פוסטים

החלשת האופוזיציה וויתור על המלחמה בשחיתות: מה פספסת בהסכם הקואליציוני?

הליכוד יפקח על ניהול משבר הקורונה. קידום השקיפות בהסתדרות צפוי להיבלם. האופוזיציה תיאלץ לוותר על אחד הכלים הכי משפיעים שלה. ושום מילה על מלחמה בשחיתות, קידום השקיפות או קיצוץ בשכר הבכירים. כמה דברים שאולי פספסת בהסכם הקואליציוני הטרי בין הליכוד לכחול לבן

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| תומר אביטל |

הליכוד וכחול לבן חתמו אמש על הסכם קואליציוני להקמת "ממשלת חירום לאומית". התקשורת סיקרה בכבדות את הסעיפים שיאפשרו לרה"מ בנימין נתניהו להמשיך ולכהן חרף מהמורות משפטיות, וגם את השלל והכיבודים השונים המחולקים בין המפלגות (להסכם המלא).

בני גנץ. צלם: יוסי זמיר

הנה כמה דברים שאולי פספסת:

◼️ הוועדה לפיקוח הניהול על משבר הקורונה בכנסת תועבר לליכוד. חברים יפקחו אחד על השני? איפה האיזונים והבלמים?
◼️ הליכוד וכחול לבן יקבלו גם את ראשות ועדת חוץ וביטחון וגם את ראשות ועדת הכלכלה. ניהול אחת הוועדות האלו שייך דרך קבע לאופוזיציה. זו דרך חשובה במיוחד לפקח על הממשלה למען הציבור הרחב. אלא שהקואליציה החדשה מתכננת לבטל זאת ולצמצם את ארגז הכלים הקטן גם כך של האופוזיציה.

חשוב להדגיש: אופוזיציה גדולה ומלוכדת הולכת יד ביד עם ממשלה חזקה ויציבה. אופוזיציה חלשה, לעומת זאת, מקשה על הממשלה להיות רגישה לדרישות מצד הציבור. כתוצאה היא תהיה פחות אחראית כלפיו.מצבה הקשה של האופוזיציה בכנסת ישראל צריך להדאיג את כל מי שאיכות הדמוקרטיה הישראלית ועתידה חשובים לו.

◼️ שרת המשפטים הקודמת איילת שקד הכינה תקנות שביקשו לחייב את הסתדרות העובדים להתנהל בשקיפות. מחליפה, יו"ר ההסתדרות לשעבר אבי ניסנקורן צפוי להכניס את התקנות לבוידם במקום לאשרר אותן.

אבי ניסנקורן – יבלום את השקיפות?

מה אין בהסכם

• סעיפים על קידום חקיקה למלחמה בשחיתות (הדגל המרכזי, ויש שיגידו היחיד, של כחול לבן).

• מלחמה ביוקר המחיה, פירוק מונופולים או הוזלת הדיור.
• הגברת השקיפות השלטונית בשום צורה.

אגב, בהסכמים של הליכוד עם מפלגות אחרות בהחלט מופיעות רפורמות וחקיקות.
לא רק זאת, אין בהסכם זכר לסעיף שיורה על קיצוץ של שכר הבכירים. זה מקומם במיוחד. אזכיר שראשי הודו, דרום אפריקה, מלאווי, ניו זילנד ואחרים ויתרו כבר מזמן על חלק משכרם. גנץ ונתניהו? כלום.

אם הם מסרבים להכניס את היד לכיס כנראה שהם זקוקים לכסף יותר מכולנו בימי המשבר. אז לקינוח, החלטתי לעשות הפוך: העברתי דרך יו"ר כחול לבן בני גנץ תרומה סמלית ל-52 השרים וסגני השרים שצפויים לכהן בממשלה (בתמונה). אולי הגיע הזמן גם לפתוח להם מימון המונים?

מעניין אם הוא יאשר את ההעברה

בעקבות מחלוקת מי יהיה היו"ר – אפילו הוועדות הזמניות לא קמות

לאחר שהוחלט להקים שלוש ועדות זמניות, שגם הן לא יוכלו לעשות הרבה, עכשיו רבים בכנסת מי יעמוד בראשן. ובינתיים? נגיף הקורונה יחכה, תלמידי החינוך המיוחד ישארו בחוסר ודאות, ומערך החירום וההצלה של ישראל יחכה לאסון הבא

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

נגיף הקורונה גבה, נכון לבוקר יום שלישי, מעל לאלף קורבנות מדווחים. המגיפה מתפשטת ברחבי העולם ומדינות שונות נקטו כבר בצעדים לעיכוב כניסת הנגיף לשטחן. גם ישראל עצרה טיסות לסין, הזמינה מסכות והוציאה אזהרות מטעם משרד הבריאות כנגד ביקור במדינות נוספות במזרח הרחוק. האם זה מספיק? האם הממשלה כבר ערוכה להתפרצות הנגיף בשטחה? אנחנו לא יודעים. מי שאמורה לדרוש את הדיווח על כך מהרשות המבצעת היא הכנסת – שלא מתפקדת מעל לשנה. להבנתנו, טרם התגלו עדויות לכך שהנגיף יודע להבחין בין מצביעי כחול לבן לליכוד. 

הוועדה קמה בתאוריה

נזכיר כי בדיון סוער בשלישי שעבר, לאחר ההחלטה להעניק חסינות לח"כ חיים כץ, הוקמו שלוש ועדות זמניות:  הוועדה לעניין התפשטות מחלת הקורונה; הוועדה לרפורמה בחוק החינוך המיוחד; והוועדה לכוחות ההצלה והחירום בזמן סופה. כבר אז הנחנו שלאור חילוקי הדעות, וסד הזמנים הדחוק לבחירות, ספק אם בכלל יתכנסו. 

צילום: עדינה ולמן, דוברות הכנסת

הקרב הפוליטי שתוקע את הכל: מי יהיה היו"ר?

כעת מסתבר שבין כחול לבן לליכוד אין הסכמה מי יעמוד בראש הוועדות. הבקשה לאשר את הקמת הוועדות צריכה להיות מאושרת במליאת הכנסת ועכשיו תקועה אצל יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין. 

כשפנינו לכחול לבן הם מסרו כי: "אין עדיין סגירה על יו"רים. הוגשה בקשה לאדלשטיין להעלות את הנושא לסדר היום במליאה אך זה טרם קרה". כששאלנו את ח"כ מיקי זוהר על המחלוקת הוא מסר כי "זה שקר מוחלט. לא היה ויכוח כזה". לאחר ששאלנו אותו אם לא הציעו שמות יושבי ראש לוועדות מסר כי" הציעו לנו כל מיני דברים וחשבו שבפגרת בחירות זה אפשרי לעשות מהלכים חד צדדיים. החלטתי שלא להשתתף בקרקס שלהם, עובדתית ההתנהלות שלהם לא הוכיחה את עצמה".

מאדלשטיין טרם נמסרה תגובה.

יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין

לשקוף נודע שבכל הנוגע לוועדה לחינוך המיוחד המועמדים הם: קרין אלהרר מכחול לבן מול יעקב מרגי מש"ס.

מאלהרר נמסר: "סוגיית החינוך המיוחד בוערת ופוגעת בעשרות אלפי ילדים ועל כן היה עדיף אם הוועדה הייתה קמה כבר מזמן. אני קוראת לכל סיעות הבית להתכנס ולאשר הקמת ועדה באופן בהול, כל עיכוב מעמיק את הפגיעה בילדים ובאחריותנו לפתור את המשבר בהקדם".

ממרגי נמסר: "לא ידוע לי על מחלוקת, אני לא חולק על אף אחד. אם לא תקום ועדת חינוך משרד החינוך צריך לשכור חברה בלתי תלויה שתבחן את תוצאות הפיילוט במחוז צפון. בהעדר כנסת פעילה יש לי קושי כמחוקק הרפורמה לקבוע אם הפיילוט הצליח או נכשל".

ובינתיים? אין ועדות, אין הערכות לחירום, וחברי הכנסת ממשיכים בפגרה.

גם אם תכונס המליאה בשבוע הבא – הוועדות כבר מוסמסו

זה רק עוד סיפור עצוב על מה שעובר על הכנסת שלנו בשנה האחרונה. הפעם זה איך ועדות זמניות, אך דחופות, מוסמסו עד למצב שהתקבלה החלטה להקימן בעיתוי מאוחר מדי. ואף שנותר זמן – קרבות אגו חיסלו כל אפשרות לדיונים מעמיקים. נציין שכל זאת קורה בזמן שפועלת ממשלת מעבר משולשת ששריה לא זכו לאמון הכנסת ועדיין הם מקדמים מהלכים ומייצגים את אזרחי המדינה. והכנסת? בתרדמה. 

עודד פורר (ישראל ביתנו), יו"ר הסיעה שהתעקשה על הקמת הוועדות אומר: "לצערי הוועדות לא הוקמו כי לא שמו את זה על סדר היום במליאה. חוסר הרצון של כחול לבן והליכוד להקים את הוועדות, שיעסקו בדברים החשובים ביותר לאזרחי ישראל בימים אלו, היה ידוע". 

