פוסטים

האופוזיציה נרדמה בבחירת מבקר המדינה – ביותר מדרך אחת

מבקר המדינה החדש מתכנן לשנות את האופן בו משרדו מעביר ביקורת על הממשלה. קל להאשים את הקואליציה על העמדת מועמד בעייתי – אבל חשוב לזכור שהבחירה נעשתה בהצבעה דמוקרטית וחשאית של כלל חברי הכנסת. מה עשתה האופוזיציה כדי למנוע את המינוי? לא מספיק

| יעל פינקלשטיין |

מבקר המדינה הנכנס, מתניהו אנגלמן, נבחר באפריל האחרון בהצבעה חשאית במליאת הכנסת. בזמן הקצר מאז כניסתו לתפקיד, פורסם כי אנגלמן מתכנן במשרד שינויים נרחבים העלולים להקטין את הפיקוח על הממשלה,  למשל ביטול היחידה שחוקרת שחיתויות ושילוב מחמאות בדו"חות הביקורת.

בתהליך בחירת המבקר, כל עשרה חברי כנסת יכולים להציע שם של מועמד/ת, ולקוות שיצליחו בהמשך לשכנע את מרבית הח"כים להצביע לו/לה. הקואליציה הציעה את אנגלמן. האופוזיציה גם הציעה מועמד משלה – גיורא רום. שניהם ללא רקע משפטי – אף שבדרך כלל נהוג למנות משפטנים לתפקיד.

אבל האם האופוזיציה באמת נלחמה על המינוי?

שפטו בעצמכם:

כחודש לפני התאריך האחרון להגשת מועמדות לתפקיד, התקשרתי לדוברי רוב הסיעות לבדוק אילו מועמדים הם מתכננים להציע. זה היה שבוע אחרי הבחירות ובאף מפלגה לא ידעו מה להגיד. 

חלק מהדוברים ממש צחקו על עצם השאלה. זה קורה חודש לפני מינוי חשוב מאין כמותו לכהונה של שבע שנים, כן?

מבקר המדינה החדש, מתניהו אנגלמן

לקראת מועד ההצבעה פניתי כמעט לכל חברות הכנסת בבקשה שישקלו למנות מועמדת אישה לתפקיד. למה? כי חשוב שיהיו נשים בתפקידים בכירים, וזאת הזדמנות מעולה לרתום את כלל הסיעות לתמוך במינוי ראוי ועל הדרך לקדם שוויון מגדרי.

חלקן תמכו ברעיון – ואפילו אמרו לי אישית שיקדמו מינוי של מועמדת אישה.

הנה חלק מהתשובות שקיבלנו מחברות הכנסת:

  • עומר ינקלביץ' (כחול לבן): "בהחלט המלצתי ליו"ר הסיעה על מספר נשים ראויות".
  • פנינה תמנו שטה (כחול לבן): "אני מסכימה איתך לחלוטין! אצביע למבקרת".
  • יעל גרמן (כחול לבן): "כידוע לך, מפלגתנו הגישה מועמדת לתפקיד".

למרות זאת, ביום ההצבעה לא נמצאה מועמדת, ולא עשרה חברי כנסת לחתום על טופס של אחת כזו.

חברות וחברי האופוזיציה יכלו לעשות מהלך מדהים ולהציע מועמדת ראויה ומעולה שאולי אפילו הייתה נבחרת. הן יכלו לעשות כמעט-היסטוריה – היתה מבקרת אישה אחת בלבד עד כה – ולהרוויח ניצחון קטן. אבל האופוזיציה, בהנהגת כחול לבן, העדיפה שלא להפריע לאף אחד עם מהפכות מיותרות.

מה היה צריך למהפכה כזאת? מועמדת מעולה, עשר חתימות של ח״כיות ורצון לקדם טוהר מידות ושוויון מגדרי.

אני בטוחה שבאופוזיציה יכלו למצוא את כל הדברים האלה. לקראת ההצבעה עלו שמות של מועמדות ראויות לכל הדעות.

אבל חברי האופוזיציה בחרו שלא להציב אלטרנטיבה מהפכנית – וכך זכו שלא ביושר להתלונן ב-7 השנים הבאות על מבקר שמעדיף מחמאות על ביקורת.

לא רק זאת. ביום ההצבעה לבחירת המבקר כלל לא הייתה קואליציה (בסוף היא לא הוקמה כלל והלכנו שוב לבחירות). כלומר חברי כנסת ממולחים דיו – יכלו לשכנע ביתר קלות את חבריהם להצביע יחד איתם, משום שאין משמעת קואליציונית כאשר אין קואליציה.

יתרה מזאת, ההצבעה למבקר היא חשאית. אך ברגע האמת – אפילו לא כל חברי "האופוזיציה" התגייסו. אנגלמן נבחר ברוב של 67 קולות, שניים יותר ממספר חברי הסיעות שהיו צפויות להצביע לו (ועוד חמישה נמנעו).

שאלתי את בני גנץ למה לא הוביל מלחמה על מינוי מהפכני, למשל משפטנית מוערכת או שופטת לשעבר. הוא ענה כי: "גיורא רום היה יכול לעשות את התפקיד הזה בצורה מצוינת. אך הוא לא נבחר. נבחר מתניהו אנגלמן שהוא איש ראוי בזכות עצמו וזאת הדמוקרטיה – בסוף נכנסים מאחורי הפרגוד, שמים את הפתק, בוחרים. מבקר המדינה צריך לעשות את תפקידו בצורה נאמנה, בממלכתיות".

גנץ התייחס בדבריו לביקורת שנשמעה מצד גיורא רום כלפי כחול לבן, לאחר שלא נבחר. "בסופו של דבר כל כחול לבן הצביעה ועבדה. במקום אחד שהפסיד את הבחירה לא הייתי מגלגל את האשמה למישהו אחר, הייתי בודק עם עצמי מה קרה אצלי. מתניהו אנגלמן היה אצלי בשיחה, תבדקו עם גיורא רום איפה היה בשיחות בעצמו ותראו את התוצאה. אני מכבד את הבחירה, אני מאמין בבחירה, אני מאמין במוסד הזה".

כששאלתי אם שקלו למנות מועמדת אישה, ענה: "מי אמר לך את זה? לא היתה מועמדת. בסוף היו שני אנשים –  מה לעשות זה המצב".

בכלל, נראה שכחול לבן התעצלו. בראיון בגל"צ אמר רום כי "במשך שבועיים לא השתתפתי בשום פגישה להגדרת המשימה והטקטיקה. עד יומיים לפני ההצבעה לא היה לי ברור אם יש מישהו שמטפל בזה, ואם יש – מי הוא". בנוסף אמר רום כי ניסה לדבר עם כל חברי הסיעה, ללא הצלחה: "כל אחד אמר שהוא יחזור אליי. אף אחד לא חזר".

השוואה בינלאומית: בישראל האופוזיציה מהמפולגות והפחות יעילות בעולם

הכנסת, בסופו של דבר, תחזור להתכנס, ואנחנו חייבים לדבר על איך תראה בה האופוזיציה. השוואה בינלאומית מראה כי בישראל האופוזיציה היא מהפחות יעילות בעולם, ואחת המפולגות שבהן • הממשלה העצומה ומספר חברי הכנסת הקטן הופך את הדיונים בוועדות לעקר • אלו חדשות גרועות למי שלא יהיה בשלטון וגם למי שכן, לכן ננסה לתקן זאת

| תומר אביטל |

כשאור טוטנאור עבד כחוקר במכון הישראלי לדמוקרטיה, הוא השווה בין אופוזיציות בלא פחות מ-21 מדינות. במחקרו מצא שני סוגים: באחד האופוזיציה גדולה ומלוכדת, אך השפעתה על הממשלה קטנה; בסוג השני האופוזיציה מפולגת וקטנה יותר, אך כפיצוי ניתנת לה האפשרות להיות שותפה בקבלת ההחלטות ובחקיקה. 

אופוזיציות בעולם – אנחנו במקום רע במיוחד

ובישראל? טוטנאור מוכיח שהאופוזיציה הישראלית קיבלה את הרע משני העולמות. היא קטנה ומפוצלת, למעשה החלשה ביותר מבחינה מבנית מכל הדמוקרטיות הפרלמנטריות שנבדקו, למעט שווייץ. חמור מכך, גם הכלים העומדים לרשותה דלים. 

ראשי האופוזיציה?

טוטנאור עשה דבר די מדהים. הוא הצליח לכמת את הכלים פרלמנטאריים ולהשוות בצורה מדעית את עבודת האופוזיציות מסביב לעולם לפי קריטריונים של גודל אופוזיציה, לכידות, והעוצמה שלה. 

מה שהוא מצא צריך להדאיג את כולנו. כן – גם את החבר'ה בקואליציה שעלולים להחליף כיסא יום אחד לאופוזיציה.

הכי מפוצלים והכי מפולגים

לפי הממצאים, האופוזיציה בישראל קטנה ומפוצלת יותר מכל מבכל מדינה אחרת. בהיבט של לכידות בין המפלגות, ישראל במקום הלפני האחרון. רק שוויץ מתחתנו, אבל זה כנראה בגלל שהיא עשירה במשאלי עם. כלומר השלטון מתייעץ עם הציבור בקביעות.

לפי טוטנאור יש בישראל חולשה מבנית בוועדות הכנסת – שם נעשית העבודה הפרלמנטרית האמיתית. נכון לפברואר 2017, חברי קואליציה היו חברים ב-3.55 ועדות בממוצע, לעומת חברי האופוזיציה שהיו חברים ב-1.8 ועדות. 

למה המספר הזה קריטי, ומה הבעיה עם חברות בו–זמנית של חברי קואליציה בכמה ועדות? כי זה אומר שהם לא באים לדיונים. למרבה הצער, לא המציאו עדיין את המכשיר הזה שמאפשר לך להתפצל לשני מקומות בו זמנית. וזה מוביל אותם להתנהג כרובוטים.

כך למשל, בבדיקה מרתקת של הסדנא לידע ציבורי, נבדק מדד השתיקה.

בסדנא סרקו פרוטוקולים של דיונים בוועדות בכנסת בחיפוש אחר ח"כים שהשתתפו בהצבעות אך לא פצו פה. בין השאר נמצא כי מייקל אורן (ח"כ לשעבר, מפלגת כולנו) הגיע לכ-7 ישיבות בחודש בו היו עשרות ישיבות בוועדות בהן היה חבר, ושתק ב־58% מהדיונים. ח"כ לשעבר נאוה בוקר (הליכוד), לא דיברה כלל ב־55% מהדיונים בהם השתתפה.

אז בגלל שחברי הקואליציה מתרוצצים בין ועדות, בעצם אין דיון אפקטיבי והאופוזיציה מדברת עם עצמה. ואז התפקיד של חברי הקואליציה מסתכם בלוודא שהממשלה מקבלת את שלה, במקום לברר מה בדיוק קרה בדיון.

זה מאלץ חברי קואליציה להצביע בסיכום הדיון לפי הוראת סיעתם, ללא קשר לנאמר בישיבה לפני כן. וכל זה מקשה על האופוזיציה לשכנע את הקואליציה שאפשר לשנות סעיפים בחקיקה – כי איך תשכנעו מישהו שלא נמצא?

האם כתוצאה באופוזיציה מוותרים מראש?

לא נהיה הוגנים אם נאשים רק את הקואליציה. מחקר מינואר 2018 של אביטל פרידמן ושחף זמיר, גם כן מהמכון הישראלי לדמוקרטיה, מצא כי חברי כנסת מהקואליציה נכחו בממוצע יותר שעות במשכן מאשר ח"כים מהאופוזיציה לכל אורך הכנסת ה-20, וזה עוד בשעה שחלק ניכר מחברי הקואליציה בכלל שרים ומשרדיהם לא במשכן!

בקואליציה גם הזמינו יותר מסמכים ממרכז המחקר והמידע של הכנסת מאשר מי שאשכרה אמור לבדוק דרך המחקרים האלו כיצד פועלת הממשלה. מפתה לומר שבאופוזציה בחרו בעצלנות כדרך לשרת את הציבור, אלא שכפי שראינו מעלה – ישנן בעיות מבניות חמורות באקו-סיסטם השלטוני בישראל. האם יש טעם להשקיע במהלכים שמראש חסרי סיכוי?

לחצו בשביל לקרוא את סיקור הצל שלנו לאופוזיציה

מה שבטוח זה שאופוזיציה חזקה היא אינטרס של כל תושבי ישראל. על שני הצדדים לערוך דיון עמוק על תפקיד האופוזיציה והכלים העומדים לרשותה.

“בלי אופוזיציה אין דמוקרטיה; בלעדיה – עצם חירות האדם נתונה בסכנה” –  מנחם בגין.

