", במילים ריקות אלו ענה לנו ראש האופוזיציה בני גנץ כששאלנו אותו האם יילחם נגד ביטול ועדת השקיפות. גנץ לא הרחיב, ונראה שאין לו תכנית בנושא אף שחלפו שבועיים מאז.כאשר שאלנו אותו בהמשך כיצד יילחם בהצעות לאפשר לראשי ממשלות להיות מושחתים ולקבל חסינות – שוב ענה לנו תשובות מתחמקות וכלליות. דמיינו מה היה קורה אם התקשורת המסורתית הייתה גם שואלת שאלות כאלו כל הזמן. אם התקשורת הייתה שואלת שוב ושוב איך הם יעצרו את השחיתויות הבאות.זה היה מחרפן אותם. ואז משנה את ההתנהגות שלהם וגורם להם לפעול בנושא.הצטרפו אלינו. אנחנו זקוקים לכם בקדנציה הקרובה כדי לקבוע סדר יום חדש: https://shakuf.press/join

Posted by ‎שקוף – מאה ימים של שקיפות‎ on Wednesday, May 1, 2019

להקים ממשלת צללים

תומר אביטל הציע להקים ממשלת צללים. "מודל לפיו לכל שר מהממשלה 'מתמנה' בצורה לא רשמית שר צללים מהאופוזיציה. הוא מתמחה בענייני המשרד וכך יכול לבקר את השר 'שלו' עניינית, לבקר כל פעולה, ולהציע מדיניות חלופית דרך קבע. זה עובד מעולה בבריטניה. מזה שנים שסתיו שפיר (העבודה) דוחפת את הרעיון החינמי והכה חיוני הזה לאופוזיציה לוחמת".

אז למה לא הייתה בפעם הקודמת ממשלת צללים? כדי חברי הכנסת של המחנה הציוני "לא הצליחו להסכים על תיקים". כולם רוצים להיות שרי צללים, אבל רק בכירים (חוץ, ביטחון, אוצר), והמחלוקת משאירה את היוזמה במגירה.

מדובר בתפקידים דמיוניים, כן?

ומה הערך בכינון ממשלת צללים עוד לפני הקמת הממשלה האמיתית? זו יכולה הזדמנות פז לאופוזיציה להציג מדיניות אלטרנטיבית משלה במגוון תחומים (חינוך, בריאות, רווחה וכו'), עוד לפני שהממשלה תספיק לעשות זאת בעצמה.  

שורת הצעות של יוסי צרפתי

יוסי צרפתי, עד לאחרונה מנכ"ל הארגון האזרחי "המשמר החברתי", מציע עוד רעיונות בפוסט שהעלה בעמוד הפייסבוק שלו:

  • תקציב: כחול לבן צריכים לכתוב ולפרסם תקציב מדינה משלהם – מפורט, עם אקסלים וכל החומר הנלווה. רוצים להנהיג את המדינה? תראו לנו מה אתם מתכוונים לעשות עם הכסף שלנו.
  • דרשו לכנס מיד את ועדת החוקה של הכנסת: רשימה ארוכה של חברי כנסת ושרים עם אישומים פליליים יתחילו בקרוב קדנציה נוספות. דרשו דיון בוועדת החוקה עם והיועץ המשפטי לממשלה והיועץ המשפטי של הכנסת כדי לבקש מהם תשובות על הטירוף הזה.
  • הקמת ועדת האופוזיציה לחקיקה: כחול לבן צריכה להקים ועדה עם נציגי סיעות האופוזיציה. הוועדה הזאת צריכה להתכנס באופן קבוע, ולסנכרן את העבודה הפרלמנטרית של האופוזיציה.

ברשתות החברתיות

בני גנץ

ב-23 באפריל כתב בני גנץ בפייסבוק ובטוויטר: "הקמת ממשלה שכל מטרתה היא חסינות לנתניהו. העסקת נתן אשל בניגוד לכל נורמה, ניסיון לדחיית השימוע, מכירת ערכי היסוד של הדמוקרטיה. כמה עצוב וכמה לא מפתיע. כחול לבן תוביל את המאבק נגד הניסיון של ראש הממשלה לקנות לו קואליציה של מבצר משפטי. לא ניתן לזה לקרות".

כיצד כחול לבן "לא תיתן לזה לקרות"? שאלנו את המפלגה כיצד תוביל את המאבק נגד הניסיון של ראש הממשלה לקנות לו קואליציה של מבצר משפטי – ושם סירבו להגיב.