לדבריו, הקמת הוועדות אושרה בוועדת הכנסת כבר לפני כשבוע. והעובדה שיו"ר הוועדה המסדרת אבי ניסנקורן פנה ליו"ר הכנסת על מנת שישים את הנושא על סדר היום רק ביום ראשון, עלולה להצביע על כך שהוא לא באמת רוצה להקים את הוועדות. "ככל שחולף הזמן מצליחים כחול לבן והליכוד להפוך את הקמת הוועדות ללא רלוונטית רק בגלל שלליכוד זה לא נוח פוליטית שיהיה פיקוח על השרים שלהם ולכחול לבן זה לא נוח פוליטית כי הם לא רוצים לפגוע בגפני בוועדת הכספים ובאחמד טיבי שהשתולל בהתנגדותו להקמת הוועדות".

עודד פורר, מתוך אתר הכנסת

איך זה משפיע עלייך (אזמ"ע): האנשים שבחרנו ומשקפים את רצון כלל הבוחרים – יושבים בכנסת. תפקידם הוא לבקר את עבודת הממשלה ולדאוג לאינטרסים של כולנו. כנסת שאין בה ועדות אינה באמת כנסת – רק אסופה של אנשים שמקבלים משכורת, רכב צמוד ושלושה יועצים. 

מעש"י: בטווח הקצר בכחול לבן ובליכוד יכולים להתעלות על האגו ולמנות שני יו"רים לאותה ועדה. בטווח הקצר פחות: הקמת ועדות בסמוך לבחירות באמת מעוררת בעיה. לא ניתן לבצע פיקוח כשאתה מקיים בקושי דיון אחד שעלול להפוך לקרקס תעמולתי. המפלגות צריכות להגיע להסכמה שכבר ביום השבעת הכנסת בעוד כחודשיים – תתכנס הוועדה המסדרת ותקים מייד את כל הוועדות הקבועות על פי מפתח מפלגתי. דווקא מסך הבערות פה יעבוד מצוין: המפלגות אינן יודעות איך בדיוק תראה הממשלה הבאה וזה יוכל לעזור להן לקבל את ההחלטה ההוגנת ביותר.

בזמן שישנתם הח"כים בזזו את הקופה הציבורית. איך זה קרה?

הגדלת מימון המפלגות בעשרות מיליונים בדיון חפוז, הארכת התקופה להלוואות שכבר לקחו, הגדלת ההוצאה המותרת ופריסה מחדש של תשלומים: כך לקחו מאיתנו המפלגות עוד לפחות 63 מיליון שקלים תחת מיסוך יציאה לבחירות. המפלגה היחידה שהתנגדה: ישראל ביתנו

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

הארוע ההיסטורי של התפזרות הכנסת בפעם השלישית התנהל דווקא באופן רגוע למדי. כאילו כולם כבר קיבלו על עצמם את הגזירה שזהו – עוד בחירות. הדאגה האמיתית היחידה שזיהינו הייתה לא חדרי המיון או מערכת החינוך – אלא כיצד יממנו המפלגות מסע תעמולה נוסף, וזאת לאחר שנכנסו לחובות בגלל התנהלות רשלנית וציפיות מוגזמות.

כך, תוך 24 שעות החליטו על תוספת שמנה של 63 מיליוני שקלים, שתוביל לכך שלפחות 253 מיליון שקלים(!) ייצאו במערכת הבחירות הקרובה – אך ורק על הקמפיין של המפלגות. מה תוקן בחוק ואיך זה שהציבור לא הספיק למחות על כך – בכתבה לפניכן. 

פרק 1: שימוש בערפל הבחירות והסתרת מידע מהציבור – כך לוקחים עוד כסף מהציבור בלי שהוא ישים לב

איך יכול להיות שעוד עשרות מיליוני שקלים – כסף למימון קמפיינים בפעם הרביעית השנה (כולל בחירות לרשויות המקומיות) עוברים כל כך בשקט? 

נפרק את הפרטים שעזרו למהלך לעבור מתחת לרדאר:

1) שמרו את הפרטים בסוד עד לשעת הכושר – ביום שלישי, יום לפני פיזור הכנסת העלה ח"כ שלמה קרעי (ליכוד) את התנגדותו להצעה להעלות את המימון. ח"כ מאיר כהן מכחול לבן עמד ואמר לקרעי שלא עושים דברים כאלו. 

עוד לפני שהסתיימה המהומה קיבל קרעי טלפון, יצא מהחדר ולא שב אליו. ניסינו לפנות אליו ולשאול לדעתו. הוא מיהר, אבל שלח לנו באותו היום תגובה כי: "באופן אישי הבעתי את מחאתי על העניין מבלי להכיר את כורח המציאות לאשורו". 

באותה שעה הצעת החוק טרם פורסמה לציבור ופרטיה לא היו ידועים. רק מדיווחים שונים היה ניתן ללמוד משהו על המתווה המוצע. ולכן מפתיע שקרעי "לא הכיר את המצב", אך כמה שעות לאחר מכן שמו כבר התנוסס כיוזם החוק.

הצעת החוק אותה יזם שלמה קרעי

קרעי מסר לנו כי: "החתימה על החוק היתה בהתאם לסיכום שיחתמו מספר ח"כים מהליכוד ומספר ח"כים מכחול לבן. בזמן שהחוק הוגש, כנראה שהייתי בין הח"כים היחידים מהליכוד ו/או מהוועדה המסדרת, שהיו בכנסת".

2) שימוש בהיסח הדעת של הבחירות – יום הבחירות הוא יום מושלם לקידום מהלכים בעייתים ציבורית. לתקשורת המסורתית "אין ברירה", היא חייבת לעסוק בנושא הקריטי ביותר: יציאה לבחירות שלישיות בשנה. גם אם נושא המימון יקבל כמה כותרות יאלצו מהדורות החדשות לעסוק במה שקל להסביר. נכון, היו כתבים בדיונים, והם התייחסו לנושא וצייצו עליו – אך רק כהערת שוליים.

נכון, ישראל ביתנו מסגרה את המהלך כבעייתי. חברי הכנסת שלה אף דיברו על כך במליאה. אך הנושא בקושי זכה לסיקור. עודד פורר ביקש לדבר על הנושא בכל ראיון אבל זכה לדפדוף לשאלות הקלאסיות – במי יתמכו בבחירות הבאות. 

3) דיונים חפוזים מבלי להיכנס לפרטים – במהלכים כאלו כל הרחבה יכולה לחשוף את חוסר הסבירות וההגינות של המהלך, ואת ההתנהלות הכושלת והבעייתית של המפלגות במערכות הבחירות האחרונות. כך, למרות כל האגדות של "חשיבות הדמוקרטיה"-  האמת פשוטה. ניהול כושל. המפלגות בחלקן נקלעו לחובות עצומים מכך שייחלו ליותר מנדטים וניהלו בבזבזנות את התקציב. הם נכנסו ביודעין לחוב. 

במהלך הדיון לפני הקריאה הראשונה ביקש ח"כ הכנסת צבי האוזר (כחול לבן) פירוט עדכני של החובות. חשב הכנסת חיים אבידור החל למנות את החוב של הליכוד, כולנו ואז זכה לקריאה של יעקב אשר (יהדות התורה) שאמר לו – "מה זה חשוב עכשיו?"

יו"ר הוועדה, אבי ניסנקורן, הפסיק את מסדר הבושה של המפלגות והמשיך הלאה.

4) ערפל בחסות החוק הקיים – למרבה הטירוף, המפלגות לא כפופות לחוק חופש המידע ואינן מפרסמות את הוצאותיהן. לכן לא ניתן לדעת איך הן מבזבזות אותו. חוסר השקיפות מאפשר להם להתנהל באופן רשלני בכסף שלנו מבלי לתת דין וחשבון לאף אחד. גם כשמבקר המדינה בודק אותן הוא נותן להן רק קנסות סמליים – כמו כוסות רוח למת. כלומר קשה לבקר מהלך – שאנחנו לא יודעים מה ההשלכות האמיתיות שלו.

5) דחיית הגשת הדוחות – דוחות המפלגות שמראים את עומק הגירעון לצד ליקויים בניהול כספי התעמולה – טרם הוגשו לרשם המפלגות ולמבקר המדינה. הח"כים אישרו לעצמם לדחות את הגשתם. אנו נראה אותם במקרה הטוב באמצע שנת 2020 – לאחר 4 מערכות בחירות. את הדוח של בחירות מרץ 2020 נראה להערכתנו רק בשנת 2021. מהלך זה הסתיר את ההתנהלות הכספית של המפלגות ואת מצבן הפיננסי.

6) הסכמות במחשכים – כל הדיון הזה היה במחשכים ומאחורי הקלעים – אנחנו לא יודעים מה היה שם, מי זקוק לכסף ואיך הוא מסביר את ההתנהלות הכושלת של מפלגתו. כשביקשו פירוט מצב המפלגות מחשב הכנסת – הנושא הושתק. אתם מכירים חברה שהייתה מחליטה להוציא מיליונים ללא שום נתונים?