בית קברות: בני גנץ קיבל את לשכת יו"ר האופוזיציה אבל לא טרח לתבוע את זכויותיו

 

בשבוע שעבר חשפנו כי אין כיום יו"ר אופוזיציה רשמי בישראל, וכי הפיקוח על עבודת ראש הממשלה בסוגיות ביטחוניות אסטרטגיות אינו מתקיים. עתה מסתבר כי אל לשכת יו"ר האופוזיציה בכנסת בני גנץ דווקא נכנס. הכנסת: הקצנו לו רק חלק מהלשכה

| עידן בנימין |

חשפנו כאן כי אין היום יו"ר לאופוזיציה בכנסת. היו"ר הקודם, שלי יחימוביץ', סיימה את תפקידה מתוקף החוק עם פתיחת הכנסת ה-21 ואף ח"כ אחר לא דרש את התפקיד לעצמו, בכלל זה יו"ר מפלגת כחול לבן בני גנץ.

תפקיד היו"ר אינו רק טקסי – חובתו של רה"מ וגורמי הביטחון השונים לתדרך את יו"ר האופוזיציה ב"ענייני המדינה" – שהם בפועל סוגיות ביטחוניות רגישות. כך לדוגמא במקרה תקיפת הכור הגרעיני בסוריה ב-2007, היה שותף יו"ר האופוזיציה דאז, בנימין נתניהו, בתהליך קבלת ההחלטות. 

בשבוע שעבר כשהתראיינתי ברשת ב' על הנושא, הועלתה לשידור גם יחימוביץ'. היא סיפרה כי לאחר הבחירות פינתה את לשכת היו"ר בכנסת – וגנץ נכנס אליה במקומה (דקה 41). 

אז פנינו לגנץ ושאלנו האם הדברים נכונים, והאם קיבל הטבות נוספות שמוקנות ליו"ר האופוזיציה: העלאה בשכר (דרגת שר), רכב משודרג ואבטחה אישית. בלשכתו הפנו אותנו לדובר הסיעה (מהלך מקובל בכחול לבן) – שסירב להגיב. אז פנינו לכנסת שם ענו כי אכן הקצו לו את הלשכה אבל עם היתר להשתמש רק בחלקה. ומלבד זה לא קיבל הטבות נוספות:

1. "ח"כ בני גנץ קיבל חדר ח"כ בתוך המתחם המיועד ליו"ר האופוזיציה, קרי חדר ח"כ רגיל עם מקום לעוזרים. הובהר לו, כי כל עוד הוא לא מתמנה באופן רשמי ליו"ר אופוזיציה, הוא לא מקבל את כל המתחם, שיש בו חדרים נוספים ומבואה לקבלות פנים.

ככלל, המדיניות בכנסת היא להקצות חדרים לח"כים כמה שיותר מהר מרגע השבעת הכנסת, על-מנת לאפשר להם להתחיל לעבוד. זאת למרות שמלכתחילה ברור שיהיו שינויים בהקצאת החדרים בהתאם לתפקידים לאחר הרכבת הקואליציה, כשחלק מהח"כים ימונו לראשי ועדות ואז יעברו לחדרים הסמוכים אליהן, חלקם יהפכו לשרים ויעברו ללשכות שרים וכד'.

יחד עם זאת, ככל שניתן להעריך בשלב מוקדם שח"כ מסוים יתמנה לתפקיד ספציפי, השאיפה היא להקצות עבורו את החדר הרלוונטי ובכך לחסוך מעברים וביורוקרטיות מאוחר יותר. לגבי ח"כ גנץ, ניתן לו חדר כמו של ח"כ רגיל בתוך מתחם יו"ר האופוזיציה, בהנחה שהוא צפוי היה להתמנות לתפקיד ואז ממילא היה נשאר במקומו עם הרחבת השימוש לכל המתחם. הדבר כאמור לא קרה והוא נותר עם חדר ח"כ רגיל, אף שהוא ממוקם בתוך המתחם המדובר".

2. "ח"כ בני גנץ הוא חבר כנסת מן המניין. היות ובכנסת ה- 21 אין קואליציה ואין אופוזיציה אז גם אין יו"ר ואין זכויות מעבר לחבר כנסת רגיל".

(צילום תמונה ראשית: יוסי זמיר)

כל הסיבות שהאופוזיציה בישראל היא רוח רפאים פרלמנטרית

הכנסת, בסופו של דבר, תחזור להתכנס, ואנחנו חייבים לדבר על איך תיראה בה האופוזיציה. למה? כי לא משנה מי יכהן בה – ידיו כבולות, ואלו חדשות גרועות למי שלא יהיה בשלטון וגם למי שכן. אז בואו ניקח צעד לאחור וננסה לפענח איך להשתמש בכלים אופוזיציוניים בערמומיות כדי לשנות מציאות

| תומר אביטל |

מה זו בעצם האופוזיציה? עצרתם פעם לחשוב? כמעט מחצית מחברי הכנסת נמנים על הצד המנוגד לשלטון, ואנחנו רוצים להאמין שהם עושים את המקסימום שהם יכולים. אבל מה זה זה בדיוק המקסימום הזה? צעקות במליאה? הצעות אי אמון?

זה לא ממש ברור. נכון, קשה יותר לשפוט את מי שמהותו הוא הסתייגות מהצד השני – כן כך מוגדרת באתר הכנסת אופוזיציה על דרך השלילה: האופוזיציה היא מפלגות שאינן שותפות להסכמים המחייבים תמיכה בממשלה. אפילו השם של אופוזיציה בעברית תקנית הוא: "נגדה".

אבל התמונה הרבה יותר מורכבת.

האופוזיציה שיכלה לנצח ב-62 הצבעות במליאה אלמלא שכחה להגיע למליאה

בואו נתחיל. המטרה של אופוזיציה לפני הכל, היא להחליף את השלטון – אבל גם להגביל אותו. הרי החבר'ה שלא נכנסו, עדיין נבחרו על ידי המונים והם אמורים לייצג את המיעוטים שלא זכו לשבת בממשלה, לבקר את מי שכן, לפקח עליהם ולהציג אלטרנטיבה בועטת שוב ושוב. שימוש נבון וערמומי בארגז הכלים העומד לרשות האופוזיציה יכול להוביל לתקיעת מהלכים שלטוניים, להדלפות מביכות ואפילו לעריקות. 

האופוזיציה המהודקת שהובילה מפלגת הליכוד בעשור הקודם, לדוגמא, הצליחה בין היתר להעביר שורת הצעות חוק בניגוד למדיניות ממשלת אולמרט, כמו הארכת חופשת לידה בשכר והגברת השקיפות של חברות ממשלתיות. 

לעומת זאת, באופוזיציה שהובילה בתחילת העשור ציפי לבני עשו את כל הטעויות האפשריות. הם החליטו למשל לוותר על תפקיד אשר מוענק לה באופן מסורתי – ראשות ועדת הכלכלה. לבני סחרה אותה בראשות ועדת החוץ והביטחון. הקואליציה, לא פספסה את ההזדמנות להנהיג ככה ועדה חשובה, להתחמק מביקורת ולהעביר רפורמות. נכון האופוזיציה קיבלה את חוץ וביטחון שהיא ועדה יוקרתית. אלא שזו הייתה טעות מרה: מה כבר יכולה לעשות אופוזיציה בוועדה שהדיונים שלה סגורים לציבור, וגם ככה מקבלת לרוב החלטות ממלכתיות? ביטחון, הסתבר, זה המקום האחרון דרכו אפשר להנהיג מחאה.

זה היה רק סימפטום אחד של אופוזיציה לא מתפקדת. בין 2009 ל-2012 גילינו שהאופוזיציה יכלה לנצח ב-62 הצבעות במליאה על חוקים שחבריה בעצמם הגישו, אלא שהם שכחו להגיע להצביע. בנוסף, שאילתות שהוגשו לא היו נשכניות ולא זכו להדים, והשימוש התכוף מדי בהצעות אי אמון חסרות סיכוי הגחיך את הפוטנציאל של המהלך הזה.

מליאת הכנסת – בדרך כלל ריקה

כשבאופוזיציה התיישבו על הרצפה וסירבו לקום

היו לה גם רגעי נחת. ביולי 2011 הצליחה למשל אופוזיציית קדימה לגרום למבוכה קואליציונית: ברוב של 19 מתנגדים מול 15 תומכים בלבד, הצליחה האופוזיציה להפיל במהלך חריג ונדיר הצעת חוק ממשלתית לרפורמה במינהל מקרקעי ישראל.  

קדימה ביצעה את המחטף בעורמה: ח"כים שלה טענו שהם בעד החוק, וכשחברי קואליציה יצאו מהמליאה התקיימה ההצבעה. רוב הנוכחים הצביעו נגד והצליחו להפיל אותו. כך גם ב-2015 כשהאופוזיציה הצליחה לתקוע מהלך ממשלתי.

כלומר, בתחכום מינימלי וניהול אפקטיבי האופוזיציה יכולה לשבש את מהלכי הקואליציה, להקשות עליה ואף לבלום את חלק ממהלכיה. בארצות הברית למשל, כשהקואליציה סירבה לחוקק חוקים להגבלת נשיאת נשק, אז חברי האופוזיציה פשוט התיישבו על הרצפה וסירבו לקום. הדבר סוקר בכבדות ועורר דיון ציבורי.

כן, גם זה קורה. ולמקרי קיצון שמור הנשק הגרעיני – להתפטר, אבל כולם יחד. אלדד יניב הציע באחד הרגעים בהם האופוזיציה הייתה חסרת אונים לעומת חוק שהיא עצמה הגדירה כאנטי דמוקרטי – להתפטר. שכל חברי האופוזיציה יתפטרו יחדיו, וגם מחליפיהם ישגרו יחד את המכתב ליו"ר הכנסת – נראה את הציבור נשאר אדיש למחזה שכזה.

ארגז הכלים של האופוזיציה

אבל לא צריך ללכת כל כך רחוק. שימוש בארגז הכלים של האופוזיציה יכול לכלול בשלב ראשון צמצום קיזוזים, כלומר לבטל את הרישיון של חברי קואליציה להבריז מהמליאה בתמורה להברזה הדדית של האופוזיציה. בנוסף תזמור מתקפות על הקואליציה, להביך אותה דרך הצעות חוק מתוחכמות, ופיתוי חברי קואליציה לערוק לשורותיהם – כל אלו יחזקו את האופוזיציה. 

דוגמאות? בליכוד התקזזו בלי סוף בכנסת היוצאת עם הרשימה המשותפת. אילו הח"כים הערביים היו מסרבים – השלטון היה צריך להילחם כל יום מחדש על רוב במליאה. 

או קחו למשל הצעת חוק הנשכנית אך חסרת סיכוי של תמר זנדברג – שביקשה לאסור על שרים לנסוע בשבת ברכבי השרד שלהם. ההצעה כמובן נפלה אך היא הנכיחה את המציאות שבה מהציבור הרחב נמנעת תחבורה ציבורית בשבת, בעוד חברי הממשלה נהנים מרכבים על חשבונו. חשוב להימנע מפופוליזם ולהגיש אלפי הצעות חוק מיותרות, אבל בהחלט אפשר להגיש הצעות ממוקדות שמביכות את הממשלה.

יש עוד שלל כלים: שאילתות ודרישת מידע מהממשלה, חיוב ראש הממשלה להגיע לדיון אם מצליחים לגייס 40 חתימות של חברי כנסת. כלי נוסף שנשקל כעת בישראל הוא הקמת ממשלת צללים בו לכל שר מתמנה כתמונת מראה ח"כ מהאופוזיציה, שמבקר כל פעולה שלו ומציע מדיניות חלופית דרך קבע. 

"על מנת שאופוזיציה תתאחד עליה לחצות את המשוכה האידיאולוגית, כי אין לה את המלט של השלטון", סיפר לי בעבר פרופסור אמריטוס למדעי המדינה באוניברסיטה העברית פנחס מדינג. לדבריו, "כשבגין היה רה"מ, העבודה הקימה אופוזיציה לוחמנית ופעילה. הם מינו שרי צללים – שהתמחו וביקרו עניינית את השרים בקביעות. הם העלו שאלות רבות לשרים, הממשלה גמגמה והיו לכך הדים". 

לשאלה מדוע האופוזיציה נחלשה, ענה: "הצורך לנצח בפריימריז ולהופיע בטלוויזיה דורש פרסנוליזציה, המפלגות לא ממוסדות ולא ממושמעות. צריך גם מנהיג נותן טון ומכוון את הדברים. אלא שחילוקי הדעות שפעם היו בין המפלגות עברו לתוך המפלגות".