יאיר לפיד

יאיר לפיד היה קצת יותר שיטתי, וניסה להציג בפוסטים שונים את הבעיות בקואליציה המתגבשת: החל מהצורך בהגבלת מספר התיקים בממשלה, את ויתורו של נתניהו לאיחוד מפלגות הימין, את העיסוק של הליכוד בחסינות לרה"מ, ואף הציג שאלות לממשלה על סוגיות שמעסיקות את אזרחי ישראל: "מה אתם הולכים לעשות עם קצבאות הקשישים וקצבאות הנכים? מה אתם הולכים לעשות עם דמי מחלה ודמי אבטלה לעצמאים? מה אתם הולכים לעשות עם עזה? מה אתם הולכים לעשות עם חוקי דת? מה אתם הולכים לעשות עם הגירעון?"

בפוסט נוסף, הציג לפיד את דרישות כחול לבן (התיאורטיות בלבד, לטענתו) אם היו נכנסים לממשלה. בהמשך תקף לפיד גם את נתניהו בנאום לפני טקס השבעת הכנסת.

אבי ניסנקורן, מי שעתיד לרכז את עבודת האופוזיציה בכנסת לא כתב ולא שיתף אפילו לא הודעה אופוזיציונית אחת מאז הבחירות ב-9 באפריל, וכך גם גבי אשכנזי.

*

בשורה התחתונה: המאבק ההסברתי של המפלגה המובילה באופוזיציה מתמצה בכמה פוסטים וסרטון של יאיר לפיד.   

חייבים ללמוד את העבודה

אם הייתם מתקבלים לעבודה חדשה והיו מארגנים עבורכם יום אוריינטציה מיוחד – האם הייתם שוקלים להבריז ממנו? בני גנץ וגבי אשכנזי (כחול לבן) וכן אבי גבאי (העבודה) עשו בדיוק את זה – הבריזו מיום ההדרכות (שהתקיים בשני מועדים שונים) שאורגן עבור הח"כים שזו כהונתם הראשונה. שאלנו את השלושה מדוע לא הגיעו – ולא קיבלנו תגובה.

וחשוב להבין: העבודה של חברי כנסת היא מסובכת ביותר. יום חפיפה אחד אינו מספיק בכלל בשביל ללמוד את כל החוקים והכלים שעומדים לרשות נבחרי הציבור הבכירים שלנו – אך הוא נקודת התחלה שמראה על נכונות ללמוד. וזו בדיוק הנקודה: איך אופוזיציה "תמרר את החיים" לממשלה – אם היא לא יודעת באילו אמצעים תוכל לעשות זאת.

על הדרך, החלטנו לבדוק גם אם בכחול לבן ביקשו חפיפה לתפקיד מרכז האופוזיציה. פנינו ליואל חסון, שריכז את עבודתה בכנסת הקודמת, ושאלנו האם התקבלה בקשה כזו לחניכה/חפיפה בתפקיד. חסון מסר כי אכן אבי ניסנקורן (כחול לבן) פנה אליו – והם קיימו שיחת טלפון ופגישה בנושא. ישר כוח.

***

בכחול לבן סירבו להגיב לכל שאלותינו.

איפה האופוזיציה בישראל? טור אורח מאת אורי קליינר

איפה האופוזיציה בישראל?

| אורי קליינר |

המקור נכתב כתגובה לפרק 5, "האופוזיציה", בהסכת המדריך לדמוקרטיה עם תומר אביטל

"בלי אופוזיציה אין דמוקרטיהבלעדיה – עצם חירות האדם נתונה בסכנה", כך נאם מנחם בגין בזמן הרכבת הממשלה התשיעיתהמשמעות של אופוזיציה משתנה בין מדינות ושיטות ממשלתפקידה המהותי ואופן פעולתה המיטבי הם פועל יוצא של התרבות המקומית והתרבות הפוליטית בה היא מתפקדתדבר אחד במשותף לכל השיטות הפוליטיותדרך היווצרות האופוזיציה.

לכל אחד מאיתנו דעה על מגוון נושאיםבזמן הבחירותאנו תרים אחר המפלגה בעלת הרעיונות הדומים ביותר לשלנוכנראה לא נמצא מפלגה שנסכים איתה בכל הנושאיםאו בסדרי העדיפות שלהם.