אבי ניסנקורן – יו"ר הוועדה

כרוניקה של רשלנות וניהול כושל

אנחנו מאמינים שמימון ציבורי למפלגות הוא דבר חשוב, אבל האופן בו מנהלים את הכסף שלנו הוא שערורייתי. להזכירכם, מבקר המדינה כתב כל שנה ( כזכור השנה הח"כים דחו את הגשת הדוחות) על התנהלות המפלגות עם הכסף שלנו. ביש עתיד ובבית היהודי כבר הוכיחו למבקר שתיעוד הוצאות זו המלצה בלבד, וביהדות התורה השתמשו בכסף כדי לחלק שירותי ייעוץ מס ומשכנתא בחינם. 

הכסף לא שקוף, ואנחנו לא יודעים איך בזבזו אותו. רק לאחרונה חשפנו כיצד מרצ, המפלגה שכנראה נמצאת במצב הפיננסי הקשה ביותר, ממשיכה לעבוד עם קרוב משפחה של בכיר מהמפלגה באופן קבוע. באיזה היקף? אנחנו לא יכולים לדעת.

7) התייחסות לנושא כמחויב המציאות – למעשה לא במליאה ולא בוועדה זכה הציבור להסבר פומבי ונהיר: למה לוקחים ממנו עוד 63 מיליון שקלים. אף אחד לא יודע מה קרה להררי הכסף שקיבלו לא מזמן. כל הח"כים (למעט 'ישראל ביתנו') העדיפו להאשים את גנץ או נתניהו (תלוי בפוזיציה), אך אף אחד מהם לא טרח, בדיון על הצעת החוק, להסביר למה הוא מעז לשלוח יד לקופה הציבורית. 

כששוחחנו עם ח"כים ב"כחול לבן" במשכן הכנסת, ושאלנו איך יכול להיות שהסכימו לכך – הסבירו שאנו צודקים, אך שהם רוצים לעזור למפלגות הקטנות: "זו דמוקרטיה להציל את הקטנות", אמרו לנו. איתן גינזבורג הדגיש שמפלגתו דווקא חסכה כסף מאחר והליכוד רצו תוספת 130 מיליון שקלים. ח"כ שי יזהר היה קצת יותר נבוך והודה שהוא "שונא את העלאת תקציבי התעמולה שאושרו". 

לעומת זאת ח"כ מיקי זוהר מהליכוד אמר לנו: "אין מה לעשות. צריך לעזור למפלגות הקטנות". נזכיר שהליכוד קיבלו תוספת עצומה של כ-15 מיליון שקלים. מה גם, למעשה הם אומרים שאין ברירה כי חלק מהמפלגות בזבזו כבר יותר מדי בקמפיינים הקודמים ונקלעו לחובות. זו הזייה. האם צריך לתת להן פרס של תקציבי תעמולה נוספים אחרי שהתנהלו בחוסר אחריות משוועת?

8) מחר כבר יהיה נושא חדש על סדר היום – סדר היום התקשורתי מתחלף מהר מאד. מחר כבר ידברו על מערכת הבחירות הרביעית, ועוד שבוע אף אחד כבר לא יזכור שהתרגיל הזה קרה.

נקודת אור: אנו נמשיך לעסוק בנושא, ללא הרף. כתבנו עליו שוב ושוב, ולא נרפה. וככל שנגדל- נוכל לפעול להשקפת התקציבים האלו והקטנתם. נוכל לשים את התכלס במרכז סדר היום. גם עמוק בתוך הקמפיין לבחירות לכנסת ה-23 נזכיר כי: בשעת לילה מאוחרת, בערפל פיזור הכנסת ה-22, בחרו 108 חברי כנסת להכניס יד עמוק לכיס של הציבור ולהוציא ממנו 63 מיליון שקלים.

הדיון אמש על תקציבי המפלגות בכנסת

פנינו לכל המפלגות לתגובות

ממפלגת העבודה נמסר שבגלל המצב המורכב של שלוש מערכות בחירות נמצאות כלל המפלגות בבעיה כספית לבחירות לכנסת ה-23 ולכן היה נדרש שינוי החוק. בש"ס אמרו: "ש"ס התנגדה נמרצות להגדלת יחידת המימון לבחירות השלישיות. גם לפני ישיבת הוועדה הביעו נציגי ש"ס התנגדות לכך אולם לצערנו, בשל הצורך להצביע על פי משמעת קואליציונית, חויבו נציגי המפלגה לתמוך בהצעה (נזכיר שאין היום קואליציה ע.ב). מכחול לבן, הליכוד, הרשימה המשותפת, יהדות התורה ומרצ לא נמסרה עדיין תגובה.

ישראל ביתנו, שהתנגדו לחוק, אמרו: "לא יכול להיות שבזמן שאין תקציב מדינה, שהמשק נמצא בקריסה ומערכת הבריאות חולה המפלגות יגדילו לעצמן את המימון. אם כבר החליטו ראשי המפלגות הגדולות, נתניהו וגנץ, לשלוח את מדינת ישראל לבחירות, לפחות שינהלו מערכת בחירות צנועה ולא יהפכו את תקציב המדינה לתקציב שמשרת רק אותם"

הפסקת פרסומות לכתבות קשורות לפני הפרק השני:

פרק 2: הטריקים: הגדלת המימון, תקופת גרייס והגדלת ההוצאה – כך שינו הח"כים את חוקי המשחק ביום פיזור הכנסת

אז איך זה קרה בפועל? כלל ההטבות הוזרקו לתוך החוק לפיזור הכנסת שאושר באישון לילה. והנה הטכניקה בה סידרו לעצמן המפלגות הטבות מפליגות לבחירות השלישיות.

הסבר קצר למי שלא מכיר את מימון מפלגות

על קצה המזלג:

  1. מפלגות מכהנות בכנסת מקבלות מימון מהמדינה.
  2. הכסף ניתן באופן שוטף בזמן הכהונה וכן עבור קמפיין הבחירות.
  3. הסכום הנמסר לכל מפלגה מחושב על פי "יחידת מימון", ששוויה כ-1.4 מיליון שקל.
  4. מימון קמפיין בחירות: כל מפלגה מקבלת את ממוצע המנדטים שלה בין הכנסת הקודמת לבאה אחריה, ועוד אחד. לדוגמא, מרצ זכתה בכנסת ה-19 בשישה מנדטים ובכנסת ה-20 בחמישה. ולכן היא קיבלה 6.5 יחידות מימון בתחילת הכהונה האחרונה (ממוצע 5.5, ועוד 1), כלומר כ-9.1 מיליון שקל.  
  5. המימון השוטף: תשלום חודשי שוטף של 6% מיחידת מימון, לפי מספר המנדטים הנוכחי, ועוד אחד. אם נחזור לדוגמא של מרצ, המפלגה מקבלת מדי חודש כ-500 אלף שקל (5 ועוד 1, כפול 6% מיחידות מימון השווה ל-1.4 מיליון שקל).

1) הגדלת יחידת המימון. הנוסחה לחישוב כספי מפלגות נקבעת על ידי ועדה חיצונית כדי שחברי הכנסת לא ישחקו בה ויגדילו לעצמם את הסכום ככל שיחפצו (כפי שעשו). אז במקום לשנות אותה החליטו במפלגות לעשות טריק: לשנות את אחוז יחידת המימון והעלו אותו ב-31%. ומה אם בבחירות הבאות יצטרכו עוד כסף? אפשר תמיד להעלות את הסכום: 60%, 90% או 200%. כמה שצריך. הכסף? מהכיס שלנו.

2) זה לא תרגיל חדש שהמציאו אתמול. כפי שחשפנו, במרץ 2017 סידרו המפלגות לעצמן תוספת של 20% למימון השוטף (כ-22 מיליון שקלים בשנה) בתרגיל דומה ובערפל של חוק V-15. 

3) על העלאת יחידת המימון קיבלו בונוס נוסף: תוספת של 1.13 מיליון שקלים לכל מפלגה. כל אחת תקבל 1.81 יחידות מימון במקום יחידת מימון נוספת אחת בלבד. במקום 1.395 מיליון שקלים יזכו ל-2.53 מיליון שקלים. 

טבלת העלויות – מתוך עמוד הפייסבוק של דפנה ליאל

4)  בנוסף, במקום מקדמה של 70% על הבחירות יקבלו מקדמה של 92%. (גם כאן במקום לשנות את האחוזים קבעו שהמקדמה תיקבע על 70 אחוז מ1.31 יחידת מימון). מפלגות עם פחות מעשרה מנדטים יזכו למקדמה גבוהה יותר. 

5) הגדלת אפשרות ההוצאה למפלגות קטנות: מפלגה עם פחות מעשרה מנדטים תוכל להוציא פי 2.5 מהסכום המגיע לה במקום פי 2 – כלומר חשיפה גדולה יותר לחובות.

6) תקופת גרייס על החוב הקיים – בד"כ אמורות המפלגות לכסות קודם את החוב לכנסת מהמקדמה. ועכשיו נקבע שהחזר החוב שלקחו ייעצר לחודשים הקרובים עד לכנסת ה-23. המשמעות: אנחנו מוותרים להם על החזר של לפחות 3.8 מיליון שקלים בחודש שילכו ישירות לקמפיינים.