פרופ' אברהם דיסקין מהמרכז הבינתחומי אמר לי כי "האופוזיציה תמיד מוגבלת. הראיה לעניין הזה היא שמקום המדינה ועד היום רק פעם אחת נפלה הממשלה באי־אמון בתרגיל המסריח, שגם הוא בסוף לא צלח".

אבל מי אמור להוביל את כל זה? קבלו את ראש האופוזיציה

זה אולי יפתיע אתכם, אך בחמישים השנה הראשונות לא היה מוגדר תפקיד ראש האופוזיציה. כלומר זה לא היה כתוב בשום מקום. ראשי ממשלה התייחסו אליהם באופן מיוחד רק אם חשקו בכך. מנחם בגין למשל היה 12 שנה ראש אופוזיציה אבל זה לא היה רשמי. והוא עשה את זה נפלא. 

ב-63' בגין כתב מאמר על מהות האופוזיציה. הוא הסביר שתפקידה מחייב התנגדות לחוקים "רעים", במילותיו, ולהביא לתשומת לב הציבור התנהלות בעייתית של הממשלה וכמובן הפלתה.

בגין אמר כי "בעוד הממשלה משוכנעת שהאופוזיציה תוקעת מקלות בתוך גלגלי העגלה הנמצאת במעלה ההר, מאמינה האופוזיציה שהיא עוצרת בעד העגלה המידרדרת אלי תהום".

בגין הבהיר: "תפקידה הממלכתי של האופוזיציה לעמוד על המשמר; להתייצב נגד כל עוול; להילחם למען כל עניין צודק; להוקיע כל שגיאה; להתריע על כל סכנה". לדבריו, "במדינה בלי אופוזיציה – אין דמוקרטיה!" בגין נלחם כדי שחברי כנסת, אפילו כאלו מהקואליציה יוכלו להתבטא בחופשיות כדי ששלטון דורסני לא יעביר בכוח עריצותו חוקים אותם כינה גרועים.

מנחם בגין

עדכונים ב-4 עיניים מראש הממשלה

בשנת 2000 חוקקה הכנסת חוק שעיגן רשמית את תפקיד ראש האופוזיציה. החוק קבע שלתפקיד ימונה חבר כנסת מהסיעה הגדולה ביותר מסיעות האופוזיציה.

ראש האופוזיציה עצמו קיבל מעט מאוד: סעיף אחד מאפשר לו לנאום ישר אחרי ראש הממשלה במליאה, ומייחד לו מקום בטקסים ממלכתיים, השכר שלו משודרג קצת יותר מהח"כים. הסעיף שבאמת הופך את התפקיד ליוקרתי מחייב את ראש הממשלה לעדכן את ראש האופוזיציה בענייני המדינה לפחות אחת לחודש. ח"כ בני גנץ אגב, לא מממש את הזכות הזו (קראו כאן).

ואם חשבתם שבישראל מתחלפים הרבה ממשלות קלטו את המספר הבא: כ-16 ראשי אופוזיציה כיהנו משנת 2000, כשבזמן הזה היו רק 4 ראשי ממשלה.

אז ח"כים מתקוטטים על התפקיד, אבל רק כדי להתקוטט לאחר מכן עם כל העולם. כי כפי שרחבעם זאבי טען בעבר: לקואליציה יש דבק המאחד אותה סביב שלל סוגיות. לאופוזיציה יש רק דבק אחד, הרצון להפיל את הקואליציה .

אבל בוא נהיה הוגנים. לא קל להיות באופוזיציה. הח"כים שנקלעו אליה צריכים לשחק במגרש עקום לגמרי. למה? כי הקואליציה היא זו שקובעת את הכללים, והיא מאז ומתמיד ניסתה להצר את צעדי האופוזיציה. זה הגיוני. בן–גוריון השתדל להתעלם ממפלגות מהצד השני של המתרס — כמו חירות ומק"י — וכשאני אומר להתעלם – אני מתכוון לפשוטו כמשמעו. הוא אפילו סירב לקרוא למנהיג חירות מנחם בגין בשמו. 

ובעשור האחרון כשאותן מפלגות מוצאות את עצמן שוב ושוב בשלטון, אז בשלב מסוים הן החלו לבטל כמה מהאיזונים והבלמים שנתנו לאופוזיציה את כוחה. 

הקואליציה שמה מקלות בגלגלים הרעועים מראש של האופוזיציה

עוד לפני הדיבורים בשנה האחרונה על החלשת בג"צ, כלי אופוזיציוני מרכזי, הקואליציה – שכנראה לא חוששת שיום אחד תיהפך לאופוזיציה בעצמה – החלישה משמעותית שני כלים קלאסיים אחרים שהיו בארגז הכלים האופוזיציוני. מדובר בפיליבסטרים והסתייגויות. לא להירדם – מדובר בתחמושת משמעותית בארסנל האופוזיציוני.

הסתייגויות הן בקשה לשינויים קטנים בחוק, למשל שינוי של תקציב לסעיף מסוים ממיליון שקל למיליון שקל ואחד. פיליבסטר זה כשחבר כנסת עולה לנאום נאום אינסופי על בימת הכנסת במטרה להשהות מהלכים קואליציוניים. אלו הם שני תכסיסים שיכלו לעכב הצבעות על מהלכים שלטוניים כמעט למשך נצח (או לפחות עד שמושגת פשרה בין הצדדים).

ח"כ איתן כבל מקריא את מגילת איכה בתימנית – לחצו על התמונה

למעלה תראו את איתן כבל שהקריא את מגילת איכה בתימנית כדי לעכב את חוק ההמלצות. אבל לפעמים, הנאומים פחות הומוריסטיים ונועדו פשוט לשבש את מהלך העניינים. מדליית זהב כנראה מגיעה למיקי איתן, השר לשעבר מהליכוד, שנאם ב-93' לא פחות מ-10 שעות ו-7 דקות  (ברצף!) כדי לעכב את אישור תקציב המדינה.

אלא שהרבה יותר קשה להשתמש בתכסיסים האלו היום: בתקנון הכנסת הוזרקו בשנים האחרונות סעיפים לפיהם הקואליציה יכולה לכפות סד זמנים במליאה ובעצם לקצר בכוח פיליבסטרים והסתייגויות. אז מה עושים כשהאופוזיציה מגישה אלפי הסתייגויות? שיטת האקורדיון – הצבעה אחת ויחידה על שלל הסתייגויות דומות. בום – הכלי האופוזציוני איבד מכוחו ומזוהרו. מעניין מה יגידו על כך חברי הקואליציה ביום בו יישבו בספסל הנגדי.

המפלגות הערביות: החתן לא מעוניין, והכלה מוותרת מראש

אה, ולישראל יש עוד בעיה, הקטע המציק הזה, שאנו לא כל כך אוהבים לחשוב עליו, מפלגות ערביות. זו בעיה משום שאלו מפלגות שמעולם לא היו בשלטון – וגם האופק לא מבשר על שינוי כלשהו. גם החתן לא מעוניין, וגם הכלה מוותרת מראש.

למה זו בעיה? כי למפלגות הערביות אין מושג איך השלטון נראה מבפנים, ולכן קשה להן יותר להתנהל באחריות או לשמש כאופוזיציה יעילה. הן  בעיקר יכולות להתנגד למדיניות שהממשלה מציעה, וזהו.

ח"כ אחמד טיבי

כמובן שגם ח"כים רבים במפלגות שמאל-מרכז לא היו חברים בקואליציה מעולם, אך אלו חשים כי עוד יש "אור בקצה המנהרה השלטונית". המפלגות הערביות, מנגד, מקלות על הקואליציה. זה מוריד 12~ חברי כנסת במאמץ להחלפת השלטון.

יש מה לעשות? כן, המון

ואם זה לא מספיק, אז גם ועדות הכנסת לא מותאמות לתחומי משרדי הממשלה אלא לנושאים. שמעתם על השר לחוק, חוקה ומשפט? יש שרה למעמד האישה? לא. אבל ככה פועלות הוועדות בכנסת. ולכן האופוזיציה לא יכולה דרכן לפקח על הממשלה. 

וזה לא חייב להיות ככה. לפי אור טוטנאור, לשעבר חוקר במכון הישראלי לדמוקרטיה, כמעט רק בישראל הוועדות לא חופפות את תחומי משרדי הממשלה. למה זה פוגם ביכולת הפיקוח שלהן? כי הח"כים, גם הנדירים שבאים בקביעות לוועדה, לא יכולים לפתח יכולת פיקוח על משרד ממשלתי ספציפי אלא מחזיקים שלל כדורים באוויר בחלוקה נושאית.

את התוצר של כל הבעיות האלו מכיר כל מי שעוקב אחר הפוליטיקה: ח"כים מהאופוזיציה בורחים מהוועדות ומנצלים את זמנם לכלי אחר ריק מתוכן – הגשת הצעות חוק – אלפים מהן. ולרובן אין סיכוי לעבור. למה? כי מי ששולט בחקיקה זו הקואליציה, ולהם פחות מתאים לתת פרס ליריבים הפוליטיים שלהם.

אז מה אפשר לעשות כדי לשפר את הפיקוח על הממשלה?

קודם כל רפורמה בוועדות הכנסת. להצמיד את תחומי האחריות של ועדות למשרדי ממשלה, לצמצם את מספר החברויות בוועדות – אם צריך דרך העלאת מספר הח"כים. מדינת ישראל התבגרה בשנים האחרונות לא מעט, אבל נשארנו עם אותו מספר של נציגים – 120. בהמשך אפשר לדבר על מתן כלים נוספים לאופוזיציה – דוגמת הרחבת חיוב השרים ורה"מ לספק מענה לשאלות במליאה, ועוד.

כפי שהעוקב שלנו אורי קליינר כתב, לא רק מדובר בכלים. לדבריו, "הצעדים ליציאה מהקיפאון פשוטים: להבין את המציאות הפוליטית האמיתית בישראל, להציע חלופה ערכית ואידאולוגית לשלטון ולפעול, במישרין, לקידום הנושאים הקרובים ללב ציבור הבוחר. רק כך נקבל שיח ציבורי מעמיק, רק כך נקבל אופוזיציות רעיוניות"

ובנוגע לאופוזיציה הנוכחית? בכנסת ה-22 ראוי שגנץ ולפיד ישוחחו עם ראשי כל מפלגות האופוזיציה ויקבעו יחד באילו מקומות חשוב להם להילחם יחד ואילו נושאים הם מעוניינים לקדם. אם יצליחו להתגבש כגוש אחד ולעבוד בתיאום סביב הם יכולים להגיע, כפי שראיתם, להישגים גבוהים. אלא שגנץ כאמור, אפילו לא מממש את זכויותיו הבסיסיות ביותר כראש המפלגה הגדולה שאיננה מפלגת שלטון.

רוצים לעזור? הנה הצעה – פנו ליולי אדלשטיין

לסיום נקרא לכם, חובבי דמוקרטיה מכל צבעי הקשת הפוליטית, לפנות ליו"ר הכנסת יולי אדלשטיין בנושא. בקשו ממנו להגביל את מספר הוועדות בהן ח"כ יכול להיות חבר – לשתיים בלבד. 

כן, מכל המחקרים שקראתי ומכל האנשים ששוחחנו איתם זה נראה מהלך שיהיה גיים-צ'יינג'ר רציני. זה יגדיל את המומחיות של הח"כים, יעזור להם לתפקד פחות כרובוטים ויותר כאנשים אמיתיים. 

הדרך הקלה לכך היא הגדלת מספר חברי הכנסת. אבל הנה פטנט: אפשר לצמצם את מספר השרים וסגני השרים המיותרים. זה יקרה מעצמו אם אדלשטיין ינחה את הח"כים להגביל את חברותם לשתי ועדות בלבד, וכל זה יכול לקרות עם קצת לחץ ציבורי לשינוי כיוון הפלגת הספינה הפרלמנטרית לכיוון הנכון.

אגב, אדלשטיין בקטע. הוא הקים את יחידת כת"ף שמגבירה את הפיקוח על הממשלה. הוא אף עיגן נוהל משובח שיכול קצת לשנות את מאזן הכוחות בין הכנסת-לממשלה – לפיו, עובדי ציבור שלא יתייצבו בפני ועדות הכנסת כשיוזמנו, אפשר יהיה להטיל עליהם סנקציות כמו שלילת היתר הכניסה לכנסת ולעכב דיון במליאה של סוגיות של המשרד אליו הם שייכים.

אנחנו בעד המקל הזה, והגיע הזמן גם לגזר – להקל על הח"כים לעשות את העבודה למענה נבחרו. רק כך האופוזיציה תוכל לדרוש ולקבל תשובות מהחבר'ה בשלטון – וזה טוב לכולם.