חלק מהרעיונות יזכו בהנהגה בעוד רעיונות אחרים יישארו בחוץאבל הרעיונות שהפסידו לא נכנעיםהם יתנגדו לרעיונות השולטיםמשום שמטבע האדם להניח שהוא הצודקכמו שאמר מנחם בגין: ”בעוד הממשלה משוכנעת שהאופוזיציה תוקעת מקלות בתוך גלגלי העגלה הנמצאת במעלה ההרמאמינה האופוזיציה שהיא עוצרת בעד העגלה המידרדרת אלי תהום".

כאשר במערכת הפוליטית יש שתי מפלגות עיקריותכמו בבריטניה ובארה”בניתן לראות את האופוזיציה הטהורה הזוכל מפלגה תחזיק בעמדות מנוגדות לשניהלמפלגה השלטת כמעט לא תהיה התנגדות מבית ואילו מפלגת האופוזיציה תמתג את עצמה כחלופה הנכונהכאידיאולוגיה היחידה שיכולה להציל את המדינה מהמשבר אליו היא נקלעה.

אופוזיציה כזו תקים ממשלת צללים שתציג את החלופה האידיאולוגית לפעולות הממשלההיא תזהה כל בעיה כמשבר ותביע הסתייגות מכל פעולה שהמפלגה השלטת עושהפעורה תהום אידיאולוגית בין שני המחנות ושתי המפלגות משוכנעות באמת ובתמים שהמפלגה השניה טועה.

האם האופוזיציה שלנו חלשה מכיוון שהיא מפוצלת להרבה מפלגות קטנות? במערכת פוליטית כמו שלנושבה על מגוון מפלגות ודעות להתאחד כדי ליצור קואליציה לשלטוןאין אופוזיציה מוחלטת לממשלה. מפלגות בעלות דעות קרובות במגוון נושאים יכולות להישאר באופוזיציה ואילו מפלגות בעלות זיקה רק בנושאים בודדים יכולות להיכנס לקואליציהבשיטה הישראלית המפלגות רוצות לייצג את קהל הבוחרים שלהןאולםמכיוון שהשיטה מאפשרת קשת רעיונות בכנסת ובממשלההמטרה העילאית של המפלגות לא אמורה להיות הפלת השלטוןאלא לקדם את ציבור הבוחרים שלהם ולהביע בקול ברור וחזק את התנגדותם למהלכים שפוגעים בו.

חשוב לזכור כי למפלגות החברות בקואליציה קווים מנחים המאגדים ביניהם ומטרה משותפת אליה הם רוצים להנהיג את המדינה בשנים הקרובותלמפלגות באופוזיציה אין דבר במשותףהן השאריות מתהליך הרכבת הקואליציהבכנסת ה– 19 מרצ ויהדות התורה היו יחד באופוזיציה למרות שאין ביניהן כמעט שום קשר.

אורי קליינר

אם כן מטרות כל המפלגות הןלייצג ולקדם את המיעוטים שבחרו בהםולפקח על מפלגות השלטוןגם אם המפלגה עצמה בשלטוןכתוצאה משתי המטרות הללו המפלגות מבצעות שני תפקידים נוספים.

בתפקיד הראשוןהן מבקרות את המפלגות האחרותהביקורת הזו מראה על מחלוקת אידאולוגיתמפלגה ללא אידאולוגיה ייחודית סופה לדעוךולהתאחד עם מפלגה דומה לה (“התנועה”, “קדימה” ואחרות).

ובתפקיד השני הן מציגות חלופה בועטת וחיה למפלגות אחרות משום שהן מאמינות שהאידאולוגיה שלהן היא הנכונה והיחידה שצריכה להתקייםהתפקידים הללו לא מבוצעים רק על ידי מפלגות האופוזיציהבמיוחד לא בישראל.

למעשההאופוזיציה היעילה ביותר בישראל נמצאת בתוך הקואליציה, אך כאשר היא פועלת במקום להריעה לה מבקרים אותההאם המפלגות החרדיותכאשר הן עוצרות עבודות בשבת לא ממלאות את תפקידןהן מייצגות את ערכי בוחריהןמבקרות את המפלגות שמאשרות חילול שבת בפרהסיא,ונותנות חלופות לביצוע העבודותזו רק דוגמה אחתיש דוגמות כאלה בכל מפלגהאפילו מתוך מפלגות השלטון.