7) פריסה מחדש של התשלומים – רק אחרי הבחירות לכנסת ה-23 ייפרסו שוב החובות: הלוואות שניתנו לכנסת ה-21 יפרסו ל-52 תשלומים. ההלוואות שניתנו לכנסת ה-22 ייפרסו שוב ל-54 תשלומים. ההלוואות שינתנו בכנסת ה-23 ייפרסו ל-52 תשלומים. בעבר הייתה פריסת חוב לשלוש שנים בלבד (36 תשלומים). כעת פרסו את החוב ל-54 תשלומים כדי שיהיה ניתן לקחת הלוואות גדולות יותר לקמפייני בחירות (בפעם השלישית בשנה). 

8) מתי יחזירו המפלגות את החוב מהמימון השוטף? בארבע וחצי השנים שלאחר הבחירות הבאות.

נכון לאוקטובר 2019

  • במקרה שמפלגה לא הספיקה לקחת את כל ההלוואה שהייתה יכולה לקחת, יש לה אפשרות למצות את המינוף שלה עד שבוע הבא. במהלך הדיון אמש אמר חשב הכנסת חיים אבידור כי המפלגות כבר בחוב של 198 מיליון שקלים, סכום שצפוי רק לטפס – ואת כולו אנו מממנים.

בשורה התחתונה: דרך שורה של מסכי עשן ושינויים טכניים המפלגות בזזו את הציבור. הן קבעו שיוכלו למנף את ההלוואות שלהן ולהיכנס לחובות גדולים יותר. ואם זה לא מספיק, הן יוכלו גם לקחת מימון נוסף – מהכסף של הציבור. 

כמה כל זה יעלה לנו? ההלוואות שכבר לקחו המפלגות עומדות נכון לאתמול על 198 מיליון שקלים ומימון המפלגות לאחר התוספת יעמוד על 253 מיליון שקלים נוספים. כך נעמיד לרשות חשבון הבנק של המפלגות יותר מ-450 מיליון שקלים מכספי הציבור למערכת הבחירות הקרובה.

כאמור, אנו נמשיך לעסוק בנושא, ללא הרף. כתבנו עליו כבר שוב ושוב, ולא נרפה. ככל שנגדל – נוכל לפעול להשקפת התקציבים האלו והקטנתם.

המפלגות מנסות להגדיל את תקציב התעמולה לבחירות הקרובות

ח"כ שלמה קרעי מהליכוד חולל מהומה בוועדה בכנסת כשביקש להעלות את הנושא על סדר היום. מאיר כהן: "אתה טובל ושרץ בידך". בכחול לבן ובליכוד סיכמו על העלאה של תקציבי התעמולה בבחירות. כל זאת בשעה שהציבור בכלל מצפה שהתקציבים האלו יצומצמו 

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

מערכת בחירות שלישית בפתח והפוליטיקאים רוצים כסף. לא לבתי החולים או לחינוך, אלא לעוד קמפיינים – כסף ציבורי. סמיכות הבחירות הקרובות לקודמות והתנהלות רשלנית ועכורה עם תקציבי עבר מציבות את חלקן בבעיה. 

לקחת עוד עשרות מיליוני שקלים מהציבור לאחר שנכשלו פעמיים בשנה להרכיב ממשלה, ובפתח שנה תקציבית קשה – הופכת את הסוגיה לרגישה במיוחד. לכן בימים האחרונים מעדיפים הפוליטיקאים לקדם את הנושא מתחת לרדאר הציבורי. למרות זאת, החליט היום ח"כ קרעי (ליכוד) לדבר על הסוגיה בוועדה המסדרת כשביקש להעלות את הנושא לסדר היום, וזאת מבלי לתאם זאת עם מפלגתו ועם יו"ר הוועדה, אבי ניסנקורן (כחול לבן). 

ח"כ שלמה קרעי – ירד לבינתיים מהנושא

המהלך זכה לביקורת והנושא, לפחות לבינתיים הושתק. לאחר הדיון החליט קרעי שהוא יורד מהנושא: "באופן אישי הבעתי את מחאתי על העניין מבלי להכיר את כורח המציאות לאשורו", אמר לנו.

למי שלא מכיר איך עובד מימון מפלגות

על קצה המזלג:

  1. מפלגות מכהנות בכנסת מקבלות מימון מהמדינה.
  2. הכסף ניתן באופן שוטף בזמן הכהונה וכן עבור קמפיין הבחירות.
  3. הסכום הנמסר לכל מפלגה מחושב על פי "יחידת מימון", ששוויה כ-1.4 מיליון שקל.
  4. מימון קמפיין בחירות: כל מפלגה מקבלת את ממוצע המנדטים שלה בין הכנסת הקודמת לבאה אחריה, ועוד אחד. לדוגמא, מרצ זכתה בכנסת ה-19 בשישה מנדטים ובכנסת ה-20 בחמישה. ולכן היא קיבלה 6.5 יחידות מימון בתחילת הכהונה האחרונה (ממוצע 5.5, ועוד 1), כלומר כ-9.1 מיליון שקל.  
  5. המימון השוטף: תשלום חודשי שוטף של 6% מיחידת מימון, לפי מספר המנדטים הנוכחי, ועוד אחד. אם נחזור לדוגמא של מרצ, המפלגה מקבלת מדי חודש כ-500 אלף שקל (5 ועוד 1, כפול 6% מיחידות מימון השווה ל-1.4 מיליון שקל).

"טובל ושרץ בידך"

אמש פרסמה טל שניידר בגלובס כי הליכוד וכחול לבן הגיעו להסכמה על העלאת הסכום אותו יקבלו בבחירות הקרובות. העלאה של יותר מ-36%, (כ-60 מיליון שקלים), בשעה שש"ס וישראל ביתנו מתנגדות להעלאה.

האם יש הגיון שהמפלגות יעשו בפעם השלישית (!) בשנה תעמולה בעלויות של מיליוני שקלים מהכיס של כולנו? 

הכסף הזה ייצא בחוסר שקיפות. ובמקום בו אין שקיפות, יש בזבוז.

ח"כ קרעי כאמור העלה את הנושא היום לדיון בוועדה המסדרת. יו"ר הוועדה אבי ניסנקורן סירב מאחר ולדבריו הנושא לא סוכם מראש עם מפלגתו: "לך דבר עם יריב לוין, איתו אנחנו מתאמים", אמר לו ניסנקורן. 

קרעי התעקש והעלה את הנושא בכל מקרה והלין שגם כחול לבן הסכימו לכך. מאיר כהן (כחול לבן) קם ממקומו ואמר לו: "תתבייש, אתם רוצים את הכסף… זה פופוליסטי. אסור לך לעשות את זה. אתה טובל ושרץ בידך". 

הנושא לא עלה, לפחות לא באופן מסודר לפרוטוקול וכנראה יידון בימים הבאים.

הנה קטע מהדיון שצילמנו:

גם המפלגות הקטנות בבעיה עמוקה 

נזכיר כי המפלגות מקבלות כ-180 מיליון שקלים לכל מערכת בחירות שכזו – כסף לא שקוף. ובגלל התנהלות רשלנית הן נכנסו לחובות וקיוו להחזיר את הכסף במהלך הקדנציה מהמימון השוטף. בניתוח שעשינו לפני קצת יותר מחודש מצאנו כי מפלגת כולנו (יפעת שאשא-ביטון), מרצ והעצמאות (יאיר גולן) נקלעו לבעיה חריפה. בין המפלגות שנמצאות בנקודת זינוק טובה נמצאות אלו שמתנגדות להעלאת התקציב: ש"ס וישראל ביתנו.

זה המגזר היחיד שברגע שנגמר לו הכסף – יכול פשוט להמציא עוד. אלא שאת החשבון משלמים כולנו.

פנינו לקרעי לאחר הדיון בבקשה לדעת אם יתנגד להצעה להעלות את כספי המימון – נראה שלא: "באופן כללי", מסר, "ככל שיש הסכמה כללית בין המפלגות הגדולות, לא אתנגד. אני מבין שקיים כורח מציאותי לקיים בחירות לפי המודל הקיים, ולכן ההכרח לא יגונה. אנחנו גם ככה נמצאים במצב שלא היה כמותו מעולם במדינה וההתמודדות לא פשוטה".

עוד הוסיף: "באופן אישי הבעתי את מחאתי על העניין מבלי להכיר את כורח המציאות לאשורו. לא רק לגבי הנושא הזה, אלא לגבי כל נושא שאיננו נחוץ והכרחי. יש נושאים חברתיים דחופים על סדר היום שאנחנו מנסים לפתור. אבל כאמור, לגופו של עניין, הבנתי שכן מדובר בנושא נחוץ והכרחי לקיום הבחירות, בחירות שלישיות בתוך שנה הגורמות למנגנוני המפלגות לקרוס תחת הנטל ולכן ההכרח לא יגונה. אני עדיין מקווה שנצליח להקים ממשלה ולא נדרש כלל לעניין".

פנינו גם לאחת המפלגות המתנגדות להעלאה, ישראל ביתנו, שמסרה: "ישראל ביתנו מתנגדת בתוקף להעלות את יחידת המימון של המפלגות. מדובר פשוט בעושק אזרחי ישראל, באחת מהתקופות הכי קשות מבחינה תקציבית. עוד צפויים קיצוצים וגירעון שיפגעו בציבור הרחב ולכן הדבר האחרון שראוי כרגע זה להכניס את היד לכיס של האזרחים לטובת מפלגות כאלה ואחרות".