אופוזיציה גדולה ומלוכדת הולכת יד ביד עם ממשלה חזקה ויציבה. אופוזיציה חלשה, לעומת זאת, מקשה על הממשלה להיות רגישה לדרישות מצד הציבור. כתוצאה היא תהיה פחות אחראית כלפיו. זו הסיבה שמצבה הקשה של האופוזיציה בכנסת ישראל צריך להדאיג את כל מי שאיכות הדמוקרטיה הישראלית ועתידה חשובים לו.

מאז פברואר אין יו"ר אופוזיציה רשמי בישראל – והפיקוח על ראש הממשלה לא מתקיים

הפיזור החפוז והחריג של הכנסת ה-21, בשילוב תיקון שנערך לא מכבר בחוק הכנסת, יצרו מצב מדאיג: מאז חודש פברואר אין יו"ר אופוזיציה רשמי בישראל, ולכן גם לא התקיימו תדרוכים לאופוזיציה בענייני ביטחון המדינה. בכך בוטל למעשה הפיקוח על עבודת רה"מ הממשלה בנושאי הביטחון הרגישים ביותר. המצב צפוי להמשיך עד דצמבר

| עידן בנימין |

עד שנת 2000, תפקיד יושב ראש האופוזיציה היה הלכה למעשה מינוי של כבוד, אותו קיבל ראש המפלגה הגדולה מבין הסיעות שלא חברות בממשלה. כחלק מהנוהג שהתפתח עם השנים, היה מקבל יו"ר האופוזיציה תדרוכים קבועים בענייני ביטחון ישירות מראש שהממשלה. תכלית המפגש: להביא זווית של האופוזיציה לנושאים מהותיים – לייעץ לרה"מ, ולפקח על עבודתו. 

בשנת 2000 תוקן חוק הכנסת ועיגן רשמית את תפקיד יו"ר האופוזיציה ואת אופן בחירתו. לפי החוק המעודכן, יו"ר האופוזיציה יהיה ראש הסיעה הגדולה בכנסת שאינה חברה בממשלה – והוא (או היא) ימונה על-ידי יו"ר הכנסת, בתוך 14 יום מהקמת הממשלה ובהסכמת חבריו לספסל. 

וכך בדיוק יצר החוק החדש את המצב החריג בו אנו נמצאים כיום: בכנסת ה-21 לא הוקמה ממשלה וכך מאז הבחירות האחרונות ועד שממשלה תוקם אחרי הבחירות הבאות – לא מכהן יו"ר אופוזיציה בישראל. בעוד שממשלת המעבר ממשיכה להתקיים ולעבוד, רה"מ מפטר וממנה שרים והרציפות השלטונית נשמרת – אין רציפות לפיקוח של האופוזיציה.

יו"ר האופוזיציה: טקסים, זכות דיבור מיוחדת ותדרוך חודשי מרה"מ

בתיקון החוק, מלבד מקום מיוחד בטקסים ממלכתיים וזכות דיבור בכנסת לאחר רה"מ, עוגנה גם חובתו של רה"מ לתדרך את יו"ר האופוזיציה ב"ענייני המדינה" – שהם בפועל סוגיות ביטחוניות רגישות. לדוגמא, במקרה תקיפת הכור הגרעיני בסוריה ב-2007, תודרך יו"ר האופוזיציה דאז, בנימין נתניהו (!), באופן שוטף בידי רה"מ אהוד אולמרט, שלא חשש להתייעץ עניינית עם יריבו הפוליטי.

מאז פברואר אין תדרוכים

החוק החדש החליף את הנוהג הוותיק – אך יצר מצב ללא רציפות בתפקיד יו"ר האופוזיציה – ומכאן שגם התדרוכים אינם נמשכים – וזה בשעה שרוחות מלחמה נושבות בין איראן לארה"ב והסורים מדווחים על תקיפות ישראליות.

פנינו ליו"ר האופוזיציה היוצאת, שלי יחימוביץ' (העבודה), ולמי שהיה מיועד להיות יו"ר האופוזיציה בכנסת ה-21, בני גנץ (כחול לבן) -והם אישרו כי אף אחד מהם לא מקבל כיום תדרוך מרה"מ. 

מתי התקיים התדרוך האחרון ליו"ר אופוזיציה? מצאנו את הפרסום הזה בערוץ הכנסת מה-18 בפברואר. נראה שמאז לא התקיימה פגישה – וכנראה שהמצב לא צפוי להשתנות. פנינו ללשכת רה"מ לברר האם נתניהו תדרך לאחרונה מישהו ממפלגות האופוזיציה אך משם טרם התקבלה תגובה. 

לעיתים נראה שתרבות פוליטית חשובה ליציבות הדמוקרטיה יותר מאשר חקיקה. תדרוכים קבועים של רה"מ לאופוזיציה חשובים לפיקוח שוטף על עבודת רה"מ: בלם אחרון או תמיכה בפני החלטה באירועים רגישים שעשויים להביא למלחמה – כדוגמת תקיפת כור גרעיני. פנינו לבני גנץ והצענו לו לבקש מלשכת רה"מ פגישה חודשית. מלשכתו נמסר שהנושא יבחן.

 

*

רוצים לשתף אותנו במידע נוסף או להביע את דעתכם? פנו לכתב: [email protected] 

סיקור צל אופוזיציה – שבוע שלישי: מקריאים את כתב ההאשמות נגד ראש הממשלה

בשבוע השלישי לסיקור הצל של האופוזיציה בכנסת ישראל: ממשלת המעבר מעבירה בחיפזון תיקון לחוק יסוד הממשלה – והאופוזיציה מנהלת מולה מאבק עיקש עם כל כלי פרלמנטרי אפשרי. בינתיים במליאה האופוזיציה מקריאה את כתב החשדות נגד רה"מ נתניהו במלואו

| עידן בנימין |

תוהים מה עושה האופוזיציה? אנחנו ממשיכים לבדוק מה קורה בכנסת ואיך אופוזיציה לוחמנית יכולה לפעול. הימים שלפני הרכבת הממשלה, כאשר מפלגות הקואליציה ממשיכות לעסוק במו"מ ולא בשיתוף פעולה ביניהן, יכולות אולי להיות הזדמנות עבורה לקדם מהלכים אותם הבטיחו לבוחרים.

אמנם לפי החוק ראש האופוזיציה מוכרז רק 14 ימים לאחר הקמת הממשלה – אך עם זאת, בכנסת הנוכחית מפת הגושים (אופוזיציה/קואליציה) כבר ברורה למדי. בזמן שהקואליציה עוד בהקמה, האופוזיציה כבר יציבה וקיימת. בסיקור הצל השלישי מצאנו אופוזיציה לוחמנית בכנסת.

***

המאבק המאורגן הראשון של האופוזיציה – נגד ביטול מגבלת השרים

הממשלה ממשיכה לזרז את הצעת החוק שתסיר את המכסה למינוי שרים (כיום עומדת על 19) וסגני שרים (4). המגבלות נקבעו בשנת 2014, וכבר שנה לאחר מכן (בעת הרכבת הממשלה האחרונה) בוטלו זמנית מטעמים פוליטיים. מאחר וניתן לשנות באופן זמני חוק יסוד רק פעם אחת, הממשלה הנרקמת מנסה לשנות את החוק לצמיתות, ללא דיון רציני ובמהירות מטורפת. עוד על המהלך תוכלו לקרוא כאן.

באופוזיציה החליטו לקיים מאבק עיקש בשינוי החוק שנעשה בפזיזות ועיכבו אותו בכל פינה אפשרית. עקבנו לאורך השבוע בהתנהלות קידום החוק.

שינוי חוק היסוד – בחיפזון, למען דילים פוליטיים

שינוי חוק היסוד נעשה בחיפזון לאחר שראש הממשלה נתניהו קיבל ארכה של שבועיים מנשיא המדינה להקמת הממשלה. השינוי אמור להקל עליו בתהליך. הצעת החוק הופצה ביום רביעי בצהריים המאוחרים והייתה פתוחה להערות הציבור עד מוצ"ש. כלומר – לציבור ניתן יום עבודה יחיד להערות.

על פי הנחיית היועץ המשפטי לממשלה, ישנו הליך מסודר להפצת הצעת חוק ממשלתית: "במסגרת ההליך יש לפעול לאיסוף נתונים ולגיבוש תשתית עובדתית ביחס להצעה ולהשלכותיה. זאת, באמצעות עבודת מטה והפצת תזכיר לכל משרדי הממשלה הנוגעים בדבר ולציבור ושקילת הערותיהם בלב פתוח ונפש חפצה". על פי ההנחיה יש לתת 21 יום להערות הציבור. עם זאת נכתב כי: "לא מדובר בפרק זמן קשיח. על פרק הזמן להיקבע בהתאם להיקפו, מורכבותו וחשיבותו הציבורית של התזכיר". במקרה הנדון ניתנו שלושה ימים, כולל שישי ושבת.

הנחיות היועמ"ש כוללת גם דרישה כי "בתזכיר המופץ יש לציין את דבר קבלת האישור לקיצור פרק הזמן למשלוח הערות" – מידע שאינו מצוין בתזכיר שהופץ.

הרחבה - הנחיית היועץ המשפטי לממשלה בנוגע לקבלת הערות הציבור על תזכירי חוק

"במקרים המתאימים, למשל כשהתזכיר ארוך ומורכב, יש לקבוע פרק זמן ארוך יותר שייתן זמן תגובה סביר להערות הציבור. לעניין זה ראו בג"צ 10/1658 אדם טבע ודין נ' ממשלת ישראל. בפרשה זו הבהיר בית המשפט העליון כי "סטייה מהותית מנוהל תקין" של העמדת התזכיר לעיון הציבור לפרק זמן הולם "היתה עשויה אף להצדיק התערבות שיפוטית לתיקון הדבר במסגרת ביקורת שיפוטית על הליך מינהלי שנועד לגבש בדרך תקינה עמדה ממשלתית בעניין יוזמת חקיקה.

אפשר שאילוצי זמן ממשיים ואילוצים מסוג אחר שמקורם בצורכי מדיניות דוחקים יצדיקו את קיצור פרק הזמן האמור. קיצור מסוג זה עלול לצמצם את יכולת המשרדים והציבור להעיר לתזכיר. לכן, יש להימנע ככל האפשר מקיצור פרק הזמן למתן הערות לתזכיר. ככל שהתזכיר ארוך ומורכב יותר או שהנושא חדשני, רגיש או מעורר מחלוקת ציבורית, כך יש לשקול היטב האם נכון לקצר את התקופה העומדת לרשות הציבור כדי להעיר ליוזמה הממשלתית.

קיצור פרק הזמן למשלוח הערות לתזכיר דורש את אישור היועץ המשפטי לממשלה או המשנה ליועץ המשפטי לממשלה האחראי על התחום. הבקשה לקבלת האישור תפרט את הטעמים שבשלהם יש צורך בקיצור התקופה (למשל אם אי קבלת החוק במועד קרוב תגרום לפגיעה בציבור)".

השינוי לחוק עובר את המשוכה הראשונה

ביום ראשון בבוקר הממשלה כבר אישרה את הצעת החוק בישיבתה השבועית. מיד לאחר מכן נקבעה ישיבה בוועדה המסדרת כדי לתת לממשלה פטור מזמן ההמתנה הנדרש לפני העלאת ההצעה להצבעה.

נכחתי (עידן) בדיון וסיקרתי אותו – למרות התנגדות עיקשת של האופוזיציה ובקשת ריביזיה (בקשה לדיון מחדש) החוק בסופו של דבר עבר את הוועדה ועלה למליאה באותו היום.

במליאת הכנסת 40 ח"כים מהאופוזיציה עלו לנאום כנגד החוק, אך הצעת החוק עלתה בקריאה ראשונה ועברה ברוב של 65 מול 54.

לאחר ההצבעה הודיע יו"ר הכנסת, יולי אדלשטיין (הליכוד), כי על פי התקנון הוועדה המסדרת לא יכולה להצביע על הצעות חוק (מכוון שמדובר בוועדת ביניים המכהנת עד הקמת הממשלה) – והוציא את המליאה להפסקה. בזמן ההפסקה נדרשה הוועדה המסדרת להקים ועדה אחרת, מיוחדת, שתפקידה הבלעדי יהיה לדון בהצעת החוק – וכך לעקוף את המגבלה בתקנות. בשעה 22:20 כינס מיקי זוהר (הליכוד) את הוועדה המסדרת והניע את התהליך להקמת ועדת המשנה – גם כן בראשותו.