מצאנו שמפלגות השלטון מבצעות את תפקידי האופוזיציה יותר טוב מהאופוזיציה עצמההן מבקרות אחת את השניה ומגבילות זו את זוועלינו לשמוחהשיטה הזו מבטיחה שההחלטות שעוברות יהיו נסבלות עבור רוב מפלגות השלטוןזו פשרהאם יש פשרה ישנם איזונים ובלמים.

*

יש שתי אופוזיציות בישראל: ההתנגדות שמפלגות השלטון מציבות אחת לשניה, והאופוזיציה בכנסתהמפלגות באופוזיציה איבדו את האמון בצדקת דרכןלא משתמשות בכלים הדמוקרטים כראוי ולא מבינות את השיטה לעומק.

הן מתנהגות כאילו בישראל דמוקרטיה רובית ותפקידן להפיל את הממשלהלכן הן מרבות להשתמש בהצעות אי אמון שזוכות להתעלמות מוחלטת מהתקשורתחברי האופוזיציה עסוקים בשיטור קטנוני של הממשלה באמצעות שאילתות תפלותלו ייצגו את קהל בוחריהן השאילתות שלהם היו נשכניות ומועילות בהרבה.

יאמר לזכות מפלגות האופוזיציה שהן מנסות למתג את עצמן כחלופה רעיונית לשלטוןאך בכלים הלא נכונים. הן מנסות להראות שמפלגת השלטון טועה בכלומהיסודוכשהממשלה כן מצליחההן לא יכולות להצביע על כשל רעיוני מובנה שבפתרון שבגללו אין מדובר אלא בהצלחה ארעיתהסיבה לכך היא שבאופוזיציה לא מאמינים שיש כשלאלא פשוט מעבירים ביקורת אוטומטית על הממשלההצרימה הזו לא נעלמת מעיני הציבור והיא מביאה להתדרדרות במוניטין המפלגות.

אילו צעדים האופוזיציה צריכה לנקוט כדי להיות משמעותית בישראל?

מכיוון שאין שום קשר בין המפלגות באופוזיציה יש לבטל כל מראית עין של חיבור ביניהןאין להתייחס אליהן כמקשה אחת ולכן צריך לבטל את תפקיד ראש האופוזיציה.

אם נסתכל על הכנסת נראה שני מבנים דומיםקואליציה עם ראש ממשלה ואופוזיציה עם ראש אופוזיציהכמו שכל חברות הקואליציה חולקות באחריותבהצלחות ובכישלונות של הממשלה כך כל חברות האופוזיציה חולקות בהצלחות ובכשלונות ובהתבטאויותהמעשים של מפלגה אלמונית משפיעים על מפלגה פלונית כאשר אין ביניהן כל קשר אידאולוגי או תפעולי.

בנוסףתפקיד ראש האופוזיציה נותן כח עודף לאחת ממפלגות האופוזיציה ללא כל סיבהמפלגה שלא עשתה דבר כדי להגיע למעמד זה ויכול להיות שהיא גדולה רק במנדט אחד מהמפלגה שאחריהמפלגה שיכולה להחזיק בדעות מנוגדות למרבית האופוזיציה או בעלת דעות דומות למפלגת השלטון.

אחרי פירוק הקשרים המזויפים בין המפלגות הן יכולות להתחיל להפיץ את האידאולוגיה שלהן. לא חסרים כלים לעשות זאתהצעות חוקהסתייגויות מועטות וממוקדותפעילות ערה ומכוונת בוועדות הכנסת תוך ניצול העומס על חברי הקואליציהכנסים וביקורי בית בכל רחבי הארץהפגנות והכנה מתאימה לראיונות בתקשורתהצעד האחרון הוא יצירת תדמית מהמעשיםעל חברי הכנסת ליזום את הפצת המידע על הפעילות שלהם בכל אמצעי התקשורתלרוב האוכלוסיה אין פנאי לצפייה בשידורי הועדות ובהתנהגות חברי הכנסתללא נקיטת יוזמה תקשורתית המפלגות נתונות לחסדי התקשורתשגם ככה ממעטת לסקר את פעילות הכנסת.

חוץ מכלים בונים לרשות המפלגות באופוזיציה כלים לעומתייםכלים אלו עוצמתיים יותר ככל שמשתמשים בהם פחות.