אזמ"ע – איך זה משפיע עליכם?

כספי מימון מפלגות, שיוצאים לכולנו מהכיס, נשארים במחשכים ואין לנו מושג איך מבזבזים אותם. בנוסף מדובר בסכומי עתק. זה כסף שהיה יכול ללכת לבריאות, חינוך וביטחון – ייתכן ומושלך לפח. העלאה של 60 מיליון שקלים בתקציב תבוא על חשבון שירותים אחרים לאזרחים.

מעש"י – מה עושים (כדי) שיתוקן? 

לכל הפחות, ח"כים אכפתיים יכולים לדאוג שהכסף יהיה שקוף. כשיש שקיפות התנהלות הפוליטיקאים הופכת לאחראית וזהירה יותר, והם מתנהלים בחסכנות. הדגמנו בדיוק את זה בשתי כתבות שפרסמנו על תקציב קשר עם הציבור. 

המפלגות חייבות לפרסם דוח הוצאות כפי שמפרסם כל משרד ממשלתי. מעבר לכך, היו בחירות לפני שלושה חודשים, הפוליטיקאים קיבלו את כל הזמן התקשורתי שרצו – שיועילו וינהלו מערכת בחירות חסכנית. אנחנו בטוחים שכל ערוץ חדשות ישמח לארח פאנלים ועימותים בין הח"כים וראשי המפלגות לקראת מערכת בחירות נוספת – מה שיחסוך למפלגות כסף. נמשיך לכתוב ולעקוב אחר הנושא בימים הקרובים. בתקווה, מי יודע, שתמצא הבושה והנושא ירד מסדר היום. בינתיים אנו ממליצים – תצביעו בגוש שלכם למפלגה שתוציא הכי פחות מתקציבה. תעקבו – ונשתדל לעדכן בתחום הזה.

סיקור צל אופוזיציה – שבוע שלישי: מקריאים את כתב ההאשמות נגד ראש הממשלה

בשבוע השלישי לסיקור הצל של האופוזיציה בכנסת ישראל: ממשלת המעבר מעבירה בחיפזון תיקון לחוק יסוד הממשלה – והאופוזיציה מנהלת מולה מאבק עיקש עם כל כלי פרלמנטרי אפשרי. בינתיים במליאה האופוזיציה מקריאה את כתב החשדות נגד רה"מ נתניהו במלואו

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר.

| עידן בנימין |

תוהים מה עושה האופוזיציה? אנחנו ממשיכים לבדוק מה קורה בכנסת ואיך אופוזיציה לוחמנית יכולה לפעול. הימים שלפני הרכבת הממשלה, כאשר מפלגות הקואליציה ממשיכות לעסוק במו"מ ולא בשיתוף פעולה ביניהן, יכולות אולי להיות הזדמנות עבורה לקדם מהלכים אותם הבטיחו לבוחרים.

אמנם לפי החוק ראש האופוזיציה מוכרז רק 14 ימים לאחר הקמת הממשלה – אך עם זאת, בכנסת הנוכחית מפת הגושים (אופוזיציה/קואליציה) כבר ברורה למדי. בזמן שהקואליציה עוד בהקמה, האופוזיציה כבר יציבה וקיימת. בסיקור הצל השלישי מצאנו אופוזיציה לוחמנית בכנסת.

***

המאבק המאורגן הראשון של האופוזיציה – נגד ביטול מגבלת השרים

הממשלה ממשיכה לזרז את הצעת החוק שתסיר את המכסה למינוי שרים (כיום עומדת על 19) וסגני שרים (4). המגבלות נקבעו בשנת 2014, וכבר שנה לאחר מכן (בעת הרכבת הממשלה האחרונה) בוטלו זמנית מטעמים פוליטיים. מאחר וניתן לשנות באופן זמני חוק יסוד רק פעם אחת, הממשלה הנרקמת מנסה לשנות את החוק לצמיתות, ללא דיון רציני ובמהירות מטורפת. עוד על המהלך תוכלו לקרוא כאן.

באופוזיציה החליטו לקיים מאבק עיקש בשינוי החוק שנעשה בפזיזות ועיכבו אותו בכל פינה אפשרית. עקבנו לאורך השבוע בהתנהלות קידום החוק.

שינוי חוק היסוד – בחיפזון, למען דילים פוליטיים

שינוי חוק היסוד נעשה בחיפזון לאחר שראש הממשלה נתניהו קיבל ארכה של שבועיים מנשיא המדינה להקמת הממשלה. השינוי אמור להקל עליו בתהליך. הצעת החוק הופצה ביום רביעי בצהריים המאוחרים והייתה פתוחה להערות הציבור עד מוצ"ש. כלומר – לציבור ניתן יום עבודה יחיד להערות.

על פי הנחיית היועץ המשפטי לממשלה, ישנו הליך מסודר להפצת הצעת חוק ממשלתית: "במסגרת ההליך יש לפעול לאיסוף נתונים ולגיבוש תשתית עובדתית ביחס להצעה ולהשלכותיה. זאת, באמצעות עבודת מטה והפצת תזכיר לכל משרדי הממשלה הנוגעים בדבר ולציבור ושקילת הערותיהם בלב פתוח ונפש חפצה". על פי ההנחיה יש לתת 21 יום להערות הציבור. עם זאת נכתב כי: "לא מדובר בפרק זמן קשיח. על פרק הזמן להיקבע בהתאם להיקפו, מורכבותו וחשיבותו הציבורית של התזכיר". במקרה הנדון ניתנו שלושה ימים, כולל שישי ושבת.

הנחיות היועמ"ש כוללת גם דרישה כי "בתזכיר המופץ יש לציין את דבר קבלת האישור לקיצור פרק הזמן למשלוח הערות" – מידע שאינו מצוין בתזכיר שהופץ.

הרחבה - הנחיית היועץ המשפטי לממשלה בנוגע לקבלת הערות הציבור על תזכירי חוק

"במקרים המתאימים, למשל כשהתזכיר ארוך ומורכב, יש לקבוע פרק זמן ארוך יותר שייתן זמן תגובה סביר להערות הציבור. לעניין זה ראו בג"צ 10/1658 אדם טבע ודין נ' ממשלת ישראל. בפרשה זו הבהיר בית המשפט העליון כי "סטייה מהותית מנוהל תקין" של העמדת התזכיר לעיון הציבור לפרק זמן הולם "היתה עשויה אף להצדיק התערבות שיפוטית לתיקון הדבר במסגרת ביקורת שיפוטית על הליך מינהלי שנועד לגבש בדרך תקינה עמדה ממשלתית בעניין יוזמת חקיקה.

אפשר שאילוצי זמן ממשיים ואילוצים מסוג אחר שמקורם בצורכי מדיניות דוחקים יצדיקו את קיצור פרק הזמן האמור. קיצור מסוג זה עלול לצמצם את יכולת המשרדים והציבור להעיר לתזכיר. לכן, יש להימנע ככל האפשר מקיצור פרק הזמן למתן הערות לתזכיר. ככל שהתזכיר ארוך ומורכב יותר או שהנושא חדשני, רגיש או מעורר מחלוקת ציבורית, כך יש לשקול היטב האם נכון לקצר את התקופה העומדת לרשות הציבור כדי להעיר ליוזמה הממשלתית.

קיצור פרק הזמן למשלוח הערות לתזכיר דורש את אישור היועץ המשפטי לממשלה או המשנה ליועץ המשפטי לממשלה האחראי על התחום. הבקשה לקבלת האישור תפרט את הטעמים שבשלהם יש צורך בקיצור התקופה (למשל אם אי קבלת החוק במועד קרוב תגרום לפגיעה בציבור)".

השינוי לחוק עובר את המשוכה הראשונה

ביום ראשון בבוקר הממשלה כבר אישרה את הצעת החוק בישיבתה השבועית. מיד לאחר מכן נקבעה ישיבה בוועדה המסדרת כדי לתת לממשלה פטור מזמן ההמתנה הנדרש לפני העלאת ההצעה להצבעה.

נכחתי (עידן) בדיון וסיקרתי אותו – למרות התנגדות עיקשת של האופוזיציה ובקשת ריביזיה (בקשה לדיון מחדש) החוק בסופו של דבר עבר את הוועדה ועלה למליאה באותו היום.

במליאת הכנסת 40 ח"כים מהאופוזיציה עלו לנאום כנגד החוק, אך הצעת החוק עלתה בקריאה ראשונה ועברה ברוב של 65 מול 54.

לאחר ההצבעה הודיע יו"ר הכנסת, יולי אדלשטיין (הליכוד), כי על פי התקנון הוועדה המסדרת לא יכולה להצביע על הצעות חוק (מכוון שמדובר בוועדת ביניים המכהנת עד הקמת הממשלה) – והוציא את המליאה להפסקה. בזמן ההפסקה נדרשה הוועדה המסדרת להקים ועדה אחרת, מיוחדת, שתפקידה הבלעדי יהיה לדון בהצעת החוק – וכך לעקוף את המגבלה בתקנות. בשעה 22:20 כינס מיקי זוהר (הליכוד) את הוועדה המסדרת והניע את התהליך להקמת ועדת המשנה – גם כן בראשותו.