פיליבסטר ושיח מביש בוועדה המסדרת

אם זוהר ציפה לחיים קלים בהקמת הוועדה המיוחדת, הוא מצא אופוזיציה נחושה שלא מוותרת בקלות. האופוזיציה בניצוחו של אבי ניסנקורן הפתיעה את זוהר והחלה לשאת נאומים ארוכים על התהליך ועל הצעת החוק. לאחר שזוהר הבין את הפיליבסטר המתהווה, עבר הדיון להתנהל בצורה מביכה, כאשר יו"ר הוועדה מתפרץ ללא הרף לדברי הח"כים בטענה כי הוא מנהל את הדיון ולכן זה מותר. בשלב מסויים כאשר פנו הח"כים של האופוזיציה ליועץ המשפטי של הוועדה בשאלות, חסם אותם זוהר ולא נתן להם לשאול – "אני קובע" פסק שוב ושוב.

שיח הצעקות וקטיעת זה את דברי חברו לא הייתה נחלתו היחידה של זוהר. גם ח"כים מהאופוזיציה, ביניהן מיכל רוזין ותמר זנדברג (מרצ), התנהלו בצעקות. מספר פעמים בדיון ניסה ניסנקורן להנמיך את הלהבות בבקשות לשני הצדדים, ללא הצלחה. מי שמעוניין לחוות דעה משלו יוכל לצפות בדיון המלא.

לאחר קרוב לשעתיים של דיון רועש, אושרה הקמת הוועדה הייעודית. אדלשטיין פתח את דיון המליאה מחדש בעשרה לאחת בלילה. גם כאן מספר ח"כים מהאופוזיציה נשארו להיאבק, דבר שהביא לעימות חריג בין יו"ר הכנסת אדלשטיין לסתיו שפיר (העבודה).

הכנסת אישרה את הקמת הוועדה ברוב של 48 מול 39 וישיבת המליאה ננעלה בשעה 1:30.

ממשיכים בדיון המרתוני על הצעת החוק

ביום למחר (שלישי) התכנסה הוועדה בדיון על הצעת החוק, כאשר האופוזיציה מגישה 370 הסתייגויות (בקשות לשינויים בהצעת החוק). מליאת הכנסת מתחילה בשעה 16:00 – זוהר כינס את הוועדה לדיון בהסתייגויות לאחר שהיא נסגרה. הוועדה דחתה את כולן.

האופוזיציה לא מוותרת ומשתמשת בכל כלי פרלמנטרי בניסיון לטרפד את הצעת החוק

האופוזיציה, במסגרת זכויותיה, מבקשת דיון מחדש על ההסתייגויות – והוועדה נאלצת להתכנס שוב למחרת ביום (רביעי בבוקר). במהלך יום הדיונים חברי הוועדה יתזזו בין הוועדה המסדרת לבין הוועדה המיוחדת כאשר האופוזיציה שולפת כל כלי פרלמנטרי אפשרי כדי לעכב את ההצבעה על החוק. בזמן הזה יו"ר הוועדה זוהר יעשה ככל האפשר לסיים את הדיונים ויכנס את הוועדה גם לאחר המליאה כדי לסיים את העבודה על החוק. נזכיר כי כל שעה שעוברת מקרבת את רה"מ לסוף הארכה שניתנה לו להרכבת הממשלה.

בסופו של דבר אושרה הצעת החוק ברוב של 8 מול 6.

חברי האופוזיציה היו מוכנים ללכת מספר צעדים לקראת ממשלת המעבר, ובדיונים האחרונים הציע צבי האוזר (כחול לבן) למיקי זוהר כי הם מוכנים לשקול פשרה – לקבוע מכסה מרבית למספר השרים (גבוהה מזו הנוכחית) שתאפשר להם לשקול תמיכה בתיקון לחוק. זוהר פסל את ההצעה על הסף – "אני לא יכול לעשות את זה", אמר להאוזר.

הצעת החוק צפוייה לעלות ביום שני הקרוב במליאה להצבעה בקריאה שניה ושלישית.

אבי ניסנקורן עובד קשה

אבי ניסנקורן (כחול לבן), עד לאחרונה יו"ר ההסתדרות, התגלה בשבועיים האחרונים כאיש בחזית שעושה הכל כדי לשרת את בוחריו, ללא פחד מעבודה שחורה וקשה בוועדות. לאחר צפייה בשעות של דיונים, כולל דיונים בוועדת הכספים (ראו קופסא מתקפלת), ניסנקורן מוכיח את עצמו כאדם ענייני שלא נשאב לפופוליזם – ובעקבות כך זוכה להערכה גם מחברי האופוזיציה והקואליציה כאחד.

דיוני ועדת הכספים מהשבוע שעבר

שתי ועדות זמניות מכהנות כרגע בכנסת: ועדת הכספים וועדות החוץ והביטחון. ביום שני התכנסה ועדת הכספים ליום דיונים בנושאים שונים. זהו הדיון הראשון שהתקיים לאחר שהוקמה הוועדה בשבוע הקודם. החדר היה גדוש בראשי רשויות וח"כים מכל קצוות הבית.

הנושא הראשון על על סדר היום היה הארכת התקנות על  פיצוי לתושבי עוטף עזה. התקנות מאפשרות לתושבים לקבל פיצוי על אובדן ימי עבודה בגין סגירת מוסדות לימוד, איסור התקהלות או סגירת מקומות עבודה בהוראת פיקוד העורף.

תוקפן של התקנות הזמניות פג בסוף החודש הקודם ולאחר סבב הלחימה האחרון לא התאפשר לתושבי העוטף לטעון לפיצויים.

במהלך הדיון ובלחץ הח"כים, יו"ר הוועדה משה גפני (יהדות התורה) התגלה כמי שמוכן להוביל את המהלך גם ללא אישור הממשלה. גפני הודה כי לא התקיים דיון בממשלה, ולכן קבע את התקנות עד סוף דצמבר (זאת למרות ששר האוצר ביקש שהן יוארכו עד סוף חודש יוני בלבד). לאור מה שעלה בדיון הוסיפו חברי הוועדה לתקנות גם את הדבוראים ותחום התיירות, מבלי לתאם עם הממשלה.

אבי ניסנקורן הכיר את התקנות והחוקים על בוריים. מספר פעמים הוא הסביר ליושבים לחדר את המשמעויות ובשלב מסוים – להפתעתו של גפני – הודיע שכבר סגר את הנושא מול רשות המיסים.

פעילות אופוזיציונית יצירתית סביב מצבו המשפטי של ראש הממשלה

במליאה מקריאים את כתב החשדות של רה"מ בנימין נתניהו

בסדר היום של הכנסת מתאפשר לח"כים לנאום במשך דקה בנושא שחשוב להם. באופוזיציה החליטו למנף את הזמן לקריאת כתב החשדות נגד רה"מ נתניהו בגין שוחד מרמה והפרת אמונים. וכך אחד אחר השני עלו הח"כים של האופוזיציה וקראו את כתב החשדות.

ההקראה החלה ביום שני ונמשכה ליום שלישי. ביום רביעי לא היו נאומים, ולכן נראה שהתרגיל יימשך גם לשבוע הבא.

עברנו על כל הפרוטוקולים של שלושת הימים והמפלגות השותפות למהלך הן כחול לבן, העבודה ומרצ. חברי הכנסת מהמפלגות הערביות לא השתתפו.

שאלנו את ניסנקורן אם פנה אליהם? מלשכתו נמסר: "הסיעות הערביות דיברו באותו יום על נושא הפשיעה החמורה במגזר הערבי. סיעות האופוזיציה שותפות למאבק בשחיתות".

דיון מיוחד על בריחת רה"מ מכתב אישום

במרצ הודיעו ביום רביעי בשבוע שעבר כי השיגו את 40 החתימות הדרושות לדיון חירום על "ניסיונו של ראש הממשלה לברוח מכתב אישום – באמצעות הרס הדמוקרטיה הישראלית". על פי תקנון הכנסת, הדיון יתקיים בתוך 21 ימים מהגשת הבקשה – ובנוכחות רה"מ.

המאבק יוצא לשטח?

בכחול לבן החלו להוציא את מאבקם על חקיקה לחסינות רה"מ מחוץ לכנסת, כאשר ארגנו הפגנה מול ביתו של שר האוצר משה כחלון (יו"ר כולנו) אביגדור ליברמן (יו"ר ישראל ביתנו), רועי פולקמן (כולנו) וחברי הליכוד ישראל כץ, גלעד ארדן וניר ברקת. בנוסף החלו במחאת ח"כים בטוויטר והצהירו על ויתור החסינות אם יוגש נגדם כתב אישום.

תיקון טעות

בסיקור הצל הראשון על האופוזיציה כתבתי כי אם לא היה נבחר אדלשטיין לתפקיד יו"ר הכנסת (בהצבעה שנערכה עם פתיחת המשכן), אז ותיק חברי הכנסת היה נבחר אוטומטית לתפקיד (כמינוי זמני). טעיתי. אדלשטיין היה ממשיך בכל מקרה לכהן כיו"ר זמני, עד בחירת יו"ר קבוע. הסיבה לטעות: הכנסת האחרונה שינתה את החוק. בעבר אכן היה זה חבר הכנסת הוותיק שממלא את המקום – אבל היום ברירת המחדל היא היו"ר הקודם (אלא אם לא נבחר שוב לכנסת).

עובדה זו לא מורידה מהטענה כי האופוזיציה בראשות כחול לבן העניקו לליכוד את המינוי הזה על מגש של כסף, ללא כל התנגדות. הטעות בטקסט, בכל אופן, תוקנה פחות משעתיים לאחר הפרסום.

בדיקת הנושא היוותה הזדמנות לחזור ולבדוק את הליך שינוי החוק המדובר: מרב מיכאלי (העבודה) טענה בזמנו במהלך הדיונים על החוק, כי מדובר בהצעה פרסונאלית למען אדלשטיין. הפתרון שהיא הציעה היה להכניס את התיקון שתי כנסות קדימה (כלומר מהכנסת ה-22), כדי שזהות היו"ר היוצא לא תהיה ידועה.

אגב, זה אינו התיקון היחיד שהכנסת הקודמת הכניסה לחוק יסוד הכנסת: חלקם עברו בשקט וללא תשומת לב תקשורתית או ציבורית. מצאנו עוד חמישה תיקונים לפחות שבשקט שינו את המערכת הפוליטית – ולכן, כפיצוי על הטעות, מעתה ומדי שבוע אביא תיקון אחד שעשתה הכנסת ה-20 בחוק היסוד שלה עצמה.

סיקור צל אופוזיציה – שבוע שני: אם האופוזיציה רוצה "למרר לקואליציה את החיים" – גם חייה יהיו מרים

נוכחות, טרחנות ושליטה בפרטים הקטנים. שבוע שני לסיקור הצל של האופוזיציה – איך אפשר למרר לקואליציה את החיים בוועדות הכנסת ובמליאה

| עידן בנימין |

הממשלה האחרונה הייתה חזקה להחריד ושלטה ביד רמה בכנסת ה-20 ובכל ועדותיה. חברי הקואליציה העזו לעיתים רחוקות להרים את ידם בניגוד לעמדת הממשלה, מה שגרם לדיונים בכנסת האחרונה להיות עקרים למדי.

איך הצליחה הקואליציה לעשות זאת? באמצעות השעיה והרחקה של ח"כים סוררים מהוועדות בהן הם חברים. כך קרה עם בני בגין (הליכוד), שהתנגד לחוק ההמלצות והודח מוועדת הפנים והתנגדותו לחוק ההסדרה הובילה להשעיה של שלושה שבועות מוועדת החוקה. חברו לליכוד, אמיר אוחנה, הושעה מוועדת החוץ והביטחון לאחר שסירב להצביע על חוק הפונדקאות.

הממשלה הגיעה להסכמות על חוקים מאחורי הקלעים, ובעצם שלחה רובוטים קואליציונים להצביע לפקודתה. זה עצוב, אך לצערנו נכון ב-99 אחוז מהמקרים.

כל מי שהשתתף בדיון בכנסת ה-20 ראה את זה קורה: ח"כים, פקידי ממשל ואנשי החברה האזרחית יושבים בחדר הוועדה ימים שלמים לדיון בחוק, סעיף אחר סעיף. ואז, בדקה ה-90, נכנסים שורה של ח"כים שלא נכחו דקה בדיון ומצביעים כפי שקבעו להם. כך כנראה צפויה להתנהל גם הכנסת ה-21 – פשוט כי שום דבר במנגנון לא השתנה.

אלא שמול הכוחניות של הממשלה ורפיסות רוב חברי הקואליציה, ניתן להילחם באמצעות שליטה בחומר הדיון, התעקשות טרחנית על התנהלות תקינה של יושב הראש ונוכחות עיקשת בוועדות ובמליאה.

איך לרתק את הממשלה וחברי הקואליציה לכנסת?