לפעמים מפלגות האופוזיציה מנסות לפתות חברי קואליציה לערוק לאופוזיציהחברי כנסת נבחרים כחלק מרשימהנטישת סיעה הוא מעשה קיצוני ואף אנטידמוקרטיביטוי טוב יותר לרעיון הוא פיתוי מפלגה שלמה לערוקאין סיבה ש"יש עתידו"המחנה הציונילא ישתפו פעולה עם "כולנומדי פעם,יפתו אותם לדחוק עד הקצה את ההסכמים הקואליציונים ואת חופש הפעולה שלהםאו לעבור לחלוטין לאופוזיציה.

נוהג הקיזוזים הוא נוהג שפוגע אנושות באופוזיציההאופוזיציהשגם ככה מתקיימת במיעוטלא יכולה להרשות לעצמה לוותר על הזדמנות לרוב. אם חבר כנסת מהקואליציה החליט מסיבה כזו או אחרת שהנוכחות שלו במליאה לא חשובה מספיקהוא מסתכן בהפלת חוקביטול הקיזוזים ימנע אי נעימויות אחרות כמו אי קיזוז חולים ואבליםאם ביוםיום אין מקזזיםאף אחד לא יצפה לכך והקואליציה תמצא דרכים אחרות להתמודד.

מפלגות האופוזיציה יכולות לייצר כלים חדשים. הן יכולות לשתף משאבים וכח אדם העומד לרשותם כדי לרכז מאמץ בנקודת חולשה של הממשלההן יכולות לנצל את העומס על חברי הקואליציה כדי להשחיל סעיפים לחוקים בדיוני הוועדותלהשיג נתוני אמת מהמשרדים ואף להעביר ביקורת על הממשלה דרך הועדות.

השיטה שלנו ייחודית וחריגה בנוף הדמוקרטי ולכן חדשות לבקרים עולים קולות לשינוי המבנה הדמוקרטיאחרי שבעים שנה אין זה רעיון טובהשיטה מתאימה לאופי העם ואנו התרגלנו לשיטההכנסת צליחה לשרטט את הגבולות בין הרשויות אך להימנע מלהכינס לאופן תפקודן.

מצד אחד אין להגביל את מספר השרים וסגני השרים – כדי לתת כמה שיותר חופש בזמן הרכבת הקואליציה וכך לייצר קואליציה גמישה.

מצד שניובניגוד לנטען בהסכתאין לכפות מתאם בין ועדות הכנסת למשרדי הממשלהחברי הכנסת דואגים לנושאים בחיינו שהממשלה לא בהכרח שמה עליהם דגשהוועדה לקידום מעמד האישה לא היית קיימת לו מתאם כזה התקייםהכנסת החליטה שזהו נושא חשוב מספיק ויש בסמכותה לפקח על כלל משרדי הממשלהחברי כנסת יכולים לפקח על הממשלה כולה באמצעות כל ועדה וועדהאין הם מוגבלים למשרד אחדעובדה זו נותנת יתרון לחברי האופוזיציה בכך שהקואליציה לא תסנדל אותם בוועדות המקושרות למשרדים קטנים ופחות רלוונטים.

בסופו של דבר צריך לזכור שהקואליציה היא הרוב ובאופוזיציה יש הרבה בודדיםלקואליציה תמיד יהיה יתרון וכך נכון – דמוקרטיה היא שלטון הרוב.

בישראלבזכות השיטה שלנויש שתי אופוזיציותהאופוזיציה שמורכבת מכל המפלגות שלא בקואליציה והשנייה מההתנגדות הפנימית של מפלגות הקואליציה אחת לשניהמפלגות ההתנגדות מבצעות את תפקידן נאמנה אך מפלגות האופוזיציה איבדו את דרכןבגלל התפיסה השלטת בקרב מפלגות האופוזיציה והציבור בישראלתפיסה שמנוגדת למציאות הפוליטיתמפלגות האופוזיציה לא מבצעות את תפקידן.

הצעדים ליציאה מהקיפאון פשוטיםלהבין את המציאות הפוליטית האמיתית בישראללהציע חלופה ערכית ואידאולוגית לשלטון ולפעולבמישריןלקידום הנושאים הקרובים ללב ציבור הבוחררק כך נקבל שיח ציבורי מעמיקרק כך נקבל אופוזיציות רעיוניות.

בלי אופוזיציה אין דמוקרטיהבלעדיה – עצם חירות האדם נתונה בסכנה” –  מנחם בגין.

*

אורי קליינר הוא סטודנט למדעי הצמח ([email protected])