פיליבסטר ושיח מביש בוועדה המסדרת

אם זוהר ציפה לחיים קלים בהקמת הוועדה המיוחדת, הוא מצא אופוזיציה נחושה שלא מוותרת בקלות. האופוזיציה בניצוחו של אבי ניסנקורן הפתיעה את זוהר והחלה לשאת נאומים ארוכים על התהליך ועל הצעת החוק. לאחר שזוהר הבין את הפיליבסטר המתהווה, עבר הדיון להתנהל בצורה מביכה, כאשר יו"ר הוועדה מתפרץ ללא הרף לדברי הח"כים בטענה כי הוא מנהל את הדיון ולכן זה מותר. בשלב מסויים כאשר פנו הח"כים של האופוזיציה ליועץ המשפטי של הוועדה בשאלות, חסם אותם זוהר ולא נתן להם לשאול – "אני קובע" פסק שוב ושוב.

שיח הצעקות וקטיעת זה את דברי חברו לא הייתה נחלתו היחידה של זוהר. גם ח"כים מהאופוזיציה, ביניהן מיכל רוזין ותמר זנדברג (מרצ), התנהלו בצעקות. מספר פעמים בדיון ניסה ניסנקורן להנמיך את הלהבות בבקשות לשני הצדדים, ללא הצלחה. מי שמעוניין לחוות דעה משלו יוכל לצפות בדיון המלא.

לאחר קרוב לשעתיים של דיון רועש, אושרה הקמת הוועדה הייעודית. אדלשטיין פתח את דיון המליאה מחדש בעשרה לאחת בלילה. גם כאן מספר ח"כים מהאופוזיציה נשארו להיאבק, דבר שהביא לעימות חריג בין יו"ר הכנסת אדלשטיין לסתיו שפיר (העבודה).

הכנסת אישרה את הקמת הוועדה ברוב של 48 מול 39 וישיבת המליאה ננעלה בשעה 1:30.

ממשיכים בדיון המרתוני על הצעת החוק

ביום למחר (שלישי) התכנסה הוועדה בדיון על הצעת החוק, כאשר האופוזיציה מגישה 370 הסתייגויות (בקשות לשינויים בהצעת החוק). מליאת הכנסת מתחילה בשעה 16:00 – זוהר כינס את הוועדה לדיון בהסתייגויות לאחר שהיא נסגרה. הוועדה דחתה את כולן.

האופוזיציה לא מוותרת ומשתמשת בכל כלי פרלמנטרי בניסיון לטרפד את הצעת החוק

האופוזיציה, במסגרת זכויותיה, מבקשת דיון מחדש על ההסתייגויות – והוועדה נאלצת להתכנס שוב למחרת ביום (רביעי בבוקר). במהלך יום הדיונים חברי הוועדה יתזזו בין הוועדה המסדרת לבין הוועדה המיוחדת כאשר האופוזיציה שולפת כל כלי פרלמנטרי אפשרי כדי לעכב את ההצבעה על החוק. בזמן הזה יו"ר הוועדה זוהר יעשה ככל האפשר לסיים את הדיונים ויכנס את הוועדה גם לאחר המליאה כדי לסיים את העבודה על החוק. נזכיר כי כל שעה שעוברת מקרבת את רה"מ לסוף הארכה שניתנה לו להרכבת הממשלה.

בסופו של דבר אושרה הצעת החוק ברוב של 8 מול 6.

חברי האופוזיציה היו מוכנים ללכת מספר צעדים לקראת ממשלת המעבר, ובדיונים האחרונים הציע צבי האוזר (כחול לבן) למיקי זוהר כי הם מוכנים לשקול פשרה – לקבוע מכסה מרבית למספר השרים (גבוהה מזו הנוכחית) שתאפשר להם לשקול תמיכה בתיקון לחוק. זוהר פסל את ההצעה על הסף – "אני לא יכול לעשות את זה", אמר להאוזר.

הצעת החוק צפוייה לעלות ביום שני הקרוב במליאה להצבעה בקריאה שניה ושלישית.

אבי ניסנקורן עובד קשה

אבי ניסנקורן (כחול לבן), עד לאחרונה יו"ר ההסתדרות, התגלה בשבועיים האחרונים כאיש בחזית שעושה הכל כדי לשרת את בוחריו, ללא פחד מעבודה שחורה וקשה בוועדות. לאחר צפייה בשעות של דיונים, כולל דיונים בוועדת הכספים (ראו קופסא מתקפלת), ניסנקורן מוכיח את עצמו כאדם ענייני שלא נשאב לפופוליזם – ובעקבות כך זוכה להערכה גם מחברי האופוזיציה והקואליציה כאחד.

דיוני ועדת הכספים מהשבוע שעבר

שתי ועדות זמניות מכהנות כרגע בכנסת: ועדת הכספים וועדות החוץ והביטחון. ביום שני התכנסה ועדת הכספים ליום דיונים בנושאים שונים. זהו הדיון הראשון שהתקיים לאחר שהוקמה הוועדה בשבוע הקודם. החדר היה גדוש בראשי רשויות וח"כים מכל קצוות הבית.

הנושא הראשון על על סדר היום היה הארכת התקנות על  פיצוי לתושבי עוטף עזה. התקנות מאפשרות לתושבים לקבל פיצוי על אובדן ימי עבודה בגין סגירת מוסדות לימוד, איסור התקהלות או סגירת מקומות עבודה בהוראת פיקוד העורף.

תוקפן של התקנות הזמניות פג בסוף החודש הקודם ולאחר סבב הלחימה האחרון לא התאפשר לתושבי העוטף לטעון לפיצויים.

במהלך הדיון ובלחץ הח"כים, יו"ר הוועדה משה גפני (יהדות התורה) התגלה כמי שמוכן להוביל את המהלך גם ללא אישור הממשלה. גפני הודה כי לא התקיים דיון בממשלה, ולכן קבע את התקנות עד סוף דצמבר (זאת למרות ששר האוצר ביקש שהן יוארכו עד סוף חודש יוני בלבד). לאור מה שעלה בדיון הוסיפו חברי הוועדה לתקנות גם את הדבוראים ותחום התיירות, מבלי לתאם עם הממשלה.

אבי ניסנקורן הכיר את התקנות והחוקים על בוריים. מספר פעמים הוא הסביר ליושבים לחדר את המשמעויות ובשלב מסוים – להפתעתו של גפני – הודיע שכבר סגר את הנושא מול רשות המיסים.

פעילות אופוזיציונית יצירתית סביב מצבו המשפטי של ראש הממשלה

במליאה מקריאים את כתב החשדות של רה"מ בנימין נתניהו

בסדר היום של הכנסת מתאפשר לח"כים לנאום במשך דקה בנושא שחשוב להם. באופוזיציה החליטו למנף את הזמן לקריאת כתב החשדות נגד רה"מ נתניהו בגין שוחד מרמה והפרת אמונים. וכך אחד אחר השני עלו הח"כים של האופוזיציה וקראו את כתב החשדות.

ההקראה החלה ביום שני ונמשכה ליום שלישי. ביום רביעי לא היו נאומים, ולכן נראה שהתרגיל יימשך גם לשבוע הבא.

עברנו על כל הפרוטוקולים של שלושת הימים והמפלגות השותפות למהלך הן כחול לבן, העבודה ומרצ. חברי הכנסת מהמפלגות הערביות לא השתתפו.

שאלנו את ניסנקורן אם פנה אליהם? מלשכתו נמסר: "הסיעות הערביות דיברו באותו יום על נושא הפשיעה החמורה במגזר הערבי. סיעות האופוזיציה שותפות למאבק בשחיתות".

דיון מיוחד על בריחת רה"מ מכתב אישום

במרצ הודיעו ביום רביעי בשבוע שעבר כי השיגו את 40 החתימות הדרושות לדיון חירום על "ניסיונו של ראש הממשלה לברוח מכתב אישום – באמצעות הרס הדמוקרטיה הישראלית". על פי תקנון הכנסת, הדיון יתקיים בתוך 21 ימים מהגשת הבקשה – ובנוכחות רה"מ.

המאבק יוצא לשטח?

בכחול לבן החלו להוציא את מאבקם על חקיקה לחסינות רה"מ מחוץ לכנסת, כאשר ארגנו הפגנה מול ביתו של שר האוצר משה כחלון (יו"ר כולנו) אביגדור ליברמן (יו"ר ישראל ביתנו), רועי פולקמן (כולנו) וחברי הליכוד ישראל כץ, גלעד ארדן וניר ברקת. בנוסף החלו במחאת ח"כים בטוויטר והצהירו על ויתור החסינות אם יוגש נגדם כתב אישום.

תיקון טעות

בסיקור הצל הראשון על האופוזיציה כתבתי כי אם לא היה נבחר אדלשטיין לתפקיד יו"ר הכנסת (בהצבעה שנערכה עם פתיחת המשכן), אז ותיק חברי הכנסת היה נבחר אוטומטית לתפקיד (כמינוי זמני). טעיתי. אדלשטיין היה ממשיך בכל מקרה לכהן כיו"ר זמני, עד בחירת יו"ר קבוע. הסיבה לטעות: הכנסת האחרונה שינתה את החוק. בעבר אכן היה זה חבר הכנסת הוותיק שממלא את המקום – אבל היום ברירת המחדל היא היו"ר הקודם (אלא אם לא נבחר שוב לכנסת).