הדרך למרר לקואליציה את החיים היא נוכחות מתמדת במשכן הכנסת – במיוחד בהינתן קואליציה צרה, בה מספר החברים צפוי לעמוד על פחות מ-70. תובנה זו תגיע כנראה לצערו של יאיר לפיד – עבורו נוכחות בכנסת, כפי שהוכחנו שובושוב, אינה הצד החזק.

את הפעילות האופזיציונית האפשרית במשכן נחלק לשניים: בוועדות ובמליאה.

למרר את החיים – בוועדות

מבחינה מספרית לחברי הקואליציה יש יתרון מספרי על הנייר בכל ועדה בפני עצמה. אבל אין לקואליציה בפועל יתרון מספרי בתמונה הכוללת במשכן הכנסת. איך זה יכול להיות? חלק ניכר מחברי הקואליציה הם גם חברי ממשלה – ההשערות הנוכחיות מדברות על לפחות 26 שרים ועוד 8 סגני שרים בממשלה הקרובה (מתוך קואליציה של 65) – ואלה לרוב לא נוכחים בשעות הדיונים בכנסת ולא חברים בוועדות. שרים בודדים יתפטרו הודות ל"חוק הנורבגי הקטן" וחברי כנסת אחרים ימונו במקומם – ועדיין, כל הצבעה בוועדות הכנסת יהיה מאבק לקואליציה. זאת כמובן בתנאי שבאופוזיציה יגיעו לעבודה.

אם חברי האופוזיציה רוצים לנסות ליישר את המגרש הפוליטי עליהם לדאוג למאה אחוז נוכחות בכל הצבעה בוועדה. כדי שזה יקרה, הם חייבים להיות במשכן בכל זמן דיוני הוועדות ולשמר יתרון מספרי מקסימלי.

במילים אחרות: אם לאופוזיציה יש חמישה ח"כים שחברים בוועדה מסוימת, עליהם לדאוג שבכל הצבעה בוועדה ינכחו כל החמישה. אם במשכן תמיד תהיה עליונות מספרית לחברי האופוזיציה, בכל שעות עבודת הוועדות, הקואליציה תתקשה לספק "אצבעות" בכל הוועדות – ולפעמים עשויות להתקבל המון החלטות בישיבה בודדת.

האופוזיציה יכולה לנקוט באסטרטגיות שיגיבו את הקושי אף יותר. כך לדוגמא אם יוגשו 100 הסתייגויות על הצעת חוק מסוימת, יכול לקחת שעה להפיל אותן – מה שידרוש נוכחות מלאה של חברי הקואליציה באותה ועדה. מצב זה עשוי עשוי להשבית דיון בוועדה אחרת.

אישור העברות כספים בין סעיפים בוועדת כספים דורש נוכחות קבועה בוועדה, מאחר וישנן כחמש דקות בין הצבעה להצבעה. ח"כ אחד מהאופוזיציה שיתעניין ויתחיל לשאול שאלות עשוי למוסס הצעת חוק שלמה. ובוועדות, בניגוד למליאה, יש לח"כים מרחב תמרון גדול יותר לעשות שרירים. הפעילות לא מסתכמת בלחיצה על כפתור.

יו"ר הוועדה מהקואליציה, ייאלץ למתוח ולמרוח דיון עד שידע בוודאות שיש לו רוב בהצבעה. כך האופוזיציה תצליח לעכב דיונים באופן בלתי נסבל ליו"ר הוועדה כאשר היא איננה מסכימה. מהלך כזה עשוי להביא את יו"ר הוועדה להגיע להסכמות עם האופוזיציה ולא רק לפעול באופן לעומתי.  

למרר את החיים – במליאה

גם במליאה על האופוזיציה לתחזק שאיפה לעליונות מספרית בכל רגע נתון. הממשלה אוהבת לקבוע סדר יום שמאפשר לה לשחרר ימים ושעות מסוימים. כך לדוגמא בימי שלישי המליאה בד"כ תהיה ריקה ותמצאו לא יותר מ-10 ח"כים בזמן הצבעה. הסיבה?הטענה הרווחת היא כי השרים זקוקים לזמן הזה כדי לבצע את עבודתם – וההסכמה השקטה היא כי הקואליציה מעלה ביום שלישי רק חוקים עליהם יש הסכמה רחבה. האופוזיציה יכולה לדאוג להכניס מראש גם לחוקים כאלו תיקונים בהם היא מעוניינת, ולהביא אותם במצב זה להצבעה במליאה. כך יוכלו לשמור את הקואליציה במתח מתמיד.

נכון שטרחנות כזו תזכה לביקורת מהקואליציה ואולי אף מהתקשורת וחלק מהמצביעים – אבל ככל שתגבר הביקורת – תהיה זו הוכחה ללחץ שעובד. ממשלה צרה שכזו תתקשה לשרוד – ובעיקר תתקשה יותר להעביר חוקים מושחתים כמו חסינות בפני משפט לנבחרי ציבור.

אגב, כך בדיוק פועלת כיום הממשלה: היא מחסלת חוקים ככה סתם – רק כי הם באים מהאופוזיציה. להוכחה, ועדת השרים לחקיקה חיסלה מאות חוקים ללא דיון אמיתי – אפילו אם השר הממונה תומך בהם. הממשלה מנהלת דיונים מאחורי הקלעים ומעל לראשה של הכנסת ובכך מייתרת אותה.

מה התכלית? להחזיר לכנסת את המשמעות שלה

להציק ולהפריע – גם במחיר הפלת חוקים טובים – היא לא מטרה כשלעצמה, אלא רק כלי להחזרת כבודה של הכנסת את ולהצלת הפרדת הרשויות בישראל. המטרה היא להגיע למצב בו מתנהלים דיוני אמת ולא דיוני סרק. כאשר יש התנגדות או אי-הסכמה – לנסות להגיע לקונצנזוס ולא לנהוג בדרך לעומתיות של מנצחים ומפסידים. רק כאשר הממשלה תבין שהיא לא יכולה לעשות ככל העולה על רוחה בכנסת, אולי ישבו חבריה וינסו להגיע לפשרות והסכמות כפי שהדמוקרטיה הישראלית צריכה להיראות.

וכמובן: שקיפות

שקיפות היא עקב אכילס של הקואליציה והממשלה הקרובה. רק לאחרונה העביר מבקר המדינה חומרים ליועמ"ש בחשד כי ראש הממשלה שיקר בהצהרות ההון שלו מזה עשור. ועדת ההיתרים חשפה את העסקים של נתניהו עם בן דודו נתן מיליקובסקי, ממנו ביקש לגייס כסף להגנה משפטית.

חברי האופוזיציה יכולים להציג תמונת מראה הפוכה ולחשוף הכל: החל מפירוט הוצאות המפלגה ועד להצהרות ההון וניגודי העניינים והיומנים של חברי הכנסת שלה. דמיינו שלאחר הדוגמא האישית תעלה האופוזיציה כל יום שאילתות בנושא חוקי שקיפות והצהרות הון. כך יוצרים אלטרנטיבה שלטונית.

סיקור צל אופוזיציה – שבוע ראשון: דממה

התקשורת שמה זרקור על המגעים הקואליציוניים – אבל כמעט חצי מאזרחי ישראל הצביעו למפלגות שלא ברור מה הן עושות היום. בשבועות הקרובים נצא בסיקור צל מיוחד לבדיקת פעילות האופוזיציה בכנסת ישראל. בפרק ראשון: האופוזיציה בראשות "כחול לבן" הבטיחה למרר לממשלה החדשה את החיים – האם זה כבר קורה? באילו כלים יכולים חברי הכנסת הרבים של האופוזיציה להשתמש, עוד בימים שלפני הקמת הממשלה?

| עידן בנימין |

האם האופוזיציה נראית לכם קצת רדומה בימים אלה? תוהים מה עושה בני גנץ בכל בוקר כאשר הוא קם לעבודתו כחבר כנסת? אנחנו יוצאים לבדוק איך אופוזיציה לוחמנית הייתה יכולה לפעול אם הייתה מעוניינת בכך. הימים שלפני הרכבת הממשלה, כאשר מפלגות הקואליציה עסוקות במו"מ ולא בשיתוף פעולה ביניהן, יכולות אולי להיות הזדמנות עבור ראשי כחול לבן, המפלגה הגדולה בכנסת ה-21, לקדם מהלכים אותם הבטיחו לבוחרים.

אמנם לפי החוק ראש האופוזיציה מוכרז רק 14 ימים לאחר הקמת הממשלה – אך עם זאת, בכנסת הנוכחית מפת הגושים (אופוזיציה/קואליציה) כבר ברורה למדי. בזמן שהקואליציה עוד בהקמה, האופוזיציה כבר יציבה וקיימת.

סיקור צל ראשון, תוכן עניינים:

כיצד נבדוק את הפעילות בשטח?

ביום שלישי שעבר הושבעה הכנסת החדשה והתכנסה הוועדה המסדרת לבחירת ח"כים זמניים לוועדות חוץ וביטחון ולוועדת הכספים. מליאת הכנסת התכנסה שוב השבוע לדיון אחד ביום שני, ותחזור לעבודה רציפה שתתחיל בעיקר בנאומים, לאחר יום העצמאות.

הבדיקה שלנו תתבצע על הפעילות במליאה, בוועדות (הזמניות), על פרסומים באינטרנט וברשתות החברתיות (טוויטר ופייסבוק) של ראשי כחול לבן וכן באמצעות שאלות ישירות לראשי המפלגה.

"בלי אופוזיציה אין דמוקרטיה" – שיחת המוטיבציה של נשיא המדינה

במהלך נאומו לפני השבעת הכנסת פנה ריבלין לאופוזיציה במילים אלו: "מכובדיי, מכובדותיי, בבחירות דמוקרטיות העם אף פעם איננו טועה. ההכרעה הדמוקרטית היא רצון העם, והעם הוא הריבון היחיד בדמוקרטיה. הזכות לשרת את העם מהאופוזיציה היא הוכחה נאמנה לדמוקרטיה, היא החובה לבקר ולפקח והיא האתגר והאחריות לשכנע. אנשי חרות יודעים וזוכרים: כדי ללכת במדבר האופוזיציה נדרשים מנהיגות ואורך רוח. צריך חזון, צריך שיהיה מה להציע, וצריך שיהיו שותפים ללכת איתם. כמי שישב באופוזיציה אני יודע: צריך לכבד את האתגר הטמון בתוצאות הבחירות, את החובה לשכנע ולהיות משכנעים; לא להתנשא, לא לפתור את זה בכך שהעם לא יודע מה הוא בוחר, שאין עם, או שהעם טיפש. לא, לא. העם החליט. הוא החליט אחרת.

אני מוטרד מהקולות שאני שומע, של אנשים שאומרים: אם איבדתי את המושכות, אין לי מה לחפש כאן. כאשר נמצאים באופוזיציה פירושו של דבר שהאחריות וחובת ההוכחה עליי. חובת ההוכחה היא על המשכנעים, מתוך כבוד עמוק לריבון שהוא העם, ועד שהעם, כמו שאמר בגין, יחליט אחרת. זהו האמון שניתן לכם מידי הציבור הגדול שתמך בכם, ועל כולנו, על כל היושבים כאן, לזכור: בלי אופוזיציה אין דמוקרטיה".

מה הייתה יכולה האופוזיציה לעשות כבר היום בשביל להקשות על הממשלה?

לדחות את מינוי יו"ר הכנסת

עם פתיחת המושב הראשון של הכנסת ה-21, נבחר בשלישית יולי אדלשטיין (הליכוד) לכהן כיו"ר הכנסת. 110 ח"כים הצביעו בעדו, 4 נמנעו (חברי סיעת מרצ). מול אדלשטיין לא התמודד אף אחד.

אמנם נהוג כי המפלגה הגדולה זוכה לקבוע את תפקיד יו"ר הכנסת, אך לצד זאת, אין חובה לבחור יו"ר קבוע עד כינון הממשלה (שלב שנראה רחוק, נכון לרגע זה). אדלשטיין היה נשאר יו"ר זמני. אבל האופוזיציה סגרה את הדלת בפני מו"מ עתידי על תפקיד היו"ר. 

צריך לזכור – יש רק מפלגה אחת שנמצאת כרגע רשמית בקואליציה והיא הליכוד. כל השאר: נמצאות במו"מ איתה. זהו מצב שברירי והזדמנות לבקיעת סדקים במו"מ. תארו לכם שבמקום שיאיר לפיד, מראשי כחול לבן, יצהיר שמפלגתו תתמוך ביולי אדלשטיין – הוא היה מכריז על ניהול דיונים עם יתר הסיעות בכנסת על המועמד הטוב ביותר, ומציע לליכוד לחכות עם המינוי עד שתהיה לו ממשלה. הליכוד היה ניגש להצבעה במתח רב ואולי אף דוחה אותה.

נקודה רגישה במיוחד במו"מ הקואליציוני, כך נדמה, נוגעת לנושאים של דת ומדינה: אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו), תוקף את השותפות העתידיות שלו מהסיעות החרדיות – ובסיעת יהדות התורה מצידם מחרימים את המו"מ בגלל עבודות בשבת.

מרגע שאדלשטיין נבחר, נדרש רוב של 90 ח"כים כדי להדיח אותו – כך שקלף המיקוח הזה כבר "נשרף" (למפלגתו של היו"ר הותיק 35 מנדטים בכנסת הנוכחית).

זו אולי הייתה הזדמנות לבקש לפחות כמה דברים בתמורה. כנראה שלא מהפכות, אבל כן להשפיע על סדר היום של המליאה, להוציא הנחיות לשקיפות מנגנון הכנסת (לדוגמא: להפוך את השאילתות הישירות לשקופות) ואפילו פשוט לתת אוזן קשבת לאופוזיציה.

אבל האופוזיציה אפילו לא הכניסה את הליכוד למתח סביב הנושא – וההצהרה של לפיד מיתקה את חיי הליכוד. וכך הוכרע הקרב הראשון, ללא התנגדות.

לפעול לבחירת מבקר מדינה ראוי

מבקר המדינה יוסף שפירא מסיים את תפקידו בתחילת יולי, לאחר כהונה מלאה בת שבע שנים. רצה הגורל והליך בחירת המבקר נפל בדיוק על תחילת הכנסת ה-21, כאשר עדיין לא הורכבה קואליציה (על-פי חוק, יש לבחור מבקר חדש עד ה-3 ביוני).

בזמן שבליכוד מפריחים שמות לבדיקת היתכנות ציבורית, בשאר המפלגות, כולל בכחול לבן – דממה.

הצעות למבקר מדינה מוגשות בכתב ודורשות חתימה של 10 ח"כים לפחות. וההצבעה? אנונימית. זו הזדמנות של כחול לבן לאתגר את הקונצנזוס הקואליציוני ולהביא מועמד ראוי שעשוי להיות מקובל על ח"כים מכלל סיעות הבית, ואולי אף לסדוק את ניסיונות הליכי הרכבת הממשלה. האם תצליח כחול לבן להביא מועמד ראוי ו"למרר את חיי הליכוד"? נדע בקרוב.

להחזיר את ועדת השקיפות

נכון להיום גורלה של ועדת השקיפות להיגנז. אנחנו היינו עדים לחשיבות הוועדה בשנים האחרונות – וליחודיות שלה בכך שהיא עוסקת אך ורק בשקיפות של משרדי ממשלה. כדי לפקח על עבודת הממשלה חברי הכנסת חייבים לראות אותה, והוועדה השקיעה את זמנה בחשיפת מסמך אחר מסמך: החל מהכסף שהיה אמור להגיע למפוני גוש קטיף, תקציבי חגיגות שנות ה-70, עבודת לוביסטים בכנסת ובממשלה וכלה בפרויקטים עלומים של מלחמה ב-BDS שאף אחד לא מפקח עליהם.

לרוב – הוועדה מתעכבת על מידע שהממשלה רוצה להסתיר. וזה חשוב. לממשלה נוח שהוועדה לא תהיה, אז היא לא מתכוונת להקים אותה שוב. אבל בכנסת מי שאמור להחליט הם חברי הכנסת – לא הממשלה. ועל המאבק העקרוני וכבודה – הכנסת חייבת להיאבק. אנחנו מאמינים שיש ח"כים נוספים – גם מהקואליציה המתהווה – ששקיפות חשובה להם.

כרגע נראה שהדברים נעשים על מי מנוחות. בשיחה קצרה שקיימו יעל פינקלשטיין ותומר אביטל עם יו"ר כחול לבן, בני גנץ, הם שאלו אותו אם ילחם על ועדת השקיפות. גנץ אמר כי "שקיפות זה חשוב. ואנו נבחן את הדברים".

בני גנץ מדבר על שקיפות בססמאות

"שקיפות זה דבר חשוב ואני מקווה שהוועדה תישאר", במילים ריקות אלו ענה לנו ראש האופוזיציה בני גנץ כששאלנו אותו האם יילחם נגד ביטול ועדת השקיפות. גנץ לא הרחיב, ונראה שאין לו תכנית בנושא אף שחלפו שבועיים מאז.כאשר שאלנו אותו בהמשך כיצד יילחם בהצעות לאפשר לראשי ממשלות להיות מושחתים ולקבל חסינות – שוב ענה לנו תשובות מתחמקות וכלליות. דמיינו מה היה קורה אם התקשורת המסורתית הייתה גם שואלת שאלות כאלו כל הזמן. אם התקשורת הייתה שואלת שוב ושוב איך הם יעצרו את השחיתויות הבאות.זה היה מחרפן אותם. ואז משנה את ההתנהגות שלהם וגורם להם לפעול בנושא.הצטרפו אלינו. אנחנו זקוקים לכם בקדנציה הקרובה כדי לקבוע סדר יום חדש: https://shakuf.press/join

Posted by ‎שקוף – מאה ימים של שקיפות‎ on Wednesday, May 1, 2019

להקים ממשלת צללים

תומר אביטל הציע להקים ממשלת צללים. "מודל לפיו לכל שר מהממשלה 'מתמנה' בצורה לא רשמית שר צללים מהאופוזיציה. הוא מתמחה בענייני המשרד וכך יכול לבקר את השר 'שלו' עניינית, לבקר כל פעולה, ולהציע מדיניות חלופית דרך קבע. זה עובד מעולה בבריטניה. מזה שנים שסתיו שפיר (העבודה) דוחפת את הרעיון החינמי והכה חיוני הזה לאופוזיציה לוחמת".

אז למה לא הייתה בפעם הקודמת ממשלת צללים? כדי חברי הכנסת של המחנה הציוני "לא הצליחו להסכים על תיקים". כולם רוצים להיות שרי צללים, אבל רק בכירים (חוץ, ביטחון, אוצר), והמחלוקת משאירה את היוזמה במגירה.

מדובר בתפקידים דמיוניים, כן?

ומה הערך בכינון ממשלת צללים עוד לפני הקמת הממשלה האמיתית? זו יכולה הזדמנות פז לאופוזיציה להציג מדיניות אלטרנטיבית משלה במגוון תחומים (חינוך, בריאות, רווחה וכו'), עוד לפני שהממשלה תספיק לעשות זאת בעצמה.  

שורת הצעות של יוסי צרפתי

יוסי צרפתי, עד לאחרונה מנכ"ל הארגון האזרחי "המשמר החברתי", מציע עוד רעיונות בפוסט שהעלה בעמוד הפייסבוק שלו:

  • תקציב: כחול לבן צריכים לכתוב ולפרסם תקציב מדינה משלהם – מפורט, עם אקסלים וכל החומר הנלווה. רוצים להנהיג את המדינה? תראו לנו מה אתם מתכוונים לעשות עם הכסף שלנו.
  • דרשו לכנס מיד את ועדת החוקה של הכנסת: רשימה ארוכה של חברי כנסת ושרים עם אישומים פליליים יתחילו בקרוב קדנציה נוספות. דרשו דיון בוועדת החוקה עם והיועץ המשפטי לממשלה והיועץ המשפטי של הכנסת כדי לבקש מהם תשובות על הטירוף הזה.
  • הקמת ועדת האופוזיציה לחקיקה: כחול לבן צריכה להקים ועדה עם נציגי סיעות האופוזיציה. הוועדה הזאת צריכה להתכנס באופן קבוע, ולסנכרן את העבודה הפרלמנטרית של האופוזיציה.

ברשתות החברתיות

בני גנץ

ב-23 באפריל כתב בני גנץ בפייסבוק ובטוויטר: "הקמת ממשלה שכל מטרתה היא חסינות לנתניהו. העסקת נתן אשל בניגוד לכל נורמה, ניסיון לדחיית השימוע, מכירת ערכי היסוד של הדמוקרטיה. כמה עצוב וכמה לא מפתיע. כחול לבן תוביל את המאבק נגד הניסיון של ראש הממשלה לקנות לו קואליציה של מבצר משפטי. לא ניתן לזה לקרות".

כיצד כחול לבן "לא תיתן לזה לקרות"? שאלנו את המפלגה כיצד תוביל את המאבק נגד הניסיון של ראש הממשלה לקנות לו קואליציה של מבצר משפטי – ושם סירבו להגיב.

יאיר לפיד

יאיר לפיד היה קצת יותר שיטתי, וניסה להציג בפוסטים שונים את הבעיות בקואליציה המתגבשת: החל מהצורך בהגבלת מספר התיקים בממשלה, את ויתורו של נתניהו לאיחוד מפלגות הימין, את העיסוק של הליכוד בחסינות לרה"מ, ואף הציג שאלות לממשלה על סוגיות שמעסיקות את אזרחי ישראל: "מה אתם הולכים לעשות עם קצבאות הקשישים וקצבאות הנכים? מה אתם הולכים לעשות עם דמי מחלה ודמי אבטלה לעצמאים? מה אתם הולכים לעשות עם עזה? מה אתם הולכים לעשות עם חוקי דת? מה אתם הולכים לעשות עם הגירעון?"

בפוסט נוסף, הציג לפיד את דרישות כחול לבן (התיאורטיות בלבד, לטענתו) אם היו נכנסים לממשלה. בהמשך תקף לפיד גם את נתניהו בנאום לפני טקס השבעת הכנסת.

אבי ניסנקורן, מי שעתיד לרכז את עבודת האופוזיציה בכנסת לא כתב ולא שיתף אפילו לא הודעה אופוזיציונית אחת מאז הבחירות ב-9 באפריל, וכך גם גבי אשכנזי.

*

בשורה התחתונה: המאבק ההסברתי של המפלגה המובילה באופוזיציה מתמצה בכמה פוסטים וסרטון של יאיר לפיד.   

חייבים ללמוד את העבודה

אם הייתם מתקבלים לעבודה חדשה והיו מארגנים עבורכם יום אוריינטציה מיוחד – האם הייתם שוקלים להבריז ממנו? בני גנץ וגבי אשכנזי (כחול לבן) וכן אבי גבאי (העבודה) עשו בדיוק את זה – הבריזו מיום ההדרכות (שהתקיים בשני מועדים שונים) שאורגן עבור הח"כים שזו כהונתם הראשונה. שאלנו את השלושה מדוע לא הגיעו – ולא קיבלנו תגובה.

וחשוב להבין: העבודה של חברי כנסת היא מסובכת ביותר. יום חפיפה אחד אינו מספיק בכלל בשביל ללמוד את כל החוקים והכלים שעומדים לרשות נבחרי הציבור הבכירים שלנו – אך הוא נקודת התחלה שמראה על נכונות ללמוד. וזו בדיוק הנקודה: איך אופוזיציה "תמרר את החיים" לממשלה – אם היא לא יודעת באילו אמצעים תוכל לעשות זאת.

על הדרך, החלטנו לבדוק גם אם בכחול לבן ביקשו חפיפה לתפקיד מרכז האופוזיציה. פנינו ליואל חסון, שריכז את עבודתה בכנסת הקודמת, ושאלנו האם התקבלה בקשה כזו לחניכה/חפיפה בתפקיד. חסון מסר כי אכן אבי ניסנקורן (כחול לבן) פנה אליו – והם קיימו שיחת טלפון ופגישה בנושא. ישר כוח.

***

בכחול לבן סירבו להגיב לכל שאלותינו.

איפה האופוזיציה בישראל? טור אורח מאת אורי קליינר

איפה האופוזיציה בישראל?

| אורי קליינר |

המקור נכתב כתגובה לפרק 5, "האופוזיציה", בהסכת המדריך לדמוקרטיה עם תומר אביטל

"בלי אופוזיציה אין דמוקרטיהבלעדיה – עצם חירות האדם נתונה בסכנה", כך נאם מנחם בגין בזמן הרכבת הממשלה התשיעיתהמשמעות של אופוזיציה משתנה בין מדינות ושיטות ממשלתפקידה המהותי ואופן פעולתה המיטבי הם פועל יוצא של התרבות המקומית והתרבות הפוליטית בה היא מתפקדתדבר אחד במשותף לכל השיטות הפוליטיותדרך היווצרות האופוזיציה.

לכל אחד מאיתנו דעה על מגוון נושאיםבזמן הבחירותאנו תרים אחר המפלגה בעלת הרעיונות הדומים ביותר לשלנוכנראה לא נמצא מפלגה שנסכים איתה בכל הנושאיםאו בסדרי העדיפות שלהם.