עובדה זו לא מורידה מהטענה כי האופוזיציה בראשות כחול לבן העניקו לליכוד את המינוי הזה על מגש של כסף, ללא כל התנגדות. הטעות בטקסט, בכל אופן, תוקנה פחות משעתיים לאחר הפרסום.

בדיקת הנושא היוותה הזדמנות לחזור ולבדוק את הליך שינוי החוק המדובר: מרב מיכאלי (העבודה) טענה בזמנו במהלך הדיונים על החוק, כי מדובר בהצעה פרסונאלית למען אדלשטיין. הפתרון שהיא הציעה היה להכניס את התיקון שתי כנסות קדימה (כלומר מהכנסת ה-22), כדי שזהות היו"ר היוצא לא תהיה ידועה.

אגב, זה אינו התיקון היחיד שהכנסת הקודמת הכניסה לחוק יסוד הכנסת: חלקם עברו בשקט וללא תשומת לב תקשורתית או ציבורית. מצאנו עוד חמישה תיקונים לפחות שבשקט שינו את המערכת הפוליטית – ולכן, כפיצוי על הטעות, מעתה ומדי שבוע אביא תיקון אחד שעשתה הכנסת ה-20 בחוק היסוד שלה עצמה.

סודות שאבי ניסנקורן אוהב במיוחד: סקירת צל 4 להסתדרות החדשה

השבוע בסיקור הצל של ההסתדרות:

  • ביקורת פנים של ההסתדרות מרמזת על חוסרים בקופות ועדי עובדים.
  • למה מרמזת ולא אומרת במפורש? כי ההסתדרות מסתירה את דו״חות המבקר, אז לכו תדעו.
  • למה מסתירה? על פי ההיגיון של ההסתדרות, אם נחשוף את ממצאי הביקורת, מושחתי הוועדים יהיו חשופים לפגיעה ואז אף אחד לא ירצה להיות בוועד.
  • מה יש לנו להגיד על זה? אם דו״ח הביקורת יהיה שקוף – מי שלא ירצה להיפגע פשוט לא יגנוב.
  • ולקינוח: האם יו״ר ההסתדרות אבי ניסנקורן מסתיר את הדו״ח כדי לשמור את ועדי העובדים בכיס שלו?

לסיקור הצל הקודם של ההסתדרות

נתחיל:

"מה? לחשוף את דו״חות הביקורת?! אף אחד לא ירצה להיות יותר בוועד!"

זו הייתה נקודת השיא בדיון שהתקיים במוסד השיפוט של ההסתדרות לפני כשבוע בו נכח כתב הצל שלנו עידן בנימין. רגע לפני שנגיע לדיון, נסביר בקצרה מהו מוסד השיפוט.

מה זה מוסד השיפוט?

ההסתדרות, בהיותה גוף עצמאי וגדול, מחזיקה מוסד שיפוט פנימי משל עצמה. מוסד השיפוט הוא עצמאי והיו"ר שלו ממונה ברוב של שני שלישים מבינ"ה (הגוף שמשמש מעין "כנסת" של ההסתדרות). השיפוט מהווה ערכאה ראשונה ושנייה לפני שהעתירות מגיעות לבית משפט השלום.

כלומר, יש למצות את ההליכים בתוך ההסתדרות לפני שעותרים לבית המשפט. 'השופט' חייב להיות שופט בדימוס או משפטן חבר הסתדרות, ובסמכותו לקנוס או להשעות עובד הסתדרות ואף להורות על פיטוריו.

150 דו"חות "מתחת לשולחן"

בכתבה הקודמת סיפרנו לכם על הביקורות שכן קיימת בהסתדרות: ביקורת פנים וביקורת של מבקר המדינה. מבקר הפנים מבקר את התנהלות מרחבי ההסתדרות ולעיתים גם חברות נספחות, כמו החברה למרכזי תרבות וספורט.
מי שומר על כספי הוועדים המקומיים? בכל ארגון שבו יש ועד עובדים ישנה גם קופת ועד. מבקר הפנים של ההסתדרות יכול וצריך לבקר גם את התנהלות הוועדים המקומיים, הקטנים. והוא אכן עושה זאת. בערך. בעצם לא ממש. ולהלן הקומבינה: המבקר הפנימי ממנה קבלן משנה שיערוך את הביקורת ויגיש דו״ח בעניין.

למה קומבינה?

הדו"חות האלו חסויים מפני שבוצעו בידי קבלן משנה. היחידים שיראו אותם הם יו"ר ההסתדרות ויו"ר בינ"ה. איתמר אביטן, חבר בינ"ה שיושב באופוזיציה של ההסתדרות, גילה זאת לפני כשנה וביקש את הדו"חות המוסתרים. לא רק מתוקף היותו חבר בינ"ה, אלא מתוקף היותו חבר בוועדת המבקר.

מהי ועדת המבקר? ועדה של נציגי בינ"ה הדנה בדו"חות הביקורת, מזמנת את מושא הביקורת ועוקבת אחר ליקויים ותיקונם. יו"ר ועדת הביקורת בהסתדרות הוא חבר בקואליציה ולא באופוזיציה, בניגוד למה שקורה בכנסת (ובתכלס בניגוד להיגיון הבריא).

אז אביטן ביקש לקבל לידו את הדו"חות. ההסתדרות מצדה סירבה בטענה שהמבקר הוא לא זה שכתב את הדו״חות ומכאן שהיא אינה מחויבת להעביר אותם הלאה. עוד טענה ההסתדרות כי תלונתו של אביטן קנטרנית, שהוא אינו זכאי לקבל דו"חות רטרואקטיבית ושכלל אין לו סמכות לדון בנושא מכיוון שבעת מסירת הדו״ח לא כיהן כחבר ועדת המבקר.

חברי האופוזיציה של בינ"ה לפני הדיון

תארו לכם לרגע שהוועדה לביקורת המדינה של הכנסת לא הייתה יכולה לדון בנושאים שעלו לביקורת לפני שנתיים או שלוש, כי יו"ר הוועדה חבר בה רק חודשיים. התנהלות כזו הייתה מבטלת את כל מונח הביקורת, שכן לא ניתן לבצע כך מעקב והביקורת הופכת מעניין ממסדי לעניין אישי. זה, כמובן, מופרך – לא סביר שחבר בארגון כלשהו יתעלם ממה שהיה לפניו ויתייחס לארגון כאילו נולד כל שנה מחדש.אבל תראו את המענה של ההסתדרות לתביעותו של אביטן. שם חושבים אחרת:

ההסתדרות אף טוענת כי חשיפת הדו״חות תפגע בוועדי העובדים ובשיתוף הפעולה שלהם עם מעסיקיהם. לדעתנו, אם יש פגם בעבודת הוועד – צריך פשוט לפעול לתקנו. אם יש מעילה בכספים ואי סדרים – חייבים להגיש תלונה במשטרה. מי שאינו יודע לנהל קופת ועד – לא צריך לנהל קופה כזו. פשוט. בכספי ציבור יש לנהוג בזהירות יתרה.

אגב, כפי שתוכלו לראות מיד, מדובר בלא פחות מ-150 דו"חות שהוגשו בשלוש השנים האחרונות. כלומר, 150 ועדי עובדים מקומיים עברו ביקורת שתוצאותיה סוד הן. וגם בזה מודה ההסתדרות בכתב ההגנה שלה:

 

אם נשים שניה בצד את אביטן, מי שעוד צריכים לקבל את דו"חות הוועד לידיהם (אולי לפני כולם) – הם העובדים עצמם. כלומר, אם אתם עובדים במפעל שבו נערכה ביקורת – תוצאות הביקורת חייבות להיות בהישג ידכם. במענה לעתירתו של אביטן (ראו מטה) וגם בדיון שנערך במוסד השיפוט נאמר כי בדו"חות עצמם מצויין שיש להביאם לידיעת ציבור העובדים. ומי ימסור לכם את הדו"ח? האדם שמעל בכספכם? בהצלחה.

"אף אחד לא ירצה להיות חבר בוועד"

בזמן הדיון בבית הדין של ההסתדרות, כאשר השופט עו"ד וינבויים שאל את עו"ד מור חלד, המייצגת את ההסתדרות, למה כל כך חשוב להסתדרות לשמור על הדו״חות האלו בסוד, חלד הודתה כי חסר כסף בקופות של חלק מהוועדים. כלומר, יש חשש לכאורה של גניבה מקופות ועדי העובדים וההסתדרות לא רוצה לספר את זה לעובדים המשלמים מכספם לקופת הוועד המקומי.

החלק הזה בדיון בבית הדין הוא לא פחות ממחדל:

עו"ד חלד: "למה זה סוד? אנחנו רוצים לחשוף עכשיו 150 ועדים לאיזושהי גחמה שכל אחד שהוא במקרה חבר בינ"ה, שיבוא אחר כך ויגיד היה חסר לו 10 שקלים בקופה אז בוא חבר הוועד הזה וחבר ועד אחר. יש לנו עניין גם לשמור על פרטיותם של חברי ועד העובדים, אחרת אף אחד לא ירצה להיות חבר ועד עובדים".