חלק מהרעיונות יזכו בהנהגה בעוד רעיונות אחרים יישארו בחוץאבל הרעיונות שהפסידו לא נכנעיםהם יתנגדו לרעיונות השולטיםמשום שמטבע האדם להניח שהוא הצודקכמו שאמר מנחם בגין: ”בעוד הממשלה משוכנעת שהאופוזיציה תוקעת מקלות בתוך גלגלי העגלה הנמצאת במעלה ההרמאמינה האופוזיציה שהיא עוצרת בעד העגלה המידרדרת אלי תהום".

כאשר במערכת הפוליטית יש שתי מפלגות עיקריותכמו בבריטניה ובארה”בניתן לראות את האופוזיציה הטהורה הזוכל מפלגה תחזיק בעמדות מנוגדות לשניהלמפלגה השלטת כמעט לא תהיה התנגדות מבית ואילו מפלגת האופוזיציה תמתג את עצמה כחלופה הנכונהכאידיאולוגיה היחידה שיכולה להציל את המדינה מהמשבר אליו היא נקלעה.

אופוזיציה כזו תקים ממשלת צללים שתציג את החלופה האידיאולוגית לפעולות הממשלההיא תזהה כל בעיה כמשבר ותביע הסתייגות מכל פעולה שהמפלגה השלטת עושהפעורה תהום אידיאולוגית בין שני המחנות ושתי המפלגות משוכנעות באמת ובתמים שהמפלגה השניה טועה.

האם האופוזיציה שלנו חלשה מכיוון שהיא מפוצלת להרבה מפלגות קטנות? במערכת פוליטית כמו שלנושבה על מגוון מפלגות ודעות להתאחד כדי ליצור קואליציה לשלטוןאין אופוזיציה מוחלטת לממשלה. מפלגות בעלות דעות קרובות במגוון נושאים יכולות להישאר באופוזיציה ואילו מפלגות בעלות זיקה רק בנושאים בודדים יכולות להיכנס לקואליציהבשיטה הישראלית המפלגות רוצות לייצג את קהל הבוחרים שלהןאולםמכיוון שהשיטה מאפשרת קשת רעיונות בכנסת ובממשלההמטרה העילאית של המפלגות לא אמורה להיות הפלת השלטוןאלא לקדם את ציבור הבוחרים שלהם ולהביע בקול ברור וחזק את התנגדותם למהלכים שפוגעים בו.

חשוב לזכור כי למפלגות החברות בקואליציה קווים מנחים המאגדים ביניהם ומטרה משותפת אליה הם רוצים להנהיג את המדינה בשנים הקרובותלמפלגות באופוזיציה אין דבר במשותףהן השאריות מתהליך הרכבת הקואליציהבכנסת ה– 19 מרצ ויהדות התורה היו יחד באופוזיציה למרות שאין ביניהן כמעט שום קשר.

אורי קליינר

אם כן מטרות כל המפלגות הןלייצג ולקדם את המיעוטים שבחרו בהםולפקח על מפלגות השלטוןגם אם המפלגה עצמה בשלטוןכתוצאה משתי המטרות הללו המפלגות מבצעות שני תפקידים נוספים.

בתפקיד הראשוןהן מבקרות את המפלגות האחרותהביקורת הזו מראה על מחלוקת אידאולוגיתמפלגה ללא אידאולוגיה ייחודית סופה לדעוךולהתאחד עם מפלגה דומה לה (“התנועה”, “קדימה” ואחרות).

ובתפקיד השני הן מציגות חלופה בועטת וחיה למפלגות אחרות משום שהן מאמינות שהאידאולוגיה שלהן היא הנכונה והיחידה שצריכה להתקייםהתפקידים הללו לא מבוצעים רק על ידי מפלגות האופוזיציהבמיוחד לא בישראל.

למעשההאופוזיציה היעילה ביותר בישראל נמצאת בתוך הקואליציה, אך כאשר היא פועלת במקום להריעה לה מבקרים אותההאם המפלגות החרדיותכאשר הן עוצרות עבודות בשבת לא ממלאות את תפקידןהן מייצגות את ערכי בוחריהןמבקרות את המפלגות שמאשרות חילול שבת בפרהסיא,ונותנות חלופות לביצוע העבודותזו רק דוגמה אחתיש דוגמות כאלה בכל מפלגהאפילו מתוך מפלגות השלטון.

מצאנו שמפלגות השלטון מבצעות את תפקידי האופוזיציה יותר טוב מהאופוזיציה עצמההן מבקרות אחת את השניה ומגבילות זו את זוועלינו לשמוחהשיטה הזו מבטיחה שההחלטות שעוברות יהיו נסבלות עבור רוב מפלגות השלטוןזו פשרהאם יש פשרה ישנם איזונים ובלמים.

*

יש שתי אופוזיציות בישראל: ההתנגדות שמפלגות השלטון מציבות אחת לשניה, והאופוזיציה בכנסתהמפלגות באופוזיציה איבדו את האמון בצדקת דרכןלא משתמשות בכלים הדמוקרטים כראוי ולא מבינות את השיטה לעומק.

הן מתנהגות כאילו בישראל דמוקרטיה רובית ותפקידן להפיל את הממשלהלכן הן מרבות להשתמש בהצעות אי אמון שזוכות להתעלמות מוחלטת מהתקשורתחברי האופוזיציה עסוקים בשיטור קטנוני של הממשלה באמצעות שאילתות תפלותלו ייצגו את קהל בוחריהן השאילתות שלהם היו נשכניות ומועילות בהרבה.

יאמר לזכות מפלגות האופוזיציה שהן מנסות למתג את עצמן כחלופה רעיונית לשלטוןאך בכלים הלא נכונים. הן מנסות להראות שמפלגת השלטון טועה בכלומהיסודוכשהממשלה כן מצליחההן לא יכולות להצביע על כשל רעיוני מובנה שבפתרון שבגללו אין מדובר אלא בהצלחה ארעיתהסיבה לכך היא שבאופוזיציה לא מאמינים שיש כשלאלא פשוט מעבירים ביקורת אוטומטית על הממשלההצרימה הזו לא נעלמת מעיני הציבור והיא מביאה להתדרדרות במוניטין המפלגות.

אילו צעדים האופוזיציה צריכה לנקוט כדי להיות משמעותית בישראל?

מכיוון שאין שום קשר בין המפלגות באופוזיציה יש לבטל כל מראית עין של חיבור ביניהןאין להתייחס אליהן כמקשה אחת ולכן צריך לבטל את תפקיד ראש האופוזיציה.

אם נסתכל על הכנסת נראה שני מבנים דומיםקואליציה עם ראש ממשלה ואופוזיציה עם ראש אופוזיציהכמו שכל חברות הקואליציה חולקות באחריותבהצלחות ובכישלונות של הממשלה כך כל חברות האופוזיציה חולקות בהצלחות ובכשלונות ובהתבטאויותהמעשים של מפלגה אלמונית משפיעים על מפלגה פלונית כאשר אין ביניהן כל קשר אידאולוגי או תפעולי.

בנוסףתפקיד ראש האופוזיציה נותן כח עודף לאחת ממפלגות האופוזיציה ללא כל סיבהמפלגה שלא עשתה דבר כדי להגיע למעמד זה ויכול להיות שהיא גדולה רק במנדט אחד מהמפלגה שאחריהמפלגה שיכולה להחזיק בדעות מנוגדות למרבית האופוזיציה או בעלת דעות דומות למפלגת השלטון.

אחרי פירוק הקשרים המזויפים בין המפלגות הן יכולות להתחיל להפיץ את האידאולוגיה שלהן. לא חסרים כלים לעשות זאתהצעות חוקהסתייגויות מועטות וממוקדותפעילות ערה ומכוונת בוועדות הכנסת תוך ניצול העומס על חברי הקואליציהכנסים וביקורי בית בכל רחבי הארץהפגנות והכנה מתאימה לראיונות בתקשורתהצעד האחרון הוא יצירת תדמית מהמעשיםעל חברי הכנסת ליזום את הפצת המידע על הפעילות שלהם בכל אמצעי התקשורתלרוב האוכלוסיה אין פנאי לצפייה בשידורי הועדות ובהתנהגות חברי הכנסתללא נקיטת יוזמה תקשורתית המפלגות נתונות לחסדי התקשורתשגם ככה ממעטת לסקר את פעילות הכנסת.

חוץ מכלים בונים לרשות המפלגות באופוזיציה כלים לעומתייםכלים אלו עוצמתיים יותר ככל שמשתמשים בהם פחות.

לפעמים מפלגות האופוזיציה מנסות לפתות חברי קואליציה לערוק לאופוזיציהחברי כנסת נבחרים כחלק מרשימהנטישת סיעה הוא מעשה קיצוני ואף אנטידמוקרטיביטוי טוב יותר לרעיון הוא פיתוי מפלגה שלמה לערוקאין סיבה ש"יש עתידו"המחנה הציונילא ישתפו פעולה עם "כולנומדי פעם,יפתו אותם לדחוק עד הקצה את ההסכמים הקואליציונים ואת חופש הפעולה שלהםאו לעבור לחלוטין לאופוזיציה.

נוהג הקיזוזים הוא נוהג שפוגע אנושות באופוזיציההאופוזיציהשגם ככה מתקיימת במיעוטלא יכולה להרשות לעצמה לוותר על הזדמנות לרוב. אם חבר כנסת מהקואליציה החליט מסיבה כזו או אחרת שהנוכחות שלו במליאה לא חשובה מספיקהוא מסתכן בהפלת חוקביטול הקיזוזים ימנע אי נעימויות אחרות כמו אי קיזוז חולים ואבליםאם ביוםיום אין מקזזיםאף אחד לא יצפה לכך והקואליציה תמצא דרכים אחרות להתמודד.

מפלגות האופוזיציה יכולות לייצר כלים חדשים. הן יכולות לשתף משאבים וכח אדם העומד לרשותם כדי לרכז מאמץ בנקודת חולשה של הממשלההן יכולות לנצל את העומס על חברי הקואליציה כדי להשחיל סעיפים לחוקים בדיוני הוועדותלהשיג נתוני אמת מהמשרדים ואף להעביר ביקורת על הממשלה דרך הועדות.

השיטה שלנו ייחודית וחריגה בנוף הדמוקרטי ולכן חדשות לבקרים עולים קולות לשינוי המבנה הדמוקרטיאחרי שבעים שנה אין זה רעיון טובהשיטה מתאימה לאופי העם ואנו התרגלנו לשיטההכנסת צליחה לשרטט את הגבולות בין הרשויות אך להימנע מלהכינס לאופן תפקודן.

מצד אחד אין להגביל את מספר השרים וסגני השרים – כדי לתת כמה שיותר חופש בזמן הרכבת הקואליציה וכך לייצר קואליציה גמישה.

מצד שניובניגוד לנטען בהסכתאין לכפות מתאם בין ועדות הכנסת למשרדי הממשלהחברי הכנסת דואגים לנושאים בחיינו שהממשלה לא בהכרח שמה עליהם דגשהוועדה לקידום מעמד האישה לא היית קיימת לו מתאם כזה התקייםהכנסת החליטה שזהו נושא חשוב מספיק ויש בסמכותה לפקח על כלל משרדי הממשלהחברי כנסת יכולים לפקח על הממשלה כולה באמצעות כל ועדה וועדהאין הם מוגבלים למשרד אחדעובדה זו נותנת יתרון לחברי האופוזיציה בכך שהקואליציה לא תסנדל אותם בוועדות המקושרות למשרדים קטנים ופחות רלוונטים.

בסופו של דבר צריך לזכור שהקואליציה היא הרוב ובאופוזיציה יש הרבה בודדיםלקואליציה תמיד יהיה יתרון וכך נכון – דמוקרטיה היא שלטון הרוב.

בישראלבזכות השיטה שלנויש שתי אופוזיציותהאופוזיציה שמורכבת מכל המפלגות שלא בקואליציה והשנייה מההתנגדות הפנימית של מפלגות הקואליציה אחת לשניהמפלגות ההתנגדות מבצעות את תפקידן נאמנה אך מפלגות האופוזיציה איבדו את דרכןבגלל התפיסה השלטת בקרב מפלגות האופוזיציה והציבור בישראלתפיסה שמנוגדת למציאות הפוליטיתמפלגות האופוזיציה לא מבצעות את תפקידן.

הצעדים ליציאה מהקיפאון פשוטיםלהבין את המציאות הפוליטית האמיתית בישראללהציע חלופה ערכית ואידאולוגית לשלטון ולפעולבמישריןלקידום הנושאים הקרובים ללב ציבור הבוחררק כך נקבל שיח ציבורי מעמיקרק כך נקבל אופוזיציות רעיוניות.

בלי אופוזיציה אין דמוקרטיהבלעדיה – עצם חירות האדם נתונה בסכנה” –  מנחם בגין.

*

אורי קליינר הוא סטודנט למדעי הצמח ([email protected])