השופט: "מנסיוני אין חשש כזה".

אביטן (התובע את הדו"חות): "שלא יגנוב".

או במילים שלנו: חוסר שקיפות מעודד שחיתות. עורכת הדין המייצגת את ההסתדרות מגמדת את התופעה ל-10 שקלים. אבל אם אתם חושבים שנפל ליו"ר הוועדה מטבע של 10 שקלים אתם טועים. קחו לדוגמא את הסיפור הבא.

לפני שנה התפרסם סיפור קטן במקומון רמת השרון. יו"ר ועד עובדים גנב מאות אלפי שקלים מקופת הוועד. "מכתב האישום עולה כי בין השנים 2013 – 2015, בעשרות הזדמנויות, בעודו מורשה מטעם עובדי החברה להיות אמון על קופות החיסכון שלהם, תוך תכנון, תחכום ולאורך זמן רב, זייף הנאשם שיקים מחשבונות קופות החיסכון", כותב העיתונאי מיכאל פרוסמושקין.

חברי הוועד רצו למשוך כסף מהקופה ופשוט גילו שהיא ריקה. איפה ועד העובדים האחראי על כספי העובדים? לא יודעים. האם נעשתה ביקורת קודמת לחשיפת המעילה? לכו תדעו, הדו״חות מוחבאים. והעובדים? נשארו בלי הכסף.

מוסד השיפוט של ההסתדרות

מדוע יו"ר ההסתדרות מסתיר את הדו״חות האלו? מדוע אינו מוכן להעביר אותם לוועדת הביקורת?

משיחות שקיימנו עם עובדים שונים וחברי אופוזיציה של בינ"ה בניסיון לענות על השאלה הזו מסתמן שליו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן אין באמת מה להסתיר בדו״חות האלה בנוגע לעצמו. אז מה הערך של הדו״חות האלה בעצם? עבור הנהגת ההסתדרות ייתכן ומדובר במנגנון לחץ על העובדים. חישבו לרגע. רק יו"ר ההסתדרות ומספר עובדים מצומצם מכירים את דו"ח הביקורת. נגיד שהדו״ח חמור ומעיד על מעילה בכספי ציבור. עכשיו יו"ר הוועד המקומי נמצא בכיס של ניסנקורן. והרי ידע הוא כוח, בעיקר כשלא כולם יודעים שיש לך אותו.  

על מי מחפה יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן?

חזרה לדיון בבית הדין של ההסתדרות.

השופט וינבוים: אני רק לא מצליח להבין. אם יש ועד באיזשהו מקום מסוים. שם כן מפורסם?

עו"ד חלד: לעובדים.

השופט וינבוים: מה זה לעובדים? שם את לא מפחדת שזה יהיה לכלל הציבור?

עו"ד חלד: בוודאי שלא.

השופט וינבוים: למה, יש שם חבר אופוזיציה, ההוא חבר האופוזיציה שבאותו ועד בכלל לא קשור לשום סודיות. הוא (איתמר אביטן, ע.ב) עוד לפחות אומר שאם הוועדה תגביל אותו בסודיות הוא ישמור על סודיות. שם אף אחד לא קשור על שום סודיות, על איזה סודיות את שומרת פה? לא הבנתי. חברי הוועד שם מאותו אזור כולם יודעים שמישהו חס וחלילה גנב.

עו"ד חלד: אבל לא מדובר פה על גנב.

השופט וינבום: אז לא גנב, הכל בסדר.

עו"ד חלד: כל עובד זכאי לראות מה נעשה בכספים שהוא משלם לוועד העובדים. כי הוא עובד. לדוגמא, עובד בימ"ש השלום בראשון זכאי לראות מה נעשה בקופה של הוועד. לא כל אחד אחר זכאי לראות מה נעשה.

השופט: למה?

עו"ד חלד: כי הם צריכים לתת דין וחשבון לעובדים שלהם.

אך בשורה התחתונה העובדים לא רואים את דו"חות הביקורת. גם אנחנו ב׳שקוף׳ ביקשנו לראות את הדו״ח. התשובה הייתה לא.

בנק איגוד – התנהלות מעוררת דאגה בכספי עובדים

בפעם הקודמת הבאנו סקירה על ביקורת הפנים של ההסתדרות. מאז המשכנו לחקור ומצאנו כי מבקר הפנים כן ביקר ארגון עובדים אחד – ועד בנק איגוד. לפי הדו״ח, ועד העובדים של בנק איגוד ניהל את כספיו כמו ילד בן חמש עם שטר של 200 שקל בחנות ממתקים. מלבד הסעיפים ה"משעממים", כמו התחמקות מהקמה של ועדות ואישור תקציב, מצאה הביקורת שיקים פתוחים חתומים מראש, הזמנת ארוחות ללא הגבלה למזכירות הוועד, חלוקת שוברי רכישה ללא בקרה ותקציבים בלתי מאוזנים.

את הביקורת המלאה תוכלו למצוא בדו"ח בעמוד 385.

פתרון ההסתדרות לשחיתות

אנחנו מוזרים. חשבנו שלהסתדרות יש רצון לשפר את הפיקוח ואת השקיפות כדי למנוע שחיתות בעתיד. אבל היא עושה בדיוק ההיפך. במכתב שיצא בשבוע שעבר לוועדת החוקה של בינ"ה הוזמנו חברי הוועדה לישיבה שתתקיים ביום שני הקרוב. על סדר היום: ביטול חובת מינוי ועדת ביקורת בוועדי עובדים.

בכל ועד עובדים אמורה לכהן ועדת ביקורת של עובדים שמטרתה לפקח על עבודת היו"ר. אותה ועדה אמורה לקבל לידיה את אותם דו״חות ביקורת "חסויים". אותם דו״חות שלא מוכנים להעביר לדיון בוועדת המבקר של בינ"ה. האם קיימת ועדה כזו בכל ארגוני העובדים? לא.

השבוע, כשיבטלו את ועדת הביקורת הפנימית של הוועד שלכם – אף אחד לא יכול לראות את הדו״חות האלה יותר. ההסתדרות מבקשת בסעיף אחד לחייב הקמת ועדת ביקורת בארגון עובדים ובסעיף אחר מאפשרת לוועד לבטל את הוועדה בסיכום עם ההסתדרות (ארגון הגג). מבנה מושלם לשחיתות.

הרומן של טלי חירותי-סובר עם אגודות עותמאניות

אם יש משהו שאנו ב׳שקוף׳ אוהבים זה להיתפס לליקויים ולא לשחרר מהם עד שיתוקנו. לא להוציא כתבה ולדפדף הלאה לדבר הבא.

טלי חירותי-סובר כותבת זה שנים רבות על ההסתדרות בעיתון דה מרקר. פנינו אליה וניסינו להבין איך היא עדיין לא ויתרה. "ההסתדרות היא גורם מרכזי בשוק העבודה הישראלי שמשפיע על חיי כולנו, בין אם אנחנו מודעים לכך בין אם לא״, אומרת לנו חירותי-סובר. ״על אף זאת, ובחסות סטטוס האגודה העות׳מאנית, ההסתדרות נגועה בחוסר שקיפות קיצוני, שמאפשר הסתרה של שיטות ניהול תמוהות, נפוטיזם, מקורביזם ובעיקר בזבוז מקומם של  כספי החברים, המורכבים בין היתר מהחוליות החלשות בחברה".

טלי חירותי סובר. דה מרקר

אבי ניסנקורן משחיר את כלל ארגון העובדים בגלל כמה תפוחים רקובים

ההסתדרות נלחמת על הסתרה למען קומץ ועדים הגונבים כסף מציבור העובדים. טרם הבנו מה בדיוק היא מסתירה או למה, אבל אנחנו כן יודעים שהסתרה כזו פוגעת בעבודה השוטפת של ההסתדרות ובהסתדרות בכלל. במקום לבעוט בישבן לראשי ועדים שסרחו ולהגיש עליהם תלונה במשטרה, הנהגת ההסתדרות הופכת את עצמה לשותפה לדבר עבירה ומשחירה בכך את אלה מהוועדים שכן נוהגים בכספי העובדים בזהירות המתבקשת.

לצערנו ההסתדרות סרבה להגיב לכל השאלות שהצגנו בפניה.

ומה אתם יכולים לעשות?

אם אתם עובדים מאוגדים, בקשו מהוועד שלכם לדעת האם בוצעה בארגון שלכם ביקורת בשנתיים האחרונות. אם כן, בקשו לקבל את הדו״ח – זו זכותכם. שלחו לעידן את התשובות שקיבלתם. 

אנחנו לא תמימים. אנחנו יודעים שלבקשה כזו יכולות להיות השלכות כלפי המבקש. לכן, אם מסיבה כלשהי אתם חוששים לעשות זאת, ספרו לנו על זה בתיבת ההדלפות האנונימית והסופר מאובטחת שלנו. אנחנו נתכנן באופן דיסקרטי מהלך לחשיפת הדו״ח. נתראה שבוע הבא 😍

*

כתב: עידן בנימין

עריכה: שיר שטיין

עריכה והכוונה: תומר אביטל